הנה חלפה לה עוד שנה, והבלוג חוגג שנתיים לקיומו!

את הפוסטים הראשונים כתבתי כמעט לעצמי – בודדים קראו אותם. לא חשבתי יותר מדי קדימה. לא תכננתי דבר, לא הצבתי מטרות, לא הגדרתי קהלי יעד, לא ערכתי מסעות שיווק מוקפדים. פשוט כתבתי.

כתבתי מתוך צורך לארגן את הדברים טוב יותר עבורי, לתעד אותם כך שאני עצמי אוכל לחזור ולקרוא בהם כשזכרוני הלא מרשים יבגוד בי. כתבתי גם מתוך צורך לשתף, להוציא את המידע והמסרים שהתרוצצו במוחי אל דפי האינטרנט כדי שעוד אנשים יוכלו לקרוא אותם, ולהגיב.

מסתבר שאנשים רבים מצאו עניין בדברים, באופן שהיכה את תחזיותיהם הפסימיות של כמה ממכרי שפקפקו בכל המאמץ הזה. מזל שלא הקשבתי להם.

היום המצב שונה לגמרי. כשאני לוחץ על כפתור "פרסם", אני יודע שאין דרך חזרה. בתוך דקות ספורות עשרות אנשים נכנסים לקרוא את הכתבה. אני מחכה לראות אם משהו התפספס, אם מישהו עלה על שגיאת כתיב מטופשת שחמקה מעיני או טעות מביכה אף יותר. עד סוף היום הראשון מאות אנשים כבר קוראים את הפוסט, ותוך ימים אחדים המספר מתייצב על איזור ה-1000. חישבו על כך, אלף אנשים – אולם גדול מלא בקהל!

אני חייב להודות שהמשימה לא פשוטה. אני לא חולק הגיגים שעברו בראשי בזמן צחצוח השיניים בבוקר, אלא מנסה לחשוף את העובדות מאחורי הררי ההטעיות והאשליות. לא פעם מדובר ביציאה לקרב של ממש. אנשים מסוימים אינם רווים נחת מהממצאים עליהם אני מדווח, ומחפשים אותי בכל פינה אפשרית, החל ממתקפת תגובות וכלה באיומים בתביעה משפטית (זוכרים את פרשיית אבן החייזרים שהתעוררה בדיוק לפני שנה?).

לעיתים אני שואל את עצמי, בשביל מה בעצם אני צריך את זה? יכולתי לרבוץ בנחת מול הטלויזיה במקום לסכם עוד ערימת מחקרים באיזה נושא שנוי במחלוקת, או להיאבק בתגובות. מזלכם שהמחשבה הזו חולפת די מהר 🙂

בשנה האחרונה הבלוג פרח ושגשג. כמות הכניסות היתה גדולה פי 4 בהשוואה לשנה הראשונה, ולא מזמן נחצה רף החצי מיליון כניסות. מספר המנויים לעדכונים במייל זינק מ-250 לפני שנה ל-700 כיום. כמה מאות נוספים רשומים לדף הפייסבוק ולטוויטר.

אז מה היה לנו השנה?

52 רשומות פורסמו במהלך השנה החולפת – אחת לשבוע. הרשומות שעוררו ויכוחים ודיונים ערים במיוחד היו שתה קצת מים ויעבור לך (הומאופתיה), אבן החייזרים הראשונה שלי , חדר מיון הומאופתי, חוצנים מסתובבים בינינו, וזה יגמר רע…, על ממשותה של הנשמה, כך תהפכו לשרלטנים מצליחים, ומתקפת שובלי הזדון – הכמטריילס.

גם השנה היו כמה חריגות מהשיגרה.

קודם כל, ב-21 בדצמבר 2012 חגגנו את סוף העולם המוכר! או שלא.

במקביל לאותם ימים נוראים רוויי מתח ואפופי חרדות התגייסו כמה מהקוראים הנועזים לאתגר הטיפול ההזוי. המטרה היתה פשוטה: להמציא את הטיפול ההזוי ביותר שאתם מסוגלים להעלות על הדעת. למרות ההוראות הברורות והטקסטים הוירטואוזים שהתקבלו, רב הקוראים לא הצליחו לנחש נכון מה היה הטקסט האמיתי ששורבב בין ההמצאות ההזויות. (ליתר דיוק, מהו הטקסט שהומצא בידי מישהו שאינו אחד מקוראי הבלוג).

לכבוד פורים נערך חידון התחפושות הקסומות – עוד פרויקט משותף מוצלח בו אתם תרמתם טקסטים יצירתיים שמתארים דברים עובדים שמתחפשים לקסומים, זאת בניגוד למצב הרגיל בבלוג בו דברים קסומים מתחפשים לעובדים. מי שעדיין לא מכיר – מוזמן לנסות את כוחו.

במהלך השנה פרסמתי שני ראיונות שערכתי: אחד עם מאסטר NLP, ושני, ראיון עומק עם ד"ר אדם קלין אורון לגבי תופעת התקשור בישראל – המתקשרות, הספקן והאנתרופולוג – שלוש תפישות מציאות.

גם השנה שמחתי לארח כותבים אחרים בבלוג. גדי פרסם את "בין מתמטיקה לנומרולוגיה" אייל דיבר "על רגשות וחשיבה חדה" עבודה משותפת של נעם לויתן, יונת אשחר ואנוכי הניבה את סיפור החייזר הממוחזר ואורן שעיה כתב מאמר דעה – טלנובלה חייתית. אם מישהו מכם מעוניין לפרסם פוסט שקשור איכשהו לחשיבה חדה – אנא צרו איתי קשר; כך תזכו אתם לקבל את הבמה כולל האולם המלא בקהל, וכולנו נרוויח מגוון רב יותר של תכנים.

באביב היה לנו אפילו לנו מפגש אמיתי, פיזי, אתם יודעים, כזה שאינו באינטרנט. כמה עשרות הגיעו והיה ארוע חברתי חביב ונעים.

ונעבור אליכם הקוראים

זו ההזדמנות להודות לכם. אם לא הייתם קוראים בנאמנות שכזו את פירות עמלי, אני בספק אם הייתי ממשיך, וכך גם כל אותם עשרות אלפי האחרים שמציצים לרגע לא היו נחשפים למידע ולמסרים שאני מנסה להפיץ. אתם הבסיס היציב שלי, בעצם קריאתכם, ומכם אני שואב את עיקר העידוד להמשיך לכתוב.

אני רוצה להביע תודה והערכה מיוחדת לכל אותם קוראים שתמכו בבלוג מכספם, בין אם באופן חד פעמי ובין אם הם עדיין עושים זאת באמצעות תשלום חודשי סימלי. תמיכה זו עוזרת לי לתחזק את הבלוג ולהפיצו ברחבי הרשת, למען קידום חשיבה חדה במחוזותינו.

וכאן נשאלת השאלה שמאוד מסקרנת אותי – מי אתם בעצם?  אם נחזור לאנלוגיית אולם ההרצאות, אני נושא את עיני לעבר הקהל ורואה רק זרקורים מסנוורים וחושך שחור מאחוריהם. מה התפלגות הגילאים של קוראי הבלוג? מה אחוז הגברים והנשים? למעט כמה עשרות אנשים שיושבים בשורות הראשונות לא ניתן לראות דבר.

זו ההזדמנות לגלות זאת, באמצעות סקר אנונימי קצרצר. מי שרוצה להמר על התוצאות מוזמן לעשות זאת בתגובות. אבל כדי שהסקר הזה ילמד אותנו משהו על קוראי הבלוג ולא רק על אלה שבחרו להשיב עליו, גם אלה שלא מתכוונים למלא אותו צריכים למלא אותו! בקיצור, גם אתם, הקוראים הפאסיביים – אנא השמיעו קול!

  לחצו כאן לשאלון אנונימי קצרצר  

מי שמעוניין לקבל הודעה למייל שלו בכל פעם שאני מפרסם פוסט חדש (ורק אז) מוזמן להרשם בראש הדף משמאל. ניתן לבטל את הרישום בכל רגע, והמייל לא מוצג ולא מועבר לאף גורם כמובן.

שוב תודה, ולהתראות בפוסט הבא!