בגדי המלך החדשים – גרסה אנרגטית במיוחד

בגדי המלך החדשים – גרסה אנרגטית במיוחד


* פרק מתוך הספר "חשיבה חדה", שהגיע הזמן לשחרר לעולם כפוסט בבלוג.

בריאותו של המלך הזקן הייתה רופפת. הוא סבל משלל מחלות ומכאובים ועייף מהטיפולים הלא נעימים ומאזלת ידיהם של רופאי הממלכה.

מטפלי האנרגיה מגיעים לביקור

יום אחד התייצבו בארמונו מטפלים מסוג שלא הכיר. אחד מהם פתח בהסברים:

ריפוי אנרגטי היא שיטת טיפול בה ההילר (המטפל) מתעל "אנרגיות" לאדם שמחפש עזרה. הדבר יכול להתבצע עם או בלי "הנחת ידיים", ואף ממרחק, כשהמטפל והמטופל נמצאים במקומות שונים.

שמעת נכון אדוני המלך! נוכל לטפל בך מבלי להפריע לפרטיותך, אם תחפוץ בכך (אך נודה לך אם תקצה לנו בתמורה סוויטת פאר באגף המזרחי של הארמון).

קיימות שיטות שונות של ריפוי אנרגטי, והן כוללות בין השאר: רייקי, הילינג על גווניו השונים, ביו-אנרגיה, תטא-הילינג ומגע-מרפא (Therapeutic Touch).
לכל הילר שיטת טיפול ייחודית, וזו אחת הסיבות שלא ניתן להגדיר את הטיפול מבחינת סדר פעולות. טיפול הילינג נועד לאזן את המערכת האנרגטית של המטופל, לשחרר חסימות ובכך להניח לגוף להגיע לידי ריפוי.

במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום.

באמצעות הראייה האנרגטית, ההילר רואה את הבעיה ומפעיל אנרגיות כדי לטפל בה ולהביאה לידי ריפוי שתכליתו איזון אנרגטי.

המטפלים הוסיפו וציטטו מתוך אתר האינטרנט של המרכז הבינלאומי ללימודי רייקי:

הרייקי הוא עוצמתי ומעודן בו זמנית. בהיסטוריה הארוכה של השימוש בו הוא עזר לרפא למעשה כל מחלה או פציעה ידועים, כולל בעיות חמורות כגון: טרשת נפוצה, מחלות לב וסרטן, בעיות עור, חתכים, חבורות, עצמות שבורות, כאבי ראש, הצטננות, שפעת, כאבי גרון, כוויות שמש, עייפות, נדודי שינה, אימפוטנציה, זיכרון חלש, חוסר ביטחון וכו'. הרייקי תמיד מועיל ופועל לשיפור היעילות של כל שיטות הטיפול האחרות… מקטין תופעות לוואי, מקצר את זמן ההחלמה, מקטין או מעלים כאבים, מפחית מתחים ועוזר לבניית אופטימיות.

"ואיך כל זה מתרחש בדיוק?" שאל המלך בסקרנות גוברת. המטפלים חייכו חיוך נעים והסבירו:

ניתן להסביר את הרייקי כאנרגית ריפוי לא פיזיקלית העשויה מאנרגית כוח-חיים שמונחית ע"י ישות תבונית נעלה. הגדרה זו שימושית היות והיא מקבילה לחוויה של העוסקים ברייקי, בכך שנראה שלאנרגיית הרייקי תבונה משלה בזרימתה למקומות בהם היא נדרשת אצל המטופל לצורך ריפויו. האנרגיה אינה יכולה להיות מוכוונת ע"י המיינד, ולפיכך אינה מוגבלת ע"י הניסיון או יכולות המטפל, וכן אינה יכולה להשפיע לרעה שכן היא תמיד מחוללת השפעה של ריפוי. (יש לזכור כי הרייקי אינו זהה לאנרגיית כוח-חיים פשוטה היות והיא יכולה להיות מושפעת ע"י המיינד וכתוצאה מכך עלולה לגרום גם לנזקים, גם ברמה הבריאותית).

הו, והרי שיחק לי מזלי! חלפה מחשבה זריזה במוחו של המלך. זה איננו הזן הפשוט של אנרגית-חיים. זה הדגם המשופר שיכול רק להועיל! והמטפלים המשיכו בהסבריהם:

המקור או הסיבה לבריאות מגיע מה"קי" שזורמת דרך ומסביב לאדם ולא מהתפקוד התקין של האיברים והרקמות. אם זרימת ה"קי" מופרעת, הדבר ישפיע לרעה על האיברים והרקמות. השיבוש בזרימת ה"קי" הוא הסיבה העיקרית למחלות.

תכונה חשובה של ה"קי" היא תגובתו למחשבות ורגשות. ה"קי" יתחזק או יחלש בזרימתו כתלות באיכות המחשבות והרגשות של האדם. המחשבות והרגשות השליליים שלנו הם הגורם העיקרי לקשיים בזרימת ה"קי".
חשוב להבין שהמיינד נמצא לא רק במוח אלא גם ברחבי הגוף כולו. כמו כן ידוע שהמיינד משתרע גם מחוץ לגוף למרחק של כמה עשרות ס"מ בצורת שדה-אנרגיה עדין, הנקרא הילה (Aura). נובע מכך שהמחשבות השליליות נמצאות לא רק במוחנו אלא מתאספות במקומות שונים ברחבי הגוף וההילה שלנו. במקומות אלה מצטמצמת זרימת ה"קי", תפקוד האיברים והרקמות נפגע, ואם לא יסולקו אותם רגשות ומחשבות שליליים, תיווצר מחלה.

בנקודה זו התכווץ מעט המלך בכס מלכותו. מחשבות טורדניות הציפו אותו. הוא הבין כי חטא במחשבות שליליות לא פעם בעת האחרונה. הרי הרבה כל כך להתלונן על מר גורלו, ולעיתים אף שקע ביאוש כבד. בכך רק החמיר את מצבו! "לחשוב חיובי! לחשוב חיובי ומיד!" פקד על עצמו בטון הסמכותי ביותר שיכול היה לגייס…
והמטפלים סיימו את הסבריהם:

כשרייקי זורם דרך אזור חולה או פגוע, הוא מפרק ושוטף כל מחשבה או רגש שליליים הנמצאים בתת מודע של המיינד/גוף, ובכך מאפשר את חידוש הזרימה הבריאה של ה"קי". כשדבר זה מתרחש, איברים ורקמות לא בריאים מוזנים באנרגיית ה"קי" ומתחילים לתפקד בצורה בריאה ומאוזנת כשהם מחליפים חולי בבריאות.

המלך נותר פעור פה, עיניו נצצו והוא היה אחוז התרגשות עמוקה. האם סוף סוף יפטר מסרטן הריאות שלו, שהיה כבר בשלבים מתקדמים? מבריחת הסידן החמורה ומפרפורי הלב? האם יזכה לשינה סדירה, לשלוות נפש ואף יחדש את אונו המיני? וכל זאת רק הודות להזרמת אותה אנרגיית חיים מסתורית שתבונה נעלית תכוון למקומות הנדרשים?
נשמע כמעט טוב מדי מלהיות נכון!

אחד מיועציו המסורים של המלך התקרב אליו והזכיר לו בהיסוס, כי למרות הטענות מרחיקות הלכת, מעולם לא הצליח מישהו להדגים את יכולתו לראות את אותן הילות, כל שכן לצלמן.

אך המלך כבר לא הקשיב. "קי"… "קי"… תנו לי "קי"! מלמל כשברק של תקווה בעיניו.

יועצי המלך בודקים את הנושא

בניגוד למלך, זיכרונם של היועצים היה עדיין צלול. הם למדו כבר שכדי לדעת אם טיפולים כאלה באמת "עובדים", צריך לנקות את כל ההטיות שגורמות לנו להתרשם שטיפול עובד גם כשאין לכך בסיס במציאות. פרשיית התפילות הנוראה שפשטה בממלכה וגבתה חיי ילדים רבים לימדה את כולם כי אשליות יכולות גם להרוג. היועצים הבינו כבר כי טיפול יעיל פירושו טיפול שמראה יתרון סטטיסטי מובהק יחסית לקבוצת אנשים שרק מאמינים שהם מקבלים את אותו הטיפול, אך לא מקבלים אותו בפועל.

במהלך השבועות הבאים חרשו היועצים את ספריית הארמון. הם איתרו רק מחקרים אחדים באיכות סבירה. רוב המחקרים שפורסמו התגלו כסובלים משלל ליקויים חמורים, כמו למשל מספר נבדקים קטן מאוד או חוסר בקבוצת ביקורת. גם אם היה שימוש בקבוצת ביקורת, היה ברור לכל מטופל אם הוא שייך לקבוצת הביקורת או לא (לא הייתה סמיות או סמיות כפולה). ניתוח התוצאות היה חובבני, הפרמטרים שנבדקו היו מוגדרים בצורה לא טובה או שנבחרו לאחר מעשה, וכיוצא באלה ליקויים מחקריים חמורים, שכל אחד מהם לבדו עלול להטות את התוצאות במידה משמעותית.

תמונה מעורבת עלתה מסקירה שנערכה בשנת 2000. הסקירה ריכזה את תוצאותיהם של 23 מחקרים ברמה הגבוהה ביותר שאותרו באותה העת. כמחצית מהמחקרים הראו שיפור כתוצאה משימוש בטכניקות הילינג כאלה ואחרות לעומת קבוצת הביקורת. למרות הנימה החיובית שעולה מהסקירה, החוקרים מסייגים ואומרים כי מגבלות מתודולוגיות בחלק מהמחקרים מקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי יעילותם של טיפולים אלה.

אותה קבוצת חוקרים ביצעה ב-2001 מחקר ב-120 מטופלים עם כאבים כרוניים, אך לא נמצא שום הבדל בין אלה שטופלו בהילינג לעומת אלה שרק חשבו שטופלו (הן בטיפול פנים מול פנים, והן בטיפול מרחוק).

סקירה מחודשת של הנושא ב-2003 ציינה כי הראיות החדשות שהצטברו מטות את הכף, וכעת נראה שאין עדיפות להילינג על פני פלצבו (טיפול דמה).

סקירה משנת 2008 כללה 24 מחקרים של טיפולי אנרגיה במגע לצורך הקלה על כאבים (עם קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול דמה או לא קיבלו טיפול). בממוצע דיווחו המשתתפים בניסוי על ירידה של 0.83 יחידות בדירוג הכאב, בסקלה של 0-10, לעומת קבוצות הביקורת. החוקרים מסכמים את התוצאות במילים: "לטיפולי אנרגיה במגע עשוי להיות אפקט צנוע בהקלה על כאב" ומסייגים את הממצאים במילים הבאות: "הסקירה הנוכחית סובלת ממגבלה רצינית – הכמות הקטנה של המחקרים והנתונים הלא מספיקים. כתוצאה מכך לא ניתן להכריז באופן ברור על האפקטיביות של השיטות הללו".

סקירה של מחקרי רייקי מאותה שנה הסיקה כי יעילות הטיפולים לא הודגמה בשום מצב. מתוך 205 מחקרים שנמצאו בתחום, רק 9 (!) עברו את הרמה הנדרשת כדי להכלל בכלל בסקירה.

סקירה מ-2009 שפורסמה ב- Journal of Alternative and Complementary Medicine סיכמה כי לאור המידע המועט והירוד באיכותו לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות לגבי האפקטיביות של הרייקי.

לאותן מסקנות מצטרפות האגודה האמריקאית לסרטן ("אין כרגע עדויות שתומכות בטענה כי רייקי יכול להועיל לטיפול בסרטן או כל מחלה אחרת"), המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, והאגודה למלחמה בסרטן אשר פועלת בארץ הקודש הרחוקה.

דאגה כבדה החלה לכרסם בליבם של היועצים. תמונת המצב בהחלט לא מעודדת, אם להתבטא בעדינות. מה יספרו למלך? מתוך חשש מתגובתו ומתוך אי רצון לנפץ את תקוותו, החליטו היועצים לשמור על שתיקה. לפחות לעת עתה.

המלך וטיפולי האנרגיה

במקביל לעבודת המחקר שביצעו היועצים, עבר המלך סדרת טיפולי-אנרגיה בניסיון לשפר את מצבו.

במהלך הטיפול הראשון ציין המלך כי הוא לא חש דבר. זה בסדר, הסבירו לו המטפלים. יש כאלה שחשים באנרגיה, ויש כאלה שלא. והמלך נרגע.

למחרת הטיפול הראשון התלונן המלך כי סבל מנדודי שינה קשים. הדבר כנראה לא קשור לטיפול, הסבירו המטפלים. הרייקי אינו יכול להזיק. והמלך נרגע.

ביומיים שלאחר מכן פחתו באופן ניכר הכאבים שהיו תוקפים אותו לעיתים בפרקים. המטפלים היו מרוצים והסבירו לו כי אלה סימנים ברורים לכך שהטיפול מתחיל לעבוד במקומות הנדרשים. והמלך שמח.

בלילה שלאחר הטיפול השני הרגיש המלך כאבים חזקים באזור הגרון והאף. הצטרף אליהם כאב ראש מוזר ואף רעידות חזקות. המלך נתקף בפחד. רופא שהוזעק למיטתו בלילה אמר שהוא סובל מלחץ דם גבוה (אף שזה היה אחד מהדברים היחידים מהם לא סבל המלך מעולם). המטפלים הסבירו כי כל תופעת לוואי הנובעת מהטיפול היא חלק מתהליך הריפוי עצמו. תחושות לוואי כאלה אינן מעידות על החמרה עקב הטיפול אלא על ניקוי עמוק, שבעקבותיו יכול להתרחש ריפוי טבעי. הם הרגיעו אותו כי התחושות והתופעות שהזכיר הן די שכיחות ומוכרות ועשויות להופיע לאחר טיפול או לאחר כוונון לאנרגית הרייקי. [אני מפנה את הקוראים שנסחפו בלהט הסיפור לבדוק את הקישורים לעיל]
והמלך נרגע.

כך חלפו להם הימים. היועצים המשיכו לעלעל בכתבי העת המדעיים, והמטפלים המשיכו לנפנף ידיהם ולתעל אנרגיות תבוניות לעבר המלך המסכן.

המצב היה יכול להימשך כך עוד זמן רב, אלמלא הופיעה בוקר אחד בשער הארמון ילדה קטנה שגרמה לטלטלה גדולה.

הילדה שצעקה – המלך עירום!

בוקר אחד התייצבה בשער הארמון ילדה בת 9 – Emily Rosa שמה, בלוויית אמה ואדון אחד העונה לשם Stephen Barrett. היא סיפרה ליועצי המלך על הניסוי שביצעה במסגרת הפרויקט המדעי של כיתה ד' בבית הספר בו למדה.

אמילי שמעה כי מטפלים במגע–מרפא (Therapeutic Touch – TT), טוענים כי הם יכולים לחוש בקלות את אותה "אנרגיה" מסתורית שאופפת את האנשים. מדוע לא להתחיל בבדיקה פשוטה, כך חשבה, לפני שמסתבכים במחקרים קליניים מורכבים? למה לא לבדוק האם המטפלים מסוגלים בכלל לחוש באותה אנרגיה איתה הם אמורים לעבוד? שאם לא כן, קשה להניח שיצליחו לבצע משהו מהדברים היותר מורכבים שהם טוענים שהם מבצעים.

הניסוי היה פשוט ביותר: מטפל ב-TT ישב מצידה האחד של מחיצת קרטון, והושיט את ידיו מבעד לשני חורים לעברה השני של המחיצה. אמילי הניחה את ידה כמה ס"מ מעל יד ימין או שמאל של המטפל, לפי תוצאת הטלת מטבע. המטפל היה צריך לציין אם הוא מרגיש את שדה האנרגיה של אמילי, ואם כן, באיזה צד.

מתוך 25 מטפלים אלהם פנו, 21 הסכימו להשתתף במחקר. לכל אחד היו 10 ניסיונות לחוש מעל איזו יד נמצאת ידה של אמילי.

לפני תחילת הניסוי בדקה אמילי בעזרת אנשים נוספים (בהם ארבעה ילדים) כי לא ניתן לחוש את חום היד במצב כזה, דבר שהיה כמובן מגדיל את שיעורי ההצלחה מסיבות מובנות ולא כתוצאה מחישת אנרגית חיים מסתורית.

כל המטפלים היו משוכנעים בהצלחתם בטרם התחיל הניסוי.
5 זיהויים נכונים מתוך 10 הם מה שצפוי בניחוש בלבד. 8 זיהויים נכונים משקפים הצלחה משמעותית (סיכוי של 4% שתוצאה כזו תתקבל במקרה).

והתוצאות: המטפלים לא הצליחו להבחין איזו מידיהם הייתה בתוך "שדה האנרגיה" של אמילי: הם הצליחו לזהות נכונה רק ב44% מהמקרים, כלומר, קצת פחות טוב מניחוש.

רק מטפל אחד זיהה נכון 8 מתוך 10 המקרים. כאשר נבדק שוב צנחה הצלחתו ל-6 מתוך 10 (מעט טוב מניחוש).

כששמעו המטפלים על שיעור הצלחתם המפוקפק, עלו כמה וכמה טענות:

* "נשאר זיכרון אנרגטי מהיד, ולכן בניסיונות הבאים היה קשה להבחין בין היד האמיתית לזיכרון היד שעדיין נשאר במרחב". התוצאות לא תומכות בטענה זו: הניסיון הראשון לא היה מוצלח יותר בממוצע מהניסיונות המאוחרים יותר.

* "היד השמאלית היא מקבלת האנרגיה, והימנית היא המוסרת, לכן קשה יותר יהיה לחוש בשדה באמצעות היד הימנית".  התוצאות מראות כי גם בחלוקה לפי יד, בשתי הידיים שיעור ההצלחה היה פחות טוב מאשר ניחוש.

* "צריך היה לתת למטפלים לחוש ולהכיר את שדה האנרגיה של אמילי לפני הניסוי". טענה זו לגיטימית, ואכן, בחלקו השני של הניסוי בחנו המטפלים כל אחת מידיה של אמילי בנפרד, ובחרו את היד המועדפת עליהם. למרות זאת התוצאות לא השתנו ונשארו בגדר לניחוש.

* "אמילי לא ניסתה לשתף פעולה, ויתכן שלא שלחה אנרגיות". טענה זו סותרת את הנחת העבודה הבסיסית של ה-TT לפיה רק המטפל צריך להתמקד.

* כמה מטפלים התלוננו שהידיים שלהם "התחממו בזמן הניסוי עד כדי כך, שלא הצליחו להבחין כבר באנרגיות". אך טיפול רגיל אורך לא פחות, האם רובו לא אפקטיבי? בנוסף, כאמור, שיעור ההצלחה בניסיונות הראשונים של כל מטפל לא היה גבוה יותר מאשר באחרונים והיה שקול לניחוש בכל מקרה. מעניין גם כי טענות אלה נשמעו רק לאחר שהתוצאות המביכות נחשפו.

המאמר שמתאר את המחקר התפרסם ב-1998 בעיתון היוקרתי JAMA, ועורר הדים נרחבים בתקשורת.
הנה סיכום הממצאים: "לפי מיטב ידיעתנו, לא פורסם מחקר אובייקטיבי כמותי שכלל יותר ממרפאי מגע בודדים, ולא התבצע מחקר מתוכנן היטב שהראה איזושהי השפעה חיובית על הבריאות כתוצאה משימוש בטכניקות אלה. עובדות אלה, יחד עם תוצאות המחקר הנוכחי, מצביעות על כך שטענות המטפלים בתחום זה חסרות בסיס, ושימוש נוסף בטכניקות אלה לצרכים רפואיים אינו מוצדק."

אמילי זכתה להכרה בינלאומית, הופיעה בתקשורת ונכנסה לספר השיאים של גינס כאדם הצעיר ביותר שפרסם מחקר בכתב עת מדעי. כמו כן זכתה בהוקרה ובפרס כספי מטעם אגודת JREF ובציונים לשבח מגופים רבים נוספים.

תוכלו להציץ באמילי מבצעת את הניסוי בסרטון הבא. בחלקו האחרון של הסרטון אפשר לראות הדגמה מאלפת לכוחו של אפקט הפלצבו. בהקשר זה כדאי לחזור ולהיזכר כיצד מתארים מטפלים בתחום את תחושות המטופל: "במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום."

עוד סיפרו מלוויה של אמילי ליועצי המלך כי ב-1996, במקביל לביצוע הניסוי של אמילי, הציעה אגודת JREF פרס של 742,000 דולר לכל מי שידגים יכולת להבחין ב"שדה האנרגיה" בתנאים דומים. למרות שלמעלה מ-40,000 מטפלים פעילים בתחום באמריקה לבדה, רק אישה אחת ניסתה להוכיח את יכולתה. היא נכשלה, ונכון להיום לא היה אף מועמד נוסף מהתחום שניסה לזכות בפרס.

לאחר פרסום המאמר, מובילים בתחום ה-TT כינו את המחקר "משחק ילדים", אבל סירבו להציע תכנון ניסוי חלופי, או להשתתף בעצמם בניסוי כזה. מדוע משחק ילדים? האם מפני שילדה בת 9 תכננה וביצעה את הניסוי? צוות של 15 עורכים מטעם כתב העת בחן את המאמר ואישר אותו לפרסום. יוקרת העיתון חשובה להם מאוד, ולא נראה שהיו לוקחים סיכון בפרסום מחקר רעוע. Georgee Lundberg, אחד מהעורכים, ניסח זאת כך: "הגיל אינו משנה. כל מה שאכפת לנו הוא שזה יהיה מדע טוב. זה היה מדע טוב."

גזר הדין

עם סיום סיפורה של אמילי, נותרו היועצים דוממים במשך זמן רב. היה ברור כי הגיע הזמן לגבש עמדה נחרצת יותר בנושא ולעדכן בכך את המלך. הם נפרדו לשלום מאמילי ובני לווייתה והסתגרו יחד למשך שעות ארוכות, כדי לגבש את עמדתם. למחרת בבוקר צעדו לחדר השינה של המלך, אוחזים בדף קטן שסיכם את מסקנותיהם:

כל הראיות שבידנו כרגע, מצביעות על כך כי טיפולי אנרגיה הינם מניפולציה דמיונית על שדה אנרגיה דמיוני אותו גם המטפלים עצמם לא מסוגלים להוכיח כי הם חשים או רואים, מניפולציה שאינה משפיעה על המטופלים מעבר להשפעת סוגסטיה עצמית.

ריפוי אנרגטי הינו בלתי סביר מבחינה ביולוגית והאפקטיביות שלו נסמכת על אפקט הפלסיבו. במקרה הטוב הוא יכול להציע נחמה; במקרה הרע הוא עלול להתבטא בשרלטנים שלוקחים כסף ממטופלים עם בעיות חמורות שדורשות התערבות דחופה של רפואה קונבנציונלית. –  ריפוי או פיתוי / אדזארד ארנסט (פרופ' לרפואה משלימה) וסיימון סינג.

לחרדתם גילו כי איחרו את המועד. התברר כי המלך נפח את נשמתו במהלך הלילה. תנוחתו השלווה לימדה כי לא סבל במותו, והיו כאלה שאף הצליחו להבחין בחיוך קטן בזווית פיו.

לאחר שהעמיסו את ארגזי הזהב שהוריש להם המלך כאות תודה על טיפולם המסור, נפרדו מטפלי האנרגיה לשלום מהיועצים ושמו פניהם לעבר הארמון הבא, כשהם חדורי אנרגיות חיוביות.

NLP – ראיון עם מאסטר

NLP – ראיון עם מאסטר

ברשומה הקודמת הבאתי את תוצאות התחקיר שערכתי בנושא ה-NLP. התמונה הכללית שעלתה היתה בעייתית, בלשון המעטה.
למרות זאת, עדיין קינן במוחי הספק, שמא מתחת לשכבות הפסאודו-מדע, ההשערות הלא מבוססות, השרלטנים, ההכרזות המוגזמות והאנקדוטות הקיצוניות, אולי בכל זאת נמצא גרעין אפקטיבי?

במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט הגעתי לפורום דמיון מודרך ו-NLP בתפוז, שם נוצר קשר ביני לבין אריק ברץ, בעל תעודת “NLP Master Practitioner”, בוגר הטכניון בפקולטה למדעי המחשב ועובד בחברת תוכנה. התכתבנו ארוכות. הנה הדברים לפניכם.

שלום אריק. האם תוכל לפרט מה הרקע וההסמכה שלך ב-NLP?

העיסוק שלי בתחום החל לפני 17 שנים בערך, כשקראתי ספר בתחום בתור סטודנט והנושא מצא חן בעיני. למדתי בקורס מסודר בשנת 2007 ויש לי הכשרה של "NLP Master Practitioner" אם זה משנה, מאחר ואין שום סטנדרט להכשרות… אבל יש לי תעודה עם כזה עיגול מוזהב. מגניב. אני לא עוסק בהנחיית אנשים אבל יוצא לי מדי פעם – חברים וכד'. אני עוסק במכירות, והידע עזר לי בצורה בלתי רגילה… אבל הכי חשוב – החיים שלי אישית השתנו בצורה משמעותית לטובה בעקבות מה שלמדתי.

איך אתה מגדיר NLP? כפי שראית, התקשתי מאוד למצוא הגדרה ברורה…

ההגדרה של NLP בעייתית, מכיוון שהמון אנשים מתייחסים ל-NLP כאוסף של טכניקות, כשיטה. אפילו מנחי ה-NLP קוראים לעצמם Practitioner – עוסקים – תחת הנחת היסוד שמדובר בשיטה.

NLP זו גישה, תפישה מסוימת, הבנה של אנשים, הבנת הדרך שבה הם לומדים ומעבדים מידע והדרך שבה נוצרים אצלם זכרונות ותחושות. אחת ההגדרות שאני הכי אוהב היא כדלקמן: לימוד מבנה החוויה האנושית הסובייקטיבית (או באנגלית  – The study of the structure of subjective human experience). ישנם ספרים שמסבירים את NLP בצורה כזו, אבל הקורסים מלמדים טכניקות ולא את התפישה הזו.

למה לא מלמדים בהם את התפישה?

אני חושב שיש כאן שילוב של פרקטיות – הטכניקות עצמן עובדות פחות או יותר גם בלי הבנה של התיאוריה שמאחוריהן (לפחות הפשוטות יותר), עם ההנחה שאחרי שלמדת מספיק טכניקות וראית אותן עובדות, אתה מקבל הבנה מסוימת שהיא מעבר לטכניקות עצמן (כמו שנהיגה במכונית היא תחושתית מעבר להסבר הפשטני שסיבוב ההגה לצד שמאל יגרום למכונית לפנות שמאלה כשהיא בתנועה).

במהלך התחקיר שבצעתי ניסיתי להבין, אם מדובר כאן בשיטת פלאים שהמדע פספס לחלוטין, או בקשקוש מוחלט שמשמש מאחזי עיניים למיניהם. מה אתה אומר?

לא מדובר בשיטת פלאים.
NLP התחיל בהתבסס על הרעיון הבא: ישנם (או לפחות היו) אנשים בתחום בריאות הנפש שהם מאד אפקטיביים יחסית לבני דורם. שלושת האנשים שנבחרו לצורך העניין הם: מילטון אריקסון, וירג'יניה סאטיר ופריץ פרלס – כל אחד מהם יוצא דופן בתחומו. הנחת היסוד היא שלאנשים האלה הבנה יוצאת דופן, אבל שההבנה הזו אינה מודעת, כלומר, הם יודעים איך לעשות את מה שהם עושים אבל לא יודעים איך הם עושים זאת. מייסדי ה-NLP, שהגיעו מתחום של מדעי המחשב ובלשנות ולא מתחום בריאות הנפש, ישבו עם אותם אנשים, ניתחו לפרטים את מה שהם עושים והגיעו למסקנות.

סיפור ששמעתי פעם על וירג'יניה סאטיר, מספר שבנדלר ניגש אליה אחרי אחד מהסשנים שלה (תרפיית משפחה מתרחשת בקבוצות גדולות וניתן להשתתף כצופה) ושאל אותה שאלות לגבי השימוש שלה ב"עוגנים". היא לא הבינה על מה הוא מדבר אז הוא הסביר לה מה הם העוגנים (כמונח מ-NLP). היא טענה שהיא בכלל לא משתמשת בעוגנים אבל בנדלר טען שהוא ראה אותה משתמשת בעוגנים בלי הפסקה… היא התעצבנה ואמרה שהיא לא משתמשת בעוגנים ואין לה כוונה להשתמש בעוגנים. בסשן הבא היא נמנעה במפורש משימוש בעוגנים כפי שבנדלר תיאר והסשן שלה היה גרוע במיוחד. היא לא השיגה את התוצאות שהיא רגילה להשיג. זו הכוונה ב"דיגום" או באנגלית modeling.

לסיכום הנקודה: NLP התחיל באמצעות לימוד מה בדיוק גורם למישהו מוצלח במיוחד בתחומו להיות מוצלח. זה לא קסם, לא קשקוש, אבל גם לא מדעי. הרעיון הוא להפוך את אותו "כישרון" יוצא דופן לבר-שיכפול.

מה אתה אומר על מסקנת התחקיר שלי כי הראיות המחקריות שתומכות ב-NLP הן אפסיות? האם פיספסתי מחקרים איכותיים שתומכים ב-NLP?

NLP לא נבדק מדעית בצורה מספקת. לפחות לא מספיק על מנת לשכנע אדם שיש לו מידה בריאה של ספקנות.

מדוע בעצם לא נחקר יותר?

אני יכול רק להגיד את דעתי האישית בנושא. לא כל העוסקים בתחום יסכימו איתי כמובן. הסיבות הן:

1)  התרחקות מכוונת מתחומים מדעיים. אחד משני האנשים שיסדו את השיטה – ריצ'רד בנדלר – אדם כריזמטי מאד וכוחני מאד. במודע או שלא במודע הוא רצה ליצור "גאוות יחידה" לשיטה שאותה הוא המציא, ולכן הוא הפליג בסיפורים על גבי סיפורים איך NLP יותר טוב מפסיכולוגיה ומפסיכיאטריה ואיך הוא היה צריך ללמד פסיכולוגים ופסיכיאטרים איך לעשות את העבודה שלהם וכו' וכו'. הספרות מלאה באנקדוטות מפיו ומפי אחרים. מוסדות בריאות הנפש הם ה"אחר" שלא מוכן כביכול ללמוד ולהשתפר ואילו NLP הוא התחום החדש ששובר את המוסכמות ופורץ דרך חדשה. מאד הִיפִי, מתאים לקליפורניה של שנות ה-70.

2) רקע העוסקים ב-NLP. אחוז גדול מאד מהעוסקים ב-NLP מגיעים מעולם בלתי מדעי. בקורס שעשיתי אולי שליש היו בעלי השכלה אקדמאית, והשאר הגיעו מתחומים שונים – הילינג אנרגטי, הומאופתיה, סיינטולוג אחד לשעבר ועוד מיני אנשים מתחומים שונים, כל אחד מסיבותיו הוא. אחת היתה שם מתקשרת עם מלאכים, ארכי מלאכים ו"מקור" (source).
האנשים האלה לא מעוניינים במחקר מדעי ואפילו ניתוח בסיסי למאמרים מדעיים הם לא מסוגלים לעשות. זה לא אומר שהם לא יכולים לעזור לאנשים – למעשה כל האנשים שהיו איתי בקורס הם אנשים טובים שמעוניינים לעזור לזולתם ככל יכולתם וקיבלו כלים שיכולים לעזור להם במשימתם. הם פשוט לא אנשים שנוטים לבחון חומר בצורה מדעית או ספקנית.

3) פסאודו-מדע. אנשים שמשתמשים ב-NLP ובמיוחד אלה שמשלבים אותו עם תחומים אחרים כמו תקשור, הילינג אנרגטי וכדומה, משתמשים במונחים הלקוחים מעולם המדע אבל משתמשים בהם בהקשר שאינו קשור למקור במטרה להקנות למושא שיחתם נופך מדעי או ידעני.
למשל, בכל פעם שאני שומע את המונח "אנרגיה" בהקשר הזה אני מצטמרר. ריצ'רד בנדלר שהזכרתי לעיל חטא בזה המון – הרגע קופצת לי לראש הרצאה שלו שבו הוא מדבר על שינוי והוא אומר "it's genetic" או "a change in the cellular level"  – כביכול השינוי מתבצע ברמה התאית. אין לי ספק שהשינוי לא מתרחש ברמה התאית ושמדובר במטפורה, אבל כשאיש מדע שומע את המונחים האלה הוא עושה אחורה-פנה קדימה-צעד ופוטר את תחום ה-NLP כשטויות במיץ. למה שירצה לעשות מחקר?
והמילה האהובה עלי: "קוונטי". אנשים רבים מהתחום – ומספרם בוודאי חומש בעקבות הסרט האומלל "הסוד" – מנכסים לעצמם תיאוריות מתחום המכניקה הקוונטית כדי להסביר את הרעיונות שלהם. הם מדברים על יקומים מקבילים כאילו הרגע חזרו מאחד.

4) NLP טוב מדי. רגע! תן לי להסביר. השימוש ב-NLP אפקטיבי מספיק כדי להבטיח פרסום מפה לאוזן וכדי לכלכל אנשים שעוסקים בהנחיה ב-NLP. ההנחיה לא כפופה לשום רגולציה או קנה מידה, העלות של ההנחיה גבוהה יחסית למה שבעלי השכר הממוצע במשק יכולים להרשות לעצמם והדבר נובע מדרישה לא קטנה, או לפחות מספיק גדולה, כך שהמנחים יכולים להעלות את המחיר בהתאם לתנאי השוק. באופן סינרגטי, אפקט הפלצבו משתפר ככל שהמונחה משלם יותר כסף עבור ההנחיה וכך תוצאות המנחים משתפרות וכן המוניטין. בסביבה כזו אין לאף אחד אינטרס לבסס את ה-NLP כתחום מחקר מדעי. אין לאף אחד אינטרס להפסיק לדבר בבליל הבלים פסאודו-מדעיים ואין לאף אחד אינטרס לחבור לפסיכולוגיה או פסיכיאטריה.
אני מכיר פסיכיאטרית שלמדה NLP והיא פשוט לא אומרת לאף אחד בתחומה שהיא נעזרת ב-NLP (למרות שבחוגי ה-NLP היא זוקפת חלק גדול מההצלחה שלה לתחום). המצב סטטי והסטטוס קוו נשמר.

אישית הייתי רוצה לראות מחקרים רבים בתחום, ואת ה-NLP מופיע כחלק מסל הבריאות, לצד הפסיכולוגיה. לצערי אני פסימי ביחס לסיכוי שזה יקרה.

אתה אומר ש-NLP  אפקטיבי. אפקטיבי למה? אני עדיין לא מצליח להבין.

לפני כן, יש לי הערה לגבי כמה דוגמאות שהבאת בתחקיר שלך. אתה נוטה לבחור את האתרים היותר הזויים שעולים לך כמו הגדלת חזה וכו'. NLP אינו תחום שכפוף לרגולציה ולצורך העניין כל אחד יכול לכתוב NLP על כל דבר, ואף אחד לא יוכל לעשות לו כלום. אתה יכול באותה מידה למצוא אתר שאומר שאפשר באמצעות כימיה להפוך עופרת לזהב ולהגיד שהכימיה טוענת שאפשר להפוך עופרת לזהב.
אני חושב שנתת לדעות האלה משקל גבוה בהרבה ממשקלן בקונצנזוס שקיים פחות או יותר בקרב האנשים שהרוב מכירים בהם כמומחים בתחום. קח את קבוצת האנשים שאין עליהם מחלוקת – רוברט דילטס, סטיב אנדריאס, ג'ון גרינדר, בייטסון ואני רוצה להגיד בנדלר אבל האישיות שלו היא כל כך צבעונית שהוא עצמו בעייתי. אם תיקח רק את העבודות של האנשים האלה תקבל תמונת מצב הרבה יותר רצינית לגבי NLP.

כן, סברתי שזו תהיה התגובה של עוסקים בתחום. אבל התיחסתי לכך כבר בגוף הכתבה, ולכן אשאל אותך את השאלה המתבקשת, שכבר שאלתי שם בעצם: אוקי, NLP כנראה לא יכול להגדיל את איברי המין, אבל מה לגבי שינוי הרגלים (עישון, תזונה, פעילות ספורטיבית וכדומה), פתרון בעיות שמקורן בילדות, מצבים של חרדה ודיכאון, פתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, טיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות. טיפול מעמיק ביחסים בין אישיים (בין הורים לילדים, יחסים זוגיים, בעיות בתפקוד מיני, קשיים ביצירת אינטימיות וכדומה), דיכאון, חרדה וכפייתיות. האם לזה NLP אפקטיבי? (אני מצטט ממה שכותב המוסד הגדול והוותיק בארץ בו ניתן ללמוד את כל דרגות ה-NLP).

אוקיי – אתייחס לתחומים שהעלית אחד אחד:

שינוי הרגלים – כן. מדובר על הרגלים שהמונחה רוצה לשנות (לא כאלה שמישהו אחר בחיים של המונחה רוצה שהמונחה ישנה).
פתרון בעיות שמקורן בילדות – זו מלכודת. יש בהגדרה הזו הנחת יסוד – שיש בעיות שמקורן בילדות, אך ללא פירוט של אילו בעיות אלה. אני לא מוכן להתחייב בלי לדעת למה התכוון המשורר.
חרדה – חרדה היא סימפטום של משהו. הייתי מסתכן ואומר שחלק מהסיבות לחרדה ניתנות לשיפור באמצעות NLP.
דיכאון – לא כל דיכאון נובע מסיבות נפשיות, ישנם מקרי דיכאון שנובעים מבעיות איזון כימי גרידא. למקרי הדיכאון שנובעים מסיבות נפשיות – כן.
בעיות בריאותיות רבות – אילו בדיוק?
אלרגיות – שאלה טובה. הרבה אנשים כולל אנשים שאני מעריך בתחום ה-NLP ונמצאים במרכז הקונצנזוס טוענים שכן, ואפילו צפיתי באישה *שאמרה* שהיא אלרגית לאבקנים של לילך עוברת הנחיה שמטרתה טיפול באלרגיה ואז מריחה לילך ממש מקרוב בלי שום בעיה. מצד שני כשאני עברתי את אותו תהליך האלרגיה שלי לאבק לא השתנתה. הייתי אומר שאני מוכן להגיד "אולי".
פוביות – זה עניין של הגדרה, אבל אם ההגדרה היא פחד חריף ולא רציונלי מגורם כלשהו – אני אומר כן.
תלות – הייתי בהרצאה עם אדם שמטפל בתלות בשיטה שהוא פיתח סביב עקרונות ה-NLP והיא נראית לי לגיטימית, ויש לנושא תמיכה בקרב אנשים במרכז הקונצנזוס. בוא נאמר כן לגבי תלות נפשית (גם בסמים), וכנראה שאפשר לעזור במידת מה לתלות פיזית.
יחסים בין-אישיים – כן חד משמעי, NLP היא גישה שמסביבה מודל תקשורת אחרי הכל.
בעיות בתפקוד המיני – אם מקורן גופני – לא. אם לדעת רופאים מקור הבעיה אינו גופני והמונחה מעוניין לטפל (ולא מלחץ של שותפים לחיים) – כן. ספציפית בעיות ביצירת אינטימיות כן.
כפייתיות – שמעתי מאנשים שהם מטפלים בכפייתיות ועוזרים, אבל לא נתקלתי בכך בקרב אנשים בקונצנזוס. אני משאיר את זה ברמת "אולי".

מאוד מבלבל…
איך בעצם אני, הלקוח התמים, יכול להבדיל בין מטפלים "מוסמכים" ב-NLP לבין שרלטנים, כשאין שום רגולציה בנושא?

לצערי אתה לא ממש יכול, אלא בשיטה הבדוקה של המלצות מפה לאוזן. הרבה אנשים נכנסים לפורומים רק כדי לקבל המלצות על מנחה.

אני עדיין לא מצליח להבין איך נראית הנחיית NLP בתכלס, ואיך שימוש ב-NLP מסייע בחיי היום-יום. תוכל לתת כמה דוגמאות מוחשיות?

אני יכול לתת לך את הדוגמה שלי – אני עברתי מתחום של פיתוח תוכנה לתחום של מכירות. NLP עזר לי בראש ובראשונה להקשיב ולהבין אנשים מסביבי. לראות את העולם מנקודת המבט של אדם אחר ולחשוב מה מניע אותו. בתור איש מכירות זה נותן לך אפשרות לתקשר ברמה הרבה יותר גבוהה כשאתה מבין את הצרכים והרצונות של בן שיחתך.

תוכל לראות דוגמה נהדרת בשני סרטי הוידאו הבאים של סטיב אנדריאס, בהם הוא עוזר למישהי להתמודד עם פחד מדבורים. שים לב שהוא לא ידע בכלל ממה היא מפחדת, היא לא אמרה לו… ולמרות זאת תוך מספר דקות נוצר שינוי שנמשך 25 שנה – ממישהי שלא היתה מסוגלת להמצא עם דבורה באותו הבית (שים לב לתגובה שלה ברגע שהוא מבקש ממנה בסרט הראשון לדמיין את מה שהיא מפחדת ממנו), למצב שהוא מביא אליה הביתה צנצנת עם דבורים ומשחרר אותן בבית.

מפגש ראשון:

מפגש מעקב אחרי 25 שנים:

דוגמה נוספת: ישבתי יום אחד בבית קפה עם מישהי וכל מספר דקות היא הרימה את הטלפון לבדוק משהו. שאלתי אותה לגבי זה והיא אמרה שזה כפייתי אצלה – היא מרגישה צורך לבדוק כל כמה דקות. אחרי תרגיל שנמשך 5 דקות היא הפסיקה לחלוטין להרים את הטלפון.

ועוד דוגמה: חזרתי ברכבת מאיזה אירוע עם חבר. דיברנו על הא ועל דא, והשיחה התגלגלה לנושא של התעוררות בבוקר. הוא סיפר שהוא מתעורר בבוקר כל יום בבהלה, הלב שלו דופק בחוזקה ולוקח לו כמה דקות להירגע מההתעוררות. כל בוקר. התחלנו לברר למה. אחרי 15 דקות הסתבר לו שהתחושה הזו היתה מאד דומה למה שהיה מרגיש כשאמא שלו היתה מעירה אותו בבוקר עם שואב אבק אם לא התעורר בזמן (היא היתה מפעילה שואב אבק וכביכול "מנקה" אותו). המשכנו בשיחה עוד 5-10 דקות עד שנאלצנו להיפרד כי הרכבת הגיעה ליעדה. לאחר מספר שבועות נפגשנו שוב והוא סיפר לי שהוא מתעורר כל בוקר רגוע מאז אותו יום.

מעניין. אם אני מבין נכון, ולאור הדוגמאות שנתת של דברים שכן "עובדים", אנחנו מדברים כאן למעשה על מפגש בין מטפל למטופל, בו בעזרת טכניקת תקשורת מסוימת המטפל משנה, לעיתים תוך זמן קצר מאוד, את הדרך בה המטופל תופש את הדברים, וע"י כך מושג אצלו שיפור סובייקטיבי .

בז'רגון של NLP הם נקראים מנחה ומונחה (באנגלית guide and explorer).
אנסח מחדש את מה שכתבת: ישנו מפגש בין המנחה למונחה ובו המנחה מוביל את המונחה לביצוע שינוי בדרך בה המונחה תופס את מצבו. המנחה מנתח את מצבו של המונחה תוך שימוש ב-NLP כטכניקת תקשורת ועוזר למונחה לשנות את תפיסתו. חלק מהשינוי מתבצע תוך כדי שיחה וחלקו תוך כדי תרגיל מסוים שהמנחה מבקש מהמונחה לבצע. שינוי התפיסה יכול להתבטא בשינוי אמונות או התניות (מה שנקרא בשפת ה-NLP עוגנים) או על ידי חשיפת דרכי פעולה שלא היו גלויות למונחה לפני ההנחיה.

מה ההבדל בעצם מכל שאר הגישות הטיפוליות הפסיכולוגיות, בחלקן קצרות מועד? הרי זה הבסיס לכל הטיפולים בתחום ה"נפש", לא? האם אין עוד טכניקות שמשיגות את אותן התוצאות? ואם כן, מה המיוחד ב-NLP בעצם? האם כל התיאוריה שעומדת מאחורי זה (ואינה מגובה בצורה מדעית) אינה מיותרת למעשה? אולי מדובר בטכניקת תקשורת טיפולית מסוימת שהוכיחה את עצמה וזהו?

אני לא חושב שיש הבדל משמעותי יחסית לשיטות קצרות מועד אחרות בטווח הבעיות שחופפות בין השיטות. מה שמבדיל בין NLP לחלק מהשיטות האחרות הוא גישה פרגמטית שבנויה מסביב למודל שימושי של תקשורת. בנוסף, מודל התקשורת עצמו יותר רחב מההקשר הטיפולי. אני למשל משתמש בו בהקשר עסקי. הצורה שבה אני מנתח מה שאנשים אומרים השתנתה, הצורה שבה אני מגיב השתנתה.

עד כמה לדעתך טיפול ב-NLP מצליח בזכות המטפל הספציפי, ועד כמה בזכות השיטה?

שאלה טובה. אני חושב שרוב ההצלחה תלויה בכמה המנחה הפנים את העקרונות, יודע לקרוא אנשים ואיך הם מגיבים אליו. מי שלומד טכניקה בתור אוסף של פעולות יצליח בכמה דברים אבל בלי להבין את העקרונות תהיה לו בעיה.

במידה מסוימת סגרנו מעגל. הרי כל הרעיון של NLP נולד מתוך נסיון לזקק את הרכיבים הבסיסיים שעומדים ביסוד אינטראקציה טיפולית טובה, ולמדל את זה, כך שיהיה ניתן להעביר הלאה את היכולות הטיפוליות המצוינות הללו, "להפוך את אותו כישרון יוצא דופן לבר-שכפול" – כדבריך.

אך כמו שעולה מדבריך, נראה כי בסופו של דבר המטרה לא הושגה: לא כל מנחי ה-NLP מצליחים במידה שווה. הכשרון יוצא הדופן לא באמת משוכפל. דבר זה מעמיד בסימן שאלה את חוזקם של המודלים עליהם מבוסס ה-NLP (שכזכור לא זכו לתמיכה מחקרית עד כה). אולי בסופו של דבר ההצלחה מתחבאת במקום אחר? אולי הרכיבים הסודיים לאינטראקציה טיפולית מוצלחת הם אחרים בכלל? אישיות המטפל? מידת הביטחון העצמי שהוא מקרין?

אני חוזר למשהו שציינתי כבר קודם: בקורס מלמדים טכניקה, אבל מי שלומד את הטכניקה ומשקיע בהבנה של העקרונות שמאחורי הטכניקה כבר לא צריך את הטכניקה מכיוון שהיא נובעת מהעקרונות. נכון, זה דורש אנשים שלא מסתפקים במה שעל פני השטח ורוצים להבין איך דברים עובדים – אבל זה כן הופך את ההצלחה לברת-שכפול – אולי לא אצל כל אחד שלומד אבל בהחלט אצל אלה שלומדים ומוכנים ללמוד לא רק את הטכניקה אלא מה שעומד מאחוריה. ושוב, גם מי שלומד את הטכניקה יזכה במידה מסוימת של הצלחה. הבעיה עם העקרונות האלה היא שלהגיד לך מה העקרונות לא יעזור לך להבין ולהפנים אותם. לכן הדגש בלימוד הוא על טכניקה ומתוך הטכניקה מי שבאמת מתנסה ומנחה ומשקיע מגלה את מה שמאחורי הטכניקות.

*

תודותי לאריק על הזמן וההשקעה הרבים שהשקיע בהתכתבות איתי!

אני חושב שהצלחתי לקבל תמונה קצת יותר טובה לגבי תחום ה-NLP.

אני מודה, האנקדוטות השפיעו גם עלי, אבל אנקדוטות מרשימות ניתן למצוא תמיד, ואין הדבר מהווה הוכחה ליעילות ההתערבות.

נראה כי שנינו מסכימים שהתחום זקוק להגדרה טובה יותר, לסטנדרטיזציה ורגולציה וכן למחקר שיגבה באופן מדעי את ההצלחות המיוחסות לו, בטרם יוכל לזכות בהכרה מצד הממסד הרפואי/מדעי. בהעדר מחקרים לא ניתן לדעת עד כמה ה-NLP אפקטיבי בהשוואה לצורות אחרות של טיפול/הנחיה. עד אז, אני מוצא מצב בו תעשיית ענק בתחום הנחיה/טיפול פורחת ללא כל סטנדרטים ופיקוח, כמצב מטריד בהחלט.

בנוסף, הייתי רוצה להפנות את הקוראים לתגובתו של תום על הרשומה המקורית, תגובה שהאירה את עיני. ____________________________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

NLP – מרעיון לממון

NLP – מרעיון לממון

קוראים אחדים בקשו ממני לבדוק את נושא ה-Neuro-Linguistic Programming, או בקיצור NLP (תכנות עצבי-לשוני, או כפי שתרגמו זאת לעברית – "ניתוב לשוני פיזיולוגי").

הפשלתי שרוולים ויצאתי למשימה.

מסתבר שמדובר בתחום שמשגשג כבר למעלה משלושים שנה, וכולל תוכניות לפיתוח אישי, קורסים, הנחיות וטיפולים. פרסומים למוסדות NLP מופיעים בעיתוני מדע-פופולרי, סטודנטים לפסיכולוגיה משתלמים בתחום, אימוני NLP ניתנים לעובדים בחברות ענק כמו HP, IBM מקדונלדס ו-NASA ואינם נפקדים גם מצבא ארה"ב ומנבחרות אולימפיות. גם מוסדות ממשלתיים ומוסדות חינוך ציבוריים שולחים אנשים להשתלמויות NLP. בישראל קורסים ב-NLP ממומנים חלקית ע"י צה"ל, ומוכרים לצורך קרנות השתלמות, כך לפחות כתוב כאן.

מה זה בעצם?

אחד האתגרים הקשים ביותר בתחקיר היה להבין מה זה בעצם NLP, ובמידה מסוימת, מה הוא אינו. חיפשתי תשובות במקורות רשמיים (או לפחות כאלה שנראים רשמיים). האגודה ל-NLP מגדירה כאן למשל:

"ה-NLP מכונה לעיתים קרובות 'חוברת הוראות ההפעלה של המוח (mind) שלך'. NLP בוחן את הדרך שבה אנו חושבים ומעבדים את מחשבותינו (עצבי), תבניות השפה בה אנו משתמשים (לשוני) וההתנהגויות שלנו (תכנות) וכיצד כל אלה פועלים יחד כדי ליצור אפקט חיובי (או שלילי) עלינו כפרטים. זהו אוסף של מגוון רחב של שיטות ומודלים היוצרים הבנה של תהליך החשיבה וההתנהגות. הבנת הטכניקות הללו יכולה לחולל שינוי חיובי עבורך ועבור אחרים."

נציץ בעוד כמה הגדרות שהאתר שמח לספק לנו:

ריצארד בנדלר (Richard Bandler), אחד משני מייסדי התחום מגדיר: "NLP היא גישה של סקרנות שאינה יודעת גבול לגבי בני אדם, עם מתודולוגיה שמשאירה מאחוריה שובל של טכניקות."

שותפו, ג'ון גרינדר (John Grinder), מוסיף: "האסטרטגיות, הכלים והטכניקות של ה-NLP מייצגים הזדמנות שאין דומה לה לחקר התפקוד האנושי, או ליתר דיוק, אותו תפקוד נדיר ובעל ערך אשר ידוע כגאונות."

ועוד הגדרה: "האומנות והמדע של הדרך בה אנשים מתקשרים ומשפיעים זה על זה." – Trevor Graeme Wilkins.

נשמע שעלו כאן על משהו ענק!

אבל משהו בהגדרות קצת מעורפל וחמקמק מדי לטעמי. נראה שלכל אחד יש הגדרה משלו לנושא. רגע, מסתבר שאני מתפרץ לדלת פתוחה! כאן הם כותבים: "כל אחד שמעורב ב-NLP יכול ליצור הגדרה משלו למשמעות של NLP עבורו."

לי זה נשמע כמו יסודות די רעועים לתחום עיסוק שמכבד את עצמו. נורת אזהרה ראשונה נדלקה: הגדרות מעורפלות ורב משמעיות.

הנה נסיון הסבר נוסף של בנדלר:

איך פיתחו את זה?

לפני הסקירה הרצינית יותר, הנה קטע “סטנדאפ” של בנדלר בו הוא מספר איך הכל התחיל:

בשנות ה-70 של המאה ה-20 העלו ריצ'רד בנדלר וג'ון גרינדר רעיון מבריק כיצד ליצור מודל טיפולי (פסיכולוגי) יעיל ומעשי. הם הניחו שאם יצליחו לבודד את מרכיבי התקשורת היחודיים של מטפלים מצטיינים בני זמנם, יהיה בידיהם המפתח לשיפור התקשורת.

עבודתם פותחה על בסיס תצפיות בארבעה אישים בולטים בארצות הברית באותה תקופה: מילטון אריקסון – אבי ההיפנותרפיה המודרנית, וירג'יניה סאטיר – עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, פריץ פרלס – אבי טיפול הגשטלט וגריגורי בייטסון – אנתרופולוג נודע. הם צפו בהם מבעד למראה חד כיוונית, צילמו טיפולים וראיינו מטופלים, כולל את ארבעת המודלים עצמם. לאחר צפייה וחקירה ממושכת היה בידיהם חומר הגלם שממנו 'זיקקו' את ההשערות והעקרונות הבסיסיים של ה-NLP.
על בסיס המודל שלהם יצרו גרינדר ובנדלר תהליכים טיפוליים קצרי מועד. בתוך זמן קצר החלה שיטתם להתפרסם, תחילה ברחבי ארצות הברית ואחר כך גם בשאר העולם.

הרעיון יפה. הגישה מעניינת. אך מי שם לב מה השלב החסר?

חסר שלב האימות האמפירי של ההשערות. קל מאוד ליפול בפח ההונאה העצמית ולזהות חוקיות מדומה כזו או אחרת במערכת מורכבת. לעיתים החוקיות באמת קיימת, אך רק לגבי הנתונים הספציפיים שעומדים לרשות החוקר בזמן פיתוח ההשערה שלו. כדי לוודא שהרעיונות אכן תקפים באופן כללי יש לבחון אותם על מדגם נתונים חדש (כמובן תוך לקיחה בחשבון של גורמי הטיה אפשריים – שימוש בקבוצת ביקורת וכו'). דנתי בנושא בהרחבה בהקשר של המחקר הנומרולוגי.

נורה אדומה גדולה נוספת נדלקת: מדובר בהשערה בלבד, אשר אינה מגובה בראיות אמפיריות.

אפילו בסוגיות ספציפיות עד מאוד, כמו למשל, "האם קפה מזיק לבריאות" או "האם קרינה סלולרית מסרטנת" נדרשים למחקרים עתירי תקציבים שמנטרים אלפי נבדקים, וגם לאחר עשרות שנים של מחקר עדיין ניטשים ויכוחים מרים בין חוקרים שונים. והנה, שני בחורים מנתחים התנהגות של נבדקים בודדים ומסוגלים תוך זמן קצר וללא כל אישוש מחקרי לגלות את "חוברת הוראות ההפעלה של המוח" של כל אחד מאיתנו? אני בספק. עוד נחזור לראיות הניסיוניות בהמשך, וניווכח שהספק הזה מוצדק.

ובכל זאת, במה המדובר?

אחד הרעיונות הבסיסים של ה-NLP מנוסח במשפט "המפה אינה הטריטוריה", כלומר, כל אחד מאיתנו פועל על בסיס הייצוג הפנימי שלו של העולם (המפה) ולא על בסיס העולם עצמו (הטריטוריה). המפות שאנחנו יוצרים מאוד מוגבלות ומעוותות. לפי ה-NLP ניתן ללמוד "להיכנס לנעליו" של האחר ולראות לרגע את המפה שלו. יכולת זו מאפשרת פתיחות, קבלה ושיפור התקשורת. משימתו של המטפל היא להבין את המפה האישית של המטופל ולפעול על פיה.

מפות העולם שאנשים יוצרים יכולות להיות מבוססות על "סגנונות חישה" שונים: חזותי, הרגשתי-תחושתי (שילוב שנקרא "קינסתטי"), שמיעתי, ריח, וטעם. כל חוויה בעולם החושים היא שילוב של כל אלה.

לטענת הוגי ה-NLP, כל אחד מאיתנו מעבד את מרבית המידע תוך שימוש במערכת יצוג מועדפת (Preferred Representational System – PRS) מסוימת.

המערכת היצוג המועדפת מתבטאת בשפה. אדם חזותי ישתמש יותר בביטויים כמו "לא נראה לי הגיוני", "תראה, לדעתי… " לעומת אדם שמיעתי למשל, שיאמר "לא נשמע לי הגיוני,"שמע, לדעתי…".

גילוי נוסף שהסב גאווה גדולה למייסדים היה כי ניתן לקבל רמזים עקיפים לגבי מערכת היצוג המועדפת של מישהו לפי תנועות העיניים הלא רצוניות שלו בזמן שהוא חושב על דברים מסוימים.

כדי לעבוד באופן יעיל עם מטופל יש צורך לשמור על התאמה עם המערכת היצוג המועדפת שלו. כשהמטפל שומר על התאמה כזו עם המטופל, יחוש המטופל שהמטפל "מדבר בשפתו", שיש ביניהם "כימיה". הנה דוגמה שנותנים כאן: "אם רוצים לתאר בעת ההרפיה את חוף הים: כשמדובר באדם חזותי יש לתאר לו את צבע הים והחול, את קו האופק, את הסירות שעוגנות מרחוק וכדומה. לאדם שמיעתי יש לתאר את רחש הגלים, קריאות השחפים, צפירת האוניות והמיית הרוח. לתחישתי יש לתאר את מגע החול, טמפרטורת המים, רפרוף הרוח על העור וחמימות השמש."

השערות נוספות של ה-NLP מתבססות על עקרונות יסוד אלה. על צורת הטיפול הקלאסית אפשר לקרוא כאן.

נשים לב כי גם אם ההשערות הראשונות מתגלות כנכונות בניסויים, כלומר, לאנשים אכן יש מערכת יצוג מועדפת, והיא אכן נותנת אותותיה בצורת הדיבור ובתנועות העיניים, עדיין אין הדבר אומר שאדם אחר שיפעל באותו "סגנון" ישיג משהו חיובי באינטראקציה ביניהם. זו טענה נפרדת שאינה נובעת לוגית מהטענות הראשונות. יתכן שלא תהיה כל השפעה, ויתכן שתהיה אף השפעה הפוכה. מי יודע? אם לא בודקים, לא יודעים.

מה זה לא

למרות ההקשר הטיפולי במסגרתו פותח ה-NLP, מדגישה האגודה ל-NLP כי: "NLP אינה פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, יעוץ, טיפול בהיפנוזה, טיפול."

הופ, עוד נורה אדומה נדלקה: הערות כסת"ח.

לי זה נשמע קצת כמו: "אל תתבלבלו, למרות שזה עשוי להישמע כמו טיפול, להראות כמו טיפול ולהרגיש כמו טיפול – זה לא טיפול". נתקלנו בעבר בהערות כאלה לגבי הנומרולוגיה והקריסטלים, אך ניתן להתקל בהן בכל מקום בו מנסים לאכול את העוגה (לטעון ליכולות ריפוי/שיפור/טיפול נפשי/פיזי) ולהשאיר אותה שלמה (להמנע מהסתבכות משפטית).

האם זה המקרה? נמשיך ונחקור.

למה זה טוב בעצם?

הנה ציטוטים נבחרים מתוך האתר של "המוסד הגדול והוותיק בארץ בו ניתן ללמוד את כל דרגות ה-NLP":

"ה-NLP מאפשר לפתור בעיות בזמן קצר, תוך הגדרת מטרה באופן ברור ושימוש בכוחו המופלא של הדמיון. ה- NLP מתאים לכל אדם. מי שהוסמך לטפל ב- NLP יוכל בקלות להתאים תהליכי NLP לנושאים טיפוליים שונים כגון שינוי הרגלים (עישון, תזונה, פעילות ספורטיבית וכדומה), לפתרון בעיות שמקורן בילדות, למצבים של חרדה ודיכאון, לפתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, לטיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות.
ה-NLP מאפשר טיפול מעמיק ביחסים בין אישיים (בין הורים לילדים, יחסים זוגיים, בעיות בתפקוד מיני, קשיים ביצירת אינטימיות וכדומה). ניתן באמצאות המודל לטפל בבעיות שמקורן בילדות, בדיכאון, חרדה וכפייתיות.
ניתן להתאים הנחיית NLP גם לאנשים המוגבלים בשכלם וגם לילדים."

אנחנו מתבשרים גם כי "פרופסור ג'ון גרינדר, מפתח שיטת ה-NLP, מגיע לארץ עם קוד חדש להסרת פוביות ב-20 דקות".

ואיך זה מתיישב בדיוק עם הכרזת האגודה לעיל? האם רק לי זה נשמע כמו טיפול בבעיות נפשיות ופיזיות? אנסח את נורת האזהרה הבאה בזהירות: טענות לסיוע/פתרון בעיות בריאות גוף/נפש, בתחום בו פעילים אחרים הצהירו כי אינם מתיימרים לעשות זאת. בנוסף, נדלקו נורות האזהרה הבאות: * טוב לכל אחד, לכל דבר, בכל מצב. ו – פתרון קל ומהיר לבעיות קשות וכבדות.

בנדלר, אחד משני המייסדים כאמור, טען בין השאר כי תלמיד אומנות לחימה מתחיל יכול לנצח לוחם מיומן ושאפשר לפתח זכרון צילומי בעזרת שימוש בטכניקות NLP (מקורות 19, 23 כאן). במהלך השנים פותחו טכניקות שונות המשתמשות בעקרונות ה-NLP לסיוע בתחום העסקים, ספורט, אומנות הפיתוי, מכירות ולכישורי משא ומתן.

*** הורים, נא להרחיק את הילדים עד חלוף הפסקה הבאה ***

לגברים, רוצים להיות מצוידים היטב? תוכלו להגדיל את איברכם ב 2-7 ס"מ ע"י תרגול NLP, תמורת 120 ₪ בלבד. תוך יומיים-שלושה כבר תבחינו בהבדל. הכסף מוחזר במלואו תוך חודשיים למי שאינו מרוצה (מי שניסה והצליח לו, שיספר לכולם, כן?) נשים, לא לדאוג, יש גם משהו בשבילכן!

נורת ה-כסף, כסף כסף! מהבהבת במהירות…

אני מניח שתומכי NLP אחדים קופצים כעת בצעקות – "שטויות! אלה סתם שרלטנים שמנכסים את ה-NLP האמיתי לצרכיהם. מי שבאמת מבין מה זה NLP לא טוען בכלל דברים כאלה!" לא אתפלא אם הם צודקים. אבל אני מניח שחלק מהמזנקים כן יטענו "לפתרון בעיות שמקורן בילדות, למצבים של חרדה ודיכאון, לפתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, לטיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות".
איך האדם הפשוט יכול להבחין בין שרלטנים לבין מטפלים רציניים ב-NLP? על סמך השתייכותם למוסד מוכר ורשמי? אבל רגע, במוסד השני היה כתוב ש "NLP אינו פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, יעוץ, טיפול בהיפנוזה, טיפול", אז איזה מוסד מוסמך יותר? מי קובע איזה מוסד מוסמך ואיזה לא?

העיניים שלי מוצפות כבר באור אדום כואב. אבל מי יודע, אולי זה עובד?

יש רק דרך אחת לדעת עם משהו עובד: בדיקה. וכשאני אומר בדיקה, אני לא מתכוון לליקוט סלקטיבי של אנקדוטות מאנשים שמאמינים ש-NLP עזר להם. אני מתכוון לניסויים מבוקרים.

האם הראיות המחקריות תומכות בעקרונות ה-NLP?

אז זהו, שלא ממש.

הנה סקירה תמציתית של מחקרים שנעשו בתחום, בליווי קישורים למעוניינים להעמיק.

מחקרים לגבי הקשר בין א-סימטריה של אונות-המוח לבין תנועות עיניים התבצעו עוד לפני פיתוח ה-NLP. יחד עם זאת, התמיכה בטענות הסציפיות של יוצרי ה-NLP היו זעומות ובמקרה הטוב – חלקיות בלבד. Wertheim ושות' למשל בחנו ב-1986 את ההשערה כי תנועות עיניים משקפות עיבוד חושי. בהתאמה לטענות ה-NLP, נמצאה עדות למבטים מוגברים למעלה כשנבדקים התבקשו להיזכר במידע חזותי, אבל ממצאים לגבי האופנים השמיעתיים והתחושתיים לא היו עקביים. ובנוסף, רמזים שיוחסו ב-NLP לייצוג שמיעתי היו נפוצים בכל סוגי הגירויים (שמיעתי, חזותי ותחושתי).

Sharpley ביצע ב-1984 סקר ספרות ואיתר 15 מחקרים לגבי המערכת היצוג המועדפת, ומצא "עדות מחקרית מועטה שתומכת בשימושיות שלה ככלי יעוץ אפקטיבי".

Einspruch and Forman ערערו ב-1985 על המסקנות שלו, וטענו כי חלק מהמחקרים עליהן ביסס את מסקנותיו היו לקויים מבחינה מתודולוגית והצביעו על חוסר הבנה של החוקרים בתורת ה-NLP.

Sharpley חזר עם סקירה מחודשת ב-1987 שכללה 7 מחקרים נוספים, ביניהם מחקר שבדק את הקשר בין תנועות העיניים, הביטויים הנאמרים והדימויים הפנימיים – לא נמצא קשר כזה. Sharpley מסיק כי לא ניתן לאבחן את ה-PRS (מערכת היצוג המועדפת) באופן אמין, כשמאבחנים אותה היא משתנה בזמן ולפיכך כלל לא בטוח שהיא קיימת, ובנוסף לא נראה שהתאמה ל-PRS של אדם אחר מסייעת ליועצים באיזשהו אופן שניתן להדגים בבירור. הוא מסכם כי "נתוני המחקר אינם תומכים בעקרונות ה-NLP או ישומיהם בסיטואציות של יעוץ".

בשנת 1988 הוכנה סקירה עבור צבא ארה"ב אשר בדקה שלל "טכניקות לשיפור היכולת האנושית", ה-NLP היתה אחת מהן. בנוסף לסקירת המחקרים הזמינים בנושא הם גם דברו עם בנדלר. הנה כמה מהערות הסיכום שהם ניסחו:

"בקצרה, מערכת התבניות של העין, יציבה, טון ושפה כמקודדים תבניות יצוגיות אינה נגזרת או יכולה להיגזר מעבודות מדעיות ידועות. המחקרים כשלו לספק בסיס אמפירי לתמיכה בהשערות ה-NLP… או ביעילותה. הוועדה אינה יכולה להמליץ על אימוץ טכניקות כל כך לא מאומתות. כל המבנה המפואר של טכניקות השפעה ואמפתיה במקום להיות מעוגן בתאוריה נוירולוגית עדכנית ונתמכת מדעית, מבוסס על מטפורות לא עדכניות של תפקוד המוח ומשובץ בטעויות עובדתיות מרובות".

באותה שנה (1988) פרסם גם Michael Heap מאמר סקירה בנושא, כשהוא מתמקד בפוטנציאל כגישה טיפולית. מסקנתו היתה: "טענות הכותבים בתחום ה-NLP לגבי המערכת הייצוגית נבחנו בצורה הגונה ואובייקטיבית, ונמצאו לוקים בחסר… ראוי יהיה להסיק כעת כי אין ולא היה מעולם איזשהו בסיס להנחה כי אנשים מחזיקים ייצוג של העולם באופן מועדף כלשהו עליו ניתן להסיק מהביטויים בהם הם בוחרים או מתנועות עיניהם."

סקירה עדכנית ומקיפה במיוחד בוצעה ב-2009. מתוך 315 מחקרים שבוצעו בין השנים 1975-2009 רק חמישית (63) פורסמו בכתבי עת "מכובדים" (אשר מופיעים ברשימת ISI), רובם משנות השמונים בהם פרח המחקר בתחום, ומתוכן רק 33 מחקרים אמפיריים. בחינת 33 המחקרים העלתה כי תשעה מתוכם תומכים בטענות ה-NLP, שמונה-עשר מפריכים, ובששה הנותרים התוצאות לא היו חד משמעיות. כשמשקללים גם את איכות המחקרים, התמונה עגומה עוד יותר. מסתבר כי המחקרים התומכים היו באיכות נמוכה יותר מאלה המפריכים. כמה מהם לא כללו כלל קבוצת ביקורת! כל שנעשה בהם היה להשוות בין מצבם של המטופלים לפני סדרת הטיפולים לבין מצבם לאחריה, ללא כל השוואה למטופלים שעברו תהליך דומה בגישה אחרת, או לכאלה שלא עברו שום תהליך. מובן שלא ניתן ללמוד הרבה מנתונים כאלה על יעילות ה-NLP. (וראו גם סדרת הרשומות על הפלצבו).

בסיכום הסקירה מביע החוקר את דעתו באופן ברור ביותר: "האנליזה שלי מובילה באופן שלא ניתן להכחישו להצהרה כי NLP הינו קישקוש פסאודו-מדעי, אשר צריך להיות מאוכסן בנפטלין לעולמים. יש שעשויים לחשוב כי האנליזה שלי היתה מאמץ לחינם. אחרי הכל, היא הניבה את אותן התוצאות כמו אלה שהגיעו אליהן Sharpley ו-Heap בסוף שנות השמונים. ללא ספק, NLP הינה הצעה עסקית אשר מפתה אנשים בעזרת "שינויים מדהימים", "התפתחות אישית", וגרוע מכל – טיפול. אנליזה זו … מספקת טיעונים מספיקים כדי לענות על שאלה אתית: האם שימוש במשהו בלתי קיים ובלתי יעיל, ומכירתו, הם דבר מוסרי?"

נורה גדולה נדלקה: לא נתמך מחקרית.

ומה אומרים תומכי ה-NLP להגנתם?

התעלמות

בד"כ הם אינם אומרים דבר, הם פשוט מוכרים את מרכולתם בהתלהבות. נראה שמרבית המטפלים כלל אינם מודעים לקיומם או אי קיומם של מחקרים בתחום, וגם אם כן, זה לא ממש מעניין אותם. הטיעון הרווח הוא "מנסיון אישי, זה עובד נהדר! אני לא זקוק למחקרים מדעיים שיוכיחו לי את זה".

הודאה במצב

אחרים מודים שהמצב לא כפי שהיו רוצים שיהיה: אחד מהמוסדות היוקרתיים יותר ללימוד NLP (לפחות לפי הטענות שלו)  מכיר בהגדרות העמומות של התחום: "כדי שמחקר נאות יתבצע, צריכים קודם כל להגדיר את המודלים של ה-NLP באופן ברור, מפורט וניתן לבדיקה אמפירית. כדי שזה יקרה חייבת להיות הסכמה על ההגדרות בקרב קהילת ה-NLP."

כאן כותבים: "המחקר האקדמי בתחום ה-NLP קלוש. המחקרים האמפיריים שנעשו עד היום סובלים ממגבלות שונות. אנחנו מאמינים שיש צורך דחוף למחקרים נוספים במתודולוגיות שונות."

מתקפה

בחור בשם Andy Bradbury לא מסתפק במגננות. הוא יוצא למתקפות חסרות מעצורים על כל מחקר שמראה ש-NLP חסר בסיס. מהתרשמותי, אפשר לסכם עשרות עמודים של מתקפות באוסף המשפטים הבא:

*   הפרכתם גרסה לא מקובלת של NLP ("זו לא הגרסה הקלאסית" או לחילופין "NLP התפתח מאז").

*   המחקרים המפריכים אינם באיכות טובה.

*   תקפתם אנשים שאינם מייצגים כלל את תחום ה-NLP.

*   לא הבנתם בכלל מה זה NLP ולכן הפרכתם טענות שבכלל לא נטענו. הנה ציטוט לדוגמה:
"מבלי שהטרידו את עצמם באיזשהו סוג של דייקנות, כמעט כל החוקרים, כולל Sharpley, הצליחו לא להבין כלל את הטענות האמיתיות שנטענו ע"י מייסדי התחום, במיוחד את ההגדרה המורחבת למערכת הייצוג המועדפת."

אז מה זה כן NLP ואיפה המחקרים התומכים? רק להזכיר, חובת ההוכחה היא על הטוען.

התחכמות

הנה טיעון ששמעתי בפורום NLP כלשהו, לאחר ששלב הצגת מחקרים תומכים הסתיים בהודאה מצד מנהל הפורום "אני מסכים שאין ראיות מאד מרשימות בעד ה-NLP". נאמר לי: "הרבה מהעוסקים בתחום לא רוצים להפיץ אותו כדי לשמור על היתרון. הכוונה לאנשים שלא מלמדים או מנחים בעזרת NLP, אלא משתמשים בו בחיי היומיום ובמקום העבודה." אם נניח לרגע כי יש תועלת כלשהי ב-NLP, אני יכול לראות כאן בעיה אתית מסוימת. האם מדובר בתחום ידע שמטרתו ביצוע מניפולציות על אנשים אחרים לצורך השגת יעדים אישיים?

מדע, פסאודו-מדע, או אפילו לא זה?

אני מניח שכולנו השתכנענו שמדע – זה לא. היות ופעילי התחום משתמשים בהמון מושגים שנשמעים מקצועיים ואשר מעניקים נופך מדעי להשערות שלהם, הרי שיש לנו כאן מועמד קלאסי למתחזה-מדע, כלומר, פסאודו-מדע.

עצם השם – Neuro Linguistic Programming, הוא התחזות למדע, שכן מומחים בכל שלושת התחומים המוזכרים בו מצהירים כי אין שום קשר בין המקצועות שלהם לבין טענות ה-NLP.
פרופ' למדעי המוח Michael Corballis אומר: "NLP הינה כותרת מזויפת לחלוטין, אשר מתוכננת לתת את הרושם של מכובדות מדעית".
פרופ' Singer אומר: "NLP משייך עצמו לעיתים קרובות למדע בכדי להעלות את היוקרה שלו."
האנתרופולוג פרופ' Winkin מחשיב את קידום הנושא כ"הונאה אינטלקטואלית" ומשווה את הקשר בין NLP למדע לקשר בין אסטרולוגיה לאסטרונומיה (מקורות – כאן).

יתרה מזאת, NLP זוכה למעמד הכבוד המפוקפק של להיות מנותח בקורסים של פסיכולוגיה, פילוסופיה, מדע וחשיבה ביקורתית כדוגמה קלאסית לפסאודו-מדע (ציטוטים ומקורות בנושא זה אפשר למצוא כאן). מה שמדליק באופן טבעי את נורת ה-פסאודו-מדע.

אבל גם לכך יש לתומכי ה-NLP תשובת מחץ: זה לא פסאודו-מדע, כי זה מעולם לא התיימר להיות מדע. הנה דבריהם של מייסדי ה-NLP:

"כבוני מודלים, אנחנו לא מתעניינים בשאלה האם מה שאנחנו מציעים לך נכון או לא, מדויק או לא או אם ניתן להוכיח באופן נוירולוגי שמדובר ביצוג מדויק וממשי של העולם האמיתי. כל מה שמעניין אותנו זה שזה עובד."  (Frogs into Princes, Bandler & Grinder, עמ' 18).

בעמ' 7 הם מצהירים שהם אינם פסיכולוגים, תאולוגים או תיאורטיקנים, שאין להם מושג לגבי טבע הדברים כפי שהוא באמת ושלא מעניין אותם במיוחד מה נכון. מטרתם היא לתאר משהו שהינו שימושי. "אם הזכרנו משהו שאתה יודע ממחקר מדעי או מסטטיסטיקה שאינו מדויק, עליך להבין שדרגה שונה של נסיון מוצעת לך כאן. אנחנו לא מציעים לך משהו שהוא נכון, רק דברים שימושיים".

מרעיון לממון

ההיסטוריה של ה-NLP מדגימה תהליך קלאסי שמתרחש עבור אינספור "שיטות" אחרות.

זה מתחיל באדם או שניים ש"מגלים" (או ממציאים) דרך חדשה שיכולה להועיל לבני אדם באופן כלשהו. טענתם עשויה להיות בעלת הגיון כלשהו (או שלא), מבוססת במידה מסוימת על ידע קיים (או שלא). בכל מקרה רצוי מאוד שהשיטה תבטיח פתרון קסם לבעיות גדולות ומציקות בשלל תחומים, שתתאים לפלחים נרחבים באוכלוסיה (רצוי לכל אדם) ושתהיה נטולת סיכונים ותופעות לוואי.

המייסדים מתחילים להתנסות בשיטה שהמציאו על מטופליהם ועד מהרה כוחות הסוגסטיה, הפרשנות האישית וכמה אנקדוטות מרשימות עושים את שלהם וכולם מתרשמים "שהשיטה עובדת". תוך שהם מדלגים באלגנטיות על שלב המחקר והאימות, המייסדים כותבים ספרים, מתחילים להעביר קורסים ואם הכל מתגלגל כהלכה צצים מוסדות להכשרת הדור הבא של המטפלים בתחום. לפני שאתה מספיק לומר "תכנות-תודעתי-קוונטי" או כל צירוף מילים מרשים דומה, התחום כבר משגשג ופורח.

בשלב כלשהו מישהו מתעורר ומחליט לבדוק את הדברים בצורה מדעית, אבל זה כבר מאוחר מדי. יותר מדי אנשים כבר מושקעים בשיטה ויותר מדי מטפלים "יודעים שזה עובד".

במקביל, שלל שרלטנים מזהים את הפוטנציאל המסחרי הגואה וממציאים פיתוחים, שיפורים ויישומים חדשים ומפתיעים לשיטה המקורית. דבר זה מעורר כמובן התנגדויות ומאבקים בינם לבין תומכי השיטה המקורית שמתרעמים על נשיאת שם השיטה לשווא (למרות שלא פעם גם המייסדים ממציאים את עצמם מחדש כעבור כמה שנים).

*

הרבה נורות אדומות נדלקו, אך עדיין נותרתי עם תחושה שיתכן ומשהו מכל זה בכל זאת "עובד".

אולי אם נקלף את כל הקליפות הפסאודו-מדעיות, ניפרד מההשערות הלא מבוססות, נבעט הצידה את השרלטנים, נמחק מהפרוטוקול את ההכרזות המוגזמות ונניח בצד את האנקדוטות הקיצוניות שיתכן ואינן קשורות כלל לנושא, אולי בכל זאת נמצא גרעין אפקטיבי?
אולי. אך עד שהנושא לא יוגדר ויחקר בצורה מבוקרת ומקובלת על כל הצדדים, לא נדע את התשובה לכך.

ברשומה הבאה תוכלו לקרוא ראיון שערכתי עם אדם שלמד את התחום ומחזיק בתעודת NLP Master Practitioner. האם הדברים יוארו באור אחר?

מקורות והרחבות:

כמו כן, אולי תתעניינו בסדרת הרשומות על היפנוזה.

____________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בתחתית הטור משמאל לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המתקשרות, הספקן והאנתרופולוג – שלוש תפישות מציאות

המתקשרות, הספקן והאנתרופולוג – שלוש תפישות מציאות

כזכור לכל קוראי הבלוג הוותיקים, כבר פעמיים ניסיתי להבין את תופעת התקשור, ופעמיים לא הצלחתי. זה התחיל ב- "שיחות עם מזרנים" והמשיך ב-"תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים".

יום אחד נתקלתי בדבר הבא: "תואר B.A במיסטיקה ורוחניות – המכללה האקדמאית צפת". הצצתי בסקרנות בתוכנית הלימודים וברשימת המרצים, ולפתע הבנתי: מצאתי את האדם הנכון! מדובר בד"ר אדם קלין אורון אשר עשה את עבודת הדוקטורט שלו בנושא תופעת התקשור בישראל. יצרתי איתו קשר, ולשמחתי הוא נענה בחיוב להשיב על שאלותי.

כדי להבטיח שלא אלך לאיבוד בנפתולי הנושא האמורפי הזה (מבחינתי לפחות) וכדי שלא אותיר נושאים נרחבים לא מכוסים בלהט הרגע, ניסחתי בכתב את כל השאלות שעלו במוחי (בתוספת שאלות שנתרמו ע"י חברים סקרנים בקבוצת חשיבה חדה), סידרתי אותן לפי נושאים ושלחתי את השאלון האימתני הזה לאדם.

תודותי לאדם שהקדיש זמן כה רב כדי לענות על כל שאלותי!

הנה הנושאים עליהם נדבר:

על החוקר והמחקר

שמי אדם קלין אורון, ואני אנתרופולוג של הדת – דהיינו, עוסק בתופעות דתיות בהקשרים חברתיים. למדתי במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שם כתבתי עבודת מאסטר (בהנחיית יורם בילו ואווה אילוז) אודות נופש בחברה החרדית בישראל, ושם גם המשכתי לעבודת הדוקטורט. עבודה זו, שכתבתי במשך שש שנים תחת הנחייתו של יורם בילו, עסקה בתופעת התקשור בישראל.

מה הביא אותך לחקור את הנושא התקשור דוקא?

היו שתי סיבות עיקריות לכך. הראשונה, וללא ספק המרכזית שבהן, היא שחשבתי שמדובר בתופעה חשובה ומרתקת שלא זכתה למחקר מספיק בכלל, ובהקשר הישראלי בפרט. הסיבה השניה, שקיומה התברר לי רק בדיעבד, היא שאני עצמי רחוק מאוד מהנושא, ואני מעדיף לנסות ולהבין תופעות זרות לי ולאו דווקא מה ש"מדבר אלי" באופן אישי.

איך חוקרים תופעה כזו? האם יש מידע "מסודר" בנושא?

זה תלוי למה אתה קורא מידע מסודר. ראשית, יש כמות מסוימת של מחקרים אודות תופעות של עידן חדש – או רוחניות עכשווית – שנעשתה בשנים האחרונות, בעיקר בתחומים האקדמיים שלי: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. חלקם אפילו נערכו על החברה בישראל (למשל המחקרים של מריאנה רוח-מדבר, של דלית שמחאי, של רחל ורצברגר, בועז הוס, נורית זיידמן ועוד). יש אפילו ספר מצוין שהתפרסם על תופעת התקשור בארה"ב, שכתב אנתרופולוג וששמו The Channeling Zone. כך שישנה ספרות מחקרית מסוימת שמתווה כיוונים תיאורטיים ונותנת הדגמות של דרכים טובות לאיסוף חומר.

מהצד של מה שאנחנו האנתרופולוגים מכנים "שדה המחקר" (או פשוט "השדה"), זאת אומרת מה שקורה אצל המתקשרות (כי רובן נשים) עצמן, לא מדובר בתופעה נסתרת, אלא ההפך הגמור. כיוון שרוב המתקשרות מאמינות מאוד במה שהן עושות ורוצות להפיץ את הידע שהן רכשו, וגם כיוון שרובן מתפרנסות מהמקצוע, יש להם עניין לפרסם את עצמן. לכן יש ספרים שהן מוציאות לאור, פורומים באינטרנט שהן מגיבות בהם, אתרי אינטרנט שבהם הן מפרסמות קטעים מתוקשרים וכדומה.

שני אלו – הצד המחקרי והצד הטקסטואלי – היוו את נקודת הפתיחה שלי. הם איפשרו לי להבין מה אני רוצה לשאול ואיך אני רוצה לשאול את זה. אבל העיקר היה, כמובן, לשאול את זה: לבדוק איך התופעה נראית בשטח. לשם כך ניהלתי עם מתקשרות ראיונות עומק (בני כמה שעות כל אחד), השתתפתי בסמינרים וסדנאות שהעבירו מתקשרות, וגם נרשמתי לקורס בן שמונה שיעורים שמלמד את המשתתפים לתקשר בעצמם. בקיצור, ניסיתי להבין את התופעה מבפנים, לא רק להתבונן עליה מבחוץ.

באיזה אספקטים אתה מתמקד במחקריך? באיזה לא?

ישנם שלושה אספקטים מרכזיים שבהם מצאתי את עצמי מתמקד במהלך המחקר – כי, בכוונה מלאה, לא קבעתי לעצמי יעדים מראש. אבל שלושת המימדים הללו חזרו וצפו במהלך התצפיות והראיונות שלי, ונדמה לי שהם חשובים במיוחד.

הראשון הוא סיפורי החיים של המתקשרות, זאת אומרת, נסיבות החיים, הרקע החברתי ונטיות האופי שהביאו אותן לתקשר. בתמצית הקיצור, רובן בנות המעמד הבינוני-גבוה, בעלות נטייה אמנותית לצד יוזמה אישית, ונחשפו לנושא בשלב מתקדם יחסית בחייהן.

המימד השני הוא ההקשר החברתי הרחב יותר, זאת אומרת, ההתאמה בין האתוס של המתקשרות ושל הידע המתוקשר לבין שינויים שעברו על החברה הישראלית. אם לתמצת גם כאן, רובן המכריע של המתקשרות מאמינות באחריות אישית של אדם לחייו, בגלל שהן מאמינות במה שמכונה "בריאת מציאות": שמחשבותיו ואמונותיו של אדם מייצרים את המציאות שלו. זו אמונה אינדיבידואליסטית מאוד, והיא לא יכלה לשגשג בישראל לפני שהחברה הישראלית שמה יותר דגש על הפרט ופחות דגש על הקולקטיב.

המימד השלישי הוא המימד הקוגניטיבי: איך נחווה תקשור, ואיך לומדים להגיע למצב הנפשי/מוחי המאפשר תקשור. מדובר במצב של זרימה, של תחושה של מיזוג בין העצמי לבין הידע שהוא מעביר והסיטואציה בה הוא נמצא (מטפל בלקוח, למשל), שיש בה מן ההתאיינות אבל, מצד שני, ריכוז עצום ותחושה של נוכחות. אבל אני לא פסיכולוג, ולכן מעניינת אותי לא רק החוויה הזו – שהיא מרתקת בפני עצמה – אלא גם למה היא חוויה המתאימה למגמות בחברה בת זמננו. למשל, סוציולוגים רבים מתארים את התקופה הנוכחית כתקופה "נוזלית", בה אין יותר וודאות ויציבות כמעט בשם תחום: לא בעבודה, לא בזוגיות, לא במשפחה, לא בהשכלה, לא בכלכלה וכדומה. במצב חברתי שכזה, נדמה לי שהיכולת להגיב למצבים במצב דומה למצב של תקשור – ריכוז עז בהווה, מעין ספונטניות מחושבת ונטולת תכנון – היא יכולת מועילה.

אני חושב שמכאן ניתן להבין במה אני לא מתמקד: אני לא מתמקד בנסיון להוכיח אם תקשור הוא "אמיתי" או "לא אמיתי", אם באמת יש או דווקא אין ישויות איתם יוצרים קשר. אני גם לא מנסה לכמת את התופעה דרך סקר רחב היקף – כמה אנשים מאמינים בה, מה בדיוק המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של המתקשרות וכדומה – גם מהעדר תקציב ומשאבים, אבל גם כי ההתמקדות שלי היא במימדים אישיים יותר של התופעה, ובקשר שלהם למימדים חברתיים.

מהות התקשור

מהו תקשור בעצם? (נתקלתי בקושי עצום לשמוע הגדרה פשוטה בתחקירים שלי)

תקשור הוא מצב בו אנשים מאמינים שהם משמשים צינור להעברת מסרים מישויות לא-חומריות על מנת לסייע בהתפתחות של אנשים בודדים, כמו גם העולם כולו. במלים פשוטות יותר, מתקשרת טוענת לרוב שהיא נמצאת בקשר עם ישות על-טבעית אחת או יותר – למשל האר"י הקדוש, חייזר מאנדרומדה, ישות מגנטית בשם קריון, אלוהים ומגוון רב נוסף – ושהישות הזו מעבירה דרכה מסרים. התקשור מתרחש במצב שמכונה "איחוז" (possession), שבו ישנה תחושה שהאדם "מפנה" את גופו לטובת ישויות חיצונית הנוטלת את המושכות לידיה – למרות שזה קצת יותר מורכב, כי המתקשרות תמיד שומרות על מידה מסוימת של שליטה ומגדירות את היחסים שלהם עם הישות כיחסים של שותפות.

למה משמש התקשור? מה מפיקים ממנו? – תובנות? ריפוי? ידע? תחושה טובה? האם זו פעילות רגשית או שכלית ביסודה?

מבחינת האשה המתקשרת, התקשור מאפשר להבין את מהות העולם, ואת מהות קיומה בתוך העולם, בצורה טובה יותר. לאחר שהבינה, ושיפרה את חייה שלה, היא לרוב מפנה את הידע ואת יכולת התקשור שרכשה למען אחרים – לאפשר גם להם להבין את העולם ואת עצמם טוב יותר. ההבנה הזו מתחילה, אבל לא נגמרת, בתובנה שכבר ציינתי: כל אחד מאתנו בורא את מציאות חייו בעצמו. לפיכך, כדי לברוא לעצמך את המציאות שאתה רוצה, אתה צריך להבין קודם כל את עצמך כמו שצריך, ואז תהיה התאמה בין הרצונות שלך לבין המציאות שלך.

הדגש אינו על ידע קוסמולוגי או תיאולוגי – מתקשרות מדברות מעט מאוד על עולמות אחרים. מצאתי, למשל, שלרובן כמעט ואין עניין כלל במקום (עולם? מימד? יקום?) שממנו מגיעה הישות שמדברת דרכן. מה שחשוב, הן מבחינת המתקשרות והן מבחינת הישויות, הוא הבנה עצמית לשם חיים מלאים, ממומשים וטובים יותר. אם תבין נכון יותר איך "עובד" העולם, ומה ה"שריטות" שמונעות ממך לחיות בו כמו שצריך – תוכל להחליק את השריטות ולהגיע לשלווה נפשית שגם תלווה בהשגת כל המטרות שאתה שואף להשיג. יש כאן שילוב בין רגש לשכל.

אנשים שפונים למתקשרות מחפשים מענה לתחושה של חוסר סיפוק. המתקשרות, בעזרת הישויות, מנסות לסייע להם להבין ממה נובע חוסר הסיפוק הזה. במובן מסוים, הבנה שווה פתרון – כי, כאמור, אם תרצה את הדבר הנכון, אין ספק שתקבל אותו. אתה רק צריך ללמוד לרצות בצורה מדויקת. בפועל, אנשים חסרי סיפוק מהסיבות המוכרות: זוגיות, קשרי משפחה, כסף, הצלחה. שאלות פילוסופיות קיומיות מטרידות אותם פחות.

ספיריטואליסטים "שוחחו עם רוחות מתים" במהלך סיאנסים כבר לפני 150 שנה, האם זה אותו הדבר? משרת אותן מטרות? האם זו פשוט תחיית הספיריטואליזם?

כן ולא, אבל בעיקר לא. מצד אחד כן, בגלל שהטכניקות של המתקשרות מזכירות מאוד טכניקות של ספיריטואליסטים: הטראנס (או האיחוז) של המתקשרות הוא טראנס קל, שאין בו קצף שנוזל מהפה, שינוי דרמטי של הקול או תנועות גפיים קיצוניות (בשונה מתופעת הדיבוק, למשל). כאן וגם כאן הישות נכנסה בגוף של המארחת בצורה זריזה ונטולת דרמה יחסית, בלי ריקוד לצלילי מוזיקה קצבית שנמשכת שעות או סמים מעוררי הזיה. מדובר, במלים אחרות, באיחוז מערבי ומכובד מאוד, בסגנון המתאים למעמד הבינוני.

מצד שני לא, כי המטרות שונות: הספיריטואליזם עסק, מעל לכל, בקשר עם המתים ובהוכחות החיים שאחרי המוות, ולא פלא שהוא פרח בעיקר אחרי מלחמות גדולות. אנשים התגעגעו ליקיריהם שנפטרו. המתקשרות כמעט ולא מדברות עם מתים, כי הדגש הוא על החיים ועל היכולת לשפר אותם ולחיות חיים טובים ומלאים בעולם הזה, עכשיו.

ומה לגבי כל מופעי הבידור הטלויזיוני האמריקאים בהם מעבירים "יחידי סגולה" (ורבי ממון) מסרים מן המתים? זה תקשור?

אני חושב שלא, למרות שחלק מהמדיומים – כך נקראים אלו שמשוחחים עם המתים – קוראים לעצמם מתקשרים. אלו מופעים שמטרתם בעיקר להפעים ולרגש, אבל הדגש החזק של תקשור על העצמה ועל צמיחה אישית לא קיים בהם.

שחזור גילגולים בהיפנוזה – זה תקשור?

שחזור גלגולים ותקשור הן שתי תופעות שנראה לי חשוב להפריד ביניהן אנליטית, אבל מעשית, הן כרוכות אחת בשניה. אני מכיר מעט מאוד מתקשרות שלא מאמינות בגלגולים, ושלא עוסקות בשחזור גלגולים כחלק מהרצון לסייע ללקוחות שלהן. אחרי הכל, צריכה להיות סיבה לכך שאנשים לא יוצרים את המציאות הנכונה בשביל עצמם, ואחת הסיבות האפשריות היא בעיה "נגררת" מגלגול קודם. למשל חוסר יכולת להתמיד בדיאטה בגלל מוות ברעב בגלגול קודם. מצד שני, זה לא נעשה בהיפנוזה ממש, אלא בטכניקה של דמיון מודרך שבו המתקשרת מנחה את הלקוח במדיטציה שבה הוא נזכר בגלגולים קודמים שלו.

יש עוד תופעות דומות שהיית קושר (או מבדיל) ביניהן לבין התקשור כפי שהוא נראה היום?

לא חקרתי את הנושא, אבל נדמה לי שבטכניקות מסוימות של טיפולים אלטרנטיביים יש הגעה של המטפל למצב תודעה דומה למצב הזרימה של המתקשרות – ברייקי, למשל, יש תחושה של התחברות למקור אנרגיה חיצוני ובעל תובנה. בכיוון אחר לחלוטין, התקשור הוא בעל מאפיינים דומים לפסיכותרפיה ("ללכת לפסיכולוג") – הרשת המקצועית הרופפת בין בעלי המקצוע, שפועלים בעיקר כל אחד בקליניקה שלו; הקשר החזק בין הלקוח לבין המטפל; ההתמקדות בנפש ולא בגוף; הרצון להעלות לרמה המודעות ידע לגבי עצמך שאינו נמצא עדיין במודעות ועוד.

למרות שאני מבין שאתה לא מתמקד בהבטים הסטטיסטיים, מה בכל זאת ידוע לך על היקף התופעה בישראל ועל התפתחותה בזמן (האם היא בעליה מתמדת? עברה את השיא ויורדת?)

זה החסרון של מחקר איכותני, המבוסס על ראיונות ותצפית מקרוב: אין לי מידע כמותי מדויק. התחושה שלי, בהתבסס על כמות ספרי התקשור בחנויות ועל העיסוק הפופולרי בנושא, היא שהתופעה הגיעה לשיאה לפני כמה שנים ומאז היא התייצבה על רמה מסוימת. מבחינת היקפה, היא נפוצה למדי בקרב המעמד הבינוני בישראל, בעיקר נשים בגיל העמידה, אבל אין לי יכולת לכמת את ה"למדי" הזה.

הישויות

מי הן אותן ישויות? האם מדובר בגזעים תבוניים אחרים ביקום? משהו ממימדים אחרים? האם אנשים מתקשרים גם עם ישויות "מפורסמות" כמו דמויות היסטוריות בשר ודם (לשעבר), מלאכים, השטן? אלוהים בכבודו ובעצמו? האם יש משהו מעל אלוהים ברפרטואר?

התשובה הראשונה היא כן, כן, כן, כן, כן, כן וכן: אנשים מתקשרים עם כל אלו ועוד (דולפינים, למשל), ובעיקר עם מה שמכונה "ישויות אור", או "מדריכים": ישות שאיש לא נתקל בה לפני המתקשרת. למשל ג'יין רוברטס, אחת המתקשרות האמריקאיות הראשונות, תקשרה ישות בשם Seth (אין קשר לבנם של אדם וחוה); רונית גלפו, מתקשרת ישראלית מצליחה, מתקשרת את "רומי" (אין קשר לאימפריה).
אבל התשובה השניה, שהפתיעה אותי מאוד, היא שזה לא ממש מעניין את המתקשרות. יותר ויותר שמעתי ממתקשרות, בעיקר הוותיקות שבהן, שהן לא טורחות יותר לברר את מקור המסר – מה שחשוב, מבחינתן, הוא שהמסר מרגיש להן נכון, ובעיקר, שהוא יעיל עבור הלקוח.

האם יש היררכיה כלשהי בין הישויות?

אין היררכיה. פעם פגשתי מתקשרת שאמרה שהיא מתקשרת עם מלאכים, שרפים וכרובים. שאלתי אותה מי מהם גבוה יותר בהיררכיה השמימית, ומתשובתה היה ברור שזה מעניין אותה כקליפת השום. במובן עמוק יותר, מבחינת המתקשרות אין היררכיה בקרב הישויות כפי שאין היררכיה בין בני אדם: כולם נשגבים מאוד, ולכן גם שווים מאוד.

האם לכל אדם דמות קבועה איתה הוא מתקשר, או שהדמויות מתחלפות כל הזמן?

יש מתקשרות שדבקות באותה הישות לאורך שנים, אבל לרוב מצאתי שהישויות מתחלפות בתהליך שאפשר לקרוא לו תהליך אבולוציוני: ככל שהמתקשרת מרגישה מתקדמת יותר רוחנית, כך הישות שהיא מתקשרת תתאים לרמתה הרוחנית המתפתחת. מתקשרות, באופן כללי יותר, סולדות מקפיאה על השמרים ומאמינות בהתפתחות אישית מתמדת. הדבר נכון, אצל רובן, גם לקשר שלהן לישויות – למרות שהן כמעט תמיד ישמרו גם על קשר עם ישויות אותן תקשרו בעבר.

האם הדמויות איתן מתקשרים הן אישיות-יחודיות לכל מתקשר או משותפות גם לאחרים?

לעתים הן משותפות – יש כמה מתקשרות בארץ שמתקשרת את "אורין", ישות שתוקשרה במקור על-ידי המתקשרת האמריקאית סאנאיה רומאן – אבל כל מתקשרת טוענת שהשניה מתקשרת עם ישות אחרת, שרק משתמשת באותו השם. בכל מקרה, זה לא נפוץ במיוחד, ולרוב לכל מתקשרת יהיה הרפרטואר האישי שלה.

האם שני אנשים יכולים לתקשר בו זמנית עם אותה דמות, אשר תעביר מסרים שונים לכל אחד מהם במקביל?

בארץ יש לפחות שלושה מתקשרים שמעבירים מסרים שונים מהאר"י, כך שהתשובה הלקונית תהיה חיובית (למרות שזה לא מתרחש בדיוק בו זמנית, כמובן).

ישויות טובות לעומת רעות, הבנתי שיש דבר כזה. מה מבדיל ביניהן? האינטרסים שלהן? ההרגשה שהן מותירות? האם יש טכניקות לזהות "מסרי שקר" לעומת "מסרי-אמת"? מה הקריטריונים לכך?

אני לא יכול לענות לך בדיוק, בגלל שהמתקשרות עצמן לא מתעניינות בנושא מסיבה פשוטה אחת: המתקשרת, או ליתר דיוק, כל אדם שהוא, חזק עשרות מונים מכל ישות שהוא מתקשר. מתקשרת מתחילה לתקשר ומרגישה שהמסר לא טוב לה או ללקוח, או גרוע מכך, שהישות שאיתה היא יצרה קשר מעבירה לה תחושה שלילית – היא תאמר לישות הזו להסתלק, ואין בכלל ספק שהיא תסתלק. אבל רובן המכריע של הישויות, בכל מקרה, רוצות לעזור לנו. בכלל, השקפת העולם של המתקשרות אופטימית מאוד.

מדוע בכלל מעניין את הישויות הללו להעביר מסרים לשושנה מפרדס-חנה לגבי בן זוגה? אין להן עיסוקים טובים יותר? כיצד מתקשרים רואים את הדברים מנקודת המבט של הישויות? האם הן קיימות כדי לשרת את האדם הקטן? או נזקקות לו לאיזושהי מטרה?

חד וחלק: לשרת. הנחת היסוד של התקשור היא שהאדם טוב מיסודו, וכל היקום טוב מיסודו. ברגע שהאדם מתפתח רוחנית, הוא ירצה לעזור לאחרים יותר. והישויות, לפי המתקשרות, מפותחות מאוד רוחנית ולכן הן רוצות לעזור.

האם מותר להמרות את פי הישות? או שיש לקבל את המלצותיה "כתורה מסיני" (במיוחד אם היא אלוהים בכבודו ובעצמו)?

מתוך מגבלות מסוימות של המדיום הטקסטואלי, הקוראים לא יכולים לראות את העוצמה בה אני מניד בראשי לשלילה. בשום פנים ואופן אין לישות שום סמכות על המתקשרת או על הלקוח. הקשר הוא קשר שנובע מרצון טוב של כל הצדדים (ולא משנה כרגע אם חלקם מדומיינים), והסמכות שקיימת בו היא סמכות שניתן לכנות סמכות מקצועית ותו לא. הישויות, מתוקף ההתפתחות הרוחנית שלהן, רואות את העולם בצורה בהירה יותר, והעצות שלהן, יגידו המתקשרות, מועילות. זה לא אומר שחייבים להקשיב להן.

האם יש דיווחים מפי הישויות על תקשורים שהן עושות עם גזעים אחרים בגלקסיה (כלומר, שגזעים אחרים מתקשרים עם אותן הישויות)?

לא נתקלתי בזה, אבל שים לב שנקודת ההנחה שלך היא שהישויות מדברות על עצמן. זה כמעט ולא קורה, בעיקר לא בשנים האחרונות.

המתקשר

מי יכול לתקשר? האם נדרשות תכונות מסוימות? יכולות מיוחדות?

כל אחד יכול לתקשר, והמתקשרות יוסיפו שבמובן מסוים, כל אחד כבר מתקשר: כל מי שחווה פרץ יצירתיות, שעלתה לו תובנה ממקור לא ידוע, בעצם נעזר בתקשור. זו יכולת שצריך לפתח, אבל היא קיימת בכל אחד.

עד כמה נפוץ תקשור באמצעות "מתקשר מוסמך" ועד כמה נפוץ תקשור עצמי?

קשה לי לומר. שמעתי כמה מתקשרות שטוענות שקשה יותר לתקשר לעצמך, כי הטיות אישיות נוטות להיכנס למשוואה. אבל יש הרבה מאוד אנשים שעברו קורסי תקשור, או קראו ספר שמלמד איך לתקשר, ויתכן שהם משתמשים בטכניקת התקשור דווקא לחייהם הפרטיים.

כיצד מישהו מחליט יום אחד שהוא מתקשר? האם לומדים את זה בצורה מסודרת? מה ההסמכה שנדרשת ממנו כדי להתחיל לקבל לקוחות?

כאמור, אפשר ללמוד את זה בקורס תקשור. לא נדרשת כל הסמכה מסודרת, כי התחום כולו אינו מוסדר כלל. רבות מהמתקשרות הפעילות בארץ לימדו את עצמן לאחר שחוו מעין התגלות ספונטנית – פרץ פתאומי, לרוב אחרי משבר אישי כלשהו, שבו נפתחה בפניהן האפשרות לתקשר. אבל זה לא תמיד דרמטי עד כדי כך.

מתקשר אמת לעומת מתקשר שקר – האם הצורך בהבחנה זו קיים בקרב העוסקים בתחום? ואם כן, כיצד מתבצעת ההבחנה?

הן לא ממש מתעסקות בזה. מבחינתן, מתקשרת היא לא "אמת" או "שקר", היא מקצועית או לא מקצועית, מסייעת ללקוחות שלה או לא מסייעת להן. המבחן, כפי שאמרה לי אחת מהן, הוא מבחן התוצאה.

הטקס

איך נראה תקשור טיפוסי? מה עושים בו? איך מזמנים את הישות? האם צריך תנאים מיוחדים? טקסים מיוחדים?

תקשור יכול להתבצע על ידי הלחנה, ציור, כתיבה אוטומטית, שימוש בלוח ויג'ה ואפילו מסרים המועברים במורס. אבל הצורה הכי נפוצה של תקשור היא דיבור ישיר: הישות מדברת ישירות מגרונו של המתקשר, כמו בשיחת חולין רגילה, או, וזה נדיר הרבה יותר, במהלך מצב של טראנס עמוק יותר שבו משתנים שפת הגוף והקול. בכל מקרה, אין צורך בתנאים מיוחדים ואין שום טקס: לרוב, המתקשרת עוצמת את עיניה, לוקחת כמה נשימות עמוקות, ואז הישות מתחילה לדבר מגרונה.

האם התקשור קורה באופן רצוני ומוזמן או שישויות מעבירות מסרים בזמן ובמקום שנראים להם?

כמעט תמיד רצוני ומוזמן, למרות שלמתקשרות רבות יש סיפורים על מקרים נדירים שבהם הישות "התפרצה אליהן" בשביל להעביר מסר דחוף, למשל סכנת חיים במהלך נהיגה בכביש.

האם יש אסכולות שונות לטכניקת התקשור? אסכולות מתחרות? מתנגדות? או שהכל הולך? למשל, תקשור עם חוצנים, לעומת תקשור עם מדריכים אישיים, מלאכים, וכד' – האם כולם מקבלים את קיום כל "סוגי הישויות" הללו או שיש מחלוקות?

אתה מניח מנגנון מוסדי והיררכי, ואין כזה. בפועל, המסרים של רוב המתקשרות די דומים – העצמה של הפרט עד לדרגת אלוהות ממש, כאמור; אבל באופן עקרוני, כל מתקשרת יכולה להעביר מסרים שונים מאוד, כי אף אחד לא מפקח עליה. במובנים מסוימים, זה שוק חופשי לחלוטין, נטול כל רגולציה. יש מתקשרות שחושבות שישויות מסוימות לא קיימות, ויש אחרות שחושבות אחרת, אבל הן בכל מקרה לא פוגשות האחת את השניה באופן קבוע ולא מנהלות ויכוחים בנושא.

מה לגבי חוצנים? הבנתי ששם מתחוללים דברים שונים לגמרי…

תקשור עם חוצנים היה נפוץ מאוד בארץ בסוף שנות התשעים, בהנהגתו של אדריאן דביר. למרות שהיו מאפיינים דומים לתקשור שתיארתי עד כה (למשל השימוש בשחזור גלגולים או הדגש על כוחו של הפרט לעצב את חייו), גם היו לא מעט הבדלים. המרכזי שבהם היה שבתקשור עם חוצנים הדגש היה על טיפולים פיזיים, על ריפוי מחלות ובעיות. המטופל היה נכנס לחדר פשוט, שבו רק מיטת טיפולים. נשכב על המיטה והחוצנים, שהקימו קליניקה מפוארת במימד מקביל ונסתר מעיני רוב האנשים, היו מתחילים לבצע בו טיפולים כירורגיים שונים לפי הצורך – הסרת טפילים, השתלת איברים ודם, הכנסת שתלים טכנולוגיים ועוד. אלא שמאז שדביר נפטר במפתיע ב-2004 התקשור עם החוצנים הלך ודעך, ובימינו יש מעט מאוד מתקשרים כאלו בארץ.

דמיון או מציאות?

השאלה המרכזית שמעניינת אותי היא – האם תקשור מתבצע עם ישויות ממשיות שקיימות מחוץ למוחו של המתקשר או עם יצירי דמיונו?

צר לי, אבל זו לא השאלה בה התמקדתי. זה קצת כמו לשאול חוקר של כתבי הרמב"ם האם יש אלוהים. לתפיסתם של מושאי המחקר שלי, הישויות ממשיות.

האם המתקשרות בטוחות שהן מדברות עם ישויות אמיתיות? באיזו דרך לדעתן ניתן להבדיל בין האפשרויות?

כן, המתקשרות משוכנעות שהן יוצרות קשר עם ישויות אמיתיות. הן מדגישות, לרוב, שצריך להסיר את הספק, להפסיק לפקפק, להאמין – הן לא עוצרות לשאול אם זה אמיתי או לא, כי עצירה מנוגדת למהות החוויה של התקשור.

האם הסוגיה הזו (לדעת אם זה לא פרי דמיונן או לא) מטרידה אותן בכלל? או שהעיקר זה המסר? המשמעות האישית?

הסוגיה לא מטרידה אותן במיוחד, אם כי רבות מהן מתארות שלב של ספק שליווה אותן בתחילת הדרך – עד שהן הבינו שזה לא משנה, מה שמשנה זה, כמו שאתה אומר, המסר, או ליתר דיוק, התועלת של המסר להן ולאחרים.

האם נתקלת בטענות למידע "נכון אובייקטיבית" שנמסר דרך תקשור? חיזוי עתיד שהתממש? מידע מדעי מדויק שנמסר ותועד טרם גילויי הרשמי? קבלת אותו מידע עובדתי ע"י כמה מתקשרים במקביל, באופן בלתי תלוי ביניהם?

לא נתקלתי בזה, אבל המתקשרות כמעט ולא עוסקות בזה. בתור התחלה, הן כמעט אף פעם לא חוזות את העתיד: מבחינתן, העתיד פתוח, והוא צריך להישאר פתוח, כי לכל אחד יכולת לקבוע את גורלו שלו. קרה לי ששמעתי מתקשרת מגיעה לתובנה די עמוקה על אופיו של אדם כלשהו, אבל אין לי ספק שבכל מקרה מדובר במקצוע שדורש יכולת אמפתית גבוהה, זאת אומרת, קשב עמוק לאנשים אחרים.

האם נתקלת באנשים שניסו לאמת את קיום הישויות / המסרים באיזושהי צורה אובייקטיבית? למשל, בדיקה מבוקרת האם המסרים לגבי העתיד האישי אכן התאמתו, או האם מסרים שניתנו לאדם ע"י מתקשרות שונות מתואמים ביניהם?

בדיקה ואימות לא מעסיקות אותן.

האם יש "חוקים" מסוימים בקרב המתקשרים נגד שימוש בתקשור לצרכים אישיים חומריים? האם יש מניעה "מוסרית" כלשהי להשתמש בתקשור לצורך רווח כספי?

עם צרכים אישיים, חומריים ואחרים, אין להן שום בעיה – מהות התקשור היא לעזור לאנשים לצמוח אישית ורוחנית, והצלחה חומרית, מבחינתן, היא בהחלט חלק מזה. במלים בוטות יותר, מתקשרות לא רואות כסף כדבר מלוכלך או לא מוסרי (למרות שבהחלט יש להן התנגדות חריפה לניצול).

בהקשר של חוצנים הזכרת טפילים, השתלת אברים, שתלים טכנולוגיים… לא ידוע לי שמשהו מכל אלה הופיע אי פעם אצל מישהו מכל אותם מטופלים. כיצד הם מתמודדים עם סתירה חמורה כזו עם המציאות? או שהדברים האלה קיימים רק "במימדים אחרים"?

לא חקרתי מטופלים של תקשור עם חוצנים בעצמי, כי התופעה כבר כמעט ונעלמה כשהתחלתי במחקר, אבל ממה שקראתי בנושא דווקא יש טענות לריפוי מפתיע ולא צפוי. בכל מקרה, בתקשור עם חוצנים דווקא היה עניין באימות כמו-מדעי, עניין שנעלם מהתקשור בימינו.

הסכנות

האם יש סכנות בתקשור? תופעות לואי? סיפורים על אנשים ש"ירדו מהפסים"?

זה נשמע לי סביר – כי, בכל זאת, מדובר בלמידה של טכניקה המאפשרת כניסה למצב תודעה שונה מהמקובל – אבל אני לא נתקלתי בסיפורים שכאלו. מנסיוני האישי, מתקשרות הן באמת נשים יציבות מאוד בנפשן, וההתנהלות היומיומית שלהן מאוד נורמטיבית.

תלות במתקשר? תלות בישויות? האם רואים מקרים כאלה בשטח?

אנשים תלותיים קיימים בכל מקום, אבל דווקא תופעת התקשור מדגישה מאוד את האחריות של הפרט לחייו שלו – ולכן מתקשרות רבות אמרו לי שאם הן מוצאות שלקוח מתקשר אליהן בכל נושא וכל הזמן, הן מבקשות ממנו להפסיק. כמו שאחת מהן אמרה, היא לא מוכנה שהיא תהפוך למקור הסמכות של הלקוחה במקום אבא שלה, בעלה, הבוס שלה וכדומה. מטרת התקשור, הוסיפה המתקשרת, היא שהלקוחה תבין שהיא עצמה צריכה להיות מקור הסמכות.

התופעה מזוית מחקרית סוציולוגית-אנתרופולוגית

מה המוטיבים המרכזיים שזיהית ב"עולם התקשור"?

הגישה המרכזית, כמו שציינתי, היא אינדיבידואליסטית מאוד: העצמה חריפה של כוחו של הפרט לעצב את חייו ולשלוט בגורלו, מתוך אמונה עמוקה ברוח האדם. אבל חשוב לי להוסיף על כך שהמתקשרות מרוכזות מאוד בדאגה לאחר – הן ללקוחות שלהן, והן לעולם כולו. לא רק שמדובר, בעצם, במקצוע טיפולי של עזרה לזולת, אלא שהמתקשרות מאמינות שעידן חדש וטוב יותר מתרגש ובא על העולם, ועושות כל שהן יכולות כדי לקדם את בואו במהירות. אמנם הן פועלות להביא את בואו על ידי התמקדות בצמיחה הרוחנית שלהן עצמן ושל הלקוחות שלהן, ואמנם הן עושות זאת באמצעים דתיים ולא בפעולה פיזית בעולם, אבל המטרה הסופית שלהן היא לשפר את העולם.

כיצד אתה מסביר את תופעת התקשור מבחינה סוציולוגית/אנתרופולוגית? מה זה נותן לאנשים ומדוע דוקא עכשיו?

אני סבור שמדובר בשילוב בין שלוש מגמות – שתיים מהן כלל-עולמיות (או, לפחות, כלל-מערביות) והשלישית מקומית. התופעה המקומית היא הירידה באמונה בפרויקט הציוני כפרויקט שמאחד את כלל החברה הישראלית. יתכן שמדובר בהחלשות של הפרויקט הקולקטיבי הזה שנובעת דווקא מהצלחתו בהקמת מדינה יציבה ומשגשגת. יתכן שמדובר דווקא בהתפצלות החברה הישראלית, שהייתה פעם מאוחדת (מרצון או בגלל כפייה מלמעלה) תחת דגל אחד, לשלל מחנות. אבל, בכל מקרה, מאז שנות השבעים ישנה מגמה ברורה של עליית האינדיבידואליזם בארץ – הדאגה של כל אחד לעצמו, ובהתאם, גם לפיתוח עצמי ולצמיחה אישית. התקשור, שצמח באווירה האינדיבידואליסטית של ארצות הברית, מדגיש מאוד צמיחה אישית, ולכן מתאים מאוד לאינדיבידואליזם הגובר בישראל.

המגמה השנייה ההחלשות של מוסדות המודרנה, והמעבר למה שמכונה "מודרניות מאוחרת", "מודרניות נוזלית", "מודרניות שניה" או "פוסט-מודרניות". יש הבדלים בין המושגים הללו, אבל באופן כללי, הטענה היא שאם פעם אדם ידע את עתידו באופן ברור למדי מרגע לידתו, היום הכל הרבה יותר משתנה, לא יציב, פתוח. יש כאלו שרואים כאן הזדמנות גדולה לשינוי חברתי (למשל מעבר בין מעמדות, שיוויון מגדרי גדול יותר, מבנה כלכלי שונה וכדומה) ולהתפתחות אישית, ואחרים שחוששים שזה מייצר דווקא תחושה מתמדת של סיכון ומצוקה. גם כאן, התקשור בעצם לוקח את הגישה הנוזלית, הדינמית, המשתנה תמידית, הספונטנית שמתאימה לתקופה זו – וטוען אותה בערך מקודש, מכריז שהיא-היא הדרך הראויה של כל אדם לחיות את חייו.

המגמה השלישית, אף היא, כמו השניה, לא ייחודית דווקא לישראל. המגמה הזו היא המעבר לתקופה שיש הקוראים לה תקופה פוסט-חילונית. עד לאמצע המאה העשרים מרבית מדעני החברה האמינו בתזה שכונתה "תזת החילון", ולפיה העולם הופך ונהיה חילוני יותר ויותר, והדת הולכת ומאבדת מכוחה – הן הציבורי והן הפרטי. בשנים האחרונות התזה הזו התפוררה, והקונצנזוס בקרב החוקרים הוא שהדת חוזרת לזירה הציבורית וחוזרת לזירה הפרטית, או שאולי בעצם היא מעולם לא באמת איבדה מכוחה והיה מדובר בטעות אופטית (או בהטייה של החוקרים שנבעה מהגישה החילונית שלהם עצמם). התקשור, כמו תופעות אחרות של העידן החדש, הוא חלק מהחזרה של הדת לחיים של אנשים – ובמקרה של התקשור, בעיקר לקבוצות שנתפסו כחילוניות במיוחד, כמו המעמד הבינוני המשכיל.

מה באמת בין תקשור לבין דת? האם זה מסתדר עם היהדות? מותר? נוגד?

כאן השאלה "מה אתה מגדיר כדת" נהיית קריטית. סוציולוגים רבים מגדירים דת כארגון חברתי (למשל כנסיה) בעל מערכת טקסית וכתבי קודש (למשל ההלכה, התלמוד) שנועדה לאפשר קשר עם אלוהות (אחת או יותר). במובן הזה, התקשור איננו דת, כי אין לו ארגון חברתי ברור, מתקשרות מתנגדות לטקסים וכתבי קודש – הם יציבים והיררכיים מדי – ומערכת האלוהות של התקשור לא מפותחת מצד אחד, ומאוד מאוד מגוונת ואישית מצד שני. אבל לדעתי, הדבר החשוב ביותר בדת הוא האמונה בעולם שמעבר לעולם הפיזי, ורצון ליצור איתו קשר מסוג כזה או אחר – ובהגדרה הזו, התקשור היא דת.

עם היהדות האורתודוקסית זה לא ממש מסתדר, משני הצדדים. המתקשרות לא מוכנות לקבל את המערכת ההיררכית שבה מאמינה היהדות – רובן מתנגדות להלכה ולרבנות, כמוסדות מחייבים שיש להקשיב להם, ומעדיפות יוזמה אישית. מן הצד השני, היהדות האורתודוקסית תראה בישויות אלילים שאיתם המתקשרות בוחרות לדבר, ועבודת אלילים אסורה בתכלית האיסור. באופן מעשי, לא נתקלתי בהתנגדות ממשית של יהודים דתיים לתקשור בארץ, אולי בגלל שהתופעה פונה בעיקר לציבור לא דתי, ואולי בגלל שבתוך היהדות בימינו לא חסרים אנשים שטוענים לקשר ישר עם האלוהות ועם שליחים של האלוהות (קדושים, למשל, וראה עבודתו המרתקת של יורם בילו בנוגע ל'שושביני הקדושים" בישראל, שהגיעה לשיאה בספרו מ-2005).

האם יש לך צפי לגבי העתיד הנראה לעין לגבי התפתחות ונפוצות התופעה? יתרונות חברתיים? סכנות חברתיות כלליות אפשריות שגלומות בשגשוג כזה של התופעה?

נדמה לי שהגישה האתאיסטית נמצאת בנסיגה בישראל, אבל הסיבה אינה דווקא התקשור אלא יותר עליית היהדות (לעומת הציונות, שהיא תנועה לאומית דמוקרטית ולאו דווקא דתית) כזהות המרכזית במדינת ישראל. אם זה מסוכן או לא יכריעו הקוראים.

חקר תופעת התקשור מזויות נוספות

האם ידוע לך על מחקרים נוירולוגיים עם מתקשרים? הדמיית פעולת המוח תוך כדי תקשור למשל, בהשוואה לפעילויות אחרות? על מחקרים פסיכולוגיים שמזהים קשר בין הפרעות אישיות ומחלות נפש מסוימות לבין תופעת התקשור? שהרי "שמיעת קולות" הוא סימפטום מוכר של מחלות נפש שונות. האם יתכן שהמתקשרים ה"אמיתיים" הם סכיזופרנים למשל? (לפי ההערכות חיים בישראל כרגע כמה עשרות אלפי חולי סכיזופרניה). אולי סובלים משגעון גדלות? אלמנטים פרנואידים? האם מדובר בקטגוריה חדשה של הפרעת אישיות? האם נעשו מחקרים על מתקשרים בניסיון למצוא מתאמים כלשהם עם אבחונים פסיכולוגים / פסיכיאטריים?

בשנות ה-80 נעשו שני מחקרים שבדקו את שתי השאלות הללו. אלו היו מחקרי גישוש, על אוכלוסיות מחקר מצומצמות מאוד, אבל מה שהן מצאו הוא שבזמן תקשור גלי המוח של מתקשרות משתנים בצורה המזכירה, במידת מה, שינוי בזמן מדיטציה. במלים אחרות, המתקשרות נמצאות במצב תודעה שונה (altered state of consciousness), שאני חושב שנמצא באמצע הדרך בין חלום לבין ערות. למאיירס, פסיכולוג שפעל בסוף המאה ה-19, היה שם נהדר למצב הזה: "הפונקציה המיתו-פואטית", מצב בו המוח טווה פנטזיות בצורה שמרגישה כאילו הן נוצרות בעצמן.

המחקר השני, שנעשה על אותה האוכלוסיה, מצא שהמתקשרות שפויות לחלוטין: הן לא סובלות ממחלות נפש.
לי, אישית, אין כלל ספק שזה נכון לגבי רובן המכריע של המתקשרות שאיתן נפגשתי, מהסיבה הפשוטה שמחלות נפש (כגון סכיזופרניה) כרוכות באובדן שליטה – על ההתנהגות, על החיים – ובסבל עצום לחולה ולסביבתו. המתקשרות נמצאות בשליטה, מקיימות אורח חיים נורמטיבי, ולא גורמות סבל לאיש. זו לא הפרעת אישיות ולא מחלת נפש.

הזוית האישית

האם חוית משהו אישי במהלך כל המחקר הזה?

אכן כן, וזה הפתיע אותי מאוד. אני אדם רציונלי, ומאמין בשיטה המדעית – באיסוף מידע אמפירי רב ומגוון ובמציאת תיאוריות המסבירות את מכלול המידע הזה. זו הסיבה שנהייתי חוקר. אבל במהלך קורס תקשור שבו השתתפתי, בשיעור החמישי ליתר דיוק, מצאתי את עצמי מנהל שיחה עם ישות שלמרות שידעתי שהיא לא באמת שם, הרגשתי שאני מדבר איתה והיא עונה לי.

מה ההסבר שלך לחוויה הזו? האם לדעתך מדובר אכן בקשר תודעתי עם ישויות חיצוניות לנו, או בדמיונות פרטיים?

לא זה ולא זה. לדעתי מדובר בלימוד של טכניקה המאפשרת, באמצעות תרגול, להגיע למצב תודעה שונה; מצב תודעה בו ניתן לחוות חוויה שונה מהחוויות המוכרות לי עד אז; ושבו, בעידוד הסביבה בה שהיתי (בחברת אנשים המאמינים בתקשור ובהדרכת מתקשרת), קל לאותה החוויה להתעצב בצורה המרגישה כמו תקשור. זה לא דמיון פרטי כי לא קמתי בוקר אחד ונגלה אלי מלאך – קראתי על התופעה, שוחחתי עם מתקשרות, השתתפתי בכמה סדנאות, תירגלתי מדיטציה של דמיון מודרך, השתתפתי בקורס תקשור ורק אז חוויתי תקשור. וזה גם לא קשר תודעתי עם ישויות חיצוניות לנו מסיבות דומות: כי אני יכול לתת לזה הסבר חלופי, שאינו דורש שינוי עצום בתפיסת העולם המדעית. אבל חשוב לי להדגיש שמבחינה חוויתית זה הרגיש כמו תקשור, וברור לי מאוד למה אנשים בוחרים להאמין בחוויות דומות כחוויות של תקשור ממש, של קשר עם ישויות חיצוניות להן.

האם נתקלת באנקדוטות מיוחדות בתחום שהיית רוצה לשתף בהן?

זכור לי שהשתתפתי פעם בסדנה שהעבירו כמה מתקשרות יחד (אירוע נדיר: הן לרוב פועלות בנפרד). לסדנה הגיע זוג הורים שהיה צריך לקבל החלטה קריטית, חורצת גורלות ממש, בקשר לאחד מילדיהם. כשהם גמרו לתאר את המקרה, חצי מהקהל כבר דמע, והדילמה באמת הייתה עצומה: האם לפעול לפי עצת המומחים הרפואיים, או לפי תחושת הבטן של האמא. חייבים לציין שעצת המומחים באמת הרגישה קרה ומנוכרת, ותחושת הבטן של האמא טבעית ונכונה יותר. מצד שני, המומחים בתחום היו הטובים ביותר, והם היו כולם תמימי דעים. כל המתקשרות "התחברו" לתקשור, כל אחת לישות שלה, ואחת אחרי השניה כולן נתנו הכרעה ברורה לטובת דעתה של האמא.

בתחילה חשבתי שמדובר בחוסר אחריות מצד המתקשרות, אבל מאוחר יותר הבנתי שבמובן מסוים, זה ההפך הגמור: זה מה שהן הרגישו שהישויות אומרות להן, ואם הן היו מבטלות את המידע זה היה אומר, בעצם, שהן שרלטניות, שהן עצמן לא מאמינות שהן מתקשרות. והן מאמינות, והקהל שבא לשמוע אותן מאמין, וההורים שבאו לשמוע בעצתם מאמינים. זה היה הרגע שבו הבנתי שמדובר בתופעה רצינית – כי אנשים לוקחים אותה ברצינות.

וטיפ נבואי לעתיד

(* הראיון נערך באמצע 2012)

הולך לקרות משהו מיוחד השנה – 2012? האם יש תמימות דעים בעניין? מה בדיוק יתרחש?

אין תמימות דעים כלל – אבל מתקשרות רבות, כנראה אפילו רובן, מאמינות שיתרחש משהו: ששנת 2012, בעיקר לקראת סופה, תהיה שנה של מפנה, שנה בה יתחיל עידן טוב יותר. אחרות מנסחות את זה קצת יותר בעדינות, וטוענות שאנחנו כבר בתקופת מפנה זמן רב, ושבעצם דברים הולכים ומשתפרים כל הזמן: אנשים רבים בעולם נהיים רוחניים יותר, וככל שמצב זה יתקדם ויגדל, מצב הדברים בעולם כולו ישתפר. בסופו של דבר, העולם כולו "יותמר", וכולנו נהיה רוחניים ונחיה בהרמוניה האחד עם השני. בקיצור, לפי המתקשרות, יש סיבה לאופטימיות.

*

מעבר לידע הרב ולפרספקטיבה הרחבה שאדם מביא כאן, מצאתי את עצמי מופתע לא פעם מהתשובות, למרות שבתחומים כאלה למדתי כבר לצפות לבלתי צפוי. שוב ושוב עלתה בי תחושה שקשה לתאר את עוצמתה במילים – עד כמה שונה הדרך בה אני רואה את העולם מהדרך בה "הן" רואות את העולם. לא מדובר על חילוקי דעות בין אנשים דוברי אותה שפה. מדובר באנשים דוברי שפות זרות שלא בטוח שניתן לתרגם ביניהן. מטריד.

*

לקריאה נוספת:
תקציר הדוקטורט של אדם קלין אורון

מקושרים – כתבה שהתפרסמה ב"ישראל היום" על עולם התקשור בישראל, בה מתראיין גם אדם קלין אורון. הנה כמה קוריוזים מתמיהים ומדאיגים מתוך הכתבה:

  • "נוחי דנקנר ושרי אריסון, למשל, שמחזיקים בידיהם נתח משמעותי מהמשק הישראלי ומספקים לא מעט מקומות עבודה, מרבים להיוועץ בישויות, בדמויות אנרגטיות ובמלאכים שמדברים מתוך פיות מתקשריהם הפרטיים.  גם לשלטון הגיעו המתקשרים: ח"כ איוב קרא מהליכוד הזמין זה מכבר ללשכתו בכנסת מתקשרת, שבעזרת מלאכי האור שיחזרה את גלגוליו הקודמים ונטעה בו ביטחון להמשך דרכו הפוליטית."
  • "ספר התקשור הראשון בעברית נכתב על ידי זאב אבירז, בעל בית דפוס שבגיל 50 הלך לקורס קלפי טארוט ושם גילה שהוא מתקשר עם המלאך רפאל, עם יהוה, האלוהים הנוכחי של כל הדתות, ועם כוח נוסף – שווה ערך ליהוה. "הייתי הטמבל ששורץ עם הבירה מול הטלוויזיה", הוא צוחק, "כל עולם הנסתר לא עניין אותי עד אותו רגע, ובהדרגה הבנתי שאני שליח ותפקידי להעביר מידע". אבירז לא מתקשר היום עם ישויות, שהן נשמות שהיו פעם בגוף פיזי. "אני עובד ברמה אחרת", הוא מתגאה, "בעולם המלאכי והמחשבים הקוואנטיים של הבריאה". הוא יודע בדיוק "על איזה חוזה חתמה כל נשמה במשרד של יהוה לפני שירדה אל הארץ כגוף". כשמגיעה אליו אישה שמתקשה ללדת, נפתחים בתודעתו שני מסכים מוצפנים, מלאי קובצי מטריקס, והוא יכול לראות בקלות אם במשרד של יהוה היא חתמה או לא חתמה על הבאת ילדים לעולם. גם אם ויתרה על הבאת ילדים יש בכוחה להפר את החוזה, אבל זה יעלה לה למשל בבעיות בריאות או בדיכאון אחרי לידה. כלומר, למרות החוזים עם השוכן במרומים יש בכוחנו להיות אדונים לגורלנו ולשאת בתוצאות. "אנחנו נשמות חזקות, הישגיות ועצמאיות", מסכם אבירז."
  • "המתקשרת אריאן לב טוענת שעל ידי תהליך של פוטוסינתזה במוח היא גורמת להתפתחות של תאים בצידו הימני של המוח, שבו שוכנת האינטליגנציה הרגשית. גם לדבריה, "הכוח קיים בכל בני האדם, אנחנו רק לא חונכנו לראות אותו. לי יש כוח עצום, מרגע שנולדתי ידעתי לקרוא אנשים כמו ספר פתוח". היא מתגאה ברשימה בלתי נגמרת של לקוחות: "מיטל דוהן, אוולין הגואל, חני נחמיאס, רוית אסף, הרבה מאוד חברי כנסת, מאמני כדורגל וכדורגלנים, אסור לי לחשוף את שמם". "אני מלווה פרויקטים עסקיים בסדרי גודל ענקיים, ואומרת את מי להעסיק בארגון, מה לרכוש ואיך לנהל את המשא ומתן. עם עורכי דין הייתי מצטרפת לפגישות כאילו אני מזכירה וחושפת בפני הלקוחות שלי מה הצד השני חושב ואיזה מסמכים יש בידיו. לא זזו בלעדיי. זה הכוח של התקשור שלי".

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

למה המדענים האלה לא מסוגלים להחליט כבר מה נכון ומה לא?

ובכלל, איזה ערך יש לידע מדעי אם כל יום הוא משתנה?

הלא השיטה המדעית מבטיחה ידע בדוק ואמין לא?

תאמינו לי, המדענים האלה לא יודעים כלום!

מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

בעבר הצגתי את המפעל המדעי כמפעל חברתי שיתופי בעל נורמות התנהגות מסוימות. הועלתה האנלוגיה לקבוצת אנשים שמרכיבה יחד פאזל ענק, כל אחד בסגנונו הוא. (זאת בשונה מתפישת ההתקדמות המדעית כתהליך סטרילי, מתוכנת כמעט, בו מדענים בודדים מפלסים את דרכם אל האמת כשהם פועלים על פי "שיטה" מוגדרת וסגורה).

היום נשים דגש על מימד חשוב נוסף – מימד הזמן. המסע המדעי לחקר המציאות הינו תהליך חוזר ונשנה של בקרה עצמית, סינון טענות והשערות ותיקון עצמי מתמיד.

הכאוס האנושי

מסענו מתחיל באנדרלמוסיה רוחשת של טענות והשערות שונות ומשונות לגבי העולם, שמגיעות מאנשים בעלי דרגות שונות של השכלה, יכולת, עקשנות, יושר ובריאות נפשית. חלקן קוראות תיגר על הידע המבוסס בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הרפואה, וכו'. חלקן עשויות להוות פריצת דרך רעיונית. חלק מהטענות/השערות תתבררנה כנכונות, לכשתבדקנה. רובן תתבררנה כלא נכונות. חלק בכלל לא ניתנות לבדיקה, אלא מהוות השקפות עולם, דעות אישיות, פרשנויות וכד'.

אני חושב וחושב במשך חודשים ושנים. 99 פעמים המסקנה שגויה.
בפעם ה-100 אני צודק. – איינשטיין

כדי להכנס לעולם המחקר האקדמי רעיונות אלה עוברים סינון ראשוני. טענות שאינן ניתנות לבדיקה נשארות בחוץ – המדע לא עוסק בכאלה.

טענות אחרות נבדקו כבר מאות פעמים בהיסטוריה ונמצאו חסרות אחיזה במציאות (למשל מכונות תנועה-נצחית). לא סביר להשקיע בהן זמן בדיקה נוסף, אלא אם הטוען יביא ראיות משכנעות שהפעם מדובר במשהו שונה.

פסאודו-מדענים למיניהם שאינם מכירים/מבינים את עקרונות המחשבה והפעולה המדעית, נשארים גם הם בחוץ. בעקרון, מה שמשאיר את הטענות הפסאודו-מדעיות הללו מחוץ למחקר המדעי אינו התוכן שלהן דוקא, אלא הדרך הלא מדעית בה מנסים הטוענים לתמוך בהן.

חזית המדע – Where no man has gone before

אנו עוברים אל חזית המדע, בה פועלים אנשים אשר עברו הכשרה מדעית בתחום הרלוונטי. בד"כ נדרשות שנים של לימודי בסיס באוניברסיטה לפני שמישהו יכול לתרום משהו חדש למדע (קשה לפרוץ מסגרת לפני שמכירים מהי המסגרת הקיימת, ומהם "כלי העבודה" הנדרשים כדי להתקדם).

בחזית המדע נמצא את ההברקות והאכזבות, ההצלחות והתסכולים, התגליות המסעירות והטעויות המביכות. זה אזור של אי ודאות, של הימורים וניחושים, של יצירתיות ותעוזה, ולא פחות – של הרבה עבודה שחורה וסיזיפית.
מדענים מעגלים פינות, מבצעים ניסויים חפוזים (Quick & Dirty) רק כדי לקבל התרשמות ראשונית לגבי רעיון שצץ במוחם ובודקים תחושות בטן ואינטואיציות מדעיות. חוקרים עשויים להשקיע שנים מחייהם בבחינת רעיון כלשהו רק כדי לגלות כי הוא שגוי מן היסוד. מאידך, חזית המדע היא המקום בו נפגוש חידושים, הפתעות, ולעיתים אף מהפכות של ממש בתחומים הנחקרים.

אי הסכמות בין מדענים בשלב זה הן דבר שבשגרה. חוקרים שונים מעלים השערות שונות (ואף מנוגדות) לגבי אותם נושאים, כל אחד מהזוית שלו, עם הנסיון והידע שצבר, על סמך הנתונים שעומדים לרשותו. שימוש בטכניקות מדידה שונות, שיטות שונות לעיבוד הנתונים, הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון, הנחות יסוד שונות – כל אלה עשויים להביא חוקרים שונים למסקנות שונות, לגבי אותו נושא. (לא פעם מתברר כי שילוב של מסקנות סותרות לכאורה הוא הנאמן יותר למציאות. בתנאים מסוימים השערה א' נכונה, ואילו בתנאים אחרים ב' היא הנכונה. בל נשכח, המציאות מורכבת יותר מכל מודל שמנסה לתאר אותה).

חלפו אם כן שנים אחדות, והחוקר מגיע לשלב בו הוא מסוגל להציג את עבודתו ואת מסקנותיו בצורה מסודרת ומנומקת. כדי שהמחקר שמתבצע בחזית המדע יזכה לעבור לשלב הבא עליו לעבור את מסננת הפרסום. לשם כך יש לשכנע עורכים ובוחנים שהמחקר ראוי לפרסום.

ביקורת עמיתים

כתבי עת מדעיים משתמשים בתהליך של ביקורת עמיתים (peer review), במהלכו המאמרים המוגשים לכתב העת מועברים למדענים אחרים בתחום (בדרך כלל אחד עד שלושה).

עמיתים אלה בוחנים האם השערות המחקר הגיוניות, באלו שיטות השתמשו לאיסוף נתונים, מה היו אמצעי הבקרה וכיצד התיחסו להטיות שונות שעלולות לצוץ, האם התוצאות המדווחות תואמות את ההשערות, האם הניתוחים הסטטיסטיים מתאימים לבעיה ומדווחים בשקיפות מלאה, האם המסקנות נובעות מהתוצאות, וכו'.
בסופה של הבחינה יכולים העמיתים להמליץ לעורך כתב העת על פרסומו של המאמר, אי פרסומו, פרסומו בשינויים מוצעים, או פרסמו בכתב עת אחר.

העמיתים אינם פועלים כקבוצה (כמו חבר מושבעים) אלא כיחידים, באופן בלתי תלוי (כדי לא להשפיע אחד על חוות דעתו של השני). העמיתים אמורים להצהיר בפני העורך על ניגוד אינטרסים אם קיים, בבדיקת העבודה הספציפית. בדרך כלל נשמרת אנונימיות בין החוקר לעמיתים ובינם לבין עצמם, כדי למנוע הטיות בבדיקה על בסיס אישי (בתחומי מחקר שונים הנהלים שונים, והדברים גם משתנים עם הזמן).

העורך מחליט על סמך המלצות הבוחנים מה לעשות עם המאמר. ככל שהעיתון יוקרתי יותר, סף הקבלה גבוה יותר, וכך גם אחוז המאמרים הנדחים, אם בשל רמה מחקרית לא מספקת, או חוסר עניין.

הנה מבוא קליל של 5 דקות לנושא:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Science), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים. כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

וזוהי רק ההתחלה

צלחנו בגבורה את שלב ביקורת העמיתים והמאמר שלנו התפרסם בכתב עת מוכר. האם המסע הסתיים? ממש לא. למעשה זו רק תחילת הדרך. גם מחקר שפורסם עדיין אינו "ידע מדעי". זה רק מידע שפורסם ברבים.

אם לא יעורר עניין בקרב המדענים האחרים, מחקר זה "יעלם" בתוך המוני המחקרים החדשים שמתפרסמים כל העת (זהו גורלם המר של רוב המחקרים, שאינם מצוטטים ע"י אף חוקר אחר).

המחקרים שכן הצליחו לעורר עניין מאתגרים מדענים אחרים לבחון אותם ולאתר בהם טעויות, חוסרים או בעיות מתודולוגיות. מדענים אלה יכולים להביע את דעתם במסלול מזורז כגון "מכתבים למערכת". באופן כזה מתנהלים חילופי דברים פומביים בין החוקר שפרסם את המאמר לבין חוקרים אחרים בתחום שחושבים כי מצאו ליקויים בעבודתו. (כך בדיוק חשפה ערנותם של חוקרים אחרים את התרמית של שון אותה הזכרנו לעיל).

במקרים אחדים העבודה תסחוף אחריה עבודות המשך של חוקרים אחרים, בנסיון לאשש או להרחיב אותה (או לעיתים – להפריך אותה).

שווה ציטוט

עבודה שמצוטטת ע"י מספר רב של חוקרים ונתמכת במחקרים נוספים, סביר שלא תכיל מידע שגוי לחלוטין, שתהיה ברמה מחקרית נאותה, מעניינת מספיק ומועילה להמשך המחקר.

עבודות כאלה נכללות בספרות המשנית, כלומר מוזכרות בסקירות רוחב של תחום ומהוות קונצנזוס בתחומי המחקר הספציפיים הרלונטיים.

בחזרה לבית הספר

שנים לא מעטות נוספות חולפות מרגע שמשהו התפרסם בסקירה מקצועית בתחום מסוים, עד שהוא הופך לחלק מספרי הלימוד הבסיסיים של המדע. במשך השנים הללו חלק מהמידע הופך ללא רלוונטי או מסתבר כטעות בכל זאת.
מה שנכנס לספרי הלימוד הוא בעיקר אמין ביותר.

יחד עם זאת, סביר שבעוד כמה עשרות שנים ספרי הלימוד יראו שונים במקצת, ובתחומים מסוימים אולי שונים לגמרי. בנוסף, נצפה לראות מיזוג טוב יותר בין תחומי מדע שונים.

מסננות זיקוק הידע

אם נסתכל על מסננות זיקוק הידע ממעוף הציפור, נוכל לראות כיצד סינון חוזר ונשנה על פני תקופה של שנים רבות, מזקק את המידע הראשוני הסובייקטיבי, הלא ודאי ומלא הסתירות, לכדי ידע אובייקטיבי ואמין, עד כמה שניתן.

התרשים המקורי מופיע בספרו של פרופ' Henry H. Bauer:
Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method
המחבר נתן אישורו לשימוש זה. (לחצו על התמונה למעבר למקור).

כמה מילים על משמיצי המדע

"השיטה המדעית" היא אידאל לשאוף אליו. המציאות תמיד מורכבת יותר. דיונים, התפלפלויות וביקורות לגבי מהות המפעל המדעי ודרך התנהלותו מתקיימים כבר מאות שנים, והמילה האחרונה מן הסתם טרם נאמרה. כמו שהידע עובר ניפוי וזיקוק, כך עוברת גם השיטה המדעית עצמה ליטושים והגדרות מחדש כל הזמן. לקחים מיושמים ומנגנונים עוברים שכלול במטרה ליעל את התהליך.

המדע רחוק מלהיות כלי מושלם של ידע. זה פשוט הכלי הטוב ביותר שיש לנו. – קרל סייגן

בצד הביקורות הלגיטימיות, מושמעות לא פעם השמצות מצד אנשים שדעותיהם ואמונותיהם נמצאות בסתירה לידע המדעי הנכחי ובד בבד אינם מכירים או מבינים את עקרונות החשיבה המדעית. כשהם ממצים את נסיונותיהם היצירתיים לנצל את המדע לצורך אישוש אמונותיהם (ע"י שימוש באנלוגיות קלוקלות, פרשנויות מילוליות-ספרותיות, הרחבות מטאפיזיות וכד'), הם פונים לעיתים קרובות לקו ההתקפה.

משמיצי המדע מנסים לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד הם מתרעמים ומאשימים את "המדע" בשמרנות וקיבעון מחשבתי על כך שאינו מקבל בזרועות פתוחות טענות שסותרות את אותו ידע מזוקק, ידע ששרד עשרות שנים של ביקורות ועמד בהצלחה באינספור מבחני מציאות.
מצד שני, באותה נשימה ממש, הם בוחרים דוגמאות מחזית המדע, אותה חזית מחקר שמתאפיינת בין השאר בשלל רעיונות נועזים ויצירתיים, ומצביעים בלגלוג על הפכפכותו המביכה של "המדע".

הנה כך בוחרים משמיצי המדע להסתכל רק על החצי "הריק" של הכוס:

כשנקרה בדרכם סיפור על מדען שנאבק שנים על צדקתו ובסופו של דבר זכה בהכרה לה היה ראוי, משמיצי המדע מנפנפים בפרשה בשמחה-לאיד, כהוכחה לאותה שמרנות ממסדית וצרות אופקים של "המדע". מה שהם שוכחים לציין הוא כי לא חלפו שנים רבות והאמת יצאה לאור, בזכות כוח התיקון העצמי של המפעל המדעי, כוח אשר מצליח לגבור על גחמותיהם האנושיות האישיות של כל אחד ואחד מהמדענים המשתתפים במשחק.

הכותרות הצעקניות

נזכר בכותרות ההפכפכות מתחילת הרשומה. מאילו שלבים של זיקוק הידע מגיעות הכותרות הללו?

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

אם בידע מוצק ואמין אנו חפצים, ספרי הלימוד גדושים בו: פירות מזוקקים של מפעל ידע משותף, בו נטלו חלק מאות אלפי מדענים במשך מאות שנים.

 סרטון מומלץ על השיטה המדעית (החל מ-2:50 יותר רלוונטי לנושא הרשומה):

*

ברצוני להודות לאורן שעיה, בעל הבלוג עד כדי קבוע (בו תוכלו למצוא גם סדרת ראיונות עם חוקרים צעירים ולקבל הצצה ישירה לחזית המחקר המדעי), ולארז גרטי שפרסם את הכתבה באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על ביקורת העמיתים שעשו לכתבה זו, ועל הערותיהם הבונות.

מקורות והרחבות:

רשומות נוספות שקשורות לנושא:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המחקר הנומרולוגי ותוצאותיו

המחקר הנומרולוגי ותוצאותיו

הקדמה

בתחילת 2012 פרסמתי שתי רשומות בנושא נומרולוגיה. כזכור, למרות חיפושים ותשאולים רבים, לא הצלחתי לאתר ולו מחקר אחד שהראה תוקף כלשהו לטענה כלשהי באסכולה כלשהי של נומרולוגיה.
מנגד נשמעות טענות מרחיקות לכת בדבר כוחם של המספרים להשפיע על חיינו, לטוב ולרע, להצלחה ולאבדון, ובדבר יכולות אבחון מועילות כאלה ואחרות.

יצאתי בקריאה נרגשת לכל נומרולוג/ית באשר הם, לבצע מחקר משותף כדי לנסות לאשש ולו טענה נומרולוגית מסוימת אחת. מספר נומרולוגיות פנו אלי בעקבות הפרסום. עם שלוש מהן הנסיונות להגדיר בדיקה קונקרטית לא עלו יפה. הרביעית, מתי היליה שטרנברג, היתה מדויקת ואמיצה מספיק לטעון טענה מוגדרת היטב וניתנת למדידה. העבודה איתה היתה זורמת, נעימה ופרודוקטיבית, לכל אורך הדרך.

הנה תאור המחקר שבצענו יחד, ותוצאותיו. (הדברים נכתבו ב"סגנון חופשי" ולא כמאמר מדעי).

אני ממליץ לקרוא הכל, ולא לדלג ישר לתוצאות ולהסתפק בהן. התובנות והמסרים החשובים נמצאים בדרך, לא בתוצאה.

מטרת המחקר

הנומרולוגית מתי היליה שטרנברג ואני ערכנו מחקר משותף במהלך מרץ-יוני 2012.
עידו גנדל, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית (מחקרית), יעץ בענייני מתודולוגיה וניתוחים סטטיסטיים.

מטרת המחקר היתה בדיקת תקפות אבחון נומרולוגי לזיהוי לקויות קוגניטיביות, מאחת המשפחות הבאות:

  • לקויות למידה – דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה.
  • הפרעות קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
  • הספקטרום האוטיסטי (PDD).

תחום הלקויות נבחר ע"י מתי למרות צדדים בעייתיים מסוימים שבו (אליהם נתייחס בסוף).
על פי המתודה לפיה מתי עובדת, ה"מפה הנומרולוגית" המלאה של אדם מושפעת מרכיבים רבים מעבר לנתוני המאובחן עצמו, למשל שם הוריו, מפת הלידה של האם ומפות הלידה של ילדיו. עם זאת, מהבחינה הנומרולוגית, בתחום הלקויות לא אמורות להיות השפעות חיצוניות ולפיכך אין צורך להתחשב בנתונים של אנשים נוספים.
בנוסף, הלקויות אינן נובעות מבחירה אישית (כמו למשל מקצוע, מקום מגורים וכד') ובכך אנו נמנעים מהיבט בעייתי לא פחות – פוטנציאל נומרולוגי שלא התגשם בגלל או בזכות גורמים בלתי תלויים.

השיטה

הפרטים שנאספו מהמשתתפים במחקר היו: שם מלא, תאריך לידה לועזי, והצהרה שלהם לגבי קיום אבחון של אחת מהלקויות הנ"ל. פרטים נוספים שנאספו היו מגדר, שם חיבה (לא נעשה בהם שימוש כלשהו במחקר הנוכחי), שם אמצעי (אם קיים) ומקום להערות.

השאלונים הופנו להורים לגבי ילדיהם, מכיוון שהנומרולוגית היתה מעוניינת בשנתונים צעירים יחסית, משתי סיבות:

  1. האבחונים בדור ההורים היו מועטים הרבה יותר ויש חשש למצבים בהם אנשים עם לקויות פשוט אינם מאובחנים – דבר שייטה את תוצאות המחקר.
  2. פחות ברור מה השם המקורי. אנשים מחליפים שמות, מעברתים, שוכחים, מוסיפים שמות – דבר שייצור כמובן הטיות מבחינה נומרולוגית.

בניית גליון החישוב

עוד בטרם התחלנו לאסוף את הנתונים, מתי הגדירה בדיוק מה הנוסחאות בעזרתן היא מחשבת את הסיכוי ללקות, בהתבסס על השם ותאריך הלידה. הנוסחאות מורכבות ביותר, במובן שאין שום דרך בה אדם שאינו מומחה בנומרולוגיה יכול להתחיל לנחש בכלל מהי הבדיקה שמתבצעת. מדובר בשלבי חישוב אחדים שמבוססים זה על זה, עד אשר מגיעים לחיזוי הנומרולוגי הסופי: יש/אין לקות.

מתי הגדירה שלוש בדיקות נפרדות שכל אחת מנבאת לקות על סמך שיקול נומרולוגי שונה. הניבוי הסופי הוא איחוד של שלוש הבדיקות, כלומר, מספיק שאחת מהבדיקות תצביע על פוטנציאל ללקות, כדי שהאבחון הנומרולוגי ינבא לקות.

אני בניתי גליון אקסל שמחשב את הנוסחאות עבור כל משתתף פוטנציאלי, מתי בדקה היטב את הנוסחאות, ולאחר כמה מעברים על גליון החישוב הגענו לגרסה בדוקה ומאושרת ע"י מתי. כל אחד מאיתנו מחזיק עותק של הגיליון ויכול לבדוק את החישובים בעצמו.

איסוף הנתונים

הנתונים נאספו ע"י מילוי טפסים מקוונים. הנה טופס לדוגמה.

הטפסים מומשו באמצעות מסמכי-גוגל, דבר שהקל מאוד על מלאכת האיסוף: קישור לטופס מופץ, אנשים לוחצים על הקישור, ממלאים את הפרטים והם נאגרים בטבלה דמוית אקסל באופן אוטומטי, תוך ציון זמן מדויק.

קישורים לטפסים פורסמו במקומות אחדים, ע"י כל אחד מאיתנו בנפרד. כל אחד עשה שימוש בשני טפסים נפרדים אותם פרסם במקומות שונים, באופן שנתן בקרה מסוימת לגבי ההענות של המשיבים מכל מקום בו פורסם הטופס הספציפי.

בנוסף, ההפרדה של הטפסים בינינו אפשרה בקרה על הנתונים שכל אחד מאיתנו הצליח לאסוף, כדי להפיג חשדות היפותטיים עתידיים לגבי הטיות שנובעות מאופי האוכלוסייה שמלאה כל שאלון (לדוגמה, חשש שספקנים או חובבי נומרולוגיה ינסו להטות את התוצאות באופן כלשהו).

כמות הנתונים הנדרשים לא הוגדרה במדויק מראש, פרט לשיקול של מינימום הדרוש לניתוח הסטטיסטי. היעד היה כמה עשרות נתונים מכל סוג (ילדים שאובחנו באחת מהלקויות הנ"ל / ילדים שלא אובחנו).
כל אחד עשה כל מאמץ להפיץ את השאלונים כדי לצבור כמה שיותר נתונים. בפועל, נראה שההענות היתה משמעותית רק בחוג המכרים (גם אם "ווירטואליים") של כל אחד מאיתנו. פורומים אחדים שעוסקים בלקויות למידה לא נאותו לפרסם את המחקר, כל אחד מסיבותיו הוא. נותר היה לנו רק לקוות שנאגור מספיק נתונים בפרק זמן סביר.

במהלך איסוף הנתונים לא נערכו עליהם בדיקות או חישובים כלשהם, והפסקת איסופם היתה בהסכמה מלאה של שנינו, לאור הדלדלות סופית של זרם הנתונים ומקורות הפרסום הפוטנציאליים הנוספים.

סה"כ נאספו נתונים לגבי 170 אנשים.

ניקוי הנתונים

עוד בטרם נאספו הנתונים הוגדרו כללי סינון ברורים, שמטרתם להקטין אי ודאויות ורעש עד כמה שאפשר. ואלו כללי הסינון:

  1. כל נבדק משנת לידה 2005 ואילך – כדי להמנע עד כמה שאפשר ממצב של "טרם אובחן".
  2. כל נבדק משנת לידה 1986 ואחורה – כדי להמנע מתת-אבחון וכדי להקטין אי ודאות לגבי שינוי שם, החלפת שם בנישואין וכד'.
  3. כל מי שסימן "לא אובחן אבל נראה שיש לקות".
  4. נתונים לא מלאים או מכילים מידע סותר (שני שמות פרטיים, סימון "לא אובחן ולא נראה שיש לקות" במקביל לסימון אחת מהלקויות מהרשימה, וכד').
  5. בעלי שם אמצעי. הדבר משנה את החישובים הנומרולוגיים לגבי הלקויות, ומכיוון שהחלטנו לא להכנס לזה במחקר הנוכחי, נאלצנו להפרד בצער רב גם מבעלי השם האמצעי.

תהליך הניקוי בוצע ע"י שנינו במקביל, תוך בקרה הדדית מלאה. במקרים בודדים של אי בהירות כלשהי נהגנו במידת ההחמרה, והוצאנו את הנתון.

בסוף התהליך נותרו 81 משתתפים שענו על כל הקריטריונים. 39 מאובחנים, ו-42 שאינם מאובחנים (ולא נראה להורים שיש לקות). החלוקה טובה ולפיכך הסתפקנו בנתונים שנאגרו.

ניתוח הנתונים

כל המשתתפים שענו על תנאי המחקר נכנסו לטופס החישוב הנומרולוגי, וחולקו לארבע הקטגוריות הבאות:

א)     מאובחנים (לפי המידע שנמסר)               וגם       מאובחנים נומרולוגית

ב)      מאובחנים (לפי המידע שנמסר)                וגם       לא מאובחנים נומרולוגית

ג)       לא מאובחנים (לפי המידע שנמסר)           וגם       מאובחנים נומרולוגית

ד)      לא מאובחנים (לפי המידע שנמסר)          וגם       לא מאובחנים נומרולוגית

מצבים א+ד הם מצבים בהם יש הסכמה בין האבחון הנומרולוגי לבין המצב בשטח, ואילו מצבים ב+ג הם מצבים בהם אין הסכמה.
הצלחה מסחררת תהיה אם רוב הנתונים יפלו בקטגוריות א+ד כמובן. "כשלון חשוד" יתרחש אם כל הנתונים יפלו בקטגוריות ב+ג (כי אז ע"י הפיכת הנוסחאות אפשר לקבל אבחון נומרולוגי מושלם).

המצב הצפוי אם אין שום קשר בין הנוסחאות הנומרולוגיות לבין המציאות הוא שמאובחנים נומרולוגית יתפזרו במידה פרופורציונאלית בין המאובחנים רשמית לאלה שאינם מאובחנים (במקרה שלנו, כמעט חצי-חצי).

התוצאות

להלן התפלגות הנתונים:

הבדיקה הסטטיסטית המתאימה למקרה כזה (ואשר נבחרה מראש) נקראת חי-בריבוע, ובמקרה שלנו היא בודקת עד כמה התפלגות הנתונים שהתקבלה תואמת את ההתפלגות שהיתה מתקבלת אם לא היה קשר בין שתי צורות האבחון.
הצלחת האבחון הנומרולוגי פירושה חריגה משמעותית מתוצאה אקראית, וזו תתבטא בערך p נמוך במבחן חי בריבוע. בד"כ, תוצאה שההסתברות לקבלתה קטנה מ-5% נחשבת מובהקת סטטיסטית (פירוש הדבר שתוצאה כזו או טובה ממנה תתקבל רק באחד מ-20 ניסויים כאלה, אם היא פרי המזל בלבד).  כלומר p<0.05 תחשב תוצאה מעניינת.

ערך ה-p שהתקבל עבור נתוני המחקר הוא 0.3, ערך שמשמעותו חוסר מובהקות סטטיסטית לתוצאות, כלומר, על סמך נתונים אלה האבחון חסר תוקף, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

רק כדי לסבר את העין, בואו נבדוק מה היתה מידת ההצלחה בניסוי אם האבחון הנומרולוגי היה מצליח להפריד בין אוכלוסיית המאובחנים ללא מאובחנים במידה מסוימת. אפילו לא מרשימה, נניח שכ-70% מאלה שאובחנו באופן רשמי כבעלי לקות היו מאובחנים גם ע"י הנומרולוגיה, וכ-70% מאלה שלא אובחנו כבעלי לקות היו מאובחנים כך גם ע"י הנומרולוגיה. ההתפלגות היתה כזו:

כאן מתקבל  p=0.0005 וזו כבר היתה נחשבת הצלחה מסחררת! כלומר, בהחלט אין צורך שהאבחון הנומרולוגי יתאים לאבחון הפורמלי בכל המקרים כדי שהמתאם יצא מובהק. רחוק מכך.

מתוך סקרנות נציץ בשלוש תוצאות הביניים של החישוב (שלוש הבדיקות), כפי שהתקבלו לאחר הצבת הנתונים.

אף אחת מהן אינה מובהקת סטטיסטית.

המרכיב השני כשל כשלון חרוץ. היה תת-אבחון קיצוני: רק 2 אנשים אובחנו כבעלי לקות, אחד מהם באופן נכון ואחד מהם באופן שגוי. מעניין לציין כי לטענת מתי זה המבחן הנומרולוגי הידוע/מקובל מבין השלושה.

שלב המשחקים

באופן מובן, היה פיתוי גדול לשחק ו"למשמש" קצת את הנוסחאות, כדי לבדוק האם ניתן ע"י שינוי כזה או אחר לשפר את מובהקות האבחון.

כמובן שהדבר אסור בתכלית האיסור לביצוע במסגרת המחקר הנוכחי, שכן כל שינוי, קטן ככל שיהיה, משמעותו "נסיון קליעה" חדש. מכיוון שמטרת המחקר היא לבדוק האם האבחון הנומרולוגי טוב יותר מניחוש, כל שינוי, גם אם מדובר בשינוי פרמטר בנוסחה הקיימת, סילוק אחת הבדיקות וכד', מהווה ניחוש חדש לחלוטין. ככל שמספר הניחושים שנבחן גדול יותר, הסיכוי רב יותר שאחד מהם יניב תוצאות טובות במקרה. בסופו של דבר, תמיד נוכל להצליח למצוא נוסחה שתאבחן את האנשים באופן מדהים.

למה הדבר דומה? נניח תלינו על הקיר מטרה והמשימה היא לקלוע לשטחים השחורים בלבד. מגיע מתחרה, זורק כמה עשרות חיצים ו… פוגע במידה דומה באזורים לבנים וכהים, בקיצור לא מרשים ביכולותיו כקלע.

הקלע המתוסכל שלנו לא מוותר. הוא בוחן את תבנית הקליעה שלו היטב: "מה היה קורה אילו הייתי זורק קצת יותר למעלה את כל החיצים שלי? ממש קצת? אולי ימינה? אולי אם הייתי ממקד את כולם טיפה יותר למרכז? אם הכל היה מסובב קצת בכיוון השעון?"
לבסוף הוא מגלה שאם היה זורק את כל החיצים רק טיפה שמאלה, אחוזי הקליעה שלו היו מרשימים.

אך מה יכולה להיות הסיבה לכך שכל החיצים שזרק פגעו קצת ימינה מהרצוי? בודאי יש סיבה הגיונית לכך. הממ… רוח כמובן! מן הסתם נושבת רוח קלה מצד שמאל, אשר סוחפת את כל החיצים קצת ימינה. ובאמת, אם נזיז את המטרה מעט ימינה נקבל פגיעות מרשימות!

משמאל – קליעה בפועל: 5 מתוך 11 חיצים פגעו באזורים שחורים.
מימין – קליעה אם נזיז את המטרה רק מעט ימינה: 10 מתוך 11 חיצים היו פוגעים באזורים שחורים.

עד כאן הכל טוב ויפה. אך האם היינו מסתפקים בהשערה זו ומעניקים לקלע את מדליית הזהב בתחרות הקליעה? אני מניח שלא.

מה היינו מבקשים ממנו לעשות? לזרוק שוב את החיצים כמובן, תוך שהוא לוקח בחשבון את כל גורמי התיקון שעולים על דעתו אשר יבטיחו לו הפעם קליעה מדויקת למטרה. אם בפעם השניה הוא אכן יקלע היטב למטרה, הרי שניחן ככל הנראה בכישורי קליעה אמיתיים. אם לעומת זאת יפספס שוב ויטען הפעם (לאחר שיבדוק את מצב קליעותיו) כי נדרש תיקון אחר, רובינו כבר לא נתייחס אליו ברצינות.

וחזרה למחקר הנומרולוגי.

אכן התגלה, כי אם נפטרים מהבדיקה הקלאסית שלא הראתה כל תועלת, ובנוסף משנים את ערכו של פרמטר מסוים בבדיקה אחרת, מקבלים תוצאה מרשימה של p=0.01!

האם עלינו על תגלית מדעית אמיתית, או שרק ציירנו מחדש את המטרה סביב החיצים?

יש רק דרך אחת לברר זאת: צריך להפעיל את הנוסחאות החדשות על מדגם חדש של נבדקים.

שינסנו מותניים, ויצאנו לאסוף מדגם חדש. (זו גם אחת הסיבות לזמן הממושך שחלף בין תחילת המחקר עד לרגע זה של פרסומו).

המדגם השני

הפעם הצלחנו לאסוף נתונים של 272 אנשים חדשים. כאשר הדלדל סופית זרם המשיבים החלטנו על סיום שלב האיסוף.

לאחר ניקוי הנתונים באותו אופן בדיוק כמו בחלקו הראשון של המחקר, נותרנו עם 105 משתתפים.
(116 נוקו על סמך גילאים לא מתאימים – בעיקר צעירים מדי, 20 מהנותרים ציינו כי הילד לא אובחן אך נראה שיש לו לקות – כפי שהוחלט ניקינו גם את אלה. 20 מהנותרים היו בעלי שם אמצעי, ו-11 מהנותרים היו שמות לא תקינים – 6 הזנות כפולות של נתונים, שם אחד בראשי תיבות 3 בעלי יותר משם אחד בשדה השם הפרטי ואחד החשוד שמכיל כינוי חיבה בשדה "שם משפחה").

תוצאות המדגם השני

להלן התפלגות הנתונים לארבע הקטגוריות:

נשים לב כי האבחון הנומרולוגי מנבא חוסר בלקות בכ-3/4 מהמקרים (80 מתוך 105). אחוז זה זהה הן לגבי אלה שלא אובחנו כלקויים באופן רשמי (תוצאה טובה) אך הן לגבי אלה שכן אובחנו כלקויים (תוצאה עגומה).
למה הדבר דומה? להגרלת מספרים בין 1 ל-4, והכרזה על ליקוי למידה בכל פעם שיתקבל 1, ועל אי-לקות בכל פעם שיתקבלו המספרים 2, 3 או 4.

(דרך אחרת לראות את כישלון האבחון היא להסתכל למשל על אלה שאובחנו נומרולוגית כבעלי לקויות: היו 25 כאלה. ההתפלגות שלהם בין אלה שאובחנו רשמית לאלה שלא אובחנו רשמית היא בדיוק כהתפלגות המאובחנים / לא-מאובחנים (2/3 ו- 1/3), כלומר תוצאה זהה היתה מתקבלת ע"י ניחוש פשוט).

ואכן p=0.87 עבור נתונים אלה, כלומר אין כל תוקף סטטיסטי לאבחון.

כמו בחלק הראשון של המחקר, גם הפעם אף אחד מחישובי הביניים המרכיבים את הנוסחה הסופית לא התקרב להניב תוצאות מובהקות כשלעצמו.

הנחות וגורמי הטיה אפשריים

להלן כמה מההנחות שעומדות בבסיס המחקר, וגורמי הטיה אפשריים לתוצאות.

ערפול בכל הקשור לאבחון לקויות:

האבחונים אינם חד משמעיים, ויש מקרים גבוליים רבים. רף האבחון משתנה עם השנים. ילדים עלולים להיות לא מאובחנים מתוך התכחשות של הוריהם למצב. ילדים עלולים להיות מאובחני-יתר ע"י הורים בכדי להשיג להם הקלות בלימודים.
יחד עם זאת, אנחנו מניחים כי בכל זאת קיים מתאם גבוה בין היות ילדים מאובחנים או לא מאובחנים, לבין לקויות.

הטיות מדגם כתוצאה מבחירה עצמית של משתתפים

בהחלט יתכן שהיו הטיות כאלה. אולי הורים לילדים בעלי לקויות ששו יותר להשתתף במחקר; אולי דוקא הססו יותר. אולי ההזמנה להשתתפות במחקר הופצה ביתר יעילות בקרב הורים לילדים בעלי לקויות. יתכן שחלק מהאנשים שילדיהם אינם בעלי לקות הבינו בטעות כי המחקר לא רלוונטי עבורם ולא השתתפו בו משום כך.
כך או אחרת, במבנה המחקר הנוכחי הטיות כאלה לא אמורות להשפיע על התוצאות. כל שנדרש הוא שיהיה מספר גדול מספיק של משתתפים בכל אחת מארבע הקטגוריות.

נסיון רמאות מכוונת ע"י משתתפים

קשה להאמין שציבור שלם ינסה לחבל בתוצאות בכוונה. נניח לרגע שהדבר בכל זאת קרה: מכיוון שהמשתתפים לא יודעים מהי הנוסחה, אין באפשרותם לדעת אם ע"י שינוי פרט כזה או אחר הם יקטינו את תוקף האבחון הנומרולוגי או דוקא יגדילו אותו.
גם אם מספר אנשים "ירמו" או לצורך העניין פשוט יתבלבלו בהזנת הנתונים, ההשפעה תהיה מינורית, ולא תטה את תוצאות המחקר מ"אבחון מובהק" לחוסר תוצאה מובהקת.

כדי להסיר חשד ל"רמאות המונית", בדקנו לחוד את הנתונים שנאספו דרך הפרסום בבלוג "חשיבה חדה" ולחוד את הנתונים שנאספו דרך הפרסום באתר של מתי (כזכור, הנתונים נאגרו בקבצים נפרדים). הבדיקה הראתה כי אין לכך כל סימן בנתונים.

נסיון חבלה בנתונים מצד החוקרים

כל הנתונים היו זמינים לשני הצדדים בכל רגע במהלך איסופם. כל צד היה רשאי כמובן לגבות את הנתונים בכל רגע למחשב הפרטי שלו ולוודא בהמשך שלא חל בהם שום שינוי.

כמה מילים על הטיות מחקריות ופרסום סלקטיבי

רצה הגורל, המחקר הנוכחי הדגים כמה נקודות בצורה מאוד מוחשית:

חישבו עד כמה קל היה לחוקר נומרולוגיה נלהב לפרסם את המחקר בשלב שלאחר המשחק בנוסחאות. אחרי הכל, השינוי היה באמת מינורי. רק סילוק אחד המרכיבים בחישוב ושינוי פרמטר תמים במרכיב אחר, והוקוס פוקוס, p=0.01!
לא היתה התעסקות בנתונים עצמם. לא נמחקו שמות, לא זויפו ערכים. רק שינוי קל בנוסחת החישוב, שממילא לא הוצהר עליה מראש. מי יכול לדעת?

יתכן שחוקרים תומכי נומרולוגיה אחרים ערכו מחקרים דומים אך קיבלו תוצאות שליליות ובחרו שלא לפרסם אותן. חוקרים שאינם תומכי נומרולוגיה מן הסתם לא יבזבזו זמן ותקציבים על ביצוע מחקר שכזה מלכתחילה.

סיכום

לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין האבחון הנומרולוגי לבין אבחון רשמי של לקויות למידה.

גם הנוסחאות ה"משופרות", שהניבו מתאם מרשים על בסיס הנתונים הראשונים, כשלו לחלוטין לגבי נתונים חדשים.
מסקנה:  השיפור היה "ציור המטרה סביב החיצים", אחרי הכל.

כמובן שלא ניתן להסיק ממחקר זה שום מסקנה כללית לגבי התוקף של הנומרולוגיה. כל שניתן להסיק הוא שהשיטה הנומרולוגית הספציפית בה נעשה שימוש, למטרה הספציפית הזו (אבחון לקויות למידה) בשימוש בנוסחאות הספציפיות הללו – חסרת כל תוקף.

ספק אם אקדיש זמן נוסף בעתיד לבדיקת טענה נומרולוגית אחרת, אבל אני מקווה שהתרגיל הזה הדגים מה הרמה המינימלית שנדרשת כדי לבדוק אם לטענה כלשהי מסוג זה יש קשר למציאות. אני בטוח שעם תקציבים גדולים יותר מאלה שעמדו לרשותנו (אפס), אפשר יהיה להגיע לניסויים ברמה גבוהה יותר ולתוצאות אמינות אף יותר.

אם בניסויים חוזרים ונשנים, ע"י חוקרים שונים ולגבי השערות מחקריות שונות ומגוונות תתבהר ותעלה תמונה אחרת, לפיה אבחונים נומרולוגיים הינם בעלי תוקף, תהיה סיבה טובה להתחיל להתייחס ביתר רצינות לתחום פעילות זה.

דברי הסיכום של מתי

הנומרולוגיה הקבלית שייכת לעולם רוחני-מיסטי, אשר רב הנסתר בו על הגלוי, והגדרות "מובהקות" אינן מתאימות לו בהגדרה. גם כאשר אנו מנסים לדייק עולם זה באמצעות נוסחאות וחישובים [כפי שהנומרולוגיה עושה], הרי שהמכלול הרחב של מרכיבי המפה הנומרולוגית המשפיעים על דרך חייו של האדם, התנהגותו, בריאותו וכד', בצירוף אלמנט הבחירה האישית, מקשים על דיוק מובהק כפי שנדרש בעולם המדעי. זו הסיבה מדוע עד היום כמעט ולא נערכו מחקרים בתחום ומרבית הקולגות שלי נמנעים מכך, וזהו בדיוק הפתח דרכו נכנסים הספקנים ומעלים את ספקותיהם.

על אף הקושי האובייקטיבי, מצאתי במחקר זה בעיקר אפשרות מעניינת לניסוי כלים ושכלולם בדרך שאף פעם לא התאפשרה לי, ואולי חיבור, ולו לרגע, בין מאמינים לספקנים… זו היתה דרך מיוחדת לטעמי לייצר דיון משותף עם קהל שהנושא כל כך זר לו. מלכתחילה הנחתי כי את הספקנים שבחבורה אתקשה לשכנע, כך שגם במקרה ותתקבל תוצאה מובהקת אדרש לבדיקות נוספות, בעוד שאת המאמינים גם תוצאה שאינה מובהקת לא תסיט מאמונתם… וכך, על אף הסיכון הגבוה שתתקבל תוצאה "שאינה מובהקת" כפי שחששו קולגות ואשר רק תשרת את הספקנים, בחרתי להרים את הכפפה שזרק גלעד.

כפי שציין גלעד בפרק ההנחות וגורמי ההטיה האפשריים, קיים ערפול מסויים בתחום אבחון הלקויות, אך בחרתי בו, מאחר והוא בין הנושאים הבודדים החפים מהשפעות חיצוניות בהיבט הנומרולוגי. העמדתי למבחן הסטטיסטי שלושה כלים [כלי = חישוב בעל משמעות נומרולוגית או נוסחה הבודקת הימצאות או מינונים של מספרים מסויימים במיקומים ספציפיים במפה הנומרולוגית]. מאחר וגם הכלים מורכבים מאוד וניתנים להרצה במספר ואריאציות [למשל קביעת הרף המסנן מבחינת מינון של גורם מסויים במפה], לקחתי בחשבון כי הסיכון לסטייה בתוצאות מאוד גבוה.

מטרתי לשכלל את האבחון הנומרולוגי בנושא הושגה בחלקה. מבין שלושת הכלים הצלחתי לפסול כלי אשר "חשדתי" בדיוקו זה זמן רב, ומאידך זיהיתי כיצד אני יכולה לדייק יותר בשניים האחרים גם אם התוצאות אינן מובהקות דיין. מאחר וכל נסיון לדייק יותר את הכלים מצריך הרצה חדשה על קהל מאובחנים חדש, היכולת שלי להגיע לתוצאות חדשות טובות יותר מבחינה סטטיסטית הוגבלה. במצב אופטימלי, בדיוק כפי שחוקר במעבדה מריץ ניסוי שוב ושוב, הייתי שמחה לאפשרות להריץ את הכלים במספר ואריאציות נוספות, אולם נאלצנו להסתפק בשני מדגמים בלבד לאור הקושי בהשגת רשומות חדשות.

לתחושתי, קיים סיכוי גבוה כי גם גודל המדגם השפיע על המובהקות, מאחר ולכל נתון יש משקל רב יותר במדגם של 80-100 רשומות לעומת 1000 רשומות למשל. כדי להמחיש זאת אתייחס לנתון של גודל כל אחת מהקבוצות במדגם. אם בריצה הראשונה כלל המדגם 81 רשומות מתוכן 39 סווגו על ידי ממלאי השאלון כ"בעלי לקות" ו-42 כ"ללא לקות", הרי שבמדגם השני שכלל 105 רשומות, רק 35 סווגו כ"בעלי לקות" ו-70 כ"ללא לקות". אחד ההיבטים המעניינים שרציתי לבחון בתוצאות היה, האפשרות כי האבחון מדייק יותר בשלילת לקות, אך מאחר וגודל הקבוצה שסווגה במקור "ללא לקות" היה פי שניים מהקבוצה של "בעלי לקות", הרי שהמחקר השני הקשה עלי לבדוק זאת. וכך, גם אם גודל המדגם מספק מבחינה סטטיסטית, הרי שחוסר הסימטריה בחלוקה הפנימית של הסיווגים גורם לכך שכל טעות אבחונית, שאפשרית בדיוק כמו בעולם המדעי, מקבלת משקל גדול יותר ומטה את התוצאות לרעה. כאמור, בהיבט זה נאלצתי להשלים עם כורח המציאות. עצרנו לאחר שני מדגמים קטנים יחסית עם חלוקה לא סימטרית [לאחר שניפינו רשומות לא תקינות], ואין לי אפשרות להוכיח טענה זו.

וכך, על אף תוצאה "מאכזבת" לעת עתה, אני יוצאת עם שלל רב להמשך עבודתי. תובנות לגבי שכלול האבחון שאני עורכת, וכלי חישובי שיאפשר לי לעשות זאת עבור קהל לקוחותי ותלמידי ואולי אף להריץ מחקר נוסף בעתיד. אבחונים מוצלחים והכוונות מדייקות ללקוחותי הם המדד היחיד מבחינתי לתקפות הנומרולוגיה [הגדרה שכמובן אינה מקובלת על קהל הספקנים המבקשים הוכחות מובהקות, ואני מקבלת זאת בהבנה], אך איני מרימה ידיים לגבי האפשרות לזקק בעתיד את האבחון בהיבט הסטטיסטי, כך שגם הספקנים יאלצו להטיל ספק בספקותיהם.

אסיים בתודה לגלעד שהיה פרטנר נהדר לעבודת המחקר, סבלן ביותר לשאלותי בתחום הסטטיסטי, רהוט ביותר בתשובותיו והסבריו, ורב יכולות בהיבט של בנית הכלי המחקרי.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

מי מאיתנו לא חווה פעם תחושה חזקה לגבי העתיד, שהתאמתה.

אני זוכר שעמדתי מול מכונת המשקאות החדשה שהציבו בחצר בית הספר התיכון. בהפסקות היינו עולים לרגל אל המכונה ומזמינים לנו שוקו: אתה משלשל מטבע, לוחץ על הכפתור, ממתין שניה, כוס פלסטיק מגיחה מאי-שם, שפריץ של שוקו כהה מתחיל למלא אותה, שפריץ של חלב עוקב אחריו (או שמא הסדר היה הפוך?), אתם בודאי  מכירים את המחזה. יום רגיל אחד ניגשתי להזמין לי שוקו. שלשלתי את המטבע, לחצי על הכפתור… ופתאום הרגשתי. פשוט ידעתי. הפעם הכוס לא תצא! חלפה שניה… ואכן הכוס לא יצאה! שפריץ השוקו השפריץ, שפריץ החלב הגיע אחריו (או שמא הסדר היה הפוך) והכל חילחל לחריצים הללו שמתחת לכוס החסרה.
נפעמתי. החוויה היתה עזה מספיק כדי שאזכור אותה עד היום.

אני בטוח שכל אחד מאיתנו שמע או חווה חיזוי מטלטל אף יותר מאובדנה של כוס במכונת משקאות.

קשה שלא לייחס כוח נבואי לתחושה כזו שהתאמתה. אנחנו כנראה "מתוכנתים" לכך. קיים יתרון הישרדותי ברור עבור יצורים שמסוגלים לקשר בין ציפיות לגבי העתיד לבין ארועים שמתרחשים בפועל. זהו אולי גם בסיס החשיבה המדעית שטבוע במוח כל אחד מאיתנו: יש לנו תיאוריה מסוימת לגבי העולם (למשל: אש = מסוכן), לתיאוריה יש ניבוי כלשהו (הכנסת היד לאש תגרום לתחושה לא נעימה), אנחנו בודקים אותה לפעמים, במתכוון או שלא במתכוון (לא, זה באמת מאוד לא נעים!) ומאותו רגע כדאי מאוד שהתאוריה שלנו תקבל משקל יתר (אש = אכן מאוד מסוכן!)

באותו האופן, אם חולפת במוחנו תמונה של אסון שעומד לפקוד בן משפחה ואסון כזה מתרחש חס וחלילה, המוח שלנו יוצר קישור חזק מאוד בין שני הארועים. לא משנה בכמה מקרים רק חרדנו לגורלו של אותו אדם ושום דבר לא התרחש, המשקל שהמוח נותן למקרה בו היתה תחושה + קרה הדבר, גדול לאין שיעור מהמשקל שהוא נותן לגבי המקרה בו היתה תחושה + לא קרה דבר. אחרי הכל, אולי קיימת חוקיות מאחורי הדברים ובאמת חזינו את העתיד ("חושב לו" המוח)?
המחיר שאנו משלמים עבור אמונת שוא בחוקיות שאינה נכונה, קטן בהרבה מהרווח שאנו מפיקים מאמונה שתסתבר כנכונה, שהרי אם באמת יש ביכולתנו לחוש באסון בטרם התרחש, הדבר עשוי להציל חיים.

ברור אם כן מדוע אנו מייחסים משקל כה רב לתחושות שהסתברו לאחר מכן כנכונות.
אך כיצד נדע אם אכן ניחנו בכושר נבואי? בהפשטה, יש לתעד לשם כך את כל המקרים בחיינו בהם:

  1. הרגשנו שמשהו עומד לקרות והוא אכן קרה.
  2. הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא לא קרה.
  3. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא קרה.
  4. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות ואכן הוא לא קרה.

מובן שניסוי-חיים כזה אינו ריאלי. חישבו על תיעוד "אירועים" מסוג 4 למשל. ברור שיש גם בעיות הגדרה קשות. עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין ההרגשה שלנו לבין מה שארע בפועל? מה טווח הזמן שנחשב נבואה מוצלחת? הרחבתי את הדיבור על כך ברשומה על חלומות נבואיים וברשומה על טכניקות לניבוי העתיד.

הדרך היחידה בה ניתן לבדוק אם באמת ניחנו ביכולת לחוש את העתיד או שמא אנחנו פשוט זוכרים רק את המקרים הבודדים בהם התאמה כזו התרחשה במקרה, היא לערוך ניסוי מבוקר.

ניסויים רבים שניסו להוכיח יכולת חיזוי עתיד בוצעו במשך 100 השנים האחרונות ע"י חוקרי פארא-פסיכולוגיה נלהבים. הניסויים (אלה שלא הסתברו כרמאות מכוונת), סבלו בד"כ מהטיות רבות וחמורות. החריגות מהצפוי באקראי שמתגלות בניסויים אלה קטנות בד"כ עד כדי כך שלא ניתן להבחין באפקט המדובר אף פעם בחיי היום-יום, אלא רק בצורה סטטיסטית על פני מאות או אלפי נסיונות. לדוגמה, ניסוי שיוכרז כמוצלח יהיה כזה בו אנשים יצליחו לנחש על איזה צד ייפול מטבע 50,500 פעמים מתוך 100,000 הטלות, במקום הממוצע הצפוי של 50,000 ניחושים נכונים. זו תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, אך גודל האפקט אפסי (סטיה של חצי אחוז בלבד מהצפוי באקראי – לא משהו שניתן להבחין בו מבלי לרשום ולספור את כל התוצאות).

אבל נניח לרגע שקיימת יכולת לחוש ארועים עתידיים.
אולי העובדה שלא גילו שום ממצא משמעותי שמאשש זאת עד היום נובעת מצורת ניסויים לא מתאימה?
אולי המקרים הללו כן מתרחשים, אך רק באופן נדיר מאוד, שלא מאפשר "לתפוס אותם על חם" בניסוי מבוקר?

אולי אפקט של חישת העתיד מתקיים רק במצבים בהם באמת אכפת לנו מה עומד לקרות? מצבים טעונים רגשית? מצבי סכנה לנו או לקרובים לנו?
אחרי הכל, אם התפתח מנגנון כלשהו שמאפשר למוחנו לקלוט מידע מן העתיד, סביר, משיקולי ברירה טבעית, שתהיה רגישות גבוהה יותר לארועים שמסכנים אותנו או את בני משפחתנו, ולא לארועים חסרי כל משמעות קיומית.

אם כך אכן פני הדברים, אך צפוי הוא, שניסוי בו המשימה היא לנחש את הצורה שתופיע על הקלף הבא, למשל, לא יחשוף את האפקט במלוא עוצמתו, אם בכלל.

מה יהיה הקלף הבא, ואת מי זה מעניין בכלל… (קלפי זנר – ויקיפדיה)

הממצאים המדהימים

Dean Radin, אחד מחוקרי הפארא-פסיכולוגיה הידועים, החליט ללכת בכיוון קצת שונה מקודמיו, ולנסות להתקרב, ולו במקצת, למצבי-אמת. האובייקטים בניסוי היו תמונות שהוצגו על מסך מחשב, חלקן היו שלוות ונייטרליות מבחינה רגשית (כגון תמונות נוף), וחלקן – מעוררות רגשית (בניין נשרף, תאונת דרכים, אלימות, פורנו וכד'). הבדל נוסף היה שהנבדקים לא התבקשו לחזות שום דבר באופן מודע. מה שנמדד היתה תגובתם הלא מודעת – קצב הדופק, מידת הזעה, תנועת עיניים ואף פעילות מוחית.

ממצאי הניסוי הראו, לדעת החוקר, כי בני אדם ניחנו ביכולת חישת העתיד, ולו במידת מה.

אבל השטן, כידוע, מתחבא בפרטים הקטנים.

המאמר המקורי

נפשיל שרוולים, אם כן, ונקרא את אחד המאמרים המקוריים שפרסם ראדין בנושא, מאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Scientific Exploration.

צורת הניסוי

בניסויים אלה הנבדק יושב מול מסך מחשב, וכאשר הוא מוכן הוא לוחץ על מקש. המחשב ממתין כמה שניות, מציג לו תמונה במשך כמה שניות וחוזר למסך שחור למשך כמה שניות נוספות.
במשך כל אותו הזמן נמדדת מוליכות העור (שמעידה על רמת עוררות רגשית, בדומה למדידות פוליגרף).
הנבדק צופה באופן כזה בכמה עשרות תמונות ברצף (20-40 ברצף, בניסויים אלה).

כצפוי, תמונות טעונות רגשית עוררו תגובה חזקה יחסית לאחר הקרנתן, ותמונות שאינן טעונות עוררו תגובה חלשה יחסית. בואו נבדוק כעת מה הדברים הלא צפויים שקרו בכל אחד מארבעת הניסויים שהוא ערך.

התוצאות

ניסוי ראשון

24 נבדקים צפו ב-860 תמונות. התמונות חולקו וקוטלגו מראש כ"רגועות" ו"מעוררות". הנה גרף שמראה את "רמת הריגוש" הממוצעת על פני כל הנבדקים, כתלות בזמן, עבור תמונות מעוררות (נקודות שחורות) ותמונות ניטרליות (נקודות לבנות). הקו האנכי מציין את השניה בה הוצגה התמונה לנבדק. כל מה שמימין לקו הוא התגובה לאחר הצפיה, ומה שמשמאל הוא התגובה לפני שהתמונה מוצגת. כצפוי, חל זינוק ברמת העוררות כמה שניות לאחר הופעת תמונות מעוררות.

הממצא המפתיע הוא שלפני הופעת התמונות, ניכר כבר הבדל בין רמת העוררות, בתלות בסוג התמונה שיגיע כמה שניות מאוחר יותר.

מדובר באפקט מובהק סטטיסטית, אך כפי שקל לראות – קטן מאוד בהשוואה לאפקט שלאחר הצפיה בתמונות.

ניסוי שני

ניסוי זה היה רחב היקף הרבה יותר: 56 נבדקים צפו ב-2059 תמונות.

נמצא אפקט זניח ולא מובהק סטטיסטית. בקיצור, לא התגלה כל אפקט ממשי.

ניסוי שלישי

בניסוי זה התמונות נלקחו ממאגר תמונות סטנדרטי (IAPS), כאשר הפעם במקום חלוקה שווה נבחרו 80 התמונות הרגועות ביותר מהמאגר ו-40 התמונות המעוררות ביותר. כדי להקצין את הפער בין החוויות, במקביל להקרנת תמונה מעוררת הושמעו גם צלילים של צרחות, פיצוצים, סירנות וכד'. תמונות רגועות לא לווו בצליל כלשהו. 47 נבדקים צפו ב- 1410 תמונות.

גם כאן נראה אפקט מצטבר זניח, אך מובהק סטטיסטית.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי הוגרלו התמונות באקראי מתוך המאגר הסטנדרטי (IAPS) ולפיכך התפרשו באופן אחיד יותר על פני טווח העוררות הרגשית שחוללו. בניסוי השתתפו 6 נבדקים אשר צפו ב-240 תמונות סה"כ.

בניסוי זה לא התגלה אפקט כלשהו.

איכשהו, ע"י בחישת המספרים בקדירת הסטטיסטיקה, מצליח ראדין להפוך שני ניסויים מוצלחים ושניים שלא העלו דבר, למקבץ מנצח שהסיכוי שיקרה במקרה קטן באופן מדהים. מומחי הסטטיסטיקה שביניכם בודאי ידעו להסביר כיצד התרחש הקסם.

בספרו Entangled Minds מסכם ראדין את הנושא במילים: "המחקרים הללו מצביעים על כך שכאשר האדם הממוצע עומד לראות תמונה מעוררת רגשות, הוא יגיב אליה לפני שהיא מופיעה" (עמ' 188).

זו פרשנות אפשרית אחת לחריגה של התוצאות מהצפוי, אבל כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים לסטיה הזו בתוצאות.

חשוב להבין: מה שאנו צופים שיתרחש בניסוי, מבוסס על ההנחות שלנו לגבי הגורמים המשפיעים. אם התוצאה אינה תואמת את הצפוי, פירוש הדבר שלא לקחנו משהו בחשבון. לא כל מה שהתנהג בניגוד לצפוי מוכיח קיום תופעות על טבעיות. הדבר רק מוכיח שמשהו במודל שלנו, לא תיאר טוב את המציאות.
מה לא לקחנו בחשבון? זה כבר יותר קשה לומר. לעיתים הגורמים הנוספים חמקמקים ביותר, ונדרשות שנים עד שמזהים אותם ומנקים אותם מניסויים עתידיים מאותו הסוג.

אתם מוזמנים לעצור לרגע את שטף הקריאה ולנסות לחשוב על הטיות אפשריות בניסוי כזה.
ננסח זאת אחרת. אם הייתי מכריז על הניסוי הזה כעל "קסם", ואתם הייתם מנסים לפצח אותו, מה הייתם בודקים?

* * *

* *

*

נזכיר בחופזה כמה סיבות אפשריות להטיות בניסוי כזה, שיש לוודא היטב שלא התרחשו:
*  אולי היו רמזים מקדימים כלשהם לתמונה שעומדת להופיע על המסך?
—  באג בתוכנה שמציג את התמונה שניה או שתיים לפני הזמן?
—  חוסר סנכרון בין השעונים במערכת הניסויית (שעון המחשב שמציג את התמונות לעומת השעון שמודד את תגובת הנבדקים)?
—  אולי התמונות המעוררות מאוחסנות במקום אחר בכונן הקשיח של המחשב מאשר התמונות הרגועות ורשרוש שונה נשמע כשהוא טוען אותם לזכרון לפני ההצגה?
*  אולי נתונים אחדים נופו מהרישומים מסיבות כאלה ואחרות באופן שמטה את התוצאות?
*  אולי החוקרים ידעו איזו תמונה עומדת להופיע ואותתו על כך לנבדקים באופן מודע או לא מודע?
*  אולי הסדר לא היה אקראי לחלוטין, ובאופן לא מודע הנבדקים קלטו (ולו במעט) את הסדר הסמוי? (נדרשים רק מספר קטן של "ניחושים מושכלים" כדי להשיג את האפקט הזעום שנמדד).

וכו' וכו'. מקורות ההטיה יכולים לצוץ מכל עבר.

מהמתואר במאמר אפשר להתרשם שכל הנקודות הנ"ל נלקחו בחשבון.

אבל היה עוד הסבר אפשרי.

הטיית הציפייה

הסיפור מתחיל בכשל שרובנו נופלים בו – כשל המהמר.

אתם משחקים ברולטה בקאזינו. הכדור יכול ליפול על מספר שחור או על אדום (ואפס אחד ירוק). לפני שאתם מהמרים, אתם צופים קצת במתרחש: הכדור נופל על שחור פעם אחת. הכדור נופל על שחור פעם שנייה. הכדור נופל על שחור פעם שלישית. מה קורה כאן? הכדור נופל על שחור פעם רביעית ברצף! אתם לא יכולים להתאפק. ברור לכם שהכדור ממש חייב ליפול על אדום בפעם הבאה, לא? הרי מחצית מהמקרים הוא נופל על שחור ומחצית מהם על אדום (נעזוב רגע את האפס בצד), הוא נפל כבר 4 פעמים ברצף על השחור, הגיע תור האדום, לא? הייתם מהמרים? ומה הייתם עושים עם הכדור היה נופל על השחור 26 פעמים ברצף?! מסתבר שארוע זה התרחש במציאות. מהמרים שמו את כל כספם על האדום… והפסידו. הכדור נפל על שחור פעם נוספת.
הם סירבו להכיר בעובדה כי לכדור הרולטה אין זכרון, גם למטבע לא, גם לא לקובייה או לכדורים במכונת הלוטו. לא משנה כמה פעמים הכדור נפל על שחור עד עכשיו, הסיכוי שלו ליפול שוב על שחור זהה גם בסיבוב הבא, והוא 50%, כתמיד. (כמעט, בגלל האפס).

נחזור לעניינו. הנבדקים מבינים מהר מאוד, שלעיתים (בערך במחצית מהמקרים) הם מתענגים על תמונת נוף מרגיעה, ולעיתים הם סופגים תמונה מזעזעת בפנים (בניסוי השלישי זה גם לווה בצרחות ופיצוצים באוזניים). עד מהרה מתפתחת ציפייה לבאות. אחרי תמונה רגועה, נבנית צפייה מסוימת, אחרי שתי רגועות ברצף הציפייה גדלה, אחרי שלוש תמונות רגועות ברצף הלב כבר דופק בחוזקה – רוב הסיכויים שהתמונה הבאה הולכת להיות מזעזעת! והנה, הפלא ופלא, מגיעה לבסוף תמונה מעוררת רגשות. ומה קרה? הנבדקים התרגשו כבר לפני. שימו לב שההיפך לא יקרה. אחרי תמונה מזעזעת אחת או שתיים, הציפייה לתמונה מזעזעת נוספת פוחתת, ואכן, מגיעה לה תמונה רגועה. כלומר, יש כאן חוסר סימטריה מובנה: לאחר תמונות רגועות ההתרגשות עולה דווקא (מתוך ציפייה שתגיע תמונה מעוררת), ולאחר תמונות מעוררות הולכת ופוחתת הציפייה לתמונה מעוררת נוספת.

נשמע הסבר משכנע, לא?
גם אני התבלבלתי מההסבר הזה במשך זמן מה. יש רק בעיה אחת. כשל המהמר הוא כשל. כלומר, תמונות רגועות לא באמת באות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות מעוררות, ותמונות מעוררות לא באמת מופיעות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות רגועות. נניח שנבנה מתח ציפייה מסוים לאחר רצף של תמונות רגועות. במחצית מהמקרים אכן תגיע תמונה מעוררת לאחר מכן, ואז הציפייה תתרום לאפקט ה"ניבוי" לכאורה, אך במחצית השניה של המקרים תגיע תמונה רגועה נוספת (אין זכרון, זוכרים?) ואז הציפייה תתרום מידה שווה של התרגשות דווקא כנגד אפקט ה"ניבוי".

ההטיה האמיתית מתבססת על קיומו של אפקט הציפייה, אבל נובעת בכלל מבעיה בחישוב.
Jan Dalkvist, Joakim Westerlunda,ו- Dick J. Bierman מנתחים את הנושא לעומקו. לא אכנס לפרטים, כי הם מבלבלים מאוד וידרשו דוגמאות והסברים ארוכים למדי. הסקרנים מוזמנים לקרוא בעצמם. רק אספר, שהם בנו סימולצית מחשב שמדמה את תנאי הניסוי, והוסיפו מודל של ציפייה ועוררות רגשית שמבוססים על כשל המהמר, כפי שתיארנו. להפתעתם, נצפה אפקט זהה בצורתו לאפקט ה"חיזוי" לכאורה שמתאר ראדין. האפקט נובע בגלל אי סימטריה מסוימת שנוצרת בעת חישוב הממוצעים. ע"י שינוי קטן בשיטת החישוב ניתן להעלים את האפקט כמעט לגמרי. כלומר, מדובר בהטיה שנובעת מצורת החישוב, ולא הטיה בתוצאות עצמן.

הנה תוצאות סימולציה של אדם נוסף שחקר את הנושא. דיון בעניין וכן קישורים לתמונות נוספות מהסימולציה שלו תוכלו למצוא כאן.

התייחסותו של ראדין

ראדין הכיר כבר את ההסבר הזה כשכתב את המאמר שלו. הוא ניסה להראות שהתוצאות שלו לא סבלו מההטיה הנ"ל, אך הדרך בה עשה זאת היתה מפותלת ומשובצת מהלכים מוזרים בעליל. אציין רק כמה מהם:

1) משום מה הוא בוחר להתייחס רק לשני ניסויים מתוך הארבעה כשהוא בא לבדוק האם אפקט הציפייה מסביר את הממצאים – הניסוי השני (שנכשל) והניסוי השלישי (שהציג תוצאות מובהקות).

2) מתוך 103 נבדקים שתרמו 3469 נתונים הוא בוחר רק 13 שתרמו 450 נתונים, עבורם תוצאות "החיזוי" היו המרשימות ביותר. מכיוון שהשפעת ההטיה המדוברת היא מצטברת ונתרמת מכל הניסיונות של כל הנבדקים, ומכיוון שאין קשר בינה לבין הצלחה בפועל "לחזות" את התמונות, מהלך זה צפוי להקטין את המידה בה ההטיה באה לידי ביטוי בבדיקה.

3) למרות שבניסויים אלה מחצית מהמטרות (בניסוי השני) ושליש מהמטרות (בניסוי השלישי) היו מהסוג המעורר, ראדין מחליט לשנות את קו הגבול וקובע כי רק 26% התמונות המעוררות ביותר יחשבו "מעוררות" לצורך הבדיקה שלו, וכל השאר (כולל תמונות מעוררות רבות) יחשב כתמונות רגועות.  ?!?

לאור הצעדים החשודים הללו, אין טעם אפילו להתעמק בבדיקה שעשה, שמסקנתה היתה כמובן כי הטיה זו אינה באה לידי ביטוי בתוצאות מחקריו. בנוסף, אני לא משוכנע שהוא התייחס בכלל לבעיה החישובית עליה הצביעו החוקרים אלא רק לכשל המהמר, שכאמור אינו מסביר כשלעצמו את האפקט.

נסיונות חזרה על הניסויים

החוקר Richard S. Broughton ניסה לחזור ב-2004 על הניסויים הללו. הפעם, מצויד כבר בידע על הטיית הציפייה, נעשו מאמצים מיוחדים לנטרל אותה בטכניקות עיבוד נתונים משוכללות. הניסוי כלל 64 משתתפים שתרמו סה"כ 5120 נסיונות, כמות גדולה יותר מכל ארבעת המחקרים של ראדין שתוארו לעיל גם יחד. דגשים מיוחדים הושמו על כל הטיה אפשרית, ונראה כי לקחי העבר הופקו בצורה טובה.
הניסוי נכשל כשלון חרוץ. לא התגלה כל אפקט. ליתר בטחון ניסו החוקרים להריץ את החישובים במתכונתם הקודמת על הנתונים החדשים, אך ללא הועיל. אין אפקט. בין אם ניטרול הטיית הציפייה הוא שהעלים את הממצאים ובין אם לאו, אין הדבר משנה – האפקט נעלם.

ב-2011 רגש העולם כאשר פורסמו תוצאות עבודה נוספת בנושא "חישת העתיד" ע"י Daryl Bem, פסיכולוג ידוע ומוערך מאוניברסיטת קורנל. במקביל לעניין הציבורי הרב שהתעורר בעקבות פרסום התוצאות הסנסציוניות בתקשורת, התחוללה סערה בעולם האקדמיה סביב עבודתו. חוקרים הצביעו על בעיות מתודולוגיות בניסויים והועלו חשדות מנומקים להטיית פרסום (פרסום סלקטיבי של ניסויים שהצליחו והצפנה "במגירה" של כאלה שנכשלו להדגים את האפקט המדובר). אחרים ניסו לשחזר את תוצאותיו, ללא הצלחה.
עוד על הפרשה ועל התהיות הרחבות יותר שהיא הציפה לגבי דרך התנהלות המחקר המדעי כדאי לקרוא כאן (בעברית). בם "זכה" לקבל את פרס Pigasus לשנת 2012, שמוענק כל שנה ע"י אגודת JREF לשרלטנים ופסאודו-מדענים בולטים בתחומם.

סיכום דבר

מה היה לנו כאן?
תוצאות הניסוי: חריגות קלות מאקראיות (אפקט שניתן להבחין בו רק לאחר עיבודים סטטיסטיים).
השערה אפשרית אחת:
התודעה רואה קדימה בזמן / ארועים עתידיים משפיעים על ההווה (או כל טענה אחרת שאינה מתיישבת עם כל הידוע לנו עד כה).
השערה אפשרית אחרת: הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון ע"י החוקר הן הגורמות לסטייה.

ההשערה השניה סבירה הרבה יותר (הטיות יש בכל מחקר), ולכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולמצות את החיפושים אחר הטיות כאלה עד תום. חריגות קלות מאקראיות לא יכולות להוכיח דבר, קל וחומר אם כבר זוהו הטיות כה רבות, שיש בכוחן להסביר את הסטיות הנמדדות.

כמו פעמים אינספור בהיסטוריה של המחקר הפארא-פסיכולוגי, נראה כי עוד הר הוליד עכבר.

מה שמטריד יותר בעיני היא העובדה שרבים שמעו וימשיכו לשמוע על ההרים הנפלאים, מעטים יתקלו בעכברים הקטנים שהולידו אותם ובודדים יזכו לחזות בחורים השחורים אליהם נעלמים העכברים במרוצה, כשמתחילים לבחון אותם יותר מקרוב.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בשערי המוות 10 – הסברים?

בשערי המוות 10 – הסברים?

התייחסנו רבות להשערה/אמונה כי NDE הוא תיאור מהימן של מציאות אחרת, רשמים של תודעה הנפרדת מהגוף ומשייטת בעולמות אחרים. ראינו כי השערה זו אינה נתמכת בממצאים אמפיריים באופן משכנע.

תמונת המצב עשויה להשתנות בצורה דרמטית שתטלטל את אושיות המדע, אם בניסויים עתידיים (כדוגמת זה שעומד להסתיים בזמן הקרוב) יוכח באופן חד משמעי כי אנשים מסוגלים לדעת דברים על המתרחש סביבם שלא באמצעות ערוצי הקלט החושיים הרגילים.

דרך אגב, גם אם תאספנה ראיות כאלה, הדבר אינו מעיד בהכרח על קיום חיים לאחר המוות או עולמות אחרים. יתכן שהדבר מוכיח רק יכולות תפישה על חושית, כגון "ראייה" מרחוק או יכולת טלפתית, באמצעותן העומדים למות קולטים מידע על סביבתם שלא באמצעות החושים המוכרים. גם קיום יכולות אלה לא הוכח עד היום באופן משכנע, למרות העיסוק הרב בתחום במשך למעלה ממאה שנה.

כיצד מסבירים אם כן החוקרים את כל אותן תופעות מיוחדות שמרגישות אמיתיות כל כך ומשפיעות על החווים אותן באופן כה עמוק?

מסקירה של התחום עולה, כי מספר ההסברים למרכיבים השונים של ה-NDE רב כמספר החוקרים (ומספר החוקרים רב). היו שניסו לתקוף את הבעיה מהכיוון הפסיכולוגי, היו שעשו זאת מהזוית הנוירולוגית, ואחרים ניסו לאחד ולשלב הסברים נפרדים לכלל תיאוריה מקיפה יותר.

כזכור, אותרו מצבים רבים ושונים שמעוררים אלמנטים של NDE גם מבלי שהמוות ניצב בפתח (עסקנו בכך בהרחבה כאן). כל מצב כזה נתן השראה לחוקרים להציע מנגנון שונה אשר מנסה להסביר את ה-NDE.

כפי שאני התרשמתי, אין עדיין בנמצא תיאוריה אחת מקיפה המקובלת על רוב החוקרים. כל חוקר מציע תיאוריה משלו ומנסה לשכנע שהיא היא התאוריה שהעולם חיכה לה ואשר בכוחה להסביר את התופעה.

נחלוף ברפרוף על פני מגוון נסיונות ההסבר. הרחבות והפניות נוספות אפשר למצוא בסקירה הזו.

הסברים פסיכולוגיים

התנתקות מגננתית: היו שראו ב-NDE התנתקות מתוך מגננה לנוכח סכנת חיים חמורה, ומיקוד המודעות בחוויות שמקורן בחושים או בדמיון. מודל זה זוכה לתמיכה מסוימת במחקרו של Irwin שמצא כי אנשים שחוו OBE הראו יכולות absorption גבוהות יותר, ובמחקרים של Council ו-Greyson שהראו כי אלה שחוו NDE קיבלו ציונים גבוהים יותר במדדי פנטזיה ו-absorption. המודל מסביר בצורה סבירה את מרכיב ה-OBE אבל לא מסביר את תחושת המציאות הבהירה שמתארים החווים, אשר שונה מתחושות דמויות החלום האופייניות למצבי התנתקות אחרים.

שיחזור חווית הלידה– היו שקישרו בין חווית המנהרה ליציאת התינוק מרחם אימו. ההסבר קלוש (שכן בפועל התינוק נדחף בחוזקה בחשיכה מוחלטת, כשעיניו עצומות ואינן מופנות לעבר הפתח), ואינו נתמך ע"י הממצאים: חוויות המנהרה נפוצות באותה מידה גם אצל תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי (Blackmore 1983).

הסברים פיזיולוגיים

מחסור בחמצן: מחסור בחמצן הוא התהליך הראשי שגורם באופן ישיר למות המוח. הגיוני לפיכך להתחיל את החיפוש בכיוון זה. חיזוק לגישה זו מוצאים בחוויות הטייסים, שתאוצה חזקה מרוקנת את מוחם מדם (ולפיכך מחמצן) וגורמת לשלל תופעות NDE, כזכור.
אחת ההתנגדויות להסבר זה היא שאנשים מתארים חוויות שנחוו בצלילות רבה, בעוד שמחסור בחמצן גורם בד"כ לחשיבה מבולבלת. אך כנראה שהגורם החשוב שמשפיע על אופי החוויה אינו רמת החמצן, אלא קצב השינוי ברמת החמצן (Blackmore 1996). ידוע גם כי ההתנהגות המבולבלת שמפגין אדם במצבים כאלה כלפי חוץ אינה משקפת כלל את תחושתו הפנימית, שהיא צלולה דווקא (Liere ו- Stickney  עמ' 300).

עודף בפחמן דו חמצני: קשור כמובן להדלדלות החמצן, וכשלעצמו יכול לגרום תופעות דמויות NDE.

יחד עם זאת, מתועדים מקרים רבים בהם NDE  נחווה גם כאשר נמדדו רמות תקינות של חמצן ופחמן-דו-חמצני בגופו של המטופל, כך שהסברים אלה לבדם אינם מספקים.

הפרשת נוירוטרנסמיטרים: Saavedra-Aguilar ו-Gomez-Jeria הציעו את האנדורפינים כשחקנים עיקריים, בהיותם ידועים כמופרשים בעיתות דחק, מפחיתים כאבים ואף גורמים לתחושות אושר.
Morse הצביע על הסרוטונין כעל המועמד העיקרי לתחושות המיסטיות, ההזיות וחוויות היציאה מהגוף.
Jansen העלה את התאוריה כי חומרים דמויי Ketamine מופרשים כדי להגן על תאי המוח מנזקים שמתחוללים בעת תהליך ההרס שלו.

אך כל אחד מהסברים אלה היה חלקי ביותר. נדרשו מודלים כוללניים יותר.

מודלים משולבים

Saavedra-Aguilar ו-Gomez-Jeria הציעו ב-1989 מודל לפיו מצבי סטרס קיצוניים במוח הנגרמים מארועים טראומטיים מובילים להפרשת כימיקלים אשר יוצרים אפקט של התנתקות ואופוריה. פעולה זו, בשילוב עם מחסור בחמצן, מביאה להתפרצות אפילפטית אשר גורמת להזיות ויזואליות והצפה בזכרונות. הזיות נוספות, כמו גם תחושת האור הבהיר, נגרמות כתוצאה מהתפשטות הפעילות החשמלית לאזורי מוח נוספים. זיכרון של תחושות אלו נבנה מחדש לאחר ההתאוששות, כדי ליצור תרחיש שעולה בקנה אחד עם הציפיות והאמונות התרבותיות של החווה.

אך עדיין, כיצד מסביר מודל כזה חוויות שמתרחשות ללא ארוע פיזי כלשהו שנגרם למוח? אותן חוויות FDE שמוזנקות כתוצאה מפחד מהמוות לבדו?

Kevin R. Nelson מנסה לתקוף את הנושא מכיוון אחר ומציע מודל שמבוסס בעיקרו על "פריצת REM".

REM או Rapid Eye Movement הוא מצב תודעתי שמתרחש באופן נורמלי בזמן שינה ומאופיין בתנועות עיניים מהירות וחלימה מוגברת. ישנם מצבים מיוחדים בהם REM מתערבב עם מצב הערות. "שיתוק שינה" הוא אחד מהם – ההפרעה מאופיינת בתחושת ערות המלווה חוסר שליטה על הגפיים ובהזיות חזותיות ושמיעתיות. (עסקנו בתופעה כאן).
Nelson מעלה תיאוריה לפיה בזמן NDE מתחוללת הפעלה של מצב REM במשולב עם מצב הערות, מה שגורם לתחושות של "מוות" (כתוצאה משיתוק השרירים), במקביל לראיית אור ודימויים ויזואליים-רגשיים האופייניים למצב של REM. בנוסף, מצב REM מתאפיין בהפחתת פעילות של האונות הרקתיות, מה שיכול לעודד תחושות של ניתוק מהגוף, איבוד העצמי, אחדות עם היקום וכד' (כפי שראינו בחלק הזה).
אם נוסיף לכך אספקת דם לקויה למוח, נוכל לקבל הסבר לתופעות ויזואליות של "מנהרה", כפי שיוזכר בהמשך.

לחיזוק התיאוריה של פריצת REM מביא Nelson מחקר שערך על 55 אנשים שדיווחו על NDE. הוא שאל אותם אם חוו מאפיינים של שיתוק שינה במהלך חייהם, כלומר, מצבים בהם חשו שיתוק ו/או הזיות במעבר שבין שינה לערות. הסתבר כי אלה שחוו NDE חוו תופעות כאלה פי 2.5 יותר מאשר אנשים בקבוצת ביקורת במאפייני גיל ומין דומים (60% לעומת 24%). נראה כי "המתג" שמעביר בין מצב ערות למצב REM נוטה יותר "להתקע" במצב ביניים בקרב אנשים מסוימים, והם אלה שיחוו יותר תופעות של הפרעות שינה ו-NDE.

Nelson מתאר את רעיונותיו בהרחבה בספר The God Impulse, אך מקריאת הספר עלתה בי התחושה כי המרחק עדיין רב בין רעיונותיו המעניינים לבין תיאוריה מבוססת היטב.
דוגמה למאבקים בין החוקרים השונים אפשר לקרוא במאמר הזה, שקוטל את עבודותיו של Nelson בשלל טיעונים. לא ירדתי לעומק הדברים, אבל מי שמעוניין מוזמן לקרוא ולשפוט בעצמו.

גם Blackmore טוענת כי מרכיבים שונים של ה-NDE נגרמים כתוצאה ממנגנונים פיזיולוגים שונים. התחושות החיוביות מוסברות ע"י הפרשות אנדורפינים, ותחושות שליליות נדירות יכולות לנבוע מפעולות של נוגדי מורפינים.

תופעת המנהרה יכולה להיווצר ע"י פעילות נוירולוגית בקליפת המוח הראייתית, כתוצאה (בד"כ, אך לא בהכרח) ממחסור בחמצן. הדבר גורם לתאי העצב באזור זה לירות באופן אקראי, אך היות ותאים רבים הרבה יותר מייצגים את מרכז שדה הראיה, החוויה תהיה של נקודת אור שמופיעה במרכז שדה הראיה והולכת וגדלה ככל שהפעילות החשמלית גוברת. תהליך זה יוצר אשליה של תנועה והתקרבות אל "האור שבקצה המנהרה".

את מרכיב חווית ה-OBE מסבירה Blackmore בדרך הבאה. היא מדברת על מודל המציאות שמוחנו יוצר כל העת. מודל זה מתעדכן בכל רגע על סמך אינטראקציה בין מידע שנקלט ע"י החושים (עיבוד Bottom-Up) לבין הידע, האמונות והציפיות הנוכחיות שלנו לגבי העולם (עיבוד Top-Down).

רוב הזמן מודל המציאות שלנו נשען על הקלט החושי ונמצא בהתאמה טובה למציאות החיצונית. במצבים מיוחדים לעומת זאת, ביחוד כאשר המידע החושי נפגע באופן כזה או אחר (למשל בעקבות שימוש בסמים, בזמן מדיטציה או עקב מחסור בחמצן), המוח עשוי לאמץ, מבלי שאנו נהיה מודעים לכך, מודל מציאות שמבוסס על נתונים פנימיים כמו זיכרון, דמיון וציפיות.

בזמן NDE, מודל המציאות ישלב כל זכר למידע חושי (למשל קלט שמיעתי) עם התחושות הפנימיות יוצאות הדופן שנחוות בזמן התהליך.

הגבול הדק בין מציאות לדמיון

 Blackmore דנה כאן בנושא מרתק זה. מכיוון שהיא עושה זאת בצורה מלאת חיים, תרגמתי את דבריה כפי שהם:

"למה משהו נראה אמיתי? אולי תחשבו שזה מובן מאליו, אחרי הכל, הדברים שאנחנו רואים "שם בחוץ" אמיתיים, לא? במובן מסוים הם לא. כיצורים קולטים, כל מה שאנחנו יודעים זה מה שחושינו מספרים לנו. והחושים מספרים לנו מה נמצא "שם בחוץ" ע"י בניית מודלים של העולם שכוללים את עצמנו בתוכו. כל העולם "שם בחוץ" והגוף שלנו הם למעשה מבנים במוחנו. למרות זאת אנחנו בטוחים כל הזמן, שהמבנים האלה, המודלים האלה של המציאות – הם אמיתיים, בעוד המחשבות החמקמקות האחרות שחולפות בנו אינן אמיתיות. לשאר הדברים אנחנו קוראים חלומות בהקיץ, דמיונות, פנטזיות, וכד'.

למוח שלנו אין שום בעיה להבחין בין "מציאות" לביו "דמיון". אבל הבחנה זו אינה מובנת מאליה. המוח צריך לעסוק בסוגיה ע"י החלטה איזה מהמודלים מייצג את העולם שבחוץ. הוא עושה זאת כנראה ע"י השוואה בין כל המודלים שעומדים לרשותו ברגע נתון ובחירת היציב שביניהם כ"מציאות".

זה עובד מצוין, בד"כ. המודל שנוצר ע"י החושים הוא הטוב והיציב ביותר שעומד לרשות המערכת. הוא בפירוש "המציאות", בעוד התמונה של הפאב אליו אני מתכננת ללכת אח"כ היא בלתי יציבה וארעית. הבחירה קלה. לעומת זאת, כשאתה כמעט נרדם, מפוחד מאוד או כמעט מת, המודל החושי יהיה מבולבל ובלתי יציב. אם אתה שרוי בלחץ נורא או סובל ממחסור בחמצן, הבחירה לא תהיה קלה. כל המודלים יהיו בלתי יציבים.

מה יקרה במצב כזה? כנראה שהמנהרה שנוצרת כתוצאה מרעש בקליפת המוח הראייתית תהיה המודל היציב ביותר וכך, לפי השערה זו, זה מה שיראה אמיתי. פנטזיות וחזיונות עשויים להפוך ליותר יציבים מאשר המודל החושי ולפיכך יראו אמיתיים. המערכת תאבד את בקרת הקלט שלה.

מה תעשה אז מערכת ביולוגית הגיונית כדי לחזור לתפקוד נורמלי? לדעתי היא תנסה לשאול את עצמה "איפה אני? מה הולך כאן?" אפילו לאדם במצב קיצוני יוותרו מעט זכרונות. הוא עשוי להיזכר שעבר תאונה, לדעת שהוא נמצא בבית חולים לצורך ניתוח או לזכור את הכאבים של התקף הלב. לפיכך הוא ינסה לבנות סיפור לגבי המתרחש, על בסיס שברי הזכרונות הללו.

אנחנו יודעים משהו מאוד מעניין על מודלים של זיכרון. לעיתים קרובות הם נבנים מזוית של מעוף הציפור. כלומר, הארועים או המקומות נראים מלמעלה. אם זה נשמע לך מוזר, נסה להזכר בפעם האחרונה שהלכת לפאב או בפעם האחרונה שצעדת על חוף הים. מהיכן "אתה" צופה בסצנה?
אם אתה רואה זאת במבט מלמעלה, תבין על מה אני מדברת.

ההסבר שלי של OBE אם כן מתבהר: מודל זיכרון ממעוף הציפור השתלט על המודל החושי. הוא מרגיש אמיתי לגמרי מכיוון שהוא המודל הטוב ביותר שיש למערכת באותו רגע. ובאמת, הוא מרגיש אמיתי בדיוק מאותה סיבה שכל דבר אי פעם מרגיש אמיתי.

תיאוריה זו של OBE מובילה להרבה תחזיות ברות בדיקה. למשל, שאנשים שבאופן רגיל רואים דברים ב"עיני רוחם" ממעוף הציפור יחוו יותר OBE. גם Harvey Irwin וגם אנוכי מצאנו שאנשים שבחלומותיהם צופים מן הצד במתרחש, חווים יותר OBE. מאידך לא נראה שיש הבדל לגבי צורת הדמיון בעת ערות. מצאתי גם שאנשים שיכולים להחליף נקודת מבט יותר בקלות בדמיונם חווים יותר OBE."

***

עד כאן כיוונים שונים להסבר, על קצה המזלג.

חובבי "הישארות הנשמה" מתייחסים לעיתים קרובות להסברים המדעיים כמשעממים, יבשים וחסרי מעוף.

אחרים, ואני ביניהם, מוצאים את החקר המדעי של המוח, התודעה ומה שביניהם כאחת ההרפתקאות המרגשות, המאתגרות והמסקרנות ביותר שהמין האנושי לקח בהן חלק מאז ומעולם. התמזל מזלנו לחיות בתקופה בה תחום מחקר זה צובר תאוצה מרשימה, והבנת הדברים הולכת וקורמת עור וגידים אל מול עינינו ממש.

סיכום

זהו. תמה סדרת הכתבות "בשערי המוות".

לאלה שממש רוצים להאמין כי המוות אינו הסוף, נזכיר כי כל מה שאמרנו כאן מתייחס רק לחוויות סף-המוות. אחרי הכל, אף אחד ממוסרי העדויות לא מת ממש, באופן מוחלט. מה קורה מעבר למוות המוחלט, נדע (או שכבר לא נדע) כשיגיע יומנו.

למי שחושש מהמוות נזכיר, כי החוויה כנראה מענגת עבור רוב האנשים, תהיה סיבת מותם אשר תהיה.

לאנשים שהגיון מדבר אליהם יותר, הטיעון הבא עשוי לעזור:

"אני לא פוחד מהמוות – הייתי מת במשך מיליארדים על מיליארדים של שנים לפני שנולדתי, ולא סבלתי בשל כך שמץ אי נוחות" – מרק טווין

ונסיים בנימה תאטרלית-מלנכולית, בשיר הבא:

קישורים לכל פרקי התחקיר:

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)

קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)

הקדמה

קינסיולוגיה היא המחקר המדעי של תנועתיות האדם ("קינזיס" ביוונית = תנועה). במסגרת התחום נחקרים מנגנונים מכניים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, באמצעות מערכות עוקבות-תנועה, אלקטרופיזיולוגיה של השרירים ושל פעילות המוח, וכד'. ישומי המחקר הם בתחומי אורתופדיה, ביו-מכניקה, שיקום, ספורט, ועוד.

בזאת מסתיים החלק המדעי להיום.

כעת נעבור למשהו שונה לגמרי: "קינסיולוגיה שימושית". זהירות, לא להתבלבל. אין שום קשר לקינסיולוגיה ולשימושיה הרבים לתועלת האדם. מטפלי קינסיולוגיה שימושית רבים משתמשים במונח "קינסיולוגיה", כפי שנראה להלן, מה שכמובן מקשה מאוד להבחין בין התחומים.

הקינסיולוגיה השימושית (להלן – ק"ש) נוסדה ע"י הכירופרקטור George Goodheart בשנות השישים של המאה הקודמת. הק"ש היא שיטה "שמאבחנת היבטים מבניים, כימיים ונפשיים של בריאות האדם באמצעות בדיקה ידנית של התנגדות שרירים אצל המטופל (ושיטות נוספות)".

לרגע נשמע כי עשוי להיות הגיון כלשהו בשיטה. כשחולים, הדבר מתבטא לעיתים קרובות בחולשה (חישבו על שפעת, צהבת או הרעלת מזון למשל). כשבריאים השרירים חזקים. (מעניין לציין כי דווקא כשמתים השרירים נעשים קשים כאבן. אני מניח שהשיטה מוגבלת לאנשים חיים בלבד).

אבל הק"ש ספציפית הרבה יותר. היא מדברת על כך שליקוי בתפקוד איבר מסוים מלווה בהיחלשות שריר מסוים שמקושר אליו. כך למשל, שריר חלש בחזה יכול להעיד על מחלת כבד, בעוד ששריר חלש בגב התחתון או ברגל יכול להעיד על מחלת ריאות. שריר שמתחזק מעיד על שיפור במצב האיבר הפנימי המקושר אליו. "תורה" זו אינה עולה בקנה אחד עם הידע הרפואי המקובל.

אחד ממייסדי השיטה, John Diamond, מסביר בספרו Your Body Doesn't Lie את פעולת הק"ש. ההסבר מתחיל בתיאור "אנרגיית החיים האוניברסלית", עובר לדיון במרידיאנים ובאנרגית ה-צ'י, וממשיך בתיאור דה-פולריזציה חשמלית של הצ'י הזורם לאורך מערכת העצבים האוטונומית אל השרירים ומתורגם לבסוף אנרגיה אלקטרומגנטית. פסאודו-מדע בשיא תפארתו!

בשנות השבעים החליט הכירופרקטור John Thie לפשט את השיטה לתועלת הציבור הרחב, ופרסם את משנתו בספרו "Touch for Health". בשנות השמונים המאוחרות התפשטה השיטה בכל העולם והפכה ל"מקצוע" בפני עצמו.

כצפוי, עד מהרה עטו רבים על התחום החדש שנולד, ומתחו את השיטה לכל כיוון אפשרי: אבחון אלרגיות, בניית דיאטה אישית, שיחות עם התת-מודע, התחברות עם האמת האוניברסלית ומה לא.

כשניסה פרופ' לרפואה אחד להבין כיצד גילה Goodheart את כל אותם קשרים סבוכים בין שרירים, איברים פנימיים, מרכיבים תזונתיים, מרדיאנים וכו', נענה ע"י מחברם של כמה ספרי ק"ש (George Eversaul) כי Goodheart היה בעל כוחות על טבעיים (psychic), כוחות בעזרתם פיתח את התורה שלו.

כיום יש למעלה מ-80 צורות טיפול שונות שכוללות את המילה "קינסיולוגיה", לדוגמה "קינסיולוגיה התפתחותית", "קינסיולוגיה חינוכית", "קינסיולוגיה יצירתית", "קינסיולוגיה התנהגותית", "קינסיולוגיה דנטלית", ואפילו "קינסיולוגיה אסטרולוגית" – שמשלבת את נקודות הדיקור והמרידיאנים עם האסטרולוגיה הסינית כדי לזהות את הסביבה המתאימה לאיזון שרירים.

נראה כי כל מטפל בעל חוש מסחרי מפותח בוחר לו כמה אלמנטים בסיסיים, בוחש אותם כיד הדמיון הטובה, ממציא שם אטרקטיבי, פותח מרפאה לטיפולים בשיטה החדשה ומעביר סדנאות להכשרת הדור הבא של המטפלים. "זהו עוד כלי נהדר בארגז הכלים הטיפולי" יכתוב מן הסתם בעלון הפרסום שלו.

טיול חוויתי בג'ונגל הקינסיולוגי

לא אוכל לסקור לעומק את כל עשרות השיטות כמובן, אבל נוכל לפחות לזכות בכמה טעימות מהשטח.

כך נראה אבחון אלרגיה, מלווה בטיפול באמצעות הארת נקודות דיקור סיני באור לייזר אדום (4 דקות ראשונות מספיקות בהחלט):

מעניין איך בדיוק עוברת השפעת החומרים האלרגניים מתוך הבקבוקים הסגורים לגופו של הנבדק. על ה"ריפוי" אני מעדיף לא לדבר.

***

"המרכז הישראלי לבריאות ותזונה לפי סוג דם" מציע סדנת קינסיולוגיה ככלי אבחוני, כלי בעזרתו תוכלו בין השאר –

  • לנתח באופן מדויק גורמים ושורש לסימפטום/ מחלה.
  • לזהות אלרגיות ורגישויות למזונות, לתרופות ולחומרים אליהם נחשף המטופל.
  • לבחור עבור המטופל באופן מדויק תמציות פרחי באך/ תוספי תזונה/שמנים ארומטיים/ צמחי מרפא/ נקודות דיקור/ טכניקה ספציפית וכו'.
  • לעקוב אחרי השינוי במצב המטופל: מבחן השריר מראה שינויים בזמן קצר."

***

מאסטר אחד ברפואה סינית פיתח ביחד עם פסיכולוג שיטה מיוחדת לטיפול באלרגיות (ההדגשות שלי). "השיטה מאבחנת ומטפלת באלרגיות מכל סוג ובכל תחום וגם מבצעת "ניקוי רגשי" המתאים לאלו שהכרחי לשחרר בקרבם גם את החסימות הרגשיות".

"האבחון נעשה באמצעות "מבחן השרירים" (קינסיולוגיה), שהוא דרך להתחבר אל החלק הלא מודע של המוח והמתבצע כך: המטופל יושב כשיד אחת שלו פשוטה ישר קדימה, המטפל לוחץ על היד ומנסה להוריד אותה כלפי מטה. המטופל מתנגד ללחיצה ואמור להחזיק את היד כנגד לחיצתו. בד בבד, ביד שאינה נבדקת, ובאמצעות אחת האצבעות, נוגע המטופל בכל פעם במילה מודפסת המונחת לפניו, למשל המילה "פירות". באם היד חלשה, כלומר יורדת למטה, המטפל מסמן בטופס שקיימת רגישות לפירות, ובהמשך יבדוק לאילו פירות בדיוק. במידה שהיד נשארת יציבה, המטפל עובר לקבוצה הבאה. בדרך זו הוא סוקר כ-150 קבוצות של גורמים החשודים בגרימת אלרגיה, מה שייתן בסופו של דבר מעין "מפת חולשות ורגישויות" של המטופל".

ואיך זה עובד בדיוק, אתם שואלים? למה שהנבדק יגיב לפתק שכתובה עליו מילה? גם לזה יש הסבר:

"המילה מורכבת מאותיות שלכל אחת תדר ייחודי משלה, כך שגם המילה כולה היא תדר, אנרגיה ספציפית, שהיא תוצר של סך כל התדרים שמרכיבים אותה. במקרה הזה מדובר באותיות, אבל זה נכון לגבי כל דבר בטבע. המילה 'אבק', למשל, זהה לתדר של האבק שנאסף מפינת החדר. המוח הלא מודע שלנו מזהה את כל התדרים שבסביבה, וכשהמטופל נוגע במילה מסוימת המוח מזהה את התדר ומגיב אליו בהתאם".

חזרנו לנומרולוגיה או שאני מתבלבל? מה התדר של כל אות? איך מסכמים את כל תדרים? סכום? מכפלה? ממוצע? כיצד ממירים מתדר לאנרגיה? מה התדר של אבק? 54.3 הרץ? 238 קילו-הרץ? האם לאבק מדברי ולאבק במפעל אזבסט יש את אותו התדר? כיצד בדיוק מזהה המוח את התדרים של החפצים שסביבנו? האם זהו החוש השביעי – חוש התדר? מדוע צריך לגעת בפתק כדי לזהות את התדר? האם זה עובד גם באותיות אנגליות? יפניות? איך יתכן? אם לכל אות יש תדר משלה, והמילים מורכבות ממספר אחר של אותיות, כיצד יתכן שלמילה השלמה יש אותו התדר?

אני לא יכול שלא להיזכר במשחקיו האינפנטיליים של אמוטו, שהדביק פתקיות עם מילים "יפות" ו"מכוערות" (לדעתו) על צלוחיות מים לפני שהקפיא אותן, ואח"כ בחר גבישי קרח יפים ומכוערים בהתאמה, טען שהפתקים השפיעו על מבנה המים וזכה לתהילת עולם.

שאלה נוספת מנקרת במוחי – כיצד המחקר הרפואי הקונבנציונלי לא עלה על התהליך הפשוט הזה לזיהוי אלרגיות?! ואם אני שמעתי על כך, בוודאי שמעו על כך גם האלרגולוגים. מדוע לעזאזל השיטה אינה מופיעה כאן?*

* זו היתה שאלה רטורית כמובן. אני יודע את התשובה. אנשים כבר הסבירו לי זאת פעמים רבות: כל החוקרים מעורבים בקונספירציות עם חברות התרופות המושחתות ששולטות בעולם, במטרה לפגוע בבריאות הציבור התמים ולהסתיר ממנו שיטות פשוטות וזולות שמאבחנות ומרפאות כל.

***

כשעברתי לעיין באתר של "המרכז הישראלי לקינסיולוגיה ולחשיבה מחדשת" אני מוכרח להודות שהתבלבלתי קצת. היה כתוב שם במפורש:

"הקינסיולוגיה אינה עובדת עם מחלות, אינה עוסקת באיבחון מחלות ואינה מרפאת. בבסיסה, הקינסיולוגיה מזהה חסימות אנרגיה מבניות/פיזיות, תזונתיות ורגשיות המחולקות למישורי אנרגיה שונים. בעזרת ארגז כלים רחב לומד האדם לשחרר את חסימות האנרגיה של עצמו, ונעזר על ידי הקינסיולוג שהוא המאמן האישי שלו, בשחרור חסימות אלו."

מצד שני, כמה שורות במורד העמוד כתוב:

"השיטה מתאימה לכל אדם מבוגר, ילד ותינוק אשר נתקל בעיקוב התפתחותי כל שהוא בכל מישורי החיים. כגון: הפרעות קשב וריכוז של ילדים ומבוגרים כאחד, אוטיזם, תסמונת דאון, אלצהיימר, מתחים, חרדות, שחרור מתחים מהתנהגויות כפיתיות – פוביות, התמכרויות, אובססיות, מערכות יחסים תקועות, חיזוק המערכת החיסונית בבעיות גופניות, אלרגיות, תזונה ועוד".

אז לא הבנתי. זה מאבחן או לא מאבחן? מרפא או לא מרפא? היתכן כי פחד מתביעות משפטיות עמעם את הניסוחים?

***

אולי אתם שואלים את עצמכם מה קורה עם מטופלים שאינם מסוגלים לשתף פעולה, כמו תינוקות, קשישים או מטופלים חסרי הכרה? אין בעיה. מבצעים את הבדיקה על מיופה כח מטעמם. באופן כזה למשל, בודקים את התנגדות ידו של ההורה כדי לאבחן בעיות בתינוק אותו הוא אוחז. הגיוני, לא?

***

טיפול ק"ש בסגנון קצת אחר מתואר כאן:

"…לאחר שמיקדנו את הנושא, אני מתחילה בבדיקת השריר ושואלת שאלות שהתשובות עליהן הן "כן" ו"לא". למשל, אני שואלת האם זהו הנושא עליו יש לעבוד, האם הנושא מספיק מדויק ומוגדר, האם יש לבדוק אירוע מן העבר שקשור לנושא ואם כן, אני מתחילה לשאול מהם טווחי הגילאים המתאימים (לדוגמה, האם בין 50-40, האם בין 40-30, עד לאיתור הגיל המדויק). כזכור, בדיקת השריר עוקפת את מערכת האמונות הן של הנבדק והן של הבודק, כך שלשני הצדדים אין מושג על איזה אירוע נעבוד ולאן תוביל אותנו הפגישה. במילים אחרות, שני הצדדים לא תמיד יודעים מה מסתתר בנבכי נפשו של הנבדק – זהו אחד הדברים היפים בהרפתקה זו הקרויה קינסיולוגיה."

אכן, זו נשמעת הרפתקה מרתקת. מצד שני, כיצד נבדוק אם זה באמת מה שמסתתר בנבכי נפשו של הנבדק אם אפילו הוא לא יודע זאת?

***

ועם כבר בג'ונגל אנו מסיירים – חובבי הגננות מבינכם המעוניינים לטפח גינה מאוזנת יותר מוזמנים להעזר בספר המיוחד הזה, בו מוסבר כיצד בעזרת צורה של ק"ש תוכלו לקבל הדרכה מאלות הטבע אשר שוכנות בגינתכם. המסרים שלהן מועברים ע"י שינוי השדה האלקטרומגנטי של השואל, אשר בתורו משפיע על תגובת השרירים.

האם תוכלו לעזור ליוסי למצוא את שני יוצאי הדופן שבתמונה? צמידי-כוח יוגרלו בין הפותרים נכונה!

אני אלוהים, אתם פחדנים, וזה אובייקטיבי.

אדם שלקח את הק"ש למחוזות שרגל אדם לא דרכה בהם לפניו הוא הפסיכיאטר David Hawkins, אשר פיתח את "סקלת המודעות", פרי מחקר מעמיק.

מדובר בסקלת מספרים בין 0 ל-1000. רף ה"פחד" נמצא ב-200. זהו הגבול בין התנהגות הרסנית ופוגעת לבין צורת חיים מקדמת ובעלת יושרה. 78% מאוכלוסיית העולם לא עברה את הרף הזה עדיין, לצערנו.

400 הוא סף השכל וההגיון. גאונים מפורסמים כמו איינשטיין, פרויד, ניוטון, ואריסטו זכו לעבור את הרף הזה, אך כל חברי החבורה המכובדת הזו נתקעו סביב 499.

את רף ה-500 הצליחו לחצות רק 4% מאוכלוסיית כדוה"א. זהו רף האהבה, בו מתרחש מעבר מהלינארי והניתן להוכחה ללא-לינארי ולרוחני. מי/מה שעובר את 700 הנקודות נמצא כבר במחוזות ה"הארה".

ואיך השיג הוקינס את הידע הנשגב הזה? הוא לחץ על היד כמובן. וזה מדעי:

"בשימוש בתגובה הקינסיולוגית, שני אנשים יכולים לכייל את דרגת המודעות של כל אדם, מקום או חפץ, עבר והווה. למשל, זוג חוקרים [לוחץ ונלחץ] יכולים לכייל את איינשטיין והתוצאות שלהם יכולות להיות מאומתות ע"י זוג חוקרים אחר בקצהו השני של העולם. אם זה מבוצע כראוי, שניהם יקבלו את התוצאה 499. התגובה הקינסיולוגית מתעלה מעל דעות, אמונות, ומגיעה לאמת שמעל למחוזות הפיזיים".

בטח. ברור.

עיון בספרים שכתב הינו חוויה מאלפת, ואף מעבר לכך, כמו שהוקינס עצמו מבטיח.
הנה מה שנכתב על הספר הזה למשל:
"רק בעשור האחרון צמח מדע האמת, אשר מאפשר בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, להבחין בין אמת לשקר
כאשר מבחן האמת מיושם על תחומים שונים של החברה (סרטים, אמנות, פוליטיקה, מוזיקה, סוציולוגיה דת, תיאוריות מדעיות, רוחניות, פילוסופיה, אמריקה וארצות העולם האחרות) התוצאות מרטיטות
המחבר משתף את הקורא בטכניקה הפשוטה והמידית, אשר כמו
נייר לקמוס, מבחינה בין אמת ושקר בתוך שניות
רמת המודעות של הקורא עולה באופן ניכר כתוצאה מחשיפתו לחומר הזה
".

"על טעם וריח אין להתווכח"? באמת אין מה להתווכח. מאז הומצא מדע-האמת הכל אובייקטיבי.

ממדידות מדויקות שהוקינס ערך על ספריו, עולה כי הם נמצאים בדרגות גבוהות ביותר. למעשה כתביו נמצאים גבוה יותר מכל מאמר מדעי מכונן או כתב-קודש שהאנושות זכתה להכיר. הספר שהזכרנו לפני רגע זכה להתברג בדרגה 935 בסולם האמת. אבל זה כלום לעומת הספר "I: Reality and Subjectivity" – אשר זכה למדד 999.8 מתוך 1000. רק כדי לתת קנה מידה, את דרגה 1000 מאכלסים ישו, בודהה, קרישנה ואלוהים. אני מניח שמחבר הספר נמצא בדרגה גבוהה יותר מהספר אותו כתב, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת – אדון הוקינס הוא התגלמות אלוהים על פני האדמה.

ציורו של מיכלאנג'לו (1510) בשילוב ראשו של הוקינס

דרגת האמת האבסולוטית של ספריו מוכיחה (בצורה מדעית כמובן) שמה שכתוב בהם נכון. המחשבה שכל המידע המטלטל הזה הושג באמצעות לחיצות פשוטות על היד מעוררת השתאות. מה המנגנון שעומד מאחורי הדברים?

לאלוהים פתרונים. פיזיקאים, הסכיתו והשכילו:
"כשאתה בוחן אמיתותה של טענה, אתה למעשה קובע האם פונקצית הגל תקרוס או לא. רק למשהו נכון יש קיום במציאות. במילים פשוטות, האמת מקריסה את פונקצית הגל. אם אתה בוחן הצהרה מסוימת כמו "היום יום שני" והזרוע שלך (כלומר השרירים) נשארת חזקה, פונקציה הגל קרסה, ומצביעה על כך כי אכן יום שני. לחילופין, אם היד צונחת בקלות – אין קריסה של פונקצית הגל, מה שאומר שההצהרה אינה נכונה".

פרס נובל בדרך.

נותרתם ספקנים? בדקתם את ספריו של הוקינס וקיבלתם מספר שונה מ-935 או 999.8? צר לי לבשר לכם, אתם פשוט מאותגרי-אמת. חמור מכך, אתם במלכוד!
ויאמר אלוהים: "כל טיעוני הספקנים הם בדרגות 160-190. ספקנים אינם מסוגלים לבצע כיול מודעות מכיוון שהכרחי ששני מבצעי הניסוי, כמו גם הכוונה של השאלה, יהיו בדרגה גבוהה מ-200".

כך, בבושת פנים הושלכתי מהאולימפוס. ברגליים כשלות חזרתי לעולם הלינארי המוגבל שלי, אי שם בדרגות הרפש האנושי שמתחת ל-200 (לפחות אני בחברה טובה של כמה ספקנים מפורסמים).

***

ועכשיו קוראים יקרים, נבדוק עד כמה הייתם מרוכזים. הוציאו דף ועט – בוחן פתע!
האם היד של הבחורה תישאר קשיחה או תרד בקלות?

***

מה היה לנו כאן בעצם?

אוסף הגדרות שונות ומבלבלות לקינסיולוגיה שימושית. טכניקות שונות, שימושים מגוונים ותיאוריות מוזרות שמסבירות את אופן הפעולה (חיבור עם התת-מודע, קריסת פונקצית גל קוונטית, תדרים של מילים).

נותרה לנו רק סוגיה אחת לברר. האם זה באמת עובד.

האם זה עובד?

במילה אחת – לא. בשתי מילים – ממש לא.

או קיי, בואו נדייק. חלק גדול מהטענות שנתקלנו בהן לא נבדקו מעולם בצורה מבוקרת, ולכן אי אפשר לדעת אם יש להן אחיזה במציאות או לא. יתרה מזו, חלק מהטענות לא יכולות להיבדק אפילו באופן תיאורטי. (כיצד בודקים אם תגובת היד משקפת באופן אמין את המתרחש בתת מודע, אם אין גישה אחרת לתת מודע?)

נתרכז לפיכך רק בדברים שכן נבדקו.

נתחיל בסיפור משעשע מחוויותיו של הפסיכולוג ריי היימן. (את האנקדוטה שלו על קריאה בכף היד אתם זוכרים?)

היימן היה נוכח פעם בהדגמה של קינסיולוגיה שימושית ע"י כמה כירופרקטים. במהלך הניסוי, טפטפו טיפות של גלוקוז (סוכר "רע") על לשונו של הנבדק, ובדקו את חוזק התנגדות השרירים שלו ע"י נסיון להוריד את ידו למטה. לאחר מכן שמו טיפות של פרוקטוז (סוכר "טוב") וחזרו על הבדיקות. התוצאות היו מובהקות – הנבדק הצליח להתנגד ללחיצות במקרה של הסוכר ה"טוב" ולא הצליח במקרה של הסוכר ה"רע".

השלב השני של הניסוי בוצע בסמיות כפולה (Double Blind): מבחנות עם גלוקוז ופרוקטוז הוכנו מראש, ממוספרות בסדר אקראי. לא המטפל ולא הנבדקים ידעו מה מכילה כל מבחנה. כמו בחלק הראשון, בחלק מהמקרים הצליחו הנבדקים להתנגד, בחלק אחר לא. אך כשנבדקו התוצאות מול תכולת המבחנות, הפלא ופלא, לא התגלה כל מתאם. התוצאות היו אקראיות לחלוטין. לעיתים התנגדו יפה לסוכר ה"טוב", לעיתים דוקא ל"רע", לעיתים הפגינו חולשה לנוכח הסוכר ה"רע", לעיתים לנוכח הסוכר ה"טוב" דוקא.

תגובתו של הכירופרקטור למשמע התוצאות היתה מדהימה:
"אתה רואה, זו הסיבה לכך שאנחנו לא משתמשים יותר בניסויים בסמיות כפולה. זה אף פעם לא עובד!"

בתחילה חשב היימן כי הכירופרקטור מתבדח, אך הוא היה רציני לגמרי. מכיוון ש"ידע" שק"ש עובדת, ושהשיטה המדעית מראה שזה לא עובד, הסיק כי משהו בוודאי לקוי בשיטה המדעית…

***

במהלך הסרטון הבא (בו נתקלנו בסיום הרשומה על הקריסטלים), מדגימה אשת הקריסטלים את כוחם המרשים ע"י מבחן ק"ש טיפוסי. כאשר עוברים לפרוטוקול סמיות כפולה התוצאות מביכות למדי:

הנה לקט מייצג של מחקרים יותר מסודרים בתחום:

במחקר זה (1988) בוצעה בדיקת ק"ש לזיהוי חוסרים תזונתיים ע"י 3 מטפלים מיומנים. נערכו השוואות בין אבחוני המטפלים השונים כדי לבדוק את מידת הקונצנזוס ביניהם, בין התוסף שנמצא נדרש לבין בדיקות מעבדתיות סטנדרטיות, ובין התנגדות היד כפי שאובחנה ע"י מטפלי הק"ש לבין מדידות איזומטריות ממוחשבות. לא נמצא מתאם משמעותי לגבי אף אחד מהגורמים. החוקרים מסכמים: "שימוש בק"ש לבדיקת מצב תזונתי אינו מועיל יותר מניחוש".

במחקר זה (2001) נבדקו 7 אנשים שידועים כבעלי אלרגיה מסוימת. 4 מטפלי ק"ש בדקו כל אחד מהם עם 10 בקבוקים שמכילים את גורם האלרגיה ו-10 בקבוקים שאינם מכילים אותו, בסדר אקראי ובסמיות כפולה כמובן. לא נמצא כל קשר בין תכולת הבקבוקים לרמת ההתנגדות של ידי הנבדקים. "השימוש בק"ש לאבחון מסוג זה אינו יותר טוב מניחוש" סכמו החוקרים.

במחקר זה (2005) נבדקה ההדירות בין שני אבחונים חוזרים. כ-80 נבדקים אובחנו (בסמיות כפולה) כרגישים/לא רגישים לכל אחד משני חומרים. לאחר מכן התבצעה בדיקה חוזרת. מידת החפיפה בין התוצאות היתה בגדר הצפוי באקראי.

כמו בכל תחום שנוי במחלוקת, חסידי השיטה יצטטו מחקרים שתוצאותיהן היו חיוביות. הנה דף המחקרים שמפרסם הקולג' הבינלאומי לק"ש.
ההכרעה צריכה להתבצע על סמך איכות המחקרים. בסקירה זו (1990) נבדקו פרסומי הקולג' הבינלאומי לק"ש בין השנים 1981-1987. מתוך 20 מחקרים, אף אחד מהם לא ענה על כל שבעת קריטריוני האיכות הבסיסיים שהוגדרו, ולפיכך לא ניתן היה להסיק כל מסקנה תקפה.

נראה שאיכות המחקר לא השתפרה הרבה מאז שנות השמונים. בסקירה זו (2007) סוקרים החוקרים את השגיאות המתודולוגיות של כמה מהחוקרים התומכים בשיטה ומסכמים: "המחקרים המעטים שבודקים באופן ספציפי הליכי ק"ש, מפריכים או לא תומכים בתקפות אותם הליכים ככלים אבחוניים".

עוד נסיון לסכם את מצב העניינים בתחום נעשה ב-2008 – 22 מחקרים מקוריים אותרו. הרמה המחקרית שלהם היתה ירודה, וכתוצאה מכך לא היתה אפשרות לענות על אף אחת משאלות המחקר. גזר הדין: "אין עדויות מספקות לגבי הדיוק האבחוני של ק"ש, תקפות השיטה והיעילות שלה לגבי שום מצב".

כאן אפשר למצוא את תגובות תומכי השיטה לכמה מהמחקרים הנ"ל. רוח הדברים הכללית הינה – "המחקר לא בדק את הק"ש כפי שהיא אמורה להיות בשימוש בפועל (ק"ש לא אמורה להיות כלי האבחון היחיד, לא ככה בדיוק משתמשים בה, ק"ש מטפלת באדם השלם ולא בסמפטומים ספציפיים ולכן קשה לעלות על יעילותה בניסויים קליניים, וכד'), ולכן הרלוונטיות של תוצאות המחקר מוגבלת".

לא פלא שגופים רפואיים רבים מצהירים על אי תמיכתם בשיטה. האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית מסכמת את המלצותיה לציבור במשפט הבא: "קיימות כמה עדויות אישיות לטיפולי ק"ש מוצלחים, אך העדויות המדעיות הזמינות אינן תומכות ביכולת הק"ש לאבחן או לרפא סרטן או כל מחלה אחרת".

סיכום

אני חושב שהתמונה די ברורה:

במקרים בהם התשובה הנכונה/רצויה ידועה בזמן הבדיקה למטפל ו/או המטופל, אם הבדיקה נעשית באופן גלוי, המטפל לוחץ באופן שונה ו/או המטופל מתנגד בעוצמה שונה, בהתאם לתוצאה הרצויה/מצופה (חומר/מושג/חפץ "מזיק/רע" לעומת "מועיל/טוב"). הבדלי התנהגות אלה אינם מודעים בד"כ.
אם מבצעים בדיקה כזו בסמיות כפולה, כלומר, כאשר לא המטפל ולא המטופל יודעים כיצד הם "אמורים" להגיב, התוצאות אקראיות לחלוטין.

במקרים בהם התשובה הנכונה יכולה להתברר מאוחר יותר ע"י בדיקה רפואית למשל, המחקרים מראים כי אין קשר בין האבחונים בשיטת הק"ש לבין המצב בפועל. ובכל מקרה, אם קיימת שיטה רפואית קונבנציונלית אמינה לזיהוי חוסרים תזונתיים, אלרגיות וכד', מדוע להשתמש בשיטות מפוקפקות כמו ק"ש?

במקרים בהם אין דרך לבדוק מה התשובה הנכונה (כמו במקרים של החלטות אישיות), כל שנותר למטופל הוא להאמין שהתשובה אכן "נכונה" ולהמשיך בחייו עם דילמה אחת פחות. לחילופין אפשר פשוט להטיל מטבע, כפי שמציע דן אריאלי בסוף הכתבה הזו: "ההמלצה שלי היא לצמצם את האפשרויות לכמה אופציות טובות ולהטיל מטבע. כשהמטבע באוויר כבר תדעו איפה זה צריך ליפול".

מקרים אחרים שאינם ניתנים לבדיקה הם המקרים בהם מאבחנים דבר בלתי ניתן למדידה כמו "חסימה אנרגטית", אח"כ משחררים אותה באמצעות הליך מאגי כלשהו, ואח"כ, הוקוס פוקוס, חסימת האנרגיה הבלתי נתפשת משתחררת. הלקוח המאמין יתנגד חזק יותר, המטפל ילחץ חלש יותר, וכולם יוכלו לחגוג את הצלחת הטיפול.

הרים וגבעות פותחו על בסיס הטריק הפיזיולוגי הפשוט הזה, והכסף לא מפסיק לזרום מלקוחות פתיים למטפלים פתיים לא פחות. חמור מכך, המסתמכים על אבחונים וטיפולים חסרי בסיס עלולים לפגוע בבריאותם או בבריאות היקרים להם. במקרים קיצונים אשליות יכולות גם להרוג.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות

בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות

בחלקים הקודמים סקרנו לעומק כמה וכמה מקרים שנחשבים למרשימים והאמינים מכולם, אלה שאמורים לשכנע אף את הספקנים הקיצוניים שבינינו שהתודעה/נשמה עוזבת את הגוף/מוח בעת NDE ומשייטת לה בעולמות אחרים. (ראו למשל "זכרונות של מוח מת" ו-"הוכחות לקיום תודעה בנפרד מהגוף?").
אני לא השתכנעתי.

אחרי הכל, מדובר באנקדוטות בודדות ולא בניסוי מבוקר, וראינו כיצד חקירה יותר מעמיקה של כל מקרה הוציאה ממנו את העוקץ והותירה עוד סיפור NDE, אשר מרשים ומרתק ככל שיהיה – עדיין יכול להיות יציר המוח (כשאינו במצב תפקוד נורמאלי).

בחלק הזה נסקור את הניסויים המבוקרים שבוצעו בתחום.

וזה הרעיון: מחביאים חפץ כלשהו סמוך לתקרת החדר בה שוהה המטופל באופן שהוא אינו יכול לראותו, מחכים למזל שיאיר פנים והאדם "ימות", יחווה NDE שכולל OBE, נקודת מבטו תנדוד לזוית הנכונה בחדר, הוא יבחין במטרה, "יוחזר לחיים" בהצלחה, יזכור את כל מאורעותיו, יספר על החפץ שראה והתיאור יתאם לחפץ שאכן הונח שם.
פשוט, לא?

מספר משמעותי של זיהויי-מטרות מוצלחים יכול לאשש באופן חזק את תאורית "התודעה העצמאית" .

הרעיון פשוט, אך המקרים צפויים להיות נדירים מאוד, אם ניקח בחשבון את ההסתברות הנמוכה שיש לכל אחת מהדרישות שפורטו להתקיים.

עד היום בוצעו מספר נסיונות מסוג זה. נסקור אותם בקצרה.

Holden, Joesten – אמצע שנות 1980

במחקר זה, הוצבו מטרות בפינות החדרים של מחלקות לטיפול נמרץ, כך שרק במבט מלמעלה ניתן לראותן. אף אחד לא ידע מה תוכן המטרות ובכך נשמר פרוטוקול סמיות כפולה. לרוע המזל, במשך שנה שלמה בה נערך המחקר, רק אדם אחד הוחזר לחיים באחד מהחדרים אלה, מהגר ארמני בעל אנגלית רצוצה שסירב להתראיין…

Lawrence – 1994

במסגרת מחקר זה (עמ' 158-159), תצוגת LEDs הוצבה דלוקה במשך 6 חודשים, נסתרת מעיני העומדים בחדר. התצוגה הציגה משפטי איגיון כגון "הקרטיבים פורחים" שהתחלפו באופן אקראי. המשפטים נבחרו ככאלה כדי שלא יהיה סיכוי שמישהו יאמר אותם במקרה והמטופלים יקלטו אותם בתת מודע. למרות ש-3 מטופלים דיווחו על שלבים ראשונים של OBE, אף אחד לא הגיע לשלב בו הוא יכול לראות את השלט.

Parnia – 1997-1998

מחקר זה נערך במשך שנה, ובדומה לניסויים הקודמים נתלו לוחות מהתקרה עם דמויות עליהם. מתוך 63 שורדי התקפי הלב 7 זכרו משהו, מתוכם 4 חוו NDE  "רשמי" (לפי הסקלה של Greyson). אף לא אחד מהם חווה OBE מלא.

Sartori – 1998-2003

במחקר זה הוצבו שלטים עם סימנים צבעוניים מעל המוניטורים שבחדרי המחלקה לטיפול נמרץ. השלטים הוחלפו מדי פעם בפעם מבלי שאף אחד היה מודע לקיומם. בתום 5 שנות מחקר נאספו 15 מקרים של NDE, שמונה מהם חוו OBE. אך גם כאן לא הושגה פריצת דרך, היות וחלק מחווי ה-OBE לא עלו גבוה מספיק, ואחרים דווחו שראו את הסיטואציה מהצד השני של החדר, זוית ממנה בלתי אפשרי היה להבחין במטרות. מתסכל!

Greyson, Holden, Mounsey – 2004-2006

במשך שנתיים וחצי הונחו מסכי Laptop על חפצים גבוהים בחדרים, לפני שהמטופלים הוכנסו אליהם. על המסך הוצגו אנימציות פשוטות ובלתי צפויות בצבעים שונים (למשל צפרדע קופצת) שנבחרו באקראי ע"י המחשב. למרות שכחמישית מהמטופלים דיווחו על חוויות וזכרונות כלשהם, כמו תחושת ללא-זמן, שלווה, מקומות לא מוכרים ואולי תחושת נוכחות של קרובים שמתו, לא תועד אף מקרה של OBE ולפיכך גם מחקר זה הסתיים ללא כל ממצאים ("Failure to Elicit Near-Death Experiences in Induced Cardiac Arrest").

ללא ספק יש צורך במחקרים מרובי משתתפים, כך שמאות אנשים יחוו OBE מלא.
מחקר רב היקף כזה בדיוק עומד להסתיים בחודשים הקרובים!

Parnia – 2008-2014

בספטמבר 2008 הוכרז על תחילת המחקר שמקיף 25 בתי חולים באנגליה ובארה"ב. החוקרים מקווים לאסוף כ-1500 דיווחים של אנשים שליבם הפסיק לפעום במהלך התקף לב. בין השאר תוצבנה מטרות לזיהוי, כדי לבדוק האם ניתן לאשש את דיווחי האנשים שיחוו OBE.

נראה כי Parnia מנסה ללכת בין הטיפות בכל הקשור לציפיותיו מהתוצאות (במיוחד בהקשר של זיהוי המטרות). ביולי 2010 אמר Parnia "העדויות מרמזות עכשיו שתהליכים שכליים והכרתיים עשויים להימשך זמן מה אחרי שתהליך המוות החל". את תהליך המוות הוא מתאר – "במהותו – שבץ מוחי כולל של המוח. לכן כמו כל ארוע מוחי אין לצפות שהמודעות תאבד לחלוטין ברגע אחד". ראיון מוקלט ארוך איתו אפשר לשמוע כאן.

האם בעוד כמה חודשים תוכרע הסוגיה באופן מוחץ? נחכה בסבלנות לתוצאות המחקר!

עדכון מאי 2013: עדיין מחכים לתוצאות…

עדכון ספטמבר 2014: עדיין מחכים…

עדכון אוקטובר 2014: המחקר התפרסם! מתוך 2060 מקרי מוות קליני 330 הוחזרו לחיים, 140 התראיינו, 55 זכרו שחוו משהו, 2 נתנו תיאורים ויזואלים/אודיטוריים (בריאיון שלישי) לגבי מה שלדעתם התרחש מתישהו בזמן שהיו מחוסרי הכרה, אף אחד לא "ראה" את המטרות שהוצבו.  הנה התיחסות של סטיבן נובלה לממצאים.

סיכום ממצאים

כחבר ב"מרכז לחקר החוויה הדתית", Fox בודאי אינו אויב הרעיון כי לתודעה יש קיום משל עצמה. בכל זאת הוא מגיע למסקנה כי מחקר ה-NDE בד"כ מניח זאת כהנחת יסוד, ולא מספק ראיות לכך:
"צריך לומר זאת בקול רם וצלול: 25 שנים לאחר שנטבע המושג NDE, עדיין נותר להוכיח מעל לכל ספק שבמהלך חוויה שכזו משהו אכן עוזב את הגוף. נכון להיום, ולמרות טענות מנוגדות, שום חוקר לא סיפק עדות לכך ברמה שתסיר כל ספק." (Fox 340)

אפילו "האב המייסד" של התחום – Moody, מודה שרוב המקרים שלכאורה מספקים הוכחה לתפישה על-חושית מתועדים זמן רב לאחר התרחשותם ובד"כ מאומתים רק ע"י החווה עצמו ואולי כמה מחבריו.

Susan Blackmore ו-Tillman Rodabough דנים באריכות כיצד מידע מדויק יכול להשתלב בחוויות ה-OBE בזמן NDE. שניהם מסיקים כי הערוץ הראשי למידע הוא חוש השמיעה, ונוספים עליו חוש המישוש, ידע מוקדם, דמיון, ניחוש מוצלח והטיות זיכרון (זכירת הקליעות ושכחת ההחטאות). כל אלה מספיקים לדעתם כדי להסביר את ההתאמות שנמצאו בין החוויות לבין המציאות, כפי שתועדה (Blackmore, "Dying" 125). המקרים הרבים בהם התיאורים אינם תואמים למציאות, ובנוסף, מקרים שנראים כמו פרשנות שגויה של הקלט החושי, מחזקים טענה זו.

"הייתי שמח להאמין שכאשר אמות – אחיה מחדש, שמשהו מהמחשבות שלי, הרגשות, הזכרונות, חלק ממני ימשיך. אבל עד כמה שאני רוצה להאמין בזה, ולמרות המסורות העתיקות וחובקות העולם שטוענות לקיום חיים לאחר המוות, אני לא יודע על דבר שיכול לרמוז שמדובר ביותר מאשר משאלת לב" – קרל סייגן

אם חוויות אלה אינן רשמיה של תודעה שנפרדה מהגוף, מה הן כן? מה הגורמים לחוויות אלה? האם קיים מודל פיזיולוגי-נוירולוגי שמחבר את כל פיסות הפאזל שהצגנו יחד לכדי תמונה שלמה ואחידה?
על כך בחלק הבא, והאחרון בסדרה.

קישורים לכל פרקי התחקיר:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!