לאמונות, ציפיות וסוגסטיות יש כוח רב בעיצוב התפישות והחוויות שלנו, החל משינוי טעמם של מאכלים ומשקאות, שינויים בשמיעה, בראייה, תחושות מיסטיות, חרדות ופחדים, וכלה ביכולת לעבור ניתוח או טיפול שיניים ללא הרדמה ובהתגלויות אלוהיות.

בסדרת הרשומות הנוכחית נצלול אל ממלכת הזיכרון.

האם זיכרונות מחוויות שחווינו משקפים את מה שאירע במדויק? האם הזיכרון האנושי עובד כמו הקלטת וידאו שאפשר להריץ אותה מחדש שוב ושוב ולשחזר מתוכה את הפרטים? האם ניתן לשנות זיכרונות אחרי שנוצרו? לפני שנוצרו? האם אפשר להיזכר באירועים שכלל לא התרחשו? האם צלילות הזיכרון ותחושת הביטחון שלנו לגבי דיוקו משקפים את דיוקו בפועל?

כפי שנראה, שלל גורמים חמקמקים מעצבים ומשנים את הזיכרונות שלנו בלי שאנו מודעים לכך בכלל. כמובן שלא אוכל לסקור את הנושא אדיר-המימדים הזה באופן יסודי, אלא רק להביא שלל דוגמאות פיקנטיות שיעבירו את המסר הכללי.

* לפני שנתחיל, אני ממליץ לכם להשתתף בניסוי קצרצר. שימו לב: חשוב לבצע אותו לפני שממשיכים לקרוא. נדרשת רק דקה של ריכוז, דף וכלי כתיבה.

>>  להשתתפות בניסוי הזיכרון לחצו כאן  <<

נתחיל את מסענו באיזור הדמדומים שבין החוויה לבין הזיכרון שנוצר ממנה.

זכירת המצופה

בניסוי שבו הוזמנתם להשתתף (הזדמנות אחרונה לפני הספוילר) התבקשתם לזכור כמה שיותר מילים מתוך רשימה בת 15 מילים שהוצגה בפניכם. לפני הוצאת הספר לאור השתתפו בניסוי כ-450 גולשים. רובם הצליחו לזכור 6-10 מילים מתוך אלה שהופיעו ברשימה. אבל מטרת הניסוי לא הייתה לבדוק את כמות המילים שאנשים זכרו מהרשימה, אלא דווקא את המילים שהם זכרו אך לא הופיעו ברשימה. במובן הזה הניסוי לא אכזב. המילים הבאות חזרו יותר מפעם אחת כל אחת: גלידה, חיוך, יין, תפוח, נעים, סירופ, מלוח. 7 משתתפים זכרו את המילה מלפפון, 9 זכרו את המילה חמוד, 11 זכרו לימון, 16 זכרו מר, ו-25 זכרו את המילה טעים. אבל הכוכבת הגדולה הייתה ללא ספק המילה 'מתוק', שהרשימה "הונדסה" כדי לעורר: לא פחות מ-200 איש (כ-44%) זכרו כי ראו אותה זה עתה ברשימה!

כאשר אנו קולטים משהו בחושינו, המוח מחלץ מיד את המשמעות של הדברים ואינו טורח לעבד ולאחסן בזיכרון כל פרט ופרט לחוד. המוח מקשר את פרטי המידע החדש לדברים שאנו כבר יודעים על העולם. קישורים אלה עוזרים לסנן עיקר מטפל, וגם לשלוף מאוחר יותר את פרטי המידע שכן קודדו. בעת ההיזכרות, קשה לנו להבחין בין פרטי מידע שמקורם בחוויה לבין פרטי ידע קודם שמקושרים אליהם חזק.

זה בדיוק מה שקרה בעת שינון רשימת המילים. באופן אסוציאטיבי, רבות מהן נקשרו למושג "מתוק". בעת ההיזכרות, המוח בנה מחדש את רשימת המילים. הבנייה כללה כמה מהמילים המקוריות, וכן את המילה שנקשרה אליהן חזק – "מתוק" – מילה שהמוח מניח שהשתתפה גם היא ברשימה.

אשליית זיכרון זו, שבה אנשים זוכרים מילים שלא הוצגו בפניהם, דווחה לראשונה ב-1959 ע"י Deese. ב-1995 חזר האפקט לכותרות בעקבות מחקרים שביצעו Roediger ו-McDermott בתחום זיכרונות-שווא (False memory). האפקט מכונה DRM, על שם שלושת החוקרים הללו, ועקב פשטותו הניסויית זכה לשימוש רב במחקרים. אשליית DRM מדגימה בצורה מאלפת כיצד כל פעולות הזיכרון, כולל הבסיסיות ביותר, מערבות תהליכים של בנייה מחדש (Reconstruction).

האפקט קל להדגמה, בדומה לאשלייה אופטית טובה, וכן נוח לשימוש במחקרים על זיכרונות שווא. אך האם הוא מודל מייצג למה שקורה "בחיים האמיתיים"?

מספר מחקרים בדקו מתאם בין כמות הטעויות בניסוי DRM לבין זיכרונות אוטוביוגרפיים שגויים או מעוותים.

במחקר משנת 2002 נמצא כי אנשים שטוענים שנחטפו ע"י חוצנים נטו ליותר זיכרונות שווא במבחן DRM בהשוואה לקבוצת ביקורת. לא היה הבדל בכמות המילים הנכונות שחברי שתי הקבוצות זכרו. אלה היו גם התוצאות במחקר משנת 2009, שבו השתתפו אנשים שטוענים כי הם זוכרים חוויות מחיים קודמים. אם מניחים כי חוויות אלה לא התרחשו במציאות, הרי שהממצאים הללו מרמזים כי מנגנונים משותפים מקשרים בין שגיאות במבחן DRM לבין נטיה לזיכרונות שווא בחיי היום-יום.

מחקרים לגבי שחזור זיכרונות של התעללות מינית בילדות (כאן, כאן וכאן) הניבו תוצאות דומות: אנשים שזיכרונות כאלה "שוחזרו" אצלם טעו יותר במבחן DRM בהשוואה לאנשים שלא דיווחו על התעללות וכן בהשוואה לאנשים שזכרו באופן רציף ומודע כי עברו התעללות בילדותם.

בין אם מדובר בזיכרונות מודחקים, מעוותים או ממוצאים, הרי שמדובר בסוגים שונים של טעויות בזיכרונות האוטוביוגרפיים, ונראה שיש מתאם בינן לבין תוצאות מבחן DRM. בהמשך עוד נשוב לדבר על הבעייתיות שבתהליכי "שיחזור" זיכרונות.

*

הדגמה יפה נוספת ל"זכירת המצופה" ניתנה בניסוי הבא: המתנדבים התבקשו להמתין דקה בחדר של סטודנט לתואר שני, לפני שהכניסו אותם ל"חדר הניסוי". הניסוי, כך התברר, היה לא יותר מאשר בקשה לרשום את כל החפצים שהם זוכרים שראו בחדר ההמתנה לפני רגע. החדר הזה היה חדר טיפוסי בכל המובנים, וכלל שולחן כתיבה, כסאות, מדפים, וכד’. בין שאר הפריטים שהעלו הנבדקים מזיכרונם, 30% זכרו כי ראו ספרים ו-10% זכרו כוננית מסמכים, למרות שחפצים אלה לא היו כלל בחדר – הם הוצאו ממנו במכוון לצורך הניסוי.

כלומר, המוח בנה מחדש (Reconstructed) את תוכן החדר על סמך מה שהיה בו וכן על סמך מה שהיה צפוי שיימצא בו. תהליך ההיזכרות אינו שליפת העתק מדוייק של המציאות, אלא יצירה מחודשת שלה.

הטיית המניע

במחקר משנת 1979 שנקרא "אפקט 'אופרת הסבון' בהיזכרות בסיפור", בדקו החוקרים כיצד אמונה לגבי מניעיו של אדם משפיעה על הזיכרונות שנוצרים בעקבות חשיפה לפעולותיו.

המשתתפים בניסוי קראו טקסט ובו חמש פסקאות שמתארות בצורה יבשושית חוויות שחוותה בחורה בשם ננסי: הכנת כוס קפה, ביקור אצל רופא, האזנה להרצאה באוניברסיטה, עריכת קניות במכולת והשתתפות במסיבת קוקטייל.

כמחצית מהמשתתפים בניסוי קיבלו בנוסף את המידע הבא בטרם קראו את הטקסט הנייטרלי:
"ננסי התעוררה שוב עם תחושת בחילה ותהתה אם היא אכן בהיריון. איך תספר לפרופסור איתו התראתה? והכסף, זו בעיה נוספת".

למחרת כונסו שוב הנבדקים והתבקשו לשחזר מזיכרונם באופן מדוייק ככל האפשר את התיאורים שקראו. בתחילה העלו זיכרונות באופן חופשי. לאחר מכן, התבקשו לדרג חמישים אמירות שונות על סקלה שבין "בודאות לא הופיע בטקסט" לבין "בוודאות הופיע בטקסט". עשר מהאמירות שהוצגו לשיפוטם היו נכונות ועשר שגויות. השאר היו עובדות שניתן להסיק בעקיפין מהטקסט אך אינן מוזכרות בו במפורש (למשל, אמירות לגבי הסיבה לביקורה אצל הרופא, יחסיה עם הפרופסור, וכד') – חלקן מתאים לסיפור ההיריון, וחלקן נוגד אותו.

אלה שקיבלו את סיפור ההיריון לפני קריאת הטקסט, זכרו יותר סיטואציות מתוך החמש, הרבה יותר פריטים ואת הסדר שבו הופיעו, בהשוואה לקבוצת הבקרה.

אך ההבדל המשמעותי והמעניין היה בפריטים שמשתתפים אלה המציאו בשלב ההיזכרות החופשית ואשר לא הופיעו בטקסט המקורי – פי 4 יותר פרטים מומצאים מאשר בקבוצת הבקרה. רוב התוספות היו רלוונטיות לסיפור המניע. כך למשל, הוחלף התיאור המקורי של "בדיקות שגרתיות" ב"בדיקות היריון", אמירתו המעורפלת של הד"ר – "נראה שהציפיות שלי אושרו" הוחלפה ב"החששות שלך אושרו". כמו כן יוחסו לננסי מחשבות ותחושות רבות שלא הופיעו בטקסט המקורי, למשל: "ננסי לא נהנתה כלל במסיבה", "הרגישה נורא" או "היתה מדוכאת". בנוסף, הסיפור היה מגובש ורציף יותר, והיה משופע בביטויים כגון "לאחר מכן" או "מאוחר יותר באותו הערב" – ביטויים שנעדרו כמעט לחלוטין בתיאורי קבוצת הבקרה.

סיפור המניע שימש כמעין דבק שליכד יחד את כל פירורי המידע. הסיפור שנוצר היה עקבי יותר, אך גם כלל עיוותים רבים יותר של הפרטים. המציאות "כופפה" כדי להתאים לסיפור, ופרשנויות אפשריות שמחזקות את האמונה הבסיסית הפכו בין לילה לזיכרונות של ממש מהאירוע.

חשבו על ההשלכות מרחיקות הלכת שיש להטיה הזו בחיי היום יום. כיצד מניעים שאנחנו מייחסים לאנשים סביבנו – בצדק או שלא בצדק, בין אם מדובר בבוס, חבר, בן זוג או ילדים – צובעים את הדרך שבה אנו רואים וזוכרים את מעשיהם.

*

בפעם הבאה נלמד כיצד לגרום לאנשים לזכור כי חוו חוויות על-טבעיות (יותר קל משאתם חושבים).
כדי לא לפספס את המשך הסדרה אתם מוזמנים להרשם לעדכונים במייל (למטה משמאל).

*

אם מה שקראתם נראה לכם מוכר ואתם לא בטוחים מאיפה, הרי שאתם מועדים ליפול בכשל זיכרון נוסף שנקרא "בילבול מקור הזיכרון". רוב החומר (למעט הסעיף על "הטיית המניע") נכלל בפרק על "תעתועי זיכרון" בספר "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה". חשבתי שהגיע הזמן לפרסם את הדברים גם בבלוג, כדי שיהיו זמינים לכמה שיותר אנשים. הנושא חשוב ועקרוני מכדי להישאר רק בספר.

לכל חלקי הסדרה:

• אני זוכר זאת בבירור – זכירת המצופה
• אני זוכר זאת בבירור – חזיתי בנס!
• אני זוכר זאת בבירור – מי הזיז את הזיכרון שלי?
• אני זוכר זאת בבירור – לזכור את שלא קרה
• אני זוכר זאת בבירור – כאילו זה קרה אתמול

רובנו זוכרים בצורה מאוד חייה ופרטנית איפה היינו, עם מי, מה עשינו, ואיך בדיוק שמענו על אירועים דרמטיים כמו אסון התאומים, או רצח רבין. עצרו רגע, בחרו לכם את אחד משני האירועים הללו ורשמו על דף כל פרט שאתם מצליחים להיזכר בו (קדימה, לא להתעצל!).

עכשיו נסו להיזכר באירוע אחר כלשהו שקרה באותה תקופה. אני מניח שרובכם לא מצליחים להיזכר בשום דבר קונקרטי, ואם כן, הזיכרון בוודאי עמום ומטושטש בהרבה.

מתקבל הרושם שאנו זוכרים אירועים דרמטיים, מרגשים ומפתיעים באופן מדוייק יותר מאשר אירועים שוליים ובלתי טעונים רגשית, ונשמע גם הגיוני שכך יהיה.

ב-1977 טבעו הפסיכולוגים Brown ו-Kulik את המונח "זיכרונות מבזק" (Flashbulb Memories) כדי לתאר זיכרונות מהסוג הזה. השם משקף את הרעיון כי זיכרונות של אירועים כאלה נחקקים באופן תמידי במוחנו, כנראה באמצעות מנגנון מיוחד, בדומה מאוד לתמונה שמתעדת המצלמה ברגע שהפלש מבזיק. במחקר שערכו, מצאו שכמעט כל הנשאלים (40 לבנים ו-40 שחורים) דיווחו על זיכרונות מפורטים מאוד לגבי רצח קנדי, כמו גם לגבי אירועים דרמטיים אחרים שהתרחשו באותן השנים.

אך האם הזיכרונות הללו אכן מדוייקים? קשה לבדוק זאת, אלא אם מוצאים דרך להשוות את הזיכרון לאירועים כפי שהתרחשו בפועל, או לפחות לחוויותיהם של אנשים אחרים שהיו איתנו בעת ההתרחשות.

נחזור לזיכרונות שהעליתם לגבי אותו אירוע דרמטי. כעת בקשו מקרובי משפחה או חברים שהיו נוכחים איתכם באותו אירוע לרשום את זיכרונותיהם שלהם, והשוו את הגרסאות. האם התגלו סתירות? אנא שתפו בממצאים!

*

אסון הצ'לנג'ר – ויקיפדיה

בניסוי מבוקר שנעשה בעניין זה, התבקשה כיתה שלמה של סטודנטים לכתוב דוח מפורט יום לאחר התפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר בזמן המראתה (1986), דוח בו הם מפרטים איפה היו באותו זמן, מתי בדיוק נודע להם על האירוע וכיצד, מי היה איתם, וכו'. כעבור שנתיים וחצי ביקשו מאותם סטודנטים לחזור ולהשיב על אותן שאלות בדיוק. ההבדלים היו רבים ומשמעותיים: אנשים דיווחו כי שמעו על האסון בשעה אחרת, ממישהו אחר, או בהיותם בחברת אנשים אחרים. למרות עיוותי הזיכרון הרבים, הנבדקים היו בטוחים כי הם זוכרים את הפרטים במדויק.

הנה דוגמה לשני תיאורים של אותו אדם:
תיאור מקורי: "ישבתי בשיעור-דת וכמה סטודנטים נכנסו והתחילו לדבר על זה. לא ידעתי את הפרטים, מלבד זה שהיה פיצוץ וכולם ראו את זה, כל כך עצוב…"
תיאור כעבור 32 חודשים: "כאשר שמעתי לראשונה על הפיצוץ ישבתי בחדר שלי במעונות יחד עם שותפי לחדר וצפינו יחד בטלויזיה. זה הופיע במבזק חדשות ושנינו היינו בהלם. הייתי ממש מדוכא, עליתי למעלה לדבר עם חבר שלי, ואח"כ התקשרתי להורי".

כאשר קיבלו לידיהם את תיאוריהם המקוריים, רבים מהם נדהמו מהסתירות שבין הדוחות, וחלקם אף התעקשו כי הזיכרון השני הוא המדויק!

*

בניסוי דומה שנערך מיד לאחר אסון התאומים, התבקשו סטודנטים לתאר בפרוטרוט את חוויותיהם מהאירוע, ובנוסף, לתאר חוויה נוספת כלשהי משלושת הימים שקדמו לאסון. תיאור נוסף זה מהווה בקרה לאירוע הדרמטי, בקרה שלא התבצעה במחקרים הקודמים. לאחר תקופה של 1, 6 או 32 שבועות (כל תת קבוצה נדגמה כעבור פרק זמן אחר) התבקשו הסטודנטים להיזכר שוב בפרטים של שני האירועים, וכן לציין מה רמת הביטחון שלהם בדיוק הזיכרונות.

נמצא כי כל הזיכרונות, משני האירועים, הלכו ונעשו פחות מדויקים, ככל שחלף זמן רב יותר מרגע התרחשותם. אך בעוד שלגבי האירוע ה"רגיל" אנשים ציינו כי הם פחות ופחות בטוחים לגבי הדיוק בפרטים, הרי שלגבי אסון התאומים הם היו משוכנעים כי הם זוכרים את כל הפרטים במדויק, בלי קשר לתקופה שחלפה עד שנשאלו, זאת למרות שכמות אי הדיוקים בדיווחיהם הלכה וגדלה כאמור ככל שחלף הזמן, בדיוק באותה מידה כמו בתיאור האירוע הרגיל.

נראה שאשליית דיוק הזיכרון פועלת בצורה החזקה ביותר במקרים שבהם הזיכרונות טעונים מבחינה ריגשית, ולכן נחווים כמלאי חיים יותר.

זיכרונותיו המבולבלים של הנשיא

מקרה נוסף שבו ניתן היה לאמת את הזיכרון עם העובדות, נוגע לזיכרונותיו של הנשיא בוש לגבי אירועי ה-11 בספטמבר. בעודו מדבר בפני כיתת ילדים בבי"ס, נכנסו להודיע לו כי מטוס נוסף התרסק לתוך הבניין השני (תיעוד וידאו). באותו רגע הבין בוש כי מדובר בהתקפה מכוונת ולא בתאונה. על פגיעת המטוס הראשון שמע בוש לפני שנכנס לכיתה.

לפחות בשני אירועים נפרדים, סיפר בוש כי צפה בטלויזיה וראה את התרסקות המטוס הראשון לפני שנכנס לכיתה. כך למשל, ב-4 בדצמבר 2001 בתשובה לשאלתו של ילד, ענה: "ישבתי מחוץ לכיתה, מחכה להיכנס, ראיתי את המטוס הראשון פוגע במגדל וחשבתי לעצמי, איזה טייס גרוע… זו בודאי תאונה נוראית". למעשה לא יתכן כי ראה את ההתרסקות הראשונה, מכיוון שצילומים כאלה לא שודרו באותו יום!

כמובן שתומכי תאוריות קונספירציה חגגו על סיפורו של בוש: אם הוא זוכר שהוא ראה – הוא ראה. ואם הוא ראה – זה שודר. ואם זה שודר – מישהו צילם את זה. ואם מישהו צילם את זה – הוא ידע לכוון את המצלמה מראש, ולפיכך היה שותף לקנוניה, וכו'.

לסיכום: היזהרו מזיכרונות "חיים" וטעונים רגשית. הם ככל הנראה בלתי-מדויקים בדיוק כמו זיכרונות סתמיים, אבל בניגוד לזיכרונות סתמיים, אתם תסרבו להכיר בעובדה זו.

*

זהו, בזאת הסתיימה סדרת הפוסטים על הזיכרון. מקווה שתזכרו ממנה משהו! 🙂

לכל חלקי הסדרה:

• אני זוכר זאת בבירור – זכירת המצופה
• אני זוכר זאת בבירור – חזיתי בנס!
• אני זוכר זאת בבירור – מי הזיז את הזיכרון שלי?
• אני זוכר זאת בבירור – לזכור את שלא קרה
• אני זוכר זאת בבירור – כאילו זה קרה אתמול

לפניכם תרגום של הרשומה "How to become a charlatan" שפורסמה בערב חג המולד 2012 ע"י פרופ' Edzard Ernst, אחד משני מחברי הספר "ריפוי או פיתוי". ארנסט נתן את אישורו לתרגום הטקסט ופרסומו בבלוג שלי.
תודה לבשמת על התרגום!

*

בזמנים עגומים וקשים אלה, זו חובתי, אני חושב, להפנות את תשומת ליבם של חברי האזרחים, למקור אפשרי של הכנסה נוספת שכמעט כל אחד יכול להתחבר אליה: היו לשרלטנים, ורוב הסיכויים שהקשיים הכלכליים שלכם יהיו נחלת העבר. כדי להשיג מטרה זאת, אני [עם לשוני תחובה עמוק בלחיי] מציע גישה פשוטה וישירה, צעד אחר צעד.

מצאו שיטת טיפול אטרקטיבית והעניקו לה שם פנטסטי

האם אמרתי "פשוטה וישירה"? ובכן, הצעד הראשון אינו כה פשוט, אחרי הכל. רוב הרעיונות הפסיכיים באמת כבר תפוסים: נרות אוזניים, הומאופתיה, עיסוי הילתי, הילינג אנרגטי, תרפיית שתן, כירופרקטיקה וכו'. כשרלטנים אמיתיים, אתם רוצים שתהיה לכם תרמית משלכם. תאלצו לפיכך לחשוב על רעיון חדש.

משהו שהוא באמת מופרך לגמרי יהיה אידיאלי, כמו הטענה שהאוזן היא מפה של הגוף האנושי המאפשרת לכם לטפל בכל המחלות על ידי ביצוע מעשה מוזר באותו חלק של האוזן – אופס, הטריטוריה הזאת כבר נתפסה על ידי בריגדת אקופונקטורת האוזן. מה לגבי הטענה שיש לכם כוחות על-אנושיים המאפשרים לכם לשלוח 'אנרגיות ריפוי' לתוך גופם של מטופלים כדי שהם יוכלו לתקן את עצמם? גם זה בעייתי: מרפאים ברייקי עשויים להאשים אתכם בפלגיאט.

אבל אתם מבינים את הכיוון, אני בטוח, ותהיו מסוגלים להמציא משהו. כאשר תעשו זאת, תנו לזה שם בלתי נשכח, השם יכול להרים או להפיל את היוזמה החדשה שלכם.

המציאו היסטוריה מרתקת

ברגע שהגדרתם את הטיפול שלכם ונתתם לו שם פנטסטי, אתם זקוקים עכשיו לסיפור טוב כדי להסביר איך הכל הגיע לידי מימוש. המשימה הזאת אינה כה קשה, ועשויה אפילו להתגלות כמהנה. תוכלו לחשוב על משהו נוגע ללב כמו – שהטיפול שלכם הציל את אחותכם הקטנה שנטתה למות בגיל 6, או שקיבלתם השראה בחלום מדודתכם הקשישה שבדיוק עברה מהעולם הזה למקום טוב יותר, או אולי תרצו ליצור איזשהו הקשר דתי [האם ביקרתם אי פעם בקבר מאיר בעל הנס?].

אין שום צורך להגביל את הדמיון שלכם, רק ודאו שהסיפור שלכם מרתק – יום אחד, אולי יעשו עליו סרט.

הוסיפו קורטוב של פסאודו-מדע

אם זה מוצא חן בעיניכם ואם לאו, אנו חיים בעידן בו איננו יכולים להתעלם לחלוטין משיקולים מדעיים. לכל הפחות, אני ממליץ לזרות מעט טרמינולוגיה "מדעיסטית" בין השורות, והיות ואינכם רוצים להחשף, בחרו משהו שרק מעט מומחים מבינים. פיזיקת קוונטים, שזירה, תאורית הכאוס וננו-טכנולוגיה כולן אפשרויות מעולות.

זה עשוי להיות משכנע יותר אם תרמזו שמדענים מובילים אוהבים את הרעיונות שלכם, או שצוותים שלמים מאוניברסיטאות במקומות רחוקים עובדים על המנגנונים שעליהם מבוססת ההמצאה, או שוועדת פרסי הנובל מתעניינת, וכו'.

אם זה אפשרי, הוסיפו קצת היי-טק להמצאה החדשה שלכם, איזשהו מכשיר חדש ונוצץ עם אורות מהבהבים ותצוגות דיגיטליות יעשה את העבודה. המכשיר יכול להיות ריק מתוכן – כל עוד הוא נראה מרשים, זה בסדר.

אל תשכחו לתבל בקמצוץ של חוכמה עתיקה

עם כל המדע הזה – סליחה, פסאודו-מדע – אל לכם לשכוח שעליכם להישאר מעוגנים חזק במסורת. הטיפול שלכם צריך להיות מבוסס על חוכמה עתיקה שגיליתם מחדש, שיניתם ושכללתם. אני ממליץ לציין שחלק מהתרבויות העתיקות ביותר על הפלנטה כבר הכירו את היסודות המרכזיים עליהם ניצבת היום בגאווה ההמצאה שלכם.
כל דבר שהוא כה עתיק – עמד במבחן הזמן, מה שאומר שהטיפול שלכם גם יעיל וגם בטוח.

טענו שיש לכם תרופה לכל המחלות

כדי למקסם את הכנסתכם, אתם רוצים לקוחות רבים ככל האפשר. זה לא יהיה חכם לפיכך, למקד את מאמציכם במצב רפואי אחד או שניים. מבחינה מסחרית, עדיף בהרבה להצהיר במילים שאינן משתמעות לשתי פנים, שהטיפול שלכם הוא מרפא לכל, פנקיאה. אל תהיו מודאגים מאי-הסבירות של טענה כזאת. בממלכת ההונאה, זה בהחלט מקובל, ואפילו נפוץ להתנהג בצורה תמהונית.

התמודדו עם בעיית הראיות והספקנים המציקים

זה מדכא, אני יודע, אבל אפילו על השרלטנים המוכשרים ביותר נגזר למשוך ספקנים למיניהם. במוקדם או במאוחר ספקנים ידרשו מכם ראיות. למעשה, הם אחוזי אובססיה לגבי זה. אך אין צורך להילחץ – זה בהחלט לא חמור כפי שזה נראה. הפתרון הברור הוא לספק עדות אישית אחר עדות אישית.

תצטרכו אתר שבו לקוחות מרוצים מספרים סיפורים מרשימים על הדרך שבה הטיפול שלכם הציל את חייהם. אם במקרה אינכם מכירים לקוחות מסוג זה, המציאו אותם. בממלכת ההונאה, יש מסורת ארוכת יומין ומכובדת של כתיבת עדויות אישיות בעצמכם. אף אחד לא יהיה מסוגל להבחין בהבדל!

הדגימו את שליטתכם באומנות המעודנת של רמאות עם סטטיסטיקה

חלק מהספקנים עשויים שלא להתרשם, וכאשר הם יתחילו לבקר את ה'עדויות' שלכם, אתם עשויים להידרש ללכת צעד נוסף. שיטה מצויינת לעכב אותם לפחות לזמן מה, היא לספק סטטיסטיקות. הקונצנזוס הכללי בקרב שרלטנים הוא שכ-70% מהמטופלים שלהם חוו תועלת יוצאת דופן מכל פלצבו שלא יהיה שנזרק עליהם.
אז עצתי היא לשפר זאת במעט ולצטט סדרה של לפחות 5,000 מקרים של מטופלים שמתוכם 76.5% הראו שיפור מובהק.

מה, אין לכם סדרת מקרים כזו? אל תהיו שוטים, היו יצירתיים!

זכו בנקודות עם ביג פארמה

אתם חייבים לדעת מי (יהיו) הלקוחות (העתידיים) שלכם: הם מבוססים, זכו להשכלה טובה (אין ספק שללא הצלחה יתרה), והם בני גיל העמידה, נוטים להאמין בקלות ושקועים עמוק באלטרנטיבי. חשבו על הנסיך צ'ארלס! ברגע שהתחברתם לדפוס החשיבה הזה, תוכלו לנצל בצורה רווחית את תסביך הרדיפה של אנשים אלה.

דרך קלה להשיג זאת היא לטעון שאנשי חברות התרופות שמעו על החידוש שלכם, הם חוששים בבירור מהפסד של מיליונים, ולכן עושים כל שביכולתם להשתיק את זה. לא רק שזה יזכה אתכם באמון המטורפים שבשולי החברה, זה גם יספק הסבר מושלם לסיבה בגללה התגלית פורצת הדרך שלכם לא פורסמה בכתבי העת המובילים של ענף הרפואה: העורכים נמצאים כולם בכיסים של חברות התרופות, כמובן.

בקשו כסף, הרבה כסף

השארתי את הדבר החשוב ביותר לסוף. זכרו: מטרתכם היא להתעשר! לכן, גבו מחירים גבוהים, אפילו מופקעים.

אם הטיפול שלכם הוא מוצר שאתם יכולים למכור (למשל דרך האינטרנט, כדי להתחמק מפיקוח), מכרו אותו ביוקר.
אם זהו טיפול שדורש פגישה פנים אל פנים, גבו מחירי ייעוץ מרקיעי שחקים וטענו לבלעדיות.
אם זוהי טכניקה שניתן ללמד אותה, התחילו להכשיר מטפלים אחרים במחירים גבוהים ודרשו תמלוגים מההכנסות העתידיות שלהם.

גביית-יתר היא הסיכוי הטוב ביותר שלכם להתפרסם – האם שמעתם אי פעם על שרלטן שהתפרסם בזכות מחיריו הנוחים? זה גם יפטור אתכם מהאספסוף שאינכם רוצים לראות במרפאה שלכם. אנשים עניים עלולים אפילו להיות חולים! לא, אינכם רוצים אותם, אתם רוצים את 'העשירים הבריאים והמודאגים' שיכולים להרשות לעצמם לראות רופא אמיתי כאשר דברים יתחילו להשתבש.
אך החשוב ביותר, מחירים גבוהים יעשו ממש טוב לחשבון הבנק שלכם.

כעת אתם מוכנים. אך כדי למנוע מכם למעוד במשוכה הראשונה, הנה מספר תשובות שימושיות לשאלות שתקבלו באופן בלתי נמנע מספקנים, מהזן המציק הזה שלעולם אינו מאושר. התשובות אינן מיועדות לשכנע אותם, אלא כדי להתפרסם בציבור. הן יבטיחו שהדעה הכללית תהיה לצידכם, ולכך יש חשיבות עליונה בממלכת ההונאה.

ש: הטיפול שלך עשוי לגרום לנזק ניכר, האם זה אחראי מצידך?
ת: נזק? האם יש לכם מושג על מה אתה מדברים? ברור שלא! בכל שנה, מאות אלפי אנשים מתים מתרופות שהם מקבלים מהרופאים הקונבנציונאלים. זה נזק!

ש: מומחים טוענים שהטיפול שלך אינו סביר מבחינה ביולוגית, מהי תשובתך?
ת: ישנם דברים רבים שהמדע אינו מבין עדיין ודברים רבים שלעולם לא יבין. בכל מקרה, ישנן דרכים נוספות לידיעה, והמדע הוא רק אחת מהן.

ש: היכן המחקרים המבוקרים שתומכים בטענתך?
ת: מחקרים קליניים הם בעלי ערך מוגבל מאוד, הם קטנים מדי בהיקפם, מוטים לעיתים קרובות ולעולם אינם מדמים מצבים אמיתיים מהחיים. זו הסיבה שמומחים רבים מצדדים בדרכים טובות יותר להדגמת ערכן האמיתי של התערבויות רפואיות.

ש: פרופסור ארנסט אמר לאחרונה שהטיפול שלך אינו מוכח, האם זה נכון?
ת: לא ניתן לבטוח באדם הזה, הוא נמצא בכיסה של תעשיית התרופות! ברור שהוא יגיד את זה, לא?
בכל מקרה, האם ידעתם שרק 15% מהטיפולים הקונבנציונאלים הם באמת מבוססי ראיות?

ש: מדוע הטיפול שלך כל-כך יקר?
ת: שנים של הכשרה, תוכנית מחקר מלאה, ביקורת מתמידה, התאמה לרגולציה, וצוות גדול של עמיתים – אתם חושבים שכל זה מגיע בחינם? באופן אישי, אשמח לטפל בכל המטופלים שלי בחינם (וזה קורה לעיתים) אך יש לי התחייבויות לאחרים, אתם יודעים.

*  *  *

עד כאן המדריך.

אם אתם עצמכם אינכם זקוקים להכנסה נוספת, אתם מוזמנים להפיץ את המדריך בקרב יקיריכם שכן זקוקים לכך.

רעיונות לטיפולים שרלטניים העלנו כבר כאן לא מזמן, ומתגובות הקוראים ניכר שכל אחד מהם היה יכול לשטות בהמונים באותה המידה. הכל רק עניין של יצירתיות, יוזמה ואומץ.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

מייד נצלול אל הנושא המרכזי של רשומה זו – זיכרון, אך לפני שאשכח, כמה מילים על שיכחון.

שיכחון פוסט היפנוטי

שיכחון פוסט-היפנוטי מתבטא באי-יכולת לזכור את רוב מה שהתרחש בזמן ההיפנוזה, או את כולו, עד אשר ניתן סימן מוסכם-מראש להיזכרות. בדרך כלל, התופעה מתרחשת רק אם הנבדקים התבקשו במפורש לשכוח את המתרחש, וגם אז היא מוגבלת ל10%-15% מהאוכלוסייה (הרגישים ביותר להיפנוזה) אשר זוכרים רק מקטעים ממה שהתרחש. הם יכולים לזכור למשל שכתבו את שמם ואת התאריך, אבל לא לזכור שהם עשו זאת לאחר סוגסטיה של נסיגה לגיל הילדות. אחוז קטן עוד יותר שוכח את כל שהתרחש.

העובדה כי השיכחון הוא זמני, מעידה על כך שההיפנוזה התערבה בתהליך השליפה מהזיכרון ולא בתהליך האיחסון. בעוד ששיכחון שנובע מפגיעות ראש למשל מלווה בתהליך היזכרות ארוך, הדרגתי ומייגע, "הסרת" השיכחון הפוסט-היפנוטי היא מיידית.

ניסויים אחרים הראו כי מצב הדברים מעניין ומורכב אף יותר. בזמן היפנוזה לימדו את הנבדקים פרט טריוויה אזוטרי לחלוטין (שאין סיכוי שהנבדקים ידעו בהגיעם לניסוי). לאחר שיצאו מהיפנוזה המהופנטים-עמוק לא זכרו דבר מהמתרחש, אך שליש מהם ידע לענות על שאלת הטריוויה. כלומר, המידע הנלמד היה זמין עבורם למרות שלא היה להם זיכרון ישיר של חווית הלמידה.

מיתוס הזיכרון המושלם

האם היפנוזה יכולה לעורר זיכרון מושלם לגבי אירועים מהעבר? האם אפשר לשלוף פרטים כמו מספרו של רכב שהיה מעורב בתאונה? האם אפשר לחשוף זכרונות ילדות מודחקים?

יש עדויות מעטות התומכות במיתוס הזה. למרות שאנשים יכולים להפיק מידע רב נוסף באמצעות היפנוזה, הוא אינו בהכרח נכון. בעוד מקרים מרשימים דווחו לאורך השנים, מדובר באנקדוטות שאינן נתמכות במחקרים מבוקרים.

כמויות מרשימות של עדויות ממחקרים מבוקרים מראות כי היפנוזה אינה משפרת את דיוק הזיכרון מעבר למה שניתן להשיג בתנאים מעודדים שאינם היפנוטיים.

במחקר משנת 1932 הפגינו המהופנטים זכרון מוגבר של שירה שנלמדה שנים לפני כן. אך כאשר הקטע המדובר הושווה לשירה המקורית, התברר שהמטופלים המציאו קטעים בסגנון השיר המקורי. בסך הכול הם הפיקו יותר מילים, נכונות ובלתי נכונות, ע"י השלמת הפערים בזיכרון במשפטים מתקבלים על הדעת.

במחקר הזה למשל (1987) ביקשו מנבדקים לשנן קבוצת תמונות. לאחר מבחן זיכרון במצב רגיל הם הופנטו, קיבלו סוגסטיה לשיפור הזיכרון ונבחנו בשנית בעודם מהופנטים. כשיצאו מהמצב ההיפנוטי נבחנו בשלישית. מידת ההיזכרות שלהם השתפרה מפעם לפעם, אבל לא נמצא קשר בין מידת השיפור האישית של כל אחד מהנבדקים לבין מידת התגובה שלו להיפנוזה, כולל אלה שהלכה למעשה לא התהפנטו כלל.

תוצאות ניסויים מראות כי להיפנוזה יש שלוש השפעות עיקריות על הזיכרון:

1) היפנוזה מגבירה את כמות הפריטים שעולים, אך רוב המידע החדש אינו נכון.

2) היפנוזה מגבירה את הביטחון לגבי זכרונות חדשים, בין אם הם נכונים ובין אם לאו.

3) תופעות אלה באות לידי ביטוי ברור במיוחד בקרב הרגישים להיפנוזה.

פרופ' אליזבט לופטוס, בדברי סיכום מתוך מאמר בשם "יצירת זכרונות שקריים" (1995): "כמעט שני עשורים של מחקר על עיוותי זיכרון לא משאירים מקום לספק בכך שניתן לשנות זיכרון ע"י סוגסטיה. ניתן לגרום לאנשים לזכור את העבר שלהם בצורות שונות, ואף לגרום להם לזכור אירועים שלמים שמעולם לא התרחשו. כשעיוותים אלה מתרחשים, אנשים לפעמים בטוחים בזכרונותיהם המעוותים או השקריים, ולעיתים קרובות שוקעים בתיאורים מפורטים של זכרונותיהם המדומים."

לופטוס לא מדברת כאן על מצב היפנוטי דווקא. מחקרים מראים שתחת היפנוזה האפקטים הללו מוגברים אף יותר. נבדקים מהופנטים בודים זכרונות כחלק מהבילבול בין מציאות לדמיון שמאפיין את המצב ההיפנוטי. Dywan משער כי המצב הסוגסטיבי יוצר או מגביר את האשליה של ההיזכרות. בנוסף, מהופנטים עלולים להיות פגיעים יותר לתופעת "בילבול מקור הזיכרון". ברגע שזיכרון "הושתל" במהלך היפנוזה אצל נבדק, קשה להיפטר ממנו.

במחקר זה למשל, סיפרו החוקרים למהופנטים כי הם התעוררו בלילה מסוים למשמע רעש חזק. לאחר סיום ההיפנוזה זכרו כל הנבדקים את האירוע כאילו התרחש באמת, וכמעט מחצית מהם המשיכו להאמין בכך גם אחרי שסיפרו להם כי זיכרון זה "הושתל" במוחם!

השלכות לגבי טיפולים פסיכולוגיים

נתייחס לשני סוגים של טיפולים דומים במהותם – נסיגת גיל, ושיחזור זכרונות מודחקים.

במסגרת טיפולים היפנוטיים ל"נסיגת גיל" (Age regression), המטופל מקבל סוגסטיות לחזרה לתקופה קדומה יותר בחייו (למשל כדי לחשוף זכרונות מודחקים של התעללות מינית). המטופל עשוי לחוות עצמו כילד ואף להתנהג בצורה ילדותית – קולו ואף כתב ידו עשויים להשתנות.

אבל עלינו להבחין בין חוויה דמיונית שנוצרת בעקבות הסוגסטיה ההיפנוטית לבין הדבר האמיתי. המהופנטים הללו אולי מאמינים שחזרו להיות ילדים ואולי מתנהגים באופן ילדותי, אבל האם הם חוזרים לאחור גם ברמה הפסיכולוגית? האם גם התפקודים המנטליים שלהם משתנים?

חישבו איזה כלי מחקרי רב עוצמה זה יכול להיות בתחום חקר ההתפתחות. במקום לעקוב אחר אדם במשך שנים רבות ולתעד את התפתחותו המנטלית, האנליטית והתפישתית, כל שעל החוקר לעשות הוא להריץ על נבדק בוגר סדרת מבחנים התפתחותיים שוב ושוב, כשבכל פעם הנבדק "מוחזר" כמה שנים לאחור באמצעות היפנוזה!

חוקרים ניסו לבצע בדיוק את זה ב-1959, וקיבלו תוצאות שנראו חיוביות, אך חזרות זהירות הרבה יותר (1970) כשלו לשחזר את התוצאות, או שהראו שהן היו תוצאי לוואי של הצורה בה התבצע הניסוי. ברוח דומה, מחקרים שנתנו למהופנטים לבצע בדיקות התפתחותיות סטנדרטיות (שנותנים לילדים בגילאים שונים) לא העלו דבר.

תהליך נסיגת הגיל הוא מרשים למראה, ומעורר חוויות חזקות בקרב המהופנט, אבל מדובר בשיחזור פרי הדמיון של הילדות, ולא בחזרה אמיתית בשום צורה לגיל קודם.

Nash סקר ב-1986 עשרות מחקרים שנערכו לאורך תקופה של עשרות שנים, וניסה לבדוק באיזה מובן באמת "חוזרים" המהופנטים לילדותם כשהם עוברים טיפול "נסיגת גיל". מסקנתו היא כי אין עדות לכך שהיפנוזה מסוגלת לגרום לאנשים לחוות בצורה מדויקת אירועי ילדות או לחזור לרמת התפתחות ותפקוד פסיכולוגיים/פיזיולוגיים/נוירולוגיים קדומים יותר. תגובותיהם אינן מאפיינות תגובות אמיתיות של ילדים, וכאשר הן כן דומות, אנשים שאינם מהופנטים יכולים לבצע זאת לא פחות טוב.
המחקרים הבודדים שתמכו בטענה זו היו לקויים מבחינת מתודולוגית או שנבעו מגורמי מוטיבציה שאינם קשורים בהיפנוזה.

כך למשל, אם המהופנטים מתבקשים לחזור לגיל ילדות ולכתוב משפטים מורכבים שמוכתבים להם, הם כותבים משפטים מורכבים בכתב ילדותי, אך ללא שגיאות כתיב. דוגמה אחרת היא של מהגר שלא ידע אנגלית כשהגיע לאמריקה. כשאדם זה התבקש לחזור לילדותו הוא הצליח לענות, בשפת האם שלו, לשאלות באנגלית (למרות שבגיל ההוא לא ידע אנגלית).
דוגמה מאלפת אחרונה בנושא היא של נבדקים ש"הוחזרו" לגיל 3, והתבקשו לדמיין סיטואציה מפחידה. המהופנטים הגיבו בצורה "מתאימה לגיל" – הם חיפשו בובות מסוימות וחפצי מעבר אחרים. נבדקים שלא הגיבו טוב להיפנוזה לא התנהגו כך. אבל התוצאות הפכו למעניינות עוד יותר, כאשר ראיינו את אימותיהם של חלק מהנבדקים, והסתבר כי בובות וחפצים מהסוג שתיארו כלל לא היו ברשותם כשהיו ילדים.

המצב בנוגע לטיפולי "שיחזור זכרונות מודחקים" דומה כמובן.

הסכנה ברורה: בעידודו של המטפל ובהשפעתו המועצמת בעת ההיפנוזה, עלול המטופל לייצר פנטזיות שמזוהות כאירועים אמיתיים, ונזכרות ככאלה לאחר יציאה מההיפנוזה. חישבו לרגע על ההשלכות ההרסניות של יצירת זיכרון של התעללות מינית יש מאין, שבוצע כביכול מצד קרוב משפחה של המטופל.

ואכן, גופים שונים מזהירים מפני הטיפולים הללו. כך למשל פרסמה ב-1985 המועצה לעניינים מדעיים של איגוד הרפואה האמריקאי הצהרה שמזהירה כי "זכרונות שהושגו במהלך היפנוזה יכולים לערב זכרונות בדויים או מדומים, ולא רק שאינם מדויקים יותר, אלא שלמעשה נראה כי הם עוד פחות אמינים מזכרונות לא היפנוטיים".

הקולג' המלכותי הבריטי של הפסיכיאטרים נתן את המלצותיו ב-1997 לגבי "שיחזור זכרונות לגבי התעללות מינית בילדות":
"אנו מיעצים לפסיכיאטרים להימנע משימוש ב"טכניקות שיחזור זיכרון" כלשהן לגבי התעללות מינית אשר המטופל אינו זוכר. … אין עדות ששימוש בטכניקות משנות תודעה כגון סמים או היפנוזה יכול לגלות או להוסיף מידע עובדתי מדויק לגבי אירועי עבר כלשהם כולל התעללות מינית בילדות. יעילותן של טכניקות כגון רגרסיית-גיל ורגרסיה היפנוטית אינה מוכחת."

כאן אפשר למצוא אזהרות מצד גורמים וארגונים נוספים.

נעבור לאתנחתא קומית:

היפנוזה בשירות המשטרה

למרות דלות העדויות בזכות השימוש בהיפנוזה לצורך שיפור הזיכרון, השימוש בהיפנוזה פרח בקרב אנשי משטרה, עורכי דין ואף שופטים, בניסיון לרענן ו"לחזק" זכרונות של עדים, קורבנות וחשודים במהלך חקירות פליליות.

תומכים אחדים בהיפנוזה לשימושי חקירות ביקרו את המחקרים השונים על כך שהם מתבצעים באווירה סטרילית במעבדה ואינם מערבים רגשות ומשמעויות שאופייניים למצבי אמת. Reiser, פסיכולוג משטרתי שערך חקירות רבות תחת היפנוזה, טוען כי רוב החוקרים מוצאים את ההיפנוזה כמועילה מאוד. אבל התרשמויות אישיות כאלה לא יכולות להחליף ראיות ניסיוניות מדעיות.

Sloane, החליט להיענות לאתגר ולבדוק את הנושא בצורה מבוקרת, בתנאי אמת. עבודת הדוקטורט שלו מ-1981 (שהתבצעה תחת פיקוחו של רייזר) כללה חקירות אמיתיות של עדים וקורבנות, שהתנהלו באותה העת ע"י משטרת לוס אנג'לס. בהסכמת המשתתפים, חלקם עבר חקירות היפנוזה מתוּקננות שכללו דמיון מודרך; אחרים עברו אותו ריאיון ללא דמיון מודרך, וקבוצה שלישית – ללא היפנוזה. לא התגלתה כל עדיפות להיפנוזה או לדמיון המודרך בכל הקשור לכמות או לדיוק המידע שעלה.

Timm ביים ב-1981 התנקשות ירי (!) במהלך שיעור מבוא בקרימינולוגיה (לא לפני שווידא כי הנשק האישי של המשתתפים הופקד בצד לפני כניסתם לכיתה). לאחר ה"תקרית" חשף טים את התרמית, והזמין את הצופים הנסערים להשתתף בניסוי. קבוצה אחת עברה ריאיון תחת היפנוזה במהלכה "הוחזרו" המהופנטים לרגע הפשע. קבוצה שנייה עברה אותו הריאיון אך ללא ההשראה ההיפנוטית (רק סוגסטיות להזכרות). קבוצה שלישית התראיינה בצורה הרגילה. התוצאות היו ברורות: למרות שצורת הריאיון המיוחדת שקיבלו שתי הקבוצות הראשונות הניבה יותר תשובות נכונות בהשוואה לאלה שעברו ריאיון רגיל, ההשראה ההיפנוטית לא הוסיפה דבר מעבר לסוגסטיות.

במחקר אחר, צפו מתנדבים בסרטי אימונים משטרתיים שהציגו פשעים אלימים (מריבות משפחתיות ומקרי שוד במקומות שונים). 48 שעות לאחר מכן רואיינו ע"י חוקרים משטרתיים, חלקם בהליך היפנוטי וחלקם בטכניקת "ריאיון קוגניטיבי" שלא כללה היפנוזה. בדומה לתוצאות הניסוי הקודם, נצפה יתרון של שתי השיטות הללו בהשוואה לריאיונות הרגילים מבחינת כמות הפרטים הנכונים שהצליחו הנבדקים לזכור, אך להיפנוזה לא היתה כל עדיפות על פני ה"ריאיון הקוגניטיבי".

קיימים גם מקרים בהם היפנוזה עזרה להעלות מנבכי הזיכרון פרטים שהתגלו כנכונים. במקרה חטיפה מפורסם, שהתרחש ב-1976, נחטפו 26 תלמידים, עם נהג האוטובוס שלהם, וננעלו ע"י החוטפים ברכב קבור מתחת לאדמה. בזכות תושייתו של הנהג, ועזרת התלמידים, הצליחו כולם להשתחרר ולהימלט. במהלך היפנוזה הצליח נהג האוטובוס להיזכר ב-5 מתוך 6 הספרות שהיו על לוחית הזיהוי של אחד הרכבים שנקשר בסופו של דבר לפשע (יש לציין כי עדות אחרת היא שהביאה לפענוח מוצלח של המקרה).

כמובן שעל הכשלונות שומעים פחות. כמו למשל על מקרה בו מהופנט נזכר בביטחון מוחלט במספר רכב שביצע שוד, מה שהסתבר להיות מספר הרכב של נשיא אוניברסיטת הארוורד. העד פשוט עבד באוניברסיטה וראה את הרכב פעמים רבות במהלך עבודתו (ולא, נשיא האוניברסיטה לא היה חשוד בביצוע השוד).

הסיפור האחרון מדגיש אספקט בעייתי נוסף לעדויות שווא כשהן ניתנות בבית משפט. הפרטנות הגדולה, התיאורים החיים והביטחון הרב שמאפיין עדויות תחת היפנוזה מאפיל על ההבנה כי הן עלולות להיות בדיות מוחלטות, ומשפיע מאוד על חבר המושבעים והשופטים.

בארץ, "חוק ההיפנוזה" מתייחס לנושא בסעיף 9: "היפנוט למטרת רענון הזיכרון בחקירה". הנה סעיפים רלוונטיים מתוכו:

• היפנוט אדם למטרת רענון הזיכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית (להלן – היפנוט בחקירה) לא ייעשה אלא על פי החלטה של ועדה מיוחדת לעניין זה.
• חשוד בביצוע עבירה לא יהופנט בחקירה; אולם ניתן להפנטו למטרת רענון זכרונו אם ביקש זאת בכתב במטרה להוכיח את חפותו, והבקשה וההיפנוט בחקירה נעשו בנוכחות עורך דינו.
• דברים שאמר אדם במהלך היפנוט בחקירה לא ישמשו ראיה נגדו בכל הליך שהוא.

*

שני שימושים מפורסמים נוספים להיפנוזה בהקשר של שיחזור זכרונות הם: נסיגה לגלגולים קודמים, ושיחזור מקרים של חטיפות חוצנים. מן האמור לעיל ברור עד כמה מפוקפקות העדויות שמתקבלות בדרך זו, וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הסבירות האפסית שאירועים מסוג זה אכן התרחשו במציאות. אולי עוד אחזור לנושאים אלה בעתיד.

היפנוזה – מילות סיכום

בזאת תמה סדרת הרשומות על ההיפנוזה.

סקירת הנושא מזויות שונות וחקירת התחומים העיקריים בהם נעשה שימוש בהיפנוזה, מציגות תמונה מאוד מגוונת. בתחומים מסוימים, כמו שיכוך כאב, נראה שלהיפנוזה יש השפעה ניכרת ומוכחת. בתחומים אחרים, כמו שיחזור זכרונות, שליטה באנשים ללא שיתוף פעולה מצידם או שיפור כישורים פיזיים, נראה שהיכולות שיוחסו להיפנוזה הינן מיתוס בלבד. בתחומים אחרים (כמו גמילה מהתמכרויות למשל) עולה שיש תרומה מסוימת להיפנוזה, אולם קשה מאוד להפרידה ולבודדה משלל תופעות אחרות, ולו משום שההגדרות של כל אותן תופעות אינן חדות דיין.

הגבולות בין מושגים כמו "היפנוזה", "פלצבו" ו"סוגסטיה" מטושטשים יותר ממה שנדמה, וויכוחים בנושא ממשיכים להתנהל בין מומחים בתחום.

חקר ההיפנוזה מדגים, לדעתי, עד כמה הדברים נעשים מורכבים כשהמוח האנושי מנסה להבין את עצמו, בעזרת מושגים שהוא עצמו המציא.

מקורות והרחבות:

• מאמר מתוך כתב העת "רפואה ומשפט" (1994)
• http://www.psych.upenn.edu/history/orne/orneetal1995inkaplansadockbc.html
• http://academyll.org/files/The%20Nature%20of%20Hypnosis_0.pdf
• http://www.institute-shot.com/hypnosis_and_health.htm
• http://www.psych.upenn.edu/history/orne/orneetal1995inkaplansadockbc.html
• http://www.fmsfonline.org/hypnosis.html#hchsbm
• http://ist-socrates.berkeley.edu/~kihlstrm/SelfRegMem.htm
• http://socrates.berkeley.edu/~kihlstrm/hypnosis_memory.htm
• http://bscw.rediris.es/pub/bscw.cgi/d4503187/Karlin-Hypnosis_iatrogenic_creation_memory.pdf
• משרד הבריאות אוסר על מהפנטים לבצע שחזור גלגולים

ברצוני להודות שוב לד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה, שעבר על כל הרשומות בסדרה (למעט זו העוסקת במופעי-היפנוזה) והעיר את הערותיו המקצועיות.
כמו כן אני רוצה להודות לעפרה מהודר על הערותיה המקצועיות לכל הרשומות בסדרה זו. עפרה היא בוגרת פסיכולוגיה ומוסמכת במדעי הרפואה, עוסקת בתחום המידע הבריאותי, ועורכת האתר "על בריאות והתנהגות, בקלות".

לשאר חלקי התחקיר:

• היפנוזה – המסע מתחיל
• מה זו בעצם היפנוזה?
• היפנוזה בכפייה
• היפנוזה ושיכוך כאבים
• היפנוזה לשיפור יכולות, גמילה מהתמכרויות וחיות אחרות
• מופעי היפנוזה
• היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

בחלקים הקודמים עסקנו בניסיונות להפיק תועלת מהיפנוזה לצורך שליטה באנשים, שיכוך כאבים, שיפור יכולות וגמילה מהתמכרויות. הפעם נעזוב את מרתפי ה-CIA, המעבדות, מכוני המחקר והמרפאות, ונצא להתבדר קצת במופעי היפנוזה. נציץ אל מאחורי הקלעים של מופעי הבמה, ונחשוף כמה טריקים של מהפנטי הבמה. האם בכלל מדובר בהיפנוזה? אולי זו בעצם היפנוזה במיטבה?

*

מופעי היפנוזה נערכים עוד מימי מֵסמר, שנים רבות לפני שברייד טבע בכלל את המנוח "היפנוזה". (כזכור, צפייה במופע כזה היא שהתניעה בברייד את הסקרנות לחקור את הנושא מזווית מדעית). כך מתאר ברייד מופע היפנוזה טיפוסי, בחיבור שפרסם ב-1851:

"אנשים במצב ער לחלוטין, מוכּרים וידועים בחברה, שמתנדבים מרצונם – עולים על הבמה. יכולת הדיבור, הראיה והשמיעה תינטל מהם, התנועות שלהן יישלטו לחלוטין, כך שהם אינם יכולים לקום או לשבת למעט אם יקבלו הוראות מהמפעיל. הזיכרון שלהם יילקח מהם לגמרי, עד שישכחו את שמם ואת שמות הקרובים להם ביותר, הם יהפכו מגמגמים או יחושו כאב בכל מקום שהמפעיל יורה להם, מקל הליכה יהפוך להיראות כנחש בעיניהם, טעמם של מים ישתנה לדבש, קפה, חלב, ברנדי, לימון וכו'."

לא הרבה השתנה במופעים הללו לאורך השנים, למעט ההסברים, שהתחלפו לפי התקופות. אחדים דיברו על אנרגיות מגנטיות וחייתיות (בנוסח תורתו של מסמר), אחרים – על טלפתיה ועל השפעות מרחוק על מוחם של אנשים ("הקרנת מחשבות"), וכד'. רק בעשרות השנים האחרונות התחילו למתג הופעות אלה כהדגמות של טראנס היפנוטי או סוגסטיה.

הנה דוגמה די מייצגת למופע שכזה:

נראה די מדהים. מה קורה כאן? מה גורם לאנשים להתנהג בצורה כזו? האם זה אמיתי?

מדריך למפעיל מופע ההיפנוזה המתחיל

באתר הזה מצאתי הסברים וטיפים מאירי עיניים לגבי מופעי היפנוזה. הנה לקט מתוכו בתרגום חופשי:

בנה ציפיות

הצלחת המופע תלויה בציפיות הקהל. הקהל צריך להגיע למופע כשהוא מעוניין לראות דברים משונים ומצחיקים קורים, וכשחלקו לפחות רוצה להתהפנט. אם זה המצב, חצי מעבודת המופיע כבר נעשתה. קהל עם ציפיות גבוהות גם מפעיל לחץ סמוי על המשתתפים "לספק את הסחורה". פרסום מקדים הוא חיוני. המסר כי אנשים מהקהל מתנדבים לעלות לבמה וכי הם מתנהגים בצורות מפתיעות, צריך לעבור שוב ושוב. פרסם כי אתה תדגים את היכולות המדהימות של המוח האנושי.

בזמן המופע המשך להדגיש את נפלאות ההיפנוזה. ספר למשל על הניתוחים שמתבצעים ללא הרדמה. ציין גם כי רק אנשים נורמאליים, רציונאליים ואינטליגנטיים יכולים להיות מהופנטים. זה עוזר להתגבר על החששות הטבעיים של האנשים מכך שהם עומדים לבצע דברים מוזרים, ובמקביל, דוחף אותם לשתף פעולה עם הסוגסטיות (הם הרי נורמאליים, רציונאליים ואינטליגנטיים אחרי הכל, לא?)

בחר את המתנדבים שלך בקפידה

באופן אידיאלי, המתנדבים שלך צריכים לבחור את עצמם, כי מי שמוכנים לעלות על הבמה מרצונם הם, מטבע הדברים, אנשים מוחצנים יותר,  שמרגישים בנוח מול קהל. זו הסיבה מדוע מהפנטי במה תמיד מבקשים ממתנדבים לעלות ולא בוחרים בעצמם אנשים. אבל עליך לצמצם עוד יותר את המשתתפים במופע. הדרך הקלאסית לעשות זאת היא לבקש מהיושבים בקהל לשלב את ידיהם, ולומר להם כי הם לא יכולים להתיר את ידיהם. חצי מהאנשים לא יטרחו לנסות זאת בכלל, וחצי מהנותרים יפרידו את ידיהם באופן מיידי. זה משאיר אותך עם הרבע שהוא יותר משתף פעולה וסוגסטיבילי. בחר את המתנדבים שלך מתוך קבוצה זו של אנשים! הסוד הגדול של מופעי ההיפנוזה הוא שהמתנדבים למעשה מהופנטים כבר כשהם עולים על הבמה.

מילת אזהרה. כשהמתנדבים כבר על הבמה, וודא היטב שאף אחד מהם לא שתוי או מזייף את התגובות באופן בוטה. התנהגותם עלולה להיות בלתי צפויה בדרכים שאתה לא מעוניין בהן.

פעל בביטחון עצמי

ביטחון עצמי הוא הרכיב הסודי שגורם להיפנוזה לעבוד. למעשה, המתנדבים מהופנטים בגלל שאתה אומר שהם מהופנטים, מתוך ביטחון מוחלט שזה המצב.

זרום

הפרדוקס הגדול של הביטחון העצמי הוא שהוא מאפשר לך להיות בשליטה מבלי הצורך לשלוט לחלוטין בהתנהגות המתנדבים. חלק מהכייף של היפנוזת הבמה הוא שהמתנדבים מתנהגים בצורות מפתיעות שלא ניתן לחזות מראש. לכן קבל כל מה שקורה ו"זרום" עם זה. לא משנה מה המתנדב עושה, קבל זאת ואמור לקהל ולמתנדבים שזה סימן שהוא מהופנט. זה מחזק את הרושם של בטחון ושליטה במתרחש.

ארבעת העקרונות האלה הם היסודות של כל מופע מצליח. אלה המיומנויות שאתה צריך להתמקד בהן, ולא ההשראות ההיפנוטיות שניתן ללמוד בקלות. היפנוזה היא לא בידור כשלעצמה. אלה הם מיומנות הבמה, הדמיון וכישורי ההופעה שלך שיבדילו אותך ממתחריך.

השראה היפנוטית במופע

למרות שרוב עבודת ההכנה כבר נעשתה בשלבים הקודמים, הן הקהל והן המתנדבים מצפים ל "רגע היפנוזה" ברור בו מתחילה החגיגה. בעולם ההיפנוזה הטיפולית והרפואית, השראה היפנוטית מתבצעת בדרך כלל בצורה של הרפיה הדרגתית. מנקודת מבט תיאטרלית, זה חסר טעם לחלוטין. הרפיה מדורגת היא אולי מועילה ואפקטיבית למהופנט, אך אין בה שום דבר מבדר!

מהפנטי במה הבינו כבר מזמן שהם זקוקים לטקס קצר, חד ודרמטי. ההליך המזורז המפורסם ביותר, אולי, פותח ע"י Dave Elman. היו הרבה וואריאציות ופיתוחים בנושא, אבל בעיקרון אלמן מבקש מהמשתתף לעצום את עיניו ולהעמיד פנים כאילו העפעפיים שלו כל כך כבדים עד כי הוא לא מסוגל לפקח את עיניו. כאשר המשתתף מקבל את התחושה של "לא להיות מסוגל לפקוח את עיניו" הוא מתבקש לפקוח אותן. אחד משני דברים יכולים לקרות. או שהוא מגלה כי הוא לא מסוגל לפקוח אותן, או שהוא עושה זאת בקלות. במקרה השני המהפנט יאמר משהו כמו "יופי. בדקת שאתה מסוגל לפקוח את העיניים, עכשיו עצום אותן שוב ובדוק מתי אתה מגיע לתחושה שאתה לא מסוגל לפקוח אותן". בנקודה זו המהפנט יכול לתת סוגסטיות נוספות, כשהעיניים כבר עצומות.

טכניקה פשוטה-למראה זו הינה מאוד אלגנטית ומעודנת. בכך שהמהפנט מבקש מהמשתתף להעמיד פנים שהוא לא יכול לפקוח את עיניו הוא למעשה עוקף את כל מנגנוני ההתנגדות. אחרי הכול, אין כל רע בלהעמיד פנים. הדמיון של המשתתף יוצר את התחושה שהוא לא יכול לפקוח את העיניים. בעשותו כן הוא למעשה קיבל את הסוגסטיה של המהפנט לגבי זה שהוא לא יכול לפקוח את עיניו. ברגע שקיבל את זה, הוא מוטרם (primed) לקבל כל סוגסטיה אחרת מהמהפנט.
(הטרמה היא הנטייה של מילים או רעיונות אשר השתמשו בהם בתדירות גבוהה או לאחרונה לצוץ בתודעה בקלות ולהשפיע על האופן בו אנו מפרשים מידע חדש).

וואריאציה לתהליך יכולה לכלול למשל בקשה מהמשתתף להושיט את ידו קדימה ולדמיין כיצד היא נעשית כבדה יותר ויותר. האפקט הפיזיולוגי הבסיסי של התעייפות השרירים ושקיעה טבעית של היד מעצים את השפעת הסוגסטיה ומקטין את התנגדות המהופנט לתהליך.

מעניין לציין כי ההשראה המהירה של אלמן מצאה דרכה גם להיפנוזה הרפואית-טיפולית. היעילות והמהירות בהן השראות אלה עובדות מועילות לא רק למופעים, אלא גם בהקשר הטיפולי.

הנה הדגמה להשראה היפנוטית מהירה בשיטת אלמן:

הסוג הקלאסי השני של השראה היפנוטית במופעים משתמש גם הוא באלמנט פיזיולוגי. כאשר יונקים (כולל בני אדם) נבהלים, הם קופאים באופן אינסטינקטיבי. בוודאי חוויתם זאת למשמע קול פיצוץ פתאומי בקניון [הסבה שלי לדוגמה שלקוחה מ"התרבות המקומית"]. אתם לא מתחילים מיד לנוע כדי לחקור את פשר האירוע או כדי לברוח. כל גופכם קופא, בעוד מוחכם סורק במהירות את הסביבה כדי להבין מה קרה ומה צריך לעשות בעניין.
אפקט הקיפאון (Freeze) הזה הוא חלון ההזדמנויות של המהפנט. כאשר הגוף קופא והמוח מחפש מידע נוסף בקדחתנות, הוא יעצור כשימצא את המידע הפשוט, הישיר והברור ביותר שיהיה זמין באותה שניה, במקרה הזה זו תהיה הוראת המהפנט. זו הסיבה שבהיפנוזה מרבים להשתמש במילה "sleep" – היא קצרה, פשוטה וחד משמעית.

כיצד תבהילו את המשתתפים? מהפנטים רבים משתמשים בעיקרון "שבירת התבנית". אנחנו מבלים חלק גדול מחיינו בתגובה אוטומטית לתבניות קבועות ומוכּרות רבות. דוגמה טובה היא לחיצת יד. כשמישהו מושיט לעברנו יד בצורה מסוימת, אנחנו לא תוהים מה עלינו לעשות. אנחנו פשוט לוחצים את היד. אבל אם משהו שובר את התבנית הזו בצורה לא צפויה – אז מופיע אלמנט של הפתעה. למשל, אם מישהו מושיט את יד ימינו ללחיצה, ובעוד אתם מושיטים את יד ימין שלכם הוא תופש לפתע את ידכם ביד שמאל שלו ומושך אתכם לעברו – נוצרת תגובה של  הלם. על בימה של מופע היפנוזה, הדבר הבא שאותו אדם יאמר לכם יהיה כנראה "sleep" או משהו דומה.

דרך אחרת ליצור את אפקט ההלם היא לטלטל בעדינות את האדם, ואז למשוך או לדחוף אותו בפתאומיות (דרן בראון משתמש הרבה בטכניקה הזו). הנה הדגמה להשראת בזק:

הצצה מעניינת מאחורי הקלעים:

המהופנט כשחקן

ג'ון קונלי (Jon Connelly), מטפל בהיפנוזה, כותב: "יש הבדל קטן מאוד בין מתהפנט טוב לבין שחקן. ההבדל העיקרי הוא ההקשר, וההבנה של כל אחד מהם מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. שניהם מטילים את עצמם באופן רצוני לתוך תפקיד שנוצר בשבילם, היות ושניהם אמני במה.
מהפנט הבמה הוא כמו מנהל הליהוק של סרט קולנוע. הוא בוחר אנשים שיכולים לשחק את התפקיד שנכתב בתסריט באופן החי והאמיתי ביותר. אלה אותן התכונות שיהפכו מישהו להיות מועמד טוב להיפנוזה. גם המהפנט וגם במאי הסרטים יוצרים את הסצנה ומעודדים את האדם או השחקן לדמיין את התפקיד שלהם עד למידה שהוא הופך למציאות עבורם. לעיתים קרובות הם מתוארים כ"שקועים" בתפקיד. שחקנים יודעים כי העבודה שלהם היא לשטות בקהל כך שיחווה גם הוא את התפקיד כאמיתי. במידת מה גם השחקן וגם המתהפנט יודעים מה קורה. אף אחד מהם אינו 'נשלט'."

בהיפנוזת במה, הקהל מבלבל בין מה שנראה כמו שליטה במוחו של המהופנט לבין מה שהוא למעשה שיתוף פעולה בין המופיעים למנהל המופע.

מופע ההיפנוזה מתוכנן להביא קבוצת מתנדבים למצב בו הם מוכנים לשתף פעולה עם התהליך ולבדר את שאר הקהל. המהפנט Paul McKenna קורא לזה "קריוקי תלת מימדי".

האם מדובר בכלל בהיפנוזה?

מופעי הבמה פותחים מחדש את הוויכוח על מהותה של ההיפנוזה. הנה שלוש תשובות שונות לשאלה, האם מדובר בהיפנוזה.

לא. זו לא היפנוזה אמיתית.

במופעים מהסוג הזה לעיתים קרובות לא מתבצע כלל תהליך של השראה היפנוטית, ולכן, בהגדרה, לא מדובר בהיפנוזה.

כן, וזו מהותה של ההיפנוזה.

כזכור, הגישה הסוציולוגית-קוגניטיבית רואה בהיפנוזה "משחק תפקידים חברתי", כלומר מצב בו אנשים מגלמים (ולא רק "מזייפים") תפקיד. לפי גישה זו, "טראנס היפנוטי" אינו קיים למעשה. פסיכולוגים כמו Robert Baker ו- Graham Wagstaff טוענים שמה שקוראים לו היפנוזה הינו למעשה צורה של התנהגות חברתית נלמדת, יצור כלאיים מורכב של היענות חברתית, רגיעה וסוגסטיביליות, שיכול לבוא לידי ביטוי בשלל צורות התנהגות אזוטריות.

אין דבר כזה בכלל היפנוזה. זה הכול סוגסטיות.

הקוסם האמריקאי Kreskin העביר מופעי "היפנוזת במה" רבים ללא כל שימוש בהשראה היפנוטית. לאחר 20 שנה של פעילות בתחום, עבר למחנה הספקני והכריז: "הקרב על הסמנטיקה יכול להתנהל במשך שנים, אבל אני מאמין באמונה שלמה כי מה שמכונה היפנוזה הוא תגובה נורמלית לחלוטין לסוגסטיה פשוטה". קרסקין אף הרחיק לכת והציע פרס כספי בסך 25,000$ למי שיוכל להוכיח את קיומו של "טרנס היפנוטי". באמצע שנות השמונים העלה את סכום הפרס:

"אני מציע $100,000 לפסיכולוג, פסיכיאטר או מהפנט שמסוגלים להוכיח, בתנאים מדעיים מבוקרים, את קיומו של מצב ספציפי או טראנס שנקרא היפנוזה. שנית, הפונה צריך להדגים באופן ברור שמה שניתן לבצע באותו מצב אינו יכול להתבצע ללא אותו מצב. עבדכם הנאמן אינו מכיר שום תופעה מיוחדת מסוג זה."

שלושה נסיונות לזכות בפרס נכשלו.

יחד עם זאת, הדגיש קרסקין כי לדעתו ממעיטים בערכה של הסוגסטיה. את כוחותיה הוא מדגים בהופעותיו. הנה הוא בפעולה בתחילת שנות ה-70, במופע סוגסטיה (לדבריו):

http://www.youtube.com/watch?v=AqNEEG7OKFk#t=15m15s

מעבר לכוחן של הסוגסטיות, גורמים פסיכולוגיים נוספים באים לידי ביטוי במלוא עוצמתם במופעי כאלה: לחץ חברתי, ציות חברתי, הרצון של המשתתפים (המתנדבים) להיות במרכז תשומת הלב ואולי אף ניצול ההזדמנות לדכא פחדים ועכבות, הלחץ לרצות הן את המפעיל והן את הקהל שצמא ל"ביצועים" – כל אלה דוחפים את המשתתפים "לשתף פעולה" עם המתרחש.

הטריקים המלוכלכים

בל נשכח כי מופעי ההיפנוזה הם בראש ובראשונה מופעי בידור. ובעולם הבידור, חוקי המשחק הם אחרים מאשר בעולם המדעי או הטיפולי. כאן נכנסים לתמונה הטריקים, המניפולציות והשקרים.

הנה שלל טכניקות מירמה שיכולות להעצים את האפקט:

הוראות ישירות למשתתפים, שהקהל לא שומע – המהפנט מרחיק את המיקרופון, ומבקש מהמשתתפים לשחק את המשחק ולזייף את האפקטים. Ormond McGill's, שהיה מהפנט במה וגם מטפל בהיפנוזה, נותן דוגמה לדברים שאומרים במקרה כזה, שלא למיקרופון: "אנחנו הולכים לצחוק קצת על הקהל ולעבוד עליהם… אז כשאני אומר לך לעשות כל מיני דברים מצחיקים, תעשה בדיוק מה שאני אומר לך בסוד, אוקיי? מגניב (+ קריצה חברית)"

הצלחות מדומות – המפעיל אומר למשתתף משהו כמו "אתה לא מסוגל לקום מהכסא, אתה ממש דבוק אליו" אבל לא מורה לו לנסות לקום. הדבר יוצר את הרושם כאילו המשתתף לא מצליח לבצע משימה פשוטה, למרות שהוא בכלל לא ניסה.

שימוש בטריקים שרק מתחזים להיות היפנוזה – מסוג הטריקים שאמני חושים משתמשים בהם.

משתפי פעולה בקהל – לא נדרשים רבים. אחד או שניים, בתזמון אסטרטגי, עושים את העבודה. הם יכולים להיות הראשונים שמדגימים עליהם אפקט כלשהו, ושאר המשתתפים יגיבו באופן דומה בעקבותיהם (קונפורמיות). משתף פעולה יכול גם לספק את שיא המופע, בהדגמה של דברים שבדרך כלל (או אף פעם) לא מצליחים על משתתפים אמיתיים.

*

מצויידים בידע שרכשנו, נסיים בהדגמות קצת יותר בוטות של "היפנוזת במה".

הנה Peter Powers, מהפנט בריטי בפעולה. אני לא בטוח מי כאן יוצא יותר פתטי, ה"מהופנט" או ה"מהפנט", אבל זה כבר עניין של טעם:

ונקנח במשהו ממש… פרובוקטיבי?

אני לא בטוח שלצפות בהמשך יהיה רעיון כל כך טוב. ראו הוזהרתם. לא לילדים. שיטוט קצר ביוטיוב יחשוף בפניכם דברים קיצוניים עוד יותר, שמביך אותי אפילו לקשר אליהם כאן.

ההתנגדות למופעי הבמה

מסיבות כאלה ואחרות, קמו לא מעט התנגדויות למופעי ההיפנוזה. הנה כמה מטיעוני הצדדים:

התנגדות: המופעים מניפולטיביים, מנצלים את תמימות המשתתפים ומשפילים אותם בפומבי.
תשובת התומכים: מדובר באנשים בוגרים שהגיעו למופע מרצונם, מבינים במה המדובר והתנדבו לעלות לבמה.

התנגדות: מדובר בשרלטנות ולא בהיפנוזה של ממש.
תשובת התומכים: זה מופע בידור, לא יותר.

התנגדות: זה מסוכן. מדובר בחוסר אחריות ובסיכון ממשי למשתתפים, אשר שרויים במצב של mind-control. כבר היו מקרים…
תשובת התומכים: זה לא מסוכן.

בעניין הסכנות נרחיב מעט. לאחר גל של פרסום רע ותביעות משפטיות לגבי נזקים לכאורה שנגרמו לאנשים עקב השתתפותם במופעי היפנוזה, הנושא נבדק ב-1995 ע"י משרד הפנים הבריטי. הדו"ח שלהם סיכם את הנושא במילים הבאות:
"אין עדות לסיכון ממשי למשתתפים במופעים, וכל סיכון שכּן קיים קטן בהרבה מהסיכונים שכרוכים בפעילויות רבות אחרות".

תמיד יהיו כאלה שיתנגדו למופעים כאלה, אבל זה נכון באותה מידה לתחומים רבים אחרים של תעשיית הבידור. בסופו של דבר, מופעי היפנוזה הם בדיוק זה – בידור טהור. מעבר לכך, זה כבר עניין של טעם אישי.

עמדתו של החוק בישראל

בארץ, מופעים מסוג זה אסורים על פי חוק ההיפנוזה. הנה דברי הוועדה המייעצת לפי חוק ההיפנוזה:

"היפנוזה בידורית" אסורה בתכלית על פי חוק השימוש בהיפנוזה. הוועדה להיפנוזה פועלת לאיתור מקרים של שימוש בהיפנוזה באמצעי התקשורת (בעיקר בטלוויזיה ובאינטרנט) למטרות בידוריות על ידי, קוסמים, מדיומים, מתקשרים, בדרנים ואחרים. במקרים אלה דואגת הוועדה להיפנוזה להביא מידע זה לידי גורמי אכיפת החוק במדינה; תלונות הוועדה להיפנוזה מטופלות על ידי המשטרה והפרקליטות. בשנים האחרונות הצליחה הוועדה המייעצת למנוע מופעי ההיפנוזה של מספר 'מהפנטים' שהגיעו מחו"ל במיוחד למטרה זו.

השמועות אומרות כי המקרה של אבשלום דרורי משנות השמונים היה הקטליזטור לחקיקת החוק הזה. חיפוש מהיר שערכתי העלה מספר גירסאות סותרות למה שאירע שם.

ד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה סירב לעבור על חלק זה בתחקיר שלי, היות ופעילות זו אינה חוקית בארץ. הנה תגובתו בנושא:

1. הופעות על במה נעשות לצורך מסחרי בלבד, לצורך בצע כסף. בה בשעה שהיפנוזה נועדה לטיפול בלבד בקשר שבין מטפל למטופל בחדר הטיפול ללא קהל.
2. רוב המטפלים על במה משריינים מראש מי שיופיע במופע שלהם. זה הונאת הקהל שבא לראות מופע היפנוזה.
3. הופעות על במה מסוכנות בכך שהן יכולות להסתיים במצב פסיכוטי שבו הנבדק ממש יאבד את שפיותו בכל הקשור להיזכרות בחומר טראומטי מעברו.
4. יצר מציצנות בטיפול הוא עניין הרסני. מי שרוצה להתנסות בהיפנוזה יגיע למטפל מורשה ויחווה טיפול בחדר הטיפול, לא לפני קהל. זה לא טיפול.

*

בחלק הבא, והאחרון בסדרה, נבדוק האם היפנוזה יכולה לחשוף זכרונות נשכחים או מודחקים ,כפי שרבים טוענים.

מקורות והרחבות:

• ויקיפדיה באנגלית
• כתבה על מגבלות השימוש בהיפנוזה בארץ
• נמרוד הראל מביע דעתו על חוק ההיפנוזה
• דברי הגנה על מופעי ההיפנוזה

לשאר חלקי התחקיר:

• היפנוזה – המסע מתחיל
• מה זו בעצם היפנוזה?
• היפנוזה בכפייה
• היפנוזה ושיכוך כאבים
• היפנוזה לשיפור יכולות, גמילה מהתמכרויות וחיות אחרות
• מופעי היפנוזה
• היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

בפורים שעבר, חלפה כאן תהלוכת הרמאים הגדולה. איך הזמן רץ כשנהנים!

השנה נערוך חידון קטן.

הכל התחיל בטקסט שאדם לוין פרסם בקבוצת הפייסבוק של חשיבה חדה. חשבתי שיכול להיות משעשע לחבר עוד כמה מסוגו לכבוד פורים. אחדים מחברי הקבוצה נענו לאתגר, העלו את רעיונותיהם היצירתיים, ובעבודת צוות של הערות וליטושים (דרך מסמך גוגל) הגענו לטקסטים הבאים. כולם מתארים דברים שעובדים, שהתחפשו לקסומים (בד"כ אנחנו עוסקים בדברים קסומים שרק מתחפשים לעובדים).

האם תצליחו לנחש מה עומד מאחורי כל אחד מהם?

*

האחד

הוא האחד, ושמות רבים לו.

אופקיו מי ידע, תהומותיו אין חקר.

את כולנו הוא קושר בנימים של אור, מקרב לבבות ומחבר בין אנשים.

הידע השופע ממנו ידריך אתכם בכל פעולה, יחשוף בפניכם עולמות חדשים,
או יטיל אתכם למחשכים אפלים שרק המחשבה עליהם תעביר בכם צמרמורת! הבחירה בידיכם.

אם יעלם מחייכם, מה תעשו אז?!

*

המדריכים השמיימיים

הם נמצאים שם בשמיים מעלינו, אך אם תישא עיניך למרום, לא תראה אותם.

יש הרואים בהם מזימת הון שלטון אפלולית, שיתוף פעולה שטני בין תאגידים לממשלות, העין הגדולה שבשמיים…

בדורות קודמים, רק בעלי הכוח זכו בכלים שאפשרו לשוחח איתם.
אך היום, אנו עדים להתעוררות אמיתית ופורצת דרך: יותר ויותר אנשים מסוגלים לרכוש כלים אלה, ולהיפרד מהמנחים הקדמונים והמסורבלים של הדורות "הכבויים". היום השמיים פתוחים לכולם!

בחוכמתם כי רבה, ידעו תמיד את מצבך, וידברו אליך בשפתך.

לא משנה היכן אתה נמצא, המדריכים השמיימיים ילוו אותך, יסירו מכשולים מדרכך וינחו אותך למחוז חפצך!

*

פתח את ליבך

אם תאפשר לאנשים מסויימים להכנס ללב שלך, עמוק פנימה, ולראות מי אתה מבפנים,

תוכל לחיות חיים מלאים יותר ורוויים בצחוק, שמחה ובריאות.

חשוב שתפתח לבך בפניהם גם אם הם נראים אדישים, קרים ומעוררי חשש.

הכנע לחוסר השליטה, בעוד הם מפלסים דרכים חדשות בנשמתך.

ופתאום, כמו משב רוח של חמצן טהור, אחרי שנים של סבל וכעס,

אתה חי מחדש!

*

התדרים השתלטניים

הם נמצאים בכל פינה. בדרך לבית-ספר, למכולת, לבנק – קופסאות תמימות למראה שמייצרות אנרגיה בתדרים שונים.

מדובר על מספר מצבי אנרגיה בודדים שמשפיעים על המוח של בני האדם ברחוב בצורה מצמררת – תדר אנרגיה אחד גורם לבני אדם לקפוא במקומם, ותדר שני גורם להם לנוע.

זה פועל על גברים, על נשים, על זקנים ועל ילדים – רק בעלי חיים מצליחים להמלט מהשפעת הקופסאות.

זה מפחיד וראו הוזהרתם – הקופסאות הוצבו על-ידי הממשלה, וכל אדם שמנסה להתנגד לשליטה ולפעול אחרת נמצא בסכנה נוראית – ישנם שוטרים שתפקידם לתפוס את אותן נשמות חופשיות!

ידוע גם על אנשים שהחליטו לצפצף על השליטה המוחית ולפעול כרצונם, והם ״הועלמו״, יותר לא נראים בין החיים…

*

סודות מן השחקים

בחובה היא צופנת ידע קדום שמקורו בשחקים.

ללא כנפיים, היא עפה מהר יותר מכל ציפור.

חושים חדים רבים לה, רגישותה רבה, שמיעתה מפותחת, אך היא עיוורת לחלוטין.

בנימיה הדקים זורמים הסודות כחלקיקים זערוריים, אל תוך קריסטלים כסופים המחוברים בחוטי זהב למסגרותיהם האפלות.

באש ובמים תפלס דרכה ללא פגע, ואף אם תחלוף בגיא צלמוות, לא תירא רע.

הנבואה מספרת, שכאשר יכלו הקיצין, היא תשוב מהשחקים בקול רועם, אפופה אש ועשן.

בצבעה הכתום תזהר, ותקרא לחכמי הדור בקולות שאוזן אדם לא תשמעם,

וכשיבואו לפענח את סודות העבר, שרק שהיא לבדה נוצרת,

יפתור הידע הנסתר והקדום חידות ותעלומות כבירות,

ויציל חיי אדם רבים מספור.

*

השומרים

בעבר לא ידענו אותם, לקח זמן רב לגלותם, אך מאז – השתנו חיינו.

היום הם זמינים לכולם. לא צריך להיות חכם, או מוכשר כדי לזכות בהם, כל ילד יכול, אפילו תינוקות!

הם שומרים על חיינו ומגנים עלינו מחוליי העולם.

במקומות בהם הם נפוצים, הם פורשים הגנתם גם על מי שלא זכה בהם.

יש הלוחשים שהם מזיקים, שהם באים בכסות תמימה לגזול את נפשנו,

אל תאמינו להם!

פקחו את עיניכם, ובדקו בעצמכם…

*

האנרגיה הקסומה

אספר לכם סיפור מדהים על אנרגיה קסומה, הממלאת את היקום כולו, משחר הבריאה.

כששמעתי על כך לראשונה גם אני לא הבנתי והאמנתי, אך נוכחתי במו עיני – זה קיים ואמיתי ואף נחקר מדעית!

עד לפני שנים לא רבות רק מתי מעט ידעו על קיומה של האנרגיה הקסומה, בעידנים קדומים הצליחו שמאנים חכמים ובעלי עוצמה ללכוד ולמשוך אותה מהשמים, וככל כשהתקדמה האנושות, למדו עוד ועוד יחידי סגולה להפיק אותה משילובים של אש מים אדמה ואוויר.

בימינו אנו, סוד קיומה גלוי, ואנשים רגילים, כמוני וכמוך, עושים שימוש באנרגיה קסומה זו גם בביתם, ואפילו שומרים אותה בקופסאות קטנות, להשתמש בה בעת הצורך.

אך חשוב להיזהר – בשום אופן אין לגעת בה! הקסם יכול להפיח חיים, אך גם לקחת חיים ללא רחם…

במהלך השנים קמו כתות דתיות כנגד השימוש באנרגיה מופלאה זו, מטרתם אחת – לשלוט בנו, בני האור!

הצטרפו למהפכה האנרגטית שתשנה את חייכם, למען עולם מואר!

 *

את התשובות ואת שמות מחברי הטקסטים אפרסם לאחר החג.

זה המקום להזכיר את דף הסאטירה וההומור של הבלוג, בו אני מקבץ דברים משעשעים במיוחד שנתקלתי בהם. אתם מוזמנים להוסיף קישורים משלכם.

פורים שמח!

ונעבור לדבר המפרסם

לפני כמה חודשים הבחנתי בתנועה ערה שהתחילה לזרום לבלוג שלי. וורדפרס סיפר לי שהיא מגיעה מ-www.outbrain.com. לקח קצת זמן, אבל אז הבנתי – אלה ההמלצות הללו לקריאה נוספת, שאפשר לראות בתחתית כתבות באתרי תוכן פופולריים. הנה דוגמה מ"הארץ":

יצרתי איתם קשר, ולמדתי את הדברים הבאים.

השירות שלהם פרוש על פני אתרי תוכן מובילים בארץ ובעולם, ומספק מעל מיליארד המלצות ביום בשבע שפות שונות.

בעלי הבלוגים/אתרים מבינכם יכולים להתקין (בחינם) את הווידג'ט של outbrain, לצורך מתן המלצות על כתבות אחרות מתוך הבלוג/אתר שלכם, או גם עבור אתרים אחרים ברשת. ההמלצות אינן אקראיות, אלא מבוססות תוכן, וכן התאמות אישיות לגולש (למשל המלצה שנבחרה בעבר על ידו לא תוצע שוב). אני לצערי לא יכול לעשות זאת כרגע (ניסיתי), היות ואני נמצא על שרתי החינם של וורדפרס, שאינם מאפשרים את התקנת התוסף הזה.

כמובן שתוכלו לפרסם הפניות לכתבות שלכם, שתופענה באתרי התוכן המובילים (תעריף פר הקלקה). אין מכסות ואין התחייבות מראש, כל אחד יכול להתחיל או להפסיק קמפיין מתי שהוא מוצא לנכון. גם ההחלטה על העלות לקליק היא בשליטה מלאה שלכם. יש שני סוגים של קמפיינים: הראשון הוא בשליטה עצמית מלאה של הלקוח ושם המינימום היומי הוא 10$, השני הוא קמפיין לתקציבים גדולים יותר שעליו מופקדת מנהלת קמפיין ושם המינימום הוא 5,000 ש"ח בחודש.

לשמחתי, הבלוג שלי מצא חן בעיני אחד מעובדי החברה בארץ, וכמחווה, מתבצעות הפניות לכתבות שלי ללא תשלום מצידי. הבנתי ממנו שכל אחד מעובדי החברה רשאי לקדם (במגבלות תקציב כמובן) תכנים שמוצאים חן בעיניו והוא חושב שיכולים לעניין את הציבור הרחב, או שיש בהם תרומה לקהילה.

כמות הכניסות שמגיעות לבלוג שלי דרך outbrain עשויה להיות משמעותיות ביותר, עד מאות כניסות נוספות לבלוג ביום. לא מזמן הגיעו כ-1000 קוראים לכתבה מסוימת, תוך שעות ספורות!

בתמורה אני שמח לפרסם פרטים אלה על השירות, עבור כל מי שזה עשוי להיות רלוונטי עבורו. למתעניינים, ניתן ליצור קשר (בעברית) עם צוות הפיתוח העיסקי בארץ במייל הבא: infoil@outbrain.com.

_____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בחלק הקודם ראינו כי היפנוזה יכולה להיות יעילה ביותר לשיכוך כאבים. מה עוד אפשר להשיג בעזרתה?
לרגעים נראה היה כי השמיים הם הגבול.

שיפור יכולות

האם היפנוזה יכולה להפוך אנשים לחזקים יותר? לשפר את ראייתם? לשפר את יכולות הלימוד שלהם?

אין ספק שנבדקים שקיבלו סוגסטיה לשיפור הביצועים מתרשמים לעיתים קרובות שהביצועים שלהם אכן השתפרו. השאלה היא אם הרושם הזה נכון. בד"כ הוא לא נכון. למרות שקיימות אנקדוטות רבות למעשים מדהימים שנעשו לכאורה בעזרת היפנוזה, מחקרי מעבדה מבוקרים מראים כי היפנוזה אינה יכולה להגביר ביצועים, אפילו בקרב הרגישים ביותר להיפנוזה, מעבר למה שאפשר להשיג בזכות מוטיבציה אישית והשקעה. (וראו גם – "לחוות את המצופה").

שימושים בפסיכותרפיה

במשך השנים נעשה שימוש רב בהיפנוזה בפסיכותרפיה, הן בטיפולים פסיכודינמיים והן בטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים.

במקרה של טיפולים פסיכודינמיים משתמשים בהיפנוזה כדי להעמיק הרפייה, יכולת דימויים, ואת זרימת האסוציאציות. יש ראיות מועטות לכך שהוספת שימוש בהיפנוזה משפרת במשהו את יעילות הטיפולים הללו.

לעומת זאת, מטא-אנליזה משנת 1995 הראתה יתרון בהוספת היפנוזה לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בבעיות מסוימות, כמו למשל התמודדות עם חרדות, לחץ דם גבוה והשמנה (וראו בהמשך).

דו"ח שהוכן עבור האגודה הפסיכולוגית הבריטית בשנת 2001 שכותרתו "טבעה של ההיפנוזה" מסכם בלשון זהירה:

"מספיק מחקרים הצטברו עד היום כדי להראות שהכללת הליכים היפנוטיים עשויה להיות מועילה לגבי טיפולים במגוון מצבים ובעיות שנתקלים בהן ברפואה, פסיכיאטריה ופסיכותרפיה. יחד עם זאת, במקרים רבים התרומה היחסית של המרכיבים הייחודיים להיפנוזה עדיין אינה ברורה, ולעיתים קרובות נמצא קשר קלוש בלבד בין מידת הרגישות של המטופלים להיפנוזה לבין התוצאות הטיפוליות.

היפנוזה ותרגול בהיפנוזה עצמית עשויים להפחית באופן משמעותי חרדה כללית, מתח ולחצים ולסייע בטיפול בנדודי שינה, במידה דומה לשיטות הרפייה אחרות.

יש עדויות מעודדות שמדגימות השפעות מיטיבות של היפנותרפיה בהקלה על שלל תסמינים ותלונות שנופלות תחת הקטגוריה של "מחלות פסיכוסומטיות". אלה כוללות כאבי ראש ומיגרנות כתוצאה מלחצים, אסתמה, בעיות במערכת העיכול (כמו תסמונת המעי הרגיש), יבלות ובעיות עור אחרות כמו אקזמה ופסוריאזיס.

התפרסמו מחקרים מועטים מדי שבדקו שימוש משלים בהיפנוזה בהפרעות נפשיות ספציפיות כגון דיכאון, בעיות בתפקוד המיני, אנורקסיה, בולימיה, ליקויי שפה ודיבור, הפרעת דחק פוסט טראומטי ופוביות. דבר דומה אפשר לומר על שימושים של היפנוזה בספורט."

גמילה מהתמכרויות

נעשו נסיונות רבים להשתמש בהיפנוזה לצורך שינוי הרגלים וגמילה מהתמכרויות. כפי שכבר ראינו, לא ניתן לכפות התנהגויות באמצעות היפנוזה, כלומר, אדם לא יכול להיות מהופנט בניגוד לרצונו, ואי אפשר לאלץ אנשים, אפילו תחת היפנוזה עמוקה, לעשות דברים בניגוד לרצונם. הפסקת עישון ואכילה מופחתת אינם יוצאים מן הכלל.

אך האם היפנוזה יכולה לסייע לאנשים חדורי מוטיבציה לשנות את הרגליהם?

הפחתת משקל

"לא משנה כמה משקל אתה צריך להוריד. בעזרת היפנותרפיה תרד במשקל בקלות, ללא מאמץ ובאופן טבעי" (מקור)

"היפנו-דיאטה אינה דיאטה. מדובר במהפכת גוף-נפש: שינוי הדרך בה אתה אוכל, לעולמים. עם היפנו-דיאטה אתה יכול להשליך את מד-המשקל. אין ספירת קלוריות, אין מאכלים אסורים, אין תפריטים משונים ואין מניעה. במקום כל אלה, בעזרת תרגילי היפנותרפיה פשוטים תלמד לתכנת מחדש את המוח שלך. תוכל ליהנות מהאוכל ולבצע בחירות בריאות, להגיע ולשמור על משקל היעד שלך ללא רעב, אשמה או לחץ." (מקור)

נשמע נהדר! טוב מכדי להיות אמיתי! האם זה באמת עובד?

תוצאות מעניינות התקבלו במטא-אנליזה שערך קירש לגבי טיפול בהשמנה. נמצא שלא רק שתועלת ההיפנוזה היתה מובהקת, אלא שהמטופלים המשיכו לרדת במשקל גם חודשים אחרי שהטיפול הסתיים!

לא חלפו אלא חודשים אחדים, וחוקרים אחרים ביקרו את המסקנות. הם הצביעו על מספר נקודות בעייתיות: גודל האפקט היה שונה מאוד בין מחקרים שונים שנכללו במטא-אנליזה, מעקב אחרי המשקל התבצע רק באחד מהמחקרים, ולא כל המחקרים נעשו על אנשים בעלי עודף משקל בכלל. החוקרים ניתחו מחדש את המידע המקורי והגיעו למסקנה כי התועלת שבהוספת ההיפנוזה לטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים – קטנה מאוד.

קירש הזדרז וביצע אנליזה מחודשת עם מידע נוסף שהישג לגבי המחקרים המקוריים, והמשיך להחזיק בדעתו כי ההיפנוזה תורמת בצורה ברורה להפחתה במשקל.

התוצאות היו מובהקות סטטיסטית. אך מה היה גודל האפקט? כלומר, בסופו של דבר, כמה קילוגרמים איבדו אלה שהשתתפו בטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי ללא היפנוזה לעומת אלה שעבורם הוסיפו גם היפנוזה? התוצאה היתה 2.74 ק"ג לעומת 6.75, כלומר שיפור של 4 ק"ג לטובת ההיפנוזה. במונחים יחסיים זה נשמע מרשים – הפחתה כפולה במשקל ואף יותר. אבל במונחים של משקל מוחלט וביחס למשקל עודף של עשרות ק"ג שאנשים שואפים להוריד בד"כ, 4 ק"ג נשמעים קצת פחות מרשימים.

הפסקת עישון

האתגר:

Quitting smoking is easy, I've done it a thousand times.
(מארק טוויין)

החלום:

"הפסק לעשן בתוך שעה! שיטת Winkler להיפנוזה נמצאת בשימוש באוסטרליה מאז 1995, עם אלפי אנשים שהצליחו להיפטר מהרגל העישון." (מקור)

"הפסק לעשן במהירות ובקלות, בעזרת שיטה חדשה של היפנוזה מתקדמת.
מרבית לקוחותינו מפסיקים לעשן אחרי מפגש אחד" (מקור)

מה כולל טיפול סטנדרטי בהיפנוזה?

בד"כ מבקשים מהמעשן ליצור שידוך בין סיגריות לבין סיטואציות לא נעימות כמו פה יבש, פיח אוטובוסים או סרטן ריאות, וזאת בעזרת שימוש בדימויים חזותיים.

ואם כבר בדימויים חזותיים עסקינן, הנה סרטון שעשוי להשפיע על כמה מעשנים יותר מאלף מילים, גם בלי היפנוזה (תרומתי הצנועה למלחמה בסרטן):

הסוגסטיות שניתנות למעשנים עוסקות באיבוד החשק לעשן וכן בהתמודדות קלה יותר עם הגמילה. טכניקה פופולרית נקראת "שיטת שפיגל" והיא מעודדת את המעשנים להתמקד בשלושה רעיונות:

(1) עישון הוא רעל עבור גופך, (2) אתה זקוק לגופך בשביל לחיות, ו-(3) במידה ואתה רוצה לחיות, אתה חייב לכבד את הגוף שלך ולשמור עליו.

המעשנים לומדים טכניקות של היפנוזה עצמית ומתבקשים לחזור אחרי הרעיונות הללו אחת לכמה שעות ובכל פעם שהם חשים צורך עז לעשן.

האם זה עובד?

קודם כל, חשוב לוודא שהניסויים מבוקרים כראוי. בהקשר הזה עולות כמה נקודות חשובות:

*   מעקב טוב לאורך זמן ממושך: תוצאות טובות לאחר שבוע אינן מעידות על הצלחה לאורך זמן.
*   מדידות כימיות: מטופלים יכולים לספר שנגמלו, אך לא תמיד הם מדייקים…
*   קבוצת ביקורת: וזאת כדי להשוות לשיעור הצלחת גמילה בקרב אנשים חדורי מוטיבציה אחרים שלא עשו שימוש בהיפנוזה.
*   חלוקה אקראית לקבוצות ניסוי וביקורת: קריטי, כדי להבטיח שלא יהיו הבדלים מהותיים בין אוכלוסיות המשתתפים בכל קבוצה (ובפרט ברמת המוטיבציה שלהם להיגמל, או במידת הציפיות שלהם מהצלחת ההיפנוזה).

מספיק מחקרים בוצעו כך שניתן היה לערוך סקירות שיטתיות שלהם. הנה שתיים מהן:

סקירה של קוקריין משנת 2000 (סקירות אלה נחשבות ברמה גבוהה ביותר, והן מעודכנות באופן תדיר) כללה 9 מחקרים בהם השוו היפנוזה עם תנאי בקרה ועקבו אחר המשתתפים במשך חצי שנה לפחות. התוצאות היו מעורבות. חלק מהמחקרים הצביעו על הצלחה גבוהה ואחרים – על הצלחה זניחה. תמונה מגוונת שכזו לא אפשרה לסוקרים להגיע למסקנות חד משמעיות לגבי יעילות ההיפנוזה בהשוואה לשיטות אחרות, או בהשוואה לחוסר טיפול. "האפקט של היפנותרפיה על גמילה מעישון כפי שעולה ממחקרים לא מבוקרים, לא נתמך ע"י ניתוח המחקרים המבוקרים".

סקירה נוספת משנת 2000 כללה 59 מחקרים בתחום. המחקרים האיכותיים הצביעו על כך כי היפנוזה יעילה יותר מאי-טיפול, אך לא יעילה יותר משיטות אחרות לגמילה מעישון. הראיות לגבי השאלה האם היפנוזה טובה יותר מפלצבו לא היו חד משמעיות.

American Cancer Society מסכמת כי "רוב החוקרים שסקרו את הניסויים הקליניים בהיפנוזה למטרת הפסקת עישון מצאו כי הראיות אינן תומכות ביעילות ההיפנוזה."

לסיכום, נראה כי ההיפנוזה רחוקה מלהיות פתרון פלא. ברוב המקרים העדויות אינן חד משמעיות, וגם במקרים של שיפור, לא מדובר על משהו שמתעלה באופן ברור על טכניקות קיימות אחרות.

*

וכעת למשהו שונה לגמרי.

האם אפשר להפנט חיות?

מסתבר שאפשר לגרום לחיות להיכנס למצב שמזכיר, על פניו, מצב של אדם מהופנט. ניתן לתאר מצב זה כעיכוב מוטורי בתגובה להגבלה פיזית של החיה. יש המכנים זאת גם "tonus  immobility", "רפלקס חוסר-תנועה" או "שיתוק פחד". מצב הקיפאון הזה נמשך בד"כ דקות אחדות ומסתיים בפתאומיות מעצמו.

התופעה מוכרת כבר למעלה מ-300 שנה, ותוארה לראשונה לגבי תרנגולות כבר ב-1646. מאז נצפה ונלמד האפקט על מגוון רחב של בעלי חיים, שכולל חרקים, דגים, דו-חיים, ציפורים ויונקים. הנה סרטון קצר להמחשה:

וכאן, היפנוט כרישים! מי היה מאמין…

התופעה אינה מובנת עד הסוף. עדויות רבות תומכות בסברה שבמצבים טבעיים התופעה משמשת כהגנה מפני טורף (התחזות למת). מחקרים מראים כי אותו "שיתוק" זמני מתפתח בחשיפה לאירועים עוינים ומעוררי חרדה, כאשר ניסיונות התמודדות עם המצב נכשלים.

לא ברור אם יש קשר ממשי בין התופעה הזו לבין תופעת ההיפנוזה בה עסקנו עד כה.

אפשר למצוא באינטרנט הוראות "היפנוט" עבור חיות רבות.  כאן למשל ויקיפדיה מספקת מידע על היפנוט תרנגולות.

גם אורן זריף כנראה ראה באינטרנט כיצד "מהפנטים" תרנגולת. רק לא ברור מדוע הוא נדרש לכל תנועות הידיים הללו, הן לא חלק מההוראות שניתנות בד"כ בסרטוני היוטיוב:

"נכנסתי לראש שלו, למוח שלו, באמת יש שם הרבה בעיות. הרבה בעיות יש במוח שלו".

*

בחלק הבא נעזוב את המעבדות, המרפאות ומכוני המחקר, ונצא להתבדר קצת במופעי היפנוזה. הצצה אל מאחורי הקלעים של מופעי הבמה תחשוף צדדים נוספים של התופעה.

לקריאה נוספת:

• בזכות ההיפנוזה להפסקת העישון – מאמר מאת הפסיכולוג ד"ר אודי בונשטיין
• עוד על שיתוק כרישים אפשר לקרוא כאן וכאן

לשאר חלקי התחקיר:

• היפנוזה – המסע מתחיל
• מה זו בעצם היפנוזה?
• היפנוזה בכפייה
• היפנוזה ושיכוך כאבים
• היפנוזה לשיפור יכולות, גמילה מהתמכרויות וחיות אחרות
• מופעי היפנוזה
• היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

כפי שראינו בחלק הקודם, היפנוזה לא נמצאה שימושית למטרות שליטה באנשים בניגוד לרצונם. לעומת זאת, בחלק זה נראה כי היא התגלתה ככלי רב עוצמה לשיכוך כאבים. זהו האפקט הדרמטי, המדיד והשימושי ביותר מהיישומים שנמצאו להיפנוזה עד כה, וזהו גם התחום שנחקר יותר מכל באופן מבוקר.

מחקרים קליניים מראים כי היפנוזה יעילה בהקלה על כאבים במגוון מצבים, כגון לידה, טיפולי שיניים, כוויות, סרטן וניתוחים. נמצא כי היפנוזה יכולה להפחית כאבים באופן משמעותי עד מוחלט עבור כמחצית מהאוכלוסייה.

מחקרי מעבדה

נפתח בלקט מחקרים מעניינים מעשרות השנים האחרונות.

בניסויי כאב שביצע Hilgard בשנות ה-70 התבקשו הנבדקים לטבול ידיהם באמבט מי קרח (ראינו הדגמה לכך בתוכנית של דרן בראון). באופן נורמלי אנשים מדווחים על רמות כאב הולכות וגדלות כאשר כעבור דקה בערך מעטים מסוגלים להשאיר את ידיהם במים.
בזמן היפנוזה, הנבדקים שרגישים להיפנוזה חשו אמנם כאב מסויים אך סבלו ממנו הרבה פחות. אצל אנשים שלא הגיבו טוב להיפנוזה לא היה הבדל לעומת קבוצת הבקרה. כמו כן מצא הילגארד כי היפנוזה מפחיתה הן את תחושת הכאב והן את הסבל שנגרם ממנו – שני אספקטים נפרדים בתופעת הכאב.

קבוצת חוקרים אחרת הצליחה ליצור סוגסטיה היפנוטית שמפרידה בין שני אספקטים אלה של הכאב. באמצעות היפנוזה העצימו או הפחיתו את רכיב הסבל, מבלי לשנות את עוצמת הכאב שחשו הנבדקים. הדמיה מוחית שנעשתה במקביל חשפה כי רכיב ה"סבל" נמצא באונה הקדמית של המוח (באזור שנקרא Anterior Cingulate Cortex). תוצאות הניסוי אישרו ידע קודם שנרכש בעקיפין ממקרים בהם מטופלים עברו כריתת חלקים מהאונה הקדמית, ודיווחו שהם אומנם חשים כאב כרגיל אך הכאבים מטרידים ומציקים להם הרבה פחות.

משמאל: האזור שמקושרים לחוויית האי נעימות – (Anterior Cingulate Cortex (ACC
מימין: מיקום החיישנים, שכריתות חלקים מהאזור בו הם נמצאים הפחיתו את ה"סבל".

במחקר הבא ניסו דווקא לייצר חווית כאב באמצעות היפנוזה, ולא לאלחש אותו.
גוף חימום חשמלי הוצמד לידיהם של נבדקים המגיבים טוב להיפנוזה. במצב אחד הם אכן "זכו" לחוות חימום מכאיב, ללא היפנוזה. במצב אחר הם הופנטו וניתנו להם סוגסטיות של התחממות, ללא שגוף החימום הודלק כלל. הנבדקים דיווחו על תחושות כאב גם במצב זה (אם כי במידה פחותה יחסית למצב בו הוא הופעל באמת). סריקות של פעילות המוח שלהם הראו הפעלה משמעותית של אזורים במוח שמשתתפים בחוויית הכאב, בשני המצבים.
במצב שלישי בו הנבדקים רק דמיינו את הכאב, פעילות המוח שנרשמה היתה נמוכה ביותר.

מחקר דומה אפשר לקרוא כאן.

הלכה למעשה בשטח

לאורך השנים תועדו מקרים רבים בהם מטופלים נעזרו בהיפנוזה כמשכך כאב בלעדי בזמן ניתוחי בטן, חזה, לב ופעולות אורתופדיות. בני הזוג הילגארד סוקרים בספרם "Hypnosis In The Relief Of Pain" עשרות מקרים כאלה שהתפרסמו בין 1955 ל-1974.

חוקרים בלגיים מדווחים על 1650 ניתוחים בהם היה ניסיון להשתמש בהיפנוזה כמשכך כאבים (בתוספת אילחוש מקומי בלבד), ומתוכם רק ב-1% היה צורך לעבור למשככים רגילים.

כאן תוכלו לראות דוגמה לטיפול שיניים תחת היפנוזה (הקטעים הכואבים מתחילים בערך ב-3:00):

ב-2006 שודר באנגליה בשידור חי ניתוח מלא בו הוסר גידול מבטנו של המטופל, ללא שימוש במשככי כאב כלשהם. לתשומת לבכם, גם סרטון זה מכיל תמונות בשרניות ואדומות… כאן תוכלו להתרשם ממה שהתרחש שם.

הקונצנזוס בתחום הוא כי אחוזים בודדים מהאוכלוסייה רגישים מספיק להיפנוזה בשביל לסבול ניתוחים בעזרת היפנוזה לבדה. יחד עם זאת ההערכה היא כי בערך מחצית מהאוכלוסייה יכולה ליהנות מהפחתה משמעותית בכאב (כשליש לפחות מעוצמת הכאב המורגש) באמצעות היפנוזה.

במחקר שהתבצע בשנת 2000 חולקו 240 מטופלים ל-3 קבוצות. האחת קיבלה את הטיפול הרגיל, השנייה קיבלה תשומת לב מיוחדת שכללה הקשבה יתרה לצרכי המטופלים, הענות מהירה לבקשותיהם, עידוד, שימוש בניסוחים נייטרליים (למשל "מה אתה מרגיש?" ולא "כמה כואב לך?") וכד'. הקבוצה השלישית קיבלה בנוסף לתשומת הלב המיוחדת גם השראה היפנוטית שכללה עצימת עיניים, נשימות עמוקות, ותחושת ריחוף תוך דמיון סצנה נעימה. מעניין לציין כי "המהפנטים" עברו סדנת הכשרה קצרה לצורך המשימה ולא היו מהפנטים מקצועיים.

קל לראות מהגרפים כי אלמנט ההיפנוזה תרם באופן משמעותי להפחתת החרדה והכאב. קבוצת ההיפנוזה ביקשה, וקיבלה מינון מופחת של משככי כאבים יחסית לקבוצת הביקורת. בנוסף, ההליך הרפואי כולו ארך פחות זמן בממוצע, בהשוואה לקבוצת הביקורת (61 לעומת 78 דקות).

רמות הכאב (שמאל) והחרדה (ימין) כפי שדיווחו עליהן המטופלים, בכל רבע שעה.

מטא אנליזה משנת 2000 (והראשונה מסוגה) כללה 18 מחקרים בתחום שיכוך כאב באמצעות היפנוזה, הן בניסויי מעבדה (בהן הושרה כאב בצורה מלאכותית) והן מחקרים קליניים במצבי אמת. נמצא שבהשוואה לאי-טיפול, השפעתה של ההיפנוזה היתה בינונית עד גבוהה. האפקט היה גבוה במיוחד עבור הרגישים להיפנוזה, וניכר הן בתנאי מעבדה והן במצבים קליניים.

סקירה של סקירות מ-2001 כוללת מבוא מאלף ומאיר עיניים לגבי מדדים לקביעת איכות של מאמרים, סקירות, או טיפולים בתחומי יעוץ ופסיכולוגיה (מומלץ לקריאה באופן כללי). הסקירה לעיל משנת 2000 נמצאה כרלוונטית והאיכותית ביותר. החוקרים מצאו כי המצב המוכר, בו מחקרים באיכות ירודה מצביעים על יעילות גבוהה יותר של הטיפול הנבדק מאשר מחקרים באיכות גבוהה, אינו רלוונטי למקרה של היפנוזה. סקירות איכותיות היו חיוביות במסקנותיהם באותה המידה.

בנוסף, למרות שלמעלה מ-1000 מחקרים זוהו לצורך עבודתם, רובם נסמכו על תיאורי מקרים ועל ניסויים שאינם מבוקרים כהלכה, ורק עשרות בודדות היו באיכות מספקת שמאפשרת הסקת מסקנות כלשהן.

הראיות החזקות ביותר לגבי יעילותה של ההיפנוזה בשיכוך כאב היו בהקשר של כאבים בזמן ניתוחים וטיפולים בסרטן. הראיות לא היו באיכות גבוהה לגבי כאבים כרוניים (כאבי ראש וגב תחתון למשל) וכאבי לידה.

מטא-אנליזה מ-2002 סקרה 20 מחקרים מבוקרים שבדקו את יעילות ההיפנוזה כהליך נלווה לניתוחים לצורך הפחתת כאבים, בחילות וחרדות. נמצא כי היפנוזה עזרה באופן מובהק לרוב המכריע מהמטופלים להפחית תופעות לא רצויות אלה.

סקירה מ-2003 העלתה כי היפנוזה מקושרת עם הפחתה משמעותית בכאב, בצורך במשככי כאב רגילים, בבחילות והקאות וכן בתקופת השהייה בבית החולים. מנתחים וחברי צוות אחרים דיווחו על מידת שביעות רצון גבוהה בהרבה מעבודתם עם מטופלים שעברו היפנוזה.

בסקירה נוספת מ-2006 אותם חוקרים סוקרים 13 מחקרים שנעשו לגבי כאבים כרוניים. הם מסיקים כי שימוש בהיפנוזה יעיל מאוד בהפחתת כאבים, גם בהשוואה לטיפולים לא היפנוטיים מסוימים אחרים. במקרים רבים היה מדובר בהיפנוזה עצמית. החוקרים מציינים יחד עם זאת, את העדר הסטנדרטיזציה של הליכי ההיפנוזה בהם נעשה שימוש וכן את המספר המצומצם של נבדקים והעדר מעקב לאורך תקופות ממושכות, פרטים שכמובן מחלישים את חוזק המסקנות.

במחקר משנת 2007, 200 נשים שעברו ניתוחי שד חולקו באופן אקראי לקבוצת הקשבה אמפתית ולקבוצת היפנוזה. שתי הקבוצות שהו 15 דקות במחיצת פסיכולוג כשעה לפני הניתוח. בעוד שקבוצת האמפתיה זכתה להקשבה לא מוכוונת, קבוצת ההיפנוזה קיבלה סוגסטיות להירגעות, שלווה והפחתה של כאב, בחילה ועייפות.
היפנוזה הראתה תוצאות טובות יותר בכל המדדים, באופן מובהק סטטיסטית, לעומת הקשבה. גם כאן הייתה צריכה מופחתת של חלק מהתרופות בקרב מקבלי ההיפנוזה, וגם כאן משך הניתוח היה קצר באופן לא זניח.

מהם המנגנונים באמצעותם משככת ההיפנוזה כאב?

הפרשות משככי כאבים טבעיים בגוף? (לא)

האם השפעת ההיפנוזה על כאב מתוּוכת ע"י מערכת שיכוך הכאב הטבעית של הגוף – האנדורפינים או אופיואידים אנדוגניים אחרים?

כפי שעולה מניסויים, התשובה שלילית. כבר ב-1975 מצאו חוקרים כי naloxone, שמנטרל אופיואידים, אינו מבטל את יעילות ההיפנוזה בשיכוך כאב. מחקרים נוספים אוששו ממצאים אלה. (זאת בניגוד לממצאים בקשר לאפקט הפלסבו).
נקודה נוספת היא כי אילחוש באמצעות היפנוזה יכול להיות מכוון למקום מסוים בגוף, בנבדל מהפרשות האופיואידים.
יש לשים לב כי המחקרים בתחום זה מועטים וקטנים מאוד בהיקפם.

הירגעות והרפייה? (לא)

היות וההשראה ההיפנוטית מלווה בד"כ באלמנטים של הרגעה והרפייה, עלתה הסברה כי אלו עשויים להיות הגורם המרכזי בהפחתת הכאב. מה אומרים המחקרים?

במחקר כאב זה (בו השרו הנבדקים את ידיהם במי קרח) השוו בין יעילות שיכוך כאב ע"י טכניקה להפחתת מתח לבין היפנוזה. שיטות הפחתת המתח הקלו על כאבם של כל הנבדקים באופן דומה. הסוגסטיה ההיפנוטית לעומת זאת השיגה הפחתה גדולה יותר בכאב, וניכרו הבדלים מובהקים בין הרגישים להיפנוזה לבין שאינם רגישים להיפנוזה. תוצאות אלה מצביעות על כך שגורמים נוספים מלבד הרפייה מעורבים בפעולת ההיפנוזה.

בניסוי הבא השתתפו שתי קבוצות. אחת הופנטה ע"י השראה היפנוטית קלאסית שכוללת הרפייה, בעוד הקבוצה השנייה הופנטה בסוג אחר של השראה, בעודם רוכבים במרץ על אופני כושר. לא היה הבדל בהפחתת הכאבים בין שתי הקבוצות.

הרפייה אינה גורם הכרחי אם כן ליעילותה של ההיפנוזה בהפחתת הכאב.

מאמץ קוגניטיבי? (לא)

במחקר זה, לא רק שהנבדקים התבקשו לטבול ידיהם במי קרח, הם התבקשו בנוסף לענות על מבחני אוצר מילים תוך כדי סבלם. מחציתם נעזרו בטכניקה קוגניטיבית להפחתת כאב (הסחת תשומת הלב מהכאב ודימיון סיטואציות תומכות), בעוד המחצית השניה נעזרה בהיפנוזה (תוך מתן סוגסטיות להישאר רגוע ונינוח ולהרגיש כי ידם עשויה מחומר בלתי רגיש או כלל אינה קיימת).

רמות הכאב הופחתו הן באמצעות טכניקת הפחתת המתח הקוגניטיבית והן באמצעות היפנוזה, אך בעוד שהטכניקה הראשונה פגעה משמעותית בביצוע המשימה המילולית, ההיפנוזה לא פגעה בביצועים כלל, מה שמרמז על כך שהאילחוש ההיפנוטי אינו דורש משאבים קוגניטיביים רבים.

דימיון? (לא)

למרות שדימיון הינו מרכיב די מרכזי במהלך היפנוזה, מחקר שהתמקד במרכיב זה לא מצא שהוא הכרחי להפחתת כאב. 66 נבדקים שמגיבים טוב להיפנוזה נבדקו בשלושה מצבים: מצב בסיס ללא היפנוזה, היפנוזה בה עודדו ליצור דימויים חזותיים "נוגדי כאב" והיפנוזה בה התבקשו במפורש לא לדמיין דבר. היפנוזה הפחיתה באופן ניכר את הכאב, אך לא היה הבדל בין שני מצבי הדמיון.

סוגסטיה? (כן!)

המחקר הבא מ-1989 מצביע על כך שרכיב הסוגסטיה הוא המשמעותי בהפחתת הכאב, יותר מההיפנוזה.
כאב הושרה באופן מלאכותי ע"י הפעלת לחץ על אצבעות הנבדק. בניסוי השוו בין היפנוזה לסוגסטיה לא-היפנוטית. הסוגסטיה הרגילה השיגה תוצאות דומות להיפנוזה (ולא רק בקרב האנשים הרגישים-להיפנוזה אלא בקרב כל הנבדקים). ההשראה ההיפנוטית לבדה (ללא סוגסטיה) אינה מספיקה בד"כ כדי להפחית כאבים.

האם היפנוזה היא בעצם סוג של פלצבו?

אחד המחקרים הבודדים שהשווה היפנוזה לפלצבו באופן ישיר נערך ב-1969. החוקרים גייסו נבדקים למחקר שמטרתו המוצהרת היתה השוואת יעילות היפנוזה ליעילות תרופה לשיכוך כאבי שרירים. בלי ידיעת מבצעי המחקר, הנבדקים קיבלו למעשה פלצבו ולא משכך כאבים טבעי.
בקרב הלא רגישים להיפנוזה, לפלצבו ולהיפנוזה היה אפקט דומה. אך בקרב הרגישים להיפנוזה הופחת הכאב ע"י היפנוזה באופן משמעותי יותר מאשר ע"י מתן פלצבו.
החוקרים הסיקו מהתוצאות כי להיפנוזה יש, כמו לכל טיפול לשיכוך כאב, רכיב של פלצבו שמתווך ע"י הציפיות להצלחת הטיפול, אך הרגישים להיפנוזה נהנים מהקלה נוספת, מעבר לפלצבו.

סקירה של מחקרים שנעשו בתחום ב-15 השנים האחרונות מציירת את התמונה הבאה:

נקודות דמיון רבות נמצאו בין שיכוך כאב היפנוטי לבין זה המושג באמצעות פלצבו. מחקרי הדמיה של תפקודי המוח (fMRI שבודק רמות חימצון בדם ו-PET שבודק רמות צריכת גלוקוז) מראים כי לא מדובר בהטיית דיווח בלבד מצד הנבדקים, אלא בשינויים ממשיים ברמות הפעילות של אזורי מוח הקשורים בכאב. בנוסף, מחקרים אחדים מראים כי הן פלצבו והן היפנוזה מתווכים ע"י דופאמין והאפקטים נגרמים עקב שינויים בציפיות.

מצד השני, נמצאו גם הבדלים גדולים בין פעילות מוחית בזמן היפנוזה לעומת פלצבו. במהלך הטיפול בפלצבו, ירידה בדירוג הכאב מקושרת לשינויים תפקודיים בכמה חלקים של המערכת הלימבית כגון האמיגדלה, ההיפותלמוס וההיפוקמפוס, אשר ידועים כמשתתפים בזיכרון, רגשות ותהליכים אוטונומיים. כמו כן נמצאו פעילים שני אזורים נוספים (PAG & Nucleus Accumbens) הידועים כמערבים בתחושת "חשק" (craving). כל האזורים הללו לא נמצאו פעילים בזמן שיכוך כאב היפנוטי. לעומת זאת, אזורים שקשורים בעיבוד מידע חזותי, וכאלה הלוקחים חלק בוויסות תנועה רצונית נמצאו פעילים בזמן היפנוזה, אך לא בהקשר לטיפולי פלצבו.

בהתבסס על תוצאות אלו ניתן להסיק כי השפעת שיכוך כאבים (אקוטיים) באמצעות היפנוזה שונה מאפקט פלצבו. תוצאה זו תומכת בתוצאות מחקר קודם לפיו פלצבו והיפנוזה הם תהליכים שונים של ויסות מלמעלה למטה (Top down).

עם זאת, הידע העדכני אינו מספיק כדי לקבוע האם ניתן לתאר מצב של היפנוזה כמצב תודעתי שונה או שהתוצאות הינן למעשה ביטוי של ההבדלים בהליכים הטיפוליים של קבלת פלצבו לעומת כניסה למצב היפנוטי. אם זה המצב, הרי שהיפנוזה יכולה להיחשב פשוט כצורה נוספת של טיפול פלצבו. שוב, אנחנו חוזרים לבעיות של הפרדת משתנים והגדרות.

הבדל משמעותי נוסף בין טיפול פלצבו להיפנוזה שיש לתת עליו את הדעת הוא ההיבט האתי. בעוד פלצבו כרוך ברמייה של המטופל, היפנוזה מתבצעת בהסכמתו המלאה.

היפנוזה – רפואה "משלימה" שבאמת עובדת?

משככי כאבים מודרניים והליכים כמו זריקת אפידורל מהווים תחליף טוב להיפנוזה, במיוחד לאור העובדה שהם יעילים עבור כמעט כל המטופלים, ולא רק עבור הסוגסטיביליים שבהם. זו כנראה הסיבה שאילחושים באמצעות היפנוזה נדירים למדי. מצד שני, תרופות אלה עלולות, במקרים מסוימים, לגרום להפרעות בפעולת הלב, היפוקסיה, דום נשימה, אובדן הכרה, ולעתים רחוקות מוות, אפילו במינונים רגילים.

שימוש בהיפנוזה יכול להפחית מינון תרופתי לשיכוך כאב, להוות תחליף לאנשים שרגישים לחומרי ההרדמה הקיימים, להוות פתרון לנשים בהריון שנאסר עליהן להשתמש בתרופות מסוימות או לספק פתרון לאנשים שמפחדים מהרדמה למשל.

*

לסיכום: מחקרים רבים מצביעים על כך כי היפנוזה יעילה להפחתת כאבים, חרדות ובחילות עבור אחוז ניכר מהאנשים. האלמנט העיקרי שאחראי לכך הוא הסוגסטיות, ולאו דווקא ההשראה ההיפנוטית. השפעתה דומה לאפקט הפלצבו, אך נראה שהיפנוזה מערבת מנגנוני פעולה שונים. ניתן לראות את ההיפנוזה כ"פלצבו משופר", הן מבחינת עוצמת האפקט, והן לאור העובדה כי לא נדרשת "רמייה" של המטופל אלא להיפך – השתתפותו המלאה בתהליך.

מקורות והרחבות:

• אתר מפורט בנושא היפנוזה וכאב
• על הבדל בין היפנוזה לפלצבו
• סקירה מקיפה על היפנוזה וכאב
• רשימה של מחקרי הדמיית מוח בקשר להיפנוזה

מה עוד אפשר להשיג בעזרת ההיפנוזה? האם אפשר לשפר יכולות פיזיות? להיגמל מהתמכרויות כמו עישון או אכילת יתר? על כל זאת ועוד, בחלק הבא.

* תודה לד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה, ולעפרה מהודר, בוגרת פסיכולוגיה ומוסמכת במדעי הרפואה, על הערותיהם המקצועיות לסדרת הרשומות זו.

לשאר חלקי התחקיר:

• היפנוזה – המסע מתחיל
• מה זו בעצם היפנוזה?
• היפנוזה בכפייה
• היפנוזה ושיכוך כאבים
• היפנוזה לשיפור יכולות, גמילה מהתמכרויות וחיות אחרות
• מופעי היפנוזה
• היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?