בשיחות ביני לבין אנשים שמאמינים כי ניתן לנבא את העתיד, לאבחן ולרפא מחלות בצורות שסותרות את כל הידע המדעי, לזמן ארועים מהיקום וכד', הדיון מתנקז עד מהרה לכמה "טיעוני מחץ" קבועים.

אחד מהם הינו "אני לא צריך הוכחות מדעיות, אני יודע שזה עובד", בו נתקלנו כבר בעבר, ועליו לא ארחיב את הדיבור הפעם.

אם אני ממשיך ללחוץ, מסביר על כל ההטיות הקוגניטיביות ועד כמה התרשמות אישית וניסיון אישי יכולים להטעות, לא נותרת ברירה לטוען והוא משתמש בטיעון המחץ הבא, כדי להגן על אמונתו:
"אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים".

כשאני ממשיך להקשות ולשאול מדוע לדעתו אי אפשר לבדוק זאת בכלים מדעיים, מועלים אחד או יותר מהנימוקים הבאים:

1)      "אין עדיין מכשירים שמסוגלים למדוד את הדבר הזה (אנרגיה/כוחות/ישויות)".

2)      "כל אדם שונה וזה עובד עליו אחרת".

3)      "יש המון גורמים שמשפיעים ופועלים יחד. המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו".

4)      "לדבר הזה (אנרגיה/כוחות/ישויות) יש רצון משלו, ואם האדם ספקן, או שזה ניסוי שמטרתו לגלות את הדבר הזה, או שיש אנרגיות שליליות בקהל, או שהאדם (או האנושות כולה) לא בשלים להחשף לזה – זה יכול להחליט שלא להראות את נוכחותו, והניסוי יכשל".

הקטע הבא מבוסס על שיחה אמיתית שהתנהלה בפורום מיסטיקה כלשהו, והוא יעזור ללבן את הנושא.

היא: אתה מנסה לרתום את הרוחניות והמיסטיקה לכלים שלך, וזה לא ילך, כי אלו שני דברים שונים ולעיתים אף מקבילים.
יש דברים שאתה פשוט צריך לדעת מבפנים, להרגיש, לחוות ולסמוך על עצמך ולא על גורמים חיצוניים כלשהם, שיאמתו לך את מה שאתה מרגיש.
האם כשמתאהבים הולכים לבדוק זאת מדעית או פשוט מרגישים? האם כשאוכל טעים שואלים את עצמנו איזה כלי מדעי יגיד לנו אם האוכל טעים? או פשוט מרגישים ויודעים?
אל תנסה לסגור את הרוחניות בקופסת ההגיון, כי זה לא ילך וזה לא נכון לעשות זאת.

אני: כל עוד את מדברת על חוויות סובייקטיביות פנימיות – אני מסכים. אי אפשר למדוד אהבה, אי אפשר למדוד משמעות אישית, אי אפשר למדוד הרגשה טובה, חיוניות, שלווה, עוצמה פנימית. וזה גם לא רלוונטי. (דרך אגב, ההתקדמות בחקר המוח כבר נותנת כלים ראשוניים למדוד חוויות סובייקטיביות באופן אובייקטיבי).

אבל כשאת מדברת על תחומים כמו אבחון רפואי, ריפוי, חיזוי עתיד, זימון מאורעות, השפעת מחשבה על חפצים, טלפתיה – את מדברת על דברים חיצוניים, אובייקטיביים, מדידים. אם אדם הזיז חפץ באמצעות המחשבה זו תופעה אובייקטיבית בעולם החיצוני, לא פרשנות או משמעות אישית.
אם אדם מסוגל להבחין מי מתוך קבוצת אנשים שלפניו חולה במחלה מסוימת ומי לא, על סמך הסתכלות "בהילה" שלו / תיקשור / רייקי או בכל דרך על-טבעית אחרת, זו תופעה אובייקטיבית בעולם החיצוני. אפשר למדוד אותה. אנשים שונים יסכימו עם תוצאת המדידה: "הוא אבחן את 8 האנשים הללו כחולים בסרטן הכבד, ו-7 מתוכם אכן חולים בסרטן הכבד".

כל טענה בדבר משהו חיצוני לנו אפשר למדוד, גם אם בצורה סטטיסטית. (כמו שעושים ברפואה, פסיכולוגיה, אפידמיולוגיה, סוציולוגיה וכו'). איפה את רואה בעיות במדידה כזו? אני לא מבין. נסי לתת דוגמה למשהו חיצוני שלא ניתן למדוד.

באילו כלים תמדוד? בכלים שאתה מכיר? ואם כלי המדידה המסוגלים למדוד זאת עדיין לא הומצאו? ואם הם לא מדויקים או מודדים דברים אחרים לגמרי ממה שהם אמורים למדוד, למשל, מודדים אנרגיית חום במקום אנרגיית ריפוי שעדיין לא יודעים למדוד, ועוד אלמנטים הגורמים לנסיון למדוד להיות מגוחך.

אני לא מדבר על מדידת האנרגיה עצמה. את זה אי אפשר למדוד כי אף אחד לא יודע מה זה. יתרה מזו, לא סביר שאי פעם יהיה אפשר למדוד זאת, מכיוון שהטענה היא שמדובר בישות שאינה פיזיקלית/חומרית, וכל כלי המדידה שהמדע יכול לפתח מסוגלים למדוד רק דברים פיזיקליים/חומריים.

אבל זה לא משנה בכלל מה מהות אותה "אנרגיה". אני מדבר על מדידת ההשפעה של האנרגיה על האנשים. ההשפעה היא משהו פיזיקלי – למשל ריפוי כלשהו. לכן הטיעון שלך לא רלוונטי, כי את ההשפעה לא צריכה להיות בעיה למדוד. אם גם את ההשפעה לא ניתן למדוד, אז על מה מבוססת הטענה כי מישהו חזה משהו? ריפא מישהו?

אי אפשר למדוד אנרגיה והשפעת ריפוי, כי זה משתנה מאדם לאדם, ממחלה למחלה וממטפל למטפל, לכל אחד אנרגיות אחרות. מטפל יכול לשלוח 100% מהאנרגיה שלו למטופל אך זה, בגלל ספק, חוסר יכולת לקבל, חוסר רצון לקבל או אפילו שיעור שהוא צריך לעבור וחייב לעבור זאת דרך התנסות בקושי או במחלה, יקבל רק 50% ואפילו פחות מהטיפול.

עם האתגר שהעלית מתמודדים מקצועות מחקריים רבים כמו רפואה ופסיכולוגיה. הרי גם הם עוסקים באנשים אינדיבידואלים, שונים זה מזה, ומבקשים להגיע למסקנות כלליות יותר (האם תרופה יעילה, מה קורה לאנשים כשהם מתמודדים עם אובדן, וכד'). הודות לשימוש במתודולוגיות מחקר וכלים סטטיסטיים ניתן להגיע למסקנות כלליות יותר, לזהות את המגמות הכלליות מעל רב גוניות הפרטים, לראות את היער בלי לשקוע בעלים של כל עץ. כך, "ממעוף הציפור", אפשר להבחין כי היער דליל באזור אחד וצפוף באחר, כי העצים נמוכים יותר כאן אבל גבוהים יותר שם, וכד', דברים שאי אפשר לראות אם בוחנים בדקדקנות כל עץ בנפרד.

ע"י מחקר סטטיסטי ניתן לגלות כי אלה שאוכלים המון, שוקלים יותר מאלה שמרעיבים עצמם, בממוצע. למרות שכל אחד שונה, הגנים שונים, ההשפעות הסביבתיות שונות, רמת הפעילות הפיזית שונה, עדיין – אלה שמפטמים את עצמם באופן קבוע ישקלו יותר מאלה שמרעיבים את עצמם באופן קבוע, בממוצע. זה כוחה של הסטטיסטיקה. אין סתירה לכך שכל פרט שונה.

אם מבצעים מחקר כמו שצריך, אני לא רואה כל בעיה לדעת אם שיטת ריפוי מסוימת "עובדת ביעילות מדהימה" במציאות או שמדובר באשליה בלבד. בממוצע, קבוצת אנשים שקיבלו טיפול לפי שיטה כלשהי, גם אם נתפר באופן אישי ושונה עבור כל אחד, צריכה להיות בריאה יותר מקבוצת אנשים שנותרה ללא טיפול.

נעבור כעת לטיעון השני ששילבת כאן: "לאנרגיה יש רצון משלה, ואם האדם ספקן, או לא יכול לקבל, או לא רוצה לקבל (במודע או שלא במודע), או לא בשל עדיין לקבל, או שמגיע לו לא לקבל, אזי האנרגיה לא תגלה את נוכחותה והאדם לא יבריא / הניסוי יכשל". 
בניסוח אחר: "הדבר" אינו ניתן להפרכה, כלומר, לא ניתן לחשוב על ניסוי שיראה כי הדבר לא קיים (אם באמת אינו קיים).

לפי ההגדרות המקובלות, טענה שאינה ניתנת להפרכה אכן אינה יכולה להוות מושא לחקירה מדעית, משום שאין שום דרך לקבוע אם היא נכונה או לא, ולפיכך כל דיון בדבר נכונותה הופך ללא רלוונטי. במילים אחרות, אף אחד לא יכול לדעת אם טענה כזו נכונה או לא. הוא רק יכול להאמין שהיא נכונה. טענה כזו זכתה לכינוי "אפילו לא שגויה".

הגורמים למחלה הם כל כך רבים, שאין שום סיכוי לשקלל את כולם בכלים המדעיים הקיימים. הגורמים קיימים ומשפיעים אבל המדע לא מצליח להתמודד עם המורכבות הזו. עובדה, על כל מחקר שמוצא שמשהו גורם לבעיה בריאותית, יש מחקר אחר שמוצא בדיוק ההיפך.

אני מסכים שלעיתים קרובות קשה מאוד לבודד את הגורמים, לזהות את החוקיות הסמויה (אם היא קיימת כמובן), כי החיים באמת מאוד מורכבים. אבל במקרה כזה, איך יתכן כי מישהו גילה את אותה חוקיות פנימית שלא בכלים מדעיים, אם היא כל כך חמקמקה? (בכלים מדעיים אני מתכוון לתצפיות מסודרות, בידוד משתנים, עריכת ניסויים, וכו').

הרי כל אותם אנשי ניו-אייג' טוענים שגילו חוקיות כלשהי. גילו סדר בכאוס. גילו מתאם בין מחשבות לבין השפעתן על ארועים, גילו מתאם בין נפנוף ידיים לבין בריאות האדם שמנפנפים עבורו, גילו מתאם בין מערך הכוכבים ברגע הלידה לבין אורחות חיי האדם, וכיוצא באלה, כיד הדמיון הטובה.

אם מישהו טוען שגילה חוקיות בכאוס, הרי שניתן לחקור זאת מדעית. זו בדיוק מהותו של המדע – לגלות חוקיות בעולם!

לא הכל מגלים בתצפיות מסודרות וניסויים מבוקרים. יש אינטואיציה למשל. אינטואיציה של מטפל, שמבוססת על נסיון אישי של שנים.
איך אלוף שחמט יודע מה הצעד הנכון? האם הוא מחשב מיליארדי חישובים בזה אחר זה, שוקל ומשווה את בין כולם ורק אז בוחר את הטוב ביותר באיזשהו תהליך מודע? לא. ועדיין הוא יכול להתמודד בהצלחה מול המחשבים החזקים ביותר בעולם! כוחה של האינטואיציה מדהים!

את מבלבלת בין הדרך שבה מגיעים לרעיון, לבין הדרך בה בודקים אם הוא נכון.
אינטואיציה זה כלי מבורך. אינטואיציה יכולה להניב באמת רעיונות מבריקים, אבל אינטואיציה יכולה גם לטעות, ולעיתים יותר קרובות משנדמה לנו. המוח שלנו מבצע המון "קיצורי דרך" שמוכיחים עצמם כיעילים במקרים מסוימים, אך מביאים למסקנות שגויות במקרים אחרים.
הדרך בה מישהו הגיע ל"ידע הפוטנציאלי" שלו אינה מפחיתה את הצורך בבדיקה של אותו ידע בצורה מסודרת (כלומר מדעית). רק ע"י בדיקה מבוקרת ומושכלת ניתן לברור את הרעיונות הנכונים מתוך השגויים, להפריד בין חוקיות אמיתית לבין חוקיות מדומה.

מלבד זאת, נומרולוגים, אסטרולוגים, מאבחנים ומרפאים למיניהם מתהדרים בשיטות מפורטות ביותר. המטפל אינו בוהה בלקוח ומתאר את הגיגי ליבו, אלא מבסס את דבריו על מערכות סמלים מורכבות ביותר: זויות בין כוכבי לכת, קמטים על כף היד, נקודות דיקור מדויקות, וכד'. כיצד אפשר לדעת שתורות מורכבות אלה אכן מתאימות למציאות (כלומר נכונות) בלי לבדוק זאת בצורה מחקרית מסודרת (כלומר מדעית)?

***

נחזור ונסכם בתמציתיות את ארבעת הטיעונים שעלו בנושא, ואת תשובותי להם:

1)      "אין עדיין מכשירים שמסוגלים למדוד את הדבר הזה" –
אין צורך למדוד את "זה". מספיק למדוד את ההשפעה שלו על עולם המציאות הנתפשת בחושינו. ואם אין השפעה כזו, אז על מה אנחנו מדברים בכלל?

2)      "כל אדם שונה וזה עובד עליו אחרת" –
בשביל זה פיתחו כלים סטטיסטיים. אם אין חוקיות כללית כלשהי, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? מה המשמעות של "שיטה" כזו שאין בה שום חוקים וכללים? ואם גילו חוקיות, ניתן לפחות לאשש אותה במחקר סטטיסטי.

3)      "יש המון גורמים שמשפיעים ופועלים יחד. המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו" –
אם המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו, אין דרך לוודא אם טענתו של מישהו שטוען שהוא כן מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו (באופן אינטואיטיבי למשל) – נכונה או לא.

4)      "לדבר הזה (אנרגיה / כוחות / ישויות) יש רצון משלו, ואם האדם ספקן, או שזה ניסוי שמטרתו לגלות את הדבר הזה, או שיש אנרגיות שליליות בקהל, או שהאדם (או האנושות כולה) לא בשלים להחשף לזה – זה יכול להחליט שלא להראות את נוכחותו, והניסוי יכשל" –
טענה שאינה ניתנת להפרכה בעיקרון – אין שום דרך לקבוע אם היא נכונה או לא, ולפיכך כל דיון בדבר נכונותה הופך ללא רלוונטי.

אני גם לא חושב שיש צורך לתת משקל כל כך גדול למונחים "מדע", "בדיקה מדעית". בסופו של דבר –

The whole of science is nothing more than a refinement of everyday thinking – Albert Einstein

לפיכך, לומר על משהו שאמור להיות לו ביטוי במציאות החיצונית – "אי אפשר לבדוק את זה מדעית" שקול לאמירה "אי אפשר לבדוק את זה" אשר שקולה לאמירה – "אי אפשר לדעת אם זה נכון".
(על "מה זה לדעת" דברנו בעבר כאן).

מה דעתכם?
האם תוכלו לתת דומגה לתופעה שיש לה ביטוי בעולם החיצוני, אבל אי אפשר, בעיקרון, לחקור אותה בכלים מדעיים?
ולגבי תופעה כזו:
1)      מה בדיוק הבעיה שמונעת את היכולת לבדוק אותה מדעית?
2)      כיצד מישהו יכול לדעת משהו על התופעה הזו בדרך אחרת?

לקריאה נוספת:

• Can Science Test Supernatural Worldviews?

• תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים

• ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המוח שלנו הוא כלי חישובי מדהים. מרבית העבודה שהוא מבצע מתרחשת ללא כל מודעות מצידנו. "אנחנו" מקבלים מידע שעבר כמה דרגות של עיבוד, וממשיכים את הפרשנויות שלנו משם.

המוח מניח הנחות סבירות כשהוא מפענח את הקלט החושי, בנסיונו להסיק מסקנות על המציאות בצורה יעילה (נכונה וזריזה) עד כמה שאפשר.
אחת ההנחות הללו היא כי חפצים הינם בולטים ולא שקועים, כלומר קמורים ולא קעורים – הנחה סבירה במיוחד כשמדובר במשהו מוכר כמו פני-אדם למשל.
אפשר להפיל את המוח בפח אם מנצלים הנחה זו, כפי שנראה הפעם.

שימו לב מה קורה כשמסיכה זו מפנה את פניה השקועים כלפינו. המוח מתעקש לראות אותם כבולטים (התרכזו באף למשל), ולפיכך אין ברירה אלא "לראות" את המסכה הופכת את כיוון הסיבוב לפתע. רק כאשר הקלט החושי מפריך באופן בוטה את ההנחה הזו, חוזר המוח לראות את המסכה כשקועה.

גרסה שלי (מאולתרת די בחופזה) בה המסיכה מוצבת קבועה ואני משוטט סביבה עם המצלמה. שימו לב כיצד הדמות מפנה פניה לעבר הצופה, לא משנה לאן יזוז!

החומרים הדרושים: מסכת פלסטיק (2₪ בחנות חומרי יצירה), פנס LED קטן שמאיר אותה מלמטה, בזוית (דבר שמעצים את האפקט, מכיוון שהמוח מניח שאור מגיע מלמעלה. ככה זה בד"כ).

כשצובעים את המסיכה כמו שצריך, האפקט ממש מתעתע:

ראו את הדרקון הזה:

והרי לכם עבודת יצירה נחמדה לילדים! דגם להרכבה עצמית נמצא כאן.

והנה קוביה מרחפת באויר בצורה משונה. חוטים? מגנטים?

שימו לב שלא משנה שהטריק כבר ידוע לכם, המוח פשוט מסרב לראות את הקובייה כשקועה. אין "לנו" כמעט שליטה על תעתועי מוח מסוימים. מודעות לא תמיד עוזרת. אנחנו "רואים" דברים לא נכונים. (לכן חשיבה חדה היא לעיתים קרובות כה קשה – היא נוגדת את החוויות האישיות הבסיסיות ביותר!)

הנה תמונה שמתנהגת בצורה מאוד מוזרה (עד שמפנים אותה קצת יותר מדי הצידה):

מעניין שכאן המוח מוטעה לחשוב שמדובר בתבנית שקועה דווקא, בעוד שהיא למעשה בולטת. (כיצד הושגה ההטעיה הזו?)

דבר מוזר קורה לעפרון כשמשחילים אותו בצמד האומים הזה:

ונסיים בגרסת הקורנפלייקס:

למוח אין ברירה – מכיוון שהוא מניח שהקופסאות בנויות בצורה קמורה, הוא חייב לפרש את מוט המתכת כעקום.
אני ממש ראיתי אותו מתעקל לנגד עיני כדי להשתחל בחורים!

"ראיתי במו עיני!" אינו טיעון כה חזק, מסתבר.

רשומות קודמות בקטגורית תעתועי תפישה

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

הרשומה על האנשים שחיים ללא אוכל ושתיה עוררה דיונים סוערים. לא כולם השתכנעו שמדובר בשרלטנות.
איך אתה יכול להיות בטוח ב-100% שאותו הודי תמהוני אינו הדבר האמיתי? וגם אם יוכח שהוא שרלטן, מניין לך שאין אנשים אחרים שכן מצליחים לחיות ללא אוכל ושתיה? האנושות כבר הופתעה בעבר לגלות דברים שלא האמינו שאפשריים, קצת צניעות!

נחזור כמה צעדים לאחור, וננסה לחדד את המושגים הבסיסיים ביותר.

מה זו "ידיעה"?

*  מה זה ל"דעת" משהו?

*  איפה עובר הגבול בין אמונה שטענה מסוימת נכונה לבין ידיעה?

*  האם להיות צודק פירושו לדעת?

שאלות תמימות למראה, אך כאלה שמעסיקות את הפילוסופים כבר אלפי שנים (ראו – אפיסטמולוגיה).

שני התנאים הבסיסיים לכך שאני יודע משהו הם כי אני מאמין שמשהו נכון + המשהו הזה באמת נכון.
אם משהו נכון אך אני אינני מאמין בכך, אי אפשר לומר שאני יודע זאת. לחילופין, אי אפשר לדעת משהו שאינו נכון (אי אפשר לדעת ש 2+2 =5).

אך האם אמונה שמשהו נכון והיותו נכון הם תנאים מספיקים לידיעה? כלומר, האם להיות צודק לגבי טענה פירושו לדעת? נבחן שתי דוגמאות פשוטות כדי לקבל תחושה במה המדובר:

1) אני מביט מבעד לחלון ורואה שיורד גשם. אני יודע שכעת יורד גשם.

עד כאן הכל נשמע תקין.

2) שואלים אותי מה מצב הגשמים כרגע בלונדון. אני מנחש/מאמין שיורד שם גשם.

ברור שאי אפשר לקרוא לזה ידע, מכיוון שלא ידוע לי אם אכן יורד שם גשם או לא.
נניח שמקורות מוסמכים מדווחים לי כי אכן יורד שם גשם, כלומר, צדקתי. האם ידעתי שיורד גשם בלונדון כשניחשתי זאת? לא לזה אנחנו מתכוונים כשאנו מדברים על ידיעה. עצם העובדה שאמונתי הסתברה כנכונה לא הופכת אותה לידיעה בדיעבד. רק עכשיו, אחרי שהדבר נבדק ונמצא נכון, אפשר לומר שאני יודע שיורד גשם בלונדון, לא לפני כן.

התנאי הנוסף שיש לדרוש כדי להפוך אמונה במשהו נכון לידע, הוא הצדקה, או סיבות טובות להאמין שמשהו נכון. ניחוש אינו סיבה טובה.

ידיעה היא האמנה אמיתית מוצדקת

האתגר נעוץ בעובדה שרוב הטענות שאנו מנסים לבדוק בניסיון להרחיב את מעגלי הידע שלנו, אינן כה פשוטות לאימות או הפרכה כמו "יורד עכשיו גשם בחוץ".
האם קיים חלקיק תת-אטומי נוסף במשפחת החלקיקים שהתגלו עד כה? האם ההתחממות הגלובלית היא תוצאת פעילות אנושית או לא? האם טיפול X  יעיל כנגד סרטן הלבלב?
לגבי כל אחת מהשאלות הללו, לפני שיצאנו לחקור אותה ביסודיות, אנחנו יכולים רק להאמין/לשער/לחוש באינטואיציה שהתשובה היא כן, או לא. אבל כדי לדעת את התשובות לשאלות אלו צריך לאסוף ראיות מכיוונים שונים, להצליב אותן, להשתמש בהסקים לוגיים, בכלים סטטיסטיים ובשאר מתודולוגיות מחקריות רלוונטיות לנושא. ככל שהראיות מרובות, מוצקות ומגבות יותר זו את זו, יש לנו סיבות טובות יותר לטעון שאנו יודעים את התשובה.

האם ידע הוא ודאי לחלוטין?

האם כדי לומר שאנחנו יודעים משהו, צריך להוכיח את נכונות הטענה בודאות מוחלטת? להסיר כל צל של ספק?

נבחן את הדוגמה הבאה: אתה קונה כרטיס לוטו. יש סיכוי של אחד לעשרה מיליון שתזכה בפרס. כלומר סיכוי של 99.99999% שלא תזכה. זה די קרוב ל-100%. אך האם ניתן לומר כי אתה יודע שלא תזכה בפרס? רוב האנשים לא יגדירו זאת כידע, למרות שהדבר ודאי יותר מהרבה פיסות ידע אחרות בהן אנחנו מחזיקים.

מצד שני, כאמור, אם נדרוש ודאות של 100% לגבי כל פריט ידע, נגלה מהר מאוד שלא נותר כמעט דבר שאפשר לדעת בודאות. אפשר להטיל ספק אפילו בכך שאתה קורא כרגע את המילים הללו מעל גבי הצג. כיצד תדע שלא מדובר בחלום? או שאולי אתה נמצא בתוך המטריקס? או שחוצנים מרושעים מזרימים לך זרמים במוח שמדמים קליטת מידע מעולם חיצון כשלמעשה המוח שלך נתון באקוואריום במעבדה שלהם? כפי שאיבחן דקארט, יש רק דבר אחד בטוח, וזה שאתה, החושב – קיים ("אני חושב משמע אני קיים").

גישה קיצונית כזו, שדורשת ודאות מוחלטת בכדי שנוכל להגדיר משהו כידע, נקראת ספקנות פילוסופית. תפישת עולם כזו מותירה אותנו ללא יכולת לדעת דבר – מצב לא פרודוקטיבי במיוחד.

ניפרד אם כך מהספקנים הפילוסופיים, אשר ימשיכו לטעון בעיניים נוצצות כי לא ניתן לדעת דבר (לא לפני שנשאל אותם האם הם בטוחים ב-100% שלא ניתן לדעת שום דבר ב-100%), ונתקדם הלאה.

מעבר לספק סביר

כמה עדויות נדרשות אם כן, כדי להביא משהו לרמת ידע? מהו הרף? קשה לתת כאן הגדרה סגורה, אבל התמיכה בטענה צריכה להיות מעבר לספק סביר כדי שנוכל לומר שאנו יודעים משהו (חישבו על קריטריונים להרשעה בבית משפט, הם חומקים מהגדרות מדויקות במידה דומה).
מהכיוון השני, אם יש סיבות טובות להאמין שטענה מסוימת אינה נכונה, אין הצדקה להאמין כי היא נכונה. אם שתי טענות סותרות זו את זו, לפחות אחת מהן שגויה. או בניסוח אחר:
יש סיבה טובה לפקפק בטענה, אם היא סותרת טענה אחרת שיש סיבות טובות להאמין בה.

במקום בו יש ספק סביר לגבי טענה, לא יכול להיות ידע.

טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן

לעיתים אנו נתקלים בטענה שאינה מתיישבת עם כל הידע שצברנו עד כה באותו התחום. האם נאמץ את הטענה הזו ונשליך את כל הידע אותו היא סותרת? ככל שהטענה סותרת יותר ידע קודם אותו רכשנו מסיבות טובות ומוצדקות, כך יש יותר מקום להטיל ספק בנכונות הטענה החדשה.

דוגמה – הומאופתיה טוענת כי מים שלא נותר בהם כל מרכיב פעיל, מסוגלים להועיל לבריאות האדם, בהתאם לחומר הפעיל שהיה בהם פעם, אך כבר לא נמצא בהם עכשיו. טענה זו אינה מתיישבת עם עקרונות בסיסיים בכימיה, ביולוגיה ופיזיקה. יסודות הכימיה, הביולוגיה והפיזיקה מבוססים היטב, במידה שקשה לתאר במילים. לפיכך יש סיבה טובה לפקפק בטענות ההומאופתיה, עוד לפני שננסה לבדוק את תוקפה במחקרים קליניים.

טענה שאינה מתיישבת עם כל הידע שצברנו עד כה אינה בהכרח שגויה – מהפיכות ידע מתרחשות מדי פעם בפעם. אך מצב כזה מחייב בדיקה נוקשה וזהירה במיוחד של הטענה, בטרם נשליך את כל הידע הקיים ונאמצה בחום.

* לא תמיד ההשלכות מרחיקות הלכת של טענה יוצאת דופן שכזו מובנות מיד – זו אולי הסיבה לכך שלא כולם מזהים מיד את האבסורדיות שבטענות מסוימות. חוסר מחשבה לוגית ו/או בורות פשוטה לגבי הידע המדעי שנצבר עד כה, מביאים אנשים להקל ראש בהשלכות של אימוץ רעיונות כמו מחשבה יוצרת מציאות, רייקי או הומאופתיה למאגר הידע האנושי. הם כנראה לא מבינים באיזו רמה הדברים סותרים את הידע המבוסס הקיים ואינם יכולים לדור איתו בכפיפה אחת.

מעבר לכך, ככל שטענה יוצאת דופן יותר (כלומר, ככל שההסתברות שהיא נכונה קטנה יותר, בהינתן כל הידע שרכשנו עד כה) – כך גדל נטל ההוכחה על הטוען לספק עדויות חזקות ואיכותיות.

אם אותו אדם יתנדב להדגים את טענתו החריגה תחת תנאים מבוקרים ויצליח לעשות זאת שוב ושוב, לא תהיה ברירה אלא לשקול ברצינות לבצע מהפך במערכת האמונות שלנו.

Extraordinary claims require extraordinary evidence
– קרל סגן

נחזור לרגע למקרה של ההודי שטוען כי הוא חי כבר 70 שנה ללא מזון ומים. זו דוגמה קיצונית לטענה בלתי סבירה בעליל, אשר סותרת את כל הידע הקיים לגבי תפקוד גוף האדם. נטל ההוכחה במקרה כזה הוא על טוען הטענה, והוא צריך לספק ראיות חד משמעיות, בדרגת אמינות גבוהה בהרבה מהרגיל, כדי שמישהו יתחיל להתייחס לדבריו ברצינות.

יתכן אמנם, בסבירות אפסית, שמדובר במוטציה ביולוגית נדירה המשלבת צמח-על עם גוף אדם, או שמדובר בחייזר שהתחפש לאדם, או באנדרואיד שנשלח במנהרת הזמן לערוך מחקר אנתרופולוגי על אורחות החיים בכפר הודי, יתכן.
אבל המצב אינו סימטרי. אנחנו לא מדברים על שתי טענות שוות משקל – "הודי יכול לחיות 70 שנה ללא מזון ושתיה" לעומת "הודי לא יכול לחיות 70 שנה ללא מזון ושתיה". יש לקחת בחשבון את הסבירות האפריורית של כל טענה, כשמחליטים איך להתייחס אליה.

בנוסף, רק בגלל שאנחנו לא יכולים להפריך טענה מסוימת לא אומר שאנחנו צריכים להאמין בה. לא כל הטענות נולדות שוות.
עצם העובדה שקיומה של מפלצת הספגטי המעופפת לא הופרך, לא אומר שיש הצדקה להאמין בקיומה.

רוב הטענות נופלות איפשהו על הרצף בין סבירות למדי לבין בלתי סבירות בעליל. ההמלצה היא לשמור על פרופורציה בין רמת האמונה שלנו בטענה לבין רמת העדויות שתומכות בה. אם לא נשמור על התאמה כזו, נגדיל בהרבה את הסיכוי שלנו לטעות.

על ראש פתוח מספיק, ויותר מדי

הגבולות בין ראש-פתוח לבין אמונת-פתי, ובין ספקנות לבין צרות-אופקים, לא תמיד ברורים.
למעשה, לעיתים גם הגבול בין ראש פתוח לצרות אופקים לא ברור. משונה? מיד תתבהר התמונה.

להיות "ראש-פתוח" פירושו להקשיב לדעות אחרות, ויותר מכך- להיות מוכן לקבל את האפשרות כי מישהו אחר חשב על משהו שאנחנו פספסנו, או שאנחנו פשוט טועים.

אדם בעל ראש פתוח מוכן לבדוק טענות, אך לא מתחייב לקבל טענות.

מידת ה"ראש הפתוח" של אדם נמדדת בגמישות המחשבתית שהוא מפגין, לא בכמות האמונות שהוא מאמץ ללא בדיקה.

לרובנו אין קושי להיות בעלי ראש פתוח לגבי עניינים שאינם חשובים לנו באופן אישי – האפשרות שאנחנו טועים אינה כה מאיימת. אם יסתבר שטעינו, נוכל לשנות את דעתנו מבלי להרגיש מושפלים או נבוכים. אבל ככל שמדובר במשהו שיותר קרוב לליבנו או לאמונותינו, קשה יותר להיות בעל ראש פתוח לגביו.

עלינו להפעיל ספקנות בריאה בבואנו לבחון טענות חדשות, במיוחד אם הן יוצאות דופן.
יתרה מזאת, אם טענות דומות נבדקו והופרכו כבר בעבר, או שיש להם הסברים קונבנציונליים פשוטים יותר, רף הראיות שנדרשות כדי להצדיק חקירה נוספת עולה עוד יותר.

ניקח כדוגמה את תופעת מעגלי התבואה. מרגע שכמה קבוצות אנשים הפגינו את יכולתם ליצור צורות מורכבות כאלה בשדות במשך מספר שעות כשהם נעזרים בקרשים וחבלים בלבד, אין צורך לבדוק ולחקור כל מעגל תבואה חדש שמופיע, אלא אם כן משהו בתכונותיו יהיה שונה באופן משמעותי מכל מה שנראה עד כה.

חובבי הטענות המשונות מאשימים את המטילים בהן ספק בצרות אופקים. מה שהם לא מודעים לו, זה שספקנים רבים לא היו כאלה בתחילת דרכם. להיפך. הנושאים שנמצאים בשולי המדע מרתקים ומושכים אותם. רבים מהם חקרו את הנושאים במשך שנים, מתוך סקרנות אמיתית, וגיבשו את עמדתם הנוכחית רק לאחר שנים של חיפושי שוא אחר תופעות "על טבעיות". כעת הם נתפשים כ"צרי אופקים", אך מי שבאמת צר אופקים במקרה כזה הוא דוקא המאמין, אשר לא מוכן לקבל הסבר אלטרנטיבי מצד הספקן המנוסה והמלומד יותר בתחום.

היה ראש-פתוח, אבל לא עד כדי כך שמוחך ישפך החוצה

עד מתי, איי אי איי, אחפש לי מקום חניה?

יסמין מאמינה שחיפוש חניה שמלווה בשירת מנטרה אישית מסתיים תמיד בהצלחה – מציאת חנייה.
רוב המנוסים בחשיבה חדה לא יטרחו לבדוק טענה כזו, בהיותה או אבסורדית או טריוויאלית בעליל: אבסורדית אם הטענה היא ששירת מנטרה מפנה מקומות חנייה, וטריוויאלית אם הכוונה שהיא תמיד מוצאת לבסוף מקום להחנות את מכוניתה.

אך זכותו של כל אחד שאינו מנוסה עדיין, להיות בעל ראש פתוח ולבצע בדיקה: יסמין מוזמנת לבצע ניסוי מבוקר לבדיקת טענתה. היא יכולה למשל לשיר רק בימים מסוימים ולתעד את מידת ההצלחה שלה במציאת חניה, ולאחר מכן לבדוק אם יש אכן יתרון לשירת המנטרה. היא יכולה לבקש מאנשים נוספים לעשות אותו הניסוי כדי לצבור יותר נתונים ולהעלות את מהימנות התוצאות. תהליך כזה יעזור לה להגדיר את טענתה באופן מדויק יותר, לבדוק אותה ולבסוף להבין בעצמה מדוע הטענה היא טריוויאלית או אבסורדית.

הנקודה כאן היא שיסמין צריכה להיות בעלת ראש פתוח מספיק כדי לבדוק את האמונה שלה. האחרים, אינם בעלי ראש סגור. הם בעלי נסיון רב יותר בבדיקת טענות כגון אלה ומכירים טוב יותר את פלאי המוח האנושי.

פתי הספקן הפילוסופי

תופעה שאני נתקל בה שוב ושוב היא התופעה שאקרא לה "פתי הספקן הפילוסופי". מדובר על מצבים בהם מישהו מצטט בפני טענה בלתי סבירה בעליל אשר סותרת כל ידע קיים ומחייבת ראיות תומכות חזקות במיוחד כדי להצדיק התייחסות. אני מביע את התיחסותי הספקנית ואז אותו אדם הופך פתאום לספקן עוד יותר גדול ממני:
אולי מדובר בידע שלא ידוע עדיין לאנושות (לא למדענים לפחות)?
איך אני יכול להיות בטוח שכל מה שידוע עד היום נכון?
וכיוצא באלה (ראו את הקו המוביל בתשובות שענה לי הדוקטור שהאניש את היקום).

אולי.

אולי אנחנו חיים במטריקס. חזרנו לספקנות הפילוסופית. מוזר שאותה רוח ספקנות חריפה לא הספיקה בשביל לנפנף לכל הרוחות את הטענה ההזויה המקורית עליה מנסה אותו אדם להגן.

Buttercup: We'll never survive.
Westley: Nonsense. You're only saying that because no one ever has.

* דיאלוג מתוך "הנסיכה הקסומה" (תודה ליובל כפיר על ההפניה הציטוט).

כשאנשים מנסים להאחז בכוח באמונות שסותרות את כל הידוע לנו על המציאות לא נותרת להם ברירה אלא להצטרף למחנה הספקנים הפילוסופים ולהטיל ספק בכל. (מפלט אחר הוא לאמץ תיאורית קונספירציה לפיה ארגונים כאלה ואחרים מסלפים את המציאות בכוונה כדי שלא תתאים למה שאותו אדם רוצה להאמין שנכון – אבל על כך בפעם אחרת).

מדוע הם עושים זאת? מה מושך אנשים מסוימים דוקא לטענות המופרכות ביותר? חסרות הבסיס ביותר? אלה שסותרות באופן בוטה יותר מכל את עולם המציאות?

נראה כי אמונה בדברים מסוימים גורמת להם הרגשה טובה, בעוד שעולם המציאות מותיר אותם בהרגשה לא טובה. אני מנחש כי אותם אנשים מונחים בעיקר ע"י הרגש ולא ע"י מחשבה לוגית. הם מתחילים בבחירת האמונות שגורמות להם להרגשה טובה, ומשתמשים בשכל ובלוגיקה רק כדי להצדיק, בדיעבד, את האמונות בהן בחרו.

האמת היא הדבר היחיד שאיש אינו מוכן להאמין בו – ג'ורג' ברנרד שו

נוסיף אם כן את הציר הנוסף, הכוח המניע האמיתי שמושך אנשים לעבר הטענות ההזויות דוקא:

* * *

נסכם בהגיגים מנוסחים היטב על ראש פתוח וסגור:

מסכימים? לא מסכימים? יש לכם דוגמאות נגדיות? קושיות להקשות? אתם מוזמנים להגיב.

לקריאה נוספת: הגיוני, אך לא נכון, לא הגיוני, אך נכון, ערכה לזיהוי אשליות

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

והפעם חידה.

בלי הרבה הקדמות, האם תוכלו להסביר מה קורה כאן?!
סיפרו כמה אנשים בתמונה וחכו כמה שניות. מי נעלם? להיכן? מי מופיע? מהיכן?

לנוחיותכם, הנה שני המצבים "מוקפאים":

אתם מוזמנים לשתף במחשבות שהתרוצצו בראשכם בנסיון לנתח מה קורה כאן.

ולמי שפיצח את התעלומה מחכה אתגר גדול לא פחות – להסביר זאת באופן קצר וברור ככל האפשר!

שיגע לכם את המוח? שתפו חברים, שגם הם יסבלו קצת!

התייאשתם? הנה הפתרון.

לרשומות קלילות נוספות לחצו כאן.

לאחרונה דברנו על פנייה לסמכות. עסקנו בעיקר במומחים מדומים, או במומחים אמיתיים אבל כאלה שמייעצים לא בתחום מומחיותם. היום נעלה דרגה ונפגוש מומחה שמעלה טענות במסגרת מומחיותו. גם במקרה כזה, חשוב להפעיל חשיבה חדה. לעיתים הדברים באמת מעל להשכלתנו או יכולותינו האינטלקטואליות, אך לא תמיד. אל תמעיטו ביכולותיכם. חישבו, ושאלו שאלות!

לפני ימים אחדים שלח לי אחד מקוראי הבלוג את המאמר המעניין הזה. הוא נפתח בהקדמה דרמטית מאת מנהל האתר בו פורסם המאמר:

מה קורה כשמדען וחוקר מוערך מגיע למסקנה שהיקום מגיב בקורלציה מדהימה להתנהגות האנושית ושהדבר מוכח ונתמך ע"י מודלים מתמטיים? נכון, הממסד האקדמי מתעלם ממנו לחלוטין ומונע ממנו לפרסם את ממצאיו בעיתונים המדעיים. דוקטור אלון ר' הוא מדען שכזה.

הכתבה שלפניכם פורצת דרך ומדהימה בכל קנה מידה. המסקנות שנובעות ממנה מבוססות על תצפיות ומודלים מתמטיים ומדעיים.

מדובר בעבודה של דוקטור אלון ר' – בוגר הפקולטה לפיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית שבירושלים.
הוא סיים את המאסטר שלו בהצטיינות בפיסיקה תיאורטית (יחסיות כללית) באותה האוניברסיטה וקיבל את הדוקטורט שלו בפיסיקה נסיונית (אסטרונומיה) מאוניברסיטת ת"א. הוא פירסם 60 מאמרים שעברו שיפוט בעיתונים מדעיים, … השתתף ב-20 כנסים מדעיים, רואיין לכמה עיתונים ורשתות טלוויזיה מהמובילים בעולם, הוביל מספר פרויקטי מחקר בינלאומיים…  [הרשימה המלאה באתר].

בקיצור, יש לו את הסמכות והנסיון.

אני מוכרח להודות שכמעט התפקעתי מסקרנות. אסטרונומיה היתה תחביב נעורים שלי ואת התואר הראשון עשיתי בלימודי פיזיקה, כך שמושגים בסיסיים בתחום הספקתי לרכוש.

המדען פותח בדברים (ההדגשות שלי):

כתבה זו מציגה תפיסת עולם אבסורדית, הטוענת שהמדען הצופה אינו נפרד מהיקום. מוצגת הקבלה מדהימה בין בני אדם והתנהגויות אנושיות לבין עצמים ותופעות אסטרונומיות. דמיון מפתיע זה מתבטא גם בהתפלגויות ובמספרים, והוא בעל מובהקות סטטיסטית גבוהה מ-99.9%!
מועלית הטענה ההזויה, שעל סמך התנהגויות אנושיות ניתן לנבא תופעות אסטרונומיות.
התפיסה והתוצאות המובאים במחקרים אלו הם כל כך מוזרים, עד כדי כך שהמדע מסרב לקבלם, ועד כה הוא חסם אותם לחלוטין. תחזית אחת של המודל כבר התגשמה, וכמו מהפכות מדעיות קודמות בעבר, הזמן כנראה יעשה את שלו בעניין זה.

הנה כמה מההקבלות שמצא המדען:

• כוכבים מרוכזים בצבירי כוכבים, גלקסיות וצבירי גלקסיות כמו שבני אדם נמצאים בכפרים, ערים וארצות.
• יש כוכבים צעירים ואנרגטיים וגם כוכבים זקנים, כמו ננסים לבנים, כוכבי ניוטרונים וחורים שחורים. כוכבים זקנים פעילים פחות מכוכבים צעירים.
• כוכבים רגילים (כוכבי סידרה ראשית) מחולקים בצורה גסה לשני סוגים – כוכבים חמים וקרים בדומה לנשים וגברים.
• כוכבים רבים נמצאים במערכות כפולות, כמו זוגות בני אדם, אך יש גם כוכבים בודדים ואפילו מקרים מועטים של מערכות עם שלושה כוכבים ויותר. סימולציות מראות שכאשר כוכב שלישי מתקרב למערכת כפולה הוא גורם לתגובה, שבסופה הוא יכול להמשיך בדרכו ללא הפרעה לזוג, לפרק את המערכת הזוגית, או לתפוס את מקומו של אחד מבני הזוג. ההקבלה לבני אדם ברורה.
• פלנטות מושוות לילדים. יש שני סוגי פלנטות – מוצקות כמו כדור הארץ, וגזיות – כמו צדק. זאת בדומה לבנים ובנות.
• גילוי פלנטות מחוץ למערכת השמש, שקיבל תאוצה בשני העשורים האחרונים, הראה שיש פלנטות סביב כוכבים בודדים (משפחה חד הורית) וגם סביב מערכות כפולות – משפחה רגילה.
• סביב כוכב או מערכת כפולה יכולים להיות פלנטה אחת או יותר כמו מספר ילדים אצל בני אדם.

וכעת, להקבלות המספריות:

הדמיון בין המערכות האסטרונומיות והאנושיות אינו מבני ואיכותי בלבד, אלא אף כמותי. מאמר משנת 2008 בדק את הכפילויות ב-4500 הכוכבים הבהירים הקרובים לשמש, ומאמר נלווה העריך כמה פוספסו בגלל גורמים תצפיתיים. התפלגות זו הושוותה עם מספר האמריקאים המבוגרים בגילאי 18-65 שנים מאתר לשכת הסטטיסטיקה האמריקאי. ההתאמה יפה מאוד והמספר הממוצע של ההתפלגויות כמעט זהה – 2.04 אצל כוכבים מול 2.03 אצל בני אדם. סימולציות מונטה-קרלו הראו ששתי ההתפלגויות זהות בהסתברות שמרנית הגדולה מ- 92%.

קראתי בשקיקה גם את המאמרים המצורפים. תוך כדי קריאה צפו ועלו בי עוד ועוד שאלות. למרות שחככתי בדעתי האם לכלות זמן יקר מחיי הקצרים (ביחס לכוכבים לפחות) על הנושא, ההזדמנות לנהל שיחה עם הדוקטור בכבודו ובעצמו קרצה לי.
קפצתי אם כן קפיצת ראש לשלולית, תוך שאני משנן לעצמי ציטוט מפי איינשטיין:

"הדבר החשוב הוא לא להפסיק לשאול שאלות"

לפניכם לקט נבחר וערוך קלות של חילופי הדברים בינינו (אני בכחול, הדוקטור באדום, ההדגשות שלי). חילופי הדברים במלואם מופיעים כאן בתפזורת בלתי נמנעת.

הערה טכנית: המונחים בעברית מבלבלים מאוד. star ו-planet תורגמו בעברית ל-כוכב וכוכב לכת, בהתאמה. מדובר בגרמי שמיים שונים מאוד במהותם. כדי לא להתבלבל אשתמש במונח פלנטה ולא ב"כוכב לכת", ובמונחים שמש או כוכב כשאני מתייחס ל-star.

היוהרה האנושית

מדוע בעצם האנלוגיה היא לבני אדם? ולא לדולפינים? או עכברים? או דבורים?
או 476 תרבויות אינטליגנטיות אחרות שאולי מפוזרות ברחבי היקום, עם אורחות חיים שאנו אפילו לא יכולים לדמיין?

• האנלוגיה היא דווקא לבני אדם ולא לחיות ממין אחר כי לאדם יש תודעה. הוא פאר היצירה. האדם הוא היחיד שחושב. היחיד שמסוגל להבין את הסינגולריות. קוף לא יכול לעשות זאת. היקום מופיע בתודעתך, שהיא הסינגולריות, אך לא בתודעת הקוף או הדג.
  לגבי צורות חיים אחרות ביקום, אין לנו מידע כיום. יתכן שיש – הסתברותית צריך להיות, יתכן שאין – אין צורך בכך. יש מספיק מגוון תודעתי על פני כדור הארץ.
  מי אמר שהמספרים אצלם יהיו שונים? על סמך מה אתה מניח זאת? מי אמר בכלל שהם ייראו אותו יקום כמו שאנו רואים?

האבולוציה היא תהליך בסיסי ביותר על פני כדור הארץ, במסגרתו התפתחו כל סוגי היצורים החיים וכן יצורי ביניים שכבר אינם מסתובבים בינינו. מה המקביל האסטרונומי?

• גם ביקום יש אבולוציה. אם אתה מכיר את הנושא של קרינת הרקע הקוסמית, אז היקום היה אטום לקרינה לפני כן, ושקוף לקרינה אחר כך. דמיון מדהים לאדם – היקום אטום לעובר בזמן ההריון ושקוף אחרי הלידה. אני מקביל את קרינת הרקע הקוסמית לטבור – עדות ללידה. גלקסיות וצבירי גלקסיות נוצרו מאוחר יותר. קווזרים, גלקסיות בהירות מהעבר שכיום לא קיימות, יכולים להיות מושווים עם דינוזאורים.

רומזים לנו שיש סקס אחר

אלמנט בסיסי ומרכזי בחיי האדם הוא רבייה. מה האנלוגיה האסטרונומית של זה?

• במערכת זוגית חומר עובר מכוכב לשני דרך דיסקת ספיחה. יש דמיון לסקס. כאשר הספיחה גבוהה מאוד, יכול להופיע סילון – כלומר חומר הנזרק מהכוכב. לדעתי, יתכן שחומר זה יכול ליצור פלנטה.

בסוף כולם מתים

מהו מוות לפי התיאוריה שלך? מה הפרופורציה בין גיל האדם לגיל כוכבים? מה קבוע ההמרה? כל שנה של אדם, כמה שווה במונחים אסטרונומיים?

• יש שלושה סוגים של כוכבים זקנים – חורים שחורים, כוכבי ניוטרונים וננסים לבנים. חורים שחורים הוא המקרה הקיצוני בו לא הכוכב לא יראה כלל, לכן ציינתי אותו בתשובה לשאלתך אם כוכבים מתים ונעלמים. גם כוכבים זקנים אחרים הם בד"כ פחות פעילים מכוכבים צעירים. המקרה של חור שחור מקביל למוות פתאומי ומהיר, וננס לבן מקביל למוות איטי. מהו קבוע ההמרה?" – מי אמר שיש בכלל קבוע המרה? אולי יש. עדיין לא מצאתי אותו. אולי הוא לוגריתמי?

דור בא ודור הולך

מכיוון שנכדים הם ירחים, ילדים הם פלנטות ובוגרים הם שמשות, ומכיוון שכל הילדים הופכים בוגרים, הרי התיאוריה שלך מנבאת מצב בו כל הירחים וכל הפלנטות הופכים לשמשות. זה ממש לא מה שאנחנו רואים בשמיים, כיצד אתה מסביר את הפערים העצומים? ובכלל, אנשים רבים הם גם הורים לילדים, וגם ילדים להורים בו זמנית. כלומר, הם גם פלנטות וגם כוכבים בו זמנית. ראית פעם דבר כזה בשמיים?

• התיאוריה חוזה הפיכה של רוב הפלנטות בשלב מסוים לשמשות. חלק יכולות למות קודם, וחלק יראו כמו ילדים גם בבגרותם (אנורקסיה). ידוע שפלנטות יכולות לספוח מסה ולהפוך לכוכבים. יש גם מאמר של מריו ליביו שמדבר על כך שבמערכת עם כוכב ופלנטה, הפלנטה יכולה לספוח חומר, להפוך לכוכב, והמערכת תהפוך להיות מערכת כפולה. זה צריך לקרות בסקלות זמן אסטרונומיות גדולות. אם כל המדענים לא מאמינים בכך, זה אומר שזה לא נכון? הרי הדעות המדעיות השתנו לגמרי עם התפתחות המדע.
  לגבי ירחים, כל הנושא של פלנטות הוא עדיין בחיתוליו, ואתה רוצה שנדבר על דורות של ירחים? למיטב ידיעתי, לא ידוע עדיין על ירחים מחוץ למערכת השמש. האם מישהו יודע משהו על ההתפתחות שלהם? אם אתה כבר שואל, אז התפתחות של ירח בהחלט יכולה להיות ספיחת חומר והפיכה לפלנטה.
  אגב, לגבי ירחים, אני דווקא התחלתי בהקבלה לחיות מחמד, אבל קרטר הציע את הרעיון של נכדים, שנראה לי יותר מתאים.

נשים חמות ומוצקות, גברים קרים ונפוחים

לטענתך שמשות חמות מתאימות לנשים, וקרות – לגברים. תוכל לגבות טענתך במחקרים פסיכולוגיים? או שהכוונה לטמפרטורה פיזיולוגית?

• התפיסה שאני מכיר היא שנשים חמות ורגשיות יותר מגברים שהם יותר שכלתניים וקרים מבחינה רגשית. זו כמובן הכללה. אתה מכיר תפיסה אחרת? לא ראיתי טעם לגבות את הטענה הנ"ל, שאפילו לא ציינתי אותה במאמר במחקרים פסיכולוגים. היא גם לא טענה חשובה. גם אם טעיתי בזיהוי המינים (ואני לא חושב כך), הטענה העיקרית היא שיש שני מיני כוכבים כמו אצל אנשים.

התכונות המיוחסות נובעות ישירות מכתביו של החוקר, בשילוב ידע אסטרונומי מבוסס (לחצו על התמונה למידע נוסף)

פלנטות גזיות הן בנים, ופלנטות מוצקות – בנות. למה? בנים דלילים יותר? מתפשטים יותר? מפליצים יותר?

• יתכן שההקבלה של פלנטות גזיות כבדות לבנות ופלנטות סלעיות קלות לבנים מוטעית וצריכה להיות הפוכה, אבל בין השאר היא התבססה על כך שבמערכת השמש  4 הפלנטות הקרובות לכוכב ההורה הן סלעיות, ובנות בד"כ קרובות יותר להורה. אגב, שים לב שבמערכת השמש מספר הבנים (4 פלנטות הגזיות הכבדות) = מספר הבנות (4 פלנטות סלעיות קלות) כמו אצל בני אדם. מזל? מקריות? אולי.
  • "בנות בד"כ קרובות יותר להורה" – אתה יכול להביא קישורים למחקרים פסיכולוגיים רלוונטיים?
    

משפחות חד הוריות

כשליש מהשמשות הן שמשות יחידות כמו במערכת השמש שלנו, ולא זכור לי שהיתה עוד שמש במערכת השמש שלנו (אם כי הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם). כלומר, התיאוריה שלך צריכה להסביר כיצד נולדים ילדים להורה בודד. האם בעזרת רוח הקודש? או שזרעונים קוסמיים נודדים מכוכבים בודדים רחוקים ומפרים את זה את זה ברביה ללא חיים משותפים? תרומת זרע אולי?

• יש תיאוריה שלשמש יש או היה כוכב כפול רחוק. בכל מקרה, עקב סקלות הזמן הארוכות בכוכבים, לא ניתן לשלול תיאוריה זו. כשאתה מתבונן במשפחה חד הורית עם ילדים, האם תמיד אתה רואה הורה בסביבה? זה בדיוק אותו הדבר בכוכבים.
  לגבי מספרים  – אם אין מספרים, לא ניתן לבדוק. לא ידוע לי על מספרים של כוכבים שנאספו,  ננטשו וכו'. אני חושב שקיימות רק סימולציות, ואני לא מכיר את המספרים.

גרושים-גרושות

מה האנלוגיה שלך לזוג שמתגרש? לפי הידוע לי קרוב ל-50% מהזוגות בארה"ב מתגרשים. האם הדבר אומר שלפי התחזית שלך כמחצית ממערכות כפולות השמשות תתפרקנה לשתי מערכות שמש נפרדות, בחלקן הפלנטות ישארו עם שמש אחת, בחלקן האחר עם השניה, וברובן הפלנטות ינדדו בין מערכת שמש אחת לשני בכל שני ורביעי אחה"צ, ובכל סוף שבוע שני?

• צריך לזכור שהתפתחות בכוכבים איטית מזו של בני אדם, כי סקלות הזמן ארוכות יותר. סימולציות מראות שכאשר כוכב בודד מתקרב למערכת זוגית הוא יכול להמשיך ללא הפרעה, להרוס את המערכת הזוגית או אפילו לתפוס את מקומו של אחד הכוכבים במערכת. ההקבלה לאנשים ברורה – גירושין אפשריים. בהתפתחות כוכבים כפולים ידוע שהמרחק ביניהם משתנה בשלבים שונים, ולכן יתכן שהם "מתגרשים" גם ללא עזרה מכוכב שלישי.
  במערכת כפולה פלנטות יכולות להקיף אחד המכוכבים או את שניהם, לכן האפשרויות שציינת תקפות, אם כי לא תהיה הקבלה מלאה בלוחות הזמנים, שיכולים להיות ארוכים יותר.
  • מצד אחד אתה מציג גרפים, מתלהב מהדיוק שלהם,ומלווה את זה בניתוחים סטטיסטיים מתקדמים, ומצד שני אתה פתאום מתעלם מהמספרים לחלוטין.
    מה אחוז המקרים המתועדים, או המשוערים של כוכב בודד שעובר במערכת של כוכב כפול ומפריד ביניהם? מה אחוז הכוכבים הכפולים שנפרדים מעצמם? אם נחבר כעת את שני המספרים – האם נקבל 40-50%? אני בספק רב. כיצד תסביר את הפער המספרי העצום בין מה שחוזה התיאוריה שלך לבין המציאות? ומה לגבי פלנטות שנודדות מאחד לשני בפרקי זמן קצובים?
    •  אני יודע שהנושא קיים, אבל לא יודע אם יש נתונים. הנה לך נושא למחקר עתידי. אגב, האם אתה חושב שהמדע יודע את המספרים שאתה דורש במדויק?

זוגיות ומשפחה – פרק ב'

מתגרשים מקימים פעמים רבות משפחות חדשות. כלומר, התיאוריה שלך צריכה לנבא משהו מורכב הרבה יותר מאשר שתי שמשות שמתרחקות קצת אחת מהשניה: מדובר בשתי שמשות שמתרחקות מרחק ניכר זו מזו, שמש נוספת מתקרבת לאחת מהן או לשתיהן (בני זוג חדשים) שגם היא יתכן ועזבה מערכת זוגית אחרת, פלנטות חדשות נוצרות לאחר השידוך הזה, והפלנטות מהזוגיות הקודמת ממשיכות לנדוד בפרקי זמן קצובים בין מקומן החדש עם זוג השמשות החדש, לבין השמשות המקוריות מהן נפרדו, אך הפלנטות החדשות מקיפות רק את הזוג החדש.
זה מצב סטנדרטי אצל בני אדם. האם שמעת על מקרה אחד בודד כזה ביקום כולו? האם אתה מכיר סימולציה שמראה שמצב כזה אפשרי מבחינה פיזיקלית? תן לי לנחש. לא. כלומר, התיאוריה שלך קורסת לא רק לגבי מספרים וכמויות, אלא אפילו ברמה האיכותית הפשוטה ביותר.

• לגבי הנושא של פגיעת כוכב בודד ומערכת זוגית, קראתי כמה מחקרים כאלו ואף ראיתי סרטי סימולציות שמתארות התנגשויות בין כוכבים, ו"גירושין" ו"נישואין" בין כוכבים בדיוק כפי שתיארתי. למעשה, רק לפני מספר ימים ביקשתי מאחד המומחים בעולם שישלח לי סרטים כאלו להדגמה בהרצאה. פה במפורש טעית בניחוש.

מקרה בוחן: מערכת השמש שלנו. חלוקה לבנים ובנות ותכונות מיוחסות – בהתאם לכתבי החוקר. הילדים של הפלנטות, שעדיין ילדים בעצמם (שהרי הם פלנטות) הם הירחים (לחצו על התמונה לקבלת פרטים מלאים על ירחים במערכת השמש). השמש היא אבא, בהתאם לחלק אחר של התיאוריה (כוכב מסוג G). לא ידועים כל פרטים על אם המשפחה.
* הריון גברי מרוח הקודש הסינגולרית הוא הצעת שכלול שלי לתיאוריה.

בין חביתה לסלט

לפני שאציג את שאלותי לדוקטור בנוגע להתאמה המספרית המדויקת שמצא בין מספר נפשות בגילאים 18-65 בבית אמריקאי, לבין כמות כוכבים שמקובצים יחד, אספר קוריוז נחמד:

במהלך ארוחת הערב הצגתי לבתי בת התשע את התיאוריה המדוברת ושאלתי אותה בצורה הכי ניטרלית שיכולתי, מה דעתה. האנלוגיות הבסיסיות לא עוררו בה רושם רב. למעשה היא אפילו שחררה צחקוק נבוך אחד או שניים. כשסיפרתי לה על ההתאמה המספרית המדהימה אמרה (תוך לעיסת החביתה) – "נו…בטח סתם צירוף מקרים".
כשהבינה שהחוקר ישראלי ואילו הנתונים נלקחו מארה"ב קראה בקול של גילוי  –
"אה! בטח הוא בדק בכל מיני ארצות ובחר את הארץ שזה יצא הכי דומה. הוא בטח עשה קודם את כל התחקירים, בדק קודם כמה יש מכל סוג, מה יותר, מה פחות, ממוצעים, ואז החליט מה מתאים למה!" בחיי שאלה היו מילותיה.
אני לא חושב שיש לה מושג באסטרונומיה, או בדמוגרפיה, או מה זה בדיוק "ממוצע", אבל את עקרונות החשיבה החדה היא ללא ספק קלטה!

נחזור לשיחתי עם הדוקטור.

התאמה מספרית מדויקת?

מדוע השווית לאוכלוסיה אמריקאית? יש משהו קוסמולוגי עדיף באמריקאים? אני מניח שאם נשווה לאוכלוסיות בסין, או באפריקה נקבל מספרים שונים לגמרי. מה יהיו המספרים?

• עלית על נקודה חלשה במאמר שהודגשה על ידי מספר פעמים. ההשוואה נעשתה מול ארה"ב כי הנתונים שלהם הכי זמינים והכי טובים. אני מאמין שארה"ב מהווה מדגם סטטיסטי מייצג לעולם, ועל ארצות עם מספר ילדים רב כמו ארצות ערב ואפריקה, תחפה סין עם מספר ילדים מצומצם.
  בכל מקרה, אם ההתפלגות תזוז מעט ימינה או שמאל עדיין תהיה התאמה טובה לכוכבים, ועצם ההתאמה היא מפתיעה ומדהימה. אגב באותה צורה יכולת לשאול מדוע לקחתי רק את ה-4500 הכוכבים הקרובים הבהירים, ולא את כל הכוכבים. התשובה פשוטה: זה מה יש.
  • אתה אומר שהשתמשת בנתונים לגבי אמריקה, כי זה מה שמצאת, אבל מניח שזה מייצג את כל העולם, בלי שהראית חישובים כלשהם שמראים שלהנחה הזו יש תוקף. זה מאמץ מאוד קטן יחסית לטענות כל כך מרחיקות לכת ו"הזויות" כפי שאתה מגדיר אותן.
    כלומר, במילים אחרות, אחד הנתונים המספריים היחידים שאתה מביא (וכזה אשר הקדשת לו מאמר שלם) אינו מבוסס כלל על ראיות אלא על ניחושים, הנחות ובחירות שרירותיות…

מדוע החלטת לנקות מהמדגם את הגילאים מחוץ לטווח 18-65 (ההסבר שנתת במאמר רחוק מלהניח את הדעת)? מה בתיאוריה שלך מגדיר דווקא את המספרים 18 ו-65? למה לא 13 ו-70 למשל? מה קורה להתאמה כאשר משנים את הגיל של "מבוגר" מ-65 ל-55 למשל, או ל-80. עד כמה ההתאמה מתקלקלת? אותו דבר לגבי ילדים. נראה שבחרת באופן מכוון תנאים כאלה שיראו התאמה מספרים טובה, מבלי שיש לך הסברים בעלי משמעות עניינית כלשהי.

• גילאי 18-65 מצוינים באתר הלשכה הסטטיסטית האמריקאי כמבוגרים. זוהי ההשוואה ההוגנת לכוכבים. ילדים מושווים לפלנטות ואנשים זקנים לכוכבים זקנים –  ננסים לבנים, כוכבי ניטרונים וחורים שחורים. אם הגבולות ישתנו מעט (מדוע לשנותם?) ברור שההתאמה תשתנה מעט, אך היא עדיין תהיה קיימת. בכל מקרה, אני מפנה אותך לאתר של US Census Bureau ממנו לקחתי את הנתונים.
  בהנחת פילוג אחיד, בגילאי 18-65 יש 47 שנים בסה"כ, כך שאם תגדיל את הסף העליון והתחתון ב-5 שנים תשנה את הממוצע בפחות מ-20%. במפורש, הממוצע לא יגיע ל-3. גם אם הממוצע גדול יותר לילדים בגילאי 13-18, הוא יצטמצם עם אוכלוסיית זקנים קטנה יותר בגילאי 65-70. אגב, מה ההגדרה שלך לילד ולמבוגר? 18 ו-65 שנים לא נשמע הגיוני?
  אתה יכול להאמין לי או לא, אבל לא בחרתי את הנתונים הכי מתאימים. בחרתי מה שנראה לי נכון. למעשה, הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה בחרה לי את הגבלת גיל המבוגרים ל-18-65 שנים.
  • האם פלנטה הופכת לכוכב כאשר היא עוברת את "גיל 18" או כאשר היא עוזבת את בית ההורים? אני חושב שזה אמור לשנות לחלוטין את הספירה של נפשות לבית אב, לא?
    כלומר, אם בחור בן 27 גר עם ההורים, הרי שהוא מוסיף למניין הנפשות בבית. אבל אם אתה סופר אותו בתור כוכב נפרד, הרי שזה יוריד בצורה דרמטית את מספר הנפשות הממוצע לבית אב. לא? למעשה המספר חייב להיות משהו בין 1 ל-2 (בין אדם שחי לבד, לבין זוג), כי הילדים עד גיל 18 לא נספרים, ואחרי גיל 18 גם לא – הם כבר שמשות.
    המספר הגיע ל-2 רק בזכות ילדים רבים שנשארים בבית ההורים עד גיל מאוחר. או שלא הבנתי את הנתונים עליהם אתה מסתמך. אשמח אם תבהיר את הנקודה.
    • לפי המודל, פלנטה הופכת לכוכב "בהתבגרותה".
      בצפיה בכוכבים, אין לי דרך לדעת אם מערכת זוגית היא זוג או הורה וילד שהתבגר. לכן, ההשוואה היא פשוט לפי מה שרואים. ילד מתבגר נחשב כמו מבוגר. במאמר, ההקבלה היא למספר נפשות בבית בגיל 18-65. מספר הילדים הממוצע הוא ילדים עד גיל 18, כלומר ילד שעבר גיל 18 נחשב מבוגר. המספר הממוצע של מבוגרים בבית הגיע ל-2 גם בזכות ילדים (רבים? לא בטוח) שנשארים בבית ההורים עד גיל מאוחר.
      אגב, לקח לי הרבה זמן להבין איך צריך לעשות את ההקבלה, ומה להשוות, אבל כשמבינים ההשוואה טריוויאלית.

"אה! הוא בטח עשה קודם את כל התחקירים, בדק קודם כמה יש מכל סוג, מה יותר, מה פחות, ממוצעים, ואז החליט מה מתאים למה!" – המשיך המשפט של הבת שלי להדהד באוזני.

אני בטוח שבמוחו של הקורא החושב קפצו ועלו עוד שאלות וקושיות רבות, שחושפות צדדים נוספים רבים בהם המשל האסטרו-סוציולוגי קורס לחלוטין. הסתירות הפנימיות באנלוגיה הקלושה הזו רבות מכדי שאפשר יהיה למנותן. ניתן להמשיך ולהתעמק בהתאמה המספרית "המדויקת" היחידה עליה נשענת כל "התיאוריה" הזו ולמוטט אותה משם (התאמה שמבוססת על הנחות לא בדוקות לגבי אוכלוסיית העולם ומוגדרת כ"נקודה חלשה" ע"י החוקר). הבקיאים באסטרופיזיקה בוודאי זינקו לא פעם למשמע ספקולציות היפותטיות חסרות כל בסיס.

אני הרגשתי שמיציתי.

האם מדובר במדע?

"המאמר המקורי והמפורט בנושא אסטרו-סוציולוגיה לא התקבל לעיתונים מדעיים בנימוק (הלא מדעי) – לא מתאים. גם ניסיונות לצמצמו ולנקות את המיסטיקה מהנושא לא צלחו. לפיכך, המאמרים הועלו לאתר של מאמרים שנדחו ממקומות אחרים".

במקומות שונים בשרשור התגובות הביע אלון את דעתו לגבי רמת המדעיות של עבודתו:

• אני מסכים איתך שכרגע יש וויכוח אם זה מדע או לא. לדעתי זה מדע –  התבוננות בטבע, מציאת חוקיות, ניסוח חוקים, ונתינת תחזיות שניתנות לבדיקה ולאימות או להפרכה. לדעתך, ולדעת רבים אחרים, כולל רוב המדענים, הייתי אומר, זה לא מדע. ההיסטוריה הוכיחה שתיאוריות חדשות נתקלות בתחילה בספקנות רבה ואף בעוינות.
  התיאוריה שאני מציג היא מוזרה ביותר, ונראית חסרת היגיון לחלוטין בתחילה. אין זה אומר שהיא שגויה.
  …אני רוצה להזכיר לך, ותסלח לי על ההשוואה, שהתיאוריות של איינשטיין, כולל הרעיון של ניסוי מחשבתי, התקבלו בתחילה בלגלוג ובספקנות רבים, ואנחנו יודעים איך זה נגמר.
• המאמרים והרעיונות שלי הם כרגע בשולי המדע או בעצם מחוץ לו. אני מאמין שבשנים הבאות הם יכנסו למדע התקני. נחיה ונראה.

ניתן ליחס את ההקבלה המרשימה הזו לדמיון ילדותי פורה של המחבר ולהתיחס אליה כאל אנקדוטית וילדותית…

– כך כותב אלון לקראת סוף אחד המאמרים שלו בנושא (עמ' 12 למטה), ומוסיף:
יש לציין כי אנחנו לא חושבים שההתאמה בין העצמים האסטרונומיים לאנשים היא מוחלטת. אל למישהו לצפות למצוא את "הכוכב האישי שלו". למעשה אנחנו יכולים להצביע על הבדלים מרובים בין כוכבים לאנשים. למשל … הכוכבים כמעט כדוריים, ואילו אנשים, באופן ברור אינם כאלה. בנוסף, האנלוגיה בין אסטרונומיה ואנשים אינה מדויקת ולעיתים נראה שהיא תלויה בפרשנות. אנחנו לא בטוחים האם ההתאמה הטובה ביותר של ירחים היא לחיות מחמד או נכדים.
עדיין, הדמיון הנרחב בין עולם האסטרונומיה לעולם האנשים הוא מטריד ודורש הסבר.
ניתן לטעון כי הטבע פעל באותה דרך כאשר היקום, הכוכבים והאנשים נוצרו. זה פתרון נאה, אך אנו סבורים כי התוצאות שלנו מצביעות על משמעות יותר עמוקה. אנחנו מאמינים שהרעיונות שמוצגים בעבודה זו מצביעים באופן חזק על כך שהתפישה האנושית מקושרת עם היקום ואינה נפרדת ממנו. הביטוי של היקום ובאופן יחודי החברה האנושית מובנים כהשתקפויות וביטויים של התודעה שאינה באה לידי ביטוי – הסינגולריות.
[אני מקווה שהתרגום שלי לא עיוות את כוונת המשורר המקורית].

או שמא מדובר בדת?

באחת התגובות מסביר אלון:

התפיסה במאמרים שלי מבוססת על האדוויאטה, שהיא בעצם הבסיס לכל הדתות. אין שניים, יש רק אחד. תודעה אחת חסרת צורה שמופיעה בכל מיני צורות. היא לפני הזמן ומעבר למרחב, אך מכילה את כל הזמנים והמקומות. לכל בן אדם יש כאילו את הסרט שלו, אבל אנחנו בעצם המסך האחד שעליו מוקרן הסרט. אנחנו האוקינוס שמבוטא ע"י הגל, האגו. אפשר לצאת מהאגו, להתעורר, ולראות מה קורה כאן באמת.

והרי מבזק מיוחד ממאגר המידע הבריאתי:

בעודי עורך את הדברים לרשומה זו, התחולל משהו שנראה כמו פריצת דרך במדע הקוסמולוגיה! אחד הגולשים העביר לאלון מידע:

המידע שאתן לך לא הגיע מתצפיות מדעיות אלא דרך תקשור דרך אדם שמתקשר את תודעת העל שהיא מאגר מידע בריאתי. כחלק מהמידע המורחב והמרתק שהיא מעבירה לנו בני האדם, היא גם העבירה לנו מידע על אסטרופיזיקה – בין היתר על חורים שחורים ולבנים.

הבריאה שלנו היא מעבדת מחקר ענקית שנושא מחקרה הוא חיבורי אנרגיות מסוגים שונים ולימוד השימוש בתדרים השונים.
לצורך זה היה צורך לבנות מערך שיכניס לתוך המעבדה את האנרגיות הנדרשות לצורך מחקר, מתוך שדות האנרגיה העצומים שנמצאים מחוץ לבריאה.
הפתח דרכו נכנסות האנרגיות הגולמיות הללו – הנקראות גם החומר האפל – הוא החור הלבן. תפקידיו רבים ולא אעמוד עליהם עכשיו.
הבריאה בנויה בצורת 2 קונוסים שמחוברים בחלקם הרחב. זה אומר שישנם 2 חורים לבנים בקדקודם של כל אחד מהקונוסים הללו. הבריאה עצמה נמצאת בתנועה מתמדת מהחור הלבן הראשון לחור הלבן השני, כאשר אנו כרגע נמצאים בשיא ההתרחבות של הקונוס הראשון ובכניסה להצטמצמות של הקונוס השני.
זו גם הסיבה שאנו לא מזהים את החור הלבן השני כי הוא נמצא "מעבר לאופק". זו גם הסיבה שהמדענים לא יכולים לזהות שהיקום (בריאה) יפסיק את התרחבותו ויחל את צמצומו.

אלון הודה לו על ההסבר מאיר העיניים והודיע כי הוא פתח אצלו ראיה שונה:

במודל של היקום עליו אני עובד כעת יש גם שני קונוסים, אם כי מחוברים בנקודה ולא בבסיס. שני החורים הלבנים שנפרדים אצלך, הם אחד אצלי.
בזכות הראיה השונה שלך, הבנתי שעשיתי טעות במודל ונפתחה הבנה חדשה. הפכתי כיווני שני ווקטורים. זה כנראה עדיין לא המודל הסופי, שפותר את כל הבעיות, אבל מזמן לא היתה לי התקדמות כזו ניכרת בהבנת המודל.

ונסיים בחידה

"מתי יבוא המשיח?" שאל הרצל
"אין לי מידע בנושא. כשיהיה אני מבטיח לעדכן" – עונה אלון.

והחידה: האם התשובה ניתנה בבדיחות-הדעת או שמא ברצינות?

בין הפותרים נכונה תוגרל ערכת תיקשור, לקידום המדע בישראל.

*     *

*

האנשה – "ציור לשוני המייחס תכונות, רגשות ופעולות אנושיות לטבע, לחפצים ולמושגים. ההאנשה נפוצה מאוד בשירה ובספרות בכלל, והיא מלמדת, כנראה, על הנטייה האנושית הטבעית (והאגוצנטרית?) לראות את עולם הטבע והדומם במושגים אנושיים".

*

עוד על התאמות מדומות בין אנשים וגרמי שמיים תוכלו לקרוא כאן – אסטרולוגיה במבחן

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

חקר ה"אינסוף" הוא תחום רחב. אינסופי כמעט.

היום נשתעשע רק בסוג מאוד מסוים של "אינסופיות": דברים שמכילים מהדורה מוקטנת (זהה או דומה) של עצמם.

אפקט Droste מתאר תמונה אשר בתוכה מופיעה אותה תמונה עצמה, בגרסה מוקטנת. גם בתוך הגרסה המוקטנת מופיעה באותו מקום יחסי גרסה מוקטנת עוד יותר, וכן הלאה עד "אינסוף".

תמונה אחת שווה אלף מילים:

מדובר באריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת אחות מגישה כוס קקאו שלצידה אריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת אחות מגישה כוס קקאו שלצידה אריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת…

גליון אפריל 1965 של סיינטיפיק אמריקן השתעשע בהשתקפויות (התמונה המשתקפת עברה היפוך-מראה):

וואריאציה נוספת מופיעה על עטיפת האלבום Ummagumma  של הפינק פלויד (1969).
חדי העין ישימו לב שהתמונות אינן זהות (חברי הלהקה מתחלפים ביניהם במקומות).

אחד היותר מבלבלים, כנראה משום שכל "דרגה" מחוברת באופן רציף לדרגה שמתחתיה ומעליה:

והנה גירסת אנימציה מודרנית [מקור]:

פרויקט הזוי באותו נושא הוא פרויקט החתול האינסופי – Infinite cat project.
הכל התחיל בתמונה של חתול (מס' 1) שפורסמה באתר:

בשלב הבא מישהו מהגולשים צילם את החתול שלו (מס' 2) צופה בתמונה זו על גבי מסך המחשב, ושלח אותה לבעל האתר. התמונה פורסמה:

הגולש הבא צילם את החתול שלו (מס 3) צופה בתמונה זו – של חתול 2 צופה בחתול 1. וכך המשיך התהליך עד אינסוף. או קיי, כמעט אינסוף, 1731 ליתר דיוק, נכון לרגע זה…

הנה כמה עשרות החתולים הראשונים בפרויקט, בעיבוד לסרטון:

יש גם דרכים אוטומטיות ליצור את האפקט הזה. חישבו למשל על הניסוי הבא: מחברים את מצלמת הוידאו למסך טלויזיה כך שמה שהיא מצלמת כעת מוצג עליו. אם נצלם את הנוף הנשקף מבעד לחלון נראה על המסך את הנוף. אם נסיט את המצלמה פנימה לכיוון החדר נראה על המסך את החדר כמובן.
כעת נכוון את המצלמה לעבר המסך עצמו. מה נראה על המסך? למה?

מי שלא מכיר עדיין את האפקט מוזמן לחשוב כמה שניות לפני שימשיך לקרוא.

על המסך תופיע תמונה של המסך עצמו, אותו אנו מצלמים כרגע. אך מיד כשתופיע תמונת המסך בתוך המסך, תצלם המצלמה את שני המסכים זה בתוך זה, ותציג אותם… על המסך. וכך ימשיך התהליך כהרף עין, ואינסוף מסכי טלויזיה הולכים וקטנים יופיעו זה בתוך זה!
* כמובן שבפועל לא מדובר באינסוף אלא בעשרות בודדות בגלל מגבלות איכות ורזולוציה.

כך זה נראה:

בשנות השבעים והשמונים הרבו להשתמש באפקט הזה בקליפים של מוזיקת פופ. אחד המפורסמים שבהם הוא ה-Bohemian Rhapsody של להקת Queen, אשר הופק ב-1975 (שנים לפני שאפקטים ממוחשבים נכנסו לשימוש).
לחצו על התמונה לצפייה בקטע הרלוונטי:

אפקטים מעניינים עוד יותר מתקבלים אם משחקים קצת עם זוית הצילום, דרגת הזום, בהירות התמונה, וכד'.
לפני שנים אחדות השתעשעתי עם מצלמת הוידאו שלי, ואת האפקטים השונים שקיבלתי ערכתי לסרטון כשברקע היצירה "גנים בגשם" מאת דביסי (בעיבוד אלקטרוני של Tomita). שימו לב, אין כאן שום אפקטים של מחשב. ככה זה נראה על המסך! נסו ותהנו.

 עוד על האפקט הזה והקשריו השונים תוכלו לקרוא כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Optical_feedback

אי אפשר לדבר על צורות שמכילות גרסאות מוקטנות של עצמן, בלי להזכיר את המונח "פרקטלים".
נחסוך שוב במילים, ונמחיש בדוגמה מהטבע – שימו לב כיצד הברוקולי הזה מכיל דגמים מוקטנים של עצמו, וגם הם מכילים דגמים מוקטנים עוד יותר של עצמם, וכו' (רמז – חיסכון בהוראות הגדילה):

והנה סרטון מרהיב – מסע אל נבכי פונקציה מתמטית פשוטה, שמתבטאת במורכבות אינסופית ומרהיבה.
מומלץ להגדיל למסך מלא, ולגלות שגם למתמטיקה יש צדדים יפים (למי שעדיין לא גילה זאת כמובן).

זהו להיום. לכל דבר בחיים צריך להיות סוף.
חלפנו ביעף בין בובות מטריושקה, אריזות אבקת קקאו, חתולים סקרנים, הרבה מוזיקה, ברוקולי אחד ופונקציה מתמטית מרהיבה.

אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם!

בעבר הקדשתי רשומה מפורטת, שכללה דוגמאות קונקרטיות רבות למה שמתחולל במפגש טיפוסי עם "רואה נסתרות" כזה או אחר. מומלץ מאוד כרקע כללי למי שעדיין לא קרא, או למי שרוצה לרענן את כישוריו.

במסגרת מפגש כזה הלקוח (שמגיע מיואש, מעורער, מוטרד או סתם סקרן) משלם כסף למישהו, כדי שזה יאמר לו דברים בעזרת "כלים" כאלה ואחרים: יצירת קשר עם ישויות רוחניות ממימדים אחרים, פתיחת קלפים, בחינת קווים בכף היד, כתמי קפה וכד'.

טענתי שם, כי מדובר באוסף "טריקים פסיכולוגיים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. הלקוח הוא זה שמספק למעשה את כל המידע שעולה במפגש (למעט כמה ניחושים מושכלים שעלו יפה מצד ה"יועץ"). הוא זה שזוכר את הקליעות ושוכח את ההחטאות, והוא זה שמפרש את האמירות הרב משמעיות או המעורפלות שמפזר ה"יועץ", באופן שמתאים לחייו הפרטיים.

* בהחלט יתכן, שבעלי מקצוע רבים אינם מודעים לכך שזה מה שהם עושים, כלומר, הם אינם שרלטנים, אלא מאמינים באמת ובתמים בכוחה של שיטתם לחשוף מידע נכון ומועיל על הלקוח.

התגלגלה לידי הקלטה של מפגש אמיתי שכזה (שהתרחש לפני למעלה מ-20 שנה), וחשבתי שיכול להיות מעניין להדגים את הדברים הלכה למעשה.

אני מוכרח להודות שכנראה לא מדובר בבעלת מקצוע מהשורה הראשונה (למרות ההמלצות שהתקבלו עליה אז), היות והמפגש בכללותו נשמע פתטי למדי, הן לאור מיעוט המידע שסופק בו, הכלליות והמעורפלות של רוב הדברים שנאמרו בו, כמות הניחושים שכשלו והתחזיות המועטות והמעורפלות שניתנו לגבי העתיד.
כל זאת למרות שהלקוחה נתנה פידבקים מרובים במהלך המפגש, כלומר, התנאים להצלחה היו מיטביים.

בחרתי בשלוש דוגמאות שמדגימות יפה את משחק ה"חם-קר" שמתנהל במפגש כזה.

מכיוון שההקלטות אינן איכותיות ומכיוון שהדברים מתקדמים במהירות, תמללתי את הנאמר.
בכל שורה בטבלה ציינתי מה אמרה ה"קוראת", כיצד הגיבה הלקוחה, הוספתי הערות משלי (מתוך הכרות עם העובדות הנכונות) ומה אני חושד שהתחולל במוחה של הקוראת לפני שעברה לשלב הבא.

מומלץ קודם לקרוא את התמליל המלא של כל דוגמה, ורק אח"כ לשמוע אותה בליווי התמליל. שלוש הדוגמאות מובאות ברצף בסרטון שלמטה.

דוגמה 1

מה היה לנו כאן: נסיון לנחש את העיסוק של הלקוחה, שכשל. הלקוחה הצליחה למצוא מובן בו האמירה יכולה להתפרש כנכונה, נידבה מידע ומשם השיחה התגלגלה למחוזות רגשיים על אמה של הלקוחה, ונאמרו אמירות מתבקשות.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא עלתה על זה שעזרתי לאימי בשנתיים האחרונות. היא הרגישה נכון את הקשר המאוד חזק בינינו! זה היה מרגש. כמעט שבכיתי…"

דוגמה 2

מה היה לנו כאן: ניחוש שכשל לגמרי לגבי סוג הבית, אמירה פתוחה וכללית לגבי שינוי בבית. קליעה! הלקוחה מצאה פרשנות הולמת. כמה אמירות שדופות על "אוירה נעימה בבית" ואיבחון שגוי לגבי אופי הבית בהקשר לאורחים.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "מדהים! איך היא עלתה על זה שעשינו שיפוצים!"

דוגמה 3

מה היה לנו כאן: אוסף ניחושים מושכלים, אמירות מעורפלות, משפטים שנכונים לכולם, נבואות מעורפלות וסבירות לעתיד (על סמך המידע שנצבר כבר) והרבה גישושים באפילה.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא ידעה שהבן מנגן פסנתר, שיש לו נטיה טכנולוגית, שהוא אוהב ללמוד, מאוד עצמאי ואמביציוזי. זה הכל ממש נכון!"

כעת אתם מוזמנים להקשיב להקלטות המקוריות, תוך כדי עיון בתמלול שלעיל. מדהימה המהירות בה הדברים זורמים!

האמינו לי – שאר 45 הדקות היו מעניינות אפילו פחות…

כעת דמיינו לקוח אוהד, מספר בהתרגשות על מפגש מסוג זה לחברו הטוב. כבר במהלך הסיפור הוא מציין את הקליעות המרשימות יותר, כמובן, כשהוא נותן לדברים את הפרשנות שלו, ושוכח את ההחטאות. החוויה נתפשת כמרשימה עוד יותר מאשר בזמן שהיה נוכח בה.
עכשיו נניח שחולפים חודשים, במהלכם הוא מספר על החוויה המדהימה במפגשים עם חברים, לקרובי משפחה וכד'. בכל פעם נוסף צבע נוסף, ניואנס נוסף של הגזמה קלה, גם אם לא במודע, כדי להעצים את הסיפור.
ואז, יום אחד, הוא נקלע להרצאה בה אני מדבר על קריאה קרה. לאחר ההרצאה הוא ניגש אלי ואומר: "בוא תשמע סיפור אישי שקרה לי. הלכתי פעם למישהי, היא ידעה עלי הכל! ואמרה דברים מאוד ספציפיים! היא אמרה שאני כזה וכזה, וידעה שאני מתעניין בנושא הזה והזה, והיא צדקה! באמת המשכתי ולמדתי באוניברסיטה, ובדיוק את התחום אותו ציינה! היא אפילו ידעה שבדיוק עשינו שיפוץ בדירה. איך אתה מסביר את זה?!?"

איך אני מסביר את זה? מסביר את מה? את מה שקרה בפועל או את מה שהוא סיפר לי?

אני מקווה שהדוגמה הזו נתנה חומר למחשבה, על המרחק הרב שיכול להיות בין ההתרחשויות בפועל, לבין הצורה בה אנו זוכרים ומספרים אותם לאחר תקופת מה.

ונסיים בדוגמה הומוריסטית שהועלתה ממש לא מזמן לרשת:

עוד שני סרטונים בנושא (אחד הומוריסטי ושני – ניתוח של קריאה קרה במופע טלוזיוני) תוכלו למצוא בפוסט של רועי צזנה.

אם מישהו מכם היה נוכח במפגש מדהים באמת, ויש ברשותו הקלטה של הדברים, מעניין יהיה לנתח את הנאמר שם מזוית בוחנת. מעין תרגיל בבלשות, אם תרצו.

עוד רשומות בנושאים קשורים:

• נומרולוגיה I – כוחם המופלא של המספרים
• נומרולוגיה II – הראיות?
• אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות: קריאה קרה
• הסיפור המדהים של ריי – האיש שלקח כסף מפושטי יד
• מגיפת רואי הנסתר
• והיום נלמד לנבא את העתיד
• חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

גיבורי-על שילהבו את דמיון האדם לאורך ההיסטוריה, החל ממיתולוגיות קדומות ועד לקומיקס, ספרים, סדרות וסרטים בני ימינו.
גיבורים כאלה ניחנים בכוחות על-טבעיים, נצחיות מעבר לזמן ולמקום והאנושות כולה סומכת עליהם שיצילוה מכליה ואבדון.
ואם האנושות סומכת, גם אנחנו יכולים, נכון?

לאחרונה, באחד מדיוני הקבוצה, עלה שמו של אדם שעל פניו נראה כעונה על כל הקריטריונים הבסיסיים של גיבור-על:

כוחות על טבעיים: מומחה לפסיכוקינזיס ותת מודע.
נצחיות: אותה הוא מבקש להשיג ע"י הקמת רחוב בירושלים על שמו בעודו בחייו, או דרישה מעובדיו להוסיף את שם משפחתו לת"ז הרשמית שלהם.
מגרה את הדמיון: החל מניטרול תדר הצחוק מהעם ועד לחרבוזון וייבוש עטיני הפרות – ועוד רבים אחרים, בסך הכל רפרטואר מרשים למדי. (אתם מוזמנים להכנס לקישורים, הנאה מובטחת, money back guaranteed).

ומה יש לגיבור-העל שלנו לומר?

צריך להבין שדרך התת-מודע ובכח המחשבה, ניתן להשפיע ולשנות דברים רבים בחיינו. בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

האם אפשר לסמוך על הגיבור הזה? מתי פניה לסמכות תקפה? מתי לא?
בכך נעסוק הפעם – כשל לוגי הנקרא פנייה אל הסמכות.

***

כאשר מנסים לשכנע אותנו בנכונות טענה מסוימת, לפעמים מנסים לעשות זאת ע"י רתימת גורמי סמכות:
"מדען בכיר טוען ש…" או "מייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו אומר ש…" , וכד'.

במקרים בהם גורם הסמכות מוכר ואמין, הינו מומחה לתחום בו הוא טוען את דבריו ובמיוחד אם טענותיו נמצאות בקונסנזוס –  לגיטימי להשתמש בדעתו כדי לחזק את הטענות. אחרי הכל, התייעצות עם מומחים עוזרת לקבל החלטות באופן מושכל ונבון יותר בתחומים חיים רבים (החל מהדרך הנכונה לחבר מדף לקיר, וכלה בהחלטות בריאותיות קריטיות). גם בתי המשפט עושים שימוש תדיר בעדים מומחים בכדי להגיע להחלטות מבוססות יותר בתחומים מקצועיים שונים.

לעומת זאת, כאשר מדובר במומחה אלמוני, לא מקובל, או מומחה שמצוטט לגבי תחום שאינו תחום מומחיותו, מדובר במניפולציה. שימוש כזה בסמכות, אם אינו מלווה בנימוקים תקפים ומידע רלוונטי, מנסה לכפות הסכמה בשל סמכותו של המצוטט בלבד.

למעשה יש כאן פניה ליראת הכבוד שלנו, לתחושה שלנו כי אנחנו לא מבינים מספיק בנושא בכדי לגבש דעה משל עצמינו, וכי אחרים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו מה נכון ומה לא. זו מניפולציה פסיכו-לוגית, ויתכן מאוד שהיא נשענת על דפוסי חשיבה והתנהגות שאפיינו אותנו כילדים קטנים, תקופה בה קיבלנו את דברי הורינו כאמת צרופה רק מתוקף מעמדם.

במובן הכללי הזה, פניה לסמכות הינה חלק ממשפחה נרחבת יותר של כשלים בשל אי-רלוונטיות, משפחה אשר את חבריה האחרים נפגוש בעתיד הקרוב.
לפני שנהפוך בלתי רלוונטיים נחזור מיד לגיבור-העל שלנו.

מב"מים – מומחים בלתי מזוהים

… בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

גיבורנו ממהר לגייס פרופסורים ורופאים קונבנציונאליים בכירים. שימו לב כיצד הוא מנסה לבסס סמכות בכל מילה:

– פרופסורים – אקדמייה כמקור לידע מדעי ותקף.
– רבים – כמה? מיהם?
– רופאים – גיבורנו מתיימר לעזור לאנשים עם בעיות פיזיות ונפשיות ולרפא אותם בפסיכוקינזיס. הוא אינו רופא, אך עט על המציאה לגייס רופאים לחיזוק טענותיו, בדיוק אלו אשר מזוהים ע"י קהל היעד שלו כסמכות הטבעית והראשונית לטיפול, ובכך ממצב את עצמו בשורה אחת איתם.
– קונבנציונאליים – לא מספיק לגיבור לגייס רופאים "משלימים" או "אלטרנטיביים" (אולי הוא יודע משהו על אמינותם וכישוריהם שאנו לא יודעים?) חשוב לו למשוך המונים, ולא רק "רוחניקים" ולכן הוא מגייס את המיינסטרים לתמוך בו, אך באותה נשימה מציע טיפול חלופי מבלי שהיה צריך לעבור אפילו מבחן מדעי אחד לשיטותיו – כאשר נשאל גיבורנו אם עמד אי פעם במבחן מדעי, ענה: "אני לא קוף!" (על כשלים של אי רלוונטיות נעסוק בעתיד).
– דרג בכיר – מכפיל כוח – מעתה אמור "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, בכיר יותר".
– היו סקפטיים – ניסיון נוסף להרחיב את קהל היעד גם לכאלו שאינם נוטים לשיטותיו של הגיבור ואולי כן סקפטיים קלות.
– פעורי פה כשראו את התוצאות – המשך קו של עירפול (מופתעים לטובה או לרעה? ומה בדיוק היו התוצאות?)

הכשל המהותי כאן הוא שאין שום ציון או איזכור של מיהם אותם פרופסורים או רופאים. כך לא ניתן לוודא אם אמת הדבר או בדיה. יכולת התמרון הינה אינסופית – ניתן לומר מה שרוצים על הוולדמורטים שלנו –They who must not be named .

חשוב לשים לב: אי היכולת להפריך טענה היא סימן היכר מובהק לטענות פנטסטיות. הגיבור שלנו מבין זאת כמובן.
הוא ממשיך ומחזק את דבריו באמצעות הטיעון הבא:

ידוע כי אדם אשר ניחן בכוחות בפסיכוקינזיס, אסור להזכיר את שמו לשווא ואף להתבדח על עיסוקו.

גם כאן נעשה שימוש כפול בכשל סמכות. ראשית גיבורנו טוען כי משהו ידוע – למי בדיוק זה ידוע? מה המקור? זהו מב"מ נוסף: מקור בלתי מזוהה.
אך כאן הגיבור מתחכם אפילו יותר, ומבסס את היותו בעל כוחות בפסיכוקינזיס על עדות עצמית. זהו כשל סמכות שנקרא בשם האמינות, ומורכב מעדות אינטרסנטית עצמית. כל מי שהיה במוסך ושילם מחיר מפולפל כי המוסכניק אמר לו 'לי זה עולה יותר', או 'סמוך על ברוך' נפל קורבן להטיה הזו.

דוגמה נוספת להסמכה עצמית בשם האמינות נביא מבית המדרש המוכר והאהוב:

והמוח – מבין בעצמו או ע"י עצירת הנשימה או זרימתה – זתומרת כשאתה לא מבין משהו אז הנשימה נעתקת נכון או לא? בתור מישהי שחקרה את המוח במשך שנים רבות* – אני בהחלט יודעת למה אני מכוונת**.

* הבהרה: הכותבת אינה חוקרת מוח במקצועה.
** גם אתם יודעים למה היא מכוונת – נכון או לא?

דוקטור תציל אותי!

* אזהרה: הצפייה בקליפ הזה מותרת רק עם מרשם רופא…

בעולם הפרסום מרבים להשתמש בטיעוני סמכות כושלים (מבחינה לוגית, לא מבחינה מסחרית כמובן).

נתחיל בשימוש קיצוני וכמעט גרוטסקי ברופאים, בפרסומת לסיגריות ("הסוג שרופאים מעשנים הכי הרבה"), מחזה כמעט בלתי נתפס בעולם של היום, אבל מציאות של שנת 1954. אז קחו נשימה עמוקה, דהרו ברכבת הזמן, ושאפו חזק לריאות:

דוגמה נוספת מתחילה ב'גילוי נאות': "אני לא רופא, אבל אני משחק רופא בטלויזיה" (נראה שעצם אזכור המילה "רופא" עושה את עבודתה – אנשים נוטים שלא להפנים מילות שלילה):

כתוב בעיתון

המדיה נתפסת כמקור סמכות עיקרי ומרכזי עבור אנשים רבים, למרות שמאחוריה עומדים בעלי אינטרסים כלכליים אשר מומחיותם העיקרית היא… מניפולציות. מטרתה העיקרית של המדיה היא לעשות כסף, ואת זה משיגים באמצעות רייטינג ופרסום. רייטינג משיגים באמצעות סנסציות, הגזמות, הפחדות, מכירת חלומות וכיוצא באלה עניינים שכל קשר ביניהם לבין המציאות – שואף למקרי.

לא פעם זוכים מוצרים, ונותני שירותים תמוהים לזמן מסך לא בגלל שהם מועילים או איכותיים, אלא בגלל שהם מסקרנים, מעוררי מחלוקת, תמוהים, או אף מעוררי גיחוך (חלקם אפילו מציגים עצמם כגיבורי-על). בקיצור, בידור טוב. לאחר מכן מצטטים היצרנים או נותני השירותים הללו את ה"סיקור החדשותי האוהד" לו זכו במדיה, והמעגל הסימביוטי הושלם: המדיה קיבלה את אספקת הבידור היומית שלה, זכתה ברייטינג, דחפה פרסומות למוצרים אחרים בין לבין, קיבלה תשלום מהמפרסמים, המתארחים קיבלו פרסום ו"חותמת סמכות" למרכולתם, וכולם המשיכו בחייהם כשהם עשירים ושמחים. רק הארנקים של חלקנו דולדלו קלות בתהליך. לא נורא, אנחנו מתחלפים.

ברור מכך כי טיעון כמו "קראתי בעיתון" או "ראיתי ביוטיוב" הוא חלש ביותר, כשלעצמו. לא שאין דברים נכונים במדיה, יש. אבל קשה מאוד להפריד בינם לבין בליל השטויות, העיוותים והשקרים שמקיפים אותם.

אני מפורסם, משמע אני צודק

נניח שחבר המליץ לכם על מסעדה נהדרת, לטענתו, ולפתע אתם מגלים כי בעל המסעדה משלם לו עמלה על כל לקוח שהוא מביא… סיכוי טוב שהייתם מפקפקים בהמלצתו (ואף שוקלים המשך חברות איתו), לא?

משום מה כשסלבריטאי ממליץ לנו על משהו בתמורה לתגמול כספי נאה, אנחנו נוטים שלא לפעול לפי שיקול הדעת הבריא הזה. המכירות מוכיחות כי הדבר מצליח לשכנע רבים מאיתנו לרכוש את המוצר (והראיה הפשוטה לכך – חברות הפרסום, שעורכות מחקרים רבים בתחום, ממשיכות להשתמש בטריק הפשוט הזה 'בשם הסלב', במטרה לסמא את עיננו ומוחנו).

עם סגולה

חבר נוסף במשפחת כשלי הסמכות נקרא "בשם המיעוט הנבחר" (או "בשם האינדיבידואליזם", או פשוט "פניה לסנוביזם"): פרסום של דבר כלשהוא תוך פניה ל-'מיעוט נבחר' כאשר ברור שמטרתם של המפרסמים היא שכולם ירכשו את המוצר. כאן פונים לרצון שלנו להרגיש מיוחדים, חשובים או טובים יותר מאחרים, מנהיגים ולא מובלים, או הרצון שלנו להשתייך לקבוצת עילית.

"הוגו בוס: תהיה מקורי" –  רק לי יהיה הוגו בוס, לא לאף אחד אחר. באמת.

"סוזוקי – האם אתה מספיק אמיץ בשבילה?" – כן! כן! אממ…

ומעם סגולה נעבור לעשרת הדברות.

עשרת דיברות הסמכות

בחלק מכשלי הסמכות כבר עסקנו, הגיע הזמן לפרוש את חברי המשפחה הנוספים:

1) מומחים לא מזוהים – התייחסות גנרית לברי סמכות מבלי שניתן לאמת או לבדוק את הרלוונטיות או המומחיות, ומבלי לפרט את טענתם ("מדענים אומרים").
2) בשם האמינות – עדות עצמית או שרירותית לסמכות, ואולי אחד הטיעונים הישראלים במיוחד: "סמוך על ברוך".
3) בשם בעל-שם ("סלב") –מישהוא מפורסם מחזיק בעמדה מסוימת, ולכן היא נכונה.
4) בשם המיעוט הנבחר (סנוביזם) – ניצול הצורך האנושי להיות מיוחדים ולאמץ טיעון של קבוצת עילית.
5) בשם הרוב – "הרוב חושב כך ולכן זה נכון". מכונה גם טיעון לפי קונצנזוס, או לפי מספרים ("מיליארד סינים לא טועים!"). ובכן, הרוב חשב בזמנו שהעולם שטוח, והרוב טעה.
6) סמכות בלתי מעורערת – "ככה כתוב בתורה" (והיא נכונה, כי אלוהים הכתיב אותה. וזה נכון כי זה כתוב בתורה. שהיא נכונה. כי אלוהים הכתיב אותה…).
7) בשם המסורת – "ככה תמיד עשו את זה כאן" או "כבר אלפי שנים הסינים משתמשים בזה, זה חייב להיות נכון".
אז זהו שלא. זה עשוי להיות נכון, אבל עצם העובדה שזו המסורת לא מחייבת שזה נכון. הטיעון אינו תקף.
8) בשם החדשנות – התפישה השגויה לפיה משהו חדש בהכרח יותר טוב או נכון.
9) בשם הדלות – נזירים הם בהכרח חכמים.
10) בשם העושר – "בעל המאה הוא בעל הדעה".

כל התורה על רגל אחת

הבה ננסה לרקוח כמה שיותר גורמים מהרשימה יחד, וניצור את הסיפור הבא:

נזיר סיני [בשם הדלות + מומחה לא מזוהה] שמגיע לביקור בארץ עומד לחשוף לראשונה בפני הנרשמים לסדנה מידע שנשמר עד כה בסוד בפני אנשי המערב [בשם המיעוט הנבחר]. הוא יספר כיצד לקח טיפול שנמצא בשימוש כבר אלפי שנים [בשם המסורת] בידי מאות מיליוני סינים [בשם הרוב], ופיתח אותו, על סמך נסיונו האישי הרב [בשם האמינות], לכדי טיפול מודרני באמצעות מכשיר אלקטרוני ממוחשב [בשם החדשנות], טיפול אשר עד היום זכו להנות ממנו רק בעלי ממון [בשם העושר] וידוענים [בשם בעל השם] בודדים.

סיפור נחמד לא? כשאתם שומעים סיפור נחמד כזה, כל נורות האזהרה צריכות להדלק. כל מה שנאמר כאן לא רלוונטי כהוא זה לתקפות הטיפול המדובר. מדובר בגיבוב מניפולציות של פנייה לסמכות שמטרתן להאפיל על חוסר במידע ענייני יותר, כגון: "טיפול שנמצא יעיל ובטוח לשימוש בסדרת ניסויים קליניים".

על מומחים מזוהים, אבל לעניין אחר

עד כה פגשנו מומחים שאינם מזוהים, ומזוהים שאינם מומחים.

לעיתים קרובות אנו נתקלים בציטוט מפי אדם מוכר בעל השכלה ותארים. אולי אף בזוכה פרס נובל.
אדם כזה בודאי יודע על מה הוא מדבר, לא?

Well, תלוי כמובן על איזה נושא הוא מדבר. אם מדובר בתחום השכלתו והכשרתו, כדאי כנראה להקשיב לו. אך אם מדובר בתחום אחר, דעתו אינה טובה מדעתו של כל אדם אחר, ואולי אף פחותה, כמו שניתן לראות בדוגמא הבאה של ספורטאי ואולי גם מומחה על בתחום התעופה (בהיותו אווירון):

ראשית, נבסס סמכות: "הייתי שלוש פעמים מלך השערים, אז איך אני יכול להיות טיפש?" (1999)

ואם לא הבנתם עדיין, נחזק מתחום האנטומיה: "כדורגלנים הם אנשים חכמים, יש לנו ראש על המתניים" (1997)

נעבור לתזונת ילדים והסיבה לנחיתות הגופנית בארצנו: "הם מגיל קטן אוכלים קותלי חזיר, ואנחנו מסתפקים בקפה ועוגה" (1992)

וציטוט אחד (שיצא לו די מוצלח האמת) על עיתונות: "בעיתון יש רק חלק אחד נכון: התאריך"

אפשר להמשיך ולחטוף ככה את כל הפוסט…

***

ונעבור לדוגמה קצת יותר מבלבלת, מהעת האחרונה:

ד"ר ויארה שייבנר מאוסטרליה, ערכה ניסוי בקרב 100 אלף תינוקות, והגיעה למסקנה שפגיעות, כמו אלה שמהן סבלו התאומים קרי שברים בגולגולת או דימומים תוך ראשיים, עלולים להיגרם מאלרגיה לחיסונים שגרתיים שמקבלים תינוקות.

מבלי להכנס לפולמוס החיסונים, רק נעצור לרגע ונבדוק מיהי אותה ד"ר שייבנר? מסתבר כי היא כלל לא ד"ר לרפואה!
בויקיפדיה כתוב שהדוקטורט של שייבנר הוא בתחום המיקרו-פאלאותולוגיה (ענף של הגיאולוגיה) ובשנים 1958-1968 היתה פרופסורית במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בראיון לתוכנית שישים דקות האוסטרלית אמרה:

אני דוקטור למדעי הטבע. עברתי קורס אחיות כשהייתי צעירה אבל אני מאמינה שאני יודעת יותר ממרבית הרופאים.

פרטים נוספים כאן.

***

Kary Mullis – זוכה פרס נובל לכימיה התרשם שאסטרולוגיה עובדת, לפחות לגביו. התרשמותו האישית אינה רלונטית כמובן לתקפותה של האסטרולוגיה (חבל שלא קרא את סדרת הכתבות על האסטרולוגיה. נראה שחסר לו קצת ידע בתחום הטיות קוגניטיביות והמחקר האסטרולוגי). בין שאר מעלליו הוא גם קידם התכחשות לאיידס ולהתחממות גלובלית – עוד נושאים בהם אינו מומחה כלל.

***

ואיך אפשר בלי גיבור-על אמיתי, הפיזיקאי הדגול שדעותיו האישיות בתחומים שאינם נוגעים לפיזיקה מנוכסות לכל מטרה אפשרית, הלא הוא איינשטיין כמובן. אנשים מצטטים מהגיגיו כשהם מנסים לחזק את טענותיהם הפוליטיות, החברתיות, המוסריות והדתיות. (לגבי תחום האמונה, העובדה שציטוטים של איינשטיין משמשים לא פעם הן את המאמינים בקיום האל והן את האתאיסטים, רק מחזקת את אי הרלונטיות שלהם לדיונים).

ערכת זיהוי סמכות לגיטימית

לסיכום, ננסה להצטייד במספר כללי אצבע, קוים מנחים, שיעזרו לנו לזהות סמכות לגיטימית ולנפות סמכויות שאינן לגיטימיות:

1) האם האדם אכן אמר את הדברים המיוחסים לו, ואם כן, האם הדברים לא הוצאו מהקשרם?
לעיתים קרובות משנדמה זה המצב. אנשים ממציאים ציטוטים שלא היו ולא נבראו, ומייחסים אותם לאישים מפורסמים כמו איינשטיין למשל, רק כדי לתת תוקף מדומה לטענותיהם, תוך פניה לסמכות שאפילו לא אמרה את הדברים.
נמשיך כעת בהנחה כי זהותו של המומחה ידועה.

2) האם הוא בכלל מומחה? מה ההכשרה שלו? מה המוניטין שלו?
מה הרקע האקדמי שלו? איזה תארים יש לו? באיזו אוניברסיטה? האם פרסם מאמרים או ספרים בנושא? האם קיבל פרסים או ציונים לשבח על עבודתו? האם המומחה הזה מוכר ומוערך ע"י מומחים אחרים בתחום?
(לעיתים קרובות מספיק לכתוב את שמו בויקיפדיה כדי לקבל תשובות לשאלות אלו, או לחילופין תהיות פומביות לגבי הכשרתו האמיתית).

3) האם הכשרתו של המומחה היא בתחום היעוץ שלו?
רופא מומחה בתחום כלי דם אינו יכול לשמש כמומחה בתחום ניתוחים פלסטיים, ובנושאים פוליטיים או מוסריים דעתו שקולה לדעתו של כל אדם אחר. הכשרתו ותאריו לא מעניקים לו עליונות, עדיפות או תוקף בנושאים אחרים.

4) האם יש למומחה מניעים אישיים להביע דעה מסוימת?

– מניעים כספיים? האם הוא מקבל תשלום עבור חוות הדעת הזו? ממי? האם הוא בעלים של חברה או מועסק ע"י חברה שמוכרת מוצרים/שירותים בתחום הנוגע לתחום היעוץ שלו?
(למשל, חוות דעת בעניין נזקי עישון מפי מומחה אשר עובד בחברה ליצור סיגריות, מוארת באור חשוד. כך גם המלצתו ה"מקצועית" של מתנגד לטיפולים קונבנציונליים שמתגלה כעוסק במכירת מוצרים אלטרנטיביים בהם הוא תומך).

– מניעים אחרים? כסף אינו המניע היחיד שצריך לחפש. יכולים להיות מניעים אידאולוגיים (למשל דתיים, חברתיים או פוליטיים) או מניעים אישיים (למשל פרסום אישי או נקמה). לא על הכל אפשר לעלות, אבל לפעמים בירור קצר על הרקע של המומחה מספיק בכדי להציף סימני שאלה לגבי ה"ניטראליות" שלו (למשל ע"י עיון באתר הבית שלו או חיפוש פרסומים שונים עליהם הוא חתום).

5) מהם המאפיינים של תחום המומחיות המדובר?

– ישנם תחומים בהם רוב המומחים תמימי דעים (כמו במדעים מדויקים למשל).
– יש תחומים בהם הדעות חלוקות יותר (כמו למשל במדעי הרוח, פסיכולוגיה, כלכלה וכד'). בתחומים אלה מגוון דעות אישיות הוא עניין מבורך ומפרה, אך חשוב להבחין בין דעות לבין עובדות.

– בכל מקרה כדאי לברר – האם דעתו של המומחה נמצאת בקונצנזוס או נחשבת חריגה/קיצונית? (שהרי אם מחפשים מספיק, ניתן למצוא מומחה שיתמוך בכל דעה שקיימת).

– תחומי ידע אחרים הינם מפוקפקים כשלעצמם, ולכן "מומחיות" בהם אינה יכולה להעיד רבות על המומחה.
כך למשל "מומחים" בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות שלא נבדקו מעולם, או כאלה שנבדקו ונמצאו חסרות תוקף – אין משמעות רבה למומחיותם, גם אם קיבלו תעודה ממוסד בו למדו במשך שנים. גם שנות לימוד רבות ותארים לא יצליחו להפוך את מה שאינו נכון, לנכון.

***

אתם מוזמנים לשתף את כולנו בסיפורים, קריקטורות, פרסומות או מקרים אחרים בהם נתקלתם במקורות סמכות מעניינים.

לקריאה נוספת:

• על גיבורנו: אתר הבית של הגיבור, מבחר הגיגים מהבלוג בתפוז,
  בחינה מעט יותר ספקנית של המדיה: ערוץ 2 – חלק 1 וגם חלק 2, ערוץ 10 (מזל שאין 10 חלקים)…
• http://www.fallacyfiles.org/authorit.html
• http://www.nizkor.org/features/fallacies/appeal-to-authority.html
• http://rationalwiki.org/wiki/Argumentum_ad_verecundiam

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

נכון ילדים. אם לא אוכלים – מתים.

הנה, תראו מה קרה לעזרא המפונק:

מתוך "יהושוע הפרוע" בהוצאת תלתלים, באישור ההוצאה

אבל, מסתבר שלא כולם מתים. יש יחידי סגולה. באמת. קראתי בעיתון:

הודי בן 83 טוען: לא אכלתי יותר מ-70 שנה
פרלהאד ג'ני בן ה-83 נשבע כי לא הכניס דבר לפיו מאז היה בן 8. לדבריו, הוא בורך על ידי האלים שהעניקו לו את היכולת להתנזר ולשרוד ללא תלות בחומר. "המדיטציות הקבועות שאני עורך מספקות לי את כוח לחיות".

בכל פעם אני נדהם מחדש. האם אין גבול לשטויות שאנשים יטענו? "אנשים מרחפים בכוח המחשבה", "אנשים חיים בלי לאכול", האם אין שום גבול?! ומה שמדהים הוא, שלא משנה עד כמה הזויה תהיה הטענה, תמיד תמצא עדת מאמינים שיאמצו אותה בחום.

טוב. אני נרגע.
בואו נבדוק את הנושא בצורה שקולה ורצינית. כמו שצריך.

כאן מדווחים לנו שאותו תמהוני הוזמן לבית חולים לצורך בדיקת סיפורו. צוות מדענים בכירים מטעם יחידת המחקר של משרד ההגנה ההודי שהה במקום, 35 רופאים מומחים בדקו אותו ללא הרף ומספר מצלמות טלויזיה במעגל סגור פיקחו עליו יומם וליל. במשך 15 יום לא בא דבר מזון או שתיה אל פיו. המגע היחיד שהיה לו עם מים היה בעת שהתקלח מדי פעם (?) וגירגר מים (??), אבל הרופאים הבטיחו כי מדדו את כמות המים שהוא ירק חזרה בתום הגירגור ולא חסרה אף טיפה (מעניין אם מדדו גם את כמות המים בהם התקלח). כל הבדיקות הרפואיות היו תקינות לחלוטין ולא נמצא שום תפקוד חריג בגופו, למעט העובדה שלא הטיל מימיו ולא עשה צרכיו אף לא פעם אחת במשך כל התקופה בה היה במעקב.
כזכור, האיש טוען כי הוא חי כך כבר עשרות שנים, אז באמת, מה הם כבר בשבילו עוד שבועיים עלובים.

אך לא כולם התכוונו לבלוע את הסיפור בשקיקה.

Sanal Edamaruku, נשיא אגודת הספקנים ההודית חושף פרטים נוספים על הפרשה. הסתבר שלעיתים ג'ני כן יצא מטווח המצלמות. הוא הורשה להפגש עם אוהדים ואף הורשה לעזוב את החדר שלו לספוג קצת קרני שמש חמימות. אדמרוקו ביקש לבקר במקום בליווי צוות מומחים מטעמו שיעיפו מבט בשטח, אך לא קיבל אישור לכך מטעם מנהלי ה"מחקר".

(אפשר לדלג בסרטון ולהתחיל ב-4:30)

זו לא היתה הפעם הראשונה ש-Shah, הרופא האחראי על הבדיקה, היה מעורב בסוג פעילות כזה: בשנת 2000 בדק אדם במשך למעלה משנה ואישר את טענתו כי הוא ניזון מאנרגית השמש בלבד (וקצת מים), כמו הצמחים. בשנת 2003 פנה אפילו ל-NASA בבקשת מימון לחקירה ראשונה של ידידנו ג'ני, בטענה כי אסטרונאוטים יוכלו להפיק תועלת מהמחקר במסעותיהם הארוכים בעתיד. באף אחת מה"חקירות" הללו לא הרשה לצד שלישי לבקר את התהליך, והתוצאות המטלטלות לא פורסמו מעולם בכתב עת מדעי.

כמה פרטים נוספים על הרופא משלימים את התמונה: Shah מאמין אדוק בדת הג'ייניסטית, וכנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים ההודים (איחוד שמטרתו קידום חקירה מדעית וחינוך רפואי בהתבסס על עקרונות הג'ייניזם), הוא מציע לאחד את מדע הרפואה, שאינו מושלם עדיין, עם מדע-העל הג'ייניסטי, כפי שנגלה ע"י ירום הודו Lord Mahavir. מעניין שגם רבים מחברי הצוות שלו מחזיקים באמונות אלה, כמו גם שותפו למחקר בנוגע לאיש הפוטוסינתזה, שכיהן אף הוא כנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים המדובר.

אני חושב שענני המסתורין כבר התפוגגו כמעט לגמרי.

לקינוח הפרשיה אני ממליץ בחום לצפות בג'יימס רנדי מדבר על המקרה, בדרכו החיננית ומלאת החיים:

***

ומתמהוני הודי שחזר כבר מזמן לכפרו הדל, נעבור לגרסה המסחרית.
שהרי מה יכול להיות יותר טוב מסיפור ניסים מדהים?
סיפור ניסים שגם מכניס מיליונים כמובן!

האיש שצם בין הארוחות

Wiley Brooks הקים את המכון האמריקאי ה-Breatharian (האנשים האלה שחיים על אויר. כן. יש רבים כאלה מסתבר).
לאחרונה החליט להקדיש 100% מזמנו לפתרון הבעיה המוזרה בה נתקל – הוא עדיין נדרש לאכול מדי פעם כדי לקיים את גופו הגשמי. ברוקס זיהה ארבעה גורמים שמונעים ממנו לחיות על אויר בלבד, ואלו הם: זיהום אנושי, זיהום אוכל, זיהום אויר וזיהום אלקטרוני. ב-2003 התוודה בפני אחד המגזינים כי הוא נאלץ לקטוע לעיתים את הצום שלו עם צ'יזבורגר ודיאט קולה, והסביר כי זה עניין הומאופתי: בהיותו מוקף בתרבות זבל ואוכל-זבל, צריכתם תורמת לאיזון.

במדור ה"שאלות ותשובות מהמימד החמישי" באתר האינטרנט שלו הוא מסביר בין השאר כי פרות הן יצורים מהמימד החמישי (או גבוה יותר) שעוזרת לאנושות להגיע למעמד של מימד חמישי ע"י המרת אוכל תלת מימדי לאוכל חמישה-מימדי (בשר בקר). ברוקס ממשיך להעשיר את הידע התזונתי שלנו ומסביר כי מנת המבורגר כפול עם גבינה של מקדונלדס היא בעלת תדר בסיס מיוחד, ולכן הוא ממליץ עליה כמזון מזדמן ל"חיים על אוויר" מתחילים.

המכון של ברוקס גובה סכומים מרשימים מלקוחות עתידיים שרוצים ללמוד כיצד לחיות ללא מזון. הנה למשל "סדנת האלמוות" שמוצעת כעת במחיר מבצע של מיליון דולר בלבד! מהרו להרשם! דמי רישום על סמך 100,000 דולר בלבד. אין החזרים. אני לא צוחק – הסתכלו בעצמכם!

האישה בעלת ה-DNA המתרחב

Jasmuheen (או בשמה האמיתי – Ellen Greve) ניצלה את נסיונה המקצועי בתחום העסקים ועשתה את הונה ממכירת ספרים וקלטות שמסבירים את משנתה ההזויה.
"אני יכולה לחיות חודשים על גבי חודשים על שתיית תה בלבד", היא מתפארת. לטענתה היא חייה על דיאטה של 300 קלוריות ביום (כשביעית מהצריכה הממוצעת לאדם בוגר לא פעיל במיוחד) כבר 14 שנה. את השלמות התזונה היא משיגה בעזרת משקה טעון בחלקיקים קוסמיים או "מיקרו-מזון" שהיא מתארת כפראנה (אנרגיית חיים שכזו). היא ציינה כי עדיין לא הגיעה לדרגה שמאפשרת לה לחיות ללא אותו משקה מופלא ליותר מפרקי זמן קצרים.

ברגע של כנות, הגברת מספרת על רגעי חולשה קטנים שתוקפים אותה מדי פעם: "אם אני מרגישה קצת משועממת ורוצה קצת טעם, אני ממלאת את פי באותו המאכל שמתחשק לי. לדוגמה זה יכול להיות שוקולד, מלוא הפה עוגת גבינה או דברים בסגנון." (תנו לי לנחש, את הקלוריות האלה היא לא ספרה).

שימו לב מה היא אומרת על בני עמה, האוסטרלים: "האוסטרלים הם ספקנים באופן טבעי. כל מה שהם לא מבינים הם נוטים לקטלג כ"שטויות". אני מקבלת את התחושה של "אנחנו לא מאמינים לך, הטענות שלך קיצוניות מדי – תוכיחי לנו".

נכון. אנחנו באמת לא מאמינים לך. הטענות שלך קיצוניות מדי. תוכיחי לנו!

"Extraordinary claims require extraordinary evidence" – Carl Sagan

כנראה שהלחץ של האוסטרלים הספקנים צרי המוח הללו שצריכים הוכחה לכל דבר, גבר במידה שהפריעה לה בקריירה. לא היתה ברירה. היא הסכימה להשתתף בתוכנית "60 דקות" האוסטרלית, שם היתה אמורה להדגים את טענותיה.

כעבור 48 שעות של צום הראתה סימני התייבשות מתקדמים, סטרס ולחץ דם גבוה. הגברת טענה שזה בגלל האויר המזוהם שהיה בחדר המלון בו שהתה. "ביקשתי אויר צלול. 70% מהמרכיבים התזונתיים מגיעים מאויר צלול. לא יכולתי אפילו לנשום". ביום השלישי היא הועברה לאתר נופש למרגלות ההרים, הרחק מהעיר הגדולה, לשביעות רצונה. אך ככל שחלפו השעות, דיבורה האט, אישוניה התרחבו והיא איבדה יותר מ-6 ק"ג ממשקלה. לאחר ארבעה ימים, עדיין טענה כי היא מרגישה מצוין.

אך הרופא האחראי היה מוטרד קצת יותר. היא היתה בתהליכי התייבשות מתקדמים, הדופק שלה היה כבר בקצב כפול מהנורמלי, והיה חשש אמיתי לקריסת כליות. צוות ההפקה הפסיק את הצילומים מחשש אמיתי לחייה של הגברת.

אחרי הכל, כנראה שכולם מכירים את סיפורו של עזרא המפונק וזוכרים מה קרה לו ביום החמישי.

פועלה של שרלטנית הניו-אייג' זכה ליחס של כבוד גם מצד הספקנים. בשנת 2000 היא קיבלה את פרס "הכפית המעוקמת" מידי אגודת הספקנים האוסטרלית (פרס שמוענק לטוען הטענה העל-טבעית או הפסאודו-מדעית המגוחכת ביותר), וגם את פרס האיג-נובל לספרות, על ספרה "Living on Light", שמסביר שלמרות שכמה אנשים כן אוכלים, הם לא באמת זקוקים לכך.

אבל בזה לא הסתיימו ההבלים שהיא מייצרת. הנה שמעו: ה-DNA שלה הורחב מ-2 גדילים ל-12, כדי לספוח יותר מימן. כאשר הציעו לה 30,000 דולר תמורת בדיקת דם שתוכיח את טענתה, ענתה: "אתה לא יכול לראות אנרגיה רוחנית תחת מיקרוסקופ".

ג'יימס רנדי מיודעינו לא פספס את ההזדמנות והציע לה ב-2005 להשתתף באתגר מיליון הדולר שלו, סכום אותו תקבל אם תוכיח את טענותיה. אבל היה תנאי להשתתפות – המבחן יסתיים רק כאשר היא תודה כי נכשלה, לא דקה אחת קודם.

ולמה רנדי כל כך חסר רחמים תשאלו? יש לו סיבות טובות לכך. הנה זה מגיע.

פראיירים לא רק מתחלפים, הם גם מתים

אם היה מדובר רק בשרלטנים רודפי בצע ובפתיים שמכלים את ממונם על שטויות, ניחא. אבל לפעמים זה נגמר רע יותר.

לפחות שלושה אנשים סיימו את חייהם לאחר שאימצו את המלצות התזונה המהפכניות של אלן. גופת אחת מהן (אישה כבת 40, פעילה בקהילת ניו-אייג' בסקוטלנד) נמצאה באוהל יחד עם אחד מספריה של האלילה. ביומן שלה תועדו ימיה האחרונים, במהלכם סירבה לאכול ולשתות, באמונתה כי הדבר יעניק לגופה "ניקוי רוחני" ויטעין אותה מחדש באנרגיות פיזיות ומנטליות.

לאלן היה כמובן תשובות לשלוף מהשרוול. אותן תשובות שדופות ושחוקות כל כך שאנו שומעים בכל פעם שטיפול הזוי כלשהו לא עולה יפה. אתם יכולים כבר לנחש:

• אין לה (לאלן) אחריות מוסרית לפעולות ההולכים בדרכה.
• אלה שמתו כנראה לא ניחנו במוטיבציה והיושרה הנחוצות.
• אם לא מצאו את האור שיזין אותם, הם למעשה פשוט הרעיבו את עצמם.
• המוות היה ממקור פסיכו-רוחני ולא פיזיולוגי.

בקיצור – השיטה לא יכולה להכשל, האשמה מוטלת תמיד על הלקוחות.

עדכון: ממש עם פרסום הרשומה הזו, מתה עוד אישה באותן נסיבות ממש.

בזה הסתיים מסענו להיום. הוא התחיל בגיחוך למקרא כותרת דבילית בעיתון, והסתיים במותם של אנשים פתיים מספיק כדי להתייחס לקשקושים הללו ברצינות.

מקורות והרחבות:

• http://www.skepdic.com/inedia.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Inedia
• בתיאום קוסמי נדיר, מסתבר שחברי הפודקסט "ספק סביר" סקרו את הנושא כאן, במקביל. מומלץ.
• עפרה מהודר, הזכירה מחקר מעניין בפוסט שהקדישה לנושא הצום:
  "חוקרים בגרמניה בדקו מגבלה תזונתית קשה אחרת: הגבלת הצריכה הקלורית לכדי 200 עד 500 קלוריות ליום בסך הכול – שזו צריכה של פחות משליש הקלוריות הדרושות לאדם נורמאלי. הם מדווחים שצום כזה, למשך 7 עד 21 יום, הביא לערנות מוגברת, שיפור במצב הרוח וירידה בכאבים כרוניים. הם מסבירים את זה בעליית הזמינות של סרוטונין ומעבירים עצביים אחרים במוח בזמן רעב."

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!