לאמונות, ציפיות וסוגסטיות יש כוח רב בעיצוב התפישות והחוויות שלנו, החל משינוי טעמם של מאכלים ומשקאות, שינויים בשמיעה, בראייה, תחושות מיסטיות, חרדות ופחדים, וכלה ביכולת לעבור ניתוח או טיפול שיניים ללא הרדמה ובהתגלויות אלוהיות.
בסדרת הרשומות הנוכחית נצלול אל ממלכת הזיכרון.
האם זיכרונות מחוויות שחווינו משקפים את מה שאירע במדויק? האם הזיכרון האנושי עובד כמו הקלטת וידאו שאפשר להריץ אותה מחדש שוב ושוב ולשחזר מתוכה את הפרטים? האם ניתן לשנות זיכרונות אחרי שנוצרו? לפני שנוצרו? האם אפשר להיזכר באירועים שכלל לא התרחשו? האם צלילות הזיכרון ותחושת הביטחון שלנו לגבי דיוקו משקפים את דיוקו בפועל?
כפי שנראה, שלל גורמים חמקמקים מעצבים ומשנים את הזיכרונות שלנו בלי שאנו מודעים לכך בכלל. כמובן שלא אוכל לסקור את הנושא אדיר-המימדים הזה באופן יסודי, אלא רק להביא שלל דוגמאות פיקנטיות שיעבירו את המסר הכללי.
* לפני שנתחיל, אני ממליץ לכם להשתתף בניסוי קצרצר. שימו לב: חשוב לבצע אותו לפני שממשיכים לקרוא. נדרשת רק דקה של ריכוז, דף וכלי כתיבה.
>> להשתתפות בניסוי הזיכרון לחצו כאן <<
נתחיל את מסענו באיזור הדמדומים שבין החוויה לבין הזיכרון שנוצר ממנה.
זכירת המצופה
בניסוי שבו הוזמנתם להשתתף (הזדמנות אחרונה לפני הספוילר) התבקשתם לזכור כמה שיותר מילים מתוך רשימה בת 15 מילים שהוצגה בפניכם. לפני הוצאת הספר לאור השתתפו בניסוי כ-450 גולשים. רובם הצליחו לזכור 6-10 מילים מתוך אלה שהופיעו ברשימה. אבל מטרת הניסוי לא הייתה לבדוק את כמות המילים שאנשים זכרו מהרשימה, אלא דווקא את המילים שהם זכרו אך לא הופיעו ברשימה. במובן הזה הניסוי לא אכזב. המילים הבאות חזרו יותר מפעם אחת כל אחת: גלידה, חיוך, יין, תפוח, נעים, סירופ, מלוח. 7 משתתפים זכרו את המילה מלפפון, 9 זכרו את המילה חמוד, 11 זכרו לימון, 16 זכרו מר, ו-25 זכרו את המילה טעים. אבל הכוכבת הגדולה הייתה ללא ספק המילה 'מתוק', שהרשימה "הונדסה" כדי לעורר: לא פחות מ-200 איש (כ-44%) זכרו כי ראו אותה זה עתה ברשימה!
כאשר אנו קולטים משהו בחושינו, המוח מחלץ מיד את המשמעות של הדברים ואינו טורח לעבד ולאחסן בזיכרון כל פרט ופרט לחוד. המוח מקשר את פרטי המידע החדש לדברים שאנו כבר יודעים על העולם. קישורים אלה עוזרים לסנן עיקר מטפל, וגם לשלוף מאוחר יותר את פרטי המידע שכן קודדו. בעת ההיזכרות, קשה לנו להבחין בין פרטי מידע שמקורם בחוויה לבין פרטי ידע קודם שמקושרים אליהם חזק.
זה בדיוק מה שקרה בעת שינון רשימת המילים. באופן אסוציאטיבי, רבות מהן נקשרו למושג "מתוק". בעת ההיזכרות, המוח בנה מחדש את רשימת המילים. הבנייה כללה כמה מהמילים המקוריות, וכן את המילה שנקשרה אליהן חזק – "מתוק" – מילה שהמוח מניח שהשתתפה גם היא ברשימה.
אשליית זיכרון זו, שבה אנשים זוכרים מילים שלא הוצגו בפניהם, דווחה לראשונה ב-1959 ע"י Deese. ב-1995 חזר האפקט לכותרות בעקבות מחקרים שביצעו Roediger ו-McDermott בתחום זיכרונות-שווא (False memory). האפקט מכונה DRM, על שם שלושת החוקרים הללו, ועקב פשטותו הניסויית זכה לשימוש רב במחקרים. אשליית DRM מדגימה בצורה מאלפת כיצד כל פעולות הזיכרון, כולל הבסיסיות ביותר, מערבות תהליכים של בנייה מחדש (Reconstruction).
האפקט קל להדגמה, בדומה לאשלייה אופטית טובה, וכן נוח לשימוש במחקרים על זיכרונות שווא. אך האם הוא מודל מייצג למה שקורה "בחיים האמיתיים"?
מספר מחקרים בדקו מתאם בין כמות הטעויות בניסוי DRM לבין זיכרונות אוטוביוגרפיים שגויים או מעוותים.
במחקר משנת 2002 נמצא כי אנשים שטוענים שנחטפו ע"י חוצנים נטו ליותר זיכרונות שווא במבחן DRM בהשוואה לקבוצת ביקורת. לא היה הבדל בכמות המילים הנכונות שחברי שתי הקבוצות זכרו. אלה היו גם התוצאות במחקר משנת 2009, שבו השתתפו אנשים שטוענים כי הם זוכרים חוויות מחיים קודמים. אם מניחים כי חוויות אלה לא התרחשו במציאות, הרי שהממצאים הללו מרמזים כי מנגנונים משותפים מקשרים בין שגיאות במבחן DRM לבין נטיה לזיכרונות שווא בחיי היום-יום.
מחקרים לגבי שחזור זיכרונות של התעללות מינית בילדות (כאן, כאן וכאן) הניבו תוצאות דומות: אנשים שזיכרונות כאלה "שוחזרו" אצלם טעו יותר במבחן DRM בהשוואה לאנשים שלא דיווחו על התעללות וכן בהשוואה לאנשים שזכרו באופן רציף ומודע כי עברו התעללות בילדותם.
בין אם מדובר בזיכרונות מודחקים, מעוותים או ממוצאים, הרי שמדובר בסוגים שונים של טעויות בזיכרונות האוטוביוגרפיים, ונראה שיש מתאם בינן לבין תוצאות מבחן DRM. בהמשך עוד נשוב לדבר על הבעייתיות שבתהליכי "שיחזור" זיכרונות.
*
הדגמה יפה נוספת ל"זכירת המצופה" ניתנה בניסוי הבא: המתנדבים התבקשו להמתין דקה בחדר של סטודנט לתואר שני, לפני שהכניסו אותם ל"חדר הניסוי". הניסוי, כך התברר, היה לא יותר מאשר בקשה לרשום את כל החפצים שהם זוכרים שראו בחדר ההמתנה לפני רגע. החדר הזה היה חדר טיפוסי בכל המובנים, וכלל שולחן כתיבה, כסאות, מדפים, וכד’. בין שאר הפריטים שהעלו הנבדקים מזיכרונם, 30% זכרו כי ראו ספרים ו-10% זכרו כוננית מסמכים, למרות שחפצים אלה לא היו כלל בחדר – הם הוצאו ממנו במכוון לצורך הניסוי.
כלומר, המוח בנה מחדש (Reconstructed) את תוכן החדר על סמך מה שהיה בו וכן על סמך מה שהיה צפוי שיימצא בו. תהליך ההיזכרות אינו שליפת העתק מדוייק של המציאות, אלא יצירה מחודשת שלה.
הטיית המניע
במחקר משנת 1979 שנקרא "אפקט 'אופרת הסבון' בהיזכרות בסיפור", בדקו החוקרים כיצד אמונה לגבי מניעיו של אדם משפיעה על הזיכרונות שנוצרים בעקבות חשיפה לפעולותיו.
המשתתפים בניסוי קראו טקסט ובו חמש פסקאות שמתארות בצורה יבשושית חוויות שחוותה בחורה בשם ננסי: הכנת כוס קפה, ביקור אצל רופא, האזנה להרצאה באוניברסיטה, עריכת קניות במכולת והשתתפות במסיבת קוקטייל.
כמחצית מהמשתתפים בניסוי קיבלו בנוסף את המידע הבא בטרם קראו את הטקסט הנייטרלי:
"ננסי התעוררה שוב עם תחושת בחילה ותהתה אם היא אכן בהיריון. איך תספר לפרופסור איתו התראתה? והכסף, זו בעיה נוספת".
למחרת כונסו שוב הנבדקים והתבקשו לשחזר מזיכרונם באופן מדוייק ככל האפשר את התיאורים שקראו. בתחילה העלו זיכרונות באופן חופשי. לאחר מכן, התבקשו לדרג חמישים אמירות שונות על סקלה שבין "בודאות לא הופיע בטקסט" לבין "בוודאות הופיע בטקסט". עשר מהאמירות שהוצגו לשיפוטם היו נכונות ועשר שגויות. השאר היו עובדות שניתן להסיק בעקיפין מהטקסט אך אינן מוזכרות בו במפורש (למשל, אמירות לגבי הסיבה לביקורה אצל הרופא, יחסיה עם הפרופסור, וכד') – חלקן מתאים לסיפור ההיריון, וחלקן נוגד אותו.
אלה שקיבלו את סיפור ההיריון לפני קריאת הטקסט, זכרו יותר סיטואציות מתוך החמש, הרבה יותר פריטים ואת הסדר שבו הופיעו, בהשוואה לקבוצת הבקרה.
אך ההבדל המשמעותי והמעניין היה בפריטים שמשתתפים אלה המציאו בשלב ההיזכרות החופשית ואשר לא הופיעו בטקסט המקורי – פי 4 יותר פרטים מומצאים מאשר בקבוצת הבקרה. רוב התוספות היו רלוונטיות לסיפור המניע. כך למשל, הוחלף התיאור המקורי של "בדיקות שגרתיות" ב"בדיקות היריון", אמירתו המעורפלת של הד"ר – "נראה שהציפיות שלי אושרו" הוחלפה ב"החששות שלך אושרו". כמו כן יוחסו לננסי מחשבות ותחושות רבות שלא הופיעו בטקסט המקורי, למשל: "ננסי לא נהנתה כלל במסיבה", "הרגישה נורא" או "היתה מדוכאת". בנוסף, הסיפור היה מגובש ורציף יותר, והיה משופע בביטויים כגון "לאחר מכן" או "מאוחר יותר באותו הערב" – ביטויים שנעדרו כמעט לחלוטין בתיאורי קבוצת הבקרה.
סיפור המניע שימש כמעין דבק שליכד יחד את כל פירורי המידע. הסיפור שנוצר היה עקבי יותר, אך גם כלל עיוותים רבים יותר של הפרטים. המציאות "כופפה" כדי להתאים לסיפור, ופרשנויות אפשריות שמחזקות את האמונה הבסיסית הפכו בין לילה לזיכרונות של ממש מהאירוע.
חשבו על ההשלכות מרחיקות הלכת שיש להטיה הזו בחיי היום יום. כיצד מניעים שאנחנו מייחסים לאנשים סביבנו – בצדק או שלא בצדק, בין אם מדובר בבוס, חבר, בן זוג או ילדים – צובעים את הדרך שבה אנו רואים וזוכרים את מעשיהם.
*
בפעם הבאה נלמד כיצד לגרום לאנשים לזכור כי חוו חוויות על-טבעיות (יותר קל משאתם חושבים).
כדי לא לפספס את המשך הסדרה אתם מוזמנים להרשם לעדכונים במייל (למטה משמאל).
*
אם מה שקראתם נראה לכם מוכר ואתם לא בטוחים מאיפה, הרי שאתם מועדים ליפול בכשל זיכרון נוסף שנקרא "בילבול מקור הזיכרון". רוב החומר (למעט הסעיף על "הטיית המניע") נכלל בפרק על "תעתועי זיכרון" בספר "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה". חשבתי שהגיע הזמן לפרסם את הדברים גם בבלוג, כדי שיהיו זמינים לכמה שיותר אנשים. הנושא חשוב ועקרוני מכדי להישאר רק בספר.
לכל חלקי הסדרה:
חשיבה חדה 
[—גלעד: זהירות התגובה כוללת ספוילר לניסוי—]
השתתפתי עכשיו בניסוי ולא הבנתי למה יש 8 מילים שזכרתי ו-8 שלא, עד שהבנתי ש"מתוק" היה ברשימת המילים שזכרתי ובעצם בכלל לא נכלל ברשימה המקורית.
אהבתיאהבתי
אצלי לא היה דבר כזה זכרתי רק מילים שהיו בניסוי
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד, עבורי העיסוק בזכרון ובזכירה הוא ממש חלק מזהותי, חוויית הזכרון מרתקת אותי [ד"א יש לי סברה שזה לא בריא, שכחה – וגם זכרון מוטה – זו תכונה בריאה לדעתי]. לא פעם אני מזהה בעצמי חוויית זכרון "שגוי", כלומר מודע להטיות זכרון כאלו. הנאה מיוחדת חווה בהזכרות בארועים מהעבר, ותמיד תוהה ומנסה לחבר את התמונה למציאות.
אהבתיאהבתי
לגבי "בריא", ראשית זה בלתי אפשרי – באופן שהמוח עובד – לזכור הכל. אני מניח שאתה מכוון יותר לזכרונות שליליים ואף טראומטיים. גם שם רב הנסתר על הנגלה, הדעות חלוקות, והבנתי שלאחרונה מתחזקת גישת ה"אין צורך לחפור בכוח". בכל מקרה, ועוד אגע בזה, כל חפירה עלולה לייצר גם זכרונות שווא שליליים (כמו למשל זיכרון שווא של התעללות מינית בילדות).
אהבתיאהבתי
(גם פה יש ספוילר לניסוי, סליחה שלא הודעתי)
מעניין אותי האם היו מילים שנזכרו פחות מהמילה "מתוק" ואם כן מה הן היו.
אהבתיאהבתי
יש רשימה למעלה. או שהתכוונת למשהו אחר?
אהבתיאהבתי
התכוונתי למילים מה-15 המקוריות.
אהבתיאהבתי
אוקי. חזרתי לקובץ הנתונים המקורי. להלן שכיחות המילים שאנשים זכרו:
אהבתיאהבתי
תודה, למה יש פה 16 עמודות כחולות?
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד, תודה.
בקשר לזכרונות של התעללות בילדוּת, הפסיכולוגיה היום מכירה שזכרונות כאלה באים לידי ביטוי בכמה ערוצים, הערוץ הקוגנטיבי הוא רק אחד מהם, ולאו דווקא המרכזי. זכרונות טראומתיים יכולים להתבטא גם בצורת סימפטומים נפשיים ופיזיים כמו דיכאון כרוני, חרדה, כאבים שונים, תגובתיות-יתר, פגיעה עצמית וכו', וגם בצורת תחושות גוף, ורגשות — כל אלה נותנים תמונה רחבה יותר של זכרון, והם כמובן הרבה יותר קשים ל"השתלה" מאשר זכרון נראטיבי, או מילה שגויה מתוך רשימה.
אהבתיאהבתי
מעניין. הבלוג המומלץ הומו סאפיינס עסק בזה הרבה. יש לזה כמובן המון השלכות בפשיעה\עדות וכו'
https://greengross.wordpress.com/2012/03/20/%D7%AA%D7%A2%D7%AA%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99/
אהבתיאהבתי
בניסוי (בהרצאה) לא זכרתי את המילה שלא הייתה, וגם עכשיו, בניסוי דומה שנערך בתכנית "שעשועי מוח" בערוץ נאשיונל גאוגרפיק (במקרה שלטטתי והיא שודרה עכשיו). הם הראו רכבת צעצוע חולפת על פני המצלמה עם מילים כתובות עליה (לכל היותר עשר, אני מעריכה) ושניות ספורות אחריה רכבת קצרה יותר עם ארבע מילים בלבד, וביקשו לציין איזו מהן הופיעה על הרכבת הראשונה. תשובתי המידית הייתה "אף אחת". כשהם המשיכו לשאול הנחתי שאולי פספסתי מילה (הייתה מילה שלא הצלחתי לקרוא כמו שצריך, אם כי היא נראתה אחרת) והמרתי על המילה שרוב האנשים בחרו (כי היא הייתה באותו נושא של שאר המילים ברכבת הראשונה) אבל בחרתי בה בעיקר כי שילוב הצבעים נראה לי מתאים (הם כתבו את המילים בצבעים ובגדלים שונים). התברר שאכן אף אחת מהמילים ברכבת השנייה לא הופיעה בראשונה, אבל 80% מהאנשים זוכרים את אחת המילים (מאותו שדה סמנטי). אני יודעת (גם מניסיון חיי…) שהזיכרון שלי נוטה פשוט לדעוך עם הזמן, אבל מה שנמחק נמחק, לא מוחלף או "מתמלא" בחומר אחר. כשאני לא זוכרת אני בד"כ לא זוכרת (ובמקרה הזה ניחשתי את המילה שנראתה לי הכי הגיונית שהייתה, אבל לא זכרתי שקראתי אותה).
אהבתיאהבתי
תודה גלעד, כתמיד פוסט מרתק!
בזמן הקריאה נזכרתי בפוסט אחר שלך בנושא ההיפנוזה. דיברת שם על זה שמחקרים הראו שהתכונה המנבאת ביותר לעד כמה אדם יהיה נתון להשפעת היפנוזה היא סוגסטביליות, אם כי אני לא זוכרת בדיוק את ההגדרה שהבאת (זכור לי הניסוי עם הידיים המושטות קדימה והעיניים העצומות). מעניין האם יש קשר בין סוגסטביליות מהסוג הזה לבין נטייה לטעות במבחני DRM, ובאופן רחב יותר, האם שילוב של מבחנים כאלה יכול לבודד איזשהו משתנה אישיות שכרגע אני לא מצליחה לחשוב עבורו על שם יותר פוליטיקלי-קורקט מ"פתיות".
אהבתיאהבתי
תודה. שאלות מעניינות, צריך לנסות להתעמק במחקרים שנעשו בנושא הזה. הצצתי בשני מחקרים שמוזכרים בפוסט, ומצאתי דברים מעניינים. אני בטוח שיש עוד הרבה חומר בנושא. צריך פשוט לחפור…
הנה כאן יש רמזים מעניינים בפרק ה-Discussion:
Consistent with other findings on people reporting recovered
memories (e.g., McNally et al., 2000), those reporting recovered
and repressed memories of alien abduction scored higher than
controls on measures of hypnotic suggestibility and depressive
symptoms. Both measures were significantly related to false recall
and false recognition.
…
Consistent with past research linking schizotypy (i.e., psychosis
proneness) to UFO beliefs and experiences (e.g., Chequers et al.,
1997; Spanos et al., 1993), those reporting recovered and repressed
memories of alien abduction scored higher than controls on measures
of perceptual aberration and magical ideation (i.e., belief in
unusual forms of causality). Perhaps higher scores on these measures
influenced the development of abduction beliefs and the
unusual content of the memories recovered. Magical ideation was
significantly related to both false recall and false recognition
וגם כאן:
According to one sociocognitive model of false memories (Mills
& Lynn, 2000), certain personality traits foster reports of implausible
memories. High levels of absorption (i.e., rich imaginative
capabilities) and magical ideation (i.e., endorsement of unconventional
modes of thinking) may make one vulnerable to developing
false autobiographical memories. High scores on these measures
may lead one to confuse the products of one’s imagination with
genuine memories (Spanos et al., 1991). If people with this profile
undergo hypnosis or related procedures to recover memories, they
may be especially likely to generate imagery confusable with
memories
אהבתיאהבתי
מעניין תודה.
האם במסגרת כל התופעות האלה של הזיכרון קיים גם מה שנקרא בפסיכולוגיה: הדחקה ?
אהבתיאהבתי
עד כמה שאני יודע זה עוד נושא סבוך. אני לא יודע מספיק בשביל לענות בצורה מסודרת. אולי יש פסיכולוגים בקוראים שיכולים לפרט.
אהבתיאהבתי
אני לא קולט משהו. למה רשום שהרשומה הזאת פורסמה ב14 באפריל 2013. הניחוש שלי הוא שכבר פרסמת את הניסוי הזה לפני שנתיים ועכשיו אתה מעדכן אותו או משהו כזה.
אהבתיאהבתי
סוג של תקלה בוורדפרס, אבל עם סיבה טובה: הפוסטים בנושא הזיכרון היו מוכנים לפרסום כבר אז, אבל החלטתי לשמור את החומר לספר, כדי שיכלול גם דברים שלא פורסמו עדיין בבלוג. את ניסוי הזיכרון פרסמתי לפני שהספר יצא לאור, כדי לכלול בספר את תוצאותיו. (העמוד של הניסוי קיים בבלוג כבר שנה, כנספח לספר). המשך ההסבר – בסוף הפוסט לעיל.
אהבתיLiked by 1 person
שימוש בסיפור כשיטה לשיפור הזיכרון
מדקה 26 עד 36
אהבתיאהבתי
פינגבק: פסיכולוגיה – למה פסיכולוגים לא מבינים את נפש האדם בכלל? – תובנות עצמאיות
המקרה של אום אל חירן מציג את הדברים היטב- כפר לא חוקי, הריסת בית, שוטרים, יריות, רכב של בדואי דוהר לתוך קבוצת שוטרים, שוטר הרוג, נהג הרכב מתבוסס בדמו.
זמן קצרצר לאחר מכן ארדן מודיע שזה היה פיגוע של אדם השייך לדעא"ש.
כיום אנחנו יודעים מצילומיי המסוק המשטרתי כי שוטר ירה בנהג- מורה שוחר שלום, נהג לאיטו. הנהג התמוטט. הרכב האיץ בירידה ופגע בקבוצת שוטרים. שוטר נהרג מהפגיעה. הנהג מת מפצעיו לאחר שלא זכה לטיפול רפואי.
אהבתיאהבתי