תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים

לא מזמן נפתחה קבוצה חדשה בפייסבוק שעוסקת בתקשור כדרך חיים.

מכיוון שהוזמנתי להצטרף לקבוצה חשבתי שיהיה נבון, לפני שאני מאמץ את התקשור כדרך חיים, לנסות ולברר מהו תקשור בכלל.

כזכור, הנסיון הקודם שלי להבין מהו תקשור הוביל למחוזות מרתקים. אבל לפני שאני מאפשר לחבורת ישויות להשתמש בי כדובר הארצי שלהן, ולפני שאני מקדיש את זמני לשיחות עם מכוניות ואף מזרנים, חשבתי שכדאי לברר קצת יותר לעומק במה דברים אמורים.

להלן ציטוטים כמעט מדויקים מחילופי הדברים שהתנהלו בקבוצה זו, תוך השמטת שמות המשתתפים ועריכה בסיסית שתאפשר קריאה שוטפת יותר של הדברים.

המשפטים שאני אומר צבועים באפור (מה לעשות, אדם רציונלי וחסר מעוף שכמוני), ואילו דברי האחרים מובאים בצבעים ססגוניים, כל דובר והצבע בו זכה. הוספתי כמה משפטים [בסוגריים מרובעים] פרי דמיוני הטהור, לצורכי תיבול בלבד.

חשבתי שיכול להיות מעניין (ואולי אף מעט משעשע) לשתף אתכם במחזה הזה, לא משום פרטי המידע שנמסרים בו (לא נמסרים בו שום פרטי מידע), אלא כדוגמה לדינמיקה המיוחדת שנרקמת במפגשים הללו, בין אנשים משני צידי המתרס.

מערכה ראשונה: מהו תקשור בעצם?

במהלכה מוצעות הגדרות לתקשור במספר העולה על מספר המגדירים, בה ממליצים לי לחוות, לפתוח את הראש, מאשימים אותי שאיני מקשיב, ממליצים לי לעזוב פסיכולוגים שכליים ולעבור למומחים האמיתיים, מוכיחים את קיומו של גלגול נשמות ועוד.

[מנהלת הקבוצה עומדת במטבח, מכניסה מגש עמוס עוגיות קינמון לתנור, מסתובבת אל הקהל, מיישרת את הסינר ופונה בטון חם ואמהי:]
תקשור, מילה מפחידה. אבל בעצם כולנו מתקשרים בחיינו…
כשמשהו מרגיש נכון בבטן, זה תקשור.
כשפוגשים מישהו ויש קליק מיידי איתו, זה תקשור.
כשחולמים בלילה וזוכרים את החלום, זה תקשור.
כשמקשיבים לתוך תוכנו וחיים את החיים בתשומת לב, זה תקשור.
אז למה כל כך הרבה אנשים מפחדים מתקשור???
הרי אנחנו מתקשרים כל יום בחיינו.

[מתיישב בהיסוס ליד שולחן המטבח הקטן, מבטו מהורהר ומבולבל. לבסוף הוא מתעשת ופונה אליה בטון החלטי]:
אני מוכרח להסתייג מההגדרה הזו.
* כשאני מרגיש משהו בבטן, זו תחושה. לא תקשור.
* כשיש קליק עם מישהו, אלה מנגנונים פסיכולוגיים לא מודעים, או חוש ריח שמגיב לפרומונים שהאדם השני מפריש, לא תקשור.
* כשזוכרים חלום, זה זיכרון. לא תקשור.
* כשחיים את החיים בתשומת לב, זו מודעות לסביבה ולמתחולל בראשינו. לא תקשור.

לפי ההגדרה שלך האם יש משהו שאינו תקשור? ואם לא, אז בשביל מה צריך את המושג הזה, אם הוא כל כך ערטילאי ומתאים לכל חוויה אנושית בערך?

[פונה אליו במבט מלטף, מנסה להגיע]:
לא כל דבר חייב להבין, יש דברים שאנחנו לא יכולים להבין עם כל הרציונל שבנו… אפשר פשוט להרפות ולקבל…

אז מה הטעם לדבר על נושא שאי אפשר להבין, וגם לא מנסים להבין? האם מדובר בחוויה כלשהי?
אם כן – האם תוכלי לחדד לאיזו חוויה את מתכוונת? ואם לא, אז בכלל אני לא מבין על מה מדובר…

תראי, אני יכול להמציא מושג חדש, לקרוא לו למשל… "בירבוז", להגיד שזה דבר נפלא, שיש אותו בכל מקום, שהוא מאוד עוצמתי, אבל בו בזמן אינו ניתן להסבר, כל אחד חווה אותו אחרת, ולא חייבים כל דבר להגדיר. נו אז?

[דמות נשית נוספת נכנסת למטבח, מניחה כוס ריקה בכיור ומצטרפת לשיחה]:
סליחה על ההתפרצות לשיחה אבל, גלעד, זה בדיוק הרציונל שמשתלט עליי. ברוב הפעמים אני מגיבה כמוך לדברים, אבל לפעמים מרשה לרוחניות להשתלט עליי ואז מבינה דברים אחרת קצת. תפתח את הראש ובעיקר את הלב ואז אולי תבין למה היא מתכוונת.

כנראה שאתה באמת לא מבין, כי ההתעסקות הבלתי פוסקת שלך בלהבין דברים מעוורת אותך מלראות את היופי האמיתי. אי אפשר להסביר תחושות. ותקשור זה תחושות מאוד עמוקות מתוך תוכנו. כאשר אנחנו מרגישים את התחושות העמוקות מתוכנו, אנחנו פותחים לנו פתח למימדים רחבים יותר מסביבנו.

תראו חברים, תחושות זה דבר נפלא. אבל מה זה אומר? למה אתם מתכוונים?
אני חש פחד לפעמים – זה תקשור?
אני חש כעס לפעמים – זה תקשור?
אני חש שמחה לפעמים – זה תקשור?
אני חש אהבה לפעמים – זה תקשור?
אני לא מדבר כרגע על הסברים. אני מדבר על הגדרה. על מה מדובר?

לא לכל דבר צריך הגדרות – זה לא מדע מדויק ולא מתמטיקה.

הגדרות, הסברים, כל אלו זה רציונל, זה ראש. תקשור בא ממקום נקי של רגש. לא חייבים להגדיר כל דבר.

עזבו מדויק. בערך. מישהו יכול להסביר לי בערך על מה הוא מדבר כשהוא אומר "תקשור"?
אני בטוח שזה קצת פחות ערטילאי מאשר "כל דבר כלשהו שמישהו הרגיש אי פעם". לא?

[לפתע נכנסת אישה נוספת למטבח כרוח סערה]:
תקשור הוא קשר…קשר עמוק עם עצמך ומזה קשר עם אנרגיות אחרות (לאו דווקא בני אדם) – שעוזרות לך אם זה בריפוי ואם זה ע"י מסרים מסוימים העוזרים לך להבין אירועים שאתה עובר. בד"כ התקשור מתבצע כשאתה בתהליך מדיטטיבי, ואדם שמתאמן ומחובר לזה יותר יכול לקבל גם ללא כניסה לשקט. התקשור גם יכול להיות דרך אנשים אחרים אם זה ביומיום, או מתקשרים המיומנים לכך. כל אחד יכול ללמוד ולהתאמן.
תחושות באות מרגשות, לא תמיד כתוצאה מתקשור🙂 המסרים שבאים כתוצאה מתחושות אלו יכולים להיות מתקשור, וכן הריפוי. ממליצה לך גלעד יקר לחוות כניסה אל עצמך בשקט, לעבור איזה תהליך מדיטטיבי ולקבל. יותר ממוח ימין. נסה, יש המון כלים, אם דרך האינטרנט או דרך ספרים. הזז את הרציו. התחבר לשקט ולרגש…וראה מה עולה🙂 ב ה צ ל ח ה🙂

בואו נפריד בין כמה דברים שונים שאתן אומרות לי:

  1. קשר עמוק עם עצמי – מצוין. קוראים לזה מודעות עצמית, הקשבה עצמית, התמקדות, וכד'.
  2. עוזר לי להבין ארועים שאני עובר – מצוין. קוראים לזה ניתוח דברים, או מאידך – פרשנות של ארועים באופן שמתחשק לי. רציונליזציה, לטוב ולרע. הענקת משמעות אחרת, הסתכלות על החצי המלא של הכוס.
  3. הרגעות – סבבה. היכולת להרגיע ולהשקיט היא יכולת פסיכולוגית-מנטלית מבורכת.
  4. קשר עם אנרגיות אחרות – מעולם לא הוכח קיומן של אנרגיות "אחרות" שאינן מהסוגים שהמדע כבר מכיר. מדובר בדמיונות בלבד של החווים אותן.
  5. עוזר בריפוי – קל וחומר, מעולם לא הוכח ריפוי באמצעות אותן אנרגיות לא קיימות.

[מרימה את קולה מעט, אך מיד מחזירה אותו לתלם הנעים]:
אתה ממשיך להתעקש להגדיר דברים. ולא ממש מקשיב. תתחיל להקשיב לאחרים ולעצמך קצת יותר ♥ המלצה חמה מכל הלב.

אני חושב שהתייחסתי בצורה מאוד עניינית לדברים שנאמרו, מה שמעיד על הקשבה. למעשה התייחסתי לכל מילה ומילה, ומחכה להתייחסות רצינית בחזרה.

גלעד אתה אדם העובד עם מוח שמאל בעיקר. כל הכבוד!!! זה מתאים למתמטיקה כלכלה מדעים וכו…ראית הסרט The Blip? ממליצה לך מאודדדד ואגב יש היום הוכחות ואפילו מדעיות…

ראיתי את בליפ, ואף כתבתי על אפיזודה אחת ממנו כאן. אני ממליץ בחום לקרוא. באמת. מאיר עיניים.
האם תואילי לשלוח לי קישור להוכחה מדעית למשהו בתחום הזה?

ישנו ספר של ד"ר מייקל ניטון שהוא פסיכיאטר. שם הספר מסע הנשמות.

יש הבדל בין הקשבה להפנמה…

הפנמה זו פעולה שאני עושה לאחר בדיקה של הנאמר. קודם אני מנסה להבין על מה מדברים, אח"כ בודק את זה, בין אם בצורה חווייתית ובין אם בצורה אנליטית, ואח"כ, אם אני מוצא לנכון, אני מפנים.
בינתיים, מבחינתי עדיין לא עברנו את השלב של להגדיר על מה אנחנו מדברים… אז בוודאי שאין לי מה להפנים, רק לשאול ולהקשיב.

גלעד אני לא מנסה לשכנע. איש באמונתו יחיה. מה שאני מנסה לומר לך הוא: נסה להזיז ההגיון. בכל דבר נסה להיות ראש פתוח open mind…. מה אתה מרגיש???

גלעד, עניין ההגדרות לא רלוונטי לעולם הרוחני, רק כשתחווה, תוכל להבין. ובשביל לחוות עליך להזיז את ההגיון הצידה ולפתוח את הראש. אז אם אתה באמת רוצה להבין, תחווה. גם אני לא מנסה לשכנע אף אחד, בחירה חופשית שלך.

ראש פתוח זה דבר נפלא. אבל ראש פתוח יותר מדי, זה דבר מסוכן.
העולם מלא באשליות עצמיות, זה אולי עושה הרגשה טובה לפעמים, אבל יש לזה גם השלכות שליליות רבות.
כמאמר המשורר: "היה ראש פתוח, אבל לא עד כדי כך שמוחך ייפול החוצה".

כשמדברים על אנרגיות ועל ריפוי, אנחנו עוזבים את ממלכת האמונה, ועוברים לממלכת הטענות הניתנות לבדיקה.
טענות מרחיקות לכת כאלה צריך לאשש בראיות תומכות. או שאנרגיות כאלה קיימות, או שלא. או שמשהו כזה יכול לרפא או שלא. אין כאן מה להאמין או להרגיש.

כתבתי לך שם של ספר- עיין בו. ושנית, קרא על תחום שנקרא תטא-הילינג, שם תוכל למצוא עדות של אנשים שחוו ריפוי ויותר מזה… ולא דיברתי על ראש פתוח יותר מידיי איש יקר אלא בפשוטו ראש פתוח. ונכון, העולם מלא באמונות שאנו יכולים לשחרר מעצמנו אם אנו רוצים.

רשמתי את שם הספר ואנסה לעיין בו בקרוב. אין עדויות מחקריות כי הילינג בצורה כלשהי עוזר למשהו.

את (וכולם) מוזמנים לקרוא את הכתבות הבאות, בהן מובאות ראיות מחקריות רבות לכל דברי כמובן: "מחשבה יוצרת מציאות" – מה עובד, מה לא; "אשליות יכולות להרוג" – שם אני מסביר על דרכים שונות בהן אדם יכול לחשוב שטיפול עזר לו, בזמן שאין הדבר כך. אתם מוזמנים לקרוא בראש פתוח. העולם מלא באמונות שאנו יכולים לשחרר מעצמנו אם אנו רוצים.
אתם מוזמנים להביא ראיות שכנגד, להצביע על כשלים לוגיים בטיעונים, וכד'. אני פתוח לביקורת עניינית.

אתה מבלבל בין תחומים רבים, אני לא אמרתי מעולם שתקשור מרפא מחלות. אני אומרת שתקשור, מדיטציה והילינג כדרך חיים, מובילים אותנו לשלווה פנימית, להנאה מהדברים הקטנים, לתבונה, להבנה אמיתית שלנו מבפנים, לאהבה. להוכיח את זה מחקרית אני לא יכולה ולא מעוניינת. לי זה עושה טוב אז אני מספרת לאחרים, כל אחד יעשה עם המידע כראות עיניו.

אני לא מבלבל, אתם אלה שהעלתם את כל הרשימה הארוכה הזו, שאני חילקתי לדברים סובייקטיביים – איתם אין לי מטרה, רצון וכוונה להתווכח, וטענות אובייקטיביות – שניתנות לבדיקה, ושם "מרגיש לי שזה עובד" אינה התייחסות רצינית.

נראה שכל אחד מכם מגדיר את הנושא אחרת, וזו בדיוק היתה הסיבה ששאלתי, קודם כל, מה ההגדרה של תקשור, הגדרה שעדיין לא נראה שאתם מסכימים עליה בכלל. את לא אמרת שתקשור מרפא מחלות, היא כן אמרה.

במאמר שכתבת מרגישה המון בלבול… יש לי שאלה: אתה מאמין בקיומו של אלוהים בורא כוח עליון מקור הטבע… או תקרא לזה איך שתקרא?

לגבי אלוהים, או "תקרא לזה איך שתקרא" – אנא הגדירי לי למה הכוונה באלוהים, ואומר לך אם אני מאמין בזה או לא.
אנחנו נופלים בפח של אשליות עצמיות ללא הרף. תחושת "תודעה צלולה" "חיבור מיסטי", "אחדות עם הבורא" וכד' יכולות להיווצר ע"י סמים מסוימים או גירויים חשמליים באונה הרקתית, למשל. זה לא מוכיח כלום, לחיוב או לשלילה, אך מעלה ספקות לגבי "האמת" שמאחורי התחושות הללו, מעבר לחוויה החזקה.

[בפטרוניות מתקתקה, של אלה שראו את האור, לעומת אלה שעדיין שרויים בחשיכה:]
ואולי אתה אותו אדם שעדיין לא הצליח לפתוח הדלת…וזה בסדר. כל אחד ושלבי התודעה והמודעות שבו. הכל בסדר.. ♥
[הנשים יוצאות מן המטבח]

[גבר נכנס למטבח, דרך מרפסת]:
תקשור הוא דבר מבורך, כאשר אין אדם יודע מה קורה? למה? ואיך יוצאים מזה? ואז מבקשים תקשור ממדריך רוחני שנותן הסבר ויעוץ. נכון גלעד, מידע וידע אפשר לקבל מכל יועץ מומחה בתחום הנדרש, ומאידך ניתן לקבל מידע וידע ממדריך רוחני שמכיר אותנו, מרגע שירדנו עם גורל נבחר לחיים הללו ועד שהמדריך מסיים את תכנית הלימוד עבורנו. וכמובן שהוא מכירנו טוב יותר ויתן הדבר המתאים ביותר עבורנו ללא תשלום וללא ספקות וללא חיפוש מיותר.

האם מישהו בדק יעילות טיפול אצל מדריך רוחני לעומת פסיכולוג או קאוצ'ר? מניין לנו שזה יותר מועיל?

מה זה קאוצ'ר? אלה שאין להם קשר עם מדריך רוחני – ממילא שאלה זו אינה רלונטית לגביהם ויצטרכו להיעזר בבני אדם בלבד, פעם בהצלחה טובה ופעם בהטעיה ויעוץ שגוי, ואלה שכן נעזרים במדריך אישי יכולים להיעזר בכל תחום ובהבנות הנכונות עבורנו ולדרך החיים שבחרנו.

איש במדריכו יבחר, אך כיצד אתה יכול לקבוע שהדרכה מסוג מסוים היא הנכונה בלבד, או הנכונה תמיד? הרי אתה ניגש לנושא באמונה מוחלטת מלכתחילה, ובעצם מניח את המבוקש, שכל מה שיאמר נכון, ולטובה. בודאי שלא ניתן לשפוט כך אם יעוץ נכון או לא, מועיל או לא. בסופו של דבר זה הכל עניין של פרשנות אישית בדיעבד. ומי הם אותם "לא אנשים" שאפשר להתייעץ איתם?

למשל כשאדם שנמצא בדרך הרוחנית הולך לפסיכולוג, הפסיכולוג אינו מבין במושגים הרוחניים ועלול להצביע על בעיה הנובעת מכך שאביו היכה אותו לפני שנתיים, בעוד הסיבה המדויקת זה כשהוא עצמו היכה את אביו בגלגול הקודם, ולכן הטיפול הפסיכולוגי יהיה חלקי ולא ממצה ולא משפיע במלואו וימשיך לחפש תשובות ויבזבז הרבה שנים יקרות.

ומניין לנו שגלגול קודם אינו המצאה? רעיון גרידא?

ומאין לנו שזה שייך למלפני שנתיים בלבד כאילו אין השפעה מגלגול קודם?

לא הבנתי. מה זה גלגול קודם, ולמה אתה חושב שזה קיים?

ואיך אתה חושב שאצליח להסביר לך שרוח האדם חיה חיים אחר חיים שוב ושוב במחזור של לידה ומוות שוב ושוב וכך התודעה שלה מתפתחת?

אתה צריך להסביר רק מה שקיים. מניין לך שמה שאמרת נכון?

אני יכול להמליץ לך על פסיכולוגים שמחקריהם הקליניים הביאו אותם להבנות על החיים בגלגולים קודמים ויש ספרים אלה שהופצו ברבים. ואתה מבין שפסיכולוג שלא הגיע לידע הזה הוא מוגבל בתרומתו למטופל שזקוק לרגרסיה?

עדיין לא נכנסתי לחקור את נושא גלגול הנשמות לעומק, אבל אני יכול לומר לך שיש כאן מקום להטיות חמורות. קודם כל, בהיפנוזה או טיפולים דומים לה, אפשר לשתול כמעט איזה סיפור שרוצים אצל המטופל, אף לא במודע. אין כמעט שום מקרה שאומת באופן חד משמעי מול העובדות. אבל עוד אחקור את זה.

וכאשר תגיד לפסיכולוג מומחה ברגרסיה "אתה חייב להוכיח לי", אז אינו חייב להוכיח לך מאומה ואולי גם לא יכול להוכיח לך, אתה תעשה מה שאתה רוצה במודעות של השכל הידוע בלבד.

ברור שאינו חייב להוכיח, ואני לא חייב לקבל דברים שאינם נתמכים בראיות כלשהן.

ולכן יהיו שני מטופלים באותה הבעיה, אחד שהלך בדרכך לאיזה פסיכולוג שכלי שטיפל בו מלפני שנתיים, והשני הלך לפסיכולוג מומחה שמבין בגלגול קודם וריפא שם טראומה ישנה יותר, ואז נקבל שני אנשים: אחד קיבל ריפוי חלקי ועדיין מתלונן על הרופאים חסרי אונים, והשני קיבל ריפוי מלא והפסיק להתלונן ויודע יותר מבעבר ולא זקוק להוכחות כמוך. האם ההוכחות בשכל ריפאו אותו?

כל מה שאתה אומר מבוסס על אמונה שיש דבר כזה גלגול קודם, שאפשר לשחזר אותו, שאפשר לרפא דרכו משהו. אולי. אבל זו אמונה בלבד.

צר לי לאכזב אותך. פסיכולוגים מומחים אומרים שזו אינה אמונה אלא ממצאים קליניים דרך טיפולים רבים במטופלים. ממליץ לך לקרוא מעט ספרים בנושא שנכתבו ע"י הפסיכולוגים עצמם, למרות שחלק מחבריהם לא למד את זה באוניברסיטה.

אנשים רבים אומרים דברים רבים, גם דוקטורים אומרים דברים רבים, לא כולם נכונים.
אני לא יכול להתייחס לנושא הספציפי הזה כרגע, כי כאמור עדיין לא חקרתי אותו, אבל אתה מוזמן לעיין בבלוג שלי, בנושאים שכן חקרתי, ותראה הרבה דברים שאנשים אמרו שהם נכונים, ומסתבר שלא כך הדבר…

כן אבל אתה מבין שגם למחקרים יש חסרונות כאשר תודעת החוקרים משפיעה על המחקרים עצמם, ומה שהילר מצליח לרפא ללא מחקר, אינו מצליח לרפא כאשר יש מחקר של אנשים שלא מאמינים בזה. כן זה יכול להיות תירוץ לזה שבמילא לא יכול להשפיע, אבל מאידך זה יכול להיות אמיתי כאשר רופא מתנגד וספקן כן משבש את הנבחן באנרגיות שלו.

כן, זה אכן תירוץ ידוע… כל הכוחות נעלמים כשמישהו מנסה לבדוק את קיומם. מעניין שגם חסידים של התחום, כשהם מנסים לבדוק את הדברים כמו שצריך, לא יוצא להם כלום. ולראייה- 130 שנה של מחקר פארא-פסיכולוגי לא העלו למעשה דבר.

כמו שנאמר, מי שמעדיף להאמין בדברים שלא ניתן להראות את קיומם האובייקטיבי, מוזמן לעשות כן. אבל אין לטעון שהם "קיימים" או "אמיתיים". את משל הדרקון של קרל סייגן אתם מכירים?

 אני יכול להגיד לך שהספקן תמיד ימצא את הכשלונות, והמאמין ימצא את ההצלחות. כי דומה מושך דומה.

הספקן יתקרב לאמת, והמאמין ישאר דבוק למשאלות הלב.

אני למשל פגשתי בחור שאמר לי כי הייתה לי חברה בשם מ' והיה שם כך וכך שהוכיח את עצמו, ובמקום אחר שאלתי מישהו ואמר לי אותו הדבר בדיוק למרות שלא הכירני. ולכן אני ממליץ לבעלי השליטה השכלית קצת ענווה.

ראה, 130 שנה חוקרים אוהדי פארא-פסיכולוגיה מנסים להוכיח שקיים משהו, כלשהו, ולא מצליחים.
קיימים פרסים על סך קרוב ל-3 מיליוני דולרים סביב העולם שיוענקו למי שיבוא וידגים יכולת על טבעית אחת, והם נשארים תלויים באויר כבר עשרות שנים. היכן הן כל בעלי הכוחות הללו? איכשהו הם קיימים רק בסיפורים…

אני לא צריך מאות מחקרים. הבאתי דוגמא אחת קטנה של אדם שידע את שמה של חברתי שפגעה בי.
[ הגבר יוצא החוצה, דרך מרפסת].

^ ^ ^  סוף מערכה ראשונה  ^ ^ ^

מערכה שניה: מהו תקשור בעצם?

בה מקדישים לי סיפור אישי נוגע ללב, ההגדרות לתקשור ממשיכות להתרחב ולהתערפל, ישויות מלאכים ואלים עולים לבמה, ברגע של יאוש מפנים אותי לקלפים מצוירים – אולי דרכם אחוש סוף סוף מהו תקשור, מצוטטת הגדרה לתקשור (אך כזו שמשתמשת בעשרה מושגים אחרים שאינם מוגדרים), נביאים מתגלים בעירנו וקריאה נוספת שלי לניסוי נותרת תלויה באויר (אך התירוצים לכשלון אפשרי כבר ניתנים).

[הסצנה מתרחשת בגינה, הדמויות כבר מכירות קצת זו את זו. כולם יושבים עם קפה ועוגיות קינמון. ממשיכים את השיחה]:
עבור גלעד וכולם סיפור אמיתי מהחיים של אדם שקרה הבוקר🙂

היום נסעתי לבקר בן משפחה המאושפז בבית חולים.
ויצאתי לפינת העישון, ובה אני רואה איש מבוגר בעגלה ובנו מאחוריו,ובמבט בנו כמו שכפאו שד להימצא במקומו זה.
ואני מביט בעיני האב המבוגר בכיסא,מתעמק במעמקי עיניו,וחש כמו מדבר אלי האיש מתוך עיניו,ועיניו כמו מבקשות למסור לבנו,ואני חש את מילותיו אלו:
"בני יקר לי, ביום שהזדקנתי ואיני עוד מי שאני, אזור נא סבלנות להבין אותי, כשאני שופך על חולצתי אוכל, או מתקשה לרכוס את נעלי, זכור את השעות שלימדתי אותך איך עושים דברים אלו. אם אחזור על אותן מילים שוב ושוב, אל תפסיק אותי, חשוב על אותם לילות, שעל מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אינסוף פעמים אותו סיפור. קבל אותי וסלח לי כי עכשיו אני הילד"
ופתאום מתוך חוויית המסר בעיניים, פונה אלי הבן ושואל "על מה אתה מסתכל?"
ואני עונה לו מבלי לחשוב – אביך חולק איתי דרך עיניו את ילדותך, ומבקש לו מעט מאותה אהבה שבה עטף אותך כשהיית ילד.
לא הצלחתי לעמוד בפרץ דמעות הבן.

[בולס את עוגת הבראוניז המצויינת, מרגיש תחושת דז'ה-וו קלה]:
הסיפור אכן מרגש. אבל מה הקשר לתקשור? האם תקשור הוא אמפתיה לאדם האחר?

[צעקה נשמעת מכיוון הסלון]:
הקשר לתקשור הוא, שהאב תקשר דרך מבט עיניו עם אדם אחר.

מדוע תקשר? אדם רואה מבט של מישהו, עולות בו כל מיני מחשבות. זה כל מה שנאמר שם.
האם להוסיף לרשימת ההגדרות הארוכה שלנו גם את "מחשבות שעולות כתוצאה מהתבוננות באדם אחר"?

כבר נאמר לך בתכתובת הקודמת, עד שלא תחווה תקשור לא תבין. אי אפשר להסביר תקשור. תקרא לזה דמיון, מחשבה, אינטואיציה. כשחווים את זה יודעים שזה הרבה מעבר לתיאור או הגדרה, שהרציונל יכול לתפוס.

האם אין איזו הגדרה רשמית לנושא התקשור באיזה אתר? ספר? אנציקלופדיה? לא סביר שמדובר בהמצאה שלכם, לא? מישהו בודאי ניסה להגדיר זאת כבר.

אולי ניסו להגדיר. אבל לא הצליחו. אכן תקשור זו קשת רחבה של תחושות ויכולות.

אין איזה אתר רשמי? משהו?

אני אישית לא חיפשתי אם הגדירו או לא. האמת זה גם לא מעניין אותי אם הגדירו.

מוזר…
אז אם אין שום הגדרה לזה איך את יודעת שכאשר את מדברת על תקשור, זה קשור למה שמישהו אחר מתכוון אליו כשהוא מדבר על תקשור? דרך אגב, זה בדיוק מצב הדברים שמתחיל להתברר כאן. כל אחד נתן הגדרות שונות לחלוטין ומדבר על משהו שונה לגמרי.

הנה, בויקיפדיה כתוב: "תקשור בפאראפסיכולוגיה הוא שם כולל לתקשורת לכאורה בין בני אדם וישויות אחרות, שלא מקובל לחשוב כי ניתן לתקשר עמן. בדרך כלל הכוונה לתקשורת בין בני אדם חיים למתים, אך לעתים המילה משמשת גם על מנת לציין תקשורת עם חוצנים, אלים או ישויות נוספות."
לאן באמת נעלמו כל הישויות? המלאכים? החוצנים?

גלעד, כל אדם ויכולותיו שלו. יש הרבה סוגים של תקשורים. אצלי רוב התקשורים מגיעים בוויז'נים כתמונה או כסרט לעיתים רחוקות בחלום, לרוב בעיניים פתוחות. בזמן האחרון פיתחתי את התקשור יותר ואני גם שומעת תקשורים. תקשור יכול להיעשות גם עם אנשים וגם עם מימדים אחרים. כגון: ישויות, נשמות, מלאכים ואפילו אלוהים.
כל אחד והיכולות שלו, גם אתה יכול לתקשר זה רק עניין של לתרגל התבוננות פנימה ע"י מדיטציה או כל דרך אחרת של שלווה פנימית.

הממ… עוד לא הבנתי מה זה תקשור עם אנשים, אז בואו נשאיר רגע את כל היישויות הדמיוניות בצד.
את אומרת לי שעד שלא אחווה את זה, לא אבין מה זה. מה אני אמור לחוות? אולי מכאן נמצא הגדרה.

התחברות לרגשות, להתבונן פנימה, לתרגל שיחרור מחשבות ורציונל. להבין דברים מהבטן ומהלב, לא מהראש.

להבין דברים מהבטן ומהלב, או להרגיש דברים מהבטן ומהלב?

להרגיש ואז מגיעה ההבנה שהיא התקשור.

תני לי דוגמה להבנה.

נתנו לך דוגמה מעולה למעלה. זה מתחיל כבר להתיש, תקרא הכל מחדש.

מה, שאני מסתכל על מישהו וצצות לי מחשבות שלא בדקתי אם הם נכונות או סתם אסוציאציות שעלו לי בראש?
זה נקרא תקשור?

כן. כשאתה מתקשר אתה מבדיל בין מחשבה שלך לבין תקשור.

מה ההבדל?

מחשבה זה מהראש, תקשור מגיע נקי. קשה להסביר פשוט לומדים עם הזמן להבדיל.

אבל אם לא תסבירי לי מה ההבדל, איך אדע שיום אחד המחשבה שלי פתאום לא מגיעה מהראש?
אולי אני רק מחליט שהיא לא מגיעה משם, כתוצאה משכנוע עצמי, ומאותו יום מתחיל לקרוא לעצמי מתקשר?

אני יכולה לדבר רק בשם עצמי, אני קיבלתי כמה מסרים שהתאמתו כנכונים אח"כ וכך הגיעו התובנות שזה מעבר לרגיל. חוץ מזה שהתחלתי לדבר עם הישויות ישירות ושם אתה לא טועה עם מחשבות, זה ברור מאוד.

אהה! אז עכשיו את כבר לא מדברת על חוויות, על דברים סובייקטיביים, אלא על דברים אובייקטיבים – מסרים שהתאמתו.
האם את או מישהו מהמתקשרים האחרים מוכן להדגים לי כי המסרים שהוא מקבל מתאימים למציאות? אני אשמח.

[חוזרת לגינה במרוצה כשדף מודפס בידה וחיוך של ניצחון על פניה]:
הנה הגדרה לתקשור:

http://www.ima-adama.co.il/channeling/channeling_ilan_aviv17_definition.htm

[מרפרף על ההגדרה, נאנח קלות]:
תודה על ההגדרה.
עכשיו נותר רק להגדיר את המושגים הבאים שהופיעו בה:
1) ישויות
2) מדריכים רוחניים
3) עולמות רחוקים
4) אני עליון
5) אנרגיית התמרה
6) מסר טלפתי גבוה
7) תת מודע
8) רמת הרטט שלו (ויברציה)
9) תיאום תדר
10) עולמות עליונים

מישהו יכול להגדיר כל אחד מהמושגים הללו? רק כדי שנהיה בטוחים שאנחנו מדברים על אותו הדבר.

גלעד אני חושבת שמפה לא נוכל לעזור לך להבין…עליך להתנסות בעצמך. אגב גם קריאה בקלפים היא דרך לתקשר ממליצה לך לנסות ללמוד תחום זה בקלפים – יש ידע, יש ציור יש דברים מוחשים יותר. אולי משם תחוש… באהבה רבה ♥
ישנה גם ספרות מקיפה והדרכות בנושא תקשור, והדעה הרווחת בקרב אנשים שמתקשרים או שחוו תקשור היא שהחויה נגישה עבור כל אדם. על פי רב, תקשור עם ישויות של אנשים שנפטרו ( דוגמת סיאנס), נתפס גם בעיני מתקשרים כחוויה לא רצויה, בעוד תקשור עם ישויות אחרות גבוהות יותר כגון מלאכים, מדריכים, ישויות אור וכד' היא חויה רצויה ואף מומלצת.

את מבינה, ששום דבר מהדברים האלה לא הוכח מעולם כקיים, מחוץ לראשו של המתקשר?

אני מבינה גלעד שאתה אדם שמגדיר כל דבר ותוחם בקופסא.
עכשיו הסבר לי ,האם אתה רואה ,והדגש על רואה, את החשמל שעובר בצנרת כדי שיהיה לנו אור??? האם אתה רואה אהבה בין אנשים??? האם אתה רואה זרמים שקיימים באויר??? ועוד ועוד… שאלת הגדרה לאלוהים…מהי הגדרתך לאלוהים?? לאהבה?? לאנרגיה?? הגדרתך!! לא על סמך הכתוב בכל מיני. מעניין אותי לשמוע הגדרותיך….

‎* חשמל אני לא רואה, אבל יכול למדוד את זה בקלות ובמדויק.
* אהבה אני יכול להעריך בסולם אישי כזה או אחר, אבל יש סממנים חיצוניים לכך שאדם מאוהב, כולל סממנים פיזיולוגיים שניתן למדוד (כמו רמות דופאמין בדם).
* זרמים באויר? זרמים של מה? אנא הגדירי.
* אלוהים הוא מושג לא קיים מבחינתי, אז אני לא נזקק להגדרתו.
* אנרגיה? איזה סוג אנרגיה, יש הרבה סוגים. תגידי לי איזה סוג, אומר לך באיזה יחידות מודדים אותה, ובאיזה מכשירים.

טוב ענית לי על שאלת השאלות בסדר… הבנתי הכל – אהבה היא רק סממנים פיסיולוגים???

איפה כתבתי שאהבה היא רק סממנים פיזיולוגיים? כתבתי שניתן לשער את קיומה, ואף לנחש זאת בהצלחה לא מבוטלת, על פי סימנים פיזיולוגיים, כלומר, מדובר בתופעה שקיימת בעולם במובן מסוים, תהיה הגדרתה אשר תהיה. ישויות למינן אינן קיימות ברמה הזו.

אני חוזר ומתעניין, האם למישהו יש דרך להדגים לי, באופן ישיר (לא ע"י סיפורים של אחרים), שהוא מסוגל לתקשר עם ישות שנמצאת מחוץ לדמיונו?

מה הכוונה שלך להדגים באופן ישיר???

כוונתי למשל לקבל אינפורמציה לגבי ארוע או אדם שלא היה ניתן להשיג בדרך רגילה. לוודא את זה ולראות שזה נכון.

אני חזיתי בחלום מותו של בן זוג של מורה שלי ובאמת לאחר מספר ימים זה קרה. זוכר את תקופת הפיגועים?? אז היה לי חזיון ובו ראיתי שלט מואר באדום כאות אזהרה בית חולים מאיר כפר סבא למחרת היה פיגוע קשה ליד הבית חולים. עוד דוגמאות….אולי יעלו בהמשך….

אם יש לך חזיונות שמנבאים עתיד, זה אמור להיות די קל לבדוק את זה. האם תהיי מוכנה לחשוב על ניסוי כזה שנגדיר יחד?
אני רק יכול להבטיח לך, שאם זה מצליח, את זוכה לתהילת עולם, כי עד היום אף אחד לא הצליח להראות משהו בסגנון.

ישנם מתקשרים שהצליחו לאמת. ואני לא צריכה תהילת עולם אני לא חושבת שאפשר להוכיח תקשור אלא רק על סמך זאת שהדברים אכן קורים🙂

האם תוכלי לשלוח לי לינק למחקרים (לא סיפורים) שאימתו מישהו? ואפשר לוותר על תהילת העולם אם את מעדיפה.
אתן לך דוגמה לניסוי, אם את אומרת לי למשל שאת מקבלת מסרים נבואיים.
בכל פעם שאת מקבלת מסר כזה, את שולחת לי אותו. כשלדעתך הארוע מתקיים, ובכל מקרה אחרי תקופה שנגדיר כסוף הניסוי, נבדוק מי מהם התאמת ומי לא.

נשמע לי דוגמא טובה לניסוי… אך שוב, לידיעתך ישנו משפט: "הכל צפוי והרשות נתונה", בטח אתה מכיר זאת. ושנית קשה להגדיר זמן בתקשור כי באותו רקיע אין זמן… הזמן קיים פה. לינק למחקרים אנסה לחפש עבורך…

מכיוון שאת מאמינה, אני יוצא מתוך הנחה שלדעתך קיים קשר בין המסרים לעולם המציאות, ולכן, לדעתך לפחות צריך להיות סיכוי לניסוי כזה להצליח.
כמובן שאני מכיר כבר את כל התירוצים של "אם בודקים את זה, זה לא יכול להצליח" או "אם בודקים את זה, יתכן וישויות הגורל ישנו את מהלכו בכוונה" או "אם בודקים את זה, הם דווקא לא יעבירו מסרים" או "אם בודקים את זה, הם יעבירו מסרים שגויים בכוונה".
אם את מאמינה שאחת מהאפשרויות הנ"ל תתרחש, אז כמובן שאין טעם לבצע את הניסוי והמסקנה תהיה שאין שום דרך לבדוק את זה. ואם זה המצב, מה גרם לך לחשוב שיש בזה משהו מלכתחילה?
האם יש דברים אחרים שאת יכולה לקבל "מהם" ביתר וודאות? תשובות לשאלות שניתן לבדוק בהווה? ככל שתציעי דבר קונקרטי יותר, כך כמובן יהיה קל יותר לבדוק אותו וסיכויי ההצלחה גדולים יותר. מה את אומרת? שננסה להתקדם?

[ואז הגיע המשפט האלמותי. פגשנו בו ברשומה על הקריסטלים, בזו על הנומרולוגיה, נתקלתי בו שוב ושוב בשיחות עם אנשים מהצד השני של הירח, ומן הסתם ניתקל בו עוד פעמים רבות בעתיד.
אפקט קולי: רשרוש תופים מתמשך… צאח! מכת מצלתיים]:

גלעד, אני לא צריכה הוכחות שזה באמת עובד כי אני יודעת ויש לי הוכחות.
מאתגר לי לעבוד עם אדם שלא מאמין לכן אני לא ממש יודעת איך זה יהיה. לדעתי עלינו להיפגש… שבוע טוב בינתיים.

[נותר לבדו בגינה, מהורהר ומבולבל עוד יותר מאשר בתחילת המחזה. האם הוא מפספס משהו בגדול? עולמות שלמים ומופלאים של מלאכים, ישויות אור מופלאות? חיבור עוצמתי אמפתי וטלפתי? האם חצי המוח הימני שלו מנוון? חסר בכלל? או שאנשים אלה, שהרעיפו עליו כל כך הרבה אהבה (וירטואלית לפחות), ממציאים לעצמם את העולם, מפזרים אבקת קסמים על כל חוויה טריוויאלית, ושוקעים באשליות עד כי אינם יכולים להבחין עוד בין דמיון למציאות?]

^ ^ ^  סוף מערכה שניה  ^ ^ ^

המסך יורד

השארתי לירוקה את המייל שלי, אך מאז לא נודעו עקבותיה.

לדעתי שיחה זו ממחישה יפה את המפגשים הבלתי אפשריים הללו, בין אנשי החשיבה החדה, לבין אנשי… אנשי ה…
לא. אנחנו לא מגדירים דברים בעולם השני. אנחנו רק חשים אותם.

אה, רגע,

   רק עוד שאלה אחת –

      המממ…

         מה זה תקשור בעצם?

236 מחשבות על “תקשור, בירבוז ודרקונים בלתי נראים

  1. אני חושב שהתשובה לשאלה שלך היא גם השאלה לתשובה שלך. במילים אחרות, דרך תחושה ורגש אתה מגיע להבנה ולהתחברות, דרכן אתה מגיע לתקשור.
    אבל אתה חייב לקבל אותו נקי, אז מומלץ להתקלח לפני.
    עכשיו ברור?🙂

    אהבתי

  2. איזו אכזבה שמפלגת 'ים' בראשות גד חיק לא נכנסה בזמנו לכנסת. הם היו מתחברים יופי עם אגו"י , ש"ס ודגל התורה וגם עם חלקים שונים ומרחפים בשמאל ובימין. באמת חבל.

    אהבתי

  3. אני עדיין באמצע השיחה המטורפת הזאת אבל הייתי חייב להגיב כשנתקלתי במשפט הזה: "כאשר תודעת החוקרים משפיעה על המחקרים עצמם, ומה שהילר מצליח לרפא ללא מחקר, אינו מצליח לרפא כאשר יש מחקר של אנשים שלא מאמינים בזה."

    אז הוא אומר שמרפאים נמצאים בסופרפוזיציה – הם קיימים כל עוד אתה לא מסתכל עליהם?

    אהבתי

  4. אני חושב שמילותיו של דגלאס אדאמס יוסיפו פרספקטיבה רבת טעם לדיון כאן:
    Let me try and illustrate what I mean by something else. This is very speculative; I'm really going out on a limb here, because it's something I know nothing about whatsoever, so think of this more as a thought experiment than a real explanation of something. I want to talk about Feng Shui, which is something I know very little about, but there's been a lot of talk about it recently in terms of figuring out how a building should be designed, built, situated, decorated and so on. Apparently, we need to think about the building being inhabited by dragons and look at it in terms of how a dragon would move around it. So, if a dragon wouldn't be happy in the house, you have to put a red fish bowl here or a window there. This sounds like complete and utter nonsense, because anything involving dragons must be nonsense – there aren't any dragons, so any theory based on how dragons behave is nonsense. What are these silly people doing, imagining that dragons can tell you how to build your house? Nevertheless, it occurs to me if you disregard for a moment the explanation that's actually offered for it, it may be there is something interesting going on that goes like this: we all know from buildings that we've lived in, worked in, been in or stayed in, that some are more comfortable, more pleasant and more agreeable to live in than others. We haven't had a real way of quantifying this, but in this century we've had an awful lot of architects who think they know how to do it, so we've had the horrible idea of the house as a machine for living in, we've had Mies van der Roe and others putting up glass stumps and strangely shaped things that are supposed to form some theory or other. It's all carefully engineered, but nonetheless, their buildings are not actually very nice to live in. An awful lot of theory has been poured into this, but if you sit and work with an architect (and I've been through that stressful time, as I'm sure a lot of people have) then when you are trying to figure out how a room should work you're trying to integrate all kinds of things about lighting, about angles, about how people move and how people live – and an awful lot of other things you don't know about that get left out. You don't know what importance to attach to one thing or another; you're trying to, very consciously, figure out something when you haven't really got much of a clue, but there's this theory and that theory, this bit of engineering practice and that bit of architectural practice; you don't really know what to make of them. Compare that to somebody who tosses a cricket ball at you. You can sit and watch it and say, 'It's going at 17 degrees'; start to work it out on paper, do some calculus, etc. and about a week after the ball's whizzed past you, you may have figured out where it's going to be and how to catch it. On the other hand, you can simply put your hand out and let the ball drop into it, because we have all kinds of faculties built into us, just below the conscious level, able to do all kinds of complex integrations of all kinds of complex phenomena which therefore enables us to say, 'Oh look, there's a ball coming; catch it!'

    What I'm suggesting is that Feng Shui and an awful lot of other things are precisely of that kind of problem. There are all sorts of things we know how to do, but don't necessarily know what we do, we just do them. Go back to the issue of how you figure out how a room or a house should be designed and instead of going through all the business of trying to work out the angles and trying to digest which genuine architectural principles you may want to take out of what may be a passing architectural fad, just ask yourself, 'how would a dragon live here?' We are used to thinking in terms of organic creatures; an organic creature may consist of an enormous complexity of all sorts of different variables that are beyond our ability to resolve but we know how organic creatures live. We've never seen a dragon but we've all got an idea of what a dragon is like, so we can say, 'Well if a dragon went through here, he'd get stuck just here and a little bit cross over there because he couldn't see that and he'd wave his tail and knock that vase over'. You figure out how the dragon's going to be happy here and lo and behold! you've suddenly got a place that makes sense for other organic creatures, such as ourselves, to live in.

    So, my argument is that as we become more and more scientifically literate, it's worth remembering that the fictions with which we previously populated our world may have some function that it's worth trying to understand and preserve the essential components of, rather than throwing out the baby with the bath water; because even though we may not accept the reasons given for them being here in the first place, it may well be that there are good practical reasons for them, or something like them, to be there. I suspect that as we move further and further into the field of digital or artificial life we will find more and more unexpected properties begin to emerge out of what we see happening and that this is a precise parallel to the entities we create around ourselves to inform and shape our lives and enable us to work and live together. Therefore, I would argue that though there isn't an actual god there is an artificial god and we should probably bear that in mind. That is my debating point and you are now free to start hurling the chairs around!

    את כל ההרצאה ניתן לקרוא כאן:
    http://www.biota.org/people/douglasadams/

    אהבתי

        • רציתי להוסיף עוד תובנה כלשהי בנוגע לחלומות. היו לי כמה וכמה חלומות כאלו ש"ניבאו" אירועים חוץ מהחלום על הצונאמי. אבל הסיבה היא לא מפני שאני בעל יכולות על-חושיות או מיסטיות. אני פשוט מאלו שזוכרים יותר חלומות לעומת האוכלוסייה הממוצעת (בין 5-10 בלילה!). למעשה, אני "דוגם" הרבה יותר חלומות ולכן מקבל יותר "תוצאות חיוביות" של חלומות נבואיים.
          אבל שוב, אין פה קסם אמיתי, אלא אשליה נפלאה של המוח. אז הרמוני, צר לי לאכזב אותך אבל אני לא מחשיב את עצמי כ"מאמין". חלומות נבואיים אכן מתרחשים אבל לא במובן של הצצה אמיתית לעתיד אלא במובן של הקשרים/זכרון/תעתועי תפישה/צירופי מקרים ועוד.
          אגב, היות ואני זוכר הרבה חלומות אני יכול להגיד שבמדגם אישי ולא מייצג, ניתן לפרש חלום כנבואי בערך 1% או פחות מהחלומות, כך שבאמת אני לא מבין כיצד ומדוע הפכת למאמין על סמך מקרה אחד בלבד (למה אתה לא לוקח בחשבון את כל אלפי החלומות שלא ניבאו כלום, אולי כי זה לא מתאים להשערה שלך שאפשר לראות את העתיד בחלום?).

          אהבתי

          • רן- לא פשוט אתה…
            כבר חשבתי שעברת לצד שלי🙂

            נניח שיום בהיר אחד,תהיה לבד בבית ולפתע תמצא את עצמך מרחף מעט מעל הרצפה.
            תוך כדי ערות מוחלטת ופליאה מה קורה פה

            לאחר שתחזור לאדמה ותהיה מופתע מאוד,תתחיל לחפש מחקרים הקשורים לנושא.
            תגיע,כמובן לבלוג של גלעד שיראה לך שאין דבר כזה לרחף.
            ושאין אף מחקר התומך בדבר כזה.
            יותר מכך-קיימים 7 מליארד אנשים שכולם הולכים על פני האדמה ולא מרחפים מעליה.

            האם תבטל את מה שקרה לך בגלל זה ותאמר שזה לא קרה?

            ראיתי משהו בחלום מאוד ברור.
            הוא היה נראה כל כך חזק ומוחשי עד שמצאתי לנכון לשתף בו אנשים.
            לאחר מספר ימים ראיתי במציאות את אותו דבר שחלמתי עליו.

            למה שלא אאמין מעכשיו שניתן לראות את העתיד בחלום?
            כי אין מחקרים התומכים בכך?
            כי זה לא קורה לאף אחד אחר?
            כי זה קרה רק פעם אחת מתוך מליוני חלומות שחלמתי?

            ולך הרי קרה אותו דבר.
            ראית משהו שעוד לא קרה בפרטים מדוייקים של מקום ושעה
            סיפרת על זה לחבר
            וזה קרה.
            עכשיו אתה אומר לי שזה אשליה של המוח?
            תוכל לחשב לי מה הסיכויים הסטטיסטים שזה יקרה?

            אני לא אומר שכל החלומות נבואיים
            וגם לא שזה מה שגרם לי להאמין בדברים אחרים.
            אבל כן- אני מאמין שיש דבר כזה.

            אהבתי

            • הרמוני, נכון, אני לא פשוט. מראש מתנצל על התגובה הארוכה שהולכת להגיע.
              קצת רקע: כשהייתי צעיר, הייתי חזק בקטע של פאראפסיכולוגיה ונושאים על-טבעיים אחרים. קראתי בשקיקה כל מה שרק יכולתי, החל מאריך פון דניקן (שרלטן!), דרך סיפורי עבמים, האוטוביוגרפיה של אורי גלר (עוד אחד!), המון מדע בדיוני, אשליות אופטיות, טארוט, הילינג, ספרים על היפנוזה רוחות רפאים וכל מה שהיה נשמע מגניב ומעניין ובעיקר "על-טבעי". חשבתי לעצמי – ואו, החיים מדהימים, יש כל כך הרבה דברים לא מוסברים ומוזרים.
              I WAS A BELIEVER
              זאת אומרת, האמנתי ברוב הדברים האלה, למעט אלוהים. במקרה הספציפי הזה נולדתי ונשארתי אתאיסט מאז ומעולם.
              עם הזמן, הסקרנות נשארה, אבל גם למדתי שהרבה מאוד ממה שכל כך התלהבתי ממנו היה בלתי מבוסס ופיתחתי את החשיבה הביקורתית (שתמיד הייתה שם, אבל הייתה מכובה כשבאתי לשמוע על ה"דברים המגניבים").
              בקיצור – התבגרתי.
              אם לענות בפשטות על שאלתך, נניח וקורה לי מה שתיארת (או אירוע יוצא דופן שכזה). כן, אני אבדוק מה היה שם, אחפש ואנסה להבין. אם אמצא שכל שאר העולם כמנהגו נוהג ואני הייתי היחידי שריחף המסקנה שלי תהיה מאוד פשוטה – זה לא קרה! אולי זה היה חלום ער (יש לי הרבה כאלה ומאוד קשה לפעמים להבחין בינם לבין המציאות), אולי הזיה, אולי משהו לא תקין במוח. רוב הסיכויים שאלך לבדוק שאין לי אפליפסיה.
              כדברי סאגאן – טענות יוצאות דופן מצריכות ראיות יוצאות דופן. אם אכן קרה לי משהו במציאות הפיזית, אמורות להיות לכך ראיות, אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. אני לא צריך כל דבר לבדוק ולמצוא הוכחות. אני מנסה לחפש איפה יושבת הסבירות. מה הכוונה?
              שוב אנחנו חוזרים לאוקאם. מה יותר סביר? שהחוקים הפיזיקליים השתנו במיוחד רק בשבילי ואז ריחפתי או שזהו תעתוע כלשהו של המוח שלי?
              זה מאוד רומנטי להאמין בפיות ושדים, אבל לצערי ככל שעובר הזמן, אני מוצא שכל אותם פיות ושדים ש"ראיתי" כילד או היו בראשי או היו פרפרים ויתושים.
              אותו הדבר לגבי חלום נבואי. שוב, אני לא סטטיסטיקאי ואני לא יכול להסביר במדוייק מה קרה עם החלום שלי. אני זוכר למשל שהשתמשתי גם במילה צונאמי, שלא הייתה כל כך שגורה לפני ההוא בניו גיני (26.12). מאוד יכול להיות שפשוט ראיתי תוכנית על צונאמים בנשיונאל ג'אוגראפיק ובלי קשר חיברתי את זה לחוף בהודו שאהבתי. רצה הגורל ושבוע אח"כ החוף נפגע גם הוא.
              היו עוד פרטים רבים בחלום שלא התגשמו, אבל אותם מן הסתם אני כבר לא זוכר, וזה רק בא להראות לך כמה סלקטיבי הזכרון שלנו. אין לי שום ספק שגם בחלום המדהים שלך היו פרטים רבים נוספים שלא התממשו ושאתה כבר לא זוכר כי הם לא רלוונטיים לסיפור. המוח האנושי הוא אשף בזה.
              זה באמת מעציב אותי לפעמים להיפטר מאמונות שגויות, בעיקר כאלו שאני מאוד רגשי לגביהם, אבל זה גם משחרר מאוד להגיד "אני מסתכל על העולם בעיניים פקוחות"! מאז שאני פעיל בקהילה הספקנית, קורא ובא להרצאות, אני מופתע כל פעם לגלות כמה בקלות אנחנו מאמינים לדברים בגלל שהם פשוט מגניבים. אבל לרצות משהו מאוד מאוד חזק לא הופך אותו לאמיתי. גם לא העובדה שמיליונים מאמינים במשהו, או העובדה שהמוח שלך עצמו אומר לך את זה.
              זה כבר נהיה קצת ארוך, אבל רציתי להביא סיפור קצר אחרון שמראה את ההבדל בפרשנות בין אדם "מאמין" לאדם ביקורתי. שוב הודו, שוב חוף, הפעם בצד השני של המדינה. אני וחבר יושבים על החוף ואז הוא אומר "תאר לך עכשיו פתאום מעבר לצוק מופיעים שני הליקופטרים". עוברות כמה דקות ופתאום, מה אתם יודעים, מתגלים שני הליקופטרים מעבר לצוק. עכשיו, השמיעה שלי מצויינת וללא ספק שנינו לא שמענו או ראינו את ההליקופטרים לפני שהופיעו מעבר לצוק. החבר הזה שלי היום חזק בעולם הקבלה, לפני כן היה חזק בתחום הרפואה הסינית ועוסק בשיאצו ורפלקסולוגיה. אני? אני פלאשיסט (פרסומות באינטרנט). הסיפור אכן מגניב ולא מוסבר, אבל שים לב להבדל בפרשנות – חברי טוען שבצורה כלשהי הוא ניבא את העתיד לקרות ללא ידע מקדים – מהאוויר. אני טוען שאיפשהו, איכשהו בין מיליוני תהליכי החשיבה הלא מודעים שלנו נכנס המידע על המסוקים. אולי הוא ראה אותם להרף עין לפני כן באופק, אולי הוא שמע אותם בלי אפילו לשים לב. שוב, המוח מכונה מופלאה. ייתכן והוא ביצע את כל החישובים האלה בראש שלא במודע וה"פלט" היה הניבוי.
              גם אם זה לא ההסבר המדוייק, ההיסטוריה מוכיחה שניבוי העתיד הוא בדרך כלל עניין של מזל, לפעמים פוגעים, לפעמים בערך ולפעמים ממש טועים. כך או כך, המוח כבר ישלים פערים ויסדר את הסיפור בהתאם לציפיות. אם הייתה עקביות כלשהי או אפשרות אמיתית לנבא את העתיד, היית כבר שומע על זה. ואל תגיד לי נוסטרדמוס!
              לסיכום סיכומים – כמו במקרה של נבואות נוסטרדמוס, או דילוגי אותיות בתנך או שקר כלשהו אחר, בדיעבד מאוד קל למצוא הקשרים ו"ניבויים" – זה אחד הדברים שהמוח מתמחה בו, סיפור סיפורים ומציאת הקשרים, שלא לומר – המצאת הקשרים. מילת המפתח היא – בדיעבד. חשוב לשים לב לזה.
              תקרא את שאר הפוסטים בבלוג ותראה איך המוח פעם אחר פעם סובל מהטיות, ממציא הקשרים, משלים פערים, בונה מציאות, נופל למלכודות.
              אני לא יכול לעוף, אבל היה ואני מוצא את עצמי מרחף למשך כמה דקות, אני לא יודע מה איתך אבל אני הייתי רץ לעשות סי.טי.

              אהבתי

    • הי עמית,
      זה מזכיר לי מורה לכינור שהכרתי בילדותי, הוא היה מעביר כל מיני "כיתות אמן" (סדנאות נגינה, למי שלא מכיר את המונח).
      אני זוכר שהיה נותן כל מיני דימויים כדי להוציא מהתלמידים נגינה מסויימת.
      למשל, "תדמיין שאתה רוח שנושבת בין העצים", או "אתה מנהל דו קרב עם השטן" או כל מיני דימויים כאלה, ואיכשהו נראה שזה היה עוזר.
      לימים, אני אפילו לא בטוח עד כמה זה עזר, או רק נראה שעוזר, בכוח הסוגסטיה, כי המורה תמיד היה קורא בקול גדול אחרי זה "או!!! עכשיו זה טוב!! אתם שומעים איזה ההבדל אדיר?!" וכל הקהל היה נפעם מהטכניקות הפדגוגיות שלו.
      אבל נשים את הסקפטיות בצד. נניח, ואני בהחלט יכול להבין, שזה עזר.
      זה בדיוק מה שדגלאס אומר.
      אבל… מה זה תקשור בעצם?
      לא, ברצינות. זו מין מילה כזו ש… שהופכת כל חוויה בחיים לנפלאה? למלאת משמעות? לא הבנתי את הנמשל.

      אהבתי

      • גלעד, אם לענות לרגע ברצינות, אני חושב שתקשור, כמו אלוהים, זה איזשהו מושג כללי וערטילאי שאפשר לייחס להמון תופעות, תהליכים, שילוב שלהם או סתם דמיונות.
        במילים אחרות, תקשור זה מה שאתה רוצה שזה יהיה וזה כל ההוכחה שתצטרך. בדיוק כמו עם המושג אלוהים, ככל שתחפור לעומק ותנסה לפשט את ההגדרה או "לגעת" באיזור, תגיע או להפשטה נוספת באמצעות מושגים ערטילאים אחרים (תקשור זה ידע נקי בלי הראש) או למבוי סתום (אי אפשר להגדיר, צריך להרגיש את זה).
        באמת יפה איך אתה לא מתייאש מהם ואיך אתה מצליח לא לגרום ליותר מידי אנטגוניזם של ה"צד השני". אני רק יכול לנחש שהרבה מהם מיתנו את תגובותיהם לפני שכתבו ובאמת ניסו שתבין אותם.

        אהבתי

        • מה שהיה מעניין, ולא צינתי את זה בגוף הכתבה כדי לא להרוס את הסגנון, זה שבסופו של דבר, לדעתי כולם שם הגיעו בסוף ל"הוכחות". נכון שדחקתי אותם לפינה, אבל בסופו של דבר זה הגיע, "פסיכולוגים קליניים גילו", "מסרים שהתאמתו", "מתקשרים שניבאו נכון דברים".
          ולשם בדיוק אני מכוון, כי זה המקום שבאמת מטריד אותי.

          כל עוד אנשים יודעים שהם מדמיינים דרקונים כי איכשהו זה עוזר לעיצוב נכון של הבית, סבבה.
          אבל כשאנשים בטוחים שיש להם הוכחות לדרקון – זה כבר מקפיץ אותי.

          ולדעתי, בסופו של דבר, "הם", אנשי הירח, כמו אנשי הארץ, כן זקוקים ל"הוכחות".
          הנה, גם משפט האלמוות לא יכול היה שלא להשתמש במילה "הוכחות":
          "אני לא צריכה הוכחות שזה באמת עובד כי אני יודעת ויש לי הוכחות".

          העניין שאני מנסה להעביר הוא, שיש "הוכחות" יותר טובות ויש "הוכחות" פחות טובות. זה בעצם כל הסיפור.
          איך יודעים אם משהו נכון.

          אהבתי

      • הדימוי של המורה לנגינה הוא מעולה. זה בדיוק זה, רק בקנה מידה אחר. בתור אחד שלמד הרבה נגינה ונכח בהרבה כיתות אמן – זה עובד, ועוד איך עובד. עולם הדימויים משפיע על ההתנהגות (הנגינה), מצליח להעביר אנשים מחסומים שונים, להוציא מהם דברים שהם לא ידעו שהם מסוגלים לעשות, לגרום להם לחשוב על פתרונות יצירתיים. דווקא על זה יש המון מחקר (כיצד דימויים משפיעים על חשיבה והתנהגות). למשל פרקטיקה סטנדרטית כדי לשפר עבודה של צוותי תכנות היא ליצור מערכת דימויים משותפת לכל הצוות שדרכה מתארים את התוכנה. עובד מצויין.
        אז לשאלתך – הנה הגדרה של תקשור:
        מערכת מורכבת של דימויים, הקשורה בדרך כלל לדמות או דמויות ארטילאיות, ואשר מהווה מקור למוטיבציה לפעולה, ממסגרת (frames) מטרות והתנהגויות רצויות, ועוזרת לאנשים "לעשות הגיון" (to make sense of…) בעולם הסובב אותם.
        עד כאן ההגדרה. אם תחשוב על זה תראה שזה בדיוק מה שהמורה למוסיקה שלך עושה עם התלמידים שלו. ותראה שבעצם זו חוויה וטכניקה נפוצה למדי. אבל:
        כיוון שאנשים שמשתמשים במערכת דימויים כזו מפתחים לעתים תלות באותה מערכת כדי לחוש בטחון ומשמעות בחייהם, הם עשויים להאמין שמערכת הדימויים הזו היא מציאותית מאד, ולהתנגד מאד לרעיון שמדובר בדמיון ובדימויים בלבד (הודאה בדמיוניות, עבורם, היא איבוד כל מקור למוטיבציה ובטחון בחיים. לא דבר פשוט).
        כן. וזה מאד משפיע על התנהגות ויוצר מציאות.

        אהבתי

  5. האנשים האלו השקיעו מאמץ כה רב בשכנוע עצמי שהאמונות שלהם מוצדקות במאה אחוז, ושאין סיכוי שהם טועים..הסרט בליפ? חיבור לישויות? גילגול נשמות? זה הוכח ע"י פסיכולוגים שכתבו רבי-מכר!

    שווה לחקור את התופעה הזו במובן הפסיכולוגי גרידא, עזוב את התיאוריות המופשטות עד כדי חוסר-צורה שלהם, אותי מעניין מה הם הגורמים שמביאים אדם לרצות להיות במצב קוגנטיבי כה פרוץ לאמונות הזויות.

    מדוע הם מפזרים מילות חיבה מופרזות וחסרות קשר למציאות ובכל הזדמנות קיימת? תיאוריה אחת שלי גורסת כי אם אתה כבר מאמין שאתה משמש כאנטנטת רדיו עבור מחשבות של ישויות דמיוניות -אך אמיתיות לגמרי!!- – הדאגה העיקרית שלך אמורה להיות שלא להיקלע לישויות כאלה מהסוג המזיק ומרושע (ה"הגיון" הפשוט אומר שהן קיימות, לא?), וכנראה ע"י שימוש במילה אהבה בכל משפט שני, אתה "מכסה את עצמך" ומוגן בפני אלה המסוכנות.

    או שזה התת מודע שלהם ששוזר את המילה "אהבה", בעודו מבין עד כמה מגוחכים נשמעים הרעיונות הנידונים ע"י החלק במוחם אשר "בהכרה" למציאות, מוחדרת המילה "אהבה" מדי פעם כאילו כדי לרכך את אוזנו של המאזין ( עם גרגיר סוכר?) כך שלא יחטוף עצבים על הדובר, או פשוט יחוש חלחלה או כאב ראש.

    בכל מקרה, אהבתי את הגישה שלך להמשיך לשאול שאלות, אפילו כשברור שלא יגיעו תשובות, עדיין נחשפים העומקים של ההזייה שהאנשים האלה רוצים לחיות בתוכה.

    אהבתי

      • אני מבחין בין שני סוגים של ישויות במובן ההגדרתי. 1. ישות נראית/קיימת, 2.יישות בלתי-נראית/ בלתי-קיימת.

        יישות מסוג 1: אלו דמויות או עצמים שקיימים במציאות סביבנו, אנשים ויצורים חיים אחרים. לפעמים ליישות הזו יש גוף פיזי עם מוח, מודעות כלשהי וכל מה שלרוב הולך עם זה: שפה, רצונות, מטרות וכ"ו (AGENCY), ולפעמים אין לה מוח, אלא היא פשוט חפץ דומם: כל דבר שיש לו "כתובת" בעולם הפיזיקאלי,כיסא, שולחן, מחשב.

        יישות מסוג 2: כאן גם יש יצורים ממששיים- בני-אדם וחיות -אך כאלו שלא ממש נחשפנו להם במציאות הפיזיקאלית, אלא למדנו עליהם מאחרים דרך סיפור בעל-פה, ודרך הדמיון ובגיל מאוחר יותר אף בקריאה.
        יישות 2 מכילה גם מושגים דמיוניים ומופשטים כמו אלוהים.
        וגם ביטויי הדמיון של יישויות אמיתיות (מסוג 1) אשר אינם נראים בהווה, כלומר אצורים בזיכרוננו, ועל כן מקבלים גם ביטוי סובייקטיבי כיישויות מסוג 2.

        אנשים יאמינו למשל ב- "רוחות רפאים" רק בגלל ששמעו על המושג הרבה פעמים, ובגלל שחפרו להם כל החיים מושגים מופשטים כמו "נשמה", האם להאמין בכל דבר זו ברירת המחדל של רוב האנשים? לא נראה לי… אך יחד עם זאת, כנראה בגלל שהמוח שלנו עבר התנייה אבולוציונית לזהות יישויות מסוג 1 בכדי לשרוד – עד כדי שהוא נוטה להפיק יישויות מסוג 2 במקומן (כאמור, אפקט קנקן התה של ראסל מסייע פה)

        אהבתי

  6. לא יודע אם התכוונת אבל זה ממש פוסט מצחיק.
    חוצמזה שאתה נלחם בטחנות רוח וזה גם קצת מצחיק וקצת מביך (בעיקר בשביל המאמינים).
    אוהב את הבלוג ולא מגיב בדר"כ.

    אהבתי

    • אני שמח לשמוע. למעשה לפעמים אני שואל את עצמי, האם ההומור מצליח לעבור. אתה יודע, אני יושב לי עם חוויות התחקירים שלי, מרגיש שלל רגשות, אבל נשאר נאמן לסגנון המאופק והמרומז (סגנון שאני מעדיף מכמה סיבות), ובאמת מנסה לדמיין איך יגיבו הקוראים. האם האפקט יעבור?
      נראה שלפחות במקרה שלך זה עבד בסדר🙂

      אהבתי

  7. אחלה פוסט…
    בהחלט דיון יפה.

    גלעד- נניח שהיום בלילה תחלום חלום מאוד ברור ותספר עליו מחר פה בפורום.
    לאחר מספר ימים בדיוק מה שחלמת אכן יתרחש.

    איך תגיב לזה?
    האם תלך ותחפש מחקרים שמראים שיש דברים כאלה?
    ואם לא תמצא?
    אז אין דברים כאלה לראות משהו לפני שהוא קרה בפועל- למרות שזה קרה לך?

    אהבתי

    • חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?
      המרדף הנואש אחר משמעות
      כפי שאפשר לראות מתוצאות הסקר, אחוז לא מבוטל היה רואה בכך משמעות כלשהי.
      ברור שיש מקרים שאנשים חולמים על משהו, או חושבים על משהו ואח"כ זה מתרחש.
      השאלה מה הסבירות לכך.
      הלילה חלמתי שהשמש זורחת, וזה באמת התאמת בבוקר. מדהים? לא ממש.
      הלילה חלמתי שאני מעורב בתאונת דרכים, ובעוד חודשיים וחצי אני נכנס מאחור במישהו, בפקק. לא משהו רציני. מדהים? לא ממש.
      ואם זה היה קורה למחרת? זה היה יותר מדהים? נראה לי שההרגשה היתה שכן.
      וכעבור שבוע?
      מה הגבול בו זה כבר לא מדהים?
      ואם הייתי חולם על תאונת דרכים, וכעבור יומיים הייתי נופל במדרגות? זה נחשב?

      בקיצור, באמת קשה מאוד לבדוק דברים כאלה, כי קשה להגדיר מהו "מאורע" בכלל, ומה נחשבת התאמה או לא.

      אהבתי

  8. הרמוני – אם דבר כזה יקרה, זה יהיה באמת מעניין.
    מה שיהיה יותר מעניין זה אם יהיה (אולי כבר יש??) אתר בו אנשים יכולים להעלות את הנבואות וחזיונות שלהם _מיד כשהם חווים אותם_, כך שיהיה מאגר מידע אובייקטיבי בו אפשר לראות שנבואה מסויימת ניתנה בתאריך מסוים, באופן חסין מזיופים.
    ואז, אם וכאשר תתגשם הנבואה, אפשר לרשום זאת באותו אתר ולקשר לנבואה המקורית. כמובן שצריך לספק כמה שיותר מידע אמין על מה באמת התרחש, כדי שאנשים יוכלו לראות שבאמת התגשם "בדיוק מה שחלמת" (ולא "בערך", כמו שאומר גלעד – נגיד, חלמתי שאני מעורב בתאונת דרכים קשה, וכעבור שבועיים נכנסתי מאחור במישהו ועיקמתי לו את הפגוש. זה לא בדיוק "תאונת דרכים קשה", ואפילו לא אירוע נדיר.)
    בעזרת אתר כזה אפשר יהיה לראות אם "יש דברים כאלה" או לא, ואפשר יהיה לבדוק האם התרחשותם היא נדירה (מקרית?) או לא.
    סיפורים בדיעבד – "חלמתי לפני חודשיים ככה-וככה ואז לפני שבוע קרה לי זה-וזה" – לא מאד משכנעים, כי הזיכרון האנושי הוא דבר מאד מאד חמקמק, כמו שהראה גלעד כאן בבלוג לא פעם.

    אהבתי

    • הי יובל

      אני מעתיק ברשותך סיפור שכתבתי כתגובה לבלוג של שיחות עם מזרונים:

      "הנה משהו מעניין שקרה לי לפני כמה שנים:

      הייתי בחו"ל וחלמתי חלום שהיה מאוד חזק וברור.
      ראיתי אדם עומד מולי בגלימה שחורה
      והוא עושה מעיין תרגיל התעמלות של כפיפות ברכיים עם ידיים מושטות לפנים.

      החלום היה כל כך מוחשי עד שזכרתי אותו למחרת וסיפרתי עליו לחברים.

      לאחר מספר ימים הייתי חולה.
      הגעתי למרפאה באזור
      והמטפלים היו לבושים בגלימות שחורות.

      בסוף הטיפול יצאנו מהמשרד
      והמטפל פנה אלי ואמר- אתה נראה מאוד רזה
      אולי כדאי לך להתחיל לעשות התעמלות.
      וביצע את התרגיל אותו ראיתי בחלום.

      הוא המשיך לדרכו ואני נותרתי המום במקומי….
      וכך גם הגיבו אותם חברים להם סיפרתי על החלום…"

      המקרה הזה היה מאוד ברור ומדוייק
      ונחרט בי בבהירות עד היום.

      אתה כמובן יכול לבחור אם להאמין או לא
      אם אני מדייק או לא

      אך שים עצמך בנעלי,לאחר שדבר כזה קרה לי –
      האם אני צריך מחקרים כדי לדעת שיש דבר כזה?
      האם אני צריך שזה יקרה שוב?
      האם אני יכול לבטל את הנושא אם הוא לא מתאים לתפיסת המציאות שלי?

      דברים כאלה, גם אם לא בכאלו עוצמות וברור, קורים לי מדי פעם.
      לכן אני מאוד יכול להבין את את האנשים שם בפורום
      כשזה קורה לך אתה לא מחפש מחקרים
      וגם לא צריך שזה יקרה כל פעם

      אתה פשוט מודה על כך שראית עוד משהו חדש בעולם
      עוד אפשרות לא מנוצלת שקיימת בו.
      ומבין שיש עוד דברים מעבר לחוויה היומיומית הרגילה של החיים.

      אהבתי

      • הרמוני – אכן מעניין מאד.

        סיפרת את החלום לחברים למחרת – כלומר, יש מי שיאמת שאכן היתה לך את ה"נבואה" הזו לפני שקרה המקרה (לפני שהלכת למרפאה). נקודה חזקה, ששוללת את האפשרות של תעתוע-זיכרון – בהנחה (בלא כוונת זדון) שזיכרונך אינו מטעה אותך לגבי _מתי_ סיפרת לחברים על החלום. אבל – בוא נניח כאן שהזיכרון שלך בנקודות האלה אמין לגמרי.

        האם אתה זוכר מדוע הלכת דווקא לאותה מרפאה, באותה ארץ זרה? אני לא מכיר הרבה מרפאות בהן המטפלים לובשים גלימות שחורות. אני מניח שזו מרפאה "אלטרנטיבית" כלשהי – אבל למה דווקא אליה?

        אהבתי

        • יובל, לשאלתך אתאר מקרה שקרה לי. חלמתי חלום כלשהו וסיפרתי עליו לחבר. החלום היה מאוד ספציפי בפרטים שלו – צונמי פוגע בחוף מסויים בהודו בשעה מסויימת. כעבור שבוע אירע בדיוק מה שאירע בחלום, אותו חוף אכן נמחק בעקבות הצונאמי, אבל אני שכחתי מזה והחבר הוא דווקא זה שהזכיר לי את החלום ה"נבואי".
          בסופו של דבר, זה הכל שאלה של פרשנות. בעיני, גם אם מתרחש חלום נבואי מדוייק למדי, אין זה אלא צירוף מקרים שסביר שיקרה מפעם לפעם. רוצה לומר, מתוך מיליוני חלומות הסבירות גבוהה שכמה יצליחו לנבא אירועים עתידיים. זאת ועוד, חלומות זה עניין מורכב למדי והם מכילים כפלי משמעויות, עירוב של סמלים, מצבי תודעה שונים, הרבה רגש ועוד שלל תעתועי מוח. תוסיף לזה את היכולת של המוח להשלים פערים של מידע, לעוות זכרונות ולתת פרשנות ומשמעות לסמלים על פי הציפייה המוקדמת ותוכל לראות איך לא מעט חלומות יכולים להתפרש בדיעבד כנבואיים.
          אפשר כמובן להגיד אותו דבר על צורות בקפה, פסוקים בתנך, סטים של קלפים ועוד ועוד.
          מי שירצה, יראה בחלומות "סימן משמיים", אחר יראה בהם "תקשור עם עולמות ויישויות אחרים", אדם שלישי יתאר אותם כ"מסעות חוץ גופיים של הנשמה". אני? אני חושב שחלומות הם לא יותר ולא פחות מפעילות מוחית ייחודית ומופלאה. הכל בראש. (ובדיעבד).

          אהבתי

          • רן- כל הכבוד על היציאה מהארון בפורום כזה.
            אנחנו עדיין אוהבים אותך…🙂

            אני רואה 2 דברים אחרים בסיפור (הדי מדהים בעיני) שלך-

            1.הנושא של שיכחה ותעתועי זכרון עובד לשני הכיוונים-
            אדם ספקן לו יקרו דברים לא הגיוניים פשוט ישכח אותם.
            הרי שכחת גם את החלום וגם את זה שסיפרת עליו לחבר.

            2.זוהי בהחלט יכולת יחודית להשאר ספקן גם לאחר מקרה שכזה…

            גלעד- זה מתקשר לי למה שרשמתי לך על לחפש מתחת לפנס.
            אם אנו מחפשים לשלול נושאים נגיע למסקנת מסויימות.
            אם נחפש דברים אחרים אולי יהיו מסקנות שונות.

            אולי כדאי לפתוח פוסט כאן בבלוג ולהזמין את הגולשים לספר על ארועים לא הגיוניים\מוסברים שקרו להם.
            מי יודע מה נגלה אם אנשים יהיו כנים וינסו להזכר.
            הרי אם רן יספר את הסיפור שלו בדף הפייסבוק של התקשור הוא יהיה יקיר הדף🙂

            אהבתי

            • לדעתי הדבר אינו סימטרי בכלל.
              יש נטיה של המוח, מעצם המבנה שלו והתפקוד עבורו הוא עבר אופטימיזציה, לזהות זיהוי יתר של תבניות ומשמעויות במקומות בהם הן לא קיימות.
              אני רואה את החשיבה הביקורתית כסט כלים שעוזר לנו להבחין אילו מהתבניות הללו נכונות ואילו שגויות.
              בהיות כולנו בני אדם, כולנו ניפול בתעתועי מוח הללו, בלי יוצא מן הכלל.
              השכבה הנוספת של המחשבה, היא זו שתנתח מה קרה, ותחליט האם מדובר בזיהוי אמת או אזעקת שוא.
              ברור שאם נחפש ניסים ונפלאות, נמצא אותם, כי המוח שלנו הוא מכונה להמצאת סיפורים שמסבירים הכי מהר שאפשר מה קורה סביבנו. זה לא חוכמה. זה הצד הקל של המטבע.

              מה שאתה שואל בעצם זה – האם ה"ספקן" לא מכבה יותר מדי אזעקות, אולי גם כמה זיהויי אמת הוא רואה כזיהויי שוא. זה כמובן אפשרי. לכן הגישה שלי היא בד"כ מאוד זהירה, יחסית ל"ספקנים" אחרים. אני בודק דברים גם הזויים ביותר, בתקווה למצוא שביב של אחיזה במציאות.

              הרעיון שלך לפוסט על ארועים "לא הגיוניים" נשמע לי דוקא מגניב. אעשה זאת מתישהו.

              אהבתי

            • הרמוני, ברצוני לחדד. לא שכחתי באמת את החלום ואת זה שסיפרתי אותו, אלא שכחתי מ..החלום ומ..זה שסיפרתי לו. ברגע שהוא הזכיר לי, נגנבתי.
              דבר שני, אני לא "נשארתי" ספקן לגבי קיום התופעה של חלומות נבואיים, מעולם לא הטלתי ספק בקיום התופעה וברור לי שהיא מתרחשת, גם אם לא ניתן להוכיח זאת בצורה אמפירית. אני רק לא מייחס לזה הסברים מיסטיים כאלו או אחרים מפני שההסבר הפשוט ביותר מניח את דעתי.
              למקרה ולא הייתי ברור, ההסבר שמניח את דעתי לתופעה הוא – חלומות נבואיים הם בעלי הסתברות סטטיסטית שיקרה (מתוך מיליוינים, כמה מהם יפגעו בחלקם וזה כבר מספיק), לעיתים מצטרף גם שינוי ועיוות של הזכרון והמשמעות של החלום לצורך התאמתו לתוצאה בדיעבד. לרוב, אנחנו לא מודעים להטיות ותעתועי הזכרון בנושאי חלומות.
              גם אם החלום הוא נבואי במאה אחוז ובצורה מוכחת, מה זה נותן לי בדיוק? גם אם יש כלי כזה, אני לא יכול להשתמש בו, כי אין דרך לדעת איזה חלום נבואי ואיזה לא. זה בדיוק כמו להיוועץ בעצמות, או קלפים.
              ומילה אחרונה, לא יצאתי מהארון, אני בטוח שגם לאדם הספקן ביותר ישנם סיפורים שאפשר לפרש עם ניחוח מיסטי או פשוט להודות שאין לנו מושג וואט דה פאק קרה כאן. כמו בכל מקרה אחר, אני לא מייחס חשיבות מדעית לאנקדוטות, אפילו לא של עצמי, אני ממש לא סומך על המוח האנושי במובן הזה (הטיות הטיות הטיות).

              אהבתי

      • הרמוני, אקדים ואומר, הסיפור מרשים. אינני מתכוון לזלזל או לבטל אותו בשום אופן.
        אבל צריך לבדוק את ההקשר. כמו שיובל כבר שאל, האם יתכן שראית דברים כאלה קודם לכן? פרסומת בטלויזיה? (אין לי מושג, אבל דברים כאלה קורים, אנחנו לא זוכרים שנחשפנו למשהו, ואח"כ נדהמים)

        אהבתי

  9. זוהי המרפאה אליה אנשים הפנו אותי כשראו שאני חולה
    לא ידעתי שלמטפלים שם יש חלוקים שחורים.

    למעשה לא קישרתי את כל הסיטואציה לחלום תוך כדי השיחה איתו.
    עד שהמטפל נעמד מולי ועשה את תרגיל ההתעמלות אותו ראיתי בחלום.
    אז נזכרתי .
    זהו רגע שבו השכל נשאר המום.
    פשוט כי לא היה לו הסבר לוגי לזה.

    לגבי הסיפור לחברים- סיפרתי להם פעמיים- אחרי החלום ואחרי הביקור במרפאה
    כך שאני לא חושב שיש תעתוע של הזכרון לגבי זה
    לכן גם התגובה שלהם לסיפור שלאחר היתה חזקה.

    זה אכן היה מקום אלטרנטיבי
    סוג של אשרם

    הייתי בו מספר חודשים ועברתי שם חוויות פנימיות די חזקות.
    ששינו את האופן בו אני רואה את העולם.

    למעשה הגעתי לשם כאדם די לוגי וספקן
    הייתי מדבר עם חברים ניואייג'רים ומסביר להם שאין אלוהים🙂
    וקורא את איין ראנד…

    כך שאני מכיר את הדברים משני הצדדים- הספקן והמאמין.

    וזו בהחלט אחת החוויות שגרמה לי להאמין…

    אהבתי

    • מה שאני רוצה להציע כהשערה – כפי שבוודאי הבנת – הוא שכבר שמעת על המרפאה הזו, או ראית אותה או מישהו מהמטפלים שם, בזמן שהותך באשרם. האנשים שהפנו אותך למרפאה הכירו אותה, כמובן. אולי הם עצמם היו מטופלים שם לפעמים. אולי חלפת על פני המקום אי פעם, אולי ראית מישהו מתרגל את התרגילים שהמטפלים שם מציעים – יש המון אפשרויות.
      זה קצת כמו "מבחן הגורילה" הידוע: אנחנו לא בהכרח זוכרים או אפילו שמים לב במודע לכל מה שסביבנו, לכל מה שאנחנו רואים. אבל המוח כן קולט את המידע באיזה שהוא אופן.

      בנקודה הזו אני יכול להציע לפחות שתי אפשרויות לפרש את סיפורך:
      א. קלטת מהסביבה (של חברים ניו-אייג'רים, אשרם, המון אמונה בריפוי אלטרנטיבי) מידע על שיטות הטיפול ואולי על המרפאה הסמוכה (?), מבלי שהיית מודע לכך. המידע הזה בא לידי ביטוי בחלום שחלמת.
      — הסבר שמערב תת-מודע, זכרון סלקטיבי (לא במזיד, חלילה!), והשערות שמתבססות על חיי קהילה שסובבת סביב נושא עניין משותף.
      ב. קיבלת רמזים לעתיד דרך מנגנון שסותר את חוקי הפיסיקה כפי שהם מאוששים פעם אחר פעם בניסויים ובתצפיות בכל העולם – ניסויים שמנטרלים ככל האפשר השפעה של זיכרון אנושי, עיוותי תפיסה ואשליות. — זהו הסבר שמצריך חוקי פיסיקה חדשים, תיאוריות חדשניות וראיות חזקות מאד לתמוך בהן.

      יש גם אנשים שפשוט מסלפים את העבר כשהם מספרים על דברים כאלה, אבל ממש לא נראה לי שזה מה שאתה עושה כאן. לכן אשאר עם שתי האפשרויות הראשונות.

      אני לא יכול לשלול את האפשרות הראשונה, ה"פשוטה" ו"ארצית" יותר. אני גם לא חושב שאתה יכול לשלול אותה לחלוטין, למשל משום שנראה שהיו סביבך אנשים שכן הכירו את המרפאה הנ"ל וידעו להפנות אותך אליה.

      אהבתי

      • הי יובל

        בקשר למקרה הזה לא אוכל לקבל את האופציה הראשונה,גם אם לא אשלול לחלוטין.
        בעיקר בגלל התרגיל שהוא עשה.
        ראיתי את מה שחלמתי וסיפרתי לאחרים קורה לי מול העיניים…
        אני עדיין רואה את התמונה כעת. זה היה אחד הרגעים בו הייתי מודע ביותר לעומת רמת המודעות הרגילה בה אנו חיים.
        ממצב בו אני חולה ועושה את מה שאני רגיל לעשות-לתובנה שיש משהו הרבה יותר גדול ממני.
        ושהדרך בה אני רואה את מושג הזמן כלינארי אינה אמת מוחלטת.
        הייתי כמה ימים פשוט בהתפעמות מזה,וכך גם חברים להם סיפרתי על החלום ולאחר מכן שהוא קרה לי.

        אהבתי את איך שניסחת את האפשרות השניה.
        היא באמת מסעירה.
        זהו בדיוק המשחק של המאמינים מול הספקנים
        אלו חווים דברים ולא יכולים (וגם לא צריכים) להסביר אותם.
        והשניים שוללים את החוויות או מנסים להגיע אליהם בחקירה.

        דרך אגב- לדעתי על פי תער אוקהם, האפשרות הראשונה שהעלית היא די מורכבת.
        דברים שהייתי צריך לראות,לזכור,לקשר,לספר לאנשים ואז לראות.

        האפשרות השניה הרבה יותר פשוטה-קיבלתי הצצה לראיה שונה לזמן כפי שאנו מכירים אותו כיום.
        זה שחוקי הפיזיקה עוד לא גילו את מה שראיתי,לא הופך את זה למורכב יותר בעייני…

        דרך אגב-האם קראתם את זן ואומנות אחזקת האופנוע?
        זהו בהחלט מכנה משותף שיש לנו לדעתי- מושג האיכות עליו הוא מדבר…
        ספר מאוד מיוחד.

        אהבתי

  10. נפלא!
    חייכתי ואפילו צחקתי לפרקים קצרים ושקטים שרק אני יכול לחוות ולהוכיח (כי אני בעבודה).

    בקיצור נהנתי.

    נ.ב. יש מצב שמישהו מרים מזה אנימציה כמו STORM ?

    אהבתי

  11. ודאי שהאפשרות השניה מסעירה. זה לא הופך אותה לאמיתית יותר, למרבה הצער.

    כשאתה אומר שאתה חווה דברים ולא צריך להסביר אותם – זה לגיטימי. אבל אם תטען שהדברים האלה הם ממשיים ויש להם השלכה כלשהי בעולם החומרי, אז כן, יש צורך להסביר אותם.
    כלומר, לגיטימי (בעיני) לומר "לפעמים יש לי חלומות שמראים לי דברים שעתידים לקרות לי, ואני לא מנסה להסביר איך ולמה". גם לי יש כאלה, מן הסתם. אני כן מנסה להסביר לעצמי איך ולמה, אבל – זה לא משנה.
    מה שכן משנה הוא אם מישהו יאמר לי "אם חלמת ש-X יקרה לך בעתיד, כדאי לך לעשות ככה וככה כדי לתקן/למנוע/לשפר את זה," או "חלמתי שיקרה לך Y בעתיד ואני ממליץ לך לא ללכת למקום ההוא והזה".
    כאן אני כבר שואל – למה? למה אתה חושב שלחלום המסוים הזה יש יכולת ניבוי, _מראש_?
    משום שאני לא חושב שאני, או אתה או אף אחד אחר, יכול לדעת מראש איזה חלום יהיה נבואי – כי ההסבר ל"ניבוי" שבחלום הוא פרוזאי מאד, כמו שאמר רן. אנחנו חולמים על המון דברים, סבירים יותר או פחות, וחלקם אכן קורים במציאות אח"כ, ואז אנחנו זוכרים שחלמנו על כך וההתאמה נחקקת בזכרוננו.
    אם למישהו יש הסבר אחר, תיאוריה אחרת – אז כן, הוא צריך להסביר אותה, ולהדגים אותה.
    עד כה לא קרה דבר כזה מעולם.

    דבר נוסף, וכאן לדעתי יש לך טעות גדולה: "האפשרות השניה הרבה יותר פשוטה […] זה שחוקי הפיזיקה עוד לא גילו את מה שראיתי,לא הופך את זה למורכב יותר בעייני…". אז זהו, שזו לא האפשרות הפשוטה יותר, משום שהיא עומדת בסתירה לכל המידע, התצפיות, הניסויים והתיאוריות שנערכו בשלוש-מאות השנים האחרונות בשיטה המדעית – שיטה שמנסה לנפות אמונות ומשאלות-לב ממידע אובייקטיבי ואמין.
    לפי תער אוקהם, האפשרות הראשונה שהעליתי אמנם כוללת מרכיבים רבים, אבל אף אחד מהם בפני עצמו אינו "המצאה" שלי, אלא דבר שקיים וידוע ובדוק. האפשרות השניה כוללת "רק" רכיב אחד – התנהגות לא-לינארית של הזמן – אבל (לפחות ברמת המאקרו, אני לא בטוח מה קורה ברמת פיזיקת החלקיקים) התנהגות כזו מעולם לא נצפתה, ואין שום תיעוד אובייקטיבי שלה.

    באותה מידה אני יכול לומר "מפלצת הספגטי המעופפת עשה את זה" – הנחה מאד פשוטה, לא? יש מס"מ, והוא משחק בעולם איך שבא לו, וזה מה שהוא עשה. בסך-הכל הנחתי גורם אחד שמסביר הכל… תער אוקהם. ניצחתי.

    אהבתי

  12. הי חברים

    לפני הכל- אני באמת חושב שיש צורך בפורום לאתר.
    הוא מתפתח וצומח בצורה יפה ומהירה.
    ויכולה (ומתחילה) להיווצר כאן קהילה איכותית.
    התבנית של הפורום של אמת אחרת הינה נוחה,ידידותית וחינמית…

    יובל- אני מסכים איתך
    אני לא רגיל להסתובב בבלוגים כאלה.
    נסיון ראשון להשתמש בתער…נשתפר בעתיד🙂

    רן- סיפור מיוחד ומקסים.
    תודה לך.
    הוא מעלה כל מני מחשבות ,רגשות ושאלות.
    .אצטרך להיות איתו קצת לפני שאגיב…

    אהבתי

    • הרמוני –
      קראתי את הסיפור שלך על החלום עוד בפוסט המקורי וכמו שכבר אמרו לך פה אחרים, גם לדעתי מדובר בצירוף מקרים (אולי עם השפעה של התת-מודע) שאתה בחרת לתת לו משמעות על-טבעית "נבואית". מה שמפריע לי זה שמצד אחד אתה אומר שהיית ספקן, ומצד שני מספר שנסעת לאשראם בהודו וכשהיית חולה שם הלכת למרפאה אלטרנטיבית – שני דברים שלא בדיוק היית מצפה מספקן שבאמת חושב שכל זה בולשיט…

      גם לי היה "חלום נבואי" כזה שהתגשם – חלמתי על מאורע שהסבירות שיקרה נמוכה יחסית ועליו לא היה לי שום ידע קודם, והוא באמת התרחש בטווח קצר מאוד של יום או יומיים לאחר החלום. למרות שזה קרה בתקופה שבה החוש הספקני שלי עוד לא היה מפותח במיוחד ומאוד-מאוד רציתי להאמין שכן יש משהו "מעבר", לא הצלחתי למצוא בזה איזושהי משמעות מיסטית ובשבילי זה נשאר צירוף מקרים ממוזל. אפשר לומר אפילו שהחוויה הזו דחפה אותי יותר לכיוון הספקנות, פשוט כי המאורע שחזיתי בחלום היה כל כך שגרתי וחסר משמעות (בערך באותה רמה כמו לחזות איזה תרגיל התעמלות המרפא אלטרנטיבי יציע לך…) שלא הצלחתי להאמין שאותו כח על-טבעי, אם קיים, יבוזבז על חיזוי דבר טיפשי כזה. מצד שני, סביר להניח שאם הייתי חוזה בחלום את המספרים הזוכים בלוטו, זה כבר היה סיפור אחר…

      אהבתי

    • הי הצופה.
      מי זה המישהו הזה? האם יש לו תיעוד על כך? (רישום של המספרים על נייר לפני הזכייה?)
      האם יש לו עדים לכך? האם העדים הם במקרה חברים שלו או בני משפחה?
      האם הוא נזכר בחלום לאחר הזכיה?
      "מישהו סיפר ש…" זו לא התחלה טובה למשהו שצריך להתייחס אליו…

      אהבתי

  13. הי רן

    הסיפור שלך הזכיר לי משהו.
    היה לי חבר טוב,שעד גיל מאוחר יחסית (עשרים ומשהו) היה הולך למפגשי rd&d
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A4
    יום אחד הוא אמר לי שהוא מפסיק ללכת,וסיפר שהוא אמר את זה לאחת המשתתפות הצעירות יותר.
    היא הסתכלה עליו ואמרה "התבגרת"…

    בהתחלה כשקראתי את הסיפור שלך חשבתי שלמעשה עברנו תהליך הפוך.
    אני מאדם לוגי וספקן למאמין, ואתה להיפך.

    מצד שני-אולי אני לא באמת הייתי ספקן, ואתה לא באמת היית מאמין.
    כי להאמין אפשר מתוך המיינד,איך שגידלו אותנו,דברים שאנו קוראים וכדומה.
    ואז זה אכן יכול להשנות.
    כמו שקרה לך.
    אך אפשר להאמין ממקום אחר,שונה.
    מתוך חוויה ולא מתוך רעיונות או מחשבות.

    בעיני כיום,יש משהו מעבר לשכל.
    השכל הוא כלי,מאוד איכותי אם יודעים להשתמש בו בדרך הנכונה.
    אך הוא לא הכל.
    מורים רוחניים כמו גורג'ייף משווים אותו למשרת שחושב שהוא בעל הבית.
    מנהל את החיים ואת מי שמסביבו (גוף,רגשות וכדומה).

    אך יש משהו בעיני יותר עמוק מזה.
    סוג של חוויית השקט שבין המחשבות.
    שקט בו אפשר גם להשאר ולהתנהל מתוכו.
    אז,משתמשים בשכל כשיש צורך.אך לא חיים לפיו וממנו.

    כשהגעתי לאשרם הייתי אדם שחי על פי השכל.
    מאוד לוגי,לא מרגיש,קר ולא מאושר (גם אם חשבתי שהכל בסדר).
    מה שקרה שם,גם כתוצאה מהחלום אך ממש לא רק, היה גילוי של השקט הזה.
    ושל הלב והרגשות.

    הדבר אותו אני אוהב במקרים האלו-כמו החלום שהתממש או ההליקופטרים, הוא לא מה באמת קרה.
    אלא העובדה שהמיינד כל כך המום באותו רגע מחוסר ההגיון שהוא משתתק לכמה שניות או יותר.
    לפעמים צוחקים כשזה קורה או נשארים בשקט קצת.
    עד שהוא חוזר🙂

    עוד גיליתי אהבה שקיימת בי ומתפרצת החוצה,לא משנה למי או למה.
    שמחה מעצם הקיום והדברים היפים שמסביבי.

    אני שואל את עצמי-האם אתה יותר מאושר כעת?
    אני יכול להבין את הסיפוק מלהיות יותר מודע ועם פחות אשליות.
    אך האם היום יום כספקן אכן מספק את אותו דבר שאתה מחפש?

    אז אני מגיע לשאלה-מה זה אומר להיות מאמין?
    מלה די טעונה כאן בבלוג.
    מאמין במה?
    באלוהים,בעל טיבעי?
    אני חושב שלהאמין מבחינתי זה לא לשלול שום אפשרות שקיימת בעולם.
    לראות את החיים כסוג של משחק או חוייה בה הכל יכול לקרות.

    אני זוכר את עצמי רואה סרטים על סנטה קלאוס.
    ואומר כאדם לוגי שאני לא אמכור אשליות לילדים שלי.

    הילדה שלי בת 7.
    היא עדיין מאמינה בפיות ומלאכים.
    מקבלת מהם מתנות ליום ההולדת וכשנופלת לה שן.
    אתה יודע מה-לפעמים אני חושב שהיא יותר מחוברת למציאות האמיתית ממני.
    האם אני יודע בוודאות שאין פיות ומלאכים?
    לא באמת.
    אולי כן ואולי לא.
    וזה לא באמת משנה לי.
    יש בתוכי מקום שהדברים האלה הם לא מה שבאמת חשוב בו.

    הנה משפט של יידו קרישנמורטי.ספרו "החופש מהידוע" מאוד מומלץ:
    "ההכרה הינה הידוע – כשהידוע הוא זה אשר התנסו בו.
    עם זה אנחנו מנסים לדעת את הבלתי־ידוע.
    אבל מובן שהידוע אינו יכול לדעת את הבלתי־ידוע;
    הוא יכול לדעת רק את שהתנסה בו, שלימדו אותו, שאסף.
    האם ההכרה יכולה לראות את האמת של אי־היכולת שלה לדעת את הבלתי־ידוע?"

    המיינד הוא כלי נהדר.
    אך יש משהו הרבה יותר גדול ממנו.
    המיינד יכול להגיע עד נקודה מסויימת.
    אך לא לעבור אותה.
    כדי לעבור צריך להיות בשקט.
    ושם המיינד יכול רק להתבונן,משתהה,במה שאתה חווה.
    במי שאתה באמת.

    אהבתי

    • הי הרמוני, אנסה לענות בקצרנות לא אופיינית. נראה אם ילך לי.
      אני חושב שיש בלבול גדול בין שני מושגים. איפשהו יש לי טיוטה לפוסט בנושא.
      ושני המושגים הם:

      1) לחוות
      2) לדעת

      תקרא שוב את כל מה שכתבת, ותבדוק למה אתה מתכוון בכל משפט.
      חשיבה חדה היא כלי בשביל לדעת. לא בשביל לחוות.
      וכלים בשביל לחוות הם כלים בשביל לחוות. לא בשביל לדעת.

      "הוא יכול לדעת רק את שהתנסה בו, שלימדו אותו, שאסף.
      האם ההכרה יכולה לראות את האמת של אי־היכולת שלה לדעת את הבלתי־ידוע?"

      ההיסטוריה של המחשבה האנושית מדגימה שני דברים:
      1) ההכרה יכולה לדעת גם את שלא התנסתה בו, למדה אותו, אספה – באופן ישיר. כל התיאוריות המדעיות הן סוג של הכרה כזו, וביטוי שלה במושגים שהם מצד אחד מומצאים, ומצד שני כלליים הרבה יותר מההתבטאות היום-יומית שלהם. חוקי הטבע. מה זה חוק טבע? משהו אבסטרקטי, מתואר בצורה מתמטית, שבאורח פלא מתאר חלקים מהעולם בצורה מדוייקת. זה לא משהו שההכרה תופסת בצורה בלתי אמצעית. זה דרש חשיבה חדה כדי להגיע לחוקים הללו.
      2) כן, אני בהחלט מאמין שהיכולת שלנו להבין את העולם מוגבלת. זה לא מרפה את ידי מנסיון לעשות כן, כמובן. אבל אני לא באמת מאמין שנוכל לדעת ולהבין הכל. כי המוח שלנו מוגבל, ואנחנו קולטים את העולם דרך סדק צר מאוד, ועם כמה עשרות זוגות משקפיים ומסננים על העיניים.

      והפרשנות שלי לעניין זה – כן. יכולים לקרות דברים שנראים לי מוזרים, פלאיים, ניסיים. אבל דווקא בגלל ההכרה שלי במוגבלות המוחית שלי, או אם תרצה – במנגנונים המופלאים שלו להסביר בכוח כל מה שקורה סביבי, דוקא בגלל ההכרה הזו ברמת הפרשנות שהמוח שלי כופה על תפישת המציאות שלי, אני לא מאמין שהם "נכונים". הם חוויה. הם לא ידע.

      אהבתי

      • וגם, מה שגלעד אמר…
        אולי הלינק הזה יפתח לך קצת את הראש להבנה של כמה קל למוח שלנו לשטות בנו. לכל הפחות תרוויח הרצאה מאלפת:

        יש את זה גם ביוטיוב, אבל בגרסה הזאת יש גם כתוביות בעברית למתקשים.

        אהבתי

        • התגובה הזאת אמורה הייתה להיות אחרי התגובה של גלעד ושלי, התבלבל הסדר.
          אם כבר אני מקליד, הנה מה שכתבת:
          "אני שואל את עצמי-האם אתה יותר מאושר כעת?
          אני יכול להבין את הסיפוק מלהיות יותר מודע ועם פחות אשליות.
          אך האם היום יום כספקן אכן מספק את אותו דבר שאתה מחפש?"
          אתה רואה מה עשית כאן? שאלת אותי האם היותי ספקן מספק את מה שאני מחפש. אם מה שאני מחפש זאת האמת ואני עושה זאת בכלים ספקניים – התשובה היא כן.
          אם אתה מתכוון לאושר, ובכן, לא, אני לא מחפש את האושר, לפחות לא באספקט הזה.
          אני יכול להפיג עונג מהלימוד והידיעה/הבנה של המציאות, אבל זאת לא המטרה הסופית של "החיפוש". אין בי אושר לגלות שאין דבר כזה תרופה הומיאופתית או רוחות רפאים, יש בי הבנה של המציאות, רואה את ההבדל?

          אהבתי

  14. הרמוני, עם עד עכשיו הבנתי אותך פחות או יותר, אני מוותר על הדיון הזה. אנחנו ללא ספק לא רואים את הדברים באותה דרך. אתה צודק, אף פעם לא הייתי באמת מאמין, מאוד רציתי. לגבי פיות ושדים, מהפעם הראשונה ששמתי את השן מתחת לכרית בגיל חמש היה לי ברור שאימא או אבא מחילים אותה בסוכריות. תמיד מספרים לי שגם בתור ילד ממש קטן כשהיינו רואים סרטים הייתי מנתח אותם ומנסה להבין איך עשו אפקט מסויים.
    עושה רושם שאתה מסתפק בלחיות בגן עדן של שוטים, כפי שאתה אומר בעצמך. לא משנה לך אם יש באמת פיות ושדים? אני חושב שאתה משקר לעצמך. אני רק יכול להעיד לגבי עצמי, לי חשוב לדעת מה אמיתי ומה לא. פחות חשוב לי מה גורם לי להרגיש טוב או לא. למה? מאותה סיבה ששקר טוב יגרום לך להרגיש טוב עד שתגלה את האמת. או אז תיפגע הרבה יותר.
    נראה לי שאתה מבלבל בין הסברים רציניים לגבי דברים שאיננו יודעים עדיין, ויש הרבה כאלה, לבין משאלות לב תמימות יותר או פחות.
    אענה רק לסיום על השאלה שלך, האם זה עושה אותי יותר מאושר? התשובה היא – לא. אבל זה בגלל שני דברים. האחד, מראש אני לא אדם שמח וטוב לבב ושנית, זהו לא מסע אחר האושר, זהו מסע אחר ידע, ניסיון להבין את העולם, להבדיל בין אמת לבדיה, בין מציאות אובייקטיבית למציאות סובייקטיבית.
    המיינד הוא כלי נהדר כמו שאמרת, רק שאני לא ממש מבין מה זה המיינד הזה. האם אתה מתכוון לתהליכי חשיבה מודעים במוח? אם ככה, אני מסכים איתך, יש עוד תהליכי חשיבה רבים ובלתי מודעים שמרכיבים ככל הנראה את עיקר פעילותו של המוח, אבל לא היית רוצה לדעת למשל אם הנירוונה שמגיעים אליה במדיטציה היא סוג של פעילות מוחית או באמת יציאה/התחברות לעולמות אחרים? האם זה באמת לא משנה לך?
    אם באמת זה לא משנה לך, אני לא רואה טעם להמשיך את הדיון הזה.
    אם גם אחרי קריאת הבלוג הזה טרם הבנת כמה מופלא הוא המוח ותעתועיו ואתה עדיין מייחס תופעות כאלו למקורות חיצוניים, אני מאחל לך הצלחה בחיים. אני אישית הבנתי שלה לה לנד קיימת רק בראש, אפילו שמאוד מאוד מאוד רציתי שזה יהיה אמיתי (אני קורא לזה חשיבה ילדותית).

    אהבתי

  15. הי רן

    קראתי את 2 התגובות
    אגיב כאן…

    קראתי פעם משהו על ההבדל בין אמן למדען.

    האמן רואה פרח-מריח אותו,נוגע בו חווה את הרגשת היופי שעולה בו.
    המדען מקטלג אותו,משייך אותו,שם אותו על שולחן המעבדה ,מפרק אותו לגורמים ומתחיל לחקור.
    מה שנשאר בסוף זה שאריות פרח מוטלות על שולחן.
    ועוד ידע על הפרח.

    זה ההבדל מבחינתי בין לראות באמת פרח כמו שהוא ,לבין לראות פרח דרך המשקפיים של השכל.

    אולי זו הסיבה לחוסר השימחה הפשוטה מהחיים?
    אולי בגלל זה ילדים כל כך שמחים?
    הם פשוט חווים את העולם ולא חושבים אותו.

    הנה טקסט בשבילך
    האם תוכל לנסות ולקרוא אותו ללא שיפוט מוקדם וביקורת?
    באמת לקרוא ולהיות עם הטקסט?
    זה יחדד על מה אני מדבר ולמה אני מתכוון
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/507/189.html

    תודה

    אהבתי

    • הרמוני, יש לי הרגשה שאתה שוב מבלבל בין ידיעה לחוויה.
      אין סתירה בין השתיים.
      אדם יכול גם להנות מריחו של הפרח, וגם לכתוב עליו מאמר לאחר שהשליך את עלי הכותרת התלושים שלו לאשפה. כך הוא, כאדם, גם חווה את הפרח, וגם למד עליו משהו.

      לטעון שלחוות זה יותר מלדעת, זה כמו לטעון שמלפפון הוא יותר ארוך מירוק.

      לגבי ילדים, מהיכן אתה בטוח שילדים כל כך שמחים? אני לא מתרשם כך. אני מתרשם שילדים עוברים חוויות חזקות מאוד מכל הסוגים ובכל קשת הרגשות.
      ונניח שהם "שמחים" יותר. אולי הדבר קשור לכך שאין להם דאגות קיומיות, בעיות של השרדות עצמאית ואחריות לאנשים אחרים עדיין? כיצד תפריד?

      והאם לטענתך כל אותם "אנשי רוח" הם מאושרים יותר? כבר מזמן אני חושב שזה יכול להיות מחקר מרתק. לפי האבחנות שלי, יש בהחלט אפשרות שהמצב הפוך – כל אותם אנשים שחסרה להם יציבות נפשית בריאה הולכים לחפש את האושר בעולמות האשליות. אבל זו כמובן ספקולציה ופרשנות אישית בלבד. ובכלל, מיהו איש רוח אמיתי…ובכלל, איך מודדים את רמת האושר שלו – לפי מה שהוא מצהיר על עצמו? לפי רמת סרוטנין בדם?

      קראתי את הטקסט, אני חושב שאני מבין בדיוק למה הוא מתכוון, ובמידה רבה אני מסכים איתו.
      אבל,
      "כאשר המיינד באמת רגוע, מה שהוא בלתי-מדיד יכול לבוא לידי קיום. כל תהליך אחר, כל חיפוש אחר המציאות הוא רק השלכה מתוך עצמנו, הוא "תוצרת בית" ולכן הוא לא אמיתי"
      את המשפט האחרון קשה לי לקבל.
      הוא מתחיל להזכיר לי דיבורים הזויים שהתפתחו בקבוצה בפייסבוק, לגבי "אי-מוח". עוד נחזור לזה בפוסט קרוב.
      תראה, ברמת החוויה הוא צודק. אנחנו משליכים מהחוויות הפנימיות שלנו על העולם. אנחנו כופים על העולם פרשנויות, מילים, מושגים, מתוך חוויתינו האישית. אנשים מסוימים מוצאים קונספירציות בכל מקום. למה? כי הם מקרינים איזו פרנויה פנימית שלהם החוצה. אנשים מוצאים משמעות וחוסר מקריות בארועים אראיים לחלוטין. למה? כי הם סובלים מתחושת אי ודאות משתקת, אז הם ממציאים ודאות מדומה בעולם החיצון, שמבוססת על מושגים דמיוניים כמו אלים, ישויות, גורל וכד'.

      אבל ההשלכה הזו היא בדיוק זו שמעוורת אותנו, כשבאים לדבר על ידע.
      אני עדיין לא הצלחתי לפגוש טיעון משכנע אחד, שיסביר לי כיצד ידע יכול להגיע ממקום שאינו כרוך בחשיבה פורמלית (מילולית או מתמטית).
      כמובן, בדיעבד, אחרי שבודקים בצורה פורמלית, יתכן שחלק מהדברים שהרגשנו התבררו כנכונים. אבל עד שלא בדקנו אותם, דינם כדין החתול של שרדינגר, ספק נכונים, ספק שגויים. ספק תחושה מוצדקת של "נכונות", ספק תחושה מוטעית של "נכונות".
      המציאות היחידה היא זו שמחוץ למוחנו. מה שבתוך מוחנו זו פרשנות של המציאות. וכשננקה את מוחנו, לא ישאר דבר. לבד מחוויה עמומה, אשלייה של חיבור לעולם (אשלייה שאפשר ליצור בחדר חשוך ע"י גירוי קל של האונות הטמפורליות).
      באופן זה, החוויות הרוחניות, לעניות דעתי, הן השקר האולטימטיבי. האשליה האולטימטיבית.
      האשליה שתחושות פנימיות לחלוטין שאינן מבוססות על דבר – הן הן האמת העליונה.

      אולי זה נותן הרגשה טובה. אבל זה מחזיר אותנו לתחילת הדיון: חוויה לעומת ידע.

      אהבתי

      • הדיון הזה הולך למקומות שחבל"ז. התחיל בתקשור, עבר לחלומות נבואיים, התפתח לדיון על ההבדל בין חשיבה ביקורתית לחשיבה "מיסטית" ועכשיו אנחנו מדברים בכלל על אפיסטמולוגיה והגדרת רוחניות. תודה להרמוני שלא נשבר ומוסיף כל הזמן עוד נדבכים לדיון, במודע או שלא. תמשיך להרים לנו להנחתות, זה בהחלט מהנה. אם יש משהו אחד שניתן ללמוד מזה, זה שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד.

        גלעד, הכל היה פשוט יותר אם היית מקשיב לעצה הראשונה שלי – תבין מהלב, תרגיש מהראש, ברגע שאתה לא מבין – אז אתה יודע, הבנת?

        נ.ב. – המציג אינו רופא והמשפט האחרון הוא כמובן גיבוב של מילים.

        אהבתי

        • זה בסדר, גם אם מתפתלים.
          אני חושב שעולות כאן נקודות עמוקות, ובסופו של דבר רק מדיונים כאלה אני מצליח להרחיב את המודל שלי על העולם. אני מקווה שגם הצד השני מפיק משהו.
          אני חושב שאני מבין פחות או יותר על מה הרמוני מדבר, ובניגוד לשיחות אחרות מסוימות שהזדמן לי להיות שותף להן, אני חושב שכאן דוקא יש דו שיח. (אבל אולי אני רק משליך את האמת הפנימית שלי החוצה על העולם הלא מציאותי).

          אהבתי

    • ניסיתי לקרוא, ואפילו הצלחתי לקרוא עד הסוף.
      מאיפה להתחיל? אני חושב שיש פה בעיקר בלבול של מושגים, הנחות יסוד שגויות או לא מבוססות והרבה שימוש במושגים ערטילאיים כדי להעביר רעיון בצורה מסורבלת. אני חושב שזה אירוני שדווקא מילים הם אלו שהכשילו את העברת הרעיון. אבל אם אני מבין נכון, כל מה שאומר מר (גורו?) קרישנמורטי זה שיש כמה דרכי חשיבה, חלקן מופשטות וחלקן לא, חלקן מודעות וחלקן לא. שימוש במילים (ושפה) כמובן גורם לבעיה בתיאור ובפרשנות של המציאות הסובייקטיבית, זה רק עוד שיקוף למוגבלותו של המוח בפירוש המציאות שעליו מדבר למעשה כל הבלוג הזה.
      למה אנחנו נותנים שמות ומקטלגים? ככה המוח שלנו בנוי. ולא, ברגע שאני נותן שם למשהו אני לא מפסיק לחקור אותו, אני רק נותן לו שם לצורך תקשורת, ביני ובין אחרים וביני לבין עצמי. המוח המודע לא יכול "להסתדר עם" חשיבה מופשטת לגמרי ולכן אנחנו ממשיגים את המציאות, כפי שגלעד הסביר יפה לא מזמן.
      כמה ציטוטים נבחרים והתייחסות שלי:
      "לכנות בשם זוהי דרך נוחה מאוד להיפתר מדברים או מאנשים" – מה? איך הגעת למסקנה הזאת? לכנות בשם זוהי סך הכל דרך נוחה יותר לצורך תקשורת. במקום להגיד 'תכין לי את הדבר ההוא העגול ומתוק, נו נוזלי וחם, כהה כזה, שמים את זה בגרון ואז זה יורד למטה לבטן' אני יכול פשוט להגיד 'תכין לי קפה'. זה לא מאפשר לי להיפטר מהקפה, זה לא גורם לי לחשוב שאני מבין מה זה קפה ואיך מייצרים אותו, מה התכונות שלו ועוד. זה רק נותן לי "קיצור דרך" בתקשורת.
      "אם אתה לא נותן תווית ולכן מוכרח להתבונן בדבר הפרטי עצמו – בין אם זה אדם או פרח או מקרה או רגש – אז אתה מחוייב לבדוק את מערכת היחסים שלך איתו, ועם הפעולה שנובעת מכך." – שוב, יוצא מנקודת הנחה שאם אתה לא נותן תווית אתה מוכרח להתבונן בדבר עצמו. איך הגעת למסקנה הזאת? ניקח דוגמה פשוטה, ראיתי פרח יפה בטיול בשבת. אין לי מושג איזה פרח זה, לא נתתי לו שם או תווית. המשכתי הלאה בטיול וממש לא הייתי מוכרח לבדוק את מערכת היחסים שלי איתו. גם כאן יוצאים מנקודות הנחה שגויות ולכן המסקנה שגויה.
      הלאה.
      "מהו המוקד שממנו אתה מכנה בשם, מהו המרכז שתמיד מכנה בשמות, מדביק תוויות, ממיין ובוחר? אנחנו כולנו מרגישים שיש מרכז, מוקד, הלוא כן?" – לא ולא. וגם אם כולנו "מרגישים שיש מרכז", אז מה? בגלל שמרגישים משהו זה הופך את הטענה לנכונה? אין מרכז כזה, יש בליל של פעולות מוחיות, קוראים לזה "התיאטרון הקרטיזיאני" ראה הרצאה בנושא: http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=48ol4sHasA8#t=2377s

      בוא נמשיך…
      "רק כאשר אנחנו נותנים שמות לרגשות ובכך נותנים להם כוח, הרגשות מקבלים המשכיות; הם נאגרים בתוך המרכז, שממנו אנחנו ממשיכים ומחלקים תוויות, כדי לחזק אותם או לדבר עליהם." – טוב, זה משפט שאני לא יכול ממש להתייחס אליו כי הוא פשוט לא קוהרנטי בכמה רמות. קודם כל, הוא יוצא מנקודת הנחה שנתינת שמות לרגשות נותנת להם כוח. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל אני גם לא יודע מה המשמעות של אמירה כזאת. כוח לרגשות? לדבר ממבו ג'מבו גם אני יכול.
      " לכן למילים יש חשיבות אדירה, מבחינה נוירולוגית וגם פסיכולוגית. ובבקשה – אל תלמדו את כל זה ממני או מספר. אתם לא יכולים ללמוד את זה מאדם אחר או למצוא את זה בספר. מה שתלמדו או תמצאו בספר לא יכול להיות האמיתי. אבל אתם יכולים לחוות את זה, אתם יכולים להתבונן בעצמכם תוך כדי הפעולה, להתבונן בעצמכם חושבים, לראות כיצד אתם חושבים, כמה מהר אתם נותנים שם לרגש כאשר הוא עולה. ולראות את כל התהליך משחרר את המיינד מהמרכז. וכשהמיינד שקט הוא יכול לקבל את מה שנצחי." – טוב, משפט הסיכום, גם הוא עמוס לעייפה בממבו ג'מבו. אם לקרוא בין השורות, הכותב מבלבל כל הזמן בין מושג החוויה (לחוות משהו) והידיעה (לדעת משהו). לטענתו השאיפה שלנו היא לשחרר את המיינד מהמרכז – לא שאני מבין מה הכוונה, הוא לא טורח להגדיר מה זה מיינד, מה זה מרכז, מה זה מיינד שקט וכולי.

      אם לסכם, זה בהחלט מעניין ואפילו חשוב להתבונן על עצמך ולחשוב על החשיבה ועל תקשורת ועל משמעות השמות, אבל כדי שתהיה איזושהי הילה של אמינות לדברים שהוא אומר, אני צריך קצת יותר מאשר מילים יפות וריקות מתוכן, אפרופו מילים ושמות.
      טוב די.

      אהבתי

  16. הדיון באמת איכותי.
    תודה על קריאת המאמר והתשובות המפורטות.

    אני לבטח נתרם מהדיון גם אם אני לא מצליח להגדיר,אפילו לעצמי,באיזה אופן.

    מצד אחד אני מרגיש שמדובר במשהו מאוד בסיסי ועמוק.
    סוג של דיון בין עולם הרוח לעולם השכל וההגיון(במושגים שלי).

    אני יכול לראות את הפער הקיים וחוסר הבנה של העולמות אחד את השני.
    מה שבשבילי הוא מהות החיפוש הרוחני והאפשרות לשחרור מהאשליות וחווית האמת, הינו מבחינתכם האשליה האולטימטיבית…
    גם המושגים בהם אנו מדברים הינם שונים ואנו מנסים להגדירם (מהו השכל\מיינד וכדומה,איך חווים את המציאות…).

    מצד שני אני מחפש כן את עמק השווה ונקודות הההשקה.
    שהרי כולנו באיזשהו מקום חווים את אותה חוויה אנושית של שכל\רגש\רוח וכו'.
    גם אם המינונים שונים אצל כל אחד…

    עוד נראה שכולנו מחפשים אחר איזושהי אמת.
    גם כאן ההגדרות שונות, אך עצם הנכונות והפתיחות מאפשרים דיון מהנה.

    בינתיים אין לי מה להוסיף
    אני עוד מנסה לעכל את התשובות שלכם והתגובות לקרישנמורטי🙂
    בטח יעלו עוד דברים…

    אהבתי

    • אני חושב שלדברים של קרישנמורטי עשוי להיות תוקף במובן הנפשי. אצל אנשים שפתוחים לדבריו, הוא עשוי לעורר מצבים נפשיים של התבוננות פנימה, של הסרת שיפוטיות מן העולם, שיכולים לעזור לאדם להשתחרר, נגיד, מסטיגמות ישנות, מדעות קדומות, ממבנים נפשיים שמעיקים עליו באופן כלשהו.
      זו אולי "פסיכולוגיה בגרוש" ואולי "פסיכולוגיה במיליון שקל", אבל זה סוג של גישה פסיכולוגית-פילוסופית, גם אם היא מעורבבת עם קצת ממבו-ג'מבו.
      זה לא חייב לסתור את הגישה המדעית הספקנית, לדעתי. כשאני רוצה לחשוב על מה אני יכול להשיג בעולם, מה אני יכול לעשות עם עצמי, איך אני יכול לשפר את יחסיי עם אנשים אחרים ואת הגישה שלי לפתרון בעיות – אני יכול לחשוב כמו קרישנמורטי, ואולי זה יעזור לי לחשוב בצורה שונה ולהתעלות מעל השד-יודע-מה שתוקע אותי.
      זה אפילו עשוי לעזור לי להתגבר על דיכאון ופסימיות, על סף "עצבים" נמוך, על תיסכול – השד יודע.
      לא שאני רואה את זה עוזר כך לי, אישית, אגב – אבל אני בהחלט יכול לדמיין אנשים שעצות כאלה עשויות לעזור להם. למה לא?
      כשאני רוצה, לעומת זאת, להחליט איזה טיפול טוב בשביל הסוכרת שלי, הסרטן של סבא שלי, הסכיזופרניה של הנכד שלי… או איזה ביטוח דירה לעשות, או איזה מכונית לקנות… כדאי מאד שאחשוב במונחים מאד קונקרטיים, בדוקים, מבוססי-מציאות-אובייקטיבית. אז כדאי מאד שאזכור מה זה "תטא הילינג" ומה השם הזה אומר לי, מה זה "הומיאופתיה" ומה יש בתרופות שלה, ומה זה "ליתיום" ואיזה השפעות יש לחומר הזה. שמות, שמות, תבניות, מציאות אובייקטיבית – ולא משאלות-לב ו"שיחרור המיינד".

      עת לכל דבר וחפץ. עת לשחרר את המוח מכבלי החשיבה השגורה שלו, ועת לחשוב בצורה חדה וברורה.

      אהבתי

      • יפה יובל
        הנה מצאת נקודה בה אנו מסכימים.
        וניסחת אותה בצורה בהירה ויפה..

        כאשר אני אבחן נושאים בהם צריך חשיבה חדה,כגון רכישת נדל"ן, אכן אשתמש בה.
        לעומת זאת אם אני משחק עם הילדים או מטייל בטבע אין בה צורך.

        כדי לחדד את מה שקרישנמורטי אומר בראייה שלי- הוא לא מדבר על שחרור המוח מכבלי החשיבה השגורה שלו.
        הוא מדבר על שחרור של האדם מהמוח כשאין בו צורך.
        התנהלות בעולם שלא דרך משקפי המוח.
        שזהו מצב ה no mind עליו נראה שגלעד מבשל איזשהו פוסט…🙂

        דרך אגב- בנושא כמו רפואה וטיפולים אני בהחלט מפעיל כלים של חשיבה חדה.
        נראה לי שדווקא רוב האנשים, גם כאן בבלוג, לא עושים זאת.

        מכיוון שגלעד לא מתלהב מדיונים בנושא,העשוי לגלוש לתחום לו אתם קוראים משום מה קונספירציה,
        וגם אני נוטה לעיתים להגרר לאמוציות מאחר והוא מאוד חשוב בעיני,
        אשאיר לכם את ההחלטה אם ומתי לפתוח אותו ,ואז אתן דוגמא לכך…

        אהבתי

        • הרמוני, אני רוצה רק להעיר: "התנהלות בעולם שלא דרך משקפי המוח". אין דבר כזה. המוח שלך הוא כל הקליטה והעיבוד שלך של המתרחש סביבך, וכן בתוך המוח עצמו. אינטואיציה, רגשות, חשיבה אנליטית, כל מה שרק תוכל לחשוב עליו (כולל המחשבה הזו עצמה) – הכל מתרחש במוח.
          אדם ללא מוח לא מריח פרחים וצוחק עם ילדים. הוא פשוט מת.

          אהבתי

          • גלעד – תן לבנאדם קצת מרחב תימרון, בחייאת.🙂 הרי ברור שהרמוני מתכוון "ללא משקפי המוח _האנליטי_" או משהו כזה. אני לא חושב (תטעה אותי אם אני צודק, הרמוני) שהוא סבור שיש תהליכי חשיבה/קליטה/רגש מחוץ למוח.

            אהבתי

              • הנה מה שאני מפספס כשאני לא מגיב ונרשם לתגובות של כל רשומה בבלוג… בן-אדם בן המאה ה-21, יודע קרוא וכתוב ועם גישה לאינטרנט, וכנראה לא טיפש, שחושב "שללב יש תפקיד מרכזי בעיבוד המציאות"?

                אין מלים בפי. כנראה שאתה צודק וייתכן שישנם אנשים שחושבים שלא כל החשיבה והמחשבה מצויים במוח. אם אדם יכול לחשוב ששריר שמתפקד כמשאבה (מתוחכמת) הוא מושב הרגש/הנשמה/התחושה, אז הכל אפשרי.

                אהבתי

          • אתה צודק לגמרי.
            עוד לפני שקראתי את מה שכתבת ,חשבתי על כך שדבר ראשון בדיון כזה יש להגדיר ולוודא שאנו מדברים על אותו הדבר.
            השתמשתי במילה מוח כי ראיתי שבה השתמשו כאן.
            אני עצמי משתמש במילה מיינד.
            במשמעות שיש לה בעולם הרוחני אני מניח…
            מחר אנסה לבאר קצת למה הכוונה…

            אהבתי

            • יובל-הגבנו בערך באותו זמן
              תודה על הגיבוי🙂

              עם כל הרצון להשאיר את העניינים רגועים לפני שאני מסיים להערב,
              ולנסות שלא להתפזר על יותר מדי נושאים,
              הרי שאני חייב לציין את אמונתי בקיום נשמה.
              כך שלאחר המוות בו המוח מפסיק לתפקד עדיין יש מודעות שנשארת וחווה מבחינתי.

              עם זאת, זוהי אמונה\תחושה פנימית כך שלא אוכל לעמוד מאחוריה בכלי החשיבה החדה בה משתמשים כאן…
              מכסימום למצוא דברים ברשת כמו ה 21 גרם ששמעתי עליהם🙂

              בכל אופן נמשיך מחר עם המיינד שהוא ארצי ומוחשי יותר…

              אהבתי

              • אל תטרח לחפש ברשת – ה-"21 גרם" הוא חסר כל ביסוס ותוקף. שלא לדבר על כך שהוא סותר לחלוטין את הטענה שהנשמה _אינה_ חומר. המדידה הזו בתכל'ס מעולם לא שוחזרה, ועצם המדידה היה רשלני, חד-פעמי ומאד מאד לא מדויק.

                אשר לקיום מודעות לאחר המוות – בדיוק עכשיו גלעד מריץ רשומות בנושא קרוב מאד. רק אשאל בכ"ז: אתה מאמין בקיום נשמה – על-סמך מה? על מה נשענת האמונה שלך?

                אהבתי

              • אוף , יש לי שני פוסטים על נשמה, שמחכים כבר מיום כיפור!!! איכשהו לא יצא לי לפרסם אותם עד היום. ועכשיו על רקע הסדרה של NDE חשבתי שזה יהיה מוגזם לשזור גם אותם…
                בסוף יבטלו את הנשמה לפני שאספיק לפרסם את זה! (טוב, זה כנראה לא יקרה).

                אהבתי

                • אכן מוגזם. (לעניות דלעתי!) פרה-פרה.
                  בינתיים, בכל זאת משהו על נשמות:
                  ========
                  איש אחד מתעורר באמצע הלילה, שטוף זיעה קרה, מביט סביבו ונחרד לגלות דמות בגלימה שחורה וברדס שחור עומדת ליד מיטתו, אוחזת חרמש כסוף וגדול.
                  "באתי לקחת את הנשמה שלך," בוקע קול צרוד ועמוק מתוך הברדס.
                  האיש, רועד כולו, מטלטל את אשתו הישנה לצידו. "תתעוררי, נשמה! באו לקחת אותך!"

                  אהבתי

  17. מה שעדיין לא ברור לי הוא מה ההבדל , מבחינה אפסיטמולוגית, בין נניח נשמה לאטום. על אטום ידברו כעל עובדה מוכחת אבל בשבילי זה משהו שלא ניתן לתפוס, זה לא משהו מוחש או נראה וגם אם היה זה לא צסביר את הפלא. אותו דבר לגבי נשמה, יש אנשים שאומרים שזה קיים כמו שמדענים אומרים שאטום קיים, אבל אין לי כל יכולת או רצון או אפילו עניין לדעת מה אם זה "באמת" קיים או לא. אולי צריך בעצם לשאול שאלות אחרות?

    אהבתי

    • אני שמח ששאלת את זה, הצופה.
      אבל, האם יש לך באמת רצון לדעת מה ההבדל בין נשמה לאטום? כי המשפט הלפני-אחרון שלך אומר שבעצם אין לך עניין לדעת.
      בכל-זאת אנסה להשיב, תשובה חלקית ככל שידיעותיי מגיעות. כמה הבדלים בין נשמה לאטום:
      * ישנה הגדרה ברורה למדי, חד משמעית, מהו אטום, מה מרכיב אותו ומהן תכונותיו. כל מי שלמד על אטומים או חקר אותם מסכים על ההגדרה הזו.
      — אין הגדרה ברורה מהי נשמה ומה מרכיב אותה, וכל מי שטוען שהוא יודע להסביר מהי נשמה ומה היא יכולה לעשות ייתן לך תיאור שונה.
      * ישנן תיאוריות פיסיקליות וכימיות, כלומר הסברים של תהליכים, שמסבירים כיצד מתנהג אטום, כיצד מתנהגים מרכיביו, וכן הלאה. התיאוריות האלה מאפשרות תחזית מדויקת למדי של המציאות – אם נעשה כך-וכך לאטומים כאלה ואחרים, התוצאה תהיה (בוודאות או בסבירות מאד-מאד גבוהה) כזו-וכזו. כל מדעי הכימיה מבוססים על תכונות של אטומים. כל מדע הפיסיקה הגרעינית מבוסס על תכונות של אטומים ומרכיביהם. מדענים מכל העולם מסכימים ביניהם על התיאוריות האלה, ויודעים לחזות – בלי תיאום מראש ביניהם – מה יהיו תוצאות ניסויים באטומים.
      — אין שום תיאוריה לגבי נשמות שעומדת במבחן המציאות, למעט התיאוריה ש"נשמות אינן קיימות בנפרד מהמוח החי". אין שום ניסוי מעשי שאפשר לעשות על "נשמות" ולקבל תוצאות שצפויות לפי איזו שהיא תיאוריה. אין שום אפשרות להבחין בנשמות בצורה אמינה ועקבית (בניגוד לאטומים), אין שום אפשרות להסביר כיצד "נשמה" פועלת.
      * התנהגותם של אטומים אינה תלויה במה שמי שחוקר אותם מאמין בו, רוצה או אוהב. ההתנהגות שלהם היא אובייקטיבית לחלוטין וניתנת לניבוי.
      — התנהגותן של "נשמות" תמיד תלויה איכשהו במי חוקר אותן: נוכל ש"מדבר עם המתים", בישוף קתולי שמנסה לגרש שדים, או גורו ש"מעלה גלגולים קודמים".

      במלים אחרות, ההבדל בין נשמה לאטום הוא כמו ההבדל בין פיות לנשים של הטליבאן: את אלה ואת אלה לא רואים, אבל הראשונות לא קיימות במציאות והאחרות – כן.

      אהבתי

  18. יש שאלה שמאוד מעניינת בעיני בהקשר הזה: מדוע הפוסט הזה מעורר כזה פולמוס ותגובות בהשוואה למשל לחוויה החוץ גופית ב-אן-די-איי? מעניין לחשוב על זה
    אבל בלי קשר, זה באמת פוסט נהדר עם המון הומור ככה אני בדיוק מדמיינת קבוצת תקשור בפרדס חנה או כרכור. אגב גלעד, שמעת על "הפשטות שבאלוהות"?

    אהבתי

    • אני חושב שנתתי את התשובה לשאלתך כבר קודם, הצופה. אם תשים לב (תשימי?) קופצים פה בין כמה נושאים שונים, כך שהדיון מכסה הרבה כיוונים. אני גם חושב שהרמוני777 הוא "המקור" לכך. במודע או שלא, הוא מעורר את הדיון כל פעם מחדש כאשר הוא מציין איזו הנחת יסוד שלא מסכימים עליה, או מושג שההגדרה שלו לוקה בחסר, או סתם כשהוא טוען טענות "רוחניקיות" שמהוות כר עשיר לדיון. הרבה מקוראי הבלוג מאוד אוהבים את הדיון הזה, לנסות להגדיר לעצמם איך הם רואים את הדברים וכמובן לנסות לשכנע את האחרים שיראו את הדברים כמוהם.

      אהבתי

  19. טוב שיש רוחניק תורן שאפשר להאשים אותו🙂

    חוץ מזה-באמת לא רציתי לפתוח את נושא הנשמות כאן בשרשור.
    זה יובל התחיל🙂

    עם זאת, הדיון מראה את מה שאני מנסה לומר כבר כמה זמן- והפעם בכובעי כיועץ לאתרים- צריך פורום לבלוג.
    כך נוכל לפתוח דיון על נשמות, mind,חלומות וכדומה.
    כעת דיונים מפוזרים בין תגובות לפוסטים שונים,סדר התגובות מסתבך לנו ואנו לא יודעים שיש דיון על תפקיד הלב בעיבוד המציאות.
    בפורום כמו של אמת אחרת (בו אני מניח שאתם גולשים באופן יומיומי) מאוד נוח ומסודר להתנהל.

    גלעד- אני מניח שלא תכננת לפתוח עכשיו פורום או להפיץ רשומות על נשמות.
    ועל כך נאמר- האדם מתכנן והאלוהים צוחק🙂

    אפשרות זמנית לעקוף את העניין הוא שגלעד יפתח פוסט בשם במה פתוחה או משהו כזה.
    או פוסט ריק לכל נושא בנפרד שיהיה למטרת דיון בתגובות.
    שם נוכל להמשיך דיונים בלי הגלילה שיש כאן ובצורה מסודרת יותר.

    היה כאן דיון מאוד יפה בדף
    אך להמשיך פה דיון חדש על קרישנמורטי ו no mind יהיה קצת עמוס…

    אהבתי

  20. במחשבה שניה,יהיה נחמד להמשיך את הדיון כאן בדף…
    יצרנו כאן מקום נעים .

    יובל שאל אותי:אתה מאמין בקיום נשמה – על-סמך מה? על מה נשענת האמונה שלך?

    ואני אמרתי ,ללא קשר, שאנסה להסביר על מה אני מדבר כשאני אומר מיינד.

    משימה הרבה יותר מורכבת ממה שחשבתי.

    נראה לי שהדברים קשורים זה בזה באיזשהו אופן.
    וכדי לנסות להסביר למה אני מתכוון ואיך אני רואה את העולם ,אספר את הסיפור שלי…או לפחות את חלקו.
    זה יהיה קצת ארוך…

    אני חושב שבערך עד גיל 16-17 לא היה משהו מיוחד-ילדות,בגרות,חברים קצת פאבים.
    ותחושה שבגדול הכל די בסדר…
    הייתי קורא ספרי פסיכולוגיה,עבמים שפת גוף וקצת פילוסופיה.
    ומנסה ללמוד את עצמי ומי שמסביבי.

    אני זוכר שיחה ששינתה את זה.
    היה לי חבר רחוק שהיה מעין שילוב של בודהיסט,נרקסיסט ונהנתן.
    הוא שאל אותי יום אחד-איך אתה רואה את החיים שלך בעתיד?
    אמרתי-די דומים לעכשיו.עבודה משפחה,חופשות,יציאות….
    זה הכל? הוא שאל.זה די עצוב.יש הרבה יותר מזה בחיים.

    פתאום ראיתי שאולי החיים שלי לא כל כך טובים כמו שחשבתי.
    אני מנותק מהרגשות,בודד,מופנם. לא באמת מאושר…

    התחלתי להתעניין בדברים רוחניים יותר
    טאואיזם,בודהיזם וכדומה.

    יום אחד התחלתי לקרוא את החיפוש אחר המופלא של אוספנסקי.
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=8094
    התחלת הספר היתה מעניינת אך די ורגילה.

    ואז הוא תאר את הפגישה הראשונה שלו עם המורה הרוחני גורג'ייף.
    אין לי את הספר כך שאספר ממה שאני זוכר…
    הוא שמע שם לראשונה תאוריה המתארת את בני האדם כישנים.
    גם כאשר הם ערים ומתפקדים.
    הם פועלים מתוך אוטומט,תכנות.
    והעבודה הרוחנית היא להתעורר.
    להיות מודע לעצמך,לדברים שאתה עושה,לרובוטיות.
    וכשאתה מודע איכות הפעולה משתנה.
    כמו לשטוף כלים כאשר המוני מחשבות וטרדות מסתובבות בראש.
    ולפתע להיות מודע לרגע.למים.לפעולות של הגוף.

    השיחה גרמה לאוספנסקי להיות מודע לעצמו.לזכור.
    הוא סיפר שלאחר שהיא נגמרה הוא חזר לביתו.
    לאחר שעשה כל מני דברים היתה לו תחושה מוזרה.
    שיש משהו שהוא שכח.
    ואז הוא נזכר.
    הוא חזר לאוטומאט.לשינה.

    הוא שיחזר אחורה מה קרה.
    וראה איך לאחר שהפגישה הסתיימה הוא עדיין היה מודע,החל לחשוב על כך ושקע שוב למחשבות.
    מה שהפתיע אותו היה שהוא עשה כל מני דברים במצב הזה-קרא וכתב מכתבים,דיבר עם אנשים וכדומה.
    כך הוא החל חיפוש ומסע רוחני כדי להתעורר.

    הקריאה בסיפור היתה לי חזקה.
    לפתע כאילו התעוררתי בפעם הראשונה וראיתי איך גם אני חי מתוך סוג של שינה ואוטומאט רוב הזמן.
    והחל חיפוש רוחני במטרה להתעורר.

    על פי גורדייף,המיינד הוא כלי שאנו לא יודעים כיצד להשתמש בו.
    ומנהלים את חיינו מתוכו.

    כמו משרת אחד מבין כמה (גוף ורגשות במקרה הזה), שחושב שהוא בעל הבית ומתחיל לנהל אותו.
    המיינד הוא למעשה שצף המחשבות המסתובבות בראש רוב הזמן בו אנו ערים.
    טרדות,שמחות,זכרונות,פחדים ועוד ועוד.
    אפשר ממש לעמוד מול אדם כזה ולראות שהוא לא ממש רואה או שומע אותך…עסוק בעולם הפנימי שבראשו…

    יש זמנים ומצבים בהם המיינד אכן חשוב ויעיל.
    בתקשור עם אנשים,קריאת חדשות,קבלת החלטות ועוד.
    אך ישנם זמנים בו אין בו כל צורך.
    כך אני יכול לעמוד אל מול הזוהר הצפוני.
    ולהתפעם מיופיו.
    ופתאום יש שקט.אני אחד עם הטבע והמראה המדהים שמול עיני.

    ואז-המחשבות חוזרות. איזה יופי של דבר.וואוו.כמה צבעים וכו…
    אני כבר לא באמת רואה את הזוהר.
    אני מזדהה עם המחשבות שלי עליו.
    אני יכול לחשוב איך זה יהיה לספר לאנשים על החוויה
    אני יכול לחשוב שטוב לי ואני לא רוצה שזה יגמר
    אני יכול לחשוב איך אני חוזר הביתה…

    כאשר אני לבד בטבע,כאשר אני משחק עם ילדים,כאשר אני עם אישתי או נפגש עם חבר ותיק- ישנם רגעים בהם המיינד הוא לא זה שאמור לנהל אותי.
    כמו ללכת ואז לשבת. אך להמשיך להניע את הרגליים.

    באותה תקופה של החיפוש הייתי מאוד שיכלי ולוגי.
    לא האמנתי במעבר או באלוהים.
    אך האמנתי שאפשר להתעורר.

    אני זוכר ששמעתי בתקופת הצבא ברדיו עוד סיפור אחד מני רבים על ילד דרוזי שקם בוקר אחד,ולוקח את משפחתו לכפר אחר.

    שם הוא נכנס לאחד הבתים,מראה להם את החדרים ואומר לאישה שהוא היה בעלה (או משהו כזה).
    חשבתי לעצמי שאם הייתי מאמין בקיום נשמה וגלגול נשמות, היה לי יותר קל.
    להתמודד עם החיים,עם נושא המוות וכדומה.
    אך אני לא מאמין.
    וזו האמת שלי.
    ולא אוכל לשנות אותה בגלל סיפור ששמעתי או בגלל שזה קל יותר.

    טוב -זה החלק הראשון של הסיפור.
    מקווה שהבהרתי קצת למה אני מתכוון במונח מיינד.
    לנושא האמונה אנסה להגיע בהמשך…

    אהבתי

    • הרמוני, שמחתי לקרוא את מה שכתבת, זה באמת עוזר קצת להבין מאיפה אתה מגיע. אהבתי במיוחד את התיאור שלך על הזוהר הצפוני, מזכיר לי את תחושות ההתפעמות שחשתי אני אי שם בדרום אמריקה למול תופעת טבע. אני יכול לתאר את הרגע הזה כרגע בעל אופי כמעט דתי, או כמו שאתה הגדרת את זה, לחוות את הרגע בצורה לא מודעת, לוגית, "קרה״.
      אני באמת יכול להזדהות עם התחושות האלה, שאפשר וצריך להיות מסוגלים ״לכבות את הרציונליות״, זה מה שהתכוונת, לא? את רוב חיינו אנחנו עוברים על אוטומט (חשיבה לא מודעת, כמו למשל בזמן ביצוע פעולה יומיומית) וכל שאר הזמן אנחנו במצב של חשיבה הגיונית ומודעת (מה שאתה קורא לו מיינד, אם אני מבין נכון).
      אתה מחפש איזשהו מצב שהוא לא זה ולא זה, חשיבה מודעת אבל לא לוגית או רציונלית. יכול להיות גם שלא ירדתי לסוף דעתך כי גם לא סיימת את סיפורך, אבל אם אכן זה המצב, סבורני שהרבה מילים יפות ומשפטים מרשימים אך ריקים מתוכן כמו ״לצאת ממצב שינה למצב עירות״, ״לחיות במודעות״, ״להשקיט את המיינד וללמוד להשתמש בו במקום שישתמש בך״ וכיוצא בזה, קצת בלבלו אותך.
      מצב של אי-מוח, נירוונה, או איך שלא תקרא לזה הוא מצב אוטופי. אני לא יודע אם אתה סגור על האטימולוגיה של המילה אוטופיה אבל בקצרה פירוש המילה: אין מקום כזה.
      אם לסכם, לדעתי זה בחלט רעיון טוב לנסות ולהשקיט את המוח מחפירות ולולאות חשיבה חסרות טעם, זה גם רעיון טוב לנסות לחשוב על חשיבה ולחיות את החיים במודעות גבוהה יותר לאיך המוח שלנו עובד ולשלל תעלוליו, אבל אני אישית מעדיף את הדרך של סקפטיות בריאה, רציונליות, הומניזם ואהבת הידע.
      אך עם כל זאת, יש הרבה דברים מעניינים שאומר אותו גורדייף ואני לא פוסל את כל מה שהוא אומר על הסף, אני גם לא בקיא במה שהוא אומר אז בכלל אין לי זכות לשפוט את מה שיש לו לומר.

      הערה אחרונה, אני לא חושב שזה כל כך פשוט מבחינת חלוקה לתפקידים במוח, אין חלק אחד ספציפי שאחראי למשהו ספציפי אלא יותר רשת וקשת של אותות שמתייחסים אחד לשני. באותו אופן, אין דבר כזה נשמה וגוף, זוהי הפרדה שאנחנו כבני אדם המצאנו, פשוט כי דיכוטומיות זה אחד העקרונות שהמוח שלנו הכי מסתדר איתם (שחור לבן, גבר אישה, ין יאנג, פלוס מינוס, טוב רע, פסטה רוטב). כשהגוף מת, כל התחושות שלו, הרגשות, הזכרון, הכל נגמר. זה נורא מבאס לחשוב ככה, אבל זה לא אומר שזה לא נכון.
      זאת דעתי לפחות.
      המשך סופש נעים!

      אהבתי

      • one remark

        realizing that it's all over when you die, that there is no "beyond", no reward, no punishment, that all consciosness ceases, that it is simply THE END, in the most fundamental meaning of the word -all this – is not a bummer.

        This is the ultimate freedom. 

        There is no god to fear, there is no karma to fear.

        make the most of your life because it's the only chance you get.

        Most of all ENJOY, this is really all that matters.

        אהבתי

        • חיים, אני מסכים איתך לגמרי, אבל עדיין, יש בזה משהו כמעט בלתי נתפס, אני חושב שזאת הסיבה שהמצאנו את החיים אחרי המוות. לכל אחד ואחד מאוד קשה באמת לתפוס מה זה אומר למות. אני לא זוכר מי בדיוק אמר את זה, אבל זה הלך משהו כזה: כשאתה מת, מבחינתך זהו סוף העולם. ככה פשוט.
          אהבתי מה שכתבת!

          אהבתי

          • תודה רן,

            אבל אני חייב את הקרדיט ללוקרציוס (  De Rerum Natura – On the Nature of Things ) שהוא תלמידו המשפיע ביותר של אפיקורוס.

            מומלץ מאוד לקרוא! (אני לא יודע אם יש תרגום לעברית – אבל סביר להניח שיש).

            עוד המלצת קריאה אחת שהיא פשוט תענוג צרוף וחובה לכל אטומיסט (אטומיסטים – האסכולה הפילוסופית האתיאיסטית הראשונה) – The Swerve – how the world became modern, by Stephen Greenblatt

            אהבתי

        • אל תשכח שמה שאתה כותב זו מתבסס על אמונה בלבד ואין הבדל גדול בינך לבין זה שטוען שיש חיים לאחר המוות.
          דרך אגב זו אמונה די מסוכנת כי כך הוא הדבר איזו ערך יש למוסריות ?
          למה לא לפגוע באחרים על מנת לספק את יצרי ? הרי גם ככה אין דין ואין דיין.
          הדבר היחיד שאני צריך להזהר זה לא להתפס ע"י המשטרה.
          חבל שאתה מפיץ דברי בורות לפני שאתה חוקר את הנושא לעומק…

          אהבתי

          • כמובן שגם אמונה בחיים לאחר המוות היא אמונה בלבד.
            מה בדיוק הקשר בין קיום או אי קיום החיים לאחר המוות למוסריות?
            האם רק תחת איום ישויות עליונות אנשים יכולים להתנהג בצורה מוסרית?
            לא התרשמתי שזה המצב. לפחות על עצמי אני יכול להעיד, שאינני זקוק לישות עליונה מאיימת בכדי לחיות חיים מוסריים.
            מדוע דברי בורות? האם מישהו יודע משהו אחר?

            אהבתי

            • הטיעון (המסולף!) הישן של אנשי הדת….

              אם אבא גדול בשמיים לא יעניש אותך – למה להיות מוסרי?

              כמו כל דבר בחיים הפרזה מובילה לסבל – לא להנאה.
              בכל מקרה אינני מסוגל לנתק את עצמי, מבחינה פסיכולוגית, מההשלכות של המעשים שלי, וכך אני גורם לעצמי סבל.
              כך שבכל מקרה – אם אני מפריז (אכילה, סקס, סמים, רצח עם וכו'…) – אינני חי את האידאל האפיקוריאני – להיפך!

              מתינות – בכל דבר – היא המפתח להנאה מתמשכת, שהיא המשמעות היחידה של החיים.

              לגבי שאלת האמונה – אתה טוען שיש – אם כך – חובת ההוכחה היא עליך לא עלי.
              אני טוען שאין ר-א-י-ו-ת שיש – לפיכך סביר יותר שאין.

              אני אשקר אם אני אגיד לך שאני לא מפחד מפני המוות, אבל בסופו של דבר – אני מקווה להתמודד איתו בכבוד כשיגיע הזמן.
              נראה לי שזו אופציה טובה יותר מאשר לחיות את כל חיי בפחד מתמיד (מפני משהו שאין בכלל שום וודאות שהוא קיים!)

              אהבתי

      • הי רן

        אני רוצה ברשותך לנסות ולחדד את נושא הגדרת המיינד לפני שנעבור ל no mind ולנושא הנשמה.

        את הדברים על גורג'ייף כתבתי מהזכרון והידע שלי עליו.
        הנה לינק עם מידע קצת יותר ברור (אני מקווה):
        http://www.nrg.co.il/online/15/ART/917/515.html

        הספר "חיפוש אחר המופלא" של אוספנסקי מאוד מאוד מומלץ.
        גם לכל מי שחוקר את נושא התופעות הרוחניות השונות.

        אוספנסקי עצמו עסק בחקר התופעות האלו גם לפני שפגש את גורג'ייף.
        מאחר ולא היה אז אינטרנט,הוא היה נוסע לפקירים בהודו ובמקומות שונים בעולם.
        ומעביר הרצאות בנושא.

        גלעד- נראה לי שתתחבר אליו.
        ההסברים שלו לתופעות שמעבר הרבה יותר עמוקים מאשר בדפי פייסבוק של תקשור🙂
        למעשה את חלקם לא הצלחתי להבין בגלל השפה הגבוהה והמורכבות…
        אני חושב שאתם תסתדרו שם.

        אהבתי

        • הרמוני, אני יכול לדבר רק בשם עצמי. אני לא חוקר את התופעות הרוחניות השונות. לא באמת מעניין אותי הפקירים בהודו. כל הממבו ג'מבו של MIND OVER MATTER למשל כמו שמדגימים הפאקירים בהודו הוא בולשיט, כמו שניתן לראות בדוגמאות של הליכה על גחלים, איזון על מקל, מיטות מסמרים ועוד תרגילי קוסמות למיניהן – לכולם יש הסבר פשוט בסופו של דבר, אתה מוזמן לחפש קצת בגוגל ומהא מאוד תגלה את האמת.
          כמו שציינתי קודם ה"מסע" שלי הוא לא מסע רוחני, אלא מסע בחיפוש אחר הידע.
          מעולם לא "הרגשתי אבוד/רדום", אין לי שום בעיה עם תפישת המציאות שלי, אני לא מאמין בשדים ורחות ואין לי עניין לקרוא עוד ספר שינסה לשכנע אותי בקיומם, אבל תודה על המאמץ.
          מה שכן מעניין אותי זה כיצד המוח הולך שולל אחרי אשליות מסוגים שונים כמו במקרים שמתוארים בבלוג זה ואחרים שכמותו. לא מעניין אותי כל כך מה יש לגורו זה או אחר לומר, אלא יותר למה אנשים מאמינים בזה (אנשים כמוך היום וכמוני בעבר הרחוק).
          יש אינספור ספרים כאלה, החל ממשנתו של דון חואן, עבור דרך היקום ההולוגרפי, ספרים של אושו, מהרישי יוגי, דיפאק צ'ופרה, התנ"ך, ספר המתים והחיים הטיבטי, הוודות וכלה באוספנסקי.

          נ.ב. – יכול להיות שלא הבנת את ההסברים שלו מפני שהיו מעורפלים בכוונה? שימוש במילים "יפות" ומשפטים סתומים זאת טכניקה ידועה ומוכרת בעולם הרוחניקי. ראה את התגובות הראשונות ביני ובין גלעד ממש בתחילת התגובות לפוסט הזה.
          אי אפשר להסביר – צריך לחוות את זה (קלאסי!)

          אהבתי

          • בסדר גמור רן…בהחלט לגיטימי.נמשיך.

            לגבי ההסברים של אוספנסקי- לא הצלחתי להבין את חלקם כי הוא מדבר במושגים גבוהים מדי מבחינתי (הוא היה פילוסוף ונראה לי שגם מתמטיקאי).
            כמו שאקרא ספר של הוקינג.
            הם פשוט בליגה שיכלית קצת אחרת משלי…גם פה קצת קשה לי עם לא מעט מילים ומושגים שלכם🙂

            עם זאת- ללא ספק מבחינתי היתה שם חוויה בקריאת הספר- של העובדה שאני לא ער.

            אני מקווה שהצלחתי להבהיר פחות או יותר למה אני מתכוון במושג מיינד.

            הנה לינק לראיון של תומר פריסקו עם מורה רוחני בשם אמין (קצת ארוך.מתנצל).
            http://tomerpersico.com/2007/11/25/amin-interview/
            הבלוג של תומר הינו מעניין ואיכותי ללא קשר…

            את אמין פגשתי בעצמי ואני בהחלט מקבל את תאורו של תומר לגביו…
            ננסה לצאת מנקודת מבט שהוא אכן מתאר בכנות את החוויה שלו ,ואינו מסלף דברים לצרכים שונים.

            מה שהוא מתאר זו הדרך בה אני רואה את מצב ה no mind (התעוררות).
            ועונה על השאלה כיצד נראים בחוויה שלו חיים שלא מתוך הזדהות עם השכל.

            אהבתי

  21. תמיד יש דרך אמצע
    התשובה קצת ארוכה…
    כתבתי על גישה דטרמיניסטית גישה ניהיליסטית, דתיות, חילוניות ומה שביניהן
    להלן קישור :

    http://simpledhamma.wordpress.com/2012/03/25/%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%93%d7%aa%d7%99-2/

    אהבתי

    • ארנון, האם התרשמת שאני נוקט/אוחז באחת מהגישות שציינת לעיל? – "דטרמיניסטית, ניהיליסטית, דתיות, חילוניות", ומה בינהן לבין חשיבה חדה?

      אהבתי

  22. אני מכירה ומוקירה את תומר פרסיקו והבלוג שלו אבל את הפוסט הזה לא קראתי. ראיון מאיר עיניים ולב. תודה הרמוני

    אהבתי

    • תודה לך הצופה
      כבר התחלתי להרגיש כאן קצת לבד🙂

      הנה בדיחה נחמדה:

      אחד אתאיסט ישב על הבר עם חבר וסיפר לו את שקרה לו בשבוע שעבר, כשטייל בהרים המושלגים:
      "אז אני הולך לי בשלג, ופתאום מגלה שאיבדתי את הצפון.
      לא רואה כיוון, לא רואה אופק, לא בית, לא איש.
      ככה התהלכתי לבדי במקום שאני לא מכיר.
      למחרת כבר נגמרו לי המים, האוכל, הכול.
      הבנתי שאני הולך לגמור.
      אז אמרתי לעצמי, אין לי מה להפסיד – ירדתי על ברכיי וצעקתי לאלוהים שלכם: 'אלוהים יקר, אני לא מאמין בך, אבל עכשיו אני צריך אותך.
      אם לא תציל אותי עכשיו, אני אמות עוד הלילה! עכשיו הזמן שלך להוכיח לי את קיומך!"
      אומר החבר שלו בהשתאות: "אז אני מבין שהוא ענה לך, אם אתה כאן בריא ושלם וכל זה".
      צוחק האתאיסט ועונה: "שטויות. בדיוק אז עברו במקרה שני אסקימוסים ששמעו את הצעקה שלי ולקחו אותי הביתה".

      אהבתי

    • קראתי את הכתבה על אמין. כמו שתומר אומר:
      "קצת כמו הקריאה בספרים של אוליבר סאקס, פגישות כאלה תמיד מציבות אותך אל מול כל הפלא והמוזרות שבתודעה האנושית, שכן אתה נחשף פתאום לדרכים וצורות שונות לחלוטין של תפיסה והבעה".
      למי שלא זוכר מי זה אוליבר, זה הנוירולוג שכתב את "האיש שחשב שאישתו היא כובע", ספר שהמלצתי עליו בסוף הרשומה על המדבר עם המזרנים.

      החוויות שאמין מתאר מעניינות. אני חושב שיש לי מושג על מה הוא מדבר כי "טעמתי" משהו מהחוויה הזו יותר מפעם אחת.
      יחד עם זאת, אני חושב שמעבר לגבול מסויים אפשר להגדיר את זה כ"חריגה נוירולוגית/נוירוכימית" ממצב של שיווי משקל, אשר גורמת אולי (יתכן שרק אצל אנשים מסוימים) להרגשה טובה. בליווי עם השקפת עולם מתאימה, חוויה זו יכולה להיתפש כקרובה יותר למציאות או נעלית במובן כזה או אחר על חווית ההכרה הרגילה, למרות שלדעתי אין שום בסיס לשיפוט האם החוויה הזו מקרבת למציאות או רק מרחיקה ממנה.
      חוויות דומות אפשר להשיג ע"י סמים מסויימים. האם האם מעוררים תפישת מציאות חדה יותר? או רק עולם פנימי עשיר ומוחשי יותר?

      אהבתי

      • הי גלעד

        אשמח מאוד לשמוע מה חווית…

        מעניין שהרבה מהאנשים המתארים את חווייית ההתעוררות, מדברים על אותו דבר בסיסי,גם אם במילים שונות.
        העלמות של האני כפי שהכירו אותו עד לאותו רגע וחוויה של הכל כאחד ולא כנפרדות.

        הנה 2 מקרים שונים מעט של תאור החוויה.

        ראיון של תומר פריסקו עם טיוהר.
        http://tomerpersico.com/2006/10/10/meeting-with-tyohar/

        הוא מתרשם ממנו כך:
        כאמור, דיבור הוא לא הצד החזק של טיוהר, והוא בטח לא אינטלקטואל, לטוב ולרע.
        לטוב, כי כנראה השגתו באמת באה לו באופן טבעי, כלומר לא מדובר במקרה בו אדם משכנע את עצמו, במודע או שלא במודע, שהוא "הגיע", או אדם ש"מייצר" לעצמו חוויה רוחנית, דבר שבהחלט אפשרי למי ששולט בצורה מספקת (שוב, במודע או שלא במודע) בכוח הריכוז ו/או בקונדליני.

        אותו תומר מספר גם על ההתעוררות של סוזן סגל:
        http://tomerpersico.com/2007/09/16/illumination-and-fear-of-susan-segal/
        יום אחד זה פשוט נחת עליה, כמו ברק על עץ בודד.
        אבל תהליך ההארה של סגל מוזר וייחודי לא רק מבחינת אופיו הפתאומי וחסר ההכנה – כי סגל סבלה מההארה שלה: לסוזן סגל היה ממש לא נעים לגלות שהיא לא אינדבידואל נפרד ונבדל מהקיום כולו. להפך: זה הפחיד אותה לאללה.

        בעיני התעוררות בהחלט מעוררת תפיסת מציאות חדה יותר.
        לבטח ברמה האישית \חווייתית בדרך בה אנו תופסים את העולם.
        אם אדם עיוור יתחיל לראות,האם זה יעורר בו תפיסת מציאות חדה יותר?

        כן לעיתים המדע מגלה דברים עליהם המורים הרוחניים מדברים וחווים .
        האם הוא כבר גילה שהכל אחד?🙂

        אהבתי

          • יובל

            יש לי תחושה מוזרה שמדובר בשאלה מכשילה…
            אפשר להעזר בחבר טלפוני?🙂

            טוב- בוא ננסה לבד (בינתיים)-

            הרצאה של המדען נאסים הרמיין.
            נראה שהוא מדבר על נושאים שהועלו כאן.
            אני עצמי עוד לא סיימתי לראות אותה,אך זה נראה ממש מעניין.

            יש כבר מכתב של ספקן (?) אליו
            http://azureworld.blogspot.com/2010/02/nassim-haramein-fraud-or-sage-part-2.html

            ותגובה מפורטת שלו למכתב
            http://theresonanceproject.org/bob-a-thon

            אשמח אם תצפו בפתיחות ותאמרו מה דעתכם…

            אהבתי

            • אני לא עומד להקדיש שעה וחצי לצפייה בוידאו, אבל חיפשתי מידע על נאסים הרמאיין דרך גוגל.
              ממה שאני מבין, זה לא מקרה של "המדע גילה דברים עליהם דיברו מורים רוחניים", אלא של מדען (שנוי במחלוקת) שבנה תיאוריה משל עצמו שאינה זוכה להכרה בין הפיסיקאים בעולם.

              מה שאני הבנתי מהאמירה שלך הוא, שאתה טוען שיש דברים שהמדע כבר גילה – כלומר, יש הסכמה בין מדענים (מתחום כלשהו) עליהם, והם מבוססים על ראיות ותצפיות ותכל'ס "עובדים" באמת – אשר "מורים רוחניים" כלשהם חזו או תיארו אותם עוד לפני שהמדע קיבל אותם.
              מכיר משהו כזה? רצוי משהו שכבר מבוסס ומוכר מדעית, איזו תגלית כלשהי מהמאה ה-20, למשל.
              אכן, שאלה מכשילה. אני מהמר שאם יש דברים כאלה, הם בודדים, לא חשובים ואקראיים. אם אתה חושב אחרת, הבא דוגמא.

              אהבתי

            • במקום להקדיש שעה וחצי לוידאו, הקדשתי כמעט את אותו הזמן בחיפוש חומר על הברנש (יום חופש, ומה אני עושה בו…)
              חיפוש ראשוני הדליק הרבה נורות אדומות, ולכן חשבתי שמישהו בודאי כבר חקר את זה יותר לעומק.
              ואכן, נראה שאותו "ספקן" שהזכרת עשה עבודה יסודית שלקחה לו חודשים.

              כאן אפשר לקרוא את תגובת ה"ספקן" לתגובת הנגד של הברנש.
              http://azureworld.blogspot.com/search?updated-min=2010-01-01T00:00:00Z&updated-max=2011-01-01T00:00:00Z&max-results=7
              הפוסט הזה כולל גם את כל הקישורים לפוסטים קודמים בנושא.

              לא קראתי את כל החומר, אבל מה שקראתי הספיק לי כדי להתרשם ש:
              א) לא מדובר במדען + הוא לא פרסם שום דבר בעיתונות מדעית שעברה ביקורת עמיתים (ה"מאמר" שלו הוא פרסום שקדם להשתתפותו בכנס כלשהו.
              ב) ללא ספק מדובר באדם בעל כאריזמה רבה, וכישורים רטוריים מתקדמים.

              אולי בהזדמנות אקדיש לזה יותר זמן, אבל כרגע הייתי מסכם את התרשמותי הראשונית – עוד ליצן פסאודו-מדעי בשירות הניו-אייג'.
              כדי להתרשם מההשלכות מרחיקות הלכת של "עבודתו המדעית" אפשר לצפות בסרטון הזה למשל:

              אהבתי

              • הוא זכה בפרס על העבודה הטובה ביותר באחת מועידות הפיזיקאים.
                כך שהוא לא סתם המציא תאוריה, אלא שכנראה היא די איכותית בקריטריונים שלהם.

                שעה וחצי זה באמת הרבה.
                גם לי אין את הזמן ואני רואה לאט לאט.
                נתחיל ברבע שעה?
                חצי שעה (עדיף…)?

                אשמח לשמוע את דעתכם אחרי שתצפו ותתרשמו בעצמכם.
                הוא מדבר בדיוק על הדברים עליהם אנחנו מדברים פה.
                ובשפה שלכם (בניגוד לוידאו שגלעד העלה בו הוא שוטח את דעותיו הפרטיות ולא את התאוריה שלו).
                תודה.

                אהבתי

          • "לעיתים המדע מגלה דברים עליהם המורים הרוחניים מדברים וחווים" –
            זה מעניין, הרמוני. האם תוכל לתת דוגמא(ות) לדברים כאלה?

            הנה דוגמא. ענף חקר מדעי צעיר ומבטיח
            emobodied cognition
            http://www.psychologicalscience.org/observer/getArticle.cfm?id=2606

            הנה עוד אחת, על קצה המזלג:
            http://federman.org/?p=20096

            (אהלן הרמוני. מה אתה זורק לי פיתיונות מה)

            אהבתי

              • לא בטוח שהבנתי על מה מדובר שם, לצערי. האם על כך שהחוויות הגופניות שלנו משמשות אותנו כשאנו באים לחשוב ולהעריך משהו? כלומר, אם קר לי אני חושב אחרת ואם, נגיד, אני רעב או מרגיש תחושת כובד (פיזית) אני חושב/מעריך אחרת?
                ואם את זה הבנתי נכון, אז איפה כאן החלק הרוחני?

                אהבתי

                • לא רק "משמשות", אלא גם "מכתיבות".
                  וכן, זה העיקרון הבסיסי. מאוד. הפיתוחים וההשלכות שלו – שם נמצאת ההשקה לחלק ה"רוחני" (לא אוהב את המילה הזאת. אפשר "אזוטרי" במקום?)

                  הפיתוחים של העיקרון, שחלקם כבר נחקרים
                  http://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-2112709/Forget-meditation–using-wrong-hand-stir-tea-helps-train-self-control.html
                  מצביעים על אפשרות להשפיע על המצב התודעתי דרך הגוף: ומכאן קצרה הדרך ליוגה-סוטרה של פטנג'לי

                  וברובד עמוק יותר אולי, זה מצביע על קשר גוף-נפש שהוא אבן יסוד של כל התורות האזוטריות, ורק מתחיל לבוא לידי ביטוי בפסיכולוגיה-פיזיולוגיה ה"קונבנציונליות".

                  ולסיום, עוד דגימה של תודעה נטועת-גוף:
                  http://www.newscientist.com/blogs/shortsharpscience/2012/03/the-qwerty-effect-how-typing-m.html

                  אהבתי

                  • ובכן, זה נשמע לי דווקא מאד סביר ולא "איזוטרי". ככל שידוע לי, בקווים גסים מאד, גם פרויד קישר בין דחפים גופניים (הרצון לינוק, הרצון לשלוט בהפרשות) לבין התפתחות נפשית.
                    נראה לי הגיוני למדי ששליטה בגוף תעזור גם לשליטה בנפש, כמו בקישור הראשון שהבאת. אם זה מגובה במחקרים מדעיים – אדרבה ואדרבה.

                    הבעיה שלי לקבל את הטענות ה"רוחניות" או האיזוטריות, כרצונך, מתחילה כשהן טוענות שיש השפעה של הנפש גם על הפיסיקה/כימיה שמחוץ לגוף, או שיש קיום לנפש _ללא_ הגוף (בניגוד מוחלט למאמרים שהראית, שרק מחזקים את הקשר של הגוף לנפש ולהיפך).

                    אני אוהב להדגים כיצד אני מסוגל לגרום למלחיה, למשל, לזוז מבלי שאני מפעיל עליה כוח פיסי כלשהו… (אני פשוט מבקש ממי שיושב לידי להרים אותה). אבל חוץ מהתחכמויות כאלה, אינני מכיר מחקרים מבוססים שהדגימו משהו "על-טבעי".

                    ושוב, אם ההגדרה שלך (ושל הרמוני) ל"רוחני" היא "שליטה של הגוף בנפש והנפש בגוף" – מבלי להפריד בין השניים! – זו הגדרה שאני יכול לקבל ואף מאמין שיש לה ראיות רבות.

                    אהבתי

                    • טוב, בוא ננסה לעשות סדר.

                      לא באתי הנה להגן על העמדה של הרמוני. אני גם לא בהכרח שותף לכל הדעות/אמונות שלו.
                      למשל, על כל עניין "מה קורה לנשמה אחרי המוות" אין לי דעה. לא יודע. שרוי באי ודאות. למרבה השמחה, הגעתי למסקנה שהשאלה הזאת פשוט לא רלוונטית לחיים שלי כאן ועכשיו.

                      מה שקרה זה שנכנסתי ללינק שהרמוני שלח לי, והדבר הראשון שראיתי היה התגובה לתגובה שלו, שדיברה על "לעיתים המדע מגלה דברים עליהם המורים הרוחניים מדברים וחווים".

                      עכשיו, יש כל מיני מורים "רוחניים", שאומרים כל מיני דברים. הרבה מזה לא מדבר אלי, הרבה מזה משאיר אותי סקפטי, אבל יש לי הרבה עניין (תיאורטי ומעשי) בזרמים ובתורות שעניינם בשיפור החיים האלה, כאן ועכשיו. אפשר להגיד שאני מהצד המטריאליסטי של הניו-אייג'

                      והעניין הוא שהאסכולה הזאת יכולה לספק מודל שמסביר גם תופעות שנכללות בתחום ה"פאראפסיכולוגיה", או לפחות במונח הכוללני והמתעתע "אינטואיציה". ומסביר גם את "כוחות העל" (Siddhi ביוגית) שהתרגול האזוטרי אמור להקנות.

                      וכאן נכנס עניין התודעה הגופנית/נטועת-גוף.

                      כי ההשלכות של הקשר בין התודעה לגוף הן שהגוף משדר לנו המון רמזים ואותות שנשארים מתחת לסף ההכרה. עצם הסינון של האותות האלה, סף ההכרה עצמו, הוא תכונה נרכשת ותלויית-תרבות. המוח הרציונלי מסוגל לעבד הרבה פחות סיגנלים ממה שמערכת העצבים קולטת ומעבירה.
                      וכך, אנחנו מקבלים דרך הגוף רמזים על "הפיסיקה/כימיה שמחוץ לגוף", כך שה"גוף" יודע דברים על סביבתו שה"מוח" לא מודע להם בכלל!

                      דוגמא פרוזאית אך מייצגת היא עניין הלחץ הברומטרי. זה לא משהו שאנחנו "קולטים" במודע, כמו רמת אור נניח, אך הוא עלול להשפיע על תפקודים מנטליים – והקטע הוא שיש אנשים שיותר רגישים להשפעות האלה, ומקבלים מהן "רמזים" יותר ברורים.

                      דוגמא אחרת: שפת גוף. שינויים מינוריים בשפת גוף יכולים להשפיע על הסביבה, האנושית לפחות. יד מאוגרפת מעודדת אגרסיביות, יד פתוחה מעודדת נינוחות. אם תרכוש מספיק שליטה בשפת הגוף, תוכל לגרום לזה שלידך להעביר לך את המלחיה גם בלי להגיד מילה. ממש… קסם.
                      (יוגית: Mudra)

                      אפשר להמשיך עם הדוגמאות, אבל אחתוך ברשותכם לשורה התחתונה, שהיא שתי מסקנות שעולות מהמודל לעיל:

                      א. המציאות הנתפסת בחושים ומעובדת במוח הרבה פחות "אובייקטיבית/נורמטיבית/קונצנזואלית" משרובנו נוטים לחשוב. אנשים שונים, עם רגישויות טבעיות והתניות תרבותיות שונות, קולטים את גווני המציאות האלה בצורה שונה. מה שיכול להיראות לך ברור כשמש, מישהו אחר לא יראה בכלל. ולהפך.

                      ב. תרגול של מיומנויות "תפיסתיות" ומודעות לסביבה (מיומנויות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות ופסיכופיזיולוגיות) יכול להעשיר את ספקטרום "גווני המציאות" הנקלטים *במודע*. כך למשל, בדוגמת המלחיה, אדם רגיש/מיומן ישים לב שאתה רוצה את המלחיה עוד לפני שתגיד לו, ואולי אף לפני שתקלוט במודע שאתה רוצה אותה. והוא בטח ישים לב אם תנסה עליו מניפולציות שפת-גוף בניסיון לגרום לו להעביר אותה
                      התרגול הזה הוא כל הטכניקות האזוטריות באשר הן: ממדיטציה עד ריקוד טראנס (עם/בלי חומרים פסיכואקטיביים), מקונג-פו עד סקס טנטרי (והחסידים יטענו שגם תפילה, אבל אז נכנס לסיפור "האל" ומעוות אותו לדעתי)

                      בטרמינולוגיה של התחום, הגישה הזאת היא יותר מאגיה ופחות מיסטיקה: היא מדברת על הרחבה של חוקי הטבע הקיימים, ולא מתבססת על ישות "חיצונית"/"על-טבעית" כלשהי.

                      אז מה עכשיו? אני חדש פה. שלב השאלות והתשובות? או שנעבור ישר ללינץ' המוני?🙂

                      אהבתי

              • גם אני אשמח אם אפשר יהיה להביא משהו בפורמט הבא:
                אנשי רוח טענו ש _____ (+קישור למסמכים שמאשרים זאת)
                והיום אנשי מדע מצאו ש ________ (+קישור למסמכים שמאשרים זאת)

                זה ימקד את הדיון, ולא ישלח אותנו ללמוד תחומי דעת חדשים ולנסות לנחש למה התכוונתם כשהפנתם אותנו אליהם…

                אהבתי

        • במקרה הראשון לא נאמר הרבה.
          הסיפור השני מרתק לדעתי. במהלך קריאתו עלו לי המילים "הפרעה נוירולוגית" על קצה הלשון שוב ושוב. כשקראתי על הגידול הסרטני שהתגלה במוחה הדברים התבהרו.

          תומר מתייחס יפה לסוגיה גם בכתבה וגם בתשובות למגיבים.

          דעתי האישית היא, שמדובר ב"תקלה" בתפישת האני שהמוח מייצר עבורנו. זה הכל. אפשר "לזכות" בתקלה הזו באמצעות שימוש בסמים, בגירויים חשמליים, באמצעות טקסים, חסך חושי וכיוצא באלה, תרגול מדיטציות במשך תקופה ארוכה, גידולים במוח, וכד'.

          החוויה יכולה להיות מאיימת (איבוד האני – כמו במקרה השני), חוויה נעימה, ובכל מקרה אנחנו עוטפים את החוויה הזו בקליפות על קליפות של מילים וסיפורים, מושגים שהמצאנו, אמונות – כולם אינם מסבירים במאום את החוויה עצמה, ולא הופכים אותה ליותר אמיתית מאשר – חוויה.

          מכאן עד לסבור שמדובר ב"אמת" חזקה יותר מאשר תחושת הקיום הרגילה שלנו… נו.

          אהבתי

  23. חחחחחח…. נורא צחקתי מהמאמר (גבר יוצא, דרך מרפסת וגו')🙂 יש לך בהחלט כשרון כתיבה והומור.

    אתה צודק גלעד כל התחום הזה פרוץ ופתוח ומתבסס על תחושות ומשאלות לב. ואין לי בעיה להגיד את זה אפילו שאני בדרך כלל בצד השני.

    מצד שני – לא כל מה שבלתי נראה לחושים הרגילים באמת לא קיים… אני בחיפוש מתמיד אחר קו התפר – הדברים שכן ניתן למצוא איזשהו אישוש עבורם במחקרים מדעיים, כמו דברים שניתן להסביר על ידי תהליכים נוירולוגים וביוכימיים למשל (מישהו אמר NDE?) אם כי לעיתים לא ניתן להסביר אותם לפי מערכת האמונות המדעית (כן כן גם למדע יש מערכת אמונות ויש מדענים שסוגדים לה בצורה עוורת לא פחות מאשר אנשים דתיים סוגדים לדתם).

    זה מחזק מאוד את הידיעה שלי שהמציאות היומיומית שלנו רחוקה מאוד מלהיות מוסברת על בוריה ולכן לא אשלול באופן גורף הסברים שנופלים מחוץ למסגרת מערכת ההבנות שלי אלא אבדוק לעומק (אם זה מעניין אותי) כדי לגבש דעה עצמאית.

    אהבתי

    • המדע אינו אמונה. המדע הינו דרך לרכישת ידע. אל תבלבל את הדרך עם התוצאה – ידע מסוים.
      יש פארדיגמות מדעיות שמתחלפות, זה נכון, אבל אם יש צורך הן….מתחלפות! מה שלא קורה, ולא יכול לקרות כשמדובר באמונה.
      המציאות תמיד מנצחת כשמדובר במדע. האמונה תמיד מנצחת את המציאות.
      יש מדענים שסוגדים אולי לרעיון מסויים, אבל תמיד יש מדענים אחרים שישמחו לנתץ את הרעיון הזה ולבוא עם רעיון יותר טוב. הרעיון שלהם יתקבל, "בלית ברירה", גם אם זה יקח כמה שנים, אם הוא מצליח להסביר ולנבא התרחשויות במציאות החיצונית באופן מדוייק, או יעיל יותר מאשר הרעיונות הקודמים.

      המציאות שלנו אכן רחוקה מלהיות מוסברת על בוריה. אבל אני לא מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר "הסברים שנופלים מחוץ למסגרת מערכת ההבנות שלי". אם הם מחוץ למסגרת, אז הם לא מובנים, ואם הם לא מובנים, הם לא הסברים.

      לבוא ולהמציא ישויות דמיוניות כמו "אנרגיות קוסמיות" או "נשמות" בשביל "להסביר" את הלא מוסבר, לא מהווה הסבר. יש כללים די ברורים מה "הסבר" אמיתי צריך לספק. הסברים כאלה לא רק שאינם מסבירים כלום, הם רק מגדילים את המרחב הלא ידוע והלא מובן שלנו, כי הם מוסיפים המון מושגים נוספים חסרי אחיזה במציאות. וראה את ההגדרה שקיבלתי עבור תקשור ואת עשרת המושגים החדשים שלא מוגדרים שהיא הציגה. זה לא נקרא הסבר. זה נקרה סיפורי מעשיות.

      אהבתי

  24. יש בדבריך ערבוב של תמימות ובורות בכל מה שנוגע למדע ואמונה, למשל:

    "יש פארדיגמות מדעיות שמתחלפות, זה נכון, אבל אם יש צורך הן….מתחלפות! מה שלא קורה, ולא יכול לקרות כשמדובר באמונה."
    מודל האמונה שאתה מתייחס אליו זה המודל הדתי, זה בעיני מודל מיושן ואנכרוניסטי. מה עם סוגי אמונה אחרים? כל דבר ששכנעת את עצמך שהוא נכון – הופך להיות אמונה, והאמונה הזאת משתנה לעיתים קרובות כאשר אתה לומד ומתנסה – אם אתה שומר על דעתך פתוחה ולא מקבע את האגו שלך על מערכת האמונות שלך.

    בעיני הדוגמא הכי טובה למדענים הסוגדים למערכת האמונות שלהם היא העובדה שכל המחקרים שנעשו על "פאראפסיכולוגיה" (הגדרה שלך, לא מצאתי משהו כללי טוב יותר) – ברגע שלא הצליחו למצוא הסבר שמסתדר עם מערכת האמונות שלהם, הגדירו את נושאי המחקר שלהם כשרלטנים – The easy way out – אם אני לא מצליח להסביר את זה לפי אמונתי המדעית – זה חייב להיות מעשה רמייה – זה מסריח לי מאוד.

    "המציאות תמיד מנצחת כשמדובר במדע. האמונה תמיד מנצחת את המציאות"
    שכחת להוסיף את המילה – "בסופו של דבר" אחרי החלק הראשון של המשפט. "בסופו של דבר" יכול להגיע שנים על גבי שנים לאחר שנושא המחקר, נשלל, המדען עבר זובור והתאוריות (גם אלה שהיו מעשיות) נזקרו לפח. דוגמא? זמלוויס.
    איך אתה יודע ש"בסופו של דבר" הגרציות העל-חושיות שניסו להסביר משהו בלתי מוחשי (לחושים הרגילים) לא יצחקו אחרונות?

    עם החלק השני של המשפט אין לי בעיה, כך אני חיה את חיי – ולא מדובר על דת.

    אתה מאמין שתחיה לראות את מחר, מחרתיים, עוד שנה?
    אם כן, גם אתה נגוע באמונות, כי לוגית, הסיכויים נגדך.

    אהבתי

    • ההגדרה שלך של "אמונה" מזכירה לי את ההגדרה של "צום" כרווח שבין הארוחות.
      בסדר. גם ב"קונצנזוס" המדעי מחזיקים ב"אמונה" עד שהראיות מכריחות אחרת. הדגש הוא על – ראיות.

      לגבי פאראפסיכולוגיה, אני חושב שאתה מפספס משהו: "ברגע שלא הצליחו למצוא הסבר שמסתדר עם מערכת האמונות שלהם, הגדירו את נושאי המחקר שלהם כשרלטנים".
      1) הבעיה היא לא עם ההסברים (שלא קיימים). הבעייה היא עם התופעות, שלא קיימות. חוקרי הפאראפסיכולוגיה נאבקים למעלה מ-100 שנה לא כדי להסביר תופעות, אלא כדי להוכיח קיום תופעות שאין להם הסבר. אתה מוזמן לקרוא את הערך בויקיפדיה באנגלית, כולל כל ההפניות שלו, כפי שהמלצתי לקורא אחר איפשהו לאחרונה, כדי להתרשם מהמצב.
      2) לא כולם שרלטנים. רוב החוקרים כנראה לא שרלטנים, ורוב האנשים שמבקרים את עבודתם לא טוענים שהם שרלטנים. הם חיים באשליה עצמית, זה משהו אחר, ומעקמים את הנתונים בכל הכוח כדי שיראו קיומה של תופעה כזו או אחרת. תופעה שנעלמת במחקר הבא כשמשהו מנסה לחזור ולמצוא אותה.

      "הרעיון שלהם יתקבל, "בלית ברירה", גם אם זה יקח כמה שנים…" – אני חושב שזה מחליף לא רע את "בסופו של דבר" שלך.

      ברור שיש דוגמאות לכל דבר. העולם גדול, ההיסטוריה ארוכה, והמציאות מורכבת. אל תיפול לדמגוגיה ולחשיבת שחור-לבן. באופן כללי, האמת והמציאות מנצחות בעולם המדע (לעיתים מתוך צרות עין ותחרותיות של המדענים המתחרים, לאו דווקא מרדיפת אמת, אבל זה בכלל לא משנה) – חוקי המשחק ברורים – התאמה למציאות זה המדד המכריע בסופו של דבר מי צודק ומי לא.

      מדוע לוגית הסיכויים נגדי שאחיה לראות את מחר, מחרתיים ועוד שנה? האם אתה יודע משהו שאני לא יודע שאמור להתרחש הלילה?

      אהבתי

  25. נראה לי שאנחנו אומרים אותו דבר בטעמים שונים – הבסופו של דבר מנצח אצל שנינו.

    לגבי מחר… (הכל בתאוריה, עם איחולים לבריאות ואריכות ימים לנצח):
    מפרצת במוח
    דום לב כתוצאה מפגם גנטי שלא התגלה
    הרעלת מזון קשה
    טעות במינון תרופתי (אם אתה לוקח תרופות)
    רעידת אדמה – הגדולה שצופים שתגיע כל רגע…
    טיל עם נשיקה מהחיזבאללה
    פגיעת ברק ישירה
    תאונת רכב
    נפילה במדרגות
    אלרגיה קשה (שלא ידעת על קיומה)
    חטיפה על ידי חייזרים
    התנקשות על ידי קנאי דתי המתנגד לפועלך הלוגי

    לגבי מחרתיים ועוד שנה…
    תאונת רכבת (הגיוני מאוד בהתחשב בתחזוקה)
    תאונת רכב
    הרעלת סלמונלה קשה
    מלחמה
    מחלה סופנית
    טביעה בים
    זיהום אוויר שהתפתח לאסתמה קטלנית

    עושה לי רע לכתוב את זה אז לך בטח לא יהיה נעים לקרוא את זה, נראה לי שאפסיק כאן…

    אהבתי

    • תודה על האיחולים🙂

      "אתה מאמין שתחיה לראות את מחר, מחרתיים, עוד שנה?
      אם כן, גם אתה נגוע באמונות, כי לוגית, הסיכויים נגדך."

      רק טעות אחת. הסיכויים אינם נגדי, הם בעדי. הרוב המכריע של האנשים שאני מכיר יחיה גם מחר, מחרתיים ואפילו בעוד שנה.
      על זה בדיוק אני מדבר. על סיכויים.

      אתה יכול למנות 10000000 סיבות אפשריות למוות עד מחרתיים. זה כלל לא רלוונטי עד שאתה לא מצמיד תוית הסתברותית לכל אחת – ההסתברות של כל אפשרות כזו שואפים לאפס. עדיין, יש 99.999% (בערך) שאחיה.

      אהבתי

  26. אתה בטוח? חישבת הסתברות מצרפית של הכל?
    כללת גם פגיעת אסטרואידים? סערות שמשיות? פלישת חייזרים? רעידות אדמה? כל המחלות המוכרות? כל הסטטיסטיקות של תאונות כלי רכב? מטוסים? אוניות? מלחמות? נפילות?

    שאמשיך?

    ואם לא תזכה לראות את השמש זורחת מחר, שבריר האחוז הזה (נניח) לא הפך ל100% עבורך?
    אתה מכיר את סיפורו של תרנגול ההודו? מתוך הספר "ברבור שחור" של נאסים טאלב (סטטיסטיקאי מדופלם שהבין שהכלכלה הגלובאלית הולכת לשחיטה עוד כאשר השמש זרחה והדולרים צייצו).

    ועכשיו המסך מחשיך כדי שאוכל לחזור להרוויח את לחמי בפעילויות ארציות יותר.
    לילה טוב.

    אהבתי

    • מה יש כאן לחשב יותר מדי… כל הארועים שציינת יכלו לתקוף אותי בכל אחד מימי חיי באופן די שווה (לא נתקרצץ כאן על דקויות), ובכל זאת חלפו למעלה מ-15,000 ימים וזה עדיין לא קרה, לשמחתי.
      גם פוליסת ביטוח החיים שלי מצביעה על העובדה שחברת הביטוח (שמחשבת את הדברים הללו בצורה מדוייקת ביותר) חושבת שיש לי עוד כמה וכמה שנים לחיות.

      מה הקשר לאחוזים "עבורי"? זה חסר משמעות.
      בוא נזכר על מה אנחנו מדברים, כי מרוב משלים כבר לא רואים את הנמשל: אנחנו מדברים על סיכויים שתופעה מסויימת קיימת (למרות שלמרות נסיונות רבים עד היום לא הצליחו להראות קיומה), או שהסבר מסויים נכון (למרות שהוא סותר את כל הידוע עד כה).

      אהבתי

  27. חוסר משמעת מצידי – אבל קשה לי להתאפק… אחרון ודי.

    גם תרנגול ההודו שפיטמו אותו בכל טוב במשך 1000 ימים לא חשב שמשהו ישתנה והנה בדיוק לאחר 1000 יום הגיע חג ההודיה – שואת תרנגולי ההודו. (המלצה חמה על הספר של נסים טאלב – מדגים בין השאר את מגבלות הסטטיסטיקה)

    זה ששום דבר לא קרה לך עד היום (ולא נתקרצץ על דקויות) לא אומר שזה לא יקרה לך מחר… ועדיין אתה *מאמין* שמחר תחיה את השגרה שאתה רגיל לה.
    לוגית – זה לחלוטין לא נכון – כי יש סיכוי סטטיסטי קטן ככל שיהיה (לדעתי הוא גדול יותר ממה שאתה חושב) שלא תראה את מחר, ואז הסטטיסטיקה הולכת לפח כי עבורך זה 100%. אבל אי אפשר לחיות ככה.

    ואם נחזור לנמשל – סטטיסטיקה היא מראה מעוותת, "מה שסביר" זו מראה מעוותת, יתכן שהאמת (כשתתגלה בעקבות הוכחה מדעית "בסופו של דבר") תהיה לחלוטין בלתי סבירה וחריגה ססטיסטית ממה שהיה מצופה קודם.

    אבל אז – זה כבר יהיה "מדע" ונעבור לדבר על דברים אחרים שמדענים שוללים מכל וכל כי הם בלתי אפשריים סטטיסטית או בלתי "סבירים"…

    אהבתי

    • "יתכן שהאמת (כשתתגלה בעקבות הוכחה מדעית "בסופו של דבר") תהיה לחלוטין בלתי סבירה וחריגה ססטיסטית ממה שהיה מצופה קודם".

      יתכן.

      זה פשוט מאוד בלתי סביר. הוא שאמרתי.

      אהבתי

  28. ולגבי חברות ביטוח – נו באמת! הוריקן אחד בעוצמה שלא ציפו לה והן קורסות.
    דרך אגב – הוריקנים הכנסת במשוואה הסטטיסטית לקיומך בעוד שנה?

    אהבתי

    • לפני שבאים לדון בסטטיסטיקות והסתברות, כדאי קודם לאמת קיום תופעה כלשהי או לא. זה לא משנה מה הסבירות לNDE כל עוד לא הראת (על-פי הגדרה בצורה מספקת) שאכן קיים כזה דבר.
      בנוסף, יש כאן בלבול בין המושג "אמונה" לבין "השערה מושכלת". כשאני אומר שאני מאמין שמחר אהיה בחיים אין לזה את אותו משקל או משמעות כמו להגיד "אני מאמין בשדים ופיות". הראשון הוא יותר "אמון" או ניבוי שמשהו יקרה (או לא) על-פי ידע מוקדם, השני זה קביעת אמיתות של טענה כלשהי שלא על סמך ידע.
      ברור לי שהגדרות אלו לוקות בחסר ואפשר להמשיך להתפלפל על הנושא הזה מפה ועד קץ הימים (21.12?) אבל השורה התחתונה היא שיש כמה שימושים שונים למילה "אמונה" ולכן יש גם הגדרות שונות. אף אחת מהן, אגב, אינה מספקת.

      אהבתי

    • אנונימי – סלח לי, זה בולשיט. נכון שהכל "יכול" לקרות, אבל בוא דמיין לעצמך מצב כזה:
      ארגון ספקנים אכזרי במיוחד חוטף אותך, ומבקש ממך להמר על חייך, הימור של "א או ב".

      אפשרות א' אומרת: אם ב-24 השעות הקרובות יפגע ברק בביתו של גלעד דיאמנט, או תתרחש שם רעידת אדמה חזקה (עוצמה 6 ומעלה במרחק של 100 ק"מ או פחות), או יפגע בו טיל כלשהו, או ייפול עליו מטאוריט – אם משהו מהדברים האלה יתרחש, אתה תוצא להורג.
      אפשרות ב' אומרת: אם ב-24 השעות הקרובות לא יקרה אף אחד מהדברים שפורטו לעיל, אתה תוצא להורג.

      כמובן שאם לא תוצא להורג, תשוחרר אחרי 24 שעות ללא פגע (פיסי).
      האם אתה מכיר מישהו שיבחר באפשרות ב'?

      אהבתי

      • יובל יקירי,

        מה זה קשור?

        הסיטואציה שתארת היא מאוד ספציפית, זה שאבחר באפשרות א או ב אינו רלוונטי כלל למה שיתגלה בסוף לגבי NDE (זה היה מושא השיחה ביני לבין גלעד, אם כי נכון שהלכנו קצת לאיבוד בסבך האנלוגיות).

        האם היית מתלה את גילוי פיזיקת הקוונטים בסיטואציה כזאת? או למשל את התגלית של קוואזי גבישים שגילה דן שכטמן??

        אין קשר – למה שסביר או למה שייתכן יותר סטטיסטית – במסע לחיפוש האמת, במיוחד בתגליות מדעיות. אחרת אבוי לנו. מדענים צריכים גם להיות מסוגלים ללכת כנגד כל הסיכויים כדי למצוא את אבני הבניין של הבריאה.

        אהבתי

        • אתה זה שכתבת: "אתה מאמין שתחיה לראות את מחר, מחרתיים, עוד שנה? אם כן, גם אתה נגוע באמונות, כי לוגית, הסיכויים נגדך."
          אני פשוט הפרכתי את זה.

          אהבתי

          • רקורסיה לוגית שקרסה על עצמה.
            לא רואה את הקשר ולא ברור מה הפרכת על מה ולמה.

            לא משנה. הנקודה אני מקווה, הובהרה בתגובה הקודמת שלי.

            אהבתי

        • האמת פשוטה הרבה יותר. זה מנגנון שיחרור הודעות עתידיות שאני מעדכן בכל לילה לפני השינה, למקרה שלא אתעורר בבוקר שלמחרת.
          אתה רואה, אפילו בתור מת מגיב, אנחנו לא נזקקים לתופעות על טבעיות בכדי להסביר זאת🙂

          אהבתי

  29. גלעד, פשוט מעניין לקרוא על השקפת עולמך. למעשה כל דבר יתרחש בחיים שלך יוסבר במסגרת חוקי הפיסיקה הקיימים. זה נראה בלתי אפשרי לשנות את דעתך.
    נניח שיום אחד יקחו אותך לספינת חלל, תבלה שם 3 חודשים, וכשתחזור תגלה שעברה דקה בשעון. אתה תאמר – זה היה חלום מורכב ומעניין, נדיר, אולם בהחלט אפשרי.
    נניח שמישהו יכניס את היד שלו לקיר לנגד עיניך – אתה תאמר, זה תעתוע הראייה, אומנם צריך צירוף מקרים יחודי כדי שתעתוע כזה יקרה, אבל הנה החישוב שזה יכול להתרחש.
    נניח שאתה שמישהו יקרא את המחשבות שלך בדיוק נמרץ במשך שעה שלמה – אתה תאמר, אני קצת מבולבל סה"כ כשהוא סיפר מה שחשבתי, אני שכחתי מה באמת חשבתי והוא נטע בי את המחשבות שלו.

    אין לי בעייה עם הגישה הזו. היא ממש בסדר מבחינתי, כי זה היופי בעולם שלנו, כל אחד יכול ליצור לעצמו עולם פנימי שהוא מאמין בו.

    לילה טוב.

    אהבתי

    • עמית, בינתיים כל ה"נניח" שלך הן היפותזות פרועות.
      כשאתקל במשהו כזה הלכה למעשה, אחקור אותו בעניין.
      צירוף מקרים ותעתועי ראיה הן חלק מהסיפור. שרלטנות היא החלק השני (לא סתם נטשו חוקרי הפאראפסיכולוגיה את "בעלי הכוחות" במחקרים שלהם. תמיד הסתבר בדיעבד שמדובר ברמאים).

      אני חושב שהרשומה "למקומות, היכון, רחף!" http://wp.me/p1K6uX-ft
      מדגימה באופן יוצא מן הכלל את כל הספקטרום בין קוסמים (מאחזי עיניים מוצהרים), שרלטנים, אנשים שמרמים את עצמם, ולקינוח אפקט טכנולוגי-מדעי מדהים, שבהתחלה התקשיתי להאמין שהוא אמיתי, אבל לאחר תחקיר קצר צברתי מספיק ראיות להאמין שמדובר בדבר אמיתי, גם אם הוא סתר את האינטואיציה המקורית שלי.

      אהבתי

    • ממש יופי, עמית – כל עוד זה רק עולם פנימי. הבעיה מתחילה כאשר מישהו מתחיל להחליט החלטות לגבי העולם האמיתי, ולעשות תחזיות, לפי אותו "עולם פנימי" יפהפה.
      מי שמחליט החלטות מתוך הנחה שחייזרים מבקרים בכדור הארץ, שאפשר לקרוא מחשבות ממש, שקיימות רוחות רפאים, שאלוהים יעזור לו, שאסטרולוגיה או נומרולוגיה עובדות – ובכן, הוא מחליט החלטות לא ממש מבוססות-מציאות. לא יעזור העולם הפנימי הכי יפה שיש, אם תצא מביתך דרך חלון הקומה השלישית, סביר מאד-מאד שתיפצע ותינזק.

      אהבתי

    • עמית, נניח ונניח ונניח. הכל טוב ויפה ברמת ההשערות. אבל כשבאים באמת לבחון את הטענות היוצאות דופן האלה, מגלים שאין להן שום ביסוס. האם יש לך מקרה מתועד של קריאת מחשבות "אמיתית"? מעבר דרך קירות? חטיפת חייזרים? ניבוי עתיד? חוויית NDE? משהו מעבר לסיפור, אנקדוטה, שמועה, כתוב בספר, שכנוע פנימי, קול בראש? האם יש לך ראיות כלשהן לקיומן של תופעות כמו אלה שאתה מתאר?
      לפני שבאים בכלל לבדוק מה המנגנון שעומד מאחורי תופעה כלשהי, אנחנו רוצים בכלל לוודא שהיא קיימת. בוא נתעלם לרגע מהשאלה "איך עוברים דרך קירות/נוסעים בזמן/קוראים מחשבות". האם אתה או מישהו אחר יכול להדגים את הדברים האלה? אם לא, מדוע שאחשוב אחרת מאשר צירוף מקרים/תעתוע של המוח/רמאות/אי הבנה? למה דווקא הברירת מחדל שלך היא להאמין במופלא?
      תשאל וודאי למה ברירת המחדל שלי היא היומיומי והלא מלהיב. התשובה היא פשוטה, עד היום מסתבר שכל אותן טענות בדבר "כוחות על טבעיים", "עולם מטאפיזי" ושאר ירקות, לא עמדו במבחן המציאות ולאחר ניתוח תמיד מסתבר שאין קוסם בארץ עוץ, אלא סתם אדם זקן ומסכן שעומד מאחורי הווילון ומושך בכמה ידיות. לפחות לעת עתה, אחרי מאות שנים של ניסיון להראות קיום של אי אילו תופעות בלתי מוסברות, טרם התגלה כי יש פיות ושדים מחוץ למוחותיהם המופלאים של בני האנוש.
      ברגע שתביא ראיות או טיעונים תקפים לקיומן של תופעות כמו שאתה מתאר, כל אותם ספקנים כמו גלעד ואנוכי ישמחו להודות בטעות. אני באופן אישי מאוד נהנה לגלות דברים חדשים ולהעמיד את עצמי על טעויות.

      אהבתי

  30. אני שמח על ההתעוררות. אני מביא כל הזמן ראיות וגלעד מסביר את העניין בצורה פיסיקלית.

    אז קבלו את יאן סטיבנסון שחקר מקרים בהם הועבר מידע בין אדם שנפטר לילד\ה בלי שהיה בינהם שום קשר פיסי (אני לא קורא לזה גלגול נשמות, כי זה לא היה נושא המחקר).

    אשמח לשמוע את ההסברים שלכם
    http://en.wikipedia.org/wiki/Ian_Stevenson

    אהבתי

    • עמית, לא זכור לי שהבאת ראיות רבות. בעיקר התמרמרת מדוע לא חוקרים את התחומים הללו מספיק, כדי שתהיינה ראיות.

      לעניין איאן, כבר מזמן רשמתי לי לבדוק את עבודתו לעומק. יקח לי זמן, אבל אני מקווה שאגיע גם לזה בקרוב. רק שתבין – מחקר כזה עשוי לקחת כמה שבועות של עבודה. אבל מההתרשמות שלי עד כה זה יהיה שווה את זה.

      אהבתי

  31. כן גלעד, אבל גם המעט שיש זו עבודה רבה לאדם אחד, והמעט הזה נוצר מעבודתם של חוקרים מועטים ביותר (לעומת כמות החוקרים של הפסיכולוגיה הקלינית למשל), ומהחוויות שלא נחקרו אלא פשוט קרו…

    אגב, זו לא היתה התמרמרות, אני משתדל להימנע ממרמור. כל דבר בחיים אני משתדל לראות כהזדמנות.

    בהצלחה עם איאן.

    אהבתי

  32. תשובה ליובל על החלטות בחיים.
    לפי מה אתה מחליט? יש לך אלגוריתם מתמטי לקבלת החלטות?
    בכל ההחלטות שלנו אנחנו הולכים אחר נטיית הלב, המוסר והאמונות שלנו.
    אם אתה טוען שהאמונות שלך נשגבות יותר ממי שמאמין בעולם הבא? תבורך.

    חג שמח.

    אהבתי

  33. הי לכולם, לדעתי זה דיון שברבה אופנים נשאר מאוד עקר. לחשוב שהמדע מספק הסברים "אמיתיים" זוהי גם סוג של אמונה, חדשה מאוד יחסית. אפילו מאיץ החלקיקים שנבנה אמור לבחון הנחות, תיאוריות, לנסות לספק הסברים על דברים שבינתיים אין להם הסבר – ומה שבטוח – הם ממש, אבל ממש לא "מוכחים". תיאוריות, כבר אמרנו?
    המדע היא פרדיגמה מחשבתית שבה אנו שרויים מה שהופך את כולנו, ללא יוצא מין הכלל, לשבויים שלה. גם אנשים מי שמנסה לתת לתופעות "על טבעיות" הסברים "מדעיים" הוא שבוי של הפרדיגמה הזו. ואין אפשרות להשתחרר מזה. עצם ההצהרה על "ספקנות מתמדת", "חקירה", "חתירה לאמת", התחקות אחר הטיות" רק מדגימה ומוכיחה עד כמה אנחנו לכודים בתוך הפרדיגמה. יום אחד זה בטח ישתנה והאמיתות של היום יהפכו לאמונות התפלות של העתיד. כל זה כמובן לא הופך את כל החזיונות התקשורים והנבואות למיניהן לאמת אבל כמו שניטשה אמר:" כל עוד אדם מבקש אחר אמת בעולם, הוא נתינה של התשוקה: הוא משחר לעונג ולא לאמת. הוא מבקש להאמין באמת ולהתענג על גמולה של אמונה זו".

    אהבתי

    • הי הצופה, אנחנו סובבים במעגלים.
      את מדברת על הסברים מדעיים לתופעות שנצפו, לעומת… ? אי הסברים לאי תופעות?
      על מה אנחנו מדברים בדיוק?

      אהבתי

    • הצופה – מסכים בעיקרון.
      אמיתות המדע של אתמול הן הבדיחה של היום.
      יתירה מזאת חלק מהאמיתות של אתמול, שהן הבדיחה של היום, בעיני יותר אמיתיות מהאמיתות של היום.
      ראה עניין הלב כמושב הרגש.

      מצד שני צופה יקר\ה, הדיון אינו עקר, משום שצופים רבים בעלי מחשבה פחות חדה ויותר פתוחה, יכולים להיפתח לאמיתות רחבות יותר.

      כדרך אגב, כדי שמשהו יהיה חד, הוא גם צריך להיות נוקשה.

      אהבתי

      • אהבתי את "ראה עניין הלב כמושב הרגש".
        כאילו, היום כבר ברור וידוע שהלב הוא אכן מושב הרגש, כמו שחשבו חלק מהקדמונים.

        בולשיט. הרגשות מושפעים מבלוטות והורמונים (הלב אינו אחראי עליהם), ומפעילות המוח (הלב אינו אחראי גם עליה). הלב הוא משאבה – משאבה ותו לא. מי שיש לו לב מלאכותי, אין לו רגשות?

        אני באמת המום. זה שקול בעיני למי שיגיד "ראה עניין כדור הארץ כמרכז הבריאה".

        אהבתי

        • שלום יובל,
          כשאמרתי "ראה" התכוונתי להתכתבות קודמת שהיתה לי עם גלעד בנושא, ולא לכך שהעניין בקונצנזוס כבר היום.
          מעבר לכך אני בהחלט מאמין שזה נכון. בדיוק כפי שאתה מאמין שזה לא נכון.
          שנינו לא הבאנו בשרשור שום ראיה לנכונות העמדה שלנו.
          בפעם האחרונה שביקשתי מגלעד עדויות\ראיות\מחקרים לכך שהלב אינו משחק תפקיד מרכזי ביצירת הרגשות שלנו, קיבלתי רק שאלות בתגובה, והבטחה לטפל בעניין בעתיד. אני בהחלט מאמין שגלעד מתכוון לטפל בנושא בעתיד (וגם לא מקנא בעומס שנופל עליו). אולם אין מוצא אחר, חשיבה חדה דורשת הפעלה אינטנסיבית של המוח.

          אהבתי

  34. מרמיט:
    "המציאות הנתפסת בחושים ומעובדת במוח הרבה פחות "אובייקטיבית/נורמטיבית/קונצנזואלית" משרובנו נוטים לחשוב. אנשים שונים, עם רגישויות טבעיות והתניות תרבותיות שונות, קולטים את גווני המציאות האלה בצורה שונה."
    – ברור. יש אנשים יותר רגישים לסביבה, יש כאלה שפחות, יש כאלה עם חוש ריח מפותח, יש תתרנים, יש אנשים שדורכים על אנשים אחרים ומפילים עציצים בלי לשים לב בכלל, וכו וכו.
    עד כאן הכל טריוויאלי.
    לגבי הדוגמאות של קליטת שפת גוף למשל – יש הבדל בין כמות המידע שמגיעה למודעות שלנו, אבל כל המידע הזה מגיע אל המוח. זה שהוא עובר עיבוד לא מודע, או אפילו זוכה להתעלמות, לא משנה את העובדה שהמוח זה הכלי שמבצע את כל האנליזה. אף אחד לא טוען (בטח לא אני), שהמוח=רק פעילות מודעת בחלקים מקליפת המוח. ברור שיש הרבה פעילות בהרבה רמות, חלקן מערכות מוחיות קדומות שירשנו מקדמונינו האבולוציוניים, החל מהזוחלים, דרך היונקים. ולא אופתע אם אפשר לפתח מודעות חזקה יותר "לגוף", כלומר, לתחושות שהגוף מעביר למוח – לפעימות הלב, לקרקורי הבטן וכד'. יתכן מאוד שאברים פנימיים מפרישים כימיקלים כאלה ואחרים בהתאם למצבם התפקודי, והדבר מגיע למוח ועובר פרשנות כזו או אחרת. שום דבר לא "על-טבעי" בזה.
    האם אתה חושב אחרת בעניין?

    ב. תרגול של מיומנויות "תפיסתיות" ומודעות לסביבה (מיומנויות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות ופסיכופיזיולוגיות) יכול להעשיר את ספקטרום "גווני המציאות" הנקלטים *במודע*. – סבבה.

    מה הקשר בין כל זה לבין "מאגיה" ו"הרחבה של חוקי הטבע הקיימים"? זה ממש לא ברור לי.

    אהבתי

    • גלעד.

      קודם כל, במקום "מוח" צ"ל "ראציו", כמו בתגובה למטה. מקווה שזה מבהיר את כוונתי.

      עכשיו, אני לא אומר שזה "על-טבעי", אפילו לא שזה "על-מדעי". כאמור, לתפיסתי זה מתבסס על חוקי הטבע הקיימים – אם כי לא בהכרח ה"מוכרים".
      אני חושב רק שזה מרחיב את מגוון התופעות הנכללות ב"טבע" מעבר למה שחסידי הרציונליות המדעית מוכנים לקבל. מהבחינה הזאת, הכינוי "ספקנים" קצת אירוני.

      אתה אומר שזה "טריוויאלי", אבל אולי זה בגלל שלא שקלת את מלוא ההשלכות של הסיגנלים ה"טריוויאליים" האלה, או את היכולות שמעניקה הרגישות להם – והיכולת לשלוט בסיגנלים שאתה משדר.

      השוואה שעולה לי בראש היא פארקור (או קונג-פו) – רק במישור המנטלי. האנשים האלה עושים דברים אפשריים מבחינה פיזיקלית, רק לא כאלה שנראים כאילו בני-אנוש מסוגלים לעשות אותם.

      זה מה שניסיתי אולי לרמוז בדוגמת המלחיה. אז אני לא חושב שזה מגיע ליכולת לשלוף שעון רולקס מהאוויר, כמו שסאי באבא התיימר לעשות – אבל זאת כבר הסקפטיות שלי, או צרות האופקים🙂

      איך בכל זאת ה"כוחות" האלה משפיעים על הפיזיקה שמחוץ לי? אני קורא לזה "אפקט האדווה", ועכשיו זה מדעי! בערך
      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3399712,00.html

      (עשיתי פה link dump… אלה לינקים שהצטברו אצלי מאז הפעם הקודמת שכתבתי על הנושא הזה. גם המאמר הזה מסביר את העניין בצורה די בסיסית, "טריוויאלית", אבל ההשלכות, ההשלכות…)

      אהבתי

  35. אז אחרי שקפצתי ראש לוויכוח, גם קראתי את הפוסט…

    די מתיש הדיון שניהלת שם, גלעד, ודי ברור שנפלת על חבורה שלא ממש סגורה על עצמה, בלשון המעטה.

    אז כמו שבטח כבר הבנת, אני לא הולך להגן על התזה של מלאכים וישויות.
    אבל מכל היריות באוויר שהן זרקו לכיוונך שם, תפס אותי דבר אחד שגם עליו כבר הספקתם להלעיג: העניין של עריצות הראציו, של "לשחרר" את המוח וללכת עם ה"רגש".

    בוא נחליף את המילה "רגש" ב"אינטואיציה". בוא נניח שיש לגופנפש עוד כלים לתפיסת המציאות, לעיבודה ולפעולה בה, מלבד הראציו המהולל של העידן הרציונלי. כלים שזכו לתוויות כמו אינטואיציה, אינסטינקטים, תחושת בטן (בטן – שוב תודעה נטועת גוף…)
    זה לא אומר שהראציו חסר ערך, ממש לא, אבל אם זה הכלי היחיד שבא בחשבון בארגז הכלים שלך, אתה משול למי שמסתובב בעולם רק עם פטיש, והכל נראה לו כמו מסמר…

    חייב כמה מילים על עצמי, להבהרת ההקשר: בניגוד גמור לרן ג. לעיל, אני התחלתי את חיי כרציונליסט בן רציונליסטים, חסיד נאמן של כת הרציונליות המדעית. מניסיון ארוך, וכואב לפעמים, גיליתי שלפעמים הניתוח הרציונלי אכן עומד בדרכן של תובנות, שהבשילו רק אחרי ש"שיחררתי" את הראציו ונתתי לאינטואיציה להוביל.

    מאידך, גיליתי מהר מאוד שגם הסתמכות בלעדית על האינטואיציה הובילה לצרות, או לפחות למבוי סתום.
    הסוד, כמו בהרבה דברים אחרים, הוא באיזון בין ה"כלים" השונים בארסנל, בהקשבה כמה שיותר צלולה לקולות השונים שמדברים אלי, בתוכי, ממש כמו בתקשור, או בירבוז.

    ורשות הדיבור לדניאל כהנמן, שבטח יסביר את זה הרבה יותר ברור ממני:
    "איך האינטואיציה עובדת?"
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3533866,00.html

    אהבתי

    • נושא האינטואיציה עלה כאן לא פעם.
      אני חוזר על דעתי בקצרה: אינטואיציה זה כלי נפלא. לפעמים האינטואיציות נכונות, ולפעמים לא.
      (הוא הדין לגבי "תחושות בטן", "השראה" או כל חבר אחר במשפחה הזו.)
      תחושות הבטן מטעות לעיתים קרובות. דוגמאות רבות ניתנות בבלוג הזה לתעתועי המוח בהם אנו מועדים מדי פעם.

      לא אמרתי בשום מקום ש"חשיבה חדה" זו הפעילות היחידה שצריך לשאוף אליה. כשאני שומע מוזיקה אני חווה, בלי קשר לחשיבה חדה. כשאני יושב מול הים אני חווה, בלי קשר לחשיבה חדה.
      אינטואיציה והשראה מועילות בהזנקת רעיונות חדשים למשל, או בהצבעה על נקודות חשודות, דברים שיש להזהר מהם וכד'.
      אבל, כל אלה נדרשים לבדיקה, בטרם נאמץ אותם.
      והכלי שיאפשר לנו לדעת האם האינטואיציה הספציפית נכונה או לא, הוא ארגז כלי החשיבה החדה.

      בקיצור, חשיבה חדה עוזרת לנו להבחין בין נכון ללא נכון. לא פחות ולא יותר.

      שוב ושוב אנשים מבלבלים בין חוויה, על כל גווניה, לבין ידע. והתייחסתי לזה די הרבה בפוסט המקורי.
      מדוע הבילבול הזה?
      מדוע ההתעקשות שחוויה = אמת?
      חוויה היא חוויה.
      ידיעה היא ידיעה.
      יש כלים וטכניקות להשיג חוויות, ויש כלים וטכניקות אחרים, להשיג ידע.

      אהבתי

      • אה, נקודה מעניינת העלית. הקשר בין חוויה וידע.

        קראתי פעם (במסגרת לימודי הודו) שהחשיבה האזוטרית (המחבר כתב "מזרחית", אוריינטליסט שכמוהו), בניגוד לחשיבה המודרנית/מערבית, *נובעת* מהחוויה.
        וכך, כל ההגות הבודהיסטית/הינדית (ברוח האופאנישאדות) – בקיצור, האזוטרית, כי זה לא מוגבל להודו – מתבססת על החוויה, נועדה להסביר ולפרש ו"לייעל" את החוויה.

        אז מהי החוויה הזאת, לעזאזל? אני חושב שבשורה התחתונה, אפשר לסכם את רוב מה שרוב ההוגים האזוטריים מדברים אליו בחוויה של *קשרי גומלין* בין האני והיקום, ברמה שעולה מעל ומעבר למה שהמוח הרציונלי תופס במצב "הרגיל", מעל ומעבר למה שהמוח הרציונלי יכול לעבד או מוכן לקלוט, בהתחלה לפחות.
        ועכשיו, אם תחזור לכל מה שכתבתי בדף הזה, למודל שהצגתי בהתחלה תראה ש*קשרי הגומלין* האלה הם מה שבא לידי ביטוי בסיגנלים ה"אינטואיטיביים" שמתחת לסף ההכרה.
        (ואם תקרא את כהנמן בלינק שצירפתי, תראה שגם הוא מגיע למסקנה שהמוח האינטואיטיבי חזק ומהיר יותר בתפיסת התמונה הרחבה מהמוח הרציונלי)

        והחוויה הזאת, של קשרי הגומלין, שחזרה שוב ושוב בנסיבות שונות – ולמרות ניסיונות עיקשים של הראציו להתכחש לה, להמעיט במשמעותה או בכוחה או בעצם אמיתותה – החוויה הזאת הבהירה לי שהידע שהיה לי קודם על העולם היה חלקי, מוגבל, לקוי. והיתה הבסיס לעולם ידע חדש: ידע שעיצב תפיסת עולם, פשוטו כמשמעו. ידע+חוויה ששינו את הדרך שבה אני חווה את העולם, את הדרך שבה אני פועל בעולם, והפכו אותי – הופכים אותי – לאדם טוב יותר, שליו יותר, מאושר יותר, בריא יותר.
        ובתוך כך, כבמעשה קסם, הידע והחוויה שמזינים זה את זה הופכים גם את סביבתי לטובה יותר, ולא רק במעגל המיידי. ועל זה אין לי מחקר אמפירי, אבל הראיות האנקדוטליות חותכות וגרופות.

        והיו תקשורים, וישנם. אתה יכול לקרוא להם בירבוזים, או מסרים מהיקום, או הקשבה לעצמי. והיו מלאכים, אבל לרוב הם היו בשר-ודם. הסנגהה (sangha), מה שנקרא, והיא יכולה לצוץ במקומות הכי מפתיעים, אם מסתכלים עליה בעיניים פקוחות וחופשיות מהתניות. והיו שדים, היו שדים באבוהה. כל ההתניות ההרסניות שספגתי, כבמעשה קסם, מהוריי ומוריי וסביבתי ותרבותי, כשספגתי מהם אדוות של עכבות מתחת לסף ההכרה.

        יכולתי גם להגיד שהם באים מהמישור האסטרלי, המלאכים והשדים. היו רגעים שזה נראה ההסבר המתבקש, אבל ה*ידע* שצברתי על ה*חוויה* לימד אותי לא להיאחז במודלים ובמטאפורות, לזכור שהם רפלקציות ומניפסטציות של ההתניות והעכבות שלי .(ולדעתי כיום, המלאכים מהמישור האסטרלי הם משענם של הנרתעים מלקחת אחריות על חייהם.)

        אבל לא, לא מיסטיקה. "רק" חוויה ברורה ומוחשית של היותי חלק מרקמה חיה, צפופה הרבה יותר משהיה נדמה לי. חוויה מוחשית של המקום שלי, כתא בתוך הרקמה הזאת. חוקי הטבע, לא מה שחשבתי.

        אהבתי

        • ל- mermit

          "ולדעתי כיום, המלאכים מהמישור האסטרלי הם משענם של הנרתעים מלקחת אחריות על חייהם"
          המשפט הכי חשוב שכתבת. בעיני נכון לחלוטין.

          מלאכים ושדים קיימים רק בתוכנו, אלה לא ישויות חיצוניות אלא המאבק בין היצרים והרצונות שלנו.
          ארמגדון מתרחש כל רגע ורגע בתוכנו.

          דרכו של המאסטר היא לקחת אחריות על כל הקולות הפנימיים האלה ולמצוא את הראייה נייטרלית, חסרת הקוטביות של טוב, רע, גבוה נמוך וכו'. ומשם לפעול.

          אהבתי

          • תודה🙂

            לטובת המדענים בקהל, אציין רק שזאת תפיסה יונגיאנית קלאסית, שלדעתי הרבה יותר קרובה למציאות מהפנטזיות האינפנטיליות והתקועות-בפיפי-של-עצמן של פרויד (oh, that felt good).

            אולי, כשאני חושב על זה, הנחת המוצא של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית – שאפשר לרפא את הפרט במנותק מסביבתו – תרמה להתנכרות של החשיבה המודרניסטית כלפי קשרי הגומלין בין אדם ועולם.

            אהבתי

        • ברור שחוויה היא "אמיתית" לחווה אותה. ואין על זה וויכוח.
          אך מה משמעותה ומה פישרה? אתה בעצמך אומר שהכל זה הקרנות פנימיות על עולם דמיוני חיצון.
          ואני שואל, איזה *ידע* בדיוק חוויות כאלה יכולות לספק על העולם, אם לא בודקים אותו בכלים של חשיבה חדה?
          איך חוויה יכולה להפוך לידע, ללא בדיקה?
          אתה יכול לדמיין, להשליך, להקרין, לחלום, להזות – כל מושג שהמוח שלך יכול ליצור.
          מה בין זה לבין ידע?
          איך ע"י התחפרות בתוך המוח, בתוך הכלי שמנסה להבין את המציאות החיצונית, אתה חושב שאתה יכול להגיע לאיזושהי אמת?
          מבחינתי גם כך אנחנו חיים בתוך מערה וצופים בצללים של המציאות החיצונית.
          אנשי רוח (? באמת אין לי מושג איך לכנות את הגישה הזו במילה כוללת), הם לתפישתי אלה שלא מנסים להבין מה המקור החיצוני של הצללים, אלא עוצמים את עינהם ומתחילים לדמיין צללים פרטיים משל עצמם.
          באופן זה הם רק מתרחקים עוד ועוד מהמציאות ושוקעים בנבכי התוצרים הפנימיים של מוחם.

          אהבתי

          • גלעד, אתה טטועה בהבנת דבריי, או מתווכח עם איש קש.

            לא כתבתי שכל המציאות הנתפסת היא הקרנות של הדימיון. דיברתי במפורש על ה"מלאכים" וה"שדים" ששמעתי מברבזים בתוכי, ולעתים השלכתי על אנשים אחרים.

            אבל החוויה – החוויות, ברבים ובהתמדה – מלמדת אותי ש*חלק* מהנחות היסוד שמכתיבות את תפיסת העולם שלי הן לא יותר מהתניות נרכשות, משוללות אחיזה במציאות.
            ואז עולה השאלה – עד היכן זה מגיע? כמה מהמציאות היא המצאה שלי?

            ואת זה בודקים במתודה מדעית לעילא: ניסוי וטעייה, ניסוי ותהייה, ניסוי והצלחה. וזוכרים שגם ניסוי ש"נכשל" הוא הצלחה, כי למדתי ממנו משהו.
            (זה השלב שבו – אם אין מזל ו/או גב חזק – אפשר להגיע בטעות למאסר או אשפוז כפוי, וזה בד"כ סוף המשחק)

            אבל אם מתמידים בניסויים האלה, ואם רוכשים במקביל את הידע שמאפשר לפרש את החוויות האלה כתופעה *טבעית* – לא משהו מהמישור האסטרלי, וגם לא אובדן השפיות – מתגבשת אט-אט תפיסת מציאות בריאה יותר, קוהרנטית יותר, שרואה את עצמי ואת מקומי בעולם בצורה… מציאותית יותר, נקייה יותר מהתניות ותסריטים וכל מיני ענייני דימוי עצמי.
            זה בדיוק ההפך מ"לשקוע בנבכי התוצרים הפנימיים של מוחי". זה להיפתח לסביבה, למה שהיא משדרת, מתקשרת, אומרת, כותבת על הקיר. להקשיב ליקום באוזניים נקיות ככל האפשר מרעש התוצרים הפנימיים.
            (אבל בשביל זה צריך קודם כל להקשיב לצווחות של התוצרים האלה, ולהתמודד איתם. ולא להשקיט אותם בפסאדה של "הו אני מואר והשלום מתחיל בתוכי!" השלום מתחיל בתוכי, אבל רק אחרי שאנצח במלחמה הפנימית שלי. זה הקטע שבו נופלים הרבה משרלטני הניו-אייג' הפופולרי וחסידיהם.)

            מעל הכל, בדיוק כמו שכתב הבודהה, תפיסת המציאות הזאת מאפשרת לראות את עצמי – ואת העולם – כמשהו חולף, משתנה, ארעי: האני של היום הוא לא האני של אתמול, ובטח לא האני שהייתי כילד. זה מאפשר גמישות – כלפי עצמי וכלפי העולם. זה מאפשר השתנות. צמיחה.

            צמיחה *הרמונית* (אהלן הרמוני) עם העולם, שפוגעת כמה שפחות בקשרי הגומלין שהזכרתי קודם, שמשתלבת בהם ומשפרת אותם ככל האפשר. וכאן, מבחינתי, נכנס הכישוף, נכנסת ההשפעה על הפיזיקה והכימיה שמחוץ לגבולות הגוף שלי. בקטנה. במעשים הקטנים והיומיומיים, לא בקמפיינים גרנדיוזיים. להפיץ בעולם אדוות טובות בעוצמה ובהיקף שהולכים ומשתפרים, לדעת שהאדוות האלה אכן מתפשטות ברקמה האחת החיה – אנושית, ולא רק. לראות את אפקט האדווה בפעולה, בלי לחכות בקוצר רוח להכרה מדעית, דתית, או אחרת, שתאשר לי את מה שאני יודע בוודאות – מכוח החוויה.

            אהבתי

          • אה, ועוד דבר: איפשהו, במהלך הניסויים האלה, צריך להרפות מהראציו, כי הוא מתעקש להשליט סדר בתמונה כאוטית, ולכן תמיד יוצא עם תמונה חלקית, מעוותת.

            כי הראציו מנסה לפענח את הטריטוריה לפי המפות שיש לו, וכולן חלקיות. זאת עוד סיבה טובה לא להיאחז באף אחת מהן.
            למעשה, היות שהמפות נוצרו במוח הרציונלי לפי המידע שעמד לרשותו – מידע מלא התניות וסילופים ו"דעות קדומות", כאמור – *חייבים* להרפות מהן לפני שאפשר לשרטט מפה חדשה, גמישה, שמודעת להיותה מפה.

            שנאמר:

            "To clear the mind of its noises
            Then to lose the mind altogether
            This is Meditaion
            Of course, some would call it insanity"

            source:
            http://www.scribd.com/doc/50606/Christopher-Hyatt-Undoing-Yourself-With-Energized-Meditation-and-Other-Devices

            אהבתי

            • אני חייב גם לישון לפעמים, אז רק אענה את זה:
              קצת אירוני שאתה אומר את זה: "צריך להרפות מהראציו, כי הוא מתעקש להשליט סדר בתמונה כאוטית, ולכן תמיד יוצא עם תמונה חלקית, מעוותת."
              כי זה אחד האלמנטים החזקים ביותר שאני מתריע בפניהם שמתרחש אצלנו במוח כשאנחנו לא מפעילים חשיבה חדה ומבוקרת – אנחנו מזהים סדר ותבניות במקומות שהם אינם.
              כי זה מה שהמוח שלנו מאומן והשתכלל לעשות באופן אוטומטי.
              זה הבסיס לכל האמונות הטפלות ובכלל, להרבה מאוד אמונות שוא.
              כי המוח האוטומטי שלנו מזהה ומפענח את הטריטוריה לפי הצורה בה הוא בנוי ו"מתוכנת". עוד סיבה למה צריך להתעלות מעל תעתועי המוח ולבקר את מסקנותיו בחשיבה ברמה שמעל – חשיבה מדעית.

              שמע, אני לא מזלזל בהתנערות מדעות קדומות, התניות ומושגים מגבילים. ממש לא.
              זה פשוט נשמע לי תחום שונה לחלוטין מתחום הידע. או ההבחנה בין נכון ללא נכון.
              זה עולם הפרשנות האישית.
              אני רואה שאני חייב לפרסם פוסט בעניין הזה בדחיפות.
              זה מקור להמון "ויכוחים" מדומים.
              הבלבול בין מציאות חיצונית וידע, לבין חוויה פנימית ופרשנות אישית.

              אהבתי

              • נו, חוששני שהבלבול הוא שלך.
                חוויה *אוניברסלית* היא לא פרשנות אישית.
                המוח החושב הוא שנותן את הפרשנות אחרי החוויה.

                המוח הדתי יגדיר אותה כחוויה דתית ("מלאכים")
                המוח המדעי יגדיר אותה כהזיה.

                שני אלה הם נתיבי בריחה מהבנת החוויה הגולמית, ומה שהיא אומרת לך על עצמך ועל מקומך בעולם. זה ה*ידע* שהחוויה הזאת מעניקה, ולרוב הוא כמעט זהה – בכל הדתות, בכל התרבויות – רק שהוא נצבע (ומובע) בצבעים של המפה שהמוח החושב פועל לפיה, וזאת ההגדרה שהוא מקבל.

                מה שבשבילך הוא הזיה, בשביל הדתי הוא התגלות שמיימית, בשביל השאמאן הוא… תקשור.
                ממי? מהטבע. מאותה מערכת של קשרי גומלין שהזכרתי.

                והפרשנות, במקרה של החוויה הזאת, גם משפיעה על תוצאות החוויה והשפעתה. אם תגיד למי שחווה חוויה כזאת שהוא משוגע ותטפל בו כמשוגע – ואם אין לו את הידע האזוטרי שיציע לו נראטיב חלופי – אז הוא יאמין שהוא משוגע, ושהמציאות האמיתית שנגלתה לרגע לתודעתו הצלולה היא בעצם הזיה פסיכוטית. והוא יתנהג בהתאם.

                אתה נאחז בחשיבה המדעית, אבל חשיבה מדעית צריכה נתונים, והמתודה המדעית לאיסוף הנתונים האלה גם היא תוצר של המוח החושב. והיישום שלה כפוף לחוקים ולהתניות ולמודלים של המוח החושב.
                אבל אני לא אנטי-מדע, להפך. ואני חושב שתחום המחקר הזה צומח יפה לאחרונה, כולל ניסויים בפסיכודליים, כך שאפשר לצפות שבמוקדם או במאוחר המדע הרציונלי יגיע בדרכו האיטית והשקדנית למה שהאינטואיציה יודעת אבל לא יכולה להוכיח כבר מזמן. איחלתי למדען בהצלחה. לפעמים אני משתעשע ברעיון להיות מדען כזה בעצמי.

                בינתיים, העבודה הגדולה (The Great work) של היוגה או הטנטרה או הזן וכן הלאה היא בדיוק זה: לקלף את הקליפות של המוח החושב, בזו אחר זו, לאט לאט, לאורך חיים שלמים (כך מסתמן). להתבונן במציאות כהווייתה ולהסיר את הפילטרים שמעוותים ומעכירים את הראייה – פילטרים שמקורם הרי במוח החושב.

                טכניקות יש מפה עד הודעה חדשה, לכל הטעמים והסגנונות. צריך רק לרצות, ולהעז, להתנסות – להפוך את עצמי לסובייקט, למעבדה ולמדען גם יחד.

                לילה טוב גלעד. תודה על הדיון המהנה והנינוח. זה כבר יותר ממה שעושים אי-אילו ש"ראו את האור".
                אפשר להמשיך גם מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים.

                קבל שיר ערש😉

                אהבתי

              • כבר הלכתי לישון, אבל חשבתי על עוד הבהרה חשובה בהמשך לדבריך, ומחר נמשיך בשרשור חדש למטה.

                פתאום הבנתי שמה שאתה קורא "תעתועי המוח" הוא בשבילי מציאות יומיומיות, אמפירית ומוחשית, שמקבלת פידבק ברור ומיידי (לעתים) מהסביבה שלי בכל המישורים – בעבודה, במשפחה, בכביש, בארוחות שבת עם כל המשפחה המורחבת…

                והפידבקים האלה בתורם מעשירים את ה*ידע* שנצבר מהחוויה, ומזינים את החוויה/התנסות/ניסוי הבאה, שבתורה תעשיר שוב את הידע הנרכש וחוזר חלילה.

                כי לא מדובר פה בשעשוע פילוסופי, תחביב לשעות הפנאי או אפיק הכנסה: זאת פשוט דרך חיים, חקירה עצמית אקטיבית בשוכבי ובקומי, על טהרת המתודה המדעית, שמטרתה השתלבות חלקה ככל האפשר בהרמוניה של היקום, עשיית מה שנכון – לי, לסביבה, ליקום, בשורה התחתונה זה תמיד חופף – ומיעוט בעשיית מה שלא נכון.

                לכן, כשאתה כותב:
                "זה פשוט נשמע לי תחום שונה לחלוטין מתחום הידע. או ההבחנה בין נכון ללא נכון."

                אני חייב לגחך קצת. כי מבחינתי, בתור אחד שחי את זה, זה קשור הדוקות לרכישת ידע ויישומו, וגם – במיוחד – להבחנה בין "נכון ולא נכון". הן במובן האפיסטמולוגי של "נכון ולא נכון", והן במובן המוסרי.

                (מוסר? כן. כי הבנת קשרי הגומלין ביני לסביבה מכתיבה דרך פעולה מסוימת בין אדם וחברו, בין אדם וסביבתו. ודרך הפעולה הזאת – האתיקה הזאת, היא אוניברסלית, בווריאציות מסוימות.)

                וזהו להלילה. מבטיח.

                אהבתי

  36. חוויה היא תמיד אמת.
    אם חווית משהו על בשרך – מכיר את אלה שאומרים לך תנסה, תנסה זה לא חריף בכלל! לגבי איזה משקע ירקרק ואח"כ נשפכים על הרצפה כשאתה מעלה קיטור? – אף אחד לא ישכנע אותך אח"כ שזה לא נכון (או לא חריף…).
    וזה מעלה עוד נקודה – רוב האמיתות הן סובייקטיביות לחלוטין. כי לבן-דוד שלך זה בכלל לא חריף – באמת.

    ידיעה נובעת מידע ולמידה – לידע ולמידה יש את המגבלות שלהם. ידע הוא תמיד תאוריה או פילוסופיה עד שלא השתמשת בו וראית שהוא עובד עבורך -ז"א עד שלא חווית את פיסת הידע הזאת, היא לעולם לא תהיה אמת או אמיתית עבורך.
    אתה יכול לדבר מהיום ועד שהגהינום יקפא (בהנחה שלא תיפול בסטטיסטיקה עד אז🙂 ) על האם חוויית יציאה מהגוף היא "אמיתית" או לא – עד שלא תעשה את זה בעצמך, עד שלא תחווה את זה בעצמך – לא תדע האם זה אמיתי או לא. וגם אם כן – זה יהיה אמיתי לחלוטין לגביך אבל לא בטוח שתוכל לשכנע אחרים כי עבורם זה יהיה סתם סיפור.

    הסיבה שהמדע לא מסתפק בתאוריות אלא מנסה לבדוק אותן הלכה למעשה – לחוות אותן במציאות – היא כדי לצאת מהמעגל של הדעות והפרשנות האינדבידואלית ולבדוק את ה"אמיתות" של זה על המציאות החומרית.
    ואז – זה הופך לאמת אפקטיבית בסולם רחב יותר כי מטבע הדברים מדענים בודקים דברים שנוגעים לאנשים רבים ולא רק אם זה "חריף" לאדם זה או אחר.

    אהבתי

    • ידע הוא אותו דבר שעובד בשביל כולם.
      כשאת תקפצי מהמטוס, הידע שלי אומר שזה יעבוד בשבילך באותה המידה: את תתרסקי על האדמה במהירות 200 קמ"ש בערך.
      חוויה סובייקטיבית זה הדברים שכל אחד חווה, והפרשנות האישית שלו על העולם.
      אין פה שום עניין אישי. ה-DNA שלך בנוי ממולקולות מסויימות, ומנגנוני התא עובדים בצורה מסויימת. זה ידע. לא קשור בדעתך האישית כלל.

      גם אם אני חווה משהו, כאמור, אני לא יודע אם הוא "אמיתי". "אמיתי" בהגדרה שלי – מתאים למציאות החיצונית האובייקטיבית.
      אתם מוזמנים לעיין בהגדרות של המושג "אמת" בויקיפדיה. התאמה למציאות זו ההגדרה ההמקובלת
      והפשוטה ביותר.

      נכון, המדע מנסה לגלות את חוקי המציאות האובייקטיבית, זו שאינה תלויה בדעתו ופרשנותו של אדם ספציפי. הוא מנסה להפריד בין תופעות שקיימות במציאות החיצונית, לבין חוויות ופרשנויות אישיות.
      וזה מה שחשיבה חדה מנסה לעשות. (שם אחד לאותו דבר):

      "חשיבה חדה תעזור לנו להבחין טוב יותר בין דעות לבין עובדות, בין משמעות פנימית לבין מציאות חיצונית, בין חוויה אישית והתרשמות לבין ידע מבוסס, בין אשליות ומשאלות לב לבין הדברים כפי שהם באמת."

      אז אין מה להתווכח על אמיתות פנימיות. זה עניין של הגדרה.

      אהבתי

      • אתה מדבר על ידע ספציפי שנובע מחוויה מציאותית.
        מישהו קפץ ממטוס והתרסק – מישהו כבר חווה את זה ולכן אתה "יודע" שזה גם מה שיקרה לי (אין לי כוונות כאלה בכל אופן…).

        ידע כזה הוא חוויה שנבחנה בשדה המציאות והוכחה כאמת.
        חשיבה חדש יכולה להסיק מהידע הזה אבל כפי שאמרתי קודם היא *לא* יכולה לייצר ידע כזה. ידע כזה נובע רק כתוצאה של חוויה שייצרה אמת – ואתה היום משתמש בה כידע, או מה שאתה קורא – עובדה.

        מה שניסיתי להגיד זה – שחשיבה חדה היא כלי שבדיעבד, וכבודה במקומה מונח אך היא אינה כלי שאיתו תוכל להוכיח משהו מעל לכל ספק. ולכן החלק הזה בהגדרה שלך לשיבה חדה – אינו נכון בעיני:
        "… לבין הדברים כפי שהם באמת" – אמת של מי? ומי חווה או הוכיח אותה במציאות?

        ומכאן חזרה לדיון על יציאה מהגוף – עם חשיבה חדה לעולם לא תוכל להוכיח *מעל לכל ספק* אם שי כזה דבר או לא. תוכל רק להביע את דעתך ולספר מה "סביר" – ולזה אין שום קשר לאמת.

        אהבתי

        • יש "ידע לא ספציפי שנובע מחוויה לא מציאותית"?
          לא חיבים לחוות את זה. זה היופי במדע, על סמך עקרונות הוא יכול לנבא דברים. ולומר לך מה יקרה. או מה את אמורה למצוא/לגלות. הרבה פעמים הגילויים נובעים מחוקיות שהתגלתה, לאו דוקא מאינטואיציות וחוויות אישיות. שום חלקיקי אלמנטרי לא נחווה אישית. גם לא תאים. גם לא מה שמתחולל בגוף האדם.
          לא בכל מקום חוויה אישית רלוונטית.
          או קיי, מישהו הסתכל במקרוסקופ בשביל לראות מה קורה, או מצג המכשיר. אבל הקולגה שלו (גם אם הוא מתחרה אמביציוזי מארץ אחרת) נאלץ להסכים איתו, שבתנאים האלה זה מה שרואים במיקרוסקופ, או על צג המכשיר.
          חשיבה חדה בהחלט יכולה לייצר ידע.
          משל: את רואה תמונה של תעתוע אופטי. את בטוחה, אבל בטוחה (את הרי חווה את זה) שמשהו בתמונה זז. או שהקוים לא מקבילים, או לא משנה מה.
          אבל מה, זה פשוט לא נכון. אז עם קצת חשיבה חדה בודקים את זה, ורואים שטעית. ולמרות שהמוח שלך ממשיך לספק לך את אותה החוויה את יודעת, שזה לא נכון. לזה כוונתי.
          כמובן שתעתוע אופטי הוא משל, והנמשל הוא תעתוע מוח מכל סוג שהוא. הבלוג מפוצץ בתעתועי מוח.

          גם חוויה לא יכולה לעולם להוכיח אם משהו קיים או לא. אולי זו הזייה של המוח?
          יש רק כיוון אחד, שאני יכולתי לחשוב עליו לאשש טענה כגון "התודעה יכולה לעזוב את הגוף", וזה אם ניתן יהיה להצליב מידע בו ה"תודעה" שטיילה לה יכולה לספרק מה רשום בפתק שהחוקר שם בחדר השני.
          כל שאר החוויות לא מספרות דבר על ה"אמת" למעט שהאדם חווה אותם.

          אהבתי

          • כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק…

            חוויה היא לא רק חוויה אישית. היא כל דבר שנחווה (אולי המילה נוסה או התנסה טובה יותר) במציאות.
            מה שתארת עם המקרוסקופ זה בדיוק זה – זה נבדק במציאות – זה עבר משלב התאוריה לשלב הבדיקה במציאות – לזה אני קוראת חוויה.
            יש חוויות אישיות שמייצרות אמת אישית ויש חוויות (אולי ניסויים) של תאוריות במציאות שמייצרים אמת כללית, מדעית, עובדה.
            בשני המקרים מדובר במשהו שעבר מתאוריה למעשה ומשם לאמת.

            חשיבה חדה – יכולה לבוא אחרי החוויה או הניסוי בשביל לנתח ולהסיק מסקנות – אבל לא היא שמייצרת את האמת, את ההוכחה.

            ולסיכום – ידע בלבד לא יכול ליצר אמת משום שהוא לא נחווה (נוסה) במציאות, זה מילים, פקהפקה, קשקשת ברשת, דעות.
            וכבר אמר החכם באדם (הארי המזוהם): Opinions are like as*sholes, everybody's got one
            ואצל יהודים נוסיף ונאמר – לפחות חמש…🙂

            אהבתי

        • חזרה לדיון על יציאה מהגוף…

          אני חושב שמטרת הפוסט הזה הייתה לבדוק האם יש תקפות מדעית לחווית היציאה מהגוף, התברר שלא, ולפיכך המסקנה היא שהתופעה הזאת איננה אמיתית.

          ברור לגמרי שעד היום לא נמצאה אף לא *ראיה קשה* אחת על קיום תודעה מחוץ לגוף, על קיום נפש או נשמה בנפרד מהגוף, על קיום חוצנים/ישויות/מלאכים/אלוהים וכו' וכו'…

          לפיכך – כל האמונות הללו הן אמונות טפלות.

          האנשים שחוו "יציאה מהגוף", חוו אשליה שיצר המוח שלהם, וזהו המובן היחידי שבו החוויה הזו היא אמיתית.

          זו צריכה להיות המסקנה המדעית מהפוסט המשובח הזה.

          אהבתי

          • תקרא את התגובה שלי למטה לגבי הדוגמא עם הסלע המקולל. להגיד שחוויה חוץ גופית היא לא "אמיתית" בגלל שאי אפשר לכמת אותה באמצעים המדעיים הקיימים – זו אמירה לא נכונה בעליל.

            אתה יכול להגיד שכרגע באמצעים הקיימים לא ניתן לאשש או להפריך מעל לכל ספק את התופעה. זו כבר תהיה אמירה מדוייקת הרבה יותר.

            https://sharpthinkingblog.wordpress.com/2012/03/18/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%96-%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D/#comment-1453

            אהבתי

            • שוב, אנחנו סובבים במעגלים:
              החוויה החוץ גופית או מה שהיא לא תהיה -אמיתית. החוויה. אמיתית.
              מה אפשר ללמוד מהחוויה הזו?
              א) ה"תודעה" של החווה אכן היתה מחוץ לגוף / שרדה לאחר מוות פיזי.
              ב) החווה מרגיש שהוא היה מחוץ לגוף, אך למעשה לא היה מחוץ לגוף/ לא באמת מת עדיין.

              אחת משתי הטענות הללו נכונה.
              יש רק דרך אחת לגלות מי מהן נכונה: חשיבה חדה ומחקר מדעי.
              קודם כל צריך להגדיר את המושגים. מה זה מוות, מה זה גוף, מה זה מוח, מה זו תודעה וכו'. אח"כ צריך לבצע ניסויים. יתכן שהתוצאות לא תהיינה חד משמעיות. יתכן שבמקרה זה המצב קשה במיוחד. אני חושב שהתייחסתי לכך בהרחבה רבה בסדרת הכתבות על ה-NDE.
              זה עדיין לא סיבה להתחמק מהעובדה שטענה א' נכונה או לא נכונה. והתשובה לא תלויה בנו. או שהעולם עובד ככה או שלא. כרגע, לדעתי, הראיות לנכונות א' קלושות ביותר.
              אם נשים את כל הסיפורים והשמועות בצד, בבחינה מדוקדקת לא קיימות ראייות משכנעות, לדעתי, לאשש את הנחה א'. מובן שדברים יכולים להשתנות, אם תתקבלנה ראיות כאלה, למשל כשאנשים שכמעט מתו (או סתם חוו OBE), יוכלו לספר בפרטי פרטים מה מתחולל במקום אחר. זה עדיין לא מוכיח כמובן שתודעתם עזבה את גופם, או יכולה להתקיים ללא מוח. יש השערה נוספת שיכולה להסביר את זה – שמדובר בטלפתיה / חישה מרחוק. צריך יהיה לחשוב על ניסוי שמפריד בין שתי התיאוריות הללו, ומפריך אחת מהן.
              הנקודה שאני מנסה להעביר היא, שלא משנה מהי החוויה וכמה היא מרגישה אמיתית, היא לא יכולה ללמד אותנו הרבה על המציאות. היא רק יכולה ללמד אותנו איך המוח שלנו מפרש את המציאות.
              למי שזה הדבר היחיד שמעניין אותו -סבבה.
              למי שמסקרן לדעת גם מהי אותה מציאות אובייקטיבית שאת צלליה אנחנו רואים על קיר המערה – זה לא מספיק טוב.

              אהבתי

            • Remark before I begin: I am not shouting by using CAPS, only highlighting

              The "cursed rock" is a repeatable, quantifiable MEASURABLE phenomenon

              Furthermore- since ALL humans are almost equally sensitive to radioactivity – they all die equally after exposure

              And since this is the case – science can and should research it, and even if we don't understand HOW it works – it does WORK, and it does HAPPEN and we will understand it someday, as we indeed do now

              There isn't a SINGLE PROOF that OBE happens in REALITY

              The concept of the soul exists for about 3000 years – there isn't a SINGLE EMPIRICAL EVIDENCE to support this concept

              Science should research and investigate REALITY not the delusional claims of unsound people

              You asked below – "what are you afraid of?"
              The only thing I'm afraid of is wasting my life chasing shadows and things that are not real, instead of LIVING IN REALITY and make the most of my life
              I am not afraid of God, of Karma, of demons, of angels, of spirits, of the soul – because I don't have a reason to fear any of these – I don't have a SINGLE EVIDENCE that any of these is REAL

              All you have is a bunch of fairy tales told by people who are either physically unwell, delusional, charlatans, or otherwise invested in RELIGION or in the NEW AGE INDUSTRY

              I will tell you what I think YOU (and all the "RUCHNIKS" ) are afraid of:
              You're afraid of REALITY, because in reality you will die, and there will be nothing left of you.
              All your atoms will disperse and will form other things
              Your consciousness will cease forever.
              Since you are ARROGANT you can't accept this, even though this what ALL EMPIRICAL EVIDENCE shows

              אהבתי

  37. ועוד כמה מילים…

    חשיבה חדה כבודה במקומה מונח, היא כלי ניתוח לדברים שלא תוכל או לא תרצה לחוות. אבל יש לה את המגבלות שלה. היא נשארת בתחום התאוריה והפילוסופיה ואינה יכולה להוכיח מעל לכל ספק האם משהו מסויים הוא אמיתי או לא. משום שאת זה, רק חוייה יכולה לעשות.

    אתה יכול לעבוד עם אינטואיציה והרגשה וידיעה מוקדמת (כן יש דבר כזה, אבל זו האמת שלי…) משום שכל אלה יופיעו בלי לשאול אותך, אתה פשוט תקבל את "המידע" החושי/על חושי הזה ותתצטרך להתייחס אליו (או לא). רק לאחר מכן תוכל להשתמש בחשיבה חדה כדי לנתח מה חווית ולהסיק מכך על תמונת עולמך ואל צורת ההתייחסות שלך לנסיונות כאלה בעתיד.

    יש לכולנו ארגז כלים שלם, חלק מהכלים אנחנו לא ממש מבינים אבל הם יכולים להיות יעילים לא פחות. שווה לבדוק אותם ואולי ללמוד עליהם יותר.

    אהבתי

    • חשיבה חדה היא כלי לניתוח הדברים שאני חווה. למה "כלי ניתוח לדברים שלא תוכל או לא תרצה לחוות"?
      חשיבה חדה = המדע, לא יכולה להוכיח אם משהו אמיתי בוודאות. היא יכולה רק לאשש או להפריך.
      חוויה אישית היא אכן וודאית יותר, אך אין בינה לבין ידע קשר הכרחי כלל. (ראה הזיות ותקלות נוירולוגיות אחרות).
      לגבי האינטואיצה, חזרת למעשה על דברי. אינטואיצה זה סבבה, ואז צריך להפעיל עליה חשיבה חדה, כדי לברר האם היא גם נכונה.

      את מוזמנת להרים בלוג "אינטואיצה חריפה"🙂

      אהבתי

      • חשיבה חדה היא כלי לניתוח הדברים שלא תוכל או לא תרצה לחוות – משום שאם חווית אותם, אתה כבר יודע שהם אמת ולכן פחות תזדקק לחשיבה חדה.

        ולא, חשיבה חדה לא שווה למדע – מדע מנסה ובודק את הדברים, ז"א חווה אותם. חשיבה חדה רק מנתחת את המידע הקיים ומחליטה מה סביר או לא – או שאולי לא הבנתי נכון?

        איך אתה יודע למשל – בשימוש בחשיבה חדה – שמדובר *מעל לכל ספק* בהזיות ותקלות נוירולוגיות אחרות כפי שכתבת? אתה לא יודע.
        אתה יכול רק להניח. ולכן אמרתי שחשיבה חדשה עוסקת בפילוסופיה ותאוריה אבל לא באמת.
        כי אמת = חוויה.

        אהבתי

        • אנחנו פשוט מגדירים "אמת" בצורה אחרת.
          מבחינתי חוויה אינה התאמה לעולם המציאות. היא "רק" חוויה. התחושה שהיא מספקת לחווה אותה היא אמיתית, על זה קשה להתווכח. אבל היא ממש ממש לא בהכרח קשורה לעולם החיצון.

          אני מזכיר- יסודות החשיבה החדה:

          1) מודעות לפרשנות האוטומטית, השגויה לעיתים, שאנו מעניקים לחוויותינו (והצניעות הנובעת מכך).
          "החוכמה האמיתית היא לדעת שאינך יודע דבר" סוקרטס

          2) חיזוק פתיחות מצד אחד, וספקנות בריאה מצד שני, לגבי דעות ורעיונות חדשים (והתעוזה לעשות זאת).
          "שמור על ראש פתוח, אך לא עד כדי כך שמוחך ישפך החוצה"

          3) בדיקה, חקירה, ניסוי והצמדות לעובדות (והאומץ הנדרש כדי להתמודד עם ראיות הסותרות את משאלות לבנו).
          "אתה זכאי לדעות משלך, אבל לא לעובדות משלך"

          לצערי אין לי את הזמן והמשאבים לבדוק כל דבר בעצמי, אבל ברור שהבדיקה והניסוי הן חלק בלתי נפרד מחשיבה חדה.

          שוב, אני לא יודע מעל לכל ספק, אבל לפחות אני יודע משהו. אם אני מפעיל זרם חשמלי והנבדק עף לחוויה חוץ-גופית, וכאשר אני מפסיק את הזרם הוא חוזר לגופו, וחוזר חלילה, למדתי משהו.
          הסבירות שנשמתו יצאה לטיול קטנה מבחינתי. אני מבין שמשהו במוח שלו דואג שה"אני" שלו יזוהה עם הגוף שלו בד"כ, ושאני יכול לשבש לו את התחושה הזו בצורה יזומה. הרבה מאוד דברים על המוח למדו ממצבים בהם היו בו ליקויים תפקודיים. רק אז מבינים מה נדרש בשביל להחזיק אותנו במצב "נורמלי".
          מי שלא מבצע את הניסויים הללו, במסגרת חשיבה חדה/המחקר המדעי, לא יודע אפילו את זה.
          הוא נשאר עם חוויה בלתי אמצעית, וזהו.
          או שהוא משוגע, או שנשמתו יצאה, או ש.. כל הסבר אחר שיעלה על דעתו או ימצא חן בעיניו לאמץ.

          אהבתי

          • החלק השלישי בהגדרה עשה לי את זה.

            אבל יש לי *תחושה* (אוי ויי- חזרנו לקרקע לא יציבה) שהוא הקשה ביותר ליישום וכנראה נשאר בצד בהרבה מקרים. מסיבות אובייקטיביות כמו חוסר בכלים מתאימים למחקר (לפחות בנקודת זמן מסויימת)
            או בגלל חוסר אומץ (לא אתה, לא אתה, אחרים…) כפי שכתבת להתמודד עם הראיות.

            לא בכל מקרה יש סיבה ותוצאה ברורות, במקרה שתארת עם הזרם החשמלי – כאשר הנבדק מספר משהו שלא מתאים לראיית העולם שלך, אתה מנסה למצוא הסבר שכן יתאים – גם אם בסופו של דבר, עוד 50 שנה ימצאו את ההסבר הנכון כי יהיו כלים מתאימים.

            הנה דוגמא: אם היית חי לפני 200 שנה והיה בא אדם ומספר לך שכל מי נוגע בסלע מסויים מפתח מחלה ומת. וטוען בתוקף שהסלע מקולל. נניח שהיית הולך ובודק (על עכברים, או עבדים אנושיים…) ומגלה שאכן כולם מתים ממחלה מסתורית אחרי שנגעו בסלע – איזו מסקנה היית מסיק – עם חשיבה חדה אבל בשימוש בידע שהיה לפניך אז?

            היום היית פשוט מביא מונה גייגר ומגלה שהסלע רדיואקטיבי…

            אהבתי

            • לא ולא. החוויה החוץ-גופית אינה אמיתית לא משום שאין לה הסבר. אתה מתווכח עם הטיעון הלא-נכון.

              לגבי "הסלע המקולל", למשל: נניח שהיום היה קורה אותו דבר, רק בלי הרדיואקטיביות. בוא נגיד סתם – מים (לכאורה) ממעין מסוים שכל מי ששותה מהם מצמיח המון שיער. בודקים את המים, ולא מגלים בהם כלום בבדיקות ראשוניות חוץ מ-H2O. נו, ואז?
              ואז בודקים את הממצאים לעומק, והאם המים היו המשתנה היחיד שהשפיע, והאם ההשפעה משתחזרת בתנאים אחרים… ונניח שהמים האלה באמת משפיעים, חד וחלק.
              ואז, אני מניח, יבואו המון אנשים שירצו לבדוק בשיטות נוספות מה לעזאזל מיוחד במים האלה, ולא ינוחו ולא ישקטו עד שיגלו מה קורה פה. אולי בדרך יגלו סוג חדש של קרינה, אולי יגלו מבנה מולקולרי חדש, אולי תכונות חדשות של נוזלים. אין לי מושג, אני מחנטרש כאן מדמיוני הקודח. ואולי ייקח הרבה שנים להבין מה קורה כאן, אבל המון סקרנים יחקרו את זה, בלי ספק.

              מה ששונה בין זה לבין חוויה חוץ-גופית הוא זה: המים באמת פעלו. המים הצמיחו שיער, באופן שאינו ניתן לעירעור. זה לא קרה רק בתוך ראשו של מי שחווה את זה, אלא גם _על_ ראשו.😉

              לעומת זאת, אנשים שטוענים ש"יצאו מחוץ לגופם" במובן המילולי, כלומר שהיתה להם תודעה וקליטה חושית מחוץ למיקום הפיסי של גופם, מעולם לא הצליחו להביא ראיות לכך אשר עמדו במבחן דקדקני. עזוב את השאלה "איך זה קרה": השאלה היא "_האם_ זה קרה."
              אילו מין ראיות יעמדו במבחן כזה? רק אם יספרו משהו אשר _לא היתה להם כל דרך אחרת_ לדעת אותו, שקרה במהלך החווייה. נגיד, יתארו מה היה על צג כלשהו אשר לא היה מופנה לעברם ולא היה פעיל בזמן שהיו ערים. (ואשר אף אחד אחר לא סיפר להם מה היה עליו). או מה היה על צג או על פתק בחדר אחר – פתק שנרשם אחרי שהניתוח החל והושמד ברגע שהסתיים הניתוח.
              בינתיים, כפי שגלעד הציג ברשומות שלו, לא התקבלה כל עדות כזו.

              זה לא שאין _הסבר_ לכך שהמודעות יוצאת מתוך הגוף ומשוטטת בעולם: אין _ראיה_ שזה באמת קורה, מלבד בתור תחושה סובייקטיבית של המספר.

              אהבתי

            • ועוד משהו, לגבי הסלע המקולל. זה קצת אירוני, כי כל הדוגמאות שאנשים מביאים בדבר כוחו המוגבל של המדע הן למעשה דוגמאות שמהללות את חוזקו, כי תמיד מדובר בדברים שבדרך החשיבה המדעית כן גילו בסוף, כי זה הידע היחיד שבאמת מצטבר לאנושות. ואני מדבר על "מדע" במובן המוכלל – חשיבה ביקורתית, בחינה וניסוי, צבירת ניסיון מבוסס ראיות.

              לא צריך להניח סלע מקולל כזה. היה כזה. וגילינו למה הוא מקולל. הוא היה רדיואקטיבי (למשל).

              אהבתי

              • גם אתה וגם יובל פיספסתם את הנקודה של הסלע המקולל…

                הסלע היה מקולל על פי הידע והחשיבה החדה שהיו נתונים לפני 200 שנה כי לא היה אז מונה גייגר וגם לא ידע על רדיואקטיביות… היום עם הידע והטכנולוגיה שיש לך אתה צוחק על "האמונות" של אותם בורים לפני 200 שנה.

                לצורך העניין עוד 50 שנה יגיע מישהו שיפתח "עוקב נשמות" מכשיר קטן בגודל של סמארטפון (סמסונג גלאקסי S2 אם תתעקשו) ואז זה יהיה ברור מאוד מתי הנשמה נמצאת בתוך הגוף ומתי מחוץ. כי תהיה את הטכנולוגיה והידע לעשות את זה.

                אתם לא יכולים בשום אופן לומר *בוודאות* שיציאה מחוץ לגוף היא משהוא שקורה בתוך ראשו של הפצינט משום שאין לכם יכולת להפריך את זה חד משמעית. המוח הוא דבר מורכב והיחסים שלו עם הסביבה לא ברורים לחלוטין.

                אתם יכולים רק לומר – יש הרבה עדויות של אנשים שמספרים סיפור דומה, הם מספרים דברים שלכאורה לא נראים הגיוניים למצב שבו היו באותו זמן – אבל אין כרגע הוכחה אמפירית לכך,
                אם תגדירו את זה כך – לא תראו מגוחכים עוד 50 שנה…

                אהבתי

                • לא. אני לא צוחק על האמונות של אותם בורים, ואתה מתעקש לפספס את הנקודה שלי.
                  גם היום יכולים להתגלות, נגיד, "מים קדושים" שכאלה. אז לא נקרא להם "מים קדושים", נקרא להם "מים בעלי מבנה מולקולרי חריג" או "מים ביו-אקטיביים", ובעוד 200 שנה כבר יזהו את הפיסיקה שמאחוריהם ויקראו להם "מים מולטי-גרעיניים" על שם תיאוריית המולטי-גרעין שתפותח עד אז, אוקיי?
                  זה ממש לא חשוב.

                  וכמו שכבר עלה כאן בתגובות, ודאי שאני לא יכול לומר "בוודאות" שום דבר. אני רק יכול לומר בסבירות של 99.999999999% שהשמש תזרח מחר, ובסבירות של 99.99999% שאף אחד לא ייפגע ממכת ברק בישראל בחודשים יוני-ספטמבר, ובסבירות של 99.9999% ששום הר-געש לא יתפרץ היום במזרח התיכון.

                  כמו-כן, אני יכול לומר בסבירות גבוהה מאד, אינני יודע לכמת אותה אבל לדעתי היא מעל 99.9%, ששום סיפור של תודעה היוצאת מחוץ לגוף לא הראה שהאדם שחווה זאת קלט משהו שלא יכול היה לקלוט _מבלי_ לצאת מגופו.
                  מי שטוען שהתודעה אכן יוצאת בפועל ממש מתוך הגוף הפיסי, שזו טענה מרחיקת-לכת, לא צריך _להסביר_ את טענתו, או לתת לה שם מעבר ל"נשמה", "אתר" או "סלע מקולל". הוא צריך קודם-כל להביא _ראיות_ לטענה. ראיות שיהיו יותר מוצקות מאשר "ראיתי את הקודקוד של המנתח *והיה לו כובע ירוק!*" (כן, נכון, אבל ראית את זה עוד כשהוכנסת לניתוח) או "שמעתי איזה מוסיקה השמיעו כשהייתי מת קלינית!" (לא, המוסיקה ששמעת הושמעה כשהיית מורדם אך לא מת – ואנשים יכולים לשמוע, לפעמים, כשהם מורדמים).
                  רוצה לטעון טענה מרחיקת-לכת? הבא ראיות מוצקות. לא _למה_ זה קרה: _האם_ זה קרה.

                  אהבתי

                  • טוב, בוא נחזור חזרה ל-NDE.
                    אתה אומר שאתה יכול לומר בסבירות של 99.9% שהאדם שחווה זאת קלט רק דברים שידע קודם וכו'.

                    על כמה עדויות עברת שאתה אומר את זה בכזאת וודאות? 2, 4, 10?

                    ועל העדויות שלא ניתן להסביר (נניח שיש 2 כאלו מתוך אלפי עדויות שכן מצאת להן הסבר) – הרי אתה תקרא להן מקרים אנקדוטליים (כבר ניהלתי את הדיון הזה בעבר…).
                    אם אתה מחפש השפעה מובהקת על העולם החיצון, אתה תקוע בדברים שיש להם השפעה כזאת. על דברים כאלה אין ויכוח – כי הם חלק מהיומיום, מדברים עליהם באופן שגרתי ומובן במקומות אחרים.

                    כאן אנחנו מדברים כאן על דברים שבתפר, אלה שההשפעה שלהם חמקמקה, 2 מקרים מתוך אלפים – אז אתה תנפנף את זה, אני אגיד שיש כאן משהו מעניין ולא אסגור את הדלת ואומר כמוך – שאין דבר כזה.

                    ולמה לעזאזל הצורך הזה לקבוע עכשיו שכל הדברים ה"אלה" (NDE, OBE וכו') לא קיימים? למה זה כל-כך מאיים עליכם? למה לא לומר – כרגע אין מספיק נתונים לא ניתן להוכיח או להפריך את זה, אז אפשר רק להביע דעה.

                    בוא נלך עוד צעד קדימה – מה דעתך על ראייה למרחוק Remote Viewing?
                    מה אם אומר לך שיש אדם שחזה את רעידת האדמה החזקה ביפן כולל הרס של כור גרעיני כבר ב-2004 בשידור רדיו בארה"ב ויש תיעוד לזה?
                    האם תקבל את זה כעדות למורכבות של המוח וליכולת שלו לעשות דברים שאינם משתלבים במערכת העקרונות המדעית *כיום*?

                    אהבתי

                    • אני אומר שקראתי על אד דיימס (Ed Dames) והתחזיות שלו, ושממה שאני רואה, האיש מצליח באחוזים נמוכים מאד – לא יותר מאשר מקריות, למעשה. הוא נותן המון תחזיות, וכשאחת מתממשת – קופץ וטוען להצלחה. הוא חזה שהרעידה תהיה ב-2005, למשל.
                      הוא גם טען שהוא יכול לראות היכן סטיב פוסט, ההרפתקן שהקיף את העולם בכלי טיס שונים, התרסק. הוא פיספס בגדול. http://trueorfalsewebsite.blogspot.com/2008/11/ed-dames-and-steve-fossett-crash.html
                      הוא חזה התרסקות כלכלית ב-2011. לא ביג דיל – הרבה טענו שזה עשוי לקרות – אבל זה גם לא קרה.
                      בקיצור, עוד חוזה-עתידות בגרוש.

                      אהבתי

  38. יובל

    זאת אומרת – אתה רואה רק את המקרים בהם הוא לא הצליח…
    אז מבחינתך הוא חוזה עתידות בגרוש ו-99.9% שאין כזה דבר ראייה למרחוק.

    אבל כשכן הייתה לו תחזית מדוייקת (אמנם לא בתאריך) אבל באירוע ובהשפעה שהייתה לו – אתה מנפנף את זה… אתה יכול לחשב את ההסתברות של חזיית אירוע אחד כזה בדיוק כל-כך רב כפי שהוא עשה?

    כנראה שנשאר משני עברי המתרס.

    אהבתי

    • לא, אני רואה גם את המקרים בהם הצליח, אבל ההסתברות להצלחה כזו גדולה מכפי שאתה חושב, כשזורקים כל-כך הרבה תחזיות. בחייך – לחזות רעידת אדמה חזקה בארץ שמועדת לרעידות אדמה, ופגיעה בכור גרעיני בארץ שהיא אחת המובילות בעולם באנרגיה גרעינית – לא סביר?
      אבל אשאיר גם לגלעד להשיב כאן, אאל"ט הוא בדק את הנושא הזה יותר לעומק (של תחזיות לעתיד, לא של דיימס באופן ספציפי).
      כשמישהו יתחיל להשיג יחס של כשלונות לעומת הצלחות באופן עקבי, ויותר מהצפוי במקרה – אתרשם.

      אהבתי

    • דברים כאלה צריך לבדוק סטטיסטית בניסוי מבוקר. מגדירים מה זה הצלחה ומה זה כשלון, סופרים את כל מקרים, ומשווים לצפוי באקראי. בעקרון זה מאוד פשוט.
      עשו ניסויים כאלה עשרות שנים בחקר הפאראפסיכולוגיה ולא העלו דבר. וגם אם כן, במחקר חוזר זה כבר לא הצליח.
      אם אותם "בעלי יכולת" קיימים, כבר מזמן הייתי מצפה שיתנדבו לאחת ממעבדות המחקר (לא, לא אזכיר כאן שוב את מיליון הדולר של רנדי), ויקדמו את העולם. לא. הם לא חייבים. למה להם בכלל. הם לא רוצים כסף, גם לא תהילה, הם לא רוצים (וגם אסור להם) להשתמש ביכולות הללו לשום דבר פרקטי בחיים, גם לא לקידום המחקר, האנושות לא מוכנה עדיין להכיר בזה, הישויות אומרות להם שזה לא נכון, והיכולות הללו גם לא עובדות כשבודקים אותן, משהו קוונטי כזה. נו באמת.

      לגבי רעידות אדמה, סתם מזכיר לי ניתוח זריז שעשיתי לגבי מתאמים בין מיקומי שביט אחד לבין רעידות אדמה: http://wp.me/p1K6uX-71

      אהבתי

    • האחר, אז אתה רואה רק את המקרים שבהם הוא כן הצליח, רק את הפגיעות. זה בדיוק מה ש"מדיומים" עושים בקריאה קרה. אחת ההטיות הידועות שלנו היא לזכור את ה0.0000000000000009 אחוז מהפעמים שבהן קיבלנו תוצאה. אף אחד לא מחפש מובהקות סטטיסטית שלכמעט 100% כשאנחנו מחפשים עדויות/ראיות לתופעה כלשהי, אבל לבוא ולהגיד שמקרה אחד מתוך מיליון בדיקות אומר לך משהו על משהו, אנחנו ללא ספק משני צידי המתרס.
      זה לא שאתה לא מעוניין לדעת את האמת, אתה פשוט לא מעוניין ליישם חשיבה חדה בניסיון לעשות זאת ולכן כנראה תמיד תישאר אם אמיתות "פנימיות". כמו שכבר חזרו ואמרו פה קודם, זה טוב ויפה כל עוד אתה לא מחפש לדעת את האמת על המציאות האובייקטיבית (בטח תטען שאין דבר כזה, מציאות אובייקטיבית).

      אהבתי

      • אתם (יובל, גלעד ורן) בחיפוש אחר מובהקות סטטיסטית. אם הייתה במקרים הללו מובהקות ססטיסטית לא היינו בכלל מדברים עליהם.
        אתם ממש צריכים לקרוא את הספר ברבור שחור של נסים טאלב – עולות שם בבירור מגבלות הססטסטיקה, במיוחד לגבי ראייה ארוכתת טווח. מי שרואה את העולם דרך הפילטר הזה רואה ראייה צרה וקצרה מאוד.

        מה שאני מנסה להגיד זה – שבמקרים המדוברים אין מובהקות ססטיסטית כרגע כי המדע לא הבשיל עדיין ופיתח את הכלים הנחוצים לבדיקה (ראה מקרה הסלע המקולל), והאנשים המדוברים לא חווים את האירועים או היכולות האלה בצורה עקבית מספיק שתאפשר ניסוי מבוקר.

        ולמרות זאת, במקרים שכן מבליחים החוצה ויש להם אישוש כלשהו (אד דיימס ובטח מספר מקרים לא מוסברים של NDE בין כל העדויות) – אני לא מגבילה את הראייה שלי למובהקות סטטיסטית – ולכן בעיני הם סימנים מקדימים המצביעים על כך שיש כאן איזושהי תופעה מוזרה שראויה לתשומת לב – גם מדעית.

        אהבתי

        • אז תשמעי, אניאחר, גם לי יש יכולת ראיית הנולד! באמת!
          בשבוע הקרוב:
          * את עומדת להיות עדת-ראייה לתאונת דרכים.
          * אחד מקרובי משפחתך יתקשר ובפיו בשורות משמחות.
          * כמו-כן, נהיה עדים לחשיפת פרשת שחיתות גדולה ברשות ציבורית ידועה בישראל.
          * צפויה רעידת-אדמה משמעותית בצפון אמריקה.

          אבקש לקרוא את התחזית הזו ביום רביעי בכל שבוע מעכשיו ועד שנת 2013.

          ובזאת חזיתי את העתיד בהצלחה לא פחותה בהרבה מזו של אד דיימס, אני משוכנע.

          (בבקשה בבקשה קראי מה שגלעד כבר כתב על חיזוי עתיד…)

          אהבתי

          • יובל יקירי,

            באמת אזלו לי הטיעונים – אתה מסתכל על ערימת התבן, אני מחפשת את המחט…

            לפחות עכשיו כשיצאת מהארון המיסטי – אני הופכת אותך לחוזה הלאומי או לפחות לגורו שלי, לפני שאעשה צעד משמעותי בחיים אבקש את דעתך הנעלה…

            אהבתי

            • לא, תודה – חוץ מלגרגר, או לעשות "גורו גורו" כמו יונה, אני לא יודע איך להיות גורו.
              כמובן שהכוונה שלי היתה להראות לך את חשיבות הסטטיסטיקה. אם את מתעלמת ממובהקות סטטיסטית, אז אני חוזה-עתידות ורואה-למרחוק לא פחות מדיימס. ואם את לא מתעלמת ממנה, אז דיימס הוא, כמו כל היתר כנראה, חוזה עתידות דמיקולו.
              ואם את מאמינה לדיימס ושוללת אותי בגלל שהוא עוטף את המוצר שלו אחרת (עם הרבה פחות ציניות, למשל, ועם יותר פומפוזיות ויחסי-ציבור מוצלחים), אז כדאי שתהיי מודעת לזה – שזו אחת ממטרות הבלוג של גלעד.

              אהבתי

              • בסדר, אמשיך לשחק איתך את המשחק הזה:

                בוא תפרט קצת יותר – למשל – איפה בצפון אמריקה תהיה רעידת האדמה (מזרח, מערב, מדינה), באיזה טווח של עוצמה (העולם רועד כל הזמן), מה תהיה ההשפעה שלה על האיזור הרועד.

                ואז נבדוק מדי שבוע עד 2013.

                אם תצליח – אפרסם אותך כגורו חוזה עתיד ותרוויח מזה הרבה כסף🙂

                אהבתי

      • קראתי.

        לא יודעת מאיפה להתחיל… אולי עם המחמאות🙂 המאמרים כתובים כרגיל בכשרון רב, והקטע של ההקלקה על התמונה גאוני…

        1) קודם כל – בואו נבהיר חד וחלק – אין לי שום ויכוח אתכם ש-(והנה גם אני זורקת מספר) 99% מהפרקטיקות של העידן החדש הן בולשיט אחד גדול – הנה אמרתי את זה. לא מאמינה באסטרולוגיה, נומרולוגיה, חיזוי העתיד בעלי תה, בועות בסיר וכיוב'. אני גם לא נושאת עלי קריסטלים, קמעות, תפילות או ספרים קדושים, אני לא שומעת קולות (חוץ מאלה שייצרתי בעצמי), לא מדברת בשם ישויות ולא חושבת ששדים גרמו לי לעשות את זה – מה שזה לא יהיה.

        2) אני אדם הגיוני, שמפעיל חשיבה רציונאלית, אבל לא מגביל את עצמו לסף המדעי (המקום שבו המדע נעצר בכל נקודת זמן שהיא כי לא ניתן להוכיח הלאה מחוסר כלים ראויים) – לצורך העניין, אני "מאמינה" בתאורית המיתרים החדשה כי היא מדברת להגיון שלי ומשתלבת היטב בתמונת העולם שלי – למרות שכרגע הטכנולוגיה לא בשלה להביא ראיות לאמיתותה.

        3) דברים נוספים שמדברים להגיון שלי – אנחנו יותר מסך כל התהליכים הפיזיולוגיים והנוירולוגיים שלנו. – אין לי הוכחות מדעיות לכך, המדע לא הגיע לכאן, למעשה, עולה הרושם הוא עסוק בנסיונות להוכיח בדיוק ההיפך.
        אבל – החוויות שלי וההבנות שנבעו מהן, מאפשרות לי אחרי ניתוח (בתער אוקהם) להסיק שיש כאן משהו שעדיין לא ניתן להסבר מדעי – וכרגע זו התאוריה הטובה ביותר שיש לי.

        4) לגבי חיזוי העתיד – אני מתרגלת ראייה למרחוק בעצמי, יש לי הצלחות (קטנות שנוגעות לחיים שלי) אני יודעת כמה זה קשה לפרש, אני יודעת כמה זה מגיע לא ברור, אני יודעת כמה ה"קולות" הפנימיים שלי מנסים להפריע ולהכניס את הדברים למסגרת פרשנות כזו או אחרת.
        ועם כל זה – אין לי שום ספק שיש שם משהו. כי ניסיתי וראיתי ולא הצלחתי להסביר את מה שקרה במסגרת הידוע.

        ברור לי שזה לא משכנע אף אחד, ורנדי יכול מצידי לטבול באמבטיה מלאה בדולרים שלו, אני ממשיכה "לבזבז" את זמני ולפתח את היכולת הזאת כי אני מקווה שבשלב כלשהו היא תתפתח למדע – ז"א היא תהיה עקבית וברורה מספיק כדי להבחן בניסוי מבוקר.

        עד אז – גם המאמרים המחוכמים של גלעד לא ישכנעו אותי שמה שאני יודעת אינו נכון – כי חוויתי את זה מיד ראשונה.

        אהבתי

  39. אני האחר, אני חושב שהגענו לסוף הדיון. כמו שאמרת בעצמך, שום דבר לא ישכנע אותך שמה שאת יודעת אינו נכון כי חווית את זה מיד ראשונה. זה כשלעצמו מספיק כדי לסגור את הדיון.
    אף אחד לא מתווכח איתך על אמיתות החוויה שלך, רק על המשמעות שלה או הפרשנות שלה. את אומרת "יש עוד דברים שהמדע לא גילה ואני חושבת שהתופעה הזאת נופלת תחת ההגדרה הזאת" אנחנו אומרים "לפני שמדברים על האיך צריך לבדוק אם בכלל יש תופעה כזאת. את אומרת "אי אפשר כרגע לאשרר את קיום התופעה", אנחנו אומרים "אם אי אפשר לאשרר שהתופעה קיימת, אין טעם לדון בהשלכות/משמעויות/פרשנויות לתופעה, כי אי אפשר להפריד בין תופעה שלא קיימת לתופעה שלא ניתן להראות שהיא קיימת בשום דרך שהיא".
    יש שם להיקש הלוגי הזה ופיתחו אותו רבים וטובים לפני (לא זוכר/יודע בדיוק מי). הוא בדרך כלל חוזר הרבה בדיונים בין תאיסטים לאתאיסטים, אבל אני חושב שהוא רלוונטי לדיון הזה וחשוב לחזור על זה:

    מבחינה לוגית, בסופו של דבר, אי אפשר להפריד בין תופעה שלא קיימת לבין תופעה שלא ניתן להראות את קיומה. זה הכל.

    את טוענת שכן, אנחנו טוענים שלא.
    את מסתפקת ב"אמת הפנימית" שלך וזו זכותך, אנחנו טוענים שאי אפשר לסמוך על המוח שלנו וישנן דרכים לבדוק את עולם המציאות. את מתעקשת שזה "מרגיש לך נכון/הגיוני" וזה מספיק לך.
    אין מה להתווכח יותר.

    אהבתי

    • אם זה לא קיים – אז למה אנחנו מדברים על זה? למה נכתבו על זה מאמרים שדרשו שעות של מחקר רבות בבלוג הזה?
      למה גלעד מקדיש לזה זמן? למה אתה מקדיש לזה זמן?
      למה אתם עסוקים בלנמק את זה שזה לא קיים?

      הרי תמיד נגיע לשני צידי המתרס – אתה לא תוכל לשכנע אותי שמה שחוויתי לא נכון, אני לא אוכל לשכנע אותך באמיתות של מה שחוויתי.

      איזה אינטרס יש לך ולאחרים כאן "לחנך" אותי ושכמותי?
      למה לפתוח את זה בכלל?

      אהבתי

      • אניאחר, אני לא מנסה לחנך אותך, סליחה אם זה מה שהבנת מדברי.
        בתשובה לשאלותייך:
        -אם זה לא קיים, למה מדברים על זה? זה שמדברים על משהו, גם כן לא אומר שהוא קיים. (אפשר לדבר על תרנגולים שמדברים עברית).
        -למה אנחנו מקדישים לזה זמן? כי זה מסקרן ומעניין לבדוק האם יש בסיס לטענות האלו. גם אם אין בסיס, לפחות למדנו משהו על כיצד המוח פועל ונוכל להימנע מליפול לבורות.

        תשובה נוספת לשאלה "למה אנחנו מדברים על זה" יכולה להיות בגלל שהטענות הללו חוזרות ונאמרות בידי כל מיני גורמים (כמוך, למשל). זה גורם לנו לחשוב שאולי באמת יש כאן תופעה אמיתית, או לפחות אשליה של תופעה כזאת וזה שווה בדיקה בעיני.

        כמו שציינת, אנחנו תמיד נחזור לטיעונים המעגליים האלה מפני שאת טוענת שמה שחווית הוא "נכון" או "אמיתי" ואילו אני טוען שהוא לא. לא ניתן להוכיח או להפריך אף אחד מהצדדים.
        כך או כך, חובת ההוכחה עלייך, אבל את לא יכולה להוכיח את אמיתות/נכונות החוויה שלך מעבר לכך שחווית אותה. אנחנו מחפשים את האחיזה שיש לתופעה במציאות, עושה רושם שלך זה פחות קריטי (ואם להשתעשע עם מילים, גם החשיבה שלך היא פחות "קריטית").
        עד כמה שהדיון הזה מהנה ופורה, לדעת הגענו למקום שממנו אי אפשר להמשיך יותר, אני חלילה לא מנסה "לחנך", אלא רק לתאר את העמדות השונות שלנו. ייתכן ואני לא קורא נכון את המפה ואם כך הדבר, אני שוב מתנצל.

        אהבתי

        • אין לי בעיה שתנסה לחנך אותי – כל עוד לא תכפה את דעתך אם בכוח ואם במניפולציות, אני תמיד בעד למידה.

          המשפט הזה שכתבת – "לא ניתן להוכיח או להפריך אף אחד מהצדדים" הוא בעיני נכון מאוד ואני מעריכה את הכנות.

          הדיון אכן מהנה ופורה – בגלל הפתיחות והכנות שמתחילה עם גלעד שמאפשר את הפלטפורמה ואת המידע שעליו אנחנו מתבססים – ואולי צריך להסתפק בזה ולא בתוצאה הסופית של מי שכנע את מי…

          אני מסכימה גם אם חיים שצריך לתת לגלעד לענות על השאלה…

          אהבתי

          • אכן כדאי שגלעד יענה.
            רק שאלה לאניאחר: איפה כפיתי את דעתי? לא חשבתי שזה אפשרי לכפות על מישהו דעה, אבל אשמח אם תאירי את עיני כדי שלא אחטא בכך שנית, תודה.

            אהבתי

            • לא כפית את דעתך, זו היית אמירה כללית🙂

              באופן כללי אני יכולה לומר עוד שאני מרגישה כאן הרבה יותר חופשיה להביע את דעתי ולקבל תגובות שקולות ורציניות מאשר במקומות אחרים שבהם העזתי לפרוש את משנתי.

              עד היום סירבתי אפילו לחשוף את מגדרי וכאן אני לא מרגישה מאויימת מזה.
              מקווה שלא אתבדה…

              אהבתי

  40. This is actually a good question – why bother? i

    I don't think Gilad is doing this in order to un-convince the convinced (I think we all know this is a lost cause)… i

    I think Gilad is on a sincere search for the truth, he often says, "I wish it were differently" whenever debunking another "phenomenon", the reason for this is probably because it will be a truly great discovery if any of this would turn out to be more than just BS

    Moreover – Gilad clearly has an interest in education the un-convinced, by supplying the tools, which are the skill of sharp thinking – this can be very helpful in determining what is real and what is unreal

    But perhaps we should let Gilad answer – why do you do this? 1

    אהבתי

  41. לפני שגלעד יענה…
    קודם כל, גלעד באמת עושה עבודה יסודית מדוקדקת ואינו מתעלם מעדויות ומקרים, וגם משאיר את הבלוג שלו פתוח לכל הדיעות, וזה מאוד חיובי.
    למה הוא עושה את זה? יש לי את החשד שלי, אבל אני מעדיף לשמור אותו לעצמי.
    מה הוא גורם בעשייה שלו?
    רוב בני האדם (החילונים לפחות) מחזיקים בדעה החומרית תלת-מימדית של גלעד. גם אני החזקתי בעמדה הזו עד לפני כמה שנים. למרות שלא קרו לי תופעות כמו ניחוש העתיד או ראייה למרחוק, אני שיניתי דעתי לחלוטין. היום אני חושב שמה שאנחנו רואים לפנינו זה רק חלק קטן מהמציאות, מעין מגרש כדורסל מגודר בתוך ארץ ענקית. אחד הגורמים לשינוי הדעה שלי הם מקרים כמו של פאם ריינולדס. לא חקרתי את את המקרה בדקדוק כמו שגלעד עשה. לי הספיק לראות את פאם מדברת, והאינוטאיציה (או התמימות שלי) הובילה אותי לחשוב שהחוויה הסובייקטיבית של פאם באמת נחוותה.
    לפיכך אני חושב שעצם העלאת הדברים, אפילו בקונקסט שמנסה להסבירם במסגרת "הקונבנציונאלית", יגרום לרבים וטובים להשתכנע שאנחנו, הרבה יותר מהגוף שלנו. שהגוף שלנו הוא רק כלי התגשמות למשך מחזור אחד קצר, במסגרת חיים אינסופיים.

    אבל נשאיר לגלעד לענות על השאלה!

    אהבתי

    • בעיני מה שמאד מעניין הוא שלמרות שגלעד ניתח כאן והביא ראיות והבהרות מדוע סביר להניח שהמקרה של פאם ריינולדס אינו אותנטי, זה לא יגרום לך לשנות את דעתך.
      אני חושב שמה שגלעד מנסה לעשות כאן בבלוג הוא למנוע, לפחות, מאנשים אחרים ליפול לאותה מלכודת שאתה נפלת בה – כלומר, "לקנות" טענות מופלאות רק על סמך תחושה, רצון שהן יהיו נכונות, תשומת-לב לאריזה המשכנעת וכן הלאה.
      למי שכבר השתכנע, כמוך, כבר לא יעזור להסביר שמה ש"המיר" אותך מלכתחילה היה שקרי: אתה כבר מחויב לזה רגשית, פסיכולוגית. לכולנו מנגנוני הגנה עצומים שמגנים עלינו מפני שינוי דעה. מוטב להזהיר לפני שהדעה משתנה מאשר לנסות לשכנע אחר-כך: אחר-כך, לרוב, כבר מאוחר מדי.
      וזה כמובן נושא לבלוג פסיכולוגיה ולאו-דווקא לבלוג חשיבה חדה…

      אהבתי

      • Hatsofe

        No one can possibly religiously adhere to science

        Because if you can PROVE that science is not a good method to generate knowledge, and you have a more efficient method – I assure you – we will all adopt the new one

        Religious people don't care if what they believe in is right or wrong. Even if you PROVE to them that it's wrong (for example that the world is 6000 years old, or that the Sun is in Orbit around the Earth) they will still believe it.
        Just the same way Amit will keep on believing Pam Reynolds, even though we have shown that she is unreliable

        When Einstein disproved Newton's first law, it was hard to UNDERSTAND what he was talking about, but since he MANAGED TO PROVE that, based on his theory, he can more accurately predict for example the coordinates of distant stars eventually WE HAD to accept his theory

        We still teach Newton. We still use Newtonian-based technology to calculate trajectories of airplanes, missiles and even space shuttles – not because the first law is REAL but because it still working well enough for these purposes
        However – we are AWARE of the FUNDAMENTAL differences between the Newtonian and the Einstein universes, today there isn't a single physicist who will adhere to Newton just because he refuses to let the old theory go – that's the main difference between being a rationalist and a believer
        Believe me – show us ONE INDISPUTABLE PROOF that one of the things you talk about exists – and we'll all become believers

        אהבתי

  42. מה שיפה בגלעדו ובבלוג שלו, שלמרות האדיקות הדתית שבה הוא בוטח במדע, הוא מגיב בנועם לדעות אחרות. יש ספקנים שממש עוינים ומאוימים מהשיח "האלטרניטבי" (זה לא באמת אלטרנטיבי, ובטח שלא "רדיקלי", אולי יום אחד אכתוב על זה פוסט פה…) מניסיון נורא קשה להשתכנע, גם אם כל העובדות נגדך. מה שכן, הדברים שמרמיט כתב הם נהדרים בעיני. הוא מסביר בצורה נפלאה איך אין צורך בכוחות "על טבעיים" או הסברים מיסטיים כדי להסביר תופעות שלחושים שלנו נראות על טבעיות. הדוגמה עם המלחייה היא מדהימה: זו פשוט שאלה של רמת קשב, ורמת קשב לסביבה היא גורם שמשתנה מתרבות לתרבות וגם מאינדיבידואל לאינדיבידואל. מבחינה תרבותית זה יותר מעניין כי אז באמתעדים לתופעות של הלוסינציות קולקטיביות וחיזוי וניבוי או אבחונים ומסרים שקשורים לקשב שרוב בני האדם המערביים לא מתורגלים אליו. תודה, מרמיט (מזהה אותך מהאמורי…)

    אהבתי

      • תודה רבה על השבחים, צופה!

        הצצתי בתגובות בחשש מה אחרי ההשתפכות של אתמול, בציפייה למטח של עטלפים סרוחים, ואז זה🙂

        וזה המקום להודות שוב לגלעד ולקהילת המגיבים פה, על האווירה הנינוחה ונטולת הקנטרנות שיצרתם. זאת לא הפעם הראשונה שיצא לי להתווכח על "רוחניות" באתרי "ספקנים", אבל ללא ספק אחת מהנעימות שבהן. דברי חכמים בנחת נשמעים.

        (חייב לציין שהדיון פה חשוב בעיניי יותר מכל תגובה שכתבתי באמורי, כי הוא נוגע בעצם העניין, בסוגיית הליבה שכל שאר הדיונים על "איך לשנות את העולם" הם השתקפויות שלה.)

        וגם בעיניי דוגמת המלחיה יצאה מוצלחת. כי היא מראה איך סיטואציה טריביאלית יכולה להחוות ברמות שונות, ולעורר לפעולה – או שלא – בהתאם. כבר יצא לי אי-אילו פעמים להגיש לאנשים דברים לפני שהם ביקשו, לפעמים לפני שהם חשבו בכלל לבקש. בטח גם לכם יצא. קסם!

        אהבתי

      • למה להשמיץ? הגבתי לך. אני לא יודעת איך חוזרים לתגובה ההיא, אולי צריך בשביל זה שחזור גלגולים. לא פניתי אליך ישירות אבל התגובה מיועדת לך

        אהבתי

        • מצטער, לא מוצא. עברתי על שבע התרומות שלך לפתיל הזה, ולא מצאתי אף אחת שמתייחסת למה שכתבתי לגבי אטומים ונשמות. ייתכן שאני לא מבין שאחת מהתגובות שלך היא התייחסות לזה.

          אהבתי

  43. חיים, אני לא רק מסכים עם כל מילה שלך, אני גם רוצה לציין שאני מאוד אוהב את הניסוחים שלך. זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, רק לא כל כך הולך לי.
    ותגובה קטנה לצופה/אניאחר וכל שאר ה"צד השני של המתרס" – יש לנו (ה"מדענים") בעיה עקרונית עם אנקדוטות. נכון, חלקן יכולות להיות נכונות, אבל הדגש הוא על "יכולות". באותה מידה הן יכולות להיות שגויות, מאלף ואחת סיבות, חלקן בבלוג הזה. אי אפשר להסתמך על מקור מידע אמין רק בחלקו, מתי תדע אם הוא נכון או לא?
    אני חושב שהמערכון הזה מדגים היטב למה כוונתי (לפחות בתחום האנקדוטלי):

    כך או כך, מגיעה לנו הפוגה קומית, לא?

    נ.ב. – אני נוטה לא להתייחס בספקנות רבה לאנקדוטות, כולל כאלו של עצמי, בבואי לחקור את "האמת". המוח הוא חתיכת תחמן מספר סיפורים שחבל"ז.

    אהבתי

  44. Thanks Ran

    And apologies for the English – I don't have a Hebrew Keyboard here

    And thanks for Monty Python – bringing some good old memories

    Somehow the line "a hundred and fifty of us living in a shoe box in the middle of the road " never fails to make me laugh

    BTW – here's another good one – also applicable to our theme here: 1

    When people WANT to believe – they WILL – whatever the evidence

    אהבתי

    • גאוני🙂

      בראיין כוכב עליון מדגים מצויין את העיוורון והטיפשות של אמונה עיוורת והרצון להיתלות במשהו על-טבעי כדי לתת משמעות כלשהי לחיים – רצון שמנוצל על ידי אנשים ציניים לשליטה באחרים – וזו תמצית הדת המאורגנת לא?!

      (ששש…. זה לא אני, האני האחר אמר את זה, לא אני… ששש)

      אהבתי

  45. שאלת מיליון הדולר: למה אני כותב את הבלוג הזה. מה אני מנסה להשיג.
    התשובה מגיעה בהרבה רבדים.
    חלק מהמניעים ברורים, מוגדרים, מודעים. חלקם לדעתי עדיין לא מודעים.

    לכל ה"רוחניים" שבחבורה, הקשיבו היטב: זה מרגיש לי נכון. זה מהדהד לי מתאים. אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה. שאני מגשים הרבה צדדים שבי יחד במפעל הזה.
    אנסה לפרק את זה לגורמים:

    1) כל הנושאים הללו מסקרנים ומעניינים אותי. לא הייתי משקיע מזמני הפרטי במשהו שלא מעניין אותי. מאז ומתמיד הייתי סקרן לבדוק דברים, כי אני רוצה לדעת ולהבין איך העולם עובד.

    2) העולם מלא בדיס-אינפורמציה. למישהו שרוצה לדעת מה נכון ומה לא נכון, ולא מסתפק בקורסים שלומדים באוניברסיטה, זו בעיה רצינית מאוד. כמה שטויות! כמה שקרים! כמה אג'נדות פרטיות של אנשים, כמה wishful thinking, וכן, כמה מאמרים סותרים, גרועים…
    לא רוצה לחיות בעולם רדוף שדים. לא רוצה לחיות בביצת האשליות. רוצה לדעת מה נכון. לא אכפת לי מה זה אומר. אני נמצא כאן זמן לא רב על פני האדמה, מעניין אותי איך העניינים עובדים באמת. כולל האנשים.
    לא פשוט לדלות ידע נכון מתוך הבליל הזה. כל כך הרבה "רעש" וסיגנל האמת כל כך חלש.
    ומרגיז אותי כל הרעש הזה. הרעש שכל מיני בעלי אשליות ממציאים, רעש שמוגבר ע"י מגברי המדיה מאות מונים לעומת סיגנל האמת הקלוש. זה מקלקל, מלכלך. פשוט מאוד.

    3) יום אחד הבנתי דבר. עברתי קצת את אמצע החיים שלי (בהנחה שכל אחד מעשרות גורמי המוות שאני-אחר ציינה לא יפקדו אותו בימים הקרובים). כל מה שאני קורא, מבין, לומד, מפנים, נמצא במקום אחד – במוח שלי. זה נחמד בשבילי, אבל בעוד חצי חיים בערך, תולעים יאכלו את המוח שלי וכל מה שקראתי, הבנתי, למדתי, הפנמתי, יהפוך לקצת גוף של תולעת. אז מה עשינו בכל זה? בשביל מה זה היה טוב? למי זה הועיל חוץ מאשר להעסיק אותי בדרך אל הכלום? מה המשמעות של כל זה? ואז הבנתי שהמשמעות היחידה היא להשפיע בצורה כלשהי על העולם סביבי. להוריש משהו ממה שמתחולל במוחי. איך עושים זאת? יש כמה דרכים. אפשר לגדל ילדים ולתת להם מה שהם מוכנים לקחת, ואפשר גם ליצור. יצירה עוברת למוחות של אחרים באותה תקופה, ובשאיפה גם קצת אחרי. יש לה יכולת התרבות מבחינת כמות, וגם שרידות לאורך זמן. באופן כזה יש לי קיום וירטואלי כלשהו, יהיה קטן ככל שיהיה, קיום נפרד מקיומי הפיזי. (חח משעשע לומר את זה כאן).
    אז מה אני יכול ליצור? היו כל מיני כיוונים ורעיונות. חלקם מומשו במידה כזו או אחרת בחיי. אבל חיפשתי משהו שאתפס אליו חזק. משהו מספיק רחב ומגוון, משהו עם פוטנציאל גדילה. משהו שממצה טוב את הכישורים שלי.
    בקיצור, כך או אחרת, החלטתי ללכת בכיוון של תעתועי המוח, או כמו שאמרה הכותרת של הספר שסלל את הבסיס לדרך הזו "How we know what isn't so". והשאר זה היסטוריה (בת שנה בערך). הכותרת שליוותה אותי בתחילת הדרך היתה "מדוע אנו מאמינים בדברים שאינם נכונים".

    4) למדתי דברים מרתקים לא על העולם החיצון, אלא על המוח שלנו. איך הוא מפרש את העולם. חקרתי, שאלתי את עצמי שאלות (עדיין כמובן), מה המוטיבציה של אנשים להאמין בדברים שאינם נכונים (יש מספיק דוגמאות למקרים בהם ברור שהדברים אינם נכונים), איך זה קורה, כלומר, מה ההטיות והתעתועים שמביאים אותנו לזה, האם אפשר להתגבר על זה, ואם כן מהם הכלים, וכו'.

    5) לאט לאט הרגשתי שאולי כדאי לשתף עוד אנשים בפירות מחקרי ומחשבותי (ראה סעיף 3). אז הקמתי אתר. אבל הוא היה סטטי לחלוטין, אז הקמתי בלוג (מה זה בלוג בכלל? לא שמעתי על זה עד אז). אבל הדיונים בו היו ממוקדים מדי, ולא נתנו חופש ביטוי לקוראים להעלות נושאים אחרים ולהפרות את הדיונים באופן חופשי, אז הקמתי קבוצת פייסבוק, ולאחרונה הגיעו גם בקשות לפורום. בקיצור, יש כאן גם אלמנט של אינרציה. ומחויבות מסוימת לקוראים.

    6) עצם השיחות עם אנשים בעלי דעות שונות מעניינות אותי. לא תמיד, כמובן, אבל כשהשיחות אינטליגנטיות, אני תמיד לומד משהו חדש, מרחיב את המודל שלי. מנסה לראות מה אני לוקח מהשיחה. במה הם צודקים, איזה עוד אספקטים יש לנושא, מה צריך להוסיף למודל העולם שלי, ומה לא. אולי צריך להרכיב ולפרק מחדש בצורה אחרת, בקיצור, לחקור את העולם באשר הוא, כשאנשים ודעותיהם השונות הם חלק בלתי נפרד ממנו. והקומונה הוירטואלית הזו מאוד נוחה לעניין, כי מגיעים כל מיני אנשים שרוצים לדבר על זה. יתכן שיגיע שלב בו ארגיש שמיציתי נושאים מסויימים, בניתי לי מודל מספיק שלם לטעמי, השיחות חוזרות על עצמן, אבל אני עדיין לא שם.

    7) כדי לא לחיות בעולם רדוף שדים, וכדי לתרום את תרומתי למה שאני רואה כהתקדמות "רוחנית-תרבותית", כדי לפזר את הממים שלי באבולוציה של התרבות האנושית, אני מנסה להגיע לכמה שיותר אנשים, והיעוד האמיתי הוא להגיע לילדים ולבני הנוער. לא בשביל להכריח אותם להאמין במשהו או לא להאמין במשהו חס וחלילה אלא כדי לפתוח להם קצת את הראש. כדי לתת להם זוית נוספת להסתכל על הדברים, זווית שהיא הפחות אוטומטית ולכן מהווה דרך מחשבה שדורשת מודעות ואימון. לתת להם כלים נוספים לחשיבה ולבחינה של דברים. כשיגדלו, יבחרו להאמין במה שהם רוצים. אבל לפחות שיהיה להם ידע קצת יותר מדויק, ובשאיפה, כלים להגיע לידע נכון. כלים לברור את הנכון מתוך הלא נכון – משימה שגם אני כמובן מתקשה בה לעיתים קרובות.

    המצב אינו סימטרי: להגיע ממצב של לא מאמין למצב של מאמין זה הרבה יותר קל מאשר ההיפך. יש לי הרצאה שלמה על "מגברי האמונה". זהו תהליך כמעט חד כיווני. לפיכך אני לא מתיימר ולא מנסה להוציא בשאלה מאמיני ניו-אייג' או קונספירציות למינהם, כי זה בלתי אפשרי. המוח שלהם כבר לכוד. (כן, אני יודע, יש כאן אירוניה מסויימת, שהרי הם אומרים בדיוק אותו הדבר עלי, אבל לא נכנס לזה כאן).
    אני פונה אל הקולות הצפים. אלא שעדיין לא שבויים בחבלי אמונה כאלה ואחרים. אלה שמוכנים לבדוק את הדברים עד "לסוף המר". אלה שלא מחפשים איך להרגיש טוב יותר, אלא מה האמת. (זה כמובן לא סותר, אפשר לעסוק גם בפעילויות שגורמות להרגיש טוב, וגם לחקור את האמת באופן בלתי נלאה, אבל אי אפשר לעשות את הקפיצה הקוונטית הזו, ולהחליט שמה שגורם לנו להרגיש טוב, האמונות והחוויות שלנו, הן-הן האמת. ולא, לא נכנס שוב לווכוח הזה. אפשר לקרוא שוב את התגובות ותגובות הנגד, הכל כבר נאמר).

    יתרה מזו, אני לא באמת רואה את האמת כ"מרה". להיפך.
    ולראייה -אני עצמי. דווקא העובדה שאני יוצא מתוך הנחה שתולעים יאכלו לי את המוח בעוד 30-40 שנה במקרה הטוב, גורמת לי לעשות, ליזום, לפעול, לשנות, לתרום, לשתף.
    בנוסף, מתוך כל התחקירים הללו אני (ועכשיו גם אתם) יכולים ללמוד על הדרך המופלאה בה המוח שלנו עובד. וזה כמובן מרתק ומתגמל בפני עצמו, מבחינתי לפחות.

    8) אני באמת חושב, שעולם בו אנשים מסוגלים לבדוק דברים, לבחון, לזהות נכון מתוך לא נכון, הוא עולם טוב יותר לחיות בו. זה עולם של אזרחים ערניים יותר, צרכנים נבונים יותר, אנשים מוסריים יותר (קחו למשל דעות קדומות וסטראוטיפים שנשענים על אמונות טפלות, נבואות שמגשימות את עצמן, תשומת לב סלקטיבית ועוד – אם נלמד לבדוק את עצמנו, נמוטט קירות דמיוניים רבים בין אנשים).
    לחילופין, עולם בו אנשים מאמינים בדברים שאומרים להם רק כי זה "מרגיש נכון", "מהדהד טוב" גם אם מדובר באשליות או הזיות של בודדים, הוא עולם מאוד מסוכן לחיות בו.

    זהו על קצה המזלג. בטח יש עוד כמה סיבות. אני מאמין שאפשר לנסח את זה הרבה יותר טוב, אולי בהזדמנות. מקווה שזה עונה על השאלה לפחות באופן חלקי.

    אהבתי

    • גלעד,

      תודה על התשובה, היא עונה במידה רבה על השאלה.
      אתה באמת אדם נדיר, זה נדיר שמישהו מוכן ללכת אחרי מה שמגרה את סקרנותו ומה שהוא רואה לנכון ולהשקיע בכך עבודה רבה ומחוייבות בלי לזרוק רפש על הצד השני, בעיני זה מראה על גדולה אמיתית.
      אז אולי זה המקום להגיד תודה על העבודה הגדולה שאתה עושה.

      לפחות מבחינתי – ואני יודעת שאני לא מייצגת אף צד נאמנה – כי אני לא מספיק "מרחפת" בשביל המאמינים ולא מספיק "לוגית" בשביל המדענים – ההליכה אחרי הסקרנות, וההגיון וכן, גם האינטואיציה – זה ערך עליון.

      יש הרבה נקודות שלגביהן אני מסכימה לגמרי עם הקו שאתה מציג (כפי שכתבתי באחת התגובות – אני חושבת ש-99% מהפרקטיקות של העידן החדש הן בולשיט, ולא אתחיל בכלל לדבר על דת). לפעמים מספיק לי לקרוא את הכותרת ולדעת שאני מהמשוכנעים עוד לפני שהתחלתי לקרוא.

      יש נקודות בהן אני מעריכה את הנסיון שלך להציג זווית אחרת, ובטח שבטח את המידע שמתלווה לכך ואת העבודה שהושקעה אבל – אני יודעת או לפחות חושדת שיש שם משהו כי חוויתי או כי זה מסתדר עם תמונת העולם שלי.

      כן – גם אני עובדת במרץ לחבר את חלקי הפאזל של תמונת העולם שבו אני חיה. כל פיסת מידע נבדקת אל מול התמונה השלמה, ההולוגרמה שבניתי עד היום, לפעמים אותה פיסת מידע משנה את התמונה הכללית, לעיתים היא פשוט לא מתאימה כי "סיגנל האמת" שבה כפי שהגדרת יפה, לא מספיק חזק.

      אני מקבלת הרבה השראה בדיון על דעותי והבנותי עם "הצד השני" זה מחדד לי הבנות וזה מפרה כשהדיון הוא נינוח ולכן, בין השאר, אמשיך לבקר כאן ברשותך ולאתגר את הצד שלך…
      ואולי בסופו של דבר, יווצר גשר – צר ככל שיהיה בין שני הצדדים🙂

      להבדיל ממך – אני מאמינה (על פי תמונת העולם שבניתי עד היום) שאני נצחית. ולכן למרות שתולעים (אולי) יאכלו את מוחי עוד 200 שנה, אותו חלק ממני שהוא יותר מהגוף, יקח את העבודה הלאה🙂.

      אהבתי

      • ועכשיו תורי להרחיב מעט את השקפת עולמי, מה שכולנו עושים פה כפי שאני מבין, ומנעד הדיעות מאוד מגוון ונע מקיצוניות לקיצוניות.
        אני כרגע "בקיצוניות" ההפוכה לגלעד (שלא יהיה ספק – אני מכבד את דעתו של גלעד ודעתו של כל אחד).
        אני הגעתי למסקנה המוזרה, שהעולם שלנו מעוצב באופן שגורם לנו להאמין באמיתות מאוד מצומצמות. ישנה יד מעצבת (שאני לא יודע בדיוק למי היא שייכת), וישנו קהל מאמינים שמעדיף להישאר במקום החמים והנעים של הקונצנזוס, מבלי לבחון את הנושאים לעומקם, תוך התעלמות מסתירות משמעותיות בתפיסת המציאות שלהם, או קבלת הסברים שהסבירות שלהם (בעיני) קטנה ביותר. רק כדי לא לשנות את תפיסת עולמם.
        כל סתירה קלה במציאות המוצגת לי מעוררת בי חשד לרמאות, אחרי שהולכתי שולל במשך רוב חיי הבוגרים (עד כה), ואחרי שטעיתי בכל כך הרבה סימטאות הפכתי חשדן. וזה שאני לא מאמין לאדם ברחוב, או לכותבי הבלוג הזה, אלא ספציפית אני לא מאמין לשום מילה של "המימסד". כי ב-99% המימסד נשלט.
        בעיני הממשלה המכהנת זה סוג של הצגה מאורגנת, המלחמות שלנו מאורגנות, הקריסות של הכלכלה ידועות מראש, הרפואה שלנו גורמת לאנשים לחלות (בדר"כ) ואף למות, חלק גדול מחומר הלימוד באוניברסיטאות לא רלבנטי וחלק שגוי לגמרי.
        רוב האנשים עושים עבודתם במערכות האלה באמונה מלאה, אבל הם מתמחים בתחום מאוד מאוד צר, ולפיכך קשה להם לראות את התמונה הכללית ולהבין לאן הם מובלים. מה גם שרובם גם לא מתעניינים בכך.
        כך גם בנושאים העל-טבעיים\פאראפסיכולוגיים, בניגוד גמור לדעתו של גלעד, החקירה שלהם מאוד מצומצמת. לדעתי זה לא בגלל שהם לא מעניינים, או שהם מובילים למבוי סתום. אלא הפוך, בגלל שהם יכולים לפתוח את האנשים למימדים חבויים בתוכם. למימדים שלרוב האנשים יש מושג קלוש לגביהם. בזאת הישויות שמעצבות את החברה לא מעוניינות. ליתר דיוק לא היו מעוניינות משום שלדעתי העניין השתנה. השתנה לחלוטין, ובני האדם נהנים היום מחופש רב בבחירות שלהם ובאמונות שלהם. הרבה ניו-אייג'ים מדברים על 2012. לדעתי כן מתרחשת מהפיכה ב-2012. לאו דווקא של אסונות טבע, אלא מהפיכה בתודעה. הדיקטטורה התודעתית שאנשים חיו בה דורות רבים נפרצה. ישנו גל של פתיחות תודעתית. הבלוג הזה הוא חלק ממנו. לדעתי העבודה של גלעד תעשה קשה יותר ויותר, משום שעוד ועוד אנשים מפתחים את האינטואיציה, הבנה רחבה יותר של העולם, וכך התופעות "העל-טבעיות" הולכות ומתגברות. לדעתי עוד 20-30 שנים, התפיסה שהאדם הוא רק גוף תדמה לתפיסה שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, המערכת הכלכלית שלנו מעוותת לגמרי, דרך הפקת האנרגיה תשתנה לחלוטין, מדע הביולוגיה והרפואה ישתנו, הממשל ההירארכי ישתנה, מערכת הביטחון תשתנה – אנשים יבינו שכל הסיפור של טרור ואויבים זו לא יותר מדרך לשליטה בהם.
        לדעתי העולם עומד להתהפך וזה יקרה עוד בימינו. וכן גם אני חושב שאנחנו לא מתים לעולם, הזכרונות נמחקים בין הגלגולים הקצרים שלנו, אולם תכונות האופי שפתחנו, והיכולות המנטליות נשמרות בהינתן הגוף המתאים.
        אני מניח שלחלק מקוראי הפורום אני נשמע הזוי לחלוטין, וזה מבחינתי בסדר לגמרי. משום שגם אני לפני 10 שנים הייתי חושב כך על אדם עם דיעות כאלה.

        לילה טוב.

        אהבתי

        • כל הכבוד על פרישת המשנה שלך… אני יודעת שזה לא פשוט.

          אני דווקא חושבת שהעבודה של אנשים שמחפשים את האמת – באמת ובכנות – בין אם זה בתחום המדע ובין אם זה בתחום הרוחני דווקא תעשה קלה יותר כי אנשים מתחילים לחשוב עבור עצמם.

          אני רוצה להאמין שכאשר אדם יגיע עם יכולת "על-טבעית" כלשהי אבל כזאת שאינה רמייה וניתן לבדוק אותה בתנאים מבוקרים, אז גם המדענים והחוקרים שמחפשים את האמת – ימצאו משהו לעבוד איתו.

          אני יכולה להבין את התסכול של חוקרים שאינם יכולים להתבסס על תופעה עקבית, ולכם פוסלים את כל הנושא, אני גם יכולה להבין את התסכול של אנשים בעלי יכולות על טבעיות שעד שהם מצליחים להראות תוצאה כלשהי, פוטרים אותם בחוסר מובהקות סטטיסטית…

          הזמן לא בשל לחיבור הקצוות עדיין, אבל גם אני חושבת שהמהפכה התודעתית בתקופה הזאת שהולכת ונעשית ברורה יותר ויותר – בסופו של דבר תחבר את כל הקצוות בצורה שתהיה מספקת למי שרוצה לדעת את האמת ותהיה מתסכלת מאוד למי שמעדיף להתקע עם מערכת האמונות שלו.

          לילה טוב.

          אהבתי

  46. נכנסתי לדיון המרתק הזה במקרה. אני אוהב את סגנון השאלות וההתדיינות של גלעד.
    יחד עם זאת, מכל הדיון הפתלתל והאיכותי – הדבר שעורר בי מחשבה ורושם אמיתיים הוא דווקא השקפת עולמו של עמית ה.
    אני שואל את עצמי – האם מה שהגיוני בעיניי – הוא אכן הגיוני במבחן המציאות?
    האם איני שטוף מוח בנושאים רבים ככלל האדם?
    למשל – האם כל דבר שמקבל כותר "מדעי" – הופך אוטומטית לדבר אמת מוחלט? והרי מדענים חלוקים בינם ובין עצמם בנושאים רבים – ככל שאר האדם. מה גם שהלוגיקה האנושית משתנה בתחומים רבים במהלך השנים… האם כל דבר הינו בר חקר אמפירי? האם ניתן בכלל לחקור ולכמת רוחניות?
    משהו בתחושות הבטן שלי אומר לי שיש בעולם הזה רבדים רבים ונסתרים – שהכלים הרציונאליים שלי מוגבלים מלהכיל. יתכן שהנסיון להבין ולהסביר דרך מילים ולוגיקה – דבר אבסטרקטי כרוח – נועד לכשלון.
    אשרי אלה החיים בידיעה ובאמונה רוחנית שלמה. אני מאחל לעצמי להגיע לכך ומבין שהנסיון לעשות זאת בכלים רציונאליים ואמפיריים בלבד – עלול להיות סיזיפי.

    אהבתי

    • שמח שמצאת עניין בדיון, אורח לרגע.
      אני חושב שאתה מעלה הרבה שאלות נפרדות ושונות לחלוטין זו מזו:

      1) "האם מה שהגיוני בעיני הגיוני במבחן המציאות?" – אני מניח שמבחן המציאות יתן את התשובה. האם תוכל לתת דוגמה לנקודה הזו? האם התכוונת לומר "האם מה שהגיוני בעיני נכון במבחן המציאות?"

      2) שום דבר מדעי אינו דבר אמת מוחלט, אף פעם. זו הגדרה של מדע. המדע מספק את ההסבר הטוב, המדויק המקיף ביותר לכל התופעות בהן הבחנו עד כה. זה תמיד נתון לשינוי לאור ראיות חדשות.
      וראה גם כאן: https://sharpthinkingblog.wordpress.com/2011/12/19/%D7%95%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%9D/#comment-1526

      3) האם ניתן לחקור ולכמת רוחניות? לחקור, השאלה באיזה מובן, אבל בודאי שניתן לחקור, וגם חוקרים. אנתרופולוגים, סוציולוגים חוקרים רוחניות. גם פסיכולוגים פסיכיאטרים ונוירולוגים יכולים לחקור רוחניות. לחקור זו כל פעולה בה אנו מנסים להבין משהו על הדברים, ולא רק לחוות אותם (הגדרה מאוד פשטנית ששלפתי עכשיו מהשרוול).
      לכמת? על פניו נשמע לי הרבה יותר בעייתי. אפשר לכמת את רמת הפעילות המוחית בכל אזור כאשר אדם חווה חוויה רוחנית, אבל זה באמת לא אומר לנו הרבה, לפחות לא כרגע.

      אבל אני לא ניסיתי לכמת. אני ניסיתי להבין מה ההגדרה בכלל. על מה מדברים. זה הכל. ולא הצלחתי עדיין.

      4) יש בעולם הזה רבדים רבים ונסתרים – אלה כל הרבדים שאנחנו עדיין לא הצלחנו להבין, וגם רבדים מדומים שאנחנו ממציאים לעצמנו כדי שיהיה יותר מעניין בחיים.
      מה זה רוח באמת? מה זה רוחני? אני לא חושב שבכלל קיימת הגדרה ברורה כלשהי. כל אחד מפרש את זה כרצונו וכהבנתו, בדיוק כמו מה זה "תקשור".

      אהבתי

  47. כטיפוס מספר 9 באניאגרם ( http://www.9types.co.il/9types.asp?id=150 ) ,אני נוטה לחפש דווקא את ההסכמות בנינו.
    ויש כאלו.

    רובינו מחפשים אחר אמת כלשהי ולא מוכנים להתפשר על כך,גם אם אנו חלוקים מהי אותה אמת.
    אנו מסכימים על כך שהדיון כאן הינו איכותי.
    ועל כך שמונטי פייטון הינם איכותיים.

    אז מהי אותה איכות עליה אנו כן מצליחים להסכים?
    רוברט פירסיג כתב ספר שלם בחיפוש ההגדרה-
    זן ואומנות אחזקת האופנוע
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/509/689.html
    כמובן שעדיף לקרוא את הספר עצמו…🙂

    נראה לי שתיהנו ממנו מאוד.
    גם הלוגיים שביניכם.
    הוא מדבר על דברים רבים שהועלו פה.
    ומאחד אותם לכדי תורה פילוסופית עמוקה ומיוחדת בעיני.
    אשמח אם מי שקרא את הספר יביע את דעתו לגביו.

    אהבתי מאוד את הדברים שכתבת,גלעד,על הסיבות לכתיבת הבלוג.
    והתגובות שאחרי.
    יש לי הרבה מה לכתוב ומעט זמן לכך…

    שיהיה חג שמח לכולנו.
    ובשאיפה אכן להגיע לחרות המחשבתית אותה נראה שאנו מחפשים.

    אהבתי

    • קראתי את הספר לפני 25 שנה בערך. אולי הגיע הזמן לקרוא אותו שוב.
      בגדול אני מאוד בעד איכות (זו המילה היחידה שאני זוכר ממנו), ואני מעריץ מג'נגל מקצועי לא פחות מאשר מדען טוב.
      חג שמח.

      אהבתי

      • זה בדיוק זה גלעד.
        והאכות הזו היא משהו שמגשר ומאפשר את הדיון כאן,למרות הפערים.
        כולנו מעריכים ומחפשים אותה.
        כל אחד בתחומו ומתוך השקפתו.

        אני מזכיר כך גם לעצמי לקרוא אותו שוב.
        קראתי אותו פעמיים או שלוש לפני שנים.
        וכעת הראיה של החיים שונה.

        הנה ציטוט יפה משם:

        בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראותם בכל דרך אחרת.
        כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה.
        אתה צופה פסיבי, בעוד הכל נע מולך בחדגוניות, כשהוא נתון במסגרת.
        בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת.
        אתה נמצא במגע הדוק עם הכל.
        אתה ב-ת-ו-ך המתרחש, ולא עוד צופה בו בלבד;
        ותחושת הנוכחות היא מהממת.

        אהבתי

        • וואי וואי, פלאשבקים לגיל הטיפשעשרה כשגילינו את הספר הזה. מזכיר לי שהוא היה מאוד אופנתי בשנות ה-70 כשיצא, מאוד קשה לצליחה, אני כבר לא בטוח אם אי פעם הצלחתי לסיים אותו, נראה לי ניסיתי לפחות 4 פעמים, אולי כדאי לנסות שוב.
          כל מה שאני זוכר מהספר זה שהוא מחלק את האנשים לשני סוגים בגדול- קלאסי ורומנטי. ומשהו על טכנופובים?

          אהבתי

          • נראה לי שאם אני הצלחתי לקרוא אותו גם אתה תצליח…
            אתה גם תאהב את הסגנון.
            בקטעים קשים במיוחד פשוט המשכתי בלי לנסות ולהבין הכל.
            אך הסך הכל של הספר פשוט מעולה ומובן.
            אני התחלתי לקרוא שוב וכבר באמצע שלו…

            אכן מדובר על טיפוסים קלאסיים ורומנטיים.
            כמו שמשתקף כאן בדיון.
            אתם הקלאסיים כמובן🙂
            הוא מחפש את הגשר בין העולמות
            ולדעתי גם מוצא- אותה איכות עליה דיברתי.

            גם על היחס לטכנולוגיה הוא מדבר.
            זה מאוד מעניין- אני עצמי טכנופוב,מסתבר…

            הספר מדבר על הרבה דברים שעלו כאן בדיון ומדייק אותם מאוד.
            הוא גם נותן נקודת מבט מאוד מעניינת על המדע והמתודות המדעיות.
            נראה לי שגלעד יתחבר (ויאותגר).
            וזה בעיקר יפה כי הוא מגיע מהעולם הזה ומדבר בשפה הזו.

            בקיצור- מי מתחיל לקרוא ומשתף אותנו בתובנות?
            מעניין אותי איך אתם תראו את הדברים.
            http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=16587

            אהבתי

            • גם אני ניסיתי לקרוא אותו והיה לי ממש קשה. לא התחברתי לאופנוע… וכנראה שגם לא כל-כך לנוקשות ולדקדקנות של הזן.
              הדבר היחיד שאני זוכרת שמילא אותי בהשראה היה האימון בחץ וקשת שהיה אנלוגיה למסע כולו.

              אני מתאמנת מדי פעם ומנסה אפילו עם כיסוי עיניים, חוויה מדהימה (בהנחה שאין אנשים מסביב:-))

              אהבתי

  48. האני האחר-אם את מתאמנת בחץ וקשת יש לך פטור מקריאה חוזרת.
    זאת למרות שכנראה ערבבת באופן מקסים בין "זן ואומנות אחזקת האופנוע" ו"זן באומנות הקשת"
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=33386🙂

    גלעד- האם קראת את הספר?
    אני עצמי קורא אותו בתקופה זו ונהנה מאוד.
    נראה שיש הרבה כלים של חשיבה חדה בהם הוא משתמש לגבי נושאים שונים.
    ובהם המדע עצמו.
    אשמח מאוד לשמוע מה דעתך עליו או לקרוא פוסט שלך בנושא…

    אהבתי

    • נכון… ערבבתי. קראתי אותם ממש מזמן.

      דרך אגב, בגלל שקשה מאוד למצוא מקום שומם לאימון (וגם אז, זה לא הכי בטוח), התחלתי להתאמן עם לוח וחיצים (Dartboard) – עם כיסוי עיניים. לא מספק כמו חץ וקשת אבל שעשוע נחמד🙂.

      אהבתי

  49. פינגבק: מזל טוב, יומולדת שנה לבלוג! « חשיבה חדה – הבלוג

  50. הי גלעד, אני התחלתי לאחרונה לקרוא את הבלוג שלך ומאוד נהניתי. האם אתה מכיר את ה (כת? דרך רוחנית? מתקשרים?) “הפשטות שבאלוהות”? יש להם אתר, ויש גם אוניברסיטה (האוניברסיטה הקוסמית).

    הנה דוגמא לוידאו:

    והנה עוד דוגמא:

    לא הצלחתי להבין מיהם מהאתר שלהם. האם הם רמאים? יש לי ידידה שדי נתפסה בעניין ואני קצת דואג.

    אהבתי

    • הצצתי בסרטונים ובאתר, לא לעומק, אבל מספיק בשביל להתרשם מהגי'בריש הרהוט; אין דרך אחרת לתאר את גיבובי המילים חסרי המשמעות הללו. מכיוון שאין שום משמעות למשפטים, לא ניתן להגדיר בכלל אם הם נכונים או לא. מה שמכונה – not even wrong.
      האם מדובר ב"רמאות"? אני לא חושב. יש אנשים שאומרים משפטים חסרי פשר, ויש אחרים שמוצאים בהם פשר, או שרק עושים עצמם כאילו מצאו בהם פשר ("בגדי המלך החדשים").
      אפשר לראות זאת כשירה מודרנית, או כתוכנית בידור טובה. אם מישהו מיקיריי היה רואה בזה "ידע", גם אני הייתי מתחיל לדאוג…
      כתרגיל, שב עם הידידה, שתבחר משפט אחד בלבד מתוך כל הבליל הזה, ונסו להבין מה משמעותו. בתור שלב ראשון כל מילה במשפט צריכה להיות מוגדרת היטב – כלומר, הידידה צריכה להדגים לך בדוגמאות מחיי היום יום למה הכוונה בכל מושג. לדעתי אין סיכוי שתעברו אפילו את השלב הזה. בשלב שני, קחו צמדי מילים, ובדקו האם עדיין נותרה איזו משמעות מובנת.
      הפוסט הזה ממש צריך להנחות אותך בדרך שאילת השאלות.

      ולקינוח, אני ממליץ על מחולל הבולשיט האוטומטי הזה:
      http://www.denayer.com/inspiratie/index_en.html

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s