והרי תחזית המומחים

והרי תחזית המומחים

חיזוי העתיד הוא נושא שעסקתי בו כבר. כאן פירטתי טכניקות פשוטות בעזרתן כל אחד מכם יכול להיות "נביא" מוצלח, וכאן – שלל הסברים מדוע חלומות נבואיים אולי אינם כאלה.

היום נדבר על המומחים, המקצוענים, בעלי הניסיון. פרשנים פוליטיים, יועצים כלכליים, מדענים ואנשי טכנולוגיה מובילים. יש להניח שתחזיותיהן תהיינה די מדויקות, לפחות הרבה יותר מדויקות מתחזיותיו של האדם הממוצע שאינו בקיא בתחום. הלא כן?

סיפור מסריח

נתחיל את המסע בשיגור ידידינו דאג וטוני לניו-יורק, סמוך לשנת 1900, כדי לברר מה הטריד את באי הכינוס הבינלאומי הראשון לענייני תכנון-עירוני. כרגיל, השניים נוחתים במיקום ובתזמון גרועים במיוחד, והפעם – היישר לתוך ערימת גללי סוסים עסיסית, אפופת זבובים. מהר מאוד מסתבר לשניים כי נחתו היישר בלב הבעיה, שכן הנושא המרכזי והבוער שנידון בכינוס היה… משבר צואת הסוסים.

ב-1900 הסתובבו בניו-יורק כ-100,000 סוסים, כשהם מושכים אחריהם מוניות, אוטובוסים, עגלות משא וכרכרות. מאחוריהם השאירו גללים שהיה צריך לסלק במשקל כולל של כ-1,000 טון ביממה! בנוסף "נהנו" תושבי העיר מכמויות אדירות של שתן, ענני זבובים, צפיפות איומה ותאונות רבות.

עיתון הטיים הלונדוני העריך כי עד 1950 כל הרחובות בעיר יהיו קבורים תחת 3 מטר של צואת סוסים.
עתידן אחר היה פסימי יותר: החישוב שלו העלה כי ב-1930 יגיע הרפש לגובה חלונות הקומה השלישית!

ללא סוסים הערים תושבתנה מפעילות. כל המאמצים למצוא פתרון לבעיה העלו חרס. משתתפי הכינוס נואשו והוא פוזר לאחר 3 ימים בלבד, במקום 10 הימים המתוכננים.

אני מניח כי לא מעט העריכו באותה תקופה כי "מקצוע העתיד" יהיה "פינוי גללי סוסים".

תוך שנים בודדות הופיעו המכוניות הממונעות…

הבעיה המרכזית של רוב התחזיות מסוג זה, במיוחד הקודרות, היא שהן נשענות על ההנחה השגויה שדברים ימשיכו כפי שהם.

עוד אנקדוטות

נמשיך בצרור אנקדוטות משעשעות, שידגימו כי גם מומחים גדולים בתחומם טועים לעיתים, ובגדול, כשהם מנסים לחזות את העתיד. הדוגמאות נלקחו מתוך הספר "דבר המומחים", שמציג מאות תחזיות מסוג זה, בכל תחומי הפעילות האנושית.

לגבי ניתוחים

"לא תמיד יהיו אזורי גוף חדשים שאותם יוכל סכין המנתחים לכבוש. חייבים להיות חלקים בגוף האדם שלא תהיה פלישה אליהם לעולם, לפחות במה שנוגע לידיו של המנתח וסכינו. כבר הגענו, אם כי עדיין לא באופן מלא, אל קצה המגבלות. רק שאלות קטנות עדיין נותרו פתוחות. הבטן, החזה והמוח יהיו לעולם נעולים מפני פלישת סכינו של המנתח האנושי החכם"  – סר ג'ון אריק אריקסון. מנתח בריטי

שמאוחר יותר מונה ל"מנתח מצטיין" בבית החולים המלכה ויקטוריה 1837.

על תחבורה

"מה יכול להיות מגוחך יותר מתחזית על קטרים שינועו במהירות כפולה מכרכרות סוסים?" – כתב העת "Quarterly Review", אנגליה, 1825.

"מכונות מעופפות כבדות מהאוויר פשוט בלתי אפשריות" – לורד קלווין, מתמטיקאי ופיזיקאי בריטי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

"ברור לי לחלוטין כי האפשרות של מטוס, שלפני שנתיים או שלוש חשבנו שבו מצוי הפתרון לבעיית המכונה המעופפת, מוצתה עד תום, ולכן עלינו לפנות עתה למשהו אחר" – תומס אדיסון, מדען וממציא אמריקאי, 1895 (רק 8 שנים לפני טיסת הבכורה של האחים רייט).

על המצאת הקולנוע

"את ההמצאה שלי אפשר יהיה לנצל במועד כלשהו כקוריוז מדעי, אולם מלבד זה אין לה כל ערך מסחרי" – אוגוסט לומייר, מממציאי מסרטת הקולנוע הראשונה, 1895.

"קרוב לוודאי שהגחמה הזאת תגווע בתוך שנים מעטות מאוד" העיתון the independent" 1910".

"הסינמה הוא לא יותר משיגעון חולף. זו דרמה מלאכותית. מה שהקהל באמת רוצה לראות זה שחקנים על הבמה, בשר ודם, עם כל החולשות של בני אדם" – צ'רלי צ'פלין 1916.

על הטלויזיה

"הטלויזיה לא תהיה מסוגלת להחזיק מעמד אפילו 6 חודשים באף שוק שבו תנסה להאחז. מהר מאוד האנשים יתעייפו מלהביט בקופסת עץ לבוד מדי ערב" – דריל א. זנוק, מנהל אולפני "פוקס המאה ה-20", 1946.

על המחשב

כמות המחשבים האישיים בעולם, במיליונים

"לדעתי יש שוק עולמי רק לחמישה מחשבים בערך" – תומס ווטסון, יו"ר מועצת המנהלים של IBM, 1943.
* עדכון, מדובר כנראה באגדה אורבנית. תודה לגולש "יוטיוב" על התיקון.

"אין שום סיבה שלאדם הפרטי יהיה מחשב בביתו" – קן אולסון, נשיא תאגיד דיגיטל בועידה של עמותת עתידנות, 1977 (כ-5 שנים לפני פריצתו של המחשב האישי לעולם).

"640K צריכים להספיק לכל אחד" – ביל גייטס, מייסד ומנכ"ל מייקרוסופט, 1981. * עדכוןגם במקרה הזה מדובר כנראה באגדה אורבנית.

על פצצת האטום

"זה הדבר הטיפשי ביותר שעשינו אי פעם. הפצצה לעולם לא תתפוצץ, ואני מדבר כמומחה בחומרי נפץ!"  – האדמירל וויליאם ליהי לרמטכ"ל ארה"ב ב-1945.

מעבר לאנקדוטות

אבל כל אלה אנקדוטות. אנקדוטות לא מוכיחות כלום, רק יכולות לשעשע או להצביע על כיוון אפשרי לחקירה.

זו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור כשלונות, בדיוק כמו שזו לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולבחור הצלחות (ראה נבואותיו של נוסטרדמוס – כולן "נבואות בדיעבד", שלוקטו ופורשו לאחר שהארועים כבר התרחשו).

כדי להגיע לידע אמיתי כלשהו לגבי מצב הדברים, יש לבצע מחקר מסודר בו מתעדים תחזיות רבות ומוגדרות היטב, ולאחר מכן בוחנים מה התרחש בפועל. יש לספור את כל המקרים – גם הצלחות וגם כשלונות, ולהשוות למה שהיה אפשר להשיג באקראי, כלומר, ע"י הטלת מטבע למשל, או בחירת פתק מכובע בעיניים קשורות.

אנסה להבהיר נקודה חשובה זו באופן הפשוט ביותר. נניח אני מתיימר לנבא על איזה צד ייפול המטבע. בכל פעם אחרי הניבוי שלי מטילים מטבע ורושמים אם צדקתי או לא. מה צפוי לקרות? כמובן – אחרי מספר הטלות רב אני אמור לצאת צודק בכמחצית מהמקרים. אי אפשר לדעת אם ניחנתי ביכולת חיזוי או לא, אלא אם בודקים את כל החיזויים שלי מול כל התוצאות. כי אם למשל בצעתי זאת 1000 פעמים, מי שרוצה להדגים את יכולתי לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם צדקתי, ומי שרוצה להוכיח את כשלוני לנבא יצטט את 500 הפעמים בהם נכשלתי. רק תמונה מלאה של הדברים, והגדרות ברורות להצלחה/ כישלון יכולות ללמד משהו על הכח הנבואי שלי.

כשמדובר בתחזיות כלכליות ופוליטיות, מחקר כזה נשמע פרויקט בסדר גודל מטורף ממש. אבל זה בדיוק מה שעשה פסיכולוג אחד בשם פיליפ טטלוק (Philip E. Tetlock).

טטלוק ליקט 284 אנשים שמתפרנסים ממתן חוות דעת או יעוץ לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות. הוא ביקש מהם לתת את חיזוייהם הן לגבי נושאים בהם הם מתמחים במיוחד, והן לגבי נושאים בתחומים בהם הם אינם מומחים. המיוחד במחקר זה היה שהוא אילץ אותם לתת הערכות הסתברות מספריות לגבי כל ארוע, ולא הסתפק בתיאורים מילוליים מעורפלים (כפי שנוהגים לעשות חוזי עתיד בד"כ). המומחים התבקשו להעריך למשל האם האינפלציה תשאר כפי שהיא, תעלה או תרד, ומה הסיכוי לכל אחת מהאפשרויות הללו (למשל 20% – תשאר כפי שהיא, 70% – תעלה ו-10% – תרד).
בנוסף תיעד טטלוק את הדרך בה הגיעו למסקנותיהם, כיצד הגיבו כאשר הסתבר להם שטעו או כאשר הגיע מידע חדש שאינו עולה בקנה אחד עם תחזיותיהם, וכד'.

במהלך המחקר שנמשך כ-16 שנה נאספו למעלה מ-27,000 תחזיות. ב-2005 פרסם טטלוק ספר שמסכם את ממצאיו.

ונעבור לתוצאות:

המומחים לא הצליחו לחזות מגמות טוב יותר מאשר בחירה אקראית של אחת מ-3 המגמות עבור כל ארוע!
כלומר כל הידע, המומחיות ושיקול הדעת שהפעילו, לא העניקו לתחזיותיהם שום יתרון לעומת ניחוש פשוט. טטלוק מצא כמה אלגוריתמים ממוחשבים שנתנו חיזויים טובים יותר מאשר המצטיין שבמומחים.

האם יש מאפיינים משותפים למומחים שהצליחו יותר לעומת כאלה שהצליחו פחות בתחזיותיהם?

מומחים שהצליחו יותר היו אלה שיודעים הרבה דברים קטנים (טריקים של המקצוע), בעלי מחשבה גמישה, ספקנים לגבי מגמות גורפות, ואלה שהפגינו חוסר ביטחון עצמי מסוים לגבי תחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם קצת יותר מאשר בתחומים אחרים.

מומחים שהצליחו פחות מאחרים האמינו כי "עיקרון מפתח גדול אחד" מניע את העולם, בכל תחום. הם הפגינו חוסר סובלנות כלפי אלה ש"אינם קולטים זאת", והביעו ביטחון עצמי רב בתחזיותיהם. מומחים מקבוצה זו הצליחו בתחום מומחיותם פחות מאשר בתחומים שאינם במומחיותם. הם גם נטו לזכור את תחזיותיהם כיותר מוצלחות מאשר היו בפועל.

ומי הם המומחים חביבי התקשורת? אלה מהקבוצה הראשונה או השניה?
השניה כמובן. הם בטוחים יותר בעצמם, מפגינים דעות יותר קיצוניות וברורות, בקיצור, מספקים בידור טוב יותר. הם גם מספקים את התחזיות הטובות פחות. הדבר היחיד שתקשורת אוהבת יותר ממומחה אחד כזה, זה שניים כאלה שאינם מסכימים בדעותיהם.

מסקנתו של טטלוק בעניין דעת-מומחים היא כי סטטיסטיקה (כאשר עושים בה שימוש נכון) אמינה יותר מאשר שיפוט אנושי בכל תחום פעילות.

מתי אנו משלמים על טעויות חיזוי באופן אישי

פגשנו אוסף קוריוזים משעשעים: המציאו את המטוס בכל זאת, המחשבים השתלטו על העולם במפתיע ואנחנו עדיין בוהים מול הטלויזיה.

אך יש תחום אחד בו טעויותיהם של "המומחים" עלולות לעלות לנו כסף רב, פשוטו כמשמעו. כל מי שמשתעשע בבורסה, מתייעץ בבנק עם מומחי השקעות או מחזיק את כספי הפנסיה שלו בקרן כזו או אחרת, כדאי לו שיקרא בתשומת לב את הדברים הבאים.

לא אחזור על דברים שכתבו אחרים (שגם מבינים יותר ממני בכלכלה), רק אתן כמה מתאבנים לקריאת הכתבה הזו:

* דצמבר 2007 היה ההזדמנות האחרונה לצאת מהבורסה לפני המפולת. באותו חודש התפרסמו 25 המלצות אנליסטים ארוכות ומנומקות. 20 מההמלצות היו לקנייה וארבע היו ל"החזקה". רק המלצה אחת היתה למכור. מבין כ־420 המלצות אנליסטים שפורסמו ב־2007, רק 6 היו למכירה.

* פרופ' ברטון ג'י. מלכיאל, מרצה לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, פנה ב-1980 לראשי 19 מבנקי ההשקעות המכובדים ביותר בוול סטריט, נתן להם רשימת חברות וביקש מהם להעריך את ביצועיהן בחמש השנים הבאות. כעבור חמש שנים, כשההערכות הושוו לתוצאות האמיתיות, ביקשו כל משתתפי הניסוי שלא להיחשף בשמותיהם, שכן תחזיותיהם התגלו כאקראיות לגמרי.

* מחקר אחר מ־1994 בדק את התשואה שמניב ניתוח טכני "מושלם": מחשב הוזן בהיסטוריית התרשימים של 548 מניות וב־32 הדפוסים הנפוצים של הניתוח הטכני. לאחר מכן הוא תוכנת לבצע, בדיעבד, את כל החלטות הקנייה והמכירה על פי הדפוסים, ללא פספוסים ובתזמון מושלם, לאורך השנים 1994-1989. התוצאה היתה רווחים נמוכים מאלה שהיו מתקבלים מהשקעה בתעודת סל מדדית באותן שנים. בניכוי עמלות קנייה ומכירה, הרווחים היו נמוכים בהרבה, שכן לעתים העלייה במחיר המניה לא כיסתה אפילו את עמלת העסקה.

* בשלוש השנים הטובות 2007-2005, רק 3 מבין 30 הקרנות שהשקיעו במדד ת"א־100 הצליחו להכות אותו, וב־2008 כולן הפסידו לו.
גם קרנות הנאמנות האמריקאיות ידועות בביצועי החסר שלהן: בכל אחת משש השנים 2003–2008, 69% מקרנות הנאמנות הפסידו למדד S&P 500.

* המתמטיקאי והמשקיע נאסים ניקולס טאלב בספרו "תעתועי האקראיות": מנהלי הקרנות מתנהלים בערפל, וגם הצלחותיהם הן בעצם רק מזל. אם עשרת אלפים מנהלי השקעות יטילו מטבע חמש פעמים, כותב טאלב, 313 מהם יוציאו "עץ" חמש פעמים רצופות. האנליסטים יתרגשו, הביוגרפים ישבחו את הוריהם – אבל את הצלחתם הם יהיו חייבים לסטטיסטיקה.

* ב-2007 נערכה תחרות "משחק המשקיעים" התוצאה: חמישה משבעת המתחרים הפסידו בגדול למדד הבורסה, והשיגו תשואות עלובות. השניים שניצחו את המדד היו בית ההשקעות פריזמה, שכעבור שנה קרס וסולק מהבורסה – והקוף. ה"קוף" היה תיק מניות שנבחר באקראי, ושלא בוצעה בו אף פעולה.

ובקיצור:

"קוף עיוור ייטיב לבחור מניות מקרן נאמנות ממוצעת" – ברטון מלכיאל

מדוע קשה כל כך לחזות את העתיד?

אני חושב שהשתכנענו שקשה מאוד לחזות את העתיד. נשאלת השאלה מדוע זה כך. מי שעסק בשאלה זו לעומק הוא אמנון כרמל, אליו התוודעתי במהלך הכנת רשומה זו. בתמציתיות, הוא מונה מספר סיבות עיקריות לקושי:

– המצאות טכנולוגיות בלתי צפויות (כדוגמת המצאת המכונית, שהפכה את התחזית העגומה בדבר שואת גללי הסוסים ללא רלוונטית).
– חוסר הכרה בפוטנציאל של המצאות חדשות שכבר נמצאות בשטח (פוטנציאל של שיפור טכנולוגי, פוטנציאל מסחרי).
– חוסר הבנה של הפסיכולוגיה האנושית וטבע האדם (למשל כמוסות מזון במקום ארוחות – האם אנשים באמת יוותרו על אחד מתענוגות החיים הבסיסיים?).
– שיקולים פוליטיים, כלכליים, דתיים ומוסריים (למשל מגבלות על מחקר בהנדסה גנטית, עצירת המרוץ לחלל עקב סיומה של המלחמה הקרה).
– מוגבלותו של הדמיון האנושי וקיבעון מחשבתי (למשל הקיבעון המחשבתי כי רק באמצעות "כנפיים" האדם יוכל לעוף, או כי רובוטים אמורים להראות כיצורי אנוש בכדי להועיל).

על כל זאת ועוד אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה בבלוג של אמנון כרמל.

כמו שנאמר:
"מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" – רבי יוחנן

או בניסוח מודרני יותר:
"חיזוי הוא דבר מסובך מאוד, בעיקר בכל הקשור לעתיד" – הפיזיקאי נילס בוהר

לקריאה נוספת:

מודעות פרסומת