כולנו שמענו על אנשים שצועדים על גחלים לוחשות וצולחים את המשימה ללא כל נזק.
האם נדרשת מדיטציה מיוחדת? מצב טראנס עמוק? האם כוח המחשבה/אמונה/רצון משנים את הפיזיולוגיה של הגוף והופכים אותו חסין בפני כל? נצחון הרוח על החומר?

אז זהו, שלא. מדובר בגימיק.

תרבויות רבות מסביב לעולם השתמשו בגימיק הזה כבר לפני אלפי שנים בטקסים שנועדו להוכיח אומץ או אמונה דתית. אחרים השתמשו בגימיק כדי להוכיח יכולות "על-טבעיות". בעשרות השנים האחרונות נעשה בו שימוש בסדנאות העצמה אישית.

כל אחד יכול

קצת על הפיזיקה שמאחורי האפקט, ניתן ללמוד כאן:

הסוד טמון בהולכת החום הגרועה של עץ/פחם. זו בדיוק הסיבה שידיות של סירים/מגהצים/מלחמים היו עשויות מעץ (לפני עידן הפלסטיק) – העץ לא מוליך טוב את החום אל היד ובכך מגן עליה מכוויות.

גם אויר הוא מוליך חום גרוע, מה שמאפשר לנו להכניס את היד לרגע לתוך תנור לוהט כדי לסובב את תבנית העוגה, למרות שהאויר שבו נמצא בטמפרטורה של 200-300⁰C. תבנית האפיה או מגש המתכת עליו היא עומדת נמצאים באותה טמפרטורה, אך אם ניגע בהם ניכווה קשות, משום שמתכת מוליכה חום טוב יותר (פי כמה אלפים) מאויר.

בנוסף, העובדה כי כף הרגל נוגעת בגחלים לזמן קצר בלבד מבטיחה כי מעט מאוד חום יעבור אליה. זרימת הדם בכף הרגל מפזרת ומסלקת את החום במהירות מהאזור שנגע בגחלים, והשהות הארוכה יחסית באויר עד לצעד הבא מאפשרת לרגל להתקרר עוד. יחד עם זאת, פיזור חום זה מוגבל ולכן כעבור כמה צעדים טמפרטורת הרגל תגיע לטווח המסוכן, עם מדיטציה או בלעדיה.

הנה סרטון בנושא. מייקל שרמר הספקן הידוע מתנסה בהליכה על גחלים ללא כל הטקסים שלפני, ומבשר מיד בסיום ההליכה (בקול רועד מאדרנלין) כי מדובר בעניין של מה בכך:

David Willey, מורה לפיזיקה, מדגים את המעלל הזה במשך שנים.
כאן הוא ו-15 אנשים נוספים שוברים שיא עם הליכת גחלים לאורך 50 מטר!

לא תמיד זה עובר בשלום

כדאי להצטייד בידע מסוים לפני שניגשים למלאכה. הנה אחד שלא קיבל את הטיפים בטרם עת:

טיפים להליכה נכונה על גחלים

• לא מומלץ לעצור בדרך ולחלום. המגע של כף הרגל עם הגחלים צריך להיות קצר ככל האפשר.
• יש להקפיד שלא יהיו חתיכות מחומרים אחרים בגחלים בעלי קיבול חום גבוה יותר או מוליכי חום טובים יותר (למשל מתכות) – זה עלול להיות קטלני.
• באופן קצת אירוני דילוגים וריצה גורמים לכף הרגל לחדור עמוק יותר אל תוך הגחלים ועלולים לגרום לחתיכות גחלים להתקע בין האצבעות. לא מומלץ…
• בניגוד להשערה לפיה רגליים רטובות/מזיעות מקילות על ההליכה, הנסיון מלמד כי במקרה זה ההיפך הוא הנכון – הרטיבות גורמת לשברי גחלים להידבק לכף הרגל ולהמשיך את העברת החום גם כשהרגל באויר.

במשך עשרות השנים האחרונות הליכה על גחלים משמשת כתרגיל להעלאת ביטחון עצמי בסדנאות קבוצתיות להעצמה אישית. לרוב התרגיל עובר בהצלחה, אך מדי פעם מתרחשת תקלה כזו או אחרת (אם בהכנת הגחלים, אם בצעידה לא נכונה, אם בעור דק ורגיש במיוחד ואם פשוט בחוסר מזל שגורם לגחל להתקע בין אצבעות כף הרגל).

המלצה למארגני ארועים מסוג זה: אל תערכו אותם ליותר מכמה עשרות משתתפים בו זמנית, אם אתם רוצים להמנע מדיווח חדשותי על מפגע המוני (21 נזקקו לטיפול רפואי לאחר הליכת גחלים המונית שכללה אלפי משתתפים). הנה עדויות מהארוע:

"שמעתי יללות של כאב, זעקות יסורים… זה היה נורא."
"קים סיפרה כי שתי חברותיה נראו בסדר מיד בסיום ההליכה, אבל כעבור 10 דקות התחילו להופיע שלפוחיות. היא אמרה שלאנשים נוספים היו בעיות דומות, וכמה מהם השרו את רגליהם במזרקת הפארק".

גם 12 מתוך 100 עובדי ברגר-קינג שצעדו על גחלים סיימו את המסלול הקצר במצב Medium-Well.

עדכון 2016: עשרות נכוו במהלך סדנת העצמה של טוני רובינס

יכולות על טבעיות? ניצחון הרוח על החומר?

ראינו כי כל אחד יכול לצלוח כמה מטרים של גחלים לוחשות. אך מה לגבי אנשים הטוענים ליכולות וכישורים על טבעיים? לטענתם מרחק לא יגביל אותם. האמנם?

בשנת 2000 חבר ריצ'ארד וויזמן עם צוות ה-BBC כדי לבדוק את הטענות. כמה אמיצים שהאמינו בכוחותיהם המיוחדים התייצבו לאתגר: צליחת מסלול גחלים באורך 18 מטר.  כעבור 12 מטר, פרש השיאן שבחבורה, כשהוא סובל מכוויות קלות (וויזמן טוען כאן ובספרו Quirkology שהוא פרש כבר כעבור כ-6 מטרים).
לכל אחד היה הסבר שונה לכישלון: אחד התלונן על כך שהתאורה הבוהקת הפריעה לו להכנס לטראנס עמוק. אחרת טענה כי המלאך השומר שלה נטש אותה באופן בלתי צפוי כמה דקות לפני תחילת המשימה.

בשביל מה זה טוב בעצם?

אמונה לא נדרשת כדי להצליח במשימה, אלא כדי להסכים לבצע אותה. שום שינוי פיזיולוגי לא מתרחש בגוף בעקבות האמונה. המשימה היתה אפשרית תמיד, היא רק נתפשה כבלתי אפשרית.

מה שכן מאוד סביר בעיני (ולא צוין בכתבות שקראתי), הוא שעצם הנחישות להצליח במשימה ללא פגע – יש בכוחה לשכך כאבים. יתכן שאנשים עם אותה דרגת כאב/נזק מחום הגחלים יגיבו באופן שונה לחלוטין ואף יחושו כאב ברמות שונות, בהתאם לציפיות והאמונות שלהם (עסקתי בנושא בהרחבה ברשומות על הפלצבו).

הצלחה במשימה עשויה להפיח בטחון עצמי לגבי משימות אחרות בחיים שנתפשות כבלתי אפשריות (אך למעשה אפשריות).

באופן אישי, מעבר להתנסות ממוקדת בהתגברות על פחד, אני יכול לראות כאן מסר קצת פחות ראוי: התעלמות מטופשת מאינסטינקטים בריאים שצועקים – "אל תעשה זאת!". אולי כהכנה לספורט אקסטרים זה תרגיל טוב, אבל בתור הכשרה להתמודדות עם אתגרים ומעצורים אמיתיים בחיים, אני פחות בטוח.

יתרה מזאת, אם לוקחים זאת רחוק מדי, אנשים עלולים להסיק שכל דבר אפשרי בזכות הרצון (גם דברים שאינם אפשריים, לא רק כאלה שנתפשים בלתי אפשריים). אנשים כאלה עלולים לצעוד נחושים ובטוחים אל תוך להבות משתוללות.

מה דעתכם? האם זה גימיק מוצלח וראוי לצורך העצמה אישית?

 לקריאה נוספת:

• http://www.skepdic.com/firewalk.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Firewalking
• עוד על הולכת חום – אבן החייזרים הראשונה שלי

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק

בשבוע שעבר חשבנו קצת על דברים שנשמעים הגיוניים אך אינם נכונים. תודה על כל הרעיונות היפים שהעלתם!

בהמשך ישיר מתבקשת הרשומה הנוכחית – "לא הגיוני, אך נכון".

לי היה הרבה יותר קל למצוא דוגמאות מהסוג הזה. הנה כמה, מנוסחות בכוונה באופן פשוט ככל האפשר (גם אם במחיר פשטנות):

א.     היבשות זזות זו ביחס לזו.

ב.     אנרגיה יכולה להפוך לחומר ולהיפך.

ג.     מכונות ששוקלות אלפי טונות יכולות להמריא ולטוס.

ד.     יצורים קטנים בלתי נראים יכולים להרוג מיליוני אנשים.

ה.     אנשים יוכלו לדבר זה עם זה מקצה העולם לקצהו השני, בעזרת מתקן קטן שלא מחובר לשום דבר.

ו.     יש מצבים בהם צופה אחד מודד את ארוע א' כמתרחש לפני ארוע ב' וצופה שני מודד את ארוע ב' כמתרחש לפני א' באותו ניסוי עצמו (המדידות של שניהם מדויקות כמובן).

ז.        תינוק נוצר ממפגש של תא-זרע וביצית. תודו שזה אחד הדברים הכי לא הגיוניים שיש!

האם תוכלו לתת דוגמאות נוספות לדברים "לא הגיוניים" שהתגלו כנכונים?

אז איך נדע אם משהו נכון או לא? "נשמע הגיוני / לא נשמע הגיוני" אינו כלי אמין במיוחד, כפי שאפשר להיווכח.

יתכן כי חלק מהמוגבלות של הכלי נובעת מכך שאינו מוגדר היטב. למה בדיוק הכוונה ב-"לא הגיוני"?
אפשר להבחין בין דרגות שונות של "לא הגיוני":

1)      רמה סובייקטיבית – לא תואם את הרגלי המחשבה שלנו, את התרשמות החושים שלנו, את נסיון חיינו האישי.

2)      רמה טכנולוגית – בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית (לטוס במהירות הקרובה למהירות האור למשל), אך לא סותר שום חוק פיזיקלי ידוע.

3)      רמה פיזיקלית – סותר את חוקי הפיזיקה המוכרים (ריחוף באויר בכח המחשבה, מכונה שמפיקה יותר אנרגיה מאשר מושקעת בה).

4)      רמה לוגית – סותר את חוקי הלוגיקה (התגלה "ריבוע עגול" וכנראה גם "מדענים הצליחו לשקול את הנשמה שהיא ישות לא חומרית").

התחושה הסובייקטיבית כי משהו "לא הגיוני" היא כלי בעייתי מאוד להבחנה בין נכון ללא נכון, מכיוון שתפישתנו מועדת לטעויות, דרך חשיבתנו מושפעת מאוד מעולם המושגים בו גדלנו, אנו נוטים לפרש את המציאות באופן סובייקטיבי, וכד'. דוגמאות לכך פזורות בכל רחבי הבלוג שלי.

ברמה הטכנולוגית – העובדה כי משהו בלתי אפשרי כרגע כמובן לא אומרת שבעתיד הדבר לא יהיה אפשרי. מספיק להסתכל כיצד נראה העולם לפני 100 שנה בלבד, או לקרוא שוב את "והרי תחזית המומחים" כדי להשתכנע עד כמה הקריטריון הזה בעייתי. במובן הזה טיעון כמו "לא יתכן שחוצנים ביקרו בכדור הארץ כי אין שום דרך טכנולוגית שיכולה להביא אותם לכאן בפרק זמן סביר" אינו טיעון מספק כדי להפריך את הטענה. כלומר גם זה לא נראה לי קריטריון יעיל במיוחד להבחין בין "נכון" ל"לא נכון".

לגבי סתירה לוגית – אין משמעות לכל טענה שמכילה סתירה לוגית פנימית. אם היינו מקבלים טענות כאלה, היו אובדים המשמעות והטעם לכל מחשבה שהיא, ולכל חיפוש אחר "אמת" או "ידיעה", באשר הם. פתח לסתירות לוגיות הוא סוף הנסיון לדעת משהו, ומי שמתיר סתירות לוגיות כורת את הענף עליו הוא יושב, שכן גם טענתיו חסרות כל משמעות בעולם שכזה. כלומר סתירה לוגית היא קו אדום שאין לחצות.

ומה לגבי הקריטריון "סותר את חוקי הפיזיקה"? האם הוא כלי טוב להבחנה בין נכון ללא נכון? כאן העסק נעשה מעניין באמת.

גם קריטריון זה בעייתי. האם תפישה על-חושית (טלפתיה למשל) סותרת את חוקי הפיזיקה? יש הטוענים שכן, ומגבים את דבריהם בטיעונים כאלה ואחרים. יחד עם זאת, אני בטוח כי אנשי מדע ידעו לנמק בזמנו, באופן משכנע, מדוע גם לא יתכן שיבשות זזות זו ביחס לזו, מדוע מכונות ששוקלות אלפי טונות לא תוכלנה להתרומם באויר לעולם, מדוע הזמן חייב להיות מוחלט ומשותף לכולם, וכד'. שהרי אם לא כן, לא היה מדובר בתגליות חדשניות ובמהפכות של ממש במדע. כבר לפני כ-50 שנה טען תומס קון כי מהפכות במדע מתחוללות בדיוק בנקודות בהן מדענים מזהים ועוסקים בדברים שנראים כחורגים מ"הנורמלי", ממסגרת הידע והמושגים המקובלים במדע באותה העת.

כלומר, עלינו להיות זהירים כשאנו טוענים כי משהו פשוט לא יתכן "כי הוא סותר את חוקי הפיזיקה". מסנן כזה כנראה יעיל לצורך סינון רוב הדברים שאינם נכונים, אך מדי פעם מסנן זה יעצור גם משהו נכון, ועצירה כזו פוגעת בקדמה.

האם זהו מחיר שאנו מוכנים לשלם? סיכון שאנו מוכנים לקחת?

נקודה חשובה נוספת היא ההבחנה בין תופעות לבין פרשנויות של תופעות. כאן זה נהיה ממש טריקי, אז צריך להתרכז טוב: תופעות עצמן אינן יכולות לסתור את חוקי הטבע. רק פרשנות של תופעות יכולה לסתור את חוקי הטבע. מה שקורה קורה.  הפרשנות של מה שקורה עלולה לא להתאים למודל שלנו לגבי מה יכול לקרות בעולם. אבל זה משהו אחר.
הפילוסוף והתיאולוג הנוצרי אוגוסטינוס עשה את ההבחנה הזו בשנת 400 לספירה בקירוב, כשאמר: "נס אינו נוגד את הטבע כפי שהוא באמת, אלא רק את הטבע כפי שאנו מבינים אותו כעת".

לדוגמה, אם נתעקש להסביר תפישה על-חושית באמצעות מנגנונים פיזיקליים של העברת אינפורמציה/אנרגיה, אנחנו עשויים להשתכנע מהר מאוד כי הדבר אינו אפשרי, אבל יתכן שבמערכות מושגים אחרות (סתם לדוגמה – מתאמים לא לוקליים ברמה הקוונטית) הדברים פתאום אינם עומדים בסתירה. כלומר, במערכת מושגים אחרת (עתידית אולי), יתכן ואותה תופעה תקבל פירוש אחר ופתאום לא יראה שיש סתירה, וכך משהו שנראה "לא הגיוני" בעבר (כי סתר את חוקי הפיזיקה) הופך ל"הגיוני" ואולי אף מתבקש (כי עולה בקנה אחד עם מערכת מושגים חדשה וקיומו אף נובע ממנה). התופעה נשארה אותה תופעה, רק הפרשנות שלה השתנתה.

למישהו יש דוגמה פשוטה מההיסטוריה להדגים את הרעיון הזה?

התחלנו משאלה פשוטה, והסתבכנו לא מעט… מה זה "הגיוני"? מה זה "נכון" בכלל?

נראה לי שהבסיס המוצק היחיד להשען עליו ולהתחיל לבנות מעליו את בניין הידע, הוא עולם התופעות, כפי שהן נמדדות בצורה מבוקרת שמנטרלת עד כמה שאפשר את ההטיות והפרשנויות הסובייקטיביות שלנו. ללא ראיות, אנחנו מאבדים מהר מאוד קשר עם המציאות.
נחזור לדוגמה של תפישה על-חושית. האם יש בכלל ראיות משכנעות לקיום התופעה? אין טעם לוויכוחים אם משהו הגיוני או לא, אם ההסבר שלו משכנע או לא, אם קיימים הסברים חליפיים, אם הוא סותר את חוקי הפיזיקה וההגיון, כל עוד לא הוכחנו שיש בכלל תופעה שאפשר להתייחס אליה.

כאן מגיע תפקידן של שיטות המחקר המודרניות, שמנסות להפריד בין תופעות אמיתיות לבין מה שרק נראה כמו תופעות, או אם תרצו, בין תופעות חיצוניות אובייקטיביות לבין תופעות פנימיות סובייקטיביות שמתחוללות רק כפרשנויות במוחם של האנשים המעורבים (ראה אסטרולוגיה למשל, או הסיפור המופלא על קרני ה-N). כלומר, אפילו ברמת התופעות הדברים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים, עוד לפני שפונים לרובד ההסברים.

לפני שדנים בשאלה "האם זה הגיוני" או "האם זה נכון", מן הראוי לדון בשאלה הבסיסית יותר והיא – "האם זה קיים", ואם כן, באיזה מובן.

אולי בזה בעצם עוסק הבלוג שלי? מה בכלל קיים, ובאיזה מובן?

מה דעתכם? האם יש לכם קריטריונים נוספים להבחנה פוטנציאלית בין נכון ללא נכון? דוגמאות נגדיות? השגות? חידודים?

בחלק הקודם של הסקירה עסקתי בראיית הילות. הפעם אספר על שיטות לצילום הילות.

עצם הרעיון של צילום הילה הוא מוזר מבחינה פילוסופית. אם משהו מצטלם, פירוש הדבר שהוא פיזיקלי לחלוטין: פוטונים של אור. איך הדבר מתיישב עם הטענה כי ההילה הזו אינה ישות פיזיקלית אלא נמצאת במימדים רוחניים גבוהים של הנפש/נשמה/רוח (מחק את המיותר)?

אתאר להלן שתי שיטות שהתפרסמו כטכניקות לצילום הילות. מיד נגלה מה הן מצלמות באמת.

צילום קירליאני (אם תחשמל את זה מספיק חזק, זה יפיץ הילה)

אחד הספרים שהתגלגלו לידיי בילדותי היה "החיים המסתוריים של הצמחים". נטענו בו טענות מרחיקות לכת על כך שצמחים קוראים מחשבות של אנשים, מגיבים "רגשית" לרגשות שמפגין כלפיהם המטפל ואף מסוגלים להעיד במקרה רצח של עציץ שכן: אדם מסוים נכנס למעבדה, בוחר עציץ, משליך אותו על הרצפה בכעס, רומס אותו בחמת זעם והולך. לאחר מכן מבצעים "מסדר זיהוי" בו מחברים עציץ שהיה "עד" להתעללות האכזרית לפוליגרף ועוקבים אחרי התנהגות המחטים כאשר "חשודים" אחדים מוכנסים בזה אחר זה. לטענת הכותבים, כאשר נכנס המתעלל, מחטי הפוליגרף מתחילות להשתולל! אכן טענות מרחיקות לכת.
משום מה לא שמענו עדיין על מקרה בו מישהו העלה עציץ כדי להעיד במשפט פלילי.

בפרק אחר סופר על טכניקת הצילום הקירליאני. טכניקה זו התגלתה במקרה בשנת 1939 ע"י סמיון קירליאן בעת שעשה ניסויים במעבדתו. הוא גילה שאם מניחים על לוח צילום גוף הנמצא בשדה חשמלי חזק, נוצרת על לוח הצילום תמונה של הגוף עם הילה סביבו. עלים, צמחים, מטבעות ואברי גוף ש"חושמלו" באופן זה הותירו כולם תמונות הילה על לוח הצילום. מהר מאוד נסחף קירליאן למחוזות מפוקפקים, כינה את הקרינה הזו "ביו-פלזמה" או "כח חיים" (כח חיים בו ניחנו גם מטבעות, מסתבר) ובכך זרע את הזרעים להתעוררות הגדולה של עולם הניו-אייג' סביב מתקן זה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת.

עוד סופר באותו ספר על ניסוי מדהים במסגרתו התגלה אפקט עלה הפנטום. בתחילה צולם עלה שלם וכצפוי נרשמה סביבו הילה. תמונה נוספת צולמה לאחר שחצי עלה נחתך וסולק, אך למרבה התדהמה גם בצילום זה הופיעה הילה של עלה שלם!

אפקט עלה הפנטום נחקק בזכרוני וחזר להטריד ולסקרן אותי מפעם לפעם.

השנים חלפו, מצאתי עצמי לומד לתואר ראשון בפיזיקה בעוד חברי הטוב לומד בפקולטה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה. סיפרתי לו את הסיפור, הראיתי לו את הספר, והדבר עורר את סקרנותו במידה כזו שהקדיש את העבודה המסכמת של התואר לבניית מתקן לצילום קירליאני. בילינו שעות לא מעטות בצילום מטבעות, עלים, ובעיקר – חצאי עלים.

מהר מאוד הבנו שנאלץ להפרד לשלום מה"הילה המסתורית" שאפפה את התחום.

התופעה הפיזיקלית שיוצרת את ההילות הללו נקראת "התפרקות-קורונה" – מעין אוסף של המוני ברקים קטנטנים כתוצאה מתנאי הצילום המיוחדים. הגזים השונים שנמצאים מסביב לחפץ המצולם עוברים יינון (תופעה דומה מתחוללת ב"כדור הברקים" שניתן לרכוש בכל חנות גימיקים). גודל ההילה וצבעיה תלויים בהרכב הגזים המדויק (שתלוי גם בחומרים מהם עשוי החפץ), בלחות של החפץ ובלחות האויר סביבו, במרחק בין החפץ לבין לוח הצילום (ולכן בלחץ שמופעל עליו כנגד הלוח עליו הוא מונח), בטמפרטורה ועוד.

התמונות שצילמנו מרהיבות, אך אין ביניהן לבין "אנרגיית חיים" ולא כלום. באחד הניסויים הצלחנו אפילו לשחזר "מטבע פנטום"! ראו למטה (ניתן להבחין בעיגול חלש נוסף לכיוון "השעה "7 – שאריות מצילום קודם).

ומה לגבי עלה הפנטום? אנחנו לא הצלחנו לשחזר את התופעה, למרות נסיונות לא מעטים. חיפוש מדוקדק בספרות הראה כי ניסויים חוזרים אכן לא הצליחו לשחזר את האפקט. מדובר כנראה בסוג של "הטבעת חומר" שגורמות ההתפרקויות החשמליות. בצילום העוקב, כאשר מונח רק חלק מהעלה על אותו לוח מבלי שהוא נוקה כראוי, ממשיכים עדיין שיירי החומר מהצילום הקודם להפיץ הילה.

מצלמת הילות ממוחשבת ($20 לצילום תמורת קצת צבעים מלאכותיים)

ב-1992, עם התפתחות המחשבים, פיתח מהנדס אלקטרוניקה בשם גאי קוגינס מצלמה שקרא לה AuraCam 6000: הלקוח יושב מול מצלמה ומניח את ידו על מערך חיישנים שמודדים מוליכות חשמלית בין נקודות שונות על כף היד (באתר נטען כי נמדדים גם לחות, טמפרטורה וחשמל סטאטי אם כן אין פירוט ברור לכך). המחשב מתרגם את הנתונים לכתמי צבע לפי חוקיות כלשהי ומוסיף אותם לתמונה הויזואלית של האדם המצולם. באתר ניתנים מספר הסברים שונים וסותרים לגבי אופן התרגום של הזרמים החשמליים לכתמי צבע.

מה הסיבה להבדלים בין תמונות המופקות לאנשים שונים, או אפילו לאותו אדם אך בזמנים שונים? מידת ההזעה של כף היד שונה מאדם לאדם ומשתנה מרגע לרגע, ותלויה בין השאר ברמת ההתרגשות, הלחות באויר או מידת המאמץ הפיזי שקדם לצילום. שינויים במידת ההזעה מתבטאים במוליכות חשמלית שונה ולפיכך מתורגמים לצבעים שונים על מסך המחשב. ואכן גם צילומים שנלקחים בהפרש של דקות ספורות מאותו אדם עשויים להניב צבעים שונים לחלוטין, ולפיכך פרשנויות שונות לחלוטין על מצבו הרוחני של האדם. מוזר.

השאלה המרכזית היא – מה לכל הרוחות הקשר בין מידת ההזעה של היד לבין "הילה בלתי גשמית"? "מכונת אמת" פועלת על אותו עיקרון בדיוק, ולא מיוחסים לה שום הקשרים על טבעיים.

האתר מוצף בטענות מרחיקות לכת לגבי התועלת והשימושים הרבים והמגוונים שיש לצילומים אלה. בניגוד מסוים לכך, דף השאלות והתשובות מציג קו הרבה יותר זהיר. בין השאר נאמר שם:

• האם הציוד מצלם את ההילה האמיתית? – המצלמות מייצרות ייצוג אלקטרוני של האופן בו אנו מאמינים שההילה האמיתית נראית. לא קיימת שום דרך בעולם שיכולה לצלם את ההילה האמיתית. כל מצלמות ההילות שמצויות היום בשוק עובדות על אותו עיקרון ביו-פידבק שפיתח גאי קוגינס.
• האם אפשר להשתמש בזה לאבחון רפואי? – לא. הציוד שלנו לא מסווג כציוד רפואי. הוא מיועד לצורך אבחון הרמה האנרגטית הרוחנית.

ניתן לסכם את נושא ההילות ולומר: מדובר באוסף תופעות פיזיקליות ונוירולוגיות שאין ביניהן שום קשר, המיוחסות כולן לאותה "הילת חיים" מסתורית שאף אחד מהטוענים לראותה לא הצליח לזהותה בניסוי מבוקר.

זו הדגמה קלאסית כיצד במקום לגלות את המצוי, מנסים לכפות את הרצוי.
מתחילים מאמונה נחשקת כלשהי (שמימדים נוספים מעבר לגוף הגשמי קיימים, בדוגמה שלנו) ואז מעקמים את המציאות כך ש"תוכיח" את האמונה, ע"י: איסוף פירורי תופעות שאינן קשורות זו לזו כדי "לחזק" לכאורה את הטענה, התחמקות כמעט מוחלטת מניסויים שיכולים להפריך את הטענה (או התעלמות מוחלטת מכשלונם), ושימוש בדלק ההטעיה הבורות והפתיות של הקהל הרחב בכדי להניע את גלגלי האמונה קדימה.

אז… שלא יעבדו עליכם!

מקורות והרחבות:

• הילה (ויקיפדיה)
• Aura
• החיים הלא מסתוריים של הצמחים
• צילום קירליאן
• The Aura: A Brief Review
• Aura Photography: A Candid Shot
• http://www.skepdic.com/kirlian.html

מאז שחר ההיסטוריה, צצים להם אנשים שטוענים לכוחות מיוחדים, "על טבעיים", לשיטות אבחון וריפוי מהפכניות, להמצאות שמבוססות על חוקי פיזיקה חדשים. לעיתים קרובות הטענות עטופות במסווה "מדעי" או "פילוסופי" כזה או אחר, המקשה עלינו לזהות את האשליה שמנסים למכור לנו: הסיפור נשמע מסקרן, מרגש, מפתה, מגרה את הדמיון, מפיח תקווה. לעיתים קרובות אנחנו מאוד רוצים להאמין שזה נכון.

אבל העדפות ותקוות בתוך מוחנו זה דבר אחד, והמציאות שם בחוץ זה דבר אחר.
שוב ושוב מסתבר כי כאשר מעמידים את אותם אנשים / שיטות / טיפולים במבחן פשוט אך מתוכנן בקפידה, הקסם נעלם ומתפוגג כלא היה.

להלן מאפיינים משותפים להרבה טענות, תגליות, שיטות וטיפולים שלא עמדו במבחן המציאות. כל טענה שמתאפיינת באחד או יותר מהסממנים הבאים – כדאי לבדוק בזהירות רבה לפני שמשקיעים בה זמן, כסף או אנרגיה נוספים.

* הערה: תמרורי האזהרה אינם מבטיחים/מוכיחים כמובן כי טענה מסוימת אינה נכונה, אלא רק מפחיתים את הסבירות להיותה נכונה באופן משמעותי (כך מלמדת ההיסטוריה). כל טענה יש לבדוק באופן ספציפי.

תמרורי האזהרה

1)     בסתירה לכל הידע המדעי הקיים / חוקי הטבע הידועים.
הידע המדעי שהאנושות מחזיקה בו כיום, הוא פרי מפעל משותף בן מאות שנים, של עשרות אלפי מדענים מכל רחבי העולם. כל תגלית משמעותית חדשה נבדקת ע"י מדענים אחרים (שותפים או מתחרים).
חוקי הפיזיקה עומדים ביסוד כל הטכנולוגיות המתקדמות שאנו מוקפים בהן. סטייה מנכונותו של אחד החוקים הללו, ולו הקלה ביותר, היתה גורמת לכל המכשירים שסביבנו להפסיק לעבוד מיד.
גם כשמדברים על מהפיכות במדע (דבר שקורה אחת לכמה עשרות שנים), יש להבחין בין הרחבה או תיקונים, לבין השלכת התאוריות לפח וחזרה לנקודת ההתחלה. שהרי כל תיאוריה חדשה צריכה להתיישב עם כל מה שנמצא כנכון עד היום (העובדות לא משתנות, רק ה"סיפור" שעומד מאחוריהן).
הסיכוי שחוקי הטבע אותם אנו מכירים שגויים מיסודם, פשוט אפסי. לפיכך כל טענה בדבר קיום תופעה שסותרת את החוקים המוכרים – חשודה מלכתחילה.
דוגמאות: מעופפי יוגה שטוענים להתגברות על כוח המשיכה, אנשים שחיים ללא אוכל ושתיה, מכונות תנועה-נצחית שסותרות את עיקרון שימור האנרגיה, השפעת המחשבה על ארועים פיזיקליים בעולם החיצון (כישוף, זימון ארועים, הזזת חפצים, וכד').

2)     חוסר תמיכה ע"י מחקרים מקצועיים, ושימוש במונחים פסאודו-מדעיים.
האם הטענות נחקרו? אם כן באיזו רמה? האם המחקרים פורסמו בכתבי עת מקצועיים (אחרי שעברו ביקורת של מדענים אחרים בתחום)? האם אפשר לקבל קישור למאמר בבקשה? או שאולי הדברים פורסמו רק במדיה? רק כחלק מחומר פרסומי מסחרי?
דוגמאות למונחים פסאודו-מדעיים בכל הקשור לטיפולים אלטרנטיביים: "אנרגיות חיים", "תדרים", "ניקוי מרעלים", "קוונטי", "שחרור אנרגיות חוסמות", "הבאה להרמוניה עם הטבע" וכד'. על מה בדיוק מדובר? שימוש במושגים שלא ניתן למדוד מאפשר חופש תמרון אינסופי בפרשנות התוצאות, לא משנה מה יקרה בפועל.

3)     הסתמכות על אנקדוטות ועדויות אישיות כהוכחה עיקרית לנכונות הטענה.
כנראה אין נתונים יותר מוצקים עליהם ניתן לבסס את הטענות. במקרים רבים האנקדוטות הן היוצאות מן הכלל ולא הכלל, ו/או שיש להן הסברים טבעיים.
דוגמאות: במקרים של אנקדוטות רפואיות – יתכן ומדובר במקרים של החלמה טבעית, טעות באבחון המקורי של המחלה, התעלמות מטיפול אחר שניתן במקביל או רמאות.

4)     שימוש במניפולציות רגשיות.
דוגמאות: פניה לפחד וחרדה – הפחדות, סנסציות, כותרות זועקות עם סימני קריאה מרובים.
פניה לתקווה ויאוש – הבטחות מרחיקות לכת, "הגשמה עצמית בשבועיים", "שיטת ההרזיה שבאמת עובדת, ובקלות", "פתרון לכל בעיות הזוגיות במפגש אחד מרוכז", וכו'.
פניה ליוהרה – משפטים כגון "אתה יודע מה טוב לך יותר מאשר הרופא", או "זה שהתרופה לא עבדה על אחרים לא אומר שלא תעבוד במקרה שלך – אתה הרי יחיד ומיוחד", "רצונך ישפיע על הקוסמוס", "אין גבול למה שאתה יכול להשיג – אם רק תרצה מספיק".

5)     ריח של קונספירציה ופרנויה באויר.
המטפל / ממציא / בעל-הכוחות טוען כי הממסד המדעי מנסה לדחוק את עבודתו, או כי מדובר בחלק מקונספירציה גדולה אף יותר שמערבת גורמים בתעשיה ו/או הממשלה.
דוגמאות: "הממשלה/חברות התרופות/הממסד הרפואי מנסים לדחוק את השיטה, למנוע את הפצתה, משיקולים מסחריים או אחרים".
זה פשוט לא סביר. אם תרופה עובדת, תהיה מוטיבציה מסחרית לכל אותם גורמים לחקור ולקדם את הנושא. זה עשוי להציל גם אותם או את הקרובים להם מאותן מחלות קשות ממש.
ובאופן כללי יותר, אותן מוטיבציות אישיות ו/או מסחריות חזקות שמיוחסות לשומרי הסוד (לכאורה), מניעות חלק מהם להדליף עליו. בכפר הגלובלי והמתוקשר, בו כל אחד יכול להדליף מידע לכל העולם בצורה אנונימית בלחיצת כפתור, קשה להניח שניתן לשמור סודות כבירים מפני העולם כולו, ע"י קבוצות אנשים גדולות ובמשך שנים רבות.

6)     חוסר קונצנזוס. הטענה תלוית תרבות /תקופה / אסכולה.
אם טענה נכונה באופן אוניברסלי, ללא גבולות גזע דת ולאום, לא הגיוני שכל קבוצה תגיע לאמת אחרת בנושא. או שכולם טועים, או שרק קבוצה אחת צודקת, ואם כך, מי היא?
דוגמאות: מצבים בהם מומחים שונים באותו התחום אינם מסכימים ביניהם: לגבי העתיד, אבחון רפואי, אבחון אישיות, וכד'.
תופעות שרווחות בעיקר בארצות מסוימות: רוחות רפאים באנגליה, חטיפות ע"י חוצנים באמריקה.

7)     סודיות.
הפתרון נשמר "בסוד" במשך אלפי שנים ונחשף לציבור הרחב רק לאחרונה. או שעדיין מוחזק כסוד פרטי של אדם כזה או אחר, שמוכר אותו לציבור. המגלה/מפתח הגיע להמצאה/שיטה לחלוטין לבדו.
אנשי מדע אמיתיים משתפים את הידע שלהם עם אחרים כחלק מההתפתחות המדעית. שרלטנים שומרים את השיטות שלהן בסודיות, כדי למנוע מאחרים להדגים שהן לא עובדות. בימינו אין כמעט דוגמאות לפריצות דרך שנעשות לבד. בד"כ מדובר בשיתוף פעולה של מדענים רבים.
דוגמאות: תרופות וטיפולים "סודיים" –אם הטיפול המדובר באמת עובד ומרפא מחלות חשוכות מרפא, המגלה יזכה בפרסום אדיר, כסף רב וסיפוק עצום אם ישתף את שאר האנושות בסודו. למה שלא יעשה זאת?

8)     נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
מה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, כמעט תמיד אינו אמיתי (אלא הונאה עצמית או הונאת אחרים).
דוגמאות: פיתרון פשוט לכל בעיות התחבורה/אנרגיה (נורה שתאיר את כל רמת-גן). פתרון רפואי/נפשי קל בצורה מפתיעה שאינו דורש מאמץ מיוחד מצד המטפל / מטופל (למשל טיפולי רייקי בהם המטופל לא מודע שהוא מטופל והמטפל צופה בטלויזיה בזמן הטיפול). "מפגש אחד וגמרנו". "כלל בסיסי אחד לחיים בריאים ומאושרים". "תרופה לכל" – יעיל כנגד מגוון רחב של מחלות קשות לא קשורות. "ללא תופעות לואי", "בטוח לכולם".

9)     מאות שנים באזור, ועדיין לא הגיע למעמד של אמת מוצקה עם שימושים יומיומיים מוכחים.
מבוסס על המיתוס לפיו לפני מאות או אלפי שנים אנשים החזיקו בידע שהמדע המודרני לא מסוגל עדיין להבין (אותם אנשים שלא ידעו על מחזור הדם ועל כך שחיידקים גורמים מחלות למשל).
אם הפתרון כל כך מוצלח, מדוע הוא עדיין בשוליים? הנה תשובות אפשריות מצד הטוענים:

א.   "נשמר עד היום בסוד" – ראה סודיות.

ב.   "קונספירציה" – ראה קונספירציות.

ג.    "לא חד משמעי" – הממצאים נשארים תמיד על גבול ה"לא ניתנים לגילוי": ויכוחים שנמשכים עשרות שנים בין חוקרים בתחום האם התופעה כלל קיימת או לא. אם הדברים עד כדי כך לא חד משמעיים מה השימושים הפרקטיים שלהם? עד כמה ניתן לסמוך עליהם שיביאו איזושהי תועלת בחיים?
דוגמאות: עדויות של ביקורי חוצנים, צילומי רוחות רפאים, מפלצות שונות ותופעות של תפישה על-חושית. למרות עשרות שנים של עיסוק אינטנסיבי, ובמקרים מסוימים אף מחקר מסודר, אין עד היום אף לא עדות חד משמעית אחת לקיומה של אף אחת מהתופעות הנ"ל.

ד.   "נכון שהמון שיטות נכשלו עד היום בתחום, אבל השיטה הזו שונה. הפעם זה עובד!"
רוב הסיכויים שגם טענה זו לא שונה מקודמותיה.
דוגמאות: מאות סוגים דיאטות כושלות / נבואות סוף-עולם שלא התגשמו / שיטות איבחון וריפוי שלא נתנו תוצאות פלאיות / שיטות להגיע לאושר והגשמה ואנשים עדיין מיואשים ומחפשים…

10) לא ניתן להפרכה ע"י ניסוי כלשהו.
מאפיין מובהק של טענות פסאודו-מדעיות. "אי אפשר לבדוק דברים כאלה", "אסור לבדוק דברים כאלה", "עצם הבדיקה של דברים כאלה גורמת להם לא לעבוד", וכו' – מבחר תירוצים כיד הדמיון הטובה מדוע לא ניתן לחשוב על מבחן פשוט בו הטענה תסתבר כלא נכונה, אם אכן אינה נכונה.
אם מישהו טוען כי הוא יכול לאבחן מחלות מסוימות, לגלות מים מתחת לאדמה, להזיז חפצים, לנבא עתיד – קל מאוד לבדוק זאת. אך ההיסטוריה מלמדת, שבכל פעם שמבחן כזה מתבצע, הנבחן נכשל בהוכחת מרכולתו, ואז צצים התירוצים השונים, שמעבירים את הטענה למחלקת ה"לא ניתנות להפרכה".
ואם הטענה כן ניתנת להפרכה (כמו כל טענה מדעית), האם הטוען ניסה להפריך אותה? כיצד? מה היו התוצאות? האם מישהו אחר ניסה להפריך אותה? מה היו התוצאות?

ועכשיו תורכם!

1. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שהוא נכון, אך היה נכשל באחד מהמבחנים לעיל?
2. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שאינו נכון, אך היה עובר את כל המבחנים לעיל בהצלחה?
3. האם יש לכם דוגמה למשהו שהאמנתם בו, התגלה כלא נכון, וערכה כזו, אם היתה תלויה על המקרר, היתה חוסכת לכם עוגמת נפש רבה?