"מבחן המציאות" – חשיבה חדה בפריים טיים

"מבחן המציאות" – חשיבה חדה בפריים טיים

לאחרונה זכיתי להיות היועץ המומחה בשני פרויקטים מעניינים וייחודיים בתחום הספקנות. מעבר להבאת קישורים לטובת כל מי שלא נתקל בהם עדיין, אספר קצת מה התרחש "מאחורי הקלעים" ואשמח לשמוע גם את דעותיכם.

הכתבות במאקו

הפרויקט הראשון היה סדרה של שלושה תחקירים שערכה טליה אלוני, ושהתפרסמו באתר "מאקו". אחד מהם בחן אסטרולוגים, השני – מתקשרים והשלישי – גרפולוגים.

הכול התחיל בפנייה של אורי רוזן, המנהל והעורך הראשי של מאקו. הוא נתקל בבלוג שלי, התעניין, ובדק אפשרות לעשות משהו יחד בתחום הספקנות. בשלב הבריינסטורם הצעתי אפשרויות שונות לטפל בנושא. לבסוף הוחלט ללכת על האפשרות של מצלמה נסתרת בתוספת מלכודת כזאת או אחרת. הנחת העבודה הייתה שלא נצליח לגייס מספיק "יועצים" שיסכימו להעמיד את כישוריהם למבחן מבוקר. בנוסף, כדי להשיג מובהקות סטטיסטית בניסוי כזה נדרשת כמות גדולה יחסית של יועצים ולקוחות, דבר שחרג מהמשאבים שעמדו לרשות הפרויקט.

לפני שטליה יצאה לדרך, ייעצתי לה לגבי הדינמיקה הצפויה במפגשים, המלכודות שעלולות לטשטש את התוצאות והטריקים שאני מצפה שהיועצים יעשו בהם שימוש. חששתי קצת מתוצאות חמקמקות ומעורפלות, אבל היקום זימן לנו יועצים שנפלו בכל המלכודות האפשריות.

הנה שלושת חלקי התחקיר:

מבחן האסטרולוגים

מבחן המתקשרים

מבחן הגרפולוגים

בסרטון הבא (מופיע בכתבה על המתקשרים) אני מדגים את הטכניקות השונות של "קריאה קרה" שהיועצים עושים בהן שימוש (בין אם במודע ובין אם לאו):

קריאה קרה

הכתבות קצרו הצלחה משמעותית: מעל ל-100,000 כניסות לכל אחת מהן והרבה תגובות. התקבלה החלטה לשדרג את התחקיר לטלוויזיה, ולא סתם טלוויזיה – ערוץ 2 בפריים טיים.

התוכנית בקשת

מרגע ההחלטה, העבודה על התוכנית הייתה אינטנסיבית ביותר. נשקלו אפשרויות שונות להעביר את המסר בצורה חווייתית. לרגע חשבנו לערוך את מבחן פורר (תרגיל שבו נותנים לכמה אנשים טקסטים זהים אחרי שגורמים להם להאמין שהם נתפרו אישית עבור כל אחד מהם), אבל זה נעשה כבר פעמים רבות בעולם, ואפילו בארץ. החלטנו להרים את הרף: למה להסתפק בסתם טקסטים מודפסים, כשאפשר ליצור לנו מיסטיקן בשקל משלנו?

לפגישה פנים מול פנים יש כוח משלה. ראשית, אפשר לאלתר עם הטקסטים בהתאם לפידבק שמתקבל מהלקוח – להדגיש דברים שזוכים לתגובה חיובית ולהצניע דברים שמצליחים פחות. שנית, במהלך מפגש כזה יש הזדמנות ליצור את אחד האפקטים החזקים והמרתקים ביותר בתחום – בלבול מקור הזיכרון: היועץ זורק ללקוח אמירה כללית ומעודד אותו לספק פרטים. במידה שהלקוח משתף פעולה ומספק פרט כלשהו מחייו, היועץ ממהר לחזור על הפרט הספציפי ולאשר שאכן ראה את הדבר, ואז, לעתים קרובות להפתיע, מתרחש פלא של ממש – הלקוח זוכר שהיועץ היה זה שהעלה את הפרטים הספציפיים, ולא הוא עצמו!

כמובן שאדם שמיומן בטכניקת הקריאה הקרה יכול להגיע לביצועים מרשימים ביותר, תוך שהוא משלב "טריקים תקשורתיים" רבים ומוביל את השיחה בחלקלקות שרק מי שלמד את הנושא יכול לזהות. לא ציפינו לרמת ביצוע כזאת במקרה שלנו, אחרי הכול איתמר – השחקן שלנו – מונה לתפקיד ערב הצילומים…

תדרכתי את איתמר בטלפון, שלחתי לו קישורים לפוסטים הרלוונטיים בבלוג והוא כמובן צפה בהסברים שנתתי בכתבה במאקו. בנוסף, הכנתי לו תסריט שמשלב אלמנטים רבים של קריאה קרה בצורה תמציתית ככל האפשר. התסריט כלל מספר חלקים: משפטי פתיחה וחימום, אבחנות אישיות על הלקוח, אמירות לגבי העבר, ההווה והעתיד. הטמעתי בטקסט "דרכי מילוט" שונות במצבי כישלון. בנוסף, ציידתי אותו בהוראות טיפול בלקוח סקפטי.

יום הצילומים הגיע. הייתי מתוח מאוד. לרגעים נדמה היה לי שאני לחוץ הרבה יותר מאיתמר, אולי בגלל שהבנתי את גודל האתגר. במפגש כזה מתחבאות בין השורות הרבה מאוד דקויות שדורשות מיומנות גבוהה, ולא היה לאיתמר זמן להתאמן. דקות ספורות לפני שנכנס הלקוח האמיתי הראשון הוא ניסה את כוחו לראשונה על מיכל התחקירנית.

20151007_135508

מתכוננים ללקוח הראשון

הלקוח הראשון היה טבילת אש צורבת. ספקן, פני פוקר, לא זורם. איתמר היה צמוד עדיין לטקסטים שהודבקו בתוך ספר שהוא "עיין בו" במסגרת המפגש, מה שכמובן פגע בזרימה, נראה קצת מוזר ולא אפשר קשר עין רצוף עם הלקוח. האפקטיביות של המפגש הראשון ובמידה מסוימת גם השני – הייתה בהתאם. לרגע חששנו שנצטרך לוותר על הניסוי.

 

20151007_180426

קטעים מהתסריט הודבקו בתוך ספר מיסטיקה

הפקנו לקחים תוך כדי ריצה. היה ברור שהתסריט שלי, שכלל גם התפצלויות שונות לפי תגובות אפשריות של הלקוח, היה מורכב וארוך מדי, ולא היה סיכוי שאיתמר יוכל לשלוט בו בזמן קצר כל כך. צמצמנו אותו למספר משפטים פשוטים – רחוק מקריאה קרה טובה, אבל הדבר היחיד שהיה יכול להציל את המצב.

ואז חזינו במהפך.

איתמר צבר ביטחון, שמר על קשר עין, פיתח סגנון משלו, והתוצאות היו בהתאם – שלושת הלקוחות הבאים שלו התרשמו ממנו מאוד. אני עצמי התקשיתי להאמין שהניסוי מצליח עד כדי כך. לאחר שידור התוכנית היו שטענו שתגובות ה"לקוחות" נראו מבוימות. אני יכול להעיד (אלא אם נפלתי קורבן לקונספירציה שהיו שותפים בה עשרות עובדים של קשת) – הכול אמיתי לחלוטין. להפך – חששנו כל הזמן שהשמועה תדלוף והלקוחות הבאים יבינו מה קורה כאן. אני ישבתי דרוך בחדר סמוך ועקבתי אחר המתרחש דרך מוניטור. ברגע שהלקוח הנוכחי סיים את המפגש ויצא מ"חדר הייעוץ" התגנבתי פנימה לתת לאיתמר טיפים ופידבקים נוספים, נזהר שהלקוח הבא בתור, שחיכה ממש בכניסה לחדר לא ישמע או יבין מה באמת קורה. במקביל, במסדרון סמוך, חגי הבמאי ראיין את הלקוח היוצא לגבי התרשמותו. וכפי שאפשר לראות, הם התרשמו!

איתמר-3הנה לקט משיחה שערכתי עם איתמר לאחר שידור התוכנית:


"לא חששתי. באתי באמונה שהכל יעבור, אני אתן להם את מה שהם רוצים. זה היה סוג של מתיחה, במקרה הזה מתיחה "רצינית", לא קומית. עשיתי דברים כאלה בעבר.

בפעם הראשונה זה לא כל כך הלך כי הייתי צריך להיצמד לטקסטים. הרגשתי שמתחילים להניע. הבנתי שזה לא פשוט, ונדרכתי יותר. בשני הייתי כבר ממש דרוך. לא נתתי לזה ליפול. רציתי לגרום להם להאמין, וללכת איתם, גם בשאלות וגם באנרגיה בתוך החדר.
בשלב מסויים אתה צריך להיפרד מהטקסט ולתת לו חיים משלו… לחיות את המצב ואת הדמות שאתה מביא ברמה הכי אותנטית וטוטאלית. אני חושב שהצלחתי להעביר את האנרגיה שהכל בסדר, אתה בידיים טובות, וזה עבד.
החל מהשלישי הרגשתי כוח. עוצמה. ביטחון שאני יודע מה אני עושה. אמרתי לעצמי שעכשיו גם אם יכנסו עוד עשרים אנשים אני אבלבל את כולם, אתן להם להבין שאני מיסטיקן אמיתי. הרגשתי כבר בתוך הדמות."

שאלתי את איתמר אם בעקבות ההצלחה המרשימה אולי עלתה בו מחשבה לעשות הסבה מקצועית למיסטיקן.

"תשמע, אם אניח אחליט שאני הולך להיות שרלטן, אני אלך להתעסק בזה – אחרי שנה אני קונה בית! אבל אם אני אשאר נאמן לעצמי ולאהבה שלי, אני אשאר שחקן."

וכמעט באותה נשימה, הוסיף:

"אבל עם כל מה שאני אומר, אני עדיין מאמין שכן קיימים מתקשרים אמיתיים. יחידי סגולה, שבאים מהדת – אדמו"רים, רבנים גדולים, שיונקים חוכמת תורה. הם כנראה לא ינבאו עתידות, אבל יכולים לכוון אותך בדרך מסוימת, יוכלו לתת לך יעוץ."

בשעות אחה"צ עד הערב צולמו כמה ראיונות וכן שלושה "עימותים" ששניים מהם נכנסו לתוכנית, לאחר קיצוץ מאסיבי.

20151007_180202-1

מכינים את השטח לראיונות והעימותים

התוכנית הייתה אמורה להיות משודרת פחות משבוע לאחר הצילומים, אבל נדחתה ברגע האחרון לאור האירועים. חיכיתי שלושה שבועות בסבלנות ובסקרנות עד שראיתי את המוצר המוגמר.

לחצו על התמונה לצפייה בתוכנית (יתכן שתצטרכו להתקין תוסף כלשהו לדפדפן):

כותרת

התוכנית זכתה לרייטינג של 17.6% ו-453 אלף צופים. לתכנית נחשפו 787 אלף צופים (אם הבנתי נכון הכוונה לכאלה שצפו בה בהמשך הערב).

בסה"כ אני מרוצה מהתוצאה. ספקנות בפריים טיים – מה עוד אפשר לבקש?

במגבלות הזמן שהוקצב לתוכנית אני חושב שקשה היה להפיק יותר. בתוספת של עשר דקות הייתי נותן קצת יותר נפח לראיונות ומוסיף גם את הניתוח שנתתי במאקו לגבי הטריקים הקטנים שהיועצים השתמשו בהם בביקורי המצלמה הנסתרת. קצת פחות סנסציוני, אבל נותן ערך מוסף לצופים, שילמדו לזהות טריקים כאלה במידה שיופעלו עליהם בעתיד. מצד שני, יכול להיות שתוספות כאלה היו גורמות לאחוז מסוים מהצופים לפרוש בחוסר סבלנות. אני משאיר לקשת את שיקולי הרייטינג.

גולת הכותרת של המשדר לדעתי היא הניסוי עם המיסטיקן המתחזה. הניסוי הפשוט הזה מדגים באיזו קלות אפשר לגרום לאנשים להתרשם מ…כלום למעשה. "הוא אמר לי דברים שאף אחד לא יכול לדעת עלי!" האמנם? מדהים איך בתוך דקות ספורות, פרטים שהלקוחות סיפרו הופכים בזיכרונם לפרטים שהמיסטיקן ידע עליהם! ברגע שמבינים עד כמה הזיכרון האנושי רעוע, ועד כמה חוויה אישית יכולה להיות רחוקה מהמציאות, ברור למה צריך להתייחס בספקנות רבה לא רק למה שסיפרו לנו (גם האנשים האמינים והכנים ביותר), אלא למה שאנחנו עצמנו זוכרים שחווינו. המסר החשוב ביותר מהתוכנית הזאת, מבחינתי, אינו "היזהרו , שרלטנים קמים לעושקנו!", אלא "שימו לב באיזו קלות אנחנו משלים את עצמנו!" או כפי שכתבתי במבוא לספר:

"האחריות לסינון טענות, לבדיקתן ולהסקת המסקנות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בסופו של דבר, יותר משהאחרים מוליכים אותנו שולל, אנחנו מוליכים שולל את עצמנו. אנחנו אלה שנוטים ורוצים להאמין. אנחנו אלה שמתרשמים ממה שחושינו מספרים לנו, ללא בדיקה אמיתית. אנחנו צרכני האשליות."

טליה-1גם טליה, התחקירנית ועורכת הסרט, התרשמה במיוחד מתוצאות הניסוי:


"ההפתעה העיקרית עבורי הייתה הניסוי שערכנו – איך אפילו שחקן ללא כל ניסיון בתחום הצליח לגרום לאנשים להאמין לו. זה יכול להסביר למה השוק הזה של ייעוץ מיסטי מצליח כל כך. אני מקווה שהסרט הצליח להעביר את המסר הזה לצופים. אם כן – עשינו שירות טוב."

שאלתי אותה מה התובנות העיקריות שהיא לקחה איתה מהעבודה על הפרויקט הזה.

"התחקיר הבהיר לי עד כמה אנחנו נכונים להאמין בדברים ועד כמה אנחנו נוטים לעתים לוותר על ההיגיון הבריא שלנו, כנראה בעיקר בעתות משבר, בניסיון להיאחז במשהו – בתחושת ודאות או ביטחון. בני האדם, מסתבר, אינם יצורים רציונליים כפי שהיו רוצים להאמין, שכן הצרכים הפסיכולוגיים היומיומיים מאפילים לעיתים על ההיגיון. נראה שכל אחד – גם אם הוא חכם ומשכיל – יכול להיתפס לאמונות מיסטיות וללכת ליועצים מסוגים שונים על מנת שיחזקו את החלטותיו או יכוונו אותו.

ויחד עם זאת, כל עוד התייעצות כזאת אינה פוגעת ביכולתו העצמאית של אדם לקבל החלטות, וכל עוד הוא מבין שאין באמת יכולות על-אנושיות של ראיית עתיד או שהכוכבים לא באמת מגלים לנו משהו על חיינו וכי התקשור הוא מלאכה שבין אדם לאדם ואין שום ממד על-חושי נוסף בדיאלוג ביניהם, כל עוד מתקיימים התנאים האלה – התייעצות עם מיסטיקנים היא כנראה עוד דרך לסייע לאנשים, בדיוק כמו פסיכולוג או רב או כל יועץ אחר. בכך אין כל רע."

מה עוד אפשר לבקש?

אפשר לבקש עוד הרבה. הייתי שמח לראות תחקירים שיעסקו במאבחנים ומטפלים בשלל שיטות חסרות שחר – תחום פרוץ לחלוטין ומזיק בהרבה מיעוץ מיסטי, וכן בגאדג'טים שונים ומשונים שלא עושים כלום (צמידי פלא, מגנטים, חוסמי קרינה תמוהים וכד').

אבל לא פחות חשוב, הייתי רוצה לראות גם פרויקטים בגישה שונה. במידה מסוימת התוכנית השאירה קצוות פתוחים. אחד מקווי הביקורת שחזרו מצד "המאמינים" היה הטיעון: "באתם בגישה שלילית, ניסיתם להפיל בפח, שיקרתם – ולכן זה לא עבד". טיעון נוסף היה: "בחרתם / נפלתם על אנשי מקצוע גרועים במיוחד / שרלטנים".

טענה נוספת שעלתה היא שקומץ יועצים שנפלו בפח לא מעיד על כל שאר העוסקים בתחום וגם לא על התחום כולו. זה כמובן נכון, מבחינה לוגית. יש משהו מאוד אנקדוטלי בסגנון כזה של תחקיר, וספקנים לא אוהבים אנקדוטות. גם מאמינים לא אוהבים אנקדוטות, מתברר, אבל רק כשהן לא בכיוון הרצוי להם.

מספר אנשים אמרו לי שהעריכה וההגשה היו מגמתיים מדי לדעתם, עד כדי תחושת "עליהום", דבר שפגע באפקטיביות.

לאור כל זאת הייתי שמח לראות:

  • בעלי מקצוע שמגיעים מרצונם בניסיון להוכיח את טענותיהם. יש לערב אותם בתכנון הניסוי, ולקבל את הסכמתם המלאה מראש לאופן הביצוע וקביעת התוצאה (מדדי כישלון / הצלחה). כך נמנע את טיעון ה"הכשלה" וה"שקר" כמו גם טענות ממשפחת "לא ככה בודקים את זה".
  • ניסויים מבוקרים בעלי מובהקות סטטיסטית.
  • הסברים פשוטים מדוע נדרשת כל בקרה בניסוי – כך יושג גם ערך חינוכי/לימודי. למשל, מתוך היכרות עם אפקט פורר שהודגם באופן מאלף בתוכנית הנוכחית (הנטייה של אנשים להתרשם שטקסט כללי מתאים להם באופן אישי) עולה הצורך בבקרה. בניסוי שבוחן את האסטרולוגיה, למשל, אם ניתן ללקוח בנוסף לטקסט שיועד עבורו גם טקסט שיועד לאדם אחר, ונבקש ממנו לבחור מי מבין השניים מתאים לו יותר, נוכל לנטרל את אפקט פורר. אם כל האפקטיביות של האסטרולוגיה נובעת מאפקט פורר, נצפה שאנשים יבחרו את הטקסט שיועד עבורם רק במחצית מהמקרים. דרך אגב, אלה היו התוצאות במחקרים רבים שנערכו בעבר.
  • הגשה ועריכה בסגנון מאופק ואובייקטיבי יותר. תנו לעובדות לדבר! ג'יימס רנדי עשה את זה נהדר בזמנו. בסדרת תוכניות התארח כל פעם "מומחה" אחר (אסטרולוג, מאבחנת בקריסטלים, רואה הילות וכד') שעמד בפני מבחן פשוט. העובדות דיברו בעד עצמן. רנדי התבטא בצורה ממלכתית, מאופקת, סיכם במילים פשוטות את הכישלון שהצופים חזו בו ונפרד בידידות מהאורח.

אפשר לעסוק בנושא הספקנות והחשיבה הביקורתית בהרבה סגנונות ומהרבה זוויות. גם תוכניות שעוסקות בבסיס הפסיכולוגי של ההטיות השונות שאנחנו נופלים בהן יכולות להיות מרתקות, אם כי נעשו כבר לא מעט כאלה בעולם וצריך לבדוק איך מחדשים. אפשר לחשוב גם על כיוון תיעודי שבוחן את הדברים מהצד של המאמינים, או אפילו על תוכנית בידור או ריאליטי.

אז… אנשי תקשורת, אני כאן!

מה הרשמים שלכם מהכתבות ומהסרט? מה אהבתם? מה הפריע? מה הייתם רוצים לראות יותר? האם יש לכם רעיונות לפרויקטים נוספים בתקשורת בתחום הספקנות? (לא שיש לי השפעה כלשהי על גופי התקשורת – סתם מסקרן אותי לשמוע).

*

הרחבות בבלוג בנושאים קשורים:

תעלומות בשחקים ומומחים מפוקפקים

תעלומות בשחקים ומומחים מפוקפקים

"אף אחד, אני מדגיש – אף אחד, לא יכול להסביר מה זה" – טוען המגיש בתוקף.

"העצמים הללו אינם מטוסים, מסוקים או ציפורים. אני לא יכול לזהות את זה" – מודה טייס אזרחי לשעבר ויועץ למניעת תאונות אוויריות.

"הם טסים מהר מכדי להראות בעין. וזה לא חרק. בפירוש לא חרק (אנשים כל הזמן אומרים שזה חרק)" – מוסיפה הכתבת וטוענת כי גם מומחה התעופה אמר זאת.

שום פעילות אוירית לא נרשמה באזור בזמן בו התבצעו הצילומים, לא ויזואלית ולא על גבי מסכי המכ"ם – מדווחים גורמים רישמיים.

במה המדובר? האם תוכלו לפצח את התעלומה?

"אבל אל תאמרו שאלה חרקים או ציפורים. מומחה התעופה יודע על מה הוא מדבר" – חוזרות ומדגישות המגישות בסוף הסרטון, כשהן מזמינות צופים להעלות השערות.

ובכן, אני דוקא כן חושב שמדובר בחרקים. גם Phil Plait, אסטרונום, ספקן, וכותב, משוכנע בכך. גם חוקרי התעלומות הללו הגיעו לאותה מסקנה, והם מדגימים זאת בצילומים וסרטונים. מה אתם חושבים?

התעלומה היתה יכולה להפתר בקלות, אילו רק היינו יודעים באיזה מרחק מהמצלמה מעופפים אותם עצמים. אם הם רחוקים, אכן נדרשת מהירות גבוהה כדי להסביר את תנועתם המהירה על פני המסך. אך אם הם קרובים מאוד, הם יכולים לחלוף בעצלתיים לפני המצלמה ועדיין יחצו את המסך במהירות (העבירו אצבע לפני העיניים, במרחק קצה האף, ותיווכחו בכך). הם גם צפויים להראות מטושטשים (וכך הם אכן נראים בצילומים).

כדי לוודא באופן חד משמעי מה מרחקם של העצמים הללו, כל שיש לעשות הוא להציב בשטח שתי מצלמות, זו לצד זו, ולכוון את שתיהן לאותו הכיוון. אם מדובר בעצם מרוחק, הוא יקלט בשתיהן באותו מקום בדיוק ביחס לרקע. לעומת זאת, אם מדובר בחרק שמתעופף בסמוך מאוד למצלמה, הוא יקלט רק באחת מהן אך לא בשניה (או שיראה במקומות שונים ביחס לרקע, בכל אחת מהמצלמות).

פלייט יצר קשר עם הכתבת והציע לה לחזור על הצילומים באמצעות צמד מצלמות. היא השיבה שלדעתה לא יאשרו לה יום צילומים נוסף, אבל הציעה שהוא או מישהו אחר יעשו זאת ויעדכנו אותה.

לא חלפו שבועיים, והנה שודרה כתבת המשך. מומחית נוספת מרואיינת שם – מומחית לחרקים (Entomologist). ומה היא אומרת? "לאחר שצפיתי בצילומים השונים, אני לא מאמינה שמדובר בחרקים." (2:50)

האם השערת החרקים התעופפה לה סופית?

פלייט הסתקרן לברר קצת יותר לעומק מה גרם למומחית לחשוב שלא מדובר בחרקים. בשיחת טלפון שערך איתה סיפרה לו שהראו לה מספר סרטונים ואמרו לה שהעצמים המעופפים הללו רחוקים מאוד מהמצלמה. לפיכך הסיקה כי מדובר בעצמים גדולים.

כלומר, הניחוש שהעצמים מרוחקים מהמצלמה, נמסר לה כעובדה, והיא המשיכה את הסקת המסקנות משם והלאה. הגודל, מהירות התנועה המשוערת והצורה המשונה שנובעים מהנחה מובלעת זו הובילו אותה למסקנה כי לא מדובר בחרקים.

הכתבת מזכירה בסוף הכתבה השניה את הרעיון לצילום בעזרת שתי מצלמות (3:55). כמה חבל שמפיקי האייטם לא טרחו לבדוק זאת בעצמם.

*

ומסרט מסתורין נעבור לסרט אימה: "פשיטת המקלונים החוצניים". ראו הוזהרתם, לא לבעלי לב חלש!

הצטיידו בפופקורן וצפו בפאתוס וברצינות התהומית בה "מומחי מקלונים" למיניהם מביעים את דעותיהם.

הם מופיעים כבודדים וגם בלהקות. הצילומים שלהם מגיעים מכל העולם. הם חולפים ליד פתחי מערות, בשדות, במבנים נטושים. גודלם מגיע ל-10 מטרים, ומהירותם – 3 ק"מ בשניה! (6:30 בסרטון) המומחים המומים.

כאן כבר לא מדובר בכתמים מטושטשים, אלא בצורה סלילית ברורה. במה המדובר?!

אולי יצור חוצני? אולי מפלצת?

מקלונים

הנה רמז לתשובה:

והסבר מלא:

מדובר בחרקים מנפנפים בכנפיהם שחולפים בקרבת המצלמה. הם מספיקים לנפנף בכנפיהם מספר פעמים במשך כל frame ומכאן הצורה הסלילית הטיפוסית.

*

אז בפעם הבאה שאתם נחשפים לתעלומה כלשהי במדיה, זכרו את המקרים הללו. נדמה כאילו יוצרי המדיה עושים כל מאמץ כדי לא לפתור את התעלומות. מביאים "מומחים" מפוקפקים, מספקים מידע חלקי ושגוי למומחים אחרים, מתעלמים מעצות פשוטות לחקירה שיכולה לשים קץ לתעלומה, או בקיצור, מחפשים רייטינג ולא אמת.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!