על כשלי הגרפולוגיה

על כשלי הגרפולוגיה

עסקנו בעבר באסטרולוגיה, נומרולוגיה וקריאה בכף יד. היום נעסוק בתחום שמצטייר בעיני רבים כהגיוני ומבוסס בהרבה – הגרפולוגיה. הטענות לגבי הגרפולוגיה מרחיקות לכת:

"כיום נחשבת הגרפולוגיה ככלי אבחוני רב עוצמה, מהימן, תקף ובעל אפקטיביות גבוהה." [מקור]

"הגרפולוגיה יכולה לספק הערכה ממצה של אופי האדם, יכולותיו וכישוריו המקצועיים. הגרפולוגיה חושפת תכונות אשר חבויות באדם, שבשיטות אחרות לא תמיד ניתן להבחין בהן כגון: מהימנות, שאפתנות, מוטיבציה, זיכרון, כושר ריכוז, יחסי אנוש וכד'." [מקור]

"האבחון הגרפולוגי הוא הכלי היחידי אשר ביכולתו לאבחן ברמת דיוק גבוהה עשרות תכונות שונות, לרבות: יושר בענייני כספים, אמינות, לויאליות לארגון, אינטליגנציה, דינאמיות, מרץ ויציבות תעסוקתית, בנוסף לתכונות הספציפיות הנבחנות בהתאם לתפקיד, כגון: יכולת ניהול, התאמה לדרג ניהולי, עבודה בצוות, קבלת סמכות, שירותיות, עמידה בלחצים, ועוד." [מקור

"הגרפולוגיה הוכחה במרוצת השנים ככלי אבחון אמין, מדויק ומהיר, וזאת ללא צורך בהטרדת הנבחן, או המערכת. דרך הפעולה קלה ופשוטה. כל שעל המועמד לעשות הוא לכתוב קורות חיים או טקסט חופשי על דף חלק (כ 15 שורות) ולחתום בסיום הטקסט, את כתב היד של הנבחן יש להעביר למשרדנו בצירוף תיאור תפקיד, אליו מיועד המועמד. גרפולוגיה משמשת ככלי אבחוני יעיל וזול בהשוואה למבחנים אישיותיים אחרים בתהליך של מיון עובדים לחברות ועסקים." [מקור]

"המיון הגרפולוגי מאפשר לפסול מיידית את המועמדים שבכתב ידם רואים כי אינם עוברים את מבחן היושר והמהימנות. לאחר מכן מתבצע מיון לשלוש קבוצות: המועמדים המתאמים לדרישות התפקיד, המועמדים הנמצאים בעדיפות שנייה ואילו שאינם מתאימים." [מקור]

נשמע מפתה להשתמש בשיטת אבחון שהינה אמינה, מדויקת וזולה כל כך בהשוואה לחלופות. אך האם זה אכן המצב?

כדי לענות על השאלה פניתי לפרופ' מיכאל מור, פסיכולוג חברתי בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ובעל תארים גבוהים מאוניברסיטת ווין סטייט במישיגן. המשך הפוסט הוא תרגום חלקים נרחבים ממאמר פרי עטו שהתפרסם השנה. תודה לחברי חשיבה חדה (ביניהם נעם לויתן ושרון פרידמן) שעזרו לתרגם את המאמר.

נחזור אם כן לשאלת המפתח: האם טענות הגרפולוגים מבוססות על מחקר קביל?

מבין התגובות הרבות לשאלה זו, אחת שמצוטטת רבות היא מחקר שנעשה ע"י Rafaeli and Klimoski. המחקר בדק את הקשר שבין הערכות כתב יד של 104 סוכני נדל"ן שנעשו ע"י גרפולוגים מומחים לבין מדדי ביצועיהם של סוכנים אלו. מחקרם מומן ע"י הארגון "American Association of Handwriting Analysts". כאשר הסיקו החוקרים כי לא היה כל קשר בין הערכות הגרפולוגים לבין הביצועים בפועל, איים הארגון המממן לתבוע אותם, על מנת למנוע את פרסום הממצאים.

תוצאותיהם של נטר ובן-שחר הרחיקו לכת עוד יותר: הם בדקו 17 מחקרים שכללו 63 גרפולוגים, 51 מנתחים לא-מקצועיים ויותר מ-1,200 דגימות כתב יד, והגיעו למסקנה כי גרפולוגים הצליחו לא יותר מהמנתחים הלא-מקצועיים בחיזוי ביצועי עבודה.

מחקרים אלו בחנו מיון עובדים. קבוצת מחקרים אחרת בחנה את היכולת של גרפולוגים לאבחן תכונות אישיות. גם תוצאותיהם היו שליליות: מטה אנליזה שסקרה יותר מ-200 מחקרים הסיקה שככלל, גרפולוגים לא הצליחו לחזות שום סוג של מאפיין אישיותי בשום מבחן אישיות.

מה, אם כן, יכולות להיות הסיבות לשימוש המתמשך בגרפולוגיה, על אף מאות ממצאים שסותרים את יכולתה לייעץ נאמנה למעסיקים?

רמזי תוכן

מחקר שקדם למחקרים לעיל מצא כי פסיכולוגים שניתחו עותקים מודפסים של כתבי-היד שבחנו הגרפולוגים, הצליחו באותה המידה. עובדה זו מרמזת כי גרפולוגים יכולים להיות פסיכולוגים לא-רעים, או לחילופין, שכל אדם אינטליגנטי יכול להסיק מסקנות משמעותיות מקורות חיים…

בלבול מהימנות עם תוקף

גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לא רק לגבי קידוד הסימנים הגרפולוגיים (כמו נטייה, גודל, מקצב וכו'; נמצא מקדם מתאם של 0.6 עד 0.85 בין שני קוראים בלתי-תלויים של אותו המסמך), אלא גם לגבי הפרשנות (0.42). אך מסתבר שגם אנשים שאינם גרפולוגים נוטים להסכים ביניהם לגבי פירושים פשטניים ולא-תקפים (0.30), לדוגמה במקרים של דיכאון, שיטתיות או מקוריות. King & Koehler כינו זאת "אמונות משותפות אך חסרות תוקף לגבי הקשר שבין כתב-יד לבין משתני אישיות".

נראה "הגיוני"

כתב יד נראה כמקור מידע מוצלח: הוא שונה מאדם לאדם ועשיר בפרטים (400 אלמנטים לפי אחת מאסכולות הגרפולוגיה). קיימת האמונה שכל מה שאנחנו עושים משקף משהו לגבינו. באופן כזה גודל האותיות נחשב כמציין את מידת האנוכיות, נטייה אלכסונית קדימה נתפשת כסימן למוחצנות, וכו'. כמה מההקשרים האלה הם בעלי אופי סמנטי: מקצב סדיר בכתב היד מתיימר לפיכך להצביע על התנהגות אמינה.

יכולת חיזוי טריוויאלית ומוגבלת

משתני הרקע מגדר, מצב חברתי/כלכלי ורמת השכלה נמצאים במתאם חלש אך מובהק עם כתב היד. במידה שפרמטרים אלה נמצאים בהתאמה כלשהי לתכונות אישיות או למדדי ביצועים בעבודה, צפויים להתגלות מתאמים חלשים בין פרמטרים של כתב היד לבין משתנים מסוימים. אין בכך כל תועלת מעשית, היות שקיימים אינדיקטורים חזקים (תקפים) בהרבה לכל אחד ממשתני רקע אלה. קשרים טריוויאליים אפשר למצוא גם בין הרעד שמזוהה בכתב היד לבין מידת השיכרות של הכותב או בין כתב יד גרוע לבין ביצועים גרועים בבית ספר. אם גרפולוגים לא היו מתיימרים לומר יותר מזאת, הם היו סופגים פחות התנגדויות לפעילותם. אבל יש קפיצה קונספטואלית אדירה בין המורה צפורה שמכשילה את שלומי (שאת כתב ידו היא לא מצליחה לפענח) לבין החלטתו של מעסיק לא לגייס מישהו בגלל שכתב ידו נוטה כלפי מטה.

מתאמים מדומים

לפני כמעט חצי מאה הציגו Chapman & Chapman את המושג הזה כדי לתאר את הנטייה שלנו לזהות קשרים בין משתנים גם כאשר שום קשר ביניהם לא קיים בפועל. זהו רעיון בעל השלכות מרחיקות לכת לתחומים כגון ספיריטואליזם, דעות קדומות, סטראוטיפים כמו גם לנושא בו אנו עוסקים, והוא קשור להטיית האישוש (confirmation bias), קשב סלקטיבי ותופעות דומות נוספות. הגרפולוגיה היא רק כלי אחד מתוך רשימה ארוכה של כלים אבחוניים לכאורה אשר כושלים כשהם עומדים למבחן פסיכומטרי מבוקר. (הדוגמאות למתאמים מדומים שהחוקרים נתנו במאמר שלהם עסקו במבחן ההשלכה של "צייר איש" ובזיהוי הומוסקסואליות על פי כתמי רורשאך).

דוגמה אופיינית למתאם מדומה היא הבאה: נתונים אובייקטיבים מראים בבירור כי אין מתאם בעל ערך שימושי (r חציון 0.10, טווח 0.02 ל-0.18) בין אושר לבין גורמים נסיבתיים כגון הכנסה, סוג העבודה, מגדר, דת, גזע, גיל, גודל עיר ורמת השכלה. למרות זאת, כאשר נשאלים העריכו את אחוז האנשים המאושרים בקטגוריות שונות של משתנים אלה, הם חשבו שאחוז גבוה הרבה יותר יהיו מאושרים בקרב אלה שמרוויחים הרבה לעומת אלה שהכנסתם נמוכה, בקרב המתגוררים באזורים כפריים לעומת המתגוררים בערים גדולות, וכד'. הם נשאלו גם לגבי החשיבות של המשתנים האלה לאושר. גם כאן, האשליה המשיכה. כך למשל, השכלה גבוהה נתפשה כחשובה לאושר ע"י 86% מהנשאלים.

King & Koehler יישמו את הרעיון של מתאם מדומה בגרפולוגיה. הם ביקשו ממשתתפים בניסוי לשפוט את מידת הקשר בין מאפיינים מסוימים של כתב היד (למשל הגודל) לבין מימדי אישיות (כמו צניעות/אנוכיות). צמדים נוספים, שנלקחו מספרי גרפולוגיה, היו מהירות כתב יד ואימפולסיביות, שיפוע ופסימיות או מרווחים ומוחצנות. המשתתפים קיבלו צמדים אקראיים של דוגמאות כתב יד ותיאורי אישיות קצרים; כלומר, בפועל לא היה כל מתאם ביניהם. למרות זאת, המשתתפים זיהו מתאם גבוה של 0.65 בין מאפייני כתב היד לבין תיאורי האישיות, בהתאמה לקשרים המקובלים בגרפולוגיה. נראה כי גם ההדיוטות וגם הגרפולוגים המקצועיים נשענים על אותם קשרים סמנטיים אינטואיטיביים כשהם "מגלים" את חוקי הגרפולוגיה באקראיות.

*

כעת אציג את תוצאות חקירתי הפרטית והלא פורמלית לגבי תקפותה של גרפולוגיה. לפני שנים מספר, יצרתי קשר עם שבעה מכונים גרפולוגיים ברחבי העולם, וביקשתי מהם מידע על "מחקרים מבוקרים בהם תוצאות הניתוח הגרפולוגי הצליחו לנבא תכונות של עובדים בצורה מובהקת". קיבלתי תגובות מארבעה מהם, תגובות אשר שופכות אור על אופן המחשבה של גרפולוגים מקצועיים.

הראשון שבהם – נשיא האיגוד האמריקאי לגרפולוגיה (זה שאיים לתבוע את Rafaeli) – הפנה אותי למחקר אשר טוען, כך מסתבר, ש-"חקר תקפותם של מאפייני כתב יד לא הניב עד כה הצלחה משכנעת". הוא גם הציע לי לברר באיגוד הגרפולוגיה הישראלי, והם מצידם שלחו אותי ל-Allport & Vernon אשר אכן הביעו אהדה לרעיון בספרם הידוע Expressive Movement משנת 1933. חבל רק שהם לא קראו את הספר, בו מסכמים המחברים כי: "…המונחים [הגרפולוגיים] אשר נמצאים בשימוש נוטים לעיתים קרובות להסתיר את האישיות יותר מאשר לחשוף אותה".
המחברים מוסיפים ומדווחים על תוצאות ניסוי בו התבקשו גרפולוגים לזווג 10 דגימות כתב יד עם 10 אפיונים אישיותיים. הגרפולוגים השיגו 2.4 התאמות בממוצע, בהשוואה ל 1.8 התאמות שהשיגו אנשים שאינם גרפולוגים. במילים אחרות, שנים של אימונים וניסיון הביאו את בעלי המקצוע לשיעור טעות של 76%, בעוד שחסרי הניסיון טעו ב-82% מהמקרים שהוצגו להם.

בנוסף, נפגשתי עם מזכיר הארגון הישראלי, גרפולוג בעצמו. הוא סיפר לי שכאשר התבקש לייעץ לגבי שיבוץ עבודה של חבר חדש בקיבוץ, הוא ייעץ להם, על סמך דגימת כתב יד בלבד, האם עדיף למועמד לעבוד עם עץ או עם מתכת. הוא גם עדכן אותי שפורסם מאמר טוב על גרפולוגיה במגזין פלייבוי.

התגובה השלישית הגיעה מנשיא "Handwriting Analysts International". הוא היה פסימי ביותר בנוגע לקיומו של מחקר ראוי בתחום, והוסיף כי "יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשייך מאפייני כתב ספציפיים… לתסמונת מסוימת". יחד עם זאת הוא הפנה אותי למקור אירופאי (שלא הצלחתי לאתרו) ש-"ביצע מחקר לאורך יותר מ-70 שנה על אדם מסוים".

אחרון, פרופ' Marchesan מ-"International Society of Handwriting Psychology" שלח לי רשימה של 307 עבודות מחקר שהוא פרסם באיטליה, יחד עם פלייר באנגלית על הארגון, אשר לא הכיל כל מידע לגבי המהימנות, התוקף או השימושיות של הגרפולוגיה. הוא הכיל, לעומת זאת, טענה כי התיאוריה עליה מבוססת הגרפו-פסיכולוגיה יכולה לשמש "לשחזור התכונות של דמויות היסטוריות שלא הותירו דוגמאות של כתב יד". דוגמאות לדמויות אלו היו דנטה, ישו ומריה. כדי לוודא שהפניה שלי לא הובנה שלא כהלכה, כתבתי לפרופ' שוב, וביקשתי ממנו נתונים אמפיריים. הוא הגיב במשלוח ביבליוגרפיה מעודכנת וציין כי קבוצתו "יישמה את פסיכולוגיית כתב-היד בהצלחה ניכרת לגבי ידע אישי, בחירת בן/בת זוג לחיים, מיון וגיוס עובדים, או שינוי תפקיד בעבודה".

המסקנה העיקרית שאני גוזר מן העדויות המוצגות במאמר זה מתיישבת היטב עם הצהרתו של רוברט מ. פירסיג:

מטרתה האמיתית של השיטה המדעית היא לוודא שהטבע לא הוליך אותך שולל וגרם לך לחשוב שאתה יודע משהו שלמעשה אינך יודע.
זן ואמנות אחזקת האופנוע, 1974

*

עד כאן דבריו של פרופ' מיכאל מור.

זה המקום להזכיר הטיות נוספות שעשויות לתרום לרושם שגרפולוגיה "עובדת". נתחיל מהתרשמות המעסיקים ששוכרים את שירותי הגרפולוגים ומעידים כי חוות הדעת הגרפולוגיות "הוכיחו את עצמן" כנכונות.

ראיית חלק מהתמונה

קל לחטוא בהסקת מסקנות פזיזות על סמך נתונים חלקיים ביותר: המעסיקים שולחים בדרך כלל רק חלק קטן מהמועמדים לאבחון גרפולוגי – אותם אלה שסוננו כבר על פי קורות החיים שלהם וההמלצות שסיפקו, ונמצאו כבעלי השכלה וניסיון רלוונטיים. סביר כי רובם יצליחו בתפקיד במידה כזו או אחרת, אם יתקבלו. מצד שני, לעולם לא נדע מה היו יכולים להיות ביצועיהם של כל אלה שנפסלו ע"י הגרפולוגים – אולי היו מצליחים באותה המידה? אולי יותר? חוסר סימטריה מובנה זה בידע הזמין, אינו מאפשר להסיק מסקנות תקפות לגבי איכות האבחונים.

דיסוננס קוגניטיבי

עצם העובדה שעובד הוכתר כ"מתאים" ע"י גרפולוג (או כל אדם אחר שנתפש כבר-סמכא בנושא) עשויה להשפיע לטובה על הערכות ביצועיו בעתיד ע"י המעסיק. המעסיק יטה לתרץ ביצועים ירודים כסטיות זמניות, או שייחס להם הסברים "הגיוניים" (כגון – "הוא חדש", "אולי המשימה שהטלתי עליו מורכבת מדי", וכד'). הספרות הענפה בנושא דיסוננס קוגניטיבי מראה כי כאשר אנשים קושרים את שמם הטוב או השקעה כספית גבוהה בהחלטה שקיבלו (במיוחד אם אחרים הטילו ספק בהחלטתם) הם בעלי מוטיבציה חזקה ביותר לפרש את התוצאות באופן שתומך בבחירתם, גם לנוכח ראיות סותרות.

ומה לגבי לקוחות פרטיים שמקבלים אבחון גרפולוגי ונדהמים מרמת הדיוק שלו?

אפקט בארנום/פורר

האפקט הוזכר והודגם כבר בהקשר של האסטרולוגיה ושל קריאה קרה. אנשים נוטים לפרש אמירות מעורפלות וכלליות שנכונות לגבי רוב האנשים (רצוי שרובן תהיינה חיוביות), כמתאימות להם במדויק, כל עוד הם מאמינים כי אמירות אלה נתפרו במיוחד עבורם, על סמך נתונים אישיים כלשהם. לא מדובר בתוצאה של חוסר אינטליגנציה מצד הלקוח, להיפך – אנשים אינטליגנטיים מוכשרים יותר במציאת קשרים בין האמירות המעורפלות לבין פרטי חייהם האישיים.
דרך מבוקרת לנטרל את ההטיה הזו היא לתת ל"נבדק" מספר חוות דעת שנכתבו עבור אנשים אחרים בנוסף לזו שנכתבה עבורו, ולבקש ממנו לבחור את זו שמתאימה לו ביותר. אם יש תוקף כלשהו לשיטה, צפוי שהלקוח יבחר את התיאור שנכתב עבורו בשיעור גבוה משמעותית (ומובהק) מאשר ניחוש. עד היום כל שיטות האבחון האישיותי הפסאודו-מדעיות כשלו במבחן פשוט זה, ובכללן הגרפולוגיה.

התמונה שעולה מן המחקרים ברורה: מעבר לרמזים שגם אלה שלא למדו גרפולוגיה יכולים לשאוב מכתבי היד, מדובר בלא יותר מאשר אשליה משותפת לגרפולוגים, לשוכרי שירותיהם וללקוחות הפרטיים, אשליה שנובעת משילוב של מגוון הטיות תפישה.

כל שנותר הוא לתהות מתי תהיה הפעם הבאה בה יפסלו אותי כמועמד למקום עבודה, בהתבסס על מיון גרפולוגי שתוקפו אפסי?

מהימנות ותוקף הגרפולוגיה בהשוואה לשיטות אחרות

מהימנות (משמאל) ותוקף (מימין) של הגרפולוגיה, בהשוואה לשיטות אחרות. מתוך האתר של Geoffrey Dean. לחצו על התמונה למעבר למקור.

בקשה מתומכי הגרפולוגיה: לפני שאתם מגיבים, עיצרו. טיעונים כמו – "הם בטח לא בדקו את זה כמו שצריך", "תמיד יש גם מחקרים שהראו שזה עובד", "אני אומר/ת לך שזה עובד", "הלקוחות שלי מאוד מרוצים", "עובדה – חברות מיון והשמה מעסיקות גרפולוגים", "שלח לי כתב יד ואתה תידהם מהתוצאות" וכד' – אינם תקפים.

* אם משהו לא תקין לדעתכם במחקרים שהובאו כאן, אנא ציינו, אחרי שקראתם אותם לעומק, איזה אלמנט בדיוק לא תקין ומדוע.

* אם לטענתכם יש גם מחקרים שהראו שגרפולוגיה תקפה, אנא הביאו אותם, נקרא ונשפוט את איכותם.

* לגבי התרשמויות אישיות מתקפותה של הגרפולוגיה, אני חושב שהרשומה לעיל הדגימה שקשה לסמוך עליהן. אין להן משקל נגד למחקרים שניקו את ההטיות הרלוונטיות.

אם הנכם גרפולוגים מקצועיים, וברצונכם להדגים שגרפולוגיה היא שיטת אבחון תקפה, אשמח לבחון אפשרות לערוך יחד ניסוי מבוקר בו נבדוק זאת.

 לקריאה נוספת: