לפני שנתחיל, קצת על מים

מים מכסים כ-70% משטח כדוה"א. מים מהווים כ-60% ממשקל גופינו.

למים תכונות רבות שהן חריגות בעולם החומרים. הנה כמה מהן, והשפעותיהן הקריטיות על החיים בכדוה"א:

• נימיות– הנטיה של המים "לטפס" במעלה צינורות דקים תוך שהם מתגברים על כוח המשיכה. תכונה זו מנוצלת היטב ע"י הצמחים, בהם מטפסים המים מהשורשים לעבר העלים.
  

  מים בשלושת מצבי הצבירה שלהם (ויקיפדיה)

• קיבול חום עצום – המים הם אחד החומרים שנוטים הכי פחות לשנות את הטמפרטורה שלהם כתוצאה מחימום/קירור. בזכות תכונה זו מייצבים המים את האקלים על פני כדוה"א.
• קרח צף ולא שוקע – במצב המוצק שלהם (קרח) המים פחות צפופים דווקא מאשר במצב הנוזלי. הדבר גורם לשכבת קרח להיווצר על פני האוקינוסים והאגמים ולא בתחתיתם. שכבת הקרח משמשת "שמיכת בידוד" המגינה מהקור העז ששורר בחוץ ומאפשרת ליצורים החיים להמשיך ולהתקיים במים הנוזליים שמתחת.

ענני מים זוהו בכמויות מרשימות גם במרחבי החלל. הדבר לא מפתיע, שכן מרכיביהם הבסיסיים של המים – המימן והחמצן – הם מהיסודות הנפוצים ביקום.

אך היה מי שלא הסתפק בכך. הוא התרשם כי המים יודעים גם לקרוא מחשבות ופתקים כתובים (בכל השפות, רצוי בכתב יד ברור אך עדיף בהדפסה), ומגיבים על כך בשינוי המבנה המולקולרי שלהם.
לאיש קוראים מאסארו אמוטו (Masaru Emoto), ועל עלילותיו ונפלאותיו נספר כאן היום.

לא יאמן כי יסופר

ה"ממצאים הניסויים" שלו הראו כי כאשר מציגים למים מילים כתובות בעלות קונוטציות חיוביות כגון "אהבה", "חוכמה", "מלאך" או "נשמה" נוצרים גבישי קרח "יפים" במים (אחרי שמקפיאים אותם כמובן), ולעומת זאת כאשר מציגים מילים כגון "אתה טיפש", "שטן" או "אני אהרוג אותך" – לא נוצרים גבישים כלל, או שנוצרות התגבשויות "מכוערות". המים יודעים גם להבחין בין דמויות "טובות" (אמא תרזה, גנדי) ל"רעות" (היטלר למשל).

בנוסף, למים יש טעם ברור במוזיקה – יצירות כמו אגם הברבורים והחמישית של בטהובן "הפיקו מרגליות", ואילו מוזיקת "Heavy Metal" עיוותה את הגבישים לחלוטין. כשהמים שלו שמעו את שירו של אלביס "Heartbreak Hotel" הן הפגינו רגישות מיוחדת וגביש הקרח התפצל לשני גבישים נפרדים…

אמוטו מספר כי במקרים רבים כשהראה למים תמונות, גבישי הקרח חיקו את מה שמצולם באופן מדויק – כשהראה להם תמונה של פיל הם יצרו מעין "אף" בדיוק במרכז הגביש. כשהראה להם תמונה של מקדש, הגבישים יצרו צורת גג ואת צורת החבל שהופיע בתצלום.

דרך מקורית נוספת לשנות את מבנה המים היא ע"י תפילה, וגם את זאת הדגים כמובן אמוטו.

אמוטו מסביר את הטכניקה: "פתק עם המילה המודפסת מודבק על הבקבוק/כוס עם הכתוב פנימה – כדי שהמים יוכלו לקרוא את המילה, והם קוראים אותה במשך למעלה מ-24 שעות. בנסיון עם תמונות, הבקבוק/כוס מונחים על התמונה. עם תפילות, אם המתפלל נמצא ליד המים, הדגימה נלקחת מיד כשהוא מסיים. אם המתפללים נמצאים במקום מרוחק, הם מודיעים על סיום התפילה בטלפון ואז הדגימה נלקחת מיד. מכניסים אותה למקפיא לטמפרטורה של  25⁰– צלזיוס למשך כ-3 שעות. מיד עם הוצאתה מצלמים את הגבישים שנוצרו."
כשנשאל מדוע הוא מדפיס את המילים ולא כותב אותן בכתב יד הוא עונה: "מכיוון שכתב היד שלי ממש גרוע! לאשתי לעומת זאת יש כתב יד נהדר. מעבד תמלילים מפיק בדיוק את אותן אותיות בכל פעם. אני לא רוצה לחבל בניסויים כתוצאה מכתבי יד שונים". איזה ניסוי מבוקר!

"מולקולות המים מושפעות ממחשבותינו, מילותינו ורגשותינו." מסכם אמוטו את ממצאיו.

וכך זה נראה:

היה אפשר לחשוב שטענות ילדותיות אלה ישארו בחזקתו הפרטית של אמוטו, אך מסתבר שמיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם חושבים אחרת. ספרו הראשון "מסרים מהמים" – הפך לרב מכר בינלאומי, כמו גם ספרי ההמשך שפרסם.

אחד האתרים המהללים מסביר: "עבודתו של אמוטו מספקת עדויות עובדתיות לכך שאנרגית הוויברציות האנושית, מחשבות, מילים, רעיונות ומוזיקה – משפיעים על המבנה המולקולרי של מים".

הסרט בליפ הקדיש נתח לא מבוטל לסקירת הטענות של אמוטו, שכמובן הוצגו שם כעובדה מדעית מוכחת (אירוני אולי שגיבורת הסרט לומדת על התגלית המדעית המפעימה הזו מפוסטרים שתלויים בתחנת הרכבת התחתית).  הנה קטע מהסרט:

אתר הבליפ מסביר: "מה שהציב את ד"ר אמוטו בחזית המחקר של המים הוא הוכחתו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המציאות החומרית… מכיוון שאנשים וכדוה"א מורכבים בעיקר ממים, המסר שלו הוא של בריאות אישית, התחדשות סביבתית גלובלית ותוכנית מעשית לשלום שמתחילה בכל אחד מאיתנו".
הנה דברים שכתבה על ספרו גב' אחת (שמגדירה את מקצועה כ"אינטואיטיבית רפואית" – medical intuitive): "באמצעות הצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן, ד"ר אמוטו יצר ספר שהוא אוצר מיסטי אמיתי. תרומתו למחקר בתחום התודעה הרוחנית היא יוצאת דופן".

כעת נצא למסע הגילויים. נקלף שכבה אחר שכבה, ונראה מה ישאר מאותו מדען גאון ומגילוייו המרעישים.

על השכלתו הפורמלית

אמוטו אינו מדען בהכשרתו. הוא סיים תואר ראשון ב"יחסים בינלאומיים" באוניברסיטה ביוקוהמה. בשנת 1992 קיבל תעודה שמעידה עליו כדוקטור לרפואה אלטרנטיבית מאוניברסיטה פתוחה כלשהי בהודו (נתקלתי בטענה כי ניתן לרכוש שם תארים אקדמאיים תמורת כמה מאות דולרים). מעניין כי כעבור שנים, במחקר בו השתתף (נגיע אליו בהמשך) התפוגג תואר הדוקטור שלו והוא הורד לדרגת BA.

הנה מה שהכריז אמוטו על עצמו באחד מהראיונות איתו: "למזלי, לא התחלתי את עבודתי עם איזושהי השכלה מדעית מודרנית. לא הכרתי אפילו את גבולות המדע שימנעו מלתת למחקר שלי סיכוי". בכריכת אחת המהדורות של הספר הראשון שלו הוא מצוטט: "לקחתי על עצמי את מחקר המים לא כחוקר מדעי, אלא כחושב מקורי, כיצור אנוש".

טענותיו של אמוטו התפרסמו רק בכתב-עת אחד שהוא peer reviewed (כלומר החומר שבו עובר בקרה כלשהי ע"י אנשי מקצוע אחרים לפני שהוא מתפרסם). זהו כתב עת לרפואה אלטרנטיבית, והדברים פורסמו לא כמאמר מדעי אלא כ-"photo essay" – "חיבור בתמונות" שאורכו היה מעט יותר משני עמודים. קיים סיכוי טוב כי סוג זה של עבודה לא עבר ביקורת לפני שפורסם.

בניגוד לחוסר השכלה מדעית כלשהי, פועלו מעיד על כך כי הוא איש עסקים ממולח. הוא הקים חברות ואגודות בעלות שמות מסחריים להפליא, ומוכר מוצרים מפוקפקים באחד מהאתרים המסחריים שלו, למשל – בקבוקון שמכיל "מי-אינדיגו בעלי גאומטריה מושלמת, טעונים בריכוז גבוה של מבנים משושיים (“highly charged hexagonally structured concentrate” – לא בטוח איך מתרגמים דבר כזה) תמורת $35 דולר לכמות של כוס. הוא טוען כי מים מיוחדים אלה הם בעלי מבנה מולקולרי משושי קטן יותר שמאפשר להם לחדור ביתר קלות את דפנות התאים בגוף, ולפיכך מרווים את הגוף מהר יותר (לא אמשיך לתרגם מהאתר כי הדבר מתחיל לעלות לי בבריאות).

כמובן שמצב בו "חוקר"  עושה רווחים עצומים ממוצרים שמבוססים על כך שהתאוריות שלו נכונות, מדליק נורה אדומה בכל הקשור לאתיקה מקצועית וליושרה המחקרית שלו.

על איכות ה"מחקרים" שביצע

באופן לא מפתיע, ללא כל השכלה בתחומי המדע (לא במישור התיאורטי ולא בניסויי), איכות המחקרים של אמוטו ירודה ביותר.

(הפרטים בסעיף זה מתבססים על עבודת מחקר שערך קריסטופר סצ'פילד שהתכוון לשחזר את ניסוייו של אמוטו מתוך התלהבות אמיתית, אך לאחר שדלה את כל המידע האפשרי והתרשם מהחובבנות בה התבצעה עבודתו של אמוטו, החליט לוותר על הפרויקט).

להלן נקודות הכשל העיקריות בעבודתו של אמוטו. כשלים אלה אופייניים לעבודות פסאודו-מדעיות רבות, ולכן אני מוצא טעם להתעכב עליהן:

חוסר בקבוצת ביקורת – ליד צלוחית שרשומה עליה המילה "אהבה" למשל, היה צריך להניח צלוחית שלא רשום עליה דבר, ואז להשוות את כמות הגבישים "היפים" שנוצרו בשתי הצלוחיות. אולי הכמות זהה? אם אין למה להשוות, איך יודעים שהמילה הכתובה השפיעה בכלל ולא שזה מצב הדברים הטבעי?

בקרה רעועה על תנאי הניסוי: הצלוחיות בהן גידל אמוטו את הגבישים לא נאטמו – דבר שמאפשר חדירת זיהומים או השפעות סביבתיות כמו הבל פיו של החוקר שמצלם את הגבישים. כל שינוי קטן בתנאי הסביבה (טמפרטורה, לחות או זיהומים) עלול לשנות מקצה לקצה את צורתם של גבישי הקרח הנוצרים ואף לגרום לכך שגבישים לא יווצרו כלל.
אמוטו מציין כי הקפיא את דגימות המים בטמפרטורה של -25^oC, והגבישים נוצרו ב–5^oC. לפי הידוע ממחקר גבישי קרח (שנעשה ע"י מדענים אמיתיים) טמפרטורות אלה אמורות להפיק גבישים בצורת מקלות בעיקר. למרות זאת, אמוטו לא פרסם מעולם תמונת גביש קרח בצורה כזו. עובדה זו מעלה חשד כי בקרת הטמפרטורה היתה גרועה, או לחילופין כי פרסום התמונות היה סלקטיבי ביותר.

פרסום סלקטיבי:  אמוטו טוען כי בניסויים הוא מצלם 100 דגימות זהות בכל מצב (למשל 100 טיפות מים בצלוחית שהמילה "אהבה" מוצמדת אליה). למרות זאת אמוטו מפרסם רק תמונה אחת מכל קבוצה כזו. כשנשאל בראיון כיצד הוא בוחר את התמונה הוא מודה: "אני בוחר את התמונות לפי היופי והטוב שלהם". כלומר, אם על הפתק שאמוטו הניח היה רשום "מלאך" למשל – הוא בחר את תמונת הגביש היפה ביותר, ואם היה כתוב "שטן" הוא בחר את המכוער ביותר, מבין 100 הדגימות שצילם. נו באמת.

הניסוי לא היה בסמיות כפולה (double blind) ולכן לא מנקה את השפעות החוקר: ברור כי אם הצלם ומי שבוחר את התמונות לא היו יודעים אם הדגימה הגיעה מצלוחית ה"מלאך" או מצלוחית ה"שטן", הם לא היו יודעים אם הם "אמורים" להעדיף את הגבישים שנראים יפים או את המכוערים, ויתכן מאוד שהתוצאות היו משתנות מקצה לקצה.

על משנתו המדעית

אני סבור שגם הקוראים שאין להם השכלה מדעית כלשהי, יזהו באמרותיו של אמוטו ילדותיות מסוימת:

• "אני מאמין שמים הגיעו מחוץ לכדוה"א, מהחלל החיצון. לכן אנחנו לא יכולים להבין מים בעזרת הפיזיקה הרגילה".
  (מים אכן הגיעו מחוץ לכדוה"א, כמו כל שאר החומרים מהם כדוה"א ואנו עצמנו מורכבים. כולם שרידים של התפוצצות שמשות מהדור הקודם למערכת השמש שלנו, לפני מספר מיליארדי שנים. הפיזיקה, אמוטו כנראה מתבלבל, תקפה גם מחוץ לכדוה"א).
• "אני מאמין שמים הם אור, כי יש להם צורות רבות ושונות. אולי היקום הוא כמו מרק-מים – מרק עשוי ממים!"
• על השאלה מדוע צורת המשושים חוזרת בגבישי הקרח עונה אמוטו: "כבר בזמנים עתיקים, מגן-דוד ופירמידות נחשבו צורות קדושות. אני מאמין שצורה קדושה כזו קיימת במים".
• על כך שגבישים יפים במיוחד התקבלו תחת השפעת הפתק "אהבה והכרת תודה" מסביר אמוטו: "אני מאמין שאהבה והכרת תודה הם חומר אחד, ולא תרכובת. אהבה היא חמצן, והכרת-תודה היא מימן. באופן זה הכרת תודה חשובה אפילו מאהבה. עם שני חלקים של הכרת תודה ואחד של אהבה (H₂O), אנרגיה פאסיבית ואקטיבית משולבות יחד, ויוצרים חומר אחד".

סיכום ביניים – אמוטו הינו איש עסקים מצליח. אין שום קשר בין אמוטו למחקר מדעי.
אבל מי יודע, אולי הוא עלה כאן על משהו אמיתי? אם לא נבדוק, לא נדע.

נסיונות חזרה על ה"מחקר" בצורה מבוקרת

לאחר שעות של תחקירים ברחבי האינטרנט הצלחתי לאתר רק שלושה נסיונות לחזור על השעשועים של אמוטו בצורה מבוקרת.

נסיון חזרה ראשון התבצע ב-2004 ע"י מורה במגמת פסיכולוגיה בקולורדו. ניסוי זה היה בסמיות כפולה (כלומר, מצלמי ומדרגי ה"יופי" לא ידעו איזו מילה הוצגה למים). לא נמצאו שום הבדלים בין גבישי הקרח שנוצרו בטיפות מים שהוצמדו להם פתקים עם מסרים "חיוביים" לעומת "שליליים".

נסיון חזרה שני פורסם ב-2006 בהנהלתו של הפארא-פסיכולוג דין ראדין, בשיתוף אמוטו. 2000 אנשים בטוקיו היפנו "מחשבות חיוביות" לעבר בקבוקי מים שהונחו בחדר מסוכך מקרינה אלקטרומגנטית בקליפורניה. ה"מתפללים" לא היו מודעים לבקבוקי בקרה שהונחו בחדר אחר. טכנאי צילם את גבישי הקרח שנוצרו לאחר הקפאת טיפות המים מבלי שידע מאילו בקבוקים הוצאה כל טיפה. 100 "שופטים" שפטו את רמת האסתטיות של הגבישים שהופיעו בתמונות, כמובן גם הם לא ידעו האם מקור הצילומים בבקבוק הניסוי או הבקרה.
התוצאות: הגבישים שמקורם בבקבוקי הניסוי קיבלו ציון גבוה במעט מאלה שנלקחו מבקבוקי הבקרה. מעניין.
החוקרים מציינים בעצמם מספר ליקויים במערך הניסוי. העיקריים שבהם הם לדעתי העובדה כי בקבוקי הניסוי והבקרה אוכסנו בתנאים שונים לפני שהוקפאו, והעובדה כי הדגימות השונות מבקבוקי הניסוי והביקורת לא עורבבו בתא ההקפאה – שינויים קלים בטמפרטורה באזורים שונים של תא ההקפאה דיים כדי ליצור הבדלים משמעותיים בצורת וכמות הגבישים הנוצרים.

נסיון חזרה שלישי פורסם ב-2008 שוב ע"י אותו הצוות, והפעם באמצעי בקרה טובים יותר. בניסוי זה היו שתי קבוצות בקבוקי בקרה – אחת שמוקמה סמוך לבקבוקי הניסוי (עליהם ניסו כ-1900 אוסטרלים וגרמנים להשפיע לטובה) ואחת שמוקמה במקום מרוחק יותר. הדגימות פוזרו הפעם באופן אקראי בתוך המקפיא ובנוסף השופטים דירגו את כל התמונות, ולא רק את אלה שהצלם בחר כ"מעניינות" באיזשהו מובן. הדירוג של "יופי הגבישים" היה בסקלה בין 0 ל-6. לפני שנחזה בתוצאות, נעצור לרגע לחשוב מה היינו מצפים שהן תהיינה, אם הפרסומים של אמוטו היו משקפים את מציאות. אני למשל הייתי מצפה שתמונות הגבישים שהתפללו עבורם יקבלו ציונים בטווח של 4-6, ואלה שבבקבוקי הבקרה יקבלו ציון בטווח של 0-2.

התוצאות מוצגות לפניכם. תמונות 1-100 (משמאל) נלקחו מקבוצת הבקרה המרוחקת, תמונות 101-200 (באמצע) מקבוצת הבקרה הקרובה ותמונות 201-300 (מימין) נלקחו מהבקבוקים שהתפללו עבורם. גובה המלבנים הצבעוניים (שהוספתי אני לפי הנתונים) מציין את ציון "היופי" הממוצע שקיבלה כל קבוצה. רואים כי הציון הממוצע של כל הקבוצות היה מתחת ל-2, וכי אין כמעט הבדל בין הערכות היופי בכל 3 הקבוצות. גבישי הקרח שנוצרו במים שהתפללו עבורם היו קצת יותר יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה אחת, וקצת פחות יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה שניה.

החוקרים מציינים דרגות חופש אחדות שעדיין לא נשלטו גם בניסוי זה.

[למרות  שהממצאים לא מראים שום סימן הצלחה ברור, בעזרת מניפולציות סטטיסטיות ומשחקי הגדרה של השאלה הנבדקת (מניפולציות שחוקרי פראפסיכולוגיה אמונים בהן במיוחד), החוקרים מצליחים להסיק כי הניסוי הצליח להראות השפעה מובהקת של מחשבה על צורת התגבשות המים. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר ולשפוט בעצמכם.]

כאשר מבצעים ניסויים בתנאים מבוקרים, בהם מדרגים את כל התמונות שצולמו, משתמשים בקבוצת ביקורת ועושים זאת באופן עיוור בו אף אחד מהמעורבים לא ידוע מה "אמור" לצאת לגבי כל דגימה – האפקטים שאמוטו מדבר עליהם נעלמים לחלוטין.

קצת מדע

מי שרוצה לקבל טעימה כיצד נראית עבודה מדעית בנושא של פתיתי שלג – מוזמן להציץ כאן (שימו לב ל-117 ההפניות לעבודות נוספות בתחום. במדע אף אחד לא עובד לבד). אתר אינטרנט של אותו חוקר, עם הסברים פשוטים וגלריות של תמונות מדהימות נמצא כאן. הנה כמה תמונות מתוכו.

 
מבט חטוף בתמונות מראה שאפילו הן באיכות טובה לאין שיעור מאלה שהצליח אמוטו להפיק. והפלא ופלא – לא נדרשו לכך פתקים עם מילים יפות או מחשבות טהורות! רק תנאים פיזיקליים מתאימים, ציוד טוב וכישרון.

סיכום מסע

התחלנו את המסע בקול תרועה רמה, עם ד"ר שהצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן העמידו אותו בחזית המחקר של המים בהוכיחו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המבנה המולקולרי של המים.
בהמשך נוכחנו כי מדובר בטענות מופרכות לחלוטין של איש עסקים נטול הכשרה מדעית שנפנף בצילומים נבחרים שליקט באופן שידגים את רעיונותיו.
חקירה מבוקרת שביצעו חוקרים אחרים סיימה את הפרשה בקול ענות חלושה:  אפילו התומכים הנלהבים ביותר של הרעיון לא הצליחו להדגים אפקט נראה לעין.

כפי שמלמדת ההיסטוריה, הציבור לא יאמץ את מסקנות המחקרים. הוא אפילו לא ישמע עליהן. אמוטו ימשיך לפרסם עוד כמה מיליוני עותקים מספריו עתירי הדמיון, ימשיך למכור מים מבורכים לשיפור הבריאות, וסרטים כמו "בליפ" ימשיכו להכתיר ממצאים אזוטריים אלה בתור "הוכחות מדעיות" לטענות מופרכות משלהם, וזאת כדי לקדם את המכירות שלהם, ואת מוצרי הצריכה הנלווים שלהם.

כסף, כסף, כסף, בשם הרוח…

אמוטו אמר באחד מהראיונות איתו: "אני מאמין בגלגול נשמות. אני מאמין שבחיי הקודמים הייתי מדען שעבד על מים. עשיתי כנראה טעויות רבות וחוויתי כשלונות. אני מאמין שבגלל כשלונות אלה, עוד לפני שהגעתי לעולם הזה, נדרתי להשיג התקדמות משמעותית ולא להכשל. ואז הגעתי לאויר העולם!"

עם כל האמפתיה, אמוטו יזדקק כנראה לעוד כמה גלגולים כדי להפוך למדען אמיתי. אבל מה, סוחר ממולח הוא ללא ספק הצליח להיות כבר בגלגול הזה.

*

והזווית המקומית – ההבלים של אמוטו משמשים את הרב זמיר כהן לצורך החזרה בתשובה:

המטרה היתה פשוטה: למצוא מחקרים שבדקו את כוחם של הקריסטלים. התוצאה היתה שונה לגמרי: מסע הזוי כמעט במשעולים שבין פנטזיה למציאות, בין התרשמות לבין בדיקה, בין אמונה לידיעה, בין הונאה עצמית לשרלטנות.

הקלדתי את המילה "קריסטלים" בגוגל, והמסע החל. שוגרתי לעולמות לא מוכרים.

לאחר כמה דקות במהלכן חלפתי לצד אתרים מסחריים שמוכרים קריסטלים מכל סוג ומין, הגעתי למשהו שנראה כמו סקירה עיונית של התחום. קראתי שם דברים מדהימים.

למדתי ששימוש בקריסטלים החל כבר בתרבות אטלנטיס, למטרות טכנולוגיות בעיקר, לצרכי הפקת אנרגיה, תעבורה, מאור והנפת עצמים כבדים באויר. כנראה שהאבנים הענקיות מהן בנויה הפירמידה הגדולה במצרים (וכן מונומנטים עתיקים אדירים אחרים) הונפו באמצעות שימוש בקריסטלי קוורץ בשילוב עם צלילים מסוימים.
הגבישים יכלו לקלוט ולשדר אנרגיה ללא שימוש בכבלים כאמצעי להעברתה. תהליך זה נעשה באמצעות ריכוז אור השמש, הירח והכוכבים בתוך בניין בעל כיפה אשר ניתן היה לגלגל את הגג שלו אחורנית על מנת לכוון את קרן האנרגיה לשידור או לקליטה. בתוך הבניין היה קריסטל קוורץ ענקי ומערכת שלימה של קריסטלים קטנים יותר, ששימשו כמנסרות.

למדתי ששימושים מיוחדים נעשו בקריסטלים גם לצרכי ריפוי. הצורך עלה מכיוון שתושביה של אטלנטיס, שהפנו את עיקר מאמציהם לתחומים טכנולוגיים, פיתחו בקרבם מחלות חדשות ומוזרות (לא חיו עוד בסביבה רוחנית "רווית אור", ולכן נוצר אצלם חוסר איזון רדיקלי במטבוליזם ובגוף הפיזי).

למדתי שבמסורת היהודית מתועד השימוש באבני החן בחושן של הכהן הגדול. עפ"י מקורות מדיומליים, (מידע שנתקבל מישויות רוחניות באמצעות מדיום), היתה לאבני החושן הילה חזקה במיוחד, אשר נראתה לעיני אלו שהיו בעלי יכולת על-חושית. יכולת רוחנית זו של הכהן הגדול הוגברה בשל האופן המיוחד בו לוטשו האבנים והשימוש בשמני קטורת שהגבירו את האפקטים הפיזיואלקטריים של האבנים.

כמה מידע, ואיזה פירוט טכני! כמעט השתכנעתי סופית בכוחם של הקריסטלים.

אך פרט אחד העכיר את שלוותי. נזכרתי כי בהיותי ילד קראתי ספר על אטלנטיס (של צ'רלס ברליץ) ומשם לא היה ברור אם היא היתה קיימת בכלל. חיפוש קצרצר נוסף העלה עבודה מפורטת ביותר בנושא (שמפנה בין השאר גם לאותו ספר). מסתבר כי תועדו לפחות 270 דעות שונות לגבי אטלנטיס, מהותה, מיקומה, תקופתה, וכ-50 מהדעות פוסקות כי מדובר במיתוס בלבד.

היה עוד דבר שהעלה בי ספקנות קלה. רוב המידע שמפורט באותו מאמר מגיע ממסרים שקיבל המיסטיקן אדגר קייסי בעודו שרוי בטראנס היפנוטי.

הבנתי כי עלי להמשיך בחיפוש אחר מקורות קצת יותר עדכניים ואמינים, בכל הקשור לכוחם של הקריסטלים.

לאחר שיטוטים נוספים הגעתי לאתר מרשים ומקיף בנושא. האתר מכיל אנציקלופדיה מפורטת של עשרות קריסטלים שונים, כשלכל אחד מפורטות סגולותיו הרוחניות, האנרגטיות, המנטליות, הרגשיות והפיזיות.

לפניכם לקט ציטטות שידגימו את רמת הפירוט של המידע המצוי באתר.

ברמות האנרגטיות

• Dolomite למשל עוזרת למרכז את הצ'קרות ו"לסגור" פתחים מהם יש זליגה ובריחה החוצה של אנרגיה. מאד טובה ומתאימה לילדים ובני-נוער. טוב לתת אותה למטופל שעבר טיפול רוחני עמוק, היא תסייע לו לחזור ולהסתנכרן עם המציאות בצורה הרמונית.
• Serpentine לעומתה – אחת האבנים הטובות ביותר לעבודה על תיקונים הקשורים לחיים קודמים. בנוסף ליכולתה לחבר את המשתמש בה למידע בנוגע להוויה של הנשמה שלו ברבדים שונים, היא נושאת בחובה רבדים עמוקים של מידע על האבולוציה האנושית והפלנטרית. מחוברת באופן עמוק ומיסטי למהותו של הטבע ומתאימה מאד למרפאים שעוסקים בריפוי של הפלנטה

מהר מאוד הבנתי כי אין טעם שאתעמק בסעיפים אלו – פשוט לא הבנתי את פשרם.

ברמות מנטליות

כאן דברים כבר החלו להשמע קצת יותר ארציים:

• אותה Dolomit מסתבר היא האבן הטובה ביותר לאיזון תהליכי חשיבה בהתאם לצורך של המשתמש בה. לאנשים בעלי מחשבה איטית היא ממריצה את מהירות המחשבה ומגבירה את היכולת להיות ספונטניים, לעומת זאת, אצל אלה שניחנו במחשבה אימפולסיבית ואנשים היפראקטיביים (גם ילדים) היא מאיטה את מהירות המחשבה ומאזנת אותה.
• Turquoise לעומת זאת היא האבן הטובה ביותר להעלאת האינטליגנציה הרגשית.

ברמה הפיזית

מסתבר כי גם ברמה הפיזית יש לקריסטלים השונים כוחות לא מבוטלים:

• Serpentine מעודדת חידוש ברמה התאית, מגבירה וממריצה את חילוף החומרים בגוף. כמו כן עוזרת לספיגה טובה יותר של מינרלים בגוף כמו סידן ומגנזיום.
• Fuchsite טוב לתת אותה לחולי איידס ומחלות שונות של המערכת החיסונית. בעיקר טובה לחולי איידס שנמצאים בתהליכים של התגברות על המחלה.
• Abalone טובה ותומכת בדלקת פרקים, בעיות שרירים כלליות. אפשר לענוד או לשאת אותה כרפואה-מונעת למחלת-הסרטן, בעיקר אצל אנשים שבגלל היסטוריה משפחתית משתייכים לקבוצת-סיכון.
  מנקה ומחזקת איברים פנימיים שמשמשים לניקוי רעלים (כבד, טחול, לבלב, כליות).
• Emerald יכולה לעזור (כטיפול נלווה) לחולי סכרת. לצורך כך יש להניחה על הלבלב. כדאי מאד לעשות זאת בחוץ באור יום, ולאפשר לקרני השמש לעבור דרך האבן ולחזק את פעולתה.
• Zircon טובה לאיחוי עצמות ולחיזוק מבנה השלד. טובה גם לאיזון וחיזוק של מערכת השרירים, בעיקר בסוגיות של כיווצים כרוניים בשרירים ושל נוקשות בשרירים עד כדי חוסר גמישות קיצוני.
• Quartz-Crystal  מחזקת את המערכת החיסונית. ניתן לתת לחולי-סרטן גנרטור מתוכנת לתמיכה בהתמודדות עם המחלה, מאחר וכשהאבן מתוכנתת, היא מתדרת את התוכן שתוכנת לתוכה בלבד.

ללא ספק ערכת חובה בכל בית ומוסד רפואי!

בתור מהנדס תוכנה לשעבר, מילים מסוימות ממש זינקו לתוך עיני כשקראתי את הציטוט האחרון. חיפשתי מיד הסבר כיצד מתכנתים קריסטל. הנה סוף סוף משהו שאוכל להבין, חשבתי לעצמי.
הסתבר שמדובר ב"התמקדות בתוכן מסוים אותו ניתן לשדר במדיטציה אל תוך האבן. בזכות תכונותיה העל-טבעיות של האבן, תוכן זה יהדהד אנרגטית מאותו הרגע. המשתמש ילך עם האבן בצמוד אל גופו, בכיס או בספירלה, ובכך ימשיך התכנות להדהד, תוך שהוא מחזק וממקד את התוכן הזה".
המממ… לא בדיוק מה שחשבתי.

המידע היה מפורט ומרשים, אך עדיין לא מצאתי ראיות כלשהן לתקפותו.

חייב להיות מחקר רציני בתחום. הרי לא יתכן שמישהו ישב והמציא את כל הסגולות המאוד ספציפיות הללו! נכון?

מפתחי התחום בודאי בדקו את הדברים במשך שנים רבות, כשהם מנטרלים כל גורם אחר שיכול להשפיע על מצבם הרוחני, אנרגטי, מנטלי, ריגשי ופיזי של הנבדקים, כדי להפריד את השפעתו של הקריסטל משאר השפעות החיים. כדי לנקות סטיות אקראיות בוודאי ביצעו את הניסויים על מאות אנשים לגבי כל קריסטל. הנבדקים בודאי מילאו שאלונים פסיכולוגיים ורוחניים ועברו סדרת בדיקות פיזיות מקיפה כדי למפות את מצבם המדויק לפני תחילת השימוש באבן. בתום השימוש חזרו על המבדקים וכך זוהו ההשפעות הספציפיות של הקריסטל המסוים הזה על הנבדקים. כדי לנקות את ההשפעה של "חווית הצפוי" או מתן פרשנות בדיעבד להשפעות הקריסטל הקפידו בוודאי שהנבדקים לא ידעו איזה קריסטל הם נושאים עליהם. כדי לנקות את השפעת החוקרים על הניסוי גם הם בודאי נזהרו שלא לדעת זאת (double blind protocol). מן הסתם חזרו על הניסויים לגבי אוכלוסיות מארצות ותרבויות שונות כדי לוודא שהאפקטים אכן אוניברסליים. בגלל הכמות האדירה של פרמטרים שמעורבים בניסוי כזה אני מניח השתמשו בתוכנות סטטיסטיות מהמתקדמות ביותר ובמחשבים רבי עוצמה, כדי לחלץ את המידע מתוך ים הנתונים.
איזו עבודת מחקר רחבת היקף בודאי נדרשה לכך!

מי יכול להכיר הכי מקרוב עבודות מחקר כאלה? מן הסתם העוסקים בתחום.
ואז הבריק רעיון פשוט במוחי – מדוע לא לשאול פשוט את בעלת האתר? ראיתי שהיא התראיינה ברדיו ואף הופיעה בתוכנית טלויזיה, והאתר שלה באמת המרשים ביותר מכל אלה שנתקלתי בהם בנושא. היא בודאי מכירה את המחקרים ותחסוך לי זמן רב בחיפושים.

פניתי אליה דרך פורום שהיא מנהלת, ולשמחתי התגובה היתה מיידית ממש. הנה השיחה שניהלנו (לאחר שינויי עריכה מינוריים).*

שלום רב,
נושא הקריסטלים מסקן אותי, ואני מנסה ללקט חומר בנושא.
אשמח אם תוכלי להפנות אותי למחקרים שהראו כי לקריסטלים יש השפעה כלשהי על האדם (מצבו הפיזי או הנפשי). אם יש המון כאלה, אודה לך אם תצייני רק את המובילים שבהם.

אתה מתכוון למחקרים מדעיים?אני חייבת להודות שמעולם לא חיפשתי חומר על הנושא, מאחר ולי אין עניין בלתת תוקף מדעי לנושא, בעיקר בגלל שהחיבור וההשפעה של הקריסטלים היו מאד ברורים לי פנימית וחווייתית.
כמו-כן, הקריסטלים פועלים באופן שהוא מעל הפיזי, כך שגם אם יש בוודאות שינויים כאלה או אחרים המתחוללים אצל המשתמש, אני לא בטוחה שניתן לתקף זאת מדעית. 

תודה על התשובה הכנה.
יש מנגנונים רבים שגורמים לאדם לתת פרשנות שגויה לדברים ולהגיע למסקנות שאין להן אחיזה במציאות. הם כוללים בין השאר – wishful thinking, ראייה סלקטיבית, חווית הצפוי, הטיית האישוש, מציאת משמעות באקראיות, פרשנות שגויה של נסיגה לממוצע, תפישה לא נכונה של הסתברות, השפעה חברתית, וכו – הרשימה עוד ארוכה. רק מחקר מסודר שמנקה את כל התופעות הנ"ל יכול להראות האם יש קיום של ממש לטענות כאלה ואחרות.

לגבי אופן הפעולה הלא פיזי –  בשלב ראשון לא משנה בכלל מה מנגנון ההשפעה. השאלה היא קודם כל האם קיימת השפעה כלשהי. ואם כן, האם מקורה בקריסטל, או שהיא נובעת פשוט מהציפיה של המטופל לחוש בהשפעה המובטחת, או בפרשנות בדיעבד שהוא נותן לדברים.

האם לא מסקרן אותך לדעת מה התשובה לשאלה זו?

במציאות שלי הדברים מאד תקפים, אבל הכלים בהם אני מתקפת את זה לעצמי ממילא לא ירצו אדם שרוצה תשובות מדעיות.

העובדה שלקריסטלים יש הדהוד אנרגטי ועקב כך הכנסתם לתעשיות השונות נבדקה מדעית בצורה נרחבת והוכחה מחקרית. אני בטוחה שאם זה מעניין אותך לא תתקשה למצוא חומר על כך.

לעומת זאת, השפעתם של הקריסטלים על המערכת האנושית, שגם היבטים שונים בה עצמה מעולם לא הוכחו מדעית (כמו למשל: מה זה נשמה?) אינה פיזית או מדעית. אם אדם מסוים ייעזר בקריסטלים, יניח אותם על גופו וימדוט איתם וכתוצאה מכך המציאות שלו השתפרה, אין דרך מדעית להוכיח שאכן הקריסטלים עשו את השינוי.אותו אדם יאמין שכן, אתה אולי תאמין שלא, ואתה יודע מה? יש מצב ששניכם צודקים.

ראשית, אני לא מחפש תשובות מדעיות, אני מחפש תשובות נכונות. המדע הוא רק כלי להשיג אותן.

שנית, השימושים ההנדסיים באפקט הפיאזואלקטרי הם אכן רבים ומגוונים, אך אין כל קשר ביניהם לבין השימושים שאנשים עושים בקריסטלים ובהם אנו עוסקים כרגע.

לגבי השפעת הקריסטלים על המערכת האנושית – יש דרך מאוד פשוטה לבדוק האם הקריסטלים הם הגורמים לשינוי או לא (אני יוצא מתוך הנחה שאנשים אכן מרגישים שינויים כלשהם).
הרעיון הוא וותיק, והוכנס לשימוש מחקרי לפני עשרות שנים. מדובר בשימוש בפלסבו – טיפול דמי, והשוואת האפקט בין חולים שמקבלים טיפול דמי לבין אלה שמקבלים טיפול אמיתי (מבלי שהמטפל או המטופל יודעים מי קיבל מה).

דוגמה לניסוי ברוח זו:

לוקחים קבוצת אנשים מספיק גדולה (אנקדוטה אחת לא מלמדת כלום כמובן), לחצי מהם נותנים קריסטלים אמיתיים, ולחצי – קריסטלים מזויפים (אפשר לעטוף אותם בשקיות בד למשל, כדי למנוע כל יכולת לדעת מי אמיתי ומי לא). גם את זה רצוי לבצע בהגרלה כך שגם המטפל לא ידע מי קיבל מה.

פרוטוקול כזה מנקה את כל ההטיות שהזכרתי – של פרשנות בדיעבד או חווית הצפוי, כי האדם לא יודע אם הוא "אמור" להרגיש דברים או לא.

לאחר תקופה רלוונטית שואלים את האנשים האם הם מרגישים שינוי כלשהו (ואם מדובר במשהו פיזי כמו לחץ דם, ניתן פשוט למדוד אותו).
אם במצב כזה אלה שהחזיקו בקריסטלים אמיתיים מדווחים על שיפור רב יותר מאלה שהחזיקו במזויפים (הבדל מובהק סטטיסטית) – אזי הדגמנו שלקריסטלים יש השפעה כלשהי על אנשים (מעבר לאפקט הפלסבו).

שימי לב שניסוי כזה לא נכנס בכלל לאופן בו ההשפעה מתרחשת, האם הוא ברמה פיזית או לא, וכו. זה לא משנה בכלל, אם אנחנו מתמקדים קודם כל בשאלה האם זה עובד בכלל.

מה את אומרת? לא היה מסקן אותך לנסות דבר כזה?

אני שואל באמת, בתום לב ובסקרנות אמיתית, האם, לאחר שהמחקר הפסיכולוגי הדגים תופעות רבות של תעתועי מוח והונאה עצמית, ובעקבות זאת פותחו שיטות מחקר שמנקות את ההטיות האלה ועוזרות לחשוף את מצב הדברים כפי שהוא באמת, האם לא מסקרן אותך לבדוק את זה?

אענה לך בתום לב ובאופן אמיתי: לא.

אני רואה שזה ממש חשוב לך, העניין של התיקוף. תודה שהעלית את השאלה, זה מזכיר לי שוב שלי זה לא ממש חשוב לתקף מדעית.
אלה שכן חשוב להם לתקף ולא קיבלו הוכחה מדעית מן הסתם לא יבחרו בהתפתחות אישית תוך שימוש בכלים שלא הוכחו מדעית.

כן. זה ממש חשוב לי הנושא של תיקוף. ממש חשוב לי לדעת אם דברים נכונים או לא: אם קריסטלים באמת משפיעים על אנשים, או שהם רק מאמינים שהם משפיעים עליהם.
אני לא מצליח להבין איך לאנשים שמשתמשים בקריסטלים, או עוסקים בתחום לפרנסתם, סוגיה כל כך עקרונית אינה חשובה. לא וויתרתי:

על תועלת אנרגטית ורוחנית אני לא מדבר, כי אני באמת לא מבין בזה כלום. על תועלת מנטלית-ריגשית ניתן לבצע ניסוי ולראות אם מדובר באפקט פלצבו או בתועלת אמיתית.

אבל בתחום הפיזי, כאן הדברים יותר חד משמעיים. אנחנו לא מדברים על התפתחות אישית. אנחנו מדברים על בריאות. פיזית. האם גם כאן לא ידוע לך על מחקרים שמגבים את הטענות המאוד ספציפיות שרשומות באתר? האם גם כאן לא חשוב לך התיקוף המדעי? האם את לוקחת אחריות ועומדת מאחורי הדברים?

ההמלצות בפיזי הן בגדר הכוונות אנרגטיות, ובהגדרה אינן הבטחות ואינן באות במקום טיפול קונבנציונלי.
למעשה זה לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי.
והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…

"לא חוקי ולא מוסרי להבטיח ששימוש באבן יתן תוצאה פיזית כלשהי". לא אני אמרתי זאת. אמרה זאת מומחית הקריסטלים.

ומה בדיוק עלול להבין מישהו אחרי שקרא את הסגולות הבאות תחת הכותרת "היבט פיזי":
"טובה לטיפול בפעולה לא-תקינה של הלבלב והבלוטות המשפיעות על העיכול. ניתן לטפל בעזרתה בשיגרון ובליקויי עצמות תורשתיים, וכן לחיזוק מבנה השלד. מועילה מאד לאיחוי שברים וסדקים בעצמות וכן לאיזון תהליכי צמיחה של ציפורני הידיים והרגליים."?
האם לא נוצר הרושם כאילו האבן תשפיע על המימד הגשמי, פיזי, חומרי, מוחשי, ארצי של גופו של המשתמש?
האם אין כאן חשש להטעיה קלה?

מה שכן, משהו אחד טוב יצא מכל הסיפור. נראה שאזמין לי אבן Garnet. כתוב שהיא "מצוינת לאנשים שחוקרים את סודות היקום כמו אסטרונומים ואנשים שמעמיקים חקר אל תוך המנטלי כמו מתמטיקאים".
מי יודע, אולי אבין סוף כל סוף למה לא חשוב לבדוק דברים בחיים.

"והקריסטל, כמו קריסטל – או שיקיים את ההבטחה,  או שלא יקיים…"

* הערה – אין לי שום דבר אישי כנגד אותה מטפלת. להיפך – היא ענתה לי באופן כן וישיר. אני לא בטוח שעוסקים אחרים בתחום היו טורחים להגיב בכלל. פניתי אליה דוקא מכיוון שנראתה מצויה מאוד במקצועה, ואני משוכנע כי אנשים המטופלים אצלה מאוד מרוצים.

הנה דוגמה כיצד בודקים טענות. מתמקדים בטענה ספציפית, מתכננים ניסוי פשוט ככל האפשר לבדיקתה, ומבצעים אותו. לאחר מכן חשוב גם לא להתכחש לתוצאות ולא לתרץ תירוצים.

אחרית דבר

האדם הראשון אליו פניתי בשאלה לגבי מחקרים בתחום, היתה מישהי בעלת "רזומה הוליסטי" מרשים ביותר, ששכנע אותי כי מדובר במומחית של ממש. בין השנים 1991-2002 היא ביצעה מחקרים וטיפול במגוון שיטות באנגליה, נורווגיה וניו-יורק. וב-2002 קיבלה את הדוקטורט שלה ב"יעוץ מטאפיסי" מהאוניברסיטה למטאפיסיקה, ארה"ב.
היא פיתחה שיטות כמו "חוטר אור האדם" – התרפיה של הצבעים דרך הגשמת הנפש הנצחית, או "ניקוי הולוגרמות מגנטיות" – השתחררות מהפרעות חשמל סטטי על המוח המשחררת ממעגלי הרס עיכובים, הפרעות למידה, אוטיזם ועוד.

מה רבה היתה אכזבתי כאשר קיבלתי ממנה תשובה לקונית בזו הלשון:

"אנחנו לא צריכים מחקרים מדעיים כדי לדעת מה קורה בטבע."

אם אהבתם את הבלוג, הזינו את כתובת המייל שלכם למעלה מימין ותקבלו פרסומים עתידיים ישירות למייל (תמיד תוכלו לבטל זאת בעתיד).
אם אתם מתחברים למסרים שאני מנסה להעביר, אתם מוזמנים להפיץ אותם הלאה בין מכריכם. תודה!

הטענות

מי מאיתנו לא נתקל ברעיון כי מחשבות / אמונות יוצרות את המציאות?  "דומה מושך דומה"? "חוק המשיכה" (The Law of Attraction)? הרעיונות הללו צצו כבר במאה ה-19 והיוו בסיס לתנועה שנקראה "המחשבה החדשה" [1]. בשנים האחרונות הם זכו לשגשוג חסר תקדים בעקבות המתקפה הממוסחרת להפליא של "הסוד" [2].

הנה כמה משפטי מפתח שמעבירים את המסרים העיקריים:

• "חוק המשיכה" עובד תמיד, לעולם לא תוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חייך, אתה משכת לתוכם. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע.
• אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם.
• כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל.
• מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל.
• ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך.

טענות מרחיקות לכת, ללא ספק. שימו לב לסגנון החד והמוחלט של הניסוחים: תמיד, ודאות מוחלטת, בכל פעם, על כל אדם, ללא יוצא מן הכלל. ממש חוקי טבע.

עוד וואריאציה פופולארית על אותו נושא נקראת "תטא–הילינג". הנה משפטים מתוך הזמנה לקורס בנושא:
"תדר התטא מאפשר גישה אל מעמקי התת-מודע (היוצר את מציאותנו היומיומית) וחיבור אל אנרגיית הבריאה, המאפשרת זימון, יצירה ושינוי בכל תחום. בעבודה מתוך תדר תטא נוכחים לדעת שניתן לשנות כל דבר וכל תחום בחיים (אם באמת רוצים); ריפוי מחלות, שינוי מצב פיזי, יצירת שפע של חומר והזדמנויות, זימון זוגיות ואהבה, זימון עבודה, שחרור מהתמכרויות והרגלים מיותרים, שחרור כעסים ופחדים ועוד. הנכם מוזמנים להעלות את תדר חייכם, ולממש את זכותכם המולדת לידע ושפע אינסופי: לברוא, לעצב ולחיות חיים מלאי אהבה, שמחה, הרמוניה, בריאות, הגשמה ושפע אינסופיים."

לפני שנצא לדרך, הנה תקציר המסע הפתלתל שמחכה לנו: נתחיל את מסענו במוטיבציות לאמונות כאלה, נדון באבסורדיות של הטענות בצורתן הקיצונית, נבדוק האם יש ראיות מחקריות כלשהן שתומכות בטענות אלה וננסה להבין מה המנגנונים שגורמים לנו להתרשם שגישה זו עובדת למרות שהדבר אינו כך.
לאחר מכן נסקור כמה מובנים בהם מחשבה כן יכולה ליצור מציאות וננסה לעמוד על ההבדלים בין מנגנונים אלה לבין הטענות הקיצוניות לעיל. נחזור לטענות כפשוטן ונראה מה הסכנות הטמונות בהן ומהו המחיר הכבד שהמחזיק בהן עלול לשלם.

המוטיבציה

לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם כדי להבין את הרצון של אנשים להאמין בטענות אלו.

ההבטחה כי כל מה שעליך לעשות הוא להאמין כדי שדברים יתרחשו באופן הרצוי נותנת מענה לתחושות חוסר השליטה, חוסר הביטחון, חוסר הוודאות, חוסר הצדק, ועוד תחושות קשות רבות שכל אדם מתמודד איתן במהלך חייו לא פעם ולא פעמיים. חוק המשיכה הרוחני מעניק לנו אשליה של שליטה בחיים: "כל מה שאני נדרש לעשות הוא לשנות את הגישה שלי ואתחיל למשוך אלי כסף הצלחה ובריאות, כמו מגנט!"
"זהו הסוד להכל. הסוד לכמויות בלתי מוגבלות של שימחה, בריאות, כסף, מערכות יחסים, אהבה, נעורים – כל דבר שאי פעם רצית"; או – "המשאלה שלך היא הפקודה שלי, אמר היקום".

כמה קל, כמה נוח! למה לטרוח כשאפשר לפקוד על היקום לעשות כרצוננו? אמונות אלה כוללות מוטיבים רבים שמאפיינים את התקופה האחרונה: האלהת האני – אני כמרכז היקום, הרדיפה הבלתי פוסקת אחר סיפוקים, העצלנות התהומית והחיפוש אחר פתרונות קסם.
"מגיע לי הכל, עכשיו וללא מאמץ!" קשה שלא לראות את האנלוגיה לראיית העולם של תינוק – "אני רעב, אני צורח, והיקום מזמן לי חלב".

מהאטמה גנדי אמר: "שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך."
אבל זה כנראה מורכב מדי, ארוך מדי ומעייף מדי לאנשים של ימינו.
למה לא לחתוך החוצה את המעשים, ההרגלים והערכים? הבה נקצר ודי: "שים לב למחשבותיך – הן הופכות לגורלך" או! הרבה יותר אטרקטיבי.

האבסורד

הבה ונזרום לרגע עם הרעיונות.

האם אדם שיחשוב מחשבות חיוביות על "כביש פנוי מפקקים" אכן יגרום לכביש להיות פחות עמוס (בהנחה שהוא יצא לעבודה בכל זאת בשעה הרגילה ולא ישאר מדמיין בביתו)? יש לי תחושה שגם אם כל עשרות אלפי האנשים יצאו לדרך עם החלום של כביש פנוי, הוא יהיה פקוק בכל זאת.

ומה קורה כאשר שני נהגים מתקרבים לצומת מכיוונים ניצבים וכל אחד מהם מנסה לזמן לו "אור ירוק"? אולי זה מה שקרה לפני שבוע ליד הבית שלי, כשהרמזורים הפסיקו לעבוד…

ואם ילד מדמיין שבית הספר שלו נשרף עד היסוד, האם זה באמת יקרה? ואם המנהל מדמיין באותו הזמן את בית הספר פורח ומטופח, מי גובר? האם משאלות לב של ילד חזקות יותר משל מבוגר? חלשות יותר? אולי כיתה שלמה שתדמיין את בית הספר נשרף תגבר על מנהל אחד?

האם משאלות הלב של בני כל העמים שוות בכוחן? מה נגיד על כל אותם מיליוני ילדים שמתים מרעב במדינה אפריקאית מסוימת? אני מניח שגם הם וגם הוריהם מדמיינים אוכל ומערכות ביוב ומים מסודרות, לעיתים אף יותר קרובות מאשר האמריקאי הממוצע.

אך למה אני מקשה בקושיות לוגיות. הרי הסבירו לי כבר בקלטת שעלי להסיר דאגה מליבי, שהרי –  "כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל. ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך."

הגיוני או לא, האם זה באמת עובד?

יש רק דרך אחת כדי לדעת אם משהו "עובד": צריך לבדוק אותו. וכדי לעשות זאת בצורה מקצועית צריך לערוך מחקר מבוקר. במשך השנים התבצעו לא מעט מחקרים ששופכים אור על סוגיה זו, מזויות שונות ומגוונות.

השפעת מחשבות על חפצים – טלקינזיס

נתחיל בבסיס. האם מחשבה יכולה להשפיע על חפצים, למשל על הצד שעליו ייפול מטבע?

חוקרים הקדישו שנים רבות של מחקר וביצעו בדיוק סוג כזה של ניסויים (לא על מטבעות, אבל הרעיון מאוד דומה). אתם מוזמנים לקרוא על הישגי הקבוצה הרצינית ביותר בתחום לדעתי, ולדעת ספקנים נוספים [3].
אני מוכרח להודות שהתרשמתי מהפרסומים שלהם כשחקרתי את הנושא לפני כ-20 שנה, ומדי כמה שנים הייתי מציץ לראות אם חלה התקדמות במחקריהם. בפעם האחרונה שעשיתי זאת נתקלתי במאמר שמנסה לתרץ מדוע קבוצות מחקר אחרות לא הצליחו לשחזר את התוצאות שהם קיבלו [15]. זה היה מאכזב. אני מקווה שגילוי לב זה יבהיר שאינני מתנגד לרעיון באופן עקרוני. להיפך. אפשרות של השפעת מחשבה על העולם הפיזי יכולה להיות הגילוי המרתק ביותר שיקרה בעולם המדע. אבל לצערי לא נראה שזה נכון. פשוט מאוד – לרצונות שלי אין שום השפעה על המציאות. גם לא לרצונותיהם של המדענים שחקרו את הנושא והקדישו לו שנים רבות מחייהם. מה שלא נכון – לא נכון, לא משנה כמה נרצה.

מהם אם כן הממצאים המרשימים ביותר שהושגו בתחום? בניתוח מסכם של תוצאות מיליוני "הטלות מטבע" התקבל כי רצונותיהם של המשתתפים בניסויים השפיעו על "המטבע" כך שנפל קרוב ל-51% מהמקרים על הצד הרצוי, במקום 50% שמצופים במצב של אקראיות מוחלטת. חוקרים אחרים [4] ביקרו את הניתוח וטענו כי האפקט קטן למעשה פי 10, כלומר, באנלוגית המטבע, הנבדק "הצליח להשפיע" רק על הטלה אחת מ-1000 כך שתצא בשונה מהצפוי באקראי (וגם אז מובן שלא ידוע על איזו מתוך 1000 ההטלות הוא השפיע). גם אם נניח לרגע שמדובר בהשפעתו של הרצון ולא של הטיות ניסוייות אחרות, לא מדובר באפקט מרשים במיוחד, בודאי לא מה שהיינו מצפים מכוחה של מחשבה לבצע לאחר קריאת "הסוד".

למעשה אין צורך להרחיק לכת למעבדות נידחות. השפעת מחשבה על חפצים נמצאת במבחן יומיומי, ע"י מיליוני אנשים בכל רחבי העולם. מדובר בנבדקים שמפעילים את כל יכולת הרצון שלהם, את המחשבות החיוביות ביותר שהם יכולים להגות, את כל שיטות ההשפעה עליהם ניתן ללמוד מספרים ומקלטות. במה המדובר? בבתי קזינו כמובן. כל ענף ההימורים היה פושט רגל מזמן, אם משהו מכל זה היה נכון, ולו במקצת!

ומה לגבי כל אותם רצונות חזקים שמפעילים אנשים כמו אורי גלר על מצפנים, שעונים וכפיות, רצונות שהיקום ממהר למלא? כאן אנחנו נכנסים כבר לתחום הקוסמות הלא מוצהרת, או בקיצור – השרלטנות. אתם מוזמנים לקרוא את הספר The Truth About Uri Geller וללמוד בין השאר כיצד גם מדענים אינם חסינים בפני שרלטנים [5].

השפעת מחשבות חיוביות על אחרים – כוחה של תפילה

חלק גדול מהאנשים מאמין שתפילה, "שליחת אנרגיות", "בקשת עזרה מכוחות עליונים" וכיוצא באלו פעולות מחשבתיות למען בריאותם של יקיריהם תעזור להם להחלים או לפחות תאריך את חייהם במקצת. רעיון יפה, נחשק ואצילי. אך האם הוא גם נכון?
התשובה הקצרה היא – לא. ניסויים אחדים נעשו בתחום ולא גילו שום מתאם ברור [6]. סקירה רחבה של התחום שמסבירה גם כמה קל לקבל תוצאות שגויות במחקרים מסוג כזה אפשר לקרוא כאן [7].

הערה חשובה: בניסויים אלה לא החולים ולא חברי הצוות הרפואי יודעים עבור מי מתפללים ועבור מי לא (סמיות כפולה), זאת כדי לנקות כל גורם הטיה אפשרי, למשל יחס שונה מצד הרופאים או תהליכים שמקורם בחולה עצמו שיודע כי מתפללים עבורו. לגבי מקרים בהם החולים יודעים כי מתפללים עבורם ומאמינים כי הדבר עשוי לסייע למצבם, יתכן שקיימת השפעה חיובית בחסות תגובת הפלצבו (ראו בהמשך).

המחקר המקיף ביותר בתחום השפעות התפילה נערך ב-2006, וכלל כ-1800 חולים שהתאוששו מניתוח מעקפים. הם חולקי לשלוש קבוצות שוות. לנבדקים בקבוצה אחת נאמר כי יתכן ויתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם, לנבדקים בקבוצה השניה אמרו כי יתכן ויתפללו עבורם אך לא התפללו עבורם בפועל, ולחברי הקבוצה השלישית הובטח כי יתפללו עבורם, ואכן כך בוצע.
התוצאות היו מאירות עיניים: לא היה שום הבדל בשיעור הסיבוכים בין שתי הקבוצות הראשונות. יתרה מזו, בקרב חברי הקבוצה השלישית (שידעו כי מתפללים עבורם) שיעור הסיבוכים היה אף גבוה יותר! אחת ההשערות שמנסות להסביר את הממצא הזה אומרת כי הם נכנסו לסוג של "חרדת ביצוע" עקב הידיעה כי מתפללים עבורם.

לסיכום, הראיות כרגע מראות כי לא רק שתפילות לא עוזרות, אלא במצבים מסוימים עלולות אף להזיק.

השפעת פנטזיות חיוביות על השגים בחיים

מה קורה במחוזות קצת יותר פרוזאיים – הצלחה בלימודים, הפחתת משקל, זוגיות, מציאת עבודה ובריאות למשל? האם שקיעה בפנטזיות על המצב הרצוי מזמנת אותו לחיינו?

הצלחה בלימודים: במחקר אחד [8] התבקשו סטודנטים להקדיש כמה דקות בכל יום ולדמיין את עצמם מקבלים ציון גבוה במבחן חשוב שעמד להתקיים כשבוע לאחר מכן. הם התבקשו לצייר בעיני רוחם תמונה ברורה ולדמיין את ההרגשה הנפלאה. כמובן שהיתה גם קבוצת ביקורת שחבריה לא התבקשו לדמיין שום דבר מיוחד. כל סטודנט רשם כמה שעות למד בכל יום למבחן. למרות שהזמן שהוקדש לחלומות בהקיץ הללו היה דקות ספורות בכל יום, היתה לו השפעה ניכרת על הסטודנטים: הם למדו פחות, וקיבלו ציונים נמוכים יותר במבחן!

הורדת משקל: במחקר אחר [9] השתתפו נשים מלאות בתוכנית הרזיה. כל אחת התבקשה לפנטז כיצד תגיב במצבים מסוימים שקשורים לאוכל, למשל כאשר היא מגיעה לשולחנות הבופה בחתונה. הפנטזיות שלהן דורגו מחיוביות מאוד (כגון "אהיה ממושמעת ואתרחק מכל העוגות והממתקים") ועד לשליליות מאוד (כגון "אתנפל על האוכל וארוקן את המגשים"). לאחר שנה של מעקב אחר משקלן של הנשים, התברר כי אלה שהחזיקו בפנטזיות החיוביות הפחיתו ממשקלם כ-10 קילו פחות מאלה שהחזיקו בפנטזיות השליליות. שוב, פנטזיות שליליות תרמו דוקא לירידה במשקל!

חיזור: תוצאות דומות התקבלו בתחום החיזור [10]. סטודנטים שהיו מאוהבים בסתר במישהו התבקשו לדמיין מה יקרה בתרחישים שונים, כמו למשל היתקלות מקרית באהוב ליבם בכניסה לכיתה. הדימיונות דורגו בסקלה החל מחיוביים (כגון "ריצה בהילוך איטי זה לעבר זו") וכלה בשליליים (כגון "מרוב מבוכה נתקלתי בדלת ונפלתי"). לאחר 5 חודשים הסתבר כי בעלי הפנטזיות החיוביות נטו פחות לחשוף את רגשותיהם בפני האהוב או לעשות צעדים ליצירת קשר ממשי, בהשוואה לבעלי הפנטזיות השליליות.

בריאות: גם בתחום הבריאות מסתמנות תוצאות מקבילות [10]. נמצא מתאם הפוך בין פנטזיות שמתארים המנותחים לבין החלמתם בפועל (תאורים שנתנו למשל לגבי התפקוד העתידי שלהם במסע קניות בקניון, נקיון הבית או ארגון ארוחה חגיגית, שלושה חודשים לאחר הניתוח). פנטזיות חיוביות נמצאו מקושרות עם החלמה טובה פחות!

עוד נחזור לניסויים מסוג זה בהמשך, ונבין מה המנגנון המורכב יחסית אך עם זאת הגיוני, שעומד מאחורי תוצאות אלה.

אולי מלחמה במחשבות שליליות תעזור?

חוקרים ביקשו מאנשים לתאר את המחשבות המטרידות ביותר שיש להם לגבי עצמם. מחצית מהנבדקים התבקשו לדחוק הצידה את המחשבות הללו במשך 11 הימים הבאים, בעוד מחצית אחרת מהנבדקים המשיכה בחייהם כרגיל. בסוף כל יום ציינו כולם עד כמה שקעו במחשבות טורדניות, ודרגו את מצב רוחם, רמת החרדה והערכה העצמית שלהם. והתוצאות? מדחיקי המחשבות השליליות שקעו בהן יותר, דרגו את עצמם חרדים יותר, מדוכאים יותר ובעלי הערכה עצמית נמוכה יותר. סקירה של הנושא אפשר לקרוא בספר הזה [11].

כדי להבין את האפקט שעומד מאחורי התופעה, אל תחשבו בשום אופן על חד קרן סגול בימים הקרובים!

"לי זה עבד!"

כיצד בכל זאת מסבירים את החוויה האותנטית של אנשים רבים כי השיטה עובדת? (נניח לרגע בצד את כל אותם סיפורים מפוברקים ומומחזים שנתקלים בהם באתרים של סוחרי השיטה).

התשובה מורכבת משילוב של אלמנטים רבים, הנה כמה מהעיקריים:

מציאת משמעות בארועים אקראיים: הדבר לא באמת קרה בגלל המחשבות החיוביות שלנו. הוא פשוט קרה אחרי. את הקישור הסיבתי אנחנו עושים בדיעבד והוא במוחנו בלבד. די בזאת כדי להסביר אחוז גבוה מאוד מה"התרשמויות" מכך שהשיטה עובדת. אנחנו נוטים לשים לב ולזכור התאמות אך לא החטאות (זה הבסיס להנצחתה של כל אמונה טפלה). הגדרות זמן לא ברורות (מתי בדיוק הארוע שזימנו אמור לקרות?) ומדדים מעורפלים להצלחה (מה בדיוק אמור לקרות?) מאפשרים מרחב תמרון אינסופי לזיהוי קשרים סיבתיים מדומים.

ראיית הרצוי והטיית האישוש: הבחירה האם לראות את החצי המלא או הריק של הכוס היא בידנו. ראיית החצי המלא אינה הוכחה לכך שמחשבה חיובית מלאה מחצית מהכוס, בדיוק כמו שראיית החצי הריק אינה הוכחה לכך שמחשבה שלילית רוקנה חצי מהכוס. אנחנו פשוט בוחרים בראיות שמאששות את האמונה בה אנו מחזיקים. הטייה זו נקראת "הטיית האישוש" – הנטיה שלנו לחפש ולנפח דברים שתומכים באמונותינו, ולהתעלם, למזער, להדחיק, ולהמעיט בחשיבות הדברים שאינם תומכים באמונותינו. נטיה זו לא מודעת בד"כ ומכאן כוחה הרב. כולנו נופלים בפח הזה יום-יום, בכל תחומי החיים.

מיקוד קשב: אתם מעוניינים להחליף את הספה בסלון שלכם. אתם מתחילים לשוטט בחנויות רהיטים. לפתע אתם מגלים כי העולם כולו נהפך לקטלוג ענק של ספות! אצל חברים מישהו בדיוק מדבר על ספה חדשה שקנה, בדרך לעבודה אתם מבחינים בשלט פרסומת ענק עם מבצע ספות חסר תקדים, עיתון סוף השבוע התמלא פתאום בפרסומות לספות מהעמוד הראשון ועד לאחרון. מה קורה כאן? האם זימנתם לעולמכם ספות?! ההסבר פשוט: הספות היו שם כל הזמן. ההבדל הוא אצלכם בראש. עכשיו אתם שמים לב אליהן, כי זרקור הקשב שלכם מופנה לכיוון הזה בתקופה זו. זה כבר לא עניין של פרשנות מוטעית. זו תשומת לב ממוקדת לנושאים מסוימים.
כשהייתי בחטיבת הביניים, נולד "תחביב" משונה עם חברי הטוב. בעודנו משוטטים בחצר ביה"ס לעבר המכולת וחזרה ומדברים על דא ועל הא, היינו סורקים בעינינו את הקרקע ומחפשים מטבעות שנפלו לאנשים. לא תאמינו כמה מטבעות שכבו שם! כעבור תקופה של כמה חודשים מלאתי תיבה קטנה במאות מטבעות! האם זימנו כסף לחיינו? לא. המטבעות שכבו שם כל הזמן, רק חיכו שמישהו יפנה את תשומת ליבו אליהן.

באיזה מובנים מחשבה אכן יוצרת מציאות?

הדברים כמובן יותר מורכבים. ישנם מנגנונים באמצעותם מחשבות כן משפיעות על המציאות, גם אם אינן יוצרות אותה באופן ישיר ובלתי אמצעי. נסקור אותם בקצרה, כשאנו מתקדמים מהמובן מאליו אל המפתיע.

"סוף מעשה מחשבה תחילה": אם נגדיר לעצמנו מטרות ברורות ונפעל בהתאם, יש סיכוי טוב שנשנה את המציאות. במובן זה מחשבה אכן יוצרת מציאות: למשל – אני חושב על רעיון לפוסט חדש. אני אוסף חומר, מתרגם, כותב, עורך, מפרסם. יש פוסט חדש. מחשבה יצרה מציאות. אך המובן הזה טריויאלי. אני לא סבור כי לכך התכוון המשורר. היקום לא זימן לי פוסט. אני כתבתי אותו בעצמי.

תוכנית מפורטת: מטרות ברורות אינן מספיקות. כדי להשיג את המטרות צריך לבנות תוכנית מפורטת שמורכבת משלבי-ביניים. כל מנהל פרויקט מתחיל יודע זאת, ומטרות בחיים הם פרויקטים לכל דבר. זה אולי המקום לגלות כי בניסוי שתואר קודם, שבו סטודנטים דמיינו הצלחה במבחן [8] היתה גם קבוצה שלישית שהתבקשה לדמיין את תהליך הלמידה – כיצד הם מתכוונים להשיג את הציון, ולא את התוצאה. חברי קבוצה זו למדו יותר שעות, והשיגו ציונים גבוהים יותר מאשר קבוצת הביקורת. הם גם דיווחו על רמות חרדה נמוכות יותר.

מחויבות: שיתוף אנשים אחרים (חברים, משפחה) ביעדים שאדם מנסה להשיג יוצרת מחויבות "ציבורית" ועוזרת להתגבר על הקשיים [12].

נבואה שמגשימה את עצמה: אדם מתחיל בכך שהוא משנה במעט את הדרך שבה הוא תופש את עצמו ("אני סה"כ די חברותי"). שינוי זה מביא לשינוי התנהגותי מסוים (יוזם שיחה או משחק עם אדם אחר), אנשים אחרים מגיבים לשינוי זה בשינוי התנהגותי משלהם (מגיבים בחיוב משוחחים איתו ואף מזמינים אותו לארוע חברתי כלשהו), האדם קולט את השינוי ביחס אליו והדבר נותן חיזוק לשינוי התפישה שלו את עצמו ("אני ממש בסדר מבחינה חברתית"), וכן הלאה, בלולאת משוב מחזק. בסופו של תהליך, מחשבתו המקורית הפכה למציאות. כמובן שגם תהליך זה מוגבל בעוצמתו, בהתאם למקרה.

גישה אופטימית וציפייה להצלחה: נמצא מתאם חיובי בין "אופטימיות" לגבי השגת היעדים לבין הצלחה בפועל (ראו סקירה במבוא למחקר זה) [13] . אדם שמצפה להצליח אכן מצליח יותר. אנשים שמצפים להצליח מתאפיינים במוטיבציה גבוהה יותר, פעולותיהם יעילות יותר, הם מאמצים מטרות מאתגרות יותר, בוחרים נתיבי קריירה מתגמלים יותר והתנהגותם רגועה יותר בזמן התמודדות עם בעיות. זהו בעצם סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, מכיוון שהתנהגות זו אכן מקדמת אותם לעבר ההצלחה.

רגע רגע… מצד אחד אופטימיים מצליחים יותר ומצד שני פנטזיות חיוביות מנבאות הצלחה מועטה יותר? אין כאן סתירה? אז לחשוב חיובי או שלילי, מה עדיף?!

המחקר הזה [13] עושה סדר בדברים, והעצה העולה ממנו היא הגישה ה"אופטימית-ריאלית":
היה אופטימי, דמיין את היתרונות אך התכונן לבעיות: מחשבה על היתרונות שיתקבלו אם יושג היעד, בשילוב מחשבה על הסיכונים והקשיים הצפויים, היא השילוב המנצח, כפי שמודגם בתוצאות הניסויים. אם אנשים רק מפנטזים על עולם שכולו טוב הם נכנסים לסוג של שאננות. אם לחלופין הם רק שוקעים במכשלות הצפויות הם מאבדים מוטיבציה. התוצאה בשני המקרים היא שלא נוצר הדחף לפעול והציפיות החיוביות לא מתממשות.
מחקר עדכני מ-2011 מחזק את הממצאים הנ"ל ומצביע על חוליה מקשרת אפשרית – ירידה ב"אנרגיה" של אלה שהתבקשו לפנטז פנטזיות חיוביות, כפי שנמדד בבדיקות לחץ דם.

במילים אחרות, אופטימיות (ציפייה להצלחה) היא גורם חיובי, אך אם היא אינה מביאה לפעולה, הצלחה לא תתרחש. פנטזיות חיוביות בלבד לגבי התוצאה הרצויה אינן דוחפות לפעולה ואף מנטרלות את השפעת האופטימיות. דימיון של הקשיים והסיכונים לעומת זאת, מבהיר לאדם כי אם לא ישנס את מותניו ההצלחה לא תגיע מעצמה, ובכך דוחף אותו לפעולה ומכין אותו לקראת התמודדות.

אפקט הפלצבו (בקשר לנושאים בריאותיים בעיקר): מחקרים הראו כי מספיק שהחולה מאמין כי הוא מקבל טיפול שיכול לעזור לו מבחינה בריאותית, גם אם למעשה ניתן לו טיפול-דמה ללא כל מרכיב רפואי פעיל, בכדי לגרום לו לדווח על שיפור במצבו ואף להביא להקלה סימפטומטית (כמו הקלה בהתמודדות עם כאב למשל). האפקט עובד על אחוז ניכר מהאנשים במידה כזו או אחרת (תלוי באופי הבעיה).

חשוב להדגיש כי נכון להיום אין ראיות מוצקות להשפעת טיפול דמה על המהלך הפיזיולוגי של המחלה, אלא רק על הקלה בהתמודדות החולה עם מצבו. בקיצור – המחלה נשארת אבל הרגשתו של החולה משתפרת.

אפקט הפלצבו הוא לדעתי אחת התופעות המרתקות ביותר שקיימות, והוא עומד בבסיסן של פרשנויות שגויות רבות המייחסות את השיפור לגורמים אחרים (כוחות הריפוי של חפצים וחומרים בלתי פעילים למיניהם כגון תרופות הומאופתיות – אבל על כך בהזדמנות אחרת). אין ספק כי נדרש עדיין מחקר רב בנושא לפני שנבין כהלכה את הקשר המרתק בין תודעתנו לגופנו. סקירה מקיפה ביותר על הפלצבו ניתן לקרוא כאן.

יחי ההבדל הקטן

נשים לב כי בכל המנגנונים שנמצאו יעילים להשגת מטרות מחשבה מתורגמת למעשים, ורק בעקבות זאת המציאות החיצונית משתנה. בשום מקרה מחשבה לא יצרה מציאות חיצונית לנו באופן ישיר. גם במקרה של הפלצבו ההשפעה היא על הגוף שלנו בלבד. עוצמתו מוגבלת והוא עובד רק על אנשים מסוימים (לא ידוע מראש על מי האפקט יעבוד ועל מי לא).

מכאן ועד ל"מחשבה תזמן ארועים" או "הכל אפשרי" הדרך רחוקה.

עד היום לא תועד מקרה כלשהו בו הופרו חוקי הטבע כפי שאנו מכירים אותם, באמצעות מחשבה. לא נמצאה שום עדות ברורה להשפעת מחשבה על חפצים או על ארועים פיזיים חיצוניים. אף אחד לא הצמיח רגל שנכרתה בעזרת כוח המחשבה ולא קיימות שום עדויות מחקריות לכך שמחשבה לבדה גרמה למחלות קשות או סייעה להרפא מהן.

חרב פיפיות

נחזור כעת לגישה הפשטנית והקיצונית איתה התחלנו – "מחשבה יוצרת מציאות" ונראה מדוע היא חרב פיפיות מסוכנת.

כשהחיים מאירים לנו פנים, או יותר נכון, כל עוד ניתן לפרש את המצב כך, הכל נפלא. חשבנו מחשבות חיוביות והדבר התממש.
אך מה קורה כאשר המצב נהיה גרוע? באמת גרוע? מה קורה כאשר אנשים "מושכים אליהם" תאונות, מחלות, טראומות ומוות?

אז עולה לבמה שחקנית חדשה – אשמה.

ילדים שהתעללו בהם מינית – זימנו את זה על עצמם. אישה שנאנסה באכזריות – זימנה זאת על עצמה. שהרי נאמר לנו: "אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם."

שישה מיליון קורבנות השואה, גברים, נשים, ילדים וזקנים התאפיינו כנראה ברגשות שלילים ומחשבות לקויות ששידרו ליקום אנרגיות לא טובות. הם הביאו את זה על עצמם. שהרי נאמר לנו – "מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל".

הנה ציטוטים מפי מטפלים אלטרנטיביים:

"מחלה היא רק סימפטום של בעיה פסיכולוגית עמוקה שהאדם כנראה אפילו לא מודע לה… מה שאני בודקת זה למה הם ייצרו את המחלה ולמה הם נאחזים בה."  "אנשים מוגבלים מאמינים באופן שגוי שנפלו קורבן למזל רע. זה לא כך. שום דבר לא מגיע לאדם שהוא לא זימן לעצמו באיזשהו שלב של התפתחותו". או מכיוון אחר: "מחלה אינה יכולה לחיות בגוף שנמצא במצב ריגשי בריא".

כיצד מרגיש האדם הגוסס מסרטן, למשמע טענות אלה? לא די שחייו עומדים להסתיים בסבל וייסורים, הוא צריך לשאת על כתפיו גם אשמה מלאה למצבו? האם זה מה שיעזור לו להחלים? אם תלינו תקוות באפקט הפלצבו שיחולל נפלאות, הרי שאשמה זו תביא מן הסתם להתמוטטות מערכות מוחלטת.

כך תיארה חולת סרטן את המערבולת המחשבתית והרגשית אליה נכנסה בעקבות נסיונותיה להילחם במחשבות השליליות (רעיון שראינו כבר כי נמצא במחקרים כשגוי מיסודו): "קלטתי שאני חושבת מחשבות שליליות, זה התניע עוד מחשבות שליליות על כמה איומה אני בזה שאני חושבת מחשבות שליליות, ואיך אני הורסת את חיי עם המחשבות הללו, וכולי וכולי, עד שהראש שלי עמד להתפוצץ!"

יש אנשים שנמנעים מטיפול רפואי למרות מצבם החמור, מתוך אמונה כי מצבם נגרם מ"בעיית גישה", ולפיכך אין טעם להתחיל בטיפול רפואי עד שלא ישנו משהו מהותי בגישתם לחיים.

כמה רחוק הגענו מהעיקרון החביב והמפתה שמחשבות יוצרות מציאות!

שלב התירוצים

מנהיגי השיטה ותומכיה בוודאי שמו לב שהמציאות לא עולה בקנה אחד עם מערכת האמונה שהם דוגלים בה. חסידי השיטה מזדקנים כמו כולנו, אסונות פוקדים אותם ורבים מהם נשארים עניים וטרודים כביום בו התחילו לדקלם מנטרות של עושר ואושר לפני השינה.

אבל כמו שקורה בכל מערכת אמונה, הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. הנה כמה הסברים למחדלים, בהם נתקלתי:

• לא פעלת בדיוק לפי "השיטה". מומלץ לרכוש את קלטת ההמשך שמסבירה את הדברים באופן מדויק יותר (לכן גם כל המחקרים שציטטת כאן לא רלוונטיים בכלל – הם לא דמיינו את זה כמו שצריך).
• יש לך מחשבות לא מודעות שמושכות אליך דברים רעים.
• אתה לא באמת רוצה את זה (זוגיות, עבודה טובה ומכניסה, שלווה ושמחה).
• לא האמנת מספיק, לא באמת עד הסוף.
• היקום יודע מה אתה צריך באמת, ולא מה שנדמה לך שאתה צריך, ולכן לא ימלא את צרכיך המדומים.
• היקום לא ממלא צרכים חומריים אלא רוחניים בלבד (לא רלוונטי לאסכולת "הסוד").
• הצרכים הרוחניים שלך נשגבים מבינתך כרגע.
• והמהדרים מוסיפים: גלגולים קודמים משפיעים על הגלגול הזה (נתקלתי בתגובה של מישהי בנושא שאמרה: "הילדה הקטנה שנאנסה באכזריות, האם יתכן שבגלגול הקודם היא היתה האונסת? האם יתכן שהאדם שאנס אותה היה בגלגול הקודם הנאנס?")

אני לא בטוח שמשהו מכל ה"הסברים" הללו יניח את דעתו של הרעב ללחם, המפוטר, המגורש או הגוסס.

לטעום או לא לטעום מעץ הדעת – זו השאלה

האמונה הפשטנית במחשבה היוצרת מציאות לא רק שמפריעה להגשמת היעדים ועלולה להוביל לקריסה ולאשמה כבדה כאשר היעדים אינם מושגים, היא גם מונעת אפשרות של למידה אמיתית, כי היא מסווה את הגורמים האמיתיים להצלחה ולכישלון:
אדם שמצליח, אך מייחס זאת לגורם הלא נכון, מתקשה לחזור על הצלחתו בעתיד. אדם שנכשל אך מייחס זאת לגורם הלא נכון לא מסוגל להפיק לקחים, ללמוד, להשתפר ובכך לשפר את סיכוייו להצליח בעתיד. אמונות כאלה מקבעות את האדם במקומו האימפוטנטי.

כפי שראינו, מי שמתעקש להישאר באותו "גן עדן של שוטים" ולהתרשם כי ה"עסק עובד" יוכל לעשות זאת בסיוע מנגנונים פסיכולוגיים רבים. אך אני בספק אם הדבר יכול להחזיק מעמד לאורך זמן, שכן כל אדם שניחן בשמץ מחשבה ומודעות יתחיל לשאול את עצמו שאלות. יתחיל לבדוק. יתחיל להרגיש שמשהו לא ממש עובד כפי שהובטח לו. יתחיל להבין כי הוא הונה את עצמו.

מעל לכל, ניסיתי להדגים כיצד החשיבה החדה (המחקר המדעי במקרה זה) יכולה לקרב אותנו לאמת גם בתחומים של השגת יעדים, אושר, סיפוק והצלחה. מעבר לחשיפה של גישות לא יעילות (מפתות ככל שהן נשמעות), המחקר המדעי בתחומים אלה עוזר לזהות דרכים פשוטות ומעשיות שהוכחו את עצמן כיעילות ומיטיבות.
אפילו זכיתם לקבל תקציר שלהן, חינם אין כסף, כולל הפניות למחקרים הרלוונטיים, ללא שנאלצתי להסתכן בחשיפת סודות שנשמרו בקנאות במשך אלפי שנים…

ונסיים במשל.

אתה נתקל ברעיון מהפכני: "כל שעליך לעשות כדי שדלת תיפתח הוא לצעוק "שומשום – היפתח"! בסרט ערוך היטב שמוכר את הרעיון נראים אנשים בני כל הגזעים, המינים והגילאים כשהם צועדים לעבר דלתות מסוגים שונים, צועקים "שומשום", הדלתות נפתחות והם ממשיכים בדרכם כשחיוך שליו על פניהם.
אתה קצת חושד בהתחלה, הרי לא נולדת אתמול, אבל מחליט לשמור על ראש פתוח ולנסות את הרעיון. בימים הקרובים אתה סופג בגבורה מבטים משתאים של אנשים ששומעים אותך צועק לעבר דלתות, סופג בגבורה חבטות חוזרות ונשנות מדלתות (ביחוד מאותה דלת ברזל כבדה בכניסה לחצר), אך ההתמדה משתלמת: כשאתה מגיע לסופרמרקט ומשמיע את קריאת ה"שומשום" (קצת בלחש, מתוך מבוכה) הדלת נפתחת לפקודתך!
נרגש אתה חוזר לסדנה (אליה נרשמת מיד) ומתרגש לשמוע סיפורים דומים ממשתתפים אחרים: אדם אחד סיפר כי בשבת האחרונה, כשרק התקרב למעלית ואמר "שומשום" דלת המעלית נפתחה מעצמה, מבלי שהוא בכלל הזמין אותה! אדם אחר מספר כיצד עמד להכנס לשירותים בקולנוע, אמר "שומשום" והנה הדלת נפתחת! המצחיק הוא שאדם אחר (שלא מכיר את השיטה) ניצל את ההזדמנות ויצא בדיוק באותה השניה החוצה.
רחש של התרגשות עובר בקרב תלמידי הקורס… השיטה עובדת!
במקביל אתם לומדים גם קצת על התיאוריה שעומדת מאחורי הדברים. מסתבר שיש לזה בסיס מדעי נרחב! אתם לומדים על גלי קול, על רטיטת אויר, על תדר תהודה ועל אנרגיות. מדגימים לכם כיצד השמעת צליל בתדר הנכון מסוגלת לנפץ כוס יין, ומצטטים בפניכם מחקרים שהוכיחו כי צלילים מסוגלים אפילו להרוג בני אדם (אם עוצמתם חזקה מספיק).

אך המציאות מתחילה לטפוח בפני כולכם, תרתי משמע, שוב ושוב. תלמידים שרכשו ביטחון רב בשיטה היו פשוט רצים לעבר דלתות תוך צעקות "שומשום" ורובם נחבלו קשה. במפגש הבא יושבים התלמידים (אלה שיכלו להגיע) עם תחבושות על אפם, ומקשיבים להסברים מדוע זה קרה. הם לא באמת האמינו שהדלת תפתח. הם לא הרגישו את חדוות המעבר בליבם. הם לא באמת רצו שהיא תיפתח – עמוק בתת המודע שלהם הם רצו להתרסק על הדלת. אולי לא הגיע זמנם הרוחני לעבור לצידה השני של הדלת כרגע. אולי בכלל ניצלו מצרות איומות שהיו פוקדות אותם אילו היו ממשיכים לאן שרצו. מזל שנחבלו.

חלק מהתלמידים הפכו מתוסכלים מאוד, מלאי תחושות אשמה ומבולבלים, במה טעיתי? מה לעזאזל נמצא בתוכי ומונע ממני להצליח ולפתוח את הדלתות? אחרים פשוט הפסיקו לנסות.

ויש את אלה שצפו מהצד בכל המתרחש, וניצלו את הזמן ללמוד את מצב הדברים כפי שהוא באמת:
יש דלתות שנפתחות מעצמן, יש כאלה שאחרים פותחים לנו, יש כאלה שצריך ללחוץ על כפתור כדי לפתוח אותן, יש כאלה שקצת תקועות ובהשקעת כוח פיזי מתון ניתן לפותחן, יש דלתות עם קודן ויש עם אינטרקום – מה שתבחרו לומר שם בהחלט יכול לפתוח את הדלת. ויש גם את הדלתות הנעולות, אלה שבלי מפתח לא ניתן לעבור דרכן. גם את המפתח אפשר להשיג, אם עושים את הפעולות המתאימות. ולפעמים לא. יש דלתות שתשארנה נעולות בפנינו לנצח.

למה? ככה.

כדי להרגע אתם מוזמנים לצפות ב"שוליית הקוסם".

***

חשיבה מאגית: "ילדים נוטים להאמין שביכולתם לשנות את המציאות ע"י מחשבה, דיבור או מעשה מסוים שישפיעו על מהלך העניינים. "אם אני אחשוב חזק על האופניים שאני רוצה אז אולי מחר הם יהיו שלי". החשיבה המאגית היא חשיבה נורמטיבית ואופיינית לילדים, הנובעת מהקושי להבחין בהבדל שבין מציאות ודמיון. ילד עשוי  להאמין שע"י הכחשת המציאות הלא רצויה ניתן להביא לשינוי של אותה המציאות, כך שמה שיכול להיתפס כשקר ע"י המבוגר הוא לעיתים ביטוי לנטייה הילדותית לחשיבה מאגית."

סיפור אישי כואב, של מישהי שעברה תהליך ההתפקחות שכזה מתואר כאן. מומלץ לקרוא.
רשומה נוספת בנושא קרוב: אשליות יכולות להרוג

מקורות והרחבות:

1. http://www.skepdic.com/newthought.html
2. http://thesecret.tv/
3. http://www.princeton.edu/~pear/
4. http://www.skepdic.com/pear.html
5. http://www.amazon.com/Truth-About-Uri-Geller/dp/0879751991
6. http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/3193902.stm
7. http://www.skepdic.com/essays/healingprayer1.html
8. http://commonsenseatheism.com/wp-content/uploads/2011/02/Pham-Taylor-From-Thought-to-Action.pdf
9. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.,%20&%20Wadden,%20T.%20A.%20%281991%29.%20Expectation,%20fantasy,%20and%20weight%20loss.pdf
10. http://www.europhd.eu/html/_onda02/07/PDF/9th%20Lab%20Meeting%20Scientific%20Material/Oettingen/Oe.%20%26%20May.,%202002,%20JPSP.pdf
11. http://www.amazon.com/White-Bears-Other-Unwanted-Thoughts/dp/0898622239
12. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1308011/
13. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.%20%282000%29.%20Expectancy%20effects%20on%20behavior%20depend%20on%20self-regulatory%20thought.pdf
14. http://en.wikipedia.org/wiki/Placebo
15. http://www.princeton.edu/~pear/pdfs/2000-mmi-consortium-portreg-replication.pdf (עמ' 538)
16. 59  – seconds: Think a little, change a lot” / Prof. Richard Wiseman–
17. כתבה בנושא ב"כלכליסט"
18. מחקר שהתפרסם ב-2015 –

    Pleasure Now, Pain Later: Positive Fantasies About the Future Predict Symptoms of Depression

ריי מספר:

"עסקתי בקריאה בכף יד במשך שנים, כשעשוע, כבר מימי ביה"ס התיכון. התחלתי כספקן, אך ככל שצברתי נסיון וקיבלתי פידבקים מתרשמים מהלקוחות – הפכתי למאמין בדבר.

אני זוכר תקרית באוניברסיטת בוסטון, כשראש המחלקה לפסיכולוגיה קרא לי יום אחד לחדרו, סגר את הדלת, הורה לי לשבת והתחיל להוקיע אותי על כך שאני מבצע קריאות בכף יד לסטודנטים, ועוד בתשלום, תוך התחזות ל"בעל כוחות", על כך שאין שום אמת מאחורי כל תחום העל-טבעי, וכו'.
ישבתי שם, מקשיב לו, ולאחר שנרגע שאלתי אותו – "רוצה שאקרא לך בכף היד?" הוא הושיט את ידו ואני קראתי לו בכף היד. לאחר מכן עזבתי את החדר.
כעבור שבועיים הוא זימן אותי שוב למשרדו, סגר את הדלת, הורה לי לשבת, שלף את כף ידו לפני ואמר – "ספר לי עוד!". זה הדגים לי עד כמה רב עוצמה העסק הזה יכול להיות.

בתקרית בלתי נשכחת אחרת, שכנע אותי חבר (Stanley Jaks) לבצע קריאה בכף יד, אך לומר את ההיפך הגמור ממה שהייתי אומר באופן רגיל.
עשיתי זאת. אם חשבתי שראיתי בכף ידה של האישה בעיה בלב בגיל 5 למשל, אמרתי לה "יש לך לב חזק מאוד", וכד'. במקרה הספציפי הזה, זה היה מפחיד למדי, כי היא ישבה מולי עם פני פוקר. בד"כ אני מקבל הרבה פידבקים מהלקוח. למעשה אני תלוי בפידבקים, והאישה הזו לא סיפקה לי כלום, זה היה מוזר. הייתי בטוח שפישלתי בגדול. אבל הסתבר שהסיבה בגללה היא ישבה כה שקטה היתה בגלל שהיתה המומה. היא אמרה לי שזו היתה הקריאה המרשימה ביותר שהיא קיבלה אי פעם!

חזרתי על התרגיל עם עוד כמה לקוחות, ולתדהמתי הקריאות שלי היו מוצלחות כתמיד!

זו היתה אחת הסיבות לכך שפניתי ללימודי פסיכולוגיה – רציתי לגלות איך אנשים, כולל אני עצמי, יכולים להיות מרומים כל כך בקלות".

זה היה תרגום חופשי לזכרונותיו של ריי היימן, לימים פרופ' לפסיכולוגיה, כפי שחלק אותם בראיון עם מיכאל שרמר.

היימן הפך ברבות הימים לאחד המומחים הנחשבים בתחום הקריאה הקרה (תחום אותו סקרתי בעבר כאן), ומהמבקרים הקשוחים של טענות לגבי תופעות על-טבעיות כאלה ואחרות.

על הגבול הדק שבין שרלטנות להונאה עצמית. חומר למחשבה.