לפני שנה, בתחילת אוגוסט, נולד הבלוג "חשיבה חדה".

מדי פעם שואלים אותי מדוע אני משקיע כל כך הרבה זמן בכתיבת הבלוג הזה.
מה אני מנסה להשיג? מה יוצא לי מזה? מה יוצא לאחרים מזה?

שאלות טובות. אנצל את ההזדמנות ואנסה לענות, בעיקר לעצמי, בסגנון חופשי.

למה אני כותב את הבלוג הזה בעצם

התשובה הקצרה והמעורפלת תהיה: זה מרגיש לי נכון. זה מהדהד לי מתאים. אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה.
אני כמובן לא מסתפק בתשובה כזו. אנסה לסקור בקצרה את התהליכים השונים שפעלו במקביל והביאו אותי עד הלום.

קודם כל, הנושאים אותם אני חוקר מסקרנים ומרתקים בעיני. מאז ומתמיד הייתי סקרן לבדוק דברים, כדי לדעת ולהבין טוב יותר "איך העולם הזה עובד".

יום אחד הבנתי דבר: עברתי כבר את אמצע החיים שלי.

ומהם החיים? חלק נכבד מהם מוקדש למאבק באנטרופיה. אנחנו משקיעים אנרגיה מתמדת רק כדי להשאר במקום: קניות בסופר, ניקוי הבית, התעסקות עם דו"ח החניה שקיבלנו בשבוע שעבר, תיקון תקלה במכונית, דאגות פרנסה. מנגד יש גם את רגעי ההנאה, העניין, ההשראה והסיפוק. הרגעים שממלאים את מצברי האנרגיה שלנו.

אבל אז, יום אחד, הגיעה מחשבה חדשה: כל מה שאני מרגיש, לומד, מבין, מפנים, נאגר במקום אחד – במוח שלי. זה נחמד בשבילי, בינתיים, אבל כשתסתיים מחצית חיי השנייה תולעים יאכלו את המוח שלי וכל מה שקראתי, הבנתי, למדתי והפנמתי, יהפוך לקצת גוף של תולעת.

אז מה הרעיון? בשביל מה זה היה טוב? למה זה הועיל חוץ מאשר להעסיק אותי בדרך אל הכלום?
מה המשמעות של כל זה?
לאחר הרהורים עמוקים הבנתי שהמשמעות היחידה שאני יכול למצוא היא להשפיע בצורה כלשהי על העולם סביבי. להוריש לאחרים משהו ממה שמתחולל במוחי. לתרום את תרומתי לאבולוציה התרבותית, תהיה שולית ומזערית ככל שתהיה.

איך אני יכול לעשות זאת? על ידי יצירה. ליצירה יש יכולת התרבות (היא משתכפלת ועוברת לשכון במוחות של אנשים אחרים), וגם שרידות לאורך זמן. באופן כזה יש לי קיום וירטואלי, נפרד מקיומי הפיזי (משעשע שאני אומר את זה כאן).

אז מה אני יכול ליצור? חיפשתי משהו חדש עבורי, משהו שיתפוס אותי חזק, יאתגר אותי ויוציא ממני את המקסימום.
החלטתי להתמקד בנושא של תעתועי המוח, בהשראת ספר שקראתי לפני שנים אחדות שנקרא – How we know what isn't so.

שאלתי את עצמי – מדוע אנו מאמינים בדברים שאינם נכונים? איך זה קורה, כלומר, מה ההטיות והתעתועים שמביאים אותנו לזה? האם אפשר להתגבר על זה, ואם כן מהם הכלים? האם כדאי להתגבר על זה?

למדתי (ועדיין לומד כמובן) דברים מרתקים, לא רק על העולם החיצון אלא על המוח שלנו ועל הדרך בה הוא מפרש את העולם.

הסתבר לי שהאמת חמקמקה יותר משנראה. העולם מורכב מאוד, והגבול בין מה שמתחולל מחוץ למוחנו לבין מה שמתחולל בתוכו – מטושטש ביותר. דעות, אמונות ומשאלות לב מתערבבות באלגנטיות בעובדות, ראיות ומציאות. גרוע מכך, העולם מלא בדיס-אינפורמציה מכוונת שמשרתת מטרות אישיות של אנשים, חומריות או נפשיות. "רעשים" אלה מוגברים ע"י המדיה מאות מונים, תוך שהיא מנצלת את הצמא לסנסציות וריגושים למטרת רווחים.

בכל פעם מחדש, אני מוצא את עצמי מנסה לאתר את סיגנל האמת הקלוש בתוך הרעש העצום הזה. לא פשוט. כמה שטויות, אג'נדות פרטיות, משאלות לב ילדותיות, פרשנויות מרחיקות לכת, רדיפת בצע ופרסום. כמה שרלטנים!

לא רוצה לרבוץ בביצת האשליות, גם אם הבוץ חמים ונעים. רוצה לדעת מה נכון, איך הדברים עובדים באמת, תהיינה ההשלכות אשר תהיינה! אני בוחר בגלולה האדומה.

מעבר לכך, אני מאמין שעולם בו אנשים מסוגלים לבדוק דברים, לבחון ולסנן נכון מתוך לא נכון, הוא עולם טוב יותר לחיות בו. זה עולם של אזרחים ערניים יותר, צרכנים נבונים יותר ואנשים מוסריים יותר (קחו למשל דעות קדומות וסטראוטיפים שנבנים על בסיס אמונות טפלות, נבואות שמגשימות את עצמן, תשומת לב סלקטיבית וכד').

לדעתי אם נלמד לבדוק את עצמנו, ונתאמן לזהות את הגבול בין עובדות לבין פרשנות ומשמעות אישית, נמוטט קירות דמיוניים רבים בין אנשים. לחילופין, עולם בו אנשים מאמצים לעצמם אמונות שנקרו בדרכם בתור עובדות רק כי זה "מרגיש להם טוב" או "מהדהד להם נכון" הוא עולם מאוד מסוכן לחיות בו.

כעת נשאלה השאלה – איך משתפים אנשים בפירות מחקריי ומחשבותי?
אמרו לי – תקים בלוג (מה זה בלוג בכלל? לא שמעתי על זה עד אז). אז הקמתי בלוג. פיזרתי קישורים אליו בכל מקום שיכולתי (תגובות לכתבות, פורומים למיניהם וכד'), אנשים החלו להגיע, המלצות עברו מפה לאוזן, גוגול מצא עניין הולך וגובר בבלוג והתחיל להפנות אנשים אליו גם בתגובה לחיפושים מוזרים למדי ("כתב חרטומים לילדים" , "מכשיר התיקוף ברכבת הקלה", "פתיתי שלג קעקוע"). התגובות בבלוג הפכו מתגובות דו צדדיות בין הקוראים לביני, לדיונים סוערים בין הקוראים לבין עצמם.

נראה שזה מצליח.

הדיונים היו אמנם מרתקים אך מאוד ממוקדים, והדבר לא אפשר לקוראים להעלות נושאים אחרים לדיון או לשתף אחרים במידע רלוונטי בתחום. הבנתי שצריכים לתת במה חופשית ופתוחה לקהילת הקוראים. כך נולדה קבוצת הפייסבוק. היום הקבוצה מונה כ-400 חברים, והיא פעילה ותוססת גם ללא התערבות מצידי. אנשים מעלים נושאים לדיון, לבדיקה, או סתם פורקים תסכולים משותפים. אני מתרשם שהשילוב בין קבוצת הפייסבוק לבלוג משיג איזון טוב.

תחושת הקהילה היתה דבר חדש עבורי. תמיד הרגשתי "בודד במערכה". פתאום מתקבצים יחד כל כך הרבה אנשים מעניינים, אינטליגנטים וסקרנים שמשתפים זה את זה בידע ובדעות משלהם.

מעבר לתחושת "התמיכה הקהילתית" שנותנים בעלי הדעות הדומות, השיחות שאני מנהל עם אנשים בעלי דעות שונות מעניינות, מפרות ומאתגרות אותי לא פחות. כמעט תמיד אני לומד משהו חדש, מרחיב את "מודל העולם" שלי במעט, מנסה להבין תפישות עולם שונות, בודק מה אפשר לקחת מהשיחה. במה הם צודקים? איזה עוד אספקטים יש לנושא? האם כדאי להוסיף משהו למודל העולם שלי? להיפרד ממשהו? אולי צריך להרכיב ולפרק מחדש בצורה אחרת? לאיזה תחומי חיים המודל אינו רלוונטי?

עם חלוף הזמן והתרבות הקוראים הקבועים, הלכה והתחזקה גם תחושת מחויבות מסוימת להמשיך ו"לספק את הסחורה". התגובות החיוביות שאני מקבל מאוד מחזקות אותי להמשיך ולהשקיע זמן ומאמץ כה רבים, ללא כל תמורה חומרית.

* * *

קצת סטטיסטיקות

ועכשיו לקצת מספרים. אני אוהב מספרים! 🙂

ממש ברגעים אלה נחצה גבול ה-100,000 כניסות. הנה גרף הכניסות לבלוג, לפי חודשים:

92 רשומות פורסמו במהלך השנה, קרוב לשתיים בשבוע. הנה הנקראות ביותר:

1. עמוד הבית – 28,549
2. מי אני –  2,884
3. מחשבה יוצרת מציאות – המפתח לאושר או אשליה מסוכנת? –  2,523
4. על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו –  1,746  
5. בשערי המוות 1 – נעים להכיר -1,743
6. בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות -1,646
7. האיש שהאניש את היקום – 1,597
8. תפריט טעימות – 1,560
9. למקומות, היכון, רחף! –  1,556
10. תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים – 1,369
11. מי יודע, ילדים, מה קורה אם לא אוכלים? – 1,271
12. מחקר נומרולוגי יוצא לדרך – 1,233
13. הילה של מסתורין I – על ראיית הילות – 1,109
14. תעלומת האיש הנעלם – 1,095
15. קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי) – 1,075
16. אסטרולוגיה במבחן I – מזלות השמש – 1,072
17. אשליות יכולות להרוג – 1,059
18. אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים – 1,040

כ-2,600 תגובות התקבלו עד כה (כשליש מהן תגובות-תשובה שלי). הרשומות שזכו למספר התגובות הרב ביותר מודגשות ברשימה לעיל.

כ-400 אנשים רשומים כעוקבים (אבל כנראה שיש עוד שאני לא יכול לדעת על קיומם).

קוראים לא מעטים מגיעים מארצות אחרות. ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה, תאילנד וגרמניה מובילות, והרשימה עוד ארוכה (הנתונים הם מ-5 החודשים האחרונים בלבד).

פרויקטים מיוחדים

ניסית לחרוג מדי פעם מהשגרה באייטמים מסוג שונה:

תהלוכת הרמאים הגדולה (ודירוג הצועדים) – פרויקט משותף מוצלח בו אתם תרמתם את הסיפורים. אשתדל ליישם רעיונות נוספים מסוג זה בעתיד.

ניסויים קטנים בשיתופכם – הערכת תכולת כוס המרטיני, וסקר מציאת משמעות, למשל.

מחקרים – בינתיים אחד, המחקר הנומרולוגי (למרות שהיו התחלות של מחקרים נוספים אשר פשוט לא הגיעו לבשלות).

פרסומי אורחים – שני אנשים פרסמו עד כה "רשומות אורח" בבלוג (שרון, ואנונימי), במידה כזו או אחרת של מעורבות שלי בכתיבה (בין עריכה קלה לעבודה משותפת). כל מי שמעוניין לתרום משהו בתחומים הרלוונטיים מוזמן ליצור איתי קשר. זה יכול להיות תחקיר בתחום בו אתם מתמצאים, סיפור אישי, הבעת עמדה וכד'. זה דורש השקעה, אבל הבמה יכולה להיות שלכם, עם קהל של מאות אנשים!

* * *

אחזור כעת לשאלות הפתיחה: ניסיתי לענות מה יוצא לי מהבלוג.

כעת אני סקרן לשמוע מה יוצא לכם מהבלוג!

תגובות תתקבלנה בברכה.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

והפעם משהו קליל ומבדר ליום קיץ חם –
על הגבול שאינו קיים כבר בין עדות מצולמת לזיוף.

לפניכם ארבעה סרטונים קצרים מבית היוצר של Captain Disillusion.

רוחות רפאים במטבח

חייזרים משוטטים חופשי ברחובות

פלישת החייזרים הגדולה

זאב, זאב!

באופן קצת אירוני, עקב ריבוי הזיופים והחשדנות הגדולה לעיתים כבר לא מאמינים לדבר האמיתי!

פוסטים קשורים נוספים:

• תהלוכת הרמאים הגדולה
• זייפתי עב"מ!

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לאחרונה דברנו על פנייה לסמכות. עסקנו בעיקר במומחים מדומים, או במומחים אמיתיים אבל כאלה שמייעצים לא בתחום מומחיותם. היום נעלה דרגה ונפגוש מומחה שמעלה טענות במסגרת מומחיותו. גם במקרה כזה, חשוב להפעיל חשיבה חדה. לעיתים הדברים באמת מעל להשכלתנו או יכולותינו האינטלקטואליות, אך לא תמיד. אל תמעיטו ביכולותיכם. חישבו, ושאלו שאלות!

לפני ימים אחדים שלח לי אחד מקוראי הבלוג את המאמר המעניין הזה. הוא נפתח בהקדמה דרמטית מאת מנהל האתר בו פורסם המאמר:

מה קורה כשמדען וחוקר מוערך מגיע למסקנה שהיקום מגיב בקורלציה מדהימה להתנהגות האנושית ושהדבר מוכח ונתמך ע"י מודלים מתמטיים? נכון, הממסד האקדמי מתעלם ממנו לחלוטין ומונע ממנו לפרסם את ממצאיו בעיתונים המדעיים. דוקטור אלון ר' הוא מדען שכזה.

הכתבה שלפניכם פורצת דרך ומדהימה בכל קנה מידה. המסקנות שנובעות ממנה מבוססות על תצפיות ומודלים מתמטיים ומדעיים.

מדובר בעבודה של דוקטור אלון ר' – בוגר הפקולטה לפיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית שבירושלים.
הוא סיים את המאסטר שלו בהצטיינות בפיסיקה תיאורטית (יחסיות כללית) באותה האוניברסיטה וקיבל את הדוקטורט שלו בפיסיקה נסיונית (אסטרונומיה) מאוניברסיטת ת"א. הוא פירסם 60 מאמרים שעברו שיפוט בעיתונים מדעיים, … השתתף ב-20 כנסים מדעיים, רואיין לכמה עיתונים ורשתות טלוויזיה מהמובילים בעולם, הוביל מספר פרויקטי מחקר בינלאומיים…  [הרשימה המלאה באתר].

בקיצור, יש לו את הסמכות והנסיון.

אני מוכרח להודות שכמעט התפקעתי מסקרנות. אסטרונומיה היתה תחביב נעורים שלי ואת התואר הראשון עשיתי בלימודי פיזיקה, כך שמושגים בסיסיים בתחום הספקתי לרכוש.

המדען פותח בדברים (ההדגשות שלי):

כתבה זו מציגה תפיסת עולם אבסורדית, הטוענת שהמדען הצופה אינו נפרד מהיקום. מוצגת הקבלה מדהימה בין בני אדם והתנהגויות אנושיות לבין עצמים ותופעות אסטרונומיות. דמיון מפתיע זה מתבטא גם בהתפלגויות ובמספרים, והוא בעל מובהקות סטטיסטית גבוהה מ-99.9%!
מועלית הטענה ההזויה, שעל סמך התנהגויות אנושיות ניתן לנבא תופעות אסטרונומיות.
התפיסה והתוצאות המובאים במחקרים אלו הם כל כך מוזרים, עד כדי כך שהמדע מסרב לקבלם, ועד כה הוא חסם אותם לחלוטין. תחזית אחת של המודל כבר התגשמה, וכמו מהפכות מדעיות קודמות בעבר, הזמן כנראה יעשה את שלו בעניין זה.

הנה כמה מההקבלות שמצא המדען:

• כוכבים מרוכזים בצבירי כוכבים, גלקסיות וצבירי גלקסיות כמו שבני אדם נמצאים בכפרים, ערים וארצות.
• יש כוכבים צעירים ואנרגטיים וגם כוכבים זקנים, כמו ננסים לבנים, כוכבי ניוטרונים וחורים שחורים. כוכבים זקנים פעילים פחות מכוכבים צעירים.
• כוכבים רגילים (כוכבי סידרה ראשית) מחולקים בצורה גסה לשני סוגים – כוכבים חמים וקרים בדומה לנשים וגברים.
• כוכבים רבים נמצאים במערכות כפולות, כמו זוגות בני אדם, אך יש גם כוכבים בודדים ואפילו מקרים מועטים של מערכות עם שלושה כוכבים ויותר. סימולציות מראות שכאשר כוכב שלישי מתקרב למערכת כפולה הוא גורם לתגובה, שבסופה הוא יכול להמשיך בדרכו ללא הפרעה לזוג, לפרק את המערכת הזוגית, או לתפוס את מקומו של אחד מבני הזוג. ההקבלה לבני אדם ברורה.
• פלנטות מושוות לילדים. יש שני סוגי פלנטות – מוצקות כמו כדור הארץ, וגזיות – כמו צדק. זאת בדומה לבנים ובנות.
• גילוי פלנטות מחוץ למערכת השמש, שקיבל תאוצה בשני העשורים האחרונים, הראה שיש פלנטות סביב כוכבים בודדים (משפחה חד הורית) וגם סביב מערכות כפולות – משפחה רגילה.
• סביב כוכב או מערכת כפולה יכולים להיות פלנטה אחת או יותר כמו מספר ילדים אצל בני אדם.

וכעת, להקבלות המספריות:

הדמיון בין המערכות האסטרונומיות והאנושיות אינו מבני ואיכותי בלבד, אלא אף כמותי. מאמר משנת 2008 בדק את הכפילויות ב-4500 הכוכבים הבהירים הקרובים לשמש, ומאמר נלווה העריך כמה פוספסו בגלל גורמים תצפיתיים. התפלגות זו הושוותה עם מספר האמריקאים המבוגרים בגילאי 18-65 שנים מאתר לשכת הסטטיסטיקה האמריקאי. ההתאמה יפה מאוד והמספר הממוצע של ההתפלגויות כמעט זהה – 2.04 אצל כוכבים מול 2.03 אצל בני אדם. סימולציות מונטה-קרלו הראו ששתי ההתפלגויות זהות בהסתברות שמרנית הגדולה מ- 92%.

קראתי בשקיקה גם את המאמרים המצורפים. תוך כדי קריאה צפו ועלו בי עוד ועוד שאלות. למרות שחככתי בדעתי האם לכלות זמן יקר מחיי הקצרים (ביחס לכוכבים לפחות) על הנושא, ההזדמנות לנהל שיחה עם הדוקטור בכבודו ובעצמו קרצה לי.
קפצתי אם כן קפיצת ראש לשלולית, תוך שאני משנן לעצמי ציטוט מפי איינשטיין:

"הדבר החשוב הוא לא להפסיק לשאול שאלות"

לפניכם לקט נבחר וערוך קלות של חילופי הדברים בינינו (אני בכחול, הדוקטור באדום, ההדגשות שלי). חילופי הדברים במלואם מופיעים כאן בתפזורת בלתי נמנעת.

הערה טכנית: המונחים בעברית מבלבלים מאוד. star ו-planet תורגמו בעברית ל-כוכב וכוכב לכת, בהתאמה. מדובר בגרמי שמיים שונים מאוד במהותם. כדי לא להתבלבל אשתמש במונח פלנטה ולא ב"כוכב לכת", ובמונחים שמש או כוכב כשאני מתייחס ל-star.

היוהרה האנושית

מדוע בעצם האנלוגיה היא לבני אדם? ולא לדולפינים? או עכברים? או דבורים?
או 476 תרבויות אינטליגנטיות אחרות שאולי מפוזרות ברחבי היקום, עם אורחות חיים שאנו אפילו לא יכולים לדמיין?

• האנלוגיה היא דווקא לבני אדם ולא לחיות ממין אחר כי לאדם יש תודעה. הוא פאר היצירה. האדם הוא היחיד שחושב. היחיד שמסוגל להבין את הסינגולריות. קוף לא יכול לעשות זאת. היקום מופיע בתודעתך, שהיא הסינגולריות, אך לא בתודעת הקוף או הדג.
  לגבי צורות חיים אחרות ביקום, אין לנו מידע כיום. יתכן שיש – הסתברותית צריך להיות, יתכן שאין – אין צורך בכך. יש מספיק מגוון תודעתי על פני כדור הארץ.
  מי אמר שהמספרים אצלם יהיו שונים? על סמך מה אתה מניח זאת? מי אמר בכלל שהם ייראו אותו יקום כמו שאנו רואים?

האבולוציה היא תהליך בסיסי ביותר על פני כדור הארץ, במסגרתו התפתחו כל סוגי היצורים החיים וכן יצורי ביניים שכבר אינם מסתובבים בינינו. מה המקביל האסטרונומי?

• גם ביקום יש אבולוציה. אם אתה מכיר את הנושא של קרינת הרקע הקוסמית, אז היקום היה אטום לקרינה לפני כן, ושקוף לקרינה אחר כך. דמיון מדהים לאדם – היקום אטום לעובר בזמן ההריון ושקוף אחרי הלידה. אני מקביל את קרינת הרקע הקוסמית לטבור – עדות ללידה. גלקסיות וצבירי גלקסיות נוצרו מאוחר יותר. קווזרים, גלקסיות בהירות מהעבר שכיום לא קיימות, יכולים להיות מושווים עם דינוזאורים.

רומזים לנו שיש סקס אחר

אלמנט בסיסי ומרכזי בחיי האדם הוא רבייה. מה האנלוגיה האסטרונומית של זה?

• במערכת זוגית חומר עובר מכוכב לשני דרך דיסקת ספיחה. יש דמיון לסקס. כאשר הספיחה גבוהה מאוד, יכול להופיע סילון – כלומר חומר הנזרק מהכוכב. לדעתי, יתכן שחומר זה יכול ליצור פלנטה.

בסוף כולם מתים

מהו מוות לפי התיאוריה שלך? מה הפרופורציה בין גיל האדם לגיל כוכבים? מה קבוע ההמרה? כל שנה של אדם, כמה שווה במונחים אסטרונומיים?

• יש שלושה סוגים של כוכבים זקנים – חורים שחורים, כוכבי ניוטרונים וננסים לבנים. חורים שחורים הוא המקרה הקיצוני בו לא הכוכב לא יראה כלל, לכן ציינתי אותו בתשובה לשאלתך אם כוכבים מתים ונעלמים. גם כוכבים זקנים אחרים הם בד"כ פחות פעילים מכוכבים צעירים. המקרה של חור שחור מקביל למוות פתאומי ומהיר, וננס לבן מקביל למוות איטי. מהו קבוע ההמרה?" – מי אמר שיש בכלל קבוע המרה? אולי יש. עדיין לא מצאתי אותו. אולי הוא לוגריתמי?

דור בא ודור הולך

מכיוון שנכדים הם ירחים, ילדים הם פלנטות ובוגרים הם שמשות, ומכיוון שכל הילדים הופכים בוגרים, הרי התיאוריה שלך מנבאת מצב בו כל הירחים וכל הפלנטות הופכים לשמשות. זה ממש לא מה שאנחנו רואים בשמיים, כיצד אתה מסביר את הפערים העצומים? ובכלל, אנשים רבים הם גם הורים לילדים, וגם ילדים להורים בו זמנית. כלומר, הם גם פלנטות וגם כוכבים בו זמנית. ראית פעם דבר כזה בשמיים?

• התיאוריה חוזה הפיכה של רוב הפלנטות בשלב מסוים לשמשות. חלק יכולות למות קודם, וחלק יראו כמו ילדים גם בבגרותם (אנורקסיה). ידוע שפלנטות יכולות לספוח מסה ולהפוך לכוכבים. יש גם מאמר של מריו ליביו שמדבר על כך שבמערכת עם כוכב ופלנטה, הפלנטה יכולה לספוח חומר, להפוך לכוכב, והמערכת תהפוך להיות מערכת כפולה. זה צריך לקרות בסקלות זמן אסטרונומיות גדולות. אם כל המדענים לא מאמינים בכך, זה אומר שזה לא נכון? הרי הדעות המדעיות השתנו לגמרי עם התפתחות המדע.
  לגבי ירחים, כל הנושא של פלנטות הוא עדיין בחיתוליו, ואתה רוצה שנדבר על דורות של ירחים? למיטב ידיעתי, לא ידוע עדיין על ירחים מחוץ למערכת השמש. האם מישהו יודע משהו על ההתפתחות שלהם? אם אתה כבר שואל, אז התפתחות של ירח בהחלט יכולה להיות ספיחת חומר והפיכה לפלנטה.
  אגב, לגבי ירחים, אני דווקא התחלתי בהקבלה לחיות מחמד, אבל קרטר הציע את הרעיון של נכדים, שנראה לי יותר מתאים.

נשים חמות ומוצקות, גברים קרים ונפוחים

לטענתך שמשות חמות מתאימות לנשים, וקרות – לגברים. תוכל לגבות טענתך במחקרים פסיכולוגיים? או שהכוונה לטמפרטורה פיזיולוגית?

• התפיסה שאני מכיר היא שנשים חמות ורגשיות יותר מגברים שהם יותר שכלתניים וקרים מבחינה רגשית. זו כמובן הכללה. אתה מכיר תפיסה אחרת? לא ראיתי טעם לגבות את הטענה הנ"ל, שאפילו לא ציינתי אותה במאמר במחקרים פסיכולוגים. היא גם לא טענה חשובה. גם אם טעיתי בזיהוי המינים (ואני לא חושב כך), הטענה העיקרית היא שיש שני מיני כוכבים כמו אצל אנשים.

התכונות המיוחסות נובעות ישירות מכתביו של החוקר, בשילוב ידע אסטרונומי מבוסס (לחצו על התמונה למידע נוסף)

פלנטות גזיות הן בנים, ופלנטות מוצקות – בנות. למה? בנים דלילים יותר? מתפשטים יותר? מפליצים יותר?

• יתכן שההקבלה של פלנטות גזיות כבדות לבנות ופלנטות סלעיות קלות לבנים מוטעית וצריכה להיות הפוכה, אבל בין השאר היא התבססה על כך שבמערכת השמש  4 הפלנטות הקרובות לכוכב ההורה הן סלעיות, ובנות בד"כ קרובות יותר להורה. אגב, שים לב שבמערכת השמש מספר הבנים (4 פלנטות הגזיות הכבדות) = מספר הבנות (4 פלנטות סלעיות קלות) כמו אצל בני אדם. מזל? מקריות? אולי.
  • "בנות בד"כ קרובות יותר להורה" – אתה יכול להביא קישורים למחקרים פסיכולוגיים רלוונטיים?
    

משפחות חד הוריות

כשליש מהשמשות הן שמשות יחידות כמו במערכת השמש שלנו, ולא זכור לי שהיתה עוד שמש במערכת השמש שלנו (אם כי הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם). כלומר, התיאוריה שלך צריכה להסביר כיצד נולדים ילדים להורה בודד. האם בעזרת רוח הקודש? או שזרעונים קוסמיים נודדים מכוכבים בודדים רחוקים ומפרים את זה את זה ברביה ללא חיים משותפים? תרומת זרע אולי?

• יש תיאוריה שלשמש יש או היה כוכב כפול רחוק. בכל מקרה, עקב סקלות הזמן הארוכות בכוכבים, לא ניתן לשלול תיאוריה זו. כשאתה מתבונן במשפחה חד הורית עם ילדים, האם תמיד אתה רואה הורה בסביבה? זה בדיוק אותו הדבר בכוכבים.
  לגבי מספרים  – אם אין מספרים, לא ניתן לבדוק. לא ידוע לי על מספרים של כוכבים שנאספו,  ננטשו וכו'. אני חושב שקיימות רק סימולציות, ואני לא מכיר את המספרים.

גרושים-גרושות

מה האנלוגיה שלך לזוג שמתגרש? לפי הידוע לי קרוב ל-50% מהזוגות בארה"ב מתגרשים. האם הדבר אומר שלפי התחזית שלך כמחצית ממערכות כפולות השמשות תתפרקנה לשתי מערכות שמש נפרדות, בחלקן הפלנטות ישארו עם שמש אחת, בחלקן האחר עם השניה, וברובן הפלנטות ינדדו בין מערכת שמש אחת לשני בכל שני ורביעי אחה"צ, ובכל סוף שבוע שני?

• צריך לזכור שהתפתחות בכוכבים איטית מזו של בני אדם, כי סקלות הזמן ארוכות יותר. סימולציות מראות שכאשר כוכב בודד מתקרב למערכת זוגית הוא יכול להמשיך ללא הפרעה, להרוס את המערכת הזוגית או אפילו לתפוס את מקומו של אחד הכוכבים במערכת. ההקבלה לאנשים ברורה – גירושין אפשריים. בהתפתחות כוכבים כפולים ידוע שהמרחק ביניהם משתנה בשלבים שונים, ולכן יתכן שהם "מתגרשים" גם ללא עזרה מכוכב שלישי.
  במערכת כפולה פלנטות יכולות להקיף אחד המכוכבים או את שניהם, לכן האפשרויות שציינת תקפות, אם כי לא תהיה הקבלה מלאה בלוחות הזמנים, שיכולים להיות ארוכים יותר.
  • מצד אחד אתה מציג גרפים, מתלהב מהדיוק שלהם,ומלווה את זה בניתוחים סטטיסטיים מתקדמים, ומצד שני אתה פתאום מתעלם מהמספרים לחלוטין.
    מה אחוז המקרים המתועדים, או המשוערים של כוכב בודד שעובר במערכת של כוכב כפול ומפריד ביניהם? מה אחוז הכוכבים הכפולים שנפרדים מעצמם? אם נחבר כעת את שני המספרים – האם נקבל 40-50%? אני בספק רב. כיצד תסביר את הפער המספרי העצום בין מה שחוזה התיאוריה שלך לבין המציאות? ומה לגבי פלנטות שנודדות מאחד לשני בפרקי זמן קצובים?
    •  אני יודע שהנושא קיים, אבל לא יודע אם יש נתונים. הנה לך נושא למחקר עתידי. אגב, האם אתה חושב שהמדע יודע את המספרים שאתה דורש במדויק?

זוגיות ומשפחה – פרק ב'

מתגרשים מקימים פעמים רבות משפחות חדשות. כלומר, התיאוריה שלך צריכה לנבא משהו מורכב הרבה יותר מאשר שתי שמשות שמתרחקות קצת אחת מהשניה: מדובר בשתי שמשות שמתרחקות מרחק ניכר זו מזו, שמש נוספת מתקרבת לאחת מהן או לשתיהן (בני זוג חדשים) שגם היא יתכן ועזבה מערכת זוגית אחרת, פלנטות חדשות נוצרות לאחר השידוך הזה, והפלנטות מהזוגיות הקודמת ממשיכות לנדוד בפרקי זמן קצובים בין מקומן החדש עם זוג השמשות החדש, לבין השמשות המקוריות מהן נפרדו, אך הפלנטות החדשות מקיפות רק את הזוג החדש.
זה מצב סטנדרטי אצל בני אדם. האם שמעת על מקרה אחד בודד כזה ביקום כולו? האם אתה מכיר סימולציה שמראה שמצב כזה אפשרי מבחינה פיזיקלית? תן לי לנחש. לא. כלומר, התיאוריה שלך קורסת לא רק לגבי מספרים וכמויות, אלא אפילו ברמה האיכותית הפשוטה ביותר.

• לגבי הנושא של פגיעת כוכב בודד ומערכת זוגית, קראתי כמה מחקרים כאלו ואף ראיתי סרטי סימולציות שמתארות התנגשויות בין כוכבים, ו"גירושין" ו"נישואין" בין כוכבים בדיוק כפי שתיארתי. למעשה, רק לפני מספר ימים ביקשתי מאחד המומחים בעולם שישלח לי סרטים כאלו להדגמה בהרצאה. פה במפורש טעית בניחוש.

מקרה בוחן: מערכת השמש שלנו. חלוקה לבנים ובנות ותכונות מיוחסות – בהתאם לכתבי החוקר. הילדים של הפלנטות, שעדיין ילדים בעצמם (שהרי הם פלנטות) הם הירחים (לחצו על התמונה לקבלת פרטים מלאים על ירחים במערכת השמש). השמש היא אבא, בהתאם לחלק אחר של התיאוריה (כוכב מסוג G). לא ידועים כל פרטים על אם המשפחה.
* הריון גברי מרוח הקודש הסינגולרית הוא הצעת שכלול שלי לתיאוריה.

בין חביתה לסלט

לפני שאציג את שאלותי לדוקטור בנוגע להתאמה המספרית המדויקת שמצא בין מספר נפשות בגילאים 18-65 בבית אמריקאי, לבין כמות כוכבים שמקובצים יחד, אספר קוריוז נחמד:

במהלך ארוחת הערב הצגתי לבתי בת התשע את התיאוריה המדוברת ושאלתי אותה בצורה הכי ניטרלית שיכולתי, מה דעתה. האנלוגיות הבסיסיות לא עוררו בה רושם רב. למעשה היא אפילו שחררה צחקוק נבוך אחד או שניים. כשסיפרתי לה על ההתאמה המספרית המדהימה אמרה (תוך לעיסת החביתה) – "נו…בטח סתם צירוף מקרים".
כשהבינה שהחוקר ישראלי ואילו הנתונים נלקחו מארה"ב קראה בקול של גילוי  –
"אה! בטח הוא בדק בכל מיני ארצות ובחר את הארץ שזה יצא הכי דומה. הוא בטח עשה קודם את כל התחקירים, בדק קודם כמה יש מכל סוג, מה יותר, מה פחות, ממוצעים, ואז החליט מה מתאים למה!" בחיי שאלה היו מילותיה.
אני לא חושב שיש לה מושג באסטרונומיה, או בדמוגרפיה, או מה זה בדיוק "ממוצע", אבל את עקרונות החשיבה החדה היא ללא ספק קלטה!

נחזור לשיחתי עם הדוקטור.

התאמה מספרית מדויקת?

מדוע השווית לאוכלוסיה אמריקאית? יש משהו קוסמולוגי עדיף באמריקאים? אני מניח שאם נשווה לאוכלוסיות בסין, או באפריקה נקבל מספרים שונים לגמרי. מה יהיו המספרים?

• עלית על נקודה חלשה במאמר שהודגשה על ידי מספר פעמים. ההשוואה נעשתה מול ארה"ב כי הנתונים שלהם הכי זמינים והכי טובים. אני מאמין שארה"ב מהווה מדגם סטטיסטי מייצג לעולם, ועל ארצות עם מספר ילדים רב כמו ארצות ערב ואפריקה, תחפה סין עם מספר ילדים מצומצם.
  בכל מקרה, אם ההתפלגות תזוז מעט ימינה או שמאל עדיין תהיה התאמה טובה לכוכבים, ועצם ההתאמה היא מפתיעה ומדהימה. אגב באותה צורה יכולת לשאול מדוע לקחתי רק את ה-4500 הכוכבים הקרובים הבהירים, ולא את כל הכוכבים. התשובה פשוטה: זה מה יש.
  • אתה אומר שהשתמשת בנתונים לגבי אמריקה, כי זה מה שמצאת, אבל מניח שזה מייצג את כל העולם, בלי שהראית חישובים כלשהם שמראים שלהנחה הזו יש תוקף. זה מאמץ מאוד קטן יחסית לטענות כל כך מרחיקות לכת ו"הזויות" כפי שאתה מגדיר אותן.
    כלומר, במילים אחרות, אחד הנתונים המספריים היחידים שאתה מביא (וכזה אשר הקדשת לו מאמר שלם) אינו מבוסס כלל על ראיות אלא על ניחושים, הנחות ובחירות שרירותיות…

מדוע החלטת לנקות מהמדגם את הגילאים מחוץ לטווח 18-65 (ההסבר שנתת במאמר רחוק מלהניח את הדעת)? מה בתיאוריה שלך מגדיר דווקא את המספרים 18 ו-65? למה לא 13 ו-70 למשל? מה קורה להתאמה כאשר משנים את הגיל של "מבוגר" מ-65 ל-55 למשל, או ל-80. עד כמה ההתאמה מתקלקלת? אותו דבר לגבי ילדים. נראה שבחרת באופן מכוון תנאים כאלה שיראו התאמה מספרים טובה, מבלי שיש לך הסברים בעלי משמעות עניינית כלשהי.

• גילאי 18-65 מצוינים באתר הלשכה הסטטיסטית האמריקאי כמבוגרים. זוהי ההשוואה ההוגנת לכוכבים. ילדים מושווים לפלנטות ואנשים זקנים לכוכבים זקנים –  ננסים לבנים, כוכבי ניטרונים וחורים שחורים. אם הגבולות ישתנו מעט (מדוע לשנותם?) ברור שההתאמה תשתנה מעט, אך היא עדיין תהיה קיימת. בכל מקרה, אני מפנה אותך לאתר של US Census Bureau ממנו לקחתי את הנתונים.
  בהנחת פילוג אחיד, בגילאי 18-65 יש 47 שנים בסה"כ, כך שאם תגדיל את הסף העליון והתחתון ב-5 שנים תשנה את הממוצע בפחות מ-20%. במפורש, הממוצע לא יגיע ל-3. גם אם הממוצע גדול יותר לילדים בגילאי 13-18, הוא יצטמצם עם אוכלוסיית זקנים קטנה יותר בגילאי 65-70. אגב, מה ההגדרה שלך לילד ולמבוגר? 18 ו-65 שנים לא נשמע הגיוני?
  אתה יכול להאמין לי או לא, אבל לא בחרתי את הנתונים הכי מתאימים. בחרתי מה שנראה לי נכון. למעשה, הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה בחרה לי את הגבלת גיל המבוגרים ל-18-65 שנים.
  • האם פלנטה הופכת לכוכב כאשר היא עוברת את "גיל 18" או כאשר היא עוזבת את בית ההורים? אני חושב שזה אמור לשנות לחלוטין את הספירה של נפשות לבית אב, לא?
    כלומר, אם בחור בן 27 גר עם ההורים, הרי שהוא מוסיף למניין הנפשות בבית. אבל אם אתה סופר אותו בתור כוכב נפרד, הרי שזה יוריד בצורה דרמטית את מספר הנפשות הממוצע לבית אב. לא? למעשה המספר חייב להיות משהו בין 1 ל-2 (בין אדם שחי לבד, לבין זוג), כי הילדים עד גיל 18 לא נספרים, ואחרי גיל 18 גם לא – הם כבר שמשות.
    המספר הגיע ל-2 רק בזכות ילדים רבים שנשארים בבית ההורים עד גיל מאוחר. או שלא הבנתי את הנתונים עליהם אתה מסתמך. אשמח אם תבהיר את הנקודה.
    • לפי המודל, פלנטה הופכת לכוכב "בהתבגרותה".
      בצפיה בכוכבים, אין לי דרך לדעת אם מערכת זוגית היא זוג או הורה וילד שהתבגר. לכן, ההשוואה היא פשוט לפי מה שרואים. ילד מתבגר נחשב כמו מבוגר. במאמר, ההקבלה היא למספר נפשות בבית בגיל 18-65. מספר הילדים הממוצע הוא ילדים עד גיל 18, כלומר ילד שעבר גיל 18 נחשב מבוגר. המספר הממוצע של מבוגרים בבית הגיע ל-2 גם בזכות ילדים (רבים? לא בטוח) שנשארים בבית ההורים עד גיל מאוחר.
      אגב, לקח לי הרבה זמן להבין איך צריך לעשות את ההקבלה, ומה להשוות, אבל כשמבינים ההשוואה טריוויאלית.

"אה! הוא בטח עשה קודם את כל התחקירים, בדק קודם כמה יש מכל סוג, מה יותר, מה פחות, ממוצעים, ואז החליט מה מתאים למה!" – המשיך המשפט של הבת שלי להדהד באוזני.

אני בטוח שבמוחו של הקורא החושב קפצו ועלו עוד שאלות וקושיות רבות, שחושפות צדדים נוספים רבים בהם המשל האסטרו-סוציולוגי קורס לחלוטין. הסתירות הפנימיות באנלוגיה הקלושה הזו רבות מכדי שאפשר יהיה למנותן. ניתן להמשיך ולהתעמק בהתאמה המספרית "המדויקת" היחידה עליה נשענת כל "התיאוריה" הזו ולמוטט אותה משם (התאמה שמבוססת על הנחות לא בדוקות לגבי אוכלוסיית העולם ומוגדרת כ"נקודה חלשה" ע"י החוקר). הבקיאים באסטרופיזיקה בוודאי זינקו לא פעם למשמע ספקולציות היפותטיות חסרות כל בסיס.

אני הרגשתי שמיציתי.

האם מדובר במדע?

"המאמר המקורי והמפורט בנושא אסטרו-סוציולוגיה לא התקבל לעיתונים מדעיים בנימוק (הלא מדעי) – לא מתאים. גם ניסיונות לצמצמו ולנקות את המיסטיקה מהנושא לא צלחו. לפיכך, המאמרים הועלו לאתר של מאמרים שנדחו ממקומות אחרים".

במקומות שונים בשרשור התגובות הביע אלון את דעתו לגבי רמת המדעיות של עבודתו:

• אני מסכים איתך שכרגע יש וויכוח אם זה מדע או לא. לדעתי זה מדע –  התבוננות בטבע, מציאת חוקיות, ניסוח חוקים, ונתינת תחזיות שניתנות לבדיקה ולאימות או להפרכה. לדעתך, ולדעת רבים אחרים, כולל רוב המדענים, הייתי אומר, זה לא מדע. ההיסטוריה הוכיחה שתיאוריות חדשות נתקלות בתחילה בספקנות רבה ואף בעוינות.
  התיאוריה שאני מציג היא מוזרה ביותר, ונראית חסרת היגיון לחלוטין בתחילה. אין זה אומר שהיא שגויה.
  …אני רוצה להזכיר לך, ותסלח לי על ההשוואה, שהתיאוריות של איינשטיין, כולל הרעיון של ניסוי מחשבתי, התקבלו בתחילה בלגלוג ובספקנות רבים, ואנחנו יודעים איך זה נגמר.
• המאמרים והרעיונות שלי הם כרגע בשולי המדע או בעצם מחוץ לו. אני מאמין שבשנים הבאות הם יכנסו למדע התקני. נחיה ונראה.

ניתן ליחס את ההקבלה המרשימה הזו לדמיון ילדותי פורה של המחבר ולהתיחס אליה כאל אנקדוטית וילדותית…

– כך כותב אלון לקראת סוף אחד המאמרים שלו בנושא (עמ' 12 למטה), ומוסיף:
יש לציין כי אנחנו לא חושבים שההתאמה בין העצמים האסטרונומיים לאנשים היא מוחלטת. אל למישהו לצפות למצוא את "הכוכב האישי שלו". למעשה אנחנו יכולים להצביע על הבדלים מרובים בין כוכבים לאנשים. למשל … הכוכבים כמעט כדוריים, ואילו אנשים, באופן ברור אינם כאלה. בנוסף, האנלוגיה בין אסטרונומיה ואנשים אינה מדויקת ולעיתים נראה שהיא תלויה בפרשנות. אנחנו לא בטוחים האם ההתאמה הטובה ביותר של ירחים היא לחיות מחמד או נכדים.
עדיין, הדמיון הנרחב בין עולם האסטרונומיה לעולם האנשים הוא מטריד ודורש הסבר.
ניתן לטעון כי הטבע פעל באותה דרך כאשר היקום, הכוכבים והאנשים נוצרו. זה פתרון נאה, אך אנו סבורים כי התוצאות שלנו מצביעות על משמעות יותר עמוקה. אנחנו מאמינים שהרעיונות שמוצגים בעבודה זו מצביעים באופן חזק על כך שהתפישה האנושית מקושרת עם היקום ואינה נפרדת ממנו. הביטוי של היקום ובאופן יחודי החברה האנושית מובנים כהשתקפויות וביטויים של התודעה שאינה באה לידי ביטוי – הסינגולריות.
[אני מקווה שהתרגום שלי לא עיוות את כוונת המשורר המקורית].

או שמא מדובר בדת?

באחת התגובות מסביר אלון:

התפיסה במאמרים שלי מבוססת על האדוויאטה, שהיא בעצם הבסיס לכל הדתות. אין שניים, יש רק אחד. תודעה אחת חסרת צורה שמופיעה בכל מיני צורות. היא לפני הזמן ומעבר למרחב, אך מכילה את כל הזמנים והמקומות. לכל בן אדם יש כאילו את הסרט שלו, אבל אנחנו בעצם המסך האחד שעליו מוקרן הסרט. אנחנו האוקינוס שמבוטא ע"י הגל, האגו. אפשר לצאת מהאגו, להתעורר, ולראות מה קורה כאן באמת.

והרי מבזק מיוחד ממאגר המידע הבריאתי:

בעודי עורך את הדברים לרשומה זו, התחולל משהו שנראה כמו פריצת דרך במדע הקוסמולוגיה! אחד הגולשים העביר לאלון מידע:

המידע שאתן לך לא הגיע מתצפיות מדעיות אלא דרך תקשור דרך אדם שמתקשר את תודעת העל שהיא מאגר מידע בריאתי. כחלק מהמידע המורחב והמרתק שהיא מעבירה לנו בני האדם, היא גם העבירה לנו מידע על אסטרופיזיקה – בין היתר על חורים שחורים ולבנים.

הבריאה שלנו היא מעבדת מחקר ענקית שנושא מחקרה הוא חיבורי אנרגיות מסוגים שונים ולימוד השימוש בתדרים השונים.
לצורך זה היה צורך לבנות מערך שיכניס לתוך המעבדה את האנרגיות הנדרשות לצורך מחקר, מתוך שדות האנרגיה העצומים שנמצאים מחוץ לבריאה.
הפתח דרכו נכנסות האנרגיות הגולמיות הללו – הנקראות גם החומר האפל – הוא החור הלבן. תפקידיו רבים ולא אעמוד עליהם עכשיו.
הבריאה בנויה בצורת 2 קונוסים שמחוברים בחלקם הרחב. זה אומר שישנם 2 חורים לבנים בקדקודם של כל אחד מהקונוסים הללו. הבריאה עצמה נמצאת בתנועה מתמדת מהחור הלבן הראשון לחור הלבן השני, כאשר אנו כרגע נמצאים בשיא ההתרחבות של הקונוס הראשון ובכניסה להצטמצמות של הקונוס השני.
זו גם הסיבה שאנו לא מזהים את החור הלבן השני כי הוא נמצא "מעבר לאופק". זו גם הסיבה שהמדענים לא יכולים לזהות שהיקום (בריאה) יפסיק את התרחבותו ויחל את צמצומו.

אלון הודה לו על ההסבר מאיר העיניים והודיע כי הוא פתח אצלו ראיה שונה:

במודל של היקום עליו אני עובד כעת יש גם שני קונוסים, אם כי מחוברים בנקודה ולא בבסיס. שני החורים הלבנים שנפרדים אצלך, הם אחד אצלי.
בזכות הראיה השונה שלך, הבנתי שעשיתי טעות במודל ונפתחה הבנה חדשה. הפכתי כיווני שני ווקטורים. זה כנראה עדיין לא המודל הסופי, שפותר את כל הבעיות, אבל מזמן לא היתה לי התקדמות כזו ניכרת בהבנת המודל.

ונסיים בחידה

"מתי יבוא המשיח?" שאל הרצל
"אין לי מידע בנושא. כשיהיה אני מבטיח לעדכן" – עונה אלון.

והחידה: האם התשובה ניתנה בבדיחות-הדעת או שמא ברצינות?

בין הפותרים נכונה תוגרל ערכת תיקשור, לקידום המדע בישראל.

*     *

*

האנשה – "ציור לשוני המייחס תכונות, רגשות ופעולות אנושיות לטבע, לחפצים ולמושגים. ההאנשה נפוצה מאוד בשירה ובספרות בכלל, והיא מלמדת, כנראה, על הנטייה האנושית הטבעית (והאגוצנטרית?) לראות את עולם הטבע והדומם במושגים אנושיים".

*

עוד על התאמות מדומות בין אנשים וגרמי שמיים תוכלו לקרוא כאן – אסטרולוגיה במבחן

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

איזה כיף! באים להתארח אצלי בבלוג, ועוד מלונדון הקרה. אז ככה, הטלוויזיה אולי מצויינת והאנשים יותר אדיבים (אם הם לא בדיוק במשחק כדורגל כשקבוצתם מפסידה או סתם בוזזים באוגוסט להנאתם), אבל אשליות וצורך בחשיבה חדה יש שם, בדיוק כמו כאן.

לפניכם פוסט אורח ראשון אצלי בבלוג. מקווה שיהיו עוד רבים! אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל ולהציע חומרים נוספים שיכולים להעשיר את נקודות המבט של כולם בנושא הרחב של "חשיבה חדה". אני מזמין לבמה את שרון פרידמן!

הפעם נעסוק בהיבט פרקטי יותר של חשיבה חדה: סופר אשליות, אולי אפילו מגה אשליות, בעצם רמי לוי אשליות? טוב, נגלה – אשליות בסופרמרקט, ואיך חשיבה חדה יכולה לחסוך כסף. איזה יופי של הבטחה פירסומית: אני כמעט מרגיש שרלטן כמו אלו שאני עומד לדון במעלליהם.

סופר-קאלי-פרג'אליסטיק

תחקיר של ה-BBC אשר התמקד ברשתות הסופר הגדולות בבריטניה, מצא בכולן הטעיות שונות ומשונות שתפקידן לפתות את הקונים להשאיר יותר מצלצלין בקופות. זה מאוד הגיוני מבחינה כלכלית, כעסק, אך הרבה פחות הגיוני (ולעיתים אף ביזארי) כשבוחנים את הדברים מזוית הראיה של הצרכן.

שלט בטסקו (רשת המזון הגדולה בבריטניה) מאיר עיניים. לצד מחיר רגיל של 1£ ליחידה, מופיע שלט צהוב המכריז על דיל, צבע השמור למבצעים, ויוצר התנייה אצל הלקוחות (כדאי לכם) אשר מתורגמת באופן בלתי מודע לתשומת לב גבוהה מן הרגיל של הקונים. הפסיכולוג גורקן אחמטוגלו שחקר את נושא המחירים עבור רשויות ה-Fair Trading בבריטניה, מצא ששימוש כזה בצבע יוצר טריגר דומה לאכילת שוקולד אצל הצופה: עונג, ורצון לצרוך עוד מזה. ומה היה הדיל? שתי יחידות, ב… 2£! וואלה, אולי באמת כדאי, לטובת לקוחות מאותגרי חשבון, או צ'ומפי ואינשם, לפרט את מחירן של שלוש, ארבע, וחמש וחצי יחידות? מה שחשוב הוא שיותר אנשים קונים שתי יחידות מאז פרסום השלט הזה. דן אריאלי פרסם הטייה דומה, אף היא מאנגליה, של רשת Whole Food Market.

אבל יש יותר גרוע. חוקרים רבים, חקרו את מושג ה-חינם, או "שניים במחיר של אחד", והמסקנות הן שהבטחה כזו קוסמת לציבור ככישוף כמעט, ועוזרת לנטרל כל הגיון, במיוחד כאשר יש הגיון. רובנו מניחים שאריזות גדולות מבטיחות מחיר אטרקטיבי יותר. מכיוון שהן תופסות יותר מקום איכסון, כבדות ומסורבלות יותר לנשיאה, מבטיחות פחות טריות לאורך זמן – אנו מקווים שלפחות נזכה ברווח כספי. האמנם?

ברשת אחת, ליד חטיף שמחירו הרגיל 1.48£, ישנו שלטון מבצע המבטיח 3 יחידות ב-5£ (כלומר – 1.67£ ליחידה). באחרת נוזל ניקוי ב-3£ באריזה רגילה, ואריזת "ענק" כבדה למדי, המכילה פי-3 חומר (מספיקה אולי לשנה) ועולה 12£, 33% יותר מאשר 3 אריזות רגילות עם אותה כמות של חומר ניקוי. מישהוא ברשת אולי שתה ממנו קצת?

באופן אישי, המבצע החביב עלי היה תווית על מוצר מסויים: "עכשיו רק 2£". האם יפליא אתכם שהמחיר הקודם היה בעצם 1.65£, כך שהדיל הזה הינו למעשה העלאה של המחיר? אבשלום קור מצידו, יכול לטעון שמבחינה לשונית גרידא, אין במילה "עכשיו" כדי להעיד בהכרח שהמחיר הקודם היה גבוה יותר. זו רק הנחה סמויה של הצרכנים (אם יש מבצע ועכשיו זה 2£, זה היה ודאי יקר יותר קודם – לא?); זבש"ם.

בצע של מבצע

לרוב הרשתות מבצעים עונתיים, ומוצרים המתהדרים במחיר הנמוך ביותר בשוק, או בהנחות ענק של עשרות אחוזים. קבוצת חוקרים ערכה מחקר השוואתי לאורך זמן ובדקה את מחירי אותם מוצרי "מבצע" לפני ואחרי המבצע. שיטת הבדיקה היתה מבוססת על איסוף חשבוניות של סלי מוצרים שונים ברשתות הללו (לאורך כל השנה ואף משנים קודמות), ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי עליות המחירים במשק לפי מדדים שונים וסקטורים שונים של שרותים ומוצרים.

במקרים רבים, המחקר זיהה עלייה מלאכותית במחיר המוצר טרום המבצע, שאינה עולה בקנה אחד עם הנעשה במשק, מחירי המתחרים, תשומות הייצור או עלות המוצר לרשת. התופעה כה נפוצה, עד שזכתה לשם מיוחד: Price Establishment.

למשל, מחירו של מוצר מסויים שהיה 4£ עד לחודש יוני, הועלה לפתע ביולי ל-5£, רק כדי להכריז על מבצע בתחילת ספטמבר, בקמפיין פירסומי עתיר תקציב אשר כלל גם חשיפה מאסיבית בטלוויזיה, תחת סימן רשום של Price Cut המבשר על ירידה דרמטית במחיר, ל… נכון, ניחשתם – 4£.

ברשת אחרת, תחת סיסמא של Wow Deals, נמצאו מוצרים אשר מחירם לא השתנה כלל בששת החודשים הקודמים למבצע, ולא הוזלו במבצע עצמו. הגדילה הרשת לעשות, וארבעה מוצרים למעשה התייקרו בעיקבות אותו מבצע! וואו בעיקר לרשת, מסתבר. הפרה מסוג כזה יכולה להחשב עברה על החוק לפי תקנות הגנת הצרכן האירופאיות, אשר תקפות בבריטניה. הרשת מיהרה למחוק את המוצרים הללו מרשימת הדילים שלה.

במקרים נוספים, נמצאו במקביל להורדת מחיר של מוצר מסוים, העלאות מחירים קלות של עשרות מוצרים אחרים (בסנטים בודדים). כמובן שרשתות שמוכרות אלפי מוצרים, מעדכנות מחירים כל הזמן. מה שפחות מובן, הוא שמסתבר שעליות אלו, באורח פלא, "מבטלות" את ההנחה בחישוב כולל. כלומר, מחירו של סל המוצרים השלם נשאר במקרים רבים זהה, או אף מתייקר. המוצר במבצע משמש כפתיון למשוך קונים לרשת, וזו דואגת מנגד להבטיח את הכנסתה במוצרים האחרים. מעיון בדו"חות הכספיים של הרשתות, תופעה זו אינה קשורה לסל הבודד, אלא בעצם מראה על עלייה בהכנסות הרשת כולה, בהתאם למגמה הרווחת, גם בתקופת "מבצעים מטורפים" ו-"בעל הבית השתגע". אולי הוא לא שפוי, אבל על חשבוננו.

חתול תעלול, או שיטה? ניתן רק לשער. אך זהו הימור די בטוח לסמוך על זיכרונו הקצר של הציבור. ובעולם של היצע כה רב של מוצרים וחנויות, קשה לאדם בודד לבצע השוואות רוחב על פני תקופות ארוכות, בין רשתות רבות, כך שהתרגילים בד"כ מצליחים.

כמה שוקל זבוב?

אם תשאל מתאגרף, די הרבה. אבל אם תשאל קונה בסופר במחלקת פרות וירקות, תגלה שזה לא פשוט. ירקות ופירות רבים, נמכרים במחיר "יחידה" או “אריזה" ללא ציון משקל, ויש מקרים בהם התמחור הוא דוקא לפי משקל. בהעדר מכשירי שקילה לצרכנים, או שימוש במכשירים אשר "הרגישות שלהם" אינה מספיק טובה, אם אינך מנסה לקנות טון בננות, יהיה לך קשה לקבל החלטה נכונה. אם תחכה לשקילה כשאתה בקופה, אתה עלול להיות מופתע מאוחר מדי, כשכבר לא נוח או לא נעים לגשת ולהחליף את המוצר. נבזי לפחות כמו סנוקרת שמאלית לסנטר, של אותו מתאגרף במשקל זבוב.

ולא דיברנו על מבצעים בקופה, אותיות קטנות (עכשיו בלתי חוקי בישראל!), "אזל המלאי", מכירה מוזלת של מוצרי שכמעט פג תוקפם (מבלי לרמוז על כך בשום צורה), ושלל שיטות נוספות.

תגובת הרשתות

בעיקבות התחקיר שהוזכר, התערב ארגון דומה למועצה לצרכנות שלנו האמון על רגולציה להגנת הצרכן, וחלק מן הפרסומים המטעים והשיטות הנלוזות נאסרו לשימוש.

עפ"י חוק, רשתות תחויבנה לציין את המחיר הישן, כאשר הם טוענות למחיר מבצע. מעניין אם המבצע יהיה אפקטיבי כאשר הרשת תפרסם "מבצע וואו! היה 1.65£ ועכשיו במבצע רק 2£!"…

הרשת אשר ייקרה מוצרים, הורידה את פירסומיה מן הרשימות.

כמו כן, למען ההגינות, יש לזכור כי יתכן וחלק מהמקרים האבסורדיים מקורם בטעויות לא מכוונות. למשל במבצע של 3 חטיפים ב-5£ בו השתלם יותר לרכוש 3 יחידות בודדות, הסבירה הרשת כי מחיר יחידה הוזל לאחר הכרזת המבצע, ובטעות הושאר המבצע על כנו. יתכן…

נתקלתם במבצעים מקוריים? יש לכם טיפים כיצד להימנע ממלכודות במהלך הקניות? טריקים לבדיקה מהירה שלא "עבדו עלינו"? שתפו!

חשבון בבקשה

אז מה מכרו לנו היום?

הנטיה שלנו לפעול אוטומטית מכורח ההתמדה, ללא חשיבה של ממש, ולהתבסס על הנחות מוקדמות כאלה ואחרות, מנוצלת היטב בידי מפרסמים, משווקים, ומוכרים. הם מכירים את ההטיות שלנו, את העצלנות, את הזכרון הקצר ואת הפתיונות הרגשיים אליהם אנו נמשכים, ובונים מתכונים באופן מדעי ממש, כדי לתרגם באופן מקסימלי את נקודות התורפה שלנו, לכסף עבורם.

כצרכנים, מודעות בסיסית ופאוזה קצרה של חשיבה חדה, יכולות לעזור לנו להתגבר על מלכודות היום יום; בסופר, ובכלל.

אז יאללה, מי רוצה להגדיל בשקל תשעים ולא אמר אני?

לקריאה נוספת

• http://news.bbc.co.uk/panorama/hi/front_page/newsid_9652000/9652944.stm
• http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4139062,00.html
• http://www.totallymoney.com/news/index.php/2011/12/what-you-need-to-know-about-the-supermarket-price-wars
• http://www.bitterwallet.com/bbcs-panorama-supermarket-expose-will-teach-us-stuff-we-already-know/51901
• לא רציונלי ולא במקרה / דן אריאלי http://www.text.org.il/index.php?book=0904061

חיזוי העתיד הוא נושא שעסקתי בו כבר. כאן פירטתי טכניקות פשוטות בעזרתן כל אחד מכם יכול להיות "נביא" מוצלח, וכאן – שלל הסברים מדוע חלומות נבואיים אולי אינם כאלה.

היום נדבר על המומחים, המקצוענים, בעלי הניסיון. פרשנים פוליטיים, יועצים כלכליים, מדענים ואנשי טכנולוגיה מובילים. יש להניח שתחזיותיהן תהיינה די מדויקות, לפחות הרבה יותר מדויקות מתחזיותיו של האדם הממוצע שאינו בקיא בתחום. הלא כן?

סיפור מסריח

נתחיל את המסע בשיגור ידידינו דאג וטוני לניו-יורק, סמוך לשנת 1900, כדי לברר מה הטריד את באי הכינוס הבינלאומי הראשון לענייני תכנון-עירוני. כרגיל, השניים נוחתים במיקום ובתזמון גרועים במיוחד, והפעם – היישר לתוך ערימת גללי סוסים עסיסית, אפופת זבובים. מהר מאוד מסתבר לשניים כי נחתו היישר בלב הבעיה, שכן הנושא המרכזי והבוער שנידון בכינוס היה… משבר צואת הסוסים.

ב-1900 הסתובבו בניו-יורק כ-100,000 סוסים, כשהם מושכים אחריהם מוניות, אוטובוסים, עגלות משא וכרכרות. מאחוריהם השאירו גללים שהיה צריך לסלק במשקל כולל של כ-1,000 טון ביממה! בנוסף "נהנו" תושבי העיר מכמויות אדירות של שתן, ענני זבובים, צפיפות איומה ותאונות רבות.

עיתון הטיים הלונדוני העריך כי עד 1950 כל הרחובות בעיר יהיו קבורים תחת 3 מטר של צואת סוסים.
עתידן אחר היה פסימי יותר: החישוב שלו העלה כי ב-1930 יגיע הרפש לגובה חלונות הקומה השלישית!

ללא סוסים הערים תושבתנה מפעילות. כל המאמצים למצוא פתרון לבעיה העלו חרס. משתתפי הכינוס נואשו והוא פוזר לאחר 3 ימים בלבד, במקום 10 הימים המתוכננים.

אני מניח כי לא מעט העריכו באותה תקופה כי "מקצוע העתיד" יהיה "פינוי גללי סוסים".

תוך שנים בודדות הופיעו המכוניות הממונעות…

הבעיה המרכזית של רוב התחזיות מסוג זה, במיוחד הקודרות, היא שהן נשענות על ההנחה השגויה שדברים ימשיכו כפי שהם.

עוד אנקדוטות

נמשיך בצרור אנקדוטות משעשעות, שידגימו כי גם מומחים גדולים בתחומם טועים לעיתים, ובגדול, כשהם מנסים לחזות את העתיד. הדוגמאות נלקחו מתוך הספר "דבר המומחים", שמציג מאות תחזיות מסוג זה, בכל תחומי הפעילות האנושית.

לגבי ניתוחים

"לא תמיד יהיו אזורי גוף חדשים שאותם יוכל סכין המנתחים לכבוש. חייבים להיות חלקים בגוף האדם שלא תהיה פלישה אליהם לעולם, לפחות במה שנוגע לידיו של המנתח וסכינו. כבר הגענו, אם כי עדיין לא באופן מלא, אל קצה המגבלות. רק שאלות קטנות עדיין נותרו פתוחות. הבטן, החזה והמוח יהיו לעולם נעולים מפני פלישת סכינו של המנתח האנושי החכם"  – סר ג'ון אריק אריקסון. מנתח בריטי

שמאוחר יותר מונה ל"מנתח מצטיין" בבית החולים המלכה ויקטוריה 1837.

על תחבורה

"מה יכול להיות מגוחך יותר מתחזית על קטרים שינועו במהירות כפולה מכרכרות סוסים?" – כתב העת "Quarterly Review", אנגליה, 1825.

"מכונות מעופפות כבדות מהאוויר פשוט בלתי אפשריות" – לורד קלווין, מתמטיקאי ופיזיקאי בריטי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

"ברור לי לחלוטין כי האפשרות של מטוס, שלפני שנתיים או שלוש חשבנו שבו מצוי הפתרון לבעיית המכונה המעופפת, מוצתה עד תום, ולכן עלינו לפנות עתה למשהו אחר" – תומס אדיסון, מדען וממציא אמריקאי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

על המצאת הקולנוע

"את ההמצאה שלי אפשר יהיה לנצל במועד כלשהו כקוריוז מדעי, אולם מלבד זה אין לה כל ערך מסחרי" – אוגוסט לומייר, מממציאי מסרטת הקולנוע הראשונה, 1895.

"קרוב לוודאי שהגחמה הזאת תגווע בתוך שנים מעטות מאוד" העיתון the independent" 1910".

"הסינמה הוא לא יותר משיגעון חולף. זו דרמה מלאכותית. מה שהקהל באמת רוצה לראות זה שחקנים על הבמה, בשר ודם, עם כל החולשות של בני אדם" – צ'רלי צ'פלין 1916.

על הטלויזיה

"הטלויזיה לא תהיה מסוגלת להחזיק מעמד אפילו 6 חודשים באף שוק שבו תנסה להאחז. מהר מאוד האנשים יתעייפו מלהביט בקופסת עץ לבוד מדי ערב" – דריל א. זנוק, מנהל אולפני "פוקס המאה ה-20", 1946.

על המחשב

כמות המחשבים האישיים בעולם, במיליונים

"לדעתי יש שוק עולמי רק לחמישה מחשבים בערך" – תומס ווטסון, יו"ר מועצת המנהלים של IBM, 1943.
* עדכון, מדובר כנראה באגדה אורבנית. תודה לגולש "יוטיוב" על התיקון.

"אין שום סיבה שלאדם הפרטי יהיה מחשב בביתו" – קן אולסון, נשיא תאגיד דיגיטל בועידה של עמותת עתידנות, 1977 (כ-5 שנים לפני פריצתו של המחשב האישי לעולם).

"640K צריכים להספיק לכל אחד" – ביל גייטס, מייסד ומנכ"ל מייקרוסופט, 1981. * עדכון – גם במקרה הזה מדובר כנראה באגדה אורבנית.

על פצצת האטום

"זה הדבר הטיפשי ביותר שעשינו אי פעם. הפצצה לעולם לא תתפוצץ, ואני מדבר כמומחה בחומרי נפץ!"  – האדמירל וויליאם ליהי לרמטכ"ל ארה"ב ב-1945.

מעבר לאנקדוטות

אבל כל אלה אנקדוטות. אנקדוטות לא מוכיחות כלום, רק יכולות לשעשע או להצביע על כיוון אפשרי לחקירה.

זו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור כשלונות, בדיוק כמו שזו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור הצלחות (ראה נבואותיו של נוסטרדמוס – כולן "נבואות בדיעבד", שלוקטו ופורשו לאחר שהארועים כבר התרחשו).

כדי להגיע לידע אמיתי כלשהו לגבי מצב הדברים, יש לבצע מחקר מסודר בו מתעדים תחזיות רבות ומוגדרות היטב, ולאחר מכן בוחנים מה התרחש בפועל. יש לספור את כל המקרים – גם הצלחות וגם כשלונות, ולהשוות למה שהיה אפשר להשיג באקראי, כלומר, ע"י הטלת מטבע למשל, או בחירת פתק מכובע בעיניים קשורות.

אנסה להבהיר נקודה חשובה זו באופן הפשוט ביותר. נניח אני מתיימר לנבא על איזה צד ייפול המטבע. בכל פעם אחרי הניבוי שלי מטילים מטבע ורושמים אם צדקתי או לא. מה צפוי לקרות? כמובן – אחרי מספר הטלות רב אני אמור לצאת צודק בכמחצית מהמקרים. אי אפשר לדעת אם ניחנתי ביכולת חיזוי או לא, אלא אם בודקים את כל החיזויים שלי מול כל התוצאות. כי אם למשל בצעתי זאת 1000 פעמים, מי שרוצה להדגים את יכולתי לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם צדקתי, ומי שרוצה להוכיח את כשלוני לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם נכשלתי. רק תמונה מלאה של הדברים, והגדרות ברורות להצלחה/ כישלון יכולות ללמד משהו על הכח הנבואי שלי.

כשמדובר בתחזיות כלכליות ופוליטיות, מחקר כזה נשמע פרויקט בסדר גודל מטורף ממש. אבל זה בדיוק מה שעשה פסיכולוג אחד בשם פיליפ טטלוק (Philip E. Tetlock).

טטלוק ליקט 284 אנשים שמתפרנסים ממתן חוות דעת או יעוץ לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות. הוא ביקש מהם לתת את חיזוייהם הן לגבי נושאים בהם הם מתמחים במיוחד, והן לגבי נושאים בתחומים בהם הם אינם מומחים. המיוחד במחקר זה היה שהוא אילץ אותם לתת הערכות הסתברות מספריות לגבי כל ארוע, ולא הסתפק בתיאורים מילוליים מעורפלים (כפי שנוהגים לעשות חוזי עתיד בד"כ). המומחים התבקשו להעריך למשל האם האינפלציה תשאר כפי שהיא, תעלה או תרד, ומה הסיכוי לכל אחת מהאפשרויות הללו (למשל 20% – תשאר כפי שהיא, 70% – תעלה ו-10% – תרד).
בנוסף תיעד טטלוק את הדרך בה הגיעו למסקנותיהם, כיצד הגיבו כאשר הסתבר להם שטעו או כאשר הגיע מידע חדש שאינו עולה בקנה אחד עם תחזיותיהם, וכד'.

במהלך המחקר שנמשך כ-16 שנה נאספו למעלה מ-27,000 תחזיות. ב-2005 פרסם טטלוק ספר שמסכם את ממצאיו.

ונעבור לתוצאות:

המומחים לא הצליחו לחזות מגמות טוב יותר מאשר בחירה אקראית של אחת מ-3 המגמות עבור כל ארוע!
כלומר כל הידע, המומחיות ושיקול הדעת שהפעילו, לא העניקו לתחזיותיהם שום יתרון לעומת ניחוש פשוט. טטלוק מצא כמה אלגוריתמים ממוחשבים שנתנו חיזויים טובים יותר מאשר המצטיין שבמומחים.

האם יש מאפיינים משותפים למומחים שהצליחו יותר לעומת כאלה שהצליחו פחות בתחזיותיהם?

מומחים שהצליחו יותר היו אלה שיודעים הרבה דברים קטנים (טריקים של המקצוע), בעלי מחשבה גמישה, ספקנים לגבי מגמות גורפות, ואלה שהפגינו חוסר ביטחון עצמי מסוים לגבי תחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם קצת יותר מאשר בתחומים אחרים.

מומחים שהצליחו פחות מאחרים האמינו כי "עיקרון מפתח גדול אחד" מניע את העולם, בכל תחום. הם הפגינו חוסר סובלנות כלפי אלה ש"אינם קולטים זאת", והביעו ביטחון עצמי רב בתחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם פחות מאשר בתחומים שאינם במומחיותם. הם גם נטו לזכור את תחזיותיהם כיותר מוצלחות מאשר היו בפועל.

ומי הם המומחים חביבי התקשורת? אלה מהקבוצה הראשונה או השניה?
השניה כמובן. הם בטוחים יותר בעצמם, מפגינים דעות יותר קיצוניות וברורות, בקיצור, מספקים בידור טוב יותר. הם גם מספקים את התחזיות הטובות פחות. הדבר היחיד שתקשורת אוהבת יותר ממומחה אחד כזה, זה שניים כאלה שאינם מסכימים בדעותיהם.

מסקנתו של טטלוק בעניין דעת-מומחים היא כי סטטיסטיקה (כאשר עושים בה שימוש נכון) אמינה יותר מאשר שיפוט אנושי בכל תחום פעילות.

מתי אנו משלמים על טעויות חיזוי באופן אישי

פגשנו אוסף קוריוזים משעשעים: המציאו את המטוס בכל זאת, המחשבים השתלטו על העולם במפתיע ואנחנו עדיין בוהים מול הטלויזיה.

אך יש תחום אחד בו טעויותיהם של "המומחים" עלולות לעלות לנו כסף רב, פשוטו כמשמעו. כל מי שמשתעשע בבורסה, מתייעץ בבנק עם מומחי השקעות או מחזיק את כספי הפנסיה שלו בקרן כזו או אחרת, כדאי לו שיקרא בתשומת לב את הדברים הבאים.

לא אחזור על דברים שכתבו אחרים (שגם מבינים יותר ממני בכלכלה), רק אתן כמה מתאבנים לקריאת הכתבה הזו:

* דצמבר 2007 היה ההזדמנות האחרונה לצאת מהבורסה לפני המפולת. באותו חודש התפרסמו 25 המלצות אנליסטים ארוכות ומנומקות. 20 מההמלצות היו לקנייה וארבע היו ל"החזקה". רק המלצה אחת היתה למכור. מבין כ־420 המלצות אנליסטים שפורסמו ב־2007, רק 6 היו למכירה.

* פרופ' ברטון ג'י. מלכיאל, מרצה לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, פנה ב-1980 לראשי 19 מבנקי ההשקעות המכובדים ביותר בוול סטריט, נתן להם רשימת חברות וביקש מהם להעריך את ביצועיהן בחמש השנים הבאות. כעבור חמש שנים, כשההערכות הושוו לתוצאות האמיתיות, ביקשו כל משתתפי הניסוי שלא להיחשף בשמותיהם, שכן תחזיותיהם התגלו כאקראיות לגמרי.

* מחקר אחר מ־1994 בדק את התשואה שמניב ניתוח טכני "מושלם": מחשב הוזן בהיסטוריית התרשימים של 548 מניות וב־32 הדפוסים הנפוצים של הניתוח הטכני. לאחר מכן הוא תוכנת לבצע, בדיעבד, את כל החלטות הקנייה והמכירה על פי הדפוסים, ללא פספוסים ובתזמון מושלם, לאורך השנים 1994-1989. התוצאה היתה רווחים נמוכים מאלה שהיו מתקבלים מהשקעה בתעודת סל מדדית באותן שנים. בניכוי עמלות קנייה ומכירה, הרווחים היו נמוכים בהרבה, שכן לעתים העלייה במחיר המניה לא כיסתה אפילו את עמלת העסקה.

* בשלוש השנים הטובות 2007-2005, רק 3 מבין 30 הקרנות שהשקיעו במדד ת"א־100 הצליחו להכות אותו, וב־2008 כולן הפסידו לו.
גם קרנות הנאמנות האמריקאיות ידועות בביצועי החסר שלהן: בכל אחת משש השנים 2003–2008, 69% מקרנות הנאמנות הפסידו למדד S&P 500.

* המתמטיקאי והמשקיע נאסים ניקולס טאלב בספרו "תעתועי האקראיות": מנהלי הקרנות מתנהלים בערפל, וגם הצלחותיהם הן בעצם רק מזל. אם עשרת אלפים מנהלי השקעות יטילו מטבע חמש פעמים, כותב טאלב, 313 מהם יוציאו "עץ" חמש פעמים רצופות. האנליסטים יתרגשו, הביוגרפים ישבחו את הוריהם – אבל את הצלחתם הם יהיו חייבים לסטטיסטיקה.

* ב-2007 נערכה תחרות "משחק המשקיעים" התוצאה: חמישה משבעת המתחרים הפסידו בגדול למדד הבורסה, והשיגו תשואות עלובות. השניים שניצחו את המדד היו בית ההשקעות פריזמה, שכעבור שנה קרס וסולק מהבורסה – והקוף. ה"קוף" היה תיק מניות שנבחר באקראי, ושלא בוצעה בו אף פעולה.

ובקיצור:

"קוף עיוור ייטיב לבחור מניות מקרן נאמנות ממוצעת" – ברטון מלכיאל

מדוע קשה כל כך לחזות את העתיד?

אני חושב שהשתכנענו שקשה מאוד לחזות את העתיד. נשאלת השאלה מדוע זה כך. מי שעסק בשאלה זו לעומק הוא אמנון כרמל, אליו התוודעתי במהלך הכנת רשומה זו. בתמציתיות, הוא מונה מספר סיבות עיקריות לקושי:

– המצאות טכנולוגיות בלתי צפויות (כדוגמת המצאת המכונית, שהפכה את התחזית העגומה בדבר שואת גללי הסוסים ללא רלוונטית).
– חוסר הכרה בפוטנציאל של המצאות חדשות שכבר נמצאות בשטח (פוטנציאל של שיפור טכנולוגי, פוטנציאל מסחרי).
– חוסר הבנה של הפסיכולוגיה האנושית וטבע האדם (למשל כמוסות מזון במקום ארוחות – האם אנשים באמת יוותרו על אחד מתענוגות החיים הבסיסיים?).
– שיקולים פוליטיים, כלכליים, דתיים ומוסריים (למשל מגבלות על מחקר בהנדסה גנטית, עצירת המרוץ לחלל עקב סיומה של המלחמה הקרה).
– מוגבלותו של הדמיון האנושי וקיבעון מחשבתי (למשל הקיבעון המחשבתי כי רק באמצעות "כנפיים" האדם יוכל לעוף, או כי רובוטים אמורים להראות כיצורי אנוש בכדי להועיל).

על כל זאת ועוד אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה בבלוג של אמנון כרמל.

כמו שנאמר:
"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" – רבי יוחנן

או בניסוח מודרני יותר:
"חיזוי הוא דבר מסובך מאוד, בעיקר בכל הקשור לעתיד" – הפיזיקאי נילס בוהר

לקריאה נוספת:

• חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?
• והיום נלמד לנבא את העתיד

מי מאיתנו לא שיקר פעם. סקרים הראו כי אחוזים בודדים מהאוכלוסייה טוענים כי לא שיקרו מעולם, ומכיוון שבאמירת האמת עסקינן, גם במספר זה אפשר לחשוד…

יכולת זיהוי מצב בו מישהו משקר לנו יכולה להיות מאוד שימושית אם כך.

לפני שתמשיכו לקרוא, בחנו את עצמכם. סמנו "נכון" או "לא נכון" ליד כל סעיף מהבאים:

כאשר אנשים משקרים, הם נוטים…

1. להימנע מקשר עין
2. לחייך יותר
3. להתנועע בכיסא בחוסר נוחות או אם הם עומדים – להתנודד מרגל לרגל
4. להזיע בכפות הידיים או בפנים
5. לכסות את הפה עם היד
6. לתת תשובות ארוכות ומפותלות לשאלות
7. להזיז את ראשם יותר
8. להחוות יותר תנועות בידיהם
9. למצמץ מהר יותר
10. כל התשובות נכונות

מחקרים רבים התבצעו במהלך השנים בהשתתפות גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, בעלי תחומי עיסוק שונים ומגוונים. הנבדקים התבקשו לזהות שקרנים בשלל סיטואציות מחיי היום יום. התוצאות קונסיסטנטיות להפליא: אנשים אינם מצליחים להבחין בין דובר אמת לשקרן באופן טוב יותר מאשר הטלת מטבע.

הסבר אפשרי ליכולת העלובה שלנו לזהות שקרנים למרות מאמצינו, הוא כי אנחנו מתמקדים בסימנים הלא נכונים.

רובנו מאמינים כי כשאדם משקר הוא נמצא בחרדה גבוהה, ולפיכך מחפשים סימני חרדה כסימנים מרמזים על שקר. המיתוס הזה מונצח בסרטים, בכל אותן סצנות בהם אדם שמשקר מתחיל להזיע, לנשום במהירות, לנוע באי נוחות וכו'.

אבל מסתבר שמיתוס זה אינו נכון. מחקרים הראו כי אף אחד מהסימנים המוזכרים לעיל אינו יכול להעיד על שקר באיזושהי רמת אמינות!

מפתיע מכך, גם אנשי מקצוע שהיינו מצפים שיהיו אמונים על המלאכה אינם מצליחים באופן שעולה משמעותית על ניחוש:

במחקר אחד, עורכי דין, אנשי משטרה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים לא הצליחו לזהות שקרנים באופן שחורג מניחוש.
יתרה מזאת, הסתבר שככל שאנשי המשטרה נצמדו יותר ל"סימני השקרן" כפי שהם מפורטים במדריכי המשטרה, כך הצלחתם באבחנה בין שקרנים לדוברי-אמת היתה נמוכה יותר!
בנוסף, לא נמצא קשר בין רמת הביטחון של המאבחנים בזיהוי, לבין שיעור הצלחתם בפועל.

במחקר אחר, כמאה אנשי משטרה שצפו בכמה עשרות קטעי וידאו מתוך חקירות בהם נחקרים שיקרו או אמרו אמת, זיהו את השקרנים רק ב-65% מהמקרים (לעומת 50% הצפויים בהטלת מטבע).

הנה סרטון בנושא, בו הנבדקת מפגינה יכולות מרשימות למדי (אולי בגלל שהשקרנים היו חובבניים?)

מי הם בעלי המקצועות שהצליחו בכל זאת להכות את רף הניחוש ולזהות שקרנים ביעילות משמעותית?

במחקר זה התמקדו החוקרים בכמה קבוצות שצפויות להצלחה מיוחדת. הן כללו סוכני CIA ושריפים שנבחרו ע"י מנהליהם כמצטיינים במיוחד בתחום החקירות, שופטים, ואנשי אכיפת חוק בתפקידים כלליים. קבוצות נוספות היו פסיכולוגים קליניים שמתעניינים במיוחד בתחום ההונאות, פסיכולוגים קליניים רגילים ופסיכולוגים שעובדים באקדמיה. התוצאות הפעם לא היו מפתיעות: שלוש הקבוצות שהראו הצלחה משמעותית מעבר לניחוש היו הפסיכולוגים הקליניים עם התעניינות מיוחדת בנושא (70% הצלחה), השריפים הנבחרים (77%) וסוכני הCIA הנבחרים (80%).

מהם אם כן הסימנים הנכונים לזיהוי מצב בו אדם משקר?

המחקרים בתחום עדיין לא מספקים. יש לזכור כי גם מומחים שמצליחים לזהות שקרנים ב90% מהמקרים, לעיתים רחוקות יודעים להסביר בדיוק כיצד עשו זאת – מה בדיוק גרם להם להגיע למסקנתם לגבי כל מקרה. (ראו כתבה מעניינת על אינטואיציה).

ובכל זאת, הסימנים היותר מבטיחים הינם אלה שקשורים במאמץ המחשבתי שנדרש כדי לשקר, ולא במצב הרגשי, ובמילים שהאדם בוחר להשתמש בהן, ולא בתנועות:

* שקרנים עסוקים במחשבות מה יכול לסתור דברים קודמים שאמרו או שאחרים יודעים. כתוצאה מכך הם נוטים להראות סימני מחשבה מאומצת ללא סיבה ברורה.

* מבחינת צורת דיבור – שקרנים נוטים לחזור על משפטים, להסתפק בתשובות קצרות ופחות מפורטות, להשתהות יותר לפני שהם עונים, לעצור את שטף הדיבור ולהסס יותר.

* שקרנים נוטים "להרחיק את עצמם מהשקר" ותיאוריהם הופכים לפחות אישיים. הם מפחיתים את השימוש במילים כמו "אני", "שלי" ומשתמשים ב"שלו" או "שלה" יותר מאשר בשמות אנשים, וכן נצמדים לעובדות יותר מאשר לתיאורי תחושות.

* שקרנים נוטים להפגין חמקמקות במתן תשובות מסוימות, אם ע"י שינוי נושא השיחה או ע"י החזרת שאלה לחוקר. זו הנקודה המתאימה ללחוץ לקבלת תשובה ישירה.

* מבחינת שפת גוף קיימת נטייה להמעיט בתנועות ידיים ורגליים ובמחוות גופניות.

אחת העדויות הברורות לכך שהעומס המחשבתי ולא הלחץ הנפשי הוא הגורם שמשפיע על ההתנהגות היא קצב מצמוצי העיניים: אנשים ממצמצים פחות כשהם משקרים, ומחקרים בלתי תלויים הראו כי עליה בעומס המחשבתי גורמת להקטנת קצב המצמוץ ואילו עצבנות ולחץ נפשי גורמים להגברה בקצב המצמוץ.

מובן שכל הסממנים הללו יחסיים, ולכן חשוב לבסס את ההשוואה למצב בו השיחה נסבה סביב נושאים שאינם טעונים. זה הזמן "לכייל" את הסקלות שלנו לגבי ההתנהגות הטבעית של החשוד, כשהוא אינו משקר.

טכניקה אחת להעלות את אחוז ההצלחה בזיהוי שקר היא להתמקד בסימנים שפורטו לעיל כשבוחנים את התנהגות האדם, ולא בשאלה הכללית האם הוא משקר או לא.

טכניקה נוספת שהוכיחה את עצמה היא רק להקשיב לדובר, מבלי להסתכל עליו.

ומה לגבי הפוליגרף?

גם הוא לא יביא את הישועה, כי גם הוא מודד סימני חרדה ולא סימני שקר. מחקרים מייחסים לפוליגרף אמינות נמוכה מאוד. לאור זאת החוק בישראל קובע שאין תוקף לבדיקת פוליגרף לגבי הדין הפלילי. בהרבה מדינות באירופה החוק אף אוסר על השימוש בפוליגרף כאמצעי חקירה.

הנה סרטון בנושא:

ועכשיו תגידו את האמת – נושא מעניין לא?

ומעבר לכך, הדברים מובאים כדי להזכיר לנו שלא כל מה שנראה נכון ונחשב נכון הוא גם נכון (במקרה הזה – המיתוס שסימני עצבנות וחרדה הם המעידים על שקר). אם לא בודקים – לא יודעים!

* נולד בהשראת סעיף בפרק על קבלת החלטות בספר –

“59 seconds – Think a little change a lot – Richard Wiseman”