ללכת על גחלים

ללכת על גחלים

כולנו שמענו על אנשים שצועדים על גחלים לוחשות וצולחים את המשימה ללא כל נזק.
האם נדרשת מדיטציה מיוחדת? מצב טראנס עמוק? האם כוח המחשבה/אמונה/רצון משנים את הפיזיולוגיה של הגוף והופכים אותו חסין בפני כל? נצחון הרוח על החומר?

אז זהו, שלא. מדובר בגימיק.

תרבויות רבות מסביב לעולם השתמשו בגימיק הזה כבר לפני אלפי שנים בטקסים שנועדו להוכיח אומץ או אמונה דתית. אחרים השתמשו בגימיק כדי להוכיח יכולות "על-טבעיות". בעשרות השנים האחרונות נעשה בו שימוש בסדנאות העצמה אישית.

כל אחד יכול

קצת על הפיזיקה שמאחורי האפקט, ניתן ללמוד כאן:

הסוד טמון בהולכת החום הגרועה של עץ/פחם. זו בדיוק הסיבה שידיות של סירים/מגהצים/מלחמים היו עשויות מעץ (לפני עידן הפלסטיק) – העץ לא מוליך טוב את החום אל היד ובכך מגן עליה מכוויות.

גם אויר הוא מוליך חום גרוע, מה שמאפשר לנו להכניס את היד לרגע לתוך תנור לוהט כדי לסובב את תבנית העוגה, למרות שהאויר שבו נמצא בטמפרטורה של 200-3000C. תבנית האפיה או מגש המתכת עליו היא עומדת נמצאים באותה טמפרטורה, אך אם ניגע בהם ניכווה קשות, משום שמתכת מוליכה חום טוב יותר (פי כמה אלפים) מאויר.

בנוסף, העובדה כי כף הרגל נוגעת בגחלים לזמן קצר בלבד מבטיחה כי מעט מאוד חום יעבור אליה. זרימת הדם בכף הרגל מפזרת ומסלקת את החום במהירות מהאזור שנגע בגחלים, והשהות הארוכה יחסית באויר עד לצעד הבא מאפשרת לרגל להתקרר עוד. יחד עם זאת, פיזור חום זה מוגבל ולכן כעבור כמה צעדים טמפרטורת הרגל תגיע לטווח המסוכן, עם מדיטציה או בלעדיה.

הנה סרטון בנושא. מייקל שרמר הספקן הידוע מתנסה בהליכה על גחלים ללא כל הטקסים שלפני, ומבשר מיד בסיום ההליכה (בקול רועד מאדרנלין) כי מדובר בעניין של מה בכך:

David Willey, מורה לפיזיקה, מדגים את המעלל הזה במשך שנים.
כאן הוא ו-15 אנשים נוספים שוברים שיא עם הליכת גחלים לאורך 50 מטר!

FWtend

לא תמיד זה עובר בשלום

כדאי להצטייד בידע מסוים לפני שניגשים למלאכה. הנה אחד שלא קיבל את הטיפים בטרם עת:

טיפים להליכה נכונה על גחלים

  • לא מומלץ לעצור בדרך ולחלום. המגע של כף הרגל עם הגחלים צריך להיות קצר ככל האפשר.
  • יש להקפיד שלא יהיו חתיכות מחומרים אחרים בגחלים בעלי קיבול חום גבוה יותר או מוליכי חום טובים יותר (למשל מתכות) – זה עלול להיות קטלני.
  • באופן קצת אירוני דילוגים וריצה גורמים לכף הרגל לחדור עמוק יותר אל תוך הגחלים ועלולים לגרום לחתיכות גחלים להתקע בין האצבעות. לא מומלץ…
  • בניגוד להשערה לפיה רגליים רטובות/מזיעות מקילות על ההליכה, הנסיון מלמד כי במקרה זה ההיפך הוא הנכון – הרטיבות גורמת לשברי גחלים להידבק לכף הרגל ולהמשיך את העברת החום גם כשהרגל באויר.

במשך עשרות השנים האחרונות הליכה על גחלים משמשת כתרגיל להעלאת ביטחון עצמי בסדנאות קבוצתיות להעצמה אישית. לרוב התרגיל עובר בהצלחה, אך מדי פעם מתרחשת תקלה כזו או אחרת (אם בהכנת הגחלים, אם בצעידה לא נכונה, אם בעור דק ורגיש במיוחד ואם פשוט בחוסר מזל שגורם לגחל להתקע בין אצבעות כף הרגל).

המלצה למארגני ארועים מסוג זה: אל תערכו אותם ליותר מכמה עשרות משתתפים בו זמנית, אם אתם רוצים להמנע מדיווח חדשותי על מפגע המוני (21 נזקקו לטיפול רפואי לאחר הליכת גחלים המונית שכללה אלפי משתתפים). הנה עדויות מהארוע:

"שמעתי יללות של כאב, זעקות יסורים… זה היה נורא."
"קים סיפרה כי שתי חברותיה נראו בסדר מיד בסיום ההליכה, אבל כעבור 10 דקות התחילו להופיע שלפוחיות. היא אמרה שלאנשים נוספים היו בעיות דומות, וכמה מהם השרו את רגליהם במזרקת הפארק".

גם 12 מתוך 100 עובדי ברגר-קינג שצעדו על גחלים סיימו את המסלול הקצר במצב Medium-Well.

עדכון 2016: עשרות נכוו במהלך סדנת העצמה של טוני רובינס

יכולות על טבעיות? ניצחון הרוח על החומר?

ראינו כי כל אחד יכול לצלוח כמה מטרים של גחלים לוחשות. אך מה לגבי אנשים הטוענים ליכולות וכישורים על טבעיים? לטענתם מרחק לא יגביל אותם. האמנם?

בשנת 2000 חבר ריצ'ארד וויזמן עם צוות ה-BBC כדי לבדוק את הטענות. כמה אמיצים שהאמינו בכוחותיהם המיוחדים התייצבו לאתגר: צליחת מסלול גחלים באורך 18 מטר.  כעבור 12 מטר, פרש השיאן שבחבורה, כשהוא סובל מכוויות קלות (וויזמן טוען כאן ובספרו Quirkology שהוא פרש כבר כעבור כ-6 מטרים).
לכל אחד היה הסבר שונה לכישלון: אחד התלונן על כך שהתאורה הבוהקת הפריעה לו להכנס לטראנס עמוק. אחרת טענה כי המלאך השומר שלה נטש אותה באופן בלתי צפוי כמה דקות לפני תחילת המשימה.

בשביל מה זה טוב בעצם?

אמונה לא נדרשת כדי להצליח במשימה, אלא כדי להסכים לבצע אותה. שום שינוי פיזיולוגי לא מתרחש בגוף בעקבות האמונה. המשימה היתה אפשרית תמיד, היא רק נתפשה כבלתי אפשרית.

מה שכן מאוד סביר בעיני (ולא צוין בכתבות שקראתי), הוא שעצם הנחישות להצליח במשימה ללא פגע – יש בכוחה לשכך כאבים. יתכן שאנשים עם אותה דרגת כאב/נזק מחום הגחלים יגיבו באופן שונה לחלוטין ואף יחושו כאב ברמות שונות, בהתאם לציפיות והאמונות שלהם (עסקתי בנושא בהרחבה ברשומות על הפלצבו).

הצלחה במשימה עשויה להפיח בטחון עצמי לגבי משימות אחרות בחיים שנתפשות כבלתי אפשריות (אך למעשה אפשריות).

באופן אישי, מעבר להתנסות ממוקדת בהתגברות על פחד, אני יכול לראות כאן מסר קצת פחות ראוי: התעלמות מטופשת מאינסטינקטים בריאים שצועקים – "אל תעשה זאת!". אולי כהכנה לספורט אקסטרים זה תרגיל טוב, אבל בתור הכשרה להתמודדות עם אתגרים ומעצורים אמיתיים בחיים, אני פחות בטוח.

יתרה מזאת, אם לוקחים זאת רחוק מדי, אנשים עלולים להסיק שכל דבר אפשרי בזכות הרצון (גם דברים שאינם אפשריים, לא רק כאלה שנתפשים בלתי אפשריים). אנשים כאלה עלולים לצעוד נחושים ובטוחים אל תוך להבות משתוללות.

מה דעתכם? האם זה גימיק מוצלח וראוי לצורך העצמה אישית?

 לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

הפוסט המפתיע

הפוסט המפתיע

באחד מימות השבוע הקרוב אפרסם פוסט חדש.
זה יקרה אולי בראשון, אולי בשני, אולי בשלישי, אולי ברביעי ואולי בחמישי.
אני שומר זאת כהפתעה.

האם אוכל לקיים את הבטחתי?

נראה שכן. רובכם לא ינחשו באיזה יום אבחר לעשות זאת, ולפיכך יופתעו.

אבל רגע אחד.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ביום חמישי?
לא. כי אז בסוף יום רביעי תדעו לבטח שלמחרת אפרסם אותו, שהרי לא נותרה ברירה אחרת. ואז זה לא יהיה פוסט פתע. פסלנו את חמישי.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ברביעי?
לא. מאותה סיבה שפסלנו את חמישי. שהרי אם לא אפרסם אותו עד שלישי בלילה, תדעו שזה חייב להתפרסם ברביעי. (את חמישי הרי פסלנו כבר).

באותו אופן תוכלו להמשיך ללכת אחורה, ותגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שאני לא יכול לפרסם פוסט באף יום ועדיין להפתיע אתכם.

מה שכמובן אינו נכון. אני יכול.

מי יכול להסביר מה קורה כאן?

* עיטור כבוד יוענק לנותן ההסבר הקצר והברור ביותר (בעברית).

clown

עדכון (17.12.12)

בעקבות השיחות הערות שהתפתחו סביב הסוגיה הרים גדי את הכפפה, וכתב פוסט שלם בנושא. מומלץ לקרוא, ביחוד למי שלא רק מחפש "פתרון" לפרדוקס אלא גם מנסה להבין אותו יותר לעומק. מסתבר שמחילת הארנב עמוקה הרבה יותר משנדמה במבט ראשון!

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

נרות לאוזניים – פצצות לגבות!

נרות לאוזניים – פצצות לגבות!

והפעם פוסט בסימן חנוכה.

 

מה זה, מה קרה לאנשים האלה?!

למה תקועים להם נרות באוזניים? שומעים שם משהו מעניין?

נרות האוזניים הללו, המכונים גם "נרות הופי", עשויים מבד כותנה או פשתן טבול בדונג דבורים, אשר מגולגל לצורת גליל חלול. קצה אחד של הנר בעל צורה קונית – זה הקצה שמוחדר לאוזן, ואת הקצה השני מדליקים.

על הניסים ועל הנפלאות

* אזהרה: המידע הבא נלקח מאתרי מטפלים בשיטה. כפי שנראה מיד, אין שום קשר בין המידע הזה לבין המציאות.

מקור השיטה

שיטת הטיפול בנרות הופי הינה שיטה עתיקת יומין שהיתה נהוגה ע"י בני שבט ההופי. [מקור]
לפני אלפי שנים, השתמשו המצרים הקדמונים בנרות חלולים לטיפול בבעיות אוזניים. בנוסף למצרים, תרבויות נוספות מרחבי העולם העתיק כולל מטיבט ומסין וכן מהעולם החדש כמו שבטי האינקה, המאיה והאצטקים, עשו שימוש בנרות ההופי לטיהור הנפש ולהרגעה, לפתיחת חסימות אנרגטיות ולהגעה למצבי תודעה גבוהים (כמו במדיטציה) [מקור]

עיקרון הפעולה

הבעירה גורמת לשאיבה עדינה של נוזלים ושעווה עודפת מהאוזניים. החום העדין של הנר מבצע סטימולציה לדם וללימפה באזור וכך מחזק את מערכת החיסון. הטיפול מאזן את הסינוסים ומשווה את הלחץ שבראש לבין האוזן. [מקור]

בזמן הבעירה של החומר, נוצרת שאיבה עדינה של הנוזלים הנמצאים בגולגולת לכיוון היציאה מהאוזן (זה כיוון הבעירה). כיוון שמעברי הגולגולת, וכל הפתחים שבה, מחוברים ביניהם, ניתן לטפל במגוון רחב של תסמינים הקשורים לראש דרך האוזן. [מקור]

קולות הבעירה עושים מעין עיסוי עדין לעור התוף ותורמים להשפעה כללית מטיבה לכל הגוף (האוזן החיצונית מייצגת את כל אברי הגוף, כפי שהגוף משתקף בכף הרגל ברפלקסולוגיה). [מקור]

במה ניתן לטפל

שחרור של לחצים והקלה על כאבים בסינוסים, טיפול בדלקת אוזניים תיכונה או פנימית, סילוק שעווה עודפת מהאוזניים, טיפול בצלצולים באוזניים או בראש (טיניטוס), מסייע לכאבי גרון, מסייע לכאבי ראש כרוניים כולל מיגרנות, טיפול באלרגיות, מסייע לפגיעה בשיווי המשקלמגביר את פעילות המוח, משפר קשיים בשמיעה, עוזר לתפקוד מערכת הלימפה, תורם לאיזון של לחץ הדם, מטהר את הנפש. [מקור]. הטיפול משחרר גם חסימות אנרגטיות [מקור], עוזר בניקוי רעלים ודלקות, שיפור תחושה כללית, איזון הגוף, הרגעה ובעיקר בבעיות אוזניים, הטיפול מהווה תחליף יעיל ומוכח אף לניתוח כפתורים בילדים.

הטיפול יעיל במקרים רבים של בעיות כרוניות שלא נפתרות בעזרת הרפואה הקונבנציונאלית. [מקור]

"הוכחות" לשאיבת שעוות האוזן וזיהומים נוספים

בסיום הבעירה (כאשר הנר נשרף כמעט כולו), ניתן לפתוח את הנר ולראות בתוכו את שעוות האוזן. [מקור]

דוגמה למה שמוצאים בנר בסיום הטיפול (ויקיפדיה)

באנו חושך לגרש

אז מה מכל מה שמספרים לנו נכון?

למעשה כלום. מדובר באוסף צ'יזבטים.

לגבי מקורם של הנרות, אין סימוכין לכל אותן טענות. יש אף הטוענים שמקורם ביבשת אטלנטיס, מקום שהיה קיים ככל הנראה רק באגדות.
הטענה הרווחת ביותר היא שמקורם בתרבות בני ההופי שבאמריקה הצפונית, מה שהעניק לנרות את שמם. גם זו המצאה בלבד. כתבת שהתקשרה למועצת שבט ההופי באריזונה קיבלה מהם את התשובה הבאה: "תקיעת נרות באוזניים אינה ומעולם לא היתה טיפול שנערך ע"י בני שבט ההופי".

האם הנרות שואבים משהו? לא. אין בכוחם של הנרות לשאוב אפילו נוצה, קל וחומר לא את שעוות האוזניים הסמיכה והדביקה. ניסויים פשוטים הראו זאת. (כח השאיבה שנדרש כדי להוציא את שעוות האוזניים הוא כה רב, עד כי היה קורע מזמן את עור התוף).

אז מה הן ההפרשות הצהובות המגעילות שרואים בתחתית הנר בסוף הטיפול? מקורן כמובן בנר עצמו. שילוב של דונג שנמס עם חלקיקי פיח. גם כאן, לא נדרש ניסוי מתוחכם כדי להוכיח זאת. כל מה שנדרש הוא להדליק נר הופי שאינו תקוע באוזן, ולהשוות את התוצאות:

 

הנה עוד מישהו שניסה את הנרות ביריד הבלים מקומי. אחרי שקיבל טיפול עם נר אחד, הדליק את השני מבלי שהיה תקוע באוזנו. הנר לא הצליח להרים אפילו נייר טישיו קליל. בסוף התהליך, כשפתח את הנר מצא שם את אותם שיירים בדיוק, עובדה שלא ריגשה כלל את שאר האנשים שעמדו בתור לקבל את הטיפול המופלא.

מה לגבי הטענה כי ניתן לשאוב החוצה משהו מהמוח, תעלות הסינוס וכו' דרך תעלת האוזן? שטויות. עור התוף יוצר חציצה מוחלטת. הוא אינו עביר לזיהומים ונוזלים, כל עוד אינו קרוע כמובן. מה שמעביר אותנו באלגנטיות לנקודה הבאה.

הסכנות

לא רק שהנרות אינם מוציאים דבר מהאוזן או מכל מקום אחר בגוף, הסכנה היא שהם יכניסו דברים לאוזן. ומדובר בלא פחות מאשר טיפות שעווה רותחות.

טיפת שעווה מנר-הופי על עור התוף של מטופלת (מקור – מאמר איראני שמתריע על התופעה)

סקר בקרב רופאי אא"ג חשף עשרות מקרים של פגיעות בדרגות חומרה שונות, שכללו סתימות של תעלת האוזן בשעוות נר, כוויות בתעלת האוזן ואף חדירה וקריעה של עור התוף. ארועים אלה גרמו לדלקות אוזניים ופגיעות זמניות בשמיעה.
בנוסף דווחו גם שני מקרים של מוות, אבל זו כבר היתה תוצאה של השריפה שהתלקחה בבית… (כמה מקרים מפורטים כאן).

למה זה חוקי בכלל? ובכן, מסתבר שבארצות רבות זה לא חוקי. ב-1998 הכריז ה-FDA  כי שיווק נרות-אוזניים אינו חוקי, בהיותם התקנים רפואיים מסוכנים שיעילותם לא הוכחה. התראות חוזרות נשלחו ב-2010 ל-15 חברות שהמשיכו לשווק את הנרות. גם בקנדה אסור למכור את הנרות. בנסיונות לעקוף את האיסורים חברות משווקות את הנרות "למטרת שעשוע בלבד", אולם משרד הבריאות הקנדי לא קנה את התרגיל, "היות ואין כל שימוש סביר אחר שאפשר לעשות איתם".

ד"ר Michael Hawke, מומחה אא"ג, אוניברסיטת טורונטו:

טיפול בנרות אוזניים הוא תרמית מסוכנת. התהליך אינו מסיר שום שעווה מהאוזן ועלול להותיר דברים בלתי רצויים: אם אתה בר מזל, זה ציפוי דק של עשן או פיח בתעלת האוזן ועל עור התוף. אם אתה חסר מזל, חתיכת שעווה רותחת תנחת על עור התוף, משם קשה מאוד להסירה. אם אתה באמת ביש מזל, השעווה תצרוב חור בעור התוף, ותשאיר אותו מנוקב. לדעתי יש להוציא את התהליך מחוץ לחוק. למטפלים אין שום ידע רפואי ורובם לא מסוגלים אפילו לקבוע אם קיימת שעווה באוזני המטופלים, שלא לדבר על איזושהי בעיה. איך זה יכול לנקות את הסינוסים? לסינוסים אין שום חיבור עם תעלת האוזן.

ד"ר Rick Fox, מומחה אא"ג, טורונטו:

ביצעתי פעם ניתוח תיקון למישהו שעבר טיפול כזה. השעווה חדרה דרך עור התוף שלו והוא סבל מכאבי תופת. למזלו הצלחתי לחפור ולהוציא את השעווה בלי בעיות לטווח ארוך. מבחינת הטענות לגבי ריפוי בעיות טינטון וסינוסים, זה הכל קישקוש. אין שום דבר שאפשר לרפא ע"י הדלקת אש באוזן שלך. אולי החמימות תהיה נעימה, אבל זה לא הולך לשנות את המערכת החיסונית שלך.

ד"ר אופיר הנדזל, מומחה ברפואת אא"ג/ניתוחי ראש צוואר, מ"ר תל אביב סוראסקי-איכילוב:

מומלץ מאד להמנע משימוש בנרות לאוזניים (הופי ואחרים). במחקרים לא נמצא כל תועלת ב"טיפול" זה למטרות בגינם נעשה בהם שימוש (הוצאת שעוה, נוזלים מהאוזניים ועוד). לעומת זאת יש בהם סכנה גדולה במקרה של חדירת שעוה רותחת לאוזן.
כמנתח אוזניים כבר נתקלתי במקרה של נזק לעור תעלת השמע מחדירת השעוה, וכן מקרים רבים של נזילת השעווה הטבעית המיוצרת באוזן על גבי עור התוף בצורה שהקשתה את ניקויו. יש לשים לב שמנהל המזון והתרופות האמריקאית פרסם אזהרה ברוח זו.

את מגיפת ההבלים הזו, אי אפשר להפסיק

כפי שכבר נוכחנו לא פעם, את חובבי האשליות שום עובדה לא תבלבל.
הם מיד ימציאו סיפור חדש שעוקף את טענותיהם שהופרכו. המשימה כמובן קלה ביותר משום שמדובר תמיד ב"מימדים אחרים" וב"אנרגיות" בלתי ניתנות להגדרה ולמדידה בשום דרך מוכרת. שמעו מה יש לבחור הזה (ד"ר?!) לומר. אני מתנצל מראש על אי הבהירות (לקט בתרגום חופשי):

"הנרות אכן אינם שואבים החוצה שעוות אוזניים, נוזל לימפה או כל דבר אחר. למעשה משהו נכנס אל הנר! מה שאנו רואים בתוך הנר הוא ביטוי, תוצאה פיזית של הוספת חום להילה של האדם, או לאוויר החדר לצורך העניין.

איורוודה (Ayurveda) מלמדת אותנו שהכל זה אנרגיה ושהחומר הוא ביטוי גס של האנרגיה העדינה. כל הריפוי האמיתי מתרחש ברמת אנרגיה. הגוף שלנו הוא רק הביטוי של ישות אנרגית, ולא להיפך! הנרות מדגימים לנו דרך פשוטה בה דברים נוצרים יש מאין!

אנו מבחינים בשלושה אלמנטים שהם תוצאה ישירה של שריפת הנר: אבקה לבנה, שעווה ועשן שחור. העשן השחור מיתמר ומסתלסל מראש הנר בגלל שהוא אור. בתחתית הנר אנו מוצאים אבקה לבנה יבשה, ושעווה שהיא למעשה שומן פשוט.

  • כשאנו מוסיפים חום לכבדות, אנחנו מיצרים קלות. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת קלות – העשן השחור.
  • כשאנו מוסיפים חום לשמנוניות אנחנו מיצרים יובש. הוספת חום לגוף האנרגטי מתממשת ביובש – האבקה הלבנה.
  • כשאנו מוסיפים חום לקור, אנחנו מייצרים חום. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת אנרגיה בגוף, שמאוכסנת בצורת שומן – השעווה.

האויר שמוכל בתוך הנר ותקוע באוזנו של מישהו שייך למעשה לאותו אדם. הוא חלק מההילה שלו, השדה האנרגטי שלו. האויר, כמו כל דבר אחר בחיים, מורכב משלושת היסודות שאיכויותיהם מיוצגות ע"י אויר, אש ומים. איכויות שבמקרה זה שייכות גם למטופל.

הצטברות-יתר של איכויות המים תוביל לעייפות, כבדות, צמרמורות, שיעול, קשיי נשימה בשינה, אכילה מופרזת ועלייה במשקל. במקרה זה שדה-האנרגיה (ה"אויר") שבתוך הנר טעון בחומר הזה. הוספת חום לאויר תסלק את עודף הכבדות והרטיבות, תפריד את החומר היבש מה"אויר" הלח, וכן תטהר ותמריץ את שאר איכויות המים שנשארו בשדה-האנרגיה.

דבר דומה יקרה במקרה של הצטברות יתר של איכויות אוויר, דבר המתבטא בתחושת קור, נפיחות ועצירות, נדודי שינה, שמיעה גרועה…"

טוב מספיק!

פרס נובל לרפואה בדרך.

ניפרד בברכת חג חנוכה שמח 🙂

וזכרו:

סיכום-1

מקורות והרחבות:

עוד רשומות בנושאים קשורים:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

פלצבו גם בחיות ותינוקות?

פלצבו גם בחיות ותינוקות?

לעיתים קרובות, כאשר טיפול כזה או אחר נמצא כלא יעיל יותר מפלצבו (טיפול דמה), קופצים תומכיו וטוענים כי
"לא יתכן שמדובר באפקט פלצבו, שכן הטיפול עוזר גם לתינוקות ולבעלי חיים, שאינם מבינים מה קיבלו".

כפי שראינו בסקירה הרחבה על הנושא, אחד המנגנונים לפעולת הפלצבו הוא מנגנון ההתניה הקלאסית. מובן כי אפקט זה עובד גם במקרה של חיות. זוכרים את פאבלוב והריר שהכלבים הותנו להפריש בכל פעם ששמעו את הפעמון מצלצל?
בהקשר שלנו, אם ביקורים קודמים של התינוק/חיית-המחמד אצל רופא/וטרינר הביאו לשיפור בהרגשה, יתכן בהחלט שנוצרה התניה בין הדברים, התניה שתפעל גם בביקור הבא, באופן לא מודע, ותביא לשיפור דומה בהרגשה גם אם לא ינתן טיפול ממשי.

תשובה נוספת לטענה זו היא כי בעלי חיית המחמד (או הורי התינוק) משנים את התנהגותם לאור ידיעתם כי ניתן טיפול, ושינוי זה הוא שגורם להטבה בהרגשת המטופל, או לפחות לשינוי בהתנהגותו (אחרי הכל, קשה לקבל דיווח מפורט על הרגשה מפי תינוק או כלב). דוגמה למחקרים שהדגימו אפקט פלצבו ברור אצל כלבים אפשר למצוא כאן.

*

אך קיים מנגנון נוסף שיש להביא בחשבון, והוא שההטבה היא בעיני המתבונן בלבד! (המטפלים במקרה הזה).

מחקר שהתפרסם לפני שבועות אחדים בדק בדיוק זאת. הניסוי בדק יעילותה של תרופה לטיפול בדלקת פרקים אצל כלבים.

בניסוי נמדד מצב הרגל הפגועה באופן אובייקטיבי ע"י מכשיר שמדד כמה משקל העמיסו הכלבים על הרגל הפגועה. עליה במשקל פירושה הטבה במצב ואילו הפחתה במשקל פירושה החמרה במצב (הכלב מסיט את משקל הגוף אל הצד הבריא).

במקביל העריכו הן בעלי הכלבים והן הוטרינרים את מצב הכלב. בעלי הכלבים מילאו שאלון פשוט בו התבקשו לציין אם לדעתם מצב הכלב השתפר מאוד, השתפר במקצת, לא השתנה או החמיר. הוטרינרים העריכו את היציבה של הכלב, מידת הצליעה, נטיתו להרים את הרגל הנגדית לרגל הפגועה וסימני כאב בזמן הפעלת הרגל הפגועה.

מחצית מהכלבים קיבלו טיפול דמה, ללא ידיעה של אף אחד מהמעורבים בניסוי מי הם אותם כלבים. כלומר, כולם ידעו שבסיכוי של 50% כלבם יקבל את הטיפול האמיתי, ובסיכוי של 50% יקבל טיפול דמה.

המחקר הנוכחי התמקד רק בקרב 58 הכלבים מקבלי הפלצבו. השינויים האובייקטיביים שנמדדו במצבם היו זניחים, כלומר, מצב רובם לא השתנה לאורך תקופת הניסוי (6 שבועות).

כיצד התרשמו בעליהם של אותם כלבים והוטרינרים שבדקו אותם? התוצאות היו מאלפות:

בעלי הכלבים העריכו כי מצבם השתפר בכ-57% מהמקרים. ההערכות לגבי שיפור נעשו חיוביות יותר ויותר ככל שחלף הזמן (בלי קשר למצב הכלבים שהיה קבוע ברוב המקרים, כאמור). הוטרינרים העריכו כי מצב הכלבים השתפר בכ-40% עד 45% מהמקרים שבחנו (תלוי בשיטת ההערכה בה השתמשו).

כלומר, לכל הדעות (הסובייקטיביות) היה מדובר בטיפול יעיל מאוד, בעוד שלא חלה כל הטבה אובייקטיבית במצבם של הכלבים!

החוקרים מציינים כי בתנאי אמת יש להניח כי גודל האפקט יהיה גדול עוד יותר וזאת משום שבניסוי ידעו המשתתפים כי בסיכוי של 50% כלבם יקבל טיפול דמה, בהשוואה למצב אמת בו יהיו משוכנעים כי ניתן טיפול מסייע. בנוסף, המתנדבים לניסוי קיבלו סכום כסף עבור השתתפותם, בניגוד למצב רגיל בו הם היו משלמים כסף עבור הטיפול – אז נטייתם לראות את הטיפול כמסייע תהיה גדולה עוד יותר (כדי להמנע מתחושת "גם שילמתי וגם לא עזר").

[עדכון מרץ 2018]: מאמר שהתפרסם ב-2017 מציג ממצאים דומים בקרב חתולים שקיבלו טיפול פלצבו: ברוב במקרים התרשמו בעלי החתולים שמצבם השתפר, למרות שרק בכשליש מהמקרים האלה היה שיפור אובייקטיבי במצבם.

חישבו על המשמעות של הסתמכות על הערכות סובייקטיביות: הכלבים, החתולים (או התינוקות) ממשיכים לסבול אך מטפליהם משוכנעים כי מצבם משתפר והטיפול זוכה לתהילה.

*

[עדכון יוני 2018]:

לקריאה נוספת:

מקורות: מקור-1, מקור-2

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

כששני מימדים מתחזים לשלושה

כששני מימדים מתחזים לשלושה

הפעם נפגוש יצירות שפורצות מן המשטח בו הן נמצאות ומשתלבות בעולם המציאות התלת-מימדי.

נתחיל בחידה: התוכלו לזהות אילו מהחפצים הבאים אמיתיים ואילו רק מודפסים על הדף?

נצא כעת לרחוב.

שימו לב למשחק הכפול: נמר תלת-מימדי, שיוצא ממסך טלויזיה דו-מימדי, המוצב במאונך למדרכה. הכל לכאורה, כמובן. למעשה הציור נראה בפרופורציות נכונות רק מהזוית המאוד מסוימת ממנה צולם. מכיוונים אחרים הוא יראה מתוח ומעוות לגמרי. (איך בכלל מתכננים ציור כזה? תשובה בתחתית הרשומה).

ואיך הייתם מגיבים אם הייתם מבחינים לפתע בבורות הללו בכביש, בעודכם נוסעים במהירות?

התעתוע נחשף כאן:

לא, לא מדובר בשיטה חדשה להגבלת מהירות (אם כי זה יכול להיות רעיון לא רע בכלל), אלא בקמפיין פרסומי לבולמי זעזועים ברכב.

נעבור לבור בקנה מידה גדול יותר, ש"חפר" האמן השוודי אריק יוהנסון. הסרטון הבא מתאר בקצרה את העבודה על הפרויקט ואת תגובות העוברים ושבים:

הציור הבא מורכב משני חלקים נפרדים ( חלקו על הספסל בכלל).  שימו לב עד כמה הוא נראה מעוות כשהוא נצפה מזוית שונה אך במעט:

 

הנה ציור המדרכה הגדול ביותר בעולם מסוג זה, פרי עבודתו של האמן האנגלי ג'ו היל:

 

כשהתעתוע מופיע בהפתעה על רצפת המעלית, האטרקציה הופכת לסרט אימה:

נעבור לאמן יפני שהופך דמיון פרוע למציאות מדומה. הנה שתי עבודות לדוגמה (עבודות נוספות תמצאו כאן):

 

 *

כפי שמזכיר לנו  תומס קווין,

– דברים אינם תמיד כפי שהם נראים…

 

תודה לרן גלוסשניידר שעזר בליקוט הדוגמאות.

מי שמעוניין ליצור צילומים / ציורים שטוחים שנראים תלת מימדיים יכול למצוא כאן הסברים.
רן ניסה את כוחו והגיע לתוצאה יפה מאוד תוך זמן קצר:

*

רשומות נוספות באותו סגנון:

עוד מקבצי עבודות גרפיות מדהימות בסגנון:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

האם אתם מאמינים במוות?

האם אתם מאמינים במוות?

בעבר עסקנו בשאלה האם יש חיים לאחר המוות – האם משהו שורד במובן כלשהו לאחר מות הגוף הפיזי. פגשנו אנשים שמאמינים כי ניתן לחיות ללא אוכל ושתיה (לפחות כמה מאלה שבדקו זאת ברצינות אינם איתנו עוד).

הפעם נרחיק לכת עוד יותר.

לאן עוד נותר להתקדם אתם תוהים? מסתבר כי הקרקס האנושי אינו חדל מלהפתיע.

צאו מהקיבעון המחשבתי! שחררו עצמכם מהמסגרות המגבילות! נדרשת כאן קפיצה מחשבתית יצירתית. חשיבה "מחוץ לקופסא". מסתבר שיש הנחה בסיסית אחת שכולנו מקבלים כעובדת חיים, והיום ננסה לאתגר גם אותה.
ההנחה היא כי המוות הינו בלתי נמנע.

אמנם נכון, עד היום אנשים לא הצליחו להשאר בחיים יותר ממאה ומשהו שנה, יודעים למה? כי הם האמינו שהם ימותו יום אחד. הם לקחו את זה כמובן מאליו. עליכם לדעת: "המוות הוא רק מנהג, ואתם יכולים לחיות כמה שרק תרצו!"

כה אמר מוני ויטל (חי בילדותו בישראל), בעל דוקטורט בהיפנוזה קלינית, לדבריו, ומחבר הספר: Life Unlimited, An Exploration of Physical Immortality as Clinical and Therapeutic Model. ויטל, בטוב ליבו האינסופי, מוכן לחלוק איתנו את המסר הזה. "זהו סוד אשר נשמר כדי להחזיק בנו כעבדים".

לפניכם לקט נבחר מהגיגיו.

כיצד הגיע לרעיון:
מנסיוני בהיפנוזה למדתי שאני יכול לשנות אמונה לגבי התנהגות, וע"י כך אני יכול לשלוט בתוצאה של ההתנהגות הזו. אם אני יכול לעשות זאת בקלות עבור דברים קטנים, אני יכול לעשות זאת גם לגבי השקפות גדולות יותר.
הגיון מוזר. באותו הגיון, אם אני יכול להרים אבן קטנה בקלות, אני יכול להרים הר, או את כל כדור הארץ. לא?

בכל אופן, הנה עיקרי משנתו:
אנשים מחליטים מתי הם ימותו. זהו תהליך איטי וכואב. אנשים מאמינים שהם חייבים להזדקן ולמות. זה שולט בך.
האמונה במוות היא העמוקה ביותר שאימצנו אי פעם. מרגע שאימצנו אותה, היא מוטבעת בגופנו. כל תא, כל פעולה שאנחנו עושים, מקושרת לאמונה הזו. למעשה הגוף יודע את היום בו ימות. האמונה הזו חודרת לתת מודע שלנו, אשר משפיע באופן ישיר על המערכת החיסונית.
אין דבר כזה "להזדקן". הזדקנות היא רק מילה יפה ל-"אדם זה בתהליך מוות". התרבות מוצאת מילים יפות כדי לא להעליב את האדם שנמצא בתהליך הגסיסה חסר העתיד.

אני חייב לציין שמעיון בתמונותיו של בן האלמוות אני מצליח להבחין ברמזים קלים של הזדקנות. סליחה, של גסיסה מתקדמת.

תינוק נולד חופשי. ילד קטן לא יודע שום דבר על מוות. אין להם מושג. הם חיים, יש להם המון רוח חיים.
ויטל היקר, יש לי שאלה. מה לגבי כל התינוקות והילדים הרכים שמתים ממחלות נוראיות? האם הם יחידי סגולה שאימצו את אמונת המוות כבר בגיל שנה, חודש, יום? מה לגבי עוברים?

ומה לגבי יצורים חיים אחרים? האם כולם מתים משום שאימצו את האמונה במוות? או שרק האדם נועד להיות בן אלמוות?

לויטל יש תגליות רפואיות חסרות תקדים:
גיליתי שיש לנו בעצם שתי מערכות חיסוניות. זה יוכח בעוד שנים. המערכת החיסונית השניה מאוד גמישה, והיא מסוגלת להשפיע באופן מיידי על ההתנהגות הפיזית והרגשית שלנו. תוך כמה דקות מרגע שאנו מקבלים רעיון, אנחנו יכולים להפוך ולשנות את כל האנרגיה שלנו.

וזה גם המפתח למהפך בכיוון הבריאות וחיי הנצח. איך עושים זאת? די פשוט:
בכל בוקר, לפני שאתה קם מהמיטה, ובכל לילה לפני שאתה הולך לישון, גע בכל חלק בגופך ואמור לגופך "אני אוהב אותך". עשה זאת ויהיה לך היום הנפלא ביותר בחייך. אתה לא זקוק לרשות מאף אחד כדי לעשות זאת.
אהוב כל תחושה שעולה בך. אל תגנה או תבקר את עצמך. חזור על כך במשך 42 יום, זה מה שלוקח כדי להתחיל לחולל שינוי.

אך כמובן שלחופש הבחירה בחיים הבריאים יש צד שני: "אתה חולה בגלל שבחרת להיות חולה". (דיברנו על כך ביתר הרחבה ב"מחשבה יוצרת מציאות").

הקהילה הרפואית מאמינה בתרבות המוות. בבתי ספר לרפואה הם מתאמנים על גוויות, גופות מתות, לא על אנשים חיים.
נכון. הגיון צרוף: רופאים מתלמדים מתאמנים על גוויות – מסקנה: הקהילה הרפואית מאמינה בתרבות המוות.

וגם שיגעון גדלות קל לא נפקד מהסיפור:
אני מאמין באלוהים, לחלוטין. אני מחובר לאלוהים. אני מדבר איתו כל יום. אני אומר לבורא שלי כל מה שאני מתכנן לעשות. אני בוחר מה אני רוצה לעשות ורק אז אני מקבל את אישור הבורא על כך. אני לא מבקש מהבורא לעשות זאת עבורי. בשורה התחתונה – אם אין אני לי, מי לי.

טוב, ברור שהבחור משוכנע כי הוא יחיה לנצח. בכל זאת, כשרואים אותו אומר זאת, זה אפילו יותר מגוחך (קטע של דקה מתוך פרק בסדרה "בולשיט" של פן וטלר על המוות):

מובן כי קצת קשה להפריך את טענותיו של ויטל בעודו בחיים. המצב היה פשוט יותר אם היה טוען, למשל, כי אנו יכולים לעוף אם רק נאמין בכך חזק מספיק. היינו מזמינים אותו לצנוח ללא מצנח, או פשוט לצעוד מחוץ לחלון. ההפרכה היתה מידית.

לויטל יש הוכחות היסטוריות לתפישת עולמו:
אנשים לפני אברהם אבינו חייו מאות שנים. יודעים למה? כי הם לא האמינו במוות. זה לא היה issue. לא דובר על זה. הם רק חיו את הרגע ונהנו מחייהם. המוות שנגרם לא היה מהזדקנות אלא מתאונות.
מדהים מה אפשר להסיק מרשימה יבשה של שמות אנשים ומניין שנות חייהם.

ואם כבר באברהם אבינו עסקינן:
אברהם היה נקודת המפנה בהיסטוריה האנושית. הוא יצר דת מאורגנת כפי שאנו מכירים אותה. למעשה, מעשיו הם הגורם הראשי למוות האנושי.

והגיגיו הפילוסופיים:
הפילוסופיה שלי היא היחידה שלא כוללת מוות בתוכה. לפיכך זו אינה דת, כי אתה לא יכול שתהיה לך דת שלא מבוססת על מוות. האמונה שלי מבוססת על חיים בלבד. אני לא מקבל את המוות כאפשרות, לא בחיי ולא בחיי אחרים, אלא אם האדם הזה מקבל אותו, רוצה אותו. מרגע שאדם וויתר על האפשרות של נצחיות הגוף לטובת נצחיות הרוח, הוא כבר החליט שהוא הולך למות.

"אפילו אם אין לך את האופציה, בצע בחירה. אם אתה הולך למות, לפחות שזה יהיה מבחירה."

מערכת תפילה קוונטית תעשה את העבודה עבורכם

הכל טוב ויפה, אבל אנשים הם זן עצלן במיוחד. למי יש זמן וכח ללטף את עצמו ולמלמל דברי עידוד בכל בוקר? עדיף כבר למות. אבל רגע… אם מישהו יעשה את העבודה בשבילנו, אולי נהיה מוכנים לשלם לו קצת. רצוי שזה יהיה מדעי כמובן.

והנה זה פלא, ויטל מצא דרך לעזור לכם לתקן את אנרגית החיים שלכם בצורה טכנולוגית מדעית. מדובר בתוכנה שנקראת "מערכת התפילה הקוונטית". התוכנה מבוססת על תורת הקוונטים, והיא מתפללת עבורך במיליון תדרי תפילה שונים. התפילות אינן דתיות, הן רק תפילות. המערכת מתעלת ומגבירה את התפילות עבורך. דמיין שכל אדם בסין יתפלל עבורך – זה עד כדי כך עוצמתי!

כדי שהתפילות תהיינה תפורות במיוחד בשבילך התוכנה בונה חתימה אנרגטית יחודית, שמבוססת על תאריך הלידה, מקום הלידה (כולל כתובת מדויקת), מספר טלפון וכתובת אימייל. לאף אחד אחר ביקום אין את האנרגיה המסוימת הזו. (האם לא נדרש גם מספר כרטיס האשראי והקוד הסודי שלו?)

תמורת תשלום סמלי של 2$ ליום, התוכנה תשלח לכם תדרים מאזנים, 24/7, לכל מקום בו תשהו ברחבי תבל. בוודאי תשמחו לשמוע שלתוכנה יש 97% אחוזי דיוק. לא יותר, לא פחות. התוכנה כל כך רגישה שהיא מסוגלת לקלוט תדרים שמקורם לפני זמן רב, וגם כאלה שדבקו בך מחברים, בני משפחה ואפילו חיית המחמד שלך.

ומי מכם, שבמקרה עשה מנוי לתוכנית התפילה הקוונטית ולא חש בשיפור מידי, צריך להבין:
רבים המצטרפים לתוכנית מרגישים את פעולתה מיד, בעוד אחרים לא חווים שום תסמינים ברורים. ההשפעה אינה מורגשת תמיד באופן מידי, אלא מתרחשת באופן תת-מודע… בכל מקרה, התת-מודע יקלוט את האפקטים המרפאים.
אהה. אם משהו מורגש – זה עובד. אם לא מורגש – זה עובד בתת מודע. אם משהו מורגש בעוד חודש – זו הוכחה שזה עבד כל הזמן ברקע. בקיצור, מתישהו, אתם תשכנעו את עצמכם שזה עובד (ולו רק כדי לא לצאת פראיירים).

רוצים סדנאות!

בכתבה זו, אנו זוכים להצצה נדירה אל אחת מהסדנאות של ויטל (800$ למשתתף, 35 משתתפים => 28,000$ ליומיים עבודה, לא רע). אבל ראו הוזהרתם – "השיחה הזו לא מתאימה לכל אחד. רק לאלה שרוצים לשלוט בעתיד שלהם".

נשארתם? נמשיך.

ויטל מדגים את התוכנה המופלאה. התוכנה פולטת את האבחון לאחת המשתתפות בסדנה: האישה מאוד שיפוטית, וניכרים בה תדרים של פטריה. האם יש לה פטריה באזורים אינטימיים אולי? לא? אולי היא אוכלת פטריות? כן? אהה. רע מאוד.

ויטל מפעיל את התוכנה והיא מנפיקה רשימת מספרים ותרשים של מערכת הרביה הנשית עבור משתתפת אחרת בסדנה. יש בעיות, בעיות תדרים. אך אל דאגה, ויטל ישלח כעת את התדרים הנכונים. הוא לוחץ על כפתור. קו לבן סורק את התרשים הלוך ושוב במשך שתי דקות. זהו – הבעיה תוקנה.

משתתף אחר בסדנה מתעניין לדעת האם תדרי התוכנה מסוגלים לחסום את התדרים שהממשלה משתמשת בהם, והאם ויטל יודע מהם התדרים הללו. ויטל מעדכן כי הממשלה מחזיקה כבר בטכנולוגיה הזו. הכל זה עניין של שליטה.

מסתבר ששמה של תוכנת הפלאים הקוונטית הגיע עד לארצנו הקטנטונת – בהרצאה הבאה יספר לנו ויטל (בכבודו ובעצמו?) על "רפואת העתיד- רפואת תדרים. נקבל מידע אודות תוכנת המחשב הידועה בעולם לאבחון בדיוק של 97% וריפוי מחלות על ידי תדרים וצלילים המגיעים ישירות למחשב האישי".

נשמע די רפואי, לא? מעניין שבתחתית העמוד הרלוונטי באתר הבית נזהרו קצת יותר ורשמו:
"שימו לב, השיטה אינה טיפול רפואי. התוכנית אינה מעניקה למשתתפיה שום סוג של תרפיה, יעוץ, טיפול רפואי או אבחון. אם אתה חושב שיש לך בעיה רפואית, אנא גש לרופא שלך. אין לתוכנית התפילה הקוונטית כל ערך מזוהה מעבר לזה שהמשתתף מייחס לה והיא אינה מהווה תחליף לשום תרפיה או טיפול רפואי". בכל זאת, יש גבול שמעבר אליו שטויות הן כבר בלתי חוקיות.

הנוסחה לחמוק ממגבלות חוקיות פשוטה, ורבים משתמשים בה:

1)      ממציאים מימד דמיוני כלשהו, לא פיזי, שאינו ניתן להגדרה ו/או למדידה (אנרגית חיים, תודעה קוסמית וכד').

2)      מסבירים כי שורש צרות האדם מצוי במימד הזה (חוסר איזון, חסימות, וכד').

3)      ממציאים מכשירי-דמה שמתיימרים למדוד ולאבחן את מצב האדם במימד הדמיוני (מכשירים שכל מה שהם מסוגלים למדוד, בהגדרה, הוא משהו מהמימד היחיד שניתן למדידה – המימד הפיזי).

4)      מציעים טיפולים שמתיימרים לשנות משהו במימד הדמיוני.

5)      ולבסוף מגיע שלב הכסת"ח – הצהרה כי שיטתם אינה מטפלת ברמה הפיזית, הרפואית, וכי לשם כל יש לפנות לרפואה הקונבנציונלית.

חדר האלמוות

"כאן לא מתים!" (תמונת אילוסטרציה)

בינינו, גם תוכנה זה קצת פאסה. יתכן וכמה אנשים הרימו גבה לגבי יכולת של תוכנת מחשב לשדר תדרים באופן אישי לכל אדם בעולם ולהאריך בכך את חייו. ויטל מפשיל שרוולים ועובר לעולם החומרה.

הוא עוסק כעת בפרויקט דמיוני ממש. אנסה לתרגם. אני מצדיע ליכולת גיבוב המילים המרשימה. אני לא בטוח שאפילו תחת איומי אקדח הייתי מצליח להנפיק בליל כל כך דחוס ומזוקק של שטויות חסרות משמעות:

"חדר האלמוות" הוא למעשה מתקן הולוגרמי משחזר, אשר אוסף ומאחד תודעה יקומית מידית עם הווייתנו, והוא חזק דיו לשנות את המטריקס המקורי של הDNA שלנו ושל חומרים אחרים סביבנו. השינוי שמתחולל בחדר הזה כה עמוק, שהוא הצעד הראשון להבנת ורכישת המיומנות של טלפורטינג ומסע בזמן. זה הצומת בו רוחניות מצטלבת להיות (?) חומר ואנרגיה. הטכנולוגיה מבוססת על מתמטיקה פרקטלית, תורת הכאוס, מיקרו-מעבדים מתקדמים, גלים סקלאריים ופיזיקה א-סיבתית.

וכאן פונה איש הנצח בקריאה נרגשת לתרומות כספיות שיאפשרו לו להמשיך את המחקר החשוב בתחום. הוא ממהר להוריד את תחושת "חזון אחרית הימים" אל הקרקע (אחרי הכל, יתכן ולא כל המשקיעים הפוטנציאליים בוחרים לחיות לנצח) ומסביר כי:

הסכום שנדרש ליצירת החדר אינו כה גבוה, וניתן לסיים את הפרויקט במהירות רבה, שכן הטכנולוגיה כבר קיימת ונותר רק לפתח אותה עוד קצת ולחבר הכל יחד.

לרגע דגדג לי בקצות האצבעות לשלוח מייל עם צרור שאלות סקרניות לגבי הטכנולוגיה ה"כמעט עובדת" שלו. אבל במחשבה שניה, מזוית ראיה של אחד שלא תופס את הזמן שנותר לו לחיות כאינסופי, וויתרתי. מעבר לבזבוז הזמן, אני חש שהעיסוק בנושא אף גורם לי להזדקנות מואצת.

מיליונים אשר מיחלים לחיי נצח, לא יודעים מה לעשות עם עצמם באחה"צ גשום של יום ראשון – סוזן ארץ (1943).

*

*** עדכון 1: אוי, אל תשאלו מה קרה. השמועות מספרות שמוני מת.

*** עדכון 2סדנא בנושא "כיצד להשתחרר מתרבות המוות" (או משהו בדומה) תיערך ב-2016. היא תוקדש לזכרו של מוני ויטלי. כנראה שאין גבול לאבסורד האנושי.

* תודה לרונן, ששלח לי קישור לדבר ההזוי הזה.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי

לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי

ברשומה הראשונה בנושא ראינו כיצד יש בכוחן של ציפיות להעצים או לשנות חוויות טעם, ראייה, שמיעה ואף הנאה אומנותית ותפקודים קוגניטיביים גבוהים. אך ציפיות לא עוצרות בזוטות של חיי היום-יום. מיד נראה כיצד הן מסוגלות לגרום לנו לחוות חוויות "רוחניות" ועל-טבעיות מפעימות.

קסדת ההפתעות

ברשומה "הזיות בהזמנה" פגשנו את "קסדת האלוהים", ואי אפשר שלא להזכירה שוב בהקשר זה. הקסדה יוצרת שדות מגנטיים חלשים באזור האונות הרקתיות של החובש אותה. אחוז גבוה מהנבדקים שחבשו את הקסדה תיארו תחושות מיוחדות שכללו התעלות רוחנית, תחושת אחדות עם היקום, אקסטזה, חוויה חוץ־גופית, תחושה שמישהו ניצב מאחוריהם ומתבונן אל נשמתם, והיו אף שהגדירו את תחושתם כשהייה במחיצת אלוהים.
פרסינגר, החוקר שקנה לו פרסום רב בזכות אותה קסדה, היה משוכנע כי אותם שדות מגנטיים הם הגורמים לחוויות המוזרות. אך עד מהרה הסתבר כי המציאות מוזרה אפילו יותר.

קבוצת חוקרים שוודים פקפקו במסקנותיו של פרסינגר. הם חזרו על הניסויים, אך בהבדל אחד משמעותי: שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה (double blind). במהלך הניסוי נותרו כמחצית מהנבדקים עם קסדה כבוייה, מבלי שאף אחד מהם או מהחוקרים ידע עבור מי הופעלו השדות המגנטיים ועבור מי לא. התוצאות היו מפתיעות. אנשים רבים חוו חוויות מיסטיות, אך לא נמצא כל קשר בין הדיווחים לבין הפעלת השדות המגנטיים. חובשי הקסדה שלא הופעלה חוו לא פחות חוויות מחובשי הקסדה הפעילה! במילים אחרות, מדובר כאן בחווית המצופה בלבד.

שאלוני אישיות שהנבדקים מילאו לפני הניסוי הצביעו על מתאם ברור: נבדקים בעלי רמת סוגסטיביליות גבוהה (ניתנים להשפעה בקלות) וכאלה שמחזיקים בגישות רוחניות היו בד"כ אלה שחוו את החוויות המיוחדות.

משדר הריחות המהפכני

ב-1977 ביצע החוקר Michael O’Mahony ניסוי מסקרן בתוכנית טלויזיה של ה-BBC. הוא הכניס לאולפן מכשיר אלקטרוני מוזר למראה שמשתמש בספקטרוסקופיית ראמן, כדי לשדר ריחות באמצעות צלילים. הוא הכריז כי הריח שהוא עומד לשדר לצופים יהיה ריח כפרי אופייני כלשהו (לאחר ציחקוקים מהקהל הבהיר כי לא מדובר בריחות רעים). הושמע צליל במשך 10 שניות וטלפונים החלו לזרום ממאות צופים שחשו בריחות שונים ומשונים. רובם דיווחו על ריחות חציר, דשא ופרחים. כמה הריחו זבל וחומרי דישון. היו לא מעטים שדיווחו כי לקו בהתקפי קדחת-השחת, עיטושים וסחרחורות.

כל הסיפור היה מתיחה אחת גדולה, שמטרתה היתה לבדוק את השפעת הסוגסטיה על חוש הריח.

מייקל חזר על הניסוי ברדיו, אז הושמעו שני צלילים נפרדים ושקט קצר שהוסבר כצליל שנמצא מעל סף השמע האנושי, אך עדיין אפקטיבי. ריחות הורגשו ע"י המאזינים בכל שלושת המקרים…

מריחות לרוחות

אחד החדרים ב- Hampton Court (ויקיפדיה)

ארמון Hampton Court נחשב כאחד מהאתרים היותר רדופי-רוחות באנגליה. אנשי צוות הארמון ומבקרים מדווחים על ארועים חריגים רבים שמתרחשים באזוריו השונים. ריצ'ארד וויזמן ושות' החליטו לבדוק במה המדובר.

בטרם יצאו לשטח, השיבו למעלה מ-600 מתנדבים על שאלונים לגבי מידת האמונה שלהם ברוחות רפאים, תופעות מוזרות שחוו בעבר והמידה בה יחסו תופעות אלה לרוחות רפאים. אלה שהאמינו ברוחות דיווחו על מספר רב יותר משמעותית של חוויות מוזרות בהשוואה ללא מאמינים, והם גם נטו ליחס חוויות אלה לרוחות-רפאים הרבה יותר מאשר הלא מאמינים.

אז הגיע החלק הפיקנטי בו יצאו כולם לשוטט ברחבי הארמון, באזורים ששמם יצא לשמצה כרדופי-רוחות במיוחד. כצפוי, דיווחו המאמינים על מספר רב יותר של חוויות יוצאות דופן מאשר הלא מאמינים ויחסו אותן משמעותית יותר לפעילות רוחות רפאים.

אבל מי יודע, אולי אנשים מסוימים באמת קולטים מסרים מהעולמות שמעבר ולכן מאמינים בתופעות על-טבעיות, ולא ההיפך – חווים מפגשים דמיוניים עם רוחות רפאים בגלל אמונותיהם? מה קדם למה – הביצה או התרנגולת? (מתאם אינו מוכיח סיבתיות).

כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, ביצע James Houran את הניסוי האלגנטי הבא. הוא אסף 22 איש וביקש מהם לשוטט במבנה תיאטרון נטוש שלא יוחסה לו שום פעילות על-טבעית. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות שוות. לאחת מהם סיפר כי המקום נמצא בשיפוצים, ואילו לשניה סיפר כי למקום מיוחסת פעילות ענפה של רוחות-רפאים. הקבוצה השניה דיווחה על שלל תחושות וחוויות מוזרות בעוד הקבוצה הראשונה לא דיווחה על שום דבר חריג. כמה צ'יזבטים עשו את כל ההבדל בחוויה.

במחקר אחר שזכה לשם המקורי "יומן ארועים של בית לגמרי לא רדוף רוחות", ביקש Houran מזוג נשואים צעירים לנהל יומן בו יציינו כל ארוע חריג שיתרחש בביתם במהלך 30 הימים הבאים. לבני הזוג סופקה רשימה של ארועים שעונים על ההגדרה "חריגים", רשימה שכללה תופעות חושיות שונות, תחושה של "נוכחות", רגשות עזים, תנועת חפצים בלתי מוסברת ותפקוד בלתי סדיר של מכשירים.
לא פחות מ-22 ארועים חריגים דווחו במהלך תקופת הניסוי, ארועים שכללו תפקוד לא תקין של הטלפון, שמיעת מילמול מסתורי של שמם ותנועות מוזרות של מסכת וודו שהיתה מונחת על המדף.

מעגל הקסמים של חווית המצופה

לא נדרש הרבה בכדי להתניע את מעגל הקסמים. זרע אמונה קטן או ארוע מקרי יכולים להספיק. צפיה בסרט אימה, שהות במקום שידוע כ"רדוף רוחות", סיפור על חוויה מוזרה מפי קרוב משפחה או טענה של מיסטיקנית כי ביתנו נגוע ברוחות רעות – כל אחד מאלה די בו כדי לגרום לנו להתחיל לחוות דברים מוזרים, כפי שהדגימו הניסויים לעיל.

ברגע שחווינו משהו חריג אנחנו מיד מפרשים אותו כחיזוק לאמונה המקורית. אנחנו נעשים דרוכים וערניים יותר לסביבה, מבחינים בתזוזות ורחשים אליהם לא שמנו לב עד היום ומפרשים אותם כסימנים לפעילות על-טבעית, מה שמגביר את האמונה שלנו עוד יותר, ולפיכך את הציפיה כי ארועים נוספים מסוג זה יתרחשו, והציפיה בתורה מכתיבה את החוויות העתידיות והפרשנות שניתן להן, וחוזר חלילה. בשלבים מתקדמים כבר אין צורך בארועים חיצוניים שיזינו את מעגל הקסמים, אנו עלולים להתחיל להזות.

התחושות שנלוות ומזינות מעגל קסמים כזה יכולות להיות חיוביות (למשל "המחשבות שלי יוצרות מציאות") או שליליות (למשל "הבית שלי רדוף רוחות"). כך או אחרת, בין אם מדובר בתחושת התרוממות רוח או בתחושת פחד וחרדה, מדובר בתהליך ספירלי מתעצם בו האדם החווה הולך ומתנתק יותר ויותר מהמציאות.

ומניסויים פסיכולוגיים נעבור אל החיים האמיתיים, אל מקרה שמדגים יפה את מעגל הקסמים של חווית המצופה.

המשפחה שברחה מביתה

בנובמבר 2003 הגיעו מים עד נפש. טום ומוניקה ברחו מביתם יחד עם בתם בת השנתיים, וכבר שבועיים הם גרים אצל הוריה של מוניקה. נואשים, הם פנו לעזרה לארגון הספקנים CSI. חוקר העל-טבעי המדעי בנג'מין רדפורד הגיע לבדוק את המקרה ומספר על כך בפרוטרוט בספרו Scientific Paranormal Investigations.

התופעות המוזרות החלו כמה חודשים קודם לכן, והן הלכו והתגברו. הראשון ששם לב לדברים מוזרים היה טום. הוא הרגיש משהו טופח קלות על קרסולו כשהיה בשלבי הרדמות, או כבר ישן. אם היה מתעלם מכך זה היה מחמיר עד כדי בעיטה שגרמה לו להרגיש תזוזה בכל גופו. כשהיה מנסה להרדם שוב, הבועט המסתורי היה תוקף מחדש. בכמה מהפעמים הוא זינק מהמיטה, הדליק את האור ונחרד לראות מעין שקע בקצה המיטה, כאילו איזו נוכחות בלתי נראית ישבה שם.

התופעות הופיעו קצת לפני "ליל כל הקדושים". לאחר שטום חלק את העניין עם זוגתו מוניקה, העניינים הדרדרו במהירות.

מוניקה החלה לבדוק את הנושא, קראה ספרים אחדים על בתים רדופי-רוחות ולמדה על התסמינים האופייניים: נקודות אור מוזרות בצילומים, אזורים של קור בלתי מוסבר, לחשושים מוזרים בהקלטות וכד'.

ואכן, בני הזוג הבחינו באזורים קרים בקומה השניה, כאילו החימום לא עובד שם. "זה מוזר, כי אויר חם הרי עולה למעלה דוקא. הבית מבודד היטב, וכל החלונות מכוסים מבחוץ ביריעות פלסטיק" הסביר טום.

בשלב כלשהו מישהו הציע לטום לצלם את הבית בלילה, ולבדוק אם משהו מתגלה בתמונות. ואכן, בתמונות אחדות נראו נקודות אור או כתמים מטושטשים, ובאחת מהן נראו מעין פני שד משתקפים משולחן הזכוכית שבסלון ביתם!

טום סיפר כי החתול והכלב שלהם מתנהגים מוזר כשהם מתקרבים לחדר השינה. הם מסרבים להכנס לתוכו ובוהים באזורים ריקים בחדר כאילו הם מתבוננים במשהו בלתי נראה. לטענתו של טום הם מתנהגים כך רק בחדר הזה.

בתם בת השנתיים ספרה להם שראתה מפלצות: "היא מבועתת. היא לא מוכנה לעשות כלום חוץ מאשר לשבת על הכסא הזה, ולא לזוז… ואומרים שילדים וחיות רגישים יותר לקלוט רוחות רפאים". מוניקה מאשרת: "הילדה לא מוכנה לרדת מהספה. היא אומרת – 'לא אמא, אני מפחדת. אני רואה מפלצות או כלבים, או צפרדעים'. לפעמים היא מתעוררת באמצע שינה חזקה ואומרת שהיא רואה מפלצות".

גם צלילים מוזרים פוקדים את הבית. במהלך הלילות נשמעים לעיתים קרובות צעדים וחריקות בגרם מדרגות-העץ הישן שבביתם. לחישות ותקתוקים מוזרים נשמעים בטלפון האלחוטי וצלילי פסנתר ומוזיקת מטאל מרוחקים מגיעים לעיתים לאזניהם – עוד תופעה שאין להם הסבר עבורה היות ולאף אחד משכניהם אין פסנתר, וגם "בלתי סביר שבשכונה שלהם (שרוב תושביה מבוגרים) מישהו שומע מוזיקת מטאל".

טום (שקיבל חינוך קתולי) הזמין כומר מקומי לערוך טקס גירוש שדים בבית, אך ללא הועיל. התופעות רק התגברו.

באחד הלילות הניחו בני הזוג מכשיר הקלטה קטן בקומה השנייה של ביתם. הם ישבו בקומה התחתונה בדממה ולא שמעו דבר. אך כשהקשיבו לקלטת הזדעזעו לשמוע בה נביחת כלב וקול מרוחק שאומר משהו כמו "איתן, אני אספר לו". הקלטה זו היתה הקש ששבר את גב הגמל. טום היה מפוחד עד מוות. הוריה של מוניקה השתכנעו סופית שהבית רדוף רוחות והמשפחה ברחה מן הבית ועברה לגור אצלם.

פסיכי (psychic) מקומי איתו התייעצו בני הזוג אישר את נוכחותה של רוח-רפאים בביתם. זה כמובן לא הקל על מצוקתם. "אם מישהו היה בא ואומר לי שיש רוח רפאים בביתו, לא הייתי מאמינה לו בחיים, עד שעברתי מה שעברתי בבית שלי. אנחנו רק רוצים לחזור לגור בבית".

מכסח השדים הספקן מגיע

בשלב זה נכנס לתמונה בנג'מין רדפורד. מצוייד במצלמה, מכשיר הקלטה, פנס, מחברת ומוח חקרני בלבד, החל לחקור את הפרשה. אל תצפו לסצנות מסמרות שיער. בסופו של דבר, שום דבר מרגש לא התרחש שם.

בנג'מין ביקר בביתם כמה וכמה פעמים ושהה שם שעות רבות, הן בשעות היום והן בשעות הלילה. למרות נסיונות רבים, שום צלילי חריקה או צעדים לא נשמעו בזמן שהותו שם, למעט פעם אחת בה נשמעו חריקות משונות שדמו לרעש גירוד ציפורניים על משטח מתכתי. התעלומה נפתרה תוך דקות אחדות – אחת השכנות גירפה את שביל האספלט הסמוך לביתם…

כשנכנס בנג'מין עם החתול שלהם לחדר המקולל לא נצפתה כל תגובה חשודה. להיפך, החתול התחכך ברגליו כשהוא מגרגר בהנאה.

השד שנראה בצילום התברר להיות השתקפות של מנורת הקריאה בשולחן הזכוכית. המוח האנושי מתמחה בזיהוי פנים, ועושה זאת באופן בלתי נשלט גם עבור גירויים שאין שום קשר אפשרי בינם לבין פנים אמיתיים.

כשבחן את ההקלטה הגורלית, הבחין ברעשים סביבתיים אופייניים וברישרוש מתמיד של מנוע הטייפ. מאידך, לא הצליח לאתר שום דבר שנשמע כמו המשפט "איתן, אני אספר לו". גם מומחה אודיו שבדק את הקלטת לעומק לא הצליח להבחין בשום דבר חריג. המשפט פשוט לא היה מוקלט שם.
כדי להסיר ספק אחרון מנושא זה ארגן בנג'מין ניסוי פשוט. הוא חזר והציב את הטייפ במרומי גרם המדרגות כשהוא מופעל וביקש ממוניקה לשבת בסלון (במקום בו ישבו בני הזוג בזמן הארוע המקורי). במקביל יצא עם טום אל מאחורי הבית, שם ניהלו שיחה קצרה. כשנכנסו הביתה בחנו בסקרנות את ההקלטה. בעוד שמוניקה לא שמעה דבר מהסלון, בהקלטה נשמעו בבירור קולות הדיבור ביניהם. בני הזוג היו מופתעים.

באחד הביקורים הזדמן לבנג'מין להפגש עם הפעוטה. כשבירך אותה לשלום היא חייכה בביישנות. שום דבר בהתנהגותה לא רמז על חרדות מיוחדות. בנג'מין שאל אותה אם יש מפלצות בבית עכשיו (זה היה בשעות היום). הילדה הניעה ראשה בשלילה. האם יש מפלצות בלילה? הילדה הניעה ראשה בשלילה ואמרה שלא. בני המשפחה נראו משוכנעים כעת כי לא ראתה מפלצות, אחרי הכל. נראה כי התנהגות הילדה בזמנו היתה מושפעת עמוקות מהלך הרוח המבועת של הוריה.
מעבר לכך, יתכן מאוד שהילדה נשאלה שאלות מנחות כמו "ראית מפלצות, נכון?" – שאלות כאלה לא רק שעלולות להניב את התשובות המצופות, אלא שיש בכוחן אף לשתול זכרונות מדומים במוחם של הנשאלים, באופן שגורם להם מאוחר יותר לזכור כי חוו את החוויה. תופעה זו נפוצה בתשאולים לגבי חטיפות חוצנים, וכן בחקירות במקרים של חשד להתעללות מינית. (אני מקווה לעסוק בנושא זה בהרחבה בעתיד).

אזורי הקור המסתוריים בקומה השניה התגלו כנובעים מזרמי אויר קר שחדרו מעליית הגג, שלא היתה אטומה היטב. בנג'מין שוטט עם מקל קטורת מעלה עשן ברחבי הקומה, ותנודות בכיוון העשן עזרו לו לאתר את מקור כניסת האויר הקר בזריזות.

התחושות שחש טום במיטתו נבעו ככל הנראה מתנועות שרירים לא רצוניות שרבים מאתנו הרגישו בודאי בשניות של ההרדמות (היד או הרגל קופצות להן פתאום מעצמן), ואולי מדובר בתסמונת הרגליים העצבניות. טום, שהיה בחור גדול מימדים, והמיטה עליה ישן, שהיתה קלה במיוחד, היוו שילוב מנצח בו רגל קופצנית מסוגלת להרעיד את המיטה כולה.

כוחו של מגה-סיפור

שימו לב כיצד אוסף של ארועים טריוויאליים נרתמו ליצירת והעצמת מגה-סיפור על-טבעי מצמרר ("בית רדוף רוחות" במקרה הזה) למרות שלכל אחד מהארועים יש הסבר פשוט וטבעי משלו, שהינו בלתי קשור לאחרים.
רגל עצבנית, חלום רע של הפעוטה, צלילים מבחוץ, השתקפות מנורה בשולחן, מבטים בוהים של חיות המחמד ואיטום לא טוב של עלית הגג – כל אלה, כשהם נתפרים יחד ע"י מגה-סיפור עוצמתי אחד, יש בכוחם להבריח משפחה מביתה.

בסופו של דבר, היתה זו רוח הספקנות והחקירה הבריאה שהרגיעה את בני המשפחה ועזרה להם לצאת ממערבולת האימה, ולא כל אותם המתפרנסים מאשליות ומקידומן, שהתערבותם רק החמירה את המצב.

את חג ההודיה כבר חגגו בני המשפחה בביתם.

אמונות באובב.
"ילדים! היזהרו מעצי באובב! אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים." – מתוך הנסיך הקטן, מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, בתרגום יהודית אופנהיימר

*

בתים רדופי-רוחות אינם דורשים רוחות וגם לא תדרי צליל נמוכים, שדות מגנטיים חלשים ושאר תופעות סביבתיות חריגות. כל שנדרש הוא כוחה של הסוגסטיה. מוחנו יעשה כבר את שאר העבודה כדי לייצר לנו חוויה מרטיטה.

לקריאה נוספת:

סקירה של וויזמן: http://www.csicop.org/si/show/the_haunted_brain/

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לחוות את המצופה

לחוות את המצופה

בסקירה על אפקט הפלצבו ראינו כי לעיתים מספיק שאדם מאמין כי הוא מקבל טיפול שאמור להיטיב עימו בכדי להביא לשיפור ממשי בהרגשתו. לעיתים אפילו מופיעות אצלו תופעות לוואי אופייניות לטיפול שלא קיבל.

תופעה מרתקת זו של חווית המצופה אינה יחודית לתחום הבריאותי, אלא באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים.
ברשומה זו אציג לקט דוגמאות פיקנטיות שמדגימות כיצד ציפיות משפיעות על תפישת המציאות שלנו, מבלי שאנו מודעים לכך כלל.

המודל הבסיסי הוא כי איכות החוויה שלנו נקבעת ע"י שילוב של מידע חושי (bottom up) עם ידע מוקדם / אמונות / רצונות / ציפיות (top down).

מדע על הבר

החוקר דן אריאלי חבר לשני פרופ' נוספים ויחד הם ערכו מחקר באחד משני הפאבים של אוניברסיטת MIT. מטרת הניסויים היתה לבדוק האם לציפיות של לקוחות מהבירה המוגשת להם יש השפעה על הטעם של אותה הבירה.

לסטודנטים הוצעה כוס בירה בחינם מאחת משתי חביות, לבחירתם, לאחר שטעמו את שני סוגי הבירה. חבית אחת הכילה בירה מקומית מפורסמת ואילו החבית השניה הכילה "בירת MIT" – אותה הבירה בדיוק בתוספת כמות קטנה של חומץ בלסמי. הכמות היתה קטנה, אך בהחלט מספיקה בכדי שרוב הטועמים יבחינו בהבדלי טעם.

ואיזו בירה העדיפו הטועמים? זה כבר תלוי איך הוצגו הדברים.

בקרב אלה שטעמו את הבירה ללא כל הסברים נוספים, היתה העדפה לבירה המשודרגת, זו שהוסיפו לה חומץ בלסמי – כ-60% מהטועמים בחרו בה כבירה המועדפת עליהם.
אך מה קרה כאשר סיפרו לטועמים על הרכבה של הבירה המשודרגת לפני שטעמו אותה? התמונה היתה שונה לגמרי – רק 30% הצהירו כי הם מעדיפים את הבירה בתוספת החומץ! כלומר, עצם הידיעה על החומץ והציפיה לטעם לוואי שינו את בחירת הסטודנטים.

אך האם הידע על החומץ השפיע רק על הבחירה, או על חווית הטעם עצמה?
כדי לבדוק זאת חזרו החוקרים על הניסוי וסיפרו לטועמים על תכולת הבירה לאחר הטעימה, אך לפני שביצעו את בחירתם. האם אלה שלמדו על החומץ לאחר הטעימה סלדו מהבירה כמו אלה שלמדו על החומץ לפני שטעמו אותה?
הסתבר כי הידיעה בדיעבד על החומץ לא שינתה בהרבה את ההעדפות הסטודנטים. עובדה זו מרמזת על כך שהחוויה עצמה היא שהשתנתה בעקבות המידע על החומץ ולא רק הבחירה.

פפסי מול קולה

בשנות השמונים התגאתה חברת פפסי בעובדה שאנשים מעדיפים את המשקה שלהם על פני קולה, במבחני טעימה:

כתשובה, הכריזה קוקה-קולה כי אנשים מעדיפים את המשקה שלה במבחני טעימה:

המעניין הוא שאף אחת מהחברות לא שיקרה. כיצד יתכן?

מבחני פפסי היו מבחני טעימה "עיוורים" בהם לא ידעו הנבדקים מה המשקה אותו הם טועמים, ואילו מבחני הטעימה של קוקה קולה היו גלויים. כלומר, עצם הידיעה כי הם טועמים קוקה קולה ולא פפסי שינתה את בחירתם של רבים לטובת קוקה קולה. אך שוב נשאלת השאלה, האם חווית הטעם עצמה היתה שונה כשהשם "קוקה קולה" התנוסס על הפחית?

מחקר עדכני שהתפרסם ב-2004 חזר על הניסוי בצורה מבוקרת וקיבל תוצאות דומות: כאשר הטעימה היתה עיוורת, מחצית מהטועמים העדיפו קולה ומחציתם השניה – פפסי. כאשר ידעו הנבדקים מה הם טועמים, כ-75% מהם העדיפו את טעם הקולה.

אבל הניסוי הלך צעד אחד משמעותי קדימה, ובדק גם את הפעילות המוחית בזמן הטעימות בעזרת fMRI (הנבדקים מצצו את המשקה דרך צינור פלסטיק גמיש וארוך, כשהם שכובים בתוך המכשיר האימתני). אזור מסוים במוח נמצא פעיל בהתאם לרמת ההנאה של הנבדקים מהמשקה שלגמו. בשלב המבחן העיוור, בקרב "מעדיפי הקולה" האזור היה פעיל יותר כששתו קולה, ואילו בקרב "מעדיפי פפסי" האזור היה פעיל יותר כאשר טעמו פפסי. אך במקרים בהם ידעו הנבדקים כי הם שותים קולה (ורק במקרים אלה) נמדדה פעילות באיזורים נוספים במוח אשר מקושרים לאסוציאציות, זיכרון והשפעות רגשיות על ההתנהגות. נראה כי האסוציאציות שנלוו לחווית הטעימה ולא הטעם עצמו הן שגרמו לרבע מהנבדקים "לעבור למחנה הקולה". הבנת תפקודי המוח עדיין בחיתוליה, אבל האם "צולם" כאן מודל bottom-up – top-down בפעולה?

נקנח את מסע הטעימות שלנו בבקבוק יין טוב.

האם מחיר היין משפיע על טעמו?

בניסוי זה נאמר לנבדקים כי הם עומדים לטעום 5 סוגיי יין, במטרה לבדוק את המהירות בה טעמים שונים נקלטים במוח. כמובן שמטרת הניסוי היתה שונה לגמרי. למעשה הנבדקים טעמו רק 3 סוגי יין שונים: זול, בינוני ויקר. היין הזול ($5) הוגש פעם בבקבוק עם תוית מחיר של $5 ופעם של $45. היין היקר ($90) הוגש פעם בבקבוק עם תוית של $90 ופעם עם תוית של $10. היין הבינוני הוגש במחירו האמיתי – $35.

כצפוי, הטועמים דיווחו שהיין הזול הרבה יותר טעים כשהגיע עם תוית מחיר גבוה, ואילו היין היקר נחווה כפחות טעים כשהגיע עם תוית מחיר נמוך. למעשה המחיר היה הפרמטר העיקרי שקבע את איכות חווית השתיה. יתרה מזו, כאשר נערך מבדק עיוור בו לא הוצמדו שום תויות מחיר לבקבוקים, היין הזול קיבל ציונים גבוהים יותר מאשר היקר (יש לציין כי הטועמים לא היו מומחי יין).

מימין: מידת העדפת היינות בתנאים השונים (כל צבע מציין יין אחר מהשלושה).
משמאל: מידת העדפת היינות כאשר הוגשו ללא תויות מחיר.

בדומה לניסוי הפפסי-קולה, בדיקת הפעילות המוחית (fMRI) של הטועמים בזמן הטעימות הראתה כי הנאתם אכן היתה בהתאם לדיווחיהם, כלומר הם לא ביטאו העדפה מזויפת אלא באמת נהנו יותר מאותו יין, כאשר מחירו היה יקר יותר. גם כאן, "אזורי הטעם" במוח לא הראו הבדל משמעותי בתנאים השונים, מה שמוביל שוב למסקנה כי חווית הטעם היא שילוב בין מידע חושי לבין ציפיות.

על איכות משלמים? או שאולי את היקר חווים כאיכותי? חומר למחשבה.

ואולי צבע היין משפיע על טעמו? כאן תוכלו לראות מה קרה כשנתנו לטועמים מקצועיים לחוות דעתם על יין לבן שנצבע לאדום.

ראיית המצופה

חווית המצופה אינה מוגבלת לחושי הטעם והריח כמובן. פרשת קרני ה-N הינה אחת הדוגמאות ההיסטוריות המאלפות לראיית המצופה, במיוחד לאור העובדה כי למעלה ממאה מדענים נפלו קורבן לכוחה של הסוגסטיה וראו תופעות שהיו קיימות בדמיונם בלבד.

בניסוי שערכה קבוצת חוקרים מ"המרכז לחקר הרציונליות" באוניברסיטה העברית התקבלו תוצאות מפתיעות לא פחות.
60 נבדקים התבקשו לקרוא כמה עשרות מילים שנכתבו על לוחיות שקופות. בכל פעם הוצבה לוחית אחת כזו לפני נורת ליבון מסנוורת. הנבדקים צוידו במשקפי שמש מתוצרת "Ray-Ban" ותוגמלו כספית על קריאה מדוייקת ומהירה של המילים. מחצית מהנבדקים קיבלו את המשקפיים עם מדבקה של המותג האמיתי (Ray-Ban), והמחצית השניה קיבלה את אותם המשקפיים עם תוית מותג לא מוכר.

חברי "קבוצת Ray-Ban " סיימו את המשימה בכמחצית מהזמן, ומספר טעויות הקריאה שלהם היה קטן פי שניים!

שמיעת המצופה

פולמוס עקוב מדם מתנהל כבר שנים רבות בקרב קהילת האודיופילים (חובבי ציוד השמע האיכותי) לגבי איכות הסאונד של מרכיב כזה או אחר. כך למשל, בעוד שרבים נשבעים שכבלי הרמקולים האיכותיים שרכשו תמורת מאות דולרים למטר משפרים את איכות הצליל בצורה משמעותית, הרי שבמבחנים עיוורים הם מאבדים כל יכולת להבחין מתי נעשה שימוש בכבל היוקרתי ומתי בחוט נחושת פשוט (עשוי מקולב בגדים). המעוניינים לצלול לתחום מוזמנים לבקר כאן למשל.

*

מהחושים הבסיסיים נרקיע כעת למחוזות הרוח והאינטלקט. האם תופעת חווית המצופה מתרחשת גם שם?

איכותה של שירה

בניסוי שערכה מיה בר הילל נבחרו שמונה שירים לא מוכרים יחסית (אך כאלה שנחשבים איכותיים) מאת ארבעה משוררים ישראלים ידועים (יהודה עמיחי, נתן זך, לאה גולדברג ודליה רביקוביץ'). לכל שיר חיברו במסגרת המחקר "חיקוי" שהיה מקביל לו מבחינת מבנה ורעיון כללי. החיקויים נכתבו בתוך דקות ספורות וההנחה היתה שאיכותם נופלת מזו של המקוריים.

בניסוי הראשון קיבל כל אחד מ-254 הסטודנטים שהשתתפו במחקר צמד שירים, מקורי ומזוייף, והתבקש לזהות מי הוא מי. ההצלחה היתה רק במעט מעל המקריות. ממצא זה כבר יש בו לעורר מחשבות ותהיות שלא זה המקום להכנס אליהן.

בניסוי השני נבדקו ארבעה מצבים שונים: שירים מקוריים עם שמות המשוררים המפורסמים שכתבו אותם, שירים מקוריים עם שמות משוררים בדויים, שירים "מזויפים" עם שמות משוררים בדויים ושירים "מזויפים" עם שמות משוררים מפורסמים. הנשאלים התבקשו לדרג מה איכות השיר שלפניהם בסולם מ-1 עד 100.

מה ישפיע על הציון יותר? מקוריות השיר או שמו של המחבר שמתנוסס מעליו?

אני מניח שרובכם ניחשתם: ההשפעה היחידה היתה לשם המשורר: כאשר שם מפורסם התנוסס מעל השיר (גם אם זה היה שיר מזויף) הערכת האיכות היתה גבוהה יותר. תוצאה דומה התקבלה גם עבור אנשים בעלי השכלה מסוימת בתחום הספרות והשירה (בוגרי מגמות ספרות בתיכון או סטודנטים לספרות) – הערכותיהם נתנו רק עדיפות קלה לשירים המקוריים. (לא ניתן לבצע את הניסוי על מומחים של ממש בתחום השירה היות והם יזהו מיד את השירים המקוריים מתוך ידע קודם).

אך האם תוספת הנקודות בהערכת השיר ששם משורר מפורסם מתנוסס מעליו משקפת סוג של קונפורמיות ורצון לא "לצאת טמבל" או הערכה יתרה אמיתית? מניפולציות מחקריות נוספות שקצרה היריעה מלפרטן כאן הביאו את החוקרת למסקנה כי משהו בחוויה עצמה של קריאת השיר שונה כאשר שמו של משורר מוערך מתנוסס מעליו.

לפני מבחנים, שתו רק מותגים

אותו צוות חוקרים שביצע את ניסוי משקפי השמש ניסה לבדוק גם השפעת מותג על יכולת הריכוז. הנבדקים קיבלו 35 ציורי "פרחים" בדומה לזה המוצג כאן, והיו צריכים לזהות את העיגולים הבודדים בכל פרח שאינם מחוברים בקו למרכז, ולחברם בקו. למשימה כולה הוקצבו 3 דקות.

לפני ביצוע המשימה שתו כל הנבדקים תה קמומיל שהוכרז כמרגיע ועוזר בריכוז. והנה מגיעה המניפולציה: מחציתם חשבו שקיבלו תה "ויסוצקי" ומחציתם – תה "המותג". לוגמי "ויסוצקי" הצליחו לחבר כ-15% יותר עיגולים (36 לעומת 31), ומספר החיבורים המיותרים שלהם היה קטן פי כמה.

*

נסיים בהדגמה נהדרת בה אנשים מתלהבים מהדגם החדש של האייפון, למרות שהם בוחנים את הדגם הישן (חלקם מחזיקים בידם השניה את הדגם הישן שברשותם, בעודם מתפעלים מהדגם "החדש"):

*

אני מקווה שהצלחתי להדגים עד כמה מטושטש הגבול בין מה שהמוח שלנו תופש לבין מה שהוא מייצר כשאנחנו חווים משהו. מעבר לכך שהמידע החושי על העולם החיצון עובר סינונים, עיוותים ועיבודים רבים, הרי שמוחנו יוצק ובוחש לתוך "תבשיל החוויה" גם דעות, אמונות וציפיות מוקדמות, בטרם החוויה המוגמרת מוגשת "לנו" להתרשמות.

כשמדובר בהנאה מיין, שירה או האזנה למוזיקה, אין בכך כל רע. אך כשאנו מנסים ללמוד על המציאות החיצונית הבלתי תלויה בדעותינו, הסתמכות על חוויות אישיות יכולה להוות מכשול רציני בדרך לאמת.

אתם מוזמנים לשתף בסיפורי "חווית המצופה" האישיים שלכם.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

תמיכה בבלוג

הדברים הבאים מופנים אליכם – הקוראים שכבר מכירים את הבלוג וחוזרים לקרוא בו שוב ושוב.

עבודתי על הבלוג נעשית מתוך סקרנות ועניין אישי, אך לא פחות – במטרה שהמידע שאני מלקט, מתרגם ועורך יהיה זמין באינטרנט עבור כולם, ובחינם. למען קידום החשיבה החדה.

התחקירים שאני מבצע במטרה לבחון כל נושא לעומק וביסודיות, והניסיון להגיש את הממצאים בצורה תמציתית, קלילה ובהירה דורשים השקעה אדירה, כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם (שעות, ימים ואף שבועות של עבודה על כל נושא). בפועל, כמעט כל רגע פנוי בחיי מוקדש לפרוייקט הזה.
לשמחתי, הבלוג הולך ונעשה פופולארי, אך עם זאת גדל גם היקף ההשקעה הדרושה.

שאיפתי היא להיות מסוגל להשקיע את המשאבים הדרושים כדי שהבלוג ימשיך לפרוח ולשגשג, אך בסופו של דבר שיקולים כספיים הם מחויבי המציאות, ולא הייתי רוצה שאילוצים אלו יכריעו ויפגעו בבלוג.

וכאן אתם יכולים לעזור.

תמיכתכם תאפשר לי להמשיך ליצור חומר באיכות ובהיקף שאתם מכירים, ולהפיצו חינם באינטרנט, למען קידום חשיבה חדה במחוזותינו.

אם אתם מעונינים לתמוך בבלוג, תוכלו לבחור באחד מהמסלולים הבאים:

      כמובן שניתן להפסיק את המנוי בכל עת.

  • מי שעדיין אין ברשותו חשבון PayPal (ולא מעוניין לפתוח אחד תוך כמה דקות)
    או מי שמעדיף לתמוך באופן חד פעמי יכול לעשות זאת כאן.

* למען הסר ספק: כל התכנים בבלוג, הן הקיימים והן עתידיים, ימשיכו לעמוד לרשות כולם בחינם.

תודה מראש לכל התומכים!

חוצנים מסתובבים בינינו, וזה יגמר רע…

חוצנים מסתובבים בינינו, וזה יגמר רע…

יש מדענים שיוצאים להליכה על שפת האגם כדי לקבל השראה. יש אמנים שנעזרים במולקולות קסם. אני פשוט נכנס לפורום אחד בתפוז, זה עובד תמיד. במקרה הזה לא הייתי צריך אפילו להתערב בשיחה. הכל כבר היה שם. הנה עיקרי הדברים לפניכם, כלשונם (הדגשות שלי).

הפעם זה אפילו לא מצחיק. זה ממש מדאיג. אני ממליץ לקרוא בעיון אילו דברים מתחוללים בראשם של אנשים, חלקם אף מטפלים באנשים אחרים. הדברים שפגשנו ברשומות הקודמות שפרסמתי בנושא התקשור הן משחק ילדים לעומת מה שהולך להתרחש כאן הפעם. אנחנו עומדים לגלות אמת אחרת על תיקשור, רוחניות, וניו-אייג'.

חגרו חגורות, הרכיבו את הקסדות – אנחנו ממריאים!

הטירונים שואלים, למודי הניסיון עונים

הדברים הבאים מצוטטים מהפורום הפומבי בתפוז. כל דובר קיבל צבע משלו. ההדגשות שלי.

היי, אני די חדשה בפורום הזה, אבל לא חדשה בתחום… מאז שהיתי קטנה (גיל 5) חלמתי לדבר עם חוצנים, וככל שגדלתי חקרתי על הנושא יותר ויותר. בתחילת לימודי ההילינג לפני כ-8 שנים התענינתי בתקשור עם חוצנים וקראתי את ספרו של אדריאן דביר ז"ל שתרם לי המון. אולם באותו הזמן עדין לא הייתי מוכנה לתקשר ברצינות.

לפני כ-5 חודשים, מאז שילדתי השנייה נולדה, אני מרגישה שהעין השלישית שלי נפתחה בצורה מלאה והתחלתי לתקשר עם ישויות, מדריכים, מלאכים ולפני כחודשיים תקשרתי גם עם חוצנים. בהתחלה תקשרתי בכתב ובמחשב, ניהלתי דיונים די ארוכים עם ראש הצוות ונאמר לי שעליי לפתוח מרפאה ושיעבדו איתי כ-216 חוצנים. לאחרונה הם הופיעו גם במהלך טיפולי ההילינג ונתתי להם להוביל את הטיפול ולעבוד יחד. כמו כן הייתי אצל חגי כץ אשר אישר לי שאכן מתקשרים איתי ורוצים לעשות אצלי מרפאה.
העניין הוא שצד השכלי שלי מאוד חזק ואני לא מצליחה לשחרר אותו. אני כל הזמן חושבת שאני מדמיינת את מה שקורה, למרות שכל תחושה פיזית, רגשית ורוחנית אומרת לי שהדבר נכון… אני לא יודעת איך להתגבר על מה שהשכל אומר. אני רוצה לראות אותם ולשמוע אותם מעבר לתקשור כתוב, אבל השכל לא נותן לי וזה מעציב אותי מאוד.

מה לעשות ואיך להתחיל לעבוד איתם בצורה נכונה? אשמח מאוד לתשובה מהירה  🙂

אני מציע לך להתרחק מהנושא כל עוד נפשך בך.

החוצנים מסוכנים, אכזריים, חסרי רגשות ומניפולטורים גדולים. יכולים להשתלט לך על המוח ולשחק ברגשות שלך בלי בעיות. כבר עכשיו נראה שיצרו אצלך תלות רגשית בהם.
הקבוצה שהיתה סביב אדריאן דביר התפרקה ברובה לאחר אירועים אלימים כלפי ההילרים מצד חוצנים מסוגים שונים.

ישנה מלחמה על כדור הארץ בין קבוצות חוצנים שונות. נראה כי כל פרויקט מרפאות החוצנים הוא מבצע ענק של הטעיה ודיסאינפורמציה מצד החוצנים הרעים שמטרתו להשתלט על האנשים שיש להם יכולת להביא מידע ממימדים נוספים. הישויות, המדריכים והמלאכים הם חלק ממבצע זה ותפקידם לשכנע את המין האנושי שהוא זקוק להדרכה מבחוץ במקום להסתמך על השכל שלו.

חלקם הולוגרמות משוכללות שנשלטות על ידי מחשבים, חלקם רובוטים, חלקם חוצנים חסרי רגשות המפעילים טכנולוגיה של Mind Control.

יכולים ללטף לך את מערכת העצבים כך שתחושי עונג עילאי ותפרשי זאת כחוויה רוחנית. כל המסרים האוטופיים – שקריים.
כל המסרים הרוחניים – הטפת מוסר דתית הבאה לחסום את החשיבה הרציונאלית.
כל ההילרים שפגשתי, כעשרה במספר, נמצאים במצב רפואי לא טוב ותחת שליטה מוחית כבדה. כולם הותקפו בדרך זו או אחרת. חלקם מצאו את מותם בדרכים אלימות ולא טבעיות המעלות סימני שאלה גדולים.
גם אני נפגעתי באופן קשה וישנם רבים נוספים. אינני מכיר אישית את חגי כץ.

אל "תשחררי" את הצד השכלי שלך. השכל מגן עליך והוא הכלי להבחין בין אמת לשקר. בלעדיו תהפכי לבובה על חוט בידי החוצנים. "צינור" חסר חוט שדרה.
במקום זה עדיף שתמשיכי לעבוד כהילרית עצמאית ללא עזרה מאף אחד כי העזרה הזו באה במחיר גבוה מאד.
יש לי בלוג העוסק בנושאים אלה: Aliens & Mind Control. בהצלחה.

מסכים בכל מאת האחוזים. ומנסיון אישי – כאחד שגם "טיפל" בעזרתם תקופה קצרה. המטרה של היצורים הללו פשוטה מאוד – ליצור תלות שלך בהם.
ריפוי טהור ואמיתי נובע מתוכך ומעצמך, ומאלוהים (כאשר אלוהים זוהי ההוויה האחת שמהווה את הכל ובתוך הכל). מטרת החוצנים היא להפוך אותך לתלויה בהם, שאת תחשבי שהריפוי הוא מהם, וממילא האנרגיה שלך תעבור אליהם. הם לאט לאט יגרמו לך לשכוח את עצמך ואת הקשר שלך לאלוהים, והם יהיו במרכז התודעה שלך כל הזמן.

הם יבטיחו לך הרים וגבעות ויכולות שונות ומשונות (שאת חלקן הקטן יתנו לך כדי שתאמיני להם), ויעבדו חזק להרים לך את האגו ולהפוך אותך ל"מיוחדת" בזכות זה ש"עובדים איתך חוצנים". כך התלות שלך בהם והציפייה שלך "ליכולות" תתחזק. אף אחד שנעזר בהם באופן קבוע לא סיים טוב – זה כולל אדריאן דביר, זה כולל רפי רוזן, זה כולל עוד הרבה. כמו כן הם יוצרים עכירות בהילה האנושית ומעוותים אותה. כל מה שאפשר איתם, אפשר הרבה יותר טוב בלעדיהם. בעזרת החיבור לעצמינו ולהוויה שבתוך הכל ומעל הכל.  אל תוותרי על החופש שלך בעבור נזיד עדשים !!!

(נ.ב. ואם יש לך מולדובייט, אז לזרוק אותה, ואת כל הקריסטלים שלך כדאי להעביר טיהור יסודי אחרי שתיפטרי מהם).

ואו… האמת שאני ממש בהלם מכל התגובות… אני נוטה להאמין גם לטוב וגם לרע.
מצד אחד מאז שפגשתי את הצוותים האחרים אצל חגי כץ, היכולות תקשור שלי איתם התחזקו ואני מרגישה ששמו לי שתל באוזן ימין, התחלתי לתקשר ולקבל אינפורמציה מענינת. אכן נאמר לי שיש חוצנים רעים שמטרתם להשתלט על כדור הארץ, אבל הם בפיקוח על ידי המועצה… נאמר לי גם ששומרים עליי מפניהם… מצד שני, לאחרונה שמתי לב שרוב המחשבות שלי סובבות סביב נושא זה ואפשר לומר שאני אכן מרגישה סוג של מינד-קונטרול.

כמו כן לפני כשבוע היה לי חלום מפחיד שהוא יותר כמו הרגשה. התעוררתי באמצע הלילה והרגשתי נוכחות בחדר. התחושה שלי היתה כאילו שעברו שנים והרגש שלי נלקח. תחושה של כהות רגשית. בתקשור אחרי החלום נאמר לי שאני צריכה לשחרר את הפחדים מהם שכן מחשבות שליליות מזמינות דברים שליליים לכן עליי להתמלא במחשבות חיוביות כדי להזמין אלי רק ישויות וחוצנים חיוביים.  כרגע אני די מבולבלת…

את כבר בצרות גדולות. גנבו לך את הרגש. מקהים לך את החושים והמחשבה. את כבר בשלב של איבוד העצמי: נאמר לי…אני צריכה…מקבלת הוראות מבחוץ. מחשבות שליליות…מחשבות חיוביות…שטויות.

תחשבי מה שאת רוצה. אדם מאוזן ובריא חושב מחשבות חיוביות באופן טבעי. לא צריך להשקיע כל כך הרבה מאמץ בעניין הזה.

מהנדסים אותך: ארגנו לך התקף חרדה לילי ואז באים בעצות רוחניות איך להיפטר מזה. המקל והגזר.
ככה מגבילים את המחשבה שלך ומכוונים אותך לכיוון שהם רוצים. מה שהם לא מספרים לך זה שאת החלום המפחיד הם יצרו אצלך. את מבולבלת עכשיו ותהיי עוד יותר בעתיד כי זה בדיוק מה שהם רוצים. זה מה שמאפשר להם לשלוט בך.

אכן יש חוצנים רעים והם אלה שאיתך. אין שום מועצה שמפקחת. יש מלחמה. יש איתך גם חוצנים/יצורים טובים שנתנו לך עוד צ'אנס. הפנו אותך לפורום הזה (ישויות אור) על מנת שתגיעי לבלוג שלי. במקום לעבור הכל על בשרך תלמדי מנסיון של מישהו אחר. אני מקווה שעוד לא מאוחר מדי.

תגידי יפה שלום לחגי כץ ולכל החוצנים שלו ושלך, לא לפני שיסירו ממך את כל השתלים שהכניסו לך. בטאי בקול גדול ובאופן חד-משמעי את הרצון שלך להתנתק מהחוצנים.
הרצון החופשי שלך משחק כאן תפקיד לא משום שיש לו השפעה על הרעים (אין לו) אלא משום שיש גם טובים שרוצים לעזור והרצון החופשי שלך, במידה ועוד קיים, משמש להם קלף מיקוח בויכוח עם הרעים – פוליטיקה בין כוכבית.

לגבי חגי כץ: אינני מכיר אותו אישית אבל מצפייה בסרטים שלו שפורסמו ביוטיוב מתקבל הרושם שהבחור חי כאילו השנה עכשיו 2002 ולא 2012: "החוצנים יבואו, החוצנים יעזרו, החוצנים יתנו טכנולוגיות. דת העידן החדש: אור ואהבה, תהליכים קוסמיים, תדרים."

הבטחות מתקתקות שלעולם לא מתגשמות. אוטופיות בלתי אפשריות. כאילו לא עברו עשר שנים שבהן קרו דברים איומים להרבה מאד אנשים בתחום. כל מי שעיניו בראשו התפכח, לפעמים באופן אכזרי ביותר. אבל אצל חגי כץ העניינים כרגיל. תמיד ימצאו קונים לסחורה. הפראיירים כידוע מתחלפים.

קודם כל תודה רבה לך. קראתי את הבלוג שלך לעומק ואתה אכן מאיר את עייני בדברים רבים. לאחרונה אני כבר לא יודעת עם מי אני מתקשרת, די התרחקתי מישויות האור וכרגע אני הולכת לחזור לזה. מקווה שהשתלים יצאו ללא בעיה. טוב שבאמת לא שחררתי את השכל.

לתשומת ליבך: אין כל הוכחה לכך שישויות אור אכן קיימות.
יתכן מאד שהן רכיב נוסף במערך ההטעיה נגד המין האנושי שמבוצע על ידי החוצנים הרעים.
הקריטריון הכי חשוב באבחנה בין מידע בעל ערך למזיק הוא האם הוא גורם לך להיות עצמאית או תלותית.

רוב הרוחניות שמלמדים על כדור הארץ היא שקרית ומובילה לפאסיביות מחשבתית והשלמה עם הגורל.
לכך מוסיפים תלות בגורם חיצוני כגון אלוהים, חוצנים, הממשלה, הבנקים, הבוס והרי לך שיעבוד המין האנושי כפי שהוא מתרחש על הפלנטה הזאת מזה אלפי שנה.

רק עוד שאלה קטנה – איך אני מנתקת איתם קשר? איך אני מוציאה את השתלים?

תתייעצי עם חגי כץ ותגידי לו שאת רוצה לבטל את כל התהליך. אם לחוצנים שאיתך יש טיפה הגינות הם יוציאו את כל השתלים ויעזבו אותך. אם לא, אל תיזמי איתם קשר ואל תדברי איתם. אין היום מי שיכול להיפטר באופן מושלם מחוצנים מטרידים.
נצטרך כנראה לחכות לעזרה מבחוץ, כלומר כוח חוצני פוליטי-צבאי אוהד, שיבוא כמשקל נגד לכוחות השליליים שיושבים פה.

בעיית החוצנים המטרידים היא בעיה עולמית. התוקפים שולטים בכדור הארץ כ- 200,000 שנה לפחות.
הרבה אנשים שאני מכיר הותקפו על ידי חוצנים והם אינם מעלים כלל בדעתם מה קרה. זה בכלל לא קשור לשאלה אם הם עוסקים בנושאי העידן החדש, רפואה אלטרנטיבית, תקשור וכו', או לא. תוקפים את כולם. מבחינת החוצנים התוקפים כולנו אותו דרעק.
צרת רבים היא גם נחמה לפעמים.

לרותי 11 שכותבת הרבה בעולם המיסטיקה בתפוז יש ניסיון בלהיפטר מחייזרים. תנסי לפנות אליה אולי תוכל לעזור. אני כן מאמינה שאפשר להפטר מהם אבל לא היה לי ניסיון איתם תודה לאל. התרחקתי מהם מראש.

לא היה לך ניסיון איתם? מאיפה את חושבת כל ההפרעות שלך?

אמא, ילדות וכאלה… לא בא לי לפרט.

לפי הסימפטומים שתיארת בעבר זו חסימה אנרגטית שעושים לך חוצנים. יתכן שמילדוּת. לאמא שלך אין שום קשר לזה.

בטח שיש קשר. כל מי שגר איתה חשב על התאבדות בתקופה זו או אחרת. היא הוציאה לי את החשק לחיות כמעט על בסיס יומיומי.

אני מניח שהחוצנים בחשו שם. מן הסתם התעסקו גם איתה. הם מסוגלים להטריד משפחות שלמות. כל ההפרעות הקשות האלה אינן אנושיות במקורן. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד.

מחלוקת מתפתחת בין המומחים

אם זה מסקרן אותך יש במסורת הדאו שיטות מבוססות במסורת של שנים רבות לגירוש שדים. על פי דבריהם יש 3 שלבים להתקפה "דמונית": Demonic Infestation, Demonic Oppression, and Demonic Possession

אני לא חושב שלעצות מסוג זה יש ערך. מדובר בחוצנים בעלי טכנולוגיה מתקדמת המשתמשים בטכנולוגיה במסגרת תוכנית מאורגנת לשליטה על המין האנושי. עד כמה שאני מבין הם נלחמים עכשיו כדי לא לאבד את השליטה שהשיגו במשך אלפי שנה.
כל התיאור על נשמות תועות המשתלטות על בני אדם רק בגלל שההילה שלהם לא נקייה או שפשעו בגלגול הקודם ודברים מסוג זה, נראה לי לא רלוונטי.

זה לא כל כך הכיוון. יש שם גם עיסוק במה שנקרא Ghosts אבל גם בשדים ולאורך אלפי שנים עסקו בזה. פשוט עכשיו מצאו לזה שם חדש – "חוצנים", שם יותר ניו אייג'י, פחות ימי ביניים… אבל מדובר באותו הדבר לעניות דעתי.

הוא מביא שם את הפרקטיקות על פי מסורות דאויסטיות, אם כי הוא ממליץ למי שרוצה ללמוד את כל הדברים האלה ויש לו לא מעט ספרים מעמיקים במגוון נושאים בין אם זה תקשור עם מינרלים ואבנים או תקשור עם צמחים, זימונים של רוחות האבות וכו' – להתחיל בבסיס של כל זה, שזאת הרפואה הסינית.

החוצנים אינם שם חדש אלא הנחה מדעית. השאר – מיתולוגיה. פרשנות של חסרי בינה.

זה לא שם ממש טוב למגוון התופעות בגלל שזה מצביע כביכול על מקור "פיזי" כמו איזה חייזר מהסרטים, כשבפועל גם מדובר בישויות פנים-מימדיות, שבהחלט אפשר לקרוא להם שדים ושאר ירקות. כלומר ישויות לא אורגניות כמו שמוזכר בספרים של קרלוס קסטנדה לדוגמא.

אני גם לא ממש מבין את השימוש שלך בביטוי "הנחה מדעית".

הנחה מדעית=מחקר אמפירי. שדים זה מונח עממי. כמו לטעון שהטלוויזיה שלך מופעלת בעזרת שדים. אם זה מה שאתה רוצה, בבקשה.

זה מונח מדויק יותר לדעתי. בכל הנוגע למה שמשפיע באופן כללי על אנשים, כלומר ישויות לא אורגניות, למרות שלפעמים הם רק מתלווים לבעיות קיימות, נניח אם למישהו יש נזילת אנרגיה אז רוב הסיכויים שייצמד אליו איזה שד, כלומר לפעמים השד בא אחרי הבעיה המקורית שהיא פיזיולוגית או נפשית ואז מקשה על הפתרון שלה. במימד הזה הלא אורגני יש ישויות מאוד עוצמתיות, שם נמצאים כביכול ה"מלאכים שנפלו", לא מדובר כאן בחוצנים אורגניים שמסתובבים בצלחות כסופות.

דעתי האישית היא שאחת הסיבות שאנחנו לא רואים נחיתות וחוצנים מסתובבים כאן, זה בגלל שהם בעצמם מפחדים מהישויות של המימדים הלא אורגניים שמסתובבים פה.

אני לא בטוח שיש הוכחה כלשהי לקיומן של ישויות לא אורגניות.
אינני חושב שבני אדם יכולים להבדיל בינן לבין חוצנים או לתוצרי טכנולוגיה של חוצנים. ישנו מונח חדש – Archons, שמדבר על טפילים ששולטים בחוצנים הרעים.

*

נסתפק בכך, ונעבור לסוגיה חשובה נוספת, ולזוית הסתכלות נוספת שעשויה לשפוך אור על הדברים.

מה קדם למה – הסכיזופרניה או החוצנים?

בסוגיה המרתקת הזו עוסק בעל הבלוג Aliens & Mind Control במקומות רבים. הנה למשל רשומה זו שלו, בה הוא מנתח תיקשור שהועבר ע"י מישהי אחרת, ומראה כיצד "באווירה רוחנית ועם הרבה אנרגיות חיוביות מועבר לבני אדם מסר שמשמעותו מעוררת חלחלה."

באותו תקשור (מומלץ לחובבי המדע הבדיוני) התקבל בין השאר המסר הבא:

"לפעמים אתם פוגשים את עצמכם מרובד אחר ואתם נבהלים. אתם לא יכולים לעכל ולעבד את מה שראיתם או את מה שחשתם. חלק מכם משתגע, חלק מכם אומרים לו שיש לו כמה דמויות בתוכו וקוראים לו סכיזופרן. חלק מכם לא יכול לעכל ולעבד את מה שהוא רואה ואז הוא נעשה מופנם נסגר וחוסם את עצמו בפני אחרים." (מהדהדים ועולים בי משפטים דומים שכתב הלוחש למזרנים.)

והנה התייחסותו של בעל הבלוג לנושא:

אם הכל כל כך חיובי ורוחני מדוע להשתגע? מפני שזה בדיוק מה ש- Mind Control עושה כאשר מפעילים אותו בעוצמה גבוהה!
הם לא מזהירים מפני התופעה – הם אלה שעושים אותה!!! לשם בטחון הם מזהירים מראש מפני סכיזופרניה, אבל זה לא באמת סכיזופרניה. זה רק "כמה דמויות בתוכו".

סכיזופרניה רבותי, היא מחלה קשה הנגרמת על ידי חוצנים.

זוכרים את הרשומה "סכיזופרניה – החומה האטלנטית של השולטים החוצנים"? הנה זה כאן מפי המקור עצמו: חוצן הקורא לעצמו "מאסטר תות". הם משתמשים בסכיזופרניה כדי לטשטש Mind Control.

אולם כאשר ה- Mind Control גלוי (בצורה של "חוויה רוחנית") הם מזהירים מראש מפני סכיזופרניה משום שהם יודעים ש-Mind Control  גורם לכך!

התופעות של מופנמות, סגירות וחסימה פנימית מפניהן מזהיר המאסטר הנכבד, אינן פסיכולוגיות!
אלו הן חסימות אנרגטיות המבוצעות על ידי החוצנים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת והן הורסות את חייהם של אלפי אנשים.
מספיק להציץ בפורום ישויות אור או ברשומה הזאת ולראות כמה נפוצה הבעיה!

התקשורים הרוחניים האלה הם רעל מצופה דבש. מטרתם למשוך אנשים תמימים הנמצאים במסלול רוחני ניו-אייג'י (שהומצא בעצמו על ידי חוצנים שתלטנים), אל מאורות הרפטיליאנים וחבריהם, שם ישמשו לניסויים מדעיים ולמאכל אנרגטי, לפעמים אפילו מאכל פיזי.
מוחם של אנשים אלה כבר מעומעם בחלקו כתוצאה מ- Mind Control שאינם מודעים לו, לכן יכולת האבחנה שלהם לקויה.
אני יודע כי עשו את זה לי ואני יודע לזהות מתי משטיחים לי את גלי המוח – רוב הזמן לצערי, למרות שאני מודע לכך.

העסק הזה יגמר רע. ראו הוזהרתם.

*

על סכיזופרניה אפשר לקרוא כאן. הנה כמה מהסימפטומים של המחלה (ויקיפדיה):

הפרעות בתפישה: ההפרעות השכיחות כוללות הזיות (הלוצינציות) – בעיקר שמיעתיות; קולות מאיימים, מאשימים או מעליבים; וכן הזיות ראייה ואשליות (אילוזיות), שהן עיוותים של דימויים או תחושות אמיתיים, כלומר תפיסה של גירוי קיים כמשהו שאינו. לדוגמה, החולה עשוי לשמוע את הרוח נושבת כילד בוכה.

תוכן החשיבה: הפרעות של תוכן החשיבה כוללות מחשבות שווא (דלוזיות) מסוגים שונים:

  • מחשבת שווא של רדיפה עשויה להיות למשל האמונה שהשב"כ מחפש אחר החולה: במצב זה הוא עשוי ללכת ברחוב ולהיות בטוח שכל אדם שהולך אחריו הוא סוכן.
  • מחשבות שווא של גדלות עשויות להתבטא בכך שהחולה חושב שהוא המשיח, והוא עשוי, לדוגמה, לשכור חמור ולרכוב עליו בואכה ירושלים.
  • מחשבות יחס עשויות להתבטא בכך שהחולה יאמין שהשדרנים בטלוויזיה פונים אליו אישית.
  • מחשבות שווא מסוג קנאה עלולות להביא את החולה לקנא לבן זוגו באופן קיצוני, לחשוד שבן הזוג בוגד או מתכנן לעזוב ולאסור עליו לקיים קשרים חברתיים – כל זאת על סמך פרטים חסרי משמעות.
    במחשבות שווא של אהבה החולה מאמין שאדם מסוים אוהב אותו, פעמים רבות האוהב המדומה הוא אדם מפורסם או בעל סמכות (כמו הרופא המטפל.
  • מחשבות שווא מסוג סומטי עשויות להיות אמונות גופניות ביזאריות: לדוגמה, החולה עשוי להאמין שישנם חייזריםהשוכנים באשכיו והורסים את פוריותו. חולים עשויים להאמין שאנשים אחרים שולטים במחשבותיהם ו"משדרים" להם מחשבות, או לחלופין שהם עצמם שולטים באירועים חיצוניים בצורה על טבעית (יכולים לגרום לשמש לזרוח או לשקוע, לגרום לרעידת אדמה).

שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה הכללית היא 1%–1.5%. כלומר, כ-100,000 אנשים במדינת ישראל לוקים במחלה.
על סכיזופרניה פרנואידית אפשר לקרוא כאן.

*

למי שרוצה להבין עד לאיזה עומקים מגיעים התהומות, מוזמן לקרוא את השיחה הזו. הנה ווידוי אישי מדאיג מתוכה:

כבר חודשים, מאז נחשפתי לפורום, אני יודעת שאני נשלטת על ידי חוצנים. רעים.
קולות בלתי מוסברים שנשמעים מתוך הראש מידי פעם, ואחר כך אובדן ריכוז לפעמים (אם אני בשיעור) ולפעמים סתם תחושה של דופק מואץ כאילו הלב על מאה קמ"ש.

לפעמים אני מתעלמת ולפעמים החלטתי לומר שמע ישראל או כל מיני דברים שחשבתי שיפחידו את החוצנים.
פעם ניסיתי לשים את היד בתוך האקווריום עם דגי הזהב כי חשבתי שכמו הסמל נגד עין הרע (עין של דג) אולי החוצנים יפחדו ויצאו. יום למחרת כמה דגי זהב מתו (אבל סביר להניח שמהלכלוך שהיה על הידיים, אולי הדגים אכלו את הלכלוך).
פעם נכנסתי למקלחת לשעות (המים כבר היו קרים…) רק כי חשבתי שהם יפחדו ממים (קצת התקררתי אבל  לא נורא).
גם החתול שלי התחיל להשמיע קולות מוזרים וחשבתי שהשתלטו לי עליו אז הבאתי גור חתולים נוסף, לבן, שאולי ישמור על החתולי שלי.
אמא שלי התחילה לשאול למה אני נראית ירודה (באמת למה? כי לילות אני לא ישנה מפיצוצים בראש או מפחד שהחוצנים ישתלטו עלי). היא הביטה בי במבט חוצני מוזר.

הציעה שנלך לרופא. הוא אמר שהוא חושב שזה לא תחום המומחיות שלו ושלח אותי לקבוע תור לרופא אחר. כן, ניחשתם, פסיכיאטר. אז הלכנו יחד לפסיכיאטר והוא שאל אם אני שומעת שהם מדברים אלי, אני אמרתי שהם רק מתפוצצים לי בראש וגוזלים ממני כוח.
הוא המליץ על טיפול תרופתי שעוזר להעיף את החוצנים ולבוא לביקורת בעוד שלושה שבועות (עשרה ימים מהיום).
לא לקחתי את הטיפול התרופתי. אם אני אגיד שהחוצנים מגיעים לפעמים, הם יתנו לי טיפול תרופתי.
אם אגיד שגם הפסיכיאטר נשלט ע"י חוצן, יתנו לי הרבה יותר טיפול תרופתי.
אז עכשיו אם אני לא מרגישה טוב בגלל החוצנים אני אומרת שאני לא מרגישה טוב בגלל תופעות הלוואי של הכדורים.

***

ואני חושב שאולי כדאי להפסיק עם החקירות שלי בתחום הזה. זה באמת עלול להגמר רע.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!