אבן החייזרים – התפתחויות והבהרות

אבן החייזרים – התפתחויות והבהרות

לא חלפו 36 שעות מעת פרסום הכתבה על אבן החייזרים, והנה התקבלה התגובה הבאה בבלוג, מטעם העמותה הישראלית לחקר עב"מים (הדגשות שלי):

"לא קיבלת כל הרשאה לפרסם תוכן של מייל פרטי שנשלח אליך מטעם העמותה, ומכיוון שכך, הרי שהעמותה שומרת לעצמה את הזכות להגיש נגדך תביעה משפטית בגין פרסום תוכן מייל זה, בפרט היות ואתה עושה בו שימוש מניפולטיבי זול תוך הוצאת לשון הרע.

ניתן כמובן להוכיח את הדברים באופן פשוט ביותר, וגם אתה יכולת לראות את המסמכים במו עיניך, אך בחרת שלא לעשות כן ולהוציא דיבתם של העמותה ושל דוברה, מר דוד רונן.

ראה דברים אלו כהתראה רשמית, אחרונה ובלתי חוזרת. הנהלת העמותה"

במקביל, כתב חנן סבט, יו"ר משותף של העמותה, את הדברים הבאים בדף הפייסבוק של העמותה (הדגשות שלי):

"כנראה שמחבר המאמר לא טרח להכין שיעורי בית והעדיף לצטט מידע לא מהימן וכזה שאיננו קשור כלל לנושא, מתוך מטרה לנסות ולטעון, שמאחר ולא קיבל לחזקתו מסמכים (ואני שואל באיזו זכות ומדוע עליו לקבל אותם סתם כך) ולא טרח להגיע לדוד ולבחון אותם הרי שמדובר במידע לא מהימן.

המחבר נטל מקורות לא קשורים וניסה לבנות תיאוריה משל עצמו, תוך שהוא לא מגלה את העובדה הפשוטה, שהוא הוזמן אישית לראות את המסמכים, שאנו מציגים את המסמכים לציבור בכנסים אלא שפשוט לא ניתן לפרסמם באינטרנט ובטח שאיננו מעבירים סתם כך מסמכים רק מאחר והוא דורש אותם…"

חשבתי שהמייל הרשמי שציטטתי מטעם הנהלת העמותה העביר את המסר באופן ברור, לגבי נכונותם להציג מסמכים מסוימים:
"…על מנת לצפות במסמכים וחומרים אלו יש לתאם עימנו פגישה מסודרת, או להגיע לכנסים בהם אנו מציגים אותם."
משום מה זה בדיוק המייל שהם מתרעמים כל כך על פרסומו.

כדי להסיר ספק מליבם של הקוראים לגבי כוונותיהם הטובות של חברי העמותה, וכדי להציג את מהלך העניינים כפי שהתנהל "מאחורי הקלעים" בטרם פורסמה הכתבה, הנה לפניכם ההבהרה הבאה (פסקה בנידון הוספתי גם בגוף הכתבה המקורית):

הבהרה

לפני פרסום הכתבה, וידאתי עם דוד כי הוא מאשר לי לצטט את שיחתנו כפי שהתקיימה בהודעות פייסבוק. שלחתי לו את הטקסט (ערוך מעט, בדיוק כפי שהוא מופיע ברשומה שפורסמה) ודוד נתן לי את אישורו במייל:

"אם תפרסם מילה במילה את הכתוב כפי שמופיע כאן – קבל את בירכתי. אשמח, לאחר שתכתוב זאת לקבל ממך את המאמר המוגמר."

כמו כן הוסיף:

"אתה מוזמן אלי לראש העין לבדוק מקרוב את החומר. לא אחרוג ממה שכתבתי, אבל אראה לך את הסכם הסודיות וכן תירגום של חלק ממחקר בנאס"א אודות החומר, מחקר שהעבר אלי ושמשמעות יישומו חורגת ממה שאתה מעריך..."

הודיתי לו, והבטחתי לשלוח לו עותק של הכתבה לפני פרסומה.

כמה ימים לפני פרסום הכתבה שלחתי לו את כולה בקובץ וורד, מילה במילה, כולל תהיותיי, תמונות התכשיטים וציטוט תגובת המייל הרשמי מטעם העמותה.

תגובתו: "על מנת להסיר ספק מליבך ומלב הקוראים, אני מציע לך, שוב, להגיע אלי, לראות את הסכם הסודיות ואת מכתב התודה של משרד הביטחון.
אני יודע כמה החומר התעשייתי והחומר שנמצא במקומות שציינתי דומים במראם, אך יש ביניהם הבדלים מסוימים, חשובים ביותר, כולל, כאמור המשמעות הכלכלית והמדעית שלהם."

תשובתי היתה:

"אבל דוד, אם לא אראה את המסמכים המלאים והמקוריים של הבדיקות ומה שכתוב בהם, לא אבין יותר,
ואם לא אפרסם מה שראיתי, הקוראים לא יבינו כלום, ואני אשמע מאוד מוזר ("ראיתי דברים מעניינים, אבל אני לא יכול לספר לכם מהם").
לפיכך אצטרך למעשה לפרסם מה שראיתי, אבל זה לא מקובל עליכם, ולכן אני לא רואה טעם בזה שאבוא לראות משהו.
(מכתבי תודה בסגנון – "תודה שהעברת לנו את החומר, אנחנו שולחים אותו למעבדה כזו וכזו" – אינם מעניינים אותי, מכיוון שאינם מלמדים אותי דבר על מהות החומר).
אלא אם כן יש דברים שאפשר כן לפרסם. אם יש לך חומר נוסף שאפשר לפרסם, אשמח אם תשלח אותו."

אסביר שוב, למקרה שזה לא היה ברור: כחוקר שמתעניין בטיבה הפיזיקלי של אותה אבן, נגיעה או הצצה חטופה בה לא יכולה להוסיף לי כל מידע מהימן. לשם כך עלי לקחת אותה לבדיקות מעבדה, וזה, אם הבנתי נכון, לא היה מתאפשר לי. כמו כן, מסמכי תודה או הסכמי סודיות אינם מעניינים אותי, ואני לא מעוניין לקרוא תרגומים של חלקים של מחקרים. אני יודע אנגלית ויש לי ניסיון לא טוב עם קריאת חלקים של מחקרים.

במשך 3 ימים דוד לא חזר אלי עם כל הערה נוספת או חומר נוסף שאוכל לפרסם, ולפיכך פרסמתי את הרשומה.

*

הבהרות נוספות, שאני מבין שיש צורך להבהיר:

בשום מקום לא טענתי שמסמכים כאלה או אחרים לא קיימים. אני רק הבנתי מהדברים שאת המסמכים שבאמת מעניינים אותי – לא אוכל לקרוא, ובודאי לא לפרסם.

גם לא טענתי שהחומר שבידי זהה לחומר שבידי דוד. להיפך. אמרתי במפורש שאיני יודע אם מדובר באותו חומר ושלשם כך אזדקק למידע טכני נוסף. זו היתה הסיבה המקורית לפנייתי אליו.

לא טענתי כלום למעשה. רק הצגתי את העובדות בהן נתקלתי: מידע טכני לגבי החומר שברשותי וחילופי הדברים ביני לבין אנשי העמותה.

Extraordinary claims require extraordinary evidence

העליתי תהיות מתבקשות, כמו גם ציפייה מלאת סקרנות ליום בו יתאפשר לפרסם את הממצאים ברבים. או אז יוכלו אנשי המדע לחקור את החומר המרתק ומרובה הפוטנציאל הזה בחופשיות.

עדכון: אני מעתיק כאן חלק מתגובת העמותה כפי שהתקבלה לרשומה זו:

לעמותה אין שום הסכם סודיות, החומר שייך באופן פרטי לדוד רונן ולא לעמותה ולכן כל טענה המועלית כנגד העמותה בעניין החומר ומכירתו, מהווה לשון הרע שכן כאמור, מדובר בחומר פרטי השייך לדוד רונן.

והנה אני מנסה שוב, בכל זאת, למרות הסירוב בו נתקלתי עד כה:

דוד, כדי לעקוף את כל התסבוכת עם המסמכים שחשיפתם בעייתית כאמור, ומכיוון שאם הבנתי נכון האבנים הללו הן רכושך הפרטי, אני פונה אליך ישירות:
האם תהיה מוכן להעביר לי חתיכת חומר אחת, מהמבחר העצום שיש ברשותך, לדבריך, אותו חומר ממנו אתה מכין במיזם פרטי גם תכשיטים למכירה, כדי שאוכל לקחתו לבדיקות מעבדה, על חשבוני כמובן, ללא כל טרחה נוספת מצידך?

*

arrow עדכון: ממה עשויות האבנים החוצניות המקוריות?  – בדיקות מעבדה מתפרסמות!

לקריאה נוספת:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אבן החייזרים הראשונה שלי

אבן החייזרים הראשונה שלי

יום אחד ראיתי ביו-טיוב את הסרטון הזה (האקשן מתחיל בסביבות 4:00):

כאן דוד מסביר את הפלא: "יש בחומר הזה, באמת ובתמים, איזשהו סוג של אנרגיה שלא הצליחו לגלות עדיין. והחומר הזה, הוא לא מכיל אנרגיה שמזיקה לאנשים."

"גם אני רוצה אבן חייזרים שכזו!" קראתי כשליבי פועם בקצב מואץ ועיני נוצצות מהתרגשות.

עשיתי מה שעשיתי, והשגתי: אבן חייזרים משלי.

הנה התרשמות ראשונית:

מהו החומר הזה שאני מחזיק? עד כמה הוא נדיר? מדוע הוא מתיך קרח כל כך מהר?

החומר הזה הוא היסוד סיליקון (צורן בעברית), היסוד השני בשכיחותו בקרום כדור הארץ, כשהוא מעורבב עם 1-2% של מתכות (אלומיניום למשל). הוא משמש בתעשיית המתכת. ניתן לקנות אותו לפי משקל (בטונות), בעיקר מסין.

כדי להתרשם עד כמה החומר שאני השגתי לא נדיר, תוכלו פשוט להקליק כאן. כך נראים הגושים הללו בטרם הם נארזים בשקים גדולים ונשלחים לכל רחבי העולם:

מדוע הוא מתיך קרח כל כך מהר? החומר הזה פשוט מוליך חום בצורה טובה אל הקרח. זה הכל. הוא עושה את זה הרבה יותר טוב מאבן רגילה, אך פחות טוב מרוב המתכות (ראו גרף בהמשך).

הדגמה פשוטה וברורה לתופעה אפשר לראות בסרטון הזה.

והנה השוואה של מוליכות החום של חומרים מוכרים אחדים (רשימה מלאה יותר אפשר למצוא כאן):

נשים לב כי מוליכות החום של סיליקון גבוהה פי 1500 מזו של עץ, פי 150 מזו של "אבן רגילה", ופי שתיים מזו של ברזל. מצד שני, הסיליקון רחוק מלהיות שיאן בתחום. מתכות אחרות מוליכות חום טוב יותר מסיליקון. מוליכות החום של יהלום גבוהה פי 15 מזו של הסיליקון, והגרפן מתעלה אף על היהלום במובן הזה.

הנה חומר דומה לגרפן בפעולה. שימו לב באיזו מהירות הוא מעביר את אנרגית החום מהיד האוחזת בו אל הקרח:

האם החומר שהוצג בטלויזיה שונה במשהו מסיליקון תעשייתי (או מחומרים דומים רבים שניתן למצוא על פני כדור הארץ)? האם מקורו בחלל החיצון? בכלי רכב חוצני? אני לא יודע. למראית עין החומרים דומים מאוד.
אם אקבל לידיי אבן אחת מהמוני האבנים שהאיש טוען שיש ברשותו, או דו"ח רישמי מאחד ממוסדות המחקר שבדקו לדבריו את החומר הזה, אולי נדע יותר.

בחיפוש אחר המקור

החלטתי לפנות לדוד רונן, האדם שהדגים את האבן בסרטון, בנסיון לקבל מידע נוסף על החומר המסתורי. דוד הוא דובר העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים. כמה מילים על העמותה: "העמותה נוסדה מתוך ראיית הצורך בגוף מדעי מקצועי שירכז ויסביר את הנושא לציבור בישראל… לצערנו בעולם, ובישראל בפרט, יצא שם רע לתחום בשל ספיחים המשתרכים אחריו ומזיקים למחקר המדעי של התופעה, כמו מיסטיקנים, מתקשרים, 'מרפאים בחוצנים' ושאר תופעות שליליות. לכל אלו כאמור אין כל קשר לנושא. חקר העב"מים הוא תחום מחקר מדעי שאין בו כל מקום למיסטיקה ושאר ירקות."

הגעתי לדף הפייסבוק של דוד, שם התנוססה הצעה טריה, מהימים האחרונים ממש:

שאלתי את דוד אם ניתן לקבל העתק של מסמכי הבדיקות שהתבצעו הן במכון וייצמן והן בטכניון, שכן אישור מדעי על קיומו של חומר כזה הוא ללא ספק סנסציה בכל קנה מידה, ובודאי יכול לעניין אותי ואת כל קוראי הבלוג.

דוד אישר כי אכן יש בידיו מסמכים המאשרים כי "החומר הכסוף אינו מופיע בטבע בצורתו זו". אך הוסיף – "איני נוהג למסור מסמכים היות ובשלב זה אני נמצא בקשר המגובה בחוזה סודיות עם קבוצה מסוימת אשר ביחד יצרנו קשר עם גוף ענק כלשהו בעניין כושר ההמסה יוצא הדופן של החומר."

על שאלתי בדבר מוליכות החום של החומר ענה: "באחד המסמכים כתוב כי לאחר סדרת בדיקות הכוללת שימוש בעזרים אופטיים בהגדלות גבוהות, אנליזות ספקטראליות, בדיקות אלקטרו- אופטיות, בדיקות מוליכות ומגנטיות נמצא כי החומר בעל מוליכות חשמל ומוליכות חום ללא תגובה מגנטית. תכונותיו הינן דומות ליהלום. יש כמובן עוד תוצאות מעניינות, חלקן מדהימות ובעלות משמעות כלכלית ומדעית עצומה, ואותן, כמובן, לא אפרט, ברשותך".
כמו כן התנצל כי אינו בעל הבנה טכנית גבוהה: "מושגים נאצלים בפיזיקה ובאלקטרוניקה הינם שפה זרה עבורי."

לגבי העובדה כי בידי נמצא חומר שנראה דומה ומתיך קרח בצורה דומה השיב: "לו היה זה אותו החומר אשר נקנה בסין תמורת כמה שקלים, לא הייתי לעולם מטריח את עצמי או אחרים…. הגוף איתו אני עובד השקיע כמה עשרות אלפי שקלים בבדיקות מעבדה צולבות לאלו שאני ערכתי במעבדות המכובדות השונות. בכולן, אגב, התקבלו תוצאות זהות. החומר דומה חיצונית ליסוד סיליקון, אלא שעקב שינוי בגודל ובמבנה האטומים שלו, אינו זהה ליסוד הזה ולכן ייחודו בתכונות מסוימות אותן, כמובן, אינני מפרט בפומבי. באחד הכנסים של העמותה הישראלית לחקר עבמי"ים שאני הדובר שלה, הראיתי את שני החומרים והסברתי את השוני ביניהם. זה היה לפני חתימת הסכם הסודיות עליו כתבתי קודם לכן…" [אני חושב שהוא התכוון לקטע הזה]

שאלתי את דוד אם אפשר לקבל חתיכת חומר כזה כדי שאוכל אני לקחת אותו לבדיקות מעבדה. הוספתי כי אני מבין שחתיכות מהחומרים הללו כן מסתובבות בציבור, ואף נמכרות כתכשיטים, כלומר החומר עצמו אינו כה סודי.

דוד הסביר כי "התכשיטים אשר הוצגו כאן בפייסבוק (שניים במספר) הינם הראשונים והיחידים שייצרו עבורי. מה שמסתובב בציבור, כמו מה שנמסר לבדיקתו של מנהל מעבדות החומרים של חיל האויר ומה שנמסר לאלוף ישראל טל, ז"ל, מגובה גם כן על ידי חתימה על מסמך סודיות. על סמך הבדיקות שבוצעו במשרד הביטחון קיבלתי מכתב תודה והחומר העבר על ידם למפא"ת… כשרציתי לפרסם במעריב את מכתב התודה, החזירו לי אותו מהצנזורה שחור משחור… החומר אינו סודי למי שהגיע לאתר אותנטי ואסף אותו."

הנה אחת מההצעות החדשות עוד יותר, הפעם טבעת:

במקביל, קיבלתי הודעת הבהרה מהעמותה בזו הלשון:

"העמותה בכל מקרה אינה מחלקת מסמכים, העתקי מסמכים ו/או חומרים כלשהם לציבור הרחב. כל החומר המופיע באתר העמותה ו/או מוצג בכנסי העמותה שייך לעמותה ו/או לאנשים בעלי תפקידים בעמותה באופן בלעדי. על מנת לצפות במסמכים וחומרים אלו יש לתאם עימנו פגישה מסודרת, או להגיע לכנסים בהם אנו מציגים אותם."

ואכן, דוד הציע לי להגיע אליו ולראות את הסכם הסודיות ואת מכתב התודה של משרד הביטחון.
הסברתי לו שבתור אדם שמתעניין במאפייניה הפיזיקליים של האבן, מסמכי תודה או הסכמי סודיות אינם מעניינים אותי, מכיוון שאינם מלמדים אותי דבר לגבי מהות החומר.  [פיסקה זו הוספה כמה ימים לאחר פרסום הכתבה המקורי].

*

מדעי, סודי אך ניתן לרכישה כתכשיטים. אני קצת מבולבל (ומסתבר שאני לא היחיד).
אם זה מדעי, למה זה סודי? תגליות מדעיות נהוג לפרסם בכתבי עת מדעיים. ואם זה כל כך סודי, איך זה שניתן לרכוש את החומר כתכשיטים?

נחכה אם כך בקוצר רוח לרגע בו יתפרסמו הממצאים המדעיים/טכנולוגיים המדהימים באופן רשמי. עד אז, פיזיקה תיכונית מספיקה כדי להסביר את הפלא בו חזינו.

עדכון 1: התפתחויות (איומים בתביעה משפטית) והבהרות חשובות לגבי רשומה זו פורסמו כאן.

arrow עדכון 2: ממה עשויות האבנים החוצניות המקוריות?  – בדיקות מעבדה מתפרסמות!

*  *  *

לקריאה נוספת:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו בתחתית הטור משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!