בחלקים הקודמים עסקנו בניסיונות להפיק תועלת מהיפנוזה לצורך שליטה באנשים, שיכוך כאבים, שיפור יכולות וגמילה מהתמכרויות. הפעם נעזוב את מרתפי ה-CIA, המעבדות, מכוני המחקר והמרפאות, ונצא להתבדר קצת במופעי היפנוזה. נציץ אל מאחורי הקלעים של מופעי הבמה, ונחשוף כמה טריקים של מהפנטי הבמה. האם בכלל מדובר בהיפנוזה? אולי זו בעצם היפנוזה במיטבה?
*
מופעי היפנוזה נערכים עוד מימי מֵסמר, שנים רבות לפני שברייד טבע בכלל את המנוח "היפנוזה". (כזכור, צפייה במופע כזה היא שהתניעה בברייד את הסקרנות לחקור את הנושא מזווית מדעית). כך מתאר ברייד מופע היפנוזה טיפוסי, בחיבור שפרסם ב-1851:
"אנשים במצב ער לחלוטין, מוכּרים וידועים בחברה, שמתנדבים מרצונם – עולים על הבמה. יכולת הדיבור, הראיה והשמיעה תינטל מהם, התנועות שלהן יישלטו לחלוטין, כך שהם אינם יכולים לקום או לשבת למעט אם יקבלו הוראות מהמפעיל. הזיכרון שלהם יילקח מהם לגמרי, עד שישכחו את שמם ואת שמות הקרובים להם ביותר, הם יהפכו מגמגמים או יחושו כאב בכל מקום שהמפעיל יורה להם, מקל הליכה יהפוך להיראות כנחש בעיניהם, טעמם של מים ישתנה לדבש, קפה, חלב, ברנדי, לימון וכו'."
לא הרבה השתנה במופעים הללו לאורך השנים, למעט ההסברים, שהתחלפו לפי התקופות. אחדים דיברו על אנרגיות מגנטיות וחייתיות (בנוסח תורתו של מסמר), אחרים – על טלפתיה ועל השפעות מרחוק על מוחם של אנשים ("הקרנת מחשבות"), וכד'. רק בעשרות השנים האחרונות התחילו למתג הופעות אלה כהדגמות של טראנס היפנוטי או סוגסטיה.
הנה דוגמה די מייצגת למופע שכזה:
נראה די מדהים. מה קורה כאן? מה גורם לאנשים להתנהג בצורה כזו? האם זה אמיתי?
מדריך למפעיל מופע ההיפנוזה המתחיל
באתר הזה מצאתי הסברים וטיפים מאירי עיניים לגבי מופעי היפנוזה. הנה לקט מתוכו בתרגום חופשי:
בנה ציפיות
הצלחת המופע תלויה בציפיות הקהל. הקהל צריך להגיע למופע כשהוא מעוניין לראות דברים משונים ומצחיקים קורים, וכשחלקו לפחות רוצה להתהפנט. אם זה המצב, חצי מעבודת המופיע כבר נעשתה. קהל עם ציפיות גבוהות גם מפעיל לחץ סמוי על המשתתפים "לספק את הסחורה". פרסום מקדים הוא חיוני. המסר כי אנשים מהקהל מתנדבים לעלות לבמה וכי הם מתנהגים בצורות מפתיעות, צריך לעבור שוב ושוב. פרסם כי אתה תדגים את היכולות המדהימות של המוח האנושי.
בזמן המופע המשך להדגיש את נפלאות ההיפנוזה. ספר למשל על הניתוחים שמתבצעים ללא הרדמה. ציין גם כי רק אנשים נורמאליים, רציונאליים ואינטליגנטיים יכולים להיות מהופנטים. זה עוזר להתגבר על החששות הטבעיים של האנשים מכך שהם עומדים לבצע דברים מוזרים, ובמקביל, דוחף אותם לשתף פעולה עם הסוגסטיות (הם הרי נורמאליים, רציונאליים ואינטליגנטיים אחרי הכל, לא?)
בחר את המתנדבים שלך בקפידה
באופן אידיאלי, המתנדבים שלך צריכים לבחור את עצמם, כי מי שמוכנים לעלות על הבמה מרצונם הם, מטבע הדברים, אנשים מוחצנים יותר, שמרגישים בנוח מול קהל. זו הסיבה מדוע מהפנטי במה תמיד מבקשים ממתנדבים לעלות ולא בוחרים בעצמם אנשים. אבל עליך לצמצם עוד יותר את המשתתפים במופע. הדרך הקלאסית לעשות זאת היא לבקש מהיושבים בקהל לשלב את ידיהם, ולומר להם כי הם לא יכולים להתיר את ידיהם. חצי מהאנשים לא יטרחו לנסות זאת בכלל, וחצי מהנותרים יפרידו את ידיהם באופן מיידי. זה משאיר אותך עם הרבע שהוא יותר משתף פעולה וסוגסטיבילי. בחר את המתנדבים שלך מתוך קבוצה זו של אנשים! הסוד הגדול של מופעי ההיפנוזה הוא שהמתנדבים למעשה מהופנטים כבר כשהם עולים על הבמה.
מילת אזהרה. כשהמתנדבים כבר על הבמה, וודא היטב שאף אחד מהם לא שתוי או מזייף את התגובות באופן בוטה. התנהגותם עלולה להיות בלתי צפויה בדרכים שאתה לא מעוניין בהן.
פעל בביטחון עצמי
ביטחון עצמי הוא הרכיב הסודי שגורם להיפנוזה לעבוד. למעשה, המתנדבים מהופנטים בגלל שאתה אומר שהם מהופנטים, מתוך ביטחון מוחלט שזה המצב.
זרום
הפרדוקס הגדול של הביטחון העצמי הוא שהוא מאפשר לך להיות בשליטה מבלי הצורך לשלוט לחלוטין בהתנהגות המתנדבים. חלק מהכייף של היפנוזת הבמה הוא שהמתנדבים מתנהגים בצורות מפתיעות שלא ניתן לחזות מראש. לכן קבל כל מה שקורה ו"זרום" עם זה. לא משנה מה המתנדב עושה, קבל זאת ואמור לקהל ולמתנדבים שזה סימן שהוא מהופנט. זה מחזק את הרושם של בטחון ושליטה במתרחש.
ארבעת העקרונות האלה הם היסודות של כל מופע מצליח. אלה המיומנויות שאתה צריך להתמקד בהן, ולא ההשראות ההיפנוטיות שניתן ללמוד בקלות. היפנוזה היא לא בידור כשלעצמה. אלה הם מיומנות הבמה, הדמיון וכישורי ההופעה שלך שיבדילו אותך ממתחריך.
השראה היפנוטית במופע
למרות שרוב עבודת ההכנה כבר נעשתה בשלבים הקודמים, הן הקהל והן המתנדבים מצפים ל "רגע היפנוזה" ברור בו מתחילה החגיגה. בעולם ההיפנוזה הטיפולית והרפואית, השראה היפנוטית מתבצעת בדרך כלל בצורה של הרפיה הדרגתית. מנקודת מבט תיאטרלית, זה חסר טעם לחלוטין. הרפיה מדורגת היא אולי מועילה ואפקטיבית למהופנט, אך אין בה שום דבר מבדר!
מהפנטי במה הבינו כבר מזמן שהם זקוקים לטקס קצר, חד ודרמטי. ההליך המזורז המפורסם ביותר, אולי, פותח ע"י Dave Elman. היו הרבה וואריאציות ופיתוחים בנושא, אבל בעיקרון אלמן מבקש מהמשתתף לעצום את עיניו ולהעמיד פנים כאילו העפעפיים שלו כל כך כבדים עד כי הוא לא מסוגל לפקח את עיניו. כאשר המשתתף מקבל את התחושה של "לא להיות מסוגל לפקוח את עיניו" הוא מתבקש לפקוח אותן. אחד משני דברים יכולים לקרות. או שהוא מגלה כי הוא לא מסוגל לפקוח אותן, או שהוא עושה זאת בקלות. במקרה השני המהפנט יאמר משהו כמו "יופי. בדקת שאתה מסוגל לפקוח את העיניים, עכשיו עצום אותן שוב ובדוק מתי אתה מגיע לתחושה שאתה לא מסוגל לפקוח אותן". בנקודה זו המהפנט יכול לתת סוגסטיות נוספות, כשהעיניים כבר עצומות.
טכניקה פשוטה-למראה זו הינה מאוד אלגנטית ומעודנת. בכך שהמהפנט מבקש מהמשתתף להעמיד פנים שהוא לא יכול לפקוח את עיניו הוא למעשה עוקף את כל מנגנוני ההתנגדות. אחרי הכול, אין כל רע בלהעמיד פנים. הדמיון של המשתתף יוצר את התחושה שהוא לא יכול לפקוח את העיניים. בעשותו כן הוא למעשה קיבל את הסוגסטיה של המהפנט לגבי זה שהוא לא יכול לפקוח את עיניו. ברגע שקיבל את זה, הוא מוטרם (primed) לקבל כל סוגסטיה אחרת מהמהפנט.
(הטרמה היא הנטייה של מילים או רעיונות אשר השתמשו בהם בתדירות גבוהה או לאחרונה לצוץ בתודעה בקלות ולהשפיע על האופן בו אנו מפרשים מידע חדש).
וואריאציה לתהליך יכולה לכלול למשל בקשה מהמשתתף להושיט את ידו קדימה ולדמיין כיצד היא נעשית כבדה יותר ויותר. האפקט הפיזיולוגי הבסיסי של התעייפות השרירים ושקיעה טבעית של היד מעצים את השפעת הסוגסטיה ומקטין את התנגדות המהופנט לתהליך.
מעניין לציין כי ההשראה המהירה של אלמן מצאה דרכה גם להיפנוזה הרפואית-טיפולית. היעילות והמהירות בהן השראות אלה עובדות מועילות לא רק למופעים, אלא גם בהקשר הטיפולי.
הנה הדגמה להשראה היפנוטית מהירה בשיטת אלמן:
הסוג הקלאסי השני של השראה היפנוטית במופעים משתמש גם הוא באלמנט פיזיולוגי. כאשר יונקים (כולל בני אדם) נבהלים, הם קופאים באופן אינסטינקטיבי. בוודאי חוויתם זאת למשמע קול פיצוץ פתאומי בקניון [הסבה שלי לדוגמה שלקוחה מ"התרבות המקומית"]. אתם לא מתחילים מיד לנוע כדי לחקור את פשר האירוע או כדי לברוח. כל גופכם קופא, בעוד מוחכם סורק במהירות את הסביבה כדי להבין מה קרה ומה צריך לעשות בעניין.
אפקט הקיפאון (Freeze) הזה הוא חלון ההזדמנויות של המהפנט. כאשר הגוף קופא והמוח מחפש מידע נוסף בקדחתנות, הוא יעצור כשימצא את המידע הפשוט, הישיר והברור ביותר שיהיה זמין באותה שניה, במקרה הזה זו תהיה הוראת המהפנט. זו הסיבה שבהיפנוזה מרבים להשתמש במילה "sleep" – היא קצרה, פשוטה וחד משמעית.
כיצד תבהילו את המשתתפים? מהפנטים רבים משתמשים בעיקרון "שבירת התבנית". אנחנו מבלים חלק גדול מחיינו בתגובה אוטומטית לתבניות קבועות ומוכּרות רבות. דוגמה טובה היא לחיצת יד. כשמישהו מושיט לעברנו יד בצורה מסוימת, אנחנו לא תוהים מה עלינו לעשות. אנחנו פשוט לוחצים את היד. אבל אם משהו שובר את התבנית הזו בצורה לא צפויה – אז מופיע אלמנט של הפתעה. למשל, אם מישהו מושיט את יד ימינו ללחיצה, ובעוד אתם מושיטים את יד ימין שלכם הוא תופש לפתע את ידכם ביד שמאל שלו ומושך אתכם לעברו – נוצרת תגובה של הלם. על בימה של מופע היפנוזה, הדבר הבא שאותו אדם יאמר לכם יהיה כנראה "sleep" או משהו דומה.
דרך אחרת ליצור את אפקט ההלם היא לטלטל בעדינות את האדם, ואז למשוך או לדחוף אותו בפתאומיות (דרן בראון משתמש הרבה בטכניקה הזו). הנה הדגמה להשראת בזק:
הצצה מעניינת מאחורי הקלעים:
המהופנט כשחקן
ג'ון קונלי (Jon Connelly), מטפל בהיפנוזה, כותב: "יש הבדל קטן מאוד בין מתהפנט טוב לבין שחקן. ההבדל העיקרי הוא ההקשר, וההבנה של כל אחד מהם מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. שניהם מטילים את עצמם באופן רצוני לתוך תפקיד שנוצר בשבילם, היות ושניהם אמני במה.
מהפנט הבמה הוא כמו מנהל הליהוק של סרט קולנוע. הוא בוחר אנשים שיכולים לשחק את התפקיד שנכתב בתסריט באופן החי והאמיתי ביותר. אלה אותן התכונות שיהפכו מישהו להיות מועמד טוב להיפנוזה. גם המהפנט וגם במאי הסרטים יוצרים את הסצנה ומעודדים את האדם או השחקן לדמיין את התפקיד שלהם עד למידה שהוא הופך למציאות עבורם. לעיתים קרובות הם מתוארים כ"שקועים" בתפקיד. שחקנים יודעים כי העבודה שלהם היא לשטות בקהל כך שיחווה גם הוא את התפקיד כאמיתי. במידת מה גם השחקן וגם המתהפנט יודעים מה קורה. אף אחד מהם אינו 'נשלט'."
בהיפנוזת במה, הקהל מבלבל בין מה שנראה כמו שליטה במוחו של המהופנט לבין מה שהוא למעשה שיתוף פעולה בין המופיעים למנהל המופע.
מופע ההיפנוזה מתוכנן להביא קבוצת מתנדבים למצב בו הם מוכנים לשתף פעולה עם התהליך ולבדר את שאר הקהל. המהפנט Paul McKenna קורא לזה "קריוקי תלת מימדי".
האם מדובר בכלל בהיפנוזה?
מופעי הבמה פותחים מחדש את הוויכוח על מהותה של ההיפנוזה. הנה שלוש תשובות שונות לשאלה, האם מדובר בהיפנוזה.
לא. זו לא היפנוזה אמיתית.
במופעים מהסוג הזה לעיתים קרובות לא מתבצע כלל תהליך של השראה היפנוטית, ולכן, בהגדרה, לא מדובר בהיפנוזה.
כן, וזו מהותה של ההיפנוזה.
כזכור, הגישה הסוציולוגית-קוגניטיבית רואה בהיפנוזה "משחק תפקידים חברתי", כלומר מצב בו אנשים מגלמים (ולא רק "מזייפים") תפקיד. לפי גישה זו, "טראנס היפנוטי" אינו קיים למעשה. פסיכולוגים כמו Robert Baker ו- Graham Wagstaff טוענים שמה שקוראים לו היפנוזה הינו למעשה צורה של התנהגות חברתית נלמדת, יצור כלאיים מורכב של היענות חברתית, רגיעה וסוגסטיביליות, שיכול לבוא לידי ביטוי בשלל צורות התנהגות אזוטריות.
אין דבר כזה בכלל היפנוזה. זה הכול סוגסטיות.
הקוסם האמריקאי Kreskin העביר מופעי "היפנוזת במה" רבים ללא כל שימוש בהשראה היפנוטית. לאחר 20 שנה של פעילות בתחום, עבר למחנה הספקני והכריז: "הקרב על הסמנטיקה יכול להתנהל במשך שנים, אבל אני מאמין באמונה שלמה כי מה שמכונה היפנוזה הוא תגובה נורמלית לחלוטין לסוגסטיה פשוטה". קרסקין אף הרחיק לכת והציע פרס כספי בסך 25,000$ למי שיוכל להוכיח את קיומו של "טרנס היפנוטי". באמצע שנות השמונים העלה את סכום הפרס:
"אני מציע $100,000 לפסיכולוג, פסיכיאטר או מהפנט שמסוגלים להוכיח, בתנאים מדעיים מבוקרים, את קיומו של מצב ספציפי או טראנס שנקרא היפנוזה. שנית, הפונה צריך להדגים באופן ברור שמה שניתן לבצע באותו מצב אינו יכול להתבצע ללא אותו מצב. עבדכם הנאמן אינו מכיר שום תופעה מיוחדת מסוג זה."
שלושה נסיונות לזכות בפרס נכשלו.
יחד עם זאת, הדגיש קרסקין כי לדעתו ממעיטים בערכה של הסוגסטיה. את כוחותיה הוא מדגים בהופעותיו. הנה הוא בפעולה בתחילת שנות ה-70, במופע סוגסטיה (לדבריו):
http://www.youtube.com/watch?v=AqNEEG7OKFk#t=15m15s
מעבר לכוחן של הסוגסטיות, גורמים פסיכולוגיים נוספים באים לידי ביטוי במלוא עוצמתם במופעי כאלה: לחץ חברתי, ציות חברתי, הרצון של המשתתפים (המתנדבים) להיות במרכז תשומת הלב ואולי אף ניצול ההזדמנות לדכא פחדים ועכבות, הלחץ לרצות הן את המפעיל והן את הקהל שצמא ל"ביצועים" – כל אלה דוחפים את המשתתפים "לשתף פעולה" עם המתרחש.
הטריקים המלוכלכים
בל נשכח כי מופעי ההיפנוזה הם בראש ובראשונה מופעי בידור. ובעולם הבידור, חוקי המשחק הם אחרים מאשר בעולם המדעי או הטיפולי. כאן נכנסים לתמונה הטריקים, המניפולציות והשקרים.
הנה שלל טכניקות מירמה שיכולות להעצים את האפקט:
הוראות ישירות למשתתפים, שהקהל לא שומע – המהפנט מרחיק את המיקרופון, ומבקש מהמשתתפים לשחק את המשחק ולזייף את האפקטים. Ormond McGill's, שהיה מהפנט במה וגם מטפל בהיפנוזה, נותן דוגמה לדברים שאומרים במקרה כזה, שלא למיקרופון: "אנחנו הולכים לצחוק קצת על הקהל ולעבוד עליהם… אז כשאני אומר לך לעשות כל מיני דברים מצחיקים, תעשה בדיוק מה שאני אומר לך בסוד, אוקיי? מגניב (+ קריצה חברית)"
הצלחות מדומות – המפעיל אומר למשתתף משהו כמו "אתה לא מסוגל לקום מהכסא, אתה ממש דבוק אליו" אבל לא מורה לו לנסות לקום. הדבר יוצר את הרושם כאילו המשתתף לא מצליח לבצע משימה פשוטה, למרות שהוא בכלל לא ניסה.
שימוש בטריקים שרק מתחזים להיות היפנוזה – מסוג הטריקים שאמני חושים משתמשים בהם.
משתפי פעולה בקהל – לא נדרשים רבים. אחד או שניים, בתזמון אסטרטגי, עושים את העבודה. הם יכולים להיות הראשונים שמדגימים עליהם אפקט כלשהו, ושאר המשתתפים יגיבו באופן דומה בעקבותיהם (קונפורמיות). משתף פעולה יכול גם לספק את שיא המופע, בהדגמה של דברים שבדרך כלל (או אף פעם) לא מצליחים על משתתפים אמיתיים.
*
מצויידים בידע שרכשנו, נסיים בהדגמות קצת יותר בוטות של "היפנוזת במה".
הנה Peter Powers, מהפנט בריטי בפעולה. אני לא בטוח מי כאן יוצא יותר פתטי, ה"מהופנט" או ה"מהפנט", אבל זה כבר עניין של טעם:
ונקנח במשהו ממש… פרובוקטיבי?
אני לא בטוח שלצפות בהמשך יהיה רעיון כל כך טוב. ראו הוזהרתם. לא לילדים. שיטוט קצר ביוטיוב יחשוף בפניכם דברים קיצוניים עוד יותר, שמביך אותי אפילו לקשר אליהם כאן.
ההתנגדות למופעי הבמה
מסיבות כאלה ואחרות, קמו לא מעט התנגדויות למופעי ההיפנוזה. הנה כמה מטיעוני הצדדים:
התנגדות: המופעים מניפולטיביים, מנצלים את תמימות המשתתפים ומשפילים אותם בפומבי.
תשובת התומכים: מדובר באנשים בוגרים שהגיעו למופע מרצונם, מבינים במה המדובר והתנדבו לעלות לבמה.
התנגדות: מדובר בשרלטנות ולא בהיפנוזה של ממש.
תשובת התומכים: זה מופע בידור, לא יותר.
התנגדות: זה מסוכן. מדובר בחוסר אחריות ובסיכון ממשי למשתתפים, אשר שרויים במצב של mind-control. כבר היו מקרים…
תשובת התומכים: זה לא מסוכן.
בעניין הסכנות נרחיב מעט. לאחר גל של פרסום רע ותביעות משפטיות לגבי נזקים לכאורה שנגרמו לאנשים עקב השתתפותם במופעי היפנוזה, הנושא נבדק ב-1995 ע"י משרד הפנים הבריטי. הדו"ח שלהם סיכם את הנושא במילים הבאות:
"אין עדות לסיכון ממשי למשתתפים במופעים, וכל סיכון שכּן קיים קטן בהרבה מהסיכונים שכרוכים בפעילויות רבות אחרות".
תמיד יהיו כאלה שיתנגדו למופעים כאלה, אבל זה נכון באותה מידה לתחומים רבים אחרים של תעשיית הבידור. בסופו של דבר, מופעי היפנוזה הם בדיוק זה – בידור טהור. מעבר לכך, זה כבר עניין של טעם אישי.
עמדתו של החוק בישראל
בארץ, מופעים מסוג זה אסורים על פי חוק ההיפנוזה. הנה דברי הוועדה המייעצת לפי חוק ההיפנוזה:
"היפנוזה בידורית" אסורה בתכלית על פי חוק השימוש בהיפנוזה. הוועדה להיפנוזה פועלת לאיתור מקרים של שימוש בהיפנוזה באמצעי התקשורת (בעיקר בטלוויזיה ובאינטרנט) למטרות בידוריות על ידי, קוסמים, מדיומים, מתקשרים, בדרנים ואחרים. במקרים אלה דואגת הוועדה להיפנוזה להביא מידע זה לידי גורמי אכיפת החוק במדינה; תלונות הוועדה להיפנוזה מטופלות על ידי המשטרה והפרקליטות. בשנים האחרונות הצליחה הוועדה המייעצת למנוע מופעי ההיפנוזה של מספר 'מהפנטים' שהגיעו מחו"ל במיוחד למטרה זו.
השמועות אומרות כי המקרה של אבשלום דרורי משנות השמונים היה הקטליזטור לחקיקת החוק הזה. חיפוש מהיר שערכתי העלה מספר גירסאות סותרות למה שאירע שם.
ד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה סירב לעבור על חלק זה בתחקיר שלי, היות ופעילות זו אינה חוקית בארץ. הנה תגובתו בנושא:
- הופעות על במה נעשות לצורך מסחרי בלבד, לצורך בצע כסף. בה בשעה שהיפנוזה נועדה לטיפול בלבד בקשר שבין מטפל למטופל בחדר הטיפול ללא קהל.
- רוב המטפלים על במה משריינים מראש מי שיופיע במופע שלהם. זה הונאת הקהל שבא לראות מופע היפנוזה.
- הופעות על במה מסוכנות בכך שהן יכולות להסתיים במצב פסיכוטי שבו הנבדק ממש יאבד את שפיותו בכל הקשור להיזכרות בחומר טראומטי מעברו.
- יצר מציצנות בטיפול הוא עניין הרסני. מי שרוצה להתנסות בהיפנוזה יגיע למטפל מורשה ויחווה טיפול בחדר הטיפול, לא לפני קהל. זה לא טיפול.
*
בחלק הבא, והאחרון בסדרה, נבדוק האם היפנוזה יכולה לחשוף זכרונות נשכחים או מודחקים ,כפי שרבים טוענים.
מקורות והרחבות:
- ויקיפדיה באנגלית
- כתבה על מגבלות השימוש בהיפנוזה בארץ
- נמרוד הראל מביע דעתו על חוק ההיפנוזה
- דברי הגנה על מופעי ההיפנוזה
לשאר חלקי התחקיר:
נקודת הביקורת השנייה היתה כי החוקרים הפעילו לחץ משמעותי על הנבדקים במצב המהופנט למלא אחר המשימות, אך לא הפעילו לחץ כלל על הלא מהופנטים בקבוצת הביקורת.
אותו צוות חוקרים שביצע את ניסוי משקפי השמש ניסה לבדוק גם השפעת מותג על יכולת הריכוז. הנבדקים קיבלו 35 ציורי "פרחים" בדומה לזה המוצג כאן, והיו צריכים לזהות את העיגולים הבודדים בכל פרח שאינם מחוברים בקו למרכז, ולחברם בקו. למשימה כולה הוקצבו 3 דקות.
חשיבה חדה 