NLP – ראיון עם מאסטר

NLP – ראיון עם מאסטר

ברשומה הקודמת הבאתי את תוצאות התחקיר שערכתי בנושא ה-NLP. התמונה הכללית שעלתה היתה בעייתית, בלשון המעטה.
למרות זאת, עדיין קינן במוחי הספק, שמא מתחת לשכבות הפסאודו-מדע, ההשערות הלא מבוססות, השרלטנים, ההכרזות המוגזמות והאנקדוטות הקיצוניות, אולי בכל זאת נמצא גרעין אפקטיבי?

במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט הגעתי לפורום דמיון מודרך ו-NLP בתפוז, שם נוצר קשר ביני לבין אריק ברץ, בעל תעודת “NLP Master Practitioner”, בוגר הטכניון בפקולטה למדעי המחשב ועובד בחברת תוכנה. התכתבנו ארוכות. הנה הדברים לפניכם.

שלום אריק. האם תוכל לפרט מה הרקע וההסמכה שלך ב-NLP?

העיסוק שלי בתחום החל לפני 17 שנים בערך, כשקראתי ספר בתחום בתור סטודנט והנושא מצא חן בעיני. למדתי בקורס מסודר בשנת 2007 ויש לי הכשרה של "NLP Master Practitioner" אם זה משנה, מאחר ואין שום סטנדרט להכשרות… אבל יש לי תעודה עם כזה עיגול מוזהב. מגניב. אני לא עוסק בהנחיית אנשים אבל יוצא לי מדי פעם – חברים וכד'. אני עוסק במכירות, והידע עזר לי בצורה בלתי רגילה… אבל הכי חשוב – החיים שלי אישית השתנו בצורה משמעותית לטובה בעקבות מה שלמדתי.

איך אתה מגדיר NLP? כפי שראית, התקשתי מאוד למצוא הגדרה ברורה…

ההגדרה של NLP בעייתית, מכיוון שהמון אנשים מתייחסים ל-NLP כאוסף של טכניקות, כשיטה. אפילו מנחי ה-NLP קוראים לעצמם Practitioner – עוסקים – תחת הנחת היסוד שמדובר בשיטה.

NLP זו גישה, תפישה מסוימת, הבנה של אנשים, הבנת הדרך שבה הם לומדים ומעבדים מידע והדרך שבה נוצרים אצלם זכרונות ותחושות. אחת ההגדרות שאני הכי אוהב היא כדלקמן: לימוד מבנה החוויה האנושית הסובייקטיבית (או באנגלית  – The study of the structure of subjective human experience). ישנם ספרים שמסבירים את NLP בצורה כזו, אבל הקורסים מלמדים טכניקות ולא את התפישה הזו.

למה לא מלמדים בהם את התפישה?

אני חושב שיש כאן שילוב של פרקטיות – הטכניקות עצמן עובדות פחות או יותר גם בלי הבנה של התיאוריה שמאחוריהן (לפחות הפשוטות יותר), עם ההנחה שאחרי שלמדת מספיק טכניקות וראית אותן עובדות, אתה מקבל הבנה מסוימת שהיא מעבר לטכניקות עצמן (כמו שנהיגה במכונית היא תחושתית מעבר להסבר הפשטני שסיבוב ההגה לצד שמאל יגרום למכונית לפנות שמאלה כשהיא בתנועה).

במהלך התחקיר שבצעתי ניסיתי להבין, אם מדובר כאן בשיטת פלאים שהמדע פספס לחלוטין, או בקשקוש מוחלט שמשמש מאחזי עיניים למיניהם. מה אתה אומר?

לא מדובר בשיטת פלאים.
NLP התחיל בהתבסס על הרעיון הבא: ישנם (או לפחות היו) אנשים בתחום בריאות הנפש שהם מאד אפקטיביים יחסית לבני דורם. שלושת האנשים שנבחרו לצורך העניין הם: מילטון אריקסון, וירג'יניה סאטיר ופריץ פרלס – כל אחד מהם יוצא דופן בתחומו. הנחת היסוד היא שלאנשים האלה הבנה יוצאת דופן, אבל שההבנה הזו אינה מודעת, כלומר, הם יודעים איך לעשות את מה שהם עושים אבל לא יודעים איך הם עושים זאת. מייסדי ה-NLP, שהגיעו מתחום של מדעי המחשב ובלשנות ולא מתחום בריאות הנפש, ישבו עם אותם אנשים, ניתחו לפרטים את מה שהם עושים והגיעו למסקנות.

סיפור ששמעתי פעם על וירג'יניה סאטיר, מספר שבנדלר ניגש אליה אחרי אחד מהסשנים שלה (תרפיית משפחה מתרחשת בקבוצות גדולות וניתן להשתתף כצופה) ושאל אותה שאלות לגבי השימוש שלה ב"עוגנים". היא לא הבינה על מה הוא מדבר אז הוא הסביר לה מה הם העוגנים (כמונח מ-NLP). היא טענה שהיא בכלל לא משתמשת בעוגנים אבל בנדלר טען שהוא ראה אותה משתמשת בעוגנים בלי הפסקה… היא התעצבנה ואמרה שהיא לא משתמשת בעוגנים ואין לה כוונה להשתמש בעוגנים. בסשן הבא היא נמנעה במפורש משימוש בעוגנים כפי שבנדלר תיאר והסשן שלה היה גרוע במיוחד. היא לא השיגה את התוצאות שהיא רגילה להשיג. זו הכוונה ב"דיגום" או באנגלית modeling.

לסיכום הנקודה: NLP התחיל באמצעות לימוד מה בדיוק גורם למישהו מוצלח במיוחד בתחומו להיות מוצלח. זה לא קסם, לא קשקוש, אבל גם לא מדעי. הרעיון הוא להפוך את אותו "כישרון" יוצא דופן לבר-שיכפול.

מה אתה אומר על מסקנת התחקיר שלי כי הראיות המחקריות שתומכות ב-NLP הן אפסיות? האם פיספסתי מחקרים איכותיים שתומכים ב-NLP?

NLP לא נבדק מדעית בצורה מספקת. לפחות לא מספיק על מנת לשכנע אדם שיש לו מידה בריאה של ספקנות.

מדוע בעצם לא נחקר יותר?

אני יכול רק להגיד את דעתי האישית בנושא. לא כל העוסקים בתחום יסכימו איתי כמובן. הסיבות הן:

1)  התרחקות מכוונת מתחומים מדעיים. אחד משני האנשים שיסדו את השיטה – ריצ'רד בנדלר – אדם כריזמטי מאד וכוחני מאד. במודע או שלא במודע הוא רצה ליצור "גאוות יחידה" לשיטה שאותה הוא המציא, ולכן הוא הפליג בסיפורים על גבי סיפורים איך NLP יותר טוב מפסיכולוגיה ומפסיכיאטריה ואיך הוא היה צריך ללמד פסיכולוגים ופסיכיאטרים איך לעשות את העבודה שלהם וכו' וכו'. הספרות מלאה באנקדוטות מפיו ומפי אחרים. מוסדות בריאות הנפש הם ה"אחר" שלא מוכן כביכול ללמוד ולהשתפר ואילו NLP הוא התחום החדש ששובר את המוסכמות ופורץ דרך חדשה. מאד הִיפִי, מתאים לקליפורניה של שנות ה-70.

2) רקע העוסקים ב-NLP. אחוז גדול מאד מהעוסקים ב-NLP מגיעים מעולם בלתי מדעי. בקורס שעשיתי אולי שליש היו בעלי השכלה אקדמאית, והשאר הגיעו מתחומים שונים – הילינג אנרגטי, הומאופתיה, סיינטולוג אחד לשעבר ועוד מיני אנשים מתחומים שונים, כל אחד מסיבותיו הוא. אחת היתה שם מתקשרת עם מלאכים, ארכי מלאכים ו"מקור" (source).
האנשים האלה לא מעוניינים במחקר מדעי ואפילו ניתוח בסיסי למאמרים מדעיים הם לא מסוגלים לעשות. זה לא אומר שהם לא יכולים לעזור לאנשים – למעשה כל האנשים שהיו איתי בקורס הם אנשים טובים שמעוניינים לעזור לזולתם ככל יכולתם וקיבלו כלים שיכולים לעזור להם במשימתם. הם פשוט לא אנשים שנוטים לבחון חומר בצורה מדעית או ספקנית.

3) פסאודו-מדע. אנשים שמשתמשים ב-NLP ובמיוחד אלה שמשלבים אותו עם תחומים אחרים כמו תקשור, הילינג אנרגטי וכדומה, משתמשים במונחים הלקוחים מעולם המדע אבל משתמשים בהם בהקשר שאינו קשור למקור במטרה להקנות למושא שיחתם נופך מדעי או ידעני.
למשל, בכל פעם שאני שומע את המונח "אנרגיה" בהקשר הזה אני מצטמרר. ריצ'רד בנדלר שהזכרתי לעיל חטא בזה המון – הרגע קופצת לי לראש הרצאה שלו שבו הוא מדבר על שינוי והוא אומר "it's genetic" או "a change in the cellular level"  – כביכול השינוי מתבצע ברמה התאית. אין לי ספק שהשינוי לא מתרחש ברמה התאית ושמדובר במטפורה, אבל כשאיש מדע שומע את המונחים האלה הוא עושה אחורה-פנה קדימה-צעד ופוטר את תחום ה-NLP כשטויות במיץ. למה שירצה לעשות מחקר?
והמילה האהובה עלי: "קוונטי". אנשים רבים מהתחום – ומספרם בוודאי חומש בעקבות הסרט האומלל "הסוד" – מנכסים לעצמם תיאוריות מתחום המכניקה הקוונטית כדי להסביר את הרעיונות שלהם. הם מדברים על יקומים מקבילים כאילו הרגע חזרו מאחד.

4) NLP טוב מדי. רגע! תן לי להסביר. השימוש ב-NLP אפקטיבי מספיק כדי להבטיח פרסום מפה לאוזן וכדי לכלכל אנשים שעוסקים בהנחיה ב-NLP. ההנחיה לא כפופה לשום רגולציה או קנה מידה, העלות של ההנחיה גבוהה יחסית למה שבעלי השכר הממוצע במשק יכולים להרשות לעצמם והדבר נובע מדרישה לא קטנה, או לפחות מספיק גדולה, כך שהמנחים יכולים להעלות את המחיר בהתאם לתנאי השוק. באופן סינרגטי, אפקט הפלצבו משתפר ככל שהמונחה משלם יותר כסף עבור ההנחיה וכך תוצאות המנחים משתפרות וכן המוניטין. בסביבה כזו אין לאף אחד אינטרס לבסס את ה-NLP כתחום מחקר מדעי. אין לאף אחד אינטרס להפסיק לדבר בבליל הבלים פסאודו-מדעיים ואין לאף אחד אינטרס לחבור לפסיכולוגיה או פסיכיאטריה.
אני מכיר פסיכיאטרית שלמדה NLP והיא פשוט לא אומרת לאף אחד בתחומה שהיא נעזרת ב-NLP (למרות שבחוגי ה-NLP היא זוקפת חלק גדול מההצלחה שלה לתחום). המצב סטטי והסטטוס קוו נשמר.

אישית הייתי רוצה לראות מחקרים רבים בתחום, ואת ה-NLP מופיע כחלק מסל הבריאות, לצד הפסיכולוגיה. לצערי אני פסימי ביחס לסיכוי שזה יקרה.

אתה אומר ש-NLP  אפקטיבי. אפקטיבי למה? אני עדיין לא מצליח להבין.

לפני כן, יש לי הערה לגבי כמה דוגמאות שהבאת בתחקיר שלך. אתה נוטה לבחור את האתרים היותר הזויים שעולים לך כמו הגדלת חזה וכו'. NLP אינו תחום שכפוף לרגולציה ולצורך העניין כל אחד יכול לכתוב NLP על כל דבר, ואף אחד לא יוכל לעשות לו כלום. אתה יכול באותה מידה למצוא אתר שאומר שאפשר באמצעות כימיה להפוך עופרת לזהב ולהגיד שהכימיה טוענת שאפשר להפוך עופרת לזהב.
אני חושב שנתת לדעות האלה משקל גבוה בהרבה ממשקלן בקונצנזוס שקיים פחות או יותר בקרב האנשים שהרוב מכירים בהם כמומחים בתחום. קח את קבוצת האנשים שאין עליהם מחלוקת – רוברט דילטס, סטיב אנדריאס, ג'ון גרינדר, בייטסון ואני רוצה להגיד בנדלר אבל האישיות שלו היא כל כך צבעונית שהוא עצמו בעייתי. אם תיקח רק את העבודות של האנשים האלה תקבל תמונת מצב הרבה יותר רצינית לגבי NLP.

כן, סברתי שזו תהיה התגובה של עוסקים בתחום. אבל התיחסתי לכך כבר בגוף הכתבה, ולכן אשאל אותך את השאלה המתבקשת, שכבר שאלתי שם בעצם: אוקי, NLP כנראה לא יכול להגדיל את איברי המין, אבל מה לגבי שינוי הרגלים (עישון, תזונה, פעילות ספורטיבית וכדומה), פתרון בעיות שמקורן בילדות, מצבים של חרדה ודיכאון, פתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, טיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות. טיפול מעמיק ביחסים בין אישיים (בין הורים לילדים, יחסים זוגיים, בעיות בתפקוד מיני, קשיים ביצירת אינטימיות וכדומה), דיכאון, חרדה וכפייתיות. האם לזה NLP אפקטיבי? (אני מצטט ממה שכותב המוסד הגדול והוותיק בארץ בו ניתן ללמוד את כל דרגות ה-NLP).

אוקיי – אתייחס לתחומים שהעלית אחד אחד:

שינוי הרגלים – כן. מדובר על הרגלים שהמונחה רוצה לשנות (לא כאלה שמישהו אחר בחיים של המונחה רוצה שהמונחה ישנה).
פתרון בעיות שמקורן בילדות – זו מלכודת. יש בהגדרה הזו הנחת יסוד – שיש בעיות שמקורן בילדות, אך ללא פירוט של אילו בעיות אלה. אני לא מוכן להתחייב בלי לדעת למה התכוון המשורר.
חרדה – חרדה היא סימפטום של משהו. הייתי מסתכן ואומר שחלק מהסיבות לחרדה ניתנות לשיפור באמצעות NLP.
דיכאון – לא כל דיכאון נובע מסיבות נפשיות, ישנם מקרי דיכאון שנובעים מבעיות איזון כימי גרידא. למקרי הדיכאון שנובעים מסיבות נפשיות – כן.
בעיות בריאותיות רבות – אילו בדיוק?
אלרגיות – שאלה טובה. הרבה אנשים כולל אנשים שאני מעריך בתחום ה-NLP ונמצאים במרכז הקונצנזוס טוענים שכן, ואפילו צפיתי באישה *שאמרה* שהיא אלרגית לאבקנים של לילך עוברת הנחיה שמטרתה טיפול באלרגיה ואז מריחה לילך ממש מקרוב בלי שום בעיה. מצד שני כשאני עברתי את אותו תהליך האלרגיה שלי לאבק לא השתנתה. הייתי אומר שאני מוכן להגיד "אולי".
פוביות – זה עניין של הגדרה, אבל אם ההגדרה היא פחד חריף ולא רציונלי מגורם כלשהו – אני אומר כן.
תלות – הייתי בהרצאה עם אדם שמטפל בתלות בשיטה שהוא פיתח סביב עקרונות ה-NLP והיא נראית לי לגיטימית, ויש לנושא תמיכה בקרב אנשים במרכז הקונצנזוס. בוא נאמר כן לגבי תלות נפשית (גם בסמים), וכנראה שאפשר לעזור במידת מה לתלות פיזית.
יחסים בין-אישיים – כן חד משמעי, NLP היא גישה שמסביבה מודל תקשורת אחרי הכל.
בעיות בתפקוד המיני – אם מקורן גופני – לא. אם לדעת רופאים מקור הבעיה אינו גופני והמונחה מעוניין לטפל (ולא מלחץ של שותפים לחיים) – כן. ספציפית בעיות ביצירת אינטימיות כן.
כפייתיות – שמעתי מאנשים שהם מטפלים בכפייתיות ועוזרים, אבל לא נתקלתי בכך בקרב אנשים בקונצנזוס. אני משאיר את זה ברמת "אולי".

מאוד מבלבל…
איך בעצם אני, הלקוח התמים, יכול להבדיל בין מטפלים "מוסמכים" ב-NLP לבין שרלטנים, כשאין שום רגולציה בנושא?

לצערי אתה לא ממש יכול, אלא בשיטה הבדוקה של המלצות מפה לאוזן. הרבה אנשים נכנסים לפורומים רק כדי לקבל המלצות על מנחה.

אני עדיין לא מצליח להבין איך נראית הנחיית NLP בתכלס, ואיך שימוש ב-NLP מסייע בחיי היום-יום. תוכל לתת כמה דוגמאות מוחשיות?

אני יכול לתת לך את הדוגמה שלי – אני עברתי מתחום של פיתוח תוכנה לתחום של מכירות. NLP עזר לי בראש ובראשונה להקשיב ולהבין אנשים מסביבי. לראות את העולם מנקודת המבט של אדם אחר ולחשוב מה מניע אותו. בתור איש מכירות זה נותן לך אפשרות לתקשר ברמה הרבה יותר גבוהה כשאתה מבין את הצרכים והרצונות של בן שיחתך.

תוכל לראות דוגמה נהדרת בשני סרטי הוידאו הבאים של סטיב אנדריאס, בהם הוא עוזר למישהי להתמודד עם פחד מדבורים. שים לב שהוא לא ידע בכלל ממה היא מפחדת, היא לא אמרה לו… ולמרות זאת תוך מספר דקות נוצר שינוי שנמשך 25 שנה – ממישהי שלא היתה מסוגלת להמצא עם דבורה באותו הבית (שים לב לתגובה שלה ברגע שהוא מבקש ממנה בסרט הראשון לדמיין את מה שהיא מפחדת ממנו), למצב שהוא מביא אליה הביתה צנצנת עם דבורים ומשחרר אותן בבית.

מפגש ראשון:

מפגש מעקב אחרי 25 שנים:

דוגמה נוספת: ישבתי יום אחד בבית קפה עם מישהי וכל מספר דקות היא הרימה את הטלפון לבדוק משהו. שאלתי אותה לגבי זה והיא אמרה שזה כפייתי אצלה – היא מרגישה צורך לבדוק כל כמה דקות. אחרי תרגיל שנמשך 5 דקות היא הפסיקה לחלוטין להרים את הטלפון.

ועוד דוגמה: חזרתי ברכבת מאיזה אירוע עם חבר. דיברנו על הא ועל דא, והשיחה התגלגלה לנושא של התעוררות בבוקר. הוא סיפר שהוא מתעורר בבוקר כל יום בבהלה, הלב שלו דופק בחוזקה ולוקח לו כמה דקות להירגע מההתעוררות. כל בוקר. התחלנו לברר למה. אחרי 15 דקות הסתבר לו שהתחושה הזו היתה מאד דומה למה שהיה מרגיש כשאמא שלו היתה מעירה אותו בבוקר עם שואב אבק אם לא התעורר בזמן (היא היתה מפעילה שואב אבק וכביכול "מנקה" אותו). המשכנו בשיחה עוד 5-10 דקות עד שנאלצנו להיפרד כי הרכבת הגיעה ליעדה. לאחר מספר שבועות נפגשנו שוב והוא סיפר לי שהוא מתעורר כל בוקר רגוע מאז אותו יום.

מעניין. אם אני מבין נכון, ולאור הדוגמאות שנתת של דברים שכן "עובדים", אנחנו מדברים כאן למעשה על מפגש בין מטפל למטופל, בו בעזרת טכניקת תקשורת מסוימת המטפל משנה, לעיתים תוך זמן קצר מאוד, את הדרך בה המטופל תופש את הדברים, וע"י כך מושג אצלו שיפור סובייקטיבי .

בז'רגון של NLP הם נקראים מנחה ומונחה (באנגלית guide and explorer).
אנסח מחדש את מה שכתבת: ישנו מפגש בין המנחה למונחה ובו המנחה מוביל את המונחה לביצוע שינוי בדרך בה המונחה תופס את מצבו. המנחה מנתח את מצבו של המונחה תוך שימוש ב-NLP כטכניקת תקשורת ועוזר למונחה לשנות את תפיסתו. חלק מהשינוי מתבצע תוך כדי שיחה וחלקו תוך כדי תרגיל מסוים שהמנחה מבקש מהמונחה לבצע. שינוי התפיסה יכול להתבטא בשינוי אמונות או התניות (מה שנקרא בשפת ה-NLP עוגנים) או על ידי חשיפת דרכי פעולה שלא היו גלויות למונחה לפני ההנחיה.

מה ההבדל בעצם מכל שאר הגישות הטיפוליות הפסיכולוגיות, בחלקן קצרות מועד? הרי זה הבסיס לכל הטיפולים בתחום ה"נפש", לא? האם אין עוד טכניקות שמשיגות את אותן התוצאות? ואם כן, מה המיוחד ב-NLP בעצם? האם כל התיאוריה שעומדת מאחורי זה (ואינה מגובה בצורה מדעית) אינה מיותרת למעשה? אולי מדובר בטכניקת תקשורת טיפולית מסוימת שהוכיחה את עצמה וזהו?

אני לא חושב שיש הבדל משמעותי יחסית לשיטות קצרות מועד אחרות בטווח הבעיות שחופפות בין השיטות. מה שמבדיל בין NLP לחלק מהשיטות האחרות הוא גישה פרגמטית שבנויה מסביב למודל שימושי של תקשורת. בנוסף, מודל התקשורת עצמו יותר רחב מההקשר הטיפולי. אני למשל משתמש בו בהקשר עסקי. הצורה שבה אני מנתח מה שאנשים אומרים השתנתה, הצורה שבה אני מגיב השתנתה.

עד כמה לדעתך טיפול ב-NLP מצליח בזכות המטפל הספציפי, ועד כמה בזכות השיטה?

שאלה טובה. אני חושב שרוב ההצלחה תלויה בכמה המנחה הפנים את העקרונות, יודע לקרוא אנשים ואיך הם מגיבים אליו. מי שלומד טכניקה בתור אוסף של פעולות יצליח בכמה דברים אבל בלי להבין את העקרונות תהיה לו בעיה.

במידה מסוימת סגרנו מעגל. הרי כל הרעיון של NLP נולד מתוך נסיון לזקק את הרכיבים הבסיסיים שעומדים ביסוד אינטראקציה טיפולית טובה, ולמדל את זה, כך שיהיה ניתן להעביר הלאה את היכולות הטיפוליות המצוינות הללו, "להפוך את אותו כישרון יוצא דופן לבר-שכפול" – כדבריך.

אך כמו שעולה מדבריך, נראה כי בסופו של דבר המטרה לא הושגה: לא כל מנחי ה-NLP מצליחים במידה שווה. הכשרון יוצא הדופן לא באמת משוכפל. דבר זה מעמיד בסימן שאלה את חוזקם של המודלים עליהם מבוסס ה-NLP (שכזכור לא זכו לתמיכה מחקרית עד כה). אולי בסופו של דבר ההצלחה מתחבאת במקום אחר? אולי הרכיבים הסודיים לאינטראקציה טיפולית מוצלחת הם אחרים בכלל? אישיות המטפל? מידת הביטחון העצמי שהוא מקרין?

אני חוזר למשהו שציינתי כבר קודם: בקורס מלמדים טכניקה, אבל מי שלומד את הטכניקה ומשקיע בהבנה של העקרונות שמאחורי הטכניקה כבר לא צריך את הטכניקה מכיוון שהיא נובעת מהעקרונות. נכון, זה דורש אנשים שלא מסתפקים במה שעל פני השטח ורוצים להבין איך דברים עובדים – אבל זה כן הופך את ההצלחה לברת-שכפול – אולי לא אצל כל אחד שלומד אבל בהחלט אצל אלה שלומדים ומוכנים ללמוד לא רק את הטכניקה אלא מה שעומד מאחוריה. ושוב, גם מי שלומד את הטכניקה יזכה במידה מסוימת של הצלחה. הבעיה עם העקרונות האלה היא שלהגיד לך מה העקרונות לא יעזור לך להבין ולהפנים אותם. לכן הדגש בלימוד הוא על טכניקה ומתוך הטכניקה מי שבאמת מתנסה ומנחה ומשקיע מגלה את מה שמאחורי הטכניקות.

*

תודותי לאריק על הזמן וההשקעה הרבים שהשקיע בהתכתבות איתי!

אני חושב שהצלחתי לקבל תמונה קצת יותר טובה לגבי תחום ה-NLP.

אני מודה, האנקדוטות השפיעו גם עלי, אבל אנקדוטות מרשימות ניתן למצוא תמיד, ואין הדבר מהווה הוכחה ליעילות ההתערבות.

נראה כי שנינו מסכימים שהתחום זקוק להגדרה טובה יותר, לסטנדרטיזציה ורגולציה וכן למחקר שיגבה באופן מדעי את ההצלחות המיוחסות לו, בטרם יוכל לזכות בהכרה מצד הממסד הרפואי/מדעי. בהעדר מחקרים לא ניתן לדעת עד כמה ה-NLP אפקטיבי בהשוואה לצורות אחרות של טיפול/הנחיה. עד אז, אני מוצא מצב בו תעשיית ענק בתחום הנחיה/טיפול פורחת ללא כל סטנדרטים ופיקוח, כמצב מטריד בהחלט.

בנוסף, הייתי רוצה להפנות את הקוראים לתגובתו של תום על הרשומה המקורית, תגובה שהאירה את עיני. ____________________________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

NLP – מרעיון לממון

NLP – מרעיון לממון

קוראים אחדים בקשו ממני לבדוק את נושא ה-Neuro-Linguistic Programming, או בקיצור NLP (תכנות עצבי-לשוני, או כפי שתרגמו זאת לעברית – "ניתוב לשוני פיזיולוגי").

הפשלתי שרוולים ויצאתי למשימה.

מסתבר שמדובר בתחום שמשגשג כבר למעלה משלושים שנה, וכולל תוכניות לפיתוח אישי, קורסים, הנחיות וטיפולים. פרסומים למוסדות NLP מופיעים בעיתוני מדע-פופולרי, סטודנטים לפסיכולוגיה משתלמים בתחום, אימוני NLP ניתנים לעובדים בחברות ענק כמו HP, IBM מקדונלדס ו-NASA ואינם נפקדים גם מצבא ארה"ב ומנבחרות אולימפיות. גם מוסדות ממשלתיים ומוסדות חינוך ציבוריים שולחים אנשים להשתלמויות NLP. בישראל קורסים ב-NLP ממומנים חלקית ע"י צה"ל, ומוכרים לצורך קרנות השתלמות, כך לפחות כתוב כאן.

מה זה בעצם?

אחד האתגרים הקשים ביותר בתחקיר היה להבין מה זה בעצם NLP, ובמידה מסוימת, מה הוא אינו. חיפשתי תשובות במקורות רשמיים (או לפחות כאלה שנראים רשמיים). האגודה ל-NLP מגדירה כאן למשל:

"ה-NLP מכונה לעיתים קרובות 'חוברת הוראות ההפעלה של המוח (mind) שלך'. NLP בוחן את הדרך שבה אנו חושבים ומעבדים את מחשבותינו (עצבי), תבניות השפה בה אנו משתמשים (לשוני) וההתנהגויות שלנו (תכנות) וכיצד כל אלה פועלים יחד כדי ליצור אפקט חיובי (או שלילי) עלינו כפרטים. זהו אוסף של מגוון רחב של שיטות ומודלים היוצרים הבנה של תהליך החשיבה וההתנהגות. הבנת הטכניקות הללו יכולה לחולל שינוי חיובי עבורך ועבור אחרים."

נציץ בעוד כמה הגדרות שהאתר שמח לספק לנו:

ריצארד בנדלר (Richard Bandler), אחד משני מייסדי התחום מגדיר: "NLP היא גישה של סקרנות שאינה יודעת גבול לגבי בני אדם, עם מתודולוגיה שמשאירה מאחוריה שובל של טכניקות."

שותפו, ג'ון גרינדר (John Grinder), מוסיף: "האסטרטגיות, הכלים והטכניקות של ה-NLP מייצגים הזדמנות שאין דומה לה לחקר התפקוד האנושי, או ליתר דיוק, אותו תפקוד נדיר ובעל ערך אשר ידוע כגאונות."

ועוד הגדרה: "האומנות והמדע של הדרך בה אנשים מתקשרים ומשפיעים זה על זה." – Trevor Graeme Wilkins.

נשמע שעלו כאן על משהו ענק!

אבל משהו בהגדרות קצת מעורפל וחמקמק מדי לטעמי. נראה שלכל אחד יש הגדרה משלו לנושא. רגע, מסתבר שאני מתפרץ לדלת פתוחה! כאן הם כותבים: "כל אחד שמעורב ב-NLP יכול ליצור הגדרה משלו למשמעות של NLP עבורו."

לי זה נשמע כמו יסודות די רעועים לתחום עיסוק שמכבד את עצמו. נורת אזהרה ראשונה נדלקה: הגדרות מעורפלות ורב משמעיות.

הנה נסיון הסבר נוסף של בנדלר:

איך פיתחו את זה?

לפני הסקירה הרצינית יותר, הנה קטע “סטנדאפ” של בנדלר בו הוא מספר איך הכל התחיל:

בשנות ה-70 של המאה ה-20 העלו ריצ'רד בנדלר וג'ון גרינדר רעיון מבריק כיצד ליצור מודל טיפולי (פסיכולוגי) יעיל ומעשי. הם הניחו שאם יצליחו לבודד את מרכיבי התקשורת היחודיים של מטפלים מצטיינים בני זמנם, יהיה בידיהם המפתח לשיפור התקשורת.

עבודתם פותחה על בסיס תצפיות בארבעה אישים בולטים בארצות הברית באותה תקופה: מילטון אריקסון – אבי ההיפנותרפיה המודרנית, וירג'יניה סאטיר – עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, פריץ פרלס – אבי טיפול הגשטלט וגריגורי בייטסון – אנתרופולוג נודע. הם צפו בהם מבעד למראה חד כיוונית, צילמו טיפולים וראיינו מטופלים, כולל את ארבעת המודלים עצמם. לאחר צפייה וחקירה ממושכת היה בידיהם חומר הגלם שממנו 'זיקקו' את ההשערות והעקרונות הבסיסיים של ה-NLP.
על בסיס המודל שלהם יצרו גרינדר ובנדלר תהליכים טיפוליים קצרי מועד. בתוך זמן קצר החלה שיטתם להתפרסם, תחילה ברחבי ארצות הברית ואחר כך גם בשאר העולם.

הרעיון יפה. הגישה מעניינת. אך מי שם לב מה השלב החסר?

חסר שלב האימות האמפירי של ההשערות. קל מאוד ליפול בפח ההונאה העצמית ולזהות חוקיות מדומה כזו או אחרת במערכת מורכבת. לעיתים החוקיות באמת קיימת, אך רק לגבי הנתונים הספציפיים שעומדים לרשות החוקר בזמן פיתוח ההשערה שלו. כדי לוודא שהרעיונות אכן תקפים באופן כללי יש לבחון אותם על מדגם נתונים חדש (כמובן תוך לקיחה בחשבון של גורמי הטיה אפשריים – שימוש בקבוצת ביקורת וכו'). דנתי בנושא בהרחבה בהקשר של המחקר הנומרולוגי.

נורה אדומה גדולה נוספת נדלקת: מדובר בהשערה בלבד, אשר אינה מגובה בראיות אמפיריות.

אפילו בסוגיות ספציפיות עד מאוד, כמו למשל, "האם קפה מזיק לבריאות" או "האם קרינה סלולרית מסרטנת" נדרשים למחקרים עתירי תקציבים שמנטרים אלפי נבדקים, וגם לאחר עשרות שנים של מחקר עדיין ניטשים ויכוחים מרים בין חוקרים שונים. והנה, שני בחורים מנתחים התנהגות של נבדקים בודדים ומסוגלים תוך זמן קצר וללא כל אישוש מחקרי לגלות את "חוברת הוראות ההפעלה של המוח" של כל אחד מאיתנו? אני בספק. עוד נחזור לראיות הניסיוניות בהמשך, וניווכח שהספק הזה מוצדק.

ובכל זאת, במה המדובר?

אחד הרעיונות הבסיסים של ה-NLP מנוסח במשפט "המפה אינה הטריטוריה", כלומר, כל אחד מאיתנו פועל על בסיס הייצוג הפנימי שלו של העולם (המפה) ולא על בסיס העולם עצמו (הטריטוריה). המפות שאנחנו יוצרים מאוד מוגבלות ומעוותות. לפי ה-NLP ניתן ללמוד "להיכנס לנעליו" של האחר ולראות לרגע את המפה שלו. יכולת זו מאפשרת פתיחות, קבלה ושיפור התקשורת. משימתו של המטפל היא להבין את המפה האישית של המטופל ולפעול על פיה.

מפות העולם שאנשים יוצרים יכולות להיות מבוססות על "סגנונות חישה" שונים: חזותי, הרגשתי-תחושתי (שילוב שנקרא "קינסתטי"), שמיעתי, ריח, וטעם. כל חוויה בעולם החושים היא שילוב של כל אלה.

לטענת הוגי ה-NLP, כל אחד מאיתנו מעבד את מרבית המידע תוך שימוש במערכת יצוג מועדפת (Preferred Representational System – PRS) מסוימת.

המערכת היצוג המועדפת מתבטאת בשפה. אדם חזותי ישתמש יותר בביטויים כמו "לא נראה לי הגיוני", "תראה, לדעתי… " לעומת אדם שמיעתי למשל, שיאמר "לא נשמע לי הגיוני,"שמע, לדעתי…".

גילוי נוסף שהסב גאווה גדולה למייסדים היה כי ניתן לקבל רמזים עקיפים לגבי מערכת היצוג המועדפת של מישהו לפי תנועות העיניים הלא רצוניות שלו בזמן שהוא חושב על דברים מסוימים.

כדי לעבוד באופן יעיל עם מטופל יש צורך לשמור על התאמה עם המערכת היצוג המועדפת שלו. כשהמטפל שומר על התאמה כזו עם המטופל, יחוש המטופל שהמטפל "מדבר בשפתו", שיש ביניהם "כימיה". הנה דוגמה שנותנים כאן: "אם רוצים לתאר בעת ההרפיה את חוף הים: כשמדובר באדם חזותי יש לתאר לו את צבע הים והחול, את קו האופק, את הסירות שעוגנות מרחוק וכדומה. לאדם שמיעתי יש לתאר את רחש הגלים, קריאות השחפים, צפירת האוניות והמיית הרוח. לתחישתי יש לתאר את מגע החול, טמפרטורת המים, רפרוף הרוח על העור וחמימות השמש."

השערות נוספות של ה-NLP מתבססות על עקרונות יסוד אלה. על צורת הטיפול הקלאסית אפשר לקרוא כאן.

נשים לב כי גם אם ההשערות הראשונות מתגלות כנכונות בניסויים, כלומר, לאנשים אכן יש מערכת יצוג מועדפת, והיא אכן נותנת אותותיה בצורת הדיבור ובתנועות העיניים, עדיין אין הדבר אומר שאדם אחר שיפעל באותו "סגנון" ישיג משהו חיובי באינטראקציה ביניהם. זו טענה נפרדת שאינה נובעת לוגית מהטענות הראשונות. יתכן שלא תהיה כל השפעה, ויתכן שתהיה אף השפעה הפוכה. מי יודע? אם לא בודקים, לא יודעים.

מה זה לא

למרות ההקשר הטיפולי במסגרתו פותח ה-NLP, מדגישה האגודה ל-NLP כי: "NLP אינה פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, יעוץ, טיפול בהיפנוזה, טיפול."

הופ, עוד נורה אדומה נדלקה: הערות כסת"ח.

לי זה נשמע קצת כמו: "אל תתבלבלו, למרות שזה עשוי להישמע כמו טיפול, להראות כמו טיפול ולהרגיש כמו טיפול – זה לא טיפול". נתקלנו בעבר בהערות כאלה לגבי הנומרולוגיה והקריסטלים, אך ניתן להתקל בהן בכל מקום בו מנסים לאכול את העוגה (לטעון ליכולות ריפוי/שיפור/טיפול נפשי/פיזי) ולהשאיר אותה שלמה (להמנע מהסתבכות משפטית).

האם זה המקרה? נמשיך ונחקור.

למה זה טוב בעצם?

הנה ציטוטים נבחרים מתוך האתר של "המוסד הגדול והוותיק בארץ בו ניתן ללמוד את כל דרגות ה-NLP":

"ה-NLP מאפשר לפתור בעיות בזמן קצר, תוך הגדרת מטרה באופן ברור ושימוש בכוחו המופלא של הדמיון. ה- NLP מתאים לכל אדם. מי שהוסמך לטפל ב- NLP יוכל בקלות להתאים תהליכי NLP לנושאים טיפוליים שונים כגון שינוי הרגלים (עישון, תזונה, פעילות ספורטיבית וכדומה), לפתרון בעיות שמקורן בילדות, למצבים של חרדה ודיכאון, לפתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, לטיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות.
ה-NLP מאפשר טיפול מעמיק ביחסים בין אישיים (בין הורים לילדים, יחסים זוגיים, בעיות בתפקוד מיני, קשיים ביצירת אינטימיות וכדומה). ניתן באמצאות המודל לטפל בבעיות שמקורן בילדות, בדיכאון, חרדה וכפייתיות.
ניתן להתאים הנחיית NLP גם לאנשים המוגבלים בשכלם וגם לילדים."

אנחנו מתבשרים גם כי "פרופסור ג'ון גרינדר, מפתח שיטת ה-NLP, מגיע לארץ עם קוד חדש להסרת פוביות ב-20 דקות".

ואיך זה מתיישב בדיוק עם הכרזת האגודה לעיל? האם רק לי זה נשמע כמו טיפול בבעיות נפשיות ופיזיות? אנסח את נורת האזהרה הבאה בזהירות: טענות לסיוע/פתרון בעיות בריאות גוף/נפש, בתחום בו פעילים אחרים הצהירו כי אינם מתיימרים לעשות זאת. בנוסף, נדלקו נורות האזהרה הבאות: * טוב לכל אחד, לכל דבר, בכל מצב. ו – פתרון קל ומהיר לבעיות קשות וכבדות.

בנדלר, אחד משני המייסדים כאמור, טען בין השאר כי תלמיד אומנות לחימה מתחיל יכול לנצח לוחם מיומן ושאפשר לפתח זכרון צילומי בעזרת שימוש בטכניקות NLP (מקורות 19, 23 כאן). במהלך השנים פותחו טכניקות שונות המשתמשות בעקרונות ה-NLP לסיוע בתחום העסקים, ספורט, אומנות הפיתוי, מכירות ולכישורי משא ומתן.

*** הורים, נא להרחיק את הילדים עד חלוף הפסקה הבאה ***

לגברים, רוצים להיות מצוידים היטב? תוכלו להגדיל את איברכם ב 2-7 ס"מ ע"י תרגול NLP, תמורת 120 ₪ בלבד. תוך יומיים-שלושה כבר תבחינו בהבדל. הכסף מוחזר במלואו תוך חודשיים למי שאינו מרוצה (מי שניסה והצליח לו, שיספר לכולם, כן?) נשים, לא לדאוג, יש גם משהו בשבילכן!

נורת ה-כסף, כסף כסף! מהבהבת במהירות…

אני מניח שתומכי NLP אחדים קופצים כעת בצעקות – "שטויות! אלה סתם שרלטנים שמנכסים את ה-NLP האמיתי לצרכיהם. מי שבאמת מבין מה זה NLP לא טוען בכלל דברים כאלה!" לא אתפלא אם הם צודקים. אבל אני מניח שחלק מהמזנקים כן יטענו "לפתרון בעיות שמקורן בילדות, למצבים של חרדה ודיכאון, לפתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, לטיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות".
איך האדם הפשוט יכול להבחין בין שרלטנים לבין מטפלים רציניים ב-NLP? על סמך השתייכותם למוסד מוכר ורשמי? אבל רגע, במוסד השני היה כתוב ש "NLP אינו פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, יעוץ, טיפול בהיפנוזה, טיפול", אז איזה מוסד מוסמך יותר? מי קובע איזה מוסד מוסמך ואיזה לא?

העיניים שלי מוצפות כבר באור אדום כואב. אבל מי יודע, אולי זה עובד?

יש רק דרך אחת לדעת עם משהו עובד: בדיקה. וכשאני אומר בדיקה, אני לא מתכוון לליקוט סלקטיבי של אנקדוטות מאנשים שמאמינים ש-NLP עזר להם. אני מתכוון לניסויים מבוקרים.

האם הראיות המחקריות תומכות בעקרונות ה-NLP?

אז זהו, שלא ממש.

הנה סקירה תמציתית של מחקרים שנעשו בתחום, בליווי קישורים למעוניינים להעמיק.

מחקרים לגבי הקשר בין א-סימטריה של אונות-המוח לבין תנועות עיניים התבצעו עוד לפני פיתוח ה-NLP. יחד עם זאת, התמיכה בטענות הסציפיות של יוצרי ה-NLP היו זעומות ובמקרה הטוב – חלקיות בלבד. Wertheim ושות' למשל בחנו ב-1986 את ההשערה כי תנועות עיניים משקפות עיבוד חושי. בהתאמה לטענות ה-NLP, נמצאה עדות למבטים מוגברים למעלה כשנבדקים התבקשו להיזכר במידע חזותי, אבל ממצאים לגבי האופנים השמיעתיים והתחושתיים לא היו עקביים. ובנוסף, רמזים שיוחסו ב-NLP לייצוג שמיעתי היו נפוצים בכל סוגי הגירויים (שמיעתי, חזותי ותחושתי).

Sharpley ביצע ב-1984 סקר ספרות ואיתר 15 מחקרים לגבי המערכת היצוג המועדפת, ומצא "עדות מחקרית מועטה שתומכת בשימושיות שלה ככלי יעוץ אפקטיבי".

Einspruch and Forman ערערו ב-1985 על המסקנות שלו, וטענו כי חלק מהמחקרים עליהן ביסס את מסקנותיו היו לקויים מבחינה מתודולוגית והצביעו על חוסר הבנה של החוקרים בתורת ה-NLP.

Sharpley חזר עם סקירה מחודשת ב-1987 שכללה 7 מחקרים נוספים, ביניהם מחקר שבדק את הקשר בין תנועות העיניים, הביטויים הנאמרים והדימויים הפנימיים – לא נמצא קשר כזה. Sharpley מסיק כי לא ניתן לאבחן את ה-PRS (מערכת היצוג המועדפת) באופן אמין, כשמאבחנים אותה היא משתנה בזמן ולפיכך כלל לא בטוח שהיא קיימת, ובנוסף לא נראה שהתאמה ל-PRS של אדם אחר מסייעת ליועצים באיזשהו אופן שניתן להדגים בבירור. הוא מסכם כי "נתוני המחקר אינם תומכים בעקרונות ה-NLP או ישומיהם בסיטואציות של יעוץ".

בשנת 1988 הוכנה סקירה עבור צבא ארה"ב אשר בדקה שלל "טכניקות לשיפור היכולת האנושית", ה-NLP היתה אחת מהן. בנוסף לסקירת המחקרים הזמינים בנושא הם גם דברו עם בנדלר. הנה כמה מהערות הסיכום שהם ניסחו:

"בקצרה, מערכת התבניות של העין, יציבה, טון ושפה כמקודדים תבניות יצוגיות אינה נגזרת או יכולה להיגזר מעבודות מדעיות ידועות. המחקרים כשלו לספק בסיס אמפירי לתמיכה בהשערות ה-NLP… או ביעילותה. הוועדה אינה יכולה להמליץ על אימוץ טכניקות כל כך לא מאומתות. כל המבנה המפואר של טכניקות השפעה ואמפתיה במקום להיות מעוגן בתאוריה נוירולוגית עדכנית ונתמכת מדעית, מבוסס על מטפורות לא עדכניות של תפקוד המוח ומשובץ בטעויות עובדתיות מרובות".

באותה שנה (1988) פרסם גם Michael Heap מאמר סקירה בנושא, כשהוא מתמקד בפוטנציאל כגישה טיפולית. מסקנתו היתה: "טענות הכותבים בתחום ה-NLP לגבי המערכת הייצוגית נבחנו בצורה הגונה ואובייקטיבית, ונמצאו לוקים בחסר… ראוי יהיה להסיק כעת כי אין ולא היה מעולם איזשהו בסיס להנחה כי אנשים מחזיקים ייצוג של העולם באופן מועדף כלשהו עליו ניתן להסיק מהביטויים בהם הם בוחרים או מתנועות עיניהם."

סקירה עדכנית ומקיפה במיוחד בוצעה ב-2009. מתוך 315 מחקרים שבוצעו בין השנים 1975-2009 רק חמישית (63) פורסמו בכתבי עת "מכובדים" (אשר מופיעים ברשימת ISI), רובם משנות השמונים בהם פרח המחקר בתחום, ומתוכן רק 33 מחקרים אמפיריים. בחינת 33 המחקרים העלתה כי תשעה מתוכם תומכים בטענות ה-NLP, שמונה-עשר מפריכים, ובששה הנותרים התוצאות לא היו חד משמעיות. כשמשקללים גם את איכות המחקרים, התמונה עגומה עוד יותר. מסתבר כי המחקרים התומכים היו באיכות נמוכה יותר מאלה המפריכים. כמה מהם לא כללו כלל קבוצת ביקורת! כל שנעשה בהם היה להשוות בין מצבם של המטופלים לפני סדרת הטיפולים לבין מצבם לאחריה, ללא כל השוואה למטופלים שעברו תהליך דומה בגישה אחרת, או לכאלה שלא עברו שום תהליך. מובן שלא ניתן ללמוד הרבה מנתונים כאלה על יעילות ה-NLP. (וראו גם סדרת הרשומות על הפלצבו).

בסיכום הסקירה מביע החוקר את דעתו באופן ברור ביותר: "האנליזה שלי מובילה באופן שלא ניתן להכחישו להצהרה כי NLP הינו קישקוש פסאודו-מדעי, אשר צריך להיות מאוכסן בנפטלין לעולמים. יש שעשויים לחשוב כי האנליזה שלי היתה מאמץ לחינם. אחרי הכל, היא הניבה את אותן התוצאות כמו אלה שהגיעו אליהן Sharpley ו-Heap בסוף שנות השמונים. ללא ספק, NLP הינה הצעה עסקית אשר מפתה אנשים בעזרת "שינויים מדהימים", "התפתחות אישית", וגרוע מכל – טיפול. אנליזה זו … מספקת טיעונים מספיקים כדי לענות על שאלה אתית: האם שימוש במשהו בלתי קיים ובלתי יעיל, ומכירתו, הם דבר מוסרי?"

נורה גדולה נדלקה: לא נתמך מחקרית.

ומה אומרים תומכי ה-NLP להגנתם?

התעלמות

בד"כ הם אינם אומרים דבר, הם פשוט מוכרים את מרכולתם בהתלהבות. נראה שמרבית המטפלים כלל אינם מודעים לקיומם או אי קיומם של מחקרים בתחום, וגם אם כן, זה לא ממש מעניין אותם. הטיעון הרווח הוא "מנסיון אישי, זה עובד נהדר! אני לא זקוק למחקרים מדעיים שיוכיחו לי את זה".

הודאה במצב

אחרים מודים שהמצב לא כפי שהיו רוצים שיהיה: אחד מהמוסדות היוקרתיים יותר ללימוד NLP (לפחות לפי הטענות שלו)  מכיר בהגדרות העמומות של התחום: "כדי שמחקר נאות יתבצע, צריכים קודם כל להגדיר את המודלים של ה-NLP באופן ברור, מפורט וניתן לבדיקה אמפירית. כדי שזה יקרה חייבת להיות הסכמה על ההגדרות בקרב קהילת ה-NLP."

כאן כותבים: "המחקר האקדמי בתחום ה-NLP קלוש. המחקרים האמפיריים שנעשו עד היום סובלים ממגבלות שונות. אנחנו מאמינים שיש צורך דחוף למחקרים נוספים במתודולוגיות שונות."

מתקפה

בחור בשם Andy Bradbury לא מסתפק במגננות. הוא יוצא למתקפות חסרות מעצורים על כל מחקר שמראה ש-NLP חסר בסיס. מהתרשמותי, אפשר לסכם עשרות עמודים של מתקפות באוסף המשפטים הבא:

*   הפרכתם גרסה לא מקובלת של NLP ("זו לא הגרסה הקלאסית" או לחילופין "NLP התפתח מאז").

*   המחקרים המפריכים אינם באיכות טובה.

*   תקפתם אנשים שאינם מייצגים כלל את תחום ה-NLP.

*   לא הבנתם בכלל מה זה NLP ולכן הפרכתם טענות שבכלל לא נטענו. הנה ציטוט לדוגמה:
"מבלי שהטרידו את עצמם באיזשהו סוג של דייקנות, כמעט כל החוקרים, כולל Sharpley, הצליחו לא להבין כלל את הטענות האמיתיות שנטענו ע"י מייסדי התחום, במיוחד את ההגדרה המורחבת למערכת הייצוג המועדפת."

אז מה זה כן NLP ואיפה המחקרים התומכים? רק להזכיר, חובת ההוכחה היא על הטוען.

התחכמות

הנה טיעון ששמעתי בפורום NLP כלשהו, לאחר ששלב הצגת מחקרים תומכים הסתיים בהודאה מצד מנהל הפורום "אני מסכים שאין ראיות מאד מרשימות בעד ה-NLP". נאמר לי: "הרבה מהעוסקים בתחום לא רוצים להפיץ אותו כדי לשמור על היתרון. הכוונה לאנשים שלא מלמדים או מנחים בעזרת NLP, אלא משתמשים בו בחיי היומיום ובמקום העבודה." אם נניח לרגע כי יש תועלת כלשהי ב-NLP, אני יכול לראות כאן בעיה אתית מסוימת. האם מדובר בתחום ידע שמטרתו ביצוע מניפולציות על אנשים אחרים לצורך השגת יעדים אישיים?

מדע, פסאודו-מדע, או אפילו לא זה?

אני מניח שכולנו השתכנענו שמדע – זה לא. היות ופעילי התחום משתמשים בהמון מושגים שנשמעים מקצועיים ואשר מעניקים נופך מדעי להשערות שלהם, הרי שיש לנו כאן מועמד קלאסי למתחזה-מדע, כלומר, פסאודו-מדע.

עצם השם – Neuro Linguistic Programming, הוא התחזות למדע, שכן מומחים בכל שלושת התחומים המוזכרים בו מצהירים כי אין שום קשר בין המקצועות שלהם לבין טענות ה-NLP.
פרופ' למדעי המוח Michael Corballis אומר: "NLP הינה כותרת מזויפת לחלוטין, אשר מתוכננת לתת את הרושם של מכובדות מדעית".
פרופ' Singer אומר: "NLP משייך עצמו לעיתים קרובות למדע בכדי להעלות את היוקרה שלו."
האנתרופולוג פרופ' Winkin מחשיב את קידום הנושא כ"הונאה אינטלקטואלית" ומשווה את הקשר בין NLP למדע לקשר בין אסטרולוגיה לאסטרונומיה (מקורות – כאן).

יתרה מזאת, NLP זוכה למעמד הכבוד המפוקפק של להיות מנותח בקורסים של פסיכולוגיה, פילוסופיה, מדע וחשיבה ביקורתית כדוגמה קלאסית לפסאודו-מדע (ציטוטים ומקורות בנושא זה אפשר למצוא כאן). מה שמדליק באופן טבעי את נורת ה-פסאודו-מדע.

אבל גם לכך יש לתומכי ה-NLP תשובת מחץ: זה לא פסאודו-מדע, כי זה מעולם לא התיימר להיות מדע. הנה דבריהם של מייסדי ה-NLP:

"כבוני מודלים, אנחנו לא מתעניינים בשאלה האם מה שאנחנו מציעים לך נכון או לא, מדויק או לא או אם ניתן להוכיח באופן נוירולוגי שמדובר ביצוג מדויק וממשי של העולם האמיתי. כל מה שמעניין אותנו זה שזה עובד."  (Frogs into Princes, Bandler & Grinder, עמ' 18).

בעמ' 7 הם מצהירים שהם אינם פסיכולוגים, תאולוגים או תיאורטיקנים, שאין להם מושג לגבי טבע הדברים כפי שהוא באמת ושלא מעניין אותם במיוחד מה נכון. מטרתם היא לתאר משהו שהינו שימושי. "אם הזכרנו משהו שאתה יודע ממחקר מדעי או מסטטיסטיקה שאינו מדויק, עליך להבין שדרגה שונה של נסיון מוצעת לך כאן. אנחנו לא מציעים לך משהו שהוא נכון, רק דברים שימושיים".

מרעיון לממון

ההיסטוריה של ה-NLP מדגימה תהליך קלאסי שמתרחש עבור אינספור "שיטות" אחרות.

זה מתחיל באדם או שניים ש"מגלים" (או ממציאים) דרך חדשה שיכולה להועיל לבני אדם באופן כלשהו. טענתם עשויה להיות בעלת הגיון כלשהו (או שלא), מבוססת במידה מסוימת על ידע קיים (או שלא). בכל מקרה רצוי מאוד שהשיטה תבטיח פתרון קסם לבעיות גדולות ומציקות בשלל תחומים, שתתאים לפלחים נרחבים באוכלוסיה (רצוי לכל אדם) ושתהיה נטולת סיכונים ותופעות לוואי.

המייסדים מתחילים להתנסות בשיטה שהמציאו על מטופליהם ועד מהרה כוחות הסוגסטיה, הפרשנות האישית וכמה אנקדוטות מרשימות עושים את שלהם וכולם מתרשמים "שהשיטה עובדת". תוך שהם מדלגים באלגנטיות על שלב המחקר והאימות, המייסדים כותבים ספרים, מתחילים להעביר קורסים ואם הכל מתגלגל כהלכה צצים מוסדות להכשרת הדור הבא של המטפלים בתחום. לפני שאתה מספיק לומר "תכנות-תודעתי-קוונטי" או כל צירוף מילים מרשים דומה, התחום כבר משגשג ופורח.

בשלב כלשהו מישהו מתעורר ומחליט לבדוק את הדברים בצורה מדעית, אבל זה כבר מאוחר מדי. יותר מדי אנשים כבר מושקעים בשיטה ויותר מדי מטפלים "יודעים שזה עובד".

במקביל, שלל שרלטנים מזהים את הפוטנציאל המסחרי הגואה וממציאים פיתוחים, שיפורים ויישומים חדשים ומפתיעים לשיטה המקורית. דבר זה מעורר כמובן התנגדויות ומאבקים בינם לבין תומכי השיטה המקורית שמתרעמים על נשיאת שם השיטה לשווא (למרות שלא פעם גם המייסדים ממציאים את עצמם מחדש כעבור כמה שנים).

*

הרבה נורות אדומות נדלקו, אך עדיין נותרתי עם תחושה שיתכן ומשהו מכל זה בכל זאת "עובד".

אולי אם נקלף את כל הקליפות הפסאודו-מדעיות, ניפרד מההשערות הלא מבוססות, נבעט הצידה את השרלטנים, נמחק מהפרוטוקול את ההכרזות המוגזמות ונניח בצד את האנקדוטות הקיצוניות שיתכן ואינן קשורות כלל לנושא, אולי בכל זאת נמצא גרעין אפקטיבי?
אולי. אך עד שהנושא לא יוגדר ויחקר בצורה מבוקרת ומקובלת על כל הצדדים, לא נדע את התשובה לכך.

ברשומה הבאה תוכלו לקרוא ראיון שערכתי עם אדם שלמד את התחום ומחזיק בתעודת NLP Master Practitioner. האם הדברים יוארו באור אחר?

מקורות והרחבות:

כמו כן, אולי תתעניינו בסדרת הרשומות על היפנוזה.

____________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בתחתית הטור משמאל לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

"כישופולוגיה" – זה עובד?

"כישופולוגיה" – זה עובד?

לא פעם אני נשאל מה ידוע על שיטת טיפול אקזוטית כזו או אחרת. האם נחקרה? האם היא יעילה? (אתם יודעים, יותר מפלצבו / החלמה טבעית / פרשנות סובייקטיבית של המעורבים בטיפול), האם היא בטוחה?
אני מניח שרבים מכם מצאו עצמם לא פעם במצב דומה, אך נאלמו דום מול אינסוף תוצאות החיפוש שהמטיר עליהם גוגל. כיצד לנפות מידע אמין מתוך מתקפת השיווק האגרסיבית שמתפרצת אלינו מכל עבר?

אחלוק אתכם את "מתכון החיפוש" שלי בנושא של טיפולים חשודים, מתכון שהוכיח עצמו כיעיל מאוד עבורי. בתוך דקות בודדות עד עשרות דקות, תקבלו מושג טוב עם מה יש לכם עסק (תלוי כמה המושג נדיר ולאיזו דרגת וודאות אתם שואפים להגיע). לא מדובר בהוכחה מוחצת לשום כיוון. מדובר בקריאת כיוון, בהדלקת נורות אדומות ובהנפת דגלי אזהרה.

1)      לפני שתתחילו, אתם צריכים לזהות את מונחי המפתח באנגלית. מה לעשות, בעברית, הסיכוי שתתקלו במידע אמין, קטן הרבה יותר. למשל, אם לטיפול קוראים "בולשיטולוגיה" אתם אמורים למצוא הרבה תוצאות חיפוש בגוגל למונח “bullshitology”. לפעמים המשימה קשה יותר. טריק נוסף הוא לזהות שם של אדם שמעורב בפרשה (ממציא השיטה למשל) ולחפש אותו באנגלית. השלב הזה דורש לעיתים קצת ניסוי וטעיה, אבל ברגע שתעלו על המונח הלועזי, דרככם סלולה.

2)      כשלב ראשון, מומלץ לקרוא את הערך המתאים בויקיפדיה באנגלית. כדאי לקרוא את ההקדמה כדי לקבל מושג במה המדובר, ואז לדלג ישר לסעיף "ראיות מחקריות" / "ביקורת" וכד' שמופיע בד"כ בהמשך הערך, כדי לברר האם התחום נבדק, ואם כן, מהן הראיות. כמובן שאין לקחת את מה שרשום בויקיפדיה כתורה מסיני, אלא כאוסף הפניות למחקרים מדעיים ומקורות מידע איכותיים אחרים שכדאי לבדוק.

3)      אם לא מצאתם מידע מספק בויקיפדיה תוכלו לבדוק את הנושא באתרים יעודיים שבוחנים טיפולים אלטרנטיביים, שרלטנות רפואית ופסאודו-מדע מזוית ספקנית-מדעית. אם מדובר בטיפול מפוקפק, סביר שהוא זכה להתייחסות הולמת לפחות באחד מהם:

4)      The Evidence So Far – Complementary Medicine – מסמך רחב יריעה שכדאי לחפש בו את הטיפול החשוד (הטיפול יכול להופיע בכמה מקומות, שימו לב למבנה המסמך בתוכן העניינים).

5)      Google – אם לא מצאתם מספיק מידע עד לשלב הזה, אפשר לערוך חיפושים בגוגל, שכוללים את שם הטיפול + אחת מהמילים הבאות: skeptic, hoax, fraud, quackery, debunked. במקרים רבים חיפוש זה יעלה את המקורות המוזכרים לעיל, אך לעיתים תגלו התייחסויות רבות נוספות, בייחוד אם מדובר בטיפול אזוטרי ו/או חדש יחסית.
עדכון: כדי לחסוך את הקלדת המילים הנוספות הללו תוכלו להשתמש בשדרוג צנוע של גוגל, שפותח ע"י שניים מחברי קבוצת "חשיבה חדה" – https://lmstbsfy.com/

6)      Google Scholar – ממקד את התוצאות בחומר מחקרי ואיכותי יותר. מומלץ להוסיף את המילה review כדי לקבל סקירות רוחב ולא לטבוע בים של מחקרים ספציפיים.

7)      PubMed – אתר הספרייה הרפואית הלאומית של ארצות הברית. (שוב, המילה review יכולה לעזור).

זהו. כל התורה על רגל אחת. כמובן שלא מדובר בתחקיר עומק, אבל בד"כ, לצורך התרשמות כללית, זה מספיק.

פרחי באך-1

הדגמה: פרחי באך

כדי להדגים את התהליך ניקח כדוגמה משהו שרבים שמעו עליו, אבל אני בספק אם רבים יודעים במה בדיוק מדובר ומה הראיות המחקריות לגביו – פרחי באך.

[מכיוון שמטרת החלק הזה היא להדגים את תהליך החיפוש ולא להציג תחקיר מסודר בנושא פרחי באך, ומכיוון שממילא החיפוש מתבצע באתרים שכתובים באנגלית, אחרוג ממנהגי, ואביא ציטוטים ללא תרגום. עם קוראי עברית בלבד הסליחה.]

נתחיל בויקיפדיה, אפילו בעברית:  "סקירה של נתוני מחקרים רבים, שנערכה ב-2002, הניבה את המסקנה כי ההנחה שלתמציות הפרחים יש אפקט כלשהו מעבר לאפקט הפלצבו אינה נתמכת בנתונים ממחקרים קליניים מחמירים. לדברי המטילים ספק בשיטה, הגורם העיקרי לפעולתן של תמציות הפרחים הוא אפקט הפלצבו, אשר מוגבר על ידי ההתבוננות העצמית של המטופל במצבו הרגשי, או פשוט על ידי עצם העובדה שהמטפל מאזין לו."
לא נשמע כמו התחלה מבטיחה לשיטה.

נעבור לויקיפדיה באנגלית, ונדלג ישר לסעיף "Effectiveness"

In a 2002 database review of randomized trials Edzard Ernst concluded:  The hypothesis that flower remedies are associated with effects beyond a placebo response is not supported by data from rigorous clinical trials.[4]

A systematic review in 2009 concluded: Most of the available evidence regarding the efficacy and safety of BFRs (Bach Flower Remedies) has a high risk of bias…
Our analysis of the four controlled trials of BFRs for examination anxiety and ADHD indicates that there is no evidence of benefit compared with a placebo intervention.[3]

A newer systematic review published in 2010 by Ernst concluded: All placebo-controlled trials failed to demonstrate efficacy. It is concluded that the most reliable clinical trials do not show any differences between flower remedies and placebos.[15]

להתרשמות כללית זה מספיק. אין ראיות מוצקות שזה עובד. תחקיר של 5 דקות.

מי שרוצה להעמיק יכול לעיין במחקרים שויקיפדיה מצטטת, כדי לוודא שלא שיקרו לנו בפנים:

אם נחזור לעיין בשאר חלקי הערך בויקיפדיה, לא יקשה להבין למה זה לא עובד יותר טוב מפלצבו:

Rather than using research based on scientific methods, Bach derived his flower remedies intuitively[9] and based on his perceived psychic connections to the plants.[10]p. 185 If Bach felt a negative emotion, he would hold his hand over different plants, and if one alleviated the emotion, he would ascribe the power to heal that emotional problem to that plant. He believed that early-morning sunlight passing through dew-drops on flower petals transferred the healing power of the flower onto the water,[11] so he would collect the dew drops from the plants and preserve the dew with an equal amount of brandy to produce a mother tincture which would be further diluted before use.[12] Later, he found that the amount of dew he could collect was not sufficient, so he would suspend flowers in spring water and allow the sun's rays to pass through them.[11]

ב- RationalWiki, בסעיף "אפקטיביות" אנו מקבלים נקודת מבט חדשה (נזכור כי קמצוץ החומר הצמחי מהול בתמיסה שמחציתה מים ומחציתה ברנדי):

… though the brandy on its own has been known to be effective in making the user feel better.

ב-QuackWatch וב-SkepDic סוקרים רק את "הפילוסופיה" שמאחורי הטיפול, ללא מידע מחקרי נוסף.

במסמך הזה – The Evidence So Far – Complementary Medicine אנו פוגשים בחלק מאותן סקירות שוב, ולא פלא, היות ובמקרה זה עורך המסמך הוא אותו אדם שביצע חלק מן הסקירות לעיל. יש לשים לב לנקודה זו ולוודא שלא כל הסקירות בהן נתקלנו הן פרי אותו חוקר – דבר שהיה מעלה את הסיכון להטיות שיטתיות לכיוון עמדתו האישית בנושא. ריפרוף ברשימה לעיל מראה שהיו עוד 3 קבוצות חוקרים שונות, כך שלא מדובר במסע צלב של אדם בודד נגד הטיפול המדובר (ובכל מקרה מדובר בסקירות של מחקרים שבוצעו ע"י חוקרים אחרים).

אה, ועוד משהו. ה"רסקיו" המפורסם הוא תערובת של 5 תמציות פרחי באך חסרות תועלת שכאלה יחד.

יחי הפלצבו וההחלמה הטבעית!

פרחי באך-2

"פרחי באך" התגלו כאגוז קל לפיצוח. הנושא נחקר לא פעם, והתוצאות ברורות.

לעיתים יש לעמול קשה יותר כדי להגיע למידע מחקרי לגבי שיטת טיפול כלשהי, בין אם בגלל שמידע כזה לא קיים, ובין אם בגלל שמדובר בטיפול חדש שלא זכה עדיין להתייחסות ביקורתית מטעם אנשי מקצוע רלוונטיים. כך או אחרת, אמינותם של טיפולים כאלה מפוקפקת ברמת ההגדרה.

אני מניח שלא הייתם רוצים להיות שפני הניסיונות של טיפול שיעילותו ובטיחותו לא נבדקו בצורה ראויה.
Would you?

*

זה המקום לשתף בטכניקות החיפוש והחקירה שלכם!

לקריאה נוספת:

על רגשות וחשיבה חדה

על רגשות וחשיבה חדה

והיום – רשומת אורח.

אנצל את ההזדמנות לקרוא לאנשים נוספים שרוצים לכתוב על נושאים שמעניינים אותם וקשורים לחשיבה חדה, לפנות אלי בהצעות. כך אוכל להגדיל הן את את מגוון הנושאים והן את תדירות הפרסומים, לרווחת כולנו. בימים אלה עובדים כמה אנשים נוספים על כתיבת רשומות לבלוג, ואני מקווה כי בקרוב אוכל לחלוק איתכם את פירות עמלם.

כמו כן אשמח לפרסם מאמרים מוצלחים מתורגמים לעברית. אתם מוזמנים לפנות אלי במייל עם הצעות לחומר ו/או הצעות לעזרה בתרגום.

*

אייל פוזניאקכותב הפוסט של היום הוא איל פוזניאק, פסיכולוג בוגר תואר שני במגמה הקלינית באוניברסיטה העברית.

_________________________________________________________

בתיאור קבוצת 'חשיבה חדה' בפייסבוק כותב גלעד:

עקרונות החשיבה החדה

  • מודעות לפרשנות האוטומטית, השגויה לעיתים, שאנו מעניקים לחוויותינו.
  • שמירה על איזון עדין בין פתיחות לבין ספקנות בריאה, לגבי דעות ורעיונות חדשים.
  • בדיקה, ניסוי והיצמדות לעובדות, תוך שימוש בהיסקים לוגיים.

קורא חדש יכול להסיק בקלות את הרעיון העומד מאחורי אמירות אלה – אנחנו מבקשים להסתכל על כל מידע חדש באופן אובייקטיבי, לבחון את תקפותו ולהגיע למסקנות תוך הישענות על ההיגיון. כמה קל לומר, וכמה קשה לבצע. הסיבה העיקרית לכך שאני שותף שקט למדי בקבוצה הזאת היא פשוטה – אני שונא להתעצבן. באמת. להתווכח, גם בפייסבוק, לא עושה לי טוב.

סטיבן נובלה הוא אולי הספקן החביב עליי מכולם. הוא מוכר בעיקר כמי שמוביל את הפודקאסט Skeptic's guide to the universe וככותב בבלוג Neurologica. בינואר 2013 הוא פרסם באותו בלוג מסמך בו ניסה להגדיר את גבולות התנועה הספקנית כפי שהוא רואה אותה, ואת מטרותיה. זה היה מסמך מעולה מכיוון שהועלו בו, בשפה פשוטה, הנחות היסוד המהוות את המכנה המשותף לתנועה הספקנית. בין הנחות היסוד האלה הוצגה גם האמירה הבאה:

Neuropsychological Humility – Being a functional skeptic requires knowledge of all the various ways in which we deceive ourselves, the limits and flaws in human perception and memory, the inherent biases and fallacies in cognition, and the methods that can help mitigate all these flaws and biases.

ובתרגום חופשי:

ענווה נוירופסיכולוגית –היכולת להיות ספקן טוב דורשת ידע לגבי הדרכים השונות בהן אנו מרמים את עצמנו, לגבי המגבלות והפגמים בתפיסה והזיכרון האנושיים, לגבי ההטיות והכשלים בקוגניציה ולגבי השיטות בהן אפשר להשתמש כדי לצמצם את ההשפעות של הטיות וכשלים אלה.

הפסקה הזו תפסה אותי משתי סיבות. הראשונה היא שרוח הדברים שמעלה נובלה היא שקוגניציה וחולשותיה הן תחום ידע העומד בפני עצמו ומצדיק מחקר. לפעמים טוב להזכיר גם את זה. הסיבה השנייה היא זו – תפיסה? זיכרון? קוגניציה?…מה עם העצבים שלי? איך זה שהאמוציות שתופסות תפקיד ברור כל כך בדיוני הפייסבוק של חשיבה חדה או בהתייחסות של נובלה לפסאודו רפואה לא זוכות להכרה הראויה בעקרונות היסוד?

השאלה שיצאתי איתה לדרך בכתיבת הפוסט הזה היא:

מה הן (אם בכלל) הדרכים בהן רגש משפיע על האופן שבו אנחנו מעבדים ושופטים מידע?

רגע, מה זה בעצם רגש?

רגש הוא מסוג הדברים האלה שלכל אחד ברור מה הוא אומר גם בלי להגדיר זאת במדויק. אולי דווקא בגלל שמדובר בחוויה כל כך בסיסית ומובנת מאליה, הניסיון להסביר במדויק מהו רגש הופך מהר מאוד למסורבל ומסובך. האם זו הבעת הפנים שעולה על פנינו כשמכעיסים אותנו? המתח והקפיצה בעירנות כשאנו מפחדים? ואולי זו רק החוויה הסובייקטיבית?
ויקיפדיה מציעה הגדרה לפיה רגש (Emotion) הוא "תגובה מובחנת ועקבית לאירועים חיצוניים או פנימיים בעלי משמעות לאורגניזם", או "חוויה חיובית או שלילית הכרוכה בדפוס ספציפי של פעולות פיסיולוגיות".

בדיוק מה שעמד לכם על קצה הלשון, לא?

כך או כך, ההסכמה היא שאמוציה כוללת שינויים במימדים קוגניטיביים, פיסיולוגיים, מוטיבציוניים, הבעתיים וכן במימד של חוויה סובייקטיבית.

את המושג רגש (Emotion) יש להבחין מהמושג Feeling, המתייחס לחוויה הוסבייקטיבית של האמוציה ו-Mood, מצב רוח, שהוא מצב רגשי מתמשך ואינטנסיבי פחות מאמוציה.

כדי לחדד את השאלה המנחה את הפוסט הזה, בחרתי לבחון את המושג אַפקט (Affect). זאת, מכיוון שהוא מושג מחקרי המכיל את המונחים Emotion, Feeling ו-Mood, וככזה הוא תואם את רוב המחקר בתחום הרגש.

מה קורה במעבדה?

רוב המחקר הבוחן השפעות של אַפקט בנוי כך שבשלב ראשון יוצרים את האַפקט הרצוי בנבדק, ולאחר מכן בוחנים את ההשפעה של מצבו הרגשי על מימדים שונים של התנהגות ותפקוד. איך יוצרים את האַפקט הרצוי?

דרך אחת היא לתת למשתתף לרשום זיכרון אוטוביגורפי שתואם את הרגש. למשל, לבקש ממנו להיזכר באירוע בו חש עצוב ולכתוב על כך בפירוט.

דרך נוספת היא להשתמש בקטעי מוזיקה בעלי השפעה רגשית. לקטעי מוזיקה ישנו חיסרון בכך שההשפעה שלהם חלשה יחסית, אך ישנו גם יתרון משמעותי בכך שביחס לגירויים רגשיים אחרים (כמו זיכרון אוטוביוגרפי) הם יחסית נטולי הקשר (קונטקסט יכול להוות משתנה מתערב בניסוי ולהשפיע על התוצאות). מתוך ניסויים בהם לקחתי חלק, הנה קטע ששימש כמשמח, והנה אחד מפחיד.

דרך שלישית היא להשתמש בסרטונים רגשיים, שהם לרוב בעלי השפעה חזקה יותר ממוזיקה. זה נשמע פשוט, אך לעיתים מציאת קטע ש'עושה את העבודה' היא משימה קשה למדי. למשל, סרטון שהיה מפחיד בשנות השמונים יכול להיתפס כמגוחך כיום. סרטון שהצחיק את האמריקאים לא בהכרח יעבוד על ישראלים. משיקולים פרקטיים, צריך גם להתחשב באורכו של הסרטון; נסו פעם לצפות בסצינה של שתי דקות מסרט אימה, כשהיא מוצאת מהקונטקסט הכללי של הסרט. סביר שתגלו שחלק ניכר מהאפקט הולך לאיבוד. בעיה חשובה נוספת היא שהסרט צריך לעורר את הרגש המיועד לו, ורק את הרגש המיועד לו. למשל, סצינה מסרט אימה שנועדה להפחיד אך מעוררת גם גועל אינה מתאימה. סרט עצוב שמעורר גם כעס או תסכול אינו מתאים גם כן.

בניסוי התיזה שלי ניסיתי ליצור סרט מפחיד המבוסס על תיעוד של נפילות טילים על ישראל. אחרי שעות רבות של חיפוש ביוטיוב ועריכה הסרט נפסל, מכיוון שגילינו שהוא מכעיס את הצופים לא פחות משהוא מפחיד.

הנה הסרטון (להפעיל רמקולים):

בסופו של דבר השתמשתי בסרטון הזה כדי להפחיד:

ובסרטון הזה כדי לשמח (מומלץ!):

בתחום המחקר שבוחן את ההשפעה שיש למצבים רגשיים שונים על עיבוד מידע ושיפוט, במשך זמן רב הקונצנזוס היה שאַפקט חיובי, למשל שמחה או שביעות רצון, גורם לעיבוד שטחי ופגיע יותר להטיות והיוריסטיקות, ואילו רגש שלילי, למשל כעס או עצב, מביא אנשים לעיבוד זהיר ושיטתי יותר של מידע.

יכולים להיות לממצא הזה כמה הסברים. למשל, עבור אנשים שחווים אַפקט חיובי, האַפקט מהווה חיווי שהמצב בו הם נמצאים הוא בטוח, בעוד אַפקט שלילי מרמז שהסיטואציה מסוכנת ודורשת משנה זהירות. הסבר אפשרי אחר הוא שרגש חיובי מקושר ברשתות אסוציאטיביות רחבות יותר מרגש שלילי וכך אַפקט חיובי יוצר עומס קוגניטיבי המקשה על עיבוד מעמיק. בכל מקרה, המשוואה היתה פשוטה: אַפקט חיובי = עיבוד שטחי, אַפקט שלילי = עיבוד מעמיק.

באמצע שנות התשעים משהו החל להשתנות. הסתבר שמצב העניינים קצת יותר מורכב. כמה חוקרים שעבדו בנפרד גילו הבדלים בהשפעת רגשות שליליים שונים על איכות העיבוד. הם מצאו שבעוד עצב מביא באמת לעיבוד מעמיק יחסית, כעס דווקא מביא משתתפים לעיבוד היוריסטי, כלומר, כזה המשתמש בקיצורי דרך כדי להגיע להחלטות מהירות, ללא העמקה ובאופן שפעמים רבות מביא לדיוק נמוך יחסית.

אז מה קורה פה?

רגשות שונים מובחנים זה מזה בכמה מימדים, כשהעיקריים הם עד כמה הרגש הוא 'נעים' ועד כמה הוא מקדם התקרבות/התרחקות מהסיטואציה (למשל, כעס הוא רגש 'שלילי' שדווקא מקדם התקרבות). מימד נוסף הוא מימד של הערכה קוגניטיבית, הכוללת הערכה של ודאות בפירוש של הסיטואציה. הרגשות כעס, בוז, גועל ושמחה למשל, מאופיינים ברמה גבוהה יחסית של ודאות בפירוש הסיטואציה. אם אני כועס על מישהו, אני די בטוח שהוא אשם במה שמרגיז אותי. אם אני חש גועל, כנראה שדי ברור לי מה גורם לי להרגיש ככה. מצד שני, רגשות כגון תקווה, פחד ודאגה מאופיינים בחוסר ודאות.

בסדרה של ניסויים גרמו לנבדקים לחוש אחד מהרגשות הבאים:

רגש חיובי

רגש שלילי

ודאות גבוהה

שמחה/שביעות רצון

גועל/כעס

ודאות נמוכה

תקווה/הפתעה

פחד/דאגה

לאחר מכן ניתנו לנבדקים משימות שונות שכללו הערכה של טיעונים. מה שעניין את החוקרים היה אופן העיבוד של הטיעונים ורמת הוודאות שיחושו הנבדקים לגבי מסקנותיהם.

נמצא שרגש המאופיין בוודאות גבוהה הביא גם לניתוח מוטה יותר של הנתונים, וגם לביטחון רב יותר במסקנות:

ביטחון בניבויים – במתן ניבויים לגבי אירועים בשנה העוקבת, נבדקים שחשו גועל או שמחה היו בטוחים יותר בנכונות הניבויים שלהם מאשר נבדקים שחשו פחד או תקווה (רגשות המאופיינים בוודאות נמוכה).

הטית סמכות – בקריאה של טיעונים בעד שינוי שיטת הציינון באוניברסיטאות, נבדקים שחשו כעס או שביעות רצון הראו מידה רבה יותר של שכנוע באופן כללי, ובקרב נבדקים אלה זהותו של הכותב היתה גורם משפיע על מידת השכנוע; אם נאמר להם שכותב הטיעונים הוא מומחה, נטו יותר להשתכנע. לעומת זאת, בקרב נבדקים שחשו דאגה או הפתעה (ודאות נמוכה) רמת המומחיות של הכותב לא השפיעה כלל על מידת השכנוע שחוו.

חשיבה סטריאוטיפית – כשנבדקים התבקשו לקבוע האם סטודנט שהואשם ברמאות אכן אשם או לא, דיווחו נבדקים שחשו גועל על ביטחון רב יותר ביכולתם לקבוע האם הוא אשם או לא, והם גם היו בטוחים יותר בגזר הדין שנתנו בסופו של דבר. בנוסף, השיפוט שלהם הושפע באופן מובהק מסטריאוטיפ. בקרב אמריקאים ישנו סטריאוטיפ לפיו סטודנטים אתלטים מחויבים פחות ללימודים. במקרה זה, היותו של הסטודנט אתלט מוכר ושחקן נבחרת הכדורסל הביא לכך שהנבדקים נטו יותר לראות בו אשם לאור העדויות. גם בניסוי זה, נבדקים שחשו פחד (ודאות נמוכה) לא הושפעו כלל מהסטריאוטיפ. מעבר לכך, בניסוי זה מרכיב הוודאות שברגשות תיווך את הקשר בין רגש והישענות על סטריאוטיפ כך שהוצאתו מהניתוח הפכה את הקשר הזה ללא מובהק.

חוסר התחשבות באיכות הטיעון – בניסוי האחרון בסדרת הניסויים הזו המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות ניסוי, כשבכולן תופעל הרגש עצב. עצב הוא רגש יוצא דופן בכך שבציר הוודאות-חוסר ודאות הוא נוטה לכיוון חוסר הוודאות אך להבדיל מהרגשות בהם עסקנו עד כה הוא קרוב יחסית למרכז. בניסוי הזה תנאי העצב השונים תופעלו יחד עם מידות ודאות שונות. לאחר מכן הנבדקים שמעו מסרים פרסומיים שנשענו על טיעונים איכותיים/לא איכותיים. בעוד שנבדקים בתנאי עצב+אי ודאות הבחינו בקלות בין מסר המבוסס על טיעון איכותי לעומת לא איכותי, הנבדקים בתנאי עצב עם ודאות גבוהה השתכנעו באותה המידה מטיעונים איכותיים ובלתי איכותיים.

לסיכום, נראה שרגש משפיע הן על איכות השיפוטים שלנו והן על רמת הביטחון שלנו בנכונותם, וזאת גם כאשר הרגש כלל לא נובע מהסיטואציה ואינו רלוונטי למתרחש.

*

אוקי, אז מתברר שעצבים (או עודף שביעות רצון עצמית) באמת לא מועילים לנו להיות ספקנים טובים יותר.
אבל מה לגבי רגש לא מודע?  על כך ברשומה הבאה בסדרה.
הזינו את המייל שלכם בראש הדף מימין כדי לקבל עדכונים במייל על רשומות חדשות.

 מקורות והרחבות:

סיפור החייזר הממוחזר

סיפור החייזר הממוחזר

לאחר תקופה ארוכה של בניית מתח וצפייה, יצא הסרט "סיריוס" לאור. מאתר הסרט:

כדור הארץ ידע ביקורים של תרבויות בין כוכביות מתקדמות, היכולות לנוע דרך מימדים אחרים במהירות גבוהה ממהירות האור. הן משתמשות במערכות הנעה אנרגטיות שיכולות לקדם אותנו לעידן חדש.  גם בני האדם פיתחו מערכות כאלה, אך בעלי השררה דחקו אותם על מנת להשאיר אותנו נתונים לחסדי דלק-מאובנים. הגיע הזמן שתדעו זאת…

חכו, אל תברחו. אין בכוונתי לעסוק בסרט הזה כאן, אלא רק בגולת הכותרת שקידמה את שיווקו – חשיפת זהותו של היצור המסתורי הבא:

חייזר-3

ברשומה זו, אנסה להתמקד בעובדות: פרי תחקירים עיתונאיים וחוות דעת מקצועיות של מומחים שבדקו את היצור. את הקריינות הדרמטית, המוזיקה המרטיטה ושלל הספקולציות הפרועות סביב הנושא נשאיר ליוצרי הסרטים ומקדמי המסתורין למיניהם.

יונת אשחר דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה ובעלת תואר שני בביולוגיה ממכון וויצמן, ונעם לויתן בעל דוקטורט בביולוגיה ממכון וייצמן היו שותפים מלאים בתחקיר ובכתיבה. תוכלו לקרוא כתבות שלהם בבלוג SciPhile , וכן במגזין "גליליאו".

מסעותיו של הגמד החוצני הנורא

סיפורינו מתחיל במדבר אטאקאמה שבצ'ילה, בעיר רפאים ששימשה לכריית ניטרייט טרם מלחמת העולם הראשונה.

La-noria

בוקר קריר אחד, שוטט לו תושב מקומי בחורבות העיר הנטושה כשהוא מחפש מטבעות, בקבוקים ושאר חפצים בעלי ערך היסטורי כלשהו. כשחפר סמוך לכנסיה נתקל בבד לבן עטוף בסרט סגול, ובתוכו, הס פן תעיר, שכב לו בשקט יצור זעיר! ללא רוח חיים כמובן.

4-La-Noria-ET-22הסיפור התפרסם בצהובון מקומי באוקטובר 2003 תחת הכותרת "גילויו של גמד חוצני נורא גורם למהומה באיקיקה!".

ההשערה הראשונה היתה שמדובר בעובר אנושי. עב"מולוג אחד לא השתכנע שמדובר בעובר אדם והוסיף – "דעתי האישית היא שזה דבר מאוד מוזר. אני לא יכול לקבוע שזה חוצן". עב"מולוג צ'יליאני אחר טען כי הבחין במה שנראה כמו שאריות של חבל טבור ובסימן בעצם הקודקוד השמאלית שיכול להסביר את הצורה המוזרה של הגולגולת. לדעתו אין למקרה שום קשר לחוצנים. ביולוג מקומי אמר שאין כל ספק שמדובר ביונק וכמעט בוודאות באדם. כולם הסכימו שקשה להתקדם ללא בדיקה מעמיקה יותר של היצור.

כך זה נראה בטלויזיה המקומית בזמנו (בעיקר לחובבי סרטונים דוברי ספרדית. מתראיינים שם המוצא המקורי, חברו שצילם את היצור לראשונה ועב"מולוג מקומי ידוע):

מוצא היצור מכר אותו לאיש עסקים מקומי תמורת כמה עשרות דולרים, וזה, לאחר שגבה כסף תמורת הזכות לצלמו, מכר אותו ליזם עשיר מברצלונה שעומד בראש IIEE – "המכון לחקר ולימוד חיים חוץ ארציים". ביולי 2004 הוצג היצור בפני האקדמיה המלכותית למדעים של ברצלונה.

דו"ח אחד, חתום ע"י שני רופאים, תיאר את היצור ושלל אפשרות שמדובר במתיחה פשוטה.

הדו"ח השני נכתב ע"י Francisco Etxeberria Gabilondo, פרופסור לרפואה משפטית שגורס כי מדובר בגוף חנוט עם כל המאפיינים הטיפוסיים של עובר אנושי. "כשלוקחים הכל בחשבון, הפרופורציות של המבנים האנטומיים (שלד וחלקים רכים יותר), דרגת ההתפתחות של כל אחת מהעצמות והמבנים המאקרוסקופיים שלה – אפשר לקבוע ללא צל של ספק שמדובר בעובר חנוט… הן בהתבסס על אורכו של הגוף וכן על אורך העצמות ניתן להעריך שמדובר בעובר בן כ-15 שבועות."

הפרופ' הסביר שבשל העדרם של חיידקי הפלורה במערכת העיכול של העובר (מקום בו ריקבון גוויות מתחיל בד"כ), עוברים יכולים להשמר טוב יחסית לאורך זמן. הוא מעריך את וותק הגופה בעשרות עד מאות שנים. בנוסף יש להזכיר כי מדבר אטאקאמה הוא אחד האזורים היבשים ביותר על פני כדה"א, מה שמספק תנאי שימור מושלמים. האזור מפורסם בזכות מומיות בנות 10,000 שנה שנמצאו בו (עתיקות יותר בהרבה מאלה של מצרים).

נראה כי הפרשה באה אל סיומה. הקץ למסתורין. שנים חלפו והעובר המשיך לנוח על משכבו בשלום.

אולי בכל זאת חוצן?

אז נכנס לתמונה Steven Greer, רופא שהפך לעב"מולוג במשרה מלאה. בשנת 2009 הגיע לברצלונה כדי לחזות ביצור. כעבור שלוש שנים נוספות, בשלהי 2012, יצאה לדרך סדרת בדיקות מדעיות נוספת.

בוצעו סריקות רנטגן ו-CT. דגימות רקמה הוצאו ממח עצם של שתי צלעות, כמו גם מתוך הגולגולת. כל הדגימות נלקחו ונשמרו בתנאים סטריליים והובאו למעבדות החוקרים בסטנפורד.

בדיקות

Ralph Lachman, מומחה בתחום עיוותי שלד, ניתח את הצילומים. דו"ח הבדיקה שלו מופיע כאן.

מדובר באדם, בעל 10 צלעות בלבד (במקום 12 באדם נורמאלי), וגולגולת במבנה חריג (ככל הנראה עברה מעיכה לאחר המוות).

הקביעה המפתיעה של הד"ר היא כי גילו (במותו) היה 6-8 שנים. הוא מסיק זאת ממצב סחוס הגדילה בברכיים. ממצא זה אינו מתיישב כמובן עם גודלו של הגוף (כ-14ס"מ בלבד). לחמן מציין כי ראה בחייו עיוותים רבים, אך מקרה זה אינו נופל לשום קטגוריה של גמדות או עיוות שהוא מכיר. הסבר אפשרי לסתירה הזו בין גודלו של העובר לבין מצב הסחוסים והעצמות יכול להיות תסמונת של הזדקנות מואצת. מסיבות שלחמן לא מפרט הוא חושב שהסבר זה אינו סביר במקרה זה.

בסוף הדו"ח מונה לחמן שורה של ליקויים גנטיים שמקושרים לעיוותים שמצא, ממליץ לבדקם ומציין כי אף אחד מהם לבדו אינו מסוגל להסביר את כל מגוון העיוותים שנמצאו.

חייזר-4

Garry Nolan, מומחה לגנטיקה מסטנפורד, היה אחראי על הניתוח הגנטי (הדו"ח שלו מופיע כאן). נכון להיום בוצעה רק בדיקה חלקית של ה-DNA.

תהליך בדיקת DNA מתחיל בלקיחת דגימה מהאורגניזם. מכיוון שה-DNA בכל התאים זהה (מלבד במקרים מיוחדים), ניתן בעיקרון לקחת דגימה מכל מקום בגוף. במקרה הזה, נלקחה דגימה משתי צלעות.

הצעד הבא הוא הפקת ה-DNA מהדגימה. נולאן הפיק 12.5 מיקרוגרם (מיליוניות הגרם) של DNA גנומי, כלומר DNA המצוי בגרעין של התא. כאשר לוקחים דגימה מאורגניזם שמת לפני זמן רב ה-DNA עשוי להיות פגום – המולקולה מתפרקת עם הזמן. במקרה זה, למרות שלא ברור כמה זמן עבר מאז מותו של היצור, ה-DNA, לפי עדותו של נולאן, היה באיכות טובה.

בשלב הבא יש לרצף את ה-DNA שהופק, כלומר למצוא מה רצף הנוקלאוטידים שבו (את ה-DNA מרכיבים ארבעה סוגי נוקלאוטידים שמסומנים באותיות A,T,C,ו-G). למשל, ACCCGATT הוא רצף של 8 נוקלאוטידים. הגנום האנושי "קצת" יותר ארוך, וכולל בסה"כ 3 מיליארד נוקלאוטידים, שמחולקים ל-23 מולקולות ארוכות הנקראות כרומוזומים.
המכונות בעזרתן מרצפים DNA עושות זאת ע"י בנייתו מחדש. כל מולקולת DNA מורכבת משני גדילים משלימים, והריצוף נעשה ע"י הפרדה של מקטע DNA ובנייה של גדיל אחד לפי הגדיל המשלים שלו. המכונה מוסיפה כל פעם נוקלאוטיד אחד לגדיל ההולך ונבנה, ויכולה לזהות איזה נוקלאוטיד הוסף. ע"י חזרה על הצעד הזה אלפי או מאות אלפי פעמים, מקטעי DNA באורך של אלפי ועשרות אלפי נוקלאוטידים מרוצפים. את הרצפים שהתקבלו שומרים כקובץ נתונים במחשב.

בתהליך הריצוף מתרחשות לעיתים שגיאות כשנוקלאוטיד אחד מזוהה בטעות כנוקלאוטיד אחר. כדי להקטין את השפעת שגיאות אלו ולוודא שבסופו של דבר זהה את הנוקלאוטיד הנכון מקובל לרצף את אותו DNA יותר מפעם אחת.

השוואת הרצפים שנמצאו לגנום האנושי שמופה כבר במלואו מתבצעת באמצעות המחשב, ודומה לחיפוש קטעי משפטים או פסקאות בתוך מסמך ענק. מכיוון שהדגימה מכילה תאים רבים וחזרות רבות, כלומר עותקים רבים של הגנום, המקטעים המרוצפים מכילים בסופו של דבר את הגנום כולו עם חפיפות ביניהן (במקרה של הבדיקות שביצע נולאן כוסה כל הגנום כ-18 פעמים).

sequencing

מקטעים מרוצפים מותאמים לגנום האנושי המלא הידוע. חפיפות רבות נוצרות (ויקיפדיה)

למעשה אין צורך לרצף את הגנום כולו על מנת להגיע למסקנה אם מקור הדגימה אנושי, שכן אנחנו יודעים אלו אזורים בגנום הינם ייחודיים לאדם. עד כמה שהגנום שלנו קרוב לאלו של בעלי חיים אחרים, ההבדלים גדולים מספיק כדי לזהות זאת בקלות (מספר הכרומוזומים, למשל, שונה אפילו בינינו לבין השימפנזים).

המיפוי הראשוני שערך נולאן מצא התאמה יפה לגנום האנושי (91% מהרצפים מופו בהצלחה). למרות ש-9 אחוז מהרצפים שנמצאו לא מופו בהצלחה לגנום האנושי, ככל הנראה בגלל טעויות בריצוף או שינויים שהתרחשו ב-DNA המקורי במשך השנים, אין הדבר אומר שרק-91% מהרצף הוא אנושי, אלא ש-9% מהמקטעים שרוצפו (הכוללים כאמור מספר עותקים רב של הגנום) אינם ראויים לשימוש. השאר מרכיבים את הגנום כולו (בחפיפה של כ-18 פעמים) כך שניתן בקלות לקבוע את מוצאו.

בנוסף לגנום הנמצא בגרעין, תאים של בעלי חיים וצמחים מכילים גם DNA נפרד, הנמצא באברונים תוך-תאיים הקרויים מיטוכונדריה. נולאן וצוותו רצפו גם את ה-DNA הזה, ומצאו אצלו מאפיינים הנפוצים אצל בני-אדם מהחוף המערבי של דרום-אמריקה (מה שתומך בכך שמקורה של הדגימה אכן מצ'ילה).

בניתוח ראשוני לא נמצאו מוטציות ידועות שיכולות להסביר את העיוותים השונים. יתכן שמדובר במוטציות לא ידועות, שההפרעה נובעת משילוב של מוטציות בכמה גנים במקביל או שמיפוי ה-DNA ברזולוציה טובה יותר יחשוף מוטציות ידועות.

נולאן מתכנן ניתוח מעמיק וטוב יותר בהמשך, ומבטיח פרסום מאמר מבוקר-עמיתים בכתב עת מכובד.

עדכון 2018 – הנה המאמר המובטח.

הסוגיה העיקרית שנותרה עדיין פתוחה היא הסתירה בין הערכת הגיל שנתן ד"ר לחמן (כמה שנים) לבין גודלו המזערי של הגוף. או שמדובר בצורה קיצונית של גמדות, או שהערכת הגיל שגויה. נמתין בסבלנות למאמר הרישמי שבוודאי יתייחס לנושא.

אז אולי לפחות חצי חוצן?

גריר לא מוותר בקלות, ומעלה את ההשערה כי מדובר ביצור כלאיים, תוצר של זיווג בין אדם לחוצן. הנה מה שיש ליונת לומר בעניין:

ישנם כמה מאפיינים בדרך שבה בנויים התאים שלנו, כיצד בנוי הגנום וכיצד הוא מתורגם לחלבונים, המספקים עדות חזקה מאוד לכך שכל החיים על פני כדה"א – כולל חיידקים, צמחים וכל בעלי החיים – התפתחו ממוצא אחד, כלומר כולנו קרובי משפחה. הגנום שלנו דומה מאוד לזה של עכבר, ומכיל דמיון לא מבוטל לזה של רקפת.
יצור שהתפתח על כוכב לכת עשוי להיות שונה לחלוטין. גם אם הוא בנוי מתאים הדומים לאלו שלנו, ואפילו אם החומר הגנטי שלו בנוי מ-DNA, אין שום סיבה שהמכניזם התוך תאי יהיה דומה לזה שלנו.
סטיבן גריר מעלה את האפשרות – הלא לחלוטין בלתי-סבירה – שמקור החיים בכדה"א הוא בחיידקים שהגיעו ממקור אחר, ולכן ייתכן שהחיים כאן ובכוכבי הלכת האחרים התפתחו ממוצא משותף. גם אם אנו מניחים שזה נכון, החיים על פני כוכבי הלכת האחרים התפתחו בנפרד משלנו במשך מיליארדי שנה, והחייזרים שיגיעו מהם עדיין יהיו קרובים אלינו הרבה פחות מאשר, למשל, דג זהב, או אפילו עץ אורן. הרעיון שצורת חיים כל כך שונה תוכל לא רק לקיים יחסי מין עם אדם, אלא להוליד צאצא, הוא לפיכך מגוחך. ולסיום, לא נותר לנו אלא לצטט את קרל סגאן, אשר כשנשאל על נושא זה ענה שיהיה לו קל בהרבה לתאר לעצמו היבריד מאדם ופטוניה.

Edunia

הכלאה גנטית של אדם ופטוניה. לא בדיחה!
יחד עם זאת, צאצאים עדיין לא נולדו…

עדכון 8-מאי-2013:

אוצר במוזיאון הורנימן בלונדון שאחראי לאוספי מאובנים ועצמות, מעלה את הסברה כי מדובר בעובר בן כ-15 שבועות שעבר הפלה בלתי חוקית, הושאר במדבר ונחנט באופן טבעי. [חוקי ההפלה בצ'ילה הם מהמגבילים בעולם, מה שמביא לשיעור גבוה מאוד של הפלות בלתי חוקיות, ולשיעור תמותה גבוה מאוד של היולדות כתוצאה מסיבוכים בזמן ההפלה].

העיוותים בגולגולת יכולים לנבוע מתהליך ההפלה עצמו. עיוותי שלד נוספים נובעים כנראה מהצטמקות והתקשחות הרקמות הרכות במהלך תהליך החניטה. גיל עובר כזה מסביר גם את המצאותן של 10 צלעות בלבד – הנוספות עדיין לא התפתחו.

בנוסף, העובדה כי במהלך תהליך החניטה צפיפות העצם גדלה היא זו שהטתה כנראה את הערכות הגיל (שהיו מבוססות על בדיקת השלד) לכדי 6-8 שנים. מקרה דומה של קושי בקביעת גיל של מומיית ילד מצרי מתואר כאן.

סטיבן נובלה מתיחס גם הוא למקרה, ומפנה למקורות לעיל.

*

מקורות, הרחבות והמלצות לקריאה נוספת:

____________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!