בעבר הקדשתי רשומה מפורטת, שכללה דוגמאות קונקרטיות רבות למה שמתחולל במפגש טיפוסי עם "רואה נסתרות" כזה או אחר. מומלץ מאוד כרקע כללי למי שעדיין לא קרא, או למי שרוצה לרענן את כישוריו.

במסגרת מפגש כזה הלקוח (שמגיע מיואש, מעורער, מוטרד או סתם סקרן) משלם כסף למישהו, כדי שזה יאמר לו דברים בעזרת "כלים" כאלה ואחרים: יצירת קשר עם ישויות רוחניות ממימדים אחרים, פתיחת קלפים, בחינת קווים בכף היד, כתמי קפה וכד'.

טענתי שם, כי מדובר באוסף "טריקים פסיכולוגיים" לשליפת מידע מהלקוח בלי שהוא מודע לכך, וחזרה על אותו מידע באופן שיראה כאילו "היועץ" הגיע אליו בדרכים על-טבעיות. הלקוח הוא זה שמספק למעשה את כל המידע שעולה במפגש (למעט כמה ניחושים מושכלים שעלו יפה מצד ה"יועץ"). הוא זה שזוכר את הקליעות ושוכח את ההחטאות, והוא זה שמפרש את האמירות הרב משמעיות או המעורפלות שמפזר ה"יועץ", באופן שמתאים לחייו הפרטיים.

* בהחלט יתכן, שבעלי מקצוע רבים אינם מודעים לכך שזה מה שהם עושים, כלומר, הם אינם שרלטנים, אלא מאמינים באמת ובתמים בכוחה של שיטתם לחשוף מידע נכון ומועיל על הלקוח.

התגלגלה לידי הקלטה של מפגש אמיתי שכזה (שהתרחש לפני למעלה מ-20 שנה), וחשבתי שיכול להיות מעניין להדגים את הדברים הלכה למעשה.

אני מוכרח להודות שכנראה לא מדובר בבעלת מקצוע מהשורה הראשונה (למרות ההמלצות שהתקבלו עליה אז), היות והמפגש בכללותו נשמע פתטי למדי, הן לאור מיעוט המידע שסופק בו, הכלליות והמעורפלות של רוב הדברים שנאמרו בו, כמות הניחושים שכשלו והתחזיות המועטות והמעורפלות שניתנו לגבי העתיד.
כל זאת למרות שהלקוחה נתנה פידבקים מרובים במהלך המפגש, כלומר, התנאים להצלחה היו מיטביים.

בחרתי בשלוש דוגמאות שמדגימות יפה את משחק ה"חם-קר" שמתנהל במפגש כזה.

מכיוון שההקלטות אינן איכותיות ומכיוון שהדברים מתקדמים במהירות, תמללתי את הנאמר.
בכל שורה בטבלה ציינתי מה אמרה ה"קוראת", כיצד הגיבה הלקוחה, הוספתי הערות משלי (מתוך הכרות עם העובדות הנכונות) ומה אני חושד שהתחולל במוחה של הקוראת לפני שעברה לשלב הבא.

מומלץ קודם לקרוא את התמליל המלא של כל דוגמה, ורק אח"כ לשמוע אותה בליווי התמליל. שלוש הדוגמאות מובאות ברצף בסרטון שלמטה.

דוגמה 1

מה היה לנו כאן: נסיון לנחש את העיסוק של הלקוחה, שכשל. הלקוחה הצליחה למצוא מובן בו האמירה יכולה להתפרש כנכונה, נידבה מידע ומשם השיחה התגלגלה למחוזות רגשיים על אמה של הלקוחה, ונאמרו אמירות מתבקשות.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא עלתה על זה שעזרתי לאימי בשנתיים האחרונות. היא הרגישה נכון את הקשר המאוד חזק בינינו! זה היה מרגש. כמעט שבכיתי…"

דוגמה 2

מה היה לנו כאן: ניחוש שכשל לגמרי לגבי סוג הבית, אמירה פתוחה וכללית לגבי שינוי בבית. קליעה! הלקוחה מצאה פרשנות הולמת. כמה אמירות שדופות על "אוירה נעימה בבית" ואיבחון שגוי לגבי אופי הבית בהקשר לאורחים.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "מדהים! איך היא עלתה על זה שעשינו שיפוצים!"

דוגמה 3

מה היה לנו כאן: אוסף ניחושים מושכלים, אמירות מעורפלות, משפטים שנכונים לכולם, נבואות מעורפלות וסבירות לעתיד (על סמך המידע שנצבר כבר) והרבה גישושים באפילה.

מה עשוי לזכור לקוח אוהד: "היא ידעה שהבן מנגן פסנתר, שיש לו נטיה טכנולוגית, שהוא אוהב ללמוד, מאוד עצמאי ואמביציוזי. זה הכל ממש נכון!"

כעת אתם מוזמנים להקשיב להקלטות המקוריות, תוך כדי עיון בתמלול שלעיל. מדהימה המהירות בה הדברים זורמים!

האמינו לי – שאר 45 הדקות היו מעניינות אפילו פחות…

כעת דמיינו לקוח אוהד, מספר בהתרגשות על מפגש מסוג זה לחברו הטוב. כבר במהלך הסיפור הוא מציין את הקליעות המרשימות יותר, כמובן, כשהוא נותן לדברים את הפרשנות שלו, ושוכח את ההחטאות. החוויה נתפשת כמרשימה עוד יותר מאשר בזמן שהיה נוכח בה.
עכשיו נניח שחולפים חודשים, במהלכם הוא מספר על החוויה המדהימה במפגשים עם חברים, לקרובי משפחה וכד'. בכל פעם נוסף צבע נוסף, ניואנס נוסף של הגזמה קלה, גם אם לא במודע, כדי להעצים את הסיפור.
ואז, יום אחד, הוא נקלע להרצאה בה אני מדבר על קריאה קרה. לאחר ההרצאה הוא ניגש אלי ואומר: "בוא תשמע סיפור אישי שקרה לי. הלכתי פעם למישהי, היא ידעה עלי הכל! ואמרה דברים מאוד ספציפיים! היא אמרה שאני כזה וכזה, וידעה שאני מתעניין בנושא הזה והזה, והיא צדקה! באמת המשכתי ולמדתי באוניברסיטה, ובדיוק את התחום אותו ציינה! היא אפילו ידעה שבדיוק עשינו שיפוץ בדירה. איך אתה מסביר את זה?!?"

איך אני מסביר את זה? מסביר את מה? את מה שקרה בפועל או את מה שהוא סיפר לי?

אני מקווה שהדוגמה הזו נתנה חומר למחשבה, על המרחק הרב שיכול להיות בין ההתרחשויות בפועל, לבין הצורה בה אנו זוכרים ומספרים אותם לאחר תקופת מה.

ונסיים בדוגמה הומוריסטית שהועלתה ממש לא מזמן לרשת:

עוד שני סרטונים בנושא (אחד הומוריסטי ושני – ניתוח של קריאה קרה במופע טלוזיוני) תוכלו למצוא בפוסט של רועי צזנה.

אם מישהו מכם היה נוכח במפגש מדהים באמת, ויש ברשותו הקלטה של הדברים, מעניין יהיה לנתח את הנאמר שם מזוית בוחנת. מעין תרגיל בבלשות, אם תרצו.

עוד רשומות בנושאים קשורים:

• נומרולוגיה I – כוחם המופלא של המספרים
• נומרולוגיה II – הראיות?
• אחד המקצועות החמים בתולדות האנושות: קריאה קרה
• הסיפור המדהים של ריי – האיש שלקח כסף מפושטי יד
• מגיפת רואי הנסתר
• והיום נלמד לנבא את העתיד
• חלומות נבואיים – ההיה, או חלמתי חלום?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

גיבורי-על שילהבו את דמיון האדם לאורך ההיסטוריה, החל ממיתולוגיות קדומות ועד לקומיקס, ספרים, סדרות וסרטים בני ימינו.
גיבורים כאלה ניחנים בכוחות על-טבעיים, נצחיות מעבר לזמן ולמקום והאנושות כולה סומכת עליהם שיצילוה מכליה ואבדון.
ואם האנושות סומכת, גם אנחנו יכולים, נכון?

לאחרונה, באחד מדיוני הקבוצה, עלה שמו של אדם שעל פניו נראה כעונה על כל הקריטריונים הבסיסיים של גיבור-על:

כוחות על טבעיים: מומחה לפסיכוקינזיס ותת מודע.
נצחיות: אותה הוא מבקש להשיג ע"י הקמת רחוב בירושלים על שמו בעודו בחייו, או דרישה מעובדיו להוסיף את שם משפחתו לת"ז הרשמית שלהם.
מגרה את הדמיון: החל מניטרול תדר הצחוק מהעם ועד לחרבוזון וייבוש עטיני הפרות – ועוד רבים אחרים, בסך הכל רפרטואר מרשים למדי. (אתם מוזמנים להכנס לקישורים, הנאה מובטחת, money back guaranteed).

ומה יש לגיבור-העל שלנו לומר?

צריך להבין שדרך התת-מודע ובכח המחשבה, ניתן להשפיע ולשנות דברים רבים בחיינו. בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

האם אפשר לסמוך על הגיבור הזה? מתי פניה לסמכות תקפה? מתי לא?
בכך נעסוק הפעם – כשל לוגי הנקרא פנייה אל הסמכות.

***

כאשר מנסים לשכנע אותנו בנכונות טענה מסוימת, לפעמים מנסים לעשות זאת ע"י רתימת גורמי סמכות:
"מדען בכיר טוען ש…" או "מייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו אומר ש…" , וכד'.

במקרים בהם גורם הסמכות מוכר ואמין, הינו מומחה לתחום בו הוא טוען את דבריו ובמיוחד אם טענותיו נמצאות בקונסנזוס –  לגיטימי להשתמש בדעתו כדי לחזק את הטענות. אחרי הכל, התייעצות עם מומחים עוזרת לקבל החלטות באופן מושכל ונבון יותר בתחומים חיים רבים (החל מהדרך הנכונה לחבר מדף לקיר, וכלה בהחלטות בריאותיות קריטיות). גם בתי המשפט עושים שימוש תדיר בעדים מומחים בכדי להגיע להחלטות מבוססות יותר בתחומים מקצועיים שונים.

לעומת זאת, כאשר מדובר במומחה אלמוני, לא מקובל, או מומחה שמצוטט לגבי תחום שאינו תחום מומחיותו, מדובר במניפולציה. שימוש כזה בסמכות, אם אינו מלווה בנימוקים תקפים ומידע רלוונטי, מנסה לכפות הסכמה בשל סמכותו של המצוטט בלבד.

למעשה יש כאן פניה ליראת הכבוד שלנו, לתחושה שלנו כי אנחנו לא מבינים מספיק בנושא בכדי לגבש דעה משל עצמינו, וכי אחרים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו מה נכון ומה לא. זו מניפולציה פסיכו-לוגית, ויתכן מאוד שהיא נשענת על דפוסי חשיבה והתנהגות שאפיינו אותנו כילדים קטנים, תקופה בה קיבלנו את דברי הורינו כאמת צרופה רק מתוקף מעמדם.

במובן הכללי הזה, פניה לסמכות הינה חלק ממשפחה נרחבת יותר של כשלים בשל אי-רלוונטיות, משפחה אשר את חבריה האחרים נפגוש בעתיד הקרוב.
לפני שנהפוך בלתי רלוונטיים נחזור מיד לגיבור-העל שלנו.

מב"מים – מומחים בלתי מזוהים

… בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

גיבורנו ממהר לגייס פרופסורים ורופאים קונבנציונאליים בכירים. שימו לב כיצד הוא מנסה לבסס סמכות בכל מילה:

– פרופסורים – אקדמייה כמקור לידע מדעי ותקף.
– רבים – כמה? מיהם?
– רופאים – גיבורנו מתיימר לעזור לאנשים עם בעיות פיזיות ונפשיות ולרפא אותם בפסיכוקינזיס. הוא אינו רופא, אך עט על המציאה לגייס רופאים לחיזוק טענותיו, בדיוק אלו אשר מזוהים ע"י קהל היעד שלו כסמכות הטבעית והראשונית לטיפול, ובכך ממצב את עצמו בשורה אחת איתם.
– קונבנציונאליים – לא מספיק לגיבור לגייס רופאים "משלימים" או "אלטרנטיביים" (אולי הוא יודע משהו על אמינותם וכישוריהם שאנו לא יודעים?) חשוב לו למשוך המונים, ולא רק "רוחניקים" ולכן הוא מגייס את המיינסטרים לתמוך בו, אך באותה נשימה מציע טיפול חלופי מבלי שהיה צריך לעבור אפילו מבחן מדעי אחד לשיטותיו – כאשר נשאל גיבורנו אם עמד אי פעם במבחן מדעי, ענה: "אני לא קוף!" (על כשלים של אי רלוונטיות נעסוק בעתיד).
– דרג בכיר – מכפיל כוח – מעתה אמור "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, בכיר יותר".
– היו סקפטיים – ניסיון נוסף להרחיב את קהל היעד גם לכאלו שאינם נוטים לשיטותיו של הגיבור ואולי כן סקפטיים קלות.
– פעורי פה כשראו את התוצאות – המשך קו של עירפול (מופתעים לטובה או לרעה? ומה בדיוק היו התוצאות?)

הכשל המהותי כאן הוא שאין שום ציון או איזכור של מיהם אותם פרופסורים או רופאים. כך לא ניתן לוודא אם אמת הדבר או בדיה. יכולת התמרון הינה אינסופית – ניתן לומר מה שרוצים על הוולדמורטים שלנו –They who must not be named .

חשוב לשים לב: אי היכולת להפריך טענה היא סימן היכר מובהק לטענות פנטסטיות. הגיבור שלנו מבין זאת כמובן.
הוא ממשיך ומחזק את דבריו באמצעות הטיעון הבא:

ידוע כי אדם אשר ניחן בכוחות בפסיכוקינזיס, אסור להזכיר את שמו לשווא ואף להתבדח על עיסוקו.

גם כאן נעשה שימוש כפול בכשל סמכות. ראשית גיבורנו טוען כי משהו ידוע – למי בדיוק זה ידוע? מה המקור? זהו מב"מ נוסף: מקור בלתי מזוהה.
אך כאן הגיבור מתחכם אפילו יותר, ומבסס את היותו בעל כוחות בפסיכוקינזיס על עדות עצמית. זהו כשל סמכות שנקרא בשם האמינות, ומורכב מעדות אינטרסנטית עצמית. כל מי שהיה במוסך ושילם מחיר מפולפל כי המוסכניק אמר לו 'לי זה עולה יותר', או 'סמוך על ברוך' נפל קורבן להטיה הזו.

דוגמה נוספת להסמכה עצמית בשם האמינות נביא מבית המדרש המוכר והאהוב:

והמוח – מבין בעצמו או ע"י עצירת הנשימה או זרימתה – זתומרת כשאתה לא מבין משהו אז הנשימה נעתקת נכון או לא? בתור מישהי שחקרה את המוח במשך שנים רבות* – אני בהחלט יודעת למה אני מכוונת**.

* הבהרה: הכותבת אינה חוקרת מוח במקצועה.
** גם אתם יודעים למה היא מכוונת – נכון או לא?

דוקטור תציל אותי!

* אזהרה: הצפייה בקליפ הזה מותרת רק עם מרשם רופא…

בעולם הפרסום מרבים להשתמש בטיעוני סמכות כושלים (מבחינה לוגית, לא מבחינה מסחרית כמובן).

נתחיל בשימוש קיצוני וכמעט גרוטסקי ברופאים, בפרסומת לסיגריות ("הסוג שרופאים מעשנים הכי הרבה"), מחזה כמעט בלתי נתפס בעולם של היום, אבל מציאות של שנת 1954. אז קחו נשימה עמוקה, דהרו ברכבת הזמן, ושאפו חזק לריאות:

דוגמה נוספת מתחילה ב'גילוי נאות': "אני לא רופא, אבל אני משחק רופא בטלויזיה" (נראה שעצם אזכור המילה "רופא" עושה את עבודתה – אנשים נוטים שלא להפנים מילות שלילה):

כתוב בעיתון

המדיה נתפסת כמקור סמכות עיקרי ומרכזי עבור אנשים רבים, למרות שמאחוריה עומדים בעלי אינטרסים כלכליים אשר מומחיותם העיקרית היא… מניפולציות. מטרתה העיקרית של המדיה היא לעשות כסף, ואת זה משיגים באמצעות רייטינג ופרסום. רייטינג משיגים באמצעות סנסציות, הגזמות, הפחדות, מכירת חלומות וכיוצא באלה עניינים שכל קשר ביניהם לבין המציאות – שואף למקרי.

לא פעם זוכים מוצרים, ונותני שירותים תמוהים לזמן מסך לא בגלל שהם מועילים או איכותיים, אלא בגלל שהם מסקרנים, מעוררי מחלוקת, תמוהים, או אף מעוררי גיחוך (חלקם אפילו מציגים עצמם כגיבורי-על). בקיצור, בידור טוב. לאחר מכן מצטטים היצרנים או נותני השירותים הללו את ה"סיקור החדשותי האוהד" לו זכו במדיה, והמעגל הסימביוטי הושלם: המדיה קיבלה את אספקת הבידור היומית שלה, זכתה ברייטינג, דחפה פרסומות למוצרים אחרים בין לבין, קיבלה תשלום מהמפרסמים, המתארחים קיבלו פרסום ו"חותמת סמכות" למרכולתם, וכולם המשיכו בחייהם כשהם עשירים ושמחים. רק הארנקים של חלקנו דולדלו קלות בתהליך. לא נורא, אנחנו מתחלפים.

ברור מכך כי טיעון כמו "קראתי בעיתון" או "ראיתי ביוטיוב" הוא חלש ביותר, כשלעצמו. לא שאין דברים נכונים במדיה, יש. אבל קשה מאוד להפריד בינם לבין בליל השטויות, העיוותים והשקרים שמקיפים אותם.

אני מפורסם, משמע אני צודק

נניח שחבר המליץ לכם על מסעדה נהדרת, לטענתו, ולפתע אתם מגלים כי בעל המסעדה משלם לו עמלה על כל לקוח שהוא מביא… סיכוי טוב שהייתם מפקפקים בהמלצתו (ואף שוקלים המשך חברות איתו), לא?

משום מה כשסלבריטאי ממליץ לנו על משהו בתמורה לתגמול כספי נאה, אנחנו נוטים שלא לפעול לפי שיקול הדעת הבריא הזה. המכירות מוכיחות כי הדבר מצליח לשכנע רבים מאיתנו לרכוש את המוצר (והראיה הפשוטה לכך – חברות הפרסום, שעורכות מחקרים רבים בתחום, ממשיכות להשתמש בטריק הפשוט הזה 'בשם הסלב', במטרה לסמא את עיננו ומוחנו).

עם סגולה

חבר נוסף במשפחת כשלי הסמכות נקרא "בשם המיעוט הנבחר" (או "בשם האינדיבידואליזם", או פשוט "פניה לסנוביזם"): פרסום של דבר כלשהוא תוך פניה ל-'מיעוט נבחר' כאשר ברור שמטרתם של המפרסמים היא שכולם ירכשו את המוצר. כאן פונים לרצון שלנו להרגיש מיוחדים, חשובים או טובים יותר מאחרים, מנהיגים ולא מובלים, או הרצון שלנו להשתייך לקבוצת עילית.

"הוגו בוס: תהיה מקורי" –  רק לי יהיה הוגו בוס, לא לאף אחד אחר. באמת.

"סוזוקי – האם אתה מספיק אמיץ בשבילה?" – כן! כן! אממ…

ומעם סגולה נעבור לעשרת הדברות.

עשרת דיברות הסמכות

בחלק מכשלי הסמכות כבר עסקנו, הגיע הזמן לפרוש את חברי המשפחה הנוספים:

1) מומחים לא מזוהים – התייחסות גנרית לברי סמכות מבלי שניתן לאמת או לבדוק את הרלוונטיות או המומחיות, ומבלי לפרט את טענתם ("מדענים אומרים").
2) בשם האמינות – עדות עצמית או שרירותית לסמכות, ואולי אחד הטיעונים הישראלים במיוחד: "סמוך על ברוך".
3) בשם בעל-שם ("סלב") –מישהוא מפורסם מחזיק בעמדה מסוימת, ולכן היא נכונה.
4) בשם המיעוט הנבחר (סנוביזם) – ניצול הצורך האנושי להיות מיוחדים ולאמץ טיעון של קבוצת עילית.
5) בשם הרוב – "הרוב חושב כך ולכן זה נכון". מכונה גם טיעון לפי קונצנזוס, או לפי מספרים ("מיליארד סינים לא טועים!"). ובכן, הרוב חשב בזמנו שהעולם שטוח, והרוב טעה.
6) סמכות בלתי מעורערת – "ככה כתוב בתורה" (והיא נכונה, כי אלוהים הכתיב אותה. וזה נכון כי זה כתוב בתורה. שהיא נכונה. כי אלוהים הכתיב אותה…).
7) בשם המסורת – "ככה תמיד עשו את זה כאן" או "כבר אלפי שנים הסינים משתמשים בזה, זה חייב להיות נכון".
אז זהו שלא. זה עשוי להיות נכון, אבל עצם העובדה שזו המסורת לא מחייבת שזה נכון. הטיעון אינו תקף.
8) בשם החדשנות – התפישה השגויה לפיה משהו חדש בהכרח יותר טוב או נכון.
9) בשם הדלות – נזירים הם בהכרח חכמים.
10) בשם העושר – "בעל המאה הוא בעל הדעה".

כל התורה על רגל אחת

הבה ננסה לרקוח כמה שיותר גורמים מהרשימה יחד, וניצור את הסיפור הבא:

נזיר סיני [בשם הדלות + מומחה לא מזוהה] שמגיע לביקור בארץ עומד לחשוף לראשונה בפני הנרשמים לסדנה מידע שנשמר עד כה בסוד בפני אנשי המערב [בשם המיעוט הנבחר]. הוא יספר כיצד לקח טיפול שנמצא בשימוש כבר אלפי שנים [בשם המסורת] בידי מאות מיליוני סינים [בשם הרוב], ופיתח אותו, על סמך נסיונו האישי הרב [בשם האמינות], לכדי טיפול מודרני באמצעות מכשיר אלקטרוני ממוחשב [בשם החדשנות], טיפול אשר עד היום זכו להנות ממנו רק בעלי ממון [בשם העושר] וידוענים [בשם בעל השם] בודדים.

סיפור נחמד לא? כשאתם שומעים סיפור נחמד כזה, כל נורות האזהרה צריכות להדלק. כל מה שנאמר כאן לא רלוונטי כהוא זה לתקפות הטיפול המדובר. מדובר בגיבוב מניפולציות של פנייה לסמכות שמטרתן להאפיל על חוסר במידע ענייני יותר, כגון: "טיפול שנמצא יעיל ובטוח לשימוש בסדרת ניסויים קליניים".

על מומחים מזוהים, אבל לעניין אחר

עד כה פגשנו מומחים שאינם מזוהים, ומזוהים שאינם מומחים.

לעיתים קרובות אנו נתקלים בציטוט מפי אדם מוכר בעל השכלה ותארים. אולי אף בזוכה פרס נובל.
אדם כזה בודאי יודע על מה הוא מדבר, לא?

Well, תלוי כמובן על איזה נושא הוא מדבר. אם מדובר בתחום השכלתו והכשרתו, כדאי כנראה להקשיב לו. אך אם מדובר בתחום אחר, דעתו אינה טובה מדעתו של כל אדם אחר, ואולי אף פחותה, כמו שניתן לראות בדוגמא הבאה של ספורטאי ואולי גם מומחה על בתחום התעופה (בהיותו אווירון):

ראשית, נבסס סמכות: "הייתי שלוש פעמים מלך השערים, אז איך אני יכול להיות טיפש?" (1999)

ואם לא הבנתם עדיין, נחזק מתחום האנטומיה: "כדורגלנים הם אנשים חכמים, יש לנו ראש על המתניים" (1997)

נעבור לתזונת ילדים והסיבה לנחיתות הגופנית בארצנו: "הם מגיל קטן אוכלים קותלי חזיר, ואנחנו מסתפקים בקפה ועוגה" (1992)

וציטוט אחד (שיצא לו די מוצלח האמת) על עיתונות: "בעיתון יש רק חלק אחד נכון: התאריך"

אפשר להמשיך ולחטוף ככה את כל הפוסט…

***

ונעבור לדוגמה קצת יותר מבלבלת, מהעת האחרונה:

ד"ר ויארה שייבנר מאוסטרליה, ערכה ניסוי בקרב 100 אלף תינוקות, והגיעה למסקנה שפגיעות, כמו אלה שמהן סבלו התאומים קרי שברים בגולגולת או דימומים תוך ראשיים, עלולים להיגרם מאלרגיה לחיסונים שגרתיים שמקבלים תינוקות.

מבלי להכנס לפולמוס החיסונים, רק נעצור לרגע ונבדוק מיהי אותה ד"ר שייבנר? מסתבר כי היא כלל לא ד"ר לרפואה!
בויקיפדיה כתוב שהדוקטורט של שייבנר הוא בתחום המיקרו-פאלאותולוגיה (ענף של הגיאולוגיה) ובשנים 1958-1968 היתה פרופסורית במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בראיון לתוכנית שישים דקות האוסטרלית אמרה:

אני דוקטור למדעי הטבע. עברתי קורס אחיות כשהייתי צעירה אבל אני מאמינה שאני יודעת יותר ממרבית הרופאים.

פרטים נוספים כאן.

***

Kary Mullis – זוכה פרס נובל לכימיה התרשם שאסטרולוגיה עובדת, לפחות לגביו. התרשמותו האישית אינה רלונטית כמובן לתקפותה של האסטרולוגיה (חבל שלא קרא את סדרת הכתבות על האסטרולוגיה. נראה שחסר לו קצת ידע בתחום הטיות קוגניטיביות והמחקר האסטרולוגי). בין שאר מעלליו הוא גם קידם התכחשות לאיידס ולהתחממות גלובלית – עוד נושאים בהם אינו מומחה כלל.

***

ואיך אפשר בלי גיבור-על אמיתי, הפיזיקאי הדגול שדעותיו האישיות בתחומים שאינם נוגעים לפיזיקה מנוכסות לכל מטרה אפשרית, הלא הוא איינשטיין כמובן. אנשים מצטטים מהגיגיו כשהם מנסים לחזק את טענותיהם הפוליטיות, החברתיות, המוסריות והדתיות. (לגבי תחום האמונה, העובדה שציטוטים של איינשטיין משמשים לא פעם הן את המאמינים בקיום האל והן את האתאיסטים, רק מחזקת את אי הרלונטיות שלהם לדיונים).

ערכת זיהוי סמכות לגיטימית

לסיכום, ננסה להצטייד במספר כללי אצבע, קוים מנחים, שיעזרו לנו לזהות סמכות לגיטימית ולנפות סמכויות שאינן לגיטימיות:

1) האם האדם אכן אמר את הדברים המיוחסים לו, ואם כן, האם הדברים לא הוצאו מהקשרם?
לעיתים קרובות משנדמה זה המצב. אנשים ממציאים ציטוטים שלא היו ולא נבראו, ומייחסים אותם לאישים מפורסמים כמו איינשטיין למשל, רק כדי לתת תוקף מדומה לטענותיהם, תוך פניה לסמכות שאפילו לא אמרה את הדברים.
נמשיך כעת בהנחה כי זהותו של המומחה ידועה.

2) האם הוא בכלל מומחה? מה ההכשרה שלו? מה המוניטין שלו?
מה הרקע האקדמי שלו? איזה תארים יש לו? באיזו אוניברסיטה? האם פרסם מאמרים או ספרים בנושא? האם קיבל פרסים או ציונים לשבח על עבודתו? האם המומחה הזה מוכר ומוערך ע"י מומחים אחרים בתחום?
(לעיתים קרובות מספיק לכתוב את שמו בויקיפדיה כדי לקבל תשובות לשאלות אלו, או לחילופין תהיות פומביות לגבי הכשרתו האמיתית).

3) האם הכשרתו של המומחה היא בתחום היעוץ שלו?
רופא מומחה בתחום כלי דם אינו יכול לשמש כמומחה בתחום ניתוחים פלסטיים, ובנושאים פוליטיים או מוסריים דעתו שקולה לדעתו של כל אדם אחר. הכשרתו ותאריו לא מעניקים לו עליונות, עדיפות או תוקף בנושאים אחרים.

4) האם יש למומחה מניעים אישיים להביע דעה מסוימת?

– מניעים כספיים? האם הוא מקבל תשלום עבור חוות הדעת הזו? ממי? האם הוא בעלים של חברה או מועסק ע"י חברה שמוכרת מוצרים/שירותים בתחום הנוגע לתחום היעוץ שלו?
(למשל, חוות דעת בעניין נזקי עישון מפי מומחה אשר עובד בחברה ליצור סיגריות, מוארת באור חשוד. כך גם המלצתו ה"מקצועית" של מתנגד לטיפולים קונבנציונליים שמתגלה כעוסק במכירת מוצרים אלטרנטיביים בהם הוא תומך).

– מניעים אחרים? כסף אינו המניע היחיד שצריך לחפש. יכולים להיות מניעים אידאולוגיים (למשל דתיים, חברתיים או פוליטיים) או מניעים אישיים (למשל פרסום אישי או נקמה). לא על הכל אפשר לעלות, אבל לפעמים בירור קצר על הרקע של המומחה מספיק בכדי להציף סימני שאלה לגבי ה"ניטראליות" שלו (למשל ע"י עיון באתר הבית שלו או חיפוש פרסומים שונים עליהם הוא חתום).

5) מהם המאפיינים של תחום המומחיות המדובר?

– ישנם תחומים בהם רוב המומחים תמימי דעים (כמו במדעים מדויקים למשל).
– יש תחומים בהם הדעות חלוקות יותר (כמו למשל במדעי הרוח, פסיכולוגיה, כלכלה וכד'). בתחומים אלה מגוון דעות אישיות הוא עניין מבורך ומפרה, אך חשוב להבחין בין דעות לבין עובדות.

– בכל מקרה כדאי לברר – האם דעתו של המומחה נמצאת בקונצנזוס או נחשבת חריגה/קיצונית? (שהרי אם מחפשים מספיק, ניתן למצוא מומחה שיתמוך בכל דעה שקיימת).

– תחומי ידע אחרים הינם מפוקפקים כשלעצמם, ולכן "מומחיות" בהם אינה יכולה להעיד רבות על המומחה.
כך למשל "מומחים" בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות שלא נבדקו מעולם, או כאלה שנבדקו ונמצאו חסרות תוקף – אין משמעות רבה למומחיותם, גם אם קיבלו תעודה ממוסד בו למדו במשך שנים. גם שנות לימוד רבות ותארים לא יצליחו להפוך את מה שאינו נכון, לנכון.

***

אתם מוזמנים לשתף את כולנו בסיפורים, קריקטורות, פרסומות או מקרים אחרים בהם נתקלתם במקורות סמכות מעניינים.

לקריאה נוספת:

• על גיבורנו: אתר הבית של הגיבור, מבחר הגיגים מהבלוג בתפוז,
  בחינה מעט יותר ספקנית של המדיה: ערוץ 2 – חלק 1 וגם חלק 2, ערוץ 10 (מזל שאין 10 חלקים)…
• http://www.fallacyfiles.org/authorit.html
• http://www.nizkor.org/features/fallacies/appeal-to-authority.html
• http://rationalwiki.org/wiki/Argumentum_ad_verecundiam

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הטענות

מי מאיתנו לא נתקל ברעיון כי מחשבות / אמונות יוצרות את המציאות?  "דומה מושך דומה"? "חוק המשיכה" (The Law of Attraction)? הרעיונות הללו צצו כבר במאה ה-19 והיוו בסיס לתנועה שנקראה "המחשבה החדשה" [1]. בשנים האחרונות הם זכו לשגשוג חסר תקדים בעקבות המתקפה הממוסחרת להפליא של "הסוד" [2].

הנה כמה משפטי מפתח שמעבירים את המסרים העיקריים:

• "חוק המשיכה" עובד תמיד, לעולם לא תוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חייך, אתה משכת לתוכם. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע.
• אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם.
• כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל.
• מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל.
• ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך.

טענות מרחיקות לכת, ללא ספק. שימו לב לסגנון החד והמוחלט של הניסוחים: תמיד, ודאות מוחלטת, בכל פעם, על כל אדם, ללא יוצא מן הכלל. ממש חוקי טבע.

עוד וואריאציה פופולארית על אותו נושא נקראת "תטא–הילינג". הנה משפטים מתוך הזמנה לקורס בנושא:
"תדר התטא מאפשר גישה אל מעמקי התת-מודע (היוצר את מציאותנו היומיומית) וחיבור אל אנרגיית הבריאה, המאפשרת זימון, יצירה ושינוי בכל תחום. בעבודה מתוך תדר תטא נוכחים לדעת שניתן לשנות כל דבר וכל תחום בחיים (אם באמת רוצים); ריפוי מחלות, שינוי מצב פיזי, יצירת שפע של חומר והזדמנויות, זימון זוגיות ואהבה, זימון עבודה, שחרור מהתמכרויות והרגלים מיותרים, שחרור כעסים ופחדים ועוד. הנכם מוזמנים להעלות את תדר חייכם, ולממש את זכותכם המולדת לידע ושפע אינסופי: לברוא, לעצב ולחיות חיים מלאי אהבה, שמחה, הרמוניה, בריאות, הגשמה ושפע אינסופיים."

לפני שנצא לדרך, הנה תקציר המסע הפתלתל שמחכה לנו: נתחיל את מסענו במוטיבציות לאמונות כאלה, נדון באבסורדיות של הטענות בצורתן הקיצונית, נבדוק האם יש ראיות מחקריות כלשהן שתומכות בטענות אלה וננסה להבין מה המנגנונים שגורמים לנו להתרשם שגישה זו עובדת למרות שהדבר אינו כך.
לאחר מכן נסקור כמה מובנים בהם מחשבה כן יכולה ליצור מציאות וננסה לעמוד על ההבדלים בין מנגנונים אלה לבין הטענות הקיצוניות לעיל. נחזור לטענות כפשוטן ונראה מה הסכנות הטמונות בהן ומהו המחיר הכבד שהמחזיק בהן עלול לשלם.

המוטיבציה

לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם כדי להבין את הרצון של אנשים להאמין בטענות אלו.

ההבטחה כי כל מה שעליך לעשות הוא להאמין כדי שדברים יתרחשו באופן הרצוי נותנת מענה לתחושות חוסר השליטה, חוסר הביטחון, חוסר הוודאות, חוסר הצדק, ועוד תחושות קשות רבות שכל אדם מתמודד איתן במהלך חייו לא פעם ולא פעמיים. חוק המשיכה הרוחני מעניק לנו אשליה של שליטה בחיים: "כל מה שאני נדרש לעשות הוא לשנות את הגישה שלי ואתחיל למשוך אלי כסף הצלחה ובריאות, כמו מגנט!"
"זהו הסוד להכל. הסוד לכמויות בלתי מוגבלות של שימחה, בריאות, כסף, מערכות יחסים, אהבה, נעורים – כל דבר שאי פעם רצית"; או – "המשאלה שלך היא הפקודה שלי, אמר היקום".

כמה קל, כמה נוח! למה לטרוח כשאפשר לפקוד על היקום לעשות כרצוננו? אמונות אלה כוללות מוטיבים רבים שמאפיינים את התקופה האחרונה: האלהת האני – אני כמרכז היקום, הרדיפה הבלתי פוסקת אחר סיפוקים, העצלנות התהומית והחיפוש אחר פתרונות קסם.
"מגיע לי הכל, עכשיו וללא מאמץ!" קשה שלא לראות את האנלוגיה לראיית העולם של תינוק – "אני רעב, אני צורח, והיקום מזמן לי חלב".

מהאטמה גנדי אמר: "שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך."
אבל זה כנראה מורכב מדי, ארוך מדי ומעייף מדי לאנשים של ימינו.
למה לא לחתוך החוצה את המעשים, ההרגלים והערכים? הבה נקצר ודי: "שים לב למחשבותיך – הן הופכות לגורלך" או! הרבה יותר אטרקטיבי.

האבסורד

הבה ונזרום לרגע עם הרעיונות.

האם אדם שיחשוב מחשבות חיוביות על "כביש פנוי מפקקים" אכן יגרום לכביש להיות פחות עמוס (בהנחה שהוא יצא לעבודה בכל זאת בשעה הרגילה ולא ישאר מדמיין בביתו)? יש לי תחושה שגם אם כל עשרות אלפי האנשים יצאו לדרך עם החלום של כביש פנוי, הוא יהיה פקוק בכל זאת.

ומה קורה כאשר שני נהגים מתקרבים לצומת מכיוונים ניצבים וכל אחד מהם מנסה לזמן לו "אור ירוק"? אולי זה מה שקרה לפני שבוע ליד הבית שלי, כשהרמזורים הפסיקו לעבוד…

ואם ילד מדמיין שבית הספר שלו נשרף עד היסוד, האם זה באמת יקרה? ואם המנהל מדמיין באותו הזמן את בית הספר פורח ומטופח, מי גובר? האם משאלות לב של ילד חזקות יותר משל מבוגר? חלשות יותר? אולי כיתה שלמה שתדמיין את בית הספר נשרף תגבר על מנהל אחד?

האם משאלות הלב של בני כל העמים שוות בכוחן? מה נגיד על כל אותם מיליוני ילדים שמתים מרעב במדינה אפריקאית מסוימת? אני מניח שגם הם וגם הוריהם מדמיינים אוכל ומערכות ביוב ומים מסודרות, לעיתים אף יותר קרובות מאשר האמריקאי הממוצע.

אך למה אני מקשה בקושיות לוגיות. הרי הסבירו לי כבר בקלטת שעלי להסיר דאגה מליבי, שהרי –  "כל מה שאתה צריך לעשות כדי שמשאלותיך יתמלאו הוא לבקש, להאמין, לקבל. ה"איך" הוא כבר ברשות היקום. הוא תמיד יודע את הדרך המהירה וההרמונית ביותר בינך לבין חלומך."

הגיוני או לא, האם זה באמת עובד?

יש רק דרך אחת כדי לדעת אם משהו "עובד": צריך לבדוק אותו. וכדי לעשות זאת בצורה מקצועית צריך לערוך מחקר מבוקר. במשך השנים התבצעו לא מעט מחקרים ששופכים אור על סוגיה זו, מזויות שונות ומגוונות.

השפעת מחשבות על חפצים – טלקינזיס

נתחיל בבסיס. האם מחשבה יכולה להשפיע על חפצים, למשל על הצד שעליו ייפול מטבע?

חוקרים הקדישו שנים רבות של מחקר וביצעו בדיוק סוג כזה של ניסויים (לא על מטבעות, אבל הרעיון מאוד דומה). אתם מוזמנים לקרוא על הישגי הקבוצה הרצינית ביותר בתחום לדעתי, ולדעת ספקנים נוספים [3].
אני מוכרח להודות שהתרשמתי מהפרסומים שלהם כשחקרתי את הנושא לפני כ-20 שנה, ומדי כמה שנים הייתי מציץ לראות אם חלה התקדמות במחקריהם. בפעם האחרונה שעשיתי זאת נתקלתי במאמר שמנסה לתרץ מדוע קבוצות מחקר אחרות לא הצליחו לשחזר את התוצאות שהם קיבלו [15]. זה היה מאכזב. אני מקווה שגילוי לב זה יבהיר שאינני מתנגד לרעיון באופן עקרוני. להיפך. אפשרות של השפעת מחשבה על העולם הפיזי יכולה להיות הגילוי המרתק ביותר שיקרה בעולם המדע. אבל לצערי לא נראה שזה נכון. פשוט מאוד – לרצונות שלי אין שום השפעה על המציאות. גם לא לרצונותיהם של המדענים שחקרו את הנושא והקדישו לו שנים רבות מחייהם. מה שלא נכון – לא נכון, לא משנה כמה נרצה.

מהם אם כן הממצאים המרשימים ביותר שהושגו בתחום? בניתוח מסכם של תוצאות מיליוני "הטלות מטבע" התקבל כי רצונותיהם של המשתתפים בניסויים השפיעו על "המטבע" כך שנפל קרוב ל-51% מהמקרים על הצד הרצוי, במקום 50% שמצופים במצב של אקראיות מוחלטת. חוקרים אחרים [4] ביקרו את הניתוח וטענו כי האפקט קטן למעשה פי 10, כלומר, באנלוגית המטבע, הנבדק "הצליח להשפיע" רק על הטלה אחת מ-1000 כך שתצא בשונה מהצפוי באקראי (וגם אז מובן שלא ידוע על איזו מתוך 1000 ההטלות הוא השפיע). גם אם נניח לרגע שמדובר בהשפעתו של הרצון ולא של הטיות ניסוייות אחרות, לא מדובר באפקט מרשים במיוחד, בודאי לא מה שהיינו מצפים מכוחה של מחשבה לבצע לאחר קריאת "הסוד".

למעשה אין צורך להרחיק לכת למעבדות נידחות. השפעת מחשבה על חפצים נמצאת במבחן יומיומי, ע"י מיליוני אנשים בכל רחבי העולם. מדובר בנבדקים שמפעילים את כל יכולת הרצון שלהם, את המחשבות החיוביות ביותר שהם יכולים להגות, את כל שיטות ההשפעה עליהם ניתן ללמוד מספרים ומקלטות. במה המדובר? בבתי קזינו כמובן. כל ענף ההימורים היה פושט רגל מזמן, אם משהו מכל זה היה נכון, ולו במקצת!

ומה לגבי כל אותם רצונות חזקים שמפעילים אנשים כמו אורי גלר על מצפנים, שעונים וכפיות, רצונות שהיקום ממהר למלא? כאן אנחנו נכנסים כבר לתחום הקוסמות הלא מוצהרת, או בקיצור – השרלטנות. אתם מוזמנים לקרוא את הספר The Truth About Uri Geller וללמוד בין השאר כיצד גם מדענים אינם חסינים בפני שרלטנים [5].

השפעת מחשבות חיוביות על אחרים – כוחה של תפילה

חלק גדול מהאנשים מאמין שתפילה, "שליחת אנרגיות", "בקשת עזרה מכוחות עליונים" וכיוצא באלו פעולות מחשבתיות למען בריאותם של יקיריהם תעזור להם להחלים או לפחות תאריך את חייהם במקצת. רעיון יפה, נחשק ואצילי. אך האם הוא גם נכון?
התשובה הקצרה היא – לא. ניסויים אחדים נעשו בתחום ולא גילו שום מתאם ברור [6]. סקירה רחבה של התחום שמסבירה גם כמה קל לקבל תוצאות שגויות במחקרים מסוג כזה אפשר לקרוא כאן [7].

הערה חשובה: בניסויים אלה לא החולים ולא חברי הצוות הרפואי יודעים עבור מי מתפללים ועבור מי לא (סמיות כפולה), זאת כדי לנקות כל גורם הטיה אפשרי, למשל יחס שונה מצד הרופאים או תהליכים שמקורם בחולה עצמו שיודע כי מתפללים עבורו. לגבי מקרים בהם החולים יודעים כי מתפללים עבורם ומאמינים כי הדבר עשוי לסייע למצבם, יתכן שקיימת השפעה חיובית בחסות תגובת הפלצבו (ראו בהמשך).

המחקר המקיף ביותר בתחום השפעות התפילה נערך ב-2006, וכלל כ-1800 חולים שהתאוששו מניתוח מעקפים. הם חולקי לשלוש קבוצות שוות. לנבדקים בקבוצה אחת נאמר כי יתכן ויתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם, לנבדקים בקבוצה השניה אמרו כי יתכן ויתפללו עבורם אך לא התפללו עבורם בפועל, ולחברי הקבוצה השלישית הובטח כי יתפללו עבורם, ואכן כך בוצע.
התוצאות היו מאירות עיניים: לא היה שום הבדל בשיעור הסיבוכים בין שתי הקבוצות הראשונות. יתרה מזו, בקרב חברי הקבוצה השלישית (שידעו כי מתפללים עבורם) שיעור הסיבוכים היה אף גבוה יותר! אחת ההשערות שמנסות להסביר את הממצא הזה אומרת כי הם נכנסו לסוג של "חרדת ביצוע" עקב הידיעה כי מתפללים עבורם.

לסיכום, הראיות כרגע מראות כי לא רק שתפילות לא עוזרות, אלא במצבים מסוימים עלולות אף להזיק.

השפעת פנטזיות חיוביות על השגים בחיים

מה קורה במחוזות קצת יותר פרוזאיים – הצלחה בלימודים, הפחתת משקל, זוגיות, מציאת עבודה ובריאות למשל? האם שקיעה בפנטזיות על המצב הרצוי מזמנת אותו לחיינו?

הצלחה בלימודים: במחקר אחד [8] התבקשו סטודנטים להקדיש כמה דקות בכל יום ולדמיין את עצמם מקבלים ציון גבוה במבחן חשוב שעמד להתקיים כשבוע לאחר מכן. הם התבקשו לצייר בעיני רוחם תמונה ברורה ולדמיין את ההרגשה הנפלאה. כמובן שהיתה גם קבוצת ביקורת שחבריה לא התבקשו לדמיין שום דבר מיוחד. כל סטודנט רשם כמה שעות למד בכל יום למבחן. למרות שהזמן שהוקדש לחלומות בהקיץ הללו היה דקות ספורות בכל יום, היתה לו השפעה ניכרת על הסטודנטים: הם למדו פחות, וקיבלו ציונים נמוכים יותר במבחן!

הורדת משקל: במחקר אחר [9] השתתפו נשים מלאות בתוכנית הרזיה. כל אחת התבקשה לפנטז כיצד תגיב במצבים מסוימים שקשורים לאוכל, למשל כאשר היא מגיעה לשולחנות הבופה בחתונה. הפנטזיות שלהן דורגו מחיוביות מאוד (כגון "אהיה ממושמעת ואתרחק מכל העוגות והממתקים") ועד לשליליות מאוד (כגון "אתנפל על האוכל וארוקן את המגשים"). לאחר שנה של מעקב אחר משקלן של הנשים, התברר כי אלה שהחזיקו בפנטזיות החיוביות הפחיתו ממשקלם כ-10 קילו פחות מאלה שהחזיקו בפנטזיות השליליות. שוב, פנטזיות שליליות תרמו דוקא לירידה במשקל!

חיזור: תוצאות דומות התקבלו בתחום החיזור [10]. סטודנטים שהיו מאוהבים בסתר במישהו התבקשו לדמיין מה יקרה בתרחישים שונים, כמו למשל היתקלות מקרית באהוב ליבם בכניסה לכיתה. הדימיונות דורגו בסקלה החל מחיוביים (כגון "ריצה בהילוך איטי זה לעבר זו") וכלה בשליליים (כגון "מרוב מבוכה נתקלתי בדלת ונפלתי"). לאחר 5 חודשים הסתבר כי בעלי הפנטזיות החיוביות נטו פחות לחשוף את רגשותיהם בפני האהוב או לעשות צעדים ליצירת קשר ממשי, בהשוואה לבעלי הפנטזיות השליליות.

בריאות: גם בתחום הבריאות מסתמנות תוצאות מקבילות [10]. נמצא מתאם הפוך בין פנטזיות שמתארים המנותחים לבין החלמתם בפועל (תאורים שנתנו למשל לגבי התפקוד העתידי שלהם במסע קניות בקניון, נקיון הבית או ארגון ארוחה חגיגית, שלושה חודשים לאחר הניתוח). פנטזיות חיוביות נמצאו מקושרות עם החלמה טובה פחות!

עוד נחזור לניסויים מסוג זה בהמשך, ונבין מה המנגנון המורכב יחסית אך עם זאת הגיוני, שעומד מאחורי תוצאות אלה.

אולי מלחמה במחשבות שליליות תעזור?

חוקרים ביקשו מאנשים לתאר את המחשבות המטרידות ביותר שיש להם לגבי עצמם. מחצית מהנבדקים התבקשו לדחוק הצידה את המחשבות הללו במשך 11 הימים הבאים, בעוד מחצית אחרת מהנבדקים המשיכה בחייהם כרגיל. בסוף כל יום ציינו כולם עד כמה שקעו במחשבות טורדניות, ודרגו את מצב רוחם, רמת החרדה והערכה העצמית שלהם. והתוצאות? מדחיקי המחשבות השליליות שקעו בהן יותר, דרגו את עצמם חרדים יותר, מדוכאים יותר ובעלי הערכה עצמית נמוכה יותר. סקירה של הנושא אפשר לקרוא בספר הזה [11].

כדי להבין את האפקט שעומד מאחורי התופעה, אל תחשבו בשום אופן על חד קרן סגול בימים הקרובים!

"לי זה עבד!"

כיצד בכל זאת מסבירים את החוויה האותנטית של אנשים רבים כי השיטה עובדת? (נניח לרגע בצד את כל אותם סיפורים מפוברקים ומומחזים שנתקלים בהם באתרים של סוחרי השיטה).

התשובה מורכבת משילוב של אלמנטים רבים, הנה כמה מהעיקריים:

מציאת משמעות בארועים אקראיים: הדבר לא באמת קרה בגלל המחשבות החיוביות שלנו. הוא פשוט קרה אחרי. את הקישור הסיבתי אנחנו עושים בדיעבד והוא במוחנו בלבד. די בזאת כדי להסביר אחוז גבוה מאוד מה"התרשמויות" מכך שהשיטה עובדת. אנחנו נוטים לשים לב ולזכור התאמות אך לא החטאות (זה הבסיס להנצחתה של כל אמונה טפלה). הגדרות זמן לא ברורות (מתי בדיוק הארוע שזימנו אמור לקרות?) ומדדים מעורפלים להצלחה (מה בדיוק אמור לקרות?) מאפשרים מרחב תמרון אינסופי לזיהוי קשרים סיבתיים מדומים.

ראיית הרצוי והטיית האישוש: הבחירה האם לראות את החצי המלא או הריק של הכוס היא בידנו. ראיית החצי המלא אינה הוכחה לכך שמחשבה חיובית מלאה מחצית מהכוס, בדיוק כמו שראיית החצי הריק אינה הוכחה לכך שמחשבה שלילית רוקנה חצי מהכוס. אנחנו פשוט בוחרים בראיות שמאששות את האמונה בה אנו מחזיקים. הטייה זו נקראת "הטיית האישוש" – הנטיה שלנו לחפש ולנפח דברים שתומכים באמונותינו, ולהתעלם, למזער, להדחיק, ולהמעיט בחשיבות הדברים שאינם תומכים באמונותינו. נטיה זו לא מודעת בד"כ ומכאן כוחה הרב. כולנו נופלים בפח הזה יום-יום, בכל תחומי החיים.

מיקוד קשב: אתם מעוניינים להחליף את הספה בסלון שלכם. אתם מתחילים לשוטט בחנויות רהיטים. לפתע אתם מגלים כי העולם כולו נהפך לקטלוג ענק של ספות! אצל חברים מישהו בדיוק מדבר על ספה חדשה שקנה, בדרך לעבודה אתם מבחינים בשלט פרסומת ענק עם מבצע ספות חסר תקדים, עיתון סוף השבוע התמלא פתאום בפרסומות לספות מהעמוד הראשון ועד לאחרון. מה קורה כאן? האם זימנתם לעולמכם ספות?! ההסבר פשוט: הספות היו שם כל הזמן. ההבדל הוא אצלכם בראש. עכשיו אתם שמים לב אליהן, כי זרקור הקשב שלכם מופנה לכיוון הזה בתקופה זו. זה כבר לא עניין של פרשנות מוטעית. זו תשומת לב ממוקדת לנושאים מסוימים.
כשהייתי בחטיבת הביניים, נולד "תחביב" משונה עם חברי הטוב. בעודנו משוטטים בחצר ביה"ס לעבר המכולת וחזרה ומדברים על דא ועל הא, היינו סורקים בעינינו את הקרקע ומחפשים מטבעות שנפלו לאנשים. לא תאמינו כמה מטבעות שכבו שם! כעבור תקופה של כמה חודשים מלאתי תיבה קטנה במאות מטבעות! האם זימנו כסף לחיינו? לא. המטבעות שכבו שם כל הזמן, רק חיכו שמישהו יפנה את תשומת ליבו אליהן.

באיזה מובנים מחשבה אכן יוצרת מציאות?

הדברים כמובן יותר מורכבים. ישנם מנגנונים באמצעותם מחשבות כן משפיעות על המציאות, גם אם אינן יוצרות אותה באופן ישיר ובלתי אמצעי. נסקור אותם בקצרה, כשאנו מתקדמים מהמובן מאליו אל המפתיע.

"סוף מעשה מחשבה תחילה": אם נגדיר לעצמנו מטרות ברורות ונפעל בהתאם, יש סיכוי טוב שנשנה את המציאות. במובן זה מחשבה אכן יוצרת מציאות: למשל – אני חושב על רעיון לפוסט חדש. אני אוסף חומר, מתרגם, כותב, עורך, מפרסם. יש פוסט חדש. מחשבה יצרה מציאות. אך המובן הזה טריויאלי. אני לא סבור כי לכך התכוון המשורר. היקום לא זימן לי פוסט. אני כתבתי אותו בעצמי.

תוכנית מפורטת: מטרות ברורות אינן מספיקות. כדי להשיג את המטרות צריך לבנות תוכנית מפורטת שמורכבת משלבי-ביניים. כל מנהל פרויקט מתחיל יודע זאת, ומטרות בחיים הם פרויקטים לכל דבר. זה אולי המקום לגלות כי בניסוי שתואר קודם, שבו סטודנטים דמיינו הצלחה במבחן [8] היתה גם קבוצה שלישית שהתבקשה לדמיין את תהליך הלמידה – כיצד הם מתכוונים להשיג את הציון, ולא את התוצאה. חברי קבוצה זו למדו יותר שעות, והשיגו ציונים גבוהים יותר מאשר קבוצת הביקורת. הם גם דיווחו על רמות חרדה נמוכות יותר.

מחויבות: שיתוף אנשים אחרים (חברים, משפחה) ביעדים שאדם מנסה להשיג יוצרת מחויבות "ציבורית" ועוזרת להתגבר על הקשיים [12].

נבואה שמגשימה את עצמה: אדם מתחיל בכך שהוא משנה במעט את הדרך שבה הוא תופש את עצמו ("אני סה"כ די חברותי"). שינוי זה מביא לשינוי התנהגותי מסוים (יוזם שיחה או משחק עם אדם אחר), אנשים אחרים מגיבים לשינוי זה בשינוי התנהגותי משלהם (מגיבים בחיוב משוחחים איתו ואף מזמינים אותו לארוע חברתי כלשהו), האדם קולט את השינוי ביחס אליו והדבר נותן חיזוק לשינוי התפישה שלו את עצמו ("אני ממש בסדר מבחינה חברתית"), וכן הלאה, בלולאת משוב מחזק. בסופו של תהליך, מחשבתו המקורית הפכה למציאות. כמובן שגם תהליך זה מוגבל בעוצמתו, בהתאם למקרה.

גישה אופטימית וציפייה להצלחה: נמצא מתאם חיובי בין "אופטימיות" לגבי השגת היעדים לבין הצלחה בפועל (ראו סקירה במבוא למחקר זה) [13] . אדם שמצפה להצליח אכן מצליח יותר. אנשים שמצפים להצליח מתאפיינים במוטיבציה גבוהה יותר, פעולותיהם יעילות יותר, הם מאמצים מטרות מאתגרות יותר, בוחרים נתיבי קריירה מתגמלים יותר והתנהגותם רגועה יותר בזמן התמודדות עם בעיות. זהו בעצם סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, מכיוון שהתנהגות זו אכן מקדמת אותם לעבר ההצלחה.

רגע רגע… מצד אחד אופטימיים מצליחים יותר ומצד שני פנטזיות חיוביות מנבאות הצלחה מועטה יותר? אין כאן סתירה? אז לחשוב חיובי או שלילי, מה עדיף?!

המחקר הזה [13] עושה סדר בדברים, והעצה העולה ממנו היא הגישה ה"אופטימית-ריאלית":
היה אופטימי, דמיין את היתרונות אך התכונן לבעיות: מחשבה על היתרונות שיתקבלו אם יושג היעד, בשילוב מחשבה על הסיכונים והקשיים הצפויים, היא השילוב המנצח, כפי שמודגם בתוצאות הניסויים. אם אנשים רק מפנטזים על עולם שכולו טוב הם נכנסים לסוג של שאננות. אם לחלופין הם רק שוקעים במכשלות הצפויות הם מאבדים מוטיבציה. התוצאה בשני המקרים היא שלא נוצר הדחף לפעול והציפיות החיוביות לא מתממשות.
מחקר עדכני מ-2011 מחזק את הממצאים הנ"ל ומצביע על חוליה מקשרת אפשרית – ירידה ב"אנרגיה" של אלה שהתבקשו לפנטז פנטזיות חיוביות, כפי שנמדד בבדיקות לחץ דם.

במילים אחרות, אופטימיות (ציפייה להצלחה) היא גורם חיובי, אך אם היא אינה מביאה לפעולה, הצלחה לא תתרחש. פנטזיות חיוביות בלבד לגבי התוצאה הרצויה אינן דוחפות לפעולה ואף מנטרלות את השפעת האופטימיות. דימיון של הקשיים והסיכונים לעומת זאת, מבהיר לאדם כי אם לא ישנס את מותניו ההצלחה לא תגיע מעצמה, ובכך דוחף אותו לפעולה ומכין אותו לקראת התמודדות.

אפקט הפלצבו (בקשר לנושאים בריאותיים בעיקר): מחקרים הראו כי מספיק שהחולה מאמין כי הוא מקבל טיפול שיכול לעזור לו מבחינה בריאותית, גם אם למעשה ניתן לו טיפול-דמה ללא כל מרכיב רפואי פעיל, בכדי לגרום לו לדווח על שיפור במצבו ואף להביא להקלה סימפטומטית (כמו הקלה בהתמודדות עם כאב למשל). האפקט עובד על אחוז ניכר מהאנשים במידה כזו או אחרת (תלוי באופי הבעיה).

חשוב להדגיש כי נכון להיום אין ראיות מוצקות להשפעת טיפול דמה על המהלך הפיזיולוגי של המחלה, אלא רק על הקלה בהתמודדות החולה עם מצבו. בקיצור – המחלה נשארת אבל הרגשתו של החולה משתפרת.

אפקט הפלצבו הוא לדעתי אחת התופעות המרתקות ביותר שקיימות, והוא עומד בבסיסן של פרשנויות שגויות רבות המייחסות את השיפור לגורמים אחרים (כוחות הריפוי של חפצים וחומרים בלתי פעילים למיניהם כגון תרופות הומאופתיות – אבל על כך בהזדמנות אחרת). אין ספק כי נדרש עדיין מחקר רב בנושא לפני שנבין כהלכה את הקשר המרתק בין תודעתנו לגופנו. סקירה מקיפה ביותר על הפלצבו ניתן לקרוא כאן.

יחי ההבדל הקטן

נשים לב כי בכל המנגנונים שנמצאו יעילים להשגת מטרות מחשבה מתורגמת למעשים, ורק בעקבות זאת המציאות החיצונית משתנה. בשום מקרה מחשבה לא יצרה מציאות חיצונית לנו באופן ישיר. גם במקרה של הפלצבו ההשפעה היא על הגוף שלנו בלבד. עוצמתו מוגבלת והוא עובד רק על אנשים מסוימים (לא ידוע מראש על מי האפקט יעבוד ועל מי לא).

מכאן ועד ל"מחשבה תזמן ארועים" או "הכל אפשרי" הדרך רחוקה.

עד היום לא תועד מקרה כלשהו בו הופרו חוקי הטבע כפי שאנו מכירים אותם, באמצעות מחשבה. לא נמצאה שום עדות ברורה להשפעת מחשבה על חפצים או על ארועים פיזיים חיצוניים. אף אחד לא הצמיח רגל שנכרתה בעזרת כוח המחשבה ולא קיימות שום עדויות מחקריות לכך שמחשבה לבדה גרמה למחלות קשות או סייעה להרפא מהן.

חרב פיפיות

נחזור כעת לגישה הפשטנית והקיצונית איתה התחלנו – "מחשבה יוצרת מציאות" ונראה מדוע היא חרב פיפיות מסוכנת.

כשהחיים מאירים לנו פנים, או יותר נכון, כל עוד ניתן לפרש את המצב כך, הכל נפלא. חשבנו מחשבות חיוביות והדבר התממש.
אך מה קורה כאשר המצב נהיה גרוע? באמת גרוע? מה קורה כאשר אנשים "מושכים אליהם" תאונות, מחלות, טראומות ומוות?

אז עולה לבמה שחקנית חדשה – אשמה.

ילדים שהתעללו בהם מינית – זימנו את זה על עצמם. אישה שנאנסה באכזריות – זימנה זאת על עצמה. שהרי נאמר לנו: "אם רגשותיך שליליים – התנסויות שליליות יקרו בדרכך, אם הם חיוביים – חוויות חיוביות תגענה. דומה מושך דומה. זה עובד תמיד. בכל פעם, על כל אדם."

שישה מיליון קורבנות השואה, גברים, נשים, ילדים וזקנים התאפיינו כנראה ברגשות שלילים ומחשבות לקויות ששידרו ליקום אנרגיות לא טובות. הם הביאו את זה על עצמם. שהרי נאמר לנו – "מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש ומה שאתה מזמן נמצא תמיד בהתאמה, ללא יוצא מן הכלל".

הנה ציטוטים מפי מטפלים אלטרנטיביים:

"מחלה היא רק סימפטום של בעיה פסיכולוגית עמוקה שהאדם כנראה אפילו לא מודע לה… מה שאני בודקת זה למה הם ייצרו את המחלה ולמה הם נאחזים בה."  "אנשים מוגבלים מאמינים באופן שגוי שנפלו קורבן למזל רע. זה לא כך. שום דבר לא מגיע לאדם שהוא לא זימן לעצמו באיזשהו שלב של התפתחותו". או מכיוון אחר: "מחלה אינה יכולה לחיות בגוף שנמצא במצב ריגשי בריא".

כיצד מרגיש האדם הגוסס מסרטן, למשמע טענות אלה? לא די שחייו עומדים להסתיים בסבל וייסורים, הוא צריך לשאת על כתפיו גם אשמה מלאה למצבו? האם זה מה שיעזור לו להחלים? אם תלינו תקוות באפקט הפלצבו שיחולל נפלאות, הרי שאשמה זו תביא מן הסתם להתמוטטות מערכות מוחלטת.

כך תיארה חולת סרטן את המערבולת המחשבתית והרגשית אליה נכנסה בעקבות נסיונותיה להילחם במחשבות השליליות (רעיון שראינו כבר כי נמצא במחקרים כשגוי מיסודו): "קלטתי שאני חושבת מחשבות שליליות, זה התניע עוד מחשבות שליליות על כמה איומה אני בזה שאני חושבת מחשבות שליליות, ואיך אני הורסת את חיי עם המחשבות הללו, וכולי וכולי, עד שהראש שלי עמד להתפוצץ!"

יש אנשים שנמנעים מטיפול רפואי למרות מצבם החמור, מתוך אמונה כי מצבם נגרם מ"בעיית גישה", ולפיכך אין טעם להתחיל בטיפול רפואי עד שלא ישנו משהו מהותי בגישתם לחיים.

כמה רחוק הגענו מהעיקרון החביב והמפתה שמחשבות יוצרות מציאות!

שלב התירוצים

מנהיגי השיטה ותומכיה בוודאי שמו לב שהמציאות לא עולה בקנה אחד עם מערכת האמונה שהם דוגלים בה. חסידי השיטה מזדקנים כמו כולנו, אסונות פוקדים אותם ורבים מהם נשארים עניים וטרודים כביום בו התחילו לדקלם מנטרות של עושר ואושר לפני השינה.

אבל כמו שקורה בכל מערכת אמונה, הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. הנה כמה הסברים למחדלים, בהם נתקלתי:

• לא פעלת בדיוק לפי "השיטה". מומלץ לרכוש את קלטת ההמשך שמסבירה את הדברים באופן מדויק יותר (לכן גם כל המחקרים שציטטת כאן לא רלוונטיים בכלל – הם לא דמיינו את זה כמו שצריך).
• יש לך מחשבות לא מודעות שמושכות אליך דברים רעים.
• אתה לא באמת רוצה את זה (זוגיות, עבודה טובה ומכניסה, שלווה ושמחה).
• לא האמנת מספיק, לא באמת עד הסוף.
• היקום יודע מה אתה צריך באמת, ולא מה שנדמה לך שאתה צריך, ולכן לא ימלא את צרכיך המדומים.
• היקום לא ממלא צרכים חומריים אלא רוחניים בלבד (לא רלוונטי לאסכולת "הסוד").
• הצרכים הרוחניים שלך נשגבים מבינתך כרגע.
• והמהדרים מוסיפים: גלגולים קודמים משפיעים על הגלגול הזה (נתקלתי בתגובה של מישהי בנושא שאמרה: "הילדה הקטנה שנאנסה באכזריות, האם יתכן שבגלגול הקודם היא היתה האונסת? האם יתכן שהאדם שאנס אותה היה בגלגול הקודם הנאנס?")

אני לא בטוח שמשהו מכל ה"הסברים" הללו יניח את דעתו של הרעב ללחם, המפוטר, המגורש או הגוסס.

לטעום או לא לטעום מעץ הדעת – זו השאלה

האמונה הפשטנית במחשבה היוצרת מציאות לא רק שמפריעה להגשמת היעדים ועלולה להוביל לקריסה ולאשמה כבדה כאשר היעדים אינם מושגים, היא גם מונעת אפשרות של למידה אמיתית, כי היא מסווה את הגורמים האמיתיים להצלחה ולכישלון:
אדם שמצליח, אך מייחס זאת לגורם הלא נכון, מתקשה לחזור על הצלחתו בעתיד. אדם שנכשל אך מייחס זאת לגורם הלא נכון לא מסוגל להפיק לקחים, ללמוד, להשתפר ובכך לשפר את סיכוייו להצליח בעתיד. אמונות כאלה מקבעות את האדם במקומו האימפוטנטי.

כפי שראינו, מי שמתעקש להישאר באותו "גן עדן של שוטים" ולהתרשם כי ה"עסק עובד" יוכל לעשות זאת בסיוע מנגנונים פסיכולוגיים רבים. אך אני בספק אם הדבר יכול להחזיק מעמד לאורך זמן, שכן כל אדם שניחן בשמץ מחשבה ומודעות יתחיל לשאול את עצמו שאלות. יתחיל לבדוק. יתחיל להרגיש שמשהו לא ממש עובד כפי שהובטח לו. יתחיל להבין כי הוא הונה את עצמו.

מעל לכל, ניסיתי להדגים כיצד החשיבה החדה (המחקר המדעי במקרה זה) יכולה לקרב אותנו לאמת גם בתחומים של השגת יעדים, אושר, סיפוק והצלחה. מעבר לחשיפה של גישות לא יעילות (מפתות ככל שהן נשמעות), המחקר המדעי בתחומים אלה עוזר לזהות דרכים פשוטות ומעשיות שהוכחו את עצמן כיעילות ומיטיבות.
אפילו זכיתם לקבל תקציר שלהן, חינם אין כסף, כולל הפניות למחקרים הרלוונטיים, ללא שנאלצתי להסתכן בחשיפת סודות שנשמרו בקנאות במשך אלפי שנים…

ונסיים במשל.

אתה נתקל ברעיון מהפכני: "כל שעליך לעשות כדי שדלת תיפתח הוא לצעוק "שומשום – היפתח"! בסרט ערוך היטב שמוכר את הרעיון נראים אנשים בני כל הגזעים, המינים והגילאים כשהם צועדים לעבר דלתות מסוגים שונים, צועקים "שומשום", הדלתות נפתחות והם ממשיכים בדרכם כשחיוך שליו על פניהם.
אתה קצת חושד בהתחלה, הרי לא נולדת אתמול, אבל מחליט לשמור על ראש פתוח ולנסות את הרעיון. בימים הקרובים אתה סופג בגבורה מבטים משתאים של אנשים ששומעים אותך צועק לעבר דלתות, סופג בגבורה חבטות חוזרות ונשנות מדלתות (ביחוד מאותה דלת ברזל כבדה בכניסה לחצר), אך ההתמדה משתלמת: כשאתה מגיע לסופרמרקט ומשמיע את קריאת ה"שומשום" (קצת בלחש, מתוך מבוכה) הדלת נפתחת לפקודתך!
נרגש אתה חוזר לסדנה (אליה נרשמת מיד) ומתרגש לשמוע סיפורים דומים ממשתתפים אחרים: אדם אחד סיפר כי בשבת האחרונה, כשרק התקרב למעלית ואמר "שומשום" דלת המעלית נפתחה מעצמה, מבלי שהוא בכלל הזמין אותה! אדם אחר מספר כיצד עמד להכנס לשירותים בקולנוע, אמר "שומשום" והנה הדלת נפתחת! המצחיק הוא שאדם אחר (שלא מכיר את השיטה) ניצל את ההזדמנות ויצא בדיוק באותה השניה החוצה.
רחש של התרגשות עובר בקרב תלמידי הקורס… השיטה עובדת!
במקביל אתם לומדים גם קצת על התיאוריה שעומדת מאחורי הדברים. מסתבר שיש לזה בסיס מדעי נרחב! אתם לומדים על גלי קול, על רטיטת אויר, על תדר תהודה ועל אנרגיות. מדגימים לכם כיצד השמעת צליל בתדר הנכון מסוגלת לנפץ כוס יין, ומצטטים בפניכם מחקרים שהוכיחו כי צלילים מסוגלים אפילו להרוג בני אדם (אם עוצמתם חזקה מספיק).

אך המציאות מתחילה לטפוח בפני כולכם, תרתי משמע, שוב ושוב. תלמידים שרכשו ביטחון רב בשיטה היו פשוט רצים לעבר דלתות תוך צעקות "שומשום" ורובם נחבלו קשה. במפגש הבא יושבים התלמידים (אלה שיכלו להגיע) עם תחבושות על אפם, ומקשיבים להסברים מדוע זה קרה. הם לא באמת האמינו שהדלת תפתח. הם לא הרגישו את חדוות המעבר בליבם. הם לא באמת רצו שהיא תיפתח – עמוק בתת המודע שלהם הם רצו להתרסק על הדלת. אולי לא הגיע זמנם הרוחני לעבור לצידה השני של הדלת כרגע. אולי בכלל ניצלו מצרות איומות שהיו פוקדות אותם אילו היו ממשיכים לאן שרצו. מזל שנחבלו.

חלק מהתלמידים הפכו מתוסכלים מאוד, מלאי תחושות אשמה ומבולבלים, במה טעיתי? מה לעזאזל נמצא בתוכי ומונע ממני להצליח ולפתוח את הדלתות? אחרים פשוט הפסיקו לנסות.

ויש את אלה שצפו מהצד בכל המתרחש, וניצלו את הזמן ללמוד את מצב הדברים כפי שהוא באמת:
יש דלתות שנפתחות מעצמן, יש כאלה שאחרים פותחים לנו, יש כאלה שצריך ללחוץ על כפתור כדי לפתוח אותן, יש כאלה שקצת תקועות ובהשקעת כוח פיזי מתון ניתן לפותחן, יש דלתות עם קודן ויש עם אינטרקום – מה שתבחרו לומר שם בהחלט יכול לפתוח את הדלת. ויש גם את הדלתות הנעולות, אלה שבלי מפתח לא ניתן לעבור דרכן. גם את המפתח אפשר להשיג, אם עושים את הפעולות המתאימות. ולפעמים לא. יש דלתות שתשארנה נעולות בפנינו לנצח.

למה? ככה.

כדי להרגע אתם מוזמנים לצפות ב"שוליית הקוסם".

***

חשיבה מאגית: "ילדים נוטים להאמין שביכולתם לשנות את המציאות ע"י מחשבה, דיבור או מעשה מסוים שישפיעו על מהלך העניינים. "אם אני אחשוב חזק על האופניים שאני רוצה אז אולי מחר הם יהיו שלי". החשיבה המאגית היא חשיבה נורמטיבית ואופיינית לילדים, הנובעת מהקושי להבחין בהבדל שבין מציאות ודמיון. ילד עשוי  להאמין שע"י הכחשת המציאות הלא רצויה ניתן להביא לשינוי של אותה המציאות, כך שמה שיכול להיתפס כשקר ע"י המבוגר הוא לעיתים ביטוי לנטייה הילדותית לחשיבה מאגית."

סיפור אישי כואב, של מישהי שעברה תהליך ההתפקחות שכזה מתואר כאן. מומלץ לקרוא.
רשומה נוספת בנושא קרוב: אשליות יכולות להרוג

מקורות והרחבות:

1. http://www.skepdic.com/newthought.html
2. http://thesecret.tv/
3. http://www.princeton.edu/~pear/
4. http://www.skepdic.com/pear.html
5. http://www.amazon.com/Truth-About-Uri-Geller/dp/0879751991
6. http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/3193902.stm
7. http://www.skepdic.com/essays/healingprayer1.html
8. http://commonsenseatheism.com/wp-content/uploads/2011/02/Pham-Taylor-From-Thought-to-Action.pdf
9. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.,%20&%20Wadden,%20T.%20A.%20%281991%29.%20Expectation,%20fantasy,%20and%20weight%20loss.pdf
10. http://www.europhd.eu/html/_onda02/07/PDF/9th%20Lab%20Meeting%20Scientific%20Material/Oettingen/Oe.%20%26%20May.,%202002,%20JPSP.pdf
11. http://www.amazon.com/White-Bears-Other-Unwanted-Thoughts/dp/0898622239
12. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1308011/
13. http://www.psych.nyu.edu/oettingen/Oettingen,%20G.%20%282000%29.%20Expectancy%20effects%20on%20behavior%20depend%20on%20self-regulatory%20thought.pdf
14. http://en.wikipedia.org/wiki/Placebo
15. http://www.princeton.edu/~pear/pdfs/2000-mmi-consortium-portreg-replication.pdf (עמ' 538)
16. 59  – seconds: Think a little, change a lot” / Prof. Richard Wiseman–
17. כתבה בנושא ב"כלכליסט"
18. מחקר שהתפרסם ב-2015 –

    Pleasure Now, Pain Later: Positive Fantasies About the Future Predict Symptoms of Depression

מאז שחר ההיסטוריה, צצים להם אנשים שטוענים לכוחות מיוחדים, "על טבעיים", לשיטות אבחון וריפוי מהפכניות, להמצאות שמבוססות על חוקי פיזיקה חדשים. לעיתים קרובות הטענות עטופות במסווה "מדעי" או "פילוסופי" כזה או אחר, המקשה עלינו לזהות את האשליה שמנסים למכור לנו: הסיפור נשמע מסקרן, מרגש, מפתה, מגרה את הדמיון, מפיח תקווה. לעיתים קרובות אנחנו מאוד רוצים להאמין שזה נכון.

אבל העדפות ותקוות בתוך מוחנו זה דבר אחד, והמציאות שם בחוץ זה דבר אחר.
שוב ושוב מסתבר כי כאשר מעמידים את אותם אנשים / שיטות / טיפולים במבחן פשוט אך מתוכנן בקפידה, הקסם נעלם ומתפוגג כלא היה.

להלן מאפיינים משותפים להרבה טענות, תגליות, שיטות וטיפולים שלא עמדו במבחן המציאות. כל טענה שמתאפיינת באחד או יותר מהסממנים הבאים – כדאי לבדוק בזהירות רבה לפני שמשקיעים בה זמן, כסף או אנרגיה נוספים.

* הערה: תמרורי האזהרה אינם מבטיחים/מוכיחים כמובן כי טענה מסוימת אינה נכונה, אלא רק מפחיתים את הסבירות להיותה נכונה באופן משמעותי (כך מלמדת ההיסטוריה). כל טענה יש לבדוק באופן ספציפי.

תמרורי האזהרה

1)     בסתירה לכל הידע המדעי הקיים / חוקי הטבע הידועים.
הידע המדעי שהאנושות מחזיקה בו כיום, הוא פרי מפעל משותף בן מאות שנים, של עשרות אלפי מדענים מכל רחבי העולם. כל תגלית משמעותית חדשה נבדקת ע"י מדענים אחרים (שותפים או מתחרים).
חוקי הפיזיקה עומדים ביסוד כל הטכנולוגיות המתקדמות שאנו מוקפים בהן. סטייה מנכונותו של אחד החוקים הללו, ולו הקלה ביותר, היתה גורמת לכל המכשירים שסביבנו להפסיק לעבוד מיד.
גם כשמדברים על מהפיכות במדע (דבר שקורה אחת לכמה עשרות שנים), יש להבחין בין הרחבה או תיקונים, לבין השלכת התאוריות לפח וחזרה לנקודת ההתחלה. שהרי כל תיאוריה חדשה צריכה להתיישב עם כל מה שנמצא כנכון עד היום (העובדות לא משתנות, רק ה"סיפור" שעומד מאחוריהן).
הסיכוי שחוקי הטבע אותם אנו מכירים שגויים מיסודם, פשוט אפסי. לפיכך כל טענה בדבר קיום תופעה שסותרת את החוקים המוכרים – חשודה מלכתחילה.
דוגמאות: מעופפי יוגה שטוענים להתגברות על כוח המשיכה, אנשים שחיים ללא אוכל ושתיה, מכונות תנועה-נצחית שסותרות את עיקרון שימור האנרגיה, השפעת המחשבה על ארועים פיזיקליים בעולם החיצון (כישוף, זימון ארועים, הזזת חפצים, וכד').

2)     חוסר תמיכה ע"י מחקרים מקצועיים, ושימוש במונחים פסאודו-מדעיים.
האם הטענות נחקרו? אם כן באיזו רמה? האם המחקרים פורסמו בכתבי עת מקצועיים (אחרי שעברו ביקורת של מדענים אחרים בתחום)? האם אפשר לקבל קישור למאמר בבקשה? או שאולי הדברים פורסמו רק במדיה? רק כחלק מחומר פרסומי מסחרי?
דוגמאות למונחים פסאודו-מדעיים בכל הקשור לטיפולים אלטרנטיביים: "אנרגיות חיים", "תדרים", "ניקוי מרעלים", "קוונטי", "שחרור אנרגיות חוסמות", "הבאה להרמוניה עם הטבע" וכד'. על מה בדיוק מדובר? שימוש במושגים שלא ניתן למדוד מאפשר חופש תמרון אינסופי בפרשנות התוצאות, לא משנה מה יקרה בפועל.

3)     הסתמכות על אנקדוטות ועדויות אישיות כהוכחה עיקרית לנכונות הטענה.
כנראה אין נתונים יותר מוצקים עליהם ניתן לבסס את הטענות. במקרים רבים האנקדוטות הן היוצאות מן הכלל ולא הכלל, ו/או שיש להן הסברים טבעיים.
דוגמאות: במקרים של אנקדוטות רפואיות – יתכן ומדובר במקרים של החלמה טבעית, טעות באבחון המקורי של המחלה, התעלמות מטיפול אחר שניתן במקביל או רמאות.

4)     שימוש במניפולציות רגשיות.
דוגמאות: פניה לפחד וחרדה – הפחדות, סנסציות, כותרות זועקות עם סימני קריאה מרובים.
פניה לתקווה ויאוש – הבטחות מרחיקות לכת, "הגשמה עצמית בשבועיים", "שיטת ההרזיה שבאמת עובדת, ובקלות", "פתרון לכל בעיות הזוגיות במפגש אחד מרוכז", וכו'.
פניה ליוהרה – משפטים כגון "אתה יודע מה טוב לך יותר מאשר הרופא", או "זה שהתרופה לא עבדה על אחרים לא אומר שלא תעבוד במקרה שלך – אתה הרי יחיד ומיוחד", "רצונך ישפיע על הקוסמוס", "אין גבול למה שאתה יכול להשיג – אם רק תרצה מספיק".

5)     ריח של קונספירציה ופרנויה באויר.
המטפל / ממציא / בעל-הכוחות טוען כי הממסד המדעי מנסה לדחוק את עבודתו, או כי מדובר בחלק מקונספירציה גדולה אף יותר שמערבת גורמים בתעשיה ו/או הממשלה.
דוגמאות: "הממשלה/חברות התרופות/הממסד הרפואי מנסים לדחוק את השיטה, למנוע את הפצתה, משיקולים מסחריים או אחרים".
זה פשוט לא סביר. אם תרופה עובדת, תהיה מוטיבציה מסחרית לכל אותם גורמים לחקור ולקדם את הנושא. זה עשוי להציל גם אותם או את הקרובים להם מאותן מחלות קשות ממש.
ובאופן כללי יותר, אותן מוטיבציות אישיות ו/או מסחריות חזקות שמיוחסות לשומרי הסוד (לכאורה), מניעות חלק מהם להדליף עליו. בכפר הגלובלי והמתוקשר, בו כל אחד יכול להדליף מידע לכל העולם בצורה אנונימית בלחיצת כפתור, קשה להניח שניתן לשמור סודות כבירים מפני העולם כולו, ע"י קבוצות אנשים גדולות ובמשך שנים רבות.

6)     חוסר קונצנזוס. הטענה תלוית תרבות /תקופה / אסכולה.
אם טענה נכונה באופן אוניברסלי, ללא גבולות גזע דת ולאום, לא הגיוני שכל קבוצה תגיע לאמת אחרת בנושא. או שכולם טועים, או שרק קבוצה אחת צודקת, ואם כך, מי היא?
דוגמאות: מצבים בהם מומחים שונים באותו התחום אינם מסכימים ביניהם: לגבי העתיד, אבחון רפואי, אבחון אישיות, וכד'.
תופעות שרווחות בעיקר בארצות מסוימות: רוחות רפאים באנגליה, חטיפות ע"י חוצנים באמריקה.

7)     סודיות.
הפתרון נשמר "בסוד" במשך אלפי שנים ונחשף לציבור הרחב רק לאחרונה. או שעדיין מוחזק כסוד פרטי של אדם כזה או אחר, שמוכר אותו לציבור. המגלה/מפתח הגיע להמצאה/שיטה לחלוטין לבדו.
אנשי מדע אמיתיים משתפים את הידע שלהם עם אחרים כחלק מההתפתחות המדעית. שרלטנים שומרים את השיטות שלהן בסודיות, כדי למנוע מאחרים להדגים שהן לא עובדות. בימינו אין כמעט דוגמאות לפריצות דרך שנעשות לבד. בד"כ מדובר בשיתוף פעולה של מדענים רבים.
דוגמאות: תרופות וטיפולים "סודיים" –אם הטיפול המדובר באמת עובד ומרפא מחלות חשוכות מרפא, המגלה יזכה בפרסום אדיר, כסף רב וסיפוק עצום אם ישתף את שאר האנושות בסודו. למה שלא יעשה זאת?

8)     נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
מה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, כמעט תמיד אינו אמיתי (אלא הונאה עצמית או הונאת אחרים).
דוגמאות: פיתרון פשוט לכל בעיות התחבורה/אנרגיה (נורה שתאיר את כל רמת-גן). פתרון רפואי/נפשי קל בצורה מפתיעה שאינו דורש מאמץ מיוחד מצד המטפל / מטופל (למשל טיפולי רייקי בהם המטופל לא מודע שהוא מטופל והמטפל צופה בטלויזיה בזמן הטיפול). "מפגש אחד וגמרנו". "כלל בסיסי אחד לחיים בריאים ומאושרים". "תרופה לכל" – יעיל כנגד מגוון רחב של מחלות קשות לא קשורות. "ללא תופעות לואי", "בטוח לכולם".

9)     מאות שנים באזור, ועדיין לא הגיע למעמד של אמת מוצקה עם שימושים יומיומיים מוכחים.
מבוסס על המיתוס לפיו לפני מאות או אלפי שנים אנשים החזיקו בידע שהמדע המודרני לא מסוגל עדיין להבין (אותם אנשים שלא ידעו על מחזור הדם ועל כך שחיידקים גורמים מחלות למשל).
אם הפתרון כל כך מוצלח, מדוע הוא עדיין בשוליים? הנה תשובות אפשריות מצד הטוענים:

א.   "נשמר עד היום בסוד" – ראה סודיות.

ב.   "קונספירציה" – ראה קונספירציות.

ג.    "לא חד משמעי" – הממצאים נשארים תמיד על גבול ה"לא ניתנים לגילוי": ויכוחים שנמשכים עשרות שנים בין חוקרים בתחום האם התופעה כלל קיימת או לא. אם הדברים עד כדי כך לא חד משמעיים מה השימושים הפרקטיים שלהם? עד כמה ניתן לסמוך עליהם שיביאו איזושהי תועלת בחיים?
דוגמאות: עדויות של ביקורי חוצנים, צילומי רוחות רפאים, מפלצות שונות ותופעות של תפישה על-חושית. למרות עשרות שנים של עיסוק אינטנסיבי, ובמקרים מסוימים אף מחקר מסודר, אין עד היום אף לא עדות חד משמעית אחת לקיומה של אף אחת מהתופעות הנ"ל.

ד.   "נכון שהמון שיטות נכשלו עד היום בתחום, אבל השיטה הזו שונה. הפעם זה עובד!"
רוב הסיכויים שגם טענה זו לא שונה מקודמותיה.
דוגמאות: מאות סוגים דיאטות כושלות / נבואות סוף-עולם שלא התגשמו / שיטות איבחון וריפוי שלא נתנו תוצאות פלאיות / שיטות להגיע לאושר והגשמה ואנשים עדיין מיואשים ומחפשים…

10) לא ניתן להפרכה ע"י ניסוי כלשהו.
מאפיין מובהק של טענות פסאודו-מדעיות. "אי אפשר לבדוק דברים כאלה", "אסור לבדוק דברים כאלה", "עצם הבדיקה של דברים כאלה גורמת להם לא לעבוד", וכו' – מבחר תירוצים כיד הדמיון הטובה מדוע לא ניתן לחשוב על מבחן פשוט בו הטענה תסתבר כלא נכונה, אם אכן אינה נכונה.
אם מישהו טוען כי הוא יכול לאבחן מחלות מסוימות, לגלות מים מתחת לאדמה, להזיז חפצים, לנבא עתיד – קל מאוד לבדוק זאת. אך ההיסטוריה מלמדת, שבכל פעם שמבחן כזה מתבצע, הנבחן נכשל בהוכחת מרכולתו, ואז צצים התירוצים השונים, שמעבירים את הטענה למחלקת ה"לא ניתנות להפרכה".
ואם הטענה כן ניתנת להפרכה (כמו כל טענה מדעית), האם הטוען ניסה להפריך אותה? כיצד? מה היו התוצאות? האם מישהו אחר ניסה להפריך אותה? מה היו התוצאות?

ועכשיו תורכם!

1. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שהוא נכון, אך היה נכשל באחד מהמבחנים לעיל?
2. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שאינו נכון, אך היה עובר את כל המבחנים לעיל בהצלחה?
3. האם יש לכם דוגמה למשהו שהאמנתם בו, התגלה כלא נכון, וערכה כזו, אם היתה תלויה על המקרר, היתה חוסכת לכם עוגמת נפש רבה?