קונספירציית ענק, ואף אחד לא פוצה פה

קונספירציית ענק, ואף אחד לא פוצה פה

פלג בר-ספירוהפעם – פוסט אורח מאת פלג בר-ספיר, בן 26, בוגר תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת ת"א (מקווה להתחיל בקרוב תואר שני). מתגורר בימים אלה בברלין. 

בהזדמנות זאת אחזור ואזכיר כי פוסטים אורחים יתקבלו בברכה מכל אחד ואחת מכם. כך נוכל כולנו להנות ממגוון רב יותר של נושאים ומתדירות גבוהה יותר של פרסומים (במיוחד בימים אלה בהם אני שקוע בהפקת הספר). אני כמובן אשמח לסייע לאורך תהליך הכתיבה והעריכה בהתאם לצורך וכמיטב יכולתי. ממש בימים אלה נכתבים ברקע לפחות שני פוסטים אורחים נוספים.

================================================================

מהי תיאוריית קונספירציה? איך אפשר להבדיל בינה לבין קונספירציה אמיתית?

לצורך הדיון נגדיר קונספירציה כקשירת קשר בין אנשים על מנת להשיג הישג פוליטי או כלכלי בדרכים לא כשרות ובסתר. תיאוריית קונספירציה היא תיאוריה שמתארת קשרים כאלה מבלי שהיא מספקת הוכחות קונקרטיות כמו למשל תוצאות ועדת חקירה, פרוטוקול בית משפט או הודאה של המעורבים בקשר. לחילופין, היא נסמכת באופן בלעדי על חלקי עדויות ופירורי מידע, רלוונטיים יותר או פחות, אשר לוקטו ע"י "חובבים". חשוב להדגיש כי לעיתים תיאוריות קונספירציה מתגלות כנכונות, אך הדבר נדיר ביותר, וגם כאשר דבר כזה קורה החשיפה היא בדרך כלל פרי חקירה של סוכנות רשמית או של התקשורת.

תיאוריות קונספירציה תופרות יחד ערב-רב של חלקי רעיונות וסיפורים מקשרים, ויוצרות מצג של תוכנית מוקפדת ומפורטת, אשר מניעיה ציניים ותוצאותיה הרסניות. דוגמאות לתיאוריות כאלה הן תיאוריית ה"ריסוס הכימי ממטוסים" לצורך דילול האוכלוסייה, תיאוריות ה"ביג פארמה" לפיה חברות התרופות משתפות פעולה עם רופאים, הממסד הרפואי ומשרדי הבריאות השונים כדי לסחוט מאיתנו עוד ועוד כסף, תיאוריה בדבר חייזרים זוחלים אשר שולטים באנושות כשהם מחופשים למנהיגי עולם (“רפטיליאנס”), תיאוריות בדבר אגודות סודיות ששולטות בעולם (אילומניטי, הבונים החופשיים), ועוד רבות אחרות שבוודאי נתקלתם בהן.

הדרך ה"קלאסית" להתמודד עם תיאוריות אלה היא לתקוף את הטיעונים שלהן מנקודת מבט מדעית, היסטורית או רציונלית אחרת. במקרה של תיאוריית ה"ריסוס הכימי" למשל, אפשר להסביר כיצד נוצרים שובלי התעבות של מטוסים; כתשובה לתיאוריית ה"ביג פארמה" אפשר להסביר על תהליך המחקר והפיתוח של תרופות חדשות ועל העזרה שלהן לאנושות מנקודת מבט פרמקולוגית/ביוכימית, וכו'.

טיעון ההיקף

בפוסט זה אני רוצה להתמקד בסוג אחר של טיעון אשר אינו דורש התעמקות בפרטי התוכן הספציפיים של תיאוריית קונספירציה כזו או אחרת. הטיעון כללי יותר ועוסק במספר האנשים שאמורים להיות מעורבים בקונספירציה כדי להבטיח שהיא תעבוד, ללא שפרטיה ידלפו לשאר הציבור. כלל האצבע שאני מציע הוא הכלל הבא: ככל שיותר אנשים צריכים להיות מעורבים בתכנון, בביצוע ובהסתרה של הקונספירציה – הסיכוי שהיא אכן התקיימה יורד באופן דרמטי.

כדוגמאות אביא שתי תיאוריות קונספירציה רחבות היקף במיוחד שמעולם לא התגלו באופן רשמי כנכונות, וכנגדן קונספירציה קטנת-היקף בהרבה שדווקא כן נחשפה וגרמה להרבה כאב ראש למעורבים בה.

דוגמה א' – 9/11

הדוגמא הראשונה היא, איך לא, הקונספירציה לפיה ממשלת ארה"ב עומדת מאחורי פיגועי ה-11/9. מדובר למעשה במשפחה של תיאוריות קונספירציה שלכולן בסיס משותף – מעורבות של הממשל האמריקאי ברמה כזאת או אחרת בפיגועים הנ"ל. רובן מתמקדות ב"הוכחות" למיניהן לכך שמגדלי התאומים היו עמוסים לעייפה בחומרי נפץ שפוצצו על פי פקודה מהממשל ופיצוצים אלה הם שגרמו להתמוטטות המגדלים. כאמור, לא אכנס לפרטים הטכניים בנוגע למה שקרה, לא לשאלה האם דלק מטוסים יכול לבעור בטמפ' כל כך גבוהה, האם צורת הקריסה של הבניינים הגיונית מבחינה פיזיקלית, או כל שאלה טכנית אחרת. כל שיש לעשות הוא להעריך את מספר האנשים שצריכים להיות מעורבים בקנוניה.

נתחיל בגורם הראשון שאמור להיות מעורב –  משרד נשיא ארה"ב. שהרי לפי כל תיאוריות הקונספירציה מהמשפחה הנ"ל, ג'ורג' בוש ומקורביו (סגן הנשיא, ראש לשכתו, מזכיר המדינה, דובר הבית הלבן וכו') היו חייבים לדעת על כל פרטי התוכנית. מדובר ב-5 אנשים לפחות, אם לא 20 או יותר.

נמשיך. האם יתכן שאנשים יצליחו להטמין מטעני נפץ במקומות מדויקים בשני בניינים בני 100 קומות, במרכז אחת הערים העמוסות בעולם, מבלי שיחשפו? המשימה נמשכה מן הסתם שבועות. כלומר, אנו נאלצים להניח שברמה כזאת או אחרת הנהלת המגדלים היתה מעורבת בתוכנית. בנוסף להנהלה, גם השומרים צריכים להיות מתודרכים שלא להפריע לאותם מטמיני פצצות בעבודתם, ובוודאי שלא להתריע על פעולותיהם. גם אם נניח שהשומרים הזוטרים לא ידעו על התוכנית, הרי שמנהליהם היו חייבים לדעת לפחות משהו כדי לעצור את הדיווחים למשטרה בכל פעם שהזוטרים הבחינו בפעילות חשודה. ניתן להעריך את מספר השותפים לקשר בכמה עשרות עד מאות אנשים נוספים, מרמת השומר הזוטר ועד לרמת אחראי האבטחה של המתחם.

ומה לגבי המשטרה המקומית או הפדרלית (ה-FBI) וגופי המודיעין השונים? כאן יש שתי אפשרויות: או שמערבים את הגופים הנ"ל במזימה, או שמונעים מהם מידע. האם יתכן שכל גופי המודיעין האמריקאים, על כל עשרות אלפי עובדיהם, יוכלו להיות בחשיכה בכל הקשור לתוכנית כה רחבת-היקף? לא סביר. מכל סוכנות מודיעין ושיטור סביר שלפחות כמה אנשים במעגלים הפנימיים או בדרגים הגבוהים ידעו על הקנוניה. בארה"ב פועלות 17 סוכנויות מודיעין, מתוכן לפחות 6 אשר רלוונטיות לנושא:

  • סוכנות המודיעין המרכזית (CIA)
  • סוכנות המודיעין של משרד ההגנה (DIA)
  • הסוכנות לביטחון לאומי (NSA)
  • המודיעין הצבאי האמריקאי (MI)
  • סוכנות המודיעין של חיל האוויר האמריקאי (AFISRA)
  • הסוכנות הפדרלית לחקירות (FBI)

כלומר, ההנהגה הבכירה של לפחות 6 סוכנויות מודיעין שונות צריכה לדעת על קיום המזימה. בהנחה שמרנית שמדובר בלפחות 10-20 אנשים מכל סוכנות הרי לנו 60-120 משתפי פעולה נוספים, ועוד לא דיברנו על סוכנויות המודיעין של מדינות ידידותיות לארה"ב ("המוסד" למשל?), מה שמעלה את ההערכה למאות אנשים מכל רחבי העולם שמעורבים בקשר שתיקה בנושא, חלקם לא אזרחי ארה"ב ולפיכך הם אינם כפופים לחוקי שמירת הסודיות שלה. יחד עם כל האנשים שנספרו בהערכות הקודמות, הגענו כבר לכאלף-אלפיים איש ואישה.

נמשיך עם הסוכנות הפדרלית לתעופה, ה-FAA, אשר אחראית לכל הקשור ברגולציה של ענף התעופה: בקרת תעבורה אווירית בשמי כל ארה"ב, מתן היתרים, הגבלות וכד'. סוכנות זו היתה אחראית לקרקוע כל המטוסים בארה"ב מיד לאחר הפיגועים ובמשך ימים אחדים לאחר מכן. כאשר מטוס נוסעים מתרסק, ועוד לתוך אחד הבניינים המפורסמים בתבל ולעיני כל העולם, אי אפשר להניח שבכירים ב-FAA לא יהיו מעורבים בעניין, אם אכן הממשל הפדרלי של ארה"ב עומד מאחורי האירוע. שאם לא כן, היה באפשרותם למנוע את התקרית בקלות, בין אם ע"י קרקוע המטוס או הסטת נתיב הטיסה שלו ובין אם ע"י קריאה היסטרית לחיל האוויר שהיה מתערב במהירות. הממשל לא יכול לקחת סיכון כזה להכשלת התוכנית. ואם כבר מזכירים את חיל האוויר, גם מפקדיו הבכירים חייבים להיות מעורבים, אחרת מישהו עוד עלול היה להפיל את המטוס לפני שהוא פוגע בבניין (כאן נכנסים לתמונה גם מספר טייסים ופקחי אוויר).

לבסוף, בכל מקרה של התרסקות מטוס נוסעים על אדמת ארה"ב, מופעלת סוכנות פדרלית נוספת שמעורבת בחקר ההתרסקות: ה-NTSB (הרשות הלאומית לבטיחות תעבורה). כל מי שראה פרק בסדרה "תעופה בחקירה" של נשיונל ג'אוגרפיק מכיר אותה. האם הגיוני להניח שבמצב כזה ניתן להוציא לפועל מזימה כה מורכבת המערבת התרסקות של מטוסי נוסעים מבלי שחוקרי הסוכנות הנ"ל יעלו על כך שמשהו לא מסתדר? מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שגם אותם היה צורך לערב בקונספירציה. נוסיף אם כך למניין המעורבים עוד כ-200 אנשים משתי הסוכנויות הנ"ל (FAA ו-NTSB) ומחיל האוויר האמריקאי.

כעת אנחנו מגיעים לאנשים שהיו אמורים להיות מעורבים בקונספירציה לאחר האירוע: המשטרה המקומית, מכבי האש, חיילי המשמר הלאומי וכל מי שעזר בפינוי פצועים ושאריות מהבניינים. מדובר באלפי אנשים, שאמורים לא להבחין בשום דבר חריג או חשוד במשך שבועות של פעילות בשטח. יש לשער שהחל מדרג מסוים ומעלה גם הם היו מעורבים – נוסיף עוד כמה עשרות עד מאות אנשים לספירה.

כוחות ההצלה בשטח

כוחות ההצלה בשטח

כפי שראינו, מדובר באלפים רבים של אנשים שצריכים היו להיות מעורבים במידה כזו או אחרת בתכנון המזימה ובהוצאתה לפועל. האם סביר שאף לא אחד מהם ישבור את שתיקתו עד היום ויחשוף ראיות מפלילות? ואם נניח שהיו כאלה שהושתקו על ידי התקשורת, הרי שאנו מניחים בזאת שגם רשתות התקשורת מעורבות בהשתקת המזימה. מדובר באלפי אנשים נוספים!

כשמבינים איזה מספר עצום של משתפי פעולה הקונספירציה הזאת דורשת, העסק נעשה פשוט בלתי סביר.

דוגמה ב' – פרשת ווטרגייט

נבחן כעת בקצרה את פרשת ווטרגייט, כדי להדגים מה קורה כשמספר גדול מדי של אנשים מעורבים בקונספירציה אמיתית.

בשנת 1972 מלחמת ווייטנאם והמחאה כנגדה היו בעיצומן. ריצ'ארד ניקסון – הנשיא הרפובליקאי המכהן – נאלץ להתמודד עם לחץ פוליטי הן מצד מתנגדי המלחמה והן מצד המפלגה הדמוקרטית שנקטה בקו חריף יחסית נגד המלחמה. בחודש יוני של אותה שנה גילה שומר במטה המפלגה הדמוקרטית לבחירות (מתחם ווטרגייט) סרט הדבקה על אחת הדלתות בחניון שמובילה למרתף הבניין.

WatergateChapstickMicrophones

ציוד ההאזנה שהתגלה

מכיוון שהמדבקה מנעה מהדלת להיסגר כראוי, הוא הסיר אותה וחזר לסיור הלילי שלו. כמה שעות מאוחר יותר, כשחזר אל הדלת, גילה שהמדבקה הודבקה מחדש. הוא הזעיק את המשטרה, וזו עצרה חמישה חשודים בפריצה שהיו מצוידים בכסף מזומן. בנוסף התגלה ציוד האזנה שהותקן במקום והתברר כי החמישה הגיעו למתחם על מנת להחליפו, שכן לא פעל כראוי. במהלך משפטם, הסתבר שהם קיבלו כספים מעמותה שהוקמה למען בחירתו מחדש של ניקסון.

הבית הלבן הכחיש כמובן את מעורבותו, אך הפרשה המשיכה להסתעף. בשלב מסוים נכנס לתמונה הסנאט האמריקאי והקים ועדת חקירה. במקביל הצטרף גם התובע הכללי של ארה"ב לחקירת הפרשה. ביולי 1973 הוציא התובע הכללי יחד עם הסנאט צו שהורה על החרמת קלטות ממערכת ההקלטה בחדר הסגלגל בבית הלבן (משרד הנשיא). ניקסון סירב להעביר את הקלטות לידי בית המשפט תוך שהוא מנצל את חסינותו. בתחילת 1974, לאחר מספר התפטרויות במשרד התובע הכללי של ארה"ב, החלו בכירים בממשל ניקסון להודות במעורבותם בפרשה ובקשירת קשר להסתרתה. בין השאר, הודה עוזר התעמולה של ניקסון במתן עדות שקר ל-FBI בנוגע למעורבותו ולמעורבות הנשיא בפרשה. מזכיר אחר של ניקסון הואשם גם הוא במתן עדות שקר.

באוגוסט התפרסמו ההקלטות כמעט במלואן, והיה ניתן לשמוע בהן כיצד ניקסון וראש צוות הבית הלבן דנים באפשרות ללחוץ על ה-CIA למנוע את פרסום הקלטות ואת המשך החקירה בעילה כי יש בכך סכנה לביטחון המדינה. בשלב זה כבר התחיל הסנאט בתהליכי הדחה לנשיא, אך ניקסון הקדים אותם והתפטר.

בדומה לתיאוריות הקונספירציה לגבי 11/9, גם כאן מדובר על קשירת קשר בין אנשי ממשל בכירים: תחילה לגבי ריגול אחרי מפלגה מתחרה, ולאחר מכן לגבי השתקת הנושא. בניגוד לפיגועי ה-11/9, בשום שלב של הפרשיה, לא מת ולא נפגע (פיזית, בכל אופן) אף אדם, בוודאי לא אלפים של הרוגים באחד המקומות שמסמלים יותר מכל את האומה האמריקאית ולעיני כל העולם. כמו כן, כמות האנשים אשר ידעו על הפרשה בתחילתה מסתכמת בכמה עשרות לכל היותר: ניקסון ואנשי צוותו הבכירים, בכירים בעמותה לבחירתו מחדש לנשיאות וכמובן חמשת הנאשמים בביצוע הפריצה והתקנת מכשור ההאזנה. בשלב הסתרת הפרשה הצטרפו לקנוניה מספר אנשים נוספים שנחלצו לעזרתו של הנשיא מתוך רצון להשאירו אותו או את המפלגה הרפובליקנית בשלטון. כלומר, בפרשה היו מעורבים לכל יותר 100 אנשים במשך כשנתיים.

ובכל זאת – המעורבים לא הצליחו להסתיר את הקונספירציה.

האם סביר שפרשה שלא גבתה חיי אדם ועירבה מספר מועט יחסית של אנשים התפוצצה בתקשורת, הביאה לסקנדל פוליטי וגרמה, הלכה למעשה, להתפטרות היחידה בהיסטוריה האמריקאית של נשיא (וכמעט להדחתו) – בעוד מזימה שהחריבה את אחד הסמלים הלאומיים הבולטים של ארה"ב, תוך הרג של אלפי אנשים חפים מפשע אל מול עיני כל העולם, מזימה שדורשת קשר שתיקה של אלפי אנשים אם לא עשרות אלפים – לא נחשפה עד היום?

הצגת תיאוריית הקונספירציה באור כזה תורמת להמחשת אי-סבירות היתכנותה.

דוגמה ג' – זיוף נחיתת האדם על הירח

אדגים את השימוש ב"טיעון ההיקף" לגבי תיאוריית קונספירציה פופולרית נוספת, לפיה האדם לא נחת מעולם על הירח והצילומים המוכרים לנו – מזויפים והופקו באולפן קולנוע ענק.

זיוף הנחיתה - אילוסטרציה

זיוף הנחיתה – אילוסטרציה

סקירה מהירה של תתי-הפרוייקטים השונים מאפשרת הערכה של מספר המעורבים בפעילות: מלבד נאס"א, השתתפו בפרוייקט החברות נורת'-אמריקן רוקוול, גרומן, ומספר נוסף של קבלני משנה אזרחיים וסוכנויות ממשל נוספות שתכננו וייצרו את המנועים, הרקטות על שלושת שלביהן, נחתת הירח, חליפות החלל לאסטרונאוטים, מחשבי החלליות (חומרה ותוכנה), רכב הירח, קפסולת החזרה לכדור הארץ (כולל המצנחים שלה) ועוד אספקטים רבים ושונים של המשימה. ההערכה של נאס"א מדברת על 300,000-400,000 איש ואישה שהיו מעורבים בפרוייקט בשיאו, מתוכם עשרות אלפי מהנדסים ואנשי מקצוע אחרים. האם סביר שאף לא אחד מהמעורבים פצה פיו והדליף ראיות חד משמעיות לקיומה של הקונספירציה?

נזכור כי אלפי עדים חזו במו עיניהם בשבע רקטות אמיתיות, עצומות ממדים ורבות עוצמה, ממריאות מהקרקע ונעלמות מעיני העדשות הטלסקופיות החזקות ביותר.

אנו נדרשים להניח כאן אחת משתי הנחות:

א. מתכנני הרקטות ושאר המהנדסים בפרוייקט, ובפרט מתכנני רכב הירח עצמו, ידעו שמדובר בקונספירציה ושלא מתוכננת שום נחיתה על הירח. לכל הפחות, המנהלים הבכירים ידעו על הזיוף. כמות המעורבים ששמרו על שתיקה פשוט אינה סבירה.

ב. כל אותם אלפים רבים של מהנדסים וטכנאים לא ידעו שמדובר בשקר ושתוכניתם לא תצא לפועל. השערה זו מוזרה הרבה יותר, שכן אם הייתה תוכנית הנדסית טובה להנחתת האדם על הירח, מדוע בעצם לא להוציא אותה לפועל? מדוע לבזבז משאבים אדירים בכל מקרה על תכנון, בניה, בדיקות ושיגור רקטות, ובסופו של דבר לצלם את הנחיתה באולפן ולהסתכן בחשיפה מביכה? (חישבו איזה אינטרס אדיר היה לרוסים לחשוף שמדובר בזיוף, ובכל זאת הם לא הצליחו לעשות זאת.)

לסיכום – בחינה של תיאוריית קונספירציה מהזווית של כמות המעורבים שצריכים לשמור על שתיקה, חושפת את מידת אי הסבירות שלה, מבלי שיש צורך לרדת לפרטי ה"ראיות" שמביאים התומכים בקונספירציה.

תרגיל מחשבתי

נסיים בתרגיל מחשבתי עבורכם הקוראים. להלן כמה תיאוריות קונספירציה נפוצות. נסו להעריך כמה אנשים צריכים להיות מעורבים בכל אחת מהן על-מנת שזו תוכל לצאת לפועל, וכמה אנשים צריכים להיות מעורבים על מנת לשמור אותה בסוד.
אתם  מוזמנים לשתף בתגובות את הניתוחים וההערכות המספריות שלכם עבור אחד או יותר מהמקרים הבאים:

1) קונספירציית ה“כמטריילס" – ממשלות כל העולם מרססות את אזרחיהן בחומרים כימיים בעזרת מטוסים (השובלים שנראים יוצאים ממנועי מטוסים בשמיים אינם שובלי התעבות, אלא למעשה הרעלנים) – על מנת לשלוט בגודל האוכלוסיה ו/או למנוע התחממות גלובלית.
2) קשר ה-20 ביולי: ב-1944 קצינים בכירים בוורמאכט (הצבא הגרמני הנאצי) התארגנו בשביל לרצוח את היטלר ובכך להבטיח את סיום המלחמה בהקדם.
3) הממשל האמריקאי ידע מראש על התקיפה בפרל הארבור ולא מנע אותה בכוונה, על מנת לקבל אישור מהקונגרס והעם האמריקאי לפלישה לאירופה.
4) התחממות גלובלית היא סה"כ המצאה של מדענים, אשר רוצים עוד מימון למחקרים שלהם.
5) "קונספירציית הסיפיליס": בשנות ה-30 הממשל האמריקאי הדביק בכוונה אזרחים במחלה סיפיליס, כדי לבדוק את התפתחותה באוכלוסייה לא מוגנת.
6) רצח רבין תוכנן ע"י השב"כ ו/או שמעון פרס בשביל לקדם את תהליך השלום.
7) השערת הזמן הנעלם – חלק נכבד מההיסטוריה המוכרת לנו מומצא, ובעצם התרבות האנושית צעירה בהרבה משנדמה (בכמה מאות עד אלפי שנים)
8) בשנת 1947 נחתו/התרסקו חייזרים ברזוול, ניו מקסיקו, והממשל האמריקאי מסתיר זאת מאיתנו עד היום.

*

הנה ריאיון מרתק עם מאמין אדוק בקונספירציה התאומים, ששינה את דעתו לאחר שנחשף לראיות, ומספר על התהליך שעבר ועל התגובות שזכה להן מהמאמינים האחרים (יש גם חלק שני):

לקריאה נוספת:

  1. http://www.clavius.org/ – אתר שמפריך אחת לאחת את טענות חובבי תיאוריות הקונספירציה בדבר זיוף הנחיתה על הירח.
  2. עוד מסמך הפרכות תמציתי בנושא – Debunking moon landing conspiracies.
  3. http://www.debunking911.com – אתר שעוסק בהפרכת תיאוריות הקונספירציה בדבר פיגועי ה-11/9.
  4. על פרשת ווטרגייט בויקיפדיה העברית.
  5. ניתוח היקף ההשתקה הנדרשת לגבי קונספירצית הכמטריילס.
  6. פארודיה לגבי עלות זיוף הנחיתה על הירח –
  7. זוית נוספת לאי הסבירות של זיוף הנחיתה על הירח – לא היתה אז הטכנולוגיה הדרושה להפיק את סרטי הזיוף!
איזה עולם קטן!

איזה עולם קטן!

את נדחקת במושב המטוס. לידך מתיישב אדם שלא פגשת מעולם. ההמראה מתעכבת, שיחה מתפתחת ביניכם ולתדהמתכם מסתבר עד מהרה שבן זוגך והזר שלידך עובדים יחד!

אתה במילואים, מוצא עצמך בסיור אבטחה עם מילואימניק חדש ביחידה. השיחה מתגלגלת, ולתדהמתכם מסתבר שחבר טוב שלך וחברה שלו למדו יחד באותה הכיתה!

האם מדובר בצירופי מקרים מדהימים? כאלה שקוראים להירהור מחודש על אורחות היקום והקארמה?
או שאולי העולם יותר "קטן" מכפי שנדמה לנו באופן אינטואיטיבי?

הרעיון

הסופר ההונגרי Frigyes Karinthy העלה כבר ב-1929 תהיות בנושא, בסיפור קצר שנקרא "חוליות שרשרת". הסיפור עוסק "בהתכווצות" העולם בעקבות הקישוריות הגוברת והולכת בין אנשים, על רקע התפתחות התחבורה והתקשורת. בסיפור מועלית הטענה כי נדרשים רק חמישה אנשים שמכירים זה את זה באופן אישי כדי לקשר בין כל אדם לכל אדם אחר בעולם.

נשמע דמיוני?

החישובים

בתחילת שנות ה-50 חברו להם הסוציולוג Ithiel de Sola Pool והמתמטיקאי האוסטרי Manfred Kochen בניסיון להגיע להערכה מתמטית של הסוגיה. במאמר שנקרא "קשרים והשפעות" הגיעו למסקנה כי באוכלוסייה שגודלה כגודל אוכלוסיית אמריקה, אם בוחרים שני אנשים באקראי, הסיכוי שיש להם מכר משותף היא כ-1:100, וכמעט וודאי ששני אנשים יספיקו בכדי לקשר ביניהם, כלומר, שמכר של אחד יכיר אישית מכר של השני. אם מרחיבים את התרגיל לאוכלוסיית העולם כולו, חוליה אחת נוספת כנראה תספיק. סימולציות מחשב שרצו על המחשבים המקרטעים של 1973 העלו את ההערכה לשלוש חוליות מקשרות.

כמובן שהדברים מסובכים הרבה יותר, כפי שאפשר להתרשם אם מציצים במאמר שלהם. כבר בפתיחה הם מודים שעבודתם (שהתגלגלה בין חוקרים שונים במשך 20 שנה לפני שהתפרסמה בצורה רישמית) העלתה יותר שאלות מאשר סיפקה תשובות.

הניסויים

הפסיכולוג החברתי Milgram (שהתפרסם במיוחד בעקבות ניסוייו בנושא ציות וסמכות) לקח את המחקר צעד אחד קדימה, אל העולם האמיתי.

מילגרם ביצע סדרת ניסויים בהם התבקשו אנשים ממדינות מסוימות בארה"ב להעביר מכתב לאנשים אחרים שנבחרו באקראי ממדינות רחוקות גיאוגרפית ו"חברתית". כל משתתף התבקש לשלוח את המכתב (שהכיל הסברים על הניסוי) לאדם שהוא מכיר באופן אישי (חבר, קרוב משפחה או מכר כלשהו) ואשר עשוי להכיר את איש היעד של אותה שרשרת (או לפחות לקרב את המכתב אל היעד). מקבל המכתב התבקש לעשות אותו הדבר, וכן הלאה. בכל שלב בתהליך נשלח במקביל מכתב בקרה לחוקרים כדי שיוכלו לעקוב אחר התקדמות המכתבים.

רוב המכתבים לא הגיעו ליעדם הסופי. באחד הניסויים הגיעו רק 64 מתוך 296 שנשלחו. אורך המסלולים שהסתיימו ביעד נע בין 2 ל-10 חוליות, כשהממוצע היה בסביבות 6 חוליות, כלומר, בממוצע כשישה אנשים שמכירים זה את זה אישית מקשרים בין כל אדם לכל אדם אחר בארה"ב. ממעקב אחר המסלולים הסתבר כי בד"כ המכתב הגיע מהר מאוד לאזור הגיאוגרפי של הנמען, שם היה משוטט בצורה כמעט אקראית עד אשר חדר לפתע למעגל החברים הקרובים של הנמען. את המונח "שש דרגות של הפרדה" טבע דוקא המחזאי האמריקאי John Guare במחזה בשם זה מ-1990.

כמובן שהניסויים של מילגרם אינם חפים מהטיות ובעיות מתודולוגיות, ומכיוון שבחשיבה חדה עסקינן, נציין כמה מהן:

*      מתחילי השרשרת לא נבחרו באקראי, אלא גויסו בפרסום שחיפש אנשים שמחשיבים עצמם כמקושרים היטב, מה שצפוי להקטין את מספר החוליות הנדרש.

*      אחוז הנשירה היה גבוה מאוד. אם נניח הסתברות מסויימת לנשירה בכל שלב, הרי הסיכוי ששרשראות ארוכות תסתיימנה ביעד הסופי קטן בהרבה מאשר שרשראות קצרות. מכיוון שהממוצע הוא רק של המכתבים שכן הגיעו בסופו של דבר אל היעד, יש כאן הטיה חזקה נוספת לטובת שרשראות קצרות.

*     אנשים התבקשו לשלוח את המכתב למי שלדעתם יכול לקרב אותו במידה המיטבית ליעדו הסופי. אבל לעיתים קרובות יש להניח שהם לא בחרו את האדם האופטימלי, מה שיוצר הטיה לטובת שרשראות ארוכות יותר דווקא.

*     בנוסף, ברור שאם מזניק השרשרת או הנמען הסופי חברים בקהילות סגורות ומבודדות, השרשרת תהיה ארוכה בהרבה מהממוצע שהתקבל בניסוי.

ניסויים  נוספים מסוג זה שנערכו לאחר מכן הגיעו לתוצאות דומות.

ניסוי בקנה מידה גדול בהרבה כלל למעלה מ-24,000 שרשראות אימיילים ו-18 מטרות שונות מסביב לעולם. ערך החציון של מספר החוליות הנדרשות נע בין 5 (עבור יעד באותה ארץ) ל-7 (עבור יעד בארץ מרוחקת).

ואם מדברים על קנה מידה גדול, נעבור לניסוי מ-2007 שבחן 30 מיליארד (!) הודעות שנשלחו באפליקצית מסנג'ר של מייקרוסופט בין 240 מיליון מנויים. לאחר ניתוח רשת המשתמשים נמצא כי האורך הממוצע של המסלול שמחבר בין כל שני משתמשי מסנג'ר הוא קצת פחות משבע חוליות.

מספרים נמוכים עוד יותר התקבלו ב-2011 לגבי רשת הפייסבוק. מניתוח מבנה הרשת החברתית שכללה 721 מיליון אנשים וכ-69 מיליארד קשרים ביניהם (!!) עלה כי 92% מחברי הפייסבוק מקושרים ע"י ארבעה אנשים בלבד. במילים אחרות, חבר של חבר שלכם מכיר את חבר של חבר של כל אדם אחר ברשת הפייסבוק. 99.6% מחברי הרשת (כמעט כולם לצורך העניין) מקושרים ביניהם ע"י לא יותר מחמישה אנשים אחרים. רק שלוש חוליות מקשרות נדרשות אם מדובר באנשים בני אותה מדינה.
החוקרים מציינים כי בעוד תוצאות הניסוי של מילגרם היו כנראה לא אופטימליות (היות והמשתתפים רק ניחשו מי מבין מכריהם יקרב את המכתב ליעדו הסופי בצורה המהירה ביותר), הרי שהמחקר שלהם מצא את המסלולים הקצרים ביותר האפשריים. בנוסף, כמובן שהגדרת "חברים" בפייסבוק הינה רופפת למדי. התיחסות לנושא אפשר לקרוא כאן, והמאמר המלא נמצא כאן.

מספרים דומים נמצאו מניתוח רשת הטוויטר.

 

אם נסכם, אנשים ספורים שמכירים אישית זה את זה יכולים לקשר בין (כמעט) כל אדם על פני כדור הארץ לבין (כמעט) כל אדם אחר. מצבים בהם אנשים שלא נפגשו מעולם מגלים מכר משותף, ובוודאי גילוי שמכר של האחד מכיר מכר של השני – סבירים ונפוצים בהרבה משנדמה.

למעשה, המצב שצריך להפתיע אותנו באמת הוא המצב בו למישהו לא ארע מקרה כזה מתישהו במהלך חייו.

מקורות והרחבות:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

והיום נלמד לנבא את העתיד

והיום נלמד לנבא את העתיד

לפני שנתחיל, אנסה את כוחי בנבואה אישית לגביך. הקלקה על התמונה תחשוף את דבר הנבואה:

רבים מאיתנו היו רוצים "לדעת מה צופן לנו העתיד". חיפוש משפט זה בגוגל מחזיר מאות-אלפי תוצאות, מתוכן המוני מציעי שירותים בתחום.

לאורך ההיסטוריה ומסביב לעולם המציא האדם מאות שיטות שונות ומשונות לחיזוי העתיד, הכוללות פרט לשיטות המוכרות של אסטרולוגיה, קריאה בכף יד, בקפה וכד, גם שיטות אקזוטיות יותר המבוססות על: קרקורי בטן, שבילים שמותירה חיפושית שהולכת על קבר הקורבן, קוים לאורך הישבן, ניקור גרגירים מעל אותיות ע"י תרנגול, תנועות מפתח התלוי בחוט מהאצבע השלישית של בתולה צעירה, ועוד כיד הדמיון הטובה (רשימה ענפה אפשר למצוא כאן).

מגוון השיטות העצום לחיזוי העתיד מעיד מצד אחד על הצורך האדיר של האדם להרגיש שליטה בחייו, ומצד שני על חוסר היעילות של כולן, שהרי אם אחת מהן היתה מוכיחה עצמה באופן נחרץ, כולם היו משתמשים בה כדרך קבע, והחיפוש הקדחתני אחר שיטות נוספות היה נפסק. (אני מנסה לדמיין עולם בו התגלה כי דוקא uromancy היא הדרך המנצחת – חיזוי עתיד ע"י התבוננות בבועות הנוצרות בעת השתנה לסיר).

מעבר לכך, במבחן המציאות, לא ידוע לי על אף שיטה שהוכיחה עצמה כטובה יותר מניחוש גרידא (או ניחוש מושכל), ומי מהקוראים שמכיר מחקר שהראה יכולת נבואית כלשהי – מוזמן להגיב, ולצרף קישור למחקר.

אי אפשר כמובן להוכיח בוודאות שלא קיים פלוני בישוב נידח שניחן ביכולת ממשית של חיזוי-עתיד.
יחד עם זאת מוזר כי אותם אנשים מתחמקים מפרסום כוחותיהם ומתרומת יכולותיהם למדע או לאנושות בכלל: התראות בדבר אסונות טבע, קידום מסחרי של חברות, יעוץ בטחוני והתראות מפני פיגועים, תאונות ומעשי פשע – כל אלה יכולים להיות מעשים מועילים מאוד, וכל גוף ציבורי יהיה מוכן לשלם סכומי עתק עבור אינפורמציה אמינה מסוג זה, שכן היא תחסוך סכומי כסף גדולים אף יותר.

אפשר לעומת זאת להדגים כיצד עושים זאת ללא כוחות על-טבעיים, וכפי שמעיד הנסיון – להשיג תוצאות לא פחות מרשימות מ"בעלי המקצוע" בתחום.

אחד המומחים העולמיים בתחום זה הוא איאן רולנד. איאן מתפרנס בין השאר מהופעות בתקשורת, ולאחר שהוא מהמם אנשים בקריאותיו המדויקות כמתקשר/אסטרולוג/קורא בקלפים, הוא חושף את האמת – הכל טריקים פשוטים שאינן קשורים לקלפים, לכוכבים או לישויות מעולמות אחרים. זו טכניקת הקריאה הקרה שהרחבתי עליה את הדיבור בעבר כאן.

בספר שכתב, פורש איאן את כל הטכניקות והטריקים שיכולים להפוך כל אחד מאיתנו (בעל כישורי ניסוח ואלתור סבירים) לרואה-נסתר מצליח.
להלן תמצית דבריו בנושא "חיזוי עתיד".

הערה: חיזוי עתיד הוא החלק הקל ביותר במפגש עם הלקוח (קל יותר מ"גילוי" תכונות אופי, ארועים שהתרחשו בעבר או מצוקות שמטרידות את הלקוח כרגע), מכיוון שהוא מתייחס לדברים שעדיין לא קרו, ולכן לא ניתן לאמת או לסתור אותם בזמן המפגש עצמו. בהמשך חייו, נוטה הלקוח להזכר רק בנבואות ש"התגשמו" במובן כזה או אחר, ולשכוח לחלוטין את אלה שלא התרחשו (עדיין).

 
פירשו אם כן את המפה, הציבו עליה כדור בדולח, הניחו בצד חבילת קלפי טארוט שהשגתם מהדודה, החשיכו את החדר, הדליקו נר וקטורת, והכי חשוב –
מיצאו חבר במצוקה שהגיע למצב כל כך נואש שהוא מוכן אפילו להקשיב לכם.

השתמשו בכמה מהטכניקות הבאות בערבוביה, והלקוח שלכם ידאג כבר לכל השאר, בלי שיהיה מודע לכך בכלל:

 

נבואות בטוחות

דוגמאות: "אדם חדש עומד להכנס לחייך" / "אני רואה פציעה או מחלה קלה" / "תיתקל בבעיות בנוגע להשקעה או רכישה שביצעת". "מבנה הכוכבים בהורוסקופ של מדינת ישראל מעיד על כך שבעיות יחזרו ויציפו אותנו פעם אחר פעם. יהיה צורך לאתר כיוונים חדשים, שיאפשרו מציאת פיתרונות לאותן הבעיות הצצות בזו אחר זו."
עקרונות פעולה
: חיזויים כלליים ביותר שמכסים מגוון עצום של מקרים סבירים. שים לב לא לציין זמן. התגשם מהר?  הצלחה. כעבור זמן רב? ראיה לעתיד הרחוק. לא התגשם במהלך חיי הלקוח? לא ידרוש את הכסף חזרה.

נבואות סבירות

דוגמאות: "בחודש הקרוב תקבל פניה ממישהו שלא שמעת ממנו תקופה די ארוכה" / "אני רואה חופשה או נסיעת עבודה בקיץ הקרוב" / "בשנה הקרובה אני רואה אותך או מישהו מבני משפחתך מעורבים בתאונה, עם זכוכיות נופלות או נשברות". "מבנה הכוכבים על מפת מדינת ישראל, מזהיר מפני חתימה על הסכמים, בעיקר עד חודש אפריל 2011. הכוכבים אומרים שכל הסכם על כל סעיפיו לא יוכיח את עצמו לטווח הארוך."
עקרונות פעולה
: כמו נבואות בטוחות, אך מכיוון שהן קצת יותר ספציפיות, אם הן מתרחשות האפקט "הנבואי" חזק יותר. זהו משחק של עוצמת האפקט לעומת הסיכוי להתגשמות.

נבואות כן/לא

דוגמאות: "תיוולד בת" / "תעבור את מבחן הנהיגה הקרוב" / "תתחתני עם החבר הנוכחי".
עקרונות פעולה
: חצי מהן יתגשמו, את השאר הלקוח כבר ישכח (זיכרון סלקטיבי). אם מתעדים את זה, אפשר לצבור סיפורי הצלחה רבים (מחצית מהניחושים יתגלו כנכונים)!

נבואות בלתי סבירות

דוגמאות: "בעוד 4 שבועות תפגוש מישהו ששמו הפרטי וגם שם משפחתו מתחילים באותן אותיות כשלך".
עקרונות פעולה
: שרבב נבואה אחת כזו בכל מפגש. הסיכוי להתגשמות אכן קלוש, אך אם זה קורה (אחת לכמה עשרות לקוחות) – האפקט עצום, המלצה עליך עוברת מפה לאוזן ואתה יכול לצטט את המקרה בפני ספקנים, שישארו הלומים וחסרי יכולת להסביר את המקרה

נבואות על שיפור בתחום שנמצא בשפל

לאחר שזיהית תחום כואב במיוחד בחייו של הלקוח, נבא שיפור או הצלחה בתחום זה בתקופה הקרובה (בחר מתוך אחד התחומים הפופולריים: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות).
דוגמאות
: "מבחינה כלכלית, אפשר לומר שהדרך היתה רצופת מהמורות בשנתיים האחרונות, אבל אני רואה סימנים שמצביעים על שיפור במצב עוד בשנה הזו."
עקרונות פעולה
: נסיגה לממוצע – משהו בשפל מקומי כמעט בהכרח ישתפר בקרוב, היאחזות ברצוי – הלקוח ישמח לאמץ לליבו עתיד רצוי.

נבואות שמגשימות את עצמן

דוגמאות: "בתקופה הקרובה תפתח דף חדש: תהיה חבר טוב יותר של עצמך, תראה נכונות גדולה יותר להתחבר עם אחרים ובמהרה המעגל החברתי שלך יתרחב".
עקרונות פעולה: נבואה שמגשימה את עצמה – תופעה פסיכולוגית ידועה ומתועדת היטב, ראה גם "אפקט פיגמליון". מרגע שאנו מאמצים אמונה מסוימת לגבי עצמנו, אנו מתחילים להתנהג באופן שונה, דבר שגורר התנהגות שונה של הסובבים ובכך מגשים למעשה את האמונה המקורית. מעגל זה ממשיך להתחזק עוד ועוד. מכיוון שהתהליך הוא בד"כ לא מודע, במבט לאחור האמונה המקורית נתפסת כנבואה.

ראיון עם "בעל כוחות נבואיים"

מראיין: "אולי אתה יכול לנבא מה אני הולך להגיד עכשיו?"
נביא: "מדהים, ממש לא יאמן."
מראיין (נרגש ונסער): "מדהים, ממש לא יאמן!!!"

(מתוך מערכון של "מה יש" ששודר בגלי צה"ל בסביבות 1986)

נבואות מעורפלות

דוגמאות: "אני רואה מקור חדש של סיפוק בחייך" / "חייך יכנסו לשלב חדש של התקדמות". "כוכב סאטורן על ציר 4-10 יגיע בחודש דצמבר 2011 ויחזק את התחושה של כולם למען כולם, והחל מחודש פברואר 2012, מגיע מבנה כוכבים המעיד שיש אור בקצה המנהרה"
עקרונות פעולה: השאר ללקוח את עבודת הפרשנות. כמעט כל דבר יכול להתאים לנבואות אלה, אם רק רוצים. ראיית הצפוי, ראיית הרצוי.
מישל נוֹסטרָדָמוּס, רוקח ואסטרולוג צרפתי בן המאה ה-16 הוא אולי ה"נביא" המודרני המפורסם ביותר. הוא עצמו הסביר כי ניסח את נבואותיו באופן "שהן לא יכולות להיות מובנות עד שהן מפורשות לאחר האירוע, ובאמצעותו".

נבואות שלא ניתן לוודא

דוגמאות: "מישהו שאתה מכיר יחשוב עליך רעות, ינסה להערים מכשולים בדרכך, אבל אתה תתגבר עליהם אפילו בלי לשים לב לכך" / "במקום עבודתך יהיו מהלכים חשאיים שאינם נוגעים לך, אך כאלה שישחקו לטובתך בטווח הרחוק".
עקרונות פעולה: נבואות מסוג זה תשמענה עמוקות ומדויקות למרות שהן חסרות כל ערך מעשי. ראיית הרצוי – בעתיד, אם הלקוח ירצה בכך, הוא יוכל לאלץ כל מיני התרחשויות שנודע לו עליהן בדיעבד כך שיתאימו לנבואה.

נבואות שניתן לוודא רק אם הן מתקיימות

דוגמאות: "חבר יתכנן להתקשר אליך ולבשר לך חדשות שעלולות להשפיע על הקריירה שלך, אבל עשוי ברגע האחרון להחליט שלא להתקשר"
עקרונות פעולה: בתוך בליל האמירות הלקוח לא יזהה את האבסורדיות של נבואות כאלה. אופיין הלא סימטרי מבטיח הצלחה אם האמירה מתרחשת, אך ללא הסכנה של כישלון, מכיוון שאפשרות לאי התרחשות כלולה כבר בנבואה עצמה.

האם למישהו יש חוויות אישיות בנושא? נבואות שקיבל והתגשמו? כאלה שלא התגשמו?

קריאה קרה – אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות

קריאה קרה – אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות

מה המשותף לאסטרולוגיה, נומרולוגיה, קריאה בכף יד, קריאה בקלפי טארוט, קריאה בקפה, תיקשור ועוד עשרות שיטות "יעוץ" אחרות?

"ודברים האלו כולן, דברי שקר וכזב הן… אינן דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהם חסירי הדעת"דברי הרמב"ם על מנחשים, קוסמים, מעוננים, מכשפים ודורשים אל המתים.

במסגרת כל אחת משיטות יעוץ אלה, הלקוח (המיואש, המוטרד או סתם הסקרן) נותן כסף למישהו ("היועץ"), שנראה כאילו הוא יודע עליו דברים שאינם יכולים להיות סתם ניחושים.
ה"יועץ" עושה זאת בעזרת "כלים" כאלה ואחרים: יצירת קשר עם ישויות רוחניות ממימדים אחרים, שרטוט מפות כוכבים, ביצוע חישובים נומרולוגיים, בחינת קווים בכף היד, וכד'.

לקוחות רבים יוצאים מרוצים ואף נדהמים ממפגשים אלה ומשוכנעים כי "זה עובד".

מצד שני (ככל הידוע לי לפחות), אף אחת משיטות "ראיית הנסתר" הללו לא הוכיחה את עצמה כעובדת טוב יותר מניחוש בשום ניסוי מבוקר היטב (וזה אם מישהו בכלל טרח לבדוק את השיטה בצורה מבוקרת). ניסוי מבוקר היטב מנטרל את כל האפשרויות ה"טבעיות" לחלץ מידע מהלקוח. בעתיד אתן דוגמאות לניסויים קלאסיים מסוג זה.
יתרה מזאת, רבות מהשיטות הללו נטולות כל הגיון, ומתבססות בבירור על חשיבה מאגית, ו/או על עקרונות פעולה שסותרים את כל הידע המדעי הקיים והבדוק. זה כשלעצמו לא מוכיח בודאות כי הן אינן "נכונות", אך בהחלט מפחית את הסבירות לכך באופן דרמטי.

מהו אם כן הסוד ההצלחה? איך זה "עובד"?

הטכניקה שעומדת בבסיס כל אותן שיטות נקראת "קריאה קרה" (Cold Reading).

לפי הגדרתו של איאן רולנד, אשף עולמי בתחום: קריאה קרה היא צורת דיבור בה נדמה שאתה אומר דברים בעלי משמעות למישהו, בעוד שלמעשה אתה לא – המשמעות והרלוונטיות מסופקות ע"י דמיונו של האדם אליו דיברת.

מדובר באוסף של "טריקים פסיכולוגיים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. הלקוח הוא זה שמספק למעשה את כל המידע שעולה במפגש (למעט כמה ניחושים מושכלים שעלו יפה מצד ה"יועץ"), הוא זה שזוכר את הקליעות ושוכח את ההחטאות, והוא זה שמפרש את האמירות הרב משמעיות או המעורפלות שמפזר ה"יועץ" באופן שמתאים לחייו הפרטיים.

נזכור כי המוח האנושי מצטיין בהענקת משמעויות לחוויות חושיות, גם במקום בו הן אינן בנמצא. מילים, סמלים, סימנים, צלילים או מחוות הם חסרי משמעות כשלעצמם. בני האדם הם שמעניקים להם משמעות, ולעיתים קרובות משמעות אישית, מבלי שמישהו התכוון לכך (יכולת החשיבה הסמלית היא כנראה אחד המאפיינים המובהקים ביותר שמבדילים את האדם משאר היצורים החיים).

יסודות הקריאה הקרה – מדריך מעשי מקוצר

נתחיל בהנמכת ציפיות: קשה להתרשם מעוצמת הטכניקה כשסוקרים אותה על רגל אחת. שילוב מרכיבים שונים של הטכניקה ואיזון נכון ביניהם, בניית רצף למפגש ויצירת אוירה תומכת, כל אלה הינם תוצאה של נסיון מצטבר ושל כישרון טבעי.
כמו כן יש לזכור כי מצבו הנפשי של הלקוח בעת מפגש שונה מאוד משל קורא פוסט זה, ובד"כ הוא מגיע ברוח של שיתוף פעולה והפקת תועלת (עבור הסכום הרב שהוא משלם) ולא בכדי לנסות לחשוף שרלטנים.

בכל מקרה, הנה העקרונות בסיסיים של הקריאה הקרה:

עצב את התפאורה

עצב את המקום בו אתה מקבל לקוחות כך שישדר אינטימיות ונינוחות. כורסאות נוחות, אור צבעוני חלש, שטיח רך, נרות, קטורת, קריסטלים וסממנים נוספים שיבנו תחושה שהלקוח נמצא במרכזו של טקס רוחני. צור רושם מקצועי בכך שתתלה תרשימים מורכבים על הקירות ותציב ספרים רבים בתחומים הרלוונטיים על מדפים בחדר.

צור אוירה בין אישית מתאימה

שדר אישיות נעימה. הבא את הלקוח למקום של שיתוף פעולה בכך שתסביר כי הקריאה היא למעשה עבודת צוות. השתמש בקול רך ושפת גוף לא מאיימת – חיוך נעים, קשר עין רצוף, ראש מוטה הצידה כשאתה מקשיב. רגליים לא משוכלות וידיים לא משולבות. הסבר כי לקוחות באים אליך בקשר לנושאים שונים שמעיקים על ליבם, וכי אתה משתמש באינטואיציה שניחנת בה ופיתחת עם השנים כדי לעזור להם.

כדי לתרץ את ההחטאות שתתרחשנה בהמשך, הנמך ציפיות והסבר כי אתה לא יכול לדייק ב-100%. "אף אחד לא מושלם, אפילו מייקל ג'ורדן מחטיא זריקות רבות!"

התמקד בנושאים העיקריים

יש 7 נושאים עליהם אנשים רוצים לדבר יותר מכל: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות.

שאל שאלות והצהר הצהרות אחדות לגבי כל אחת מהקטגוריות. מהר מאוד תוכל לזהות מהו התחום העיקרי שמעסיק את הלקוח שלך – התמקד בו.

קח בחשבון בנוסף, כי בכל גיל אנו נוטים להיות מוטרדים מנושאים אחרים: בני נוער ובני 20+ עסוקים בעיקר בחיפוש עצמי וביחסים זוגיים ומיניים, סביב גיל 30 מתמקדים יותר בקריירה, כסף והקמת משפחה, סביב גיל 40 עסוקים בקשיים של גידול ילדים ובבעיות בריאות של ההורים, ובסביבות גיל 45 אילך אנשים מתעסקים בבעיות בריאותיות של עצמם ובמשברי זוגיות. זו כמובן הכללה, אך תמיד מומלץ להתחיל מניחוש "סביר" ולא מירייה באפלה.

הצהר הצהרות דו-משמעיות

אם תתאר תכונה והיפוכה, הלקוח יתמקד בחלק שמתאים לו יותר.

הנטייה שלנו להתרשם שטקסט כללי שנכון לגבי כל אדם מתאים לנו באופן מיוחד, נקראת "אפקט פורר" על שם הפסיכולוג שבדק את הנושא ב-1948. האפקט מועצם כמובן אם יש לנו סיבה להניח שהדברים נאמרו על בסיס נתונים יחודיים לנו – חישובים נומרולוגיים של השם שלנו, מצב הכוכבים הספציפי לתאריך לידתנו, הקלפים שאנו בחרנו מהחבילה וכו', לכן חשוב להצמיד לכל אמירה "סיבה" מדומה שנעוצה בסמל כלשהו ממערכת הסמלים שאתה "משתמש" בהם, למשל: "קלף האביר השחור מסמל כי אתה…", "הזוית ההרמונית בין שבתאי לירח מצביעה על…", וכו'.

הנה כמה דוגמאות:

  • "לפעמים, כשנחה עליך "המוזה" אתה יכול להיות יצירתי ולתת לדמיון להשתולל, אבל כשצריך, אתה בהחלט מסוגל להיות מעשי ועם שתי רגליים על הקרקע."
  • "אתה מעריך שיגרה בתחומים מסוימים של חייך, אבל באחרים אתה מחפש להיות ספונטאני ובלתי צפוי."
  • "אתה יכול להיות מאוד מוחצן כשאתה רוצה, אבל לפעמים מה שאתה באמת צריך זה ערב שקט מול הטלויזיה או לשקוע בספר טוב".
  • "חבריך רואים אותך כמישהו חברותי ושניתן לבטוח בו, אבל יש לך צד יותר תחרותי שעולה מפעם לפעם".
  • "יש לך משמעת עצמית שעוזרת לך להראות בשליטה בעיני אחרים, אבל לפעמים, מבפנים, אתה למעשה מרגיש חסר ביטחון במקצת".

תוך כדי ההצהרה, שים לב לתגובת הלקוח – לאיזה חלק של המשפט הוא "מתחבר" יותר. כך, ללא סיכון של החטאה מוחלטת (כי הרי אמרת דבר והיפוכו), תקבל רמזים טובים על אופיו. תוכל להשתמש במידע זה בהמשך המפגש, כאילו פרט כזה או אחר (קלף מסוים, כתם בקפה) מגלים זאת לראשונה.

הסווה שאלות

חלץ מידע מהלקוח ע"י הסוואת שאלות כאמירות, לאחר שזרקת אמירה מעורפלת בכיוון כלשהו. ברוב המקרים הלקוח יהיה משוכנע כי אתה סיפקת את המידע מלכתחילה, ולא יזכור כי למעשה הוא זה שסיפק את הפרשנות והפרטים:

האם זה נשמע הגיוני? /  אז למי זה יכול להתייחס? /  האם אתה מתחבר עם מה שאמרתי? /  האם אתה יכול להבין למה זה הרושם שאני מקבל?  /  איך זה יכול להיות משמעותי לגביך? /  למה בחייך זה יכול להיות קשור?

פזר אמירות מעורפלות

הסבר שלפעמים עולים בך מעין חזיונות מעורפלים או הבזקי תמונות בראש, ולא תמיד אתה יכול להבין בדיוק במה המדובר, לכן עזרת הלקוח חשובה מאוד כדי לפרש את  הדברים באופן הנכון עבורו. פזר משפטים מהסוג שלהלן ועודד את הלקוח לספר עליהם ע"י הוספת שאלה במסווה:

  • "אני מקבל רושם של שינוי משמעותי, אולי מסע מסוג מסוים או שינוי במקום העבודה, האם אתה יכול להבין למה זה הרושם שאני מקבל?"
  • "קיבלת לאחרונה מתנה מסוג כלשהו, אולי כסף או משהו בעל ערך רגשי, למה בחייך זה יכול להיות קשור?"
  • "יש לי הרגשה שאתה מוטרד לגבי בן משפחה או חבר קרוב, מי זה יכול להיות?"
  • "אני רואה מעגל נסגר, האם אתה מבין למה הכוונה?"

שלב אמירות יותר ספציפיות

אמירות רבות נשמעות מאוד ספציפיות, למרות שהן נכונות לגבי חלק גדול מהאנשים. ציין כי אתה קולט חפצים או ארועים כגון אלה המופיעים להלן ועודד את הלקוח לספר עליהם ע"י הוספת שאלה במסווה:

  • תרופה שתוקפה פג מזמן.
  • קופסה או מעטפה של צילומים ישנים שמעולם לא הגיעו לאלבום.
  • שעון שכבר מזמן הפסיק ללכת.
  • פתק תזכורת על המקרר או ליד הטלפון שמזמן כבר אינו רלוונטי.
  • חוויה מביכה מאוד שחווית בצעירותך, שאתה עדיין נזכר בה מדי פעם בפעם.
  • מפתח שהלקוח לא זוכר מה הוא פותח.
  • מגירה תקועה או שאינה נפתחת בצורה חלקה.
  • תאונה בילדות שקשורה למים.
  • צלקת על הברך.
  • הספרה 2 בכתובת הבית (או הבית הסמוך, כולל הבית ממול כמובן, או הבית של חבר משפחה קרוב… – המשך בהתאם לצורך)
  • למבוגרים (כדי להיות בטוח שההורים כבר מתו): אני רואה שאביך מת כתוצאה מבעיה באזור החזה או הבטן.

הפצץ בז'רגון מקצועי

הרשם, בלבל וסמא את עיני הלקוח בכך שתשתמש במונחים "מקצועיים" רבים. התייחס לסמכותן של חוכמות עתיקות וחזק את תחושת המסתוריות והטקסיות.

הנה דוגמה להפגזה במונחים מקצועיים (חסרי פשר) שמתייחסים למספר אמירות שונות, אשר בסופה משורבבת באלגנטיות השאלה המכוונת. התחושה הנוצרת אצל הלקוח היא כי את המידע ספקו הקלפים ולא הוא עצמו:

"באופן מעניין, אני רואה שקיבלנו את '5 החרבות', קלף חשוב במערך התחתון שבאופן מסורתי מיוחס לאתגר ומאבק בנושאים רגשיים. מה שמרתק הוא שבאותה פתיחה כבר קיבלנו את 'הנזיר', שהינו באופן מקורי אחד מקלפי השלישיה הנמוכים, אבל בהקשר זה מציין לא רק בדידות אלא גם הגשמה של מטרות אישיות. זה כאילו הקלפים מרמזים שמטרותיך האישיות, בתקופה זו, נמצאות בעדיפות על ענייני זוגיות. אני לא יודע אם זה אומר לך משהו…"

או בתרגום לשפה רגילה: "ועכשיו ספר לי אתה משהו על שאיפותיך ו/או על זוגיות בחייך, וקונפליקטים אפשריים בין השניים".

ללא ספק יכולת אלתור ושליטה מילולית טובה הינן תכונות חשובות ושימושיות ל"רואה הנסתר".

החמא ללקוח

ספר לו מה שהוא רוצה לשמוע, זה עובד תמיד. "הבעיות הכספיות שלך יפתרו. אתה עובד מסור, הוגן, עצמאי וחכם". כמובן עדיף לעשות זאת בצורה מחוכמת, ולשזור את המחמאות בתוך אמירות כלליות כאלה ואחרות על אישיותו של הלקוח.

טריק נפוץ הוא לספר ללקוח כבר בתחילת המפגש כי אתה קולט אצלו יכולות אינטואיטיביות גבוהות, וכי הוא יכול להצליח בעצמו בתחומים הרוחניים, אפילו כמטפל. זה מפיח בו מיד תקוות עלומות, מכניס אותו להלך הרוח הרצוי (חוסר ביקורתיות), ורותם אותו כשותף פעיל לתהליך.

הכן דרכי מילוט

בעלי המקצוע בתחום מרגיעים כי אין באמת דרך להכשל במפגשים כאלה. הנה כמה דרכי מילוט אפשריות, אם נתפסים באמירה לא רלוונטית:

  • הורד ציפיות – כבר בתחילת במפגש ציין כי לא ניתן לדייק ב-100%. אפשר תמיד להודות באופן ישיר כי אמירה מסוימת היא פספוס, אבל אין ממש צורך. ראה להלן.
  • אם ניחוש התגלה כשגוי, הרחב את הטענה מבחינת היקפה, למשל, אחרי שאמרת למישהו שאתה רואה אותו מפליג בספינה והסתבר שמעולם לא נכנס לים, אתה יכול לומר: "כשדיברתי על הפלגה בספינה התכוונתי במובן המטפורי כמובן – להפלגה בכיוון שונה בחייך, כיוון שיש לך חששות לגביו".
  • דרך התחמקות אחרת היא לטעון כי הארוע התרחש בעבר הרחוק ולרמוז בעדינות כי זו אשמתו של הלקוח שאינו זוכר זאת. אפשר לחילופין לטעון כי הצהרתך מתייחסת כנראה למשהו שיקרה בעתיד (לפעמים הזמנים קצת מתבלבלים כשעוסקים בתחומים כאלה).
  • האשם קשרים רוחניים לקויים בהתקדמות מקרטעת ומבולבלת של הקריאה.
  • האשם בעדינות את הלקוח בכך שאינו משתף פעולה, או לא מתאמץ מספיק. זו אחת מדרכי המילוט הטבעיות כשמתגלה ספקן גדול מולך.

טכניקות לחיזוי העתיד

תחושה נבואית חזקה אומרת לי שארחיב על כך בפוסט נפרד, בקרוב…

איאן מסביר שכל אדם נופל בפח של קריאה קרה, לא משנה עד כמה הוא אינטליגנטי וחריף, למעט אלה שלמדו את הנושא ויודעים לזהות את הטכניקות שמופעלות עליהם בזמן אמת. למעשה אינטליגנציה יכולה לעזור לאנשים להתרשם יותר, כי הם מצליחים לקשר ביתר הצלחה אמירות עמומות ומטפוריות לפרטים ספציפיים בחייהם.

הערה: כנראה שרבים מהמנחשים, המעוננים והדורשים אל המתים אינם מודעים לכך שהם משתמשים בטכניקת הקריאה הקרה. מבחינתם הם ניחנו באינטואיציות נדירות, ביכולת לתקשר עם ישויות אחרות או בשליטה טובה במקצועם, יכולות שהשתכללו עם הנסיון כמובן.
הצצה לה זכיתי אל מאחורי הקלעים של קורס ללימוד נומרולוגיה, הדגימה כיצד מחונך דור חדש של משתמשי קריאה קרה (גם אם ברמה נמוכה ביותר), מבלי שהם מודעים לכך כלל! אולי ארחיב על כך את הדיבור בפוסט נפרד.

רבים מאיתנו או ממכרינו ביקרו לפחות פעם בחייהם אצל מגדת עתידות מסוג כזה או אחר. לעיתים קרובות מסכימים נותני השירות (ואפילו מציעים) להקליט את המפגש.  אם יש ברשותכם הקלטה כזו, יכול להיות מרתק לבדוק אותה לאור האמור לעיל!

אם תגלו דברים מעניינים, אשמח אם תשתפו אותנו בממצאים (תוך השמטת פרטים מזהים או אישיים מדי כמובן).

לקריאה נוספת:

מקורות והרחבות:

חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?

ההיסטוריה משובצת סיפורים מדהימים על חלומות נבואיים.

יתכן וחלקכם מכירים באופן אישי מישהו שחלם חלום ש"התגשם", או אפילו זכיתם שחלום שלכם יתגלה בדיעבד כ"נבואי".

אברהם לינקולן, חודש לפני מותו, 1865 (ויקיפדיה)

אחד הסיפורים המצוטטים ביותר בהקשר זה הוא הסיפור על אברהם לינקולן, נשיאה ה-16 של ארצות הברית (1809 – 1865): בוקר אחד סיפר הנשיא לחברו הטוב (ושומר ראשו) כי חלם חלום בלהות, בו הרגיש "שיתוק מוות" ושמע יבבות עולות מהקומה התחתונה של הבית הלבן. לאחר שחיפש את מקור הקולות הגיע לחדר המזרחי וראה גופה עטופה בבגדי קבורה וסביבה מתגודדים אנשים אבלים. כאשר שאל מיהו המת נאמר לו כי זהו הנשיא, וכי התנקשו בחייו.

שבועיים לאחר מכן יצאו לינקולן ואשתו לצפות במחזה בתאטרון פורד אשר בוושינגטון. זמן קצר לאחר תחילת המחזה נורה לינקולן למוות ע"י מתנקש!

מדהים, הלא כן? עוד נחזור לסיפור זה בהמשך.

האם באמת יש צורך להניח פעולה של כוחות נבואיים כדי להסביר את התופעה של חלומות "מתגשמים", או שיש הסברים פשוטים יותר שקצת חשיבה חדה (וידע רלוונטי) יכולים לספק?

נסקור את הנושא מכמה זוויות:

כמות החלומות הרלוונטיים

אדם חולם בממוצע מספר חלומות בכל לילה. הערכה פשוטה מראה כי במהלך חייו חולם כל אחד מאיתנו כ-100,000 חלומות, רבים מהם על תקריות לא נעימות, אסונות, תאונות וכו. לעיתים קרובות מעורבים בחלום אנשים הקרובים לנו.

כמות הארועים הרלוונטיים

בכל יום מתרחשים ארועים רבים שאנו שומעים עליהם בתקשורת או חווים באופן אישי. ארועים ציבוריים, אסונות טבע, אנשים שנפגעים בדרך זו או אחרת ואפילו ארועים קטנים יחסית כגון "מכונית שמעכה את גדר השכנים" או "כוויה ביד" – כל אלה הינם מועמדים ראויים להיות מנובאים, הלא כן?

הגדרות מעורפלות

עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין חלום לארוע כדי שחלום יחשב נבואי? אם חלמנו שקרוב משפחה נהרג בתאונת דרכים וכעבור כמה ימים נודע לנו כי אותו קרוב לקה בהתקף לב ואושפז בבית חולים במצב בינוני, האם זה יחשב חלום נבואי או לא? אם חלמנו על נפילה מצוק וכעבור שבועיים החלקנו ושברנו יד – האם זה היה חלום נבואי? כמובן שגם הגדרות הזמן לא ברורות – מה פרק הזמן שצריך לחלוף בין חלום לבין ארוע דומה, כדי שלא נחשיב את החלום כנבואי? שבוע? חודש? שנה? "בזכות" הגדרות מעורפלות, אנו מגדילים באופן עצום את כמות ההתאמות האפשריות בין חלום לבין ארוע שיקרה בעתיד, ובכך מגדילים מאוד את הסיכויים שחלום יענה על ההגדרה של "חלום נבואי".

זכירה סלקטיבית

כמות החלומות שאנו חולמים ואינם מתגשמים היא עצומה. אנחנו לא שמים לב אליהם כמובן. מצד שני כל התאמה, אף קלושה, תעורר בנו מיד תשומת לב. זו דרך פעולתו של המוח האנושי. כבר בשנת 1600 לערך אמר הפילוסוף והמדינאי האנגלי פרנסיס בייקון: "שורש האמונה הטפלה נעוץ בכך שהאדם מבחין בקליעות אך לא בהחטאות, ומאכסן בזכרונו את המקרים מהסוג הראשון ושוכח את המקרים מהסוג השני".  במקרה של חלומות האפקט חזק אף יותר, כי גם אם נתעד ביומן את כל החלומות שאנו נזכרים בהם, רוב החלומות ישארו בלתי נגישים למודעותנו אם לא יתרחש ארוע חיצוני כלשהו שיזכיר לנו אותם.

התאמה בדיעבד

בכל מקרה של היזכרות בחלום לאחר שהארוע אליו הוא מתייחס כבר אירע (זה המצב ברוב במקרים בהם מדווח על "חלום נבואי"), קיימת סכנה של שינוי הזיכרון המקורי. מידע שקיבלנו אודות הארוע שהתרחש משפיע ומתערבב עם פרטים שאנו זוכרים מהחלום. זוהי תכונה ידועה של הזיכרון האנושי שהודגמה במחקרים רבים (דברים מגיעים לידי כך שניתן לשתול באנשים זכרונות של ארועים שכלל לא קרו להם, אך בכל זאת יזכרו כחוויה אישית).
כמובן שאדם שמאמין (או רוצה להאמין) ב"כוחות הנבואיים", יפרש עוד ועוד פרטים בחלום כך שיתאימו למאורע שהתרחש. אם למשל בחלום על תאונת דרכים הופיע גם טווס, ואילו באירוע התאונה האמיתי לא נראה טווס בשטח, ניתן לחפש התאמות מאולצות: אולי הופיע טווס (או עוף גדול אחר) על שלט פרסומת באזור התאונה, או על חולצתו של אחד המעורבים בתאונה, או על כריכת ספר שהנפגע קרא לאחרונה, וכו'. כשיודעים בדיעבד מה מחפשים, קל מאוד למצוא התאמות. (כל נבואות נוסטרדמוס בנויות למעשה על עיקרון זה: אף אחת מהנבואות לא היתה שימושית כדי להתריע מראש על אירוע. ההתאמות התבצעו תמיד לאחור – לאחר שקרה ארוע נמצאו נבואות שניתן לפרש אותן במתייחסות אליו).

עד כמה נדיר אם כך מקרה בו אחד מעשרות אלפי החלומות שאדם מסוגל להזכר בהם בימי חייו יתאים לאחד מעשרות אלפי הארועים השונים ששוטפים את חיינו? ניתן לנסות להעריך את הסיכוי שאדם מסוים יחווה חלום נבואי בדרגה "מדהימה" במהלך חייו. המספרים תלויים כמובן במידת ה"מדהימות" שאנו מחפשים. נניח לרגע סיכוי קלוש של 1:1000 שאדם מסוים יחווה חלום נבואי מדהים-ממש במהלך חייו. לגבי אדם מסוים הסיכוי נשמע קטן, אך כאן אנו מגיעים לנושא הקריטי הבא.

כמות החולמים הרלוונטיים

אנחנו לא חיים לבד. אולי לא נחווה חלום נבואי "מדהים" באופן אישי, אך נתרשם גם אם אחד ממכרינו יספר לנו על כך, או אפילו אם נקרא על כך בעיתון. באנגליה חיים כ-50 מליון תושבים, בארה"ב כ-300 מליון, כלומר, במשך חייו של אדם יתרחשו כ-50,000 מקרים של חלום נבואי מדהים באנגליה לבדה, וכ-300,000 בארה"ב. כשרואים את המספרים הללו, מפתיע שאנו לא שומעים על יותר מקרים של חלומות נבואיים!
זהו "חוק המספרים הגדולים באמת" שמוכר לנו מהגרלות הלוטו – אמנם הסיכוי לזכות בלוטו הוא אחד לכמה מיליונים, ולמרות זאת, כמעט בכל שבוע יש זוכה, וזאת מכיוון שמיליונים משתתפים בכל הגרלה. הסיכוי שמאורע אחד כלשהו יתרחש, מתוך המון מאורעות מאוד לא-סבירים, הינו גבוה ביותר.
מנקודת מבטו של הזוכה בלוטו מדובר אולי בנס, אך מנקודת מבטם של מארגני ההגרלה ושאר תושבי המדינה, זה היה אך צפוי שמישהו יזכה גם השבוע.

סימנים מקדימים

לעיתים הנבואה אינה כה מפתיעה כפי שנראה לצופה מן הצד שאינו מצוי בפרטי הארוע. אנקדוטות מדהימות רבות מאבדות מעוצמתן כאשר מסתבר כי היו סימנים מקדימים לארוע, שהיו ידועים לחולם. לעיתים אנו, החולמים הפוטנציאליים, אפילו לא מודעים לסימנים אלה באופן מלא. למשל:
במהלך ביקור אצל הדוד האהוב, יתכן וקלטנו חיוורון, חוסר חיוניות, עיגולים כהים סביב העיניים או כל סימן אחר שהיה מדליק נורה אדומה אצל רופא. למחרת חלמנו שהוא חלה במחלה קשה וכעבור שבועיים הסתבר לנו שצדקנו. האם החלום היה נבואי?
יתכן כי היו דיבורים על חוסר בטיחותו של גשר מסוים להולכי רגל. אנשים רבים מוטרדים מהעניין, כמה הורים ביקשו מילדיהם לא לחצות את הגשר ובאחד הימים אפילו נערכה הפגנה מקומית בדרישה לבנות את הגשר מחדש. והנה, יום אחד קורה אסון, הגשר מתמוטט וכמה אנשים נהרגים. עד כמה נהיה מופתעים עכשיו אם ייוודע לנו שלא אחד, אלא שלושה הורים שונים חלמו על גשר מתמוטט ועל יקיריהם שנפגעים, בחודשים שקדמו לארוע? מהר מאוד יעלמו מעל דפי ההיסטוריה האזכורים לגבי כל אותם אתרעות וחששות, ותישאר רק האנקדוטה על החלום ה"נבואי" שהתגשם.

*

נחזור כעת לחלום ההתנקשות של לינקולן. את הסיפור הזה ניתן למצוא בכל ספר שמנסה להאדיר את כוחותיהם העל טבעיים לכאורה של החלומות. אך ברוב המקרים הקוראים אינם מקבלים את התמונה המלאה. ג'ו ניקל, בלש, קוסם, מורה, כותב ספרים וחבר באגודות ספקנים שונות החליט לבדוק את הנושא יותר לעומק. כשבדק את ספר הזכרונות של אותו חבר לו סיפר לינקולן על החלום, הסתבר כי לאחר שהחבר שמע את סיפור החלום והביע את טרדתו מהעניין הרגיע אותו הנשיא כי לא הוא אלא אדם אחר נהרג בחלומו, כלומר, היה זה נשיא אחר.
מעבר לכך, ללינקולן היו כל הסיבות לחשוש מהתנקשות. הוא הוזהר לא פעם מפני נסיונות התנקשות (נסיון ראשון סוכל מיד לאחר הכתרתו הראשונה), קיבל כמה מכתבי איום על חייו, ופעם אחת אפילו חוררה מגבעתו מכדור של אדם שניסה להתנקש בחייו. עם רקע כזה, חלום על התנקשות לא נראה כל כך מפתיע.

לסיכום, כשמתמזל מזלנו להיתקל באופן אישי בחלום ש"התגשם" אנו מתמלאים התרגשות, וזה מובן. מנקודת מבטו של היחיד מדובר בנס של ממש. אך אם נסתכל על התמונה הרחבה יותר, נבין עד כמה מאורע "מדהים" כזה הינו למעשה צפוי, ואף מחויב המציאות.

הערה: בכל הדיון לעיל התעלמתי כמובן ממקרים של דמיון פרוע, הגזמות, שמועות לא מבוססות, אגדות אורבניות ואף רמאויות מכוונות, מקרים שלצערנו נתקלים בהם לא מעט, במיוחד ככל שמתקרבים למחוזות ה"על טבעי" – מחוזות בהם הונאה עצמית מחד, ורדיפת אגו, בצע ופרסום מאידך, משחקים, כך נראה, תפקיד מכריע.

לקריאה נוספת: