חיזוי העתיד הוא נושא שעסקתי בו כבר. כאן פירטתי טכניקות פשוטות בעזרתן כל אחד מכם יכול להיות "נביא" מוצלח, וכאן – שלל הסברים מדוע חלומות נבואיים אולי אינם כאלה.

היום נדבר על המומחים, המקצוענים, בעלי הניסיון. פרשנים פוליטיים, יועצים כלכליים, מדענים ואנשי טכנולוגיה מובילים. יש להניח שתחזיותיהן תהיינה די מדויקות, לפחות הרבה יותר מדויקות מתחזיותיו של האדם הממוצע שאינו בקיא בתחום. הלא כן?

סיפור מסריח

נתחיל את המסע בשיגור ידידינו דאג וטוני לניו-יורק, סמוך לשנת 1900, כדי לברר מה הטריד את באי הכינוס הבינלאומי הראשון לענייני תכנון-עירוני. כרגיל, השניים נוחתים במיקום ובתזמון גרועים במיוחד, והפעם – היישר לתוך ערימת גללי סוסים עסיסית, אפופת זבובים. מהר מאוד מסתבר לשניים כי נחתו היישר בלב הבעיה, שכן הנושא המרכזי והבוער שנידון בכינוס היה… משבר צואת הסוסים.

ב-1900 הסתובבו בניו-יורק כ-100,000 סוסים, כשהם מושכים אחריהם מוניות, אוטובוסים, עגלות משא וכרכרות. מאחוריהם השאירו גללים שהיה צריך לסלק במשקל כולל של כ-1,000 טון ביממה! בנוסף "נהנו" תושבי העיר מכמויות אדירות של שתן, ענני זבובים, צפיפות איומה ותאונות רבות.

עיתון הטיים הלונדוני העריך כי עד 1950 כל הרחובות בעיר יהיו קבורים תחת 3 מטר של צואת סוסים.
עתידן אחר היה פסימי יותר: החישוב שלו העלה כי ב-1930 יגיע הרפש לגובה חלונות הקומה השלישית!

ללא סוסים הערים תושבתנה מפעילות. כל המאמצים למצוא פתרון לבעיה העלו חרס. משתתפי הכינוס נואשו והוא פוזר לאחר 3 ימים בלבד, במקום 10 הימים המתוכננים.

אני מניח כי לא מעט העריכו באותה תקופה כי "מקצוע העתיד" יהיה "פינוי גללי סוסים".

תוך שנים בודדות הופיעו המכוניות הממונעות…

הבעיה המרכזית של רוב התחזיות מסוג זה, במיוחד הקודרות, היא שהן נשענות על ההנחה השגויה שדברים ימשיכו כפי שהם.

עוד אנקדוטות

נמשיך בצרור אנקדוטות משעשעות, שידגימו כי גם מומחים גדולים בתחומם טועים לעיתים, ובגדול, כשהם מנסים לחזות את העתיד. הדוגמאות נלקחו מתוך הספר "דבר המומחים", שמציג מאות תחזיות מסוג זה, בכל תחומי הפעילות האנושית.

לגבי ניתוחים

"לא תמיד יהיו אזורי גוף חדשים שאותם יוכל סכין המנתחים לכבוש. חייבים להיות חלקים בגוף האדם שלא תהיה פלישה אליהם לעולם, לפחות במה שנוגע לידיו של המנתח וסכינו. כבר הגענו, אם כי עדיין לא באופן מלא, אל קצה המגבלות. רק שאלות קטנות עדיין נותרו פתוחות. הבטן, החזה והמוח יהיו לעולם נעולים מפני פלישת סכינו של המנתח האנושי החכם"  – סר ג'ון אריק אריקסון. מנתח בריטי

שמאוחר יותר מונה ל"מנתח מצטיין" בבית החולים המלכה ויקטוריה 1837.

על תחבורה

"מה יכול להיות מגוחך יותר מתחזית על קטרים שינועו במהירות כפולה מכרכרות סוסים?" – כתב העת "Quarterly Review", אנגליה, 1825.

"מכונות מעופפות כבדות מהאוויר פשוט בלתי אפשריות" – לורד קלווין, מתמטיקאי ופיזיקאי בריטי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

"ברור לי לחלוטין כי האפשרות של מטוס, שלפני שנתיים או שלוש חשבנו שבו מצוי הפתרון לבעיית המכונה המעופפת, מוצתה עד תום, ולכן עלינו לפנות עתה למשהו אחר" – תומס אדיסון, מדען וממציא אמריקאי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

על המצאת הקולנוע

"את ההמצאה שלי אפשר יהיה לנצל במועד כלשהו כקוריוז מדעי, אולם מלבד זה אין לה כל ערך מסחרי" – אוגוסט לומייר, מממציאי מסרטת הקולנוע הראשונה, 1895.

"קרוב לוודאי שהגחמה הזאת תגווע בתוך שנים מעטות מאוד" העיתון the independent" 1910".

"הסינמה הוא לא יותר משיגעון חולף. זו דרמה מלאכותית. מה שהקהל באמת רוצה לראות זה שחקנים על הבמה, בשר ודם, עם כל החולשות של בני אדם" – צ'רלי צ'פלין 1916.

על הטלויזיה

"הטלויזיה לא תהיה מסוגלת להחזיק מעמד אפילו 6 חודשים באף שוק שבו תנסה להאחז. מהר מאוד האנשים יתעייפו מלהביט בקופסת עץ לבוד מדי ערב" – דריל א. זנוק, מנהל אולפני "פוקס המאה ה-20", 1946.

על המחשב

כמות המחשבים האישיים בעולם, במיליונים

"לדעתי יש שוק עולמי רק לחמישה מחשבים בערך" – תומס ווטסון, יו"ר מועצת המנהלים של IBM, 1943.
* עדכון, מדובר כנראה באגדה אורבנית. תודה לגולש "יוטיוב" על התיקון.

"אין שום סיבה שלאדם הפרטי יהיה מחשב בביתו" – קן אולסון, נשיא תאגיד דיגיטל בועידה של עמותת עתידנות, 1977 (כ-5 שנים לפני פריצתו של המחשב האישי לעולם).

"640K צריכים להספיק לכל אחד" – ביל גייטס, מייסד ומנכ"ל מייקרוסופט, 1981. * עדכון – גם במקרה הזה מדובר כנראה באגדה אורבנית.

על פצצת האטום

"זה הדבר הטיפשי ביותר שעשינו אי פעם. הפצצה לעולם לא תתפוצץ, ואני מדבר כמומחה בחומרי נפץ!"  – האדמירל וויליאם ליהי לרמטכ"ל ארה"ב ב-1945.

מעבר לאנקדוטות

אבל כל אלה אנקדוטות. אנקדוטות לא מוכיחות כלום, רק יכולות לשעשע או להצביע על כיוון אפשרי לחקירה.

זו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור כשלונות, בדיוק כמו שזו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור הצלחות (ראה נבואותיו של נוסטרדמוס – כולן "נבואות בדיעבד", שלוקטו ופורשו לאחר שהארועים כבר התרחשו).

כדי להגיע לידע אמיתי כלשהו לגבי מצב הדברים, יש לבצע מחקר מסודר בו מתעדים תחזיות רבות ומוגדרות היטב, ולאחר מכן בוחנים מה התרחש בפועל. יש לספור את כל המקרים – גם הצלחות וגם כשלונות, ולהשוות למה שהיה אפשר להשיג באקראי, כלומר, ע"י הטלת מטבע למשל, או בחירת פתק מכובע בעיניים קשורות.

אנסה להבהיר נקודה חשובה זו באופן הפשוט ביותר. נניח אני מתיימר לנבא על איזה צד ייפול המטבע. בכל פעם אחרי הניבוי שלי מטילים מטבע ורושמים אם צדקתי או לא. מה צפוי לקרות? כמובן – אחרי מספר הטלות רב אני אמור לצאת צודק בכמחצית מהמקרים. אי אפשר לדעת אם ניחנתי ביכולת חיזוי או לא, אלא אם בודקים את כל החיזויים שלי מול כל התוצאות. כי אם למשל בצעתי זאת 1000 פעמים, מי שרוצה להדגים את יכולתי לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם צדקתי, ומי שרוצה להוכיח את כשלוני לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם נכשלתי. רק תמונה מלאה של הדברים, והגדרות ברורות להצלחה/ כישלון יכולות ללמד משהו על הכח הנבואי שלי.

כשמדובר בתחזיות כלכליות ופוליטיות, מחקר כזה נשמע פרויקט בסדר גודל מטורף ממש. אבל זה בדיוק מה שעשה פסיכולוג אחד בשם פיליפ טטלוק (Philip E. Tetlock).

טטלוק ליקט 284 אנשים שמתפרנסים ממתן חוות דעת או יעוץ לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות. הוא ביקש מהם לתת את חיזוייהם הן לגבי נושאים בהם הם מתמחים במיוחד, והן לגבי נושאים בתחומים בהם הם אינם מומחים. המיוחד במחקר זה היה שהוא אילץ אותם לתת הערכות הסתברות מספריות לגבי כל ארוע, ולא הסתפק בתיאורים מילוליים מעורפלים (כפי שנוהגים לעשות חוזי עתיד בד"כ). המומחים התבקשו להעריך למשל האם האינפלציה תשאר כפי שהיא, תעלה או תרד, ומה הסיכוי לכל אחת מהאפשרויות הללו (למשל 20% – תשאר כפי שהיא, 70% – תעלה ו-10% – תרד).
בנוסף תיעד טטלוק את הדרך בה הגיעו למסקנותיהם, כיצד הגיבו כאשר הסתבר להם שטעו או כאשר הגיע מידע חדש שאינו עולה בקנה אחד עם תחזיותיהם, וכד'.

במהלך המחקר שנמשך כ-16 שנה נאספו למעלה מ-27,000 תחזיות. ב-2005 פרסם טטלוק ספר שמסכם את ממצאיו.

ונעבור לתוצאות:

המומחים לא הצליחו לחזות מגמות טוב יותר מאשר בחירה אקראית של אחת מ-3 המגמות עבור כל ארוע!
כלומר כל הידע, המומחיות ושיקול הדעת שהפעילו, לא העניקו לתחזיותיהם שום יתרון לעומת ניחוש פשוט. טטלוק מצא כמה אלגוריתמים ממוחשבים שנתנו חיזויים טובים יותר מאשר המצטיין שבמומחים.

האם יש מאפיינים משותפים למומחים שהצליחו יותר לעומת כאלה שהצליחו פחות בתחזיותיהם?

מומחים שהצליחו יותר היו אלה שיודעים הרבה דברים קטנים (טריקים של המקצוע), בעלי מחשבה גמישה, ספקנים לגבי מגמות גורפות, ואלה שהפגינו חוסר ביטחון עצמי מסוים לגבי תחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם קצת יותר מאשר בתחומים אחרים.

מומחים שהצליחו פחות מאחרים האמינו כי "עיקרון מפתח גדול אחד" מניע את העולם, בכל תחום. הם הפגינו חוסר סובלנות כלפי אלה ש"אינם קולטים זאת", והביעו ביטחון עצמי רב בתחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם פחות מאשר בתחומים שאינם במומחיותם. הם גם נטו לזכור את תחזיותיהם כיותר מוצלחות מאשר היו בפועל.

ומי הם המומחים חביבי התקשורת? אלה מהקבוצה הראשונה או השניה?
השניה כמובן. הם בטוחים יותר בעצמם, מפגינים דעות יותר קיצוניות וברורות, בקיצור, מספקים בידור טוב יותר. הם גם מספקים את התחזיות הטובות פחות. הדבר היחיד שתקשורת אוהבת יותר ממומחה אחד כזה, זה שניים כאלה שאינם מסכימים בדעותיהם.

מסקנתו של טטלוק בעניין דעת-מומחים היא כי סטטיסטיקה (כאשר עושים בה שימוש נכון) אמינה יותר מאשר שיפוט אנושי בכל תחום פעילות.

מתי אנו משלמים על טעויות חיזוי באופן אישי

פגשנו אוסף קוריוזים משעשעים: המציאו את המטוס בכל זאת, המחשבים השתלטו על העולם במפתיע ואנחנו עדיין בוהים מול הטלויזיה.

אך יש תחום אחד בו טעויותיהם של "המומחים" עלולות לעלות לנו כסף רב, פשוטו כמשמעו. כל מי שמשתעשע בבורסה, מתייעץ בבנק עם מומחי השקעות או מחזיק את כספי הפנסיה שלו בקרן כזו או אחרת, כדאי לו שיקרא בתשומת לב את הדברים הבאים.

לא אחזור על דברים שכתבו אחרים (שגם מבינים יותר ממני בכלכלה), רק אתן כמה מתאבנים לקריאת הכתבה הזו:

* דצמבר 2007 היה ההזדמנות האחרונה לצאת מהבורסה לפני המפולת. באותו חודש התפרסמו 25 המלצות אנליסטים ארוכות ומנומקות. 20 מההמלצות היו לקנייה וארבע היו ל"החזקה". רק המלצה אחת היתה למכור. מבין כ־420 המלצות אנליסטים שפורסמו ב־2007, רק 6 היו למכירה.

* פרופ' ברטון ג'י. מלכיאל, מרצה לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, פנה ב-1980 לראשי 19 מבנקי ההשקעות המכובדים ביותר בוול סטריט, נתן להם רשימת חברות וביקש מהם להעריך את ביצועיהן בחמש השנים הבאות. כעבור חמש שנים, כשההערכות הושוו לתוצאות האמיתיות, ביקשו כל משתתפי הניסוי שלא להיחשף בשמותיהם, שכן תחזיותיהם התגלו כאקראיות לגמרי.

* מחקר אחר מ־1994 בדק את התשואה שמניב ניתוח טכני "מושלם": מחשב הוזן בהיסטוריית התרשימים של 548 מניות וב־32 הדפוסים הנפוצים של הניתוח הטכני. לאחר מכן הוא תוכנת לבצע, בדיעבד, את כל החלטות הקנייה והמכירה על פי הדפוסים, ללא פספוסים ובתזמון מושלם, לאורך השנים 1994-1989. התוצאה היתה רווחים נמוכים מאלה שהיו מתקבלים מהשקעה בתעודת סל מדדית באותן שנים. בניכוי עמלות קנייה ומכירה, הרווחים היו נמוכים בהרבה, שכן לעתים העלייה במחיר המניה לא כיסתה אפילו את עמלת העסקה.

* בשלוש השנים הטובות 2007-2005, רק 3 מבין 30 הקרנות שהשקיעו במדד ת"א־100 הצליחו להכות אותו, וב־2008 כולן הפסידו לו.
גם קרנות הנאמנות האמריקאיות ידועות בביצועי החסר שלהן: בכל אחת משש השנים 2003–2008, 69% מקרנות הנאמנות הפסידו למדד S&P 500.

* המתמטיקאי והמשקיע נאסים ניקולס טאלב בספרו "תעתועי האקראיות": מנהלי הקרנות מתנהלים בערפל, וגם הצלחותיהם הן בעצם רק מזל. אם עשרת אלפים מנהלי השקעות יטילו מטבע חמש פעמים, כותב טאלב, 313 מהם יוציאו "עץ" חמש פעמים רצופות. האנליסטים יתרגשו, הביוגרפים ישבחו את הוריהם – אבל את הצלחתם הם יהיו חייבים לסטטיסטיקה.

* ב-2007 נערכה תחרות "משחק המשקיעים" התוצאה: חמישה משבעת המתחרים הפסידו בגדול למדד הבורסה, והשיגו תשואות עלובות. השניים שניצחו את המדד היו בית ההשקעות פריזמה, שכעבור שנה קרס וסולק מהבורסה – והקוף. ה"קוף" היה תיק מניות שנבחר באקראי, ושלא בוצעה בו אף פעולה.

ובקיצור:

"קוף עיוור ייטיב לבחור מניות מקרן נאמנות ממוצעת" – ברטון מלכיאל

מדוע קשה כל כך לחזות את העתיד?

אני חושב שהשתכנענו שקשה מאוד לחזות את העתיד. נשאלת השאלה מדוע זה כך. מי שעסק בשאלה זו לעומק הוא אמנון כרמל, אליו התוודעתי במהלך הכנת רשומה זו. בתמציתיות, הוא מונה מספר סיבות עיקריות לקושי:

– המצאות טכנולוגיות בלתי צפויות (כדוגמת המצאת המכונית, שהפכה את התחזית העגומה בדבר שואת גללי הסוסים ללא רלוונטית).
– חוסר הכרה בפוטנציאל של המצאות חדשות שכבר נמצאות בשטח (פוטנציאל של שיפור טכנולוגי, פוטנציאל מסחרי).
– חוסר הבנה של הפסיכולוגיה האנושית וטבע האדם (למשל כמוסות מזון במקום ארוחות – האם אנשים באמת יוותרו על אחד מתענוגות החיים הבסיסיים?).
– שיקולים פוליטיים, כלכליים, דתיים ומוסריים (למשל מגבלות על מחקר בהנדסה גנטית, עצירת המרוץ לחלל עקב סיומה של המלחמה הקרה).
– מוגבלותו של הדמיון האנושי וקיבעון מחשבתי (למשל הקיבעון המחשבתי כי רק באמצעות "כנפיים" האדם יוכל לעוף, או כי רובוטים אמורים להראות כיצורי אנוש בכדי להועיל).

על כל זאת ועוד אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה בבלוג של אמנון כרמל.

כמו שנאמר:
"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" – רבי יוחנן

או בניסוח מודרני יותר:
"חיזוי הוא דבר מסובך מאוד, בעיקר בכל הקשור לעתיד" – הפיזיקאי נילס בוהר

לקריאה נוספת:

• חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?
• והיום נלמד לנבא את העתיד

מאז שחר ההיסטוריה מנסה האדם להתגבר על כוח המשיכה ולהתנתק מהאדמה.

הנה כמה נסיונות שלא עלו יפה (ולבסוף, אחד שכן הצליח, כידוע):

אבל הפעם נתמקד בטכניקות ריחוף ללא אביזרי עזר. ריחוף של ממש!

נתחיל בכמה אשליות-תפישה לחימום:

מה קורה כאן?

הפתרון כאן:

ועוד דוגמה מימית מרהיבה, האם זו רחפת?

ועכשיו בלי מים:

וההסבר?

ראו את השטיח המעופף הזה:

(זה עובד אפילו כשמבינים מה קורה, לא?)

ומה תאמרו על זה?

ועכשיו לדבר האמיתי – ריחוף יוגי! כולנו שמענו על כך. ראינו בתמונות:

רמז: שימו לב לאור מבזק המצלמה, לשיער הפרוע ולצורת החולצה…

ככה זה נראה בתנועה:

ראייה לכוחות ריכוז מדהימים? לי זה מזכיר יותר את התחביב שנקרא "קפיצה על מיטות בבתי מלון". כן, מסתבר שיש תחביב כזה!

והנה מישהו שלקח את זה למחוזות אומנותיים יותר:

אבל עכשיו קצת רצינות.

מה בדבר אותו ריחוף יוגי?

אם כן, נעשה זאת בקצרה הפעם. מקורות יודעי דבר מסבירים כי "מעוף יוגי" יכול להתרחש בשלוש דרגות:

א)      ניתור צפרדעי

ב)      ריחוף לזמן קצר

ג)       תעופה חופשית

מה חבל שעד היום תועדו מקרים של "מעוף" רק מהסוג הראשון. זה באמת היה יכול להיות מדהים לראות מישהו מרחף או עף ממש בכוח המחשבה! אבל זה לא קורה במציאות. חבל.

פול מקרטני היה עם ה"חיפושיות" ברישיקש בשנת 1968 לאימוני מדיטציה טרנסצנדנטלית, ושאל את המהרישי בכבודו ובעצמו לגבי הריחוף. פול מספר כי הוא ענה לו שהוא עצמו לא ביצע זאת מעולם, וגם לא יודע על מישהו אחר בעולם שהצליח לבצע זאת.
(פרטים נוספים רבים בנושא זה אפשר לקרוא בספר flim flam של ג'יימס רנדי).

או קיי. מדובר אם כן בניתורי צפרדע על מזרנים קופצניים.

נמשיך רק עוד קצת לפני שנתייאש סופית מריחופים: תראו את הבחור רב-הכוחות הזה, כאן מדובר בריחוף מאוד יציב! האם סוף-סוף יש בידנו הוכחה מצולמת לכוחה הבלתי יאמן של המחשבה לגבור על חוקי הטבע?!

כפי שבודאי חשדתם…

זה היה לקט האשליות והטריקים להיום. בקרוב אפרסם את הפתרונות לריחופי הקוסמים השונים, כך שאין צורך שתשקיעו זמן יקר בחיפושי התשובות (אלא אם כן אתם לא יכולים להתאפק. אני מכיר את ההרגשה המעצבנת הזו של "חייב להבין את זה עכשיו!").

אבל רגע. לפני שנפרד אני חייב לכם ריחוף אחד אמיתי!

לא מדובר בעריכת וידאו, בקסמים או באשליות תפישתיות (למרות שכשצפיתי לראשונה בסרטון הזה עלו בי חשדות כבדים). זה הדבר האמיתי. הריחוף לא מתבצע אומנם בכוח המחשבה, והחפץ קצת יותר קל מאדם, אבל זה בכל זאת ריחוף אמיתי, פרי מחקר ופיתוח של מדענים, חברי קבוצת מוליכי-העל באוניברסיטת ת"א. התופעה נקראת "ריחוף קוונטי", והפעם (בניגוד לתחומי ניו-אייג' שאוהבים לנצל את המילה "קוונטי" לצרכי רושם), למילה "קוונטי" יש קשר אמיתי לתופעה.

כמו שאמר ארתור סי. קלארק:

"Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic"

פתרונות לכמה מהריחופים – כאן.

אם אהבתם את הרשומה הזו, בודאי תהנו גם מהבאות:

• אנשים מגנטיים וניסים נוספים
• May the Force be with you
• הוקוס קוקוס

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

התגלית

בראשית 1903, שמונה שנים לאחר גילוי קרני ה-X (ע"י הגרמני וילהלם רנטגן) פשטה הידיעה בקרב מדעני צרפת בדבר גילוי סוג חדש של קרינה. Rene Blondlot, אחד הפיזיקאים המפורסמים של אותה תקופה גילה קרינה זו וקרא לה קרינת-N, כהוקרה לעיר בה התגלתה – Nancy.

בלונדלוט הבחין כי הקרינה גורמת להתפרקויות חשמליות שהיא עוברת דרכן להראות בהירות יותר. הוא פיצל את קרני ה-N לתדרים שונים ע"י מנסרה מצופה אלומיניום (בדומה לפיצול קרן אור לבנה לצבעי הקשת ע"י מנסרת זכוכית), וביצע שלל מדידות וניסויים לאפיון אותה קרינה.

עד מהרה התגלו מקורות שונים שפולטים קרניים אלה, גלאים שונים שיכולים לגלות אותה, וחומרים שונים שמעבירים או חוסמים אותה (נייר סיגריות יבש למשל מעביר קרני-N, אך רטוב לא).

חוקרים רבים (בצרפת בעיקר) החלו להתנסות עם הקרינה החדשה, וגילו שלל תופעות מדהימות. כך למשל  Augustin Charpentier, פרופסור מכובד לביופיזיקה בבית הספר לרפואה, גילה כי ארנבות וצפרדעים פולטים קרינת-N, שרירים פולטים אותה אבל גידים לא. הוא גילה כי חשיפה לקרני-N הגבירה את רגישות העין, חוש הריח והשמיעה. הוא הבחין כי הקרינה הבוקעת מיצורים חיים שונה מעט מקרינת-N רגילה, וכינה קרניים אלה "קרניים פיזיולוגיות". נמצא גם כי קרניים אלה ניתנות להעברה דרך חוט תיל.

כמות התגליות שהצטברה סביב קרני ה-N במשך שלוש שנים בלבד היתה כה רבה, עד כי נדרשו 60 עמודים רק כדי למנות את התופעות השונות שהתגלו. בסה"כ התפרסמו בנושא כ-300 מאמרים ע"י 120 מדענים.

כדי להמחיש את גודל ההתלהבות סביב התגלית נציין כי שני פיזיקאים וספיריטואליסט אחד טענו כי הם המגלים המקוריים של קרני ה-N, טענות שנבדקו ע"י האקדמיה למדעים הצרפתית.

אך לא כולם הצליחו לשחזר את הממצאים. מדענים ידועי שם אחרים ניסו למדוד את השפעות קרני ה-N אך ללא הצלחה.

מה קורה כשאדם בעל חשיבה חדה מגיע לזירה

Robert Wood היה פיזיקאי אמריקאי שהתפרסם בעיקר בזכות חקר הקרינה האולטרא-סגולה (UV). תחומי התעניינותו היו רבים ומגוונים, וכללו בין השאר פענוח פשעים בשיטות מדעיות וחקירת מעלליהם של מדיומים ספיריטואליסטים. כששמע על הקרניים החדשות שהתגלו בצרפת, קפץ לביקור ובדק במה המדובר.
הנה קטעים ממה שמספר Wood במכתב שהתפרסם ב-Nature לקראת סוף 1904 (תרגום חופשי שלי):

"כשלונם של מספר גדול של פיזיקאים נסיוניים מנוסים למצוא עדות כלשהי לקיומן של קרני-N, והזרם הבלתי פוסק של פרסומים בדבר תופעות יותר ויותר מדהימות של קרניים אלה, המריצו אותי לבקר באחת המעבדות בהן הודגמו ממצאים אלה. יצאתי לדרכי אפוף ספקות, אני מוכרח להודות, אבל עם תקווה שאשתכנע בדבר ממשותה של התופעה.

לאחר שביליתי [בזבזתי?] 3 שעות או יותר בצפיה בנסיונות שונים, לא רק שנבצר ממני לדווח על תצפית אחת שיכולה להעיד על קיומה של קרינה זו, אלא שהשתכנעתי כי אותם חוקרים שקיבלו ממצאים חיוביים השלו את עצמם במובן זה או אחר.

הניסוי הראשון שזכיתי לחזות בו היה שינוי הבהירות של ניצוץ חשמלי כאשר קרני N מרוכזות עליו באמצעות עדשת אלומיניום. נטען כי קל מאוד להבחין בהבדלי הבהירות אך אני לא הייתי מסוגל להבחין אפילו בשינוי קל. הוסבר לי שעיני כנראה לא רגישות מספיק. הצעתי לחוקרים שינסו לזהות מתי אני חוסם עם ידי את קרני ה-N, ע"י צפיה בבהירות הכתם של המסך (מבלי לדעת מתי אני חוסם את הקרניים). בשום מקרה לא ניתנה תשובה נכונה. הכתם הוכרז כבהיר וכהה לסירוגין בעוד ידי חסמה באופן רציף את מסלול הקרניים. גם כשהסרתי אותה המשיכו הדיווחים להגיע בלי קשר לתנועת היד החוסמת".

בשלב זה עבר Wood לתעלול אחר: בחסות החשיכה ששררה בחדר בו נערכה הדגמה, סילק Wood את המנסרה שהיתה הרכיב הקריטי ביותר במערך הניסוי. החוקרים המשיכו לדווח על אותה תבנית של קרני-N, למרות שכזו לא היתה יכולה להראות במצב בו המנסרה אינה במקומה! (אם היה ממש בקרני ה-N, כמובן).

 בניסוי אחר, כמה כתמים של צבע זרחני אמורים היו לשנות את חדותם כתוצאה מהזזה של לוח מתכת קדימה ואחורה בקרבתם. Wood המשיך בתעלוליו: "לא יכולתי להבחין בשום הבדל, למרות שנאמר לי כי התופעה לא מוטלת בספק והשינויים מאוד ברורים לעין. בעודי מחזיק את לוח המתכת מאחורי גבי הזזתי את זרועי קדימה ואחורה ביחס למסך. החוקרים המשיכו לתאר את אותם השינויים."

דוגמה לאחד ממערכי הניסוי

לאחר כמה חשיפות מביכות נוספות הוא מסכם:

"אני מוכרח להודות שעזבתי את המעבדה בתחושה חזקה של דכאון. לא רק שלא ראיתי ולו ניסוי משכנע אחד, אלא שהייתי משוכנע כמעט לגמרי כי כל שינויי הבהירות שדווחו (והיו העדות היחידה לקיומן של קרני ה-N) הם פרי הדמיון בלבד. נראה מוזר שאחרי עבודה של שנה בנושא לא תוכנן אפילו ניסוי אחד שיכול לשכנע צופה ביקורתי בכך שהקרניים בכלל קיימות."

Wood מציע דוגמה לניסוי ש"היה יכול להכריע את הנושא מעל לכל ספק", והמבוסס על עיקרון הסמיות-הכפולה (Double Blind): נניח רוצים לבדוק את הטענה כי לוח מסוג א' מעביר קרני N בעוד שלוח מוסג ב' חוסם אותן. כל שנדרש הוא שחוקר אחד יכניס למסלול הקרן את לוח א' או לוח ב' באקראי (נניח לפי תוצאת הטלת מטבע), וחוקר אחר שאינו יודע איזה לוח הוכנס יציין אם הוא מזהה את ההשפעה של הקרניים על מערך הניסוי. באופן כזה החוקר השני לא יודע אם הוא "אמור" לראות השפעת קרינה או לא. תרגיל זה מנקה את הרצון שלו לראות משהו מסוים מלהשפיע על תוצאות הניסוי. לאחר שחוזרים על כך פעמים רבות, בודקים מה מידת ההתאמה בין סוג הלוח שמוקם בכל פעם ע"י החוקר האחד לבין דיווחי החוקר השני. אם ההתאמה מושלמת או גבוהה – כנראה שקיימת תופעה אמיתית. אם אין התאמה – התופעה ככל הנראה אינה קיימת במציאות.

לפרסום הדיווח של Wood  היתה השפעה מוחצת. רק מחקר אחד שתמך בקיומן של קרני-N התפרסם לאחר החשיפה המביכה הזו. בלונדלוט עצמו, שפרש לגמלאות ב-1909, היה משוכנע בקיומן של הקרניים שלו לפחות עד 1926.

כיצד מצליחים 120 מדענים למדוד דבר שאינו קיים?

קיומה של קרינת N הוסק על סמך עדויות ראיה בלבד (שינויי בהירות קלים בין כתמי אור). מכיוון שהמוח של החוקרים הוא שפירש את מה שהם ראו (ולא מכשיר מדידה "אובייקטיבי"), הציפיות והרצונות שלהם השפיעו על מה שראו בפועל.

המדענים הונו את עצמם, באופן לא מודע, לראות את מה שציפו לראות, או כמו שניסח זאת Gardner – הם סבלו מ – "self-induced visual hallucination".

המעניין במקרה הזה הוא התפשטות "ראיית המצופה" בקרב קהילה שלמה של אנשים, כלומר, אפילו חזרה על הניסויים במעבדות אחרות ובציוד אחר לא הספיקה כדי לנפץ את האשליה! זו דוגמה לאשליית המונים. (עוד על חווית המצופה תוכלו לקרוא כאן, על דוגמאות מתחומי העל-טבעי תוכלו לקרוא כאן, ועל אשליות המונים – כאן).

הדבר הפשוט שכל אותם מדענים נכשלו לעשות היה להטיל ספק בעצם חושיהם. לנסות להכשיל את עצמם, להעמיד את עצמם ואחד את חברו במבחן פשוט שינקה את ההטיות של ראיית הצפוי והרצוי.

דוגמה לחולשתו של המדע או לחוזקו?

אלה שאינם מבינים את מהותו של המפעל המדעי, סבורים בטעות כי המדע צריך להיות חסין מטעויות ולהניב רק אמיתות מוחלטות. הם רואים בפרשיית קרני ה-N מקרה שמחליש את המדע: "הנה, גם מדענים גדולים טועים ובגדול!"

אבל הפרשייה הזו מדגימה בדיוק את ההיפך – היא מדגימה את חוסנו של המפעל המדעי להתגבר על חולשותיהם של המדענים הספציפיים (בין אם מדובר בהונאה עצמית, בשרלטנות מכוונת, באטימות או עקשנות, בקנאה, בנקמה אישית, ביצר פרסום או בכל תכונה אנושית אחרת).

פרשיית קרני ה-N נלמדת כלקח היסטורי לגבי הסכנות שאורבות בניסויים שאינם מתוכננים כראוי. ניסוי שמתוכנן כראוי מנקה את השפעת החוקרים על התוצאות, למשל ע"י שימוש בפרוטוקול של סמיות כפולה. זו בדיוק היתה מהות ה"תעלולים" ש-Wood ביצע בביקורו, ואשר ניפצו תוך שעות ספורות שנה של מחקר אינטנסיבי.

וכאן נעוץ אחד ההבדלים העיקריים בין מדע לפסאודו-מדע. במדע אשליית המונים כזו מתנפצת תוך זמן קצר, ומושלכת למגירת "כשלים ולקחים". במחוזות הפסאודו-מדע זה לא קורה: כל אשליה עצמית של חוקר ממשיכה לשגשג במשך עשרות ואף מאות שנים. רבבות מאמינים ממשיכים לדבוק בה גם לנוכח ניסויים פשוטים שמפריכים אותה מכל וכל, ובמסגרת לימודים והכשרות של אותו תחום פסאודו-מדעי מעבירים את אשליית ההמונים הזו לדורות הבאים.

מקורות:

• http://www.rexresearch.com/blondlot/nrays.htm
• http://en.wikipedia.org/wiki/N_ray
• http://www.skepdic.com/blondlot.html
• http://www.skeptic.com/eskeptic/10-10-13/#feature

לקריאה נוספת:

• על ההבחנה בין מדענים ל-מדע: "דני שכטמן – הטרגדיה של המדענים, וניצחון המדע" מאת רועי צזנה.
• על "נפילה" מודרנית ומפורסמת יותר של מדענים – "היתוך קר" – אפשר לקרוא למשל כאן: חמור קופץ בראש, או איך זה שאני עדיין משלם חשבון חשמל? מאת אורן שעיה.
• "לחוות את המצופה"
• "לחוות את המצופה – גירסת העל-טבעי"
• "איברי-מין נעלמים, התגלות מריה הקדושה ואשליות המונים נוספות"

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

רוב הדוגמאות המוכרות לאשליות תפישה הן בתחום הויזואלי, לא בגלל שערוץ קליטה זה פחות מתוחכם מאחרים אלא כנראה דוקא בכלל שהוא יותר מתוחכם: ככל שהמוח מבצע עיבוד נתונים מורכב יותר הוא נדרש להניח יותר הנחות בקשר למציאות ובהתאם גדל הסיכוי שלו "ליפול בפח" כשהוא נתקל בתנאים מבלבלים במיוחד (שנוצרו במקרה או במתכוון).

אשליות שמיעתיות נדירות הרבה יותר. הנה כמה מוצלחות בהן נתקלתי. (כדי להתרשם אנא חברו את המחשב לזוג רמקולים סבירים, או השתמשו באוזניות).

יורדים למעלה

שימו לב כיצד הצליל יורד ויורד, ולבסוף מגיע לגובה רב הרבה יותר מזה שהתחיל ממנו (קל להבחין בכך כשאותו צליל מתחיל בפעם השניה).

אנלוגיה ויזואלית לתופעה אפשר לראות בתמונה של M.C. Escher – Waterfall 1961: אם עוקבים בדקדקנות אחר מסלול הזרימה של המים מימין, אפשר להתרשם כיצד הם מתרחקים מאיתנו בירידה מזוגזגת, אך לבסוף מגיעים באורח בלתי מובן לנקודה שנמצאת ממש מעל נקודת ההתחלה, וחוזרים אליה בנפילה.

עולים לשום מקום

אשלית שמיעתית אחרת היא הצלילים שעולם ועולים, וחוזרים לאותו המקום (לאחר פתיחת הסרטון, לחיצה על עכבר ימני + LOOP כדי להתרשם מהאפקט):

הקבלה יפה לאשליה השמיעתית הזו אפשר לראות בתמונה הבאה (חלק מהתמונה המקורית): Ascending and Descending 1960, גם היא של Escher כמובן: שימו לב כיצד האנשים עולים בצמוד לצד החיצוני של גרם המדרגות, וממשיכים לעלות, בכל מדרגה הם בפירוש גבוהים יותר מאשר בקודמתה, אך בכל זאת הם חוזרים לאותה נקודה. כמובן שגורל אכזר לא פחות פוקד את אלה שיורדים בצד הפנימי של גרם המדרגות.

ועוד גירסה, הפעם רציפה (מחצית ראשונה בעליה, מחצית שניה בירידה. לתמונות כמובן אין קשר לאשליה):

רמז למה שקורה באשליות הצליליות הללו אפשר למצוא באפקט האופטי שמודגם ע"י "מוט הספר" (barber pole), כמותו אפשר לראות בפתחן של מספרות רבות מסביב לעולם:

קצת על הרקע ההיסטורי לסימן היכר זה של הספרים אפשר לקרוא כאן. למי שלא מכיר, לא תאמינו!

מי יכול להסביר בפשטות כיצד נוצרות האשליות השמיעתיות הללו?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו בפייסבוק!

כפי שראינו ברשומה הקודמת שעסקה במפעל חייו המרשים של גוקלין, עבודתו הפריכה את האסטרולוגיה המוכרת, והחליפה אותה במתאם חלש בין מיקום כוכבי לכת אחדים לבין תחום עיסוקיהם של קמצוץ מצטיינים באוכלוסיה, פרקטיקה חסרת כל ערך מעשי בעליל.

למרות זניחות אפקט-מרס, עוררו הממצאים מחלוקת עצומה לגבי השאלה האם המתאם הזה אכן אמיתי (ולא תוצר לואי של הטיות במחקר) ואם כן, מה יכול להיות ההסבר לו. דעות החוקרים היו חלוקות: הם ראו את האפקט כבלתי ניתן להסבר / ראוי למחקר נוסף / ניתן לחזרה / מוטל בספק / משמעותי / בלתי מתקבל על הדעת / אמיתי / תוצר לואי של הטיות מחקריות, ועוד.

הטיות חברתיות

Geoffrey Dean, אחד מחוקרי האסטרולוגיה המובילים של התקופה האחרונה העלה כיוון חדש ומקורי להסבר, שאינו קשור להשפעת גרמי שמיים על האדם. (סעיף זה הוא תקציר ערוך ומתורגם מתוך המקור שהוזכר לעיל, ואישור ניתן לי מבעלי האתר להשתמש בתמונות והתרשימים מתוכו).

הרעיון להטיות ממקור סוציולוגי עלה במוחו לאחר שיחות שניהל עם גוקלין עצמו, Suitbert Ertel (אחד התומכים הנלהבים של גוקלין), ו- Rudolf Smit ב-1991, 4 חודשים לפני מותו של גוקלין. באותו הזמן לא שיער ג’פרי כי העבודה תדרוש 8 שנים להשלמתה, "אבל זה כנראה גודל האתגר שמציבות חידותיו של גוקלין", אמר.

במהלך מחקריו בנושא חשף ג’פרי עוד ועוד חלקי-פאזל, שהצטרפו יחד לכדי תמונה מעניינת: בהחלט יתכן, כי חלק מההורים זייפו את שעות הלידה של ילדיהם לשעות בהן כוכבי לכת אלה נמצאים מעל האופק או ברום השמים. שוב סיפור הביצה והתרנגולת (בדומה לממצאים החיוביים בנושא מזלות השמש – ראה כתבה ראשונה בסדרה).

מסתבר כי באותה תקופה, האסטרולוגיה המקצועית כפי שאנו מכירים אותה היום כמעט ולא היתה קיימת באירופה. אנשים הכירו את האסטרולוגיה ה"עממית", שתיאור שלה אפשר למצוא בלוח השנה (אלמנך) הפופולרי שנקרא "Le Compost". הנה ציטוט ממנו: "השפעת גרם השמים חזקה ביותר כאשר הוא זורח מעל האופק או מגיע לשיא גובהו בשמיים". מעניין. כלומר האמונה הזו היתה ידועה ורווחת מאות שנים לפני שנמצא אפקט מרס.

למעשה אין צורך להזדקק ללוחות שנה כדי לייחס משמעויות סמליות לזריחתו של גרם שמיים, או להגיעו לשיא מסלולו. הפרשנות מאוד אינטואיטיבית (ומן הסתם זה גם מקור האמונה הזו). לגבי התכונות המיוחסות לגרמי השמים השונים, גוקלין עצמו מציין בספרו Neo-Astrology כי הן לא השתנו הרבה מאז התקופה הבבלית, ועובדה זו אכן משתקפת בתיאורים המצויים באותו אלמנך.

אבל מה הטעם לזייף את שעת הלידה? זיוף זה לא יזיז את הכוכבים ממסלולם! אם מיקומם לא היה מיטבי בשעת הלידה, דבר לא יוכל לשנות זאת, ולכן השפעתם המשוערת לא תתרחש בכל מקרה. טיעון הגיוני, אבל נראה כי הגיון אינו מסוג הדברים שמנחים את האנשים במקרים כאלה. שכן אם נמשיך באותו קו מחשבה, מה הטעם לדלג על המספר 13 במניין הקומות ולקרוא לה "קומה 14"? את מי בדיוק אנחנו מנסים לרמות?

עדויות לזיופים נוספים "חסרי הגיון" אפשר למצוא בנתונים של תאריכי הלידה.
ג’פרי בחן את מאגר נתוני הלידה בו השתמש גוקלין וגילה פערים מוזרים במספר הלידות שדווחו בתאריכים "רצויים" לעומת תאריכים "לא רצויים" לפי המסורת באותה תקופה. בהשוואה ליום שלפני ואחרי, היה זינוק בלידות בימי חג נוצריים, בימים של ירח מלא, בתאריך ה-7 בחודש, וכד'. לעומת זאת היתה נפילה נקודתית בדיווחי הלידות ב-13 בחודש, ב"ימי מכשפות", וכד'.
הפערים יכולים להיות מוסברים אם מעבירים 1 מכל 25 לידות בימים הסמוכים ליום המועדף, או לחילופין מסיטים 2 מכל 25 לידות מיום לא מועדף לאחד משני הימים הסמוכים לו.

נראה שזיופים אלה נועדו בעיקר כדי לשפר את התפישה העצמית של הילד בעתיד ותפישת החברה אותו, בבחינת זריעת "נבואה שמגשימה את עצמה". אם החברה רואה את המספר 13 כמביא מזל רע, עדיף לילד שלא יוולד בתאריך זה. על אותו משקל, אם ההורים רוצים לכוון את הילד להצטיינות בספורט למשל, עדיף שהוא והחברה יחשבו כי הוא נולד כשמאדים נמצא באזור השמיים שעוזר להצטיינות בספורט. למה לא לעזור קצת למזל אם אפשר?

בתקופה המדוברת, מקצועות "נשארו במשפחה". הורים ציפו כי ילדיהם "ימשיכו את המסורת" והיו להוטים על כך הרבה יותר מאשר בימינו. גוקלין הסיק על פי עבודותיהם של אחרים שחלק נכבד מהאנשים המפורסמים מגיעים מקומץ הורים שהם העשירים או בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר. לא מפתיע אם כן כי האפקט הופיע רק אצל בעלי מקצוע מצטיינים. הם היו בנים להורים מצטיינים במקצועות דומים, שהיו להוטים מאוד לעזור בכל דרך אפשרית לילדיהם להמשיך את דרכם (גם בעזרת שינוי קל בשעת הלידה). מצב זה תומך כמובן גם בתופעת "הורשת המקצועות" שגילה גוקלין.

אבל כיצד יכלו ההורים לדעת מתי גרמי השמיים השונים זורחים או מגיעים לשיא גובהם בשמיים? ראשית דבר, אלה בדיוק גרמי השמים שנראים בבירור בעין (כוכב חמה קשה מאוד לזיהוי בשל סינוור אור השמש סמוך אליה הוא מצוי תמיד בשמים, ואוראנוס נפטון ופלוטו חלשים מכדי שיהיה אפשר להבחין בהם בעין בלתי מזוינת). אך ההורים לא היו צריכים אפילו להיות חובבי אסטרונומיה. מסתבר שנתונים אלה סופקו בלוחות שנה פופולריים באותה העת. כעת גם מובן מדוע האפקט התגלה רק בכוכבי לכת מסוימים ולא בשאר הגורמים האסטרולוגיים: כוכבי הלכת המרוחקים יותר לא נראו בעין ולא פורטו בלוחות השנה, והשמש לעומת זאת נתפשה כגורם בעל משמעות שנתית (עונות שנה). מזלות הם דבר ממושך מדי מכדי שניתן לזייפו.

זמני זריחה ושקיעה של כוכבי הלכת, כפי שמפורטים בלוחות מהמאה ה-19 מלייפציג, פריס ובוסטון

כיצד מזייפים נתוני לידה? בקלות. באותה העת דיווחו ההורים בעצמם על מועד הלידה למשרדי הרישום שבעיריה המקומית (האב היה ניגש  לשם בלווי שני עדים). הממצאים מראים כי שינוי תאריכי לידה (העדפת תאריכים מסוימים והמנעות מאחרים) לא היה מעשה נדיר. יותר מכך, לא נדרשים "זיופים" רבים כדי לייצר את הנתונים של גוקלין. למעשה זיוף נתונים של 1 מ-30 לידות יספיקו.

חיזוק לטענה בדבר זיוף שעת לידה עולה גם מהממצא הבא: כשבודקים את הנתונים של גוקלין רואים שאפקט מרס גדול יותר עבור שעות לידה עגולות, והולך וקטן ככל ששעת הלידה מדויקת יותר. זה מוזר, ואפילו הפוך מההגיון אם היה מדובר בהשפעה אמיתית כלשהי. במקרה של זיוף, סביר להניח כי ההורים יבחרו שעה עגולה בה מצוי כוכב הלכת באזור הרצוי בשמיים, ולא יטרחו לדייק יתר על המידה. כלומר, אחוז הזיופים במקרים בהם שעת הלידה עגולה צפוי להיות גדול יותר, וזה אכן עולה בקנה אחד עם הממצאים כי אפקט מרס גדול יותר עבור המקרים בהם שעת הלידה המדווחת עגולה.

תאורית הזיופים מסבירה יפה גם את הדעיכה באפקט-מרס לקראת שנות ה-50: עם השנים יותר ויותר לידות דווחו ע"י רופאים ולא ע"י ההורים, מה שהקטין מן הסתם את כמות הזיופים בשעות הלידה. בנוסף, התרבות מקרי ההתערבות הרפואית בתהליך הלידה (ניתוחים קיסריים למשל) הגדילה את כמות המקרים בהם שעת הלידה מתועדת במדויק וללא שליטת ההורים.

האם האמונה היתה חזקה מספיק כדי שיטרחו לזייף? אנשים מבצעים פעולות מרחיקות לכת לאור אמונתם באסטרולוגיה גם היום: לפי האסטרולוגיה הסינית, אישה שנולדה בשנת סוס-אש תזכה לנישואים לא מאושרים, ועלולה אף לרצוח את בעלה. בשנת הסוס-אש האחרונה (1966) צנחו הלידות ביפן ב-25% לעומת השנים הסמוכות, באופן חלקי ע"י ביצוע הפלות מרובות. לעומת זאת, שנת דרקון-אדמה נחשבת ברת מזל לנישואין, פריון ועסקים חדשים. בשנה האחרונה מסוג זה (1988) לידות של סינים במלזיה ובסינגפור זינקו בכ-25% לעומת השנה שקדמה לה. לא התגלה אפקט דומה אצל האוכלוסייה הלא-סינית.
אם אנשים מגיעים עד להפלות בהתבסס על אמונות אסטרולוגיות, קל וחומר יהיו מסוגלים להזיז קצת את שעת הלידה המדווחת.

לסיכום, יתכן מאוד ואפקט מרס מבטא תופעה חברתית תקופתית, ולא אמת אסטרולוגית. בהתאם לאמונות שהיו רווחות בתקופה, זייפו הורים מהמעמד הגבוה את שעת הלידה כדי "לעזור" לדחוף את ילדיהם לעסוק במקצועות המשפחתיים ולהצטיין בהם. את הנתונים לקחו מלוחות שנה שהיו מצויים אז. הסבר זה מסביר מדוע רק גרמי שמיים מסוימים "השפיעו", מדוע היה מתאם בין גרמי שמיים למקצועות אך לא לתכונות אופי, מדוע מצב גרמי השמיים עבר "בירושה", ומדוע הוא דעך ונעלם כאשר רישומי הלידה הפכו מדויקים יותר ומבוצעים בעיקר בבתי החולים.

האם ההשערה של הטיה חברתית נשמעת מאולצת? קודם כל יש לזכור כי מספיק ששעת לידה אחת מ-30 תעודכן כדי ליצור את האפקט. יתרה מזו, האם ההסבר האסטרולוגי מאולץ פחות?
מה יותר סביר, שאמונות חברתיות ייצרו הטיה קלה בקרב אוכלוסיה מאוד מצומצמת, או שגרמי שמיים אחדים בלבד ישפיעו על מקצועות מסוימים בלבד של קומץ אנשים בלבד, במשך תקופה מסוימת בלבד, וללא כל מכניזם אפשרי ע"י כל הידוע במדע עד כה?

ג'פרי מציין בזהירות, כי אחרי הכל, זו רק תיאוריה. למרות שהיא מתאימה יפה לכל המוזרויות שהתגלו בנתונים, עד שלא יתבצע ניסוי חדש בו לא תהיה אפשרות לזייף את שעת הלידה, מדובר רק בספקולציה.

יש הסבורים כי לאור מצב העניינים אין טעם להשקיע עוד בחקר אפקט מרס. אחרים מאמינים כי יתכן ומתחבאת אמת אסטרולוגית או מהפיכה מדעית מאחורי הממצאים, וכי בפירוש צריך להמשיך ולחקור את הנושא.

אני בעד!

חוקרי האסטרולוגיה ששמרו על ראש פתוח

לפני שנסיים את סדרת הכתבות הזו, הייתי רוצה לחזור ולהפנות את הזרקורים לאנשים שמאחורי המחקרים.

הנה לקט ציטוטים מתוך ראיון רחב יריעה שנערך במשך כשנה (!) עם 5 חוקרי אסטרולוגיה מובילים, כל אחד מהם בעל למעלה מ-20 שנות נסיון במחקר אסטרולוגי. שניים מהם אסטרולוגים מקצועיים ושניים – פרופסורים באקדמיה. יחד פרסמו למעלה מ-200 מאמרים וכמה ספרים בנושא.  Geoffrey Dean אותו פגשנו לא פעם ו-Rudolf Smit היו אסטרולוגים במשרה מלאה ואף לימדו אסטרולוגיה. ג'פרי ייסד את סניף WA של איגוד האסטרולוגים האוסטרלי. סמית ייסד את אגודת האסטרולוגים הראשונה בהולנד. שניהם הרצו בכנסים בינלאומיים וב-1988 קיבלו פרס בינלאומי על תרומתם המחקרית לאסטרולוגיה.

"התחלנו באותה דרך בה מתחיל כל אסטרולוג: חישבנו מפות לידה, התרשמנו שהן עובדות ו"ננעלנו". אסטרולוגיה הפכה להיות התשוקה שלנו. בכל רגע פנוי הקדשנו את עצמנו למענה. קראנו עוד ועוד ספרים, הכנו עוד ועוד מפות לידה לאנשים ויצרנו קשרים עם עוד ועוד אסטרולוגים (שנסיונם היה דומה לשלנו). השתכנענו יותר ויותר שאסטרולוגיה עובדת. שום דבר ממה שראינו או סיפרו לנו לא הראה אחרת. אסטרולוגים היו בד"כ אנשים נחמדים, נראו אינטליגנטיים ומלומדים, הם דיברו מהלב וביססו הכל על נסיונם המעשי. למעט טורי האסטרולוגיה השטחיים בעיתונים אותם דחו רובם, לא נראה שיש על מה להתלונן. לא הבנו מדוע אנשים מסוימים עוינים כלפי האסטרולוגיה. למרות זאת צצו מדי פעם בעיות – מפות לידה התאימו גם כשבטעות השתמשנו במפה של האדם הלא נכון…

אלה היו ימים בהם מחקרים מדעיים היו נדירים בתחום. התחלנו לבצע את המחקרים שלנו בעצמנו, כלומר, לשלוט על גורמי הטיה ומקורות שגיאה אפשריים, דבר שאסטרולוגים עשו לעיתים נדירות בלבד.

אלה היו הקוים שהנחו אותנו במחקר:

1) להיות זהיר, כי מלכודות והטיות אורבות בכל פינה.
2) לחפש ולשקול הסברים חלופיים לממצאים שמיוחסים לאסטרולוגיה.
3) לבחון את כל הרעיונות שנראים מבטיחים.
4) ללכת בעקבות ממצאי החקירה, לא משנה לאן יובילו, גם אם הם מובילים לכיוון שנמצא בסתירה לאמונות הקיימות.

קוים מנחים אלה נראים די מובנים מאליהם, אבל למיטב ידיעתנו אסטרולוגים בודדים פועלים לפיהם. נראה שאפילו המומחים ביותר אינם מודעים למלכודות האפשריות, הם אינם שוקלים הסברים חלופיים ואינם הולכים עם הממצאים עד הסוף.

השאלות שאנו חוקרים הן למשל – האם נכון שנפטון בזוית מסוימת מעודד תכונה מסוימת? האם טורי האסטרולוגיה בעיתון תקפים? האם מעברים מסוימים של מאדים מנבאים תאונות? כמה חשוב מרכיב הנסיון של האסטרולוג, האינטואיציה שלו, הדיוק בתאריך הלידה? האם אסטרולוגים משיגים תוצאות טובות יותר מאשר תוכנות מחשב / קוראים בכף יד / גרפולוגים? וכו'.
אך השאלה החשובה ביותר היא שאלה שאסטרולוגים מעזים לשאול לעיתים נדירות בלבד: האם יתכן שאנו משטים בעצמנו? האם יתכן שאסטרולוגיה רק נראית עובדת, אבל מסיבות שאינן קשורות לאסטרולוגיה?

אנחנו רוצים להמנע ממצב בו אנו משלים את עצמנו, ולהמנע מהונאה עצמית זה אחד מהאלמנטים הבסיסיים של "להיות מדעי". אם לא נהיה זהירים ומודעים למקומות בהם אנו עלולים למעוד, אנחנו יכולים להסתכל על האדמה ולהסיק שכדור הארץ שטוח. דברים אינם תמיד כפי שהם נראים, נקודה שרוב האסטרולוגים כנראה לא מודעים לה.

נחרדנו לגלות שהטיות וטעויות ניסוייות הסבירו את כל התוצאות ה"חיוביות" שהתקבלו בניסויים!

בנקודה זו התחיל עולם האסטרולוגיה שלנו לקרוס. למשל כאשר ג'פרי הפך את הפרשנויות במפות הלידה שנתן לקבוצת מתנדבים והם לא הבחינו כי משהו אינו כשורה. [מקרה זהה תיארתי בעבר לגבי קריאה בכף יד].

סך כל המחקר נכון להיות מסתכם במאות מחקרים, כמה מהם הראו תוצאות חיוביות אך רובם – תוצאות שליליות. גם המחקרים התומכים מדברים על אחוזי הצלחה הגבוהים רק במעט מהצפוי במקרה – בפירוש לא רמות ההצלחה גבוהות שניתן לצפות מהן כאשר קוראים את ספרי האסטרולוגיה. כדי להתגבר על משקל כה נכבד של מחקרים מפריכים תידרש מפולת של מחקרים חדשים בהם התוצאות חיוביות באופן דרמטי. בדיקת המגמה הכללית מראה שזה בפירוש לא מה שצפוי לקרות.

בסופו של דבר, לנוכח הצטברות העדויות הפסקנו לתת שירותים אסטרולוגיים, כמו שעשו כמה אסטרולוגים אחרים כמו david Humblin, Terry Dwyer, Jan Kampherbek. ברור שפניות פרסה כאלה עלולות להיות טראומטיות. סמית למשל היה בתחילת דרכו ספקן ביותר כלפי האסטרולוגיה, לפיכך "המרתו" לאסטרולוג היתה בעלת משמעות אישית נכבדת. כאשר הבין כי לאסטרולוגיה אין בסיס עובדתי, חייו האסטרולוגיים העשירים והמתגמלים איבדו לפתע את משמעותם. הוא שקע בדכאון שנמשך כמה שנים, אשר היה כנראה הגורם העיקרי לגירושיו. אפילו היום כואב לו להבין כי הספקנות המקורית שלו לגבי האסטרולוגיה היתה כנראה מוצדקת, למרות שמסיבות חזקות יותר מאשר אלה המוזכרות בספרי האסטרונומיה. נסיונו מדגים את התשוקה שיכולה להיות לאסטרולוג לגבי המקצוע שלו. לפטור את האסטרולוגים כשרלטנים (כמו שכמה ספקנים עושים) זה לפספס את העיקר. "

אז מה נשאר לנו?

במהלך מסענו הארוך נאלצנו להפרד בזה אחר זה מכל עקרונות האסטרולוגיה. מזלות השמש לא הראו כל קשר למציאות, וכך גם לא מפות לידה מפורטות ואישיות (לפחות לא באופן שמישהו מסוגל להבחין בקשר הזה). לאחר עשרות שנים של מחקר נמצא רק מתאם חלש מאוד ולא רלוונטי לאוכלוסיה הרחבה שנוגע לכוכבי לכת אחדים (אפקט-מרס), וגם תקפותו ומשמעותו מוטלים בספק.

ראינו כיצד הטיות תפישתיות ותוצרי-לואי שונים ומשונים מסבירים את כל התוצאות החיוביות לכאורה. אסטרולוגיה אובייקטיבית רק "נראית" עובדת. היא לא באמת עובדת. אם רוצים להסתפק באסטרולוגיה סובייקטיבית זה כמובן אפשרי, אבל אז אין מקום לטעון לקשר כלשהו לעולם החיצוני, אלא לדבר רק על משמעות אישית, חוויה אישית, העצמה אישית וכד' (מטרות ראויות כשלעצמן).

נראה כי הגיע הזמן לנקות את ספרי האסטרולוגיה מכל המידע השגוי והלא מבוסס שמצוי בהם, לפתוח דף חדש, כפי שהציע גוקלין בעצמו, ולהקים את מה שהוא קרא לו: האסטרולוגיה החדשה. היא תכלול רק אלמנטים שהוכיחו עצמם במחקרים.

כרגע ספר "האסטרולוגיה-החדשה" ריק. כל דפיו לבנים, והוא מחכה לחוקרים רציניים שימלאוהו בידע בדוק, ולא רק במסורות עתיקות שמקורן לא ברור ושכל קשר בינן לבין המציאות, כפי שראינו, מקרי בהחלט.

* מקור נפלא לכל הקשור בחקר האסטרולוגיה נמצא כאן: http://www.astrology-and-science.com/hpage.htm

איך מסבירים מהו מדע? כיצד מתנהל "המפעל המדעי"? שאלות לא פשוטות, כפי שתעיד אפילו הצצה חטופה בערך "השיטה המדעית" בויקיפדיה. לא אנסה להתמודד עם נושא מורכב זה כאן (נושא שמוקדשים לו קורסים ואף תארים שלמים באקדמיה).

במקום זאת אציג את אנלוגית הרכבת הפאזל השיתופית שהציע Michael Polanyi, כימאי, שפנה בהמשך דרכו לעסוק בפילוסופיה של המדע. התוודעתי לאנלוגיה זו כשקראתי את הספר המעניין הזה, ואני מוצא אותה פשוטה, עשירה ומאירת עיניים.

הפאזל – מפת המציאות

אפשר לדמות את המחקר המדעי להרכבה משותפת של פאזל ענק ע"י חוקרים רבים. כל אחד מנסה להוסיף חלקים לפאזל תוך ביקורת עצמית וציבורית, שמאשרת כי החלק אכן נראה מתאים למקום המוצע לו. ככל שהמלאכה מתקדמת, קל יותר לחוקרים האחרים להבין היכן החלקים שלהם יכולים להתאים. כך, בעבודת צוות, ניתן להתקדם באופן מהיר ובטוח יותר לעבר השלמת הפאזל.

הפאזל, לכשיושלם, יהיה מעין מפה מלאה של המציאות. כיצד יראה הפאזל השלם? אף אחד אינו יודע כרגע, אך אזורים רבים כבר ממופים באופן מרשים.

מלאכת ההרכבה

כל אחד מהמשתתפים פועל באופן עצמאי לחלוטין, ואין מנהיג יחיד או הנהלה מרכזית שמחלקת את העבודה בין כולם באופן מסודר. הכוונה שכזו עלולה לא רק שלא לעזור אלא אף לעכב את התקדמות העבודה, מכיוון שהיא מצמצמת את המקום ליצירתיות ולהפתעות. בנוסף, מניעים אידאולוגיים כאלה ואחרים עלולים להטות את הפעילות לכיוונים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

ישנו מגוון רחב של גישות לגבי ההרכבה: חלק מתמחים בחלקים צדדיים, חלק יבנו גושים קטנים מסביב לאזורים בעלי משמעות ברורה (למשל דמות אדם), חלק בעיקר יאספו את החלקים שנראים כשייכים לאזור מסוים בפאזל ואחרים יתמקדו בקבוצה זו של חלקים וינסו להתאימם זה לזה. חלק מחפש התאמות לפי צבעים וחלק לפי הצורות של החלקים. כל אחד לפי העדפתו האישית וכישוריו הטבעיים.
באזורים מסוימים שיטה אחת מתגלה כיעילה יותר בעוד שבאזורים אחרים שיטה אחרת יעילה יותר. בתקופות שונות הדברים עשויים אף להתהפך.

לעיתים יהיה קשה למצוא חלקים מתאימים ואנשים יקדישו זמן לתאוריות לגבי מה שעשוי להתגלות באותו אזור. באזורי עבודה אחרים יהיו כל כך הרבה הזדמנויות להוספת חלקים שכולם יעסקו בהרכבה בקדחתנות, ורק מאוחר יותר יתפנו לקחת צעד אחורה להסתכל על התמונה הנוצרת.

קבוצות שונות תתווכחנה ביניהן מהי מהות ההרכבה – האם ניסוי וטעיה היא הדרך הנכונה? או שמא בניית תאוריות לגבי החלקים שלא נמצאו עדיין?

קבוצות שונות תפתחנה "מילונים" שונים לתאור צורות או צבעים, בהתאם לצורת החיפוש המאפיינת כל אחת מהן.

יש זמנים בהם הנושא המתגלה באזור מסוים ברור (בית, עץ, דמות) וכל מה שנותר הוא להשלים את החלקים סביב, חלקים שאינם משנים מהותית את מה שניתן לומר על אזור זה של הפאזל.

יש זמנים אחרים, בהם מתגלות תגליות מהפכניות: פתאום מבינים כי יש צורך לפרק ולהרכיב מחדש אזורים שנראו מתאימים היטב עד עכשיו. יתכן והתגלו חלקים חדשים יותר מתאימים, או שחלקים שנראו שייכים לשמיים מסתברים כהשתקפות במים, למשל. כך אזורים שלמים מתאחדים, או מחליפים מקום ומשמעות.

ככל שהפאזל הולך ומושלם ואזורים רבים יותר מקושרים ביניהם, הסיכוי לצורך בארגון משמעותי מחדש הולך וקטן. אך עד שלא מונחת החתיכה האחרונה לא ניתן להיות בטוחים באופן מוחלט כי שינויים ומהפכים לא ידרשו בעתיד.

מרכיבי הפאזל

מרכיבי הפאזל הם אנושיים כמו כולנו, לטוב ולרע.

כולם בחרו מרצונם לשחק במשחק הזה, ובאופן צפוי לא כולם טובים באותה המידה. חלקם עלולים אפילו להזיק בהשתתפותם.

משתתפים עלולים להחמיץ הזדמנויות או לנסות להתאים מחדש באופן אובססיבי חלקים שאחרים כבר מצאו והתאימו. לעיתים משחק המזל למישהו, גם אם אינו מוכשר, והוא מוצא חלק קריטי של הפאזל שחמק מעיני כל השאר. אחרים עשויים לתרום את תרומתם העיקרית בהצבעה על טעות מסוימת שאחרים עשו.

ויש את אלה שמנסים לאלץ חלקים למקומות לא ממש מתאימים מבלי כוונת זדון, אולי כתוצאה מעודף אמביציה ותקוות שוא שזה יתאים.

יש כמה אחרים שפשוט מרמים, דוחפים חלקים לא מתאימים, משייפים קצת את החלק כדי שיתאים, אולי אפילו מייצרים חלק שלם מזויף, כל זאת כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם.

 הנה סיכום הדברים (לחצו להגדלה):

ואלה שמגיעים מסיפור אחר

יש כאלה שבכלל לא מכירים בחוקי המשחק. הם לא מנסים לגלות את תמונת המציאות. יש להם כבר תמונת עולם בה הם בחרו להאמין מלכתחילה, ושום דבר לא ישנה את דעתם. "אל תבלבל אותי עם העובדות, אני את שלי כבר החלטתי".

הנה מה שקורה כאשר מרכיב פאזל פוגש ב-נאמן קופסה.
זו עבודה נפלאה שמסתובבת ברשת בשבועות האחרונים ונקראת "ראיות לעומת אמונה – סיפורם של שני ארנבים".  המקור נמצא כאן. לנוחיות הקוראים תרגמתי את הכתוביות לעברית, בהסכמתו (ולשמחתו) של היוצר המקורי.

[אני מתנצל אם התמונות פגעו במישהו. וויכוחים סוערים התפתחו באחד האתרים לגבי הסטראוטיפים הסקסיסטיים המקוממים והדוחים שמוצגים כאן – חצאית ומשפטים ורודים לארנבת לעומת מכנסיים ומשפטים כחולים לארנב, ועוד שאר תופעות חברתיות מזעזעות שלא שמתי לב אליהן. עם הגולשים והגולשות הסליחה, אני רק תרגמתי את הטקסט, ואני מציע שנפסח על הדיונים בנושאים הללו כאן 🙂 ]

(למי שעדיין לא קרא, הנה שלוש הרשומות הראשונות בסדרה. מומלץ לקרוא את הדברים לפי הסדר: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי).

Michel Gauquelin היה החוקר המדעי המוביל של האסטרולוגיה (1928-1991), ומחקריו הם מהמעולים ביותר בתחום. הרבה מהצלחתו יש לזקוף לזכות אשתו פראנסואז (1929-2007) שהיתה גם שותפתו למחקר עד 1985 (אז נפרדו). האסטרולוגיה עוררה את סקרנותו כבר בגיל צעיר והובילה אותו ל-45 שנה של מחקר שפירותיו התפרסמו בתריסר ספרים פופולריים, 30 ספרי נתונים וכ-150 מאמרים מדעיים.

ב-1955, לאחר שנים של עבודה מאומצת פרסם גוקלין את ספרו הראשון L'Influence des Astres. כ-100 העמודים הראשונים פירטו את נתוני הלידה של קרוב ל-6,000 רופאים, ספורטאים מצטיינים, אנשי צבא, ציירים, שחקנים, פוליטיקאים, מדענים וכמרים – היקף עבודה חסר תקדים במחקר האסטרולוגי.

בספרו מותח גוקלין ביקורת חריפה על כמה מהאסטרולוגים המובילים בתקופתו, ומבקר אותם על חובבנות המחקרים שביצעו. מחקריו הקפדניים של גוקלין מפריכים כמעט כל טענה אסטרולוגית: החל מהקשר בין מזלות השמש לאישיות, השפעת זויות בין כוכבי הלכת, ועוד. גוקלין: "הכרחי להדגיש שהתוצאות ממוטטות את האסטרולוגיה יותר ממה שנראה, היות והם תוקפים לא רק טענות של אסטרולוגים מסוימים אלא את הבסיס העמוק של כל תחום האסטרולוגיה עצמו" (עמ' 62).

יחד עם זאת, להפתעתו הוא מזהה חוקיות מוזרה בנתונים הרבים שאסף. בהקדמה לספר הוא מציין כי כשהתחיל במחקריו היה בטוח שהספר לא יכיל דבר פרט לביקורת על האסטרולוגיה, אבל במהלך עבודתו נתקל בממצאים מדהימים שההקפדה המדעית מחייבת לבדוק יותר לעומק. הוא מוסיף כי תגליותיו הכריחו אותו להתגבר על סירובו להאמין בהן.

אפקט מרס (מאדים)

גוקלין מצא כי אלופי ספורט נולדו לעיתים קרובות יותר מהצפוי במקרה, כאשר מאדים בדיוק זרח מעל האופק או כאשר עבר את שיא גובהו בשמים (אזורים 1-2 ו-6-7 בשרטוט, בהתאמה). הקו הירוק מציין את התדירות הצפויה אם לידות אלופי ספורט היו מפוזרות באופן אקראי (בפועל מאדים היה באזורים המדוברים ב-22% ממפות הלידה של ספורטאים מצטיינים, לעומת כ- 17% הצפויים מפיזור אקראי).

אפקט מרס כפי שהוצג לראשונה

באופן דומה נמצא קשר בין בעלי מקצועות אחרים לכוכבי לכת אחרים שנמצאו באותם אזורים בעת הלידה. כך למשל נמצא קשר מחזק בין מאדים גם לרופאים ואנשי צבא, קשר מחזק בין צדק לבין שחקנים ובין שבתאי למדענים. לאחר מחקרים נוספים סיכם גוקלין את חמשת גרמי השמיים לגביהם נמצא מתאם בין מיקומם בשעת הלידה לבין המקצוע, והם: הירח, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי. מעניין כי השמש, כוכב חמה, אוראנוס נפטון ופלוטו אינם כלולים ברשימה.

גוקלין הבין כי הצעד הבא הוא לחזור על הניסוי בהיקף גדול יותר, וגם לחרוג מגבולות צרפת. הוא אסף את פרטי לידתם של 15,000 איש נוספים ופרסם יחד עם אשתו (שהיתה כבר שותפה פעילה במחקרים באותה העת) את ספרו השני – Les Hommes et les Astres. Denoel, Paris 1960. המסקנות היו חד משמעיות: המחקר הניב אותן תוצאות על פני 5 מדינות שונות ועבור תאריכי לידה שהשתרעו בין 1800 ל-1930, למרות הבדלי שפה, תרבות והיסטוריה.

מצד אחד נמצאו התאמות מסוימות בין הממצאים לבין מאפיינים טיפוסיים שהאסטרולוגיה מייחסת לכוכבי הלכת השונים, אך מצד שני היו גם הבטים רבים בהם לא היתה התאמה לאסטרולוגיה המסורתית, למשל, רק כוכבי לכת מסוימים נמצאו קשורים ולא אחרים (אפילו לא השמש), רק מיקומים מסוימים בשמיים נמצאו קשורים ולא אחרים (כפי שטוענת האסטרולוגיה), וכאמור לא נמצא גם כאן שום קשר למזלות השמש ולזויות בין גרמי השמיים השונים.

גוקלין הבחין בכמה מאפיינים שלא היה להם הסבר: הקשר נמצא רק לגבי אנשים מאוד בולטים בתחומם, למשל ספורטאים אלופים, ולא לגבי אנשים "ממוצעים" או אפילו "ספורטאים מן השורה". ומוזר מכך – הקשר נעלם לגבי אלה שנולדו לאחר שנת 1950 בקירוב (Truth about Astrology 1983:176).

גוקלין מציג את ממצאיו בניו-יורק 1976

"הורשת מקצועות"

גוקלין ניסה למצוא הסבר לתופעה, וחקר האם יש קשר בין מצב גרמי השמים בזמן לידת בעלי מקצוע מצטיינים לבין מצב גרמי השמיים בזמן לידת הוריהם. ושוב, בעבודה סיזיפית אסף עוד 25,000 נתוני לידה של ילדים והוריהם. המאמצים השתלמו, ופורסמו בספרו L'Heredite Planetaire Planete, Paris 1966: אכן, הורים שהירח/נוגה/מאדים/צדק/שבתאי היו באחד מאזורי המפתח בזמן לידתם נטו יותר "להוריש" את אותו גרם שמים באזור מפתח גם בזמן לידת צאצאיהם!
אפקט ה"הורשה" הזה גדל אם לשני ההורים היה אותו גרם שמיים באזור מפתח. לא התגלה כל קשר אחר בין הורים לילדיהם (לא מזלות שמש, לא זויות בין כוכבים, וכד'). עוצמת אפקט ה"הורשה" היתה בערך מחצית מאפקט-מרס המקורי.

נתוני לידה ומיקום כוכבי הלכת תועדו ונשמרו בכרטיסיות. בסופו של דבר הצטברו יותר מחצי מיליון כרטיסים!

מעבר לכך שלא נמצא כל הסבר הגיוני ל"הורשה הכוכבית" הזו, עוד משהו לא ממש הסתדר. סביר יותר תכונות אופי, ולא תחום עיסוק הם שיעברו בין הורים לילדיהם.

"הורשת תכונות אופי?"

גוקלין הפשיל שרוולים שוב, ובמשך 10 השנים הבאות אסף כ-2000 ביוגרפיות של סופרים (עבורם ירח נמצא באזורי מפתח יותר מהרגיל), ספורטאים (מאדים), שחקנים (צדק) ומדענים (שבתאי), וחילץ בעזרת אישתו ועוזרים נוספים תכונות אופי מתוכן. כ-50,000 תכונות אופי חולצו יחד מכל הביוגרפיות. כעת נותר למצוא האם קיים קשר סטטיסטי כלשהו בין תכונות האופי לבין מיקום כוכבי הלכת הרלוונטיים. למזלו של גוקלין, הפעם החישובים בוצעו כבר בעזרת מחשבים. ב-1978 התקבלו התוצאות: חיוביות!
נמצא קשר בין התכונות לבין מצב גרמי השמיים, גם ללא צורך במקצועות כמתווכים. יותר מכך, האפקט שנמצא היה בערך כפול בעוצמתו!

בני הזוג גוקלין, 1981

אבל סדקים החלו להופיע.

חזרה על ניסוי ה"הורשה" המקורי ב-1976 עם קרוב ל-20,000 זוגות חדשים של הורים וילדיהם הניב תוצאות חלשות. חזרה נוספת ב-1984 עם 33,000 זוגות לא הראתה שום אפקט. במילים אחרות, לא ברור אם בכלל קיים אפקט הורשה.

בנוסף, לאחר שגוקלין הבין כי משהו בצורת ביצוע החישובים לגבי התכונות היה שגוי, הוא חזר עליהם והאפקט כמעט שנעלם.

יתרה מזו, את התכונות תרגמו מצרפתית לאנגלית, עובדה שהשאירה מקום לפרשנות. כמו כן, התכונות חולצו מהביוגרפיות לאחר שגוקלין ידע כבר מה מצב הכוכבים המתאים לכל מקרה. שני אלמנטים אלה עשויים לגרום להטיות בתרגום ובבחירה, גם אם לא במודע. גוקלין הודה כי יתכן מאוד שהיתה הטיה במחקר על תכונות האופי. מספיק כי רק אחת מכל 12 תכונות תתורגם באופן שונה, כדי ליצור את כל האפקט שנמצא. Suitbert Ertel , חוקר אחר (שדוקא תמך בנחישות בממצאיו של גוקלין לגבי אפקט מרס המקורי לאורך כל הדרך) אישש במחקרים משלו כי במקרה זה אכן התרחשה הטיית בחירה סלקטיבית של התכונות, וכי הטיה זו לבדה יכולה להסביר את כל הממצא.

אז מה נשאר לנו? נשאר לנו אפקט מרס המקורי ואפקט הורשה חלש יותר, המתייחסים לתחומי עיסוק בלבד ולא לתכונות אופי.

על גודל האפקט

עד כה הממצאים יכולים להשמע מדהימים. אבל חשוב לשים לב לגודל האפקט, ולא רק למובהקותו הסטטיסטית (הגבוהה). גודלו של אפקט מרס, שקול להטלת מטבע בסיכוי הצלחה של 52% לעומת 50% הצפוי במקרה. אם ניקח בחשבון את האחוז המזערי של אנשים לגביהם גוקלין מצא כי האפקט תקף (רק המצטיינים ביותר, בערך 0.006% מהאוכלוסייה) אנחנו מקבלים גודל אפקט של 50.0001% בלבד. בנוסף נראה שהאפקט נעלם בסביבות 1950.

במילים אחרות, אם נשתמש ב"אסטרולוגיה החדשה" הזו (ונתחשב במיקום 5 גרמי השמים הללו ברגע הלידה), נקלע טוב יותר מניחוש רק לגבי לקוח אחד מתוך מיליון, (אם הוא נולד לפני 1950).
לא שימושי במיוחד. אך נראה כי זה הדבר היחיד שנותר לאסטרולוגיה האובייקטיבית להציע…

המצב היה מוזר. הממצאים היו עלובים ביותר עבור האסטרולוגים, אך יחד עם זאת היו הדבר האחרון שעמד במבחן המציאות – הם לא יוותרו על כך בקלות.

מצד שני גם המדענים והספקנים הקיצוניים ביותר היו מוטרדים לנוכח תוצאות מובהקות, בלתי הגיוניות, וכאלה שאם מפרשים אותן כהשפעה כלשהי של גרמי שמיים על בחירת מקצועות, יטלטלו את המדע טלטלה רצינית.

ואכן, במשך כ-40 שנה סערו הרוחות סביב מחקריו של גוקלין.

מספר מחקרים דומים בוצעו מסביב לעולם בנסיון לאשש או להפריך את הממצאים של גוקלין. ומה היו תוצאותיהם?

תלוי את מי שואלים…
קשה אפילו לסכם מה היו ממצאיהם, מכיוון שהויכוחים שניטשו סביבם לאורך שנים גרמו לא פעם להיפוך המסקנות. נראה שכל הצדדים נכנסו לסוג של התלהמות, וגם הספקנים חטאו בדיוק באותם "חטאים" בהם האשימו את גוקלין.

כאן אפשר לקרוא כיצד מסכם גוקלין את המהומות סביב ממצאיו, וכאן אפשר לקרוא סיכום של אחד הספקנים המובילים שניסו להפריך את ממצאיו. מדהים לראות כיצד מתוארים אותם ארועים בצורה כל כך שונה.

חשדות בקשר למניפולציה של הנתונים ע"י גוקלין מתוארים כאן. הטענה שעולה שם היא כי בכמה עשרות מקרים בהם נתוני הלידה היו שנויים במחלוקת בדיוקם, גוקלין בחר לכלול את אלה שתורמים לאפקט, ולפסול את אלה שאינם מחזקים את האפקט. הבדל זה, של כמה עשרות אנשים, מספיק כדי להסביר את האפקט שהתגלה (השטן אוהב להתחבא בפרטים הקטנים).

אינני מוצא טעם להכנס לכל פרטי הוויכוחים, היות ומן הסתם רק אסטרולוגים מקצועיים (ומתוכם רק אלה שבכלל טורחים להתייחס לראיות מחקריות) יתעניינו בהם, בנסותם לעצור את המסמר האחרון מלהינעץ בארון הקבורה של האסטרולוגיה המוכרת.

רק כדי להמחיש את היקף הפולמוס, המסמכים שעסקו בנושא השתרעו על פני לא פחות מ-3 מטר על מדפי הספרים של גוקלין!
(Neo-Astrology 1991:36)

לאחר קריאת חומר רב בנושא, והתרשמות מטיעוני כל הצדדים, בחרתי לאמץ את הדעה כי ממצאיו של גוקלין היו אמיתיים, כלומר, אי אפשר להסביר את הממצאים בעיבוד שגוי של הנתונים או בשרלטנות. התופעה קיימת. עכשיו, ורק עכשיו מגיע השלב הבא – מה יכול להיות ההסבר לממצאים המשונים?

האם מישהו יכול להעלות בדעתו הסבר לממצאים המוזרים של גוקלין, וכזה שלא מניח השפעת גרמי שמיים על אנשים? (נניח שעיבוד הנתונים שלו נכון ושהוא לא עיקם או רימה בשום צורה, גם לא בלי בשגגה). רמז – שימו לב טוב מתי האפקט "עובד" ומתי לא.

בפעם הבאה אספר על הסבר אפשרי כזה לממצאים. (זו תהיה גם הרשומה האחרונה בסדרה על האסטרולוגיה).

* המקור העיקרי לרשומה זו הוא – http://www.astrology-and-science.com/g-hist2.htm. (בעלי האתר נתנו אישורם לשימוש בתמונות).

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).

יום אחד נתקלתי בדבר הזה:

זה אמיתי?! שאלתי את עצמי,

אולי החוצנים עברו ממעגלי תבואה למגדלי אבנים בלתי אפשריים?!

אך לא. נוכחתי שאנשים בשר ודם יוצרים זאת (גם במקרה הזה):

החלטתי שאני חייב לנסות בעצמי!

ירדתי לחוף הים וניסיתי את כוחי.
או שיש לי כשרון מולד נדיר לאיזון אבנים, או שזה באמת לא כל כך קשה כמו שזה נראה (בלי דבק, בלי רמאויות, פשוט מניחים אותן זו על גבי זו. נגיעה קלה והכל מתמוטט):

מה שהדהים אותי לא פחות, זה שלאחר שוטטות של כחצי שעה לאורך הטיילת, כשחזרתי למקום בו בניתי את המגדלים הללו צצו כמה וכמה מגדלים נוספים! נראה שבמאמץ לא גדול אפשר להפוך את זה לשיגעון הלאומי החדש.

עוד קצת על אומנות איזון האבנים אפשר לקרוא כאן למשל.

אבל אז נתקלתי בזה:

מה אתם אומרים? מה קורה כאן? הסברים בבקשה!

בחלק הראשון בסדרה ראינו כי מחקרים חוזרים ונשנים לא הצליחו למצוא כל קשר בין מזל השמש של האדם לבין תכונות האופי שלו, או מאורעות בחייו. בחלק השני ראינו כי גם כאשר לוקחים בחשבון את מפת הלידה המלאה והמדויקת, התוצאות שעולות מן המחקרים עלובות ומביכות.
היום נפגוש כיוון שונה ואלגנטי לבדוק את הדברים.

תהיה האסכולה האסטרולוגית אשר תהיה, תהיינה התכונות אשר מיוחסות לכל גרם שמיים אשר תהיינה, בדבר אחד חייבת להיות הסכמה: אנשים שנולדו בטווח של כמה דקות זה מזה (ולפיכך תחת השפעת מערך גרמי שמיים זהה) צריכים להיות דומים באופן מפתיע באופיים ובמהלך חייהם. זה לפחות הרעיון הבסיסי של האסטרולוגיה.

אם נחשוב לרגע, חיי היום יום אינם מאששים את טענת האסטרולוגיה. תאומים זהים אכן ניחנים בתכונות דומות רבות (היות והמטען הגנטי שלהם זהה), אך תאומים שאינם זהים גנטית אינם דומים זה לזה יותר מאשר אחים (שאינם תאומים). כיצד מסבירה זאת האסטרולוגיה? אם מצב גרמי השמיים הוא הקובע את אישיות האדם היינו מצפים לראות דמיון רב גם בין תאומים שאינם זהים. מובן שאפשר לטעון שקיים שילוב של השפעות: מטען גנטי, סביבה ומערך השמים ברגע הלידה, אבל טענה כזו צריך לבדוק מחקרית: האם השפעת גרמי השמיים מהווה תוספת משמעותית, זניחה, או בכלל לא קיימת לשני הגורמים האחרים?

ישנן אנקדוטות רבות בנושא זה. חוקרים השוו דמויות מפורסמות שנולדו באותו תאריך (למרות שמבחינה אסטרולוגית הפרש של כמה שעות מתבטא בהבדל עצום במפת הלידה), ומצאו קווי דמיון מפתיעים.

ב-2009 פרסמה ד"ר אליזבטה לוין את ספרה "תאומים שמימיים" בו היא מפרטת השוואות בין ביוגרפיות של 18 זוגות אנשים ידועים שנולדו בהפרש של עד 48 שעות זה מזה. 18 דוגמאות אלה לוקטו מתוך מאות זוגות שהיא בדקה.
קטעים מהספר ניתן לקרוא כאן. אין ספק שהושקעה עבודה רבה בכתיבת הספר, אך האם היא יכולה להעיד על קיומה של תופעה כלשהי? הנה כמה נקודות למחשבה:

"כולנו תאומים אסטרולוגיים!"

* בכל יום נולדים על פני כדוה"א כמה מאות אלפי אנשים, כלומר בכל יום נוצרים מאות אלפי תאומים שמימיים חדשים! ללא ספק 18 דוגמאות שלוקטו מ-100 השנים האחרונות אינן מדגם מספק.

* המדגם רחוק מלהיות מדגם מייצג. עצם העובדה שאנשים הפכו מפורסמים יכולה להעיד הרבה על תכונות אופי דומות, או גורמי מוטיבציה משותפים. זה קצת כמו להסיק שכל האנשים נוטים מאוד לשתף פעולה, על סמך סקר אינטרנטי. יש להניח כי עצם בחירתם של אנשים אלה ולא אחרים לענות על הסקר כבר מבדילה אותם מאנשים אחרים שבחרו לא לענות, ואין פלא שתכונות כמו "שיתוף פעולה" תתבטאנה באוכלוסייה זו במידה שאינה מייצגת את כלל האוכלוסייה.

* אך הטענה החזקה ביותר נגד סוג כזה של מחקר היא שהחוקר בוחר בו הכל, בדיעבד, בהתאם לתיאוריה שמנחה אותו. הוא בוחר את הזוגות לבדיקה, בוחר איזה סוג של קווי דמיון הוא מחפש (לאחר שקורא את הביוגרפיות), ומפרסם מן הסתם את הזוגות שתמכו יותר בתיאוריה שלו (18 מתוך כמה מאות במקרה שלנו). באופן כזה ניתן למצוא קווי דמיון בין עשרות דמויות מפורסמות אחרות שלא נולדו באותו תאריך. (באופן כזה מפרשים גם את נבואות נוסטרדמוס למשל – לאחר שארוע מתרחש חוזרים ונוברים בכל מאות הנבואות המעורפלות שפרסם, ולבסוף מוצאים משהו, שבפרשנות מסוימת נראה מתאים).

אליזבטה עצמה אומרת: "הרגשתי שאני מעין צייד של תבניות סמויות ולעיתים נעתקה נשימתי מחשיפת דמיון פנימי בין דברים שמעולם לא קושרו". "הכרנו אותם שנים רבות ולא שמנו לב לקשר ביניהם – המשפט הזה חוזר על עצמו בשיחות עם קוראים שהופתעו לגלות בעצמם את נפלאות התיאום השמימי אצל קרוביהם, אצל מכריהם או אצל אנשים מפורסמים" – כלומר, במקרים רבים אף אחד לא הבחין בדמיון כלשהו, אלא רק לאחר שהניח כי אמור להיות דמיון כזה, חיפש, ולבסוף מצא קווי דמיון מסוג כזה או אחר. שנאמר: "יגעת ומצאת – תאמין".

המוח האנושי מתמחה בזיהוי תבניות, מתאמים וסדר. הוא הותאם לכך במשך מיליוני שנות אבולוציה, כדי להבטיח את השרדותנו בעולם המורכב והמסוכן בו אנו חיים. המוח שלנו מתמחה בזה עד כדי כך, שלעיתים אנחנו מזהים תבניות, מתאמים וסדר באופן אינסטינקטיבי גם במקומות בהם אינם קיימים. על אחת כמה וכמה נמצא אותם אם נחפש "בכוח"!

אמשיל משל קצר כדי להדגים עד כמה לא ניתן ללמוד דבר מעבודה כזו.
אני טוען כי כל התלמידים שלומדים באותה כיתה בבית הספר הם זהים (או מאוד דומים, נכנה אותם זהים לצורך הפשטות). ואני אוכיח לכם זאת!
הנה, קחו את משה ואת יוסף מכיתה ג'1 – שניהם בדיוק באותו הגובה: 125 ס"מ. קחו את מרים ואת חבצלת מכיתה ד'2 – המשקל של שתיהן זהה: 31.4 ק"ג. ראובן ויותם קיבלו בדיוק אותו ציון במבדק הארצי בחשבון, והם באמת לומדים באותה כיתה – ה'3. נמרוד ויובל מא'2 – שניהם מאחרים כרוניים.
באופן כזה אני מספק לכם עוד 20 דוגמאות, (או 2000, אם תתנו לי מספיק זמן), מוציא ספר, מתראיין בטלויזיה, וזהו. הוכחנו. תלמידים שלומדים באותה כיתה בבית הספר הם זהים. השתכנעתם?

כיצד נבצע ניסוי כזה כמו שצריך?

נצטרך להגדיר מראש אם אנחנו משווים גובה, משקל, ציון במבדקי חשבון ארציים או מידת האיחורים (או שילוב כלשהו שלהם), נצטרך לבחור באקראי זוגות רבים מכל בית הספר, לתת ציון למידת הדמיון ביניהם בכל המשתנים שנבחרו תחילה, ורק לאחר מכן לבדוק מאיזה כיתות הם מגיעים. בעזרת ניתוח סטטיסטי מקצועי נבדוק האם יש קשר בין כיתות המוצא למידת הדמיון במשתנים שבדקנו.

באותו אופן בדיוק, אם נרצה לבדוק את הטענה לגבי דמיון בין "תאומים אסטרולוגיים" יש לבצע מחקר על כמות גדולה הרבה יותר של אנשים, כאלה שזמן לידתם ידוע ברמת דיוק של דקות ולא ימים, וכאלה שנבחרו באקראי מהאוכלוסייה (שלא הפגינו השתלשלות חיים מיוחדת, כמו היותם מפורסמים למשל).
מעבר לכך, יש לדאוג שמי שמעריך את מידת הדמיון בין כל זוג נבדקים לא ידע אם הם נולדו באותו תאריך או לא, וכן שהגורמים המושווים יהיו מוגדרים מראש ולא יבחרו לאחר שידוע כי נולדו באותו תאריך. רק כך אפשר לנקות את ההטיה של "ראיית הרצוי".

נעבור אם כן מתיאורי אנקדוטות למחקרים.

המחקר השיטתי הראשון על תאומים התפרסם ב-1994. החוקרים אספו 128 אנשים שנולדו ב-6 תאריכים שונים אך לא מצאו קוי דמיון בולטים בתוצאות מבחני האישיות, מראה, כתב יד, שמות, תחומי עניין, מקצוע או ארועים בחיים. יחד עם זאת טענו החוקרים כי היה דמיון יחסי רב יותר בין אלה שנולדו סמוך יותר אחד לשני. סקירה מחודשת של ממצאיהם ע"י חוקרים אחרים הראתה כי התוצאות ה"חיוביות" מקורן באופן הלא נכון בו עובדו הנתונים. כאשר בוצע העיבוד באופן מקצועי יותר, נעלמו האפקטים שתמכו ולו במעט באסטרולוגיה.

Geoffrey Dean, חוקר בריטי שהיה גם אסטרולוג במקצועו, ביצע גם הוא מחקר כזה בהיקף נרחב (מתחיל בעמ' 187). ג’פרי  איתר מאגר נתוני לידה מדויקים של מעל 2,000 אנשים שנולדו בלונדון בין 3 ל-9 במרץ 1958. המאגר נבנה ע"י קבוצת חוקרים אחרת שעקבה אחר האנשים הללו בגילאים 11, 16 ו-23, ואספה לגבי כל אחד מהם 110 משתנים שונים שכללו לדוגמה רמת אינטליגנציה, הישגים בלימודים, רמת חרדה, חברותיות, אגרסיביות, משקל, גובה, תחביבים, תאונות ומצב משפחתי. איזה אוצר למחקר!

ג’פרי חישב את מידת הדמיון בין כל שני אנשים במאגר בהתאם לערכי המשתנים הנ"ל, ואח"כ בדק האם אנשים שנולדו בהפרש של דקות זה מזה (בעלי מפת כוכבים זהה) דומים יותר מאשר אלה שנולדו בהפרש של כמה ימים זה מזה, כפי שמצופה שיקרה אם יש ממש באסטרולוגיה.

התוצאה היתה שלילית. תאומים אסטרולוגיים לא היו דומים יותר מאשר כאלה שאינם תאומים אסטרולוגיים.

כלומר, גם מבחני התאומים שבוצעו לא הראו כל תוקף לאסטרולוגיה, תהיה האסכולה שלה אשר תהיה. אנשים שנולדו תחת אותו מערך גרמי שמיים אינם דומים יותר מאשר אנשים שנולדו תחת מערכי שמים שונים.

ברשומה הבאה בסדרה נציג את ממצאיו של חוקר האסטרולוגיה המוביל, לדעת כל הצדדים, הן אסטרולוגים והן ספקנים: Michel Gauquelin. מצד אחד הפריך גוקלין במחקריו כמעט כל טענה אסטרולוגית. מצד שני הוא גילה אפקט מסוים שהסעיר את טובי החוקרים במשך עשרות שנים.

(כדי לקבל את כתבות ההמשך ישר למייל שלכם – הירשמו למעלה מימין. תוכלו להסיר עצמכם מהעדכונים בכל עת).