* פרק מתוך הספר "חשיבה חדה", שהגיע הזמן לשחרר לעולם כפוסט בבלוג.

בריאותו של המלך הזקן הייתה רופפת. הוא סבל משלל מחלות ומכאובים ועייף מהטיפולים הלא נעימים ומאזלת ידיהם של רופאי הממלכה.

מטפלי האנרגיה מגיעים לביקור

יום אחד התייצבו בארמונו מטפלים מסוג שלא הכיר. אחד מהם פתח בהסברים:

ריפוי אנרגטי היא שיטת טיפול בה ההילר (המטפל) מתעל "אנרגיות" לאדם שמחפש עזרה. הדבר יכול להתבצע עם או בלי "הנחת ידיים", ואף ממרחק, כשהמטפל והמטופל נמצאים במקומות שונים.

שמעת נכון אדוני המלך! נוכל לטפל בך מבלי להפריע לפרטיותך, אם תחפוץ בכך (אך נודה לך אם תקצה לנו בתמורה סוויטת פאר באגף המזרחי של הארמון).

קיימות שיטות שונות של ריפוי אנרגטי, והן כוללות בין השאר: רייקי, הילינג על גווניו השונים, ביו-אנרגיה, תטא-הילינג ומגע-מרפא (Therapeutic Touch).
לכל הילר שיטת טיפול ייחודית, וזו אחת הסיבות שלא ניתן להגדיר את הטיפול מבחינת סדר פעולות. טיפול הילינג נועד לאזן את המערכת האנרגטית של המטופל, לשחרר חסימות ובכך להניח לגוף להגיע לידי ריפוי.

במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום.

באמצעות הראייה האנרגטית, ההילר רואה את הבעיה ומפעיל אנרגיות כדי לטפל בה ולהביאה לידי ריפוי שתכליתו איזון אנרגטי.

המטפלים הוסיפו וציטטו מתוך אתר האינטרנט של המרכז הבינלאומי ללימודי רייקי:

הרייקי הוא עוצמתי ומעודן בו זמנית. בהיסטוריה הארוכה של השימוש בו הוא עזר לרפא למעשה כל מחלה או פציעה ידועים, כולל בעיות חמורות כגון: טרשת נפוצה, מחלות לב וסרטן, בעיות עור, חתכים, חבורות, עצמות שבורות, כאבי ראש, הצטננות, שפעת, כאבי גרון, כוויות שמש, עייפות, נדודי שינה, אימפוטנציה, זיכרון חלש, חוסר ביטחון וכו'. הרייקי תמיד מועיל ופועל לשיפור היעילות של כל שיטות הטיפול האחרות… מקטין תופעות לוואי, מקצר את זמן ההחלמה, מקטין או מעלים כאבים, מפחית מתחים ועוזר לבניית אופטימיות.

"ואיך כל זה מתרחש בדיוק?" שאל המלך בסקרנות גוברת. המטפלים חייכו חיוך נעים והסבירו:

ניתן להסביר את הרייקי כאנרגית ריפוי לא פיזיקלית העשויה מאנרגית כוח-חיים שמונחית ע"י ישות תבונית נעלה. הגדרה זו שימושית היות והיא מקבילה לחוויה של העוסקים ברייקי, בכך שנראה שלאנרגיית הרייקי תבונה משלה בזרימתה למקומות בהם היא נדרשת אצל המטופל לצורך ריפויו. האנרגיה אינה יכולה להיות מוכוונת ע"י המיינד, ולפיכך אינה מוגבלת ע"י הניסיון או יכולות המטפל, וכן אינה יכולה להשפיע לרעה שכן היא תמיד מחוללת השפעה של ריפוי. (יש לזכור כי הרייקי אינו זהה לאנרגיית כוח-חיים פשוטה היות והיא יכולה להיות מושפעת ע"י המיינד וכתוצאה מכך עלולה לגרום גם לנזקים, גם ברמה הבריאותית).

הו, והרי שיחק לי מזלי! חלפה מחשבה זריזה במוחו של המלך. זה איננו הזן הפשוט של אנרגית-חיים. זה הדגם המשופר שיכול רק להועיל! והמטפלים המשיכו בהסבריהם:

המקור או הסיבה לבריאות מגיע מה"קי" שזורמת דרך ומסביב לאדם ולא מהתפקוד התקין של האיברים והרקמות. אם זרימת ה"קי" מופרעת, הדבר ישפיע לרעה על האיברים והרקמות. השיבוש בזרימת ה"קי" הוא הסיבה העיקרית למחלות.

תכונה חשובה של ה"קי" היא תגובתו למחשבות ורגשות. ה"קי" יתחזק או יחלש בזרימתו כתלות באיכות המחשבות והרגשות של האדם. המחשבות והרגשות השליליים שלנו הם הגורם העיקרי לקשיים בזרימת ה"קי".
חשוב להבין שהמיינד נמצא לא רק במוח אלא גם ברחבי הגוף כולו. כמו כן ידוע שהמיינד משתרע גם מחוץ לגוף למרחק של כמה עשרות ס"מ בצורת שדה-אנרגיה עדין, הנקרא הילה (Aura). נובע מכך שהמחשבות השליליות נמצאות לא רק במוחנו אלא מתאספות במקומות שונים ברחבי הגוף וההילה שלנו. במקומות אלה מצטמצמת זרימת ה"קי", תפקוד האיברים והרקמות נפגע, ואם לא יסולקו אותם רגשות ומחשבות שליליים, תיווצר מחלה.

בנקודה זו התכווץ מעט המלך בכס מלכותו. מחשבות טורדניות הציפו אותו. הוא הבין כי חטא במחשבות שליליות לא פעם בעת האחרונה. הרי הרבה כל כך להתלונן על מר גורלו, ולעיתים אף שקע ביאוש כבד. בכך רק החמיר את מצבו! "לחשוב חיובי! לחשוב חיובי ומיד!" פקד על עצמו בטון הסמכותי ביותר שיכול היה לגייס…
והמטפלים סיימו את הסבריהם:

כשרייקי זורם דרך אזור חולה או פגוע, הוא מפרק ושוטף כל מחשבה או רגש שליליים הנמצאים בתת מודע של המיינד/גוף, ובכך מאפשר את חידוש הזרימה הבריאה של ה"קי". כשדבר זה מתרחש, איברים ורקמות לא בריאים מוזנים באנרגיית ה"קי" ומתחילים לתפקד בצורה בריאה ומאוזנת כשהם מחליפים חולי בבריאות.

המלך נותר פעור פה, עיניו נצצו והוא היה אחוז התרגשות עמוקה. האם סוף סוף יפטר מסרטן הריאות שלו, שהיה כבר בשלבים מתקדמים? מבריחת הסידן החמורה ומפרפורי הלב? האם יזכה לשינה סדירה, לשלוות נפש ואף יחדש את אונו המיני? וכל זאת רק הודות להזרמת אותה אנרגיית חיים מסתורית שתבונה נעלית תכוון למקומות הנדרשים?
נשמע כמעט טוב מדי מלהיות נכון!

אחד מיועציו המסורים של המלך התקרב אליו והזכיר לו בהיסוס, כי למרות הטענות מרחיקות הלכת, מעולם לא הצליח מישהו להדגים את יכולתו לראות את אותן הילות, כל שכן לצלמן.

אך המלך כבר לא הקשיב. "קי"… "קי"… תנו לי "קי"! מלמל כשברק של תקווה בעיניו.

יועצי המלך בודקים את הנושא

בניגוד למלך, זיכרונם של היועצים היה עדיין צלול. הם למדו כבר שכדי לדעת אם טיפולים כאלה באמת "עובדים", צריך לנקות את כל ההטיות שגורמות לנו להתרשם שטיפול עובד גם כשאין לכך בסיס במציאות. פרשיית התפילות הנוראה שפשטה בממלכה וגבתה חיי ילדים רבים לימדה את כולם כי אשליות יכולות גם להרוג. היועצים הבינו כבר כי טיפול יעיל פירושו טיפול שמראה יתרון סטטיסטי מובהק יחסית לקבוצת אנשים שרק מאמינים שהם מקבלים את אותו הטיפול, אך לא מקבלים אותו בפועל.

במהלך השבועות הבאים חרשו היועצים את ספריית הארמון. הם איתרו רק מחקרים אחדים באיכות סבירה. רוב המחקרים שפורסמו התגלו כסובלים משלל ליקויים חמורים, כמו למשל מספר נבדקים קטן מאוד או חוסר בקבוצת ביקורת. גם אם היה שימוש בקבוצת ביקורת, היה ברור לכל מטופל אם הוא שייך לקבוצת הביקורת או לא (לא הייתה סמיות או סמיות כפולה). ניתוח התוצאות היה חובבני, הפרמטרים שנבדקו היו מוגדרים בצורה לא טובה או שנבחרו לאחר מעשה, וכיוצא באלה ליקויים מחקריים חמורים, שכל אחד מהם לבדו עלול להטות את התוצאות במידה משמעותית.

תמונה מעורבת עלתה מסקירה שנערכה בשנת 2000. הסקירה ריכזה את תוצאותיהם של 23 מחקרים ברמה הגבוהה ביותר שאותרו באותה העת. כמחצית מהמחקרים הראו שיפור כתוצאה משימוש בטכניקות הילינג כאלה ואחרות לעומת קבוצת הביקורת. למרות הנימה החיובית שעולה מהסקירה, החוקרים מסייגים ואומרים כי מגבלות מתודולוגיות בחלק מהמחקרים מקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי יעילותם של טיפולים אלה.

אותה קבוצת חוקרים ביצעה ב-2001 מחקר ב-120 מטופלים עם כאבים כרוניים, אך לא נמצא שום הבדל בין אלה שטופלו בהילינג לעומת אלה שרק חשבו שטופלו (הן בטיפול פנים מול פנים, והן בטיפול מרחוק).

סקירה מחודשת של הנושא ב-2003 ציינה כי הראיות החדשות שהצטברו מטות את הכף, וכעת נראה שאין עדיפות להילינג על פני פלצבו (טיפול דמה).

סקירה משנת 2008 כללה 24 מחקרים של טיפולי אנרגיה במגע לצורך הקלה על כאבים (עם קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול דמה או לא קיבלו טיפול). בממוצע דיווחו המשתתפים בניסוי על ירידה של 0.83 יחידות בדירוג הכאב, בסקלה של 0-10, לעומת קבוצות הביקורת. החוקרים מסכמים את התוצאות במילים: "לטיפולי אנרגיה במגע עשוי להיות אפקט צנוע בהקלה על כאב" ומסייגים את הממצאים במילים הבאות: "הסקירה הנוכחית סובלת ממגבלה רצינית – הכמות הקטנה של המחקרים והנתונים הלא מספיקים. כתוצאה מכך לא ניתן להכריז באופן ברור על האפקטיביות של השיטות הללו".

סקירה של מחקרי רייקי מאותה שנה הסיקה כי יעילות הטיפולים לא הודגמה בשום מצב. מתוך 205 מחקרים שנמצאו בתחום, רק 9 (!) עברו את הרמה הנדרשת כדי להכלל בכלל בסקירה.

סקירה מ-2009 שפורסמה ב- Journal of Alternative and Complementary Medicine סיכמה כי לאור המידע המועט והירוד באיכותו לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות לגבי האפקטיביות של הרייקי.

לאותן מסקנות מצטרפות האגודה האמריקאית לסרטן ("אין כרגע עדויות שתומכות בטענה כי רייקי יכול להועיל לטיפול בסרטן או כל מחלה אחרת"), המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, והאגודה למלחמה בסרטן אשר פועלת בארץ הקודש הרחוקה.

דאגה כבדה החלה לכרסם בליבם של היועצים. תמונת המצב בהחלט לא מעודדת, אם להתבטא בעדינות. מה יספרו למלך? מתוך חשש מתגובתו ומתוך אי רצון לנפץ את תקוותו, החליטו היועצים לשמור על שתיקה. לפחות לעת עתה.

המלך וטיפולי האנרגיה

במקביל לעבודת המחקר שביצעו היועצים, עבר המלך סדרת טיפולי-אנרגיה בניסיון לשפר את מצבו.

במהלך הטיפול הראשון ציין המלך כי הוא לא חש דבר. זה בסדר, הסבירו לו המטפלים. יש כאלה שחשים באנרגיה, ויש כאלה שלא. והמלך נרגע.

למחרת הטיפול הראשון התלונן המלך כי סבל מנדודי שינה קשים. הדבר כנראה לא קשור לטיפול, הסבירו המטפלים. הרייקי אינו יכול להזיק. והמלך נרגע.

ביומיים שלאחר מכן פחתו באופן ניכר הכאבים שהיו תוקפים אותו לעיתים בפרקים. המטפלים היו מרוצים והסבירו לו כי אלה סימנים ברורים לכך שהטיפול מתחיל לעבוד במקומות הנדרשים. והמלך שמח.

בלילה שלאחר הטיפול השני הרגיש המלך כאבים חזקים באזור הגרון והאף. הצטרף אליהם כאב ראש מוזר ואף רעידות חזקות. המלך נתקף בפחד. רופא שהוזעק למיטתו בלילה אמר שהוא סובל מלחץ דם גבוה (אף שזה היה אחד מהדברים היחידים מהם לא סבל המלך מעולם). המטפלים הסבירו כי כל תופעת לוואי הנובעת מהטיפול היא חלק מתהליך הריפוי עצמו. תחושות לוואי כאלה אינן מעידות על החמרה עקב הטיפול אלא על ניקוי עמוק, שבעקבותיו יכול להתרחש ריפוי טבעי. הם הרגיעו אותו כי התחושות והתופעות שהזכיר הן די שכיחות ומוכרות ועשויות להופיע לאחר טיפול או לאחר כוונון לאנרגית הרייקי. [אני מפנה את הקוראים שנסחפו בלהט הסיפור לבדוק את הקישורים לעיל]
והמלך נרגע.

כך חלפו להם הימים. היועצים המשיכו לעלעל בכתבי העת המדעיים, והמטפלים המשיכו לנפנף ידיהם ולתעל אנרגיות תבוניות לעבר המלך המסכן.

המצב היה יכול להימשך כך עוד זמן רב, אלמלא הופיעה בוקר אחד בשער הארמון ילדה קטנה שגרמה לטלטלה גדולה.

הילדה שצעקה – המלך עירום!

בוקר אחד התייצבה בשער הארמון ילדה בת 9 – Emily Rosa שמה, בלוויית אמה ואדון אחד העונה לשם Stephen Barrett. היא סיפרה ליועצי המלך על הניסוי שביצעה במסגרת הפרויקט המדעי של כיתה ד' בבית הספר בו למדה.

אמילי שמעה כי מטפלים במגע–מרפא (Therapeutic Touch – TT), טוענים כי הם יכולים לחוש בקלות את אותה "אנרגיה" מסתורית שאופפת את האנשים. מדוע לא להתחיל בבדיקה פשוטה, כך חשבה, לפני שמסתבכים במחקרים קליניים מורכבים? למה לא לבדוק האם המטפלים מסוגלים בכלל לחוש באותה אנרגיה איתה הם אמורים לעבוד? שאם לא כן, קשה להניח שיצליחו לבצע משהו מהדברים היותר מורכבים שהם טוענים שהם מבצעים.

הניסוי היה פשוט ביותר: מטפל ב-TT ישב מצידה האחד של מחיצת קרטון, והושיט את ידיו מבעד לשני חורים לעברה השני של המחיצה. אמילי הניחה את ידה כמה ס"מ מעל יד ימין או שמאל של המטפל, לפי תוצאת הטלת מטבע. המטפל היה צריך לציין אם הוא מרגיש את שדה האנרגיה של אמילי, ואם כן, באיזה צד.

מתוך 25 מטפלים אלהם פנו, 21 הסכימו להשתתף במחקר. לכל אחד היו 10 ניסיונות לחוש מעל איזו יד נמצאת ידה של אמילי.

לפני תחילת הניסוי בדקה אמילי בעזרת אנשים נוספים (בהם ארבעה ילדים) כי לא ניתן לחוש את חום היד במצב כזה, דבר שהיה כמובן מגדיל את שיעורי ההצלחה מסיבות מובנות ולא כתוצאה מחישת אנרגית חיים מסתורית.

כל המטפלים היו משוכנעים בהצלחתם בטרם התחיל הניסוי.
5 זיהויים נכונים מתוך 10 הם מה שצפוי בניחוש בלבד. 8 זיהויים נכונים משקפים הצלחה משמעותית (סיכוי של 4% שתוצאה כזו תתקבל במקרה).

והתוצאות: המטפלים לא הצליחו להבחין איזו מידיהם הייתה בתוך "שדה האנרגיה" של אמילי: הם הצליחו לזהות נכונה רק ב44% מהמקרים, כלומר, קצת פחות טוב מניחוש.

רק מטפל אחד זיהה נכון 8 מתוך 10 המקרים. כאשר נבדק שוב צנחה הצלחתו ל-6 מתוך 10 (מעט טוב מניחוש).

כששמעו המטפלים על שיעור הצלחתם המפוקפק, עלו כמה וכמה טענות:

* "נשאר זיכרון אנרגטי מהיד, ולכן בניסיונות הבאים היה קשה להבחין בין היד האמיתית לזיכרון היד שעדיין נשאר במרחב". התוצאות לא תומכות בטענה זו: הניסיון הראשון לא היה מוצלח יותר בממוצע מהניסיונות המאוחרים יותר.

* "היד השמאלית היא מקבלת האנרגיה, והימנית היא המוסרת, לכן קשה יותר יהיה לחוש בשדה באמצעות היד הימנית".  התוצאות מראות כי גם בחלוקה לפי יד, בשתי הידיים שיעור ההצלחה היה פחות טוב מאשר ניחוש.

* "צריך היה לתת למטפלים לחוש ולהכיר את שדה האנרגיה של אמילי לפני הניסוי". טענה זו לגיטימית, ואכן, בחלקו השני של הניסוי בחנו המטפלים כל אחת מידיה של אמילי בנפרד, ובחרו את היד המועדפת עליהם. למרות זאת התוצאות לא השתנו ונשארו בגדר לניחוש.

* "אמילי לא ניסתה לשתף פעולה, ויתכן שלא שלחה אנרגיות". טענה זו סותרת את הנחת העבודה הבסיסית של ה-TT לפיה רק המטפל צריך להתמקד.

* כמה מטפלים התלוננו שהידיים שלהם "התחממו בזמן הניסוי עד כדי כך, שלא הצליחו להבחין כבר באנרגיות". אך טיפול רגיל אורך לא פחות, האם רובו לא אפקטיבי? בנוסף, כאמור, שיעור ההצלחה בניסיונות הראשונים של כל מטפל לא היה גבוה יותר מאשר באחרונים והיה שקול לניחוש בכל מקרה. מעניין גם כי טענות אלה נשמעו רק לאחר שהתוצאות המביכות נחשפו.

המאמר שמתאר את המחקר התפרסם ב-1998 בעיתון היוקרתי JAMA, ועורר הדים נרחבים בתקשורת.
הנה סיכום הממצאים: "לפי מיטב ידיעתנו, לא פורסם מחקר אובייקטיבי כמותי שכלל יותר ממרפאי מגע בודדים, ולא התבצע מחקר מתוכנן היטב שהראה איזושהי השפעה חיובית על הבריאות כתוצאה משימוש בטכניקות אלה. עובדות אלה, יחד עם תוצאות המחקר הנוכחי, מצביעות על כך שטענות המטפלים בתחום זה חסרות בסיס, ושימוש נוסף בטכניקות אלה לצרכים רפואיים אינו מוצדק."

אמילי זכתה להכרה בינלאומית, הופיעה בתקשורת ונכנסה לספר השיאים של גינס כאדם הצעיר ביותר שפרסם מחקר בכתב עת מדעי. כמו כן זכתה בהוקרה ובפרס כספי מטעם אגודת JREF ובציונים לשבח מגופים רבים נוספים.

תוכלו להציץ באמילי מבצעת את הניסוי בסרטון הבא. בחלקו האחרון של הסרטון אפשר לראות הדגמה מאלפת לכוחו של אפקט הפלצבו. בהקשר זה כדאי לחזור ולהיזכר כיצד מתארים מטפלים בתחום את תחושות המטופל: "במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום."

עוד סיפרו מלוויה של אמילי ליועצי המלך כי ב-1996, במקביל לביצוע הניסוי של אמילי, הציעה אגודת JREF פרס של 742,000 דולר לכל מי שידגים יכולת להבחין ב"שדה האנרגיה" בתנאים דומים. למרות שלמעלה מ-40,000 מטפלים פעילים בתחום באמריקה לבדה, רק אישה אחת ניסתה להוכיח את יכולתה. היא נכשלה, ונכון להיום לא היה אף מועמד נוסף מהתחום שניסה לזכות בפרס.

לאחר פרסום המאמר, מובילים בתחום ה-TT כינו את המחקר "משחק ילדים", אבל סירבו להציע תכנון ניסוי חלופי, או להשתתף בעצמם בניסוי כזה. מדוע משחק ילדים? האם מפני שילדה בת 9 תכננה וביצעה את הניסוי? צוות של 15 עורכים מטעם כתב העת בחן את המאמר ואישר אותו לפרסום. יוקרת העיתון חשובה להם מאוד, ולא נראה שהיו לוקחים סיכון בפרסום מחקר רעוע. Georgee Lundberg, אחד מהעורכים, ניסח זאת כך: "הגיל אינו משנה. כל מה שאכפת לנו הוא שזה יהיה מדע טוב. זה היה מדע טוב."

גזר הדין

עם סיום סיפורה של אמילי, נותרו היועצים דוממים במשך זמן רב. היה ברור כי הגיע הזמן לגבש עמדה נחרצת יותר בנושא ולעדכן בכך את המלך. הם נפרדו לשלום מאמילי ובני לווייתה והסתגרו יחד למשך שעות ארוכות, כדי לגבש את עמדתם. למחרת בבוקר צעדו לחדר השינה של המלך, אוחזים בדף קטן שסיכם את מסקנותיהם:

כל הראיות שבידנו כרגע, מצביעות על כך כי טיפולי אנרגיה הינם מניפולציה דמיונית על שדה אנרגיה דמיוני אותו גם המטפלים עצמם לא מסוגלים להוכיח כי הם חשים או רואים, מניפולציה שאינה משפיעה על המטופלים מעבר להשפעת סוגסטיה עצמית.

ריפוי אנרגטי הינו בלתי סביר מבחינה ביולוגית והאפקטיביות שלו נסמכת על אפקט הפלסיבו. במקרה הטוב הוא יכול להציע נחמה; במקרה הרע הוא עלול להתבטא בשרלטנים שלוקחים כסף ממטופלים עם בעיות חמורות שדורשות התערבות דחופה של רפואה קונבנציונלית. –  ריפוי או פיתוי / אדזארד ארנסט (פרופ' לרפואה משלימה) וסיימון סינג.

לחרדתם גילו כי איחרו את המועד. התברר כי המלך נפח את נשמתו במהלך הלילה. תנוחתו השלווה לימדה כי לא סבל במותו, והיו כאלה שאף הצליחו להבחין בחיוך קטן בזווית פיו.

לאחר שהעמיסו את ארגזי הזהב שהוריש להם המלך כאות תודה על טיפולם המסור, נפרדו מטפלי האנרגיה לשלום מהיועצים ושמו פניהם לעבר הארמון הבא, כשהם חדורי אנרגיות חיוביות.

בבוקר 15 בפברואר 2016, נצפו דמויות חשודות משוטטות בחולות קיסריה. הדמויות חפרו עשרות בורות בחול בעזרת כלי חפירה. לאחר מכן פרשו חלק מהם הצידה ונעלמו מאחורי השיחים. הנותרים שלפו פתקים קטנים משקית בד, רשמו משהו על דף ונגשו לבורות. בחלק מהם הטמינו ברזלים חלודים, בחלק בקבוקי פלסטיק ריקים, ובחלק לא הטמינו דבר. הם כיסו את כל הבורות, נעצו מעליהם דגלונים, נטשו את השטח והתחלפו עם הברנשים שהסתתרו כל אותה העת מאחורי השיחים. אלה ניגשו אל הבורות המכוסים. אחד מהם החזיק בידיו שני מוטות מתכת משונים והתהלך בין הבורות בריכוז. דגלונים אדומים ננעצו על מחצית מהבורות המכוסים, בהתאם להוראותיו. כשסיים, הגיחו מאחורי השיחים חברי הצוות הראשון וכולם התכנסו יחד. לאחר הסתודדות קצרה נגשו כולם לבורות, חפרו החוצה את כל החפצים שהוטמנו והסתלקו מהשטח.

מי היו האנשים הללו? מה הם עשו שם? לאיזו מטרה?

מה שהתרחש בחולות באותו הבוקר היה ניסוי מבוקר שמטרתו לבדוק האם קיבוצניק חביב ממרכז הארץ, אהרוני שמו, מסוגל לאתר חפצים קבורים באדמה באמצעות טכניקה שנקראת דאוזינג. לפני שניגש לתיאור הניסוי, כמה מילים על הטכניקה.

מה זה דאוזינג בכלל?

דאוזינג (Dowsing) היא טכניקה למציאת מים, נפט, חללים תת קרקעיים, אבנים יקרות ושאר עצמים הקבורים באדמה. העוסקים בתחום – הדאוזרים – מחזיקים בידיהם מוט בצורת Y או שני מוטות מכופפים בצורת L (אחד בכל יד), מתהלכים על פני השטח ומסיקים מתוך תנועות המוטות על מיקום העצמים הקבורים. מקורה של הטכניקה במאה ה-15 בגרמניה – אז שימשה לאיתור מתכות. במאה ה-17 השתמשו בטכניקה בצרפת כדי לזהות פושעים וכופרים. בתחילת המאה ה-20 עשו בה שימוש בעלי קרקעות, חוואים וחקלאים אמריקאים לצורך איתור מקום מתאים לחפירת בארות. במלחמת ויאטנם ניסו לאתר בעזרת דאוזינג מנהרות וכלי נשק חבויים, ובשנת 1986 ניסה הצבא הנורווגי לאתר בעזרתה חיילים שנקברו תחת מפולת שלג. הטכניקה עדיין זוכה להתעניינות בימינו אנו – אפשר למצוא סרטוני הדרכה רבים ביוטיוב, קורסים וסדנאות, ספקי שירותים בתחום ואפילו אגודות דאוזרים.

מימין: איור מספר צרפתי מהמאה ה-18 שעוסק באמונות טפלות.
משמאל: דאוזר בבריטניה של המאה ה-18.

האם זה עובד?

לא. סיכום המחקרים בנושא מראה שהשיטה אינה אפקטיבית יותר מניחוש מושכל.

וקצת יותר באריכות: נעשו לא מעט מחקרים מבוקרים בנושא. כבר ב-1948 התפרסם מחקר שבדק את היכולת של 58 דאוזרים לאתר מים. אף אחד מהם לא הצליח מעבר למצופה מניחוש אקראי. זאת הייתה גם תוצאת מחקר מ-1949 שנערך באמריקה על 27 דאוזרים. סקירה משנת 1979 שבחנה מחקרים מבוקרים רבים הגיעה לאותה המסקנה.

ב-1987-88 נערך ניסוי רחב היקף בגרמניה. לא פחות מ-500 דאוזרים "עברו אודישנים" כדי להעריך את ביצועיהם. 43 המצליחים ביותר נבחרו להמשך הניסוי. צינור ובו מים זורמים הוצב בקומה התחתונה של אסם. הצינור הוזז בכל פעם למיקום אחר. בקומה העליונה ניסו הדאוזרים לזהות את מיקומו של הצינור. 843 ניסיונות כאלה התבצעו במשך שנתיים. 37 מתוך 43 הדאוזרים לא הראו שום יכולת מיוחדת. ששת הנותרים השיגו תוצאות שחרגו מהאקראיות, כך לפחות טענו החוקרים.
מספר שנים לאחר פרסום המחקר, התפרסם מאמר ביקורת שבו נטען כי התוצאות החיוביות לכאורה שהושגו במחקר הן לא יותר מתנודות סטטיסטיות צפויות. מעבר לכך, כל אחד מהדאוזרים שהשיגו תוצאה "מעניינת" עשה זאת רק במקרה אחד או שניים מתוך כל הניסיונות שלו. בנוסף, האפקט הטוב ביותר שהושג היה אפסי מבחינת היתרון שלו על פני ניחוש. הרחבות בנוגע לפרשיה תוכלו לקרוא כאן.

בתחילת שנות התשעים נערך בגרמניה מחקר נוסף על ידי "האגודה למחקר מדעי של העל-טבעי". הספקן והקוסם ג'יימס רנדי הבטיח פרס בסך 10,000$ לדאוזר שיצליח במשימה. הבדיקות ארכו שלושה ימים, במהלכם ניסו כ-30 דאוזרים לקבוע האם זורמים או לא זורמים מים בצינורות פלסטיק שנקברו כחצי מטר מתחת לאדמה. כל הדאוזרים הסכימו בטרם הניסוי שהתנאים מקובלים עליהם והיו משוכנעים שיצליחו ב-100% מהמקרים. אף אחד מהם לא זכה בפרס – התוצאות לא עלו על הצפוי בניחוש.

ב-1995 פרסם חוקר גרמני בשם Betz (אותו אחד שעמד מאחורי המחקר של 1987-88) דו"ח מקיף שכלל תוצאות של 2,000 קידוחים במדינות שונות. הוא טען שם לאחוזי הצלחה גבוהים של הדאוזרים, שהגיעו ל-96% בסרי לנקה. רוב ההצלחות המרשימות מיוחסות לדאוזר ספציפי בשם Schröter, שלכאורה הצליח להדגים את יכולותיו במספר בדיקות נוספות. פרטים נוספים, וכן סימני שאלה ודברי ביקורת על העבודות האלה, תוכלו לקרוא כאן.

ונסיים בסוג של בדיחה: מחקר מ-2012 בדק האם הומאופתים מסוגלים להבחין בין תכשיר הומאופתי לבין פלצבו, באמצעות דאוזינג. אותרו שישה הומאופתים באנגליה שיש להם גם ניסיון בדאוזינג. כדי שלא יהיו בלחץ מסוג כלשהו, הבקבוקים נשלחו אליהם הביתה. התוצאות היו… בדיוק כצפוי בניחוש.

הזדמנות מקומית

יום אחד הופיעה תגובה זו באחד הדיונים באתר "האייל הקורא":

אחד מהקוראים לא נשאר אדיש והרים את הכפפה. הוא פנה אלי, ובמקביל גם ליובל נוב – מרצה בכיר במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת חיפה. עד מהרה הצטרפו לחבורה מכרים נוספים – אליהו, ירדן וטל, שהשתתפו בתכנון הניסוי ובביצועו.

אהרוני סיפר לנו כי התוודע לשיטה בהיותו ילד, כשראה כמה מחברי הקיבוץ משוטטים בשדה עם ברזלים בידיהם, בחיפוש אחר קו מים שהלך לאיבוד. כעבור 30 שנה התחיל לעסוק בהקמת בריכות שחיה – פעולה שכרוכה בסיכון גבוה לפגוע בצנרת מים או בכבלי חשמל, במהלך החפירות. הוא נזכר באותו מחזה ילדות, לקח שני ברזלים, כופף אותם, התחיל ללכת איתם והתרשם שהעסק עובד. מאז הוא נוהג לסרוק עם המוטות, שתי וערב, כל אתר שהוא מגיע אליו.

לפני כמה חודשים, כשחזר מעבודתו באזור עוטף עזה, החליט לשחק קצת עם המוטות תוך כדי נסיעה (הוא לא היה הנהג). מדי פעם המוטות נפתחו ונסגרו. כשהסתכל, ראה שאכן חלפו על פני מעברי מים וקווי טלפון. כשעברו מעל מנהרת רכבת ליד שדרות, המוטות שוב הגיבו. למחרת הוא בדק את מנהרת הרכבת לירושלים. בבדיקה במפה ראה שמנהרת הרכבת חותכת את הכביש לירושלים בשלוש נקודות, ובאמת, באותם אזורים הרגיש כי המוטות הגיבו. הוא החליט לאתגר את עצמו עוד יותר. כששמע שבתל מגידו עוברת מנהרה בעומק האדמה, נסע לשם עם נכדיו, עלה על התל, סרק את השטח וסימן עם אבנים את מסלול המנהרה כפי שגילה בעזרת המוטות. אחד מעובדי האתר אישר כי זה אכן המסלול המדויק של המנהרה, סיפר אהרוני. בהזדמנות אחרת איתר במדויק מיקום של בור ביוב מכוסה בדשא. עם הזמן למד את התנהגות המוטות, מתוך התנסות אישית: מתי הם נפתחים, מתי נסגרים, מתי הם מצטלבים.

רק לאחרונה הוא למד שמדובר בטכניקה מוכרת שנקראת דאוזינג, ושהיא נמצאת בשימוש נרחב ברחבי העולם לצורך איתור "אוצרות" קבורים וכדומה. הכיוון שהוא מנסה לקדם לאחרונה הוא עזרה באיתור מנהרות מעזה לישראל. הוא פנה לגורמים רבים במערכת הביטחון אבל נאמר לו בתשובה כי "הצבא לא עוסק במדע בדיוני".

זו הייתה הזדמנות מצוינת עבור אהרוני להוכיח כי הטכניקה שלו עובדת, ועבורנו – הספקנים – להדגים כיצד יש לבצע ניסוי מבוקר בתחום הזה.

תכנון הניסוי

בשלב הראשון שוחח יובל עם אהרוני בטלפון כדי להבין ממנו מה בדיוק הוא יודע לאתר ומה המגבלות השונות שיש להתחשב בהן, כמו גודל מינימלי של החפצים שהוא מסוגל לזהות, מרחק מינימלי ביניהם, השפעות אפשריות של גורמים סביבתיים כמו קווי מתח גבוה, וכו'. לאחר ש"חוקי המשחק" היו ברורים לנו, התחלנו לגבש את פרוטוקול הניסוי. הלכנו לקראת הדאוזר בכל מקום שיכולנו: למרות שהוא אמר כי הוא מסוגל לזהות חללים זעירים בגודל פקקי בקבוקים, בחרנו להטמין בקבוקים של ליטר וחצי; במקום מרווח של מטר בין הבורות, קבענו שני מטר; הקצבנו לו לביצוע המשימה זמן כפול מהזמן המקסימלי שהוא העריך שיידרש לו, וכדומה. כשהגענו לנוסח סגור ומוסכם על כולם שלחנו אותו לדאוזר לאישור. ניסינו לסגור כל פרצה אפשרית מראש, כדי למנוע ויכוחים בשטח. הנקודות ששמנו עליהן דגש היו:

• הגדרה מראש של תנאי הצלחה/כישלון – זאת כדי למנוע ויכוחים מיותרים בשטח, או תירוצים, משני הצדדים.
• סמיות כפולה – בזמן הדאוזינג, אסור שהדאוזר עצמו (כמובן) וגם לא אף אחד ממלוויו ידע באילו מהבורות טמונים חפצים.

סמיות נדרשת, זה ברור. כלומר, אסור שלדאוזר יהיה רמז כלשהו אם הוא אמור לגלות חפץ בנקודה כלשהי או לא. אבל בשביל מה נדרשת סמיות כפולה? כלומר, למה חשוב שגם מלווים ספקנים שמתהלכים עם הדאוזר לא ידעו מה מכיל כל בור? האם חששנו מחפרפרת?

על השאלה יענה לנו סוס. הַאנְס שמו.

האנְס היה סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19. הוא ידע לענות על שאלות חשבוניות ששאלו אותו, על ידי הקשות בפרסתו. אם למשל שאלו אותו כמה זה 3+2, הוא היה רוקע חמש פעמים. הוא ידע גם לציין את השעה ביום, ולאיית מילים (נקישה אחת ל-A, שתי נקישות ל-B וכו').

צוות של 13 חוקרים (שכלל שני זואולוגים, מורים, מאמן סוסים ומנהל קרקס) בראשותו של הפילוסוף והפסיכולוג קארל שטומף לא הספיק כדי לפצח את התעלומה. היה זה הפסיכולוג אוסקר פונגסט שהצליח להבין בסופו של דבר מה באמת התרחש שם.

מצד אחד, פונגסט גילה שהסוס עונה תשובות נכונות גם כאשר השואל אינו המאמן שלו. מצד שני, הוא גילה שצריכים להתקיים שני תנאים כדי שהוא יענה נכונה: הסוס חייב לראות את השואל, והשואל חייב לדעת מהי התשובה הנכונה. לאחר ניסויים רבים הבין פונגסט שככל שרקיעות הסוס מתקרבות לתשובה הנכונה, הבעות הפנים ויציבת הגוף של השואל נעשות מתוחות יותר. כאשר הסוס מגיע לתשובה הנכונה – שריריו של השואל מתרפים. הרפיה זו היא הסימן לסוס להפסיק לרקוע.

פונגסט הגדיל לעשות, והציב את עצמו בתפקיד הסוס. בעזרת מעקב אחר התגובות הגופניות של השואלים הוא הצליח לענות נכונה כמעט על כל השאלות שנשאל – שאלות שכמובן לא ידע את התשובה עליהן מראש.

הפסיכולוג ריי היימן מסכם את המקרה: "הכשל נבע מכך שהתייחסו לסוס כאל מקור מידע, ולא כאל ערוץ שבסך הכל מחזיר אל השואל את המידע שהוא כבר יודע."

כפי שפונגסט הדגים בעצמו, גם בני אדם מסוגלים לקלוט רמזי התנהגות זעירים. ייתכן מאוד, שאם המלווים של הדאוזר בניסוי שלנו היו יודעים היכן טמונים החפצים, משהו בהתנהגות שלהם היה משתנה, אפילו ברמה הלא מודעת, ורומז לו על מיקומם.

יוצאים לשטח

איתרנו מיקום מתאים לניסוי – שטח חולי בסמוך לאזור התעשייה של קיסריה. הכנו את כל החפצים הנדרשים ונפגשנו שם עם הדאוזר בבוקרו של ה-15 בפברואר 2016.

לפני שניגשנו לניסוי עצמו ערכנו "ניסוי מקדים", כדי לבדוק שאין בעיות או הפתעות שלא חשבנו עליהן מראש, וגם כדי להתנסות בחפירת הבורות, בהטמנת החפצים, בכיסוי הבורות ובטשטוש סימנים מזהים אפשריים. בשלב הזה ביקשנו מהדאוזר לזהות את החפצים ללא סמיות – כולנו, כולל הדאוזר, ידענו איזה חפץ הוטמן בכל אחד מהבורות. המטרה הייתה לוודא שאין שום מגבלה שמפריעה לו בעבודה. אהרוני חש בקלות וב-100% הצלחה את כל החפצים המוטמנים ונתן לנו את אישורו המלא להתחיל בניסוי האמיתי. "תזרום יובל חופשי… אני אומר לך – זה כל כך פשוט…"

את הבורות חפרנו כולנו יחד: 30 בורות באזור אחד, שיועד לבדיקת היכולת לזהות חללים תת-קרקעיים, ו-30 בורות נוספים באזור שני, שיועד לבדיקת היכולת לזהות ברזלים. הדאוזר אישר שהמיקום והגודל של הבורות מקובלים עליו, ואז פרש מהשטח עם שני מלווים מטעמנו. אנחנו – הנותרים – הגרלנו באקראי בכל אזור 15 בורות שבהם יוטמנו החפצים. ההגרלה בכל אזור נערכה כמו בלוטו: בשקית שהוכנה מראש נמצאו 30 פתקים ממוספרים מ-1 עד 30 ומעורבבים היטב, ומתוכה שלפנו 15 פתקים באקראי. רשמנו לפנינו בקפדנות את המספרים שעלו בגורל, הנחנו את החפצים בבורות המתאימים, כיסינו את כל הבורות בצורה אחידה ככל האפשר, הצבנו דגלונים עם מספרים סידוריים מעל כל הבורות המכוסים, טשטשנו את סימני החפירה כמיטב יכולתנו, ופרשנו מהשטח כשבכיסנו מוסתר הדף עם תוצאות ההגרלה.

שימו לב שבזמן חפירת הבורות אף אחד מהחופרים לא ידע עדיין באילו מהם יוטמנו חפצים ואילו מהם יישארו ריקים ורק יכוסו חזרה. את ההגרלה ערכנו רק לאחר שכל הבורות היו חפורים. זהו שוב עקרון הסמיות בפעולה: השתדלנו למנוע הבדלים בצורת החפירה שיוכלו להסגיר, ולו ברמז, היכן הוטמנו החפצים. למשל, היינו עלולים להתעצל ולא לחפור בורות עמוקים באותה המידה אילו היינו יודעים שממילא לא נטמין בהם שום חפץ; כמות החול שהיה נשאר מפוזר סביבם הייתה אז קטנה יותר, דבר שהיה עשוי לחשוף את מיקומם.

בשלב זה הדאוזר חזר עם מלוויו, התהלך בין הבורות המכוסים כשהוא מחזיק את המוטות, והכריז באילו מהם הוא חש בחפצים. אחד הבודקים מטעמנו נעץ אז דיגלון אדום סמוך לכל בור שהדאוזר בחר – סך הכל 15 דגלונים בכל אזור (הדאוזר ידע מראש שבכל אזור יוטמנו 15 חפצים). לאחר שתהליך האיתור הסתיים לשביעות רצונו של הדאוזר וכל סימוניו תועדו על דף, התכנסנו כולנו יחד לבדוק את התוצאות.

בכל אזור, מחצית מהבורות (15 מתוך 30) הכילו חפצים. לכן, אדם המנחש באקראי 15 מיקומים, צפוי "לפגוע" בכמחצית מ-15 החפצים המוטמנים, כלומר צפוי בממוצע לנחש נכונה את מיקומם של 7.5 חפצים. כמובן שבניחוש אקראי ייתכנו סטיות קלות, ולכן אין לראות בניחוש נכון של 9 עצמים, למשל, ראייה משכנעת ליכולת דאוזינג אמיתית. כדי להוכיח שהוא אכן ניחן ביכולת כזו, הדאוזר יצטרך לעבור רף מחמיר יותר. רף ההצלחה שקבענו – בעצה אחת עם הדאוזר – היה 13: אם הוא יצליח לגלות 13 חפצים או יותר, אפילו רק באחד משני האזורים, אז הדבר יהווה הוכחה משכנעת לטענותיו. אם, לחילופין, הוא יגלה רק 12 חפצים או פחות בכל אחד מהאזורים, אזי מקובל על שני הצדדים שהוא נכשל במשימתו. כמובן שייתכן שגם אדם המנחש באקראי יצליח לעבור את הרף שקבענו, אבל חישוב מתמטי מגלה שההסתברות לכך היא זעומה: בערך 1 ל-7,000.

לאחר שסיים את עבודתו, וממש לפני הרגע המכריע של בדיקת התוצאות, העריך הדאוזר שהוא הצליח לזהות את כל 15 החפצים בכל אחד משני האזורים, כלומר 100% הצלחה. הוא גם ציין כי לא נתקל בשום בעיות בעבודתו.

והתוצאה: הדאוזר הצליח לזהות 8 מתוך 15 הבקבוקים, ו-8 מתוך 15 הברזלים. כלומר, בדיוק לפי הצפוי בניחוש.

הנה סרטון המתעד בקצרה את האירועים:

מה באמת מזיז את המוטות?

ההסבר לתנועת המוטות ניתן כבר ב-1852, על ידי ויליאם קרפנטר. המוטות זזים כתוצאה מתנועות זעירות בלתי מודעות ובלתי רצוניות של הדאוזר עצמו. מספיק שינוי זווית קטן ביותר של כפות הידיים כדי לגרום למוטות להיפתח או להיסגר.

אפקט כזה, שבו סוגסטיה או ציפייה גורמות לתנועות בלתי רצוניות ובלתי מודעות, נקרא אפקט אידאו-מוטורי, והוא זה שמסביר גם מטוטלות שעונות על שאלות, כוסות שנעות על פני לוח ויג'י בזמן סיאנס, שולחנות שזזים ואף מתרוממים בזמן סיאנס, שינויים בהתנגדות הידיים בזמן לחיצות בטכניקת הקינסיולוגיה השימושית, ועוד.

כשהוא עובד עם המוטות, הדאוזר למעשה מפעיל שלא במודע כישורי "גששות". הידע והניסיון הרבים שצבר במהלך עבודתו כקבלן עוזרים לו לבצע ניחושים נבונים. במקומות שהוא משער שהמטרה נמצאת, ידיו זזות באופן בלתי מודע והמוטות משנים את מצבם. מסיפוריו משתמע שברוב המקרים היה רמז כלשהו לקיומו של הגורם שהוא איתר. בין אם זה היה תוואי שטח ייחודי, מפה שהוא בדק מבעוד מועד או אפילו משהו שהוא יכול היה לראות בזווית העין, כמו קו מתח גבוה. גם המזל האיר לו פנים מדי פעם, מן הסתם.

איך הדאוזר הגיב על התוצאות?

תגובתו הראשונית של אהרוני לכישלון הייתה הפתעה:

"הייתי אמור לגלות, אם לא את כולם, את רובם. אני לא יכול לבקר את הניסוי, כי הוא נעשה באופן הכי מסודר שיכול להיות. אם הייתי מודע לכמות הטעויות האפשרית הייתי בודק כמה פעמים. כנראה הייתי פזיז… אם הייתי פחות שוויצר אולי הייתי מוצא יותר." כשנשאל האם תוצאות הניסוי ערערו את אמונתו בדאוזינג, ענה: "ממש לא. ביום-יום, כשאני צריך להכניס טרקטור, ואני מגלה את הצינור, בכל עומק… זה מה שזה נותן לי."

כמה מילים על הונאה עצמית

לאורך כל האינטראקציה עם אהרוני, התרשמנו שהוא מאמין באמת ובתמים ביכולותיו. לא חשפנו כאן שרלטן, אלא לדעתנו, אדם שבבלי דעת הונה את עצמו. כולנו מועדים להונאה עצמית, ומן הסתם עשינו זאת פעמים רבות במהלך חיינו.

המסר פשוט: ללא בדיקה מבוקרת, קל מאוד להגיע למסקנות שגויות, ואם הן רצויות לנו – להתחיל להאמין בנכונותן. הנקודה החשובה היא שאם נחזור על בדיקה לא מבוקרת שוב ושוב, סביר שנטעה שוב ושוב. ניסיון אישי רב מסוג כזה לא רק שאינו מקרב לאמת, הוא רק מנציח את הטעות. באופן פרדוקסלי, הביטחון שלנו שאנחנו צודקים ילך ויגבר, רק משום שחזרנו על אותה הסקת מסקנות שגויה שוב ושוב, ולא משום שהתקרבנו באופן כלשהו למצב העניינים האמיתי.

את מעגל הקסמים הזה אפשר לשבור רק אם מציבים כמטרה את הניסיון להפריך את אמונתנו. לא לאשש אותה. רק אם נחפש באופן פעיל דרכים להראות שאנחנו טועים, וניכשל בכך שוב ושוב, תהיה לנו סיבה טובה להגביר את הביטחון שלנו שאנחנו בדרך הנכונה.

המדע הוא דרך לנסות לא לשטות בעצמך. העיקרון הראשון הוא שאסור לך לשטות בעצמך, ואתה האדם שהכי קל לשטות בו.  – ריצ'רד פ' פיינמן

ולסיום, ריצ'רד דוקינס וכמה דאוזרים שהשתתפו בניסוי מבוקר. שימו לב איך כולם נדהמים מהכישלון שלהם, ואיך אף אחד מהם לא משנה את דעתו, לפחות לא מול המצלמה.

** פוסט מקביל פורסם באתר "האייל הקורא".

והפעם, פוסט מתורגם (באישור) מאת Oliver Childs שמנפץ 10 מיתוסים רווחים בנוגע לסרטן. הפוסט מופיע במקור באתר של cancer research UK.
(כשמופיע בטקסט "אנחנו חוקרים"/"אנחנו מממנים" – הכוונה לארגון הנ"ל כמובן).

*

גגלו "סרטן" ותוצפו במיליוני אתרים וסרטוני יוטיוב.

הבעיה היא שרוב המידע שתמצאו אינו מדויק במקרה הטוב, ומטעה בצורה מסוכנת במקרה הרע. יש שפע מקורות מידע מבוססי ראיות וקלים להבנה בנוגע לסרטן, אבל יש לא פחות, אם לא יותר, אתרים שמפיצים מיתוסים.

וזה יכול להיות מאוד מאתגר להבחין בין עובדות לדמיון, היות שרוב המידע השגוי נראה ונשמע מתקבל על הדעת. אבל אם מגרדים את פני השטח ומחפשים אחר הראיות, הרבה "אמיתות" ממוחזרות קורסות.

בפוסט הזה נתייחס ל-10 מיתוסים בקשר לסרטן שנתקלים בהם באופן קבוע. כשאנו נסמכים על ראיות ולא על אנקדוטות ודמגוגיה, נציג מה מראים המחקרים לגבי מצב הדברים האמיתי.

• מיתוס 1: הסרטן הוא מחלה מודרנית שיצר האדם
• מיתוס 2: מזונות-על מונעים סרטן
• מיתוס 3: דיאטה חומצית גורמת לסרטן
• מיתוס 4: סוכר מזין את התאים הסרטניים
• מיתוס 5: הסרטן הוא פטרייה, וסודה לשתייה היא התרופה
• מיתוס 6: קיימת תרופת פלא לסרטן…
• מיתוס 7: … וחברות התרופות מסתירות אותה
• מיתוס 8: טיפולים נגד סרטן הורגים יותר משהם מרפאים
• מיתוס 9: לא הישגנו שום התקדמות במאבק בסרטן
• מיתוס 10: כרישים לא חולים בסרטן

מיתוס 1: הסרטן הוא מחלה מודרנית שיצר האדם

המודעות הציבורית לסרטן אולי גדלה בהשוואה לדורות הקודמים, אבל סרטן אינו רק "מחלה מודרנית" של העולם המערבי. הסרטן קיים מאז ומתמיד. הוא תואר כבר לפני אלפי שנים ע"י רופאים מצרים ויוונים, וחוקרים גילו סימנים שמעידים על סרטן בשלד בן 3000 שנה.

למרות שבהחלט נכון כי מחלות הקשורות בסגנון חיים – כמו סרטן – נמצאות בעליה, הסיכון הגדול ביותר לסרטן הוא הגיל. העובדה הפשוטה היא שיותר אנשים חיים מספיק כדי לפתח סרטן, הודות להצלחות שלנו בהתמודדות עם מחלות זיהומיות וגורמי מוות אחרים כמו תזונה לקויה. טבעי לגמרי שנזקים ל-DNA מצטברים ככל שאנחנו מזדקנים, ונזקים אלה עלולים להוביל להתפתחות סרטן.

אנחנו גם מסוגלים לאבחן סרטן בצורה מדויקת יותר, הודות להתקדמות בטכנולוגיות הסריקות וההדמיות.

כן, סגנון חיים, תזונה וגורמים אחרים כמו זיהום אוויר משפיעים יחד בצורה משמעותית על הסיכון ללקות בסרטן. עישון לדוגמה, עומד מאחורי רבע מכל מקרי המוות מסרטן באנגליה, אבל זה לא כמו לטעון שמדובר במחלה שמקורה באדם המודרני. קיימות סיבות טבעיות רבות לסרטן, למשל – אחד מכל שישה מקרי סרטן נגרם ע"י וירוסים וחיידקים.

מיתוס 2: מזונות-על מונעים סרטן

אוכמניות, סלק, ברוקולי, שום, תה ירוק… והרשימה לא נגמרת.

למרות אלפי אתרים שטוענים אחרת, אין דבר כזה מזון-על. זה מונח שיווקי שהומצא כדי למכור מוצרים ואין לו שום בסיס מדעי.

זה לא אומר שלא צריך לחשוב על מה שאוכלים. יש מזונות שהם בבירור בריאים יותר מאחרים. חופן אוכמניות או ספל תה ירוק יכולים בהחלט להיות חלק מדיאטה בריאה ומאוזנת. לשלב פירות בתפריט זה רעיון מצוין ואכילה של מגוון ירקות גם היא עוזרת, אבל הירק הספציפי שאתם בוחרים לא ממש משנה.

הגוף שלנו הוא דבר מורכב, וכך גם הסרטן, לכן זו הפשטה מוגזמת לקבוע שקיים איזשהו סוג מזון שכשלעצמו יכול להשפיע באופן משמעותי על הסיכון להתפתחות סרטן.

על העדויות המדעיות לגבי נוגדי חמצון וסרטן אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן.

הראיות שהצטברו במהלך עשרות השנים האחרונות מצביעות על מסקנה פשוטה ולא סנסציונית: הדרך הטובה ביותר להקטין את הסיכון לסרטן היא על ידי אימוץ התנהגויות בריאות לטווח ארוך, כמו הימנעות מעישון, ביצוע פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין והימנעות משתיה מרובה של אלכוהול.

מיתוס 3: דיאטה חומצית גורמת לסרטן

כמה מיתוסים לגבי סרטן עקשניים בצורה מפתיעה, למרות שהם נוגדים את הביולוגיה הבסיסית. אחד מהם הוא הרעיון שדיאטה שיש בה רכיבים "חומציים" מדי גורמת לחומציות של הדם לעלות, מה שמגדיל את הסיכון לסרטן. והפתרון המוצע: להגדיל צריכה של מאכלים "בסיסיים" כמו ירקות ירוקים ופירות (שכוללים, באופן פרדוקסלי, לימון).

מבחינה ביולוגית מדובר בשטות. נכון, תאים סרטניים לא יכולים לשרוד בסביבה בסיסית מדי, אבל זה נכון לכל התאים בגוף.

הדם הוא בד"כ מעט בסיסי. רמת החומציות של הדם מנוטרת בקפדנות ע"י הכליות ונשמרת בטווח מאוד מצומצם ובריא. המזון שאנחנו אוכלים לא יכול לשנות את רמת החומציות לפרקי זמן בעלי משמעות כלשהי, וכל עודף של חומצה או בסיס פשוט יוצא בשתן, שמשנה את החומציות שלו בהתאם. אפשר להיווכח בכך אם בודקים את רמת החומציות של השתן אחרי שאוכלים מאכלים שונים וזה הבסיס לאמונה השגויה שתזונה יכולה "להפוך את הגוף לבסיסי". החומציות של השתן – זה כל מה שמשתנה, ומי שטוען אחרת פשוט לא מבין איך הגוף שלנו פועל.

אכילה של הרבה ירקות ירוקים היא בהחלט בריאה, אבל לא בגלל איזשהו אפקט שיש לכך על רמת החומציות של הגוף.

קיים מצב פיזיולוגי שנקרא חמצת (acidosis), שבו הכליות והריאות לא מסוגלים לשמור על רמת pH (רמת חומציות) מאוזנת בגוף. מצב כזה הוא בדרך כלל תוצאה של מחלה רצינית או הרעלה, הוא יכול לסכן חיים ודורש טיפול רפואי דחוף, אבל אין קשר בינו לבין "דיאטות חומציות מדי".

ידוע שהסביבה המידית שמקיפה את תאי הסרטן יכולה להפוך לחומצית. הדבר נובע מהבדל באופן שבו גידולים סרטניים יוצרים אנרגיה ומשתמשים בחמצן, בהשוואה לרקמות בריאות. חוקרים עובדים קשה כדי להבין למה זה קורה, כדי לפתח טיפולים יעילים יותר לסרטן.

אבל אין ראיות טובות שתומכות ברעיון כי הדיאטה יכולה לשנות את החומציות של הגוף, או שיש לה השפעה כלשהי על הסרטן.

מיתוס 4: סוכר מזין את התאים הסרטניים

רעיון נוסף שנתקלים בו הרבה הוא שסוכר "מזין את התאים הסרטניים", ולפיכך חולים בסרטן צריכים להתנזר ממנו לחלוטין. מדובר בהפשטת יתר של תחום מורכב ביותר שאנחנו רק מתחילים להבין.

"סוכר" הוא מושג כללי ביותר. הוא מתייחס למגוון רחב של מולקולות שכולל סוכרים פשוטים שנמצאים בצמחים, גלוקוז ופרוקטוז. הגרגרים הלבנים המוכרים לנו נקראים סוכרוז, והם עשויים משילוב של גלוקוז ופרוקטוז. כל הסוכרים הם פחמימות – מולקולות עשויות מפחמן מימן וחמצן.

פחמימות – בין אם מקורן בעוגה או בגזר – מפורקות במערכת העיכול לצורך שחרור גלוקוז ופרוקטוז. אלה נספגים בזרם הדם ומספקים אנרגיה שנדרשת לקיומנו.

כל התאים, סרטניים או לא, משתמשים בגלוקוז להפקת אנרגיה. היות שתאים סרטניים גדלים בדרך כלל מאוד מהר ביחס לתאים בריאים, הם צרכנים גבוהים של הדלק הזה. קיימות גם עדויות שהם מפיקים אנרגיה מגלוקוז בדרך שונה מאשר תאים בריאים. חוקרים מנסים להבין את ההבדלים בצריכת האנרגיה ולנצל אותם לפיתוח טיפולים טובים יותר (כולל התרופה המעניינת אך הרחוקה מלהיות מוכחת – DCA).

אבל כל זה לא אומר שסוכר מעוגות, ממתקים ומאכלים ממותקים אחרים מזין באופן ספציפי תאים סרטניים בניגוד לכל סוג אחר של מפחמימות. הגוף שלנו לא בוחר אילו תאים יקבלו את הדלק. הוא הופך את הרוב המכריע של הפחמימות שאנחנו אוכלים לגלוקוז, פרוקטוז וסוכרים פשוטים אחרים, והם נצרכים על ידי רקמות כשהן זקוקות לאנרגיה.

אף שמומלץ להגביל מאכלים רוויי סוכר כחלק מדיאטה בריאה כללית וכדי להימנע מעליה במשקל, יש עדיין מרחק רב בין זה לבין הטענה כי מאכלים כאלה מזינים באופן ספציפי תאים סרטניים.

גם מיתוס "הדיאטה החומצית" וגם מיתוס "סוכר מזין סרטן" מעוותים עצות תזונתיות אחראיות. כמובן, אף אחד לא אומר שתזונה בריאה לא משנה כשזה נוגע לסרטן. ראיות מדעיות לגבי הקשר בין תזונה לבין סרטן אפשר לקרוא כאן.

אבל עצות תזונתיות חייבות להתבסס על עובדות מדעיות. בכל הקשור לטיפים תזונתיים להפחתת הסיכון לסרטן, מחקרים מראים שאותן עצות משעממות לאכילה נכונה עדיין בתוקף: פירות, ירקות, סיבים תזונתיים, עוף ודגים – טובים. יותר מדי שומן, מלח, סוכר, בשר אדום או מעובד ואלכוהול – פחות טובים. בנוסף, תוכלו למצוא צרור קישורים לעצות מבוססות ראיות בפוסט "מה לאכול בזמן טיפול נגד סרטן". הרחבה על המדע שמאחורי סרטן וסוכר אפשר לקרוא כאן.

מיתוס 5: הסרטן הוא פטרייה, וסודה לשתייה היא התרופה

ה"תאוריה" הזאת מגיעה מתצפית לא מאוד חדת עין, ש"סרטן הוא תמיד לבן".

לא רק שמקורם של תאים סרטניים אינו פטרייתי, הם גם לא תמיד לבנים. חלק מהגידולים כן, אבל חלק לא. שאלו כל פתולוג או מנתח סרטן, או פשוט חפשו בגוגל-תמונות (אבל אולי לא מיד אחרי האוכל).

התומכים בתאוריה הזאת טוענים כי הסרטן נגרם כתוצאה מזיהום של פטריית הקנדידה, ושהגידולים הסרטניים הם למעשה הדרך של הגוף להגן על עצמו מהזיהום. אבל אין שום ראיות שמצביעות על כך שהדבר נכון.

יתרה מזאת, אנשים רבים בריאים לחלוטין נגועים בקנדידה – זהו חלק נורמלי לגמרי ממערך היצורים המיקרוסקופיים שחיים בתוך ועל כל אחד מאיתנו. בדרך כלל מערכת החיסון שלנו עומדת על המשמר אבל זיהומים יכולים להחמיר אצל אנשים עם מערכת חיסונית חלשה.

ה"פתרון הפשוט" שמוצע הוא להזריק לגידולים סודה לשתייה (סודיום ביקרבונט). זה אפילו לא הטיפול שמשתמשים בו כדי לטפל בזיהומים פטרייתיים מוכחים, שלא לדבר על סרטן. להפך, יש עדויות טובות לכך שמינונים גבוהים של סודיום ביקרבונט יכולים להוביל לתוצאות חמורות, ואף קטלניות.

מחקרים אחדים מצביעים על כך שסודיום ביקרבונט יכול להשפיע על תאים סרטניים שהוחדרו לעכברים או תאים שמגודלים במבחנה, על ידי נטרול החומציות בסביבה המידית של הגידול. חוקרים בארה"ב עורכים ניסוי קליני קטן שמטרתו לבדוק האם כמוסות סודיום ביקרבונט עשויות להפחית כאבים כתוצאה מהסרטן וכן למצוא את המינון המקסימלי האפשרי. הם לא בודקים האם יש לו השפעה כלשהי על הגידולים. ככל הידוע לנו, לא פורסמו עדיין מחקרים קליניים על סודיום ביקרבונט כשיטת טיפול בסרטן.

כדאי גם לציין, שלא ברור אם אפשרי לתת מנות של סודיום ביקרבונט שיכולות להשפיע בצורה משמעותית על סרטן בבני אדם, למרות שהנושא נחקר. בגלל שהגוף מתנגד בתוקף לניסיונות לשנות את רמת ה-pH שלו, בדרך כלל על ידי סילוק הביקרבונט דרך הכליות, קיים סיכון שמינונים שהינם גבוהים מספיק כדי להשפיע על החומציות סביב הגידולים יגרמו למצב מסוכן שנקרא בססת (alkalosis).

ההערכה היא שמינון של כ-12 גרם סודה לשתייה ביום (למבוגר שמשקלו 65 ק"ג) מסוגל לנטרל חומציות שמיוצרת מגידול שגודלו מילימטר מעוקב בלבד. אבל כמויות שעולות על כ-30 גרם ליום עלולות לגרום כבר לנזקים בריאותיים חמורים. עשו אתם את החשבון.

מיתוס 6: קיימת תרופת פלא לסרטן…

החל מקנאביס וכלה בחוקני קפה, האינטרנט שטוף בסרטונים ואנקדוטות אישיות על תרופות "פלא" "טבעיות" לסרטן.

אבל טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן – סרטוני יוטיוב ופוסטים בפייסבוק אינם עדות מדעית, ואינם משתווים לראיות איכותיות, מבוקרות עמיתים.

במקרים רבים אי אפשר לקבוע אם המטופלים שמככבים בסיפורים כאלה "נרפאו" מאיזשהו טיפול אלטרנטיבי או לא. אין לנו שום מושג לגבי הדיאגנוזה הרפואית שלהם, לגבי השלב שבו נמצאת המחלה, לגבי טיפולים אחרים שהם קיבלו במקביל או אפילו אם הם בכלל אובחנו כחולים בסרטן.

ואנחנו שומעים רק על סיפורי הצלחה – מה לגבי כל אלה שניסו את הטיפולים האלה ולא שרדו? המתים לא יכולים לדבר, ולעתים קרובות אנשים שטענו טענות מרחיקות לכת לגבי "תרופות פלא" בוחרים רק את המקרים הטובים ביותר ולא מציגים את התמונה המלאה.

הנקודה האחרונה מדגישה את החשיבות של פרסום מידע שמבוסס על מחקרים קליניים וניסויי מעבדה קפדניים, מבוקרי עמיתים. ראשית, משום שביצוע מחקרים קליניים איכותיים מאפשר לחוקרים להוכיח אם טיפול מסוים בטוח ויעיל, ושנית, כי פרסום המידע מאפשר לרופאים מסביב לעולם לשפוט את המצב בעצמם ולהשתמש בו לטובת המטופלים שלהם.

זה הסטנדרט שבו כל הטיפולים בסרטן צריכים לעמוד.

זה לא אומר שהטבע לא יכול להיות מקור פוטנציאלי לטיפולים – החל מאספירין (קליפת עץ הערבה) ועד פניצילין (עובש). התרופה נגד סרטן "טקסול" למשל, זוקקה לראשונה מהקליפה והמחטים של עץ ה-Pacific Yew. אבל זה רחוק מאוד מהטענה שצריך ללעוס קליפה של עץ כדי להילחם בגידול סרטני. מדובר בטיפול אפקטיבי בזכות העובדה שהרכיב הפעיל זוקק ונבדק במחקרים קליניים. כך אנחנו יודעים שהוא בטוח ואפקטיבי, וגם מה המינון הנכון.

כמובן, אנשים עם סרטן רוצים להביס את המחלה בכל דרך אפשרית, ובהחלט אפשר להבין שהם מחפשים אחר תרופות פוטנציאליות, תהיינה אשר תהיינה. אבל העצה שלנו היא להיזהר מכל דבר שממותג כ"תרופת פלא", במיוחד אם מישהו מנסה למכור לכם את זה. בויקיפדיה יש רשימה מצוינת של טיפולים בסרטן שאינם אפקטיביים, ושמוצגים לעתים קרובות כתרופות פלא.

לגבי קנאביס וסרטן – נושא שאנחנו נשאלים לגביו הרבה – אתם מוזמנים לקרוא בפוסט הזה, שכולל מידע לגבי המחקרים הקליניים שאנחנו עוזרים לממן.

ואם נתקלתם בידיעה על מדענים בקנדה ש"מרפאים סרטן אבל אף אחד לא יודע מזה", מדובר בתרופה מעניינת, שיעילותה עדיין לא הוכחה, שנקראת DCA ושכתבנו עליה כאן בעבר.

מיתוס 7: … וחברות התרופות מסתירות אותה

יד ביד עם הרעיון שקיים שפע של "תרופות פלא" צועד הרעיון שהממשל, תעשיית התרופות ואפילו עמותות שלא למטרות רווח משתפות פעולה בקונספירציה שמטרתה להסתיר את אותן תרופות פלא, וזאת כדי לא לפגוע ברווחיהם מהטיפולים הקיימים.

תהיה ה"תרופה" אשר תהיה, הלוגיקה בדרך כלל זהה: זה קיים ומוכן לשימוש, זול, לא ניתן לרשום עליו פטנט, ולכן הממסד הרפואי מסתיר את זה – כדי לשמור על הכנסותיו. אבל, כמו שכתבנו בעבר, אין קונספירציה – לפעמים זה פשוט לא עובד.

אין ספק שתעשיית התרופות סובלת מבעיות בנוגע לשקיפות ולניסויים קליניים שצריך לתת להם מענה (הספר bad pharma של בן גולדקר הוא מבוא שימושי). אנחנו דוחפים חזק את הרגולטורים ואת חברות התרופות כדי להבטיח שתרופות אפקטיביות יהיו זמינות במחיר הוגן לשירות הבריאות הלאומי (NHS), למרות שחשוב לזכור שתהליך המחקר והפיתוח של תרופות עולה כסף רב, שהחברות צריכות להחזיר.

בעיות עם תרופות קונבנציונליות לא מוכיחות באופן אוטומטי שטיפולים אלטרנטיביים עובדים. אם להשתמש במטאפורה, העובדה שמכוניות מתרסקות לפעמים לא אומרת ששטיחים מעופפים הם צורת תחבורה עדיפה.

זה פשוט חסר היגיון שחברות תרופות ירצו להסתיר תרופה פוטנציאלית. מציאת טיפול אפקטיבי יבטיח מכירות עולמיות בהיקפים עצומים.

והטיעון לפיו לא ניתן לרשום על הטיפול פטנט – גם הוא אינו מחזיק מים. חברות התרופות אינן טיפשות, והן יזנקו במהירות על כל אפיק מבטיח לטיפול אפקטיבי. יש תמיד דרכים לארוז מחדש מולקולות ולרשום עליהן פטנט, מה שיחזיר את ההשקעה שנדרשת כדי לפתח ולבדוק אותן בניסויים קליניים (עלויות שמגיעות למיליונים רבים של דולרים), אם אכן יסתבר שהטיפול עובד.

חשוב גם להזכיר שאגודות ללא מטרות רווח כמו Cancer Research UK ומדענים שממומנים ע"י הממשלה חופשיים לחקור טיפולים מבטיחים ללא מניעי רווח. קשה גם להבין מדוע רופאים בשירות הבריאות הלאומי (של אנגליה) שרושמים לעתים קרובות תרופות גנריות, לא ישתמשו בטיפולים זולים, אם הם מתגלים כאפקטיביים בניסויים קליניים.

כדוגמה, אנחנו מממנים ניסוי בקנה מידה גדול לאספירין – תרופה שיוצרה לראשונה ב-1897 וכיום היא אחת התרופות שאינן מוגנות בפטנט שנמצאות בשימוש הנרחב ביותר בעולם. אנחנו חוקרים האם היא יכולה למנוע סרטן-מעי באנשים שנמצאים בסיכון גבוה, להפחית תופעות לוואי של כימותרפיה ואפילו למנוע חזרת סרטן ולשפר שרידות.

לבסוף, כדאי לזכור שכולנו בני אדם – אפילו פוליטיקאים ומנהלי חברות תרופות – ושהסרטן יכול לפגוע בכל אחד. אנשים בחברות תרופות, ממשלות, אגודות ו"הממסד הרפואי" בכללותו, כולם עלולים למות מסרטן, וחלקם מתים ממנו.

כאן ב-Cancer Research UK ראינו יקירים ועובדים מתמודדים עם סרטן. רבים מהם שרדו. אחרים – לא. לטעון שאנחנו – באופן קולקטיבי ואישי – מחביאים "את התרופה" זה לא רק אבסורדי, זה פוגע בקהילה שלמה של מדענים מסורים, בצוות העובדים בחקר הסרטן ובתומכים בהם, ויותר מכל, בחולים ובבני משפחותיהם.

מיתוס 8: טיפולים נגד סרטן הורגים יותר משהם מרפאים

בואו נהיה ברורים, טיפולים נגד סרטן – כימותרפיה, הקרנות או ניתוחים – הם לא פיקניק. תופעות הלוואי יכולות להיות קשות. אחרי הכל, טיפולים שתוכננו להרוג תאים סרטניים ישפיעו באופן בלתי נמנע גם על תאים בריאים. ולעתים, לצערנו, טיפולים לא עובדים. אנחנו יודעים שקשה מאוד לטפל בסרטן שנמצא בשלבים מתקדמים והתפשט כבר בכל רחבי הגוף, ולמרות שטיפול יכול לספק הקלה סימפטומטית ולהאריך חיים, במקרים כאלה הוא כבר לא יוכל לרפא.

ניתוח הוא עדיין הדרך האפקטיבית ביותר להתמודדות עם הסרטן, בתנאי שהוא מאובחן מוקדם מספיק. הקרנות (רדיו-תרפיה) עוזרות לרפא יותר אנשים מאשר תרופות. ועדיין, לכימותרפיה ולתרופות אחרות לסרטן יש תפקיד חשוב מאוד בטיפול בסרטן – במקרים אחדים בעזרה בריפוי, במקרים אחרים – בהארכת חיים.

הטענה שמסתובבת באינטרנט, לפיה כימותרפיה "יעילה רק ב-3%" היא מטעה ביותר ולא מעודכנת, כפי שמוסבר לעומק בשני הפוסטים האלה בבלוג Science Based Medicine. כתבנו גם את הפוסט הזה בתגובה לטענה שכימותרפיה עלולה "לעודד סרטן".

חשוב לציין ששיעור ההצלחה של תרופות עולה עם הזמן. למשל, למעלה מ-96% מהגברים נרפאים היום מסרטן האשכים, בהשוואה לפחות מ-70% בשנות השבעים של המאה הקודמת, חלקית הודות לתרופה שעזרנו לפתח שנקראת cisplatin. שלושה רבעים מהילדים שחולים בסרטן נרפאים בימינו, בהשוואה לכרבע בסוף שנות השישים – רובם חיים היום באופן ישיר הודות לכימותרפיה.

אנחנו יודעים שיש עדיין דרך ארוכה עד שיהיו ברשותנו טיפולים מעודנים ואפקטיביים לכל סוגי הסרטן. וחשוב שרופאים, מטופלים והמשפחות שלהם יהיו ריאליסטים וישרים לגבי האפשרויות הטובות ביותר לטיפול שעומדות בפניהם, במיוחד כשהסרטן בשלבים מתקדמים מאוד.

לעתים אולי עדיף לבחור טיפול שמתמקד בהקלה על כאבים וסימפטומים אחרים מאשר לנסות לרפא את המחלה. מציאת האיזון בין איכות חיים לאורך חיים תישאר תמיד סוגיה שכל מטופל יצטרך להחליט בה בעצמו.

מיתוס 9: לא הישגנו שום התקדמות במאבק בסרטן

זה פשוט לא נכון. הודות להתקדמויות במחקר, שיעור ההישרדות מסרטן הוכפל באנגליה במהלך 40 השנה האחרונות, ושיעור התמותה ירד ב-10% בעשור האחרון לבדו. למעשה, מחצית מכל המטופלים היום ממשיכים לחיות לפחות 10 שנים. במאמר הזה אפשר למצוא כמה נתוני מפתח.

בהגדרה, המספרים האלה מתייחסים למטופלים שהתחילו לקבל טיפול לפני 10 שנים לפחות. סביר שמי שיאובחן היום ויתחיל טיפול יהיה בעל סיכויים אף טובים מאלה.

כדי לראות איך התמונה השתנתה, הכינו לעצמכם כוס תה וצפו בסרט התיעודי שעזרנו להכין – האויב שבתוכנו: 50 שנה של מלחמה בסרטן. מימיה הראשונים של הכימותרפיה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת ועד לתרופות ה"חכמות" החדשות ביותר ולהקרנות מדויקות, הסרט ממחיש כמה רחוק הגענו במהלך השנים.

דרך ארוכה עדיין לפנינו. יש מספר סוגים של סרטן שבהם ההתקדמות איטית בהרבה, כמו סרטן הריאות, המוח, הלבלב והוושט. וכשמאבדים מישהו שיקר לנו, זה מרגיש כאילו לא חלה כל התקדמות.

זאת הסיבה שאנחנו עובדים קשה כל כך בניסיון להביס את הסרטן כמה שיותר מהר, ולהבטיח שאף אחד לא יאבד את חייו בטרם עת כתוצאה מהמחלה הזאת.

מיתוס 10: כרישים לא חולים בסרטן

הם כן.

המאמר המצוין הזה בוחן מדוע המיתוס על כרישים נטולי סרטן החזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

 *

קישורים לקריאה נוספת:

• CancerHelp UK – Alternative and complementary therapies
• NHS Behind The Headlines
• US National Cancer Institute – Alternative and complementary therapies
• Memorial Sloan Kettering Cancer Centre – Herbs, botanicals and other products
• American Cancer Society – Complementary and alternative therapies
• Science-based Medicine blog
• Wikipedia: list of ineffective cancer treatments
• Quackwatch – a special message to cancer patients
• ASCO Answers – Myths and Facts about Cancer

"הרפואה הסינית המסורתית ריפאה מיליוני אנשים במשך אלפי שנים!"

מי מאיתנו לא נתקל בטענה כזאת או דומה לה.

מה באמת מסתתר מאחורי הרפואה הסינית המסורתית? כמה אנשים היא באמת ריפאה?

הבהרה: הפוסט הנוכחי לא מתיימר לעסוק ברפואה הסינית המסורתית בצורה מדעית. לשם כך יש להגדיר תחילה מה הטיפולים שרוצים לבדוק ואז לחפש מחקרים איכותיים שבחנו אותם. (הפניות לקריאה נוספת ולמחקרים תוכלו למצוא בקישורים שבסוף הפוסט). מה שהפוסט הזה כן מעניק זו הצצה מזווית שונה, היסטורית, אנתרופולוגית, סובייקטיבית, אנקדוטלית אם תרצו. אבל עדיין, הצצה מרתקת, לטעמי.

דוגלד קריסטי (Dugald Christie) היה מנתח סקוטי ששירת כרופא מיסיונר בצפון מזרח סין בין השנים 1883 ו-1913. הוא כתב ספר שמתאר את רשמיו מאותן 30 שנים בסין.

בתחילה נתקל בהתנגדות חריפה מצד התושבים. הסינים היו חשדניים כלפי זרים והפיצו שמועות זדוניות לגבי מעשיהם האפלים. אך לאחר שריפא עיוורים בעזרת ניתוחי קטרקט ועזר לכל אותם חולים שהרופאים המקומיים לא הצליחו לעזור להם, הקהילה התחילה להבין בהדרגה שיש לו משהו להציע שהיה טוב בהרבה ממה שהם היו רגילים אליו.

פעילותו החלה לעורר עניין לא רק בקרב החולים, ורבים התגודדו מסביב למרפאה שלו כדי ללמוד ממנו. בהמשך הקים את ה- Mukden Medical College, כדי להכשיר רופאים סיניים ברפואה מערבית.

30 השנה שבמהלכן פעל בסין הספיקו לו כדי להתרשם לעומק ממה שהיה לרפואה הסינית המסורתית להציע.

הבה נציץ יחד אל נפלאות הידע הסיני העתיק!

* הטקסט שלפניכם הוא תרגום חופשי של חלקים נבחרים מהפרק החמישי בספר.
** אזהרה: הטקסט מכיל תיאורים גרפיים שעלולים להסב אי נעימות לקוראים רגישים.

 *   *   *

הרפואה הסינית הקלאסית מבוססת על ספר מהמאה השלישית או הרביעית לפנה"ס. הספר מדבר על רפואה ועל פיזיקה, על yin ו-yang, על חמשת היסודות, על מחלות, דיקור ועוד. האדם נמצא בקו הבריאות כל עוד חמשת היסודות שמהם מורכב גוף האדם – מתכת, עץ, מים, אש ואדמה – נמצאים באיזון. כשהאיזון ביניהם מופר – מופיעות מחלות. מטרת הטיפול היא להחזיר את האיזון בין היסודות. תרופות מסווגות בהתאם לחמישה צבעים (לבן, ירוק, שחור, אדום, צהוב), חמישה טעמים (חריף, חמוץ, מלוח, מר, מתוק), חמישה אברים בגוף (ריאות, כבד, כליות, לב, טחול), וסדרות נוספות של חמישה אלמנטים.

אם הלב חלש, למשל, זה אומר שיש פחות מדי אש. אש מיוצרת ע"י עץ, שמתאים לכבד. לפיכך כדי לחזק את הלב, צריך לחזק את הכבד והתרופה צריכה להיות חמוצה וירוקה. מאכלים מרים אסורים בתכלית האיסור. אם לעומת זאת הריאות נפגעו, מה שנדרש הוא אדמה, כדי לייצר את המתכת החסרה, כלומר, יש לעורר את הטחול והתרופה צריכה להיות צהובה ומתוקה. יש להתרחק ממאכלים חריפים.

תרשים עתיק של נקודות דיקור ומרידיאנים (ויקיפדיה)

הרופאים הסינים הודו בפני שהם לא יודעים דבר לגבי ניתוחים. הם לא מסוגלים לקשור עורק, לקטוע אצבע או לבצע את הניתוחים הפשוטים ביותר. סוג הטיפול היחיד שמזכיר באיזושהי מידה ניתוח הוא הדיקור (אקופונקטורה), שמשמש לכל סוג של בעיה. יש תשעה סוגי מחטים ולעתים קרובות משתמשים בהן כשהן מלובנות. לפעמים הן מושארות בגוף למשך ימים. בהיעדר כל ידע אנטומי, המטפלים מחדירים לא פעם מחט דרך כלי דם גדול או אברים חיוניים, מה שמביא במקרים מסוימים למוות מידי.

ילד קטן שהובא לטיפול הציג מחזה מעורר רחמים. הרופא הודיע להורים שיש עודף של אש בגוף שלו, מה שדורש טיפול במחטים קרות. הוא ניקב את בטנו של הילד בכמה מקומות לעומק רב. הילד המסכן מת זמן קצר לאחר מכן.

לטיפול בכולרה נועצים מחטים בזרועות. למחלות ילדים אחרות, במיוחד פרכוסים, המחטים מוחדרות מתחת לציפורניים. למחלות עיניים הן מוחדרות בדרך כלל לעומק של כמה אינצ'ים אל תוך הגב העליון. מטופלים הגיעו אלי עם שטחים נרחבים של עור מקולף בגבם עקב טיפולים מוגזמים מסוג כזה, עם מכשור שלא היה נקי במיוחד.

צורת טיפול פוגענית אחרת מתבצעת באמצעות פלסטר-שרפי שחור, שמשמש לכל סוגי הכאב, חבלות, פצעים ונפיחוּת. ברגע שמופיע זיהום קטן מיד מדביקים עליו את הפלסטר, דבר שמונע שחרור טבעי של הזיהום. התוצאה היא לעתים קרובות מחלה חמורה. כמעט בכל מקרה של בעיית עצמות או מפרקים, המצב הוחמר, אם לא נגרם, כתוצאה מהפלסטר הקטלני הזה. ולמרות הכל, לסינים יש עדיין אמונה מלאה בסגולות המרפא שלו.

ילד בן תשע הובא בסל, וכאשר הוסר הפלסטר שכיסה לחלוטין את רגלו היה אפשר כמעט לשמוע את הריח, כמאמר הסינים. חלק גדול של עצם השוק היה כמעט חשוף. אמו דיווחה כי הוא לא קיבל שום תרופה למעט הפלסטר הזה, שהודבק על רגלו 15 חודשים לפני כן, כשנפצע קלות בנפילה. הילד היה עכשיו כחוש, עם דופק מהיר וחלש וסבל משיעול חמור. המוות נראה כבר מעבר לפינה. לקחנו אותו לבית החולים, טיפלנו ברגל בצורה רציונלית, ואחרי כמה ימים הסרנו את העצם הפגועה לחלוטין. בתוך חודש הוא כבר הלך, ורוד, חזק ועליז, ועם התלהבות רבה ללמוד לקרוא ולשיר שירים. מקרים כאלה נפוצים מאוד.

כל אדם שרוצה בכך יכול לעסוק ברפואה, ואפילו הרופאים המפורסמים והמלומדים ביותר לא יודעים דבר על מבנה המפרקים, מה שגורם סבל רב למטופלים שלהם.

ילד קטן עיקם את רגלו בזמן משחק והתלונן על כאבים. הילד נלקח לרופא סיני מפורסם, שמשך באלימות את הרגל ועיקם אותה עד שהילד צרח מכאבים. עד לאותו "טיפול" הילד היה מסוגל ללכת. אחריו הוא לא יכול היה אפילו לעמוד. כעבור שלושה שבועות הוא הגיע למרפאה שלנו. הירך הייתה כל כך נפוחה וכואבת, שהיינו חייבים לתת לו כלורופורם כדי לבצע את הבדיקה. הסתבר שמפרק היה מחוץ למקום, ללא ספק עקב הטיפול שקיבל. החזרנו אותו בקלות למקום, והילד חזר תוך זמן קצר לתפקוד מלא.

יום אחד, לאחר שהסרתי חתיכת עצם מאדם שנפגע קשה מפציעת ירי, הופתעתי לראות כמות לא מבוטלת של כספית נשפכת החוצה. "זה הכדור המותך!" הסביר המטופל. רופאים סינים לא טורחים לנסות ולהוציא את הכדורים, אלא מחדירים לתוך הפצע כספית, שלטענתם אמורה להמיס את העופרת, טענה שהמטופלים מאמינים בה כמובן.

דיקור + סימני כוסות רוח (ויקיפדיה)

הסינים משתמשים במסאז' ללא הרף, לא בהכרח באופן מדעי, אבל בצורה אינטליגנטית ומועילה. הם גם מכירים, גם אם בהגזמה, בתועלת של גירוי הסחה, (counter irritation) ויש להם שיטה קצת מוזרה לכך: העור נצבט ומעוות באופן חוזר וחד בין האצבעות או בין שתי פיסות עת או מטבעות נחושת, עד שהוא מאדים. כוסות רוח גם הן בשימוש נפוץ. אנשים מסתובבים עם עיגולים אדומים על המצח שלהם. "מה קרה?" אתה שואל בבהלה בפעם הראשונה. אבל התשובה המופתעת לא מאחרת להגיע: "היה לי כאב ראש, זה הכל."

אמונות טפלות רבות מסתובבות לגבי מחלות והגורמים להן, אמונות שמקורן זמן רב לפני הגעת הבודהיזם או הטאואיזם, וללא ספק ישרדו באזורים הכפריים זמן רב אחרי היעלמותם. שיער נכרך לעתים קרובות מעל לפצע כדי "להרחיק את הרעל מלעלות ללב". מטופל הסביר את המקור למחלה שלו, תוך שהוא מרכין ראש בחרטה של חוזר בתשובה: "העלבתי את אל הנמר. הייתי בגבעות ואכלתי בשר נמר, וזה עונשי."

אדם מבוגר הביא את בתו למרפאה שלי כשהיא במצב סופני של שחפת. היא הייתה כל כך חלשה עד שכמעט לא הצליחה לדדות אל חדר הבדיקה. כשהסברתי את מהות המחלה שלה, הוא ענה בנימוס אך בתקיפות: "אתה טועה. אין לה מחלת ריאות. גם אני רופא בעל שם, אבל אני לא מנתח. הגעתי אליך כי שמעתי על כישורי הניתוח שלך, כדי שתוציא את הדבר הרע שמאיים על חייה." הוא הסביר שלפני חודשים רבים התחיל לגדול בבטן שלה צב, וכעת הוא כבר בגודל של כף יד. הוא ניזון מדמה, אותו הוא שותה שלוש פעמים ביום. "הנה! אפשר להרגיש את הראש שלו זז מצד לצד, ממש מתחת ללב שלה. אתה לא יכול להוציא אותו?!" ה"צב" שהוא הרגיש היה לא יותר מאשר פעימות הדופק באבי העורקים, שהיה קל לחוש בהן כתוצאה מגופה הצנום והכחוש.

שליה אנושית מיובשת – שנות אלפיים (ויקיפדיה)

האמונה ברוחות רעות היא אוניברסלית, וכל מיני צורות של מחלות מיוחסות להן באופן כזה או אחר. בצד הרופאים שמצייתים לספרים העתיקים פועלים גם הרבה קוסמים ומכשפים, שנועצים בהם גם אנשים משכילים בני המעמד הגבוה. המרשמים שהם נותנים שונים ומשונים: נייר שרשומים עליו סימנים מיסטיים מועלה באש ומטופל שותה את האפר שלו כשהוא מעורבב עם מים. לפעמים מכסים ספל מים בבד ומנערים אותו בחוזקה עד שמתחילות להופיע בועות. אז שותים את המים במהירות, תוך שהמטפל מלחש לחשים.

שיגעון, אפילפסיה ומצבי היסטריה קיצוניים מיוחסים להשתלטות על ידי שד (Demonic possession). ללא כל חקירה לגבי מקור הבעיה פונים לשיטות אכזריות ביותר כדי להוציא את רוח השד החוצה, כמו למשל להכריח את המטופל לעמוד יחף על ברזל מלובן. הטקסים מלווים תמיד במכות קשות וחסרות רחמים. למזלם של הסובלים המסכנים, לא ניתן לשרוד עינויים קשים כאלה לאורך זמן, והמוות גואל אותם עד מהרה מייסוריהם. כך למשל, נערה בת שבע עשרה שסבלה מהיסטריה טופלה על ידי רופאי-אליל בכל מיני שיטות אכזריות, ללא הצלחה. לבסוף דחפו ברזל מלובן אל תוך גרונה כדי לגרש את השד. היא מתה זמן קצר לאחר מכן.

מדע הרפואה בסין נמצא בכזה מצב כאוטי, ושיטות הטיפול כל כך דמיוניות ולא עקביות, שלא מפתיע שלמטופלים אין אמון רב ברופאים שלהם. הרעיון של "רופא משפחה" אינו מוכר כאן. כשטיפול שנותן רופא אחד לא מצליח לפתור את הבעיה בתוך מספר ימים, המרשם שלו ננטש כ"לא מתאים" או "לא מאושר על ידי האלים", ורופא אחר מוזעק לעזרה מבלי ליידע את הראשון על כך. נפוץ למדי מצב שבו אנשים נוטלים תרופות שרשמו להם כמה רופאים שונים במקביל, בתקווה שלפחות אחד מהטיפולים יעזור.

יש נכונות גורפת לקבל כרופא כל אדם שטוען כי הוא יכול לרפא אנשים. מרגע שהחשד מכל דבר שמקורו בארץ זרה החל לפוג, אנשים לא היססו לקנות תרופות מכל נוכל שהציע את מרכולתו. אדם ששירת כשוליה במרפאה שלי במשך כמה חודשים ראה איך חובשים פצעים ולמד את שמותיהם של כמה תכשירים נפוצים, עזב אותנו, השקיע כמה דולרים בשמן קיק, מלחים ותחבושות, הלך לאיזה כפר והכריז כי למד רפואה בבית חולים מערבי. בחור אחר הגיע אלינו במצב אנוש, נאלצנו לקטוע את רגלו, חייו נצלו ולא עבר זמן רב לפני שגם הוא התחזה באותו האופן. לא מדובר בהכרח בנוכלות או צביעות; הם כנראה פשוט לא מבינים עד כמה מעט הם יודעים, וכמה הרבה יש להם עוד ללמוד.

*

אז בפעם הבאה שתתקלו בטענות לגבי הידע הסיני העתיק והמופלא בתחום הרפואה, תדעו מה לדמיין… וכן, מיליוני סינים יכולים לטעות במשך אלפי שנים.

עדכון – שעות אחדות לאחר פרסום הפוסט התפרסם הפוסט הבא בבלוג של נעם לויתן ויונת אשחר, שמדגים איך נראית רפואה מבוססת מדע:
מרפואה סינית מסורתית לרפואה אמיתית ולפרס נובל – פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2015 יוענק היום לחוקרת הסינית טו יויו על פיתוח תרופה נגד מלריה מצמח המרפא לענה חד שנתית.

לקריאה נוספת:

• https://en.wikipedia.org/wiki/Traditional_Chinese_medicine
• https://www.sciencebasedmedicine.org/what-is-traditional-chinese-medicine/
• הפוסט בSBM דרכו נחשפתי לספר הזה: https://www.sciencebasedmedicine.org/the-reality-of-ancient-wisdom-acupuncture-and-tcm-werent-so-great/
• מאמר מרתק על "המצאת הרפואה הסינית המסורתית" כפי שאנחנו מכירים אותה היום, כחלק מפרופגנדה של מאו דזה-דונג בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
• מה מכילות "תרופות סיניות מסורתיות" שנמכרות היום? מחקר שבדק 26 תכשירים מצא במחצית מהם DNA מצמחים או חיות שאינם במרכיבים המוצהרים, כולל DNA מחיה בסכנת הכחדה, במחצית נמצאו תרופות קונבנציונאליות, וכן מתכות כבדות, כולל ארסן, עופרת וקדמיום.
• מאמרים בנושא דיקור:
  • על דיקור וכאב – https://www.painscience.com/articles/acupuncture-for-pain.php
  • Acupuncture is a theatrical placebo: the end of a myth
  • קטגוריה שלמה מוקדשת לדיקור בבלוג Science Based Medicine
• בספר "ריפוי או פיתוי" מאת אדזארד ארנסט וסיימון סינג מוקדש פרק נרחב לנושא הדיקור.
• כתב במכון דוידסון בנושא: מיליארד סינים לא טועים? המחקר המדעי על הרפואה הסינית.

יוצאים לשוק לקנות תרופות (ויקיפדיה)

הפעם נפגוש קופסת קסמים שמסוגלת לאבחן בדיוק מושלם את כל הבעיות הרפואיות בגופכם בתוך 8 דקות, ואף לטפל בהן! כך לפחות יש הטוענים. ננסה לברר במה המדובר.

תחילה נעשה הכרות עם ד"ר אתי נחשון, מנכ"לית רשת המרפאות Bio-Cure.

אתי מספרת: "נולדתי בבית שבו דברו על חכמת הגוף ועל צרכי הנפש. גדלתי עם פחד מתרופות שמנסות לפתור תסמין חיצוני של בעיה מבלי לרדת לשורשי הבעיה. צורת המחשבה הזו והניסיון המצטבר סייעו לי לפתח ראייה ייחודית, מלאה ובוטחת בעצמה, להביט על מטופלים, להבין את בעיותיהם ולטפל בהן באופן עמוק ויסודי".

"שיטת אתי נחשון אינה פתרון משלים. היא עומדת בפני עצמה ומהווה מכלול שלם של שגרת חיים בריאה, טיפול מונע, אבחון מדויק, טיפולים בבעיות הגוף והנפש והחלמה אמיתית מהבעיה הפוגעת באיכות החיים של המטופל ולא רק מהתסמינים החיצוניים שלה". "אני מדברת על טיפול אלטרנטיבי, ללא גמגומים והתנצלויות. אני לא משלימה תורות טיפול שאני לא מאמינה בהן" היא מבהירה.

אתי עושה שימוש בקופסת הקסמים כדי לאבחן ולטפל בלקוחותיה. הנה כך זה נראה:

מה ניתן לאבחן בשיטה?

הכול בעצם: "מחלות אקוטיות, חסרים תזונתיים, אלרגיות, חשיפה לפתוגנים מזיקים, כמו פטריית קנדידה, תולעים, וירוסים וחיידקים. חשיפה לקרינה, אגירת רעלים ומתכות כבדות. כמו כן, ניתן לראות אם קיים פוטנציאל לחלות במחלות כרונית כמו: סוכרת, יתר לחץ דם, אלצהיימר, תת פעילות של בלוטת התריס ועוד".
"אנחנו בודקים את רמת הרדיקלים החופשיים בגוף. רדיקלים חופשיים זה אותם תאים שבסופו של דבר יחוללו מחלות".
האבחון יכול לעלות אפילו על "רגישות לתרופות, צמחי מרפא והומיאופתיה". מה אתם יודעים. (הומאופתיה = תכשיר שאינו מכיל כל חומר פעיל למעט מים, אלכוהול או סוכר).

בעוד עולם המחקר הקונבנציונלי מתקשה לומר משהו חד משמעי על איזשהו גורם מזון והשפעתו על הגוף, "הטכנולוגיה המתקדמת של Global Diagnostic מאפשרת בדיקה מהירה ומדויקת של רבבות פרמטרים. מגוון סוגי מזון ותרכובות כימיות, עשרות אלפי קומבינציות של אינטראקציה בין המזון והחומרים הכימיים לבין תגובת הגוף".
וכל זאת, במהירות הבזק: "במהלך כ 8 דקות המכשיר מאבחן ומציג תוצאות מידיות על 555 איברים כולל כלי דם, מצב הורמונלי, תיפקוד חיסוני, מחסורים תזונתיים, דלקות, גידים, שרירים ועצמות". "תוך שניות אנחנו רואים באיזה איבר בגוף זה מתפתח, ואת הרמה … אני לא יודעת אם אתם מודעים לכמה חודשים או שנים צריך לעבור מטופל ברפואה קונבנציונלית כדי להגיע לאבחון כזה".

האבחון לא דורש שום הכנות מצד המטופל, אבל "אם נוטלים תרופות פסיכיאטריות כדאי יום קודם להפסיק כי זה עלול להשפיע על הבדיקה".

כאן תוכלו לראות מסך תוצאות בדיקה לדוגמה.

עד כמה זה מדויק?

דיוק מושלם. "הבדיקה הזאת נבדקה מול CT, MRI, בדיוק של 100%. אנחנו יכולים לחסוך את הקרינה, את הסבל, את הריצות בין רופא לרופא…"

יתרה מזאת: "הבדיקה חושפת גם תהליכים פתולוגיים נסתרים המתקיימים בגוף, ומאפשרת טיפול מונע, על-פי העיקרון של הקדמת תרופה למכה". ואיך זה מתאפשר? "הגדולה של מערכת הגלובל, היא ביכולתה לזהות את מקור המחלה. את הגורם הראשוני שיצר את הסימפטומים, ובכך לסייע לנו, הצוות המטפל לרדת לשורש הבעיה ולעצור תהליכים שליליים ומחלות לפני שיש להם ביטוי גופני סימפטומטי".

ואיך זה עובד בדיוק?

"אנחנו בעצם בודקים ומטפלים בתקשורת החשמלית בין התאים בגוף שלנו … מחלה מתחילה באותו הרגע שאותה תקשורת חשמלית לא מתקיימת כראוי. בשלב האבחון אנחנו בודקים ורואים איפה מתקיים הקצר … בשלב הטיפולי אנחנו בעצם מתקנים אותו".

זה נשמע אולי פשטני במקצת, אך אל דאגה – השיטה מבוססת על טכנולוגיות מתקדמות וידע נרחב, כך נטען:

"רפואת התדרים מתבססת על מחקרים בהם הוכח כי לכל צמח, איבר, פתוגן או תרופה ישנו תדר המשפיע על תאי הגוף".

"במוקד הטכנולוגיה – דגימת רטטים אנרגטיים של צמחים, תרופות הומיאופתיות ותרופות קונבנציונליות…"; "באמצעות טיפול בתדרים אלקטרו מגנטיים מוחדרים לגוף מעין רטטים המסייעים לאיברי הגוף לפעול ביעילות, לזרימת הדם התקינה ולהתחדשות התאים בגוף".

"רפואת התדרים מבוססת על תיאוריות ומחקרים מתחומי הרפואה האנרגטית, הפיזיקה הקוונטית ותיאורית המיתרים. בבסיס שיטה זו, מונחת ההנחה שהעולם סביבנו מורכב מרשתות תדרים ומיתרים קוונטיים, שמחוברים בינם לבין עצמם בתבניות ייחודיות".

הראיות המדעיות התומכות

התיאורים לעיל נשמעים לי כלקוחים מסרט מדע בדיוני, ולא מהאמינים שבהם. בפעם האחרונה נתקלתי בקופסאות קסמים כאלה במרפאה של ד"ר קרשר ממסע בין כוכבים. אך מי יודע, אולי פספסתי דורות של התפתחות טכנולוגית-רפואית.

יצאתי לחפש אחר ראיות תומכות לכך שהקופסה הזאת עושה משהו מעבר להצגה שרירותית של מספרים, גרפים ומונחים רפואיים על גבי המסך.

באתר של bio-Cure ניתן למצוא רק טקסט מתורגם, מבולבל וסתום למדי שמרמז על קיומו של מחקר יחיד שכלל 44 משתתפים.

חיפוש קצר בגוגל הוביל אותי לאתר החברה השוויצרית שמייצרת את המכשיר: VitaTec. עד מהרה איתרתי עמוד אשר מפנה ל"מחקר" שהוזכר באתר bio-Cure. מדובר במסמך מוזר למראה שאין כל דמיון בינו לבין מאמר מדעי.

למדתי שהפיתוח התחיל מטכנולוגיה פשוטה של מדידת מוליכות חשמלית, כמו זאת שנעשה בה שימוש לצורך מדידת אחוזי שומן בגוף למשל, אבל הרופאים והמדענים שעובדים בחברה בראשות ד"ר זיגפריד קיונטקה (Siegfried Kiontke), הזניקו את הטכנולוגיה צעדים רבים קדימה וכעת הם מייצרים את קופסת הקסמים. זיגפריד "למד פיזיקה וכימיה, ובמסגרת הדוקטורט שלו השתתף במחקר מתקדם בתחום פיזיקה קוונטית של תיאוריית גלי אור נויטרינו המגיעים מהשמש. כבר בשנות ה-70 התעניין הד"ר בביו-פוטונים והעמיק את הידע שלו בתחומי האלקטרוניקה והתוכנה." עוד על האיש ופועלו תוכלו לקרוא כאן.

חכו, יש עוד. באתר החברה מוסבר כי מודול הטיפול של המערכת מבוסס על תיאוריית ה-Global Scaling. לקחתי אוויר ולחצתי על הקישור. אני מתרגם:

"בעזרת מה שנקרא הפרקטל של מוּלר [ממציא התיאוריה] אפשר להגיע לתובנות עמוקות לגבי:

• התפלגות המסה של היקום.
• הסיבה לכוחות כמו גרביטציה, אלקטרומגנטיות וכו'.
• מהות הזמן.
• טווחי ממדים מועדפים ושאינם מועדפים בטבע למשל עבור אורכים, תדירויות, טמפרטורות וכד'.
• התפלגות מספרים ראשוניים.
• אינטראקציה עם הדנ"א.

ההנחה הבסיסית של התיאוריה נראית מאוד פשוטה. בניגוד לסקלות לינאריות שנהוג להשתמש בהן במדע עבור תכונות פיזיקליות רבות, התיאוריה של הglobal scaling מניחה שהסקלה הטבעית אינה לינארית, אלא לוגריתמית בקירוב ראשון, ופרקטלית והיפרבולית בקירוב שני."

מה השימושים של התיאוריה? – קומוניקציה, חיזוי, אנרגיה, אנטי-גרביטציה, ביוטכנולוגיה, רפואה.

חזרנו לסרטי המדע הבדיוני.

בשלב זה החלטתי ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים. המטרה העיקרית הייתה לברר יותר לעומק מה הבסיס המחקרי לטענות מרחיקות הלכת לגבי יכולות המערכת.

תקציר התכתבויותיי עם נציג החברה

נציג החברה אישר כי "כרגע יש מחקר קליני אחד שפורסם" והפנה אותי לאותו מסמך מוזר למראה. לאחר בירור נוסף אישר כי מחקר זה לא פורסם בשום כתב עת מקצועי. כשהערתי שהמסמך הזה לא נראה דומה בכלל למחקר רציני, הסביר כי "מחקרים קליניים רחבי היקף עלותם מאות מיליוני דולרים (זהו רף חסימה ששומר על חברות התרופות הגדולות). חברת ויטאטק משקיעה מאמצים רבים במחקר ופיתוח וכן במחקרים. כאשר אלו יסתיימו הם יפורסמו- כרגע זה מה שיש".

הקשיתי וציינתי כי בהחלט הייתי מצפה לקיומם של מחקרים שמגבים טענה כמו "טיפול ממוקד ומדויק באיברים ובמערכות הגוף שאותרו כזקוקים לטיפול". על כך השיב הנציג: "יש פה בעיה להשוות לעולם הרפואה המערבית כפי שהוא מוכר לנו מאחר והוא לא הוליסטי והמערכת היא כן​".

לא ויתרתי. "אני לא מבין את תשובתך. על המסכים אני רואה שמות של אברי גוף מוכרים. לב, כליות, כבד, מערכת הדם, וכו'. ויש טענה של טיפול ממוקד באיברים אלה. מה הקשר להוליסטי? האם הלב ההוליסטי שונה מהלב המוכר? המערכת החיסונית ההוליסטית שונה מזו המוכרת? אנחנו מדברים על גוף האדם, אותו הגוף. אותם האברים. אני מבין שאין מחקרים שמראים תוצאות של טיפול של המערכת בשום אבר מוכר בגוף האדם? (כלומר השוואה בין אנשים שזוהתה אצלם בעיה מסוימת באבר מסויים וקיבלו טיפול במערכת, לאנשים שזוהתה אצלם בעיה זהה באותו האבר אך לא קיבלו טיפול במערכת, למרות שחשבו כי קיבלו טיפול – (פלצבו).  על כך נעניתי: "מתקיים מחקר כזה בגרמניה בתחום לב וכלי דם, ממצאים ראשוניים מראים הצלחה של הניסוי​".

נותרתי מבולבל. אפשר לחקור את המערכת או אי אפשר? יש תקציב או אין תקציב?

בשורה התחתונה, נציגי החברה מאשרים: נכון להיום לא התפרסם אף מחקר בכתב עת מקצועי לגבי יכולות המכשיר המהפכני הזה.

תקציר התכתבויותיי עם אתי נחשון

בכל הקשור למחקרים שמגבים את הטענות מרחיקות הלכת, הפנתה אותי נחשון לאותו מסמך מתורגם שמופיע באתר שלה.

כמו כן הוסיפה: "נושא רפואת התדרים מושתת על רפואות עתיקות יומין כמו הרפואה הסינית וההודית. לפני כ-200 שנה החזיר אותנו ד"ר הנימן לחשיבה דומה כשהמציא את רפואת ההומאופטיה, שגם שם מטפלים באנרגיה ולא בחומר. כחלק מהרפואה המודרנית הגישה שלנו מבוססת על המשוואה של אינשטיין שכל חומר הוא בעצם אנרגיה קפואה, וזה כולל כל חומר עלי אדמות, כולל כמובן גוף האדם, להבדיל מהגישה הניוטונית הגורסת שגוף האדם הוא מכלול של איברים מכניים וחומרים כימיים".

בשלב זה המליצה על ספר בשם "רפואת תדרים", מאת ד"ר ריצרד גרבר. קראתי קצת על גרבר וספרו כאן ואני מוכרח להודות שהסתפקתי בזאת.

התנסות עם המערכת!

גם נציג ויטאטק וגם אתי הזמינו אותי להתנסות במערכת. החלטתי להרים את הכפפה. בשלב זה הפנה אותי נציג החברה לאבינועם פורת, ד"ר לנטורופתיה, מאבחן באירידולוגיה, מטפל בפרחי באך, ועוד. הוא גם מומחה ב"רפואת תדרים" ועובד עם המכשיר שלהם כבר 4 שנים.

שוחחתי איתו בטלפון, והסברתי בקווים כלליים איזה סוג של ניסוי אני חושב לבצע: נגייס לניסוי כ-7-8 אנשים שכל אחד מהם סובל מבעיה רפואית מוגדרת ומשמעותית אחרת. נכניס אותם בסדר אקראי לחדר הניסוי. כדי למנוע כל רמזים אפשריים לגבי הבעיה ממנה הם סובלים נשכיב אותם על מיטה שפרגוד מקיף אותה מכל עבר, באופן שרק רגליהם יבצבצו החוצה. נציג החברה יערוך להם אבחון בעזרת המכשיר וישמור את התוצאות במחשב. לאחר מכן, אדם אחר – לא זה שביצע את הבדיקה – ינתח את התוצאות ויקבע מהי הבעיה הרפואית העיקרית ממנה סובל כל אחד מהם. נבדוק את מידת ההתאמה בין האבחונים לבין הבעיות מהן סובלים הנבדקים.

אבינועם לא התלהב מהרעיון להפריד בין הבודק לבין מנתח הממצאים. הוא הסביר שבהליך רגיל הוא שואל את המטופל שאלות שונות לפני הבדיקה; המטופל מגיע עם איזושהי תלונה, והרעיון למצוא מה הסיבה והגורם לתלונה. הסברתי שהמטרה שלנו כרגע היא לבדוק את המכשיר ולא לתת טיפול אופטימלי לנבדק, ולכן עלינו להפריד את הגורמים ככל האפשר. ברור שאם המטרה היא לבחון את יכולת האבחון של המכשיר, אסור שמי שמנתח את תוצאות האבחון ישמע קודם לכן את תלונות החולה. הנטייה הבלתי נשלטת שלנו לראות את הצפוי ידועה לשמצה.

בהמשך השיחה ניסיתי להציע רעיונות לאבחונים שאמורים להיות ברורים וחד משמעיים, ויחד עם זאת כאלה שסברתי שיהוו אתגר טריוויאלי עבור מכשיר כה מתוחכם ומדויק.

*  כשהצעתי למשל לאבחן נכויות שונות כמו חרשות או אבר חסר, הסביר אבינועם כי המכשיר אינו בודק שלמות אנטומית. "אתה יכול להביא מישהו בלי רגל, וגלובל דיאגנוסטיק לא יגיד שאין רגל".

*  כשהצעתי לגייס נבדקים עם בעיות חמורות כמו סרטן למשל, כדי להקל על האבחון, הסביר אבינועם שהמכשיר לא מאבחן סרטן לסוגיו השונים.

*  הצעתי להביא אנשים שסובלים מבעיות רפואיות כרוניות מוגדרות, כמו יתר לחץ דם או כולסטרול גבוה, אך אבינועם חידד והסביר שהמכשיר לא יעלה על בעיה אם הנבדק נוטל כבר טיפול תרופתי עבורה, שכן טיפול כזה יוצר השפעה מאזנת בגופו, ובכך מעלים את חוסר האיזון מעיניו החדות של המכשיר. צריך לפיכך לגייס לניסוי נבדקים עם בעיות לא מטופלות.

*  בנוסף, המכשיר מגלה גם דברים שהאדם לא יודע או מרגיש על עצמו. במקרה כזה שולח אבינועם את הנבדק לבדיקות רפואיות, ואז או שהבדיקות אכן מאשרות כי יש בעיה מסוימת, או שלא נמצא דבר – ואז כולם נושמים לרווחה.

לאחר שהבנתי את גודל האתגר, ביקשתי מאבינועם שיגדיר מספר מצבים פיזיולוגיים ברורים ופשוטים, שבהם הזיהוי של המכשיר הינו חד משמעי, אינו נתון לפרשניות ואינו תלוי בשלל גורמים נוספים. מן הסתם יש גם כמה כאלה. אבינועם הציע שהוא יתייעץ עם חברת האם לגבי הניסוי.

לשמחתי בתוך ימים אחדים הודיע לי במייל כי הם מסכימים לקיים את הניסוי, אך ביקשו שהפענוח של הנתונים יתבצע ע"י אנשים מטעמם שהם בוטחים בהם, כלומר שנתוני הבדיקות יישלחו לויטאטק לפענוח וקבלת דיאגנוסטיקה מהם. מבחינתי זה כמובן יתרון – זו אותה הפרדה נדרשת בין מבצע הבדיקה למנתח התוצאות.

נותר רק להגדיר את המצבים הפיזיולוגיים שננסה לאבחן במסגרת הניסוי.
העברתי את הכדור לאבינועם, והצעתי לו להתייעץ עם חברת האם גם בנקודה זאת. אחרי הכל, הם תכננו, בנו, מדדו וכיילו את המכשיר כך שיגלה ליקויים במאות אברים שונים בגוף, הם בוודאי עתירי ניסיון במבדקים כגון זה שאני מעונין לבצע.

לצערי הרב, למרות שחלפו מאז יותר משישה חודשים וכמה תזכורות מצדי במייל, אבינועם טרם חזר אלי עם הצעה קונקרטית לניסוי.

עדכון אפריל 2015: הנה תגובתו של משרד הבריאות לפנייתי בנושא. אני מודה שנותרתי די הלום כשקראתי אותה:

לקריאה נוספת:

• סקירה על "רפואת תדרים" – http://www.skepdic.com/vibrationalmedicine.html

כמו כן אולי תתעניינו באבחונים וטיפולים אלטרנטיביים נוספים:

• משקפי הפלא
• הגיעו מים (חיים) עד נפש
• אירידולוגיה – עבודה בעיניים
• קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)
• צילום הילות

נא להכיר: אסתר ומשקפי הפלא.

"ד"ר אסתר אמיתי בעלת יכולות ריפוי ייחודיות, נטורופטית, מומחית בעלת שם ברפואה הסינית, הילינג, שיאצו, רייקי, פרחי באך, הומאופתיה רפלקסולוגיה ובשינוי אורחות חיים, נמצאת בחזית הריפוי ההוליסטי עם פתרון אלטרנטיבי לבעיות רבות".

אסתר מספרת: "לפני כ-15 שנה לאחר תהליך ממושך של עבודה עם דבורים, חיי הדבורים עניינו אותי ועקבתי אחריהן ובהשראת הסגולות המיוחדות של עיניהן פיתחתי משקפיים לשיפור הראייה שרשומים כפטנט, לאחר שהוכח שהן ייחודיות ולא דומות למשקפיים אחרים שקיימים בעולם".

"בעזרת המשקפיים האלה … כמעט כל אחד יכול לחדש את נעורי העין".

"בעיניים יש שרירים כמו בשאר הגוף ועם הזמן השרירים נחלשים והשימוש במשקפיים מחזקים את השרירים וע"י כך גורמים לראייה טובה יותר" – היא מסבירה.

וכאן כותבת אסתר:
"רשם הפטנטים קובע: משקפי הפלא מחזירות את יכולות הראייה לאותן שהיו לכם בצעירותכם, ומונעות התדרדרות ראייה".

כאן רומזת אסתר כיצד מתרחש הפלא: "...הוכח שרק אלה שאני פיתחתי מצליחים 'ליצור' בעין עדשה חדשה ועוזרים לכל טווחי הראייה ולכל הבעיות". "השילוב בין המשקפיים האלה, העין והאוויר – 'יוצרים' אצל כל אחד עדשה אישית. בעיקרון, הסוד טמון בזוויות המסוימות (בצורת קונוס) של החורים. לשמחתי, הוכיח הניסיון שאותו זוג משקפיים מתאים לכל אחד ולכל בעיית ראייה – גם לילדים קטנים. משך הזמן ואופן התרגול הנחוץ כדי לתרגל בעזרתם את העין, תלוי בסוג הבעיה ובגיל".

כאן תוכלו לקרוא את מסמכי הפטנט (חפשו בקשה מס' 123111), שגם בהם אסתר טוענת כי שימוש יומיומי במשקפיים יש בכוחו לחזק את שרירי העין ולשפר את הראיה:

מסקרן.

תחקיר קצר (שעזרו בו גם חברי קבוצת "חשיבה חדה") העלה ממצאים מעניינים.

מדובר במשקפיים מחומר אטום שמחורר בהרבה חורים קטנים. כך נראים משקפיים מסוג זה מקרוב:

מקור: ויקיפדיה

הרעיון הבסיסי מוכר כבר מאות רבות של שנים, ונעשה בו שימוש עוד לפני שהומצאו המשקפיים בעלי העדשות. זהו גם עיקרון פעולתה של ה"קמרה אובסקורה" (Camera Obscura) – מתקן אופטי שמטיל את תמונת העולם על משטח דו ממדי ע"י מעבר האור דרך חריר קטן, שמשמש כתחליף לעדשה. הסרטון בסוף הפוסט מסביר את עיקרון הפעולה.

משקפיים כאלה אכן מחדדים את הראייה, בזמן הרכבתם בלבד. אך יש גם חסרונות: שדה ראייה מצומצם, תמונה כפולה שנוצרת באזורי חפיפה בין חורים סמוכים וכן ירידה משמעותית בקונטרסט ובבהירות.

משקפיים כאלה יכולים להזיק אם משתמשים בהם לאורך זמן בחוץ כמשקפי שמש, משום שבניגוד לעדשות משקפי שמש תקניות שמסננות קרינת UV, החורים כמובן מעבירים אותה. יתרה מזאת, עקב אפקט ההחשכה האישון של העין גדל, ויותר קרינת UV מזיקה חודרת לעין. כמובן שעקב הצמצום המשמעותי בכמות האור והפגיעה בשדה הראיה אסור לנהוג או לעבוד עם מכשור מסוכן בעת הרכבת משקפיים כאלה.

כבר ב-1993, לפני 21 שנה (6 שנים לפני שאסתר המציאה את המשקפיים שלה) קבע ה-Federal Trade Commission בארה"ב כי:

*  השימוש במשקפי-חריר אינו מביא לשיפור ראייה לטווח ארוך.
*  המשקפיים אינם מרפאים, מתקנים או משפרים בעיות ראייה ספציפיות.
*  הם לא מהווים תחליף ראוי למשקפיים אופטיים או עדשות מגע.
*  התוכניות לאימון עיניים שחברות ויחידים מציעים אינן מחזקות שרירים או משפרות ראייה, וכן אין הן מפחיתות את הצורך בפתרונות אופטיים מקובלים.

יתרה מזאת, כתבי אישום הוגשו כנגד חברות ואנשים פרטיים שטענו טענות לגבי שיפור הראייה בזכות השימוש במשקפיים מסוג זה, כתבי אישום שבעקבותיהם נאסר עליהם לטעון טענות כאלה בעתיד וחלקם חויבו להציע החזר כספי מלא לכל הרוכשים. תביעות דומות הוגשו בבריטניה באותן השנים ממש.
ומה מחיר החורים? אסתר מציעה זוג משקפיים במחיר של 480 ₪. באיביי אפשר להזמין משקפי-חריר ב-8 ₪. זול פי 60. אסתר מזהירה מפני חיקויים.

פניתי לאסתר במייל עם השאלות הבאות:

1. הייתי שמח לראות את המסמך של רשם הפטנטים, עד כמה שידוע לי רשם הפטנטים לא נוהג לחוות דעה על מוצרים שמתוארים בפטנטים.
2. האם תוכלי לשלוח לי את מספר הפטנט? אשמח לעיין בו.
3. אשמח לקבל קישור למחקרים קליניים מבוקרים שמראים כי המשקפיים מחזירים את יכולות הראייה ומונעים הדרדרות הראייה.
4. אני רואה שמחיר זוג משקפיים אצלך 480 ₪ ליחידה.
   באלי אקספרס אפשר לקנות משקפיים כאלה ב-4.5 ₪. האם תוכלי להסביר מה הסיבה להבדל של פי 100 במחיר? אם לדעתך יש הבדל באיכות המוצר – אנא פרטי מהו בדיוק.
5. מתברר שכבר ב-1993 הגיש ה- Federal Trade Commission בארה"ב אישומים כנגד חברות ואנשים פרטיים שטענו טענות לגבי שיפור הראייה עקב השימוש במשקפיים מסוג זה. נאסר עליהם לטעון טענות כאלה בעתיד וחלקם חויבו להציע החזר כספי מלא לכל הרוכשים. תביעות דומות הוגשו בבריטניה באותן השנים. האם תרצי להתייחס לנושא?

במשך כמה שבועות לא קיבלתי כל התייחסות במייל מאסתר. התקשרתי אליה, אך השיחה נקטעה בטרם עת מצדה. שלחתי מייל נוסף – הפעם עשיתי זאת עם בקשה לקבל התראה ברגע שההודעה נקראת. Outlook דיווח לי שהיא נקראה למחרת שליחתה, שבועות רבים חלפו מאז אך אסתר שומרת על שתיקתה.

מקורות והרחבות:

• ויקיפדיה
• Eye-Related Quackery
• Marketers of "Pinhole" Eyeglasses Settle FTC Charges
• The truth about pinhole glasses
• הסברים והמחשות לפעולת המשקפיים – ראו סרטון בתחתית הרשומה, לאחר העדכונים.

*******************************************************************************************************************

מספר עדכונים לקראת השנה החדשה

הנה סיכום מצב, עבור מי שלא עוקב אחר העדכונים בפייסבוק.

במהלך החודשים האחרונים פעילותי בתחום החשיבה החדה זכתה לסיקורים רבים בתקשורת: ריאיונות ברדיו, בטלויזיה ובעיתונות. בנוסף, הספר זכה לשתי סקירות במוסף ספרים של הארץ, מה שפרסם אותו באופן משמעותי. אני רוצה להודות בהזדמנות זאת לארז מירנץ ולמיה הירש מ"דיוניסוס יחסי ציבור" שעזרו מאוד לכל זה לקרות.

במקביל, החלטתי שהגיע הזמן לצאת עם הספר לחנויות. החל משבוע זה הספר אמור להופיע בעוד ועוד חנויות ברחבי הארץ, הן ברשתות הגדולות והן בחנויות הפרטיות.
את הספר יהיה אפשר להמשיך ולהזמין דרך האתר במחיר מוזל (שכולל גם את המשלוח). 

בזמן האחרון אני שם דגש על תחום ההרצאות/סדנאות, ומופיע בפני תלמידים, מורים, חיילים (גם בהתנדבות), ארגונים, באירועים פרטיים ועוד. אם אתם מחפשים הרצאה חוויתית בתחום החשיבה החדה לארגון בו אתם עובדים, לכיתה של הילד/ה שלכם, וכד' – אשמח אם תצרו איתי קשר.
יחד נפיץ את הבשורה.

     שתהיה שנה פוריה ומוצלחת לכולנו!

*******************************************************************************************************************

ועוד משהו לסיום, בהקשר של ה"קמרה אובסקורה". כך נראה צילום דרך מצלמת חריר שצילמתי יחד עם הבת שלי, במסגרת הפעלה מגניבה לילדים לפני כמה שנים בנמל ת"א. המצלמה: פחית קפה שבדופן שלה חורר חור בקוטר מילימטר ובתוכה נייר צילום. לאחר שהכנסנו את נייר הצילום לתוך הפחית בחדר החושך, סגרנו את המכסה, אטמנו את החריר בפיסת איזולירבנד שחור ויצאנו החוצה לצלם. כל אחד הניח את ה"מצלמה" שלו על משטח יציב, פתח את החריר למספר שניות וסגר חזרה. חזרנו לחדר החושך ופיתחנו את הצילומים. זה מה שיצא לנו (אותי רואים בצל מצד ימין):

אירידולוגיה הינה שיטה אלטרנטיבית שגורסת כי צורות, צבעים ומאפיינים נוספים בקשתית העין (החלק הצבעוני של העין מסביב לאישון) מספקים מידע מקיף על בריאותו של האדם. שינויים בצורות ובעיקר בגוונים של הכתמים באזורים שונים של הקשתית מעידים, על פי האירידולוגיה, על שינויים בריאותיים באיברים ומערכות ספציפיות בגוף.

מפות אירידולוגיות של שתי העיניים. כל אזור מייצג איבר אחר בגוף (ויקיפדיה)

גם בגישה אלטרנטיבית זו יכולתי לטפל בנושא לפי "הנוסחה הרגילה": הייתי פותח בציטוטים מפי אירידולוגים לגבי יכולותיה המדהימות של השיטה (אותן הייתי מלקט מאתרים ישראליים, למשל זה, זה, זה, זה, זה, זה או זה). הייתי ממשיך בניפוץ יסודי של הטענות, כשאני מסתמך על מחקרים מבוקרים שנעשו בתחום, והראו שאירידולוגיה נטולת כל קשר למציאות (אם להתנסח בעדינות). אתם מוזמנים לעיין כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן (בעברית), ובמחקרים אליהם מקורות אלה מפנים.

הייתי מוסיף ותוהה, כיצד בדיוק שינויים בקשתית יכולים להעיד על שינויים במצב הבריאותי, אם שינויים כאלה כלל לא מתרחשים? שהרי שיטת הזיהוי הביומטרי על פי סריקת העין מבוססת על היציבות המוחלטת של התבניות בקשתית.

הייתי מסכם ואומר, שלא רק שאירידולוגיה נטולת כל בסיס אנטומי או פיזיולוגי, מצוצה מאצבעו של ממציא כזה או אחר וחסרת כל ערך שימושי, אלא שהיא גם מזיקה, בכך שאבחונים שגויים שניתנים לאנשים עלולים להכניס אותם למתח נפשי ניכר, לגרום להם להוצאות כספיות על טיפולים מיותרים וחמור מכל – להרחיקם מטיפול רפואי נאות לבעיה שאולי לא אובחנה נכון.

אבל לא אעשה זאת.

הפעם אציג את הדברים מזוית אישית – ווידוי שנותן Joshua David Mather – אירידולוג לשעבר. המאמר המקורי והמלא נמצא כאן. תרגמתי חלקים נרחבים ממנו ברשותו של עורך האתר – ד"ר Stephen Barrett. [פה ושם הוספתי הערות משלי בסוגריים מרובעים.]

האירידולוג שעיניו נפקחו

"ווידויו של אירידולוג לשעבר" – מאת Joshua David Mather

אני אירידולוג לשעבר. לא בקלות נטשתי את האירידולוגיה וחלקים נרחבים של ה"רפואה האלטרנטיבית". זו היתה החלטה שנאבקתי בה, אבל מצפוני אילץ אותי לבצע בחירה גורלית. כשנטשתי את התחום איבדתי את פרנסתי ואת זהותי. זו היתה בחירה קשה, בלשון המעטה.

איך הגעתי לעסוק ב"רפואה אלטרנטיבית" ומה הניע אותי לעזוב את התחום שהיווה חלק כל כך חשוב בחיי?

הבה ונתחיל בהתחלה

נולדתי למשפחה שהיה לה עניין טבעי ב"רפואה אלטרנטיבית". כשהייתי בן שבע בערך, נתקלו הורי באירידולוגיה, במהלך חיפושיהם אחר מרפא לאימי, שהיתה חולת סרטן. השיטה ריתקה אותי ולמדתי כל מה שיכולתי מאבי. כבר בגיל תשע קראתי את ספרו של ג'ים ג'נקס "The eyes have it", וניסיתי להתמודד עם עבודותיו של ד"ר ברנארד ג'נסן (Bernard Jensen) בתחום. בסופו של דבר קיבלתי את תעודת ההסמכה שלי באירידולוגיה. למדתי להסתכל בקשתית העין, החלק הצבעוני של העין, ולקבוע את הצרכים הבריאותיים של המטופל.

התיאוריה היא שהקשתית מכילה סיבי עצב הקשורים לחלקים שונים של הגוף במסלול עצבי לא מוכר. Ignatz Von Peczely, הונגרי בן המאה ה-19, החל לפתח את האירידולוגיה לאחר שהבחין בשינויים בקשתיות עיניהם של המטופלים. תומכי השיטה טוענים כי:

* מידע מכל איבר בגוף מועבר לקשתית דרך העצב מניע-העיניים (עצב הגולגולת ה-3).
* המצב הבריאותי של כל איבר ואיבר נקבע על ידי בחינת הצבעים, הבהירות, הצורה והעומק של סיבי הקשתית.
* באופן כללי, אזורים/סיבים בהירים בקשתית מעידים על פעילות או תחושה מוגברת של האיבר המיוחס לאזור זה (כמו כאב), ואילו אזורים/סיבים כהים יותר מעידים על פעילות מופחתת. לדוגמה, סיב לבן בוהק באזור המקושר לגב התחתון עשויים לרמז על כאבי גב שנחווים כרגע, בעוד ששטח שחור יכול לרמז על פציעת גב קשה ששיבשה את פעילות העצבים מאזור זה.

בעבודתי נצמדתי לשיטותיו של האירידולוג ברנארד ג'נסן ומצאתי אותן מוצלחות למדי. נהניתי כשלקוחות ספקנים היו מגיעים למשרדי והופכים למאמינים, כשסיפרתי להם דברים על עצמם שהם לא חשבו שמישהו יכול לדעת.

כמו מטפלים אלטרנטיביים רבים אחרים, ההכשרה שלי לא הסתיימה באירידולוגיה, וכללה שלוש צורות של קינסיולוגיה שימושית, רפואת צמחים, הומאופתיה, דיאטות ותזונה, ואף יעוץ רוחני. היתה לי גם דעה מאוד נחרצת נגד נטילת תרופות מרשם, נגד רוב החיסונים ורוב הניתוחים האלקטיביים. האמנתי בכל מאודי שרופאים אומנו בהריסת הגוף בעוד אני למדתי שיטות שבאמת מועילות, ע"י בניית הגוף מבפנים. הרגשתי באופן אישי, וכך גם לימדתי, שהתועלת היחידה של הרפואה הקונבנציונאלית נמצאת במצבי חירום, כמו טראומה.

תחילתו של שינוי

הייתי תומך נלהב של טיפולים אלטרנטיביים, כאשר החלטתי שגישה מאוזנת לטיפולי בריאות צריכה לכלול גם הבנה של רפואה קונבנציונאלית. לשם כך נרשמתי לתוכנית לימודים ששמה דגש על הכשרה שניתנה בצמוד לרופאים מתמחים, בסביבה קלינית. קיוויתי שהידע שארכוש יאפשר לי לשלב טוב יותר רפואה קונבנציונאלית ואלטרנטיבית.

מהר מאוד למדתי כי רף הראיות הנדרש כדי לקבוע הצלחת טיפול שונה מאוד בשני התחומים. כשתיארתי טיפול מוצלח לדעתי, הרופאים היו שואלים שאלות כמו "אילו מחקרים תומכים בזה?" או "האם זה מאומת בבדיקות דם?" התחלתי לרשום הערות לגבי דרכים בהן אני יכול לתעד טוב יותר את התוצאות שלנו, כמו גם מחקרים שאנחנו צריכים לחפש או ליזום.

בנוסף לעבודה במסגרת הקלינית, תכנית ההכשרה כללה לימודי אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה, ביוכימיה, מיקרוביולוגיה והיסטולוגיה. השכלה במדעים אלה העמיקה את ההבנה שלי ברפואה האלטרנטיבית. לדוגמה, הבנתי עכשיו שעשבים הם למעשה תרכובות ביוכימיות שמתערבות בתפקודי הגוף באותה הדרך בדיוק כמו תרופות.

חזרתי הביתה בתום שלוש שנות הלימוד אחוז התרגשות ומלא רעיונות חדשים כיצד לטפל במצבים שונים.

כל כך הרבה אי-דיוקים

כשהתחלתי לעבוד עם אירידולוגיה, הייתי בוחן את הקשתית עם פנס וזכוכית מגדלת, כשאני מסמן את הממצאים בעותק מצולם של תרשימי העיניים של ג'נסן. נוכחתי כי היתה לי יכולת מאוד מוגבלת לשמור על פרופורציות זהות ברישום הסימנים בין ביקורים שונים, ופרטים רבים מדי היו נתונים לחסדי הזיכרון.

בהמשך התחלתי להשתמש במצלמת וידאו מחוברת למסך מחשב. טכניקה זו הקלה מאוד על מדידת השינויים בקשתית ותיעודם, ואיפשרה לי בנוסף לשמור מרחק מפניו של המטופל (דבר שהפחית את הסיכון שהוא ישתעל עלי או שאצטרך לסבול ריח רע מפיו).

מהר מאוד התברר לי שגם למצלמת הוידאו יש כמה מגבלות רציניות. גיליתי ש"שינויים במבנה הקשתית" יכולים להיווצר כתוצאה משינויים בזוית התאורה שנופלת על העין. אזורים כהים למראה יכולים לגלות פתאום "קווי הבראה" בהירים כשמיקום התאורה משתנה מעט. קוים לבנים עבים עלולים להשתנות לקוים אפורים דקים כשמקור האור מורחק.
לא פעם קרה, שאירידולוג בכיר זימן אותי לחדרו והראה לי שינוי שחל בעיניו של מטופל דקות ספורות לאחר ביצוע מניפולציה טיפולית כלשהי. לאחר שבדקתי את הרישומים שלו בדקדקנות, היה ברור לי שזווית האור ומיקום המצלמה ביחס לעין היו שונים בשני המצבים, וזה מה שגרם לשינוי הנראה בקשתית.

לא רק מיקום התאורה משפיע על מראה הקשתית. ההתרוקנות האיטית של הסוללות שהזינו את פנס העט בו השתמשתי שינו את הצבע הנראה של העין (הצבעים הצהיבו ככל שהן הלכו והתרוקנו). התאורה בחדר השפיעה גם היא, בעקיפין, על הצבעים, עקב הקונטרסט השונה שהמצלמה מדדה. השפעת המשתנים הללו היתה כה גדולה, עד שאיבדתי אמון לחלוטין במה שיכולתי ללמוד מהצילומים.

הזדמנות חדשה

נתקלתי בפתרון כשעיינתי באתר של אירידולוג אחר. הוא תיאר מצלמה מיוחדת שנועדה לפתור את כל הבעיות בהן נתקלתי. היא עשתה שימוש באותו הפלאש בכל פעם, מה שהבטיח אחידות בגוון ובזוית התאורה. צלב אור שהוקרן מהמצלמה הבטיח מירכוז מדוייק ומרחק צילום קבוע. חבר שלי רכש את המצלמה ואיפשר לי להשתמש בה בכל פעם שעבדתי בקליניקה שלו. הייתי נלהב לנסות אותה.

התרגשתי כאשר תועד שינוי הקשתית הראשון שלי, אך עד מהרה הבנתי שהשינויים נבעו משינוי בזוית המצלמה ביחס לעיני הנבדק. כשתיקנתי זאת, לא מצאתי כמעט הבדלים בקשתית, לא נראו שום הבדלים במבנה, והשינויים היחידים שנראו היו בגוונים. לאחר שביצעתי ניסויים עם זוויות צילום, מצאתי שהזוית המדויקת בה האור חודר לעין ורמת תאורת החדר השפיעו על גודל האישון, אשר בתורו משפיע על גודל הסיבים, וגודל הסיבים, במקרים מסוימים, משפיע על הצבעים שנשקפים מהקשתית.

הדגמה של תגובת האישון לשינויים בעוצמת האור

האירידולוג מתיימר לדעת לספר הרבה מאוד על האדם בהתבסס על צבעו של כל סיב. כשלקחתי את כל הגורמים המשפיעים בחשבון, הצלחתי להבחין רק בשינויים מועטים מאוד בקשתית. חמור מכך, ההבדלים היו זעומים בקרב מטופלים שעברו שינויים בריאותיים משמעותיים במהלך החודשים שחלפו מאז האבחון הקודם. יתרה מזאת, גם במקרים רבים בהם היה ניתן להבחין בשינוי, הוא לא היה כלל בהתאמה לשינוי במצב הבריאותי.

במילים אחרות, גיליתי שהקשתית אינה משקפת את המצב הבריאותי של המטופל.

[שימו לב איך האפקט הולך ונעלם ככל שיותר משתנים מבוקרים כהלכה]

אבל מה עם כל אותם אבחונים אירידולוגיים מדהימים?

נשאלתי לא פעם ע"י קוראי האתר שלי, איך האירידולוג שלהם הצליח לתת להם מידע שהם היו בטוחים שאף אחד אחר לא יכול היה לדעת לגביהם.

תשובה אחת היא צירוף מקרים. חלק קטן מהסימנים שרואים בקשתית אכן מקושרים למצבו הרפואי של האדם. כאשר אחד מהסימנים האלה מזוהה, הוא מזין את תחושת ההצלחה של המטפל ואת אמונו של המטופל בשיטה.

תשובה נוספת היא העובדה שהכלי הטוב ביותר שעומד לרשות האירידולוג הוא שאלות כלליות. בזמן לימודי האירידולוגיה, "קדחו" לנו שאירידולוגיה אינה יכולה לאבחן מחלות. זה נתפש כחוזק של האירידולוגיה מזוית הראייה ההוליסטית. איבחון הוא רק דרך להסתכל על סימפטומים ולהצמיד להם שמות. מבחינת האירידולוגים, הסימפטומים הם כבר סימנים מאוחרים של מחלה, ואילו האירידולוגיה מאפשרת להם לזהות הפרה באיזון של הגוף עוד לפני שהוא גורם למחלה.

היופי בעובדה שאין צורך לספק איבחון על בסיס העין, הוא בכך שהמטפל פשוט משתמש בקשתית כדי לייצר שאלות מנחות.

נניח, למשל, שלמטופל יש סימן באזור המקושר לריאות. השאלה הראשונה של המטפל היא "האם היתה לך מתישהו בעיית ריאות? משהו כמו אסטמה או דלקת ריאות?" אם המטופל נזכר במשהו כזה, המטפל נתפש כעילוי. אם לא, הוא ממשיך לשאול – "אולי התקררת לאחרונה?" אם התשובה שוב שלילית, הצעד הבא יהיה להסתכל באזור שמתאים למעיים, שנחשבים כגורמים לחולשה בריאות. אם האזור נראה כהה, התשובה תהיה שלמטופל יש חולשה לא ידועה בריאותיו. אם לא נראית כל בעיה במעיים, המסקנה היא שמדובר בחולשת ריאות ממקור גנטי ויש לטפל בה כדי למנוע בעיות עתידיות. האירידולוג ישבח את המטופל על שהגיע בזמן, ויאמר כי האירידולוגיה מסוגלת לזהות חולשות עוד לפני שהן באות לידי ביטוי כלשהו בגוף, ולפני שניתן לאבחן אותן בדרכים אחרות.

אם המטופל מבצע את הטיפול המוצע לו ולא מתפתחת בעיה בריאותיו, המטפל משבח אותו על הטיפול המונע. אם הוא מסרב לטיפול ולא מפתחת בעיה כלשהי בהמשך, האירידולוג מתייחס לכך כאל בעיה שעדיין מרחפת מעל לראשו. אם הוא כן מפתח בעיה כלשהי, היא מיוחסת מייד לחולשה שנמצאה אצלו.

[בקיצור, אין מצב בו אירידולוגיה יכולה להכשל – טריק בסיסי בהרבה שיטות אלטרנטיביות. שימו לב, שלמעשה מדובר בקריאה קרה קלאסית]

האם התהליך הזה מאשש את האירידולוגיה? לא. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אם הוא מוביל למסקנה שהיתה בעיית ריאות בעבר, הרי שמדובר בתהליך מסורבל לאיסוף נתונים רפואיים היסטוריים. אם התהליך מוביל למסקנה שיש קשר למעיים, הוא רק מדגים את העובדה שאירידולוגיה סותרת באופן ברור את המדע והרפואה, היות ושום קשר בין המעיים לריאות לא נמצא.

השאלה שנשאלת היא, איך בכלל אנחנו יודעים שהקשתית מזהה נכון בעיית ריאות, אם לא ניתן לאמת את הסימן בשום דרך אחרת? מעבר לכך, איך הגיעו בכלל למסקנה שסימן כזה מקושר לריאות, אם אין שום שיטה בלתי תלויה שיכולה לוודא זאת?

אני מאמין שבשורה התחתונה, האירידולוגיה מפוקפקת ביותר ואינה יכולה להיחשב למדע. האירידולוגיה מסתמכת על תצפיות שהן או בלתי מבוססות בשיטות אמינות, או מסתמכות על ראיות אנקדוטליות מוטלות בספק. מחקרים מדעיים טובים נכשלו בניסיונותיהם להוכיח את הפוטנציאל של אירידולוגיה לזהות סימנים המעידים על מצבים בריאותיים ידועים בחולים.

[תכלס, זה פשוט לא עובד]

האם יש מדע מאחורי האירידולוגיה?

כשאני מסתכל לאחור, מדהים אותי שחשבתי שיש לאירידולוגיה איזשהו סיכוי להיתמך מדעית. כבר כשלמדתי אנטומיה בסיסית של העין ושל מערכת העצבים, הבנתי שאין אפשרות שמבנה הקשתית משתנה. אבל מה לגבי הצבעים?

בתור תלמיד אירידולוגיה צעיר, לימדו אותי שמקור הצבעים השונים בקשתית הוא בכימיקלים שונים. למשל, נקודת חלודה בקשתית מקורה בכימיקל שהוזרק בחיסון, או נקודה צהובה זוהרת הייתה תוצאה של גופרית שהגיעה מבליעה של תרופת Sulpha.

האמת היא, שנקודות אלה הן מצבורים של מלנין, תופעה דומה לנמשים בעור. אירידולוגים מפורסמים כתבו כי מצאו מתכות וחומרים אחרים בכתמים אלה בנתיחות שלאחר מוות. אלא אם כן מתכות או חומרים אלה הוזרקו ישירות לקשתית, זה לא יכול להיות נכון.

בהתבסס על העובדה כי אירידיולוגיה אינה משקפת נכונה אנטומיה, פיזיולוגיה, או היסטולוגיה של הקשתית, והיות וצבעי הקשתית אינם נקבעים על ידי קלט עצבי, הטענה כי צבעי הקשתית משקפים מצב בריאותי של איברים מרוחקים הפכה מגוחכת בעיני.

מהו הצעד הבא שלי?

על סמך מה שאני יודע עכשיו, אין שום טיעון שיכול לשכנע אותי לחזור לעסוק באירידולוגיה. למרבה הצער, שיחות שלי עם אירידולוגים מתלמדים לא הצליחו להניא אותם מלהמשיך לעסוק במה שאני מרגיש שהוא פרקטיקה מטעה ומזיקה.

מדוע האירידולוגים האחרים אינם מסוגלים לראות את האור? אני לא יכול לענות על השאלה הזאת באופן מדויק, אבל אני יכול לומר שכל אירידולוג שזכיתי להכיר באופן מעמיק, סבור כי אירידולוגיה היא אחת השיטות הטובות ביותר לבירור המצב הבריאותי. אני בטוח שיש כאלה שעוסקים בתחום פשוט כדי להונות אנשים ולהרוויח כסף (ואפשר להרוויח טוב בתחום). אבל רבים אחרים גובים תשלום קטן יחסית עבור שירותיהם. הם באמת מאמינים שהם עוזרים לאנשים.

למרות המניעים הטהורים של המטפלים באירידולוגיה, אי אפשר שלא לתהות איך אירידולוג יכול להמשיך לעסוק בתחום למרות כל הראיות נגד האירידולוגיה.

כשעדיין הייתי משוכנע בערכה של האירידולוגיה, נתקלתי לעיתים קרובות בעדויות סותרות. אלה לא הניאו אותי ממעשי, כי האמנתי לתשובות הבלתי הגיוניות שקיבלתי ממורי. עד היום קשה לשים את האצבע על הדבר שהכריע את הכף עבורי, אבל אני יודע שההכשרה שקיבלתי במדע אמיתי היתה חלק מהמשוואה.

העיסוק שלי ברפואה אלטרנטיבית הפך מאוד לא נוח עבורי, כשהבנתי עד כמה מעט לימדו אותי באמת. התחלתי לתת פחות ופחות תוספי תזונה, וניסיתי להיצמד לאלה שנמצאו במחקרים כבטוחים. בסופו של דבר החלטתי לנטוש את המקצוע ולהמשיך להעמיק את לימודי. זה המקום בו אני נמצא כרגע. המטרה שלי היא להיות מטפל ברפואה אמיתית – להיות רופא. אם להיות כנה, אני בטוח שהרפואה הקונבנציונאלית המערבית אינה מערכת מושלמת ונטולת ליקויים, אבל הנסיון שלי עם רפואה אלטרנטיבית שכנע אותי שהרפואה הקונבנציונאלית, נסמכת הראיות, היא צעד גדול קדימה לעומת האלטרנטיבית.

*

אז…. שלא יעבדו עליכם, בעיניים!

הרחבות והפניות למחקרים:

• בעברית – http://www.haoona.com/encarticle_i.asp?id=599
• http://en.wikipedia.org/wiki/Iridology#Scientific_research_into_iridology
• http://skepdic.com/iridol.html
• http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/iridology.html
• http://theness.com/neurologicablog/index.php/iridology-update/
• http://archopht.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=412789

דברים שרופאי עיניים (אופתלמולוגים) כן יכולים לאבחן מהתסכלות בעין (וברשתית):

רשומות בנושאים קשורים:

• שתה קצת מים ויעבור לך (הומאופתיה)
• חדר מיון הומאופתי
• הגיעו מים (חיים) עד נפש
• NLP – מרעיון לממון
• קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)
• נרות לאוזניים – פצצות לגבות!
• רפואה מהתחת

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

עסקנו בעבר באסטרולוגיה, נומרולוגיה וקריאה בכף יד. היום נעסוק בתחום שמצטייר בעיני רבים כהגיוני ומבוסס בהרבה – הגרפולוגיה. הטענות לגבי הגרפולוגיה מרחיקות לכת:

"כיום נחשבת הגרפולוגיה ככלי אבחוני רב עוצמה, מהימן, תקף ובעל אפקטיביות גבוהה." [מקור]

"הגרפולוגיה יכולה לספק הערכה ממצה של אופי האדם, יכולותיו וכישוריו המקצועיים. הגרפולוגיה חושפת תכונות אשר חבויות באדם, שבשיטות אחרות לא תמיד ניתן להבחין בהן כגון: מהימנות, שאפתנות, מוטיבציה, זיכרון, כושר ריכוז, יחסי אנוש וכד'." [מקור]

"האבחון הגרפולוגי הוא הכלי היחידי אשר ביכולתו לאבחן ברמת דיוק גבוהה עשרות תכונות שונות, לרבות: יושר בענייני כספים, אמינות, לויאליות לארגון, אינטליגנציה, דינאמיות, מרץ ויציבות תעסוקתית, בנוסף לתכונות הספציפיות הנבחנות בהתאם לתפקיד, כגון: יכולת ניהול, התאמה לדרג ניהולי, עבודה בצוות, קבלת סמכות, שירותיות, עמידה בלחצים, ועוד." [מקור] 

"הגרפולוגיה הוכחה במרוצת השנים ככלי אבחון אמין, מדויק ומהיר, וזאת ללא צורך בהטרדת הנבחן, או המערכת. דרך הפעולה קלה ופשוטה. כל שעל המועמד לעשות הוא לכתוב קורות חיים או טקסט חופשי על דף חלק (כ 15 שורות) ולחתום בסיום הטקסט, את כתב היד של הנבחן יש להעביר למשרדנו בצירוף תיאור תפקיד, אליו מיועד המועמד. גרפולוגיה משמשת ככלי אבחוני יעיל וזול בהשוואה למבחנים אישיותיים אחרים בתהליך של מיון עובדים לחברות ועסקים." [מקור]

"המיון הגרפולוגי מאפשר לפסול מיידית את המועמדים שבכתב ידם רואים כי אינם עוברים את מבחן היושר והמהימנות. לאחר מכן מתבצע מיון לשלוש קבוצות: המועמדים המתאמים לדרישות התפקיד, המועמדים הנמצאים בעדיפות שנייה ואילו שאינם מתאימים." [מקור]

נשמע מפתה להשתמש בשיטת אבחון שהינה אמינה, מדויקת וזולה כל כך בהשוואה לחלופות. אך האם זה אכן המצב?

כדי לענות על השאלה פניתי לפרופ' מיכאל מור, פסיכולוג חברתי בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ובעל תארים גבוהים מאוניברסיטת ווין סטייט במישיגן. המשך הפוסט הוא תרגום חלקים נרחבים ממאמר פרי עטו שהתפרסם השנה. תודה לחברי חשיבה חדה (ביניהם נעם לויתן ושרון פרידמן) שעזרו לתרגם את המאמר.

נחזור אם כן לשאלת המפתח: האם טענות הגרפולוגים מבוססות על מחקר קביל?

מבין התגובות הרבות לשאלה זו, אחת שמצוטטת רבות היא מחקר שנעשה ע"י Rafaeli and Klimoski. המחקר בדק את הקשר שבין הערכות כתב יד של 104 סוכני נדל"ן שנעשו ע"י גרפולוגים מומחים לבין מדדי ביצועיהם של סוכנים אלו. מחקרם מומן ע"י הארגון "American Association of Handwriting Analysts". כאשר הסיקו החוקרים כי לא היה כל קשר בין הערכות הגרפולוגים לבין הביצועים בפועל, איים הארגון המממן לתבוע אותם, על מנת למנוע את פרסום הממצאים.

תוצאותיהם של נטר ובן-שחר הרחיקו לכת עוד יותר: הם בדקו 17 מחקרים שכללו 63 גרפולוגים, 51 מנתחים לא-מקצועיים ויותר מ-1,200 דגימות כתב יד, והגיעו למסקנה כי גרפולוגים הצליחו לא יותר מהמנתחים הלא-מקצועיים בחיזוי ביצועי עבודה.

מחקרים אלו בחנו מיון עובדים. קבוצת מחקרים אחרת בחנה את היכולת של גרפולוגים לאבחן תכונות אישיות. גם תוצאותיהם היו שליליות: מטה אנליזה שסקרה יותר מ-200 מחקרים הסיקה שככלל, גרפולוגים לא הצליחו לחזות שום סוג של מאפיין אישיותי בשום מבחן אישיות.

מה, אם כן, יכולות להיות הסיבות לשימוש המתמשך בגרפולוגיה, על אף מאות ממצאים שסותרים את יכולתה לייעץ נאמנה למעסיקים?

רמזי תוכן

מחקר שקדם למחקרים לעיל מצא כי פסיכולוגים שניתחו עותקים מודפסים של כתבי-היד שבחנו הגרפולוגים, הצליחו באותה המידה. עובדה זו מרמזת כי גרפולוגים יכולים להיות פסיכולוגים לא-רעים, או לחילופין, שכל אדם אינטליגנטי יכול להסיק מסקנות משמעותיות מקורות חיים…

בלבול מהימנות עם תוקף

גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לא רק לגבי קידוד הסימנים הגרפולוגיים (כמו נטייה, גודל, מקצב וכו'; נמצא מקדם מתאם של 0.6 עד 0.85 בין שני קוראים בלתי-תלויים של אותו המסמך), אלא גם לגבי הפרשנות (0.42). אך מסתבר שגם אנשים שאינם גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לגבי פירושים פשטניים ולא-תקפים (0.30), לדוגמה במקרים של דיכאון, שיטתיות או מקוריות. King & Koehler כינו זאת "אמונות משותפות אך חסרות תוקף לגבי הקשר שבין כתב-יד לבין משתני אישיות".

נראה "הגיוני"

כתב יד נראה כמקור מידע מוצלח: הוא שונה מאדם לאדם ועשיר בפרטים (400 אלמנטים לפי אחת מאסכולות הגרפולוגיה). קיימת האמונה שכל מה שאנחנו עושים משקף משהו לגבינו. באופן כזה גודל האותיות נחשב כמציין את מידת האנוכיות, נטייה אלכסונית קדימה נתפשת כסימן למוחצנות, וכו'. כמה מההקשרים האלה הם בעלי אופי סמנטי: מקצב סדיר בכתב היד מתיימר לפיכך להצביע על התנהגות אמינה.

יכולת חיזוי טריוויאלית ומוגבלת

משתני הרקע מגדר, מצב חברתי/כלכלי ורמת השכלה נמצאים במתאם חלש אך מובהק עם כתב היד. במידה שפרמטרים אלה נמצאים בהתאמה כלשהי לתכונות אישיות או למדדי ביצועים בעבודה, צפויים להתגלות מתאמים חלשים בין פרמטרים של כתב היד לבין משתנים מסוימים. אין בכך כל תועלת מעשית, היות שקיימים אינדיקטורים חזקים (תקפים) בהרבה לכל אחד ממשתני רקע אלה. קשרים טריוויאליים אפשר למצוא גם בין הרעד שמזוהה בכתב היד לבין מידת השיכרות של הכותב או בין כתב יד גרוע לבין ביצועים גרועים בבית ספר. אם גרפולוגים לא היו מתיימרים לומר יותר מזאת, הם היו סופגים פחות התנגדויות לפעילותם. אבל יש קפיצה קונספטואלית אדירה בין המורה צפורה שמכשילה את שלומי (שאת כתב ידו היא לא מצליחה לפענח) לבין החלטתו של מעסיק לא לגייס מישהו בגלל שכתב ידו נוטה כלפי מטה.

מתאמים מדומים

לפני כמעט חצי מאה הציגו Chapman & Chapman את המושג הזה כדי לתאר את הנטייה שלנו לזהות קשרים בין משתנים גם כאשר שום קשר ביניהם לא קיים בפועל. זהו רעיון בעל השלכות מרחיקות לכת לתחומים כגון ספיריטואליזם, דעות קדומות, סטראוטיפים כמו גם לנושא בו אנו עוסקים, והוא קשור להטיית האישוש (confirmation bias), קשב סלקטיבי ותופעות דומות נוספות. הגרפולוגיה היא רק כלי אחד מתוך רשימה ארוכה של כלים אבחוניים לכאורה אשר כושלים כשהם עומדים למבחן פסיכומטרי מבוקר. (הדוגמאות למתאמים מדומים שהחוקרים נתנו במאמר שלהם עסקו במבחן ההשלכה של "צייר איש" ובזיהוי הומוסקסואליות על פי כתמי רורשאך).

דוגמה אופיינית למתאם מדומה היא הבאה: נתונים אובייקטיבים מראים בבירור כי אין מתאם בעל ערך שימושי (r חציון 0.10, טווח 0.02 ל-0.18) בין אושר לבין גורמים נסיבתיים כגון הכנסה, סוג העבודה, מגדר, דת, גזע, גיל, גודל עיר ורמת השכלה. למרות זאת, כאשר נשאלים העריכו את אחוז האנשים המאושרים בקטגוריות שונות של משתנים אלה, הם חשבו שאחוז גבוה הרבה יותר יהיו מאושרים בקרב אלה שמרוויחים הרבה לעומת אלה שהכנסתם נמוכה, בקרב המתגוררים באזורים כפריים לעומת המתגוררים בערים גדולות, וכד'. הם נשאלו גם לגבי החשיבות של המשתנים האלה לאושר. גם כאן, האשליה המשיכה. כך למשל, השכלה גבוהה נתפשה כחשובה לאושר ע"י 86% מהנשאלים.

King & Koehler יישמו את הרעיון של מתאם מדומה בגרפולוגיה. הם ביקשו ממשתתפים בניסוי לשפוט את מידת הקשר בין מאפיינים מסוימים של כתב היד (למשל הגודל) לבין מימדי אישיות (כמו צניעות/אנוכיות). צמדים נוספים, שנלקחו מספרי גרפולוגיה, היו מהירות כתב יד ואימפולסיביות, שיפוע ופסימיות או מרווחים ומוחצנות. המשתתפים קיבלו צמדים אקראיים של דוגמאות כתב יד ותיאורי אישיות קצרים; כלומר, בפועל לא היה כל מתאם ביניהם. למרות זאת, המשתתפים זיהו מתאם גבוה של 0.65 בין מאפייני כתב היד לבין תיאורי האישיות, בהתאמה לקשרים המקובלים בגרפולוגיה. נראה כי גם ההדיוטות וגם הגרפולוגים המקצועיים נשענים על אותם קשרים סמנטיים אינטואיטיביים כשהם "מגלים" את חוקי הגרפולוגיה באקראיות.

*

כעת אציג את תוצאות חקירתי הפרטית והלא פורמלית לגבי תקפותה של גרפולוגיה. לפני שנים מספר, יצרתי קשר עם שבעה מכונים גרפולוגיים ברחבי העולם, וביקשתי מהם מידע על "מחקרים מבוקרים בהם תוצאות הניתוח הגרפולוגי הצליחו לנבא תכונות של עובדים בצורה מובהקת". קיבלתי תגובות מארבעה מהם, תגובות אשר שופכות אור על אופן המחשבה של גרפולוגים מקצועיים.

הראשון שבהם – נשיא האיגוד האמריקאי לגרפולוגיה (זה שאיים לתבוע את Rafaeli) – הפנה אותי למחקר אשר טוען, כך מסתבר, ש-"חקר תקפותם של מאפייני כתב יד לא הניב עד כה הצלחה משכנעת". הוא גם הציע לי לברר באיגוד הגרפולוגיה הישראלי, והם מצידם שלחו אותי ל-Allport & Vernon אשר אכן הביעו אהדה לרעיון בספרם הידוע Expressive Movement משנת 1933. חבל רק שהם לא קראו את הספר, בו מסכמים המחברים כי: "…המונחים [הגרפולוגיים] אשר נמצאים בשימוש נוטים לעיתים קרובות להסתיר את האישיות יותר מאשר לחשוף אותה".
המחברים מוסיפים ומדווחים על תוצאות ניסוי בו התבקשו גרפולוגים לזווג 10 דגימות כתב יד עם 10 אפיונים אישיותיים. הגרפולוגים השיגו 2.4 התאמות בממוצע, בהשוואה ל 1.8 התאמות שהשיגו אנשים שאינם גרפולוגים. במילים אחרות, שנים של אימונים וניסיון הביאו את בעלי המקצוע לשיעור טעות של 76%, בעוד שחסרי הניסיון טעו ב-82% מהמקרים שהוצגו להם.

בנוסף, נפגשתי עם מזכיר הארגון הישראלי, גרפולוג בעצמו. הוא סיפר לי שכאשר התבקש לייעץ לגבי שיבוץ עבודה של חבר חדש בקיבוץ, הוא ייעץ להם, על סמך דגימת כתב יד בלבד, האם עדיף למועמד לעבוד עם עץ או עם מתכת. הוא גם עדכן אותי שפורסם מאמר טוב על גרפולוגיה במגזין פלייבוי.

התגובה השלישית הגיעה מנשיא "Handwriting Analysts International". הוא היה פסימי ביותר בנוגע לקיומו של מחקר ראוי בתחום, והוסיף כי "יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשייך מאפייני כתב ספציפיים… לתסמונת מסוימת". יחד עם זאת הוא הפנה אותי למקור אירופאי (שלא הצלחתי לאתרו) ש-"ביצע מחקר לאורך יותר מ-70 שנה על אדם מסוים".

אחרון, פרופ' Marchesan מ-"International Society of Handwriting Psychology" שלח לי רשימה של 307 עבודות מחקר שהוא פרסם באיטליה, יחד עם פלייר באנגלית על הארגון, אשר לא הכיל כל מידע לגבי המהימנות, התוקף או השימושיות של הגרפולוגיה. הוא הכיל, לעומת זאת, טענה כי התיאוריה עליה מבוססת הגרפו-פסיכולוגיה יכולה לשמש "לשחזור התכונות של דמויות היסטוריות שלא הותירו דוגמאות של כתב יד". דוגמאות לדמויות אלו היו דנטה, ישו ומריה. כדי לוודא שהפניה שלי לא הובנה שלא כהלכה, כתבתי לפרופ' שוב, וביקשתי ממנו נתונים אמפיריים. הוא הגיב במשלוח ביבליוגרפיה מעודכנת וציין כי קבוצתו "יישמה את פסיכולוגיית כתב-היד בהצלחה ניכרת לגבי ידע אישי, בחירת בן/בת זוג לחיים, מיון וגיוס עובדים, או שינוי תפקיד בעבודה".

המסקנה העיקרית שאני גוזר מן העדויות המוצגות במאמר זה מתיישבת היטב עם הצהרתו של רוברט מ. פירסיג:

מטרתה האמיתית של השיטה המדעית היא לוודא שהטבע לא הוליך אותך שולל וגרם לך לחשוב שאתה יודע משהו שלמעשה אינך יודע.
זן ואמנות אחזקת האופנוע, 1974

*

עד כאן דבריו של פרופ' מיכאל מור.

זה המקום להזכיר הטיות נוספות שעשויות לתרום לרושם שגרפולוגיה "עובדת". נתחיל מהתרשמות המעסיקים ששוכרים את שירותי הגרפולוגים ומעידים כי חוות הדעת הגרפולוגיות "הוכיחו את עצמן" כנכונות.

ראיית חלק מהתמונה

קל לחטוא בהסקת מסקנות פזיזות על סמך נתונים חלקיים ביותר: המעסיקים שולחים בדרך כלל רק חלק קטן מהמועמדים לאבחון גרפולוגי – אותם אלה שסוננו כבר על פי קורות החיים שלהם וההמלצות שסיפקו, ונמצאו כבעלי השכלה וניסיון רלוונטיים. סביר כי רובם יצליחו בתפקיד במידה כזו או אחרת, אם יתקבלו. מצד שני, לעולם לא נדע מה היו יכולים להיות ביצועיהם של כל אלה שנפסלו ע"י הגרפולוגים – אולי היו מצליחים באותה המידה? אולי יותר? חוסר סימטריה מובנה זה בידע הזמין, אינו מאפשר להסיק מסקנות תקפות לגבי איכות האבחונים.

דיסוננס קוגניטיבי

עצם העובדה שעובד הוכתר כ"מתאים" ע"י גרפולוג (או כל אדם אחר שנתפש כבר-סמכא בנושא) עשויה להשפיע לטובה על הערכות ביצועיו בעתיד ע"י המעסיק. המעסיק יטה לתרץ ביצועים ירודים כסטיות זמניות, או שייחס להם הסברים "הגיוניים" (כגון – "הוא חדש", "אולי המשימה שהטלתי עליו מורכבת מדי", וכד'). הספרות הענפה בנושא דיסוננס קוגניטיבי מראה כי כאשר אנשים קושרים את שמם הטוב או השקעה כספית גבוהה בהחלטה שקיבלו (במיוחד אם אחרים הטילו ספק בהחלטתם) הם בעלי מוטיבציה חזקה ביותר לפרש את התוצאות באופן שתומך בבחירתם, גם לנוכח ראיות סותרות.

ומה לגבי לקוחות פרטיים שמקבלים אבחון גרפולוגי ונדהמים מרמת הדיוק שלו?

אפקט בארנום/פורר

האפקט הוזכר והודגם כבר בהקשר של האסטרולוגיה ושל קריאה קרה. אנשים נוטים לפרש אמירות מעורפלות וכלליות שנכונות לגבי רוב האנשים (רצוי שרובן תהיינה חיוביות), כמתאימות להם במדויק, כל עוד הם מאמינים כי אמירות אלה נתפרו במיוחד עבורם, על סמך נתונים אישיים כלשהם. לא מדובר בתוצאה של חוסר אינטליגנציה מצד הלקוח, להיפך – אנשים אינטליגנטיים מוכשרים יותר במציאת קשרים בין האמירות המעורפלות לבין פרטי חייהם האישיים.
דרך מבוקרת לנטרל את ההטיה הזו היא לתת ל"נבדק" מספר חוות דעת שנכתבו עבור אנשים אחרים בנוסף לזו שנכתבה עבורו, ולבקש ממנו לבחור את זו שמתאימה לו ביותר. אם יש תוקף כלשהו לשיטה, צפוי שהלקוח יבחר את התיאור שנכתב עבורו בשיעור גבוה משמעותית (ומובהק) מאשר ניחוש. עד היום כל שיטות האבחון האישיותי הפסאודו-מדעיות כשלו במבחן פשוט זה, ובכללן הגרפולוגיה.

התמונה שעולה מן המחקרים ברורה: מעבר לרמזים שגם אלה שלא למדו גרפולוגיה יכולים לשאוב מכתבי היד, מדובר בלא יותר מאשר אשליה משותפת לגרפולוגים, לשוכרי שירותיהם וללקוחות הפרטיים, אשליה שנובעת משילוב של מגוון הטיות תפישה.

כל שנותר הוא לתהות מתי תהיה הפעם הבאה בה יפסלו אותי כמועמד למקום עבודה, בהתבסס על מיון גרפולוגי שתוקפו אפסי?

מהימנות (משמאל) ותוקף (מימין) של הגרפולוגיה, בהשוואה לשיטות אחרות. מתוך האתר של Geoffrey Dean. לחצו על התמונה למעבר למקור.

בקשה מתומכי הגרפולוגיה: לפני שאתם מגיבים, עיצרו. טיעונים כמו – "הם בטח לא בדקו את זה כמו שצריך", "תמיד יש גם מחקרים שהראו שזה עובד", "אני אומר/ת לך שזה עובד", "הלקוחות שלי מאוד מרוצים", "עובדה – חברות מיון והשמה מעסיקות גרפולוגים", "שלח לי כתב יד ואתה תידהם מהתוצאות" וכד' – אינם תקפים.

* אם משהו לא תקין לדעתכם במחקרים שהובאו כאן, אנא ציינו, אחרי שקראתם אותם לעומק, איזה אלמנט בדיוק לא תקין ומדוע.

* אם לטענתכם יש גם מחקרים שהראו שגרפולוגיה תקפה, אנא הביאו אותם, נקרא ונשפוט את איכותם.

* לגבי התרשמויות אישיות מתקפותה של הגרפולוגיה, אני חושב שהרשומה לעיל הדגימה שקשה לסמוך עליהן. אין להן משקל נגד למחקרים שניקו את ההטיות הרלוונטיות.

אם הנכם גרפולוגים מקצועיים, וברצונכם להדגים שגרפולוגיה היא שיטת אבחון תקפה, אשמח לבחון אפשרות לערוך יחד ניסוי מבוקר בו נבדוק זאת.

 לקריאה נוספת:

• סקירה מעמיקה – How Graphology Fools People – Quackwatch
• גרפולוגיה – יש אמת בפרסום? הבלוג של הלל גרשוני
• גרפולוגיה – מדע או תרמית? מכון דוידסון
• גרפולוגיה: מדע או אחיזת עיניים? – האייל הקורא
• The use Of Graphology As A Tool For Employee Hiring And Evaluation
• Graphology – Skepdic
• Graphology – NeurologicaBlog
• Writing Wrongs – The Guardian
• Graphology – The Skeptics Guide Podcast

שימו לב, שימו לב!

לאחר שנים של מחקר מתמשך שהחל בשנת 1995, פותחה הטכנולוגיה המתאימה להביא לכדי מהפיכה שמשמעותה היא החזרת מי הברז למרכז הבמה, לשתיה, לבישול ולכל מטרה. חברת Aquanity מציעה לך מגוון רחב של פתרונות, במחירים הוגנים לטובת החייאת המים בביתך או בכל מקום אחר.

יתרונות המים החיים:

• טעם משופר
• ריח משופר
• מרקם משופר
• מגע נעים יותר
• העלאת יעילות הניקיון וחומרי הניקיון
• העלאת אנרגיית החיים והדגשתה
• הגברת שתיית מים חיים מהווה מצע בסיסי לאיזון ובריאות לכל משתמש

במה מדובר? מאוד פשוט. טבעת פלסטית שכזו, שמרכיבים על גבי צינור המים, מבחוץ. כאן תוכלו להתרשם ממגוון האפשרויות ושלל המחירים.

ה- AQUALIZER אינו דורש כל תחזוקה או חידוש, אינו צורך אנרגיה מכל סוג ותקף לחמש שנים. משביח את המים הזורמים בצינור על ידי החייאתם, השבת חיותם הטבעית באמצעות העשרה אנרגטית המשלבת תהודות של אנרגיית החיים, מקורות מים טהורים וצמחים שעניינם טהור מים.

לפני שנמשיך, כדי שלא תהיינה אי הבנות מצערות, חשוב להדגיש: ה-Aqualizer איננו מסנן כלל, פעולתו היא תוספת אנרגטית.

על "פיתוח" המתקן

העקרון הבסיסי שעומד ביסוד הטכנולוגיה, מסביר צפריר, מבוסס על פעולת פרחי באך.
[מדובר בתחום אלטרנטיבי שהומצא על בסיס אינטואיציות בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם הידע המדעי וכושל שוב ושוב בניסויים להוכיח את השפעתו מעבר לפלצבו. לא בסיס טכנולוגי מוצק במיוחד. נתקלנו בפרחי באך בסוף הרשומה על כישופולוגיה].

וכיצד מגיעים מתמציות מים+ברנדי+זכרונות עמומים של פרחים, לגוש פלסטיק שמותקן על הברז?

בשלבים.

הנה תקציר שלבי הפיתוח כפי שהם מתוארים באתר:

תחילה שיכלל צפריר את שיטת פרחי הבאך כך שתכלול גם פרחי בר ישראלים. לאחר מכן יצר "תליונים אנרגטיים" ואף גילה כי "נשיאת התמציות איננה פחותת ערך מבליעתן. להפך, לעתים קרובות עוצמתה גדלה."

השלב הבא בפיתוח היה לוותר על האלכוהול בתהליך המיצוי, ולעבור לתמציות על בסיס מים בלבד. במקביל פיתח "פורמולה המשלבת בין מקורות מים שונים וצמחים שונים שעניינם טיהור מים. שיטה המוכרת כיום כשיטת חותם זפיר".

אמפולה עם ההרכב הזה היתה למעשה ההתקן הראשון של מים חיים (1999). ב-2010 הגיעה פריצת הדרך הבאה – מציאת דרך להחתים ולהטמיע את התהודות האנרגטיות במוליכים אנרגטיים נוספים מלבד מים: מינרלים שונים, מתכות ובמקרים מסוימים גם צבע. כך הגענו למוצר המוגמר שמשווק היום.

בסרטון שלפניכם נזכה להכיר את ממציא השיטה, ולשמוע הסברים נוספים על תהליך הפיתוח. ב-2:30 תבינו סוף סוף איך בעלי החיים, בכל העולם, יודעים להימנע מאכילת צמחים רעילים [לא נכון. בעלי חיים רבים מתים כתוצאה מאכילת צמחים רעילים.  במאמר מקיף זה תוכלו ללמוד כיצד בעלי חיים נמנעים, לומדים לזהות ואף מסתגלים לצמחים רעילים].

למרות השכלתי המסויימת במדע, אני מוכרח להודות שלא הצלחתי להבין מה אופן פעולתו של המתקן.

הנה כאן מצאתי פירוט נוסף, אולי הוא ישפוך אור על הנושא:

"במתקן החייאת המים של אקווהניטי, 'אפקט זפיר' מיושם ע"י מכלול של מוקדי אנרגיה, אשר מהדהדת מתוך אבקת קוורץ מטוהרת ומוחתמת בהרכבי תדרים שונים. ההדף האנרגטי של תדרים אלו וסידורם ביחסים נכונים ביניהם, מכוון להזכיר למים את זרימתם, תנועתם וחיותם הטבעית, את מקורם; אותו מעיין או באר מים חיים, את מקוריותם ואת אחידותם, את יכולת החייאתם – שהרי מביאים חיים לכל אשר פונים."

מצטער. אני עדיין לא מבין כלום. למעשה אני מבין עוד הרבה פחות מקודם. פניתי לצפריר בבקשה להסברים:

לצערי מעולם לא שמעתי על מנגנונים פיזיקליים כגון "העשרה אנרגטית המשלבת תהודות של אנרגיית החיים, מקורות מים טהורים וצמחים שעניינם טהור מים", "ההדף האנרגטי של תדרים אלו וסידורם ביחסים נכונים ביניהם, מכוון להזכיר למים את זרימתם, תנועתם וחיותם הטבעית, את מקורם…", וכד'.

1)  האם תוכלו בבקשה להפנות אותי למקורות מדעיים מוכרים שמסבירים למה הכוונה?
2)  מהם המנגנונים הפיזיקליים שעומדים מאחורי פעולת המכשיר? האם הם מוכרים לעולם המדע?
3) בנוסף, נטען כי המכשיר "מעשיר את המים אנרגטית", ויחד עם זאת "אינו צורך אנרגיה מכל סוג". האין זו סתירה לחוק שימור האנרגיה?

להלן התייחסותו של צפריר, כפי שניתנה כאן:

ראה, עבודתי איננה מדעית, איננה משתמשת במונחים מדעיים ואיננה יכולה להיבחן בכלים מדעיים, לפחות לא עד לנקודת הזמן הזו. טוב להדגיש כי מעולם לא התיימרתי לעסוק במדע ואיני רואה את עבודתי כיכולה להתייחס או לקבל התייחסות מאנשי המדע, שכן המדע אינו יכול לקבל את הנפש כפרמטר ובעבודתי איני יכול שלא להתייחס אל הנפש כעיקר.
אין מנגנונים פיזיקליים ידועים שעומדים מאחורי המכשיר. אין בנמצא אף אדם שיכול לתת לפעולת המכשיר הסבר מדעי כזה או אחר.

תשובה כנה ועניינית.

דברים דומים כתובים גם באתר:

"המדע לא יכול למדוד את השפעת ה- Aqualizer היות ומדובר על תהודות אנרגטיות שעדיין מחוץ לטווח המכשירים המדעיים. לפיכך, אין הוכחות מדעיות שיאששו את השפעת ה- Aqualizer מאידך אין גם הוכחות מדעיות שסותרות את עבודתו. מחלקת המו"פ שלנו עובדת ללא לאות למציאת הוכחה מדעית לעבודת ה-Aqualizer."

מדובר אם כן, במוצר שאף אחד לא מסוגל למדוד את השפעתו. רגע… אם זה המצב, איך צפריר יודע שהמוצר עובד?!
יתרה מזאת, איך אפשר לטעון את הטענות האמפיריות-אובייקטיביות הבאות? הנה הטענות כפי שהן מופיעות בפרסומים באינטרנט, ותמצית התייחסותו של צפריר אל כל אחת מהן, כפי שנמסרה בשיחת טלפון שערכתי עימו:

* מגביר יעילות של סבונים תכשירי שיער ועור, מעודד התחזקות של הציפורניים:
"לפני שהתקנתי את ה-Aqualizer הייתי צריך לשים טבלית שלמה למדיח וכוס שלמה של אבקת כביסה. אחרי שהתקנתי את ה-Aqualizer נדרשה מחצית הכמות, והכלים נקיים לגמרי, הכל בסדר. הורדתי את המתקן והלכלוך חזר. אנשים אחרים דיווחו על דברים דומים."

* מפחית הצטברות אבנית:
"הייתי צריך לנקות כל חודש-חודש וחצי את הקומקום מאבנית על מנת שיהיה יעיל. מרגע ששמתי את ה- Aqualizer אני לא מנקה אותו בכלל. מדי פעם אני מנער את הקומקום ומסובב, וכל חתיכות האבנית שנשארו שם מתפרקות, אני זורק את זה החוצה ואני רואה את תחתית הנירוסטה שלו. קיבלתי דיווחים דומים גם מאנשים אחרים. זה השינוי הדרמטי היחיד שרואים בעין. ועדיין, בדקנו את הנושא של אבנית במעבדה – ולא קיבלנו אישור לזה. לכן אני אומר שאין שום סימוכין מדעיים. הלכנו לפרופ' יורי מאוניברסיטת ירושלים – לא מצא כלום. דרך אגב הוא הרגיש את ההבדל בטעם, אבל לא מצא את ההבדלים ברמה הכימית."

* בבדיקות מעבדה נמצא שה- Aqualizer כמו מתחריו מנדף מהר יותר את הכלור שבמים:
"נעשו בדיקות במעבדה, והם הופתעו לראות שכמות הכלור יורדת יותר עם המתקן לעומת הכמות בלעדיו. אח"כ ביקשנו מהם עוד בדיקה אבל הבנתי מהשאלות שלהם שהם אולי לא מספיק מקצועיים. אני לא זוכר בדיוק אצל מי עשינו את זה. החלטנו לרדת מהסיפור המדעי, התייאשנו אחרי יורי."

* לפי בדיקתנו השפעת ה Aqualizer לבית (3/4") ניכרת ותקפה למרחק של 300 מטר:
"היה איזה קומפלקס של צימרים, בצימר הרחוק לא הרגישו שזה עובד, וזה באמת לא עבד, ראינו שההשפעה על האבנית שולית. הוספנו עוד מתקן בדרך וזה עבד."

* עבודת ה Aqualizer היא רציפה ואחידה. תהליכי כיול קובעים את תוקף האחריות.  המכשיר תקף לחמש שנים:
"הטכנולוגיה בת 5 שנים, ועדיין עובדת, ומכאן המספר."

במילים אחרות, כל הטענות האמפיריות-אובייקטיביות שפורסמו מסתמכות על התרשמות אישית של ממציא השיטה ומשתמשים אחדים נוספים, ולא על ניסוי מבוקר כלשהו. בדיקות מדעיות לא הצביעו על הבדל כלשהו במים, למעט בדיקות כלור שלא זכור היכן בוצעו.

במהלך שיחת הטלפון (הנעימה והלבבית), ציין צפריר באחריות ראויה להערכה, גם כי הוא "לא כותב על כל ההשפעות הגופניות הטובות שזה נותן – ויש. לא מעט אנשים דיווחו לי על הורדה בתרופות, על שינוי בלחץ דם, אבל היות ואני לא מתכוון כרגע להשקיע את הכסף בבדיקות של זה, וזה המון כסף, אני לא כותב את זה, כי זו טענה שדורשת סימוכין מדעיים ואני לא רוצה לרמות את הציבור, שלא ירגישו שאני מרמה אותם."

על טעם וריח

נחזור לטענות כי שימוש במתקן מעניק למים טעם משופר, ריח משופר, מרקם משופר, מגע נעים יותר. במקרה כזה לא נדרשים מכשירי מדידה מיוחדים. כל שנדרש הוא לקבל את חוות דעתם של המשתמשים.

כמובן שלא סתם נשאל אנשים האם המים שיוצאים מברז משודרג שכזה טעימים להם יותר. ברור כי התשובה תהיה חיובית ברוב המקרים, מעצם הציפייה שלהם כי כך יהיו הדברים. (על חווית המצופה תוכלו לקרוא כאן). כדי להתגבר על חווית המצופה, צריך לדאוג שהטועמים לא ידעו למה לצפות בכל טעימה. זה הכל.

כל שיש לעשות הוא לתת למספר מתנדבים לטעום כמה דוגמיות מים כל אחד, חלקן מברז עליו מותקן ההתקן, וחלקן מאותו הברז ללא ההתקן, מבלי שידעו באיזה משני סוגי המים מדובר בכל טעימה (גם מגיש המים אסור שידע זאת – סמיות כפולה – כדי שלא ישפיע ברמזים כאלה או אחרים על התוצאות). עבור כל טעימה יציינו הטועמים האם לדעתם מדובר במים חיים, או רגילים. מתאם גבוה בין הצהרות הנבדקים לבין מקור המים יצביע על השפעה ממשית.

המכשול המקובל לניסוי כזה, הוא הטענה כי אנרגיות שליליות של החוקרים תפגענה בביצועים הרוחניים ותבטל את ההשפעה החיובית של התהודות האנרגטיות. לשמחתי זה לא המקרה. הנה כך מסבירים באתר:

שאלה: האם האנרגיות לא מושפעות מתנאים חיצוניים, רגשות ומחשבות של אנשים?
תשובה: התהודות האנרגטיות הקיימות ב-Aqualizer חתומות, לא מושפעות מתהודות חיצוניות. מוגנות.

מעודד מכך שניסוי כזה אפשרי, שאלתי את צפריר האם נעשתה בדיקה כזו.
"עשינו את כל הבדיקות הכי מדוייקות. נתנו 3 כוסות, בשתיים היו מים חיים, באחת לא, כל הסיפור זה."

יש לך את התוצאות של הניסוי הזה? יעניין אותי לראות.
"תראה, אין לי פרטים על זה. שוב, הכל אצלנו זה ברמה האמפירית, לא המדעית. אין לנו מדען… אני יושב עם עשרה אנשים, בודק, בערב של מפגשים. לא עשיתי את זה אף פעם ברמה של לקחת טועמי-מים, דוקטור שיבדוק את זה, וכו'."

כלומר, אין תיעוד של ניסוי כזה. האם צפריר מוכן שנבצע בדיקה כזו יחד?

לשמחתי לא הייתי צריך אפילו לבקש. בסיומה של שיחת הטלפון הציע צפריר ביוזמתו שישלח לי כמה תחתיות מטהרות לכוסות, כדי שאוכל לבצע ניסויים כאוות נפשי.

החלפנו מיילים.

כדי שאוכל לתכנן ניסוי שתוצאותיו תהיינה מקובלות גם על ממציא הטכנולוגיה, ניסחתי כמה וכמה שאלות לגבי אופן פעילות המתקן, כגון: כמה זמן נדרש לצורך טעינה אנרגטית, בתוך כמה זמן ההשפעה פגה, לאיזה מרחק מגיעה ההשפעה (כדי שלא אטען בטעות את כוסות הבקרה), מה כמות המים המקסימלית שניתן לטעון על תחתית אחת, והאם הטעינה האנרגטית נשמרת גם לאחר מזיגה של המים לכלי אחר, וכיוצא באלה שאלות שנדרשות לצורך תכנון מהלך הניסוי.

לצערי בזאת ניתק הקשר בינינו. חבל, זה יכול היה להיות ניסוי מעניין…

*

לקריאה נוספת:

• על שלל המצאות פסאודו-מדעיות נוספות שקשורות במים אפשר לקרוא באתר המקיף הזה.
• האם מגנט יכול למנוע היווצרות אבנית? באתר של מכון דוידסון
• על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו
• שתה קצת מים ויעבור לך (הומאופתיה)
• חדר מיון הומאופתי

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!