לפני שנים רבות (1912 ליתר דיוק), בהולנד הרחוקה (רוטרדם ליתר דיוק), נולד ארנולד (Arnold Gerrit Henskes ליתר דיוק).

בשנות העשרים לחייו הקים חברה לעיצוב. כבר אז פקדו אותו חלומות מוזרים וחוויות על-טבעיות למיניהן (לדבריו). כשמלאו לו 33, הכריז ארנולד כי גופו חסין כל פגיעה: "אינני אמן, אלא נביא. אם אתה מאמין באלוהים, הרצון שלך יכול לשלוט על גופך. אנשים לא יאמינו לי אם אסתפק בדיבורים, אבל אחרי שייחזו בגופי הבלתי פגיע, הם יאמינו."

ואכן, בניגוד לטיפוסים רבים שפגשנו בעבר שרק פיזרו סיפורי מעשיות לחלל האויר, ארנולד היה נכון להדגים את טענותיו בפומבי. הוא עזב את עבודתו, עבר לאמסטרדם והחל להסתובב בפאבים כשהוא מדגים את יכולותיו המופלאות. הדגמותיו היו כה מרשימות, עד כי רבים היו מתעלפים במהלכן. הדברים הגיעו לידי כך שהמלצרים היו דורשים מהלקוחות לשלם על הארוחות לפני שארנולד היה מתחיל בהופעתו.

במקביל לביצוע מעלליו הבלתי אפשריים, העביר את המסרים שלו לקהל. הוא הטיף לזנוח את החיים המטריאליסטים ולהכיר בכוח עליון – המקור – אלוהים – שפועל דרכו ונותן לו את החסינות הגופנית הזו, כאות לכך שיש בנמצא משהו גדול יותר. כמו כן הטיף לשלום עולמי. את שמו שינה ל-"Mirin Dajo" שפירושו בשפת האספרנטו "פלא". (כמו אחרים בני זמנו, האמין כי אספרנטו, בהסירה מחסומי תקשורת בין האומות השונות, יכולה להיות המנגנון לאיחוד האנושות).

אני חושב שהגיע הזמן לראות במה המדובר.

ילדים – לא בשבילכם! בעלי לב חלש, נשים בהיריון ומניקות – נתראה בשבוע הבא.

לא לנסות בבית!

כאן מחדירים שלושה צינורות דקים מבעד לגופו, ומזרימים דרכם מים. מזרקה אנושית!

ארנולד האמין בשליטה מוחלטת של התודעה בחומר. הוא סבר כי ביכולתו לשלוט מנטלית בכל המתרחש בגופו. לדבריו החרב אינה עוברת דרך גופו, אלא זה גופו אשר עובר דרך החרב. האזורים הרלוונטיים בגופו נעשים "קלים" יותר, "פחות חומריים" ולכן הגוף אינו נפגע, כי אין שום דבר מוצק לפגוע בו.

דה גרוט (De Groot), מי שהפך להיות עוזרו האישי וחברו הטוב של ארנולד, מספר סיפורי ניסים ונפלאות על האיש ועל החוויות העל-טבעיות להן זכה במחיצתו. דה גרוט טען כי ארנולד טלפתי, ניחן בכוחות ריפוי וכי הוא מוקף במלאכים-שומרים. לדבריו, באחד הניסויים ארנולד הפך לבלתי נראה לחלוטין ונשאר כך עד ש"התממש" חזרה על חוף הים, עירום כביום היוולדו, מול עיניהם המשתאות של כמה עוברים ושבים. ברשותכם, לא אתייחס לסיפורים אלה, ללא ראיות קצת יותר מוצקות.

אך מההדגמות כמובן שלא ניתן להתעלם. ארנולד שיתף פעולה עם הרופאים באופן מלא. רבים בדקו אותו ונדהמו (לסרטון לחצו כאן). כאן תוכלו לראות אותו נכנס לחדר צילומי הרנטגן כשהמוט כבר תקוע בגופו. נראה כי מוטות אכן מפלחים את גופו ללא שניכרים סימני כאב על פניו, ללא זיהומים משמעותיים וללא דימום מאסיבי.

כרוניקה של מוות ידוע מראש

כדי לבדוק עד כמה התופעה יוצאת דופן, ביצעו חוקרים סדרת ניסויי-ניקוב בבעלי חיים. לא רק שהם שרדו ללא בעיות, הם גם לא הראו שום תגובות מיוחדות לאחר מכן. מסקנתם היתה כי המעללים הללו אינם מדהימים כפי שהם נראים.

ארנולד החליט ללכת צעד אחד נוסף קדימה. הוא בלע פגיון, משוכנע כי יוכל "למוסס" אותו בתוך גופו.

הוא טעה.

נדרש ניתוח כדי להוציא את החפץ. למרות שהניתוח הצליח, ארנולד מת כעבור כשבועיים כתוצאה מדלקת שהתפתחה סביב מקום הפגיעה, והוא בן 36 בלבד. נתיחה שלאחר המוות חשפה צלקות פנימיות רבות בכבד, כליות, סרעפת, טחול וצלקת אחת בקצה ליבו. בקיבה ובמעיים, לעומת זאת, לא נראו סימני פגיעה כלשהם.

הפגיון הקטלני, יום לפני שהוצא בניתוח
(ויומיים לפני קום מדינת ישראל)

הפגנת כוחות על-טבעיים, יכולת טבעית, או שרלטנות?

Peter Mulacz, פאראפסיכולוג אוסטרי, סוקר את המקרה של ארנולד וכן מקרים נוספים מאותו הסוג. במאמרו הוא מתייחס בביקורת לעבודותיו של חוקר ירדני בשם Jamal N. Hussein שסבור כי מדובר באנרגיות ריפוי "על-טבעיות".

דעתו של פטר היא כי לא נדרש כאן שום הסבר על טבעי, היות והתופעה אינה כה מדהימה כפי שנראה ממבט ראשון. הוא מביא את חוות דעתם של רופאים שוויצרים מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת שאומרים את הדברים הבאים:

לגבי התמודדות עם הכאב, סף הכאב שונה מאוד בין אדם לאדם, ומעבר לכך, ידוע כי סוגסטיות יכולות להוריד את תחושת הכאב באופן דרמטי (וראו היפנוזה ושיכוך כאב). רוב האיברים הפנימיים אינם רגישים לניקוב. הכאב ברובו נובע כאשר חודרים את העור, הצדר והצפק.

לגבי היעדר זיהומים, צריך לקחת בחשבון את המשטח המלוטש של החרבות אשר לא מאפשר כמות גדולה מדי של חיידקים ולכלוך להצטבר עליו. מעבר לכך, כתוצאה מכך שקוטר החרב הולך וגדל כשהיא חודרת לגוף, רוב הלכלוך "מנוגב" מהחרב ומצטבר בנקודת הכניסה שבשכבות העור העליונות, במהלך החדירה האיטית. אפילו במקרה של חדירות של המעיים (בדרך כלל נקבים כאלה מובילים לדלקת צפק חמורה), ההנחה היא שחדירה איטית לא תגרום לנקבים או קרעים של הרקמות, אלא רק להתרחבות קטנה למדי שתסגר שוב בעת יציאת החרב, בזכות האלסטיות של הרקמה.

הצורה המתרחבת של החרב החלקה, והחדרתה האיטית יכולים להסביר גם את העדר הדימום. בחדירתה החרב לא תגרום לקריעת כלי דם אלא רק הסטה שלהם הצידה, או הרחבה ומתיחה של רקמות אלסטיות. רק פגיעה בכלי דם ראשי באופן ישיר תגרום לדימום פנימי רציני.

מזוית ראיה רפואית, מדגישים אותם רופאים, ההתייחסות לניקובים אלה כאל "פציעות קטלניות" היא השגויה, ולפיכך המסקנה כי מדובר בתופעה ללא הסבר טבעי פשוט אינה נכונה. תפישה שגויה זו, הן אצל האדם שאינו מומחה והן בקרב רופאים נובעת מחוסר ניסיון עם מקרים דומים.

המקרה הזה מושווה, באופן לא מודע, לפציעות שנובעות מדקירת סכינים או פצעי ירי, שהן בעלות השלכות חמורות בד"כ ויכולות, כידוע, להביא אף למוות. דקירה (בעת תקיפה או תאונה) מתרחשת בד"כ מהר, הכנסת העצם הדוקר ושליפתו מתבצעות בזויות שונות, הקורבן עשוי להתנגד – כל אלה גורמים לקרעים רציניים של הרקמות, דימום, ונטייה גבוהה לזיהומים.

Peter Mulacz נכח בטקסים של הסוּפים (זרם מיסטי באסלאם), וחזה ביותר ממאה דרווישים עוברים טקס דקירה שכזה, בחלקם צפה ממש מקרוב. הוא מתאר במאמר את שראה, ואין לו ספק כי חזה בדקירות אמיתיות.

בתוכנית פופולרית מודרנית התייחסו קוסם ורופאה למקרה. נראה ששניהם השתכנעו כי מדובר בדבר האמיתי:

האמת, גם אני השתכנעתי.

ואז פניתי לד"ר רות גור, מומחית בנוירוכירורגיה (מנתחת מוח) וביקשתי את חוות דעתה על הדברים.

לרות אין שום ספק – מדובר באחיזת עיניים. סקירה זריזה שערכה לא העלתה אף לא התייחסות אחת למקרים מסוג זה בספרות המקצועית, בעשרות השנים האחרונות. רות הדגישה כי המאמר העיקרי שהבאתי נכתב ע"י פראפסיכולוג. הנה התייחסותה לנקודות שונות:

לגבי הרופאים שבדקו את ארנולד – יש גם רופאים שסרחו, רופא הוא לא אלוהים.

לגבי הקוסם שמופיע בתוכנית הטלויזיה ומצהיר כי זה לא יכול להיות טריק – מדובר בסרטון למטרות שכנוע במקרה הטוב או למטרות מסחריות. יתכן שקיבל תשלום כדי לומר זאת.
הדרך היחידה לקבל חוות דעת אמיתית אם אכן מדובר בטריק או לא, דורשת בדיקת הכלי הדוקר מבחינה מטלורגית, הוכחה שאין שום מסילות מותקנות על פני הגוף, שהכלי הדוקר איננו גמיש, ביצוע הדקירה ע"י חוקר שאינו קשור לנדקר, והוכחה ב- CT כי אכן החפץ הדוקר אינו מתעוות סביב הגוף אלא חודר דרכו.

לגבי צילומי הרנטגן – צילומי רנטגן הינם דו מימדיים. אפשר להניח אדם על שולחן הרנטגן ואת החרב מתחת לשולחן או מתחת למזרן, אבל בדרכה של הקרן. מי שמביט בזה מהצד לא יראה את החרב אבל בצילום היא תצא בבירור. בדיקות מודרניות כמו CT, שהינו תלת מימדי, היו חושפות את התרמית מיד אם החרב לא עוברת בתוך הקרביים ממש. אולי זו הסיבה שמאז שנות ה-80 (בהם יצא ה-CT  לשימוש נרחב) לא שמענו יותר על תופעה כזו.

לגבי דימום – תמיד יהיו תגובות של הגוף לחדירה. אפילו בדקירת מחט תמיד יורד דם. הסיכוי לחתוך כ-1 ס"מ ללא דימום כלל קרוב לאפס, ובוודאות כשאדם חוזר על כך שוב ושוב – אין לכך סיכוי כלל.

לגבי זיהומים – הגוף הזר היחידי שאינו גורם לזיהום עם חדירתו הוא קליע של כלי נשק חם וזאת מפני שבפיצוץ אבק השריפה נוצר חום של למעלה מ-100 מעלות וכל החיידקים שעל פניו נשרפים. החום שלו בעת הפגיעה בגוף גם הוא למעלה מ-100 מעלות דבר ששורף את כל החיידקים על העור בנקודת החדירה. גוף קר שחודר, גם אם לא יהיו חיידקים על פניו (למשל אזמל סטרילי), עדיין יגרום לזיהום מעצם הפגיעה בעור ויצירת "חור" דרכו יכנסו חיידקים שעל העור פנימה.
חדירת מעיים צפויה לגרום לזיהום קשה עוד יותר – שכן יש קרוב לקילו חיידקים בתוך המעיים שבהתפזרם הם מאד אגרסיביים.
כמו כן דקירה באזור בית החזה שתעבור דרך הריאות תגרום מיידית לנקב בריאה ובקרומיה שיבוא לידי ביטוי בקשיי נשימה ניכרים. אם החור איננו גדול רב הסיכוי שהנקב ינקז אוויר מהריאה לכוון המתחם בין הקרומים ואל החוצה ואז יוותר לחץ חיובי בין הקרומים שימוטט את הריאה לגמרי ויתחיל ללחוץ על כלי הדם הגדולים, דבר שיפריע לפעילות הלב.

בהתייחס לנתיחה שלאחר המוות: בכל המכונים המכבדים את עצמם נהוג לתעד בדיקות כאלה, שיש להן חשיבות לדורות הבאים, ע"י צילום או השארת האיברים המתאימים משומרים בפורמלין. לא נתקלתי בראיות על תיעוד של הנתיחה.

עם כל הכבוד, כל אדם יכול להמציא סיפור נחמד, ולתמוך אותו כביכול בעדויות. עדיף לקרוא לילד בשמו – "סיפור", ולא להתייחס אליו יותר מידי ברצינות. כאשר מתייחסים ברצינות רבה מידי לבדיות כאלה הדבר עולה בחיי אדם, כפי שהוכיח ארנולד עצמו.

בשנים האחרונות – מאז שנות ה-50 לא ראינו תופעות כאלה יותר, ואני מאמינה כי הדבר נובע מכך שלא ניתן להשתמש היום באותם אמצעים בהם השתמשו פעם כדי לחולל את התרגילים הללו מבלי להתפס. יש להניח לסיפור כפי שהוא ולתת לו לגווע. אין מכשפים, אין מכשפות, אין רוחות, וארנולד לא יכול היה לנקב את גופו עם חרבות ולצאת מזה ללא פגע.

מקורות והרחבות:

• על ארנולד, בויקיפדיה
• מאמר על ארנולד (מאת מישהו שהאמין שגם לאורי גלר יש כוחות על-טבעיים…)
• המאמר של  Peter Mulacz
• החוקר הירדני, ג'אמל חוסיין מוזמן להדגים את הדקירות על עצמו בפני ארגון ספקנים, מסכים, ומבריז

אם אהבתם את הרשומה הזו, אולי תתעניינו גם ב:

• אנשים מגנטיים וניסים נוספים
• מי יודע, ילדים, מה קורה אם לא אוכלים?
• האם אתם מאמינים במוות?

לקבלת עדכונים על רשומות חדשות הזינו את המייל שלכם בתחתית הטור משמאל.

ברשומה הראשונה בנושא ראינו כיצד יש בכוחן של ציפיות להעצים או לשנות חוויות טעם, ראייה, שמיעה ואף הנאה אומנותית ותפקודים קוגניטיביים גבוהים. אך ציפיות לא עוצרות בזוטות של חיי היום-יום. מיד נראה כיצד הן מסוגלות לגרום לנו לחוות חוויות "רוחניות" ועל-טבעיות מפעימות.

קסדת ההפתעות

ברשומה "הזיות בהזמנה" פגשנו את "קסדת האלוהים", ואי אפשר שלא להזכירה שוב בהקשר זה. הקסדה יוצרת שדות מגנטיים חלשים באזור האונות הרקתיות של החובש אותה. אחוז גבוה מהנבדקים שחבשו את הקסדה תיארו תחושות מיוחדות שכללו התעלות רוחנית, תחושת אחדות עם היקום, אקסטזה, חוויה חוץ־גופית, תחושה שמישהו ניצב מאחוריהם ומתבונן אל נשמתם, והיו אף שהגדירו את תחושתם כשהייה במחיצת אלוהים.
פרסינגר, החוקר שקנה לו פרסום רב בזכות אותה קסדה, היה משוכנע כי אותם שדות מגנטיים הם הגורמים לחוויות המוזרות. אך עד מהרה הסתבר כי המציאות מוזרה אפילו יותר.

קבוצת חוקרים שוודים פקפקו במסקנותיו של פרסינגר. הם חזרו על הניסויים, אך בהבדל אחד משמעותי: שימוש בפרוטוקול סמיות כפולה (double blind). במהלך הניסוי נותרו כמחצית מהנבדקים עם קסדה כבוייה, מבלי שאף אחד מהם או מהחוקרים ידע עבור מי הופעלו השדות המגנטיים ועבור מי לא. התוצאות היו מפתיעות. אנשים רבים חוו חוויות מיסטיות, אך לא נמצא כל קשר בין הדיווחים לבין הפעלת השדות המגנטיים. חובשי הקסדה שלא הופעלה חוו לא פחות חוויות מחובשי הקסדה הפעילה! במילים אחרות, מדובר כאן בחווית המצופה בלבד.

שאלוני אישיות שהנבדקים מילאו לפני הניסוי הצביעו על מתאם ברור: נבדקים בעלי רמת סוגסטיביליות גבוהה (ניתנים להשפעה בקלות) וכאלה שמחזיקים בגישות רוחניות היו בד"כ אלה שחוו את החוויות המיוחדות.

משדר הריחות המהפכני

ב-1977 ביצע החוקר Michael O’Mahony ניסוי מסקרן בתוכנית טלויזיה של ה-BBC. הוא הכניס לאולפן מכשיר אלקטרוני מוזר למראה שמשתמש בספקטרוסקופיית ראמן, כדי לשדר ריחות באמצעות צלילים. הוא הכריז כי הריח שהוא עומד לשדר לצופים יהיה ריח כפרי אופייני כלשהו (לאחר ציחקוקים מהקהל הבהיר כי לא מדובר בריחות רעים). הושמע צליל במשך 10 שניות וטלפונים החלו לזרום ממאות צופים שחשו בריחות שונים ומשונים. רובם דיווחו על ריחות חציר, דשא ופרחים. כמה הריחו זבל וחומרי דישון. היו לא מעטים שדיווחו כי לקו בהתקפי קדחת-השחת, עיטושים וסחרחורות.

כל הסיפור היה מתיחה אחת גדולה, שמטרתה היתה לבדוק את השפעת הסוגסטיה על חוש הריח.

מייקל חזר על הניסוי ברדיו, אז הושמעו שני צלילים נפרדים ושקט קצר שהוסבר כצליל שנמצא מעל סף השמע האנושי, אך עדיין אפקטיבי. ריחות הורגשו ע"י המאזינים בכל שלושת המקרים…

מריחות לרוחות

אחד החדרים ב- Hampton Court (ויקיפדיה)

ארמון Hampton Court נחשב כאחד מהאתרים היותר רדופי-רוחות באנגליה. אנשי צוות הארמון ומבקרים מדווחים על ארועים חריגים רבים שמתרחשים באזוריו השונים. ריצ'ארד וויזמן ושות' החליטו לבדוק במה המדובר.

בטרם יצאו לשטח, השיבו למעלה מ-600 מתנדבים על שאלונים לגבי מידת האמונה שלהם ברוחות רפאים, תופעות מוזרות שחוו בעבר והמידה בה יחסו תופעות אלה לרוחות רפאים. אלה שהאמינו ברוחות דיווחו על מספר רב יותר משמעותית של חוויות מוזרות בהשוואה ללא מאמינים, והם גם נטו ליחס חוויות אלה לרוחות-רפאים הרבה יותר מאשר הלא מאמינים.

אז הגיע החלק הפיקנטי בו יצאו כולם לשוטט ברחבי הארמון, באזורים ששמם יצא לשמצה כרדופי-רוחות במיוחד. כצפוי, דיווחו המאמינים על מספר רב יותר של חוויות יוצאות דופן מאשר הלא מאמינים ויחסו אותן משמעותית יותר לפעילות רוחות רפאים.

אבל מי יודע, אולי אנשים מסוימים באמת קולטים מסרים מהעולמות שמעבר ולכן מאמינים בתופעות על-טבעיות, ולא ההיפך – חווים מפגשים דמיוניים עם רוחות רפאים בגלל אמונותיהם? מה קדם למה – הביצה או התרנגולת? (מתאם אינו מוכיח סיבתיות).

כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה, ביצע James Houran את הניסוי האלגנטי הבא. הוא אסף 22 איש וביקש מהם לשוטט במבנה תיאטרון נטוש שלא יוחסה לו שום פעילות על-טבעית. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות שוות. לאחת מהם סיפר כי המקום נמצא בשיפוצים, ואילו לשניה סיפר כי למקום מיוחסת פעילות ענפה של רוחות-רפאים. הקבוצה השניה דיווחה על שלל תחושות וחוויות מוזרות בעוד הקבוצה הראשונה לא דיווחה על שום דבר חריג. כמה צ'יזבטים עשו את כל ההבדל בחוויה.

במחקר אחר שזכה לשם המקורי "יומן ארועים של בית לגמרי לא רדוף רוחות", ביקש Houran מזוג נשואים צעירים לנהל יומן בו יציינו כל ארוע חריג שיתרחש בביתם במהלך 30 הימים הבאים. לבני הזוג סופקה רשימה של ארועים שעונים על ההגדרה "חריגים", רשימה שכללה תופעות חושיות שונות, תחושה של "נוכחות", רגשות עזים, תנועת חפצים בלתי מוסברת ותפקוד בלתי סדיר של מכשירים.
לא פחות מ-22 ארועים חריגים דווחו במהלך תקופת הניסוי, ארועים שכללו תפקוד לא תקין של הטלפון, שמיעת מילמול מסתורי של שמם ותנועות מוזרות של מסכת וודו שהיתה מונחת על המדף.

מעגל הקסמים של חווית המצופה

לא נדרש הרבה בכדי להתניע את מעגל הקסמים. זרע אמונה קטן או ארוע מקרי יכולים להספיק. צפיה בסרט אימה, שהות במקום שידוע כ"רדוף רוחות", סיפור על חוויה מוזרה מפי קרוב משפחה או טענה של מיסטיקנית כי ביתנו נגוע ברוחות רעות – כל אחד מאלה די בו כדי לגרום לנו להתחיל לחוות דברים מוזרים, כפי שהדגימו הניסויים לעיל.

ברגע שחווינו משהו חריג אנחנו מיד מפרשים אותו כחיזוק לאמונה המקורית. אנחנו נעשים דרוכים וערניים יותר לסביבה, מבחינים בתזוזות ורחשים אליהם לא שמנו לב עד היום ומפרשים אותם כסימנים לפעילות על-טבעית, מה שמגביר את האמונה שלנו עוד יותר, ולפיכך את הציפיה כי ארועים נוספים מסוג זה יתרחשו, והציפיה בתורה מכתיבה את החוויות העתידיות והפרשנות שניתן להן, וחוזר חלילה. בשלבים מתקדמים כבר אין צורך בארועים חיצוניים שיזינו את מעגל הקסמים, אנו עלולים להתחיל להזות.

התחושות שנלוות ומזינות מעגל קסמים כזה יכולות להיות חיוביות (למשל "המחשבות שלי יוצרות מציאות") או שליליות (למשל "הבית שלי רדוף רוחות"). כך או אחרת, בין אם מדובר בתחושת התרוממות רוח או בתחושת פחד וחרדה, מדובר בתהליך ספירלי מתעצם בו האדם החווה הולך ומתנתק יותר ויותר מהמציאות.

ומניסויים פסיכולוגיים נעבור אל החיים האמיתיים, אל מקרה שמדגים יפה את מעגל הקסמים של חווית המצופה.

המשפחה שברחה מביתה

בנובמבר 2003 הגיעו מים עד נפש. טום ומוניקה ברחו מביתם יחד עם בתם בת השנתיים, וכבר שבועיים הם גרים אצל הוריה של מוניקה. נואשים, הם פנו לעזרה לארגון הספקנים CSI. חוקר העל-טבעי המדעי בנג'מין רדפורד הגיע לבדוק את המקרה ומספר על כך בפרוטרוט בספרו Scientific Paranormal Investigations.

התופעות המוזרות החלו כמה חודשים קודם לכן, והן הלכו והתגברו. הראשון ששם לב לדברים מוזרים היה טום. הוא הרגיש משהו טופח קלות על קרסולו כשהיה בשלבי הרדמות, או כבר ישן. אם היה מתעלם מכך זה היה מחמיר עד כדי בעיטה שגרמה לו להרגיש תזוזה בכל גופו. כשהיה מנסה להרדם שוב, הבועט המסתורי היה תוקף מחדש. בכמה מהפעמים הוא זינק מהמיטה, הדליק את האור ונחרד לראות מעין שקע בקצה המיטה, כאילו איזו נוכחות בלתי נראית ישבה שם.

התופעות הופיעו קצת לפני "ליל כל הקדושים". לאחר שטום חלק את העניין עם זוגתו מוניקה, העניינים הדרדרו במהירות.

מוניקה החלה לבדוק את הנושא, קראה ספרים אחדים על בתים רדופי-רוחות ולמדה על התסמינים האופייניים: נקודות אור מוזרות בצילומים, אזורים של קור בלתי מוסבר, לחשושים מוזרים בהקלטות וכד'.

ואכן, בני הזוג הבחינו באזורים קרים בקומה השניה, כאילו החימום לא עובד שם. "זה מוזר, כי אויר חם הרי עולה למעלה דוקא. הבית מבודד היטב, וכל החלונות מכוסים מבחוץ ביריעות פלסטיק" הסביר טום.

בשלב כלשהו מישהו הציע לטום לצלם את הבית בלילה, ולבדוק אם משהו מתגלה בתמונות. ואכן, בתמונות אחדות נראו נקודות אור או כתמים מטושטשים, ובאחת מהן נראו מעין פני שד משתקפים משולחן הזכוכית שבסלון ביתם!

טום סיפר כי החתול והכלב שלהם מתנהגים מוזר כשהם מתקרבים לחדר השינה. הם מסרבים להכנס לתוכו ובוהים באזורים ריקים בחדר כאילו הם מתבוננים במשהו בלתי נראה. לטענתו של טום הם מתנהגים כך רק בחדר הזה.

בתם בת השנתיים ספרה להם שראתה מפלצות: "היא מבועתת. היא לא מוכנה לעשות כלום חוץ מאשר לשבת על הכסא הזה, ולא לזוז… ואומרים שילדים וחיות רגישים יותר לקלוט רוחות רפאים". מוניקה מאשרת: "הילדה לא מוכנה לרדת מהספה. היא אומרת – 'לא אמא, אני מפחדת. אני רואה מפלצות או כלבים, או צפרדעים'. לפעמים היא מתעוררת באמצע שינה חזקה ואומרת שהיא רואה מפלצות".

גם צלילים מוזרים פוקדים את הבית. במהלך הלילות נשמעים לעיתים קרובות צעדים וחריקות בגרם מדרגות-העץ הישן שבביתם. לחישות ותקתוקים מוזרים נשמעים בטלפון האלחוטי וצלילי פסנתר ומוזיקת מטאל מרוחקים מגיעים לעיתים לאזניהם – עוד תופעה שאין להם הסבר עבורה היות ולאף אחד משכניהם אין פסנתר, וגם "בלתי סביר שבשכונה שלהם (שרוב תושביה מבוגרים) מישהו שומע מוזיקת מטאל".

טום (שקיבל חינוך קתולי) הזמין כומר מקומי לערוך טקס גירוש שדים בבית, אך ללא הועיל. התופעות רק התגברו.

באחד הלילות הניחו בני הזוג מכשיר הקלטה קטן בקומה השנייה של ביתם. הם ישבו בקומה התחתונה בדממה ולא שמעו דבר. אך כשהקשיבו לקלטת הזדעזעו לשמוע בה נביחת כלב וקול מרוחק שאומר משהו כמו "איתן, אני אספר לו". הקלטה זו היתה הקש ששבר את גב הגמל. טום היה מפוחד עד מוות. הוריה של מוניקה השתכנעו סופית שהבית רדוף רוחות והמשפחה ברחה מן הבית ועברה לגור אצלם.

פסיכי (psychic) מקומי איתו התייעצו בני הזוג אישר את נוכחותה של רוח-רפאים בביתם. זה כמובן לא הקל על מצוקתם. "אם מישהו היה בא ואומר לי שיש רוח רפאים בביתו, לא הייתי מאמינה לו בחיים, עד שעברתי מה שעברתי בבית שלי. אנחנו רק רוצים לחזור לגור בבית".

מכסח השדים הספקן מגיע

בשלב זה נכנס לתמונה בנג'מין רדפורד. מצוייד במצלמה, מכשיר הקלטה, פנס, מחברת ומוח חקרני בלבד, החל לחקור את הפרשה. אל תצפו לסצנות מסמרות שיער. בסופו של דבר, שום דבר מרגש לא התרחש שם.

בנג'מין ביקר בביתם כמה וכמה פעמים ושהה שם שעות רבות, הן בשעות היום והן בשעות הלילה. למרות נסיונות רבים, שום צלילי חריקה או צעדים לא נשמעו בזמן שהותו שם, למעט פעם אחת בה נשמעו חריקות משונות שדמו לרעש גירוד ציפורניים על משטח מתכתי. התעלומה נפתרה תוך דקות אחדות – אחת השכנות גירפה את שביל האספלט הסמוך לביתם…

כשנכנס בנג'מין עם החתול שלהם לחדר המקולל לא נצפתה כל תגובה חשודה. להיפך, החתול התחכך ברגליו כשהוא מגרגר בהנאה.

השד שנראה בצילום התברר להיות השתקפות של מנורת הקריאה בשולחן הזכוכית. המוח האנושי מתמחה בזיהוי פנים, ועושה זאת באופן בלתי נשלט גם עבור גירויים שאין שום קשר אפשרי בינם לבין פנים אמיתיים.

כשבחן את ההקלטה הגורלית, הבחין ברעשים סביבתיים אופייניים וברישרוש מתמיד של מנוע הטייפ. מאידך, לא הצליח לאתר שום דבר שנשמע כמו המשפט "איתן, אני אספר לו". גם מומחה אודיו שבדק את הקלטת לעומק לא הצליח להבחין בשום דבר חריג. המשפט פשוט לא היה מוקלט שם.
כדי להסיר ספק אחרון מנושא זה ארגן בנג'מין ניסוי פשוט. הוא חזר והציב את הטייפ במרומי גרם המדרגות כשהוא מופעל וביקש ממוניקה לשבת בסלון (במקום בו ישבו בני הזוג בזמן הארוע המקורי). במקביל יצא עם טום אל מאחורי הבית, שם ניהלו שיחה קצרה. כשנכנסו הביתה בחנו בסקרנות את ההקלטה. בעוד שמוניקה לא שמעה דבר מהסלון, בהקלטה נשמעו בבירור קולות הדיבור ביניהם. בני הזוג היו מופתעים.

באחד הביקורים הזדמן לבנג'מין להפגש עם הפעוטה. כשבירך אותה לשלום היא חייכה בביישנות. שום דבר בהתנהגותה לא רמז על חרדות מיוחדות. בנג'מין שאל אותה אם יש מפלצות בבית עכשיו (זה היה בשעות היום). הילדה הניעה ראשה בשלילה. האם יש מפלצות בלילה? הילדה הניעה ראשה בשלילה ואמרה שלא. בני המשפחה נראו משוכנעים כעת כי לא ראתה מפלצות, אחרי הכל. נראה כי התנהגות הילדה בזמנו היתה מושפעת עמוקות מהלך הרוח המבועת של הוריה.
מעבר לכך, יתכן מאוד שהילדה נשאלה שאלות מנחות כמו "ראית מפלצות, נכון?" – שאלות כאלה לא רק שעלולות להניב את התשובות המצופות, אלא שיש בכוחן אף לשתול זכרונות מדומים במוחם של הנשאלים, באופן שגורם להם מאוחר יותר לזכור כי חוו את החוויה. תופעה זו נפוצה בתשאולים לגבי חטיפות חוצנים, וכן בחקירות במקרים של חשד להתעללות מינית. (אני מקווה לעסוק בנושא זה בהרחבה בעתיד).

אזורי הקור המסתוריים בקומה השניה התגלו כנובעים מזרמי אויר קר שחדרו מעליית הגג, שלא היתה אטומה היטב. בנג'מין שוטט עם מקל קטורת מעלה עשן ברחבי הקומה, ותנודות בכיוון העשן עזרו לו לאתר את מקור כניסת האויר הקר בזריזות.

התחושות שחש טום במיטתו נבעו ככל הנראה מתנועות שרירים לא רצוניות שרבים מאתנו הרגישו בודאי בשניות של ההרדמות (היד או הרגל קופצות להן פתאום מעצמן), ואולי מדובר בתסמונת הרגליים העצבניות. טום, שהיה בחור גדול מימדים, והמיטה עליה ישן, שהיתה קלה במיוחד, היוו שילוב מנצח בו רגל קופצנית מסוגלת להרעיד את המיטה כולה.

כוחו של מגה-סיפור

שימו לב כיצד אוסף של ארועים טריוויאליים נרתמו ליצירת והעצמת מגה-סיפור על-טבעי מצמרר ("בית רדוף רוחות" במקרה הזה) למרות שלכל אחד מהארועים יש הסבר פשוט וטבעי משלו, שהינו בלתי קשור לאחרים.
רגל עצבנית, חלום רע של הפעוטה, צלילים מבחוץ, השתקפות מנורה בשולחן, מבטים בוהים של חיות המחמד ואיטום לא טוב של עלית הגג – כל אלה, כשהם נתפרים יחד ע"י מגה-סיפור עוצמתי אחד, יש בכוחם להבריח משפחה מביתה.

בסופו של דבר, היתה זו רוח הספקנות והחקירה הבריאה שהרגיעה את בני המשפחה ועזרה להם לצאת ממערבולת האימה, ולא כל אותם המתפרנסים מאשליות ומקידומן, שהתערבותם רק החמירה את המצב.

את חג ההודיה כבר חגגו בני המשפחה בביתם.

אמונות באובב.
"ילדים! היזהרו מעצי באובב! אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים." – מתוך הנסיך הקטן, מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, בתרגום יהודית אופנהיימר

*

בתים רדופי-רוחות אינם דורשים רוחות וגם לא תדרי צליל נמוכים, שדות מגנטיים חלשים ושאר תופעות סביבתיות חריגות. כל שנדרש הוא כוחה של הסוגסטיה. מוחנו יעשה כבר את שאר העבודה כדי לייצר לנו חוויה מרטיטה.

לקריאה נוספת:

סקירה של וויזמן: http://www.csicop.org/si/show/the_haunted_brain/

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

כוחות על-טבעיים נחשפו בהודו!

הסרטון הבא (5 דק') מדבר בעד עצמו. לא אוסיף מילים כדי לא לקלקל את ההנאה ממנו.

מה שכן, נסו לפעול בשתי רמות כשאתם צופים בסרטון: הרמה הרגילה של שקיעה בחוויה, והרמה שמעל – בה אתם צופים בעצמכם, מנסים לשים לב לרגשות שעולים, למחשבות שמתרוצצות. השוו מה התחולל בראשכם בנקודות שונות לאורך הסרטון.

זו בעצם רמת המודעות שאני מכוון אליה כשאני מדבר על "חשיבה חדה" – הרמה שמנסה לבדוק את החוויה שלנו, את המחשבות שלנו. מחשבות על מחשבות. היכולת לבחון את מחשבותינו, אמונותינו ורגשותינו היא הבסיס לשלבים הבאים – הצטיידות בכלים לחשיבה חדה והתנסות בשימוש בהם.

אם אהבתם את הרשומה הזו, בודאי תהנו גם מהבאות:

• אנשים מגנטיים וניסים נוספים
• למקומות, היכון, רחף!
• May the Force be with you

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לפני שנתחיל, קצת על מים

מים מכסים כ-70% משטח כדוה"א. מים מהווים כ-60% ממשקל גופינו.

למים תכונות רבות שהן חריגות בעולם החומרים. הנה כמה מהן, והשפעותיהן הקריטיות על החיים בכדוה"א:

• נימיות– הנטיה של המים "לטפס" במעלה צינורות דקים תוך שהם מתגברים על כוח המשיכה. תכונה זו מנוצלת היטב ע"י הצמחים, בהם מטפסים המים מהשורשים לעבר העלים.
  

  מים בשלושת מצבי הצבירה שלהם (ויקיפדיה)

• קיבול חום עצום – המים הם אחד החומרים שנוטים הכי פחות לשנות את הטמפרטורה שלהם כתוצאה מחימום/קירור. בזכות תכונה זו מייצבים המים את האקלים על פני כדוה"א.
• קרח צף ולא שוקע – במצב המוצק שלהם (קרח) המים פחות צפופים דווקא מאשר במצב הנוזלי. הדבר גורם לשכבת קרח להיווצר על פני האוקינוסים והאגמים ולא בתחתיתם. שכבת הקרח משמשת "שמיכת בידוד" המגינה מהקור העז ששורר בחוץ ומאפשרת ליצורים החיים להמשיך ולהתקיים במים הנוזליים שמתחת.

ענני מים זוהו בכמויות מרשימות גם במרחבי החלל. הדבר לא מפתיע, שכן מרכיביהם הבסיסיים של המים – המימן והחמצן – הם מהיסודות הנפוצים ביקום.

ערפילית אוריון, בה זוהו גם אדי מים (NASA)

אך היה מי שלא הסתפק בכך. הוא התרשם כי המים יודעים גם לקרוא מחשבות ופתקים כתובים (בכל השפות, רצוי בכתב יד ברור אך עדיף בהדפסה), ומגיבים על כך בשינוי המבנה המולקולרי שלהם.
לאיש קוראים מאסארו אמוטו (Masaru Emoto), ועל עלילותיו ונפלאותיו נספר כאן היום.

לא יאמן כי יסופר

ה"ממצאים הניסויים" שלו הראו כי כאשר מציגים למים מילים כתובות בעלות קונוטציות חיוביות כגון "אהבה", "חוכמה", "מלאך" או "נשמה" נוצרים גבישי קרח "יפים" במים (אחרי שמקפיאים אותם כמובן), ולעומת זאת כאשר מציגים מילים כגון "אתה טיפש", "שטן" או "אני אהרוג אותך" – לא נוצרים גבישים כלל, או שנוצרות התגבשויות "מכוערות". המים יודעים גם להבחין בין דמויות "טובות" (אמא תרזה, גנדי) ל"רעות" (היטלר למשל).

בנוסף, למים יש טעם ברור במוזיקה – יצירות כמו אגם הברבורים והחמישית של בטהובן "הפיקו מרגליות", ואילו מוזיקת "Heavy Metal" עיוותה את הגבישים לחלוטין. כשהמים שלו שמעו את שירו של אלביס "Heartbreak Hotel" הן הפגינו רגישות מיוחדת וגביש הקרח התפצל לשני גבישים נפרדים…

אמוטו מספר כי במקרים רבים כשהראה למים תמונות, גבישי הקרח חיקו את מה שמצולם באופן מדויק – כשהראה להם תמונה של פיל הם יצרו מעין "אף" בדיוק במרכז הגביש. כשהראה להם תמונה של מקדש, הגבישים יצרו צורת גג ואת צורת החבל שהופיע בתצלום.

דרך מקורית נוספת לשנות את מבנה המים היא ע"י תפילה, וגם את זאת הדגים כמובן אמוטו.

אמוטו מסביר את הטכניקה: "פתק עם המילה המודפסת מודבק על הבקבוק/כוס עם הכתוב פנימה – כדי שהמים יוכלו לקרוא את המילה, והם קוראים אותה במשך למעלה מ-24 שעות. בנסיון עם תמונות, הבקבוק/כוס מונחים על התמונה. עם תפילות, אם המתפלל נמצא ליד המים, הדגימה נלקחת מיד כשהוא מסיים. אם המתפללים נמצאים במקום מרוחק, הם מודיעים על סיום התפילה בטלפון ואז הדגימה נלקחת מיד. מכניסים אותה למקפיא לטמפרטורה של  25⁰– צלזיוס למשך כ-3 שעות. מיד עם הוצאתה מצלמים את הגבישים שנוצרו."
כשנשאל מדוע הוא מדפיס את המילים ולא כותב אותן בכתב יד הוא עונה: "מכיוון שכתב היד שלי ממש גרוע! לאשתי לעומת זאת יש כתב יד נהדר. מעבד תמלילים מפיק בדיוק את אותן אותיות בכל פעם. אני לא רוצה לחבל בניסויים כתוצאה מכתבי יד שונים". איזה ניסוי מבוקר!

"מולקולות המים מושפעות ממחשבותינו, מילותינו ורגשותינו." מסכם אמוטו את ממצאיו.

וכך זה נראה:

היה אפשר לחשוב שטענות ילדותיות אלה ישארו בחזקתו הפרטית של אמוטו, אך מסתבר שמיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם חושבים אחרת. ספרו הראשון "מסרים מהמים" – הפך לרב מכר בינלאומי, כמו גם ספרי ההמשך שפרסם.

אחד האתרים המהללים מסביר: "עבודתו של אמוטו מספקת עדויות עובדתיות לכך שאנרגית הוויברציות האנושית, מחשבות, מילים, רעיונות ומוזיקה – משפיעים על המבנה המולקולרי של מים".

הסרט בליפ הקדיש נתח לא מבוטל לסקירת הטענות של אמוטו, שכמובן הוצגו שם כעובדה מדעית מוכחת (אירוני אולי שגיבורת הסרט לומדת על התגלית המדעית המפעימה הזו מפוסטרים שתלויים בתחנת הרכבת התחתית).  הנה קטע מהסרט:

אתר הבליפ מסביר: "מה שהציב את ד"ר אמוטו בחזית המחקר של המים הוא הוכחתו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המציאות החומרית… מכיוון שאנשים וכדוה"א מורכבים בעיקר ממים, המסר שלו הוא של בריאות אישית, התחדשות סביבתית גלובלית ותוכנית מעשית לשלום שמתחילה בכל אחד מאיתנו".
הנה דברים שכתבה על ספרו גב' אחת (שמגדירה את מקצועה כ"אינטואיטיבית רפואית" – medical intuitive): "באמצעות הצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן, ד"ר אמוטו יצר ספר שהוא אוצר מיסטי אמיתי. תרומתו למחקר בתחום התודעה הרוחנית היא יוצאת דופן".

כעת נצא למסע הגילויים. נקלף שכבה אחר שכבה, ונראה מה ישאר מאותו מדען גאון ומגילוייו המרעישים.

על השכלתו הפורמלית

אמוטו אינו מדען בהכשרתו. הוא סיים תואר ראשון ב"יחסים בינלאומיים" באוניברסיטה ביוקוהמה. בשנת 1992 קיבל תעודה שמעידה עליו כדוקטור לרפואה אלטרנטיבית מאוניברסיטה פתוחה כלשהי בהודו (נתקלתי בטענה כי ניתן לרכוש שם תארים אקדמאיים תמורת כמה מאות דולרים). מעניין כי כעבור שנים, במחקר בו השתתף (נגיע אליו בהמשך) התפוגג תואר הדוקטור שלו והוא הורד לדרגת BA.

הנה מה שהכריז אמוטו על עצמו באחד מהראיונות איתו: "למזלי, לא התחלתי את עבודתי עם איזושהי השכלה מדעית מודרנית. לא הכרתי אפילו את גבולות המדע שימנעו מלתת למחקר שלי סיכוי". בכריכת אחת המהדורות של הספר הראשון שלו הוא מצוטט: "לקחתי על עצמי את מחקר המים לא כחוקר מדעי, אלא כחושב מקורי, כיצור אנוש".

טענותיו של אמוטו התפרסמו רק בכתב-עת אחד שהוא peer reviewed (כלומר החומר שבו עובר בקרה כלשהי ע"י אנשי מקצוע אחרים לפני שהוא מתפרסם). זהו כתב עת לרפואה אלטרנטיבית, והדברים פורסמו לא כמאמר מדעי אלא כ-"photo essay" – "חיבור בתמונות" שאורכו היה מעט יותר משני עמודים. קיים סיכוי טוב כי סוג זה של עבודה לא עבר ביקורת לפני שפורסם.

בניגוד לחוסר השכלה מדעית כלשהי, פועלו מעיד על כך כי הוא איש עסקים ממולח. הוא הקים חברות ואגודות בעלות שמות מסחריים להפליא, ומוכר מוצרים מפוקפקים באחד מהאתרים המסחריים שלו, למשל – בקבוקון שמכיל "מי-אינדיגו בעלי גאומטריה מושלמת, טעונים בריכוז גבוה של מבנים משושיים (“highly charged hexagonally structured concentrate” – לא בטוח איך מתרגמים דבר כזה) תמורת $35 דולר לכמות של כוס. הוא טוען כי מים מיוחדים אלה הם בעלי מבנה מולקולרי משושי קטן יותר שמאפשר להם לחדור ביתר קלות את דפנות התאים בגוף, ולפיכך מרווים את הגוף מהר יותר (לא אמשיך לתרגם מהאתר כי הדבר מתחיל לעלות לי בבריאות).

כמובן שמצב בו "חוקר"  עושה רווחים עצומים ממוצרים שמבוססים על כך שהתאוריות שלו נכונות, מדליק נורה אדומה בכל הקשור לאתיקה מקצועית וליושרה המחקרית שלו.

על איכות ה"מחקרים" שביצע

באופן לא מפתיע, ללא כל השכלה בתחומי המדע (לא במישור התיאורטי ולא בניסויי), איכות המחקרים של אמוטו ירודה ביותר.

(הפרטים בסעיף זה מתבססים על עבודת מחקר שערך קריסטופר סצ'פילד שהתכוון לשחזר את ניסוייו של אמוטו מתוך התלהבות אמיתית, אך לאחר שדלה את כל המידע האפשרי והתרשם מהחובבנות בה התבצעה עבודתו של אמוטו, החליט לוותר על הפרויקט).

להלן נקודות הכשל העיקריות בעבודתו של אמוטו. כשלים אלה אופייניים לעבודות פסאודו-מדעיות רבות, ולכן אני מוצא טעם להתעכב עליהן:

חוסר בקבוצת ביקורת – ליד צלוחית שרשומה עליה המילה "אהבה" למשל, היה צריך להניח צלוחית שלא רשום עליה דבר, ואז להשוות את כמות הגבישים "היפים" שנוצרו בשתי הצלוחיות. אולי הכמות זהה? אם אין למה להשוות, איך יודעים שהמילה הכתובה השפיעה בכלל ולא שזה מצב הדברים הטבעי?

בקרה רעועה על תנאי הניסוי: הצלוחיות בהן גידל אמוטו את הגבישים לא נאטמו – דבר שמאפשר חדירת זיהומים או השפעות סביבתיות כמו הבל פיו של החוקר שמצלם את הגבישים. כל שינוי קטן בתנאי הסביבה (טמפרטורה, לחות או זיהומים) עלול לשנות מקצה לקצה את צורתם של גבישי הקרח הנוצרים ואף לגרום לכך שגבישים לא יווצרו כלל.
אמוטו מציין כי הקפיא את דגימות המים בטמפרטורה של -25^oC, והגבישים נוצרו ב–5^oC. לפי הידוע ממחקר גבישי קרח (שנעשה ע"י מדענים אמיתיים) טמפרטורות אלה אמורות להפיק גבישים בצורת מקלות בעיקר. למרות זאת, אמוטו לא פרסם מעולם תמונת גביש קרח בצורה כזו. עובדה זו מעלה חשד כי בקרת הטמפרטורה היתה גרועה, או לחילופין כי פרסום התמונות היה סלקטיבי ביותר.

פרסום סלקטיבי:  אמוטו טוען כי בניסויים הוא מצלם 100 דגימות זהות בכל מצב (למשל 100 טיפות מים בצלוחית שהמילה "אהבה" מוצמדת אליה). למרות זאת אמוטו מפרסם רק תמונה אחת מכל קבוצה כזו. כשנשאל בראיון כיצד הוא בוחר את התמונה הוא מודה: "אני בוחר את התמונות לפי היופי והטוב שלהם". כלומר, אם על הפתק שאמוטו הניח היה רשום "מלאך" למשל – הוא בחר את תמונת הגביש היפה ביותר, ואם היה כתוב "שטן" הוא בחר את המכוער ביותר, מבין 100 הדגימות שצילם. נו באמת.

הניסוי לא היה בסמיות כפולה (double blind) ולכן לא מנקה את השפעות החוקר: ברור כי אם הצלם ומי שבוחר את התמונות לא היו יודעים אם הדגימה הגיעה מצלוחית ה"מלאך" או מצלוחית ה"שטן", הם לא היו יודעים אם הם "אמורים" להעדיף את הגבישים שנראים יפים או את המכוערים, ויתכן מאוד שהתוצאות היו משתנות מקצה לקצה.

על משנתו המדעית

אני סבור שגם הקוראים שאין להם השכלה מדעית כלשהי, יזהו באמרותיו של אמוטו ילדותיות מסוימת:

• "אני מאמין שמים הגיעו מחוץ לכדוה"א, מהחלל החיצון. לכן אנחנו לא יכולים להבין מים בעזרת הפיזיקה הרגילה".
  (מים אכן הגיעו מחוץ לכדוה"א, כמו כל שאר החומרים מהם כדוה"א ואנו עצמנו מורכבים. כולם שרידים של התפוצצות שמשות מהדור הקודם למערכת השמש שלנו, לפני מספר מיליארדי שנים. הפיזיקה, אמוטו כנראה מתבלבל, תקפה גם מחוץ לכדוה"א).
• "אני מאמין שמים הם אור, כי יש להם צורות רבות ושונות. אולי היקום הוא כמו מרק-מים – מרק עשוי ממים!"
• על השאלה מדוע צורת המשושים חוזרת בגבישי הקרח עונה אמוטו: "כבר בזמנים עתיקים, מגן-דוד ופירמידות נחשבו צורות קדושות. אני מאמין שצורה קדושה כזו קיימת במים".
• על כך שגבישים יפים במיוחד התקבלו תחת השפעת הפתק "אהבה והכרת תודה" מסביר אמוטו: "אני מאמין שאהבה והכרת תודה הם חומר אחד, ולא תרכובת. אהבה היא חמצן, והכרת-תודה היא מימן. באופן זה הכרת תודה חשובה אפילו מאהבה. עם שני חלקים של הכרת תודה ואחד של אהבה (H₂O), אנרגיה פאסיבית ואקטיבית משולבות יחד, ויוצרים חומר אחד".

סיכום ביניים – אמוטו הינו איש עסקים מצליח. אין שום קשר בין אמוטו למחקר מדעי.
אבל מי יודע, אולי הוא עלה כאן על משהו אמיתי? אם לא נבדוק, לא נדע.

נסיונות חזרה על ה"מחקר" בצורה מבוקרת

לאחר שעות של תחקירים ברחבי האינטרנט הצלחתי לאתר רק שלושה נסיונות לחזור על השעשועים של אמוטו בצורה מבוקרת.

נסיון חזרה ראשון התבצע ב-2004 ע"י מורה במגמת פסיכולוגיה בקולורדו. ניסוי זה היה בסמיות כפולה (כלומר, מצלמי ומדרגי ה"יופי" לא ידעו איזו מילה הוצגה למים). לא נמצאו שום הבדלים בין גבישי הקרח שנוצרו בטיפות מים שהוצמדו להם פתקים עם מסרים "חיוביים" לעומת "שליליים".

נסיון חזרה שני פורסם ב-2006 בהנהלתו של הפארא-פסיכולוג דין ראדין, בשיתוף אמוטו. 2000 אנשים בטוקיו היפנו "מחשבות חיוביות" לעבר בקבוקי מים שהונחו בחדר מסוכך מקרינה אלקטרומגנטית בקליפורניה. ה"מתפללים" לא היו מודעים לבקבוקי בקרה שהונחו בחדר אחר. טכנאי צילם את גבישי הקרח שנוצרו לאחר הקפאת טיפות המים מבלי שידע מאילו בקבוקים הוצאה כל טיפה. 100 "שופטים" שפטו את רמת האסתטיות של הגבישים שהופיעו בתמונות, כמובן גם הם לא ידעו האם מקור הצילומים בבקבוק הניסוי או הבקרה.
התוצאות: הגבישים שמקורם בבקבוקי הניסוי קיבלו ציון גבוה במעט מאלה שנלקחו מבקבוקי הבקרה. מעניין.
החוקרים מציינים בעצמם מספר ליקויים במערך הניסוי. העיקריים שבהם הם לדעתי העובדה כי בקבוקי הניסוי והבקרה אוכסנו בתנאים שונים לפני שהוקפאו, והעובדה כי הדגימות השונות מבקבוקי הניסוי והביקורת לא עורבבו בתא ההקפאה – שינויים קלים בטמפרטורה באזורים שונים של תא ההקפאה דיים כדי ליצור הבדלים משמעותיים בצורת וכמות הגבישים הנוצרים.

נסיון חזרה שלישי פורסם ב-2008 שוב ע"י אותו הצוות, והפעם באמצעי בקרה טובים יותר. בניסוי זה היו שתי קבוצות בקבוקי בקרה – אחת שמוקמה סמוך לבקבוקי הניסוי (עליהם ניסו כ-1900 אוסטרלים וגרמנים להשפיע לטובה) ואחת שמוקמה במקום מרוחק יותר. הדגימות פוזרו הפעם באופן אקראי בתוך המקפיא ובנוסף השופטים דירגו את כל התמונות, ולא רק את אלה שהצלם בחר כ"מעניינות" באיזשהו מובן. הדירוג של "יופי הגבישים" היה בסקלה בין 0 ל-6. לפני שנחזה בתוצאות, נעצור לרגע לחשוב מה היינו מצפים שהן תהיינה, אם הפרסומים של אמוטו היו משקפים את מציאות. אני למשל הייתי מצפה שתמונות הגבישים שהתפללו עבורם יקבלו ציונים בטווח של 4-6, ואלה שבבקבוקי הבקרה יקבלו ציון בטווח של 0-2.

התוצאות מוצגות לפניכם. תמונות 1-100 (משמאל) נלקחו מקבוצת הבקרה המרוחקת, תמונות 101-200 (באמצע) מקבוצת הבקרה הקרובה ותמונות 201-300 (מימין) נלקחו מהבקבוקים שהתפללו עבורם. גובה המלבנים הצבעוניים (שהוספתי אני לפי הנתונים) מציין את ציון "היופי" הממוצע שקיבלה כל קבוצה. רואים כי הציון הממוצע של כל הקבוצות היה מתחת ל-2, וכי אין כמעט הבדל בין הערכות היופי בכל 3 הקבוצות. גבישי הקרח שנוצרו במים שהתפללו עבורם היו קצת יותר יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה אחת, וקצת פחות יפים מאלה שנוצרו בקבוצת בקרה שניה.

החוקרים מציינים דרגות חופש אחדות שעדיין לא נשלטו גם בניסוי זה.

[למרות  שהממצאים לא מראים שום סימן הצלחה ברור, בעזרת מניפולציות סטטיסטיות ומשחקי הגדרה של השאלה הנבדקת (מניפולציות שחוקרי פראפסיכולוגיה אמונים בהן במיוחד), החוקרים מצליחים להסיק כי הניסוי הצליח להראות השפעה מובהקת של מחשבה על צורת התגבשות המים. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר ולשפוט בעצמכם.]

כאשר מבצעים ניסויים בתנאים מבוקרים, בהם מדרגים את כל התמונות שצולמו, משתמשים בקבוצת ביקורת ועושים זאת באופן עיוור בו אף אחד מהמעורבים לא ידוע מה "אמור" לצאת לגבי כל דגימה – האפקטים שאמוטו מדבר עליהם נעלמים לחלוטין.

קצת מדע

מי שרוצה לקבל טעימה כיצד נראית עבודה מדעית בנושא של פתיתי שלג – מוזמן להציץ כאן (שימו לב ל-117 ההפניות לעבודות נוספות בתחום. במדע אף אחד לא עובד לבד). אתר אינטרנט של אותו חוקר, עם הסברים פשוטים וגלריות של תמונות מדהימות נמצא כאן. הנה כמה תמונות מתוכו.

 
מבט חטוף בתמונות מראה שאפילו הן באיכות טובה לאין שיעור מאלה שהצליח אמוטו להפיק. והפלא ופלא – לא נדרשו לכך פתקים עם מילים יפות או מחשבות טהורות! רק תנאים פיזיקליים מתאימים, ציוד טוב וכישרון.

סיכום מסע

התחלנו את המסע בקול תרועה רמה, עם ד"ר שהצילום הגאוני ויכולותיו המדעיות יוצאות הדופן העמידו אותו בחזית המחקר של המים בהוכיחו כי מחשבות ורגשות משפיעים על המבנה המולקולרי של המים.
בהמשך נוכחנו כי מדובר בטענות מופרכות לחלוטין של איש עסקים נטול הכשרה מדעית שנפנף בצילומים נבחרים שליקט באופן שידגים את רעיונותיו.
חקירה מבוקרת שביצעו חוקרים אחרים סיימה את הפרשה בקול ענות חלושה:  אפילו התומכים הנלהבים ביותר של הרעיון לא הצליחו להדגים אפקט נראה לעין.

כפי שמלמדת ההיסטוריה, הציבור לא יאמץ את מסקנות המחקרים. הוא אפילו לא ישמע עליהן. אמוטו ימשיך לפרסם עוד כמה מיליוני עותקים מספריו עתירי הדמיון, ימשיך למכור מים מבורכים לשיפור הבריאות, וסרטים כמו "בליפ" ימשיכו להכתיר ממצאים אזוטריים אלה בתור "הוכחות מדעיות" לטענות מופרכות משלהם, וזאת כדי לקדם את המכירות שלהם, ואת מוצרי הצריכה הנלווים שלהם.

כסף, כסף, כסף, בשם הרוח…

אמוטו אמר באחד מהראיונות איתו: "אני מאמין בגלגול נשמות. אני מאמין שבחיי הקודמים הייתי מדען שעבד על מים. עשיתי כנראה טעויות רבות וחוויתי כשלונות. אני מאמין שבגלל כשלונות אלה, עוד לפני שהגעתי לעולם הזה, נדרתי להשיג התקדמות משמעותית ולא להכשל. ואז הגעתי לאויר העולם!"

עם כל האמפתיה, אמוטו יזדקק כנראה לעוד כמה גלגולים כדי להפוך למדען אמיתי. אבל מה, סוחר ממולח הוא ללא ספק הצליח להיות כבר בגלגול הזה.

*

והזווית המקומית – ההבלים של אמוטו משמשים את הרב זמיר כהן לצורך החזרה בתשובה:

לפני שנתחיל, אנסה את כוחי בנבואה אישית לגביך. הקלקה על התמונה תחשוף את דבר הנבואה:

רבים מאיתנו היו רוצים "לדעת מה צופן לנו העתיד". חיפוש משפט זה בגוגל מחזיר מאות-אלפי תוצאות, מתוכן המוני מציעי שירותים בתחום.

לאורך ההיסטוריה ומסביב לעולם המציא האדם מאות שיטות שונות ומשונות לחיזוי העתיד, הכוללות פרט לשיטות המוכרות של אסטרולוגיה, קריאה בכף יד, בקפה וכד, גם שיטות אקזוטיות יותר המבוססות על: קרקורי בטן, שבילים שמותירה חיפושית שהולכת על קבר הקורבן, קוים לאורך הישבן, ניקור גרגירים מעל אותיות ע"י תרנגול, תנועות מפתח התלוי בחוט מהאצבע השלישית של בתולה צעירה, ועוד כיד הדמיון הטובה (רשימה ענפה אפשר למצוא כאן).

מגוון השיטות העצום לחיזוי העתיד מעיד מצד אחד על הצורך האדיר של האדם להרגיש שליטה בחייו, ומצד שני על חוסר היעילות של כולן, שהרי אם אחת מהן היתה מוכיחה עצמה באופן נחרץ, כולם היו משתמשים בה כדרך קבע, והחיפוש הקדחתני אחר שיטות נוספות היה נפסק. (אני מנסה לדמיין עולם בו התגלה כי דוקא uromancy היא הדרך המנצחת – חיזוי עתיד ע"י התבוננות בבועות הנוצרות בעת השתנה לסיר).

מעבר לכך, במבחן המציאות, לא ידוע לי על אף שיטה שהוכיחה עצמה כטובה יותר מניחוש גרידא (או ניחוש מושכל), ומי מהקוראים שמכיר מחקר שהראה יכולת נבואית כלשהי – מוזמן להגיב, ולצרף קישור למחקר.

אי אפשר כמובן להוכיח בוודאות שלא קיים פלוני בישוב נידח שניחן ביכולת ממשית של חיזוי-עתיד.
יחד עם זאת מוזר כי אותם אנשים מתחמקים מפרסום כוחותיהם ומתרומת יכולותיהם למדע או לאנושות בכלל: התראות בדבר אסונות טבע, קידום מסחרי של חברות, יעוץ בטחוני והתראות מפני פיגועים, תאונות ומעשי פשע – כל אלה יכולים להיות מעשים מועילים מאוד, וכל גוף ציבורי יהיה מוכן לשלם סכומי עתק עבור אינפורמציה אמינה מסוג זה, שכן היא תחסוך סכומי כסף גדולים אף יותר.

אפשר לעומת זאת להדגים כיצד עושים זאת ללא כוחות על-טבעיים, וכפי שמעיד הנסיון – להשיג תוצאות לא פחות מרשימות מ"בעלי המקצוע" בתחום.

אחד המומחים העולמיים בתחום זה הוא איאן רולנד. איאן מתפרנס בין השאר מהופעות בתקשורת, ולאחר שהוא מהמם אנשים בקריאותיו המדויקות כמתקשר/אסטרולוג/קורא בקלפים, הוא חושף את האמת – הכל טריקים פשוטים שאינן קשורים לקלפים, לכוכבים או לישויות מעולמות אחרים. זו טכניקת הקריאה הקרה שהרחבתי עליה את הדיבור בעבר כאן.

בספר שכתב, פורש איאן את כל הטכניקות והטריקים שיכולים להפוך כל אחד מאיתנו (בעל כישורי ניסוח ואלתור סבירים) לרואה-נסתר מצליח.
להלן תמצית דבריו בנושא "חיזוי עתיד".

הערה: חיזוי עתיד הוא החלק הקל ביותר במפגש עם הלקוח (קל יותר מ"גילוי" תכונות אופי, ארועים שהתרחשו בעבר או מצוקות שמטרידות את הלקוח כרגע), מכיוון שהוא מתייחס לדברים שעדיין לא קרו, ולכן לא ניתן לאמת או לסתור אותם בזמן המפגש עצמו. בהמשך חייו, נוטה הלקוח להזכר רק בנבואות ש"התגשמו" במובן כזה או אחר, ולשכוח לחלוטין את אלה שלא התרחשו (עדיין).

 
פירשו אם כן את המפה, הציבו עליה כדור בדולח, הניחו בצד חבילת קלפי טארוט שהשגתם מהדודה, החשיכו את החדר, הדליקו נר וקטורת, והכי חשוב –
מיצאו חבר במצוקה שהגיע למצב כל כך נואש שהוא מוכן אפילו להקשיב לכם.

השתמשו בכמה מהטכניקות הבאות בערבוביה, והלקוח שלכם ידאג כבר לכל השאר, בלי שיהיה מודע לכך בכלל:

נבואות בטוחות

דוגמאות: "אדם חדש עומד להכנס לחייך" / "אני רואה פציעה או מחלה קלה" / "תיתקל בבעיות בנוגע להשקעה או רכישה שביצעת". "מבנה הכוכבים בהורוסקופ של מדינת ישראל מעיד על כך שבעיות יחזרו ויציפו אותנו פעם אחר פעם. יהיה צורך לאתר כיוונים חדשים, שיאפשרו מציאת פיתרונות לאותן הבעיות הצצות בזו אחר זו."
עקרונות פעולה: חיזויים כלליים ביותר שמכסים מגוון עצום של מקרים סבירים. שים לב לא לציין זמן. התגשם מהר?  הצלחה. כעבור זמן רב? ראיה לעתיד הרחוק. לא התגשם במהלך חיי הלקוח? לא ידרוש את הכסף חזרה.

נבואות סבירות

דוגמאות: "בחודש הקרוב תקבל פניה ממישהו שלא שמעת ממנו תקופה די ארוכה" / "אני רואה חופשה או נסיעת עבודה בקיץ הקרוב" / "בשנה הקרובה אני רואה אותך או מישהו מבני משפחתך מעורבים בתאונה, עם זכוכיות נופלות או נשברות". "מבנה הכוכבים על מפת מדינת ישראל, מזהיר מפני חתימה על הסכמים, בעיקר עד חודש אפריל 2011. הכוכבים אומרים שכל הסכם על כל סעיפיו לא יוכיח את עצמו לטווח הארוך."
עקרונות פעולה: כמו נבואות בטוחות, אך מכיוון שהן קצת יותר ספציפיות, אם הן מתרחשות האפקט "הנבואי" חזק יותר. זהו משחק של עוצמת האפקט לעומת הסיכוי להתגשמות.

נבואות כן/לא

דוגמאות: "תיוולד בת" / "תעבור את מבחן הנהיגה הקרוב" / "תתחתני עם החבר הנוכחי".
עקרונות פעולה: חצי מהן יתגשמו, את השאר הלקוח כבר ישכח (זיכרון סלקטיבי). אם מתעדים את זה, אפשר לצבור סיפורי הצלחה רבים (מחצית מהניחושים יתגלו כנכונים)!

נבואות בלתי סבירות

דוגמאות: "בעוד 4 שבועות תפגוש מישהו ששמו הפרטי וגם שם משפחתו מתחילים באותן אותיות כשלך".
עקרונות פעולה: שרבב נבואה אחת כזו בכל מפגש. הסיכוי להתגשמות אכן קלוש, אך אם זה קורה (אחת לכמה עשרות לקוחות) – האפקט עצום, המלצה עליך עוברת מפה לאוזן ואתה יכול לצטט את המקרה בפני ספקנים, שישארו הלומים וחסרי יכולת להסביר את המקרה

נבואות על שיפור בתחום שנמצא בשפל

לאחר שזיהית תחום כואב במיוחד בחייו של הלקוח, נבא שיפור או הצלחה בתחום זה בתקופה הקרובה (בחר מתוך אחד התחומים הפופולריים: אהבה, בריאות, כסף, קריירה, נסיעות, השכלה ושאיפות).
דוגמאות: "מבחינה כלכלית, אפשר לומר שהדרך היתה רצופת מהמורות בשנתיים האחרונות, אבל אני רואה סימנים שמצביעים על שיפור במצב עוד בשנה הזו."
עקרונות פעולה: נסיגה לממוצע – משהו בשפל מקומי כמעט בהכרח ישתפר בקרוב, היאחזות ברצוי – הלקוח ישמח לאמץ לליבו עתיד רצוי.

נבואות שמגשימות את עצמן

דוגמאות: "בתקופה הקרובה תפתח דף חדש: תהיה חבר טוב יותר של עצמך, תראה נכונות גדולה יותר להתחבר עם אחרים ובמהרה המעגל החברתי שלך יתרחב".
עקרונות פעולה: נבואה שמגשימה את עצמה – תופעה פסיכולוגית ידועה ומתועדת היטב, ראה גם "אפקט פיגמליון". מרגע שאנו מאמצים אמונה מסוימת לגבי עצמנו, אנו מתחילים להתנהג באופן שונה, דבר שגורר התנהגות שונה של הסובבים ובכך מגשים למעשה את האמונה המקורית. מעגל זה ממשיך להתחזק עוד ועוד. מכיוון שהתהליך הוא בד"כ לא מודע, במבט לאחור האמונה המקורית נתפסת כנבואה.

דוגמאות: "אני רואה מקור חדש של סיפוק בחייך" / "חייך יכנסו לשלב חדש של התקדמות". "כוכב סאטורן על ציר 4-10 יגיע בחודש דצמבר 2011 ויחזק את התחושה של כולם למען כולם, והחל מחודש פברואר 2012, מגיע מבנה כוכבים המעיד שיש אור בקצה המנהרה"
עקרונות פעולה: השאר ללקוח את עבודת הפרשנות. כמעט כל דבר יכול להתאים לנבואות אלה, אם רק רוצים. ראיית הצפוי, ראיית הרצוי.
מישל נוֹסטרָדָמוּס, רוקח ואסטרולוג צרפתי בן המאה ה-16 הוא אולי ה"נביא" המודרני המפורסם ביותר. הוא עצמו הסביר כי ניסח את נבואותיו באופן "שהן לא יכולות להיות מובנות עד שהן מפורשות לאחר האירוע, ובאמצעותו".

נבואות שלא ניתן לוודא

דוגמאות: "מישהו שאתה מכיר יחשוב עליך רעות, ינסה להערים מכשולים בדרכך, אבל אתה תתגבר עליהם אפילו בלי לשים לב לכך" / "במקום עבודתך יהיו מהלכים חשאיים שאינם נוגעים לך, אך כאלה שישחקו לטובתך בטווח הרחוק".
עקרונות פעולה: נבואות מסוג זה תשמענה עמוקות ומדויקות למרות שהן חסרות כל ערך מעשי. ראיית הרצוי – בעתיד, אם הלקוח ירצה בכך, הוא יוכל לאלץ כל מיני התרחשויות שנודע לו עליהן בדיעבד כך שיתאימו לנבואה.

נבואות שניתן לוודא רק אם הן מתקיימות

דוגמאות: "חבר יתכנן להתקשר אליך ולבשר לך חדשות שעלולות להשפיע על הקריירה שלך, אבל עשוי ברגע האחרון להחליט שלא להתקשר"
עקרונות פעולה: בתוך בליל האמירות הלקוח לא יזהה את האבסורדיות של נבואות כאלה. אופיין הלא סימטרי מבטיח הצלחה אם האמירה מתרחשת, אך ללא הסכנה של כישלון, מכיוון שאפשרות לאי התרחשות כלולה כבר בנבואה עצמה.

האם למישהו יש חוויות אישיות בנושא? נבואות שקיבל והתגשמו? כאלה שלא התגשמו?

בפוסט קודם סקרתי את נושא ההזיות והקשר שלהן לחוויות מסטיות. סיימנו שם ברעיון של יצירת הזיות באופן מלאכותי, ובדיקת החוויות שהדבר מעורר בקרב הנבדקים. על כך בדיוק אספר הפעם.

מיכאל פרסינגר – פרופ' רב פרסומים מקנדה – חקר במשך שנים את הקשר בין הפרעות בתפקוד המוח לבין חוויות מיסטיות-דתיות רוחניות. בהכירו את הקשר בין התקפי אפילפסיה רקתית לבין תאורי חוויות מסטיות, החליט פרסינגר לבדוק מה קורה כאשר מייצרים במוח "מיני-התקפים" כאלו באופן מלאכותי. לשם כך השתמש פרסינגר בקסדת אופנוע שעליה הורכבו סלילים קטנים היוצרים שדות מגנטיים משתנים חלשים באזור האונות הרקתיות של חובש הקסדה.

במהלך הניסוי ישבו הנבדקים בחדר סגור ושקט, כשעיניהם מכוסות והקסדה לראשם, השדות המגנטיים הופעלו ובתום כשעה תיארו הנבדקים את חוויותיהם. כ-80% מהנבדקים תיארו תחושות מיוחדות: כמה מהנבדקים, בעיקר אתאיסטים, דיווחו רק על "תחושות מוזרות". אחרים תיארו התעלות רוחנית, תחושת אחדות עם היקום, אקסטזה, חוויה חוץ־גופית, חוויה שלאחר המוות (דוגמת מה שמתארים אלה ש"חזרו" ממוות קליני), תחושה שמישהו ניצב מאחוריהם ומתבונן אל נשמתם, ואחדים הגדירו את תחושתם כשהייה במחיצת אלוהים. "התוצאה היתה שחזור כל מרכיב בחוויה האלוהית שאי פעם תועד בהיסטוריה" מסכם פרסינגר.

מעבר לכך, מצא פרסינגר מתאם בין האמונות בהן החזיקו הנבדקים לבין סוג ועוצמת החוויות שחוו בחובשם את הקסדה. הקסדה קיבלה את השם "קסדת אלוהים" (למרות שרק כ-1% מהנבדקים העידו כי חשו שהם נמצאים במחיצתו של אלוהים בכבודו ובעצמו).

לאחר שתוצאות המחקרים של פרסינגר התפרסמו, הגיעו אנשים ידועי שם למעבדתו, אחוזי סקרנות לבדוק באלו חוויות יתנסו כשירכיבו את הקסדה לראשם.

הביולוג האבולוציוני והאתאיסט הלוחם ריצ'ארד דוקינס דיווח רק על תחושות מינוריות בגפיים ורגיעה כללית, בעוד החוקרת סוזן בלקמור דיווחה על "אחת מהחוויות היוצאות דופן ביותר שחוותה מימיה":

"במשך 10 הדקות הראשונות לא קרה שום דבר מיוחד… ואז, לפתע הרגשתי שאני כאילו מתנדנדת על ערסל. לפתע הרגשתי כאילו שתי ידיים אוחזות את כתפיי ומושכות אותי כלפי מעלה… הרגשתי כאילו משהו מעוות את אחת מרגלי ומושך אותה לעבר הקיר. הרגשתי כאילו אני נמתחת לכיוון התקרה.
ואז הגיעו התחושות, לגמרי משום מקום, באופן עוצמתי ומלא חיות הרגשתי לפתע כעס עצום, בהיר ונחוש שדוחף לפעולה, רק שלא היה מישהו לכעוס עליו. לאחר כעשר שניות זה נעלם, אבל מאוחר יותר התחלף בפחד וחרדה אדירים, שוב – ללא כל גורם נראה לעין. מעולם בחיי לא הרגשתי רגשות כל כך חזקים ללא משהו שיכול לגרום אותם.
מובן שידעתי שאלה תוצאות השפעת השדות המגנטיים, אבל מה הייתי עלולה לחשוב אם הייתי מתעוררת באמצע הלילה וחווה כל זאת? אני יודעת שהייתי רוצה, מעל הכל, למצוא הסבר – מי או מה גרם לי את זה. לחוות חוויה כזו ללא כל הסבר זה נורא, אתה מרגיש שאתה משתגע. אם מישהו היה אומר לי שחוצנים הם האחראים לכך ומזמין אותי להצטרף לקבוצת תמיכה של נחטפי-חוצנים, סביר שהייתי מעדיפה להאמין בזה, מאשר לחשוב שאני מאבדת את שפיות דעתי."

הנה סרטון שממחיש את הדברים וכולל גם התנסות אישית של הספקן הידוע מיכאל שרמר:

המחקרים זכו, כצפוי, לפרסום גדול בתקשורת העולמית. ההדגמה כיצד מתעוררות חוויות רוחניות ודתיות בלחיצת כפתור מחזקת מאוד את הטענה כי מקור חוויות אלה הוא ב"תעתועי מוח", ללא ספק טענה מעוררת מחלוקת.

אבל הטוויסט הגדול עדיין לפנינו!

קבוצה של חוקרים שוודים החליטו לחזור על הניסויים (2004), אך המחקר שלהם היה שונה בגורם אחד משמעותי – הוא היה מחקר בסמיות כפולה (double blind) – במהלכו לא הנבדקים ולא החוקרים ידעו מי מהנבדקים יזכה לפעולת השדות המגנטיים ומי ישב כשקסדה כבוייה על ראשו. פרוטוקול  double blind הוא הכרחי בכל מקרה בו יש חשד שעצם הציפיות של הנבדק או של החוקר לגבי העומד להתרחש, עלולות להשפיע על תוצאות הניסוי. בתחומי הרפואה האלטרנטיבית והתפישה העל-חושית, הוספת אלמנט מחקרי זה לפרוטוקול הניסויי מנפצת כמעט תמיד ממצאים קודמים שנראו חיוביים.

התוצאות היו מפתיעות: מצד אחד לא נמצא כל קשר בין השדות המגנטיים לבין דיווחים של חוויות רוחניות (כמות דיווחי הנבדקים על חויות כאלה היתה דומה, בלי קשר אם קסדותיהם הופעלו או לא)!
מצד שני, כ-30% מהנבדקים עדיין דיווחו על חוויות מיסטיות-רוחניות כאלה ואחרות!

האם יש גורם אחר שמנבא מי הנבדקים ידווחו על חוויות כאלה ומי לא? שאלוני אישיות שהנבדקים מילאו לפני הניסוי הצביעו על מתאם ברור: נבדקים בעלי רמת סוגסטיביליות גבוהה (ניתנים להשפעה בקלות ע"י אחרים) וכאלה שמחזיקים בגישות רוחניות שונות הם אלה שחוו את החוויות המיוחדות.

מסקנה זו קיבלה חיזוק נוסף בניסוי שערכה קבוצת פסיכולוגים בלונדון (2009). הפרסום שלהם זכה לשם המסקרן: "נסיון לבנות חדר רדוף רוחות ע"י הפעלת שדות אלקטרומגנטיים וצלילים בתדרים שמתחת לסף השמע". החוקרים בנו חדר לבן לחלוטין שבתוך קירותיו הותקנו סלילים המסוגלים לייצר שדות מגנטיים וכן רמקולים שהשמיעו צלילים בתדרים שמתחת לסף השמע האנושי (שמקובל היה לחשוב שהם גורמים לתחושות חרדה בלתי מוסברות אצל אנשים שנחשפים להם). 79 נבדקים התבקשו לשוטט בחדר במשך כשעה ולדווח על כל תחושה מוזרה שיחושו. כמו בניסוי שערכו השוודים, גם כאן השתמשו בפרוטוקול double blind – השדות המגנטיים והצלילים הופעלו רק לחלק מהנבדקים מבלי שאף אחד ידע למי. שוב, למרות שרבים מהנבדקים דיווחו על תחושות מוזרות לא נמצא כל קשר להפעלת השדות המגנטים והצלילים המיוחדים.

כלומר, אנשים שנוטים להיות מושפעים, ומצפים להיות מושפעים אכן חווים חוויות, וסוג החוויות מתאים לציפיותיהם. קסדת האלוהים התגלתה כפלסבו רוחני. או במילים אחרות – "אם תרצו, אין זו אגדה!"

האם יתכן שההבדלים בנטיה של אנשים שונים להאמין "בדברים שמעבר" (ולחוות חוויות בהתאם) נובעים מהבדלים נוירולוגיים? הורמונליים? אולי נגלה פעם את "גן האמונה"?

בכל מקרה, נראה שמקור כל החוויות המיוחדות (ובעיקר פרשנותן) נמצא אי שם בתוך מוחנו המופלא, ולא מחוצה לו.

 מקורות והרחבות:

• http://en.wikipedia.org/wiki/God_helmet (וכל הקישורים המצורפים שם)
• הניסוי מ-2004: http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0304394004013473
• הניסוי מ-2009: http://www.cortexjournal.net/article/S0010-9452%2808%2900129-9/abstract

הזיה (הלוצינציה) היא מצב שבו אדם חווה במצב ערות חוויה שאינה קיימת במציאות (מציאות החיצונית למוחו הכוונה).
מצבים מעודדי הזיות כוללים: חסך שינה, סמים למיניהם, לחץ פסיכולוגי מתמשך, מיגרנות, חום גבוה, התייבשות, צום ממושך או מצב של חסך חושי (למשל אחרי כמה שעות בצינוק חשוך).

ההזיה הצנועה שלי: אני זוכר לילה ארור אחד בטירונות. לאחר התשה מצטברת של ימים רבים ומשהו כמו 3 שעות שינה בתחילתו של הלילה, מצאתי את עצמי יושב במגדל שמירה, אי שם בהרי שומרון, כשרק פנס כספית שנמצא בקרבת מקום מאיר את האזור באור כחלחל דלוח. תחושת האחריות מצד אחד והאיומים על ריתוקי שבת מצד שני עשו את שלהם, ואני נאבקתי בשארית כוחותי בשינה שאיימה לעטוף ולאסוף אותי למחוזותיה בכל רגע. צבטתי את עצמי, התנדנדתי מרגל לרגל, ניסיתי ללעוס קצת במבה ולראשונה בחיי נוכחתי כיצד ניתן לבצע את כל הפעילויות הללו ממש מתוך שינה. אני זוכר איך בשלב של חצי הכרה התחילו להופיע סביבי דמויות חיילים אוחזי נשק, ספק זזות ספק פסלי אדם. הזמן כאילו עצר מלכת. לרגעים הבנתי שאלו צללים של עצים או שיחים, ברגעים אחרים הצללים חזרו להיות אנשים חיים.

הזיות חזקות אופייניות למצבים של ליקויים נוירולוגיים מסוימים:

חולי סכיזופרניה אחדים עשויים להאמין שאנשים אחרים שולטים במחשבותיהם ו"משדרים" להם מחשבות, או לחלופין שהם עצמם שולטים באירועים חיצוניים בצורה על טבעית (יכולים לגרום לשמש לזרוח או לשקוע, לגרום לרעידת אדמה, וכד'). אחרים עשויים לדווח על חייזריםהשוכנים באשכיהם והורסים את פוריותם. טיפול תרופתי שניתן לחולי סכיזופרניה מפסיק בד"כ את ההזיות.

אנשים שסובלים מאפילפסיה רקתית (מעין "סערות" חשמליות באזורים הצידיים של המוח, מאחורי האוזניים) – חווים הזיות שהם כמעט לא יכולים להבחין בינן לבין המציאות. הזיות אלה כוללות: תחושה של ישות אחת או יותר שנכנסת בהם, חרדה, ריחוף באוויר, חוויות של עזיבת הגוף, חוויות מיניות וחוויות של זמן אבוד. יש גם תחושה של תובנות עמוקות והצורך לשתף אחרים בהן.

"The Nightmare" מאת הנרי פוסלי (1781) נחשב אחד התאורים הקלאסיים של שיתוק שינה שנתפש כביקור של שד.

אולם אין צורך להרחיק לכת לפתולוגיות נדירות. תופעה נפוצה בהרבה שמלווה לעיתים קרובות בהזיות ותחושות חזקות נקראת "שיתוק שינה". הערכה זהירה מדברת על כך שכרבע מהאנשים חוו אותה לפחות פעם בחייהם! התופעה מתרחשת במעבר בין ערות לשינה או בין שינה לערות ונמשכת בין שניות לדקות ספורות, במהלכן האדם לא מסוגל להזיז אף איבר (חוץ מעיניו). לעיתים קרובות השיתוק מלווה בתחושות של חרדה עמוקה, תחושת משקל גדול שרובץ על החזה ולא מאפשר לנשום ופעימות לב מהירות. בנוסף, החוויה יכולה לכלול הזיות חיות במיוחד (שמיעתיות ו/או ויזואליות) של שדים, רוחות, אנשים, חיות וכד', הזיות שמלוות בתחושת סכנה ופחד גדולים.

לי אישית עדיין לא הזדמן לחוות זאת, אבל פנו אלי לא פעם אנשים שחוו זאת, חלקם על בסיס חוזר ונשנה. למרות זאת, משום מה ממעטים לשמוע על התופעה (מבוכה?).

מה ההסבר לתופעה? שנת חלום רגילה (REM) מאופיינת פרט לתנועות העיניים המהירות שהעניקו לה את שמה (Rapid Eye Movements) גם בשיתוק שרירים כללי, ובמצב של עוררות מינית (זקפה אצל הגבר והפרשות מוגברות בנרתיק האישה). שיתוק שינה מתרחש כאשר מצב REM גולש דרך מצבי ביניים עתירי הזיות ומתערבב למשך זמן מה עם מצב הערות. השילוב של שיתוק השרירים, העוררות המינית, ההזיות והמודעות-הערה יוצר את האפקט החזק ואת התגובות הרגשיות רבות העוצמה.

חווית שיתוק-השינה זכתה להתייחסויות בתרבויות מכל רחבי העולם. ברוב המקרים היא מיוחסת לשד, רוח רעה או מפלצת שמתיישבים על הישן ומנסים לעולל לו משהו רע. בשפה האנגלית העתיקה יצור כזה נקרא Mare, ומכאן המונח – Nightmare.

האם חוויתם שיתוק שינה? הזיה מסוג אחר? האם ההזיה היתה מלווה בתחושות חזקות? חיוביות או שליליות? אתם מוזמנים לשתף בחוויות מעניינות!

חוויות מיסטיות – התחברות למימדים אחרים של מציאות או הזיות?

קיימים קוי דמיון בולטים בין הזיות לבין תיאורים של חוויות מיסטיות ועל-טבעיות רבות.

טקסי פולחן מסביב לעולם כוללים אלמנטים של צום, בידוד חברתי, תנאים פיזיים קשים, חסך שינה, שלא לדבר על שימוש בסמים – בדיוק התנאים הידועים כמעוררי הזיות.

חוקרים אחדים אבחנו נביאים מפורסמים כחולי אפילפסיה, לפי סימפטומים אופייניים למחלה שמתוארים במקורות.
דוסטוייבסקי, שהיה עצמו חולה אפילפסיה (דבר שנתן אותותיו בתיאוריו הספרותיים האקסטטיים) אמר: "מוחמד נותן לנו את הבטחתו בקוראן כי ראה את גן עדן. הוא לא משקר. הוא אכן היה בגן עדן, בזמן התקף אפילפטי ממנו סבל בדיוק כמוני".

במשך מאות שנים היה העולם מוצף בסיפורי שדים שמשתלטים על אנשים. לפני כמאתיים שנה התחילו לצוץ סיפורי רוחות רפאים. בסביבות 1950 נולד טרנד חדש: "חוצנים" שמבקרים אנשים, חוטפים אותם בלילה ומבצעים בהם ניתוחים אכזריים, בד"כ בהקשרים מיניים (שאיבת בייציות או תאי זרע למשל), ובאופן מפתיע מבלי להשאיר סימנים כלשהם. בשנים האחרונות מתרבים סיפורי החוויות החוץ-גופניות.
רבים שמו לב למוטיבים המשותפים הרבים בין הטרנדים השונים: תחושה של ישויות נוספות שמגיעות לביקור, שיתוק וחוסר אונים, פחד וחרדה, חוויות מיניות. במקרים רבים החוויה ארעה בלילה, מיד לאחר היקיצה או מעט לפני ההרדמות. נשמע מוכר? שיתוק שינה – אותה הגברת בשינוי אדרת.

סביר אם כן הרבה יותר להניח, כי כל אותם יצורים וישויות תלויי תקופה ותרבות אינם קיימים "שם בחוץ", אלא הם רק סיפורים שאנשים מאמצים ומפרשים בעזרתם הזיות שמקורן בפעילות חריגה של מוחנו.

כיוון אפשרי לבדיקת הנושא הוא לנסות ולעורר הזיות באופן מלאכותי, ולראות אלו חוויות מתעוררות אצל האנשים:
אם ב"לחיצת כפתור" – ע"י מניפולציה כלשהי על המוח – ניתן לעורר חוויות בעלות אופי רוחני/דתי/מיסטי אצל הנבדקים, הדבר יחזק את התאוריה כי מקור החוויות הללו הוא פנימי (אלא, כמובן, אם אותן ישויות מזדרזות להגיע כאשר החוקר לוחץ על הכפתור – כדי לתעתע ולהתל בנו – בני התמותה הפתטיים שמנסים להבין את הנשגב מבינתם).

על כך תוכלו לקרוא ברשומת ההמשך.

מקורות והרחבות:

• http://en.wikipedia.org/wiki/Hypnagogia
• http://en.wikipedia.org/wiki/Sleep_paralysis
• http://meta-religion.com/Psychiatry/The_Paranormal/trascendent_experiences.htm
• http://www.meta-religion.com/Psychiatry/The_Paranormal/hallucinations.htm
• http://www.michaelshermer.com/2003/03/demon-haunted-brain/
• http://www.csicop.org/si/show/abduction_by_aliens_or_sleep_paralysis
• http://www.francofabbro.it/files/fabbro-dostoevsky.pdf
• האם התקף אפילפסיה אחראי ליצירת הדת המונותאיסטית?

 ___________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בחלק הקודם של הסקירה עסקתי בראיית הילות. הפעם אספר על שיטות לצילום הילות.

עצם הרעיון של צילום הילה הוא מוזר מבחינה פילוסופית. אם משהו מצטלם, פירוש הדבר שהוא פיזיקלי לחלוטין: פוטונים של אור. איך הדבר מתיישב עם הטענה כי ההילה הזו אינה ישות פיזיקלית אלא נמצאת במימדים רוחניים גבוהים של הנפש/נשמה/רוח (מחק את המיותר)?

אתאר להלן שתי שיטות שהתפרסמו כטכניקות לצילום הילות. מיד נגלה מה הן מצלמות באמת.

צילום קירליאני (אם תחשמל את זה מספיק חזק, זה יפיץ הילה)

אחד הספרים שהתגלגלו לידיי בילדותי היה "החיים המסתוריים של הצמחים". נטענו בו טענות מרחיקות לכת על כך שצמחים קוראים מחשבות של אנשים, מגיבים "רגשית" לרגשות שמפגין כלפיהם המטפל ואף מסוגלים להעיד במקרה רצח של עציץ שכן: אדם מסוים נכנס למעבדה, בוחר עציץ, משליך אותו על הרצפה בכעס, רומס אותו בחמת זעם והולך. לאחר מכן מבצעים "מסדר זיהוי" בו מחברים עציץ שהיה "עד" להתעללות האכזרית לפוליגרף ועוקבים אחרי התנהגות המחטים כאשר "חשודים" אחדים מוכנסים בזה אחר זה. לטענת הכותבים, כאשר נכנס המתעלל, מחטי הפוליגרף מתחילות להשתולל! אכן טענות מרחיקות לכת.
משום מה לא שמענו עדיין על מקרה בו מישהו העלה עציץ כדי להעיד במשפט פלילי.

בפרק אחר סופר על טכניקת הצילום הקירליאני. טכניקה זו התגלתה במקרה בשנת 1939 ע"י סמיון קירליאן בעת שעשה ניסויים במעבדתו. הוא גילה שאם מניחים על לוח צילום גוף הנמצא בשדה חשמלי חזק, נוצרת על לוח הצילום תמונה של הגוף עם הילה סביבו. עלים, צמחים, מטבעות ואברי גוף ש"חושמלו" באופן זה הותירו כולם תמונות הילה על לוח הצילום. מהר מאוד נסחף קירליאן למחוזות מפוקפקים, כינה את הקרינה הזו "ביו-פלזמה" או "כח חיים" (כח חיים בו ניחנו גם מטבעות, מסתבר) ובכך זרע את הזרעים להתעוררות הגדולה של עולם הניו-אייג' סביב מתקן זה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.

עוד סופר באותו ספר על ניסוי מדהים במסגרתו התגלה אפקט עלה הפנטום. בתחילה צולם עלה שלם וכצפוי נרשמה סביבו הילה. תמונה נוספת צולמה לאחר שחצי עלה נחתך וסולק, אך למרבה התדהמה גם בצילום זה הופיעה הילה של עלה שלם!

אפקט עלה הפנטום נחקק בזכרוני וחזר להטריד ולסקרן אותי מפעם לפעם.

השנים חלפו, מצאתי עצמי לומד לתואר ראשון בפיזיקה בעוד חברי הטוב לומד בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה. סיפרתי לו את הסיפור, הראיתי לו את הספר, והדבר עורר את סקרנותו במידה כזו שהקדיש את העבודה המסכמת של התואר לבניית מתקן לצילום קירליאני. בילינו שעות לא מעטות בצילום מטבעות, עלים, ובעיקר – חצאי עלים.

מהר מאוד הבנו שנאלץ להפרד לשלום מה"הילה המסתורית" שאפפה את התחום.

התופעה הפיזיקלית שיוצרת את ההילות הללו נקראת "התפרקות-קורונה" – מעין אוסף של המוני ברקים קטנטנים כתוצאה מתנאי הצילום המיוחדים. הגזים השונים שנמצאים מסביב לחפץ המצולם עוברים יינון (תופעה דומה מתחוללת ב"כדור הברקים" שניתן לרכוש בכל חנות גימיקים). גודל ההילה וצבעיה תלויים בהרכב הגזים המדויק (שתלוי גם בחומרים מהם עשוי החפץ), בלחות של החפץ ובלחות האויר סביבו, במרחק בין החפץ לבין לוח הצילום (ולכן בלחץ שמופעל עליו כנגד הלוח עליו הוא מונח), בטמפרטורה ועוד.

התמונות שצילמנו מרהיבות, אך אין ביניהן לבין "אנרגיית חיים" ולא כלום. באחד הניסויים הצלחנו אפילו לשחזר "מטבע פנטום"! ראו למטה (ניתן להבחין בעיגול חלש נוסף לכיוון "השעה "7 – שאריות מצילום קודם).

ומה לגבי עלה הפנטום? אנחנו לא הצלחנו לשחזר את התופעה, למרות נסיונות לא מעטים. חיפוש מדוקדק בספרות הראה כי ניסויים חוזרים אכן לא הצליחו לשחזר את האפקט. מדובר כנראה בסוג של "הטבעת חומר" שגורמות ההתפרקויות החשמליות. בצילום העוקב, כאשר מונח רק חלק מהעלה על אותו לוח מבלי שהוא נוקה כראוי, ממשיכים עדיין שיירי החומר מהצילום הקודם להפיץ הילה.

מצלמת הילות ממוחשבת ($20 לצילום תמורת קצת צבעים מלאכותיים)

ב-1992, עם התפתחות המחשבים, פיתח מהנדס אלקטרוניקה בשם גאי קוגינס מצלמה שקרא לה AuraCam 6000: הלקוח יושב מול מצלמה ומניח את ידו על מערך חיישנים שמודדים מוליכות חשמלית בין נקודות שונות על כף היד (באתר נטען כי נמדדים גם לחות, טמפרטורה וחשמל סטאטי אם כן אין פירוט ברור לכך). המחשב מתרגם את הנתונים לכתמי צבע לפי חוקיות כלשהי ומוסיף אותם לתמונה הויזואלית של האדם המצולם. באתר ניתנים מספר הסברים שונים וסותרים לגבי אופן התרגום של הזרמים החשמליים לכתמי צבע.

מה הסיבה להבדלים בין תמונות המופקות לאנשים שונים, או אפילו לאותו אדם אך בזמנים שונים? מידת ההזעה של כף היד שונה מאדם לאדם ומשתנה מרגע לרגע, ותלויה בין השאר ברמת ההתרגשות, הלחות באויר או מידת המאמץ הפיזי שקדם לצילום. שינויים במידת ההזעה מתבטאים במוליכות חשמלית שונה ולפיכך מתורגמים לצבעים שונים על מסך המחשב. ואכן גם צילומים שנלקחים בהפרש של דקות ספורות מאותו אדם עשויים להניב צבעים שונים לחלוטין, ולפיכך פרשנויות שונות לחלוטין על מצבו הרוחני של האדם. מוזר.

השאלה המרכזית היא – מה לכל הרוחות הקשר בין מידת ההזעה של היד לבין "הילה בלתי גשמית"? "מכונת אמת" פועלת על אותו עיקרון בדיוק, ולא מיוחסים לה שום הקשרים על טבעיים.

האתר מוצף בטענות מרחיקות לכת לגבי התועלת והשימושים הרבים והמגוונים שיש לצילומים אלה. בניגוד מסוים לכך, דף השאלות והתשובות מציג קו הרבה יותר זהיר. בין השאר נאמר שם:

• האם הציוד מצלם את ההילה האמיתית? – המצלמות מייצרות ייצוג אלקטרוני של האופן בו אנו מאמינים שההילה האמיתית נראית. לא קיימת שום דרך בעולם שיכולה לצלם את ההילה האמיתית. כל מצלמות ההילות שמצויות היום בשוק עובדות על אותו עיקרון ביו-פידבק שפיתח גאי קוגינס.
• האם אפשר להשתמש בזה לאבחון רפואי? – לא. הציוד שלנו לא מסווג כציוד רפואי. הוא מיועד לצורך אבחון הרמה האנרגטית הרוחנית.

ניתן לסכם את נושא ההילות ולומר: מדובר באוסף תופעות פיזיקליות ונוירולוגיות שאין ביניהן שום קשר, המיוחסות כולן לאותה "הילת חיים" מסתורית שאף אחד מהטוענים לראותה לא הצליח לזהותה בניסוי מבוקר.

זו הדגמה קלאסית כיצד במקום לגלות את המצוי, מנסים לכפות את הרצוי.
מתחילים מאמונה נחשקת כלשהי (שמימדים נוספים מעבר לגוף הגשמי קיימים, בדוגמה שלנו) ואז מעקמים את המציאות כך ש"תוכיח" את האמונה, ע"י: איסוף פירורי תופעות שאינן קשורות זו לזו כדי "לחזק" לכאורה את הטענה, התחמקות כמעט מוחלטת מניסויים שיכולים להפריך את הטענה (או התעלמות מוחלטת מכשלונם), ושימוש בדלק ההטעיה הבורות והפתיות של הקהל הרחב בכדי להניע את גלגלי האמונה קדימה.

אז… שלא יעבדו עליכם!

מקורות והרחבות:

• הילה (ויקיפדיה)
• Aura
• החיים הלא מסתוריים של הצמחים
• צילום קירליאן
• The Aura: A Brief Review
• Aura Photography: A Candid Shot
• http://www.skepdic.com/kirlian.html