לפני שנה, בתחילת אוגוסט, נולד הבלוג "חשיבה חדה".
מדי פעם שואלים אותי מדוע אני משקיע כל כך הרבה זמן בכתיבת הבלוג הזה.
מה אני מנסה להשיג? מה יוצא לי מזה? מה יוצא לאחרים מזה?
שאלות טובות. אנצל את ההזדמנות ואנסה לענות, בעיקר לעצמי, בסגנון חופשי.
למה אני כותב את הבלוג הזה בעצם
התשובה הקצרה והמעורפלת תהיה: זה מרגיש לי נכון. זה מהדהד לי מתאים. אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה.
אני כמובן לא מסתפק בתשובה כזו. אנסה לסקור בקצרה את התהליכים השונים שפעלו במקביל והביאו אותי עד הלום.
קודם כל, הנושאים אותם אני חוקר מסקרנים ומרתקים בעיני. מאז ומתמיד הייתי סקרן לבדוק דברים, כדי לדעת ולהבין טוב יותר "איך העולם הזה עובד".
יום אחד הבנתי דבר: עברתי כבר את אמצע החיים שלי.
ומהם החיים? חלק נכבד מהם מוקדש למאבק באנטרופיה. אנחנו משקיעים אנרגיה מתמדת רק כדי להשאר במקום: קניות בסופר, ניקוי הבית, התעסקות עם דו"ח החניה שקיבלנו בשבוע שעבר, תיקון תקלה במכונית, דאגות פרנסה. מנגד יש גם את רגעי ההנאה, העניין, ההשראה והסיפוק. הרגעים שממלאים את מצברי האנרגיה שלנו.
אבל אז, יום אחד, הגיעה מחשבה חדשה: כל מה שאני מרגיש, לומד, מבין, מפנים, נאגר במקום אחד – במוח שלי. זה נחמד בשבילי, בינתיים, אבל כשתסתיים מחצית חיי השנייה תולעים יאכלו את המוח שלי וכל מה שקראתי, הבנתי, למדתי והפנמתי, יהפוך לקצת גוף של תולעת.
אז מה הרעיון? בשביל מה זה היה טוב? למה זה הועיל חוץ מאשר להעסיק אותי בדרך אל הכלום?
מה המשמעות של כל זה?
לאחר הרהורים עמוקים הבנתי שהמשמעות היחידה שאני יכול למצוא היא להשפיע בצורה כלשהי על העולם סביבי. להוריש לאחרים משהו ממה שמתחולל במוחי. לתרום את תרומתי לאבולוציה התרבותית, תהיה שולית ומזערית ככל שתהיה.
איך אני יכול לעשות זאת? על ידי יצירה. ליצירה יש יכולת התרבות (היא משתכפלת ועוברת לשכון במוחות של אנשים אחרים), וגם שרידות לאורך זמן. באופן כזה יש לי קיום וירטואלי, נפרד מקיומי הפיזי (משעשע שאני אומר את זה כאן).
אז מה אני יכול ליצור? חיפשתי משהו חדש עבורי, משהו שיתפוס אותי חזק, יאתגר אותי ויוציא ממני את המקסימום.
החלטתי להתמקד בנושא של תעתועי המוח, בהשראת ספר שקראתי לפני שנים אחדות שנקרא – How we know what isn't so.
שאלתי את עצמי – מדוע אנו מאמינים בדברים שאינם נכונים? איך זה קורה, כלומר, מה ההטיות והתעתועים שמביאים אותנו לזה? האם אפשר להתגבר על זה, ואם כן מהם הכלים? האם כדאי להתגבר על זה?
למדתי (ועדיין לומד כמובן) דברים מרתקים, לא רק על העולם החיצון אלא על המוח שלנו ועל הדרך בה הוא מפרש את העולם.
הסתבר לי שהאמת חמקמקה יותר משנראה. העולם מורכב מאוד, והגבול בין מה שמתחולל מחוץ למוחנו לבין מה שמתחולל בתוכו – מטושטש ביותר. דעות, אמונות ומשאלות לב מתערבבות באלגנטיות בעובדות, ראיות ומציאות. גרוע מכך, העולם מלא בדיס-אינפורמציה מכוונת שמשרתת מטרות אישיות של אנשים, חומריות או נפשיות. "רעשים" אלה מוגברים ע"י המדיה מאות מונים, תוך שהיא מנצלת את הצמא לסנסציות וריגושים למטרת רווחים.
בכל פעם מחדש, אני מוצא את עצמי מנסה לאתר את סיגנל האמת הקלוש בתוך הרעש העצום הזה. לא פשוט. כמה שטויות, אג'נדות פרטיות, משאלות לב ילדותיות, פרשנויות מרחיקות לכת, רדיפת בצע ופרסום. כמה שרלטנים!
לא רוצה לרבוץ בביצת האשליות, גם אם הבוץ חמים ונעים. רוצה לדעת מה נכון, איך הדברים עובדים באמת, תהיינה ההשלכות אשר תהיינה! אני בוחר בגלולה האדומה.
מעבר לכך, אני מאמין שעולם בו אנשים מסוגלים לבדוק דברים, לבחון ולסנן נכון מתוך לא נכון, הוא עולם טוב יותר לחיות בו. זה עולם של אזרחים ערניים יותר, צרכנים נבונים יותר ואנשים מוסריים יותר (קחו למשל דעות קדומות וסטראוטיפים שנבנים על בסיס אמונות טפלות, נבואות שמגשימות את עצמן, תשומת לב סלקטיבית וכד').
לדעתי אם נלמד לבדוק את עצמנו, ונתאמן לזהות את הגבול בין עובדות לבין פרשנות ומשמעות אישית, נמוטט קירות דמיוניים רבים בין אנשים. לחילופין, עולם בו אנשים מאמצים לעצמם אמונות שנקרו בדרכם בתור עובדות רק כי זה "מרגיש להם טוב" או "מהדהד להם נכון" הוא עולם מאוד מסוכן לחיות בו.
כעת נשאלה השאלה – איך משתפים אנשים בפירות מחקריי ומחשבותי?
אמרו לי – תקים בלוג (מה זה בלוג בכלל? לא שמעתי על זה עד אז). אז הקמתי בלוג. פיזרתי קישורים אליו בכל מקום שיכולתי (תגובות לכתבות, פורומים למיניהם וכד'), אנשים החלו להגיע, המלצות עברו מפה לאוזן, גוגול מצא עניין הולך וגובר בבלוג והתחיל להפנות אנשים אליו גם בתגובה לחיפושים מוזרים למדי ("כתב חרטומים לילדים" , "מכשיר התיקוף ברכבת הקלה", "פתיתי שלג קעקוע"). התגובות בבלוג הפכו מתגובות דו צדדיות בין הקוראים לביני, לדיונים סוערים בין הקוראים לבין עצמם.
נראה שזה מצליח.
הדיונים היו אמנם מרתקים אך מאוד ממוקדים, והדבר לא אפשר לקוראים להעלות נושאים אחרים לדיון או לשתף אחרים במידע רלוונטי בתחום. הבנתי שצריכים לתת במה חופשית ופתוחה לקהילת הקוראים. כך נולדה קבוצת הפייסבוק. היום הקבוצה מונה כ-400 חברים, והיא פעילה ותוססת גם ללא התערבות מצידי. אנשים מעלים נושאים לדיון, לבדיקה, או סתם פורקים תסכולים משותפים. אני מתרשם שהשילוב בין קבוצת הפייסבוק לבלוג משיג איזון טוב.
תחושת הקהילה היתה דבר חדש עבורי. תמיד הרגשתי "בודד במערכה". פתאום מתקבצים יחד כל כך הרבה אנשים מעניינים, אינטליגנטים וסקרנים שמשתפים זה את זה בידע ובדעות משלהם.
מעבר לתחושת "התמיכה הקהילתית" שנותנים בעלי הדעות הדומות, השיחות שאני מנהל עם אנשים בעלי דעות שונות מעניינות, מפרות ומאתגרות אותי לא פחות. כמעט תמיד אני לומד משהו חדש, מרחיב את "מודל העולם" שלי במעט, מנסה להבין תפישות עולם שונות, בודק מה אפשר לקחת מהשיחה. במה הם צודקים? איזה עוד אספקטים יש לנושא? האם כדאי להוסיף משהו למודל העולם שלי? להיפרד ממשהו? אולי צריך להרכיב ולפרק מחדש בצורה אחרת? לאיזה תחומי חיים המודל אינו רלוונטי?
עם חלוף הזמן והתרבות הקוראים הקבועים, הלכה והתחזקה גם תחושת מחויבות מסוימת להמשיך ו"לספק את הסחורה". התגובות החיוביות שאני מקבל מאוד מחזקות אותי להמשיך ולהשקיע זמן ומאמץ כה רבים, ללא כל תמורה חומרית.
* * *
קצת סטטיסטיקות
ועכשיו לקצת מספרים. אני אוהב מספרים! 🙂
ממש ברגעים אלה נחצה גבול ה-100,000 כניסות. הנה גרף הכניסות לבלוג, לפי חודשים:
92 רשומות פורסמו במהלך השנה, קרוב לשתיים בשבוע. הנה הנקראות ביותר:
- עמוד הבית – 28,549
- מי אני – 2,884
- מחשבה יוצרת מציאות – המפתח לאושר או אשליה מסוכנת? – 2,523
- על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו – 1,746
- בשערי המוות 1 – נעים להכיר -1,743
- בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות -1,646
- האיש שהאניש את היקום – 1,597
- תפריט טעימות – 1,560
- למקומות, היכון, רחף! – 1,556
- תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים – 1,369
- מי יודע, ילדים, מה קורה אם לא אוכלים? – 1,271
- מחקר נומרולוגי יוצא לדרך – 1,233
- הילה של מסתורין I – על ראיית הילות – 1,109
- תעלומת האיש הנעלם – 1,095
- קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי) – 1,075
- אסטרולוגיה במבחן I – מזלות השמש – 1,072
- אשליות יכולות להרוג – 1,059
- אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים – 1,040
כ-2,600 תגובות התקבלו עד כה (כשליש מהן תגובות-תשובה שלי). הרשומות שזכו למספר התגובות הרב ביותר מודגשות ברשימה לעיל.
כ-400 אנשים רשומים כעוקבים (אבל כנראה שיש עוד שאני לא יכול לדעת על קיומם).
קוראים לא מעטים מגיעים מארצות אחרות. ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה, תאילנד וגרמניה מובילות, והרשימה עוד ארוכה (הנתונים הם מ-5 החודשים האחרונים בלבד).
פרויקטים מיוחדים
ניסית לחרוג מדי פעם מהשגרה באייטמים מסוג שונה:
תהלוכת הרמאים הגדולה (ודירוג הצועדים) – פרויקט משותף מוצלח בו אתם תרמתם את הסיפורים. אשתדל ליישם רעיונות נוספים מסוג זה בעתיד.
ניסויים קטנים בשיתופכם – הערכת תכולת כוס המרטיני, וסקר מציאת משמעות, למשל.
מחקרים – בינתיים אחד, המחקר הנומרולוגי (למרות שהיו התחלות של מחקרים נוספים אשר פשוט לא הגיעו לבשלות).
פרסומי אורחים – שני אנשים פרסמו עד כה "רשומות אורח" בבלוג (שרון, ואנונימי), במידה כזו או אחרת של מעורבות שלי בכתיבה (בין עריכה קלה לעבודה משותפת). כל מי שמעוניין לתרום משהו בתחומים הרלוונטיים מוזמן ליצור איתי קשר. זה יכול להיות תחקיר בתחום בו אתם מתמצאים, סיפור אישי, הבעת עמדה וכד'. זה דורש השקעה, אבל הבמה יכולה להיות שלכם, עם קהל של מאות אנשים!
* * *
אחזור כעת לשאלות הפתיחה: ניסיתי לענות מה יוצא לי מהבלוג.
כעת אני סקרן לשמוע מה יוצא לכם מהבלוג!
תגובות תתקבלנה בברכה.
____________________________________________________________________
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
חשיבה חדה 