בגדי המלך החדשים – גרסה אנרגטית במיוחד

בגדי המלך החדשים – גרסה אנרגטית במיוחד


* פרק מתוך הספר "חשיבה חדה", שהגיע הזמן לשחרר לעולם כפוסט בבלוג.

בריאותו של המלך הזקן הייתה רופפת. הוא סבל משלל מחלות ומכאובים ועייף מהטיפולים הלא נעימים ומאזלת ידיהם של רופאי הממלכה.

מטפלי האנרגיה מגיעים לביקור

יום אחד התייצבו בארמונו מטפלים מסוג שלא הכיר. אחד מהם פתח בהסברים:

ריפוי אנרגטי היא שיטת טיפול בה ההילר (המטפל) מתעל "אנרגיות" לאדם שמחפש עזרה. הדבר יכול להתבצע עם או בלי "הנחת ידיים", ואף ממרחק, כשהמטפל והמטופל נמצאים במקומות שונים.

שמעת נכון אדוני המלך! נוכל לטפל בך מבלי להפריע לפרטיותך, אם תחפוץ בכך (אך נודה לך אם תקצה לנו בתמורה סוויטת פאר באגף המזרחי של הארמון).

קיימות שיטות שונות של ריפוי אנרגטי, והן כוללות בין השאר: רייקי, הילינג על גווניו השונים, ביו-אנרגיה, תטא-הילינג ומגע-מרפא (Therapeutic Touch).
לכל הילר שיטת טיפול ייחודית, וזו אחת הסיבות שלא ניתן להגדיר את הטיפול מבחינת סדר פעולות. טיפול הילינג נועד לאזן את המערכת האנרגטית של המטופל, לשחרר חסימות ובכך להניח לגוף להגיע לידי ריפוי.

במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום.

באמצעות הראייה האנרגטית, ההילר רואה את הבעיה ומפעיל אנרגיות כדי לטפל בה ולהביאה לידי ריפוי שתכליתו איזון אנרגטי.

המטפלים הוסיפו וציטטו מתוך אתר האינטרנט של המרכז הבינלאומי ללימודי רייקי:

הרייקי הוא עוצמתי ומעודן בו זמנית. בהיסטוריה הארוכה של השימוש בו הוא עזר לרפא למעשה כל מחלה או פציעה ידועים, כולל בעיות חמורות כגון: טרשת נפוצה, מחלות לב וסרטן, בעיות עור, חתכים, חבורות, עצמות שבורות, כאבי ראש, הצטננות, שפעת, כאבי גרון, כוויות שמש, עייפות, נדודי שינה, אימפוטנציה, זיכרון חלש, חוסר ביטחון וכו'. הרייקי תמיד מועיל ופועל לשיפור היעילות של כל שיטות הטיפול האחרות… מקטין תופעות לוואי, מקצר את זמן ההחלמה, מקטין או מעלים כאבים, מפחית מתחים ועוזר לבניית אופטימיות.

"ואיך כל זה מתרחש בדיוק?" שאל המלך בסקרנות גוברת. המטפלים חייכו חיוך נעים והסבירו:

ניתן להסביר את הרייקי כאנרגית ריפוי לא פיזיקלית העשויה מאנרגית כוח-חיים שמונחית ע"י ישות תבונית נעלה. הגדרה זו שימושית היות והיא מקבילה לחוויה של העוסקים ברייקי, בכך שנראה שלאנרגיית הרייקי תבונה משלה בזרימתה למקומות בהם היא נדרשת אצל המטופל לצורך ריפויו. האנרגיה אינה יכולה להיות מוכוונת ע"י המיינד, ולפיכך אינה מוגבלת ע"י הניסיון או יכולות המטפל, וכן אינה יכולה להשפיע לרעה שכן היא תמיד מחוללת השפעה של ריפוי. (יש לזכור כי הרייקי אינו זהה לאנרגיית כוח-חיים פשוטה היות והיא יכולה להיות מושפעת ע"י המיינד וכתוצאה מכך עלולה לגרום גם לנזקים, גם ברמה הבריאותית).

הו, והרי שיחק לי מזלי! חלפה מחשבה זריזה במוחו של המלך. זה איננו הזן הפשוט של אנרגית-חיים. זה הדגם המשופר שיכול רק להועיל! והמטפלים המשיכו בהסבריהם:

המקור או הסיבה לבריאות מגיע מה"קי" שזורמת דרך ומסביב לאדם ולא מהתפקוד התקין של האיברים והרקמות. אם זרימת ה"קי" מופרעת, הדבר ישפיע לרעה על האיברים והרקמות. השיבוש בזרימת ה"קי" הוא הסיבה העיקרית למחלות.

תכונה חשובה של ה"קי" היא תגובתו למחשבות ורגשות. ה"קי" יתחזק או יחלש בזרימתו כתלות באיכות המחשבות והרגשות של האדם. המחשבות והרגשות השליליים שלנו הם הגורם העיקרי לקשיים בזרימת ה"קי".
חשוב להבין שהמיינד נמצא לא רק במוח אלא גם ברחבי הגוף כולו. כמו כן ידוע שהמיינד משתרע גם מחוץ לגוף למרחק של כמה עשרות ס"מ בצורת שדה-אנרגיה עדין, הנקרא הילה (Aura). נובע מכך שהמחשבות השליליות נמצאות לא רק במוחנו אלא מתאספות במקומות שונים ברחבי הגוף וההילה שלנו. במקומות אלה מצטמצמת זרימת ה"קי", תפקוד האיברים והרקמות נפגע, ואם לא יסולקו אותם רגשות ומחשבות שליליים, תיווצר מחלה.

בנקודה זו התכווץ מעט המלך בכס מלכותו. מחשבות טורדניות הציפו אותו. הוא הבין כי חטא במחשבות שליליות לא פעם בעת האחרונה. הרי הרבה כל כך להתלונן על מר גורלו, ולעיתים אף שקע ביאוש כבד. בכך רק החמיר את מצבו! "לחשוב חיובי! לחשוב חיובי ומיד!" פקד על עצמו בטון הסמכותי ביותר שיכול היה לגייס…
והמטפלים סיימו את הסבריהם:

כשרייקי זורם דרך אזור חולה או פגוע, הוא מפרק ושוטף כל מחשבה או רגש שליליים הנמצאים בתת מודע של המיינד/גוף, ובכך מאפשר את חידוש הזרימה הבריאה של ה"קי". כשדבר זה מתרחש, איברים ורקמות לא בריאים מוזנים באנרגיית ה"קי" ומתחילים לתפקד בצורה בריאה ומאוזנת כשהם מחליפים חולי בבריאות.

המלך נותר פעור פה, עיניו נצצו והוא היה אחוז התרגשות עמוקה. האם סוף סוף יפטר מסרטן הריאות שלו, שהיה כבר בשלבים מתקדמים? מבריחת הסידן החמורה ומפרפורי הלב? האם יזכה לשינה סדירה, לשלוות נפש ואף יחדש את אונו המיני? וכל זאת רק הודות להזרמת אותה אנרגיית חיים מסתורית שתבונה נעלית תכוון למקומות הנדרשים?
נשמע כמעט טוב מדי מלהיות נכון!

אחד מיועציו המסורים של המלך התקרב אליו והזכיר לו בהיסוס, כי למרות הטענות מרחיקות הלכת, מעולם לא הצליח מישהו להדגים את יכולתו לראות את אותן הילות, כל שכן לצלמן.

אך המלך כבר לא הקשיב. "קי"… "קי"… תנו לי "קי"! מלמל כשברק של תקווה בעיניו.

יועצי המלך בודקים את הנושא

בניגוד למלך, זיכרונם של היועצים היה עדיין צלול. הם למדו כבר שכדי לדעת אם טיפולים כאלה באמת "עובדים", צריך לנקות את כל ההטיות שגורמות לנו להתרשם שטיפול עובד גם כשאין לכך בסיס במציאות. פרשיית התפילות הנוראה שפשטה בממלכה וגבתה חיי ילדים רבים לימדה את כולם כי אשליות יכולות גם להרוג. היועצים הבינו כבר כי טיפול יעיל פירושו טיפול שמראה יתרון סטטיסטי מובהק יחסית לקבוצת אנשים שרק מאמינים שהם מקבלים את אותו הטיפול, אך לא מקבלים אותו בפועל.

במהלך השבועות הבאים חרשו היועצים את ספריית הארמון. הם איתרו רק מחקרים אחדים באיכות סבירה. רוב המחקרים שפורסמו התגלו כסובלים משלל ליקויים חמורים, כמו למשל מספר נבדקים קטן מאוד או חוסר בקבוצת ביקורת. גם אם היה שימוש בקבוצת ביקורת, היה ברור לכל מטופל אם הוא שייך לקבוצת הביקורת או לא (לא הייתה סמיות או סמיות כפולה). ניתוח התוצאות היה חובבני, הפרמטרים שנבדקו היו מוגדרים בצורה לא טובה או שנבחרו לאחר מעשה, וכיוצא באלה ליקויים מחקריים חמורים, שכל אחד מהם לבדו עלול להטות את התוצאות במידה משמעותית.

תמונה מעורבת עלתה מסקירה שנערכה בשנת 2000. הסקירה ריכזה את תוצאותיהם של 23 מחקרים ברמה הגבוהה ביותר שאותרו באותה העת. כמחצית מהמחקרים הראו שיפור כתוצאה משימוש בטכניקות הילינג כאלה ואחרות לעומת קבוצת הביקורת. למרות הנימה החיובית שעולה מהסקירה, החוקרים מסייגים ואומרים כי מגבלות מתודולוגיות בחלק מהמחקרים מקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות לגבי יעילותם של טיפולים אלה.

אותה קבוצת חוקרים ביצעה ב-2001 מחקר ב-120 מטופלים עם כאבים כרוניים, אך לא נמצא שום הבדל בין אלה שטופלו בהילינג לעומת אלה שרק חשבו שטופלו (הן בטיפול פנים מול פנים, והן בטיפול מרחוק).

סקירה מחודשת של הנושא ב-2003 ציינה כי הראיות החדשות שהצטברו מטות את הכף, וכעת נראה שאין עדיפות להילינג על פני פלצבו (טיפול דמה).

סקירה משנת 2008 כללה 24 מחקרים של טיפולי אנרגיה במגע לצורך הקלה על כאבים (עם קבוצות ביקורת שקיבלו טיפול דמה או לא קיבלו טיפול). בממוצע דיווחו המשתתפים בניסוי על ירידה של 0.83 יחידות בדירוג הכאב, בסקלה של 0-10, לעומת קבוצות הביקורת. החוקרים מסכמים את התוצאות במילים: "לטיפולי אנרגיה במגע עשוי להיות אפקט צנוע בהקלה על כאב" ומסייגים את הממצאים במילים הבאות: "הסקירה הנוכחית סובלת ממגבלה רצינית – הכמות הקטנה של המחקרים והנתונים הלא מספיקים. כתוצאה מכך לא ניתן להכריז באופן ברור על האפקטיביות של השיטות הללו".

סקירה של מחקרי רייקי מאותה שנה הסיקה כי יעילות הטיפולים לא הודגמה בשום מצב. מתוך 205 מחקרים שנמצאו בתחום, רק 9 (!) עברו את הרמה הנדרשת כדי להכלל בכלל בסקירה.

סקירה מ-2009 שפורסמה ב- Journal of Alternative and Complementary Medicine סיכמה כי לאור המידע המועט והירוד באיכותו לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות לגבי האפקטיביות של הרייקי.

לאותן מסקנות מצטרפות האגודה האמריקאית לסרטן ("אין כרגע עדויות שתומכות בטענה כי רייקי יכול להועיל לטיפול בסרטן או כל מחלה אחרת"), המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, והאגודה למלחמה בסרטן אשר פועלת בארץ הקודש הרחוקה.

דאגה כבדה החלה לכרסם בליבם של היועצים. תמונת המצב בהחלט לא מעודדת, אם להתבטא בעדינות. מה יספרו למלך? מתוך חשש מתגובתו ומתוך אי רצון לנפץ את תקוותו, החליטו היועצים לשמור על שתיקה. לפחות לעת עתה.

המלך וטיפולי האנרגיה

במקביל לעבודת המחקר שביצעו היועצים, עבר המלך סדרת טיפולי-אנרגיה בניסיון לשפר את מצבו.

במהלך הטיפול הראשון ציין המלך כי הוא לא חש דבר. זה בסדר, הסבירו לו המטפלים. יש כאלה שחשים באנרגיה, ויש כאלה שלא. והמלך נרגע.

למחרת הטיפול הראשון התלונן המלך כי סבל מנדודי שינה קשים. הדבר כנראה לא קשור לטיפול, הסבירו המטפלים. הרייקי אינו יכול להזיק. והמלך נרגע.

ביומיים שלאחר מכן פחתו באופן ניכר הכאבים שהיו תוקפים אותו לעיתים בפרקים. המטפלים היו מרוצים והסבירו לו כי אלה סימנים ברורים לכך שהטיפול מתחיל לעבוד במקומות הנדרשים. והמלך שמח.

בלילה שלאחר הטיפול השני הרגיש המלך כאבים חזקים באזור הגרון והאף. הצטרף אליהם כאב ראש מוזר ואף רעידות חזקות. המלך נתקף בפחד. רופא שהוזעק למיטתו בלילה אמר שהוא סובל מלחץ דם גבוה (אף שזה היה אחד מהדברים היחידים מהם לא סבל המלך מעולם). המטפלים הסבירו כי כל תופעת לוואי הנובעת מהטיפול היא חלק מתהליך הריפוי עצמו. תחושות לוואי כאלה אינן מעידות על החמרה עקב הטיפול אלא על ניקוי עמוק, שבעקבותיו יכול להתרחש ריפוי טבעי. הם הרגיעו אותו כי התחושות והתופעות שהזכיר הן די שכיחות ומוכרות ועשויות להופיע לאחר טיפול או לאחר כוונון לאנרגית הרייקי. [אני מפנה את הקוראים שנסחפו בלהט הסיפור לבדוק את הקישורים לעיל]
והמלך נרגע.

כך חלפו להם הימים. היועצים המשיכו לעלעל בכתבי העת המדעיים, והמטפלים המשיכו לנפנף ידיהם ולתעל אנרגיות תבוניות לעבר המלך המסכן.

המצב היה יכול להימשך כך עוד זמן רב, אלמלא הופיעה בוקר אחד בשער הארמון ילדה קטנה שגרמה לטלטלה גדולה.

הילדה שצעקה – המלך עירום!

בוקר אחד התייצבה בשער הארמון ילדה בת 9 – Emily Rosa שמה, בלוויית אמה ואדון אחד העונה לשם Stephen Barrett. היא סיפרה ליועצי המלך על הניסוי שביצעה במסגרת הפרויקט המדעי של כיתה ד' בבית הספר בו למדה.

אמילי שמעה כי מטפלים במגע–מרפא (Therapeutic Touch – TT), טוענים כי הם יכולים לחוש בקלות את אותה "אנרגיה" מסתורית שאופפת את האנשים. מדוע לא להתחיל בבדיקה פשוטה, כך חשבה, לפני שמסתבכים במחקרים קליניים מורכבים? למה לא לבדוק האם המטפלים מסוגלים בכלל לחוש באותה אנרגיה איתה הם אמורים לעבוד? שאם לא כן, קשה להניח שיצליחו לבצע משהו מהדברים היותר מורכבים שהם טוענים שהם מבצעים.

הניסוי היה פשוט ביותר: מטפל ב-TT ישב מצידה האחד של מחיצת קרטון, והושיט את ידיו מבעד לשני חורים לעברה השני של המחיצה. אמילי הניחה את ידה כמה ס"מ מעל יד ימין או שמאל של המטפל, לפי תוצאת הטלת מטבע. המטפל היה צריך לציין אם הוא מרגיש את שדה האנרגיה של אמילי, ואם כן, באיזה צד.

מתוך 25 מטפלים אלהם פנו, 21 הסכימו להשתתף במחקר. לכל אחד היו 10 ניסיונות לחוש מעל איזו יד נמצאת ידה של אמילי.

לפני תחילת הניסוי בדקה אמילי בעזרת אנשים נוספים (בהם ארבעה ילדים) כי לא ניתן לחוש את חום היד במצב כזה, דבר שהיה כמובן מגדיל את שיעורי ההצלחה מסיבות מובנות ולא כתוצאה מחישת אנרגית חיים מסתורית.

כל המטפלים היו משוכנעים בהצלחתם בטרם התחיל הניסוי.
5 זיהויים נכונים מתוך 10 הם מה שצפוי בניחוש בלבד. 8 זיהויים נכונים משקפים הצלחה משמעותית (סיכוי של 4% שתוצאה כזו תתקבל במקרה).

והתוצאות: המטפלים לא הצליחו להבחין איזו מידיהם הייתה בתוך "שדה האנרגיה" של אמילי: הם הצליחו לזהות נכונה רק ב44% מהמקרים, כלומר, קצת פחות טוב מניחוש.

רק מטפל אחד זיהה נכון 8 מתוך 10 המקרים. כאשר נבדק שוב צנחה הצלחתו ל-6 מתוך 10 (מעט טוב מניחוש).

כששמעו המטפלים על שיעור הצלחתם המפוקפק, עלו כמה וכמה טענות:

* "נשאר זיכרון אנרגטי מהיד, ולכן בניסיונות הבאים היה קשה להבחין בין היד האמיתית לזיכרון היד שעדיין נשאר במרחב". התוצאות לא תומכות בטענה זו: הניסיון הראשון לא היה מוצלח יותר בממוצע מהניסיונות המאוחרים יותר.

* "היד השמאלית היא מקבלת האנרגיה, והימנית היא המוסרת, לכן קשה יותר יהיה לחוש בשדה באמצעות היד הימנית".  התוצאות מראות כי גם בחלוקה לפי יד, בשתי הידיים שיעור ההצלחה היה פחות טוב מאשר ניחוש.

* "צריך היה לתת למטפלים לחוש ולהכיר את שדה האנרגיה של אמילי לפני הניסוי". טענה זו לגיטימית, ואכן, בחלקו השני של הניסוי בחנו המטפלים כל אחת מידיה של אמילי בנפרד, ובחרו את היד המועדפת עליהם. למרות זאת התוצאות לא השתנו ונשארו בגדר לניחוש.

* "אמילי לא ניסתה לשתף פעולה, ויתכן שלא שלחה אנרגיות". טענה זו סותרת את הנחת העבודה הבסיסית של ה-TT לפיה רק המטפל צריך להתמקד.

* כמה מטפלים התלוננו שהידיים שלהם "התחממו בזמן הניסוי עד כדי כך, שלא הצליחו להבחין כבר באנרגיות". אך טיפול רגיל אורך לא פחות, האם רובו לא אפקטיבי? בנוסף, כאמור, שיעור ההצלחה בניסיונות הראשונים של כל מטפל לא היה גבוה יותר מאשר באחרונים והיה שקול לניחוש בכל מקרה. מעניין גם כי טענות אלה נשמעו רק לאחר שהתוצאות המביכות נחשפו.

המאמר שמתאר את המחקר התפרסם ב-1998 בעיתון היוקרתי JAMA, ועורר הדים נרחבים בתקשורת.
הנה סיכום הממצאים: "לפי מיטב ידיעתנו, לא פורסם מחקר אובייקטיבי כמותי שכלל יותר ממרפאי מגע בודדים, ולא התבצע מחקר מתוכנן היטב שהראה איזושהי השפעה חיובית על הבריאות כתוצאה משימוש בטכניקות אלה. עובדות אלה, יחד עם תוצאות המחקר הנוכחי, מצביעות על כך שטענות המטפלים בתחום זה חסרות בסיס, ושימוש נוסף בטכניקות אלה לצרכים רפואיים אינו מוצדק."

אמילי זכתה להכרה בינלאומית, הופיעה בתקשורת ונכנסה לספר השיאים של גינס כאדם הצעיר ביותר שפרסם מחקר בכתב עת מדעי. כמו כן זכתה בהוקרה ובפרס כספי מטעם אגודת JREF ובציונים לשבח מגופים רבים נוספים.

תוכלו להציץ באמילי מבצעת את הניסוי בסרטון הבא. בחלקו האחרון של הסרטון אפשר לראות הדגמה מאלפת לכוחו של אפקט הפלצבו. בהקשר זה כדאי לחזור ולהיזכר כיצד מתארים מטפלים בתחום את תחושות המטופל: "במהלך הטיפול עולות תחושות שונות, אינדיוידואליות לכל מטופל: יש מטופלים שיחושו חום או קור, זרימה של אנרגיה, תחושה של בין ערנות לשינה, יש המדווחים על תחושת ריחוף או מעין מצב של חלום."

עוד סיפרו מלוויה של אמילי ליועצי המלך כי ב-1996, במקביל לביצוע הניסוי של אמילי, הציעה אגודת JREF פרס של 742,000 דולר לכל מי שידגים יכולת להבחין ב"שדה האנרגיה" בתנאים דומים. למרות שלמעלה מ-40,000 מטפלים פעילים בתחום באמריקה לבדה, רק אישה אחת ניסתה להוכיח את יכולתה. היא נכשלה, ונכון להיום לא היה אף מועמד נוסף מהתחום שניסה לזכות בפרס.

לאחר פרסום המאמר, מובילים בתחום ה-TT כינו את המחקר "משחק ילדים", אבל סירבו להציע תכנון ניסוי חלופי, או להשתתף בעצמם בניסוי כזה. מדוע משחק ילדים? האם מפני שילדה בת 9 תכננה וביצעה את הניסוי? צוות של 15 עורכים מטעם כתב העת בחן את המאמר ואישר אותו לפרסום. יוקרת העיתון חשובה להם מאוד, ולא נראה שהיו לוקחים סיכון בפרסום מחקר רעוע. Georgee Lundberg, אחד מהעורכים, ניסח זאת כך: "הגיל אינו משנה. כל מה שאכפת לנו הוא שזה יהיה מדע טוב. זה היה מדע טוב."

גזר הדין

עם סיום סיפורה של אמילי, נותרו היועצים דוממים במשך זמן רב. היה ברור כי הגיע הזמן לגבש עמדה נחרצת יותר בנושא ולעדכן בכך את המלך. הם נפרדו לשלום מאמילי ובני לווייתה והסתגרו יחד למשך שעות ארוכות, כדי לגבש את עמדתם. למחרת בבוקר צעדו לחדר השינה של המלך, אוחזים בדף קטן שסיכם את מסקנותיהם:

כל הראיות שבידנו כרגע, מצביעות על כך כי טיפולי אנרגיה הינם מניפולציה דמיונית על שדה אנרגיה דמיוני אותו גם המטפלים עצמם לא מסוגלים להוכיח כי הם חשים או רואים, מניפולציה שאינה משפיעה על המטופלים מעבר להשפעת סוגסטיה עצמית.

ריפוי אנרגטי הינו בלתי סביר מבחינה ביולוגית והאפקטיביות שלו נסמכת על אפקט הפלסיבו. במקרה הטוב הוא יכול להציע נחמה; במקרה הרע הוא עלול להתבטא בשרלטנים שלוקחים כסף ממטופלים עם בעיות חמורות שדורשות התערבות דחופה של רפואה קונבנציונלית. –  ריפוי או פיתוי / אדזארד ארנסט (פרופ' לרפואה משלימה) וסיימון סינג.

לחרדתם גילו כי איחרו את המועד. התברר כי המלך נפח את נשמתו במהלך הלילה. תנוחתו השלווה לימדה כי לא סבל במותו, והיו כאלה שאף הצליחו להבחין בחיוך קטן בזווית פיו.

לאחר שהעמיסו את ארגזי הזהב שהוריש להם המלך כאות תודה על טיפולם המסור, נפרדו מטפלי האנרגיה לשלום מהיועצים ושמו פניהם לעבר הארמון הבא, כשהם חדורי אנרגיות חיוביות.

משקפי הפלא

משקפי הפלא

נא להכיר: אסתר ומשקפי הפלא.

אסתר - sml

"ד"ר אסתר אמיתי בעלת יכולות ריפוי ייחודיות, נטורופטית, מומחית בעלת שם ברפואה הסינית, הילינג, שיאצו, רייקי, פרחי באך, הומאופתיה רפלקסולוגיה ובשינוי אורחות חיים, נמצאת בחזית הריפוי ההוליסטי עם פתרון אלטרנטיבי לבעיות רבות".

אסתר מספרת: "לפני כ-15 שנה לאחר תהליך ממושך של עבודה עם דבורים, חיי הדבורים עניינו אותי ועקבתי אחריהן ובהשראת הסגולות המיוחדות של עיניהן פיתחתי משקפיים לשיפור הראייה שרשומים כפטנט, לאחר שהוכח שהן ייחודיות ולא דומות למשקפיים אחרים שקיימים בעולם".

"בעזרת המשקפיים האלה … כמעט כל אחד יכול לחדש את נעורי העין".

"בעיניים יש שרירים כמו בשאר הגוף ועם הזמן השרירים נחלשים והשימוש במשקפיים מחזקים את השרירים וע"י כך גורמים לראייה טובה יותר" – היא מסבירה.

וכאן כותבת אסתר:
"רשם הפטנטים קובע: משקפי הפלא מחזירות את יכולות הראייה לאותן שהיו לכם בצעירותכם, ומונעות התדרדרות ראייה".

כאן רומזת אסתר כיצד מתרחש הפלא: "...הוכח שרק אלה שאני פיתחתי מצליחים 'ליצור' בעין עדשה חדשה ועוזרים לכל טווחי הראייה ולכל הבעיות". "השילוב בין המשקפיים האלה, העין והאוויר – 'יוצרים' אצל כל אחד עדשה אישית. בעיקרון, הסוד טמון בזוויות המסוימות (בצורת קונוס) של החורים. לשמחתי, הוכיח הניסיון שאותו זוג משקפיים מתאים לכל אחד ולכל בעיית ראייה – גם לילדים קטנים. משך הזמן ואופן התרגול הנחוץ כדי לתרגל בעזרתם את העין, תלוי בסוג הבעיה ובגיל".

כאן תוכלו לקרוא את מסמכי הפטנט (חפשו בקשה מס' 123111), שגם בהם אסתר טוענת כי שימוש יומיומי במשקפיים יש בכוחו לחזק את שרירי העין ולשפר את הראיה:
הצהרה בפטנט

מסקרן.

תחקיר קצר (שעזרו בו גם חברי קבוצת "חשיבה חדה") העלה ממצאים מעניינים.

מדובר במשקפיים מחומר אטום שמחורר בהרבה חורים קטנים. כך נראים משקפיים מסוג זה מקרוב:

1024px-Rasterbrille

מקור: ויקיפדיה

הרעיון הבסיסי מוכר כבר מאות רבות של שנים, ונעשה בו שימוש עוד לפני שהומצאו המשקפיים בעלי העדשות. זהו גם עיקרון פעולתה של ה"קמרה אובסקורה" (Camera Obscura) – מתקן אופטי שמטיל את תמונת העולם על משטח דו ממדי ע"י מעבר האור דרך חריר קטן, שמשמש כתחליף לעדשה. הסרטון בסוף הפוסט מסביר את עיקרון הפעולה.

משקפיים כאלה אכן מחדדים את הראייה, בזמן הרכבתם בלבד. אך יש גם חסרונות: שדה ראייה מצומצם, תמונה כפולה שנוצרת באזורי חפיפה בין חורים סמוכים וכן ירידה משמעותית בקונטרסט ובבהירות.

משקפיים כאלה יכולים להזיק אם משתמשים בהם לאורך זמן בחוץ כמשקפי שמש, משום שבניגוד לעדשות משקפי שמש תקניות שמסננות קרינת UV, החורים כמובן מעבירים אותה. יתרה מזאת, עקב אפקט ההחשכה האישון של העין גדל, ויותר קרינת UV מזיקה חודרת לעין. כמובן שעקב הצמצום המשמעותי בכמות האור והפגיעה בשדה הראיה אסור לנהוג או לעבוד עם מכשור מסוכן בעת הרכבת משקפיים כאלה.

כבר ב-1993, לפני 21 שנה (6 שנים לפני שאסתר המציאה את המשקפיים שלה) קבע ה-Federal Trade Commission בארה"ב כי:

*  השימוש במשקפי-חריר אינו מביא לשיפור ראייה לטווח ארוך.
*  המשקפיים אינם מרפאים, מתקנים או משפרים בעיות ראייה ספציפיות.
*  הם לא מהווים תחליף ראוי למשקפיים אופטיים או עדשות מגע.
*  התוכניות לאימון עיניים שחברות ויחידים מציעים אינן מחזקות שרירים או משפרות ראייה, וכן אין הן מפחיתות את הצורך בפתרונות אופטיים מקובלים.

יתרה מזאת, כתבי אישום הוגשו כנגד חברות ואנשים פרטיים שטענו טענות לגבי שיפור הראייה בזכות השימוש במשקפיים מסוג זה, כתבי אישום שבעקבותיהם נאסר עליהם לטעון טענות כאלה בעתיד וחלקם חויבו להציע החזר כספי מלא לכל הרוכשים. תביעות דומות הוגשו בבריטניה באותן השנים ממש.
ומה מחיר החורים? אסתר מציעה זוג משקפיים במחיר של 480 ₪. באיביי אפשר להזמין משקפי-חריר ב-8 ₪. זול פי 60. אסתר מזהירה מפני חיקויים.

פניתי לאסתר במייל עם השאלות הבאות:

  1. הייתי שמח לראות את המסמך של רשם הפטנטים, עד כמה שידוע לי רשם הפטנטים לא נוהג לחוות דעה על מוצרים שמתוארים בפטנטים.
  2. האם תוכלי לשלוח לי את מספר הפטנט? אשמח לעיין בו.
  3. אשמח לקבל קישור למחקרים קליניים מבוקרים שמראים כי המשקפיים מחזירים את יכולות הראייה ומונעים הדרדרות הראייה.
  4. אני רואה שמחיר זוג משקפיים אצלך 480 ₪ ליחידה. באיביי אפשר להזמין משקפיים כאלה ב-8 ₪. האם תוכלי להסביר מה הסיבה להבדל של פי 60 במחיר? אם לדעתך יש הבדל באיכות המוצר – אנא פרטי מהו בדיוק.
  5. מתברר שכבר ב-1993 הגיש ה- Federal Trade Commission בארה"ב אישומים כנגד חברות ואנשים פרטיים שטענו טענות לגבי שיפור הראייה עקב השימוש במשקפיים מסוג זה. נאסר עליהם לטעון טענות כאלה בעתיד וחלקם חויבו להציע החזר כספי מלא לכל הרוכשים. תביעות דומות הוגשו בבריטניה באותן השנים. האם תרצי להתייחס לנושא?

במשך כמה שבועות לא קיבלתי כל התייחסות במייל מאסתר. התקשרתי אליה, אך השיחה נקטעה בטרם עת מצדה. שלחתי מייל נוסף – הפעם עשיתי זאת עם בקשה לקבל התראה ברגע שההודעה נקראת. Outlook דיווח לי שהיא נקראה למחרת שליחתה, שבועות רבים חלפו מאז אך אסתר שומרת על שתיקתה.

מקורות והרחבות:

*******************************************************************************************************************

מספר עדכונים לקראת השנה החדשה

הנה סיכום מצב, עבור מי שלא עוקב אחר העדכונים בפייסבוק.

במהלך החודשים האחרונים פעילותי בתחום החשיבה החדה זכתה לסיקורים רבים בתקשורת: ריאיונות ברדיו, בטלויזיה ובעיתונות. בנוסף, הספר זכה לשתי סקירות במוסף ספרים של הארץ, מה שפרסם אותו באופן משמעותי. אני רוצה להודות בהזדמנות זאת לארז מירנץ ולמיה הירש מ"דיוניסוס יחסי ציבור" שעזרו מאוד לכל זה לקרות.

במקביל, החלטתי שהגיע הזמן לצאת עם הספר לחנויות. החל משבוע זה הספר אמור להופיע בעוד ועוד חנויות ברחבי הארץ, הן ברשתות הגדולות והן בחנויות הפרטיות.
את הספר יהיה אפשר להמשיך ולהזמין דרך האתר במחיר מוזל (שכולל גם את המשלוח). 

בזמן האחרון אני שם דגש על תחום ההרצאות/סדנאות, ומופיע בפני תלמידים, מורים, חיילים (גם בהתנדבות), ארגונים, באירועים פרטיים ועוד. אם אתם מחפשים הרצאה חוויתית בתחום החשיבה החדה לארגון בו אתם עובדים, לכיתה של הילד/ה שלכם, וכד' – אשמח אם תצרו איתי קשר.
יחד נפיץ את הבשורה.

     שתהיה שנה פוריה ומוצלחת לכולנו!

*******************************************************************************************************************

 

ועוד משהו לסיום, בהקשר של ה"קמרה אובסקורה". כך נראה צילום דרך מצלמת חריר שצילמתי יחד עם הבת שלי, במסגרת הפעלה מגניבה לילדים לפני כמה שנים בנמל ת"א. המצלמה: פחית קפה שבדופן שלה חורר חור בקוטר מילימטר ובתוכה נייר צילום. לאחר שהכנסנו את נייר הצילום לתוך הפחית בחדר החושך, סגרנו את המכסה, אטמנו את החריר בפיסת איזולירבנד שחור ויצאנו החוצה לצלם. כל אחד הניח את ה"מצלמה" שלו על משטח יציב, פתח את החריר למספר שניות וסגר חזרה. חזרנו לחדר החושך ופיתחנו את הצילומים. זה מה שיצא לנו (אותי רואים בצל מצד ימין):
קמרה אובסקורה

אירידולוגיה – עבודה בעיניים

אירידולוגיה – עבודה בעיניים

אירידולוגיה הינה שיטה אלטרנטיבית שגורסת כי צורות, צבעים ומאפיינים נוספים בקשתית העין (החלק הצבעוני של העין מסביב לאישון) מספקים מידע מקיף על בריאותו של האדם. שינויים בצורות ובעיקר בגוונים של הכתמים באזורים שונים של הקשתית מעידים, על פי האירידולוגיה, על שינויים בריאותיים באיברים ומערכות ספציפיות בגוף.

eyes map

מפות אירידולוגיות של שתי העיניים. כל אזור מייצג איבר אחר בגוף (ויקיפדיה)

גם בגישה אלטרנטיבית זו יכולתי לטפל בנושא לפי "הנוסחה הרגילה": הייתי פותח בציטוטים מפי אירידולוגים לגבי יכולותיה המדהימות של השיטה (אותן הייתי מלקט מאתרים ישראליים, למשל זה, זה, זה, זה, זה, זה או זה). הייתי ממשיך בניפוץ יסודי של הטענות, כשאני מסתמך על מחקרים מבוקרים שנעשו בתחום, והראו שאירידולוגיה נטולת כל קשר למציאות (אם להתנסח בעדינות). אתם מוזמנים לעיין כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן (בעברית), ובמחקרים אליהם מקורות אלה מפנים.

הייתי מוסיף ותוהה, כיצד בדיוק שינויים בקשתית יכולים להעיד על שינויים במצב הבריאותי, אם שינויים כאלה כלל לא מתרחשים? שהרי שיטת הזיהוי הביומטרי על פי סריקת העין מבוססת על היציבות המוחלטת של התבניות בקשתית.

הייתי מסכם ואומר, שלא רק שאירידולוגיה נטולת כל בסיס אנטומי או פיזיולוגי, מצוצה מאצבעו של ממציא כזה או אחר וחסרת כל ערך שימושי, אלא שהיא גם מזיקה, בכך שאבחונים שגויים שניתנים לאנשים עלולים להכניס אותם למתח נפשי ניכר, לגרום להם להוצאות כספיות על טיפולים מיותרים וחמור מכל – להרחיקם מטיפול רפואי נאות לבעיה שאולי לא אובחנה נכון.

אבל לא אעשה זאת.

הפעם אציג את הדברים מזוית אישית – ווידוי שנותן Joshua David Mather – אירידולוג לשעבר. המאמר המקורי והמלא נמצא כאן. תרגמתי חלקים נרחבים ממנו ברשותו של עורך האתר – ד"ר Stephen Barrett. [פה ושם הוספתי הערות משלי בסוגריים מרובעים.]

האירידולוג שעיניו נפקחו

"ווידויו של אירידולוג לשעבר" – מאת Joshua David Mather

אני אירידולוג לשעבר. לא בקלות נטשתי את האירידולוגיה וחלקים נרחבים של ה"רפואה האלטרנטיבית". זו היתה החלטה שנאבקתי בה, אבל מצפוני אילץ אותי לבצע בחירה גורלית. כשנטשתי את התחום איבדתי את פרנסתי ואת זהותי. זו היתה בחירה קשה, בלשון המעטה.

איך הגעתי לעסוק ב"רפואה אלטרנטיבית" ומה הניע אותי לעזוב את התחום שהיווה חלק כל כך חשוב בחיי?

הבה ונתחיל בהתחלה

נולדתי למשפחה שהיה לה עניין טבעי ב"רפואה אלטרנטיבית". כשהייתי בן שבע בערך, נתקלו הורי באירידולוגיה, במהלך חיפושיהם אחר מרפא לאימי, שהיתה חולת סרטן. השיטה ריתקה אותי ולמדתי כל מה שיכולתי מאבי. כבר בגיל תשע קראתי את ספרו של ג'ים ג'נקס "The eyes have it", וניסיתי להתמודד עם עבודותיו של ד"ר ברנארד ג'נסן (Bernard Jensen) בתחום. בסופו של דבר קיבלתי את תעודת ההסמכה שלי באירידולוגיה. למדתי להסתכל בקשתית העין, החלק הצבעוני של העין, ולקבוע את הצרכים הבריאותיים של המטופל.

התיאוריה היא שהקשתית מכילה סיבי עצב הקשורים לחלקים שונים של הגוף במסלול עצבי לא מוכר. Ignatz Von Peczely, הונגרי בן המאה ה-19, החל לפתח את האירידולוגיה לאחר שהבחין בשינויים בקשתיות עיניהם של המטופלים. תומכי השיטה טוענים כי:

* מידע מכל איבר בגוף מועבר לקשתית דרך העצב מניע-העיניים (עצב הגולגולת ה-3).
* המצב הבריאותי של כל איבר ואיבר נקבע על ידי בחינת הצבעים, הבהירות, הצורה והעומק של סיבי הקשתית.
* באופן כללי, אזורים/סיבים בהירים בקשתית מעידים על פעילות או תחושה מוגברת של האיבר המיוחס לאזור זה (כמו כאב), ואילו אזורים/סיבים כהים יותר מעידים על פעילות מופחתת. לדוגמה, סיב לבן בוהק באזור המקושר לגב התחתון עשויים לרמז על כאבי גב שנחווים כרגע, בעוד ששטח שחור יכול לרמז על פציעת גב קשה ששיבשה את פעילות העצבים מאזור זה.

בעבודתי נצמדתי לשיטותיו של האירידולוג ברנארד ג'נסן ומצאתי אותן מוצלחות למדי. נהניתי כשלקוחות ספקנים היו מגיעים למשרדי והופכים למאמינים, כשסיפרתי להם דברים על עצמם שהם לא חשבו שמישהו יכול לדעת.

כמו מטפלים אלטרנטיביים רבים אחרים, ההכשרה שלי לא הסתיימה באירידולוגיה, וכללה שלוש צורות של קינסיולוגיה שימושית, רפואת צמחים, הומאופתיה, דיאטות ותזונה, ואף יעוץ רוחני. היתה לי גם דעה מאוד נחרצת נגד נטילת תרופות מרשם, נגד רוב החיסונים ורוב הניתוחים האלקטיביים. האמנתי בכל מאודי שרופאים אומנו בהריסת הגוף בעוד אני למדתי שיטות שבאמת מועילות, ע"י בניית הגוף מבפנים. הרגשתי באופן אישי, וכך גם לימדתי, שהתועלת היחידה של הרפואה הקונבנציונאלית נמצאת במצבי חירום, כמו טראומה.

תחילתו של שינוי

הייתי תומך נלהב של טיפולים אלטרנטיביים, כאשר החלטתי שגישה מאוזנת לטיפולי בריאות צריכה לכלול גם הבנה של רפואה קונבנציונאלית. לשם כך נרשמתי לתוכנית לימודים ששמה דגש על הכשרה שניתנה בצמוד לרופאים מתמחים, בסביבה קלינית. קיוויתי שהידע שארכוש יאפשר לי לשלב טוב יותר רפואה קונבנציונאלית ואלטרנטיבית.

מהר מאוד למדתי כי רף הראיות הנדרש כדי לקבוע הצלחת טיפול שונה מאוד בשני התחומים. כשתיארתי טיפול מוצלח לדעתי, הרופאים היו שואלים שאלות כמו "אילו מחקרים תומכים בזה?" או "האם זה מאומת בבדיקות דם?" התחלתי לרשום הערות לגבי דרכים בהן אני יכול לתעד טוב יותר את התוצאות שלנו, כמו גם מחקרים שאנחנו צריכים לחפש או ליזום.

בנוסף לעבודה במסגרת הקלינית, תכנית ההכשרה כללה לימודי אנטומיה, פיזיולוגיה, פרמקולוגיה, ביוכימיה, מיקרוביולוגיה והיסטולוגיה. השכלה במדעים אלה העמיקה את ההבנה שלי ברפואה האלטרנטיבית. לדוגמה, הבנתי עכשיו שעשבים הם למעשה תרכובות ביוכימיות שמתערבות בתפקודי הגוף באותה הדרך בדיוק כמו תרופות.

חזרתי הביתה בתום שלוש שנות הלימוד אחוז התרגשות ומלא רעיונות חדשים כיצד לטפל במצבים שונים.

כל כך הרבה אי-דיוקים

כשהתחלתי לעבוד עם אירידולוגיה, הייתי בוחן את הקשתית עם פנס וזכוכית מגדלת, כשאני מסמן את הממצאים בעותק מצולם של תרשימי העיניים של ג'נסן. נוכחתי כי היתה לי יכולת מאוד מוגבלת לשמור על פרופורציות זהות ברישום הסימנים בין ביקורים שונים, ופרטים רבים מדי היו נתונים לחסדי הזיכרון.

בהמשך התחלתי להשתמש במצלמת וידאו מחוברת למסך מחשב. טכניקה זו הקלה מאוד על מדידת השינויים בקשתית ותיעודם, ואיפשרה לי בנוסף לשמור מרחק מפניו של המטופל (דבר שהפחית את הסיכון שהוא ישתעל עלי או שאצטרך לסבול ריח רע מפיו).

מהר מאוד התברר לי שגם למצלמת הוידאו יש כמה מגבלות רציניות. גיליתי ש"שינויים במבנה הקשתית" יכולים להיווצר כתוצאה משינויים בזוית התאורה שנופלת על העין. אזורים כהים למראה יכולים לגלות פתאום "קווי הבראה" בהירים כשמיקום התאורה משתנה מעט. קוים לבנים עבים עלולים להשתנות לקוים אפורים דקים כשמקור האור מורחק.
לא פעם קרה, שאירידולוג בכיר זימן אותי לחדרו והראה לי שינוי שחל בעיניו של מטופל דקות ספורות לאחר ביצוע מניפולציה טיפולית כלשהי. לאחר שבדקתי את הרישומים שלו בדקדקנות, היה ברור לי שזווית האור ומיקום המצלמה ביחס לעין היו שונים בשני המצבים, וזה מה שגרם לשינוי הנראה בקשתית.

לא רק מיקום התאורה משפיע על מראה הקשתית. ההתרוקנות האיטית של הסוללות שהזינו את פנס העט בו השתמשתי שינו את הצבע הנראה של העין (הצבעים הצהיבו ככל שהן הלכו והתרוקנו). התאורה בחדר השפיעה גם היא, בעקיפין, על הצבעים, עקב הקונטרסט השונה שהמצלמה מדדה. השפעת המשתנים הללו היתה כה גדולה, עד שאיבדתי אמון לחלוטין במה שיכולתי ללמוד מהצילומים.

הזדמנות חדשה

נתקלתי בפתרון כשעיינתי באתר של אירידולוג אחר. הוא תיאר מצלמה מיוחדת שנועדה לפתור את כל הבעיות בהן נתקלתי. היא עשתה שימוש באותו הפלאש בכל פעם, מה שהבטיח אחידות בגוון ובזוית התאורה. צלב אור שהוקרן מהמצלמה הבטיח מירכוז מדוייק ומרחק צילום קבוע. חבר שלי רכש את המצלמה ואיפשר לי להשתמש בה בכל פעם שעבדתי בקליניקה שלו. הייתי נלהב לנסות אותה.

התרגשתי כאשר תועד שינוי הקשתית הראשון שלי, אך עד מהרה הבנתי שהשינויים נבעו משינוי בזוית המצלמה ביחס לעיני הנבדק. כשתיקנתי זאת, לא מצאתי כמעט הבדלים בקשתית, לא נראו שום הבדלים במבנה, והשינויים היחידים שנראו היו בגוונים. לאחר שביצעתי ניסויים עם זוויות צילום, מצאתי שהזוית המדויקת בה האור חודר לעין ורמת תאורת החדר השפיעו על גודל האישון, אשר בתורו משפיע על גודל הסיבים, וגודל הסיבים, במקרים מסוימים, משפיע על הצבעים שנשקפים מהקשתית.

הדגמה של תגובת האישון לשינויים בעוצמת האור

האירידולוג מתיימר לדעת לספר הרבה מאוד על האדם בהתבסס על צבעו של כל סיב. כשלקחתי את כל הגורמים המשפיעים בחשבון, הצלחתי להבחין רק בשינויים מועטים מאוד בקשתית. חמור מכך, ההבדלים היו זעומים בקרב מטופלים שעברו שינויים בריאותיים משמעותיים במהלך החודשים שחלפו מאז האבחון הקודם. יתרה מזאת, גם במקרים רבים בהם היה ניתן להבחין בשינוי, הוא לא היה כלל בהתאמה לשינוי במצב הבריאותי.

במילים אחרות, גיליתי שהקשתית אינה משקפת את המצב הבריאותי של המטופל.

[שימו לב איך האפקט הולך ונעלם ככל שיותר משתנים מבוקרים כהלכה]

אבל מה עם כל אותם אבחונים אירידולוגיים מדהימים?

נשאלתי לא פעם ע"י קוראי האתר שלי, איך האירידולוג שלהם הצליח לתת להם מידע שהם היו בטוחים שאף אחד אחר לא יכול היה לדעת לגביהם.

תשובה אחת היא צירוף מקרים. חלק קטן מהסימנים שרואים בקשתית אכן מקושרים למצבו הרפואי של האדם. כאשר אחד מהסימנים האלה מזוהה, הוא מזין את תחושת ההצלחה של המטפל ואת אמונו של המטופל בשיטה.

תשובה נוספת היא העובדה שהכלי הטוב ביותר שעומד לרשות האירידולוג הוא שאלות כלליות. בזמן לימודי האירידולוגיה, "קדחו" לנו שאירידולוגיה אינה יכולה לאבחן מחלות. זה נתפש כחוזק של האירידולוגיה מזוית הראייה ההוליסטית. איבחון הוא רק דרך להסתכל על סימפטומים ולהצמיד להם שמות. מבחינת האירידולוגים, הסימפטומים הם כבר סימנים מאוחרים של מחלה, ואילו האירידולוגיה מאפשרת להם לזהות הפרה באיזון של הגוף עוד לפני שהוא גורם למחלה.

היופי בעובדה שאין צורך לספק איבחון על בסיס העין, הוא בכך שהמטפל פשוט משתמש בקשתית כדי לייצר שאלות מנחות.

נניח, למשל, שלמטופל יש סימן באזור המקושר לריאות. השאלה הראשונה של המטפל היא "האם היתה לך מתישהו בעיית ריאות? משהו כמו אסטמה או דלקת ריאות?" אם המטופל נזכר במשהו כזה, המטפל נתפש כעילוי. אם לא, הוא ממשיך לשאול – "אולי התקררת לאחרונה?" אם התשובה שוב שלילית, הצעד הבא יהיה להסתכל באזור שמתאים למעיים, שנחשבים כגורמים לחולשה בריאות. אם האזור נראה כהה, התשובה תהיה שלמטופל יש חולשה לא ידועה בריאותיו. אם לא נראית כל בעיה במעיים, המסקנה היא שמדובר בחולשת ריאות ממקור גנטי ויש לטפל בה כדי למנוע בעיות עתידיות. האירידולוג ישבח את המטופל על שהגיע בזמן, ויאמר כי האירידולוגיה מסוגלת לזהות חולשות עוד לפני שהן באות לידי ביטוי כלשהו בגוף, ולפני שניתן לאבחן אותן בדרכים אחרות.

אם המטופל מבצע את הטיפול המוצע לו ולא מתפתחת בעיה בריאותיו, המטפל משבח אותו על הטיפול המונע. אם הוא מסרב לטיפול ולא מפתחת בעיה כלשהי בהמשך, האירידולוג מתייחס לכך כאל בעיה שעדיין מרחפת מעל לראשו. אם הוא כן מפתח בעיה כלשהי, היא מיוחסת מייד לחולשה שנמצאה אצלו.

[בקיצור, אין מצב בו אירידולוגיה יכולה להכשל – טריק בסיסי בהרבה שיטות אלטרנטיביות. שימו לב, שלמעשה מדובר בקריאה קרה קלאסית]

האם התהליך הזה מאשש את האירידולוגיה? לא. למעשה, ההיפך הוא הנכון. אם הוא מוביל למסקנה שהיתה בעיית ריאות בעבר, הרי שמדובר בתהליך מסורבל לאיסוף נתונים רפואיים היסטוריים. אם התהליך מוביל למסקנה שיש קשר למעיים, הוא רק מדגים את העובדה שאירידולוגיה סותרת באופן ברור את המדע והרפואה, היות ושום קשר בין המעיים לריאות לא נמצא.

השאלה שנשאלת היא, איך בכלל אנחנו יודעים שהקשתית מזהה נכון בעיית ריאות, אם לא ניתן לאמת את הסימן בשום דרך אחרת? מעבר לכך, איך הגיעו בכלל למסקנה שסימן כזה מקושר לריאות, אם אין שום שיטה בלתי תלויה שיכולה לוודא זאת?

אני מאמין שבשורה התחתונה, האירידולוגיה מפוקפקת ביותר ואינה יכולה להיחשב למדע. האירידולוגיה מסתמכת על תצפיות שהן או בלתי מבוססות בשיטות אמינות, או מסתמכות על ראיות אנקדוטליות מוטלות בספק. מחקרים מדעיים טובים נכשלו בניסיונותיהם להוכיח את הפוטנציאל של אירידולוגיה לזהות סימנים המעידים על מצבים בריאותיים ידועים בחולים.

[תכלס, זה פשוט לא עובד]

האם יש מדע מאחורי האירידולוגיה?

כשאני מסתכל לאחור, מדהים אותי שחשבתי שיש לאירידולוגיה איזשהו סיכוי להיתמך מדעית. כבר כשלמדתי אנטומיה בסיסית של העין ושל מערכת העצבים, הבנתי שאין אפשרות שמבנה הקשתית משתנה. אבל מה לגבי הצבעים?

בתור תלמיד אירידולוגיה צעיר, לימדו אותי שמקור הצבעים השונים בקשתית הוא בכימיקלים שונים. למשל, נקודת חלודה בקשתית מקורה בכימיקל שהוזרק בחיסון, או נקודה צהובה זוהרת הייתה תוצאה של גופרית שהגיעה מבליעה של תרופת Sulpha.

האמת היא, שנקודות אלה הן מצבורים של מלנין, תופעה דומה לנמשים בעור. אירידולוגים מפורסמים כתבו כי מצאו מתכות וחומרים אחרים בכתמים אלה בנתיחות שלאחר מוות. אלא אם כן מתכות או חומרים אלה הוזרקו ישירות לקשתית, זה לא יכול להיות נכון.

בהתבסס על העובדה כי אירידיולוגיה אינה משקפת נכונה אנטומיה, פיזיולוגיה, או היסטולוגיה של הקשתית, והיות וצבעי הקשתית אינם נקבעים על ידי קלט עצבי, הטענה כי צבעי הקשתית משקפים מצב בריאותי של איברים מרוחקים הפכה מגוחכת בעיני.

מהו הצעד הבא שלי?

על סמך מה שאני יודע עכשיו, אין שום טיעון שיכול לשכנע אותי לחזור לעסוק באירידולוגיה. למרבה הצער, שיחות שלי עם אירידולוגים מתלמדים לא הצליחו להניא אותם מלהמשיך לעסוק במה שאני מרגיש שהוא פרקטיקה מטעה ומזיקה.

מדוע האירידולוגים האחרים אינם מסוגלים לראות את האור? אני לא יכול לענות על השאלה הזאת באופן מדויק, אבל אני יכול לומר שכל אירידולוג שזכיתי להכיר באופן מעמיק, סבור כי אירידולוגיה היא אחת השיטות הטובות ביותר לבירור המצב הבריאותי. אני בטוח שיש כאלה שעוסקים בתחום פשוט כדי להונות אנשים ולהרוויח כסף (ואפשר להרוויח טוב בתחום). אבל רבים אחרים גובים תשלום קטן יחסית עבור שירותיהם. הם באמת מאמינים שהם עוזרים לאנשים.

למרות המניעים הטהורים של המטפלים באירידולוגיה, אי אפשר שלא לתהות איך אירידולוג יכול להמשיך לעסוק בתחום למרות כל הראיות נגד האירידולוגיה.

כשעדיין הייתי משוכנע בערכה של האירידולוגיה, נתקלתי לעיתים קרובות בעדויות סותרות. אלה לא הניאו אותי ממעשי, כי האמנתי לתשובות הבלתי הגיוניות שקיבלתי ממורי. עד היום קשה לשים את האצבע על הדבר שהכריע את הכף עבורי, אבל אני יודע שההכשרה שקיבלתי במדע אמיתי היתה חלק מהמשוואה.

העיסוק שלי ברפואה אלטרנטיבית הפך מאוד לא נוח עבורי, כשהבנתי עד כמה מעט לימדו אותי באמת. התחלתי לתת פחות ופחות תוספי תזונה, וניסיתי להיצמד לאלה שנמצאו במחקרים כבטוחים. בסופו של דבר החלטתי לנטוש את המקצוע ולהמשיך להעמיק את לימודי. זה המקום בו אני נמצא כרגע. המטרה שלי היא להיות מטפל ברפואה אמיתית – להיות רופא. אם להיות כנה, אני בטוח שהרפואה הקונבנציונאלית המערבית אינה מערכת מושלמת ונטולת ליקויים, אבל הנסיון שלי עם רפואה אלטרנטיבית שכנע אותי שהרפואה הקונבנציונאלית, נסמכת הראיות, היא צעד גדול קדימה לעומת האלטרנטיבית.

*

אז…. שלא יעבדו עליכם, בעיניים!

הרחבות והפניות למחקרים:

דברים שרופאי עיניים (אופתלמולוגים) כן יכולים לאבחן מהתסכלות בעין (וברשתית):

רשומות בנושאים קשורים:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הלוחש למתים

הלוחש למתים

מלחמת העולם השנייה גבתה קורבנות רבים. עשרות מיליוני אנשים התאבלו על אובדן יקיריהם. אילו רק יכלו לומר דברי פרידה, אילו רק יכלו לדעת שיקיריהם ממשיכים להתקיים במימדים אחרים, אילו רק יכלו לשמוע ששלומם טוב, שם, בעולם שמעבר.

כצפוי, היתה זו תקופת שגשוג ופריחה עבור המתקשרים עם המתים. וויליאם רוי (William Roy) האנגלי, היה כנראה המדיום המצליח והמוכשר מכולם.

הסיאנסים המדהימים

William_Roy_1דברים מדהימים היו מתרחשים במהלך הסיאנסים של רוי. המשתתפים היו חשים במשבי אויר קרים, הריחו ריחות מפתיעים ותחושות מוזרות אפפו אותם. חפצים שהיו צבועים בצבע זרחני היו מתרוממים מעצמם ומרחפים בחלל החדר. כמה מהנוכחים נשבעו שראו את "המלווים הרוחניים" של רוי מתממשים במהלך הסיאנס לנגד עיניהם.

אך גולת הכותרת של הסיאנסים היתה ללא ספק התממשות קולותיהם של המתים, שנשמעו בבירור בחדר. הנוכחים זיהו את קולות חבריהם וקרוביהם, כשהם מוסרים להם פרטים ששום אדם זר לא יכול היה לנחש. לעיתים היו נשמעים שניים או אף שלושה קולות של רוחות בו זמנית.

רופאים, חוקרים וספקנים רבים בדקו את רוי אך לא הצליחו לגלות דבר שיעיד על רמאות.

הפלסטר – פעם אחת קשרו את ידיו לכסא, הדביקו פלסטר על פיו, אך קולות הרוחות המשיכו להשמע!

המיקרופון – בפעם אחרת הצמיד אחד החוקרים מיקרופון לגרונו של רוי. "כל לחישה או תנודה בגרון תיקלט ע"י המיקרופון, תוגבר ותושמע ברמקולים" הסביר החוקר. ידיו של רוי היו קשורות לכסא, אך למרות הכל המשיכו קולות הרוחות להשמע בסיאנס מבלי שהמיקרופון קלט כל רעידה מגרונו!

המים הצבועים – ניסיון נוסף להפיל את רוי בפח הגיע מחוקר סיאנסים שהתיימר להכיר את כל הטריקים של "המקצוע". הוא ביקש מרוי למלא את פיו במים צבעוניים כדי להבטיח שלא יוכל להפיק דיבור מגרונו מבלי לשפוך את המים או לבלוע אותם. במהלך הסיאנס נשמעו קולות דיבור ברורים, ובסיומו, כשהודלק האור, ירק רוי את המים הצבועים מפיו מבלי שאיבד טיפה.

רוי היה המדיום היחיד שהסכים לערוך סיאנס גם באור מלא. גם אז נשמעו קולות דיבור בוקעים  מכיוונו, אך לא מפיו!

וויליאם רוי היה בחור מוכשר מאוד, בכך אין ספק. הוא נהנה מתמיכתם ואהדתם של כל אותם לקוחות מאושרים שיקיריהם הוחזרו, ולו לרגע, מעולם המתים. הוא עשה רק טעות אחת רצינית: הסתכסך עם העוזר שלו.

החשיפה

יום אחד, בשנת 1952, הגיע אדם למשרדו של עורך העיתון "Psychic News" (עיתון הספיריטואליסטים המוביל באותה התקופה בלונדון) והניח בפניו מזוודה גדולה. כשפתח אותה נגלה אוסף מרשים של אביזרים אלקטרוניים: מיקרופון, מגבר, אוזניה, רמקול זעיר, זוג נעליים עם לוחיות נחושת על סוליותיהן ומוט טלסקופי שנראה כמו אנטנת רדיו גדולה. "אני העוזר של וויליאם רוי" הכריז האורח, "וזו הערכה המלאה שהוא התכוון להתקין בביתו החדש. היא אמורה לשמש לתקשורת בין רוי, בחדר הסיאנסים, לביני, בחדר הצמוד."

Roy-2

התקני השרלטנות של רוי, אשר שוכנים עד היום במוזיאון הסקוטלנד יארד.

רוי התחנן שלא יפרסמו את הדבר והבטיח כי יעבור לדרום אפריקה ויפסיק לערוך סיאנסים. הוא אכן עבר לדרום אפריקה, אך כעבור תקופה קצרה התגלה שוב באנגליה, כשהוא משוחח עם מתים (ליתר דיוק עם החיים בחדר הסמוך). היות והפר את הבטחתו, קצה סבלנותו של אחד העיתונאים וזה פרסם ב-1955 מאמר שחושף את רוי כנוכל, ומזהיר לקוחות פוטנציאליים מפניו.

התגובה לא איחרה להגיע. תחילה זכה העיתונאי להצלפות שוט מידי אשתו של רוי, אשר ארבה לו ביציאה מבניין המערכת. רוי בחר בדרכים רומנטיות פחות להאבק ותבע את העיתונאי תביעת דיבה. ההליכים המשפטיים השתיקו את התקשורת. רק כעבור כשלוש שנים, ב-1958, הסיר רוי את התביעה והסכים לשלם את הוצאות המשפט. מיד לאחר מכן פרסם העיתון את כל העדויות למעשי המרמה שלו. בתחילה ניסה רוי להמשיך ולהכחיש את ההאשמות, אך כאשר צהובון אחר (Sunday Pictorial) הציע לו סכום כסף נכבד, הוא שמח להעניק להם הודאה מפורטת.

בתחילת דבריו אמר רוי כי הוא חושש שהודאתו תכה בהלם ובכאב את 100,000 ויותר האנשים שהשתתפו בסיאנסים שערך. "הקורבנות שלי היו אנשים מוכי צער שהאמינו שאני יכול לקשר אותם עם רוחות יקיריהם מהעולם שמעברכמובן שאני מתחזה. כך גם מדיומים אחרים. נכון שרימיתי נשים בסיאנס, אבל לא גרמתי שום נזק". מה שבטוח, הנשים האבלות שרוי רימה הביאו לו תועלת לא מבוטלת. רוי צבר סכום של £50,000, מכוניות יוקרה והרבה מותרות אחרות בזכות עשור של שרלטנות ספיריטואליסטית.

הסודות נגלים

קריאה חמה

עסקנו בבלוג לא מעט ב"קריאה קרה" – אוסף "טריקים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. קריאה חמה היא כינוי לאיסוף מידע על המשתתפים בטרם התחיל הסיאנס. כיצד עשו זאת טרום עידן הגוגל?

ראשית דבר, רק משתתפים שנרשמו זמן רב מראש היו רשאים להכנס לסיאנס. רוי היה פותח כרטיס אישי עבור כל אחד מהמשתתפים בו היה אוגר עליו מידע ממקורות שונים: במשרד הרישום הלאומי היה אפשר למצוא רישומי לידה, נישואים ומוות כמו גם שמות ההורים והורי ההורים, בעיתונים היה אפשר לאתר הספדים ופרטי צוואות, וכד'. יתרה מזאת, התוודה רוי – "אנחנו, המדיומים המתחזים, היינו סוחרים בינינו במידע, כמו החלפת בולים".

בהגיעם לסיאנס היו עוברים המשתתפים תחקיר נוסף, ללא ידיעתם כמובן. הם התבקשו להשאיר את מעיליהם, ארנקיהם מזוודותיהם וחפצים אחרים בחדר המלתחה "כדי שלא יתעסקו איתם במהלך הסיאנס, ויפריעו לאוירה". ברגע שהיו עוברים לחדר ההמתנה, העוזר של רוי היה מפשפש בחפציהם ודולה פרטי מידע מתוך מכתבים, פנקסים, יומנים, כרטיסים, קבלות, וכו'.

בחדר ההמתנה היו מותקנים מיקרופונים סמויים שקלטו את שיחות האורחים, שיחות אשר סיפקו לא פעם פרטים חשובים עליהם ועל ציפיותיהם מהעומד להתרחש.

טינקה האינדיאני האדום

12 המשתתפים היו נאספים יחדיו בחדר הסיאנסים, וממתינים בחשיכה. ברקע הושמעה מוזיקה קלאסית כדי להכניס את כולם לאוירה מתאימה.

רוי היה מתחיל להתנשם בכבדות ולדבר בקולו של אחד מ"המלווים הרוחניים" שלו. היו כמה מלווים קבועים, אולם החביב עליו היה טינקה האינדיאני האדום. טינקה היה מלווה מאוד שימושי עבור רוי – כאשר שאלות הנוכחים נעשו קשות מדי היה טינקה פותר את הבעיה במשפט: "לא יכול עונה – אני רק אינדיאני פשוט" (“No can answer—me just simple Indian”).

התפתחות משעשעת בקשר לאותו טינקה הגיעה מצידו של "אמן ספיריטואליסטי" שצייר את דמותו כפי שראה אותה בחזיונותיו הרוחניים. כאשר הודה רוי כי טינקה הינו דמות שהמציא כחלק ממסכת השרלטנות שלו, התעקש האמן: "רוי הוא אולי שרלטן, אבל הציורים של המלווה הרוחני טינקה – אמיתיים. ציירתי אותם מתוך חוויותיי שלי. הוא הזהיר אותי פעם שרוי הוא מתחזה"…

טריקים טכנולוגיים

את ההכשרה המקצועית הבסיסית רכש רוי בעזרת ספר שיצא באמריקה בשנת 1907 (Behind the Scenes With the Mediums), ספר שחשף את כל הטריקים שמדיומים עשו בהם שימוש עשרות שנים קודם לכן. בנוסף, תיבל רוי את הופעותיו באביזרים מחזית הטכנולוגיה (של שנות החמישים) כדי ליצור אפקטים של קולות-רוחות, מוזיקה ואורות מסתוריים במהלך הסיאנסים שערך.

מקל הקסמים. מתקן חשוב ראשון ששימש את רוי היה מוט טלסקופי באמצעותו הניף חפצים בחלל החדר. החדר היה שרוי בחשיכה מוחלטת, החפצים עצמם היו מעוטרים בפסי צבע זרחני, וכל מה שהנוכחים יכלו לראות היה חפץ שמתרומם ומשייט באויר.

החבר הטלפוני. אביזר חשוב נוסף היה אוזניה קטנה שרוי היה שולף מכיסו ותוחב לאוזנו בחסות החשיכה. בחדר הסמוך היה יושב העוזר שלו, ומקריא אל תוך מיקרופון את פרטי המידע שליקט על האורחים במהלך החיפוש שערך בחפציהם. החיבור החשמלי בין החדרים היה מוסווה כשקע חשמלי רגיל בקיר.

דיבורי מתים. חלק מהקולות היה רוי מפיק מגרונו. קולות אחרים (ששותפו היה מפיק בחדר הסמוך) היו בוקעים מתוך רמקול קטן שהיה מחובר לקצה של מוט טלסקופי. קולות נוספים היו מושמעים מעת לעת ע"י טייפ. שילוב של מספר קולות בו זמנית ושליטה בכיוון ממנו נשמעו (ע"י הזזת המוט הטלסקופי שהרמקול בקצהו) יצרו אפקט שהימם את הנוכחים.

לשלוף קולות מהשרוול. הפקה של קולות-רוחות באור מלא היתה משימה מתוחכמת עוד יותר, וכנראה שרוי היה המדיום היחיד שהעז לעשות זאת. לשם כך היה צורך להסוות כליל את חוטי החשמל שחיברו בין החדרים (בין המיקרופון ממנו דיבר השותף לבין האוזנייה ממנה בקעו הצלילים). כדי לעשות זאת, העביר רוי את החוטים מתחת לשטיח. שני מגעי מתכת בצבצו מתוך השטיח כמו שני ראשי מסמרים. על סוליות נעליו הדביק לוחות נחושת, אליהם היו מחוברים חוטים מצידה הפנימי של הנעל. החוטים הושחלו מתחת לבגדיו, עד לקצה השרוול , שם מוקמה האוזנייה. כאשר רוי היה מניח את נעליו על המגעים שבצבצו מהשטיח, המעגל החשמלי היה נסגר, וקולותיו של השותף היו בוקעים משרוולו.

רוי מסביר

רוי מדגים את טכניקות הפעולה שלו

אין כמראה עיניים. מפעם לפעם היה רוי מתבל את הסיאנס באפקטים ויזואליים. לשם כך היה מוציא מפיו בדים דקים, שנקראו "אקטופלזמה" בז'רגון ה"מקצועי". כמו כן עשה שימוש במסכות מפחידות, או שביקש משותפו להכנס לחדר מאיזו דלת נסתרת, כשהוא עטוי סדין לבן. באופן זה נראה טינקה האינדיאני האדום מספר פעמים, כשהוא מיתמר לגובה של מעל שני מטר!

Fake-Ektoplasma

אביזרים שמדיומים השתמשו בהם: בדים, בובות, מסכות, וכד' (ויקיפדיה)

שילוב אפקטים

המקרה הבא מדגים כמה קל לשרלטן מוכשר כמו רוי לרקוח יחד פרטי מידע פשוטים שנקרו בדרכו לכדי חוויה מהממת.

במהלך הסיאנס מסר לו שותפו (דרך המיקרופון), שאחת מהנוכחות, סוזן שמה, הלחינה שירים וכמה מהם בוצעו בקונצרט יוקרתי בקיימברידג". גם כתובת מגוריה הקודמים היתה ידועה. רוי זכר שכאשר הגיעה שאל אותה האם היא מאמינה בספיריטואליזם והיא אמרה שהיא לא מאמינה, אבל אימה היתה מאמינה. מכך למד שאימה מתה.

במהלך הסיאנס אמר רוי: "יש כאן רוח שרוצה לדבר עם בתה – סוזן". רוי הפיל את החצוצרה מהמוט כך שנפלה על הרצפה, ובקולו של "המדריך" אמר: "הרוח חלשה מאוד ומתקשה לתקשר. היא אומרת שקשה לה להגיע אליך מאז עזבת את קיימברידג'". הוא נקב בשם הרחוב בו סוזן גרה והוסיף כי אימה היתה גאה מאוד לראות את שיריה מבוצעים ע"י זמרים נודעים.
"היתה לזה השפעה עצומה" מסכם רוי. "כל זה התאפשר בזכות כמה שורות ממכתב שנשכח בכיס מעילה".

כיצד גבר על החוקרים

להלן פתרון "החידות הטכנולוגיות" בהן פגשנו קודם.

כיצד הפיק קולות כשידיו קשורות ופיו חסום בפלסטר? פשוט מאוד. בחסות החשיכה לא היה קשה להתכופף לעבר אחת מכפות ידיו, להסיר חלקית את הפלסטר, להשמיע קולות ולבסוף לא לשכוח להחזירו למקומו לפני שהודלקו האורות.

כיצד הצליח להפיק קולות מבלי שהמיקרופון שהוצמד לגרונו קלט את הרעידות? רוי הבחין שהחוט שהיה מחובר למיקרופון עבר בין רגליו. למרות שידיו היו קשורות, הוא לא התקשה לתפוס את החוט עם ברכיו ולהרחיק אותו כמה סנטימטרים הצידה כשהפיק את הדיבורים מגרונו. בסיום הסיאנס הרפה מהחוט והמיקרופון חזר למקומו, האור הודלק והחוקרים נותרו אובדי-עצות.

כיצד הפיק קולות כשפיו מלא במים צבעוניים? במקרה הזה היו לרוי כמה ימים להשיב אם הוא מוכן לבדיקה. זה היה פרק הזמן שהיה דרוש לו כדי להכין את התעלול הפשוט הבא: הוא החביא שקית קטנה בדופן הפנימי של הז'קט שלו, כשקשית גומי מבצבצת ממנה. כאשר הוחשך החדר ירק את המים הצבעוניים דרך הקשית לאותה שקית, ולאחר שסיים את מעלליו, מצץ את המים חזרה לפיו. האור הודלק והחוקרים נותרו משתוממים.

התכסיסים הפשוטים בעזרתם צלח את חקירותיהם של "המומחים", מעידים לא רק על תושיתו הרבה, אלא ללא ספק גם על רמתם הירודה של החוקרים.

את הודאתו חתם רוי במשפט הבא: "גם לאחר הודאתי זו, אני יודע שאוכל למלא חדרי-סיאנסים שוב באנשים שימצאו נחמה באמונה שאני אמיתי".

הנשים בחייו

כדי לספק תמונה מלאה יותר על דמותו של הנוכל, אוסיף כמה פרטים עסיסיים על חייו הפרטיים. אעשה זאת בתמציתיות יתרה, לפיכך, קראו לאט ובתשומת לב:

כבר בגיל 17 נשא לאישה את Mary Castle, שהיתה בעלת מועדון לילה ברובע הסוהו של לונדון. היא היתה הראשונה מבין נשים רבות שנפלו קורבן לסיפורי הבדייה שלו.

אחת מהפרשיות המחפירות ביותר בהן היה מעורב היתה ניצול של אלמנה שהגיעה לסיאנסים שערך. במקביל ל"העלאת" בעלה המנוח, פיתה אותה רוי, והבטיח כי בכוונתו להינשא לה בהקדם האפשרי. במהלך מפגש סיאנס עם מדיום אחר (ששיתף פעולה עם רוי בעניין) הועבר מסר לאלמנה המאוהבת כי עליה לשלם 15,000 פאונד לאישתו השניה של רוי – דורותי, כדי לשכנעה להתגרש ממנו. רוי "הופתע" למשמע הבשורות המשמחות, וכדי לתת תוקף רישמי לדברים הביא לאלמנה מכתב שכתבה דורותי ואשר היה חתום בידי עו"ד, בו היא מביעה את הסכמתה להתגרש בתמורה לסכום הכסף המדובר. האלמנה העבירה את הכסף לחשבון הבנק של רוי, והשניים יצאו לירח דבש. מה שהאלמנה לא ידעה, זה שהמכתב היה מזוייף.

זמן קצר לאחר מכן התאבדה דורותי (בהרעלת גז). לא חלפו אלא 3 שבועות, ורוי התחתן בשלישית. לא עם האלמנה כמובן, אלא עם בחורה בת 17 (Rose Halligan), אותה נטש ב-1956.

11 שנים מאוחר יותר, מבלי שהתגרש רישמית, נשא לאישה את Ann Clements.

לרוי היו שלושה ילדים מקשריו השונים.

הדרן

10 שנים חלפו מאז הודאתו של רוי, והנה הופיע באנגליה מדיום בשם ביל סילבר, שביצע מעללים דומים להפליא לאלה של רוי. היה זה שוב עיתונאי שחשף את האמת – ביל סילבר היה לא אחר מאשר וויליאם רוי!

אחדים מהמשתתפים בסיאנסים הכירו אותו, אך היו עדיין משוכנעים באמיתות ההתרחשויות. הפעם הרחיק רוי ותיקשר יישויות מכוכב הלכת נוגה… ב"עונה" זו של הסיאנסים השתתפו בין השאר גם חברי הביטלס. בתגובה לחשיפה זו אמר רוי: "אני רוצה לשכוח את העבר. ההודאה הציבורית שלי על כך שרימיתי היתה ערימת שקרים. אמרתי זאת בשביל הכסף". אשרי המאמין.

וויליאם רוי, או ליתר דיוק William George Holroyd Plowright, מת ב-1977 מסרטן. בן 66 היה במותו. העיתון Psychic News ציין את מותו במילים הבאות: "בכל ההיסטוריה הארוכה של הספיריטואליזם לא קם נבל גדול יותר. הוא נמצא כעת בעולם בו הוא אינו יכול לרמות".

אני לא הייתי בונה אפילו על זה…

מקורות והרחבות:

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!

 

איש הפלא חסין החרבות

איש הפלא חסין החרבות

לפני שנים רבות (1912 ליתר דיוק), בהולנד הרחוקה (רוטרדם ליתר דיוק), נולד ארנולד (Arnold Gerrit Henskes ליתר דיוק).

בשנות העשרים לחייו הקים חברה לעיצוב. כבר אז פקדו אותו חלומות מוזרים וחוויות על-טבעיות למיניהן (לדבריו). כשמלאו לו 33, הכריז ארנולד כי גופו חסין כל פגיעה: "אינני אמן, אלא נביא. אם אתה מאמין באלוהים, הרצון שלך יכול לשלוט על גופך. אנשים לא יאמינו לי אם אסתפק בדיבורים, אבל אחרי שייחזו בגופי הבלתי פגיע, הם יאמינו."

ואכן, בניגוד לטיפוסים רבים שפגשנו בעבר שרק פיזרו סיפורי מעשיות לחלל האויר, ארנולד היה נכון להדגים את טענותיו בפומבי. הוא עזב את עבודתו, עבר לאמסטרדם והחל להסתובב בפאבים כשהוא מדגים את יכולותיו המופלאות. הדגמותיו היו כה מרשימות, עד כי רבים היו מתעלפים במהלכן. הדברים הגיעו לידי כך שהמלצרים היו דורשים מהלקוחות לשלם על הארוחות לפני שארנולד היה מתחיל בהופעתו.

במקביל לביצוע מעלליו הבלתי אפשריים, העביר את המסרים שלו לקהל. הוא הטיף לזנוח את החיים המטריאליסטים ולהכיר בכוח עליון – המקור – אלוהים – שפועל דרכו ונותן לו את החסינות הגופנית הזו, כאות לכך שיש בנמצא משהו גדול יותר. כמו כן הטיף לשלום עולמי. את שמו שינה ל-"Mirin Dajo" שפירושו בשפת האספרנטו "פלא". (כמו אחרים בני זמנו, האמין כי אספרנטו, בהסירה מחסומי תקשורת בין האומות השונות, יכולה להיות המנגנון לאיחוד האנושות).

אני חושב שהגיע הזמן לראות במה המדובר.

ילדים – לא בשבילכם! בעלי לב חלש, נשים בהיריון ומניקות – נתראה בשבוע הבא.

לא לנסות בבית!

dajo_5

כאן מחדירים שלושה צינורות דקים מבעד לגופו, ומזרימים דרכם מים. מזרקה אנושית!

dajo_4

ארנולד האמין בשליטה מוחלטת של התודעה בחומר. הוא סבר כי ביכולתו לשלוט מנטלית בכל המתרחש בגופו. לדבריו החרב אינה עוברת דרך גופו, אלא זה גופו אשר עובר דרך החרב. האזורים הרלוונטיים בגופו נעשים "קלים" יותר, "פחות חומריים" ולכן הגוף אינו נפגע, כי אין שום דבר מוצק לפגוע בו.

דה גרוט (De Groot), מי שהפך להיות עוזרו האישי וחברו הטוב של ארנולד, מספר סיפורי ניסים ונפלאות על האיש ועל החוויות העל-טבעיות להן זכה במחיצתו. דה גרוט טען כי ארנולד טלפתי, ניחן בכוחות ריפוי וכי הוא מוקף במלאכים-שומרים. לדבריו, באחד הניסויים ארנולד הפך לבלתי נראה לחלוטין ונשאר כך עד ש"התממש" חזרה על חוף הים, עירום כביום היוולדו, מול עיניהם המשתאות של כמה עוברים ושבים. ברשותכם, לא אתייחס לסיפורים אלה, ללא ראיות קצת יותר מוצקות.

אך מההדגמות כמובן שלא ניתן להתעלם. ארנולד שיתף פעולה עם הרופאים באופן מלא. רבים בדקו אותו ונדהמו (לסרטון לחצו כאן). כאן תוכלו לראות אותו נכנס לחדר צילומי הרנטגן כשהמוט כבר תקוע בגופו. נראה כי מוטות אכן מפלחים את גופו ללא שניכרים סימני כאב על פניו, ללא זיהומים משמעותיים וללא דימום מאסיבי.

כרוניקה של מוות ידוע מראש

כדי לבדוק עד כמה התופעה יוצאת דופן, ביצעו חוקרים סדרת ניסויי-ניקוב בבעלי חיים. לא רק שהם שרדו ללא בעיות, הם גם לא הראו שום תגובות מיוחדות לאחר מכן. מסקנתם היתה כי המעללים הללו אינם מדהימים כפי שהם נראים.

ארנולד החליט ללכת צעד אחד נוסף קדימה. הוא בלע פגיון, משוכנע כי יוכל "למוסס" אותו בתוך גופו.

הוא טעה.

נדרש ניתוח כדי להוציא את החפץ. למרות שהניתוח הצליח, ארנולד מת כעבור כשבועיים כתוצאה מדלקת שהתפתחה סביב מקום הפגיעה, והוא בן 36 בלבד. נתיחה שלאחר המוות חשפה צלקות פנימיות רבות בכבד, כליות, סרעפת, טחול וצלקת אחת בקצה ליבו. בקיבה ובמעיים, לעומת זאת, לא נראו סימני פגיעה כלשהם.

dajo_2

הפגיון הקטלני, יום לפני שהוצא בניתוח
(ויומיים לפני קום מדינת ישראל)

הפגנת כוחות על-טבעיים, יכולת טבעית, או שרלטנות?

Peter Mulacz, פאראפסיכולוג אוסטרי, סוקר את המקרה של ארנולד וכן מקרים נוספים מאותו הסוג. במאמרו הוא מתייחס בביקורת לעבודותיו של חוקר ירדני בשם Jamal N. Hussein שסבור כי מדובר באנרגיות ריפוי "על-טבעיות".

דעתו של פטר היא כי לא נדרש כאן שום הסבר על טבעי, היות והתופעה אינה כה מדהימה כפי שנראה ממבט ראשון. הוא מביא את חוות דעתם של רופאים שוויצרים מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת שאומרים את הדברים הבאים:

לגבי התמודדות עם הכאב, סף הכאב שונה מאוד בין אדם לאדם, ומעבר לכך, ידוע כי סוגסטיות יכולות להוריד את תחושת הכאב באופן דרמטי (וראו היפנוזה ושיכוך כאב). רוב האיברים הפנימיים אינם רגישים לניקוב. הכאב ברובו נובע כאשר חודרים את העור, הצדר והצפק.

לגבי היעדר זיהומים, צריך לקחת בחשבון את המשטח המלוטש של החרבות אשר לא מאפשר כמות גדולה מדי של חיידקים ולכלוך להצטבר עליו. מעבר לכך, כתוצאה מכך שקוטר החרב הולך וגדל כשהיא חודרת לגוף, רוב הלכלוך "מנוגב" מהחרב ומצטבר בנקודת הכניסה שבשכבות העור העליונות, במהלך החדירה האיטית. אפילו במקרה של חדירות של המעיים (בדרך כלל נקבים כאלה מובילים לדלקת צפק חמורה), ההנחה היא שחדירה איטית לא תגרום לנקבים או קרעים של הרקמות, אלא רק להתרחבות קטנה למדי שתסגר שוב בעת יציאת החרב, בזכות האלסטיות של הרקמה.

הצורה המתרחבת של החרב החלקה, והחדרתה האיטית יכולים להסביר גם את העדר הדימום. בחדירתה החרב לא תגרום לקריעת כלי דם אלא רק הסטה שלהם הצידה, או הרחבה ומתיחה של רקמות אלסטיות. רק פגיעה בכלי דם ראשי באופן ישיר תגרום לדימום פנימי רציני.

מזוית ראיה רפואית, מדגישים אותם רופאים, ההתייחסות לניקובים אלה כאל "פציעות קטלניות" היא השגויה, ולפיכך המסקנה כי מדובר בתופעה ללא הסבר טבעי פשוט אינה נכונה. תפישה שגויה זו, הן אצל האדם שאינו מומחה והן בקרב רופאים נובעת מחוסר ניסיון עם מקרים דומים.

המקרה הזה מושווה, באופן לא מודע, לפציעות שנובעות מדקירת סכינים או פצעי ירי, שהן בעלות השלכות חמורות בד"כ ויכולות, כידוע, להביא אף למוות. דקירה (בעת תקיפה או תאונה) מתרחשת בד"כ מהר, הכנסת העצם הדוקר ושליפתו מתבצעות בזויות שונות, הקורבן עשוי להתנגד – כל אלה גורמים לקרעים רציניים של הרקמות, דימום, ונטייה גבוהה לזיהומים.

Peter Mulacz נכח בטקסים של הסוּפים (זרם מיסטי באסלאם), וחזה ביותר ממאה דרווישים עוברים טקס דקירה שכזה, בחלקם צפה ממש מקרוב. הוא מתאר במאמר את שראה, ואין לו ספק כי חזה בדקירות אמיתיות.

טקס סופי

בתוכנית פופולרית מודרנית התייחסו קוסם ורופאה למקרה. נראה ששניהם השתכנעו כי מדובר בדבר האמיתי:

האמת, גם אני השתכנעתי.

ואז פניתי לד"ר רות גור, מומחית בנוירוכירורגיה (מנתחת מוח) וביקשתי את חוות דעתה על הדברים.

לרות אין שום ספק – מדובר באחיזת עיניים. סקירה זריזה שערכה לא העלתה אף לא התייחסות אחת למקרים מסוג זה בספרות המקצועית, בעשרות השנים האחרונות. רות הדגישה כי המאמר העיקרי שהבאתי נכתב ע"י פראפסיכולוג. הנה התייחסותה לנקודות שונות:

לגבי הרופאים שבדקו את ארנולד – יש גם רופאים שסרחו, רופא הוא לא אלוהים.

לגבי הקוסם שמופיע בתוכנית הטלויזיה ומצהיר כי זה לא יכול להיות טריק – מדובר בסרטון למטרות שכנוע במקרה הטוב או למטרות מסחריות. יתכן שקיבל תשלום כדי לומר זאת.
הדרך היחידה לקבל חוות דעת אמיתית אם אכן מדובר בטריק או לא, דורשת בדיקת הכלי הדוקר מבחינה מטלורגית, הוכחה שאין שום מסילות מותקנות על פני הגוף, שהכלי הדוקר איננו גמיש, ביצוע הדקירה ע"י חוקר שאינו קשור לנדקר, והוכחה ב- CT כי אכן החפץ הדוקר אינו מתעוות סביב הגוף אלא חודר דרכו.

לגבי צילומי הרנטגן – צילומי רנטגן הינם דו מימדיים. אפשר להניח אדם על שולחן הרנטגן ואת החרב מתחת לשולחן או מתחת למזרן, אבל בדרכה של הקרן. מי שמביט בזה מהצד לא יראה את החרב אבל בצילום היא תצא בבירור. בדיקות מודרניות כמו CT, שהינו תלת מימדי, היו חושפות את התרמית מיד אם החרב לא עוברת בתוך הקרביים ממש. אולי זו הסיבה שמאז שנות ה-80 (בהם יצא ה-CT  לשימוש נרחב) לא שמענו יותר על תופעה כזו.

לגבי דימום – תמיד יהיו תגובות של הגוף לחדירה. אפילו בדקירת מחט תמיד יורד דם. הסיכוי לחתוך כ-1 ס"מ ללא דימום כלל קרוב לאפס, ובוודאות כשאדם חוזר על כך שוב ושוב – אין לכך סיכוי כלל.

לגבי זיהומים – הגוף הזר היחידי שאינו גורם לזיהום עם חדירתו הוא קליע של כלי נשק חם וזאת מפני שבפיצוץ אבק השריפה נוצר חום של למעלה מ-100 מעלות וכל החיידקים שעל פניו נשרפים. החום שלו בעת הפגיעה בגוף גם הוא למעלה מ-100 מעלות דבר ששורף את כל החיידקים על העור בנקודת החדירה. גוף קר שחודר, גם אם לא יהיו חיידקים על פניו (למשל אזמל סטרילי), עדיין יגרום לזיהום מעצם הפגיעה בעור ויצירת "חור" דרכו יכנסו חיידקים שעל העור פנימה.
חדירת מעיים צפויה לגרום לזיהום קשה עוד יותר – שכן יש קרוב לקילו חיידקים בתוך המעיים שבהתפזרם הם מאד אגרסיביים.
כמו כן דקירה באזור בית החזה שתעבור דרך הריאות תגרום מיידית לנקב בריאה ובקרומיה שיבוא לידי ביטוי בקשיי נשימה ניכרים. אם החור איננו גדול רב הסיכוי שהנקב ינקז אוויר מהריאה לכוון המתחם בין הקרומים ואל החוצה ואז יוותר לחץ חיובי בין הקרומים שימוטט את הריאה לגמרי ויתחיל ללחוץ על כלי הדם הגדולים, דבר שיפריע לפעילות הלב.

בהתייחס לנתיחה שלאחר המוות: בכל המכונים המכבדים את עצמם נהוג לתעד בדיקות כאלה, שיש להן חשיבות לדורות הבאים, ע"י צילום או השארת האיברים המתאימים משומרים בפורמלין. לא נתקלתי בראיות על תיעוד של הנתיחה.

עם כל הכבוד, כל אדם יכול להמציא סיפור נחמד, ולתמוך אותו כביכול בעדויות. עדיף לקרוא לילד בשמו – "סיפור", ולא להתייחס אליו יותר מידי ברצינות. כאשר מתייחסים ברצינות רבה מידי לבדיות כאלה הדבר עולה בחיי אדם, כפי שהוכיח ארנולד עצמו.

בשנים האחרונות – מאז שנות ה-50 לא ראינו תופעות כאלה יותר, ואני מאמינה כי הדבר נובע מכך שלא ניתן להשתמש היום באותם אמצעים בהם השתמשו פעם כדי לחולל את התרגילים הללו מבלי להתפס. יש להניח לסיפור כפי שהוא ולתת לו לגווע. אין מכשפים, אין מכשפות, אין רוחות, וארנולד לא יכול היה לנקב את גופו עם חרבות ולצאת מזה ללא פגע.

מקורות והרחבות:

אם אהבתם את הרשומה הזו, אולי תתעניינו גם ב:

לקבלת עדכונים על רשומות חדשות הזינו את המייל שלכם בתחתית הטור משמאל.

זייפתי עב"מ!

זייפתי עב"מ!

ברשומות הקודמות הכרנו שלל עצמים מלאכותיים וטבעיים שלעיתים קרובות אינם מזוהים ע"י הצופה, והופכים בכך לדיווחי עב"מים. בנוסף, הכרנו שלל תקלות צילום שיוצרות עב"מים יש מאין.

היום נעסוק במקור אפשרי נוסף לדיווחים – זיופים מכוונים.

המניעים האפשריים לזיוף רבים ומגוונים: כסף (כיום ניתן להרוויח כסף מפרסומות נלוות לסרט פופולרי ביו-טיוב), פרסום אישי, מטרה חינוכית או סתם שעשוע לשעות הפנאי. היום, יותר מאי פעם, מלאכת הזיוף קלה והפרסום המוני ומיידי.

הזיופים מגיעים בכל הצבעים והטעמים.

יש שמעיפים חפצים קטנים לאויר ומצלמים אותם. במקרה כזה כל מומחי הצילום שיבחנו את התמונה יטענו, ובצדק, שלא התבצעה שום מניפולציה בצילום עצמו – אין סימנים לחשיפה כפולה, להבדלי גרעיניות או בהירות חשודים, תאורת העצם תואמת את תנאי הסביבה, וכו'. אך אותנטיות הצילום אינה מרמזת כמובן דבר על מהות העצם המצולם. (זה המקום להיזכר שוב בפרשת צילומי הפיות המפורסמת – הצילומים היו אותנטיים אך העצמים המצולמים היו גזרי נייר בצורת פיות).

הנה הדגמה מאלפת של זיוף מהסוג הזה:

הדבר המדהים יותר מכל הוא תגובות האנשים בסוף הסרטון כשמסבירים להם שמדובר בזיוף ומראים להם את החפץ המקורי שנעשה בו שימוש. מרגע שאימצו את האמונה שמדובר ב"דבר האמיתי", הם מסרבים להפרד ממנה! חומר למחשבה.

*

אחרים משקיעים קצת יותר מאמץ בחפצים שהם מפריחים. תוכלו להתרשם מההדים התקשורתיים הנרחבים שעורר הארוע הבא בתחילת ינואר 2009 בניו-ג'רסי (מספיק רק לזפזפ בסרטון כדי להתרשם מכמות ההתעסקות בפרשה):

סניפי המשטרה המקומיים הופצצו בעשרות שיחות טלפון מתושבים מודאגים שדווחו על המחזה המסתורי. העצמים לא זוהו במכ"מ של שדה התעופה הסמוך. חשוד? מוזר? תלוי מה גודל העצמים וגובהם, אני מניח.

תושב אחד טען בביטחון כי העצמים לא נראו מעשה ידי אדם, וכי "אין סיכוי שמדובר בבלוני מזג אויר".
טייס בשם פול הארלי מספר: "אני עובד בתחום התעופה כבר 20 שנה ומעולם לא ראיתי משהו דומה לזה, זה קצת מפחיד".
אחר סבור כי "אם זו מתיחה, זו מתיחה מחוכמת באמת. לא היו להבות, לא שובלי עשן… זה נראה כמעט כאילו הם מתקשרים זה עם זה".

חוקר עב"מים ידוע חקר את המקרה והצהיר כי העצמים שנצפו בודאות אינם פצצות תאורה או פנסים סיניים. הנה קטעים מהתוכנית "ציידי העב"מים" בה נסקר הארוע בדרמטיות גדולה.

המותחים חזרו וליבו את התעניינות הציבור והמדיה ביוצרם 4 ארועים נוספים מאותו סוג, במהלך שבועות ספורים לאחר הארוע הראשון.

ב-1 באפריל אותה שנה, יצאו שני בחורים בהכרזה כי כל הארוע היה מתיחה שהם יצרו במו ידיהם. כל שנדרש לכך היו כמה בלוני הליום שפצצת תאורה נקשרו אליהם בחוט ניילון. כאן תוכלו לחזות ברגע השיגור, כפי שהנציחו אותו המותחים עצמם (כדי להוכיח מאוחר יותר שמדובר במתיחה מכוונת, וכדי להפריך טענות קונספירטיביות כאילו הודאתם – היא הרמאות בכל הפרשה). סיפורם התפרסם בכתב העת הספקני Skeptic.

מטרת המתיחה היתה להדגים עד כמה עדויות ראיה אינן אמינות, ועד כמה חוות דעת של "מומחים בתחום" יכולה להיות רחוקה מן האמת. נראה שהם הצליחו להדגים את הנקודה. אך הם ללא ספק הצליחו גם להפר את הסדר הציבורי, דבר שזיכה כל אחד מהם בקנס של 250$ ו-50 שעות עבודות שירות.

*

לאחרונה, עם התפתחות הטכנולוגיה משתכללות גם טכניקות הזיוף. אין עוד צורך לקום מכסא המחשב.

טכניקה די נפוצה, כך נראה, היא איתור תמונת פנורמה ברזולוציה גבוהה והוספת עב"מ באנימצית מחשב על גבי אותה פנורמה. לפניכם דוגמה לטכניקה זו. הסרטון המקורי הוסר לאחר החשיפה, אך סרטון החשיפה עדיין זמין. תוכלו לראות את תמונת הפנורמה המקורית שהחושף איתר ברשת, והשוואה שלה לקטעים מהסרטון המקורי, בו הוסיפו את אנימצית העב"מ על גביה:

(סיפורי הרכילות הנלווים לפרשה הזו מצויים בתיאור הסרטון).

*

יש כמובן גם אנימציות מחשב טהורות. הבאתי כבר בעבר דוגמה מאלפת לכך.

הנה דוגמה נוספת לרמת האותנטיות של אנימציות המחשב בימינו. צפו תחילה בסרטון הבא:

אם לא התרשמתם במיוחד מהאנימציה של כלי הטיס המוזר, הגיע הזמן לחשוף את האמתכל מה שראיתם בסרטון הזה הינו פרי אנימציית מחשב. העננים, עמודי החשמל, המכונית, הכל.

*

נקודת התורפה העיקרית של יצירי מחשב כאלה היא שכמעט תמיד מדובר בעדות בודדת ש"מצולמת" מזוית אחת ויחידה.

אך מקרה העב"מ שריחף מעל הר-הבית בתחילת 2011 היה שונה. מספר עדויות מצולמות מזויות שונות הועלו ליו-טיוב בהפרש של ימים ספורים. הנה זוית אחת:

כאן תוכלו לצפות בסצנה מזוית אחרת. והיו עוד שני סרטונים בסדרה. זה כבר נראה מעניין!

כמובן שגורמי חשד מידיים הם העדר מוחלט של דיווחי אמת מהשטח לגבי הארוע, עובדה מוזרה בהחלט לאור מרכזיות המקום וריבוי התיירים שמסתובבים שם בכל עת. העובדה שמשתמשים העלו עדויות כה מרשימות ליו-טיוב באופן אנונימי גם היא לא מוסיפה אמינות. אפשר לצפות שהם ידרשו ראיונות בלעדיים לכלי התקשורת, לכל המרבה במחיר. אבל אלה הם חשדות נסיבתיים בלבד. חקירה דקדקנית של אנשים רבים פוררה את הסיפור הזה, צעד אחר צעד.

לגבי הסרטון הראשון, מישהו גילה כי מה שראינו אינו אלא התמונה הזו. שימו לב לזהות המוחלטת בפרטים, לסטטיות המוחלטת של הסצנה (חוסר בהבהובים כלשהם של פנסי הרחוב למשל) ולעובדה שהבהקי האור (lens flare) סביב הפנסים אינם משנים זוית יחד עם טלטולי המצלמה כפי שהיה מצופה שיקרה. משום מה לא נראית שום השתקפות אור של העב"מ בכיפת הזהב, ואם כל זה לא מספיק, כשהמצלמה מבצעת זום על כיפת הסלע אפשר להבחין בפיקסלים – יתכן שיוצר הסרט פשוט צילם מסך מחשב שהציג את התמונה הנ"ל, והגזים קצת עם הזום, כך שהפיקסלים של המסך נחשפו במלא הדרם.

לגבי הסרטון השני, ניתוח דקדקני חושף עריכת וידאו חשודה: שולי התמונה הוכפלו בתמונת מראה כדי למלא את החללים השחורים שנוצרו שם בעקבות רעידות מצלמה מזויפות.

הסרטונים גם אינם מתואמים ביניהם. בסרטון השני העב"מ מנצנץ לפני שהוא עף למעלה ואילו בראשון לא.

חבל לחזור על עבודה טובה של אחרים. "משטרת הפוטושופ" מספקת ניתוח מפורט בהרבה כאן. עוד כתבות בעניין זה תמצאו בהמלצות לקריאה נוספת.

נראה שאת המסמר האחרון בארון המתים של המקרה הזה נועצת הכתבה "מי עומד מאחורי סרטון העב"מים מעל ירושלים?". אנו לומדים כי האדם שהעלה את הסרטון הראשון הוא אליגאל גדליוביץ' – יוצר קולנוע, איש אפקטים ושחקן במספר סרטים עלילתיים ובדיוניים. הוא הופיע בעבר עם גולן ארביב – המורה לקולנוע של "חבורת התיכוניסטים", שהעלתה ליו-טיוב סרטון נוסף של העב"מ…

*

נסיים ב-5 טיפים לזיוף סרטוני עב"מים:

סיכום

ברשומה זו ובשתיים שקדמו לה בסדרה טעמנו על קצה המזלג מעולם העצמים הבלתי מזוהים. סיפורים מסתוריים וסבוכים הרבה יותר לא חסרים – כל אחד מהם ראוי לתחקיר נפרד בפני עצמו.

יחד עם זאת, אני מקווה שדי בטעימה זו כדי לגרום לנו להשתהות הרבה יותר לנוכח כתמי אור למיניהם, בטרם תזנק למוחנו הפרשנות של "כלי טיס חוצני" ותשתלט עליו סופית.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

NLP – ראיון עם מאסטר

NLP – ראיון עם מאסטר

ברשומה הקודמת הבאתי את תוצאות התחקיר שערכתי בנושא ה-NLP. התמונה הכללית שעלתה היתה בעייתית, בלשון המעטה.
למרות זאת, עדיין קינן במוחי הספק, שמא מתחת לשכבות הפסאודו-מדע, ההשערות הלא מבוססות, השרלטנים, ההכרזות המוגזמות והאנקדוטות הקיצוניות, אולי בכל זאת נמצא גרעין אפקטיבי?

במהלך שיטוטי במרחבי האינטרנט הגעתי לפורום דמיון מודרך ו-NLP בתפוז, שם נוצר קשר ביני לבין אריק ברץ, בעל תעודת “NLP Master Practitioner”, בוגר הטכניון בפקולטה למדעי המחשב ועובד בחברת תוכנה. התכתבנו ארוכות. הנה הדברים לפניכם.

שלום אריק. האם תוכל לפרט מה הרקע וההסמכה שלך ב-NLP?

העיסוק שלי בתחום החל לפני 17 שנים בערך, כשקראתי ספר בתחום בתור סטודנט והנושא מצא חן בעיני. למדתי בקורס מסודר בשנת 2007 ויש לי הכשרה של "NLP Master Practitioner" אם זה משנה, מאחר ואין שום סטנדרט להכשרות… אבל יש לי תעודה עם כזה עיגול מוזהב. מגניב. אני לא עוסק בהנחיית אנשים אבל יוצא לי מדי פעם – חברים וכד'. אני עוסק במכירות, והידע עזר לי בצורה בלתי רגילה… אבל הכי חשוב – החיים שלי אישית השתנו בצורה משמעותית לטובה בעקבות מה שלמדתי.

איך אתה מגדיר NLP? כפי שראית, התקשתי מאוד למצוא הגדרה ברורה…

ההגדרה של NLP בעייתית, מכיוון שהמון אנשים מתייחסים ל-NLP כאוסף של טכניקות, כשיטה. אפילו מנחי ה-NLP קוראים לעצמם Practitioner – עוסקים – תחת הנחת היסוד שמדובר בשיטה.

NLP זו גישה, תפישה מסוימת, הבנה של אנשים, הבנת הדרך שבה הם לומדים ומעבדים מידע והדרך שבה נוצרים אצלם זכרונות ותחושות. אחת ההגדרות שאני הכי אוהב היא כדלקמן: לימוד מבנה החוויה האנושית הסובייקטיבית (או באנגלית  – The study of the structure of subjective human experience). ישנם ספרים שמסבירים את NLP בצורה כזו, אבל הקורסים מלמדים טכניקות ולא את התפישה הזו.

למה לא מלמדים בהם את התפישה?

אני חושב שיש כאן שילוב של פרקטיות – הטכניקות עצמן עובדות פחות או יותר גם בלי הבנה של התיאוריה שמאחוריהן (לפחות הפשוטות יותר), עם ההנחה שאחרי שלמדת מספיק טכניקות וראית אותן עובדות, אתה מקבל הבנה מסוימת שהיא מעבר לטכניקות עצמן (כמו שנהיגה במכונית היא תחושתית מעבר להסבר הפשטני שסיבוב ההגה לצד שמאל יגרום למכונית לפנות שמאלה כשהיא בתנועה).

במהלך התחקיר שבצעתי ניסיתי להבין, אם מדובר כאן בשיטת פלאים שהמדע פספס לחלוטין, או בקשקוש מוחלט שמשמש מאחזי עיניים למיניהם. מה אתה אומר?

לא מדובר בשיטת פלאים.
NLP התחיל בהתבסס על הרעיון הבא: ישנם (או לפחות היו) אנשים בתחום בריאות הנפש שהם מאד אפקטיביים יחסית לבני דורם. שלושת האנשים שנבחרו לצורך העניין הם: מילטון אריקסון, וירג'יניה סאטיר ופריץ פרלס – כל אחד מהם יוצא דופן בתחומו. הנחת היסוד היא שלאנשים האלה הבנה יוצאת דופן, אבל שההבנה הזו אינה מודעת, כלומר, הם יודעים איך לעשות את מה שהם עושים אבל לא יודעים איך הם עושים זאת. מייסדי ה-NLP, שהגיעו מתחום של מדעי המחשב ובלשנות ולא מתחום בריאות הנפש, ישבו עם אותם אנשים, ניתחו לפרטים את מה שהם עושים והגיעו למסקנות.

סיפור ששמעתי פעם על וירג'יניה סאטיר, מספר שבנדלר ניגש אליה אחרי אחד מהסשנים שלה (תרפיית משפחה מתרחשת בקבוצות גדולות וניתן להשתתף כצופה) ושאל אותה שאלות לגבי השימוש שלה ב"עוגנים". היא לא הבינה על מה הוא מדבר אז הוא הסביר לה מה הם העוגנים (כמונח מ-NLP). היא טענה שהיא בכלל לא משתמשת בעוגנים אבל בנדלר טען שהוא ראה אותה משתמשת בעוגנים בלי הפסקה… היא התעצבנה ואמרה שהיא לא משתמשת בעוגנים ואין לה כוונה להשתמש בעוגנים. בסשן הבא היא נמנעה במפורש משימוש בעוגנים כפי שבנדלר תיאר והסשן שלה היה גרוע במיוחד. היא לא השיגה את התוצאות שהיא רגילה להשיג. זו הכוונה ב"דיגום" או באנגלית modeling.

לסיכום הנקודה: NLP התחיל באמצעות לימוד מה בדיוק גורם למישהו מוצלח במיוחד בתחומו להיות מוצלח. זה לא קסם, לא קשקוש, אבל גם לא מדעי. הרעיון הוא להפוך את אותו "כישרון" יוצא דופן לבר-שיכפול.

מה אתה אומר על מסקנת התחקיר שלי כי הראיות המחקריות שתומכות ב-NLP הן אפסיות? האם פיספסתי מחקרים איכותיים שתומכים ב-NLP?

NLP לא נבדק מדעית בצורה מספקת. לפחות לא מספיק על מנת לשכנע אדם שיש לו מידה בריאה של ספקנות.

מדוע בעצם לא נחקר יותר?

אני יכול רק להגיד את דעתי האישית בנושא. לא כל העוסקים בתחום יסכימו איתי כמובן. הסיבות הן:

1)  התרחקות מכוונת מתחומים מדעיים. אחד משני האנשים שיסדו את השיטה – ריצ'רד בנדלר – אדם כריזמטי מאד וכוחני מאד. במודע או שלא במודע הוא רצה ליצור "גאוות יחידה" לשיטה שאותה הוא המציא, ולכן הוא הפליג בסיפורים על גבי סיפורים איך NLP יותר טוב מפסיכולוגיה ומפסיכיאטריה ואיך הוא היה צריך ללמד פסיכולוגים ופסיכיאטרים איך לעשות את העבודה שלהם וכו' וכו'. הספרות מלאה באנקדוטות מפיו ומפי אחרים. מוסדות בריאות הנפש הם ה"אחר" שלא מוכן כביכול ללמוד ולהשתפר ואילו NLP הוא התחום החדש ששובר את המוסכמות ופורץ דרך חדשה. מאד הִיפִי, מתאים לקליפורניה של שנות ה-70.

2) רקע העוסקים ב-NLP. אחוז גדול מאד מהעוסקים ב-NLP מגיעים מעולם בלתי מדעי. בקורס שעשיתי אולי שליש היו בעלי השכלה אקדמאית, והשאר הגיעו מתחומים שונים – הילינג אנרגטי, הומאופתיה, סיינטולוג אחד לשעבר ועוד מיני אנשים מתחומים שונים, כל אחד מסיבותיו הוא. אחת היתה שם מתקשרת עם מלאכים, ארכי מלאכים ו"מקור" (source).
האנשים האלה לא מעוניינים במחקר מדעי ואפילו ניתוח בסיסי למאמרים מדעיים הם לא מסוגלים לעשות. זה לא אומר שהם לא יכולים לעזור לאנשים – למעשה כל האנשים שהיו איתי בקורס הם אנשים טובים שמעוניינים לעזור לזולתם ככל יכולתם וקיבלו כלים שיכולים לעזור להם במשימתם. הם פשוט לא אנשים שנוטים לבחון חומר בצורה מדעית או ספקנית.

3) פסאודו-מדע. אנשים שמשתמשים ב-NLP ובמיוחד אלה שמשלבים אותו עם תחומים אחרים כמו תקשור, הילינג אנרגטי וכדומה, משתמשים במונחים הלקוחים מעולם המדע אבל משתמשים בהם בהקשר שאינו קשור למקור במטרה להקנות למושא שיחתם נופך מדעי או ידעני.
למשל, בכל פעם שאני שומע את המונח "אנרגיה" בהקשר הזה אני מצטמרר. ריצ'רד בנדלר שהזכרתי לעיל חטא בזה המון – הרגע קופצת לי לראש הרצאה שלו שבו הוא מדבר על שינוי והוא אומר "it's genetic" או "a change in the cellular level"  – כביכול השינוי מתבצע ברמה התאית. אין לי ספק שהשינוי לא מתרחש ברמה התאית ושמדובר במטפורה, אבל כשאיש מדע שומע את המונחים האלה הוא עושה אחורה-פנה קדימה-צעד ופוטר את תחום ה-NLP כשטויות במיץ. למה שירצה לעשות מחקר?
והמילה האהובה עלי: "קוונטי". אנשים רבים מהתחום – ומספרם בוודאי חומש בעקבות הסרט האומלל "הסוד" – מנכסים לעצמם תיאוריות מתחום המכניקה הקוונטית כדי להסביר את הרעיונות שלהם. הם מדברים על יקומים מקבילים כאילו הרגע חזרו מאחד.

4) NLP טוב מדי. רגע! תן לי להסביר. השימוש ב-NLP אפקטיבי מספיק כדי להבטיח פרסום מפה לאוזן וכדי לכלכל אנשים שעוסקים בהנחיה ב-NLP. ההנחיה לא כפופה לשום רגולציה או קנה מידה, העלות של ההנחיה גבוהה יחסית למה שבעלי השכר הממוצע במשק יכולים להרשות לעצמם והדבר נובע מדרישה לא קטנה, או לפחות מספיק גדולה, כך שהמנחים יכולים להעלות את המחיר בהתאם לתנאי השוק. באופן סינרגטי, אפקט הפלצבו משתפר ככל שהמונחה משלם יותר כסף עבור ההנחיה וכך תוצאות המנחים משתפרות וכן המוניטין. בסביבה כזו אין לאף אחד אינטרס לבסס את ה-NLP כתחום מחקר מדעי. אין לאף אחד אינטרס להפסיק לדבר בבליל הבלים פסאודו-מדעיים ואין לאף אחד אינטרס לחבור לפסיכולוגיה או פסיכיאטריה.
אני מכיר פסיכיאטרית שלמדה NLP והיא פשוט לא אומרת לאף אחד בתחומה שהיא נעזרת ב-NLP (למרות שבחוגי ה-NLP היא זוקפת חלק גדול מההצלחה שלה לתחום). המצב סטטי והסטטוס קוו נשמר.

אישית הייתי רוצה לראות מחקרים רבים בתחום, ואת ה-NLP מופיע כחלק מסל הבריאות, לצד הפסיכולוגיה. לצערי אני פסימי ביחס לסיכוי שזה יקרה.

אתה אומר ש-NLP  אפקטיבי. אפקטיבי למה? אני עדיין לא מצליח להבין.

לפני כן, יש לי הערה לגבי כמה דוגמאות שהבאת בתחקיר שלך. אתה נוטה לבחור את האתרים היותר הזויים שעולים לך כמו הגדלת חזה וכו'. NLP אינו תחום שכפוף לרגולציה ולצורך העניין כל אחד יכול לכתוב NLP על כל דבר, ואף אחד לא יוכל לעשות לו כלום. אתה יכול באותה מידה למצוא אתר שאומר שאפשר באמצעות כימיה להפוך עופרת לזהב ולהגיד שהכימיה טוענת שאפשר להפוך עופרת לזהב.
אני חושב שנתת לדעות האלה משקל גבוה בהרבה ממשקלן בקונצנזוס שקיים פחות או יותר בקרב האנשים שהרוב מכירים בהם כמומחים בתחום. קח את קבוצת האנשים שאין עליהם מחלוקת – רוברט דילטס, סטיב אנדריאס, ג'ון גרינדר, בייטסון ואני רוצה להגיד בנדלר אבל האישיות שלו היא כל כך צבעונית שהוא עצמו בעייתי. אם תיקח רק את העבודות של האנשים האלה תקבל תמונת מצב הרבה יותר רצינית לגבי NLP.

כן, סברתי שזו תהיה התגובה של עוסקים בתחום. אבל התיחסתי לכך כבר בגוף הכתבה, ולכן אשאל אותך את השאלה המתבקשת, שכבר שאלתי שם בעצם: אוקי, NLP כנראה לא יכול להגדיל את איברי המין, אבל מה לגבי שינוי הרגלים (עישון, תזונה, פעילות ספורטיבית וכדומה), פתרון בעיות שמקורן בילדות, מצבים של חרדה ודיכאון, פתרון או תמיכה בבעיות בריאותיות רבות, טיפול באלרגיות, בפוביות, בתלות. טיפול מעמיק ביחסים בין אישיים (בין הורים לילדים, יחסים זוגיים, בעיות בתפקוד מיני, קשיים ביצירת אינטימיות וכדומה), דיכאון, חרדה וכפייתיות. האם לזה NLP אפקטיבי? (אני מצטט ממה שכותב המוסד הגדול והוותיק בארץ בו ניתן ללמוד את כל דרגות ה-NLP).

אוקיי – אתייחס לתחומים שהעלית אחד אחד:

שינוי הרגלים – כן. מדובר על הרגלים שהמונחה רוצה לשנות (לא כאלה שמישהו אחר בחיים של המונחה רוצה שהמונחה ישנה).
פתרון בעיות שמקורן בילדות – זו מלכודת. יש בהגדרה הזו הנחת יסוד – שיש בעיות שמקורן בילדות, אך ללא פירוט של אילו בעיות אלה. אני לא מוכן להתחייב בלי לדעת למה התכוון המשורר.
חרדה – חרדה היא סימפטום של משהו. הייתי מסתכן ואומר שחלק מהסיבות לחרדה ניתנות לשיפור באמצעות NLP.
דיכאון – לא כל דיכאון נובע מסיבות נפשיות, ישנם מקרי דיכאון שנובעים מבעיות איזון כימי גרידא. למקרי הדיכאון שנובעים מסיבות נפשיות – כן.
בעיות בריאותיות רבות – אילו בדיוק?
אלרגיות – שאלה טובה. הרבה אנשים כולל אנשים שאני מעריך בתחום ה-NLP ונמצאים במרכז הקונצנזוס טוענים שכן, ואפילו צפיתי באישה *שאמרה* שהיא אלרגית לאבקנים של לילך עוברת הנחיה שמטרתה טיפול באלרגיה ואז מריחה לילך ממש מקרוב בלי שום בעיה. מצד שני כשאני עברתי את אותו תהליך האלרגיה שלי לאבק לא השתנתה. הייתי אומר שאני מוכן להגיד "אולי".
פוביות – זה עניין של הגדרה, אבל אם ההגדרה היא פחד חריף ולא רציונלי מגורם כלשהו – אני אומר כן.
תלות – הייתי בהרצאה עם אדם שמטפל בתלות בשיטה שהוא פיתח סביב עקרונות ה-NLP והיא נראית לי לגיטימית, ויש לנושא תמיכה בקרב אנשים במרכז הקונצנזוס. בוא נאמר כן לגבי תלות נפשית (גם בסמים), וכנראה שאפשר לעזור במידת מה לתלות פיזית.
יחסים בין-אישיים – כן חד משמעי, NLP היא גישה שמסביבה מודל תקשורת אחרי הכל.
בעיות בתפקוד המיני – אם מקורן גופני – לא. אם לדעת רופאים מקור הבעיה אינו גופני והמונחה מעוניין לטפל (ולא מלחץ של שותפים לחיים) – כן. ספציפית בעיות ביצירת אינטימיות כן.
כפייתיות – שמעתי מאנשים שהם מטפלים בכפייתיות ועוזרים, אבל לא נתקלתי בכך בקרב אנשים בקונצנזוס. אני משאיר את זה ברמת "אולי".

מאוד מבלבל…
איך בעצם אני, הלקוח התמים, יכול להבדיל בין מטפלים "מוסמכים" ב-NLP לבין שרלטנים, כשאין שום רגולציה בנושא?

לצערי אתה לא ממש יכול, אלא בשיטה הבדוקה של המלצות מפה לאוזן. הרבה אנשים נכנסים לפורומים רק כדי לקבל המלצות על מנחה.

אני עדיין לא מצליח להבין איך נראית הנחיית NLP בתכלס, ואיך שימוש ב-NLP מסייע בחיי היום-יום. תוכל לתת כמה דוגמאות מוחשיות?

אני יכול לתת לך את הדוגמה שלי – אני עברתי מתחום של פיתוח תוכנה לתחום של מכירות. NLP עזר לי בראש ובראשונה להקשיב ולהבין אנשים מסביבי. לראות את העולם מנקודת המבט של אדם אחר ולחשוב מה מניע אותו. בתור איש מכירות זה נותן לך אפשרות לתקשר ברמה הרבה יותר גבוהה כשאתה מבין את הצרכים והרצונות של בן שיחתך.

תוכל לראות דוגמה נהדרת בשני סרטי הוידאו הבאים של סטיב אנדריאס, בהם הוא עוזר למישהי להתמודד עם פחד מדבורים. שים לב שהוא לא ידע בכלל ממה היא מפחדת, היא לא אמרה לו… ולמרות זאת תוך מספר דקות נוצר שינוי שנמשך 25 שנה – ממישהי שלא היתה מסוגלת להמצא עם דבורה באותו הבית (שים לב לתגובה שלה ברגע שהוא מבקש ממנה בסרט הראשון לדמיין את מה שהיא מפחדת ממנו), למצב שהוא מביא אליה הביתה צנצנת עם דבורים ומשחרר אותן בבית.

מפגש ראשון:

מפגש מעקב אחרי 25 שנים:

דוגמה נוספת: ישבתי יום אחד בבית קפה עם מישהי וכל מספר דקות היא הרימה את הטלפון לבדוק משהו. שאלתי אותה לגבי זה והיא אמרה שזה כפייתי אצלה – היא מרגישה צורך לבדוק כל כמה דקות. אחרי תרגיל שנמשך 5 דקות היא הפסיקה לחלוטין להרים את הטלפון.

ועוד דוגמה: חזרתי ברכבת מאיזה אירוע עם חבר. דיברנו על הא ועל דא, והשיחה התגלגלה לנושא של התעוררות בבוקר. הוא סיפר שהוא מתעורר בבוקר כל יום בבהלה, הלב שלו דופק בחוזקה ולוקח לו כמה דקות להירגע מההתעוררות. כל בוקר. התחלנו לברר למה. אחרי 15 דקות הסתבר לו שהתחושה הזו היתה מאד דומה למה שהיה מרגיש כשאמא שלו היתה מעירה אותו בבוקר עם שואב אבק אם לא התעורר בזמן (היא היתה מפעילה שואב אבק וכביכול "מנקה" אותו). המשכנו בשיחה עוד 5-10 דקות עד שנאלצנו להיפרד כי הרכבת הגיעה ליעדה. לאחר מספר שבועות נפגשנו שוב והוא סיפר לי שהוא מתעורר כל בוקר רגוע מאז אותו יום.

מעניין. אם אני מבין נכון, ולאור הדוגמאות שנתת של דברים שכן "עובדים", אנחנו מדברים כאן למעשה על מפגש בין מטפל למטופל, בו בעזרת טכניקת תקשורת מסוימת המטפל משנה, לעיתים תוך זמן קצר מאוד, את הדרך בה המטופל תופש את הדברים, וע"י כך מושג אצלו שיפור סובייקטיבי .

בז'רגון של NLP הם נקראים מנחה ומונחה (באנגלית guide and explorer).
אנסח מחדש את מה שכתבת: ישנו מפגש בין המנחה למונחה ובו המנחה מוביל את המונחה לביצוע שינוי בדרך בה המונחה תופס את מצבו. המנחה מנתח את מצבו של המונחה תוך שימוש ב-NLP כטכניקת תקשורת ועוזר למונחה לשנות את תפיסתו. חלק מהשינוי מתבצע תוך כדי שיחה וחלקו תוך כדי תרגיל מסוים שהמנחה מבקש מהמונחה לבצע. שינוי התפיסה יכול להתבטא בשינוי אמונות או התניות (מה שנקרא בשפת ה-NLP עוגנים) או על ידי חשיפת דרכי פעולה שלא היו גלויות למונחה לפני ההנחיה.

מה ההבדל בעצם מכל שאר הגישות הטיפוליות הפסיכולוגיות, בחלקן קצרות מועד? הרי זה הבסיס לכל הטיפולים בתחום ה"נפש", לא? האם אין עוד טכניקות שמשיגות את אותן התוצאות? ואם כן, מה המיוחד ב-NLP בעצם? האם כל התיאוריה שעומדת מאחורי זה (ואינה מגובה בצורה מדעית) אינה מיותרת למעשה? אולי מדובר בטכניקת תקשורת טיפולית מסוימת שהוכיחה את עצמה וזהו?

אני לא חושב שיש הבדל משמעותי יחסית לשיטות קצרות מועד אחרות בטווח הבעיות שחופפות בין השיטות. מה שמבדיל בין NLP לחלק מהשיטות האחרות הוא גישה פרגמטית שבנויה מסביב למודל שימושי של תקשורת. בנוסף, מודל התקשורת עצמו יותר רחב מההקשר הטיפולי. אני למשל משתמש בו בהקשר עסקי. הצורה שבה אני מנתח מה שאנשים אומרים השתנתה, הצורה שבה אני מגיב השתנתה.

עד כמה לדעתך טיפול ב-NLP מצליח בזכות המטפל הספציפי, ועד כמה בזכות השיטה?

שאלה טובה. אני חושב שרוב ההצלחה תלויה בכמה המנחה הפנים את העקרונות, יודע לקרוא אנשים ואיך הם מגיבים אליו. מי שלומד טכניקה בתור אוסף של פעולות יצליח בכמה דברים אבל בלי להבין את העקרונות תהיה לו בעיה.

במידה מסוימת סגרנו מעגל. הרי כל הרעיון של NLP נולד מתוך נסיון לזקק את הרכיבים הבסיסיים שעומדים ביסוד אינטראקציה טיפולית טובה, ולמדל את זה, כך שיהיה ניתן להעביר הלאה את היכולות הטיפוליות המצוינות הללו, "להפוך את אותו כישרון יוצא דופן לבר-שכפול" – כדבריך.

אך כמו שעולה מדבריך, נראה כי בסופו של דבר המטרה לא הושגה: לא כל מנחי ה-NLP מצליחים במידה שווה. הכשרון יוצא הדופן לא באמת משוכפל. דבר זה מעמיד בסימן שאלה את חוזקם של המודלים עליהם מבוסס ה-NLP (שכזכור לא זכו לתמיכה מחקרית עד כה). אולי בסופו של דבר ההצלחה מתחבאת במקום אחר? אולי הרכיבים הסודיים לאינטראקציה טיפולית מוצלחת הם אחרים בכלל? אישיות המטפל? מידת הביטחון העצמי שהוא מקרין?

אני חוזר למשהו שציינתי כבר קודם: בקורס מלמדים טכניקה, אבל מי שלומד את הטכניקה ומשקיע בהבנה של העקרונות שמאחורי הטכניקה כבר לא צריך את הטכניקה מכיוון שהיא נובעת מהעקרונות. נכון, זה דורש אנשים שלא מסתפקים במה שעל פני השטח ורוצים להבין איך דברים עובדים – אבל זה כן הופך את ההצלחה לברת-שכפול – אולי לא אצל כל אחד שלומד אבל בהחלט אצל אלה שלומדים ומוכנים ללמוד לא רק את הטכניקה אלא מה שעומד מאחוריה. ושוב, גם מי שלומד את הטכניקה יזכה במידה מסוימת של הצלחה. הבעיה עם העקרונות האלה היא שלהגיד לך מה העקרונות לא יעזור לך להבין ולהפנים אותם. לכן הדגש בלימוד הוא על טכניקה ומתוך הטכניקה מי שבאמת מתנסה ומנחה ומשקיע מגלה את מה שמאחורי הטכניקות.

*

תודותי לאריק על הזמן וההשקעה הרבים שהשקיע בהתכתבות איתי!

אני חושב שהצלחתי לקבל תמונה קצת יותר טובה לגבי תחום ה-NLP.

אני מודה, האנקדוטות השפיעו גם עלי, אבל אנקדוטות מרשימות ניתן למצוא תמיד, ואין הדבר מהווה הוכחה ליעילות ההתערבות.

נראה כי שנינו מסכימים שהתחום זקוק להגדרה טובה יותר, לסטנדרטיזציה ורגולציה וכן למחקר שיגבה באופן מדעי את ההצלחות המיוחסות לו, בטרם יוכל לזכות בהכרה מצד הממסד הרפואי/מדעי. בהעדר מחקרים לא ניתן לדעת עד כמה ה-NLP אפקטיבי בהשוואה לצורות אחרות של טיפול/הנחיה. עד אז, אני מוצא מצב בו תעשיית ענק בתחום הנחיה/טיפול פורחת ללא כל סטנדרטים ופיקוח, כמצב מטריד בהחלט.

בנוסף, הייתי רוצה להפנות את הקוראים לתגובתו של תום על הרשומה המקורית, תגובה שהאירה את עיני. ____________________________________________________________________

הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!