* פרק מתוך הספר "חשיבה חדה", שהגיע הזמן לשחרר לעולם כפוסט בבלוג.

בריאותו של המלך הזקן הייתה רופפת. הוא סבל משלל מחלות ומכאובים ועייף מהטיפולים הלא נעימים ומאזלת ידיהם של רופאי הממלכה.

מטפלי האנרגיה מגיעים לביקור

יום אחד התייצבו בארמונו מטפלים מסוג שלא הכיר. אחד מהם פתח בהסברים:

ריפוי אנרגטי היא שיטת טיפול בה ההילר (המטפל) מתעל "אנרגיות" לאדם שמחפש עזרה. הדבר יכול להתבצע עם או בלי "הנחת ידיים", ואף ממרחק, כשהמטפל והמטופל נמצאים במקומות שונים.

שמעת נכון אדוני המלך! נוכל לטפל בך מבלי להפריע לפרטיותך, אם תחפוץ בכך (אך נודה לך אם תקצה לנו בתמורה סוויטת פאר באגף המזרחי של הארמון).

קיימות שיטות שונות של ריפוי אנרגטי, והן כוללות בין השאר: רייקי, הילינג על גווניו השונים, ביו-אנרגיה, תטא-הילינג ומגע-מרפא (Therapeutic Touch).
לכל הילר שיטת טיפול ייחודית, וזו אחת הסיבות שלא ניתן להגדיר את הטיפול מבחינת סדר פעולות. טיפול הילינג נועד לאזן את המערכת האנרגטית של המטופל, לשחרר חסימות ובכך להניח לגוף להגיע לידי ריפוי.

במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום.

באמצעות הראייה האנרגטית, ההילר רואה את הבעיה ומפעיל אנרגיות כדי לטפל בה ולהביאה לידי ריפוי שתכליתו איזון אנרגטי.

המטפלים הוסיפו וציטטו מתוך אתר האינטרנט של המרכז הבינלאומי ללימודי רייקי:

הרייקי הוא עוצמתי ומעודן בו זמנית. בהיסטוריה הארוכה של השימוש בו הוא עזר לרפא למעשה כל מחלה או פציעה ידועים, כולל בעיות חמורות כגון: טרשת נפוצה, מחלות לב וסרטן, בעיות עור, חתכים, חבורות, עצמות שבורות, כאבי ראש, הצטננות, שפעת, כאבי גרון, כוויות שמש, עייפות, נדודי שינה, אימפוטנציה, זיכרון חלש, חוסר ביטחון וכו'. הרייקי תמיד מועיל ופועל לשיפור היעילות של כל שיטות הטיפול האחרות… מקטין תופעות לוואי, מקצר את זמן ההחלמה, מקטין או מעלים כאבים, מפחית מתחים ועוזר לבניית אופטימיות.

"ואיך כל זה מתרחש בדיוק?" שאל המלך בסקרנות גוברת. המטפלים חייכו חיוך נעים והסבירו:

ניתן להסביר את הרייקי כאנרגית ריפוי לא פיזיקלית העשויה מאנרגית כוח-חיים שמונחית ע"י ישות תבונית נעלה. הגדרה זו שימושית היות והיא מקבילה לחוויה של העוסקים ברייקי, בכך שנראה שלאנרגיית הרייקי תבונה משלה בזרימתה למקומות בהם היא נדרשת אצל המטופל לצורך ריפויו. האנרגיה אינה יכולה להיות מוכוונת ע"י המיינד, ולפיכך אינה מוגבלת ע"י הניסיון או יכולות המטפל, וכן אינה יכולה להשפיע לרעה שכן היא תמיד מחוללת השפעה של ריפוי. (יש לזכור כי הרייקי אינו זהה לאנרגיית כוח-חיים פשוטה היות והיא יכולה להיות מושפעת ע"י המיינד וכתוצאה מכך עלולה לגרום גם לנזקים, גם ברמה הבריאותית).

הו, והרי שיחק לי מזלי! חלפה מחשבה זריזה במוחו של המלך. זה איננו הזן הפשוט של אנרגית-חיים. זה הדגם המשופר שיכול רק להועיל! והמטפלים המשיכו בהסבריהם:

המקור או הסיבה לבריאות מגיע מה"קי" שזורמת דרך ומסביב לאדם ולא מהתפקוד התקין של האיברים והרקמות. אם זרימת ה"קי" מופרעת, הדבר ישפיע לרעה על האיברים והרקמות. השיבוש בזרימת ה"קי" הוא הסיבה העיקרית למחלות.

תכונה חשובה של ה"קי" היא תגובתו למחשבות ורגשות. ה"קי" יתחזק או יחלש בזרימתו כתלות באיכות המחשבות והרגשות של האדם. המחשבות והרגשות השליליים שלנו הם הגורם העיקרי לקשיים בזרימת ה"קי".
חשוב להבין שהמיינד נמצא לא רק במוח אלא גם ברחבי הגוף כולו. כמו כן ידוע שהמיינד משתרע גם מחוץ לגוף למרחק של כמה עשרות ס"מ בצורת שדה-אנרגיה עדין, הנקרא הילה (Aura). נובע מכך שהמחשבות השליליות נמצאות לא רק במוחנו אלא מתאספות במקומות שונים ברחבי הגוף וההילה שלנו. במקומות אלה מצטמצמת זרימת ה"קי", תפקוד האיברים והרקמות נפגע, ואם לא יסולקו אותם רגשות ומחשבות שליליים, תיווצר מחלה.

בנקודה זו התכווץ מעט המלך בכס מלכותו. מחשבות טורדניות הציפו אותו. הוא הבין כי חטא במחשבות שליליות לא פעם בעת האחרונה. הרי הרבה כל כך להתלונן על מר גורלו, ולעיתים אף שקע ביאוש כבד. בכך רק החמיר את מצבו! "לחשוב חיובי! לחשוב חיובי ומיד!" פקד על עצמו בטון הסמכותי ביותר שיכול היה לגייס…
והמטפלים סיימו את הסבריהם:

כשרייקי זורם דרך אזור חולה או פגוע, הוא מפרק ושוטף כל מחשבה או רגש שליליים הנמצאים בתת מודע של המיינד/גוף, ובכך מאפשר את חידוש הזרימה הבריאה של ה"קי". כשדבר זה מתרחש, איברים ורקמות לא בריאים מוזנים באנרגיית ה"קי" ומתחילים לתפקד בצורה בריאה ומאוזנת כשהם מחליפים חולי בבריאות.

המלך נותר פעור פה, עיניו נצצו והוא היה אחוז התרגשות עמוקה. האם סוף סוף יפטר מסרטן הריאות שלו, שהיה כבר בשלבים מתקדמים? מבריחת הסידן החמורה ומפרפורי הלב? האם יזכה לשינה סדירה, לשלוות נפש ואף יחדש את אונו המיני? וכל זאת רק הודות להזרמת אותה אנרגיית חיים מסתורית שתבונה נעלית תכוון למקומות הנדרשים?
נשמע כמעט טוב מדי מלהיות נכון!

אחד מיועציו המסורים של המלך התקרב אליו והזכיר לו בהיסוס, כי למרות הטענות מרחיקות הלכת, מעולם לא הצליח מישהו להדגים את יכולתו לראות את אותן הילות, כל שכן לצלמן.

אך המלך כבר לא הקשיב. "קי"… "קי"… תנו לי "קי"! מלמל כשברק של תקווה בעיניו.

יועצי המלך בודקים את הנושא

בניגוד למלך, זיכרונם של היועצים היה עדיין צלול. הם למדו כבר שכדי לדעת אם טיפולים כאלה באמת "עובדים", צריך לנקות את כל ההטיות שגורמות לנו להתרשם שטיפול עובד גם כשאין לכך בסיס במציאות. פרשיית התפילות הנוראה שפשטה בממלכה וגבתה חיי ילדים רבים לימדה את כולם כי אשליות יכולות גם להרוג. היועצים הבינו כבר כי טיפול יעיל פירושו טיפול שמראה יתרון סטטיסטי מובהק יחסית לקבוצת אנשים שרק מאמינים שהם מקבלים את אותו הטיפול, אך לא מקבלים אותו בפועל.

במהלך השבועות הבאים חרשו היועצים את ספריית הארמון. הם איתרו רק מחקרים אחדים באיכות סבירה. רוב המחקרים שפורסמו התגלו כסובלים משלל ליקויים חמורים, כמו למשל מספר נבדקים קטן מאוד או חוסר בקבוצת ביקורת. גם אם היה שימוש בקבוצת ביקורת, היה ברור לכל מטופל אם הוא שייך לקבוצת הביקורת או לא (לא הייתה סמיות או סמיות כפולה). ניתוח התוצאות היה חובבני, הפרמטרים שנבדקו היו מוגדרים בצורה לא טובה או שנבחרו לאחר מעשה, וכיוצא באלה ליקויים מחקריים חמורים, שכל אחד מהם לבדו עלול להטות את התוצאות במידה משמעותית.

תמונה מעורבת עלתה מסקירה שנערכה בשנת 2000. הסקירה ריכזה את תוצאותיהם של 23 מחקרים ברמה הגבוהה ביותר שאותרו באותה העת. כמחצית מהמחקרים הראו שיפור כתוצאה משימוש בטכניקות הילינג כאלה ואחרות לעומת קבוצת הביקורת. למרות הנימה החיובית שעולה מהסקירה, החוקרים מסייגים ואומרים כי מגבלות מתודולוגיות בחלק מהמחקרים מקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי יעילותם של טיפולים אלה.

אותה קבוצת חוקרים ביצעה ב-2001 מחקר ב-120 מטופלים עם כאבים כרוניים, אך לא נמצא שום הבדל בין אלה שטופלו בהילינג לעומת אלה שרק חשבו שטופלו (הן בטיפול פנים מול פנים, והן בטיפול מרחוק).

סקירה מחודשת של הנושא ב-2003 ציינה כי הראיות החדשות שהצטברו מטות את הכף, וכעת נראה שאין עדיפות להילינג על פני פלצבו (טיפול דמה).

סקירה משנת 2008 כללה 24 מחקרים של טיפולי אנרגיה במגע לצורך הקלה על כאבים (עם קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול דמה או לא קיבלו טיפול). בממוצע דיווחו המשתתפים בניסוי על ירידה של 0.83 יחידות בדירוג הכאב, בסקלה של 0-10, לעומת קבוצות הביקורת. החוקרים מסכמים את התוצאות במילים: "לטיפולי אנרגיה במגע עשוי להיות אפקט צנוע בהקלה על כאב" ומסייגים את הממצאים במילים הבאות: "הסקירה הנוכחית סובלת ממגבלה רצינית – הכמות הקטנה של המחקרים והנתונים הלא מספיקים. כתוצאה מכך לא ניתן להכריז באופן ברור על האפקטיביות של השיטות הללו".

סקירה של מחקרי רייקי מאותה שנה הסיקה כי יעילות הטיפולים לא הודגמה בשום מצב. מתוך 205 מחקרים שנמצאו בתחום, רק 9 (!) עברו את הרמה הנדרשת כדי להכלל בכלל בסקירה.

סקירה מ-2009 שפורסמה ב- Journal of Alternative and Complementary Medicine סיכמה כי לאור המידע המועט והירוד באיכותו לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות לגבי האפקטיביות של הרייקי.

לאותן מסקנות מצטרפות האגודה האמריקאית לסרטן ("אין כרגע עדויות שתומכות בטענה כי רייקי יכול להועיל לטיפול בסרטן או כל מחלה אחרת"), המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, והאגודה למלחמה בסרטן אשר פועלת בארץ הקודש הרחוקה.

דאגה כבדה החלה לכרסם בליבם של היועצים. תמונת המצב בהחלט לא מעודדת, אם להתבטא בעדינות. מה יספרו למלך? מתוך חשש מתגובתו ומתוך אי רצון לנפץ את תקוותו, החליטו היועצים לשמור על שתיקה. לפחות לעת עתה.

המלך וטיפולי האנרגיה

במקביל לעבודת המחקר שביצעו היועצים, עבר המלך סדרת טיפולי-אנרגיה בניסיון לשפר את מצבו.

במהלך הטיפול הראשון ציין המלך כי הוא לא חש דבר. זה בסדר, הסבירו לו המטפלים. יש כאלה שחשים באנרגיה, ויש כאלה שלא. והמלך נרגע.

למחרת הטיפול הראשון התלונן המלך כי סבל מנדודי שינה קשים. הדבר כנראה לא קשור לטיפול, הסבירו המטפלים. הרייקי אינו יכול להזיק. והמלך נרגע.

ביומיים שלאחר מכן פחתו באופן ניכר הכאבים שהיו תוקפים אותו לעיתים בפרקים. המטפלים היו מרוצים והסבירו לו כי אלה סימנים ברורים לכך שהטיפול מתחיל לעבוד במקומות הנדרשים. והמלך שמח.

בלילה שלאחר הטיפול השני הרגיש המלך כאבים חזקים באזור הגרון והאף. הצטרף אליהם כאב ראש מוזר ואף רעידות חזקות. המלך נתקף בפחד. רופא שהוזעק למיטתו בלילה אמר שהוא סובל מלחץ דם גבוה (אף שזה היה אחד מהדברים היחידים מהם לא סבל המלך מעולם). המטפלים הסבירו כי כל תופעת לוואי הנובעת מהטיפול היא חלק מתהליך הריפוי עצמו. תחושות לוואי כאלה אינן מעידות על החמרה עקב הטיפול אלא על ניקוי עמוק, שבעקבותיו יכול להתרחש ריפוי טבעי. הם הרגיעו אותו כי התחושות והתופעות שהזכיר הן די שכיחות ומוכרות ועשויות להופיע לאחר טיפול או לאחר כוונון לאנרגית הרייקי. [אני מפנה את הקוראים שנסחפו בלהט הסיפור לבדוק את הקישורים לעיל]
והמלך נרגע.

כך חלפו להם הימים. היועצים המשיכו לעלעל בכתבי העת המדעיים, והמטפלים המשיכו לנפנף ידיהם ולתעל אנרגיות תבוניות לעבר המלך המסכן.

המצב היה יכול להימשך כך עוד זמן רב, אלמלא הופיעה בוקר אחד בשער הארמון ילדה קטנה שגרמה לטלטלה גדולה.

הילדה שצעקה – המלך עירום!

בוקר אחד התייצבה בשער הארמון ילדה בת 9 – Emily Rosa שמה, בלוויית אמה ואדון אחד העונה לשם Stephen Barrett. היא סיפרה ליועצי המלך על הניסוי שביצעה במסגרת הפרויקט המדעי של כיתה ד' בבית הספר בו למדה.

אמילי שמעה כי מטפלים במגע–מרפא (Therapeutic Touch – TT), טוענים כי הם יכולים לחוש בקלות את אותה "אנרגיה" מסתורית שאופפת את האנשים. מדוע לא להתחיל בבדיקה פשוטה, כך חשבה, לפני שמסתבכים במחקרים קליניים מורכבים? למה לא לבדוק האם המטפלים מסוגלים בכלל לחוש באותה אנרגיה איתה הם אמורים לעבוד? שאם לא כן, קשה להניח שיצליחו לבצע משהו מהדברים היותר מורכבים שהם טוענים שהם מבצעים.

הניסוי היה פשוט ביותר: מטפל ב-TT ישב מצידה האחד של מחיצת קרטון, והושיט את ידיו מבעד לשני חורים לעברה השני של המחיצה. אמילי הניחה את ידה כמה ס"מ מעל יד ימין או שמאל של המטפל, לפי תוצאת הטלת מטבע. המטפל היה צריך לציין אם הוא מרגיש את שדה האנרגיה של אמילי, ואם כן, באיזה צד.

מתוך 25 מטפלים אלהם פנו, 21 הסכימו להשתתף במחקר. לכל אחד היו 10 ניסיונות לחוש מעל איזו יד נמצאת ידה של אמילי.

לפני תחילת הניסוי בדקה אמילי בעזרת אנשים נוספים (בהם ארבעה ילדים) כי לא ניתן לחוש את חום היד במצב כזה, דבר שהיה כמובן מגדיל את שיעורי ההצלחה מסיבות מובנות ולא כתוצאה מחישת אנרגית חיים מסתורית.

כל המטפלים היו משוכנעים בהצלחתם בטרם התחיל הניסוי.
5 זיהויים נכונים מתוך 10 הם מה שצפוי בניחוש בלבד. 8 זיהויים נכונים משקפים הצלחה משמעותית (סיכוי של 4% שתוצאה כזו תתקבל במקרה).

והתוצאות: המטפלים לא הצליחו להבחין איזו מידיהם הייתה בתוך "שדה האנרגיה" של אמילי: הם הצליחו לזהות נכונה רק ב44% מהמקרים, כלומר, קצת פחות טוב מניחוש.

רק מטפל אחד זיהה נכון 8 מתוך 10 המקרים. כאשר נבדק שוב צנחה הצלחתו ל-6 מתוך 10 (מעט טוב מניחוש).

כששמעו המטפלים על שיעור הצלחתם המפוקפק, עלו כמה וכמה טענות:

* "נשאר זיכרון אנרגטי מהיד, ולכן בניסיונות הבאים היה קשה להבחין בין היד האמיתית לזיכרון היד שעדיין נשאר במרחב". התוצאות לא תומכות בטענה זו: הניסיון הראשון לא היה מוצלח יותר בממוצע מהניסיונות המאוחרים יותר.

* "היד השמאלית היא מקבלת האנרגיה, והימנית היא המוסרת, לכן קשה יותר יהיה לחוש בשדה באמצעות היד הימנית".  התוצאות מראות כי גם בחלוקה לפי יד, בשתי הידיים שיעור ההצלחה היה פחות טוב מאשר ניחוש.

* "צריך היה לתת למטפלים לחוש ולהכיר את שדה האנרגיה של אמילי לפני הניסוי". טענה זו לגיטימית, ואכן, בחלקו השני של הניסוי בחנו המטפלים כל אחת מידיה של אמילי בנפרד, ובחרו את היד המועדפת עליהם. למרות זאת התוצאות לא השתנו ונשארו בגדר לניחוש.

* "אמילי לא ניסתה לשתף פעולה, ויתכן שלא שלחה אנרגיות". טענה זו סותרת את הנחת העבודה הבסיסית של ה-TT לפיה רק המטפל צריך להתמקד.

* כמה מטפלים התלוננו שהידיים שלהם "התחממו בזמן הניסוי עד כדי כך, שלא הצליחו להבחין כבר באנרגיות". אך טיפול רגיל אורך לא פחות, האם רובו לא אפקטיבי? בנוסף, כאמור, שיעור ההצלחה בניסיונות הראשונים של כל מטפל לא היה גבוה יותר מאשר באחרונים והיה שקול לניחוש בכל מקרה. מעניין גם כי טענות אלה נשמעו רק לאחר שהתוצאות המביכות נחשפו.

המאמר שמתאר את המחקר התפרסם ב-1998 בעיתון היוקרתי JAMA, ועורר הדים נרחבים בתקשורת.
הנה סיכום הממצאים: "לפי מיטב ידיעתנו, לא פורסם מחקר אובייקטיבי כמותי שכלל יותר ממרפאי מגע בודדים, ולא התבצע מחקר מתוכנן היטב שהראה איזושהי השפעה חיובית על הבריאות כתוצאה משימוש בטכניקות אלה. עובדות אלה, יחד עם תוצאות המחקר הנוכחי, מצביעות על כך שטענות המטפלים בתחום זה חסרות בסיס, ושימוש נוסף בטכניקות אלה לצרכים רפואיים אינו מוצדק."

אמילי זכתה להכרה בינלאומית, הופיעה בתקשורת ונכנסה לספר השיאים של גינס כאדם הצעיר ביותר שפרסם מחקר בכתב עת מדעי. כמו כן זכתה בהוקרה ובפרס כספי מטעם אגודת JREF ובציונים לשבח מגופים רבים נוספים.

תוכלו להציץ באמילי מבצעת את הניסוי בסרטון הבא. בחלקו האחרון של הסרטון אפשר לראות הדגמה מאלפת לכוחו של אפקט הפלצבו. בהקשר זה כדאי לחזור ולהיזכר כיצד מתארים מטפלים בתחום את תחושות המטופל: "במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום."

עוד סיפרו מלוויה של אמילי ליועצי המלך כי ב-1996, במקביל לביצוע הניסוי של אמילי, הציעה אגודת JREF פרס של 742,000 דולר לכל מי שידגים יכולת להבחין ב"שדה האנרגיה" בתנאים דומים. למרות שלמעלה מ-40,000 מטפלים פעילים בתחום באמריקה לבדה, רק אישה אחת ניסתה להוכיח את יכולתה. היא נכשלה, ונכון להיום לא היה אף מועמד נוסף מהתחום שניסה לזכות בפרס.

לאחר פרסום המאמר, מובילים בתחום ה-TT כינו את המחקר "משחק ילדים", אבל סירבו להציע תכנון ניסוי חלופי, או להשתתף בעצמם בניסוי כזה. מדוע משחק ילדים? האם מפני שילדה בת 9 תכננה וביצעה את הניסוי? צוות של 15 עורכים מטעם כתב העת בחן את המאמר ואישר אותו לפרסום. יוקרת העיתון חשובה להם מאוד, ולא נראה שהיו לוקחים סיכון בפרסום מחקר רעוע. Georgee Lundberg, אחד מהעורכים, ניסח זאת כך: "הגיל אינו משנה. כל מה שאכפת לנו הוא שזה יהיה מדע טוב. זה היה מדע טוב."

גזר הדין

עם סיום סיפורה של אמילי, נותרו היועצים דוממים במשך זמן רב. היה ברור כי הגיע הזמן לגבש עמדה נחרצת יותר בנושא ולעדכן בכך את המלך. הם נפרדו לשלום מאמילי ובני לווייתה והסתגרו יחד למשך שעות ארוכות, כדי לגבש את עמדתם. למחרת בבוקר צעדו לחדר השינה של המלך, אוחזים בדף קטן שסיכם את מסקנותיהם:

כל הראיות שבידנו כרגע, מצביעות על כך כי טיפולי אנרגיה הינם מניפולציה דמיונית על שדה אנרגיה דמיוני אותו גם המטפלים עצמם לא מסוגלים להוכיח כי הם חשים או רואים, מניפולציה שאינה משפיעה על המטופלים מעבר להשפעת סוגסטיה עצמית.

ריפוי אנרגטי הינו בלתי סביר מבחינה ביולוגית והאפקטיביות שלו נסמכת על אפקט הפלסיבו. במקרה הטוב הוא יכול להציע נחמה; במקרה הרע הוא עלול להתבטא בשרלטנים שלוקחים כסף ממטופלים עם בעיות חמורות שדורשות התערבות דחופה של רפואה קונבנציונלית. –  ריפוי או פיתוי / אדזארד ארנסט (פרופ' לרפואה משלימה) וסיימון סינג.

לחרדתם גילו כי איחרו את המועד. התברר כי המלך נפח את נשמתו במהלך הלילה. תנוחתו השלווה לימדה כי לא סבל במותו, והיו כאלה שאף הצליחו להבחין בחיוך קטן בזווית פיו.

לאחר שהעמיסו את ארגזי הזהב שהוריש להם המלך כאות תודה על טיפולם המסור, נפרדו מטפלי האנרגיה לשלום מהיועצים ושמו פניהם לעבר הארמון הבא, כשהם חדורי אנרגיות חיוביות.

ברשומה הקודמת סקר הפסיכולוג איל פוזניאק מחקר מדעי שרומז לכך שצ'ופרה מוכר בולשיט. הפעם הוא מרחיב את הדיון, מחווה את דעתו ומעורר למחשבה. אתם, כמובן, מוזמנים להגיב.

*

מיהו דיפאק צ'ופרה

צ'ופרה, אמריקאי ממוצא הודי ורופא בהכשרתו המקורית, החל לעסוק במדיטציה בשנות השמונים והיה לפעיל בקידום רפואה אלטרנטיבית/הוליסטית. לאורך השנים קידם פרקטיקות כגון יוגה ומדיטציה בטענה שהן בעלות יכולות ריפוי משמעותיות והציע בין השאר שיטה משלו לטיפול באיידס. צ'ופרה נוהג לשלב בין עקרונות מדעיים מתחומי הרפואה ומכניקת הקוונטים לבין רעיונות תאולוגיים. אנשי מקצוע בתחומים הרלוונטיים ברפואה ובפיזיקה מגדירים אותו לא פעם כקשקשן ואף כשרלטן. למרות זאת, צ'ופרה צבר פופולריות רבה מאוד לאורך השנים והוגדר כ-'גורו ניו אייג" על ידי הניו-יורק טיימס. הוא אחת הדמויות המובילות בתחום הרפואה ההוליסטית וסך הכנסותיו מוערך בעשרות מיליוני דולרים.

צ'ופרה מציג טענות מרחיקות לכת בנושא התודעה/מודעות (Consciousness). לדבריו, התודעה מתקיימת כישות נפרדת מהגוף הפיסי ולמעשה היא זו שמייצרת את המציאות. היקום, לדעתו, הוא תבוני ומודע, או מהווה מודעות בפני עצמו. רעיונות אלה אינם חדשים. חלקם עלו כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת כפירושים מיסטיים אפשריים לתובנות שעלו מתורת הקוונטים. עם הזמן רעיונות אלו לובנו כרעיונות נישה פילוסופיים, ונותרו מחוץ לכל תאוריה או פרקטיקה מדעית. בשנות השבעים של המאה הקודמת הם סופחו אל תרבות הניו אייג' שהתפתחה במדינות המערב. [מדובר בתבנית חוזרת בעולם הניו-אייג' והרפואה האלטרנטיבית: העלאה באוב של שיטות ורעיונות שנזנחו עשרות עד מאות שנים מוקדם יותר, והגשתם כאילו מדובר בתגלית חדשה, או לחלופין בידע עתיק שנחשף למרות קונספירציית השתקה עיקשת. גלעד]

כמה מילים על תרבות הניו אייג'

המונח ניו אייג' מתייחס לאוסף של תנועות וקבוצות חברתיות שהתפתחו בעולם המערבי החל משנות השבעים. הן קמו בתחילה בעיקר באנגליה, אך בשנות השמונים והתשעים הייתה צמיחה מהירה שלהן גם בארה"ב. קבוצות אלו דגלו בטווח רחב של אמונות מתחומי הדת, הרוחניות והמיסטיקה – החל באמונות מתחום תורת הנסתר, חייזרים, תקשור עם מלאכים וכלה בפירושים מיסטיים של ידע מדעי. לפיכך, אקלקטיות היא אחד המאפיינים המרכזיים של התנועה.

הספרות הסוציולוגית העוסקת בתנועת הניו אייג' מייחסת לזרמים השונים בתוך התנועה כמה מאפיינים משותפים. אחד מהם הוא האמונה שהאנושות נמצאת בתקופת שפל רוחנית, והיא תזכה לשגשוג רוחני מחודש עם הגיע העידן החדש. ישנו גם דגש על התפתחות עצמית כחלק מתהליך המעבר הזה. מאפיין משותף נוסף הוא האמונה בישויות נשגבות ולא אנושיות עמן בני אדם יכולים לתקשר. מאפיין חוזר נוסף בקבוצות השונות הנכללות בתנועה הוא האמונה בישות או ברעיון הוליסטי ונשגב המקיף את הקיום כולו, כולל בני האדם. ישנו גם דגש חזק על ריפוי, בעיקר בעזרת רפואה אלטרנטיבית. לבסוף, תנועת הניו אייג' תומכת ברעיון של "מדע ניו אייג'י", המבקש לאחד את עקרונות המדע הקיים והרוחניות.

היות שאקלקטיות היא מהמאפיינים הבולטים ביותר של הקבוצות השונות בתוך תרבות הניו אייג', רבים מהכותבים בנושא ניסו להגדיר מה מאחד את הקבוצות על אמונותיהן השונות. בעוד חלק מהכותבים פשוט שללו את המונח 'ניו אייג" כמאפיין קבוצה מאוחדת או תנועה חברתית, אחרים התייחסו אליו כתרבות "נגד", ששאבה מה-Counterculture של שנות השישים (תנועה חברתית אנטי ממסדית שמתוכה צמחו בין השאר תרבות ההיפים וההתנגדות המאורגנת של החברה האפרו-אמריקאית בארה"ב נגד הממסד). כלומר, אחד הגורמים המאחדים את הקבוצות השונות הוא ההתייצבות נגד עקרונות ואמונות חברתיות ממסדיות, ובהן ערכים נוצרים מצד אחד, והרציונאליות מצד שני.

אחת הסקירות המרכזיות של ההיסטוריה של תרבות הניו אייג' טוענת שזו שאבה אמונות ותפיסות מזרמים תרבותיים באירופה שעסקו בתורת הנסתר. זרמים אלה התפתחו במאה ה-18 כתגובת נגד להתפתחות הרציונאליות המדעית. במובן זה, המתח בין ספקנים למאמיני ניו אייג' הוא עוד חוליה בשרשרת הארוכה של מאבק חברתי בין תומכי השיטה המדעית ומתנגדיה, מאבק שנמשך כבר מאות שנים.

הרעיון של "מדע ניו אייג'י" מהווה מוקד משמעותי במיוחד של חיכוך במאבק הזה. חברי תרבות הניו אייג' מבקשים להחליף את השיטה המדעית בשיטה שתבטא את תפיסת העולם שלהם, תאפשר בחינה של 'הנשגב' ותספק בסיס ראייתי לאמונות הרוחניות/דתיות שלהם. הגרסה הניו אייג'ית למדע שוללת את עקרונות השיטה המדעית, לעתים עד כדי שלילת עיקרון הרציונאליות והאובייקטיביות. הפעילים בתחום מכוונים פעמים רבות ביקורת חריפה כלפי הממסד האקדמי, בשאיפה להחליף את עקרונות השיטה המדעית בתהליך של שינוי פרדיגמה.

צ'ופרה ומלחמתו בתנועה הספקנית

אפשר לטעון שצ'ופרה הוא מייצג ברור של תרבות הניו אייג', כיוון שרעיונותיו ועמדתו כלפי המדע משקפים היטב את מאפייני התנועה: הוא מציג רעיונות שמתיימרים לקדם צמיחה, התפתחות וריפוי עצמי (ספריו עוסקים בין השאר בטענה שהתודעה שולטת בתהליך ההזדקנות); הוא מעניק פירושים מיסטיים מוכרים לרעיונות מתחום מכניקת הקוונטים; טענותיו מבטאות גם את העיקרון ההוליסטי, למשל כאשר הוא טוען שהיקום עצמו מודע ובני אדם הם חלק מהמכלול המודע החווה את עצמו. צ'ופרה גם תומך נלהב במדע הניו אייג'י ובשאיפה להחליף את עקרונות השיטה המדעית, ובכך מציב את עצמו במרכז זירת ההתגוששות בין תומכי הניו אייג' לבין אנשי מדע וספקנים.

ההתגוששות הפומבית של צ'ופרה עם הספקנים נמשכת כבר שנים לא מעטות. צ'ופרה בעצמו מייחס את תחילת החיכוך הזה לוויכוח פומבי שהיה לו מול ריצ'ארד דוקניס מעל בימת TED. בהמשך, מוקדי חיכוך מרכזיים היו סביב שלילת תכנים המקורבים לתפיסת עולמו של צ'ופרה בהרצאות TEDx וטענות של צ'ופרה לגבי הקו המתנגד של עורכי ויקיפדיה נגד תכנים שלו ושל החולקים את השקפת עולמו. לאורך השנים התנצח עם דוקינס, מייקל שרמר, פיל פלייט ודמויות מרכזיות נוספות מהתנועה הספקנית.

צ'ופרה מהווה מטרה מתבקשת למתקפות מצד ספקנים: דבריו זוכים לתהודה רבה מאוד והוא התפרסם והתעשר בזכות קידום רעיונות הניו אייג'. אחד הדברים שהופכים את המאמר On the reception and detection of pseudo-profound bullshit (שנסקר ברשומה הקודמת) למעניין, הוא שניכר שכותביו מכירים היטב את השיח הספקני, ומצטטים את קרל סייגן ואת שרמר מצד אחד, ואת צ'ופרה מצד שני. החוקרים כמובן לא היו חייבים להשתמש בשמו של צ'ופרה ובציוצי הטוויטר שלו כדי לבסס את טענותיהם, והייחוס של המושג בולשיט לדבריו הוא אקט נוסף בהתנצחות הזו.

הוויכוח סביב TEDx

TED החל את דרכו בשנת 1984 כגוף המארגן כנסים בנושא טכנולוגיה ועיצוב. הגוף צבר תאוצה ופופולריות ובשנת 2006 הנגיש את ההרצאות שלו ברשת. המונח TEDx מתייחס לכנסי הרצאות המאורגנים על ידי אנשים שאינם קשורים ישירות ל-TED, ומקבלים חסות מהגוף תוך התחייבות לעקרונות וסטנדרטים מסוימים. בשנת 2013 הורדו מאתר TEDx הרצאות של שניים ממכריו של צ'ופרה, מאחר שלא עמדו בקריטריונים מדעיים מספקים. בעקבות זאת, מנהלי TEDx פרסמו מכתב המדגיש את ההנחיות לגבי ראיות ובסיס מדעי מספק. באופן עקרוני, האמירה הייתה שזה תפקיד המארגן, ולא המאזין, להבחין בין מדע לגיטימי לפסאודו-מדע, ושתחת הכותרת של TED ו-TEDx יוגשו תכנים מדעיים-לגיטימיים בלבד.

מהלך זה הוביל את צ'ופרה לפרסם מכתב המאשים את TED בצנזורה חלקית, ובהמשך לפרסם סדרת מאמרים בשם The rise and fall of militant skeptics, שמהווה כתב אישום נגד התנועה הספקנית. כתבים אלה גררו ביקורת מצד ספקנים, בין השאר בבלוג Neurologica של הנוירולוג והספקן סטיבן נובלה.

עלייתם ונפילתם של הספקנים הלוחמניים

בסדרת המאמרים ‘The rise and fall of militant skeptics’ צ'ופרה טוען כי יש לשנות את עקרונות השיטה המדעית ולפתח מודל מדעי חדש. מעבר לכך, הוא מתאר את הספקנות כתנועה חברתית המונעת את השינוי הזה ותוקף את פועלה.

מדוע צריך לשנות את השיטה המדעית? צ'ופרה מציג ארבע סיבות:

• 'בעיית הצופה' הנגזרת מתורת הקוונטים שוללת, לטענתו, את עיקרון האובייקטיביות של השיטה המדעית. השיטה המדעית החדשה צריכה "לקחת זאת בחשבון" (הוא לא מפרט כיצד*).
• לדעתו, עיקרון אי הוודאות הוא משמעותי לשאלת הקשר בין מוח ותודעה (אך הוא לא מתיימר להגיד כיצד או מה ההשלכות האפשריות על הנושא).
• השיטה המדעית צריכה להשתנות כי אנחנו עדיין לא מבינים כיצד נוצרו ממדי הזמן והחלל ואת מצב היקום טרום המפץ הגדול (לפחות במאמרים אלה הוא לא מסביר לקורא באיזה אופן הדברים קשורים).
• השיטה המדעית צריכה להשתנות כדי להתמודד עם בעיית התודעה – ראשית מכיוון שמעולם לא הוכח שהמוח הוא שמייצר את התודעה, ולפיכך יכול להיות שזה שגוי. שנית, היות שלא הוכח אחרת, יכול להיות שהיקום הוא מודע.

*ביקורות אלו מובאות בהתייחסותו של נובלה למאמרים.

ארבע הנקודות הללו משרתות שתי מטרות: אם מקבלים אותן, הן פותחות פתח לתפיסות התיאולוגיות של צ'ופרה ומקנות להן אצטלה מדעית. בנוסף, הן מציגות את השיטה המדעית העכשווית כמוגבלת עד כדי צורך בשינוי פרדיגמה. לטענתו, בלי לקבל את הדרישה לשנות את עקרונות המטריאליזם, הרדוקציוניזם והאובייקטיביות, המדע נמצא בדרך ללא מוצא.

צ'ופרה לא עוסק בשאלה כיצד תיראה השיטה המדעית החדשה, או כיצד היא תתמודד עם הבעיות השונות שעקרונות השיטה המדעית הנוכחית נועדו לפתור. הוא גם לא מציג בשום שלב ראיות לכך שתפיסותיו לגבי תודעה וקיום מודע של היקום – נכונות. הוא מסתפק רק בניסיון לבסס את האפשרות שהן נכונות וטוען שמספיק בכך כדי לדרוש את שינוי השיטה.

יתר דבריו של צ'ופרה מכוונים לשיח חברתי שבו הוא מציג את התנועה הספקנית כפי שהוא רואה אותה – תנועה שנוקטת בעמדת כוח לוחמנית ומונעת את התקדמות האנושות לקראת צורת חשיבה חדשה שתחליף את השיטה המדעית.

צ'ופרה טוען שבניגוד לעמדה המוצהרת שלה – קידום החשיבה המדעית – התנועה הספקנית היא למעשה תנועה חברתית-אידיאולוגית מיליטנטית, ביריונית ותוקפנית בהנהגתו של ריצ'ארד דוקינס, ועיקר פועלה הוא קידום האתאיזם, התכחשות לקיומו של האל והתנגדות לדת. בפתח דבריו הוא מקביל בין התנועה לבין הנאצים, כיוון שגם הם הכפיפו את החשיבה הביקורתית לתפיסת עולמם.

צ'ופרה טוען כי המדע, כפי שהוא מיוצג על ידי הספקנים המיליטנטיים, הוכפף לאידיאולוגיה האתאיסטית וכי הספקנים איבדו את יכולתם לאובייקטיביות, ובכך למעשה לא מייצגים עוד את נקודת המבט המדעית. חבריה הם אנשים נוקשים ומבוגרים העומדים בפני קריאת הדור הצעיר לשינוי פרדיגמה כדי לשמר הממסד הישן ואת האג'נדה האתאיסטית. "הם מקדישים עצמם לדיכוי הסקרנות ושמירה על הגבולות הנוקשים של מדע "אמיתי"" (גרשיים במקור). היות שהספקנים אינם מקבלים את הצורך בשינוי פרדיגמה, לדעתו סוף התנועה לקרוס ולפנות את הדרך לצמיחת שיטת החשיבה החדשה. ניתן להבין מדבריו שאם המדע יעשה את הצעד הבא, יהיו לו הכלים להוכיח את הטענות התאולוגיות של צ'ופרה, וזה בדיוק מה שהקהילה הספקנית מתנגדת לו ומנסה לצנזר.

צ'ופרה לא שולל במפורש את קיומה של מציאות קבועה שאינה תלויה בחוויה הסובייקטיבית, אך הוא טוען שבני אדם כלל אינם מסוגלים להתייחס לעובדות באופן אובייקטיבי. העמדה הזו פותחת פתח לראות תאוריות מדעיות כנרטיב אחד בין נרטיבים שונים ושווים בערכם לתיאור המציאות. לדבריו, הספקנים טועים כשהם חושבים שהמודל שלהם של המציאות הוא הטוב ביותר, כיוון שלכל מודל יש יתרונות וחסרונות.

מדבריו של צ'ופרה משתמע כי הוא רואה את הוויכוח ארוך השנים בין ספקנים לתומכי ניו אייג' כמאבק כוחות חברתי-פוליטי בעיקרו, ולא כוויכוח סביב תיאור המציאות האובייקטיבית. לדידו, הספקנים אינם דבקים בעמדתם לגבי מאפייני השיטה המדעית מכיוון שזו הדרך הנכונה ביותר לבחינת המציאות; הם עושים זאת מכיוון שהדבר משרת את האידיאולוגיה החברתית של התנועה ומאפשר להם לשמור על מקומם במוקדי הכוח.

צ'ופרה כמעט שאינו מנסה לבסס את תפיסת העולם הספציפית שלו. את רוב רובו של הטקסט הוא מקדיש לנרטיב הניו אייג'י, לפיו הדור הצעיר מתקדם לקראת הפלת המשטר הישן וסדר העולם הקודם, ואנו עומדים בפתחו של עידן חדש המקדם אותנו לקראת הארה. הספקנים, לפי הגרסה שלו לנרטיב הזה, הם המכשול המשמעותי והגורם המעכב את ההארה הזו.

וכאן אנחנו מגיעים לטענה המרכזית שלי: מה שמאחד את תומכיהם של צ'ופרה ותומכיהם של דמויות מובילות אחרות בעולם הניו אייג' הוא הנרטיב המתנגד לתפיסות העולם השולטות כיום, יותר מאשר הרעיונות הספציפיים של כותב כזה או אחר. אני מציע שהמשיכה לתרבות הנגד (Counter culture) היא גורם משמעותי בתמיכה בטענות ניו אייג', באופן שאינו תלוי בטענות של הוגה ספציפי.

לתחושתי, כותבים בצד הספקני לא מבינים זאת, או לא מייחסים לכך חשיבות מספקת. כך נוצר שיח חירשים, כאשר מה שמנחה את השיח הספקני הוא הניסיון להגיע לתיאור המדויק ביותר של המציאות, בעוד שמה שמנחה את השיח המתנגד לספקנות הוא מאבק הכוחות החברתי. סטיבן נובלה, בטור תגובה למאמרים של צ'ופרה, הקדיש את רובו המוחלט של הטקסט לפירוט המקומות השונים בהם צ'ופרה טועה – בהתייחסות לתנועה הספקנית ובהתייחסות לתחומי המדע שצ'ופרה נשען עליהם לכאורה. העניין המרכזי בעיני נובלה הוא שצ'ופרה טועה; הוא מזהה שצ'ופרה מנסה לקדם שינוי בתנאי המשחק המדעי, אך מקדיש לכך פחות מ-3% מהטקסט. בעוד שנובלה צודק עובדתית, ההתמקדות שלו בטעויותיו העובדתיות של צ'ופרה מחמיצה בעיניי את העיקר. הוא טוען שצ'ופרה מנסה להימנע "באופן נואש" מהתמודדות ישירה עם מדע ועם הספקנים. לדעתי צ'ופרה לא מתחמק, הוא פשוט מנהל את המאבק בזירה אחרת, זו החברתית, ובזירה הזאת יש סיכוי לא רע שהוא מנצח.

סיכום

בחלק הראשון של הרשומה סקרתי מחקר מדעי שרומז לכך שצ'ופרה מוכר בולשיט. לדעתי צ'ופרה משחק משחק כפול. בתיאור הגרסה הספציפית שלו למציאות הוא בהחלט מסוגל לתת טיעונים שגויים, חלקיים ועמומים עד כדי חוסר משמעות. אני טוען שהוא יכול לעשות זאת מכיוון שהגרסה הספציפית שלו למציאות היא החלק הפחות עקרוני במהלך שהוא מנסה לקדם, שהוא מאבק חברתי המשקף את הנרטיב הניו אייג'י. בחזית זו הטענות שלו ברורות בהחלט.

בוויכוח בין צ'ופרה לבין מבקריו נוצר שיח חירשים: הצד הספקני עסוק בשאלות כמו – מהו תיאור המציאות הטוב ביותר ומדוע צ'ופרה טועה, ואילו צ'ופרה עסוק בקידום הנרטיב הניו אייג'י וחוויית המהפכה החברתית המתקרבת. הפעילות הזו מקדמת עמדות חברתיות השוללות רציונאליות ומדע. כאשר צ'ופרה מציג את גרסתו למציאות, תוכן דבריו הוא כנראה גורם חלקי בלבד בהשפעתו על המאזין. ייתכן מאוד שהמשיכה לנרטיב הניו אייג'י וההתנגדות לעקרונות ואמונות חברתיות ממסדיות היא הכוח המניע העיקרי.

לאור זאת, לדעתי העיסוק בטעויות הספציפיות של צ'ופרה ודומיו היא לא אסטרטגיה אפקטיבית ביצירת דו שיח עם התומכים בניו אייג'. ייתכן שניתן לקדם את החשיבה הביקורתית-ספקנית-מדעית בצורה טובה יותר על ידי התמקדות בשינוי עמדות כלפי מדע, בהבנת תרומת המדע לחברה ובהבהרת היתרונות והחשיבוּת של צורת החשיבה הספקנית ברמת הפרט והחברה.

* * *

לקריאה נוספת: החלק השלישי בספרי "חשיבה חדה" עוסק בפערים וביחסים המורכבים בין תומכי הגישה המדעית-ספקנית לבין תומכי הניו-אייג'.

איל פוזניאק, פסיכולוג בוגר תואר שני במגמה הקלינית באוניברסיטה העברית, חוזר להתארח בבלוג בצמד רשומות. והפעם על המוקד: ד"ר דיפאק צ'ופרה, בולשיט ותנועת הניו-אייג'.

*

בנובמבר 2015, פורסם בז'ורנל מדעי מאמר תחת הכותרת "On the reception and detection of pseudo-profound bullshit". זה היה המאמר הראשון שהתמקד במאפיינים אישיותיים של אנשים הנוטים לקבל 'בולשיט'. הוא עורר לא מעט עניין בקרב חברי הקהילה הספקנית, בין אם בזכות הנושא או הכותרת הפרובוקטיבית ובין אם עקב ההתייחסות הישירה לד"ר צ'ופרה – אדם שבנה קריירה משגשגת מכתיבת טקסטים שרבים היו מגדירים כפסאודו-מדע.

"כשאת אומרת בולשיט – למה את מתכוונת?"

מילון אוקספורד האנגלי מגדיר בולשיט כ-Rubbish, או Nonsense (קשקוש/שטויות). פרק המבוא של המאמר מציג את הכתיבה הפילוסופית סביב המושג בולשיט, המייחסת לו משמעות שונה וממוקדת יותר מהמשמעות המילונית שלו. 'שטויות' או 'קשקוש' הן הגדרות שאפשר לייחס גם לאוסף מילים חסר משמעות לחלוטין, לטקסט חסר מבנה תחבירי או כזה שאינו מתיימר לבטא שום רעיון. בולשיט, על פי המבוא של המאמר, הוא אמירה המתיימרת להעביר תוכן בעל משמעות אך אינה עושה זאת. מעניין לציין ש-'ויקימילון' בעברית מוסיף להגדרה את המונח "בלבול שכל", באופן שלדעתי קולע יותר למהות המושג.

ההגדרה הזו שונה מההגדרה של שקר. שקר צריך להיות מבוסס על ידיעת האמת; דובר שקר חושב שהוא יודע מהי האמת ומציג טענה הסותרת אותה. בולשיט, לפי ההגדרה המוצעת, אינו מצריך דעה מגובשת לגבי האמת ואינו מתייחס לאמירה הסותרת את האמת, אלא מהווה טענה חסרת תוכן אמיתי. כלומר, המונח בולשיט מכיל בתוכו מיצג שווא של משמעות.

במחקר הנוכחי, החוקרים התמקדו בסוג ספציפי של מיצג שווא שכזה: משפטים חסרי תוכן אמיתי, המתיימרים לייצג תובנה פילוסופית מעמיקה לגבי העולם (Pseudo-profound bullshit). בפועל, מדובר באמירות מעורפלות העושות שימוש במונחים מעולם התוכן הניו אייג'י.

איך מודדים בולשיט?

אחת המטרות המרכזיות של המחקר הייתה לבנות מדד אמין לבחינת הנטייה של אנשים לקבל בולשיט. לשם כך השתמשו בשלושה מקורות לבולשיט. הראשון היה אוסף אמירות אמיתיות שפרסם דיפאק צ'ופרה בחשבון הטוויטר שלו. החוקרים בחרו במכוון את האמירות המעורפלות ביותר, כמו למשל "Attention and intention are the mechanics of manifestation". הם מדגישים שהאמירות שבחרו לא מייצגות בהכרח את כלל כתביו של צ'ופרה. השני היה "מחולל הבולשיט של ד"ר צ'ופרה"– אתר אינטרנט שמושך מונחים ניו אייג'יים מחשבון הטוויטר של צ'ופרה ומייצר באופן אקראי משפטים נכונים תחבירית שיכולים להישמע כאילו הושקעה מחשבה בחיבורם. השלישי הוא אתר דומה הנשען על תוכן מילולי ניו אייג'י שאינו קשור בצ'ופרה באופן אישי. [פגשנו את האתרים האלה בבלוג בעבר, ברשומה "אתגר הטיפול ההזוי" – גלעד]

החוקרים בחנו שני מדדים של הערכת בולשיט:

1. קבלת בולשיט (רצפטיביות לבולשיט) – עד כמה בולשיט נתפס כבעל משמעות ועומק. נבדקים קראו משפטים מעורפלים אלה ונשאלו עד כמה הם תופסים אותם כבעלי עומק ומשמעות. המדד היה הציון הממוצע של הדירוגים.
2. רגישות לבולשיט – היכולת לזהות בולשיט, כלומר להבחין בין בולשיט לבין משפט בעל משמעות ועומק אמיתיים. כדי למדוד זאת, ביקשו מהנבדקים לדרג גם משפטי מוטיבציה אמיתיים שלא כללו מילים מעולם התוכן הניו אייג'י. ציון הרגישות חושב על פי ההפרש בין ציון הערכת המשמעות של המשפטים המעורפלים לבין ציון הערכת המשמעות של המשפטים בעלי העומק והתוכן הברור. הפרש קטן בין שני הציונים מעיד כי הנבדק מתייחס למשפט הבולשיט כאילו היה בעל עומק ומשמעות. הפרש גדול מעיד על יכולת הבחנה טובה בין המשפטים נטולי המשמעות לאלה בעלי המשמעות.

מי אמר למי ובאיזה הקשר?

לפני שממשיכים, אתם מוזמנים לנסות את כוחכם. ארבעה מבין המשפטים הבאים נהגו על ידי צ'ופרה. היתר הומצאו על ידי מחולל הבולשיט. האם אתם מסוגלים לזהות את האמירות האותנטיות? עד כמה הן עמוקות בעיניכם? תשובות בסוף הרשומה.

1 – Your consciousness gives rise to a jumble of neural networks.

2 – Every material particle is a relationship of probability waves in a field of infinite possibilities. You are that.

3 – The unexplainable undertakes intrinsic experiences.

4 – We are in the midst of a self-aware blossoming of being that will align us with the nexus itself.

5 – Mind and matter are subtle and dense vibrations of consciousness (spirit).

6 – Nature is a self-regulating ecosystem of awareness.

7 – We are not an emergent property of a mechanical universe but the seasonal activity of a living cosmos.

8 – Today, science tells us that the essence of nature is joy.

מהלך המחקר

המחקר כלל ארבעה ניסויים, שהתבססו על מטלות קוגניטיביות ושאלוני דיווח עצמי. בניסוי הראשון דירגו סטודנטים את המשפטים המומצאים (הכלי למדידת קבלת בולשיט), וכן מילאו שאלונים ומטלות למדידת אינטליגנציה, נטייה לחשיבה אינטואיטיבית, טעויות אונטולוגיות ואמונות בתחום הדת. שלושת הניסויים הבאים היו על מתנדבים מכלל האוכלוסייה. בניסוי השני נוספו למשפטים המומצאים גם אמירות אותנטיות ומעורפלות של צ'ופרה מחשבון הטוויטר שלו. הפעם הנבדקים נשאלו ישירות אם הם מכירים את צ'ופרה והאם הם עוקבים אחר פרסומיו. בנוסף לשאלות בתחום הדת נוספו שאלות הנוגעות לאמונה בתחום העל טבעי, כגון אמונה ביכולת לתקשר עם המתים. בניסוי השלישי הוכנס הכלי למדידת רגישות לבולשיט ונבדקה הנטייה לחשיבה אינטואיטיבית. הניסוי הרביעי הרחיב את הניסוי השלישי בכך שסדר העברת השאלות בשאלון הרגישות לבולשיט שונה ונוספו שאלונים למדידת אמונות שאינן מבוססות ראיות, כולל אמונה בקונספירציות וטיפולים אלטרנטיביים.

הממצאים

החוקרים מסכמים את ממצאיהם:

1. יש צידוק להתייחס למושגים 'רצפטיביות' ו-'רגישות' לבולשיט כמושגים מחקריים, במובן שאפשר למדוד אותם בצורה אמינה ובמובן שאנשים בעלי רצפטיביות גבוהה ורגישות נמוכה לבולשיט הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים המבחינים אותם מאנשים אחרים. בניית המדדים לרצפטיביות (קבלה) ורגישות (יכולת לזהות) לבולשיט הייתה אחת ממטרות המחקר החשובות יותר, מכיוון שהוכחה כי כלים אלו הם יעילים תאפשר מחקרי המשך. החוקרים טוענים שהכלים נמצאו כבעלי מהימנות טובה. הכוונה במהימנות טובה היא שעבור כל אחד מהכלים קיים מתאם גבוה בין המענה על פריטי השאלון השונים (אלפא של קורנבך) – מה שתומך בהשערה שהם מודדים קונספט משותף, ושטווח התשובות על השאלון היה רחב מספיק כדי שאפשר יהיה להיעזר בו לניתוחים סטטיסטיים באופן אמין.
2. נבדקים דירגו משפטים אמיתיים של צ'ופרה כבעלי עומק ומשמעות גבוהים יותר מאשר המשפטים האקראיים, אך רק בהפרש קטן: המתאם בין המשפטים המומצאים לבין המשפטים של צ'ופרה היה גבוה, דפוס הקשרים עם המשתנים האישיותיים השונים היה זהה עבור משפטים אלה ועבור המשפטים המומצאים וההפרש בציונים היה קטן – מה שמצביע על כך שהמשפטים של צ'ופרה ששולבו במחקר קרובים באיכותם לבולשיט מוחלט.
3. ככל שהנבדק נטה יותר לחשיבה אנליטית, כך הוא נטה לקבל פחות בולשיט והיה טוב יותר בזיהוי בולשיט. הקשר בין חשיבה אנליטית/אינטואיטיבית לבין הקניית עומק למשפטים היה קיים עבור אמירות בולשיט בלבד, ולא עבור אמירות בעלות משמעות ברורה. השוואה זו (לאמירות בעלות משמעות ברורה) חשובה, כדי לפסול את האפשרות לפיה אנשים בעלי חשיבה אנליטית מוצאים פחות משמעות בכל סוגי המשפטים, יהיו אשר יהיו.
4. נמצאו שני מנגנונים התורמים לקבלה גבוהה ורגישות נמוכה לבולשיט. הראשון הוא הקושי להבחין בצורך בחשיבה לוגית ומעמיקה כאשר נתקלים במסר עמום ומעורפל. השני, שהיה נכון רק לחלק מהנבדקים, הוא נטייה כללית לקבל מסרים כנכונים או כבעלי משמעות.
5. התמונה הכללית היא שאנשים בעלי רצפטיביות וחוסר רגישות לבולשיט נוטים יותר לחשיבה אינטואיטיבית, לכשלים וטעויות הנובעים מחשיבה זו, מראים תוצאות נמוכות יותר במבחני אינטליגנציה ונוטים יותר לקבל אמונות נטולות בסיס ראייתי בתחומי הדת, העל טבעי, הקונספירציות והטיפולים האלטרנטיביים.

קצת פרטים על הדרך שבה מדדו את הפרמטרים השונים:

חשיבה אינטואיטיבית נמדדה בשני אופנים. הראשון הוא שאלוני דיווח עצמי (אמירות בסגנון "אני נוטה להסתמך על האינטואיציה שלי" / "חשוב לי להבין דברים לעומק"), והשני הוא בעזרת מטלות מתמטיות ומילוליות בהן חשיבה אינטואיטיבית תביא לטעויות נפוצות. כדי להימנע מטעויות אלה המשיב צריך לעבור לחשיבה מבוקרת ולוגית, ונמצא שככל שהנבדקים היו טובים יותר בתהליך הזה, כך הם גם נטו פחות לתפוס את אמירות הבולשיט כבעלות תוכן משמעותי. (דוגמה לשאלה: מחבט וכדור עולים יחדיו $1.10. המחבט עולה דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכדור?)

סוג נוסף של כשל הקשור בחשיבה אינטואיטיבית מתואר כ-"טעות אונטולוגית". מדובר בטעות הנובעת מתפיסת קשר בין שני ממדים של מונח שבמציאות אין קשר ביניהם. בלבול בין תכונה פיזית ותכונה/תהליך מנטאלי ייחשב כטעות אונטולוגית. האנשה היא דוגמה קלאסית לטעות שכזו, למשל, הנטייה לתפוס הר גדול כבעל כוח רצון חזק. טעות אונטולוגית יכולה לעבוד גם בכיוון ההפוך – כשאנו מייחסים השפעות פיזיות לתהליכים מנטאליים, כמו האמונה שמחשבה 'רעה' יכולה כשלעצמה לפגוע באחר. (להסבר במילותיה של כותבת השאלון). כדי לבחון עד כמה נבדקים נוטים לסוג זה של טעויות הם התבקשו להבחין בין הממד הריאלי לממד המטאפורי של פתגמים (למשל, הנבדקים קראו את המשפט 'אדם הוא אסיר של החרדות שלו' והיו צריכים להעריך עד כמה הוא אסיר במובן האמיתי והיבש של המילה). גם כאן, הנטייה לטעות הייתה במתאם לקבלה גבוהה של בולשיט.

אמונות שאינן מבוססות ראיות נמדדו בעזרת שאלוני דיווח עצמי. בתחום הדת נכללו אמונות בדבר קיומם של גן עדן, גיהינום, ניסים, מלאכים וכו'. בתחום העל טבעי נכללו אמונות בדבר קיום תופעות כגון קריאת מחשבות, כישוף ותקשורת עם המתים. בתחום החשיבה הקונספירטיבית נכללו אמונות כגון האמונה שקבוצה קטנה וסודית של אנשים אחראית על כל ההחלטות החשובות ברמה הבינלאומית. כמו כן נבדקה האמונה בטיפולים אלטרנטיביים שונים. אמונה רבה יותר בכל אחד מהתחומים הללו נמצאה קשורה בקבלה גבוהה יותר של בולשיט.

אינטליגנציה נבדקה על ידי מטלה מילולית מקוצרת, מטלה חשבונית מקוצרת, ומטלה המבוססת על השלמת מטריצות. הקשר בין אינטליגנציה ואמונות שאינן מבוססות ראיות נבדק עבור תחומי הדת והעל טבעי בלבד, ואמונה חזקה יותר בשניהם נמצאה קשורה בציונים נמוכים יותר במטלות אינטליגנציה (דבר העולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים).

ביקורת על המחקר

מעניין ככל שיהיה, המחקר הזה לוקה בפגמים משמעותיים:

• החוקרים לא השתמשו במדד לבולשיט באופן אחיד, ודפוס הממצאים לא שוחזר בניסוי האחרון. לאורך ארבעת הניסויים במחקר החוקרים ניסו 'לכוונן' את הכלים, על ידי הוספת והשמטת פריטים מהשאלונים. כלומר, לא נעשה שימוש עקבי בכלים על פני הניסויים, כך שלמרות שארבעת הניסויים מצביעים על דפוס תוצאות דומה, בפועל אין כאן שחזור אמיתי של שימוש בכלי לשם תיקופו. מדד הרגישות לבולשיט הראה תוצאות טובות בניסוי אחד, אך בניסוי העוקב, בו השתמשו בגרסה מקוצרת של השאלון, דפוס התוצאות לא שוחזר. כרגע אי אפשר לדעת אם הסיבה לכך היא השינוי בכלי, או האפשרות שלתוצאות אין אחיזה במציאות בפועל.
• החוקרים הניחו שמשפט המורכב באופן אקראי על ידי מחשב הוא נטול משמעות, אך נכון היה לוודא שנבדקים שונים לא מסכימים ביניהם על משמעות ספציפית למשפט, שאולי נוצרה במקרה.
• הקשר שבין אינטליגנציה לבין אמונות חברתיות הוא נושא רגיש למחקר, וצריך לגשת אליו במשנה זהירות. מצד אחד, כאמור, הקשר הזה אינו חדש ויש לו בסיס מחקרי קודם. מצד שני, יש מקום לביקורת לגבי הכלים שבהם בחרו החוקרים לבדיקת אינטליגנציה. מטלת המטריצות היא מטלה המבוססת על חשיבה אנליטית, ומציאת קשר בינה לבין זיהוי בולשיט אינה מפתיעה ואינה מוסיפה בהכרח ידע לגבי אינטליגנציה כללית. המטלה המילולית שבה עשו שימוש אינה נפוצה ככלי לבחינת אינטליגנציה כללית ונועדה לבחינת אוצר מילים. יכולת אנליטית, מילולית וחשבונית הן רק חלק מהמושג אינטליגנציה, שהוא מושג רחב. האם ייתכן, למשל, שאנשים שזיהו יותר משמעות במשפטים העמומים היו בעלי יצירתיות גבוהה יותר ויכולת טובה יותר לחשיבה סמלית ומופשטת?

לפיכך, למחקר הזה יש להתייחס לכל היותר כאל מחקר ראשוני שצריך עדיין לעדן ולנסות לשחזר את תוצאותיו במחקרים נוספים. יהיה מעניין לראות מה קורה כאשר מאלצים את הנבדק לעבור מהערכה סובייקטיבית שטחית של משמעות המשפט לתהליך אנליטי מאומץ יותר, כמו למשל ניסיון לנסח את תוכנו במילים אחרות. כמו כן, יהיה מעניין לראות אם קוראיו הקבועים של צ'ופרה יצליחו יותר להגיע להסכמה ביניהם לגבי התוכן והמשמעות של משפטיו בהשוואה לנבדקים שלא עוקבים אחר פרסומיו.

*

עד כאן סקירת המחקר. בחלק השני של הרשומה ארחיב את הדיון ואבחן את מערכת היחסים בין צ'ופרה ותנועת הניו אייג' שהוא מייצג (לדעתי) לבין הקהילה הספקנית-מדעית.

מי אמר למי – תשובות

משפטים מספר 2,5,6,7 הם ציוצי טוויטר אותנטיים של צ'ופרה. מחולל הבולשיט המציא את 1,3,4,8

בבוקר 15 בפברואר 2016, נצפו דמויות חשודות משוטטות בחולות קיסריה. הדמויות חפרו עשרות בורות בחול בעזרת כלי חפירה. לאחר מכן פרשו חלק מהם הצידה ונעלמו מאחורי השיחים. הנותרים שלפו פתקים קטנים משקית בד, רשמו משהו על דף ונגשו לבורות. בחלק מהם הטמינו ברזלים חלודים, בחלק בקבוקי פלסטיק ריקים, ובחלק לא הטמינו דבר. הם כיסו את כל הבורות, נעצו מעליהם דגלונים, נטשו את השטח והתחלפו עם הברנשים שהסתתרו כל אותה העת מאחורי השיחים. אלה ניגשו אל הבורות המכוסים. אחד מהם החזיק בידיו שני מוטות מתכת משונים והתהלך בין הבורות בריכוז. דגלונים אדומים ננעצו על מחצית מהבורות המכוסים, בהתאם להוראותיו. כשסיים, הגיחו מאחורי השיחים חברי הצוות הראשון וכולם התכנסו יחד. לאחר הסתודדות קצרה נגשו כולם לבורות, חפרו החוצה את כל החפצים שהוטמנו והסתלקו מהשטח.

מי היו האנשים הללו? מה הם עשו שם? לאיזו מטרה?

מה שהתרחש בחולות באותו הבוקר היה ניסוי מבוקר שמטרתו לבדוק האם קיבוצניק חביב ממרכז הארץ, אהרוני שמו, מסוגל לאתר חפצים קבורים באדמה באמצעות טכניקה שנקראת דאוזינג. לפני שניגש לתיאור הניסוי, כמה מילים על הטכניקה.

מה זה דאוזינג בכלל?

דאוזינג (Dowsing) היא טכניקה למציאת מים, נפט, חללים תת קרקעיים, אבנים יקרות ושאר עצמים הקבורים באדמה. העוסקים בתחום – הדאוזרים – מחזיקים בידיהם מוט בצורת Y או שני מוטות מכופפים בצורת L (אחד בכל יד), מתהלכים על פני השטח ומסיקים מתוך תנועות המוטות על מיקום העצמים הקבורים. מקורה של הטכניקה במאה ה-15 בגרמניה – אז שימשה לאיתור מתכות. במאה ה-17 השתמשו בטכניקה בצרפת כדי לזהות פושעים וכופרים. בתחילת המאה ה-20 עשו בה שימוש בעלי קרקעות, חוואים וחקלאים אמריקאים לצורך איתור מקום מתאים לחפירת בארות. במלחמת ויאטנם ניסו לאתר בעזרת דאוזינג מנהרות וכלי נשק חבויים, ובשנת 1986 ניסה הצבא הנורווגי לאתר בעזרתה חיילים שנקברו תחת מפולת שלג. הטכניקה עדיין זוכה להתעניינות בימינו אנו – אפשר למצוא סרטוני הדרכה רבים ביוטיוב, קורסים וסדנאות, ספקי שירותים בתחום ואפילו אגודות דאוזרים.

מימין: איור מספר צרפתי מהמאה ה-18 שעוסק באמונות טפלות.
משמאל: דאוזר בבריטניה של המאה ה-18.

האם זה עובד?

לא. סיכום המחקרים בנושא מראה שהשיטה אינה אפקטיבית יותר מניחוש מושכל.

וקצת יותר באריכות: נעשו לא מעט מחקרים מבוקרים בנושא. כבר ב-1948 התפרסם מחקר שבדק את היכולת של 58 דאוזרים לאתר מים. אף אחד מהם לא הצליח מעבר למצופה מניחוש אקראי. זאת הייתה גם תוצאת מחקר מ-1949 שנערך באמריקה על 27 דאוזרים. סקירה משנת 1979 שבחנה מחקרים מבוקרים רבים הגיעה לאותה המסקנה.

ב-1987-88 נערך ניסוי רחב היקף בגרמניה. לא פחות מ-500 דאוזרים "עברו אודישנים" כדי להעריך את ביצועיהם. 43 המצליחים ביותר נבחרו להמשך הניסוי. צינור ובו מים זורמים הוצב בקומה התחתונה של אסם. הצינור הוזז בכל פעם למיקום אחר. בקומה העליונה ניסו הדאוזרים לזהות את מיקומו של הצינור. 843 ניסיונות כאלה התבצעו במשך שנתיים. 37 מתוך 43 הדאוזרים לא הראו שום יכולת מיוחדת. ששת הנותרים השיגו תוצאות שחרגו מהאקראיות, כך לפחות טענו החוקרים.
מספר שנים לאחר פרסום המחקר, התפרסם מאמר ביקורת שבו נטען כי התוצאות החיוביות לכאורה שהושגו במחקר הן לא יותר מתנודות סטטיסטיות צפויות. מעבר לכך, כל אחד מהדאוזרים שהשיגו תוצאה "מעניינת" עשה זאת רק במקרה אחד או שניים מתוך כל הניסיונות שלו. בנוסף, האפקט הטוב ביותר שהושג היה אפסי מבחינת היתרון שלו על פני ניחוש. הרחבות בנוגע לפרשיה תוכלו לקרוא כאן.

בתחילת שנות התשעים נערך בגרמניה מחקר נוסף על ידי "האגודה למחקר מדעי של העל-טבעי". הספקן והקוסם ג'יימס רנדי הבטיח פרס בסך 10,000$ לדאוזר שיצליח במשימה. הבדיקות ארכו שלושה ימים, במהלכם ניסו כ-30 דאוזרים לקבוע האם זורמים או לא זורמים מים בצינורות פלסטיק שנקברו כחצי מטר מתחת לאדמה. כל הדאוזרים הסכימו בטרם הניסוי שהתנאים מקובלים עליהם והיו משוכנעים שיצליחו ב-100% מהמקרים. אף אחד מהם לא זכה בפרס – התוצאות לא עלו על הצפוי בניחוש.

ב-1995 פרסם חוקר גרמני בשם Betz (אותו אחד שעמד מאחורי המחקר של 1987-88) דו"ח מקיף שכלל תוצאות של 2,000 קידוחים במדינות שונות. הוא טען שם לאחוזי הצלחה גבוהים של הדאוזרים, שהגיעו ל-96% בסרי לנקה. רוב ההצלחות המרשימות מיוחסות לדאוזר ספציפי בשם Schröter, שלכאורה הצליח להדגים את יכולותיו במספר בדיקות נוספות. פרטים נוספים, וכן סימני שאלה ודברי ביקורת על העבודות האלה, תוכלו לקרוא כאן.

ונסיים בסוג של בדיחה: מחקר מ-2012 בדק האם הומאופתים מסוגלים להבחין בין תכשיר הומאופתי לבין פלצבו, באמצעות דאוזינג. אותרו שישה הומאופתים באנגליה שיש להם גם ניסיון בדאוזינג. כדי שלא יהיו בלחץ מסוג כלשהו, הבקבוקים נשלחו אליהם הביתה. התוצאות היו… בדיוק כצפוי בניחוש.

הזדמנות מקומית

יום אחד הופיעה תגובה זו באחד הדיונים באתר "האייל הקורא":

אחד מהקוראים לא נשאר אדיש והרים את הכפפה. הוא פנה אלי, ובמקביל גם ליובל נוב – מרצה בכיר במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה. עד מהרה הצטרפו לחבורה מכרים נוספים – אליהו, ירדן וטל, שהשתתפו בתכנון הניסוי ובביצועו.

אהרוני סיפר לנו כי התוודע לשיטה בהיותו ילד, כשראה כמה מחברי הקיבוץ משוטטים בשדה עם ברזלים בידיהם, בחיפוש אחר קו מים שהלך לאיבוד. כעבור 30 שנה התחיל לעסוק בהקמת בריכות שחיה – פעולה שכרוכה בסיכון גבוה לפגוע בצנרת מים או בכבלי חשמל, במהלך החפירות. הוא נזכר באותו מחזה ילדות, לקח שני ברזלים, כופף אותם, התחיל ללכת איתם והתרשם שהעסק עובד. מאז הוא נוהג לסרוק עם המוטות, שתי וערב, כל אתר שהוא מגיע אליו.

לפני כמה חודשים, כשחזר מעבודתו באזור עוטף עזה, החליט לשחק קצת עם המוטות תוך כדי נסיעה (הוא לא היה הנהג). מדי פעם המוטות נפתחו ונסגרו. כשהסתכל, ראה שאכן חלפו על פני מעברי מים וקווי טלפון. כשעברו מעל מנהרת רכבת ליד שדרות, המוטות שוב הגיבו. למחרת הוא בדק את מנהרת הרכבת לירושלים. בבדיקה במפה ראה שמנהרת הרכבת חותכת את הכביש לירושלים בשלוש נקודות, ובאמת, באותם אזורים הרגיש כי המוטות הגיבו. הוא החליט לאתגר את עצמו עוד יותר. כששמע שבתל מגידו עוברת מנהרה בעומק האדמה, נסע לשם עם נכדיו, עלה על התל, סרק את השטח וסימן עם אבנים את מסלול המנהרה כפי שגילה בעזרת המוטות. אחד מעובדי האתר אישר כי זה אכן המסלול המדויק של המנהרה, סיפר אהרוני. בהזדמנות אחרת איתר במדויק מיקום של בור ביוב מכוסה בדשא. עם הזמן למד את התנהגות המוטות, מתוך התנסות אישית: מתי הם נפתחים, מתי נסגרים, מתי הם מצטלבים.

רק לאחרונה הוא למד שמדובר בטכניקה מוכרת שנקראת דאוזינג, ושהיא נמצאת בשימוש נרחב ברחבי העולם לצורך איתור "אוצרות" קבורים וכדומה. הכיוון שהוא מנסה לקדם לאחרונה הוא עזרה באיתור מנהרות מעזה לישראל. הוא פנה לגורמים רבים במערכת הביטחון אבל נאמר לו בתשובה כי "הצבא לא עוסק במדע בדיוני".

זו הייתה הזדמנות מצוינת עבור אהרוני להוכיח כי הטכניקה שלו עובדת, ועבורנו – הספקנים – להדגים כיצד יש לבצע ניסוי מבוקר בתחום הזה.

תכנון הניסוי

בשלב הראשון שוחח יובל עם אהרוני בטלפון כדי להבין ממנו מה בדיוק הוא יודע לאתר ומה המגבלות השונות שיש להתחשב בהן, כמו גודל מינימלי של החפצים שהוא מסוגל לזהות, מרחק מינימלי ביניהם, השפעות אפשריות של גורמים סביבתיים כמו קווי מתח גבוה, וכו'. לאחר ש"חוקי המשחק" היו ברורים לנו, התחלנו לגבש את פרוטוקול הניסוי. הלכנו לקראת הדאוזר בכל מקום שיכולנו: למרות שהוא אמר כי הוא מסוגל לזהות חללים זעירים בגודל פקקי בקבוקים, בחרנו להטמין בקבוקים של ליטר וחצי; במקום מרווח של מטר בין הבורות, קבענו שני מטר; הקצבנו לו לביצוע המשימה זמן כפול מהזמן המקסימלי שהוא העריך שיידרש לו, וכדומה. כשהגענו לנוסח סגור ומוסכם על כולם שלחנו אותו לדאוזר לאישור. ניסינו לסגור כל פרצה אפשרית מראש, כדי למנוע ויכוחים בשטח. הנקודות ששמנו עליהן דגש היו:

• הגדרה מראש של תנאי הצלחה/כישלון – זאת כדי למנוע ויכוחים מיותרים בשטח, או תירוצים, משני הצדדים.
• סמיות כפולה – בזמן הדאוזינג, אסור שהדאוזר עצמו (כמובן) וגם לא אף אחד ממלוויו ידע באילו מהבורות טמונים חפצים.

סמיות נדרשת, זה ברור. כלומר, אסור שלדאוזר יהיה רמז כלשהו אם הוא אמור לגלות חפץ בנקודה כלשהי או לא. אבל בשביל מה נדרשת סמיות כפולה? כלומר, למה חשוב שגם מלווים ספקנים שמתהלכים עם הדאוזר לא ידעו מה מכיל כל בור? האם חששנו מחפרפרת?

על השאלה יענה לנו סוס. הַאנְס שמו.

האנְס היה סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19. הוא ידע לענות על שאלות חשבוניות ששאלו אותו, על ידי הקשות בפרסתו. אם למשל שאלו אותו כמה זה 3+2, הוא היה רוקע חמש פעמים. הוא ידע גם לציין את השעה ביום, ולאיית מילים (נקישה אחת ל-A, שתי נקישות ל-B וכו').

צוות של 13 חוקרים (שכלל שני זואולוגים, מורים, מאמן סוסים ומנהל קרקס) בראשותו של הפילוסוף והפסיכולוג קארל שטומף לא הספיק כדי לפצח את התעלומה. היה זה הפסיכולוג אוסקר פונגסט שהצליח להבין בסופו של דבר מה באמת התרחש שם.

מצד אחד, פונגסט גילה שהסוס עונה תשובות נכונות גם כאשר השואל אינו המאמן שלו. מצד שני, הוא גילה שצריכים להתקיים שני תנאים כדי שהוא יענה נכונה: הסוס חייב לראות את השואל, והשואל חייב לדעת מהי התשובה הנכונה. לאחר ניסויים רבים הבין פונגסט שככל שרקיעות הסוס מתקרבות לתשובה הנכונה, הבעות הפנים ויציבת הגוף של השואל נעשות מתוחות יותר. כאשר הסוס מגיע לתשובה הנכונה – שריריו של השואל מתרפים. הרפיה זו היא הסימן לסוס להפסיק לרקוע.

פונגסט הגדיל לעשות, והציב את עצמו בתפקיד הסוס. בעזרת מעקב אחר התגובות הגופניות של השואלים הוא הצליח לענות נכונה כמעט על כל השאלות שנשאל – שאלות שכמובן לא ידע את התשובה עליהן מראש.

הפסיכולוג ריי היימן מסכם את המקרה: "הכשל נבע מכך שהתייחסו לסוס כאל מקור מידע, ולא כאל ערוץ שבסך הכל מחזיר אל השואל את המידע שהוא כבר יודע."

כפי שפונגסט הדגים בעצמו, גם בני אדם מסוגלים לקלוט רמזי התנהגות זעירים. ייתכן מאוד, שאם המלווים של הדאוזר בניסוי שלנו היו יודעים היכן טמונים החפצים, משהו בהתנהגות שלהם היה משתנה, אפילו ברמה הלא מודעת, ורומז לו על מיקומם.

יוצאים לשטח

איתרנו מיקום מתאים לניסוי – שטח חולי בסמוך לאזור התעשייה של קיסריה. הכנו את כל החפצים הנדרשים ונפגשנו שם עם הדאוזר בבוקרו של ה-15 בפברואר 2016.

לפני שניגשנו לניסוי עצמו ערכנו "ניסוי מקדים", כדי לבדוק שאין בעיות או הפתעות שלא חשבנו עליהן מראש, וגם כדי להתנסות בחפירת הבורות, בהטמנת החפצים, בכיסוי הבורות ובטשטוש סימנים מזהים אפשריים. בשלב הזה ביקשנו מהדאוזר לזהות את החפצים ללא סמיות – כולנו, כולל הדאוזר, ידענו איזה חפץ הוטמן בכל אחד מהבורות. המטרה הייתה לוודא שאין שום מגבלה שמפריעה לו בעבודה. אהרוני חש בקלות וב-100% הצלחה את כל החפצים המוטמנים ונתן לנו את אישורו המלא להתחיל בניסוי האמיתי. "תזרום יובל חופשי… אני אומר לך – זה כל כך פשוט…"

את הבורות חפרנו כולנו יחד: 30 בורות באזור אחד, שיועד לבדיקת היכולת לזהות חללים תת-קרקעיים, ו-30 בורות נוספים באזור שני, שיועד לבדיקת היכולת לזהות ברזלים. הדאוזר אישר שהמיקום והגודל של הבורות מקובלים עליו, ואז פרש מהשטח עם שני מלווים מטעמנו. אנחנו – הנותרים – הגרלנו באקראי בכל אזור 15 בורות שבהם יוטמנו החפצים. ההגרלה בכל אזור נערכה כמו בלוטו: בשקית שהוכנה מראש נמצאו 30 פתקים ממוספרים מ-1 עד 30 ומעורבבים היטב, ומתוכה שלפנו 15 פתקים באקראי. רשמנו לפנינו בקפדנות את המספרים שעלו בגורל, הנחנו את החפצים בבורות המתאימים, כיסינו את כל הבורות בצורה אחידה ככל האפשר, הצבנו דגלונים עם מספרים סידוריים מעל כל הבורות המכוסים, טשטשנו את סימני החפירה כמיטב יכולתנו, ופרשנו מהשטח כשבכיסנו מוסתר הדף עם תוצאות ההגרלה.

שימו לב שבזמן חפירת הבורות אף אחד מהחופרים לא ידע עדיין באילו מהם יוטמנו חפצים ואילו מהם יישארו ריקים ורק יכוסו חזרה. את ההגרלה ערכנו רק לאחר שכל הבורות היו חפורים. זהו שוב עקרון הסמיות בפעולה: השתדלנו למנוע הבדלים בצורת החפירה שיוכלו להסגיר, ולו ברמז, היכן הוטמנו החפצים. למשל, היינו עלולים להתעצל ולא לחפור בורות עמוקים באותה המידה אילו היינו יודעים שממילא לא נטמין בהם שום חפץ; כמות החול שהיה נשאר מפוזר סביבם הייתה אז קטנה יותר, דבר שהיה עשוי לחשוף את מיקומם.

בשלב זה הדאוזר חזר עם מלוויו, התהלך בין הבורות המכוסים כשהוא מחזיק את המוטות, והכריז באילו מהם הוא חש בחפצים. אחד הבודקים מטעמנו נעץ אז דיגלון אדום סמוך לכל בור שהדאוזר בחר – סך הכל 15 דגלונים בכל אזור (הדאוזר ידע מראש שבכל אזור יוטמנו 15 חפצים). לאחר שתהליך האיתור הסתיים לשביעות רצונו של הדאוזר וכל סימוניו תועדו על דף, התכנסנו כולנו יחד לבדוק את התוצאות.

בכל אזור, מחצית מהבורות (15 מתוך 30) הכילו חפצים. לכן, אדם המנחש באקראי 15 מיקומים, צפוי "לפגוע" בכמחצית מ-15 החפצים המוטמנים, כלומר צפוי בממוצע לנחש נכונה את מיקומם של 7.5 חפצים. כמובן שבניחוש אקראי ייתכנו סטיות קלות, ולכן אין לראות בניחוש נכון של 9 עצמים, למשל, ראייה משכנעת ליכולת דאוזינג אמיתית. כדי להוכיח שהוא אכן ניחן ביכולת כזו, הדאוזר יצטרך לעבור רף מחמיר יותר. רף ההצלחה שקבענו – בעצה אחת עם הדאוזר – היה 13: אם הוא יצליח לגלות 13 חפצים או יותר, אפילו רק באחד משני האזורים, אז הדבר יהווה הוכחה משכנעת לטענותיו. אם, לחילופין, הוא יגלה רק 12 חפצים או פחות בכל אחד מהאזורים, אזי מקובל על שני הצדדים שהוא נכשל במשימתו. כמובן שייתכן שגם אדם המנחש באקראי יצליח לעבור את הרף שקבענו, אבל חישוב מתמטי מגלה שההסתברות לכך היא זעומה: בערך 1 ל-7,000.

לאחר שסיים את עבודתו, וממש לפני הרגע המכריע של בדיקת התוצאות, העריך הדאוזר שהוא הצליח לזהות את כל 15 החפצים בכל אחד משני האזורים, כלומר 100% הצלחה. הוא גם ציין כי לא נתקל בשום בעיות בעבודתו.

והתוצאה: הדאוזר הצליח לזהות 8 מתוך 15 הבקבוקים, ו-8 מתוך 15 הברזלים. כלומר, בדיוק לפי הצפוי בניחוש.

הנה סרטון המתעד בקצרה את האירועים:

מה באמת מזיז את המוטות?

ההסבר לתנועת המוטות ניתן כבר ב-1852, על ידי ויליאם קרפנטר. המוטות זזים כתוצאה מתנועות זעירות בלתי מודעות ובלתי רצוניות של הדאוזר עצמו. מספיק שינוי זווית קטן ביותר של כפות הידיים כדי לגרום למוטות להיפתח או להיסגר.

אפקט כזה, שבו סוגסטיה או ציפייה גורמות לתנועות בלתי רצוניות ובלתי מודעות, נקרא אפקט אידאו-מוטורי, והוא זה שמסביר גם מטוטלות שעונות על שאלות, כוסות שנעות על פני לוח ויג'י בזמן סיאנס, שולחנות שזזים ואף מתרוממים בזמן סיאנס, שינויים בהתנגדות הידיים בזמן לחיצות בטכניקת הקינסיולוגיה השימושית, ועוד.

כשהוא עובד עם המוטות, הדאוזר למעשה מפעיל שלא במודע כישורי "גששות". הידע והניסיון הרבים שצבר במהלך עבודתו כקבלן עוזרים לו לבצע ניחושים נבונים. במקומות שהוא משער שהמטרה נמצאת, ידיו זזות באופן בלתי מודע והמוטות משנים את מצבם. מסיפוריו משתמע שברוב המקרים היה רמז כלשהו לקיומו של הגורם שהוא איתר. בין אם זה היה תוואי שטח ייחודי, מפה שהוא בדק מבעוד מועד או אפילו משהו שהוא יכול היה לראות בזווית העין, כמו קו מתח גבוה. גם המזל האיר לו פנים מדי פעם, מן הסתם.

איך הדאוזר הגיב על התוצאות?

תגובתו הראשונית של אהרוני לכישלון הייתה הפתעה:

"הייתי אמור לגלות, אם לא את כולם, את רובם. אני לא יכול לבקר את הניסוי, כי הוא נעשה באופן הכי מסודר שיכול להיות. אם הייתי מודע לכמות הטעויות האפשרית הייתי בודק כמה פעמים. כנראה הייתי פזיז… אם הייתי פחות שוויצר אולי הייתי מוצא יותר." כשנשאל האם תוצאות הניסוי ערערו את אמונתו בדאוזינג, ענה: "ממש לא. ביום-יום, כשאני צריך להכניס טרקטור, ואני מגלה את הצינור, בכל עומק… זה מה שזה נותן לי."

כמה מילים על הונאה עצמית

לאורך כל האינטראקציה עם אהרוני, התרשמנו שהוא מאמין באמת ובתמים ביכולותיו. לא חשפנו כאן שרלטן, אלא לדעתנו, אדם שבבלי דעת הונה את עצמו. כולנו מועדים להונאה עצמית, ומן הסתם עשינו זאת פעמים רבות במהלך חיינו.

המסר פשוט: ללא בדיקה מבוקרת, קל מאוד להגיע למסקנות שגויות, ואם הן רצויות לנו – להתחיל להאמין בנכונותן. הנקודה החשובה היא שאם נחזור על בדיקה לא מבוקרת שוב ושוב, סביר שנטעה שוב ושוב. ניסיון אישי רב מסוג כזה לא רק שאינו מקרב לאמת, הוא רק מנציח את הטעות. באופן פרדוקסלי, הביטחון שלנו שאנחנו צודקים ילך ויגבר, רק משום שחזרנו על אותה הסקת מסקנות שגויה שוב ושוב, ולא משום שהתקרבנו באופן כלשהו למצב העניינים האמיתי.

את מעגל הקסמים הזה אפשר לשבור רק אם מציבים כמטרה את הניסיון להפריך את אמונתנו. לא לאשש אותה. רק אם נחפש באופן פעיל דרכים להראות שאנחנו טועים, וניכשל בכך שוב ושוב, תהיה לנו סיבה טובה להגביר את הביטחון שלנו שאנחנו בדרך הנכונה.

המדע הוא דרך לנסות לא לשטות בעצמך. העיקרון הראשון הוא שאסור לך לשטות בעצמך, ואתה האדם שהכי קל לשטות בו.  – ריצ'רד פ' פיינמן

ולסיום, ריצ'רד דוקינס וכמה דאוזרים שהשתתפו בניסוי מבוקר. שימו לב איך כולם נדהמים מהכישלון שלהם, ואיך אף אחד מהם לא משנה את דעתו, לפחות לא מול המצלמה.

** פוסט מקביל פורסם באתר "האייל הקורא".

והפעם, פוסט מתורגם (באישור) מאת Oliver Childs שמנפץ 10 מיתוסים רווחים בנוגע לסרטן. הפוסט מופיע במקור באתר של cancer research UK.
(כשמופיע בטקסט "אנחנו חוקרים"/"אנחנו מממנים" – הכוונה לארגון הנ"ל כמובן).

*

גגלו "סרטן" ותוצפו במיליוני אתרים וסרטוני יוטיוב.

הבעיה היא שרוב המידע שתמצאו אינו מדויק במקרה הטוב, ומטעה בצורה מסוכנת במקרה הרע. יש שפע מקורות מידע מבוססי ראיות וקלים להבנה בנוגע לסרטן, אבל יש לא פחות, אם לא יותר, אתרים שמפיצים מיתוסים.

וזה יכול להיות מאוד מאתגר להבחין בין עובדות לדמיון, היות שרוב המידע השגוי נראה ונשמע מתקבל על הדעת. אבל אם מגרדים את פני השטח ומחפשים אחר הראיות, הרבה "אמיתות" ממוחזרות קורסות.

בפוסט הזה נתייחס ל-10 מיתוסים בקשר לסרטן שנתקלים בהם באופן קבוע. כשאנו נסמכים על ראיות ולא על אנקדוטות ודמגוגיה, נציג מה מראים המחקרים לגבי מצב הדברים האמיתי.

• מיתוס 1: הסרטן הוא מחלה מודרנית שיצר האדם
• מיתוס 2: מזונות-על מונעים סרטן
• מיתוס 3: דיאטה חומצית גורמת לסרטן
• מיתוס 4: סוכר מזין את התאים הסרטניים
• מיתוס 5: הסרטן הוא פטרייה, וסודה לשתייה היא התרופה
• מיתוס 6: קיימת תרופת פלא לסרטן…
• מיתוס 7: … וחברות התרופות מסתירות אותה
• מיתוס 8: טיפולים נגד סרטן הורגים יותר משהם מרפאים
• מיתוס 9: לא הישגנו שום התקדמות במאבק בסרטן
• מיתוס 10: כרישים לא חולים בסרטן

מיתוס 1: הסרטן הוא מחלה מודרנית שיצר האדם

המודעות הציבורית לסרטן אולי גדלה בהשוואה לדורות הקודמים, אבל סרטן אינו רק "מחלה מודרנית" של העולם המערבי. הסרטן קיים מאז ומתמיד. הוא תואר כבר לפני אלפי שנים ע"י רופאים מצרים ויוונים, וחוקרים גילו סימנים שמעידים על סרטן בשלד בן 3000 שנה.

למרות שבהחלט נכון כי מחלות הקשורות בסגנון חיים – כמו סרטן – נמצאות בעליה, הסיכון הגדול ביותר לסרטן הוא הגיל. העובדה הפשוטה היא שיותר אנשים חיים מספיק כדי לפתח סרטן, הודות להצלחות שלנו בהתמודדות עם מחלות זיהומיות וגורמי מוות אחרים כמו תזונה לקויה. טבעי לגמרי שנזקים ל-DNA מצטברים ככל שאנחנו מזדקנים, ונזקים אלה עלולים להוביל להתפתחות סרטן.

אנחנו גם מסוגלים לאבחן סרטן בצורה מדויקת יותר, הודות להתקדמות בטכנולוגיות הסריקות וההדמיות.

כן, סגנון חיים, תזונה וגורמים אחרים כמו זיהום אוויר משפיעים יחד בצורה משמעותית על הסיכון ללקות בסרטן. עישון לדוגמה, עומד מאחורי רבע מכל מקרי המוות מסרטן באנגליה, אבל זה לא כמו לטעון שמדובר במחלה שמקורה באדם המודרני. קיימות סיבות טבעיות רבות לסרטן, למשל – אחד מכל שישה מקרי סרטן נגרם ע"י וירוסים וחיידקים.

מיתוס 2: מזונות-על מונעים סרטן

אוכמניות, סלק, ברוקולי, שום, תה ירוק… והרשימה לא נגמרת.

למרות אלפי אתרים שטוענים אחרת, אין דבר כזה מזון-על. זה מונח שיווקי שהומצא כדי למכור מוצרים ואין לו שום בסיס מדעי.

זה לא אומר שלא צריך לחשוב על מה שאוכלים. יש מזונות שהם בבירור בריאים יותר מאחרים. חופן אוכמניות או ספל תה ירוק יכולים בהחלט להיות חלק מדיאטה בריאה ומאוזנת. לשלב פירות בתפריט זה רעיון מצוין ואכילה של מגוון ירקות גם היא עוזרת, אבל הירק הספציפי שאתם בוחרים לא ממש משנה.

הגוף שלנו הוא דבר מורכב, וכך גם הסרטן, לכן זו הפשטה מוגזמת לקבוע שקיים איזשהו סוג מזון שכשלעצמו יכול להשפיע באופן משמעותי על הסיכון להתפתחות סרטן.

על העדויות המדעיות לגבי נוגדי חמצון וסרטן אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן.

הראיות שהצטברו במהלך עשרות השנים האחרונות מצביעות על מסקנה פשוטה ולא סנסציונית: הדרך הטובה ביותר להקטין את הסיכון לסרטן היא על ידי אימוץ התנהגויות בריאות לטווח ארוך, כמו הימנעות מעישון, ביצוע פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין והימנעות משתיה מרובה של אלכוהול.

מיתוס 3: דיאטה חומצית גורמת לסרטן

כמה מיתוסים לגבי סרטן עקשניים בצורה מפתיעה, למרות שהם נוגדים את הביולוגיה הבסיסית. אחד מהם הוא הרעיון שדיאטה שיש בה רכיבים "חומציים" מדי גורמת לחומציות של הדם לעלות, מה שמגדיל את הסיכון לסרטן. והפתרון המוצע: להגדיל צריכה של מאכלים "בסיסיים" כמו ירקות ירוקים ופירות (שכוללים, באופן פרדוקסלי, לימון).

מבחינה ביולוגית מדובר בשטות. נכון, תאים סרטניים לא יכולים לשרוד בסביבה בסיסית מדי, אבל זה נכון לכל התאים בגוף.

הדם הוא בד"כ מעט בסיסי. רמת החומציות של הדם מנוטרת בקפדנות ע"י הכליות ונשמרת בטווח מאוד מצומצם ובריא. המזון שאנחנו אוכלים לא יכול לשנות את רמת החומציות לפרקי זמן בעלי משמעות כלשהי, וכל עודף של חומצה או בסיס פשוט יוצא בשתן, שמשנה את החומציות שלו בהתאם. אפשר להיווכח בכך אם בודקים את רמת החומציות של השתן אחרי שאוכלים מאכלים שונים וזה הבסיס לאמונה השגויה שתזונה יכולה "להפוך את הגוף לבסיסי". החומציות של השתן – זה כל מה שמשתנה, ומי שטוען אחרת פשוט לא מבין איך הגוף שלנו פועל.

אכילה של הרבה ירקות ירוקים היא בהחלט בריאה, אבל לא בגלל איזשהו אפקט שיש לכך על רמת החומציות של הגוף.

קיים מצב פיזיולוגי שנקרא חמצת (acidosis), שבו הכליות והריאות לא מסוגלים לשמור על רמת pH (רמת חומציות) מאוזנת בגוף. מצב כזה הוא בדרך כלל תוצאה של מחלה רצינית או הרעלה, הוא יכול לסכן חיים ודורש טיפול רפואי דחוף, אבל אין קשר בינו לבין "דיאטות חומציות מדי".

ידוע שהסביבה המידית שמקיפה את תאי הסרטן יכולה להפוך לחומצית. הדבר נובע מהבדל באופן שבו גידולים סרטניים יוצרים אנרגיה ומשתמשים בחמצן, בהשוואה לרקמות בריאות. חוקרים עובדים קשה כדי להבין למה זה קורה, כדי לפתח טיפולים יעילים יותר לסרטן.

אבל אין ראיות טובות שתומכות ברעיון כי הדיאטה יכולה לשנות את החומציות של הגוף, או שיש לה השפעה כלשהי על הסרטן.

מיתוס 4: סוכר מזין את התאים הסרטניים

רעיון נוסף שנתקלים בו הרבה הוא שסוכר "מזין את התאים הסרטניים", ולפיכך חולים בסרטן צריכים להתנזר ממנו לחלוטין. מדובר בהפשטת יתר של תחום מורכב ביותר שאנחנו רק מתחילים להבין.

"סוכר" הוא מושג כללי ביותר. הוא מתייחס למגוון רחב של מולקולות שכולל סוכרים פשוטים שנמצאים בצמחים, גלוקוז ופרוקטוז. הגרגרים הלבנים המוכרים לנו נקראים סוכרוז, והם עשויים משילוב של גלוקוז ופרוקטוז. כל הסוכרים הם פחמימות – מולקולות עשויות מפחמן מימן וחמצן.

פחמימות – בין אם מקורן בעוגה או בגזר – מפורקות במערכת העיכול לצורך שחרור גלוקוז ופרוקטוז. אלה נספגים בזרם הדם ומספקים אנרגיה שנדרשת לקיומנו.

כל התאים, סרטניים או לא, משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. היות שתאים סרטניים גדלים בדרך כלל מאוד מהר ביחס לתאים בריאים, הם צרכנים גבוהים של הדלק הזה. קיימות גם עדויות שהם מפיקים אנרגיה מגלוקוז בדרך שונה מאשר תאים בריאים. חוקרים מנסים להבין את ההבדלים בצריכת האנרגיה ולנצל אותם לפיתוח טיפולים טובים יותר (כולל התרופה המעניינת אך הרחוקה מלהיות מוכחת – DCA).

אבל כל זה לא אומר שסוכר מעוגות, ממתקים ומאכלים ממותקים אחרים מזין באופן ספציפי תאים סרטניים בניגוד לכל סוג אחר של מפחמימות. הגוף שלנו לא בוחר אילו תאים יקבלו את הדלק. הוא הופך את הרוב המכריע של הפחמימות שאנחנו אוכלים לגלוקוז, פרוקטוז וסוכרים פשוטים אחרים, והם נצרכים על ידי רקמות כשהן זקוקות לאנרגיה.

אף שמומלץ להגביל מאכלים רוויי סוכר כחלק מדיאטה בריאה כללית וכדי להימנע מעליה במשקל, יש עדיין מרחק רב בין זה לבין הטענה כי מאכלים כאלה מזינים באופן ספציפי תאים סרטניים.

גם מיתוס "הדיאטה החומצית" וגם מיתוס "סוכר מזין סרטן" מעוותים עצות תזונתיות אחראיות. כמובן, אף אחד לא אומר שתזונה בריאה לא משנה כשזה נוגע לסרטן. ראיות מדעיות לגבי הקשר בין תזונה לבין סרטן אפשר לקרוא כאן.

אבל עצות תזונתיות חייבות להתבסס על עובדות מדעיות. בכל הקשור לטיפים תזונתיים להפחתת הסיכון לסרטן, מחקרים מראים שאותן עצות משעממות לאכילה נכונה עדיין בתוקף: פירות, ירקות, סיבים תזונתיים, עוף ודגים – טובים. יותר מדי שומן, מלח, סוכר, בשר אדום או מעובד ואלכוהול – פחות טובים. בנוסף, תוכלו למצוא צרור קישורים לעצות מבוססות ראיות בפוסט "מה לאכול בזמן טיפול נגד סרטן". הרחבה על המדע שמאחורי סרטן וסוכר אפשר לקרוא כאן.

מיתוס 5: הסרטן הוא פטרייה, וסודה לשתייה היא התרופה

ה"תאוריה" הזאת מגיעה מתצפית לא מאוד חדת עין, ש"סרטן הוא תמיד לבן".

לא רק שמקורם של תאים סרטניים אינו פטרייתי, הם גם לא תמיד לבנים. חלק מהגידולים כן, אבל חלק לא. שאלו כל פתולוג או מנתח סרטן, או פשוט חפשו בגוגל-תמונות (אבל אולי לא מיד אחרי האוכל).

התומכים בתאוריה הזאת טוענים כי הסרטן נגרם כתוצאה מזיהום של פטריית הקנדידה, ושהגידולים הסרטניים הם למעשה הדרך של הגוף להגן על עצמו מהזיהום. אבל אין שום ראיות שמצביעות על כך שהדבר נכון.

יתרה מזאת, אנשים רבים בריאים לחלוטין נגועים בקנדידה – זהו חלק נורמלי לגמרי ממערך היצורים המיקרוסקופיים שחיים בתוך ועל כל אחד מאיתנו. בדרך כלל מערכת החיסון שלנו עומדת על המשמר אבל זיהומים יכולים להחמיר אצל אנשים עם מערכת חיסונית חלשה.

ה"פתרון הפשוט" שמוצע הוא להזריק לגידולים סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט). זה אפילו לא הטיפול שמשתמשים בו כדי לטפל בזיהומים פטרייתיים מוכחים, שלא לדבר על סרטן. להפך, יש עדויות טובות לכך שמינונים גבוהים של סודיום ביקרבונט יכולים להוביל לתוצאות חמורות, ואף קטלניות.

מחקרים אחדים מצביעים על כך שסודיום ביקרבונט יכול להשפיע על תאים סרטניים שהוחדרו לעכברים או תאים שמגודלים במבחנה, על ידי נטרול החומציות בסביבה המידית של הגידול. חוקרים בארה"ב עורכים ניסוי קליני קטן שמטרתו לבדוק האם כמוסות סודיום ביקרבונט עשויות להפחית כאבים כתוצאה מהסרטן וכן למצוא את המינון המקסימלי האפשרי. הם לא בודקים האם יש לו השפעה כלשהי על הגידולים. ככל הידוע לנו, לא פורסמו עדיין מחקרים קליניים על סודיום ביקרבונט כשיטת טיפול בסרטן.

כדאי גם לציין, שלא ברור אם אפשרי לתת מנות של סודיום ביקרבונט שיכולות להשפיע בצורה משמעותית על סרטן בבני אדם, למרות שהנושא נחקר. בגלל שהגוף מתנגד בתוקף לניסיונות לשנות את רמת ה-pH שלו, בדרך כלל על ידי סילוק הביקרבונט דרך הכליות, קיים סיכון שמינונים שהינם גבוהים מספיק כדי להשפיע על החומציות סביב הגידולים יגרמו למצב מסוכן שנקרא בססת (alkalosis).

ההערכה היא שמינון של כ-12 גרם סודה לשתייה ביום (למבוגר שמשקלו 65 ק"ג) מסוגל לנטרל חומציות שמיוצרת מגידול שגודלו מילימטר מעוקב בלבד. אבל כמויות שעולות על כ-30 גרם ליום עלולות לגרום כבר לנזקים בריאותיים חמורים. עשו אתם את החשבון.

מיתוס 6: קיימת תרופת פלא לסרטן…

החל מקנאביס וכלה בחוקני קפה, האינטרנט שטוף בסרטונים ואנקדוטות אישיות על תרופות "פלא" "טבעיות" לסרטן.

אבל טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן – סרטוני יוטיוב ופוסטים בפייסבוק אינם עדות מדעית, ואינם משתווים לראיות איכותיות, מבוקרות עמיתים.

במקרים רבים אי אפשר לקבוע אם המטופלים שמככבים בסיפורים כאלה "נרפאו" מאיזשהו טיפול אלטרנטיבי או לא. אין לנו שום מושג לגבי הדיאגנוזה הרפואית שלהם, לגבי השלב שבו נמצאת המחלה, לגבי טיפולים אחרים שהם קיבלו במקביל או אפילו אם הם בכלל אובחנו כחולים בסרטן.

ואנחנו שומעים רק על סיפורי הצלחה – מה לגבי כל אלה שניסו את הטיפולים האלה ולא שרדו? המתים לא יכולים לדבר, ולעתים קרובות אנשים שטענו טענות מרחיקות לכת לגבי "תרופות פלא" בוחרים רק את המקרים הטובים ביותר ולא מציגים את התמונה המלאה.

הנקודה האחרונה מדגישה את החשיבות של פרסום מידע שמבוסס על מחקרים קליניים וניסויי מעבדה קפדניים, מבוקרי עמיתים. ראשית, משום שביצוע מחקרים קליניים איכותיים מאפשר לחוקרים להוכיח אם טיפול מסוים בטוח ויעיל, ושנית, כי פרסום המידע מאפשר לרופאים מסביב לעולם לשפוט את המצב בעצמם ולהשתמש בו לטובת המטופלים שלהם.

זה הסטנדרט שבו כל הטיפולים בסרטן צריכים לעמוד.

זה לא אומר שהטבע לא יכול להיות מקור פוטנציאלי לטיפולים – החל מאספירין (קליפת עץ הערבה) ועד פניצילין (עובש). התרופה נגד סרטן "טקסול" למשל, זוקקה לראשונה מהקליפה והמחטים של עץ ה-Pacific Yew. אבל זה רחוק מאוד מהטענה שצריך ללעוס קליפה של עץ כדי להילחם בגידול סרטני. מדובר בטיפול אפקטיבי בזכות העובדה שהרכיב הפעיל זוקק ונבדק במחקרים קליניים. כך אנחנו יודעים שהוא בטוח ואפקטיבי, וגם מה המינון הנכון.

כמובן, אנשים עם סרטן רוצים להביס את המחלה בכל דרך אפשרית, ובהחלט אפשר להבין שהם מחפשים אחר תרופות פוטנציאליות, תהיינה אשר תהיינה. אבל העצה שלנו היא להיזהר מכל דבר שממותג כ"תרופת פלא", במיוחד אם מישהו מנסה למכור לכם את זה. בויקיפדיה יש רשימה מצוינת של טיפולים בסרטן שאינם אפקטיביים, ושמוצגים לעתים קרובות כתרופות פלא.

לגבי קנאביס וסרטן – נושא שאנחנו נשאלים לגביו הרבה – אתם מוזמנים לקרוא בפוסט הזה, שכולל מידע לגבי המחקרים הקליניים שאנחנו עוזרים לממן.

ואם נתקלתם בידיעה על מדענים בקנדה ש"מרפאים סרטן אבל אף אחד לא יודע מזה", מדובר בתרופה מעניינת, שיעילותה עדיין לא הוכחה, שנקראת DCA ושכתבנו עליה כאן בעבר.

מיתוס 7: … וחברות התרופות מסתירות אותה

יד ביד עם הרעיון שקיים שפע של "תרופות פלא" צועד הרעיון שהממשל, תעשיית התרופות ואפילו עמותות שלא למטרות רווח משתפות פעולה בקונספירציה שמטרתה להסתיר את אותן תרופות פלא, וזאת כדי לא לפגוע ברווחיהם מהטיפולים הקיימים.

תהיה ה"תרופה" אשר תהיה, הלוגיקה בדרך כלל זהה: זה קיים ומוכן לשימוש, זול, לא ניתן לרשום עליו פטנט, ולכן הממסד הרפואי מסתיר את זה – כדי לשמור על הכנסותיו. אבל, כמו שכתבנו בעבר, אין קונספירציה – לפעמים זה פשוט לא עובד.

אין ספק שתעשיית התרופות סובלת מבעיות בנוגע לשקיפות ולניסויים קליניים שצריך לתת להם מענה (הספר bad pharma של בן גולדקר הוא מבוא שימושי). אנחנו דוחפים חזק את הרגולטורים ואת חברות התרופות כדי להבטיח שתרופות אפקטיביות יהיו זמינות במחיר הוגן לשירות הבריאות הלאומי (NHS), למרות שחשוב לזכור שתהליך המחקר והפיתוח של תרופות עולה כסף רב, שהחברות צריכות להחזיר.

בעיות עם תרופות קונבנציונליות לא מוכיחות באופן אוטומטי שטיפולים אלטרנטיביים עובדים. אם להשתמש במטאפורה, העובדה שמכוניות מתרסקות לפעמים לא אומרת ששטיחים מעופפים הם צורת תחבורה עדיפה.

זה פשוט חסר היגיון שחברות תרופות ירצו להסתיר תרופה פוטנציאלית. מציאת טיפול אפקטיבי יבטיח מכירות עולמיות בהיקפים עצומים.

והטיעון לפיו לא ניתן לרשום על הטיפול פטנט – גם הוא אינו מחזיק מים. חברות התרופות אינן טיפשות, והן יזנקו במהירות על כל אפיק מבטיח לטיפול אפקטיבי. יש תמיד דרכים לארוז מחדש מולקולות ולרשום עליהן פטנט, מה שיחזיר את ההשקעה שנדרשת כדי לפתח ולבדוק אותן בניסויים קליניים (עלויות שמגיעות למיליונים רבים של דולרים), אם אכן יסתבר שהטיפול עובד.

חשוב גם להזכיר שאגודות ללא מטרות רווח כמו Cancer Research UK ומדענים שממומנים ע"י הממשלה חופשיים לחקור טיפולים מבטיחים ללא מניעי רווח. קשה גם להבין מדוע רופאים בשירות הבריאות הלאומי (של אנגליה) שרושמים לעתים קרובות תרופות גנריות, לא ישתמשו בטיפולים זולים, אם הם מתגלים כאפקטיביים בניסויים קליניים.

כדוגמה, אנחנו מממנים ניסוי בקנה מידה גדול לאספירין – תרופה שיוצרה לראשונה ב-1897 וכיום היא אחת התרופות שאינן מוגנות בפטנט שנמצאות בשימוש הנרחב ביותר בעולם. אנחנו חוקרים האם היא יכולה למנוע סרטן-מעי באנשים שנמצאים בסיכון גבוה, להפחית תופעות לוואי של כימותרפיה ואפילו למנוע חזרת סרטן ולשפר שרידות.

לבסוף, כדאי לזכור שכולנו בני אדם – אפילו פוליטיקאים ומנהלי חברות תרופות – ושהסרטן יכול לפגוע בכל אחד. אנשים בחברות תרופות, ממשלות, אגודות ו"הממסד הרפואי" בכללותו, כולם עלולים למות מסרטן, וחלקם מתים ממנו.

כאן ב-Cancer Research UK ראינו יקירים ועובדים מתמודדים עם סרטן. רבים מהם שרדו. אחרים – לא. לטעון שאנחנו – באופן קולקטיבי ואישי – מחביאים "את התרופה" זה לא רק אבסורדי, זה פוגע בקהילה שלמה של מדענים מסורים, בצוות העובדים בחקר הסרטן ובתומכים בהם, ויותר מכל, בחולים ובבני משפחותיהם.

מיתוס 8: טיפולים נגד סרטן הורגים יותר משהם מרפאים

בואו נהיה ברורים, טיפולים נגד סרטן – כימותרפיה, הקרנות או ניתוחים – הם לא פיקניק. תופעות הלוואי יכולות להיות קשות. אחרי הכל, טיפולים שתוכננו להרוג תאים סרטניים ישפיעו באופן בלתי נמנע גם על תאים בריאים. ולעתים, לצערנו, טיפולים לא עובדים. אנחנו יודעים שקשה מאוד לטפל בסרטן שנמצא בשלבים מתקדמים והתפשט כבר בכל רחבי הגוף, ולמרות שטיפול יכול לספק הקלה סימפטומטית ולהאריך חיים, במקרים כאלה הוא כבר לא יוכל לרפא.

ניתוח הוא עדיין הדרך האפקטיבית ביותר להתמודדות עם הסרטן, בתנאי שהוא מאובחן מוקדם מספיק. הקרנות (רדיו-תרפיה) עוזרות לרפא יותר אנשים מאשר תרופות. ועדיין, לכימותרפיה ולתרופות אחרות לסרטן יש תפקיד חשוב מאוד בטיפול בסרטן – במקרים אחדים בעזרה בריפוי, במקרים אחרים – בהארכת חיים.

הטענה שמסתובבת באינטרנט, לפיה כימותרפיה "יעילה רק ב-3%" היא מטעה ביותר ולא מעודכנת, כפי שמוסבר לעומק בשני הפוסטים האלה בבלוג Science Based Medicine. כתבנו גם את הפוסט הזה בתגובה לטענה שכימותרפיה עלולה "לעודד סרטן".

חשוב לציין ששיעור ההצלחה של תרופות עולה עם הזמן. למשל, למעלה מ-96% מהגברים נרפאים היום מסרטן האשכים, בהשוואה לפחות מ-70% בשנות השבעים של המאה הקודמת, חלקית הודות לתרופה שעזרנו לפתח שנקראת cisplatin. שלושה רבעים מהילדים שחולים בסרטן נרפאים בימינו, בהשוואה לכרבע בסוף שנות השישים – רובם חיים היום באופן ישיר הודות לכימותרפיה.

אנחנו יודעים שיש עדיין דרך ארוכה עד שיהיו ברשותנו טיפולים מעודנים ואפקטיביים לכל סוגי הסרטן. וחשוב שרופאים, מטופלים והמשפחות שלהם יהיו ריאליסטים וישרים לגבי האפשרויות הטובות ביותר לטיפול שעומדות בפניהם, במיוחד כשהסרטן בשלבים מתקדמים מאוד.

לעתים אולי עדיף לבחור טיפול שמתמקד בהקלה על כאבים וסימפטומים אחרים מאשר לנסות לרפא את המחלה. מציאת האיזון בין איכות חיים לאורך חיים תישאר תמיד סוגיה שכל מטופל יצטרך להחליט בה בעצמו.

מיתוס 9: לא הישגנו שום התקדמות במאבק בסרטן

זה פשוט לא נכון. הודות להתקדמויות במחקר, שיעור ההישרדות מסרטן הוכפל באנגליה במהלך 40 השנה האחרונות, ושיעור התמותה ירד ב-10% בעשור האחרון לבדו. למעשה, מחצית מכל המטופלים היום ממשיכים לחיות לפחות 10 שנים. במאמר הזה אפשר למצוא כמה נתוני מפתח.

בהגדרה, המספרים האלה מתייחסים למטופלים שהתחילו לקבל טיפול לפני 10 שנים לפחות. סביר שמי שיאובחן היום ויתחיל טיפול יהיה בעל סיכויים אף טובים מאלה.

כדי לראות איך התמונה השתנתה, הכינו לעצמכם כוס תה וצפו בסרט התיעודי שעזרנו להכין – האויב שבתוכנו: 50 שנה של מלחמה בסרטן. מימיה הראשונים של הכימותרפיה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת ועד לתרופות ה"חכמות" החדשות ביותר ולהקרנות מדויקות, הסרט ממחיש כמה רחוק הגענו במהלך השנים.

דרך ארוכה עדיין לפנינו. יש מספר סוגים של סרטן שבהם ההתקדמות איטית בהרבה, כמו סרטן הריאות, המוח, הלבלב והוושט. וכשמאבדים מישהו שיקר לנו, זה מרגיש כאילו לא חלה כל התקדמות.

זאת הסיבה שאנחנו עובדים קשה כל כך בניסיון להביס את הסרטן כמה שיותר מהר, ולהבטיח שאף אחד לא יאבד את חייו בטרם עת כתוצאה מהמחלה הזאת.

מיתוס 10: כרישים לא חולים בסרטן

הם כן.

המאמר המצוין הזה בוחן מדוע המיתוס על כרישים נטולי סרטן החזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

 *

קישורים לקריאה נוספת:

• CancerHelp UK – Alternative and complementary therapies
• NHS Behind The Headlines
• US National Cancer Institute – Alternative and complementary therapies
• Memorial Sloan Kettering Cancer Centre – Herbs, botanicals and other products
• American Cancer Society – Complementary and alternative therapies
• Science-based Medicine blog
• Wikipedia: list of ineffective cancer treatments
• Quackwatch – a special message to cancer patients
• ASCO Answers – Myths and Facts about Cancer

ב-3 במרץ 1968, קצת לפני עשר בלילה, חזו מאות אמריקאים במשהו מוזר נע בשמיים.

"ראינו משהו שנראה כמו מטוס סילון ארוך ללא כנפיים. הוא בער מלפנים ומאחור. כולם ראו חלונות רבים… אם מישהו היה נמצא בעב"מ ליד החלונות היינו רואים אותם."

"היתה לו צורה של סיגר שמן, לפי ההערכה שלי היו לו חלונות די מרובעים לאורך הצד שפנה אלינו… נראה היה לי שגוף הכלי מורכב מהמון פיסות או יריעות שטוחות מחוברות יחד במסמרות. החלונות הרבים נראו מוארים מבפנים."

"לא נראו להבות אלא ניצוצות זהובים… לדעתי זה היה כלי טיס בצורת טיל עם שלושה אורות או שלושה כלי טייס מאורכים בצורת צלחת."

"הם טסו במבנה אוירי מושלם. נראה כאילו עצם אחד רדף אחרי האחר, שנראה מנסה לחמוק ממנו במהירות גבוהה יותר. הרודף נראה כאילו עשה ניסינות ליירט אותו."

"אני באמת רציתי לראות עב"מ. אני זוכר שאמרתי בקול רם "זו לא תופעה טבעית. אלה באמת עב"מים"… עשיתי ניסיון לתקשר איתם. היה לי פנס ואותתי בקוד מורס… לא היתה תגובה…  אחרי שנכנסתי לבית, היה לי דחף בלתי נשלט לישון… הכלבה הסתובבה בין שני פחי האשפה, ייבבה, נשכבה ביניהם ונראתה מבוהלת עד מוות… אולי היה צליל בתדר גבוה מעל סף השמע שלנו?"

מה זה היה באמת

ממש באותו היום התקבל דיווח מסוכנות הידיעות של ברית המועצות כי החללית זונד-4 (Zond IV) מנמיכה במסלולה ומתקרבת לכדוה"א. החללית החלה להתפרק במהלך חדירתה לאטמוספירה. החלקים שנראו בשמיים זוהו ע"י NORAD כחלקים מהחללית או מרקטות ההאצה שלה וזיהוי זה אושר סופית ב-1 ביולי 1968.

האירוע הזה משמש כמקרה בוחן מעניין מכיוון שידוע לנו מה ראו העדים. מגוון התיאורים והסתירות הרבות ביניהם מדגימים עד כמה קשה לסמוך על עדויות ראיה. ניתוח המקרה מופיע בדו"ח Condon, החל מעמ' 949.

מה נראה בשמיים באותו הלילה? לא הצלחתי להשיג צילום וידאו של האירוע, ואני בספק אם יש כזה בנמצא. אבל הנה צילום של אירוע דומה (אפשר לדלג לאמצע הסרטון):

בין מציאות לפרשנות

נניח לרגע כי מישהו רואה שלוש נקודות אור נעות לאורך שמי הלילה במרווחים שווים ביניהם. הנה מה שיתארו צופים בדרגות פרשנות הולכות וגדלות:

• 3 נקודות אור נעות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 נקודות אור עפות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 אורות עפים במבנה
• 3 כלי טייס טסים במבנה
• כלי טיס מוארך עם 3 אורות לאורכו
• כלי טיס מוארך עם 3 חלונות מוארים מבפנים

הנתונים שנאספו לגבי מקרה זה במסגרת פרוייקט הספר הכחול (Project Blue Book) כללו 78 תיאורים, כשרק 30 מהם היו מפורטים דיים כדי שאפשר יהיה לנתח את תוכנם באופן השוואתי. 17 מהם נמסרו ע"י אנשי חיל האויר האמריקאי.

רבע מהדיווחים היו אמינים למדי, עם תאימות גבוהה למדי ביניהם. רבע היו מאוד לא אמינים. הנותרים היו מאוד לא ברורים וקשה היה להבין מהם מה בדיוק נצפה.

נתעכב על כמה מאפיינים עקרוניים של התיאורים.

אפקט החללית הדמיונית

הדיווחים על עצם בודד שהאורות מקובעים בו (בין אם כפנסים ובין אם כחלונות) נובעים מהנטייה של המוח שלנו "לחבר בין הנקודות" ולראות את התמונה השלמה.

בדוגמה הזו אנו רואים משולש שחור באופן כה ברור, עד כי יהיו כאלה שיהיו משוכנעים כי הם מבחינים בקוי הגבול בין צלעות המשולש השחור לרקע השחור (הסתירו את האיזורים הצהובים ותיווכחו כי קוי גבול כאלה לא קיימים):

נטיה זו חזקה במיוחד אם הנקודות זזות כמקשה אחת. הנה דוגמה שמבודדת את אלמנט התנועה (במקרה הזה ללא תנועה לא ניתן להבחין באובייקט הנפרד):

אין ספק כי במצבים רבים, יכולת זו של המוח "לחבר בין הנקודות" ולראות "מעבר" היא יעילה ביותר. ראו כמה מעט מידע ויזואלי נדרש למוח כדי להבין מה קורה כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=1F5ICP9SYLU#t=5m18s

הנה הדגמה נוספת לנושא:

שימו לב לתיאור בתחילת הסרטון: "צילמתי עב"ם בצורת משולש…", וכאן: "שימו לב כיצד קידמת כלי הטיס מוסווית ראשונה" למרות שבבירור מדובר ב-3 נקודות אור נפרדות – רואים את הכוכבים חולפים ביניהן!

הציפייה לראות כלי טייס יחיד, בצורת "סיגר" (צורה מקובלת בתרבות העב"מים) מגדילה מאוד את הסיכוי שהמוח שלנו יפרש שורה של נקודות אור כחלקים של עצם מוארך יחיד. אנחנו פשוט "נראה סיגר". בדיוק כפי שאנו רואים את המשולש השחור למעלה.

טעויות בהערכת גודל, מרחק ומהירות

מעניין לבחון את הדיווחים שנמסרו מפי האנשים שאמורים להיות היותר מיומנים בנושא, הן מבחינת היכרות עם תופעות שמיימיות מגוונות והן מבחינת רמת הדיווח שלהם – אנשי חיל האויר. 12 שאלונים זהים מולאו וכן נמסרו 5 דיווחים מפורטים מאוד נוספים. לגבי הגודל הזוויתי היתה הסכמה טובה (על פני איזו זווית ראייה נפרשו הנקודות בשמיים – הערכה שכל צופה מיומן יכול לתת בדיוק די טוב).

אולם לגבי הגודל, המרחק והמהירות ההערכות שהתקבלו ע"י צופים שונים היו סותרות באופן קיצוני, עד כדי פערים של פי 10 במספרים.

נחשוב על עיגול אור קטן שאנו רואים חולף על פני השמיים. ללא ידע מוקדם או הנחות מוקדמות לגבי טיבו של אותו עצם, אין לנו שום דרך להעריך את מרחקו. יתכן שמדובר בעצם בגודל מטר שחולף במרחק ק"מ מאתנו במהירות של 1 קמ"ש, ויתכן באותה מידה שמדובר בעצם גדול פי 10, במרחק גדול פי 10 שנע במהירות גבוהה פי 10. בשני המקרים נראה בדיוק את אותו המחזה.

מסיבה זו, הערכה של גדלים אלו בדיווחי עב"מים היא משוללת כל יסוד, ולראיה – כל אותם חרקים קטנים שחולפים כמה מטר או ס"מ מעדשת המצלמה ונתפשים ככלי טיס אימתניים שנעים במהירויות דמיוניות. (פגשנו אותם כאן)

העובדה המצערת היא שרק 4 מתוך 12 אנשי המקצוע שמסרו את עדותם הודו שאין להם כל דרך להעריך את מהירות העצם שראו. מתוך 17 עדויות חיל האויר ארבעה תיארו את שראו כ"מבנה" ושניים ציינו "חלונות", ללמדנו שגם מוחם של אנשי חיל האויר מבצע פרשנויות לא מודעות.

אפקט ההתרגשות

ממצא מעניין נוסף שעולה מהדיווחים הוא שככל שהעד היה נרגש יותר ובטוח יותר שראה תופעה מיוחדת, כך הדיווח שלו היה ארוך, מפורט ופחות מדוייק. אלה שהבינו נכון מה ראו, התרגשו הכי פחות והדיווח שלהם היה קצר ותמציתי.
מדובר בהטית-פרסום לטובת הפרשנויות השגויות. אנשים שלא הבינו מה ראו הם בעלי המוטיבציה הגדולה ביותר לדווח, בעוד שאלה שהבינו מה ראו לעיתים קרובות בכלל לא טורחים לדווח.
ברור גם אילו מבין הסיפורים תמצא לנכון המדיה רודפת הסנסציות והרייטינג לפרסם. מן הסתם זה יהיה הסיפור העסיסי והנרגש על כלי טיס דמוי סיגר שחלף במהירות עצומה בשמיים כשאור בוקע מחלונותיו, ולא תיאור קצר ויבשושי בסגנון "זה נראה כמו שברי חללית שנשרפו באטמוספירה".

*

מקרה זה, שבו היה ידוע מה באמת ראו העדים, מלמד אותנו מה רב עלול להיות המרחק בין הדיווחים שהתפרסמו לגבי מקרים אחרים של עב"מים לבין מה שהתרחש במציאות.

פוסט זה הוא הרחבה של סעיף בפרק "המשמעות היא בעיני המתבונן" בספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה".

מקורות והרחבות:

• http://files.ncas.org/condon/text/s6chap02.htm#S7
• http://kevinrandle.blogspot.co.il/2010/04/meteorite-men-and-ufos.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Condon_Committee

פוסטים נוספים בנושא עב"מים:

• ראיתי עב"מ!
• צילמתי עב"מ!
• זייפתי עב"מ!
• תעלומות בשחקים ומומחים מפוקפקים
• שרלוק הולמס ותעלומת העב"מים המקסיקניים
• מעגלי תבואה – מתיחה, אומנות סביבתית או מסרים תבוניים?

"הרפואה הסינית המסורתית ריפאה מיליוני אנשים במשך אלפי שנים!"

מי מאיתנו לא נתקל בטענה כזאת או דומה לה.

מה באמת מסתתר מאחורי הרפואה הסינית המסורתית? כמה אנשים היא באמת ריפאה?

הבהרה: הפוסט הנוכחי לא מתיימר לעסוק ברפואה הסינית המסורתית בצורה מדעית. לשם כך יש להגדיר תחילה מה הטיפולים שרוצים לבדוק ואז לחפש מחקרים איכותיים שבחנו אותם. (הפניות לקריאה נוספת ולמחקרים תוכלו למצוא בקישורים שבסוף הפוסט). מה שהפוסט הזה כן מעניק זו הצצה מזווית שונה, היסטורית, אנתרופולוגית, סובייקטיבית, אנקדוטלית אם תרצו. אבל עדיין, הצצה מרתקת, לטעמי.

דוגלד קריסטי (Dugald Christie) היה מנתח סקוטי ששירת כרופא מיסיונר בצפון מזרח סין בין השנים 1883 ו-1913. הוא כתב ספר שמתאר את רשמיו מאותן 30 שנים בסין.

בתחילה נתקל בהתנגדות חריפה מצד התושבים. הסינים היו חשדניים כלפי זרים והפיצו שמועות זדוניות לגבי מעשיהם האפלים. אך לאחר שריפא עיוורים בעזרת ניתוחי קטרקט ועזר לכל אותם חולים שהרופאים המקומיים לא הצליחו לעזור להם, הקהילה התחילה להבין בהדרגה שיש לו משהו להציע שהיה טוב בהרבה ממה שהם היו רגילים אליו.

פעילותו החלה לעורר עניין לא רק בקרב החולים, ורבים התגודדו מסביב למרפאה שלו כדי ללמוד ממנו. בהמשך הקים את ה- Mukden Medical College, כדי להכשיר רופאים סיניים ברפואה מערבית.

30 השנה שבמהלכן פעל בסין הספיקו לו כדי להתרשם לעומק ממה שהיה לרפואה הסינית המסורתית להציע.

הבה נציץ יחד אל נפלאות הידע הסיני העתיק!

* הטקסט שלפניכם הוא תרגום חופשי של חלקים נבחרים מהפרק החמישי בספר.
** אזהרה: הטקסט מכיל תיאורים גרפיים שעלולים להסב אי נעימות לקוראים רגישים.

 *   *   *

הרפואה הסינית הקלאסית מבוססת על ספר מהמאה השלישית או הרביעית לפנה"ס. הספר מדבר על רפואה ועל פיזיקה, על yin ו-yang, על חמשת היסודות, על מחלות, דיקור ועוד. האדם נמצא בקו הבריאות כל עוד חמשת היסודות שמהם מורכב גוף האדם – מתכת, עץ, מים, אש ואדמה – נמצאים באיזון. כשהאיזון ביניהם מופר – מופיעות מחלות. מטרת הטיפול היא להחזיר את האיזון בין היסודות. תרופות מסווגות בהתאם לחמישה צבעים (לבן, ירוק, שחור, אדום, צהוב), חמישה טעמים (חריף, חמוץ, מלוח, מר, מתוק), חמישה אברים בגוף (ריאות, כבד, כליות, לב, טחול), וסדרות נוספות של חמישה אלמנטים.

אם הלב חלש, למשל, זה אומר שיש פחות מדי אש. אש מיוצרת ע"י עץ, שמתאים לכבד. לפיכך כדי לחזק את הלב, צריך לחזק את הכבד והתרופה צריכה להיות חמוצה וירוקה. מאכלים מרים אסורים בתכלית האיסור. אם לעומת זאת הריאות נפגעו, מה שנדרש הוא אדמה, כדי לייצר את המתכת החסרה, כלומר, יש לעורר את הטחול והתרופה צריכה להיות צהובה ומתוקה. יש להתרחק ממאכלים חריפים.

תרשים עתיק של נקודות דיקור ומרידיאנים (ויקיפדיה)

הרופאים הסינים הודו בפני שהם לא יודעים דבר לגבי ניתוחים. הם לא מסוגלים לקשור עורק, לקטוע אצבע או לבצע את הניתוחים הפשוטים ביותר. סוג הטיפול היחיד שמזכיר באיזושהי מידה ניתוח הוא הדיקור (אקופונקטורה), שמשמש לכל סוג של בעיה. יש תשעה סוגי מחטים ולעתים קרובות משתמשים בהן כשהן מלובנות. לפעמים הן מושארות בגוף למשך ימים. בהיעדר כל ידע אנטומי, המטפלים מחדירים לא פעם מחט דרך כלי דם גדול או אברים חיוניים, מה שמביא במקרים מסוימים למוות מידי.

ילד קטן שהובא לטיפול הציג מחזה מעורר רחמים. הרופא הודיע להורים שיש עודף של אש בגוף שלו, מה שדורש טיפול במחטים קרות. הוא ניקב את בטנו של הילד בכמה מקומות לעומק רב. הילד המסכן מת זמן קצר לאחר מכן.

לטיפול בכולרה נועצים מחטים בזרועות. למחלות ילדים אחרות, במיוחד פרכוסים, המחטים מוחדרות מתחת לציפורניים. למחלות עיניים הן מוחדרות בדרך כלל לעומק של כמה אינצ'ים אל תוך הגב העליון. מטופלים הגיעו אלי עם שטחים נרחבים של עור מקולף בגבם עקב טיפולים מוגזמים מסוג כזה, עם מכשור שלא היה נקי במיוחד.

צורת טיפול פוגענית אחרת מתבצעת באמצעות פלסטר-שרפי שחור, שמשמש לכל סוגי הכאב, חבלות, פצעים ונפיחוּת. ברגע שמופיע זיהום קטן מיד מדביקים עליו את הפלסטר, דבר שמונע שחרור טבעי של הזיהום. התוצאה היא לעתים קרובות מחלה חמורה. כמעט בכל מקרה של בעיית עצמות או מפרקים, המצב הוחמר, אם לא נגרם, כתוצאה מהפלסטר הקטלני הזה. ולמרות הכל, לסינים יש עדיין אמונה מלאה בסגולות המרפא שלו.

ילד בן תשע הובא בסל, וכאשר הוסר הפלסטר שכיסה לחלוטין את רגלו היה אפשר כמעט לשמוע את הריח, כמאמר הסינים. חלק גדול של עצם השוק היה כמעט חשוף. אמו דיווחה כי הוא לא קיבל שום תרופה למעט הפלסטר הזה, שהודבק על רגלו 15 חודשים לפני כן, כשנפצע קלות בנפילה. הילד היה עכשיו כחוש, עם דופק מהיר וחלש וסבל משיעול חמור. המוות נראה כבר מעבר לפינה. לקחנו אותו לבית החולים, טיפלנו ברגל בצורה רציונלית, ואחרי כמה ימים הסרנו את העצם הפגועה לחלוטין. בתוך חודש הוא כבר הלך, ורוד, חזק ועליז, ועם התלהבות רבה ללמוד לקרוא ולשיר שירים. מקרים כאלה נפוצים מאוד.

כל אדם שרוצה בכך יכול לעסוק ברפואה, ואפילו הרופאים המפורסמים והמלומדים ביותר לא יודעים דבר על מבנה המפרקים, מה שגורם סבל רב למטופלים שלהם.

ילד קטן עיקם את רגלו בזמן משחק והתלונן על כאבים. הילד נלקח לרופא סיני מפורסם, שמשך באלימות את הרגל ועיקם אותה עד שהילד צרח מכאבים. עד לאותו "טיפול" הילד היה מסוגל ללכת. אחריו הוא לא יכול היה אפילו לעמוד. כעבור שלושה שבועות הוא הגיע למרפאה שלנו. הירך הייתה כל כך נפוחה וכואבת, שהיינו חייבים לתת לו כלורופורם כדי לבצע את הבדיקה. הסתבר שמפרק היה מחוץ למקום, ללא ספק עקב הטיפול שקיבל. החזרנו אותו בקלות למקום, והילד חזר תוך זמן קצר לתפקוד מלא.

יום אחד, לאחר שהסרתי חתיכת עצם מאדם שנפגע קשה מפציעת ירי, הופתעתי לראות כמות לא מבוטלת של כספית נשפכת החוצה. "זה הכדור המותך!" הסביר המטופל. רופאים סינים לא טורחים לנסות ולהוציא את הכדורים, אלא מחדירים לתוך הפצע כספית, שלטענתם אמורה להמיס את העופרת, טענה שהמטופלים מאמינים בה כמובן.

דיקור + סימני כוסות רוח (ויקיפדיה)

הסינים משתמשים במסאז' ללא הרף, לא בהכרח באופן מדעי, אבל בצורה אינטליגנטית ומועילה. הם גם מכירים, גם אם בהגזמה, בתועלת של גירוי הסחה, (counter irritation) ויש להם שיטה קצת מוזרה לכך: העור נצבט ומעוות באופן חוזר וחד בין האצבעות או בין שתי פיסות עת או מטבעות נחושת, עד שהוא מאדים. כוסות רוח גם הן בשימוש נפוץ. אנשים מסתובבים עם עיגולים אדומים על המצח שלהם. "מה קרה?" אתה שואל בבהלה בפעם הראשונה. אבל התשובה המופתעת לא מאחרת להגיע: "היה לי כאב ראש, זה הכל."

אמונות טפלות רבות מסתובבות לגבי מחלות והגורמים להן, אמונות שמקורן זמן רב לפני הגעת הבודהיזם או הטאואיזם, וללא ספק ישרדו באזורים הכפריים זמן רב אחרי היעלמותם. שיער נכרך לעתים קרובות מעל לפצע כדי "להרחיק את הרעל מלעלות ללב". מטופל הסביר את המקור למחלה שלו, תוך שהוא מרכין ראש בחרטה של חוזר בתשובה: "העלבתי את אל הנמר. הייתי בגבעות ואכלתי בשר נמר, וזה עונשי."

אדם מבוגר הביא את בתו למרפאה שלי כשהיא במצב סופני של שחפת. היא הייתה כל כך חלשה עד שכמעט לא הצליחה לדדות אל חדר הבדיקה. כשהסברתי את מהות המחלה שלה, הוא ענה בנימוס אך בתקיפות: "אתה טועה. אין לה מחלת ריאות. גם אני רופא בעל שם, אבל אני לא מנתח. הגעתי אליך כי שמעתי על כישורי הניתוח שלך, כדי שתוציא את הדבר הרע שמאיים על חייה." הוא הסביר שלפני חודשים רבים התחיל לגדול בבטן שלה צב, וכעת הוא כבר בגודל של כף יד. הוא ניזון מדמה, אותו הוא שותה שלוש פעמים ביום. "הנה! אפשר להרגיש את הראש שלו זז מצד לצד, ממש מתחת ללב שלה. אתה לא יכול להוציא אותו?!" ה"צב" שהוא הרגיש היה לא יותר מאשר פעימות הדופק באבי העורקים, שהיה קל לחוש בהן כתוצאה מגופה הצנום והכחוש.

שליה אנושית מיובשת – שנות אלפיים (ויקיפדיה)

האמונה ברוחות רעות היא אוניברסלית, וכל מיני צורות של מחלות מיוחסות להן באופן כזה או אחר. בצד הרופאים שמצייתים לספרים העתיקים פועלים גם הרבה קוסמים ומכשפים, שנועצים בהם גם אנשים משכילים בני המעמד הגבוה. המרשמים שהם נותנים שונים ומשונים: נייר שרשומים עליו סימנים מיסטיים מועלה באש ומטופל שותה את האפר שלו כשהוא מעורבב עם מים. לפעמים מכסים ספל מים בבד ומנערים אותו בחוזקה עד שמתחילות להופיע בועות. אז שותים את המים במהירות, תוך שהמטפל מלחש לחשים.

שיגעון, אפילפסיה ומצבי היסטריה קיצוניים מיוחסים להשתלטות על ידי שד (Demonic possession). ללא כל חקירה לגבי מקור הבעיה פונים לשיטות אכזריות ביותר כדי להוציא את רוח השד החוצה, כמו למשל להכריח את המטופל לעמוד יחף על ברזל מלובן. הטקסים מלווים תמיד במכות קשות וחסרות רחמים. למזלם של הסובלים המסכנים, לא ניתן לשרוד עינויים קשים כאלה לאורך זמן, והמוות גואל אותם עד מהרה מייסוריהם. כך למשל, נערה בת שבע עשרה שסבלה מהיסטריה טופלה על ידי רופאי-אליל בכל מיני שיטות אכזריות, ללא הצלחה. לבסוף דחפו ברזל מלובן אל תוך גרונה כדי לגרש את השד. היא מתה זמן קצר לאחר מכן.

מדע הרפואה בסין נמצא בכזה מצב כאוטי, ושיטות הטיפול כל כך דמיוניות ולא עקביות, שלא מפתיע שלמטופלים אין אמון רב ברופאים שלהם. הרעיון של "רופא משפחה" אינו מוכר כאן. כשטיפול שנותן רופא אחד לא מצליח לפתור את הבעיה בתוך מספר ימים, המרשם שלו ננטש כ"לא מתאים" או "לא מאושר על ידי האלים", ורופא אחר מוזעק לעזרה מבלי ליידע את הראשון על כך. נפוץ למדי מצב שבו אנשים נוטלים תרופות שרשמו להם כמה רופאים שונים במקביל, בתקווה שלפחות אחד מהטיפולים יעזור.

יש נכונות גורפת לקבל כרופא כל אדם שטוען כי הוא יכול לרפא אנשים. מרגע שהחשד מכל דבר שמקורו בארץ זרה החל לפוג, אנשים לא היססו לקנות תרופות מכל נוכל שהציע את מרכולתו. אדם ששירת כשוליה במרפאה שלי במשך כמה חודשים ראה איך חובשים פצעים ולמד את שמותיהם של כמה תכשירים נפוצים, עזב אותנו, השקיע כמה דולרים בשמן קיק, מלחים ותחבושות, הלך לאיזה כפר והכריז כי למד רפואה בבית חולים מערבי. בחור אחר הגיע אלינו במצב אנוש, נאלצנו לקטוע את רגלו, חייו נצלו ולא עבר זמן רב לפני שגם הוא התחזה באותו האופן. לא מדובר בהכרח בנוכלות או צביעות; הם כנראה פשוט לא מבינים עד כמה מעט הם יודעים, וכמה הרבה יש להם עוד ללמוד.

*

אז בפעם הבאה שתתקלו בטענות לגבי הידע הסיני העתיק והמופלא בתחום הרפואה, תדעו מה לדמיין… וכן, מיליוני סינים יכולים לטעות במשך אלפי שנים.

עדכון – שעות אחדות לאחר פרסום הפוסט התפרסם הפוסט הבא בבלוג של נעם לויתן ויונת אשחר, שמדגים איך נראית רפואה מבוססת מדע:
מרפואה סינית מסורתית לרפואה אמיתית ולפרס נובל – פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2015 יוענק היום לחוקרת הסינית טו יויו על פיתוח תרופה נגד מלריה מצמח המרפא לענה חד שנתית.

לקריאה נוספת:

• https://en.wikipedia.org/wiki/Traditional_Chinese_medicine
• https://www.sciencebasedmedicine.org/what-is-traditional-chinese-medicine/
• הפוסט בSBM דרכו נחשפתי לספר הזה: https://www.sciencebasedmedicine.org/the-reality-of-ancient-wisdom-acupuncture-and-tcm-werent-so-great/
• מאמר מרתק על "המצאת הרפואה הסינית המסורתית" כפי שאנחנו מכירים אותה היום, כחלק מפרופגנדה של מאו דזה-דונג בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
• מה מכילות "תרופות סיניות מסורתיות" שנמכרות היום? מחקר שבדק 26 תכשירים מצא במחצית מהם DNA מצמחים או חיות שאינם במרכיבים המוצהרים, כולל DNA מחיה בסכנת הכחדה, במחצית נמצאו תרופות קונבנציונאליות, וכן מתכות כבדות, כולל ארסן, עופרת וקדמיום.
• מאמרים בנושא דיקור:
  • על דיקור וכאב – https://www.painscience.com/articles/acupuncture-for-pain.php
  • Acupuncture is a theatrical placebo: the end of a myth
  • קטגוריה שלמה מוקדשת לדיקור בבלוג Science Based Medicine
• בספר "ריפוי או פיתוי" מאת אדזארד ארנסט וסיימון סינג מוקדש פרק נרחב לנושא הדיקור.
• כתב במכון דוידסון בנושא: מיליארד סינים לא טועים? המחקר המדעי על הרפואה הסינית.

יוצאים לשוק לקנות תרופות (ויקיפדיה)

נפתח בכמה "צעקות" שנשמעו בתקשורת ההמונים לאחרונה:

בשר מעובד מסרטן כמו סיגריות!

אז לא.
על מחדלי התקשורת בנושא הזה – בבלוג של נעם לויתן ויונת אשחר. 

עדות מדעית לקיומה של תרבות חוצנית!

הממ… לא כך כך מהר… למרות שמדובר בתופעה מעניינת בהחלט.
מאמר חדש יותר שהתפרסם בנושא משער שאולי מדובר ב"להקת שביטים".

עיר מעופפת הופיעה בשמי סין!

האמנם? עיר, מעופפת, בסין, וכל מה שצולם ממנה קיים רק בסרטון אחד ביוטיוב?
"מומחי מזג האוויר הסבירו את התופעה ההזויה כאשליה אופטית שמתרחשת בטבע, המוכרת לרובנו בשם "פאטה מורגנה". הפאטה מורגנה היא תופעה אופטית הגורמת לעצמים מרוחקים להיראות גדולים וקרובים בהרבה מהמציאות וכך היא גורמת לעתים לספינות בים להיראות כגורדי שחקים. [מקור]"  באמת? האם ההסבר מתאים למקרה הזה?

קפטן דיס-אילוז'ן נותן הסבר סביר יותר:

בכורים חכמים יותר!

דוגמה מאלפת איך הופכים את השולי והזניח לעניין המרכזי, ומעלימים את הדגש העיקרי בממצאי המחקר: בניגוד לתאוריות פסיכולוגיות מובילות, ובניגוד לאינטואיציה של הרבה אנשים, *לא* נמצא שום קשר בין סדר הילדים לבין מאפיינים אישיותיים מרכזיים. ההבדל ב-IQ זניח לגמרי, וב-4 מתוך 10 מקרים הבכור אינו בעל ה-IQ הגבוה ביותר.
כמובן שרוב הכתבה בצהובון הוקדשה להסברים אפשריים להבדלים האישיותיים, שכזכור, *לא* נמצאו במחקר.

"נפלאות התזונה"

מבט משעשע ממעוף הציפור, בשפה ברורה (ולעתים מעט בוטה), על הבולשיט הרב שאופף את תחום התזונה. על הקושי האמיתי לחקור את הנושא, על השטחיות והבורות של כלי התקשורת, על רופאים שלא לומדים כמעט כלום על תזונה, על הבדלים באפקטיביות של דיאטות שונות, על טיבם של ה"שיפורים הבריאותיים" שחברות מזון מכניסות במוצרים שלהם, ועל הקשקשנים הרבים שמייעצים בענייני תזונה מבלי שיש להם הבנה כלשהי (מבוססת ראיות) בתחום:

"שישה דברים מחרידים שתעשיית המזון לא תגלה לך"

"הו, זה נשמע כל כך עמוק!" – על הנופלים במלכודת הבולשיט

Deepak Chopra – wikipedia

כנראה המחקר הראשון שבדק מה מאפיין אנשים שמוצאים משמעות עמוקה במשפטים חסרי פשר, כדוגמת המשפטים שדיפאק צ'ופרה משחרר ללא הרף.

המאמר נקרא: "On the reception and detection of pseudo-profound bullshit" והוא זמין לקריאה.

כמה פנינים מתוכו:

•  We focus on pseudo-profound bullshit because it represents a rather extreme point on what could be considered a spectrum of bullshit.
• We emphasize that we deliberately selected tweets that seemed vague and, therefore, the selected statements should not be taken as representative of Chopra’s tweet history or body of work. Also, to reiterate, we focus on Chopra here merely because others have claimed that some of the things that he has written seem like “woo-woo nonsense” (e.g., Shermer, 2010) and because of the connection between these claims and the bullshit generator websites that we used. None of this is intended to imply that every statement in Chopra’s tweet history is bullshit.

המחקר העלה כי אלה שמוצאים משמעויות עמוקות במשפטים חסרי פשר (bullshit receptivity) מקבלים ציונים נמוכים יותר ביכולות קוגניטיביות שונות, נוטים יותר לחשיבה קונספירטיבית, נוטים יותר להחזיק באמונות דתיות ופאראנורמליות, ולאימוץ רפואה אלטרנטיבית.
לגבי היכולת להבחין בין משפטים בעלי משמעות עמוקה אמיתית ומדומה (bullshit sensitivity) – נמצא מתאם בין יכולת זאת לבין סגנון קוגניטיבי אנליטי וספקנות לגבי הפאראנורמל.

לכתבה בפורבס שמסכמת את הנושא.

דרך אגב, החוקרים ייצרו את משפטי הבולשיט שהוצגו לנבדקים בחלק מהניסויים בעזרת שני מחוללי הבולשיט הבאים (שהוזכרו בבלוג בעבר):

• http://sebpearce.com/bullshit/ (לחיצה על הכפתור בראש הדף תפיק מרגליות).
• http://www.wisdomofchopra.com/

קדימה, הגרילו לכם תובנה חדשה להיום!

לאחרונה זכיתי להיות היועץ המומחה בשני פרויקטים מעניינים וייחודיים בתחום הספקנות. מעבר להבאת קישורים לטובת כל מי שלא נתקל בהם עדיין, אספר קצת מה התרחש "מאחורי הקלעים" ואשמח לשמוע גם את דעותיכם.

הכתבות במאקו

הפרויקט הראשון היה סדרה של שלושה תחקירים שערכה טליה אלוני, ושהתפרסמו באתר "מאקו". אחד מהם בחן אסטרולוגים, השני – מתקשרים והשלישי – גרפולוגים.

הכול התחיל בפנייה של אורי רוזן, המנהל והעורך הראשי של מאקו. הוא נתקל בבלוג שלי, התעניין, ובדק אפשרות לעשות משהו יחד בתחום הספקנות. בשלב הבריינסטורם הצעתי אפשרויות שונות לטפל בנושא. לבסוף הוחלט ללכת על האפשרות של מצלמה נסתרת בתוספת מלכודת כזאת או אחרת. הנחת העבודה הייתה שלא נצליח לגייס מספיק "יועצים" שיסכימו להעמיד את כישוריהם למבחן מבוקר. בנוסף, כדי להשיג מובהקות סטטיסטית בניסוי כזה נדרשת כמות גדולה יחסית של יועצים ולקוחות, דבר שחרג מהמשאבים שעמדו לרשות הפרויקט.

לפני שטליה יצאה לדרך, ייעצתי לה לגבי הדינמיקה הצפויה במפגשים, המלכודות שעלולות לטשטש את התוצאות והטריקים שאני מצפה שהיועצים יעשו בהם שימוש. חששתי קצת מתוצאות חמקמקות ומעורפלות, אבל היקום זימן לנו יועצים שנפלו בכל המלכודות האפשריות.

הנה שלושת חלקי התחקיר:

בסרטון הבא (מופיע בכתבה על המתקשרים) אני מדגים את הטכניקות השונות של "קריאה קרה" שהיועצים עושים בהן שימוש (בין אם במודע ובין אם לאו):

הכתבות קצרו הצלחה משמעותית: מעל ל-100,000 כניסות לכל אחת מהן והרבה תגובות. התקבלה החלטה לשדרג את התחקיר לטלוויזיה, ולא סתם טלוויזיה – ערוץ 2 בפריים טיים.

התוכנית בקשת

מרגע ההחלטה, העבודה על התוכנית הייתה אינטנסיבית ביותר. נשקלו אפשרויות שונות להעביר את המסר בצורה חווייתית. לרגע חשבנו לערוך את מבחן פורר (תרגיל שבו נותנים לכמה אנשים טקסטים זהים אחרי שגורמים להם להאמין שהם נתפרו אישית עבור כל אחד מהם), אבל זה נעשה כבר פעמים רבות בעולם, ואפילו בארץ. החלטנו להרים את הרף: למה להסתפק בסתם טקסטים מודפסים, כשאפשר ליצור לנו מיסטיקן בשקל משלנו?

לפגישה פנים מול פנים יש כוח משלה. ראשית, אפשר לאלתר עם הטקסטים בהתאם לפידבק שמתקבל מהלקוח – להדגיש דברים שזוכים לתגובה חיובית ולהצניע דברים שמצליחים פחות. שנית, במהלך מפגש כזה יש הזדמנות ליצור את אחד האפקטים החזקים והמרתקים ביותר בתחום – בלבול מקור הזיכרון: היועץ זורק ללקוח אמירה כללית ומעודד אותו לספק פרטים. במידה שהלקוח משתף פעולה ומספק פרט כלשהו מחייו, היועץ ממהר לחזור על הפרט הספציפי ולאשר שאכן ראה את הדבר, ואז, לעתים קרובות להפתיע, מתרחש פלא של ממש – הלקוח זוכר שהיועץ היה זה שהעלה את הפרטים הספציפיים, ולא הוא עצמו!

כמובן שאדם שמיומן בטכניקת הקריאה הקרה יכול להגיע לביצועים מרשימים ביותר, תוך שהוא משלב "טריקים תקשורתיים" רבים ומוביל את השיחה בחלקלקות שרק מי שלמד את הנושא יכול לזהות. לא ציפינו לרמת ביצוע כזאת במקרה שלנו, אחרי הכול איתמר – השחקן שלנו – מונה לתפקיד ערב הצילומים…

תדרכתי את איתמר בטלפון, שלחתי לו קישורים לפוסטים הרלוונטיים בבלוג והוא כמובן צפה בהסברים שנתתי בכתבה במאקו. בנוסף, הכנתי לו תסריט שמשלב אלמנטים רבים של קריאה קרה בצורה תמציתית ככל האפשר. התסריט כלל מספר חלקים: משפטי פתיחה וחימום, אבחנות אישיות על הלקוח, אמירות לגבי העבר, ההווה והעתיד. הטמעתי בטקסט "דרכי מילוט" שונות במצבי כישלון. בנוסף, ציידתי אותו בהוראות טיפול בלקוח סקפטי.

יום הצילומים הגיע. הייתי מתוח מאוד. לרגעים נדמה היה לי שאני לחוץ הרבה יותר מאיתמר, אולי בגלל שהבנתי את גודל האתגר. במפגש כזה מתחבאות בין השורות הרבה מאוד דקויות שדורשות מיומנות גבוהה, ולא היה לאיתמר זמן להתאמן. דקות ספורות לפני שנכנס הלקוח האמיתי הראשון הוא ניסה את כוחו לראשונה על מיכל התחקירנית.

מתכוננים ללקוח הראשון

הלקוח הראשון היה טבילת אש צורבת. ספקן, פני פוקר, לא זורם. איתמר היה צמוד עדיין לטקסטים שהודבקו בתוך ספר שהוא "עיין בו" במסגרת המפגש, מה שכמובן פגע בזרימה, נראה קצת מוזר ולא אפשר קשר עין רצוף עם הלקוח. האפקטיביות של המפגש הראשון ובמידה מסוימת גם השני – הייתה בהתאם. לרגע חששנו שנצטרך לוותר על הניסוי.

קטעים מהתסריט הודבקו בתוך ספר מיסטיקה

הפקנו לקחים תוך כדי ריצה. היה ברור שהתסריט שלי, שכלל גם התפצלויות שונות לפי תגובות אפשריות של הלקוח, היה מורכב וארוך מדי, ולא היה סיכוי שאיתמר יוכל לשלוט בו בזמן קצר כל כך. צמצמנו אותו למספר משפטים פשוטים – רחוק מקריאה קרה טובה, אבל הדבר היחיד שהיה יכול להציל את המצב.

ואז חזינו במהפך.

איתמר צבר ביטחון, שמר על קשר עין, פיתח סגנון משלו, והתוצאות היו בהתאם – שלושת הלקוחות הבאים שלו התרשמו ממנו מאוד. אני עצמי התקשיתי להאמין שהניסוי מצליח עד כדי כך. לאחר שידור התוכנית היו שטענו שתגובות ה"לקוחות" נראו מבוימות. אני יכול להעיד (אלא אם נפלתי קורבן לקונספירציה שהיו שותפים בה עשרות עובדים של קשת) – הכול אמיתי לחלוטין. להפך – חששנו כל הזמן שהשמועה תדלוף והלקוחות הבאים יבינו מה קורה כאן. אני ישבתי דרוך בחדר סמוך ועקבתי אחר המתרחש דרך מוניטור. ברגע שהלקוח הנוכחי סיים את המפגש ויצא מ"חדר הייעוץ" התגנבתי פנימה לתת לאיתמר טיפים ופידבקים נוספים, נזהר שהלקוח הבא בתור, שחיכה ממש בכניסה לחדר לא ישמע או יבין מה באמת קורה. במקביל, במסדרון סמוך, חגי הבמאי ראיין את הלקוח היוצא לגבי התרשמותו. וכפי שאפשר לראות, הם התרשמו!

הנה לקט משיחה שערכתי עם איתמר לאחר שידור התוכנית:

"לא חששתי. באתי באמונה שהכל יעבור, אני אתן להם את מה שהם רוצים. זה היה סוג של מתיחה, במקרה הזה מתיחה "רצינית", לא קומית. עשיתי דברים כאלה בעבר.
בפעם הראשונה זה לא כל כך הלך כי הייתי צריך להיצמד לטקסטים. הרגשתי שמתחילים להניע. הבנתי שזה לא פשוט, ונדרכתי יותר. בשני הייתי כבר ממש דרוך. לא נתתי לזה ליפול. רציתי לגרום להם להאמין, וללכת איתם, גם בשאלות וגם באנרגיה בתוך החדר.
בשלב מסויים אתה צריך להיפרד מהטקסט ולתת לו חיים משלו… לחיות את המצב ואת הדמות שאתה מביא ברמה הכי אותנטית וטוטאלית. אני חושב שהצלחתי להעביר את האנרגיה שהכל בסדר, אתה בידיים טובות, וזה עבד.
החל מהשלישי הרגשתי כוח. עוצמה. ביטחון שאני יודע מה אני עושה. אמרתי לעצמי שעכשיו גם אם יכנסו עוד עשרים אנשים אני אבלבל את כולם, אתן להם להבין שאני מיסטיקן אמיתי. הרגשתי כבר בתוך הדמות."

שאלתי את איתמר אם בעקבות ההצלחה המרשימה אולי עלתה בו מחשבה לעשות הסבה מקצועית למיסטיקן.

"תשמע, אם אניח אחליט שאני הולך להיות שרלטן, אני אלך להתעסק בזה – אחרי שנה אני קונה בית! אבל אם אני אשאר נאמן לעצמי ולאהבה שלי, אני אשאר שחקן."

וכמעט באותה נשימה, הוסיף:

"אבל עם כל מה שאני אומר, אני עדיין מאמין שכן קיימים מתקשרים אמיתיים. יחידי סגולה, שבאים מהדת – אדמו"רים, רבנים גדולים, שיונקים חוכמת תורה. הם כנראה לא ינבאו עתידות, אבל יכולים לכוון אותך בדרך מסוימת, יוכלו לתת לך יעוץ."

בשעות אחה"צ עד הערב צולמו כמה ראיונות וכן שלושה "עימותים" ששניים מהם נכנסו לתוכנית, לאחר קיצוץ מאסיבי.

מכינים את השטח לראיונות והעימותים

התוכנית הייתה אמורה להיות משודרת פחות משבוע לאחר הצילומים, אבל נדחתה ברגע האחרון לאור האירועים. חיכיתי שלושה שבועות בסבלנות ובסקרנות עד שראיתי את המוצר המוגמר.

לחצו על התמונה לצפייה בתוכנית (יתכן שתצטרכו להתקין תוסף כלשהו לדפדפן):

התוכנית זכתה לרייטינג של 17.6% ו-453 אלף צופים. לתכנית נחשפו 787 אלף צופים (אם הבנתי נכון הכוונה לכאלה שצפו בה בהמשך הערב).

בסה"כ אני מרוצה מהתוצאה. ספקנות בפריים טיים – מה עוד אפשר לבקש?

במגבלות הזמן שהוקצב לתוכנית אני חושב שקשה היה להפיק יותר. בתוספת של עשר דקות הייתי נותן קצת יותר נפח לראיונות ומוסיף גם את הניתוח שנתתי במאקו לגבי הטריקים הקטנים שהיועצים השתמשו בהם בביקורי המצלמה הנסתרת. קצת פחות סנסציוני, אבל נותן ערך מוסף לצופים, שילמדו לזהות טריקים כאלה במידה שיופעלו עליהם בעתיד. מצד שני, יכול להיות שתוספות כאלה היו גורמות לאחוז מסוים מהצופים לפרוש בחוסר סבלנות. אני משאיר לקשת את שיקולי הרייטינג.

גולת הכותרת של המשדר לדעתי היא הניסוי עם המיסטיקן המתחזה. הניסוי הפשוט הזה מדגים באיזו קלות אפשר לגרום לאנשים להתרשם מ…כלום למעשה. "הוא אמר לי דברים שאף אחד לא יכול לדעת עלי!" האמנם? מדהים איך בתוך דקות ספורות, פרטים שהלקוחות סיפרו הופכים בזיכרונם לפרטים שהמיסטיקן ידע עליהם! ברגע שמבינים עד כמה הזיכרון האנושי רעוע, ועד כמה חוויה אישית יכולה להיות רחוקה מהמציאות, ברור למה צריך להתייחס בספקנות רבה לא רק למה שסיפרו לנו (גם האנשים האמינים והכנים ביותר), אלא למה שאנחנו עצמנו זוכרים שחווינו. המסר החשוב ביותר מהתוכנית הזאת, מבחינתי, אינו "היזהרו , שרלטנים קמים לעושקנו!", אלא "שימו לב באיזו קלות אנחנו משלים את עצמנו!" או כפי שכתבתי במבוא לספר:

"האחריות לסינון טענות, לבדיקתן ולהסקת המסקנות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בסופו של דבר, יותר משהאחרים מוליכים אותנו שולל, אנחנו מוליכים שולל את עצמנו. אנחנו אלה שנוטים ורוצים להאמין. אנחנו אלה שמתרשמים ממה שחושינו מספרים לנו, ללא בדיקה אמיתית. אנחנו צרכני האשליות."

גם טליה, התחקירנית ועורכת הסרט, התרשמה במיוחד מתוצאות הניסוי:

"ההפתעה העיקרית עבורי הייתה הניסוי שערכנו – איך אפילו שחקן ללא כל ניסיון בתחום הצליח לגרום לאנשים להאמין לו. זה יכול להסביר למה השוק הזה של ייעוץ מיסטי מצליח כל כך. אני מקווה שהסרט הצליח להעביר את המסר הזה לצופים. אם כן – עשינו שירות טוב."

שאלתי אותה מה התובנות העיקריות שהיא לקחה איתה מהעבודה על הפרויקט הזה.

"התחקיר הבהיר לי עד כמה אנחנו נכונים להאמין בדברים ועד כמה אנחנו נוטים לעתים לוותר על ההיגיון הבריא שלנו, כנראה בעיקר בעתות משבר, בניסיון להיאחז במשהו – בתחושת ודאות או ביטחון. בני האדם, מסתבר, אינם יצורים רציונליים כפי שהיו רוצים להאמין, שכן הצרכים הפסיכולוגיים היומיומיים מאפילים לעיתים על ההיגיון. נראה שכל אחד – גם אם הוא חכם ומשכיל – יכול להיתפס לאמונות מיסטיות וללכת ליועצים מסוגים שונים על מנת שיחזקו את החלטותיו או יכוונו אותו.

ויחד עם זאת, כל עוד התייעצות כזאת אינה פוגעת ביכולתו העצמאית של אדם לקבל החלטות, וכל עוד הוא מבין שאין באמת יכולות על-אנושיות של ראיית עתיד או שהכוכבים לא באמת מגלים לנו משהו על חיינו וכי התקשור הוא מלאכה שבין אדם לאדם ואין שום ממד על-חושי נוסף בדיאלוג ביניהם, כל עוד מתקיימים התנאים האלה – התייעצות עם מיסטיקנים היא כנראה עוד דרך לסייע לאנשים, בדיוק כמו פסיכולוג או רב או כל יועץ אחר. בכך אין כל רע."

מה עוד אפשר לבקש?

אפשר לבקש עוד הרבה. הייתי שמח לראות תחקירים שיעסקו במאבחנים ומטפלים בשלל שיטות חסרות שחר – תחום פרוץ לחלוטין ומזיק בהרבה מיעוץ מיסטי, וכן בגאדג'טים שונים ומשונים שלא עושים כלום (צמידי פלא, מגנטים, חוסמי קרינה תמוהים וכד').

אבל לא פחות חשוב, הייתי רוצה לראות גם פרויקטים בגישה שונה. במידה מסוימת התוכנית השאירה קצוות פתוחים. אחד מקווי הביקורת שחזרו מצד "המאמינים" היה הטיעון: "באתם בגישה שלילית, ניסיתם להפיל בפח, שיקרתם – ולכן זה לא עבד". טיעון נוסף היה: "בחרתם / נפלתם על אנשי מקצוע גרועים במיוחד / שרלטנים".

טענה נוספת שעלתה היא שקומץ יועצים שנפלו בפח לא מעיד על כל שאר העוסקים בתחום וגם לא על התחום כולו. זה כמובן נכון, מבחינה לוגית. יש משהו מאוד אנקדוטלי בסגנון כזה של תחקיר, וספקנים לא אוהבים אנקדוטות. גם מאמינים לא אוהבים אנקדוטות, מתברר, אבל רק כשהן לא בכיוון הרצוי להם.

מספר אנשים אמרו לי שהעריכה וההגשה היו מגמתיים מדי לדעתם, עד כדי תחושת "עליהום", דבר שפגע באפקטיביות.

לאור כל זאת הייתי שמח לראות:

• בעלי מקצוע שמגיעים מרצונם בניסיון להוכיח את טענותיהם. יש לערב אותם בתכנון הניסוי, ולקבל את הסכמתם המלאה מראש לאופן הביצוע וקביעת התוצאה (מדדי כישלון / הצלחה). כך נמנע את טיעון ה"הכשלה" וה"שקר" כמו גם טענות ממשפחת "לא ככה בודקים את זה".
• ניסויים מבוקרים בעלי מובהקות סטטיסטית.
• הסברים פשוטים מדוע נדרשת כל בקרה בניסוי – כך יושג גם ערך חינוכי/לימודי. למשל, מתוך היכרות עם אפקט פורר שהודגם באופן מאלף בתוכנית הנוכחית (הנטייה של אנשים להתרשם שטקסט כללי מתאים להם באופן אישי) עולה הצורך בבקרה. בניסוי שבוחן את האסטרולוגיה, למשל, אם ניתן ללקוח בנוסף לטקסט שיועד עבורו גם טקסט שיועד לאדם אחר, ונבקש ממנו לבחור מי מבין השניים מתאים לו יותר, נוכל לנטרל את אפקט פורר. אם כל האפקטיביות של האסטרולוגיה נובעת מאפקט פורר, נצפה שאנשים יבחרו את הטקסט שיועד עבורם רק במחצית מהמקרים. דרך אגב, אלה היו התוצאות במחקרים רבים שנערכו בעבר.
• הגשה ועריכה בסגנון מאופק ואובייקטיבי יותר. תנו לעובדות לדבר! ג'יימס רנדי עשה את זה נהדר בזמנו. בסדרת תוכניות התארח כל פעם "מומחה" אחר (אסטרולוג, מאבחנת בקריסטלים, רואה הילות וכד') שעמד בפני מבחן פשוט. העובדות דיברו בעד עצמן. רנדי התבטא בצורה ממלכתית, מאופקת, סיכם במילים פשוטות את הכישלון שהצופים חזו בו ונפרד בידידות מהאורח.

אפשר לעסוק בנושא הספקנות והחשיבה הביקורתית בהרבה סגנונות ומהרבה זוויות. גם תוכניות שעוסקות בבסיס הפסיכולוגי של ההטיות השונות שאנחנו נופלים בהן יכולות להיות מרתקות, אם כי נעשו כבר לא מעט כאלה בעולם וצריך לבדוק איך מחדשים. אפשר לחשוב גם על כיוון תיעודי שבוחן את הדברים מהצד של המאמינים, או אפילו על תוכנית בידור או ריאליטי.

אז… אנשי תקשורת, אני כאן!

מה הרשמים שלכם מהכתבות ומהסרט? מה אהבתם? מה הפריע? מה הייתם רוצים לראות יותר? האם יש לכם רעיונות לפרויקטים נוספים בתקשורת בתחום הספקנות? (לא שיש לי השפעה כלשהי על גופי התקשורת – סתם מסקרן אותי לשמוע).

*

הרחבות בבלוג בנושאים קשורים:

• קריאה קרה – אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות – המדריך התמציתי למיסטיקן המתחיל
• והיום נלמד לנבא את העתיד – מדריך מקוצר לחיזוי עתידות
• רואת הנסתר העיוורת – הדגמה לקריאה קרה מתוך הקלטות ישנות שהשגתי
• התחקיר שלי על האסטרולוגיה – כל מה שאסטרולוגים לא רוצים לדעת…
• על כשלי הגרפולוגיה
• על כשלי הזיכרון שלנו