רשומה על לא-כלום

רשומה על לא-כלום

הריק

שלושים חישורים מתאחדים
בטבורו של גלגל
מלבד החישורים
הריק
הוא רובו של הגלגל

כד החרס
עיקר שימושו הוא בחללו

על כן
האין יש לו תפקיד
הריק בעל צורה

בית
הוא רבועים של אויר
דלת בין שני חדרים
רק מחברת את האויר
חלון מחבר חלל מרובע
עם הריק הגדול
שבחוץ

לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה,
והאין הוא האוצר האמיתי.

מתוך ספר הטאו (נכתב לפני כ-2500 שנה), בתרגום ניסים אמון.

הנה כמה אסוציאציות ויזואליות שעולות במוחי למקרא הדברים.

שימו לב כיצד אנו רואים את שאינו קיים.

המשולש הלבן "שנמצא מלפנים" כמובן אינו קיים בשום אופן על המסך.
אם תסתירו את החלקים השחורים לא ישאר ממנו דבר. הוא קיים רק במוחנו.

אני מניח שכולם ראו. שימו לב שרק הצל קיים כאן בתמונה.

למעשה גם האותיות בשאלות אינן קיימות. רק הצל שלהן מופיע. כך למשל נראה סוף המילה "משולשים" כשבוחנים אותו מקרוב:

וראו מה קורה אם אני הופך ומסובב את התמונה:
כאן כבר מאוד קשה לזהות את האותיות (אפילו שכבר יודעים מה לחפש). הן אינן בכיוון בו אנו רגילים לראות אותן, ויותר מכך, "האור" מגיע מלמטה, זוית מאוד לא אופיינית שהמוח לא "אוהב" להניח כשהוא מפרש את מה שאנו רואים. שני האלמנטים הללו מספיקים כדי שאפקט האותיות יעלם.  (יש עוד אפקטים מעניינים שקשורים לכיוון התאורה, אבל זה כבר לרשומה אחרת).

הנה עוד אשלייה קלאסית, אך בביצוע חדש – בתנועה!  "Talking Heads"

ואיך אפשר, בהקשר זה, לא להזכיר את היצירה המפורסמת ביותר של ג'ון קייג', שנכתבה ב-1952. היצירה מורכבת מ-3 חלקים. הנה כאן בעיבוד מרגש לתזמורת:

* * *

הנה קטע מתוך הספר "המפלצת החמודה" של עודד בורלא, בו מתלונן העכבר איגנץ בפני המפלצת החמודה:

"הם לא ידעו לחנך אותי, ההורים שלי. כשהייתי קטן שאלתי את אבא שלי ואת אמא שלי שלוש שאלות, אבל עם לא ידעו לענות לי. אף פעם.
"מה שאלת?"
"שאלתי: איפה היו החורים של הגבינה לפני שהיתה גבינה?
איפה הגבינה שהיתה בחור לפני שהיה חור?
לאן נעלמים החורים כשאוכלים את הגבינה?"
"אלו באמת שאלות קשות מאוד". אמרה המפלצת החמודה. "מאוד!"

* * *

האם יש לכם עוד דוגמאות מעניינות למקרים בהם אנחנו רואים את הלא קיים, ואולי אפילו מקרים בהם "האין הוא האוצר האמיתי" ?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הילה של מסתורין I – על ראיית הילות

הילה של מסתורין I – על ראיית הילות

תורות רוחניות שונות מדברות על הילה (Aura) כעל "שדה אנרגיית-חיים" מסתורי שאופף יצורים חיים ואולי גם חפצים. הילות אלה, לפי אותן אמונות, מייצגות מימדים נוספים – לא פיזיקליים – שמקיפים את הגוף הגשמי, ומקושרות בצורתן ובצבעיהן למצבי רוח מסוימים, בעיות רפואיות, בעיות נפשיות, רמה רוחנית, ועוד כיד הדמיון הטובה.

נתקלתי לא פעם באנשים הטוענים כי אפשר לראות הילות. יתרה מכך, אנשים מזכירים גם שיטות צילום-הילות ומשוכנעים כי צילומים אלה מוכיחים באופן מדעי את קיומם של אותם "שדות אנרגיה".

נראה לי חסר טעם להתעמק בשימושים של תופעה מסוימת (כגון איבחון וריפוי), לפני שמוודאים כי היא בכלל קיימת מחוץ למוחו של הטוען.

מהן אם כן ה"עדויות" להילות? בפוסט הזה, שיחולק מפאת אורכו והיקפו לשני חלקים, אסקור בקצרה את ההקשרים השונים בהם פגשתי עד היום ב"הילות". את החלק הראשון אקדיש ל-"ראיית הילות" ללא אמצעי עזר.

ראיית הילות

גרסת "כל אחד יכול"

חיפוש הערך "ראיית הילות" בגוגל מעלה הדרכות כאלה ואחרות כיצד כל אחד מאיתנו יכול לראות הילות של עצמים דוממים ושל יצורים חיים לאחר תרגול קצר. בתרגולים מדריכים את המתלמד לבהות במשך זמן מה בחפצים בעלי צבע חזק המוצבים על רקע בהיר וחלק, ומבטיחים לו כי לאחר זמן מה של מבט לא ממוקד, הוא יתחיל להבחין בהילה סביב החפץ. באחד ההסברים בהם נתקלתי, אף הגדילו לפרט את הצבעים הצפויים:
"במהרה תתחיל להיבנות הילה צהובה בהירה (לספר כחול) או הילה ירוקה בהירה (לספר אדום) מהפס האתרי החיוור שסביב הספר… הגוון הכתום שתראו סביב החלקים הירוקים של העלים והגבעולים של הצמח, הוא צבע ההילה של הצבע הירוק – בדומה להתבוננות בספר ירוק. כמה מהצבעים האחרים, של הפרחים, נובעים מהצבעים של עלי הכותרת".
התאורים כללו הסברים מרחיקי לכת לגבי הסיבה לתופעה: "…פעולת הפתיחה המנטלית שתוארה כאן דומה לטכניקות פתיחת הצ'אקרה הרגילות המבוססות על ויזואליזציה… במידה שדי מאמץ מנטלי מושקע בה, מרכז המצח שלכם (העין השלישית) יתחיל להיפתח…".
ואני מוסיף: זהירות לא לפתוח את העין השלישית יותר מדי – היו דיווחים על מוח שנשפך כולו החוצה משם!

בקוראי הסברים אלה, לא יכולתי שלא להזכר (כשחיוך נוסטלגי מתפשט על פני) בספר נפלא שסיפק לי מאות שעות של יצירה והנאה בילדותי – "נסה ודע שעשועי מדע". אי שם בין הניסויים הרבים מופיע תרגיל דומה מאוד למתואר לעיל, עם ההסבר הפיזיולוגי. מדובר ב-Afterimage, או כפי שמסתבר שקוראים לזה בעברית – "דמות גרר".

מתוך וויקיפדיה: "דמויות גרר נוצרות בשל העובדה שקולטני הצבע בעין – המדוכיםיכולים "להתעייף" עקב גירוי-יתר ולאבד מרגישותם… אז, כאשר העין פונה להביט במקום אחר, הקולטנים העייפים משגרים למוח אותות חלשים והצבעים הללו כמעט ואינם נראים. אולם, הקולטנים האחרים מסביב שלא היו בשימוש עדיין "טריים" ושולחים אותות חזקים. האות המתקבל זהה לאות שהיה נראה לו היינו מביטים בצבע המשלים, וכך מפרש זאת המוח. למשל, תמונה בצבע ירוק-ליים תיצור דמות גרר בצבע סגול, כיוון שהצבע ירוק ליים אינו מפעיל את קולטני הצבע סגול."

כלומר, אחרי בהייה ממושכת בספר כחול תופיע סביבו הילה צהבהבה (הצבע המשלים), לאחר בהייה בספר טורקיז תופיע הילה בצבע אדום, וכן הלאה, בדיוק כפי שמסביר לנו המדריך לראיית ה"הילות".

גם מי שלא בילה את ילדותו בניסויים מדעיים, בודאי נתקל באחת מהתמונות הבאות באינטרנט, שמדגימות את אותו עיקרון בדיוק.
אתם מוזמנים להתנסות בהילות, חינם אין כסף, תוך שימוש אך ורק בשתי העיניים שהעניק לכם הטבע. נעצו מבט בצלב הקטן שבמרכז התמונה (כל תמונה בתורה) במשך כחצי דקה. בעודכם נועצים מבט בצלב, תוכלו להבחין בזוית העין בהילה בהירה שמתחילה להיווצר מסביב לתמונה, אך האפקט האמיתי יתרחש במלוא עוצמתו כאשר תפנו את מבטכם למשטח לבן (על המסך, או על הקיר למשל). על זה נאמר Jesus! (מצמוץ מדי כמה שניות יחזק את האפקט). שימו לב לצבעים המשלימים שמתקבלים.

 

כאן משתמשים באפקט כדי "לצבוע" תמונת שחור-לבן בצבעים אמיתיים:

after-images-illusion

לסיכום, מדובר בתופעה פיזיולוגית בסיסית, מוכרת ומובנת של מערכת הראיה.

האם מעבירי הסדנאות ל"ראיית הילות" לא שמעו עליה? אם כך מדובר בבורות מביכה. או שמא יש לכך הסבר אחר?

גרסת "יחידי סגולה"

מדי פעם קם אדם שטוען ליכולות מיוחדות של ראיית הילות, שחורגות מהמאפיינים שתוארו לעיל.

נניח בצד את השרלטנים (אחרי הכל לא כולם כאלה), ונאמין לדיווחיהם של אנשים בודדים שרואים כתמי צבע סביב חפצים או יצורים חיים. כיצד ניתן להסביר זאת? היות ומדובר ב"יחידי סגולה", גם תופעות נדירות למדי עשויות להסביר זאת, והן כוללות:

*  תופעות נילוות למיגרנות.
*  תופעות נילוות לסוגים מסוימים של התקפים אפילפטיים.
סוג נדיר של סינסתזיה (עירבוב חושי) בה צפיה באדם אהוב או אפילו אזכור שמו גורמים לראיית צבעים (על עירבוב חושי כתבתי בעבר כאן).
עדכון: מחקר חדש יותר שהשווה בין תיאורי סינסתזיה מסוג נדיר זה לתיאורי "הילות" שניתנים בהקשרים מיסטיים, הגיע למסקנה שאין דימיון בין השניים.

השאלה שנשאלת היא – האם ההילות ש"רואים" יחידי הסגולה קיימות מחוץ למוחם, או שמדובר בסוג של הזיות?

רמז לתשובה מצוי בעובדה כי אין שני "רואי הילות" שמסכימים ביניהם על מה שהם רואים. כל אחד רואה חלקים אחרים של ההילה, צורות שונות, צבעים שונים, ואף מייחס לכך פרשנויות אחרות.

אך למה להסתפק ברמזים, כשניתן לבדוק טענות בדבר "ראיית הילה" הלכה למעשה. ואכן, כמה מבין אותם "רואי הילות" שהיו משוכנעים דיים ביכולותיהם הסכימו להעמיד את כישוריהם למבחן. טענותיהם הופרכו שוב ושוב… הנה כמה דוגמאות:

* ג'יימס רנדי בדק את "קוראת ההילות" הטובה ביותר במערב שנשלחה ע"י מכון Berkeley Psychic Institute. פרס של 10,000 דולר הובטח לה אם תצליח בניסוי באופן שחורג מהמקריות. וזה היה הפרוטוקול: בתחילה אישרה הגברת כי היא רואה את הילותיהם של 20 אנשים שעמדו על הבמה, וכי הילותיהם מתנוססות לגובה של כחצי מטר מעל ראשיהם. כעת הוצבו על הבמה 20 מחיצות, שרק מאחורי חלק מהן עמדו אנשים. הגברת אישרה כי היא מסוגלת לראות הילות מבצבצות מאחורי המחיצות. כל שהיה עליה לעשות הוא לזהות מאחורי אילו מחיצות עומדים אנשים. היא זיהתה כי אנשים עומדים מאחורי כל המחיצות, בעוד שלמעשה רק מאחורי 6 מהן עמדו אנשים. לא מרשים במיוחד.

* בהדגמה אחרת שערך ראנדי וששודרה בטלויזיה הוצב קורא הילות בפני מחיצה מאחוריה עמדו 5 אנשים. הוא טען כי הוא מסוגל לראות את ההילות שלהם מבעד למחיצה. האנשים נקראו לצאת מאחורי המחיצות בסדר אקראי, וה"קורא" התבקש לזהות מה היה המיקום בו עמד כל אדם. הוא הצליח לזהות רק 2 מתוך 5.

* בניסוי דומה אך רחב היקף בהרבה (Gissurarsson and Gunnarsson 1997) היו צריכים 10 "רואי הילות" ו-9 אנשים רגילים לזהות מאחורי איזו מבין 4 מחיצות עומד אדם. כ-1500 נסיונות תועדו ב-36 הרצות של הניסוי (!) והתוצאות? שום דבר שחורג מהמקריות (ביצועי קבוצת הביקורת היו מעט טובים יותר משל "רואי ההילות").

פרס בסך מליון דולר עדיין עומד ומחכה למי שידגים את יכולות קריאת ההילה שלו (או כל יכולת על טבעית אחרת). משום מה התור אינו ארוך…

לסיכום החלק הזה:
ראינו שראיית הילות ע"י יחידי סגולה לא עמדה במבחנים פשוטים, מקורה כנראה בליקויים נוירולוגיים כאלה או אחרים והיא לפיכך סובייקטיבית לחלוטין. בודאי לא מומלץ לסמוך על הזיות כאלה כעל בסיס לאבחון רפואי או נפשי. לא של הלקוחות לפחות.
בגרסת "הילה להמונים", ראיית הילה היא למעשה אפקט בסיסי של מערכת הראייה –"AfterImage", שאין בינו ובין "מימדים לא פיזיקליים של המציאות" שום קשר שאפשר להעלות על הדעת, גם אם מימדים כאלה קיימים.

האם מישהו שמע על טכניקה או סגנון אחרים של ראיית הילות ללא אמצעי עזר?

בחלק הבא אסקור את הנושא של "צילום הילות".

על "אנרגיה" חמקמקה מסוג אחר תוכלו לקרוא כאן: קרני N החמקמקות

בין מציאות לפרשנות

רק לעיתים רחוקות אנו מודעים למידה הרבה בה אנו מפרשים את המציאות, ולא קולטים אותה כפי שהיא (עד כמה שהדבר בכלל אפשרי בחושינו המוגבלים).

המוח שלנו מנסה להדביק תווית של מושג מוכר על כל מידע שהוא קולט, בנסיון, נואש לעיתים, להפיח סדר, הגיון, ותחושת שליטה והבנה בעולם הכאוטי בו אנו מסתובבים.

באופן זה אנו רואים "פנים על מאדים" ולא משחק צללים מקרי:

 

מזהים "דמות מלאך" בהשתקפות אש בעדשות המצלמה:

 

מזהים "רוחות רפאים" בגרגרי אבק שמוארים ע"י מבזק המצלמה:

 

ומעדיפים לראות "איברים אינטימיים בגוף האישה", ולא מה שבאמת מצולם שם (האם זיהיתם מה באמת מצולם כאן?):

לאחרונה נקרתה בדרכי הדגמה פשוטה ומרתקת לעיוותי התפישה שמתרחשים כאשר המוח שלנו קולט את הדברים דרך משקפיים מושגיים.

שיחקתי במשחק מחשב היסטורי נפלא (The Neverhood) עם בתי בת ה-9. באחת החידות שבמשחק מופיעים על המסך סמלים מופשטים דמויי כתב חרטומים לזמן קצר (2-3 שניות), וכדי לפתור את החידה יש להעתיק אותם מהר על דף, לפני שהם מתחלפים באחרים.

הבחנתי להפתעתי כי הצורות שאני "העתקתי" מהמסך שונות למדי מהצורות אותן העתיקה בתי. עצרתי רגע כדי לבדוק את הנושא. הסתבר כי בתי "ראתה" ארטיקים, ואילו אני "ראיתי" עצי ברוש. כל אחד צייר את המושג לפיו קודד את המידע הויזואלי, ולא את מה שבאמת היה מצויר על המסך.

 

האם יש לכם דוגמאות נוספות לפרשנות בפעולה?

עוד דברים קלילים תוכלו למצוא ב"תפריט הטעימות"

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!