"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

למה המדענים האלה לא מסוגלים להחליט כבר מה נכון ומה לא?

ובכלל, איזה ערך יש לידע מדעי אם כל יום הוא משתנה?

הלא השיטה המדעית מבטיחה ידע בדוק ואמין לא?

תאמינו לי, המדענים האלה לא יודעים כלום!

מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

בעבר הצגתי את המפעל המדעי כמפעל חברתי שיתופי בעל נורמות התנהגות מסוימות. הועלתה האנלוגיה לקבוצת אנשים שמרכיבה יחד פאזל ענק, כל אחד בסגנונו הוא. (זאת בשונה מתפישת ההתקדמות המדעית כתהליך סטרילי, מתוכנת כמעט, בו מדענים בודדים מפלסים את דרכם אל האמת כשהם פועלים על פי "שיטה" מוגדרת וסגורה).

היום נשים דגש על מימד חשוב נוסף – מימד הזמן. המסע המדעי לחקר המציאות הינו תהליך חוזר ונשנה של בקרה עצמית, סינון טענות והשערות ותיקון עצמי מתמיד.

הכאוס האנושי

מסענו מתחיל באנדרלמוסיה רוחשת של טענות והשערות שונות ומשונות לגבי העולם, שמגיעות מאנשים בעלי דרגות שונות של השכלה, יכולת, עקשנות, יושר ובריאות נפשית. חלקן קוראות תיגר על הידע המבוסס בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הרפואה, וכו'. חלקן עשויות להוות פריצת דרך רעיונית. חלק מהטענות/השערות תתבררנה כנכונות, לכשתבדקנה. רובן תתבררנה כלא נכונות. חלק בכלל לא ניתנות לבדיקה, אלא מהוות השקפות עולם, דעות אישיות, פרשנויות וכד'.

אני חושב וחושב במשך חודשים ושנים. 99 פעמים המסקנה שגויה.
בפעם ה-100 אני צודק. – איינשטיין

כדי להכנס לעולם המחקר האקדמי רעיונות אלה עוברים סינון ראשוני. טענות שאינן ניתנות לבדיקה נשארות בחוץ – המדע לא עוסק בכאלה.

טענות אחרות נבדקו כבר מאות פעמים בהיסטוריה ונמצאו חסרות אחיזה במציאות (למשל מכונות תנועה-נצחית). לא סביר להשקיע בהן זמן בדיקה נוסף, אלא אם הטוען יביא ראיות משכנעות שהפעם מדובר במשהו שונה.

פסאודו-מדענים למיניהם שאינם מכירים/מבינים את עקרונות המחשבה והפעולה המדעית, נשארים גם הם בחוץ. בעקרון, מה שמשאיר את הטענות הפסאודו-מדעיות הללו מחוץ למחקר המדעי אינו התוכן שלהן דוקא, אלא הדרך הלא מדעית בה מנסים הטוענים לתמוך בהן.

חזית המדע – Where no man has gone before

אנו עוברים אל חזית המדע, בה פועלים אנשים אשר עברו הכשרה מדעית בתחום הרלוונטי. בד"כ נדרשות שנים של לימודי בסיס באוניברסיטה לפני שמישהו יכול לתרום משהו חדש למדע (קשה לפרוץ מסגרת לפני שמכירים מהי המסגרת הקיימת, ומהם "כלי העבודה" הנדרשים כדי להתקדם).

בחזית המדע נמצא את ההברקות והאכזבות, ההצלחות והתסכולים, התגליות המסעירות והטעויות המביכות. זה אזור של אי ודאות, של הימורים וניחושים, של יצירתיות ותעוזה, ולא פחות – של הרבה עבודה שחורה וסיזיפית.
מדענים מעגלים פינות, מבצעים ניסויים חפוזים (Quick & Dirty) רק כדי לקבל התרשמות ראשונית לגבי רעיון שצץ במוחם ובודקים תחושות בטן ואינטואיציות מדעיות. חוקרים עשויים להשקיע שנים מחייהם בבחינת רעיון כלשהו רק כדי לגלות כי הוא שגוי מן היסוד. מאידך, חזית המדע היא המקום בו נפגוש חידושים, הפתעות, ולעיתים אף מהפכות של ממש בתחומים הנחקרים.

אי הסכמות בין מדענים בשלב זה הן דבר שבשגרה. חוקרים שונים מעלים השערות שונות (ואף מנוגדות) לגבי אותם נושאים, כל אחד מהזוית שלו, עם הנסיון והידע שצבר, על סמך הנתונים שעומדים לרשותו. שימוש בטכניקות מדידה שונות, שיטות שונות לעיבוד הנתונים, הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון, הנחות יסוד שונות – כל אלה עשויים להביא חוקרים שונים למסקנות שונות, לגבי אותו נושא. (לא פעם מתברר כי שילוב של מסקנות סותרות לכאורה הוא הנאמן יותר למציאות. בתנאים מסוימים השערה א' נכונה, ואילו בתנאים אחרים ב' היא הנכונה. בל נשכח, המציאות מורכבת יותר מכל מודל שמנסה לתאר אותה).

חלפו אם כן שנים אחדות, והחוקר מגיע לשלב בו הוא מסוגל להציג את עבודתו ואת מסקנותיו בצורה מסודרת ומנומקת. כדי שהמחקר שמתבצע בחזית המדע יזכה לעבור לשלב הבא עליו לעבור את מסננת הפרסום. לשם כך יש לשכנע עורכים ובוחנים שהמחקר ראוי לפרסום.

ביקורת עמיתים

כתבי עת מדעיים משתמשים בתהליך של ביקורת עמיתים (peer review), במהלכו המאמרים המוגשים לכתב העת מועברים למדענים אחרים בתחום (בדרך כלל אחד עד שלושה).

עמיתים אלה בוחנים האם השערות המחקר הגיוניות, באלו שיטות השתמשו לאיסוף נתונים, מה היו אמצעי הבקרה וכיצד התיחסו להטיות שונות שעלולות לצוץ, האם התוצאות המדווחות תואמות את ההשערות, האם הניתוחים הסטטיסטיים מתאימים לבעיה ומדווחים בשקיפות מלאה, האם המסקנות נובעות מהתוצאות, וכו'.
בסופה של הבחינה יכולים העמיתים להמליץ לעורך כתב העת על פרסומו של המאמר, אי פרסומו, פרסומו בשינויים מוצעים, או פרסמו בכתב עת אחר.

העמיתים אינם פועלים כקבוצה (כמו חבר מושבעים) אלא כיחידים, באופן בלתי תלוי (כדי לא להשפיע אחד על חוות דעתו של השני). העמיתים אמורים להצהיר בפני העורך על ניגוד אינטרסים אם קיים, בבדיקת העבודה הספציפית. בדרך כלל נשמרת אנונימיות בין החוקר לעמיתים ובינם לבין עצמם, כדי למנוע הטיות בבדיקה על בסיס אישי (בתחומי מחקר שונים הנהלים שונים, והדברים גם משתנים עם הזמן).

העורך מחליט על סמך המלצות הבוחנים מה לעשות עם המאמר. ככל שהעיתון יוקרתי יותר, סף הקבלה גבוה יותר, וכך גם אחוז המאמרים הנדחים, אם בשל רמה מחקרית לא מספקת, או חוסר עניין.

הנה מבוא קליל של 5 דקות לנושא:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Science), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים. כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

וזוהי רק ההתחלה

צלחנו בגבורה את שלב ביקורת העמיתים והמאמר שלנו התפרסם בכתב עת מוכר. האם המסע הסתיים? ממש לא. למעשה זו רק תחילת הדרך. גם מחקר שפורסם עדיין אינו "ידע מדעי". זה רק מידע שפורסם ברבים.

אם לא יעורר עניין בקרב המדענים האחרים, מחקר זה "יעלם" בתוך המוני המחקרים החדשים שמתפרסמים כל העת (זהו גורלם המר של רוב המחקרים, שאינם מצוטטים ע"י אף חוקר אחר).

המחקרים שכן הצליחו לעורר עניין מאתגרים מדענים אחרים לבחון אותם ולאתר בהם טעויות, חוסרים או בעיות מתודולוגיות. מדענים אלה יכולים להביע את דעתם במסלול מזורז כגון "מכתבים למערכת". באופן כזה מתנהלים חילופי דברים פומביים בין החוקר שפרסם את המאמר לבין חוקרים אחרים בתחום שחושבים כי מצאו ליקויים בעבודתו. (כך בדיוק חשפה ערנותם של חוקרים אחרים את התרמית של שון אותה הזכרנו לעיל).

במקרים אחדים העבודה תסחוף אחריה עבודות המשך של חוקרים אחרים, בנסיון לאשש או להרחיב אותה (או לעיתים – להפריך אותה).

שווה ציטוט

עבודה שמצוטטת ע"י מספר רב של חוקרים ונתמכת במחקרים נוספים, סביר שלא תכיל מידע שגוי לחלוטין, שתהיה ברמה מחקרית נאותה, מעניינת מספיק ומועילה להמשך המחקר.

עבודות כאלה נכללות בספרות המשנית, כלומר מוזכרות בסקירות רוחב של תחום ומהוות קונצנזוס בתחומי המחקר הספציפיים הרלונטיים.

בחזרה לבית הספר

שנים לא מעטות נוספות חולפות מרגע שמשהו התפרסם בסקירה מקצועית בתחום מסוים, עד שהוא הופך לחלק מספרי הלימוד הבסיסיים של המדע. במשך השנים הללו חלק מהמידע הופך ללא רלוונטי או מסתבר כטעות בכל זאת.
מה שנכנס לספרי הלימוד הוא בעיקר אמין ביותר.

יחד עם זאת, סביר שבעוד כמה עשרות שנים ספרי הלימוד יראו שונים במקצת, ובתחומים מסוימים אולי שונים לגמרי. בנוסף, נצפה לראות מיזוג טוב יותר בין תחומי מדע שונים.

מסננות זיקוק הידע

אם נסתכל על מסננות זיקוק הידע ממעוף הציפור, נוכל לראות כיצד סינון חוזר ונשנה על פני תקופה של שנים רבות, מזקק את המידע הראשוני הסובייקטיבי, הלא ודאי ומלא הסתירות, לכדי ידע אובייקטיבי ואמין, עד כמה שניתן.

התרשים המקורי מופיע בספרו של פרופ' Henry H. Bauer:
Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method
המחבר נתן אישורו לשימוש זה. (לחצו על התמונה למעבר למקור).

כמה מילים על משמיצי המדע

"השיטה המדעית" היא אידאל לשאוף אליו. המציאות תמיד מורכבת יותר. דיונים, התפלפלויות וביקורות לגבי מהות המפעל המדעי ודרך התנהלותו מתקיימים כבר מאות שנים, והמילה האחרונה מן הסתם טרם נאמרה. כמו שהידע עובר ניפוי וזיקוק, כך עוברת גם השיטה המדעית עצמה ליטושים והגדרות מחדש כל הזמן. לקחים מיושמים ומנגנונים עוברים שכלול במטרה ליעל את התהליך.

המדע רחוק מלהיות כלי מושלם של ידע. זה פשוט הכלי הטוב ביותר שיש לנו. – קרל סייגן

בצד הביקורות הלגיטימיות, מושמעות לא פעם השמצות מצד אנשים שדעותיהם ואמונותיהם נמצאות בסתירה לידע המדעי הנכחי ובד בבד אינם מכירים או מבינים את עקרונות החשיבה המדעית. כשהם ממצים את נסיונותיהם היצירתיים לנצל את המדע לצורך אישוש אמונותיהם (ע"י שימוש באנלוגיות קלוקלות, פרשנויות מילוליות-ספרותיות, הרחבות מטאפיזיות וכד'), הם פונים לעיתים קרובות לקו ההתקפה.

משמיצי המדע מנסים לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד הם מתרעמים ומאשימים את "המדע" בשמרנות וקיבעון מחשבתי על כך שאינו מקבל בזרועות פתוחות טענות שסותרות את אותו ידע מזוקק, ידע ששרד עשרות שנים של ביקורות ועמד בהצלחה באינספור מבחני מציאות.
מצד שני, באותה נשימה ממש, הם בוחרים דוגמאות מחזית המדע, אותה חזית מחקר שמתאפיינת בין השאר בשלל רעיונות נועזים ויצירתיים, ומצביעים בלגלוג על הפכפכותו המביכה של "המדע".

הנה כך בוחרים משמיצי המדע להסתכל רק על החצי "הריק" של הכוס:

כשנקרה בדרכם סיפור על מדען שנאבק שנים על צדקתו ובסופו של דבר זכה בהכרה לה היה ראוי, משמיצי המדע מנפנפים בפרשה בשמחה-לאיד, כהוכחה לאותה שמרנות ממסדית וצרות אופקים של "המדע". מה שהם שוכחים לציין הוא כי לא חלפו שנים רבות והאמת יצאה לאור, בזכות כוח התיקון העצמי של המפעל המדעי, כוח אשר מצליח לגבור על גחמותיהם האנושיות האישיות של כל אחד ואחד מהמדענים המשתתפים במשחק.

הכותרות הצעקניות

נזכר בכותרות ההפכפכות מתחילת הרשומה. מאילו שלבים של זיקוק הידע מגיעות הכותרות הללו?

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

אם בידע מוצק ואמין אנו חפצים, ספרי הלימוד גדושים בו: פירות מזוקקים של מפעל ידע משותף, בו נטלו חלק מאות אלפי מדענים במשך מאות שנים.

 סרטון מומלץ על השיטה המדעית (החל מ-2:50 יותר רלוונטי לנושא הרשומה):

*

ברצוני להודות לאורן שעיה, בעל הבלוג עד כדי קבוע (בו תוכלו למצוא גם סדרת ראיונות עם חוקרים צעירים ולקבל הצצה ישירה לחזית המחקר המדעי), ולארז גרטי שפרסם את הכתבה באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על ביקורת העמיתים שעשו לכתבה זו, ועל הערותיהם הבונות.

מקורות והרחבות:

• על השיטה המדעית והמורכבות שסביבה (ויקיפדיה בעברית)
• ביקורת עמיתים (ויקיפדיה אנגלית)
• Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method – עמ  44-48.
  קובץ שכולל כמה פרקים מהספר נמצא כאן.
• על ליקויים במתודולוגיה המחקרית הקיימת (בבלוג "הומו סאפיינס" – עברית)
• "הבעיה עם מדענים"
• דני שכטמן – הטרגדיה של המדענים, וניצחון המדע – רועי צזנה

רשומות נוספות שקשורות לנושא:

• אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים
• ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מי מאיתנו לא חווה פעם תחושה חזקה לגבי העתיד, שהתאמתה.

אני זוכר שעמדתי מול מכונת המשקאות החדשה שהציבו בחצר בית הספר התיכון. בהפסקות היינו עולים לרגל אל המכונה ומזמינים לנו שוקו: אתה משלשל מטבע, לוחץ על הכפתור, ממתין שניה, כוס פלסטיק מגיחה מאי-שם, שפריץ של שוקו כהה מתחיל למלא אותה, שפריץ של חלב עוקב אחריו (או שמא הסדר היה הפוך?), אתם בודאי  מכירים את המחזה. יום רגיל אחד ניגשתי להזמין לי שוקו. שלשלתי את המטבע, לחצי על הכפתור… ופתאום הרגשתי. פשוט ידעתי. הפעם הכוס לא תצא! חלפה שניה… ואכן הכוס לא יצאה! שפריץ השוקו השפריץ, שפריץ החלב הגיע אחריו (או שמא הסדר היה הפוך) והכל חילחל לחריצים הללו שמתחת לכוס החסרה.
נפעמתי. החוויה היתה עזה מספיק כדי שאזכור אותה עד היום.

אני בטוח שכל אחד מאיתנו שמע או חווה חיזוי מטלטל אף יותר מאובדנה של כוס במכונת משקאות.

קשה שלא לייחס כוח נבואי לתחושה כזו שהתאמתה. אנחנו כנראה "מתוכנתים" לכך. קיים יתרון הישרדותי ברור עבור יצורים שמסוגלים לקשר בין ציפיות לגבי העתיד לבין ארועים שמתרחשים בפועל. זהו אולי גם בסיס החשיבה המדעית שטבוע במוח כל אחד מאיתנו: יש לנו תיאוריה מסוימת לגבי העולם (למשל: אש = מסוכן), לתיאוריה יש ניבוי כלשהו (הכנסת היד לאש תגרום לתחושה לא נעימה), אנחנו בודקים אותה לפעמים, במתכוון או שלא במתכוון (לא, זה באמת מאוד לא נעים!) ומאותו רגע כדאי מאוד שהתאוריה שלנו תקבל משקל יתר (אש = אכן מאוד מסוכן!)

באותו האופן, אם חולפת במוחנו תמונה של אסון שעומד לפקוד בן משפחה ואסון כזה מתרחש חס וחלילה, המוח שלנו יוצר קישור חזק מאוד בין שני הארועים. לא משנה בכמה מקרים רק חרדנו לגורלו של אותו אדם ושום דבר לא התרחש, המשקל שהמוח נותן למקרה בו היתה תחושה + קרה הדבר, גדול לאין שיעור מהמשקל שהוא נותן לגבי המקרה בו היתה תחושה + לא קרה דבר. אחרי הכל, אולי קיימת חוקיות מאחורי הדברים ובאמת חזינו את העתיד ("חושב לו" המוח)?
המחיר שאנו משלמים עבור אמונת שוא בחוקיות שאינה נכונה, קטן בהרבה מהרווח שאנו מפיקים מאמונה שתסתבר כנכונה, שהרי אם באמת יש ביכולתנו לחוש באסון בטרם התרחש, הדבר עשוי להציל חיים.

ברור אם כן מדוע אנו מייחסים משקל כה רב לתחושות שהסתברו לאחר מכן כנכונות.
אך כיצד נדע אם אכן ניחנו בכושר נבואי? בהפשטה, יש לתעד לשם כך את כל המקרים בחיינו בהם:

1. הרגשנו שמשהו עומד לקרות והוא אכן קרה.
2. הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא לא קרה.
3. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא קרה.
4. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות ואכן הוא לא קרה.

מובן שניסוי-חיים כזה אינו ריאלי. חישבו על תיעוד "אירועים" מסוג 4 למשל. ברור שיש גם בעיות הגדרה קשות. עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין ההרגשה שלנו לבין מה שארע בפועל? מה טווח הזמן שנחשב נבואה מוצלחת? הרחבתי את הדיבור על כך ברשומה על חלומות נבואיים וברשומה על טכניקות לניבוי העתיד.

הדרך היחידה בה ניתן לבדוק אם באמת ניחנו ביכולת לחוש את העתיד או שמא אנחנו פשוט זוכרים רק את המקרים הבודדים בהם התאמה כזו התרחשה במקרה, היא לערוך ניסוי מבוקר.

ניסויים רבים שניסו להוכיח יכולת חיזוי עתיד בוצעו במשך 100 השנים האחרונות ע"י חוקרי פארא-פסיכולוגיה נלהבים. הניסויים (אלה שלא הסתברו כרמאות מכוונת), סבלו בד"כ מהטיות רבות וחמורות. החריגות מהצפוי באקראי שמתגלות בניסויים אלה קטנות בד"כ עד כדי כך שלא ניתן להבחין באפקט המדובר אף פעם בחיי היום-יום, אלא רק בצורה סטטיסטית על פני מאות או אלפי נסיונות. לדוגמה, ניסוי שיוכרז כמוצלח יהיה כזה בו אנשים יצליחו לנחש על איזה צד ייפול מטבע 50,500 פעמים מתוך 100,000 הטלות, במקום הממוצע הצפוי של 50,000 ניחושים נכונים. זו תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, אך גודל האפקט אפסי (סטיה של חצי אחוז בלבד מהצפוי באקראי – לא משהו שניתן להבחין בו מבלי לרשום ולספור את כל התוצאות).

אבל נניח לרגע שקיימת יכולת לחוש ארועים עתידיים.
אולי העובדה שלא גילו שום ממצא משמעותי שמאשש זאת עד היום נובעת מצורת ניסויים לא מתאימה?
אולי המקרים הללו כן מתרחשים, אך רק באופן נדיר מאוד, שלא מאפשר "לתפוס אותם על חם" בניסוי מבוקר?

אולי אפקט של חישת העתיד מתקיים רק במצבים בהם באמת אכפת לנו מה עומד לקרות? מצבים טעונים רגשית? מצבי סכנה לנו או לקרובים לנו?
אחרי הכל, אם התפתח מנגנון כלשהו שמאפשר למוחנו לקלוט מידע מן העתיד, סביר, משיקולי ברירה טבעית, שתהיה רגישות גבוהה יותר לארועים שמסכנים אותנו או את בני משפחתנו, ולא לארועים חסרי כל משמעות קיומית.

אם כך אכן פני הדברים, אך צפוי הוא, שניסוי בו המשימה היא לנחש את הצורה שתופיע על הקלף הבא, למשל, לא יחשוף את האפקט במלוא עוצמתו, אם בכלל.

מה יהיה הקלף הבא, ואת מי זה מעניין בכלל… (קלפי זנר – ויקיפדיה)

הממצאים המדהימים

Dean Radin, אחד מחוקרי הפארא-פסיכולוגיה הידועים, החליט ללכת בכיוון קצת שונה מקודמיו, ולנסות להתקרב, ולו במקצת, למצבי-אמת. האובייקטים בניסוי היו תמונות שהוצגו על מסך מחשב, חלקן היו שלוות ונייטרליות מבחינה רגשית (כגון תמונות נוף), וחלקן – מעוררות רגשית (בניין נשרף, תאונת דרכים, אלימות, פורנו וכד'). הבדל נוסף היה שהנבדקים לא התבקשו לחזות שום דבר באופן מודע. מה שנמדד היתה תגובתם הלא מודעת – קצב הדופק, מידת הזעה, תנועת עיניים ואף פעילות מוחית.

ממצאי הניסוי הראו, לדעת החוקר, כי בני אדם ניחנו ביכולת חישת העתיד, ולו במידת מה.

אבל השטן, כידוע, מתחבא בפרטים הקטנים.

המאמר המקורי

נפשיל שרוולים, אם כן, ונקרא את אחד המאמרים המקוריים שפרסם ראדין בנושא, מאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Scientific Exploration.

צורת הניסוי

בניסויים אלה הנבדק יושב מול מסך מחשב, וכאשר הוא מוכן הוא לוחץ על מקש. המחשב ממתין כמה שניות, מציג לו תמונה במשך כמה שניות וחוזר למסך שחור למשך כמה שניות נוספות.
במשך כל אותו הזמן נמדדת מוליכות העור (שמעידה על רמת עוררות רגשית, בדומה למדידות פוליגרף).
הנבדק צופה באופן כזה בכמה עשרות תמונות ברצף (20-40 ברצף, בניסויים אלה).

כצפוי, תמונות טעונות רגשית עוררו תגובה חזקה יחסית לאחר הקרנתן, ותמונות שאינן טעונות עוררו תגובה חלשה יחסית. בואו נבדוק כעת מה הדברים הלא צפויים שקרו בכל אחד מארבעת הניסויים שהוא ערך.

התוצאות

ניסוי ראשון

24 נבדקים צפו ב-860 תמונות. התמונות חולקו וקוטלגו מראש כ"רגועות" ו"מעוררות". הנה גרף שמראה את "רמת הריגוש" הממוצעת על פני כל הנבדקים, כתלות בזמן, עבור תמונות מעוררות (נקודות שחורות) ותמונות ניטרליות (נקודות לבנות). הקו האנכי מציין את השניה בה הוצגה התמונה לנבדק. כל מה שמימין לקו הוא התגובה לאחר הצפיה, ומה שמשמאל הוא התגובה לפני שהתמונה מוצגת. כצפוי, חל זינוק ברמת העוררות כמה שניות לאחר הופעת תמונות מעוררות.

הממצא המפתיע הוא שלפני הופעת התמונות, ניכר כבר הבדל בין רמת העוררות, בתלות בסוג התמונה שיגיע כמה שניות מאוחר יותר.

מדובר באפקט מובהק סטטיסטית, אך כפי שקל לראות – קטן מאוד בהשוואה לאפקט שלאחר הצפיה בתמונות.

ניסוי שני

ניסוי זה היה רחב היקף הרבה יותר: 56 נבדקים צפו ב-2059 תמונות.

נמצא אפקט זניח ולא מובהק סטטיסטית. בקיצור, לא התגלה כל אפקט ממשי.

ניסוי שלישי

בניסוי זה התמונות נלקחו ממאגר תמונות סטנדרטי (IAPS), כאשר הפעם במקום חלוקה שווה נבחרו 80 התמונות הרגועות ביותר מהמאגר ו-40 התמונות המעוררות ביותר. כדי להקצין את הפער בין החוויות, במקביל להקרנת תמונה מעוררת הושמעו גם צלילים של צרחות, פיצוצים, סירנות וכד'. תמונות רגועות לא לווו בצליל כלשהו. 47 נבדקים צפו ב- 1410 תמונות.

גם כאן נראה אפקט מצטבר זניח, אך מובהק סטטיסטית.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי הוגרלו התמונות באקראי מתוך המאגר הסטנדרטי (IAPS) ולפיכך התפרשו באופן אחיד יותר על פני טווח העוררות הרגשית שחוללו. בניסוי השתתפו 6 נבדקים אשר צפו ב-240 תמונות סה"כ.

בניסוי זה לא התגלה אפקט כלשהו.

איכשהו, ע"י בחישת המספרים בקדירת הסטטיסטיקה, מצליח ראדין להפוך שני ניסויים מוצלחים ושניים שלא העלו דבר, למקבץ מנצח שהסיכוי שיקרה במקרה קטן באופן מדהים. מומחי הסטטיסטיקה שביניכם בודאי ידעו להסביר כיצד התרחש הקסם.

בספרו Entangled Minds מסכם ראדין את הנושא במילים: "המחקרים הללו מצביעים על כך שכאשר האדם הממוצע עומד לראות תמונה מעוררת רגשות, הוא יגיב אליה לפני שהיא מופיעה" (עמ' 188).

זו פרשנות אפשרית אחת לחריגה של התוצאות מהצפוי, אבל כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים לסטיה הזו בתוצאות.

חשוב להבין: מה שאנו צופים שיתרחש בניסוי, מבוסס על ההנחות שלנו לגבי הגורמים המשפיעים. אם התוצאה אינה תואמת את הצפוי, פירוש הדבר שלא לקחנו משהו בחשבון. לא כל מה שהתנהג בניגוד לצפוי מוכיח קיום תופעות על טבעיות. הדבר רק מוכיח שמשהו במודל שלנו, לא תיאר טוב את המציאות.
מה לא לקחנו בחשבון? זה כבר יותר קשה לומר. לעיתים הגורמים הנוספים חמקמקים ביותר, ונדרשות שנים עד שמזהים אותם ומנקים אותם מניסויים עתידיים מאותו הסוג.

אתם מוזמנים לעצור לרגע את שטף הקריאה ולנסות לחשוב על הטיות אפשריות בניסוי כזה.
ננסח זאת אחרת. אם הייתי מכריז על הניסוי הזה כעל "קסם", ואתם הייתם מנסים לפצח אותו, מה הייתם בודקים?

* * *

* *

*

נזכיר בחופזה כמה סיבות אפשריות להטיות בניסוי כזה, שיש לוודא היטב שלא התרחשו:
*  אולי היו רמזים מקדימים כלשהם לתמונה שעומדת להופיע על המסך?
—  באג בתוכנה שמציג את התמונה שניה או שתיים לפני הזמן?
—  חוסר סנכרון בין השעונים במערכת הניסויית (שעון המחשב שמציג את התמונות לעומת השעון שמודד את תגובת הנבדקים)?
—  אולי התמונות המעוררות מאוחסנות במקום אחר בכונן הקשיח של המחשב מאשר התמונות הרגועות ורשרוש שונה נשמע כשהוא טוען אותם לזכרון לפני ההצגה?
*  אולי נתונים אחדים נופו מהרישומים מסיבות כאלה ואחרות באופן שמטה את התוצאות?
*  אולי החוקרים ידעו איזו תמונה עומדת להופיע ואותתו על כך לנבדקים באופן מודע או לא מודע?
*  אולי הסדר לא היה אקראי לחלוטין, ובאופן לא מודע הנבדקים קלטו (ולו במעט) את הסדר הסמוי? (נדרשים רק מספר קטן של "ניחושים מושכלים" כדי להשיג את האפקט הזעום שנמדד).

וכו' וכו'. מקורות ההטיה יכולים לצוץ מכל עבר.

מהמתואר במאמר אפשר להתרשם שכל הנקודות הנ"ל נלקחו בחשבון.

אבל היה עוד הסבר אפשרי.

הטיית הציפייה

הסיפור מתחיל בכשל שרובנו נופלים בו – כשל המהמר.

אתם משחקים ברולטה בקאזינו. הכדור יכול ליפול על מספר שחור או על אדום (ואפס אחד ירוק). לפני שאתם מהמרים, אתם צופים קצת במתרחש: הכדור נופל על שחור פעם אחת. הכדור נופל על שחור פעם שנייה. הכדור נופל על שחור פעם שלישית. מה קורה כאן? הכדור נופל על שחור פעם רביעית ברצף! אתם לא יכולים להתאפק. ברור לכם שהכדור ממש חייב ליפול על אדום בפעם הבאה, לא? הרי מחצית מהמקרים הוא נופל על שחור ומחצית מהם על אדום (נעזוב רגע את האפס בצד), הוא נפל כבר 4 פעמים ברצף על השחור, הגיע תור האדום, לא? הייתם מהמרים? ומה הייתם עושים עם הכדור היה נופל על השחור 26 פעמים ברצף?! מסתבר שארוע זה התרחש במציאות. מהמרים שמו את כל כספם על האדום… והפסידו. הכדור נפל על שחור פעם נוספת.
הם סירבו להכיר בעובדה כי לכדור הרולטה אין זכרון, גם למטבע לא, גם לא לקובייה או לכדורים במכונת הלוטו. לא משנה כמה פעמים הכדור נפל על שחור עד עכשיו, הסיכוי שלו ליפול שוב על שחור זהה גם בסיבוב הבא, והוא 50%, כתמיד. (כמעט, בגלל האפס).

נחזור לעניינו. הנבדקים מבינים מהר מאוד, שלעיתים (בערך במחצית מהמקרים) הם מתענגים על תמונת נוף מרגיעה, ולעיתים הם סופגים תמונה מזעזעת בפנים (בניסוי השלישי זה גם לווה בצרחות ופיצוצים באוזניים). עד מהרה מתפתחת ציפייה לבאות. אחרי תמונה רגועה, נבנית צפייה מסוימת, אחרי שתי רגועות ברצף הציפייה גדלה, אחרי שלוש תמונות רגועות ברצף הלב כבר דופק בחוזקה – רוב הסיכויים שהתמונה הבאה הולכת להיות מזעזעת! והנה, הפלא ופלא, מגיעה לבסוף תמונה מעוררת רגשות. ומה קרה? הנבדקים התרגשו כבר לפני. שימו לב שההיפך לא יקרה. אחרי תמונה מזעזעת אחת או שתיים, הציפייה לתמונה מזעזעת נוספת פוחתת, ואכן, מגיעה לה תמונה רגועה. כלומר, יש כאן חוסר סימטריה מובנה: לאחר תמונות רגועות ההתרגשות עולה דווקא (מתוך ציפייה שתגיע תמונה מעוררת), ולאחר תמונות מעוררות הולכת ופוחתת הציפייה לתמונה מעוררת נוספת.

נשמע הסבר משכנע, לא?
גם אני התבלבלתי מההסבר הזה במשך זמן מה. יש רק בעיה אחת. כשל המהמר הוא כשל. כלומר, תמונות רגועות לא באמת באות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות מעוררות, ותמונות מעוררות לא באמת מופיעות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות רגועות. נניח שנבנה מתח ציפייה מסוים לאחר רצף של תמונות רגועות. במחצית מהמקרים אכן תגיע תמונה מעוררת לאחר מכן, ואז הציפייה תתרום לאפקט ה"ניבוי" לכאורה, אך במחצית השניה של המקרים תגיע תמונה רגועה נוספת (אין זכרון, זוכרים?) ואז הציפייה תתרום מידה שווה של התרגשות דווקא כנגד אפקט ה"ניבוי".

ההטיה האמיתית מתבססת על קיומו של אפקט הציפייה, אבל נובעת בכלל מבעיה בחישוב.
Jan Dalkvist, Joakim Westerlunda,ו- Dick J. Bierman מנתחים את הנושא לעומקו. לא אכנס לפרטים, כי הם מבלבלים מאוד וידרשו דוגמאות והסברים ארוכים למדי. הסקרנים מוזמנים לקרוא בעצמם. רק אספר, שהם בנו סימולצית מחשב שמדמה את תנאי הניסוי, והוסיפו מודל של ציפייה ועוררות רגשית שמבוססים על כשל המהמר, כפי שתיארנו. להפתעתם, נצפה אפקט זהה בצורתו לאפקט ה"חיזוי" לכאורה שמתאר ראדין. האפקט נובע בגלל אי סימטריה מסוימת שנוצרת בעת חישוב הממוצעים. ע"י שינוי קטן בשיטת החישוב ניתן להעלים את האפקט כמעט לגמרי. כלומר, מדובר בהטיה שנובעת מצורת החישוב, ולא הטיה בתוצאות עצמן.

הנה תוצאות סימולציה של אדם נוסף שחקר את הנושא. דיון בעניין וכן קישורים לתמונות נוספות מהסימולציה שלו תוכלו למצוא כאן.

התייחסותו של ראדין

ראדין הכיר כבר את ההסבר הזה כשכתב את המאמר שלו. הוא ניסה להראות שהתוצאות שלו לא סבלו מההטיה הנ"ל, אך הדרך בה עשה זאת היתה מפותלת ומשובצת מהלכים מוזרים בעליל. אציין רק כמה מהם:

1) משום מה הוא בוחר להתייחס רק לשני ניסויים מתוך הארבעה כשהוא בא לבדוק האם אפקט הציפייה מסביר את הממצאים – הניסוי השני (שנכשל) והניסוי השלישי (שהציג תוצאות מובהקות).

2) מתוך 103 נבדקים שתרמו 3469 נתונים הוא בוחר רק 13 שתרמו 450 נתונים, עבורם תוצאות "החיזוי" היו המרשימות ביותר. מכיוון שהשפעת ההטיה המדוברת היא מצטברת ונתרמת מכל הניסיונות של כל הנבדקים, ומכיוון שאין קשר בינה לבין הצלחה בפועל "לחזות" את התמונות, מהלך זה צפוי להקטין את המידה בה ההטיה באה לידי ביטוי בבדיקה.

3) למרות שבניסויים אלה מחצית מהמטרות (בניסוי השני) ושליש מהמטרות (בניסוי השלישי) היו מהסוג המעורר, ראדין מחליט לשנות את קו הגבול וקובע כי רק 26% התמונות המעוררות ביותר יחשבו "מעוררות" לצורך הבדיקה שלו, וכל השאר (כולל תמונות מעוררות רבות) יחשב כתמונות רגועות.  ?!?

לאור הצעדים החשודים הללו, אין טעם אפילו להתעמק בבדיקה שעשה, שמסקנתה היתה כמובן כי הטיה זו אינה באה לידי ביטוי בתוצאות מחקריו. בנוסף, אני לא משוכנע שהוא התייחס בכלל לבעיה החישובית עליה הצביעו החוקרים אלא רק לכשל המהמר, שכאמור אינו מסביר כשלעצמו את האפקט.

נסיונות חזרה על הניסויים

החוקר Richard S. Broughton ניסה לחזור ב-2004 על הניסויים הללו. הפעם, מצויד כבר בידע על הטיית הציפייה, נעשו מאמצים מיוחדים לנטרל אותה בטכניקות עיבוד נתונים משוכללות. הניסוי כלל 64 משתתפים שתרמו סה"כ 5120 נסיונות, כמות גדולה יותר מכל ארבעת המחקרים של ראדין שתוארו לעיל גם יחד. דגשים מיוחדים הושמו על כל הטיה אפשרית, ונראה כי לקחי העבר הופקו בצורה טובה.
הניסוי נכשל כשלון חרוץ. לא התגלה כל אפקט. ליתר בטחון ניסו החוקרים להריץ את החישובים במתכונתם הקודמת על הנתונים החדשים, אך ללא הועיל. אין אפקט. בין אם ניטרול הטיית הציפייה הוא שהעלים את הממצאים ובין אם לאו, אין הדבר משנה – האפקט נעלם.

ב-2011 רגש העולם כאשר פורסמו תוצאות עבודה נוספת בנושא "חישת העתיד" ע"י Daryl Bem, פסיכולוג ידוע ומוערך מאוניברסיטת קורנל. במקביל לעניין הציבורי הרב שהתעורר בעקבות פרסום התוצאות הסנסציוניות בתקשורת, התחוללה סערה בעולם האקדמיה סביב עבודתו. חוקרים הצביעו על בעיות מתודולוגיות בניסויים והועלו חשדות מנומקים להטיית פרסום (פרסום סלקטיבי של ניסויים שהצליחו והצפנה "במגירה" של כאלה שנכשלו להדגים את האפקט המדובר). אחרים ניסו לשחזר את תוצאותיו, ללא הצלחה.
עוד על הפרשה ועל התהיות הרחבות יותר שהיא הציפה לגבי דרך התנהלות המחקר המדעי כדאי לקרוא כאן (בעברית). בם "זכה" לקבל את פרס Pigasus לשנת 2012, שמוענק כל שנה ע"י אגודת JREF לשרלטנים ופסאודו-מדענים בולטים בתחומם.

סיכום דבר

מה היה לנו כאן?
תוצאות הניסוי: חריגות קלות מאקראיות (אפקט שניתן להבחין בו רק לאחר עיבודים סטטיסטיים).
השערה אפשרית אחת: התודעה רואה קדימה בזמן / ארועים עתידיים משפיעים על ההווה (או כל טענה אחרת שאינה מתיישבת עם כל הידוע לנו עד כה).
השערה אפשרית אחרת: הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון ע"י החוקר הן הגורמות לסטייה.

ההשערה השניה סבירה הרבה יותר (הטיות יש בכל מחקר), ולכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולמצות את החיפושים אחר הטיות כאלה עד תום. חריגות קלות מאקראיות לא יכולות להוכיח דבר, קל וחומר אם כבר זוהו הטיות כה רבות, שיש בכוחן להסביר את הסטיות הנמדדות.

כמו פעמים אינספור בהיסטוריה של המחקר הפארא-פסיכולוגי, נראה כי עוד הר הוליד עכבר.

מה שמטריד יותר בעיני היא העובדה שרבים שמעו וימשיכו לשמוע על ההרים הנפלאים, מעטים יתקלו בעכברים הקטנים שהולידו אותם ובודדים יזכו לחזות בחורים השחורים אליהם נעלמים העכברים במרוצה, כשמתחילים לבחון אותם יותר מקרוב.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

כפי שראינו ברשומה הקודמת שעסקה במפעל חייו המרשים של גוקלין, עבודתו הפריכה את האסטרולוגיה המוכרת, והחליפה אותה במתאם חלש בין מיקום כוכבי לכת אחדים לבין תחום עיסוקיהם של קמצוץ מצטיינים באוכלוסיה, פרקטיקה חסרת כל ערך מעשי בעליל.

למרות זניחות אפקט-מרס, עוררו הממצאים מחלוקת עצומה לגבי השאלה האם המתאם הזה אכן אמיתי (ולא תוצר לואי של הטיות במחקר) ואם כן, מה יכול להיות ההסבר לו. דעות החוקרים היו חלוקות: הם ראו את האפקט כבלתי ניתן להסבר / ראוי למחקר נוסף / ניתן לחזרה / מוטל בספק / משמעותי / בלתי מתקבל על הדעת / אמיתי / תוצר לואי של הטיות מחקריות, ועוד.

הטיות חברתיות

Geoffrey Dean, אחד מחוקרי האסטרולוגיה המובילים של התקופה האחרונה העלה כיוון חדש ומקורי להסבר, שאינו קשור להשפעת גרמי שמיים על האדם. (סעיף זה הוא תקציר ערוך ומתורגם מתוך המקור שהוזכר לעיל, ואישור ניתן לי מבעלי האתר להשתמש בתמונות והתרשימים מתוכו).

הרעיון להטיות ממקור סוציולוגי עלה במוחו לאחר שיחות שניהל עם גוקלין עצמו, Suitbert Ertel (אחד התומכים הנלהבים של גוקלין), ו- Rudolf Smit ב-1991, 4 חודשים לפני מותו של גוקלין. באותו הזמן לא שיער ג’פרי כי העבודה תדרוש 8 שנים להשלמתה, "אבל זה כנראה גודל האתגר שמציבות חידותיו של גוקלין", אמר.

במהלך מחקריו בנושא חשף ג’פרי עוד ועוד חלקי-פאזל, שהצטרפו יחד לכדי תמונה מעניינת: בהחלט יתכן, כי חלק מההורים זייפו את שעות הלידה של ילדיהם לשעות בהן כוכבי לכת אלה נמצאים מעל האופק או ברום השמים. שוב סיפור הביצה והתרנגולת (בדומה לממצאים החיוביים בנושא מזלות השמש – ראה כתבה ראשונה בסדרה).

מסתבר כי באותה תקופה, האסטרולוגיה המקצועית כפי שאנו מכירים אותה היום כמעט ולא היתה קיימת באירופה. אנשים הכירו את האסטרולוגיה ה"עממית", שתיאור שלה אפשר למצוא בלוח השנה (אלמנך) הפופולרי שנקרא "Le Compost". הנה ציטוט ממנו: "השפעת גרם השמים חזקה ביותר כאשר הוא זורח מעל האופק או מגיע לשיא גובהו בשמיים". מעניין. כלומר האמונה הזו היתה ידועה ורווחת מאות שנים לפני שנמצא אפקט מרס.

למעשה אין צורך להזדקק ללוחות שנה כדי לייחס משמעויות סמליות לזריחתו של גרם שמיים, או להגיעו לשיא מסלולו. הפרשנות מאוד אינטואיטיבית (ומן הסתם זה גם מקור האמונה הזו). לגבי התכונות המיוחסות לגרמי השמים השונים, גוקלין עצמו מציין בספרו Neo-Astrology כי הן לא השתנו הרבה מאז התקופה הבבלית, ועובדה זו אכן משתקפת בתיאורים המצויים באותו אלמנך.

אבל מה הטעם לזייף את שעת הלידה? זיוף זה לא יזיז את הכוכבים ממסלולם! אם מיקומם לא היה מיטבי בשעת הלידה, דבר לא יוכל לשנות זאת, ולכן השפעתם המשוערת לא תתרחש בכל מקרה. טיעון הגיוני, אבל נראה כי הגיון אינו מסוג הדברים שמנחים את האנשים במקרים כאלה. שכן אם נמשיך באותו קו מחשבה, מה הטעם לדלג על המספר 13 במניין הקומות ולקרוא לה "קומה 14"? את מי בדיוק אנחנו מנסים לרמות?

עדויות לזיופים נוספים "חסרי הגיון" אפשר למצוא בנתונים של תאריכי הלידה.
ג’פרי בחן את מאגר נתוני הלידה בו השתמש גוקלין וגילה פערים מוזרים במספר הלידות שדווחו בתאריכים "רצויים" לעומת תאריכים "לא רצויים" לפי המסורת באותה תקופה. בהשוואה ליום שלפני ואחרי, היה זינוק בלידות בימי חג נוצריים, בימים של ירח מלא, בתאריך ה-7 בחודש, וכד'. לעומת זאת היתה נפילה נקודתית בדיווחי הלידות ב-13 בחודש, ב"ימי מכשפות", וכד'.
הפערים יכולים להיות מוסברים אם מעבירים 1 מכל 25 לידות בימים הסמוכים ליום המועדף, או לחילופין מסיטים 2 מכל 25 לידות מיום לא מועדף לאחד משני הימים הסמוכים לו.

נראה שזיופים אלה נועדו בעיקר כדי לשפר את התפישה העצמית של הילד בעתיד ותפישת החברה אותו, בבחינת זריעת "נבואה שמגשימה את עצמה". אם החברה רואה את המספר 13 כמביא מזל רע, עדיף לילד שלא יוולד בתאריך זה. על אותו משקל, אם ההורים רוצים לכוון את הילד להצטיינות בספורט למשל, עדיף שהוא והחברה יחשבו כי הוא נולד כשמאדים נמצא באזור השמיים שעוזר להצטיינות בספורט. למה לא לעזור קצת למזל אם אפשר?

בתקופה המדוברת, מקצועות "נשארו במשפחה". הורים ציפו כי ילדיהם "ימשיכו את המסורת" והיו להוטים על כך הרבה יותר מאשר בימינו. גוקלין הסיק על פי עבודותיהם של אחרים שחלק נכבד מהאנשים המפורסמים מגיעים מקומץ הורים שהם העשירים או בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר. לא מפתיע אם כן כי האפקט הופיע רק אצל בעלי מקצוע מצטיינים. הם היו בנים להורים מצטיינים במקצועות דומים, שהיו להוטים מאוד לעזור בכל דרך אפשרית לילדיהם להמשיך את דרכם (גם בעזרת שינוי קל בשעת הלידה). מצב זה תומך כמובן גם בתופעת "הורשת המקצועות" שגילה גוקלין.

אבל כיצד יכלו ההורים לדעת מתי גרמי השמיים השונים זורחים או מגיעים לשיא גובהם בשמיים? ראשית דבר, אלה בדיוק גרמי השמים שנראים בבירור בעין (כוכב חמה קשה מאוד לזיהוי בשל סינוור אור השמש סמוך אליה הוא מצוי תמיד בשמים, ואוראנוס נפטון ופלוטו חלשים מכדי שיהיה אפשר להבחין בהם בעין בלתי מזוינת). אך ההורים לא היו צריכים אפילו להיות חובבי אסטרונומיה. מסתבר שנתונים אלה סופקו בלוחות שנה פופולריים באותה העת. כעת גם מובן מדוע האפקט התגלה רק בכוכבי לכת מסוימים ולא בשאר הגורמים האסטרולוגיים: כוכבי הלכת המרוחקים יותר לא נראו בעין ולא פורטו בלוחות השנה, והשמש לעומת זאת נתפשה כגורם בעל משמעות שנתית (עונות שנה). מזלות הם דבר ממושך מדי מכדי שניתן לזייפו.

זמני זריחה ושקיעה של כוכבי הלכת, כפי שמפורטים בלוחות מהמאה ה-19 מלייפציג, פריס ובוסטון

כיצד מזייפים נתוני לידה? בקלות. באותה העת דיווחו ההורים בעצמם על מועד הלידה למשרדי הרישום שבעיריה המקומית (האב היה ניגש  לשם בלווי שני עדים). הממצאים מראים כי שינוי תאריכי לידה (העדפת תאריכים מסוימים והמנעות מאחרים) לא היה מעשה נדיר. יותר מכך, לא נדרשים "זיופים" רבים כדי לייצר את הנתונים של גוקלין. למעשה זיוף נתונים של 1 מ-30 לידות יספיקו.

חיזוק לטענה בדבר זיוף שעת לידה עולה גם מהממצא הבא: כשבודקים את הנתונים של גוקלין רואים שאפקט מרס גדול יותר עבור שעות לידה עגולות, והולך וקטן ככל ששעת הלידה מדויקת יותר. זה מוזר, ואפילו הפוך מההגיון אם היה מדובר בהשפעה אמיתית כלשהי. במקרה של זיוף, סביר להניח כי ההורים יבחרו שעה עגולה בה מצוי כוכב הלכת באזור הרצוי בשמיים, ולא יטרחו לדייק יתר על המידה. כלומר, אחוז הזיופים במקרים בהם שעת הלידה עגולה צפוי להיות גדול יותר, וזה אכן עולה בקנה אחד עם הממצאים כי אפקט מרס גדול יותר עבור המקרים בהם שעת הלידה המדווחת עגולה.

תאורית הזיופים מסבירה יפה גם את הדעיכה באפקט-מרס לקראת שנות ה-50: עם השנים יותר ויותר לידות דווחו ע"י רופאים ולא ע"י ההורים, מה שהקטין מן הסתם את כמות הזיופים בשעות הלידה. בנוסף, התרבות מקרי ההתערבות הרפואית בתהליך הלידה (ניתוחים קיסריים למשל) הגדילה את כמות המקרים בהם שעת הלידה מתועדת במדויק וללא שליטת ההורים.

האם האמונה היתה חזקה מספיק כדי שיטרחו לזייף? אנשים מבצעים פעולות מרחיקות לכת לאור אמונתם באסטרולוגיה גם היום: לפי האסטרולוגיה הסינית, אישה שנולדה בשנת סוס-אש תזכה לנישואים לא מאושרים, ועלולה אף לרצוח את בעלה. בשנת הסוס-אש האחרונה (1966) צנחו הלידות ביפן ב-25% לעומת השנים הסמוכות, באופן חלקי ע"י ביצוע הפלות מרובות. לעומת זאת, שנת דרקון-אדמה נחשבת ברת מזל לנישואין, פריון ועסקים חדשים. בשנה האחרונה מסוג זה (1988) לידות של סינים במלזיה ובסינגפור זינקו בכ-25% לעומת השנה שקדמה לה. לא התגלה אפקט דומה אצל האוכלוסייה הלא-סינית.
אם אנשים מגיעים עד להפלות בהתבסס על אמונות אסטרולוגיות, קל וחומר יהיו מסוגלים להזיז קצת את שעת הלידה המדווחת.

לסיכום, יתכן מאוד ואפקט מרס מבטא תופעה חברתית תקופתית, ולא אמת אסטרולוגית. בהתאם לאמונות שהיו רווחות בתקופה, זייפו הורים מהמעמד הגבוה את שעת הלידה כדי "לעזור" לדחוף את ילדיהם לעסוק במקצועות המשפחתיים ולהצטיין בהם. את הנתונים לקחו מלוחות שנה שהיו מצויים אז. הסבר זה מסביר מדוע רק גרמי שמיים מסוימים "השפיעו", מדוע היה מתאם בין גרמי שמיים למקצועות אך לא לתכונות אופי, מדוע מצב גרמי השמיים עבר "בירושה", ומדוע הוא דעך ונעלם כאשר רישומי הלידה הפכו מדויקים יותר ומבוצעים בעיקר בבתי החולים.

האם ההשערה של הטיה חברתית נשמעת מאולצת? קודם כל יש לזכור כי מספיק ששעת לידה אחת מ-30 תעודכן כדי ליצור את האפקט. יתרה מזו, האם ההסבר האסטרולוגי מאולץ פחות?
מה יותר סביר, שאמונות חברתיות ייצרו הטיה קלה בקרב אוכלוסיה מאוד מצומצמת, או שגרמי שמיים אחדים בלבד ישפיעו על מקצועות מסוימים בלבד של קומץ אנשים בלבד, במשך תקופה מסוימת בלבד, וללא כל מכניזם אפשרי ע"י כל הידוע במדע עד כה?

ג'פרי מציין בזהירות, כי אחרי הכל, זו רק תיאוריה. למרות שהיא מתאימה יפה לכל המוזרויות שהתגלו בנתונים, עד שלא יתבצע ניסוי חדש בו לא תהיה אפשרות לזייף את שעת הלידה, מדובר רק בספקולציה.

יש הסבורים כי לאור מצב העניינים אין טעם להשקיע עוד בחקר אפקט מרס. אחרים מאמינים כי יתכן ומתחבאת אמת אסטרולוגית או מהפיכה מדעית מאחורי הממצאים, וכי בפירוש צריך להמשיך ולחקור את הנושא.

אני בעד!

חוקרי האסטרולוגיה ששמרו על ראש פתוח

לפני שנסיים את סדרת הכתבות הזו, הייתי רוצה לחזור ולהפנות את הזרקורים לאנשים שמאחורי המחקרים.

הנה לקט ציטוטים מתוך ראיון רחב יריעה שנערך במשך כשנה (!) עם 5 חוקרי אסטרולוגיה מובילים, כל אחד מהם בעל למעלה מ-20 שנות נסיון במחקר אסטרולוגי. שניים מהם אסטרולוגים מקצועיים ושניים – פרופסורים באקדמיה. יחד פרסמו למעלה מ-200 מאמרים וכמה ספרים בנושא.  Geoffrey Dean אותו פגשנו לא פעם ו-Rudolf Smit היו אסטרולוגים במשרה מלאה ואף לימדו אסטרולוגיה. ג'פרי ייסד את סניף WA של איגוד האסטרולוגים האוסטרלי. סמית ייסד את אגודת האסטרולוגים הראשונה בהולנד. שניהם הרצו בכנסים בינלאומיים וב-1988 קיבלו פרס בינלאומי על תרומתם המחקרית לאסטרולוגיה.

"התחלנו באותה דרך בה מתחיל כל אסטרולוג: חישבנו מפות לידה, התרשמנו שהן עובדות ו"ננעלנו". אסטרולוגיה הפכה להיות התשוקה שלנו. בכל רגע פנוי הקדשנו את עצמנו למענה. קראנו עוד ועוד ספרים, הכנו עוד ועוד מפות לידה לאנשים ויצרנו קשרים עם עוד ועוד אסטרולוגים (שנסיונם היה דומה לשלנו). השתכנענו יותר ויותר שאסטרולוגיה עובדת. שום דבר ממה שראינו או סיפרו לנו לא הראה אחרת. אסטרולוגים היו בד"כ אנשים נחמדים, נראו אינטליגנטיים ומלומדים, הם דיברו מהלב וביססו הכל על נסיונם המעשי. למעט טורי האסטרולוגיה השטחיים בעיתונים אותם דחו רובם, לא נראה שיש על מה להתלונן. לא הבנו מדוע אנשים מסוימים עוינים כלפי האסטרולוגיה. למרות זאת צצו מדי פעם בעיות – מפות לידה התאימו גם כשבטעות השתמשנו במפה של האדם הלא נכון…

אלה היו ימים בהם מחקרים מדעיים היו נדירים בתחום. התחלנו לבצע את המחקרים שלנו בעצמנו, כלומר, לשלוט על גורמי הטיה ומקורות שגיאה אפשריים, דבר שאסטרולוגים עשו לעיתים נדירות בלבד.

אלה היו הקוים שהנחו אותנו במחקר:

1) להיות זהיר, כי מלכודות והטיות אורבות בכל פינה.
2) לחפש ולשקול הסברים חלופיים לממצאים שמיוחסים לאסטרולוגיה.
3) לבחון את כל הרעיונות שנראים מבטיחים.
4) ללכת בעקבות ממצאי החקירה, לא משנה לאן יובילו, גם אם הם מובילים לכיוון שנמצא בסתירה לאמונות הקיימות.

קוים מנחים אלה נראים די מובנים מאליהם, אבל למיטב ידיעתנו אסטרולוגים בודדים פועלים לפיהם. נראה שאפילו המומחים ביותר אינם מודעים למלכודות האפשריות, הם אינם שוקלים הסברים חלופיים ואינם הולכים עם הממצאים עד הסוף.

השאלות שאנו חוקרים הן למשל – האם נכון שנפטון בזוית מסוימת מעודד תכונה מסוימת? האם טורי האסטרולוגיה בעיתון תקפים? האם מעברים מסוימים של מאדים מנבאים תאונות? כמה חשוב מרכיב הנסיון של האסטרולוג, האינטואיציה שלו, הדיוק בתאריך הלידה? האם אסטרולוגים משיגים תוצאות טובות יותר מאשר תוכנות מחשב / קוראים בכף יד / גרפולוגים? וכו'.
אך השאלה החשובה ביותר היא שאלה שאסטרולוגים מעזים לשאול לעיתים נדירות בלבד: האם יתכן שאנו משטים בעצמנו? האם יתכן שאסטרולוגיה רק נראית עובדת, אבל מסיבות שאינן קשורות לאסטרולוגיה?

אנחנו רוצים להמנע ממצב בו אנו משלים את עצמנו, ולהמנע מהונאה עצמית זה אחד מהאלמנטים הבסיסיים של "להיות מדעי". אם לא נהיה זהירים ומודעים למקומות בהם אנו עלולים למעוד, אנחנו יכולים להסתכל על האדמה ולהסיק שכדור הארץ שטוח. דברים אינם תמיד כפי שהם נראים, נקודה שרוב האסטרולוגים כנראה לא מודעים לה.

נחרדנו לגלות שהטיות וטעויות ניסוייות הסבירו את כל התוצאות ה"חיוביות" שהתקבלו בניסויים!

בנקודה זו התחיל עולם האסטרולוגיה שלנו לקרוס. למשל כאשר ג'פרי הפך את הפרשנויות במפות הלידה שנתן לקבוצת מתנדבים והם לא הבחינו כי משהו אינו כשורה. [מקרה זהה תיארתי בעבר לגבי קריאה בכף יד].

סך כל המחקר נכון להיות מסתכם במאות מחקרים, כמה מהם הראו תוצאות חיוביות אך רובם – תוצאות שליליות. גם המחקרים התומכים מדברים על אחוזי הצלחה הגבוהים רק במעט מהצפוי במקרה – בפירוש לא רמות ההצלחה גבוהות שניתן לצפות מהן כאשר קוראים את ספרי האסטרולוגיה. כדי להתגבר על משקל כה נכבד של מחקרים מפריכים תידרש מפולת של מחקרים חדשים בהם התוצאות חיוביות באופן דרמטי. בדיקת המגמה הכללית מראה שזה בפירוש לא מה שצפוי לקרות.

בסופו של דבר, לנוכח הצטברות העדויות הפסקנו לתת שירותים אסטרולוגיים, כמו שעשו כמה אסטרולוגים אחרים כמו david Humblin, Terry Dwyer, Jan Kampherbek. ברור שפניות פרסה כאלה עלולות להיות טראומטיות. סמית למשל היה בתחילת דרכו ספקן ביותר כלפי האסטרולוגיה, לפיכך "המרתו" לאסטרולוג היתה בעלת משמעות אישית נכבדת. כאשר הבין כי לאסטרולוגיה אין בסיס עובדתי, חייו האסטרולוגיים העשירים והמתגמלים איבדו לפתע את משמעותם. הוא שקע בדכאון שנמשך כמה שנים, אשר היה כנראה הגורם העיקרי לגירושיו. אפילו היום כואב לו להבין כי הספקנות המקורית שלו לגבי האסטרולוגיה היתה כנראה מוצדקת, למרות שמסיבות חזקות יותר מאשר אלה המוזכרות בספרי האסטרונומיה. נסיונו מדגים את התשוקה שיכולה להיות לאסטרולוג לגבי המקצוע שלו. לפטור את האסטרולוגים כשרלטנים (כמו שכמה ספקנים עושים) זה לפספס את העיקר. "

אז מה נשאר לנו?

במהלך מסענו הארוך נאלצנו להפרד בזה אחר זה מכל עקרונות האסטרולוגיה. מזלות השמש לא הראו כל קשר למציאות, וכך גם לא מפות לידה מפורטות ואישיות (לפחות לא באופן שמישהו מסוגל להבחין בקשר הזה). לאחר עשרות שנים של מחקר נמצא רק מתאם חלש מאוד ולא רלוונטי לאוכלוסיה הרחבה שנוגע לכוכבי לכת אחדים (אפקט-מרס), וגם תקפותו ומשמעותו מוטלים בספק.

ראינו כיצד הטיות תפישתיות ותוצרי-לואי שונים ומשונים מסבירים את כל התוצאות החיוביות לכאורה. אסטרולוגיה אובייקטיבית רק "נראית" עובדת. היא לא באמת עובדת. אם רוצים להסתפק באסטרולוגיה סובייקטיבית זה כמובן אפשרי, אבל אז אין מקום לטעון לקשר כלשהו לעולם החיצוני, אלא לדבר רק על משמעות אישית, חוויה אישית, העצמה אישית וכד' (מטרות ראויות כשלעצמן).

נראה כי הגיע הזמן לנקות את ספרי האסטרולוגיה מכל המידע השגוי והלא מבוסס שמצוי בהם, לפתוח דף חדש, כפי שהציע גוקלין בעצמו, ולהקים את מה שהוא קרא לו: האסטרולוגיה החדשה. היא תכלול רק אלמנטים שהוכיחו עצמם במחקרים.

כרגע ספר "האסטרולוגיה-החדשה" ריק. כל דפיו לבנים, והוא מחכה לחוקרים רציניים שימלאוהו בידע בדוק, ולא רק במסורות עתיקות שמקורן לא ברור ושכל קשר בינן לבין המציאות, כפי שראינו, מקרי בהחלט.

* מקור נפלא לכל הקשור בחקר האסטרולוגיה נמצא כאן: http://www.astrology-and-science.com/hpage.htm

איך מסבירים מהו מדע? כיצד מתנהל "המפעל המדעי"? שאלות לא פשוטות, כפי שתעיד אפילו הצצה חטופה בערך "השיטה המדעית" בויקיפדיה. לא אנסה להתמודד עם נושא מורכב זה כאן (נושא שמוקדשים לו קורסים ואף תארים שלמים באקדמיה).

במקום זאת אציג את אנלוגית הרכבת הפאזל השיתופית שהציע Michael Polanyi, כימאי, שפנה בהמשך דרכו לעסוק בפילוסופיה של המדע. התוודעתי לאנלוגיה זו כשקראתי את הספר המעניין הזה, ואני מוצא אותה פשוטה, עשירה ומאירת עיניים.

הפאזל – מפת המציאות

אפשר לדמות את המחקר המדעי להרכבה משותפת של פאזל ענק ע"י חוקרים רבים. כל אחד מנסה להוסיף חלקים לפאזל תוך ביקורת עצמית וציבורית, שמאשרת כי החלק אכן נראה מתאים למקום המוצע לו. ככל שהמלאכה מתקדמת, קל יותר לחוקרים האחרים להבין היכן החלקים שלהם יכולים להתאים. כך, בעבודת צוות, ניתן להתקדם באופן מהיר ובטוח יותר לעבר השלמת הפאזל.

הפאזל, לכשיושלם, יהיה מעין מפה מלאה של המציאות. כיצד יראה הפאזל השלם? אף אחד אינו יודע כרגע, אך אזורים רבים כבר ממופים באופן מרשים.

מלאכת ההרכבה

כל אחד מהמשתתפים פועל באופן עצמאי לחלוטין, ואין מנהיג יחיד או הנהלה מרכזית שמחלקת את העבודה בין כולם באופן מסודר. הכוונה שכזו עלולה לא רק שלא לעזור אלא אף לעכב את התקדמות העבודה, מכיוון שהיא מצמצמת את המקום ליצירתיות ולהפתעות. בנוסף, מניעים אידאולוגיים כאלה ואחרים עלולים להטות את הפעילות לכיוונים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

ישנו מגוון רחב של גישות לגבי ההרכבה: חלק מתמחים בחלקים צדדיים, חלק יבנו גושים קטנים מסביב לאזורים בעלי משמעות ברורה (למשל דמות אדם), חלק בעיקר יאספו את החלקים שנראים כשייכים לאזור מסוים בפאזל ואחרים יתמקדו בקבוצה זו של חלקים וינסו להתאימם זה לזה. חלק מחפש התאמות לפי צבעים וחלק לפי הצורות של החלקים. כל אחד לפי העדפתו האישית וכישוריו הטבעיים.
באזורים מסוימים שיטה אחת מתגלה כיעילה יותר בעוד שבאזורים אחרים שיטה אחרת יעילה יותר. בתקופות שונות הדברים עשויים אף להתהפך.

לעיתים יהיה קשה למצוא חלקים מתאימים ואנשים יקדישו זמן לתאוריות לגבי מה שעשוי להתגלות באותו אזור. באזורי עבודה אחרים יהיו כל כך הרבה הזדמנויות להוספת חלקים שכולם יעסקו בהרכבה בקדחתנות, ורק מאוחר יותר יתפנו לקחת צעד אחורה להסתכל על התמונה הנוצרת.

קבוצות שונות תתווכחנה ביניהן מהי מהות ההרכבה – האם ניסוי וטעיה היא הדרך הנכונה? או שמא בניית תאוריות לגבי החלקים שלא נמצאו עדיין?

קבוצות שונות תפתחנה "מילונים" שונים לתאור צורות או צבעים, בהתאם לצורת החיפוש המאפיינת כל אחת מהן.

יש זמנים בהם הנושא המתגלה באזור מסוים ברור (בית, עץ, דמות) וכל מה שנותר הוא להשלים את החלקים סביב, חלקים שאינם משנים מהותית את מה שניתן לומר על אזור זה של הפאזל.

יש זמנים אחרים, בהם מתגלות תגליות מהפכניות: פתאום מבינים כי יש צורך לפרק ולהרכיב מחדש אזורים שנראו מתאימים היטב עד עכשיו. יתכן והתגלו חלקים חדשים יותר מתאימים, או שחלקים שנראו שייכים לשמיים מסתברים כהשתקפות במים, למשל. כך אזורים שלמים מתאחדים, או מחליפים מקום ומשמעות.

ככל שהפאזל הולך ומושלם ואזורים רבים יותר מקושרים ביניהם, הסיכוי לצורך בארגון משמעותי מחדש הולך וקטן. אך עד שלא מונחת החתיכה האחרונה לא ניתן להיות בטוחים באופן מוחלט כי שינויים ומהפכים לא ידרשו בעתיד.

מרכיבי הפאזל

מרכיבי הפאזל הם אנושיים כמו כולנו, לטוב ולרע.

כולם בחרו מרצונם לשחק במשחק הזה, ובאופן צפוי לא כולם טובים באותה המידה. חלקם עלולים אפילו להזיק בהשתתפותם.

משתתפים עלולים להחמיץ הזדמנויות או לנסות להתאים מחדש באופן אובססיבי חלקים שאחרים כבר מצאו והתאימו. לעיתים משחק המזל למישהו, גם אם אינו מוכשר, והוא מוצא חלק קריטי של הפאזל שחמק מעיני כל השאר. אחרים עשויים לתרום את תרומתם העיקרית בהצבעה על טעות מסוימת שאחרים עשו.

ויש את אלה שמנסים לאלץ חלקים למקומות לא ממש מתאימים מבלי כוונת זדון, אולי כתוצאה מעודף אמביציה ותקוות שוא שזה יתאים.

יש כמה אחרים שפשוט מרמים, דוחפים חלקים לא מתאימים, משייפים קצת את החלק כדי שיתאים, אולי אפילו מייצרים חלק שלם מזויף, כל זאת כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם.

 הנה סיכום הדברים (לחצו להגדלה):

ואלה שמגיעים מסיפור אחר

יש כאלה שבכלל לא מכירים בחוקי המשחק. הם לא מנסים לגלות את תמונת המציאות. יש להם כבר תמונת עולם בה הם בחרו להאמין מלכתחילה, ושום דבר לא ישנה את דעתם. "אל תבלבל אותי עם העובדות, אני את שלי כבר החלטתי".

הנה מה שקורה כאשר מרכיב פאזל פוגש ב-נאמן קופסה.
זו עבודה נפלאה שמסתובבת ברשת בשבועות האחרונים ונקראת "ראיות לעומת אמונה – סיפורם של שני ארנבים".  המקור נמצא כאן. לנוחיות הקוראים תרגמתי את הכתוביות לעברית, בהסכמתו (ולשמחתו) של היוצר המקורי.

[אני מתנצל אם התמונות פגעו במישהו. וויכוחים סוערים התפתחו באחד האתרים לגבי הסטראוטיפים הסקסיסטיים המקוממים והדוחים שמוצגים כאן – חצאית ומשפטים ורודים לארנבת לעומת מכנסיים ומשפטים כחולים לארנב, ועוד שאר תופעות חברתיות מזעזעות שלא שמתי לב אליהן. עם הגולשים והגולשות הסליחה, אני רק תרגמתי את הטקסט, ואני מציע שנפסח על הדיונים בנושאים הללו כאן 🙂 ]

ברשומה הראשונה בסדרה ראינו כי מחקרים חוזרים ונשנים לא הצליחו למצוא כל קשר בין מזל השמש האסטרולוגי בו נולד האדם, לבין תכונות האופי שלו, או מאורעות בחייו. הטיעון הרווח (אך הלא תקף) של האסטרולוגים בעניין זה הוא שרק על בסיס מפת לידה מלאה שמבוססת על תאריך ושעת לידה מדויקים ניתן לראות את כוחה האמיתי של האסטרולוגיה.

ברשומה זו נתמקד במחקרים שבדקו בדיוק זאת.

מפת לידה אישית (של מהטמה גנדי)

סימני אזהרה ראשונים – טעויות מביכות

כל בעל מקצוע טועה לעיתים. מהנדסים טועים לעיתים וגשרים מתמוטטים, רופאים טועים לעיתים ואנשים מתים כתוצאה מדיאגנוזה שגויה או קמים מעל שולחן הניתוחים לאחר שנותחו ברגל הלא נכונה. לעיתים הטעויות פחות הרות אסון. המשלוח מגיע ליעד שגוי, מכשיר שחובר למתח הלא נכון נשרף, וכד'.

אך לעיתים לטעות גדולה אין כל השפעה נראית לעין. מקרים אלה לא פחות מעניינים. הנה כמה ווידוים אישיים של אסטרולוגים:

Donald Bradley אמר בגליון 1964 של American Astrology: "כמה פעמים קרה לכם שעבדתם עם נתוני לידה שגויים ומצאתם התאמות מדהימות לחייו של הלקוח? כולנו התנסינו בחוויה המזעזעת הזו. תנו לי נתונים שקריים והסיכויים הם טובים שאהיה מסוגל למצוא פרמטרים תומכים בכך במפת הלידה, ועוד עם חיזוקים רבים, שמראים עד כמה נפלא האסטרולוגיה עובדת. יותר מדי פעמים גילינו שמישהו נולד בעצם ב-1923 ולא ב-1924, או שבזמן הלידה נרשם PM במקום AM, או שזמן הלידה נרשם בשעון קיץ במקום בשעון חורף, וכו'. אך למרות שהמידע היה שגוי מיסודו, גלגלי מפת הלידה תקתקו בהצלחה לא פחותה. האם זה מדע? זו שאלה גדולה, ועליה יושב כל הערך של האסטרולוגיה".

Rob Hand אומר בגליון NOV-DEC 1989 של Astrological Journal: "אני בטוח שכולכם חוויתם את התופעה הנוראית ומורידת המורל של הענקת קריאה מבריקה על בסיס תאריך לידה שגוי! זה אחד מהדברים הקטנים והמביכים הללו שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהם. למרות זאת עלינו להודות ששגיאות כאלה הן תופעה אמיתית."

או כמו שאמר Geoffery Cornelius  בספרו  The moment of astrology משנת 1994: "ההורוסקופ השגוי לחלוטין שמופק על בסיס מידע שגוי עובד לעיתים לא נדירות (אם כי לא תמיד) בדיוק כאילו היה ההורוסקופ הנכון".

כפי שאני טורח להדגיש שוב ושוב, אנקדוטות הן לא דבר שניתן ללמוד ממנו הרבה, לא משנה לאיזה כיוון הן מצביעות. אך הן בהחלט יכולות להצביע על כיוון מעניין למחקר רציני ומבוקר.

ואכן, חוקרי אסטרולוגיה רבים התגייסו למשימה ותכננו ניסויים שמטרתם בדיוק זו – לברר האם המקרים שצוינו לעיל הם הכלל או היוצא מן הכלל.

מבחני התאמה

הרעיון פשוט, ואפשר לבצע אותו משני כיוונים שונים:

מכיוון הלקוח: נניח שאתם מקבלים ניתוח אסטרולוגי מדויק וספציפי שהכין אסטרולוג מוכר ומכובד על בסיס פרטי הלידה המדויקים שלכם. אך יחד עם התיאור שנכתב עבורכם, אתם מקבלים שני ניתוחים נוספים שנכתבו לאנשים אחרים (שנולדו בתאריך אחר לגמרי).
האם תוכלו לזהות את התיאור שלכם מתוך שלושת התיאורים? כל מי שמאמין באסטרולוגיה משוכנע כי אין משימה קלה מזו. גם אם לא תהיה הצלחה של 100% בקרב קבוצה גדולה של אנשים שינסו זאת, בוודאי הצלחה ניכרת מעבר לניחוש אקראי. ברור, לא?

מכיוון האסטרולוג: נניח שאסטרולוגים מכובדים ומוכרים מקבלים נתוני לידה מדויקים של כמה אנשים. במקביל הם מקבלים תיאורי אופי מפורטים של כל משתתף. האם יצליחו האסטרולוגים להתאים את תאריכי הלידה לתיאורי האופי?
אם יש ממש באסטרולוגיה, נצפה ליכולת התאמה מרשימה מצד האסטרולוגים, ולהסכמה רבה ביניהם. אולי תהיינה טעויות פה ושם, אבל בהחלט ניתן לצפות לתוצאות טובות משמעותית מניחושים גרידא. ברור, לא?

ועכשיו נראה מה עלה בתוצאות מחקרים שביצעו בדיוק זאת.

הניסוי של קרלסון

אחד המחקרים המפורסמים ביותר מהסוג הזה התפרסם ע"י Carlson בכתב העת Nature ב-1985. כדי למנוע ויכוחים (עד כמה שאפשר) לגבי המחקר ותוצאותיו, עבד קרלסון בצמידות עם אסטרולוגים לאורך כל הדרך. הם היו שותפים מלאים בתכנון הניסוי ואישור הפרוטוקול שלו. ארגון לחקר האסטרולוגיה בשם NCGR בחר בעצמו את מיטב האסטרולוגים שישתתפו בניסוי. האסטרולוגים גם הכריזו מראש מה אחוז ההצלחה שהם מצפים לו. קרלסון הקפיד הקפדה יתרה על נהלי הניסוי, כדי לנהלו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית (פרטים במאמר המקורי). שני מבדקים בוצעו במסגרת המחקר.

מבדק ראשון: מפות אסטרולוגיות הוכנו ל-83 אנשים בהתבסס על נתוני הלידה המדויקים שלהם. כל נבדק קיבל 3 תיאורים, אחד מהם שיועד עבורו ושניים שיועדו לאחרים. התוצאה: רק ב-28 מקרים מתוך ה-83 בחרו הנבדקים את התיאור שיועד עבורם, בדיוק כפי שהיה קורה אם היו בוחרים אחד מ-3 התיאורים בעיניים קשורות. האסטרולוגים ציפו להצלחה של 50% לפחות (לעומת ה-34% שהושגו בפועל).

מבדק שני: 116 נבדקים מילאו שאלונים פסיכולוגיים סטנדרטיים וסיפקו את נתוני הלידה שלהם. כל אסטרולוג קיבל תיאור אישיותי של שלושה נבדקים כפי שעלה מהשאלונים הפסיכולוגיים שמילאו, ותאריך לידה של אחד משלושת האנשים הללו. המשימה היתה לגלות מי משלושת תיאורי האופי מתאים לתאריך הלידה שסופק. התוצאה: רק ב-40 מתוך 116 המקרים בצעו האסטרולוגים שיוך נכון, שוב, לא טוב יותר מאשר ניחוש. גם כאן ציפו האסטרולוגים להצלחה של למעלה מ-50%.

קרלסון מסכם: "מאמצים ניכרים הושקעו כדי להבטיח שהניסוי לא יהיה מוטה לשום צד ולכך שהאסטרולוגיה תקבל את כל הסיכויים להצליח. למרות שעבדנו עם כמה מהאסטרולוגים הטובים ביותר במדינה שהומלצו ע"י האסטרולוגים עצמם איתם עבדנו, למרות שהתחשבנו בכל המלצה של האסטרולוגים בתכנון הניסוי, האסטרולוגיה נכשלה לתת תוצאות הטובות מניחוש פשוט."

כמובן שהתנגדויות וטענות רבות (שלא לדבר על התקפות אישיות) לא איחרו להגיע. אחד מקווי ההתנגדות התייחסו לשאלונים האישיותיים הפסיכולוגיים בהם נעשה שימוש, שכן אם יש פגם בתקפות, בפרשנות או ברלוונטיות שלהם, הדבר יטה את תוצאות הניסוי לרעת האסטרולוגיה (למרות שלאסטרולוגים שהיו מעורבים בתכנון המחקר לא היו כל טענות נגד השימוש בהם, כזכור).

הניסוי של McGrew ו-  McFall

כדי להסיר כל ספק בנושא, קמו חוקרים נוספים והחליטו לספק לאסטרולוגים כל פיסת מידע שרק עולה בדעתם והנדרשת לקבלת תמונה מלאה על כל משתתף בניסוי. בסופו של דבר נבנה שאלון שמכיל 61 שאלות לגבי פרטים ותחומים בחיי האדם, כגון: גובה, משקל, תחביבים, אמונות דתיות, כישורים והשגים אישיים, תאריכים של ארועים מרכזיים בחיים, בעיות בריאותיות, דעות לגבי סמכות מין ומחויבות, צבעים מועדפים, מקרי מוות במשפחה, ואפילו שתי תמונות של כל נבדק (מלפנים ומהצד) – כדי לאבחן מבנה-גוף אסטרולוגי. בנוסף, לבקשת האסטרולוגים, נבחרו המשתתפים מקשת תחומי עיסוק רחבה ככל האפשר והיו כולם מעל גיל 30 (כדי להבטיח כי תכונות האופי שלהם הגיעו למימוש מלא).

איגוד האסטרולוגים של אינדיאנה (IFA) היה מעורב בכל שלבי התכנון והביצוע של המחקר, והכל התבצע באישורו המלא. כולם היו מלאי התלהבות לקראת הניסוי.

מהלך הניסוי היה פשוט: 6 אסטרולוגים שנבחרו ע"י ארגון האסטרולוגים כמוכשרים ביותר למשימה התאימו בין תיאורי 23 נבדקים לבין תאריכי הלידה שלהם. אדם נוסף שאינו מבין באסטרולוגיה ניסה לבצע את אותה המשימה, כביקורת.

התוצאות: האסטרולוגים לא הצליחו טוב יותר מאשר ניחוש. למעשה האדם שאינו מצוי באסטרולוגיה הצליח באותה מידה כמו האסטרולוג שהצטיין יותר מכולם (3 קליעות מתוך 23). גם מידת ההתאמה בין האסטרולוגים לבין עצמם היתה מקרית בלבד.

יש להדגיש כי משימה זו קלה יותר מאשר האתגר בפניו עומדים אסטרולוגים בחיים האמיתיים. כאן יש למצוא התאמה מול מספר לא גדול של אפשרויות, ולא מול אינסוף האפשרויות, כפי שקורה בפרקטיקה המעשית (חישבו על שאלה אמריקאית מול שאלה פתוחה). אם אסטרולוגים נכשלו בביצוע המשימה הקלה, קשה לצפות שבתנאי אמת התוצאות תהיינה טובות יותר.

התוצאות כמובן הפתיעו את האסטרולוגים שהיו מעורבים בניסוי ואת חבריהם למקצוע. בדו"ח שסקר את הפרויקט ופורסם ע"י ה-IFA הופיעה בין השאר התגובה המביכה: "כמו ברפואה, במשפטים ובתאולוגיה, אסטרולוגיה לא תמיד מספקת תוצאות ניתנות לכימות אבל היא עובדת בכל זאת".

הניסוי של Rob Nanninga

ניסוי ברוח זהה התבצע ב-1994 בהולנד. הפעם המשימה היתה קלה בהרבה.

44 אסטרולוגים שהתנדבו לניסוי ניסו להתאים תיאורי אישיות (שפרטיהם ענו על דרישות 8 אסטרולוגים מנוסים) לתאריכי לידה של שבעה נבדקים בסה"כ. פרס כספי של כ-2500$ הובטח למי שיצליח להתאים את כל השבעה. מחצית מהאסטרולוגים ציפו לזכות בפרס בעקבות הצלחה מלאה. רק שישה ציפו להשיג פחות מארבע התאמות מתוך השבע.

והתוצאות: מקריות מוחלטת בהתאמת התיאורים לפרטי הלידה. מקריות מוחלטת בהתאמה בין בחירות האסטרולוגים השונים, למרות שכולם קיבלו אותם פרטים בדיוק. מחצית מהאסטרולוגים לא הצליחו להתאים אף אחד מהתיאורים לנבדקים! המצליח מכולם השיג 3 התאמות.

כפי שניתן לראות בנתונים הבאים, התמונה המצטברת של עשרות מחקרים מסוג זה היא בדיוק כפי שתואר – שום דבר שסוטה משמעותית מניחוש מוחלט.

המקור: http://www.astrology-and-science.com ובאישור בעלי האתר

הנה עוד שני ניסויי התאמה משעשעים:

רוצחים מלידה-I

ב-1979 פרסם Gauquelin מודעת פרסומת ב-"Ici-Paris" שמציעה הורוסקופ חינם. מקבלי ההורוסקופ (שסברו כי הוא נכתב עפ"י נתוני הלידה שלהם) התבקשו לומר עד כמה התיאור הולם אותם, לדעתם ולדעת חבריהם. מתוך 150 המשיבים הראשונים, 94% אמרו כי התאור היה מדויק, וכך חשבו גם 90% מחבריהם/בני משפחותיהם.
לרוע המזל כולם קיבלו את אותו ההורוסקופ, זה של Dr. Petiot – רוצח סדרתי ידוע לשימצה!

רוצחים מלידה-II

חבר באגודת הספקנית של קנזאס פנה לכמה אסטרולוגים ידועים באזורו בקשר ליעוץ מקצועי. "אני חושב לעבוד עם ילדים ובני נוער" סיפר להם, וביקש לקבל חוות דעת על אישיותו והכוונה מקצועית על סמך נתוני הלידה שהעביר להם. אך אותו בחור חמד לו לצון, וסיפק לאסטרולוגים את נתוני הלידה של John Gacy. אותו Gacy היה רוצח סדרתי סדיסטי במיוחד, שקיבל 12 גזרי דין מוות ו-21 מאסרי עולם על עינוי ורצח 33 אנשים ובני נוער (אחסוך מכם את התיאורים המזוויעים). בזמנו הפנוי היה מופיע כליצן במסיבות ימי הולדת של ילדים.

John Gacy – הרוצח הסדרתי

מה אם כן חשבו האסטרולוגים לאחר שפענחו את מפת הלידה של אותו רוצח סדרתי? מה המליצו לו (למתחזה) כשהביע רצון לעבוד עם ילדים?

אסטרולוג ידוע אחד יעץ לו "להרגע בקשר לחרטות על דברים שהיה יכול לעשות יותר בעבר" הוא תיאר "חוסר באגרסיביות" ועודד אותו לעבוד עם צעירים כי "יוכל להוציא מהם את תכנותיהם הטובות ביותר".
אסטרולוג אחר החמיא לו כי הוא "נולד לשרת אנשים" והוסיף: "בעבר ניצלת את האנרגיות שלך בצורה טובה מאוד ולכן בחיים אלה יש לך הרבה מה לתרום. חייך יהיו מאוד מאוד חיוביים".

משפטים נוספים שאמרו לו כללו: "רק הנוכחות שלך לבדה יכולה לספק לאנשים אחרים, אפקט מרגיע ממשי…", "אתה יכול לשמש דוגמה", "עדין, נחמד ומתחשב בצרכי אחרים". וכו, וכו…

אז איך כולם משוכנעים כל כך שאסטרולוגיה עובדת, אם היא לא עובדת?

נניח לצורך הדוגמה כי "בני מזל אריה הם חמים, נדיבים, עצמאיים, ושונאים כשאומרים להם מה לעשות". אתה שואל 100 בני מזל אריה אם התאור הזה מתאים להם. 90 אומרים שכן, והשאר אומרים שתלוי, אבל בד"כ כן.

אתה ממשיך לחקור. אסטרולוגים אומרים (נניח) שצמידות מאדים-נפטון מציינת אדם שהוא אידאליסט וחשובים לו ערכים כמו התחשבות בזולת. אתה שואל 100 אנשים שיש להם צמידות כזו במפת הלידה שלהם מה דעתם על אמירה כזו. 95 אומרים שזה נכון עבורם.
אתה ממשיך במחקר. נותנים לך פרשנות של מפת הלידה שלך. האסטרולוג אומר לך דברים כמו למשל שיש לך חוש הומור טוב, ושלעיתים אתה מוטרד מעניינים כספיים. באופן מדהים הכל מתאים. אתה משוכנע עכשיו שאסטרולוגיה עובדת. אין לך מושג איך היא עובדת, אבל זאת עובדה. אתה מסיק כי אלה שאינן מאמינים פשוט לא יודעים על מה הם מדברים. לגבי האסטרולוגים – זה סוף הסיפור. מיליוני אנשים בדקו את האסטרולוגיה בצורה זו, ומיליונים השתכנעו כי היא עובדת, ללא ספק!

אבל מדענים אינם משוכנעים. הם יודעים שאנחנו יכולים לשטות בעצמנו כתוצאה מפעולה של הטיות תפישתיות ומחשבתיות רבות. הם יודעים גם כי התרופה לכך פשוטה: עשה מה שאסטרולוגים לא עושים אף פעם, כלומר החלף את הנתונים עם נתוני בקרה. הם שואלים גם את אלה שאינם בני מזל אריה ואלה שאינם עם צמידות מאדים-נפטון עד כמה התיאורים מתאימים להם. התוצאות מאשרות את החשדות שלהם: בעוד ש-90% מבני מזל אריה חשבו שהתאור מתאים להם, גם 90% מבני המזלות האחרים חשבו כך. וכו'. ללא השוואה כזו, המבחן חסר ערך. לגבי המדענים זה סוף הסיפור. לפחות עד אשר הראיות יראו אחרת.
(הנטייה שלנו להתרשם שטקסט כללי שנכון לגבי כל אדם מתאים לנו באופן מיוחד נקרא "אפקר פורר" ופגשנו בו כבר ברשומה על קריאה קרה.)

הבדלים אלה בין הגישות לבדיקת האסטרולוגיה הם אלה שמובילים למסקנות המאוד שונות: גישת ה"התרשמות האישית", שלוקה בהטיות תפישתיות רבות, לעומת הגישה המדעית – שמנקה את ההטיות הללו.

כוחה של "התרשמות" מודגם יפה בסרטון הבא. שימו לב עד כמה האנשים נדהמו מדיוק חוות הדעת האישית שקיבלו, עד שגילו כי…

והנה גירסה ישראלית:

ניתן לטעון גם שאנשים פשוט אינם מכירים את עצמם, ולכן הם בוחרים תיאורים שמיועדים לאחרים באותה מידה כמו את אלה שמיועדים להם. יתכן שזה נכון, אבל זה רק מחזק את הנקודה ש"התרשמות" לקוחות מכוחה של אסטרולוגיה לא מעיד דבר וחצי דבר על תקפותה.

אך יתכן שהאסטרולוגיה פשוט לא מדויקת דייה, עדיין. קיימות אסכולות רבות ושונות לאסטרולוגיה שגוזרות כל אחת פרשנות אחרת של אותם נתוני הלידה. יש להניח כי חלק מהן מדויקות יותר וחלק פחות (לא יתכן כי כולן מדויקות באותה מידה, אם קיימות סתירות ביניהן). אולי מורכבות זו היא שטשטשה את התוצאות החיוביות בניסויים שנעשו? אולי אם רק היו משתמשים באסכולה שונה במעט היו התוצאות טובות יותר?

ועד לפעם הבאה – חידה לכם הקוראים: האם מישהו יכול לחשוב על ניסוי שיכול לבדוק אם יש ממש באסטרולוגיה, יהיו חוקיה אשר יהיו? כלומר, לוודא אחת ולתמיד האם מצב השמיים ברגע הלידה קשור לאופי האדם, בלי קשר לאופן בו נבחר לפרש את מפת הלידה?

על ניסויים מסוג זה – ברשומה הבאה.

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).

הקדמה

אסטרולוגיה (מלשון אסטרו-כוכב ולוגוס-תורה, ובעברית – אצטגנינות) היא האמונה שקיים קשר בין מצבם של גרמי השמים ובין מעשיהם ותכונותיהם של בני אדם. בפרט, מנסה האסטרולוגיה לחזות את העתיד לפי מיקומם של גרמי השמים. אסטרולוגיה מלווה את האנושות כבר אלפי שנים.

האם טענות האסטרולוגיה נכונות? האם גרמי שמיים אכן מקושרים לחיי האנשים? וויכוחים סוערים התחוללו סביב שאלה זו במשך יותר מ-2000 שנה, מבלי להגיע למסקנות.

אך לא עוד. התקדמות בשטחי האסטרונומיה, הפסיכולוגיה, הסטטיסטיקה ושיטות המחקר מחד, והתפתחות המחשבים ככלי לביצוע חישובים מהירים ומדויקים מאידך, הציבו את האסטרולוגיה החל משנות השבעים של המאה הקודמת תחת מיקרוסקופ המחקר המדעי, כמו שלא קרה במשך אלפי השנים שקדמו לכך. היום, לרוב השאלות יש מענה. וויכוחים אינם נדרשים עוד ברמה שהיתה נדרשת פעם. העובדות מדברות בעד עצמן.

מפאת רוחבו ועומקו של הנושא ומכיוון שכמות המחקר שבוצעה בתחום עצומה, אקדיש לנושא זה כמה רשומות. אדגיש מראש כי בניגוד לרשומות כמו "היפני וגבישי הקרח שלו" מהן יתכן ועלתה נימה צינית דקה (מה שמגיע מגיע), במקרה זה אנהג ברצינות מוחלטת, בהתאם לרמת המחקרים שבוצעו בתחום. לצורך הכנת החומר השקעתי עשרות שעות בקריאת מחקרים ומאמרים בתחום. בהצגת הדברים השתדלתי לא לאמץ דעות קיצוניות, אלא לנסות להציג תמונה מאוזנת ככל האפשר. קישורים לחומר נוסף ינתנו כרגיל בגוף הטקסט, כך שכל אחד מוזמן להעמיק ולהגיע למסקנותיו האישיות בנושא.

בחרתי בכוונה לא לדון בטיעונים הרגילים שמציבים הספקנים בפני האסטרולוגיה (למרות היותם מעוררי המחשבה), טיעונים לגבי העדר מנגנון פעולה ידוע, חוסר עדכניות הנתונים עליהם מתבססים האסטרולוגים (מיקום המזלות זז באופן ניכר במהלך השנים), חוסר התיעוד לגבי הדרך בה פיתחו הקדמונים את עקרונות האסטרולוגיה (היתכן שהם פשוט הומצאו? או שנערך מחקר סטטיסטי עצום מימדים לפני אלפי שנים שבחן מתאמים בין תכונות אופי, קורות חיים ומצב גרמי שמיים?), הסתירות בין האסכולות האסטרולוגית השונות (מי מהן נכונה ומי שגויה? הרי לא יתכן כי כולן נכונות!) וכד'.
פשוט אין צורך, שכן מספיק לבחון את הראיות המחקריות שהצטברו כדי לדעת האם זה עובד, עוד לפני שמנסים להבין כיצד זה עובד או האם הגיוני שזה עובד.

האסטרולוגים אינם מותירים מקום לספק – אסטרולוגיה עובדת. היא מגלה כל, עובדתית, נכונה ללא צל של ספק, ישימה לכל תחומי החיים (כולל חיים קודמים), בקרוב תיכנס לעולם המדע, המפתח לתמונת עולם חדשה. רק תלמד אותה באופן רציני, ותשתכנע שהיא עובדת.

כשאנחנו דנים בשאלה "האם אסטרולוגיה עובדת" חשוב להגדיר קודם כל מה הכוונה ב-"אסטרולוגיה", ומה הכוונה ב-"עובדת".

קיימות 4 רמות עקרוניות של התעניינות והתעסקות באסטרולוגיה (לפי הערכות שניתנו כאן):

1)      שטחית – האדם קורא תיאורים ותחזיות של מזלות השמש לצורך בידור – כ-50% מהאוכלוסייה.

2)      ידע מסוים – לאדם יש מפת לידה, עוסק בחקירה עצמית – כ-2% מהאוכלוסייה.

3)      מעורבות עמוקה – האדם מחשב מפות לידה, מחפש משמעות לחיים – כ-0.02% מהאוכלוסיה.

4)      מחקר מדעי – האדם מבצע מחקרים מבוקרים, מחפש תשובות – כ-0.00002% מהאוכלוסיה.

בנוסף, ניתן להבחין בין אסטרולוגיה סובייקטיבית לאובייקטיבית.

באסטרולוגיה סובייקטיבית הדברים שחשובים הם הענקת הכוונה ומשמעות לחיים. האם היא גורמת להרגשה טובה? משפרת הבנה עצמית? מעניקה תובנות על החיים? העצמה אישית? האם האסטרולוגים מרגישים שהיא עובדת? האם הלקוחות מרוצים? האם היא מעשירה את חיינו כשם שדת, שירה או פנטזיה מעשירות? כדי להיות מקובלת, אסטרולוגיה סובייקטיבית אינה צריכה להיות נכונה.

באסטרולוגיה אובייקטיבית אנחנו מדברים על דברים אחרים. האם הצהרות האסטרולוגיה נכונות? האם בני מזל אריה בם בעלי תכונות שונות מאשר בני מזלות אחרים? איזו שיטה אסטרולוגית היא המדויקת ביותר? האם אסטרולוגים יכולים להתאים בין תאורי אנשים למפות הלידה שלהם? האם הלקוחות יכולים להבדיל בין הפרשנות האסטרולוגית שניתנה להם לבין זו שניתנה לאחרים? האם האסטרולוגיה מספקת מידע שלא ניתן להשיג באמצעים אחרים? האם היא מסוגלת לנבא ארועים עתידיים? כדי להיות מקובלת, אסטרולוגיה אובייקטיבית צריכה להיות נכונה.

אם האסטרולוגיה היתה מגבילה את עצמה למימד הסובייקטיבי בלבד, למדע אין מה לומר בנידון.
אני מדגיש: אם הקורא סבור כי שביעות רצון הלקוח היא המדד היחיד לטיבה של האסטרולוגיה, כל הדברים שאומר בהמשך אינם רלוונטיים (אם כי יכולים להיות מעניינים להשכלה כללית). אין ביננו שום וויכוח, אין צורך לתקוף. חשוב לצאת לדרך לאחר שעשינו את ההבחנה הזו.

אבל כאשר אסטרולוגיה טוענת טענות אובייקטיביות ומדידות, מהסוג שממלא את ספרי האסטרולוגיה בתוכן, המדע הוא הכרחי, לפחות עבור אלה שאינם מוכנים לקבל הכל על בסיס אמונה בלבד. אם אנחנו מדברים על דיוק האסטרולוגיה כמדד לטיבה (ועל זה אני רוצה לדבר) – אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.

במהלך המסע שלנו נכיר חוקרים רבים. חוקרים אלה הגיעו לחקר האסטרולוגיה מכיוונים שונים ומגוונים. חלקם היו אנשי מדע שמצאו עניין מחקרי באסטרולוגיה מכיוון שהתרשמו כי משהו שם "עובד". הם הקדישו שנים רבות מחייהם בכדי לחקור את האסטרולוגיה. אחרים התחילו כאסטרולוגים מקצועיים, וגילו יושרה מקצועית, אחריות ונועזות, בבואם לבדוק באופן אובייקטיבי ומבוקר מה עובד יותר ומה פחות.
חלק מהחוקרים החלו את מסעם בגישה ביקורתית מאוד, אך עם הזמן השתכנעו בקיומן של תופעות אסטרולוגיות כאלה ואחרות. חוקרים אחרים עשו את המסלול ההפוך – הגיעו כאסטרולוגים מאמינים ויצאו ספקנים גדולים. המחקר האסטרולוגי עורר וויכוחים חריפים גם בין החוקרים לבין עצמם.

ציינתי זאת כדי להבהיר מראש לקוראים קצרי הסבלנות ואלה שעלולים למצוא את הדברים "שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם", כי לא מדובר בקומץ של ספקנים ציניים שאינם מבינים דבר וחצי דבר באסטרולוגיה, וכל עניינים הוא בהכפשת אסטרולוגים מסיבות אישיות, פוליטיות או דתיות (נתקלתי גם בתגובות כאלה). אני לא מאמין שאדם מסוג כזה ישקיע שנים רבות מחייו כדי לחקור את הנושא ברצינות!

נתחיל בפן המוכר ביותר של האסטרולוגיה – מזלות השמש, והקשר בינם לבין תכונות האדם ומאורעות חייו.

פסיפס גלגל המזלות - בית הכנסת בבית אלפא - המאה השישית (ויקיפדיה)

תקפות מזלות השמש – תמונת מצב נכון ל-1970

Michel Gauquelin, מי שהיה כנראה גדול חוקרי האסטרולוגיה (לדעת כל הצדדים), סיכם שנים של מחקרים שערך בתחום מזלות השמש במילים אלה: "כעת כמעט ודאי שלמערך המזלות בשמיים בזמן הלידה אין שום כוח שהוא להשפיע על הגורל שלנו, על התכונות שלנו, או לשחק איזשהו תפקיד (לא משנה עד כמה צנוע) בשלל הגורמים שקובעים את מארג חיינו ומעצבים את הדחפים שלנו לפעולה".  (The Scientific Basis for Astrology, 1970)

תקפות מזלות השמש – תמונת מצב בתחילת שנות ה-80

ב-1981 יצאה קבוצת חוקרים באתגר שהופץ ברחבי העולם לעשרות אלפי סטודנטים לאסטרולוגיה, בזו הלשון:
"מזלות הם המושג האסטרולוגי הנפוץ ביותר. הם ממלאים את דפיהם של ספרי אסטרולוגיה מכובדים, כמו גם מגזינים פופולריים. למעלה מ-2000 שנה אסטרולוגים נמצאים בהסכמה גורפת לגבי משמעותו של כל מזל. נראה שמזלות נתפשים כתקפים. אבל אם הם תקפים, ניתן להראות שהם תקפים, ואם הפופולריות של המזלות יכולה להנחות אותנו, הרי שתיקופם אמור להיות קל. יתרה מזאת, אם מזלות מבוססים באופן אמפירי הרי שהדברים מובילים לבדיקה אמפירית באופן אוטומטי. במילים אחרות, זה אמור להיות קל להדגים שמזלות באמת עובדים במובן בו הם אמורים לעבוד. במהלך חיפושים בספרות המקצועית, היינו בטוחים כי נמצא הוכחה כזו. אל למרות שחיפשנו היטב בלמעלה מ-1000 ספרים ומאות רבות של כתבי עת, ולמרות שכתבנו למאות אסטרולוגים מסביב לעולם, לא מצאנו אף אחד שהדגים את תקפות המזלות."

החוקרים אתגרו את הנמענים לספק הוכחה כלשהי לתקפותם של המזלות. רק תשובות אחדות התקבלו, אף אחת מהן לא תרמה מידע חדש משכנע.

אתגרים נוספים מסוג זה עקבו אחריו, ואף אחד לא העלה ראיות כלשהן שתומכות במזלות. כלומר, נכון לתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת לא היה אפילו מחקר אחד שתמך בקשר כלשהו בין התכונות שמיוחסות לכל מזל לבין התכונות בפועל של האנשים שנולדים באותו מזל. לעומת זאת היו לא מעט מחקרים שהפריכו כל קשר כזה.

ב-1980 השווה Michel Gauquelin את הביוגרפיות של אנשים מפורסמים עם מזלות השמש, הירח והמזלות העולים שלהם (אלה ש"זורחים" בעת הלידה). הוא איתר מאות ואף אלפי אנשים שהיו להם תכונות המיוחסות לטלה, שור, וכו'. המדגמים האלה כל כך גדולים שאפילו אפקט קטן ביותר אמור לצוף מיד על פני השטח. אבל לא היתה אפילו נטיה קטנה לטובת המזלות. לא נמצא כל קשר בין התכונות שאנשים יחסו לעצמם לבין מזל השמש, מזל הירח והמזל העולה שלהם.
[Gauquelin, M. -Zodiac and Personality: An Empirical Study – Skeptical Inquirer, 6:3, 57 1982 ]

לגבי חיזויים לבני מזלות שונים, Fichten and Sunerton ביקשו מ-366 סטודנטים לבדוק את התחזיות היומיות והחודשיות שהתפרסמו ע"י שני אסטרולוגים שונים. כאשר צוינו המזלות מעל התחזיות באופן גלוי, מצאו הסטודנטים את התחזית שיועדה למזל שלהם כמתאימה ביותר, אך כאשר המזל לו מיוחסת כל תחזית לא היה ידוע לנבדקים, הם מצאו את התחזיות שניתנו לבני מזלות אחרים מתאימות באותה מידה כמו אלה שיועדו למזל שלהם. התוצאות מצביעות כל כך כי הידע המוקדם הוא המרכיב הקריטי שגורם לתחושת ה"התאמה", כלומר, סוג של "ראיית הצפוי".

על הפסיכולוג רודף האמת

Hans Eysenck היה פסיכולוג בריטי-אנגלי שפעל במאה ה-20. מחקריו התפרשו על פני שלל תחומים. הקו המשותף לכולם היה נסיונו לכמת צדדים שונים של "נפש" האדם, כמו הומור, התנהגות מינית, אינטליגנציה, שירה ועוד. הוא היה הפסיכולוג שצוטט (בחייו) בכתבי עת מדעיים יותר מכל האחרים.

את גישתו הוא מסכם באוטוביוגרפיה שלו: "תמיד הרגשתי שהמדען חייב לעולם רק דבר אחד, וזו האמת כפי שהוא רואה אותה. אם האמת סותרת אמונות עמוקות, זה חבל. טאקט ודיפלומטיה מתאימים ליחסים בינלאומיים, לפוליטיקה, אולי אפילו לעסקים. במדע רק דבר אחד קובע, והוא העובדות".

בין השאר חקר אייזנק את מרחב תכונות האישיות. אייזנק ביצע ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים בנסיון לגלות מהם המימדים הבסיסיים שפורשים את המורכבות האנושית. בסופו של דבר מצא שני מימדים עיקריים:
מימד ראשון הוא מידת המוחצנות-מופנמות של האדם – בקצה המוחצן נמצאים האנשים האימפולסיביים, אופטימיים, שמחים, אוהבי חברה, רודפי הכרת תודה. בקצה המופנם נמצאים השולטים בעצמם, בעלי חוג חברתי מצומצם, אלה שמעדיפים קריאת ספר בבית מאשר בילוי לילי בעיר.
מימד שני הוא מידת היציבות הרגשית – בקצה האחד נמצאים אלה הנוטים לדאגות, בעלי בטחון עצמי נמוך, מציבים מטרות לא מציאותיות וחשים תחושות של עוינות וקנאה לעיתים קרובות. בקצה השני נמצאים האנשים הרגועים, עמידים בפני כשלונות, משתמשים בהומור כדי להפחית חרדות, לפעמים אפילו משגשגים בתנאי לחץ.

מעבר לתחומי הפסיכולוגיה, התעניין אייזנק מאוד גם באסטרולוגיה, גרפולוגיה ותפישה על חושית.

אייזנק טען כי בניגוד לדעתו של קרל פופר כי האסטרולוגיה היא פסאודו-מדע היות וטענותיה אינן ניתנו להפרכה, הוא אינו רואה את הדברים כך. להיפך. האסטרולוגיה טוענת טענות ניתנות לבדיקה לגבי קשר בין מיקום גרמי שמיים ותכונות אופי, ולכן לא צריך להיות קושי לארגן מחקר שיבדוק זאת באופן שאינו שנוי במחלוקת. הוא הזכיר את מחקריו של Gauquelin [נגיע אליהם בהמשך] כדוגמה למחקרים ברמה הגבוהה ביותר ואמר כי חייבים להודות שיש באסטרולוגיה דברים שדורשים הסבר. זו הדגמה טובה לעקשנות של אייזנק לתת עדיפות לעובדות על פני דעות. הנה כמה ציטוטים מדבריו:
"הדבר המושך בתחומים כמו היפנוזה, פאראפסיכולוגיה או אסטרולוגיה, הוא ההבטחה שלהם לגבי ידע חדש וחשוב ביותר שניתן להרוויח מתוך מחקר של אותן תופעות… אני לא נהנה להגן על ממצאים אמפיריים שעומדים בניגוד לאמונות האינסטינקטיביות שלי. הייתי מעדיף להפריך את כל הטענות הפאראפסיכולוגיות והאסטרולוגיות. החיים יהיו קלים הרבה יותר אם הייתי יכול להתכרבל בחמימות המדע האורתודוכסי… לא הגעתי למסקנות החיוביות שלי בנושאים האלה רק כדי לעצבן את המדענים השמרניים… אני חושב שתחומים אלה זכו לזלזול מצד המדענים השמרניים מבלי שהיה להם ידע מה באמת נעשה בהם, וזה בעיני מעשה בלתי נסבל".

"ההתפתחות החשובה ביותר של האסטרולוגיה במאה העשרים"

לפי האסטרולוגיה הקלאסית, 6 מתוך 12 המזלות הם "מוחצנים" (טלה, תאומים, אריה, מאזניים, קשת ודלי) ו-6 האחרים "מופנמים". מזלות האדמה (שור, בתולה וגדי) נחשבים יציבים רגשית בעוד מזלות המים (סרטן, עקרב ודגים) נחשבים פחות יציבים רגשית.

ב-1971 שלח האסטרולוג הבריטי Jeff Mayo לאייזנק מחקר שביצע על כ-1800 נבדקים, בהם השווה בין מידת המוחצנות של הנבדקים (על פי תשובותיהם שאלון שחיבר) לבין מזל השמש שלהם. הוא גילה שיש התאמה כפי שחוזה האסטרולוגיה!
אייזנק הסתקרן מאוד מהתוצאות ושניהם חזרו על הניסוי בעזרת שאלוני האישיות שבנה אייזנק. במחקר שפרסמו יחד ב-1978 ושכלל כ-2300 נבדקים התקבלו תוצאות זהות! אנשים שנולדו במזל "מוחצן" קיבלו ציון גבוה במעט במדד המוחצנות של אייזנק מאלה שנולדו במזל "מופנם".

העיתון האסטרולוגי "phenomena" הכריז בהודעה מוקדמת ב-1977 כי "הממצאים הם ככל הנראה ההתפתחות החשובה ביותר של האסטרולוגיה במאה העשרים".

חוקרים נוספים ניסו לחזור על הניסוי. חלקם הצליחו לשחזר את הממצא, אך אחרים (למשל זה, מ-1979) נכשלו בכך, כלומר לא נמצא קשר בין מידת המוחצנות או יציבותם הרגשית של האנשים לבין מזל השמש בו נולדו.

מה קורה כאן?

מזלות השמש – השפעת גרמי שמיים או סטראוטיפ שמנציח את עצמו?

חשדות מסוימים החלו לקנן במוחו של אייזנק, כשהבין כי לנבדקים בניסוי היתה כבר אמונה חזקה באסטרולוגיה (רובם גויסו מתוך הסטודנטים והלקוחות של Mayo). אנשים כאלה מן הסתם הכירו את התכונות המיוחסות למזל שלהם, ויתכן כי יחסו לעצמם תכונות בהתאם. יתכן שפסיכולוגיה, ולא אסטרולוגיה היא האחראית על התוצאות החיוביות!

כדי לבדוק זאת ביצע אייזנק עוד שני מחקרים. אחד על 1,000 ילדים – הפעם לא נמצא כל קשר בין המזלות לבין תכונות האופי שלהם. מחקר שני התבצע על מבוגרים. במחקר זה הוא בדק גם מה רמת ההיכרות של כל משתתף עם התכונות המיוחסות למזל שלו. ואכן, הממצאים החיוביים חזרו והופיעו אצל אלה שהיו בקיאים באסטרולוגיה, אך בקרב אלה שלא הכירו את תכונות המזל שלהם לא נמצא כל מתאם בין תאריך הלידה לתכונות האופי (מתואר בספר "Astrology: Science or superstition?")

חוקרים נוספים מהולנד חזרו על הניסוי וקיבלו את אותן תוצאות בדיוק – היתה התאמה מסוימת בין תוצאות מבחני אישיות לבין מזל השמש האסטרולוגי רק בקרב אלה שידעו מה "אמור" להיות האופי שלהם לפי האסטרולוגיה.

כלומר, המזלות הם סוג של סטראוטיפ שמנציח את עצמו. לא תאריך הלידה הוא שמשפיע על האופי, אלא הציפייה של אדם להיות בעל אופי מסוים משפיעה על תפישתו העצמית, ואולי אף על התנהגותו.

Michael Startup, לאחר שסקר שוב את המחקרים בנושא המזלות וביצע גם את מחקריו שלו, סיכם ב-1984 ואמר: "היות וכמות המחקרים שבוצעו על מזלות השמש היא גדולה, התחזיות שנבדקו מגוונות וכמויות המידע שנבדקו עצומות, ולמרות כל זאת העדויות כה מועטות, אולי הגיע הזמן להגיע להסכמה שמספיק עם זה – הרעיון של מזלות השמש פשוט לא תקף"
(The Validity of Astrological Theory, PhD Thesis, London University, March 1984, 246)

מחקרים נוספים אישרו את המסקנה הזו.

על סטראוטיפים שמגשימים את עצמם

נעשה אתנחתא קצרה מהאסטרולוגיה וננצל את ההזדמנות כדי להרחיב קצת בנושא המרתק הזה.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת חקר פסיכולוג בשם Gustav Jahoda את אנשי ה"אשנטי" במערב אפריקה. לפי המסורת שלהם, ילד מקבל "שם רוחני" בהתאם ליום בשבוע בו נולד. לכל יום מיוחסות תכונות אחרות. כך למשל ילידי יום שני אמורים להיות שקטים ושוחרי שלום, בעוד ילידי יום רביעי– חמי מזג ואגרסיביים.
כשבדק החוקר את תיקי עבריינות הנוער שנפתחו באזור גילה שאכן ל"תוית" שהודבקה לילדים היתה השפעה מרחיקת לכת: ילידי רביעי הופיעו ברשומות בית המשפט הרבה יותר מאשר ילידי שני.

השפעות סטראוטיפים על התנהגות אינה מוגבלת לתאריכי לידה. במאות מחקרים תועדו ההשפעות שיש לסטראוטיפים על ההתנהגות האנשים השייכים לקבוצות לגביהם הסטראוטיפים מתיחסים. הנה כמה דוגמאות מעוררות מחשבה:

במחקר מפורסם משנת 1990 נתנו החוקרים לתלמידי קולג' שחורים ולבנים מבחן מילולי קשה שהוגדר כמבחן-IQ. ביצועי השחורים היו נמוכים מאלה של הלבנים. כאשר נתנו את אותו המבחן לקבוצה אחרת אך הפעם לא הגדירו אותו כמבחן IQ, הצטמצם הפער באופן משמעותי בין תוצאות השחורים ללבנים, כלומר, עצם התוית של "מבחן  IQ" גרמה לפגיעה בביצועי השחורים.

במחקר אחר נערכו משחקי שח בין 42 זוגות של גברים ונשים מתואמים ברמתם, דרך האינטרנט. כשהשחקניות לא ידעו את מינם של השחקנים ששיחקו מולם (גברים) לא היה הבדל בין ביצועיהן לבין ביצועי הגברים. כאשר נאמר לנשים כי הן משחקות מול גברים היתה נפילה בביצועים. כאשר נאמר להן כי הן משחקות מול נשים (למרות ששיחקו מול גברים), הן שמרו על רמתן.

במחקר הזה מצאו כי נשים שפתרו מבחן קשה במתמטיקה יחד עם שתי נשים נוספות ענו על 70% מהשאלות נכונה ואילו נשים שהתמודדו עם אותו מבחן בחברת שני גברים ענו רק על 55% מהשאלות נכון. לגבי גברים לא היה הבדל בביצועים בין אם ישבו בחברת נשים ובין אם בחברת גברים.

תגובות האסטרולוגים לממצאים העגומים

מזלות השמש הם הטענה המופרכת ביותר באסטרולוגיה. למרות זאת רוב האסטרולוגים אינם מסוגלים להודות בכך.

הטיעון המרכזי של אסטרולוגים כנגד מחקרים אלו הוא כי "יש להתחשב במפת הלידה המלאה, ולא בגורם בודד כמו מזל השמש. מזל השמש הוא רק גורם אחד מיני רבים. הפרשנות השלמה היא יותר מאשר סכום חלקיה, היות והמרכיבים הבסיסיים נמצאים לעיתים בסתירה אחד אם השני. השפעתו של מזל השמש יכולה להתבטל ע"י מיקום הירח למשל או שלל גורמים נוספים."

אם נסכים לקבל את הטיעון הזה, אנחנו יכולים להפרד לאלתר מכל אותם הורוסקופים יומיים, שבועיים, חודשיים ושנתיים שמתייחסים ל-12 מזלות השמש והמתפרסמים במדיה. אין שום קשר בינם לבין המציאות. גם אסטרולוגים מודים בכך. (במקרה הטוב הם יגשימו את עצמם במידת מה לגבי אלה שמאמינים בתקפותם).

האסטרולוגים עצמם חלוקים בדעותיהם האם פרסום הורוסקופים שמבוססים על מזלות השמש בלבד מביא יותר תועלת או נזק למקצוע. הנה מה שאומרת האסטרולוגית Donna Van Toen בעניין: "אנחנו מיללים שהציבור מתייחס למקצוע שלנו בשטחיות ובפשטנות. כמובן שהם עושים זאת, בגלל שאנחנו פישטנו את זה עבורם. אנחנו ממשיכים לפרסם את הטורים האסטרולוגיים. למה? בגלל שהם מכניסים כסף… אם אנחנו רוצים להראות אמינים, אולי כדאי להפסיק להציג את מרכולתנו במקומות לא אמינים." (AFAN Newsletter October 1995, 12-13)

אך הטיעון בדבר המורכבות הוא שגוי. הנה משל שהמשיל מיודעינו אייזנק: נניח שאנחנו חוקרים את הטענה כי יש קשר בין כמות האוכל שאוכל אדם לבין משקל גופו. כמובן גורמים רבים אחרים משפיעים גם הם על משקל הגוף, כמו המטען הגנטי, הגיל, מידת הפעילות הגופנית, המצב הבריאותי וכו'. למרות זאת, אם ניקח מדגם גדול מספיק של אנשים נצפה בהחלט למצוא סימנים שמעידים על כך שאנשים שאכלו הרבה נטו להיות שמנים יותר ואילו אנשים שהורעבו נטו להיות רזים יותר. אם הטענות בדבר תכונות המזלות נכונות, האסטרולוגיה היתה אמורה לעבור את המבחן הזה.

כלומר, אם יש שמץ של אמת ברעיון המזלות, האפקט שלהם אמור לצוף מעל כל מגוון המשתנים האחרים שמשפיעים על האדם. אך הממצאים לא מאשרים זאת. הממצאים מראים כי קבוצה של 1000 בני מזל עקרב לא ניחנו בתכונות "עקרביות" יותר מאשר 1000 בני מזל אחר. אם זה המצב, לא ברור מדוע האסטרולוגים ממשיכים למלא את ספריהם בתיאורים שאופייניים לבני מזל כזה או אחר.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או שיש למזל השמש השפעה כלשהי על האדם – ואז היינו צריכים לגלות אותה באופן ברור במחקרים (במיוחד במחקרים סטטיסטיים רחבי היקף בהם מנוקים כל הגורמים האישיים האחרים), או שאין למזל השמש השפעה, ואז (א) לא מובן כיצד הגיעו האסטרולוגים לידיעה בדבר התכונות המיוחסות לכל מזל ו-(ב) ניתן להפרד מרעיון זה לשלום.

כדי לא להתחפר בוויכוחים לגבי מחקרים שבדקו רק את מזל השמש, נדון מעתה והלאה רק במחקרים בהם בנו אסטרולוגים מומחים מפות לידה ספציפיות המבוססות על שעת לידה מדויקת, לגבי אנשים ספציפיים.

על כך ברשומה הבאה בנושא.

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).

המטרה היתה פשוטה: למצוא מחקרים שבדקו את כוחם של הקריסטלים. התוצאה היתה שונה לגמרי: מסע הזוי כמעט במשעולים שבין פנטזיה למציאות, בין התרשמות לבין בדיקה, בין אמונה לידיעה, בין הונאה עצמית לשרלטנות.

הקלדתי את המילה "קריסטלים" בגוגל, והמסע החל. שוגרתי לעולמות לא מוכרים.

לאחר כמה דקות במהלכן חלפתי לצד אתרים מסחריים שמוכרים קריסטלים מכל סוג ומין, הגעתי למשהו שנראה כמו סקירה עיונית של התחום. קראתי שם דברים מדהימים.

למדתי ששימוש בקריסטלים החל כבר בתרבות אטלנטיס, למטרות טכנולוגיות בעיקר, לצרכי הפקת אנרגיה, תעבורה, מאור והנפת עצמים כבדים באויר. כנראה שהאבנים הענקיות מהן בנויה הפירמידה הגדולה במצרים (וכן מונומנטים עתיקים אדירים אחרים) הונפו באמצעות שימוש בקריסטלי קוורץ בשילוב עם צלילים מסוימים.
הגבישים יכלו לקלוט ולשדר אנרגיה ללא שימוש בכבלים כאמצעי להעברתה. תהליך זה נעשה באמצעות ריכוז אור השמש, הירח והכוכבים בתוך בניין בעל כיפה אשר ניתן היה לגלגל את הגג שלו אחורנית על מנת לכוון את קרן האנרגיה לשידור או לקליטה. בתוך הבניין היה קריסטל קוורץ ענקי ומערכת שלימה של קריסטלים קטנים יותר, ששימשו כמנסרות.

למדתי ששימושים מיוחדים נעשו בקריסטלים גם לצרכי ריפוי. הצורך עלה מכיוון שתושביה של אטלנטיס, שהפנו את עיקר מאמציהם לתחומים טכנולוגיים, פיתחו בקרבם מחלות חדשות ומוזרות (לא חיו עוד בסביבה רוחנית "רווית אור", ולכן נוצר אצלם חוסר איזון רדיקלי במטבוליזם ובגוף הפיזי).

למדתי שבמסורת היהודית מתועד השימוש באבני החן בחושן של הכהן הגדול. עפ"י מקורות מדיומליים, (מידע שנתקבל מישויות רוחניות באמצעות מדיום), היתה לאבני החושן הילה חזקה במיוחד, אשר נראתה לעיני אלו שהיו בעלי יכולת על-חושית. יכולת רוחנית זו של הכהן הגדול הוגברה בשל האופן המיוחד בו לוטשו האבנים והשימוש בשמני קטורת שהגבירו את האפקטים הפיזיואלקטריים של האבנים.

כמה מידע, ואיזה פירוט טכני! כמעט השתכנעתי סופית בכוחם של הקריסטלים.

אך פרט אחד העכיר את שלוותי. נזכרתי כי בהיותי ילד קראתי ספר על אטלנטיס (של צ'רלס ברליץ) ומשם לא היה ברור אם היא היתה קיימת בכלל. חיפוש קצרצר נוסף העלה עבודה מפורטת ביותר בנושא (שמפנה בין השאר גם לאותו ספר). מסתבר כי תועדו לפחות 270 דעות שונות לגבי אטלנטיס, מהותה, מיקומה, תקופתה, וכ-50 מהדעות פוסקות כי מדובר במיתוס בלבד.

היה עוד דבר שהעלה בי ספקנות קלה. רוב המידע שמפורט באותו מאמר מגיע ממסרים שקיבל המיסטיקן אדגר קייסי בעודו שרוי בטראנס היפנוטי.

הבנתי כי עלי להמשיך בחיפוש אחר מקורות קצת יותר עדכניים ואמינים, בכל הקשור לכוחם של הקריסטלים.

לאחר שיטוטים נוספים הגעתי לאתר מרשים ומקיף בנושא. האתר מכיל אנציקלופדיה מפורטת של עשרות קריסטלים שונים, כשלכל אחד מפורטות סגולותיו הרוחניות, האנרגטיות, המנטליות, הרגשיות והפיזיות.

לפניכם לקט ציטטות שידגימו את רמת הפירוט של המידע המצוי באתר.

ברמות האנרגטיות

• Dolomite למשל עוזרת למרכז את הצ'קרות ו"לסגור" פתחים מהם יש זליגה ובריחה החוצה של אנרגיה. מאד טובה ומתאימה לילדים ובני-נוער. טוב לתת אותה למטופל שעבר טיפול רוחני עמוק, היא תסייע לו לחזור ולהסתנכרן עם המציאות בצורה הרמונית.
• Serpentine לעומתה – אחת האבנים הטובות ביותר לעבודה על תיקונים הקשורים לחיים קודמים. בנוסף ליכולתה לחבר את המשתמש בה למידע בנוגע להוויה של הנשמה שלו ברבדים שונים, היא נושאת בחובה רבדים עמוקים של מידע על האבולוציה האנושית והפלנטרית. מחוברת באופן עמוק ומיסטי למהותו של הטבע ומתאימה מאד למרפאים שעוסקים בריפוי של הפלנטה

מהר מאוד הבנתי כי אין טעם שאתעמק בסעיפים אלו – פשוט לא הבנתי את פשרם.

ברמות מנטליות

כאן דברים כבר החלו להשמע קצת יותר ארציים:

• אותה Dolomit מסתבר היא האבן הטובה ביותר לאיזון תהליכי חשיבה בהתאם לצורך של המשתמש בה. לאנשים בעלי מחשבה איטית היא ממריצה את מהירות המחשבה ומגבירה את היכולת להיות ספונטניים, לעומת זאת, אצל אלה שניחנו במחשבה אימפולסיבית ואנשים היפראקטיביים (גם ילדים) היא מאיטה את מהירות המחשבה ומאזנת אותה.
• Turquoise לעומת זאת היא האבן הטובה ביותר להעלאת האינטליגנציה הרגשית.

ברמה הפיזית

מסתבר כי גם ברמה הפיזית יש לקריסטלים השונים כוחות לא מבוטלים:

• Serpentine מעודדת חידוש ברמה התאית, מגבירה וממריצה את חילוף החומרים בגוף. כמו כן עוזרת לספיגה טובה יותר של מינרלים בגוף כמו סידן ומגנזיום.
• Fuchsite טוב לתת אותה לחולי איידס ומחלות שונות של המערכת החיסונית. בעיקר טובה לחולי איידס שנמצאים בתהליכים של התגברות על המחלה.
• Abalone טובה ותומכת בדלקת פרקים, בעיות שרירים כלליות. אפשר לענוד או לשאת אותה כרפואה-מונעת למחלת-הסרטן, בעיקר אצל אנשים שבגלל היסטוריה משפחתית משתייכים לקבוצת-סיכון.
  מנקה ומחזקת איברים פנימיים שמשמשים לניקוי רעלים (כבד, טחול, לבלב, כליות).
• Emerald יכולה לעזור (כטיפול נלווה) לחולי סכרת. לצורך כך יש להניחה על הלבלב. כדאי מאד לעשות זאת בחוץ באור יום, ולאפשר לקרני השמש לעבור דרך האבן ולחזק את פעולתה.
• Zircon טובה לאיחוי עצמות ולחיזוק מבנה השלד. טובה גם לאיזון וחיזוק של מערכת השרירים, בעיקר בסוגיות של כיווצים כרוניים בשרירים ושל נוקשות בשרירים עד כדי חוסר גמישות קיצוני.
• Quartz-Crystal  מחזקת את המערכת החיסונית. ניתן לתת לחולי-סרטן גנרטור מתוכנת לתמיכה בהתמודדות עם המחלה, מאחר וכשהאבן מתוכנתת, היא מתדרת את התוכן שתוכנת לתוכה בלבד.

ללא ספק ערכת חובה בכל בית ומוסד רפואי!

בתור מהנדס תוכנה לשעבר, מילים מסוימות ממש זינקו לתוך עיני כשקראתי את הציטוט האחרון. חיפשתי מיד הסבר כיצד מתכנתים קריסטל. הנה סוף סוף משהו שאוכל להבין, חשבתי לעצמי.
הסתבר שמדובר ב"התמקדות בתוכן מסוים אותו ניתן לשדר במדיטציה אל תוך האבן. בזכות תכונותיה העל-טבעיות של האבן, תוכן זה יהדהד אנרגטית מאותו הרגע. המשתמש ילך עם האבן בצמוד אל גופו, בכיס או בספירלה, ובכך ימשיך התכנות להדהד, תוך שהוא מחזק וממקד את התוכן הזה".
המממ… לא בדיוק מה שחשבתי.

המידע היה מפורט ומרשים, אך עדיין לא מצאתי ראיות כלשהן לתקפותו.

חייב להיות מחקר רציני בתחום. הרי לא יתכן שמישהו ישב והמציא את כל הסגולות המאוד ספציפיות הללו! נכון?

מפתחי התחום בודאי בדקו את הדברים במשך שנים רבות, כשהם מנטרלים כל גורם אחר שיכול להשפיע על מצבם הרוחני, אנרגטי, מנטלי, ריגשי ופיזי של הנבדקים, כדי להפריד את השפעתו של הקריסטל משאר השפעות החיים. כדי לנקות סטיות אקראיות בוודאי ביצעו את הניסויים על מאות אנשים לגבי כל קריסטל. הנבדקים בודאי מילאו שאלונים פסיכולוגיים ורוחניים ועברו סדרת בדיקות פיזיות מקיפה כדי למפות את מצבם המדויק לפני תחילת השימוש באבן. בתום השימוש חזרו על המבדקים וכך זוהו ההשפעות הספציפיות של הקריסטל המסוים הזה על הנבדקים. כדי לנקות את ההשפעה של "חווית הצפוי" או מתן פרשנות בדיעבד להשפעות הקריסטל הקפידו בוודאי שהנבדקים לא ידעו איזה קריסטל הם נושאים עליהם. כדי לנקות את השפעת החוקרים על הניסוי גם הם בודאי נזהרו שלא לדעת זאת (double blind protocol). מן הסתם חזרו על הניסויים לגבי אוכלוסיות מארצות ותרבויות שונות כדי לוודא שהאפקטים אכן אוניברסליים. בגלל הכמות האדירה של פרמטרים שמעורבים בניסוי כזה אני מניח השתמשו בתוכנות סטטיסטיות מהמתקדמות ביותר ובמחשבים רבי עוצמה, כדי לחלץ את המידע מתוך ים הנתונים.
איזו עבודת מחקר רחבת היקף בודאי נדרשה לכך!

מי יכול להכיר הכי מקרוב עבודות מחקר כאלה? מן הסתם העוסקים בתחום.
ואז הבריק רעיון פשוט במוחי – מדוע לא לשאול פשוט את בעלת האתר? ראיתי שהיא התראיינה ברדיו ואף הופיעה בתוכנית טלויזיה, והאתר שלה באמת המרשים ביותר מכל אלה שנתקלתי בהם בנושא. היא בודאי מכירה את המחקרים ותחסוך לי זמן רב בחיפושים.

פניתי אליה דרך פורום שהיא מנהלת, ולשמחתי התגובה היתה מיידית ממש. הנה השיחה שניהלנו (לאחר שינויי עריכה מינוריים).*

שלום רב,
נושא הקריסטלים מסקן אותי, ואני מנסה ללקט חומר בנושא.
אשמח אם תוכלי להפנות אותי למחקרים שהראו כי לקריסטלים יש השפעה כלשהי על האדם (מצבו הפיזי או הנפשי). אם יש המון כאלה, אודה לך אם תצייני רק את המובילים שבהם.

אתה מתכוון למחקרים מדעיים?אני חייבת להודות שמעולם לא חיפשתי חומר על הנושא, מאחר ולי אין עניין בלתת תוקף מדעי לנושא, בעיקר בגלל שהחיבור וההשפעה של הקריסטלים היו מאד ברורים לי פנימית וחווייתית.
כמו-כן, הקריסטלים פועלים באופן שהוא מעל הפיזי, כך שגם אם יש בוודאות שינויים כאלה או אחרים המתחוללים אצל המשתמש, אני לא בטוחה שניתן לתקף זאת מדעית. 

תודה על התשובה הכנה.
יש מנגנונים רבים שגורמים לאדם לתת פרשנות שגויה לדברים ולהגיע למסקנות שאין להן אחיזה במציאות. הם כוללים בין השאר – wishful thinking, ראייה סלקטיבית, חווית הצפוי, הטיית האישוש, מציאת משמעות באקראיות, פרשנות שגויה של נסיגה לממוצע, תפישה לא נכונה של הסתברות, השפעה חברתית, וכו – הרשימה עוד ארוכה. רק מחקר מסודר שמנקה את כל התופעות הנ"ל יכול להראות האם יש קיום של ממש לטענות כאלה ואחרות.

לגבי אופן הפעולה הלא פיזי –  בשלב ראשון לא משנה בכלל מה מנגנון ההשפעה. השאלה היא קודם כל האם קיימת השפעה כלשהי. ואם כן, האם מקורה בקריסטל, או שהיא נובעת פשוט מהציפיה של המטופל לחוש בהשפעה המובטחת, או בפרשנות בדיעבד שהוא נותן לדברים.

האם לא מסקרן אותך לדעת מה התשובה לשאלה זו?

במציאות שלי הדברים מאד תקפים, אבל הכלים בהם אני מתקפת את זה לעצמי ממילא לא ירצו אדם שרוצה תשובות מדעיות.

העובדה שלקריסטלים יש הדהוד אנרגטי ועקב כך הכנסתם לתעשיות השונות נבדקה מדעית בצורה נרחבת והוכחה מחקרית. אני בטוחה שאם זה מעניין אותך לא תתקשה למצוא חומר על כך.

לעומת זאת, השפעתם של הקריסטלים על המערכת האנושית, שגם היבטים שונים בה עצמה מעולם לא הוכחו מדעית (כמו למשל: מה זה נשמה?) אינה פיזית או מדעית. אם אדם מסוים ייעזר בקריסטלים, יניח אותם על גופו וימדוט איתם וכתוצאה מכך המציאות שלו השתפרה, אין דרך מדעית להוכיח שאכן הקריסטלים עשו את השינוי.אותו אדם יאמין שכן, אתה אולי תאמין שלא, ואתה יודע מה? יש מצב ששניכם צודקים.

ראשית, אני לא מחפש תשובות מדעיות, אני מחפש תשובות נכונות. המדע הוא רק כלי להשיג אותן.

שנית, השימושים ההנדסיים באפקט הפיאזואלקטרי הם אכן רבים ומגוונים, אך אין כל קשר ביניהם לבין השימושים שאנשים עושים בקריסטלים ובהם אנו עוסקים כרגע.

לגבי השפעת הקריסטלים על המערכת האנושית – יש דרך מאוד פשוטה לבדוק האם הקריסטלים הם הגורמים לשינוי או לא (אני יוצא מתוך הנחה שאנשים אכן מרגישים שינויים כלשהם).
הרעיון הוא וותיק, והוכנס לשימוש מחקרי לפני עשרות שנים. מדובר בשימוש בפלסבו – טיפול דמי, והשוואת האפקט בין חולים שמקבלים טיפול דמי לבין אלה שמקבלים טיפול אמיתי (מבלי שהמטפל או המטופל יודעים מי קיבל מה).

דוגמה לניסוי ברוח זו:

לוקחים קבוצת אנשים מספיק גדולה (אנקדוטה אחת לא מלמדת כלום כמובן), לחצי מהם נותנים קריסטלים אמיתיים, ולחצי – קריסטלים מזויפים (אפשר לעטוף אותם בשקיות בד למשל, כדי למנוע כל יכולת לדעת מי אמיתי ומי לא). גם את זה רצוי לבצע בהגרלה כך שגם המטפל לא ידע מי קיבל מה.

פרוטוקול כזה מנקה את כל ההטיות שהזכרתי – של פרשנות בדיעבד או חווית הצפוי, כי האדם לא יודע אם הוא "אמור" להרגיש דברים או לא.

לאחר תקופה רלוונטית שואלים את האנשים האם הם מרגישים שינוי כלשהו (ואם מדובר במשהו פיזי כמו לחץ דם, ניתן פשוט למדוד אותו).
אם במצב כזה אלה שהחזיקו בקריסטלים אמיתיים מדווחים על שיפור רב יותר מאלה שהחזיקו במזויפים (הבדל מובהק סטטיסטית) – אזי הדגמנו שלקריסטלים יש השפעה כלשהי על אנשים (מעבר לאפקט הפלסבו).

שימי לב שניסוי כזה לא נכנס בכלל לאופן בו ההשפעה מתרחשת, האם הוא ברמה פיזית או לא, וכו. זה לא משנה בכלל, אם אנחנו מתמקדים קודם כל בשאלה האם זה עובד בכלל.

מה את אומרת? לא היה מסקן אותך לנסות דבר כזה?

אני שואל באמת, בתום לב ובסקרנות אמיתית, האם, לאחר שהמחקר הפסיכולוגי הדגים תופעות רבות של תעתועי מוח והונאה עצמית, ובעקבות זאת פותחו שיטות מחקר שמנקות את ההטיות האלה ועוזרות לחשוף את מצב הדברים כפי שהוא באמת, האם לא מסקרן אותך לבדוק את זה?

אענה לך בתום לב ובאופן אמיתי: לא.

אני רואה שזה ממש חשוב לך, העניין של התיקוף. תודה שהעלית את השאלה, זה מזכיר לי שוב שלי זה לא ממש חשוב לתקף מדעית.
אלה שכן חשוב להם לתקף ולא קיבלו הוכחה מדעית מן הסתם לא יבחרו בהתפתחות אישית תוך שימוש בכלים שלא הוכחו מדעית.

כן. זה ממש חשוב לי הנושא של תיקוף. ממש חשוב לי לדעת אם דברים נכונים או לא: אם קריסטלים באמת משפיעים על אנשים, או שהם רק מאמינים שהם משפיעים עליהם.
אני לא מצליח להבין איך לאנשים שמשתמשים בקריסטלים, או עוסקים בתחום לפרנסתם, סוגיה כל כך עקרונית אינה חשובה. לא וויתרתי:

על תועלת אנרגטית ורוחנית אני לא מדבר, כי אני באמת לא מבין בזה כלום. על תועלת מנטלית-ריגשית ניתן לבצע ניסוי ולראות אם מדובר באפקט פלצבו או בתועלת אמיתית.

אבל בתחום הפיזי, כאן הדברים יותר חד משמעיים. אנחנו לא מדברים על התפתחות אישית. אנחנו מדברים על בריאות. פיזית. האם גם כאן לא ידוע לך על מחקרים שמגבים את הטענות המאוד ספציפיות שרשומות באתר? האם גם כאן לא חשוב לך התיקוף המדעי? האם את לוקחת אחריות ועומדת מאחורי הדברים?

ההמלצות בפיזי הן בגדר הכוונות אנרגטיות, ובהגדרה אינן הבטחות ואינן באות במקום טיפול קונבנציונלי.
למעשה זה לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי.
והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…

"לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי". לא אני אמרתי זאת. אמרה זאת מומחית הקריסטלים.

ומה בדיוק עלול להבין מישהו אחרי שקרא את הסגולות הבאות תחת הכותרת "היבט פיזי":
"טובה לטיפול בפעולה לא-תקינה של הלבלב והבלוטות המשפיעות על העיכול. ניתן לטפל בעזרתה בשיגרון ובליקויי עצמות תורשתיים, וכן לחיזוק מבנה השלד. מועילה מאד לאיחוי שברים וסדקים בעצמות וכן לאיזון תהליכי צמיחה של ציפורני הידיים והרגליים."?
האם לא נוצר הרושם כאילו האבן תשפיע על המימד הגשמי, פיזי, חומרי, מוחשי, ארצי של גופו של המשתמש?
האם אין כאן חשש להטעיה קלה?

מה שכן, משהו אחד טוב יצא מכל הסיפור. נראה שאזמין לי אבן Garnet. כתוב שהיא "מצוינת לאנשים שחוקרים את סודות היקום כמו אסטרונומים ואנשים שמעמיקים חקר אל תוך המנטלי כמו מתמטיקאים".
מי יודע, אולי אבין סוף כל סוף למה לא חשוב לבדוק דברים בחיים.

"והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…"

* הערה – אין לי שום דבר אישי כנגד אותה מטפלת. להיפך – היא ענתה לי באופן כן וישיר. אני לא בטוח שעוסקים אחרים בתחום היו טורחים להגיב בכלל. פניתי אליה דוקא מכיוון שנראתה מצויה מאוד במקצועה, ואני משוכנע כי אנשים המטופלים אצלה מאוד מרוצים.

הנה דוגמה כיצד בודקים טענות. מתמקדים בטענה ספציפית, מתכננים ניסוי פשוט ככל האפשר לבדיקתה, ומבצעים אותו. לאחר מכן חשוב גם לא להתכחש לתוצאות ולא לתרץ תירוצים.

אחרית דבר

האדם הראשון אליו פניתי בשאלה לגבי מחקרים בתחום, היתה מישהי בעלת "רזומה הוליסטי" מרשים ביותר, ששכנע אותי כי מדובר במומחית של ממש. בין השנים 1991-2002 היא ביצעה מחקרים וטיפול במגוון שיטות באנגליה, נורווגיה וניו-יורק. וב-2002 קיבלה את הדוקטורט שלה ב"יעוץ מטאפיסי" מהאוניברסיטה למטאפיסיקה, ארה"ב.
היא פיתחה שיטות כמו "חוטר אור האדם" – התרפיה של הצבעים דרך הגשמת הנפש הנצחית, או "ניקוי הולוגרמות מגנטיות" – השתחררות מהפרעות חשמל סטטי על המוח המשחררת ממעגלי הרס עיכובים, הפרעות למידה, אוטיזם ועוד.

מה רבה היתה אכזבתי כאשר קיבלתי ממנה תשובה לקונית בזו הלשון:

"אנחנו לא צריכים מחקרים מדעיים כדי לדעת מה קורה בטבע."

אם אהבתם את הבלוג, הזינו את כתובת המייל שלכם למעלה מימין ותקבלו פרסומים עתידיים ישירות למייל (תמיד תוכלו לבטל זאת בעתיד).
אם אתם מתחברים למסרים שאני מנסה להעביר, אתם מוזמנים להפיץ אותם הלאה בין מכריכם. תודה!

סובלים ממצוקת הדיור? מוטרדים מהכרזה על מדינה פלסטינאית והשלכותיה? נבהלתם מהתרעות אלוף פיקוד העורף לגבי מלחמה כוללת? הסירו דאגה מליבכם: העולם כפי שאנו מכירים אותו עומד להסתיים עוד לפני ראש השנה! כן כן, בתוך שבועיים וחצי.

אולי לא ידעתם (גם אני לא שמעתי על זה עד לפני ימים ספורים), אך דרמה גדולה רוגשת בעולם בכל הקשור לשביט "Elenin", אם הוא בכלל שביט כמובן, והמבין יבין…

השביט התגלה ע"י חובב אסטרונומיה בשם לאוניד אלנין בסוף 2010. מסלול השביט כפי שחושב על פי התצפיות הראשוניות הוביל היישר אל כדוה"א, מה שגרם להתלקחות של התעניינות והתלהבות גדולה בקרב חובבי סוף העולם ונביאי הזעם למיניהם. מהר מאוד, כשהצטבר מידע תצפיתי נוסף, הסתבר שהשביט יחלוף במרחק משמעותי מכדוה"א, אך "חגיגת" סוף העולם כמובן לא פסקה.

שימו לב, סוף העולם של-2012 הוא רק סיפור כיסוי שנועד לתעתע בציבור ולהסוות את האמת!

אני מציע לכם להיצמד טוב לכסא ולצפות ב-4 הדקות הראשונות של המסמך המזעזע הבא:

עדכון מה-29 בספטמבר: אם כן, התאריך בו העולם היה אמור להשתנות לנצח חל לפני 3 ימים. ממש ביום הגורלי הוסר סרטון יום הדין מהיוטיוב. מי יודע, אולי החורבן היה מקומי למחשב של מפיץ הסרטון בלבד. ברוב טפשותי לא שמרתי עותק ממנו במחשב שלי, ולכן – הפסדתם! (אבל הרווחתם עולם, גם זה משהו). לאלה שהפסידו אספר רק שראו שם אדם כלשהו, מתקשר אם אינני טועה, נואם בפאתוס לפני קבוצת אנשים ומתאר בדרמטיות כיצד ב-26 בספטמבר 2011 העולם יחשיך למשך 3 ימים, רעידות אדמה בעוצמה של 12-15 בסולם ריכטר יזעזעו את הקרקע, יגרמו לגלי צונמי אדירים ובסופו של דבר אוסטרליה, יפן, ניוזינלד ושטחים נרחבים מאירופה ומאמריקה ישקעו מתחת למים לעולמים. ברגע זה נשמעו קריאות תדהמה נרגשות מהקהל ואחדים נראו מחישים את קצב הרישום במחברותיהם…

כאן תמצאו רשימה של כל רעידות האדמה שהתרחשו כשהשביט היה בקו ישר עם מערך כזה או אחר של גופים במערכת השמש. לא מדובר במקרה אחד, לא בשניים, אלא בכ-25 רעידות אדמת מעל עוצמה 6 בסולם ריכטר מאז תחילת 2010! זה כבר לא יכול להיות צירוף מקרים, הלא כן?!

נקלקל רגע את החגיגה: האמת היא שחסרים כמה מספרים כדי שניתן יהיה להעריך עד כמה הדברים אכן מדהימים, כלומר, האם יש בכלל קשר מובהק בין מיקום השביט לרעידות האדמה. מה שאנו לא יודעים זה:

1)      כמה "התמקמויות מיוחדות" כאלה של השביט התרחשו מבלי שקרתה רעידת אדמה?

2)      כמה רעידות אדמה בעוצמה גדולה מ-6 היו בתקופה הזו מבלי שהשביט היה במיקום מיוחד במסלולו?

חיפוש זריז שערכתי במאגר נתונים עולמי של רעידות אדמה העלה כי בתקופה זו התחוללו לא פחות מ-300 רעידות אדמה מעל עוצמה 6 ברחבי העולם, כלומר בממוצע אחת ליומיים, מה שהופך את כל העניין למגוחך – לא משנה איזה תאריך נגריל, בטווח של יום-יומיים ממנו תתרחש רעידת אדמה כזו.

מתאמים מדומים הם הטעיה שחוזרת שוב ושוב לאורך ההיסטוריה של טענות פסאודו-מדעיות ולכן אתעכב עליה עוד מעט. כדי להבהיר יותר את מצב הדברים נקצין אותם:
נניח כי בכל יום מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה מסוימת (למעשה אם נוריד את הרף אך במעט ל-5.7 בסולם ריכטר, זה יהיה בקירוב מצב הדברים). נראה אילו טענות ניתן לטעון ברוח טענות אלנין:

1. בכל יום בו הדולר ירד לעומת השקל חלה רעידת אדמה חזקה => מסקנה: ירידת הדולר גורמת לרעידות אדמה.
2. בכל יום שהתעטשתי 3 פעמים חלה רעידת אדמה חזקה => מסקנה: התעטשות משולשת גורמת לרעידות אדמה.
3. בכל פעם שחלמתי בלילה על אסון, התרחשה למחרת רעידת אדמה חזקה => מסקנה: חלומותי ניחנו בכושר נבואי.

האבסורדיות של מסקנות אלה ברורה, שהרי בכל יום התרחשה רעידת אדמה, ללא קשר לגורמים האחרים המוזכרים.

נחזור לשטף הארועים.

נאס"א אומנם מנסה להרגיע: מדובר סה"כ בשביט קטן ומסכן, כ-4 ק"מ קוטרו. בקרבתו המקסימלית לכדוה"א יגיע למרחק של 90 פעמים המרחק בינינו לירח (35 מליון ק"מ). מטוס סילון שטס בשמיים משפיע בכוח המשיכה שלו על כדוה"א יותר מאשר אותו שביט, בין אם הוא מתייצב בקו אחד עם גרמי שמיים אחרים ובין אם לאו. אין שום אפשרות שהשביט יאפיל על אור השמש כנטען, מכיוון שמסלולו לא חוצה את קו הראיה בינינו לבין השמש, וגם אם היה חולף בינינו לבין השמש הוא היה נראה כנקודה קטנטנה מבעד לטלסקופ.

אבל חבר'ה, מדובר בנאס"א… הרי ידוע שנאס"א הוא ארגון קונספירטיבי שמורכב מנאצים לשעבר (כך אמר האיש בסרטון). ברור שהם יגידו שאין ממה לחשוש. מי באמת מאמין למדעני נאס"א?

התפתחות מפתיעה…

הסיפור קיבל תפנית מעניינת לפני כשבועיים, ב-19 באוגוסט 2011. לאחר חודשים רבים של רעש גדול, תחזיות סוף עולם וסרטונים אינספור ב-Youtube. קרה דבר נורא – נראה שהשביט מתפרק!

בין ה-19 ל-20 באוגוסט בהירותו של השביט דעכה לפתע ב50%, במקום להמשיך ולהתחזק כמצופה (בכל מקרה השביט היה חיוור מכדי שאפשר יהיה להבחין בו בעין בלתי מזוינת). גרוע מכך, הגרעין הבהיר שלו נראה פתאום מאורך, כאילו התפרק לכמה חלקים. דבר כזה קורה לפעמים לשביטים שמתקרבים לשמש – רוחות השמש (חלקיקים אנרגטיים וטעונים חשמלית) מחממות אותם ועלולות לפורר אותם בהתקרבם לשמש. חובבי האסטרונומיה שציפו למראות יפים מאוכזבים כמובן מההתפתחות.

האם בזאת תמה הפארסה של סוף העולם (התאריך הזה לפחות)?

כמו שקורה לכל תאורית קונספירציה טובה, כל מהלומה שמנחיתה עליה המציאות רק מחזקת אותה יותר.

לא, לא נוותר! משמעות נמציא מהר!

סופר פסאודו-מדע אמריקאי בשם Richard C. Hoagland מצביע על העובדה רבת המשמעות כי השביט מגיע לנקודה הקרובה ביותר שלו לשמש ב-11 בספטמבר, בדיוק 10 שנים לאחר אסון התאומים, מה שמוכיח שזה פרי שיגור מלאכותי שנועד כדי להסב את תשומת ליבנו לארועים הגאופוליטיים העמוקים שהתרחשו בעשור האחרון.
(בדיקה בכמה מקורות מראה כי הנקודה הקרובה לשמש תהיה דוקא ב-10 בספטמבר, אבל למה לקלקל את הרעיון בגלל יום אחד…)

אבל חכו, הקטע הטוב עוד לפנינו:

הוגלנד טוען גם כי זיהה מגן אנרגיה טטרהדרי ברור סביב השביט, וכי הדבר מוכיח מעל לכל ספק שאכן מדובר בספינת חלל. לדבריו הדיווחים על התפרקות השביט הם חלק ממסע ההטעיה שנועד להסיח את הציבור מהמקור המלאכותי של אלנין, ומהמסר מטלטל העולם שיש לו לאנושות. "גודלו של מבנה הכוח הגאומטרי הזה כ- 450,000 ק"מ (גדול פי 1.5 מהמרחק בין כדוה"א לירח). בכל ההיסטוריה לא נצפה מעולם עצם בעל מבנה גאומטרי מלאכותי כה ברור". עוד הוסיף בעניין כי "העובדה שצורתו של המגן היא טטרהדרון מדויק, משקפת באופן עמוק את המספרים הטטרהדריים שמאפיינים את מסלול השביט במערכת השמש. זה אפילו יותר מדהים מכך – זה בפירוש מאשר שהמסר של אלנין הוא "פיזיקה רב מימדית!"
(אין לי מושג למה הכוונה, אבל זה מה שכתוב בדף הפייסבוק שלו… לא בטוח שזה עבר peer review).

הנה סרטון של כמה שניות ממנו הסיק הברנש את מסקנותיו. אם זה המקרה הברור ביותר בהיסטוריה למבנה מלאכותי המצב באמת עצוב עבורו ועבור תומכיו. צפו ושפטו בעצמכם:

המקור ממנו הוגדל הסרטון הזה נמצא כאן.

ללא ספק אחת הדוגמאות הקיצוניות שנפגשתי בהן למציאת משמעות בתבניות אקראיות. מדהים איך על סמך פריים מטושטש ורועש אחד מסיק מישהו מסקנות כה מרחיקות לכת, ובאיזה ביטחון עצמי!

הסיפור הזה מדגים את העקרונות המסוכנים של תאורית קונספירציה. זה מצב קיצוני בו אמונה מקיימת את עצמה לא רק למרות העדר הוכחות, אלא אפילו בזכות העדר ההוכחות ובזכות עדויות סותרות.

אמשיך לעקוב תוך כסיסת ציפורניים אחר התפתחות הארועים. מעניין אילו הסברים הזויים נוספים יאלצו אנשים אלה להמציא כדי להסביר את המציאות הטופחת על פניהם.

לסיכום, נראה כי כדוה"א לא יושמד בקרוב, לפחות לא ע"י שביט מפורר ומסכן. נראה גם כי העדויות לחללית חוצנים אדירה שנמצאת בדרכה אלינו חלשות למדי, ולפיכך תודעת האנושות לא תזנק כנראה למימדי תודעה חדשים בשבועיים הקרובים. לא יהיה מנוס – נאלץ לחזור בכל זאת לדיאטה שלאחר החגים…

עדכון מה-20 באוקטובר 2011. גם התאריך בו השביט (או המעט שנשאר ממנו) עבר במרחק הקטן ביותר מכדור הארץ – כבר חלף. אנחנו עדיין כאן, ושום דבר לא קרה. הנה סיכום מצב.

*

מאות "סופי-עולם" שלא התממשו מוזכרים כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן.
על סופי-העולם הבאים המתוכננים לנו (2012 למשל) אתם מוזמנים לקרוא למשל כאן, ועל תגלית לוחות מאיה לאלפי שנים נוספות אפשר לקרוא כאן.

בחלק הקודם של הסקירה עסקתי בראיית הילות. הפעם אספר על שיטות לצילום הילות.

עצם הרעיון של צילום הילה הוא מוזר מבחינה פילוסופית. אם משהו מצטלם, פירוש הדבר שהוא פיזיקלי לחלוטין: פוטונים של אור. איך הדבר מתיישב עם הטענה כי ההילה הזו אינה ישות פיזיקלית אלא נמצאת במימדים רוחניים גבוהים של הנפש/נשמה/רוח (מחק את המיותר)?

אתאר להלן שתי שיטות שהתפרסמו כטכניקות לצילום הילות. מיד נגלה מה הן מצלמות באמת.

צילום קירליאני (אם תחשמל את זה מספיק חזק, זה יפיץ הילה)

אחד הספרים שהתגלגלו לידיי בילדותי היה "החיים המסתוריים של הצמחים". נטענו בו טענות מרחיקות לכת על כך שצמחים קוראים מחשבות של אנשים, מגיבים "רגשית" לרגשות שמפגין כלפיהם המטפל ואף מסוגלים להעיד במקרה רצח של עציץ שכן: אדם מסוים נכנס למעבדה, בוחר עציץ, משליך אותו על הרצפה בכעס, רומס אותו בחמת זעם והולך. לאחר מכן מבצעים "מסדר זיהוי" בו מחברים עציץ שהיה "עד" להתעללות האכזרית לפוליגרף ועוקבים אחרי התנהגות המחטים כאשר "חשודים" אחדים מוכנסים בזה אחר זה. לטענת הכותבים, כאשר נכנס המתעלל, מחטי הפוליגרף מתחילות להשתולל! אכן טענות מרחיקות לכת.
משום מה לא שמענו עדיין על מקרה בו מישהו העלה עציץ כדי להעיד במשפט פלילי.

בפרק אחר סופר על טכניקת הצילום הקירליאני. טכניקה זו התגלתה במקרה בשנת 1939 ע"י סמיון קירליאן בעת שעשה ניסויים במעבדתו. הוא גילה שאם מניחים על לוח צילום גוף הנמצא בשדה חשמלי חזק, נוצרת על לוח הצילום תמונה של הגוף עם הילה סביבו. עלים, צמחים, מטבעות ואברי גוף ש"חושמלו" באופן זה הותירו כולם תמונות הילה על לוח הצילום. מהר מאוד נסחף קירליאן למחוזות מפוקפקים, כינה את הקרינה הזו "ביו-פלזמה" או "כח חיים" (כח חיים בו ניחנו גם מטבעות, מסתבר) ובכך זרע את הזרעים להתעוררות הגדולה של עולם הניו-אייג' סביב מתקן זה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.

עוד סופר באותו ספר על ניסוי מדהים במסגרתו התגלה אפקט עלה הפנטום. בתחילה צולם עלה שלם וכצפוי נרשמה סביבו הילה. תמונה נוספת צולמה לאחר שחצי עלה נחתך וסולק, אך למרבה התדהמה גם בצילום זה הופיעה הילה של עלה שלם!

אפקט עלה הפנטום נחקק בזכרוני וחזר להטריד ולסקרן אותי מפעם לפעם.

השנים חלפו, מצאתי עצמי לומד לתואר ראשון בפיזיקה בעוד חברי הטוב לומד בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה. סיפרתי לו את הסיפור, הראיתי לו את הספר, והדבר עורר את סקרנותו במידה כזו שהקדיש את העבודה המסכמת של התואר לבניית מתקן לצילום קירליאני. בילינו שעות לא מעטות בצילום מטבעות, עלים, ובעיקר – חצאי עלים.

מהר מאוד הבנו שנאלץ להפרד לשלום מה"הילה המסתורית" שאפפה את התחום.

התופעה הפיזיקלית שיוצרת את ההילות הללו נקראת "התפרקות-קורונה" – מעין אוסף של המוני ברקים קטנטנים כתוצאה מתנאי הצילום המיוחדים. הגזים השונים שנמצאים מסביב לחפץ המצולם עוברים יינון (תופעה דומה מתחוללת ב"כדור הברקים" שניתן לרכוש בכל חנות גימיקים). גודל ההילה וצבעיה תלויים בהרכב הגזים המדויק (שתלוי גם בחומרים מהם עשוי החפץ), בלחות של החפץ ובלחות האויר סביבו, במרחק בין החפץ לבין לוח הצילום (ולכן בלחץ שמופעל עליו כנגד הלוח עליו הוא מונח), בטמפרטורה ועוד.

התמונות שצילמנו מרהיבות, אך אין ביניהן לבין "אנרגיית חיים" ולא כלום. באחד הניסויים הצלחנו אפילו לשחזר "מטבע פנטום"! ראו למטה (ניתן להבחין בעיגול חלש נוסף לכיוון "השעה "7 – שאריות מצילום קודם).

ומה לגבי עלה הפנטום? אנחנו לא הצלחנו לשחזר את התופעה, למרות נסיונות לא מעטים. חיפוש מדוקדק בספרות הראה כי ניסויים חוזרים אכן לא הצליחו לשחזר את האפקט. מדובר כנראה בסוג של "הטבעת חומר" שגורמות ההתפרקויות החשמליות. בצילום העוקב, כאשר מונח רק חלק מהעלה על אותו לוח מבלי שהוא נוקה כראוי, ממשיכים עדיין שיירי החומר מהצילום הקודם להפיץ הילה.

מצלמת הילות ממוחשבת ($20 לצילום תמורת קצת צבעים מלאכותיים)

ב-1992, עם התפתחות המחשבים, פיתח מהנדס אלקטרוניקה בשם גאי קוגינס מצלמה שקרא לה AuraCam 6000: הלקוח יושב מול מצלמה ומניח את ידו על מערך חיישנים שמודדים מוליכות חשמלית בין נקודות שונות על כף היד (באתר נטען כי נמדדים גם לחות, טמפרטורה וחשמל סטאטי אם כן אין פירוט ברור לכך). המחשב מתרגם את הנתונים לכתמי צבע לפי חוקיות כלשהי ומוסיף אותם לתמונה הויזואלית של האדם המצולם. באתר ניתנים מספר הסברים שונים וסותרים לגבי אופן התרגום של הזרמים החשמליים לכתמי צבע.

מה הסיבה להבדלים בין תמונות המופקות לאנשים שונים, או אפילו לאותו אדם אך בזמנים שונים? מידת ההזעה של כף היד שונה מאדם לאדם ומשתנה מרגע לרגע, ותלויה בין השאר ברמת ההתרגשות, הלחות באויר או מידת המאמץ הפיזי שקדם לצילום. שינויים במידת ההזעה מתבטאים במוליכות חשמלית שונה ולפיכך מתורגמים לצבעים שונים על מסך המחשב. ואכן גם צילומים שנלקחים בהפרש של דקות ספורות מאותו אדם עשויים להניב צבעים שונים לחלוטין, ולפיכך פרשנויות שונות לחלוטין על מצבו הרוחני של האדם. מוזר.

השאלה המרכזית היא – מה לכל הרוחות הקשר בין מידת ההזעה של היד לבין "הילה בלתי גשמית"? "מכונת אמת" פועלת על אותו עיקרון בדיוק, ולא מיוחסים לה שום הקשרים על טבעיים.

האתר מוצף בטענות מרחיקות לכת לגבי התועלת והשימושים הרבים והמגוונים שיש לצילומים אלה. בניגוד מסוים לכך, דף השאלות והתשובות מציג קו הרבה יותר זהיר. בין השאר נאמר שם:

• האם הציוד מצלם את ההילה האמיתית? – המצלמות מייצרות ייצוג אלקטרוני של האופן בו אנו מאמינים שההילה האמיתית נראית. לא קיימת שום דרך בעולם שיכולה לצלם את ההילה האמיתית. כל מצלמות ההילות שמצויות היום בשוק עובדות על אותו עיקרון ביו-פידבק שפיתח גאי קוגינס.
• האם אפשר להשתמש בזה לאבחון רפואי? – לא. הציוד שלנו לא מסווג כציוד רפואי. הוא מיועד לצורך אבחון הרמה האנרגטית הרוחנית.

ניתן לסכם את נושא ההילות ולומר: מדובר באוסף תופעות פיזיקליות ונוירולוגיות שאין ביניהן שום קשר, המיוחסות כולן לאותה "הילת חיים" מסתורית שאף אחד מהטוענים לראותה לא הצליח לזהותה בניסוי מבוקר.

זו הדגמה קלאסית כיצד במקום לגלות את המצוי, מנסים לכפות את הרצוי.
מתחילים מאמונה נחשקת כלשהי (שמימדים נוספים מעבר לגוף הגשמי קיימים, בדוגמה שלנו) ואז מעקמים את המציאות כך ש"תוכיח" את האמונה, ע"י: איסוף פירורי תופעות שאינן קשורות זו לזו כדי "לחזק" לכאורה את הטענה, התחמקות כמעט מוחלטת מניסויים שיכולים להפריך את הטענה (או התעלמות מוחלטת מכשלונם), ושימוש בדלק ההטעיה הבורות והפתיות של הקהל הרחב בכדי להניע את גלגלי האמונה קדימה.

אז… שלא יעבדו עליכם!

מקורות והרחבות:

• הילה (ויקיפדיה)
• Aura
• החיים הלא מסתוריים של הצמחים
• צילום קירליאן
• The Aura: A Brief Review
• Aura Photography: A Candid Shot
• http://www.skepdic.com/kirlian.html