19 ביולי 2012 מאת dgilad

פלצבו 4 – אז יש בו או אינבו?!

את הרשומה הקודמת סיימנו בתחושת בלבול רצינית. לי לפחות, נדרשו ימים רבים בשביל להבין מה קורה כאן: האם הפלצבו הוא מיתוס או תופעה רבת עוצמה?

מצד אחד פגשנו חוקרים שהראו שכאשר מנקים את כל ההטיות וגורמי ההחלמה הטבעית, לא נותר כמעט שום הבדל בין מקבלי טיפול דמה לבין אלה שלא קיבלו טיפול כלל, כלומר אפקט הפלצבו הוא מיתוס בלבד. מצד שני, סקרנו שורת מחקרים ארוכה שהראתה כי התניה קלאסית, ציפייה ומנגנוני למידה שונים, בכוחם ליצור אפקטים מרשימים לטיפולי פלצבו. מה קורה כאן?

ברשומה זו אנסה לפזר מעט את הערפל.

השוואת תפוחים ותפוזים. ותמרים. ושזיפים.

פירות יבשים (ויקיפדיה)

נחזור למחקרים של החוקרים הדניים, אלה שטענו כי הפלצבו הוא למעשה מיתוס, ונבחן אותם ביתר דקדקנות. בחינה זו תספק לנו כמה רמזים טובים לבלבול הגדול.

במידה רבה ערבבו החוקרים הדניים בסקירת-העל שלהם תפוחים, תפוזים, תמרים ושזיפים (ואולי גם כמה צימוקים). כשבוחנים תתי קבוצות של המחקרים שנכללו בסקירה מגלים כי אפקט פלצבו כן הראה עדיפות על פני חוסר טיפול, במצבים הבאים (החוקרים מציינים זאת בעצמם):

* טיפולים שכללו התערבות פיזית (למשל דיקור דמה), לעומת מתן גלולה. => אנחנו יודעים כבר שגודל האפקט מושפע מרמת הציפייה, ומרמת הרושם של הטיפול, ולכן ממצא זה אינו מפתיע.

* מחקרים שמטרתם העיקרית היתה לבדוק את אפקט הפלצבו, לעומת ניסויים קליניים. => סביר מאוד שהפרוטוקול היה מתאים יותר לחשיפת האפקט במלוא עוצמתו.

* מחקרים בהם לא נאמר לנבדקים כי יתכן שהם יקבלו טיפול דמה, כלומר, הם היו משוכנעים שטיפול הדמה שהם מקבלים הוא אמיתי. זה אינו מצב הדברים האופייני לניסויים קליניים בהם הנבדק מיודע מראש כי בסיכוי של 50% (בד"כ) הוא לא יקבל את הטיפול האמיתי. => גם עובדה זו לא מפתיעה, שכן רמת הציפיות נמוכה הרבה יותר אם המטופל יודע שיתכן ולא יקבל טיפול אמיתי.

* טיפולים בהם החולים מעריכים באופן סובייקטיבי את מצבם (למשל כאב או דכאון) לעומת מדידות אובייקטיביות (למשל לחץ דם או רמת סוכר). => נקודה קריטית אליה נחזור מיד.

בהקשר זה כדאי להאיר נקודה נוספת. עובדה ידועה היא כי חלק מהנבדקים מגיבים טוב לפלצבו וחלק אינם מגיבים. לא ידוע עדיין מה מאפיין את אלה שמגיבים לעומת אלה שלא. מצד שני, ברוב המקרים התוצאות המדווחות במחקרים הן ממוצע התגובות של כלל הנבדקים (מגיבים ושאינם מגיבים). ערבוב זה מחביא במידה רבה את עוצמת אפקט הפלצבו בקרב תת קבוצת המגיבים. (מובן שיש כאן בעיה של ביצה ותרנגולת, שכן אם לא נדע להגדיר מראש מי הם אלה שיגיבו, אפשר תמיד לבחור רק את אלה שהגיבו טוב, אולי גם מסיבות מקריות לחלוטין או שאינן קשורות לפלצבו. זו רק נקודה למחשבה. יתכן שבעתיד נדע לחזות מי הם האנשים שיגיבו טוב לפלצבו, ואז ברור שלהפרדה כזו לתת קבוצות יש הצדקה).

נראה שהדנים הלכו קצת רחוק מדי במסקנותיהם הנחרצות.

שיפור אובייקטיבי או סובייקטיבי בלבד?

אולי לא שמנו לב, אבל הרוב המכריע של הממצאים בדבר כוחו של הפלצבו עולה מהערכות החולים עצמם. תחושה של שיפור והקלה בסימפטומים, הרגשה טובה יותר, כאבים חלשים יותר – כל אלה הינם גורמים שקשה עד בלתי אפשרי למדוד בצורה אובייקטיבית.

לפני שנמשיך, נחדד קודם את ההבחנה בין מחלה (disease) לבין חולי (illness).

מחלה	חולי
תפקוד ביולוגי-פיזיולוגי לקוי	חוויה של בריאות לקויה
משפיעה באופן שלילי על האורגניזם	משפיע באופן שלילי על האדם
מוסברת ע"י תיאור התהליכים הפיזיולוגיים שמתרחשים בגוף	מוסבר ברמת התופעות, כחוויה
יכולה להתקיים ללא חולי, אם אינה מתבטאת בצורה סימפטומטית	יכול להתקיים ללא כל מחלה מאובחנת

כמובן שברוב המקרים יש קשר חזק בין מחלה לחולי: המחלה (הליקוי בתהליכים הפיזיולוגים) באה לידי ביטוי בסימפטומים, שנחווים כחולי.

חשוב להדגיש עוד, כי אין בהבחנה זו להקל ראש בחשיבות ו"ממשות" מצב החולי. חולי הוא הדרך בה הגוף מבטא את עצמו בפני האדם הסובל. ביטוי זה יכול להיות הן סובייקטיבי (כאב, חרדה) והן אובייקטיבי (קושי בתנועה, בנשימה). נוסף על כך, היות ולחוויות סובייקטיביות יש בסופו של דבר ביטוי בתפקוד המוח, חוויות אלה יכולות אף להימדד באופן אובייקטיבי ע"י הדמיה של פעילות המוח, או מדידת רמות הכימיקלים בדם. עובדה זו מקשה למתוח גבול ברור בין אובייקטיבי לסובייקטיבי.

העדויות המחקריות בקשר לאפקט הפלצבו מצביעות על כך שהוא עוזר בעיקר בהקלה על החולי, ולא בריפוי המחלה. התחום הנחקר והמובן ביותר היום בקשר לפלצבו הוא תחום הכאב, שהוא בעיקרו ביטוי של חולי. העדויות העיקריות לכוחו של הפלצבו מגיעות מניסויים מעבדתיים (על אנשים בריאים בד"כ) שהדגימו הקלה סימפטומטית קצרת טווח.

קיימות עדויות מועטות לגבי יכולתו של הפלצבו לרפא מחלות ע"י שינוי אובייקטיבי מדיד בפיזיולוגיה של המחלה בגוף. עובדה זו מקבלת חיזוק במחקר הדני.

לגבי מחקרים שהראו לכאורה שינויים אובייקטיביים – רובם לא השוו בין מקבלי פלצבו לכאלה שלא קיבלו טיפול כלל, ולפיכך מסקנותיהם שנויות במחלוקת (שכן יתכן שמקור השיפור הוא בהחלמה טבעית).

גם במקרים בהם ניכר שיפור בתפקוד האובייקטיבי של החולה, לא תמיד מוצאים לכך תמיכה ברמה הגופנית ממש. כיצד הדבר יתכן? נזכר בסיפור על האישה שבדק הייגארת', שתפקוד ידה השתפר לא בזכות שיחרור המרפק הנעול, אלא בזכות העובדה שהיא פיצתה על מגבלות התנועה שלה ע"י גמישות יתר בחלקים אחרים של הזרוע. באופן דומה נמצא כי סובלים מהפרעות שינה דיווחו על שיפור סובייקטיבי במצבם לאחר שקבלו טיפול פלצבו, אך בפועל לא היה כל שיפור אובייקטיבי במצבם.

קיימות עדויות לשיפורים במדדים אובייקטיבים בניסויים בחיות, תוך שימוש במנגנון ההתניה הקלאסית, אך הם לא הודגמו עדיין בניסויים על בני אדם (למידע נוסף בקשר לחוסר הראיות לשיפור אובייקטיבי ראו עמ' 6-7 במאמר זה).

הניסוי הבא ממחיש בצורה מאוד ברורה את הנקודה. במסגרת מחקר שהתפרסם בקיץ 2011 בחולי אסתמה, קיבל כל נבדק שלוש סדרות של ארבעה טיפולים שונים בכל אחת (בסדר אקראי):

1) טיפול במשאף עם חומר פעיל

2) טיפול במשאף עם חומר בלתי פעיל

3) טיפול בדיקור דמה (בעזרת מחטים מיוחדות שלא נכנסות לגוף)

4) אי מתן טיפול.

מכיוון שבשלב זה אנחנו כבר מומחי פלצבו, נדקדק ונעיר כי שני הסוגים הראשונים של הטיפול ניתנו בסמיות כפולה (גם המטפל לא ידע אם קיבלו משאף עם חומר פעיל או דמה), דיקור הדמה היה רק בסמיות מצד המטופל (המטפל ידע כי מדובר בדיקור דמה), וקבוצת אי הטיפול לא היתה בסמיות כמובן, שכן כולם ידעו מי לא קיבל טיפול באותו היום. נוסיף ונציין כי קבוצת "אי מתן טיפול" שונה מקבוצה שלא היתה משתתפת בניסוי כלל, מכיוון שכל ההטיות שהזכרנו הנובעות מעצם העובדה כי הנבדקים משתתפים בניסוי, מקבלים יחס ותשומת לב, עוברים בדיקות תפקודי ריאה, רוצים אולי לרצות את המטפל וכו', הטיות אלה פועלות על קבוצה זו. יחד עם זאת, קבוצה כזו כן תנקה גורמים של תנודות טבעיות במחלה למשל.

התוצאות היו מאלפות:

כשהתבקשו הנבדקים להעריך את השיפור במצבם בעקבות הטיפולים, לא היה הבדל גדול בין שלושת הטיפולים – כולם הניבו שיפור משמעותי במצב החולים, לעומת אי מתן טיפול (שם ניכר בכל זאת שיפור, אך הרבה פחות מרשים). במילים אחרות, לחומר הפעיל לא היה יתרון מובהק על פני טיפולי הפלצבו, ככל שהדבר נוגע להערכות החולים.

אבל מה קורה כשבודקים את מצב החולים בצורה אובייקטיבית (ע"י בדיקת תפקודי ריאה)? מסתבר שהתמונה שונה לחלוטין:

כל היתרון של טיפולי הפלצבו על אי מתן טיפול נעלם (למרות שעדיין נראה שיפור אובייקטיבי מסוים בשלושת המקרים – כנראה תנודות טבעיות במחלה), ואילו החומר הפעיל עשה את העבודה בצורה ברורה.

תוצאות אלה מדגימות את הטענה כי הפלצבו מתבטא בשיפור סובייקטיבי בהרגשה אך לא בשיפור אובייקטיבי במצב הפיזי.

מעניין לא פחות להשוות מה קרה בכל אחד משלושת המפגשים הטיפוליים שקיבל כל נבדק, כלומר, איזה אחוז מהנבדקים הגיב באופן אובייקטיבי למשאף הפלצבו בכל שלוש הפעמים שקיבל אותו? רק בפעמיים? רק בפעם אחת? אף פעם? וכך לגבי כל שאר המצבים. גם כאן הממצאים מאירי עיניים ("מגיב" מוגדר מי שמדד תפקודי הריאה שלו השתפר ביותר מ-12%):

בעוד ש-62% מהנבדקים הגיבו למשאף עם החומר הפעיל בכל 3 הפעמים שקיבלו אותו, רק 3% הגיבו בכל שלוש הפעמים לכל אחד מהמצבים האחרים. הרוב המכריע הגיב להם פעם אחת מתוך שלוש, אם בכלל.

לאור העדויות שיש בידינו היום, אפשר להגדיר את תגובת הפלצבו כאוסף מנגנונים פסיכולוגיים-נוירולוגיים שמקלים על חווית החולי של האדם (גם אם ברמה הסימפטומטית בלבד).
הציפייה להחלמה, הרצון להחלים, האמון במטפל ובטיפול, היחס האמפתי, המעודד ומפיח התקווה והבטחון מצד המטפל – כל אלה מקטינים את המתח, החרדה ותחושת אי הוודאות של המטופל ומקלים על התמודדותו עם המחלה.
במובן זה אפקט הפלצבו הינו מרכיב נלווה ומעצים הן למרכיב ההחלמה הטבעית והן להליך הטיפולי הפיזיולוגי (חומר כימי או פעולה ניתוחית למשל), למרות שכשלעצמו כנראה שאינו משפיע על מהלך המחלה ברמה הפיזיולוגית-אובייקטיבית.

עד שלא תמצאנה עדויות ברורות לפעילות קלינית ממשית של טיפול פלצבו, נראה לי שהגדרה זו משקפת את מצב הידע כיום ותוכל לשמש אותנו כאשר נעבור לדון בטיפולים מבוססי פלצבו.

סיכום ביניים

המודל הבא יעזור לנו לעשות סדר בבלגן (בניתי אותו על סמך חלקי מודלים שמצאתי במקורות השונים שהוזכרו + הבנתי את הדברים).

לחצו על התרשים לפתיחה בחלון נפרד:

בראש המודל מופיע המצב הרפואי הנידון. ראינו שאין דין כאב כדין רמת-הורמון, סרטן-הלבלב או עצם-שבורה, וכי אי אפשר להסיק מסקנות ישירות מתגובת פלצבו במצב אחד לגבי תגובת פלצבו במצב רפואי אחר.

המרכיב הבא הוא מרכיב "השיפור הטבעי", מרכיב שלא ניתן לנטרל בשום ניסוי. מדובר בהתמודדות אוטומטית ואף בלתי מודעת של הגוף עם המצב הפיזיולוגי הלקוי.

מתחת נפגוש הטיות שנובעות מעצם העובדה שהנבדק יודע כי הוא נמצא תחת מעקב רפואי. אני לא חושב שנרצה להגדירן כחלק מתגובת הפלצבו.

המרכיב הבא אשר מכונה "המעטפת הטיפולית" כולל בתוכו אלמנטים רבים עליהם הרחבנו את הדיבור קודם לכן: מנגנוני הציפייה, ההתניה, המוטיבציה, האמון בטיפול ובמטפל, אמונו של המטפל בטיפול, יחסי המטופל-מטופל, הסביבה הטיפולית – המקום, האוירה, המכשור שמסביב, הרושם, כל אלה יכולים להיות בעלי השפעה משמעותית על הדרך בה המטופל תופש את הטיפול ואת מצבו. מרבית המנגנונים במעטפת הטיפולית דורשים מודעות מצד המטופל בכדי להשפיע.

המרכיב ברמה הבאה הוא מרכיב "הריפוי הטכנולוגי". ברמה זו ניתן חומר כימי פעיל, או מתבצע הליך פיזיולוגי/כירורגי בעל יעילות מוכחת. יעילות זו מובטחת גם אם החולה אינו בהכרה. ברמה הזו ניתן לתת תרופת דמה או הליך-דמה אחר. זו הרמה אליה מתייחסים כשמדברים על פלצבו כעל "חומר אינרטי, חסר כל פעילות רפואית".

נסקור בזריזות את המהלכים והתהפוכות בהם פגשנו עד כה, לאור המודל המוצע.

בתחילת הדברים נתקלנו במקרים בהם ספקנים חשדו כי טיפול מסוים הינו שרלטנות. כדי לחשוף את הדבר הם השוו בין מסלול 5 (מתן הליך "אמיתי" לכאורה) לבין מסלול 4 (מתן הליך דמה), והראו כי אין הבדל ביניהם. המסקנות שעלו הן כי ההליך "האמיתי" שהודגם הינו מעשה שרלטנות, וכי אלמנטים רבי עוצמה אחרים (ששייכים ל"מעטפת הטיפולית") אחראים על התוצאות.

הלקח הופק, ובמשך עשרות שנים התמקדו הניסויים הקליניים של תרופות וטיפולים חדשים בהשוואה בין מסלולים 4 ו-5 בכדי לזקק את האפקטיביות האמיתית של ההליך הנבדק. במקרים רבים הפיקו שני המסלולים תוצאות מרשימות, והמסקנה היתה כי אפקט הפלצבו עצום מימדים.

אבל אז הבינו כי למעשה שכחו להשוות את התוצאות למסלול 1, כלומר למצב בו לא ניתן טיפול כלל.

במילים אחרות, האם אפקט הפלצבו שבמסלול 4 נובע מכוחה של המעטפת הטיפולית או מריפוי טבעי? לשם כך צריך להשוות בין מסלול 4 (שכולל את המעטפת הטיפולית) לבין מסלול 1 (שאינו כולל אותה). כשאספו החוקרים תוצאות של ניסויים קליניים בהם היה מידע על שלושת המסלולים (1, 4 ו-5), גילו כי התוצאות במסלול 4 היו דומות מאוד לתוצאות במסלול 1, כלומר אפקט הפלצבו הינו זעום, והממצאים מוסברים ע"י שיפור טבעי במצב.

אבל ניסויים אחרים (בעיקר בכאב, וכאלה שנועדו לבדוק את אפקט הפלצבו עצמו ולא יעילות של תרופה חדשה) הראו תמונה אחרת לגמרי. ממחקרים אלה עלה כי קיים הבדל משמעותי בין הפלצבו לבין אי טיפול. כיצד מיישבים את הסתירה הזו?
בחינה מדוקדקת יותר מראה כי קיים טווח גדול מאוד במידה בה המעטפת הטיפולית תורמת לאפקט הפלצבו. בניסויים הקליניים שבודקים תרופות חדשות השפעת ה"מעטפת הטיפולית" קטנה מאוד. היחס לנבדקים מצומצם וקורקטי בד"כ, הם מודעים לכך כי יתכן ויקבלו פלצבו ולפיכך הציפיות שלהם נמוכות יחסית, וכד'. למעשה החוקרים השוו בעיקר את מסלול 3 (בו למעטפת הטיפולית תרומה זעומה לאפקט) עם מסלול 1, בו אין מעטפת טיפולית כלל. לא פלא אם כך שהאפקט היה מוגבל ביותר.

ממחקרים שהתמקדו באפקט הפלצבו עצמו למדנו הרבה על הגורמים והמנגנונים השונים שפועלים במסגרת "המעטפת הטיפולית".

כדי להעריך את תרומת המעטפת הטיפולית לבדה לאפקט, בנפרד מההליך המדומה, ביצעו החוקרים השוואה בין טיפול אמיתי גלוי לסמוי (השוואת מסלול 5 ל-6), וההבדלים שנמצאו (בעיקר בחקר משככי כאבים) היו מרשימים, כלומר, גם בטיפולים "אמיתיים" למיניהם מרכיב המעטפת הטיפולית משמעותי.

לסיכום, הדגשנו כי רוב המידע האיכותי שהצטבר עד כה לגבי אפקט הפלצבו נובע ממחקרים בתחומים מאוד מסוימים, באנשים בריאים ולטווחי זמן קצרים (בעיקר כאב – אותו קל לעורר באופן ניסויי). רוב העדויות מצביעות על הקלה בסימפטומים כפי שהם מתוארים באופן סובייקטיבי ע"י המטופל, ולא על ריפוי פיזי של ממש שניתן למדוד באופן אובייקטיבי.

אחת המחלוקות העיקריות והמהותיות ביותר בתחום כרגע היא האם, ואם כן עד כמה ובאיזה מצבים, יש לטיפול-דמה השפעה קלינית אובייקטיבית.

מצוידים בהבנות אלה, הגיע הזמן לעסוק בסוגיה הטעונה ביותר: אם טיפולי דמה מקלים על סבלו של המטופל ועל התמודדותו עם מצבו הרפואי הלקוי (לעיתים באופן מרשים), למה לא לתת טיפולי-דמה?

נעסוק בכך ברשומה הבאה.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

6 ביולי 2012 מאת dgilad

פלצבו 1 – האפקט המתעתע

הקדמה

בסדרת הרשומות הזו אעסוק באחת מהתופעות המרתקות, המורכבות והשנויות ביותר במחלוקת בהן יצא לי להיתקל עד כה – אפקט הפלצבו, או Placebo באנגלית. בעברית המונח נקרא "אינבו" מסיבות שיובהרו מיד.

התופעה חובקת תחומים רבים ומגוונים: רפואה על תחומיה השונים, פסיכולוגיה, פילוסופיה (סוגיית גוף-נפש) ואף מוסר, ומכאן גם נובעת המורכבות העצומה של הנושא. במהלך העשור האחרון פורח המחקר בתחום, מה שמבטיח כי ניתקל במחקרים עדכניים רבים במהלך מסענו.

בויקיפדיה בעברית מוגדר: אפקט פלצבו מתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה (שהוא חושב שאמור לעזור לו), או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל" בתרופה, אך מצבו משתפר. התופעה מתרחשת גם בטיפולים אמיתיים – מצבו של החולה משתפר בחלקו ללא קשר לתרופה שקיבל.

בויקיפדיה באנגלית מוגדר: הפלצבו הוא חומר דמה או הליך טיפולי חסר השפעה רפואית למחלה או מצב רפואי אחר, שמטרתו להונות את המטופל. לפעמים מטופלים שמקבלים טיפול פלצבו יהנו משיפור נתפש או אמיתי במצבם הרפואי, תופעה שנקראת אפקט הפלצבו.

כבר מעיון קצר בהגדרות הללו עולות שאלות רבות, כגון:

* מה המשמעות של "חסר השפעה רפואית" מצד אחד, ו"שיפור אמיתי במצבם הרפואי" כשהם נאמרים באותו המשפט?
* איך יתכן שמצבו של החולה משתפר בעקבות טיפול שאינו כולל את המרכיב הפעיל?
* האם יש גורמים חבויים נוספים שעשויים לגרום לשיפור במצבו של החולה שאינם קשורים לאותו "טיפול דמה" שניתן? האם הם חלק מאפקט הפלצבו?
* מה מתחבא מאחורי "שמטרתו להונות את המטופל"? האם זה המצב תמיד? ואולי מטרתו לעזור למטופל? שכן באותו משפט נאמר "לפעמים מטופלים… יהנו משיפור נתפש או אמיתי במצבם הרפואי".

הנה כבר עלינו על כמה מנקודות המפתח בהן נעסוק בהרחבה בהמשך.

אנסה לפרוש בצורה מסודרת וברורה ככל יכולתי (וככל האפשר) את הידוע כיום בנושא. הקושי העיקרי בו נתקלתי בהכנת התחקיר הזה היה ריבוי הדעות בתחום מצד חוקרים שונים, עד כדי סתירות מוחלטות במסקנות אליהן הם מגיעים. חלק גדול מהסתירות נפתרו עם השנים ע"י הגדרת מושגים ברורה יותר, הבחנות טובות יותר בין מקרים והפרדת העובדות מהפרשנות שלהן. בכל זאת, חילוקי דעות משמעותיים עדיין מצויים בתחום.

הסדרה מונה חמישה חלקים, והיא תיקח אותנו למסע הפכפך, מלא טלטלות ודורש ריכוז.
הפרק האחרון בסדרה יתמקד בצדדים היותר טעונים של הנושא, לכן הייתי מציע להתאפק עם הויכוחים הסוערים לגבי אתיקה, הקשר בין פלצבו לרפואה אלטרנטיבית וכו', ולנהל אותם בעקבות החלק האחרון, לאחר שנצבור ידע מעודכן בתחום.

תודותי לד"ר קרן לנדסמן, מתמחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, אשר קראה את החומר והעירה הערות מועילות. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה – סוף העולם – מבט מהיציע (על מציאות ומחלות אחרות). כמו כן תודות לאיציק שוחט – סטאז'ר, אשר עבר גם הוא על החומר והעיר הערותיו.

נצא לדרך!

קצת היסטוריה

מֶסְמֶר(ויקיפדיה)

פרנץ מֶסְמֶר שפעל בצרפת בסוף המאה ה-18, טען שביכולתו לרפא שלל מחלות באמצעות מים ממוגנטים, שפועלים, לטענתו על "המגנטיות החייתית של המטופלים". האפקטים של הטיפול היו דרמטיים ביותר. אנשים אף הגיעו לעילפון כתגובה לאותם מים מיוחדים.

אך היו גם ספקנים. ב-1785 כינס לואי ה-16 ועדה מלכותית לבדיקת הנושא. הועדה, שכללה את בנג'מין פרנקלין, ערכה ניסויים בהם הוצבה כוס אחת של מים "ממוגנטים" בין ארבע כוסות זהות שמולאו במים רגילים. מתנדבים בחרו כוס באקראי ושתו ממנה. עדיין היו מקרי התעלפות, אך לאו דוקא משתיית המים הממוגנטים…

בסיום הניסוי תמונת המצב התבהרה: לא נמצא כל קשר בין הכוס ממנה שתו המתנדבים לבין הסימפטומים שהם פיתחו או לא פיתחו. המסקנה – התגובות נבעו מהציפייה בלבד שיקרה משהו, בלי קשר לסוג המים שהיו בכוס. מסקנה נוספת היתה כי מסמר היה רמאי. זה היה ככל הנראה אחד מהניסויים הקליניים המתועדים הראשונים בהיסטוריה, בהם יושם הרעיון של סמיות, כלומר, מצב בו המטופלים לא יודעים אם הם מקבלים את הטיפול המיוחל או טיפול מזויף. (באופן אירוני, אך צפוי עבור מי שכבר עקב אחר דרכי התפשטותן של אשליות, תנועת "המגנטיות החייתית" לא רק שלא דעכה אלא אף התחזקה בזכות הפרסום לה זכתה בעקבות כל ההתעסקות בנושא).

המושכנים של פרקינס (ויקיפדיה)

כעבור שנים אחדות, ב-1796, התרחש דבר דומה באמריקה. הפטנט הרפואי האמריקאי הראשון הוענק לאלישע פרקינס, שהמציא זוג מוטות מתכת המסוגלים למשוך כאבים החוצה מאנשים. Tractors הוא קרא להם ("מושכנים").
מספיק היה להעביר את המוטות ברפרוף מעל לשטח הכואב במשך כמה דקות כדי שהם ישאבו את "הנוזל החשמלי המזיק שמונח בשורשו של הסבל". (בכל תקופה משתמשים הנוכלים במושגים מחזית המדע בכדי להעניק למעשי השרלטנות שלהם אצטלה מדעית. בתקופה ההיא זה היה חשמל. בימינו משתמשים ב"תורת הקוואנטים" או "תורת הכאוס" למטרה זו).

פרקינס התגאה באלפי מטופלים מרוצים, זכה לתמיכת בתי ספר לרפואה ולהתעניינות מצד דמויות מפורסמות כמו ג'ורג' וושינגטון למשל, שרכש זוג מוטות. עד מהרה הצטרף גם בנו של פרקינס לעסק המשפחתי ושניהם עשו ממון רב ממתן טיפולים וממכירת מוטות במחירים מרקיעי שחקים, מחירים אותם הצדיקו בטענה כי המוטות עשויים מסגסוגות מתכת נדירות שהעניקו להם את כוחות המרפא המיוחדים.

אך גם כאן הגיע לבסוף הספקן שהחליט לבדוק את הנושא.
הפעם היה זה רופא אנגלי בשם הייגארת' (Haygarth), אשר הכין זוג מוטות מזויפים (עשויים עץ מצופה בצבע מתכתי) שלא ניתן להבחין בינם לבין האמיתיים. ארבעה מתוך חמישה נבדקים דיווחו על שיפורים בבריאותם בין אם נעשה שימוש במוטות האמיתיים ובין אם במזוייפים.
הייגארת' הסביר את הממצאים המפתיעים בכך שהשפעותיהם החזקות של המוטות על מחלות נוצרות באמצעות הדמיון בלבד. כלומר, האמונה לבדה של מטופל בכך שהוא מקבל טיפול יעיל יכולה לגרום להטבה במצבו, או לפחות לגרום לו להאמין שמצבו הוטב.

כך למשל, כשטיפל הייגארת' באישה עם מרפק נעול בעזרת המוטות המזויפים, טענה האישה כי הניידות שלה השתפרה. למעשה המרפק שלה נשאר נעול, אך היא פיצתה על המגבלה בהגדלת הסיבוב של הכתף ומפרק כף היד. נחזור לנקודה מעניינת זו בהמשך.

אפקט הפלצבו הוא השם שהוענק להרגשה הטובה יותר לה זוכה האדם כתוצאה מטיפול שוא חסר כל יעילות רפואית. מקורה של המילה פלצבו הוא בלטינית, ומשמעותו "I Shall Please".

הייגארת' הבין עוד כמה דברים חשובים. הוא הבין כי אפקט הפלצבו מעצים למעשה גם טיפולים אפקטיביים, ושאל את עצמו כיצד אפשר להגדיל את האפקט עוד יותר. היות והאפקט נבע לדעתו מהאמון שהחולה רוכש בטיפול ובמטפל, הוא הסיק כי ככל שהמוניטין של הרופא, עלות הטיפול ומידת החדשנות שבו יהיו גבוהים יותר, כך יגדל אפקט הפלצבו. חלפו עוד 200 שנה עד שהשערות אלה זכו להוכחות מחקריות.

אנו מדלגים כ-150 שנה קדימה, אל חוקר מפורסם נוסף של אפקט הפלצבו: האמריקאי הנרי ביצ'ר (Henry Beecher). התעניינותו בנושא החלה בזמן מלחמת העולם השנייה, על רקע מצוקה קשה באמצעים לטיפול נאות בפצועי המלחמה. כשאזלה אספקת המורפיום החליט ביצ'ר לבצע ניסוי נועז. הוא הזריק לפצוע תמיסת מלח אך אמר לפצוע כי מדובר במשכך כאבים חזק. להפתעתו הפצוע נרגע מייד ולא הראה סימני כאב. הפלא חזר ונשנה עם פצועים רבים אחרים!

לאחר המלחמה הניח ביצ'ר את היסודות למחקר מסודר בתחום.

יעילותו של טיפול חדש

ננצל את ההזדמנות כדי לעצור לרגע ולחשוב – כיצד יודעים אם טיפול רפואי יעיל? (זה יכול להיות טיפול תרופתי, פיזי, ניתוח וכד').

נניח שליוסי כואב הראש. יוסי בולע תרופה ניסיונית נגד כאבי ראש ואכן למחרת הכאב נעלם. האם התרופה יעילה? נעמי לעומת זאת בלעה את התרופה, וכאב הראש שלה רק החמיר, אך חלף כעבור יומיים. האם התרופה לא יעילה?

קשה ללמוד משהו משני מקרים. יתכן שגורמים אחרים שאינם קשורים כלל לטיפול הם שהיו אחראים על השינוי במצב. כדי לקזז את השפעתם של גורמים בלתי ידועים כאלה ואחרים, יש לבדוק את הטיפול על מספר רב ככל האפשר של אנשים.
נניח כי 100 אנשים קיבלו את התרופה הניסיונית, ומצבם של 50 מהם השתפר באופן ניכר תוך יומיים. האם הטיפול מוצלח?

אין שום אפשרות לקבוע זאת כמובן, אם לא משווים את התוצאות לקבוצה של אנשים אחרים שסבלו מאותה בעיה אך לא קיבלו את הטיפול. אם מספרם של המחלימים גדול בצורה מובהקת בקרב קבוצת מקבלי הטיפול, אפשר לומר כי הוא יעיל.

אבל לאור המקרים שתארנו קודם, ברור שיש בעיה גדולה בהערכת היעילות של הטיפול, שהרי יתכן כי מצבם של החולים השתפר לא כתוצאה מהטיפול הספציפי, אלא רק מתוך הציפייה שמצבם ישתפר! כיצד נדע להבחין בין השניים?

אותם חלוצים היסטוריים שפגשנו קודם מצאו למעשה את הפתרון לסוגיה: צריך לדאוג שהחולים לא ידעו אם הם מקבלים טיפול או לא. לקבוצת הניסוי מעניקים את הטיפול האמיתי ולקבוצת הביקורת מעניקים טיפול-דמה, באופן שלא ידוע לנבדקים מי מהם מקבל מה. באופן כזה, הציפייה של כולם תהיה זהה, והגורם הזה ינוקה מההשוואה. אם יתגלה יתרון מובהק לאלה שקיבלו את הטיפול האמיתי, הרי שיש לו ערך מוסף מעבר לאפקט הפלצבו. אם התוצאות בשתי הקבוצות תהיינה זהות (טובות ככל שתהיינה), הרי שלטיפול אין תועלת רפואית ממשית כשלעצמו.

אם הטיפול האמיתי הוא מתן גלולה מסוימת, טיפול הדמה יהיה גלולה שנראית זהה לחלוטין אף אינה מכילה חומר פעיל. אם הטיפול הוא זריקה של חומר מסוים, טיפול הדמה יהיה זריקה נטולת חומר פעיל, וכד'.

מבחינת המטופל אסור שיהיה הבדל כלשהו בין הטיפול האמיתי לטיפול הדמה, כדי שלא יהיה הבדל בציפיות. הטיפול צריך להתקיים באותו המקום, ע"י אותם המטפלים, המטופלים צריכים לקבל אותם הסברים, אותו יחס, וצריך לעקוב אחרי התוצאות באותה תדירות ובאותו האופן בדיוק. שיטת ניסוי כזו נקראת שיטת הסמיות (Blind).

אך הסתבר שלא רק המטופל משפיע על אפקט הפלצבו, גם המטפל קשור לאפקט. אם המטפל יודע איזה מהמטופלים מקבל טיפול אמיתי ואיזה לא, הוא עלול להעביר מידע זה למטופל באופן לא מודע. משהו בנימת הקול עלול להיות שונה, באורך ההסברים, ביחס.

דוגמה מאלפת להשפעה עקיפה של החוקר אפשר למצוא במחקר הבא, שבדק מטופלים שסבלו מכאבים שלאחר ניתוח. המטופלים חולקו לשתי קבוצות. למטופלים בשתי הקבוצות נאמר אותו הדבר – הם יקבלו או פלצבו או משכך כאבים אמיתי.
למטפלים לעומת זאת, נאמר כי נבדקים בקבוצה האחת מקבלים פלצבו בלבד, בעוד חלק מהנבדקים מהקבוצה השניה יקבלו משכך כאבים אמיתי.
בפועל, השפעת הפלצבו היתה קטנה בהרבה בקבוצה לגביה האמינו המטפלים כי אין סיכוי שהמטופלים בה יקבלו משכך כאבים אמיתי. כל זאת ללא חילופי דברים בעניין בין המטפלים למטופלים!

לפיכך הפרוטוקול המקובל הוא סמיות-כפולה (Double-Blind) בו לא המטפל ולא המטופל יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי – טיפול מזויף.

זהו הסטנדרט הגבוה ביותר כיום לניסויים קליניים בטיפולים חדשים: קבוצה גדולה (אלפי נבדקים), מחולקת בצורה אקראית לשתי קבוצות – קבוצת ניסוי (מקבלת את הטיפול האמיתי) וקבוצת ביקורת (מקבלת טיפול דמה). החלוקה מתבצעת בסמיות כפולה (אף אחד לא יודע מי נמצא באיזו קבוצה).
בנוסף, רצוי שגם מי שמנתח את תוצאות הניסוי לא ידע מי קיבל טיפול אמיתי ומי – דמה. מצב כזה נקרא משולש-סמיות (Triple blind). פרוטוקול כזה מנקה את כל ההטיות שהזכרנו.

[דוגמה לתוצאות מביכות אליהן מגיעים חוקרים (אמיתיים או מדומים) כשהם לא משתמשים בפרוטוקולים של סמיות כפולה ומשולשת פגשנו כאן למשל – "על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו"].

כוחו המדהים של הפלצבו

בשנת 1955 פרסם ביצ'ר את המאמר המייסד והמצוטט ביותר בתחום – "The Powerful Placebo", בו סקר 15 ניסויים קליניים ומצא כי מצבם של כשליש מתוך למעלה מ-1000 נבדקים הוטב בעקבות טיפול הפלצבו לבדו.

במשך עשרות שנים של ניסויים קליניים בתרופות חדשות, חזרה התופעה שוב ושוב: עשרות אחוזים מקרב קבוצת מקבלי תרופת הדמה דיווחו על שיפור במצבם. חלק מהם אף פיתחו תופעות לואי המיוחסות לתרופה!

יתרה מזאת, מתועדים מקרים בהם אנשים פתחו קשיי גמילה עם הפסקת טיפול דמה. כך למשל, בניסוי בו ניתן טיפול הורמונלי לנשים ובדק את השפעת הפסקתו, נמצא כי 40% מהנשים מקבוצת הביקורת שקיבלו פלצבו סבלו מתופעות לואי!

טוב כמו פלצבו? נפסל!

וכאן מגיע כלל מנחה נוקשה בתהליך פיתוח תרופה חדשה: אם לא נמצא יתרון מובהק ומשמעותי לקבוצה הניסוי על פני קבוצת הביקורת (מקבלי הפלצבו), הטיפול מוכרז ככישלון ותהליך הפיתוח שלו מופסק. שנים של ניסויים קליניים ועשרות מיליוני דולרים יורדים לטמיון. דוגמאות לא חסרות:

מניות של חברה שפיתחה תרופה נגד אלרגיה (Peptide Therapeutics) צנחו ב33% לאחר שהתברר כי התרופה אינה יותר יעילה מפלצבו: בזמן הניסויים על נבדקים שהיו אלרגיים למזון מסוים 75% הגיעו למצב בו הם מתגברים על תופעות הלואי של אכילת מזון שמעולם לא הצליחו לאכול. ההפתעה הגיעה כשהתברר שגם 75% מהנבדקים בקבוצת הביקורת נהנו מאותו השיפור!
חברת התרופות Merck הכריזה על הפסקת פיתוח תרופה אנטי דכאונית (MK-869) שצפו לה הצלחה מקבילה לפרוזאק, היות והפלצבו עבד לא פחות טוב.

עובדות מדכאות על נוגדי דכאון?

סקירת-על משנת 1998 של ניסויים בתרופות נוגדות דכאון מצאה כי ניתן ליחס 75% מהיעילות שלהן לאפקט הפלצבו וגורמים כלליים אחרים ולא לטיפול עצמו. סקירה נוספת שכללה גם ניסויים שלא פורסמו (מן הסתם אלה שתוצאותיהן היו פחות טובות, אך הכללתם נותנת תמונה יותר אמיתית לגבי המצב כמובן), מצאה כי אין הבדל משמעותי בין התרופות לפלצבו, למעט מקרים קיצוניים של דכאון קשה. בנוסף, לא נמצא הבדל משמעותי בין שיעורי ההתאבדות או נסיונות ההתאבדות בין נוטלי תרופות נוגדות דכאון לבין נוטלי פלצבו.

הנה ציטוט מתוך מאמר בוושינגטון פוסט מ-2002: "במרבית הניסויים שנוהלו ע"י חברות התרופות בעשורים האחרונים, ביצועי גלולות סוכר [כינוי נרדף לפלצבו] לא נפלו, ואף עלו על ביצועי נוגדי הדכאון. חברות נאלצו לבצע נסיונות רבים רק כדי לקבל שני ניסויים שמראים תוצאות חיוביות של התרופות – המינימום שדורש ה-FDA לצורך אישור תרופה. היצרנית של פרוזאק נדרשה ל-5 נסויים כדי לקבל 2 תוצאות חיוביות, ויצרנית פאקסיל וזולופט נדרשה אפילו ליותר".

לפני שנצפה בכתבה בנושא, אציין כי המידע הזה שנוי במחלוקת. נדבר על כך בחלק הבא.

פלצבו לא רק בתרופות. גם בניתוחים!

במהלך השנים הצטברו עוד ועוד עדויות להשפעת אמונת החולה על הרגשתו, גם כאשר לא ניתן לו כל טיפול של ממש. הנה כמה דוגמאות מפורסמות:

ניתוח קשירת עורק החזה הפנימי – באמצע המאה ה-20, היה נהוג לטפל במקרים של תעוקת לב (שמתבטאת בכאבים בחזה) ע"י ניתוח בו היו קושרים את אחד העורקים. ההנחה היתה כי הקשירה תעלה את לחץ הדם בעורקים הכליליים, ותשפר את זרימת הדם ואת אספקת החמצן לשריר הלב. לפי עדויות המנותחים, הניתוח סיפק הקלה למספר חודשים.
בשנת 1955 חשד קרדיולוג בשם קוב (Cobb) ביעילות הטיפול, היות ונתיחות לאחר המוות של חולים לא הראו שום סימן לשיפור בזרימה. קוב ביצע ניסוי מבוקר פלצבו: בחצי מהחולים ביצע את הניתוח הרגיל, ובחצי השני ביצע רק חתך, לא קשר את העורק, ותפר חזרה. התוצאות היו זהות! רוב החולים משתי הקבוצות דיווחו על הקלה משמעותית שנמשכה כ-3 חודשים, ואז חזר המצב לקדמותו. לא היתה שום משמעות לקשירת העורק!

ניתוחי ברכיים להוצאת סחוס פגום – באמצע שנות ה-90 חשד מנתח אורתופדי ביעילות ניתוחי ברכיים מסוג מסוים שהיו נהוגים בעיקר בקרב ספורטאים. מאות אלפי ניתוחים כאלה היו מבוצעים מדי שנה, בעלות של אלפי דולרים לניתוח. היה ידוע כי מצבם של כמחצית מהמנותחים משתפר, אך לא היה ברור מה מנגנון השיפור. במחקר שהתבצע כדי לבדוק את הנושא חולקו 180 חולים בדלקת מפרקים ניוונית לשלוש קבוצות שקיבלו את הטיפולים הבאים:

קבוצה א' – טיפול מלא: 3 חתכים, הסרת סחוס ושטיפה במי מלח.
קבוצה ב' – טיפול חלקי: 3 חתכים ושטיפה במי מלח.
קבוצה ג' – פלצבו: 3 חתכים בלבד, ללא כל פעילות נוספת.

חברי קבוצות א' ו-ב' היו מרוצים מאוד מהטיפול, חשו שיפור משמעותי ביכולת ההליכה ואמרו כי ימליצו על הניתוח לחבריהם. באופן מפתיע, השיפור במצבם של ברי קבוצה ג' היה זהה!

סרטון על הניסוי תוכלו לראות כאן.

נראה כי מציאות הפלצבו עולה על כל דמיון!

אך בל ניחפז. ברשומה הבאה מה שלמדנו על אפקט הפלצבו עומד לעבור טלטלה משמעותית…

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

28 ביוני 2012 מאת dgilad

מגיפת רואי הנסתר

בהמשך ישיר לרשומה על ניסויי חישת העתיד, אני רוצה להביא בפניכם סיפור אישי מרתק ששלח לי אחד מקוראי הבלוג (שהעדיף להישאר בעילום שם). תודה על השיתוף!

לפני שלוש שנים השתתפתי בסדנא בה דיברו רבות על צורת החיווט במוח וכיצד הוא מתפתח. אחת ההרצאות המעניינות ששמענו הייתה על הדרך בה מתחדשים תאי עצב במוח. נאמר שם, שאם בעבר חשבו שאנחנו נולדים עם מערך מסוים של תאי מוח שרק מתים עם השנים, הרי שלאחרונה גילו שהמוח מייצר מיליארדים של תאי עצב חדשים מדי יום (Neuro Genesis), אך לרוב הם מתים בהמוניהם. הדרך היחידה לגרום להם להמשיך לחיות, להתחבר לאחרים וליצור רשתות עצביות היא ע"י איתגור של המוח. במילים אחרות – תאי העצב יצמחו וייצרו רשתות עצביות לקליטה ועיבוד של מידע רק אם נלמד משהו שמאתגר את היכולות הקוגנטיביות או נעשה משהו חדש הדורש מאמץ מוטורי למשל (כמו ללמוד לרכב על אופניים).

הסדנא, שהייתה רוחנית באופייה, התבססה על העקרון הזה כדי להסביר איך ניתן לפתח יכולות תפישה על-חושית (ESP) החבויות במוח, שהרי הכל עניין של חיווט ואימון.

השיטה בה הדבר התבצע הייתה פשוטה יחסית: לוקחים חבילת קלפי משחק רגילים (פוקר), מערבבים אותם, עורמים אותם כשפניהם כלפי מטה ואז מנסים "לקרוא" אותם, אחד אחד, כל פעם את הקלף הנמצא בראש החבילה.

שניים מהמשתתפים הוותיקים בסדנאות שתרגלו את היכולת הזו במשך תקופה ארוכה, הצליחו להדגים באופן עקבי זיהוי מדויק של 48-52 קלפים מתוך 52 קלפים שיש בחבילה!
הם גם לימדו את המשתתפים האחרים את הטכניקה. לפי ההסבר שלהם, מביטים בקלף (ומנסים לשמור על מוח שקט עד כמה שאפשר ללא הסחות דעת פנימיות וחיצוניות) עד ש"מופיע" על גב הקלף צל שמתעצב לסמל ולמספר של הקלף ההפוך.

פה ושם צצו ועלו סימני שאלה. שני ה"קוראים" המיומנים ביותר הצליחו "לקרוא" רק את החבילה שלהם. אם היו צריכים להחליף חבילה או לנסות אחת חדשה, אחוזי הקריאה שלהם צנחו פלאים, ועלו רק לאחר פרק זמן כלשהו (שבוע או יותר) של אימון עם חבילת הקלפים החדשה.

תרבות עניפה התפתחה סביב הנושא. מפגשים שלמים הוקדשו לתרגול היכולת לקרוא בצורה מדויקת את הקלף לפני הפיכתו. היתה תחושה של מרוץ אל התהילה – מי יצליח לזהות יותר קלפים לפני כולם. העניין זכה לפרסום נרחב כל-כך עד שאחת מאלופות ה"קריאה" אפילו זומנה לבדיקה מעמיקה של יכולותיה במעבדת מחקר מכובדת.

שנה לאחר מכן, בסדנא נוספת, הופתעתי לגלות שעשרות ממשתתפי הסדנא מגיעים לשיעורי הצלחה מדהימים של 40 קלפים ויותר, עד כדי "קריאת" חבילת קלפים שלמה ברצף ללא אף טעות!

אם בני ה"דור הקודם" של קוראי הקלפים נדרשו לכ-20-30 שניות בממוצע לזיהוי כל קלף, ולפעמים היו מניחים מספר קלפים בצד כי לא הצליחו לזהות אותם כלל, הרי שבני ה"דור החדש" הצליחו לקרוא כל קלף ב-3 שניות בממוצע. ממש עברו על החבילה כרוח סערה…

אחד המשתתפים שהדגים מול כולם את שליטתו המופלאה במלאכה סיפר שלימד את עצמו לעשות זאת בשישה ימים! משתתפת אחרת, שזיהתה נכון 30 קלפים במפגש שנעשה ביום הראשון לסדנא, הצטרפה תוך יומיים לנבחרת האלופים עם טעות אחת בלבד לחבילת קלפים שלמה! מישהי סיפרה שהצליחה לפתח את היכולת הזאת בזמן שהיתה מאושפזת לשבועיים בעקבות שבץ ולא יכלה ללכת. לטענתה זה העמיד אותה על הרגליים במהירות רבה וללא עקבות כלשהם לשבץ!

מצד אחד זו הייתה תגלית משמחת עבורי, ומצד שני – מזעזעת.
משמחת – שהרי אם הם יכולים, זה נמצא בתחום היכולת האנושית, וכל מה שצריך לעשות זה רק להתאמן בשקידה.
מזעזעת – משום שהתאמנתי באדיקות (פחות או יותר) אבל נותרתי הרחק מאחור עם זיהוי של משהו כמו 3 קלפים מתוך 52… והיה גם עניין הכבוד הרב שקיבלו אותם אנשים, (שזכו לקללות עסיסיות בתוך ראשי) והחגיגה שנמשכה סביבם בהערצה מוחלטת.

אקטע לרגע את שטף הסיפור כדי לשתף אתכם במחשבות שהתרוצצו במוחי למקרא הדברים.

האם מדובר בכוחות על טבעיים?

כנראה שלא.

למרות שהמחקר הפראפסיכולוגי נמשך כבר למעלה ממאה שנה, עדיין אין שום ראיות לביצוע דבר מסדר גודל כזה בתנאים מבוקרים (ראו למשל כאן). גם התוצאות המרשימות ביותר בהם מנפנפים חוקרי העל-טבעי מדברות על סטיות זעירות מהצפוי באקראי, סטיות שלא ניתן להבחין בהן כלל אלא אם מבצעים סטטיסטיקות על מספר רב של נסיונות.
לא סביר שלראשונה בהיסטוריה התקבצו המוני אנשים בעלי יכולות על טבעיות במקום אחד (או ליתר דיוק – אנשים רגילים אשר פתחו מיומנות זו תוך ימים ספורים).
(עוד על ענייני סבירות תוכלו לקרוא כאן: "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

האם מדובר במקריות? מה צפוי באקראי?

נניח לרגע כי קוראי הקלפים לא יודעים או לא זוכרים אילו קלפים כבר נפתחו כשהם מנסים לנחש את הקלף הבא בתור. נגדיר קריאה של חבילה שלמה כניסיון אחד. כמה קלפים צפוי שאדם ינחש נכון, באקראי?

חישוב מראה כי בשליש מהנסיונות לערך לא יהיה אף לא זיהוי נכון אחד. הצלחה בניחוש 2 קלפים או יותר תתרחש באחד מכל 4 נסיונות. אחת ל-13 נסיונות יצליח מישהו לנחש 3 קלפים או יותר מהחבילה.
הסיכוי לנחש 5 קלפים נכונים או יותר צונח כבר לשליש האחוז. כלומר, אחת ל-300 חבילות בממוצע. הסיכוי לנחש נכון 15 קלפים או יותר הוא בערך 1:20,000,000,000,000. אם כל אדם שחי על פני כדור הארץ יקרא 10 חבילות ביום, ארוע כזה יתרחש פעם אחת בשנה, אי שם על פני האדמה, לבר מזל אחד.

אך הסיכויים לניחוש מוצלח בפועל היו גבוהים יותר. מהסיפור משתמע כי הקלפים נחשפו מיד לאחר כל נסיון ניחוש. ברור כי זכירת הקלפים שנפתחו כבר (בין אם נקראו בהצלחה ובין אם לאו) משפרת את הסיכויים לניחוש הקלפים הנותרים, שכן מספר האפשרויות הולך ומצטמצם ככל שמתקדמים במורד החבילה. למעשה, אם ה"קורא" זוכר את כל הקלפים שנפתחו באופן מושלם, הקלף האחרון ידוע בודאות. את הקלף הלפני האחרון ניתן לנחש בסיכוי של 50% (שהרי אז נותרים רק שני קלפים שעדיין לא נפתחו ובעל הזכרון המושלם יודע מי הם השניים).

בגרף מוצגת ההסתברות לניחוש N קלפים או יותר בחבילה, בשני המצבים שתוארו – חוסר זכרון מוחלט, וזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו. אפשר להניח כי ההסתברות הרלוונטית לתנאים המדוברים נמצאת איפשהו בין שני המצבים הקיצוניים המתוארים בגרף.

* הערה למתמטיקאים מבין הקוראים: את ההסתברויות למצב ללא זיכרון חישבתי ע"י שימוש בנוסחת התפלגות בינומית מצטברת.
מציאת ההסתברויות למצב עם זכרון היתה מאתגרת יותר, ונאלצתי לכתוב תוכנית קטנה שהגרילה הלכה למעשה חבילות קלפים, ניחשה אותם תוך שימוש בזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו עד לכל רגע, וספרה את כמות הניחושים הנכונים. הנתונים מקורבים, ומתבססים על 100,000 נסיונות. אם מישהו חושב שיש טעות במספרים, אנא ידעו אותי.

כך או אחרת, הסיכוי לנחש 20 קלפים או יותר שואף לאפס. לא יתכן שאנשים זיהו 40-50 קלפים בסדנה שוב ושוב, במקרה.

מסקנה: לא מדובר במקריות.

אז במה כן מדובר?

מכיוון שלא מדובר בסטיות קלות מאקראיות (מה שיכול להיות מוסבר ע"י הטיות ניסיוניות דקות כאלה ואחרות) אלא בממצאים אדירי מימדים, יש לכוון את אור הזרקורים אל אחד משני ההסברים הבאים:

הונאה עצמית / הונאה מכוונת (או כמובן שילוב של שניהם).

נחזור לסיפור כעת:

אותה בחורה שנבדקה במעבדת המחקר והדגימה להם קריאה ללא דופי, קיבלה מהחוקרים את ההסבר הבא: זה לא שהיא מרמה אבל משום שהיא מתאמנת עם אותה חבילת קלפים במשך זמן ממושך, המוח שלה לומד לשנן בצורה תת-סיפית (Subliminal) את הסימנים הזעירים הנמצאים בגב הקלפים וכך היא מסוגלת לזהות אותם.

היא לא בהכרח מודעת לעובדה שהיא מזהה סימנים על גב הקלף, אבל היא קולטת ומעבדת אותם תת הכרתית. הם הציעו לה לשנות את הצורה בה היא מתאמנת, ולכסות את הקלפים שהיא קוראת כך שלא תיחשף לסימנים הייחודיים הנמצאים על גב כל קלף. הם גם ביקשו ממנה לחזור אם תצליח להגיע לרמת מובהקות דומה בשיטה החדשה.

ובחזרה לסדנא. משהו קצת הריח לי…

לקח לי יומיים לגלות שאותם אנשים שהפכו לכוכבים וזכו לחמש-עשרה דקות התהילה שלהם באור הזרקורים, למעשה למדו בצורה מודעת את הסימנים בגב כל קלף, וחלקם, רחמנא לצלן, אפילו ייצרו סימנים ייחודיים כאלה לכל קלף בעצמם, שיהיה יותר קל.

כשהבנתי את זה, לימדתי את עצמי תוך שעה לקרוא חצי מחבילת הקלפים שלי – נדרשו רק זכרון ושינון תבנית הפגמים הזעירים בגב הקלף. עכשיו הבנתי למה כולם היו צריכים פנסים חזקים כדי לבצע קריאה נכונה…

כמובן שכעסתי מאוד, הרי מדובר כאן על רמייה מודעת, לפחות לגבי חלק מהאנשים.
חלק מהמשתתפים (ואני ביניהם) התחילו לשאול שאלות קשות, ומכאן לשם, כל הנושא נפתח והביקורת זרמה.

מכאן ואילך, ההוראות החדשות היו להתאמן לפי הנחיות מעבדת המחקר – כשהקלף אותו מנסים "לקרוא" נסתר מן העין.

עד היום, אף אחד מהמשתתפים בסדנאות לא הצליח להגיע לאותה רמה של מובהקות.
אבל זה כמובן לא אומר שום דבר לגבי העתיד 🙂

דברים אינם כפי שהם נראים

אני חושב שהסיפור מדגים יפה, בין השאר, עד כמה לעיתים דברים אינם כפי שהם נראים, וביותר מרמה אחת.

ברמה הפיזיולוגית, יכולות "על טבעיות" לכאורה התבררו כמשחק זכרון המבוסס על קליטה מודעת/לא-מודעת של רמזים טבעיים לחלוטין.
פרשה היסטורית מרתקת באותו נושא היא הסיפור על הסוס שידע חשבון. מי שלא מכיר– מומלץ בחום! קלאסיקה של חשיבה חדה.

ברמה הפסיכולוגית-חברתית, לאחר שאנו מקלפים את קליפת הרוחניות וההתפתחות האישית, מתגלים לעינינו המניעים העמוקים יותר: רצון להרגיש מיוחדים ("יש לי כוחות על-טבעיים!"), השפעה וסחיפה חברתית ("למה לכולם זה מצליח ולי לא? אני חייב לעזור לזה לקרות…"), תחרותיות ("אוף, גם האחרים כאן מיוחדים, אני חייב להיות אפילו יותר מיוחד!"), מניעים שמובילים אנשים להונאה עצמית ואף הונאה מכוונת כלפי אחרים בכדי להשיג את מטרתם האמיתית – יוקרה והערכה חברתית במקרה הזה, כמו גם, מן הסתם, שיפור הדימוי העצמי.

חושבים שיש לכם תפישה על-חושית?

קחו חבילת קלפים חדשה, בקשו מחבר שיערבב אותה היטב ויתחיל לדפדף את הקלפים בתוך ארגז קרטון כך ששניכם לא תראו את הקלפים (ואתם גם לא תגעו בהם). רישמו את ניחושיכם על דף עד שתסיימו לדפדף את כל החבילה (בזהירות – לא לערבב את סדר הקלפים שמניחים בצד).

כשתצליחו לנחש 10 קלפים או יותר מתוך חבילת קלפים סטנדרטית (מבלי לרמות) שילחו לי מייל נרגש, ואני מבטיח ליצור איתכם קשר ולבדוק את הנושא בצורה יותר מבוקרת.

אם תצליחו בכך פעמים נוספות בתנאים מבוקרים, אפרסם את התוצאות בבלוג (אנונימית או לא, לבחירתכם), ואודיע קבל עם ועדה שדבר מאוד מוזר קרה, שאין לי כל הסבר סטנדרטי עבורו, ויתכן שאנו אכן עדים, לראשונה בהיסטוריה, לתפישה על חושית משמעותית, ניתנת לחזרה, בתנאים מבוקרים.
כשאהיה גדול אולי אציע גם פרס כספי.

____________________________________________________________________

10 במאי 2012 מאת dgilad

רואת-הנסתר העיוורת

בעבר הקדשתי רשומה מפורטת, שכללה דוגמאות קונקרטיות רבות למה שמתחולל במפגש טיפוסי עם "רואה נסתרות" כזה או אחר. מומלץ מאוד כרקע כללי למי שעדיין לא קרא, או למי שרוצה לרענן את כישוריו.

במסגרת מפגש כזה הלקוח (שמגיע מיואש, מעורער, מוטרד או סתם סקרן) משלם כסף למישהו, כדי שזה יאמר לו דברים בעזרת "כלים" כאלה ואחרים: יצירת קשר עם ישויות רוחניות ממימדים אחרים, פתיחת קלפים, בחינת קווים בכף היד, כתמי קפה וכד'.

טענתי שם, כי מדובר באוסף "טריקים פסיכולוגיים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. הלקוח הוא זה שמספק למעשה את כל המידע שעולה במפגש (למעט כמה ניחושים מושכלים שעלו יפה מצד ה"יועץ"). הוא זה שזוכר את הקליעות ושוכח את ההחטאות, והוא זה שמפרש את האמירות הרב משמעיות או המעורפלות שמפזר ה"יועץ", באופן שמתאים לחייו הפרטיים.

* בהחלט יתכן, שבעלי מקצוע רבים אינם מודעים לכך שזה מה שהם עושים, כלומר, הם אינם שרלטנים, אלא מאמינים באמת ובתמים בכוחה של שיטתם לחשוף מידע נכון ומועיל על הלקוח.

התגלגלה לידי הקלטה של מפגש אמיתי שכזה (שהתרחש לפני למעלה מ-20 שנה), וחשבתי שיכול להיות מעניין להדגים את הדברים הלכה למעשה.

אני מוכרח להודות שכנראה לא מדובר בבעלת מקצוע מהשורה הראשונה (למרות ההמלצות שהתקבלו עליה אז), היות והמפגש בכללותו נשמע פתטי למדי, הן לאור מיעוט המידע שסופק בו, הכלליות והמעורפלות של רוב הדברים שנאמרו בו, כמות הניחושים שכשלו והתחזיות המועטות והמעורפלות שניתנו לגבי העתיד.
כל זאת למרות שהלקוחה נתנה פידבקים מרובים במהלך המפגש, כלומר, התנאים להצלחה היו מיטביים.

בחרתי בשלוש דוגמאות שמדגימות יפה את משחק ה"חם-קר" שמתנהל במפגש כזה.

מכיוון שההקלטות אינן איכותיות ומכיוון שהדברים מתקדמים במהירות, תמללתי את הנאמר.
בכל שורה בטבלה ציינתי מה אמרה ה"קוראת", כיצד הגיבה הלקוחה, הוספתי הערות משלי (מתוך הכרות עם העובדות הנכונות) ומה אני חושד שהתחולל במוחה של הקוראת לפני שעברה לשלב הבא.

מומלץ קודם לקרוא את התמליל המלא של כל דוגמה, ורק אח"כ לשמוע אותה בליווי התמליל. שלוש הדוגמאות מובאות ברצף בסרטון שלמטה.

דוגמה 1

קוראת	לקוחה	הערות	במוחה של הקוראת
תגידי, את עוסקת גם… את נותנת מעצמך המון לאנשים שזקוקים לעזרה? בינתיים אני רואה אנשים…	אין תגובה	לא ממש	נדגיש כיוונים נפשיים…
לא כספית. מורלית או… את עוסקת בעבודה סיעודית, גם כזאת?	"לא… אבל עזרתי…"	ממש לא עוסקת בעבודה סיעודית.	רגע, היא אמרה "עזרתי". לא חשוב למה התייחסה. לחגוג על זה!
עזרת נכון?	"עזרתי לאמא שלי… שנתיים אחרונות…"	ידוע שבאה למפגש על רקע מותה של האם.	בטח היתה חולה תקופה ארוכה. כנראה לא מתה מתאונה…
היא היתה חולה מאוד, נכון? היא נפטרה ממחלה	"כן… בבית אבות שנתיים"	האם יש מישהו שלא נפטר ממחלה? או מדום לב?	או קיי… התמונה מצטיירת: הבת סועדת את אימה בבית אבות במשך תקופה.
אבל נתת מעצמך, נכון?	"הרבה"		לחזק את זה. אנחנו גם בנקודה רגשית חזקה.
הרבה נתת מעצמך. הקשר שלך איתה מאוד חזק.	"כן"		נמשיך לפתח את הנושא בכיוונים שלא יכולים להכשל…
את מרגישה ריקנות עצומה כרגע, בגלל האובדן שלה.	"כן"	מה את אומרת…
אבל את מתגעגעת אליה.	"כן, נכון"	מה את אומרת…

מה היה לנו כאן: נסיון לנחש את העיסוק של הלקוחה, שכשל. הלקוחה הצליחה למצוא מובן בו האמירה יכולה להתפרש כנכונה, נידבה מידע ומשם השיחה התגלגלה למחוזות רגשיים על אמה של הלקוחה, ונאמרו אמירות מתבקשות.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא עלתה על זה שעזרתי לאימי בשנתיים האחרונות. היא הרגישה נכון את הקשר המאוד חזק בינינו! זה היה מרגש. כמעט שבכיתי…"

דוגמה 2

קוראת	לקוחה	הערות	במוחה של הקוראת
את גרה בבית פרטי?	"לא, דירה…"		אופס. ננסה לצאת בכבוד…
דירה אבל בקומה נמוכה?	"לא, לא נמוכה"		אוי, הסתבכתי… נסיט מהר לשאלה שתמיד עובדת, אח"כ נסדר את זה.
כי אני רואה אצלכם שינוי בבית, את יודעת?	תגובה לא ברורה.	זה הימור טוב. בעיקר אצל ישראלים. גם מה זה שינוי? שמנו טפט חדש? העברנו את מכונת הכביסה למרפסת השניה?	על זה אני אמשיך להתעקש. הלקוח תמיד נזכר במשהו בסוף…
כי אני רואה אצלכם שינויים.. אתם שינתם לא מזמן? עשיתם שיפוצים? שינויים?	"אה!! הוספנו שני חדרים"	וואלה. זה באמת שינוי.	נו… הצלחה גדולה! נחזיר את המידע שהלקוחה סיפקה חזרה. וננסה לתרץ את הכישלון הקודם.
אה זהו. אז הוספתם שני חדרים, כי אני רואה בנייה. שאלתי אותך אם זה קומת קרקע בגלל זה.	"אבל זה לא קומת קרקע…"		אוף, מה היא מתעקשת…
אה בסדר, כי אני רואה בנייה…	"אבל… " המשך לא ברור	קודם ראתה "שינוי". אחרי שקיבלה אינפורמציה היא רואה פתאום "בניה".	טוב, הוסיפו לא מזמן שני חדרים, הבן בצבא, זה כנראה הבית שהם מתכוונים להשאר בו.
אז זהו, זה הבית שאתם נשארים בו. זה הבית הזה שאני מדברת עליו.	"כן."		אחלה. אם הם מתכוונים להשאר, הם בטח מרוצים. אפשר להמר על זה.
הבית זה בית נחמד. יש בו אוירה טובה. אנרגיות חיוביות.
אני רואה גם תקשורת עם אנשים – די הרבה אנשים נכנסים ויוצאים, זאת אומרת חברים.	"אהה…." לא מסכים	בהחלט לא מהבתים בהם אנשים רבים יוצאים ונכנסים.	מהר, להסיט לילדים! בטוח הם מביאים חברים מדי פעם…
של הילדים יותר.

מה היה לנו כאן: ניחוש שכשל לגמרי לגבי סוג הבית, אמירה פתוחה וכללית לגבי שינוי בבית. קליעה! הלקוחה מצאה פרשנות הולמת. כמה אמירות שדופות על "אוירה נעימה בבית" ואיבחון שגוי לגבי אופי הבית בהקשר לאורחים.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "מדהים! איך היא עלתה על זה שעשינו שיפוצים!"

דוגמה 3

קוראת	לקוחה	הערות	במוחה של הקוראת
מי מנגן על אורגן אצלכם בבית?	"אורגן? לא…"	ניחוש מושכל: יודעת כבר שהבת מנגנת בכינור, שהלקוחה (האמא) מורה לפסנתר במקצועה ושיש עניין גדול בנושאי מוזיקה בבית.	אופס. להכליל מהר.
מה לגבי קלידים? פסנתר?	"פסנתר."	על הבת כבר דובר לא מעט קודם לכן במפגש.	על הבן עדיין לא דברנו… הבת בכינור, האמא היתה מורה לפסנתר… זה בטח הבן. אבל ליתר בטחון אוסיף את המילה "גם", למקרה שהוא לא מנגן אבל אחרים כן.
זה הבן שלך גם?	"כן"		יופי! לא שמענו עליו עדיין, בטח יותר צעיר.
הוא יותר צעיר, נכון, מהבת?	"לא, הוא דוקא יותר מבוגר"	קודם בשיחה נודע כי הבת לפני גיוס.	אה… אנחנו יודעים שהבת אוטוטו מתגייסת, זה אומר שהוא כבר בצבא או אחרי צבא… בטח כבר לא מנגן…
הוא ניגן בזמנו, כלומר, אני רואה אותו בגיל שהוא ניגן עוד.	"כן, הוא ניגן 7 שנים"
בצעירותו יותר		מחזירה את המידע שלמדה מהלקוח כאילו בא ממנה.	או קיי, מיצינו. נזרוק עכשיו משפט שתמיד עובד, כדי לנוח קצת.
תראי, מה שאני רואה… הוא די עצמאי.	"כן."	בגיל למעלה מ-20, רוב האנשים "די עצמאיים" לא?	יופי, הצליח. נחזק את זה!
הוא מאוד עצמאי, הוא לא תלוי.	"נכון."		אולי טיפוס אנרגטי-דומיננטי. ננסה.
ו.. הרבה מאוד אנרגיות, אנרגיות החוצה.	אין תגובה מילולית.	ממש לא נכון.	נחזור ונחזק את ההצלחה הקודמת.
בעיסוקים שלו הוא מאוד עצמאי, הוא לא סובל מרות, את יודעת?	אין תגובה מילולית.	כמה בחורים צעירים סובלים מרות? האמת שהוא היה "ילד טוב ירושלים".
הוא גם יהיה עצמאי יותר ויותר. זאת אומרת הוא שואף לעצמאות כלכלית אפילו.	"נכון."	מישהו לא שואף לעצמאות כלכלית בגיל כזה?
פה אני רואה גם כן תקשורת עם הסביבה. הרבה תקשורת עם הסביבה… מילולית	"ממ…" מן הסתם מביעה אי הסכמה מסוימת	למעשה מאוד לא מילולי ולא תקשורתי יחסית לאחרים.	אופס, צריך לתקן מהר –
מדבר עם החברים שלו, זאת אומרת, עם הסביבה הקרובה אליו.		כמה אנשים לא תקשורתיים לפחות עם החברים שלהם? או הסביבה הקרובה? אם במקרה אפילו חברים אין…	אופס, צריך לעבור מהר לנושא אחר… רגע, אמרנו שהוא בטח בצבא, או אולי אפילו אחרי צבא, ועצמאי באופי, וכנראה מופנם בכלל, בטח עתודאי כזה…
תגידי, כרגע הוא עוסק בלימודים? הוא עוסק במשהו שנראה כמו לימודים של משהו.	"הוא בצבא… אבל הוא כל הזמן לומד"		לחגוג על זה!
הוא לומד. הוא גם ימשיך ללמוד. זה גם יקדם לו את האינטרסים המקצועיים שלו בצורה יוצאת מן הכלל.	"כן"		זה לא נראה לי מהטיפוסים הצבאיים. בטח ילך מיד לאוניברסיטה. נהמר על זה. בכל מקרה זה רק בעתיד, מה אכפת לי לומר?
בצבא הוא לא ישאר.	"לא לא…"		יופי, גם האמא לא חושבת שזה יקרה. נחזק את זה, אבל בלי להתחייב על מועד. גם לא על אוניברסיטה. נגיד סתם "לימודים"
כי אני רואה אותו כבר אחרי, את מבינה? אני רואה אותו בתקופה של לימודים והכשרה מקצועית, וכיוונים עצמאיים מאוד.
אצלו פה הולך המון… עבודה טכנית, את יודעת?	אין תגובה ברורה		ננסה כיוון אחר קצת, אבל נשמור על המילה טכנית, שלא יראה כאילו טעיתי.
אא… טכנית עם קשר… לא יודעת…	תחילת תגובה מסכימה		אני בכיוון! נכליל קצת. אפשר כבר להשמיט את המילה טכנית, אבל נישאר עם "קשר".
קשר מחשבים, תקשורת, אני לא יודעת מה, מה הוא עושה בדיוק שמה?	"הוא באמת עובד על מחשב עכשיו הרבה…"	באמת קשה לנחש. הכי בטוח לשאול את הלקוח – כך אי אפשר לטעות.	אה. על מחשב. או קיי, שלא יראה שהתקשורת היתה טעות – אחזור על המילה שוב, ואכליל לכל תחום הטכנולוגיה המתקדמת, ליתר ביטחון. בינינו, מי יודע מה יהיה.
תקשורת. טוב, בכל אופן אני רואה בעתיד אצלו הרבה מאוד תקשורת וטכנולוגיה מתקדמת, ובגלל זה הוא יצטרך הכשרות והוא ימשיך בהכשרות ויתקדם עם זה. יופי.

מה היה לנו כאן: אוסף ניחושים מושכלים, אמירות מעורפלות, משפטים שנכונים לכולם, נבואות מעורפלות וסבירות לעתיד (על סמך המידע שנצבר כבר) והרבה גישושים באפילה.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא ידעה שהבן מנגן פסנתר, שיש לו נטיה טכנולוגית, שהוא אוהב ללמוד, מאוד עצמאי ואמביציוזי. זה הכל ממש נכון!"

כעת אתם מוזמנים להקשיב להקלטות המקוריות, תוך כדי עיון בתמלול שלעיל. מדהימה המהירות בה הדברים זורמים!

האמינו לי – שאר 45 הדקות היו מעניינות אפילו פחות…

כעת דמיינו לקוח אוהד, מספר בהתרגשות על מפגש מסוג זה לחברו הטוב. כבר במהלך הסיפור הוא מציין את הקליעות המרשימות יותר, כמובן, כשהוא נותן לדברים את הפרשנות שלו, ושוכח את ההחטאות. החוויה נתפשת כמרשימה עוד יותר מאשר בזמן שהיה נוכח בה.
עכשיו נניח שחולפים חודשים, במהלכם הוא מספר על החוויה המדהימה במפגשים עם חברים, לקרובי משפחה וכד'. בכל פעם נוסף צבע נוסף, ניואנס נוסף של הגזמה קלה, גם אם לא במודע, כדי להעצים את הסיפור.
ואז, יום אחד, הוא נקלע להרצאה בה אני מדבר על קריאה קרה. לאחר ההרצאה הוא ניגש אלי ואומר: "בוא תשמע סיפור אישי שקרה לי. הלכתי פעם למישהי, היא ידעה עלי הכל! ואמרה דברים מאוד ספציפיים! היא אמרה שאני כזה וכזה, וידעה שאני מתעניין בנושא הזה והזה, והיא צדקה! באמת המשכתי ולמדתי באוניברסיטה, ובדיוק את התחום אותו ציינה! היא אפילו ידעה שבדיוק עשינו שיפוץ בדירה. איך אתה מסביר את זה?!?"

איך אני מסביר את זה? מסביר את מה? את מה שקרה בפועל או את מה שהוא סיפר לי?

אני מקווה שהדוגמה הזו נתנה חומר למחשבה, על המרחק הרב שיכול להיות בין ההתרחשויות בפועל, לבין הצורה בה אנו זוכרים ומספרים אותם לאחר תקופת מה.

ונסיים בדוגמה הומוריסטית שהועלתה ממש לא מזמן לרשת:

עוד שני סרטונים בנושא (אחד הומוריסטי ושני – ניתוח של קריאה קרה במופע טלוזיוני) תוכלו למצוא בפוסט של רועי צזנה.

אם מישהו מכם היה נוכח במפגש מדהים באמת, ויש ברשותו הקלטה של הדברים, מעניין יהיה לנתח את הנאמר שם מזוית בוחנת. מעין תרגיל בבלשות, אם תרצו.

עוד רשומות בנושאים קשורים:

____________________________________________________________________

3 במאי 2012 מאת dgilad

מי יודע, ילדים, מה קורה אם לא אוכלים?

נכון ילדים. אם לא אוכלים – מתים.

הנה, תראו מה קרה לעזרא המפונק:

מתוך "יהושוע הפרוע" בהוצאת תלתלים, באישור ההוצאה

אבל, מסתבר שלא כולם מתים. יש יחידי סגולה. באמת. קראתי בעיתון:

הודי בן 83 טוען: לא אכלתי יותר מ-70 שנה
פרלהאד ג'ני בן ה-83 נשבע כי לא הכניס דבר לפיו מאז היה בן 8. לדבריו, הוא בורך על ידי האלים שהעניקו לו את היכולת להתנזר ולשרוד ללא תלות בחומר. "המדיטציות הקבועות שאני עורך מספקות לי את כוח לחיות".

בכל פעם אני נדהם מחדש. האם אין גבול לשטויות שאנשים יטענו? "אנשים מרחפים בכוח המחשבה", "אנשים חיים בלי לאכול", האם אין שום גבול?! ומה שמדהים הוא, שלא משנה עד כמה הזויה תהיה הטענה, תמיד תמצא עדת מאמינים שיאמצו אותה בחום.

טוב. אני נרגע.
בואו נבדוק את הנושא בצורה שקולה ורצינית. כמו שצריך.

כאן מדווחים לנו שאותו תמהוני הוזמן לבית חולים לצורך בדיקת סיפורו. צוות מדענים בכירים מטעם יחידת המחקר של משרד ההגנה ההודי שהה במקום, 35 רופאים מומחים בדקו אותו ללא הרף ומספר מצלמות טלויזיה במעגל סגור פיקחו עליו יומם וליל. במשך 15 יום לא בא דבר מזון או שתיה אל פיו. המגע היחיד שהיה לו עם מים היה בעת שהתקלח מדי פעם (?) וגירגר מים (??), אבל הרופאים הבטיחו כי מדדו את כמות המים שהוא ירק חזרה בתום הגירגור ולא חסרה אף טיפה (מעניין אם מדדו גם את כמות המים בהם התקלח). כל הבדיקות הרפואיות היו תקינות לחלוטין ולא נמצא שום תפקוד חריג בגופו, למעט העובדה שלא הטיל מימיו ולא עשה צרכיו אף לא פעם אחת במשך כל התקופה בה היה במעקב.
כזכור, האיש טוען כי הוא חי כך כבר עשרות שנים, אז באמת, מה הם כבר בשבילו עוד שבועיים עלובים.

אך לא כולם התכוונו לבלוע את הסיפור בשקיקה.

Sanal Edamaruku, נשיא אגודת הספקנים ההודית חושף פרטים נוספים על הפרשה. הסתבר שלעיתים ג'ני כן יצא מטווח המצלמות. הוא הורשה להפגש עם אוהדים ואף הורשה לעזוב את החדר שלו לספוג קצת קרני שמש חמימות. אדמרוקו ביקש לבקר במקום בליווי צוות מומחים מטעמו שיעיפו מבט בשטח, אך לא קיבל אישור לכך מטעם מנהלי ה"מחקר".

(אפשר לדלג בסרטון ולהתחיל ב-4:30)

זו לא היתה הפעם הראשונה ש-Shah, הרופא האחראי על הבדיקה, היה מעורב בסוג פעילות כזה: בשנת 2000 בדק אדם במשך למעלה משנה ואישר את טענתו כי הוא ניזון מאנרגית השמש בלבד (וקצת מים), כמו הצמחים. בשנת 2003 פנה אפילו ל-NASA בבקשת מימון לחקירה ראשונה של ידידנו ג'ני, בטענה כי אסטרונאוטים יוכלו להפיק תועלת מהמחקר במסעותיהם הארוכים בעתיד. באף אחת מה"חקירות" הללו לא הרשה לצד שלישי לבקר את התהליך, והתוצאות המטלטלות לא פורסמו מעולם בכתב עת מדעי.

כמה פרטים נוספים על הרופא משלימים את התמונה: Shah מאמין אדוק בדת הג'ייניסטית, וכנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים ההודים (איחוד שמטרתו קידום חקירה מדעית וחינוך רפואי בהתבסס על עקרונות הג'ייניזם), הוא מציע לאחד את מדע הרפואה, שאינו מושלם עדיין, עם מדע-העל הג'ייניסטי, כפי שנגלה ע"י ירום הודו Lord Mahavir. מעניין שגם רבים מחברי הצוות שלו מחזיקים באמונות אלה, כמו גם שותפו למחקר בנוגע לאיש הפוטוסינתזה, שכיהן אף הוא כנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים המדובר.

אני חושב שענני המסתורין כבר התפוגגו כמעט לגמרי.

לקינוח הפרשיה אני ממליץ בחום לצפות בג'יימס רנדי מדבר על המקרה, בדרכו החיננית ומלאת החיים:

***

ומתמהוני הודי שחזר כבר מזמן לכפרו הדל, נעבור לגרסה המסחרית.
שהרי מה יכול להיות יותר טוב מסיפור ניסים מדהים?
סיפור ניסים שגם מכניס מיליונים כמובן!

האיש שצם בין הארוחות

Wiley Brooks הקים את המכון האמריקאי ה-Breatharian (האנשים האלה שחיים על אויר. כן. יש רבים כאלה מסתבר).
לאחרונה החליט להקדיש 100% מזמנו לפתרון הבעיה המוזרה בה נתקל – הוא עדיין נדרש לאכול מדי פעם כדי לקיים את גופו הגשמי. ברוקס זיהה ארבעה גורמים שמונעים ממנו לחיות על אויר בלבד, ואלו הם: זיהום אנושי, זיהום אוכל, זיהום אויר וזיהום אלקטרוני. ב-2003 התוודה בפני אחד המגזינים כי הוא נאלץ לקטוע לעיתים את הצום שלו עם צ'יזבורגר ודיאט קולה, והסביר כי זה עניין הומאופתי: בהיותו מוקף בתרבות זבל ואוכל-זבל, צריכתם תורמת לאיזון.

במדור ה"שאלות ותשובות מהמימד החמישי" באתר האינטרנט שלו הוא מסביר בין השאר כי פרות הן יצורים מהמימד החמישי (או גבוה יותר) שעוזרת לאנושות להגיע למעמד של מימד חמישי ע"י המרת אוכל תלת מימדי לאוכל חמישה-מימדי (בשר בקר). ברוקס ממשיך להעשיר את הידע התזונתי שלנו ומסביר כי מנת המבורגר כפול עם גבינה של מקדונלדס היא בעלת תדר בסיס מיוחד, ולכן הוא ממליץ עליה כמזון מזדמן ל"חיים על אוויר" מתחילים.

המכון של ברוקס גובה סכומים מרשימים מלקוחות עתידיים שרוצים ללמוד כיצד לחיות ללא מזון. הנה למשל "סדנת האלמוות" שמוצעת כעת במחיר מבצע של מיליון דולר בלבד! מהרו להרשם! דמי רישום על סמך 100,000 דולר בלבד. אין החזרים. אני לא צוחק – הסתכלו בעצמכם!

האישה בעלת ה-DNA המתרחב

Jasmuheen (או בשמה האמיתי – Ellen Greve) ניצלה את נסיונה המקצועי בתחום העסקים ועשתה את הונה ממכירת ספרים וקלטות שמסבירים את משנתה ההזויה.
"אני יכולה לחיות חודשים על גבי חודשים על שתיית תה בלבד", היא מתפארת. לטענתה היא חייה על דיאטה של 300 קלוריות ביום (כשביעית מהצריכה הממוצעת לאדם בוגר לא פעיל במיוחד) כבר 14 שנה. את השלמות התזונה היא משיגה בעזרת משקה טעון בחלקיקים קוסמיים או "מיקרו-מזון" שהיא מתארת כפראנה (אנרגיית חיים שכזו). היא ציינה כי עדיין לא הגיעה לדרגה שמאפשרת לה לחיות ללא אותו משקה מופלא ליותר מפרקי זמן קצרים.

ברגע של כנות, הגברת מספרת על רגעי חולשה קטנים שתוקפים אותה מדי פעם: "אם אני מרגישה קצת משועממת ורוצה קצת טעם, אני ממלאת את פי באותו המאכל שמתחשק לי. לדוגמה זה יכול להיות שוקולד, מלוא הפה עוגת גבינה או דברים בסגנון." (תנו לי לנחש, את הקלוריות האלה היא לא ספרה).

שימו לב מה היא אומרת על בני עמה, האוסטרלים: "האוסטרלים הם ספקנים באופן טבעי. כל מה שהם לא מבינים הם נוטים לקטלג כ"שטויות". אני מקבלת את התחושה של "אנחנו לא מאמינים לך, הטענות שלך קיצוניות מדי – תוכיחי לנו".

נכון. אנחנו באמת לא מאמינים לך. הטענות שלך קיצוניות מדי. תוכיחי לנו!

"Extraordinary claims require extraordinary evidence" – Carl Sagan

כנראה שהלחץ של האוסטרלים הספקנים צרי המוח הללו שצריכים הוכחה לכל דבר, גבר במידה שהפריעה לה בקריירה. לא היתה ברירה. היא הסכימה להשתתף בתוכנית "60 דקות" האוסטרלית, שם היתה אמורה להדגים את טענותיה.

כעבור 48 שעות של צום הראתה סימני התייבשות מתקדמים, סטרס ולחץ דם גבוה. הגברת טענה שזה בגלל האויר המזוהם שהיה בחדר המלון בו שהתה. "ביקשתי אויר צלול. 70% מהמרכיבים התזונתיים מגיעים מאויר צלול. לא יכולתי אפילו לנשום". ביום השלישי היא הועברה לאתר נופש למרגלות ההרים, הרחק מהעיר הגדולה, לשביעות רצונה. אך ככל שחלפו השעות, דיבורה האט, אישוניה התרחבו והיא איבדה יותר מ-6 ק"ג ממשקלה. לאחר ארבעה ימים, עדיין טענה כי היא מרגישה מצוין.

אך הרופא האחראי היה מוטרד קצת יותר. היא היתה בתהליכי התייבשות מתקדמים, הדופק שלה היה כבר בקצב כפול מהנורמלי, והיה חשש אמיתי לקריסת כליות. צוות ההפקה הפסיק את הצילומים מחשש אמיתי לחייה של הגברת.

אחרי הכל, כנראה שכולם מכירים את סיפורו של עזרא המפונק וזוכרים מה קרה לו ביום החמישי.

פועלה של שרלטנית הניו-אייג' זכה ליחס של כבוד גם מצד הספקנים. בשנת 2000 היא קיבלה את פרס "הכפית המעוקמת" מידי אגודת הספקנים האוסטרלית (פרס שמוענק לטוען הטענה העל-טבעית או הפסאודו-מדעית המגוחכת ביותר), וגם את פרס האיג-נובל לספרות, על ספרה "Living on Light", שמסביר שלמרות שכמה אנשים כן אוכלים, הם לא באמת זקוקים לכך.

אבל בזה לא הסתיימו ההבלים שהיא מייצרת. הנה שמעו: ה-DNA שלה הורחב מ-2 גדילים ל-12, כדי לספוח יותר מימן. כאשר הציעו לה 30,000 דולר תמורת בדיקת דם שתוכיח את טענתה, ענתה: "אתה לא יכול לראות אנרגיה רוחנית תחת מיקרוסקופ".

ג'יימס רנדי מיודעינו לא פספס את ההזדמנות והציע לה ב-2005 להשתתף באתגר מיליון הדולר שלו, סכום אותו תקבל אם תוכיח את טענותיה. אבל היה תנאי להשתתפות – המבחן יסתיים רק כאשר היא תודה כי נכשלה, לא דקה אחת קודם.

ולמה רנדי כל כך חסר רחמים תשאלו? יש לו סיבות טובות לכך. הנה זה מגיע.

פראיירים לא רק מתחלפים, הם גם מתים

אם היה מדובר רק בשרלטנים רודפי בצע ובפתיים שמכלים את ממונם על שטויות, ניחא. אבל לפעמים זה נגמר רע יותר.

לפחות שלושה אנשים סיימו את חייהם לאחר שאימצו את המלצות התזונה המהפכניות של אלן. גופת אחת מהן (אישה כבת 40, פעילה בקהילת ניו-אייג' בסקוטלנד) נמצאה באוהל יחד עם אחד מספריה של האלילה. ביומן שלה תועדו ימיה האחרונים, במהלכם סירבה לאכול ולשתות, באמונתה כי הדבר יעניק לגופה "ניקוי רוחני" ויטעין אותה מחדש באנרגיות פיזיות ומנטליות.

לאלן היה כמובן תשובות לשלוף מהשרוול. אותן תשובות שדופות ושחוקות כל כך שאנו שומעים בכל פעם שטיפול הזוי כלשהו לא עולה יפה. אתם יכולים כבר לנחש:

אין לה (לאלן) אחריות מוסרית לפעולות ההולכים בדרכה.
אלה שמתו כנראה לא ניחנו במוטיבציה והיושרה הנחוצות.
אם לא מצאו את האור שיזין אותם, הם למעשה פשוט הרעיבו את עצמם.
המוות היה ממקור פסיכו-רוחני ולא פיזיולוגי.

בקיצור – השיטה לא יכולה להכשל, האשמה מוטלת תמיד על הלקוחות.

עדכון: ממש עם פרסום הרשומה הזו, מתה עוד אישה באותן נסיבות ממש.

בזה הסתיים מסענו להיום. הוא התחיל בגיחוך למקרא כותרת דבילית בעיתון, והסתיים במותם של אנשים פתיים מספיק כדי להתייחס לקשקושים הללו ברצינות.

מקורות והרחבות:

http://www.skepdic.com/inedia.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Inedia
בתיאום קוסמי נדיר, מסתבר שחברי הפודקסט "ספק סביר" סקרו את הנושא כאן, במקביל. מומלץ.
עפרה מהודר, הזכירה מחקר מעניין בפוסט שהקדישה לנושא הצום:
"חוקרים בגרמניה בדקו מגבלה תזונתית קשה אחרת: הגבלת הצריכה הקלורית לכדי 200 עד 500 קלוריות ליום בסך הכול – שזו צריכה של פחות משליש הקלוריות הדרושות לאדם נורמאלי. הם מדווחים שצום כזה, למשך 7 עד 21 יום, הביא לערנות מוגברת, שיפור במצב הרוח וירידה בכאבים כרוניים. הם מסבירים את זה בעליית הזמינות של סרוטונין ומעבירים עצביים אחרים במוח בזמן רעב."

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

14 באפריל 2012 מאת dgilad

קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)

הקדמה

קינסיולוגיה היא המחקר המדעי של תנועתיות האדם ("קינזיס" ביוונית = תנועה). במסגרת התחום נחקרים מנגנונים מכניים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, באמצעות מערכות עוקבות-תנועה, אלקטרופיזיולוגיה של השרירים ושל פעילות המוח, וכד'. ישומי המחקר הם בתחומי אורתופדיה, ביו-מכניקה, שיקום, ספורט, ועוד.

בזאת מסתיים החלק המדעי להיום.

כעת נעבור למשהו שונה לגמרי: "קינסיולוגיה שימושית". זהירות, לא להתבלבל. אין שום קשר לקינסיולוגיה ולשימושיה הרבים לתועלת האדם. מטפלי קינסיולוגיה שימושית רבים משתמשים במונח "קינסיולוגיה", כפי שנראה להלן, מה שכמובן מקשה מאוד להבחין בין התחומים.

הקינסיולוגיה השימושית (להלן – ק"ש) נוסדה ע"י הכירופרקטור George Goodheart בשנות השישים של המאה הקודמת. הק"ש היא שיטה "שמאבחנת היבטים מבניים, כימיים ונפשיים של בריאות האדם באמצעות בדיקה ידנית של התנגדות שרירים אצל המטופל (ושיטות נוספות)".

לרגע נשמע כי עשוי להיות הגיון כלשהו בשיטה. כשחולים, הדבר מתבטא לעיתים קרובות בחולשה (חישבו על שפעת, צהבת או הרעלת מזון למשל). כשבריאים השרירים חזקים. (מעניין לציין כי דווקא כשמתים השרירים נעשים קשים כאבן. אני מניח שהשיטה מוגבלת לאנשים חיים בלבד).

אבל הק"ש ספציפית הרבה יותר. היא מדברת על כך שליקוי בתפקוד איבר מסוים מלווה בהיחלשות שריר מסוים שמקושר אליו. כך למשל, שריר חלש בחזה יכול להעיד על מחלת כבד, בעוד ששריר חלש בגב התחתון או ברגל יכול להעיד על מחלת ריאות. שריר שמתחזק מעיד על שיפור במצב האיבר הפנימי המקושר אליו. "תורה" זו אינה עולה בקנה אחד עם הידע הרפואי המקובל.

אחד ממייסדי השיטה, John Diamond, מסביר בספרו Your Body Doesn't Lie את פעולת הק"ש. ההסבר מתחיל בתיאור "אנרגיית החיים האוניברסלית", עובר לדיון במרידיאנים ובאנרגית ה-צ'י, וממשיך בתיאור דה-פולריזציה חשמלית של הצ'י הזורם לאורך מערכת העצבים האוטונומית אל השרירים ומתורגם לבסוף אנרגיה אלקטרומגנטית. פסאודו-מדע בשיא תפארתו!

בשנות השבעים החליט הכירופרקטור John Thie לפשט את השיטה לתועלת הציבור הרחב, ופרסם את משנתו בספרו "Touch for Health". בשנות השמונים המאוחרות התפשטה השיטה בכל העולם והפכה ל"מקצוע" בפני עצמו.

כצפוי, עד מהרה עטו רבים על התחום החדש שנולד, ומתחו את השיטה לכל כיוון אפשרי: אבחון אלרגיות, בניית דיאטה אישית, שיחות עם התת-מודע, התחברות עם האמת האוניברסלית ומה לא.

כשניסה פרופ' לרפואה אחד להבין כיצד גילה Goodheart את כל אותם קשרים סבוכים בין שרירים, איברים פנימיים, מרכיבים תזונתיים, מרדיאנים וכו', נענה ע"י מחברם של כמה ספרי ק"ש (George Eversaul) כי Goodheart היה בעל כוחות על טבעיים (psychic), כוחות בעזרתם פיתח את התורה שלו.

כיום יש למעלה מ-80 צורות טיפול שונות שכוללות את המילה "קינסיולוגיה", לדוגמה "קינסיולוגיה התפתחותית", "קינסיולוגיה חינוכית", "קינסיולוגיה יצירתית", "קינסיולוגיה התנהגותית", "קינסיולוגיה דנטלית", ואפילו "קינסיולוגיה אסטרולוגית" – שמשלבת את נקודות הדיקור והמרידיאנים עם האסטרולוגיה הסינית כדי לזהות את הסביבה המתאימה לאיזון שרירים.

נראה כי כל מטפל בעל חוש מסחרי מפותח בוחר לו כמה אלמנטים בסיסיים, בוחש אותם כיד הדמיון הטובה, ממציא שם אטרקטיבי, פותח מרפאה לטיפולים בשיטה החדשה ומעביר סדנאות להכשרת הדור הבא של המטפלים. "זהו עוד כלי נהדר בארגז הכלים הטיפולי" יכתוב מן הסתם בעלון הפרסום שלו.

טיול חוויתי בג'ונגל הקינסיולוגי

לא אוכל לסקור לעומק את כל עשרות השיטות כמובן, אבל נוכל לפחות לזכות בכמה טעימות מהשטח.

כך נראה אבחון אלרגיה, מלווה בטיפול באמצעות הארת נקודות דיקור סיני באור לייזר אדום (4 דקות ראשונות מספיקות בהחלט):

מעניין איך בדיוק עוברת השפעת החומרים האלרגניים מתוך הבקבוקים הסגורים לגופו של הנבדק. על ה"ריפוי" אני מעדיף לא לדבר.

***

"המרכז הישראלי לבריאות ותזונה לפי סוג דם" מציע סדנת קינסיולוגיה ככלי אבחוני, כלי בעזרתו תוכלו בין השאר –

לנתח באופן מדויק גורמים ושורש לסימפטום/ מחלה.
לזהות אלרגיות ורגישויות למזונות, לתרופות ולחומרים אליהם נחשף המטופל.
לבחור עבור המטופל באופן מדויק תמציות פרחי באך/ תוספי תזונה/שמנים ארומטיים/ צמחי מרפא/ נקודות דיקור/ טכניקה ספציפית וכו'.
לעקוב אחרי השינוי במצב המטופל: מבחן השריר מראה שינויים בזמן קצר."

***

מאסטר אחד ברפואה סינית פיתח ביחד עם פסיכולוג שיטה מיוחדת לטיפול באלרגיות (ההדגשות שלי). "השיטה מאבחנת ומטפלת באלרגיות מכל סוג ובכל תחום וגם מבצעת "ניקוי רגשי" המתאים לאלו שהכרחי לשחרר בקרבם גם את החסימות הרגשיות".

"האבחון נעשה באמצעות "מבחן השרירים" (קינסיולוגיה), שהוא דרך להתחבר אל החלק הלא מודע של המוח והמתבצע כך: המטופל יושב כשיד אחת שלו פשוטה ישר קדימה, המטפל לוחץ על היד ומנסה להוריד אותה כלפי מטה. המטופל מתנגד ללחיצה ואמור להחזיק את היד כנגד לחיצתו. בד בבד, ביד שאינה נבדקת, ובאמצעות אחת האצבעות, נוגע המטופל בכל פעם במילה מודפסת המונחת לפניו, למשל המילה "פירות". באם היד חלשה, כלומר יורדת למטה, המטפל מסמן בטופס שקיימת רגישות לפירות, ובהמשך יבדוק לאילו פירות בדיוק. במידה שהיד נשארת יציבה, המטפל עובר לקבוצה הבאה. בדרך זו הוא סוקר כ-150 קבוצות של גורמים החשודים בגרימת אלרגיה, מה שייתן בסופו של דבר מעין "מפת חולשות ורגישויות" של המטופל".

ואיך זה עובד בדיוק, אתם שואלים? למה שהנבדק יגיב לפתק שכתובה עליו מילה? גם לזה יש הסבר:

"המילה מורכבת מאותיות שלכל אחת תדר ייחודי משלה, כך שגם המילה כולה היא תדר, אנרגיה ספציפית, שהיא תוצר של סך כל התדרים שמרכיבים אותה. במקרה הזה מדובר באותיות, אבל זה נכון לגבי כל דבר בטבע. המילה 'אבק', למשל, זהה לתדר של האבק שנאסף מפינת החדר. המוח הלא מודע שלנו מזהה את כל התדרים שבסביבה, וכשהמטופל נוגע במילה מסוימת המוח מזהה את התדר ומגיב אליו בהתאם".

חזרנו לנומרולוגיה או שאני מתבלבל? מה התדר של כל אות? איך מסכמים את כל תדרים? סכום? מכפלה? ממוצע? כיצד ממירים מתדר לאנרגיה? מה התדר של אבק? 54.3 הרץ? 238 קילו-הרץ? האם לאבק מדברי ולאבק במפעל אזבסט יש את אותו התדר? כיצד בדיוק מזהה המוח את התדרים של החפצים שסביבנו? האם זהו החוש השביעי – חוש התדר? מדוע צריך לגעת בפתק כדי לזהות את התדר? האם זה עובד גם באותיות אנגליות? יפניות? איך יתכן? אם לכל אות יש תדר משלה, והמילים מורכבות ממספר אחר של אותיות, כיצד יתכן שלמילה השלמה יש אותו התדר?

אני לא יכול שלא להיזכר במשחקיו האינפנטיליים של אמוטו, שהדביק פתקיות עם מילים "יפות" ו"מכוערות" (לדעתו) על צלוחיות מים לפני שהקפיא אותן, ואח"כ בחר גבישי קרח יפים ומכוערים בהתאמה, טען שהפתקים השפיעו על מבנה המים וזכה לתהילת עולם.

שאלה נוספת מנקרת במוחי – כיצד המחקר הרפואי הקונבנציונלי לא עלה על התהליך הפשוט הזה לזיהוי אלרגיות?! ואם אני שמעתי על כך, בוודאי שמעו על כך גם האלרגולוגים. מדוע לעזאזל השיטה אינה מופיעה כאן?*

* זו היתה שאלה רטורית כמובן. אני יודע את התשובה. אנשים כבר הסבירו לי זאת פעמים רבות: כל החוקרים מעורבים בקונספירציות עם חברות התרופות המושחתות ששולטות בעולם, במטרה לפגוע בבריאות הציבור התמים ולהסתיר ממנו שיטות פשוטות וזולות שמאבחנות ומרפאות כל.

***

כשעברתי לעיין באתר של "המרכז הישראלי לקינסיולוגיה ולחשיבה מחדשת" אני מוכרח להודות שהתבלבלתי קצת. היה כתוב שם במפורש:

"הקינסיולוגיה אינה עובדת עם מחלות, אינה עוסקת באיבחון מחלות ואינה מרפאת. בבסיסה, הקינסיולוגיה מזהה חסימות אנרגיה מבניות/פיזיות, תזונתיות ורגשיות המחולקות למישורי אנרגיה שונים. בעזרת ארגז כלים רחב לומד האדם לשחרר את חסימות האנרגיה של עצמו, ונעזר על ידי הקינסיולוג שהוא המאמן האישי שלו, בשחרור חסימות אלו."

מצד שני, כמה שורות במורד העמוד כתוב:

"השיטה מתאימה לכל אדם מבוגר, ילד ותינוק אשר נתקל בעיקוב התפתחותי כל שהוא בכל מישורי החיים. כגון: הפרעות קשב וריכוז של ילדים ומבוגרים כאחד, אוטיזם, תסמונת דאון, אלצהיימר, מתחים, חרדות, שחרור מתחים מהתנהגויות כפיתיות – פוביות, התמכרויות, אובססיות, מערכות יחסים תקועות, חיזוק המערכת החיסונית בבעיות גופניות, אלרגיות, תזונה ועוד".

אז לא הבנתי. זה מאבחן או לא מאבחן? מרפא או לא מרפא? היתכן כי פחד מתביעות משפטיות עמעם את הניסוחים?

***

אולי אתם שואלים את עצמכם מה קורה עם מטופלים שאינם מסוגלים לשתף פעולה, כמו תינוקות, קשישים או מטופלים חסרי הכרה? אין בעיה. מבצעים את הבדיקה על מיופה כח מטעמם. באופן כזה למשל, בודקים את התנגדות ידו של ההורה כדי לאבחן בעיות בתינוק אותו הוא אוחז. הגיוני, לא?

***

טיפול ק"ש בסגנון קצת אחר מתואר כאן:

"…לאחר שמיקדנו את הנושא, אני מתחילה בבדיקת השריר ושואלת שאלות שהתשובות עליהן הן "כן" ו"לא". למשל, אני שואלת האם זהו הנושא עליו יש לעבוד, האם הנושא מספיק מדויק ומוגדר, האם יש לבדוק אירוע מן העבר שקשור לנושא ואם כן, אני מתחילה לשאול מהם טווחי הגילאים המתאימים (לדוגמה, האם בין 50-40, האם בין 40-30, עד לאיתור הגיל המדויק). כזכור, בדיקת השריר עוקפת את מערכת האמונות הן של הנבדק והן של הבודק, כך שלשני הצדדים אין מושג על איזה אירוע נעבוד ולאן תוביל אותנו הפגישה. במילים אחרות, שני הצדדים לא תמיד יודעים מה מסתתר בנבכי נפשו של הנבדק – זהו אחד הדברים היפים בהרפתקה זו הקרויה קינסיולוגיה."

אכן, זו נשמעת הרפתקה מרתקת. מצד שני, כיצד נבדוק אם זה באמת מה שמסתתר בנבכי נפשו של הנבדק אם אפילו הוא לא יודע זאת?

***

ועם כבר בג'ונגל אנו מסיירים – חובבי הגננות מבינכם המעוניינים לטפח גינה מאוזנת יותר מוזמנים להעזר בספר המיוחד הזה, בו מוסבר כיצד בעזרת צורה של ק"ש תוכלו לקבל הדרכה מאלות הטבע אשר שוכנות בגינתכם. המסרים שלהן מועברים ע"י שינוי השדה האלקטרומגנטי של השואל, אשר בתורו משפיע על תגובת השרירים.

האם תוכלו לעזור ליוסי למצוא את שני יוצאי הדופן שבתמונה? צמידי-כוח יוגרלו בין הפותרים נכונה!

אני אלוהים, אתם פחדנים, וזה אובייקטיבי.

אדם שלקח את הק"ש למחוזות שרגל אדם לא דרכה בהם לפניו הוא הפסיכיאטר David Hawkins, אשר פיתח את "סקלת המודעות", פרי מחקר מעמיק.

מדובר בסקלת מספרים בין 0 ל-1000. רף ה"פחד" נמצא ב-200. זהו הגבול בין התנהגות הרסנית ופוגעת לבין צורת חיים מקדמת ובעלת יושרה. 78% מאוכלוסיית העולם לא עברה את הרף הזה עדיין, לצערנו.

400 הוא סף השכל וההגיון. גאונים מפורסמים כמו איינשטיין, פרויד, ניוטון, ואריסטו זכו לעבור את הרף הזה, אך כל חברי החבורה המכובדת הזו נתקעו סביב 499.

את רף ה-500 הצליחו לחצות רק 4% מאוכלוסיית כדוה"א. זהו רף האהבה, בו מתרחש מעבר מהלינארי והניתן להוכחה ללא-לינארי ולרוחני. מי/מה שעובר את 700 הנקודות נמצא כבר במחוזות ה"הארה".

ואיך השיג הוקינס את הידע הנשגב הזה? הוא לחץ על היד כמובן. וזה מדעי:

"בשימוש בתגובה הקינסיולוגית, שני אנשים יכולים לכייל את דרגת המודעות של כל אדם, מקום או חפץ, עבר והווה. למשל, זוג חוקרים [לוחץ ונלחץ] יכולים לכייל את איינשטיין והתוצאות שלהם יכולות להיות מאומתות ע"י זוג חוקרים אחר בקצהו השני של העולם. אם זה מבוצע כראוי, שניהם יקבלו את התוצאה 499. התגובה הקינסיולוגית מתעלה מעל דעות, אמונות, ומגיעה לאמת שמעל למחוזות הפיזיים".

בטח. ברור.

עיון בספרים שכתב הינו חוויה מאלפת, ואף מעבר לכך, כמו שהוקינס עצמו מבטיח.
הנה מה שנכתב על הספר הזה למשל:
"רק בעשור האחרון צמח מדע האמת, אשר מאפשר בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, להבחין בין אמת לשקר…
כאשר מבחן האמת מיושם על תחומים שונים של החברה (סרטים, אמנות, פוליטיקה, מוזיקה, סוציולוגיה דת, תיאוריות מדעיות, רוחניות, פילוסופיה, אמריקה וארצות העולם האחרות) התוצאות מרטיטות…
המחבר משתף את הקורא בטכניקה הפשוטה והמידית, אשר כמו נייר לקמוס, מבחינה בין אמת ושקר בתוך שניות…
רמת המודעות של הקורא עולה באופן ניכר כתוצאה מחשיפתו לחומר הזה…".

"על טעם וריח אין להתווכח"? באמת אין מה להתווכח. מאז הומצא מדע-האמת הכל אובייקטיבי.

ממדידות מדויקות שהוקינס ערך על ספריו, עולה כי הם נמצאים בדרגות גבוהות ביותר. למעשה כתביו נמצאים גבוה יותר מכל מאמר מדעי מכונן או כתב-קודש שהאנושות זכתה להכיר. הספר שהזכרנו לפני רגע זכה להתברג בדרגה 935 בסולם האמת. אבל זה כלום לעומת הספר "I: Reality and Subjectivity" – אשר זכה למדד 999.8 מתוך 1000. רק כדי לתת קנה מידה, את דרגה 1000 מאכלסים ישו, בודהה, קרישנה ואלוהים. אני מניח שמחבר הספר נמצא בדרגה גבוהה יותר מהספר אותו כתב, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת – אדון הוקינס הוא התגלמות אלוהים על פני האדמה.

ציורו של מיכלאנג'לו (1510) בשילוב ראשו של הוקינס

דרגת האמת האבסולוטית של ספריו מוכיחה (בצורה מדעית כמובן) שמה שכתוב בהם נכון. המחשבה שכל המידע המטלטל הזה הושג באמצעות לחיצות פשוטות על היד מעוררת השתאות. מה המנגנון שעומד מאחורי הדברים?

לאלוהים פתרונים. פיזיקאים, הסכיתו והשכילו:
"כשאתה בוחן אמיתותה של טענה, אתה למעשה קובע האם פונקצית הגל תקרוס או לא. רק למשהו נכון יש קיום במציאות. במילים פשוטות, האמת מקריסה את פונקצית הגל. אם אתה בוחן הצהרה מסוימת כמו "היום יום שני" והזרוע שלך (כלומר השרירים) נשארת חזקה, פונקציה הגל קרסה, ומצביעה על כך כי אכן יום שני. לחילופין, אם היד צונחת בקלות – אין קריסה של פונקצית הגל, מה שאומר שההצהרה אינה נכונה".

פרס נובל בדרך.

נותרתם ספקנים? בדקתם את ספריו של הוקינס וקיבלתם מספר שונה מ-935 או 999.8? צר לי לבשר לכם, אתם פשוט מאותגרי-אמת. חמור מכך, אתם במלכוד!
ויאמר אלוהים: "כל טיעוני הספקנים הם בדרגות 160-190. ספקנים אינם מסוגלים לבצע כיול מודעות מכיוון שהכרחי ששני מבצעי הניסוי, כמו גם הכוונה של השאלה, יהיו בדרגה גבוהה מ-200".

כך, בבושת פנים הושלכתי מהאולימפוס. ברגליים כשלות חזרתי לעולם הלינארי המוגבל שלי, אי שם בדרגות הרפש האנושי שמתחת ל-200 (לפחות אני בחברה טובה של כמה ספקנים מפורסמים).

***

ועכשיו קוראים יקרים, נבדוק עד כמה הייתם מרוכזים. הוציאו דף ועט – בוחן פתע!
האם היד של הבחורה תישאר קשיחה או תרד בקלות?

***

מה היה לנו כאן בעצם?

אוסף הגדרות שונות ומבלבלות לקינסיולוגיה שימושית. טכניקות שונות, שימושים מגוונים ותיאוריות מוזרות שמסבירות את אופן הפעולה (חיבור עם התת-מודע, קריסת פונקצית גל קוונטית, תדרים של מילים).

נותרה לנו רק סוגיה אחת לברר. האם זה באמת עובד.

האם זה עובד?

במילה אחת – לא. בשתי מילים – ממש לא.

או קיי, בואו נדייק. חלק גדול מהטענות שנתקלנו בהן לא נבדקו מעולם בצורה מבוקרת, ולכן אי אפשר לדעת אם יש להן אחיזה במציאות או לא. יתרה מזו, חלק מהטענות לא יכולות להיבדק אפילו באופן תיאורטי. (כיצד בודקים אם תגובת היד משקפת באופן אמין את המתרחש בתת מודע, אם אין גישה אחרת לתת מודע?)

נתרכז לפיכך רק בדברים שכן נבדקו.

נתחיל בסיפור משעשע מחוויותיו של הפסיכולוג ריי היימן. (את האנקדוטה שלו על קריאה בכף היד אתם זוכרים?)

היימן היה נוכח פעם בהדגמה של קינסיולוגיה שימושית ע"י כמה כירופרקטים. במהלך הניסוי, טפטפו טיפות של גלוקוז (סוכר "רע") על לשונו של הנבדק, ובדקו את חוזק התנגדות השרירים שלו ע"י נסיון להוריד את ידו למטה. לאחר מכן שמו טיפות של פרוקטוז (סוכר "טוב") וחזרו על הבדיקות. התוצאות היו מובהקות – הנבדק הצליח להתנגד ללחיצות במקרה של הסוכר ה"טוב" ולא הצליח במקרה של הסוכר ה"רע".

השלב השני של הניסוי בוצע בסמיות כפולה (Double Blind): מבחנות עם גלוקוז ופרוקטוז הוכנו מראש, ממוספרות בסדר אקראי. לא המטפל ולא הנבדקים ידעו מה מכילה כל מבחנה. כמו בחלק הראשון, בחלק מהמקרים הצליחו הנבדקים להתנגד, בחלק אחר לא. אך כשנבדקו התוצאות מול תכולת המבחנות, הפלא ופלא, לא התגלה כל מתאם. התוצאות היו אקראיות לחלוטין. לעיתים התנגדו יפה לסוכר ה"טוב", לעיתים דוקא ל"רע", לעיתים הפגינו חולשה לנוכח הסוכר ה"רע", לעיתים לנוכח הסוכר ה"טוב" דוקא.

תגובתו של הכירופרקטור למשמע התוצאות היתה מדהימה:
"אתה רואה, זו הסיבה לכך שאנחנו לא משתמשים יותר בניסויים בסמיות כפולה. זה אף פעם לא עובד!"

בתחילה חשב היימן כי הכירופרקטור מתבדח, אך הוא היה רציני לגמרי. מכיוון ש"ידע" שק"ש עובדת, ושהשיטה המדעית מראה שזה לא עובד, הסיק כי משהו בוודאי לקוי בשיטה המדעית…

***

במהלך הסרטון הבא (בו נתקלנו בסיום הרשומה על הקריסטלים), מדגימה אשת הקריסטלים את כוחם המרשים ע"י מבחן ק"ש טיפוסי. כאשר עוברים לפרוטוקול סמיות כפולה התוצאות מביכות למדי:

הנה לקט מייצג של מחקרים יותר מסודרים בתחום:

במחקר זה (1988) בוצעה בדיקת ק"ש לזיהוי חוסרים תזונתיים ע"י 3 מטפלים מיומנים. נערכו השוואות בין אבחוני המטפלים השונים כדי לבדוק את מידת הקונצנזוס ביניהם, בין התוסף שנמצא נדרש לבין בדיקות מעבדתיות סטנדרטיות, ובין התנגדות היד כפי שאובחנה ע"י מטפלי הק"ש לבין מדידות איזומטריות ממוחשבות. לא נמצא מתאם משמעותי לגבי אף אחד מהגורמים. החוקרים מסכמים: "שימוש בק"ש לבדיקת מצב תזונתי אינו מועיל יותר מניחוש".

במחקר זה (2001) נבדקו 7 אנשים שידועים כבעלי אלרגיה מסוימת. 4 מטפלי ק"ש בדקו כל אחד מהם עם 10 בקבוקים שמכילים את גורם האלרגיה ו-10 בקבוקים שאינם מכילים אותו, בסדר אקראי ובסמיות כפולה כמובן. לא נמצא כל קשר בין תכולת הבקבוקים לרמת ההתנגדות של ידי הנבדקים. "השימוש בק"ש לאבחון מסוג זה אינו יותר טוב מניחוש" סכמו החוקרים.

במחקר זה (2005) נבדקה ההדירות בין שני אבחונים חוזרים. כ-80 נבדקים אובחנו (בסמיות כפולה) כרגישים/לא רגישים לכל אחד משני חומרים. לאחר מכן התבצעה בדיקה חוזרת. מידת החפיפה בין התוצאות היתה בגדר הצפוי באקראי.

כמו בכל תחום שנוי במחלוקת, חסידי השיטה יצטטו מחקרים שתוצאותיהן היו חיוביות. הנה דף המחקרים שמפרסם הקולג' הבינלאומי לק"ש.
ההכרעה צריכה להתבצע על סמך איכות המחקרים. בסקירה זו (1990) נבדקו פרסומי הקולג' הבינלאומי לק"ש בין השנים 1981-1987. מתוך 20 מחקרים, אף אחד מהם לא ענה על כל שבעת קריטריוני האיכות הבסיסיים שהוגדרו, ולפיכך לא ניתן היה להסיק כל מסקנה תקפה.

נראה שאיכות המחקר לא השתפרה הרבה מאז שנות השמונים. בסקירה זו (2007) סוקרים החוקרים את השגיאות המתודולוגיות של כמה מהחוקרים התומכים בשיטה ומסכמים: "המחקרים המעטים שבודקים באופן ספציפי הליכי ק"ש, מפריכים או לא תומכים בתקפות אותם הליכים ככלים אבחוניים".

עוד נסיון לסכם את מצב העניינים בתחום נעשה ב-2008 – 22 מחקרים מקוריים אותרו. הרמה המחקרית שלהם היתה ירודה, וכתוצאה מכך לא היתה אפשרות לענות על אף אחת משאלות המחקר. גזר הדין: "אין עדויות מספקות לגבי הדיוק האבחוני של ק"ש, תקפות השיטה והיעילות שלה לגבי שום מצב".

כאן אפשר למצוא את תגובות תומכי השיטה לכמה מהמחקרים הנ"ל. רוח הדברים הכללית הינה – "המחקר לא בדק את הק"ש כפי שהיא אמורה להיות בשימוש בפועל (ק"ש לא אמורה להיות כלי האבחון היחיד, לא ככה בדיוק משתמשים בה, ק"ש מטפלת באדם השלם ולא בסמפטומים ספציפיים ולכן קשה לעלות על יעילותה בניסויים קליניים, וכד'), ולכן הרלוונטיות של תוצאות המחקר מוגבלת".

לא פלא שגופים רפואיים רבים מצהירים על אי תמיכתם בשיטה. האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית מסכמת את המלצותיה לציבור במשפט הבא: "קיימות כמה עדויות אישיות לטיפולי ק"ש מוצלחים, אך העדויות המדעיות הזמינות אינן תומכות ביכולת הק"ש לאבחן או לרפא סרטן או כל מחלה אחרת".

סיכום

אני חושב שהתמונה די ברורה:

במקרים בהם התשובה הנכונה/רצויה ידועה בזמן הבדיקה למטפל ו/או המטופל, אם הבדיקה נעשית באופן גלוי, המטפל לוחץ באופן שונה ו/או המטופל מתנגד בעוצמה שונה, בהתאם לתוצאה הרצויה/מצופה (חומר/מושג/חפץ "מזיק/רע" לעומת "מועיל/טוב"). הבדלי התנהגות אלה אינם מודעים בד"כ.
אם מבצעים בדיקה כזו בסמיות כפולה, כלומר, כאשר לא המטפל ולא המטופל יודעים כיצד הם "אמורים" להגיב, התוצאות אקראיות לחלוטין.

במקרים בהם התשובה הנכונה יכולה להתברר מאוחר יותר ע"י בדיקה רפואית למשל, המחקרים מראים כי אין קשר בין האבחונים בשיטת הק"ש לבין המצב בפועל. ובכל מקרה, אם קיימת שיטה רפואית קונבנציונלית אמינה לזיהוי חוסרים תזונתיים, אלרגיות וכד', מדוע להשתמש בשיטות מפוקפקות כמו ק"ש?

במקרים בהם אין דרך לבדוק מה התשובה הנכונה (כמו במקרים של החלטות אישיות), כל שנותר למטופל הוא להאמין שהתשובה אכן "נכונה" ולהמשיך בחייו עם דילמה אחת פחות. לחילופין אפשר פשוט להטיל מטבע, כפי שמציע דן אריאלי בסוף הכתבה הזו: "ההמלצה שלי היא לצמצם את האפשרויות לכמה אופציות טובות ולהטיל מטבע. כשהמטבע באוויר כבר תדעו איפה זה צריך ליפול".

מקרים אחרים שאינם ניתנים לבדיקה הם המקרים בהם מאבחנים דבר בלתי ניתן למדידה כמו "חסימה אנרגטית", אח"כ משחררים אותה באמצעות הליך מאגי כלשהו, ואח"כ, הוקוס פוקוס, חסימת האנרגיה הבלתי נתפשת משתחררת. הלקוח המאמין יתנגד חזק יותר, המטפל ילחץ חלש יותר, וכולם יוכלו לחגוג את הצלחת הטיפול.

הרים וגבעות פותחו על בסיס הטריק הפיזיולוגי הפשוט הזה, והכסף לא מפסיק לזרום מלקוחות פתיים למטפלים פתיים לא פחות. חמור מכך, המסתמכים על אבחונים וטיפולים חסרי בסיס עלולים לפגוע בבריאותם או בבריאות היקרים להם. במקרים קיצונים אשליות יכולות גם להרוג.

לקריאה נוספת:

http://www.skepdic.com/akinesiology.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Applied_kinesiology
http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/Tests/ak.html
http://www.energygrid.com/spirit/2007/09ap-davidhawkins.html
http://theness.com/neurologicablog/index.php/applied-kinesiology-and-self-deception/
תחילת פרק 73 בפודקאסט "ספק סביר" – http://www.safeksavir.co.il/shows/show-73/

____________________________________________________________________

1 באפריל 2012 מאת dgilad

רפואה מהתחת

קודם כל אני מתנצל על הכותרת הבוטה. זה לא אני. זה פרופסור ג'ון מקלכלן מאוניברסיטת דרהאם שבאנגליה, מומחה לאמבריולוגיה (תורת העובר) אשר פרסם ספר לימוד בנושא וכן מאמרים רבים בכתבי עת מקצועיים.

במהלך עבודתו גילה שיטה חדשנית לאבחון וריפוי, שמשלבת רפלקסולוגיה ודיקור סיני.

הפרופסור גילה כי ניתן למפות את חלקי הגוף השונים על הישבן, בדומה לאופן בו ממופים חלקי הגוף על קליפת המוח (הישבן השמאלי מייצג את פלג הגוף הימני ולהיפך). מחקריו הראו כי התגובות לדיקור באופן זה חזקות יותר בהשוואה לרפלקסולוגיה קלאסית, וכי במקרים מסוימים ניתן להשתמש ב"מפה" הזו לצרכי אבחון.

(מקור: British Medical Journal)

בקיץ 2010 נענה הפרופסור להזמנה של כנס החברה הישראלית לרפואה אינטגרטיבית שהתקיים באוקטובר אותה שנה בירושלים (כנס שעסק בשילוב בין הרפואה המשלימה לרפואה הקונבנציונלית).
ג'ון שלח את תקציר ההרצאה שהוא מעוניין לתת, והבהיר כי בכוונתו להציג רק תיאורי מקרים, עדויות אישיות ותוצאות חיוביות, היות והשיטות המחקריות שלו לא מתאימות לניסויים מבוקרים. הוא ציין כי הגישה החדשנית שלו עשויה להוביל לדחייה אוטומטית מצד אלה שלא ניחנים בראש פתוח.

מארגני הכנס חזרו אליו עד מהרה במכתב, בו בישרו לו בשמחה כי הוועדה המדעית קיבלה את מועמדותו וכי הוא מוזמן להרצות בכנס.

אך ג'ון לא הגיע להרצות.

לא היה לו נעים לתפוס את מקומו של מרצה אחר.

כל הסיפור היה מתיחה. שום שיטת טיפול לא התגלתה.
ברוח שטות של הרגע עלה על דעתו של ג'ון לבצע "ניסוי" שיבדוק עד כמה נמוכה מידת הביקורת בה יתקל לנוכח פנייתו המופרכת (שעל רמתה המחקרית הירודה אף הצהיר במפורש).

"למעשה לא האמנתי שאצליח למשוך את הבדיחה כל כך רחוק", כתב פרופ' מקלכלן במאמרו בכתב העת BMJ, בו הוא מספר על מעלליו.

"המתיחה הספציפית הזו מציגה באור פארודי את האבסורדיות והתמימות של הרפואה האינטגרטיבית. אני לא מאמין שאפשר היה לשטות ברפואה רציונלית במשהו כה מגוחך כמו הסיפור הזה. סטנדרטים מינימליים של common sense היו אמורים להוביל לדחיה מנומסת אך תקיפה של הצעתי, או לפחות לדרישה לפרטים נוספים".

– – –

אני רוצה לקוות שהמרצים האחרים שכן נטלו חלק בכנס הזה או דומים לו לא בצעו מתיחות מכוונות.
אך כמה מהם השלו את עצמם וברבות הימים גם את מטופליהם כתוצאה מכך ששום גורם מבקר לא קם וניפץ את אשליותיהם?

ומי מהקוראים שמכיר דוגמאות נוספות למהתלות מכוונות כאלה שהצליחו לחדור את מנגנוני "בקרת האיכות המדעית" בכל תחום שהוא, מוזמן לחלוק איתנו את הסיפור.

וחרוז אחרון לאחד באפריל:

אף אחד לא חסין בפני שטויות,
אבל אפשר לפחות לנסות!

קריאת תחת – נספח

בדיחה בדיחה, אבל מסתבר שיש אנשים שכבר מתפרנסים מקריאת תחת. המקצוע נקרא Rumpology.

ג'קי סטאלון, אימו של סילבסטר סטאלון, לולינית טרפז בקרקס, נערת מקהלה במועדון לילה, מעצבת שיער, מקדמת היאבקות נשים, אסטרולוגית וקוראת עתידות באמצעות כלבים, לא הסתפקה ברפרטואר העשיר הזה, טבעה את המונח Rumpology והחלה נותנת שירותים בתחום, גם דרך המייל. שילחו לה תמונה דיגיטלית של אחוריכם, והיא תספר לכם הכל עליכם ועל עתידכם (תמורת תשלום צנוע של כמה מאות ₪. אפשר גם ב-Paypal).
ישבנים לדוגמא אפשר למצוא באתר שלה (גלגלו את הגלילה קצת למטה).

אבל למה להסתפק בניתוח תמונות במייל, כשאפשר גם למשמש? קחו את Ulf Buck למשל, קורא תחת מוסמך מגרמניה. למזלו הוא גם עיוור, מה שכבר מעמיד את המישוש בגדר הכרח המציאות. "לישבן יש כוח ביטוי הרבה יותר גדול מאשר לכף היד, לפי נסיוני. הוא ממשיך להתפתח לאורך כל חייך", הוא מסביר.

מקורות:

עוד כתבות קצרות ומשעשעות אפשר למצוא בתפריט הטעימות.
עוד רשומות בנושא טיפולים אלטרנטיביים אפשר לקרוא כאן

4 במרץ 2012 מאת dgilad

תהלוכת הרמאים – אחד עשר כוכביא צועדים

תודה רבה לכל מי שהצביע והשפיע!

סה"כ נאספו 150 קולות עבור המועמדים השונים. די מהר התגבש המוביל, ששמר על ההובלה לאורך כל הדרך.
האמת שהופתעתי במקצת מהבחירה המועדפת. אולי זה "הצד היהודי" שאנשים מצאו בסיפור, או שמא דוקא ההיפך, משב רוח אתאיסטי. מי יודע…

והרי התוצאות לפניכם:

(במהלך ההצבעה שיניתי את הגדרת תצוגת האפשרויות כך שתופענה בסדר אקראי, ואף ערבבתי קצת את סדר הסיפורים עצמם, בחשד להטיות שנובעות מהסדר המסוים. תבנית ההצבעות לא השתנתה באופן ניכר לעין).

פורים שמח לכולם!

והנה הסיפורים שתרמתם, בעריכה קלה.

כשקוראים את הסיפורים ברצף, קשה שלא להתרשם מנטייתה של ההיסטוריה לחזור על עצמה לאורך הדורות. אין חדש תחת השמש. התפקידים נשארים (נוכלים ופתיים), רק השחקנים מתחלפים…

הנשפן בעל הכוחות

הידריק התפרסם בשנות השמונים כשטען כי הוא מסוגל להזיז חפצים בעזרת המחשבה. הוא הדגים את כוחותיו פעמים רבות בהזזת עפרונות, בהפיכת דפים בספרים ללא מגע כלשהו ואף בנדנוד שק אגרוף כבד ממרחק. בנוסף העביר שיעורים ללימוד אומנות לחימה מיוחדת וטען כי הוא מסוגל ללמד את החניכים לפתח כוחות על טבעיים.

הקוסם ג'יימס ראנדי חשף את הטריק שלו (סרטון). הידריק היה נושף זרם דק וחזק של אויר מבלי שהדבר ניכר לעין. בתוכנית טלויזיה אליה הוזמן הידריק פיזר ראנדי חתיכות קלקר סביב לחפצים. הידריק עמד חסר אונים במשך כשעה וחצי, מבלי שהצליח (יותר נכון מבלי שניסה) להזיז דבר.
ב-1981 חשף כתב עיתון את התרמית באופן חד משמעי, והידריק הודה לבסוף ברמאות (סרטון). הוא סיפר כי פיתח את טכניקת הנשיפה כששהה בכלא. ב-1989 חזר הידריק לכלא ל-17 שנים נוספות, בעוון הטרדה מינית של 5 נערים.

הידריק הוא דוגמה קלאסית לנוכל "כוחות על טבעיים". כאשר נחשף אמר: "כל הרעיון מאחורי התרמית הזו היה להראות כמה אנשים מטומטמים".

נוכל ריפוי-האמונה הבלתי נלאה

פיטר פופוף הוא "מרפא באמונה" אוונג'ליסטי שהתפרסם בשנות ה-70 בהופעות פומביות של ריפוי ואבחון פלאיים. במהלך המופע שלו היה נוקב בפרטים ספציפיים מאוד לגבי אנשים שאינו מכיר מהקהל ולאחר מכן הוא היה מרפא אותם במגע ידיו, תמורת תשלום כמובן. בהמשך הרחיב את האימפריה הכלכלית שלו והופיע רבות גם בטלוויזיה, החל מצילומים של הכנסים שלו וכלה בפרסומות למים קדושים וכדומה.

לאחר חשיפת השיטות שלו בכנסים בידי ג'יימס רנדי(סרטון) ואלכסנדר ג'ייסון (סרטון) – אשר כללו בין השאר תשאולים של אשתו מבעוד מועד ואוזנייה אלחוטית שהיתה שתולה באוזנו דרכה העבירה לו פרטים על הנוכחים בקהל – הכריז פיטר על פשיטת רגל בשנת 1987.

כל זה לא הפריע לו לצוץ מחדש בסוף שנות ה-90 עם אותן שיטות שרלטניות! כיום הוא ממשיך לקצור את המיליונים שלו על חשבון הטיפשות והפתיות של ציבור המאמינים. שימו לב כמה בולשיט בפרסומת ווידאו אחת למי מעיין מרפאים (הללויה)…

נראה כי לא משנה כמה יחשף השקר, אמונה עיוורת חזקה ועיקשת תגבר על הכל. זו גם דוגמה לכך שלחוצפה לא חייב להיות גבול.

המתיחה שייסדה את הספיריטואליזם

בסביבות שנת 1850, שתי האחיות הצעירות לבית Fox (קייט ומאגי) סיפרו לאחותם הגדולה שהן מתקשרות עם רוחות. במהלך התיקשור נשמעו קולות תקתוק מוזרים שנבעו לכאורה ממסרים שהרוחות היו מעבירות אליהן. אחותן הגדולה הפכה להיות האמרגנית שלהן והן התפרסמו בכל העולם כמדיומיות רבות עוצמה. בעקבות הצלחתן צצו מדיומים בכל רחבי העולם כפטריות לאחר הגשם.

40 שנה מאוחר יותר התוודתה מאגי כי מדובר במעשה רמאות, והדגימה בפני קהל של 2,000 איש את כישורי הפקת התקתוקים שהיא ואחותה פתחו – מדובר בשליטה מיוחדת בשרירי הרגל באמצעותה הצליחו להפיק "קנאקים" ממפרקי הקרסול.

כעבור שנה ניסתה מאגי לחזור בה מהודאתה אך זה היה כבר מאוחר מדי, ובתוך 5 שנים מתו שתי האחיות בעוני נורא ונקברו בקברי קבצנים.

הנה ציטוטים מדברי האחיות עצמן בערוב ימיהן, במקביל להודאה:
מאגי: "אני כאן הערב כאחת המייסדות של הספיריטואליזם, כדי להוקיע אותו כרמאות מוחלטת מקצה לקצה, כאמונה הטפלה הקלושה ביותר, וחילול הקודש הזדוני ביותר שידע העולם".
קייטי: "אני רואה את הספיריטואליזם כאחת הקללות הגדולות שהעולם ידע אי פעם".

כל זאת לא פגע כמובן בענף הספיריטואליזם במאום, והוא ממשיך לשגשג עד ימינו.

[סרטון אנימציה אומנותי שמתאר את בסיס הסיפור]

שיקוי הבריאות קוטל הילדים

גב' ווינסלו אחראית על הפופולרי מבין "שיקויי פלא" שנמכרו במחצית השנייה של המאה ה-19 בצפון אמריקה ובריטניה. בניגוד לשיקויי המים שמוכרים היום בתור תרופות (תכשירים הומאופתיים או בקבוקי מים אנרגטיים/קדושים מסוגים שונים), השיקוי של הגברת ווינסלו כן הכיל מרכיבים פעילים: בנוסף לאלכוהול, הכיל השיקוי מורפיום וללא ספק הרגיע ילדים ותינוקות… לימים התפרסם כממית תינוקות. [סרטון על שיקויי פלא למיניהם]

הנערות התמימות ופיות הקרטון

סיפורן של שתי נערות שהסעירו את העולם בחמישה צילומים של פיות גזורות מקרטון.

בשנת 1917, הגיעה פרנסס גריפיתס בת ה-10 עם אימה מדרום אפריקה לשהות בבית דודתה בכפר קוטינגלי, בעת שאביה התגייס ללחום במלחמת העולם הראשונה.
פרנסס הקטנה ובת-דודתה בת ה-16, אלסי רייט, הפכו מיד לחברות. הילדות טענו כי במקום המשחקים החביב עליהן מצויות פיות, ואף הוכיחו זאת בצילומים.

בניגוד לאב, שחשב כי מדובר בהלצה, האם התרשמה יותר והציגה את התמונות בכנס של "החברה התיאוסופית" ב-1919 בפני הנואם הראשי. זה בתורו הראה אותן לראש האירגון, אשר נחפז למומחה צילום שקבע כי התמונות אמיתיות ללא צל של ספק. החגיגה החלה.

ב-1920 השתכנע סר ארתור קונן דויל (מחבר ספרי שרלוק הולמס) אשר עסק באותה העת בכתיבת מאמר על פיות, כי מדובר בדבר האמיתי, ומאמרים שכתב זכו להצלחה תקשורתית מסחררת.

ב-1976 הבחין הקוסם הספקן רנדי בדמיון מפתיע בין הפיות לבין תמונות מספר ילדים שהיה נפוץ באותן שנים.

בעקבות כך הודו אלסי ופרנסס כי זיייפו את התמונות על ידי העתקת מודלים מספר ילדים, גזירתם והצבתם בדשא באמצעות סיכות. לדבריהן, מרגע שהתברר שסר דויל המפורסם האמין לתמונות, הרגישו מבוכה רבה מדי בשביל לחשוף את התרמית.

בערוב ימיה ספרה פרנסס כי היא מעולם לא ראתה במה שעשו זיוף. “אני ואלסי רק שיחקנו לנו, ועד היום אני לא מבינה למה הם נפלו בזה – הם רצו ליפול".

"ממציא" ספר הזוהר

בסוף המאה ה-13 החל מקובל ספרדי בשם משה די-לאון לפרסם ספר (ליתר דיוק – מגילות) שלדבריו העתיק מספר קדום שהתגלגל לידיו, ואשר חובר ע"י שמעון בר-יוחאי (שחי יותר מ-1000 שנים קודם לכן).

חכמים שונים התפלאו כיצד מגילה קדומה כזו לא נמצאה קודם, ואחד מחכמי ארץ ישראל החליט לנסוע לספרד כדי לבדוק את התעלומה. הוא הספיק לפגוש את משה די-לאון והלה הבטיח לו שמדובר בעותק של כתב יד קדום, אך לפני שהספיק להציגו, נפטר. מצד שני, הן אשתו והן בתו של משה הודו בדיעבד שמשה ידע שמדובר בזיוף.

בסופו של דבר אותו ספר היה כנראה פופולרי מדי וחכמים שונים העדיפו להניח שהוא לא מזויף. כך התגלגל לידינו ספר הזוהר.

זייפן אחד או יותר אף הוסיפו המשך לספר. אחד הספרים שעליהם מתבסס (בפועל) ספר הזוהר הוא ספר בשם "ספר הבהיר" שלמרות שמו, הוא די מבולבל ומבולגן. הוא נכתב כמה עשרות שנים לפני ספר הזוהר. לא ברור אם מחברו רצה להיתלות באילנות קדומים, אך בהמשך הספר יוחס גם הוא לתנא קדום (נחוניה בן הקנה, דמות שמופיעה גם לא מעט בספרות ההיכלות, הפסאודואפיגרפית כשלעצמה).

נביא השקר שהכריז על משיח השקר

צמד החמד אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי (ידוע גם כנתן העזתי) ושבתי צבי אחראים למהומה שלמה בעולם היהודי של המאה ה־17: מתימן ועד הולנד.

נתן העזתי שהתפרסם כנביא, שכנע את שבתי צבי כי הוא אכן המשיח המובטח, בהסתמך על נבואותיו.

ככל הנראה אמונתם הייתה כנה, אולם היא גילתה גמישות מפליאה כאשר הועמדה במבחן. שלא כמו יאן הוס ורבים אחרים, הוא לא בחר ללכת עד הסוף עם אמונתו. הוא גם לא ניסה להתכחש לה כמו רבים אחרים שהיו פחות אמיצים (ופחות טיפשים?). במקום זה, הוא התאים את אמונתו לתהפוכות הגורל. אם זה מזכיר לכם את האקרובטיות שמגלים כל מיני מנבאי קיצין בימינו: זה לא במקרה.

חובב החוצנים ששתל ממצאים

אריך פון דניקן, סופר ופסבדו-מדען שוויצרי, ידוע במיוחד בתאוריות שלו אודות השפעת חייזרים על כדור הארץ. בספרו הראשון – "מרכבות האלים" הוא מנסה להוכיח, בהסתמך על ממצאים ארכאולוגיים וכתבים עתיקים, כי האלים במיתוסים של דתות שונות הם בעצם חוצנים שהגיעו בחלליות לכדור הארץ לפני אלפי שנים והתערבו בנעשה. ספרים נוספים מיהרו להגיע בעקבות ההצלחה המסחררת לה זכה דניקן בציבור. מדענים היו ספקנים הרבה יותר, וטענו כי הוא "מסמן את המטרה לאחר שירה את החץ", כלומר, תופר סיפורים חסרי אחיזה במציאות סביב ראיות לא קשורות, הכל כדי לאשש את התיאוריה הדמיונית שלו.

דניקן היה מעורב במעשי מרמה שהלכו וגדלו ביחס ישר לגילו: באמצע שנות ה-20 שלו הורשע בהונאת המלון בו עבד ובגניבה קטנה, ונקנס. בן 32 הורשע דניקן במעילה בקנה מידה גדול, זיוף והעלמת מס, ובילה שלוש שנים וחצי בבית הסוהר (אותן ניצל לכתיבת ספרו השני).

דניקן הודה שזייף חלק מן הראיות שהביא לתמיכה בתיאוריות שלו. חרסים עם ציורי עב"מים, אשר טען כי באו מחפירות ארכאולוגיות, נוצרו למעשה על ידי קדר בן-זמננו (ראו דקה 44 בסרטון). כאשר הציגו לדניקן את הראיות למעשה הרמייה שלו, טען שהזיוף היה מוצדק משום ש"יש אנשים אשר יאמינו רק אם יראו הוכחות במו-עיניהם".

מיליוני בני נוער בכל רחבי העולם גדלו על ספריו, והיו תמימים מספיק לבלוע את הסיפורים שלו כאילו הם אמת צרופה. מעטים חזרו לבדוק את הדברים בצורה ביקורתית יותר בבגרותם.

ראש ממשלת הרפובליקה הדמיונית

גרגור מקגרגור היה חייל סקוטי מתחילת המאה ה-19 שלחם בדרום אמריקה. כשחזר הכריז כי הוא הנסיך של Poyas- נסיכות קטנה וענייה בכסף אך עשירה במשאבים סמוך להונדורס. מקגרגור מכר זכויות על קרקעות וכריית משאבים. נסיכות זאת כלל לא היתה קיימת, אך זה לא הפריע לאנשים רבים לקנות חלקות קרקע בנסיכות הדמיונית. מקגרגור נפגש עם שגרירים של מדינות זרות, הציג את עצמו כנסיך פוייאס ושיווק חלקות קרקע.

לאחר שלוש שנים ניסו מספר מתיישבים לממש את זכותם על חלקות האדמה שקנו, ולאחר מסע מפרך, אלה ששרדו אותו גילו שפוייאס כלל לא קיימת. בעת שהחשיפה התפרסמה בבריטניה (ואגב רבים לא האמינו לו והמשיכו לחשוב שהוא דובר אמת), מקגרגור היה כבר בדרכו לפריז להמשיך בתרמית. שם המשיך להפגש עם נציגים רשמיים וניסה לשווק אגרות חוב של הנסיכות שבינתיים הפכה לרפובליקה שהוא כיהן כראש ממשלתה.

בשלב מסוים התרמית התגלתה והוא הועמד למשפט וזוכה (אם כי חלק משותפיו נמצאו אשמים). לאחר מכן חזר ללונדון להמשיך את עסקיו, נעצר ושוחרר כעבור שבוע, פתח משרד והמשיך למכור אגרות חוב של רפובליקת פוייאס, הפתיע ברמאויות שונות ומשונות בכל רחבי בריטניה עד שלבסוף עייף ועבר להתגורר בונצואלה, שם קיבל אזרחות ופנסיה מהמדינה בעבור עברו הצבאי כלוחם למען עצמאות ונצואלה (זה דווקא פרט אחד נכון בסיפורו) ונפטר ב-1845, כשהוא בן 59.

סיפור זה משמש דוגמה ומופת לרמאים בני זמננו – אל תישבר. המשך להכות שוב ושוב. לעולם את תרים ידיים!

החובבן שמצא את תיבת נוח, ארון הברית ועוד

רון ויאט – נוכל שעשה את הונו מנוצרים אוונגליסטים, לא היה היסטוריון וגם לא ארכיאולוג, אך עובדה זו לא מנעה ממנו "לגלות" את תיבת נוח, את מקום מעבר בני ישראל בים סוף, את הר סיני ואפילו את ארון הברית…

טענותיו נדחו על ידי היסטוריונים, מדענים וחוקרי תנ"ך ואפילו על ידי אנשי דת נוצריים, אך המוטיבציה שלו לא פחתה, אפילו במקרים בהם הראיות לדבריו הפכו קלושות ביותר.

מה שמזכיר לנו שגם להבלים ההזויים ביותר תמיד ימצאו קונים…

זייפן האומנות שהודה בזיוף כדי להציל את חייו

האן ון-מיחרן (הולנד, 1947-1889) הוכתר ע"י אחדים כזייפן האמנות הגדול בהיסטוריה. האיש הרוויח מיליוני דולרים בכך שהמציא את "התקופה הקאראוואג'יסטית".

לאחר מלה"ע השנייה הואשם ון-מיחרן ע"י בימ"ש הולנדי במכירת אוצרות תרבות לנאצים, לאחר שציור של ורמיר שנמכר על ידו נמצא ברשות הרמו גרינג. להגנתו, טען ון-מיחרן כי הציור מזויף. על מנת להוכיח את טענתו, צייר ון-מייחרן בבית המשפט יצירה שהוכיחה את כשרונו המדהים בזיוף. הוא זוכה מאשמת בגידה (שדינה מוות), הורשע בזיוף ונדון לשנת מאסר אחת בלבד.

ולפני שנסיים, הנה מידע שימושי – כיצד תדעו כשמשקרים לכם בפרצוף?

פארודיות

להנאתכם:

20 בפברואר 2012 מאת dgilad

May the Force be with you

היום העניינים נהיים קצת אלימים. אנא הרחיקו את הילדים.

יום אחד נתקלתי בסרטון הזה:

מדהים לא?

מסתבר שהוא לא הראשון שמבצע זאת:

האם מדובר ב"כוח"?

האמת, שלי זה הזכיר יותר משהו בסגנון הזה:

הרי גם שם הם כמעט לא נוגעים זה בזה…

הנה כתבה של Fox שבדקה מה קורה כשאנשים שאינם נמנים על תלמידיו של המאסטר, נחשפים לכוחותיו האימתניים:

והנה קטע קצר מתוכנית של הנשיונל ג'יאוגרפיק (Is It Real? episode 20), בה ניצב הספקן האיטלקי Luigi Garlaschelli בגבורה מול אחד המאמנים המובחרים בשיטת "ההדיפה ללא מגע". האם יעמוד בהדף האנרגיה?

אלוף הקראטה Dillman מסביר בכתבה כיצד התרחש המחדל. הנה תקציר דבריו: "הספקן היה לא-מאמין מוחלט. בנוסף, הוא החזיק את הלשון שלו בזוית הלא נכונה בפה, מה שגם מבטל את כוח הצ'י. אתה יכול לבטל את הכוח גם אם תרים למעלה כל פעם אגודל אחר, לסירוגין".

רוצים דם!

אבל אנחנו לא נסתפק באנשים שניצבים באדישות מול המאסטרים. אנחנו רוצים אנשים שמשיבים מלחמה!

תחילה נתרשם מכוחותיו של הגיבור שלנו כפי שהם באים לידי ביטוי בזמן השיעורים שהוא מעביר לתלמידיו (דלגו 20 שניות קדימה):

(רק לי נראה שכולם שם משתפי פעולה?)

והנה מתמודד אמיץ, (חולצה לבנה, משמאל):

ולמי שלא הספיק, הנה הקרב מזוית אחרת:

הליצן הזה נשאר בחיים, אך יש מקרים בהם אשליות יכולות להרוג…

Shields Up

מישהו מהפיליפינים פיתח טכניקה משלו להגן על גופו במגן אנרגטי שמונע כל אפשרות לפגיעה.

במקרה הזה הוא משמש גם בתפקיד התוקף וגם בתפקיד המותקף. המתח הולך ונבנה, ומסתיים באנטי-קליימקס כואב…

ומה ההסבר לאנשים הנהדפים?

שני הסברים עולים על דעתי.

האחד, טריוויאלי: הצגה / זיוף / שיתוף פעולה.

השני, יותר מעניין. מייד נראה וידאו של אמן האשליות Derren Brown בו הוא מדגים את כוחה של הסוגסטיה (או כך לפחות הוא טוען).

חשוב להדגיש כי לא מדובר בכוחות על-טבעיים או אנרגיות מסתוריות משום סוג, עובדה שבראון מזכיר בכל הזדמנות. יתרה מכך, בראון עצמו חושף מעשי שרלטנות או הונאה עצמית ומסביר את המנגנונים שעומדים מאחוריהם. נתקלנו בו בעבר בסוף הכתבה השניה על האסטרולוגיה, בהקשר של אפקט פורר.

כדי ליצור את האפקט בראון משתמש בשלל מניפולציות פסיכולוגיות שמתבססות על קונפורמיות חברתית, צייתנות, חווית המצופה והשפעה היפנוטית. בראון מכשיר את הקרקע ב"הצגה" שמועלית במחצית הראשונה של הסרטון אשר תפקידה לשכנע את המתנדבים לעתיד בכוחותיו, או לפחות "לרכך אותם" לקראת הרגע בו יוזמנו לעמוד מולו. תפאורה ותאורה מתאימים, שידור סמכותיות ושליטה, בניית מתח והצגה דרמטית של הדברים, כמו גם הלחץ החברתי לשתף פעולה – כל אלה עוזרים להעצים את האפקט.
בנוסף, בל נשכח כי הסרט ערוך. צילומי הארוע ארכו מן הסתם שעות, ויתכן מאוד שהופעלו בו מניפולציות נוספות על המתנדבים שלא מראים לנו בסרטון המוגמר. כמה מהמתנדבים הגיבו באופן יותר מרשים, וכמה באופן פחות מרשים. כמובן שבעריכה יבחרו את המרשים מכולם.

או שאולי בסופו של דבר מדובר בטריק שאין שום קשר בינו לבין סוגסטיה? אולי כל האמור לעיל הוא רק סיפור שיווקי שבראון מוכר כדי למתג את הטריקים שלו באופן ייחודי?

וניפרד בבירכת

“May the Force be with you!”

אם אהבתם את הרשומה הזו, בודאי תהנו גם מהבאות:

____________________________________________________________________

13 בפברואר 2012 מאת dgilad

תהלוכת הרמאים הגדולה!

פורים בפתח, וחשבתי לארגן עדלאידע וירטואלית, בה יצעדו בסך עשרות שרלטנים ידועים.

מדובר באנשים שהתחזו לבעלי כוחות, כאלו שסתם חמדו לצון והמתיחה שלהם יצאה מכלל שליטה, רמאים שמעשיהם סיכנו או אף פגעו באחרים (פיזית/בריאותית/נפשית), וכד'.

רק מקרים שחשיפתם פורסמה ברבים יכנסו לתהלוכה: אנשים שהודו בעצמם בתרמית, או שהורשעו בבית משפט (אין לנו רצון להסתבך עם אף אחד בתביעת לשון הרע).

ומי הם כל אותם צועדים?

אתם קובעים!

אתם מוזמנים להביא סיפור אחד או יותר בתגובות לרשומה זו (כל סיפור בתגובה נפרדת).
כל סיפור צריך לכלול את הפרטים הבאים:

1) שם הדמות + סיפור המעשה בכמה שורות.

2) קישורים למקורות שמאשרים ומפרטים את פרטי המקרה (ויקיפדיה למשל).
קישור לתמונה של הדמות – רצוי מאוד.
קישור לסרטון קצר שמתאר את המקרה – יתקבל בברכה.

3) הסבר מדוע אתם חושבים שמעשה ההונאה הזה הוא "הכי". זה יכול להיות המקרה הפתטי ביותר שפגשתם, המזיק ביותר, הקדום ביותר, זה שהשפיע על האוכלוסייה הגדולה ביותר, המוזר ביותר, המצחיק ביותר – אתם תקבעו, אבל אתם צריכים למכור את הסיפור שלכם!

כדוגמה, צירפתי מועמד משלי בתגובה הראשונה.

שימו לב, כתוצאה מריבוי הלינקים בתגובות הן כנראה ימתינו לאישור שלי. אז אל תפרסמו פעמיים, בכל רגע שאוכל אאשר את התגובות.

עדכון: ב-26 בפברואר נסגר שלב הגשת המועמדים לתהלוכה. בו אתם בוחרים מכל הסיפורים את זה שקנה את לבכם במיוחד.

"עד-לא-ידע להבחין בין מציאות לאשליה"

הערה: למצולמים אין כל קשר לכתבה (תמונות מקרנבל בריו, ויקיפדיה)

השוואת תפוחים ותפוזים. ותמרים. ושזיפים.

שיפור אובייקטיבי או סובייקטיבי בלבד?

סיכום ביניים

שתף

הקדמה

קצת היסטוריה

יעילותו של טיפול חדש

כוחו המדהים של הפלצבו

טוב כמו פלצבו? נפסל!

עובדות מדכאות על נוגדי דכאון?

פלצבו לא רק בתרופות. גם בניתוחים!

שתף

האם מדובר בכוחות על טבעיים?

האם מדובר במקריות? מה צפוי באקראי?

אז במה כן מדובר?

דברים אינם כפי שהם נראים

חושבים שיש לכם תפישה על-חושית?

____________________________________________________________________

שתף

התגלגלה לידי הקלטה של מפגש אמיתי שכזה (שהתרחש לפני למעלה מ-20 שנה), וחשבתי שיכול להיות מעניין להדגים את הדברים הלכה למעשה.

דוגמה 1

דוגמה 2

דוגמה 3

אם מישהו מכם היה נוכח במפגש מדהים באמת, ויש ברשותו הקלטה של הדברים, מעניין יהיה לנתח את הנאמר שם מזוית בוחנת. מעין תרגיל בבלשות, אם תרצו.

שתף

האיש שצם בין הארוחות

האישה בעלת ה-DNA המתרחב

פראיירים לא רק מתחלפים, הם גם מתים

בזה הסתיים מסענו להיום. הוא התחיל בגיחוך למקרא כותרת דבילית בעיתון, והסתיים במותם של אנשים פתיים מספיק כדי להתייחס לקשקושים הללו ברצינות.

שתף

הקדמה

טיול חוויתי בג'ונגל הקינסיולוגי

אני אלוהים, אתם פחדנים, וזה אובייקטיבי.

האם זה עובד?

סיכום

שתף

ומי מהקוראים שמכיר דוגמאות נוספות למהתלות מכוונות כאלה שהצליחו לחדור את מנגנוני "בקרת האיכות המדעית" בכל תחום שהוא, מוזמן לחלוק איתנו את הסיפור.

אף אחד לא חסין בפני שטויות, אבל אפשר לפחות לנסות!

קריאת תחת – נספח

עוד כתבות קצרות ומשעשעות אפשר למצוא בתפריט הטעימות. עוד רשומות בנושא טיפולים אלטרנטיביים אפשר לקרוא כאן

שתף

תודה רבה לכל מי שהצביע והשפיע!

פורים שמח לכולם!

הנשפן בעל הכוחות

נוכל ריפוי-האמונה הבלתי נלאה

המתיחה שייסדה את הספיריטואליזם

שיקוי הבריאות קוטל הילדים

הנערות התמימות ופיות הקרטון

"ממציא" ספר הזוהר

נביא השקר שהכריז על משיח השקר

חובב החוצנים ששתל ממצאים

ראש ממשלת הרפובליקה הדמיונית

החובבן שמצא את תיבת נוח, ארון הברית ועוד

זייפן האומנות שהודה בזיוף כדי להציל את חייו

פארודיות

שתף

רוצים דם!

Shields Up

ומה ההסבר לאנשים הנהדפים?

“May the Force be with you!”

שתף

פורים בפתח, וחשבתי לארגן עדלאידע וירטואלית, בה יצעדו בסך עשרות שרלטנים ידועים.

אתם קובעים!

"עד-לא-ידע להבחין בין מציאות לאשליה"

שתף

אף אחד לא חסין בפני שטויות,
אבל אפשר לפחות לנסות!

עוד כתבות קצרות ומשעשעות אפשר למצוא בתפריט הטעימות.
עוד רשומות בנושא טיפולים אלטרנטיביים אפשר לקרוא כאן