* פרק מתוך הספר "חשיבה חדה", שהגיע הזמן לשחרר לעולם כפוסט בבלוג.

בריאותו של המלך הזקן הייתה רופפת. הוא סבל משלל מחלות ומכאובים ועייף מהטיפולים הלא נעימים ומאזלת ידיהם של רופאי הממלכה.

מטפלי האנרגיה מגיעים לביקור

יום אחד התייצבו בארמונו מטפלים מסוג שלא הכיר. אחד מהם פתח בהסברים:

ריפוי אנרגטי היא שיטת טיפול בה ההילר (המטפל) מתעל "אנרגיות" לאדם שמחפש עזרה. הדבר יכול להתבצע עם או בלי "הנחת ידיים", ואף ממרחק, כשהמטפל והמטופל נמצאים במקומות שונים.

שמעת נכון אדוני המלך! נוכל לטפל בך מבלי להפריע לפרטיותך, אם תחפוץ בכך (אך נודה לך אם תקצה לנו בתמורה סוויטת פאר באגף המזרחי של הארמון).

קיימות שיטות שונות של ריפוי אנרגטי, והן כוללות בין השאר: רייקי, הילינג על גווניו השונים, ביו-אנרגיה, תטא-הילינג ומגע-מרפא (Therapeutic Touch).
לכל הילר שיטת טיפול ייחודית, וזו אחת הסיבות שלא ניתן להגדיר את הטיפול מבחינת סדר פעולות. טיפול הילינג נועד לאזן את המערכת האנרגטית של המטופל, לשחרר חסימות ובכך להניח לגוף להגיע לידי ריפוי.

במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום.

באמצעות הראייה האנרגטית, ההילר רואה את הבעיה ומפעיל אנרגיות כדי לטפל בה ולהביאה לידי ריפוי שתכליתו איזון אנרגטי.

המטפלים הוסיפו וציטטו מתוך אתר האינטרנט של המרכז הבינלאומי ללימודי רייקי:

הרייקי הוא עוצמתי ומעודן בו זמנית. בהיסטוריה הארוכה של השימוש בו הוא עזר לרפא למעשה כל מחלה או פציעה ידועים, כולל בעיות חמורות כגון: טרשת נפוצה, מחלות לב וסרטן, בעיות עור, חתכים, חבורות, עצמות שבורות, כאבי ראש, הצטננות, שפעת, כאבי גרון, כוויות שמש, עייפות, נדודי שינה, אימפוטנציה, זיכרון חלש, חוסר ביטחון וכו'. הרייקי תמיד מועיל ופועל לשיפור היעילות של כל שיטות הטיפול האחרות… מקטין תופעות לוואי, מקצר את זמן ההחלמה, מקטין או מעלים כאבים, מפחית מתחים ועוזר לבניית אופטימיות.

"ואיך כל זה מתרחש בדיוק?" שאל המלך בסקרנות גוברת. המטפלים חייכו חיוך נעים והסבירו:

ניתן להסביר את הרייקי כאנרגית ריפוי לא פיזיקלית העשויה מאנרגית כוח-חיים שמונחית ע"י ישות תבונית נעלה. הגדרה זו שימושית היות והיא מקבילה לחוויה של העוסקים ברייקי, בכך שנראה שלאנרגיית הרייקי תבונה משלה בזרימתה למקומות בהם היא נדרשת אצל המטופל לצורך ריפויו. האנרגיה אינה יכולה להיות מוכוונת ע"י המיינד, ולפיכך אינה מוגבלת ע"י הניסיון או יכולות המטפל, וכן אינה יכולה להשפיע לרעה שכן היא תמיד מחוללת השפעה של ריפוי. (יש לזכור כי הרייקי אינו זהה לאנרגיית כוח-חיים פשוטה היות והיא יכולה להיות מושפעת ע"י המיינד וכתוצאה מכך עלולה לגרום גם לנזקים, גם ברמה הבריאותית).

הו, והרי שיחק לי מזלי! חלפה מחשבה זריזה במוחו של המלך. זה איננו הזן הפשוט של אנרגית-חיים. זה הדגם המשופר שיכול רק להועיל! והמטפלים המשיכו בהסבריהם:

המקור או הסיבה לבריאות מגיע מה"קי" שזורמת דרך ומסביב לאדם ולא מהתפקוד התקין של האיברים והרקמות. אם זרימת ה"קי" מופרעת, הדבר ישפיע לרעה על האיברים והרקמות. השיבוש בזרימת ה"קי" הוא הסיבה העיקרית למחלות.

תכונה חשובה של ה"קי" היא תגובתו למחשבות ורגשות. ה"קי" יתחזק או יחלש בזרימתו כתלות באיכות המחשבות והרגשות של האדם. המחשבות והרגשות השליליים שלנו הם הגורם העיקרי לקשיים בזרימת ה"קי".
חשוב להבין שהמיינד נמצא לא רק במוח אלא גם ברחבי הגוף כולו. כמו כן ידוע שהמיינד משתרע גם מחוץ לגוף למרחק של כמה עשרות ס"מ בצורת שדה-אנרגיה עדין, הנקרא הילה (Aura). נובע מכך שהמחשבות השליליות נמצאות לא רק במוחנו אלא מתאספות במקומות שונים ברחבי הגוף וההילה שלנו. במקומות אלה מצטמצמת זרימת ה"קי", תפקוד האיברים והרקמות נפגע, ואם לא יסולקו אותם רגשות ומחשבות שליליים, תיווצר מחלה.

בנקודה זו התכווץ מעט המלך בכס מלכותו. מחשבות טורדניות הציפו אותו. הוא הבין כי חטא במחשבות שליליות לא פעם בעת האחרונה. הרי הרבה כל כך להתלונן על מר גורלו, ולעיתים אף שקע ביאוש כבד. בכך רק החמיר את מצבו! "לחשוב חיובי! לחשוב חיובי ומיד!" פקד על עצמו בטון הסמכותי ביותר שיכול היה לגייס…
והמטפלים סיימו את הסבריהם:

כשרייקי זורם דרך אזור חולה או פגוע, הוא מפרק ושוטף כל מחשבה או רגש שליליים הנמצאים בתת מודע של המיינד/גוף, ובכך מאפשר את חידוש הזרימה הבריאה של ה"קי". כשדבר זה מתרחש, איברים ורקמות לא בריאים מוזנים באנרגיית ה"קי" ומתחילים לתפקד בצורה בריאה ומאוזנת כשהם מחליפים חולי בבריאות.

המלך נותר פעור פה, עיניו נצצו והוא היה אחוז התרגשות עמוקה. האם סוף סוף יפטר מסרטן הריאות שלו, שהיה כבר בשלבים מתקדמים? מבריחת הסידן החמורה ומפרפורי הלב? האם יזכה לשינה סדירה, לשלוות נפש ואף יחדש את אונו המיני? וכל זאת רק הודות להזרמת אותה אנרגיית חיים מסתורית שתבונה נעלית תכוון למקומות הנדרשים?
נשמע כמעט טוב מדי מלהיות נכון!

אחד מיועציו המסורים של המלך התקרב אליו והזכיר לו בהיסוס, כי למרות הטענות מרחיקות הלכת, מעולם לא הצליח מישהו להדגים את יכולתו לראות את אותן הילות, כל שכן לצלמן.

אך המלך כבר לא הקשיב. "קי"… "קי"… תנו לי "קי"! מלמל כשברק של תקווה בעיניו.

יועצי המלך בודקים את הנושא

בניגוד למלך, זיכרונם של היועצים היה עדיין צלול. הם למדו כבר שכדי לדעת אם טיפולים כאלה באמת "עובדים", צריך לנקות את כל ההטיות שגורמות לנו להתרשם שטיפול עובד גם כשאין לכך בסיס במציאות. פרשיית התפילות הנוראה שפשטה בממלכה וגבתה חיי ילדים רבים לימדה את כולם כי אשליות יכולות גם להרוג. היועצים הבינו כבר כי טיפול יעיל פירושו טיפול שמראה יתרון סטטיסטי מובהק יחסית לקבוצת אנשים שרק מאמינים שהם מקבלים את אותו הטיפול, אך לא מקבלים אותו בפועל.

במהלך השבועות הבאים חרשו היועצים את ספריית הארמון. הם איתרו רק מחקרים אחדים באיכות סבירה. רוב המחקרים שפורסמו התגלו כסובלים משלל ליקויים חמורים, כמו למשל מספר נבדקים קטן מאוד או חוסר בקבוצת ביקורת. גם אם היה שימוש בקבוצת ביקורת, היה ברור לכל מטופל אם הוא שייך לקבוצת הביקורת או לא (לא הייתה סמיות או סמיות כפולה). ניתוח התוצאות היה חובבני, הפרמטרים שנבדקו היו מוגדרים בצורה לא טובה או שנבחרו לאחר מעשה, וכיוצא באלה ליקויים מחקריים חמורים, שכל אחד מהם לבדו עלול להטות את התוצאות במידה משמעותית.

תמונה מעורבת עלתה מסקירה שנערכה בשנת 2000. הסקירה ריכזה את תוצאותיהם של 23 מחקרים ברמה הגבוהה ביותר שאותרו באותה העת. כמחצית מהמחקרים הראו שיפור כתוצאה משימוש בטכניקות הילינג כאלה ואחרות לעומת קבוצת הביקורת. למרות הנימה החיובית שעולה מהסקירה, החוקרים מסייגים ואומרים כי מגבלות מתודולוגיות בחלק מהמחקרים מקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי יעילותם של טיפולים אלה.

אותה קבוצת חוקרים ביצעה ב-2001 מחקר ב-120 מטופלים עם כאבים כרוניים, אך לא נמצא שום הבדל בין אלה שטופלו בהילינג לעומת אלה שרק חשבו שטופלו (הן בטיפול פנים מול פנים, והן בטיפול מרחוק).

סקירה מחודשת של הנושא ב-2003 ציינה כי הראיות החדשות שהצטברו מטות את הכף, וכעת נראה שאין עדיפות להילינג על פני פלצבו (טיפול דמה).

סקירה משנת 2008 כללה 24 מחקרים של טיפולי אנרגיה במגע לצורך הקלה על כאבים (עם קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול דמה או לא קיבלו טיפול). בממוצע דיווחו המשתתפים בניסוי על ירידה של 0.83 יחידות בדירוג הכאב, בסקלה של 0-10, לעומת קבוצות הביקורת. החוקרים מסכמים את התוצאות במילים: "לטיפולי אנרגיה במגע עשוי להיות אפקט צנוע בהקלה על כאב" ומסייגים את הממצאים במילים הבאות: "הסקירה הנוכחית סובלת ממגבלה רצינית – הכמות הקטנה של המחקרים והנתונים הלא מספיקים. כתוצאה מכך לא ניתן להכריז באופן ברור על האפקטיביות של השיטות הללו".

סקירה של מחקרי רייקי מאותה שנה הסיקה כי יעילות הטיפולים לא הודגמה בשום מצב. מתוך 205 מחקרים שנמצאו בתחום, רק 9 (!) עברו את הרמה הנדרשת כדי להכלל בכלל בסקירה.

סקירה מ-2009 שפורסמה ב- Journal of Alternative and Complementary Medicine סיכמה כי לאור המידע המועט והירוד באיכותו לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות לגבי האפקטיביות של הרייקי.

לאותן מסקנות מצטרפות האגודה האמריקאית לסרטן ("אין כרגע עדויות שתומכות בטענה כי רייקי יכול להועיל לטיפול בסרטן או כל מחלה אחרת"), המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, והאגודה למלחמה בסרטן אשר פועלת בארץ הקודש הרחוקה.

דאגה כבדה החלה לכרסם בליבם של היועצים. תמונת המצב בהחלט לא מעודדת, אם להתבטא בעדינות. מה יספרו למלך? מתוך חשש מתגובתו ומתוך אי רצון לנפץ את תקוותו, החליטו היועצים לשמור על שתיקה. לפחות לעת עתה.

המלך וטיפולי האנרגיה

במקביל לעבודת המחקר שביצעו היועצים, עבר המלך סדרת טיפולי-אנרגיה בניסיון לשפר את מצבו.

במהלך הטיפול הראשון ציין המלך כי הוא לא חש דבר. זה בסדר, הסבירו לו המטפלים. יש כאלה שחשים באנרגיה, ויש כאלה שלא. והמלך נרגע.

למחרת הטיפול הראשון התלונן המלך כי סבל מנדודי שינה קשים. הדבר כנראה לא קשור לטיפול, הסבירו המטפלים. הרייקי אינו יכול להזיק. והמלך נרגע.

ביומיים שלאחר מכן פחתו באופן ניכר הכאבים שהיו תוקפים אותו לעיתים בפרקים. המטפלים היו מרוצים והסבירו לו כי אלה סימנים ברורים לכך שהטיפול מתחיל לעבוד במקומות הנדרשים. והמלך שמח.

בלילה שלאחר הטיפול השני הרגיש המלך כאבים חזקים באזור הגרון והאף. הצטרף אליהם כאב ראש מוזר ואף רעידות חזקות. המלך נתקף בפחד. רופא שהוזעק למיטתו בלילה אמר שהוא סובל מלחץ דם גבוה (אף שזה היה אחד מהדברים היחידים מהם לא סבל המלך מעולם). המטפלים הסבירו כי כל תופעת לוואי הנובעת מהטיפול היא חלק מתהליך הריפוי עצמו. תחושות לוואי כאלה אינן מעידות על החמרה עקב הטיפול אלא על ניקוי עמוק, שבעקבותיו יכול להתרחש ריפוי טבעי. הם הרגיעו אותו כי התחושות והתופעות שהזכיר הן די שכיחות ומוכרות ועשויות להופיע לאחר טיפול או לאחר כוונון לאנרגית הרייקי. [אני מפנה את הקוראים שנסחפו בלהט הסיפור לבדוק את הקישורים לעיל]
והמלך נרגע.

כך חלפו להם הימים. היועצים המשיכו לעלעל בכתבי העת המדעיים, והמטפלים המשיכו לנפנף ידיהם ולתעל אנרגיות תבוניות לעבר המלך המסכן.

המצב היה יכול להימשך כך עוד זמן רב, אלמלא הופיעה בוקר אחד בשער הארמון ילדה קטנה שגרמה לטלטלה גדולה.

הילדה שצעקה – המלך עירום!

בוקר אחד התייצבה בשער הארמון ילדה בת 9 – Emily Rosa שמה, בלוויית אמה ואדון אחד העונה לשם Stephen Barrett. היא סיפרה ליועצי המלך על הניסוי שביצעה במסגרת הפרויקט המדעי של כיתה ד' בבית הספר בו למדה.

אמילי שמעה כי מטפלים במגע–מרפא (Therapeutic Touch – TT), טוענים כי הם יכולים לחוש בקלות את אותה "אנרגיה" מסתורית שאופפת את האנשים. מדוע לא להתחיל בבדיקה פשוטה, כך חשבה, לפני שמסתבכים במחקרים קליניים מורכבים? למה לא לבדוק האם המטפלים מסוגלים בכלל לחוש באותה אנרגיה איתה הם אמורים לעבוד? שאם לא כן, קשה להניח שיצליחו לבצע משהו מהדברים היותר מורכבים שהם טוענים שהם מבצעים.

הניסוי היה פשוט ביותר: מטפל ב-TT ישב מצידה האחד של מחיצת קרטון, והושיט את ידיו מבעד לשני חורים לעברה השני של המחיצה. אמילי הניחה את ידה כמה ס"מ מעל יד ימין או שמאל של המטפל, לפי תוצאת הטלת מטבע. המטפל היה צריך לציין אם הוא מרגיש את שדה האנרגיה של אמילי, ואם כן, באיזה צד.

מתוך 25 מטפלים אלהם פנו, 21 הסכימו להשתתף במחקר. לכל אחד היו 10 ניסיונות לחוש מעל איזו יד נמצאת ידה של אמילי.

לפני תחילת הניסוי בדקה אמילי בעזרת אנשים נוספים (בהם ארבעה ילדים) כי לא ניתן לחוש את חום היד במצב כזה, דבר שהיה כמובן מגדיל את שיעורי ההצלחה מסיבות מובנות ולא כתוצאה מחישת אנרגית חיים מסתורית.

כל המטפלים היו משוכנעים בהצלחתם בטרם התחיל הניסוי.
5 זיהויים נכונים מתוך 10 הם מה שצפוי בניחוש בלבד. 8 זיהויים נכונים משקפים הצלחה משמעותית (סיכוי של 4% שתוצאה כזו תתקבל במקרה).

והתוצאות: המטפלים לא הצליחו להבחין איזו מידיהם הייתה בתוך "שדה האנרגיה" של אמילי: הם הצליחו לזהות נכונה רק ב44% מהמקרים, כלומר, קצת פחות טוב מניחוש.

רק מטפל אחד זיהה נכון 8 מתוך 10 המקרים. כאשר נבדק שוב צנחה הצלחתו ל-6 מתוך 10 (מעט טוב מניחוש).

כששמעו המטפלים על שיעור הצלחתם המפוקפק, עלו כמה וכמה טענות:

* "נשאר זיכרון אנרגטי מהיד, ולכן בניסיונות הבאים היה קשה להבחין בין היד האמיתית לזיכרון היד שעדיין נשאר במרחב". התוצאות לא תומכות בטענה זו: הניסיון הראשון לא היה מוצלח יותר בממוצע מהניסיונות המאוחרים יותר.

* "היד השמאלית היא מקבלת האנרגיה, והימנית היא המוסרת, לכן קשה יותר יהיה לחוש בשדה באמצעות היד הימנית".  התוצאות מראות כי גם בחלוקה לפי יד, בשתי הידיים שיעור ההצלחה היה פחות טוב מאשר ניחוש.

* "צריך היה לתת למטפלים לחוש ולהכיר את שדה האנרגיה של אמילי לפני הניסוי". טענה זו לגיטימית, ואכן, בחלקו השני של הניסוי בחנו המטפלים כל אחת מידיה של אמילי בנפרד, ובחרו את היד המועדפת עליהם. למרות זאת התוצאות לא השתנו ונשארו בגדר לניחוש.

* "אמילי לא ניסתה לשתף פעולה, ויתכן שלא שלחה אנרגיות". טענה זו סותרת את הנחת העבודה הבסיסית של ה-TT לפיה רק המטפל צריך להתמקד.

* כמה מטפלים התלוננו שהידיים שלהם "התחממו בזמן הניסוי עד כדי כך, שלא הצליחו להבחין כבר באנרגיות". אך טיפול רגיל אורך לא פחות, האם רובו לא אפקטיבי? בנוסף, כאמור, שיעור ההצלחה בניסיונות הראשונים של כל מטפל לא היה גבוה יותר מאשר באחרונים והיה שקול לניחוש בכל מקרה. מעניין גם כי טענות אלה נשמעו רק לאחר שהתוצאות המביכות נחשפו.

המאמר שמתאר את המחקר התפרסם ב-1998 בעיתון היוקרתי JAMA, ועורר הדים נרחבים בתקשורת.
הנה סיכום הממצאים: "לפי מיטב ידיעתנו, לא פורסם מחקר אובייקטיבי כמותי שכלל יותר ממרפאי מגע בודדים, ולא התבצע מחקר מתוכנן היטב שהראה איזושהי השפעה חיובית על הבריאות כתוצאה משימוש בטכניקות אלה. עובדות אלה, יחד עם תוצאות המחקר הנוכחי, מצביעות על כך שטענות המטפלים בתחום זה חסרות בסיס, ושימוש נוסף בטכניקות אלה לצרכים רפואיים אינו מוצדק."

אמילי זכתה להכרה בינלאומית, הופיעה בתקשורת ונכנסה לספר השיאים של גינס כאדם הצעיר ביותר שפרסם מחקר בכתב עת מדעי. כמו כן זכתה בהוקרה ובפרס כספי מטעם אגודת JREF ובציונים לשבח מגופים רבים נוספים.

תוכלו להציץ באמילי מבצעת את הניסוי בסרטון הבא. בחלקו האחרון של הסרטון אפשר לראות הדגמה מאלפת לכוחו של אפקט הפלצבו. בהקשר זה כדאי לחזור ולהיזכר כיצד מתארים מטפלים בתחום את תחושות המטופל: "במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום."

עוד סיפרו מלוויה של אמילי ליועצי המלך כי ב-1996, במקביל לביצוע הניסוי של אמילי, הציעה אגודת JREF פרס של 742,000 דולר לכל מי שידגים יכולת להבחין ב"שדה האנרגיה" בתנאים דומים. למרות שלמעלה מ-40,000 מטפלים פעילים בתחום באמריקה לבדה, רק אישה אחת ניסתה להוכיח את יכולתה. היא נכשלה, ונכון להיום לא היה אף מועמד נוסף מהתחום שניסה לזכות בפרס.

לאחר פרסום המאמר, מובילים בתחום ה-TT כינו את המחקר "משחק ילדים", אבל סירבו להציע תכנון ניסוי חלופי, או להשתתף בעצמם בניסוי כזה. מדוע משחק ילדים? האם מפני שילדה בת 9 תכננה וביצעה את הניסוי? צוות של 15 עורכים מטעם כתב העת בחן את המאמר ואישר אותו לפרסום. יוקרת העיתון חשובה להם מאוד, ולא נראה שהיו לוקחים סיכון בפרסום מחקר רעוע. Georgee Lundberg, אחד מהעורכים, ניסח זאת כך: "הגיל אינו משנה. כל מה שאכפת לנו הוא שזה יהיה מדע טוב. זה היה מדע טוב."

גזר הדין

עם סיום סיפורה של אמילי, נותרו היועצים דוממים במשך זמן רב. היה ברור כי הגיע הזמן לגבש עמדה נחרצת יותר בנושא ולעדכן בכך את המלך. הם נפרדו לשלום מאמילי ובני לווייתה והסתגרו יחד למשך שעות ארוכות, כדי לגבש את עמדתם. למחרת בבוקר צעדו לחדר השינה של המלך, אוחזים בדף קטן שסיכם את מסקנותיהם:

כל הראיות שבידנו כרגע, מצביעות על כך כי טיפולי אנרגיה הינם מניפולציה דמיונית על שדה אנרגיה דמיוני אותו גם המטפלים עצמם לא מסוגלים להוכיח כי הם חשים או רואים, מניפולציה שאינה משפיעה על המטופלים מעבר להשפעת סוגסטיה עצמית.

ריפוי אנרגטי הינו בלתי סביר מבחינה ביולוגית והאפקטיביות שלו נסמכת על אפקט הפלסיבו. במקרה הטוב הוא יכול להציע נחמה; במקרה הרע הוא עלול להתבטא בשרלטנים שלוקחים כסף ממטופלים עם בעיות חמורות שדורשות התערבות דחופה של רפואה קונבנציונלית. –  ריפוי או פיתוי / אדזארד ארנסט (פרופ' לרפואה משלימה) וסיימון סינג.

לחרדתם גילו כי איחרו את המועד. התברר כי המלך נפח את נשמתו במהלך הלילה. תנוחתו השלווה לימדה כי לא סבל במותו, והיו כאלה שאף הצליחו להבחין בחיוך קטן בזווית פיו.

לאחר שהעמיסו את ארגזי הזהב שהוריש להם המלך כאות תודה על טיפולם המסור, נפרדו מטפלי האנרגיה לשלום מהיועצים ושמו פניהם לעבר הארמון הבא, כשהם חדורי אנרגיות חיוביות.

אירידולוגיה הינה שיטה אלטרנטיבית שגורסת כי צורות, צבעים ומאפיינים נוספים בקשתית העין (החלק הצבעוני של העין מסביב לאישון) מספקים מידע מקיף על בריאותו של האדם. שינויים בצורות ובעיקר בגוונים של הכתמים באזורים שונים של הקשתית מעידים, על פי האירידולוגיה, על שינויים בריאותיים באיברים ומערכות ספציפיות בגוף.

מפות אירידולוגיות של שתי העיניים. כל אזור מייצג איבר אחר בגוף (ויקיפדיה)

גם בגישה אלטרנטיבית זו יכולתי לטפל בנושא לפי "הנוסחה הרגילה": הייתי פותח בציטוטים מפי אירידולוגים לגבי יכולותיה המדהימות של השיטה (אותן הייתי מלקט מאתרים ישראליים, למשל זה, זה, זה, זה, זה, זה או זה). הייתי ממשיך בניפוץ יסודי של הטענות, כשאני מסתמך על מחקרים מבוקרים שנעשו בתחום, והראו שאירידולוגיה נטולת כל קשר למציאות (אם להתנסח בעדינות). אתם מוזמנים לעיין כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן (בעברית), ובמחקרים אליהם מקורות אלה מפנים.

הייתי מוסיף ותוהה, כיצד בדיוק שינויים בקשתית יכולים להעיד על שינויים במצב הבריאותי, אם שינויים כאלה כלל לא מתרחשים? שהרי שיטת הזיהוי הביומטרי על פי סריקת העין מבוססת על היציבות המוחלטת של התבניות בקשתית.

הייתי מסכם ואומר, שלא רק שאירידולוגיה נטולת כל בסיס אנטומי או פיזיולוגי, מצוצה מאצבעו של ממציא כזה או אחר וחסרת כל ערך שימושי, אלא שהיא גם מזיקה, בכך שאבחונים שגויים שניתנים לאנשים עלולים להכניס אותם למתח נפשי ניכר, לגרום להם להוצאות כספיות על טיפולים מיותרים וחמור מכל – להרחיקם מטיפול רפואי נאות לבעיה שאולי לא אובחנה נכון.

אבל לא אעשה זאת.

הפעם אציג את הדברים מזוית אישית – ווידוי שנותן Joshua David Mather – אירידולוג לשעבר. המאמר המקורי והמלא נמצא כאן. תרגמתי חלקים נרחבים ממנו ברשותו של עורך האתר – ד"ר Stephen Barrett. [פה ושם הוספתי הערות משלי בסוגריים מרובעים.]

האירידולוג שעיניו נפקחו

"ווידויו של אירידולוג לשעבר" – מאת Joshua David Mather

אני אירידולוג לשעבר. לא בקלות נטשתי את האירידולוגיה וחלקים נרחבים של ה"רפואה האלטרנטיבית". זו היתה החלטה שנאבקתי בה, אבל מצפוני אילץ אותי לבצע בחירה גורלית. כשנטשתי את התחום איבדתי את פרנסתי ואת זהותי. זו היתה בחירה קשה, בלשון המעטה.

איך הגעתי לעסוק ב"רפואה אלטרנטיבית" ומה הניע אותי לעזוב את התחום שהיווה חלק כל כך חשוב בחיי?

הבה ונתחיל בהתחלה

נולדתי למשפחה שהיה לה עניין טבעי ב"רפואה אלטרנטיבית". כשהייתי בן שבע בערך, נתקלו הורי באירידולוגיה, במהלך חיפושיהם אחר מרפא לאימי, שהיתה חולת סרטן. השיטה ריתקה אותי ולמדתי כל מה שיכולתי מאבי. כבר בגיל תשע קראתי את ספרו של ג'ים ג'נקס "The eyes have it", וניסיתי להתמודד עם עבודותיו של ד"ר ברנארד ג'נסן (Bernard Jensen) בתחום. בסופו של דבר קיבלתי את תעודת ההסמכה שלי באירידולוגיה. למדתי להסתכל בקשתית העין, החלק הצבעוני של העין, ולקבוע את הצרכים הבריאותיים של המטופל.

התיאוריה היא שהקשתית מכילה סיבי עצב הקשורים לחלקים שונים של הגוף במסלול עצבי לא מוכר. Ignatz Von Peczely, הונגרי בן המאה ה-19, החל לפתח את האירידולוגיה לאחר שהבחין בשינויים בקשתיות עיניהם של המטופלים. תומכי השיטה טוענים כי:

* מידע מכל איבר בגוף מועבר לקשתית דרך העצב מניע-העיניים (עצב הגולגולת ה-3).
* המצב הבריאותי של כל איבר ואיבר נקבע על ידי בחינת הצבעים, הבהירות, הצורה והעומק של סיבי הקשתית.
* באופן כללי, אזורים/סיבים בהירים בקשתית מעידים על פעילות או תחושה מוגברת של האיבר המיוחס לאזור זה (כמו כאב), ואילו אזורים/סיבים כהים יותר מעידים על פעילות מופחתת. לדוגמה, סיב לבן בוהק באזור המקושר לגב התחתון עשויים לרמז על כאבי גב שנחווים כרגע, בעוד ששטח שחור יכול לרמז על פציעת גב קשה ששיבשה את פעילות העצבים מאזור זה.

בעבודתי נצמדתי לשיטותיו של האירידולוג ברנארד ג'נסן ומצאתי אותן מוצלחות למדי. נהניתי כשלקוחות ספקנים היו מגיעים למשרדי והופכים למאמינים, כשסיפרתי להם דברים על עצמם שהם לא חשבו שמישהו יכול לדעת.

כמו מטפלים אלטרנטיביים רבים אחרים, ההכשרה שלי לא הסתיימה באירידולוגיה, וכללה שלוש צורות של קינסיולוגיה שימושית, רפואת צמחים, הומאופתיה, דיאטות ותזונה, ואף יעוץ רוחני. היתה לי גם דעה מאוד נחרצת נגד נטילת תרופות מרשם, נגד רוב החיסונים ורוב הניתוחים האלקטיביים. האמנתי בכל מאודי שרופאים אומנו בהריסת הגוף בעוד אני למדתי שיטות שבאמת מועילות, ע"י בניית הגוף מבפנים. הרגשתי באופן אישי, וכך גם לימדתי, שהתועלת היחידה של הרפואה הקונבנציונאלית נמצאת במצבי חירום, כמו טראומה.

תחילתו של שינוי

הייתי תומך נלהב של טיפולים אלטרנטיביים, כאשר החלטתי שגישה מאוזנת לטיפולי בריאות צריכה לכלול גם הבנה של רפואה קונבנציונאלית. לשם כך נרשמתי לתוכנית לימודים ששמה דגש על הכשרה שניתנה בצמוד לרופאים מתמחים, בסביבה קלינית. קיוויתי שהידע שארכוש יאפשר לי לשלב טוב יותר רפואה קונבנציונאלית ואלטרנטיבית.

מהר מאוד למדתי כי רף הראיות הנדרש כדי לקבוע הצלחת טיפול שונה מאוד בשני התחומים. כשתיארתי טיפול מוצלח לדעתי, הרופאים היו שואלים שאלות כמו "אילו מחקרים תומכים בזה?" או "האם זה מאומת בבדיקות דם?" התחלתי לרשום הערות לגבי דרכים בהן אני יכול לתעד טוב יותר את התוצאות שלנו, כמו גם מחקרים שאנחנו צריכים לחפש או ליזום.

בנוסף לעבודה במסגרת הקלינית, תכנית ההכשרה כללה לימודי אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה, ביוכימיה, מיקרוביולוגיה והיסטולוגיה. השכלה במדעים אלה העמיקה את ההבנה שלי ברפואה האלטרנטיבית. לדוגמה, הבנתי עכשיו שעשבים הם למעשה תרכובות ביוכימיות שמתערבות בתפקודי הגוף באותה הדרך בדיוק כמו תרופות.

חזרתי הביתה בתום שלוש שנות הלימוד אחוז התרגשות ומלא רעיונות חדשים כיצד לטפל במצבים שונים.

כל כך הרבה אי-דיוקים

כשהתחלתי לעבוד עם אירידולוגיה, הייתי בוחן את הקשתית עם פנס וזכוכית מגדלת, כשאני מסמן את הממצאים בעותק מצולם של תרשימי העיניים של ג'נסן. נוכחתי כי היתה לי יכולת מאוד מוגבלת לשמור על פרופורציות זהות ברישום הסימנים בין ביקורים שונים, ופרטים רבים מדי היו נתונים לחסדי הזיכרון.

בהמשך התחלתי להשתמש במצלמת וידאו מחוברת למסך מחשב. טכניקה זו הקלה מאוד על מדידת השינויים בקשתית ותיעודם, ואיפשרה לי בנוסף לשמור מרחק מפניו של המטופל (דבר שהפחית את הסיכון שהוא ישתעל עלי או שאצטרך לסבול ריח רע מפיו).

מהר מאוד התברר לי שגם למצלמת הוידאו יש כמה מגבלות רציניות. גיליתי ש"שינויים במבנה הקשתית" יכולים להיווצר כתוצאה משינויים בזוית התאורה שנופלת על העין. אזורים כהים למראה יכולים לגלות פתאום "קווי הבראה" בהירים כשמיקום התאורה משתנה מעט. קוים לבנים עבים עלולים להשתנות לקוים אפורים דקים כשמקור האור מורחק.
לא פעם קרה, שאירידולוג בכיר זימן אותי לחדרו והראה לי שינוי שחל בעיניו של מטופל דקות ספורות לאחר ביצוע מניפולציה טיפולית כלשהי. לאחר שבדקתי את הרישומים שלו בדקדקנות, היה ברור לי שזווית האור ומיקום המצלמה ביחס לעין היו שונים בשני המצבים, וזה מה שגרם לשינוי הנראה בקשתית.

לא רק מיקום התאורה משפיע על מראה הקשתית. ההתרוקנות האיטית של הסוללות שהזינו את פנס העט בו השתמשתי שינו את הצבע הנראה של העין (הצבעים הצהיבו ככל שהן הלכו והתרוקנו). התאורה בחדר השפיעה גם היא, בעקיפין, על הצבעים, עקב הקונטרסט השונה שהמצלמה מדדה. השפעת המשתנים הללו היתה כה גדולה, עד שאיבדתי אמון לחלוטין במה שיכולתי ללמוד מהצילומים.

הזדמנות חדשה

נתקלתי בפתרון כשעיינתי באתר של אירידולוג אחר. הוא תיאר מצלמה מיוחדת שנועדה לפתור את כל הבעיות בהן נתקלתי. היא עשתה שימוש באותו הפלאש בכל פעם, מה שהבטיח אחידות בגוון ובזוית התאורה. צלב אור שהוקרן מהמצלמה הבטיח מירכוז מדוייק ומרחק צילום קבוע. חבר שלי רכש את המצלמה ואיפשר לי להשתמש בה בכל פעם שעבדתי בקליניקה שלו. הייתי נלהב לנסות אותה.

התרגשתי כאשר תועד שינוי הקשתית הראשון שלי, אך עד מהרה הבנתי שהשינויים נבעו משינוי בזוית המצלמה ביחס לעיני הנבדק. כשתיקנתי זאת, לא מצאתי כמעט הבדלים בקשתית, לא נראו שום הבדלים במבנה, והשינויים היחידים שנראו היו בגוונים. לאחר שביצעתי ניסויים עם זוויות צילום, מצאתי שהזוית המדויקת בה האור חודר לעין ורמת תאורת החדר השפיעו על גודל האישון, אשר בתורו משפיע על גודל הסיבים, וגודל הסיבים, במקרים מסוימים, משפיע על הצבעים שנשקפים מהקשתית.

הדגמה של תגובת האישון לשינויים בעוצמת האור

האירידולוג מתיימר לדעת לספר הרבה מאוד על האדם בהתבסס על צבעו של כל סיב. כשלקחתי את כל הגורמים המשפיעים בחשבון, הצלחתי להבחין רק בשינויים מועטים מאוד בקשתית. חמור מכך, ההבדלים היו זעומים בקרב מטופלים שעברו שינויים בריאותיים משמעותיים במהלך החודשים שחלפו מאז האבחון הקודם. יתרה מזאת, גם במקרים רבים בהם היה ניתן להבחין בשינוי, הוא לא היה כלל בהתאמה לשינוי במצב הבריאותי.

במילים אחרות, גיליתי שהקשתית אינה משקפת את המצב הבריאותי של המטופל.

[שימו לב איך האפקט הולך ונעלם ככל שיותר משתנים מבוקרים כהלכה]

אבל מה עם כל אותם אבחונים אירידולוגיים מדהימים?

נשאלתי לא פעם ע"י קוראי האתר שלי, איך האירידולוג שלהם הצליח לתת להם מידע שהם היו בטוחים שאף אחד אחר לא יכול היה לדעת לגביהם.

תשובה אחת היא צירוף מקרים. חלק קטן מהסימנים שרואים בקשתית אכן מקושרים למצבו הרפואי של האדם. כאשר אחד מהסימנים האלה מזוהה, הוא מזין את תחושת ההצלחה של המטפל ואת אמונו של המטופל בשיטה.

תשובה נוספת היא העובדה שהכלי הטוב ביותר שעומד לרשות האירידולוג הוא שאלות כלליות. בזמן לימודי האירידולוגיה, "קדחו" לנו שאירידולוגיה אינה יכולה לאבחן מחלות. זה נתפש כחוזק של האירידולוגיה מזוית הראייה ההוליסטית. איבחון הוא רק דרך להסתכל על סימפטומים ולהצמיד להם שמות. מבחינת האירידולוגים, הסימפטומים הם כבר סימנים מאוחרים של מחלה, ואילו האירידולוגיה מאפשרת להם לזהות הפרה באיזון של הגוף עוד לפני שהוא גורם למחלה.

היופי בעובדה שאין צורך לספק איבחון על בסיס העין, הוא בכך שהמטפל פשוט משתמש בקשתית כדי לייצר שאלות מנחות.

נניח, למשל, שלמטופל יש סימן באזור המקושר לריאות. השאלה הראשונה של המטפל היא "האם היתה לך מתישהו בעיית ריאות? משהו כמו אסטמה או דלקת ריאות?" אם המטופל נזכר במשהו כזה, המטפל נתפש כעילוי. אם לא, הוא ממשיך לשאול – "אולי התקררת לאחרונה?" אם התשובה שוב שלילית, הצעד הבא יהיה להסתכל באזור שמתאים למעיים, שנחשבים כגורמים לחולשה בריאות. אם האזור נראה כהה, התשובה תהיה שלמטופל יש חולשה לא ידועה בריאותיו. אם לא נראית כל בעיה במעיים, המסקנה היא שמדובר בחולשת ריאות ממקור גנטי ויש לטפל בה כדי למנוע בעיות עתידיות. האירידולוג ישבח את המטופל על שהגיע בזמן, ויאמר כי האירידולוגיה מסוגלת לזהות חולשות עוד לפני שהן באות לידי ביטוי כלשהו בגוף, ולפני שניתן לאבחן אותן בדרכים אחרות.

אם המטופל מבצע את הטיפול המוצע לו ולא מתפתחת בעיה בריאותיו, המטפל משבח אותו על הטיפול המונע. אם הוא מסרב לטיפול ולא מפתחת בעיה כלשהי בהמשך, האירידולוג מתייחס לכך כאל בעיה שעדיין מרחפת מעל לראשו. אם הוא כן מפתח בעיה כלשהי, היא מיוחסת מייד לחולשה שנמצאה אצלו.

[בקיצור, אין מצב בו אירידולוגיה יכולה להכשל – טריק בסיסי בהרבה שיטות אלטרנטיביות. שימו לב, שלמעשה מדובר בקריאה קרה קלאסית]

האם התהליך הזה מאשש את האירידולוגיה? לא. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אם הוא מוביל למסקנה שהיתה בעיית ריאות בעבר, הרי שמדובר בתהליך מסורבל לאיסוף נתונים רפואיים היסטוריים. אם התהליך מוביל למסקנה שיש קשר למעיים, הוא רק מדגים את העובדה שאירידולוגיה סותרת באופן ברור את המדע והרפואה, היות ושום קשר בין המעיים לריאות לא נמצא.

השאלה שנשאלת היא, איך בכלל אנחנו יודעים שהקשתית מזהה נכון בעיית ריאות, אם לא ניתן לאמת את הסימן בשום דרך אחרת? מעבר לכך, איך הגיעו בכלל למסקנה שסימן כזה מקושר לריאות, אם אין שום שיטה בלתי תלויה שיכולה לוודא זאת?

אני מאמין שבשורה התחתונה, האירידולוגיה מפוקפקת ביותר ואינה יכולה להיחשב למדע. האירידולוגיה מסתמכת על תצפיות שהן או בלתי מבוססות בשיטות אמינות, או מסתמכות על ראיות אנקדוטליות מוטלות בספק. מחקרים מדעיים טובים נכשלו בניסיונותיהם להוכיח את הפוטנציאל של אירידולוגיה לזהות סימנים המעידים על מצבים בריאותיים ידועים בחולים.

[תכלס, זה פשוט לא עובד]

האם יש מדע מאחורי האירידולוגיה?

כשאני מסתכל לאחור, מדהים אותי שחשבתי שיש לאירידולוגיה איזשהו סיכוי להיתמך מדעית. כבר כשלמדתי אנטומיה בסיסית של העין ושל מערכת העצבים, הבנתי שאין אפשרות שמבנה הקשתית משתנה. אבל מה לגבי הצבעים?

בתור תלמיד אירידולוגיה צעיר, לימדו אותי שמקור הצבעים השונים בקשתית הוא בכימיקלים שונים. למשל, נקודת חלודה בקשתית מקורה בכימיקל שהוזרק בחיסון, או נקודה צהובה זוהרת הייתה תוצאה של גופרית שהגיעה מבליעה של תרופת Sulpha.

האמת היא, שנקודות אלה הן מצבורים של מלנין, תופעה דומה לנמשים בעור. אירידולוגים מפורסמים כתבו כי מצאו מתכות וחומרים אחרים בכתמים אלה בנתיחות שלאחר מוות. אלא אם כן מתכות או חומרים אלה הוזרקו ישירות לקשתית, זה לא יכול להיות נכון.

בהתבסס על העובדה כי אירידיולוגיה אינה משקפת נכונה אנטומיה, פיזיולוגיה, או היסטולוגיה של הקשתית, והיות וצבעי הקשתית אינם נקבעים על ידי קלט עצבי, הטענה כי צבעי הקשתית משקפים מצב בריאותי של איברים מרוחקים הפכה מגוחכת בעיני.

מהו הצעד הבא שלי?

על סמך מה שאני יודע עכשיו, אין שום טיעון שיכול לשכנע אותי לחזור לעסוק באירידולוגיה. למרבה הצער, שיחות שלי עם אירידולוגים מתלמדים לא הצליחו להניא אותם מלהמשיך לעסוק במה שאני מרגיש שהוא פרקטיקה מטעה ומזיקה.

מדוע האירידולוגים האחרים אינם מסוגלים לראות את האור? אני לא יכול לענות על השאלה הזאת באופן מדויק, אבל אני יכול לומר שכל אירידולוג שזכיתי להכיר באופן מעמיק, סבור כי אירידולוגיה היא אחת השיטות הטובות ביותר לבירור המצב הבריאותי. אני בטוח שיש כאלה שעוסקים בתחום פשוט כדי להונות אנשים ולהרוויח כסף (ואפשר להרוויח טוב בתחום). אבל רבים אחרים גובים תשלום קטן יחסית עבור שירותיהם. הם באמת מאמינים שהם עוזרים לאנשים.

למרות המניעים הטהורים של המטפלים באירידולוגיה, אי אפשר שלא לתהות איך אירידולוג יכול להמשיך לעסוק בתחום למרות כל הראיות נגד האירידולוגיה.

כשעדיין הייתי משוכנע בערכה של האירידולוגיה, נתקלתי לעיתים קרובות בעדויות סותרות. אלה לא הניאו אותי ממעשי, כי האמנתי לתשובות הבלתי הגיוניות שקיבלתי ממורי. עד היום קשה לשים את האצבע על הדבר שהכריע את הכף עבורי, אבל אני יודע שההכשרה שקיבלתי במדע אמיתי היתה חלק מהמשוואה.

העיסוק שלי ברפואה אלטרנטיבית הפך מאוד לא נוח עבורי, כשהבנתי עד כמה מעט לימדו אותי באמת. התחלתי לתת פחות ופחות תוספי תזונה, וניסיתי להיצמד לאלה שנמצאו במחקרים כבטוחים. בסופו של דבר החלטתי לנטוש את המקצוע ולהמשיך להעמיק את לימודי. זה המקום בו אני נמצא כרגע. המטרה שלי היא להיות מטפל ברפואה אמיתית – להיות רופא. אם להיות כנה, אני בטוח שהרפואה הקונבנציונאלית המערבית אינה מערכת מושלמת ונטולת ליקויים, אבל הנסיון שלי עם רפואה אלטרנטיבית שכנע אותי שהרפואה הקונבנציונאלית, נסמכת הראיות, היא צעד גדול קדימה לעומת האלטרנטיבית.

*

אז…. שלא יעבדו עליכם, בעיניים!

הרחבות והפניות למחקרים:

• בעברית – http://www.haoona.com/encarticle_i.asp?id=599
• http://en.wikipedia.org/wiki/Iridology#Scientific_research_into_iridology
• http://skepdic.com/iridol.html
• http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/iridology.html
• http://theness.com/neurologicablog/index.php/iridology-update/
• http://archopht.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=412789

דברים שרופאי עיניים (אופתלמולוגים) כן יכולים לאבחן מהתסכלות בעין (וברשתית):

רשומות בנושאים קשורים:

• שתה קצת מים ויעבור לך (הומאופתיה)
• חדר מיון הומאופתי
• הגיעו מים (חיים) עד נפש
• NLP – מרעיון לממון
• קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)
• נרות לאוזניים – פצצות לגבות!
• רפואה מהתחת

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

עסקנו בעבר באסטרולוגיה, נומרולוגיה וקריאה בכף יד. היום נעסוק בתחום שמצטייר בעיני רבים כהגיוני ומבוסס בהרבה – הגרפולוגיה. הטענות לגבי הגרפולוגיה מרחיקות לכת:

"כיום נחשבת הגרפולוגיה ככלי אבחוני רב עוצמה, מהימן, תקף ובעל אפקטיביות גבוהה." [מקור]

"הגרפולוגיה יכולה לספק הערכה ממצה של אופי האדם, יכולותיו וכישוריו המקצועיים. הגרפולוגיה חושפת תכונות אשר חבויות באדם, שבשיטות אחרות לא תמיד ניתן להבחין בהן כגון: מהימנות, שאפתנות, מוטיבציה, זיכרון, כושר ריכוז, יחסי אנוש וכד'." [מקור]

"האבחון הגרפולוגי הוא הכלי היחידי אשר ביכולתו לאבחן ברמת דיוק גבוהה עשרות תכונות שונות, לרבות: יושר בענייני כספים, אמינות, לויאליות לארגון, אינטליגנציה, דינאמיות, מרץ ויציבות תעסוקתית, בנוסף לתכונות הספציפיות הנבחנות בהתאם לתפקיד, כגון: יכולת ניהול, התאמה לדרג ניהולי, עבודה בצוות, קבלת סמכות, שירותיות, עמידה בלחצים, ועוד." [מקור] 

"הגרפולוגיה הוכחה במרוצת השנים ככלי אבחון אמין, מדויק ומהיר, וזאת ללא צורך בהטרדת הנבחן, או המערכת. דרך הפעולה קלה ופשוטה. כל שעל המועמד לעשות הוא לכתוב קורות חיים או טקסט חופשי על דף חלק (כ 15 שורות) ולחתום בסיום הטקסט, את כתב היד של הנבחן יש להעביר למשרדנו בצירוף תיאור תפקיד, אליו מיועד המועמד. גרפולוגיה משמשת ככלי אבחוני יעיל וזול בהשוואה למבחנים אישיותיים אחרים בתהליך של מיון עובדים לחברות ועסקים." [מקור]

"המיון הגרפולוגי מאפשר לפסול מיידית את המועמדים שבכתב ידם רואים כי אינם עוברים את מבחן היושר והמהימנות. לאחר מכן מתבצע מיון לשלוש קבוצות: המועמדים המתאמים לדרישות התפקיד, המועמדים הנמצאים בעדיפות שנייה ואילו שאינם מתאימים." [מקור]

נשמע מפתה להשתמש בשיטת אבחון שהינה אמינה, מדויקת וזולה כל כך בהשוואה לחלופות. אך האם זה אכן המצב?

כדי לענות על השאלה פניתי לפרופ' מיכאל מור, פסיכולוג חברתי בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ובעל תארים גבוהים מאוניברסיטת ווין סטייט במישיגן. המשך הפוסט הוא תרגום חלקים נרחבים ממאמר פרי עטו שהתפרסם השנה. תודה לחברי חשיבה חדה (ביניהם נעם לויתן ושרון פרידמן) שעזרו לתרגם את המאמר.

נחזור אם כן לשאלת המפתח: האם טענות הגרפולוגים מבוססות על מחקר קביל?

מבין התגובות הרבות לשאלה זו, אחת שמצוטטת רבות היא מחקר שנעשה ע"י Rafaeli and Klimoski. המחקר בדק את הקשר שבין הערכות כתב יד של 104 סוכני נדל"ן שנעשו ע"י גרפולוגים מומחים לבין מדדי ביצועיהם של סוכנים אלו. מחקרם מומן ע"י הארגון "American Association of Handwriting Analysts". כאשר הסיקו החוקרים כי לא היה כל קשר בין הערכות הגרפולוגים לבין הביצועים בפועל, איים הארגון המממן לתבוע אותם, על מנת למנוע את פרסום הממצאים.

תוצאותיהם של נטר ובן-שחר הרחיקו לכת עוד יותר: הם בדקו 17 מחקרים שכללו 63 גרפולוגים, 51 מנתחים לא-מקצועיים ויותר מ-1,200 דגימות כתב יד, והגיעו למסקנה כי גרפולוגים הצליחו לא יותר מהמנתחים הלא-מקצועיים בחיזוי ביצועי עבודה.

מחקרים אלו בחנו מיון עובדים. קבוצת מחקרים אחרת בחנה את היכולת של גרפולוגים לאבחן תכונות אישיות. גם תוצאותיהם היו שליליות: מטה אנליזה שסקרה יותר מ-200 מחקרים הסיקה שככלל, גרפולוגים לא הצליחו לחזות שום סוג של מאפיין אישיותי בשום מבחן אישיות.

מה, אם כן, יכולות להיות הסיבות לשימוש המתמשך בגרפולוגיה, על אף מאות ממצאים שסותרים את יכולתה לייעץ נאמנה למעסיקים?

רמזי תוכן

מחקר שקדם למחקרים לעיל מצא כי פסיכולוגים שניתחו עותקים מודפסים של כתבי-היד שבחנו הגרפולוגים, הצליחו באותה המידה. עובדה זו מרמזת כי גרפולוגים יכולים להיות פסיכולוגים לא-רעים, או לחילופין, שכל אדם אינטליגנטי יכול להסיק מסקנות משמעותיות מקורות חיים…

בלבול מהימנות עם תוקף

גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לא רק לגבי קידוד הסימנים הגרפולוגיים (כמו נטייה, גודל, מקצב וכו'; נמצא מקדם מתאם של 0.6 עד 0.85 בין שני קוראים בלתי-תלויים של אותו המסמך), אלא גם לגבי הפרשנות (0.42). אך מסתבר שגם אנשים שאינם גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לגבי פירושים פשטניים ולא-תקפים (0.30), לדוגמה במקרים של דיכאון, שיטתיות או מקוריות. King & Koehler כינו זאת "אמונות משותפות אך חסרות תוקף לגבי הקשר שבין כתב-יד לבין משתני אישיות".

נראה "הגיוני"

כתב יד נראה כמקור מידע מוצלח: הוא שונה מאדם לאדם ועשיר בפרטים (400 אלמנטים לפי אחת מאסכולות הגרפולוגיה). קיימת האמונה שכל מה שאנחנו עושים משקף משהו לגבינו. באופן כזה גודל האותיות נחשב כמציין את מידת האנוכיות, נטייה אלכסונית קדימה נתפשת כסימן למוחצנות, וכו'. כמה מההקשרים האלה הם בעלי אופי סמנטי: מקצב סדיר בכתב היד מתיימר לפיכך להצביע על התנהגות אמינה.

יכולת חיזוי טריוויאלית ומוגבלת

משתני הרקע מגדר, מצב חברתי/כלכלי ורמת השכלה נמצאים במתאם חלש אך מובהק עם כתב היד. במידה שפרמטרים אלה נמצאים בהתאמה כלשהי לתכונות אישיות או למדדי ביצועים בעבודה, צפויים להתגלות מתאמים חלשים בין פרמטרים של כתב היד לבין משתנים מסוימים. אין בכך כל תועלת מעשית, היות שקיימים אינדיקטורים חזקים (תקפים) בהרבה לכל אחד ממשתני רקע אלה. קשרים טריוויאליים אפשר למצוא גם בין הרעד שמזוהה בכתב היד לבין מידת השיכרות של הכותב או בין כתב יד גרוע לבין ביצועים גרועים בבית ספר. אם גרפולוגים לא היו מתיימרים לומר יותר מזאת, הם היו סופגים פחות התנגדויות לפעילותם. אבל יש קפיצה קונספטואלית אדירה בין המורה צפורה שמכשילה את שלומי (שאת כתב ידו היא לא מצליחה לפענח) לבין החלטתו של מעסיק לא לגייס מישהו בגלל שכתב ידו נוטה כלפי מטה.

מתאמים מדומים

לפני כמעט חצי מאה הציגו Chapman & Chapman את המושג הזה כדי לתאר את הנטייה שלנו לזהות קשרים בין משתנים גם כאשר שום קשר ביניהם לא קיים בפועל. זהו רעיון בעל השלכות מרחיקות לכת לתחומים כגון ספיריטואליזם, דעות קדומות, סטראוטיפים כמו גם לנושא בו אנו עוסקים, והוא קשור להטיית האישוש (confirmation bias), קשב סלקטיבי ותופעות דומות נוספות. הגרפולוגיה היא רק כלי אחד מתוך רשימה ארוכה של כלים אבחוניים לכאורה אשר כושלים כשהם עומדים למבחן פסיכומטרי מבוקר. (הדוגמאות למתאמים מדומים שהחוקרים נתנו במאמר שלהם עסקו במבחן ההשלכה של "צייר איש" ובזיהוי הומוסקסואליות על פי כתמי רורשאך).

דוגמה אופיינית למתאם מדומה היא הבאה: נתונים אובייקטיבים מראים בבירור כי אין מתאם בעל ערך שימושי (r חציון 0.10, טווח 0.02 ל-0.18) בין אושר לבין גורמים נסיבתיים כגון הכנסה, סוג העבודה, מגדר, דת, גזע, גיל, גודל עיר ורמת השכלה. למרות זאת, כאשר נשאלים העריכו את אחוז האנשים המאושרים בקטגוריות שונות של משתנים אלה, הם חשבו שאחוז גבוה הרבה יותר יהיו מאושרים בקרב אלה שמרוויחים הרבה לעומת אלה שהכנסתם נמוכה, בקרב המתגוררים באזורים כפריים לעומת המתגוררים בערים גדולות, וכד'. הם נשאלו גם לגבי החשיבות של המשתנים האלה לאושר. גם כאן, האשליה המשיכה. כך למשל, השכלה גבוהה נתפשה כחשובה לאושר ע"י 86% מהנשאלים.

King & Koehler יישמו את הרעיון של מתאם מדומה בגרפולוגיה. הם ביקשו ממשתתפים בניסוי לשפוט את מידת הקשר בין מאפיינים מסוימים של כתב היד (למשל הגודל) לבין מימדי אישיות (כמו צניעות/אנוכיות). צמדים נוספים, שנלקחו מספרי גרפולוגיה, היו מהירות כתב יד ואימפולסיביות, שיפוע ופסימיות או מרווחים ומוחצנות. המשתתפים קיבלו צמדים אקראיים של דוגמאות כתב יד ותיאורי אישיות קצרים; כלומר, בפועל לא היה כל מתאם ביניהם. למרות זאת, המשתתפים זיהו מתאם גבוה של 0.65 בין מאפייני כתב היד לבין תיאורי האישיות, בהתאמה לקשרים המקובלים בגרפולוגיה. נראה כי גם ההדיוטות וגם הגרפולוגים המקצועיים נשענים על אותם קשרים סמנטיים אינטואיטיביים כשהם "מגלים" את חוקי הגרפולוגיה באקראיות.

*

כעת אציג את תוצאות חקירתי הפרטית והלא פורמלית לגבי תקפותה של גרפולוגיה. לפני שנים מספר, יצרתי קשר עם שבעה מכונים גרפולוגיים ברחבי העולם, וביקשתי מהם מידע על "מחקרים מבוקרים בהם תוצאות הניתוח הגרפולוגי הצליחו לנבא תכונות של עובדים בצורה מובהקת". קיבלתי תגובות מארבעה מהם, תגובות אשר שופכות אור על אופן המחשבה של גרפולוגים מקצועיים.

הראשון שבהם – נשיא האיגוד האמריקאי לגרפולוגיה (זה שאיים לתבוע את Rafaeli) – הפנה אותי למחקר אשר טוען, כך מסתבר, ש-"חקר תקפותם של מאפייני כתב יד לא הניב עד כה הצלחה משכנעת". הוא גם הציע לי לברר באיגוד הגרפולוגיה הישראלי, והם מצידם שלחו אותי ל-Allport & Vernon אשר אכן הביעו אהדה לרעיון בספרם הידוע Expressive Movement משנת 1933. חבל רק שהם לא קראו את הספר, בו מסכמים המחברים כי: "…המונחים [הגרפולוגיים] אשר נמצאים בשימוש נוטים לעיתים קרובות להסתיר את האישיות יותר מאשר לחשוף אותה".
המחברים מוסיפים ומדווחים על תוצאות ניסוי בו התבקשו גרפולוגים לזווג 10 דגימות כתב יד עם 10 אפיונים אישיותיים. הגרפולוגים השיגו 2.4 התאמות בממוצע, בהשוואה ל 1.8 התאמות שהשיגו אנשים שאינם גרפולוגים. במילים אחרות, שנים של אימונים וניסיון הביאו את בעלי המקצוע לשיעור טעות של 76%, בעוד שחסרי הניסיון טעו ב-82% מהמקרים שהוצגו להם.

בנוסף, נפגשתי עם מזכיר הארגון הישראלי, גרפולוג בעצמו. הוא סיפר לי שכאשר התבקש לייעץ לגבי שיבוץ עבודה של חבר חדש בקיבוץ, הוא ייעץ להם, על סמך דגימת כתב יד בלבד, האם עדיף למועמד לעבוד עם עץ או עם מתכת. הוא גם עדכן אותי שפורסם מאמר טוב על גרפולוגיה במגזין פלייבוי.

התגובה השלישית הגיעה מנשיא "Handwriting Analysts International". הוא היה פסימי ביותר בנוגע לקיומו של מחקר ראוי בתחום, והוסיף כי "יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשייך מאפייני כתב ספציפיים… לתסמונת מסוימת". יחד עם זאת הוא הפנה אותי למקור אירופאי (שלא הצלחתי לאתרו) ש-"ביצע מחקר לאורך יותר מ-70 שנה על אדם מסוים".

אחרון, פרופ' Marchesan מ-"International Society of Handwriting Psychology" שלח לי רשימה של 307 עבודות מחקר שהוא פרסם באיטליה, יחד עם פלייר באנגלית על הארגון, אשר לא הכיל כל מידע לגבי המהימנות, התוקף או השימושיות של הגרפולוגיה. הוא הכיל, לעומת זאת, טענה כי התיאוריה עליה מבוססת הגרפו-פסיכולוגיה יכולה לשמש "לשחזור התכונות של דמויות היסטוריות שלא הותירו דוגמאות של כתב יד". דוגמאות לדמויות אלו היו דנטה, ישו ומריה. כדי לוודא שהפניה שלי לא הובנה שלא כהלכה, כתבתי לפרופ' שוב, וביקשתי ממנו נתונים אמפיריים. הוא הגיב במשלוח ביבליוגרפיה מעודכנת וציין כי קבוצתו "יישמה את פסיכולוגיית כתב-היד בהצלחה ניכרת לגבי ידע אישי, בחירת בן/בת זוג לחיים, מיון וגיוס עובדים, או שינוי תפקיד בעבודה".

המסקנה העיקרית שאני גוזר מן העדויות המוצגות במאמר זה מתיישבת היטב עם הצהרתו של רוברט מ. פירסיג:

מטרתה האמיתית של השיטה המדעית היא לוודא שהטבע לא הוליך אותך שולל וגרם לך לחשוב שאתה יודע משהו שלמעשה אינך יודע.
זן ואמנות אחזקת האופנוע, 1974

*

עד כאן דבריו של פרופ' מיכאל מור.

זה המקום להזכיר הטיות נוספות שעשויות לתרום לרושם שגרפולוגיה "עובדת". נתחיל מהתרשמות המעסיקים ששוכרים את שירותי הגרפולוגים ומעידים כי חוות הדעת הגרפולוגיות "הוכיחו את עצמן" כנכונות.

ראיית חלק מהתמונה

קל לחטוא בהסקת מסקנות פזיזות על סמך נתונים חלקיים ביותר: המעסיקים שולחים בדרך כלל רק חלק קטן מהמועמדים לאבחון גרפולוגי – אותם אלה שסוננו כבר על פי קורות החיים שלהם וההמלצות שסיפקו, ונמצאו כבעלי השכלה וניסיון רלוונטיים. סביר כי רובם יצליחו בתפקיד במידה כזו או אחרת, אם יתקבלו. מצד שני, לעולם לא נדע מה היו יכולים להיות ביצועיהם של כל אלה שנפסלו ע"י הגרפולוגים – אולי היו מצליחים באותה המידה? אולי יותר? חוסר סימטריה מובנה זה בידע הזמין, אינו מאפשר להסיק מסקנות תקפות לגבי איכות האבחונים.

דיסוננס קוגניטיבי

עצם העובדה שעובד הוכתר כ"מתאים" ע"י גרפולוג (או כל אדם אחר שנתפש כבר-סמכא בנושא) עשויה להשפיע לטובה על הערכות ביצועיו בעתיד ע"י המעסיק. המעסיק יטה לתרץ ביצועים ירודים כסטיות זמניות, או שייחס להם הסברים "הגיוניים" (כגון – "הוא חדש", "אולי המשימה שהטלתי עליו מורכבת מדי", וכד'). הספרות הענפה בנושא דיסוננס קוגניטיבי מראה כי כאשר אנשים קושרים את שמם הטוב או השקעה כספית גבוהה בהחלטה שקיבלו (במיוחד אם אחרים הטילו ספק בהחלטתם) הם בעלי מוטיבציה חזקה ביותר לפרש את התוצאות באופן שתומך בבחירתם, גם לנוכח ראיות סותרות.

ומה לגבי לקוחות פרטיים שמקבלים אבחון גרפולוגי ונדהמים מרמת הדיוק שלו?

אפקט בארנום/פורר

האפקט הוזכר והודגם כבר בהקשר של האסטרולוגיה ושל קריאה קרה. אנשים נוטים לפרש אמירות מעורפלות וכלליות שנכונות לגבי רוב האנשים (רצוי שרובן תהיינה חיוביות), כמתאימות להם במדויק, כל עוד הם מאמינים כי אמירות אלה נתפרו במיוחד עבורם, על סמך נתונים אישיים כלשהם. לא מדובר בתוצאה של חוסר אינטליגנציה מצד הלקוח, להיפך – אנשים אינטליגנטיים מוכשרים יותר במציאת קשרים בין האמירות המעורפלות לבין פרטי חייהם האישיים.
דרך מבוקרת לנטרל את ההטיה הזו היא לתת ל"נבדק" מספר חוות דעת שנכתבו עבור אנשים אחרים בנוסף לזו שנכתבה עבורו, ולבקש ממנו לבחור את זו שמתאימה לו ביותר. אם יש תוקף כלשהו לשיטה, צפוי שהלקוח יבחר את התיאור שנכתב עבורו בשיעור גבוה משמעותית (ומובהק) מאשר ניחוש. עד היום כל שיטות האבחון האישיותי הפסאודו-מדעיות כשלו במבחן פשוט זה, ובכללן הגרפולוגיה.

התמונה שעולה מן המחקרים ברורה: מעבר לרמזים שגם אלה שלא למדו גרפולוגיה יכולים לשאוב מכתבי היד, מדובר בלא יותר מאשר אשליה משותפת לגרפולוגים, לשוכרי שירותיהם וללקוחות הפרטיים, אשליה שנובעת משילוב של מגוון הטיות תפישה.

כל שנותר הוא לתהות מתי תהיה הפעם הבאה בה יפסלו אותי כמועמד למקום עבודה, בהתבסס על מיון גרפולוגי שתוקפו אפסי?

מהימנות (משמאל) ותוקף (מימין) של הגרפולוגיה, בהשוואה לשיטות אחרות. מתוך האתר של Geoffrey Dean. לחצו על התמונה למעבר למקור.

בקשה מתומכי הגרפולוגיה: לפני שאתם מגיבים, עיצרו. טיעונים כמו – "הם בטח לא בדקו את זה כמו שצריך", "תמיד יש גם מחקרים שהראו שזה עובד", "אני אומר/ת לך שזה עובד", "הלקוחות שלי מאוד מרוצים", "עובדה – חברות מיון והשמה מעסיקות גרפולוגים", "שלח לי כתב יד ואתה תידהם מהתוצאות" וכד' – אינם תקפים.

* אם משהו לא תקין לדעתכם במחקרים שהובאו כאן, אנא ציינו, אחרי שקראתם אותם לעומק, איזה אלמנט בדיוק לא תקין ומדוע.

* אם לטענתכם יש גם מחקרים שהראו שגרפולוגיה תקפה, אנא הביאו אותם, נקרא ונשפוט את איכותם.

* לגבי התרשמויות אישיות מתקפותה של הגרפולוגיה, אני חושב שהרשומה לעיל הדגימה שקשה לסמוך עליהן. אין להן משקל נגד למחקרים שניקו את ההטיות הרלוונטיות.

אם הנכם גרפולוגים מקצועיים, וברצונכם להדגים שגרפולוגיה היא שיטת אבחון תקפה, אשמח לבחון אפשרות לערוך יחד ניסוי מבוקר בו נבדוק זאת.

 לקריאה נוספת:

• סקירה מעמיקה – How Graphology Fools People – Quackwatch
• גרפולוגיה – יש אמת בפרסום? הבלוג של הלל גרשוני
• גרפולוגיה – מדע או תרמית? מכון דוידסון
• גרפולוגיה: מדע או אחיזת עיניים? – האייל הקורא
• The use Of Graphology As A Tool For Employee Hiring And Evaluation
• Graphology – Skepdic
• Graphology – NeurologicaBlog
• Writing Wrongs – The Guardian
• Graphology – The Skeptics Guide Podcast

לא פעם אני נשאל מה ידוע על שיטת טיפול אקזוטית כזו או אחרת. האם נחקרה? האם היא יעילה? (אתם יודעים, יותר מפלצבו / החלמה טבעית / פרשנות סובייקטיבית של המעורבים בטיפול), האם היא בטוחה?
אני מניח שרבים מכם מצאו עצמם לא פעם במצב דומה, אך נאלמו דום מול אינסוף תוצאות החיפוש שהמטיר עליהם גוגל. כיצד לנפות מידע אמין מתוך מתקפת השיווק האגרסיבית שמתפרצת אלינו מכל עבר?

אחלוק אתכם את "מתכון החיפוש" שלי בנושא של טיפולים חשודים, מתכון שהוכיח עצמו כיעיל מאוד עבורי. בתוך דקות בודדות עד עשרות דקות, תקבלו מושג טוב עם מה יש לכם עסק (תלוי כמה המושג נדיר ולאיזו דרגת וודאות אתם שואפים להגיע). לא מדובר בהוכחה מוחצת לשום כיוון. מדובר בקריאת כיוון, בהדלקת נורות אדומות ובהנפת דגלי אזהרה.

1)      לפני שתתחילו, אתם צריכים לזהות את מונחי המפתח באנגלית. מה לעשות, בעברית, הסיכוי שתתקלו במידע אמין, קטן הרבה יותר. למשל, אם לטיפול קוראים "בולשיטולוגיה" אתם אמורים למצוא הרבה תוצאות חיפוש בגוגל למונח “bullshitology”. לפעמים המשימה קשה יותר. טריק נוסף הוא לזהות שם של אדם שמעורב בפרשה (ממציא השיטה למשל) ולחפש אותו באנגלית. השלב הזה דורש לעיתים קצת ניסוי וטעיה, אבל ברגע שתעלו על המונח הלועזי, דרככם סלולה.

2)      כשלב ראשון, מומלץ לקרוא את הערך המתאים בויקיפדיה באנגלית. כדאי לקרוא את ההקדמה כדי לקבל מושג במה המדובר, ואז לדלג ישר לסעיף "ראיות מחקריות" / "ביקורת" וכד' שמופיע בד"כ בהמשך הערך, כדי לברר האם התחום נבדק, ואם כן, מהן הראיות. כמובן שאין לקחת את מה שרשום בויקיפדיה כתורה מסיני, אלא כאוסף הפניות למחקרים מדעיים ומקורות מידע איכותיים אחרים שכדאי לבדוק.

3)      אם לא מצאתם מידע מספק בויקיפדיה תוכלו לבדוק את הנושא באתרים יעודיים שבוחנים טיפולים אלטרנטיביים, שרלטנות רפואית ופסאודו-מדע מזוית ספקנית-מדעית. אם מדובר בטיפול מפוקפק, סביר שהוא זכה להתייחסות הולמת לפחות באחד מהם:

• Science-Based Medicine
• QuackWatch
• Skeptic's Dictionary

4)      The Evidence So Far – Complementary Medicine – מסמך רחב יריעה שכדאי לחפש בו את הטיפול החשוד (הטיפול יכול להופיע בכמה מקומות, שימו לב למבנה המסמך בתוכן העניינים).

5)      Google – אם לא מצאתם מספיק מידע עד לשלב הזה, אפשר לערוך חיפושים בגוגל, שכוללים את שם הטיפול + אחת מהמילים הבאות: skeptic, hoax, fraud, quackery, debunked. במקרים רבים חיפוש זה יעלה את המקורות המוזכרים לעיל, אך לעיתים תגלו התייחסויות רבות נוספות, בייחוד אם מדובר בטיפול אזוטרי ו/או חדש יחסית.
עדכון: כדי לחסוך את הקלדת המילים הנוספות הללו תוכלו להשתמש בשדרוג צנוע של גוגל, שפותח ע"י שניים מחברי קבוצת "חשיבה חדה" – https://lmstbsfy.com/

6)      Google Scholar – ממקד את התוצאות בחומר מחקרי ואיכותי יותר. מומלץ להוסיף את המילה review כדי לקבל סקירות רוחב ולא לטבוע בים של מחקרים ספציפיים.

7)      PubMed – אתר הספרייה הרפואית הלאומית של ארצות הברית. (שוב, המילה review יכולה לעזור).

זהו. כל התורה על רגל אחת. כמובן שלא מדובר בתחקיר עומק, אבל בד"כ, לצורך התרשמות כללית, זה מספיק.

הדגמה: פרחי באך

כדי להדגים את התהליך ניקח כדוגמה משהו שרבים שמעו עליו, אבל אני בספק אם רבים יודעים במה בדיוק מדובר ומה הראיות המחקריות לגביו – פרחי באך.

[מכיוון שמטרת החלק הזה היא להדגים את תהליך החיפוש ולא להציג תחקיר מסודר בנושא פרחי באך, ומכיוון שממילא החיפוש מתבצע באתרים שכתובים באנגלית, אחרוג ממנהגי, ואביא ציטוטים ללא תרגום. עם קוראי עברית בלבד הסליחה.]

נתחיל בויקיפדיה, אפילו בעברית:  "סקירה של נתוני מחקרים רבים, שנערכה ב-2002, הניבה את המסקנה כי ההנחה שלתמציות הפרחים יש אפקט כלשהו מעבר לאפקט הפלצבו אינה נתמכת בנתונים ממחקרים קליניים מחמירים. לדברי המטילים ספק בשיטה, הגורם העיקרי לפעולתן של תמציות הפרחים הוא אפקט הפלצבו, אשר מוגבר על ידי ההתבוננות העצמית של המטופל במצבו הרגשי, או פשוט על ידי עצם העובדה שהמטפל מאזין לו."
לא נשמע כמו התחלה מבטיחה לשיטה.

נעבור לויקיפדיה באנגלית, ונדלג ישר לסעיף "Effectiveness" –

“In a 2002 database review of randomized trials Edzard Ernst concluded:  The hypothesis that flower remedies are associated with effects beyond a placebo response is not supported by data from rigorous clinical trials.^[4]

A systematic review in 2009 concluded: Most of the available evidence regarding the efficacy and safety of BFRs (Bach Flower Remedies) has a high risk of bias…
Our analysis of the four controlled trials of BFRs for examination anxiety and ADHD indicates that there is no evidence of benefit compared with a placebo intervention.^[3]

A newer systematic review published in 2010 by Ernst concluded: All placebo-controlled trials failed to demonstrate efficacy. It is concluded that the most reliable clinical trials do not show any differences between flower remedies and placebos.^[15]”

להתרשמות כללית זה מספיק. אין ראיות מוצקות שזה עובד. תחקיר של 5 דקות.

מי שרוצה להעמיק יכול לעיין במחקרים שויקיפדיה מצטטת, כדי לוודא שלא שיקרו לנו בפנים:

• 2001 – http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11474820
• 2002 – http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12635462
• 2005 – http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16257245
• 2009 – http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2695424/
• 2010 – http://www.smw.ch/content/smw-2010-13079/

אם נחזור לעיין בשאר חלקי הערך בויקיפדיה, לא יקשה להבין למה זה לא עובד יותר טוב מפלצבו:

“Rather than using research based on scientific methods, Bach derived his flower remedies intuitively^[9] and based on his perceived psychic connections to the plants.^[10]p. 185 If Bach felt a negative emotion, he would hold his hand over different plants, and if one alleviated the emotion, he would ascribe the power to heal that emotional problem to that plant. He believed that early-morning sunlight passing through dew-drops on flower petals transferred the healing power of the flower onto the water,^[11] so he would collect the dew drops from the plants and preserve the dew with an equal amount of brandy to produce a mother tincture which would be further diluted before use.^[12] Later, he found that the amount of dew he could collect was not sufficient, so he would suspend flowers in spring water and allow the sun's rays to pass through them.^[11]”

ב- RationalWiki, בסעיף "אפקטיביות" אנו מקבלים נקודת מבט חדשה (נזכור כי קמצוץ החומר הצמחי מהול בתמיסה שמחציתה מים ומחציתה ברנדי):

“… though the brandy on its own has been known to be effective in making the user feel better.”

ב-QuackWatch וב-SkepDic סוקרים רק את "הפילוסופיה" שמאחורי הטיפול, ללא מידע מחקרי נוסף.

במסמך הזה – The Evidence So Far – Complementary Medicine אנו פוגשים בחלק מאותן סקירות שוב, ולא פלא, היות ובמקרה זה עורך המסמך הוא אותו אדם שביצע חלק מן הסקירות לעיל. יש לשים לב לנקודה זו ולוודא שלא כל הסקירות בהן נתקלנו הן פרי אותו חוקר – דבר שהיה מעלה את הסיכון להטיות שיטתיות לכיוון עמדתו האישית בנושא. ריפרוף ברשימה לעיל מראה שהיו עוד 3 קבוצות חוקרים שונות, כך שלא מדובר במסע צלב של אדם בודד נגד הטיפול המדובר (ובכל מקרה מדובר בסקירות של מחקרים שבוצעו ע"י חוקרים אחרים).

אה, ועוד משהו. ה"רסקיו" המפורסם הוא תערובת של 5 תמציות פרחי באך חסרות תועלת שכאלה יחד.

יחי הפלצבו וההחלמה הטבעית!

"פרחי באך" התגלו כאגוז קל לפיצוח. הנושא נחקר לא פעם, והתוצאות ברורות.

לעיתים יש לעמול קשה יותר כדי להגיע למידע מחקרי לגבי שיטת טיפול כלשהי, בין אם בגלל שמידע כזה לא קיים, ובין אם בגלל שמדובר בטיפול חדש שלא זכה עדיין להתייחסות ביקורתית מטעם אנשי מקצוע רלוונטיים. כך או אחרת, אמינותם של טיפולים כאלה מפוקפקת ברמת ההגדרה.

אני מניח שלא הייתם רוצים להיות שפני הניסיונות של טיפול שיעילותו ובטיחותו לא נבדקו בצורה ראויה.
Would you?

*

זה המקום לשתף בטכניקות החיפוש והחקירה שלכם!

לקריאה נוספת:

• כיצד לקרוא ידיעות רפואיות
• ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה
• כך תהפכו לשרלטנים מצליחים
• אתגר הטיפול ההזוי
• רפואה מהתחת
• סרטון מומלץ בנושא (בעברית):

בהמשך לרשומה הכללית על הומאופתיה, בחרתי להתמקד הפעם בסוג מסויים של טענות בהן נתקלתי לאחרונה, שנראו בעיני מקוממות ומסוכנות במיוחד.

זוכרים את הסרטון הסאטירי בנושא? (אפשר לבחור כתוביות בעברית באייקון ה-Captions בתחתית הסרטון)

ובכן, מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

אם תגגלו "עזרה ראשונה הומאופתית" תתקלו באינספור אתרים שמציעים ערכות עזרה ראשונה הומאופתיות.
לא מדובר כאן במיגרנות, כאבי פרקים, חוסר אנרגיה ושאר תופעות כרוניות כאלה ואחרות. מדובר במצבים אקוטיים, הכוללים:

• חתכים או חדירות עצמים לגוף
• כל סוגי חבלה למשל: פגיעת ראש, זעזוע מוח, שבר, נקע, מתיחת שריר, ריפוי לאחר לידה, ניתוחים, מצבי הלם.
• נקעים או מתיחת רצועות בפרקי כף היד, כף הרגל, קרסול, מרפק וכתף.
• דימום חיצוני/ פנימי, דימום מאסיבי או מתמשך, פגיעה בעין שיצרה שטף דם מאסיבי.
• הרעלת מזון קשה
• מצבי אלרגיה חמורים שמלווים ב "שוק אנפילקטי", עור חם, אדום, בצקתי, קשיי נשימה עקב היצרות דרכי הנשימה. אחרי עקיצת בע"ח כמו אלרגיה לדבורים.
• פגיעה בעצבים, כמו למשל כשדלת נסגרת על קצות האצבעות, נשיכת לשון, נפילה וחבטה על עצם הזנב ומצבים שמוחצים את קצות העצבים.
• כל סוגי הכוויות: שמש, מים רותחים וכד' הגורמים אחר כך להיווצרות שלפוחיות, בועיות וכיבים שטחיים.

מתקשים להאמין? אתם מוזמנים להציץ כאן, כאן, כאן וכאן, רק לצורך ההדגמה.

בחלק מהמקרים מדובר בהומאופתים שאינם רופאים, אחרים הינם גם רופאים בהכשרתם. בחלק מהמקרים מצוין כי בכל מקרה יש לקבל טיפול רפואי קונבנציונלי במקביל (החייאה, חבישה, קיבוע וכד') אך במקרים רבים לא מזכירים זאת כלל. הנה כאן למשל הוסיפו רק את ההתראה הבאה: "בכל מקרה יש להתייעץ עם הומאופת לגבי המשך טיפול לאחר סיום הטיפול הראשוני". איזו אחריות.
עדכון יולי 2014 – מתישהו מאז פרסום הפוסט הזה נוסף דיסקליימר ראוי בתחילת העמוד.

סופר-פארם מתגאים בכך שהם מוכרים גם ערכות עזרה ראשונה הומאופתיות לנסיעות וטיולים, ללידה, לבית ולמשפחה, לתינוקות וילדים. הערכות מיועדות לטיפול הומאופתי עצמי במצבים של חום, כאבי אוזניים, גזים, צמיחת שיניים, שלשולים, נזלת, שיעול, בחילות, הקאות, חבלות, חרדות, פריחות, אלרגיה, לידה שלא מתקדמת, צלקות, הפרעות בדרכי השתן, עקיצות, התכווצות שרירים, חבלות, שפעת, דלקת בגרון ועוד.
"יתרון הערכות הינו במתן מענה רפואי הומיאופתי מיידי לבעיות יומיומית למבוגרים, לילדים ולתינוקות ללא תופעות לוואי. הערכות אינן דורשות ידע מוקדם בהומיאופתיה וההוראות קלות לביצוע." מדהים מה שהקידמה מביאה לנו.

נתקלתי לא אחת בטענה כי "מצבים אקוטיים הם בדרך כלל קלים יותר לטיפול מאשר בעיות כרוניות". כאן יש גם הסבר לכך: "במצב אקוטי הסימפטומים מאוד בולטים וזועקים לשמיים. לכן גם קל יותר להומאופת לראות אותם, לתעד אותם ולבסוף למצוא את ההכנה ההומאופתית המדוייקת והמתאימה ביותר שתוכל לסייע לאותו המצב."

הארניקה כמקרה בוחן

ניקח למשל את הארניקה. נאמר כאן על ארניקה כי היא "התרופה הראשונה הניתנת לאחר טראומה מכל סוג"  וכאן מכנים אותה "תרופת הפלא ההומאופתית". בנוסף מוסבר כי "בד"כ תרופה הומאופתית מותאמת באופן אינדיבידואלי לאדם. הארניקה היא היוצא מהכלל.…..זוהי תרופה הומאופתית שרצוי לתת באופן מיידי בכל אחד מהמצבים הבאים…" ואז מגיעה שורה ארוכה של תרחישים מהסוג המתואר לעיל.

מדובר אם כן במצב בו הומאופתיה אמורה להיות יעילה באופן מיוחד ואף לא נדרשת התאמה ספציפית לאדם (אחת הביקורות הנפוצות של הומאופתים על מחקרים קליניים מבוקרים). הייתי מצפה למצוא הררי מחקרים שתומכים ביעילותה של הארניקה ההומאופתית.

מסתבר שארניקה היא התכשיר ההומאופתי שנחקר יותר מכל במחקרים מבוקרי פלצבו (לפחות נכון ל-1998). ומה מראים המחקרים? סקירה זריזה שבצעתי מעלה כי התמונה הכוללת היא שאין הבדל מהותי מפלצבו:

• 1998 – סקירה שיטתית של 8 הניסויים היותר איכותיים שבוצעו עד אותה העת, ועדיין רובם לוקים מאוד באיכותם. בשקלול כולל ארניקה אינה נבדלת מפלצבו ביעילותה.
• 2003 – ארניקה לא נמצאה יעילה יותר מפלצבו בהפחתת כאבים ונפיחות בחולים שעברו ניתוחי יד.
• 2005 – (תוצאות ראשוניות) לגבי דימומים 72 שעות לאחר לידה. רמות ההמוגלובין בקרב מקבלות התכשירים ההומאופתיים ירדו מעט פחות מאשר בקרב מקבלות הפלצבו. לא איתרתי את המחקר השלם בנושא (לא ברור אם נערך).
• 2006 – החלמה מצלקות ניתוח להרמת פנים – לא נמצא הבדל מובהק בין מקבלי הארניקה לבין מקבלי הפלצבו כמעט בשום פרמטר שנבדק.
• 2006 – סיכום של 3 מחקרים לגבי שימוש בארניקה לאחר ניתוחי ברכיים. לא היה הבדל בנפיחות בהשוואה לפלצבו ב-2 מתוך 3 המחקרים.
• 2007 – לאחר ניתוח כריתת שקדים מקבלי הארניקה דיווחו על כאבים נמוכים במעט ממקבלי הפלצבו, אך לא היה הבדל בצריכת משככי הכאבים, זמן ההחלמה ומספר הביקורים אצל הרופא, וכן לא ברמת הדימום והזיהומים לאחר הניתוח.
• 2009 – לא נמצא כל הבדל ברמת הדימום, הדלקת או הכאב בין קבוצת מקבלי ארניקה (בתוספת רמדי נוסף) לבין מקבלי פלצבו, לאחר ניתוח לב.
• 2010 – לא נמצאה כל יעילות בהפחתת שטפי דם פנימיים בעקבות ניתוח להרמת עפעפיים.
• 2010 – קבוצת מקבלי הארניקה סבלו מכאבי שרירים גבוהים יותר ביממה הראשונה שלאחר אימון גופני. לאחר מכן לא נמצא הבדל משמעותי יחסית למקבלי הפלצבו.

אולי פספסתי משהו? אולי מצאתי מחקרים לא מייצגים?
מטפלים שממליצים על שימוש בתכשיר מסויים במצבי חירום רפואיים כמו דימומים מאסיביים, כוויות, מצבי אלרגיה חמורים והרעלות מזון קשות, מן הסתם וידאו היטב כי הוא נבדק בבדיקות המחמירות ביותר ונמצא יעיל ובטוח לשימוש.
מה, יתכן שלא?

יוצאים לשטח

הצגתי את השאלה הבאה בכמה פורומים הומאופתיים:

"לאחרונה נתקלתי במספר מטפלים שמציעים תרופות הומאופתיות ספציפיות לטיפול במצבים אקוטיים כגון: <כאן צירפתי רשימת מצבים לדוגמה >.
בחלק מהמקומות מזכירים שיש לגשת לטיפול קונבנציונלי במקביל, ובחלק מהמקומות זה לא מוזכר אפילו. רציתי לדעת מה המלצות הפורום בנושא."

בפורום של ynet ענו לי: "מנסיוני ומניסיון של קולגות לאורך השנים, הומאופתיה נכונה וכשניתנת בזמן, יכולה לסייע רבות במצבי עזרה ראשונה השונים תוך כדי האירוע ולאחריו. כמובן שכשנדרש לקבל סיוע רפואי יש לפנות לגורם המתאים ללא דיחוי." בתגובה ביקשתי הפניות למחקרים קליניים מבוקרים שבדקו את יעילות התכשירים למצבי חירום. ההומאופת חזר אלי עם מחקר אחד (ראשוני) שהראה יתרון על פני פלצבו (הוספתי לרשימת המקורות לעיל), ומחקר אחר שנעשה בארץ ללא קבוצת ביקורת וללא סמיות. כמו כן, הפנה אותי למקורות כלליים של מחקרים הומאופתיים.

בפורום ההומאופתיה של Doctors ענו לי באופן דומה: "אם יש לך רמדי מתאימה למצב הזה תן אותה במקביל להזמנת אמבולנס והגעה לחדר מיון. שני הטיפולים יכולים ללכת במקביל. הומאופתיה לעזרה ראשונה עובדת מצוין אם יודעים להשתמש בה." ברגע שהעליתי את בקשתי למחקרים קדרו השמיים, התחלנו לשוטט בנבכי "תרשים הוויכוח ההומאופתי האופייני" ובסופו של דבר לא קיבלתי הפניה למחקרים תומכים כלשהם.

בפורום מדירוז להומאופתיה נותרה שאלתי ללא מענה במשך שבועות ארוכים (היחידה שלא זכתה למענה). גם מייל אישי שנשלח אל דוקטור חיים רוזנטל (לכתובת המייל המצוינת באתר) לא זכה לתגובה כלשהי.

בפורום ההומאופתיה של BeOK אישר הומאופת קלאסי מוסמך כי "ניתן לטפל בהומאופתיה גם במצבים אקוטיים". לא היתה כל התיחסות לצורך לפנות במקביל לטיפול רפואי. בתגובה שאלתי אם יוכל להפנות אותי למחקרים תומכים. לא חלפו מספר שעות ובקשתי נמחקה! לרגע לא הייתי בטוח שהדבר אכן קרה, ולכן חזרתי על בקשתי (הפעם כבר תיעדתי אותה מבעוד מועד) גם הפעם התפוגגה פנייתי כלא היתה! כעבור יומיים נעלם כל השירשור. במקביל הופיעה הודעה מטעם מנהל הפורום בזו הלשון:
"הפורום נועד להתייעצות עם מומחים בהומיאופתיה ולא לדיונים האם ההומיאופתיה נכונה אם לאו. דיונים כאלה מתקיימים במקומות אחרים ברחבי הרשת ושם מקומם. פורום זה מטרתו לשרת את האנשים שבוחרים או שוקלים לבחור בטיפול הומאופתי, מנהלי פורום זה ימשיכו לתת הכוונה, עצות ולנסות לעזור כמיטב יכולתם."
אני מבין כי לדעת מנהל הפורום, השאלה אם הומאופתיה עובדת או לא אינה רלוונטית עבור אלה "השוקלים לבחור בטיפול הומאופתי"? מוזר.

שני הומאופתים פרטיים נוספים אליהם שלחתי מייל ענייני ומנומס בבקשה לראיות תומכות, לא חזרו אלי עד היום.

עמדתו של משרד הבריאות בנושא

מסמך התקנות שהוצא בנושא נפתח במילים הבאות:

"גישת משרד הבריאות לשימוש בתכשירים הומאופתיים מושתתת על העיקרון שהטיפול בתכשירים הומאופתיים אינו מהווה תחליף לטיפול הרפואי המקובל, וזאת בהתבסס על הקביעה כי יעילותם של התכשירים ההומאופתיים לא הוכחה בשיטות המקובלות ברפואה."

בסעיף שעוסק ב"ייחוס סגולות ריפוי" נאמר:

אין לייחס התוויה רפואית או סגולת ריפוי לחומר גלם ו/או תכשיר הומאופתי על-גבי אריזת המוצר. בכל פרסומת לציבור הרחב יש להוסיף את הכיתובים הבאים באופן מודגש וברור בגודל שלא יפחת משני שליש (2/3) גודל שם התכשיר: "תכשיר הומאופתי ללא התוויה רפואית מאושרת. מוצר זה אושר על-ידי משרד הבריאות מהיבט הבטיחות בלבד". אם הפרסומת הנה למספר מוצרים יופיע הכיתוב בסמוך לכל מוצר המוצג בפרסומת.

הסעיף הבא דורש כי על גבי האריזה הפנימית והחיצונית של התכשיר יצויין בין השאר:

"תכשיר הומאופתי ללא התוויה רפואית מאושרת. יש להוועץ ברופא או ברוקח טרם השימוש בתכשיר ובמידה שסימני המחלה אינם עוברים או מוחמרים"

בנוסף שלחתי פקס למשרד הבריאות-האגף להבטחת איכות-פניות ותלונות הציבור בו ביקשתי התייחסות לגבי כמה מאתרי ההומאופתים בהם לא היתה הסתייגות רפואית כלשהי מההצהרות. לאחר שבועות רבים של המתנה (בהם פנייתי הלכה לאיבוד במערכת לפחות פעמיים), הגיעה לבסוף תגובתם. מעבר לציון נוסח החוק לעיל, התבשרתי כי פנייתי הועברה לדיון בועדה להטעיית הציבור. נחכה להתפתחויות!

>עדכון 1.1.2013: התקבל מכתב נוסף ממשרד הבריאות, לגבי האתר של ד"ר חיים רוזנטל. הנה הוא לפניכם:

מכתבך הועבר לתגובת ד"ר חיים רוזנטל ואני מעביר לעיונך את תשובתו שהתקבלה בימים אלה.
אין ברצוני להתייחס לכל תוכן מכתב התשובה מאחר ומדובר בשיטות ריפוי שאינן עומדות באמות המידה של evidence based medicine – רפואה המבוססת על ראיות מוצקות.
לצערי, כל עוד המחוקק לא מצא לנכון להסדיר את מקומה של הרפואה ההומאופתית בחוק, אין באפשרותי להגדיר מתי רופא מסוים עובר על החוק.
בינתיים אני נאלץ לקבל את תשובתו של ד"ר רוזנטל, שזכותו של כל אדם לחשוב שהטיפול ההומאופתי אינו יעיל, וגם זכותו שלא לפנות לרופא הומאופת.
בכבוד רב,
פרופ' ח. הרשקו, נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים.

>עדכון 9.3.2013: היום הבחנתי שאתרו של רוזנטל עודכן, ונוספה בו ההבהרה הנדרשת בצבע אדום בראש העמוד. כאן תוכלו לראות כיצד נראה העמוד במקור.

תגובת סופר-פארם

פניתי למחלקה הרלוונטית בסופר-פארם לגבי הערכות שהם מפרסמים. בין השאר ציינתי כי לא הבחנתי בשום מקום בעמוד שלהם בהנחייה לפנות לרפואה קונבנציונלית בטרם פונים לתכשירים שיעילותם לא הוכחה (או שהוכחו כלא יעילים).

הנה תגובתם:

המעבדה פועלת בהתאם לנוהל הומיאופתיה של אגף הרוקחות במשרד הבריאות. כל הערכות מסומנות כחוק בהתאם לנוהל. כל המידע על רמדיס הומיאופתיים נלקח מהספרות ההומיאופתית המקובלת בארץ ובעולם.
יש להיוועץ ברופא וברוקח במידה וסימני המחלה אינם עוברים או מוחמרים.
אתר האינטרנט אינו  אתר למכירה ישירה, אלא מפנה לבתי מרקחת, שם הניפוק וההנחיה מבוצעים  ע"י רוקח  בלבד!
בברכה,  מעבדת "פרופשונל הומיאופתיה"

במקביל הבחנתי כי הם הזדרזו להוסיף את משפטי ההבהרה המחויבים על פי החוק בתחתית העמוד. כאן תוכלו לראות כיצד נראה הדף לפני שפניתי אליהם.

לא הסתפקתי בתשובתם, והמשכתי להקשות:

"תודה על התשובה. אך לא קיבלתי עדיין התייחסות לאספקט החשוב ביותר בכל הפרשה – יעילות התכשירים.
אני מבין שאתם רוקחים מים לפי החוק, מדביקים עליהם מדבקות לפי התקנות ומייחסים לזה תכונות ריפוי כאלה ואחרות, כמקובל בקרב ההומאופתים.
יש רק בעיה אחת: ככל הידוע למדע הרפואה, הומאופתיה אינה עוזרת יותר מפלצבו. זה מה שעולה מהמחקרים.

"יש להיוועץ ברופא וברוקח במידה וסימני המחלה אינם עוברים או מוחמרים" – מדובר במצבים רפואיים אקוטיים. כל דקה שחולפת מבלי שהנפגע מקבל טיפול שהוכח כיעיל, עלולה לפגוע בבריאותו ואף לסכן את חייו.
האם ניתנת הנחייה גורפת וחד משמעית מצד הרוקחים ללקוחות שרוכשים את הערכה לגשת ולקבל את כל הטיפולים הקונבנציונליים במקביל, או לא? האם זה תלוי בדעתו של הרוקח הספציפי?
אשמח לשמוע אם קיימות הנחיות בנושא זה, מטעם משרד הבריאות או מטעמכם, וכיצד הן נאכפות אצלכם."

על כך כבר לא קיבלתי מענה.

*

לסיכום,
ערכות מים וסוכר נמכרות בישראל לטיפול במצבי חירום כגון חתכים, דימומים, כוויות, שברים וזעזוע מוח. הראיות המחקריות מצביעות על כך שיעילות התכשירים אינה שונה מקצת מים וסוכר. אותי זה מקומם.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

בסקירה על אפקט הפלצבו ראינו כי לעיתים מספיק שאדם מאמין כי הוא מקבל טיפול שאמור להיטיב עימו בכדי להביא לשיפור ממשי בהרגשתו. לעיתים אפילו מופיעות אצלו תופעות לוואי אופייניות לטיפול שלא קיבל.

תופעה מרתקת זו של חווית המצופה אינה יחודית לתחום הבריאותי, אלא באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים.
ברשומה זו אציג לקט דוגמאות פיקנטיות שמדגימות כיצד ציפיות משפיעות על תפישת המציאות שלנו, מבלי שאנו מודעים לכך כלל.

המודל הבסיסי הוא כי איכות החוויה שלנו נקבעת ע"י שילוב של מידע חושי (bottom up) עם ידע מוקדם / אמונות / רצונות / ציפיות (top down).

מדע על הבר

החוקר דן אריאלי חבר לשני פרופ' נוספים ויחד הם ערכו מחקר באחד משני הפאבים של אוניברסיטת MIT. מטרת הניסויים היתה לבדוק האם לציפיות של לקוחות מהבירה המוגשת להם יש השפעה על הטעם של אותה הבירה.

לסטודנטים הוצעה כוס בירה בחינם מאחת משתי חביות, לבחירתם, לאחר שטעמו את שני סוגי הבירה. חבית אחת הכילה בירה מקומית מפורסמת ואילו החבית השניה הכילה "בירת MIT" – אותה הבירה בדיוק בתוספת כמות קטנה של חומץ בלסמי. הכמות היתה קטנה, אך בהחלט מספיקה בכדי שרוב הטועמים יבחינו בהבדלי טעם.

ואיזו בירה העדיפו הטועמים? זה כבר תלוי איך הוצגו הדברים.

בקרב אלה שטעמו את הבירה ללא כל הסברים נוספים, היתה העדפה לבירה המשודרגת, זו שהוסיפו לה חומץ בלסמי – כ-60% מהטועמים בחרו בה כבירה המועדפת עליהם.
אך מה קרה כאשר סיפרו לטועמים על הרכבה של הבירה המשודרגת לפני שטעמו אותה? התמונה היתה שונה לגמרי – רק 30% הצהירו כי הם מעדיפים את הבירה בתוספת החומץ! כלומר, עצם הידיעה על החומץ והציפיה לטעם לוואי שינו את בחירת הסטודנטים.

אך האם הידע על החומץ השפיע רק על הבחירה, או על חווית הטעם עצמה?
כדי לבדוק זאת חזרו החוקרים על הניסוי וסיפרו לטועמים על תכולת הבירה לאחר הטעימה, אך לפני שביצעו את בחירתם. האם אלה שלמדו על החומץ לאחר הטעימה סלדו מהבירה כמו אלה שלמדו על החומץ לפני שטעמו אותה?
הסתבר כי הידיעה בדיעבד על החומץ לא שינתה בהרבה את ההעדפות הסטודנטים. עובדה זו מרמזת על כך שהחוויה עצמה היא שהשתנתה בעקבות המידע על החומץ ולא רק הבחירה.

פפסי מול קולה

בשנות השמונים התגאתה חברת פפסי בעובדה שאנשים מעדיפים את המשקה שלהם על פני קולה, במבחני טעימה:

כתשובה, הכריזה קוקה-קולה כי אנשים מעדיפים את המשקה שלה במבחני טעימה:

המעניין הוא שאף אחת מהחברות לא שיקרה. כיצד יתכן?

מבחני פפסי היו מבחני טעימה "עיוורים" בהם לא ידעו הנבדקים מה המשקה אותו הם טועמים, ואילו מבחני הטעימה של קוקה קולה היו גלויים. כלומר, עצם הידיעה כי הם טועמים קוקה קולה ולא פפסי שינתה את בחירתם של רבים לטובת קוקה קולה. אך שוב נשאלת השאלה, האם חווית הטעם עצמה היתה שונה כשהשם "קוקה קולה" התנוסס על הפחית?

מחקר עדכני שהתפרסם ב-2004 חזר על הניסוי בצורה מבוקרת וקיבל תוצאות דומות: כאשר הטעימה היתה עיוורת, מחצית מהטועמים העדיפו קולה ומחציתם השניה – פפסי. כאשר ידעו הנבדקים מה הם טועמים, כ-75% מהם העדיפו את טעם הקולה.

אבל הניסוי הלך צעד אחד משמעותי קדימה, ובדק גם את הפעילות המוחית בזמן הטעימות בעזרת fMRI (הנבדקים מצצו את המשקה דרך צינור פלסטיק גמיש וארוך, כשהם שכובים בתוך המכשיר האימתני). אזור מסוים במוח נמצא פעיל בהתאם לרמת ההנאה של הנבדקים מהמשקה שלגמו. בשלב המבחן העיוור, בקרב "מעדיפי הקולה" האזור היה פעיל יותר כששתו קולה, ואילו בקרב "מעדיפי פפסי" האזור היה פעיל יותר כאשר טעמו פפסי. אך במקרים בהם ידעו הנבדקים כי הם שותים קולה (ורק במקרים אלה) נמדדה פעילות באיזורים נוספים במוח אשר מקושרים לאסוציאציות, זיכרון והשפעות רגשיות על ההתנהגות. נראה כי האסוציאציות שנלוו לחווית הטעימה ולא הטעם עצמו הן שגרמו לרבע מהנבדקים "לעבור למחנה הקולה". הבנת תפקודי המוח עדיין בחיתוליה, אבל האם "צולם" כאן מודל bottom-up – top-down בפעולה?

נקנח את מסע הטעימות שלנו בבקבוק יין טוב.

האם מחיר היין משפיע על טעמו?

בניסוי זה נאמר לנבדקים כי הם עומדים לטעום 5 סוגיי יין, במטרה לבדוק את המהירות בה טעמים שונים נקלטים במוח. כמובן שמטרת הניסוי היתה שונה לגמרי. למעשה הנבדקים טעמו רק 3 סוגי יין שונים: זול, בינוני ויקר. היין הזול ($5) הוגש פעם בבקבוק עם תוית מחיר של $5 ופעם של $45. היין היקר ($90) הוגש פעם בבקבוק עם תוית של $90 ופעם עם תוית של $10. היין הבינוני הוגש במחירו האמיתי – $35.

כצפוי, הטועמים דיווחו שהיין הזול הרבה יותר טעים כשהגיע עם תוית מחיר גבוה, ואילו היין היקר נחווה כפחות טעים כשהגיע עם תוית מחיר נמוך. למעשה המחיר היה הפרמטר העיקרי שקבע את איכות חווית השתיה. יתרה מזו, כאשר נערך מבדק עיוור בו לא הוצמדו שום תויות מחיר לבקבוקים, היין הזול קיבל ציונים גבוהים יותר מאשר היקר (יש לציין כי הטועמים לא היו מומחי יין).

מימין: מידת העדפת היינות בתנאים השונים (כל צבע מציין יין אחר מהשלושה).
משמאל: מידת העדפת היינות כאשר הוגשו ללא תויות מחיר.

בדומה לניסוי הפפסי-קולה, בדיקת הפעילות המוחית (fMRI) של הטועמים בזמן הטעימות הראתה כי הנאתם אכן היתה בהתאם לדיווחיהם, כלומר הם לא ביטאו העדפה מזויפת אלא באמת נהנו יותר מאותו יין, כאשר מחירו היה יקר יותר. גם כאן, "אזורי הטעם" במוח לא הראו הבדל משמעותי בתנאים השונים, מה שמוביל שוב למסקנה כי חווית הטעם היא שילוב בין מידע חושי לבין ציפיות.

על איכות משלמים? או שאולי את היקר חווים כאיכותי? חומר למחשבה.

ואולי צבע היין משפיע על טעמו? כאן תוכלו לראות מה קרה כשנתנו לטועמים מקצועיים לחוות דעתם על יין לבן שנצבע לאדום.

ראיית המצופה

חווית המצופה אינה מוגבלת לחושי הטעם והריח כמובן. פרשת קרני ה-N הינה אחת הדוגמאות ההיסטוריות המאלפות לראיית המצופה, במיוחד לאור העובדה כי למעלה ממאה מדענים נפלו קורבן לכוחה של הסוגסטיה וראו תופעות שהיו קיימות בדמיונם בלבד.

בניסוי שערכה קבוצת חוקרים מ"המרכז לחקר הרציונליות" באוניברסיטה העברית התקבלו תוצאות מפתיעות לא פחות.
60 נבדקים התבקשו לקרוא כמה עשרות מילים שנכתבו על לוחיות שקופות. בכל פעם הוצבה לוחית אחת כזו לפני נורת ליבון מסנוורת. הנבדקים צוידו במשקפי שמש מתוצרת "Ray-Ban" ותוגמלו כספית על קריאה מדוייקת ומהירה של המילים. מחצית מהנבדקים קיבלו את המשקפיים עם מדבקה של המותג האמיתי (Ray-Ban), והמחצית השניה קיבלה את אותם המשקפיים עם תוית מותג לא מוכר.

חברי "קבוצת Ray-Ban " סיימו את המשימה בכמחצית מהזמן, ומספר טעויות הקריאה שלהם היה קטן פי שניים!

שמיעת המצופה

פולמוס עקוב מדם מתנהל כבר שנים רבות בקרב קהילת האודיופילים (חובבי ציוד השמע האיכותי) לגבי איכות הסאונד של מרכיב כזה או אחר. כך למשל, בעוד שרבים נשבעים שכבלי הרמקולים האיכותיים שרכשו תמורת מאות דולרים למטר משפרים את איכות הצליל בצורה משמעותית, הרי שבמבחנים עיוורים הם מאבדים כל יכולת להבחין מתי נעשה שימוש בכבל היוקרתי ומתי בחוט נחושת פשוט (עשוי מקולב בגדים). המעוניינים לצלול לתחום מוזמנים לבקר כאן למשל.

*

מהחושים הבסיסיים נרקיע כעת למחוזות הרוח והאינטלקט. האם תופעת חווית המצופה מתרחשת גם שם?

איכותה של שירה

בניסוי שערכה מיה בר הילל נבחרו שמונה שירים לא מוכרים יחסית (אך כאלה שנחשבים איכותיים) מאת ארבעה משוררים ישראלים ידועים (יהודה עמיחי, נתן זך, לאה גולדברג ודליה רביקוביץ'). לכל שיר חיברו במסגרת המחקר "חיקוי" שהיה מקביל לו מבחינת מבנה ורעיון כללי. החיקויים נכתבו בתוך דקות ספורות וההנחה היתה שאיכותם נופלת מזו של המקוריים.

בניסוי הראשון קיבל כל אחד מ-254 הסטודנטים שהשתתפו במחקר צמד שירים, מקורי ומזוייף, והתבקש לזהות מי הוא מי. ההצלחה היתה רק במעט מעל המקריות. ממצא זה כבר יש בו לעורר מחשבות ותהיות שלא זה המקום להכנס אליהן.

בניסוי השני נבדקו ארבעה מצבים שונים: שירים מקוריים עם שמות המשוררים המפורסמים שכתבו אותם, שירים מקוריים עם שמות משוררים בדויים, שירים "מזויפים" עם שמות משוררים בדויים ושירים "מזויפים" עם שמות משוררים מפורסמים. הנשאלים התבקשו לדרג מה איכות השיר שלפניהם בסולם מ-1 עד 100.

מה ישפיע על הציון יותר? מקוריות השיר או שמו של המחבר שמתנוסס מעליו?

אני מניח שרובכם ניחשתם: ההשפעה היחידה היתה לשם המשורר: כאשר שם מפורסם התנוסס מעל השיר (גם אם זה היה שיר מזויף) הערכת האיכות היתה גבוהה יותר. תוצאה דומה התקבלה גם עבור אנשים בעלי השכלה מסוימת בתחום הספרות והשירה (בוגרי מגמות ספרות בתיכון או סטודנטים לספרות) – הערכותיהם נתנו רק עדיפות קלה לשירים המקוריים. (לא ניתן לבצע את הניסוי על מומחים של ממש בתחום השירה היות והם יזהו מיד את השירים המקוריים מתוך ידע קודם).

אך האם תוספת הנקודות בהערכת השיר ששם משורר מפורסם מתנוסס מעליו משקפת סוג של קונפורמיות ורצון לא "לצאת טמבל" או הערכה יתרה אמיתית? מניפולציות מחקריות נוספות שקצרה היריעה מלפרטן כאן הביאו את החוקרת למסקנה כי משהו בחוויה עצמה של קריאת השיר שונה כאשר שמו של משורר מוערך מתנוסס מעליו.

לפני מבחנים, שתו רק מותגים

אותו צוות חוקרים שביצע את ניסוי משקפי השמש ניסה לבדוק גם השפעת מותג על יכולת הריכוז. הנבדקים קיבלו 35 ציורי "פרחים" בדומה לזה המוצג כאן, והיו צריכים לזהות את העיגולים הבודדים בכל פרח שאינם מחוברים בקו למרכז, ולחברם בקו. למשימה כולה הוקצבו 3 דקות.

לפני ביצוע המשימה שתו כל הנבדקים תה קמומיל שהוכרז כמרגיע ועוזר בריכוז. והנה מגיעה המניפולציה: מחציתם חשבו שקיבלו תה "ויסוצקי" ומחציתם – תה "המותג". לוגמי "ויסוצקי" הצליחו לחבר כ-15% יותר עיגולים (36 לעומת 31), ומספר החיבורים המיותרים שלהם היה קטן פי כמה.

*

נסיים בהדגמה נהדרת בה אנשים מתלהבים מהדגם החדש של האייפון, למרות שהם בוחנים את הדגם הישן (חלקם מחזיקים בידם השניה את הדגם הישן שברשותם, בעודם מתפעלים מהדגם "החדש"):

*

אני מקווה שהצלחתי להדגים עד כמה מטושטש הגבול בין מה שהמוח שלנו תופש לבין מה שהוא מייצר כשאנחנו חווים משהו. מעבר לכך שהמידע החושי על העולם החיצון עובר סינונים, עיוותים ועיבודים רבים, הרי שמוחנו יוצק ובוחש לתוך "תבשיל החוויה" גם דעות, אמונות וציפיות מוקדמות, בטרם החוויה המוגמרת מוגשת "לנו" להתרשמות.

כשמדובר בהנאה מיין, שירה או האזנה למוזיקה, אין בכך כל רע. אך כשאנו מנסים ללמוד על המציאות החיצונית הבלתי תלויה בדעותינו, הסתמכות על חוויות אישיות יכולה להוות מכשול רציני בדרך לאמת.

אתם מוזמנים לשתף בסיפורי "חווית המצופה" האישיים שלכם.

לקריאה נוספת:

• לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי
• http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3529180,00.html
• http://tsurehrlich.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_21.html

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

רבות כבר נכתב על הומאופתיה, גם בעברית, ולכן לא אחזור על דברים שאפשר לקרוא במקומות אחרים (למשל כאן, או כאן). מצד שני, הבלוג לא יהיה שלם ללא התייחסות לנושא.

הומאופתיה הינה אחת הדוגמאות הקלאסיות לטיפולים שמבוססים על מחשבה מאגית, אי הבנה מוחלטת של הטיות מוכרות רבות ומדע רע על כל גווניו. מעבר לעובדה כי עקרונות ההומאופתיה (שהומצאו לפני 200 שנה) סותרים את הידע המודרני בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והרפואה, התמונה שעולה ממחקרים קליניים רבים שבוצעו עד היום – ברורה:

הומאופתיה = טיפול פלצבו

זה נשמע כמו פלצבו (מים ללא כל חומר פעיל בתוכם), זה עובד כמו פלצבו (מחקרים מראים זאת) =>
זה פלצבו.

סקירה מקיפה אפשר למצוא בויקיפדיה בעברית (מומלץ להקדיש לפחות דקה לקריאת המבוא).

הנה תקציר של 3 דקות:

מי שלאחר קריאת החומר עדיין מאמין שהומאופתיה שונה במשהו מטיפול פלצבו הינו ככל הנראה מטפל בתחום, או שהוא נמנה על אלה הנמשכים למסתורין בצורה אובססיבית במיוחד. (וראו גם – "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

רנדי מאוד ברור בדבריו. ב-4:30 הוא מבטיח את מיליון הדולר שלו שוב:

להוציא מים מן הסלע

בחודשים האחרונים חגגו ההומאופתים על "הדו"ח השוויצרי שייצג את ההערכה המקיפה ביותר לגבי הרפואה ההומאופתית שנכתב אי פעם בידי ממשלה, ושזה עתה פורסם בשפה האנגלית בצורה של ספר. דו"ח פורץ דרך זה, אישר כי הטיפולים ההומאופתים יעילים  ומשתלמים, ושטיפול הומאופתי צריך להיות מפוצה בידי תוכנית הביטוח הרפואית לאומית של שוויץ."
אין דבר רחוק יותר מהאמת מאשר תיאור זה. מדובר באחד משלושה דוחות נפרדים שהוכנו עבור ממשלת שוויץ בקשר להומאופתיה:

1)  סקירה איכותנית של הספרות הקיימת לגבי יעילות, בטיחות, מידת השימוש ויחס עלות-תועלת, סקירה שנכתבה ע"י מומחים הומאופתים ותומכים בשיטה. כאן תוכלו לקרוא מקטעים שלו. (הדו"ח המלא משתרע על פני 230 עמודים ועולה כסף רב). הכתבה שצוטטה לעיל מתייחסת לדו"ח הזה בלבד.

2)  מטא-אנליזה של מחקרים קליניים קיימים לגבי היעילות של ההומאופתיה בהשוואה לפלצבו (בוצעה באוניברסיטת ברן). התוצאות תוארו במאמר שהתפרסם בLancet  בשנת 2005, והמסקנה ברורה – אין הבדל מטיפול דמה. עוד על המחקר, על ההתנגדויות אליו מצד ההומאופתים ותשובות נגד תוכלו לקרוא כאן וכאן.

3)  תשאולים של מטפלים ומטופלים, כדי להעריך שביעות רצון, כמות מטופלים וכד'.

הועדה שיקללה את הדעות החיוביות שהציגו תומכי ההומאופתיה בדו"ח שלהם, עם התוצאות השליליות של המטא-אנליזה ועם המידע הלוקה בחסר שעלה מן הדו"ח השלישי, הציגה תוצאות פושרות ביותר והממשלה החליטה להוציא את ההומאופתיה מסל הביטוחים. בעקבות לחץ ציבורי הוחלט להעניק ארכה של 6 שנים נוספות (עד 2017) במהלכן יבחן הנושא מחדש. פרספקטיבה רחבה על הנושא אפשר לקרוא כאן.

ואיך הצליחו תומכי ההומאופתיה להפוך מחקרים עגומים להצלחה גדולה? על כך תוכלו לקרוא למשל כאן:

"הדו"ח פגום מבחינה מדעית, לוגית ומוסרית. באופן ספציפי, הוא לא מכיל ראיות חדשות ומפרש מחדש מחקרים שבעבר הודגמו כחלשים, מייצר סטנדרטים חדשים של ראיות שמתוכננים כך שהומאופתיה תראה יעילה, ומנסה לערער את מעמד "סטנדרט הזהב של הראיות" לו זוכים הניסויים הקליניים המבוקרים. וחשוב מכל, כמעט לכל המחברים יש ניגודי אינטרסים, למרות טענתם כי לא קיימים כאלה. אם הדו"ח הזה מוכיח משהו, זה שהומאופתים מוכנים לעוות ראיות כדי לתמוך באמונותיהם…"

עוד על הדו"ח המביך הזה אפשר לקרוא כאן, כאן, כאן, וכאן למשל.

מסביב לעולם

ממשלת שוויץ כמובן אינה היחידה שבדקה את הנושא.

דו"ח שהוגש לממשלת בריטניה ב-2010 מסכם, לאחר סקירה מעמיקה של הראיות, כי "אין כל דרך אפשרית שההומאופתיה תעבוד, היות והדבר ידרוש כתיבה מחדש של ההבנות שלנו בפיזיקה, כימיה וביולוגיה. מעבר לכך, העדויות הקליניות מראות כי לא ניתן להבחין בין הומאופתיה לפלצבו." (ציטוט מכאן).

המרכז הארצי לטיפולים משלימים ואלטרנטיביים בארה"ב – NCCAM קובע כי אין עדויות לכך שהומאופתיה יעילה, ואף מזהיר מפני חיסונים הומאופתיים ומפני מספר תכשירים הומאופתיים שמכילים חומרים פעילים שעלולים להזיק.

משרד הבריאות של ישראל קובע במסמך תקנות שהוציא בנושא הומאופתיה: "…הטיפול בתכשירים הומאופתיים אינו מהווה תחליף לטיפול הרפואי המקובל, וזאת בהתבסס על הקביעה כי יעילותם של התכשירים ההומאופתיים לא הוכחה בשיטות המקובלות ברפואה."

עדכון אפריל 2014: סקירה שיטתית נרחבת ומעודכנת מטעם המועצה הלאומית לבריאות ולמחקר רפואי של ממשלת אוסטרליה הגיעה למסקנה כי "הראיות הזמינות אינן משכנעות ואינן מצליחות להראות שהומאופתיה היא טיפול יעיל עבור אף אחד מהמצבים הקלינים שדווחו בבני אדם."

מספרים על בחור אחד מפלורידה, שלקח תרופה הומאופתית.
המסכן מת ממנת יתר: הוא שכח לבלוע את התרופה…

ועכשיו נטחן מים

התרשים הבא מדגים מסלולי ויכוח אופיינים לגבי הומאופתיה, ולמעשה הוא רלוונטי עבור טיפולים אלטרנטיביים רבים נוספים שהמצב המחקרי בהם דומה – גוף ראיות מאסיבי שמראה כי השיטה אינה עובדת טוב יותר מפלצבו. שימו לב כי טיעונים אחדים של תומכי השיטה סותרים זה את זה, וכלל לא נדיר לשמוע אותם מפי אותו אדם בחלקים שונים של הויכוח.

לחצו להגדלה:

לטחון מים. מבוסס על ויכוחים אמיתיים.

מה יגרום לי לשנות את דעתי? שורה של מחקרים איכותיים חדשים שיראו כי הומאופתיה שונה מהותית ביעילותה מפלצבו. מאוד פשוט. מחקרים אחדים שמראים זאת קיימים, כצפוי, (יש גם מחקרים שמראים שהומאופתיה טובה פחות מפלצבו) אך הם מתגמדים לאור התמונה הכללית. כשתשתנה התמונה הכללית, אשנה גם את דעתי בהתאם, ואני מאמין שאנשים רבים מ"הממסד המדעי" יעשו כך גם הם.

לכל המתקוממים, לפני שאתם מגיבים, אנא בדקו שדבריכם לא זכו כבר להתייחסות, בין אם בתרשים המצורף ובין אם בסקירות הרחבות המוזכרות לעיל (או בהפניות מתוכן). כמו כן, אנא ודאו כי קראתם את הרשומות על אפקט הפלצבו (במיוחד את חלקים 4, 5).

רשומות נוספות שקשורות להומאופתיה:
חדר מיון הומאופתי,  כך מתחילים להאמין,  פלצבו גם בחיות ותינוקות?

לקריאה נוספת:

• "המים זוכרים": בין מדע והומאופתיה
• "הומאופתיה – רפואת העתיד או רפואת אליל? / גלילאו"
• מבוא טוב
• על שימוש בתכשירים הומאופתיים כעזרה ראשונה במצבי חירום – כתבתי כאן.
• תיאור של מישהו שהכין רמדי מחומת ברלין, ומשוכנע שזה עובד נהדר. לא, לא מדובר בסאטירה. (תודה לעירא על הקישור)
• עדכונים בנושא רגולציה – ויקיפדיה (אנגלית)
• פרק נרחב מוקדש להומאופתיה בספר "ריפוי או פיתוי"
• פרק 4 בספר Bad Science: Quacks, Hacks, and Big Pharma Flacks
• סרטון עדכני שסוקר ב-5 דקות את המצב המדאיג בתחום
• ריצ'ארד דוקינס סוקר את הנושא בסרטון
• האתר "הומאופתיה: אין בזה שום דבר"
• סקירה נרחבת של הומאופתיה באתר Science Based Medicine: חלק-1, חלק-2, חלק-3, חלק-4, חלק-5
• האתר http://www.homeowatch.org
• סרט של ה-BBC שסוקר גם את הניסויים לגבי "זיכרון המים" – מומלץ!
• התיחסות לאיכות המחקרים של הקבוצה הפורה ביותר בתחום – 2005-2010
• רשימת מחקרי-הומאופתיה וסיווגם לפי רמת התמיכה של תוצאותיהם בהומאופתיה
• "הומאופתיה נגד קנדידה. פה חשדתי"
• סרטון שסוקר עשרות מחקרים הומאופתיים
• התייחסות לטענות כנגד הסקירה האוסטרלית שפורסמה ב-2014
• מישהו מכין תכשיר הומאופתי מאקונומיקה, ושותה אותו

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הקדמה

בתחילת 2012 פרסמתי שתי רשומות בנושא נומרולוגיה. כזכור, למרות חיפושים ותשאולים רבים, לא הצלחתי לאתר ולו מחקר אחד שהראה תוקף כלשהו לטענה כלשהי באסכולה כלשהי של נומרולוגיה.
מנגד נשמעות טענות מרחיקות לכת בדבר כוחם של המספרים להשפיע על חיינו, לטוב ולרע, להצלחה ולאבדון, ובדבר יכולות אבחון מועילות כאלה ואחרות.

יצאתי בקריאה נרגשת לכל נומרולוג/ית באשר הם, לבצע מחקר משותף כדי לנסות לאשש ולו טענה נומרולוגית מסוימת אחת. מספר נומרולוגיות פנו אלי בעקבות הפרסום. עם שלוש מהן הנסיונות להגדיר בדיקה קונקרטית לא עלו יפה. הרביעית, מתי היליה שטרנברג, היתה מדויקת ואמיצה מספיק לטעון טענה מוגדרת היטב וניתנת למדידה. העבודה איתה היתה זורמת, נעימה ופרודוקטיבית, לכל אורך הדרך.

הנה תאור המחקר שבצענו יחד, ותוצאותיו. (הדברים נכתבו ב"סגנון חופשי" ולא כמאמר מדעי).

אני ממליץ לקרוא הכל, ולא לדלג ישר לתוצאות ולהסתפק בהן. התובנות והמסרים החשובים נמצאים בדרך, לא בתוצאה.

מטרת המחקר

הנומרולוגית מתי היליה שטרנברג ואני ערכנו מחקר משותף במהלך מרץ-יוני 2012.
עידו גנדל, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית (מחקרית), יעץ בענייני מתודולוגיה וניתוחים סטטיסטיים.

מטרת המחקר היתה בדיקת תקפות אבחון נומרולוגי לזיהוי לקויות קוגניטיביות, מאחת המשפחות הבאות:

• לקויות למידה – דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה.
• הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
• הספקטרום האוטיסטי (PDD).

תחום הלקויות נבחר ע"י מתי למרות צדדים בעייתיים מסוימים שבו (אליהם נתייחס בסוף).
על פי המתודה לפיה מתי עובדת, ה"מפה הנומרולוגית" המלאה של אדם מושפעת מרכיבים רבים מעבר לנתוני המאובחן עצמו, למשל שם הוריו, מפת הלידה של האם ומפות הלידה של ילדיו. עם זאת, מהבחינה הנומרולוגית, בתחום הלקויות לא אמורות להיות השפעות חיצוניות ולפיכך אין צורך להתחשב בנתונים של אנשים נוספים.
בנוסף, הלקויות אינן נובעות מבחירה אישית (כמו למשל מקצוע, מקום מגורים וכד') ובכך אנו נמנעים מהיבט בעייתי לא פחות – פוטנציאל נומרולוגי שלא התגשם בגלל או בזכות גורמים בלתי תלויים.

השיטה

הפרטים שנאספו מהמשתתפים במחקר היו: שם מלא, תאריך לידה לועזי, והצהרה שלהם לגבי קיום אבחון של אחת מהלקויות הנ"ל. פרטים נוספים שנאספו היו מגדר, שם חיבה (לא נעשה בהם שימוש כלשהו במחקר הנוכחי), שם אמצעי (אם קיים) ומקום להערות.

השאלונים הופנו להורים לגבי ילדיהם, מכיוון שהנומרולוגית היתה מעוניינת בשנתונים צעירים יחסית, משתי סיבות:

1. האבחונים בדור ההורים היו מועטים הרבה יותר ויש חשש למצבים בהם אנשים עם לקויות פשוט אינם מאובחנים – דבר שייטה את תוצאות המחקר.
2. פחות ברור מה השם המקורי. אנשים מחליפים שמות, מעברתים, שוכחים, מוסיפים שמות – דבר שייצור כמובן הטיות מבחינה נומרולוגית.

בניית גליון החישוב

עוד בטרם התחלנו לאסוף את הנתונים, מתי הגדירה בדיוק מה הנוסחאות בעזרתן היא מחשבת את הסיכוי ללקות, בהתבסס על השם ותאריך הלידה. הנוסחאות מורכבות ביותר, במובן שאין שום דרך בה אדם שאינו מומחה בנומרולוגיה יכול להתחיל לנחש בכלל מהי הבדיקה שמתבצעת. מדובר בשלבי חישוב אחדים שמבוססים זה על זה, עד אשר מגיעים לחיזוי הנומרולוגי הסופי: יש/אין לקות.

מתי הגדירה שלוש בדיקות נפרדות שכל אחת מנבאת לקות על סמך שיקול נומרולוגי שונה. הניבוי הסופי הוא איחוד של שלוש הבדיקות, כלומר, מספיק שאחת מהבדיקות תצביע על פוטנציאל ללקות, כדי שהאבחון הנומרולוגי ינבא לקות.

אני בניתי גליון אקסל שמחשב את הנוסחאות עבור כל משתתף פוטנציאלי, מתי בדקה היטב את הנוסחאות, ולאחר כמה מעברים על גליון החישוב הגענו לגרסה בדוקה ומאושרת ע"י מתי. כל אחד מאיתנו מחזיק עותק של הגיליון ויכול לבדוק את החישובים בעצמו.

איסוף הנתונים

הנתונים נאספו ע"י מילוי טפסים מקוונים. הנה טופס לדוגמה.

הטפסים מומשו באמצעות מסמכי-גוגל, דבר שהקל מאוד על מלאכת האיסוף: קישור לטופס מופץ, אנשים לוחצים על הקישור, ממלאים את הפרטים והם נאגרים בטבלה דמוית אקסל באופן אוטומטי, תוך ציון זמן מדויק.

קישורים לטפסים פורסמו במקומות אחדים, ע"י כל אחד מאיתנו בנפרד. כל אחד עשה שימוש בשני טפסים נפרדים אותם פרסם במקומות שונים, באופן שנתן בקרה מסוימת לגבי ההענות של המשיבים מכל מקום בו פורסם הטופס הספציפי.

בנוסף, ההפרדה של הטפסים בינינו אפשרה בקרה על הנתונים שכל אחד מאיתנו הצליח לאסוף, כדי להפיג חשדות היפותטיים עתידיים לגבי הטיות שנובעות מאופי האוכלוסייה שמלאה כל שאלון (לדוגמה, חשש שספקנים או חובבי נומרולוגיה ינסו להטות את התוצאות באופן כלשהו).

כמות הנתונים הנדרשים לא הוגדרה במדויק מראש, פרט לשיקול של מינימום הדרוש לניתוח הסטטיסטי. היעד היה כמה עשרות נתונים מכל סוג (ילדים שאובחנו באחת מהלקויות הנ"ל / ילדים שלא אובחנו).
כל אחד עשה כל מאמץ להפיץ את השאלונים כדי לצבור כמה שיותר נתונים. בפועל, נראה שההענות היתה משמעותית רק בחוג המכרים (גם אם "ווירטואליים") של כל אחד מאיתנו. פורומים אחדים שעוסקים בלקויות למידה לא נאותו לפרסם את המחקר, כל אחד מסיבותיו הוא. נותר היה לנו רק לקוות שנאגור מספיק נתונים בפרק זמן סביר.

במהלך איסוף הנתונים לא נערכו עליהם בדיקות או חישובים כלשהם, והפסקת איסופם היתה בהסכמה מלאה של שנינו, לאור הדלדלות סופית של זרם הנתונים ומקורות הפרסום הפוטנציאליים הנוספים.

סה"כ נאספו נתונים לגבי 170 אנשים.

ניקוי הנתונים

עוד בטרם נאספו הנתונים הוגדרו כללי סינון ברורים, שמטרתם להקטין אי ודאויות ורעש עד כמה שאפשר. ואלו כללי הסינון:

1. כל נבדק משנת לידה 2005 ואילך – כדי להמנע עד כמה שאפשר ממצב של "טרם אובחן".
2. כל נבדק משנת לידה 1986 ואחורה – כדי להמנע מתת-אבחון וכדי להקטין אי ודאות לגבי שינוי שם, החלפת שם בנישואין וכד'.
3. כל מי שסימן "לא אובחן אבל נראה שיש לקות".
4. נתונים לא מלאים או מכילים מידע סותר (שני שמות פרטיים, סימון "לא אובחן ולא נראה שיש לקות" במקביל לסימון אחת מהלקויות מהרשימה, וכד').
5. בעלי שם אמצעי. הדבר משנה את החישובים הנומרולוגיים לגבי הלקויות, ומכיוון שהחלטנו לא להכנס לזה במחקר הנוכחי, נאלצנו להפרד בצער רב גם מבעלי השם האמצעי.

תהליך הניקוי בוצע ע"י שנינו במקביל, תוך בקרה הדדית מלאה. במקרים בודדים של אי בהירות כלשהי נהגנו במידת ההחמרה, והוצאנו את הנתון.

בסוף התהליך נותרו 81 משתתפים שענו על כל הקריטריונים. 39 מאובחנים, ו-42 שאינם מאובחנים (ולא נראה להורים שיש לקות). החלוקה טובה ולפיכך הסתפקנו בנתונים שנאגרו.

ניתוח הנתונים

כל המשתתפים שענו על תנאי המחקר נכנסו לטופס החישוב הנומרולוגי, וחולקו לארבע הקטגוריות הבאות:

א)     מאובחנים (לפי המידע שנמסר)               וגם       מאובחנים נומרולוגית

ב)      מאובחנים (לפי המידע שנמסר)                וגם       לא מאובחנים נומרולוגית

ג)       לא מאובחנים (לפי המידע שנמסר)           וגם       מאובחנים נומרולוגית

ד)      לא מאובחנים (לפי המידע שנמסר)          וגם       לא מאובחנים נומרולוגית

מצבים א+ד הם מצבים בהם יש הסכמה בין האבחון הנומרולוגי לבין המצב בשטח, ואילו מצבים ב+ג הם מצבים בהם אין הסכמה.
הצלחה מסחררת תהיה אם רוב הנתונים יפלו בקטגוריות א+ד כמובן. "כשלון חשוד" יתרחש אם כל הנתונים יפלו בקטגוריות ב+ג (כי אז ע"י הפיכת הנוסחאות אפשר לקבל אבחון נומרולוגי מושלם).

המצב הצפוי אם אין שום קשר בין הנוסחאות הנומרולוגיות לבין המציאות הוא שמאובחנים נומרולוגית יתפזרו במידה פרופורציונאלית בין המאובחנים רשמית לאלה שאינם מאובחנים (במקרה שלנו, כמעט חצי-חצי).

התוצאות

להלן התפלגות הנתונים:

הבדיקה הסטטיסטית המתאימה למקרה כזה (ואשר נבחרה מראש) נקראת חי-בריבוע, ובמקרה שלנו היא בודקת עד כמה התפלגות הנתונים שהתקבלה תואמת את ההתפלגות שהיתה מתקבלת אם לא היה קשר בין שתי צורות האבחון.
הצלחת האבחון הנומרולוגי פירושה חריגה משמעותית מתוצאה אקראית, וזו תתבטא בערך p נמוך במבחן חי בריבוע. בד"כ, תוצאה שההסתברות לקבלתה קטנה מ-5% נחשבת מובהקת סטטיסטית (פירוש הדבר שתוצאה כזו או טובה ממנה תתקבל רק באחד מ-20 ניסויים כאלה, אם היא פרי המזל בלבד).  כלומר p<0.05 תחשב תוצאה מעניינת.

ערך ה-p שהתקבל עבור נתוני המחקר הוא 0.3, ערך שמשמעותו חוסר מובהקות סטטיסטית לתוצאות, כלומר, על סמך נתונים אלה האבחון חסר תוקף, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

רק כדי לסבר את העין, בואו נבדוק מה היתה מידת ההצלחה בניסוי אם האבחון הנומרולוגי היה מצליח להפריד בין אוכלוסיית המאובחנים ללא מאובחנים במידה מסוימת. אפילו לא מרשימה, נניח שכ-70% מאלה שאובחנו באופן רשמי כבעלי לקות היו מאובחנים גם ע"י הנומרולוגיה, וכ-70% מאלה שלא אובחנו כבעלי לקות היו מאובחנים כך גם ע"י הנומרולוגיה. ההתפלגות היתה כזו:

כאן מתקבל  p=0.0005 וזו כבר היתה נחשבת הצלחה מסחררת! כלומר, בהחלט אין צורך שהאבחון הנומרולוגי יתאים לאבחון הפורמלי בכל המקרים כדי שהמתאם יצא מובהק. רחוק מכך.

מתוך סקרנות נציץ בשלוש תוצאות הביניים של החישוב (שלוש הבדיקות), כפי שהתקבלו לאחר הצבת הנתונים.

אף אחת מהן אינה מובהקת סטטיסטית.

המרכיב השני כשל כשלון חרוץ. היה תת-אבחון קיצוני: רק 2 אנשים אובחנו כבעלי לקות, אחד מהם באופן נכון ואחד מהם באופן שגוי. מעניין לציין כי לטענת מתי זה המבחן הנומרולוגי הידוע/מקובל מבין השלושה.

שלב המשחקים

באופן מובן, היה פיתוי גדול לשחק ו"למשמש" קצת את הנוסחאות, כדי לבדוק האם ניתן ע"י שינוי כזה או אחר לשפר את מובהקות האבחון.

כמובן שהדבר אסור בתכלית האיסור לביצוע במסגרת המחקר הנוכחי, שכן כל שינוי, קטן ככל שיהיה, משמעותו "נסיון קליעה" חדש. מכיוון שמטרת המחקר היא לבדוק האם האבחון הנומרולוגי טוב יותר מניחוש, כל שינוי, גם אם מדובר בשינוי פרמטר בנוסחה הקיימת, סילוק אחת הבדיקות וכד', מהווה ניחוש חדש לחלוטין. ככל שמספר הניחושים שנבחן גדול יותר, הסיכוי רב יותר שאחד מהם יניב תוצאות טובות במקרה. בסופו של דבר, תמיד נוכל להצליח למצוא נוסחה שתאבחן את האנשים באופן מדהים.

למה הדבר דומה? נניח תלינו על הקיר מטרה והמשימה היא לקלוע לשטחים השחורים בלבד. מגיע מתחרה, זורק כמה עשרות חיצים ו… פוגע במידה דומה באזורים לבנים וכהים, בקיצור לא מרשים ביכולותיו כקלע.

הקלע המתוסכל שלנו לא מוותר. הוא בוחן את תבנית הקליעה שלו היטב: "מה היה קורה אילו הייתי זורק קצת יותר למעלה את כל החיצים שלי? ממש קצת? אולי ימינה? אולי אם הייתי ממקד את כולם טיפה יותר למרכז? אם הכל היה מסובב קצת בכיוון השעון?"
לבסוף הוא מגלה שאם היה זורק את כל החיצים רק טיפה שמאלה, אחוזי הקליעה שלו היו מרשימים.

אך מה יכולה להיות הסיבה לכך שכל החיצים שזרק פגעו קצת ימינה מהרצוי? בודאי יש סיבה הגיונית לכך. הממ… רוח כמובן! מן הסתם נושבת רוח קלה מצד שמאל, אשר סוחפת את כל החיצים קצת ימינה. ובאמת, אם נזיז את המטרה מעט ימינה נקבל פגיעות מרשימות!

משמאל – קליעה בפועל: 5 מתוך 11 חיצים פגעו באזורים שחורים.
מימין – קליעה אם נזיז את המטרה רק מעט ימינה: 10 מתוך 11 חיצים היו פוגעים באזורים שחורים.

עד כאן הכל טוב ויפה. אך האם היינו מסתפקים בהשערה זו ומעניקים לקלע את מדליית הזהב בתחרות הקליעה? אני מניח שלא.

מה היינו מבקשים ממנו לעשות? לזרוק שוב את החיצים כמובן, תוך שהוא לוקח בחשבון את כל גורמי התיקון שעולים על דעתו אשר יבטיחו לו הפעם קליעה מדויקת למטרה. אם בפעם השניה הוא אכן יקלע היטב למטרה, הרי שניחן ככל הנראה בכישורי קליעה אמיתיים. אם לעומת זאת יפספס שוב ויטען הפעם (לאחר שיבדוק את מצב קליעותיו) כי נדרש תיקון אחר, רובינו כבר לא נתייחס אליו ברצינות.

וחזרה למחקר הנומרולוגי.

אכן התגלה, כי אם נפטרים מהבדיקה הקלאסית שלא הראתה כל תועלת, ובנוסף משנים את ערכו של פרמטר מסוים בבדיקה אחרת, מקבלים תוצאה מרשימה של p=0.01!

האם עלינו על תגלית מדעית אמיתית, או שרק ציירנו מחדש את המטרה סביב החיצים?

יש רק דרך אחת לברר זאת: צריך להפעיל את הנוסחאות החדשות על מדגם חדש של נבדקים.

שינסנו מותניים, ויצאנו לאסוף מדגם חדש. (זו גם אחת הסיבות לזמן הממושך שחלף בין תחילת המחקר עד לרגע זה של פרסומו).

המדגם השני

הפעם הצלחנו לאסוף נתונים של 272 אנשים חדשים. כאשר הדלדל סופית זרם המשיבים החלטנו על סיום שלב האיסוף.

לאחר ניקוי הנתונים באותו אופן בדיוק כמו בחלקו הראשון של המחקר, נותרנו עם 105 משתתפים.
(116 נוקו על סמך גילאים לא מתאימים – בעיקר צעירים מדי, 20 מהנותרים ציינו כי הילד לא אובחן אך נראה שיש לו לקות – כפי שהוחלט ניקינו גם את אלה. 20 מהנותרים היו בעלי שם אמצעי, ו-11 מהנותרים היו שמות לא תקינים – 6 הזנות כפולות של נתונים, שם אחד בראשי תיבות 3 בעלי יותר משם אחד בשדה השם הפרטי ואחד החשוד שמכיל כינוי חיבה בשדה "שם משפחה").

תוצאות המדגם השני

להלן התפלגות הנתונים לארבע הקטגוריות:

נשים לב כי האבחון הנומרולוגי מנבא חוסר בלקות בכ-3/4 מהמקרים (80 מתוך 105). אחוז זה זהה הן לגבי אלה שלא אובחנו כלקויים באופן רשמי (תוצאה טובה) אך הן לגבי אלה שכן אובחנו כלקויים (תוצאה עגומה).
למה הדבר דומה? להגרלת מספרים בין 1 ל-4, והכרזה על ליקוי למידה בכל פעם שיתקבל 1, ועל אי-לקות בכל פעם שיתקבלו המספרים 2, 3 או 4.

(דרך אחרת לראות את כישלון האבחון היא להסתכל למשל על אלה שאובחנו נומרולוגית כבעלי לקויות: היו 25 כאלה. ההתפלגות שלהם בין אלה שאובחנו רשמית לאלה שלא אובחנו רשמית היא בדיוק כהתפלגות המאובחנים / לא-מאובחנים (2/3 ו- 1/3), כלומר תוצאה זהה היתה מתקבלת ע"י ניחוש פשוט).

ואכן p=0.87 עבור נתונים אלה, כלומר אין כל תוקף סטטיסטי לאבחון.

כמו בחלק הראשון של המחקר, גם הפעם אף אחד מחישובי הביניים המרכיבים את הנוסחה הסופית לא התקרב להניב תוצאות מובהקות כשלעצמו.

הנחות וגורמי הטיה אפשריים

להלן כמה מההנחות שעומדות בבסיס המחקר, וגורמי הטיה אפשריים לתוצאות.

ערפול בכל הקשור לאבחון לקויות:

האבחונים אינם חד משמעיים, ויש מקרים גבוליים רבים. רף האבחון משתנה עם השנים. ילדים עלולים להיות לא מאובחנים מתוך התכחשות של הוריהם למצב. ילדים עלולים להיות מאובחני-יתר ע"י הורים בכדי להשיג להם הקלות בלימודים.
יחד עם זאת, אנחנו מניחים כי בכל זאת קיים מתאם גבוה בין היות ילדים מאובחנים או לא מאובחנים, לבין לקויות.

הטיות מדגם כתוצאה מבחירה עצמית של משתתפים

בהחלט יתכן שהיו הטיות כאלה. אולי הורים לילדים בעלי לקויות ששו יותר להשתתף במחקר; אולי דוקא הססו יותר. אולי ההזמנה להשתתפות במחקר הופצה ביתר יעילות בקרב הורים לילדים בעלי לקויות. יתכן שחלק מהאנשים שילדיהם אינם בעלי לקות הבינו בטעות כי המחקר לא רלוונטי עבורם ולא השתתפו בו משום כך.
כך או אחרת, במבנה המחקר הנוכחי הטיות כאלה לא אמורות להשפיע על התוצאות. כל שנדרש הוא שיהיה מספר גדול מספיק של משתתפים בכל אחת מארבע הקטגוריות.

נסיון רמאות מכוונת ע"י משתתפים

קשה להאמין שציבור שלם ינסה לחבל בתוצאות בכוונה. נניח לרגע שהדבר בכל זאת קרה: מכיוון שהמשתתפים לא יודעים מהי הנוסחה, אין באפשרותם לדעת אם ע"י שינוי פרט כזה או אחר הם יקטינו את תוקף האבחון הנומרולוגי או דוקא יגדילו אותו.
גם אם מספר אנשים "ירמו" או לצורך העניין פשוט יתבלבלו בהזנת הנתונים, ההשפעה תהיה מינורית, ולא תטה את תוצאות המחקר מ"אבחון מובהק" לחוסר תוצאה מובהקת.

כדי להסיר חשד ל"רמאות המונית", בדקנו לחוד את הנתונים שנאספו דרך הפרסום בבלוג "חשיבה חדה" ולחוד את הנתונים שנאספו דרך הפרסום באתר של מתי (כזכור, הנתונים נאגרו בקבצים נפרדים). הבדיקה הראתה כי אין לכך כל סימן בנתונים.

נסיון חבלה בנתונים מצד החוקרים

כל הנתונים היו זמינים לשני הצדדים בכל רגע במהלך איסופם. כל צד היה רשאי כמובן לגבות את הנתונים בכל רגע למחשב הפרטי שלו ולוודא בהמשך שלא חל בהם שום שינוי.

כמה מילים על הטיות מחקריות ופרסום סלקטיבי

רצה הגורל, המחקר הנוכחי הדגים כמה נקודות בצורה מאוד מוחשית:

חישבו עד כמה קל היה לחוקר נומרולוגיה נלהב לפרסם את המחקר בשלב שלאחר המשחק בנוסחאות. אחרי הכל, השינוי היה באמת מינורי. רק סילוק אחד המרכיבים בחישוב ושינוי פרמטר תמים במרכיב אחר, והוקוס פוקוס, p=0.01!
לא היתה התעסקות בנתונים עצמם. לא נמחקו שמות, לא זויפו ערכים. רק שינוי קל בנוסחת החישוב, שממילא לא הוצהר עליה מראש. מי יכול לדעת?

יתכן שחוקרים תומכי נומרולוגיה אחרים ערכו מחקרים דומים אך קיבלו תוצאות שליליות ובחרו שלא לפרסם אותן. חוקרים שאינם תומכי נומרולוגיה מן הסתם לא יבזבזו זמן ותקציבים על ביצוע מחקר שכזה מלכתחילה.

סיכום

לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין האבחון הנומרולוגי לבין אבחון רשמי של לקויות למידה.

גם הנוסחאות ה"משופרות", שהניבו מתאם מרשים על בסיס הנתונים הראשונים, כשלו לחלוטין לגבי נתונים חדשים.
מסקנה:  השיפור היה "ציור המטרה סביב החיצים", אחרי הכל.

כמובן שלא ניתן להסיק ממחקר זה שום מסקנה כללית לגבי התוקף של הנומרולוגיה. כל שניתן להסיק הוא שהשיטה הנומרולוגית הספציפית בה נעשה שימוש, למטרה הספציפית הזו (אבחון לקויות למידה) בשימוש בנוסחאות הספציפיות הללו – חסרת כל תוקף.

ספק אם אקדיש זמן נוסף בעתיד לבדיקת טענה נומרולוגית אחרת, אבל אני מקווה שהתרגיל הזה הדגים מה הרמה המינימלית שנדרשת כדי לבדוק אם לטענה כלשהי מסוג זה יש קשר למציאות. אני בטוח שעם תקציבים גדולים יותר מאלה שעמדו לרשותנו (אפס), אפשר יהיה להגיע לניסויים ברמה גבוהה יותר ולתוצאות אמינות אף יותר.

אם בניסויים חוזרים ונשנים, ע"י חוקרים שונים ולגבי השערות מחקריות שונות ומגוונות תתבהר ותעלה תמונה אחרת, לפיה אבחונים נומרולוגיים הינם בעלי תוקף, תהיה סיבה טובה להתחיל להתייחס ביתר רצינות לתחום פעילות זה.

דברי הסיכום של מתי

הנומרולוגיה הקבלית שייכת לעולם רוחני-מיסטי, אשר רב הנסתר בו על הגלוי, והגדרות "מובהקות" אינן מתאימות לו בהגדרה. גם כאשר אנו מנסים לדייק עולם זה באמצעות נוסחאות וחישובים [כפי שהנומרולוגיה עושה], הרי שהמכלול הרחב של מרכיבי המפה הנומרולוגית המשפיעים על דרך חייו של האדם, התנהגותו, בריאותו וכד', בצירוף אלמנט הבחירה האישית, מקשים על דיוק מובהק כפי שנדרש בעולם המדעי. זו הסיבה מדוע עד היום כמעט ולא נערכו מחקרים בתחום ומרבית הקולגות שלי נמנעים מכך, וזהו בדיוק הפתח דרכו נכנסים הספקנים ומעלים את ספקותיהם.

על אף הקושי האובייקטיבי, מצאתי במחקר זה בעיקר אפשרות מעניינת לניסוי כלים ושכלולם בדרך שאף פעם לא התאפשרה לי, ואולי חיבור, ולו לרגע, בין מאמינים לספקנים… זו היתה דרך מיוחדת לטעמי לייצר דיון משותף עם קהל שהנושא כל כך זר לו. מלכתחילה הנחתי כי את הספקנים שבחבורה אתקשה לשכנע, כך שגם במקרה ותתקבל תוצאה מובהקת אדרש לבדיקות נוספות, בעוד שאת המאמינים גם תוצאה שאינה מובהקת לא תסיט מאמונתם… וכך, על אף הסיכון הגבוה שתתקבל תוצאה "שאינה מובהקת" כפי שחששו קולגות ואשר רק תשרת את הספקנים, בחרתי להרים את הכפפה שזרק גלעד.

כפי שציין גלעד בפרק ההנחות וגורמי ההטיה האפשריים, קיים ערפול מסויים בתחום אבחון הלקויות, אך בחרתי בו, מאחר והוא בין הנושאים הבודדים החפים מהשפעות חיצוניות בהיבט הנומרולוגי. העמדתי למבחן הסטטיסטי שלושה כלים [כלי = חישוב בעל משמעות נומרולוגית או נוסחה הבודקת הימצאות או מינונים של מספרים מסויימים במיקומים ספציפיים במפה הנומרולוגית]. מאחר וגם הכלים מורכבים מאוד וניתנים להרצה במספר ואריאציות [למשל קביעת הרף המסנן מבחינת מינון של גורם מסויים במפה], לקחתי בחשבון כי הסיכון לסטייה בתוצאות מאוד גבוה.

מטרתי לשכלל את האבחון הנומרולוגי בנושא הושגה בחלקה. מבין שלושת הכלים הצלחתי לפסול כלי אשר "חשדתי" בדיוקו זה זמן רב, ומאידך זיהיתי כיצד אני יכולה לדייק יותר בשניים האחרים גם אם התוצאות אינן מובהקות דיין. מאחר וכל נסיון לדייק יותר את הכלים מצריך הרצה חדשה על קהל מאובחנים חדש, היכולת שלי להגיע לתוצאות חדשות טובות יותר מבחינה סטטיסטית הוגבלה. במצב אופטימלי, בדיוק כפי שחוקר במעבדה מריץ ניסוי שוב ושוב, הייתי שמחה לאפשרות להריץ את הכלים במספר ואריאציות נוספות, אולם נאלצנו להסתפק בשני מדגמים בלבד לאור הקושי בהשגת רשומות חדשות.

לתחושתי, קיים סיכוי גבוה כי גם גודל המדגם השפיע על המובהקות, מאחר ולכל נתון יש משקל רב יותר במדגם של 80-100 רשומות לעומת 1000 רשומות למשל. כדי להמחיש זאת אתייחס לנתון של גודל כל אחת מהקבוצות במדגם. אם בריצה הראשונה כלל המדגם 81 רשומות מתוכן 39 סווגו על ידי ממלאי השאלון כ"בעלי לקות" ו-42 כ"ללא לקות", הרי שבמדגם השני שכלל 105 רשומות, רק 35 סווגו כ"בעלי לקות" ו-70 כ"ללא לקות". אחד ההיבטים המעניינים שרציתי לבחון בתוצאות היה, האפשרות כי האבחון מדייק יותר בשלילת לקות, אך מאחר וגודל הקבוצה שסווגה במקור "ללא לקות" היה פי שניים מהקבוצה של "בעלי לקות", הרי שהמחקר השני הקשה עלי לבדוק זאת. וכך, גם אם גודל המדגם מספק מבחינה סטטיסטית, הרי שחוסר הסימטריה בחלוקה הפנימית של הסיווגים גורם לכך שכל טעות אבחונית, שאפשרית בדיוק כמו בעולם המדעי, מקבלת משקל גדול יותר ומטה את התוצאות לרעה. כאמור, בהיבט זה נאלצתי להשלים עם כורח המציאות. עצרנו לאחר שני מדגמים קטנים יחסית עם חלוקה לא סימטרית [לאחר שניפינו רשומות לא תקינות], ואין לי אפשרות להוכיח טענה זו.

וכך, על אף תוצאה "מאכזבת" לעת עתה, אני יוצאת עם שלל רב להמשך עבודתי. תובנות לגבי שכלול האבחון שאני עורכת, וכלי חישובי שיאפשר לי לעשות זאת עבור קהל לקוחותי ותלמידי ואולי אף להריץ מחקר נוסף בעתיד. אבחונים מוצלחים והכוונות מדייקות ללקוחותי הם המדד היחיד מבחינתי לתקפות הנומרולוגיה [הגדרה שכמובן אינה מקובלת על קהל הספקנים המבקשים הוכחות מובהקות, ואני מקבלת זאת בהבנה], אך איני מרימה ידיים לגבי האפשרות לזקק בעתיד את האבחון בהיבט הסטטיסטי, כך שגם הספקנים יאלצו להטיל ספק בספקותיהם.

אסיים בתודה לגלעד שהיה פרטנר נהדר לעבודת המחקר, סבלן ביותר לשאלותי בתחום הסטטיסטי, רהוט ביותר בתשובותיו והסבריו, ורב יכולות בהיבט של בנית הכלי המחקרי.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בהמשך ישיר לרשומה על ניסויי חישת העתיד, אני רוצה להביא בפניכם סיפור אישי מרתק ששלח לי אחד מקוראי הבלוג (שהעדיף להישאר בעילום שם). תודה על השיתוף!

*

לפני שלוש שנים השתתפתי בסדנא בה דיברו רבות על צורת החיווט במוח וכיצד הוא מתפתח. אחת ההרצאות המעניינות ששמענו הייתה על הדרך בה מתחדשים תאי עצב במוח. נאמר שם, שאם בעבר חשבו שאנחנו נולדים עם מערך מסוים של תאי מוח שרק מתים עם השנים, הרי שלאחרונה גילו שהמוח מייצר מיליארדים של תאי עצב חדשים מדי יום (Neuro Genesis), אך לרוב הם מתים בהמוניהם. הדרך היחידה לגרום להם להמשיך לחיות, להתחבר לאחרים וליצור רשתות עצביות היא ע"י איתגור של המוח. במילים אחרות – תאי העצב יצמחו וייצרו רשתות עצביות לקליטה ועיבוד של מידע רק אם נלמד משהו שמאתגר את היכולות הקוגנטיביות או נעשה משהו חדש הדורש מאמץ מוטורי למשל (כמו ללמוד לרכב על אופניים).

הסדנא, שהייתה רוחנית באופייה, התבססה על העקרון הזה כדי להסביר איך ניתן לפתח יכולות תפישה על-חושית (ESP) החבויות במוח, שהרי הכל עניין של חיווט ואימון.

השיטה בה הדבר התבצע הייתה פשוטה יחסית: לוקחים חבילת קלפי משחק רגילים (פוקר), מערבבים אותם, עורמים אותם כשפניהם כלפי מטה ואז מנסים "לקרוא" אותם, אחד אחד, כל פעם את הקלף הנמצא בראש החבילה.

שניים מהמשתתפים הוותיקים בסדנאות שתרגלו את היכולת הזו במשך תקופה ארוכה, הצליחו להדגים באופן עקבי זיהוי מדויק של 48-52 קלפים מתוך 52 קלפים שיש בחבילה!
הם גם לימדו את המשתתפים האחרים את הטכניקה. לפי ההסבר שלהם, מביטים בקלף (ומנסים לשמור על מוח שקט עד כמה שאפשר ללא הסחות דעת פנימיות וחיצוניות) עד ש"מופיע" על גב הקלף צל שמתעצב לסמל ולמספר של הקלף ההפוך.

פה ושם צצו ועלו סימני שאלה. שני ה"קוראים" המיומנים ביותר הצליחו "לקרוא" רק את החבילה שלהם. אם היו צריכים להחליף חבילה או לנסות אחת חדשה, אחוזי הקריאה שלהם צנחו פלאים, ועלו רק לאחר פרק זמן כלשהו (שבוע או יותר) של אימון עם חבילת הקלפים החדשה.

תרבות עניפה התפתחה סביב הנושא. מפגשים שלמים הוקדשו לתרגול היכולת לקרוא בצורה מדויקת את הקלף לפני הפיכתו. היתה תחושה של מרוץ אל התהילה – מי יצליח לזהות יותר קלפים לפני כולם. העניין זכה לפרסום נרחב כל-כך עד שאחת מאלופות ה"קריאה" אפילו זומנה לבדיקה מעמיקה של יכולותיה במעבדת מחקר מכובדת.

שנה לאחר מכן, בסדנא נוספת, הופתעתי לגלות שעשרות ממשתתפי הסדנא מגיעים לשיעורי הצלחה מדהימים של 40 קלפים ויותר, עד כדי "קריאת" חבילת קלפים שלמה ברצף ללא אף טעות!

אם בני ה"דור הקודם" של קוראי הקלפים נדרשו לכ-20-30 שניות בממוצע לזיהוי כל קלף, ולפעמים היו מניחים מספר קלפים בצד כי לא הצליחו לזהות אותם כלל, הרי שבני ה"דור החדש" הצליחו לקרוא כל קלף ב-3 שניות בממוצע. ממש עברו על החבילה כרוח סערה…

אחד המשתתפים שהדגים מול כולם את שליטתו המופלאה במלאכה סיפר שלימד את עצמו לעשות זאת בשישה ימים! משתתפת אחרת, שזיהתה נכון 30 קלפים במפגש שנעשה ביום הראשון לסדנא, הצטרפה תוך יומיים לנבחרת האלופים עם טעות אחת בלבד לחבילת קלפים שלמה! מישהי סיפרה שהצליחה לפתח את היכולת הזאת בזמן שהיתה מאושפזת לשבועיים בעקבות שבץ ולא יכלה ללכת. לטענתה זה העמיד אותה על הרגליים במהירות רבה וללא עקבות כלשהם לשבץ!

מצד אחד זו הייתה תגלית משמחת עבורי, ומצד שני – מזעזעת.
משמחת – שהרי אם הם יכולים, זה נמצא בתחום היכולת האנושית, וכל מה שצריך לעשות זה רק להתאמן בשקידה.
מזעזעת –  משום שהתאמנתי באדיקות (פחות או יותר) אבל נותרתי הרחק מאחור עם זיהוי של משהו כמו 3 קלפים מתוך 52… והיה גם עניין הכבוד הרב שקיבלו אותם אנשים, (שזכו לקללות עסיסיות בתוך ראשי) והחגיגה שנמשכה סביבם בהערצה מוחלטת.

אקטע לרגע את שטף הסיפור כדי לשתף אתכם במחשבות שהתרוצצו במוחי למקרא הדברים.

האם מדובר בכוחות על טבעיים?

כנראה שלא.

למרות שהמחקר הפראפסיכולוגי נמשך כבר למעלה ממאה שנה, עדיין אין שום ראיות לביצוע דבר מסדר גודל כזה בתנאים מבוקרים (ראו למשל כאן). גם התוצאות המרשימות ביותר בהם מנפנפים חוקרי העל-טבעי מדברות על סטיות זעירות מהצפוי באקראי, סטיות שלא ניתן להבחין בהן כלל אלא אם מבצעים סטטיסטיקות על מספר רב של נסיונות.
לא סביר שלראשונה בהיסטוריה התקבצו המוני אנשים בעלי יכולות על טבעיות במקום אחד (או ליתר דיוק – אנשים רגילים אשר פתחו מיומנות זו תוך ימים ספורים).
(עוד על ענייני סבירות תוכלו לקרוא כאן: "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

האם מדובר במקריות? מה צפוי באקראי?

נניח לרגע כי קוראי הקלפים לא יודעים או לא זוכרים אילו קלפים כבר נפתחו כשהם מנסים לנחש את הקלף הבא בתור. נגדיר קריאה של חבילה שלמה כניסיון אחד. כמה קלפים צפוי שאדם ינחש נכון, באקראי?

חישוב מראה כי בשליש מהנסיונות לערך לא יהיה אף לא זיהוי נכון אחד. הצלחה בניחוש 2 קלפים או יותר תתרחש באחד מכל 4 נסיונות. אחת ל-13 נסיונות יצליח מישהו לנחש 3 קלפים או יותר מהחבילה.
הסיכוי לנחש 5 קלפים נכונים או יותר צונח כבר לשליש האחוז. כלומר, אחת ל-300 חבילות בממוצע. הסיכוי לנחש נכון 15 קלפים או יותר הוא בערך 1:20,000,000,000,000. אם כל אדם שחי על פני כדור הארץ יקרא 10 חבילות ביום, ארוע כזה יתרחש פעם אחת בשנה, אי שם על פני האדמה, לבר מזל אחד.

אך הסיכויים לניחוש מוצלח בפועל היו גבוהים יותר. מהסיפור משתמע כי הקלפים נחשפו מיד לאחר כל נסיון ניחוש. ברור כי זכירת הקלפים שנפתחו כבר (בין אם נקראו בהצלחה ובין אם לאו) משפרת את הסיכויים לניחוש הקלפים הנותרים, שכן מספר האפשרויות הולך ומצטמצם ככל שמתקדמים במורד החבילה. למעשה, אם ה"קורא" זוכר את כל הקלפים שנפתחו באופן מושלם, הקלף האחרון ידוע בודאות. את הקלף הלפני האחרון ניתן לנחש בסיכוי של 50% (שהרי אז נותרים רק שני קלפים שעדיין לא נפתחו ובעל הזכרון המושלם יודע מי הם השניים).

בגרף מוצגת ההסתברות לניחוש N קלפים או יותר בחבילה, בשני המצבים שתוארו – חוסר זכרון מוחלט, וזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו. אפשר להניח כי ההסתברות הרלוונטית לתנאים המדוברים נמצאת איפשהו בין שני המצבים הקיצוניים המתוארים בגרף.

* הערה למתמטיקאים מבין הקוראים: את ההסתברויות למצב ללא זיכרון חישבתי ע"י שימוש בנוסחת התפלגות בינומית מצטברת.
מציאת ההסתברויות למצב עם זכרון היתה מאתגרת יותר, ונאלצתי לכתוב תוכנית קטנה שהגרילה הלכה למעשה חבילות קלפים, ניחשה אותם תוך שימוש בזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו עד לכל רגע, וספרה את כמות הניחושים הנכונים. הנתונים מקורבים, ומתבססים על 100,000 נסיונות. אם מישהו חושב שיש טעות במספרים, אנא ידעו אותי.

כך או אחרת, הסיכוי לנחש 20 קלפים או יותר שואף לאפס.  לא יתכן שאנשים זיהו 40-50 קלפים בסדנה שוב ושוב, במקרה.

מסקנה: לא מדובר במקריות.

אז במה כן מדובר?

מכיוון שלא מדובר בסטיות קלות מאקראיות (מה שיכול להיות מוסבר ע"י הטיות ניסיוניות דקות כאלה ואחרות) אלא בממצאים אדירי מימדים, יש לכוון את אור הזרקורים אל אחד משני ההסברים הבאים:

הונאה עצמית / הונאה מכוונת (או כמובן שילוב של שניהם).

נחזור לסיפור כעת:

אותה בחורה שנבדקה במעבדת המחקר והדגימה להם קריאה ללא דופי, קיבלה מהחוקרים את ההסבר הבא: זה לא שהיא מרמה אבל משום שהיא מתאמנת עם אותה חבילת קלפים במשך זמן ממושך, המוח שלה לומד לשנן בצורה תת-סיפית (Subliminal) את הסימנים הזעירים הנמצאים בגב הקלפים וכך היא מסוגלת לזהות אותם.

היא לא בהכרח מודעת לעובדה שהיא מזהה סימנים על גב הקלף, אבל היא קולטת ומעבדת אותם תת הכרתית. הם הציעו לה לשנות את הצורה בה היא מתאמנת, ולכסות את הקלפים שהיא קוראת כך שלא תיחשף לסימנים הייחודיים הנמצאים על גב כל קלף. הם גם ביקשו ממנה לחזור אם תצליח להגיע לרמת מובהקות דומה בשיטה החדשה.

ובחזרה לסדנא. משהו קצת הריח לי…

לקח לי יומיים לגלות שאותם אנשים שהפכו לכוכבים וזכו לחמש-עשרה דקות התהילה שלהם באור הזרקורים, למעשה למדו בצורה מודעת את הסימנים בגב כל קלף, וחלקם, רחמנא לצלן, אפילו ייצרו סימנים ייחודיים כאלה לכל קלף בעצמם, שיהיה יותר קל.

כשהבנתי את זה, לימדתי את עצמי תוך שעה לקרוא חצי מחבילת הקלפים שלי – נדרשו רק זכרון ושינון תבנית הפגמים הזעירים בגב הקלף. עכשיו הבנתי למה כולם היו צריכים פנסים חזקים כדי לבצע קריאה נכונה…

כמובן שכעסתי מאוד, הרי מדובר כאן על רמייה מודעת, לפחות לגבי חלק מהאנשים.
חלק מהמשתתפים (ואני ביניהם) התחילו לשאול שאלות קשות, ומכאן לשם, כל הנושא נפתח והביקורת זרמה.

מכאן ואילך, ההוראות החדשות היו להתאמן לפי הנחיות מעבדת המחקר – כשהקלף אותו מנסים "לקרוא" נסתר מן העין.

עד היום, אף אחד מהמשתתפים בסדנאות לא הצליח להגיע לאותה רמה של מובהקות.
אבל זה כמובן לא אומר שום דבר לגבי העתיד 🙂

דברים אינם כפי שהם נראים

אני חושב שהסיפור מדגים יפה, בין השאר, עד כמה לעיתים דברים אינם כפי שהם נראים, וביותר מרמה אחת.

ברמה הפיזיולוגית, יכולות "על טבעיות" לכאורה התבררו כמשחק זכרון המבוסס על קליטה מודעת/לא-מודעת של רמזים טבעיים לחלוטין.
פרשה היסטורית מרתקת באותו נושא היא הסיפור על הסוס שידע חשבון. מי שלא מכיר– מומלץ בחום! קלאסיקה של חשיבה חדה.

ברמה הפסיכולוגית-חברתית, לאחר שאנו מקלפים את קליפת הרוחניות וההתפתחות האישית, מתגלים לעינינו המניעים העמוקים יותר: רצון להרגיש מיוחדים ("יש לי כוחות על-טבעיים!"), השפעה וסחיפה חברתית ("למה לכולם זה מצליח ולי לא? אני חייב לעזור לזה לקרות…"), תחרותיות ("אוף, גם האחרים כאן מיוחדים, אני חייב להיות אפילו יותר מיוחד!"), מניעים שמובילים אנשים להונאה עצמית ואף הונאה מכוונת כלפי אחרים בכדי להשיג את מטרתם האמיתית – יוקרה והערכה חברתית במקרה הזה, כמו גם, מן הסתם, שיפור הדימוי העצמי.

*

חושבים שיש לכם תפישה על-חושית?

קחו חבילת קלפים חדשה, בקשו מחבר שיערבב אותה היטב ויתחיל לדפדף את הקלפים בתוך ארגז קרטון כך ששניכם לא תראו את הקלפים (ואתם גם לא תגעו בהם). רישמו את ניחושיכם על דף עד שתסיימו לדפדף את כל החבילה (בזהירות – לא לערבב את סדר הקלפים שמניחים בצד).

כשתצליחו לנחש 10 קלפים או יותר מתוך חבילת קלפים סטנדרטית (מבלי לרמות) שילחו לי מייל נרגש, ואני מבטיח ליצור איתכם קשר ולבדוק את הנושא בצורה יותר מבוקרת.

אם תצליחו בכך פעמים נוספות בתנאים מבוקרים, אפרסם את התוצאות בבלוג (אנונימית או לא, לבחירתכם), ואודיע קבל עם ועדה שדבר מאוד מוזר קרה, שאין לי כל הסבר סטנדרטי עבורו, ויתכן שאנו אכן עדים, לראשונה בהיסטוריה, לתפישה על חושית משמעותית, ניתנת לחזרה, בתנאים מבוקרים.
כשאהיה גדול אולי אציע גם פרס כספי.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מי מאיתנו לא חווה פעם תחושה חזקה לגבי העתיד, שהתאמתה.

אני זוכר שעמדתי מול מכונת המשקאות החדשה שהציבו בחצר בית הספר התיכון. בהפסקות היינו עולים לרגל אל המכונה ומזמינים לנו שוקו: אתה משלשל מטבע, לוחץ על הכפתור, ממתין שניה, כוס פלסטיק מגיחה מאי-שם, שפריץ של שוקו כהה מתחיל למלא אותה, שפריץ של חלב עוקב אחריו (או שמא הסדר היה הפוך?), אתם בודאי  מכירים את המחזה. יום רגיל אחד ניגשתי להזמין לי שוקו. שלשלתי את המטבע, לחצי על הכפתור… ופתאום הרגשתי. פשוט ידעתי. הפעם הכוס לא תצא! חלפה שניה… ואכן הכוס לא יצאה! שפריץ השוקו השפריץ, שפריץ החלב הגיע אחריו (או שמא הסדר היה הפוך) והכל חילחל לחריצים הללו שמתחת לכוס החסרה.
נפעמתי. החוויה היתה עזה מספיק כדי שאזכור אותה עד היום.

אני בטוח שכל אחד מאיתנו שמע או חווה חיזוי מטלטל אף יותר מאובדנה של כוס במכונת משקאות.

קשה שלא לייחס כוח נבואי לתחושה כזו שהתאמתה. אנחנו כנראה "מתוכנתים" לכך. קיים יתרון הישרדותי ברור עבור יצורים שמסוגלים לקשר בין ציפיות לגבי העתיד לבין ארועים שמתרחשים בפועל. זהו אולי גם בסיס החשיבה המדעית שטבוע במוח כל אחד מאיתנו: יש לנו תיאוריה מסוימת לגבי העולם (למשל: אש = מסוכן), לתיאוריה יש ניבוי כלשהו (הכנסת היד לאש תגרום לתחושה לא נעימה), אנחנו בודקים אותה לפעמים, במתכוון או שלא במתכוון (לא, זה באמת מאוד לא נעים!) ומאותו רגע כדאי מאוד שהתאוריה שלנו תקבל משקל יתר (אש = אכן מאוד מסוכן!)

באותו האופן, אם חולפת במוחנו תמונה של אסון שעומד לפקוד בן משפחה ואסון כזה מתרחש חס וחלילה, המוח שלנו יוצר קישור חזק מאוד בין שני הארועים. לא משנה בכמה מקרים רק חרדנו לגורלו של אותו אדם ושום דבר לא התרחש, המשקל שהמוח נותן למקרה בו היתה תחושה + קרה הדבר, גדול לאין שיעור מהמשקל שהוא נותן לגבי המקרה בו היתה תחושה + לא קרה דבר. אחרי הכל, אולי קיימת חוקיות מאחורי הדברים ובאמת חזינו את העתיד ("חושב לו" המוח)?
המחיר שאנו משלמים עבור אמונת שוא בחוקיות שאינה נכונה, קטן בהרבה מהרווח שאנו מפיקים מאמונה שתסתבר כנכונה, שהרי אם באמת יש ביכולתנו לחוש באסון בטרם התרחש, הדבר עשוי להציל חיים.

ברור אם כן מדוע אנו מייחסים משקל כה רב לתחושות שהסתברו לאחר מכן כנכונות.
אך כיצד נדע אם אכן ניחנו בכושר נבואי? בהפשטה, יש לתעד לשם כך את כל המקרים בחיינו בהם:

1. הרגשנו שמשהו עומד לקרות והוא אכן קרה.
2. הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא לא קרה.
3. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא קרה.
4. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות ואכן הוא לא קרה.

מובן שניסוי-חיים כזה אינו ריאלי. חישבו על תיעוד "אירועים" מסוג 4 למשל. ברור שיש גם בעיות הגדרה קשות. עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין ההרגשה שלנו לבין מה שארע בפועל? מה טווח הזמן שנחשב נבואה מוצלחת? הרחבתי את הדיבור על כך ברשומה על חלומות נבואיים וברשומה על טכניקות לניבוי העתיד.

הדרך היחידה בה ניתן לבדוק אם באמת ניחנו ביכולת לחוש את העתיד או שמא אנחנו פשוט זוכרים רק את המקרים הבודדים בהם התאמה כזו התרחשה במקרה, היא לערוך ניסוי מבוקר.

ניסויים רבים שניסו להוכיח יכולת חיזוי עתיד בוצעו במשך 100 השנים האחרונות ע"י חוקרי פארא-פסיכולוגיה נלהבים. הניסויים (אלה שלא הסתברו כרמאות מכוונת), סבלו בד"כ מהטיות רבות וחמורות. החריגות מהצפוי באקראי שמתגלות בניסויים אלה קטנות בד"כ עד כדי כך שלא ניתן להבחין באפקט המדובר אף פעם בחיי היום-יום, אלא רק בצורה סטטיסטית על פני מאות או אלפי נסיונות. לדוגמה, ניסוי שיוכרז כמוצלח יהיה כזה בו אנשים יצליחו לנחש על איזה צד ייפול מטבע 50,500 פעמים מתוך 100,000 הטלות, במקום הממוצע הצפוי של 50,000 ניחושים נכונים. זו תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, אך גודל האפקט אפסי (סטיה של חצי אחוז בלבד מהצפוי באקראי – לא משהו שניתן להבחין בו מבלי לרשום ולספור את כל התוצאות).

אבל נניח לרגע שקיימת יכולת לחוש ארועים עתידיים.
אולי העובדה שלא גילו שום ממצא משמעותי שמאשש זאת עד היום נובעת מצורת ניסויים לא מתאימה?
אולי המקרים הללו כן מתרחשים, אך רק באופן נדיר מאוד, שלא מאפשר "לתפוס אותם על חם" בניסוי מבוקר?

אולי אפקט של חישת העתיד מתקיים רק במצבים בהם באמת אכפת לנו מה עומד לקרות? מצבים טעונים רגשית? מצבי סכנה לנו או לקרובים לנו?
אחרי הכל, אם התפתח מנגנון כלשהו שמאפשר למוחנו לקלוט מידע מן העתיד, סביר, משיקולי ברירה טבעית, שתהיה רגישות גבוהה יותר לארועים שמסכנים אותנו או את בני משפחתנו, ולא לארועים חסרי כל משמעות קיומית.

אם כך אכן פני הדברים, אך צפוי הוא, שניסוי בו המשימה היא לנחש את הצורה שתופיע על הקלף הבא, למשל, לא יחשוף את האפקט במלוא עוצמתו, אם בכלל.

מה יהיה הקלף הבא, ואת מי זה מעניין בכלל… (קלפי זנר – ויקיפדיה)

הממצאים המדהימים

Dean Radin, אחד מחוקרי הפארא-פסיכולוגיה הידועים, החליט ללכת בכיוון קצת שונה מקודמיו, ולנסות להתקרב, ולו במקצת, למצבי-אמת. האובייקטים בניסוי היו תמונות שהוצגו על מסך מחשב, חלקן היו שלוות ונייטרליות מבחינה רגשית (כגון תמונות נוף), וחלקן – מעוררות רגשית (בניין נשרף, תאונת דרכים, אלימות, פורנו וכד'). הבדל נוסף היה שהנבדקים לא התבקשו לחזות שום דבר באופן מודע. מה שנמדד היתה תגובתם הלא מודעת – קצב הדופק, מידת הזעה, תנועת עיניים ואף פעילות מוחית.

ממצאי הניסוי הראו, לדעת החוקר, כי בני אדם ניחנו ביכולת חישת העתיד, ולו במידת מה.

אבל השטן, כידוע, מתחבא בפרטים הקטנים.

המאמר המקורי

נפשיל שרוולים, אם כן, ונקרא את אחד המאמרים המקוריים שפרסם ראדין בנושא, מאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Scientific Exploration.

צורת הניסוי

בניסויים אלה הנבדק יושב מול מסך מחשב, וכאשר הוא מוכן הוא לוחץ על מקש. המחשב ממתין כמה שניות, מציג לו תמונה במשך כמה שניות וחוזר למסך שחור למשך כמה שניות נוספות.
במשך כל אותו הזמן נמדדת מוליכות העור (שמעידה על רמת עוררות רגשית, בדומה למדידות פוליגרף).
הנבדק צופה באופן כזה בכמה עשרות תמונות ברצף (20-40 ברצף, בניסויים אלה).

כצפוי, תמונות טעונות רגשית עוררו תגובה חזקה יחסית לאחר הקרנתן, ותמונות שאינן טעונות עוררו תגובה חלשה יחסית. בואו נבדוק כעת מה הדברים הלא צפויים שקרו בכל אחד מארבעת הניסויים שהוא ערך.

התוצאות

ניסוי ראשון

24 נבדקים צפו ב-860 תמונות. התמונות חולקו וקוטלגו מראש כ"רגועות" ו"מעוררות". הנה גרף שמראה את "רמת הריגוש" הממוצעת על פני כל הנבדקים, כתלות בזמן, עבור תמונות מעוררות (נקודות שחורות) ותמונות ניטרליות (נקודות לבנות). הקו האנכי מציין את השניה בה הוצגה התמונה לנבדק. כל מה שמימין לקו הוא התגובה לאחר הצפיה, ומה שמשמאל הוא התגובה לפני שהתמונה מוצגת. כצפוי, חל זינוק ברמת העוררות כמה שניות לאחר הופעת תמונות מעוררות.

הממצא המפתיע הוא שלפני הופעת התמונות, ניכר כבר הבדל בין רמת העוררות, בתלות בסוג התמונה שיגיע כמה שניות מאוחר יותר.

מדובר באפקט מובהק סטטיסטית, אך כפי שקל לראות – קטן מאוד בהשוואה לאפקט שלאחר הצפיה בתמונות.

ניסוי שני

ניסוי זה היה רחב היקף הרבה יותר: 56 נבדקים צפו ב-2059 תמונות.

נמצא אפקט זניח ולא מובהק סטטיסטית. בקיצור, לא התגלה כל אפקט ממשי.

ניסוי שלישי

בניסוי זה התמונות נלקחו ממאגר תמונות סטנדרטי (IAPS), כאשר הפעם במקום חלוקה שווה נבחרו 80 התמונות הרגועות ביותר מהמאגר ו-40 התמונות המעוררות ביותר. כדי להקצין את הפער בין החוויות, במקביל להקרנת תמונה מעוררת הושמעו גם צלילים של צרחות, פיצוצים, סירנות וכד'. תמונות רגועות לא לווו בצליל כלשהו. 47 נבדקים צפו ב- 1410 תמונות.

גם כאן נראה אפקט מצטבר זניח, אך מובהק סטטיסטית.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי הוגרלו התמונות באקראי מתוך המאגר הסטנדרטי (IAPS) ולפיכך התפרשו באופן אחיד יותר על פני טווח העוררות הרגשית שחוללו. בניסוי השתתפו 6 נבדקים אשר צפו ב-240 תמונות סה"כ.

בניסוי זה לא התגלה אפקט כלשהו.

איכשהו, ע"י בחישת המספרים בקדירת הסטטיסטיקה, מצליח ראדין להפוך שני ניסויים מוצלחים ושניים שלא העלו דבר, למקבץ מנצח שהסיכוי שיקרה במקרה קטן באופן מדהים. מומחי הסטטיסטיקה שביניכם בודאי ידעו להסביר כיצד התרחש הקסם.

בספרו Entangled Minds מסכם ראדין את הנושא במילים: "המחקרים הללו מצביעים על כך שכאשר האדם הממוצע עומד לראות תמונה מעוררת רגשות, הוא יגיב אליה לפני שהיא מופיעה" (עמ' 188).

זו פרשנות אפשרית אחת לחריגה של התוצאות מהצפוי, אבל כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים לסטיה הזו בתוצאות.

חשוב להבין: מה שאנו צופים שיתרחש בניסוי, מבוסס על ההנחות שלנו לגבי הגורמים המשפיעים. אם התוצאה אינה תואמת את הצפוי, פירוש הדבר שלא לקחנו משהו בחשבון. לא כל מה שהתנהג בניגוד לצפוי מוכיח קיום תופעות על טבעיות. הדבר רק מוכיח שמשהו במודל שלנו, לא תיאר טוב את המציאות.
מה לא לקחנו בחשבון? זה כבר יותר קשה לומר. לעיתים הגורמים הנוספים חמקמקים ביותר, ונדרשות שנים עד שמזהים אותם ומנקים אותם מניסויים עתידיים מאותו הסוג.

אתם מוזמנים לעצור לרגע את שטף הקריאה ולנסות לחשוב על הטיות אפשריות בניסוי כזה.
ננסח זאת אחרת. אם הייתי מכריז על הניסוי הזה כעל "קסם", ואתם הייתם מנסים לפצח אותו, מה הייתם בודקים?

* * *

* *

*

נזכיר בחופזה כמה סיבות אפשריות להטיות בניסוי כזה, שיש לוודא היטב שלא התרחשו:
*  אולי היו רמזים מקדימים כלשהם לתמונה שעומדת להופיע על המסך?
—  באג בתוכנה שמציג את התמונה שניה או שתיים לפני הזמן?
—  חוסר סנכרון בין השעונים במערכת הניסויית (שעון המחשב שמציג את התמונות לעומת השעון שמודד את תגובת הנבדקים)?
—  אולי התמונות המעוררות מאוחסנות במקום אחר בכונן הקשיח של המחשב מאשר התמונות הרגועות ורשרוש שונה נשמע כשהוא טוען אותם לזכרון לפני ההצגה?
*  אולי נתונים אחדים נופו מהרישומים מסיבות כאלה ואחרות באופן שמטה את התוצאות?
*  אולי החוקרים ידעו איזו תמונה עומדת להופיע ואותתו על כך לנבדקים באופן מודע או לא מודע?
*  אולי הסדר לא היה אקראי לחלוטין, ובאופן לא מודע הנבדקים קלטו (ולו במעט) את הסדר הסמוי? (נדרשים רק מספר קטן של "ניחושים מושכלים" כדי להשיג את האפקט הזעום שנמדד).

וכו' וכו'. מקורות ההטיה יכולים לצוץ מכל עבר.

מהמתואר במאמר אפשר להתרשם שכל הנקודות הנ"ל נלקחו בחשבון.

אבל היה עוד הסבר אפשרי.

הטיית הציפייה

הסיפור מתחיל בכשל שרובנו נופלים בו – כשל המהמר.

אתם משחקים ברולטה בקאזינו. הכדור יכול ליפול על מספר שחור או על אדום (ואפס אחד ירוק). לפני שאתם מהמרים, אתם צופים קצת במתרחש: הכדור נופל על שחור פעם אחת. הכדור נופל על שחור פעם שנייה. הכדור נופל על שחור פעם שלישית. מה קורה כאן? הכדור נופל על שחור פעם רביעית ברצף! אתם לא יכולים להתאפק. ברור לכם שהכדור ממש חייב ליפול על אדום בפעם הבאה, לא? הרי מחצית מהמקרים הוא נופל על שחור ומחצית מהם על אדום (נעזוב רגע את האפס בצד), הוא נפל כבר 4 פעמים ברצף על השחור, הגיע תור האדום, לא? הייתם מהמרים? ומה הייתם עושים עם הכדור היה נופל על השחור 26 פעמים ברצף?! מסתבר שארוע זה התרחש במציאות. מהמרים שמו את כל כספם על האדום… והפסידו. הכדור נפל על שחור פעם נוספת.
הם סירבו להכיר בעובדה כי לכדור הרולטה אין זכרון, גם למטבע לא, גם לא לקובייה או לכדורים במכונת הלוטו. לא משנה כמה פעמים הכדור נפל על שחור עד עכשיו, הסיכוי שלו ליפול שוב על שחור זהה גם בסיבוב הבא, והוא 50%, כתמיד. (כמעט, בגלל האפס).

נחזור לעניינו. הנבדקים מבינים מהר מאוד, שלעיתים (בערך במחצית מהמקרים) הם מתענגים על תמונת נוף מרגיעה, ולעיתים הם סופגים תמונה מזעזעת בפנים (בניסוי השלישי זה גם לווה בצרחות ופיצוצים באוזניים). עד מהרה מתפתחת ציפייה לבאות. אחרי תמונה רגועה, נבנית צפייה מסוימת, אחרי שתי רגועות ברצף הציפייה גדלה, אחרי שלוש תמונות רגועות ברצף הלב כבר דופק בחוזקה – רוב הסיכויים שהתמונה הבאה הולכת להיות מזעזעת! והנה, הפלא ופלא, מגיעה לבסוף תמונה מעוררת רגשות. ומה קרה? הנבדקים התרגשו כבר לפני. שימו לב שההיפך לא יקרה. אחרי תמונה מזעזעת אחת או שתיים, הציפייה לתמונה מזעזעת נוספת פוחתת, ואכן, מגיעה לה תמונה רגועה. כלומר, יש כאן חוסר סימטריה מובנה: לאחר תמונות רגועות ההתרגשות עולה דווקא (מתוך ציפייה שתגיע תמונה מעוררת), ולאחר תמונות מעוררות הולכת ופוחתת הציפייה לתמונה מעוררת נוספת.

נשמע הסבר משכנע, לא?
גם אני התבלבלתי מההסבר הזה במשך זמן מה. יש רק בעיה אחת. כשל המהמר הוא כשל. כלומר, תמונות רגועות לא באמת באות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות מעוררות, ותמונות מעוררות לא באמת מופיעות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות רגועות. נניח שנבנה מתח ציפייה מסוים לאחר רצף של תמונות רגועות. במחצית מהמקרים אכן תגיע תמונה מעוררת לאחר מכן, ואז הציפייה תתרום לאפקט ה"ניבוי" לכאורה, אך במחצית השניה של המקרים תגיע תמונה רגועה נוספת (אין זכרון, זוכרים?) ואז הציפייה תתרום מידה שווה של התרגשות דווקא כנגד אפקט ה"ניבוי".

ההטיה האמיתית מתבססת על קיומו של אפקט הציפייה, אבל נובעת בכלל מבעיה בחישוב.
Jan Dalkvist, Joakim Westerlunda,ו- Dick J. Bierman מנתחים את הנושא לעומקו. לא אכנס לפרטים, כי הם מבלבלים מאוד וידרשו דוגמאות והסברים ארוכים למדי. הסקרנים מוזמנים לקרוא בעצמם. רק אספר, שהם בנו סימולצית מחשב שמדמה את תנאי הניסוי, והוסיפו מודל של ציפייה ועוררות רגשית שמבוססים על כשל המהמר, כפי שתיארנו. להפתעתם, נצפה אפקט זהה בצורתו לאפקט ה"חיזוי" לכאורה שמתאר ראדין. האפקט נובע בגלל אי סימטריה מסוימת שנוצרת בעת חישוב הממוצעים. ע"י שינוי קטן בשיטת החישוב ניתן להעלים את האפקט כמעט לגמרי. כלומר, מדובר בהטיה שנובעת מצורת החישוב, ולא הטיה בתוצאות עצמן.

הנה תוצאות סימולציה של אדם נוסף שחקר את הנושא. דיון בעניין וכן קישורים לתמונות נוספות מהסימולציה שלו תוכלו למצוא כאן.

התייחסותו של ראדין

ראדין הכיר כבר את ההסבר הזה כשכתב את המאמר שלו. הוא ניסה להראות שהתוצאות שלו לא סבלו מההטיה הנ"ל, אך הדרך בה עשה זאת היתה מפותלת ומשובצת מהלכים מוזרים בעליל. אציין רק כמה מהם:

1) משום מה הוא בוחר להתייחס רק לשני ניסויים מתוך הארבעה כשהוא בא לבדוק האם אפקט הציפייה מסביר את הממצאים – הניסוי השני (שנכשל) והניסוי השלישי (שהציג תוצאות מובהקות).

2) מתוך 103 נבדקים שתרמו 3469 נתונים הוא בוחר רק 13 שתרמו 450 נתונים, עבורם תוצאות "החיזוי" היו המרשימות ביותר. מכיוון שהשפעת ההטיה המדוברת היא מצטברת ונתרמת מכל הניסיונות של כל הנבדקים, ומכיוון שאין קשר בינה לבין הצלחה בפועל "לחזות" את התמונות, מהלך זה צפוי להקטין את המידה בה ההטיה באה לידי ביטוי בבדיקה.

3) למרות שבניסויים אלה מחצית מהמטרות (בניסוי השני) ושליש מהמטרות (בניסוי השלישי) היו מהסוג המעורר, ראדין מחליט לשנות את קו הגבול וקובע כי רק 26% התמונות המעוררות ביותר יחשבו "מעוררות" לצורך הבדיקה שלו, וכל השאר (כולל תמונות מעוררות רבות) יחשב כתמונות רגועות.  ?!?

לאור הצעדים החשודים הללו, אין טעם אפילו להתעמק בבדיקה שעשה, שמסקנתה היתה כמובן כי הטיה זו אינה באה לידי ביטוי בתוצאות מחקריו. בנוסף, אני לא משוכנע שהוא התייחס בכלל לבעיה החישובית עליה הצביעו החוקרים אלא רק לכשל המהמר, שכאמור אינו מסביר כשלעצמו את האפקט.

נסיונות חזרה על הניסויים

החוקר Richard S. Broughton ניסה לחזור ב-2004 על הניסויים הללו. הפעם, מצויד כבר בידע על הטיית הציפייה, נעשו מאמצים מיוחדים לנטרל אותה בטכניקות עיבוד נתונים משוכללות. הניסוי כלל 64 משתתפים שתרמו סה"כ 5120 נסיונות, כמות גדולה יותר מכל ארבעת המחקרים של ראדין שתוארו לעיל גם יחד. דגשים מיוחדים הושמו על כל הטיה אפשרית, ונראה כי לקחי העבר הופקו בצורה טובה.
הניסוי נכשל כשלון חרוץ. לא התגלה כל אפקט. ליתר בטחון ניסו החוקרים להריץ את החישובים במתכונתם הקודמת על הנתונים החדשים, אך ללא הועיל. אין אפקט. בין אם ניטרול הטיית הציפייה הוא שהעלים את הממצאים ובין אם לאו, אין הדבר משנה – האפקט נעלם.

ב-2011 רגש העולם כאשר פורסמו תוצאות עבודה נוספת בנושא "חישת העתיד" ע"י Daryl Bem, פסיכולוג ידוע ומוערך מאוניברסיטת קורנל. במקביל לעניין הציבורי הרב שהתעורר בעקבות פרסום התוצאות הסנסציוניות בתקשורת, התחוללה סערה בעולם האקדמיה סביב עבודתו. חוקרים הצביעו על בעיות מתודולוגיות בניסויים והועלו חשדות מנומקים להטיית פרסום (פרסום סלקטיבי של ניסויים שהצליחו והצפנה "במגירה" של כאלה שנכשלו להדגים את האפקט המדובר). אחרים ניסו לשחזר את תוצאותיו, ללא הצלחה.
עוד על הפרשה ועל התהיות הרחבות יותר שהיא הציפה לגבי דרך התנהלות המחקר המדעי כדאי לקרוא כאן (בעברית). בם "זכה" לקבל את פרס Pigasus לשנת 2012, שמוענק כל שנה ע"י אגודת JREF לשרלטנים ופסאודו-מדענים בולטים בתחומם.

סיכום דבר

מה היה לנו כאן?
תוצאות הניסוי: חריגות קלות מאקראיות (אפקט שניתן להבחין בו רק לאחר עיבודים סטטיסטיים).
השערה אפשרית אחת: התודעה רואה קדימה בזמן / ארועים עתידיים משפיעים על ההווה (או כל טענה אחרת שאינה מתיישבת עם כל הידוע לנו עד כה).
השערה אפשרית אחרת: הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון ע"י החוקר הן הגורמות לסטייה.

ההשערה השניה סבירה הרבה יותר (הטיות יש בכל מחקר), ולכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולמצות את החיפושים אחר הטיות כאלה עד תום. חריגות קלות מאקראיות לא יכולות להוכיח דבר, קל וחומר אם כבר זוהו הטיות כה רבות, שיש בכוחן להסביר את הסטיות הנמדדות.

כמו פעמים אינספור בהיסטוריה של המחקר הפארא-פסיכולוגי, נראה כי עוד הר הוליד עכבר.

מה שמטריד יותר בעיני היא העובדה שרבים שמעו וימשיכו לשמוע על ההרים הנפלאים, מעטים יתקלו בעכברים הקטנים שהולידו אותם ובודדים יזכו לחזות בחורים השחורים אליהם נעלמים העכברים במרוצה, כשמתחילים לבחון אותם יותר מקרוב.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!