היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

מייד נצלול אל הנושא המרכזי של רשומה זו – זיכרון, אך לפני שאשכח, כמה מילים על שיכחון.

שיכחון פוסט היפנוטי

שיכחון פוסט-היפנוטי מתבטא באי-יכולת לזכור את רוב מה שהתרחש בזמן ההיפנוזה, או את כולו, עד אשר ניתן סימן מוסכם-מראש להיזכרות. בדרך כלל, התופעה מתרחשת רק אם הנבדקים התבקשו במפורש לשכוח את המתרחש, וגם אז היא מוגבלת ל10%-15% מהאוכלוסייה (הרגישים ביותר להיפנוזה) אשר זוכרים רק מקטעים ממה שהתרחש. הם יכולים לזכור למשל שכתבו את שמם ואת התאריך, אבל לא לזכור שהם עשו זאת לאחר סוגסטיה של נסיגה לגיל הילדות. אחוז קטן עוד יותר שוכח את כל שהתרחש.

העובדה כי השיכחון הוא זמני, מעידה על כך שההיפנוזה התערבה בתהליך השליפה מהזיכרון ולא בתהליך האיחסון. בעוד ששיכחון שנובע מפגיעות ראש למשל מלווה בתהליך היזכרות ארוך, הדרגתי ומייגע, "הסרת" השיכחון הפוסט-היפנוטי היא מיידית.

ניסויים אחרים הראו כי מצב הדברים מעניין ומורכב אף יותר. בזמן היפנוזה לימדו את הנבדקים פרט טריוויה אזוטרי לחלוטין (שאין סיכוי שהנבדקים ידעו בהגיעם לניסוי). לאחר שיצאו מהיפנוזה המהופנטים-עמוק לא זכרו דבר מהמתרחש, אך שליש מהם ידע לענות על שאלת הטריוויה. כלומר, המידע הנלמד היה זמין עבורם למרות שלא היה להם זיכרון ישיר של חווית הלמידה.

מיתוס הזיכרון המושלם

האם היפנוזה יכולה לעורר זיכרון מושלם לגבי אירועים מהעבר? האם אפשר לשלוף פרטים כמו מספרו של רכב שהיה מעורב בתאונה? האם אפשר לחשוף זכרונות ילדות מודחקים?

יש עדויות מעטות התומכות במיתוס הזה. למרות שאנשים יכולים להפיק מידע רב נוסף באמצעות היפנוזה, הוא אינו בהכרח נכון. בעוד מקרים מרשימים דווחו לאורך השנים, מדובר באנקדוטות שאינן נתמכות במחקרים מבוקרים.

כמויות מרשימות של עדויות ממחקרים מבוקרים מראות כי היפנוזה אינה משפרת את דיוק הזיכרון מעבר למה שניתן להשיג בתנאים מעודדים שאינם היפנוטיים.

במחקר משנת 1932 הפגינו המהופנטים זכרון מוגבר של שירה שנלמדה שנים לפני כן. אך כאשר הקטע המדובר הושווה לשירה המקורית, התברר שהמטופלים המציאו קטעים בסגנון השיר המקורי. בסך הכול הם הפיקו יותר מילים, נכונות ובלתי נכונות, ע"י השלמת הפערים בזיכרון במשפטים מתקבלים על הדעת.

במחקר הזה למשל (1987) ביקשו מנבדקים לשנן קבוצת תמונות. לאחר מבחן זיכרון במצב רגיל הם הופנטו, קיבלו סוגסטיה לשיפור הזיכרון ונבחנו בשנית בעודם מהופנטים. כשיצאו מהמצב ההיפנוטי נבחנו בשלישית. מידת ההיזכרות שלהם השתפרה מפעם לפעם, אבל לא נמצא קשר בין מידת השיפור האישית של כל אחד מהנבדקים לבין מידת התגובה שלו להיפנוזה, כולל אלה שהלכה למעשה לא התהפנטו כלל.

תוצאות ניסויים מראות כי להיפנוזה יש שלוש השפעות עיקריות על הזיכרון:

1) היפנוזה מגבירה את כמות הפריטים שעולים, אך רוב המידע החדש אינו נכון.

2) היפנוזה מגבירה את הביטחון לגבי זכרונות חדשים, בין אם הם נכונים ובין אם לאו.

3) תופעות אלה באות לידי ביטוי ברור במיוחד בקרב הרגישים להיפנוזה.

פרופ' אליזבט לופטוס, בדברי סיכום מתוך מאמר בשם "יצירת זכרונות שקריים" (1995): "כמעט שני עשורים של מחקר על עיוותי זיכרון לא משאירים מקום לספק בכך שניתן לשנות זיכרון ע"י סוגסטיה. ניתן לגרום לאנשים לזכור את העבר שלהם בצורות שונות, ואף לגרום להם לזכור אירועים שלמים שמעולם לא התרחשו. כשעיוותים אלה מתרחשים, אנשים לפעמים בטוחים בזכרונותיהם המעוותים או השקריים, ולעיתים קרובות שוקעים בתיאורים מפורטים של זכרונותיהם המדומים."

לופטוס לא מדברת כאן על מצב היפנוטי דווקא. מחקרים מראים שתחת היפנוזה האפקטים הללו מוגברים אף יותר. נבדקים מהופנטים בודים זכרונות כחלק מהבילבול בין מציאות לדמיון שמאפיין את המצב ההיפנוטי. Dywan משער כי המצב הסוגסטיבי יוצר או מגביר את האשליה של ההיזכרות. בנוסף, מהופנטים עלולים להיות פגיעים יותר לתופעת "בילבול מקור הזיכרון". ברגע שזיכרון "הושתל" במהלך היפנוזה אצל נבדק, קשה להיפטר ממנו.

במחקר זה למשל, סיפרו החוקרים למהופנטים כי הם התעוררו בלילה מסוים למשמע רעש חזק. לאחר סיום ההיפנוזה זכרו כל הנבדקים את האירוע כאילו התרחש באמת, וכמעט מחצית מהם המשיכו להאמין בכך גם אחרי שסיפרו להם כי זיכרון זה "הושתל" במוחם!

השלכות לגבי טיפולים פסיכולוגיים

נתייחס לשני סוגים של טיפולים דומים במהותם – נסיגת גיל, ושיחזור זכרונות מודחקים.

במסגרת טיפולים היפנוטיים ל"נסיגת גיל" (Age regression), המטופל מקבל סוגסטיות לחזרה לתקופה קדומה יותר בחייו (למשל כדי לחשוף זכרונות מודחקים של התעללות מינית). המטופל עשוי לחוות עצמו כילד ואף להתנהג בצורה ילדותית – קולו ואף כתב ידו עשויים להשתנות.

אבל עלינו להבחין בין חוויה דמיונית שנוצרת בעקבות הסוגסטיה ההיפנוטית לבין הדבר האמיתי. המהופנטים הללו אולי מאמינים שחזרו להיות ילדים ואולי מתנהגים באופן ילדותי, אבל האם הם חוזרים לאחור גם ברמה הפסיכולוגית? האם גם התפקודים המנטליים שלהם משתנים?

חישבו איזה כלי מחקרי רב עוצמה זה יכול להיות בתחום חקר ההתפתחות. במקום לעקוב אחר אדם במשך שנים רבות ולתעד את התפתחותו המנטלית, האנליטית והתפישתית, כל שעל החוקר לעשות הוא להריץ על נבדק בוגר סדרת מבחנים התפתחותיים שוב ושוב, כשבכל פעם הנבדק "מוחזר" כמה שנים לאחור באמצעות היפנוזה!

חוקרים ניסו לבצע בדיוק את זה ב-1959, וקיבלו תוצאות שנראו חיוביות, אך חזרות זהירות הרבה יותר (1970) כשלו לשחזר את התוצאות, או שהראו שהן היו תוצאי לוואי של הצורה בה התבצע הניסוי. ברוח דומה, מחקרים שנתנו למהופנטים לבצע בדיקות התפתחותיות סטנדרטיות (שנותנים לילדים בגילאים שונים) לא העלו דבר.

תהליך נסיגת הגיל הוא מרשים למראה, ומעורר חוויות חזקות בקרב המהופנט, אבל מדובר בשיחזור פרי הדמיון של הילדות, ולא בחזרה אמיתית בשום צורה לגיל קודם.

Nash סקר ב-1986 עשרות מחקרים שנערכו לאורך תקופה של עשרות שנים, וניסה לבדוק באיזה מובן באמת "חוזרים" המהופנטים לילדותם כשהם עוברים טיפול "נסיגת גיל". מסקנתו היא כי אין עדות לכך שהיפנוזה מסוגלת לגרום לאנשים לחוות בצורה מדויקת אירועי ילדות או לחזור לרמת התפתחות ותפקוד פסיכולוגיים/פיזיולוגיים/נוירולוגיים קדומים יותר. תגובותיהם אינן מאפיינות תגובות אמיתיות של ילדים, וכאשר הן כן דומות, אנשים שאינם מהופנטים יכולים לבצע זאת לא פחות טוב.
המחקרים הבודדים שתמכו בטענה זו היו לקויים מבחינת מתודולוגית או שנבעו מגורמי מוטיבציה שאינם קשורים בהיפנוזה.

כך למשל, אם המהופנטים מתבקשים לחזור לגיל ילדות ולכתוב משפטים מורכבים שמוכתבים להם, הם כותבים משפטים מורכבים בכתב ילדותי, אך ללא שגיאות כתיב. דוגמה אחרת היא של מהגר שלא ידע אנגלית כשהגיע לאמריקה. כשאדם זה התבקש לחזור לילדותו הוא הצליח לענות, בשפת האם שלו, לשאלות באנגלית (למרות שבגיל ההוא לא ידע אנגלית).
דוגמה מאלפת אחרונה בנושא היא של נבדקים ש"הוחזרו" לגיל 3, והתבקשו לדמיין סיטואציה מפחידה. המהופנטים הגיבו בצורה "מתאימה לגיל" – הם חיפשו בובות מסוימות וחפצי מעבר אחרים. נבדקים שלא הגיבו טוב להיפנוזה לא התנהגו כך. אבל התוצאות הפכו למעניינות עוד יותר, כאשר ראיינו את אימותיהם של חלק מהנבדקים, והסתבר כי בובות וחפצים מהסוג שתיארו כלל לא היו ברשותם כשהיו ילדים.

המצב בנוגע לטיפולי "שיחזור זכרונות מודחקים" דומה כמובן.

הסכנה ברורה: בעידודו של המטפל ובהשפעתו המועצמת בעת ההיפנוזה, עלול המטופל לייצר פנטזיות שמזוהות כאירועים אמיתיים, ונזכרות ככאלה לאחר יציאה מההיפנוזה. חישבו לרגע על ההשלכות ההרסניות של יצירת זיכרון של התעללות מינית יש מאין, שבוצע כביכול מצד קרוב משפחה של המטופל.

ואכן, גופים שונים מזהירים מפני הטיפולים הללו. כך למשל פרסמה ב-1985 המועצה לעניינים מדעיים של איגוד הרפואה האמריקאי הצהרה שמזהירה כי "זכרונות שהושגו במהלך היפנוזה יכולים לערב זכרונות בדויים או מדומים, ולא רק שאינם מדויקים יותר, אלא שלמעשה נראה כי הם עוד פחות אמינים מזכרונות לא היפנוטיים".

הקולג' המלכותי הבריטי של הפסיכיאטרים נתן את המלצותיו ב-1997 לגבי "שיחזור זכרונות לגבי התעללות מינית בילדות":
"אנו מיעצים לפסיכיאטרים להימנע משימוש ב"טכניקות שיחזור זיכרון" כלשהן לגבי התעללות מינית אשר המטופל אינו זוכר. … אין עדות ששימוש בטכניקות משנות תודעה כגון סמים או היפנוזה יכול לגלות או להוסיף מידע עובדתי מדויק לגבי אירועי עבר כלשהם כולל התעללות מינית בילדות. יעילותן של טכניקות כגון רגרסיית-גיל ורגרסיה היפנוטית אינה מוכחת."

כאן אפשר למצוא אזהרות מצד גורמים וארגונים נוספים.

נעבור לאתנחתא קומית:

היפנוזה בשירות המשטרה

למרות דלות העדויות בזכות השימוש בהיפנוזה לצורך שיפור הזיכרון, השימוש בהיפנוזה פרח בקרב אנשי משטרה, עורכי דין ואף שופטים, בניסיון לרענן ו"לחזק" זכרונות של עדים, קורבנות וחשודים במהלך חקירות פליליות.

תומכים אחדים בהיפנוזה לשימושי חקירות ביקרו את המחקרים השונים על כך שהם מתבצעים באווירה סטרילית במעבדה ואינם מערבים רגשות ומשמעויות שאופייניים למצבי אמת. Reiser, פסיכולוג משטרתי שערך חקירות רבות תחת היפנוזה, טוען כי רוב החוקרים מוצאים את ההיפנוזה כמועילה מאוד. אבל התרשמויות אישיות כאלה לא יכולות להחליף ראיות ניסיוניות מדעיות.

Sloane, החליט להיענות לאתגר ולבדוק את הנושא בצורה מבוקרת, בתנאי אמת. עבודת הדוקטורט שלו מ-1981 (שהתבצעה תחת פיקוחו של רייזר) כללה חקירות אמיתיות של עדים וקורבנות, שהתנהלו באותה העת ע"י משטרת לוס אנג'לס. בהסכמת המשתתפים, חלקם עבר חקירות היפנוזה מתוּקננות שכללו דמיון מודרך; אחרים עברו אותו ריאיון ללא דמיון מודרך, וקבוצה שלישית – ללא היפנוזה. לא התגלתה כל עדיפות להיפנוזה או לדמיון המודרך בכל הקשור לכמות או לדיוק המידע שעלה.

Timm ביים ב-1981 התנקשות ירי (!) במהלך שיעור מבוא בקרימינולוגיה (לא לפני שווידא כי הנשק האישי של המשתתפים הופקד בצד לפני כניסתם לכיתה). לאחר ה"תקרית" חשף טים את התרמית, והזמין את הצופים הנסערים להשתתף בניסוי. קבוצה אחת עברה ריאיון תחת היפנוזה במהלכה "הוחזרו" המהופנטים לרגע הפשע. קבוצה שנייה עברה אותו הריאיון אך ללא ההשראה ההיפנוטית (רק סוגסטיות להזכרות). קבוצה שלישית התראיינה בצורה הרגילה. התוצאות היו ברורות: למרות שצורת הריאיון המיוחדת שקיבלו שתי הקבוצות הראשונות הניבה יותר תשובות נכונות בהשוואה לאלה שעברו ריאיון רגיל, ההשראה ההיפנוטית לא הוסיפה דבר מעבר לסוגסטיות.

במחקר אחר, צפו מתנדבים בסרטי אימונים משטרתיים שהציגו פשעים אלימים (מריבות משפחתיות ומקרי שוד במקומות שונים). 48 שעות לאחר מכן רואיינו ע"י חוקרים משטרתיים, חלקם בהליך היפנוטי וחלקם בטכניקת "ריאיון קוגניטיבי" שלא כללה היפנוזה. בדומה לתוצאות הניסוי הקודם, נצפה יתרון של שתי השיטות הללו בהשוואה לריאיונות הרגילים מבחינת כמות הפרטים הנכונים שהצליחו הנבדקים לזכור, אך להיפנוזה לא היתה כל עדיפות על פני ה"ריאיון הקוגניטיבי".

קיימים גם מקרים בהם היפנוזה עזרה להעלות מנבכי הזיכרון פרטים שהתגלו כנכונים. במקרה חטיפה מפורסם, שהתרחש ב-1976, נחטפו 26 תלמידים, עם נהג האוטובוס שלהם, וננעלו ע"י החוטפים ברכב קבור מתחת לאדמה. בזכות תושייתו של הנהג, ועזרת התלמידים, הצליחו כולם להשתחרר ולהימלט. במהלך היפנוזה הצליח נהג האוטובוס להיזכר ב-5 מתוך 6 הספרות שהיו על לוחית הזיהוי של אחד הרכבים שנקשר בסופו של דבר לפשע (יש לציין כי עדות אחרת היא שהביאה לפענוח מוצלח של המקרה).

כמובן שעל הכשלונות שומעים פחות. כמו למשל על מקרה בו מהופנט נזכר בביטחון מוחלט במספר רכב שביצע שוד, מה שהסתבר להיות מספר הרכב של נשיא אוניברסיטת הארוורד. העד פשוט עבד באוניברסיטה וראה את הרכב פעמים רבות במהלך עבודתו (ולא, נשיא האוניברסיטה לא היה חשוד בביצוע השוד).

הסיפור האחרון מדגיש אספקט בעייתי נוסף לעדויות שווא כשהן ניתנות בבית משפט. הפרטנות הגדולה, התיאורים החיים והביטחון הרב שמאפיין עדויות תחת היפנוזה מאפיל על ההבנה כי הן עלולות להיות בדיות מוחלטות, ומשפיע מאוד על חבר המושבעים והשופטים.

בארץ, "חוק ההיפנוזה" מתייחס לנושא בסעיף 9: "היפנוט למטרת רענון הזיכרון בחקירה". הנה סעיפים רלוונטיים מתוכו:

  • היפנוט אדם למטרת רענון הזיכרון במהלך חקירה משטרתית או בטחונית (להלן – היפנוט בחקירה) לא ייעשה אלא על פי החלטה של ועדה מיוחדת לעניין זה.
  • חשוד בביצוע עבירה לא יהופנט בחקירה; אולם ניתן להפנטו למטרת רענון זכרונו אם ביקש זאת בכתב במטרה להוכיח את חפותו, והבקשה וההיפנוט בחקירה נעשו בנוכחות עורך דינו.
  • דברים שאמר אדם במהלך היפנוט בחקירה לא ישמשו ראיה נגדו בכל הליך שהוא.

*

שני שימושים מפורסמים נוספים להיפנוזה בהקשר של שיחזור זכרונות הם: נסיגה לגלגולים קודמים, ושיחזור מקרים של חטיפות חוצנים. מן האמור לעיל ברור עד כמה מפוקפקות העדויות שמתקבלות בדרך זו, וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הסבירות האפסית שאירועים מסוג זה אכן התרחשו במציאות. אולי עוד אחזור לנושאים אלה בעתיד.

היפנוזה – מילות סיכום

בזאת תמה סדרת הרשומות על ההיפנוזה.

סקירת הנושא מזויות שונות וחקירת התחומים העיקריים בהם נעשה שימוש בהיפנוזה, מציגות תמונה מאוד מגוונת. בתחומים מסוימים, כמו שיכוך כאב, נראה שלהיפנוזה יש השפעה ניכרת ומוכחת. בתחומים אחרים, כמו שיחזור זכרונות, שליטה באנשים ללא שיתוף פעולה מצידם או שיפור כישורים פיזיים, נראה שהיכולות שיוחסו להיפנוזה הינן מיתוס בלבד. בתחומים אחרים (כמו גמילה מהתמכרויות למשל) עולה שיש תרומה מסוימת להיפנוזה, אולם קשה מאוד להפרידה ולבודדה משלל תופעות אחרות, ולו משום שההגדרות של כל אותן תופעות אינן חדות דיין.

הגבולות בין מושגים כמו "היפנוזה", "פלצבו" ו"סוגסטיה" מטושטשים יותר ממה שנדמה, וויכוחים בנושא ממשיכים להתנהל בין מומחים בתחום.

חקר ההיפנוזה מדגים, לדעתי, עד כמה הדברים נעשים מורכבים כשהמוח האנושי מנסה להבין את עצמו, בעזרת מושגים שהוא עצמו המציא.

מקורות והרחבות:

ברצוני להודות שוב לד"ר שאול נבון, פסיכולוג רפואי ושיקומי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה ומזכיר האגודה הישראלית להיפנוזה, שעבר על כל הרשומות בסדרה (למעט זו העוסקת במופעי-היפנוזה) והעיר את הערותיו המקצועיות.
כמו כן אני רוצה להודות לעפרה מהודר על הערותיה המקצועיות לכל הרשומות בסדרה זו. עפרה היא בוגרת פסיכולוגיה ומוסמכת במדעי הרפואה, עוסקת בתחום המידע הבריאותי, ועורכת האתר "על בריאות והתנהגות, בקלות".

לשאר חלקי התחקיר:

Advertisements

30 מחשבות על “היפנוזה – המפתח לזיכרון מושלם?

  1. אתה טוען דבר והיפוכו :
    א) "בתחומים אחרים, כמו.. שליטה באנשים ..נראה שהיכולות שיוחסו להיפנוזה הינן מיתוס בלבד"

    ב) "במחקר זה למשל, סיפרו החוקרים למהופנטים כי הם התעוררו בלילה מסוים למשמע רעש חזק. לאחר סיום ההיפנוזה זכרו כל הנבדקים את האירוע כאילו התרחש באמת, וכמעט מחצית מהם המשיכו להאמין בכך גם אחרי שסיפרו להם כי זיכרון זה "הושתל" במוחם!"

    כלומר אפשר להשתיל רעיון וסיטואציה שתיצור תגובה שהנבדק בטוח שנבעה ממנו.

    אהבתי

    • אתה מוזמן לקרוא את הרשומה הרלוונטית, קשה לסכם במילה אחת נושא כל כך סבוך. אבל כדי לצמצם בלבול אוסיף "ללא שיתוף פעולה".

      אהבתי

  2. גם לי יש איזה רושם של דבר והיפוכו…
    למשל כאן:
    "למרות שצורת הריאיון המיוחדת שקיבלו שתי הקבוצות הראשונות הניבה יותר תשובות נכונות בהשוואה לאלה שעברו ריאיון רגיל, אלמנט ההיפנוזה לא הוסיף דבר."
    אם שתי הקבוצות הראשונות נתנו יותר תשובות נכונות, האם היפנוזה או סוגסטיה לא תרמו לתהליך? או שהכוונה שהיפנוזה תרמה בדיוק כמו הסוגסטיה? אולי צריך לחדד את הניסוח.

    ועוד עניין – למרות שהפוסט עוסק בעיקר בשחזור זיכרונות, יש נקודה מעניינת לגבי זכירת מידע חדש. אם כי לא הצלחתי להבין האם היפנוזה כן תורמת לשיפור הזיכרון של מידע נלמד או לא. האם אנשים שלומדים מידע חדש תחת היפנוזה יזכרו כמות גדולה יותר ממנו לעומת אנשים שלומדים בתנאים רגילים? כמו שנכתב כאן למשל?

    "בזמן היפנוזה לימדו את הנבדקים פרט טריוויה אזוטרי לחלוטין (שאין סיכוי שהנבדקים ידעו בהגיעם לניסוי). לאחר שיצאו מהיפנוזה המהופנטים-עמוק לא זכרו דבר מהמתרחש, אך שליש מהם ידע לענות על שאלת הטריוויה. כלומר, המידע הנלמד היה זמין עבורם למרות שלא היה להם זיכרון ישיר של חווית הלמידה."

    אהבתי

    • שיניתי טיפה את הניסוח. ההשראה ההיפנוטית לא עזרה יותר מסוגסטיות להזכרות. אבל שתי השיטות היו יעילות יותר מאשר תחקור רגיל.
      לגבי הנקודה השנייה, לפי מה שאני הבנתי ההיפנוזה יכולה רק להשכיח. למשל את העובדה שלמדת משהו. לא להשפיע על איכסון המידע בזכרון.
      אני מניח שאין כאן תשובות חד משמעיות, עדיין.

      אהבתי

      • לפי הסקירה שלך, היפנוזה יכולה לפגום ביכולת לגשת באופן ישיר (זיכרון גלוי) לאירועים/מידע שהתרחשו בזמן שהאדם היה מהופנט אבל לא פוגעת בגישה עקיפה (זיכרון סמוי). זה לא ממש להשכיח כמו למנוע גישה למאגר הזיכרון. המידע עדיין שם ואפשר יהיה לשלוף אותו בזמן אחר.
        לכן, אנשים לא יכולים לספר מה קרה להם כשהם היו מהופנטים אבל כן יכולים לענות על שאלות טריוויה.

        לא מדובר על זה שהיפנוזה משפרת את הזיכרון, מהבחינה הזו.

        היא כן עוזרת (ומבחינה זו כן משפרת את יכולת השליפה מהזיכרון) לשלוף פרטים לגבי אירועי עבר שלא התרחשו תחת היפנוזה- אבל כאן, כמו שהראית, התוצאות לא עקביות. אני מניחה שחלק מחוסר העקביות קשור למתודולוגיה אבל מודה שלא התעמקתי בכל המאמרים (אגב, במחקר על עדי ראייה-אימוני משטרה- כתבת שההיפנוזה פגעה בתוצאות. עד כמה שהבנתי את המאמר, זה לא מה שנאמר שם. קבוצת הראיון הקוגניטיבי וקבוצת ההיפנוזה הראו תוצאות טובות יותר מקבוצת הראיון הרגיל לגבי תשובות נכונות- ונכון, שקבוצת ההיפנוזה לא היתה שונה משמעותית מקבוצת הראיון הקוג'.
        לגבי תשובות שגויות, לא היה הבדל בין 3 הקבוצות).

        אגב2, מחקרים חדשים של הדמייה מוחית (למשל זה
        http://www.cell.com/neuron/abstract/S0896-6273(07)00982-8 )
        מראים את ההשפעה של היפנוזה על פעילות המוח וגם מצביעים על ההבדל בפעילות המוחית בזמן היזכרות באירועים שהתרחשו וכאלה שלא התרחשו. יכול להיות שהם יתנו פתרון לחוסר העקביות, אולי אפילו יעזרו לשכלל את השיטה כך שתביא לתוצאות מוצלחות וברורות יותר.

        לגבי false memories- לא כל כך הבנתי למה הכנסת אותם בהקשר של היפנוזה, שהרי אפשר ליצור אותם גם במצב "רגיל".
        ובתשובה ל"הבודק": כאמור, ניתן להשתיל רעיונות וזכרונות לאנשים (רמז- זה קורה לנו כל הזמן, תחשוב על דיווחים בתקשורת שאנחנו חוזרים עליהם כאילו היו עובדה בלי לדעת שהם אכן כאלה ובסופו של דבר בלי שאנחנו זוכרים איפה למדנו את המידע הזה), לעומת זאת אי אפשר לגרום למישהו לעשות תחת היפנוזה דברים שהוא לא מסכים לעשות (למשל, שמנוגדים למערכת הערכים שלו).

        יום נעים 🙂

        נ.ב
        גלעד, לא כדאי לתת קרדיט כשאתה מביא ציטוטים?…

        אהבתי

        • לגבי הנקודה הראשונה, זה גם מה שאני הבנתי. לא טענתי בשום מקום שהיפנוזה משפרת זכרון מהבחינה הזו, זה היה בגלל קטע על שיכחון. נראה מדברי שטענתי זאת?

          לגבי המחקר על עדי ראייה במסגרת אימוני המשטרה, אפשר לראות בעמ' 405 את המספרים המדויקים, אבל נכון שכנראה שהם לא שונים באופן מובהק סטטיסטית, ולכן אשנה את הטקסט ברשומה. תודה על התיקון.

          לגבי טכניקות חדשות להבחנה בין זכרונות אמיתיים למומצאים, זה כמובן מרתק, קודם כל בשביל להבין מה בדיוק קורה במוח. לגבי שימושים מעשיים, קשה לי להאמין שאנשים יעברו תשאולים תוך שימוש ב-fMRI, אבל מי יודע מה יהיה בעתיד…

          לגבי הfalse memories, היה לי כן חשוב להכניס אותם בהקשר של היפנוזה, מכיוון שלהיפנוזה יצא שם של "כלי מושלם להיזכרות" בהקשר של שיחזור גילגולים או שיחזור חטיפות ע"י חוצנים. מעבר לכך זה נראה מאוד קשור וחבל שלא לציין זאת, מה גם שאזהרות הגופים השונים מזכירים היפנוזה באופן מפורש.

          לגבי קרדיט לציטוטים, באיזה ציטוט מדובר? האם המקור לא ברשימת המקורות?

          אהבתי

          • היי,

            1. "לגבי הנקודה הראשונה, זה גם מה שאני הבנתי. לא טענתי בשום מקום שהיפנוזה משפרת זכרון מהבחינה הזו, זה היה בגלל קטע על שיכחון. נראה מדברי שטענתי זאת?"

            לא לא, זו אני שהתנסחתי בצורה לא ברורה. מתנצלת. התכוונתי לעשות קצת סדר במושגים ולענות לבשמת, ששאלה האם היפנוזה יכולה לשפר יכולת למידה. רציתי להדגיש
            1- את ההבדל בין ממצאים שמדברים על שליפה של אירועים שהתרחשו בזמן היפנוזה לבין אלו שהתרחשו לפניה.
            2- שכשמדברים על "שכחון פוסט היפנוטי", במושגים של זיכרון מדובר על קושי בשליפה של זיכרון גלוי ולא של סמוי.

            2. ציטוטים- יכול להיות שצירפת את כל הקישורים המתאימים, גלעד, אני מודה שלא נכנסתי לכל הקישורים, ממש כמו שאני לא קוראת את כל המאמרים או אפילו שמות המאמרים בסוף כל מאמר אקדמי שאני קוראת..כמובן שזה גם פחות נחוץ, כשבגוף המאמר עצמו מופיעים האזכורים השונים, שמאפשרים לי להבחין בין רעיונות של המחבר לבין רעיונות או ממש מילים של מישהו אחר..
            בחלקים מסוימים אכן הקפדת להכניס ב"זמן אמת" את ההקשר ולפעמים, כמו למשל במשפט האחרון, לא ממש…

            אהבתי

        • משתמש אנונימי

          יש מתח בין הטענה שלא ניתן לגרום לאדם לעשות מה שהוא לא רוצה לעשות לבין הטענה שניתן לשתול זיכרונות. זאת מפני שאם ניתן לשתול זיכרונות, אז בעקבות שתילת תוכן זיכרון מסוים, אדם עלול לעשות משהו שלפני ההיפנוזה לא היה עולה בדעתו לעשות.

          למשל, אם אדם לא יסכים תחת היפנוזה לחתום על תלונה או כתב תביעה שאבא שלו אנס אותו, אז לפי דבריך ניתן לגרום לו בעקיפין. לומר לו: דע לך שאבא שלך אנס אותך ואז יישתל לו הזיכרון ואז הוא יחתום על התלונה או כתב התביעה.

          אם זה נכון אז הטענה שאין חשש מאיבוד שליטה לא נכונה. מה זה משנה לאדם אם הוא מאבד שליטה ע"י פקודות ישירות לעשות פעולה (שאת זה אי אפשר) לבין לגרום לו לעשות פעולות ע"י השתלת קוגניציות (שאת זה אתה טוען שכן אפשר). כלומר, יש חשש מאיבוד שליטה ע"י השתלת קוגניציות שיגרמו לעשות פעולות שלפני ההיפנוט האדם מאוד לא רוצה לעשות אותם, כמו לנתק את הקשר עם אביו או להתלונן נגדו במשטרה.

          השאלה הנשאלת אם אדם לא יסכים לבצע הוראות שמקוממות אותו למה שיאמץ רעיונות שמקוממים אותו כגון אבא שלי אנס אותי, למרות שיחסיו עם אביו טובים ואין לו בכלל זיכרונות על אונס. למה אדם יתקומם נגד פעולות ולא יתקומם נגד זיכרונות מקוממים?

          אהבתי

          • שאלת שאלה כמעט זהה במורד השירשור, ועניתי לך שם.
            בכל אופן, בוא ניקח את שאלתך קצת הצידה. שנינו יודעים, שעל ידי שטיפת מוח, אפשר להביא אנשים למעשים מאוד קיצוניים. אין צורך בהיפנוזה לשם כך. במובן הזה, אפשר להתגבר על התקוממות ראשונית, עם עושים את המניפולציות בחוכמה, בהדרגה, ובהתמדה. אולי לא כולם יישברו, אבל ברור שחלק ניכר כן יזוזו מעמדותיהם המקוריות. הסוגיות שנבדקו, עד כמה שידוע לי, בקשר להיפנוזה ולמעשים מנוגדים לרצונו של המהופנט, נוגעים לפעולות הרבה יותר מידיות ונקודתיות, כמו לפגוע בעצמך או באדם אחר תוך כדי היפנוזה או מעט אחריה.

            אהבתי

            • השאלה שלי היא ספציפית על היפנוזה לגבי היותה היא בלבד זו שאחראית על השינוי.

              אם אדם יקבל אמונות וזיכרונות גם בלי היפנוזה אז או קיי. השאלה שלי היא אחרת. בהנחה שאדם לא מקבל זיכרונות בלי היפנוזה כלומר שטיפת המוח לא עזרה ולמרות הניסיון לשטיפת מוח הוא לא מקבל את הזיכרון והסיבה שהוא לא מקבל היא שהזיכרון הזה לא מתקבל על דעתו והוא מתקומם נגד האפשרות שזה יקרה.

              האם היפנוזה לבדה היא זו שיכולה לעשות את השינוי מדחיית הזיכרון לקבלתו. כלומר, שאדם יעבור ממצב שבו הוא מתקומם נגד הניסיון להשתיל זיכרון בלי היפנוזה למצב שבו תחת היפנוזה הוא כבר לא מתקומם והיפנוזה לבדה היא זו שהפכה מצב של התקוממות נגד הרעיון הזה למצב של קבלה וחוסר התקומות.

              אהבתי

                • קראתי את זה פעם אחת לפני שהגבתי ועכשיו פעם שנייה ויותר בעיון מאשר בפעם הראשונה.

                  קודם כל זה מעניין.

                  ממה שהבנתי הטענה שלך וזו גם הטענה שאני קורא באתרים אחרים שעוסקים בהסבר ראשוני על היפנוזה ובהפרכת מיתוסים על היפנוזה, שבמצב של היפנוזה המהופנטת נשארת בשליטה. אין סכנה שהיא תעשה דברים שלפני ההיפנוזה קוממו אותה או מנוגדים לערכיה ואין סכנה שהיא תאמר דברים שהיא לא רוצה לומר כאשר טענה זו נטענה בהקשר של גילוי סודות שהיא לא רוצה לגלות.

                  אם זה נכון שהיפנוזה לא גורמת לאובדן שליטה אז הדבר מחזק את הטענה שלא ניתן להשתיל למהופנטת זיכרונות שהתוכן שלהם לפני ההיפנוזה לא התקבל על דעתה וקומם אותה.

                  הטענה שתהיה השתלת זיכרון כזאת גם בלי היפנוזה היא טענה אחרת. הנקודה היא שאם בלי היפנוזה יש דחייה על הסף של הזיכרון, אז הנחת השליטה של המהופנטת תומכת בהשערה שכנראה היפנוזה לא תהיה זו שתאפשר את השתלת הזיכרון שהמהופנטת לא רוצה שישתילו לה אותו.

                  אהבתי

  3. "איך משלבים היפנוזה בטיפול נפשי? האם ניתן להשתמש בהיפנוזה בטיפול בדכאון ואיך ניתן לעזור באמצעות היפנוזה לאנשים הסובלים מחרדות? יוסי מאירסון, יו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה דן בשאלות אלו עם ד"ר מירה אציל, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה. "

    אהבתי

  4. היפנוס היה אל השינה, אך ההיפנוזה עוסקת כיום בהדרכה נעימה לכניסה לרוגע ובהשגת שינויים טיפוליים שונים במטופל. הפחתה בכאב, כולל בכאב בטיפולי שינים , טיפול מסוים בבעיות נפשיות ,הצלחה מסוימת בטיפול בגידולים וירליים כמו וורוקה וולגריס וכיוצ. המטפלים בהיפנוזה מתימרים להצלחות מסחררות ,אך במציאות הן פחותות, וזאת למיטב ידיעותי וידיעות חברים. צחי

    אהבתי

  5. יש נקודה שלא הבנתי.

    מצד אחד אתה טוען שאין חשש שהמהופנט יאבד שליטה ויעשה דברים שהוא לא רוצה לעשות, מנוגדות לערכיו ולמצפונו.

    מצד שני בהקשר של אליזבט לופטוס, הטענה היא שיש חשש שהמהופנט יאמץ עמדות, מחשבות שהוא לא רוצה לאמץ או לחשוב כלומר ניתן להשתיל רעיונות, עמדות.

    כלומר, ניתן לקחת אישה שיחסיה עם אביה תקינים לגמרי והיא אוהבת את אביה לומר לה בהיפנוזה "אבא שלך אנס אותך" ואז יישתל במוחה הזיכרון שאבא שלה אנס אותה?

    ברור שיש הבדל בין להאמין שהיה רעש כאשר במציאות לא היה רעש לבין להאמין שאבא שלי אנס אותי בעוד שלא היו דברים מעולם. להאמין שהיה רעש זה לא משהו שמנוגד לערכים וזה משהו שלא בלתי סביר שיקרה ולהאמין שהאבא אנס זה משהו שאדם מתקומם נגדו אם אין לו בכלל זיכרונות מדבר כזה.

    אבל אם יש חשש שיישתל במהופנטת הרעיון שאבא שלה אנס אותה אז כן יש חשש מאיבוד שליטה.
    אם באמת אין חשש מאיבוד שליטה אז לא אמורים לחשוש שישתילו למהופנטים זיכרונות שתוכנם הוא בעל השפעה על מעשים שלפני היפנוזה האדם מתקומם נגדם-כמו לנתק קשר עם הבא כי הוא אנס.

    איך זה מתיישב?

    אהבתי

    • שאלה מעניינת. אין לי תשובה מוחצת. ממה שקראתי אני מתרשם שבהחלט אפשר להשתיל זכרונות שווא באנשים, ואפילו אין צורך בהיפנוזה לשם כך. (אני משתיל זיכרון בהדגמה פשוטה שאני מעביר בהרצאות שלי). אז השאלה עוברת לצד השני – באיזה מובן אפשר או אי אפשר לגרום לאדם, באמצעות היפנוזה, לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשותם. וכאן לדעתי מגיעים לשאלה מה בדיוק אומרת המילה "רצון". האם לנתק קשר עם מישהו שמאמינים שהוא התעלל בי מנוגד לרצוני? די ברור שלא, אם מתייחסים לרצון באותו הרגע, שמבוסס על אמונה, שמבוססת על תעתוע, שנגרם מסיבה כזאת או אחרת. במקרה מסוים – זיכרון שהושתל במהלך טיפול בהיפנוזה.
      שים לב שיש כאן גם סביבה תומכת – המטפל – שאינו נתפס כגורם עוין. ברשומה על כפיה תחת היפנוזה, זאת בדיוק הסוגיה העדינה שעולה. ההסבר לניסויים שונים שבהם אנשים בכל זאת עשו דברים שנראים שנוגדים את רצונם באופן ברור, היו ניסויים אחרי הכל, והמשתתפים היו מודעים לכך שהם במסגרת של ניסוי כזה או אחר, ואולי עובדה זאת לבדה היא שגרמה להם "לשחק את המשחק".

      אהבתי

      • אבל הנקודה היא שכל הטענות על כך שהצליחו להשתיל זיכרונות שווא בהיפנוזה או בלי היפנוזה היו לגבי דברים שמלכתחילה האדם לא מתקומם נגדם והוא מתחילה לא רואה אותם כבלתי סבירים. לשמוע רעש חזק בלילה זה לא משהו בלתי סביר שיקרה ואין כאן התקוממות מפני האפשרות שדבר כזה יקרה.

        אבל, אם הטענה היא שאדם לא יבצע פעולות שמלכתחילה הוא רואה אותם כבלתי סבירות ומקוממות למה לחשוב שאדם לא יתקומם נגד השתלת זיכרון שתוכנו מקומם אותו והוא בעיה השלכה על עולמו הנפשי ויחסין עם משפחתו. למה לחשוב שלגבי "פעולות" ההיפנוזה לא יכולה לגרום לגריסת מנגנוני ההגנה של הדברים שאדם לא מעלה על דעתו ולגבי קוגניציות כמו זיכרונות, אז כאן אפשר להשתיל כל דבר לרבות דברים שאדם מתקומם נגדם.

        אם ניקח אדם מסוים שיחסיו עם הוריו טובים ואין לו זיכרונות של אונס ונגיד לו בלי היפנוזה "אבא שלך אנס אותך" אז הוא לא יקבל את זה ואפילו יתקומם ויכעס על הטוען. אז בהיפנוזה גובר הסיכוי שהוא כן יקבל?

        השאלה שלי היא ספציפית לגבי ההיפנוזה. נניח שבטיפול פסיכולוגי המטופל לא יקבל את פרשנות המטפל שאבא שלו אנס אותו והוא מתקומם נגד הפרשנות הזאת גם כאשר היא באה מצד המטפל. האם בכוח ההיפנוזה בלבד לגרום לו שכן יקבל את הפרשנות הזאת?

        לדעתי לופטוס לא הראתה את זה והאנלוגיה מדברים טריוויאליים כמו רעש חזק לדברים מאוד משמעותיים כמו גילוי עריות היא אנלוגיה כושלת כי יש כאן קפיצה אדירה בין הקשרי תוכן שונים מאוד.

        אהבתי

          • אבל השאלה שלי היא לא על לופטוס באופן כללי אלא רק על הטענה הספציפית בהקשר להיפנוזה. הפוסט שלך עסק ספציפית בהיפנוזה וכפי שהבנתי גם הטענה שלך הייתה ספציפית על היפנוזה, לכן השאלה שלי היא בהנחה שאדם מסרב לקבל את הניסיון להשתיל זיכרון על גילוי עריות, האם בכוח היפנוזה בלבד לשנות את זה.

            אני שואל על הסיכון המסוים של ההיפנוזה ולא על סוגיית השתלת הזיכרון באופן כללי.

            אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s