מדענים

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!
מאת

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

למה המדענים האלה לא מסוגלים להחליט כבר מה נכון ומה לא?

ובכלל, איזה ערך יש לידע מדעי אם כל יום הוא משתנה?

הלא השיטה המדעית מבטיחה ידע בדוק ואמין לא?

תאמינו לי, המדענים האלה לא יודעים כלום!

מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

בעבר הצגתי את המפעל המדעי כמפעל חברתי שיתופי בעל נורמות התנהגות מסוימות. הועלתה האנלוגיה לקבוצת אנשים שמרכיבה יחד פאזל ענק, כל אחד בסגנונו הוא. (זאת בשונה מתפישת ההתקדמות המדעית כתהליך סטרילי, מתוכנת כמעט, בו מדענים בודדים מפלסים את דרכם אל האמת כשהם פועלים על פי "שיטה" מוגדרת וסגורה).

היום נשים דגש על מימד חשוב נוסף – מימד הזמן. המסע המדעי לחקר המציאות הינו תהליך חוזר ונשנה של בקרה עצמית, סינון טענות והשערות ותיקון עצמי מתמיד.

הכאוס האנושי

מסענו מתחיל באנדרלמוסיה רוחשת של טענות והשערות שונות ומשונות לגבי העולם, שמגיעות מאנשים בעלי דרגות שונות של השכלה, יכולת, עקשנות, יושר ובריאות נפשית. חלקן קוראות תיגר על הידע המבוסס בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הרפואה, וכו'. חלקן עשויות להוות פריצת דרך רעיונית. חלק מהטענות/השערות תתבררנה כנכונות, לכשתבדקנה. רובן תתבררנה כלא נכונות. חלק בכלל לא ניתנות לבדיקה, אלא מהוות השקפות עולם, דעות אישיות, פרשנויות וכד'.

אני חושב וחושב במשך חודשים ושנים. 99 פעמים המסקנה שגויה.
בפעם ה-100 אני צודק. – איינשטיין

כדי להכנס לעולם המחקר האקדמי רעיונות אלה עוברים סינון ראשוני. טענות שאינן ניתנות לבדיקה נשארות בחוץ – המדע לא עוסק בכאלה.

טענות אחרות נבדקו כבר מאות פעמים בהיסטוריה ונמצאו חסרות אחיזה במציאות (למשל מכונות תנועה-נצחית). לא סביר להשקיע בהן זמן בדיקה נוסף, אלא אם הטוען יביא ראיות משכנעות שהפעם מדובר במשהו שונה.

פסאודו-מדענים למיניהם שאינם מכירים/מבינים את עקרונות המחשבה והפעולה המדעית, נשארים גם הם בחוץ. בעקרון, מה שמשאיר את הטענות הפסאודו-מדעיות הללו מחוץ למחקר המדעי אינו התוכן שלהן דוקא, אלא הדרך הלא מדעית בה מנסים הטוענים לתמוך בהן.

חזית המדע – Where no man has gone before

אנו עוברים אל חזית המדע, בה פועלים אנשים אשר עברו הכשרה מדעית בתחום הרלוונטי. בד"כ נדרשות שנים של לימודי בסיס באוניברסיטה לפני שמישהו יכול לתרום משהו חדש למדע (קשה לפרוץ מסגרת לפני שמכירים מהי המסגרת הקיימת, ומהם "כלי העבודה" הנדרשים כדי להתקדם).

בחזית המדע נמצא את ההברקות והאכזבות, ההצלחות והתסכולים, התגליות המסעירות והטעויות המביכות. זה אזור של אי ודאות, של הימורים וניחושים, של יצירתיות ותעוזה, ולא פחות – של הרבה עבודה שחורה וסיזיפית.
מדענים מעגלים פינות, מבצעים ניסויים חפוזים (Quick & Dirty) רק כדי לקבל התרשמות ראשונית לגבי רעיון שצץ במוחם ובודקים תחושות בטן ואינטואיציות מדעיות. חוקרים עשויים להשקיע שנים מחייהם בבחינת רעיון כלשהו רק כדי לגלות כי הוא שגוי מן היסוד. מאידך, חזית המדע היא המקום בו נפגוש חידושים, הפתעות, ולעיתים אף מהפכות של ממש בתחומים הנחקרים.

אי הסכמות בין מדענים בשלב זה הן דבר שבשגרה. חוקרים שונים מעלים השערות שונות (ואף מנוגדות) לגבי אותם נושאים, כל אחד מהזוית שלו, עם הנסיון והידע שצבר, על סמך הנתונים שעומדים לרשותו. שימוש בטכניקות מדידה שונות, שיטות שונות לעיבוד הנתונים, הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון, הנחות יסוד שונות – כל אלה עשויים להביא חוקרים שונים למסקנות שונות, לגבי אותו נושא. (לא פעם מתברר כי שילוב של מסקנות סותרות לכאורה הוא הנאמן יותר למציאות. בתנאים מסוימים השערה א' נכונה, ואילו בתנאים אחרים ב' היא הנכונה. בל נשכח, המציאות מורכבת יותר מכל מודל שמנסה לתאר אותה).

חלפו אם כן שנים אחדות, והחוקר מגיע לשלב בו הוא מסוגל להציג את עבודתו ואת מסקנותיו בצורה מסודרת ומנומקת. כדי שהמחקר שמתבצע בחזית המדע יזכה לעבור לשלב הבא עליו לעבור את מסננת הפרסום. לשם כך יש לשכנע עורכים ובוחנים שהמחקר ראוי לפרסום.

ביקורת עמיתים

כתבי עת מדעיים משתמשים בתהליך של ביקורת עמיתים (peer review), במהלכו המאמרים המוגשים לכתב העת מועברים למדענים אחרים בתחום (בדרך כלל אחד עד שלושה).

עמיתים אלה בוחנים האם השערות המחקר הגיוניות, באלו שיטות השתמשו לאיסוף נתונים, מה היו אמצעי הבקרה וכיצד התיחסו להטיות שונות שעלולות לצוץ, האם התוצאות המדווחות תואמות את ההשערות, האם הניתוחים הסטטיסטיים מתאימים לבעיה ומדווחים בשקיפות מלאה, האם המסקנות נובעות מהתוצאות, וכו'.
בסופה של הבחינה יכולים העמיתים להמליץ לעורך כתב העת על פרסומו של המאמר, אי פרסומו, פרסומו בשינויים מוצעים, או פרסמו בכתב עת אחר.

העמיתים אינם פועלים כקבוצה (כמו חבר מושבעים) אלא כיחידים, באופן בלתי תלוי (כדי לא להשפיע אחד על חוות דעתו של השני). העמיתים אמורים להצהיר בפני העורך על ניגוד אינטרסים אם קיים, בבדיקת העבודה הספציפית. בדרך כלל נשמרת אנונימיות בין החוקר לעמיתים ובינם לבין עצמם, כדי למנוע הטיות בבדיקה על בסיס אישי (בתחומי מחקר שונים הנהלים שונים, והדברים גם משתנים עם הזמן).

העורך מחליט על סמך המלצות הבוחנים מה לעשות עם המאמר. ככל שהעיתון יוקרתי יותר, סף הקבלה גבוה יותר, וכך גם אחוז המאמרים הנדחים, אם בשל רמה מחקרית לא מספקת, או חוסר עניין.

הנה מבוא קליל של 5 דקות לנושא:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Science), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים. כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

וזוהי רק ההתחלה

צלחנו בגבורה את שלב ביקורת העמיתים והמאמר שלנו התפרסם בכתב עת מוכר. האם המסע הסתיים? ממש לא. למעשה זו רק תחילת הדרך. גם מחקר שפורסם עדיין אינו "ידע מדעי". זה רק מידע שפורסם ברבים.

אם לא יעורר עניין בקרב המדענים האחרים, מחקר זה "יעלם" בתוך המוני המחקרים החדשים שמתפרסמים כל העת (זהו גורלם המר של רוב המחקרים, שאינם מצוטטים ע"י אף חוקר אחר).

המחקרים שכן הצליחו לעורר עניין מאתגרים מדענים אחרים לבחון אותם ולאתר בהם טעויות, חוסרים או בעיות מתודולוגיות. מדענים אלה יכולים להביע את דעתם במסלול מזורז כגון "מכתבים למערכת". באופן כזה מתנהלים חילופי דברים פומביים בין החוקר שפרסם את המאמר לבין חוקרים אחרים בתחום שחושבים כי מצאו ליקויים בעבודתו. (כך בדיוק חשפה ערנותם של חוקרים אחרים את התרמית של שון אותה הזכרנו לעיל).

במקרים אחדים העבודה תסחוף אחריה עבודות המשך של חוקרים אחרים, בנסיון לאשש או להרחיב אותה (או לעיתים – להפריך אותה).

שווה ציטוט

עבודה שמצוטטת ע"י מספר רב של חוקרים ונתמכת במחקרים נוספים, סביר שלא תכיל מידע שגוי לחלוטין, שתהיה ברמה מחקרית נאותה, מעניינת מספיק ומועילה להמשך המחקר.

עבודות כאלה נכללות בספרות המשנית, כלומר מוזכרות בסקירות רוחב של תחום ומהוות קונצנזוס בתחומי המחקר הספציפיים הרלונטיים.

בחזרה לבית הספר

שנים לא מעטות נוספות חולפות מרגע שמשהו התפרסם בסקירה מקצועית בתחום מסוים, עד שהוא הופך לחלק מספרי הלימוד הבסיסיים של המדע. במשך השנים הללו חלק מהמידע הופך ללא רלוונטי או מסתבר כטעות בכל זאת.
מה שנכנס לספרי הלימוד הוא בעיקר אמין ביותר.

יחד עם זאת, סביר שבעוד כמה עשרות שנים ספרי הלימוד יראו שונים במקצת, ובתחומים מסוימים אולי שונים לגמרי. בנוסף, נצפה לראות מיזוג טוב יותר בין תחומי מדע שונים.

מסננות זיקוק הידע

אם נסתכל על מסננות זיקוק הידע ממעוף הציפור, נוכל לראות כיצד סינון חוזר ונשנה על פני תקופה של שנים רבות, מזקק את המידע הראשוני הסובייקטיבי, הלא ודאי ומלא הסתירות, לכדי ידע אובייקטיבי ואמין, עד כמה שניתן.

התרשים המקורי מופיע בספרו של פרופ' Henry H. Bauer:
Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method
המחבר נתן אישורו לשימוש זה. (לחצו על התמונה למעבר למקור).

כמה מילים על משמיצי המדע

"השיטה המדעית" היא אידאל לשאוף אליו. המציאות תמיד מורכבת יותר. דיונים, התפלפלויות וביקורות לגבי מהות המפעל המדעי ודרך התנהלותו מתקיימים כבר מאות שנים, והמילה האחרונה מן הסתם טרם נאמרה. כמו שהידע עובר ניפוי וזיקוק, כך עוברת גם השיטה המדעית עצמה ליטושים והגדרות מחדש כל הזמן. לקחים מיושמים ומנגנונים עוברים שכלול במטרה ליעל את התהליך.

המדע רחוק מלהיות כלי מושלם של ידע. זה פשוט הכלי הטוב ביותר שיש לנו. – קרל סייגן

בצד הביקורות הלגיטימיות, מושמעות לא פעם השמצות מצד אנשים שדעותיהם ואמונותיהם נמצאות בסתירה לידע המדעי הנכחי ובד בבד אינם מכירים או מבינים את עקרונות החשיבה המדעית. כשהם ממצים את נסיונותיהם היצירתיים לנצל את המדע לצורך אישוש אמונותיהם (ע"י שימוש באנלוגיות קלוקלות, פרשנויות מילוליות-ספרותיות, הרחבות מטאפיזיות וכד'), הם פונים לעיתים קרובות לקו ההתקפה.

משמיצי המדע מנסים לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד הם מתרעמים ומאשימים את "המדע" בשמרנות וקיבעון מחשבתי על כך שאינו מקבל בזרועות פתוחות טענות שסותרות את אותו ידע מזוקק, ידע ששרד עשרות שנים של ביקורות ועמד בהצלחה באינספור מבחני מציאות.
מצד שני, באותה נשימה ממש, הם בוחרים דוגמאות מחזית המדע, אותה חזית מחקר שמתאפיינת בין השאר בשלל רעיונות נועזים ויצירתיים, ומצביעים בלגלוג על הפכפכותו המביכה של "המדע".

הנה כך בוחרים משמיצי המדע להסתכל רק על החצי "הריק" של הכוס:

כשנקרה בדרכם סיפור על מדען שנאבק שנים על צדקתו ובסופו של דבר זכה בהכרה לה היה ראוי, משמיצי המדע מנפנפים בפרשה בשמחה-לאיד, כהוכחה לאותה שמרנות ממסדית וצרות אופקים של "המדע". מה שהם שוכחים לציין הוא כי לא חלפו שנים רבות והאמת יצאה לאור, בזכות כוח התיקון העצמי של המפעל המדעי, כוח אשר מצליח לגבור על גחמותיהם האנושיות האישיות של כל אחד ואחד מהמדענים המשתתפים במשחק.

הכותרות הצעקניות

נזכר בכותרות ההפכפכות מתחילת הרשומה. מאילו שלבים של זיקוק הידע מגיעות הכותרות הללו?

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

אם בידע מוצק ואמין אנו חפצים, ספרי הלימוד גדושים בו: פירות מזוקקים של מפעל ידע משותף, בו נטלו חלק מאות אלפי מדענים במשך מאות שנים.

 סרטון מומלץ על השיטה המדעית (החל מ-2:50 יותר רלוונטי לנושא הרשומה):

*

ברצוני להודות לאורן שעיה, בעל הבלוג עד כדי קבוע (בו תוכלו למצוא גם סדרת ראיונות עם חוקרים צעירים ולקבל הצצה ישירה לחזית המחקר המדעי), ולארז גרטי שפרסם את הכתבה באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על ביקורת העמיתים שעשו לכתבה זו, ועל הערותיהם הבונות.

מקורות והרחבות:

רשומות נוספות שקשורות לנושא:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!