הפוסט המפתיע

הפוסט המפתיע

באחד מימות השבוע הקרוב אפרסם פוסט חדש.
זה יקרה אולי בראשון, אולי בשני, אולי בשלישי, אולי ברביעי ואולי בחמישי.
אני שומר זאת כהפתעה.

האם אוכל לקיים את הבטחתי?

נראה שכן. רובכם לא ינחשו באיזה יום אבחר לעשות זאת, ולפיכך יופתעו.

אבל רגע אחד.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ביום חמישי?
לא. כי אז בסוף יום רביעי תדעו לבטח שלמחרת אפרסם אותו, שהרי לא נותרה ברירה אחרת. ואז זה לא יהיה פוסט פתע. פסלנו את חמישי.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ברביעי?
לא. מאותה סיבה שפסלנו את חמישי. שהרי אם לא אפרסם אותו עד שלישי בלילה, תדעו שזה חייב להתפרסם ברביעי. (את חמישי הרי פסלנו כבר).

באותו אופן תוכלו להמשיך ללכת אחורה, ותגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שאני לא יכול לפרסם פוסט באף יום ועדיין להפתיע אתכם.

מה שכמובן אינו נכון. אני יכול.

מי יכול להסביר מה קורה כאן?

* עיטור כבוד יוענק לנותן ההסבר הקצר והברור ביותר (בעברית).

clown

עדכון (17.12.12)

בעקבות השיחות הערות שהתפתחו סביב הסוגיה הרים גדי את הכפפה, וכתב פוסט שלם בנושא. מומלץ לקרוא, ביחוד למי שלא רק מחפש "פתרון" לפרדוקס אלא גם מנסה להבין אותו יותר לעומק. מסתבר שמחילת הארנב עמוקה הרבה יותר משנדמה במבט ראשון!

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בלבולי מוח – סמוך על סמוך

בלבולי מוח – סמוך על סמוך

גיבורי-על שילהבו את דמיון האדם לאורך ההיסטוריה, החל ממיתולוגיות קדומות ועד לקומיקס, ספרים, סדרות וסרטים בני ימינו.
גיבורים כאלה ניחנים בכוחות על-טבעיים, נצחיות מעבר לזמן ולמקום והאנושות כולה סומכת עליהם שיצילוה מכליה ואבדון.
ואם האנושות סומכת, גם אנחנו יכולים, נכון?

לאחרונה, באחד מדיוני הקבוצה, עלה שמו של אדם שעל פניו נראה כעונה על כל הקריטריונים הבסיסיים של גיבור-על:

כוחות על טבעיים: מומחה לפסיכוקינזיס ותת מודע.
נצחיות: אותה הוא מבקש להשיג ע"י הקמת רחוב בירושלים על שמו בעודו בחייו, או דרישה מעובדיו להוסיף את שם משפחתו לת"ז הרשמית שלהם.
מגרה את הדמיון: החל מניטרול תדר הצחוק מהעם ועד לחרבוזון וייבוש עטיני הפרות – ועוד רבים אחרים, בסך הכל רפרטואר מרשים למדי. (אתם מוזמנים להכנס לקישורים, הנאה מובטחת, money back guaranteed).

ומה יש לגיבור-העל שלנו לומר?

צריך להבין שדרך התת-מודע ובכח המחשבה, ניתן להשפיע ולשנות דברים רבים בחיינו. בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

האם אפשר לסמוך על הגיבור הזה? מתי פניה לסמכות תקפה? מתי לא?
בכך נעסוק הפעם – כשל לוגי הנקרא פנייה אל הסמכות.

***

כאשר מנסים לשכנע אותנו בנכונות טענה מסוימת, לפעמים מנסים לעשות זאת ע"י רתימת גורמי סמכות:
"מדען בכיר טוען ש…" או "מייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו אומר ש…" , וכד'.

במקרים בהם גורם הסמכות מוכר ואמין, הינו מומחה לתחום בו הוא טוען את דבריו ובמיוחד אם טענותיו נמצאות בקונסנזוס –  לגיטימי להשתמש בדעתו כדי לחזק את הטענות. אחרי הכל, התייעצות עם מומחים עוזרת לקבל החלטות באופן מושכל ונבון יותר בתחומים חיים רבים (החל מהדרך הנכונה לחבר מדף לקיר, וכלה בהחלטות בריאותיות קריטיות). גם בתי המשפט עושים שימוש תדיר בעדים מומחים בכדי להגיע להחלטות מבוססות יותר בתחומים מקצועיים שונים.

לעומת זאת, כאשר מדובר במומחה אלמוני, לא מקובל, או מומחה שמצוטט לגבי תחום שאינו תחום מומחיותו, מדובר במניפולציה. שימוש כזה בסמכות, אם אינו מלווה בנימוקים תקפים ומידע רלוונטי, מנסה לכפות הסכמה בשל סמכותו של המצוטט בלבד.

למעשה יש כאן פניה ליראת הכבוד שלנו, לתחושה שלנו כי אנחנו לא מבינים מספיק בנושא בכדי לגבש דעה משל עצמינו, וכי אחרים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו מה נכון ומה לא. זו מניפולציה פסיכו-לוגית, ויתכן מאוד שהיא נשענת על דפוסי חשיבה והתנהגות שאפיינו אותנו כילדים קטנים, תקופה בה קיבלנו את דברי הורינו כאמת צרופה רק מתוקף מעמדם.

במובן הכללי הזה, פניה לסמכות הינה חלק ממשפחה נרחבת יותר של כשלים בשל אי-רלוונטיות, משפחה אשר את חבריה האחרים נפגוש בעתיד הקרוב.
לפני שנהפוך בלתי רלוונטיים נחזור מיד לגיבור-העל שלנו.

מב"מים – מומחים בלתי מזוהים

… בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

גיבורנו ממהר לגייס פרופסורים ורופאים קונבנציונאליים בכירים. שימו לב כיצד הוא מנסה לבסס סמכות בכל מילה:

– פרופסורים – אקדמייה כמקור לידע מדעי ותקף.
– רבים – כמה? מיהם?
– רופאים – גיבורנו מתיימר לעזור לאנשים עם בעיות פיזיות ונפשיות ולרפא אותם בפסיכוקינזיס. הוא אינו רופא, אך עט על המציאה לגייס רופאים לחיזוק טענותיו, בדיוק אלו אשר מזוהים ע"י קהל היעד שלו כסמכות הטבעית והראשונית לטיפול, ובכך ממצב את עצמו בשורה אחת איתם.
– קונבנציונאליים – לא מספיק לגיבור לגייס רופאים "משלימים" או "אלטרנטיביים" (אולי הוא יודע משהו על אמינותם וכישוריהם שאנו לא יודעים?) חשוב לו למשוך המונים, ולא רק "רוחניקים" ולכן הוא מגייס את המיינסטרים לתמוך בו, אך באותה נשימה מציע טיפול חלופי מבלי שהיה צריך לעבור אפילו מבחן מדעי אחד לשיטותיו – כאשר נשאל גיבורנו אם עמד אי פעם במבחן מדעי, ענה: "אני לא קוף!" (על כשלים של אי רלוונטיות נעסוק בעתיד).
– דרג בכיר – מכפיל כוח – מעתה אמור "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, בכיר יותר".
– היו סקפטיים – ניסיון נוסף להרחיב את קהל היעד גם לכאלו שאינם נוטים לשיטותיו של הגיבור ואולי כן סקפטיים קלות.
– פעורי פה כשראו את התוצאות – המשך קו של עירפול (מופתעים לטובה או לרעה? ומה בדיוק היו התוצאות?)

הכשל המהותי כאן הוא שאין שום ציון או איזכור של מיהם אותם פרופסורים או רופאים. כך לא ניתן לוודא אם אמת הדבר או בדיה. יכולת התמרון הינה אינסופית – ניתן לומר מה שרוצים על הוולדמורטים שלנוThey who must not be named .

חשוב לשים לב: אי היכולת להפריך טענה היא סימן היכר מובהק לטענות פנטסטיות. הגיבור שלנו מבין זאת כמובן.
הוא ממשיך ומחזק את דבריו באמצעות הטיעון הבא:

ידוע כי אדם אשר ניחן בכוחות בפסיכוקינזיס, אסור להזכיר את שמו לשווא ואף להתבדח על עיסוקו.

גם כאן נעשה שימוש כפול בכשל סמכות. ראשית גיבורנו טוען כי משהו ידוע – למי בדיוק זה ידוע? מה המקור? זהו מב"מ נוסף: מקור בלתי מזוהה.
אך כאן הגיבור מתחכם אפילו יותר, ומבסס את היותו בעל כוחות בפסיכוקינזיס על עדות עצמית. זהו כשל סמכות שנקרא בשם האמינות, ומורכב מעדות אינטרסנטית עצמית. כל מי שהיה במוסך ושילם מחיר מפולפל כי המוסכניק אמר לו 'לי זה עולה יותר', או 'סמוך על ברוך' נפל קורבן להטיה הזו.

דוגמה נוספת להסמכה עצמית בשם האמינות נביא מבית המדרש המוכר והאהוב:

והמוח – מבין בעצמו או ע"י עצירת הנשימה או זרימתה – זתומרת כשאתה לא מבין משהו אז הנשימה נעתקת נכון או לא? בתור מישהי שחקרה את המוח במשך שנים רבות*אני בהחלט יודעת למה אני מכוונת**.

* הבהרה: הכותבת אינה חוקרת מוח במקצועה.
** גם אתם יודעים למה היא מכוונת – נכון או לא?

דוקטור תציל אותי!

* אזהרה: הצפייה בקליפ הזה מותרת רק עם מרשם רופא…

בעולם הפרסום מרבים להשתמש בטיעוני סמכות כושלים (מבחינה לוגית, לא מבחינה מסחרית כמובן).

נתחיל בשימוש קיצוני וכמעט גרוטסקי ברופאים, בפרסומת לסיגריות ("הסוג שרופאים מעשנים הכי הרבה"), מחזה כמעט בלתי נתפס בעולם של היום, אבל מציאות של שנת 1954. אז קחו נשימה עמוקה, דהרו ברכבת הזמן, ושאפו חזק לריאות:

דוגמה נוספת מתחילה ב'גילוי נאות': "אני לא רופא, אבל אני משחק רופא בטלויזיה" (נראה שעצם אזכור המילה "רופא" עושה את עבודתה – אנשים נוטים שלא להפנים מילות שלילה):

כתוב בעיתון

המדיה נתפסת כמקור סמכות עיקרי ומרכזי עבור אנשים רבים, למרות שמאחוריה עומדים בעלי אינטרסים כלכליים אשר מומחיותם העיקרית היא… מניפולציות. מטרתה העיקרית של המדיה היא לעשות כסף, ואת זה משיגים באמצעות רייטינג ופרסום. רייטינג משיגים באמצעות סנסציות, הגזמות, הפחדות, מכירת חלומות וכיוצא באלה עניינים שכל קשר ביניהם לבין המציאות – שואף למקרי.

לא פעם זוכים מוצרים, ונותני שירותים תמוהים לזמן מסך לא בגלל שהם מועילים או איכותיים, אלא בגלל שהם מסקרנים, מעוררי מחלוקת, תמוהים, או אף מעוררי גיחוך (חלקם אפילו מציגים עצמם כגיבורי-על). בקיצור, בידור טוב. לאחר מכן מצטטים היצרנים או נותני השירותים הללו את ה"סיקור החדשותי האוהד" לו זכו במדיה, והמעגל הסימביוטי הושלם: המדיה קיבלה את אספקת הבידור היומית שלה, זכתה ברייטינג, דחפה פרסומות למוצרים אחרים בין לבין, קיבלה תשלום מהמפרסמים, המתארחים קיבלו פרסום ו"חותמת סמכות" למרכולתם, וכולם המשיכו בחייהם כשהם עשירים ושמחים. רק הארנקים של חלקנו דולדלו קלות בתהליך. לא נורא, אנחנו מתחלפים.

ברור מכך כי טיעון כמו "קראתי בעיתון" או "ראיתי ביוטיוב" הוא חלש ביותר, כשלעצמו. לא שאין דברים נכונים במדיה, יש. אבל קשה מאוד להפריד בינם לבין בליל השטויות, העיוותים והשקרים שמקיפים אותם.

אני מפורסם, משמע אני צודק

נניח שחבר המליץ לכם על מסעדה נהדרת, לטענתו, ולפתע אתם מגלים כי בעל המסעדה משלם לו עמלה על כל לקוח שהוא מביא… סיכוי טוב שהייתם מפקפקים בהמלצתו (ואף שוקלים המשך חברות איתו), לא?

משום מה כשסלבריטאי ממליץ לנו על משהו בתמורה לתגמול כספי נאה, אנחנו נוטים שלא לפעול לפי שיקול הדעת הבריא הזה. המכירות מוכיחות כי הדבר מצליח לשכנע רבים מאיתנו לרכוש את המוצר (והראיה הפשוטה לכך – חברות הפרסום, שעורכות מחקרים רבים בתחום, ממשיכות להשתמש בטריק הפשוט הזה 'בשם הסלב', במטרה לסמא את עיננו ומוחנו).

עם סגולה

חבר נוסף במשפחת כשלי הסמכות נקרא "בשם המיעוט הנבחר" (או "בשם האינדיבידואליזם", או פשוט "פניה לסנוביזם"): פרסום של דבר כלשהוא תוך פניה ל-'מיעוט נבחר' כאשר ברור שמטרתם של המפרסמים היא שכולם ירכשו את המוצר. כאן פונים לרצון שלנו להרגיש מיוחדים, חשובים או טובים יותר מאחרים, מנהיגים ולא מובלים, או הרצון שלנו להשתייך לקבוצת עילית.

"הוגו בוס: תהיה מקורי" –  רק לי יהיה הוגו בוס, לא לאף אחד אחר. באמת.

"סוזוקי האם אתה מספיק אמיץ בשבילה?" – כן! כן! אממ…

ומעם סגולה נעבור לעשרת הדברות.

עשרת דיברות הסמכות

בחלק מכשלי הסמכות כבר עסקנו, הגיע הזמן לפרוש את חברי המשפחה הנוספים:

1) מומחים לא מזוהים – התייחסות גנרית לברי סמכות מבלי שניתן לאמת או לבדוק את הרלוונטיות או המומחיות, ומבלי לפרט את טענתם ("מדענים אומרים").
2) בשם האמינות – עדות עצמית או שרירותית לסמכות, ואולי אחד הטיעונים הישראלים במיוחד: "סמוך על ברוך".
3) בשם בעל-שם ("סלב") –מישהוא מפורסם מחזיק בעמדה מסוימת, ולכן היא נכונה.
4) בשם המיעוט הנבחר (סנוביזם) – ניצול הצורך האנושי להיות מיוחדים ולאמץ טיעון של קבוצת עילית.
5) בשם הרוב "הרוב חושב כך ולכן זה נכון". מכונה גם טיעון לפי קונצנזוס, או לפי מספרים ("מיליארד סינים לא טועים!"). ובכן, הרוב חשב בזמנו שהעולם שטוח, והרוב טעה.
6) סמכות בלתי מעורערת"ככה כתוב בתורה" (והיא נכונה, כי אלוהים הכתיב אותה. וזה נכון כי זה כתוב בתורה. שהיא נכונה. כי אלוהים הכתיב אותה…).
7) בשם המסורת "ככה תמיד עשו את זה כאן" או "כבר אלפי שנים הסינים משתמשים בזה, זה חייב להיות נכון".
אז זהו שלא. זה עשוי להיות נכון, אבל עצם העובדה שזו המסורת לא מחייבת שזה נכון. הטיעון אינו תקף.

8) בשם החדשנות – התפישה השגויה לפיה משהו חדש בהכרח יותר טוב או נכון.
9) בשם הדלות – נזירים הם בהכרח חכמים.
10) בשם העושר"בעל המאה הוא בעל הדעה".

כל התורה על רגל אחת

הבה ננסה לרקוח כמה שיותר גורמים מהרשימה יחד, וניצור את הסיפור הבא:

נזיר סיני [בשם הדלות + מומחה לא מזוהה] שמגיע לביקור בארץ עומד לחשוף לראשונה בפני הנרשמים לסדנה מידע שנשמר עד כה בסוד בפני אנשי המערב [בשם המיעוט הנבחר]. הוא יספר כיצד לקח טיפול שנמצא בשימוש כבר אלפי שנים [בשם המסורת] בידי מאות מיליוני סינים [בשם הרוב], ופיתח אותו, על סמך נסיונו האישי הרב [בשם האמינות], לכדי טיפול מודרני באמצעות מכשיר אלקטרוני ממוחשב [בשם החדשנות], טיפול אשר עד היום זכו להנות ממנו רק בעלי ממון [בשם העושר] וידוענים [בשם בעל השם] בודדים.

סיפור נחמד לא? כשאתם שומעים סיפור נחמד כזה, כל נורות האזהרה צריכות להדלק. כל מה שנאמר כאן לא רלוונטי כהוא זה לתקפות הטיפול המדובר. מדובר בגיבוב מניפולציות של פנייה לסמכות שמטרתן להאפיל על חוסר במידע ענייני יותר, כגון: "טיפול שנמצא יעיל ובטוח לשימוש בסדרת ניסויים קליניים".

על מומחים מזוהים, אבל לעניין אחר

עד כה פגשנו מומחים שאינם מזוהים, ומזוהים שאינם מומחים.

לעיתים קרובות אנו נתקלים בציטוט מפי אדם מוכר בעל השכלה ותארים. אולי אף בזוכה פרס נובל.
אדם כזה בודאי יודע על מה הוא מדבר, לא?

Well, תלוי כמובן על איזה נושא הוא מדבר. אם מדובר בתחום השכלתו והכשרתו, כדאי כנראה להקשיב לו. אך אם מדובר בתחום אחר, דעתו אינה טובה מדעתו של כל אדם אחר, ואולי אף פחותה, כמו שניתן לראות בדוגמא הבאה של ספורטאי ואולי גם מומחה על בתחום התעופה (בהיותו אווירון):

ראשית, נבסס סמכות: "הייתי שלוש פעמים מלך השערים, אז איך אני יכול להיות טיפש?" (1999)

ואם לא הבנתם עדיין, נחזק מתחום האנטומיה: "כדורגלנים הם אנשים חכמים, יש לנו ראש על המתניים" (1997)

נעבור לתזונת ילדים והסיבה לנחיתות הגופנית בארצנו: "הם מגיל קטן אוכלים קותלי חזיר, ואנחנו מסתפקים בקפה ועוגה" (1992)

וציטוט אחד (שיצא לו די מוצלח האמת) על עיתונות: "בעיתון יש רק חלק אחד נכון: התאריך"

אפשר להמשיך ולחטוף ככה את כל הפוסט…

***

ונעבור לדוגמה קצת יותר מבלבלת, מהעת האחרונה:

ד"ר ויארה שייבנר מאוסטרליה, ערכה ניסוי בקרב 100 אלף תינוקות, והגיעה למסקנה שפגיעות, כמו אלה שמהן סבלו התאומים קרי שברים בגולגולת או דימומים תוך ראשיים, עלולים להיגרם מאלרגיה לחיסונים שגרתיים שמקבלים תינוקות.

מבלי להכנס לפולמוס החיסונים, רק נעצור לרגע ונבדוק מיהי אותה ד"ר שייבנר? מסתבר כי היא כלל לא ד"ר לרפואה!
בויקיפדיה כתוב שהדוקטורט של שייבנר הוא בתחום המיקרו-פאלאותולוגיה (ענף של הגיאולוגיה) ובשנים 1958-1968 היתה פרופסורית במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בראיון לתוכנית שישים דקות האוסטרלית אמרה:

אני דוקטור למדעי הטבע. עברתי קורס אחיות כשהייתי צעירה אבל אני מאמינה שאני יודעת יותר ממרבית הרופאים.

פרטים נוספים כאן.

***

Kary Mullis – זוכה פרס נובל לכימיה התרשם שאסטרולוגיה עובדת, לפחות לגביו. התרשמותו האישית אינה רלונטית כמובן לתקפותה של האסטרולוגיה (חבל שלא קרא את סדרת הכתבות על האסטרולוגיה. נראה שחסר לו קצת ידע בתחום הטיות קוגניטיביות והמחקר האסטרולוגי). בין שאר מעלליו הוא גם קידם התכחשות לאיידס ולהתחממות גלובלית – עוד נושאים בהם אינו מומחה כלל.

***

ואיך אפשר בלי גיבור-על אמיתי, הפיזיקאי הדגול שדעותיו האישיות בתחומים שאינם נוגעים לפיזיקה מנוכסות לכל מטרה אפשרית, הלא הוא איינשטיין כמובן. אנשים מצטטים מהגיגיו כשהם מנסים לחזק את טענותיהם הפוליטיות, החברתיות, המוסריות והדתיות. (לגבי תחום האמונה, העובדה שציטוטים של איינשטיין משמשים לא פעם הן את המאמינים בקיום האל והן את האתאיסטים, רק מחזקת את אי הרלונטיות שלהם לדיונים).

ערכת זיהוי סמכות לגיטימית

לסיכום, ננסה להצטייד במספר כללי אצבע, קוים מנחים, שיעזרו לנו לזהות סמכות לגיטימית ולנפות סמכויות שאינן לגיטימיות:

1) האם האדם אכן אמר את הדברים המיוחסים לו, ואם כן, האם הדברים לא הוצאו מהקשרם?
לעיתים קרובות משנדמה זה המצב. אנשים ממציאים ציטוטים שלא היו ולא נבראו, ומייחסים אותם לאישים מפורסמים כמו איינשטיין למשל, רק כדי לתת תוקף מדומה לטענותיהם, תוך פניה לסמכות שאפילו לא אמרה את הדברים.
נמשיך כעת בהנחה כי זהותו של המומחה ידועה.

2) האם הוא בכלל מומחה? מה ההכשרה שלו? מה המוניטין שלו?
מה הרקע האקדמי שלו? איזה תארים יש לו? באיזו אוניברסיטה? האם פרסם מאמרים או ספרים בנושא? האם קיבל פרסים או ציונים לשבח על עבודתו? האם המומחה הזה מוכר ומוערך ע"י מומחים אחרים בתחום?
(לעיתים קרובות מספיק לכתוב את שמו בויקיפדיה כדי לקבל תשובות לשאלות אלו, או לחילופין תהיות פומביות לגבי הכשרתו האמיתית).

3) האם הכשרתו של המומחה היא בתחום היעוץ שלו?
רופא מומחה בתחום כלי דם אינו יכול לשמש כמומחה בתחום ניתוחים פלסטיים, ובנושאים פוליטיים או מוסריים דעתו שקולה לדעתו של כל אדם אחר. הכשרתו ותאריו לא מעניקים לו עליונות, עדיפות או תוקף בנושאים אחרים.

4) האם יש למומחה מניעים אישיים להביע דעה מסוימת?

מניעים כספיים? האם הוא מקבל תשלום עבור חוות הדעת הזו? ממי? האם הוא בעלים של חברה או מועסק ע"י חברה שמוכרת מוצרים/שירותים בתחום הנוגע לתחום היעוץ שלו?
(למשל, חוות דעת בעניין נזקי עישון מפי מומחה אשר עובד בחברה ליצור סיגריות, מוארת באור חשוד. כך גם המלצתו ה"מקצועית" של מתנגד לטיפולים קונבנציונליים שמתגלה כעוסק במכירת מוצרים אלטרנטיביים בהם הוא תומך).

מניעים אחרים? כסף אינו המניע היחיד שצריך לחפש. יכולים להיות מניעים אידאולוגיים (למשל דתיים, חברתיים או פוליטיים) או מניעים אישיים (למשל פרסום אישי או נקמה). לא על הכל אפשר לעלות, אבל לפעמים בירור קצר על הרקע של המומחה מספיק בכדי להציף סימני שאלה לגבי ה"ניטראליות" שלו (למשל ע"י עיון באתר הבית שלו או חיפוש פרסומים שונים עליהם הוא חתום).

5) מהם המאפיינים של תחום המומחיות המדובר?

– ישנם תחומים בהם רוב המומחים תמימי דעים (כמו במדעים מדויקים למשל).
– יש תחומים בהם הדעות חלוקות יותר (כמו למשל במדעי הרוח, פסיכולוגיה, כלכלה וכד'). בתחומים אלה מגוון דעות אישיות הוא עניין מבורך ומפרה, אך חשוב להבחין בין דעות לבין עובדות.

– בכל מקרה כדאי לברר – האם דעתו של המומחה נמצאת בקונצנזוס או נחשבת חריגה/קיצונית? (שהרי אם מחפשים מספיק, ניתן למצוא מומחה שיתמוך בכל דעה שקיימת).

– תחומי ידע אחרים הינם מפוקפקים כשלעצמם, ולכן "מומחיות" בהם אינה יכולה להעיד רבות על המומחה.
כך למשל "מומחים" בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות שלא נבדקו מעולם, או כאלה שנבדקו ונמצאו חסרות תוקף – אין משמעות רבה למומחיותם, גם אם קיבלו תעודה ממוסד בו למדו במשך שנים. גם שנות לימוד רבות ותארים לא יצליחו להפוך את מה שאינו נכון, לנכון.

***

אתם מוזמנים לשתף את כולנו בסיפורים, קריקטורות, פרסומות או מקרים אחרים בהם נתקלתם במקורות סמכות מעניינים.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הגיע הזמן לקצת התייחסות עצמית!

הגיע הזמן לקצת התייחסות עצמית!

היום נפגוש כל מיני ישויות לא אנושיות, שמתייחסות לעצמן. נעשה זאת בקלילות, אך מי שמעוניין יכול לשקוע במשך שעות, ימים ואף שבועות רבים בהשלכות מרחיקות הלכת של השעשועים התמימים למראה הללו (ראו קישורים בגוף הכתבה).

נתחיל במשפטים. הנה דוגמה טריוויאלית:

      המשפט הזה מכיל חמש מילים.

זה נכון.

     המשפט הזה מכיל שש מילים.

זה לא נכון.

ומה עם זה?

     המשפט הזה אינו נכון.

אם המשפט הזה לא נכון, זה אומר שהוא נכון. ואם הוא נכון, זה אומר שהוא לא נכון. וחוזר חלילה…
זו גירסה פשוטה של פרדוקס השקרן, פרדוקס ששימש נקודת זינוק למהפכות במתמטיקה (ראה "משפטי האי שלמות של גדל").
בכלל, צרות צרורות מתרחשות כשטענות מתחילות להתייחס לנכונות של עצמן.
הרחבות, דקויות ותהיות נוספות אפשר לקרוא למשל כאן: פרדוקסים של הוראה עצמית.

 הנה שלשה חמודה:

     למשפט הזה אין

     הזה אין התחלה.

     הזה אין לא סוף ולא

משפט עם מודעות עצמית בריאה:

     לדבר על עצמו, זה הדבר היחיד שהמשפט הזה עושה.

Drawing Hands / M. C. Escher, 1948 (ויקיפדיה)

דינמיקה מעניינת נוצרת כאן (כלומר שם):

אם אתה קורא את זה, אתה כבר כאן, וכן, למרות מה שאתה אולי חושב עכשיו, היה הכרחי שתגיע לכאן כדי לקרוא את זה.

וכעת תורכם. השלימו את החסר:

  • המילה אחת מופיעה במשפט זה _____.      (פעם אחת / פעמיים)
  • משפט זה מכיל בדיוק, לא פחות ולא יותר מאשר _______ מילים.    (עשר / אחת עשרה)

גרפיקאי היה עושה את זה יותר טוב, אבל זה הרעיון:

הנה משהו מסוג עוד יותר מתוחכם:

משפט זה מונה ארבע א', שש ב', ארבע ה', שמונה ו', שתי ז', שלוש ח', שתי ט', שבע י', ארבע ל', שש מ', שלוש נ', שבע ע', שתי פ', חמש ר', עשרים ושתיים ש', חמש ת' ושלוש ם'.

אתם מוזמנים לבדוק!

כדי להדגים כמה האיזון ארעי, מספר לנו המשפט הבא כי –

אם המשפט הזה היה כתוב ללא שגיעת כתיב, כבר לא היו בו רק שמונה-עשרה א', גם לא עשרים-ואחת ע', ולכן גם לא שלושים ש', ככל הנראה לא היו נשארות בו ארבע-עשרה ב', ארבע ג', שלוש ד', עשרים ה', עשרים ו', שתי ז', שלוש ח', שתי ט', עשרים י', שבע כ', ארבע-עשרה ל', חמש מ', שתים-עשרה ם', ארבע נ', שתי ן', ארבע פ', שתי ק', עשרים ר', ובודאי לא עוד היתה מופיעה בו שלוש-עשרה פעם האות ת'…

והנה צמד משפטים מוזר, זהים אך שונים:

פתאום חששתי מגניבת זכויות יוצרים, אז יצרתי את זה:

במשפט הזה שיצר גלעד דיאמנט מופיעות חמש א', שש ב', שתי ג', שלוש ד', שש ה', עשר ו', שתי ז', ארבע ח', שלוש ט', תשע י', חמש ל', שמונה מ', ארבע נ', אחת עשרה ע', שלוש פ', שתי צ', שבע ר', עשרים ושבע ש', שמונה ת' ושתי ם'.

ואת זה אני לא יכול לפרסם בשום מקום אחר, בלי להפוך את הטענה לשקרית:

המשפט הזה, שמופיע רק בבלוג "חשיבה חדה" מכיל שתי א', שבע ב', שתי ג', שתי ד', תשע ה', שמונה ו', שתי ז', חמש ח', שתי ט', ארבע עשרה י', שתי כ', שש ל', שבע מ', שתי נ', תשע ע', שלוש פ', שתי ק', חמש ר', שלושים ש', שתים עשרה ת' ושלוש ם'.

***

הנה חידה (בהחלט פתירה) בשבילכם. השלימו את הפסקה הבאה ע"י הצבת מספרים בקוים הריקים ("1 פעמים" זו אפשרות קבילה):

בפסקה זו, הספרה 0 מופיעה __ פעמים, הספרה 1 __ פעמים, הספרה 2 __ פעמים, הספרה 3 __פעמים, הספרה 4 __ פעמים, הספרה 5 __ פעמים, הספרה 6 __ פעמים, הספרה 7 __פעמים, הספרה 8 __ פעמים והספרה 9 __ פעמים.

(תשובה כאן)

 ונסיים במערכון משעשע של "קצרים" בנושא:

בהקשרים אלה אי אפשר שלא להזכיר את הספר Gödel, Escher, Bach ולציין כי לאחרונה הסתיימה עבודת תרגומו לעברית. ומי שרוצה להתחיל להבין על מה משפטי גדל מדברים, מוזמן לקרוא על כך בבלוג המרשים של גדי אלכסנדרוביץ' או במאמר של אלון עמית.

עוד על התייחסות עצמית אפשר לקרוא במאמר של מריוס כהן כאן.

אתם מוזמנים להוסיף הגיגים, בדיחות, קישורים, סרטונים וכל העולה על דעתכם האסוציאטיבית, שקשורים איכשהו להתייחסות עצמית.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

בלבולי מוח – מבוא

בלבולי מוח – מבוא

לפני כ-10 שבועות נפתחה קבוצת "חשיבה חדה" בפייסבוק בה מתנהלת כיום פעילות שוטפת בנושאים הקשורים לחשיבה חדה. לכל המצטרפים, הן הפעילים והן הצופים מן הצד – ברוכים הבאים ותודה על תרומתכם!

מי שעקב אחרי הדיונים בימיה הראשונים של הקבוצה בודאי שם לב לטיעונים אחדים שלא היו… חדים כתער (גם אם התכנים היו מעניינים לכשעצמם). הדבר נבע כנראה מאי הכרות עם הכלים של חשיבה לוגית (ואולי גם מסיבות אחרות).

אני שמח לחזור ולארח בבלוג את שרון פרידמן, זה שהביא לנו בעבר סופר-אשליות מלונדון הרחוקה. שרון החליט להרים את הכפפה ולעזור לנו להשחיז את כלי החשיבה החדה שלנו בסדרת פוסטים שיתפרסמו אחת לשבועיים לערך, ויתמקדו בשלל הדרכים בהן מובעות טענות במהלך דיונים וויכוחים.

למה לנו?

בעבר כבר בחנו כאן בבלוג ובקבוצת הפייסבוק טענות שונות ומשונות שמתיימרות להיות מוכחות / מדעיות /תקפות.
הסקרנות הבסיסית והרצון לבדוק את התקפות והנכונות של טענות אלה, או בקיצור הטלת הספק כשלעצמה, היא הצעד הראשון בדרך אל האמת, אך בנוסף עלינו להצטייד ב"כלי עבודה", שיעזרו לנו להתמודד עם הטענות.
איך נדע מה נכון? כיצד נפריד את הפסאודו-מדעי מן המדעי? מהן השיטות בהן מנסים לשכנע אותנו בדברים שאינם נכונים?

בסדרת הפוסטים הזו, נצלול לתוך עולם הטיעונים ושיטות השכנוע של מוכרי האשליות החובבים כמו גם המקצוענים: אנשי שיווק ומכירות, מפרסמים, פוליטיקאים ודמגוגים. אחרי שלמדנו לזהות מאפיינים מחשידים שאשליה לפנינו, נלמד לזהות את הטכניקות להעברת המסרים: נכיר סוגי טיעונים, נלמד לזהות את הטיעונים שאינם תקפים ונגביר את המודעות שלנו למגוון המניפולציות וההטיות שנעשות עלינו.

נצביע על מניפולציות מסוגים רבים ושונים: בעייתיות בנתונים עצמם; שגיאות בשיטת ההסקה וההיקש; הטיות תוכן וצורה; הטיות מכוונות ואפילו זדוניות וכאלו שכלל אינן מודעות; מסרים מילוליים ולא מילוליים; שגיאות פורמאליות וכאלו שאינן, ועוד.

במבוא זה נרחף מעל לפני השטח ונסקור ממעוף הציפור את התחומים השונים אשר יכולים לתרום למניפולציות הללו.

נתחיל בהתחלה.

הגדרות

רטוריקה היא אמנות השכנוע באמצעות השפה (או הדיבור), כדי להשפיע על הדעה והמעשים של המאזינים, במספר שכבות של משמעות:

  • Logos (לוגיקה) – טיעוני תוכן, מהות, רציונאל, כמעט תמיד מודעים.
  • Ethos – בניית זהות לדובר, שתגרום לשומעים לסמוך ולהאמין לדבריו, כמעט תמיד בצורה לא מודעת.
  • Pathos – פנייה לרגש, עפ"י רב משלבת רכיבים מודעים ולא מודעים.

בהגדרתה הקלסית רטוריקה כוללת את כל סוגי המדיה: קהל, פנים מול פנים, תקשורת בלתי אמצעית, כתיבה, והיום ניתן לכלול גם תקשורת המונים (רדיו, טלוויזיה), ואף את רשת האינטרנט. אפילו בלוגים. כן, גם "חשיבה חדה". טוב נו, די: גם הפוסט הזה. סגרנו.

תעמולה (פרופגנדה) היא נגזרת של הרטוריקה המתמקדת בזירת השפעה פוליטית, מדינית או חברתית, ואף היא מכוונת להשפיע על עמדות והתנהגויות של ציבור רחב ככל האפשר.

ואם בלוגוס עסקינן, לוגיקה היא שפה פורמאלית, אשר משמשת לבנייה של טיעונים ובדיקת תקפותם. הנושא עצמו מורכב, ולא נתיימר לכסותו, אך נשתמש במושגים מהתחום, כמו טענה, טיעון (היסק המהווה אוסף של טענות המכילות הנחות ומסקנה, או הסבר הקושר ארועים ע"ס רצף של זמן, מקום, וכד'), ותקפות (המסקנה נובעת מן ההנחות).
נשים לב שלמרות שבשכנוע אנו עושים שימוש בטענות וכללי היסק לוגיים, הדיבור עצמו אינו לוגיקה טהורה (כמו לוגיקה מתמטית או תחשיב פסוקים). הוא מכיל רבדים של משמעויות, הנחות סמויות, סתירות, וכל זאת מבלי להכנס כלל לעניין הסגנון.

כשנעסוק בדמגוגיה נתמקד במניפולציות שכנוע שאינן טיעונים לוגיים: פנייה לדעות קדומות, פחדים, אמונות טפלות וציפיות המאזינים – לרוב באמצעות שימוש ברטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, ולעתים קרובות תוך שימוש במוטיבים לאומיים או פופוליסטיים, ואזכור סלקטיבי של עובדות (ויקיפדיה).

דייביטינג היא שיטה ספציפית לתחרות של שכנוע, בה השחקנים משתמשים במילים כדי להעביר מסרים חדים בנושא מסויים, במסגרת זמנים קבועה וידועה מראש ותחת סט של חוקים, ניקוד, ושיפוט. השיטה פותחה במקור באוניברסיטאות אוקספורד וקמברידג' בבריטניה, ומתנסים בה באוניברסיטאות רבות בעולם, וגם אצלנו בישראל. לא תיפלו מהכיסא אם אספר לכם שאנחנו לא רעים בזה כלל:

אולי ככה זה כשלשני ישראלים יש שלוש דעות, וכשאנחנו בתחרות מתמדת של שכנוע העולם בצדקתנו.
לא נכנס לשם אפילו. הנה – שוב סוגר ת'דלת.

מה בריץ' מה ברץ' – מה יש בו בפנים?

אך המילים עצמן אינן הכלי היחיד, ממש כמו שבמשחק כדורגל לא בועטים רק בכדור, אלא לפעמים דווקא בשחקן יריב (לא בכוונה, כמובן). כמו בכל ספורט, ווכחנים טובים נדרשים לשלל כישורים ויכולות, כגון:

  • כישורי שפה, אוצר מילים ועושר לשוני;
  • טון, אינטונציה ויכולת משחק או דרמה;
  • לוגיקה וחשיבה אנליטית;
  • סדר ומבניות;
  • תכנון זמן נבון;
  • התמודדות עם לחץ;
  • חדות וזריזות מחשבה;
  • ניהול אסטרטגי וזיהוי נקודות תורפה אצל היריב;
  • זיכרון וידע רוחבי שמאפשרים לנו להיצמד לעובדות;
  • יכולת הקשבה ואיזון בין העברת המסר שלנו לתגובה על מסרים סותרים של אחרים;
  • הפרדה בין עיקר לתפל ויכולת התמקדות;
  • הומור וחוש טיימינג;
  • ביטחון עצמי, כאריזמה ועמידה מול קהל;
  • יכולות לא מילוליות לרתום אחרים לצידנו;

מסרים עוברים ל"קורבן" בערוצים רבים, חלקם גם לא מודעים, אך הדבר לא מוריד מיכולת ההשפעה שלהם עליו. דוגמא קלאסית (ופשטנית) ניתן לראות בפרסומות לבירה או משקאות אלכוהוליים המיועדים לגברים צעירים, בהם נראות נשים ברקע או בחזית. המסר התת-הכרתי הוא פשוט: אם תשתה את הבירה שלנו, יהיה לך סקס.
אין שום רצון לדבר על כך בפרסומת, כי אם המניפוציה תעלה לרובד ההכרתי, הצופה יוכל להבין את הקלישות של ההבטחה הזאת וכוחה יתפוגג. תחת מעטה העלטה של התקשורת הבלתי מילולית, המסר חמקני ואפקטיבי יותר.

בתחרות הדיבייטינג, המנצחים הם אלו ששכנעו את הקהל בעמדתם, בכפוף לתקנון התחרות. תחרות הדיבייטינג היא "מעבדה למשכנעים".
אך דיבייטינג מתרחש למעשה מדי יום ביומו בכל פינה בעולם. לעיתים אנחנו המשכנעים, לעיתים אנחנו המשוכנעים. המוכשרים בתחום מבצעים את המלאכה מבלי שהמשתכנעים (הלא מיומנים) מבינים בכלל מה מתרחש. אנו מזכירים את התחרות הזו, כי שם, בזעיר אנפין, אפשר למצוא כמעט את כל סוגי המניפולציות כשהן מובאות, במודע, לדרגת אומנות.

אנו, החושבים החדים, צריכים ללמוד להקשיב ולאמץ טיעונים תקפים, מובנים, מסודרים, הנשענים על עובדות ונתונים בדוקים, לדחות היסקים והיקשים שגויים או טיעונים המסתמכים על נתונים שגויים, ובו זמנית להיזהר משלל המלכודות שדובר כאריזמטי, בעל בטחון עצמי, חוש לדרמה וכזה שמשתמש בפאנצ'ים, שפת גוף, ומסרים עקיפים (אולי מעט זדון) פורש תחת רגלינו. לא קל.

נחזור לעולם הספורט. כדי להתמודד, אנחנו יכולים לאמץ טקטיקות הגנה, התקפה או שילוב של שתיהן.
אנחנו רוצים להיות מודעים למניפולציות שמפעיל עלינו היריב, כדי להיות מסוגלים להתמודד איתן. ייתכן ונתפתה להפעיל מניפולציות כאלה חזרה כדי לשכנע את היריב בדעתנו – אך אם נשמור על נאמנות לדרכינו, נאלץ לוותר על כך ולתת לעובדות ולטיעונים התקפים לעשות את העבודה, ולא לניפנופי הידיים. במקרים רבים עצם ההצבעה על המניפולציה שביצע "היריב" די בה כדי לפוגג את כוחה.

את המכשול העיקרי בדרך לאמת מניחים אותם אנשים שמשתמשים אך ורק, או בעיקר, בהטיות וכשלים לוגיים, ללא שום בסיס עובדתי לעמדתם. לפעמים קוראים להם אנשי שיווק, לעיתים מטיפי תורות ניו אייג', או אפילו סתם שרלטנים. הישמרו!

אז מה יהיה לנו כאן

ניתן לסווג את המניפולציות השונות לסוגים באופנים רבים. אין צורת חלוקה אחת מוסכמת וזה כנראה לא ממש משנה. לצורכי הדיון שלנו בחרנו בחלוקה מסויימת בה רב ההטיות תשתייכנה למחנה אחד, ורק מקצתן תשבנה על הגדר:

  1. כשלים לוגיים (פורמאליים ובלתי פורמאליים) – בנייה של טיעונים שאינם תקפים, או אינם סבירים, כאשר הכישלון הוא בהסקה או ההיקש הלוגיים אשר מרכיבים את הטיעון.
  2. כשלי ידע – תת קבוצה של משפחת הכשלים לוגיים, המתמקדת בטיעונים שנראים תקפים לכאורה, אך נשענים על הנחות חסרות, סמויות, או שגויות, ולפיכך אינם תקפים, ולכן יכולים להביא למסקנות שגויות.
  3. כשלי סגנון – מניפולציות צורניות וסגנוניות, גם בהעדר טיעון כלשהו, אשר יוצרות מצג שווא של טיעון חזק יותר מכפי שאנו אכן טוענים, או מחלישות טיעון של היריב.

כשלים מסוימים יכולים ליפול על קו התפר בין כשל לוגי לסגנוני, לפעמים עד כדי תלות בדובר עצמו: חזרה על טיעון אינסוף פעמים יכולה להיחשב כשל לוגי (אין בכך צורך או תועלת, זה לא רלוונטי ולא מוסיף דבר לנאמר קודם) או יכולה להפוך למניפולציה צורנית במידה והיא מבוצעת באופן מכוון (התשה של היריב עד שיסכים לטענה או שייסוג).

הערה חשובה: אחת הדרכים להמנע מהכשלים הללו היא לפרוט את כל ההנחות הסמויות, להשתמש בלשון חד-משמעית, להגדיר היטב כל מילה ומושג ולתת קונטקסט לכל גזירה והסקה לוגית בטיעונים שלנו.
הקפדה כזו עלולה להפוך כל שיחה למייגעת עד בלתי אפשרית. מסיבה זו כולנו עושים "קיצורי דרך" לעיתים, ולפיכך בהחלט ייתכן כי יווצרו "כשלים" גם כשאנו פועלים בתום לב, בעודנו מנסים לבנות טיעונים הגיוניים ולתקשר אותם ללא מניפולציות.

גם בפוסטים הללו יפלו ודאי כשלים, ובעזרתכם – נוכל לתקנם. אז תודה מראש.
זו כנראה לא תהיה סקירה מלאה ושלמה של הנושא המורכב הזה, אך אנו מקווים כי לפחות נעשיר ונשחיז קצת את כלי העבודה בארגז הכלים של החשיבה החדה אותו אנו נושאים.

תודה גם לערן אבירם באופן אישי, ולספק סביר באופן כללי – הם נגעו בלוגיקה כמה פעמים בפודקאסט המאוד מומלץ.

ואם לא תרצו, אתם שואלים: אז אין זו אגדה?

כדי להדגים את העושר של התחום וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי היום-יום, נצפה בסרטון שמנתח את הכשלים הלוגיים בנאומו של אובמה על מותו של אוסמה בן לאדן – נאום מהראשון במאי 2011, עם הישג נאה של 9.5 כשלים לכאורה בממוצע לדקה…
(התנצלות: הסרטון קצת ארוך ובאנגלית, אך עשוי היטב. מתאים יותר למי ששולט בנבכי הכשלים הלוגיים ולפיכך מומלץ לשוב אליו לאחר כמה פוסטים נוספים בסדרה, כשנהיה כבר יותר "משופשפים").

* שימו לב, הסרטון מובא רק כהדגמה לכשלים לוגיים, והדעה הפרטית של כל אחד בנושא הנידון כבודה במקומה מונח, אך אינה מעניינינו בהקשר זה. כדי לא להיסחף הרחק מנושא הפוסט, נודה לכם אם תתאפקו מלהגיב על התכנים עצמם.

מקורות נוספים והרחבות

ספרים

מאמרים ואונליין

מדיה