צריך לראות בשביל להאמין

צריך לראות בשביל להאמין

זה קרה לפני כ-20 שנה.

נתקלתי במודעה ב"עכבר העיר" שהזמינה את כל המתעניינים להשתתף ב"ערב מדהים של כוחות על-טבעיים". הובטח לנו כי נחזה בניסים של ממש: קריאת מחשבות, כיפוף מתכות ושלל הפתעות נוספות. הדבר האמיתי, לנגד עינינו ממש!

הלכתי. מה יכולתי לעשות? הסקרנות הרגה אותי. כבר אז הייתי הספקן הסקרן. בעיקר הסקרן.

המפגש התקיים בדירה שכורה שיועדה להרצאות ומפגשים כגון זה, אי שם במרכז ת"א. מצוין, חשבתי לעצמי כשנכנסתי. המקום אינטימי ואוכל להשגיח כהלכה על המתרחש. סקרתי את המגיעים, מנסה לתהות על קנקנם. היו שם בעיקר נשים, אם כי זכור לי עדיין בחור צעיר אחד, צנום וגמלוני שנעץ מבטים מוזרים בחלל החדר. התיישבנו על כסאות הפלסטיק הלבנים שסודרו שם בכמה שורות וחיכינו לבעל הכוחות. האוירה היתה שקטה ודרוכה. לא חלף זמן רב והוא נכנס למקום. מראהו היה כשל אדם רגיל לכל דבר. אך בל ניתן לחזות השגרתית להטעותנו, מה שהתחולל שם מיד לאחר מכן הכה את כולנו בתדהמה הולכת וגדלה.

האיש, רוני שמו, ביצע מעלל אחר מעלל בהצלחה מסחררת.
הוא ידע איזה חפץ אישי החביא אחד האנשים בקהל בתוך קופסת גפרורים ריקה, מבלי לפתוח אותה. בנפנופי ידיים וריכוז מחשבה בלבד הצליח לגרום לכדור קטן מנייר אלומיניום להתלהט בתוך ידיו של מתנדב מהקהל עד שזה שמט אותו בזעקת כאב. לאחר מכן יצא מן החדר, ובעוד המארחת קושרת את עיניו היטב במטפחת שחורה פיזרנו אנחנו חפצים שונים על הרצפה. לאחר שכל המכשולים נחו במקומם חזר רוני לחדר ווהתהלך בו בצעדים בטוחים תוך שהוא עוקף את החפצים שפיזרנו ואף נוקב בשמם, כל זאת בעיניים קשורות!

היו עוד מעללים שונים ומשונים, אך מה שהדהים אותי יותר מכל, היה משהו שקרה ממש מתחת לאפי. טוב, אולי קצת באלכסון. כשהגיע שלב כיפוף חפצי המתכת המיוחל, ביקש רוני שכל אחד מאיתנו יוצא חפץ מתכתי (מטבע או מפתח למשל), יחזיק אותו בידיו, כולנו נתרכז יחד ונאחד את אנרגיות המחשבה שלנו, ו… נראה מה יקרה. "לפעמים חפצים מצליחים להתעקם גם בידיים של אנשים מהקהל", הבטיח בקול דרמטי.

שלפתי את מפתח הבית שלי, וכבר הייתי דרוך לגמרי. אם המפתח יתעקם בתוך ידי שלי, תהיה זו הוכחה ניצחת מבחינתי לקיומם של כוחות "על-טבעיים", כך לפחות הבטחתי לעצמי אז.

המקום הוחשך במקצת כדי להקל עלינו להתרכז. רוני התהלך במעבר שבין שתי קבוצות האנשים הישובים כשהוא מדריך אחדים מהם כיצד להחזיק את החפץ שלהם. לאחר מכן חזר לקדמת החדר. בקולו העמוק והמרגיע הינחה אותנו כיצד לנשום, כיצד לחשוב. עצמנו את עינינו והתרכזנו כל אחד בחפצו הוא.

ניסיתי. באמת שהשתדלתי. הנחתי את הספקנות בצד, לכמה דקות. לא רציתי שהספקנות שלי תחבל בפלא שעשוי להתרחש במו ידי ("מחשבות שליליות בקהל" כידוע, יש בכוחן לבטל את האפקט, ביחוד אם הוא אמור להתרחש בקהל). "זרמתי" עד הסוף.

שלב הריכוז האנרגטי הסתיים, האורות הודלקו וכל אחד הזדרז לבחון את השלל שבידיו – האם עקום הוא או ישר? אני לא חושב שהיה רגע בחיי בו רציתי לראות מפתח עקום יותר מאשר ברגע ההוא.

אבל המפתח לא התעקם. אוף!
בדקתי מהצד – אף לא הטיה קלה שבקלות.

בעודי צולל בתהומות של אכזבה ותסכול, מהולים בניצני ספקנות מחודשת, שמעתי קול קלוש בוקע מגרונה של הבחורה הצנומה והשברירית שישבה לימיני – "וואי, המפתח שלי התעקם". חטפתי את המפתח מידיה בהתרגשות מבולבלת – אכן, עקום! משהו כמו 20-30 מעלות כיפוף! מה קורה כאן? זה אמיתי? ולמה לעזאזל לי זה לא קרה? מה, הכוחות שלי לא טובים מספיק?! איך זה יכול להיות? האם היא משתפת פעולה? לא נראה כך… האם יכלה לכופף את המפתח בכוח ידיה? אין סיכוי. האם חזיתי בהוכחה ניצחת לכוחות על-טבעיים? נראה כך!!!

לא היה לי הסבר הגיוני לשום דבר ממה שהתחולל באותו הערב. ביחוד לא למפתח שהתכופף בידיה של השברירית.

שיחזרתי את ההתרחשויות בראשי חזור ושחזר, בעודי משרך דרכי חזרה לביתי באוטובוס.

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה להתקשר לחברי הטוב.

– "חבל שלא באת, אתה לא מאמין מה הלך שם!"
– "מה הלך שם?" – השיב לי באדישות מסוימת, ונשמע היה שהוא שקוע באכילה.
– "אתה לא תאמין. אין לי הסבר אחר. האיש הזה בעל כוחות!"
– "ספר לי, הכל, כל הפרטים. לפי הסדר."

שיחת הטלפון ארכה כשעתיים. חברי לא הרפה, התעקש לברר כל פרט ופרט. הנחת היסוד שלו היתה כי יש הסבר פשוט והגיוני לכל דבר שקרה שם. "האם הוא אמר מה יש בקופסת הגפרורים לפני שלקח אותה מהאדם או אחרי? האם ראית את הקופסה כל שניה ושניה? האם יתכן שבזמן שהוא מיקם אותה בכף ידו הוא פתח אותה לשניה והציץ פנימה, בעודה מוסתרת מעיני הקהל?" הממ… יתכן.

"האם האור היה דלוק בחדר בזמן שהתהלך בו עם עיניים קשורות? מדוע זה היה הכרחי שיהיה אור? האם יתכן שראה משהו דרך המטפחת? דרך חריץ קטן?" הממ… יתכן.

וכך הועלו ספקות סבירים לגבי כל אחד מהמעללים. ככל שהתקדמה השיחה הלך והתחזק בי הרושם כי הייתי עד למופע קסמים, ולא מהמתוחכמים שבהם.

אבל רגע, מה עם המפתח שהתעקם בידיה של זו שישבה לידי? איך אפשר להסביר את זה!? בכוחות משותפים ניסינו לשחזר כל מה שקרה שם באותן הדקות. פתאום נפל האסימון. נזכרתי שתוך כדי ההנחיות שהנחה אותנו רוני, לאחר שהאורות בחדר היו כבר מעומעמים לחלוטין, הוא שוטט במעבר שבין הכיסאות והדריך אנשים אחדים כיצד להחזיק את החפצים. הבחורה שישבה לידי היתה כנראה בעלת-מזל יותר מאשר בעלת-כוחות, שכן ישבה בכסא הסמוך למעבר. בעוד אני שקוע במפתח שלי חלף רוני גם לידה וכנראה העניק לה הדרכה אישית קצרה, שכללה לקיחה של המפתח מידיה, כיפופו הזריז והנחתו, מכופף, חזרה בתוך כפות ידיה, שם נח לו מכופף עד אשר הסתיים הטקס והודלקו האורות.

בחלקה האחרון של השיחה כבר תכננו כיצד נוכל לאשש את כל השערותינו ולהכשיל (כך האמנו) את רוני באופן גורף בהופעתו הבאה. כך למשל אפשר לכבות את האור בחדר במפתיע כשהוא נכנס קשור עיניים, להדביק בסיילוטייפ את קופסת הגפרורים לאחר שמכניסים לתוכה חפץ, לזנק על כל חפץ שהוא נוגע בו לפני טקס ה"כיפוף" ולבדוק אם הוא כבר מכופף, וכו'. זה היה יכול להיות משעשע.

בתום השיחה נותרתי מהורהר. קצת התביישתי. איך נפלתי בפח? כיצד חברי שלא היה נוכח שם כלל הצליח בשאלותיו להביא אותנו לפיצוח הקסם?

ואז הבנתי.

דוקא משום שלא היה נוכח שם, הוא נשאר אובייקטיבי, נייטרלי וצלול דעת!

החוויה האישית לא סנוורה אותו, לא עיוורה אותו ולא תעתעה בו. רגשות הפליאה וההתפעמות לא הקהו את חשיבתו. הוא יצא מתוך הנחה שיש הסברים הגיוניים למה שקרה שם, וחתר בעקשנות, סבלנות ודקדקנות לחשיפתם.

צריך לראות בשביל להאמין;
לעיתים צריך לא לראות בשביל להבין.

*

מדריך למכופף המתחיל

כאן מדגים הקוסם רנדי כיצד לכופף מפתח בכוח… הזרוע, ממש מול עינכם, מבלי שתשימו לב. אני מניח שזה בדיוק מה שהתרחש באותו מפגש מכושף.

מייקל שרמר (ספקן מדופלם) מדגים כיפוף סכו"ם בכמה סגנונות, אפילו בלי להיות קוסם:

דרך מעניינת יותר לעשות זאת – באדיבות הטלוויזיה החינוכית:

כאן תועד אורי גלר ללא ידיעתו ונתפס בתנועה חשודה ביותר:

*

ונחזור למיודענו רוני.

חיפוש זריז העלה כי גם לדעת הקוסם רנדי מדובר בטריקים. כאן הוא מספר כיצד "ישראלי אחד" הצליח לעבוד על כמה מדענים ש"בחנו אותו", ומסביר כיצד ניתן לבצע כמה מהטריקים הללו בדרכים שאינן דורשות כוחות על-טבעיים. (רפרטואר הטריקים דומה להפליא למה שהודגם בפנינו באותו הערב – גילוי תכולתה של קופסת גפרורים, נייר אלומיניום מתלהט וכו').

בסרטון הזה רנדי מדגים כיצד קופסת גפרורים מתרוממת בכוח המחשבה, עוד מעלל שהצליח להכות את המדענים בתדהמה. מה שמעלה עוד נקודה חשובה: ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב כי מדענים אינם בעלי הכשרה מתאימה לחשיפת קוסמים המתחזים לבעלי כוחות. לשם כך צריך בעל מקצוע בתחום, כלומר קוסם.
באופן פרדוקסלי נראה כי דוקא מדענים נוטים ליפול בפח יותר מאנשים אחרים במקרים כאלה. יתכן שהסקרנות הגדולה שלהם לגלות תופעות טבע חדשות מאפילה על החשיבה הביקורתית, ואולי זו התעלמותם מהאספקטים האנושיים שבסיטואציה והעיוורון לעובדה כי פרסום, יוקרה או כסף הינם כוחות מניעים חזקים לא פחות מכל כוח פיזיקלי שהם מכירים, וכי יש לשקלל גם אותם ב"משוואת הכוחות".

מצוידים בידע שרכשנו, נחזור ונבחן כיצד רוני מכופף  מזלג. משהו לא ברור?

כאן הוא מדגים טלקינזיס.  אני משאיר לקוראים הסקרנים לחקור כיצד זה מתרחש (כדי לא להרוס את הקסם לקוסמים הישרים).

אז… שלא יכופפו אתכם!

עדכון: אחד המגיבים שיתף בחוויותיו ממופע דומה של רוני. הוא היה מנוסה ואמיץ יותר: הנה מה שקרה שם.

עוד רשומות בנושאים קשורים:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מודעות פרסומת
מגיפת רואי הנסתר

מגיפת רואי הנסתר

בהמשך ישיר לרשומה על ניסויי חישת העתיד, אני רוצה להביא בפניכם סיפור אישי מרתק ששלח לי אחד מקוראי הבלוג (שהעדיף להישאר בעילום שם). תודה על השיתוף!

*

לפני שלוש שנים השתתפתי בסדנא בה דיברו רבות על צורת החיווט במוח וכיצד הוא מתפתח. אחת ההרצאות המעניינות ששמענו הייתה על הדרך בה מתחדשים תאי עצב במוח. נאמר שם, שאם בעבר חשבו שאנחנו נולדים עם מערך מסוים של תאי מוח שרק מתים עם השנים, הרי שלאחרונה גילו שהמוח מייצר מיליארדים של תאי עצב חדשים מדי יום (Neuro Genesis), אך לרוב הם מתים בהמוניהם. הדרך היחידה לגרום להם להמשיך לחיות, להתחבר לאחרים וליצור רשתות עצביות היא ע"י איתגור של המוח. במילים אחרות – תאי העצב יצמחו וייצרו רשתות עצביות לקליטה ועיבוד של מידע רק אם נלמד משהו שמאתגר את היכולות הקוגנטיביות או נעשה משהו חדש הדורש מאמץ מוטורי למשל (כמו ללמוד לרכב על אופניים).

הסדנא, שהייתה רוחנית באופייה, התבססה על העקרון הזה כדי להסביר איך ניתן לפתח יכולות תפישה על-חושית (ESP) החבויות במוח, שהרי הכל עניין של חיווט ואימון.

השיטה בה הדבר התבצע הייתה פשוטה יחסית: לוקחים חבילת קלפי משחק רגילים (פוקר), מערבבים אותם, עורמים אותם כשפניהם כלפי מטה ואז מנסים "לקרוא" אותם, אחד אחד, כל פעם את הקלף הנמצא בראש החבילה.

שניים מהמשתתפים הוותיקים בסדנאות שתרגלו את היכולת הזו במשך תקופה ארוכה, הצליחו להדגים באופן עקבי זיהוי מדויק של 48-52 קלפים מתוך 52 קלפים שיש בחבילה!
הם גם לימדו את המשתתפים האחרים את הטכניקה. לפי ההסבר שלהם, מביטים בקלף (ומנסים לשמור על מוח שקט עד כמה שאפשר ללא הסחות דעת פנימיות וחיצוניות) עד ש"מופיע" על גב הקלף צל שמתעצב לסמל ולמספר של הקלף ההפוך.

פה ושם צצו ועלו סימני שאלה. שני ה"קוראים" המיומנים ביותר הצליחו "לקרוא" רק את החבילה שלהם. אם היו צריכים להחליף חבילה או לנסות אחת חדשה, אחוזי הקריאה שלהם צנחו פלאים, ועלו רק לאחר פרק זמן כלשהו (שבוע או יותר) של אימון עם חבילת הקלפים החדשה.

תרבות עניפה התפתחה סביב הנושא. מפגשים שלמים הוקדשו לתרגול היכולת לקרוא בצורה מדויקת את הקלף לפני הפיכתו. היתה תחושה של מרוץ אל התהילה – מי יצליח לזהות יותר קלפים לפני כולם. העניין זכה לפרסום נרחב כל-כך עד שאחת מאלופות ה"קריאה" אפילו זומנה לבדיקה מעמיקה של יכולותיה במעבדת מחקר מכובדת.

שנה לאחר מכן, בסדנא נוספת, הופתעתי לגלות שעשרות ממשתתפי הסדנא מגיעים לשיעורי הצלחה מדהימים של 40 קלפים ויותר, עד כדי "קריאת" חבילת קלפים שלמה ברצף ללא אף טעות!

אם בני ה"דור הקודם" של קוראי הקלפים נדרשו לכ-20-30 שניות בממוצע לזיהוי כל קלף, ולפעמים היו מניחים מספר קלפים בצד כי לא הצליחו לזהות אותם כלל, הרי שבני ה"דור החדש" הצליחו לקרוא כל קלף ב-3 שניות בממוצע. ממש עברו על החבילה כרוח סערה…

אחד המשתתפים שהדגים מול כולם את שליטתו המופלאה במלאכה סיפר שלימד את עצמו לעשות זאת בשישה ימים! משתתפת אחרת, שזיהתה נכון 30 קלפים במפגש שנעשה ביום הראשון לסדנא, הצטרפה תוך יומיים לנבחרת האלופים עם טעות אחת בלבד לחבילת קלפים שלמה! מישהי סיפרה שהצליחה לפתח את היכולת הזאת בזמן שהיתה מאושפזת לשבועיים בעקבות שבץ ולא יכלה ללכת. לטענתה זה העמיד אותה על הרגליים במהירות רבה וללא עקבות כלשהם לשבץ!

מצד אחד זו הייתה תגלית משמחת עבורי, ומצד שני – מזעזעת.
משמחת – שהרי אם הם יכולים, זה נמצא בתחום היכולת האנושית, וכל מה שצריך לעשות זה רק להתאמן בשקידה.
מזעזעת –  משום שהתאמנתי באדיקות (פחות או יותר) אבל נותרתי הרחק מאחור עם זיהוי של משהו כמו 3 קלפים מתוך 52… והיה גם עניין הכבוד הרב שקיבלו אותם אנשים, (שזכו לקללות עסיסיות בתוך ראשי) והחגיגה שנמשכה סביבם בהערצה מוחלטת.

אקטע לרגע את שטף הסיפור כדי לשתף אתכם במחשבות שהתרוצצו במוחי למקרא הדברים.

האם מדובר בכוחות על טבעיים?

כנראה שלא.

למרות שהמחקר הפראפסיכולוגי נמשך כבר למעלה ממאה שנה, עדיין אין שום ראיות לביצוע דבר מסדר גודל כזה בתנאים מבוקרים (ראו למשל כאן). גם התוצאות המרשימות ביותר בהם מנפנפים חוקרי העל-טבעי מדברות על סטיות זעירות מהצפוי באקראי, סטיות שלא ניתן להבחין בהן כלל אלא אם מבצעים סטטיסטיקות על מספר רב של נסיונות.
לא סביר שלראשונה בהיסטוריה התקבצו המוני אנשים בעלי יכולות על טבעיות במקום אחד (או ליתר דיוק – אנשים רגילים אשר פתחו מיומנות זו תוך ימים ספורים).
(עוד על ענייני סבירות תוכלו לקרוא כאן: "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

האם מדובר במקריות? מה צפוי באקראי?

נניח לרגע כי קוראי הקלפים לא יודעים או לא זוכרים אילו קלפים כבר נפתחו כשהם מנסים לנחש את הקלף הבא בתור. נגדיר קריאה של חבילה שלמה כניסיון אחד. כמה קלפים צפוי שאדם ינחש נכון, באקראי?

חישוב מראה כי בשליש מהנסיונות לערך לא יהיה אף לא זיהוי נכון אחד. הצלחה בניחוש 2 קלפים או יותר תתרחש באחד מכל 4 נסיונות. אחת ל-13 נסיונות יצליח מישהו לנחש 3 קלפים או יותר מהחבילה.
הסיכוי לנחש 5 קלפים נכונים או יותר צונח כבר לשליש האחוז. כלומר, אחת ל-300 חבילות בממוצע. הסיכוי לנחש נכון 15 קלפים או יותר הוא בערך 1:20,000,000,000,000. אם כל אדם שחי על פני כדור הארץ יקרא 10 חבילות ביום, ארוע כזה יתרחש פעם אחת בשנה, אי שם על פני האדמה, לבר מזל אחד.

אך הסיכויים לניחוש מוצלח בפועל היו גבוהים יותר. מהסיפור משתמע כי הקלפים נחשפו מיד לאחר כל נסיון ניחוש. ברור כי זכירת הקלפים שנפתחו כבר (בין אם נקראו בהצלחה ובין אם לאו) משפרת את הסיכויים לניחוש הקלפים הנותרים, שכן מספר האפשרויות הולך ומצטמצם ככל שמתקדמים במורד החבילה. למעשה, אם ה"קורא" זוכר את כל הקלפים שנפתחו באופן מושלם, הקלף האחרון ידוע בודאות. את הקלף הלפני האחרון ניתן לנחש בסיכוי של 50% (שהרי אז נותרים רק שני קלפים שעדיין לא נפתחו ובעל הזכרון המושלם יודע מי הם השניים).

בגרף מוצגת ההסתברות לניחוש N קלפים או יותר בחבילה, בשני המצבים שתוארו – חוסר זכרון מוחלט, וזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו. אפשר להניח כי ההסתברות הרלוונטית לתנאים המדוברים נמצאת איפשהו בין שני המצבים הקיצוניים המתוארים בגרף.

* הערה למתמטיקאים מבין הקוראים: את ההסתברויות למצב ללא זיכרון חישבתי ע"י שימוש בנוסחת התפלגות בינומית מצטברת.
מציאת ההסתברויות למצב עם זכרון היתה מאתגרת יותר, ונאלצתי לכתוב תוכנית קטנה שהגרילה הלכה למעשה חבילות קלפים, ניחשה אותם תוך שימוש בזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו עד לכל רגע, וספרה את כמות הניחושים הנכונים. הנתונים מקורבים, ומתבססים על 100,000 נסיונות. אם מישהו חושב שיש טעות במספרים, אנא ידעו אותי.

כך או אחרת, הסיכוי לנחש 20 קלפים או יותר שואף לאפס.  לא יתכן שאנשים זיהו 40-50 קלפים בסדנה שוב ושוב, במקרה.

מסקנה: לא מדובר במקריות.

אז במה כן מדובר?

מכיוון שלא מדובר בסטיות קלות מאקראיות (מה שיכול להיות מוסבר ע"י הטיות ניסיוניות דקות כאלה ואחרות) אלא בממצאים אדירי מימדים, יש לכוון את אור הזרקורים אל אחד משני ההסברים הבאים:

הונאה עצמית / הונאה מכוונת (או כמובן שילוב של שניהם).

נחזור לסיפור כעת:

אותה בחורה שנבדקה במעבדת המחקר והדגימה להם קריאה ללא דופי, קיבלה מהחוקרים את ההסבר הבא: זה לא שהיא מרמה אבל משום שהיא מתאמנת עם אותה חבילת קלפים במשך זמן ממושך, המוח שלה לומד לשנן בצורה תת-סיפית (Subliminal) את הסימנים הזעירים הנמצאים בגב הקלפים וכך היא מסוגלת לזהות אותם.

היא לא בהכרח מודעת לעובדה שהיא מזהה סימנים על גב הקלף, אבל היא קולטת ומעבדת אותם תת הכרתית. הם הציעו לה לשנות את הצורה בה היא מתאמנת, ולכסות את הקלפים שהיא קוראת כך שלא תיחשף לסימנים הייחודיים הנמצאים על גב כל קלף. הם גם ביקשו ממנה לחזור אם תצליח להגיע לרמת מובהקות דומה בשיטה החדשה.

ובחזרה לסדנא. משהו קצת הריח לי…

לקח לי יומיים לגלות שאותם אנשים שהפכו לכוכבים וזכו לחמש-עשרה דקות התהילה שלהם באור הזרקורים, למעשה למדו בצורה מודעת את הסימנים בגב כל קלף, וחלקם, רחמנא לצלן, אפילו ייצרו סימנים ייחודיים כאלה לכל קלף בעצמם, שיהיה יותר קל.

כשהבנתי את זה, לימדתי את עצמי תוך שעה לקרוא חצי מחבילת הקלפים שלי – נדרשו רק זכרון ושינון תבנית הפגמים הזעירים בגב הקלף. עכשיו הבנתי למה כולם היו צריכים פנסים חזקים כדי לבצע קריאה נכונה…

כמובן שכעסתי מאוד, הרי מדובר כאן על רמייה מודעת, לפחות לגבי חלק מהאנשים.
חלק מהמשתתפים (ואני ביניהם) התחילו לשאול שאלות קשות, ומכאן לשם, כל הנושא נפתח והביקורת זרמה.

מכאן ואילך, ההוראות החדשות היו להתאמן לפי הנחיות מעבדת המחקר – כשהקלף אותו מנסים "לקרוא" נסתר מן העין.

עד היום, אף אחד מהמשתתפים בסדנאות לא הצליח להגיע לאותה רמה של מובהקות.
אבל זה כמובן לא אומר שום דבר לגבי העתיד 🙂

דברים אינם כפי שהם נראים

אני חושב שהסיפור מדגים יפה, בין השאר, עד כמה לעיתים דברים אינם כפי שהם נראים, וביותר מרמה אחת.

ברמה הפיזיולוגית, יכולות "על טבעיות" לכאורה התבררו כמשחק זכרון המבוסס על קליטה מודעת/לא-מודעת של רמזים טבעיים לחלוטין.
פרשה היסטורית מרתקת באותו נושא היא הסיפור על הסוס שידע חשבון. מי שלא מכיר– מומלץ בחום! קלאסיקה של חשיבה חדה.

ברמה הפסיכולוגית-חברתית, לאחר שאנו מקלפים את קליפת הרוחניות וההתפתחות האישית, מתגלים לעינינו המניעים העמוקים יותר: רצון להרגיש מיוחדים ("יש לי כוחות על-טבעיים!"), השפעה וסחיפה חברתית ("למה לכולם זה מצליח ולי לא? אני חייב לעזור לזה לקרות…"), תחרותיות ("אוף, גם האחרים כאן מיוחדים, אני חייב להיות אפילו יותר מיוחד!"), מניעים שמובילים אנשים להונאה עצמית ואף הונאה מכוונת כלפי אחרים בכדי להשיג את מטרתם האמיתית – יוקרה והערכה חברתית במקרה הזה, כמו גם, מן הסתם, שיפור הדימוי העצמי.

*

חושבים שיש לכם תפישה על-חושית?

קחו חבילת קלפים חדשה, בקשו מחבר שיערבב אותה היטב ויתחיל לדפדף את הקלפים בתוך ארגז קרטון כך ששניכם לא תראו את הקלפים (ואתם גם לא תגעו בהם). רישמו את ניחושיכם על דף עד שתסיימו לדפדף את כל החבילה (בזהירות – לא לערבב את סדר הקלפים שמניחים בצד).

כשתצליחו לנחש 10 קלפים או יותר מתוך חבילת קלפים סטנדרטית (מבלי לרמות) שילחו לי מייל נרגש, ואני מבטיח ליצור איתכם קשר ולבדוק את הנושא בצורה יותר מבוקרת.

אם תצליחו בכך פעמים נוספות בתנאים מבוקרים, אפרסם את התוצאות בבלוג (אנונימית או לא, לבחירתכם), ואודיע קבל עם ועדה שדבר מאוד מוזר קרה, שאין לי כל הסבר סטנדרטי עבורו, ויתכן שאנו אכן עדים, לראשונה בהיסטוריה, לתפישה על חושית משמעותית, ניתנת לחזרה, בתנאים מבוקרים.
כשאהיה גדול אולי אציע גם פרס כספי.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

מי מאיתנו לא חווה פעם תחושה חזקה לגבי העתיד, שהתאמתה.

אני זוכר שעמדתי מול מכונת המשקאות החדשה שהציבו בחצר בית הספר התיכון. בהפסקות היינו עולים לרגל אל המכונה ומזמינים לנו שוקו: אתה משלשל מטבע, לוחץ על הכפתור, ממתין שניה, כוס פלסטיק מגיחה מאי-שם, שפריץ של שוקו כהה מתחיל למלא אותה, שפריץ של חלב עוקב אחריו (או שמא הסדר היה הפוך?), אתם בודאי  מכירים את המחזה. יום רגיל אחד ניגשתי להזמין לי שוקו. שלשלתי את המטבע, לחצי על הכפתור… ופתאום הרגשתי. פשוט ידעתי. הפעם הכוס לא תצא! חלפה שניה… ואכן הכוס לא יצאה! שפריץ השוקו השפריץ, שפריץ החלב הגיע אחריו (או שמא הסדר היה הפוך) והכל חילחל לחריצים הללו שמתחת לכוס החסרה.
נפעמתי. החוויה היתה עזה מספיק כדי שאזכור אותה עד היום.

אני בטוח שכל אחד מאיתנו שמע או חווה חיזוי מטלטל אף יותר מאובדנה של כוס במכונת משקאות.

קשה שלא לייחס כוח נבואי לתחושה כזו שהתאמתה. אנחנו כנראה "מתוכנתים" לכך. קיים יתרון הישרדותי ברור עבור יצורים שמסוגלים לקשר בין ציפיות לגבי העתיד לבין ארועים שמתרחשים בפועל. זהו אולי גם בסיס החשיבה המדעית שטבוע במוח כל אחד מאיתנו: יש לנו תיאוריה מסוימת לגבי העולם (למשל: אש = מסוכן), לתיאוריה יש ניבוי כלשהו (הכנסת היד לאש תגרום לתחושה לא נעימה), אנחנו בודקים אותה לפעמים, במתכוון או שלא במתכוון (לא, זה באמת מאוד לא נעים!) ומאותו רגע כדאי מאוד שהתאוריה שלנו תקבל משקל יתר (אש = אכן מאוד מסוכן!)

באותו האופן, אם חולפת במוחנו תמונה של אסון שעומד לפקוד בן משפחה ואסון כזה מתרחש חס וחלילה, המוח שלנו יוצר קישור חזק מאוד בין שני הארועים. לא משנה בכמה מקרים רק חרדנו לגורלו של אותו אדם ושום דבר לא התרחש, המשקל שהמוח נותן למקרה בו היתה תחושה + קרה הדבר, גדול לאין שיעור מהמשקל שהוא נותן לגבי המקרה בו היתה תחושה + לא קרה דבר. אחרי הכל, אולי קיימת חוקיות מאחורי הדברים ובאמת חזינו את העתיד ("חושב לו" המוח)?
המחיר שאנו משלמים עבור אמונת שוא בחוקיות שאינה נכונה, קטן בהרבה מהרווח שאנו מפיקים מאמונה שתסתבר כנכונה, שהרי אם באמת יש ביכולתנו לחוש באסון בטרם התרחש, הדבר עשוי להציל חיים.

ברור אם כן מדוע אנו מייחסים משקל כה רב לתחושות שהסתברו לאחר מכן כנכונות.
אך כיצד נדע אם אכן ניחנו בכושר נבואי? בהפשטה, יש לתעד לשם כך את כל המקרים בחיינו בהם:

  1. הרגשנו שמשהו עומד לקרות והוא אכן קרה.
  2. הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא לא קרה.
  3. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא קרה.
  4. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות ואכן הוא לא קרה.

מובן שניסוי-חיים כזה אינו ריאלי. חישבו על תיעוד "אירועים" מסוג 4 למשל. ברור שיש גם בעיות הגדרה קשות. עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין ההרגשה שלנו לבין מה שארע בפועל? מה טווח הזמן שנחשב נבואה מוצלחת? הרחבתי את הדיבור על כך ברשומה על חלומות נבואיים וברשומה על טכניקות לניבוי העתיד.

הדרך היחידה בה ניתן לבדוק אם באמת ניחנו ביכולת לחוש את העתיד או שמא אנחנו פשוט זוכרים רק את המקרים הבודדים בהם התאמה כזו התרחשה במקרה, היא לערוך ניסוי מבוקר.

ניסויים רבים שניסו להוכיח יכולת חיזוי עתיד בוצעו במשך 100 השנים האחרונות ע"י חוקרי פארא-פסיכולוגיה נלהבים. הניסויים (אלה שלא הסתברו כרמאות מכוונת), סבלו בד"כ מהטיות רבות וחמורות. החריגות מהצפוי באקראי שמתגלות בניסויים אלה קטנות בד"כ עד כדי כך שלא ניתן להבחין באפקט המדובר אף פעם בחיי היום-יום, אלא רק בצורה סטטיסטית על פני מאות או אלפי נסיונות. לדוגמה, ניסוי שיוכרז כמוצלח יהיה כזה בו אנשים יצליחו לנחש על איזה צד ייפול מטבע 50,500 פעמים מתוך 100,000 הטלות, במקום הממוצע הצפוי של 50,000 ניחושים נכונים. זו תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, אך גודל האפקט אפסי (סטיה של חצי אחוז בלבד מהצפוי באקראי – לא משהו שניתן להבחין בו מבלי לרשום ולספור את כל התוצאות).

אבל נניח לרגע שקיימת יכולת לחוש ארועים עתידיים.
אולי העובדה שלא גילו שום ממצא משמעותי שמאשש זאת עד היום נובעת מצורת ניסויים לא מתאימה?
אולי המקרים הללו כן מתרחשים, אך רק באופן נדיר מאוד, שלא מאפשר "לתפוס אותם על חם" בניסוי מבוקר?

אולי אפקט של חישת העתיד מתקיים רק במצבים בהם באמת אכפת לנו מה עומד לקרות? מצבים טעונים רגשית? מצבי סכנה לנו או לקרובים לנו?
אחרי הכל, אם התפתח מנגנון כלשהו שמאפשר למוחנו לקלוט מידע מן העתיד, סביר, משיקולי ברירה טבעית, שתהיה רגישות גבוהה יותר לארועים שמסכנים אותנו או את בני משפחתנו, ולא לארועים חסרי כל משמעות קיומית.

אם כך אכן פני הדברים, אך צפוי הוא, שניסוי בו המשימה היא לנחש את הצורה שתופיע על הקלף הבא, למשל, לא יחשוף את האפקט במלוא עוצמתו, אם בכלל.

מה יהיה הקלף הבא, ואת מי זה מעניין בכלל… (קלפי זנר – ויקיפדיה)

הממצאים המדהימים

Dean Radin, אחד מחוקרי הפארא-פסיכולוגיה הידועים, החליט ללכת בכיוון קצת שונה מקודמיו, ולנסות להתקרב, ולו במקצת, למצבי-אמת. האובייקטים בניסוי היו תמונות שהוצגו על מסך מחשב, חלקן היו שלוות ונייטרליות מבחינה רגשית (כגון תמונות נוף), וחלקן – מעוררות רגשית (בניין נשרף, תאונת דרכים, אלימות, פורנו וכד'). הבדל נוסף היה שהנבדקים לא התבקשו לחזות שום דבר באופן מודע. מה שנמדד היתה תגובתם הלא מודעת – קצב הדופק, מידת הזעה, תנועת עיניים ואף פעילות מוחית.

ממצאי הניסוי הראו, לדעת החוקר, כי בני אדם ניחנו ביכולת חישת העתיד, ולו במידת מה.

אבל השטן, כידוע, מתחבא בפרטים הקטנים.

המאמר המקורי

נפשיל שרוולים, אם כן, ונקרא את אחד המאמרים המקוריים שפרסם ראדין בנושא, מאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Scientific Exploration.

צורת הניסוי

בניסויים אלה הנבדק יושב מול מסך מחשב, וכאשר הוא מוכן הוא לוחץ על מקש. המחשב ממתין כמה שניות, מציג לו תמונה במשך כמה שניות וחוזר למסך שחור למשך כמה שניות נוספות.
במשך כל אותו הזמן נמדדת מוליכות העור (שמעידה על רמת עוררות רגשית, בדומה למדידות פוליגרף).
הנבדק צופה באופן כזה בכמה עשרות תמונות ברצף (20-40 ברצף, בניסויים אלה).

כצפוי, תמונות טעונות רגשית עוררו תגובה חזקה יחסית לאחר הקרנתן, ותמונות שאינן טעונות עוררו תגובה חלשה יחסית. בואו נבדוק כעת מה הדברים הלא צפויים שקרו בכל אחד מארבעת הניסויים שהוא ערך.

התוצאות

ניסוי ראשון

24 נבדקים צפו ב-860 תמונות. התמונות חולקו וקוטלגו מראש כ"רגועות" ו"מעוררות". הנה גרף שמראה את "רמת הריגוש" הממוצעת על פני כל הנבדקים, כתלות בזמן, עבור תמונות מעוררות (נקודות שחורות) ותמונות ניטרליות (נקודות לבנות). הקו האנכי מציין את השניה בה הוצגה התמונה לנבדק. כל מה שמימין לקו הוא התגובה לאחר הצפיה, ומה שמשמאל הוא התגובה לפני שהתמונה מוצגת. כצפוי, חל זינוק ברמת העוררות כמה שניות לאחר הופעת תמונות מעוררות.

הממצא המפתיע הוא שלפני הופעת התמונות, ניכר כבר הבדל בין רמת העוררות, בתלות בסוג התמונה שיגיע כמה שניות מאוחר יותר.

מדובר באפקט מובהק סטטיסטית, אך כפי שקל לראות – קטן מאוד בהשוואה לאפקט שלאחר הצפיה בתמונות.

ניסוי שני

ניסוי זה היה רחב היקף הרבה יותר: 56 נבדקים צפו ב-2059 תמונות.

נמצא אפקט זניח ולא מובהק סטטיסטית. בקיצור, לא התגלה כל אפקט ממשי.

ניסוי שלישי

בניסוי זה התמונות נלקחו ממאגר תמונות סטנדרטי (IAPS), כאשר הפעם במקום חלוקה שווה נבחרו 80 התמונות הרגועות ביותר מהמאגר ו-40 התמונות המעוררות ביותר. כדי להקצין את הפער בין החוויות, במקביל להקרנת תמונה מעוררת הושמעו גם צלילים של צרחות, פיצוצים, סירנות וכד'. תמונות רגועות לא לווו בצליל כלשהו. 47 נבדקים צפו ב- 1410 תמונות.

גם כאן נראה אפקט מצטבר זניח, אך מובהק סטטיסטית.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי הוגרלו התמונות באקראי מתוך המאגר הסטנדרטי (IAPS) ולפיכך התפרשו באופן אחיד יותר על פני טווח העוררות הרגשית שחוללו. בניסוי השתתפו 6 נבדקים אשר צפו ב-240 תמונות סה"כ.

בניסוי זה לא התגלה אפקט כלשהו.

איכשהו, ע"י בחישת המספרים בקדירת הסטטיסטיקה, מצליח ראדין להפוך שני ניסויים מוצלחים ושניים שלא העלו דבר, למקבץ מנצח שהסיכוי שיקרה במקרה קטן באופן מדהים. מומחי הסטטיסטיקה שביניכם בודאי ידעו להסביר כיצד התרחש הקסם.

בספרו Entangled Minds מסכם ראדין את הנושא במילים: "המחקרים הללו מצביעים על כך שכאשר האדם הממוצע עומד לראות תמונה מעוררת רגשות, הוא יגיב אליה לפני שהיא מופיעה" (עמ' 188).

זו פרשנות אפשרית אחת לחריגה של התוצאות מהצפוי, אבל כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים לסטיה הזו בתוצאות.

חשוב להבין: מה שאנו צופים שיתרחש בניסוי, מבוסס על ההנחות שלנו לגבי הגורמים המשפיעים. אם התוצאה אינה תואמת את הצפוי, פירוש הדבר שלא לקחנו משהו בחשבון. לא כל מה שהתנהג בניגוד לצפוי מוכיח קיום תופעות על טבעיות. הדבר רק מוכיח שמשהו במודל שלנו, לא תיאר טוב את המציאות.
מה לא לקחנו בחשבון? זה כבר יותר קשה לומר. לעיתים הגורמים הנוספים חמקמקים ביותר, ונדרשות שנים עד שמזהים אותם ומנקים אותם מניסויים עתידיים מאותו הסוג.

אתם מוזמנים לעצור לרגע את שטף הקריאה ולנסות לחשוב על הטיות אפשריות בניסוי כזה.
ננסח זאת אחרת. אם הייתי מכריז על הניסוי הזה כעל "קסם", ואתם הייתם מנסים לפצח אותו, מה הייתם בודקים?

* * *

* *

*

נזכיר בחופזה כמה סיבות אפשריות להטיות בניסוי כזה, שיש לוודא היטב שלא התרחשו:
*  אולי היו רמזים מקדימים כלשהם לתמונה שעומדת להופיע על המסך?
—  באג בתוכנה שמציג את התמונה שניה או שתיים לפני הזמן?
—  חוסר סנכרון בין השעונים במערכת הניסויית (שעון המחשב שמציג את התמונות לעומת השעון שמודד את תגובת הנבדקים)?
—  אולי התמונות המעוררות מאוחסנות במקום אחר בכונן הקשיח של המחשב מאשר התמונות הרגועות ורשרוש שונה נשמע כשהוא טוען אותם לזכרון לפני ההצגה?
*  אולי נתונים אחדים נופו מהרישומים מסיבות כאלה ואחרות באופן שמטה את התוצאות?
*  אולי החוקרים ידעו איזו תמונה עומדת להופיע ואותתו על כך לנבדקים באופן מודע או לא מודע?
*  אולי הסדר לא היה אקראי לחלוטין, ובאופן לא מודע הנבדקים קלטו (ולו במעט) את הסדר הסמוי? (נדרשים רק מספר קטן של "ניחושים מושכלים" כדי להשיג את האפקט הזעום שנמדד).

וכו' וכו'. מקורות ההטיה יכולים לצוץ מכל עבר.

מהמתואר במאמר אפשר להתרשם שכל הנקודות הנ"ל נלקחו בחשבון.

אבל היה עוד הסבר אפשרי.

הטיית הציפייה

הסיפור מתחיל בכשל שרובנו נופלים בו – כשל המהמר.

אתם משחקים ברולטה בקאזינו. הכדור יכול ליפול על מספר שחור או על אדום (ואפס אחד ירוק). לפני שאתם מהמרים, אתם צופים קצת במתרחש: הכדור נופל על שחור פעם אחת. הכדור נופל על שחור פעם שנייה. הכדור נופל על שחור פעם שלישית. מה קורה כאן? הכדור נופל על שחור פעם רביעית ברצף! אתם לא יכולים להתאפק. ברור לכם שהכדור ממש חייב ליפול על אדום בפעם הבאה, לא? הרי מחצית מהמקרים הוא נופל על שחור ומחצית מהם על אדום (נעזוב רגע את האפס בצד), הוא נפל כבר 4 פעמים ברצף על השחור, הגיע תור האדום, לא? הייתם מהמרים? ומה הייתם עושים עם הכדור היה נופל על השחור 26 פעמים ברצף?! מסתבר שארוע זה התרחש במציאות. מהמרים שמו את כל כספם על האדום… והפסידו. הכדור נפל על שחור פעם נוספת.
הם סירבו להכיר בעובדה כי לכדור הרולטה אין זכרון, גם למטבע לא, גם לא לקובייה או לכדורים במכונת הלוטו. לא משנה כמה פעמים הכדור נפל על שחור עד עכשיו, הסיכוי שלו ליפול שוב על שחור זהה גם בסיבוב הבא, והוא 50%, כתמיד. (כמעט, בגלל האפס).

נחזור לעניינו. הנבדקים מבינים מהר מאוד, שלעיתים (בערך במחצית מהמקרים) הם מתענגים על תמונת נוף מרגיעה, ולעיתים הם סופגים תמונה מזעזעת בפנים (בניסוי השלישי זה גם לווה בצרחות ופיצוצים באוזניים). עד מהרה מתפתחת ציפייה לבאות. אחרי תמונה רגועה, נבנית צפייה מסוימת, אחרי שתי רגועות ברצף הציפייה גדלה, אחרי שלוש תמונות רגועות ברצף הלב כבר דופק בחוזקה – רוב הסיכויים שהתמונה הבאה הולכת להיות מזעזעת! והנה, הפלא ופלא, מגיעה לבסוף תמונה מעוררת רגשות. ומה קרה? הנבדקים התרגשו כבר לפני. שימו לב שההיפך לא יקרה. אחרי תמונה מזעזעת אחת או שתיים, הציפייה לתמונה מזעזעת נוספת פוחתת, ואכן, מגיעה לה תמונה רגועה. כלומר, יש כאן חוסר סימטריה מובנה: לאחר תמונות רגועות ההתרגשות עולה דווקא (מתוך ציפייה שתגיע תמונה מעוררת), ולאחר תמונות מעוררות הולכת ופוחתת הציפייה לתמונה מעוררת נוספת.

נשמע הסבר משכנע, לא?
גם אני התבלבלתי מההסבר הזה במשך זמן מה. יש רק בעיה אחת. כשל המהמר הוא כשל. כלומר, תמונות רגועות לא באמת באות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות מעוררות, ותמונות מעוררות לא באמת מופיעות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות רגועות. נניח שנבנה מתח ציפייה מסוים לאחר רצף של תמונות רגועות. במחצית מהמקרים אכן תגיע תמונה מעוררת לאחר מכן, ואז הציפייה תתרום לאפקט ה"ניבוי" לכאורה, אך במחצית השניה של המקרים תגיע תמונה רגועה נוספת (אין זכרון, זוכרים?) ואז הציפייה תתרום מידה שווה של התרגשות דווקא כנגד אפקט ה"ניבוי".

ההטיה האמיתית מתבססת על קיומו של אפקט הציפייה, אבל נובעת בכלל מבעיה בחישוב.
Jan Dalkvist, Joakim Westerlunda,ו- Dick J. Bierman מנתחים את הנושא לעומקו. לא אכנס לפרטים, כי הם מבלבלים מאוד וידרשו דוגמאות והסברים ארוכים למדי. הסקרנים מוזמנים לקרוא בעצמם. רק אספר, שהם בנו סימולצית מחשב שמדמה את תנאי הניסוי, והוסיפו מודל של ציפייה ועוררות רגשית שמבוססים על כשל המהמר, כפי שתיארנו. להפתעתם, נצפה אפקט זהה בצורתו לאפקט ה"חיזוי" לכאורה שמתאר ראדין. האפקט נובע בגלל אי סימטריה מסוימת שנוצרת בעת חישוב הממוצעים. ע"י שינוי קטן בשיטת החישוב ניתן להעלים את האפקט כמעט לגמרי. כלומר, מדובר בהטיה שנובעת מצורת החישוב, ולא הטיה בתוצאות עצמן.

הנה תוצאות סימולציה של אדם נוסף שחקר את הנושא. דיון בעניין וכן קישורים לתמונות נוספות מהסימולציה שלו תוכלו למצוא כאן.

התייחסותו של ראדין

ראדין הכיר כבר את ההסבר הזה כשכתב את המאמר שלו. הוא ניסה להראות שהתוצאות שלו לא סבלו מההטיה הנ"ל, אך הדרך בה עשה זאת היתה מפותלת ומשובצת מהלכים מוזרים בעליל. אציין רק כמה מהם:

1) משום מה הוא בוחר להתייחס רק לשני ניסויים מתוך הארבעה כשהוא בא לבדוק האם אפקט הציפייה מסביר את הממצאים – הניסוי השני (שנכשל) והניסוי השלישי (שהציג תוצאות מובהקות).

2) מתוך 103 נבדקים שתרמו 3469 נתונים הוא בוחר רק 13 שתרמו 450 נתונים, עבורם תוצאות "החיזוי" היו המרשימות ביותר. מכיוון שהשפעת ההטיה המדוברת היא מצטברת ונתרמת מכל הניסיונות של כל הנבדקים, ומכיוון שאין קשר בינה לבין הצלחה בפועל "לחזות" את התמונות, מהלך זה צפוי להקטין את המידה בה ההטיה באה לידי ביטוי בבדיקה.

3) למרות שבניסויים אלה מחצית מהמטרות (בניסוי השני) ושליש מהמטרות (בניסוי השלישי) היו מהסוג המעורר, ראדין מחליט לשנות את קו הגבול וקובע כי רק 26% התמונות המעוררות ביותר יחשבו "מעוררות" לצורך הבדיקה שלו, וכל השאר (כולל תמונות מעוררות רבות) יחשב כתמונות רגועות.  ?!?

לאור הצעדים החשודים הללו, אין טעם אפילו להתעמק בבדיקה שעשה, שמסקנתה היתה כמובן כי הטיה זו אינה באה לידי ביטוי בתוצאות מחקריו. בנוסף, אני לא משוכנע שהוא התייחס בכלל לבעיה החישובית עליה הצביעו החוקרים אלא רק לכשל המהמר, שכאמור אינו מסביר כשלעצמו את האפקט.

נסיונות חזרה על הניסויים

החוקר Richard S. Broughton ניסה לחזור ב-2004 על הניסויים הללו. הפעם, מצויד כבר בידע על הטיית הציפייה, נעשו מאמצים מיוחדים לנטרל אותה בטכניקות עיבוד נתונים משוכללות. הניסוי כלל 64 משתתפים שתרמו סה"כ 5120 נסיונות, כמות גדולה יותר מכל ארבעת המחקרים של ראדין שתוארו לעיל גם יחד. דגשים מיוחדים הושמו על כל הטיה אפשרית, ונראה כי לקחי העבר הופקו בצורה טובה.
הניסוי נכשל כשלון חרוץ. לא התגלה כל אפקט. ליתר בטחון ניסו החוקרים להריץ את החישובים במתכונתם הקודמת על הנתונים החדשים, אך ללא הועיל. אין אפקט. בין אם ניטרול הטיית הציפייה הוא שהעלים את הממצאים ובין אם לאו, אין הדבר משנה – האפקט נעלם.

ב-2011 רגש העולם כאשר פורסמו תוצאות עבודה נוספת בנושא "חישת העתיד" ע"י Daryl Bem, פסיכולוג ידוע ומוערך מאוניברסיטת קורנל. במקביל לעניין הציבורי הרב שהתעורר בעקבות פרסום התוצאות הסנסציוניות בתקשורת, התחוללה סערה בעולם האקדמיה סביב עבודתו. חוקרים הצביעו על בעיות מתודולוגיות בניסויים והועלו חשדות מנומקים להטיית פרסום (פרסום סלקטיבי של ניסויים שהצליחו והצפנה "במגירה" של כאלה שנכשלו להדגים את האפקט המדובר). אחרים ניסו לשחזר את תוצאותיו, ללא הצלחה.
עוד על הפרשה ועל התהיות הרחבות יותר שהיא הציפה לגבי דרך התנהלות המחקר המדעי כדאי לקרוא כאן (בעברית). בם "זכה" לקבל את פרס Pigasus לשנת 2012, שמוענק כל שנה ע"י אגודת JREF לשרלטנים ופסאודו-מדענים בולטים בתחומם.

סיכום דבר

מה היה לנו כאן?
תוצאות הניסוי: חריגות קלות מאקראיות (אפקט שניתן להבחין בו רק לאחר עיבודים סטטיסטיים).
השערה אפשרית אחת:
התודעה רואה קדימה בזמן / ארועים עתידיים משפיעים על ההווה (או כל טענה אחרת שאינה מתיישבת עם כל הידוע לנו עד כה).
השערה אפשרית אחרת: הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון ע"י החוקר הן הגורמות לסטייה.

ההשערה השניה סבירה הרבה יותר (הטיות יש בכל מחקר), ולכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולמצות את החיפושים אחר הטיות כאלה עד תום. חריגות קלות מאקראיות לא יכולות להוכיח דבר, קל וחומר אם כבר זוהו הטיות כה רבות, שיש בכוחן להסביר את הסטיות הנמדדות.

כמו פעמים אינספור בהיסטוריה של המחקר הפארא-פסיכולוגי, נראה כי עוד הר הוליד עכבר.

מה שמטריד יותר בעיני היא העובדה שרבים שמעו וימשיכו לשמוע על ההרים הנפלאים, מעטים יתקלו בעכברים הקטנים שהולידו אותם ובודדים יזכו לחזות בחורים השחורים אליהם נעלמים העכברים במרוצה, כשמתחילים לבחון אותם יותר מקרוב.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

והיום נלמד לנבא את העתיד

והיום נלמד לנבא את העתיד

לפני שנתחיל, אנסה את כוחי בנבואה אישית לגביך. הקלקה על התמונה תחשוף את דבר הנבואה:

רבים מאיתנו היו רוצים "לדעת מה צופן לנו העתיד". חיפוש משפט זה בגוגל מחזיר מאות-אלפי תוצאות, מתוכן המוני מציעי שירותים בתחום.

לאורך ההיסטוריה ומסביב לעולם המציא האדם מאות שיטות שונות ומשונות לחיזוי העתיד, הכוללות פרט לשיטות המוכרות של אסטרולוגיה, קריאה בכף יד, בקפה וכד, גם שיטות אקזוטיות יותר המבוססות על: קרקורי בטן, שבילים שמותירה חיפושית שהולכת על קבר הקורבן, קוים לאורך הישבן, ניקור גרגירים מעל אותיות ע"י תרנגול, תנועות מפתח התלוי בחוט מהאצבע השלישית של בתולה צעירה, ועוד כיד הדמיון הטובה (רשימה ענפה אפשר למצוא כאן).

מגוון השיטות העצום לחיזוי העתיד מעיד מצד אחד על הצורך האדיר של האדם להרגיש שליטה בחייו, ומצד שני על חוסר היעילות של כולן, שהרי אם אחת מהן היתה מוכיחה עצמה באופן נחרץ, כולם היו משתמשים בה כדרך קבע, והחיפוש הקדחתני אחר שיטות נוספות היה נפסק. (אני מנסה לדמיין עולם בו התגלה כי דוקא uromancy היא הדרך המנצחת – חיזוי עתיד ע"י התבוננות בבועות הנוצרות בעת השתנה לסיר).

מעבר לכך, במבחן המציאות, לא ידוע לי על אף שיטה שהוכיחה עצמה כטובה יותר מניחוש גרידא (או ניחוש מושכל), ומי מהקוראים שמכיר מחקר שהראה יכולת נבואית כלשהי – מוזמן להגיב, ולצרף קישור למחקר.

אי אפשר כמובן להוכיח בוודאות שלא קיים פלוני בישוב נידח שניחן ביכולת ממשית של חיזוי-עתיד.
יחד עם זאת מוזר כי אותם אנשים מתחמקים מפרסום כוחותיהם ומתרומת יכולותיהם למדע או לאנושות בכלל: התראות בדבר אסונות טבע, קידום מסחרי של חברות, יעוץ בטחוני והתראות מפני פיגועים, תאונות ומעשי פשע – כל אלה יכולים להיות מעשים מועילים מאוד, וכל גוף ציבורי יהיה מוכן לשלם סכומי עתק עבור אינפורמציה אמינה מסוג זה, שכן היא תחסוך סכומי כסף גדולים אף יותר.

אפשר לעומת זאת להדגים כיצד עושים זאת ללא כוחות על-טבעיים, וכפי שמעיד הנסיון – להשיג תוצאות לא פחות מרשימות מ"בעלי המקצוע" בתחום.

אחד המומחים העולמיים בתחום זה הוא איאן רולנד. איאן מתפרנס בין השאר מהופעות בתקשורת, ולאחר שהוא מהמם אנשים בקריאותיו המדויקות כמתקשר/אסטרולוג/קורא בקלפים, הוא חושף את האמת – הכל טריקים פשוטים שאינן קשורים לקלפים, לכוכבים או לישויות מעולמות אחרים. זו טכניקת הקריאה הקרה שהרחבתי עליה את הדיבור בעבר כאן.

בספר שכתב, פורש איאן את כל הטכניקות והטריקים שיכולים להפוך כל אחד מאיתנו (בעל כישורי ניסוח ואלתור סבירים) לרואה-נסתר מצליח.
להלן תמצית דבריו בנושא "חיזוי עתיד".

הערה: חיזוי עתיד הוא החלק הקל ביותר במפגש עם הלקוח (קל יותר מ"גילוי" תכונות אופי, ארועים שהתרחשו בעבר או מצוקות שמטרידות את הלקוח כרגע), מכיוון שהוא מתייחס לדברים שעדיין לא קרו, ולכן לא ניתן לאמת או לסתור אותם בזמן המפגש עצמו. בהמשך חייו, נוטה הלקוח להזכר רק בנבואות ש"התגשמו" במובן כזה או אחר, ולשכוח לחלוטין את אלה שלא התרחשו (עדיין).

 
פירשו אם כן את המפה, הציבו עליה כדור בדולח, הניחו בצד חבילת קלפי טארוט שהשגתם מהדודה, החשיכו את החדר, הדליקו נר וקטורת, והכי חשוב –
מיצאו חבר במצוקה שהגיע למצב כל כך נואש שהוא מוכן אפילו להקשיב לכם.

השתמשו בכמה מהטכניקות הבאות בערבוביה, והלקוח שלכם ידאג כבר לכל השאר, בלי שיהיה מודע לכך בכלל:

 

נבואות בטוחות

דוגמאות: "אדם חדש עומד להכנס לחייך" / "אני רואה פציעה או מחלה קלה" / "תיתקל בבעיות בנוגע להשקעה או רכישה שביצעת". "מבנה הכוכבים בהורוסקופ של מדינת ישראל מעיד על כך שבעיות יחזרו ויציפו אותנו פעם אחר פעם. יהיה צורך לאתר כיוונים חדשים, שיאפשרו מציאת פיתרונות לאותן הבעיות הצצות בזו אחר זו."
עקרונות פעולה
: חיזויים כלליים ביותר שמכסים מגוון עצום של מקרים סבירים. שים לב לא לציין זמן. התגשם מהר?  הצלחה. כעבור זמן רב? ראיה לעתיד הרחוק. לא התגשם במהלך חיי הלקוח? לא ידרוש את הכסף חזרה.

נבואות סבירות

דוגמאות: "בחודש הקרוב תקבל פניה ממישהו שלא שמעת ממנו תקופה די ארוכה" / "אני רואה חופשה או נסיעת עבודה בקיץ הקרוב" / "בשנה הקרובה אני רואה אותך או מישהו מבני משפחתך מעורבים בתאונה, עם זכוכיות נופלות או נשברות". "מבנה הכוכבים על מפת מדינת ישראל, מזהיר מפני חתימה על הסכמים, בעיקר עד חודש אפריל 2011. הכוכבים אומרים שכל הסכם על כל סעיפיו לא יוכיח את עצמו לטווח הארוך."
עקרונות פעולה
: כמו נבואות בטוחות, אך מכיוון שהן קצת יותר ספציפיות, אם הן מתרחשות האפקט "הנבואי" חזק יותר. זהו משחק של עוצמת האפקט לעומת הסיכוי להתגשמות.

נבואות כן/לא

דוגמאות: "תיוולד בת" / "תעבור את מבחן הנהיגה הקרוב" / "תתחתני עם החבר הנוכחי".
עקרונות פעולה
: חצי מהן יתגשמו, את השאר הלקוח כבר ישכח (זיכרון סלקטיבי). אם מתעדים את זה, אפשר לצבור סיפורי הצלחה רבים (מחצית מהניחושים יתגלו כנכונים)!

נבואות בלתי סבירות

דוגמאות: "בעוד 4 שבועות תפגוש מישהו ששמו הפרטי וגם שם משפחתו מתחילים באותן אותיות כשלך".
עקרונות פעולה
: שרבב נבואה אחת כזו בכל מפגש. הסיכוי להתגשמות אכן קלוש, אך אם זה קורה (אחת לכמה עשרות לקוחות) – האפקט עצום, המלצה עליך עוברת מפה לאוזן ואתה יכול לצטט את המקרה בפני ספקנים, שישארו הלומים וחסרי יכולת להסביר את המקרה

נבואות על שיפור בתחום שנמצא בשפל

לאחר שזיהית תחום כואב במיוחד בחייו של הלקוח, נבא שיפור או הצלחה בתחום זה בתקופה הקרובה (בחר מתוך אחד התחומים הפופולריים: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות).
דוגמאות
: "מבחינה כלכלית, אפשר לומר שהדרך היתה רצופת מהמורות בשנתיים האחרונות, אבל אני רואה סימנים שמצביעים על שיפור במצב עוד בשנה הזו."
עקרונות פעולה
: נסיגה לממוצע – משהו בשפל מקומי כמעט בהכרח ישתפר בקרוב, היאחזות ברצוי – הלקוח ישמח לאמץ לליבו עתיד רצוי.

נבואות שמגשימות את עצמן

דוגמאות: "בתקופה הקרובה תפתח דף חדש: תהיה חבר טוב יותר של עצמך, תראה נכונות גדולה יותר להתחבר עם אחרים ובמהרה המעגל החברתי שלך יתרחב".
עקרונות פעולה: נבואה שמגשימה את עצמה – תופעה פסיכולוגית ידועה ומתועדת היטב, ראה גם "אפקט פיגמליון". מרגע שאנו מאמצים אמונה מסוימת לגבי עצמנו, אנו מתחילים להתנהג באופן שונה, דבר שגורר התנהגות שונה של הסובבים ובכך מגשים למעשה את האמונה המקורית. מעגל זה ממשיך להתחזק עוד ועוד. מכיוון שהתהליך הוא בד"כ לא מודע, במבט לאחור האמונה המקורית נתפסת כנבואה.

ראיון עם "בעל כוחות נבואיים"

מראיין: "אולי אתה יכול לנבא מה אני הולך להגיד עכשיו?"
נביא: "מדהים, ממש לא יאמן."
מראיין (נרגש ונסער): "מדהים, ממש לא יאמן!!!"

(מתוך מערכון של "מה יש" ששודר בגלי צה"ל בסביבות 1986)

נבואות מעורפלות

דוגמאות: "אני רואה מקור חדש של סיפוק בחייך" / "חייך יכנסו לשלב חדש של התקדמות". "כוכב סאטורן על ציר 4-10 יגיע בחודש דצמבר 2011 ויחזק את התחושה של כולם למען כולם, והחל מחודש פברואר 2012, מגיע מבנה כוכבים המעיד שיש אור בקצה המנהרה"
עקרונות פעולה: השאר ללקוח את עבודת הפרשנות. כמעט כל דבר יכול להתאים לנבואות אלה, אם רק רוצים. ראיית הצפוי, ראיית הרצוי.
מישל נוֹסטרָדָמוּס, רוקח ואסטרולוג צרפתי בן המאה ה-16 הוא אולי ה"נביא" המודרני המפורסם ביותר. הוא עצמו הסביר כי ניסח את נבואותיו באופן "שהן לא יכולות להיות מובנות עד שהן מפורשות לאחר האירוע, ובאמצעותו".

נבואות שלא ניתן לוודא

דוגמאות: "מישהו שאתה מכיר יחשוב עליך רעות, ינסה להערים מכשולים בדרכך, אבל אתה תתגבר עליהם אפילו בלי לשים לב לכך" / "במקום עבודתך יהיו מהלכים חשאיים שאינם נוגעים לך, אך כאלה שישחקו לטובתך בטווח הרחוק".
עקרונות פעולה: נבואות מסוג זה תשמענה עמוקות ומדויקות למרות שהן חסרות כל ערך מעשי. ראיית הרצוי – בעתיד, אם הלקוח ירצה בכך, הוא יוכל לאלץ כל מיני התרחשויות שנודע לו עליהן בדיעבד כך שיתאימו לנבואה.

נבואות שניתן לוודא רק אם הן מתקיימות

דוגמאות: "חבר יתכנן להתקשר אליך ולבשר לך חדשות שעלולות להשפיע על הקריירה שלך, אבל עשוי ברגע האחרון להחליט שלא להתקשר"
עקרונות פעולה: בתוך בליל האמירות הלקוח לא יזהה את האבסורדיות של נבואות כאלה. אופיין הלא סימטרי מבטיח הצלחה אם האמירה מתרחשת, אך ללא הסכנה של כישלון, מכיוון שאפשרות לאי התרחשות כלולה כבר בנבואה עצמה.

האם למישהו יש חוויות אישיות בנושא? נבואות שקיבל והתגשמו? כאלה שלא התגשמו?

קריאה קרה – אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות

קריאה קרה – אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות

מה המשותף לאסטרולוגיה, נומרולוגיה, קריאה בכף יד, קריאה בקלפי טארוט, קריאה בקפה, תיקשור ועוד עשרות שיטות "יעוץ" אחרות?

"ודברים האלו כולן, דברי שקר וכזב הן… אינן דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהם חסירי הדעת"דברי הרמב"ם על מנחשים, קוסמים, מעוננים, מכשפים ודורשים אל המתים.

במסגרת כל אחת משיטות יעוץ אלה, הלקוח (המיואש, המוטרד או סתם הסקרן) נותן כסף למישהו ("היועץ"), שנראה כאילו הוא יודע עליו דברים שאינם יכולים להיות סתם ניחושים.
ה"יועץ" עושה זאת בעזרת "כלים" כאלה ואחרים: יצירת קשר עם ישויות רוחניות ממימדים אחרים, שרטוט מפות כוכבים, ביצוע חישובים נומרולוגיים, בחינת קווים בכף היד, וכד'.

לקוחות רבים יוצאים מרוצים ואף נדהמים ממפגשים אלה ומשוכנעים כי "זה עובד".

מצד שני (ככל הידוע לי לפחות), אף אחת משיטות "ראיית הנסתר" הללו לא הוכיחה את עצמה כעובדת טוב יותר מניחוש בשום ניסוי מבוקר היטב (וזה אם מישהו בכלל טרח לבדוק את השיטה בצורה מבוקרת). ניסוי מבוקר היטב מנטרל את כל האפשרויות ה"טבעיות" לחלץ מידע מהלקוח. בעתיד אתן דוגמאות לניסויים קלאסיים מסוג זה.
יתרה מזאת, רבות מהשיטות הללו נטולות כל הגיון, ומתבססות בבירור על חשיבה מאגית, ו/או על עקרונות פעולה שסותרים את כל הידע המדעי הקיים והבדוק. זה כשלעצמו לא מוכיח בודאות כי הן אינן "נכונות", אך בהחלט מפחית את הסבירות לכך באופן דרמטי.

מהו אם כן הסוד ההצלחה? איך זה "עובד"?

הטכניקה שעומדת בבסיס כל אותן שיטות נקראת "קריאה קרה" (Cold Reading).

לפי הגדרתו של איאן רולנד, אשף עולמי בתחום: קריאה קרה היא צורת דיבור בה נדמה שאתה אומר דברים בעלי משמעות למישהו, בעוד שלמעשה אתה לא – המשמעות והרלוונטיות מסופקות ע"י דמיונו של האדם אליו דיברת.

מדובר באוסף של "טריקים פסיכולוגיים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. הלקוח הוא זה שמספק למעשה את כל המידע שעולה במפגש (למעט כמה ניחושים מושכלים שעלו יפה מצד ה"יועץ"), הוא זה שזוכר את הקליעות ושוכח את ההחטאות, והוא זה שמפרש את האמירות הרב משמעיות או המעורפלות שמפזר ה"יועץ" באופן שמתאים לחייו הפרטיים.

נזכור כי המוח האנושי מצטיין בהענקת משמעויות לחוויות חושיות, גם במקום בו הן אינן בנמצא. מילים, סמלים, סימנים, צלילים או מחוות הם חסרי משמעות כשלעצמם. בני האדם הם שמעניקים להם משמעות, ולעיתים קרובות משמעות אישית, מבלי שמישהו התכוון לכך (יכולת החשיבה הסמלית היא כנראה אחד המאפיינים המובהקים ביותר שמבדילים את האדם משאר היצורים החיים).

יסודות הקריאה הקרה – מדריך מעשי מקוצר

נתחיל בהנמכת ציפיות: קשה להתרשם מעוצמת הטכניקה כשסוקרים אותה על רגל אחת. שילוב מרכיבים שונים של הטכניקה ואיזון נכון ביניהם, בניית רצף למפגש ויצירת אוירה תומכת, כל אלה הינם תוצאה של נסיון מצטבר ושל כישרון טבעי.
כמו כן יש לזכור כי מצבו הנפשי של הלקוח בעת מפגש שונה מאוד משל קורא פוסט זה, ובד"כ הוא מגיע ברוח של שיתוף פעולה והפקת תועלת (עבור הסכום הרב שהוא משלם) ולא בכדי לנסות לחשוף שרלטנים.

בכל מקרה, הנה העקרונות בסיסיים של הקריאה הקרה:

עצב את התפאורה

עצב את המקום בו אתה מקבל לקוחות כך שישדר אינטימיות ונינוחות. כורסאות נוחות, אור צבעוני חלש, שטיח רך, נרות, קטורת, קריסטלים וסממנים נוספים שיבנו תחושה שהלקוח נמצא במרכזו של טקס רוחני. צור רושם מקצועי בכך שתתלה תרשימים מורכבים על הקירות ותציב ספרים רבים בתחומים הרלוונטיים על מדפים בחדר.

צור אוירה בין אישית מתאימה

שדר אישיות נעימה. הבא את הלקוח למקום של שיתוף פעולה בכך שתסביר כי הקריאה היא למעשה עבודת צוות. השתמש בקול רך ושפת גוף לא מאיימת – חיוך נעים, קשר עין רצוף, ראש מוטה הצידה כשאתה מקשיב. רגליים לא משוכלות וידיים לא משולבות. הסבר כי לקוחות באים אליך בקשר לנושאים שונים שמעיקים על ליבם, וכי אתה משתמש באינטואיציה שניחנת בה ופיתחת עם השנים כדי לעזור להם.

כדי לתרץ את ההחטאות שתתרחשנה בהמשך, הנמך ציפיות והסבר כי אתה לא יכול לדייק ב-100%. "אף אחד לא מושלם, אפילו מייקל ג'ורדן מחטיא זריקות רבות!"

התמקד בנושאים העיקריים

יש 7 נושאים עליהם אנשים רוצים לדבר יותר מכל: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות.

שאל שאלות והצהר הצהרות אחדות לגבי כל אחת מהקטגוריות. מהר מאוד תוכל לזהות מהו התחום העיקרי שמעסיק את הלקוח שלך – התמקד בו.

קח בחשבון בנוסף, כי בכל גיל אנו נוטים להיות מוטרדים מנושאים אחרים: בני נוער ובני 20+ עסוקים בעיקר בחיפוש עצמי וביחסים זוגיים ומיניים, סביב גיל 30 מתמקדים יותר בקריירה, כסף והקמת משפחה, סביב גיל 40 עסוקים בקשיים של גידול ילדים ובבעיות בריאות של ההורים, ובסביבות גיל 45 אילך אנשים מתעסקים בבעיות בריאותיות של עצמם ובמשברי זוגיות. זו כמובן הכללה, אך תמיד מומלץ להתחיל מניחוש "סביר" ולא מירייה באפלה.

הצהר הצהרות דו-משמעיות

אם תתאר תכונה והיפוכה, הלקוח יתמקד בחלק שמתאים לו יותר.

הנטייה שלנו להתרשם שטקסט כללי שנכון לגבי כל אדם מתאים לנו באופן מיוחד, נקראת "אפקט פורר" על שם הפסיכולוג שבדק את הנושא ב-1948. האפקט מועצם כמובן אם יש לנו סיבה להניח שהדברים נאמרו על בסיס נתונים יחודיים לנו – חישובים נומרולוגיים של השם שלנו, מצב הכוכבים הספציפי לתאריך לידתנו, הקלפים שאנו בחרנו מהחבילה וכו', לכן חשוב להצמיד לכל אמירה "סיבה" מדומה שנעוצה בסמל כלשהו ממערכת הסמלים שאתה "משתמש" בהם, למשל: "קלף האביר השחור מסמל כי אתה…", "הזוית ההרמונית בין שבתאי לירח מצביעה על…", וכו'.

הנה כמה דוגמאות:

  • "לפעמים, כשנחה עליך "המוזה" אתה יכול להיות יצירתי ולתת לדמיון להשתולל, אבל כשצריך, אתה בהחלט מסוגל להיות מעשי ועם שתי רגליים על הקרקע."
  • "אתה מעריך שיגרה בתחומים מסוימים של חייך, אבל באחרים אתה מחפש להיות ספונטאני ובלתי צפוי."
  • "אתה יכול להיות מאוד מוחצן כשאתה רוצה, אבל לפעמים מה שאתה באמת צריך זה ערב שקט מול הטלויזיה או לשקוע בספר טוב".
  • "חבריך רואים אותך כמישהו חברותי ושניתן לבטוח בו, אבל יש לך צד יותר תחרותי שעולה מפעם לפעם".
  • "יש לך משמעת עצמית שעוזרת לך להראות בשליטה בעיני אחרים, אבל לפעמים, מבפנים, אתה למעשה מרגיש חסר ביטחון במקצת".

תוך כדי ההצהרה, שים לב לתגובת הלקוח – לאיזה חלק של המשפט הוא "מתחבר" יותר. כך, ללא סיכון של החטאה מוחלטת (כי הרי אמרת דבר והיפוכו), תקבל רמזים טובים על אופיו. תוכל להשתמש במידע זה בהמשך המפגש, כאילו פרט כזה או אחר (קלף מסוים, כתם בקפה) מגלים זאת לראשונה.

הסווה שאלות

חלץ מידע מהלקוח ע"י הסוואת שאלות כאמירות, לאחר שזרקת אמירה מעורפלת בכיוון כלשהו. ברוב המקרים הלקוח יהיה משוכנע כי אתה סיפקת את המידע מלכתחילה, ולא יזכור כי למעשה הוא זה שסיפק את הפרשנות והפרטים:

האם זה נשמע הגיוני? /  אז למי זה יכול להתייחס? /  האם אתה מתחבר עם מה שאמרתי? /  האם אתה יכול להבין למה זה הרושם שאני מקבל?  /  איך זה יכול להיות משמעותי לגביך? /  למה בחייך זה יכול להיות קשור?

פזר אמירות מעורפלות

הסבר שלפעמים עולים בך מעין חזיונות מעורפלים או הבזקי תמונות בראש, ולא תמיד אתה יכול להבין בדיוק במה המדובר, לכן עזרת הלקוח חשובה מאוד כדי לפרש את  הדברים באופן הנכון עבורו. פזר משפטים מהסוג שלהלן ועודד את הלקוח לספר עליהם ע"י הוספת שאלה במסווה:

  • "אני מקבל רושם של שינוי משמעותי, אולי מסע מסוג מסוים או שינוי במקום העבודה, האם אתה יכול להבין למה זה הרושם שאני מקבל?"
  • "קיבלת לאחרונה מתנה מסוג כלשהו, אולי כסף או משהו בעל ערך רגשי, למה בחייך זה יכול להיות קשור?"
  • "יש לי הרגשה שאתה מוטרד לגבי בן משפחה או חבר קרוב, מי זה יכול להיות?"
  • "אני רואה מעגל נסגר, האם אתה מבין למה הכוונה?"

שלב אמירות יותר ספציפיות

אמירות רבות נשמעות מאוד ספציפיות, למרות שהן נכונות לגבי חלק גדול מהאנשים. ציין כי אתה קולט חפצים או ארועים כגון אלה המופיעים להלן ועודד את הלקוח לספר עליהם ע"י הוספת שאלה במסווה:

  • תרופה שתוקפה פג מזמן.
  • קופסה או מעטפה של צילומים ישנים שמעולם לא הגיעו לאלבום.
  • שעון שכבר מזמן הפסיק ללכת.
  • פתק תזכורת על המקרר או ליד הטלפון שמזמן כבר אינו רלוונטי.
  • חוויה מביכה מאוד שחווית בצעירותך, שאתה עדיין נזכר בה מדי פעם בפעם.
  • מפתח שהלקוח לא זוכר מה הוא פותח.
  • מגירה תקועה או שאינה נפתחת בצורה חלקה.
  • תאונה בילדות שקשורה למים.
  • צלקת על הברך.
  • הספרה 2 בכתובת הבית (או הבית הסמוך, כולל הבית ממול כמובן, או הבית של חבר משפחה קרוב… – המשך בהתאם לצורך)
  • למבוגרים (כדי להיות בטוח שההורים כבר מתו): אני רואה שאביך מת כתוצאה מבעיה באזור החזה או הבטן.

הפצץ בז'רגון מקצועי

הרשם, בלבל וסמא את עיני הלקוח בכך שתשתמש במונחים "מקצועיים" רבים. התייחס לסמכותן של חוכמות עתיקות וחזק את תחושת המסתוריות והטקסיות.

הנה דוגמה להפגזה במונחים מקצועיים (חסרי פשר) שמתייחסים למספר אמירות שונות, אשר בסופה משורבבת באלגנטיות השאלה המכוונת. התחושה הנוצרת אצל הלקוח היא כי את המידע ספקו הקלפים ולא הוא עצמו:

"באופן מעניין, אני רואה שקיבלנו את '5 החרבות', קלף חשוב במערך התחתון שבאופן מסורתי מיוחס לאתגר ומאבק בנושאים רגשיים. מה שמרתק הוא שבאותה פתיחה כבר קיבלנו את 'הנזיר', שהינו באופן מקורי אחד מקלפי השלישיה הנמוכים, אבל בהקשר זה מציין לא רק בדידות אלא גם הגשמה של מטרות אישיות. זה כאילו הקלפים מרמזים שמטרותיך האישיות, בתקופה זו, נמצאות בעדיפות על ענייני זוגיות. אני לא יודע אם זה אומר לך משהו…"

או בתרגום לשפה רגילה: "ועכשיו ספר לי אתה משהו על שאיפותיך ו/או על זוגיות בחייך, וקונפליקטים אפשריים בין השניים".

ללא ספק יכולת אלתור ושליטה מילולית טובה הינן תכונות חשובות ושימושיות ל"רואה הנסתר".

החמא ללקוח

ספר לו מה שהוא רוצה לשמוע, זה עובד תמיד. "הבעיות הכספיות שלך יפתרו. אתה עובד מסור, הוגן, עצמאי וחכם". כמובן עדיף לעשות זאת בצורה מחוכמת, ולשזור את המחמאות בתוך אמירות כלליות כאלה ואחרות על אישיותו של הלקוח.

טריק נפוץ הוא לספר ללקוח כבר בתחילת המפגש כי אתה קולט אצלו יכולות אינטואיטיביות גבוהות, וכי הוא יכול להצליח בעצמו בתחומים הרוחניים, אפילו כמטפל. זה מפיח בו מיד תקוות עלומות, מכניס אותו להלך הרוח הרצוי (חוסר ביקורתיות), ורותם אותו כשותף פעיל לתהליך.

הכן דרכי מילוט

בעלי המקצוע בתחום מרגיעים כי אין באמת דרך להכשל במפגשים כאלה. הנה כמה דרכי מילוט אפשריות, אם נתפסים באמירה לא רלוונטית:

  • הורד ציפיות – כבר בתחילת במפגש ציין כי לא ניתן לדייק ב-100%. אפשר תמיד להודות באופן ישיר כי אמירה מסוימת היא פספוס, אבל אין ממש צורך. ראה להלן.
  • אם ניחוש התגלה כשגוי, הרחב את הטענה מבחינת היקפה, למשל, אחרי שאמרת למישהו שאתה רואה אותו מפליג בספינה והסתבר שמעולם לא נכנס לים, אתה יכול לומר: "כשדיברתי על הפלגה בספינה התכוונתי במובן המטפורי כמובן – להפלגה בכיוון שונה בחייך, כיוון שיש לך חששות לגביו".
  • דרך התחמקות אחרת היא לטעון כי הארוע התרחש בעבר הרחוק ולרמוז בעדינות כי זו אשמתו של הלקוח שאינו זוכר זאת. אפשר לחילופין לטעון כי הצהרתך מתייחסת כנראה למשהו שיקרה בעתיד (לפעמים הזמנים קצת מתבלבלים כשעוסקים בתחומים כאלה).
  • האשם קשרים רוחניים לקויים בהתקדמות מקרטעת ומבולבלת של הקריאה.
  • האשם בעדינות את הלקוח בכך שאינו משתף פעולה, או לא מתאמץ מספיק. זו אחת מדרכי המילוט הטבעיות כשמתגלה ספקן גדול מולך.

טכניקות לחיזוי העתיד

תחושה נבואית חזקה אומרת לי שארחיב על כך בפוסט נפרד, בקרוב…

איאן מסביר שכל אדם נופל בפח של קריאה קרה, לא משנה עד כמה הוא אינטליגנטי וחריף, למעט אלה שלמדו את הנושא ויודעים לזהות את הטכניקות שמופעלות עליהם בזמן אמת. למעשה אינטליגנציה יכולה לעזור לאנשים להתרשם יותר, כי הם מצליחים לקשר ביתר הצלחה אמירות עמומות ומטפוריות לפרטים ספציפיים בחייהם.

הערה: כנראה שרבים מהמנחשים, המעוננים והדורשים אל המתים אינם מודעים לכך שהם משתמשים בטכניקת הקריאה הקרה. מבחינתם הם ניחנו באינטואיציות נדירות, ביכולת לתקשר עם ישויות אחרות או בשליטה טובה במקצועם, יכולות שהשתכללו עם הנסיון כמובן.
הצצה לה זכיתי אל מאחורי הקלעים של קורס ללימוד נומרולוגיה, הדגימה כיצד מחונך דור חדש של משתמשי קריאה קרה (גם אם ברמה נמוכה ביותר), מבלי שהם מודעים לכך כלל! אולי ארחיב על כך את הדיבור בפוסט נפרד.

רבים מאיתנו או ממכרינו ביקרו לפחות פעם בחייהם אצל מגדת עתידות מסוג כזה או אחר. לעיתים קרובות מסכימים נותני השירות (ואפילו מציעים) להקליט את המפגש.  אם יש ברשותכם הקלטה כזו, יכול להיות מרתק לבדוק אותה לאור האמור לעיל!

אם תגלו דברים מעניינים, אשמח אם תשתפו אותנו בממצאים (תוך השמטת פרטים מזהים או אישיים מדי כמובן).

לקריאה נוספת:

מקורות והרחבות:

חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?

ההיסטוריה משובצת סיפורים מדהימים על חלומות נבואיים.

יתכן וחלקכם מכירים באופן אישי מישהו שחלם חלום ש"התגשם", או אפילו זכיתם שחלום שלכם יתגלה בדיעבד כ"נבואי".

אברהם לינקולן, חודש לפני מותו, 1865 (ויקיפדיה)

אחד הסיפורים המצוטטים ביותר בהקשר זה הוא הסיפור על אברהם לינקולן, נשיאה ה-16 של ארצות הברית (1809 – 1865): בוקר אחד סיפר הנשיא לחברו הטוב (ושומר ראשו) כי חלם חלום בלהות, בו הרגיש "שיתוק מוות" ושמע יבבות עולות מהקומה התחתונה של הבית הלבן. לאחר שחיפש את מקור הקולות הגיע לחדר המזרחי וראה גופה עטופה בבגדי קבורה וסביבה מתגודדים אנשים אבלים. כאשר שאל מיהו המת נאמר לו כי זהו הנשיא, וכי התנקשו בחייו.

שבועיים לאחר מכן יצאו לינקולן ואשתו לצפות במחזה בתאטרון פורד אשר בוושינגטון. זמן קצר לאחר תחילת המחזה נורה לינקולן למוות ע"י מתנקש!

מדהים, הלא כן? עוד נחזור לסיפור זה בהמשך.

האם באמת יש צורך להניח פעולה של כוחות נבואיים כדי להסביר את התופעה של חלומות "מתגשמים", או שיש הסברים פשוטים יותר שקצת חשיבה חדה (וידע רלוונטי) יכולים לספק?

נסקור את הנושא מכמה זוויות:

כמות החלומות הרלוונטיים

אדם חולם בממוצע מספר חלומות בכל לילה. הערכה פשוטה מראה כי במהלך חייו חולם כל אחד מאיתנו כ-100,000 חלומות, רבים מהם על תקריות לא נעימות, אסונות, תאונות וכו. לעיתים קרובות מעורבים בחלום אנשים הקרובים לנו.

כמות הארועים הרלוונטיים

בכל יום מתרחשים ארועים רבים שאנו שומעים עליהם בתקשורת או חווים באופן אישי. ארועים ציבוריים, אסונות טבע, אנשים שנפגעים בדרך זו או אחרת ואפילו ארועים קטנים יחסית כגון "מכונית שמעכה את גדר השכנים" או "כוויה ביד" – כל אלה הינם מועמדים ראויים להיות מנובאים, הלא כן?

הגדרות מעורפלות

עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין חלום לארוע כדי שחלום יחשב נבואי? אם חלמנו שקרוב משפחה נהרג בתאונת דרכים וכעבור כמה ימים נודע לנו כי אותו קרוב לקה בהתקף לב ואושפז בבית חולים במצב בינוני, האם זה יחשב חלום נבואי או לא? אם חלמנו על נפילה מצוק וכעבור שבועיים החלקנו ושברנו יד – האם זה היה חלום נבואי? כמובן שגם הגדרות הזמן לא ברורות – מה פרק הזמן שצריך לחלוף בין חלום לבין ארוע דומה, כדי שלא נחשיב את החלום כנבואי? שבוע? חודש? שנה? "בזכות" הגדרות מעורפלות, אנו מגדילים באופן עצום את כמות ההתאמות האפשריות בין חלום לבין ארוע שיקרה בעתיד, ובכך מגדילים מאוד את הסיכויים שחלום יענה על ההגדרה של "חלום נבואי".

זכירה סלקטיבית

כמות החלומות שאנו חולמים ואינם מתגשמים היא עצומה. אנחנו לא שמים לב אליהם כמובן. מצד שני כל התאמה, אף קלושה, תעורר בנו מיד תשומת לב. זו דרך פעולתו של המוח האנושי. כבר בשנת 1600 לערך אמר הפילוסוף והמדינאי האנגלי פרנסיס בייקון: "שורש האמונה הטפלה נעוץ בכך שהאדם מבחין בקליעות אך לא בהחטאות, ומאכסן בזכרונו את המקרים מהסוג הראשון ושוכח את המקרים מהסוג השני".  במקרה של חלומות האפקט חזק אף יותר, כי גם אם נתעד ביומן את כל החלומות שאנו נזכרים בהם, רוב החלומות ישארו בלתי נגישים למודעותנו אם לא יתרחש ארוע חיצוני כלשהו שיזכיר לנו אותם.

התאמה בדיעבד

בכל מקרה של היזכרות בחלום לאחר שהארוע אליו הוא מתייחס כבר אירע (זה המצב ברוב במקרים בהם מדווח על "חלום נבואי"), קיימת סכנה של שינוי הזיכרון המקורי. מידע שקיבלנו אודות הארוע שהתרחש משפיע ומתערבב עם פרטים שאנו זוכרים מהחלום. זוהי תכונה ידועה של הזיכרון האנושי שהודגמה במחקרים רבים (דברים מגיעים לידי כך שניתן לשתול באנשים זכרונות של ארועים שכלל לא קרו להם, אך בכל זאת יזכרו כחוויה אישית).
כמובן שאדם שמאמין (או רוצה להאמין) ב"כוחות הנבואיים", יפרש עוד ועוד פרטים בחלום כך שיתאימו למאורע שהתרחש. אם למשל בחלום על תאונת דרכים הופיע גם טווס, ואילו באירוע התאונה האמיתי לא נראה טווס בשטח, ניתן לחפש התאמות מאולצות: אולי הופיע טווס (או עוף גדול אחר) על שלט פרסומת באזור התאונה, או על חולצתו של אחד המעורבים בתאונה, או על כריכת ספר שהנפגע קרא לאחרונה, וכו'. כשיודעים בדיעבד מה מחפשים, קל מאוד למצוא התאמות. (כל נבואות נוסטרדמוס בנויות למעשה על עיקרון זה: אף אחת מהנבואות לא היתה שימושית כדי להתריע מראש על אירוע. ההתאמות התבצעו תמיד לאחור – לאחר שקרה ארוע נמצאו נבואות שניתן לפרש אותן במתייחסות אליו).

עד כמה נדיר אם כך מקרה בו אחד מעשרות אלפי החלומות שאדם מסוגל להזכר בהם בימי חייו יתאים לאחד מעשרות אלפי הארועים השונים ששוטפים את חיינו? ניתן לנסות להעריך את הסיכוי שאדם מסוים יחווה חלום נבואי בדרגה "מדהימה" במהלך חייו. המספרים תלויים כמובן במידת ה"מדהימות" שאנו מחפשים. נניח לרגע סיכוי קלוש של 1:1000 שאדם מסוים יחווה חלום נבואי מדהים-ממש במהלך חייו. לגבי אדם מסוים הסיכוי נשמע קטן, אך כאן אנו מגיעים לנושא הקריטי הבא.

כמות החולמים הרלוונטיים

אנחנו לא חיים לבד. אולי לא נחווה חלום נבואי "מדהים" באופן אישי, אך נתרשם גם אם אחד ממכרינו יספר לנו על כך, או אפילו אם נקרא על כך בעיתון. באנגליה חיים כ-50 מליון תושבים, בארה"ב כ-300 מליון, כלומר, במשך חייו של אדם יתרחשו כ-50,000 מקרים של חלום נבואי מדהים באנגליה לבדה, וכ-300,000 בארה"ב. כשרואים את המספרים הללו, מפתיע שאנו לא שומעים על יותר מקרים של חלומות נבואיים!
זהו "חוק המספרים הגדולים באמת" שמוכר לנו מהגרלות הלוטו – אמנם הסיכוי לזכות בלוטו הוא אחד לכמה מיליונים, ולמרות זאת, כמעט בכל שבוע יש זוכה, וזאת מכיוון שמיליונים משתתפים בכל הגרלה. הסיכוי שמאורע אחד כלשהו יתרחש, מתוך המון מאורעות מאוד לא-סבירים, הינו גבוה ביותר.
מנקודת מבטו של הזוכה בלוטו מדובר אולי בנס, אך מנקודת מבטם של מארגני ההגרלה ושאר תושבי המדינה, זה היה אך צפוי שמישהו יזכה גם השבוע.

סימנים מקדימים

לעיתים הנבואה אינה כה מפתיעה כפי שנראה לצופה מן הצד שאינו מצוי בפרטי הארוע. אנקדוטות מדהימות רבות מאבדות מעוצמתן כאשר מסתבר כי היו סימנים מקדימים לארוע, שהיו ידועים לחולם. לעיתים אנו, החולמים הפוטנציאליים, אפילו לא מודעים לסימנים אלה באופן מלא. למשל:
במהלך ביקור אצל הדוד האהוב, יתכן וקלטנו חיוורון, חוסר חיוניות, עיגולים כהים סביב העיניים או כל סימן אחר שהיה מדליק נורה אדומה אצל רופא. למחרת חלמנו שהוא חלה במחלה קשה וכעבור שבועיים הסתבר לנו שצדקנו. האם החלום היה נבואי?
יתכן כי היו דיבורים על חוסר בטיחותו של גשר מסוים להולכי רגל. אנשים רבים מוטרדים מהעניין, כמה הורים ביקשו מילדיהם לא לחצות את הגשר ובאחד הימים אפילו נערכה הפגנה מקומית בדרישה לבנות את הגשר מחדש. והנה, יום אחד קורה אסון, הגשר מתמוטט וכמה אנשים נהרגים. עד כמה נהיה מופתעים עכשיו אם ייוודע לנו שלא אחד, אלא שלושה הורים שונים חלמו על גשר מתמוטט ועל יקיריהם שנפגעים, בחודשים שקדמו לארוע? מהר מאוד יעלמו מעל דפי ההיסטוריה האזכורים לגבי כל אותם אתרעות וחששות, ותישאר רק האנקדוטה על החלום ה"נבואי" שהתגשם.

*

נחזור כעת לחלום ההתנקשות של לינקולן. את הסיפור הזה ניתן למצוא בכל ספר שמנסה להאדיר את כוחותיהם העל טבעיים לכאורה של החלומות. אך ברוב המקרים הקוראים אינם מקבלים את התמונה המלאה. ג'ו ניקל, בלש, קוסם, מורה, כותב ספרים וחבר באגודות ספקנים שונות החליט לבדוק את הנושא יותר לעומק. כשבדק את ספר הזכרונות של אותו חבר לו סיפר לינקולן על החלום, הסתבר כי לאחר שהחבר שמע את סיפור החלום והביע את טרדתו מהעניין הרגיע אותו הנשיא כי לא הוא אלא אדם אחר נהרג בחלומו, כלומר, היה זה נשיא אחר.
מעבר לכך, ללינקולן היו כל הסיבות לחשוש מהתנקשות. הוא הוזהר לא פעם מפני נסיונות התנקשות (נסיון ראשון סוכל מיד לאחר הכתרתו הראשונה), קיבל כמה מכתבי איום על חייו, ופעם אחת אפילו חוררה מגבעתו מכדור של אדם שניסה להתנקש בחייו. עם רקע כזה, חלום על התנקשות לא נראה כל כך מפתיע.

לסיכום, כשמתמזל מזלנו להיתקל באופן אישי בחלום ש"התגשם" אנו מתמלאים התרגשות, וזה מובן. מנקודת מבטו של היחיד מדובר בנס של ממש. אך אם נסתכל על התמונה הרחבה יותר, נבין עד כמה מאורע "מדהים" כזה הינו למעשה צפוי, ואף מחויב המציאות.

הערה: בכל הדיון לעיל התעלמתי כמובן ממקרים של דמיון פרוע, הגזמות, שמועות לא מבוססות, אגדות אורבניות ואף רמאויות מכוונות, מקרים שלצערנו נתקלים בהם לא מעט, במיוחד ככל שמתקרבים למחוזות ה"על טבעי" – מחוזות בהם הונאה עצמית מחד, ורדיפת אגו, בצע ופרסום מאידך, משחקים, כך נראה, תפקיד מכריע.

לקריאה נוספת:

ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה

ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה

מאז שחר ההיסטוריה, צצים להם אנשים שטוענים לכוחות מיוחדים, "על טבעיים", לשיטות אבחון וריפוי מהפכניות, להמצאות שמבוססות על חוקי פיזיקה חדשים. לעיתים קרובות הטענות עטופות במסווה "מדעי" או "פילוסופי" כזה או אחר, המקשה עלינו לזהות את האשליה שמנסים למכור לנו: הסיפור נשמע מסקרן, מרגש, מפתה, מגרה את הדמיון, מפיח תקווה. לעיתים קרובות אנחנו מאוד רוצים להאמין שזה נכון.

אבל העדפות ותקוות בתוך מוחנו זה דבר אחד, והמציאות שם בחוץ זה דבר אחר.
שוב ושוב מסתבר כי כאשר מעמידים את אותם אנשים / שיטות / טיפולים במבחן פשוט אך מתוכנן בקפידה, הקסם נעלם ומתפוגג כלא היה.

להלן מאפיינים משותפים להרבה טענות, תגליות, שיטות וטיפולים שלא עמדו במבחן המציאות. כל טענה שמתאפיינת באחד או יותר מהסממנים הבאים – כדאי לבדוק בזהירות רבה לפני שמשקיעים בה זמן, כסף או אנרגיה נוספים.

* הערה: תמרורי האזהרה אינם מבטיחים/מוכיחים כמובן כי טענה מסוימת אינה נכונה, אלא רק מפחיתים את הסבירות להיותה נכונה באופן משמעותי (כך מלמדת ההיסטוריה). כל טענה יש לבדוק באופן ספציפי.

תמרורי האזהרה

1)     בסתירה לכל הידע המדעי הקיים / חוקי הטבע הידועים.
הידע המדעי שהאנושות מחזיקה בו כיום, הוא פרי מפעל משותף בן מאות שנים, של עשרות אלפי מדענים מכל רחבי העולם. כל תגלית משמעותית חדשה נבדקת ע"י מדענים אחרים (שותפים או מתחרים).
חוקי הפיזיקה עומדים ביסוד כל הטכנולוגיות המתקדמות שאנו מוקפים בהן. סטייה מנכונותו של אחד החוקים הללו, ולו הקלה ביותר, היתה גורמת לכל המכשירים שסביבנו להפסיק לעבוד מיד.
גם כשמדברים על מהפיכות במדע (דבר שקורה אחת לכמה עשרות שנים), יש להבחין בין הרחבה או תיקונים, לבין השלכת התאוריות לפח וחזרה לנקודת ההתחלה. שהרי כל תיאוריה חדשה צריכה להתיישב עם כל מה שנמצא כנכון עד היום (העובדות לא משתנות, רק ה"סיפור" שעומד מאחוריהן).
הסיכוי שחוקי הטבע אותם אנו מכירים שגויים מיסודם, פשוט אפסי. לפיכך כל טענה בדבר קיום תופעה שסותרת את החוקים המוכרים – חשודה מלכתחילה.
דוגמאות: מעופפי יוגה שטוענים להתגברות על כוח המשיכה, אנשים שחיים ללא אוכל ושתיה, מכונות תנועה-נצחית שסותרות את עיקרון שימור האנרגיה, השפעת המחשבה על ארועים פיזיקליים בעולם החיצון (כישוף, זימון ארועים, הזזת חפצים, וכד').

2)     חוסר תמיכה ע"י מחקרים מקצועיים, ושימוש במונחים פסאודו-מדעיים.
האם הטענות נחקרו? אם כן באיזו רמה? האם המחקרים פורסמו בכתבי עת מקצועיים (אחרי שעברו ביקורת של מדענים אחרים בתחום)? האם אפשר לקבל קישור למאמר בבקשה? או שאולי הדברים פורסמו רק במדיה? רק כחלק מחומר פרסומי מסחרי?
דוגמאות למונחים פסאודו-מדעיים בכל הקשור לטיפולים אלטרנטיביים: "אנרגיות חיים", "תדרים", "ניקוי מרעלים", "קוונטי", "שחרור אנרגיות חוסמות", "הבאה להרמוניה עם הטבע" וכד'. על מה בדיוק מדובר? שימוש במושגים שלא ניתן למדוד מאפשר חופש תמרון אינסופי בפרשנות התוצאות, לא משנה מה יקרה בפועל.

3)     הסתמכות על אנקדוטות ועדויות אישיות כהוכחה עיקרית לנכונות הטענה.
כנראה אין נתונים יותר מוצקים עליהם ניתן לבסס את הטענות. במקרים רבים האנקדוטות הן היוצאות מן הכלל ולא הכלל, ו/או שיש להן הסברים טבעיים.
דוגמאות: במקרים של אנקדוטות רפואיות – יתכן ומדובר במקרים של החלמה טבעית, טעות באבחון המקורי של המחלה, התעלמות מטיפול אחר שניתן במקביל או רמאות.

4)     שימוש במניפולציות רגשיות.
דוגמאות: פניה לפחד וחרדה – הפחדות, סנסציות, כותרות זועקות עם סימני קריאה מרובים.
פניה לתקווה ויאוש – הבטחות מרחיקות לכת, "הגשמה עצמית בשבועיים", "שיטת ההרזיה שבאמת עובדת, ובקלות", "פתרון לכל בעיות הזוגיות במפגש אחד מרוכז", וכו'.
פניה ליוהרה – משפטים כגון "אתה יודע מה טוב לך יותר מאשר הרופא", או "זה שהתרופה לא עבדה על אחרים לא אומר שלא תעבוד במקרה שלך – אתה הרי יחיד ומיוחד", "רצונך ישפיע על הקוסמוס", "אין גבול למה שאתה יכול להשיג – אם רק תרצה מספיק".

5)     ריח של קונספירציה ופרנויה באויר.
המטפל / ממציא / בעל-הכוחות טוען כי הממסד המדעי מנסה לדחוק את עבודתו, או כי מדובר בחלק מקונספירציה גדולה אף יותר שמערבת גורמים בתעשיה ו/או הממשלה.
דוגמאות: "הממשלה/חברות התרופות/הממסד הרפואי מנסים לדחוק את השיטה, למנוע את הפצתה, משיקולים מסחריים או אחרים".
זה פשוט לא סביר. אם תרופה עובדת, תהיה מוטיבציה מסחרית לכל אותם גורמים לחקור ולקדם את הנושא. זה עשוי להציל גם אותם או את הקרובים להם מאותן מחלות קשות ממש.
ובאופן כללי יותר, אותן מוטיבציות אישיות ו/או מסחריות חזקות שמיוחסות לשומרי הסוד (לכאורה), מניעות חלק מהם להדליף עליו. בכפר הגלובלי והמתוקשר, בו כל אחד יכול להדליף מידע לכל העולם בצורה אנונימית בלחיצת כפתור, קשה להניח שניתן לשמור סודות כבירים מפני העולם כולו, ע"י קבוצות אנשים גדולות ובמשך שנים רבות.

6)     חוסר קונצנזוס. הטענה תלוית תרבות /תקופה / אסכולה.
אם טענה נכונה באופן אוניברסלי, ללא גבולות גזע דת ולאום, לא הגיוני שכל קבוצה תגיע לאמת אחרת בנושא. או שכולם טועים, או שרק קבוצה אחת צודקת, ואם כך, מי היא?
דוגמאות: מצבים בהם מומחים שונים באותו התחום אינם מסכימים ביניהם: לגבי העתיד, אבחון רפואי, אבחון אישיות, וכד'.
תופעות שרווחות בעיקר בארצות מסוימות: רוחות רפאים באנגליה, חטיפות ע"י חוצנים באמריקה.

7)     סודיות.
הפתרון נשמר "בסוד" במשך אלפי שנים ונחשף לציבור הרחב רק לאחרונה. או שעדיין מוחזק כסוד פרטי של אדם כזה או אחר, שמוכר אותו לציבור. המגלה/מפתח הגיע להמצאה/שיטה לחלוטין לבדו.
אנשי מדע אמיתיים משתפים את הידע שלהם עם אחרים כחלק מההתפתחות המדעית. שרלטנים שומרים את השיטות שלהן בסודיות, כדי למנוע מאחרים להדגים שהן לא עובדות. בימינו אין כמעט דוגמאות לפריצות דרך שנעשות לבד. בד"כ מדובר בשיתוף פעולה של מדענים רבים.
דוגמאות: תרופות וטיפולים "סודיים" –אם הטיפול המדובר באמת עובד ומרפא מחלות חשוכות מרפא, המגלה יזכה בפרסום אדיר, כסף רב וסיפוק עצום אם ישתף את שאר האנושות בסודו. למה שלא יעשה זאת?

8)     נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
מה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, כמעט תמיד אינו אמיתי (אלא הונאה עצמית או הונאת אחרים).
דוגמאות: פיתרון פשוט לכל בעיות התחבורה/אנרגיה (נורה שתאיר את כל רמת-גן). פתרון רפואי/נפשי קל בצורה מפתיעה שאינו דורש מאמץ מיוחד מצד המטפל / מטופל (למשל טיפולי רייקי בהם המטופל לא מודע שהוא מטופל והמטפל צופה בטלויזיה בזמן הטיפול). "מפגש אחד וגמרנו". "כלל בסיסי אחד לחיים בריאים ומאושרים". "תרופה לכל" – יעיל כנגד מגוון רחב של מחלות קשות לא קשורות. "ללא תופעות לואי", "בטוח לכולם".

9)     מאות שנים באזור, ועדיין לא הגיע למעמד של אמת מוצקה עם שימושים יומיומיים מוכחים.
מבוסס על המיתוס לפיו לפני מאות או אלפי שנים אנשים החזיקו בידע שהמדע המודרני לא מסוגל עדיין להבין (אותם אנשים שלא ידעו על מחזור הדם ועל כך שחיידקים גורמים מחלות למשל).
אם הפתרון כל כך מוצלח, מדוע הוא עדיין בשוליים? הנה תשובות אפשריות מצד הטוענים:

א.   "נשמר עד היום בסוד" – ראה סודיות.

ב.   "קונספירציה" – ראה קונספירציות.

ג.    "לא חד משמעי" – הממצאים נשארים תמיד על גבול ה"לא ניתנים לגילוי": ויכוחים שנמשכים עשרות שנים בין חוקרים בתחום האם התופעה כלל קיימת או לא. אם הדברים עד כדי כך לא חד משמעיים מה השימושים הפרקטיים שלהם? עד כמה ניתן לסמוך עליהם שיביאו איזושהי תועלת בחיים?
דוגמאות: עדויות של ביקורי חוצנים, צילומי רוחות רפאים, מפלצות שונות ותופעות של תפישה על-חושית. למרות עשרות שנים של עיסוק אינטנסיבי, ובמקרים מסוימים אף מחקר מסודר, אין עד היום אף לא עדות חד משמעית אחת לקיומה של אף אחת מהתופעות הנ"ל.

ד.   "נכון שהמון שיטות נכשלו עד היום בתחום, אבל השיטה הזו שונה. הפעם זה עובד!"
רוב הסיכויים שגם טענה זו לא שונה מקודמותיה.
דוגמאות: מאות סוגים דיאטות כושלות / נבואות סוף-עולם שלא התגשמו / שיטות איבחון וריפוי שלא נתנו תוצאות פלאיות / שיטות להגיע לאושר והגשמה ואנשים עדיין מיואשים ומחפשים…

10) לא ניתן להפרכה ע"י ניסוי כלשהו.
מאפיין מובהק של טענות פסאודו-מדעיות. "אי אפשר לבדוק דברים כאלה", "אסור לבדוק דברים כאלה", "עצם הבדיקה של דברים כאלה גורמת להם לא לעבוד", וכו' – מבחר תירוצים כיד הדמיון הטובה מדוע לא ניתן לחשוב על מבחן פשוט בו הטענה תסתבר כלא נכונה, אם אכן אינה נכונה.
אם מישהו טוען כי הוא יכול לאבחן מחלות מסוימות, לגלות מים מתחת לאדמה, להזיז חפצים, לנבא עתיד – קל מאוד לבדוק זאת. אך ההיסטוריה מלמדת, שבכל פעם שמבחן כזה מתבצע, הנבחן נכשל בהוכחת מרכולתו, ואז צצים התירוצים השונים, שמעבירים את הטענה למחלקת ה"לא ניתנות להפרכה".
ואם הטענה כן ניתנת להפרכה (כמו כל טענה מדעית), האם הטוען ניסה להפריך אותה? כיצד? מה היו התוצאות? האם מישהו אחר ניסה להפריך אותה? מה היו התוצאות?

ועכשיו תורכם!

  1. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שהוא נכון, אך היה נכשל באחד מהמבחנים לעיל?
  2. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שאינו נכון, אך היה עובר את כל המבחנים לעיל בהצלחה?
  3. האם יש לכם דוגמה למשהו שהאמנתם בו, התגלה כלא נכון, וערכה כזו, אם היתה תלויה על המקרר, היתה חוסכת לכם עוגמת נפש רבה?