הספר מסכם שלוש שנים של פעילות אינטנסיבית בתחום, ומהווה את השלב הבא במאמץ שלי להפיץ חשיבה חדה יותר במחוזותינו.
תפישת העולם, צורת המחשבה, התובנות, הידע, הכלים והטיפים – כל אלה מאורגנים ומוגשים באריזה אחת. באופן כזה, אני חושב שהמסר יהיה ברור ומשכנע יותר, אפילו עבורכם – קוראי הבלוג הוותיקים.
בשבועות האחרונים לא נחתי לרגע. הנה כמה הצצות אל מאחורי הקלעים.
כ-15 אנשים (חלקם "מקצועיים בתחום") קראו עד כה את הספר והעבירו לי את הערותיהם. שיניתי, תיקנתי, ליטשתי, שיפצתי (כל זה כמובן עוד לפני שלב העריכה המקצועית). תודה לכל המעירים, זו השקעה לא טריוויאלית!
התכתבתי עם חוקרים, כותבים ויוצרים מכל העולם כדי לבקש מהם רשות להשתמש בחומרים שלהם בספר (תמונות, ציטוטים, וכד'). רובם ענו בחיוב ובשמחה, מיעוטם סירבו מסיבות השמורות עימם, או שנדרשתי לשלם מחירים בלתי סבירים (800$ על תרשים שמופיע במאמר פתוח לעיני כל באינטרנט! ויתרתי).
חיפשתי אחר אנשי המקצוע שיפיקו את הספר בצורה האיכותית ביותר: שוחחתי, נפגשתי, קיבלתי הצעות מחיר ודוגמאות עריכה.
ניסיתי לחשוב על תמורות מקוריות שילוו את הספר. בדקתי כמה וכמה כיוונים (עלויות יצור, משלוח, זמני אספקה). בסופו של דבר התמקדתי בכיוון שנראה לי מתאים מכולם – דגם להרכבה של "המשולש הבלתי אפשרי", בעיצוב ייחודי.
כך נראה הקונספט הראשוני לפני כמה שבועות (דגם נייר + כותרות שהוספתי ב-power point על התמונה):
וכך הוא נראה לאחר שעות רבות של תכנון, שרטוט דקדקני, הדפסות ניסיון, תיקונים ובחירת צבעים, כשהוא מודפס בבית דפוס, על קרטון צבעוני + למינציה, ומורכב לדגם תלת-מימדי:
* תודה לבשמת ליבובסקי ולרן גלוסשניידר שעיקמו פרצוף בכל מיני שלבי ביניים בתהליך, ובכך דחפו לתוצאה איכותית יותר.
גם העבודה על הסרטון שמציג את הפרוייקט היתה רבה (בכל פעם אני מופתע מחדש כמה עבודה מתחבאת מאחורי שלוש דקות כאלה).
זהו. ההכנות הסתיימו, רגע האמת הגיע –האם הספר יזכה לראות את אויר העולם?
אתכם, קוראי הבלוג המסורים, לא צריך להלאות בהסברים על מה הספר, ולמה חשוב שהוא יצא לאור. מעבר לכך שתוכלו לאחוז בידיכם את מיטב חומרי הבלוג כשהם מוגשים ברצף הגיוני ובעריכה מקצועית, אני מזכיר כי הספר ידון גם בנושאים שלא פורסמו עדיין בבלוג, שכוללים בין השאר: זיכרונות שווא, הטיית האישוש, התמדת אמונות, זיהוי סדר באקראיות, הילינג, וגם סיפור אישי כיצד (כמעט) גרפתי את מיליון הדולר של ג'יימס רנדי 😉
בנוסף, הספר יעזור לכם – שגרירי החשיבה החדה – לחשוף את התחום בפני אנשים שאינם מכירים אותו עדיין, ולהעביר טוב יותר את המסרים לחברים ומכרים שכבר נואשתם מויכוחים איתם, ויכוחים שתמיד מסתיימים במבוי סתום או בפיצוץ… בקשו מהם לקרוא את הספר. אם זה לא יעבוד, אני לא יודע מה כן.
כעת אתם מוזמנים למקום בו מתרחש האקשן האמיתי. הסרטון, ההסברים, ההמלצות, התמורות והתומכים: עמוד הפרוייקט בהדסטראט
אודה לכם מאוד אם תוכלו להפיץ את הקישור לעמוד הפרוייקט לכמה שיותר אנשים, כדי שהפרוייקט החשוב הזה יתגשם!
בתקופה האחרונה, היו אולי כאלה שחשו בירידה מסוימת באינטנסיביות הפרסומים שלי כאן בבלוג.
זה קורה מסיבה טובה: אני עובד במרץ על כתיבת ספר.
הרגשתי שהגיע הזמן לעשות סיכום ביניים של התחקירים, התובנות, השיחות והוויכוחים שנאספו להם במשך כמעט שלוש שנים בהן אני מקדיש כל רגע פנוי בחיי לנושא. מטרת הספר היא לרכז ולזקק את הידע והניסיון שצברתי ולהגיש אותו בצורה מובנית, בהירה, משעשעת ומרתקת עד כמה שאני יכול.
הספר מהווה מבחינתי את השלב הבא בהפצת המסר של חשיבה חדה. כמות החומר שהצטברה בבלוג היא אינסופית ממש (בהערכת אצבע – שוות-ערך לספר בן 1000 עמ'). מעצם אופיו של בלוג הדברים מובאים טלאים טלאים, כמו תפזורת של חלקי פאזל. הספר נועד להעביר את התמונה השלמה – להציג את הפאזל המורכב: תפישת העולם, צורת המחשבה, הכלים והטיפים, תוך שימוש בדוגמאות פיקנטיות מעולם המחקר וכן מהתנסויותיי האישיות. בנוסף, למעלה משליש מהספר יכיל חומרים חדשים שטרם פורסמו בבלוג.
שלב כתיבת הספר הסתיים פחות או יותר, אך נראה שעבודה קשה רבה עוד לפני.
את הספר אני עומד להוציא לאור בהוצאה עצמית וכעת אני מאתר את בעלי המקצוע הרבים שצריכים לעבוד עליו עד שיהפוך למוצר מוגמר ואיכותי. השלבים כוללים עריכת תוכן ועריכה לשונית, גרפיקה, עיצוב עטיפה, עימוד לדפוס, כמה סבבי הגהות והדפסה בבית דפוס. העלויות גבוהות בטירוף.
במקביל אני עובד על תכנון קמפיין מימון-המון בעזרתו אני מתכנן לגייס את הכסף שדרוש להפקת הספר. גם כאן העבודה מסתעפת לעשרות משימות שדורשות רעיונות, בירורים, חישובי עלויות, כתיבת טקסטים, ועוד ועוד…
בקיצור, אני בעיצומה של הרפתקה מרתקת, ואין רגע מנוחה 😉
פרטים נוספים יבואו בהמשך.
*
בהזדמנות זו, אספר מה העלה סקר הקוראים הקצר שפרסמתי לכבוד יום ההולדת השני של הבלוג. כ-300 איש מילאו את השאלון. זה בערך שליש ממספר האנשים שנכנסו לכתבה. המממ… יש סכנה גדולה שהמדגם אינו מייצג. מי שלא מילא את השאלון ורוצה לתקן את המעוות מוזמן לעשות זאת כעת (אם יהיה שינוי משמעותי בהתפלגות התוצאות אעדכן את הנתונים כאן).
ובכן, הקורא הממוצע של הבלוג הוא גבר בן 33 בעל תואר ראשון. נשים – מה קורה?! אתן לא קוראות את הבלוג או לא ממלאות סקרים?
עדכון 5-ספט-2013: לאחר ש-100 קוראים נוספים מלאו את הסקר, התמונה נשארה כמעט זהה:
את הפוסטים הראשונים כתבתי כמעט לעצמי – בודדים קראו אותם. לא חשבתי יותר מדי קדימה. לא תכננתי דבר, לא הצבתי מטרות, לא הגדרתי קהלי יעד, לא ערכתי מסעות שיווק מוקפדים. פשוט כתבתי.
כתבתי מתוך צורך לארגן את הדברים טוב יותר עבורי, לתעד אותם כך שאני עצמי אוכל לחזור ולקרוא בהם כשזכרוני הלא מרשים יבגוד בי. כתבתי גם מתוך צורך לשתף, להוציא את המידע והמסרים שהתרוצצו במוחי אל דפי האינטרנט כדי שעוד אנשים יוכלו לקרוא אותם, ולהגיב.
מסתבר שאנשים רבים מצאו עניין בדברים, באופן שהיכה את תחזיותיהם הפסימיות של כמה ממכרי שפקפקו בכל המאמץ הזה. מזל שלא הקשבתי להם.
היום המצב שונה לגמרי. כשאני לוחץ על כפתור "פרסם", אני יודע שאין דרך חזרה. בתוך דקות ספורות עשרות אנשים נכנסים לקרוא את הכתבה. אני מחכה לראות אם משהו התפספס, אם מישהו עלה על שגיאת כתיב מטופשת שחמקה מעיני או טעות מביכה אף יותר. עד סוף היום הראשון מאות אנשים כבר קוראים את הפוסט, ותוך ימים אחדים המספר מתייצב על איזור ה-1000. חישבו על כך, אלף אנשים – אולם גדול מלא בקהל!
אני חייב להודות שהמשימה לא פשוטה. אני לא חולק הגיגים שעברו בראשי בזמן צחצוח השיניים בבוקר, אלא מנסה לחשוף את העובדות מאחורי הררי ההטעיות והאשליות. לא פעם מדובר ביציאה לקרב של ממש. אנשים מסוימים אינם רווים נחת מהממצאים עליהם אני מדווח, ומחפשים אותי בכל פינה אפשרית, החל ממתקפת תגובות וכלה באיומים בתביעה משפטית (זוכרים את פרשיית אבן החייזרים שהתעוררה בדיוק לפני שנה?).
לעיתים אני שואל את עצמי, בשביל מה בעצם אני צריך את זה? יכולתי לרבוץ בנחת מול הטלויזיה במקום לסכם עוד ערימת מחקרים באיזה נושא שנוי במחלוקת, או להיאבק בתגובות. מזלכם שהמחשבה הזו חולפת די מהר 🙂
בשנה האחרונה הבלוג פרח ושגשג. כמות הכניסות היתה גדולה פי 4 בהשוואה לשנה הראשונה, ולא מזמן נחצה רף החצי מיליון כניסות. מספר המנויים לעדכונים במייל זינק מ-250 לפני שנה ל-700 כיום. כמה מאות נוספים רשומים לדף הפייסבוק ולטוויטר.
קודם כל, ב-21 בדצמבר 2012 חגגנו את סוף העולם המוכר! או שלא.
במקביל לאותם ימים נוראים רוויי מתח ואפופי חרדות התגייסו כמה מהקוראים הנועזים לאתגר הטיפול ההזוי. המטרה היתה פשוטה: להמציא את הטיפול ההזוי ביותר שאתם מסוגלים להעלות על הדעת. למרות ההוראות הברורות והטקסטים הוירטואוזים שהתקבלו, רב הקוראים לא הצליחו לנחש נכון מה היה הטקסט האמיתי ששורבב בין ההמצאות ההזויות. (ליתר דיוק, מהו הטקסט שהומצא בידי מישהו שאינו אחד מקוראי הבלוג).
לכבוד פורים נערך חידון התחפושות הקסומות – עוד פרויקט משותף מוצלח בו אתם תרמתם טקסטים יצירתיים שמתארים דברים עובדים שמתחפשים לקסומים, זאת בניגוד למצב הרגיל בבלוג בו דברים קסומים מתחפשים לעובדים. מי שעדיין לא מכיר – מוזמן לנסות את כוחו.
גם השנה שמחתי לארח כותביםאחרים בבלוג. גדי פרסם את "בין מתמטיקה לנומרולוגיה" אייל דיבר "על רגשות וחשיבה חדה" עבודה משותפת של נעם לויתן, יונת אשחר ואנוכי הניבה את סיפור החייזר הממוחזר ואורן שעיה כתב מאמר דעה – טלנובלה חייתית. אם מישהו מכם מעוניין לפרסם פוסט שקשור איכשהו לחשיבה חדה – אנא צרו איתי קשר; כך תזכו אתם לקבל את הבמה כולל האולם המלא בקהל, וכולנו נרוויח מגוון רב יותר של תכנים.
באביב היה לנו אפילו לנו מפגש אמיתי, פיזי, אתם יודעים, כזה שאינו באינטרנט. כמה עשרות הגיעו והיה ארוע חברתי חביב ונעים.
ונעבור אליכם הקוראים
זו ההזדמנות להודות לכם. אם לא הייתם קוראים בנאמנות שכזו את פירות עמלי, אני בספק אם הייתי ממשיך, וכך גם כל אותם עשרות אלפי האחרים שמציצים לרגע לא היו נחשפים למידע ולמסרים שאני מנסה להפיץ. אתם הבסיס היציב שלי, בעצם קריאתכם, ומכם אני שואב את עיקר העידוד להמשיך לכתוב.
אני רוצה להביע תודה והערכה מיוחדת לכל אותם קוראים שתמכו בבלוג מכספם, בין אם באופן חד פעמי ובין אם הם עדיין עושים זאת באמצעות תשלום חודשי סימלי. תמיכה זו עוזרת לי לתחזק את הבלוג ולהפיצו ברחבי הרשת, למען קידום חשיבה חדה במחוזותינו.
וכאן נשאלת השאלה שמאוד מסקרנת אותי – מי אתם בעצם? אם נחזור לאנלוגיית אולם ההרצאות, אני נושא את עיני לעבר הקהל ורואה רק זרקורים מסנוורים וחושך שחור מאחוריהם. מה התפלגות הגילאים של קוראי הבלוג? מה אחוז הגברים והנשים? למעט כמה עשרות אנשים שיושבים בשורות הראשונות לא ניתן לראות דבר.
זו ההזדמנות לגלות זאת, באמצעות סקר אנונימי קצרצר. מי שרוצה להמר על התוצאות מוזמן לעשות זאת בתגובות. אבל כדי שהסקר הזה ילמד אותנו משהו על קוראי הבלוג ולא רק על אלה שבחרו להשיב עליו, גם אלה שלא מתכוונים למלא אותו צריכים למלא אותו! בקיצור, גם אתם, הקוראים הפאסיביים – אנא השמיעו קול!
מי שמעוניין לקבל הודעה למייל שלו בכל פעם שאני מפרסם פוסט חדש (ורק אז) מוזמן להרשם בראש הדף משמאל. ניתן לבטל את הרישום בכל רגע, והמייל לא מוצג ולא מועבר לאף גורם כמובן.
הרשומה שלפניכם התפרסמה במקור ב"חורים ברשת" ביום חמישי שעבר. היא מובאת כאן, בשינויים קלים, לטובת קוראי הבלוג שאינם פעילים בקבוצת הפייסבוק ופספסו את כל האקשן.
*
לפני יומיים נתקלתי גם אני במודעה המוזרה הזו, שפרסם נהג המונית שבטוח כי גילה את מהות החיים.
תמונה: Yael Gluckman
כמובן שלא יכולתי להשאר אדיש מול אדם שסבור כי פתר את חידת התודעה, ואף מייחל לפרס נובל עבור עבודתו!
פניתי ליוסי בבקשה לקרוא את החומר. לשמחתי הוא הגיב מיד, שלח לי את המסמך ואף אישר לי להציג אותו בפני אנשים נוספים בעלי השכלה מדעית, על מנת שיחוו את דעתם.
אני חושב שברגע שיקראו את כל החומר שלי בצורה מסודרת, יבינו שאני לא הזוי אלא אדם שבאמת עלה על משהו, נקווה לטוב. החותן שלי כבר אמר לי שהוא רוצה לנסוע איתי לאוסלו.
האמנם?
העליתי את החומר למסמך גוגל, ופתחתי אותו להערות בפני חברי קבוצת הפייסבוק של חשיבה חדה. בקבוצה חברים למעלה מ-1000 חובבי מדע ועשרות אנשי אקדמיה בעלי תארים מתקדמים, ומתקיימים בה דיונים פורים (ואף סוערים לעיתים) בנושאים שונים מחיי היום-יום בהם כל אחד מאתנו נתקל.
בתוך דקות התרחש פלא של ממש, שריגש גם את כרישי האינטרנט המנוסים: עשרות אנשים מהקבוצה נכנסו למסמך והחלו להעיר הערות במקביל. המסמך פשוט קם לחיים! טקסטים צבעוניים הופיעו, מוקלדים אות אחר אות בכל רחבי המסך. אנשים העירו על טעויות עובדתיות, כשלים לוגיים, אנלוגיות שגויות. אחדים היו ציניים, אחרים התייחסו באופן ענייני. גם תגובות להערות לא איחרו להגיע – אנשים הרחיבו, דייקו ותקנו זה את הערותיו של קודמיו. כמובן שלא חסרו גם בדיחות ועקיצות בין הכותבים. כל אחד תרם בתחום ידיעתו – פיזיקה, ביולוגיה, נוירולוגיה, פילוסופיה, לוגיקה וכו'. בתוך שעתיים הכפיל המסמך את נפחו. לא נותרה פסקה שלא זכתה לביקורת עניינית.
כך נראה חלק מהמסמך כעבור כמה שעות. כל הטקסטים הצבעוניים הם הערות חברי הקבוצה:
* את המסמך המדובר הורדתי מהרשת בטרם הפרסום ב"חורים ברשת", היות והאיש מנסה למכור את החומר לתקשורת, ואני לא רוצה להיות זה שיפגע בסיכוי שיצליח לעשות זאת. אולי לפחות יחזיר לעצמו את עלות הפרסום. ובכל זאת, כבונוס מיוחד לקוראי הבלוג צירפתי קטעים נבחרים, הנה הם כאן.
הניסיון הזה היה עבורי ועבור המשתתפים האחרים הדגמה חיה ומאלפת לכוחו של החיבור הבלתי אמצעי הזה, שהטכנולוגיה של ימינו מאפשרת, בין אנשים בעלי השכלה ותחומי מומחיות שונים. שיתוף פעולה כזה מאפשר לבחון רעיונות וטענות מזוויות שונות ובזמן קצר, דבר חשוב מאין כמוהו בעולם מוצף המידע והמבלבל בו אנו חיים כיום.
שורה תחתונה, האם יש כאן תגלית מועמדת לפרס נובל?
תלמיד מחקר במחלקה לפיזיקה תיאורטית של אנרגיות גבוהות באוניברסיטת תל אביב:
ניכר שלכותב אין שום השכלה בפיזיקה, אפילו ברמה הבסיסית של בגרות בתיכון או סתם קריאת ספר מדע פופולרי, או שאם יש לו השכלה כזו הוא בחר להתעלם ממנה. הוא מבסס את התיאוריה שלו על הנחות פיזיקליות שגויות בעליל, שמצביעות על חוסר הבנה של מושגים בסיסיים. מכיוון שהנחות אלו הן חיוניות לבניית התיאוריה שלו, מספיק לקרוא כמה מאמרים בוויקיפדיה כדי להבין שאין שום קשר בינה לבין המציאות.
בוגרת תואר שני בביולוגיה ממכון וייצמן, ולומדת לדוקטורט בפסיכולוגיה:
הבחור אינו בקיא בתחומים עליהם הוא כותב – לא בפיסיקה (אני ביולוגית ואני יכולה לזהות את השגיאות שלו בפיסיקה בקלות), לא באמבריולוגיה, לחלוטין לא בנוירופיזיולוגיה. אפילו קריאה בספרים לציבור הרחב, כמו אלו של יורם יובל, יכולים היו להעמיד אותו על חלק מהטעויות שלו. הוא גם באופן ברור לא מכיר את התיאוריות הפילוסופיות לגבי הקשר בין הגוף לנפש, או בקשר לתודעה.
אגב, מעניין שכל המושגים המדעיים (המעטים) שיש שם לקוחים לכל המאוחר משלהי המאה ה-19. הוא מכיר את המודל הקלאסי של האטום, אבל לא שמע כנראה על הכוחות הגרעיניים, ובאופן קצת מפתיע לא מזכיר בכלל את מכניקת הקוואנטים (שדוקא אהובה בדר"כ על מפתחי "תיאוריות תודעה" למיניהם). הוא מדבר על "תוכנית" לבניית עובר כמעט מבלי להזכיר את החומר הגנטי, וכשהוא כבר מזכיר אותו הוא מדבר על "כרומוזומים" לא גנים ולא DNA. הוא כותב כאילו השפעת הקרינה על החומר הגנטי היא שאלה בלתי פתורה. כל מדע הנוירופסיכולוגיה, ובעיקר התובנות ממנו לגבי תפקידו של המוח, לא קיימים עבורו. ממש נראה כאילו הוא דילג על כל המאה ה-20.
אחד מחברי הקבוצה האחרים נתן ליוסי כמה טיפים אישיים:
לפעמים אנלוגיות או מודלים מסויימים יכולים להראות מתאימים ומרגשים (ה"בום" שהרגשת) ונותנים תחושה שהכל מסתדר במקום יפה, אבל כמי שעוסק במדע אני יכול לספר מנסיון שפעמים רבות גם למדען מקצועי ומנוסה קורה שהתאוריה שנראית לו כל כך יפה ומדוייקת אינה נכונה ולא מתאימה לעובדות. לאנשים רבים יש רעיונות מעניינים אבל מה שהמדע מקבל (ונותן עליו פרסים) הוא מה שמצליח:
* לעלות בקנה אחד עם התוצאות הידועות. * לנבא תוצאות חדשות.לצערי על אף שהתאוריה שלך קוסמת לך, הטקסט שלך כולל מעט מאוד נימוקים משכנעים שהתאוריה אכן נכונה, יתרה מכך הנימוקים שאתה נותן למרבה הצער מבוססים על טענות שאינן נכונות כאשר נבדקות בפועל.
אני ממליץ לך ללכת ללמוד באוניברסיטה פיסיקה ,פילוסופיה, ביולוגיה ומדעי המוח. אני מצטער לאכזב אותך ולומר שכנראה לא מצאת את התגלית הגדולה הבאה בעצמך אבל אוכל לעודד אותך ולומר שהדברים שתלמד יהיו מרגשים, מסקרנים משונים ועמוקים אפילו יותר מהתאוריה הזו, ושאולי אחרי שתכיר את הידע המבוסס יותר לעומק, יהיה לך רעיון חדש, ודווקא הוא אכן יהווה פריצת דרך.
אני מזמין את יוסי להתחבר לקהילת הקוראים בבלוג ולקבוצת הפייסבוק כדי להמשיך לחקור את הרעיונות שלו מול אנשים מתחומים רלוונטיים. ניכר כי הוא אדם שאוהב לחשוב וזה דבר נפלא כשלעצמו.
את נדחקת במושב המטוס. לידך מתיישב אדם שלא פגשת מעולם. ההמראה מתעכבת, שיחה מתפתחת ביניכם ולתדהמתכם מסתבר עד מהרה שבן זוגך והזר שלידך עובדים יחד!
אתה במילואים, מוצא עצמך בסיור אבטחה עם מילואימניק חדש ביחידה. השיחה מתגלגלת, ולתדהמתכם מסתבר שחבר טוב שלך וחברה שלו למדו יחד באותה הכיתה!
האם מדובר בצירופי מקרים מדהימים? כאלה שקוראים להירהור מחודש על אורחות היקום והקארמה?
או שאולי העולם יותר "קטן" מכפי שנדמה לנו באופן אינטואיטיבי?
הרעיון
הסופר ההונגרי Frigyes Karinthy העלה כבר ב-1929 תהיות בנושא, בסיפור קצר שנקרא "חוליות שרשרת". הסיפור עוסק "בהתכווצות" העולם בעקבות הקישוריות הגוברת והולכת בין אנשים, על רקע התפתחות התחבורה והתקשורת. בסיפור מועלית הטענה כי נדרשים רק חמישה אנשים שמכירים זה את זה באופן אישי כדי לקשר בין כל אדם לכל אדם אחר בעולם.
נשמע דמיוני?
החישובים
בתחילת שנות ה-50 חברו להם הסוציולוג Ithiel de Sola Pool והמתמטיקאי האוסטרי Manfred Kochen בניסיון להגיע להערכה מתמטית של הסוגיה. במאמר שנקרא "קשרים והשפעות" הגיעו למסקנה כי באוכלוסייה שגודלה כגודל אוכלוסיית אמריקה, אם בוחרים שני אנשים באקראי, הסיכוי שיש להם מכר משותף היא כ-1:100, וכמעט וודאי ששני אנשים יספיקו בכדי לקשר ביניהם, כלומר, שמכר של אחד יכיר אישית מכר של השני. אם מרחיבים את התרגיל לאוכלוסיית העולם כולו, חוליה אחת נוספת כנראה תספיק. סימולציות מחשב שרצו על המחשבים המקרטעים של 1973 העלו את ההערכה לשלוש חוליות מקשרות.
כמובן שהדברים מסובכים הרבה יותר, כפי שאפשר להתרשם אם מציצים במאמר שלהם. כבר בפתיחה הם מודים שעבודתם (שהתגלגלה בין חוקרים שונים במשך 20 שנה לפני שהתפרסמה בצורה רישמית) העלתה יותר שאלות מאשר סיפקה תשובות.
הניסויים
הפסיכולוג החברתי Milgram (שהתפרסם במיוחד בעקבות ניסוייו בנושא ציות וסמכות) לקח את המחקר צעד אחד קדימה, אל העולם האמיתי.
מילגרם ביצע סדרת ניסויים בהם התבקשו אנשים ממדינות מסוימות בארה"ב להעביר מכתב לאנשים אחרים שנבחרו באקראי ממדינות רחוקות גיאוגרפית ו"חברתית". כל משתתף התבקש לשלוח את המכתב (שהכיל הסברים על הניסוי) לאדם שהוא מכיר באופן אישי (חבר, קרוב משפחה או מכר כלשהו) ואשר עשוי להכיר את איש היעד של אותה שרשרת (או לפחות לקרב את המכתב אל היעד). מקבל המכתב התבקש לעשות אותו הדבר, וכן הלאה. בכל שלב בתהליך נשלח במקביל מכתב בקרה לחוקרים כדי שיוכלו לעקוב אחר התקדמות המכתבים.
רוב המכתבים לא הגיעו ליעדם הסופי. באחד הניסויים הגיעו רק 64 מתוך 296 שנשלחו. אורך המסלולים שהסתיימו ביעד נע בין 2 ל-10 חוליות, כשהממוצע היה בסביבות 6 חוליות, כלומר, בממוצע כשישה אנשים שמכירים זה את זה אישית מקשרים בין כל אדם לכל אדם אחר בארה"ב. ממעקב אחר המסלולים הסתבר כי בד"כ המכתב הגיע מהר מאוד לאזור הגיאוגרפי של הנמען, שם היה משוטט בצורה כמעט אקראית עד אשר חדר לפתע למעגל החברים הקרובים של הנמען. את המונח "שש דרגות של הפרדה" טבע דוקא המחזאי האמריקאי John Guare במחזה בשם זה מ-1990.
כמובן שהניסויים של מילגרם אינם חפים מהטיות ובעיות מתודולוגיות, ומכיוון שבחשיבה חדה עסקינן, נציין כמה מהן:
* מתחילי השרשרת לא נבחרו באקראי, אלא גויסו בפרסום שחיפש אנשים שמחשיבים עצמם כמקושרים היטב, מה שצפוי להקטין את מספר החוליות הנדרש.
* אחוז הנשירה היה גבוה מאוד. אם נניח הסתברות מסויימת לנשירה בכל שלב, הרי הסיכוי ששרשראות ארוכות תסתיימנה ביעד הסופי קטן בהרבה מאשר שרשראות קצרות. מכיוון שהממוצע הוא רק של המכתבים שכן הגיעו בסופו של דבר אל היעד, יש כאן הטיה חזקה נוספת לטובת שרשראות קצרות.
* אנשים התבקשו לשלוח את המכתב למי שלדעתם יכול לקרב אותו במידה המיטבית ליעדו הסופי. אבל לעיתים קרובות יש להניח שהם לא בחרו את האדם האופטימלי, מה שיוצר הטיה לטובת שרשראות ארוכות יותר דווקא.
* בנוסף, ברור שאם מזניק השרשרת או הנמען הסופי חברים בקהילות סגורות ומבודדות, השרשרת תהיה ארוכה בהרבה מהממוצע שהתקבל בניסוי.
ניסויים נוספים מסוג זה שנערכו לאחר מכן הגיעו לתוצאות דומות.
ניסוי בקנה מידה גדול בהרבה כלל למעלה מ-24,000 שרשראות אימיילים ו-18 מטרות שונות מסביב לעולם. ערך החציון של מספר החוליות הנדרשות נע בין 5 (עבור יעד באותה ארץ) ל-7 (עבור יעד בארץ מרוחקת).
ואם מדברים על קנה מידה גדול, נעבור לניסוי מ-2007 שבחן 30 מיליארד (!) הודעות שנשלחו באפליקצית מסנג'ר של מייקרוסופט בין 240 מיליון מנויים. לאחר ניתוח רשת המשתמשים נמצא כי האורך הממוצע של המסלול שמחבר בין כל שני משתמשי מסנג'ר הוא קצת פחות משבע חוליות.
מספרים נמוכים עוד יותר התקבלו ב-2011 לגבי רשת הפייסבוק. מניתוח מבנה הרשת החברתית שכללה 721 מיליון אנשים וכ-69 מיליארד קשרים ביניהם (!!) עלה כי 92% מחברי הפייסבוק מקושרים ע"י ארבעה אנשים בלבד. במילים אחרות, חבר של חבר שלכם מכיר את חבר של חבר של כל אדם אחר ברשת הפייסבוק. 99.6% מחברי הרשת (כמעט כולם לצורך העניין) מקושרים ביניהם ע"י לא יותר מחמישה אנשים אחרים. רק שלוש חוליות מקשרות נדרשות אם מדובר באנשים בני אותה מדינה.
החוקרים מציינים כי בעוד תוצאות הניסוי של מילגרם היו כנראה לא אופטימליות (היות והמשתתפים רק ניחשו מי מבין מכריהם יקרב את המכתב ליעדו הסופי בצורה המהירה ביותר), הרי שהמחקר שלהם מצא את המסלולים הקצרים ביותר האפשריים. בנוסף, כמובן שהגדרת "חברים" בפייסבוק הינה רופפת למדי. התיחסות לנושא אפשר לקרוא כאן, והמאמר המלא נמצא כאן.
אם נסכם, אנשים ספורים שמכירים אישית זה את זה יכולים לקשר בין (כמעט) כל אדם על פני כדור הארץ לבין (כמעט) כל אדם אחר. מצבים בהם אנשים שלא נפגשו מעולם מגלים מכר משותף, ובוודאי גילוי שמכר של האחד מכיר מכר של השני – סבירים ונפוצים בהרבה משנדמה.
למעשה, המצב שצריך להפתיע אותנו באמת הוא המצב בו למישהו לא ארע מקרה כזה מתישהו במהלך חייו.
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
אחרי למעלה משנה וחצי של פעילות בבלוג עם קרוב ל-1000 מנויים ו-6000 תגובות גולשים, ולמעלה משנה של פעילות אינטנסיבית בקבוצת הפייסבוק שכוללת כבר למעלה מ-1100 חברים, חשבתי שהגיע הזמן להניח בצד לכמה שעות את מקלדות המחשב והטלפונים הניידים ולהכיר זה את זה פנים מול פנים.
מתי?
ב-9 במאי, חמישי, החל מ-19:00.
איפה?
פארק הירקון (גני יהושוע) ליד האגם.
מה בתוכנית?
לא יהיו נאומים, לא תהיינה הרצאות. המטרה היא בעיקר הכרות ומינגלינג. יחד עם זאת, הנה כמה הצעות.
כאן מגיעה העזרה שלכם בעיצוב הארוע:
מה להביא?
סיפור
כל אחד מהמשתתפים מוזמן (אך לא חייב כמובן) להכין אייטם מאחד מהסוגים הבאים לבחירתו:
1) איך יצאתי פראייר – מקרה בו נפלתם בפח, האמנתם לדבר שטות, הלכתם לטיפול קיקיוני, בזבזתם כסף וזמן על דבר הבל. מה משך אתכם לשם מלכתחילה? מתי התחלתם לחשוד? מתי הודיתם בפני עצמכם שעבדו עליכם? האם שיתפתם אחרים?
2) סיפור גבורה של חשיבה חדה – מקרה בו חשיבה חדה ממש הצילה אתכם מנפילה. זה יכול להיות בתחום כלכלי, בריאותי, צרכני, או אישי. מה גרם לכם לחקור בנושא? כיצד בדקתם את הדבר? מה הנזק שחסכתם לעצמכם?
3) כיצד הפסקתי להאמין – סיפור תהליך ההתנתקות שלכם מאמונה כזו או אחרת בה הייתם שקועים. מה היה הטריגר? מה היו הקשיים? היכן אתם היום?
4) את החוויה הזו אי אפשר להסביר – ארוע בלתי מובן / בלתי מוסבר שחוויתם. משהו שהיכה אתכם בתדהמה. תעלומה לא פתורה בחייכם. שאר המשתתפים יוכלו לנסות לזרוק רעיונות לפענוח התעלומה. מה ניסיתם לעשות או איזה מידע חיפשתם כדי להבין מה בדיוק קרה שם? מדוע ההסברים שמצאתם לא מצליחים להסביר את האירוע לדעתכם?
5) אמת או בדיה – הצגה קצרה של 3 אייטמים (כמה משפטים כל אחד), שניים מהם המצאות מוחלטות ואחד מהם אמת לאמיתה. שאר המשתתפים מנחשים מי הנכון ומנמקים בחירתם. (מה שחברי "ספק סביר" עושים בכל תוכנית).
רעיונות לפעילות עתידית לקידום חשיבה חדה
אוקיי, אז יש בלוג וקבוצת פייסבוק בהם אנחנו דנים ומתווכחים.
מה עוד אפשר לעשות כדי לקדם חשיבה חדה בישראל? מה הצעד הבא לדעתכם אל עבר העולם הלא וירטואלי שמתנהל שם בחוץ?
שימו לב – יותר מאחד יכול להרשם על אותו פריט (בהתאם למשבצות הצבועות) וכן ניתן להוסיף פריטים חיוניים ששכחתי, אבל כדאי להימנע ממצב בו כולם מביאים כוסות חד פעמיות ואף אחד לא מביא שתייה (או להיפך), או מצב מצער בו כולם מגיעים עם קציצות כוסברה…
אז, נסו לזרום עם מצב העניינים בשיקול דעת.
וכמובן, לא לשכוח בגד חם, כובע, מימיה, כלי נגינה והרבה מצב-רוח טוב!
מחכה לראותכם, יחד עם עשרות האנשים שכבר אישרו את הגעתם!
לא מתכוונים להגיע? עדיין אשמח מאוד לקבל סיפורים אישיים מהסוגים 1-4 לעיל, או כל סיפור פיקנטי אחר שקשור לחשיבה חדה, ואפרסם את הנבחרים שבהם בדף חדש שאוסיף לבלוג (אפשר כמובן בעילום שם). אתם מוזמנים לשלוח את סיפורכם למייל שלי.
נסעתי היום באזור עמק חפר, אזור פרדס חנה וגם אזור פתח תקווה וקריית אונו. בכל המקומות האלה השמיים היו מלאי שובלים לבנים (ראו תמונות).
מי שאינו מכיר את החשדות הכבדים לגבי ריסוסים עלומים בשמיים, יכול בטעותלחשוב שמדובר בשובל של מטוס סילון. רק ששובל של מטוס שילון הוא דבר שקורה בגובה רב, לא בגבהים שבהם השובלים האלה היו (במשך שעות רבות). אני לא היחידה שמתעדת שובלים לבנים כאלה בשמיים. בישראל וברחבי העולם הצטברו בשנים האחרונות אינספור עדויות לשובלים כאלה, שובלים שזכו לכינוי כמטריילס – Chemtrails.
אז מה זה כמטריילס? ריסוס. כן כן, מרססים לכם את השמיים. את האוויר שאתם נושמים. האם מדובר בריסוס חקלאי? יש גם ריסוסים חקלאיים כמובן (מזיקים ומסרטנים) אבל על לא זה מדובר הפעם. לא כשיש שובלי ריסוס מעל ריכוזי אוכלוסייה עירוניים.
אז מה יש בריסוס הזה? לא לגמרי ברור. יש השערות לגבי מתכות שונות (שהחל מרמה מסוימת הן נחשבות לרעילות ומסכנות חיים). יש ממצאים מרחבי העולם (עם תמונות דומות לתמונות שצילמתי היום) שמצביעים על ריכוזי בריום או אלומיניום גבוהים באדמה, בשיעורים דרמטיים גבוהים יותר מהתקן הנחשב ללא מזיק.
למה מרססים? Niv Dor-Cohen (מהפכן, מייסד חדשות אלטרנטיביות – פרויקט אמת אחרת) כותב על שלוש תיאוריות עיקריות להסבר: 1. ניסיון להשפיע על מזג האוויר בעולם – גיאו-הנדסה (משיקולים כלכליים או צבאיים, יש מי שיטען שזה כדי לטפל בבעיית התחממות כדור הארץ). 2. ניסיון לשלוט או לצמצם אוכלוסיה (כן, זה מרגיש קונספירטיבי, אבל זה המקום להזכיר את הזריקות שקיבלו נשים אתיופיות כדי לצמצם ילודה, ובכלל, בימים שבהם אנחנו מתוודעים ליכולת של ממשלה במדינה סו-קולד דמוקרטית להעלים בן אדם, תסכימו איתי שכבר אי אפשר לפסול על הסף שום תיאוריה). 3. חיסון חשאי של האוכלוסייה כהגנה מפני לוחמה כימית או ביולוגית (זה המקום להזכיר שצה"ל עצמו חיסן חיילים במסגרת ניסוי כנגד האנתרקס בשנים 1999-2005, וזאת לאחר שנמסר לחיילים מידע חלקי מסולף ושקרי לגבי בטיחות החיסון).
אבל גם אם אתם לא קונים אף אחד מההסברים לריסוסים או אף אחת מההשערות לגבי חיסונים חשאיים, ניסיון לצמצם אוכלוסייה או לשלוט במזג האוויר (לאו דווקא למטרות חיוביות) – עדיין נשאלות שאלות רבות:
מה פתאום מרססים אותנו?
מה יש בריסוסים האלה?
מי החליט שאפשר לרסס אותנו?
מי שאל אותנו אם אפשר?
האם מישהו מסר לנו מידע כלשהו שעל פיו יכולנו לבחור אם נרצה או לא להיות מרוססים מהאוויר?
האם התנהל דיון ציבורי כלשהו בנושא?
האם אנחנו יודעים בכלל מה קורה?
הקלות הבלתי נסבלת שבה ממשלות בעולם ובארץ משפיעות על חיינו ועל גופינו ובריאותנו מבלי שנשאלנו ומבלי שבחרנו – היא זו שעומדת כאן על המוקד. אז איפה התקשורת הממוסדת? מדוע אנחנו לא רואים תחקיר עיתונאי בנושא? מדוע אף אחד לא מדבר על זה?
אכן, שאלות נוקבות!
לאחרונה הוקמה אפילו קבוצת פייסבוק של ישראלים מודאגים. "הממשלה מרססת את השמיים בכימיקלים רעילים ללא ידיעת האזרחים. יש לשתף וליידע. מישהו צריך לתת את הדין על פשע חמור זה" זועקת כותרת הקבוצה.
יצאתי, אם כן, לבדוק במה המדובר, לפני שמאות אלפי גופות תמצאנה מוטלות, מרקיבות, בצידי הדרכים (וזה ללא ספק עלול להפיץ לאויר כימיקליים וחומרי לוחמה ביולוגים מסוכנים, ולהאיץ עוד יותר את קצב צמצום האוכלוסייה).
מכיוון ששובלי הריסוס המסתוריים דומים להפליא לשובלים רגילים שמותירים מאחוריהם מטוסים, נתחיל בהיכרות עם שובלי מטוסים, הנקראים באנגלית קונטריילס (Contrails).
נתחיל משובלים רגילים
קונטריילס, (קיצור של – condensation trails, שובלי התעבות), הם למעשה עננים מאורכים העשויים גבישי קרח.
תוצרי הלוואי שנפלטים מתהליך השריפה של דלק מטוס מכילים בעיקר מים ופחמן דו חמצני. כאשר סילון המים שנפלט לאחור מתפשט, מתקרר, ופוגש את האויר הקפוא (בד"כ מתחת ל-40oC-), אדי המים מתעבים וקופאים במהירות לכדי גבישי קרח זעירים, בדומה לפתיתי שלג.
מה שקורה בשלב זה לגבישי הקרח תלוי במידת הלחות שבאויר. אם האויר יבש (כלומר מכיל מעט אדי מים), גבישי הקרח יתאדו במהירות, כשהם פוסחים על מצב הצבירה הנוזלי. תהליך זה נקרא סובלימציה, או המראה. במקרה כזה השובל נעלם מיד.
אם לעומת זאת האויר לח יותר, תהליך הסובלימציה הזה יארך זמן רב יותר, והשובל הלבן יראה למשך זמן ארוך יותר. אם האויר רווי לחלוטין ואינו יכול להכיל עוד אדי מים, גבישי הקרח ישארו במצבם אף שעות ארוכות.
התרשים מתאר מנגנון נוסף בו נוצרים שובלים משולי הכנפיים (לחצו על התמונה למעבר למקור).
כמובן שאותם מנגנונים בדיוק אחראים על יצירת השובלים במטוסי הסילון המודרניים. הדלק ותהליכי הבעירה לא השתנו מהותית מאז.
שובלים לעומת ענני נוצה
השובלים שנוצרו עשויים למשוך אליהם מים מהאויר שסביבם, מה שיגרום להם לגדול, ולהתעבות. קונטריילס הם למעשה ענני נוצה מלאכותיים: מטוס שחולף באזור רווי לחות וקר ומוסיף לחות משלו ויוצר ענן נוצה מאורך.
התנאי לכך ששובלים ישארו יציבים ויהפכו לענני נוצה הוא טמפרטורה נמוכה מכ- 40oC-, ולחות יחסית גבוהה מכ-60%. ליצירות שובלים יציבים מספיקה לחות יחסית של כ-40%.
כמובן שתיאור זה הוא הפשטה, היות וגורמים נוספים, כמו אור השמש, הטמפרטורה ולחץ האויר לוקחים כולם חלק במשחק, אבל הוא מסביר מדוע לעיתים שובלים נעלמים מהר, ופעמים אחרות – נשארים בשמיים אף שעות ארוכות, תוך התרחבות והתפשטות. כל אלה תופעות טבעיות לחלוטין.
המודל שלAppleman משנת 1953 שמתאר את הקשרים בין המשתנים השונים שאחראים על יצירת או אי יצירת שובלים.
רוחות עשויות לסחוף ו"למרוח" את השובל עד כדי כיסוי אזורים נרחבים של השמיים.
בתמונה הבאה אפשר לראות כיצד שובל מקורי מתרחב ומתפתח במשך הזמן לכדי משטח של ענני נוצה, עד שכבר לא ניתן להבדיל בינו לבין ענני נוצה שנוצרים באופן ספונטאני. מטוס בודד שחלף במשך שעה באויר רווי-לחות, הביא ליצירת ענני נוצה שכיסו שטח של כ-4000 ק"מ מרובע והתקיימו במשך יותר משש שעות! שימו לב גם לסחיפה הצידה כתוצאה מהרוחות. (עוד על שובלים, ענני נוצה ומה שביניהם אתם מוזמנים לקרוא כאן).
שינויים מקומיים
ראינו כי באויר לח מספיק יווצרו שובלים וישרדו לאורך זמן, ואילו באויר יבש לא. עד כמה השינויים בלחות האויר יכולים להיות מקומיים? האם ברגע מסויים, יכולים להיות אזורים בשמים בהם נוצר שובל ואיזורים אחרים בהם לא נוצר שובל? כמובן.
חישבו על עננים. העננים תוחמים למעשה אזורים בשמיים בהם הלחות גבוהה מאוד. ממש ליד הענן, כמה מטרים מחוצה לו, התנאים שונים. הבדלים גדולים במידת הלחות באזורים שונים של השמים יכולים להתקיים גם כאשר הם נקיים מעננים.
אזורי אויר יבש ולח יכולים להתמצא במרחק כמה מטרים זה מזה.
כשמטוס יחלוף על פני אזורים כאלה הוא יותיר אחריו שובל מקוטע (האזורים בהם השובל נקטע מכילים אויר יבש יותר):
כמובן שהבדלים בלחות יכולים להיות גם בין שכבות בגבהים שונים. הנה שובל שהותיר אחריו טיל (השובל נוצר רק בשכבת ביניים לחה):
מטוס שהיה טס בגובה ביניים זה היה מותיר מאחוריו שובל. מטוס שהיה טס קצת מעל או מתחת לשכבה לחה זו, לא היה משאיר שובל.
בחזרה לשובלים הזדוניים – הכמטריילס
אחרי שלמדנו קצת על מאפייני שובלי מטוסים, הגיע הזמן לחזור לטענות המבעיתות, ולנסות להבין על מה הן מסתמכות.
להלן טיעונים נפוצים, והתייחסות להם.
טענה: שובלים רגילים נעלמים תוך זמן קצר, ואילו כמטריילס נשארים שעות, ואף מתפשטים
לא נכון. שובלים יכולים להתפוגג או להישאר בשמיים בהתאם לתנאים האטמוספריים המקומיים. הנה קטע מתוך הערך "vapour trails" באנציקלופדיה בריטניקה:
"… כאשר הלחות היחסית גבוהה, שובל גבישי הקרח יכול להחזיק כמה שעות. השובל יכול להתעוות ע"י הרוח ולפעמים הוא מתפשט לכדי יצירת שכבה של ענני נוצה."
"התפשטות שובלים ליריעות ענני נוצה נרחבות הינו מחזה מוכר. לעיתים קרובות, כאשר שובלים יציבים נמצאים בגבהים שבין 25-40 אלף רגל, שובלים ארוכים אחדים מתרבים ומתמזגים בהדרגה לשכבה כמעט אחידה."
התמונה הבאה מתוך המאמר מדגימה כיצד שובלים בודדים בשמי הבוקר הפכו כעבור שעות אחדות ל"שמיכה" אחידה בעובי של כ-500 מ' (17 דצמבר 1969).
הרחבות אפשר למצוא כאן, וציטוטים מספרים וותיקים נוספים – כאן.
הנה תמונה מסרטון וידאו שמפיצים חובבי שובלי-הזדון. אני מקווה שבשלב זה כבר אין צורך להסביר מדוע אין שום מניעה ששני שובלים כאלה יראו באותו כיוון בשמיים (גבהים שונים / טמפרטורות שונות / תנאי לחות שונים / לחצי אויר שונים וכו').
לחצו על התמונה לצפייה בסרטון.
טענה: שובלים נראו יציבים גם כאשר הלחות היתה נמוכה מדי, לכן הם כמטריילס
מעולם לא מדד איש לחות "נמוכה מדי" במקום בו היה שובל. האמת שקשה מאוד לדעת מה הלחות ברגע מסוים, בנקודה מסויימת בשמיים. מדידות מטאורולוגיות מתבצעות בד"כ אחת ל-12 שעות, במרווחים של מאות ק"מ האחת מהשנייה. עד כדי כך קשה למדוד את כל הפרמטרים המעורבים בתהליך במדויק, שעשרות שנים לאחר שפותחו המודלים הפיזיקליים הראשוניים עדיין מתבצעים ניסויים בעזרת ציוד מוטס מתוחכם, כדי לנסות לאשש ולעדן את אותם המודלים.
באזורים קרים קונטריילס יכולים להיווצר גם על פני הקרקע. הנה כמה דוגמאות.
כמובן שיתכן שהמטוס טס נמוך ופיזר חומר כלשהו. זה יכול להיות עשן, חומר כיבוי שריפה, שאריות דלק, חומרי הדברה ודישון חקלאיים, ועוד – פירוט כאן. אבל אלה לא כמטריילס, כולנו נסכים על כך, אני חושב.
מנגנון נוסף ליצירת שובלים בגובה נמוך מוזכר בתמונת המטוסים משנת 1943 לעיל, וכן בדברי הטייס שמובאים בסוף הרשומה.
טענה: התופעה חדשה. פעם לא היו דברים כאלה!
לא נכון. שובלים כאלה היו מאז המצאת המטוס. ליתר דיוק מאז שנות ה-40, בהם מטוסים הגיעו לגבהים מספיקים.
מה שנכון הוא, שמספרם הולך וגובר עם השנים, מכמה סיבות:
1) מנועי הסילון גדולים יותר ולכן יוצרים שובלים רחבים יותר.
2) המנועים יעילים יותר – פולטים זרם קר ולח יותר ולכן בעל סיכוי התעבות גבוה יותר.
3) כמות התעבורה האוירית הולכת וגדלה.
הסרטון הבא מסכם את הסיבות לכך שיותר ויותר שובלים נראים בשמים:
הדבר המדאיג באמת לגבי השובלים: למעשה נראה שריבוי השובלים (הרגילים) יוצר השפעה אקלימית גלובלית בלתי זניחה, ואף מדאיגה, והדבר זוכה להתיחסות רצינית מאוד. (ראו למשל כאן, כאן, כאן, כאן, וסדרת מאמרים נוספת כאן). קיימים חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מידת ההשפעה על ההתחממות הגלובלית (כנראה תורם להתחממות), אבל אין שום מחלוקת לגבי העובדה ששובלי מטוסים לא רק שנשארים בשמיים במשך שעות, אלא אף מתפשטים ומתרחבים לכדי יריעות של ענני נוצה, כפי שהוסבר קודם לכן. (מסמך של NASA בנושאאפשר למצוא כאן).
טכניקות שונות הוצעו בניסיון לצמצם את כמות השובלים, הן לצרכי הסוואה של מטוסי קרב, והן לצורך מיזעור ההשפעה על מזג האויר. פירוט כאן.
טענה: אני לא זוכר שראיתי שובלים כאלה אף פעם
אני דווקא זוכר. זה הכל שאלה של תשומת לב סלקטיבית. רוב האנשים לא מסתכלים בשמיים כמעט אף פעם, מכיוון שהדבר לא מעניין אותם. גם אם השמיים מכילים שובלים, עננים מוזרים או אולי אפילו חללית-חוצנים, הם לא יבחינו בכך. (על "עיוורון לבלתי צפוי" ארחיב ברשומה נפרדת).
מהרגע בו נושא השובלים עולה לכותרות, המוטרדים מכך מתחילים לשאת עיניהם לשמיים בדאגה, ומבחינים במה שהיה שם מאז ומתמיד.
למה הדבר דומה? אתם משפצים את הבית ומתעניינים בהחלפת ארונות המטבח. אתם בודקים בכמה חנויות ומתלבטים. לפתע אתם שמים לב לעובדה המפליאה שכל העולם הפך לתצוגת ארונות מטבח אחת גדולה! פרסומות ממלאות את דפי העיתונים, שלטי חוצות מכריזים על מבצעי ענק, יריד מטבחים גדול מתקיים ממש בקרוב, ויותר מזה, לתדהמתכם אתם מגלים כי גם כמה ממכריכם בדיוק החליפו עכשיו מטבח! מה קורה כאן?! מגיפת מטבחים?
לא. (גם לא זימנתם אותם מהקוסמוס). בסה"כ הפניתם תשומת לב לנושא המטבחים. העולם היה מלא בהם גם לפני, וימשיך להיות מלא בהם גם כשתתעניינו בנופש בחו"ל, בטלוויזיה או בחוג אומנות לחימה לילדה.
טענה: שובלים שמופיעים בתבניות של קוים מקבילים, רשתות והצטלבויות לא יכולים להיות ממקור רגיל
לא נכון. תבניות כאלה צפויות לחלוטין. זה הזמן להעיף מבט על מסלולי הטיסות בימינו. תבניות השובלים שכל אחד מאיתנו יכול לראות תלויה כמובן במיקומו ביחס למסלולי טיסות המטוסים. כך למשל נראים שמי אנגליה (שימו לב להצטלבויות, לקווים המקבילים וללולאות הרבות שמבצעים מטוסים שמחכים בתור לנחיתה):
עם חלוף השנים, מעבר לגידול בכמות הטיסות, נוספו גםמסלולי טיסה חדשים. תושבים שהיו רגילים לשמיים נקיים יתחילו להבחין בשובלים על בסיס קבוע. בארץ, כידוע, מתקיימת גם פעילות ענפה של חיל האויר, ולכן באזורים הסמוכים לגבול (כל הארץ בערך) שובלים רבים עשויים שלא להתאים למסלולי הטיסות האזרחיות. תרגול מרדפים יכול ליצור שובלים בשלל צורות שאינן קוים ישרים.
הכל טוב ויפה. אבל איך אם כך נסביר את תמונת הלווין הבאה, בה נראים באופן ברור רשתות של שובלים בלי קשר למיקום הערים, ואף מעל לאוקיאנוס? האם אין כאן ניסיון ברור לדלל את אוכלוסיית הדייגים? או את הדגים? (התמונה לקוחה מאתר חובבי הקונספירציה):
תחילה יש לזכור, כי השובלים נוצרים רק ברום המסלול, זמן רב אחרי ההמראה ולפני הנחיתה, כלומר אין לצפות לראות קוים שמחברים שדה תעופה אחד עם אחר. מעבר לתנאים האטמוספריים שיכולים לקטוע שובל למקטעים רבים, כפי שכבר ראינו, נכנסת כאן עבודה הרוח. בהתאם לכיוונה ועוצמתה, השובלים עשויים להיסחף לאזורים מרוחקים ממקום היווצרותם.
לא פעם מפרסמים תומכי הקונספירציה תמונות של עננים כאלה ואחרים, וטוענים כי הם לא יכולים להיות אלא תוצאה של ריסוס זדוני.
ובכן, עננים מוזרים היו תמיד. הבה ונעלעל בספר על עננים (כן, יש דברים כאלה) שיצא לאור בשנת 1905, כשהאחים רייט קירטעו עם המטוסים הראשונים שלהם. אני מניח שהעננים שראיתם מופיעים בו (קישורים נוספים כאן). אל תפספסו את "רחובות העננים". תמונות כאן, והסבר כאן.
עדכון: בעקבות פרסום הרשומה הזו, ערך א.א.קונספירציות השוואה יפה בין תמונות עננים מאיימים שמתרוצצות היום בפייסבוק, לתמונות עננים מאותו ספר – מומלץ!
ומהם החורים האלה בעננים?
הסבר אפשר לקרוא באתר של NASA. התופעה מוכרת כבר למעלה מ-50 שנה. בקצרה, מדובר על שכבת עננים דקה שנמצאת בקירור יתר, כלומר במצב בו טיפות המים נותרות במצב נוזלי למרות שטמפרטורת הסביבה נמוכה מטמפרטורת הקיפאון. כאשר מטוס חולף דרך שכבה כזו הוא מערער את מצב שיווי-המשקל העדין הזה. החלקיקים שהוא פולט משמשים "גרעיני התגבשות" והטיפות בענן קופאות באופן מיידי, בתגובת שרשרת. גבישי הקרח הגדולים יותר פשוט מתחילים ליפול למטה בצורת משפך, כשהם מותירים מאחוריהם חור. עוד מידע ותמונות מדהימות אפשר למצוא כאן.
וצבעי הקשת האלה, בלי שיורד בכלל גשם? ועוד בכיוון הכללי של השמש ולא בצד הנגדי? אולי פיזרו סבון? שמן? מה יכול לגרום לדבר כזה?
מה שלא נתמך בסרט בשום צורה הוא הקשר בין אלומיניום לבין ריסוסים ממטוסים. הסרטון הבא מתייחס לכך:
במקום מסויים בסרט נטען כי במי-בריכה טבעית כלשהי נמצאו כמויות אדירות של אלומיניום ביחס לצפוי ולתקנים. כאן מדובר כבר בהטעייה (טעות?) בוטה: בבדיקה לא נבדקו המים, אלא הבוץ מקרקעית הבריכה!
אלומיניום הינו המתכת הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ (מהווה כ-7% מהחומרים שבקרקע). צפוי בהחלט למצוא אלומיניום גם בבוץ שבקרקעית הבריכה. למעשה הכמות שנמצאה היתה נמוכה מאוד ביחס לשכיחותו הממוצעת בקרקע.
התייחסות לקו הלוגי המוזר והלוקה שמוצג בסרט אפשר לקרוא כאן.
ונעבור ל"הוכחה מפורסמת” אחרת לרעילות הכמטריילס, הפעם מדובר בחומר באריום:
מפחיד לא?! בהחלט. אם זה רק היה נכון. מסתבר שהעיתונאי טעה קצת בחישוב, ודיווח על כמות גדולה פי 100 ממה שנמדד במעבדה (המספר הנכון אף מוצג בסרטון עצמו). כלומר, כמות הבאריום לא גדולה פי 3 מהתקן, כפי שנטען, אלא קטנה פי 30 ממנו, ונמצאת בתחום הנורמאלי למי שתייה רגילים באזור. בסופו של דבר העיתונאי הודה שטעה בחישוב. (פרטים נוספים כאן).
כאן אפשר לראות עוד גרף מפחיד, לפיו נמדדו באויר כמויות באריום שגבוהות פי כמה מאות–מיליונים מהערכים הרגילים, ופיכמה מאות מהתקן. מפליא שמישהו באזור נותר עדיין בחיים!
מסתבר שהיתה טעות אחת קריטית בחישוב. המספרים מציינים ריכוז חלקיקי הבאריום בסך החלקיקים שנאספו. כדי לקבל את ריכוזו באויר, יש לדעת מה היה משקל האויר הכולל מתוכו נאספו החלקיקים. לאחר שמבצעים הערכות לתיקון הנדרש, מקבלים ערכים נורמליים לחלוטין.
טענה: ומהם לדעתכם המתקנים המפלצתיים האלה על המטוסים?
והחביות האלה בתוך המטוס, מה זה?!
הסברים על תוספות אלה ורבות אחרות, שתמונותיהן מפארות סרטוני קונספירציה בנושא, תוכלו לקרוא כאן. (למרבה האירוניה, נתקלתי לא פעם באתרי קונספירציות שמפנים לעותק הספציפי של תמונה זו, כפי שהוא מופיע באתר לעיל שמפריך את כל הנושא!)
מה אומרים תומכי תיאוריית הכמטריילס על חוסר הראיות המשווע בדבר הרכבם הכימי המזיק?
הם אומרים ש"ממצאים שליליים בבדיקות אין פירושם שכמטריילס לא קיימים".
ברמה הלוגית זה נכון. אבל באיזה מובן הם כן קיימים? כבר כמה עשרות שנים שהעולם מרוסס בקצב הולך וגובר, ואף אחד לא מצליח למדוד ולו מדידה אחת איכותית שמצביעה על קשר סיבתי בין זיהום כלשהו לבין השובלים…
ואז מגיעים התירוצים, למה קשה כל כך להשיג ראיות (כשהם מופנים לפעיל הכמטריילס המתוסכל):
יתכן והחומרים שוקעים באזור אחר, ולכן לא תמצא כלום בדגימת המים/קרקע/דם שלך.
לגבי דגימת מי גשמים, יתכן שהגשם הגיע מענן שנמצא מתחת לאזור שרוסס, ולפיכך לא חלף דרך הכימיקלים שרוססו.
אולי לקחת את הדגימה מוקדם מדי, או מאוחר מדי. אולי החלקיקים כבר נשטפו, או שטרם הגיעו.
קל מאוד לנפנף את תוצאות הבדיקה שלך. תצטרך לשכנע אנשים ששיטת הדגימה שלך נכונה, שלא הוספת משהו לדגימה, שאופן הבדיקה שלך נכון, שהמעבדה שבצעה את הדגימות אמינה ואובייקטיבית, ושהתוצאות שלך קונסיסטנטיות, וניתנות לחזרה.
אוי, באמת כואב הלב. תצטרךלבדוק את זה ממש טוב. הספקנים האלה ממש קרציות, למה הם לא יכולים להאמין בזה כבר ודי?!
טענה: עובדה, כמות חולי האסטמה והסרטן רק הולכת וגדלה, בדיוק כמו השובלים
כך גדל גם מספר המחשבים, הסיבים האופטיים, הלוויינים, הטלויזיות השטוחות, הטלפונים הניידים, החולצות, הברזים, אופנועי הים, עורכי הדין, הנשים, הגברים, ההומו-סקסואלים…. אז? האם משהו מכל אלה הוא הגורם לעליה במספר חולי האסטמה? הסרטן?
יתכן. אך כדי להראות סיבתיות, כלומר שמשהו גורם למשהו אחר ולא רק נמצא בהתאמה מספרית כלשהי איתו,יש לעמול קצת יותר קשה.
טענה: אחרי שאני רואה שובל-זדון בשמיים אני מתחיל להרגיש לא טוב
מנגנונים כגון תשומת לב מוגברת למיחושים שונים וייחוסם לשובלים, חווית המצופה, וסימפטומים קלאסיים של חרדה – כל אחד מאלה או צירוף שלהם יכולים להסביר מדוע אנשים סובלים מתחושות שונות ומשונות לאחר שראו שובלים בשמיים.
מקרים דומים דווחו בארץ בזמן מלחמת המפרץ הראשונה – אחוז ניכר מהתושבים שהיו בקרבת מקומות בהם נפלו טילים חשו ברע וסבלו מקשיים בנשימה, למרות שהטילים, כזכור, לא הכילו חומרים כימיים. על אשליות המונים נוספות (ומוזרות הרבה יותר) אפשר לקרוא כאן. למעוניינים להעמיק, הנה סקירה מקיפה של "מחלות סוציוגניות המוניות" לאורך ההיסטוריה. אותה הגברת בשינוי אדרת.
נטל ההוכחה הוא על הטוענים לקיום ריסוסים זדוניים (להביא ראיות משכנעות לקיומם), לא על אלה שאינם מאמינים בקיומם (להוכיח שאינם קיימים). המצב אינו סימטרי.
טענה: עובדה, נחשפו מקרים היסטוריים בהם ממשלות ערכו ניסויים סודיים על אזרחים תמימים
כן זה קרה. ההיסטוריה האנושית משובצת בפרשיות עגומות, מקוממות ואף מזעזעות. אבל באיזה אופן מקרים היסטוריים אלה מחזקים את הטענות שחלקים נרחבים מהעולם מרוססים בימים אלה ממש בריסוסים זדוניים? כדי לחזק טענות ספציפיות יש להביא ראיות ספציפיות.
שהרי אפשר להשתמש באותם סיפורים היסטוריים בדיוק כדי לתמוך בכל טענה קונספירטיבית באשר היא. מדוע שובלי מטוסים דווקא? מדוע לא ללכת על משהו כמו… דיכוי יצר המרדנות של האזרחים באמצעות פולסים של קרינה אלקטומגנטית שפולטות מצלמות המהירות החדשות לעבר מוחם של הנהגים?
או – דילול מעודן של האוכלוסיה (כדי לפתור את בעיית הפנסיה) ע"י צביעת קירות של מוסדות ציבוריים בצבעים מסרטנים?
אני משאיר לכם הקוראים "לחבר את הנקודות בקוים" ולהיווכח שאתם מוצאים בקלות "הוכחות" רבות לרעיונות ההזויים שהעליתי, כל עוד אתם מסתפקים באנקדוטות, מתאמים קלושים, חוסר ידע, נתונים שגויים והיאחזות במוטיבציות כלליות בסגנון "כבר היו דברים מעולם"…
קריקטורה תוצרת בית. תמיכה רוחנית – רן גלוסשניידר
מקורות והרחבות:
ראשית, אני רוצה להודות לבחור בשם Mick West, שעומד מאחורי האתר contrailscience.com על שאישר לי להשתמש בחומרים מהאתר שלו ככל אשר אחפוץ. קישורים להרחבות רבות באתר שלו ניתנו לאורך הרשומה.
ברצוני להודות לפרופסור דניאל רוזנפלד מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, שעבר על החומר ווידא שאין בו טעויות, בכל הנוגע לתחומי מומחיותו. פרופ' רוזנפלד הינו אחד המומחים הגדולים בעולם בתהליכי היווצרות עננים וגשם. לגבי צילומי המכ"מ שמופיעים במקור האחרון ברשימה לעיל, הסביר רוזנפלד כי תמונות מכ"מ אלה אופיניות למוץ (chaff) אשר מפוזר ע"י מטוסים צבאיים, במטרה למסך את אותות המכ"מ. (מסך המוץ הוא האנלוג למסך עשן עבור תצפיות הנסמכות על קרינת האור הנראה). המוץ מורכב מסיבים מוליכי חשמל באורך של כמה סנטימטרים אשר מחזירים את אותות המכ"מ בעוצמה רבה ולכן אובייקטים שטסים בתוך האזור הממוסך ע"י המוץ מוסתרים מגילוי ע"י מכ"מ. מטבע הדברים, מטוסים אשר מפזרים את המוץ יוצרים אותות מכ"מ קוויים שהולכים ומתפשטים בהדרגה.
בעקבות דבריו איתרתי כמה דוגמאות לצילומי מכ"מ של מוץ כזה, הנה כאןכאן וכאן למשל.
כמו כן ברצוני להודות לניסים הדר, נווט פנטום בח"א בעברו, שעבר גם הוא על החומר ווידא שאין בו טעויות, ככל הידוע לו. ניסים הוסיף את הדברים הבאים:
"במהלך השירות שלי השתתפתי בעשרות גיחות צילום. גיחה כזאת כוללת זוג מטוסים שמגיעים למהירות של 1.8 מאך ולגובה של 60,000 רגל ואף מעל זה. הגיחה מאוד מורכבת וכוללת פרופיל טיפוס שצריך להתחשב במספר גורמים, כמו צריכת דלק, גובה כתלות במיקום וגם גובה הציור (הגובה בו נוצרים שובלים). אנחנו מקבלים מהשרות המטאורולוגי את טווח הגבהים בהם המטוס מצייר – מטוס יצייר אם מספיק קר ומספיק לח. מעל גובה מסויים הטמפרטורה מתחילה שוב לעלות, ובנוסף הלחות יורדת, ולכן יש גובה מזערי וגובה מירבי לציור.
בגלל שהטמפרטורה לא משתנה בהכרח באופן אחיד, אין מניעה שמטוס יצייר בשני גבהים שונים, מה שיצור שובל מקוטע.
לעיתים מטוסי קרב חגים בארץ בגובה רב ויוצרים מעגלי ציור גדולים. זה חלק רגיל מהאימונים.
פסי ההתעבות יכולים להעלם אחרי דקות אבל יכולים גם להשאר שעות רבות. בגזי הפליטה של המנוע יש גם חלקיקים שיכולים להוות גרעיני התעבות לטיפות מים נוספות – כמו שקורה עם יודיד הכסף.
פסי הציור (השובלים) נוצרים בגובה יחסית גבוה, משהו כמו 30,000 רגל. יש תופעה אחרת שקורית בעיקר בחורף בגובה נמוך: מטוסי קרב שבאים לנחיתה מבצעים לעיתים תמרון שנקרא "שבירה לעם הרוח" – תמרון חריף שמטרתו להקטין את המהירות לקראת נחיתה. במצב זה נוצרים לעיתים אדי מים בקצות הכנפיים בגלל ירידת לחץ האוויר (שגם מאוד מקרר את האוויר). בגלל שזה קורה בתמרון, נוצר פס התעבות שנראה כמו מקטע של מעגל.
בנוסף, במטוסי קרב מסויימים יש יכולת לשפוך דלק (F15, פנטום וסקייהוק למשל יכולים, אבל מטוסי F16 אינם יכולים). לפעמים יש תקלה במטוס שמחייבת חזרה לנחיתה. אי אפשר לנחות כשהמטוס כבד, בודאי לא כשיש תקלה, ולכן אחרי שמגיעים חזרה לאיזור הבית, שופכים את עודף הדלק. הדלק מתפזר לטיפות ומה שרואים נראה ממש כמו פס התעבות. זה קורה בגובה די נמוך בד"כ."
*
להלן כללי הדיון, בכדי לשמור עליו פורה ותרבותי:
שאלות פתיחה שתומכי הקונספירציה שבוחרים להגיב מתבקשים לענות עליהן:
מה המטרה של הכמטריילס לדעתך? דילול אוכלוסייה / שינוי מזג אויר / חיסונים המוניים / אחר. כל טענה כזו היא תיאוריית קונספירציה נפרדת, וכדאי שנבין על מה אנחנו מדברים.
במה נבדלים כמטריילס מקונטריילס?
אילו ראיות יגרמו לך להודות שטעית? (כלומר, שאין קונספירציה כזו, ושובלי המטוסים אינם יותר מאשר שובלי מטוסים) למען ההגינות, הנה תשובתי תחילה: "אם יתבצעו בדיקות כימיות של השובלים עצמם, בדגימה אקראית סביב העולם (למשל ע"י מטוסים אחרים), בצורה מבוקרת, וע"י גורמים מקצועיים ומוסמכים, ותתקבלנה תוצאות חד משמעיות של חומרים שלא אמורים להיות שם כלל, בכמויות שעלולות להזיק לבריאות, אומר "וואלה-טעיתי!"
תיאוריות קונספירציה אחרות, או אפילו קונספירציות אמיתיות אחרות, אינן יכולות לבסס את תיאוריית הקונספירציה הזו. יש להביא ראיות רלוונטיות ספציפית לכמטריילס. סיפורים על ממשלות זדוניות לא מוכיחים דבר.
סרטוני יוטיוב אינם מקור מהימן למידע (כפי שנוכחנו לעיל), ולפיכך ישמשו כאמצעי המחשה בלבד.לא תינתן התייחסות כללית על סרטון שאורכו עולה על 2 דקות. כל טענה עבורה רוצים לקבל התייחסות יש לנסח באופן קצר וברור + לצרף שם האדם/מוסד אליו היא מיוחסת + לציין את הדקה הספציפית בה הטענה מופיעה בסרטון. המהדרים מוזמנים לצרף קישור למחקר תומך.
דברי נאצה, הטחות ותקיפות אישיות יוסרו (עד היום לא התקבלה אפילו תגובה אחת כזו).
_________________________________________________
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
הכל התחיל בטקסט שאדם לוין פרסם בקבוצת הפייסבוק של חשיבה חדה. חשבתי שיכול להיות משעשע לחבר עוד כמה מסוגו לכבוד פורים. אחדים מחברי הקבוצה נענו לאתגר, העלו את רעיונותיהם היצירתיים, ובעבודת צוות של הערות וליטושים (דרך מסמך גוגל) הגענו לטקסטים הבאים. כולם מתארים דברים שעובדים, שהתחפשו לקסומים (בד"כ אנחנו עוסקים בדברים קסומים שרק מתחפשים לעובדים).
האם תצליחו לנחש מה עומד מאחורי כל אחד מהם?
*
האחד
הוא האחד, ושמות רבים לו.
אופקיו מי ידע, תהומותיו אין חקר.
את כולנו הוא קושר בנימים של אור, מקרב לבבות ומחבר בין אנשים.
הידע השופע ממנו ידריך אתכם בכל פעולה, יחשוף בפניכם עולמות חדשים, או יטיל אתכם למחשכים אפלים שרק המחשבה עליהם תעביר בכם צמרמורת! הבחירה בידיכם.
אם יעלם מחייכם, מה תעשו אז?!
*
המדריכים השמיימיים
הם נמצאים שם בשמיים מעלינו, אך אם תישא עיניך למרום, לא תראה אותם.
יש הרואים בהם מזימת הון שלטון אפלולית, שיתוף פעולה שטני בין תאגידים לממשלות, העין הגדולה שבשמיים…
בדורות קודמים, רק בעלי הכוח זכו בכלים שאפשרו לשוחח איתם. אך היום, אנו עדים להתעוררות אמיתית ופורצת דרך: יותר ויותר אנשים מסוגלים לרכוש כלים אלה, ולהיפרד מהמנחים הקדמונים והמסורבלים של הדורות "הכבויים". היום השמיים פתוחים לכולם!
בחוכמתם כי רבה, ידעו תמיד את מצבך, וידברו אליך בשפתך.
לא משנה היכן אתה נמצא, המדריכים השמיימיים ילוו אותך, יסירו מכשולים מדרכך וינחו אותך למחוז חפצך!
*
פתח את ליבך
אם תאפשר לאנשים מסויימים להכנס ללב שלך, עמוק פנימה, ולראות מי אתה מבפנים,
תוכל לחיות חיים מלאים יותר ורוויים בצחוק, שמחה ובריאות.
חשוב שתפתח לבך בפניהם גם אם הם נראים אדישים, קרים ומעוררי חשש.
הכנע לחוסר השליטה, בעוד הם מפלסים דרכים חדשות בנשמתך.
ופתאום, כמו משב רוח של חמצן טהור, אחרי שנים של סבל וכעס,
אתה חי מחדש!
*
התדרים השתלטניים
הם נמצאים בכל פינה. בדרך לבית-ספר, למכולת, לבנק – קופסאות תמימות למראה שמייצרות אנרגיה בתדרים שונים.
מדובר על מספר מצבי אנרגיה בודדים שמשפיעים על המוח של בני האדם ברחוב בצורה מצמררת – תדר אנרגיה אחד גורם לבני אדם לקפוא במקומם, ותדר שני גורם להם לנוע.
זה פועל על גברים, על נשים, על זקנים ועל ילדים – רק בעלי חיים מצליחים להמלט מהשפעת הקופסאות.
זה מפחיד וראו הוזהרתם – הקופסאות הוצבו על-ידי הממשלה, וכל אדם שמנסה להתנגד לשליטה ולפעול אחרת נמצא בסכנה נוראית – ישנם שוטרים שתפקידם לתפוס את אותן נשמות חופשיות!
ידוע גם על אנשים שהחליטו לצפצף על השליטה המוחית ולפעול כרצונם, והם ״הועלמו״, יותר לא נראים בין החיים…
*
סודות מן השחקים
בחובה היא צופנת ידע קדום שמקורו בשחקים.
ללא כנפיים, היא עפה מהר יותר מכל ציפור.
חושים חדים רבים לה, רגישותה רבה, שמיעתה מפותחת, אך היא עיוורת לחלוטין.
בנימיה הדקים זורמים הסודות כחלקיקים זערוריים, אל תוך קריסטלים כסופים המחוברים בחוטי זהב למסגרותיהם האפלות.
באש ובמים תפלס דרכה ללא פגע, ואף אם תחלוף בגיא צלמוות, לא תירא רע.
הנבואה מספרת, שכאשר יכלו הקיצין, היא תשוב מהשחקים בקול רועם, אפופה אש ועשן.
בצבעה הכתום תזהר, ותקרא לחכמי הדור בקולות שאוזן אדם לא תשמעם,
וכשיבואו לפענח את סודות העבר, שרק שהיא לבדה נוצרת,
יפתור הידע הנסתר והקדום חידות ותעלומות כבירות,
ויציל חיי אדם רבים מספור.
*
השומרים
בעבר לא ידענו אותם, לקח זמן רב לגלותם, אך מאז – השתנו חיינו.
היום הם זמינים לכולם. לא צריך להיות חכם, או מוכשר כדי לזכות בהם, כל ילד יכול, אפילו תינוקות!
הם שומרים על חיינו ומגנים עלינו מחוליי העולם.
במקומות בהם הם נפוצים, הם פורשים הגנתם גם על מי שלא זכה בהם.
יש הלוחשים שהם מזיקים, שהם באים בכסות תמימה לגזול את נפשנו,
אל תאמינו להם!
פקחו את עיניכם, ובדקו בעצמכם…
*
האנרגיה הקסומה
אספר לכם סיפור מדהים על אנרגיה קסומה, הממלאת את היקום כולו, משחר הבריאה.
כששמעתי על כך לראשונה גם אני לא הבנתי והאמנתי, אך נוכחתי במו עיני – זה קיים ואמיתי ואף נחקר מדעית!
עד לפני שנים לא רבות רק מתי מעט ידעו על קיומה של האנרגיה הקסומה, בעידנים קדומים הצליחו שמאנים חכמים ובעלי עוצמה ללכוד ולמשוך אותה מהשמים, וככל כשהתקדמה האנושות, למדו עוד ועוד יחידי סגולה להפיק אותה משילובים של אש מים אדמה ואוויר.
בימינו אנו, סוד קיומה גלוי, ואנשים רגילים, כמוני וכמוך, עושים שימוש באנרגיה קסומה זו גם בביתם, ואפילו שומרים אותה בקופסאות קטנות, להשתמש בה בעת הצורך.
אך חשוב להיזהר – בשום אופן אין לגעת בה! הקסם יכול להפיח חיים, אך גם לקחת חיים ללא רחם…
במהלך השנים קמו כתות דתיות כנגד השימוש באנרגיה מופלאה זו, מטרתם אחת – לשלוט בנו, בני האור!
הצטרפו למהפכה האנרגטית שתשנה את חייכם, למען עולם מואר!
זה המקום להזכיר את דף הסאטירה וההומור של הבלוג, בו אני מקבץ דברים משעשעים במיוחד שנתקלתי בהם. אתם מוזמנים להוסיף קישורים משלכם.
פוריםשמח!
ונעבור לדבר המפרסם
לפני כמה חודשים הבחנתי בתנועה ערה שהתחילה לזרום לבלוג שלי. וורדפרס סיפר לי שהיא מגיעה מ-www.outbrain.com. לקח קצת זמן, אבל אז הבנתי – אלה ההמלצות הללו לקריאה נוספת, שאפשר לראות בתחתית כתבות באתרי תוכן פופולריים. הנה דוגמה מ"הארץ":
יצרתי איתם קשר, ולמדתי את הדברים הבאים.
השירות שלהם פרוש על פני אתרי תוכן מובילים בארץ ובעולם, ומספק מעל מיליארד המלצות ביום בשבע שפות שונות.
בעלי הבלוגים/אתרים מבינכם יכולים להתקין (בחינם) את הווידג'ט של outbrain, לצורך מתן המלצות על כתבות אחרות מתוך הבלוג/אתר שלכם, או גם עבור אתרים אחרים ברשת. ההמלצות אינן אקראיות, אלא מבוססות תוכן, וכן התאמות אישיות לגולש (למשל המלצה שנבחרה בעבר על ידו לא תוצע שוב). אני לצערי לא יכול לעשות זאת כרגע (ניסיתי), היות ואני נמצא על שרתי החינם של וורדפרס, שאינם מאפשרים את התקנת התוסף הזה.
כמובן שתוכלו לפרסם הפניות לכתבות שלכם, שתופענה באתרי התוכן המובילים (תעריף פר הקלקה). אין מכסות ואין התחייבות מראש, כל אחד יכול להתחיל או להפסיק קמפיין מתי שהוא מוצא לנכון. גם ההחלטה על העלות לקליק היא בשליטה מלאה שלכם. יש שני סוגים של קמפיינים: הראשון הוא בשליטה עצמית מלאה של הלקוח ושם המינימום היומי הוא 10$, השני הוא קמפיין לתקציבים גדולים יותר שעליו מופקדת מנהלת קמפיין ושם המינימום הוא 5,000 ש"ח בחודש.
לשמחתי, הבלוג שלי מצא חן בעיני אחד מעובדי החברה בארץ, וכמחווה, מתבצעות הפניות לכתבות שלי ללא תשלום מצידי. הבנתי ממנו שכל אחד מעובדי החברה רשאי לקדם (במגבלות תקציב כמובן) תכנים שמוצאים חן בעיניו והוא חושב שיכולים לעניין את הציבור הרחב, או שיש בהם תרומה לקהילה.
כמות הכניסות שמגיעות לבלוג שלי דרך outbrain עשויה להיות משמעותיות ביותר, עד מאות כניסות נוספות לבלוג ביום. לא מזמן הגיעו כ-1000 קוראים לכתבה מסוימת, תוך שעות ספורות!
בתמורה אני שמח לפרסם פרטים אלה על השירות, עבור כל מי שזה עשוי להיות רלוונטי עבורו. למתעניינים, ניתן ליצור קשר (בעברית) עם צוות הפיתוח העיסקי בארץ במייל הבא: infoil@outbrain.com.
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
הדברים הבאים מופנים אליכם – הקוראים שכבר מכירים את הבלוג וחוזרים לקרוא בו שוב ושוב.
עבודתי על הבלוג נעשית מתוך סקרנות ועניין אישי, אך לא פחות – במטרה שהמידע שאני מלקט, מתרגם ועורך יהיה זמין באינטרנט עבור כולם, ובחינם. למען קידום החשיבה החדה.
התחקירים שאני מבצע במטרה לבחון כל נושא לעומק וביסודיות, והניסיון להגיש את הממצאים בצורה תמציתית, קלילה ובהירה דורשים השקעה אדירה, כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם (שעות, ימים ואף שבועות של עבודה על כל נושא). בפועל, כמעט כל רגע פנוי בחיי מוקדש לפרוייקט הזה.
לשמחתי, הבלוג הולך ונעשה פופולארי, אך עם זאת גדל גם היקף ההשקעה הדרושה.
שאיפתי היא להיות מסוגל להשקיע את המשאבים הדרושים כדי שהבלוג ימשיך לפרוח ולשגשג, אך בסופו של דבר שיקולים כספיים הם מחויבי המציאות, ולא הייתי רוצה שאילוצים אלו יכריעו ויפגעו בבלוג.
וכאן אתם יכולים לעזור.
תמיכתכם תאפשר לי להמשיך ליצור חומר באיכות ובהיקף שאתם מכירים, ולהפיצו חינם באינטרנט, למען קידום חשיבה חדה במחוזותינו.
אם אתם מעונינים לתמוך בבלוג, תוכלו לבחור באחד מהמסלולים הבאים:
מהיום בו פסק לאכול חיות, החלו הן לאכול אותו. "אתה הולך ונעלם", פסקה אימו, ואביו שלף את ארשת המבוגר האחראי והנהן.
הוא נעמד מול המראה ובחן את הדמות המוחזרת אליו מהמשטח המלוטש. תמיד ציפה לפגוש שם דמות ילד, והופתע לנוכח שפעת השיער, האף ההררי והמבט שהושר אליו. הביט בסיפוק ולפתע הבחין כי העין הלקויה יפה יותר מן העין הבריאה. מה בין פונקציונאליות ואסתטיקה, הרהר. הוא הפנה את מבטו מטה וראה לחרדתו כי כמה מצלעותיו בולטות. "הם צודקים. אני אכן מאבד משקל במהירות."
"תראה, הצד החיובי של העניין הוא שהערך הסגולי של התכונות שלך, שלא לומר סגולותיך, עולה. אני לא מכיר הרבה אנשים עם סבלנות לק"ג כמו שלך." ישבתי עם רונן בפאב תל-אביבי. כבר שנים שאני לא גר פה. מוזר לי ונעים לי לבקר. מוזר לי. כל הרווקים והרווקות האלו שיוצאים למקומות אליהם פעם אני נהגתי לצאת. עולה בי התחושה שהם ממלאים את מקומי, ואני ככל הנראה ממלא את מקומו של מישהו אחר. לא מפלס את דרכי בחיים אלא עובר בין מקומות שהתפנו מקודמיי. מחשבה מדכאת. כמו במשל על האיש שטובל בנהר, הזרימה היא אותה הזרימה אבל מולקולות המים הן אחרות, חדשות. מה שמחזיר אותי למשקל הסגולי: "הבעיה היא שגם התכונות השליליות שלי נהיות צפופות יותר. צריך להכריע האם, כאשר סוכמים אותי, אני חיובי או שלילי. ייתכן שבסופו של דבר, עדיף לדלל אותי. חוץ מזה, מה לגבי עוברים שצפים בסבלנות במי השפיר? הלא הסבלנות הסגולית שלהם בודאי עולה על שלי?" רונן לא מיהר לענות. בטלפון אנחנו ממעטים לדבר, אבל כאן אנחנו ביחד גם במהלך השתיקות. "תראה" אמר, "זה לא הוגן לכלול עוברים בתחרות. בטח שיש להם סבלנות, הם אוכלים וישנים מתי שבא להם. אתה היית שלוש שנים אפסנאי ביחידת חימוש, ונשארת סבלני. זה הישג. מה שכן, מעניין מתי אפשר לומר על עובר שהוא מפותח מספיק כדי שתהיה לו סבלנות? מעניין…" אמר ולא הוסיף. התחקיתי אחרי מבטו, שנח על עלמה צעירה שישבה לשולחן הסמוך. הבטתי בו אך הוא לא הרגיש בכך. הכרתי את המבט הזה. היה זה חשק לבשר.
"במילה אחת, אתה נראה נורא" אמרה אימו בפעם הבאה שנפגשו. "ובשתי מילים, נורא טוב?" היקשה. "אמרתי 'רע', לא 'נורא'. אתה גם לא שומע טוב?" החזירה לו. " אני שולחת אותך לנומרולוגית שלי".
היא קיבלה אותי בחביבות, נטלה את ידי בידה למודת הקרמים והזמינה אותי לשבת. "אז מהי בדיוק הבעיה שלך?" שאלה. "אני יורד במשקל בצורה מפחידה" עניתי. "זה אומר שהערך הסגולי של התכונות שלך עולה." "תראי", אמרתי, "אני כבר מכיר את התיאוריה הזו."
"ומה לגבי בודהיזם?" "הבעיה שלי עם גלגול נשמות היא שאוכלוסיית העולם כל הזמן משתנה. מאיפה באות הנשמות הנוספות? כששאלתי, אמרו לי שיש עוד עולמות של שדים ורוחות וזה לדידי כבר מוגזם" עניתי. "אז אתה מעין טיפוס מדעי?" הזדקפה על מקומה. שתקתי. לא חשבתי שהדבר יוטח בי כך.
"הייתי אומרת שכדאי לך לערוך שינויים בדיאטה שלך. אבל לשם כך אין צורך להיוועץ במומחה. מה שכן, המספרים מגלים לי שבקרוב תיקרה לידך הזדמנות גדולה." "רגע", אמרתי לה, "יש לך בכלל הוכחה שכל עניין הנומרולוגיה הזה עובד? זה בכלל לא נראה לי הגיוני. ומה אם אלך לקוראת בקלפים שתגיד לי דברים הפוכים?" "נומרולוגיה וקריאת קלפים זה בכלל לא אותו הדבר. תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת – הייתי פעם קוראת בקלפים". לא ידעתי כבר למה להאמין. "מהי, אם כך, ההזדמנות הגדולה שלי?" שאלתי אותה. "אם יציע לך אדם דתי להניח תפילין במהלך השבוע הקרוב, אל תסרב בשום אופן". היא פקחה אליי עיניים גדולות. "טוב" אמרתי. "יש לך מקום בו אוכל לעשות את צרכיי?" "כן." ענתה. "בחדר האחורי יש מתקן עם מים צפים. עשה זאת שם." "מים צפים את אומרת?" התפלאתי. "ולאן זה הולך משם?" היא שוב פקחה לעומתי עיניים גדולות וענתה: "שלא תדע". כשחזרתי, מצאתי אותה מורחת קרם על הידיים. "כמה אני חייב לך?" שאלתי. "יותר משאי-פעם תוכל…" "טוב,טוב," קטעתי אותה, "כמה לשלם לך?" "שלוש מאות שקלים." פסקה.
יצאתי מדירתה כשאני מבכה את אובדן עיתותיי ומעותיי. אמנם המתקן עם המים הצפים היה נחמד, אבל רק איבדתי שם עוד משקל, בניגוד מוצהר למטרת הפגישה. לא היה לי ספק שאפגוש בקרוב אחד מאותם מניחי תפילין שכן במקרה זה מרובה הוא ההיצע על הביקוש. כשהייתי חייל פותיתי להניח תפילין מתוך איזה קושי לגרום אכזבה לאדם שמולי, אבל היום אני חזק יותר (בכלל, ולק"ג בפרט). אין לי כלל רצון לשתף פעלה עם אלו, הנחמדים לכאורה, שהיו קושרים אותי עם הרצועות הקדושות שלהם לבית הכנסת לו רק יכלו. לא היה לי ספק כי אפגוש באחד, אלא שלא ציפיתי כי הדבר יקרה מהר כל-כך. "תרצה להניח תפילין, ידידי?" קולו היה נעים ביותר בעוד בגדיו נתלו עליו בחוסר חשק, כאילו נרתעים מלגעת בו. כשדיבר, שמץ מבטא וניחוח קלוש של טבק הגיע אליי, ונדמה היה כי ינק אותם מאותה סיגריה רחוקה. "ממה עשויים התפילין האלה?" שאלתי.
"מעור חזיר", החציף לעומתי. "אם כך", עניתי, "אני מוותר. תודה." פניתי ללכת. "אתה בטוח?" שאל, וקרץ לעבר חלונה של הנומרולוגית. הבטתי בו. הוא קרץ שוב. כמתוך חלום הנחתי לו לסובב את הרצועות במעלה זרועי. שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד.
התעוררתי עם כרס. קיומה של הכרס כלל לא הפליא אותי, אך קשה עד מאוד הייתה ההתמודדות עם העובדה שאני ער. יש האומרים כי כל חיינו אינם אלא חלום. לכל הפחות, יש כאלה בחלום שלי. לגבי הכרס: היא הייתה עגלגלה, דומה במקצת לבטן של חודש שישי להריון, רק פחות מוצקה. רועד, ניגשתי למחשב לחפש עזרה בגוגל. הקשתי: "להתעורר עם כרס" והגעתי לאתר של אולפנה ללימוד עברית. אישה הרוצה שבעלה יעשה דיאטה. מחבל מתאבד המתעורר בבית החולים וחושב שהוא בגן עדן. המשך החיפוש העלה שהבעיה נפוצה מאוד, אך בעיקר אצל גברים שהולכים לישון עם כרס. מה בכל זאת אעשה? נזכרתי בכלל שמשמש אותי הרבה בעבודה: אם אתה עובד על משהו מורכב שלפתע פסק מלעבוד כמצופה, אל תוגיע את מוחך בשאלה מה עשוי היה לגרום לכך. עדיף, לחילופין, שתבטל את הפעולה האחרונה שעשית ותבדוק האם זה פותר את הבעיה. אני צריך למצוא אם כך את אותו מניח תפילין, ואולי גם לחזור לנומרולוגית. ליתר ביטחון, אעבור קודם אצל אימא שלי.
"חשבתי שתהיי מרוצה" אמר לה.
"מן הפח אל הפחת", ירתה. "ומה שהכי גרוע הוא, שהערך הסגולי של התכונות שלך יורד".
אביו שלף את ארשת המהנדס שלו ואישר.
הלכתי לחפש את מניח התפילין במקום בו פגשתיו לראשונה – מול בית הנומרולוגית. יצאתי מהרכב והתחלתי ללכת לכוונו, מלווה במבטי חמלה, זלזול וקריאות "שמנמן!" אובייקטיביות. הספקתי לראות אותו סוגר את הדוכן שלו ופונה ללכת. הגברתי את קצב הליכתי. לרגע ראיתי אותו בצד השני של המדרכה ואז נעלם לתוך מרכז קניות. רצתי אחריו. הוא נכנס למתחם הילדים, ולתדהמתי קפץ ראש לתוך בריכת הכדורים. ניתן היה לראות שגם שני הילדים ששיחקו ליד המגלשה הופתעו שכן הם הורידו את מבטם מהאייפון לרגע ומצמצו.
רגע ארוך חלף. ניגשתי לבריכת הכדורים ונכנסתי בזהירות פנימה. לאיש לא היה סימן. הסתובבתי לראות אם מישהו מסתכל עליי וראיתי את שני הילדים מצלמים אותי. הכנסתי את הראש לתוך הבריכה ופילסתי את דרכי מטה.
…לבסוף הגעתי לדלת. פתחתי אותה והוא נגלה לעיניי. הוא היה לבוש ברצועות עור בלבד מקרסולו ועד חזהו, בשרו מציץ מן החרכים. כל כמה ששאפתי להגיע אליו, לא רציתי להניח עליו ידיים. ניחא; נגעתי בכתפו בעדינות, מוכן לתפוס אותו במידה שינסה לחמוק ממני. הוא הסתובב אליי ואמר בקולו היפה:
"אמנות השיחה היא כמו טרקטור משחק זה, שבני השנתיים אינם יכולים להפעילו, ובני החמש כבר אינם מעוניינים לשחק בו. כשאתה זקן ומיומן בשיחה אין לך כבר עם מי, ועל מה, לדבר." בהיתי בו. מיומנות השיחה שלי לא עמדה לי. "תרצה אולי להניח תפילין?" שאל באגביות. "רק אם זה יחזיר את המצב לקדמותו" אמרתי, והחוויתי לכוון הכרס.
"המצב לעולם לא יכול באמת לחזור לקדמותו", ענה לי והוסיף: "אבל אתה במקום הנכון. בוא אחריי."
הלכתי אחריו. לפידים מכוסים ברשתות ברזל האירו לנו את הדרך. בהיסוס, בעדינות, החל אור יום ללטף את הקירות, עד שלבסוף יצאנו מבטן האדמה. מצאנו את עצמנו בדרך כורכר שטבלה בחורש טבעי. הייתה שעת שקיעה. שקנאים ואחרים מילאו את השמיים. הלמות תופים נשמעו מרחוק, ולשם שמנו פעמינו. השביל והקולות הובילו אותנו לקרחת יער שבמרכזה בערה מדורה גדולה. ערב רב של לבושי תפילין כבר הסתופף מול הלהבות, מהם תופפו ומהם רקדו באכסטזה. אחת מהן התקרבה אלינו. זיהיתי אותה מיד – זו הייתה הנומרולוגית. "מה זה המקום הזה? מי האנשים האלו? ומה קרה לי?!" צעקתי עליה. היא לא ענתה, רק לקחה את כפות ידיי בידיה המשולהבות , הוציאה שפופרת ויצקה כמות נדיבה של קרם. "תמרח", אמרה. מרחתי את הקרם ודבר מה החל מתרחש. לכל כוון אליו הסתכלתי ראיתי מספרים והבנתי – הבנתי! את הקשר בין הדברים. ידעתי – אינטואיטיבית – את שמות האנשים, הכרתי אותם. "…איך?" לחשתי אליה. "…ומה?" הצבעתי לכוון הכרס. מניח התפילין (שכעת, פשוט ידעתי שקוראים לו גביזון) הניח את התפילין על בטני, שהפכה שקופה.
בפנים נח עובר. הוא פקח את עיניו בשלווה וממבטו ניכר היה בו כי הוא יודע היטב שהביס אותי.
התעוררתי במיטת בית-חולים. מכשירים חרישיים נמנמו לצידי כמו כלבי שמירה על מרבד מפתן. הפרגוד הוסט ואחות טרוטת עיניים הגישה לי תינוק מוכר. הנחתי את ידי על בטני ושמחתי לגלות כי היא חזרה לגודלה המקורי. הצמדתי את התינוק לחזי ועצמתי עיניים.
הפרגוד הוסט בשנית. הוריו הופיעו בפתח עם זר פרחים. ניכר בהם כי הם מתרגשים. אימו הביטה בדאגה בגופו השדוף ונראתה מהורהרת. מבטה עבר לתינוק ולבסוף היא חייכה. אביו לא הוצרך לשלוף ארשת וקרן לעברו. הוא החזיר אליהם חיוך וחשב בליבו, תן להם נכד ואת השאר הם כבר יקבלו.
רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל). חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
את הפוסטים הראשונים כתבתי כמעט לעצמי – בודדים קראו אותם. לא חשבתי יותר מדי קדימה. לא תכננתי דבר, לא הצבתי מטרות, לא הגדרתי קהלי יעד, לא ערכתי מסעות שיווק מוקפדים. פשוט כתבתי.
חשיבה חדה 