אתגר הטיפול ההזוי – התוצאות

ממש לפני סוף העולם ימינה, הצגתי בפניכם 5 טקסטים. אחד מהם תורגם מאתר ניו-אייג'י כלשהו, וארבעת האחרים הומצאו ע"י קוראי הבלוג שהתנדבו למשימה. אם טרם קראתם את הדברים, זה הזמן לעצור ולבדוק אם תצליחו לזהות את הטקסט המקורי מבין החמישה.

חשוב לציין כי הכותבים התבקשו לתאר את הטיפול ההזוי ביותר שהם מסוגלים להעלות בדעתם, לאו דווקא את הטיפול שיצליח להטעות את הקוראים ולהתחזות ל"אמיתי".

ובכן, הטקסט ה"מקורי" הוא…

 drums

החניכה האקסיאטונלית. הוא תורגם מחלקו השני של העמוד הזה.

והנה יוצרי הטקסטים האחרים:

  • ערכת "מרכבת האש" לאיזון וריפוי – בשמת ליבובסקי
  • טיפול באמצעות פולריזציה קוואנטום-מגנטית בשיטת האיורוודה – רן גלוסשניידר
  • טיפול באמצעות גרגור חתולים ממוחשב – יעל פורמן
  • הילינג קוואנטים בהנחיית ישויות אור לתיקון וחידוש של מערכת הלימפוציטים החיסונית – ישי לוין

תודה למחברים היצירתיים על הטקסטים ההזויים!

ועכשיו, להצבעות הגולשים.

עדכון מרץ 2015: סה"כ הצביעו  עד לרגע זה כ-330 גולשים.

מצד אחד, הטקסט המקורי זכה למספר הקולות הרב ביותר. מצד שני, יותר ממחצית מהמצביעים חשבו כי טקסט אחר הוא המקורי. נראה שלא משנה עד כמה השתוללו המחברים (והם השתוללו, יש להודות), המשימה להבדיל בין יצירותיהם לדבר ה"אמיתי" נותרה קשה מאוד. (לחצו על התמונה לתוצאות המלאות והמתעדכנות)

אתגר הטיפול ההזוי -תוצאות

תודה לכל המצביעים!

מי שרוצה לספר אילו פרטים חשפו מבחינתו את הטיפול האמיתי או את המומצאים, או לחילופין מה בילבל אותו, מוזמן לעשות כן, כדי שנפיק לקחים לאתגר הבא.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אתגר הטיפול ההזוי

התיאור ההזוי של חדר האלמוות שהופיע בסוף הרשומה על איש הנצח, הצית רעיון במוחו של הקורא הנאמן גדי אלכסנדרוביץ'. לא חלפה אלא יממה, והמשימה הושלמה. חשבתי שהיום, יום לפני סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו, יהיה זמן מתאים לשחרר את אוסף ההבלים הזה לחופשי.

לפניכם 5 טקסטים. אחד מהם "מקורי" (לקוח מאתר ניו-אייג' כלשהו) והשאר הינם פרי דמיונם הקודח של ארבעה מקוראי הבלוג שהתנדבו למשימה (אף אחד מהם לא ראה את הטקסט המקורי לפני הכתיבה).

כל שעליכם לעשות הוא לנחש מי מבין החמישה הוא הטקסט המקורי.

!Enjoy

ערכת "מרכבת האש" לאיזון וריפוי

תראפיית מרכבת האש, היא ידע סודי ועתיק שהיה ידוע רק למתי מעט בזמנים קדומים. עם פתיחת התודעה בעידננו, הידע הזה נגלה לשימושה של האנושות כולה, למען העלאת תדר התודעה בפלנטה. אנשים שרכשו את ערכת הטיפולים שלנו, מספרים על הצלחות יוצאות דופן, בהן, ריפוי מקרי סרטן חסרי סיכוי, החלמה ממחלות ניוון שרירים, ואף ריפוי של פגמים גנטיים מולדים. ראו המלצות כאן.

מהי מרכבת האש?

גופנו מוקף בשדות אנרגטיים במבנים של גאומטריה מקודשת, שדות אלה בנויים בצורה של טטראהדרון – שתי פירמידות משולשות, אחת שקודקודה כלפי מעלה לכיוון הראש ושנייה הפוכה לה.

שדות אלה הם המקור לבריאותנו, כאשר הם נקיים וטעונים הם שומרים על איזון וחיבור לאנרגיות התודעה של היקום. יותר מכך, כאשר גורמים להם להסתובב בצורה מסוימת, הם נטענים בתדר הקוסמי הגבוה ביותר, משמידים מחלות המקננות בגוף ואף מקשרים אותנו לידע ויכולות נעלות. למעשה, שדות אלה, הינם מרכבת האש שבה עלה אליהו הנביא השמימה.

ריכשו עתה 10 ערכות של "מרכבת האש" וקבלו אחת חינם! כל ערכה מכילה הוראות מפורטות וחומרים המספיקים לתראפיה מאזנת, ומרפאה, מעבר לכל מה שחוויתם עד היום!

כל ערכה מכילה – בקבוקון עם שמן פרי הגוג'י שבורך והוטמעו בו תדרי בריאות, פתיתי קריסטלים לחיבור לאנרגיות ארציות, אבקת מטאוריטים לקרקוע אנרגיות קוסמיות וקופסה לספיגת רעלים.

מומלץ לבצע את התראפיה לפחות פעמיים בשבוע, ואפילו מדי יום, במקרים של מחלות קשות.

שימו לב – זהו ידע מקודש! יש למלא את ההוראות בדיוק רב! האבקה הלבנה שבקופסה תהפוך לאפורה-חומה לאחר סיום התראפיה. אין להשתמש באבקות ובנוזלים יותר מפעם אחת! הם סופגים את אנרגיות החולי ויש לקבור אותם באדמה לאחר מכן.

אנו עורכים סדנאות למטפלים ואנשי מקצוע מדי חודשיים, בואו ללמוד איך להשתמש בידע העתיק הזה כדי לעזור לאנשים ולהדהד להם אנרגיות קוסמיות שירפאו לא רק את גופם אלא גם את הקארמה שלהם.

טיפול באמצעות פולריזציה קוואנטום-מגנטית בשיטת האיורוודה

בס"ד

כידוע, הסטרס בחיי היומיום המערביים גורם להצטברות של יונים שליליים ורדיקלים חופשיים מסוכנים ביותר אשר תורמים לתהליך ההזדקנות, עייפות כרונית, כאבים כרוניים ומוביל לתחלואה רבה.

מדענים ורופאים רבים ניסו לפתור בעיה זאת אך ללא הועיל.

לאחרונה, פיתחו חוקרים אשר שילבו מספר טכניקות מדעיות ותורות מהמזרח הרחוק – שיטה אשר מצליחה לנטרל את הסטרס באמצעות ביופידבק קינטי אשר עושה פולריזציה (קיטוב) קוואנטום מגנטית בשיטת האיורוודה.

כיצד זה עובד?

בערכה, אותה ניתן לרכוש כרגע במחיר מבצע, נמצאים מספר כלים אשר ביחד נותנים פתרון אינטגרטיבי טבעי ומוכח מחקרית לבעיות הסטרס ולמניעת סרטן.

הערכה מכילה:

  • קסדת ביופידבק קינטי (בשיטת קוואנטום מגנטי)
  • בקבוק תמצית איורוודית טעונת יונים חיוביים לניטרול סטרס ורדיקלים חופשיים
  • דיסק שמע (מתאים למערכת או למחשב) המכיל תדירויות צליל הידועות כמאזנות
  • מדבקות מגנטיות רבות עוצמה ספוגות בחומר איורוודי שמשתחרר באיטיות במשך הלילה
  • חבילת חטיפי אגוזים דבש וצמחי מרפא אורגניים שעברו תהליך טיהור קוואנטי באמצעות היפוך קוטבי
  • חוברת הנחיות, מתכונים ומנטרות

בואו להתנסות בטיפול באמצעות פולריזציה קוואנטום-מגנטית בשיטת האיורוודה למשך 10 ימים בלבד ותרגישו בשינוי באופן מיידי!

מומלץ לשלב את הטיפול עם צום שבועי וחוקן תמצית הסברס הידוע בסגולותיו נוגדות החימצון ויכולותיו הרפואיות המוכחות לניקוי רעלים והשקטת המיינד.

טיפול באמצעות גרגור חתולים ממוחשב

ידוע שגרגור החתולים משדר גלי אלפא שלהם תכונות מרפאות חזקות ביותר שהמדע רק מתחיל לגלות את צפונותיהן.

אנחנו בחברת "הרמוניה טבעית" עומדים בחזית המחקר בתחום. בשבע השנים האחרונות פיתחנו שיטה ייחודית שבה הקלטנו את גרגוריהם של מאות חתולים גזעיים מובחרים. ההקלטות האלה עובדו באמצעות תוכנת מחשב שפותחה לפי עקרונות עיבוד הקול המתקדמים ביותר לקובץ אותו ניתן להשמיע באוזניות זעירות מיוחדות באופן תת חושי ישירות לראשו של החולה מבלי לפגוע בשמיעה הרגילה. שימוש באוזניות לאורך זמן מבטיח הטבה ברורה בתסמינים ובמקרים לא מעטים גם ריפוי מוחלט של המחלות.

יעיל במיוחד במקרים של מיגרנות, טיניטוס, לחץ באוזניים, בעיות שיווי משקל, לחץ, חרדה, אסתמה, אלרגיות, יתר לחץ דם, בעיות במערכת העיכול ודלקות גרון חוזרות. חולי סרטן שהשתמשו באוזניות דיווחו על הקלה משמעותית בתופעות הלוואי של הטיפולים.

הפיתוח האחרון שעומד לצאת לשוק הוא קבצים שניתן להשמיע באמצעות רמקולים לחלל החדר. הקבצים מושמעים בתדר נמוך מהקליטה של האוזן האנושית ונקלטים באמצעות הגוף. הנסיינים שלנו דיווחו על אנרגיות חיוביות בבית ושלווה עמוקה שהם חשים בכל פעם שהם משמיעים את הקבצים. בשימוש לאורך זמן נרשמת הטבה בריאותית בכל הפרמטרים, וחיזוק המערכת החיסונית של כל בני הבית.

באישור משרד הבריאות.

גם מדיניות התשלומים נוחה מאוד. ניתן לשכור מאיתנו את האוזניות תמורת סכום פעוט של 150 ש"ח בחודש. רשיון שימוש בקבצים לטיפול ביתי – רק 30 ש"ח בחודש!

פגישת הכרות והתנסות ראשונית – ללא תשלום!

חניכה אקסיאטונלית

תהליך החניכה האקסיאטונלית מפעיל רמות ייחודיות של רטט ותדרים לריפוי ולהתפתחות האישית שלך. התהליך, שתפור עבורך באופן אישי לחלוטין, משפר את הידע שלך הן לגבי עצמך, וברמה גבוהה יותר, לגבי המסע שאתה נמצא בו!

מפות דיקור עתיקות הראו כי קווי המרידיאן משתרעים עד למערכות כוכבים ביקום, אבל עכשיו הן מראות את המרידיאנים כקטועים וחורגים רק במעט מעבר לגוף. כמו כן אנו משתמשים רק בחלק משני גדילי ה-DNA שלנו, ולמעשה יש 7 או 12 גדילים. במשך עידנים התנתקנו מגדילי ה-DNA האחרים שלנו. ד"ר ריצ'ארד גרבר אומר כי במהלך האבולוציה המרידיאנים שלנו היו פעם מחוברים למה שנקרא 'מערכת הרשת האקסיאטונלית'. מערכת זו מחברת אותנו למימדים גבוהים יותר של מטריצות אנרגטיות אשר משתרעות מעבר לגוף האתרי, ואשר מכילות תבנית מושלמת של בריאות ואיזון. ד"ר ג'. הרטק בספרו "ספר הידע: מפתחות חנוך" מתייחס לעל-מדע חדש שנקרא אסטרונומיה-רפואית, בעזרתו האדם יכול ליצור קשר בין חייו בצורתם האנושית לקווים האקסיאטונלים שמשתרעים על פני היקום אשר שולט על התחדשות התאים בגופנו.

קווים האקסיאטונלים הללו הם חלק ממערכת סירקולציה במימד מקביל או רשת רב ממדית. הם מחדשים תפקודים באנטומיה האנרגטית האנושית ומזרימים את האנרגיה הבסיסית הדרושה לחידוש פונקציות הריפוי של הגוף האנושי. החניכה האקסיאטונלית מפעילה מחדש את הקווים, ובכך מאפשרת החלפת אור ומידע, יצירת רטט גבוה יותר דרך מטריצת ה-DNA ושילוב מחדש של הגוף המעודן.

זו באמת חוויה אישית מדהימה ומופלאה שאין להקל בה ראש, והיא חוויה עמוקה. בשפה פשוטה – האקסיאל מציב רשת רב ממדית שמאירה את דרכך.

החניכה האקסיאטונלית שלך מתבצעת במשך שני מפגשים של שעה אחת, בהפרש של לא יותר מ-48 שעות זה מזה. מומלץ לעבור לפחות שני טיפולי הילינג לפני כן.

הילינג קוואנטים בהנחיית ישויות אור לתיקון וחידוש של מערכת הלימפוציטים החיסונית

טיפול אנטי-אייג' מונע הזדקנות!! עצירת ההזדקנות של אורגניזמים שלמים למשך כמה דקות אצל מתחילים, ועד לכדי שבועות וחודשים אצל מתקדמים!

ניצול סודות האנרגיה של הזמן הקוואנטי, זהו כוח נצחי אשר זורם בתאי-הדם דרך לימפוציט מסוג "טי" אל לימפוציט מסוג "בי", ותהליך קוסמי זה יוצר מערך הומוגני של "שזירה קוונטית אסטרלית".

עצירת הזדקנות היא סוד עתיק יומין, דרכו ניתן לרכוש את כוח הנעורים בו שלטו כל גדולי התורה כמו גם האלים היוונים המפורסמים. בתהליך אנו נלמד גם על עוד דרכים מעניינות לשלוט בטבע ע"י מקצבים של אור ונדגדג את ההילה הפנימית של הנשמה באמצעות הפנמה של החלטות חיצוניות-פנימיות, בזמן שהמסרים הרפואיים מוחדרים במימדים הסימטריים הישר אל ישויות-אור אציליות.

הידע המופלא הועבר דרך ישויות אור-אהבה-חמלה, לאחר שהללו צלחו במאבקן העיקש כנגד ישויות חושך-שנאה-תיעוב. התהליך הוכח כיעיל ב-100% מהמקרים להנצחת כוח החיים ויעיל לתיקון ההזדקנות. בשלב הראשון נלמד לתקשר עם ישויות מסוגים שונים, דרך חוק חליטת ההחלטות המוחלט, ונחווה ניתוח פסיכואנליטי של ישויות-אור, וקואצ'ינג חייזרי בהנחיית זיגמונד פרויד, אלביס, גנדי (כולם חייזרים מפורסמים ביקום הנוכחי שלנו).

הערה: במהלך הקורס המשתתפים יתבקשו להעביר את זכות הקניין על ביתם וכל רכושם אל יישויות חמלה-אדיבות-דיגדוג.

תנאים מקדימים: ידע בתיאוריית הבריאה, חשיבה עגולה ומשולשת -יתרון.

*  *  *

מהו לדעתכם הטקסט המקורי מבין החמישה? מלאו את ניחושכם כאן.

*  בין הפותרים נכונה תוגרל מנת אנרגיה ביו-קוונטית שתשוגר באמצעות המחשבה ישירות לגופכם.

התשובה הנכונה ותוצאות ניחושיכם יתפרסמו בקרוב, מעברו השני של סוף העולם!

מחולל טיפולי הבולשיט הרנדומלי

היה מי שהלך צעד אחד קדימה. Wouter Denayer – בלשן, איש מחשבים, ובאופן כללי אחד שסקרן לדעת עד כמה קל לשטות באנשים (כהגדרתו), כתב את מחולל הטיפולים האלטרנטיבים הזה:  לחצו כאן
בכל לחיצה על הכפתור תפיק התוכנה טיפול בולשיט חדש, תוך שימוש באלגוריתם פשוט ביותר.
(ותודה לרן גלוסשניידר על ההפנייה למחולל הנפלא הזה).

עדכון אפריל 2014: הנה מחולל נוסף של אתרי ניו-אייג'-בולשיט

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

האם אתם מאמינים במוות?

האם אתם מאמינים במוות?

בעבר עסקנו בשאלה האם יש חיים לאחר המוות – האם משהו שורד במובן כלשהו לאחר מות הגוף הפיזי. פגשנו אנשים שמאמינים כי ניתן לחיות ללא אוכל ושתיה (לפחות כמה מאלה שבדקו זאת ברצינות אינם איתנו עוד).

הפעם נרחיק לכת עוד יותר.

לאן עוד נותר להתקדם אתם תוהים? מסתבר כי הקרקס האנושי אינו חדל מלהפתיע.

צאו מהקיבעון המחשבתי! שחררו עצמכם מהמסגרות המגבילות! נדרשת כאן קפיצה מחשבתית יצירתית. חשיבה "מחוץ לקופסא". מסתבר שיש הנחה בסיסית אחת שכולנו מקבלים כעובדת חיים, והיום ננסה לאתגר גם אותה.
ההנחה היא כי המוות הינו בלתי נמנע.

אמנם נכון, עד היום אנשים לא הצליחו להשאר בחיים יותר ממאה ומשהו שנה, יודעים למה? כי הם האמינו שהם ימותו יום אחד. הם לקחו את זה כמובן מאליו. עליכם לדעת: "המוות הוא רק מנהג, ואתם יכולים לחיות כמה שרק תרצו!"

כה אמר מוני ויטל (חי בילדותו בישראל), בעל דוקטורט בהיפנוזה קלינית, לדבריו, ומחבר הספר: Life Unlimited, An Exploration of Physical Immortality as Clinical and Therapeutic Model. ויטל, בטוב ליבו האינסופי, מוכן לחלוק איתנו את המסר הזה. "זהו סוד אשר נשמר כדי להחזיק בנו כעבדים".

לפניכם לקט נבחר מהגיגיו.

כיצד הגיע לרעיון:
מנסיוני בהיפנוזה למדתי שאני יכול לשנות אמונה לגבי התנהגות, וע"י כך אני יכול לשלוט בתוצאה של ההתנהגות הזו. אם אני יכול לעשות זאת בקלות עבור דברים קטנים, אני יכול לעשות זאת גם לגבי השקפות גדולות יותר.
הגיון מוזר. באותו הגיון, אם אני יכול להרים אבן קטנה בקלות, אני יכול להרים הר, או את כל כדור הארץ. לא?

בכל אופן, הנה עיקרי משנתו:
אנשים מחליטים מתי הם ימותו. זהו תהליך איטי וכואב. אנשים מאמינים שהם חייבים להזדקן ולמות. זה שולט בך.
האמונה במוות היא העמוקה ביותר שאימצנו אי פעם. מרגע שאימצנו אותה, היא מוטבעת בגופנו. כל תא, כל פעולה שאנחנו עושים, מקושרת לאמונה הזו. למעשה הגוף יודע את היום בו ימות. האמונה הזו חודרת לתת מודע שלנו, אשר משפיע באופן ישיר על המערכת החיסונית.
אין דבר כזה "להזדקן". הזדקנות היא רק מילה יפה ל-"אדם זה בתהליך מוות". התרבות מוצאת מילים יפות כדי לא להעליב את האדם שנמצא בתהליך הגסיסה חסר העתיד.

אני חייב לציין שמעיון בתמונותיו של בן האלמוות אני מצליח להבחין ברמזים קלים של הזדקנות. סליחה, של גסיסה מתקדמת.

תינוק נולד חופשי. ילד קטן לא יודע שום דבר על מוות. אין להם מושג. הם חיים, יש להם המון רוח חיים.
ויטל היקר, יש לי שאלה. מה לגבי כל התינוקות והילדים הרכים שמתים ממחלות נוראיות? האם הם יחידי סגולה שאימצו את אמונת המוות כבר בגיל שנה, חודש, יום? מה לגבי עוברים?

ומה לגבי יצורים חיים אחרים? האם כולם מתים משום שאימצו את האמונה במוות? או שרק האדם נועד להיות בן אלמוות?

לויטל יש תגליות רפואיות חסרות תקדים:
גיליתי שיש לנו בעצם שתי מערכות חיסוניות. זה יוכח בעוד שנים. המערכת החיסונית השניה מאוד גמישה, והיא מסוגלת להשפיע באופן מיידי על ההתנהגות הפיזית והרגשית שלנו. תוך כמה דקות מרגע שאנו מקבלים רעיון, אנחנו יכולים להפוך ולשנות את כל האנרגיה שלנו.

וזה גם המפתח למהפך בכיוון הבריאות וחיי הנצח. איך עושים זאת? די פשוט:
בכל בוקר, לפני שאתה קם מהמיטה, ובכל לילה לפני שאתה הולך לישון, גע בכל חלק בגופך ואמור לגופך "אני אוהב אותך". עשה זאת ויהיה לך היום הנפלא ביותר בחייך. אתה לא זקוק לרשות מאף אחד כדי לעשות זאת.
אהוב כל תחושה שעולה בך. אל תגנה או תבקר את עצמך. חזור על כך במשך 42 יום, זה מה שלוקח כדי להתחיל לחולל שינוי.

אך כמובן שלחופש הבחירה בחיים הבריאים יש צד שני: "אתה חולה בגלל שבחרת להיות חולה". (דיברנו על כך ביתר הרחבה ב"מחשבה יוצרת מציאות").

הקהילה הרפואית מאמינה בתרבות המוות. בבתי ספר לרפואה הם מתאמנים על גוויות, גופות מתות, לא על אנשים חיים.
נכון. הגיון צרוף: רופאים מתלמדים מתאמנים על גוויות – מסקנה: הקהילה הרפואית מאמינה בתרבות המוות.

וגם שיגעון גדלות קל לא נפקד מהסיפור:
אני מאמין באלוהים, לחלוטין. אני מחובר לאלוהים. אני מדבר איתו כל יום. אני אומר לבורא שלי כל מה שאני מתכנן לעשות. אני בוחר מה אני רוצה לעשות ורק אז אני מקבל את אישור הבורא על כך. אני לא מבקש מהבורא לעשות זאת עבורי. בשורה התחתונה – אם אין אני לי, מי לי.

טוב, ברור שהבחור משוכנע כי הוא יחיה לנצח. בכל זאת, כשרואים אותו אומר זאת, זה אפילו יותר מגוחך (קטע של דקה מתוך פרק בסדרה "בולשיט" של פן וטלר על המוות):

מובן כי קצת קשה להפריך את טענותיו של ויטל בעודו בחיים. המצב היה פשוט יותר אם היה טוען, למשל, כי אנו יכולים לעוף אם רק נאמין בכך חזק מספיק. היינו מזמינים אותו לצנוח ללא מצנח, או פשוט לצעוד מחוץ לחלון. ההפרכה היתה מידית.

לויטל יש הוכחות היסטוריות לתפישת עולמו:
אנשים לפני אברהם אבינו חייו מאות שנים. יודעים למה? כי הם לא האמינו במוות. זה לא היה issue. לא דובר על זה. הם רק חיו את הרגע ונהנו מחייהם. המוות שנגרם לא היה מהזדקנות אלא מתאונות.
מדהים מה אפשר להסיק מרשימה יבשה של שמות אנשים ומניין שנות חייהם.

ואם כבר באברהם אבינו עסקינן:
אברהם היה נקודת המפנה בהיסטוריה האנושית. הוא יצר דת מאורגנת כפי שאנו מכירים אותה. למעשה, מעשיו הם הגורם הראשי למוות האנושי.

והגיגיו הפילוסופיים:
הפילוסופיה שלי היא היחידה שלא כוללת מוות בתוכה. לפיכך זו אינה דת, כי אתה לא יכול שתהיה לך דת שלא מבוססת על מוות. האמונה שלי מבוססת על חיים בלבד. אני לא מקבל את המוות כאפשרות, לא בחיי ולא בחיי אחרים, אלא אם האדם הזה מקבל אותו, רוצה אותו. מרגע שאדם וויתר על האפשרות של נצחיות הגוף לטובת נצחיות הרוח, הוא כבר החליט שהוא הולך למות.

"אפילו אם אין לך את האופציה, בצע בחירה. אם אתה הולך למות, לפחות שזה יהיה מבחירה."

מערכת תפילה קוונטית תעשה את העבודה עבורכם

הכל טוב ויפה, אבל אנשים הם זן עצלן במיוחד. למי יש זמן וכח ללטף את עצמו ולמלמל דברי עידוד בכל בוקר? עדיף כבר למות. אבל רגע… אם מישהו יעשה את העבודה בשבילנו, אולי נהיה מוכנים לשלם לו קצת. רצוי שזה יהיה מדעי כמובן.

והנה זה פלא, ויטל מצא דרך לעזור לכם לתקן את אנרגית החיים שלכם בצורה טכנולוגית מדעית. מדובר בתוכנה שנקראת "מערכת התפילה הקוונטית". התוכנה מבוססת על תורת הקוונטים, והיא מתפללת עבורך במיליון תדרי תפילה שונים. התפילות אינן דתיות, הן רק תפילות. המערכת מתעלת ומגבירה את התפילות עבורך. דמיין שכל אדם בסין יתפלל עבורך – זה עד כדי כך עוצמתי!

כדי שהתפילות תהיינה תפורות במיוחד בשבילך התוכנה בונה חתימה אנרגטית יחודית, שמבוססת על תאריך הלידה, מקום הלידה (כולל כתובת מדויקת), מספר טלפון וכתובת אימייל. לאף אחד אחר ביקום אין את האנרגיה המסוימת הזו. (האם לא נדרש גם מספר כרטיס האשראי והקוד הסודי שלו?)

תמורת תשלום סמלי של 2$ ליום, התוכנה תשלח לכם תדרים מאזנים, 24/7, לכל מקום בו תשהו ברחבי תבל. בוודאי תשמחו לשמוע שלתוכנה יש 97% אחוזי דיוק. לא יותר, לא פחות. התוכנה כל כך רגישה שהיא מסוגלת לקלוט תדרים שמקורם לפני זמן רב, וגם כאלה שדבקו בך מחברים, בני משפחה ואפילו חיית המחמד שלך.

ומי מכם, שבמקרה עשה מנוי לתוכנית התפילה הקוונטית ולא חש בשיפור מידי, צריך להבין:
רבים המצטרפים לתוכנית מרגישים את פעולתה מיד, בעוד אחרים לא חווים שום תסמינים ברורים. ההשפעה אינה מורגשת תמיד באופן מידי, אלא מתרחשת באופן תת-מודע… בכל מקרה, התת-מודע יקלוט את האפקטים המרפאים.
אהה. אם משהו מורגש – זה עובד. אם לא מורגש – זה עובד בתת מודע. אם משהו מורגש בעוד חודש – זו הוכחה שזה עבד כל הזמן ברקע. בקיצור, מתישהו, אתם תשכנעו את עצמכם שזה עובד (ולו רק כדי לא לצאת פראיירים).

רוצים סדנאות!

בכתבה זו, אנו זוכים להצצה נדירה אל אחת מהסדנאות של ויטל (800$ למשתתף, 35 משתתפים => 28,000$ ליומיים עבודה, לא רע). אבל ראו הוזהרתם – "השיחה הזו לא מתאימה לכל אחד. רק לאלה שרוצים לשלוט בעתיד שלהם".

נשארתם? נמשיך.

ויטל מדגים את התוכנה המופלאה. התוכנה פולטת את האבחון לאחת המשתתפות בסדנה: האישה מאוד שיפוטית, וניכרים בה תדרים של פטריה. האם יש לה פטריה באזורים אינטימיים אולי? לא? אולי היא אוכלת פטריות? כן? אהה. רע מאוד.

ויטל מפעיל את התוכנה והיא מנפיקה רשימת מספרים ותרשים של מערכת הרביה הנשית עבור משתתפת אחרת בסדנה. יש בעיות, בעיות תדרים. אך אל דאגה, ויטל ישלח כעת את התדרים הנכונים. הוא לוחץ על כפתור. קו לבן סורק את התרשים הלוך ושוב במשך שתי דקות. זהו – הבעיה תוקנה.

משתתף אחר בסדנה מתעניין לדעת האם תדרי התוכנה מסוגלים לחסום את התדרים שהממשלה משתמשת בהם, והאם ויטל יודע מהם התדרים הללו. ויטל מעדכן כי הממשלה מחזיקה כבר בטכנולוגיה הזו. הכל זה עניין של שליטה.

מסתבר ששמה של תוכנת הפלאים הקוונטית הגיע עד לארצנו הקטנטונת – בהרצאה הבאה יספר לנו ויטל (בכבודו ובעצמו?) על "רפואת העתיד- רפואת תדרים. נקבל מידע אודות תוכנת המחשב הידועה בעולם לאבחון בדיוק של 97% וריפוי מחלות על ידי תדרים וצלילים המגיעים ישירות למחשב האישי".

נשמע די רפואי, לא? מעניין שבתחתית העמוד הרלוונטי באתר הבית נזהרו קצת יותר ורשמו:
"שימו לב, השיטה אינה טיפול רפואי. התוכנית אינה מעניקה למשתתפיה שום סוג של תרפיה, יעוץ, טיפול רפואי או אבחון. אם אתה חושב שיש לך בעיה רפואית, אנא גש לרופא שלך. אין לתוכנית התפילה הקוונטית כל ערך מזוהה מעבר לזה שהמשתתף מייחס לה והיא אינה מהווה תחליף לשום תרפיה או טיפול רפואי". בכל זאת, יש גבול שמעבר אליו שטויות הן כבר בלתי חוקיות.

הנוסחה לחמוק ממגבלות חוקיות פשוטה, ורבים משתמשים בה:

1)      ממציאים מימד דמיוני כלשהו, לא פיזי, שאינו ניתן להגדרה ו/או למדידה (אנרגית חיים, תודעה קוסמית וכד').

2)      מסבירים כי שורש צרות האדם מצוי במימד הזה (חוסר איזון, חסימות, וכד').

3)      ממציאים מכשירי-דמה שמתיימרים למדוד ולאבחן את מצב האדם במימד הדמיוני (מכשירים שכל מה שהם מסוגלים למדוד, בהגדרה, הוא משהו מהמימד היחיד שניתן למדידה – המימד הפיזי).

4)      מציעים טיפולים שמתיימרים לשנות משהו במימד הדמיוני.

5)      ולבסוף מגיע שלב הכסת"ח – הצהרה כי שיטתם אינה מטפלת ברמה הפיזית, הרפואית, וכי לשם כל יש לפנות לרפואה הקונבנציונלית.

חדר האלמוות

"כאן לא מתים!" (תמונת אילוסטרציה)

בינינו, גם תוכנה זה קצת פאסה. יתכן וכמה אנשים הרימו גבה לגבי יכולת של תוכנת מחשב לשדר תדרים באופן אישי לכל אדם בעולם ולהאריך בכך את חייו. ויטל מפשיל שרוולים ועובר לעולם החומרה.

הוא עוסק כעת בפרויקט דמיוני ממש. אנסה לתרגם. אני מצדיע ליכולת גיבוב המילים המרשימה. אני לא בטוח שאפילו תחת איומי אקדח הייתי מצליח להנפיק בליל כל כך דחוס ומזוקק של שטויות חסרות משמעות:

"חדר האלמוות" הוא למעשה מתקן הולוגרמי משחזר, אשר אוסף ומאחד תודעה יקומית מידית עם הווייתנו, והוא חזק דיו לשנות את המטריקס המקורי של הDNA שלנו ושל חומרים אחרים סביבנו. השינוי שמתחולל בחדר הזה כה עמוק, שהוא הצעד הראשון להבנת ורכישת המיומנות של טלפורטינג ומסע בזמן. זה הצומת בו רוחניות מצטלבת להיות (?) חומר ואנרגיה. הטכנולוגיה מבוססת על מתמטיקה פרקטלית, תורת הכאוס, מיקרו-מעבדים מתקדמים, גלים סקלאריים ופיזיקה א-סיבתית.

וכאן פונה איש הנצח בקריאה נרגשת לתרומות כספיות שיאפשרו לו להמשיך את המחקר החשוב בתחום. הוא ממהר להוריד את תחושת "חזון אחרית הימים" אל הקרקע (אחרי הכל, יתכן ולא כל המשקיעים הפוטנציאליים בוחרים לחיות לנצח) ומסביר כי:

הסכום שנדרש ליצירת החדר אינו כה גבוה, וניתן לסיים את הפרויקט במהירות רבה, שכן הטכנולוגיה כבר קיימת ונותר רק לפתח אותה עוד קצת ולחבר הכל יחד.

לרגע דגדג לי בקצות האצבעות לשלוח מייל עם צרור שאלות סקרניות לגבי הטכנולוגיה ה"כמעט עובדת" שלו. אבל במחשבה שניה, מזוית ראיה של אחד שלא תופס את הזמן שנותר לו לחיות כאינסופי, וויתרתי. מעבר לבזבוז הזמן, אני חש שהעיסוק בנושא אף גורם לי להזדקנות מואצת.

מיליונים אשר מיחלים לחיי נצח, לא יודעים מה לעשות עם עצמם באחה"צ גשום של יום ראשון – סוזן ארץ (1943).

*

*** עדכון 1: אוי, אל תשאלו מה קרה. השמועות מספרות שמוני מת.

*** עדכון 2סדנא בנושא "כיצד להשתחרר מתרבות המוות" (או משהו בדומה) תיערך ב-2016. היא תוקדש לזכרו של מוני ויטלי. כנראה שאין גבול לאבסורד האנושי.

* תודה לרונן, ששלח לי קישור לדבר ההזוי הזה.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

למה המדענים האלה לא מסוגלים להחליט כבר מה נכון ומה לא?

ובכלל, איזה ערך יש לידע מדעי אם כל יום הוא משתנה?

הלא השיטה המדעית מבטיחה ידע בדוק ואמין לא?

תאמינו לי, המדענים האלה לא יודעים כלום!

מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

בעבר הצגתי את המפעל המדעי כמפעל חברתי שיתופי בעל נורמות התנהגות מסוימות. הועלתה האנלוגיה לקבוצת אנשים שמרכיבה יחד פאזל ענק, כל אחד בסגנונו הוא. (זאת בשונה מתפישת ההתקדמות המדעית כתהליך סטרילי, מתוכנת כמעט, בו מדענים בודדים מפלסים את דרכם אל האמת כשהם פועלים על פי "שיטה" מוגדרת וסגורה).

היום נשים דגש על מימד חשוב נוסף – מימד הזמן. המסע המדעי לחקר המציאות הינו תהליך חוזר ונשנה של בקרה עצמית, סינון טענות והשערות ותיקון עצמי מתמיד.

הכאוס האנושי

מסענו מתחיל באנדרלמוסיה רוחשת של טענות והשערות שונות ומשונות לגבי העולם, שמגיעות מאנשים בעלי דרגות שונות של השכלה, יכולת, עקשנות, יושר ובריאות נפשית. חלקן קוראות תיגר על הידע המבוסס בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הרפואה, וכו'. חלקן עשויות להוות פריצת דרך רעיונית. חלק מהטענות/השערות תתבררנה כנכונות, לכשתבדקנה. רובן תתבררנה כלא נכונות. חלק בכלל לא ניתנות לבדיקה, אלא מהוות השקפות עולם, דעות אישיות, פרשנויות וכד'.

אני חושב וחושב במשך חודשים ושנים. 99 פעמים המסקנה שגויה.
בפעם ה-100 אני צודק. – איינשטיין

כדי להכנס לעולם המחקר האקדמי רעיונות אלה עוברים סינון ראשוני. טענות שאינן ניתנות לבדיקה נשארות בחוץ – המדע לא עוסק בכאלה.

טענות אחרות נבדקו כבר מאות פעמים בהיסטוריה ונמצאו חסרות אחיזה במציאות (למשל מכונות תנועה-נצחית). לא סביר להשקיע בהן זמן בדיקה נוסף, אלא אם הטוען יביא ראיות משכנעות שהפעם מדובר במשהו שונה.

פסאודו-מדענים למיניהם שאינם מכירים/מבינים את עקרונות המחשבה והפעולה המדעית, נשארים גם הם בחוץ. בעקרון, מה שמשאיר את הטענות הפסאודו-מדעיות הללו מחוץ למחקר המדעי אינו התוכן שלהן דוקא, אלא הדרך הלא מדעית בה מנסים הטוענים לתמוך בהן.

חזית המדע – Where no man has gone before

אנו עוברים אל חזית המדע, בה פועלים אנשים אשר עברו הכשרה מדעית בתחום הרלוונטי. בד"כ נדרשות שנים של לימודי בסיס באוניברסיטה לפני שמישהו יכול לתרום משהו חדש למדע (קשה לפרוץ מסגרת לפני שמכירים מהי המסגרת הקיימת, ומהם "כלי העבודה" הנדרשים כדי להתקדם).

בחזית המדע נמצא את ההברקות והאכזבות, ההצלחות והתסכולים, התגליות המסעירות והטעויות המביכות. זה אזור של אי ודאות, של הימורים וניחושים, של יצירתיות ותעוזה, ולא פחות – של הרבה עבודה שחורה וסיזיפית.
מדענים מעגלים פינות, מבצעים ניסויים חפוזים (Quick & Dirty) רק כדי לקבל התרשמות ראשונית לגבי רעיון שצץ במוחם ובודקים תחושות בטן ואינטואיציות מדעיות. חוקרים עשויים להשקיע שנים מחייהם בבחינת רעיון כלשהו רק כדי לגלות כי הוא שגוי מן היסוד. מאידך, חזית המדע היא המקום בו נפגוש חידושים, הפתעות, ולעיתים אף מהפכות של ממש בתחומים הנחקרים.

אי הסכמות בין מדענים בשלב זה הן דבר שבשגרה. חוקרים שונים מעלים השערות שונות (ואף מנוגדות) לגבי אותם נושאים, כל אחד מהזוית שלו, עם הנסיון והידע שצבר, על סמך הנתונים שעומדים לרשותו. שימוש בטכניקות מדידה שונות, שיטות שונות לעיבוד הנתונים, הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון, הנחות יסוד שונות – כל אלה עשויים להביא חוקרים שונים למסקנות שונות, לגבי אותו נושא. (לא פעם מתברר כי שילוב של מסקנות סותרות לכאורה הוא הנאמן יותר למציאות. בתנאים מסוימים השערה א' נכונה, ואילו בתנאים אחרים ב' היא הנכונה. בל נשכח, המציאות מורכבת יותר מכל מודל שמנסה לתאר אותה).

חלפו אם כן שנים אחדות, והחוקר מגיע לשלב בו הוא מסוגל להציג את עבודתו ואת מסקנותיו בצורה מסודרת ומנומקת. כדי שהמחקר שמתבצע בחזית המדע יזכה לעבור לשלב הבא עליו לעבור את מסננת הפרסום. לשם כך יש לשכנע עורכים ובוחנים שהמחקר ראוי לפרסום.

ביקורת עמיתים

כתבי עת מדעיים משתמשים בתהליך של ביקורת עמיתים (peer review), במהלכו המאמרים המוגשים לכתב העת מועברים למדענים אחרים בתחום (בדרך כלל אחד עד שלושה).

עמיתים אלה בוחנים האם השערות המחקר הגיוניות, באלו שיטות השתמשו לאיסוף נתונים, מה היו אמצעי הבקרה וכיצד התיחסו להטיות שונות שעלולות לצוץ, האם התוצאות המדווחות תואמות את ההשערות, האם הניתוחים הסטטיסטיים מתאימים לבעיה ומדווחים בשקיפות מלאה, האם המסקנות נובעות מהתוצאות, וכו'.
בסופה של הבחינה יכולים העמיתים להמליץ לעורך כתב העת על פרסומו של המאמר, אי פרסומו, פרסומו בשינויים מוצעים, או פרסמו בכתב עת אחר.

העמיתים אינם פועלים כקבוצה (כמו חבר מושבעים) אלא כיחידים, באופן בלתי תלוי (כדי לא להשפיע אחד על חוות דעתו של השני). העמיתים אמורים להצהיר בפני העורך על ניגוד אינטרסים אם קיים, בבדיקת העבודה הספציפית. בדרך כלל נשמרת אנונימיות בין החוקר לעמיתים ובינם לבין עצמם, כדי למנוע הטיות בבדיקה על בסיס אישי (בתחומי מחקר שונים הנהלים שונים, והדברים גם משתנים עם הזמן).

העורך מחליט על סמך המלצות הבוחנים מה לעשות עם המאמר. ככל שהעיתון יוקרתי יותר, סף הקבלה גבוה יותר, וכך גם אחוז המאמרים הנדחים, אם בשל רמה מחקרית לא מספקת, או חוסר עניין.

הנה מבוא קליל של 5 דקות לנושא:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Science), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים. כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

וזוהי רק ההתחלה

צלחנו בגבורה את שלב ביקורת העמיתים והמאמר שלנו התפרסם בכתב עת מוכר. האם המסע הסתיים? ממש לא. למעשה זו רק תחילת הדרך. גם מחקר שפורסם עדיין אינו "ידע מדעי". זה רק מידע שפורסם ברבים.

אם לא יעורר עניין בקרב המדענים האחרים, מחקר זה "יעלם" בתוך המוני המחקרים החדשים שמתפרסמים כל העת (זהו גורלם המר של רוב המחקרים, שאינם מצוטטים ע"י אף חוקר אחר).

המחקרים שכן הצליחו לעורר עניין מאתגרים מדענים אחרים לבחון אותם ולאתר בהם טעויות, חוסרים או בעיות מתודולוגיות. מדענים אלה יכולים להביע את דעתם במסלול מזורז כגון "מכתבים למערכת". באופן כזה מתנהלים חילופי דברים פומביים בין החוקר שפרסם את המאמר לבין חוקרים אחרים בתחום שחושבים כי מצאו ליקויים בעבודתו. (כך בדיוק חשפה ערנותם של חוקרים אחרים את התרמית של שון אותה הזכרנו לעיל).

במקרים אחדים העבודה תסחוף אחריה עבודות המשך של חוקרים אחרים, בנסיון לאשש או להרחיב אותה (או לעיתים – להפריך אותה).

שווה ציטוט

עבודה שמצוטטת ע"י מספר רב של חוקרים ונתמכת במחקרים נוספים, סביר שלא תכיל מידע שגוי לחלוטין, שתהיה ברמה מחקרית נאותה, מעניינת מספיק ומועילה להמשך המחקר.

עבודות כאלה נכללות בספרות המשנית, כלומר מוזכרות בסקירות רוחב של תחום ומהוות קונצנזוס בתחומי המחקר הספציפיים הרלונטיים.

בחזרה לבית הספר

שנים לא מעטות נוספות חולפות מרגע שמשהו התפרסם בסקירה מקצועית בתחום מסוים, עד שהוא הופך לחלק מספרי הלימוד הבסיסיים של המדע. במשך השנים הללו חלק מהמידע הופך ללא רלוונטי או מסתבר כטעות בכל זאת.
מה שנכנס לספרי הלימוד הוא בעיקר אמין ביותר.

יחד עם זאת, סביר שבעוד כמה עשרות שנים ספרי הלימוד יראו שונים במקצת, ובתחומים מסוימים אולי שונים לגמרי. בנוסף, נצפה לראות מיזוג טוב יותר בין תחומי מדע שונים.

מסננות זיקוק הידע

אם נסתכל על מסננות זיקוק הידע ממעוף הציפור, נוכל לראות כיצד סינון חוזר ונשנה על פני תקופה של שנים רבות, מזקק את המידע הראשוני הסובייקטיבי, הלא ודאי ומלא הסתירות, לכדי ידע אובייקטיבי ואמין, עד כמה שניתן.

התרשים המקורי מופיע בספרו של פרופ' Henry H. Bauer:
Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method
המחבר נתן אישורו לשימוש זה. (לחצו על התמונה למעבר למקור).

כמה מילים על משמיצי המדע

"השיטה המדעית" היא אידאל לשאוף אליו. המציאות תמיד מורכבת יותר. דיונים, התפלפלויות וביקורות לגבי מהות המפעל המדעי ודרך התנהלותו מתקיימים כבר מאות שנים, והמילה האחרונה מן הסתם טרם נאמרה. כמו שהידע עובר ניפוי וזיקוק, כך עוברת גם השיטה המדעית עצמה ליטושים והגדרות מחדש כל הזמן. לקחים מיושמים ומנגנונים עוברים שכלול במטרה ליעל את התהליך.

המדע רחוק מלהיות כלי מושלם של ידע. זה פשוט הכלי הטוב ביותר שיש לנו. – קרל סייגן

בצד הביקורות הלגיטימיות, מושמעות לא פעם השמצות מצד אנשים שדעותיהם ואמונותיהם נמצאות בסתירה לידע המדעי הנכחי ובד בבד אינם מכירים או מבינים את עקרונות החשיבה המדעית. כשהם ממצים את נסיונותיהם היצירתיים לנצל את המדע לצורך אישוש אמונותיהם (ע"י שימוש באנלוגיות קלוקלות, פרשנויות מילוליות-ספרותיות, הרחבות מטאפיזיות וכד'), הם פונים לעיתים קרובות לקו ההתקפה.

משמיצי המדע מנסים לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד הם מתרעמים ומאשימים את "המדע" בשמרנות וקיבעון מחשבתי על כך שאינו מקבל בזרועות פתוחות טענות שסותרות את אותו ידע מזוקק, ידע ששרד עשרות שנים של ביקורות ועמד בהצלחה באינספור מבחני מציאות.
מצד שני, באותה נשימה ממש, הם בוחרים דוגמאות מחזית המדע, אותה חזית מחקר שמתאפיינת בין השאר בשלל רעיונות נועזים ויצירתיים, ומצביעים בלגלוג על הפכפכותו המביכה של "המדע".

הנה כך בוחרים משמיצי המדע להסתכל רק על החצי "הריק" של הכוס:

כשנקרה בדרכם סיפור על מדען שנאבק שנים על צדקתו ובסופו של דבר זכה בהכרה לה היה ראוי, משמיצי המדע מנפנפים בפרשה בשמחה-לאיד, כהוכחה לאותה שמרנות ממסדית וצרות אופקים של "המדע". מה שהם שוכחים לציין הוא כי לא חלפו שנים רבות והאמת יצאה לאור, בזכות כוח התיקון העצמי של המפעל המדעי, כוח אשר מצליח לגבור על גחמותיהם האנושיות האישיות של כל אחד ואחד מהמדענים המשתתפים במשחק.

הכותרות הצעקניות

נזכר בכותרות ההפכפכות מתחילת הרשומה. מאילו שלבים של זיקוק הידע מגיעות הכותרות הללו?

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

אם בידע מוצק ואמין אנו חפצים, ספרי הלימוד גדושים בו: פירות מזוקקים של מפעל ידע משותף, בו נטלו חלק מאות אלפי מדענים במשך מאות שנים.

 סרטון מומלץ על השיטה המדעית (החל מ-2:50 יותר רלוונטי לנושא הרשומה):

*

ברצוני להודות לאורן שעיה, בעל הבלוג עד כדי קבוע (בו תוכלו למצוא גם סדרת ראיונות עם חוקרים צעירים ולקבל הצצה ישירה לחזית המחקר המדעי), ולארז גרטי שפרסם את הכתבה באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על ביקורת העמיתים שעשו לכתבה זו, ועל הערותיהם הבונות.

מקורות והרחבות:

רשומות נוספות שקשורות לנושא:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

ניסויי חישת העתיד – עוד הר שהוליד עכבר

מי מאיתנו לא חווה פעם תחושה חזקה לגבי העתיד, שהתאמתה.

אני זוכר שעמדתי מול מכונת המשקאות החדשה שהציבו בחצר בית הספר התיכון. בהפסקות היינו עולים לרגל אל המכונה ומזמינים לנו שוקו: אתה משלשל מטבע, לוחץ על הכפתור, ממתין שניה, כוס פלסטיק מגיחה מאי-שם, שפריץ של שוקו כהה מתחיל למלא אותה, שפריץ של חלב עוקב אחריו (או שמא הסדר היה הפוך?), אתם בודאי  מכירים את המחזה. יום רגיל אחד ניגשתי להזמין לי שוקו. שלשלתי את המטבע, לחצי על הכפתור… ופתאום הרגשתי. פשוט ידעתי. הפעם הכוס לא תצא! חלפה שניה… ואכן הכוס לא יצאה! שפריץ השוקו השפריץ, שפריץ החלב הגיע אחריו (או שמא הסדר היה הפוך) והכל חילחל לחריצים הללו שמתחת לכוס החסרה.
נפעמתי. החוויה היתה עזה מספיק כדי שאזכור אותה עד היום.

אני בטוח שכל אחד מאיתנו שמע או חווה חיזוי מטלטל אף יותר מאובדנה של כוס במכונת משקאות.

קשה שלא לייחס כוח נבואי לתחושה כזו שהתאמתה. אנחנו כנראה "מתוכנתים" לכך. קיים יתרון הישרדותי ברור עבור יצורים שמסוגלים לקשר בין ציפיות לגבי העתיד לבין ארועים שמתרחשים בפועל. זהו אולי גם בסיס החשיבה המדעית שטבוע במוח כל אחד מאיתנו: יש לנו תיאוריה מסוימת לגבי העולם (למשל: אש = מסוכן), לתיאוריה יש ניבוי כלשהו (הכנסת היד לאש תגרום לתחושה לא נעימה), אנחנו בודקים אותה לפעמים, במתכוון או שלא במתכוון (לא, זה באמת מאוד לא נעים!) ומאותו רגע כדאי מאוד שהתאוריה שלנו תקבל משקל יתר (אש = אכן מאוד מסוכן!)

באותו האופן, אם חולפת במוחנו תמונה של אסון שעומד לפקוד בן משפחה ואסון כזה מתרחש חס וחלילה, המוח שלנו יוצר קישור חזק מאוד בין שני הארועים. לא משנה בכמה מקרים רק חרדנו לגורלו של אותו אדם ושום דבר לא התרחש, המשקל שהמוח נותן למקרה בו היתה תחושה + קרה הדבר, גדול לאין שיעור מהמשקל שהוא נותן לגבי המקרה בו היתה תחושה + לא קרה דבר. אחרי הכל, אולי קיימת חוקיות מאחורי הדברים ובאמת חזינו את העתיד ("חושב לו" המוח)?
המחיר שאנו משלמים עבור אמונת שוא בחוקיות שאינה נכונה, קטן בהרבה מהרווח שאנו מפיקים מאמונה שתסתבר כנכונה, שהרי אם באמת יש ביכולתנו לחוש באסון בטרם התרחש, הדבר עשוי להציל חיים.

ברור אם כן מדוע אנו מייחסים משקל כה רב לתחושות שהסתברו לאחר מכן כנכונות.
אך כיצד נדע אם אכן ניחנו בכושר נבואי? בהפשטה, יש לתעד לשם כך את כל המקרים בחיינו בהם:

  1. הרגשנו שמשהו עומד לקרות והוא אכן קרה.
  2. הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא לא קרה.
  3. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות אך הוא קרה.
  4. לא הרגשנו שמשהו עומד לקרות ואכן הוא לא קרה.

מובן שניסוי-חיים כזה אינו ריאלי. חישבו על תיעוד "אירועים" מסוג 4 למשל. ברור שיש גם בעיות הגדרה קשות. עד כמה מדויקת צריכה להיות ההתאמה בין ההרגשה שלנו לבין מה שארע בפועל? מה טווח הזמן שנחשב נבואה מוצלחת? הרחבתי את הדיבור על כך ברשומה על חלומות נבואיים וברשומה על טכניקות לניבוי העתיד.

הדרך היחידה בה ניתן לבדוק אם באמת ניחנו ביכולת לחוש את העתיד או שמא אנחנו פשוט זוכרים רק את המקרים הבודדים בהם התאמה כזו התרחשה במקרה, היא לערוך ניסוי מבוקר.

ניסויים רבים שניסו להוכיח יכולת חיזוי עתיד בוצעו במשך 100 השנים האחרונות ע"י חוקרי פארא-פסיכולוגיה נלהבים. הניסויים (אלה שלא הסתברו כרמאות מכוונת), סבלו בד"כ מהטיות רבות וחמורות. החריגות מהצפוי באקראי שמתגלות בניסויים אלה קטנות בד"כ עד כדי כך שלא ניתן להבחין באפקט המדובר אף פעם בחיי היום-יום, אלא רק בצורה סטטיסטית על פני מאות או אלפי נסיונות. לדוגמה, ניסוי שיוכרז כמוצלח יהיה כזה בו אנשים יצליחו לנחש על איזה צד ייפול מטבע 50,500 פעמים מתוך 100,000 הטלות, במקום הממוצע הצפוי של 50,000 ניחושים נכונים. זו תוצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, אך גודל האפקט אפסי (סטיה של חצי אחוז בלבד מהצפוי באקראי – לא משהו שניתן להבחין בו מבלי לרשום ולספור את כל התוצאות).

אבל נניח לרגע שקיימת יכולת לחוש ארועים עתידיים.
אולי העובדה שלא גילו שום ממצא משמעותי שמאשש זאת עד היום נובעת מצורת ניסויים לא מתאימה?
אולי המקרים הללו כן מתרחשים, אך רק באופן נדיר מאוד, שלא מאפשר "לתפוס אותם על חם" בניסוי מבוקר?

אולי אפקט של חישת העתיד מתקיים רק במצבים בהם באמת אכפת לנו מה עומד לקרות? מצבים טעונים רגשית? מצבי סכנה לנו או לקרובים לנו?
אחרי הכל, אם התפתח מנגנון כלשהו שמאפשר למוחנו לקלוט מידע מן העתיד, סביר, משיקולי ברירה טבעית, שתהיה רגישות גבוהה יותר לארועים שמסכנים אותנו או את בני משפחתנו, ולא לארועים חסרי כל משמעות קיומית.

אם כך אכן פני הדברים, אך צפוי הוא, שניסוי בו המשימה היא לנחש את הצורה שתופיע על הקלף הבא, למשל, לא יחשוף את האפקט במלוא עוצמתו, אם בכלל.

מה יהיה הקלף הבא, ואת מי זה מעניין בכלל… (קלפי זנר – ויקיפדיה)

הממצאים המדהימים

Dean Radin, אחד מחוקרי הפארא-פסיכולוגיה הידועים, החליט ללכת בכיוון קצת שונה מקודמיו, ולנסות להתקרב, ולו במקצת, למצבי-אמת. האובייקטים בניסוי היו תמונות שהוצגו על מסך מחשב, חלקן היו שלוות ונייטרליות מבחינה רגשית (כגון תמונות נוף), וחלקן – מעוררות רגשית (בניין נשרף, תאונת דרכים, אלימות, פורנו וכד'). הבדל נוסף היה שהנבדקים לא התבקשו לחזות שום דבר באופן מודע. מה שנמדד היתה תגובתם הלא מודעת – קצב הדופק, מידת הזעה, תנועת עיניים ואף פעילות מוחית.

ממצאי הניסוי הראו, לדעת החוקר, כי בני אדם ניחנו ביכולת חישת העתיד, ולו במידת מה.

אבל השטן, כידוע, מתחבא בפרטים הקטנים.

המאמר המקורי

נפשיל שרוולים, אם כן, ונקרא את אחד המאמרים המקוריים שפרסם ראדין בנושא, מאמר שהתפרסם בכתב העת Journal of Scientific Exploration.

צורת הניסוי

בניסויים אלה הנבדק יושב מול מסך מחשב, וכאשר הוא מוכן הוא לוחץ על מקש. המחשב ממתין כמה שניות, מציג לו תמונה במשך כמה שניות וחוזר למסך שחור למשך כמה שניות נוספות.
במשך כל אותו הזמן נמדדת מוליכות העור (שמעידה על רמת עוררות רגשית, בדומה למדידות פוליגרף).
הנבדק צופה באופן כזה בכמה עשרות תמונות ברצף (20-40 ברצף, בניסויים אלה).

כצפוי, תמונות טעונות רגשית עוררו תגובה חזקה יחסית לאחר הקרנתן, ותמונות שאינן טעונות עוררו תגובה חלשה יחסית. בואו נבדוק כעת מה הדברים הלא צפויים שקרו בכל אחד מארבעת הניסויים שהוא ערך.

התוצאות

ניסוי ראשון

24 נבדקים צפו ב-860 תמונות. התמונות חולקו וקוטלגו מראש כ"רגועות" ו"מעוררות". הנה גרף שמראה את "רמת הריגוש" הממוצעת על פני כל הנבדקים, כתלות בזמן, עבור תמונות מעוררות (נקודות שחורות) ותמונות ניטרליות (נקודות לבנות). הקו האנכי מציין את השניה בה הוצגה התמונה לנבדק. כל מה שמימין לקו הוא התגובה לאחר הצפיה, ומה שמשמאל הוא התגובה לפני שהתמונה מוצגת. כצפוי, חל זינוק ברמת העוררות כמה שניות לאחר הופעת תמונות מעוררות.

הממצא המפתיע הוא שלפני הופעת התמונות, ניכר כבר הבדל בין רמת העוררות, בתלות בסוג התמונה שיגיע כמה שניות מאוחר יותר.

מדובר באפקט מובהק סטטיסטית, אך כפי שקל לראות – קטן מאוד בהשוואה לאפקט שלאחר הצפיה בתמונות.

ניסוי שני

ניסוי זה היה רחב היקף הרבה יותר: 56 נבדקים צפו ב-2059 תמונות.

נמצא אפקט זניח ולא מובהק סטטיסטית. בקיצור, לא התגלה כל אפקט ממשי.

ניסוי שלישי

בניסוי זה התמונות נלקחו ממאגר תמונות סטנדרטי (IAPS), כאשר הפעם במקום חלוקה שווה נבחרו 80 התמונות הרגועות ביותר מהמאגר ו-40 התמונות המעוררות ביותר. כדי להקצין את הפער בין החוויות, במקביל להקרנת תמונה מעוררת הושמעו גם צלילים של צרחות, פיצוצים, סירנות וכד'. תמונות רגועות לא לווו בצליל כלשהו. 47 נבדקים צפו ב- 1410 תמונות.

גם כאן נראה אפקט מצטבר זניח, אך מובהק סטטיסטית.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי הוגרלו התמונות באקראי מתוך המאגר הסטנדרטי (IAPS) ולפיכך התפרשו באופן אחיד יותר על פני טווח העוררות הרגשית שחוללו. בניסוי השתתפו 6 נבדקים אשר צפו ב-240 תמונות סה"כ.

בניסוי זה לא התגלה אפקט כלשהו.

איכשהו, ע"י בחישת המספרים בקדירת הסטטיסטיקה, מצליח ראדין להפוך שני ניסויים מוצלחים ושניים שלא העלו דבר, למקבץ מנצח שהסיכוי שיקרה במקרה קטן באופן מדהים. מומחי הסטטיסטיקה שביניכם בודאי ידעו להסביר כיצד התרחש הקסם.

בספרו Entangled Minds מסכם ראדין את הנושא במילים: "המחקרים הללו מצביעים על כך שכאשר האדם הממוצע עומד לראות תמונה מעוררת רגשות, הוא יגיב אליה לפני שהיא מופיעה" (עמ' 188).

זו פרשנות אפשרית אחת לחריגה של התוצאות מהצפוי, אבל כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים לסטיה הזו בתוצאות.

חשוב להבין: מה שאנו צופים שיתרחש בניסוי, מבוסס על ההנחות שלנו לגבי הגורמים המשפיעים. אם התוצאה אינה תואמת את הצפוי, פירוש הדבר שלא לקחנו משהו בחשבון. לא כל מה שהתנהג בניגוד לצפוי מוכיח קיום תופעות על טבעיות. הדבר רק מוכיח שמשהו במודל שלנו, לא תיאר טוב את המציאות.
מה לא לקחנו בחשבון? זה כבר יותר קשה לומר. לעיתים הגורמים הנוספים חמקמקים ביותר, ונדרשות שנים עד שמזהים אותם ומנקים אותם מניסויים עתידיים מאותו הסוג.

אתם מוזמנים לעצור לרגע את שטף הקריאה ולנסות לחשוב על הטיות אפשריות בניסוי כזה.
ננסח זאת אחרת. אם הייתי מכריז על הניסוי הזה כעל "קסם", ואתם הייתם מנסים לפצח אותו, מה הייתם בודקים?

* * *

* *

*

נזכיר בחופזה כמה סיבות אפשריות להטיות בניסוי כזה, שיש לוודא היטב שלא התרחשו:
*  אולי היו רמזים מקדימים כלשהם לתמונה שעומדת להופיע על המסך?
—  באג בתוכנה שמציג את התמונה שניה או שתיים לפני הזמן?
—  חוסר סנכרון בין השעונים במערכת הניסויית (שעון המחשב שמציג את התמונות לעומת השעון שמודד את תגובת הנבדקים)?
—  אולי התמונות המעוררות מאוחסנות במקום אחר בכונן הקשיח של המחשב מאשר התמונות הרגועות ורשרוש שונה נשמע כשהוא טוען אותם לזכרון לפני ההצגה?
*  אולי נתונים אחדים נופו מהרישומים מסיבות כאלה ואחרות באופן שמטה את התוצאות?
*  אולי החוקרים ידעו איזו תמונה עומדת להופיע ואותתו על כך לנבדקים באופן מודע או לא מודע?
*  אולי הסדר לא היה אקראי לחלוטין, ובאופן לא מודע הנבדקים קלטו (ולו במעט) את הסדר הסמוי? (נדרשים רק מספר קטן של "ניחושים מושכלים" כדי להשיג את האפקט הזעום שנמדד).

וכו' וכו'. מקורות ההטיה יכולים לצוץ מכל עבר.

מהמתואר במאמר אפשר להתרשם שכל הנקודות הנ"ל נלקחו בחשבון.

אבל היה עוד הסבר אפשרי.

הטיית הציפייה

הסיפור מתחיל בכשל שרובנו נופלים בו – כשל המהמר.

אתם משחקים ברולטה בקאזינו. הכדור יכול ליפול על מספר שחור או על אדום (ואפס אחד ירוק). לפני שאתם מהמרים, אתם צופים קצת במתרחש: הכדור נופל על שחור פעם אחת. הכדור נופל על שחור פעם שנייה. הכדור נופל על שחור פעם שלישית. מה קורה כאן? הכדור נופל על שחור פעם רביעית ברצף! אתם לא יכולים להתאפק. ברור לכם שהכדור ממש חייב ליפול על אדום בפעם הבאה, לא? הרי מחצית מהמקרים הוא נופל על שחור ומחצית מהם על אדום (נעזוב רגע את האפס בצד), הוא נפל כבר 4 פעמים ברצף על השחור, הגיע תור האדום, לא? הייתם מהמרים? ומה הייתם עושים עם הכדור היה נופל על השחור 26 פעמים ברצף?! מסתבר שארוע זה התרחש במציאות. מהמרים שמו את כל כספם על האדום… והפסידו. הכדור נפל על שחור פעם נוספת.
הם סירבו להכיר בעובדה כי לכדור הרולטה אין זכרון, גם למטבע לא, גם לא לקובייה או לכדורים במכונת הלוטו. לא משנה כמה פעמים הכדור נפל על שחור עד עכשיו, הסיכוי שלו ליפול שוב על שחור זהה גם בסיבוב הבא, והוא 50%, כתמיד. (כמעט, בגלל האפס).

נחזור לעניינו. הנבדקים מבינים מהר מאוד, שלעיתים (בערך במחצית מהמקרים) הם מתענגים על תמונת נוף מרגיעה, ולעיתים הם סופגים תמונה מזעזעת בפנים (בניסוי השלישי זה גם לווה בצרחות ופיצוצים באוזניים). עד מהרה מתפתחת ציפייה לבאות. אחרי תמונה רגועה, נבנית צפייה מסוימת, אחרי שתי רגועות ברצף הציפייה גדלה, אחרי שלוש תמונות רגועות ברצף הלב כבר דופק בחוזקה – רוב הסיכויים שהתמונה הבאה הולכת להיות מזעזעת! והנה, הפלא ופלא, מגיעה לבסוף תמונה מעוררת רגשות. ומה קרה? הנבדקים התרגשו כבר לפני. שימו לב שההיפך לא יקרה. אחרי תמונה מזעזעת אחת או שתיים, הציפייה לתמונה מזעזעת נוספת פוחתת, ואכן, מגיעה לה תמונה רגועה. כלומר, יש כאן חוסר סימטריה מובנה: לאחר תמונות רגועות ההתרגשות עולה דווקא (מתוך ציפייה שתגיע תמונה מעוררת), ולאחר תמונות מעוררות הולכת ופוחתת הציפייה לתמונה מעוררת נוספת.

נשמע הסבר משכנע, לא?
גם אני התבלבלתי מההסבר הזה במשך זמן מה. יש רק בעיה אחת. כשל המהמר הוא כשל. כלומר, תמונות רגועות לא באמת באות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות מעוררות, ותמונות מעוררות לא באמת מופיעות לעיתים קרובות יותר לאחר תמונות רגועות. נניח שנבנה מתח ציפייה מסוים לאחר רצף של תמונות רגועות. במחצית מהמקרים אכן תגיע תמונה מעוררת לאחר מכן, ואז הציפייה תתרום לאפקט ה"ניבוי" לכאורה, אך במחצית השניה של המקרים תגיע תמונה רגועה נוספת (אין זכרון, זוכרים?) ואז הציפייה תתרום מידה שווה של התרגשות דווקא כנגד אפקט ה"ניבוי".

ההטיה האמיתית מתבססת על קיומו של אפקט הציפייה, אבל נובעת בכלל מבעיה בחישוב.
Jan Dalkvist, Joakim Westerlunda,ו- Dick J. Bierman מנתחים את הנושא לעומקו. לא אכנס לפרטים, כי הם מבלבלים מאוד וידרשו דוגמאות והסברים ארוכים למדי. הסקרנים מוזמנים לקרוא בעצמם. רק אספר, שהם בנו סימולצית מחשב שמדמה את תנאי הניסוי, והוסיפו מודל של ציפייה ועוררות רגשית שמבוססים על כשל המהמר, כפי שתיארנו. להפתעתם, נצפה אפקט זהה בצורתו לאפקט ה"חיזוי" לכאורה שמתאר ראדין. האפקט נובע בגלל אי סימטריה מסוימת שנוצרת בעת חישוב הממוצעים. ע"י שינוי קטן בשיטת החישוב ניתן להעלים את האפקט כמעט לגמרי. כלומר, מדובר בהטיה שנובעת מצורת החישוב, ולא הטיה בתוצאות עצמן.

הנה תוצאות סימולציה של אדם נוסף שחקר את הנושא. דיון בעניין וכן קישורים לתמונות נוספות מהסימולציה שלו תוכלו למצוא כאן.

התייחסותו של ראדין

ראדין הכיר כבר את ההסבר הזה כשכתב את המאמר שלו. הוא ניסה להראות שהתוצאות שלו לא סבלו מההטיה הנ"ל, אך הדרך בה עשה זאת היתה מפותלת ומשובצת מהלכים מוזרים בעליל. אציין רק כמה מהם:

1) משום מה הוא בוחר להתייחס רק לשני ניסויים מתוך הארבעה כשהוא בא לבדוק האם אפקט הציפייה מסביר את הממצאים – הניסוי השני (שנכשל) והניסוי השלישי (שהציג תוצאות מובהקות).

2) מתוך 103 נבדקים שתרמו 3469 נתונים הוא בוחר רק 13 שתרמו 450 נתונים, עבורם תוצאות "החיזוי" היו המרשימות ביותר. מכיוון שהשפעת ההטיה המדוברת היא מצטברת ונתרמת מכל הניסיונות של כל הנבדקים, ומכיוון שאין קשר בינה לבין הצלחה בפועל "לחזות" את התמונות, מהלך זה צפוי להקטין את המידה בה ההטיה באה לידי ביטוי בבדיקה.

3) למרות שבניסויים אלה מחצית מהמטרות (בניסוי השני) ושליש מהמטרות (בניסוי השלישי) היו מהסוג המעורר, ראדין מחליט לשנות את קו הגבול וקובע כי רק 26% התמונות המעוררות ביותר יחשבו "מעוררות" לצורך הבדיקה שלו, וכל השאר (כולל תמונות מעוררות רבות) יחשב כתמונות רגועות.  ?!?

לאור הצעדים החשודים הללו, אין טעם אפילו להתעמק בבדיקה שעשה, שמסקנתה היתה כמובן כי הטיה זו אינה באה לידי ביטוי בתוצאות מחקריו. בנוסף, אני לא משוכנע שהוא התייחס בכלל לבעיה החישובית עליה הצביעו החוקרים אלא רק לכשל המהמר, שכאמור אינו מסביר כשלעצמו את האפקט.

נסיונות חזרה על הניסויים

החוקר Richard S. Broughton ניסה לחזור ב-2004 על הניסויים הללו. הפעם, מצויד כבר בידע על הטיית הציפייה, נעשו מאמצים מיוחדים לנטרל אותה בטכניקות עיבוד נתונים משוכללות. הניסוי כלל 64 משתתפים שתרמו סה"כ 5120 נסיונות, כמות גדולה יותר מכל ארבעת המחקרים של ראדין שתוארו לעיל גם יחד. דגשים מיוחדים הושמו על כל הטיה אפשרית, ונראה כי לקחי העבר הופקו בצורה טובה.
הניסוי נכשל כשלון חרוץ. לא התגלה כל אפקט. ליתר בטחון ניסו החוקרים להריץ את החישובים במתכונתם הקודמת על הנתונים החדשים, אך ללא הועיל. אין אפקט. בין אם ניטרול הטיית הציפייה הוא שהעלים את הממצאים ובין אם לאו, אין הדבר משנה – האפקט נעלם.

ב-2011 רגש העולם כאשר פורסמו תוצאות עבודה נוספת בנושא "חישת העתיד" ע"י Daryl Bem, פסיכולוג ידוע ומוערך מאוניברסיטת קורנל. במקביל לעניין הציבורי הרב שהתעורר בעקבות פרסום התוצאות הסנסציוניות בתקשורת, התחוללה סערה בעולם האקדמיה סביב עבודתו. חוקרים הצביעו על בעיות מתודולוגיות בניסויים והועלו חשדות מנומקים להטיית פרסום (פרסום סלקטיבי של ניסויים שהצליחו והצפנה "במגירה" של כאלה שנכשלו להדגים את האפקט המדובר). אחרים ניסו לשחזר את תוצאותיו, ללא הצלחה.
עוד על הפרשה ועל התהיות הרחבות יותר שהיא הציפה לגבי דרך התנהלות המחקר המדעי כדאי לקרוא כאן (בעברית). בם "זכה" לקבל את פרס Pigasus לשנת 2012, שמוענק כל שנה ע"י אגודת JREF לשרלטנים ופסאודו-מדענים בולטים בתחומם.

סיכום דבר

מה היה לנו כאן?
תוצאות הניסוי: חריגות קלות מאקראיות (אפקט שניתן להבחין בו רק לאחר עיבודים סטטיסטיים).
השערה אפשרית אחת:
התודעה רואה קדימה בזמן / ארועים עתידיים משפיעים על ההווה (או כל טענה אחרת שאינה מתיישבת עם כל הידוע לנו עד כה).
השערה אפשרית אחרת: הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון ע"י החוקר הן הגורמות לסטייה.

ההשערה השניה סבירה הרבה יותר (הטיות יש בכל מחקר), ולכן יש להתייחס אליה בכובד ראש ולמצות את החיפושים אחר הטיות כאלה עד תום. חריגות קלות מאקראיות לא יכולות להוכיח דבר, קל וחומר אם כבר זוהו הטיות כה רבות, שיש בכוחן להסביר את הסטיות הנמדדות.

כמו פעמים אינספור בהיסטוריה של המחקר הפארא-פסיכולוגי, נראה כי עוד הר הוליד עכבר.

מה שמטריד יותר בעיני היא העובדה שרבים שמעו וימשיכו לשמוע על ההרים הנפלאים, מעטים יתקלו בעכברים הקטנים שהולידו אותם ובודדים יזכו לחזות בחורים השחורים אליהם נעלמים העכברים במרוצה, כשמתחילים לבחון אותם יותר מקרוב.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אסטרולוגיה במבחן V – הסבר אפשרי לאפקט מרס, ומה נותר?

אסטרולוגיה במבחן V – הסבר אפשרי לאפקט מרס, ומה נותר?

כפי שראינו ברשומה הקודמת שעסקה במפעל חייו המרשים של גוקלין, עבודתו הפריכה את האסטרולוגיה המוכרת, והחליפה אותה במתאם חלש בין מיקום כוכבי לכת אחדים לבין תחום עיסוקיהם של קמצוץ מצטיינים באוכלוסיה, פרקטיקה חסרת כל ערך מעשי בעליל.

למרות זניחות אפקט-מרס, עוררו הממצאים מחלוקת עצומה לגבי השאלה האם המתאם הזה אכן אמיתי (ולא תוצר לואי של הטיות במחקר) ואם כן, מה יכול להיות ההסבר לו. דעות החוקרים היו חלוקות: הם ראו את האפקט כבלתי ניתן להסבר / ראוי למחקר נוסף / ניתן לחזרה / מוטל בספק / משמעותי / בלתי מתקבל על הדעת / אמיתי / תוצר לואי של הטיות מחקריות, ועוד.

הטיות חברתיות

Geoffrey Dean, אחד מחוקרי האסטרולוגיה המובילים של התקופה האחרונה העלה כיוון חדש ומקורי להסבר, שאינו קשור להשפעת גרמי שמיים על האדם. (סעיף זה הוא תקציר ערוך ומתורגם מתוך המקור שהוזכר לעיל, ואישור ניתן לי מבעלי האתר להשתמש בתמונות והתרשימים מתוכו).

הרעיון להטיות ממקור סוציולוגי עלה במוחו לאחר שיחות שניהל עם גוקלין עצמו, Suitbert Ertel (אחד התומכים הנלהבים של גוקלין), ו- Rudolf Smit ב-1991, 4 חודשים לפני מותו של גוקלין. באותו הזמן לא שיער ג’פרי כי העבודה תדרוש 8 שנים להשלמתה, "אבל זה כנראה גודל האתגר שמציבות חידותיו של גוקלין", אמר.

במהלך מחקריו בנושא חשף ג’פרי עוד ועוד חלקי-פאזל, שהצטרפו יחד לכדי תמונה מעניינת: בהחלט יתכן, כי חלק מההורים זייפו את שעות הלידה של ילדיהם לשעות בהן כוכבי לכת אלה נמצאים מעל האופק או ברום השמים. שוב סיפור הביצה והתרנגולת (בדומה לממצאים החיוביים בנושא מזלות השמש – ראה כתבה ראשונה בסדרה).

מסתבר כי באותה תקופה, האסטרולוגיה המקצועית כפי שאנו מכירים אותה היום כמעט ולא היתה קיימת באירופה. אנשים הכירו את האסטרולוגיה ה"עממית", שתיאור שלה אפשר למצוא בלוח השנה (אלמנך) הפופולרי שנקרא "Le Compost". הנה ציטוט ממנו: "השפעת גרם השמים חזקה ביותר כאשר הוא זורח מעל האופק או מגיע לשיא גובהו בשמיים". מעניין. כלומר האמונה הזו היתה ידועה ורווחת מאות שנים לפני שנמצא אפקט מרס.

 

למעשה אין צורך להזדקק ללוחות שנה כדי לייחס משמעויות סמליות לזריחתו של גרם שמיים, או להגיעו לשיא מסלולו. הפרשנות מאוד אינטואיטיבית (ומן הסתם זה גם מקור האמונה הזו). לגבי התכונות המיוחסות לגרמי השמים השונים, גוקלין עצמו מציין בספרו Neo-Astrology כי הן לא השתנו הרבה מאז התקופה הבבלית, ועובדה זו אכן משתקפת בתיאורים המצויים באותו אלמנך.

אבל מה הטעם לזייף את שעת הלידה? זיוף זה לא יזיז את הכוכבים ממסלולם! אם מיקומם לא היה מיטבי בשעת הלידה, דבר לא יוכל לשנות זאת, ולכן השפעתם המשוערת לא תתרחש בכל מקרה. טיעון הגיוני, אבל נראה כי הגיון אינו מסוג הדברים שמנחים את האנשים במקרים כאלה. שכן אם נמשיך באותו קו מחשבה, מה הטעם לדלג על המספר 13 במניין הקומות ולקרוא לה "קומה 14"? את מי בדיוק אנחנו מנסים לרמות?

עדויות לזיופים נוספים "חסרי הגיון" אפשר למצוא בנתונים של תאריכי הלידה.
ג’פרי בחן את מאגר נתוני הלידה בו השתמש גוקלין וגילה פערים מוזרים במספר הלידות שדווחו בתאריכים "רצויים" לעומת תאריכים "לא רצויים" לפי המסורת באותה תקופה. בהשוואה ליום שלפני ואחרי, היה זינוק בלידות בימי חג נוצריים, בימים של ירח מלא, בתאריך ה-7 בחודש, וכד'. לעומת זאת היתה נפילה נקודתית בדיווחי הלידות ב-13 בחודש, ב"ימי מכשפות", וכד'.
הפערים יכולים להיות מוסברים אם מעבירים 1 מכל 25 לידות בימים הסמוכים ליום המועדף, או לחילופין מסיטים 2 מכל 25 לידות מיום לא מועדף לאחד משני הימים הסמוכים לו.

נראה שזיופים אלה נועדו בעיקר כדי לשפר את התפישה העצמית של הילד בעתיד ותפישת החברה אותו, בבחינת זריעת "נבואה שמגשימה את עצמה". אם החברה רואה את המספר 13 כמביא מזל רע, עדיף לילד שלא יוולד בתאריך זה. על אותו משקל, אם ההורים רוצים לכוון את הילד להצטיינות בספורט למשל, עדיף שהוא והחברה יחשבו כי הוא נולד כשמאדים נמצא באזור השמיים שעוזר להצטיינות בספורט. למה לא לעזור קצת למזל אם אפשר?

בתקופה המדוברת, מקצועות "נשארו במשפחה". הורים ציפו כי ילדיהם "ימשיכו את המסורת" והיו להוטים על כך הרבה יותר מאשר בימינו. גוקלין הסיק על פי עבודותיהם של אחרים שחלק נכבד מהאנשים המפורסמים מגיעים מקומץ הורים שהם העשירים או בעלי ההשכלה הגבוהה ביותר. לא מפתיע אם כן כי האפקט הופיע רק אצל בעלי מקצוע מצטיינים. הם היו בנים להורים מצטיינים במקצועות דומים, שהיו להוטים מאוד לעזור בכל דרך אפשרית לילדיהם להמשיך את דרכם (גם בעזרת שינוי קל בשעת הלידה). מצב זה תומך כמובן גם בתופעת "הורשת המקצועות" שגילה גוקלין.

אבל כיצד יכלו ההורים לדעת מתי גרמי השמיים השונים זורחים או מגיעים לשיא גובהם בשמיים? ראשית דבר, אלה בדיוק גרמי השמים שנראים בבירור בעין (כוכב חמה קשה מאוד לזיהוי בשל סינוור אור השמש סמוך אליה הוא מצוי תמיד בשמים, ואוראנוס נפטון ופלוטו חלשים מכדי שיהיה אפשר להבחין בהם בעין בלתי מזוינת). אך ההורים לא היו צריכים אפילו להיות חובבי אסטרונומיה. מסתבר שנתונים אלה סופקו בלוחות שנה פופולריים באותה העת. כעת גם מובן מדוע האפקט התגלה רק בכוכבי לכת מסוימים ולא בשאר הגורמים האסטרולוגיים: כוכבי הלכת המרוחקים יותר לא נראו בעין ולא פורטו בלוחות השנה, והשמש לעומת זאת נתפשה כגורם בעל משמעות שנתית (עונות שנה). מזלות הם דבר ממושך מדי מכדי שניתן לזייפו.

זמני זריחה ושקיעה של כוכבי הלכת, כפי שמפורטים בלוחות מהמאה ה-19 מלייפציג, פריס ובוסטון

כיצד מזייפים נתוני לידה? בקלות. באותה העת דיווחו ההורים בעצמם על מועד הלידה למשרדי הרישום שבעיריה המקומית (האב היה ניגש  לשם בלווי שני עדים). הממצאים מראים כי שינוי תאריכי לידה (העדפת תאריכים מסוימים והמנעות מאחרים) לא היה מעשה נדיר. יותר מכך, לא נדרשים "זיופים" רבים כדי לייצר את הנתונים של גוקלין. למעשה זיוף נתונים של 1 מ-30 לידות יספיקו.

חיזוק לטענה בדבר זיוף שעת לידה עולה גם מהממצא הבא: כשבודקים את הנתונים של גוקלין רואים שאפקט מרס גדול יותר עבור שעות לידה עגולות, והולך וקטן ככל ששעת הלידה מדויקת יותר. זה מוזר, ואפילו הפוך מההגיון אם היה מדובר בהשפעה אמיתית כלשהי. במקרה של זיוף, סביר להניח כי ההורים יבחרו שעה עגולה בה מצוי כוכב הלכת באזור הרצוי בשמיים, ולא יטרחו לדייק יתר על המידה. כלומר, אחוז הזיופים במקרים בהם שעת הלידה עגולה צפוי להיות גדול יותר, וזה אכן עולה בקנה אחד עם הממצאים כי אפקט מרס גדול יותר עבור המקרים בהם שעת הלידה המדווחת עגולה.

תאורית הזיופים מסבירה יפה גם את הדעיכה באפקט-מרס לקראת שנות ה-50: עם השנים יותר ויותר לידות דווחו ע"י רופאים ולא ע"י ההורים, מה שהקטין מן הסתם את כמות הזיופים בשעות הלידה. בנוסף, התרבות מקרי ההתערבות הרפואית בתהליך הלידה (ניתוחים קיסריים למשל) הגדילה את כמות המקרים בהם שעת הלידה מתועדת במדויק וללא שליטת ההורים.

האם האמונה היתה חזקה מספיק כדי שיטרחו לזייף? אנשים מבצעים פעולות מרחיקות לכת לאור אמונתם באסטרולוגיה גם היום: לפי האסטרולוגיה הסינית, אישה שנולדה בשנת סוס-אש תזכה לנישואים לא מאושרים, ועלולה אף לרצוח את בעלה. בשנת הסוס-אש האחרונה (1966) צנחו הלידות ביפן ב-25% לעומת השנים הסמוכות, באופן חלקי ע"י ביצוע הפלות מרובות. לעומת זאת, שנת דרקון-אדמה נחשבת ברת מזל לנישואין, פריון ועסקים חדשים. בשנה האחרונה מסוג זה (1988) לידות של סינים במלזיה ובסינגפור זינקו בכ-25% לעומת השנה שקדמה לה. לא התגלה אפקט דומה אצל האוכלוסייה הלא-סינית.
אם אנשים מגיעים עד להפלות בהתבסס על אמונות אסטרולוגיות, קל וחומר יהיו מסוגלים להזיז קצת את שעת הלידה המדווחת.

לסיכום, יתכן מאוד ואפקט מרס מבטא תופעה חברתית תקופתית, ולא אמת אסטרולוגית. בהתאם לאמונות שהיו רווחות בתקופה, זייפו הורים מהמעמד הגבוה את שעת הלידה כדי "לעזור" לדחוף את ילדיהם לעסוק במקצועות המשפחתיים ולהצטיין בהם. את הנתונים לקחו מלוחות שנה שהיו מצויים אז. הסבר זה מסביר מדוע רק גרמי שמיים מסוימים "השפיעו", מדוע היה מתאם בין גרמי שמיים למקצועות אך לא לתכונות אופי, מדוע מצב גרמי השמיים עבר "בירושה", ומדוע הוא דעך ונעלם כאשר רישומי הלידה הפכו מדויקים יותר ומבוצעים בעיקר בבתי החולים.

האם ההשערה של הטיה חברתית נשמעת מאולצת? קודם כל יש לזכור כי מספיק ששעת לידה אחת מ-30 תעודכן כדי ליצור את האפקט. יתרה מזו, האם ההסבר האסטרולוגי מאולץ פחות?
מה יותר סביר, שאמונות חברתיות ייצרו הטיה קלה בקרב אוכלוסיה מאוד מצומצמת, או שגרמי שמיים אחדים בלבד ישפיעו על מקצועות מסוימים בלבד של קומץ אנשים בלבד, במשך תקופה מסוימת בלבד, וללא כל מכניזם אפשרי ע"י כל הידוע במדע עד כה?

ג'פרי מציין בזהירות, כי אחרי הכל, זו רק תיאוריה. למרות שהיא מתאימה יפה לכל המוזרויות שהתגלו בנתונים, עד שלא יתבצע ניסוי חדש בו לא תהיה אפשרות לזייף את שעת הלידה, מדובר רק בספקולציה.

יש הסבורים כי לאור מצב העניינים אין טעם להשקיע עוד בחקר אפקט מרס. אחרים מאמינים כי יתכן ומתחבאת אמת אסטרולוגית או מהפיכה מדעית מאחורי הממצאים, וכי בפירוש צריך להמשיך ולחקור את הנושא.

אני בעד!

חוקרי האסטרולוגיה ששמרו על ראש פתוח

לפני שנסיים את סדרת הכתבות הזו, הייתי רוצה לחזור ולהפנות את הזרקורים לאנשים שמאחורי המחקרים.

הנה לקט ציטוטים מתוך ראיון רחב יריעה שנערך במשך כשנה (!) עם 5 חוקרי אסטרולוגיה מובילים, כל אחד מהם בעל למעלה מ-20 שנות נסיון במחקר אסטרולוגי. שניים מהם אסטרולוגים מקצועיים ושניים – פרופסורים באקדמיה. יחד פרסמו למעלה מ-200 מאמרים וכמה ספרים בנושא.  Geoffrey Dean אותו פגשנו לא פעם ו-Rudolf Smit היו אסטרולוגים במשרה מלאה ואף לימדו אסטרולוגיה. ג'פרי ייסד את סניף WA של איגוד האסטרולוגים האוסטרלי. סמית ייסד את אגודת האסטרולוגים הראשונה בהולנד. שניהם הרצו בכנסים בינלאומיים וב-1988 קיבלו פרס בינלאומי על תרומתם המחקרית לאסטרולוגיה.

"התחלנו באותה דרך בה מתחיל כל אסטרולוג: חישבנו מפות לידה, התרשמנו שהן עובדות ו"ננעלנו". אסטרולוגיה הפכה להיות התשוקה שלנו. בכל רגע פנוי הקדשנו את עצמנו למענה. קראנו עוד ועוד ספרים, הכנו עוד ועוד מפות לידה לאנשים ויצרנו קשרים עם עוד ועוד אסטרולוגים (שנסיונם היה דומה לשלנו). השתכנענו יותר ויותר שאסטרולוגיה עובדת. שום דבר ממה שראינו או סיפרו לנו לא הראה אחרת. אסטרולוגים היו בד"כ אנשים נחמדים, נראו אינטליגנטיים ומלומדים, הם דיברו מהלב וביססו הכל על נסיונם המעשי. למעט טורי האסטרולוגיה השטחיים בעיתונים אותם דחו רובם, לא נראה שיש על מה להתלונן. לא הבנו מדוע אנשים מסוימים עוינים כלפי האסטרולוגיה. למרות זאת צצו מדי פעם בעיות – מפות לידה התאימו גם כשבטעות השתמשנו במפה של האדם הלא נכון…

אלה היו ימים בהם מחקרים מדעיים היו נדירים בתחום. התחלנו לבצע את המחקרים שלנו בעצמנו, כלומר, לשלוט על גורמי הטיה ומקורות שגיאה אפשריים, דבר שאסטרולוגים עשו לעיתים נדירות בלבד.

אלה היו הקוים שהנחו אותנו במחקר:

1) להיות זהיר, כי מלכודות והטיות אורבות בכל פינה.
2) לחפש ולשקול הסברים חלופיים לממצאים שמיוחסים לאסטרולוגיה.
3) לבחון את כל הרעיונות שנראים מבטיחים.
4) ללכת בעקבות ממצאי החקירה, לא משנה לאן יובילו, גם אם הם מובילים לכיוון שנמצא בסתירה לאמונות הקיימות.

קוים מנחים אלה נראים די מובנים מאליהם, אבל למיטב ידיעתנו אסטרולוגים בודדים פועלים לפיהם. נראה שאפילו המומחים ביותר אינם מודעים למלכודות האפשריות, הם אינם שוקלים הסברים חלופיים ואינם הולכים עם הממצאים עד הסוף.

השאלות שאנו חוקרים הן למשל – האם נכון שנפטון בזוית מסוימת מעודד תכונה מסוימת? האם טורי האסטרולוגיה בעיתון תקפים? האם מעברים מסוימים של מאדים מנבאים תאונות? כמה חשוב מרכיב הנסיון של האסטרולוג, האינטואיציה שלו, הדיוק בתאריך הלידה? האם אסטרולוגים משיגים תוצאות טובות יותר מאשר תוכנות מחשב / קוראים בכף יד / גרפולוגים? וכו'.
אך השאלה החשובה ביותר היא שאלה שאסטרולוגים מעזים לשאול לעיתים נדירות בלבד: האם יתכן שאנו משטים בעצמנו? האם יתכן שאסטרולוגיה רק נראית עובדת, אבל מסיבות שאינן קשורות לאסטרולוגיה?

אנחנו רוצים להמנע ממצב בו אנו משלים את עצמנו, ולהמנע מהונאה עצמית זה אחד מהאלמנטים הבסיסיים של "להיות מדעי". אם לא נהיה זהירים ומודעים למקומות בהם אנו עלולים למעוד, אנחנו יכולים להסתכל על האדמה ולהסיק שכדור הארץ שטוח. דברים אינם תמיד כפי שהם נראים, נקודה שרוב האסטרולוגים כנראה לא מודעים לה.

נחרדנו לגלות שהטיות וטעויות ניסוייות הסבירו את כל התוצאות ה"חיוביות" שהתקבלו בניסויים!

בנקודה זו התחיל עולם האסטרולוגיה שלנו לקרוס. למשל כאשר ג'פרי הפך את הפרשנויות במפות הלידה שנתן לקבוצת מתנדבים והם לא הבחינו כי משהו אינו כשורה. [מקרה זהה תיארתי בעבר לגבי קריאה בכף יד].

סך כל המחקר נכון להיות מסתכם במאות מחקרים, כמה מהם הראו תוצאות חיוביות אך רובם – תוצאות שליליות. גם המחקרים התומכים מדברים על אחוזי הצלחה הגבוהים רק במעט מהצפוי במקרה – בפירוש לא רמות ההצלחה גבוהות שניתן לצפות מהן כאשר קוראים את ספרי האסטרולוגיה. כדי להתגבר על משקל כה נכבד של מחקרים מפריכים תידרש מפולת של מחקרים חדשים בהם התוצאות חיוביות באופן דרמטי. בדיקת המגמה הכללית מראה שזה בפירוש לא מה שצפוי לקרות.

בסופו של דבר, לנוכח הצטברות העדויות הפסקנו לתת שירותים אסטרולוגיים, כמו שעשו כמה אסטרולוגים אחרים כמו david Humblin, Terry Dwyer, Jan Kampherbek. ברור שפניות פרסה כאלה עלולות להיות טראומטיות. סמית למשל היה בתחילת דרכו ספקן ביותר כלפי האסטרולוגיה, לפיכך "המרתו" לאסטרולוג היתה בעלת משמעות אישית נכבדת. כאשר הבין כי לאסטרולוגיה אין בסיס עובדתי, חייו האסטרולוגיים העשירים והמתגמלים איבדו לפתע את משמעותם. הוא שקע בדכאון שנמשך כמה שנים, אשר היה כנראה הגורם העיקרי לגירושיו. אפילו היום כואב לו להבין כי הספקנות המקורית שלו לגבי האסטרולוגיה היתה כנראה מוצדקת, למרות שמסיבות חזקות יותר מאשר אלה המוזכרות בספרי האסטרונומיה. נסיונו מדגים את התשוקה שיכולה להיות לאסטרולוג לגבי המקצוע שלו. לפטור את האסטרולוגים כשרלטנים (כמו שכמה ספקנים עושים) זה לפספס את העיקר. "

אז מה נשאר לנו?

במהלך מסענו הארוך נאלצנו להפרד בזה אחר זה מכל עקרונות האסטרולוגיה. מזלות השמש לא הראו כל קשר למציאות, וכך גם לא מפות לידה מפורטות ואישיות (לפחות לא באופן שמישהו מסוגל להבחין בקשר הזה). לאחר עשרות שנים של מחקר נמצא רק מתאם חלש מאוד ולא רלוונטי לאוכלוסיה הרחבה שנוגע לכוכבי לכת אחדים (אפקט-מרס), וגם תקפותו ומשמעותו מוטלים בספק.

ראינו כיצד הטיות תפישתיות ותוצרי-לואי שונים ומשונים מסבירים את כל התוצאות החיוביות לכאורה. אסטרולוגיה אובייקטיבית רק "נראית" עובדת. היא לא באמת עובדת. אם רוצים להסתפק באסטרולוגיה סובייקטיבית זה כמובן אפשרי, אבל אז אין מקום לטעון לקשר כלשהו לעולם החיצוני, אלא לדבר רק על משמעות אישית, חוויה אישית, העצמה אישית וכד' (מטרות ראויות כשלעצמן).

נראה כי הגיע הזמן לנקות את ספרי האסטרולוגיה מכל המידע השגוי והלא מבוסס שמצוי בהם, לפתוח דף חדש, כפי שהציע גוקלין בעצמו, ולהקים את מה שהוא קרא לו: האסטרולוגיה החדשה. היא תכלול רק אלמנטים שהוכיחו עצמם במחקרים.

כרגע ספר "האסטרולוגיה-החדשה" ריק. כל דפיו לבנים, והוא מחכה לחוקרים רציניים שימלאוהו בידע בדוק, ולא רק במסורות עתיקות שמקורן לא ברור ושכל קשר בינן לבין המציאות, כפי שראינו, מקרי בהחלט.

* מקור נפלא לכל הקשור בחקר האסטרולוגיה נמצא כאן: http://www.astrology-and-science.com/hpage.htm

משחק הפאזל הגדול

משחק הפאזל הגדול

איך מסבירים מהו מדע? כיצד מתנהל "המפעל המדעי"? שאלות לא פשוטות, כפי שתעיד אפילו הצצה חטופה בערך "השיטה המדעית" בויקיפדיה. לא אנסה להתמודד עם נושא מורכב זה כאן (נושא שמוקדשים לו קורסים ואף תארים שלמים באקדמיה).

במקום זאת אציג את אנלוגית הרכבת הפאזל השיתופית שהציע Michael Polanyi, כימאי, שפנה בהמשך דרכו לעסוק בפילוסופיה של המדע. התוודעתי לאנלוגיה זו כשקראתי את הספר המעניין הזה, ואני מוצא אותה פשוטה, עשירה ומאירת עיניים.

הפאזל – מפת המציאות

אפשר לדמות את המחקר המדעי להרכבה משותפת של פאזל ענק ע"י חוקרים רבים. כל אחד מנסה להוסיף חלקים לפאזל תוך ביקורת עצמית וציבורית, שמאשרת כי החלק אכן נראה מתאים למקום המוצע לו. ככל שהמלאכה מתקדמת, קל יותר לחוקרים האחרים להבין היכן החלקים שלהם יכולים להתאים. כך, בעבודת צוות, ניתן להתקדם באופן מהיר ובטוח יותר לעבר השלמת הפאזל.

הפאזל, לכשיושלם, יהיה מעין מפה מלאה של המציאות. כיצד יראה הפאזל השלם? אף אחד אינו יודע כרגע, אך אזורים רבים כבר ממופים באופן מרשים.

מלאכת ההרכבה

כל אחד מהמשתתפים פועל באופן עצמאי לחלוטין, ואין מנהיג יחיד או הנהלה מרכזית שמחלקת את העבודה בין כולם באופן מסודר. הכוונה שכזו עלולה לא רק שלא לעזור אלא אף לעכב את התקדמות העבודה, מכיוון שהיא מצמצמת את המקום ליצירתיות ולהפתעות. בנוסף, מניעים אידאולוגיים כאלה ואחרים עלולים להטות את הפעילות לכיוונים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

ישנו מגוון רחב של גישות לגבי ההרכבה: חלק מתמחים בחלקים צדדיים, חלק יבנו גושים קטנים מסביב לאזורים בעלי משמעות ברורה (למשל דמות אדם), חלק בעיקר יאספו את החלקים שנראים כשייכים לאזור מסוים בפאזל ואחרים יתמקדו בקבוצה זו של חלקים וינסו להתאימם זה לזה. חלק מחפש התאמות לפי צבעים וחלק לפי הצורות של החלקים. כל אחד לפי העדפתו האישית וכישוריו הטבעיים.
באזורים מסוימים שיטה אחת מתגלה כיעילה יותר בעוד שבאזורים אחרים שיטה אחרת יעילה יותר. בתקופות שונות הדברים עשויים אף להתהפך.

לעיתים יהיה קשה למצוא חלקים מתאימים ואנשים יקדישו זמן לתאוריות לגבי מה שעשוי להתגלות באותו אזור. באזורי עבודה אחרים יהיו כל כך הרבה הזדמנויות להוספת חלקים שכולם יעסקו בהרכבה בקדחתנות, ורק מאוחר יותר יתפנו לקחת צעד אחורה להסתכל על התמונה הנוצרת.

קבוצות שונות תתווכחנה ביניהן מהי מהות ההרכבה – האם ניסוי וטעיה היא הדרך הנכונה? או שמא בניית תאוריות לגבי החלקים שלא נמצאו עדיין?

קבוצות שונות תפתחנה "מילונים" שונים לתאור צורות או צבעים, בהתאם לצורת החיפוש המאפיינת כל אחת מהן.

יש זמנים בהם הנושא המתגלה באזור מסוים ברור (בית, עץ, דמות) וכל מה שנותר הוא להשלים את החלקים סביב, חלקים שאינם משנים מהותית את מה שניתן לומר על אזור זה של הפאזל.

יש זמנים אחרים, בהם מתגלות תגליות מהפכניות: פתאום מבינים כי יש צורך לפרק ולהרכיב מחדש אזורים שנראו מתאימים היטב עד עכשיו. יתכן והתגלו חלקים חדשים יותר מתאימים, או שחלקים שנראו שייכים לשמיים מסתברים כהשתקפות במים, למשל. כך אזורים שלמים מתאחדים, או מחליפים מקום ומשמעות.

ככל שהפאזל הולך ומושלם ואזורים רבים יותר מקושרים ביניהם, הסיכוי לצורך בארגון משמעותי מחדש הולך וקטן. אך עד שלא מונחת החתיכה האחרונה לא ניתן להיות בטוחים באופן מוחלט כי שינויים ומהפכים לא ידרשו בעתיד.

מרכיבי הפאזל

מרכיבי הפאזל הם אנושיים כמו כולנו, לטוב ולרע.

כולם בחרו מרצונם לשחק במשחק הזה, ובאופן צפוי לא כולם טובים באותה המידה. חלקם עלולים אפילו להזיק בהשתתפותם.

משתתפים עלולים להחמיץ הזדמנויות או לנסות להתאים מחדש באופן אובססיבי חלקים שאחרים כבר מצאו והתאימו. לעיתים משחק המזל למישהו, גם אם אינו מוכשר, והוא מוצא חלק קריטי של הפאזל שחמק מעיני כל השאר. אחרים עשויים לתרום את תרומתם העיקרית בהצבעה על טעות מסוימת שאחרים עשו.

ויש את אלה שמנסים לאלץ חלקים למקומות לא ממש מתאימים מבלי כוונת זדון, אולי כתוצאה מעודף אמביציה ותקוות שוא שזה יתאים.

יש כמה אחרים שפשוט מרמים, דוחפים חלקים לא מתאימים, משייפים קצת את החלק כדי שיתאים, אולי אפילו מייצרים חלק שלם מזויף, כל זאת כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם.

 הנה סיכום הדברים (לחצו להגדלה):

ואלה שמגיעים מסיפור אחר

יש כאלה שבכלל לא מכירים בחוקי המשחק. הם לא מנסים לגלות את תמונת המציאות. יש להם כבר תמונת עולם בה הם בחרו להאמין מלכתחילה, ושום דבר לא ישנה את דעתם. "אל תבלבל אותי עם העובדות, אני את שלי כבר החלטתי".

הנה מה שקורה כאשר מרכיב פאזל פוגש ב-נאמן קופסה.
זו עבודה נפלאה שמסתובבת ברשת בשבועות האחרונים ונקראת "ראיות לעומת אמונה – סיפורם של שני ארנבים".  המקור נמצא כאן. לנוחיות הקוראים תרגמתי את הכתוביות לעברית, בהסכמתו (ולשמחתו) של היוצר המקורי.

[אני מתנצל אם התמונות פגעו במישהו. וויכוחים סוערים התפתחו באחד האתרים לגבי הסטראוטיפים הסקסיסטיים המקוממים והדוחים שמוצגים כאן – חצאית ומשפטים ורודים לארנבת לעומת מכנסיים ומשפטים כחולים לארנב, ועוד שאר תופעות חברתיות מזעזעות שלא שמתי לב אליהן. עם הגולשים והגולשות הסליחה, אני רק תרגמתי את הטקסט, ואני מציע שנפסח על הדיונים בנושאים הללו כאן 🙂 ]