והפעם פוסט בסימן חנוכה.

מה זה, מה קרה לאנשים האלה?!

למה תקועים להם נרות באוזניים? שומעים שם משהו מעניין?

נרות האוזניים הללו, המכונים גם "נרות הופי", עשויים מבד כותנה או פשתן טבול בדונג דבורים, אשר מגולגל לצורת גליל חלול. קצה אחד של הנר בעל צורה קונית – זה הקצה שמוחדר לאוזן, ואת הקצה השני מדליקים.

על הניסים ועל הנפלאות

* אזהרה: המידע הבא נלקח מאתרי מטפלים בשיטה. כפי שנראה מיד, אין שום קשר בין המידע הזה לבין המציאות.

מקור השיטה

שיטת הטיפול בנרות הופי הינה שיטה עתיקת יומין שהיתה נהוגה ע"י בני שבט ההופי. [מקור]
לפני אלפי שנים, השתמשו המצרים הקדמונים בנרות חלולים לטיפול בבעיות אוזניים. בנוסף למצרים, תרבויות נוספות מרחבי העולם העתיק כולל מטיבט ומסין וכן מהעולם החדש כמו שבטי האינקה, המאיה והאצטקים, עשו שימוש בנרות ההופי לטיהור הנפש ולהרגעה, לפתיחת חסימות אנרגטיות ולהגעה למצבי תודעה גבוהים (כמו במדיטציה) [מקור]

עיקרון הפעולה

הבעירה גורמת לשאיבה עדינה של נוזלים ושעווה עודפת מהאוזניים. החום העדין של הנר מבצע סטימולציה לדם וללימפה באזור וכך מחזק את מערכת החיסון. הטיפול מאזן את הסינוסים ומשווה את הלחץ שבראש לבין האוזן. [מקור]

בזמן הבעירה של החומר, נוצרת שאיבה עדינה של הנוזלים הנמצאים בגולגולת לכיוון היציאה מהאוזן (זה כיוון הבעירה). כיוון שמעברי הגולגולת, וכל הפתחים שבה, מחוברים ביניהם, ניתן לטפל במגוון רחב של תסמינים הקשורים לראש דרך האוזן. [מקור]

קולות הבעירה עושים מעין עיסוי עדין לעור התוף ותורמים להשפעה כללית מטיבה לכל הגוף (האוזן החיצונית מייצגת את כל אברי הגוף, כפי שהגוף משתקף בכף הרגל ברפלקסולוגיה). [מקור]

במה ניתן לטפל

שחרור של לחצים והקלה על כאבים בסינוסים, טיפול בדלקת אוזניים תיכונה או פנימית, סילוק שעווה עודפת מהאוזניים, טיפול בצלצולים באוזניים או בראש (טיניטוס), מסייע לכאבי גרון, מסייע לכאבי ראש כרוניים כולל מיגרנות, טיפול באלרגיות, מסייע לפגיעה בשיווי המשקל, מגביר את פעילות המוח, משפר קשיים בשמיעה, עוזר לתפקוד מערכת הלימפה, תורם לאיזון של לחץ הדם, מטהר את הנפש. [מקור]. הטיפול משחרר גם חסימות אנרגטיות [מקור], עוזר בניקוי רעלים ודלקות, שיפור תחושה כללית, איזון הגוף, הרגעה ובעיקר בבעיות אוזניים, הטיפול מהווה תחליף יעיל ומוכח אף לניתוח כפתורים בילדים.

הטיפול יעיל במקרים רבים של בעיות כרוניות שלא נפתרות בעזרת הרפואה הקונבנציונאלית. [מקור]

"הוכחות" לשאיבת שעוות האוזן וזיהומים נוספים

בסיום הבעירה (כאשר הנר נשרף כמעט כולו), ניתן לפתוח את הנר ולראות בתוכו את שעוות האוזן. [מקור]

דוגמה למה שמוצאים בנר בסיום הטיפול (ויקיפדיה)

באנו חושך לגרש

אז מה מכל מה שמספרים לנו נכון?

למעשה כלום. מדובר באוסף צ'יזבטים.

לגבי מקורם של הנרות, אין סימוכין לכל אותן טענות. יש אף הטוענים שמקורם ביבשת אטלנטיס, מקום שהיה קיים ככל הנראה רק באגדות.
הטענה הרווחת ביותר היא שמקורם בתרבות בני ההופי שבאמריקה הצפונית, מה שהעניק לנרות את שמם. גם זו המצאה בלבד. כתבת שהתקשרה למועצת שבט ההופי באריזונה קיבלה מהם את התשובה הבאה: "תקיעת נרות באוזניים אינה ומעולם לא היתה טיפול שנערך ע"י בני שבט ההופי".

האם הנרות שואבים משהו? לא. אין בכוחם של הנרות לשאוב אפילו נוצה, קל וחומר לא את שעוות האוזניים הסמיכה והדביקה. ניסויים פשוטים הראו זאת. (כח השאיבה שנדרש כדי להוציא את שעוות האוזניים הוא כה רב, עד כי היה קורע מזמן את עור התוף).

אז מה הן ההפרשות הצהובות המגעילות שרואים בתחתית הנר בסוף הטיפול? מקורן כמובן בנר עצמו. שילוב של דונג שנמס עם חלקיקי פיח. גם כאן, לא נדרש ניסוי מתוחכם כדי להוכיח זאת. כל מה שנדרש הוא להדליק נר הופי שאינו תקוע באוזן, ולהשוות את התוצאות:

הנה עוד מישהו שניסה את הנרות ביריד הבלים מקומי. אחרי שקיבל טיפול עם נר אחד, הדליק את השני מבלי שהיה תקוע באוזנו. הנר לא הצליח להרים אפילו נייר טישיו קליל. בסוף התהליך, כשפתח את הנר מצא שם את אותם שיירים בדיוק, עובדה שלא ריגשה כלל את שאר האנשים שעמדו בתור לקבל את הטיפול המופלא.

מה לגבי הטענה כי ניתן לשאוב החוצה משהו מהמוח, תעלות הסינוס וכו' דרך תעלת האוזן? שטויות. עור התוף יוצר חציצה מוחלטת. הוא אינו עביר לזיהומים ונוזלים, כל עוד אינו קרוע כמובן. מה שמעביר אותנו באלגנטיות לנקודה הבאה.

הסכנות

לא רק שהנרות אינם מוציאים דבר מהאוזן או מכל מקום אחר בגוף, הסכנה היא שהם יכניסו דברים לאוזן. ומדובר בלא פחות מאשר טיפות שעווה רותחות.

טיפת שעווה מנר-הופי על עור התוף של מטופלת (מקור – מאמר איראני שמתריע על התופעה)

סקר בקרב רופאי אא"ג חשף עשרות מקרים של פגיעות בדרגות חומרה שונות, שכללו סתימות של תעלת האוזן בשעוות נר, כוויות בתעלת האוזן ואף חדירה וקריעה של עור התוף. ארועים אלה גרמו לדלקות אוזניים ופגיעות זמניות בשמיעה.
בנוסף דווחו גם שני מקרים של מוות, אבל זו כבר היתה תוצאה של השריפה שהתלקחה בבית… (כמה מקרים מפורטים כאן).

למה זה חוקי בכלל? ובכן, מסתבר שבארצות רבות זה לא חוקי. ב-1998 הכריז ה-FDA  כי שיווק נרות-אוזניים אינו חוקי, בהיותם התקנים רפואיים מסוכנים שיעילותם לא הוכחה. התראות חוזרות נשלחו ב-2010 ל-15 חברות שהמשיכו לשווק את הנרות. גם בקנדה אסור למכור את הנרות. בנסיונות לעקוף את האיסורים חברות משווקות את הנרות "למטרת שעשוע בלבד", אולם משרד הבריאות הקנדי לא קנה את התרגיל, "היות ואין כל שימוש סביר אחר שאפשר לעשות איתם".

ד"ר Michael Hawke, מומחה אא"ג, אוניברסיטת טורונטו:

טיפול בנרות אוזניים הוא תרמית מסוכנת. התהליך אינו מסיר שום שעווה מהאוזן ועלול להותיר דברים בלתי רצויים: אם אתה בר מזל, זה ציפוי דק של עשן או פיח בתעלת האוזן ועל עור התוף. אם אתה חסר מזל, חתיכת שעווה רותחת תנחת על עור התוף, משם קשה מאוד להסירה. אם אתה באמת ביש מזל, השעווה תצרוב חור בעור התוף, ותשאיר אותו מנוקב. לדעתי יש להוציא את התהליך מחוץ לחוק. למטפלים אין שום ידע רפואי ורובם לא מסוגלים אפילו לקבוע אם קיימת שעווה באוזני המטופלים, שלא לדבר על איזושהי בעיה. איך זה יכול לנקות את הסינוסים? לסינוסים אין שום חיבור עם תעלת האוזן.

ד"ר Rick Fox, מומחה אא"ג, טורונטו:

ביצעתי פעם ניתוח תיקון למישהו שעבר טיפול כזה. השעווה חדרה דרך עור התוף שלו והוא סבל מכאבי תופת. למזלו הצלחתי לחפור ולהוציא את השעווה בלי בעיות לטווח ארוך. מבחינת הטענות לגבי ריפוי בעיות טינטון וסינוסים, זה הכל קישקוש. אין שום דבר שאפשר לרפא ע"י הדלקת אש באוזן שלך. אולי החמימות תהיה נעימה, אבל זה לא הולך לשנות את המערכת החיסונית שלך.

ד"ר אופיר הנדזל, מומחה ברפואת אא"ג/ניתוחי ראש צוואר, מ"ר תל אביב סוראסקי-איכילוב:

מומלץ מאד להמנע משימוש בנרות לאוזניים (הופי ואחרים). במחקרים לא נמצא כל תועלת ב"טיפול" זה למטרות בגינם נעשה בהם שימוש (הוצאת שעוה, נוזלים מהאוזניים ועוד). לעומת זאת יש בהם סכנה גדולה במקרה של חדירת שעוה רותחת לאוזן.
כמנתח אוזניים כבר נתקלתי במקרה של נזק לעור תעלת השמע מחדירת השעוה, וכן מקרים רבים של נזילת השעווה הטבעית המיוצרת באוזן על גבי עור התוף בצורה שהקשתה את ניקויו. יש לשים לב שמנהל המזון והתרופות האמריקאית פרסם אזהרה ברוח זו.

את מגיפת ההבלים הזו, אי אפשר להפסיק

כפי שכבר נוכחנו לא פעם, את חובבי האשליות שום עובדה לא תבלבל.
הם מיד ימציאו סיפור חדש שעוקף את טענותיהם שהופרכו. המשימה כמובן קלה ביותר משום שמדובר תמיד ב"מימדים אחרים" וב"אנרגיות" בלתי ניתנות להגדרה ולמדידה בשום דרך מוכרת. שמעו מה יש לבחור הזה (ד"ר?!) לומר. אני מתנצל מראש על אי הבהירות (לקט בתרגום חופשי):

"הנרות אכן אינם שואבים החוצה שעוות אוזניים, נוזל לימפה או כל דבר אחר. למעשה משהו נכנס אל הנר! מה שאנו רואים בתוך הנר הוא ביטוי, תוצאה פיזית של הוספת חום להילה של האדם, או לאוויר החדר לצורך העניין.

איורוודה (Ayurveda) מלמדת אותנו שהכל זה אנרגיה ושהחומר הוא ביטוי גס של האנרגיה העדינה. כל הריפוי האמיתי מתרחש ברמת אנרגיה. הגוף שלנו הוא רק הביטוי של ישות אנרגית, ולא להיפך! הנרות מדגימים לנו דרך פשוטה בה דברים נוצרים יש מאין!

אנו מבחינים בשלושה אלמנטים שהם תוצאה ישירה של שריפת הנר: אבקה לבנה, שעווה ועשן שחור. העשן השחור מיתמר ומסתלסל מראש הנר בגלל שהוא אור. בתחתית הנר אנו מוצאים אבקה לבנה יבשה, ושעווה שהיא למעשה שומן פשוט.

• כשאנו מוסיפים חום לכבדות, אנחנו מיצרים קלות. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת קלות – העשן השחור.
• כשאנו מוסיפים חום לשמנוניות אנחנו מיצרים יובש. הוספת חום לגוף האנרגטי מתממשת ביובש – האבקה הלבנה.
• כשאנו מוסיפים חום לקור, אנחנו מייצרים חום. הוספת חום לגוף האנרגטי מייצרת אנרגיה בגוף, שמאוכסנת בצורת שומן – השעווה.

האויר שמוכל בתוך הנר ותקוע באוזנו של מישהו שייך למעשה לאותו אדם. הוא חלק מההילה שלו, השדה האנרגטי שלו. האויר, כמו כל דבר אחר בחיים, מורכב משלושת היסודות שאיכויותיהם מיוצגות ע"י אויר, אש ומים. איכויות שבמקרה זה שייכות גם למטופל.

הצטברות-יתר של איכויות המים תוביל לעייפות, כבדות, צמרמורות, שיעול, קשיי נשימה בשינה, אכילה מופרזת ועלייה במשקל. במקרה זה שדה-האנרגיה (ה"אויר") שבתוך הנר טעון בחומר הזה. הוספת חום לאויר תסלק את עודף הכבדות והרטיבות, תפריד את החומר היבש מה"אויר" הלח, וכן תטהר ותמריץ את שאר איכויות המים שנשארו בשדה-האנרגיה.

דבר דומה יקרה במקרה של הצטברות יתר של איכויות אוויר, דבר המתבטא בתחושת קור, נפיחות ועצירות, נדודי שינה, שמיעה גרועה…"

טוב מספיק!

פרס נובל לרפואה בדרך.

ניפרד בברכת חג חנוכה שמח 🙂

וזכרו:

מקורות והרחבות:

• http://en.wikipedia.org/wiki/Ear_candling
• http://www.quackwatch.com/01QuackeryRelatedTopics/candling.html
• http://www.earcandlesareillegal.net/about-ear-candles/
• http://www.skepdic.com/coning.html

עוד רשומות בנושאים קשורים:

• קינסיולוגיה שימושית (השאלה למי)
• ללכת על גחלים
• המסע המופלא בעקבות כוחם של הקריסטלים

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

לעיתים קרובות, כאשר טיפול כזה או אחר נמצא כלא יעיל יותר מפלצבו (טיפול דמה), קופצים תומכיו וטוענים כי
"לא יתכן שמדובר באפקט פלצבו, שכן הטיפול עוזר גם לתינוקות ולבעלי חיים, שאינם מבינים מה קיבלו".

כפי שראינו בסקירה הרחבה על הנושא, אחד המנגנונים לפעולת הפלצבו הוא מנגנון ההתניה הקלאסית. מובן כי אפקט זה עובד גם במקרה של חיות. זוכרים את פאבלוב והריר שהכלבים הותנו להפריש בכל פעם ששמעו את הפעמון מצלצל?
בהקשר שלנו, אם ביקורים קודמים של התינוק/חיית-המחמד אצל רופא/וטרינר הביאו לשיפור בהרגשה, יתכן בהחלט שנוצרה התניה בין הדברים, התניה שתפעל גם בביקור הבא, באופן לא מודע, ותביא לשיפור דומה בהרגשה גם אם לא ינתן טיפול ממשי.

תשובה נוספת לטענה זו היא כי בעלי חיית המחמד (או הורי התינוק) משנים את התנהגותם לאור ידיעתם כי ניתן טיפול, ושינוי זה הוא שגורם להטבה בהרגשת המטופל, או לפחות לשינוי בהתנהגותו (אחרי הכל, קשה לקבל דיווח מפורט על הרגשה מפי תינוק או כלב). דוגמה למחקרים שהדגימו אפקט פלצבו ברור אצל כלבים אפשר למצוא כאן.

*

אך קיים מנגנון נוסף שיש להביא בחשבון, והוא שההטבה היא בעיני המתבונן בלבד! (המטפלים במקרה הזה).

מחקר שהתפרסם לפני שבועות אחדים בדק בדיוק זאת. הניסוי בדק יעילותה של תרופה לטיפול בדלקת פרקים אצל כלבים.

בניסוי נמדד מצב הרגל הפגועה באופן אובייקטיבי ע"י מכשיר שמדד כמה משקל העמיסו הכלבים על הרגל הפגועה. עליה במשקל פירושה הטבה במצב ואילו הפחתה במשקל פירושה החמרה במצב (הכלב מסיט את משקל הגוף אל הצד הבריא).

במקביל העריכו הן בעלי הכלבים והן הוטרינרים את מצב הכלב. בעלי הכלבים מילאו שאלון פשוט בו התבקשו לציין אם לדעתם מצב הכלב השתפר מאוד, השתפר במקצת, לא השתנה או החמיר. הוטרינרים העריכו את היציבה של הכלב, מידת הצליעה, נטיתו להרים את הרגל הנגדית לרגל הפגועה וסימני כאב בזמן הפעלת הרגל הפגועה.

מחצית מהכלבים קיבלו טיפול דמה, ללא ידיעה של אף אחד מהמעורבים בניסוי מי הם אותם כלבים. כלומר, כולם ידעו שבסיכוי של 50% כלבם יקבל את הטיפול האמיתי, ובסיכוי של 50% יקבל טיפול דמה.

המחקר הנוכחי התמקד רק בקרב 58 הכלבים מקבלי הפלצבו. השינויים האובייקטיביים שנמדדו במצבם היו זניחים, כלומר, מצב רובם לא השתנה לאורך תקופת הניסוי (6 שבועות).

כיצד התרשמו בעליהם של אותם כלבים והוטרינרים שבדקו אותם? התוצאות היו מאלפות:

בעלי הכלבים העריכו כי מצבם השתפר בכ-57% מהמקרים. ההערכות לגבי שיפור נעשו חיוביות יותר ויותר ככל שחלף הזמן (בלי קשר למצב הכלבים שהיה קבוע ברוב המקרים, כאמור). הוטרינרים העריכו כי מצב הכלבים השתפר בכ-40% עד 45% מהמקרים שבחנו (תלוי בשיטת ההערכה בה השתמשו).

כלומר, לכל הדעות (הסובייקטיביות) היה מדובר בטיפול יעיל מאוד, בעוד שלא חלה כל הטבה אובייקטיבית במצבם של הכלבים!

החוקרים מציינים כי בתנאי אמת יש להניח כי גודל האפקט יהיה גדול עוד יותר וזאת משום שבניסוי ידעו המשתתפים כי בסיכוי של 50% כלבם יקבל טיפול דמה, בהשוואה למצב אמת בו יהיו משוכנעים כי ניתן טיפול מסייע. בנוסף, המתנדבים לניסוי קיבלו סכום כסף עבור השתתפותם, בניגוד למצב רגיל בו הם היו משלמים כסף עבור הטיפול – אז נטייתם לראות את הטיפול כמסייע תהיה גדולה עוד יותר (כדי להמנע מתחושת "גם שילמתי וגם לא עזר").

[עדכון מרץ 2018]: מאמר שהתפרסם ב-2017 מציג ממצאים דומים בקרב חתולים שקיבלו טיפול פלצבו: ברוב במקרים התרשמו בעלי החתולים שמצבם השתפר, למרות שרק בכשליש מהמקרים האלה היה שיפור אובייקטיבי במצבם.

חישבו על המשמעות של הסתמכות על הערכות סובייקטיביות: הכלבים, החתולים (או התינוקות) ממשיכים לסבול אך מטפליהם משוכנעים כי מצבם משתפר והטיפול זוכה לתהילה.

*

[עדכון יוני 2018]:

לקריאה נוספת:

• The placebo effect in animals
• ?Is There a Placebo Effect for Animals
• Dogs and the Placebo Effect
• Presentation of Placebos in Animals
• לחוות את המצופה
• סדרת הרשומות על אפקט הפלצבו

מקורות: מקור-1, מקור-2

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

רבות כבר נכתב על הומאופתיה, גם בעברית, ולכן לא אחזור על דברים שאפשר לקרוא במקומות אחרים (למשל כאן, או כאן). מצד שני, הבלוג לא יהיה שלם ללא התייחסות לנושא.

הומאופתיה הינה אחת הדוגמאות הקלאסיות לטיפולים שמבוססים על מחשבה מאגית, אי הבנה מוחלטת של הטיות מוכרות רבות ומדע רע על כל גווניו. מעבר לעובדה כי עקרונות ההומאופתיה (שהומצאו לפני 200 שנה) סותרים את הידע המודרני בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והרפואה, התמונה שעולה ממחקרים קליניים רבים שבוצעו עד היום – ברורה:

הומאופתיה = טיפול פלצבו

זה נשמע כמו פלצבו (מים ללא כל חומר פעיל בתוכם), זה עובד כמו פלצבו (מחקרים מראים זאת) =>
זה פלצבו.

סקירה מקיפה אפשר למצוא בויקיפדיה בעברית (מומלץ להקדיש לפחות דקה לקריאת המבוא).

הנה תקציר של 3 דקות:

מי שלאחר קריאת החומר עדיין מאמין שהומאופתיה שונה במשהו מטיפול פלצבו הינו ככל הנראה מטפל בתחום, או שהוא נמנה על אלה הנמשכים למסתורין בצורה אובססיבית במיוחד. (וראו גם – "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

רנדי מאוד ברור בדבריו. ב-4:30 הוא מבטיח את מיליון הדולר שלו שוב:

להוציא מים מן הסלע

בחודשים האחרונים חגגו ההומאופתים על "הדו"ח השוויצרי שייצג את ההערכה המקיפה ביותר לגבי הרפואה ההומאופתית שנכתב אי פעם בידי ממשלה, ושזה עתה פורסם בשפה האנגלית בצורה של ספר. דו"ח פורץ דרך זה, אישר כי הטיפולים ההומאופתים יעילים  ומשתלמים, ושטיפול הומאופתי צריך להיות מפוצה בידי תוכנית הביטוח הרפואית לאומית של שוויץ."
אין דבר רחוק יותר מהאמת מאשר תיאור זה. מדובר באחד משלושה דוחות נפרדים שהוכנו עבור ממשלת שוויץ בקשר להומאופתיה:

1)  סקירה איכותנית של הספרות הקיימת לגבי יעילות, בטיחות, מידת השימוש ויחס עלות-תועלת, סקירה שנכתבה ע"י מומחים הומאופתים ותומכים בשיטה. כאן תוכלו לקרוא מקטעים שלו. (הדו"ח המלא משתרע על פני 230 עמודים ועולה כסף רב). הכתבה שצוטטה לעיל מתייחסת לדו"ח הזה בלבד.

2)  מטא-אנליזה של מחקרים קליניים קיימים לגבי היעילות של ההומאופתיה בהשוואה לפלצבו (בוצעה באוניברסיטת ברן). התוצאות תוארו במאמר שהתפרסם בLancet  בשנת 2005, והמסקנה ברורה – אין הבדל מטיפול דמה. עוד על המחקר, על ההתנגדויות אליו מצד ההומאופתים ותשובות נגד תוכלו לקרוא כאן וכאן.

3)  תשאולים של מטפלים ומטופלים, כדי להעריך שביעות רצון, כמות מטופלים וכד'.

הועדה שיקללה את הדעות החיוביות שהציגו תומכי ההומאופתיה בדו"ח שלהם, עם התוצאות השליליות של המטא-אנליזה ועם המידע הלוקה בחסר שעלה מן הדו"ח השלישי, הציגה תוצאות פושרות ביותר והממשלה החליטה להוציא את ההומאופתיה מסל הביטוחים. בעקבות לחץ ציבורי הוחלט להעניק ארכה של 6 שנים נוספות (עד 2017) במהלכן יבחן הנושא מחדש. פרספקטיבה רחבה על הנושא אפשר לקרוא כאן.

ואיך הצליחו תומכי ההומאופתיה להפוך מחקרים עגומים להצלחה גדולה? על כך תוכלו לקרוא למשל כאן:

"הדו"ח פגום מבחינה מדעית, לוגית ומוסרית. באופן ספציפי, הוא לא מכיל ראיות חדשות ומפרש מחדש מחקרים שבעבר הודגמו כחלשים, מייצר סטנדרטים חדשים של ראיות שמתוכננים כך שהומאופתיה תראה יעילה, ומנסה לערער את מעמד "סטנדרט הזהב של הראיות" לו זוכים הניסויים הקליניים המבוקרים. וחשוב מכל, כמעט לכל המחברים יש ניגודי אינטרסים, למרות טענתם כי לא קיימים כאלה. אם הדו"ח הזה מוכיח משהו, זה שהומאופתים מוכנים לעוות ראיות כדי לתמוך באמונותיהם…"

עוד על הדו"ח המביך הזה אפשר לקרוא כאן, כאן, כאן, וכאן למשל.

מסביב לעולם

ממשלת שוויץ כמובן אינה היחידה שבדקה את הנושא.

דו"ח שהוגש לממשלת בריטניה ב-2010 מסכם, לאחר סקירה מעמיקה של הראיות, כי "אין כל דרך אפשרית שההומאופתיה תעבוד, היות והדבר ידרוש כתיבה מחדש של ההבנות שלנו בפיזיקה, כימיה וביולוגיה. מעבר לכך, העדויות הקליניות מראות כי לא ניתן להבחין בין הומאופתיה לפלצבו." (ציטוט מכאן).

המרכז הארצי לטיפולים משלימים ואלטרנטיביים בארה"ב – NCCAM קובע כי אין עדויות לכך שהומאופתיה יעילה, ואף מזהיר מפני חיסונים הומאופתיים ומפני מספר תכשירים הומאופתיים שמכילים חומרים פעילים שעלולים להזיק.

משרד הבריאות של ישראל קובע במסמך תקנות שהוציא בנושא הומאופתיה: "…הטיפול בתכשירים הומאופתיים אינו מהווה תחליף לטיפול הרפואי המקובל, וזאת בהתבסס על הקביעה כי יעילותם של התכשירים ההומאופתיים לא הוכחה בשיטות המקובלות ברפואה."

עדכון אפריל 2014: סקירה שיטתית נרחבת ומעודכנת מטעם המועצה הלאומית לבריאות ולמחקר רפואי של ממשלת אוסטרליה הגיעה למסקנה כי "הראיות הזמינות אינן משכנעות ואינן מצליחות להראות שהומאופתיה היא טיפול יעיל עבור אף אחד מהמצבים הקלינים שדווחו בבני אדם."

מספרים על בחור אחד מפלורידה, שלקח תרופה הומאופתית.
המסכן מת ממנת יתר: הוא שכח לבלוע את התרופה…

ועכשיו נטחן מים

התרשים הבא מדגים מסלולי ויכוח אופיינים לגבי הומאופתיה, ולמעשה הוא רלוונטי עבור טיפולים אלטרנטיביים רבים נוספים שהמצב המחקרי בהם דומה – גוף ראיות מאסיבי שמראה כי השיטה אינה עובדת טוב יותר מפלצבו. שימו לב כי טיעונים אחדים של תומכי השיטה סותרים זה את זה, וכלל לא נדיר לשמוע אותם מפי אותו אדם בחלקים שונים של הויכוח.

לחצו להגדלה:

לטחון מים. מבוסס על ויכוחים אמיתיים.

מה יגרום לי לשנות את דעתי? שורה של מחקרים איכותיים חדשים שיראו כי הומאופתיה שונה מהותית ביעילותה מפלצבו. מאוד פשוט. מחקרים אחדים שמראים זאת קיימים, כצפוי, (יש גם מחקרים שמראים שהומאופתיה טובה פחות מפלצבו) אך הם מתגמדים לאור התמונה הכללית. כשתשתנה התמונה הכללית, אשנה גם את דעתי בהתאם, ואני מאמין שאנשים רבים מ"הממסד המדעי" יעשו כך גם הם.

לכל המתקוממים, לפני שאתם מגיבים, אנא בדקו שדבריכם לא זכו כבר להתייחסות, בין אם בתרשים המצורף ובין אם בסקירות הרחבות המוזכרות לעיל (או בהפניות מתוכן). כמו כן, אנא ודאו כי קראתם את הרשומות על אפקט הפלצבו (במיוחד את חלקים 4, 5).

רשומות נוספות שקשורות להומאופתיה:
חדר מיון הומאופתי,  כך מתחילים להאמין,  פלצבו גם בחיות ותינוקות?

לקריאה נוספת:

• "המים זוכרים": בין מדע והומאופתיה
• "הומאופתיה – רפואת העתיד או רפואת אליל? / גלילאו"
• מבוא טוב
• על שימוש בתכשירים הומאופתיים כעזרה ראשונה במצבי חירום – כתבתי כאן.
• תיאור של מישהו שהכין רמדי מחומת ברלין, ומשוכנע שזה עובד נהדר. לא, לא מדובר בסאטירה. (תודה לעירא על הקישור)
• עדכונים בנושא רגולציה – ויקיפדיה (אנגלית)
• פרק נרחב מוקדש להומאופתיה בספר "ריפוי או פיתוי"
• פרק 4 בספר Bad Science: Quacks, Hacks, and Big Pharma Flacks
• סרטון עדכני שסוקר ב-5 דקות את המצב המדאיג בתחום
• ריצ'ארד דוקינס סוקר את הנושא בסרטון
• האתר "הומאופתיה: אין בזה שום דבר"
• סקירה נרחבת של הומאופתיה באתר Science Based Medicine: חלק-1, חלק-2, חלק-3, חלק-4, חלק-5
• האתר http://www.homeowatch.org
• סרט של ה-BBC שסוקר גם את הניסויים לגבי "זיכרון המים" – מומלץ!
• התיחסות לאיכות המחקרים של הקבוצה הפורה ביותר בתחום – 2005-2010
• רשימת מחקרי-הומאופתיה וסיווגם לפי רמת התמיכה של תוצאותיהם בהומאופתיה
• "הומאופתיה נגד קנדידה. פה חשדתי"
• סרטון שסוקר עשרות מחקרים הומאופתיים
• התייחסות לטענות כנגד הסקירה האוסטרלית שפורסמה ב-2014
• מישהו מכין תכשיר הומאופתי מאקונומיקה, ושותה אותו

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הקדמה

בסדרת הרשומות הזו אעסוק באחת מהתופעות המרתקות, המורכבות והשנויות ביותר במחלוקת בהן יצא לי להיתקל עד כה – אפקט הפלצבו, או Placebo באנגלית. בעברית המונח נקרא "אינבו" מסיבות שיובהרו מיד.

התופעה חובקת תחומים רבים ומגוונים: רפואה על תחומיה השונים, פסיכולוגיה, פילוסופיה (סוגיית גוף-נפש) ואף מוסר, ומכאן גם נובעת המורכבות העצומה של הנושא. במהלך העשור האחרון פורח המחקר בתחום, מה שמבטיח כי ניתקל במחקרים עדכניים רבים במהלך מסענו.

בויקיפדיה בעברית מוגדר: אפקט פלצבו מתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה (שהוא חושב שאמור לעזור לו), או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל" בתרופה, אך מצבו משתפר. התופעה מתרחשת גם בטיפולים אמיתיים – מצבו של החולה משתפר בחלקו ללא קשר לתרופה שקיבל.

בויקיפדיה באנגלית מוגדר: הפלצבו הוא חומר דמה או הליך טיפולי חסר השפעה רפואית למחלה או מצב רפואי אחר, שמטרתו להונות את המטופל. לפעמים מטופלים שמקבלים טיפול פלצבו יהנו משיפור נתפש או אמיתי במצבם הרפואי, תופעה שנקראת אפקט הפלצבו.

כבר מעיון קצר בהגדרות הללו עולות שאלות רבות, כגון:

*  מה המשמעות של "חסר השפעה רפואית" מצד אחד, ו"שיפור אמיתי במצבם הרפואי" כשהם נאמרים באותו המשפט?
*  איך יתכן שמצבו של החולה משתפר בעקבות טיפול שאינו כולל את המרכיב הפעיל?
*  האם יש גורמים חבויים נוספים שעשויים לגרום לשיפור במצבו של החולה שאינם קשורים לאותו "טיפול דמה" שניתן? האם הם חלק מאפקט הפלצבו?
*  מה מתחבא מאחורי "שמטרתו להונות את המטופל"? האם זה המצב תמיד? ואולי מטרתו לעזור למטופל? שכן באותו משפט נאמר "לפעמים מטופלים… יהנו משיפור נתפש או אמיתי במצבם הרפואי".

הנה כבר עלינו על כמה מנקודות המפתח בהן נעסוק בהרחבה בהמשך.

אנסה לפרוש בצורה מסודרת וברורה ככל יכולתי (וככל האפשר) את הידוע כיום בנושא. הקושי העיקרי בו נתקלתי בהכנת התחקיר הזה היה ריבוי הדעות בתחום מצד חוקרים שונים, עד כדי סתירות מוחלטות במסקנות אליהן הם מגיעים. חלק גדול מהסתירות נפתרו עם השנים ע"י הגדרת מושגים ברורה יותר, הבחנות טובות יותר בין מקרים והפרדת העובדות מהפרשנות שלהן. בכל זאת, חילוקי דעות משמעותיים עדיין מצויים בתחום.

הסדרה מונה חמישה חלקים, והיא תיקח אותנו למסע הפכפך, מלא טלטלות ודורש ריכוז.
הפרק האחרון בסדרה יתמקד בצדדים היותר טעונים של הנושא, לכן הייתי מציע להתאפק עם הויכוחים הסוערים לגבי אתיקה, הקשר בין פלצבו לרפואה אלטרנטיבית וכו', ולנהל אותם בעקבות החלק האחרון, לאחר שנצבור ידע מעודכן בתחום.

תודותי לד"ר קרן לנדסמן, מתמחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, אשר קראה את החומר והעירה הערות מועילות. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה – סוף העולם – מבט מהיציע (על מציאות ומחלות אחרות). כמו כן תודות לאיציק שוחט – סטאז'ר, אשר עבר גם הוא על החומר והעיר הערותיו.

נצא לדרך!

קצת היסטוריה

מֶסְמֶר(ויקיפדיה)

פרנץ מֶסְמֶר שפעל בצרפת בסוף המאה ה-18, טען שביכולתו לרפא שלל מחלות באמצעות מים ממוגנטים, שפועלים, לטענתו על "המגנטיות החייתית של המטופלים". האפקטים של הטיפול היו דרמטיים ביותר. אנשים אף הגיעו לעילפון כתגובה לאותם מים מיוחדים.

אך היו גם ספקנים. ב-1785 כינס לואי ה-16 ועדה מלכותית לבדיקת הנושא. הועדה, שכללה את בנג'מין פרנקלין, ערכה ניסויים בהם הוצבה כוס אחת של מים "ממוגנטים" בין ארבע כוסות זהות שמולאו במים רגילים. מתנדבים בחרו כוס באקראי ושתו ממנה. עדיין היו מקרי התעלפות, אך לאו דוקא משתיית המים הממוגנטים…

בסיום הניסוי תמונת המצב התבהרה: לא נמצא כל קשר בין הכוס ממנה שתו המתנדבים לבין הסימפטומים שהם פיתחו או לא פיתחו. המסקנה – התגובות נבעו מהציפייה בלבד שיקרה משהו, בלי קשר לסוג המים שהיו בכוס. מסקנה נוספת היתה כי מסמר היה רמאי. זה היה ככל הנראה אחד מהניסויים הקליניים המתועדים הראשונים בהיסטוריה, בהם יושם הרעיון של סמיות, כלומר, מצב בו המטופלים לא יודעים אם הם מקבלים את הטיפול המיוחל או טיפול מזויף. (באופן אירוני, אך צפוי עבור מי שכבר עקב אחר דרכי התפשטותן של אשליות, תנועת "המגנטיות החייתית" לא רק שלא דעכה אלא אף התחזקה בזכות הפרסום לה זכתה בעקבות כל ההתעסקות בנושא).

המושכנים של פרקינס (ויקיפדיה)

כעבור שנים אחדות, ב-1796, התרחש דבר דומה באמריקה. הפטנט הרפואי האמריקאי הראשון הוענק לאלישע פרקינס, שהמציא זוג מוטות מתכת המסוגלים למשוך כאבים החוצה מאנשים. Tractors הוא קרא להם ("מושכנים").
מספיק היה להעביר את המוטות ברפרוף מעל לשטח הכואב במשך כמה דקות כדי שהם ישאבו את "הנוזל החשמלי המזיק שמונח בשורשו של הסבל". (בכל תקופה משתמשים הנוכלים במושגים מחזית המדע בכדי להעניק למעשי השרלטנות שלהם אצטלה מדעית. בתקופה ההיא זה היה חשמל. בימינו משתמשים ב"תורת הקוואנטים" או "תורת הכאוס" למטרה זו).

פרקינס התגאה באלפי מטופלים מרוצים, זכה לתמיכת בתי ספר לרפואה ולהתעניינות מצד דמויות מפורסמות כמו ג'ורג' וושינגטון למשל, שרכש זוג מוטות. עד מהרה הצטרף גם בנו של פרקינס לעסק המשפחתי ושניהם עשו ממון רב ממתן טיפולים וממכירת מוטות במחירים מרקיעי שחקים, מחירים אותם הצדיקו בטענה כי המוטות עשויים מסגסוגות מתכת נדירות שהעניקו להם את כוחות המרפא המיוחדים.

אך גם כאן הגיע לבסוף הספקן שהחליט לבדוק את הנושא.
הפעם היה זה רופא אנגלי בשם הייגארת' (Haygarth), אשר הכין זוג מוטות מזויפים (עשויים עץ מצופה בצבע מתכתי) שלא ניתן להבחין בינם לבין האמיתיים. ארבעה מתוך חמישה נבדקים דיווחו על שיפורים בבריאותם בין אם נעשה שימוש במוטות האמיתיים ובין אם במזוייפים.
הייגארת' הסביר את הממצאים המפתיעים בכך שהשפעותיהם החזקות של המוטות על מחלות נוצרות באמצעות הדמיון בלבד. כלומר, האמונה לבדה של מטופל בכך שהוא מקבל טיפול יעיל יכולה לגרום להטבה במצבו, או לפחות לגרום לו להאמין שמצבו הוטב.

כך למשל, כשטיפל הייגארת' באישה עם מרפק נעול בעזרת המוטות המזויפים, טענה האישה כי הניידות שלה השתפרה. למעשה המרפק שלה נשאר נעול, אך היא פיצתה על המגבלה בהגדלת הסיבוב של הכתף ומפרק כף היד. נחזור לנקודה מעניינת זו בהמשך.

אפקט הפלצבו הוא השם שהוענק להרגשה הטובה יותר לה זוכה האדם כתוצאה מטיפול שוא חסר כל יעילות רפואית. מקורה של המילה פלצבו הוא בלטינית, ומשמעותו "I Shall Please".

הייגארת' הבין עוד כמה דברים חשובים. הוא הבין כי אפקט הפלצבו מעצים למעשה גם טיפולים אפקטיביים, ושאל את עצמו כיצד אפשר להגדיל את האפקט עוד יותר. היות והאפקט נבע לדעתו מהאמון שהחולה רוכש בטיפול ובמטפל, הוא הסיק כי ככל שהמוניטין של הרופא, עלות הטיפול ומידת החדשנות שבו יהיו גבוהים יותר, כך יגדל אפקט הפלצבו. חלפו עוד 200 שנה עד שהשערות אלה זכו להוכחות מחקריות.

אנו מדלגים כ-150 שנה קדימה, אל חוקר מפורסם נוסף של אפקט הפלצבו: האמריקאי הנרי ביצ'ר (Henry Beecher). התעניינותו בנושא החלה בזמן מלחמת העולם השנייה, על רקע מצוקה קשה באמצעים לטיפול נאות בפצועי המלחמה. כשאזלה אספקת המורפיום החליט ביצ'ר לבצע ניסוי נועז. הוא הזריק לפצוע תמיסת מלח אך אמר לפצוע כי מדובר במשכך כאבים חזק. להפתעתו הפצוע נרגע מייד ולא הראה סימני כאב. הפלא חזר ונשנה עם פצועים רבים אחרים!

לאחר המלחמה הניח ביצ'ר את היסודות למחקר מסודר בתחום.

יעילותו של טיפול חדש

ננצל את ההזדמנות כדי לעצור לרגע ולחשוב – כיצד יודעים אם טיפול רפואי יעיל? (זה יכול להיות טיפול תרופתי, פיזי, ניתוח וכד').

נניח שליוסי כואב הראש. יוסי בולע תרופה ניסיונית נגד כאבי ראש ואכן למחרת הכאב נעלם. האם התרופה יעילה? נעמי לעומת זאת בלעה את התרופה, וכאב הראש שלה רק החמיר, אך חלף כעבור יומיים. האם התרופה לא יעילה?

קשה ללמוד משהו משני מקרים. יתכן שגורמים אחרים שאינם קשורים כלל לטיפול הם שהיו אחראים על השינוי במצב. כדי לקזז את השפעתם של גורמים בלתי ידועים כאלה ואחרים, יש לבדוק את הטיפול על מספר רב ככל האפשר של אנשים.
נניח כי 100 אנשים קיבלו את התרופה הניסיונית, ומצבם של 50 מהם השתפר באופן ניכר תוך יומיים. האם הטיפול מוצלח?

אין שום אפשרות לקבוע זאת כמובן, אם לא משווים את התוצאות לקבוצה של אנשים אחרים שסבלו מאותה בעיה אך לא קיבלו את הטיפול. אם מספרם של המחלימים גדול בצורה מובהקת בקרב קבוצת מקבלי הטיפול, אפשר לומר כי הוא יעיל.

אבל לאור המקרים שתארנו קודם, ברור שיש בעיה גדולה בהערכת היעילות של הטיפול, שהרי יתכן כי מצבם של החולים השתפר לא כתוצאה מהטיפול הספציפי, אלא רק מתוך הציפייה שמצבם ישתפר! כיצד נדע להבחין בין השניים?

אותם חלוצים היסטוריים שפגשנו קודם מצאו למעשה את הפתרון לסוגיה: צריך לדאוג שהחולים לא ידעו אם הם מקבלים טיפול או לא. לקבוצת הניסוי מעניקים את הטיפול האמיתי ולקבוצת הביקורת מעניקים טיפול-דמה, באופן שלא ידוע לנבדקים מי מהם מקבל מה. באופן כזה, הציפייה של כולם תהיה זהה, והגורם הזה ינוקה מההשוואה. אם יתגלה  יתרון מובהק לאלה שקיבלו את הטיפול האמיתי, הרי שיש לו ערך מוסף מעבר לאפקט הפלצבו. אם התוצאות בשתי הקבוצות תהיינה זהות (טובות ככל שתהיינה), הרי שלטיפול אין תועלת רפואית ממשית כשלעצמו.

אם הטיפול האמיתי הוא מתן גלולה מסוימת, טיפול הדמה יהיה גלולה שנראית זהה לחלוטין אף אינה מכילה חומר פעיל. אם הטיפול הוא זריקה של חומר מסוים, טיפול הדמה יהיה זריקה נטולת חומר פעיל, וכד'.

מבחינת המטופל אסור שיהיה הבדל כלשהו בין הטיפול האמיתי לטיפול הדמה, כדי שלא יהיה הבדל בציפיות. הטיפול צריך להתקיים באותו המקום, ע"י אותם המטפלים, המטופלים צריכים לקבל אותם הסברים, אותו יחס, וצריך לעקוב אחרי התוצאות באותה תדירות ובאותו האופן בדיוק. שיטת ניסוי כזו נקראת שיטת הסמיות (Blind).

אך הסתבר שלא רק המטופל משפיע על אפקט הפלצבו, גם המטפל קשור לאפקט.  אם המטפל יודע איזה מהמטופלים מקבל טיפול אמיתי ואיזה לא, הוא עלול להעביר מידע זה למטופל באופן לא מודע. משהו בנימת הקול עלול להיות שונה, באורך ההסברים, ביחס.

דוגמה מאלפת להשפעה עקיפה של החוקר אפשר למצוא במחקר הבא, שבדק מטופלים שסבלו מכאבים שלאחר ניתוח. המטופלים חולקו לשתי קבוצות. למטופלים בשתי הקבוצות נאמר אותו הדבר – הם יקבלו או פלצבו או משכך כאבים אמיתי.
למטפלים לעומת זאת, נאמר כי נבדקים בקבוצה האחת מקבלים פלצבו בלבד, בעוד חלק מהנבדקים מהקבוצה השניה יקבלו משכך כאבים אמיתי.
בפועל, השפעת הפלצבו היתה קטנה בהרבה בקבוצה לגביה האמינו המטפלים כי אין סיכוי שהמטופלים בה יקבלו משכך כאבים אמיתי. כל זאת ללא חילופי דברים בעניין בין המטפלים למטופלים!

לפיכך הפרוטוקול המקובל הוא סמיות-כפולה (Double-Blind) בו לא המטפל ולא המטופל יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי – טיפול מזויף.

זהו הסטנדרט הגבוה ביותר כיום לניסויים קליניים בטיפולים חדשים: קבוצה גדולה (אלפי נבדקים), מחולקת בצורה אקראית לשתי קבוצות – קבוצת ניסוי (מקבלת את הטיפול האמיתי) וקבוצת ביקורת (מקבלת טיפול דמה). החלוקה מתבצעת בסמיות כפולה (אף אחד לא יודע מי נמצא באיזו קבוצה).
בנוסף, רצוי שגם מי שמנתח את תוצאות הניסוי לא ידע מי קיבל טיפול אמיתי ומי – דמה. מצב כזה נקרא משולש-סמיות (Triple blind). פרוטוקול כזה מנקה את כל ההטיות שהזכרנו.

[דוגמה לתוצאות מביכות אליהן מגיעים חוקרים (אמיתיים או מדומים) כשהם לא משתמשים בפרוטוקולים של סמיות כפולה ומשולשת פגשנו כאן למשל – "על מה לכל הבליפ הם מקשקשים?! – היפני וגבישי הקרח שלו"].

כוחו המדהים של הפלצבו

בשנת 1955 פרסם ביצ'ר את המאמר המייסד והמצוטט ביותר בתחום – "The Powerful Placebo", בו סקר 15 ניסויים קליניים ומצא כי מצבם של כשליש מתוך למעלה מ-1000 נבדקים הוטב בעקבות טיפול הפלצבו לבדו.

במשך עשרות שנים של ניסויים קליניים בתרופות חדשות, חזרה התופעה שוב ושוב: עשרות אחוזים מקרב קבוצת מקבלי תרופת הדמה דיווחו על שיפור במצבם. חלק מהם אף פיתחו תופעות לואי המיוחסות לתרופה!

יתרה מזאת, מתועדים מקרים בהם אנשים פתחו קשיי גמילה עם הפסקת טיפול דמה. כך למשל, בניסוי בו ניתן טיפול הורמונלי לנשים ובדק את השפעת הפסקתו, נמצא כי 40% מהנשים מקבוצת הביקורת שקיבלו פלצבו סבלו מתופעות לואי!

טוב כמו פלצבו? נפסל!

וכאן מגיע כלל מנחה נוקשה בתהליך פיתוח תרופה חדשה: אם לא נמצא יתרון מובהק ומשמעותי לקבוצה הניסוי על פני קבוצת הביקורת (מקבלי הפלצבו), הטיפול מוכרז ככישלון ותהליך הפיתוח שלו מופסק. שנים של ניסויים קליניים ועשרות מיליוני דולרים יורדים לטמיון. דוגמאות לא חסרות:

• מניות של חברה שפיתחה תרופה נגד אלרגיה (Peptide Therapeutics) צנחו ב33% לאחר שהתברר כי התרופה אינה יותר יעילה מפלצבו: בזמן הניסויים על נבדקים שהיו אלרגיים למזון מסוים 75% הגיעו למצב בו הם מתגברים על תופעות הלואי של אכילת מזון שמעולם לא הצליחו לאכול. ההפתעה הגיעה כשהתברר שגם 75% מהנבדקים בקבוצת הביקורת נהנו מאותו השיפור!
• חברת התרופות Merck הכריזה על הפסקת פיתוח תרופה אנטי דכאונית (MK-869) שצפו לה הצלחה מקבילה לפרוזאק, היות והפלצבו עבד לא פחות טוב.

עובדות מדכאות על נוגדי דכאון?

סקירת-על משנת 1998 של ניסויים בתרופות נוגדות דכאון מצאה כי ניתן ליחס 75% מהיעילות שלהן לאפקט הפלצבו וגורמים כלליים אחרים ולא לטיפול עצמו. סקירה נוספת שכללה גם ניסויים שלא פורסמו (מן הסתם אלה שתוצאותיהן היו פחות טובות, אך הכללתם נותנת תמונה יותר אמיתית לגבי המצב כמובן), מצאה כי אין הבדל משמעותי בין התרופות לפלצבו, למעט מקרים קיצוניים של דכאון קשה. בנוסף, לא נמצא הבדל משמעותי בין שיעורי ההתאבדות או נסיונות ההתאבדות בין נוטלי תרופות נוגדות דכאון לבין נוטלי פלצבו.

הנה ציטוט מתוך מאמר בוושינגטון פוסט מ-2002: "במרבית הניסויים שנוהלו ע"י חברות התרופות בעשורים האחרונים, ביצועי גלולות סוכר [כינוי נרדף לפלצבו] לא נפלו, ואף עלו על ביצועי נוגדי הדכאון. חברות נאלצו לבצע נסיונות רבים רק כדי לקבל שני ניסויים שמראים תוצאות חיוביות של התרופות – המינימום שדורש ה-FDA לצורך אישור תרופה. היצרנית של פרוזאק נדרשה ל-5 נסויים כדי לקבל 2 תוצאות חיוביות, ויצרנית פאקסיל וזולופט נדרשה אפילו ליותר".

לפני שנצפה בכתבה בנושא, אציין כי המידע הזה שנוי במחלוקת. נדבר על כך בחלק הבא.

פלצבו לא רק בתרופות. גם בניתוחים!

במהלך השנים הצטברו עוד ועוד עדויות להשפעת אמונת החולה על הרגשתו, גם כאשר לא ניתן לו כל טיפול של ממש. הנה כמה דוגמאות מפורסמות:

ניתוח קשירת עורק החזה הפנימי – באמצע המאה ה-20, היה נהוג לטפל במקרים של תעוקת לב (שמתבטאת בכאבים בחזה) ע"י ניתוח בו היו קושרים את אחד העורקים. ההנחה היתה כי הקשירה תעלה את לחץ הדם בעורקים הכליליים, ותשפר את זרימת הדם ואת אספקת החמצן לשריר הלב. לפי עדויות המנותחים, הניתוח סיפק הקלה למספר חודשים.
בשנת 1955 חשד קרדיולוג בשם קוב (Cobb) ביעילות הטיפול, היות ונתיחות לאחר המוות של חולים לא הראו שום סימן לשיפור בזרימה. קוב ביצע ניסוי מבוקר פלצבו: בחצי מהחולים ביצע את הניתוח הרגיל, ובחצי השני ביצע רק חתך, לא קשר את העורק, ותפר חזרה. התוצאות היו זהות! רוב החולים משתי הקבוצות דיווחו על הקלה משמעותית שנמשכה כ-3 חודשים, ואז חזר המצב לקדמותו. לא היתה שום משמעות לקשירת העורק!

ניתוחי ברכיים להוצאת סחוס פגום – באמצע שנות ה-90 חשד מנתח אורתופדי ביעילות ניתוחי ברכיים מסוג מסוים שהיו נהוגים בעיקר בקרב ספורטאים. מאות אלפי ניתוחים כאלה היו מבוצעים מדי שנה, בעלות של אלפי דולרים לניתוח. היה ידוע כי מצבם של כמחצית מהמנותחים משתפר, אך לא היה ברור מה מנגנון השיפור. במחקר שהתבצע כדי לבדוק את הנושא חולקו 180 חולים בדלקת מפרקים ניוונית לשלוש קבוצות שקיבלו את הטיפולים הבאים:

• קבוצה א' – טיפול מלא: 3 חתכים, הסרת סחוס ושטיפה במי מלח.
• קבוצה ב' – טיפול חלקי: 3 חתכים ושטיפה במי מלח.
• קבוצה ג' – פלצבו: 3 חתכים בלבד, ללא כל פעילות נוספת.

חברי קבוצות א' ו-ב' היו מרוצים מאוד מהטיפול, חשו שיפור משמעותי ביכולת ההליכה ואמרו כי ימליצו על הניתוח לחבריהם. באופן מפתיע, השיפור במצבם של ברי קבוצה ג' היה זהה!

סרטון על הניסוי תוכלו לראות כאן.

נראה כי מציאות הפלצבו עולה על כל דמיון!

אך בל ניחפז. ברשומה הבאה מה שלמדנו על אפקט הפלצבו עומד לעבור טלטלה משמעותית…

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

נכון ילדים. אם לא אוכלים – מתים.

הנה, תראו מה קרה לעזרא המפונק:

מתוך "יהושוע הפרוע" בהוצאת תלתלים, באישור ההוצאה

אבל, מסתבר שלא כולם מתים. יש יחידי סגולה. באמת. קראתי בעיתון:

הודי בן 83 טוען: לא אכלתי יותר מ-70 שנה
פרלהאד ג'ני בן ה-83 נשבע כי לא הכניס דבר לפיו מאז היה בן 8. לדבריו, הוא בורך על ידי האלים שהעניקו לו את היכולת להתנזר ולשרוד ללא תלות בחומר. "המדיטציות הקבועות שאני עורך מספקות לי את כוח לחיות".

בכל פעם אני נדהם מחדש. האם אין גבול לשטויות שאנשים יטענו? "אנשים מרחפים בכוח המחשבה", "אנשים חיים בלי לאכול", האם אין שום גבול?! ומה שמדהים הוא, שלא משנה עד כמה הזויה תהיה הטענה, תמיד תמצא עדת מאמינים שיאמצו אותה בחום.

טוב. אני נרגע.
בואו נבדוק את הנושא בצורה שקולה ורצינית. כמו שצריך.

כאן מדווחים לנו שאותו תמהוני הוזמן לבית חולים לצורך בדיקת סיפורו. צוות מדענים בכירים מטעם יחידת המחקר של משרד ההגנה ההודי שהה במקום, 35 רופאים מומחים בדקו אותו ללא הרף ומספר מצלמות טלויזיה במעגל סגור פיקחו עליו יומם וליל. במשך 15 יום לא בא דבר מזון או שתיה אל פיו. המגע היחיד שהיה לו עם מים היה בעת שהתקלח מדי פעם (?) וגירגר מים (??), אבל הרופאים הבטיחו כי מדדו את כמות המים שהוא ירק חזרה בתום הגירגור ולא חסרה אף טיפה (מעניין אם מדדו גם את כמות המים בהם התקלח). כל הבדיקות הרפואיות היו תקינות לחלוטין ולא נמצא שום תפקוד חריג בגופו, למעט העובדה שלא הטיל מימיו ולא עשה צרכיו אף לא פעם אחת במשך כל התקופה בה היה במעקב.
כזכור, האיש טוען כי הוא חי כך כבר עשרות שנים, אז באמת, מה הם כבר בשבילו עוד שבועיים עלובים.

אך לא כולם התכוונו לבלוע את הסיפור בשקיקה.

Sanal Edamaruku, נשיא אגודת הספקנים ההודית חושף פרטים נוספים על הפרשה. הסתבר שלעיתים ג'ני כן יצא מטווח המצלמות. הוא הורשה להפגש עם אוהדים ואף הורשה לעזוב את החדר שלו לספוג קצת קרני שמש חמימות. אדמרוקו ביקש לבקר במקום בליווי צוות מומחים מטעמו שיעיפו מבט בשטח, אך לא קיבל אישור לכך מטעם מנהלי ה"מחקר".

(אפשר לדלג בסרטון ולהתחיל ב-4:30)

זו לא היתה הפעם הראשונה ש-Shah, הרופא האחראי על הבדיקה, היה מעורב בסוג פעילות כזה: בשנת 2000 בדק אדם במשך למעלה משנה ואישר את טענתו כי הוא ניזון מאנרגית השמש בלבד (וקצת מים), כמו הצמחים. בשנת 2003 פנה אפילו ל-NASA בבקשת מימון לחקירה ראשונה של ידידנו ג'ני, בטענה כי אסטרונאוטים יוכלו להפיק תועלת מהמחקר במסעותיהם הארוכים בעתיד. באף אחת מה"חקירות" הללו לא הרשה לצד שלישי לבקר את התהליך, והתוצאות המטלטלות לא פורסמו מעולם בכתב עת מדעי.

כמה פרטים נוספים על הרופא משלימים את התמונה: Shah מאמין אדוק בדת הג'ייניסטית, וכנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים ההודים (איחוד שמטרתו קידום חקירה מדעית וחינוך רפואי בהתבסס על עקרונות הג'ייניזם), הוא מציע לאחד את מדע הרפואה, שאינו מושלם עדיין, עם מדע-העל הג'ייניסטי, כפי שנגלה ע"י ירום הודו Lord Mahavir. מעניין שגם רבים מחברי הצוות שלו מחזיקים באמונות אלה, כמו גם שותפו למחקר בנוגע לאיש הפוטוסינתזה, שכיהן אף הוא כנשיא איחוד הרופאים הג'ייניסטים המדובר.

אני חושב שענני המסתורין כבר התפוגגו כמעט לגמרי.

לקינוח הפרשיה אני ממליץ בחום לצפות בג'יימס רנדי מדבר על המקרה, בדרכו החיננית ומלאת החיים:

***

ומתמהוני הודי שחזר כבר מזמן לכפרו הדל, נעבור לגרסה המסחרית.
שהרי מה יכול להיות יותר טוב מסיפור ניסים מדהים?
סיפור ניסים שגם מכניס מיליונים כמובן!

האיש שצם בין הארוחות

Wiley Brooks הקים את המכון האמריקאי ה-Breatharian (האנשים האלה שחיים על אויר. כן. יש רבים כאלה מסתבר).
לאחרונה החליט להקדיש 100% מזמנו לפתרון הבעיה המוזרה בה נתקל – הוא עדיין נדרש לאכול מדי פעם כדי לקיים את גופו הגשמי. ברוקס זיהה ארבעה גורמים שמונעים ממנו לחיות על אויר בלבד, ואלו הם: זיהום אנושי, זיהום אוכל, זיהום אויר וזיהום אלקטרוני. ב-2003 התוודה בפני אחד המגזינים כי הוא נאלץ לקטוע לעיתים את הצום שלו עם צ'יזבורגר ודיאט קולה, והסביר כי זה עניין הומאופתי: בהיותו מוקף בתרבות זבל ואוכל-זבל, צריכתם תורמת לאיזון.

במדור ה"שאלות ותשובות מהמימד החמישי" באתר האינטרנט שלו הוא מסביר בין השאר כי פרות הן יצורים מהמימד החמישי (או גבוה יותר) שעוזרת לאנושות להגיע למעמד של מימד חמישי ע"י המרת אוכל תלת מימדי לאוכל חמישה-מימדי (בשר בקר). ברוקס ממשיך להעשיר את הידע התזונתי שלנו ומסביר כי מנת המבורגר כפול עם גבינה של מקדונלדס היא בעלת תדר בסיס מיוחד, ולכן הוא ממליץ עליה כמזון מזדמן ל"חיים על אוויר" מתחילים.

המכון של ברוקס גובה סכומים מרשימים מלקוחות עתידיים שרוצים ללמוד כיצד לחיות ללא מזון. הנה למשל "סדנת האלמוות" שמוצעת כעת במחיר מבצע של מיליון דולר בלבד! מהרו להרשם! דמי רישום על סמך 100,000 דולר בלבד. אין החזרים. אני לא צוחק – הסתכלו בעצמכם!

האישה בעלת ה-DNA המתרחב

Jasmuheen (או בשמה האמיתי – Ellen Greve) ניצלה את נסיונה המקצועי בתחום העסקים ועשתה את הונה ממכירת ספרים וקלטות שמסבירים את משנתה ההזויה.
"אני יכולה לחיות חודשים על גבי חודשים על שתיית תה בלבד", היא מתפארת. לטענתה היא חייה על דיאטה של 300 קלוריות ביום (כשביעית מהצריכה הממוצעת לאדם בוגר לא פעיל במיוחד) כבר 14 שנה. את השלמות התזונה היא משיגה בעזרת משקה טעון בחלקיקים קוסמיים או "מיקרו-מזון" שהיא מתארת כפראנה (אנרגיית חיים שכזו). היא ציינה כי עדיין לא הגיעה לדרגה שמאפשרת לה לחיות ללא אותו משקה מופלא ליותר מפרקי זמן קצרים.

ברגע של כנות, הגברת מספרת על רגעי חולשה קטנים שתוקפים אותה מדי פעם: "אם אני מרגישה קצת משועממת ורוצה קצת טעם, אני ממלאת את פי באותו המאכל שמתחשק לי. לדוגמה זה יכול להיות שוקולד, מלוא הפה עוגת גבינה או דברים בסגנון." (תנו לי לנחש, את הקלוריות האלה היא לא ספרה).

שימו לב מה היא אומרת על בני עמה, האוסטרלים: "האוסטרלים הם ספקנים באופן טבעי. כל מה שהם לא מבינים הם נוטים לקטלג כ"שטויות". אני מקבלת את התחושה של "אנחנו לא מאמינים לך, הטענות שלך קיצוניות מדי – תוכיחי לנו".

נכון. אנחנו באמת לא מאמינים לך. הטענות שלך קיצוניות מדי. תוכיחי לנו!

"Extraordinary claims require extraordinary evidence" – Carl Sagan

כנראה שהלחץ של האוסטרלים הספקנים צרי המוח הללו שצריכים הוכחה לכל דבר, גבר במידה שהפריעה לה בקריירה. לא היתה ברירה. היא הסכימה להשתתף בתוכנית "60 דקות" האוסטרלית, שם היתה אמורה להדגים את טענותיה.

כעבור 48 שעות של צום הראתה סימני התייבשות מתקדמים, סטרס ולחץ דם גבוה. הגברת טענה שזה בגלל האויר המזוהם שהיה בחדר המלון בו שהתה. "ביקשתי אויר צלול. 70% מהמרכיבים התזונתיים מגיעים מאויר צלול. לא יכולתי אפילו לנשום". ביום השלישי היא הועברה לאתר נופש למרגלות ההרים, הרחק מהעיר הגדולה, לשביעות רצונה. אך ככל שחלפו השעות, דיבורה האט, אישוניה התרחבו והיא איבדה יותר מ-6 ק"ג ממשקלה. לאחר ארבעה ימים, עדיין טענה כי היא מרגישה מצוין.

אך הרופא האחראי היה מוטרד קצת יותר. היא היתה בתהליכי התייבשות מתקדמים, הדופק שלה היה כבר בקצב כפול מהנורמלי, והיה חשש אמיתי לקריסת כליות. צוות ההפקה הפסיק את הצילומים מחשש אמיתי לחייה של הגברת.

אחרי הכל, כנראה שכולם מכירים את סיפורו של עזרא המפונק וזוכרים מה קרה לו ביום החמישי.

פועלה של שרלטנית הניו-אייג' זכה ליחס של כבוד גם מצד הספקנים. בשנת 2000 היא קיבלה את פרס "הכפית המעוקמת" מידי אגודת הספקנים האוסטרלית (פרס שמוענק לטוען הטענה העל-טבעית או הפסאודו-מדעית המגוחכת ביותר), וגם את פרס האיג-נובל לספרות, על ספרה "Living on Light", שמסביר שלמרות שכמה אנשים כן אוכלים, הם לא באמת זקוקים לכך.

אבל בזה לא הסתיימו ההבלים שהיא מייצרת. הנה שמעו: ה-DNA שלה הורחב מ-2 גדילים ל-12, כדי לספוח יותר מימן. כאשר הציעו לה 30,000 דולר תמורת בדיקת דם שתוכיח את טענתה, ענתה: "אתה לא יכול לראות אנרגיה רוחנית תחת מיקרוסקופ".

ג'יימס רנדי מיודעינו לא פספס את ההזדמנות והציע לה ב-2005 להשתתף באתגר מיליון הדולר שלו, סכום אותו תקבל אם תוכיח את טענותיה. אבל היה תנאי להשתתפות – המבחן יסתיים רק כאשר היא תודה כי נכשלה, לא דקה אחת קודם.

ולמה רנדי כל כך חסר רחמים תשאלו? יש לו סיבות טובות לכך. הנה זה מגיע.

פראיירים לא רק מתחלפים, הם גם מתים

אם היה מדובר רק בשרלטנים רודפי בצע ובפתיים שמכלים את ממונם על שטויות, ניחא. אבל לפעמים זה נגמר רע יותר.

לפחות שלושה אנשים סיימו את חייהם לאחר שאימצו את המלצות התזונה המהפכניות של אלן. גופת אחת מהן (אישה כבת 40, פעילה בקהילת ניו-אייג' בסקוטלנד) נמצאה באוהל יחד עם אחד מספריה של האלילה. ביומן שלה תועדו ימיה האחרונים, במהלכם סירבה לאכול ולשתות, באמונתה כי הדבר יעניק לגופה "ניקוי רוחני" ויטעין אותה מחדש באנרגיות פיזיות ומנטליות.

לאלן היה כמובן תשובות לשלוף מהשרוול. אותן תשובות שדופות ושחוקות כל כך שאנו שומעים בכל פעם שטיפול הזוי כלשהו לא עולה יפה. אתם יכולים כבר לנחש:

• אין לה (לאלן) אחריות מוסרית לפעולות ההולכים בדרכה.
• אלה שמתו כנראה לא ניחנו במוטיבציה והיושרה הנחוצות.
• אם לא מצאו את האור שיזין אותם, הם למעשה פשוט הרעיבו את עצמם.
• המוות היה ממקור פסיכו-רוחני ולא פיזיולוגי.

בקיצור – השיטה לא יכולה להכשל, האשמה מוטלת תמיד על הלקוחות.

עדכון: ממש עם פרסום הרשומה הזו, מתה עוד אישה באותן נסיבות ממש.

בזה הסתיים מסענו להיום. הוא התחיל בגיחוך למקרא כותרת דבילית בעיתון, והסתיים במותם של אנשים פתיים מספיק כדי להתייחס לקשקושים הללו ברצינות.

מקורות והרחבות:

• http://www.skepdic.com/inedia.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Inedia
• בתיאום קוסמי נדיר, מסתבר שחברי הפודקסט "ספק סביר" סקרו את הנושא כאן, במקביל. מומלץ.
• עפרה מהודר, הזכירה מחקר מעניין בפוסט שהקדישה לנושא הצום:
  "חוקרים בגרמניה בדקו מגבלה תזונתית קשה אחרת: הגבלת הצריכה הקלורית לכדי 200 עד 500 קלוריות ליום בסך הכול – שזו צריכה של פחות משליש הקלוריות הדרושות לאדם נורמאלי. הם מדווחים שצום כזה, למשך 7 עד 21 יום, הביא לערנות מוגברת, שיפור במצב הרוח וירידה בכאבים כרוניים. הם מסבירים את זה בעליית הזמינות של סרוטונין ומעבירים עצביים אחרים במוח בזמן רעב."

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הקדמה

קינסיולוגיה היא המחקר המדעי של תנועתיות האדם ("קינזיס" ביוונית = תנועה). במסגרת התחום נחקרים מנגנונים מכניים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, באמצעות מערכות עוקבות-תנועה, אלקטרופיזיולוגיה של השרירים ושל פעילות המוח, וכד'. ישומי המחקר הם בתחומי אורתופדיה, ביו-מכניקה, שיקום, ספורט, ועוד.

בזאת מסתיים החלק המדעי להיום.

כעת נעבור למשהו שונה לגמרי: "קינסיולוגיה שימושית". זהירות, לא להתבלבל. אין שום קשר לקינסיולוגיה ולשימושיה הרבים לתועלת האדם. מטפלי קינסיולוגיה שימושית רבים משתמשים במונח "קינסיולוגיה", כפי שנראה להלן, מה שכמובן מקשה מאוד להבחין בין התחומים.

הקינסיולוגיה השימושית (להלן – ק"ש) נוסדה ע"י הכירופרקטור George Goodheart בשנות השישים של המאה הקודמת. הק"ש היא שיטה "שמאבחנת היבטים מבניים, כימיים ונפשיים של בריאות האדם באמצעות בדיקה ידנית של התנגדות שרירים אצל המטופל (ושיטות נוספות)".

לרגע נשמע כי עשוי להיות הגיון כלשהו בשיטה. כשחולים, הדבר מתבטא לעיתים קרובות בחולשה (חישבו על שפעת, צהבת או הרעלת מזון למשל). כשבריאים השרירים חזקים. (מעניין לציין כי דווקא כשמתים השרירים נעשים קשים כאבן. אני מניח שהשיטה מוגבלת לאנשים חיים בלבד).

אבל הק"ש ספציפית הרבה יותר. היא מדברת על כך שליקוי בתפקוד איבר מסוים מלווה בהיחלשות שריר מסוים שמקושר אליו. כך למשל, שריר חלש בחזה יכול להעיד על מחלת כבד, בעוד ששריר חלש בגב התחתון או ברגל יכול להעיד על מחלת ריאות. שריר שמתחזק מעיד על שיפור במצב האיבר הפנימי המקושר אליו. "תורה" זו אינה עולה בקנה אחד עם הידע הרפואי המקובל.

אחד ממייסדי השיטה, John Diamond, מסביר בספרו Your Body Doesn't Lie את פעולת הק"ש. ההסבר מתחיל בתיאור "אנרגיית החיים האוניברסלית", עובר לדיון במרידיאנים ובאנרגית ה-צ'י, וממשיך בתיאור דה-פולריזציה חשמלית של הצ'י הזורם לאורך מערכת העצבים האוטונומית אל השרירים ומתורגם לבסוף אנרגיה אלקטרומגנטית. פסאודו-מדע בשיא תפארתו!

בשנות השבעים החליט הכירופרקטור John Thie לפשט את השיטה לתועלת הציבור הרחב, ופרסם את משנתו בספרו "Touch for Health". בשנות השמונים המאוחרות התפשטה השיטה בכל העולם והפכה ל"מקצוע" בפני עצמו.

כצפוי, עד מהרה עטו רבים על התחום החדש שנולד, ומתחו את השיטה לכל כיוון אפשרי: אבחון אלרגיות, בניית דיאטה אישית, שיחות עם התת-מודע, התחברות עם האמת האוניברסלית ומה לא.

כשניסה פרופ' לרפואה אחד להבין כיצד גילה Goodheart את כל אותם קשרים סבוכים בין שרירים, איברים פנימיים, מרכיבים תזונתיים, מרדיאנים וכו', נענה ע"י מחברם של כמה ספרי ק"ש (George Eversaul) כי Goodheart היה בעל כוחות על טבעיים (psychic), כוחות בעזרתם פיתח את התורה שלו.

כיום יש למעלה מ-80 צורות טיפול שונות שכוללות את המילה "קינסיולוגיה", לדוגמה "קינסיולוגיה התפתחותית", "קינסיולוגיה חינוכית", "קינסיולוגיה יצירתית", "קינסיולוגיה התנהגותית", "קינסיולוגיה דנטלית", ואפילו "קינסיולוגיה אסטרולוגית" – שמשלבת את נקודות הדיקור והמרידיאנים עם האסטרולוגיה הסינית כדי לזהות את הסביבה המתאימה לאיזון שרירים.

נראה כי כל מטפל בעל חוש מסחרי מפותח בוחר לו כמה אלמנטים בסיסיים, בוחש אותם כיד הדמיון הטובה, ממציא שם אטרקטיבי, פותח מרפאה לטיפולים בשיטה החדשה ומעביר סדנאות להכשרת הדור הבא של המטפלים. "זהו עוד כלי נהדר בארגז הכלים הטיפולי" יכתוב מן הסתם בעלון הפרסום שלו.

טיול חוויתי בג'ונגל הקינסיולוגי

לא אוכל לסקור לעומק את כל עשרות השיטות כמובן, אבל נוכל לפחות לזכות בכמה טעימות מהשטח.

כך נראה אבחון אלרגיה, מלווה בטיפול באמצעות הארת נקודות דיקור סיני באור לייזר אדום (4 דקות ראשונות מספיקות בהחלט):

מעניין איך בדיוק עוברת השפעת החומרים האלרגניים מתוך הבקבוקים הסגורים לגופו של הנבדק. על ה"ריפוי" אני מעדיף לא לדבר.

***

"המרכז הישראלי לבריאות ותזונה לפי סוג דם" מציע סדנת קינסיולוגיה ככלי אבחוני, כלי בעזרתו תוכלו בין השאר –

• לנתח באופן מדויק גורמים ושורש לסימפטום/ מחלה.
• לזהות אלרגיות ורגישויות למזונות, לתרופות ולחומרים אליהם נחשף המטופל.
• לבחור עבור המטופל באופן מדויק תמציות פרחי באך/ תוספי תזונה/שמנים ארומטיים/ צמחי מרפא/ נקודות דיקור/ טכניקה ספציפית וכו'.
• לעקוב אחרי השינוי במצב המטופל: מבחן השריר מראה שינויים בזמן קצר."

***

מאסטר אחד ברפואה סינית פיתח ביחד עם פסיכולוג שיטה מיוחדת לטיפול באלרגיות (ההדגשות שלי). "השיטה מאבחנת ומטפלת באלרגיות מכל סוג ובכל תחום וגם מבצעת "ניקוי רגשי" המתאים לאלו שהכרחי לשחרר בקרבם גם את החסימות הרגשיות".

"האבחון נעשה באמצעות "מבחן השרירים" (קינסיולוגיה), שהוא דרך להתחבר אל החלק הלא מודע של המוח והמתבצע כך: המטופל יושב כשיד אחת שלו פשוטה ישר קדימה, המטפל לוחץ על היד ומנסה להוריד אותה כלפי מטה. המטופל מתנגד ללחיצה ואמור להחזיק את היד כנגד לחיצתו. בד בבד, ביד שאינה נבדקת, ובאמצעות אחת האצבעות, נוגע המטופל בכל פעם במילה מודפסת המונחת לפניו, למשל המילה "פירות". באם היד חלשה, כלומר יורדת למטה, המטפל מסמן בטופס שקיימת רגישות לפירות, ובהמשך יבדוק לאילו פירות בדיוק. במידה שהיד נשארת יציבה, המטפל עובר לקבוצה הבאה. בדרך זו הוא סוקר כ-150 קבוצות של גורמים החשודים בגרימת אלרגיה, מה שייתן בסופו של דבר מעין "מפת חולשות ורגישויות" של המטופל".

ואיך זה עובד בדיוק, אתם שואלים? למה שהנבדק יגיב לפתק שכתובה עליו מילה? גם לזה יש הסבר:

"המילה מורכבת מאותיות שלכל אחת תדר ייחודי משלה, כך שגם המילה כולה היא תדר, אנרגיה ספציפית, שהיא תוצר של סך כל התדרים שמרכיבים אותה. במקרה הזה מדובר באותיות, אבל זה נכון לגבי כל דבר בטבע. המילה 'אבק', למשל, זהה לתדר של האבק שנאסף מפינת החדר. המוח הלא מודע שלנו מזהה את כל התדרים שבסביבה, וכשהמטופל נוגע במילה מסוימת המוח מזהה את התדר ומגיב אליו בהתאם".

חזרנו לנומרולוגיה או שאני מתבלבל? מה התדר של כל אות? איך מסכמים את כל תדרים? סכום? מכפלה? ממוצע? כיצד ממירים מתדר לאנרגיה? מה התדר של אבק? 54.3 הרץ? 238 קילו-הרץ? האם לאבק מדברי ולאבק במפעל אזבסט יש את אותו התדר? כיצד בדיוק מזהה המוח את התדרים של החפצים שסביבנו? האם זהו החוש השביעי – חוש התדר? מדוע צריך לגעת בפתק כדי לזהות את התדר? האם זה עובד גם באותיות אנגליות? יפניות? איך יתכן? אם לכל אות יש תדר משלה, והמילים מורכבות ממספר אחר של אותיות, כיצד יתכן שלמילה השלמה יש אותו התדר?

אני לא יכול שלא להיזכר במשחקיו האינפנטיליים של אמוטו, שהדביק פתקיות עם מילים "יפות" ו"מכוערות" (לדעתו) על צלוחיות מים לפני שהקפיא אותן, ואח"כ בחר גבישי קרח יפים ומכוערים בהתאמה, טען שהפתקים השפיעו על מבנה המים וזכה לתהילת עולם.

שאלה נוספת מנקרת במוחי – כיצד המחקר הרפואי הקונבנציונלי לא עלה על התהליך הפשוט הזה לזיהוי אלרגיות?! ואם אני שמעתי על כך, בוודאי שמעו על כך גם האלרגולוגים. מדוע לעזאזל השיטה אינה מופיעה כאן?*

* זו היתה שאלה רטורית כמובן. אני יודע את התשובה. אנשים כבר הסבירו לי זאת פעמים רבות: כל החוקרים מעורבים בקונספירציות עם חברות התרופות המושחתות ששולטות בעולם, במטרה לפגוע בבריאות הציבור התמים ולהסתיר ממנו שיטות פשוטות וזולות שמאבחנות ומרפאות כל.

***

כשעברתי לעיין באתר של "המרכז הישראלי לקינסיולוגיה ולחשיבה מחדשת" אני מוכרח להודות שהתבלבלתי קצת. היה כתוב שם במפורש:

"הקינסיולוגיה אינה עובדת עם מחלות, אינה עוסקת באיבחון מחלות ואינה מרפאת. בבסיסה, הקינסיולוגיה מזהה חסימות אנרגיה מבניות/פיזיות, תזונתיות ורגשיות המחולקות למישורי אנרגיה שונים. בעזרת ארגז כלים רחב לומד האדם לשחרר את חסימות האנרגיה של עצמו, ונעזר על ידי הקינסיולוג שהוא המאמן האישי שלו, בשחרור חסימות אלו."

מצד שני, כמה שורות במורד העמוד כתוב:

"השיטה מתאימה לכל אדם מבוגר, ילד ותינוק אשר נתקל בעיקוב התפתחותי כל שהוא בכל מישורי החיים. כגון: הפרעות קשב וריכוז של ילדים ומבוגרים כאחד, אוטיזם, תסמונת דאון, אלצהיימר, מתחים, חרדות, שחרור מתחים מהתנהגויות כפיתיות – פוביות, התמכרויות, אובססיות, מערכות יחסים תקועות, חיזוק המערכת החיסונית בבעיות גופניות, אלרגיות, תזונה ועוד".

אז לא הבנתי. זה מאבחן או לא מאבחן? מרפא או לא מרפא? היתכן כי פחד מתביעות משפטיות עמעם את הניסוחים?

***

אולי אתם שואלים את עצמכם מה קורה עם מטופלים שאינם מסוגלים לשתף פעולה, כמו תינוקות, קשישים או מטופלים חסרי הכרה? אין בעיה. מבצעים את הבדיקה על מיופה כח מטעמם. באופן כזה למשל, בודקים את התנגדות ידו של ההורה כדי לאבחן בעיות בתינוק אותו הוא אוחז. הגיוני, לא?

***

טיפול ק"ש בסגנון קצת אחר מתואר כאן:

"…לאחר שמיקדנו את הנושא, אני מתחילה בבדיקת השריר ושואלת שאלות שהתשובות עליהן הן "כן" ו"לא". למשל, אני שואלת האם זהו הנושא עליו יש לעבוד, האם הנושא מספיק מדויק ומוגדר, האם יש לבדוק אירוע מן העבר שקשור לנושא ואם כן, אני מתחילה לשאול מהם טווחי הגילאים המתאימים (לדוגמה, האם בין 50-40, האם בין 40-30, עד לאיתור הגיל המדויק). כזכור, בדיקת השריר עוקפת את מערכת האמונות הן של הנבדק והן של הבודק, כך שלשני הצדדים אין מושג על איזה אירוע נעבוד ולאן תוביל אותנו הפגישה. במילים אחרות, שני הצדדים לא תמיד יודעים מה מסתתר בנבכי נפשו של הנבדק – זהו אחד הדברים היפים בהרפתקה זו הקרויה קינסיולוגיה."

אכן, זו נשמעת הרפתקה מרתקת. מצד שני, כיצד נבדוק אם זה באמת מה שמסתתר בנבכי נפשו של הנבדק אם אפילו הוא לא יודע זאת?

***

ועם כבר בג'ונגל אנו מסיירים – חובבי הגננות מבינכם המעוניינים לטפח גינה מאוזנת יותר מוזמנים להעזר בספר המיוחד הזה, בו מוסבר כיצד בעזרת צורה של ק"ש תוכלו לקבל הדרכה מאלות הטבע אשר שוכנות בגינתכם. המסרים שלהן מועברים ע"י שינוי השדה האלקטרומגנטי של השואל, אשר בתורו משפיע על תגובת השרירים.

האם תוכלו לעזור ליוסי למצוא את שני יוצאי הדופן שבתמונה? צמידי-כוח יוגרלו בין הפותרים נכונה!

אני אלוהים, אתם פחדנים, וזה אובייקטיבי.

אדם שלקח את הק"ש למחוזות שרגל אדם לא דרכה בהם לפניו הוא הפסיכיאטר David Hawkins, אשר פיתח את "סקלת המודעות", פרי מחקר מעמיק.

מדובר בסקלת מספרים בין 0 ל-1000. רף ה"פחד" נמצא ב-200. זהו הגבול בין התנהגות הרסנית ופוגעת לבין צורת חיים מקדמת ובעלת יושרה. 78% מאוכלוסיית העולם לא עברה את הרף הזה עדיין, לצערנו.

400 הוא סף השכל וההגיון. גאונים מפורסמים כמו איינשטיין, פרויד, ניוטון, ואריסטו זכו לעבור את הרף הזה, אך כל חברי החבורה המכובדת הזו נתקעו סביב 499.

את רף ה-500 הצליחו לחצות רק 4% מאוכלוסיית כדוה"א. זהו רף האהבה, בו מתרחש מעבר מהלינארי והניתן להוכחה ללא-לינארי ולרוחני. מי/מה שעובר את 700 הנקודות נמצא כבר במחוזות ה"הארה".

ואיך השיג הוקינס את הידע הנשגב הזה? הוא לחץ על היד כמובן. וזה מדעי:

"בשימוש בתגובה הקינסיולוגית, שני אנשים יכולים לכייל את דרגת המודעות של כל אדם, מקום או חפץ, עבר והווה. למשל, זוג חוקרים [לוחץ ונלחץ] יכולים לכייל את איינשטיין והתוצאות שלהם יכולות להיות מאומתות ע"י זוג חוקרים אחר בקצהו השני של העולם. אם זה מבוצע כראוי, שניהם יקבלו את התוצאה 499. התגובה הקינסיולוגית מתעלה מעל דעות, אמונות, ומגיעה לאמת שמעל למחוזות הפיזיים".

בטח. ברור.

עיון בספרים שכתב הינו חוויה מאלפת, ואף מעבר לכך, כמו שהוקינס עצמו מבטיח.
הנה מה שנכתב על הספר הזה למשל:
"רק בעשור האחרון צמח מדע האמת, אשר מאפשר בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, להבחין בין אמת לשקר…
כאשר מבחן האמת מיושם על תחומים שונים של החברה (סרטים, אמנות, פוליטיקה, מוזיקה, סוציולוגיה דת, תיאוריות מדעיות, רוחניות, פילוסופיה, אמריקה וארצות העולם האחרות) התוצאות מרטיטות…
המחבר משתף את הקורא בטכניקה הפשוטה והמידית, אשר כמו נייר לקמוס, מבחינה בין אמת ושקר בתוך שניות…
רמת המודעות של הקורא עולה באופן ניכר כתוצאה מחשיפתו לחומר הזה…".

"על טעם וריח אין להתווכח"? באמת אין מה להתווכח. מאז הומצא מדע-האמת הכל אובייקטיבי.

ממדידות מדויקות שהוקינס ערך על ספריו, עולה כי הם נמצאים בדרגות גבוהות ביותר. למעשה כתביו נמצאים גבוה יותר מכל מאמר מדעי מכונן או כתב-קודש שהאנושות זכתה להכיר. הספר שהזכרנו לפני רגע זכה להתברג בדרגה 935 בסולם האמת. אבל זה כלום לעומת הספר "I: Reality and Subjectivity" – אשר זכה למדד 999.8 מתוך 1000. רק כדי לתת קנה מידה, את דרגה 1000 מאכלסים ישו, בודהה, קרישנה ואלוהים. אני מניח שמחבר הספר נמצא בדרגה גבוהה יותר מהספר אותו כתב, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת – אדון הוקינס הוא התגלמות אלוהים על פני האדמה.

ציורו של מיכלאנג'לו (1510) בשילוב ראשו של הוקינס

דרגת האמת האבסולוטית של ספריו מוכיחה (בצורה מדעית כמובן) שמה שכתוב בהם נכון. המחשבה שכל המידע המטלטל הזה הושג באמצעות לחיצות פשוטות על היד מעוררת השתאות. מה המנגנון שעומד מאחורי הדברים?

לאלוהים פתרונים. פיזיקאים, הסכיתו והשכילו:
"כשאתה בוחן אמיתותה של טענה, אתה למעשה קובע האם פונקצית הגל תקרוס או לא. רק למשהו נכון יש קיום במציאות. במילים פשוטות, האמת מקריסה את פונקצית הגל. אם אתה בוחן הצהרה מסוימת כמו "היום יום שני" והזרוע שלך (כלומר השרירים) נשארת חזקה, פונקציה הגל קרסה, ומצביעה על כך כי אכן יום שני. לחילופין, אם היד צונחת בקלות – אין קריסה של פונקצית הגל, מה שאומר שההצהרה אינה נכונה".

פרס נובל בדרך.

נותרתם ספקנים? בדקתם את ספריו של הוקינס וקיבלתם מספר שונה מ-935 או 999.8? צר לי לבשר לכם, אתם פשוט מאותגרי-אמת. חמור מכך, אתם במלכוד!
ויאמר אלוהים: "כל טיעוני הספקנים הם בדרגות 160-190. ספקנים אינם מסוגלים לבצע כיול מודעות מכיוון שהכרחי ששני מבצעי הניסוי, כמו גם הכוונה של השאלה, יהיו בדרגה גבוהה מ-200".

כך, בבושת פנים הושלכתי מהאולימפוס. ברגליים כשלות חזרתי לעולם הלינארי המוגבל שלי, אי שם בדרגות הרפש האנושי שמתחת ל-200 (לפחות אני בחברה טובה של כמה ספקנים מפורסמים).

***

ועכשיו קוראים יקרים, נבדוק עד כמה הייתם מרוכזים. הוציאו דף ועט – בוחן פתע!
האם היד של הבחורה תישאר קשיחה או תרד בקלות?

***

מה היה לנו כאן בעצם?

אוסף הגדרות שונות ומבלבלות לקינסיולוגיה שימושית. טכניקות שונות, שימושים מגוונים ותיאוריות מוזרות שמסבירות את אופן הפעולה (חיבור עם התת-מודע, קריסת פונקצית גל קוונטית, תדרים של מילים).

נותרה לנו רק סוגיה אחת לברר. האם זה באמת עובד.

האם זה עובד?

במילה אחת – לא. בשתי מילים – ממש לא.

או קיי, בואו נדייק. חלק גדול מהטענות שנתקלנו בהן לא נבדקו מעולם בצורה מבוקרת, ולכן אי אפשר לדעת אם יש להן אחיזה במציאות או לא. יתרה מזו, חלק מהטענות לא יכולות להיבדק אפילו באופן תיאורטי. (כיצד בודקים אם תגובת היד משקפת באופן אמין את המתרחש בתת מודע, אם אין גישה אחרת לתת מודע?)

נתרכז לפיכך רק בדברים שכן נבדקו.

נתחיל בסיפור משעשע מחוויותיו של הפסיכולוג ריי היימן. (את האנקדוטה שלו על קריאה בכף היד אתם זוכרים?)

היימן היה נוכח פעם בהדגמה של קינסיולוגיה שימושית ע"י כמה כירופרקטים. במהלך הניסוי, טפטפו טיפות של גלוקוז (סוכר "רע") על לשונו של הנבדק, ובדקו את חוזק התנגדות השרירים שלו ע"י נסיון להוריד את ידו למטה. לאחר מכן שמו טיפות של פרוקטוז (סוכר "טוב") וחזרו על הבדיקות. התוצאות היו מובהקות – הנבדק הצליח להתנגד ללחיצות במקרה של הסוכר ה"טוב" ולא הצליח במקרה של הסוכר ה"רע".

השלב השני של הניסוי בוצע בסמיות כפולה (Double Blind): מבחנות עם גלוקוז ופרוקטוז הוכנו מראש, ממוספרות בסדר אקראי. לא המטפל ולא הנבדקים ידעו מה מכילה כל מבחנה. כמו בחלק הראשון, בחלק מהמקרים הצליחו הנבדקים להתנגד, בחלק אחר לא. אך כשנבדקו התוצאות מול תכולת המבחנות, הפלא ופלא, לא התגלה כל מתאם. התוצאות היו אקראיות לחלוטין. לעיתים התנגדו יפה לסוכר ה"טוב", לעיתים דוקא ל"רע", לעיתים הפגינו חולשה לנוכח הסוכר ה"רע", לעיתים לנוכח הסוכר ה"טוב" דוקא.

תגובתו של הכירופרקטור למשמע התוצאות היתה מדהימה:
"אתה רואה, זו הסיבה לכך שאנחנו לא משתמשים יותר בניסויים בסמיות כפולה. זה אף פעם לא עובד!"

בתחילה חשב היימן כי הכירופרקטור מתבדח, אך הוא היה רציני לגמרי. מכיוון ש"ידע" שק"ש עובדת, ושהשיטה המדעית מראה שזה לא עובד, הסיק כי משהו בוודאי לקוי בשיטה המדעית…

***

במהלך הסרטון הבא (בו נתקלנו בסיום הרשומה על הקריסטלים), מדגימה אשת הקריסטלים את כוחם המרשים ע"י מבחן ק"ש טיפוסי. כאשר עוברים לפרוטוקול סמיות כפולה התוצאות מביכות למדי:

הנה לקט מייצג של מחקרים יותר מסודרים בתחום:

במחקר זה (1988) בוצעה בדיקת ק"ש לזיהוי חוסרים תזונתיים ע"י 3 מטפלים מיומנים. נערכו השוואות בין אבחוני המטפלים השונים כדי לבדוק את מידת הקונצנזוס ביניהם, בין התוסף שנמצא נדרש לבין בדיקות מעבדתיות סטנדרטיות, ובין התנגדות היד כפי שאובחנה ע"י מטפלי הק"ש לבין מדידות איזומטריות ממוחשבות. לא נמצא מתאם משמעותי לגבי אף אחד מהגורמים. החוקרים מסכמים: "שימוש בק"ש לבדיקת מצב תזונתי אינו מועיל יותר מניחוש".

במחקר זה (2001) נבדקו 7 אנשים שידועים כבעלי אלרגיה מסוימת. 4 מטפלי ק"ש בדקו כל אחד מהם עם 10 בקבוקים שמכילים את גורם האלרגיה ו-10 בקבוקים שאינם מכילים אותו, בסדר אקראי ובסמיות כפולה כמובן. לא נמצא כל קשר בין תכולת הבקבוקים לרמת ההתנגדות של ידי הנבדקים. "השימוש בק"ש לאבחון מסוג זה אינו יותר טוב מניחוש" סכמו החוקרים.

במחקר זה (2005) נבדקה ההדירות בין שני אבחונים חוזרים. כ-80 נבדקים אובחנו (בסמיות כפולה) כרגישים/לא רגישים לכל אחד משני חומרים. לאחר מכן התבצעה בדיקה חוזרת. מידת החפיפה בין התוצאות היתה בגדר הצפוי באקראי.

כמו בכל תחום שנוי במחלוקת, חסידי השיטה יצטטו מחקרים שתוצאותיהן היו חיוביות. הנה דף המחקרים שמפרסם הקולג' הבינלאומי לק"ש.
ההכרעה צריכה להתבצע על סמך איכות המחקרים. בסקירה זו (1990) נבדקו פרסומי הקולג' הבינלאומי לק"ש בין השנים 1981-1987. מתוך 20 מחקרים, אף אחד מהם לא ענה על כל שבעת קריטריוני האיכות הבסיסיים שהוגדרו, ולפיכך לא ניתן היה להסיק כל מסקנה תקפה.

נראה שאיכות המחקר לא השתפרה הרבה מאז שנות השמונים. בסקירה זו (2007) סוקרים החוקרים את השגיאות המתודולוגיות של כמה מהחוקרים התומכים בשיטה ומסכמים: "המחקרים המעטים שבודקים באופן ספציפי הליכי ק"ש, מפריכים או לא תומכים בתקפות אותם הליכים ככלים אבחוניים".

עוד נסיון לסכם את מצב העניינים בתחום נעשה ב-2008 – 22 מחקרים מקוריים אותרו. הרמה המחקרית שלהם היתה ירודה, וכתוצאה מכך לא היתה אפשרות לענות על אף אחת משאלות המחקר. גזר הדין: "אין עדויות מספקות לגבי הדיוק האבחוני של ק"ש, תקפות השיטה והיעילות שלה לגבי שום מצב".

כאן אפשר למצוא את תגובות תומכי השיטה לכמה מהמחקרים הנ"ל. רוח הדברים הכללית הינה – "המחקר לא בדק את הק"ש כפי שהיא אמורה להיות בשימוש בפועל (ק"ש לא אמורה להיות כלי האבחון היחיד, לא ככה בדיוק משתמשים בה, ק"ש מטפלת באדם השלם ולא בסמפטומים ספציפיים ולכן קשה לעלות על יעילותה בניסויים קליניים, וכד'), ולכן הרלוונטיות של תוצאות המחקר מוגבלת".

לא פלא שגופים רפואיים רבים מצהירים על אי תמיכתם בשיטה. האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית מסכמת את המלצותיה לציבור במשפט הבא: "קיימות כמה עדויות אישיות לטיפולי ק"ש מוצלחים, אך העדויות המדעיות הזמינות אינן תומכות ביכולת הק"ש לאבחן או לרפא סרטן או כל מחלה אחרת".

סיכום

אני חושב שהתמונה די ברורה:

במקרים בהם התשובה הנכונה/רצויה ידועה בזמן הבדיקה למטפל ו/או המטופל, אם הבדיקה נעשית באופן גלוי, המטפל לוחץ באופן שונה ו/או המטופל מתנגד בעוצמה שונה, בהתאם לתוצאה הרצויה/מצופה (חומר/מושג/חפץ "מזיק/רע" לעומת "מועיל/טוב"). הבדלי התנהגות אלה אינם מודעים בד"כ.
אם מבצעים בדיקה כזו בסמיות כפולה, כלומר, כאשר לא המטפל ולא המטופל יודעים כיצד הם "אמורים" להגיב, התוצאות אקראיות לחלוטין.

במקרים בהם התשובה הנכונה יכולה להתברר מאוחר יותר ע"י בדיקה רפואית למשל, המחקרים מראים כי אין קשר בין האבחונים בשיטת הק"ש לבין המצב בפועל. ובכל מקרה, אם קיימת שיטה רפואית קונבנציונלית אמינה לזיהוי חוסרים תזונתיים, אלרגיות וכד', מדוע להשתמש בשיטות מפוקפקות כמו ק"ש?

במקרים בהם אין דרך לבדוק מה התשובה הנכונה (כמו במקרים של החלטות אישיות), כל שנותר למטופל הוא להאמין שהתשובה אכן "נכונה" ולהמשיך בחייו עם דילמה אחת פחות. לחילופין אפשר פשוט להטיל מטבע, כפי שמציע דן אריאלי בסוף הכתבה הזו: "ההמלצה שלי היא לצמצם את האפשרויות לכמה אופציות טובות ולהטיל מטבע. כשהמטבע באוויר כבר תדעו איפה זה צריך ליפול".

מקרים אחרים שאינם ניתנים לבדיקה הם המקרים בהם מאבחנים דבר בלתי ניתן למדידה כמו "חסימה אנרגטית", אח"כ משחררים אותה באמצעות הליך מאגי כלשהו, ואח"כ, הוקוס פוקוס, חסימת האנרגיה הבלתי נתפשת משתחררת. הלקוח המאמין יתנגד חזק יותר, המטפל ילחץ חלש יותר, וכולם יוכלו לחגוג את הצלחת הטיפול.

הרים וגבעות פותחו על בסיס הטריק הפיזיולוגי הפשוט הזה, והכסף לא מפסיק לזרום מלקוחות פתיים למטפלים פתיים לא פחות. חמור מכך, המסתמכים על אבחונים וטיפולים חסרי בסיס עלולים לפגוע בבריאותם או בבריאות היקרים להם. במקרים קיצונים אשליות יכולות גם להרוג.

לקריאה נוספת:

• http://www.skepdic.com/akinesiology.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Applied_kinesiology
• http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/Tests/ak.html
• http://www.energygrid.com/spirit/2007/09ap-davidhawkins.html
• http://theness.com/neurologicablog/index.php/applied-kinesiology-and-self-deception/
• תחילת פרק 73 בפודקאסט "ספק סביר" – http://www.safeksavir.co.il/shows/show-73/

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!