בשבוע שעבר חשבנו קצת על דברים שנשמעים הגיוניים אך אינם נכונים. תודה על כל הרעיונות היפים שהעלתם!

בהמשך ישיר מתבקשת הרשומה הנוכחית – "לא הגיוני, אך נכון".

לי היה הרבה יותר קל למצוא דוגמאות מהסוג הזה. הנה כמה, מנוסחות בכוונה באופן פשוט ככל האפשר (גם אם במחיר פשטנות):

א.     היבשות זזות זו ביחס לזו.

ב.     אנרגיה יכולה להפוך לחומר ולהיפך.

ג.     מכונות ששוקלות אלפי טונות יכולות להמריא ולטוס.

ד.     יצורים קטנים בלתי נראים יכולים להרוג מיליוני אנשים.

ה.     אנשים יוכלו לדבר זה עם זה מקצה העולם לקצהו השני, בעזרת מתקן קטן שלא מחובר לשום דבר.

ו.     יש מצבים בהם צופה אחד מודד את ארוע א' כמתרחש לפני ארוע ב' וצופה שני מודד את ארוע ב' כמתרחש לפני א' באותו ניסוי עצמו (המדידות של שניהם מדויקות כמובן).

ז.        תינוק נוצר ממפגש של תא-זרע וביצית. תודו שזה אחד הדברים הכי לא הגיוניים שיש!

האם תוכלו לתת דוגמאות נוספות לדברים "לא הגיוניים" שהתגלו כנכונים?

אז איך נדע אם משהו נכון או לא? "נשמע הגיוני / לא נשמע הגיוני" אינו כלי אמין במיוחד, כפי שאפשר להיווכח.

יתכן כי חלק מהמוגבלות של הכלי נובעת מכך שאינו מוגדר היטב. למה בדיוק הכוונה ב-"לא הגיוני"?
אפשר להבחין בין דרגות שונות של "לא הגיוני":

1)      רמה סובייקטיבית – לא תואם את הרגלי המחשבה שלנו, את התרשמות החושים שלנו, את נסיון חיינו האישי.

2)      רמה טכנולוגית – בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית (לטוס במהירות הקרובה למהירות האור למשל), אך לא סותר שום חוק פיזיקלי ידוע.

3)      רמה פיזיקלית – סותר את חוקי הפיזיקה המוכרים (ריחוף באויר בכח המחשבה, מכונה שמפיקה יותר אנרגיה מאשר מושקעת בה).

4)      רמה לוגית – סותר את חוקי הלוגיקה (התגלה "ריבוע עגול" וכנראה גם "מדענים הצליחו לשקול את הנשמה שהיא ישות לא חומרית").

התחושה הסובייקטיבית כי משהו "לא הגיוני" היא כלי בעייתי מאוד להבחנה בין נכון ללא נכון, מכיוון שתפישתנו מועדת לטעויות, דרך חשיבתנו מושפעת מאוד מעולם המושגים בו גדלנו, אנו נוטים לפרש את המציאות באופן סובייקטיבי, וכד'. דוגמאות לכך פזורות בכל רחבי הבלוג שלי.

ברמה הטכנולוגית – העובדה כי משהו בלתי אפשרי כרגע כמובן לא אומרת שבעתיד הדבר לא יהיה אפשרי. מספיק להסתכל כיצד נראה העולם לפני 100 שנה בלבד, או לקרוא שוב את "והרי תחזית המומחים" כדי להשתכנע עד כמה הקריטריון הזה בעייתי. במובן הזה טיעון כמו "לא יתכן שחוצנים ביקרו בכדור הארץ כי אין שום דרך טכנולוגית שיכולה להביא אותם לכאן בפרק זמן סביר" אינו טיעון מספק כדי להפריך את הטענה. כלומר גם זה לא נראה לי קריטריון יעיל במיוחד להבחין בין "נכון" ל"לא נכון".

לגבי סתירה לוגית – אין משמעות לכל טענה שמכילה סתירה לוגית פנימית. אם היינו מקבלים טענות כאלה, היו אובדים המשמעות והטעם לכל מחשבה שהיא, ולכל חיפוש אחר "אמת" או "ידיעה", באשר הם. פתח לסתירות לוגיות הוא סוף הנסיון לדעת משהו, ומי שמתיר סתירות לוגיות כורת את הענף עליו הוא יושב, שכן גם טענתיו חסרות כל משמעות בעולם שכזה. כלומר סתירה לוגית היא קו אדום שאין לחצות.

ומה לגבי הקריטריון "סותר את חוקי הפיזיקה"? האם הוא כלי טוב להבחנה בין נכון ללא נכון? כאן העסק נעשה מעניין באמת.

גם קריטריון זה בעייתי. האם תפישה על-חושית (טלפתיה למשל) סותרת את חוקי הפיזיקה? יש הטוענים שכן, ומגבים את דבריהם בטיעונים כאלה ואחרים. יחד עם זאת, אני בטוח כי אנשי מדע ידעו לנמק בזמנו, באופן משכנע, מדוע גם לא יתכן שיבשות זזות זו ביחס לזו, מדוע מכונות ששוקלות אלפי טונות לא תוכלנה להתרומם באויר לעולם, מדוע הזמן חייב להיות מוחלט ומשותף לכולם, וכד'. שהרי אם לא כן, לא היה מדובר בתגליות חדשניות ובמהפכות של ממש במדע. כבר לפני כ-50 שנה טען תומס קון כי מהפכות במדע מתחוללות בדיוק בנקודות בהן מדענים מזהים ועוסקים בדברים שנראים כחורגים מ"הנורמלי", ממסגרת הידע והמושגים המקובלים במדע באותה העת.

כלומר, עלינו להיות זהירים כשאנו טוענים כי משהו פשוט לא יתכן "כי הוא סותר את חוקי הפיזיקה". מסנן כזה כנראה יעיל לצורך סינון רוב הדברים שאינם נכונים, אך מדי פעם מסנן זה יעצור גם משהו נכון, ועצירה כזו פוגעת בקדמה.

האם זהו מחיר שאנו מוכנים לשלם? סיכון שאנו מוכנים לקחת?

נקודה חשובה נוספת היא ההבחנה בין תופעות לבין פרשנויות של תופעות. כאן זה נהיה ממש טריקי, אז צריך להתרכז טוב: תופעות עצמן אינן יכולות לסתור את חוקי הטבע. רק פרשנות של תופעות יכולה לסתור את חוקי הטבע. מה שקורה קורה.  הפרשנות של מה שקורה עלולה לא להתאים למודל שלנו לגבי מה יכול לקרות בעולם. אבל זה משהו אחר.
הפילוסוף והתיאולוג הנוצרי אוגוסטינוס עשה את ההבחנה הזו בשנת 400 לספירה בקירוב, כשאמר: "נס אינו נוגד את הטבע כפי שהוא באמת, אלא רק את הטבע כפי שאנו מבינים אותו כעת".

לדוגמה, אם נתעקש להסביר תפישה על-חושית באמצעות מנגנונים פיזיקליים של העברת אינפורמציה/אנרגיה, אנחנו עשויים להשתכנע מהר מאוד כי הדבר אינו אפשרי, אבל יתכן שבמערכות מושגים אחרות (סתם לדוגמה – מתאמים לא לוקליים ברמה הקוונטית) הדברים פתאום אינם עומדים בסתירה. כלומר, במערכת מושגים אחרת (עתידית אולי), יתכן ואותה תופעה תקבל פירוש אחר ופתאום לא יראה שיש סתירה, וכך משהו שנראה "לא הגיוני" בעבר (כי סתר את חוקי הפיזיקה) הופך ל"הגיוני" ואולי אף מתבקש (כי עולה בקנה אחד עם מערכת מושגים חדשה וקיומו אף נובע ממנה). התופעה נשארה אותה תופעה, רק הפרשנות שלה השתנתה.

למישהו יש דוגמה פשוטה מההיסטוריה להדגים את הרעיון הזה?

התחלנו משאלה פשוטה, והסתבכנו לא מעט… מה זה "הגיוני"? מה זה "נכון" בכלל?

נראה לי שהבסיס המוצק היחיד להשען עליו ולהתחיל לבנות מעליו את בניין הידע, הוא עולם התופעות, כפי שהן נמדדות בצורה מבוקרת שמנטרלת עד כמה שאפשר את ההטיות והפרשנויות הסובייקטיביות שלנו. ללא ראיות, אנחנו מאבדים מהר מאוד קשר עם המציאות.
נחזור לדוגמה של תפישה על-חושית. האם יש בכלל ראיות משכנעות לקיום התופעה? אין טעם לוויכוחים אם משהו הגיוני או לא, אם ההסבר שלו משכנע או לא, אם קיימים הסברים חליפיים, אם הוא סותר את חוקי הפיזיקה וההגיון, כל עוד לא הוכחנו שיש בכלל תופעה שאפשר להתייחס אליה.

כאן מגיע תפקידן של שיטות המחקר המודרניות, שמנסות להפריד בין תופעות אמיתיות לבין מה שרק נראה כמו תופעות, או אם תרצו, בין תופעות חיצוניות אובייקטיביות לבין תופעות פנימיות סובייקטיביות שמתחוללות רק כפרשנויות במוחם של האנשים המעורבים (ראה אסטרולוגיה למשל, או הסיפור המופלא על קרני ה-N). כלומר, אפילו ברמת התופעות הדברים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים, עוד לפני שפונים לרובד ההסברים.

לפני שדנים בשאלה "האם זה הגיוני" או "האם זה נכון", מן הראוי לדון בשאלה הבסיסית יותר והיא – "האם זה קיים", ואם כן, באיזה מובן.

אולי בזה בעצם עוסק הבלוג שלי? מה בכלל קיים, ובאיזה מובן?

מה דעתכם? האם יש לכם קריטריונים נוספים להבחנה פוטנציאלית בין נכון ללא נכון? דוגמאות נגדיות? השגות? חידודים?

עד היום סקרתי לא מעט תופעות שעשויות להיתפש כ"לא הגיוניות" בעיני רבים: מחשבות שמשפיעות על מבנה המים, גרמי שמיים שמתואמים עם אישיות האדם ומאורעות חייו, ריחופים של אנשים באויר וכיוצא באלה.

אני מניח כי רבים מאיתנו מחזיקים, באופן מודע יותר או פחות, ברעיון כי ההגיון, ה-common sense, הוא הכלי הבסיסי להבחנה בין טענות נכונות לטענות שגויות. לעיתים קרובות זה המצב. אך לא תמיד, ולכן יש מקום לזהירות.

יתרה מזאת, האם ה"הגיון" שלנו נקי מהטיות?

למשל, אנו נוטים לבלבל "הגיוני" עם "מוכר". אם נשמע טענה מסוימת מספיק פעמים, וממגוון מקורות שונים, בסופו של דבר היא תשמע לנו "הגיונית", ומשם הדרך ל"נכונה" קצרה.

בצורה קיצונית: "אם תאמר שקר מספיק גדול, ותחזור עליו מספיק פעמים, אנשים לבסוף יאמינו לו" (ג'וזף גבלס, יועץ התעמולה של היטלר).

אני זוכר שבאחת ההרצאות בקורס "פיזיקה מודרנית", בהיתי בנוסחאות תורת היחסות הפרטית ושאלתי את המרצה אם הוא יכול לתת קצת "הגיון" לדברים, כדי שאוכל "לחוש" מה התשובה הנכונה לתרגילים בצורה אינטואיטיבית, ולא רק אופתע מהתשובה כפי שעולה מפתרון הנוסחאות. הוא ענה משהו בסגנון הבא (עברו כ-15 שנה מאז): "מה זה הגיוני? האם את משוואות ניוטון אתה מבין באופן הגיוני? לא. אתה רק מרגיש שאתה מבין אותן יותר טוב. פשוט ראית אותן מספיק פעמים, זה הכל."

חשבתי על תשובתו לא פעם, ואני חושב שיש הרבה בדבריו. "נשמע לי הגיוני", או "אינטואיטיבית זה נראה לי נכון" תלוי מאוד עד כמה הדבר מוכר לנו, ולאו דוקא עד כמה הוא באמת הגיוני או נכון.

הנה דוגמה למשהו שנראה מאוד הגיוני, על סמך התנסות היום-יום, ובכל זאת אינו נכון:

השמש מקיפה את כדור הארץ – כל בר דעת רואה את השמש מבצעת את התנועה הזו מדי יום. אף אחד לא מרגיש שהקרקע זזה או מסתובבת לשום כיוון. המסקנה המתבקשת, על סמך חשיבה הגיונית בסה"כ: השמש ושאר גרמי השמיים מקיפים את כדוה"א. אבל זה לא נכון כמובן.

וכעת תרגיל בשבילכם (לא כל כך קל נראה לי) – למצוא עוד דוגמאות לדברים הגיוניים אך כאלה שהסתברו כלא נכונים. רצוי דוגמאות  פשוטות עד כמה שאפשר, שאינן דורשות ידע מתקדם.

המשכו המתבקש של הדיון נמצא כאן: לא הגיוני, אך נכון

מאז שחר ההיסטוריה, צצים להם אנשים שטוענים לכוחות מיוחדים, "על טבעיים", לשיטות אבחון וריפוי מהפכניות, להמצאות שמבוססות על חוקי פיזיקה חדשים. לעיתים קרובות הטענות עטופות במסווה "מדעי" או "פילוסופי" כזה או אחר, המקשה עלינו לזהות את האשליה שמנסים למכור לנו: הסיפור נשמע מסקרן, מרגש, מפתה, מגרה את הדמיון, מפיח תקווה. לעיתים קרובות אנחנו מאוד רוצים להאמין שזה נכון.

אבל העדפות ותקוות בתוך מוחנו זה דבר אחד, והמציאות שם בחוץ זה דבר אחר.
שוב ושוב מסתבר כי כאשר מעמידים את אותם אנשים / שיטות / טיפולים במבחן פשוט אך מתוכנן בקפידה, הקסם נעלם ומתפוגג כלא היה.

להלן מאפיינים משותפים להרבה טענות, תגליות, שיטות וטיפולים שלא עמדו במבחן המציאות. כל טענה שמתאפיינת באחד או יותר מהסממנים הבאים – כדאי לבדוק בזהירות רבה לפני שמשקיעים בה זמן, כסף או אנרגיה נוספים.

* הערה: תמרורי האזהרה אינם מבטיחים/מוכיחים כמובן כי טענה מסוימת אינה נכונה, אלא רק מפחיתים את הסבירות להיותה נכונה באופן משמעותי (כך מלמדת ההיסטוריה). כל טענה יש לבדוק באופן ספציפי.

תמרורי האזהרה

1)     בסתירה לכל הידע המדעי הקיים / חוקי הטבע הידועים.
הידע המדעי שהאנושות מחזיקה בו כיום, הוא פרי מפעל משותף בן מאות שנים, של עשרות אלפי מדענים מכל רחבי העולם. כל תגלית משמעותית חדשה נבדקת ע"י מדענים אחרים (שותפים או מתחרים).
חוקי הפיזיקה עומדים ביסוד כל הטכנולוגיות המתקדמות שאנו מוקפים בהן. סטייה מנכונותו של אחד החוקים הללו, ולו הקלה ביותר, היתה גורמת לכל המכשירים שסביבנו להפסיק לעבוד מיד.
גם כשמדברים על מהפיכות במדע (דבר שקורה אחת לכמה עשרות שנים), יש להבחין בין הרחבה או תיקונים, לבין השלכת התאוריות לפח וחזרה לנקודת ההתחלה. שהרי כל תיאוריה חדשה צריכה להתיישב עם כל מה שנמצא כנכון עד היום (העובדות לא משתנות, רק ה"סיפור" שעומד מאחוריהן).
הסיכוי שחוקי הטבע אותם אנו מכירים שגויים מיסודם, פשוט אפסי. לפיכך כל טענה בדבר קיום תופעה שסותרת את החוקים המוכרים – חשודה מלכתחילה.
דוגמאות: מעופפי יוגה שטוענים להתגברות על כוח המשיכה, אנשים שחיים ללא אוכל ושתיה, מכונות תנועה-נצחית שסותרות את עיקרון שימור האנרגיה, השפעת המחשבה על ארועים פיזיקליים בעולם החיצון (כישוף, זימון ארועים, הזזת חפצים, וכד').

2)     חוסר תמיכה ע"י מחקרים מקצועיים, ושימוש במונחים פסאודו-מדעיים.
האם הטענות נחקרו? אם כן באיזו רמה? האם המחקרים פורסמו בכתבי עת מקצועיים (אחרי שעברו ביקורת של מדענים אחרים בתחום)? האם אפשר לקבל קישור למאמר בבקשה? או שאולי הדברים פורסמו רק במדיה? רק כחלק מחומר פרסומי מסחרי?
דוגמאות למונחים פסאודו-מדעיים בכל הקשור לטיפולים אלטרנטיביים: "אנרגיות חיים", "תדרים", "ניקוי מרעלים", "קוונטי", "שחרור אנרגיות חוסמות", "הבאה להרמוניה עם הטבע" וכד'. על מה בדיוק מדובר? שימוש במושגים שלא ניתן למדוד מאפשר חופש תמרון אינסופי בפרשנות התוצאות, לא משנה מה יקרה בפועל.

3)     הסתמכות על אנקדוטות ועדויות אישיות כהוכחה עיקרית לנכונות הטענה.
כנראה אין נתונים יותר מוצקים עליהם ניתן לבסס את הטענות. במקרים רבים האנקדוטות הן היוצאות מן הכלל ולא הכלל, ו/או שיש להן הסברים טבעיים.
דוגמאות: במקרים של אנקדוטות רפואיות – יתכן ומדובר במקרים של החלמה טבעית, טעות באבחון המקורי של המחלה, התעלמות מטיפול אחר שניתן במקביל או רמאות.

4)     שימוש במניפולציות רגשיות.
דוגמאות: פניה לפחד וחרדה – הפחדות, סנסציות, כותרות זועקות עם סימני קריאה מרובים.
פניה לתקווה ויאוש – הבטחות מרחיקות לכת, "הגשמה עצמית בשבועיים", "שיטת ההרזיה שבאמת עובדת, ובקלות", "פתרון לכל בעיות הזוגיות במפגש אחד מרוכז", וכו'.
פניה ליוהרה – משפטים כגון "אתה יודע מה טוב לך יותר מאשר הרופא", או "זה שהתרופה לא עבדה על אחרים לא אומר שלא תעבוד במקרה שלך – אתה הרי יחיד ומיוחד", "רצונך ישפיע על הקוסמוס", "אין גבול למה שאתה יכול להשיג – אם רק תרצה מספיק".

5)     ריח של קונספירציה ופרנויה באויר.
המטפל / ממציא / בעל-הכוחות טוען כי הממסד המדעי מנסה לדחוק את עבודתו, או כי מדובר בחלק מקונספירציה גדולה אף יותר שמערבת גורמים בתעשיה ו/או הממשלה.
דוגמאות: "הממשלה/חברות התרופות/הממסד הרפואי מנסים לדחוק את השיטה, למנוע את הפצתה, משיקולים מסחריים או אחרים".
זה פשוט לא סביר. אם תרופה עובדת, תהיה מוטיבציה מסחרית לכל אותם גורמים לחקור ולקדם את הנושא. זה עשוי להציל גם אותם או את הקרובים להם מאותן מחלות קשות ממש.
ובאופן כללי יותר, אותן מוטיבציות אישיות ו/או מסחריות חזקות שמיוחסות לשומרי הסוד (לכאורה), מניעות חלק מהם להדליף עליו. בכפר הגלובלי והמתוקשר, בו כל אחד יכול להדליף מידע לכל העולם בצורה אנונימית בלחיצת כפתור, קשה להניח שניתן לשמור סודות כבירים מפני העולם כולו, ע"י קבוצות אנשים גדולות ובמשך שנים רבות.

6)     חוסר קונצנזוס. הטענה תלוית תרבות /תקופה / אסכולה.
אם טענה נכונה באופן אוניברסלי, ללא גבולות גזע דת ולאום, לא הגיוני שכל קבוצה תגיע לאמת אחרת בנושא. או שכולם טועים, או שרק קבוצה אחת צודקת, ואם כך, מי היא?
דוגמאות: מצבים בהם מומחים שונים באותו התחום אינם מסכימים ביניהם: לגבי העתיד, אבחון רפואי, אבחון אישיות, וכד'.
תופעות שרווחות בעיקר בארצות מסוימות: רוחות רפאים באנגליה, חטיפות ע"י חוצנים באמריקה.

7)     סודיות.
הפתרון נשמר "בסוד" במשך אלפי שנים ונחשף לציבור הרחב רק לאחרונה. או שעדיין מוחזק כסוד פרטי של אדם כזה או אחר, שמוכר אותו לציבור. המגלה/מפתח הגיע להמצאה/שיטה לחלוטין לבדו.
אנשי מדע אמיתיים משתפים את הידע שלהם עם אחרים כחלק מההתפתחות המדעית. שרלטנים שומרים את השיטות שלהן בסודיות, כדי למנוע מאחרים להדגים שהן לא עובדות. בימינו אין כמעט דוגמאות לפריצות דרך שנעשות לבד. בד"כ מדובר בשיתוף פעולה של מדענים רבים.
דוגמאות: תרופות וטיפולים "סודיים" –אם הטיפול המדובר באמת עובד ומרפא מחלות חשוכות מרפא, המגלה יזכה בפרסום אדיר, כסף רב וסיפוק עצום אם ישתף את שאר האנושות בסודו. למה שלא יעשה זאת?

8)     נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
מה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי, כמעט תמיד אינו אמיתי (אלא הונאה עצמית או הונאת אחרים).
דוגמאות: פיתרון פשוט לכל בעיות התחבורה/אנרגיה (נורה שתאיר את כל רמת-גן). פתרון רפואי/נפשי קל בצורה מפתיעה שאינו דורש מאמץ מיוחד מצד המטפל / מטופל (למשל טיפולי רייקי בהם המטופל לא מודע שהוא מטופל והמטפל צופה בטלויזיה בזמן הטיפול). "מפגש אחד וגמרנו". "כלל בסיסי אחד לחיים בריאים ומאושרים". "תרופה לכל" – יעיל כנגד מגוון רחב של מחלות קשות לא קשורות. "ללא תופעות לואי", "בטוח לכולם".

9)     מאות שנים באזור, ועדיין לא הגיע למעמד של אמת מוצקה עם שימושים יומיומיים מוכחים.
מבוסס על המיתוס לפיו לפני מאות או אלפי שנים אנשים החזיקו בידע שהמדע המודרני לא מסוגל עדיין להבין (אותם אנשים שלא ידעו על מחזור הדם ועל כך שחיידקים גורמים מחלות למשל).
אם הפתרון כל כך מוצלח, מדוע הוא עדיין בשוליים? הנה תשובות אפשריות מצד הטוענים:

א.   "נשמר עד היום בסוד" – ראה סודיות.

ב.   "קונספירציה" – ראה קונספירציות.

ג.    "לא חד משמעי" – הממצאים נשארים תמיד על גבול ה"לא ניתנים לגילוי": ויכוחים שנמשכים עשרות שנים בין חוקרים בתחום האם התופעה כלל קיימת או לא. אם הדברים עד כדי כך לא חד משמעיים מה השימושים הפרקטיים שלהם? עד כמה ניתן לסמוך עליהם שיביאו איזושהי תועלת בחיים?
דוגמאות: עדויות של ביקורי חוצנים, צילומי רוחות רפאים, מפלצות שונות ותופעות של תפישה על-חושית. למרות עשרות שנים של עיסוק אינטנסיבי, ובמקרים מסוימים אף מחקר מסודר, אין עד היום אף לא עדות חד משמעית אחת לקיומה של אף אחת מהתופעות הנ"ל.

ד.   "נכון שהמון שיטות נכשלו עד היום בתחום, אבל השיטה הזו שונה. הפעם זה עובד!"
רוב הסיכויים שגם טענה זו לא שונה מקודמותיה.
דוגמאות: מאות סוגים דיאטות כושלות / נבואות סוף-עולם שלא התגשמו / שיטות איבחון וריפוי שלא נתנו תוצאות פלאיות / שיטות להגיע לאושר והגשמה ואנשים עדיין מיואשים ומחפשים…

10) לא ניתן להפרכה ע"י ניסוי כלשהו.
מאפיין מובהק של טענות פסאודו-מדעיות. "אי אפשר לבדוק דברים כאלה", "אסור לבדוק דברים כאלה", "עצם הבדיקה של דברים כאלה גורמת להם לא לעבוד", וכו' – מבחר תירוצים כיד הדמיון הטובה מדוע לא ניתן לחשוב על מבחן פשוט בו הטענה תסתבר כלא נכונה, אם אכן אינה נכונה.
אם מישהו טוען כי הוא יכול לאבחן מחלות מסוימות, לגלות מים מתחת לאדמה, להזיז חפצים, לנבא עתיד – קל מאוד לבדוק זאת. אך ההיסטוריה מלמדת, שבכל פעם שמבחן כזה מתבצע, הנבחן נכשל בהוכחת מרכולתו, ואז צצים התירוצים השונים, שמעבירים את הטענה למחלקת ה"לא ניתנות להפרכה".
ואם הטענה כן ניתנת להפרכה (כמו כל טענה מדעית), האם הטוען ניסה להפריך אותה? כיצד? מה היו התוצאות? האם מישהו אחר ניסה להפריך אותה? מה היו התוצאות?

ועכשיו תורכם!

1. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שהוא נכון, אך היה נכשל באחד מהמבחנים לעיל?
2. האם אתם מכירים משהו שאתם מאמינים שאינו נכון, אך היה עובר את כל המבחנים לעיל בהצלחה?
3. האם יש לכם דוגמה למשהו שהאמנתם בו, התגלה כלא נכון, וערכה כזו, אם היתה תלויה על המקרר, היתה חוסכת לכם עוגמת נפש רבה?