איברי-מין נעלמים, התגלות מריה הקדושה ואשליות המונים נוספות

ברשומות הקודמות בנושא "חווית המצופה", ראינו כיצד החוויה הפרטית של כל אחד מאתנו נבנית ממיזוג של רשמי החושים עם מה שאנו מצפים לחוות (בהתבסס על האמונות המוקדמות שלנו וההקשר). דיברנו גם על מעגל הקסמים בו הציפייה משפיעה על החוויה, וזו בתורה מאששת את הציפיה ומחזקת אותה, מה שמשפיע ביתר שאת על חוויות נוספות. במקרים מסוימים ההשלכות של מערבולת כזו יכולות להיות מרחיקות לכת.

הפעם נפגוש גירסאות המוניות של חווית המצופה, מקרים בהם השפעה חברתית משמשת זרז נוסף לחוויית המצופה ומעצימה אותה לכדי אשליית המונים ואף היסטריית המונים.

דוב הפנדה האבוד

פנדה אדומה, ויקיפדיה

ב-1978 ברח מגן החיות של רוטרדם (הולנד) דוב פנדה מסוג נדיר. גן החיות פרסם ידיעה לעיתונות שכללה תיאור מפורט של הדוב, בתקווה כי מישהו יזהה אותו ויתקשר לדווח על מקום המצאו. בתוך כמה ימים התקבלו למעלה ממאה דיווחים של אנשים שהעידו כי ראו את הדוב.

היתה רק בעיה אחת. זמן קצר לאחר שהידיעה שוחררה לתקשורת הדוב נמצא מת סמוך לגן החיות.

כל אותם מדווחים אולי ראו משהו, אך בודאות זה לא היה הדוב הזה, ובודאי לא דובים אחרים מסוגו, שחיים רק בהודו. מן הסתם הם לא ראו אפילו דוב אחד משוטט באזור.

כעת נחליף "דוב פנדה" ב- "ביגפוט", "המפלצת מלוך-נס" או "חלליות חוצנים". כל מה שנדרש הוא גרעין של אמונה שמופצת בציבור והדיווחים לא מאחרים להגיע.

התגלות מריה הקדושה

בבוקרו של ה-25 במאי 1953 התאספו כ-150,000 גברים, נשים, זקנים וטף בפורטו-ריקו, בציפייה להתגלות מריה הקדושה, על סמך נבואה שהפיצו שבעה ילדים מקומיים. רעש תקשורתי גדול קדם לארוע וראש העיר ארגן בהתלהבות תהלוכות של עולי-רגל וטקסי תפילה המוניים.

צוות של סוציולוגים ששמע על הארוע הגיע למקום, התערבב בקהל וראיין אנשים. רוב הנוכחים האמינו באותנטיות של טענות הילדים. רבים מהם חוו חוויות מיוחדות: אנשים ראו טבעות צבעוניות מקיפות את השמש, אחרים הבחינו בצללית של מריה בעננים או בעצים, והיו שדיווחו על תחושה גופנית משופרת. בחמש אחה"צ, כשרוב הקהל התפזר, הנשארים לא ראו או חשו בשום דבר מיוחד.

אינני יכול להוכיח כמובן כי מריה לא התגלתה להמונים באותו היום, אולם אם נצא מהנחה סבירה שלא זה היה המצב, הרי שהארוע מדגים יפה מגיפת אשליות המונית.

דליפת הגז המדומה

במקרים רבים החווים מפתחים תסמינים גופניים בתגובה לחווייתם. ארוע אופייני התרחש בקיץ 1985 בבי"ס תיכון בסינגפור. על רקע שמועות בדבר דליפת גז באתר בניה סמוך, הבחינו יום אחד כמה תלמידים בריח מוזר. עד מהרה נתקפו 65 מהם (ומורה אחד) בצמרמורות, כאבי ראש, בחילה וקוצר נשימה.

בדיקות סביבתיות ובריאותיות שנערכו במקום לא העלו דבר. נמצא כי אלה שהאמינו שמדובר בדליפת גז סבלו מתופעות הלואי ואילו אלה שלא האמינו נותרו ללא פגע.

טרור כימי-ביולוגי

בשנים האחרונות התרחשו מקרים רבים בהם אנשים היו משוכנעים כי הם נתונים תחת מתקפה ביולוגית או כימית, ופיתחו תסמינים גופניים כתוצאה מכך. הנה דוגמאות בהן היה ברור כי לא מדובר בדבר האמיתי.

מעטפת האנתרקס שהרגה 5 עובדי דואר, ויקיפדיה

מתקפת האנתרקס החלה בארה"ב כשבוע לאחר ארועי 11 בספטמבר 2001. במשך תקופה של כמה שבועות קיבלו כמה משרדי תקשורת ושני סנאטורים אמריקאים מכתבים שהכילו נבגי אנתרקס. 5 אנשים מתו ו-17 נוספים נפגעו מהחיידק. רמת החרדה היתה גבוהה ותופעות של חווית המצופה לא איחרו להגיע.

בתחילת אוקטובר 2001 היו בארה"ב כ-2300 דיווחי שוא בדבר אנתרקס. רבים דיווחו על תסמינים פיזיים. באחד המקרים דיווחו מורה ותלמיד על כוויות כימיות קלות ביד לאחר שפתחו מכתב והבחינו באבקה כלשהי שהתפזרה ממנו. בדיקת המכתב לא מצאה כל סימן לחומר כלשהו. במקרים אחרים נמצא כי המעטפות הכילו טלק או אבקת סוכר. הסתבר כי אנשים ניצלו את גל החרדה ו"מתחו" את האזרחים המבוהלים.

*

ב-2001 נראה אדם מרסס חומר כלשהו בתחנת רכבת תחתית במרילנד. 35 אנשים התלוננו על כאבי ראש, סחרחורות וצריבות בגרון וקיבלו טיפול רפואי. מאוחר יותר הסתבר שהאדם ריסס נוזל לניקוי חלונות.

כאבי ראש, סחרחורות וצריבות בגרון אינם דבר נעים, אבל בהחלט מדובר בתופעות זניחות לעומת מה שהתרחש במקרים שיתוארו מיד…

המרטש האכזר מטייוואן

ג'ק המרטש – קריקטורה מ-1888, ויקיפדיה

ב-1956, במשך שבועיים נפלו 21 מתושבי טייפה שבטייוואן קורבן למתקפות אכזריות של מרטש מרושע, שהיה תוקף בעיקר נשים וילדים עם תערו המבהיק.

או שלא בדיוק?

הכל החל בשמועות, אותן הגבירה העיתונות המקומית אשר התיחסה לקיומו של המרטש כאל עובדה ודאית. בדיקות יותר יסודיות של מקרי הנפגעים העלתה כי הם ייחסו פציעות קיימות ולא משמעותיות לפעילותו של המרטש הדמיוני.

כך למשל סיפר אדם אחד למשטרה בפרוטרוט כיצד חתך אותו אדם שנשא תיק שחור מסתורי. כאשר בחן הרופא את הפציעה שלו וקבע כי נגרמה מחפץ קהה ולא סכין, הודה הקורבן כי הוא אינו זוכר מה בדיוק קרה, אבל מניח כי נפל קורבן למרצח "בגלל כל הדיבורים שיש סביב הנושא".

במקרה אחר לא הקורבן אלא הרופא שלו הוא שהיה אחראי ליצירת התקרית. הקשיש הגיע עם חתך בשורש כף ידו. לאחר שהזכיר כבדרך אגב שזר נגע בו בערך באותו הזמן בו הבחין בדימום הראשון, יעץ לו הרופא לדווח על המקרה למשטרה. בדיקה מעמיקה יותר הובילה למסקנה כי החתך היה פציעה ישנה שנפתחה מחדש לאחר גירוד שלא במתכוון.

בסופו של דבר הכריזה המשטרה כי מקורם של כל המקרים הינו פסיכולוגי. מתוך 21 המקרים שנבדקו – 5 היו דיווחים מוטעים תמימים, 7 היו חתכים עצמיים מכוונים, 8 היו חתכים שלא מסכין, ומקרה אחד היה פנטזיה מוחלטת.

אברי המין הנעלמים

במהלך אוקטובר-נובמבר 1967 שטפו עשרות גברים סינגפורים מבוהלים בכל יום את בתי החולים כשהם משוכנעים שאיבר מינם מצטמק ודינו להעלם לבסוף, דבר שיביא למותם. רבים אילתרו מחזיקים למיניהם, קפיצים, חוטים, גומיות ואפילו סיכות ביטחון, במאמץ למנוע הצטמקות נוספת (שיטות שגרמו לעיתים לפגיעות חמורות). במקרים אחדים חברים וקרובים היו מחזיקים את איבר מינם עד אשר קיבלו סיוע מרופא או "מרפא" מקומי. המגיפה המוזרה התרחשה בעקבות שמועות שאכילת חזיר שחוסן נגד שפעת החזירים בטרם נשחט, עלולה לגרום לתופעה.

הנה שני מקרים להמחשה. נער בן 16 שמע את השמועות כשהיה בבית הספר. הוא נזכר כי באותו הבוקר אכל בין השאר חזיר. כשהשתין, הבחין שהפין שלו התכווץ. מבוהל, הוא תפס את האיבר לבל יעלם בתוך בטנו ורץ לביתו כשהוא זועק לעזרה. הרופא המקומי נאלץ להרגיע את הנער ואת הוריו.
במקרה אחר החליפה אמא צעירה חיתולים לתינוקה שסבל משלשולים. האם שמעה את השמועות. התינוק צרח ואיבר מינו נראה לה מצומק מתמיד. לא נדרש יותר מכך בכדי לגרום לאם "להבין מה קורה" ולרוץ למרפאה עם תינוקה לקבלת עזרה דחופה, כשהיא אוחזת את איברו בידה, מבועתת כולה.

חשוב להבין כי אמונות בנושא זה רווחות בסינגפור ובכל המזרח הרחוק, כך שדי בניצוץ קטן בכדי ללקח את האש.
כמה שבועות לאחר הדיווחים הראשונים הפאניקה שככה בבת אחת, לאחר שמשרד הבריאות הסינגפורי יצא בהכרזות ציבוריות כי אין כל שחר לחששות.

היסטריות של אברי מין מצטמקים ונעלמים פקדו במהלך עשרות השנים האחרונות אלפים רבים של אנשים בהודו, סין, תאילנד ומדינות נוספות באזור. מקרים נוספים ונתונים מספריים ניתן למצוא כאן.

נמשיך באותו נושא, אך בסגנון ניגרי. מאלף לראות כיצד כל תרבות מייצרת את הגירסה שלה להיסטריית המונים.

גנבי אברי המין

בשנת 1990 רעשה ניגריה בעקבות השתוללות מגיפה של גניבות אברי מין, בד"כ מגברים. כיצד התבצעו גניבות שכאלה? פסיכיאטר מקומי מסביר: זה מתחיל בהתחככות מקרית עם מישהו במקום ציבורי, שלאחריה מרגיש ה"קורבן" תחושות מוזרות באיבר מינו, מה שמוביל אותו לבדיקה מיידית כי הוא עדיין שם. בשלב זה הקורבן מתעמת עם הזר, וכשהמון מתגודד סביבם "הקורבן" מאשים את "הגנב" בגניבת איבר מינו, תוך שהוא מתפשט כדי לשכנע כי הציוד אכן חסר.
לאחר שהמציאות טפחה על פניהם, רבים היו טוענים כי הציוד הוחזר להם רק בעקבות עירנותם והמהומה שעוררו. אחרים טענו כי האיבר אומנם הוחזר אך הוא הצטמק, ולפיכך כנראה אינו שלהם, או שמדובר רק ב"רוח" של איבר מינם. ה"גנב" היה מוכה לעיתים קרובות עד אשר האיבר היה חוזר לגודלו המקורי. בכמה מקרים עלתה הפרשה ל"גנב" בחייו.

הפסיכיאטר מתאר סצנה עירונית אופיינית: "אנשים נראו מסתובבים ברחובות לאגוס כשהם אוחזים באברי המין שלהם בגלוי, או באופן מוצנע יותר, כשידיהם בכיסים. גם נשים נראו כשהן מגינות על שדיהן באופן גלוי או בעקיפין, ע"י שילוב ידיים על החזה.
נהוג היה לחשוב שחוסר תשומת לב וחולשת אופי מקלים על חטיפת אברי המין. דריכות ותוקפנות מקדימה נחשבו לטיפול מונע טוב."

אמונה זו לא רק שהינה מתקבלת על הדעת על רקע התרבות הניגרית, אלא שהיא אף הועצמה ע"י נציגי הציבור. ניגרים רבים בעלי השפעה הביעו זעם כאשר המשטרה שיחררה חשודים בגניבת איברים.

*

המקרים הללו דומים זה לזה במובן שכל אחד מהם הוזנק ע"י שמועות סבירות (בהקשרן), שהתפשטו במהירות והעניקו חיזוק לאמונה קיימת כלשהי שהיתה שם עוד לפני הטריגר הנקודתי. הנסיון של האנשים לבדוק את השמועות גרם להם להתמקד באופן יוצא דופן בתופעות או בעצמים המדוברים, אם זה דוב פנדה, אברי מין, ריחות מוזרים או התגלות אלוהית.

הרגשות החיוביים או השליליים הקיצוניים שליוו את הארועים העצימו מאוד את החוויות וגרמו לאנשים לתפוש מצבים כלליים ורב-משמעיים כספציפיים ומוחלטים, בהתאם לאמונה המקורית.

סיקורים אובססיביים בתקשורת והתערבות גלויה של גורמים כמו משטרה וצבא, עלולים להחריף מאוד את היקף התופעה ועוצמתה, ולגרום לארוע שהיה גווע תוך שעות או ימים אחדים להימשך שבועות רבים.

האם נמצאו מאפיינים אישיותיים מיוחדים לאנשים שנוטים להיסחף באשליית המונים שכזו? מחקרים שונים בוצעו אך הגיעו לתוצאות סותרות. במבט-על נראה כי אין כל קו משותף ברור, וכי כל אחד מאתנו עשוי למצוא את עצמו שותף לאשלייה מסוג זה אם יתקיימו התנאים המתאימים.

מקורות והרחבות:

סקירות רוחב:

הפנדה האדומה:

אברי המין הנעלמים:

על ניסים ואשליות המונים נוספות – בסרטון הבא מאת ScienceReasonIsrael

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “איברי-מין נעלמים, התגלות מריה הקדושה ואשליות המונים נוספות

  1. הפנדה האדומה מתה, ועברתי לכרום 😛
    סתם, רק תיקון טעות קטנה – פנדה אדומה אינה דוב אלא רקון (להבדיל מהפנדה הגדולה)

    אהבתי

  2. למרות שהכרתי את רוב המקרים, הסקירה החטופה של כולם כאחד וברצף מעניקה מבט מעמיק יותר על התופעה. תודה. יותר מכל אהבתי – וגם לא הכרתי – את תופעת גניבת האיברים (הם באמת מאמינים בזה עד הסוף, או שמא כשהבחור מתפשט בבהלה וחושף את איברו המצומק באופן טבעי, לא נעים לו להודות בעובדה שזה מה שקיבל מאמא-טבע, ואז הוא טוען שהחליפו לו את האיבר באחד זעיר [זאיר?]) ומסית את כולם להכות את ה"גנב"?

    אהבתי

  3. לגבי התלמידים מסינגפור, נראה לי שחלק לא מבוטל מהם תפס טרמפ על התופעה כדי להתחמק מלימודים.
    אני זוכר שהיה מקרה דומה של גז שנפלט מגופו של מנותח – מה שגרם לאחות להתעלף ולהיסטריה לאחוז בבית-החולים (נדמה לי שלמנותח שלום), אני מביא את הסיפור כדי להראות שזה יכול לפגוע גם באוכלוסיה של רופאים – חיפשתי את הסיפור בגוגל אבל קשה מאוד למצוא אותו.

    אהבתי

  4. יוטיוב,
    סיפור הגז לא קשור לאשליה. הסיפור טען (ואיני יודע אם הוא נכון או שזו אגדה אורבנית) שמתים מתמלאים לעיתים בגז ואז כשמעבירים אותם לחדר מתים לפתע הם מזדקפים וכל הגז יוצא בנשיפה חזקה דבר שיכול להביא להתקף לב קל לאלו שמסיעים את העגלה.

    אהבתי

    • הפעם לא ניסיתי לרמוז על טמטום דווקא, ואפילו סיימתי במילים: "נראה כי כל אחד מאתנו עשוי למצוא את עצמו שותף לאשלייה מסוג זה אם יתקיימו התנאים המתאימים".
      אז אולי הניגרים מפחדים מגניבת איברי מין ואילו אנשים בארץ מרגישים צריבות בגרון כתוצאה מנפילת טיל שהם חשבו שהוא כימי, אבל בסופו של דבר מדובר באותה תופעה, של חווית המצופה, תוך העצמה חברתית.

      אהבתי

      • אני עדיין חושב שצריך כאן יותר מאשר אשליית ההמון. חלק מהסיפורים יכולים לקרות רק על רקע אמונות מיסטיות מופרכות בעליל, למשל כיצד נעלמים להם איברי גוף לפתע פתאום (ובחלק על רקע מדעי מסוים, שהוא למעשה איזה מין שיבוש מיסטי, כמו האמונה על הצטמקות איברי מין בעקבות חיסונים נגד שפעת. אני חושב שמקרה זה חושף שלמרות שהקסם נעלם ברובו מהתודעה הציבורית ואת מקומו תפס המדע בניסיון להסביר את העולם, עדיין נשמר שם מקום לאיזה כישופיות שבה דברים מוזרים יכולים להתרחש בעקבות השימוש במדע, אבל אולי אני סתם מגזים).

        אגב כך, כנראה שבאמת נעלמים אברי מין או לפחות הקישורים למקור הסיפור 🙂

        אהבתי

        • ללא ספק יש כאן אלמנטים של חשיבה מאגית, אך גם כאן, הייתי מסתכן וטוען שבכולנו נעוץ זרע הפורען (מספיק לחזור כמה שנים אחורה, לתקופת הילדות הרחוקה, כדי להזכר בכל מיני מחשבות מאגיות שהיו לנו).
          מה לגבי הקישורים הנעלמים? לא הבנתי.

          אהבתי

    • השאלה (ואני לא מכיר את הפרטים) עד כמה אנשים באמת *חוו* דברים שהוכיחו להם שמדובר במכשפות. אני בטוח שהם *פירשו* כל מיני דברים כסימנים מובהקים לכישוף, מעניין אם הם גם חוו זאת.
      אם אתה מכיר פרטים – שתף אותנו.

      אהבתי

  5. ומקרה שרובנו חווינו בזמן זה או אחר – הימצאות ליד מישהו שיש לו כינים, גורמת מיידית לגירוד בלתי נשלט בראש (מנסיון, גם כשאני בתספורת קצוצה לחלוטין)

    אהבתי

  6. פינגבק: אשליות המוניות ותיאוריות קונספירציה, המקרים של כמטריילס ומחלת מורגלונס | א.א. קונספירציות

  7. למי שזוכר – לפני כמה חודשים היה בארץ מקרה של התפשטות ריח מוזר באזור גוש דן

    http://www.mako.co.il/news-israel/health/Article-e83b407d6f11731018.htm

    בהתחלה היו דיווחים על ריח בתל אביב, אבל אחרי הפרסום בתקשורת הריח התפשט והגיעו דיווחים על ריחות שונים (כלור, אמוניה, גז…) מראשל"צ ועד רעננה. הועלו מספר השערות לגבי מקור הריח אבל אף אחת לא הצליחה להסביר את התפשטות הריח על שטח גדול כל כך, ובדיקות שנעשו לאיתור חומרים באויר לא גילו דבר. האם יכול להיות שמדובר במקרה של היסטריה המונית? ריח חריף שהתחיל ממוקד קטן יחסית דווח במייל האדום של אתרי החדשות, עלה לדף הראשי והופ! כל מיני אנשים מכל מיני מקומות התחילו להריח כל מיני דברים?

    אהבתי

    • לעניות דעתי בהחלט יתכן.
      וראה גם "משדר הריחות" ברשומה על חוויות המצופה במחוזות העל-טבעי.

      ניסוי דומה עורכים מדי פעם: המדגים פותח בקבוק שמפיץ ריח חזק, לכאורה, ואנשים שמרגישים בריח מרימים את היד. בתוך דקות ספורות ידיהם של רבים מהנוכחים מורמות, למרות שהבקבוק מכיל, כפי שמגלה המדגים, מי ברז נטולי כל ריח.

      אהבתי

  8. שלום,
    תודה על הבלוג.
    פעם חיפשתי איש שהלך לאיבוד. הייתי מתנדב במסגרות שעסקו בין היתר באיתור וחילוץ אנשים, ובכן, שצריך היה למצוא אותם.
    הסתובבנו בעיר קטנה שלגביה הועלתה השערה, שאולי לשם הוא נסע. לקחנו תמונה שלו – זו היתה חתיכת שגיאה!
    מול התמונה שלו, מאות אנשים, כל אחד בפירוט רב, נשבעו ביקר להם שראו אותו עכשיו, היום, ממש.
    מהקופאית בסופרמרקט ש- בטח, הוא קנה אצלי וידעה לומר גם מה הוא קנה, דרך נהגי המוניות בתחנה ש- איזו שאלה, הוא נסע איתו מכאן לשם אתמול, ועד משמרות הבטיחות שידעו לומר בביטחון מוחלט שראו אותו פעמיים ביום ליד מעברי החצייה.
    האיש נמצא מת במרחק של כמאתיים קילומטר משם, הוא לא היה באותה עיר כלל, ואנחנו יודעים היום לבצע את החקירות האלה בלי לייצר לעצמנו "רעש לבן" אבל יודעים גם שאנחנו לא יכולים לסמוך תמיד, אפילו על הזיכרון של עצמנו. הרצון לעזור בחקירה, הרצון להיות חשוב במשהו, הרצון לדעת משהו שמישהו אחר לא יודע וצריך תשובה – אוי , כמה סיפורים יש על זה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s