ריי מספר:

"עסקתי בקריאה בכף יד במשך שנים, כשעשוע, כבר מימי ביה"ס התיכון. התחלתי כספקן, אך ככל שצברתי נסיון וקיבלתי פידבקים מתרשמים מהלקוחות – הפכתי למאמין בדבר.

אני זוכר תקרית באוניברסיטת בוסטון, כשראש המחלקה לפסיכולוגיה קרא לי יום אחד לחדרו, סגר את הדלת, הורה לי לשבת והתחיל להוקיע אותי על כך שאני מבצע קריאות בכף יד לסטודנטים, ועוד בתשלום, תוך התחזות ל"בעל כוחות", על כך שאין שום אמת מאחורי כל תחום העל-טבעי, וכו'.
ישבתי שם, מקשיב לו, ולאחר שנרגע שאלתי אותו – "רוצה שאקרא לך בכף היד?" הוא הושיט את ידו ואני קראתי לו בכף היד. לאחר מכן עזבתי את החדר.
כעבור שבועיים הוא זימן אותי שוב למשרדו, סגר את הדלת, הורה לי לשבת, שלף את כף ידו לפני ואמר – "ספר לי עוד!". זה הדגים לי עד כמה רב עוצמה העסק הזה יכול להיות.

בתקרית בלתי נשכחת אחרת, שכנע אותי חבר (Stanley Jaks) לבצע קריאה בכף יד, אך לומר את ההיפך הגמור ממה שהייתי אומר באופן רגיל.
עשיתי זאת. אם חשבתי שראיתי בכף ידה של האישה בעיה בלב בגיל 5 למשל, אמרתי לה "יש לך לב חזק מאוד", וכד'. במקרה הספציפי הזה, זה היה מפחיד למדי, כי היא ישבה מולי עם פני פוקר. בד"כ אני מקבל הרבה פידבקים מהלקוח. למעשה אני תלוי בפידבקים, והאישה הזו לא סיפקה לי כלום, זה היה מוזר. הייתי בטוח שפישלתי בגדול. אבל הסתבר שהסיבה בגללה היא ישבה כה שקטה היתה בגלל שהיתה המומה. היא אמרה לי שזו היתה הקריאה המרשימה ביותר שהיא קיבלה אי פעם!

חזרתי על התרגיל עם עוד כמה לקוחות, ולתדהמתי הקריאות שלי היו מוצלחות כתמיד!

זו היתה אחת הסיבות לכך שפניתי ללימודי פסיכולוגיה – רציתי לגלות איך אנשים, כולל אני עצמי, יכולים להיות מרומים כל כך בקלות".

זה היה תרגום חופשי לזכרונותיו של ריי היימן, לימים פרופ' לפסיכולוגיה, כפי שחלק אותם בראיון עם מיכאל שרמר.

היימן הפך ברבות הימים לאחד המומחים הנחשבים בתחום הקריאה הקרה (תחום אותו סקרתי בעבר כאן), ומהמבקרים הקשוחים של טענות לגבי תופעות על-טבעיות כאלה ואחרות.

על הגבול הדק שבין שרלטנות להונאה עצמית. חומר למחשבה.