והרי תחזית המומחים

חיזוי העתיד הוא נושא שעסקתי בו כבר. כאן פירטתי טכניקות פשוטות בעזרתן כל אחד מכם יכול להיות "נביא" מוצלח, וכאן – שלל הסברים מדוע חלומות נבואיים אולי אינם כאלה.

היום נדבר על המומחים, המקצוענים, בעלי הניסיון. פרשנים פוליטיים, יועצים כלכליים, מדענים ואנשי טכנולוגיה מובילים. יש להניח שתחזיותיהן תהיינה די מדויקות, לפחות הרבה יותר מדויקות מתחזיותיו של האדם הממוצע שאינו בקיא בתחום. הלא כן?

סיפור מסריח

נתחיל את המסע בשיגור ידידינו דאג וטוני לניו-יורק, סמוך לשנת 1900, כדי לברר מה הטריד את באי הכינוס הבינלאומי הראשון לענייני תכנון-עירוני. כרגיל, השניים נוחתים במיקום ובתזמון גרועים במיוחד, והפעם – היישר לתוך ערימת גללי סוסים עסיסית, אפופת זבובים. מהר מאוד מסתבר לשניים כי נחתו היישר בלב הבעיה, שכן הנושא המרכזי והבוער שנידון בכינוס היה… משבר צואת הסוסים.

ב-1900 הסתובבו בניו-יורק כ-100,000 סוסים, כשהם מושכים אחריהם מוניות, אוטובוסים, עגלות משא וכרכרות. מאחוריהם השאירו גללים שהיה צריך לסלק במשקל כולל של כ-1,000 טון ביממה! בנוסף "נהנו" תושבי העיר מכמויות אדירות של שתן, ענני זבובים, צפיפות איומה ותאונות רבות.

עיתון הטיים הלונדוני העריך כי עד 1950 כל הרחובות בעיר יהיו קבורים תחת 3 מטר של צואת סוסים.
עתידן אחר היה פסימי יותר: החישוב שלו העלה כי ב-1930 יגיע הרפש לגובה חלונות הקומה השלישית!

ללא סוסים הערים תושבתנה מפעילות. כל המאמצים למצוא פתרון לבעיה העלו חרס. משתתפי הכינוס נואשו והוא פוזר לאחר 3 ימים בלבד, במקום 10 הימים המתוכננים.

אני מניח כי לא מעט העריכו באותה תקופה כי "מקצוע העתיד" יהיה "פינוי גללי סוסים".

תוך שנים בודדות הופיעו המכוניות הממונעות…

הבעיה המרכזית של רוב התחזיות מסוג זה, במיוחד הקודרות, היא שהן נשענות על ההנחה השגויה שדברים ימשיכו כפי שהם.

עוד אנקדוטות

נמשיך בצרור אנקדוטות משעשעות, שידגימו כי גם מומחים גדולים בתחומם טועים לעיתים, ובגדול, כשהם מנסים לחזות את העתיד. הדוגמאות נלקחו מתוך הספר "דבר המומחים", שמציג מאות תחזיות מסוג זה, בכל תחומי הפעילות האנושית.

לגבי ניתוחים

"לא תמיד יהיו אזורי גוף חדשים שאותם יוכל סכין המנתחים לכבוש. חייבים להיות חלקים בגוף האדם שלא תהיה פלישה אליהם לעולם, לפחות במה שנוגע לידיו של המנתח וסכינו. כבר הגענו, אם כי עדיין לא באופן מלא, אל קצה המגבלות. רק שאלות קטנות עדיין נותרו פתוחות. הבטן, החזה והמוח יהיו לעולם נעולים מפני פלישת סכינו של המנתח האנושי החכם"  – סר ג'ון אריק אריקסון. מנתח בריטי

שמאוחר יותר מונה ל"מנתח מצטיין" בבית החולים המלכה ויקטוריה 1837.

על תחבורה

"מה יכול להיות מגוחך יותר מתחזית על קטרים שינועו במהירות כפולה מכרכרות סוסים?" – כתב העת "Quarterly Review", אנגליה, 1825.

"מכונות מעופפות כבדות מהאוויר פשוט בלתי אפשריות" – לורד קלווין, מתמטיקאי ופיזיקאי בריטי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

"ברור לי לחלוטין כי האפשרות של מטוס, שלפני שנתיים או שלוש חשבנו שבו מצוי הפתרון לבעיית המכונה המעופפת, מוצתה עד תום, ולכן עלינו לפנות עתה למשהו אחר" – תומס אדיסון, מדען וממציא אמריקאי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

על המצאת הקולנוע

"את ההמצאה שלי אפשר יהיה לנצל במועד כלשהו כקוריוז מדעי, אולם מלבד זה אין לה כל ערך מסחרי" – אוגוסט לומייר, מממציאי מסרטת הקולנוע הראשונה, 1895.

"קרוב לוודאי שהגחמה הזאת תגווע בתוך שנים מעטות מאוד" העיתון the independent" 1910".

"הסינמה הוא לא יותר משיגעון חולף. זו דרמה מלאכותית. מה שהקהל באמת רוצה לראות זה שחקנים על הבמה, בשר ודם, עם כל החולשות של בני אדם" – צ'רלי צ'פלין 1916.

על הטלויזיה

"הטלויזיה לא תהיה מסוגלת להחזיק מעמד אפילו 6 חודשים באף שוק שבו תנסה להאחז. מהר מאוד האנשים יתעייפו מלהביט בקופסת עץ לבוד מדי ערב" – דריל א. זנוק, מנהל אולפני "פוקס המאה ה-20", 1946.

על המחשב

כמות המחשבים האישיים בעולם, במיליונים

"לדעתי יש שוק עולמי רק לחמישה מחשבים בערך" – תומס ווטסון, יו"ר מועצת המנהלים של IBM, 1943.
* עדכון, מדובר כנראה באגדה אורבנית. תודה לגולש "יוטיוב" על התיקון.

"אין שום סיבה שלאדם הפרטי יהיה מחשב בביתו" – קן אולסון, נשיא תאגיד דיגיטל בועידה של עמותת עתידנות, 1977 (כ-5 שנים לפני פריצתו של המחשב האישי לעולם).

"640K צריכים להספיק לכל אחד" – ביל גייטס, מייסד ומנכ"ל מייקרוסופט, 1981. * עדכוןגם במקרה הזה מדובר כנראה באגדה אורבנית.

על פצצת האטום

"זה הדבר הטיפשי ביותר שעשינו אי פעם. הפצצה לעולם לא תתפוצץ, ואני מדבר כמומחה בחומרי נפץ!"  – האדמירל וויליאם ליהי לרמטכ"ל ארה"ב ב-1945.

מעבר לאנקדוטות

אבל כל אלה אנקדוטות. אנקדוטות לא מוכיחות כלום, רק יכולות לשעשע או להצביע על כיוון אפשרי לחקירה.

זו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור כשלונות, בדיוק כמו שזו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור הצלחות (ראה נבואותיו של נוסטרדמוס – כולן "נבואות בדיעבד", שלוקטו ופורשו לאחר שהארועים כבר התרחשו).

כדי להגיע לידע אמיתי כלשהו לגבי מצב הדברים, יש לבצע מחקר מסודר בו מתעדים תחזיות רבות ומוגדרות היטב, ולאחר מכן בוחנים מה התרחש בפועל. יש לספור את כל המקרים – גם הצלחות וגם כשלונות, ולהשוות למה שהיה אפשר להשיג באקראי, כלומר, ע"י הטלת מטבע למשל, או בחירת פתק מכובע בעיניים קשורות.

אנסה להבהיר נקודה חשובה זו באופן הפשוט ביותר. נניח אני מתיימר לנבא על איזה צד ייפול המטבע. בכל פעם אחרי הניבוי שלי מטילים מטבע ורושמים אם צדקתי או לא. מה צפוי לקרות? כמובן – אחרי מספר הטלות רב אני אמור לצאת צודק בכמחצית מהמקרים. אי אפשר לדעת אם ניחנתי ביכולת חיזוי או לא, אלא אם בודקים את כל החיזויים שלי מול כל התוצאות. כי אם למשל בצעתי זאת 1000 פעמים, מי שרוצה להדגים את יכולתי לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם צדקתי, ומי שרוצה להוכיח את כשלוני לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם נכשלתי. רק תמונה מלאה של הדברים, והגדרות ברורות להצלחה/ כישלון יכולות ללמד משהו על הכח הנבואי שלי.

כשמדובר בתחזיות כלכליות ופוליטיות, מחקר כזה נשמע פרויקט בסדר גודל מטורף ממש. אבל זה בדיוק מה שעשה פסיכולוג אחד בשם פיליפ טטלוק (Philip E. Tetlock).

טטלוק ליקט 284 אנשים שמתפרנסים ממתן חוות דעת או יעוץ לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות. הוא ביקש מהם לתת את חיזוייהם הן לגבי נושאים בהם הם מתמחים במיוחד, והן לגבי נושאים בתחומים בהם הם אינם מומחים. המיוחד במחקר זה היה שהוא אילץ אותם לתת הערכות הסתברות מספריות לגבי כל ארוע, ולא הסתפק בתיאורים מילוליים מעורפלים (כפי שנוהגים לעשות חוזי עתיד בד"כ). המומחים התבקשו להעריך למשל האם האינפלציה תשאר כפי שהיא, תעלה או תרד, ומה הסיכוי לכל אחת מהאפשרויות הללו (למשל 20% – תשאר כפי שהיא, 70% – תעלה ו-10% – תרד).
בנוסף תיעד טטלוק את הדרך בה הגיעו למסקנותיהם, כיצד הגיבו כאשר הסתבר להם שטעו או כאשר הגיע מידע חדש שאינו עולה בקנה אחד עם תחזיותיהם, וכד'.

במהלך המחקר שנמשך כ-16 שנה נאספו למעלה מ-27,000 תחזיות. ב-2005 פרסם טטלוק ספר שמסכם את ממצאיו.

ונעבור לתוצאות:

המומחים לא הצליחו לחזות מגמות טוב יותר מאשר בחירה אקראית של אחת מ-3 המגמות עבור כל ארוע!
כלומר כל הידע, המומחיות ושיקול הדעת שהפעילו, לא העניקו לתחזיותיהם שום יתרון לעומת ניחוש פשוט. טטלוק מצא כמה אלגוריתמים ממוחשבים שנתנו חיזויים טובים יותר מאשר המצטיין שבמומחים.

האם יש מאפיינים משותפים למומחים שהצליחו יותר לעומת כאלה שהצליחו פחות בתחזיותיהם?

מומחים שהצליחו יותר היו אלה שיודעים הרבה דברים קטנים (טריקים של המקצוע), בעלי מחשבה גמישה, ספקנים לגבי מגמות גורפות, ואלה שהפגינו חוסר ביטחון עצמי מסוים לגבי תחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם קצת יותר מאשר בתחומים אחרים.

מומחים שהצליחו פחות מאחרים האמינו כי "עיקרון מפתח גדול אחד" מניע את העולם, בכל תחום. הם הפגינו חוסר סובלנות כלפי אלה ש"אינם קולטים זאת", והביעו ביטחון עצמי רב בתחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם פחות מאשר בתחומים שאינם במומחיותם. הם גם נטו לזכור את תחזיותיהם כיותר מוצלחות מאשר היו בפועל.

ומי הם המומחים חביבי התקשורת? אלה מהקבוצה הראשונה או השניה?
השניה כמובן. הם בטוחים יותר בעצמם, מפגינים דעות יותר קיצוניות וברורות, בקיצור, מספקים בידור טוב יותר. הם גם מספקים את התחזיות הטובות פחות. הדבר היחיד שתקשורת אוהבת יותר ממומחה אחד כזה, זה שניים כאלה שאינם מסכימים בדעותיהם.

מסקנתו של טטלוק בעניין דעת-מומחים היא כי סטטיסטיקה (כאשר עושים בה שימוש נכון) אמינה יותר מאשר שיפוט אנושי בכל תחום פעילות.

מתי אנו משלמים על טעויות חיזוי באופן אישי

פגשנו אוסף קוריוזים משעשעים: המציאו את המטוס בכל זאת, המחשבים השתלטו על העולם במפתיע ואנחנו עדיין בוהים מול הטלויזיה.

אך יש תחום אחד בו טעויותיהם של "המומחים" עלולות לעלות לנו כסף רב, פשוטו כמשמעו. כל מי שמשתעשע בבורסה, מתייעץ בבנק עם מומחי השקעות או מחזיק את כספי הפנסיה שלו בקרן כזו או אחרת, כדאי לו שיקרא בתשומת לב את הדברים הבאים.

לא אחזור על דברים שכתבו אחרים (שגם מבינים יותר ממני בכלכלה), רק אתן כמה מתאבנים לקריאת הכתבה הזו:

* דצמבר 2007 היה ההזדמנות האחרונה לצאת מהבורסה לפני המפולת. באותו חודש התפרסמו 25 המלצות אנליסטים ארוכות ומנומקות. 20 מההמלצות היו לקנייה וארבע היו ל"החזקה". רק המלצה אחת היתה למכור. מבין כ־420 המלצות אנליסטים שפורסמו ב־2007, רק 6 היו למכירה.

* פרופ' ברטון ג'י. מלכיאל, מרצה לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, פנה ב-1980 לראשי 19 מבנקי ההשקעות המכובדים ביותר בוול סטריט, נתן להם רשימת חברות וביקש מהם להעריך את ביצועיהן בחמש השנים הבאות. כעבור חמש שנים, כשההערכות הושוו לתוצאות האמיתיות, ביקשו כל משתתפי הניסוי שלא להיחשף בשמותיהם, שכן תחזיותיהם התגלו כאקראיות לגמרי.

* מחקר אחר מ־1994 בדק את התשואה שמניב ניתוח טכני "מושלם": מחשב הוזן בהיסטוריית התרשימים של 548 מניות וב־32 הדפוסים הנפוצים של הניתוח הטכני. לאחר מכן הוא תוכנת לבצע, בדיעבד, את כל החלטות הקנייה והמכירה על פי הדפוסים, ללא פספוסים ובתזמון מושלם, לאורך השנים 1994-1989. התוצאה היתה רווחים נמוכים מאלה שהיו מתקבלים מהשקעה בתעודת סל מדדית באותן שנים. בניכוי עמלות קנייה ומכירה, הרווחים היו נמוכים בהרבה, שכן לעתים העלייה במחיר המניה לא כיסתה אפילו את עמלת העסקה.

* בשלוש השנים הטובות 2007-2005, רק 3 מבין 30 הקרנות שהשקיעו במדד ת"א־100 הצליחו להכות אותו, וב־2008 כולן הפסידו לו.
גם קרנות הנאמנות האמריקאיות ידועות בביצועי החסר שלהן: בכל אחת משש השנים 2003–2008, 69% מקרנות הנאמנות הפסידו למדד S&P 500.

* המתמטיקאי והמשקיע נאסים ניקולס טאלב בספרו "תעתועי האקראיות": מנהלי הקרנות מתנהלים בערפל, וגם הצלחותיהם הן בעצם רק מזל. אם עשרת אלפים מנהלי השקעות יטילו מטבע חמש פעמים, כותב טאלב, 313 מהם יוציאו "עץ" חמש פעמים רצופות. האנליסטים יתרגשו, הביוגרפים ישבחו את הוריהם – אבל את הצלחתם הם יהיו חייבים לסטטיסטיקה.

* ב-2007 נערכה תחרות "משחק המשקיעים" התוצאה: חמישה משבעת המתחרים הפסידו בגדול למדד הבורסה, והשיגו תשואות עלובות. השניים שניצחו את המדד היו בית ההשקעות פריזמה, שכעבור שנה קרס וסולק מהבורסה – והקוף. ה"קוף" היה תיק מניות שנבחר באקראי, ושלא בוצעה בו אף פעולה.

ובקיצור:

"קוף עיוור ייטיב לבחור מניות מקרן נאמנות ממוצעת" – ברטון מלכיאל

מדוע קשה כל כך לחזות את העתיד?

אני חושב שהשתכנענו שקשה מאוד לחזות את העתיד. נשאלת השאלה מדוע זה כך. מי שעסק בשאלה זו לעומק הוא אמנון כרמל, אליו התוודעתי במהלך הכנת רשומה זו. בתמציתיות, הוא מונה מספר סיבות עיקריות לקושי:

– המצאות טכנולוגיות בלתי צפויות (כדוגמת המצאת המכונית, שהפכה את התחזית העגומה בדבר שואת גללי הסוסים ללא רלוונטית).
– חוסר הכרה בפוטנציאל של המצאות חדשות שכבר נמצאות בשטח (פוטנציאל של שיפור טכנולוגי, פוטנציאל מסחרי).
– חוסר הבנה של הפסיכולוגיה האנושית וטבע האדם (למשל כמוסות מזון במקום ארוחות – האם אנשים באמת יוותרו על אחד מתענוגות החיים הבסיסיים?).
– שיקולים פוליטיים, כלכליים, דתיים ומוסריים (למשל מגבלות על מחקר בהנדסה גנטית, עצירת המרוץ לחלל עקב סיומה של המלחמה הקרה).
– מוגבלותו של הדמיון האנושי וקיבעון מחשבתי (למשל הקיבעון המחשבתי כי רק באמצעות "כנפיים" האדם יוכל לעוף, או כי רובוטים אמורים להראות כיצורי אנוש בכדי להועיל).

על כל זאת ועוד אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה בבלוג של אמנון כרמל.

כמו שנאמר:
"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" – רבי יוחנן

או בניסוח מודרני יותר:
"חיזוי הוא דבר מסובך מאוד, בעיקר בכל הקשור לעתיד" – הפיזיקאי נילס בוהר

לקריאה נוספת:

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “והרי תחזית המומחים

  1. במיוחד: "סיסמאות חד־ממדיות ומשפטים קצרים הנדרשים להעברת מסר תקשורתי אינם מתאימים להתמודדות עם הערכת מציאות מורכבת ועם שוק המשתנה במהירות."
    המתח בין ניתוח רב-פני עמוק והצניעות המתחייבת מכך (אולי מה שקראת לו חוסר ביטחון – אני חושב שהמקור אינו רק חוסר ביטחון, אלא הבנה של מורכבות המערכות מול צרות זוויות הראייה אפילו הרחבה ביותר שאדם מנסה או מסוגל), מול הצורך של המדיום בתימצות, נחרצות, חד משמעיות, ונעבור לפירסומות הורג אותנו – כל מי שמאיתנו חולה ביותר מדי אפשרויות שמתחרות על המשאבים המרכזיים שיש לנו: זמננו על הפלנטה, והפוקוס עליו אנחנו והמוח החושב שלנו בוחרים להתמקד.

    אהבתי

  2. משהו בכל זאת לא מסתדר לי עם הבורסה. הרי עובדה היא שיש בתי השקעות ומשקיעים שמרוויחים. אם המצב היה כמתואר בכתבה לא היה צריך להיות אפילו בית השקעות אחד שלאורך זמן היה מרוויח. כמו שמהמר שיימצא זמן ארוך מספיק בקזינו יפסיד בסופו של דבר.
    האם זה לא סתירה?

    אהבתי

    • השאלה היא אם אכן יש בתי השקעות שמראים רווח קונסיסטנטי לאורך זמן?
      זאת לא שאלה תיאורטית, אני באמת שואלת.
      ולגלעד – בבדיקה של האם ההשקעות הן טובות ומניבות, אני לא חושבת שהעמלות נכנסות לתמונה.
      אבל גם אני לא ממש מבינה בזה…

      אהבתי

      • כמו בכל תחום גם פה התפלגות ההצלחה מתחלקת בצורה של עקומת פעמון. יש קומץ שמרוויחים באופן קבוע, לטווחים ארוכים. ויש את הרוב- הממוצעים שמתקשים להכות את המדד.

        השאלה הגדולה האם זאת סטטיסטיקה נטו או שכישרון ואסטרטגיה מנצחת הם הגורם לכך שישנם קומץ אנשים שמכים את השוק לאורך זמן.

        מאמר מאוד מעניין (מתורגם לעברית) בנושא של וורן באפט, משקיע נודע, שמסביר שלא ייתכן סטטיסטית שהצלחתו נובעת מאקראיות.

        http://shookrun.com/fa/value/fagrahamdoddsville.htm

        אהבתי

  3. אני מודה לך על הכתבה הזו, אני כרגע קורא את ספרו של DANIEL KAHNMAN
    THINKING FAST AND SLOW
    ודניאל טוען בין היתר כי אפילו הכישורים של ה- EXPERT INTUITION לא עוזרים לנבא את העתיד יותר טוב מסטטיסטיקה.
    אני מודה לך על השלמת המחקרים הרלוונטיים.

    אהבתי

  4. הידד! שנים אני מחפשת את המקור לסיפור גללי הסוסים הזה (אצלנו בבית היו מספרים אותו על לונדון). עכשיו סוף-סוף אני יכולה להפנות לרשומות. תודה רבה 🙂
    הרשומה מרתקת, אבל המסקנות של אמנון כרמל מעניינות במיוחד, כי לכאורה, מלבד הסיבה הראשונה, שאין מה לעשות, הגורמים האחרים בהחלט ניתנים לשיפור למשל באמצעות מחקר בטבע האדם או למשל באמצעות הפעלת קצת יותר ענווה, שזה באופן כללי טוב. בדיוק שמעתי איזה הרצאה איך לינוס פאולינג "ניצל" את המעמד שלו בכדי לעצור בצורה יסודית את המחקר הגנטי על ידי התעקשות שהחומר הגנטי הוא החלבון, וכן את המחקר בתחום הקוואזי-גבישים (שעליו קיבל דן שכטמן את פרס נובל השנה) על ידי התעקשות ש"זה לא יכול להיות". אולי החברה שלנו היתה מתקדמת הרבה יותר מהר אם כל החכמים היו מפנימים את העובדה שהבן-אדם לפעמים טועה 🙂

    אהבתי

    • אני שמח לשמוע שבזכותי באו דברים על מקומם 🙂 למעשה יתכן מאוד ועיתון הטיים הלונדוני דיבר על לונדון, וערבבתי בין הערים, מן הסתם זו היתה הבעיה הבוערת בכל הערית הגדולות אז.
      לגבי העוונה – אין לי אלא להסכים. אני גם חושב שהעולם הזה היה טוב יותר, נעים יותר ומתקדם יותר אם אנשים יהיו קצת פחות בטוחים בעצמם.
      למעשה העיקרון הראשון של חשיבה חדה, כמו שאני מנסח אותה הוא:
      "מודעות לפרשנות האוטומטית, השגויה לעיתים, שאנו מעניקים לחוויותינו (והצניעות הנובעת מכך)."
      את יכולה להציץ כאן.
      נתקלתי כבר באנשים שלא אוהבים את המסרים שלי לגבי תחומי עיסוק ואמונה הקרובים לליבם (אסטרולוגיה למשל) מאשימים אותי ביהירות, על כך שאני חושב שאני יודע יותר מכולם, צר אופקים וכד'. אני לא חושב כך כמובן…

      אהבתי

    • הסיפור ההוא אכן "לא יכול להיות" כפי שהוא מוצג שם. כמו שכתוב ב-FAQ, לא מעט פרטים טכניים הושמטו כדי לשפר את הסיפור. המספר לא זכר בדיוק את הפרטים.

      אהבתי

    • הלקח שאני לקחתי מהסיפור הוא לא חוסר הדיוק שבניתוח הסטטיסטי,שדווקא התברר כמדוייק וככלי עזר לפתרון הבעיה,אלא שכמו כל כלי הבעייה נגרמת ומתחילה בשימוש שעושים בו,
      סטטיסטיקה היא כלי נפלא,יפה ורב עוצמה,ובדיוק בגלל זה קל כל כך לעשות בו שימוש לא ראוי.
      בשימוש נכון,כשמצרפים אותו לידע מתחומים אחרים,כמו שנעשה בסיפור שהבאת,הסטטיסטיקה היא כלי נהדר.
      מזכיר לך שהוא השתמש בנתונים הסטטיסטים בשביל למצוא את הבעייה
      מה שמצחיק בסיפור, זה שבמקרה זה כמו בהרבה מקרים אחרים,הנתונים מעלים תמונה שהיא חסרת הגיון במונחי התחום שבו הוא עוסק,אלא שבסופו של דבר נמצא להם הסבר הגיוני והתברר שהם היו נכונים.

      אהבתי

  5. יופי של רשומה.

    רק מה, אם אני הייתי מומחה לכלכלה והייתי צופה שהבורסה עומדת ליפול, כמובן שהייתי ממליץ לכולם לקנות – כדי להיפטר מהאחזקות שלי כל עוד הן שוות משהו 🙂

    אהבתי

  6. ניטפוק: ביל גייטס מכחיש שהוא אמר ש-640kB מספיקים. ר' גם https://en.wikiquote.org/wiki/Bill_Gates#Misattributed

    נקודה יותר מהותית: מה בדיוק משמעות הטענה שלפי הניסוי שלו המומחים האנושיים פחות מוצלחים מאלגוריתמים? הוא ניסה כמה וכמה אלגוריתמים. כמה מהם הצליחו יותר מכל מומחה אנושי. כלומר: האלגוריתמים האוטומטיים כווננוו בדיעבד ע"י הנתונים, והוא מתחשב רק ביותר מוצלחים שבהם. זו אינה השוואה הוגנת.

    הסתייגות: לא קראתי את המחקר שלו. אם הוא בחר כמה אלגוריתמים שנראו לו מוצלחים והמשיך להריץ איתם את הניסוי (ולא מדובר על ניתוח שנעשה בדיעבד לחלוטין), אותם אלגוריתמים כבר עומדים במבחן ומה שכתבתי למעלה לא נכון.

    אהבתי

  7. שני זבובים נפגשים.
    שואל האחד את השני 'איך זה שאתה כל כך שמן?'
    'אני שמן, כי אני נמצא ברפת של פרות שיש בה חרא לכול החיים. אבל איך ה שאתה כל כך רזה?'
    'אני רזה, כי אני נמצא באורווה של סוסים והם כל הזמן מפריחים גזים עם ריחות משגעים, אז אני שואל אותך, האם אפשר לחיות מהבטחות ומציפיות?'
    זה מסביר שבני האדם נמצאים במלכודת דבש או במילכוד 22, בהם ציפיות, הבטחות, אמונות, פחדים מן הלא נודע ועוד שכאלה מרעין בישין נוספים, הם הקובעים את הזכרונות הוירטואליים של חיינו אשר ברוב המקרים אין להם שום קשר למציאות האמיתית.
    לדוגמא – חוקי מרפי – בו מאמינים הרבה אנשים.
    חוקי מרפי בעצם מבוססים על הזכרון הסלקטיבי של האדם. כל פעם שקורה דבר בלתי צפוי, מיד אומרים 'חוקי מרפי' והדבר נרשם בזכרונו של האדם. באותו נושא בדיוק, אם קורה הצפוי, אתה לא מתייחס לזה וזה לא נרשם בזכרון. כך במשך הזמן נרשמים בזכרון רק הבלתי צפויים.
    אני, על דרך ההומור, מנצל את חוקי מרפי לטובתי. כאשר אני רוצה שיהיה לי אור ירוק על הכביש, אני מוציא את הפנקס והעיפרון ומכין אותם לרגע שיהיה אור אדום, על מנת לרשום משהו. כל הזמן יש לי אור ירוק ורק כאשר פתאום יש אור אדום, מסתבר ששכחתי את מה שאני רוצה לרשום.
    והעיקר, כמו שאני שומע כרגע ברדיו, לא לפחד כלל.
    אפרופו תחזית – ב-1994 הוצאתי ספר אמירות מקוריות שלי. אמירות ללא קשר בין האח לשניה, מלבד שהן פרי הילולים של המוח המעוות שלי.
    האמירה הראשונה לגמרי במקרה הייתה – 'לא ברור מה יהיה התפריט, על פיו תפריט הממשלה את החברות הציבוריות, מה שבטוח הוא שהציבור יאכל אותה'.
    שלמה רחמן

    אהבתי

  8. הפוסט שלך כמו סלט המושבה של שטראוס. כל מיני רכיבים שכל אחד בעל טעם דומיננטי משלו, אבל ברגע שאתה שופך עליהם מעט רוטב וינגריט, הם מתאגדים להומוגניות הגיונית. אהבתי את הדילוגים.

    אהבתי

  9. מחשבה מקורית שלי. משהו להתחלת התגובות באפריל.
    האופק הכי רחוק שביבי יכול לראות, זה הסקר שהיה אתמול,
    שלמה רחמן

    אהבתי

  10. לגבי תומס ווטסון, זאת אגדה אורבנית. הדבר הכי קרוב לכך שהתרחש ביבמ הוא הערכה שהשוק עבור IBM 701 הוא רק של 5 מכונות. אבל ההערכה הייתה לפני ששאלו את הלקוחות – הם קיבלו 18 הזמנות.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Thomas_J._Watson#Famous_misquote
    גילוי נאות הכותב היה בעברו IBMer

    אהבתי

  11. פינגבק: המדריך השלם לזיהוי נבואות זעם "מדעיות" | Atheisms

  12. ניסיתי למצוא את המקור לסיפור על צואת הסוסים ואף פעם לא הגעתי אליו. בכל פעם הפרטים משתנים מעט , יש סיכוי שזו אגדה אורבנית.

    הבעיה של הסוסים לא ממש נפתרה כי במקום צואת סוסים קיבלנו זיהום אוויר התחממות עולמית ותלות של התחבורה במשאבים מתכלים .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s