והפעם משהו קליל ואקטואלי, שמדגים יפה לדעתי איך ידיעות מדעיות מתנפחות ומשתנות עד שהן מגיעות אלינו.

*

אתמול רעשה התקשרות המקומית (בעקבות סערה עולמית) לגבי ניסוי מסוים. ניתן לכותרות לדבר בעד עצמן ונערוך ניסוי משלנו. מה אפשר להבין מקריאת הכותרות בלבד?

(באופן מפתיע אולי, דווקא Ynet סיפקו את המידע המדויק יותר כבר בכותרת).

קריאת גוף הכתבות מספקת רמזים נוספים לגבי מה שנעשה באותו ניסוי, אבל הדברים עדיין מעורפלים ביותר.

ב-Ynet מספרים כי "לפי ה"דיילי מייל", ברגע שהאדם במומבאי התבקש לחשוב על ברכות השלום "צ'או" ו"הולה", דיווח חברו בפריז על הבזקי אור במוח. הוא אמנם לא קלט את המילה עצמה, אך הדיווח שלו תאם את הרגע המדויק שבו עמיתו חשב על המילים."

והשאלה שנשאלת היא כמובן – מדוע לסמוך על מה שהדיילי מייל כותב, אם ההודעה הרשמית לעיתונות ואפילו המאמר המקורי המלא נמצאים במרחק הקלקה?

אז מה באמת עשו שם?

בהפשטה, ה"שולח" חבש קסדה שמודדת פעילות חשמלית של המוח. אחרי אימון מסוים הצליח השולח לגרום לעיגול שמופיע על המסך לנוע למעלה או למטה בהתאם לכך שדמיין כי הוא מניע את ידיו או את רגליו. באופן כזה נשלח רצף של ביטים לאדם ה"קולט" (0 או 1, אם חשב על 'יד' או על 'רגל'), באמצעות האינטרנט. כמובן שהמרחק אינו משחק כאן שום תפקיד – אינטרנט זה אינטרנט. הניסוי היה מעניין באותה המידה אם האדם הקולט היה יושב ממש מאחוריו.

את הביטים "שדרו" למוחו של מקבל המסר בעזרת פולסים מגנטיים שכוונו לאזור הראייתי בחלקו האחורי של המוח. אם התקבל ביט '0' שודר פולס מסוג אחד אשר גרם לנבדק לראות נצנוצים מסוימים בשדה הראייה (למרות שעיניו היו מכוסות), ואם התקבל ביט '1' שודר פולס מהסוג השני שלא גרם לנצנוצים. החוקרים הקפידו שהנבדק לא יקבל שום רמזים חושיים לגבי המידע המשודר, כמו למשל תחושה פיזית או רמזים צליליים לגבי שינוי זוית הסלילים המגנטיים בין שני מצבי השידור.

באופן כזה הועברו כמה סדרות של כמה עשרות ביטים כל אחת, והתהליך כולו הצליח באמינות גבוהה יחסית. זה הכל.

כמובן שהמילה טלפתיה לא מוזכרת בכלל לא במאמר המקורי, ולא בהודעה המקורית לעיתונות.

כאן אפשר לראות את הכותרת המקורית של המאמר, בליווי צילומים מתוכו שממחישים מה נעשה בניסוי:

בוידאו הבא תוכלו לראות מה לפרופ' אילון ועדיה יש לומר בנושא. ושוב, שאפו ל-Ynet על ההתייחסות המקצועית הזריזה לידיעה. חבל רק שהדבר לא נעשה לפני הפרסום הראשוני.

*

כצפוי, היו אנשים שמאוד התלהבו מהגילוי המדהים:

כשהערתי לכותבת על כך שנחפזה קצת להסיק מסקנות מהפרסום, הודתה כי לא קראה כלל את הכתבה. "הספיקה לי הכותרת כדי להנגיש את המידע למרחב שבו אנשים כן יביעו בו עניין. אני מבחינתי לא צריכה שום הוכחה גשמית לידע שאני יודעת…"

אנחה.

נסיים בקריקטורה מוצלחת בנושא:

 

ונעבור לדבר המפרסם:

לכבוד החגים המתקרבים אפשר לרכוש כעת את ספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה" במחיר מוזל. הספר יכול לשמש מתנה מצוינת לחג לקרובים וחברים – כי חשיבה חדה זה לא רק ספר, זה גם מסר!

הנה ריאיון איתי על הספר, ששודר בתוכנית "עושים סדר" עם בן כספית:

כאן תוכלו לראות מה חשבו קוראים שסיימו כבר לקרוא את הספר.

 

והפעם – תרגום מאמר שהופיע ב-NHS Choices, אתר שירותי הבריאות הלאומיים של אנגליה.

תרגם אפי דריישנר, עזרו – רן גלוסשניידר ונעם לויתן, עריכה שלי. המאמר מתורגם באישור NHS Choices.

*

כיצד לקרוא ידיעות רפואיות – מאת ד"ר אליסיה וויט (Alicia White)

אם קראתם כרגע כותרת בנושא בריאות שגרמה לכם לירוק את קפה הבוקר שלכם ("קפה גורם לסרטן" בדרך כלל עושה את העבודה), כדאי לכם ליישם את המלצת הסלוגן מתקופת הבליץ: "הישארו רגועים והמשיכו הלאה". כשתמשיכו לקרוא את הכתבה תגלו לעתים קרובות כי פרט חשוב הושמט מהכותרת, כמו למשל: "הזרקת תמיסת קפה בריכוז גבוה במיוחד לחמש חולדות, גרמה לכמה שינויים בתאים שעלולים להוביל בסופו של דבר להתפתחות גידולים (המחקר מומן על ידי איגוד משווקי התה)".

הכלל החשוב ביותר שצריך לזכור הוא: לעולם אל תאמינו לכותרת. מטרתה היא למשוך אתכם לקנות את העיתון ולקרוא את הכתבה. האם תקראו כתבה שכותרתה "קפה ככל הנראה לא גורם לסרטן, אבל לעולם אי אפשר לדעת בוודאות"? כנראה שלא.

כדי למנוע ריסוס של העיתון בקפה בעתיד, עליכם לנתח את הכתבה ולבדוק מה היא מספרת על המחקר עליו היא מדווחת. Bazian (החברה בה אני עובדת) בחנה מאות כתבות ל-"Behind The Headlines" ב"NHS Choices"; יחד פיתחנו את השאלות הבאות כדי לעזור לכם להחליט לאילו כתבות להאמין ולאילו לא.

האם הטענות בכתבה נתמכות על ידי מחקרים מדעיים?

הדאגה הראשונה שלכם צריכה להיות לגבי המחקר שעומד מאחורי הכתבה החדשותית. אם כתבה מתייחסת לטיפול או למרכיב כלשהו באורח החיים שאמור למנוע מחלות או לגרום להן, אך אינה מספקת כל מידע לגבי המחקר המדעי שעומד מאחוריה, התייחסו אליה בזהירות יתרה. עצה זאת תקפה גם לגבי מחקרים שטרם פורסמו.

האם הכתבה מבוססת על תקציר שהוצג בכנס?

סוג נוסף שדורש זהירות הוא כתבה חדשותית המבוססת על תקציר מחקר שהוצג בכנס. מחקרים שמוצגים בכנסים נמצאים לעתים קרובות בשלבים מוקדמים, ובדרך כלל עדיין לא נבחנו ע"י מומחים אחרים בתחום. בנוסף, רק לעיתים נדירות תקציר כזה מציג פרטים מלאים לגבי שיטות המחקר, מה שמוביל לקושי בבחינת איכות המחקר. מסיבות אלו, כתבות שמבוססות על תקצירים שהוצגו בכנסים אינן אמורות לעורר דאגה. אין צורך להיכנס לפאניקה ולמהר לרופא.

האם המחקר בוצע על בני-אדם?

לא פעם מתברר כי "תרופת הפלא" בכותרת נבחנה רק על תאים במעבדה או על בעלי-חיים. כתבות אלה מלוות לעתים קרובות בצילומים של בני-אדם, מה שמייצר את האשליה שתרופת הפלא מבוססת על מחקרים בבני-אדם. מחקרים בתאים ובבעלי חיים מהווים צעדים ראשונים חיוניים ואל לנו להמעיט בערכם. אך תרופות רבות שמראות תוצאות מבטיחות בתאים במעבדות, לא פועלות על בעלי חיים, ותרופות רבות שמראות תוצאות מבטיחות בבעלי חיים לא עובדות בבני אדם. אם אתם קוראים כותרת על תרופה או מזון ש"מרפא" חולדות, קיים סיכוי שזה ירפא בני-אדם בעתיד, אך לצערנו הסיכוי גדול יותר שזה לא ירפא. אין לפיכך שום סיבה להתחיל לצרוך כמויות גדולות מ"מזון הקסמים" שמתואר בכתבה.

על כמה אנשים בוצע המחקר?

באופן כללי, ככל שהמחקר גדול יותר, כך ניתן לסמוך יותר על תוצאותיו. מחקרים קטנים עלולים להחמיץ הבדלים חשובים בשל מחסור ב"כוח" סטטיסטי, והם גם מועדים יותר לגלות דברים (כולל דברים שגויים) לגמרי במקרה.

אפשר להבין זאת אם נחשוב על הטלת מטבע. ידוע שבזריקת מטבע הסיכוי לקבלת "עץ" שווה לסיכוי לקבלת "פלי" – 50/50. אבל אם לא היינו יודעים זאת והיינו מטילים מטבע ארבע פעמים ובשלוש מהן מקבלים "עץ", היינו יכולים להסיק מכך שהסיכוי לקבלת "עץ" גדול מהסיכוי לקבלת "פלי". הממצא הזה, שהתקבל באקראי, שגוי. לו היינו מטילים את המטבע 500 פעמים, כלומר, מעניקים לניסוי יותר "עוצמה" – היו גדלים סיכויינו לקבל יחס "עץ"/"פלי" קרוב יותר ל- 50/50 ובכך היינו מקבלים מושג טוב יותר לגבי הסיכויים האמיתיים. בכל הקשור לגודל המדגם, גדול יותר פירושו בדרך כלל טוב יותר. לכן, כשנתקלים במחקר שבוצע על קומץ נבדקים – כדאי לפקפק בתקפות ממצאיו.

האם הייתה במחקר קבוצת ביקורת?

מחקרים מסוגים שונים מיועדים לתת מענה לשאלות מסוגים שונים. אם השאלה שנשאלת היא האם לטיפול או לחשיפה יש השפעה כלשהי או לא, הרי שהמחקר צריך לכלול קבוצת ביקורת. קבוצת ביקורת מאפשרת לחוקרים להשוות בין מה שקורה לאנשים שמקבלים את הטיפול לבין מה שקורה לאלה שלא מקבלים אותו. אם המחקר לא כולל קבוצת ביקורת, קשה לייחס את התוצאות לטיפול באיזושהי רמה של וודאות.

בנוסף, חשוב שקבוצת הביקורת תהיה דומה ככל האפשר לקבוצה שמקבלת את הטיפול. הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא להקצות באופן אקראי חלק מהאנשים לקבוצת הטיפול וחלק אחר לקבוצת הביקורת. זה מה שעושים בניסוי מבוקר בהקצאה אקראית (Randomized Controlled Trial או RCT), ולכן ניסויים מסוג זה נחשבים לסטנדרט הזהב לבדיקת טיפולים. אז כשאתם קוראים על תרופה, מזון או טיפול שאמורים להיות בעלי השפעה, חפשו ראיות לקבוצת ביקורת, או באופן אידיאלי – ראיות לכך שהמחקר היה מסוג RCT. אם זה לא המצב, שמרו על ספקנות בריאה.

האם המחקר אכן בדק את מה שכתוב בכותרת?

יהיה מעט מסובך להסביר זאת מבלי להיכנס לפרטים לגבי 'תוצאות מתווכות' – proxy outcomes. במקום זאת, זכרו את הנקודה העקרונית: המחקר אמור היה לבדוק את מה שמתואר בכותרת ובגוף הכתבה; באופן מטריד במקצת זה לא תמיד המצב.

לדוגמה, אתם עשויים להיתקל בכותרת הטוענת כי "עגבניות מפחיתות את הסיכון להתקף לב". מה שאתם צריכים לחפש זה ראיות לכך שהמחקר אכן בדק התקפי לב. אתם עלולים לגלות כי המחקר מצא שעגבניות מפחיתות את לחץ הדם. זה אומר שמישהו ביצע קפיצת דרך והסיק כי עגבניות בהכרח משפיעות על התקפי לב, מאחר שלחץ דם גבוה הוא גורם סיכון להתקפי לב. לפעמים קיצורי דרך כאלו יסתברו כנכונים ולפעמים לא. לכן, אם סיפור חדשותי מתמקד בתוצאה בריאותית שהמחקר לא בדק, התייחסו אליו בחשדנות.

מי שילם על המחקר ומי ביצע אותו?

זו נקודה מעט צינית, אך ראויה להתייחסות. רוב הניסויים בימינו ממומנים על ידי היצרנים של המוצר הנבדק – תהיה זאת תרופה, ויטמינים או תוסף תזונה. משמעות הדבר היא שיש להם אינטרס ברור בתוצאות הניסוי, דבר העלול להשפיע על תגליות החוקרים ודיווחיהם בשלל דרכים מודעות או לא מודעות. אין זה אומר כי כל המחקרים שמומנו ע"י היצרן אינם אמינים. רבים מהם טובים מאוד. יחד עם זאת כדאי לבדוק מי מימן את המחקר על מנת לגשש אחר ניגוד אינטרסים אפשרי.

האם צריך "לירות בשליח"?

טענות "מנופחות" לא תמיד נובעות מהדיווח החדשותי. למרות שכתבי חדשות עלולים לפעמים לפרש לא נכון מחקר כלשהוא, פעמים אחרות החוקרים עצמם (או גורם עניין אחר) מגזימים בהשלכות המחקר וטוענים טענות שאינן נתמכות על ידו. העיתונאים רק חוזרים על טענות אלה לאחר מכן.

מאחר וטענות שגויות יכולות לנבוע ממגוון מקורות, אל תניחו באופן אוטומטי שמקורן בעיתונאי. במקום זאת, השתמשו בשאלות לעיל כדי להחליט בעצמכם למה אתם בוחרים להאמין ולמה לא.

*

עד כאן תרגום המאמר. כתרגיל, מוזמנים הקוראים לבחור כתבה שהתפרסמה במדור בריאות פופולרי, ולבחון אותה לאור הקריטריונים שניתנו. מניסיוני, בעשרות אחוזים מהמקרים מתגלים פערים מדאיגים בין מה שטוענת הכתבה לבין מה שכתוב במחקר אליו היא מתייחסת (ואשר משום מה כמעט אף פעם אינו מקושר לכתבה).

באותו הקשר, סרטון יוטיוב קצרצר, כולל כתוביות בעברית (לאחר הפעלת הסרטון לחצו על האייקון המלבני שמופיע למטה מימין, ובחרו 'עברית'):

*

והנה ניסיון נוסף לסכם את הכללים המנחים לבחינת כתבה מדעית-רפואית (לחצו להגדלה):

 מקור כאן.

ומזווית אחרת – "כישופולוגיה" – זה עובד?