דברים שרואים מכאן לא רואים משם

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

לפעמים, כשמסתכלים על העולם מזוית מאוד מסוימת, עלולים להגיע למסקנות שגויות.

עצרו את הסרטון הבא באמצע ונסו לפענח מה קורה שם בדיוק:

עוד חידה נחמדה לשימון גלגלי החשיבה החדה (נסו לפתור אותה לפני שאתם מציצים בתגובות הגולשים):

הבחור נקרא Richard Wiseman – ספריו מומלצים מאוד ומספקים לי מקור השראה לא אכזב. שניים מהם יצאו גם בעברית: "מזלך בידך", ו-"מוזרולוגיה".

לפוסטים קצרים ומשעשעים נוספים, אתם מוזמנים להציץ בתפריט הטעימות שלנו.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אסטרולוגיה במבחן II – מבחני התאמה

אסטרולוגיה במבחן II – מבחני התאמה

ברשומה הראשונה בסדרה ראינו כי מחקרים חוזרים ונשנים לא הצליחו למצוא כל קשר בין מזל השמש האסטרולוגי בו נולד האדם, לבין תכונות האופי שלו, או מאורעות בחייו. הטיעון הרווח (אך הלא תקף) של האסטרולוגים בעניין זה הוא שרק על בסיס מפת לידה מלאה שמבוססת על תאריך ושעת לידה מדויקים ניתן לראות את כוחה האמיתי של האסטרולוגיה.

ברשומה זו נתמקד במחקרים שבדקו בדיוק זאת.

מפת לידה אישית (של מהטמה גנדי)

סימני אזהרה ראשונים – טעויות מביכות

כל בעל מקצוע טועה לעיתים. מהנדסים טועים לעיתים וגשרים מתמוטטים, רופאים טועים לעיתים ואנשים מתים כתוצאה מדיאגנוזה שגויה או קמים מעל שולחן הניתוחים לאחר שנותחו ברגל הלא נכונה. לעיתים הטעויות פחות הרות אסון. המשלוח מגיע ליעד שגוי, מכשיר שחובר למתח הלא נכון נשרף, וכד'.

אך לעיתים לטעות גדולה אין כל השפעה נראית לעין. מקרים אלה לא פחות מעניינים. הנה כמה ווידוים אישיים של אסטרולוגים:

Donald Bradley אמר בגליון 1964 של American Astrology: "כמה פעמים קרה לכם שעבדתם עם נתוני לידה שגויים ומצאתם התאמות מדהימות לחייו של הלקוח? כולנו התנסינו בחוויה המזעזעת הזו. תנו לי נתונים שקריים והסיכויים הם טובים שאהיה מסוגל למצוא פרמטרים תומכים בכך במפת הלידה, ועוד עם חיזוקים רבים, שמראים עד כמה נפלא האסטרולוגיה עובדת. יותר מדי פעמים גילינו שמישהו נולד בעצם ב-1923 ולא ב-1924, או שבזמן הלידה נרשם PM במקום AM, או שזמן הלידה נרשם בשעון קיץ במקום בשעון חורף, וכו'. אך למרות שהמידע היה שגוי מיסודו, גלגלי מפת הלידה תקתקו בהצלחה לא פחותה. האם זה מדע? זו שאלה גדולה, ועליה יושב כל הערך של האסטרולוגיה".

Rob Hand אומר בגליון NOV-DEC 1989 של Astrological Journal: "אני בטוח שכולכם חוויתם את התופעה הנוראית ומורידת המורל של הענקת קריאה מבריקה על בסיס תאריך לידה שגוי! זה אחד מהדברים הקטנים והמביכים הללו שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהם. למרות זאת עלינו להודות ששגיאות כאלה הן תופעה אמיתית."

או כמו שאמר Geoffery Cornelius  בספרו  The moment of astrology משנת 1994: "ההורוסקופ השגוי לחלוטין שמופק על בסיס מידע שגוי עובד לעיתים לא נדירות (אם כי לא תמיד) בדיוק כאילו היה ההורוסקופ הנכון".

כפי שאני טורח להדגיש שוב ושוב, אנקדוטות הן לא דבר שניתן ללמוד ממנו הרבה, לא משנה לאיזה כיוון הן מצביעות. אך הן בהחלט יכולות להצביע על כיוון מעניין למחקר רציני ומבוקר.

ואכן, חוקרי אסטרולוגיה רבים התגייסו למשימה ותכננו ניסויים שמטרתם בדיוק זו – לברר האם המקרים שצוינו לעיל הם הכלל או היוצא מן הכלל.

מבחני התאמה

הרעיון פשוט, ואפשר לבצע אותו משני כיוונים שונים:

מכיוון הלקוח: נניח שאתם מקבלים ניתוח אסטרולוגי מדויק וספציפי שהכין אסטרולוג מוכר ומכובד על בסיס פרטי הלידה המדויקים שלכם. אך יחד עם התיאור שנכתב עבורכם, אתם מקבלים שני ניתוחים נוספים שנכתבו לאנשים אחרים (שנולדו בתאריך אחר לגמרי).
האם תוכלו לזהות את התיאור שלכם מתוך שלושת התיאורים? כל מי שמאמין באסטרולוגיה משוכנע כי אין משימה קלה מזו. גם אם לא תהיה הצלחה של 100% בקרב קבוצה גדולה של אנשים שינסו זאת, בוודאי הצלחה ניכרת מעבר לניחוש אקראי. ברור, לא?

מכיוון האסטרולוג: נניח שאסטרולוגים מכובדים ומוכרים מקבלים נתוני לידה מדויקים של כמה אנשים. במקביל הם מקבלים תיאורי אופי מפורטים של כל משתתף. האם יצליחו האסטרולוגים להתאים את תאריכי הלידה לתיאורי האופי?
אם יש ממש באסטרולוגיה, נצפה ליכולת התאמה מרשימה מצד האסטרולוגים, ולהסכמה רבה ביניהם. אולי תהיינה טעויות פה ושם, אבל בהחלט ניתן לצפות לתוצאות טובות משמעותית מניחושים גרידא. ברור, לא?

ועכשיו נראה מה עלה בתוצאות מחקרים שביצעו בדיוק זאת.

הניסוי של קרלסון

אחד המחקרים המפורסמים ביותר מהסוג הזה התפרסם ע"י Carlson בכתב העת Nature ב-1985. כדי למנוע ויכוחים (עד כמה שאפשר) לגבי המחקר ותוצאותיו, עבד קרלסון בצמידות עם אסטרולוגים לאורך כל הדרך. הם היו שותפים מלאים בתכנון הניסוי ואישור הפרוטוקול שלו. ארגון לחקר האסטרולוגיה בשם NCGR בחר בעצמו את מיטב האסטרולוגים שישתתפו בניסוי. האסטרולוגים גם הכריזו מראש מה אחוז ההצלחה שהם מצפים לו. קרלסון הקפיד הקפדה יתרה על נהלי הניסוי, כדי לנהלו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית (פרטים במאמר המקורי). שני מבדקים בוצעו במסגרת המחקר.

מבדק ראשון: מפות אסטרולוגיות הוכנו ל-83 אנשים בהתבסס על נתוני הלידה המדויקים שלהם. כל נבדק קיבל 3 תיאורים, אחד מהם שיועד עבורו ושניים שיועדו לאחרים. התוצאה: רק ב-28 מקרים מתוך ה-83 בחרו הנבדקים את התיאור שיועד עבורם, בדיוק כפי שהיה קורה אם היו בוחרים אחד מ-3 התיאורים בעיניים קשורות. האסטרולוגים ציפו להצלחה של 50% לפחות (לעומת ה-34% שהושגו בפועל).

מבדק שני: 116 נבדקים מילאו שאלונים פסיכולוגיים סטנדרטיים וסיפקו את נתוני הלידה שלהם. כל אסטרולוג קיבל תיאור אישיותי של שלושה נבדקים כפי שעלה מהשאלונים הפסיכולוגיים שמילאו, ותאריך לידה של אחד משלושת האנשים הללו. המשימה היתה לגלות מי משלושת תיאורי האופי מתאים לתאריך הלידה שסופק. התוצאה: רק ב-40 מתוך 116 המקרים בצעו האסטרולוגים שיוך נכון, שוב, לא טוב יותר מאשר ניחוש. גם כאן ציפו האסטרולוגים להצלחה של למעלה מ-50%.

קרלסון מסכם: "מאמצים ניכרים הושקעו כדי להבטיח שהניסוי לא יהיה מוטה לשום צד ולכך שהאסטרולוגיה תקבל את כל הסיכויים להצליח. למרות שעבדנו עם כמה מהאסטרולוגים הטובים ביותר במדינה שהומלצו ע"י האסטרולוגים עצמם איתם עבדנו, למרות שהתחשבנו בכל המלצה של האסטרולוגים בתכנון הניסוי, האסטרולוגיה נכשלה לתת תוצאות הטובות מניחוש פשוט."

כמובן שהתנגדויות וטענות רבות (שלא לדבר על התקפות אישיות) לא איחרו להגיע. אחד מקווי ההתנגדות התייחסו לשאלונים האישיותיים הפסיכולוגיים בהם נעשה שימוש, שכן אם יש פגם בתקפות, בפרשנות או ברלוונטיות שלהם, הדבר יטה את תוצאות הניסוי לרעת האסטרולוגיה (למרות שלאסטרולוגים שהיו מעורבים בתכנון המחקר לא היו כל טענות נגד השימוש בהם, כזכור).

הניסוי של McGrew ו-  McFall

כדי להסיר כל ספק בנושא, קמו חוקרים נוספים והחליטו לספק לאסטרולוגים כל פיסת מידע שרק עולה בדעתם והנדרשת לקבלת תמונה מלאה על כל משתתף בניסוי. בסופו של דבר נבנה שאלון שמכיל 61 שאלות לגבי פרטים ותחומים בחיי האדם, כגון: גובה, משקל, תחביבים, אמונות דתיות, כישורים והשגים אישיים, תאריכים של ארועים מרכזיים בחיים, בעיות בריאותיות, דעות לגבי סמכות מין ומחויבות, צבעים מועדפים, מקרי מוות במשפחה, ואפילו שתי תמונות של כל נבדק (מלפנים ומהצד) – כדי לאבחן מבנה-גוף אסטרולוגי. בנוסף, לבקשת האסטרולוגים, נבחרו המשתתפים מקשת תחומי עיסוק רחבה ככל האפשר והיו כולם מעל גיל 30 (כדי להבטיח כי תכונות האופי שלהם הגיעו למימוש מלא).

איגוד האסטרולוגים של אינדיאנה (IFA) היה מעורב בכל שלבי התכנון והביצוע של המחקר, והכל התבצע באישורו המלא. כולם היו מלאי התלהבות לקראת הניסוי.

מהלך הניסוי היה פשוט: 6 אסטרולוגים שנבחרו ע"י ארגון האסטרולוגים כמוכשרים ביותר למשימה התאימו בין תיאורי 23 נבדקים לבין תאריכי הלידה שלהם. אדם נוסף שאינו מבין באסטרולוגיה ניסה לבצע את אותה המשימה, כביקורת.

התוצאות: האסטרולוגים לא הצליחו טוב יותר מאשר ניחוש. למעשה האדם שאינו מצוי באסטרולוגיה הצליח באותה מידה כמו האסטרולוג שהצטיין יותר מכולם (3 קליעות מתוך 23). גם מידת ההתאמה בין האסטרולוגים לבין עצמם היתה מקרית בלבד.

יש להדגיש כי משימה זו קלה יותר מאשר האתגר בפניו עומדים אסטרולוגים בחיים האמיתיים. כאן יש למצוא התאמה מול מספר לא גדול של אפשרויות, ולא מול אינסוף האפשרויות, כפי שקורה בפרקטיקה המעשית (חישבו על שאלה אמריקאית מול שאלה פתוחה). אם אסטרולוגים נכשלו בביצוע המשימה הקלה, קשה לצפות שבתנאי אמת התוצאות תהיינה טובות יותר.

התוצאות כמובן הפתיעו את האסטרולוגים שהיו מעורבים בניסוי ואת חבריהם למקצוע. בדו"ח שסקר את הפרויקט ופורסם ע"י ה-IFA הופיעה בין השאר התגובה המביכה: "כמו ברפואה, במשפטים ובתאולוגיה, אסטרולוגיה לא תמיד מספקת תוצאות ניתנות לכימות אבל היא עובדת בכל זאת".

הניסוי של Rob Nanninga

ניסוי ברוח זהה התבצע ב-1994 בהולנד. הפעם המשימה היתה קלה בהרבה.

44 אסטרולוגים שהתנדבו לניסוי ניסו להתאים תיאורי אישיות (שפרטיהם ענו על דרישות 8 אסטרולוגים מנוסים) לתאריכי לידה של שבעה נבדקים בסה"כ. פרס כספי של כ-2500$ הובטח למי שיצליח להתאים את כל השבעה. מחצית מהאסטרולוגים ציפו לזכות בפרס בעקבות הצלחה מלאה. רק שישה ציפו להשיג פחות מארבע התאמות מתוך השבע.

והתוצאות: מקריות מוחלטת בהתאמת התיאורים לפרטי הלידה. מקריות מוחלטת בהתאמה בין בחירות האסטרולוגים השונים, למרות שכולם קיבלו אותם פרטים בדיוק. מחצית מהאסטרולוגים לא הצליחו להתאים אף אחד מהתיאורים לנבדקים! המצליח מכולם השיג 3 התאמות.

כפי שניתן לראות בנתונים הבאים, התמונה המצטברת של עשרות מחקרים מסוג זה היא בדיוק כפי שתואר – שום דבר שסוטה משמעותית מניחוש מוחלט.

המקור: http://www.astrology-and-science.com ובאישור בעלי האתר

הנה עוד שני ניסויי התאמה משעשעים:

רוצחים מלידה-I

ב-1979 פרסם Gauquelin מודעת פרסומת ב-"Ici-Paris" שמציעה הורוסקופ חינם. מקבלי ההורוסקופ (שסברו כי הוא נכתב עפ"י נתוני הלידה שלהם) התבקשו לומר עד כמה התיאור הולם אותם, לדעתם ולדעת חבריהם. מתוך 150 המשיבים הראשונים, 94% אמרו כי התאור היה מדויק, וכך חשבו גם 90% מחבריהם/בני משפחותיהם.
לרוע המזל כולם קיבלו את אותו ההורוסקופ, זה של Dr. Petiot – רוצח סדרתי ידוע לשימצה!

רוצחים מלידה-II

חבר באגודת הספקנית של קנזאס פנה לכמה אסטרולוגים ידועים באזורו בקשר ליעוץ מקצועי. "אני חושב לעבוד עם ילדים ובני נוער" סיפר להם, וביקש לקבל חוות דעת על אישיותו והכוונה מקצועית על סמך נתוני הלידה שהעביר להם. אך אותו בחור חמד לו לצון, וסיפק לאסטרולוגים את נתוני הלידה של John Gacy. אותו Gacy היה רוצח סדרתי סדיסטי במיוחד, שקיבל 12 גזרי דין מוות ו-21 מאסרי עולם על עינוי ורצח 33 אנשים ובני נוער (אחסוך מכם את התיאורים המזוויעים). בזמנו הפנוי היה מופיע כליצן במסיבות ימי הולדת של ילדים.

John Gacy – הרוצח הסדרתי

מה אם כן חשבו האסטרולוגים לאחר שפענחו את מפת הלידה של אותו רוצח סדרתי? מה המליצו לו (למתחזה) כשהביע רצון לעבוד עם ילדים?

אסטרולוג ידוע אחד יעץ לו "להרגע בקשר לחרטות על דברים שהיה יכול לעשות יותר בעבר" הוא תיאר "חוסר באגרסיביות" ועודד אותו לעבוד עם צעירים כי "יוכל להוציא מהם את תכנותיהם הטובות ביותר".
אסטרולוג אחר החמיא לו כי הוא "נולד לשרת אנשים" והוסיף: "בעבר ניצלת את האנרגיות שלך בצורה טובה מאוד ולכן בחיים אלה יש לך הרבה מה לתרום. חייך יהיו מאוד מאוד חיוביים".

משפטים נוספים שאמרו לו כללו: "רק הנוכחות שלך לבדה יכולה לספק לאנשים אחרים, אפקט מרגיע ממשי…", "אתה יכול לשמש דוגמה", "עדין, נחמד ומתחשב בצרכי אחרים". וכו, וכו…

אז איך כולם משוכנעים כל כך שאסטרולוגיה עובדת, אם היא לא עובדת?

נניח לצורך הדוגמה כי "בני מזל אריה הם חמים, נדיבים, עצמאיים, ושונאים כשאומרים להם מה לעשות". אתה שואל 100 בני מזל אריה אם התאור הזה מתאים להם. 90 אומרים שכן, והשאר אומרים שתלוי, אבל בד"כ כן.

אתה ממשיך לחקור. אסטרולוגים אומרים (נניח) שצמידות מאדים-נפטון מציינת אדם שהוא אידאליסט וחשובים לו ערכים כמו התחשבות בזולת. אתה שואל 100 אנשים שיש להם צמידות כזו במפת הלידה שלהם מה דעתם על אמירה כזו. 95 אומרים שזה נכון עבורם.
אתה ממשיך במחקר. נותנים לך פרשנות של מפת הלידה שלך. האסטרולוג אומר לך דברים כמו למשל שיש לך חוש הומור טוב, ושלעיתים אתה מוטרד מעניינים כספיים. באופן מדהים הכל מתאים. אתה משוכנע עכשיו שאסטרולוגיה עובדת. אין לך מושג איך היא עובדת, אבל זאת עובדה. אתה מסיק כי אלה שאינן מאמינים פשוט לא יודעים על מה הם מדברים. לגבי האסטרולוגים – זה סוף הסיפור. מיליוני אנשים בדקו את האסטרולוגיה בצורה זו, ומיליונים השתכנעו כי היא עובדת, ללא ספק!

אבל מדענים אינם משוכנעים. הם יודעים שאנחנו יכולים לשטות בעצמנו כתוצאה מפעולה של הטיות תפישתיות ומחשבתיות רבות. הם יודעים גם כי התרופה לכך פשוטה: עשה מה שאסטרולוגים לא עושים אף פעם, כלומר החלף את הנתונים עם נתוני בקרה. הם שואלים גם את אלה שאינם בני מזל אריה ואלה שאינם עם צמידות מאדים-נפטון עד כמה התיאורים מתאימים להם. התוצאות מאשרות את החשדות שלהם: בעוד ש-90% מבני מזל אריה חשבו שהתאור מתאים להם, גם 90% מבני המזלות האחרים חשבו כך. וכו'. ללא השוואה כזו, המבחן חסר ערך. לגבי המדענים זה סוף הסיפור. לפחות עד אשר הראיות יראו אחרת.
(הנטייה שלנו להתרשם שטקסט כללי שנכון לגבי כל אדם מתאים לנו באופן מיוחד נקרא "אפקר פורר" ופגשנו בו כבר ברשומה על קריאה קרה.)

הבדלים אלה בין הגישות לבדיקת האסטרולוגיה הם אלה שמובילים למסקנות המאוד שונות: גישת ה"התרשמות האישית", שלוקה בהטיות תפישתיות רבות, לעומת הגישה המדעית – שמנקה את ההטיות הללו.

כוחה של "התרשמות" מודגם יפה בסרטון הבא. שימו לב עד כמה האנשים נדהמו מדיוק חוות הדעת האישית שקיבלו, עד שגילו כי…

והנה גירסה ישראלית:

ניתן לטעון גם שאנשים פשוט אינם מכירים את עצמם, ולכן הם בוחרים תיאורים שמיועדים לאחרים באותה מידה כמו את אלה שמיועדים להם. יתכן שזה נכון, אבל זה רק מחזק את הנקודה ש"התרשמות" לקוחות מכוחה של אסטרולוגיה לא מעיד דבר וחצי דבר על תקפותה.

אך יתכן שהאסטרולוגיה פשוט לא מדויקת דייה, עדיין. קיימות אסכולות רבות ושונות לאסטרולוגיה שגוזרות כל אחת פרשנות אחרת של אותם נתוני הלידה. יש להניח כי חלק מהן מדויקות יותר וחלק פחות (לא יתכן כי כולן מדויקות באותה מידה, אם קיימות סתירות ביניהן). אולי מורכבות זו היא שטשטשה את התוצאות החיוביות בניסויים שנעשו? אולי אם רק היו משתמשים באסכולה שונה במעט היו התוצאות טובות יותר?

ועד לפעם הבאה – חידה לכם הקוראים: האם מישהו יכול לחשוב על ניסוי שיכול לבדוק אם יש ממש באסטרולוגיה, יהיו חוקיה אשר יהיו? כלומר, לוודא אחת ולתמיד האם מצב השמיים ברגע הלידה קשור לאופי האדם, בלי קשר לאופן בו נבחר לפרש את מפת הלידה?

על ניסויים מסוג זה – ברשומה הבאה.

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).

אסטרולוגיה במבחן I – מזלות השמש

אסטרולוגיה במבחן I – מזלות השמש

הקדמה

אסטרולוגיה (מלשון אסטרו-כוכב ולוגוס-תורה, ובעברית – אצטגנינות) היא האמונה שקיים קשר בין מצבם של גרמי השמים ובין מעשיהם ותכונותיהם של בני אדם. בפרט, מנסה האסטרולוגיה לחזות את העתיד לפי מיקומם של גרמי השמים. אסטרולוגיה מלווה את האנושות כבר אלפי שנים.

האם טענות האסטרולוגיה נכונות? האם גרמי שמיים אכן מקושרים לחיי האנשים? וויכוחים סוערים התחוללו סביב שאלה זו במשך יותר מ-2000 שנה, מבלי להגיע למסקנות.

אך לא עוד. התקדמות בשטחי האסטרונומיה, הפסיכולוגיה, הסטטיסטיקה ושיטות המחקר מחד, והתפתחות המחשבים ככלי לביצוע חישובים מהירים ומדויקים מאידך, הציבו את האסטרולוגיה החל משנות השבעים של המאה הקודמת תחת מיקרוסקופ המחקר המדעי, כמו שלא קרה במשך אלפי השנים שקדמו לכך. היום, לרוב השאלות יש מענה. וויכוחים אינם נדרשים עוד ברמה שהיתה נדרשת פעם. העובדות מדברות בעד עצמן.

מפאת רוחבו ועומקו של הנושא ומכיוון שכמות המחקר שבוצעה בתחום עצומה, אקדיש לנושא זה כמה רשומות. אדגיש מראש כי בניגוד לרשומות כמו "היפני וגבישי הקרח שלו" מהן יתכן ועלתה נימה צינית דקה (מה שמגיע מגיע), במקרה זה אנהג ברצינות מוחלטת, בהתאם לרמת המחקרים שבוצעו בתחום. לצורך הכנת החומר השקעתי עשרות שעות בקריאת מחקרים ומאמרים בתחום. בהצגת הדברים השתדלתי לא לאמץ דעות קיצוניות, אלא לנסות להציג תמונה מאוזנת ככל האפשר. קישורים לחומר נוסף ינתנו כרגיל בגוף הטקסט, כך שכל אחד מוזמן להעמיק ולהגיע למסקנותיו האישיות בנושא.

בחרתי בכוונה לא לדון בטיעונים הרגילים שמציבים הספקנים בפני האסטרולוגיה (למרות היותם מעוררי המחשבה), טיעונים לגבי העדר מנגנון פעולה ידוע, חוסר עדכניות הנתונים עליהם מתבססים האסטרולוגים (מיקום המזלות זז באופן ניכר במהלך השנים), חוסר התיעוד לגבי הדרך בה פיתחו הקדמונים את עקרונות האסטרולוגיה (היתכן שהם פשוט הומצאו? או שנערך מחקר סטטיסטי עצום מימדים לפני אלפי שנים שבחן מתאמים בין תכונות אופי, קורות חיים ומצב גרמי שמיים?), הסתירות בין האסכולות האסטרולוגית השונות (מי מהן נכונה ומי שגויה? הרי לא יתכן כי כולן נכונות!) וכד'.
פשוט אין צורך, שכן מספיק לבחון את הראיות המחקריות שהצטברו כדי לדעת האם זה עובד, עוד לפני שמנסים להבין כיצד זה עובד או האם הגיוני שזה עובד.

האסטרולוגים אינם מותירים מקום לספק – אסטרולוגיה עובדת. היא מגלה כל, עובדתית, נכונה ללא צל של ספק, ישימה לכל תחומי החיים (כולל חיים קודמים), בקרוב תיכנס לעולם המדע, המפתח לתמונת עולם חדשה. רק תלמד אותה באופן רציני, ותשתכנע שהיא עובדת.

כשאנחנו דנים בשאלה "האם אסטרולוגיה עובדת" חשוב להגדיר קודם כל מה הכוונה ב-"אסטרולוגיה", ומה הכוונה ב-"עובדת".

קיימות 4 רמות עקרוניות של התעניינות והתעסקות באסטרולוגיה (לפי הערכות שניתנו כאן):

1)      שטחית – האדם קורא תיאורים ותחזיות של מזלות השמש לצורך בידור – כ-50% מהאוכלוסייה.

2)      ידע מסוים – לאדם יש מפת לידה, עוסק בחקירה עצמית – כ-2% מהאוכלוסייה.

3)      מעורבות עמוקה – האדם מחשב מפות לידה, מחפש משמעות לחיים – כ-0.02% מהאוכלוסיה.

4)      מחקר מדעי – האדם מבצע מחקרים מבוקרים, מחפש תשובות – כ-0.00002% מהאוכלוסיה.

בנוסף, ניתן להבחין בין אסטרולוגיה סובייקטיבית לאובייקטיבית.

באסטרולוגיה סובייקטיבית הדברים שחשובים הם הענקת הכוונה ומשמעות לחיים. האם היא גורמת להרגשה טובה? משפרת הבנה עצמית? מעניקה תובנות על החיים? העצמה אישית? האם האסטרולוגים מרגישים שהיא עובדת? האם הלקוחות מרוצים? האם היא מעשירה את חיינו כשם שדת, שירה או פנטזיה מעשירות? כדי להיות מקובלת, אסטרולוגיה סובייקטיבית אינה צריכה להיות נכונה.

באסטרולוגיה אובייקטיבית אנחנו מדברים על דברים אחרים. האם הצהרות האסטרולוגיה נכונות? האם בני מזל אריה בם בעלי תכונות שונות מאשר בני מזלות אחרים? איזו שיטה אסטרולוגית היא המדויקת ביותר? האם אסטרולוגים יכולים להתאים בין תאורי אנשים למפות הלידה שלהם? האם הלקוחות יכולים להבדיל בין הפרשנות האסטרולוגית שניתנה להם לבין זו שניתנה לאחרים? האם האסטרולוגיה מספקת מידע שלא ניתן להשיג באמצעים אחרים? האם היא מסוגלת לנבא ארועים עתידיים? כדי להיות מקובלת, אסטרולוגיה אובייקטיבית צריכה להיות נכונה.

אם האסטרולוגיה היתה מגבילה את עצמה למימד הסובייקטיבי בלבד, למדע אין מה לומר בנידון.
אני מדגיש: אם הקורא סבור כי שביעות רצון הלקוח היא המדד היחיד לטיבה של האסטרולוגיה, כל הדברים שאומר בהמשך אינם רלוונטיים (אם כי יכולים להיות מעניינים להשכלה כללית). אין ביננו שום וויכוח, אין צורך לתקוף. חשוב לצאת לדרך לאחר שעשינו את ההבחנה הזו.

אבל כאשר אסטרולוגיה טוענת טענות אובייקטיביות ומדידות, מהסוג שממלא את ספרי האסטרולוגיה בתוכן, המדע הוא הכרחי, לפחות עבור אלה שאינם מוכנים לקבל הכל על בסיס אמונה בלבד. אם אנחנו מדברים על דיוק האסטרולוגיה כמדד לטיבה (ועל זה אני רוצה לדבר) – אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.

במהלך המסע שלנו נכיר חוקרים רבים. חוקרים אלה הגיעו לחקר האסטרולוגיה מכיוונים שונים ומגוונים. חלקם היו אנשי מדע שמצאו עניין מחקרי באסטרולוגיה מכיוון שהתרשמו כי משהו שם "עובד". הם הקדישו שנים רבות מחייהם בכדי לחקור את האסטרולוגיה. אחרים התחילו כאסטרולוגים מקצועיים, וגילו יושרה מקצועית, אחריות ונועזות, בבואם לבדוק באופן אובייקטיבי ומבוקר מה עובד יותר ומה פחות.
חלק מהחוקרים החלו את מסעם בגישה ביקורתית מאוד, אך עם הזמן השתכנעו בקיומן של תופעות אסטרולוגיות כאלה ואחרות. חוקרים אחרים עשו את המסלול ההפוך – הגיעו כאסטרולוגים מאמינים ויצאו ספקנים גדולים. המחקר האסטרולוגי עורר וויכוחים חריפים גם בין החוקרים לבין עצמם.

ציינתי זאת כדי להבהיר מראש לקוראים קצרי הסבלנות ואלה שעלולים למצוא את הדברים "שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם", כי לא מדובר בקומץ של ספקנים ציניים שאינם מבינים דבר וחצי דבר באסטרולוגיה, וכל עניינים הוא בהכפשת אסטרולוגים מסיבות אישיות, פוליטיות או דתיות (נתקלתי גם בתגובות כאלה). אני לא מאמין שאדם מסוג כזה ישקיע שנים רבות מחייו כדי לחקור את הנושא ברצינות!

נתחיל בפן המוכר ביותר של האסטרולוגיה – מזלות השמש, והקשר בינם לבין תכונות האדם ומאורעות חייו.

פסיפס גלגל המזלות - בית הכנסת בבית אלפא - המאה השישית (ויקיפדיה)

תקפות מזלות השמש – תמונת מצב נכון ל-1970

Michel Gauquelin, מי שהיה כנראה גדול חוקרי האסטרולוגיה (לדעת כל הצדדים), סיכם שנים של מחקרים שערך בתחום מזלות השמש במילים אלה: "כעת כמעט ודאי שלמערך המזלות בשמיים בזמן הלידה אין שום כוח שהוא להשפיע על הגורל שלנו, על התכונות שלנו, או לשחק איזשהו תפקיד (לא משנה עד כמה צנוע) בשלל הגורמים שקובעים את מארג חיינו ומעצבים את הדחפים שלנו לפעולה".  (The Scientific Basis for Astrology, 1970)

תקפות מזלות השמש – תמונת מצב בתחילת שנות ה-80

ב-1981 יצאה קבוצת חוקרים באתגר שהופץ ברחבי העולם לעשרות אלפי סטודנטים לאסטרולוגיה, בזו הלשון:
"מזלות הם המושג האסטרולוגי הנפוץ ביותר. הם ממלאים את דפיהם של ספרי אסטרולוגיה מכובדים, כמו גם מגזינים פופולריים. למעלה מ-2000 שנה אסטרולוגים נמצאים בהסכמה גורפת לגבי משמעותו של כל מזל. נראה שמזלות נתפשים כתקפים. אבל אם הם תקפים, ניתן להראות שהם תקפים, ואם הפופולריות של המזלות יכולה להנחות אותנו, הרי שתיקופם אמור להיות קל. יתרה מזאת, אם מזלות מבוססים באופן אמפירי הרי שהדברים מובילים לבדיקה אמפירית באופן אוטומטי. במילים אחרות, זה אמור להיות קל להדגים שמזלות באמת עובדים במובן בו הם אמורים לעבוד. במהלך חיפושים בספרות המקצועית, היינו בטוחים כי נמצא הוכחה כזו. אל למרות שחיפשנו היטב בלמעלה מ-1000 ספרים ומאות רבות של כתבי עת, ולמרות שכתבנו למאות אסטרולוגים מסביב לעולם, לא מצאנו אף אחד שהדגים את תקפות המזלות."

החוקרים אתגרו את הנמענים לספק הוכחה כלשהי לתקפותם של המזלות. רק תשובות אחדות התקבלו, אף אחת מהן לא תרמה מידע חדש משכנע.

אתגרים נוספים מסוג זה עקבו אחריו, ואף אחד לא העלה ראיות כלשהן שתומכות במזלות. כלומר, נכון לתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת לא היה אפילו מחקר אחד שתמך בקשר כלשהו בין התכונות שמיוחסות לכל מזל לבין התכונות בפועל של האנשים שנולדים באותו מזל. לעומת זאת היו לא מעט מחקרים שהפריכו כל קשר כזה.

ב-1980 השווה Michel Gauquelin את הביוגרפיות של אנשים מפורסמים עם מזלות השמש, הירח והמזלות העולים שלהם (אלה ש"זורחים" בעת הלידה). הוא איתר מאות ואף אלפי אנשים שהיו להם תכונות המיוחסות לטלה, שור, וכו'. המדגמים האלה כל כך גדולים שאפילו אפקט קטן ביותר אמור לצוף מיד על פני השטח. אבל לא היתה אפילו נטיה קטנה לטובת המזלות. לא נמצא כל קשר בין התכונות שאנשים יחסו לעצמם לבין מזל השמש, מזל הירח והמזל העולה שלהם.
[Gauquelin, M. -Zodiac and Personality: An Empirical Study – Skeptical Inquirer, 6:3, 57 1982 ]

לגבי חיזויים לבני מזלות שונים, Fichten and Sunerton ביקשו מ-366 סטודנטים לבדוק את התחזיות היומיות והחודשיות שהתפרסמו ע"י שני אסטרולוגים שונים. כאשר צוינו המזלות מעל התחזיות באופן גלוי, מצאו הסטודנטים את התחזית שיועדה למזל שלהם כמתאימה ביותר, אך כאשר המזל לו מיוחסת כל תחזית לא היה ידוע לנבדקים, הם מצאו את התחזיות שניתנו לבני מזלות אחרים מתאימות באותה מידה כמו אלה שיועדו למזל שלהם. התוצאות מצביעות כל כך כי הידע המוקדם הוא המרכיב הקריטי שגורם לתחושת ה"התאמה", כלומר, סוג של "ראיית הצפוי".

על הפסיכולוג רודף האמת

Hans Eysenck היה פסיכולוג בריטי-אנגלי שפעל במאה ה-20. מחקריו התפרשו על פני שלל תחומים. הקו המשותף לכולם היה נסיונו לכמת צדדים שונים של "נפש" האדם, כמו הומור, התנהגות מינית, אינטליגנציה, שירה ועוד. הוא היה הפסיכולוג שצוטט (בחייו) בכתבי עת מדעיים יותר מכל האחרים.

את גישתו הוא מסכם באוטוביוגרפיה שלו: "תמיד הרגשתי שהמדען חייב לעולם רק דבר אחד, וזו האמת כפי שהוא רואה אותה. אם האמת סותרת אמונות עמוקות, זה חבל. טאקט ודיפלומטיה מתאימים ליחסים בינלאומיים, לפוליטיקה, אולי אפילו לעסקים. במדע רק דבר אחד קובע, והוא העובדות".

בין השאר חקר אייזנק את מרחב תכונות האישיות. אייזנק ביצע ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים בנסיון לגלות מהם המימדים הבסיסיים שפורשים את המורכבות האנושית. בסופו של דבר מצא שני מימדים עיקריים:
מימד ראשון הוא מידת המוחצנות-מופנמות של האדם – בקצה המוחצן נמצאים האנשים האימפולסיביים, אופטימיים, שמחים, אוהבי חברה, רודפי הכרת תודה. בקצה המופנם נמצאים השולטים בעצמם, בעלי חוג חברתי מצומצם, אלה שמעדיפים קריאת ספר בבית מאשר בילוי לילי בעיר.
מימד שני הוא מידת היציבות הרגשית – בקצה האחד נמצאים אלה הנוטים לדאגות, בעלי בטחון עצמי נמוך, מציבים מטרות לא מציאותיות וחשים תחושות של עוינות וקנאה לעיתים קרובות. בקצה השני נמצאים האנשים הרגועים, עמידים בפני כשלונות, משתמשים בהומור כדי להפחית חרדות, לפעמים אפילו משגשגים בתנאי לחץ.

מעבר לתחומי הפסיכולוגיה, התעניין אייזנק מאוד גם באסטרולוגיה, גרפולוגיה ותפישה על חושית.

אייזנק טען כי בניגוד לדעתו של קרל פופר כי האסטרולוגיה היא פסאודו-מדע היות וטענותיה אינן ניתנו להפרכה, הוא אינו רואה את הדברים כך. להיפך. האסטרולוגיה טוענת טענות ניתנות לבדיקה לגבי קשר בין מיקום גרמי שמיים ותכונות אופי, ולכן לא צריך להיות קושי לארגן מחקר שיבדוק זאת באופן שאינו שנוי במחלוקת. הוא הזכיר את מחקריו של Gauquelin [נגיע אליהם בהמשך] כדוגמה למחקרים ברמה הגבוהה ביותר ואמר כי חייבים להודות שיש באסטרולוגיה דברים שדורשים הסבר. זו הדגמה טובה לעקשנות של אייזנק לתת עדיפות לעובדות על פני דעות. הנה כמה ציטוטים מדבריו:
"הדבר המושך בתחומים כמו היפנוזה, פאראפסיכולוגיה או אסטרולוגיה, הוא ההבטחה שלהם לגבי ידע חדש וחשוב ביותר שניתן להרוויח מתוך מחקר של אותן תופעות… אני לא נהנה להגן על ממצאים אמפיריים שעומדים בניגוד לאמונות האינסטינקטיביות שלי. הייתי מעדיף להפריך את כל הטענות הפאראפסיכולוגיות והאסטרולוגיות. החיים יהיו קלים הרבה יותר אם הייתי יכול להתכרבל בחמימות המדע האורתודוכסי… לא הגעתי למסקנות החיוביות שלי בנושאים האלה רק כדי לעצבן את המדענים השמרניים… אני חושב שתחומים אלה זכו לזלזול מצד המדענים השמרניים מבלי שהיה להם ידע מה באמת נעשה בהם, וזה בעיני מעשה בלתי נסבל".

12 המזלות, תחריט עץ, המאה ה-16 (ויקיפדיה)

"ההתפתחות החשובה ביותר של האסטרולוגיה במאה העשרים"

לפי האסטרולוגיה הקלאסית, 6 מתוך 12 המזלות הם "מוחצנים" (טלה, תאומים, אריה, מאזניים, קשת ודלי) ו-6 האחרים "מופנמים". מזלות האדמה (שור, בתולה וגדי) נחשבים יציבים רגשית בעוד מזלות המים (סרטן, עקרב ודגים) נחשבים פחות יציבים רגשית.

ב-1971 שלח האסטרולוג הבריטי Jeff Mayo לאייזנק מחקר שביצע על כ-1800 נבדקים, בהם השווה בין מידת המוחצנות של הנבדקים (על פי תשובותיהם שאלון שחיבר) לבין מזל השמש שלהם. הוא גילה שיש התאמה כפי שחוזה האסטרולוגיה!
אייזנק הסתקרן מאוד מהתוצאות ושניהם חזרו על הניסוי בעזרת שאלוני האישיות שבנה אייזנק. במחקר שפרסמו יחד ב-1978 ושכלל כ-2300 נבדקים התקבלו תוצאות זהות! אנשים שנולדו במזל "מוחצן" קיבלו ציון גבוה במעט במדד המוחצנות של אייזנק מאלה שנולדו במזל "מופנם".

העיתון האסטרולוגי "phenomena" הכריז בהודעה מוקדמת ב-1977 כי "הממצאים הם ככל הנראה ההתפתחות החשובה ביותר של האסטרולוגיה במאה העשרים".

חוקרים נוספים ניסו לחזור על הניסוי. חלקם הצליחו לשחזר את הממצא, אך אחרים (למשל זה, מ-1979) נכשלו בכך, כלומר לא נמצא קשר בין מידת המוחצנות או יציבותם הרגשית של האנשים לבין מזל השמש בו נולדו.

מה קורה כאן?

מזלות השמש – השפעת גרמי שמיים או סטראוטיפ שמנציח את עצמו?

חשדות מסוימים החלו לקנן במוחו של אייזנק, כשהבין כי לנבדקים בניסוי היתה כבר אמונה חזקה באסטרולוגיה (רובם גויסו מתוך הסטודנטים והלקוחות של Mayo). אנשים כאלה מן הסתם הכירו את התכונות המיוחסות למזל שלהם, ויתכן כי יחסו לעצמם תכונות בהתאם. יתכן שפסיכולוגיה, ולא אסטרולוגיה היא האחראית על התוצאות החיוביות!

כדי לבדוק זאת ביצע אייזנק עוד שני מחקרים. אחד על 1,000 ילדים – הפעם לא נמצא כל קשר בין המזלות לבין תכונות האופי שלהם. מחקר שני התבצע על מבוגרים. במחקר זה הוא בדק גם מה רמת ההיכרות של כל משתתף עם התכונות המיוחסות למזל שלו. ואכן, הממצאים החיוביים חזרו והופיעו אצל אלה שהיו בקיאים באסטרולוגיה, אך בקרב אלה שלא הכירו את תכונות המזל שלהם לא נמצא כל מתאם בין תאריך הלידה לתכונות האופי (מתואר בספר "Astrology: Science or superstition?")

חוקרים נוספים מהולנד חזרו על הניסוי וקיבלו את אותן תוצאות בדיוק – היתה התאמה מסוימת בין תוצאות מבחני אישיות לבין מזל השמש האסטרולוגי רק בקרב אלה שידעו מה "אמור" להיות האופי שלהם לפי האסטרולוגיה.

כלומר, המזלות הם סוג של סטראוטיפ שמנציח את עצמו. לא תאריך הלידה הוא שמשפיע על האופי, אלא הציפייה של אדם להיות בעל אופי מסוים משפיעה על תפישתו העצמית, ואולי אף על התנהגותו.

Michael Startup, לאחר שסקר שוב את המחקרים בנושא המזלות וביצע גם את מחקריו שלו, סיכם ב-1984 ואמר: "היות וכמות המחקרים שבוצעו על מזלות השמש היא גדולה, התחזיות שנבדקו מגוונות וכמויות המידע שנבדקו עצומות, ולמרות כל זאת העדויות כה מועטות, אולי הגיע הזמן להגיע להסכמה שמספיק עם זה – הרעיון של מזלות השמש פשוט לא תקף"
(The Validity of Astrological Theory, PhD Thesis, London University, March 1984, 246)

מחקרים נוספים אישרו את המסקנה הזו.

על סטראוטיפים שמגשימים את עצמם

נעשה אתנחתא קצרה מהאסטרולוגיה וננצל את ההזדמנות כדי להרחיב קצת בנושא המרתק הזה.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת חקר פסיכולוג בשם Gustav Jahoda את אנשי ה"אשנטי" במערב אפריקה. לפי המסורת שלהם, ילד מקבל "שם רוחני" בהתאם ליום בשבוע בו נולד. לכל יום מיוחסות תכונות אחרות. כך למשל ילידי יום שני אמורים להיות שקטים ושוחרי שלום, בעוד ילידי יום רביעי– חמי מזג ואגרסיביים.
כשבדק החוקר את תיקי עבריינות הנוער שנפתחו באזור גילה שאכן ל"תוית" שהודבקה לילדים היתה השפעה מרחיקת לכת: ילידי רביעי הופיעו ברשומות בית המשפט הרבה יותר מאשר ילידי שני.

השפעות סטראוטיפים על התנהגות אינה מוגבלת לתאריכי לידה. במאות מחקרים תועדו ההשפעות שיש לסטראוטיפים על ההתנהגות האנשים השייכים לקבוצות לגביהם הסטראוטיפים מתיחסים. הנה כמה דוגמאות מעוררות מחשבה:

במחקר מפורסם משנת 1990 נתנו החוקרים לתלמידי קולג' שחורים ולבנים מבחן מילולי קשה שהוגדר כמבחן-IQ. ביצועי השחורים היו נמוכים מאלה של הלבנים. כאשר נתנו את אותו המבחן לקבוצה אחרת אך הפעם לא הגדירו אותו כמבחן IQ, הצטמצם הפער באופן משמעותי בין תוצאות השחורים ללבנים, כלומר, עצם התוית של "מבחן  IQ" גרמה לפגיעה בביצועי השחורים.

במחקר אחר נערכו משחקי שח בין 42 זוגות של גברים ונשים מתואמים ברמתם, דרך האינטרנט. כשהשחקניות לא ידעו את מינם של השחקנים ששיחקו מולם (גברים) לא היה הבדל בין ביצועיהן לבין ביצועי הגברים. כאשר נאמר לנשים כי הן משחקות מול גברים היתה נפילה בביצועים. כאשר נאמר להן כי הן משחקות מול נשים (למרות ששיחקו מול גברים), הן שמרו על רמתן.

במחקר הזה מצאו כי נשים שפתרו מבחן קשה במתמטיקה יחד עם שתי נשים נוספות ענו על 70% מהשאלות נכונה ואילו נשים שהתמודדו עם אותו מבחן בחברת שני גברים ענו רק על 55% מהשאלות נכון. לגבי גברים לא היה הבדל בביצועים בין אם ישבו בחברת נשים ובין אם בחברת גברים.

תגובות האסטרולוגים לממצאים העגומים

מזלות השמש הם הטענה המופרכת ביותר באסטרולוגיה. למרות זאת רוב האסטרולוגים אינם מסוגלים להודות בכך.

הטיעון המרכזי של אסטרולוגים כנגד מחקרים אלו הוא כי "יש להתחשב במפת הלידה המלאה, ולא בגורם בודד כמו מזל השמש. מזל השמש הוא רק גורם אחד מיני רבים. הפרשנות השלמה היא יותר מאשר סכום חלקיה, היות והמרכיבים הבסיסיים נמצאים לעיתים בסתירה אחד אם השני. השפעתו של מזל השמש יכולה להתבטל ע"י מיקום הירח למשל או שלל גורמים נוספים."

אם נסכים לקבל את הטיעון הזה, אנחנו יכולים להפרד לאלתר מכל אותם הורוסקופים יומיים, שבועיים, חודשיים ושנתיים שמתייחסים ל-12 מזלות השמש והמתפרסמים במדיה. אין שום קשר בינם לבין המציאות. גם אסטרולוגים מודים בכך. (במקרה הטוב הם יגשימו את עצמם במידת מה לגבי אלה שמאמינים בתקפותם).

האסטרולוגים עצמם חלוקים בדעותיהם האם פרסום הורוסקופים שמבוססים על מזלות השמש בלבד מביא יותר תועלת או נזק למקצוע. הנה מה שאומרת האסטרולוגית Donna Van Toen בעניין: "אנחנו מיללים שהציבור מתייחס למקצוע שלנו בשטחיות ובפשטנות. כמובן שהם עושים זאת, בגלל שאנחנו פישטנו את זה עבורם. אנחנו ממשיכים לפרסם את הטורים האסטרולוגיים. למה? בגלל שהם מכניסים כסף… אם אנחנו רוצים להראות אמינים, אולי כדאי להפסיק להציג את מרכולתנו במקומות לא אמינים." (AFAN Newsletter October 1995, 12-13)

אך הטיעון בדבר המורכבות הוא שגוי. הנה משל שהמשיל מיודעינו אייזנק: נניח שאנחנו חוקרים את הטענה כי יש קשר בין כמות האוכל שאוכל אדם לבין משקל גופו. כמובן גורמים רבים אחרים משפיעים גם הם על משקל הגוף, כמו המטען הגנטי, הגיל, מידת הפעילות הגופנית, המצב הבריאותי וכו'. למרות זאת, אם ניקח מדגם גדול מספיק של אנשים נצפה בהחלט למצוא סימנים שמעידים על כך שאנשים שאכלו הרבה נטו להיות שמנים יותר ואילו אנשים שהורעבו נטו להיות רזים יותר. אם הטענות בדבר תכונות המזלות נכונות, האסטרולוגיה היתה אמורה לעבור את המבחן הזה.

כלומר, אם יש שמץ של אמת ברעיון המזלות, האפקט שלהם אמור לצוף מעל כל מגוון המשתנים האחרים שמשפיעים על האדם. אך הממצאים לא מאשרים זאת. הממצאים מראים כי קבוצה של 1000 בני מזל עקרב לא ניחנו בתכונות "עקרביות" יותר מאשר 1000 בני מזל אחר. אם זה המצב, לא ברור מדוע האסטרולוגים ממשיכים למלא את ספריהם בתיאורים שאופייניים לבני מזל כזה או אחר.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או שיש למזל השמש השפעה כלשהי על האדם – ואז היינו צריכים לגלות אותה באופן ברור במחקרים (במיוחד במחקרים סטטיסטיים רחבי היקף בהם מנוקים כל הגורמים האישיים האחרים), או שאין למזל השמש השפעה, ואז (א) לא מובן כיצד הגיעו האסטרולוגים לידיעה בדבר התכונות המיוחסות לכל מזל ו-(ב) ניתן להפרד מרעיון זה לשלום.

כדי לא להתחפר בוויכוחים לגבי מחקרים שבדקו רק את מזל השמש, נדון מעתה והלאה רק במחקרים בהם בנו אסטרולוגים מומחים מפות לידה ספציפיות המבוססות על שעת לידה מדויקת, לגבי אנשים ספציפיים.

על כך ברשומה הבאה בנושא.

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).

אשליית המגדל הנוטה

אשליית המגדל הנוטה

אשליות חושיות הן אותן חוויות תפישתיות שאינן תואמות את המציאות הפיזיקלית. התפישה שלנו את העולם החיצון מיוצרת באופן עקיף ע"י מנגנונים במוחנו. אפשר לומר כי כל התפישה החושית שלנו היא אשלייתית במובן מסוים.

הסתכלו על התמונות שלפניכם. באיזו מהן הביג-בן נוטה יותר ימינה? (נסו להסתכל ממרחקים שונים).

רוב האנשים רואים את זה שבתמונה הימנית כנוטה יותר. למעשה מדובר בשכפול של אותה תמונה ממש. בשתי התמונות הנטיה זהה!

מה מקור האשליה?

הכל מתחיל מכך שהמוח תופש את מה שמופיע בשתי התמונות כ"מציאות אחת", כלומר, מבנה אחד (המוח התפתח במשך מיליוני שנים לפרש מציאות טבעית, לא שכפולי תמונות על מסך מחשב).

ואם זה מבנה אחד בעל שני מגדלים, המוח שלנו יודע איך הוא צריך להראות כשלוקחים את חוקי הפרספקטיבה בחשבון. הוא צריך להראות כך:

כלומר, שני מגדלים מקבילים במציאות, כשמסתכלים עליהם מלמטה, נראים מתקרבים זה לזה (לכיוון הקצה העליון שלהם) וזאת בגלל שהקצה העליון שלהם רחוק יותר מאיתנו, ולכן משתרע על פני זוית ראיה קטנה יותר.

אבל זה לא מצב הדברים לגבי תמונת הביג-בן. העין מספקת למוח תמונה של מגדלים מקבילים ולא מתקרבים. למוח אין ברירה אלא להסיק כי במציאות הם חייבים להתרחק זה מזה, כלומר המגדל הימני חייב לנטות יותר ימינה במציאות, כדי להסביר את העובדה שברמת העין, לאחר תופעת הפרספקטיבה, הוא נראה מקביל.

המוח מבצע את התיקון הזה ו"אנחנו" פשוט "רואים" את המגדל הימני כנוטה יותר.

זו דוגמה מאלפת לכך שמה שאנחנו "רואים" הוא למעשה פרשנות של המוח, ולא הדברים עצמם כפי שהם במציאות ואפילו לא כפי שהעין שלנו קלטה!

אשליה זו התגלתה באופן מפתיע רק לאחרונה, וזכתה במקום הראשון בתחרות האשליות השנתית לשנת 2007 (שם תוכלו למצוא עוד הרבה דברים מדהימים).

הסבר אלטרנטיבי שהציעו לאשלייה טען כי היא נובעת מהעובדה שהקיר השמאלי של המגדל הימני אינו מקביל לקיר הימני של המגדל השמאלי, אלא נטוי ביחס אליו ימינה, וזוית זו היא שיוצרת את ההרגשה שהמגדל הימני נוטה יותר ימינה.

כדי לבדוק האם זוית זו אכן אחראית לאשלייה, יצרתי צללית של התמונה המקורית:

אני חושב שתסכימו איתי שהאשלייה אינה כה חזקה, אם בכלל קיימת.

לנקודה זו התייחסו גם כאן, בהקשר לתמונה הזו:

כאן האשלייה מתפוגגת לגמרי. כלומר, כשאין למוח סיבה להסיק כי מדובר בעיוותי פרספקטיבה, הזוית הזו עצמה אינה גורמת לאשלייה.

"כי דברים אינם כפי שהם נראים"…

על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו

על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו

לפני שנתחיל, קצת על מים

מים מכסים כ-70% משטח כדוה"א. מים מהווים כ-60% ממשקל גופינו.

למים תכונות רבות שהן חריגות בעולם החומרים. הנה כמה מהן, והשפעותיהן הקריטיות על החיים בכדוה"א:

  • נימיות– הנטיה של המים "לטפס" במעלה צינורות דקים תוך שהם מתגברים על כוח המשיכה. תכונה זו מנוצלת היטב ע"י הצמחים, בהם מטפסים המים מהשורשים לעבר העלים.

    מים בשלושת מצבי הצבירה שלהם (ויקיפדיה)

  • קיבול חום עצום – המים הם אחד החומרים שנוטים הכי פחות לשנות את הטמפרטורה שלהם כתוצאה מחימום/קירור. בזכות תכונה זו מייצבים המים את האקלים על פני כדוה"א.
  • קרח צף ולא שוקע – במצב המוצק שלהם (קרח) המים פחות צפופים דווקא מאשר במצב הנוזלי. הדבר גורם לשכבת קרח להיווצר על פני האוקינוסים והאגמים ולא בתחתיתם. שכבת הקרח משמשת "שמיכת בידוד" המגינה מהקור העז ששורר בחוץ ומאפשרת ליצורים החיים להמשיך ולהתקיים במים הנוזליים שמתחת.

ענני מים זוהו בכמויות מרשימות גם במרחבי החלל. הדבר לא מפתיע, שכן מרכיביהם הבסיסיים של המים – המימן והחמצן – הם מהיסודות הנפוצים ביקום.

ערפילית אוריון, בה זוהו גם אדי מים (NASA)

אך היה מי שלא הסתפק בכך. הוא התרשם כי המים יודעים גם לקרוא מחשבות ופתקים כתובים (בכל השפות, רצוי בכתב יד ברור אך עדיף בהדפסה), ומגיבים על כך בשינוי המבנה המולקולרי שלהם.
לאיש קוראים מאסארו אמוטו (Masaru Emoto), ועל עלילותיו ונפלאותיו נספר כאן היום.

לא יאמן כי יסופר

ה"ממצאים הניסויים" שלו הראו כי כאשר מציגים למים מילים כתובות בעלות קונוטציות חיוביות כגון "אהבה", "חוכמה", "מלאך" או "נשמה" נוצרים גבישי קרח "יפים" במים (אחרי שמקפיאים אותם כמובן), ולעומת זאת כאשר מציגים מילים כגון "אתה טיפש", "שטן" או "אני אהרוג אותך" – לא נוצרים גבישים כלל, או שנוצרות התגבשויות "מכוערות". המים יודעים גם להבחין בין דמויות "טובות" (אמא תרזה, גנדי) ל"רעות" (היטלר למשל).

בנוסף, למים יש טעם ברור במוזיקה – יצירות כמו אגם הברבורים והחמישית של בטהובן "הפיקו מרגליות", ואילו מוזיקת "Heavy Metal" עיוותה את הגבישים לחלוטין. כשהמים שלו שמעו את שירו של אלביס "Heartbreak Hotel" הן הפגינו רגישות מיוחדת וגביש הקרח התפצל לשני גבישים נפרדים…

אמוטו מספר כי במקרים רבים כשהראה למים תמונות, גבישי הקרח חיקו את מה שמצולם באופן מדויק – כשהראה להם תמונה של פיל הם יצרו מעין "אף" בדיוק במרכז הגביש. כשהראה להם תמונה של מקדש, הגבישים יצרו צורת גג ואת צורת החבל שהופיע בתצלום.

דרך מקורית נוספת לשנות את מבנה המים היא ע"י תפילה, וגם את זאת הדגים כמובן אמוטו.

אמוטו מסביר את הטכניקה: "פתק עם המילה המודפסת מודבק על הבקבוק/כוס עם הכתוב פנימה – כדי שהמים יוכלו לקרוא את המילה, והם קוראים אותה במשך למעלה מ-24 שעות. בנסיון עם תמונות, הבקבוק/כוס מונחים על התמונה. עם תפילות, אם המתפלל נמצא ליד המים, הדגימה נלקחת מיד כשהוא מסיים. אם המתפללים נמצאים במקום מרוחק, הם מודיעים על סיום התפילה בטלפון ואז הדגימה נלקחת מיד. מכניסים אותה למקפיא לטמפרטורה של  250– צלזיוס למשך כ-3 שעות. מיד עם הוצאתה מצלמים את הגבישים שנוצרו."
כשנשאל מדוע הוא מדפיס את המילים ולא כותב אותן בכתב יד הוא עונה: "מכיוון שכתב היד שלי ממש גרוע! לאשתי לעומת זאת יש כתב יד נהדר. מעבד תמלילים מפיק בדיוק את אותן אותיות בכל פעם. אני לא רוצה לחבל בניסויים כתוצאה מכתבי יד שונים". איזה ניסוי מבוקר!

"מולקולות המים מושפעות ממחשבותינו, מילותינו ורגשותינו." מסכם אמוטו את ממצאיו.

וכך זה נראה:

היה אפשר לחשוב שטענות ילדותיות אלה ישארו בחזקתו הפרטית של אמוטו, אך מסתבר שמיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם חושבים אחרת. ספרו הראשון "מסרים מהמים" – הפך לרב מכר בינלאומי, כמו גם ספרי ההמשך שפרסם.

אחד האתרים המהללים מסביר: "עבודתו של אמוטו מספקת עדויות עובדתיות לכך שאנרגית הוויברציות האנושית, מחשבות, מילים, רעיונות ומוזיקה – משפיעים על המבנה המולקולרי של מים".

הסרט בליפ הקדיש נתח לא מבוטל לסקירת הטענות של אמוטו, שכמובן הוצגו שם כעובדה מדעית מוכחת (אירוני אולי שגיבורת הסרט לומדת על התגלית המדעית המפעימה הזו מפוסטרים שתלויים בתחנת הרכבת התחתית).  הנה קטע מהסרט:

אתר הבליפ מסביר: "מה שהציב את ד"ר אמוטו בחזית המחקר של המים הוא הוכחתו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המציאות החומרית… מכיוון שאנשים וכדוה"א מורכבים בעיקר ממים, המסר שלו הוא של בריאות אישית, התחדשות סביבתית גלובלית ותוכנית מעשית לשלום שמתחילה בכל אחד מאיתנו".
הנה דברים שכתבה על ספרו גב' אחת (שמגדירה את מקצועה כ"אינטואיטיבית רפואית" – medical intuitive): "באמצעות הצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן, ד"ר אמוטו יצר ספר שהוא אוצר מיסטי אמיתי. תרומתו למחקר בתחום התודעה הרוחנית היא יוצאת דופן".

כעת נצא למסע הגילויים. נקלף שכבה אחר שכבה, ונראה מה ישאר מאותו מדען גאון ומגילוייו המרעישים.

על השכלתו הפורמלית

אמוטו אינו מדען בהכשרתו. הוא סיים תואר ראשון ב"יחסים בינלאומיים" באוניברסיטה ביוקוהמה. בשנת 1992 קיבל תעודה שמעידה עליו כדוקטור לרפואה אלטרנטיבית מאוניברסיטה פתוחה כלשהי בהודו (נתקלתי בטענה כי ניתן לרכוש שם תארים אקדמאיים תמורת כמה מאות דולרים). מעניין כי כעבור שנים, במחקר בו השתתף (נגיע אליו בהמשך) התפוגג תואר הדוקטור שלו והוא הורד לדרגת BA.

הנה מה שהכריז אמוטו על עצמו באחד מהראיונות איתו: "למזלי, לא התחלתי את עבודתי עם איזושהי השכלה מדעית מודרנית. לא הכרתי אפילו את גבולות המדע שימנעו מלתת למחקר שלי סיכוי". בכריכת אחת המהדורות של הספר הראשון שלו הוא מצוטט: "לקחתי על עצמי את מחקר המים לא כחוקר מדעי, אלא כחושב מקורי, כיצור אנוש".

טענותיו של אמוטו התפרסמו רק בכתב-עת אחד שהוא peer reviewed (כלומר החומר שבו עובר בקרה כלשהי ע"י אנשי מקצוע אחרים לפני שהוא מתפרסם). זהו כתב עת לרפואה אלטרנטיבית, והדברים פורסמו לא כמאמר מדעי אלא כ-"photo essay" – "חיבור בתמונות" שאורכו היה מעט יותר משני עמודים. קיים סיכוי טוב כי סוג זה של עבודה לא עבר ביקורת לפני שפורסם.

בניגוד לחוסר השכלה מדעית כלשהי, פועלו מעיד על כך כי הוא איש עסקים ממולח. הוא הקים חברות ואגודות בעלות שמות מסחריים להפליא, ומוכר מוצרים מפוקפקים באחד מהאתרים המסחריים שלו, למשל – בקבוקון שמכיל "מי-אינדיגו בעלי גאומטריה מושלמת, טעונים בריכוז גבוה של מבנים משושיים (“highly charged hexagonally structured concentrate” – לא בטוח איך מתרגמים דבר כזה) תמורת $35 דולר לכמות של כוס. הוא טוען כי מים מיוחדים אלה הם בעלי מבנה מולקולרי משושי קטן יותר שמאפשר להם לחדור ביתר קלות את דפנות התאים בגוף, ולפיכך מרווים את הגוף מהר יותר (לא אמשיך לתרגם מהאתר כי הדבר מתחיל לעלות לי בבריאות).

כמובן שמצב בו "חוקר"  עושה רווחים עצומים ממוצרים שמבוססים על כך שהתאוריות שלו נכונות, מדליק נורה אדומה בכל הקשור לאתיקה מקצועית וליושרה המחקרית שלו.

על איכות ה"מחקרים" שביצע

באופן לא מפתיע, ללא כל השכלה בתחומי המדע (לא במישור התיאורטי ולא בניסויי), איכות המחקרים של אמוטו ירודה ביותר.

(הפרטים בסעיף זה מתבססים על עבודת מחקר שערך קריסטופר סצ'פילד שהתכוון לשחזר את ניסוייו של אמוטו מתוך התלהבות אמיתית, אך לאחר שדלה את כל המידע האפשרי והתרשם מהחובבנות בה התבצעה עבודתו של אמוטו, החליט לוותר על הפרויקט).

להלן נקודות הכשל העיקריות בעבודתו של אמוטו. כשלים אלה אופייניים לעבודות פסאודו-מדעיות רבות, ולכן אני מוצא טעם להתעכב עליהן:

חוסר בקבוצת ביקורת – ליד צלוחית שרשומה עליה המילה "אהבה" למשל, היה צריך להניח צלוחית שלא רשום עליה דבר, ואז להשוות את כמות הגבישים "היפים" שנוצרו בשתי הצלוחיות. אולי הכמות זהה? אם אין למה להשוות, איך יודעים שהמילה הכתובה השפיעה בכלל ולא שזה מצב הדברים הטבעי?

בקרה רעועה על תנאי הניסוי: הצלוחיות בהן גידל אמוטו את הגבישים לא נאטמו – דבר שמאפשר חדירת זיהומים או השפעות סביבתיות כמו הבל פיו של החוקר שמצלם את הגבישים. כל שינוי קטן בתנאי הסביבה (טמפרטורה, לחות או זיהומים) עלול לשנות מקצה לקצה את צורתם של גבישי הקרח הנוצרים ואף לגרום לכך שגבישים לא יווצרו כלל.
אמוטו מציין כי הקפיא את דגימות המים בטמפרטורה של -25oC, והגבישים נוצרו ב–5oC. לפי הידוע ממחקר גבישי קרח (שנעשה ע"י מדענים אמיתיים) טמפרטורות אלה אמורות להפיק גבישים בצורת מקלות בעיקר. למרות זאת, אמוטו לא פרסם מעולם תמונת גביש קרח בצורה כזו. עובדה זו מעלה חשד כי בקרת הטמפרטורה היתה גרועה, או לחילופין כי פרסום התמונות היה סלקטיבי ביותר.

פרסום סלקטיבי:  אמוטו טוען כי בניסויים הוא מצלם 100 דגימות זהות בכל מצב (למשל 100 טיפות מים בצלוחית שהמילה "אהבה" מוצמדת אליה). למרות זאת אמוטו מפרסם רק תמונה אחת מכל קבוצה כזו. כשנשאל בראיון כיצד הוא בוחר את התמונה הוא מודה: "אני בוחר את התמונות לפי היופי והטוב שלהם". כלומר, אם על הפתק שאמוטו הניח היה רשום "מלאך" למשל – הוא בחר את תמונת הגביש היפה ביותר, ואם היה כתוב "שטן" הוא בחר את המכוער ביותר, מבין 100 הדגימות שצילם. נו באמת.

הניסוי לא היה בסמיות כפולה (double blind) ולכן לא מנקה את השפעות החוקר: ברור כי אם הצלם ומי שבוחר את התמונות לא היו יודעים אם הדגימה הגיעה מצלוחית ה"מלאך" או מצלוחית ה"שטן", הם לא היו יודעים אם הם "אמורים" להעדיף את הגבישים שנראים יפים או את המכוערים, ויתכן מאוד שהתוצאות היו משתנות מקצה לקצה.

על משנתו המדעית

אני סבור שגם הקוראים שאין להם השכלה מדעית כלשהי, יזהו באמרותיו של אמוטו ילדותיות מסוימת:

  • "אני מאמין שמים הגיעו מחוץ לכדוה"א, מהחלל החיצון. לכן אנחנו לא יכולים להבין מים בעזרת הפיזיקה הרגילה".
    (מים אכן הגיעו מחוץ לכדוה"א, כמו כל שאר החומרים מהם כדוה"א ואנו עצמנו מורכבים. כולם שרידים של התפוצצות שמשות מהדור הקודם למערכת השמש שלנו, לפני מספר מיליארדי שנים. הפיזיקה, אמוטו כנראה מתבלבל, תקפה גם מחוץ לכדוה"א).
  • "אני מאמין שמים הם אור, כי יש להם צורות רבות ושונות. אולי היקום הוא כמו מרק-מים – מרק עשוי ממים!"
  • על השאלה מדוע צורת המשושים חוזרת בגבישי הקרח עונה אמוטו: "כבר בזמנים עתיקים, מגן-דוד ופירמידות נחשבו צורות קדושות. אני מאמין שצורה קדושה כזו קיימת במים".
  • על כך שגבישים יפים במיוחד התקבלו תחת השפעת הפתק "אהבה והכרת תודה" מסביר אמוטו: "אני מאמין שאהבה והכרת תודה הם חומר אחד, ולא תרכובת. אהבה היא חמצן, והכרת-תודה היא מימן. באופן זה הכרת תודה חשובה אפילו מאהבה. עם שני חלקים של הכרת תודה ואחד של אהבה (H2O), אנרגיה פאסיבית ואקטיבית משולבות יחד, ויוצרים חומר אחד".

סיכום ביניים – אמוטו הינו איש עסקים מצליח. אין שום קשר בין אמוטו למחקר מדעי.
אבל מי יודע, אולי הוא עלה כאן על משהו אמיתי?
אם לא נבדוק, לא נדע.

נסיונות חזרה על ה"מחקר" בצורה מבוקרת

לאחר שעות של תחקירים ברחבי האינטרנט הצלחתי לאתר רק שלושה נסיונות לחזור על השעשועים של אמוטו בצורה מבוקרת.

נסיון חזרה ראשון התבצע ב-2004 ע"י מורה במגמת פסיכולוגיה בקולורדו. ניסוי זה היה בסמיות כפולה (כלומר, מצלמי ומדרגי ה"יופי" לא ידעו איזו מילה הוצגה למים). לא נמצאו שום הבדלים בין גבישי הקרח שנוצרו בטיפות מים שהוצמדו להם פתקים עם מסרים "חיוביים" לעומת "שליליים".

נסיון חזרה שני פורסם ב-2006 בהנהלתו של הפארא-פסיכולוג דין ראדין, בשיתוף אמוטו. 2000 אנשים בטוקיו היפנו "מחשבות חיוביות" לעבר בקבוקי מים שהונחו בחדר מסוכך מקרינה אלקטרומגנטית בקליפורניה. ה"מתפללים" לא היו מודעים לבקבוקי בקרה שהונחו בחדר אחר. טכנאי צילם את גבישי הקרח שנוצרו לאחר הקפאת טיפות המים מבלי שידע מאילו בקבוקים הוצאה כל טיפה. 100 "שופטים" שפטו את רמת האסתטיות של הגבישים שהופיעו בתמונות, כמובן גם הם לא ידעו האם מקור הצילומים בבקבוק הניסוי או הבקרה.
התוצאות: הגבישים שמקורם בבקבוקי הניסוי קיבלו ציון גבוה במעט מאלה שנלקחו מבקבוקי הבקרה. מעניין.
החוקרים מציינים בעצמם מספר ליקויים במערך הניסוי. העיקריים שבהם הם לדעתי העובדה כי בקבוקי הניסוי והבקרה אוכסנו בתנאים שונים לפני שהוקפאו, והעובדה כי הדגימות השונות מבקבוקי הניסוי והביקורת לא עורבבו בתא ההקפאה – שינויים קלים בטמפרטורה באזורים שונים של תא ההקפאה דיים כדי ליצור הבדלים משמעותיים בצורת וכמות הגבישים הנוצרים.

נסיון חזרה שלישי פורסם ב-2008 שוב ע"י אותו הצוות, והפעם באמצעי בקרה טובים יותר. בניסוי זה היו שתי קבוצות בקבוקי בקרה – אחת שמוקמה סמוך לבקבוקי הניסוי (עליהם ניסו כ-1900 אוסטרלים וגרמנים להשפיע לטובה) ואחת שמוקמה במקום מרוחק יותר. הדגימות פוזרו הפעם באופן אקראי בתוך המקפיא ובנוסף השופטים דירגו את כל התמונות, ולא רק את אלה שהצלם בחר כ"מעניינות" באיזשהו מובן. הדירוג של "יופי הגבישים" היה בסקלה בין 0 ל-6. לפני שנחזה בתוצאות, נעצור לרגע לחשוב מה היינו מצפים שהן תהיינה, אם הפרסומים של אמוטו היו משקפים את מציאות. אני למשל הייתי מצפה שתמונות הגבישים שהתפללו עבורם יקבלו ציונים בטווח של 4-6, ואלה שבבקבוקי הבקרה יקבלו ציון בטווח של 0-2.

התוצאות מוצגות לפניכם. תמונות 1-100 (משמאל) נלקחו מקבוצת הבקרה המרוחקת, תמונות 101-200 (באמצע) מקבוצת הבקרה הקרובה ותמונות 201-300 (מימין) נלקחו מהבקבוקים שהתפללו עבורם. גובה המלבנים הצבעוניים (שהוספתי אני לפי הנתונים) מציין את ציון "היופי" הממוצע שקיבלה כל קבוצה. רואים כי הציון הממוצע של כל הקבוצות היה מתחת ל-2, וכי אין כמעט הבדל בין הערכות היופי בכל 3 הקבוצות. גבישי הקרח שנוצרו במים שהתפללו עבורם היו קצת יותר יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה אחת, וקצת פחות יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה שניה.

החוקרים מציינים דרגות חופש אחדות שעדיין לא נשלטו גם בניסוי זה.

[למרות  שהממצאים לא מראים שום סימן הצלחה ברור, בעזרת מניפולציות סטטיסטיות ומשחקי הגדרה של השאלה הנבדקת (מניפולציות שחוקרי פראפסיכולוגיה אמונים בהן במיוחד), החוקרים מצליחים להסיק כי הניסוי הצליח להראות השפעה מובהקת של מחשבה על צורת התגבשות המים. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר ולשפוט בעצמכם.]

כאשר מבצעים ניסויים בתנאים מבוקרים, בהם מדרגים את כל התמונות שצולמו, משתמשים בקבוצת ביקורת ועושים זאת באופן עיוור בו אף אחד מהמעורבים לא ידוע מה "אמור" לצאת לגבי כל דגימה – האפקטים שאמוטו מדבר עליהם נעלמים לחלוטין.

קצת מדע

מי שרוצה לקבל טעימה כיצד נראית עבודה מדעית בנושא של פתיתי שלג – מוזמן להציץ כאן (שימו לב ל-117 ההפניות לעבודות נוספות בתחום. במדע אף אחד לא עובד לבד). אתר אינטרנט של אותו חוקר, עם הסברים פשוטים וגלריות של תמונות מדהימות נמצא כאן. הנה כמה תמונות מתוכו.

 
מבט חטוף בתמונות מראה שאפילו הן באיכות טובה לאין שיעור מאלה שהצליח אמוטו להפיק. והפלא ופלא – לא נדרשו לכך פתקים עם מילים יפות או מחשבות טהורות! רק תנאים פיזיקליים מתאימים, ציוד טוב וכישרון.

סיכום מסע

התחלנו את המסע בקול תרועה רמה, עם ד"ר שהצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן העמידו אותו בחזית המחקר של המים בהוכיחו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המבנה המולקולרי של המים.
בהמשך נוכחנו כי מדובר בטענות מופרכות לחלוטין של איש עסקים נטול הכשרה מדעית שנפנף בצילומים נבחרים שליקט באופן שידגים את רעיונותיו.
חקירה מבוקרת שביצעו חוקרים אחרים סיימה את הפרשה בקול ענות חלושה:  אפילו התומכים הנלהבים ביותר של הרעיון לא הצליחו להדגים אפקט נראה לעין.

כפי שמלמדת ההיסטוריה, הציבור לא יאמץ את מסקנות המחקרים. הוא אפילו לא ישמע עליהן. אמוטו ימשיך לפרסם עוד כמה מיליוני עותקים מספריו עתירי הדמיון, ימשיך למכור מים מבורכים לשיפור הבריאות, וסרטים כמו "בליפ" ימשיכו להכתיר ממצאים אזוטריים אלה בתור "הוכחות מדעיות" לטענות מופרכות משלהם, וזאת כדי לקדם את המכירות שלהם, ואת מוצרי הצריכה הנלווים שלהם.

כסף, כסף, כסף, בשם הרוח…

אמוטו אמר באחד מהראיונות איתו: "אני מאמין בגלגול נשמות. אני מאמין שבחיי הקודמים הייתי מדען שעבד על מים. עשיתי כנראה טעויות רבות וחוויתי כשלונות. אני מאמין שבגלל כשלונות אלה, עוד לפני שהגעתי לעולם הזה, נדרתי להשיג התקדמות משמעותית ולא להכשל. ואז הגעתי לאויר העולם!"

עם כל האמפתיה, אמוטו יזדקק כנראה לעוד כמה גלגולים כדי להפוך למדען אמיתי. אבל מה, סוחר ממולח הוא ללא ספק הצליח להיות כבר בגלגול הזה.

*

והזווית המקומית – ההבלים של אמוטו משמשים את הרב זמיר כהן לצורך החזרה בתשובה:

המרדף הנואש אחר משמעות (+סקר קטן)

לפני כמה חודשים נתקלתי בידיעה על סופת טורנדו שהיכתה בארה"ב.

נכנסתי כדי לקרוא קצת פרטים, אך מה שהדהים אותי במיוחד היו תגובות הגולשים. הנה לקט נבחר (לחצו להגדלה):

אחד המפגשים בסדנאות שלי נקרא "ממלכת המשמעויות המדומות" ובו אני עוסק בהטיות תפישתיות שונות: אשליית "אחרי ולכן בגלל", אשליית "בהתאמה ולכן בגלל", "אשליית המקבץ", "נסיגה לממוצע", ועוד – הטיות אלה גורמות לנו לזהות משמעויות במקומות בהם הן אינן נמצאות.

אך דוגמה זו מעניינת בעיני במיוחד, דוקא בגלל שהיא מדגימה שלא נדרשים שום צירופי מקרים, מתאמים או מקבצים, כדי שאנשים ימצאו משמעויות נסתרות בארוע אקראי לחלוטין.

נראה כי מוחנו ממש מתוכנת לזהות משמעויות בכל דבר.

הכנתי סקר קטן כדי לנסות ולחדד קצת את הדברים. זה בפירוש לא מחקר מדעי, סתם בשביל ההתרשמות והסקרנות. אשמח אם תקדישו 2 דקות למילויו.

אנא נסו לענות על השאלון בכנות, התייחסו לתחושות הראשוניות שעולות בכם, לא למה שההגיון היה מכתיב לכם לאחר רגע או שניים, או למה שהייתם מוכנים להכריז עליו בפומבי. הכוונה היא לנסות ולאתר את אותן נטיות בסיסיות שטבועות בכולנו, ולהבין מתי הן חזקות פחות, ומתי יותר.

נראה אם אפשר יהיה להסיק משהו מעניין מהתפלגות התשובות.

אילו מהמצבים הבאים היו מעוררים בך תחושה שזה לא קרה "סתם", אלא שיש משמעות כלשהי לדברים? (ניתן לסמן יותר מתשובה אחת).

לקריאה נוספת:

והיום נלמד לנבא את העתיד

והיום נלמד לנבא את העתיד

לפני שנתחיל, אנסה את כוחי בנבואה אישית לגביך. הקלקה על התמונה תחשוף את דבר הנבואה:

רבים מאיתנו היו רוצים "לדעת מה צופן לנו העתיד". חיפוש משפט זה בגוגל מחזיר מאות-אלפי תוצאות, מתוכן המוני מציעי שירותים בתחום.

לאורך ההיסטוריה ומסביב לעולם המציא האדם מאות שיטות שונות ומשונות לחיזוי העתיד, הכוללות פרט לשיטות המוכרות של אסטרולוגיה, קריאה בכף יד, בקפה וכד, גם שיטות אקזוטיות יותר המבוססות על: קרקורי בטן, שבילים שמותירה חיפושית שהולכת על קבר הקורבן, קוים לאורך הישבן, ניקור גרגירים מעל אותיות ע"י תרנגול, תנועות מפתח התלוי בחוט מהאצבע השלישית של בתולה צעירה, ועוד כיד הדמיון הטובה (רשימה ענפה אפשר למצוא כאן).

מגוון השיטות העצום לחיזוי העתיד מעיד מצד אחד על הצורך האדיר של האדם להרגיש שליטה בחייו, ומצד שני על חוסר היעילות של כולן, שהרי אם אחת מהן היתה מוכיחה עצמה באופן נחרץ, כולם היו משתמשים בה כדרך קבע, והחיפוש הקדחתני אחר שיטות נוספות היה נפסק. (אני מנסה לדמיין עולם בו התגלה כי דוקא uromancy היא הדרך המנצחת – חיזוי עתיד ע"י התבוננות בבועות הנוצרות בעת השתנה לסיר).

מעבר לכך, במבחן המציאות, לא ידוע לי על אף שיטה שהוכיחה עצמה כטובה יותר מניחוש גרידא (או ניחוש מושכל), ומי מהקוראים שמכיר מחקר שהראה יכולת נבואית כלשהי – מוזמן להגיב, ולצרף קישור למחקר.

אי אפשר כמובן להוכיח בוודאות שלא קיים פלוני בישוב נידח שניחן ביכולת ממשית של חיזוי-עתיד.
יחד עם זאת מוזר כי אותם אנשים מתחמקים מפרסום כוחותיהם ומתרומת יכולותיהם למדע או לאנושות בכלל: התראות בדבר אסונות טבע, קידום מסחרי של חברות, יעוץ בטחוני והתראות מפני פיגועים, תאונות ומעשי פשע – כל אלה יכולים להיות מעשים מועילים מאוד, וכל גוף ציבורי יהיה מוכן לשלם סכומי עתק עבור אינפורמציה אמינה מסוג זה, שכן היא תחסוך סכומי כסף גדולים אף יותר.

אפשר לעומת זאת להדגים כיצד עושים זאת ללא כוחות על-טבעיים, וכפי שמעיד הנסיון – להשיג תוצאות לא פחות מרשימות מ"בעלי המקצוע" בתחום.

אחד המומחים העולמיים בתחום זה הוא איאן רולנד. איאן מתפרנס בין השאר מהופעות בתקשורת, ולאחר שהוא מהמם אנשים בקריאותיו המדויקות כמתקשר/אסטרולוג/קורא בקלפים, הוא חושף את האמת – הכל טריקים פשוטים שאינן קשורים לקלפים, לכוכבים או לישויות מעולמות אחרים. זו טכניקת הקריאה הקרה שהרחבתי עליה את הדיבור בעבר כאן.

בספר שכתב, פורש איאן את כל הטכניקות והטריקים שיכולים להפוך כל אחד מאיתנו (בעל כישורי ניסוח ואלתור סבירים) לרואה-נסתר מצליח.
להלן תמצית דבריו בנושא "חיזוי עתיד".

הערה: חיזוי עתיד הוא החלק הקל ביותר במפגש עם הלקוח (קל יותר מ"גילוי" תכונות אופי, ארועים שהתרחשו בעבר או מצוקות שמטרידות את הלקוח כרגע), מכיוון שהוא מתייחס לדברים שעדיין לא קרו, ולכן לא ניתן לאמת או לסתור אותם בזמן המפגש עצמו. בהמשך חייו, נוטה הלקוח להזכר רק בנבואות ש"התגשמו" במובן כזה או אחר, ולשכוח לחלוטין את אלה שלא התרחשו (עדיין).

 
פירשו אם כן את המפה, הציבו עליה כדור בדולח, הניחו בצד חבילת קלפי טארוט שהשגתם מהדודה, החשיכו את החדר, הדליקו נר וקטורת, והכי חשוב –
מיצאו חבר במצוקה שהגיע למצב כל כך נואש שהוא מוכן אפילו להקשיב לכם.

השתמשו בכמה מהטכניקות הבאות בערבוביה, והלקוח שלכם ידאג כבר לכל השאר, בלי שיהיה מודע לכך בכלל:

 

נבואות בטוחות

דוגמאות: "אדם חדש עומד להכנס לחייך" / "אני רואה פציעה או מחלה קלה" / "תיתקל בבעיות בנוגע להשקעה או רכישה שביצעת". "מבנה הכוכבים בהורוסקופ של מדינת ישראל מעיד על כך שבעיות יחזרו ויציפו אותנו פעם אחר פעם. יהיה צורך לאתר כיוונים חדשים, שיאפשרו מציאת פיתרונות לאותן הבעיות הצצות בזו אחר זו."
עקרונות פעולה
: חיזויים כלליים ביותר שמכסים מגוון עצום של מקרים סבירים. שים לב לא לציין זמן. התגשם מהר?  הצלחה. כעבור זמן רב? ראיה לעתיד הרחוק. לא התגשם במהלך חיי הלקוח? לא ידרוש את הכסף חזרה.

נבואות סבירות

דוגמאות: "בחודש הקרוב תקבל פניה ממישהו שלא שמעת ממנו תקופה די ארוכה" / "אני רואה חופשה או נסיעת עבודה בקיץ הקרוב" / "בשנה הקרובה אני רואה אותך או מישהו מבני משפחתך מעורבים בתאונה, עם זכוכיות נופלות או נשברות". "מבנה הכוכבים על מפת מדינת ישראל, מזהיר מפני חתימה על הסכמים, בעיקר עד חודש אפריל 2011. הכוכבים אומרים שכל הסכם על כל סעיפיו לא יוכיח את עצמו לטווח הארוך."
עקרונות פעולה
: כמו נבואות בטוחות, אך מכיוון שהן קצת יותר ספציפיות, אם הן מתרחשות האפקט "הנבואי" חזק יותר. זהו משחק של עוצמת האפקט לעומת הסיכוי להתגשמות.

נבואות כן/לא

דוגמאות: "תיוולד בת" / "תעבור את מבחן הנהיגה הקרוב" / "תתחתני עם החבר הנוכחי".
עקרונות פעולה
: חצי מהן יתגשמו, את השאר הלקוח כבר ישכח (זיכרון סלקטיבי). אם מתעדים את זה, אפשר לצבור סיפורי הצלחה רבים (מחצית מהניחושים יתגלו כנכונים)!

נבואות בלתי סבירות

דוגמאות: "בעוד 4 שבועות תפגוש מישהו ששמו הפרטי וגם שם משפחתו מתחילים באותן אותיות כשלך".
עקרונות פעולה
: שרבב נבואה אחת כזו בכל מפגש. הסיכוי להתגשמות אכן קלוש, אך אם זה קורה (אחת לכמה עשרות לקוחות) – האפקט עצום, המלצה עליך עוברת מפה לאוזן ואתה יכול לצטט את המקרה בפני ספקנים, שישארו הלומים וחסרי יכולת להסביר את המקרה

נבואות על שיפור בתחום שנמצא בשפל

לאחר שזיהית תחום כואב במיוחד בחייו של הלקוח, נבא שיפור או הצלחה בתחום זה בתקופה הקרובה (בחר מתוך אחד התחומים הפופולריים: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות).
דוגמאות
: "מבחינה כלכלית, אפשר לומר שהדרך היתה רצופת מהמורות בשנתיים האחרונות, אבל אני רואה סימנים שמצביעים על שיפור במצב עוד בשנה הזו."
עקרונות פעולה
: נסיגה לממוצע – משהו בשפל מקומי כמעט בהכרח ישתפר בקרוב, היאחזות ברצוי – הלקוח ישמח לאמץ לליבו עתיד רצוי.

נבואות שמגשימות את עצמן

דוגמאות: "בתקופה הקרובה תפתח דף חדש: תהיה חבר טוב יותר של עצמך, תראה נכונות גדולה יותר להתחבר עם אחרים ובמהרה המעגל החברתי שלך יתרחב".
עקרונות פעולה: נבואה שמגשימה את עצמה – תופעה פסיכולוגית ידועה ומתועדת היטב, ראה גם "אפקט פיגמליון". מרגע שאנו מאמצים אמונה מסוימת לגבי עצמנו, אנו מתחילים להתנהג באופן שונה, דבר שגורר התנהגות שונה של הסובבים ובכך מגשים למעשה את האמונה המקורית. מעגל זה ממשיך להתחזק עוד ועוד. מכיוון שהתהליך הוא בד"כ לא מודע, במבט לאחור האמונה המקורית נתפסת כנבואה.

ראיון עם "בעל כוחות נבואיים"

מראיין: "אולי אתה יכול לנבא מה אני הולך להגיד עכשיו?"
נביא: "מדהים, ממש לא יאמן."
מראיין (נרגש ונסער): "מדהים, ממש לא יאמן!!!"

(מתוך מערכון של "מה יש" ששודר בגלי צה"ל בסביבות 1986)

נבואות מעורפלות

דוגמאות: "אני רואה מקור חדש של סיפוק בחייך" / "חייך יכנסו לשלב חדש של התקדמות". "כוכב סאטורן על ציר 4-10 יגיע בחודש דצמבר 2011 ויחזק את התחושה של כולם למען כולם, והחל מחודש פברואר 2012, מגיע מבנה כוכבים המעיד שיש אור בקצה המנהרה"
עקרונות פעולה: השאר ללקוח את עבודת הפרשנות. כמעט כל דבר יכול להתאים לנבואות אלה, אם רק רוצים. ראיית הצפוי, ראיית הרצוי.
מישל נוֹסטרָדָמוּס, רוקח ואסטרולוג צרפתי בן המאה ה-16 הוא אולי ה"נביא" המודרני המפורסם ביותר. הוא עצמו הסביר כי ניסח את נבואותיו באופן "שהן לא יכולות להיות מובנות עד שהן מפורשות לאחר האירוע, ובאמצעותו".

נבואות שלא ניתן לוודא

דוגמאות: "מישהו שאתה מכיר יחשוב עליך רעות, ינסה להערים מכשולים בדרכך, אבל אתה תתגבר עליהם אפילו בלי לשים לב לכך" / "במקום עבודתך יהיו מהלכים חשאיים שאינם נוגעים לך, אך כאלה שישחקו לטובתך בטווח הרחוק".
עקרונות פעולה: נבואות מסוג זה תשמענה עמוקות ומדויקות למרות שהן חסרות כל ערך מעשי. ראיית הרצוי – בעתיד, אם הלקוח ירצה בכך, הוא יוכל לאלץ כל מיני התרחשויות שנודע לו עליהן בדיעבד כך שיתאימו לנבואה.

נבואות שניתן לוודא רק אם הן מתקיימות

דוגמאות: "חבר יתכנן להתקשר אליך ולבשר לך חדשות שעלולות להשפיע על הקריירה שלך, אבל עשוי ברגע האחרון להחליט שלא להתקשר"
עקרונות פעולה: בתוך בליל האמירות הלקוח לא יזהה את האבסורדיות של נבואות כאלה. אופיין הלא סימטרי מבטיח הצלחה אם האמירה מתרחשת, אך ללא הסכנה של כישלון, מכיוון שאפשרות לאי התרחשות כלולה כבר בנבואה עצמה.

האם למישהו יש חוויות אישיות בנושא? נבואות שקיבל והתגשמו? כאלה שלא התגשמו?

המסע המופלא בעקבות כוחם של הקריסטלים

המסע המופלא בעקבות כוחם של הקריסטלים

המטרה היתה פשוטה: למצוא מחקרים שבדקו את כוחם של הקריסטלים. התוצאה היתה שונה לגמרי: מסע הזוי כמעט במשעולים שבין פנטזיה למציאות, בין התרשמות לבין בדיקה, בין אמונה לידיעה, בין הונאה עצמית לשרלטנות.

הקלדתי את המילה "קריסטלים" בגוגל, והמסע החל. שוגרתי לעולמות לא מוכרים.

לאחר כמה דקות במהלכן חלפתי לצד אתרים מסחריים שמוכרים קריסטלים מכל סוג ומין, הגעתי למשהו שנראה כמו סקירה עיונית של התחום. קראתי שם דברים מדהימים.

למדתי ששימוש בקריסטלים החל כבר בתרבות אטלנטיס, למטרות טכנולוגיות בעיקר, לצרכי הפקת אנרגיה, תעבורה, מאור והנפת עצמים כבדים באויר. כנראה שהאבנים הענקיות מהן בנויה הפירמידה הגדולה במצרים (וכן מונומנטים עתיקים אדירים אחרים) הונפו באמצעות שימוש בקריסטלי קוורץ בשילוב עם צלילים מסוימים.
הגבישים יכלו לקלוט ולשדר אנרגיה ללא שימוש בכבלים כאמצעי להעברתה. תהליך זה נעשה באמצעות ריכוז אור השמש, הירח והכוכבים בתוך בניין בעל כיפה אשר ניתן היה לגלגל את הגג שלו אחורנית על מנת לכוון את קרן האנרגיה לשידור או לקליטה. בתוך הבניין היה קריסטל קוורץ ענקי ומערכת שלימה של קריסטלים קטנים יותר, ששימשו כמנסרות.

למדתי ששימושים מיוחדים נעשו בקריסטלים גם לצרכי ריפוי. הצורך עלה מכיוון שתושביה של אטלנטיס, שהפנו את עיקר מאמציהם לתחומים טכנולוגיים, פיתחו בקרבם מחלות חדשות ומוזרות (לא חיו עוד בסביבה רוחנית "רווית אור", ולכן נוצר אצלם חוסר איזון רדיקלי במטבוליזם ובגוף הפיזי).

למדתי שבמסורת היהודית מתועד השימוש באבני החן בחושן של הכהן הגדול. עפ"י מקורות מדיומליים, (מידע שנתקבל מישויות רוחניות באמצעות מדיום), היתה לאבני החושן הילה חזקה במיוחד, אשר נראתה לעיני אלו שהיו בעלי יכולת על-חושית. יכולת רוחנית זו של הכהן הגדול הוגברה בשל האופן המיוחד בו לוטשו האבנים והשימוש בשמני קטורת שהגבירו את האפקטים הפיזיואלקטריים של האבנים.

כמה מידע, ואיזה פירוט טכני! כמעט השתכנעתי סופית בכוחם של הקריסטלים.

אך פרט אחד העכיר את שלוותי. נזכרתי כי בהיותי ילד קראתי ספר על אטלנטיס (של צ'רלס ברליץ) ומשם לא היה ברור אם היא היתה קיימת בכלל. חיפוש קצרצר נוסף העלה עבודה מפורטת ביותר בנושא (שמפנה בין השאר גם לאותו ספר). מסתבר כי תועדו לפחות 270 דעות שונות לגבי אטלנטיס, מהותה, מיקומה, תקופתה, וכ-50 מהדעות פוסקות כי מדובר במיתוס בלבד.

היה עוד דבר שהעלה בי ספקנות קלה. רוב המידע שמפורט באותו מאמר מגיע ממסרים שקיבל המיסטיקן אדגר קייסי בעודו שרוי בטראנס היפנוטי.

הבנתי כי עלי להמשיך בחיפוש אחר מקורות קצת יותר עדכניים ואמינים, בכל הקשור לכוחם של הקריסטלים.

לאחר שיטוטים נוספים הגעתי לאתר מרשים ומקיף בנושא. האתר מכיל אנציקלופדיה מפורטת של עשרות קריסטלים שונים, כשלכל אחד מפורטות סגולותיו הרוחניות, האנרגטיות, המנטליות, הרגשיות והפיזיות.

לפניכם לקט ציטטות שידגימו את רמת הפירוט של המידע המצוי באתר.

ברמות האנרגטיות

  • Dolomite למשל עוזרת למרכז את הצ'קרות ו"לסגור" פתחים מהם יש זליגה ובריחה החוצה של אנרגיה. מאד טובה ומתאימה לילדים ובני-נוער. טוב לתת אותה למטופל שעבר טיפול רוחני עמוק, היא תסייע לו לחזור ולהסתנכרן עם המציאות בצורה הרמונית.
  • Serpentine לעומתה – אחת האבנים הטובות ביותר לעבודה על תיקונים הקשורים לחיים קודמים. בנוסף ליכולתה לחבר את המשתמש בה למידע בנוגע להוויה של הנשמה שלו ברבדים שונים, היא נושאת בחובה רבדים עמוקים של מידע על האבולוציה האנושית והפלנטרית. מחוברת באופן עמוק ומיסטי למהותו של הטבע ומתאימה מאד למרפאים שעוסקים בריפוי של הפלנטה

מהר מאוד הבנתי כי אין טעם שאתעמק בסעיפים אלו – פשוט לא הבנתי את פשרם.

ברמות מנטליות

כאן דברים כבר החלו להשמע קצת יותר ארציים:

  • אותה Dolomit מסתבר היא האבן הטובה ביותר לאיזון תהליכי חשיבה בהתאם לצורך של המשתמש בה. לאנשים בעלי מחשבה איטית היא ממריצה את מהירות המחשבה ומגבירה את היכולת להיות ספונטניים, לעומת זאת, אצל אלה שניחנו במחשבה אימפולסיבית ואנשים היפראקטיביים (גם ילדים) היא מאיטה את מהירות המחשבה ומאזנת אותה.
  • Turquoise לעומת זאת היא האבן הטובה ביותר להעלאת האינטליגנציה הרגשית.

ברמה הפיזית

מסתבר כי גם ברמה הפיזית יש לקריסטלים השונים כוחות לא מבוטלים:

  • Serpentine מעודדת חידוש ברמה התאית, מגבירה וממריצה את חילוף החומרים בגוף. כמו כן עוזרת לספיגה טובה יותר של מינרלים בגוף כמו סידן ומגנזיום.
  • Fuchsite טוב לתת אותה לחולי איידס ומחלות שונות של המערכת החיסונית. בעיקר טובה לחולי איידס שנמצאים בתהליכים של התגברות על המחלה.
  • Abalone טובה ותומכת בדלקת פרקים, בעיות שרירים כלליות. אפשר לענוד או לשאת אותה כרפואה-מונעת למחלת-הסרטן, בעיקר אצל אנשים שבגלל היסטוריה משפחתית משתייכים לקבוצת-סיכון.
    מנקה ומחזקת איברים פנימיים שמשמשים לניקוי רעלים (כבד, טחול, לבלב, כליות).
  • Emerald יכולה לעזור (כטיפול נלווה) לחולי סכרת. לצורך כך יש להניחה על הלבלב. כדאי מאד לעשות זאת בחוץ באור יום, ולאפשר לקרני השמש לעבור דרך האבן ולחזק את פעולתה.
  • Zircon טובה לאיחוי עצמות ולחיזוק מבנה השלד. טובה גם לאיזון וחיזוק של מערכת השרירים, בעיקר בסוגיות של כיווצים כרוניים בשרירים ושל נוקשות בשרירים עד כדי חוסר גמישות קיצוני.
  • Quartz-Crystal  מחזקת את המערכת החיסונית. ניתן לתת לחולי-סרטן גנרטור מתוכנת לתמיכה בהתמודדות עם המחלה, מאחר וכשהאבן מתוכנתת, היא מתדרת את התוכן שתוכנת לתוכה בלבד.

ללא ספק ערכת חובה בכל בית ומוסד רפואי!

בתור מהנדס תוכנה לשעבר, מילים מסוימות ממש זינקו לתוך עיני כשקראתי את הציטוט האחרון. חיפשתי מיד הסבר כיצד מתכנתים קריסטל. הנה סוף סוף משהו שאוכל להבין, חשבתי לעצמי.
הסתבר שמדובר ב"התמקדות בתוכן מסוים אותו ניתן לשדר במדיטציה אל תוך האבן. בזכות תכונותיה העל-טבעיות של האבן, תוכן זה יהדהד אנרגטית מאותו הרגע. המשתמש ילך עם האבן בצמוד אל גופו, בכיס או בספירלה, ובכך ימשיך התכנות להדהד, תוך שהוא מחזק וממקד את התוכן הזה".
המממ… לא בדיוק מה שחשבתי.

המידע היה מפורט ומרשים, אך עדיין לא מצאתי ראיות כלשהן לתקפותו.

חייב להיות מחקר רציני בתחום. הרי לא יתכן שמישהו ישב והמציא את כל הסגולות המאוד ספציפיות הללו! נכון?

מפתחי התחום בודאי בדקו את הדברים במשך שנים רבות, כשהם מנטרלים כל גורם אחר שיכול להשפיע על מצבם הרוחני, אנרגטי, מנטלי, ריגשי ופיזי של הנבדקים, כדי להפריד את השפעתו של הקריסטל משאר השפעות החיים. כדי לנקות סטיות אקראיות בוודאי ביצעו את הניסויים על מאות אנשים לגבי כל קריסטל. הנבדקים בודאי מילאו שאלונים פסיכולוגיים ורוחניים ועברו סדרת בדיקות פיזיות מקיפה כדי למפות את מצבם המדויק לפני תחילת השימוש באבן. בתום השימוש חזרו על המבדקים וכך זוהו ההשפעות הספציפיות של הקריסטל המסוים הזה על הנבדקים. כדי לנקות את ההשפעה של "חווית הצפוי" או מתן פרשנות בדיעבד להשפעות הקריסטל הקפידו בוודאי שהנבדקים לא ידעו איזה קריסטל הם נושאים עליהם. כדי לנקות את השפעת החוקרים על הניסוי גם הם בודאי נזהרו שלא לדעת זאת (double blind protocol). מן הסתם חזרו על הניסויים לגבי אוכלוסיות מארצות ותרבויות שונות כדי לוודא שהאפקטים אכן אוניברסליים. בגלל הכמות האדירה של פרמטרים שמעורבים בניסוי כזה אני מניח השתמשו בתוכנות סטטיסטיות מהמתקדמות ביותר ובמחשבים רבי עוצמה, כדי לחלץ את המידע מתוך ים הנתונים.
איזו עבודת מחקר רחבת היקף בודאי נדרשה לכך!

מי יכול להכיר הכי מקרוב עבודות מחקר כאלה? מן הסתם העוסקים בתחום.
ואז הבריק רעיון פשוט במוחי – מדוע לא לשאול פשוט את בעלת האתר? ראיתי שהיא התראיינה ברדיו ואף הופיעה בתוכנית טלויזיה, והאתר שלה באמת המרשים ביותר מכל אלה שנתקלתי בהם בנושא. היא בודאי מכירה את המחקרים ותחסוך לי זמן רב בחיפושים.

פניתי אליה דרך פורום שהיא מנהלת, ולשמחתי התגובה היתה מיידית ממש. הנה השיחה שניהלנו (לאחר שינויי עריכה מינוריים).*

שלום רב,
נושא הקריסטלים מסקן אותי, ואני מנסה ללקט חומר בנושא.
אשמח אם תוכלי להפנות אותי למחקרים שהראו כי לקריסטלים יש השפעה כלשהי על האדם (מצבו הפיזי או הנפשי). אם יש המון כאלה, אודה לך אם תצייני רק את המובילים שבהם.

אתה מתכוון למחקרים מדעיים?אני חייבת להודות שמעולם לא חיפשתי חומר על הנושא, מאחר ולי אין עניין בלתת תוקף מדעי לנושא, בעיקר בגלל שהחיבור וההשפעה של הקריסטלים היו מאד ברורים לי פנימית וחווייתית.
כמו-כן, הקריסטלים פועלים באופן שהוא מעל הפיזי, כך שגם אם יש בוודאות שינויים כאלה או אחרים המתחוללים אצל המשתמש, אני לא בטוחה שניתן לתקף זאת מדעית.
 

תודה על התשובה הכנה.
יש מנגנונים רבים שגורמים לאדם לתת פרשנות שגויה לדברים ולהגיע למסקנות שאין להן אחיזה במציאות. הם כוללים בין השאר – wishful thinking, ראייה סלקטיבית, חווית הצפוי, הטיית האישוש, מציאת משמעות באקראיות, פרשנות שגויה של נסיגה לממוצע, תפישה לא נכונה של הסתברות, השפעה חברתית, וכו – הרשימה עוד ארוכה. רק מחקר מסודר שמנקה את כל התופעות הנ"ל יכול להראות האם יש קיום של ממש לטענות כאלה ואחרות.

לגבי אופן הפעולה הלא פיזי –  בשלב ראשון לא משנה בכלל מה מנגנון ההשפעה. השאלה היא קודם כל האם קיימת השפעה כלשהי. ואם כן, האם מקורה בקריסטל, או שהיא נובעת פשוט מהציפיה של המטופל לחוש בהשפעה המובטחת, או בפרשנות בדיעבד שהוא נותן לדברים.

האם לא מסקרן אותך לדעת מה התשובה לשאלה זו?

במציאות שלי הדברים מאד תקפים, אבל הכלים בהם אני מתקפת את זה לעצמי ממילא לא ירצו אדם שרוצה תשובות מדעיות.

העובדה שלקריסטלים יש הדהוד אנרגטי ועקב כך הכנסתם לתעשיות השונות נבדקה מדעית בצורה נרחבת והוכחה מחקרית. אני בטוחה שאם זה מעניין אותך לא תתקשה למצוא חומר על כך.

לעומת זאת, השפעתם של הקריסטלים על המערכת האנושית, שגם היבטים שונים בה עצמה מעולם לא הוכחו מדעית (כמו למשל: מה זה נשמה?) אינה פיזית או מדעית. אם אדם מסוים ייעזר בקריסטלים, יניח אותם על גופו וימדוט איתם וכתוצאה מכך המציאות שלו השתפרה, אין דרך מדעית להוכיח שאכן הקריסטלים עשו את השינוי.אותו אדם יאמין שכן, אתה אולי תאמין שלא, ואתה יודע מה? יש מצב ששניכם צודקים.

ראשית, אני לא מחפש תשובות מדעיות, אני מחפש תשובות נכונות. המדע הוא רק כלי להשיג אותן.

שנית, השימושים ההנדסיים באפקט הפיאזואלקטרי הם אכן רבים ומגוונים, אך אין כל קשר ביניהם לבין השימושים שאנשים עושים בקריסטלים ובהם אנו עוסקים כרגע.

לגבי השפעת הקריסטלים על המערכת האנושית – יש דרך מאוד פשוטה לבדוק האם הקריסטלים הם הגורמים לשינוי או לא (אני יוצא מתוך הנחה שאנשים אכן מרגישים שינויים כלשהם).
הרעיון הוא וותיק, והוכנס לשימוש מחקרי לפני עשרות שנים. מדובר בשימוש בפלסבו – טיפול דמי, והשוואת האפקט בין חולים שמקבלים טיפול דמי לבין אלה שמקבלים טיפול אמיתי (מבלי שהמטפל או המטופל יודעים מי קיבל מה).

דוגמה לניסוי ברוח זו:

לוקחים קבוצת אנשים מספיק גדולה (אנקדוטה אחת לא מלמדת כלום כמובן), לחצי מהם נותנים קריסטלים אמיתיים, ולחצי – קריסטלים מזויפים (אפשר לעטוף אותם בשקיות בד למשל, כדי למנוע כל יכולת לדעת מי אמיתי ומי לא). גם את זה רצוי לבצע בהגרלה כך שגם המטפל לא ידע מי קיבל מה.

פרוטוקול כזה מנקה את כל ההטיות שהזכרתי – של פרשנות בדיעבד או חווית הצפוי, כי האדם לא יודע אם הוא "אמור" להרגיש דברים או לא.

לאחר תקופה רלוונטית שואלים את האנשים האם הם מרגישים שינוי כלשהו (ואם מדובר במשהו פיזי כמו לחץ דם, ניתן פשוט למדוד אותו).
אם במצב כזה אלה שהחזיקו בקריסטלים אמיתיים מדווחים על שיפור רב יותר מאלה שהחזיקו במזויפים (הבדל מובהק סטטיסטית) – אזי הדגמנו שלקריסטלים יש השפעה כלשהי על אנשים (מעבר לאפקט הפלסבו).

שימי לב שניסוי כזה לא נכנס בכלל לאופן בו ההשפעה מתרחשת, האם הוא ברמה פיזית או לא, וכו. זה לא משנה בכלל, אם אנחנו מתמקדים קודם כל בשאלה האם זה עובד בכלל.

מה את אומרת? לא היה מסקן אותך לנסות דבר כזה?

אני שואל באמת, בתום לב ובסקרנות אמיתית, האם, לאחר שהמחקר הפסיכולוגי הדגים תופעות רבות של תעתועי מוח והונאה עצמית, ובעקבות זאת פותחו שיטות מחקר שמנקות את ההטיות האלה ועוזרות לחשוף את מצב הדברים כפי שהוא באמת, האם לא מסקרן אותך לבדוק את זה?

אענה לך בתום לב ובאופן אמיתי: לא.

אני רואה שזה ממש חשוב לך, העניין של התיקוף. תודה שהעלית את השאלה, זה מזכיר לי שוב שלי זה לא ממש חשוב לתקף מדעית.
אלה שכן חשוב להם לתקף ולא קיבלו הוכחה מדעית מן הסתם לא יבחרו בהתפתחות אישית תוך שימוש בכלים שלא הוכחו מדעית.

כן. זה ממש חשוב לי הנושא של תיקוף. ממש חשוב לי לדעת אם דברים נכונים או לא: אם קריסטלים באמת משפיעים על אנשים, או שהם רק מאמינים שהם משפיעים עליהם.
אני לא מצליח להבין איך לאנשים שמשתמשים בקריסטלים, או עוסקים בתחום לפרנסתם, סוגיה כל כך עקרונית אינה חשובה. לא וויתרתי:

על תועלת אנרגטית ורוחנית אני לא מדבר, כי אני באמת לא מבין בזה כלום. על תועלת מנטלית-ריגשית ניתן לבצע ניסוי ולראות אם מדובר באפקט פלצבו או בתועלת אמיתית.

אבל בתחום הפיזי, כאן הדברים יותר חד משמעיים. אנחנו לא מדברים על התפתחות אישית. אנחנו מדברים על בריאות. פיזית. האם גם כאן לא ידוע לך על מחקרים שמגבים את הטענות המאוד ספציפיות שרשומות באתר? האם גם כאן לא חשוב לך התיקוף המדעי? האם את לוקחת אחריות ועומדת מאחורי הדברים?

ההמלצות בפיזי הן בגדר הכוונות אנרגטיות, ובהגדרה אינן הבטחות ואינן באות במקום טיפול קונבנציונלי.
למעשה זה לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי.

והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…

"לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי". לא אני אמרתי זאת. אמרה זאת מומחית הקריסטלים.

ומה בדיוק עלול להבין מישהו אחרי שקרא את הסגולות הבאות תחת הכותרת "היבט פיזי":
"טובה לטיפול בפעולה לא-תקינה של הלבלב והבלוטות המשפיעות על העיכול. ניתן לטפל בעזרתה בשיגרון ובליקויי עצמות תורשתיים, וכן לחיזוק מבנה השלד. מועילה מאד לאיחוי שברים וסדקים בעצמות וכן לאיזון תהליכי צמיחה של ציפורני הידיים והרגליים."?
האם לא נוצר הרושם כאילו האבן תשפיע על המימד הגשמי, פיזי, חומרי, מוחשי, ארצי של גופו של המשתמש?
האם אין כאן חשש להטעיה קלה?

מה שכן, משהו אחד טוב יצא מכל הסיפור. נראה שאזמין לי אבן Garnet. כתוב שהיא "מצוינת לאנשים שחוקרים את סודות היקום כמו אסטרונומים ואנשים שמעמיקים חקר אל תוך המנטלי כמו מתמטיקאים".
מי יודע, אולי אבין סוף כל סוף למה לא חשוב לבדוק דברים בחיים.

"והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…"

* הערה – אין לי שום דבר אישי כנגד אותה מטפלת. להיפך – היא ענתה לי באופן כן וישיר. אני לא בטוח שעוסקים אחרים בתחום היו טורחים להגיב בכלל. פניתי אליה דוקא מכיוון שנראתה מצויה מאוד במקצועה, ואני משוכנע כי אנשים המטופלים אצלה מאוד מרוצים.

הנה דוגמה כיצד בודקים טענות. מתמקדים בטענה ספציפית, מתכננים ניסוי פשוט ככל האפשר לבדיקתה, ומבצעים אותו. לאחר מכן חשוב גם לא להתכחש לתוצאות ולא לתרץ תירוצים.

אחרית דבר

האדם הראשון אליו פניתי בשאלה לגבי מחקרים בתחום, היתה מישהי בעלת "רזומה הוליסטי" מרשים ביותר, ששכנע אותי כי מדובר במומחית של ממש. בין השנים 1991-2002 היא ביצעה מחקרים וטיפול במגוון שיטות באנגליה, נורווגיה וניו-יורק. וב-2002 קיבלה את הדוקטורט שלה ב"יעוץ מטאפיסי" מהאוניברסיטה למטאפיסיקה, ארה"ב.
היא פיתחה שיטות כמו "חוטר אור האדם" – התרפיה של הצבעים דרך הגשמת הנפש הנצחית, או "ניקוי הולוגרמות מגנטיות" – השתחררות מהפרעות חשמל סטטי על המוח המשחררת ממעגלי הרס עיכובים, הפרעות למידה, אוטיזם ועוד.

מה רבה היתה אכזבתי כאשר קיבלתי ממנה תשובה לקונית בזו הלשון:

"אנחנו לא צריכים מחקרים מדעיים כדי לדעת מה קורה בטבע."

אם אהבתם את הבלוג, הזינו את כתובת המייל שלכם למעלה מימין ותקבלו פרסומים עתידיים ישירות למייל (תמיד תוכלו לבטל זאת בעתיד).
אם אתם מתחברים למסרים שאני מנסה להעביר, אתם מוזמנים להפיץ אותם הלאה בין מכריכם. תודה!

כיצד תזהו שקרנים

כיצד תזהו שקרנים

מי מאיתנו לא שיקר פעם. סקרים הראו כי אחוזים בודדים מהאוכלוסייה טוענים כי לא שיקרו מעולם, ומכיוון שבאמירת האמת עסקינן, גם במספר זה אפשר לחשוד…

יכולת זיהוי מצב בו מישהו משקר לנו יכולה להיות מאוד שימושית אם כך.

לפני שתמשיכו לקרוא, בחנו את עצמכם. סמנו "נכון" או "לא נכון" ליד כל סעיף מהבאים:

כאשר אנשים משקרים, הם נוטים…

  1. להימנע מקשר עין
  2. לחייך יותר
  3. להתנועע בכיסא בחוסר נוחות או אם הם עומדים – להתנודד מרגל לרגל
  4. להזיע בכפות הידיים או בפנים
  5. לכסות את הפה עם היד
  6. לתת תשובות ארוכות ומפותלות לשאלות
  7. להזיז את ראשם יותר
  8. להחוות יותר תנועות בידיהם
  9. למצמץ מהר יותר
  10. כל התשובות נכונות

מחקרים רבים התבצעו במהלך השנים בהשתתפות גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, בעלי תחומי עיסוק שונים ומגוונים. הנבדקים התבקשו לזהות שקרנים בשלל סיטואציות מחיי היום יום. התוצאות קונסיסטנטיות להפליא: אנשים אינם מצליחים להבחין בין דובר אמת לשקרן באופן טוב יותר מאשר הטלת מטבע.

הסבר אפשרי ליכולת העלובה שלנו לזהות שקרנים למרות מאמצינו, הוא כי אנחנו מתמקדים בסימנים הלא נכונים.

רובנו מאמינים כי כשאדם משקר הוא נמצא בחרדה גבוהה, ולפיכך מחפשים סימני חרדה כסימנים מרמזים על שקר. המיתוס הזה מונצח בסרטים, בכל אותן סצנות בהם אדם שמשקר מתחיל להזיע, לנשום במהירות, לנוע באי נוחות וכו'.

אבל מסתבר שמיתוס זה אינו נכון. מחקרים הראו כי אף אחד מהסימנים המוזכרים לעיל אינו יכול להעיד על שקר באיזושהי רמת אמינות!

מפתיע מכך, גם אנשי מקצוע שהיינו מצפים שיהיו אמונים על המלאכה אינם מצליחים באופן שעולה משמעותית על ניחוש:

במחקר אחד, עורכי דין, אנשי משטרה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לא הצליחו לזהות שקרנים באופן שחורג מניחוש.
יתרה מזאת, הסתבר שככל שאנשי המשטרה נצמדו יותר ל"סימני השקרן" כפי שהם מפורטים במדריכי המשטרה, כך הצלחתם באבחנה בין שקרנים לדוברי-אמת היתה נמוכה יותר!
בנוסף, לא נמצא קשר בין רמת הביטחון של המאבחנים בזיהוי, לבין שיעור הצלחתם בפועל.

במחקר אחר, כמאה אנשי משטרה שצפו בכמה עשרות קטעי וידאו מתוך חקירות בהם נחקרים שיקרו או אמרו אמת, זיהו את השקרנים רק ב-65% מהמקרים (לעומת 50% הצפויים בהטלת מטבע).

הנה סרטון בנושא, בו הנבדקת מפגינה יכולות מרשימות למדי (אולי בגלל שהשקרנים היו חובבניים?)

מי הם בעלי המקצועות שהצליחו בכל זאת להכות את רף הניחוש ולזהות שקרנים ביעילות משמעותית?

במחקר זה התמקדו החוקרים בכמה קבוצות שצפויות להצלחה מיוחדת. הן כללו סוכני CIA ושריפים שנבחרו ע"י מנהליהם כמצטיינים במיוחד בתחום החקירות, שופטים, ואנשי אכיפת חוק בתפקידים כלליים. קבוצות נוספות היו פסיכולוגים קליניים שמתעניינים במיוחד בתחום ההונאות, פסיכולוגים קליניים רגילים ופסיכולוגים שעובדים באקדמיה. התוצאות הפעם לא היו מפתיעות: שלוש הקבוצות שהראו הצלחה משמעותית מעבר לניחוש היו הפסיכולוגים הקליניים עם התעניינות מיוחדת בנושא (70% הצלחה), השריפים הנבחרים (77%) וסוכני הCIA הנבחרים (80%).

מהם אם כן הסימנים הנכונים לזיהוי מצב בו אדם משקר?

המחקרים בתחום עדיין לא מספקים. יש לזכור כי גם מומחים שמצליחים לזהות שקרנים ב90% מהמקרים, לעיתים רחוקות יודעים להסביר בדיוק כיצד עשו זאת – מה בדיוק גרם להם להגיע למסקנתם לגבי כל מקרה. (ראו כתבה מעניינת על אינטואיציה).

ובכל זאת, הסימנים היותר מבטיחים הינם אלה שקשורים במאמץ המחשבתי שנדרש כדי לשקר, ולא במצב הרגשי, ובמילים שהאדם בוחר להשתמש בהן, ולא בתנועות:

* שקרנים עסוקים במחשבות מה יכול לסתור דברים קודמים שאמרו או שאחרים יודעים. כתוצאה מכך הם נוטים להראות סימני מחשבה מאומצת ללא סיבה ברורה.

* מבחינת צורת דיבור – שקרנים נוטים לחזור על משפטים, להסתפק בתשובות קצרות ופחות מפורטות, להשתהות יותר לפני שהם עונים, לעצור את שטף הדיבור ולהסס יותר.

* שקרנים נוטים "להרחיק את עצמם מהשקר" ותיאוריהם הופכים לפחות אישיים. הם מפחיתים את השימוש במילים כמו "אני", "שלי" ומשתמשים ב"שלו" או "שלה" יותר מאשר בשמות אנשים, וכן נצמדים לעובדות יותר מאשר לתיאורי תחושות.

* שקרנים נוטים להפגין חמקמקות במתן תשובות מסוימות, אם ע"י שינוי נושא השיחה או ע"י החזרת שאלה לחוקר. זו הנקודה המתאימה ללחוץ לקבלת תשובה ישירה.

* מבחינת שפת גוף קיימת נטייה להמעיט בתנועות ידיים ורגליים ובמחוות גופניות.

אחת העדויות הברורות לכך שהעומס המחשבתי ולא הלחץ הנפשי הוא הגורם שמשפיע על ההתנהגות היא קצב מצמוצי העיניים: אנשים ממצמצים פחות כשהם משקרים, ומחקרים בלתי תלויים הראו כי עליה בעומס המחשבתי גורמת להקטנת קצב המצמוץ ואילו עצבנות ולחץ נפשי גורמים להגברה בקצב המצמוץ.

מובן שכל הסממנים הללו יחסיים, ולכן חשוב לבסס את ההשוואה למצב בו השיחה נסבה סביב נושאים שאינם טעונים. זה הזמן "לכייל" את הסקלות שלנו לגבי ההתנהגות הטבעית של החשוד, כשהוא אינו משקר.

טכניקה אחת להעלות את אחוז ההצלחה בזיהוי שקר היא להתמקד בסימנים שפורטו לעיל כשבוחנים את התנהגות האדם, ולא בשאלה הכללית האם הוא משקר או לא.

טכניקה נוספת שהוכיחה את עצמה היא רק להקשיב לדובר, מבלי להסתכל עליו.

ומה לגבי הפוליגרף?

גם הוא לא יביא את הישועה, כי גם הוא מודד סימני חרדה ולא סימני שקר. מחקרים מייחסים לפוליגרף אמינות נמוכה מאוד. לאור זאת החוק בישראל קובע שאין תוקף לבדיקת פוליגרף לגבי הדין הפלילי. בהרבה מדינות באירופה החוק אף אוסר על השימוש בפוליגרף כאמצעי חקירה.

הנה סרטון בנושא:

ועכשיו תגידו את האמת – נושא מעניין לא?

ומעבר לכך, הדברים מובאים כדי להזכיר לנו שלא כל מה שנראה נכון ונחשב נכון הוא גם נכון (במקרה הזה – המיתוס שסימני עצבנות וחרדה הם המעידים על שקר). אם לא בודקים – לא יודעים!

* נולד בהשראת סעיף בפרק על קבלת החלטות בספר –

“59 seconds – Think a little change a lot – Richard Wiseman”

מחשבה יוצרת מציאות – המפתח לאושר או אשליה מסוכנת?

מחשבה יוצרת מציאות – המפתח לאושר או אשליה מסוכנת?

הטענות

מי מאיתנו לא נתקל ברעיון כי מחשבות / אמונות יוצרות את המציאות?  "דומה מושך דומה"? "חוק המשיכה" (The Law of Attraction)? הרעיונות הללו צצו כבר במאה ה-19 והיוו בסיס לתנועה שנקראה "המחשבה החדשה" [1]. בשנים האחרונות הם זכו לשגשוג חסר תקדים בעקבות המתקפה הממוסחרת להפליא של "הסוד" [2].

הנה כמה משפטי מפתח שמעבירים את המסרים העיקריים:

  • "חוק המשיכה" עובד תמיד, לעולם לא תוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חייך, אתה משכת לתוכם. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע.
  • אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם.
  • כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל.
  • מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל.
  • ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך.

טענות מרחיקות לכת, ללא ספק. שימו לב לסגנון החד והמוחלט של הניסוחים: תמיד, ודאות מוחלטת, בכל פעם, על כל אדם, ללא יוצא מן הכלל. ממש חוקי טבע.

עוד וואריאציה פופולארית על אותו נושא נקראת "תטא–הילינג". הנה משפטים מתוך הזמנה לקורס בנושא:
"תדר התטא מאפשר גישה אל מעמקי התת-מודע (היוצר את מציאותנו היומיומית) וחיבור אל אנרגיית הבריאה, המאפשרת זימון, יצירה ושינוי בכל תחום. בעבודה מתוך תדר תטא נוכחים לדעת שניתן לשנות כל דבר וכל תחום בחיים (אם באמת רוצים); ריפוי מחלות, שינוי מצב פיזי, יצירת שפע של חומר והזדמנויות, זימון זוגיות ואהבה, זימון עבודה, שחרור מהתמכרויות והרגלים מיותרים, שחרור כעסים ופחדים ועוד. הנכם מוזמנים להעלות את תדר חייכם, ולממש את זכותכם המולדת לידע ושפע אינסופי: לברוא, לעצב ולחיות חיים מלאי אהבה, שמחה, הרמוניה, בריאות, הגשמה ושפע אינסופיים."

לפני שנצא לדרך, הנה תקציר המסע הפתלתל שמחכה לנו: נתחיל את מסענו במוטיבציות לאמונות כאלה, נדון באבסורדיות של הטענות בצורתן הקיצונית, נבדוק האם יש ראיות מחקריות כלשהן שתומכות בטענות אלה וננסה להבין מה המנגנונים שגורמים לנו להתרשם שגישה זו עובדת למרות שהדבר אינו כך.
לאחר מכן נסקור כמה מובנים בהם מחשבה כן יכולה ליצור מציאות וננסה לעמוד על ההבדלים בין מנגנונים אלה לבין הטענות הקיצוניות לעיל. נחזור לטענות כפשוטן ונראה מה הסכנות הטמונות בהן ומהו המחיר הכבד שהמחזיק בהן עלול לשלם.

המוטיבציה

לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם כדי להבין את הרצון של אנשים להאמין בטענות אלו.

ההבטחה כי כל מה שעליך לעשות הוא להאמין כדי שדברים יתרחשו באופן הרצוי נותנת מענה לתחושות חוסר השליטה, חוסר הביטחון, חוסר הוודאות, חוסר הצדק, ועוד תחושות קשות רבות שכל אדם מתמודד איתן במהלך חייו לא פעם ולא פעמיים. חוק המשיכה הרוחני מעניק לנו אשליה של שליטה בחיים: "כל מה שאני נדרש לעשות הוא לשנות את הגישה שלי ואתחיל למשוך אלי כסף הצלחה ובריאות, כמו מגנט!"
"זהו הסוד להכל. הסוד לכמויות בלתי מוגבלות של שימחה, בריאות, כסף, מערכות יחסים, אהבה, נעורים – כל דבר שאי פעם רצית"; או – "המשאלה שלך היא הפקודה שלי, אמר היקום".

כמה קל, כמה נוח! למה לטרוח כשאפשר לפקוד על היקום לעשות כרצוננו? אמונות אלה כוללות מוטיבים רבים שמאפיינים את התקופה האחרונה: האלהת האני – אני כמרכז היקום, הרדיפה הבלתי פוסקת אחר סיפוקים, העצלנות התהומית והחיפוש אחר פתרונות קסם.
"מגיע לי הכל, עכשיו וללא מאמץ!" קשה שלא לראות את האנלוגיה לראיית העולם של תינוק – "אני רעב, אני צורח, והיקום מזמן לי חלב".

מהאטמה גנדי אמר: "שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך."
אבל זה כנראה מורכב מדי, ארוך מדי ומעייף מדי לאנשים של ימינו.
למה לא לחתוך החוצה את המעשים, ההרגלים והערכים? הבה נקצר ודי: "שים לב למחשבותיך – הן הופכות לגורלך" או! הרבה יותר אטרקטיבי.

האבסורד

הבה ונזרום לרגע עם הרעיונות.

האם אדם שיחשוב מחשבות חיוביות על "כביש פנוי מפקקים" אכן יגרום לכביש להיות פחות עמוס (בהנחה שהוא יצא לעבודה בכל זאת בשעה הרגילה ולא ישאר מדמיין בביתו)? יש לי תחושה שגם אם כל עשרות אלפי האנשים יצאו לדרך עם החלום של כביש פנוי, הוא יהיה פקוק בכל זאת.

ומה קורה כאשר שני נהגים מתקרבים לצומת מכיוונים ניצבים וכל אחד מהם מנסה לזמן לו "אור ירוק"? אולי זה מה שקרה לפני שבוע ליד הבית שלי, כשהרמזורים הפסיקו לעבוד…

ואם ילד מדמיין שבית הספר שלו נשרף עד היסוד, האם זה באמת יקרה? ואם המנהל מדמיין באותו הזמן את בית הספר פורח ומטופח, מי גובר? האם משאלות לב של ילד חזקות יותר משל מבוגר? חלשות יותר? אולי כיתה שלמה שתדמיין את בית הספר נשרף תגבר על מנהל אחד?

האם משאלות הלב של בני כל העמים שוות בכוחן? מה נגיד על כל אותם מיליוני ילדים שמתים מרעב במדינה אפריקאית מסוימת? אני מניח שגם הם וגם הוריהם מדמיינים אוכל ומערכות ביוב ומים מסודרות, לעיתים אף יותר קרובות מאשר האמריקאי הממוצע.

אך למה אני מקשה בקושיות לוגיות. הרי הסבירו לי כבר בקלטת שעלי להסיר דאגה מליבי, שהרי –  "כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל. ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך."

הגיוני או לא, האם זה באמת עובד?

יש רק דרך אחת כדי לדעת אם משהו "עובד": צריך לבדוק אותו. וכדי לעשות זאת בצורה מקצועית צריך לערוך מחקר מבוקר. במשך השנים התבצעו לא מעט מחקרים ששופכים אור על סוגיה זו, מזויות שונות ומגוונות.

השפעת מחשבות על חפצים – טלקינזיס

נתחיל בבסיס. האם מחשבה יכולה להשפיע על חפצים, למשל על הצד שעליו ייפול מטבע?

חוקרים הקדישו שנים רבות של מחקר וביצעו בדיוק סוג כזה של ניסויים (לא על מטבעות, אבל הרעיון מאוד דומה). אתם מוזמנים לקרוא על הישגי הקבוצה הרצינית ביותר בתחום לדעתי, ולדעת ספקנים נוספים [3].
אני מוכרח להודות שהתרשמתי מהפרסומים שלהם כשחקרתי את הנושא לפני כ-20 שנה, ומדי כמה שנים הייתי מציץ לראות אם חלה התקדמות במחקריהם. בפעם האחרונה שעשיתי זאת נתקלתי במאמר שמנסה לתרץ מדוע קבוצות מחקר אחרות לא הצליחו לשחזר את התוצאות שהם קיבלו [15]. זה היה מאכזב. אני מקווה שגילוי לב זה יבהיר שאינני מתנגד לרעיון באופן עקרוני. להיפך. אפשרות של השפעת מחשבה על העולם הפיזי יכולה להיות הגילוי המרתק ביותר שיקרה בעולם המדע. אבל לצערי לא נראה שזה נכון. פשוט מאוד – לרצונות שלי אין שום השפעה על המציאות. גם לא לרצונותיהם של המדענים שחקרו את הנושא והקדישו לו שנים רבות מחייהם. מה שלא נכון – לא נכון, לא משנה כמה נרצה.

מהם אם כן הממצאים המרשימים ביותר שהושגו בתחום? בניתוח מסכם של תוצאות מיליוני "הטלות מטבע" התקבל כי רצונותיהם של המשתתפים בניסויים השפיעו על "המטבע" כך שנפל קרוב ל-51% מהמקרים על הצד הרצוי, במקום 50% שמצופים במצב של אקראיות מוחלטת. חוקרים אחרים [4] ביקרו את הניתוח וטענו כי האפקט קטן למעשה פי 10, כלומר, באנלוגית המטבע, הנבדק "הצליח להשפיע" רק על הטלה אחת מ-1000 כך שתצא בשונה מהצפוי באקראי (וגם אז מובן שלא ידוע על איזו מתוך 1000 ההטלות הוא השפיע). גם אם נניח לרגע שמדובר בהשפעתו של הרצון ולא של הטיות ניסוייות אחרות, לא מדובר באפקט מרשים במיוחד, בודאי לא מה שהיינו מצפים מכוחה של מחשבה לבצע לאחר קריאת "הסוד".

למעשה אין צורך להרחיק לכת למעבדות נידחות. השפעת מחשבה על חפצים נמצאת במבחן יומיומי, ע"י מיליוני אנשים בכל רחבי העולם. מדובר בנבדקים שמפעילים את כל יכולת הרצון שלהם, את המחשבות החיוביות ביותר שהם יכולים להגות, את כל שיטות ההשפעה עליהם ניתן ללמוד מספרים ומקלטות. במה המדובר? בבתי קזינו כמובן. כל ענף ההימורים היה פושט רגל מזמן, אם משהו מכל זה היה נכון, ולו במקצת!

ומה לגבי כל אותם רצונות חזקים שמפעילים אנשים כמו אורי גלר על מצפנים, שעונים וכפיות, רצונות שהיקום ממהר למלא? כאן אנחנו נכנסים כבר לתחום הקוסמות הלא מוצהרת, או בקיצור – השרלטנות. אתם מוזמנים לקרוא את הספר The Truth About Uri Geller וללמוד בין השאר כיצד גם מדענים אינם חסינים בפני שרלטנים [5].

השפעת מחשבות חיוביות על אחרים – כוחה של תפילה

חלק גדול מהאנשים מאמין שתפילה, "שליחת אנרגיות", "בקשת עזרה מכוחות עליונים" וכיוצא באלו פעולות מחשבתיות למען בריאותם של יקיריהם תעזור להם להחלים או לפחות תאריך את חייהם במקצת. רעיון יפה, נחשק ואצילי. אך האם הוא גם נכון?
התשובה הקצרה היא – לא. ניסויים אחדים נעשו בתחום ולא גילו שום מתאם ברור [6]. סקירה רחבה של התחום שמסבירה גם כמה קל לקבל תוצאות שגויות במחקרים מסוג כזה אפשר לקרוא כאן [7].

הערה חשובה: בניסויים אלה לא החולים ולא חברי הצוות הרפואי יודעים עבור מי מתפללים ועבור מי לא (סמיות כפולה), זאת כדי לנקות כל גורם הטיה אפשרי, למשל יחס שונה מצד הרופאים או תהליכים שמקורם בחולה עצמו שיודע כי מתפללים עבורו. לגבי מקרים בהם החולים יודעים כי מתפללים עבורם ומאמינים כי הדבר עשוי לסייע למצבם, יתכן שקיימת השפעה חיובית בחסות תגובת הפלצבו (ראו בהמשך).

המחקר המקיף ביותר בתחום השפעות התפילה נערך ב-2006, וכלל כ-1800 חולים שהתאוששו מניתוח מעקפים. הם חולקי לשלוש קבוצות שוות. לנבדקים בקבוצה אחת נאמר כי יתכן ויתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם, לנבדקים בקבוצה השניה אמרו כי יתכן ויתפללו עבורם אך לא התפללו עבורם בפועל, ולחברי הקבוצה השלישית הובטח כי יתפללו עבורם, ואכן כך בוצע.
התוצאות היו מאירות עיניים: לא היה שום הבדל בשיעור הסיבוכים בין שתי הקבוצות הראשונות. יתרה מזו, בקרב חברי הקבוצה השלישית (שידעו כי מתפללים עבורם) שיעור הסיבוכים היה אף גבוה יותר! אחת ההשערות שמנסות להסביר את הממצא הזה אומרת כי הם נכנסו לסוג של "חרדת ביצוע" עקב הידיעה כי מתפללים עבורם.

לסיכום, הראיות כרגע מראות כי לא רק שתפילות לא עוזרות, אלא במצבים מסוימים עלולות אף להזיק.

השפעת פנטזיות חיוביות על השגים בחיים

מה קורה במחוזות קצת יותר פרוזאיים – הצלחה בלימודים, הפחתת משקל, זוגיות, מציאת עבודה ובריאות למשל? האם שקיעה בפנטזיות על המצב הרצוי מזמנת אותו לחיינו?

הצלחה בלימודים: במחקר אחד [8] התבקשו סטודנטים להקדיש כמה דקות בכל יום ולדמיין את עצמם מקבלים ציון גבוה במבחן חשוב שעמד להתקיים כשבוע לאחר מכן. הם התבקשו לצייר בעיני רוחם תמונה ברורה ולדמיין את ההרגשה הנפלאה. כמובן שהיתה גם קבוצת ביקורת שחבריה לא התבקשו לדמיין שום דבר מיוחד. כל סטודנט רשם כמה שעות למד בכל יום למבחן. למרות שהזמן שהוקדש לחלומות בהקיץ הללו היה דקות ספורות בכל יום, היתה לו השפעה ניכרת על הסטודנטים: הם למדו פחות, וקיבלו ציונים נמוכים יותר במבחן!

הורדת משקל: במחקר אחר [9] השתתפו נשים מלאות בתוכנית הרזיה. כל אחת התבקשה לפנטז כיצד תגיב במצבים מסוימים שקשורים לאוכל, למשל כאשר היא מגיעה לשולחנות הבופה בחתונה. הפנטזיות שלהן דורגו מחיוביות מאוד (כגון "אהיה ממושמעת ואתרחק מכל העוגות והממתקים") ועד לשליליות מאוד (כגון "אתנפל על האוכל וארוקן את המגשים"). לאחר שנה של מעקב אחר משקלן של הנשים, התברר כי אלה שהחזיקו בפנטזיות החיוביות הפחיתו ממשקלם כ-10 קילו פחות מאלה שהחזיקו בפנטזיות השליליות. שוב, פנטזיות שליליות תרמו דוקא לירידה במשקל!

חיזור: תוצאות דומות התקבלו בתחום החיזור [10]. סטודנטים שהיו מאוהבים בסתר במישהו התבקשו לדמיין מה יקרה בתרחישים שונים, כמו למשל היתקלות מקרית באהוב ליבם בכניסה לכיתה. הדימיונות דורגו בסקלה החל מחיוביים (כגון "ריצה בהילוך איטי זה לעבר זו") וכלה בשליליים (כגון "מרוב מבוכה נתקלתי בדלת ונפלתי"). לאחר 5 חודשים הסתבר כי בעלי הפנטזיות החיוביות נטו פחות לחשוף את רגשותיהם בפני האהוב או לעשות צעדים ליצירת קשר ממשי, בהשוואה לבעלי הפנטזיות השליליות.

בריאות: גם בתחום הבריאות מסתמנות תוצאות מקבילות [10]. נמצא מתאם הפוך בין פנטזיות שמתארים המנותחים לבין החלמתם בפועל (תאורים שנתנו למשל לגבי התפקוד העתידי שלהם במסע קניות בקניון, נקיון הבית או ארגון ארוחה חגיגית, שלושה חודשים לאחר הניתוח). פנטזיות חיוביות נמצאו מקושרות עם החלמה טובה פחות!

עוד נחזור לניסויים מסוג זה בהמשך, ונבין מה המנגנון המורכב יחסית אך עם זאת הגיוני, שעומד מאחורי תוצאות אלה.

אולי מלחמה במחשבות שליליות תעזור?

חוקרים ביקשו מאנשים לתאר את המחשבות המטרידות ביותר שיש להם לגבי עצמם. מחצית מהנבדקים התבקשו לדחוק הצידה את המחשבות הללו במשך 11 הימים הבאים, בעוד מחצית אחרת מהנבדקים המשיכה בחייהם כרגיל. בסוף כל יום ציינו כולם עד כמה שקעו במחשבות טורדניות, ודרגו את מצב רוחם, רמת החרדה והערכה העצמית שלהם. והתוצאות? מדחיקי המחשבות השליליות שקעו בהן יותר, דרגו את עצמם חרדים יותר, מדוכאים יותר ובעלי הערכה עצמית נמוכה יותר. סקירה של הנושא אפשר לקרוא בספר הזה [11].

כדי להבין את האפקט שעומד מאחורי התופעה, אל תחשבו בשום אופן על חד קרן סגול בימים הקרובים!

"לי זה עבד!"

כיצד בכל זאת מסבירים את החוויה האותנטית של אנשים רבים כי השיטה עובדת? (נניח לרגע בצד את כל אותם סיפורים מפוברקים ומומחזים שנתקלים בהם באתרים של סוחרי השיטה).

התשובה מורכבת משילוב של אלמנטים רבים, הנה כמה מהעיקריים:

מציאת משמעות בארועים אקראיים: הדבר לא באמת קרה בגלל המחשבות החיוביות שלנו. הוא פשוט קרה אחרי. את הקישור הסיבתי אנחנו עושים בדיעבד והוא במוחנו בלבד. די בזאת כדי להסביר אחוז גבוה מאוד מה"התרשמויות" מכך שהשיטה עובדת. אנחנו נוטים לשים לב ולזכור התאמות אך לא החטאות (זה הבסיס להנצחתה של כל אמונה טפלה). הגדרות זמן לא ברורות (מתי בדיוק הארוע שזימנו אמור לקרות?) ומדדים מעורפלים להצלחה (מה בדיוק אמור לקרות?) מאפשרים מרחב תמרון אינסופי לזיהוי קשרים סיבתיים מדומים.

ראיית הרצוי והטיית האישוש: הבחירה האם לראות את החצי המלא או הריק של הכוס היא בידנו. ראיית החצי המלא אינה הוכחה לכך שמחשבה חיובית מלאה מחצית מהכוס, בדיוק כמו שראיית החצי הריק אינה הוכחה לכך שמחשבה שלילית רוקנה חצי מהכוס. אנחנו פשוט בוחרים בראיות שמאששות את האמונה בה אנו מחזיקים. הטייה זו נקראת "הטיית האישוש" – הנטיה שלנו לחפש ולנפח דברים שתומכים באמונותינו, ולהתעלם, למזער, להדחיק, ולהמעיט בחשיבות הדברים שאינם תומכים באמונותינו. נטיה זו לא מודעת בד"כ ומכאן כוחה הרב. כולנו נופלים בפח הזה יום-יום, בכל תחומי החיים.

מיקוד קשב: אתם מעוניינים להחליף את הספה בסלון שלכם. אתם מתחילים לשוטט בחנויות רהיטים. לפתע אתם מגלים כי העולם כולו נהפך לקטלוג ענק של ספות! אצל חברים מישהו בדיוק מדבר על ספה חדשה שקנה, בדרך לעבודה אתם מבחינים בשלט פרסומת ענק עם מבצע ספות חסר תקדים, עיתון סוף השבוע התמלא פתאום בפרסומות לספות מהעמוד הראשון ועד לאחרון. מה קורה כאן? האם זימנתם לעולמכם ספות?! ההסבר פשוט: הספות היו שם כל הזמן. ההבדל הוא אצלכם בראש. עכשיו אתם שמים לב אליהן, כי זרקור הקשב שלכם מופנה לכיוון הזה בתקופה זו. זה כבר לא עניין של פרשנות מוטעית. זו תשומת לב ממוקדת לנושאים מסוימים.
כשהייתי בחטיבת הביניים, נולד "תחביב" משונה עם חברי הטוב. בעודנו משוטטים בחצר ביה"ס לעבר המכולת וחזרה ומדברים על דא ועל הא, היינו סורקים בעינינו את הקרקע ומחפשים מטבעות שנפלו לאנשים. לא תאמינו כמה מטבעות שכבו שם! כעבור תקופה של כמה חודשים מלאתי תיבה קטנה במאות מטבעות! האם זימנו כסף לחיינו? לא. המטבעות שכבו שם כל הזמן, רק חיכו שמישהו יפנה את תשומת ליבו אליהן.

באיזה מובנים מחשבה אכן יוצרת מציאות?

הדברים כמובן יותר מורכבים. ישנם מנגנונים באמצעותם מחשבות כן משפיעות על המציאות, גם אם אינן יוצרות אותה באופן ישיר ובלתי אמצעי. נסקור אותם בקצרה, כשאנו מתקדמים מהמובן מאליו אל המפתיע.

"סוף מעשה מחשבה תחילה": אם נגדיר לעצמנו מטרות ברורות ונפעל בהתאם, יש סיכוי טוב שנשנה את המציאות. במובן זה מחשבה אכן יוצרת מציאות: למשל – אני חושב על רעיון לפוסט חדש. אני אוסף חומר, מתרגם, כותב, עורך, מפרסם. יש פוסט חדש. מחשבה יצרה מציאות. אך המובן הזה טריויאלי. אני לא סבור כי לכך התכוון המשורר. היקום לא זימן לי פוסט. אני כתבתי אותו בעצמי.

תוכנית מפורטת: מטרות ברורות אינן מספיקות. כדי להשיג את המטרות צריך לבנות תוכנית מפורטת שמורכבת משלבי-ביניים. כל מנהל פרויקט מתחיל יודע זאת, ומטרות בחיים הם פרויקטים לכל דבר. זה אולי המקום לגלות כי בניסוי שתואר קודם, שבו סטודנטים דמיינו הצלחה במבחן [8] היתה גם קבוצה שלישית שהתבקשה לדמיין את תהליך הלמידה – כיצד הם מתכוונים להשיג את הציון, ולא את התוצאה. חברי קבוצה זו למדו יותר שעות, והשיגו ציונים גבוהים יותר מאשר קבוצת הביקורת. הם גם דיווחו על רמות חרדה נמוכות יותר.

מחויבות: שיתוף אנשים אחרים (חברים, משפחה) ביעדים שאדם מנסה להשיג יוצרת מחויבות "ציבורית" ועוזרת להתגבר על הקשיים [12].

נבואה שמגשימה את עצמה: אדם מתחיל בכך שהוא משנה במעט את הדרך שבה הוא תופש את עצמו ("אני סה"כ די חברותי"). שינוי זה מביא לשינוי התנהגותי מסוים (יוזם שיחה או משחק עם אדם אחר), אנשים אחרים מגיבים לשינוי זה בשינוי התנהגותי משלהם (מגיבים בחיוב משוחחים איתו ואף מזמינים אותו לארוע חברתי כלשהו), האדם קולט את השינוי ביחס אליו והדבר נותן חיזוק לשינוי התפישה שלו את עצמו ("אני ממש בסדר מבחינה חברתית"), וכן הלאה, בלולאת משוב מחזק. בסופו של תהליך, מחשבתו המקורית הפכה למציאות. כמובן שגם תהליך זה מוגבל בעוצמתו, בהתאם למקרה.

גישה אופטימית וציפייה להצלחה: נמצא מתאם חיובי בין "אופטימיות" לגבי השגת היעדים לבין הצלחה בפועל (ראו סקירה במבוא למחקר זה) [13] . אדם שמצפה להצליח אכן מצליח יותר. אנשים שמצפים להצליח מתאפיינים במוטיבציה גבוהה יותר, פעולותיהם יעילות יותר, הם מאמצים מטרות מאתגרות יותר, בוחרים נתיבי קריירה מתגמלים יותר והתנהגותם רגועה יותר בזמן התמודדות עם בעיות. זהו בעצם סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, מכיוון שהתנהגות זו אכן מקדמת אותם לעבר ההצלחה.

רגע רגע… מצד אחד אופטימיים מצליחים יותר ומצד שני פנטזיות חיוביות מנבאות הצלחה מועטה יותר? אין כאן סתירה? אז לחשוב חיובי או שלילי, מה עדיף?!

המחקר הזה [13] עושה סדר בדברים, והעצה העולה ממנו היא הגישה ה"אופטימית-ריאלית":
היה אופטימי, דמיין את היתרונות אך התכונן לבעיות: מחשבה על היתרונות שיתקבלו אם יושג היעד, בשילוב מחשבה על הסיכונים והקשיים הצפויים, היא השילוב המנצח, כפי שמודגם בתוצאות הניסויים. אם אנשים רק מפנטזים על עולם שכולו טוב הם נכנסים לסוג של שאננות. אם לחלופין הם רק שוקעים במכשלות הצפויות הם מאבדים מוטיבציה. התוצאה בשני המקרים היא שלא נוצר הדחף לפעול והציפיות החיוביות לא מתממשות.
מחקר עדכני מ-2011
מחזק את הממצאים הנ"ל ומצביע על חוליה מקשרת אפשרית – ירידה ב"אנרגיה" של אלה שהתבקשו לפנטז פנטזיות חיוביות, כפי שנמדד בבדיקות לחץ דם.

במילים אחרות, אופטימיות (ציפייה להצלחה) היא גורם חיובי, אך אם היא אינה מביאה לפעולה, הצלחה לא תתרחש. פנטזיות חיוביות בלבד לגבי התוצאה הרצויה אינן דוחפות לפעולה ואף מנטרלות את השפעת האופטימיות. דימיון של הקשיים והסיכונים לעומת זאת, מבהיר לאדם כי אם לא ישנס את מותניו ההצלחה לא תגיע מעצמה, ובכך דוחף אותו לפעולה ומכין אותו לקראת התמודדות.

אפקט הפלצבו (בקשר לנושאים בריאותיים בעיקר): מחקרים הראו כי מספיק שהחולה מאמין כי הוא מקבל טיפול שיכול לעזור לו מבחינה בריאותית, גם אם למעשה ניתן לו טיפול-דמה ללא כל מרכיב רפואי פעיל, בכדי לגרום לו לדווח על שיפור במצבו ואף להביא להקלה סימפטומטית (כמו הקלה בהתמודדות עם כאב למשל). האפקט עובד על אחוז ניכר מהאנשים במידה כזו או אחרת (תלוי באופי הבעיה).

חשוב להדגיש כי נכון להיום אין ראיות מוצקות להשפעת טיפול דמה על המהלך הפיזיולוגי של המחלה, אלא רק על הקלה בהתמודדות החולה עם מצבו. בקיצור – המחלה נשארת אבל הרגשתו של החולה משתפרת.

אפקט הפלצבו הוא לדעתי אחת התופעות המרתקות ביותר שקיימות, והוא עומד בבסיסן של פרשנויות שגויות רבות המייחסות את השיפור לגורמים אחרים (כוחות הריפוי של חפצים וחומרים בלתי פעילים למיניהם כגון תרופות הומאופתיות – אבל על כך בהזדמנות אחרת). אין ספק כי נדרש עדיין מחקר רב בנושא לפני שנבין כהלכה את הקשר המרתק בין תודעתנו לגופנו. סקירה מקיפה ביותר על הפלצבו ניתן לקרוא כאן.

יחי ההבדל הקטן

נשים לב כי בכל המנגנונים שנמצאו יעילים להשגת מטרות מחשבה מתורגמת למעשים, ורק בעקבות זאת המציאות החיצונית משתנה. בשום מקרה מחשבה לא יצרה מציאות חיצונית לנו באופן ישיר. גם במקרה של הפלצבו ההשפעה היא על הגוף שלנו בלבד. עוצמתו מוגבלת והוא עובד רק על אנשים מסוימים (לא ידוע מראש על מי האפקט יעבוד ועל מי לא).

מכאן ועד ל"מחשבה תזמן ארועים" או "הכל אפשרי" הדרך רחוקה.

עד היום לא תועד מקרה כלשהו בו הופרו חוקי הטבע כפי שאנו מכירים אותם, באמצעות מחשבה. לא נמצאה שום עדות ברורה להשפעת מחשבה על חפצים או על ארועים פיזיים חיצוניים. אף אחד לא הצמיח רגל שנכרתה בעזרת כוח המחשבה ולא קיימות שום עדויות מחקריות לכך שמחשבה לבדה גרמה למחלות קשות או סייעה להרפא מהן.

חרב פיפיות

נחזור כעת לגישה הפשטנית והקיצונית איתה התחלנו – "מחשבה יוצרת מציאות" ונראה מדוע היא חרב פיפיות מסוכנת.

כשהחיים מאירים לנו פנים, או יותר נכון, כל עוד ניתן לפרש את המצב כך, הכל נפלא. חשבנו מחשבות חיוביות והדבר התממש.
אך מה קורה כאשר המצב נהיה גרוע? באמת גרוע? מה קורה כאשר אנשים "מושכים אליהם" תאונות, מחלות, טראומות ומוות?

אז עולה לבמה שחקנית חדשה – אשמה.

ילדים שהתעללו בהם מינית – זימנו את זה על עצמם. אישה שנאנסה באכזריות – זימנה זאת על עצמה. שהרי נאמר לנו: "אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם."

שישה מיליון קורבנות השואה, גברים, נשים, ילדים וזקנים התאפיינו כנראה ברגשות שלילים ומחשבות לקויות ששידרו ליקום אנרגיות לא טובות. הם הביאו את זה על עצמם. שהרי נאמר לנו – "מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל".

הנה ציטוטים מפי מטפלים אלטרנטיביים:

"מחלה היא רק סימפטום של בעיה פסיכולוגית עמוקה שהאדם כנראה אפילו לא מודע לה… מה שאני בודקת זה למה הם ייצרו את המחלה ולמה הם נאחזים בה."  "אנשים מוגבלים מאמינים באופן שגוי שנפלו קורבן למזל רע. זה לא כך. שום דבר לא מגיע לאדם שהוא לא זימן לעצמו באיזשהו שלב של התפתחותו". או מכיוון אחר: "מחלה אינה יכולה לחיות בגוף שנמצא במצב ריגשי בריא".

כיצד מרגיש האדם הגוסס מסרטן, למשמע טענות אלה? לא די שחייו עומדים להסתיים בסבל וייסורים, הוא צריך לשאת על כתפיו גם אשמה מלאה למצבו? האם זה מה שיעזור לו להחלים? אם תלינו תקוות באפקט הפלצבו שיחולל נפלאות, הרי שאשמה זו תביא מן הסתם להתמוטטות מערכות מוחלטת.

כך תיארה חולת סרטן את המערבולת המחשבתית והרגשית אליה נכנסה בעקבות נסיונותיה להילחם במחשבות השליליות (רעיון שראינו כבר כי נמצא במחקרים כשגוי מיסודו): "קלטתי שאני חושבת מחשבות שליליות, זה התניע עוד מחשבות שליליות על כמה איומה אני בזה שאני חושבת מחשבות שליליות, ואיך אני הורסת את חיי עם המחשבות הללו, וכולי וכולי, עד שהראש שלי עמד להתפוצץ!"

יש אנשים שנמנעים מטיפול רפואי למרות מצבם החמור, מתוך אמונה כי מצבם נגרם מ"בעיית גישה", ולפיכך אין טעם להתחיל בטיפול רפואי עד שלא ישנו משהו מהותי בגישתם לחיים.

כמה רחוק הגענו מהעיקרון החביב והמפתה שמחשבות יוצרות מציאות!

שלב התירוצים

מנהיגי השיטה ותומכיה בוודאי שמו לב שהמציאות לא עולה בקנה אחד עם מערכת האמונה שהם דוגלים בה. חסידי השיטה מזדקנים כמו כולנו, אסונות פוקדים אותם ורבים מהם נשארים עניים וטרודים כביום בו התחילו לדקלם מנטרות של עושר ואושר לפני השינה.

אבל כמו שקורה בכל מערכת אמונה, הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. הנה כמה הסברים למחדלים, בהם נתקלתי:

  • לא פעלת בדיוק לפי "השיטה". מומלץ לרכוש את קלטת ההמשך שמסבירה את הדברים באופן מדויק יותר (לכן גם כל המחקרים שציטטת כאן לא רלוונטיים בכלל – הם לא דמיינו את זה כמו שצריך).
  • יש לך מחשבות לא מודעות שמושכות אליך דברים רעים.
  • אתה לא באמת רוצה את זה (זוגיות, עבודה טובה ומכניסה, שלווה ושמחה).
  • לא האמנת מספיק, לא באמת עד הסוף.
  • היקום יודע מה אתה צריך באמת, ולא מה שנדמה לך שאתה צריך, ולכן לא ימלא את צרכיך המדומים.
  • היקום לא ממלא צרכים חומריים אלא רוחניים בלבד (לא רלוונטי לאסכולת "הסוד").
  • הצרכים הרוחניים שלך נשגבים מבינתך כרגע.
  • והמהדרים מוסיפים: גלגולים קודמים משפיעים על הגלגול הזה (נתקלתי בתגובה של מישהי בנושא שאמרה: "הילדה הקטנה שנאנסה באכזריות, האם יתכן שבגלגול הקודם היא היתה האונסת? האם יתכן שהאדם שאנס אותה היה בגלגול הקודם הנאנס?")

אני לא בטוח שמשהו מכל ה"הסברים" הללו יניח את דעתו של הרעב ללחם, המפוטר, המגורש או הגוסס.

לטעום או לא לטעום מעץ הדעת – זו השאלה

האמונה הפשטנית במחשבה היוצרת מציאות לא רק שמפריעה להגשמת היעדים ועלולה להוביל לקריסה ולאשמה כבדה כאשר היעדים אינם מושגים, היא גם מונעת אפשרות של למידה אמיתית, כי היא מסווה את הגורמים האמיתיים להצלחה ולכישלון:
אדם שמצליח, אך מייחס זאת לגורם הלא נכון, מתקשה לחזור על הצלחתו בעתיד. אדם שנכשל אך מייחס זאת לגורם הלא נכון לא מסוגל להפיק לקחים, ללמוד, להשתפר ובכך לשפר את סיכוייו להצליח בעתיד. אמונות כאלה מקבעות את האדם במקומו האימפוטנטי.

כפי שראינו, מי שמתעקש להישאר באותו "גן עדן של שוטים" ולהתרשם כי ה"עסק עובד" יוכל לעשות זאת בסיוע מנגנונים פסיכולוגיים רבים. אך אני בספק אם הדבר יכול להחזיק מעמד לאורך זמן, שכן כל אדם שניחן בשמץ מחשבה ומודעות יתחיל לשאול את עצמו שאלות. יתחיל לבדוק. יתחיל להרגיש שמשהו לא ממש עובד כפי שהובטח לו. יתחיל להבין כי הוא הונה את עצמו.

מעל לכל, ניסיתי להדגים כיצד החשיבה החדה (המחקר המדעי במקרה זה) יכולה לקרב אותנו לאמת גם בתחומים של השגת יעדים, אושר, סיפוק והצלחה. מעבר לחשיפה של גישות לא יעילות (מפתות ככל שהן נשמעות), המחקר המדעי בתחומים אלה עוזר לזהות דרכים פשוטות ומעשיות שהוכחו את עצמן כיעילות ומיטיבות.
אפילו זכיתם לקבל תקציר שלהן, חינם אין כסף, כולל הפניות למחקרים הרלוונטיים, ללא שנאלצתי להסתכן בחשיפת סודות שנשמרו בקנאות במשך אלפי שנים…

ונסיים במשל.

אתה נתקל ברעיון מהפכני: "כל שעליך לעשות כדי שדלת תיפתח הוא לצעוק "שומשום – היפתח"! בסרט ערוך היטב שמוכר את הרעיון נראים אנשים בני כל הגזעים, המינים והגילאים כשהם צועדים לעבר דלתות מסוגים שונים, צועקים "שומשום", הדלתות נפתחות והם ממשיכים בדרכם כשחיוך שליו על פניהם.
אתה קצת חושד בהתחלה, הרי לא נולדת אתמול, אבל מחליט לשמור על ראש פתוח ולנסות את הרעיון. בימים הקרובים אתה סופג בגבורה מבטים משתאים של אנשים ששומעים אותך צועק לעבר דלתות, סופג בגבורה חבטות חוזרות ונשנות מדלתות (ביחוד מאותה דלת ברזל כבדה בכניסה לחצר), אך ההתמדה משתלמת: כשאתה מגיע לסופרמרקט ומשמיע את קריאת ה"שומשום" (קצת בלחש, מתוך מבוכה) הדלת נפתחת לפקודתך!
נרגש אתה חוזר לסדנה (אליה נרשמת מיד) ומתרגש לשמוע סיפורים דומים ממשתתפים אחרים: אדם אחד סיפר כי בשבת האחרונה, כשרק התקרב למעלית ואמר "שומשום" דלת המעלית נפתחה מעצמה, מבלי שהוא בכלל הזמין אותה! אדם אחר מספר כיצד עמד להכנס לשירותים בקולנוע, אמר "שומשום" והנה הדלת נפתחת! המצחיק הוא שאדם אחר (שלא מכיר את השיטה) ניצל את ההזדמנות ויצא בדיוק באותה השניה החוצה.
רחש של התרגשות עובר בקרב תלמידי הקורס… השיטה עובדת!
במקביל אתם לומדים גם קצת על התיאוריה שעומדת מאחורי הדברים. מסתבר שיש לזה בסיס מדעי נרחב! אתם לומדים על גלי קול, על רטיטת אויר, על תדר תהודה ועל אנרגיות. מדגימים לכם כיצד השמעת צליל בתדר הנכון מסוגלת לנפץ כוס יין, ומצטטים בפניכם מחקרים שהוכיחו כי צלילים מסוגלים אפילו להרוג בני אדם (אם עוצמתם חזקה מספיק).

אך המציאות מתחילה לטפוח בפני כולכם, תרתי משמע, שוב ושוב. תלמידים שרכשו ביטחון רב בשיטה היו פשוט רצים לעבר דלתות תוך צעקות "שומשום" ורובם נחבלו קשה. במפגש הבא יושבים התלמידים (אלה שיכלו להגיע) עם תחבושות על אפם, ומקשיבים להסברים מדוע זה קרה. הם לא באמת האמינו שהדלת תפתח. הם לא הרגישו את חדוות המעבר בליבם. הם לא באמת רצו שהיא תיפתח – עמוק בתת המודע שלהם הם רצו להתרסק על הדלת. אולי לא הגיע זמנם הרוחני לעבור לצידה השני של הדלת כרגע. אולי בכלל ניצלו מצרות איומות שהיו פוקדות אותם אילו היו ממשיכים לאן שרצו. מזל שנחבלו.

חלק מהתלמידים הפכו מתוסכלים מאוד, מלאי תחושות אשמה ומבולבלים, במה טעיתי? מה לעזאזל נמצא בתוכי ומונע ממני להצליח ולפתוח את הדלתות? אחרים פשוט הפסיקו לנסות.

ויש את אלה שצפו מהצד בכל המתרחש, וניצלו את הזמן ללמוד את מצב הדברים כפי שהוא באמת:
יש דלתות שנפתחות מעצמן, יש כאלה שאחרים פותחים לנו, יש כאלה שצריך ללחוץ על כפתור כדי לפתוח אותן, יש כאלה שקצת תקועות ובהשקעת כוח פיזי מתון ניתן לפותחן, יש דלתות עם קודן ויש עם אינטרקום – מה שתבחרו לומר שם בהחלט יכול לפתוח את הדלת. ויש גם את הדלתות הנעולות, אלה שבלי מפתח לא ניתן לעבור דרכן. גם את המפתח אפשר להשיג, אם עושים את הפעולות המתאימות. ולפעמים לא. יש דלתות שתשארנה נעולות בפנינו לנצח.

למה? ככה.

כדי להרגע אתם מוזמנים לצפות ב"שוליית הקוסם".

***

חשיבה מאגית: "ילדים נוטים להאמין שביכולתם לשנות את המציאות ע"י מחשבה, דיבור או מעשה מסוים שישפיעו על מהלך העניינים. "אם אני אחשוב חזק על האופניים שאני רוצה אז אולי מחר הם יהיו שלי". החשיבה המאגית היא חשיבה נורמטיבית ואופיינית לילדים, הנובעת מהקושי להבחין בהבדל שבין מציאות ודמיון. ילד עשוי  להאמין שע"י הכחשת המציאות הלא רצויה ניתן להביא לשינוי של אותה המציאות, כך שמה שיכול להיתפס כשקר ע"י המבוגר הוא לעיתים ביטוי לנטייה הילדותית לחשיבה מאגית."

סיפור אישי כואב, של מישהי שעברה תהליך ההתפקחות שכזה מתואר כאן. מומלץ לקרוא.
רשומה נוספת בנושא קרוב: אשליות יכולות להרוג

מקורות והרחבות:

  1. http://www.skepdic.com/newthought.html
  2. http://thesecret.tv/
  3. http://www.princeton.edu/~pear/
  4. http://www.skepdic.com/pear.html
  5. http://www.amazon.com/Truth-About-Uri-Geller/dp/0879751991
  6. http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/3193902.stm
  7. http://www.skepdic.com/essays/healingprayer1.html
  8. http://commonsenseatheism.com/wp-content/uploads/2011/02/Pham-Taylor-From-Thought-to-Action.pdf
  9. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.,%20&%20Wadden,%20T.%20A.%20%281991%29.%20Expectation,%20fantasy,%20and%20weight%20loss.pdf
  10. http://www.europhd.eu/html/_onda02/07/PDF/9th%20Lab%20Meeting%20Scientific%20Material/Oettingen/Oe.%20%26%20May.,%202002,%20JPSP.pdf
  11. http://www.amazon.com/White-Bears-Other-Unwanted-Thoughts/dp/0898622239
  12. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1308011/
  13. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.%20%282000%29.%20Expectancy%20effects%20on%20behavior%20depend%20on%20self-regulatory%20thought.pdf
  14. http://en.wikipedia.org/wiki/Placebo
  15. http://www.princeton.edu/~pear/pdfs/2000-mmi-consortium-portreg-replication.pdf (עמ' 538)
  16. 59  – seconds: Think a little, change a lot” / Prof. Richard Wiseman
  17. כתבה בנושא ב"כלכליסט"
  18. מחקר שהתפרסם ב-2015 –

    Pleasure Now, Pain Later: Positive Fantasies About the Future Predict Symptoms of Depression