כולנו מכירים גלגלי שיניים מהצורה הזאת:

מקור: ויקיפדיה

כלומר, עגולים.

אבל האם תוכלו לדמיין מערכת גלגלי שיניים שאינם עגולים? ריבועיים? משולשיים? שילובים של צורות שונות יחד? היתכן?
האינטואיציה הראשונית שלי אמרה שדבר כזה בלתי אפשרי.

אני בטוח שהסרטונים הבאים יפתיעו גם רבים מכם.

כאן אנחנו מתקדמים לשילובים שאפתניים עוד יותר  (שרטוטים ניתן לרכוש באתר של המתכנן):

כאן הבחור מדגים כיצד לתכנן גלגלי שיניים בצורות מוזרות במיוחד, ללא שימוש במתמטיקה מתקדמת:

כמו שאמרה לי מישהי פעם (זה היה בהקשר של זוגיות): "לכל סיר עקום יש מכסה חלוד".

הנה דגמים דומים שמישהו ניסה לגייס כסף לייצורם ההמוני בKickstarter , אך נכשל כישלון חרוץ (מחירים גבוהים מדי?):

אם עובדים מספיק קשה, ניתן לתכנן מגלגלים כאלה אפילו שעון, די מדויק:

וגם הם לא המציאו את הגלגל

מסתבר שגלגלי שיניים לא עגולים מופיעים כבר בשרטוטים של ליאונרדו דה-וינצ'י, ונעשה בהם שימוש במאה ה-19 בצעצועים, שעונים והתקנים מכניים שדורשים תנועות מיוחדות ופחות "אחידות". הנה כמה העתקים ישנים מתוך קטלוג קדום עוד יותר, מ-1868:

שימו לב לגלגל המשולש שנמצא במנוע קיטור של קטר משנת 1820 (!)

לרבע את המשולש

המשולש העגלולי הזה נקרא משולש Reuleaux, על שם מהנדס מכונות גרמני שחי במאה ה-19 וזכה לכינוי "אבי הקינמטיקה". הוא היה הראשון שניתח בהרחבה את הגיאומטריה שעומדת מאחורי צורה זו בספרו משנת 1875. המיוחד בצורה זו היא העובדה שמכל כיוון רוחבה זהה, מה שמאפשר להחליק בין קוים מקבילים כשהיא נוגעת כל העת בשניהם:

מקור: ויקיפדיה

הנה הגרסה התלת ממדית של משולש Reuleaux:

ניתן להכליל את התכונה הזו למצולעים נוספים בעלי מספר אי-זוגי של צלעות. מטבעות רבים מסביב לעולם עוצבו בתור "מצולעי Reuleaux" כדי לאפשר למכונות שמופעלות ע"י מטבעות לזהות את המטבע המוכנס – באופן כזה רוחבו קבוע, לא משנה באיזו זווית הוא מחליק אל תוך המכונה.

התנועה הצמודה-תמיד של משולש Reuleaux בתוך ריבוע מעלה שימוש מפתיע נוסף…

לקדוח ריבוע

כך תוכלו לקדוח ריבוע (בערך), בעזרת משולש (בערך), במקדח שמסתובב בתנועה מעגלית (בערך):

לקריאה נוספת:

• http://en.wikipedia.org/wiki/Non-circular_gear
• תכנון גלגלי שיניים לא עגולים
• סרטון של Numberphile בנושא "צורות בעלות רוחב קבוע"
• לקט תמסורות מעניינות משנת 1930
• הגיוני, אבל לא נכון
• לא הגיוני, אבל נכון

אהבתם? שתפו!

המוח שלנו הוא "מכונת סיפורים" משומנת היטב.

לפניכם שתי הרצאות קצרות שעוסקות בנושא, כל אחת מזוית אחרת. ההרצאות מרתקות בעיני, וכל מילה שאוסיף מיותרת.

את ההרצאה הראשונה (16 דק') מעביר טיילר קוואן, פרופ' לכלכלה, סופר, עיתונאי ובלוגר מצליח. ההרצאה תורגמה ע"י ראומה עשת. לצערי, מסיבות בירוקרטיות, במשך תקופה ארוכה לא הצלחנו להטמיע את הטקסטים ככתוביות בגוף הסרטון (התהליך מצריך אישור ע"י צוות התרגום של TED). תוכלו למצוא את התרגום כאן ולעקוב אחריו במהלך הצפייה בסרטון (עכבר ימני על הקישור + פתיחה בחלון חדש).

את ההרצאה השנייה (20 דק') מעביר דניאל כהנמן ,פרופ' לפסיכולוגיה וחתן פרס נובל לכלכלה, בה הוא מדבר על חוויה לעומת זיכרון מהחוויה, על "להרגיש מאושר בחייך" לעומת "להיות שבע רצון מחייך". מסתבר שמדובר בשני דברים שונים לגמרי.
לחצו על התמונה למעבר להרצאה ב-TED (ניתן לבחור כתוביות בעברית).

שתהיה לכולנו שנת 2014 מלאה בחוויות נעימות, ולא פחות חשוב – בסיפורים מומצאים טובים!

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף משמאל (תמיד אפשר לבטל). 
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!

עסקנו בעבר באסטרולוגיה, נומרולוגיה וקריאה בכף יד. היום נעסוק בתחום שמצטייר בעיני רבים כהגיוני ומבוסס בהרבה – הגרפולוגיה. הטענות לגבי הגרפולוגיה מרחיקות לכת:

"כיום נחשבת הגרפולוגיה ככלי אבחוני רב עוצמה, מהימן, תקף ובעל אפקטיביות גבוהה." [מקור]

"הגרפולוגיה יכולה לספק הערכה ממצה של אופי האדם, יכולותיו וכישוריו המקצועיים. הגרפולוגיה חושפת תכונות אשר חבויות באדם, שבשיטות אחרות לא תמיד ניתן להבחין בהן כגון: מהימנות, שאפתנות, מוטיבציה, זיכרון, כושר ריכוז, יחסי אנוש וכד'." [מקור]

"האבחון הגרפולוגי הוא הכלי היחידי אשר ביכולתו לאבחן ברמת דיוק גבוהה עשרות תכונות שונות, לרבות: יושר בענייני כספים, אמינות, לויאליות לארגון, אינטליגנציה, דינאמיות, מרץ ויציבות תעסוקתית, בנוסף לתכונות הספציפיות הנבחנות בהתאם לתפקיד, כגון: יכולת ניהול, התאמה לדרג ניהולי, עבודה בצוות, קבלת סמכות, שירותיות, עמידה בלחצים, ועוד." [מקור] 

"הגרפולוגיה הוכחה במרוצת השנים ככלי אבחון אמין, מדויק ומהיר, וזאת ללא צורך בהטרדת הנבחן, או המערכת. דרך הפעולה קלה ופשוטה. כל שעל המועמד לעשות הוא לכתוב קורות חיים או טקסט חופשי על דף חלק (כ 15 שורות) ולחתום בסיום הטקסט, את כתב היד של הנבחן יש להעביר למשרדנו בצירוף תיאור תפקיד, אליו מיועד המועמד. גרפולוגיה משמשת ככלי אבחוני יעיל וזול בהשוואה למבחנים אישיותיים אחרים בתהליך של מיון עובדים לחברות ועסקים." [מקור]

"המיון הגרפולוגי מאפשר לפסול מיידית את המועמדים שבכתב ידם רואים כי אינם עוברים את מבחן היושר והמהימנות. לאחר מכן מתבצע מיון לשלוש קבוצות: המועמדים המתאמים לדרישות התפקיד, המועמדים הנמצאים בעדיפות שנייה ואילו שאינם מתאימים." [מקור]

נשמע מפתה להשתמש בשיטת אבחון שהינה אמינה, מדויקת וזולה כל כך בהשוואה לחלופות. אך האם זה אכן המצב?

כדי לענות על השאלה פניתי לפרופ' מיכאל מור, פסיכולוג חברתי בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ובעל תארים גבוהים מאוניברסיטת ווין סטייט במישיגן. המשך הפוסט הוא תרגום חלקים נרחבים ממאמר פרי עטו שהתפרסם השנה. תודה לחברי חשיבה חדה (ביניהם נעם לויתן ושרון פרידמן) שעזרו לתרגם את המאמר.

נחזור אם כן לשאלת המפתח: האם טענות הגרפולוגים מבוססות על מחקר קביל?

מבין התגובות הרבות לשאלה זו, אחת שמצוטטת רבות היא מחקר שנעשה ע"י Rafaeli and Klimoski. המחקר בדק את הקשר שבין הערכות כתב יד של 104 סוכני נדל"ן שנעשו ע"י גרפולוגים מומחים לבין מדדי ביצועיהם של סוכנים אלו. מחקרם מומן ע"י הארגון "American Association of Handwriting Analysts". כאשר הסיקו החוקרים כי לא היה כל קשר בין הערכות הגרפולוגים לבין הביצועים בפועל, איים הארגון המממן לתבוע אותם, על מנת למנוע את פרסום הממצאים.

תוצאותיהם של נטר ובן-שחר הרחיקו לכת עוד יותר: הם בדקו 17 מחקרים שכללו 63 גרפולוגים, 51 מנתחים לא-מקצועיים ויותר מ-1,200 דגימות כתב יד, והגיעו למסקנה כי גרפולוגים הצליחו לא יותר מהמנתחים הלא-מקצועיים בחיזוי ביצועי עבודה.

מחקרים אלו בחנו מיון עובדים. קבוצת מחקרים אחרת בחנה את היכולת של גרפולוגים לאבחן תכונות אישיות. גם תוצאותיהם היו שליליות: מטה אנליזה שסקרה יותר מ-200 מחקרים הסיקה שככלל, גרפולוגים לא הצליחו לחזות שום סוג של מאפיין אישיותי בשום מבחן אישיות.

מה, אם כן, יכולות להיות הסיבות לשימוש המתמשך בגרפולוגיה, על אף מאות ממצאים שסותרים את יכולתה לייעץ נאמנה למעסיקים?

רמזי תוכן

מחקר שקדם למחקרים לעיל מצא כי פסיכולוגים שניתחו עותקים מודפסים של כתבי-היד שבחנו הגרפולוגים, הצליחו באותה המידה. עובדה זו מרמזת כי גרפולוגים יכולים להיות פסיכולוגים לא-רעים, או לחילופין, שכל אדם אינטליגנטי יכול להסיק מסקנות משמעותיות מקורות חיים…

בלבול מהימנות עם תוקף

גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לא רק לגבי קידוד הסימנים הגרפולוגיים (כמו נטייה, גודל, מקצב וכו'; נמצא מקדם מתאם של 0.6 עד 0.85 בין שני קוראים בלתי-תלויים של אותו המסמך), אלא גם לגבי הפרשנות (0.42). אך מסתבר שגם אנשים שאינם גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לגבי פירושים פשטניים ולא-תקפים (0.30), לדוגמה במקרים של דיכאון, שיטתיות או מקוריות. King & Koehler כינו זאת "אמונות משותפות אך חסרות תוקף לגבי הקשר שבין כתב-יד לבין משתני אישיות".

נראה "הגיוני"

כתב יד נראה כמקור מידע מוצלח: הוא שונה מאדם לאדם ועשיר בפרטים (400 אלמנטים לפי אחת מאסכולות הגרפולוגיה). קיימת האמונה שכל מה שאנחנו עושים משקף משהו לגבינו. באופן כזה גודל האותיות נחשב כמציין את מידת האנוכיות, נטייה אלכסונית קדימה נתפשת כסימן למוחצנות, וכו'. כמה מההקשרים האלה הם בעלי אופי סמנטי: מקצב סדיר בכתב היד מתיימר לפיכך להצביע על התנהגות אמינה.

יכולת חיזוי טריוויאלית ומוגבלת

משתני הרקע מגדר, מצב חברתי/כלכלי ורמת השכלה נמצאים במתאם חלש אך מובהק עם כתב היד. במידה שפרמטרים אלה נמצאים בהתאמה כלשהי לתכונות אישיות או למדדי ביצועים בעבודה, צפויים להתגלות מתאמים חלשים בין פרמטרים של כתב היד לבין משתנים מסוימים. אין בכך כל תועלת מעשית, היות שקיימים אינדיקטורים חזקים (תקפים) בהרבה לכל אחד ממשתני רקע אלה. קשרים טריוויאליים אפשר למצוא גם בין הרעד שמזוהה בכתב היד לבין מידת השיכרות של הכותב או בין כתב יד גרוע לבין ביצועים גרועים בבית ספר. אם גרפולוגים לא היו מתיימרים לומר יותר מזאת, הם היו סופגים פחות התנגדויות לפעילותם. אבל יש קפיצה קונספטואלית אדירה בין המורה צפורה שמכשילה את שלומי (שאת כתב ידו היא לא מצליחה לפענח) לבין החלטתו של מעסיק לא לגייס מישהו בגלל שכתב ידו נוטה כלפי מטה.

מתאמים מדומים

לפני כמעט חצי מאה הציגו Chapman & Chapman את המושג הזה כדי לתאר את הנטייה שלנו לזהות קשרים בין משתנים גם כאשר שום קשר ביניהם לא קיים בפועל. זהו רעיון בעל השלכות מרחיקות לכת לתחומים כגון ספיריטואליזם, דעות קדומות, סטראוטיפים כמו גם לנושא בו אנו עוסקים, והוא קשור להטיית האישוש (confirmation bias), קשב סלקטיבי ותופעות דומות נוספות. הגרפולוגיה היא רק כלי אחד מתוך רשימה ארוכה של כלים אבחוניים לכאורה אשר כושלים כשהם עומדים למבחן פסיכומטרי מבוקר. (הדוגמאות למתאמים מדומים שהחוקרים נתנו במאמר שלהם עסקו במבחן ההשלכה של "צייר איש" ובזיהוי הומוסקסואליות על פי כתמי רורשאך).

דוגמה אופיינית למתאם מדומה היא הבאה: נתונים אובייקטיבים מראים בבירור כי אין מתאם בעל ערך שימושי (r חציון 0.10, טווח 0.02 ל-0.18) בין אושר לבין גורמים נסיבתיים כגון הכנסה, סוג העבודה, מגדר, דת, גזע, גיל, גודל עיר ורמת השכלה. למרות זאת, כאשר נשאלים העריכו את אחוז האנשים המאושרים בקטגוריות שונות של משתנים אלה, הם חשבו שאחוז גבוה הרבה יותר יהיו מאושרים בקרב אלה שמרוויחים הרבה לעומת אלה שהכנסתם נמוכה, בקרב המתגוררים באזורים כפריים לעומת המתגוררים בערים גדולות, וכד'. הם נשאלו גם לגבי החשיבות של המשתנים האלה לאושר. גם כאן, האשליה המשיכה. כך למשל, השכלה גבוהה נתפשה כחשובה לאושר ע"י 86% מהנשאלים.

King & Koehler יישמו את הרעיון של מתאם מדומה בגרפולוגיה. הם ביקשו ממשתתפים בניסוי לשפוט את מידת הקשר בין מאפיינים מסוימים של כתב היד (למשל הגודל) לבין מימדי אישיות (כמו צניעות/אנוכיות). צמדים נוספים, שנלקחו מספרי גרפולוגיה, היו מהירות כתב יד ואימפולסיביות, שיפוע ופסימיות או מרווחים ומוחצנות. המשתתפים קיבלו צמדים אקראיים של דוגמאות כתב יד ותיאורי אישיות קצרים; כלומר, בפועל לא היה כל מתאם ביניהם. למרות זאת, המשתתפים זיהו מתאם גבוה של 0.65 בין מאפייני כתב היד לבין תיאורי האישיות, בהתאמה לקשרים המקובלים בגרפולוגיה. נראה כי גם ההדיוטות וגם הגרפולוגים המקצועיים נשענים על אותם קשרים סמנטיים אינטואיטיביים כשהם "מגלים" את חוקי הגרפולוגיה באקראיות.

*

כעת אציג את תוצאות חקירתי הפרטית והלא פורמלית לגבי תקפותה של גרפולוגיה. לפני שנים מספר, יצרתי קשר עם שבעה מכונים גרפולוגיים ברחבי העולם, וביקשתי מהם מידע על "מחקרים מבוקרים בהם תוצאות הניתוח הגרפולוגי הצליחו לנבא תכונות של עובדים בצורה מובהקת". קיבלתי תגובות מארבעה מהם, תגובות אשר שופכות אור על אופן המחשבה של גרפולוגים מקצועיים.

הראשון שבהם – נשיא האיגוד האמריקאי לגרפולוגיה (זה שאיים לתבוע את Rafaeli) – הפנה אותי למחקר אשר טוען, כך מסתבר, ש-"חקר תקפותם של מאפייני כתב יד לא הניב עד כה הצלחה משכנעת". הוא גם הציע לי לברר באיגוד הגרפולוגיה הישראלי, והם מצידם שלחו אותי ל-Allport & Vernon אשר אכן הביעו אהדה לרעיון בספרם הידוע Expressive Movement משנת 1933. חבל רק שהם לא קראו את הספר, בו מסכמים המחברים כי: "…המונחים [הגרפולוגיים] אשר נמצאים בשימוש נוטים לעיתים קרובות להסתיר את האישיות יותר מאשר לחשוף אותה".
המחברים מוסיפים ומדווחים על תוצאות ניסוי בו התבקשו גרפולוגים לזווג 10 דגימות כתב יד עם 10 אפיונים אישיותיים. הגרפולוגים השיגו 2.4 התאמות בממוצע, בהשוואה ל 1.8 התאמות שהשיגו אנשים שאינם גרפולוגים. במילים אחרות, שנים של אימונים וניסיון הביאו את בעלי המקצוע לשיעור טעות של 76%, בעוד שחסרי הניסיון טעו ב-82% מהמקרים שהוצגו להם.

בנוסף, נפגשתי עם מזכיר הארגון הישראלי, גרפולוג בעצמו. הוא סיפר לי שכאשר התבקש לייעץ לגבי שיבוץ עבודה של חבר חדש בקיבוץ, הוא ייעץ להם, על סמך דגימת כתב יד בלבד, האם עדיף למועמד לעבוד עם עץ או עם מתכת. הוא גם עדכן אותי שפורסם מאמר טוב על גרפולוגיה במגזין פלייבוי.

התגובה השלישית הגיעה מנשיא "Handwriting Analysts International". הוא היה פסימי ביותר בנוגע לקיומו של מחקר ראוי בתחום, והוסיף כי "יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשייך מאפייני כתב ספציפיים… לתסמונת מסוימת". יחד עם זאת הוא הפנה אותי למקור אירופאי (שלא הצלחתי לאתרו) ש-"ביצע מחקר לאורך יותר מ-70 שנה על אדם מסוים".

אחרון, פרופ' Marchesan מ-"International Society of Handwriting Psychology" שלח לי רשימה של 307 עבודות מחקר שהוא פרסם באיטליה, יחד עם פלייר באנגלית על הארגון, אשר לא הכיל כל מידע לגבי המהימנות, התוקף או השימושיות של הגרפולוגיה. הוא הכיל, לעומת זאת, טענה כי התיאוריה עליה מבוססת הגרפו-פסיכולוגיה יכולה לשמש "לשחזור התכונות של דמויות היסטוריות שלא הותירו דוגמאות של כתב יד". דוגמאות לדמויות אלו היו דנטה, ישו ומריה. כדי לוודא שהפניה שלי לא הובנה שלא כהלכה, כתבתי לפרופ' שוב, וביקשתי ממנו נתונים אמפיריים. הוא הגיב במשלוח ביבליוגרפיה מעודכנת וציין כי קבוצתו "יישמה את פסיכולוגיית כתב-היד בהצלחה ניכרת לגבי ידע אישי, בחירת בן/בת זוג לחיים, מיון וגיוס עובדים, או שינוי תפקיד בעבודה".

המסקנה העיקרית שאני גוזר מן העדויות המוצגות במאמר זה מתיישבת היטב עם הצהרתו של רוברט מ. פירסיג:

מטרתה האמיתית של השיטה המדעית היא לוודא שהטבע לא הוליך אותך שולל וגרם לך לחשוב שאתה יודע משהו שלמעשה אינך יודע.
זן ואמנות אחזקת האופנוע, 1974

*

עד כאן דבריו של פרופ' מיכאל מור.

זה המקום להזכיר הטיות נוספות שעשויות לתרום לרושם שגרפולוגיה "עובדת". נתחיל מהתרשמות המעסיקים ששוכרים את שירותי הגרפולוגים ומעידים כי חוות הדעת הגרפולוגיות "הוכיחו את עצמן" כנכונות.

ראיית חלק מהתמונה

קל לחטוא בהסקת מסקנות פזיזות על סמך נתונים חלקיים ביותר: המעסיקים שולחים בדרך כלל רק חלק קטן מהמועמדים לאבחון גרפולוגי – אותם אלה שסוננו כבר על פי קורות החיים שלהם וההמלצות שסיפקו, ונמצאו כבעלי השכלה וניסיון רלוונטיים. סביר כי רובם יצליחו בתפקיד במידה כזו או אחרת, אם יתקבלו. מצד שני, לעולם לא נדע מה היו יכולים להיות ביצועיהם של כל אלה שנפסלו ע"י הגרפולוגים – אולי היו מצליחים באותה המידה? אולי יותר? חוסר סימטריה מובנה זה בידע הזמין, אינו מאפשר להסיק מסקנות תקפות לגבי איכות האבחונים.

דיסוננס קוגניטיבי

עצם העובדה שעובד הוכתר כ"מתאים" ע"י גרפולוג (או כל אדם אחר שנתפש כבר-סמכא בנושא) עשויה להשפיע לטובה על הערכות ביצועיו בעתיד ע"י המעסיק. המעסיק יטה לתרץ ביצועים ירודים כסטיות זמניות, או שייחס להם הסברים "הגיוניים" (כגון – "הוא חדש", "אולי המשימה שהטלתי עליו מורכבת מדי", וכד'). הספרות הענפה בנושא דיסוננס קוגניטיבי מראה כי כאשר אנשים קושרים את שמם הטוב או השקעה כספית גבוהה בהחלטה שקיבלו (במיוחד אם אחרים הטילו ספק בהחלטתם) הם בעלי מוטיבציה חזקה ביותר לפרש את התוצאות באופן שתומך בבחירתם, גם לנוכח ראיות סותרות.

ומה לגבי לקוחות פרטיים שמקבלים אבחון גרפולוגי ונדהמים מרמת הדיוק שלו?

אפקט בארנום/פורר

האפקט הוזכר והודגם כבר בהקשר של האסטרולוגיה ושל קריאה קרה. אנשים נוטים לפרש אמירות מעורפלות וכלליות שנכונות לגבי רוב האנשים (רצוי שרובן תהיינה חיוביות), כמתאימות להם במדויק, כל עוד הם מאמינים כי אמירות אלה נתפרו במיוחד עבורם, על סמך נתונים אישיים כלשהם. לא מדובר בתוצאה של חוסר אינטליגנציה מצד הלקוח, להיפך – אנשים אינטליגנטיים מוכשרים יותר במציאת קשרים בין האמירות המעורפלות לבין פרטי חייהם האישיים.
דרך מבוקרת לנטרל את ההטיה הזו היא לתת ל"נבדק" מספר חוות דעת שנכתבו עבור אנשים אחרים בנוסף לזו שנכתבה עבורו, ולבקש ממנו לבחור את זו שמתאימה לו ביותר. אם יש תוקף כלשהו לשיטה, צפוי שהלקוח יבחר את התיאור שנכתב עבורו בשיעור גבוה משמעותית (ומובהק) מאשר ניחוש. עד היום כל שיטות האבחון האישיותי הפסאודו-מדעיות כשלו במבחן פשוט זה, ובכללן הגרפולוגיה.

התמונה שעולה מן המחקרים ברורה: מעבר לרמזים שגם אלה שלא למדו גרפולוגיה יכולים לשאוב מכתבי היד, מדובר בלא יותר מאשר אשליה משותפת לגרפולוגים, לשוכרי שירותיהם וללקוחות הפרטיים, אשליה שנובעת משילוב של מגוון הטיות תפישה.

כל שנותר הוא לתהות מתי תהיה הפעם הבאה בה יפסלו אותי כמועמד למקום עבודה, בהתבסס על מיון גרפולוגי שתוקפו אפסי?

מהימנות (משמאל) ותוקף (מימין) של הגרפולוגיה, בהשוואה לשיטות אחרות. מתוך האתר של Geoffrey Dean. לחצו על התמונה למעבר למקור.

בקשה מתומכי הגרפולוגיה: לפני שאתם מגיבים, עיצרו. טיעונים כמו – "הם בטח לא בדקו את זה כמו שצריך", "תמיד יש גם מחקרים שהראו שזה עובד", "אני אומר/ת לך שזה עובד", "הלקוחות שלי מאוד מרוצים", "עובדה – חברות מיון והשמה מעסיקות גרפולוגים", "שלח לי כתב יד ואתה תידהם מהתוצאות" וכד' – אינם תקפים.

* אם משהו לא תקין לדעתכם במחקרים שהובאו כאן, אנא ציינו, אחרי שקראתם אותם לעומק, איזה אלמנט בדיוק לא תקין ומדוע.

* אם לטענתכם יש גם מחקרים שהראו שגרפולוגיה תקפה, אנא הביאו אותם, נקרא ונשפוט את איכותם.

* לגבי התרשמויות אישיות מתקפותה של הגרפולוגיה, אני חושב שהרשומה לעיל הדגימה שקשה לסמוך עליהן. אין להן משקל נגד למחקרים שניקו את ההטיות הרלוונטיות.

אם הנכם גרפולוגים מקצועיים, וברצונכם להדגים שגרפולוגיה היא שיטת אבחון תקפה, אשמח לבחון אפשרות לערוך יחד ניסוי מבוקר בו נבדוק זאת.

 לקריאה נוספת:

• סקירה מעמיקה – How Graphology Fools People – Quackwatch
• גרפולוגיה – יש אמת בפרסום? הבלוג של הלל גרשוני
• גרפולוגיה – מדע או תרמית? מכון דוידסון
• גרפולוגיה: מדע או אחיזת עיניים? – האייל הקורא
• The use Of Graphology As A Tool For Employee Hiring And Evaluation
• Graphology – Skepdic
• Graphology – NeurologicaBlog
• Writing Wrongs – The Guardian
• Graphology – The Skeptics Guide Podcast

עסקנו בעבר לא מעט בטענות לקיומן של תופעות כאלה ואחרות, וניסינו לברר האם התופעות אכן קיימות במציאות או רק בראשו של המתבונן. גילינו שהאפשרות השניה מסתברת כנכונה לעיתים קרובות יותר מהמצופה.

הגיעה השעה להתקדם שלב. נניח שמוסכם כי התופעה אמיתית. כתמים מוזרים הופיעו בצילומים. צורות ענקיות הופיעו בשדות תבואה. אנשים שכמעט מתו ו"הוחזרו לחיים" תיארו חוויות מדהימות. כעת נשאלת השאלה – מהו ההסבר לתופעה.

לכל תופעה יכולים להיות הסברים רבים, שיתאימו לעובדות. להסביר משהו זה להציע השערה (היפותזה) שעוזרת להבין את התופעה.

ניקח כדוגמה את כתמי האור שמופיעים לעיתים בצילומים, ומכונים Orbs (לחצו על התמונה, תגלו שמדובר באובססייה של ממש):

השערה אחת יכולה להיות שמדובר בחרקים שהתעופפו סמוך לעדשת המצלמה בדיוק ברגע שהפלש הבזיק. השערה אחרת היא שמדובר בחלקיקי אבק או טיפות מים זעירות שהוארו באופן דומה ברגע הצילום. השערה נוספת היא שמדובר ברוחות רפאים שמתגלמות כנקודות אור בפני המצלמה, או אולי מדובר בישויות אור מעולמות אחרים, או בגשושים של ספינות חוצנים, וכו'.

השערות רבות ושונות יכולות לנסות ולהסביר את אותה התופעה. נניח שכל ההשערות מתאימות באותה המידה לעובדות שבידינו כרגע. איזו מהן עדיפה מבחינת המידה בה היא עשויה לתרום להרחבת הידע שלנו?

נבחן את הנושא ממספר היבטים, ונראה מהם המדדים המקובלים על פיהם מעדיפים השערה אחת על פני חברתה.

 הסתייגויות:

1. אלה אינם חוקים, אלא רק קוים מנחים כלליים.
2. קוים מנחים אלה לא משמשים כדי להבחין בין השערות נכונות לשגויות; רק העדויות הניסוייות תכרענה בעניין כזה.

ניתנת לבדיקה (ולהפרכה)

אם נמשיך את דוגמת כתמי האור, חייבת להיות דרך כלשהי בה נוכל לאשש או להפריך את ההשערה כי מדובר בישויות אינטליגנטיות לא מוכרות. מה שאפשר (וצריך) לבדוק, תלוי בטענות נוספות לגבי אותן ישויות. אם הן אמורות להופיע כשמזמנים אותן, אפשר להשוות את תדירות הופעתן עם זימון או בלעדיו. אם אמור להיות להם אור משל עצמן, ניתן לצלם בחושך מוחלט ולראות אם הן עדיין מופיעות בצילומים. אם הן אמורות להופיע בקבוצות במצבים מסוימים ובאופן בודד במצבים אחרים, ניתן ליצור מצבים כאלה באופן יזום ולראות אם אכן קיימת ההתאמה למצופה.

אם לעומת זאת התיאוריה אומרת שישויות אלה מאוד ביישניות וחמקניות, ומופיעות רק כשמתחשק להן, או שהן תבלבלנה תוצאות ניסוי מבוקר בכוונה תחילה כך שלא יתאפשר אף פעם לאשש את קיומן בצורה מובהקת – אזי לא ניתן לבדוק השערה זו בצורה מדעית.

השערה שלא ניתן לבדוק אותה אינה מעניינת את המדע, מכיוון שהיא לא יכולה להוסיף ידע.

פוריה – בעלת כושר ניבוי

תכונה אטרקטיבית נוספת להשערה היא פוריות. השערה שמסבירה אך ורק את הממצאים שבידינו אינה מעניינת, היא תפורה אד-הוק. כוחה האמיתי של השערה מתגלה אם היא מצליחה לחזות דברים שעדיין לא היו ידועים עד כה, ואולי אף מנוגדים לידע הקיים.

כך למשל, תיאוריית היחסות של איינשטיין חזתה כי אור יתעקם במעברו בקרבת מסה, היות והמרחב עצמו מתעקם בסביבת מסה. חיזוי זה היה מנוגד למה שחשבו המדענים עד אז – שהאור (שהינו חסר מסה) אינו מושפע מהחומר בסביבתו הוא נע, ולפיכך צפוי לנוע בחלל בקוים ישרים. חיזוי זה עמד למבחן ב- 1919 (ופעמים רבות לאחר מכן, במדידות מדויקות בהרבה): בזמן ליקוי חמה מלא – מצב בו הירח מסתיר את השמש ומחשיך את השמיים במידה שמאפשרת צפיה בכוכבים באמצע היום – כוכבים שנמצאו בסמיכות נראית לשמש נראו מוסטים מעט ביחס למקומם הרגיל בשמיים.

מקור: נאס"א

סידור היסודות הכימיים בטבלה המחזורית הותיר כמה "חורים", שאכן התמלאו ביסודות חדשים ולא מוכרים שהתגלו שנים לאחר מכן, ותכונותיהם התאימו במדויק למה שהיה צפוי.

מיפוי היסודות לפי תאריך גילוי. (ויקיפידה)

חוקי סדר וסימטריה שנוסחו לגבי חלקיקים תת-אטומיים הותירו גם הם "מקומות פנויים" לחלקיקים נוספים, וגם הם התגלו בהמשך הדרך ו"השלימו את הפאזל". (ממש לאחרונה הצטרף חלקיק היגס לפאזל).

כאשר ההשערה משיגה את הממצאים, היא מרשימה הרבה יותר מאשר כאשר היא רק רודפת אחרי הממצאים ומסבירה אותם אד-הוק.

אם שתי השערות זהות בכל פרמטר אחר, הפוריה יותר, כלומר זו שחוזה בהצלחה יותר עובדות חדשות – היא המועדפת.

מקיפה

מגוון התופעות המוסברות והחזויות ע"י השערה מסוימת הוא מדד חשוב נוסף לגבי איכותה: ככל שהיא מסבירה וחוזה יותר, כך היא מאחדת ומארגנת את הידע שלנו טוב יותר, והסיכוי שהיא שגויה קטן יותר.

פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של התפתחות המדע, השערות ותיאוריות חדשות לא סתרו את הקודמות (אחרי הכל, הקודמות התאימו יפה לתיאור התופעות שהיו ידועות עד אז), אלא הרחיבו את ההיקף שלהן לתחומים נוספים.

כך למשל תורת היחסות של אינשטין אינה סותרת את תורת ניוטון שהיתה מקובלת עד אז. לגבי תנאים יומיומיים כמו מהירויות שאינן קרובות למהירות האור, החיזויים שלה זהים לאלה שמניבה תורתו של ניוטון. הכוח שלה נובע מכך שע"י שימוש באותן נוסחאות, החיזויים שלה נכונים גם עבור מהירויות גבוהות בהרבה, תנאים בהם התיאוריה של ניוטון כושלת כישלון חרוץ לתאר את המציאות כפי שהיא נגלית לנו בניסויים.
גשרים, ורכבות לא התפרקו לפתע כשאיינשטיין פרסם את תורת היחסות. עד היום המהנדסים מסתפקים בחוקי ניוטון כשהם מתכננים גשר חדש. אך בתחומים אחרים שהפכו יומיומיים עבורנו, יש בהחלט צורך לקחת בחשבון את תורת היחסות. כך למשל, אם לא מביאים בחשבון את עיוותי הזמן שתורת היחסות מנבאת בתכנון מערכת ה-GPS, הדבר גורם להצטברות שגיאות הולכות וגדלות, עד כדי כך שלא ניתן להשתמש במערכת. זוהי הדגמה לכוחה של תיאוריה!
מעבר להרחבת התיאוריה של ניוטון (שהיתה בעלת היקף מדהים כשלעצמה) תורת היחסות מסבירה תופעות רבות נוספות שבלעדיה היו נותרות כתעלומות בלתי קשורות זו לזו (סטיות במסלול כוכב חמה ועדשות כבידתיות למשל).

אם שתי השערות זהות בכל פרמטר אחר, זו שמצליחה להסביר ולחזות מגוון גדול יותר של תופעות – היא המועדפת.

פשוטה

ככל שהשערה נזקקת לפחות מושגים חדשים ולפחות הנחות, אפשר לומר שהיא פשוטה יותר. ככל שהשערה פשוטה יותר, יש פחות דרכים בהן היא עלולה להיות שגויה, וסיכוי קטן יותר שהיא מתארת את המציאות בצורה אד-הוקית, כלומר, תפורה במדויק בהתאם לראיות המצויות בידינו כרגע.

אם נחזור לרגע לכתמי האור שלנו, השערת חלקיקי האבק/מים/חרקים פשוטה מאוד, מכיוון שאינה נדרשת להמציא מושגים חדשים. השערת הישויות התבוניות מעולמות/מימדים אחרים אינה פשוטה כלל, מכיוון שגם לפני שנפתח אותה לכדי הסבר מלא, כבר אנו נדרשים להמציא מושגים חדשים כגון "ישויות אור", וכדי להסביר באיזה מובן הן קיימות נצטרך להמציא מימדים חדשים, וכדי להסביר כיצד משהו מהמימד שלהם מצליח לעבור למימד הפיזי ניאלץ להציע תהליכים על-פיזיקליים ופיזיקליים מורכבים, וכו'. כל מושג כזה פורש רשת שלמה של שאלות נוספות. ללא ספק הסבר מורכב בהרבה יחסית ל-"אבק".

נשים לב כי השערות כאלה מגדילות את כמות הלא-ידוע ולא מקטינות אותו.

בהקשר הזה אי אפשר שלא להזכיר את התער של אוקהם, עיקרון מנחה שממליץ לא להרבות בהמצאת מושגים וישויות מעבר לנדרש כדי להסביר את התופעה המדוברת.

אם שתי השערות זהות בכל פרמטר אחר, הפשוטה יותר, כלומר זו שמניחה הכי מעט הנחות – היא המועדפת.

בקישור ניתן לקרוא גם על ההסתייגויות מעיקרון זה. אם נזכור שלא מדובר בחוק וגם לא בכלי שאמור להכריע בעניין תקפות של טענה, אלא רק באחד מבין כמה כללים מנחים להעדפת השערה בטרם נבדקה יותר לעומק, אני מאמין כי מרבית ההתנגדות תוסר.

הנה צילומים של Orbs שמקורם טבעי וידוע (לחצו על התמונה למעבר לאתר שמכיל מידע רב בנושא):

עד שלא יודגם אחרת, ההסבר הפשוט מסביר באותה מידה את הממצאים, ולכן יש להעדיף אותו, מהשיקולים שצוינו.

מסופר שלאחר שהמתמטיקאי והאסטרונום הצרפתי Laplace הציג את התיאוריה המדעית שלו בפני נפוליאון, שאל אותו נפוליאון – "איפה אלוהים משתלב בתיאוריה שלך?" תשובתו של לאפלאס היתה: "לא נזקקתי להשערה הזו".

עקבית

קונסיסטנטיות (עקביות) היא אחת מתכונות היסוד של ידע – עלינו להימנע ככל האפשר מסתירות פנימיות בידע שלנו. השערה חדשה שסותרת את הידע הקיים מחייבת אותנו לנטוש חלקים ממנו, למרות שידע זה מבוסס היטב. הסיכוי של השערה חדשה להיות נכונה קטן יותר, ככל שהיא סותרת ידע מבוסס רב יותר.

כמובן שהשערת גרגרי האבק מתיישבת היטב עם מה שידוע לנו על העולם, ואילו השערת הישויות התבוניות שמגיעות ממימדים אחרים לא פיזיקליים – סותרת חלקים נרחבים ממאגר הידע שבוסס עד כה.

האם העדפת השערות "שמרניות" עלולה לפגוע בקידמה? למנוע פריצת גבולות חדשים במדע?

יש לזכור כי אנו משווים בין השערות שמתאימות לעובדות שבידינו כרגע. אם נחשוב על מהפכות בעולם המדע, הן הגיעו כאשר התגלו אנומליות, כלומר אי התאמות בין החיזוי של המודלים שהיו קיימים באותה העת לבין תופעות שהתגלו. (כך למשל האפקט הפוטואלקטרי וקרינת גוף שחור למשל, היו מהאנומליות שהביאו לפיתוח תורת הקוונטים). ברור שעקביות (ואף פשטות) מאבדות את כוחן אם המודל אינו עומד במבחן המציאות.

אם שתי השערות זהות בכל פרמטר אחר, זו שמתיישבת טוב יותר עם הידע הקיים – היא המועדפת.

*

לסיכום, מעבר לדרישת הקדם שהשערה תתאים לראיות שבידינו, נעדיף השערה ניתנת לבדיקה, בעלת כושר ניבוי גדול יותר, מקיפה יותר, פשוטה יותר ועקבית יותר עם הידע המבוסס שצברנו עד כה.

אם נחזור לדוגמת עיגולי האור שמופיעים בצילומים ונשווה את השערת "החלקיקים/חרקים שחולפים בסמוך לעדשת המצלמה" עם השערת "ישויות האור המסתוריות", ניווכח כי הראשונה עדיפה על השניה כמעט בכל הקריטריונים.

החיים יותר מורכבים

כדי לישם כל קריטריון כשלעצמו, הנחנו כי ההשערות זהות לגבי כל שאר הקריטריונים. מובן שמצב כזה לא מתקיים במציאות.

עדיין לא פותחה איזו נוסחה לשקלול הקריטריונים יחד. במצבים מסוימים חוזק בקריטריון אחד מחפה על חולשה יחסית באחרים. למעשה אין גם נוסחה לגבי כל קריטריון בנפרד.

תהליך בחירה כזה דומה יותר להחלטות משפטיות מאשר לאלגוריתם מתמטי סגור. יחד עם זאת, התהליך אינו כה סובייקטיבי כמו שהוא אולי נשמע. למעט מקרים גבוליים, בד"כ מגיעים המדענים לקונצנזוס די בקלות לגבי ההשערה המועדפת.

כמובן שגוף הידע האנושי אינו סטאטי, אלא נמצא בשינוי מתמיד. השערות ותיאוריות מתעדכנות, מורחבות, מעודנות או אף מושלכות כליל לאור ראיות חדשות שמתגלות.

בסופו של דבר, מבחן המציאות הוא הקובע, והוא יאלץ אותנו להיפרד מהשערה החביבה עלינו (גם אם היא פשוטה, מקיפה, בעלת כושר ניבוי ועקבית עם הידע הקיים), אם היא אינה עולה בקנה אחד עם המציאות.

לא משנה כמה יפה התאוריה שלך, לא משנה כמה אתה חכם. אם אין הסכמה עם הניסוי – זה לא נכון  (ריצ'רד פ' פיינמן)

מקורות והרחבות:

• הרשומה מבוססת על חלק מפרק 6 בספר המומלץ How to Think About Weird Things
• ידיעה, טענות מוזרות ומוחות נשפכים
• המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!
• אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

והפעם פוסט מאת סטיבן נובלה, שתורגם (באישורו) ע"י אור טמיר, ענת מלמד, יואב מורן וראומה עשת, בעבודת צוות, מעל גבי מסמך גוגל. אני רק תפרתי הכל יחד בסוף. חלוקת העומס בין כולנו הפכה את המשימה לכמעט בלתי מורגשת עבור כל אחד מאיתנו לחוד. תודה!

*

לא מזמן העברתי סמינר בפני מורים למדעים, ועלתה השאלה האם הירח המלא משפיע על מצבם הנפשי של בני האדם. לא הופתעתי לגלות שכ-80% מהמשתתפים האמינו שחדרי מיון ותחנות משטרה עמוסים יותר בזמן ירח מלא. בנוסף לא הפתיע אותי לגלות (אבל רק מכיוון שכבר נתקלתי בתופעה זו) שהם סירבו בתוקף לקבל את טענתי שהראיות המדעיות מראות כי קשר כזה אינו קיים.

ההשערה שמצב הירח משפיע על התנהגות האדם מעלה מספר שאלות:

מהי הסבירות של הטענה הזאת? האם אכן נמצא שינוי בהתנהגות? ואם לא, מדוע כל כך הרבה אנשים מאמינים שקשר זה קיים?

סבירות

לירח שתי השפעות ניכרות על הסביבה – כבידה ואור. על השפעות אסטרולוגיות אין טעם להרחיב במאמר זה, ובכל מקרה נדיר שאני שומע את זה כצידוק בקרב הקהל הרחב.

הכבידה מהווה את ההסבר הפחות סביר מבין שתי ההשפעות הפיזיקליות של הירח. ההסבר לרוב הולך כך: הירח גורם לגאות ושפל, ואלו השפעות כבידה משמעותיות על מים. גופנו מורכב ברובו ממים ומוחנו צף למעשה במים, לפיכך תופעות של גאות ושפל הנגרמות ע”י הירח יכולות להשפיע גם על פעילות המוח.

הסבר זה נכשל במספר רמות. ראשית, לירח השפעה על הגאות והשפל ללא תלות במופע הירח (בין אם מדובר בירח מלא, מולד ירח או כל שלב בינתיים אחר). הגורם היחיד שרלוונטי הוא השילוב בין כח הכבידה של הירח לבין זה של השמש (כן, גם לשמש השפעה על גאות ושפל). בעת ירח מלא כוחות אלו פועלים בקו ישר והשפעתם מצטברת ומגיעה לשיא (תופעה הנקראת spring tide). יחד עם זאת, תופעה זו מתרחשת גם בעת מולד הירח, לכן אם אפקט הירח המלא היה נגרם עקב כוחות גאות ושפל, היינו מצפים לראות אפקט זהה גם בעת מולד הירח.

הבעיה הגדולה יותר עם הסבר זה היא שעוצמת הגאות והשפל באוקיאנוס תלויה בהפרשי המרחק בין צידו הקרוב והרחוק של כדור הארץ מהירח. ההפרש בין השפעת כבידת הירח על הצד הקרוב של הראש לבין השפעתה על צידו הרחוק – זניח. זה פשוט לא מקור סביר להשפעה על התנהגות אנושית.

המנגנון היותר סביר שהוצע לאפקט הוא האור המגיע מהירח. מתקבל על הדעת שאנשים מעדיפים להיות פעילים ולהסתובב בחוץ יותר כאשר הירח מלא, כיוון שיש יותר אור. אם הסבר זה היה נכון, היינו מצפים שאפקט הירח יעלם בלילות בהם עננים רבים מסתירים את אור הירח, או בערים גדולות, בהן אור מלאכותי גובר בקלות על אור הירח.

האם יש אפקט ירח?

זו שאלה שקל מאוד לנתח באמצעות מחקרי תצפית סטנדרטיים – האם קיים מתאם בין סוג אירועים כלשהו לבין מחזור הירח? נערכו מאות מחקרים כאלה בעשורים האחרונים, שבדקו ביקורים בחדר מיון, לידות, תאונות, פשע, פניות למוקדי חירום – פחות או יותר כל סממן של התנהגות אנושית שניתן להעלות על הדעת. סקירות שיטתיות של מחקרים אלה מראות באופן עקבי שפשוט אין שום ראיה התומכת באפקט כלשהו.

רבים מהמחקרים הללו סוקרים שנים או עשרות שנים של מידע, ואלפי או עשרות אלפי תצפיות. מחקר גרמני חדש, לדוגמה, לא מצא שום אפקט ירח עבור לידות בין 1920 ל-1989. סקירה של 12 מחקרים אשר בחנו את הקשר בין מחזור הירח לבין שיחות מצוקה שהתקבלו בתחנות משטרה, מוקדי טיפול בהרעלות ומרכזים להתמודדות עם אסונות, מצאה כי אין בסיס לאמונה שמצב הירח קשור לתדירות שיחות המצוקה. בנוסף, אין ראיות לטענה ששיחות בעלות אופי רגשי או "ללא שליטה" מתרחשות לעיתים תכופות יותר בזמן ירח מלא.

מחקר שמצוטט לעיתים קרובות – סקירה מ-1985 של רוטון, קלי וקולבר – מצא כי אין אפקט ירח עבור התאבדות, רצח, פשע, הליכה מתוך שינה, אלכוהוליזם, וסוגי ארועים רבים אחרים. מחקרים מאוחרים יותר שבדקו אישפוזים במוסדות פסיכיאטרים גם הם לא מצאו כל אפקט.

בשורה התחתונה – השאלה כבר נשאלה ונענתה: אין שום אפקט ירח. כמות עצומה של נתונים מראה שאין קשר בין מופע הירח להתנהגות בני אדם.

אמונה באפקט הירח

מדוע, אם כן, האמונה באפקט עדיין כה נפוצה? סקרים מראים ש כ-40-45% עדיין מחזיקים באמונה זו, גם בקרב המשכילים יותר. למעשה, שיעור האמונה גבוה יותר בקרב העובדים בתחום בריאות הנפש. התשובה הקצרה למצב: הטיית האישוש.

הטיית האישוש היא הטייה בחשיבה האנושית אשר גורמת לנו להבחין, לקבל ולזכור מידע אשר מאשש את האמונות בהן אנחנו כבר מחזיקים, תוך שאנו מתעלמים, שוכחים או מתרצים מידע המנוגד לאמונותינו. זוהי הטייה רבת עוצמה אשר יכולה להוביל לאשלייה המשכנעת שאפקט הינו אמיתי, בעוד למעשה אינו כזה.

אמונה באפקט הירח, אם כן, ניזונה מעצמה. כאשר אנחנו צופים בהתנהגות אשר נראית לנו כחריגה, או שאנחנו פשוט מבחינים ב"זנב" הימני של עקומת הפעמון של מגוון ארועים קיצוניים, אם אנחנו מחזיקים באמונה באפקט הירח ניטה להבחין במתאם.

לילה אחד לדוגמה, כאשר עבדתי בחדר המיון, העומס היה גדול יחסית; אחת האחיות העירה "וואו, הלילה ממש מטורף פה, זה ירח מלא?" התשובה היתה שלילית, מופע הירח היה אחר לחלוטין באותו הלילה. כאשר ציינתי זאת בפניה היא פשוט משכה בכתפיה ושכחה את העניין מייד. ניתן לדמיין שבלילות עמוסים אחרים בחדר המיון אשר במקרה נופלים על ליל ירח מלא או בסמוך לו, הדבר יהדהד במוחה ויאשש את אמונתה באפקט הירח.

הטיית האישוש יכולה לגרום לדבר שאינו קיים במציאות שמעבר לאמונותינו להיראות כאילו הוא נתמך בעדויות חזקות (אנקדוטאליות).

כאשר בישרתי למורים שהראיות מראות כי לא קיים אפקט ירח, הם פשוט לא האמינו לכך. החוויה האישית שלהם היתה עבורם הרבה יותר משכנעת מעובדות מופשטות.

כמובן, מהותה של החשיבה החדה הביקורתית-המדעית היא להניח בצד אנקדוטות אישיות, חוויות ואמונות, ולאמץ נתונים וניתוחים קפדניים.

מסקנה

הנתונים ברורים. אין שום השפעה של הירח על התנהגות אנושית מדידה או על מצב רפואי.

סוגיה זו נחקרה באופן מספק עד כדי הגדרת מסקנה זו כחזקה ביותר. אנחנו לעולם לא יכולים להוכיח מתוך כמות מידע סופית שההשפעה היא אפס, אבל אנחנו יכולים לומר שאין כל ראיות להשפעה, ושאם קיימת השפעה כזו הרי היא זעירה – כה זעירה עד שאינה ניתנת לזיהוי ע”י מאות מחקרים ועשרות אלפי תצפיות.

התופעה האמיתית כאן היא זו של אמונה אנושית שמתמידה בהיעדר תופעה אמיתית. אפקט הירח האמיתי הוא הטיית האישוש וההבנה כי המוח האנושי הינו מכונת אמונות.

*

עד כאן הפוסט המתורגם. ועכשיו…

טוויסט בעלילה?

בסוף יולי 2013 התפרסם מחקר שמצא קשר בין מצב הירח לבין איכות השינה של הנבדקים!
33 מתנדבים נבדקו במעבדת שינה מבלי שיכלו לראות את מצב הירח וללא ידיעת השעה. יתרה מזאת – בשום שלב במהלך המחקר לא ידעו הנבדקים ואף לא החוקרים כי הנתונים ינותחו בהמשך בהקשר למופע הירח. הנתונים נאספו במסגרת ניסוי שמטרתו היתה אחרת. רק שנים לאחר מכן עלה במוחם של החוקרים הרעיון לנתח את הנתונים בהקשר למופע הירח (זה קרה כשישבו בבר המקומי בליל ירח מלא).

הם מצאו כי בימים סביב ירח מלא היתה ירידה של 30% בגלי הדלתא אשר מקושרים לשינה עמוקה, זמן ההרדמות התארך ב-5 דקות, זמן השינה הכללי התקצר בכ-20 דקות, וכן נמדדו שינויים ברמות הפרשת המלטונין. שינויים אלה נמצאו במתאם לדיווחים סובייקטיבים על איכות שינה ירודה.

"זו העדות האמינה הראשונה לכך שמופע הירח יכול להשפיע על תבניות שינה בבני אדם" – אומרים החוקרים, ומעלים את ההשערה שאולי מדובר בזכר אבולוציוני לשעון ביולוגי חודשי, כמו זה שקיים במינים אחדים של בעלי חיים.

מעניין לראות אם מחקרים נוספים יאששו ממצאים אלה.

 לקריאה נוספת:

• למה מספרים שירח מלא משגע אנשים?
• עוד מיתוס שהופרך: הירח המלא לא גורם ליותר בעיות פסיכולוגיות (הידען)
• מדוע תופעת הגאות והשפל מופיע פעמיים ביום ולא רק פעם אחת (מכון דוידסון לחינוך מדעי)
• Lunacy and the Full Moon – Scientific American

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!

איל פוזניאק, פסיכולוג בוגר תואר שני במגמה הקלינית באוניברסיטה העברית, ברשומת אורח נוספת, כמובטח.

ברשומה הקודמת ראינו שלרגש יכולות להיות השפעות מהותיות על שיפוט והערכה. ברשומה זו ננסה לבדוק האם גם לרגש לא מודע יכולה להיות השפעה דומה.

איל לוקח אותנו למסע מחקרי מרתק אל נבכי המוח האנושי.

*

רגש לא מודע… יש חיה כזאת?

בקרב פסיכולוגים 'מוקדמים' היתה הסכמה כוללת שרגש חייב להיות מודע. הפילוסוף והפסיכולוג וויליאם ג'יימס טען עוד ב-1884 שרגש הוא תגובה מודעת לשינויים המתרחשים בגוף, ושהמודעות הזו הכרחית הן למצבים רגשיים בסיסיים כמו סבל, והן לרגשות מורכבים כגון אהבה או גאווה. אפילו פרויד, שחרט על דגלו את חקר הלא-מודע והשפעותיו המשמעותיות על ההתנהגות האנושית, קבע שרגש במהותו הוא דבר, ובכן… מורגש. כלומר, חודר למודעות. אדם אולי לא יודע למה הוא מרגיש כמו שהוא מרגיש, אבל הוא בוודאות יודע מה הוא מרגיש. טענה זו נותרה בקונצנזוס במשך שנים רבות, וגם בסוף שנות התשעים החזיקו חוקרים מרכזיים בתחום בתפיסה לפיה החוויה הסובייקטיבית המודעת היא אלמנט הכרחי של רגש.

כדי להבין מאיזו סיבה ינסה מישהו לאתגר את ההנחה הזו, עלינו לחזור להגדרה של רגש (Emotion) ולהבין שרגש הוא דבר די מורכב: התעוררות אמוציה כוללת שינויים קוגניטיביים, פיסיולוגיים, מוטיבציוניים והבעתיים, ויש בה גם מימד של חוויה סובייקטיבית. אותה מודעות הכרחית בחוויה הרגשית אליה התייחסו ג'יימס ופרויד היא יכולת מנטלית מפותחת ומורכבת כשלעצמה. מורכבות זו מצביעה על כך שהמודעות התפתחה בשלב אבולוציוני מאוחר יחסית. עם זאת, יש סיבות טובות להניח שתגובות רגשיות התפתחו מוקדם בהרבה על הציר האבולוציוני. ההשערה המקובלת היא שהפונקציה המקורית של אמוציה היתה יצירת תגובה הולמת ומהירה לגירויים חיוביים או שליליים, פונקציה שהיתה קריטית ליכולת ההישרדות. מפרספקטיבה כזו ניתן לשער שתחושות מוּדעוֹת לא תמיד היו חלק מהמשוואה.

מחקרים בתחום הנוירו תומכים בהשערה הזו: המנגנונים הנוירולוגיים הנדרשים להפקת תגובות רגשיות בסיסיות, כגון פחד או תגובה חיובית ראשונית לגירוי, ממוקמים ברובם באזורים הלא קורטיקלים במוח, אזורים 'פרימיטיבים' יותר. הדגמה דרמטית של הנקודה הזו ניתן למצוא במחקר שבדק תינוקות שסבלו מאננצפלוס, מום חמור המוביל לכך שהתינוק נולד ללא חלקים נרחבים מהמוח, כולל הקורטקס (החלק ה'מתקדם' של המוח). גם תינוקות אלה הראו הבעות פנים המקושרות עם אַפקט חיובי בתגובה לטעם מתוק, והבעות שליליות בתגובה לטעם מר.

אז מה זה אומר? האם אותם פסיכולוגים וחוקרים שטענו כי רגש חייב להיות מודע פשוט טעו? לא ממש. הכל עניין של הגדרה. אמוציה במובן המקובל והמורכב של המילה ככל הנראה כן דורשת מודעות. עם זאת, ישנם תהליכים רגשיים בסיסיים ופרימיטיביים יותר שאינם דורשים מודעות. בהקשר זה נהוג לדבר על 'תגובות רגשיות', כשהמחקר עוסק בתגובה רגשית בסיסית לגירויים, חיובית או שלילית ושאינה מודעת.

איך בכלל חוקרים תהליך לא-מודע?

שוב אנחנו חוזרים לבלוג של גלעד, בו ברשומה על נפלאות האסטרולוגיה בנובמבר 2011 הגיב קורא בשם 'אורח פורח' ואמר:

 גם הפסיכולוגיה כמו האסטרולוגיה מתבססת על אקסיומות שאי אפשר להוכיח אותן ובוודאי שלא לשלול אותן (ראית פעם תת-מודע מסתובב ברחוב?)

ואני, נו, מתעצבן. קודם כל, כי 'תת מודע' הוא מושג ניו אייג'י ומקורו לא בפסיכולוגיה המחקרית או הטיפולית. שנית, בגלל שאפשר לקבוע תוספת לחוק גודווין (איכשהו לא נראה לי ש'חוק פוזניאק' הולך לתפוס) לפיה ככל שדיון על פסאודו מדע מתארך, כך ההסתברות שמישהו יגיד ש"גם פסיכולוגיה זה שטויות" מתקרבת ל-1. מחקרים שעוסקים בהשפעות הלא-מודע על ההתנהגות יש מכאן ועד הודעה חדשה. אתם יכולים להתרשם כאן, כאן וכאן בתור התחלה.

הַטְרָמָה

מנגנון נפוץ בו נעשה שימוש במחקרים בתחום הוא אפקט ההַטְרָמָה (Priming). אפקט זה מתייחס לתהליך בו חשיפה לא מודעת לגירוי משפיעה על תגובה לגירוי שמגיע לאחריו. אפקט הַטְרָמָה הוא להיט גדול בקרב פסיכולוגים חברתיים, בזכות ההשפעה המרשימה שיש לו על שיפוט והתנהגות.

איך זה עובד?

בניסוי אחד נתנו למשתתפים לבצע משימה פשוטה של סידור משפטים מעורבבים. למשל, "לים הולך היום אני". בעוד המשתתפים היו עסוקים במטלה של סידור קוהרנטי של המשפטים, הם נטו להתעלם ממימדים אחרים של תוכן המשפטים. באופן זה ניתן היה לעורר בהם אסוציאציות שונות מבלי שיהיו מודעים לכך. נמצא כי להטרמה האסוציאטיבית הזו היו השפעות משונות על ההתנהגות לאחר המטלה. למשל, נבדקים שעברו הטרמה לקטגוריה 'חוצפה' נטו יותר, לאחר המטלה, לקטוע שיחה מבוימת בין הנסיין ו'נבדק' אחר, ועשו זאת גם מהר יותר מנבדקים אחרים. נבדקים שעברו הטרמה לקטגוריה 'מנומסת' הראו את האפקט ההפוך. בניסוי אחר ההטרמה נעשתה בעזרת תפזורת כשהמילים שהנבדק מחפש הטרימו קטגוריות שונות. הטרמה של קטגוריית 'הישגיות' הביאה משתתפים לביצוע טוב יותר במטלת טריוויה. בניסוי דומה, הטרמה של המושג 'פרופסור' הביאה אנשים לתפקד יותר טוב במטלת טריוויה, לעומת הטרמה של 'דוגמנית-על'. נבדקים שעברו הטרמה לקטגוריה 'זקנה' יצאו בסוף המטלה מהחדר בקצב איטי יותר. כאן, תכנית טלוויזיה מדגימה את תהליך הניסוי:

כלומר, מטלות פשוטות כמו סידור משפטים השפיעו השפעה של ממש על ההתנהגות ואפילו על ביצוע והפגנת ידע.

ראינו הדגמות להשפעת הטרמה על התנהגות. האם ניתן להשפיע גם על האופן שבו אנו מעריכים אנשים ומצבים שונים?

קבוצת חוקרים יצאה לדרך, במטרה לבחון שאלה זו בדיוק. בסדרה של מחקרים הם הראו שהחזקת לוח כתיבה (Clipboard) כבד הביאה לכך שהאדם איתו משוחחים נתפס כחשוב יותר מאשר בהחזקת לוח קל משקל. הרכבת פאזל שחלקיו מחוספסים הביאה לכך ששיחה עוקבת נתפסה כנעימה פחות מאשר בהרכבת פאזל שחלקיו חלקים. מגע עם עצמים קשיחים גרם למשא ומתן להיתפס כנוקשה יותר. בניסוי אחר, הרכבת פאזל שחלקיו חדים גרמה לכך שהאדם בתמונה ייתפס כאגרסיבי יותר. כאן נמצא שהחזקת ספל חם לעומת קר, גרמה לכך שהאדם איתו משוחחים נתפס כבעל אישיות חמה או קרה. בהדגמה הבאה נראה שהחזקת משקה חם או קר השפיעה על האופן בו שופטים עד כמה אדם אחר מתאים לקבלה לעבודה (ליחצו על הקישור שמופיע, או על אייקון ה-YouTube שבפינה הימנית התחתונה כדי לפתוח את הסרטון):

ממצאים אלה מדהימים בעיני. יש בהם משהו מתסכל, מכיוון שהם מראים כיצד דברים שוליים ובלתי מורגשים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתנהגות שלנו, על שיפוט ועל יחס לאחר. המחשבה שכל אינטראקציה שלנו עם הסביבה מושפעת מכל כך הרבה פרטים קטנים, מקריים ובלתי מורגשים, ושהשיפוט שלנו מוטה בעקבות חשיפה לגורמים לא רלוונטיים– מפתיעה ומטרידה כאחד.

ואכן, אני לא היחיד שהוטרד מכך. גל המחקרים שבחן את התופעה זכה למידה לא מבוטלת של ביקורת. בין שאר המבקרים היה גם זוכה פרס הנובל, הפסיכולוג דניאל כהנמן, שבמכתב פתוח לחוקרים בתחום הצביע על הקושי הבולט לשחזר ממצאים מרשימים מהסוג שהובא קודם.

מצד אחד, מחקרים רבים הגיעו לתוצאות שונות בעזרת הטרמה, באופן המצביע לכאורה על תוקף מתכנס. מצד שני, יש קושי בשחזור וחשד להטיית הפרסום, כלומר, חשיפה של הקורא רק למחקרים שהצליחו למצוא אפקט. האם אפקט ההטרמה אכן קיים? נראה שכן. עד כמה הוא משמעותי? שאלה טובה. כנראה שפחות ממה שהיה נדמה בתחילה.

הַטְרָמָה תת סיפית

קיימת דרך נוספת לעורר הטרמה, שאינה כרוכה בתפזורות, משחקי מילים ופרוצדורות מורכבות הרגישות להטיות מחקריות שונות: חשיפה תת סיפית. יתרון מובנה נוסף של שיטה זו הוא הוודאות הגבוהה שהנבדק אינו מודע למניפולציה. הנבדק יושב לפני צג מחשב. על המסך מוצג גירוי למשך זמן קצר, סביב עשירית השנייה, ולאחריו מופיע גירוי מָסווה. הסרטון הבא מדגים כיצד נראה תהליך כזה, כשזמני החשיפה הואטו מספיק כדי לשים לב לגירוי ההטרמה. בדוגמה, לוגו של חברה מוצג לזמן קצר ומיד לאחריו מופיע פרצוף המסווה את הלוגו. בשימוש בזמני החשיפה הסטנדרטים, לא הייתם מודעים לכך שראיתם את הלוגו:

להבדיל מניסויי ההטרמה הקודמים בהם עסקנו, שיטה זו ושיטות קרובות לה עמדו בצורה טובה מאוד במבחני תקפות ומהימנות. בדיקות חוזרות של שיטה זו הראו שבמצב זה הנבדק אינו מודע לגירוי הראשון, שהוא הגירוי המטרים, אך מגיב אליו באופן המשפיע על תגובות עוקבות.

גרסה אחת של הפרוצדורה הזו היא הטרמה רגשית. בגרסה זו, הגירוי הראשון הוא גירוי מעורר רגש, ולמרות שהנבדק לא מודע לכך שראה את הגירוי, החשיפה אליו משפיעה על התגובה הרגשית לגירוי העוקב. הדבר נכון כאשר הגירוי המטרים הוא  תמונות של פרצופים עם הבעות פנים חיוביות ושליליות,  ונכון גם לגבי תמונות מורכבות יותר (למשל, גורי חתולים כגירוי חיובי). הגירוי התת סיפי הוא אֶפקטיבי גם כאשר מדובר במילה בעלת מטען רגשי, מה שמלמד שאנחנו מסוגלים לבצע עיבוד מילולי בסיסי לא-מודע, ומסוגלים להגיב למילה כזו באופן רגשי.

בניסוי פשוט שמדגים יפה את האפקט הזה, משתתפים הביטו בתמונות של אדם העוסק בפעילויות יומיומיות. כאשר המשתתפים הוטרמו בתמונות חיוביות תת סיפיות, הם נטו לגבש הערכה חיובית יותר כלפי האדם בתמונה, וכאשר הוטרמו בתמונות שליליות (למשל, דלי מלא בנחשים), הם נטו לגבש הערכה שלילית יותר כלפיו. זאת, מבלי שהיו מודעים כלל לקיומה של התמונה המטרימה. למה זה קורה? ככל הנראה בגלל האופי האסוציאטיבי שבו העיבוד, הזיכרון והשיפוט שלנו עובדים. כאשר גירויים מעוררים בנו שיפוט רגשי מסוים, גם אם העוררות הזו לא מודעת, אנחנו הופכים רגישים יותר למידע התואם את השיפוט הזה. הרגישות הזו בתורה יכולה להטות את השיפוט שלנו לגבי גירויים אחרים, שאינם קשורים למה שיצר את העוררות הראשונית. היות ואנחנו מודעים רק לחלק קטן מהגירויים אליהם אנחנו נחשפים בכל רגע נתון, ייתכן ולאפקט הזה יש השפעה משמעותית על ההתייחסות שלנו לגורמים שונים בסביבתנו.

כאן אנחנו כבר נוגעים בנושא לשמו התכנסנו: תגובות לגירויים לא מודעים ולא רלווטנים, יכולות להשפיע על השיפוט שלנו. במקרים אלה לא ניתן לקבוע בוודאות שהרגש עצמו אינו מודע, אך ניתן לקבוע בוודאות גבוהה שהתגובה הרגשית שְמטה את השיפוט מגיעה ממקור לא מודע ואינה רלוונטית לשיפוט.

חוקרים אחדים לקחו את האפקט הזה צעד קדימה, והראו שלעיתים במקרים כאלה, גם התגובה הרגשית שנוצרת אינה מודעת:

בדומה לניסוי הקודם, באחד הניסויים נבדקים התבקשו לדרג את העדפותיהם לגירויים נייטרלים (למשל, אותיות סיניות), שטרם הצגתם הופיע פרצוף שמח או כועס באופן תת סיפי. מעבר לכך, לנבדקים נאמר שייתכן ויושפעו מחשיפה תת סיפית לתמונות ושעליהם להימנע מלתת לכך להשפיע על שיפוטם. הנבדקים לא זכרו שחוו שינויי מצב רוח במהלך הניסוי. כלומר, התמונה התת סיפית יצרה לכאורה תגובה רגשית לא מודעת. למרות זאת, נמצא קשר בין מאפייני הפרצוף והדירוג הרגשי של הגירוי. בניסוי אחר, תגובה רגשית לא מודעת לפרצופים שמחים או כועסים השפיעה על הערכה של המשתתף לגבי תמריץ חיובי – עד כמה רצה המשתתף במשקה מתוק ועד כמה היה מוכן לשלם עליו. גם פה וידאו החוקרים שהמשתתפים לא היו מודעים לשינוי במצבם הרגשי במהלך הניסוי.

לסיכום, חשיפה לגירויים תת סיפיים יכולה ליצור תגובה רגשית מודעת או לא מודעת, ותגובות רגשיות אלה משפיעות ברמה מסוימת על שיפוט. לתחושתי הממצאים האלה, נחמדים ככל שיהיו, לא מרשימים כמו הממצאים מהמחקרים הקודמים על הטרמה. הפער הזה מצביע על נקודה מעניינת. את המחקר בתחום אפשר לחלק באופן גס לשתי גישות, כתלות בשאלה מה בוחנים כשחוקרים את הלא מודע.

הגישה הראשונה מתמקדת בתהליכים לא מודעים. לדוגמה, אדם יכול להיות מודע לכך שהוא מחזיק כוס משקה חם, אך לא להיות מודע לאופן שבו הדבר משפיע על ההערכה שיגבש לגבי אדם אחר. כפי שראינו, השפעות אלה יכולות להיות לעיתים מרשימות למדי, ובהתאם, מחקרים בתחום הובילו לתפיסה של הלא-מודע כגורם משמעותי ורב השפעה.

הגישה השנייה מסתכלת על גירויים לא מודעים והאופן שבו תפיסתם משפיעה על הערכה והתנהגות. הניסויים המערבים הטרמה תת סיפית שייכים לז'אנר הזה של מחקרים. היות ומסרים תת סיפיים הם בהכרח חלשים באופן יחסי, לאורך השנים מחקרים הראו כי התהליכים המנטליים אותם הם מעוררים הם חלשים ולא מתוחכמים. בהתאם, הלא מודע נתפס בתחום מחקרי זה כפועל בצורה לא מתוחכמת ולא מרשימה.

כך, כתלות בסוג המחקר, התגבשו שתי עמדות שונות מאוד זו מזו לגבי חשיבותו של הלא מודע. האם יכול להיות שהלא מודע הוא בעצם דבר די "מטומטם"?

Continuous Flash Suppression

בנובמבר 2012 יצא מאמר פרי עטם של קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית, שעסק בעיבוד לא מודע. המאמר הזה זוכה בקלות בתואר "המאמר הכי טוב שקראתי מלא זמן" בגלל שהוא עונה על השילוש הקדוש: מתודולוגיה חדשנית ומגניבה, תוצאות משכנעות ומסקנה שחותרת תחת דיעה רווחת.

במחקר, הושיבו החוקרים את הנבדקים מול מסך מחשב כשעיניהם מקובעות דרך סטריאוסקופ, כך שכל עין רואה רק צד אחד של המסך, ולכן גם רק גירוי אחד המוקרן עליו. המחשב מקרין לעין אחת גירוי מטרה, ובמקביל מקרין לשנייה רצף מהבהב של גירויי הטעיה. הנבדק צריך לזהות בקול את גירוי המטרה. זה נראה ככה (גירוי המטרה משמאל, וגירויי הטעייה מימין):

הגירויים המהבהבים הם אלו הנתפסים ראשונים על ידי העיבוד המודע, עד אשר הגירוי המוסווה חודר לבסוף להכרה. בעוד שבטכניקות קודמות להעברת מסרים תת הכרתיים ויזואלים החשיפה לגירוי היתה מוגבלת לכעשירית השניה, הרי שבעזרת טכניקה זו חולפות שניות אחדות בטרם המסרים "חודרים" למודע. הדבר מאפשר מרחב פעולה מספק עבור הלא-מודע כדי להפגין את יכולותיו, וניתן לבדוק עד כמה הוא באמת "מטומטם".

בחלק אחד של הניסוי, הקרינו לנבדקים בשלב ראשון ובאופן תת סיפי תרגיל מתמטי מרובה שלבים (למשל,   =9-4-3). לאחר מכן הוקרן מספר לעין אחת וגירויים מהבהבים לעין השנייה. נמצא שכאשר המספר שהוקרן היה התשובה הנכונה לתרגיל, הזמן שלקח למספר הזה לחדור למודעות היה קצר יותר מבמצב בו הוקרן מספר אחר. זאת, ככל הנראה, מכיוון שהתרגיל נפתר באופן לא מודע, והתשובה הנכונה הייתה מעוּררת באופן שקידם את המודעות למספר. כלומר, החוקרים הצליחו להדגים שבהינתן התנאים הנכונים, אנשים יכולים לבצע פעולות חשבוניות מורכבות למדי באופן לא מודע.

בחלק אחר של הניסוי הקרינו לנבדקים ביטוי מילולי כמטרה וגירויים מהבהבים צבעוניים לעין השנייה, ונאמר לנבדקים בפירוש ללחוץ על כפתור ברגע שהגירוי המילולי חודר למודעות (היה עליהם להחליט אם הגירוי מופיע מעל או מתחת לנקודה על המסך). כך הראו שביטויים לא קוהרנטים (למשל, 'הספסל אכל זברה', או 'אני גיהצתי קפה') חודרים למודעות משמעותית לפני ביטויים קוהרנטיים, מה שמצביע על כך שגם גירויים מילוליים מורכבים יחסית מעובדים באופן לא מודע.

יותר לעניינינו, נמצא מתאם מובהק בין המהירות בה הביטוי חדר למודעות לבין המטען הרגשי של הביטוי המילולי: ככל שהביטוי היה שלילי יותר, כך הוא חדר מהר יותר למודעות. המשמעות היא שנוצרה תגובה רגשית לגירוי מילולי מורכב עוד בטרם חדר למודעות. כמו שראינו קודם, העובדה שאנו מסוגלים לעבד מילים בודדות בעלות מטען רגשי שלילי באופן לא מודע אינה חדשה. אבל כאן, כל אחת מהמילים בנפרד לא היתה בעלת מטען שלילי כלל. רק השילוב בין המילים יצר את המטען השלילי (למשל 'טיפול שורש', 'יתד בעין' או 'מחנה ריכוז').

המחקר הזה מוצלח מכיוון שהוא מראה שבתנאים הנכונים, הלא-מודע מסוגל לעיבוד מורכב ושיפוט רגשי עקב כך. עם זאת, מעבר להיותו מחקר ראשוני, הוא משקף תנאים 'לא טבעיים' ולא מדמה את האופן בו אנו מעבדים מידע בתנאים יומיומיים, תנאים בהם התהליכים הלא מודעים לרוב קצרים בהרבה.

אז מה כל זה אומר?

בפוסט הזה ראינו שאנשים מסוגלים לעבד גירויים באופן לא מודע ולהגיב אליהם רגשית. ראינו גם שיתכן שאנו מסוגלים לעבד בצורה הזו גירויים מורכבים למדיי. עסקנו בשתי השפעות אפשריות של רגש על שיפוט והערכה: הטייה עקב תגובה רגשית לא מודעת, והטייה עקב תגובה רגשית לגירויים לא מודעים. המכנה המשותף של שני סוגי תגובות אלה הוא שמדובר בתגובות רגשיות מהירות, בסיסיות, אוטומטיות ולא רלוונטיות למושא ההערכה.

ההשפעה של תגובות כאלה על השיפוט היא פשוטה למדי – תגובה רגשית חיובית מטה הערכה לחיוב, ותגובה רגשית שלילית מטה הערכה לשלילה. מצד אחד ייתכן וההשפעות האלה לא מאוד חזקות כשלעצמן. מצד שני, בהחלט יכול להיות שהן נפוצות מאוד.

מקורות והרחבות:

• Priming:
  • השפעת הטרמה על התנהגות
  • הטרמה, התנהגות ותפקוד קוגניטיבי
  • ועוד אחד על הטרמה ותפקוד קוגניטיבי
• Priming ושיפוט:
  • השפעת הטרמה על שיפוט והתנהגות
  • ועוד אחד על השפעת הטרמה על שיפוט והתנהגות
  • הביקורת של כהנמן על מחקרי הטרמה
• Priming תת סיפי:
  • סקירה
  • ניסוי לדוגמה
  • ניסוי שני, רגש לא מודע
  • ניסוי שלישי, רגש לא מודע
• הלא מודע – חכם או טיפש?
  • סקירה ראשונה
  • סקירה שנייה
• המחקר הישראלי:
  • המאמר
  • על הטכניקה

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!