10 מיתוסים נפוצים על סרטן

10 מיתוסים נפוצים על סרטן

והפעם, פוסט מתורגם (באישור) מאת Oliver Childs שמנפץ 10 מיתוסים רווחים בנוגע לסרטן. הפוסט מופיע במקור באתר של cancer research UK.
(כשמופיע בטקסט "אנחנו חוקרים"/"אנחנו מממנים" – הכוונה לארגון הנ"ל כמובן).

*

גגלו "סרטן" ותוצפו במיליוני אתרים וסרטוני יוטיוב.

הבעיה היא שרוב המידע שתמצאו אינו מדויק במקרה הטוב, ומטעה בצורה מסוכנת במקרה הרע. יש שפע מקורות מידע מבוססי ראיות וקלים להבנה בנוגע לסרטן, אבל יש לא פחות, אם לא יותר, אתרים שמפיצים מיתוסים.

וזה יכול להיות מאוד מאתגר להבחין בין עובדות לדמיון, היות שרוב המידע השגוי נראה ונשמע מתקבל על הדעת. אבל אם מגרדים את פני השטח ומחפשים אחר הראיות, הרבה "אמיתות" ממוחזרות קורסות.

בפוסט הזה נתייחס ל-10 מיתוסים בקשר לסרטן שנתקלים בהם באופן קבוע. כשאנו נסמכים על ראיות ולא על אנקדוטות ודמגוגיה, נציג מה מראים המחקרים לגבי מצב הדברים האמיתי.

מיתוס 1: הסרטן הוא מחלה מודרנית שיצר האדם

800px-All_Gizah_Pyramidsהמודעות הציבורית לסרטן אולי גדלה בהשוואה לדורות הקודמים, אבל סרטן אינו רק "מחלה מודרנית" של העולם המערבי. הסרטן קיים מאז ומתמיד. הוא תואר כבר לפני אלפי שנים ע"י רופאים מצרים ויוונים, וחוקרים גילו סימנים שמעידים על סרטן בשלד בן 3000 שנה.

למרות שבהחלט נכון כי מחלות הקשורות בסגנון חיים – כמו סרטן – נמצאות בעליה, הסיכון הגדול ביותר לסרטן הוא הגיל. העובדה הפשוטה היא שיותר אנשים חיים מספיק כדי לפתח סרטן, הודות להצלחות שלנו בהתמודדות עם מחלות זיהומיות וגורמי מוות אחרים כמו תזונה לקויה. טבעי לגמרי שנזקים ל-DNA מצטברים ככל שאנחנו מזדקנים, ונזקים אלה עלולים להוביל להתפתחות סרטן.

אנחנו גם מסוגלים לאבחן סרטן בצורה מדויקת יותר, הודות להתקדמות בטכנולוגיות הסריקות וההדמיות.

כן, סגנון חיים, תזונה וגורמים אחרים כמו זיהום אוויר משפיעים יחד בצורה משמעותית על הסיכון ללקות בסרטן. עישון לדוגמה, עומד מאחורי רבע מכל מקרי המוות מסרטן באנגליה, אבל זה לא כמו לטעון שמדובר במחלה שמקורה באדם המודרני. קיימות סיבות טבעיות רבות לסרטן, למשל – אחד מכל שישה מקרי סרטן נגרם ע"י וירוסים וחיידקים.

מיתוס 2: מזונות-על מונעים סרטן

800px-You_give_me_bluesאוכמניות, סלק, ברוקולי, שום, תה ירוק… והרשימה לא נגמרת.

למרות אלפי אתרים שטוענים אחרת, אין דבר כזה מזון-על. זה מונח שיווקי שהומצא כדי למכור מוצרים ואין לו שום בסיס מדעי.

זה לא אומר שלא צריך לחשוב על מה שאוכלים. יש מזונות שהם בבירור בריאים יותר מאחרים. חופן אוכמניות או ספל תה ירוק יכולים בהחלט להיות חלק מדיאטה בריאה ומאוזנת. לשלב פירות בתפריט זה רעיון מצוין ואכילה של מגוון ירקות גם היא עוזרת, אבל הירק הספציפי שאתם בוחרים לא ממש משנה.

הגוף שלנו הוא דבר מורכב, וכך גם הסרטן, לכן זו הפשטה מוגזמת לקבוע שקיים איזשהו סוג מזון שכשלעצמו יכול להשפיע באופן משמעותי על הסיכון להתפתחות סרטן.

על העדויות המדעיות לגבי נוגדי חמצון וסרטן אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן.

הראיות שהצטברו במהלך עשרות השנים האחרונות מצביעות על מסקנה פשוטה ולא סנסציונית: הדרך הטובה ביותר להקטין את הסיכון לסרטן היא על ידי אימוץ התנהגויות בריאות לטווח ארוך, כמו הימנעות מעישון, ביצוע פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין והימנעות משתיה מרובה של אלכוהול.

מיתוס 3: דיאטה חומצית גורמת לסרטן

Lemonכמה מיתוסים לגבי סרטן עקשניים בצורה מפתיעה, למרות שהם נוגדים את הביולוגיה הבסיסית. אחד מהם הוא הרעיון שדיאטה שיש בה רכיבים "חומציים" מדי גורמת לחומציות של הדם לעלות, מה שמגדיל את הסיכון לסרטן. והפתרון המוצע: להגדיל צריכה של מאכלים "בסיסיים" כמו ירקות ירוקים ופירות (שכוללים, באופן פרדוקסלי, לימון).

מבחינה ביולוגית מדובר בשטות. נכון, תאים סרטניים לא יכולים לשרוד בסביבה בסיסית מדי, אבל זה נכון לכל התאים בגוף.

הדם הוא בד"כ מעט בסיסי. רמת החומציות של הדם מנוטרת בקפדנות ע"י הכליות ונשמרת בטווח מאוד מצומצם ובריא. המזון שאנחנו אוכלים לא יכול לשנות את רמת החומציות לפרקי זמן בעלי משמעות כלשהי, וכל עודף של חומצה או בסיס פשוט יוצא בשתן, שמשנה את החומציות שלו בהתאם. אפשר להיווכח בכך אם בודקים את רמת החומציות של השתן אחרי שאוכלים מאכלים שונים וזה הבסיס לאמונה השגויה שתזונה יכולה "להפוך את הגוף לבסיסי". החומציות של השתן – זה כל מה שמשתנה, ומי שטוען אחרת פשוט לא מבין איך הגוף שלנו פועל.

אכילה של הרבה ירקות ירוקים היא בהחלט בריאה, אבל לא בגלל איזשהו אפקט שיש לכך על רמת החומציות של הגוף.

קיים מצב פיזיולוגי שנקרא חמצת (acidosis), שבו הכליות והריאות לא מסוגלים לשמור על רמת pH (רמת חומציות) מאוזנת בגוף. מצב כזה הוא בדרך כלל תוצאה של מחלה רצינית או הרעלה, הוא יכול לסכן חיים ודורש טיפול רפואי דחוף, אבל אין קשר בינו לבין "דיאטות חומציות מדי".

ידוע שהסביבה המידית שמקיפה את תאי הסרטן יכולה להפוך לחומצית. הדבר נובע מהבדל באופן שבו גידולים סרטניים יוצרים אנרגיה ומשתמשים בחמצן, בהשוואה לרקמות בריאות. חוקרים עובדים קשה כדי להבין למה זה קורה, כדי לפתח טיפולים יעילים יותר לסרטן.

אבל אין ראיות טובות שתומכות ברעיון כי הדיאטה יכולה לשנות את החומציות של הגוף, או שיש לה השפעה כלשהי על הסרטן.

מיתוס 4: סוכר מזין את התאים הסרטניים

800px-Delft_Market_03_(5199302904)רעיון נוסף שנתקלים בו הרבה הוא שסוכר "מזין את התאים הסרטניים", ולפיכך חולים בסרטן צריכים להתנזר ממנו לחלוטין. מדובר בהפשטת יתר של תחום מורכב ביותר שאנחנו רק מתחילים להבין.

"סוכר" הוא מושג כללי ביותר. הוא מתייחס למגוון רחב של מולקולות שכולל סוכרים פשוטים שנמצאים בצמחים, גלוקוז ופרוקטוז. הגרגרים הלבנים המוכרים לנו נקראים סוכרוז, והם עשויים משילוב של גלוקוז ופרוקטוז. כל הסוכרים הם פחמימות – מולקולות עשויות מפחמן מימן וחמצן.

פחמימות – בין אם מקורן בעוגה או בגזר – מפורקות במערכת העיכול לצורך שחרור גלוקוז ופרוקטוז. אלה נספגים בזרם הדם ומספקים אנרגיה שנדרשת לקיומנו.

כל התאים, סרטניים או לא, משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. היות שתאים סרטניים גדלים בדרך כלל מאוד מהר ביחס לתאים בריאים, הם צרכנים גבוהים של הדלק הזה. קיימות גם עדויות שהם מפיקים אנרגיה מגלוקוז בדרך שונה מאשר תאים בריאים. חוקרים מנסים להבין את ההבדלים בצריכת האנרגיה ולנצל אותם לפיתוח טיפולים טובים יותר (כולל התרופה המעניינת אך הרחוקה מלהיות מוכחת – DCA).

אבל כל זה לא אומר שסוכר מעוגות, ממתקים ומאכלים ממותקים אחרים מזין באופן ספציפי תאים סרטניים בניגוד לכל סוג אחר של מפחמימות. הגוף שלנו לא בוחר אילו תאים יקבלו את הדלק. הוא הופך את הרוב המכריע של הפחמימות שאנחנו אוכלים לגלוקוז, פרוקטוז וסוכרים פשוטים אחרים, והם נצרכים על ידי רקמות כשהן זקוקות לאנרגיה.

אף שמומלץ להגביל מאכלים רוויי סוכר כחלק מדיאטה בריאה כללית וכדי להימנע מעליה במשקל, יש עדיין מרחק רב בין זה לבין הטענה כי מאכלים כאלה מזינים באופן ספציפי תאים סרטניים.

גם מיתוס "הדיאטה החומצית" וגם מיתוס "סוכר מזין סרטן" מעוותים עצות תזונתיות אחראיות. כמובן, אף אחד לא אומר שתזונה בריאה לא משנה כשזה נוגע לסרטן. ראיות מדעיות לגבי הקשר בין תזונה לבין סרטן אפשר לקרוא כאן.

אבל עצות תזונתיות חייבות להתבסס על עובדות מדעיות. בכל הקשור לטיפים תזונתיים להפחתת הסיכון לסרטן, מחקרים מראים שאותן עצות משעממות לאכילה נכונה עדיין בתוקף: פירות, ירקות, סיבים תזונתיים, עוף ודגים – טובים. יותר מדי שומן, מלח, סוכר, בשר אדום או מעובד ואלכוהול – פחות טובים. בנוסף, תוכלו למצוא צרור קישורים לעצות מבוססות ראיות בפוסט "מה לאכול בזמן טיפול נגד סרטן". הרחבה על המדע שמאחורי סרטן וסוכר אפשר לקרוא כאן.

מיתוס 5: הסרטן הוא פטרייה, וסודה לשתייה היא התרופה

Amanita_muscaria_(fly_agaric)ה"תאוריה" הזאת מגיעה מתצפית לא מאוד חדת עין, ש"סרטן הוא תמיד לבן".

לא רק שמקורם של תאים סרטניים אינו פטרייתי, הם גם לא תמיד לבנים. חלק מהגידולים כן, אבל חלק לא. שאלו כל פתולוג או מנתח סרטן, או פשוט חפשו בגוגל-תמונות (אבל אולי לא מיד אחרי האוכל).

התומכים בתאוריה הזאת טוענים כי הסרטן נגרם כתוצאה מזיהום של פטריית הקנדידה, ושהגידולים הסרטניים הם למעשה הדרך של הגוף להגן על עצמו מהזיהום. אבל אין שום ראיות שמצביעות על כך שהדבר נכון.

יתרה מזאת, אנשים רבים בריאים לחלוטין נגועים בקנדידה – זהו חלק נורמלי לגמרי ממערך היצורים המיקרוסקופיים שחיים בתוך ועל כל אחד מאיתנו. בדרך כלל מערכת החיסון שלנו עומדת על המשמר אבל זיהומים יכולים להחמיר אצל אנשים עם מערכת חיסונית חלשה.

ה"פתרון הפשוט" שמוצע הוא להזריק לגידולים סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט). זה אפילו לא הטיפול שמשתמשים בו כדי לטפל בזיהומים פטרייתיים מוכחים, שלא לדבר על סרטן. להפך, יש עדויות טובות לכך שמינונים גבוהים של סודיום ביקרבונט יכולים להוביל לתוצאות חמורות, ואף קטלניות.

מחקרים אחדים מצביעים על כך שסודיום ביקרבונט יכול להשפיע על תאים סרטניים שהוחדרו לעכברים או תאים שמגודלים במבחנה, על ידי נטרול החומציות בסביבה המידית של הגידול. חוקרים בארה"ב עורכים ניסוי קליני קטן שמטרתו לבדוק האם כמוסות סודיום ביקרבונט עשויות להפחית כאבים כתוצאה מהסרטן וכן למצוא את המינון המקסימלי האפשרי. הם לא בודקים האם יש לו השפעה כלשהי על הגידולים. ככל הידוע לנו, לא פורסמו עדיין מחקרים קליניים על סודיום ביקרבונט כשיטת טיפול בסרטן.

כדאי גם לציין, שלא ברור אם אפשרי לתת מנות של סודיום ביקרבונט שיכולות להשפיע בצורה משמעותית על סרטן בבני אדם, למרות שהנושא נחקר. בגלל שהגוף מתנגד בתוקף לניסיונות לשנות את רמת ה-pH שלו, בדרך כלל על ידי סילוק הביקרבונט דרך הכליות, קיים סיכון שמינונים שהינם גבוהים מספיק כדי להשפיע על החומציות סביב הגידולים יגרמו למצב מסוכן שנקרא בססת (alkalosis).

ההערכה היא שמינון של כ-12 גרם סודה לשתייה ביום (למבוגר שמשקלו 65 ק"ג) מסוגל לנטרל חומציות שמיוצרת מגידול שגודלו מילימטר מעוקב בלבד. אבל כמויות שעולות על כ-30 גרם ליום עלולות לגרום כבר לנזקים בריאותיים חמורים. עשו אתם את החשבון.

מיתוס 6: קיימת תרופת פלא לסרטן…

snake oilהחל מקנאביס וכלה בחוקני קפה, האינטרנט שטוף בסרטונים ואנקדוטות אישיות על תרופות "פלא" "טבעיות" לסרטן.

אבל טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן – סרטוני יוטיוב ופוסטים בפייסבוק אינם עדות מדעית, ואינם משתווים לראיות איכותיות, מבוקרות עמיתים.

במקרים רבים אי אפשר לקבוע אם המטופלים שמככבים בסיפורים כאלה "נרפאו" מאיזשהו טיפול אלטרנטיבי או לא. אין לנו שום מושג לגבי הדיאגנוזה הרפואית שלהם, לגבי השלב שבו נמצאת המחלה, לגבי טיפולים אחרים שהם קיבלו במקביל או אפילו אם הם בכלל אובחנו כחולים בסרטן.

ואנחנו שומעים רק על סיפורי הצלחה – מה לגבי כל אלה שניסו את הטיפולים האלה ולא שרדו? המתים לא יכולים לדבר, ולעתים קרובות אנשים שטענו טענות מרחיקות לכת לגבי "תרופות פלא" בוחרים רק את המקרים הטובים ביותר ולא מציגים את התמונה המלאה.

הנקודה האחרונה מדגישה את החשיבות של פרסום מידע שמבוסס על מחקרים קליניים וניסויי מעבדה קפדניים, מבוקרי עמיתים. ראשית, משום שביצוע מחקרים קליניים איכותיים מאפשר לחוקרים להוכיח אם טיפול מסוים בטוח ויעיל, ושנית, כי פרסום המידע מאפשר לרופאים מסביב לעולם לשפוט את המצב בעצמם ולהשתמש בו לטובת המטופלים שלהם.

זה הסטנדרט שבו כל הטיפולים בסרטן צריכים לעמוד.

זה לא אומר שהטבע לא יכול להיות מקור פוטנציאלי לטיפולים – החל מאספירין (קליפת עץ הערבה) ועד פניצילין (עובש). התרופה נגד סרטן "טקסול" למשל, זוקקה לראשונה מהקליפה והמחטים של עץ ה-Pacific Yew. אבל זה רחוק מאוד מהטענה שצריך ללעוס קליפה של עץ כדי להילחם בגידול סרטני. מדובר בטיפול אפקטיבי בזכות העובדה שהרכיב הפעיל זוקק ונבדק במחקרים קליניים. כך אנחנו יודעים שהוא בטוח ואפקטיבי, וגם מה המינון הנכון.

כמובן, אנשים עם סרטן רוצים להביס את המחלה בכל דרך אפשרית, ובהחלט אפשר להבין שהם מחפשים אחר תרופות פוטנציאליות, תהיינה אשר תהיינה. אבל העצה שלנו היא להיזהר מכל דבר שממותג כ"תרופת פלא", במיוחד אם מישהו מנסה למכור לכם את זה. בויקיפדיה יש רשימה מצוינת של טיפולים בסרטן שאינם אפקטיביים, ושמוצגים לעתים קרובות כתרופות פלא.

לגבי קנאביס וסרטן – נושא שאנחנו נשאלים לגביו הרבה – אתם מוזמנים לקרוא בפוסט הזה, שכולל מידע לגבי המחקרים הקליניים שאנחנו עוזרים לממן.

ואם נתקלתם בידיעה על מדענים בקנדה ש"מרפאים סרטן אבל אף אחד לא יודע מזה", מדובר בתרופה מעניינת, שיעילותה עדיין לא הוכחה, שנקראת DCA ושכתבנו עליה כאן בעבר.

מיתוס 7: … וחברות התרופות מסתירות אותה

SI Exif

יד ביד עם הרעיון שקיים שפע של "תרופות פלא" צועד הרעיון שהממשל, תעשיית התרופות ואפילו עמותות שלא למטרות רווח משתפות פעולה בקונספירציה שמטרתה להסתיר את אותן תרופות פלא, וזאת כדי לא לפגוע ברווחיהם מהטיפולים הקיימים.

תהיה ה"תרופה" אשר תהיה, הלוגיקה בדרך כלל זהה: זה קיים ומוכן לשימוש, זול, לא ניתן לרשום עליו פטנט, ולכן הממסד הרפואי מסתיר את זה – כדי לשמור על הכנסותיו. אבל, כמו שכתבנו בעבר, אין קונספירציה – לפעמים זה פשוט לא עובד.

אין ספק שתעשיית התרופות סובלת מבעיות בנוגע לשקיפות ולניסויים קליניים שצריך לתת להם מענה (הספר bad pharma של בן גולדקר הוא מבוא שימושי). אנחנו דוחפים חזק את הרגולטורים ואת חברות התרופות כדי להבטיח שתרופות אפקטיביות יהיו זמינות במחיר הוגן לשירות הבריאות הלאומי (NHS), למרות שחשוב לזכור שתהליך המחקר והפיתוח של תרופות עולה כסף רב, שהחברות צריכות להחזיר.

בעיות עם תרופות קונבנציונליות לא מוכיחות באופן אוטומטי שטיפולים אלטרנטיביים עובדים. אם להשתמש במטאפורה, העובדה שמכוניות מתרסקות לפעמים לא אומרת ששטיחים מעופפים הם צורת תחבורה עדיפה.

זה פשוט חסר היגיון שחברות תרופות ירצו להסתיר תרופה פוטנציאלית. מציאת טיפול אפקטיבי יבטיח מכירות עולמיות בהיקפים עצומים.

והטיעון לפיו לא ניתן לרשום על הטיפול פטנט – גם הוא אינו מחזיק מים. חברות התרופות אינן טיפשות, והן יזנקו במהירות על כל אפיק מבטיח לטיפול אפקטיבי. יש תמיד דרכים לארוז מחדש מולקולות ולרשום עליהן פטנט, מה שיחזיר את ההשקעה שנדרשת כדי לפתח ולבדוק אותן בניסויים קליניים (עלויות שמגיעות למיליונים רבים של דולרים), אם אכן יסתבר שהטיפול עובד.

חשוב גם להזכיר שאגודות ללא מטרות רווח כמו Cancer Research UK ומדענים שממומנים ע"י הממשלה חופשיים לחקור טיפולים מבטיחים ללא מניעי רווח. קשה גם להבין מדוע רופאים בשירות הבריאות הלאומי (של אנגליה) שרושמים לעתים קרובות תרופות גנריות, לא ישתמשו בטיפולים זולים, אם הם מתגלים כאפקטיביים בניסויים קליניים.

כדוגמה, אנחנו מממנים ניסוי בקנה מידה גדול לאספירין – תרופה שיוצרה לראשונה ב-1897 וכיום היא אחת התרופות שאינן מוגנות בפטנט שנמצאות בשימוש הנרחב ביותר בעולם. אנחנו חוקרים האם היא יכולה למנוע סרטן-מעי באנשים שנמצאים בסיכון גבוה, להפחית תופעות לוואי של כימותרפיה ואפילו למנוע חזרת סרטן ולשפר שרידות.

לבסוף, כדאי לזכור שכולנו בני אדם – אפילו פוליטיקאים ומנהלי חברות תרופות – ושהסרטן יכול לפגוע בכל אחד. אנשים בחברות תרופות, ממשלות, אגודות ו"הממסד הרפואי" בכללותו, כולם עלולים למות מסרטן, וחלקם מתים ממנו.

כאן ב-Cancer Research UK ראינו יקירים ועובדים מתמודדים עם סרטן. רבים מהם שרדו. אחרים – לא. לטעון שאנחנו – באופן קולקטיבי ואישי – מחביאים "את התרופה" זה לא רק אבסורדי, זה פוגע בקהילה שלמה של מדענים מסורים, בצוות העובדים בחקר הסרטן ובתומכים בהם, ויותר מכל, בחולים ובבני משפחותיהם.

מיתוס 8: טיפולים נגד סרטן הורגים יותר משהם מרפאים

U.S. Air Force surgeons Dr. Patrick Miller (left), Dr. Michael Hughes (right), and surgical technician SrA Ray Wilson from the 379th Expeditionary Medical Squadron, repair the ruptured achilles tendon of a servicemember on March 11, 2003. The doctors are performing this surgey at a field hospital in a foward-deployed location. (U.S. Air Force photo by SSgt. DERRICK C. GOODE)(RELEASED)

בואו נהיה ברורים, טיפולים נגד סרטן – כימותרפיה, הקרנות או ניתוחים – הם לא פיקניק. תופעות הלוואי יכולות להיות קשות. אחרי הכל, טיפולים שתוכננו להרוג תאים סרטניים ישפיעו באופן בלתי נמנע גם על תאים בריאים. ולעתים, לצערנו, טיפולים לא עובדים. אנחנו יודעים שקשה מאוד לטפל בסרטן שנמצא בשלבים מתקדמים והתפשט כבר בכל רחבי הגוף, ולמרות שטיפול יכול לספק הקלה סימפטומטית ולהאריך חיים, במקרים כאלה הוא כבר לא יוכל לרפא.

ניתוח הוא עדיין הדרך האפקטיבית ביותר להתמודדות עם הסרטן, בתנאי שהוא מאובחן מוקדם מספיק. הקרנות (רדיו-תרפיה) עוזרות לרפא יותר אנשים מאשר תרופות. ועדיין, לכימותרפיה ולתרופות אחרות לסרטן יש תפקיד חשוב מאוד בטיפול בסרטן – במקרים אחדים בעזרה בריפוי, במקרים אחרים – בהארכת חיים.

הטענה שמסתובבת באינטרנט, לפיה כימותרפיה "יעילה רק ב-3%" היא מטעה ביותר ולא מעודכנת, כפי שמוסבר לעומק בשני הפוסטים האלה בבלוג Science Based Medicine. כתבנו גם את הפוסט הזה בתגובה לטענה שכימותרפיה עלולה "לעודד סרטן".

חשוב לציין ששיעור ההצלחה של תרופות עולה עם הזמן. למשל, למעלה מ-96% מהגברים נרפאים היום מסרטן האשכים, בהשוואה לפחות מ-70% בשנות השבעים של המאה הקודמת, חלקית הודות לתרופה שעזרנו לפתח שנקראת cisplatin. שלושה רבעים מהילדים שחולים בסרטן נרפאים בימינו, בהשוואה לכרבע בסוף שנות השישים – רובם חיים היום באופן ישיר הודות לכימותרפיה.

אנחנו יודעים שיש עדיין דרך ארוכה עד שיהיו ברשותנו טיפולים מעודנים ואפקטיביים לכל סוגי הסרטן. וחשוב שרופאים, מטופלים והמשפחות שלהם יהיו ריאליסטים וישרים לגבי האפשרויות הטובות ביותר לטיפול שעומדות בפניהם, במיוחד כשהסרטן בשלבים מתקדמים מאוד.

לעתים אולי עדיף לבחור טיפול שמתמקד בהקלה על כאבים וסימפטומים אחרים מאשר לנסות לרפא את המחלה. מציאת האיזון בין איכות חיים לאורך חיים תישאר תמיד סוגיה שכל מטופל יצטרך להחליט בה בעצמו.

מיתוס 9: לא הישגנו שום התקדמות במאבק בסרטן

800px-Chemotherapyזה פשוט לא נכון. הודות להתקדמויות במחקר, שיעור ההישרדות מסרטן הוכפל באנגליה במהלך 40 השנה האחרונות, ושיעור התמותה ירד ב-10% בעשור האחרון לבדו. למעשה, מחצית מכל המטופלים היום ממשיכים לחיות לפחות 10 שנים. במאמר הזה אפשר למצוא כמה נתוני מפתח.

בהגדרה, המספרים האלה מתייחסים למטופלים שהתחילו לקבל טיפול לפני 10 שנים לפחות. סביר שמי שיאובחן היום ויתחיל טיפול יהיה בעל סיכויים אף טובים מאלה.

כדי לראות איך התמונה השתנתה, הכינו לעצמכם כוס תה וצפו בסרט התיעודי שעזרנו להכין – האויב שבתוכנו: 50 שנה של מלחמה בסרטן. מימיה הראשונים של הכימותרפיה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת ועד לתרופות ה"חכמות" החדשות ביותר ולהקרנות מדויקות, הסרט ממחיש כמה רחוק הגענו במהלך השנים.

דרך ארוכה עדיין לפנינו. יש מספר סוגים של סרטן שבהם ההתקדמות איטית בהרבה, כמו סרטן הריאות, המוח, הלבלב והוושט. וכשמאבדים מישהו שיקר לנו, זה מרגיש כאילו לא חלה כל התקדמות.

זאת הסיבה שאנחנו עובדים קשה כל כך בניסיון להביס את הסרטן כמה שיותר מהר, ולהבטיח שאף אחד לא יאבד את חייו בטרם עת כתוצאה מהמחלה הזאת.

מיתוס 10: כרישים לא חולים בסרטן

הם כן.

המאמר המצוין הזה בוחן מדוע המיתוס על כרישים נטולי סרטן החזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

 *

קישורים לקריאה נוספת:

 

לקט-חד 4

לקט-חד 4

נפתח בכמה "צעקות" שנשמעו בתקשורת ההמונים לאחרונה:

בשר מעובד מסרטן כמו סיגריות!

בשר מסרטן

אז לא.
על מחדלי התקשורת בנושא הזה – בבלוג של נעם לויתן ויונת אשחר

עדות מדעית לקיומה של תרבות חוצנית!

חוצנים

הממ… לא כך כך מהר… למרות שמדובר בתופעה מעניינת בהחלט.
מאמר חדש יותר שהתפרסם בנושא משער שאולי מדובר ב"להקת שביטים".

עיר מעופפת הופיעה בשמי סין!

האמנם? עיר, מעופפת, בסין, וכל מה שצולם ממנה קיים רק בסרטון אחד ביוטיוב?
"מומחי מזג האוויר הסבירו את התופעה ההזויה כאשליה אופטית שמתרחשת בטבע, המוכרת לרובנו בשם "פאטה מורגנה". הפאטה מורגנה היא תופעה אופטית הגורמת לעצמים מרוחקים להיראות גדולים וקרובים בהרבה מהמציאות וכך היא גורמת לעתים לספינות בים להיראות כגורדי שחקים. [מקור]"  באמת? האם ההסבר מתאים למקרה הזה?

קפטן דיס-אילוז'ן נותן הסבר סביר יותר:

בכורים חכמים יותר!

בכורים יותר חכמים

דוגמה מאלפת איך הופכים את השולי והזניח לעניין המרכזי, ומעלימים את הדגש העיקרי בממצאי המחקר: בניגוד לתאוריות פסיכולוגיות מובילות, ובניגוד לאינטואיציה של הרבה אנשים, *לא* נמצא שום קשר בין סדר הילדים לבין מאפיינים אישיותיים מרכזיים. ההבדל ב-IQ זניח לגמרי, וב-4 מתוך 10 מקרים הבכור אינו בעל ה-IQ הגבוה ביותר.
כמובן שרוב הכתבה בצהובון הוקדשה להסברים אפשריים להבדלים האישיותיים, שכזכור, *לא* נמצאו במחקר.

"נפלאות התזונה"

מבט משעשע ממעוף הציפור, בשפה ברורה (ולעתים מעט בוטה), על הבולשיט הרב שאופף את תחום התזונה. על הקושי האמיתי לחקור את הנושא, על השטחיות והבורות של כלי התקשורת, על רופאים שלא לומדים כמעט כלום על תזונה, על הבדלים באפקטיביות של דיאטות שונות, על טיבם של ה"שיפורים הבריאותיים" שחברות מזון מכניסות במוצרים שלהם, ועל הקשקשנים הרבים שמייעצים בענייני תזונה מבלי שיש להם הבנה כלשהי (מבוססת ראיות) בתחום:

"שישה דברים מחרידים שתעשיית המזון לא תגלה לך"

"הו, זה נשמע כל כך עמוק!" – על הנופלים במלכודת הבולשיט

Deepak_Chopra_(2011)

Deepak Chopra – wikipedia

כנראה המחקר הראשון שבדק מה מאפיין אנשים שמוצאים משמעות עמוקה במשפטים חסרי פשר, כדוגמת המשפטים שדיפאק צ'ופרה משחרר ללא הרף.

המאמר נקרא: "On the reception and detection of pseudo-profound bullshit" והוא זמין לקריאה.

כמה פנינים מתוכו:

  •  We focus on pseudo-profound bullshit because it represents a rather extreme point on what could be considered a spectrum of bullshit.
  • We emphasize that we deliberately selected tweets that seemed vague and, therefore, the selected statements should not be taken as representative of Chopra’s tweet history or body of work. Also, to reiterate, we focus on Chopra here merely because others have claimed that some of the things that he has written seem like “woo-woo nonsense” (e.g., Shermer, 2010) and because of the connection between these claims and the bullshit generator websites that we used. None of this is intended to imply that every statement in Chopra’s tweet history is bullshit.

המחקר העלה כי אלה שמוצאים משמעויות עמוקות במשפטים חסרי פשר (bullshit receptivity) מקבלים ציונים נמוכים יותר ביכולות קוגניטיביות שונות, נוטים יותר לחשיבה קונספירטיבית, נוטים יותר להחזיק באמונות דתיות ופאראנורמליות, ולאימוץ רפואה אלטרנטיבית.
לגבי היכולת להבחין בין משפטים בעלי משמעות עמוקה אמיתית ומדומה (bullshit sensitivity) – נמצא מתאם בין יכולת זאת לבין סגנון קוגניטיבי אנליטי וספקנות לגבי הפאראנורמל.

לכתבה בפורבס שמסכמת את הנושא.

דרך אגב, החוקרים ייצרו את משפטי הבולשיט שהוצגו לנבדקים בחלק מהניסויים בעזרת שני מחוללי הבולשיט הבאים (שהוזכרו בבלוג בעבר):

קדימה, הגרילו לכם תובנה חדשה להיום!

 

על סרטנים, פרצופים ומיתוסים

על סרטנים, פרצופים ומיתוסים

באפריל 1185 התחולל קרב ימי אכזרי במימי מפרץ דן-נו-אורה שבדרום יפן. הקיסר אנטוקו הביט מזרחה מספינת הדגל שלו וידע כי מותו ומות אנשיו קרב ובא. הצי שלו מנה מאות ספינות שסמוראים מאומנים היטב עמדו על סיפונן, אבל צי האויב היה גדול בהרבה. מאחורי אנטוקו הגיחה אישה מבוגרת שעטפה את גופו בשמלתה המתנפנפת ברוח. "לאן את לוקחת אותי סבתא?" שאל הקיסר, שהיה בן 9 בלבד. "יש ממלכה אחרת, מתחת לגלים…" ענתה לו סבתו, לפני ששניהם נעלמו במצולות. הם לא היו היחידים שהתאבדו בטרם יפלו בידי האויב. רבים נוספים עשו זאת, ביניהם הלוחם הדגול טיירה טומומורי אשר קשר לרגליו עוגן וזינק למים. הנותרים נרצחו באכזריות והושלכו לים. שבט ההייקי (Heikea) הושמד, ושבט הגנג'י (Genji) החל לשלוט ביפן. קרב דרמטי זה סימן את תחילתה של תקופת יפן הפיאודלית, והוא מוזכר בטקסים מסורתיים שנחגגים עד היום בחודש אפריל.

סיפור זה נכון, פחות או יותר, מבחינה היסטורית.

האגדה

האגדה מספרת כי לוחמי ההייקי שירדו למצולות התגלגלו והפכו לסרטנים. ואכן, פניהם של הסמוראים מתנוססים עד עצם היום הזה על גבי סרטנים מסוג המצוי לחופי יפן:

סרטן הסמוראי1

סרטן הייקי (Heikea japonica)

מסכת סמוראי

מסיכת סמוראי מ-1745

האגדה עתיקה למדי. סיפורה מונצח בציור בן כ-200 שנה שצייר Utagawa Kuniyoshi (שימו לב לעוגן, ולפני הלוחם על גב הסרטן בחלקו השמאלי של הציור):

Kuniyoshi_Utagawa,_The_ghost_of_Tomomori

האם יש הסבר לדמיון המפתיע בין תווי גופו של הסרטן לבין פני סמוראי?

ההסבר

ההסבר המדעי הפופולרי גורס כי תהליך של ברירה מלאכותית בידי האדם הוא שעיצב את מראה הסרטנים: סרטנים שהזכירו לדייגים פני סמוראי היו מושלכים חזרה לים, חופשיים להתרבות ולהביא דור נוסף של צאצאים (שדומים להם באופן יחסי), בעוד אחרים היו נאכלים. עם חלוף הזמן הלכה הסלקציה והתהדקה, עד שנותרו רק הדומים ביותר לפני סמוראי.

זה המקום להזכיר כי האדם הפעיל תהליכי ברירה מלאכותית רבים לאורך ההיסטוריה ובכך עיצב למעשה את כל מיני החיות והצמחים המבויתים (ובפרט את כל מיני הכלבים שאנו מכירים היום), כל זאת בתוך אלפים בודדים של שנים. תהליכי ברירה (טבעית או מלאכותית) לא דורשים זמן רב בהכרח – סיפורו של עש הפלפל הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לברירה שמתחוללת בפרק זמן של עשרות שנים בלבד. כלומר, ההסבר האבולוציוני בהחלט הגיוני.

הביולוג האבולוציוני ג'וליאן האקסלי (אחיו של הסופר אלדוס האקסלי ונכדו של תומס הנרי האקסלי שהיה אחד מחוקרי האנטומיה המובילים של המאה ה-19 ותומך נלהב של צ'ארלס דארווין) צידד בהסבר זה באמצע המאה הקודמת, וקרל סייגן מספר את הסיפור בפרק השני של הסדרה קוסמוס:

יש רק בעיה אחת עם ההסבר הזה. גם הוא כנראה לא יותר מאשר מיתוס, וזאת מהנימוקים הבאים:

1)      סרטנים אלה לא משמשים כלל למאכל, עקב גודלם הקטן (כ-3 ס"מ בבגרותם).

2)      סוגים רבים אחרים של סרטנים ממשפחת Dorippidae מציגים תווים דומים לפני אנוש, רבים מהם לא שוכנים באיזורי דייג, ואף לא בקרבת יפן.

3)      החריצים שעל גב הסרטנים הללו משקפים מבנים פנימיים בגופו של הסרטן שתומכים בחיבורי שרירים. הגבעות מפנות מקום לחללים בהם נמצאים איברים פנימיים של הסרטן.

ההסבר לדמיון המפתיע בין גוף הסרטן לפני אדם מסתכם בנטייתו הבלתי נלאית של המוח שלנו לזהות פנים בכל אשר נפנה – נטייה שנקראת פראידוליה. זהו. לא יותר ולא פחות. מקריות + פרשנות של המוח.

pareidolia-peppers-l

הפראידוליה היא שהביאה מלכתחילה ליצירת האגדה שקושרת בין הסרטנים דמויי הסמוראי לסיפור ההיסטורי, מבלי צורך בברירה מלאכותית שתתאים את הסרטנים לאגדה.

הנקודה שפרשה זאת מאירה בצורה יפה היא הסלידה של המוח שלנו מאקראיות. המוח שלנו אוהב סיפורים, נרטיבים סיבות וכוונות, ולפיכך ממציא אותם גם כשאין צורך בכך. חיבתו היתרה של המוח לנרטיבים היא שהולידה גם את המיתוס המיסטי (הסמוראים שהפכו לסרטנים) וגם את המיתוס המדעי שבא בעקבותיה.

מקורות והרחבות: