צוללים אל הצלילים

צוללים אל הצלילים

היום נצא לפעילות בעולם הצלילים. ילדים מוזמנים להצטרף.
יש לכם רמקולים מחוברים למחשב? אפשרות לשמוע צלילים משונים במשך הדקות הקרובות בלי שינעצו בכם מבטים נזעמים? סבלנות לחוויות קצת שונות? אם כן, אפשר לצאת לדרך!

לאחרונה התוודעתי לפודקאסט נפלא שנקרא RadioLab. (ניתן להוריד את הפרקים בחינם בפורמט mp3 ולהאזין להם בפקקי הבוקר למשל).

אחד הפרקים הראשונים שהאזנתי להם היה "השפה המוזיקלית". הפרק נפתח בהדגמה מאלפת. שימו לב מה קורה כשקטע ממשפט מדובר רגיל מושמע בלולאה: הקשיבו כאן (המתינו כמה שניות להורדת הקובץ).

אני מניח שכולם שמעו מנגינה ברורה (חלקכם אולי אף הצטרפו בשירה סוערת ותיפוף על השולחן). הדגמה זו מעוררת מחשבות לגבי מקורה של המוזיקה והקשר בינה לבין דיבור. הנושא נסקר מזויות רבות ושונות בפרק הזה של Radiolab, והוא תחום עיסוקה של דיאנה דוייטש, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה.

המשכתי לצלול בעבודותיה המרתקות. הנה לקט הדגמות מעניינות.

מילות פנטום

לצורך התרגיל הבא אתם נדרשים לזוג רמקולים באיכות סבירה (מומלץ לא להשתמש באוזניות להדגמה הזו). הרמקולים צריכים להיות מרוחקים זה מזה מספיק כדי לקבל אפקט סטראופוני טוב. הקשיבו לקטעים הבאים בסבלנות. כל אחד מהם נמשך כשתי דקות.
אילו מילים אתם שומעים? האם הן באנגלית? עברית? המשיכו להאזין, ומילים חדשות תצוצנה. מאיזה כיוון נשמעת כל מילה? ימין או שמאל? הפנו את הראש לכיוון אחר או שוטטו קצת בחדר – מילים חדשות עשויות להתגלות.
מי זיהה יותר מ-5 מילים? יותר מ-10?

דוגמה ראשונה, דוגמה שניה.

למעשה בכל הקלטה מושמעות שתי הברות שחוזרות על עצמן במדויק לאורך כל הקטע, ואף זהות לחלוטין בשני הערוצים (ימין ושמאל, מושמעות בחפיפה לסירוגין).

כפי שראינו כבר לא פעם בעבר, המוח שלנו מנסה למצוא משמעות בכל קלט, בין אם היא נמצאת שם ובין אם לאו. לא פעם הדבר מביא לאשליות תפישה: פרצופים בעננים, פנים על מאדים, התגלויות של קדושים בפיצות וטוסטים, נבואות בדיעבד וכד'.

דיאנה מספרת כי לא פעם אנשים שומעים מילים שקשורות לנושאים שמטרידים אותם באותו הרגע.
עובדה מעניינת זו העלתה בי אסוציאציה מידית למבחן רורשאך (אחד המבחנים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת, בין השאר בשל מהימנות ותוקף נמוכים ובעיות אובייקטיביות בקביעת הציונים והפירוש של המבחן).

אשליית הרצף

לצורך הניסוי הבא מומלץ להרכיב אוזניות (הקפידו על כיוון ימין-שמאל). הקשיבו לצלילים האלה.
מה אתם שומעים? האם יש כיוון מסוים ממנו מגיעים הצלילים הגבוהים? הנמוכים? נסו להתמקד בכל אוזן בנפרד.

השתתפו בניסוי!  בעלי האוזניות שבכם (ורק אתם, כדי להבטיח ניסוי באיכות סבירה),
אתם מוזמנים לענות כאן לפני שאתם ממשיכים לקרוא (אנונימי כמובן).

למעשה כל אוזן שומעת סדרת צלילים מדלגים, כששתי הסדרות שזורות זו בזו. הנה כאן תוכלו לשמוע את שתי הסדרות לחוד (אחרי כמה שניות של הצליל המקורי). מפתיע לא?! מסתבר שרוב האנשים הימניים (מבחינת הצד של היד הכותבת, בלי קשר לדעתם הפוליטיות כמובן) שומעים את הצלילים הגבוהים מגיעים מצד ימין ואת הנמוכים מצד שמאל, למרות שהצלילים מפוזרים באופן שווה מבחינת גובהם בין שתי האוזניים. אפליה זו נשמרת בד"כ גם כאשר הופכים את כיוון האוזניות! אצל אנשים שמאליים לעומת זאת אין נטייה ברורה לכיווניות כזו. נראה מה יעלה בסקר שלנו. נכון לזמן בו התבצע המחקר הזה (1975) לא היה ברור מה ההסבר המדויק לכל התופעות הללו.

זכרון צלילי

כעת תוכלו לבחון את הזכרון שלכם לגובה הצליל, בתנאים שונים. בכל קטע יושמעו שני זוגות של צלילים, כאשר מרווח של 5 שניות מפריד בין כל שני בני זוג כאלה. כלומר:
[ צליל – <5 שניות> – צליל                                צליל – <5 שניות> – צליל ]
המשימה שלכם היא לקבוע האם שני הצלילים בכל זוג זהים או שונים מעט זה מזה בגובהם (הפרש של חצי טון).

לחצו כאן כדי לשמוע דוגמה ראשונה של שני זוגות צלילים. זה לא היה קשה במיוחד אני מניח (תשובה: זוג הצלילים הראשון זהה בגובהו, הצליל הראשון בזוג השני גבוה יותר מזה שבא אחריו).

עכשיו נראה עד כמה הדברים מסתבכים כאשר דוחפים צלילים שונים באמצע. המשימה זהה – האם הצליל הראשון והאחרון בכל קבוצה זהים? לחצו להשמעה.

ומה קורה כאשר במקום צלילים מושמעות מילים באמצע? לחצו להשמעה. רוב האנשים מוצאים את המשימה הזו קלה לאין שיעור מהמשימה הקודמת בה הושמעו צלילים נוספים באמצע.

דיאנה מסבירה כי המפתח להצלחה במשימה הוא זכרון גובה הצליל הראשון והשוואתו עם השני. הניסוי מדגים כי מידע לגבי גובה הצליל נשמר כנראה במקום אחר בזכרון מאשר מידע שמיעתי מילולי. משום כך, מילים שמושמעות בין שני הצלילים לא פוגעות בביצועים בעוד שצלילים דומים, שנאגרים באותו "מקום בזכרון", משפיעים זה על זה ומפריעים בביצוע המשימה.

חידה – זהו את המנגינה

האם תוכלו לזהות את המנגינה הזו? קשה. נשמע כמו אוסף צלילים אקראיים. רמז: הצלילים יוצרים מנגינה מוכרת. כולם נכונים, אלא שהם מפוזרים באוקטבות שונות (התנצלות בפני מי שלא מבין את המושגים, קצת קשה להסביר על רגל אחת). נסו שוב.

אם נעביר את כל הצלילים לאוקטבה אחת, לפתע תצוץ המנגינה!  (מאמר בנושא כאן).

*

לפני שניפרד, נחזור למשפט מתחילת הרשומה. הקשיבו לו פעם נוספת. האם גם לאחר כל המסעות הצליליים המפרכים שלנו המנגינה שחבויה בו מזנקת לאוזניכם כבר בשמיעה הראשונה?

   *   *   *

להתנסות נוספת: אשליות שמיעה נוספות פגשנו כאן – "יורדים למעלה ועולים לשום מקום"

סרטון שכולל כמה אשליות שמיעה, בחלקן כבר נתקלנו:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

ראיתי זאת בבהירות

היום אציג כמה אשליות תפישה שקשורות בהשפעת הבהירות על תפישת מימדים אחרים.

קחו פיסת נייר ורשמו את תשובותיכם לכל אחת מהשאלות הבאות. אל תתמהמהו יותר מדי, המטרה היא לבדוק את ההתרשמות הראשונית – הקדישו כמה שניות לכל שאלה ועברו הלאה. (מנסיון קצר, לא לכולם זה עובד במידה שווה).

גלים גלים

איזה מה"גלים" נראים רחבים יותר? (ראו חיצים)

1 – הכהים

2 – הבהירים

3 – לא רואה הבדל ברוחב

מעוינים

מאיזו שורת מעוינים נלקח המעוין שמשמאל?

1 – הכהים

2 – ה"הבינוניים"

3 – הבהירים

אריחים גלמודים

איזו משתי הצורות גבוהה יותר?

1 – הכהה

2 – הבהירה

3 – לא רואה הבדל בגובה

לוח השח

באיזו משבצת האלכסון ארוך יותר?

1 – הכהה

2 – הבהירה

3 – לא רואה הבדל באורך

זהו.

גלגלו מטה לתשובות הנכונות.

*

*

*

*

*

*

*

*

*

אני מקווה שלפחות חלקכם לא הכיר את האשליות, כי אז ההפתעה תהיה די גדולה:

מטרת השאלות היתה להסיח את דעתכם מהתעתוע העיקרי – בכל המקרים, הצורות שנשאלתם עליהן הן באותה בהירות בדיוק! ה"כהות" וה"בהירות" – זהות בבהירותן.

הנה הוכחה לגבי תמונת הגלים. אשליות רבות נוספות בסגנון, בליווי הסברים קצרים תוכלו למצוא כאן – מומלץ.

[אם אתם חושדים שגם בהוכחה חבויה רמאות כלשהי, אתם מוזמנים להדפיס את הציורים, לגזור את החלקים הרלוונטיים ולהשוות. דרך פשוטה ומדויקת יותר היא לבצע את אותה בדיקה תוך שימוש בתוכנות בסיסיות לעריכת תמונה, כמו paint]

לגבי המעוינים, כולם, כולל זה שמחוץ למסגרת – זהים לחלוטין. כל אחד מהם מדורג בבהירותו מלמעלה (בהיר) למטה (כהה). כשהחלק התחתון (הכהה) של שורת מעוינים אחת נושקת לחלק העליון (הבהיר) של שורת מעוינים אחרת, נוצר הרושם כאילו השורה התחתונה בהירה יותר. הרקע הלבן מעל השורה העליונה גורם לחלקי המעוינים העליונים להראות כהים יותר.
הנה הוכחה שכולם זהים:

כאן תמצאו את המקור לאריחים הגלמודים + הדגמה שבהירותם זהה. וכאן עוד המון אשליות גוון ובהירות מרהיבות של אותו יוצר – מומלץ ביותר!

זה המקור לאשליית לוח השח.

למעשה תעתועי התפישה הללו (כמו רבים אחרים) מדגימים את כוחו המופלא של המוח האנושי לנתח קלט חושי ולהעניק לו פרשנות ומשמעות שימושית. המוח לוקח בחשבון רמזים רבים מהסיטואציה הנקלטת, ומפצה ומתקן את התפישה שלנו בהתאם. כך, למשל:

1)  המוח מבין שצל גורם לחפצים להראות כהים יותר מאשר אם היו תחת תאורה מלאה, ומפצה על כך בתפישת אזורים מוצלים כבהירים יותר ממה שהם נראים לעין.

2)  המוח מפרש בהירויות בצורה יחסית לסביבה. אזור שמוקף באזורים כהים ממנו נתפש יותר בהיר מאשר אותו אזור אם היה מוקף באזורים בהירים ממנו.

3)  במקרים רבים המוח נוטה להתעלם משינויים מדורגים בבהירות, בהניחו כי מדובר בשינויי תאורה ולא בשינוי הגוון של החפץ עצמו.

4)  במקרה בו יש רמז על תאורה מלאכותית או מסננים צבעוניים דרכם רואים את החפצים השונים, המוח מבצע תיקון בהירות וצבע (בדומה לפעולת ה-"white balance"  שיש במצלמות דיגיטליות של היום). הנה דוגמה מצוינת לאשלית צבע.

את האשליה הבאה יצרתי בעצמי, כוואריאציה על אשליית השח. הוספתי אלמנט של לוח חצי שקוף כדי ליצור אפקט כפול:

האם זה עבד לכם (עליכם)? שתפו בחוויות.
תרגיל בית: מהם האלמנטים שהנדסתי פנימה כדי ליצור את האשליה ולהעצימה?

נסיים בהרצאת TED של Beau Lotto בנושא. (ניתן לבחור כתוביות בעברית).

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

מגיפת רואי הנסתר

מגיפת רואי הנסתר

בהמשך ישיר לרשומה על ניסויי חישת העתיד, אני רוצה להביא בפניכם סיפור אישי מרתק ששלח לי אחד מקוראי הבלוג (שהעדיף להישאר בעילום שם). תודה על השיתוף!

*

לפני שלוש שנים השתתפתי בסדנא בה דיברו רבות על צורת החיווט במוח וכיצד הוא מתפתח. אחת ההרצאות המעניינות ששמענו הייתה על הדרך בה מתחדשים תאי עצב במוח. נאמר שם, שאם בעבר חשבו שאנחנו נולדים עם מערך מסוים של תאי מוח שרק מתים עם השנים, הרי שלאחרונה גילו שהמוח מייצר מיליארדים של תאי עצב חדשים מדי יום (Neuro Genesis), אך לרוב הם מתים בהמוניהם. הדרך היחידה לגרום להם להמשיך לחיות, להתחבר לאחרים וליצור רשתות עצביות היא ע"י איתגור של המוח. במילים אחרות – תאי העצב יצמחו וייצרו רשתות עצביות לקליטה ועיבוד של מידע רק אם נלמד משהו שמאתגר את היכולות הקוגנטיביות או נעשה משהו חדש הדורש מאמץ מוטורי למשל (כמו ללמוד לרכב על אופניים).

הסדנא, שהייתה רוחנית באופייה, התבססה על העקרון הזה כדי להסביר איך ניתן לפתח יכולות תפישה על-חושית (ESP) החבויות במוח, שהרי הכל עניין של חיווט ואימון.

השיטה בה הדבר התבצע הייתה פשוטה יחסית: לוקחים חבילת קלפי משחק רגילים (פוקר), מערבבים אותם, עורמים אותם כשפניהם כלפי מטה ואז מנסים "לקרוא" אותם, אחד אחד, כל פעם את הקלף הנמצא בראש החבילה.

שניים מהמשתתפים הוותיקים בסדנאות שתרגלו את היכולת הזו במשך תקופה ארוכה, הצליחו להדגים באופן עקבי זיהוי מדויק של 48-52 קלפים מתוך 52 קלפים שיש בחבילה!
הם גם לימדו את המשתתפים האחרים את הטכניקה. לפי ההסבר שלהם, מביטים בקלף (ומנסים לשמור על מוח שקט עד כמה שאפשר ללא הסחות דעת פנימיות וחיצוניות) עד ש"מופיע" על גב הקלף צל שמתעצב לסמל ולמספר של הקלף ההפוך.

פה ושם צצו ועלו סימני שאלה. שני ה"קוראים" המיומנים ביותר הצליחו "לקרוא" רק את החבילה שלהם. אם היו צריכים להחליף חבילה או לנסות אחת חדשה, אחוזי הקריאה שלהם צנחו פלאים, ועלו רק לאחר פרק זמן כלשהו (שבוע או יותר) של אימון עם חבילת הקלפים החדשה.

תרבות עניפה התפתחה סביב הנושא. מפגשים שלמים הוקדשו לתרגול היכולת לקרוא בצורה מדויקת את הקלף לפני הפיכתו. היתה תחושה של מרוץ אל התהילה – מי יצליח לזהות יותר קלפים לפני כולם. העניין זכה לפרסום נרחב כל-כך עד שאחת מאלופות ה"קריאה" אפילו זומנה לבדיקה מעמיקה של יכולותיה במעבדת מחקר מכובדת.

שנה לאחר מכן, בסדנא נוספת, הופתעתי לגלות שעשרות ממשתתפי הסדנא מגיעים לשיעורי הצלחה מדהימים של 40 קלפים ויותר, עד כדי "קריאת" חבילת קלפים שלמה ברצף ללא אף טעות!

אם בני ה"דור הקודם" של קוראי הקלפים נדרשו לכ-20-30 שניות בממוצע לזיהוי כל קלף, ולפעמים היו מניחים מספר קלפים בצד כי לא הצליחו לזהות אותם כלל, הרי שבני ה"דור החדש" הצליחו לקרוא כל קלף ב-3 שניות בממוצע. ממש עברו על החבילה כרוח סערה…

אחד המשתתפים שהדגים מול כולם את שליטתו המופלאה במלאכה סיפר שלימד את עצמו לעשות זאת בשישה ימים! משתתפת אחרת, שזיהתה נכון 30 קלפים במפגש שנעשה ביום הראשון לסדנא, הצטרפה תוך יומיים לנבחרת האלופים עם טעות אחת בלבד לחבילת קלפים שלמה! מישהי סיפרה שהצליחה לפתח את היכולת הזאת בזמן שהיתה מאושפזת לשבועיים בעקבות שבץ ולא יכלה ללכת. לטענתה זה העמיד אותה על הרגליים במהירות רבה וללא עקבות כלשהם לשבץ!

מצד אחד זו הייתה תגלית משמחת עבורי, ומצד שני – מזעזעת.
משמחת – שהרי אם הם יכולים, זה נמצא בתחום היכולת האנושית, וכל מה שצריך לעשות זה רק להתאמן בשקידה.
מזעזעת –  משום שהתאמנתי באדיקות (פחות או יותר) אבל נותרתי הרחק מאחור עם זיהוי של משהו כמו 3 קלפים מתוך 52… והיה גם עניין הכבוד הרב שקיבלו אותם אנשים, (שזכו לקללות עסיסיות בתוך ראשי) והחגיגה שנמשכה סביבם בהערצה מוחלטת.

אקטע לרגע את שטף הסיפור כדי לשתף אתכם במחשבות שהתרוצצו במוחי למקרא הדברים.

האם מדובר בכוחות על טבעיים?

כנראה שלא.

למרות שהמחקר הפראפסיכולוגי נמשך כבר למעלה ממאה שנה, עדיין אין שום ראיות לביצוע דבר מסדר גודל כזה בתנאים מבוקרים (ראו למשל כאן). גם התוצאות המרשימות ביותר בהם מנפנפים חוקרי העל-טבעי מדברות על סטיות זעירות מהצפוי באקראי, סטיות שלא ניתן להבחין בהן כלל אלא אם מבצעים סטטיסטיקות על מספר רב של נסיונות.
לא סביר שלראשונה בהיסטוריה התקבצו המוני אנשים בעלי יכולות על טבעיות במקום אחד (או ליתר דיוק – אנשים רגילים אשר פתחו מיומנות זו תוך ימים ספורים).
(עוד על ענייני סבירות תוכלו לקרוא כאן: "ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים").

האם מדובר במקריות? מה צפוי באקראי?

נניח לרגע כי קוראי הקלפים לא יודעים או לא זוכרים אילו קלפים כבר נפתחו כשהם מנסים לנחש את הקלף הבא בתור. נגדיר קריאה של חבילה שלמה כניסיון אחד. כמה קלפים צפוי שאדם ינחש נכון, באקראי?

חישוב מראה כי בשליש מהנסיונות לערך לא יהיה אף לא זיהוי נכון אחד. הצלחה בניחוש 2 קלפים או יותר תתרחש באחד מכל 4 נסיונות. אחת ל-13 נסיונות יצליח מישהו לנחש 3 קלפים או יותר מהחבילה.
הסיכוי לנחש 5 קלפים נכונים או יותר צונח כבר לשליש האחוז. כלומר, אחת ל-300 חבילות בממוצע. הסיכוי לנחש נכון 15 קלפים או יותר הוא בערך 1:20,000,000,000,000. אם כל אדם שחי על פני כדור הארץ יקרא 10 חבילות ביום, ארוע כזה יתרחש פעם אחת בשנה, אי שם על פני האדמה, לבר מזל אחד.

אך הסיכויים לניחוש מוצלח בפועל היו גבוהים יותר. מהסיפור משתמע כי הקלפים נחשפו מיד לאחר כל נסיון ניחוש. ברור כי זכירת הקלפים שנפתחו כבר (בין אם נקראו בהצלחה ובין אם לאו) משפרת את הסיכויים לניחוש הקלפים הנותרים, שכן מספר האפשרויות הולך ומצטמצם ככל שמתקדמים במורד החבילה. למעשה, אם ה"קורא" זוכר את כל הקלפים שנפתחו באופן מושלם, הקלף האחרון ידוע בודאות. את הקלף הלפני האחרון ניתן לנחש בסיכוי של 50% (שהרי אז נותרים רק שני קלפים שעדיין לא נפתחו ובעל הזכרון המושלם יודע מי הם השניים).

בגרף מוצגת ההסתברות לניחוש N קלפים או יותר בחבילה, בשני המצבים שתוארו – חוסר זכרון מוחלט, וזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו. אפשר להניח כי ההסתברות הרלוונטית לתנאים המדוברים נמצאת איפשהו בין שני המצבים הקיצוניים המתוארים בגרף.

* הערה למתמטיקאים מבין הקוראים: את ההסתברויות למצב ללא זיכרון חישבתי ע"י שימוש בנוסחת התפלגות בינומית מצטברת.
מציאת ההסתברויות למצב עם זכרון היתה מאתגרת יותר, ונאלצתי לכתוב תוכנית קטנה שהגרילה הלכה למעשה חבילות קלפים, ניחשה אותם תוך שימוש בזכרון מושלם של הקלפים שנפתחו עד לכל רגע, וספרה את כמות הניחושים הנכונים. הנתונים מקורבים, ומתבססים על 100,000 נסיונות. אם מישהו חושב שיש טעות במספרים, אנא ידעו אותי.

כך או אחרת, הסיכוי לנחש 20 קלפים או יותר שואף לאפס.  לא יתכן שאנשים זיהו 40-50 קלפים בסדנה שוב ושוב, במקרה.

מסקנה: לא מדובר במקריות.

אז במה כן מדובר?

מכיוון שלא מדובר בסטיות קלות מאקראיות (מה שיכול להיות מוסבר ע"י הטיות ניסיוניות דקות כאלה ואחרות) אלא בממצאים אדירי מימדים, יש לכוון את אור הזרקורים אל אחד משני ההסברים הבאים:

הונאה עצמית / הונאה מכוונת (או כמובן שילוב של שניהם).

נחזור לסיפור כעת:

אותה בחורה שנבדקה במעבדת המחקר והדגימה להם קריאה ללא דופי, קיבלה מהחוקרים את ההסבר הבא: זה לא שהיא מרמה אבל משום שהיא מתאמנת עם אותה חבילת קלפים במשך זמן ממושך, המוח שלה לומד לשנן בצורה תת-סיפית (Subliminal) את הסימנים הזעירים הנמצאים בגב הקלפים וכך היא מסוגלת לזהות אותם.

היא לא בהכרח מודעת לעובדה שהיא מזהה סימנים על גב הקלף, אבל היא קולטת ומעבדת אותם תת הכרתית. הם הציעו לה לשנות את הצורה בה היא מתאמנת, ולכסות את הקלפים שהיא קוראת כך שלא תיחשף לסימנים הייחודיים הנמצאים על גב כל קלף. הם גם ביקשו ממנה לחזור אם תצליח להגיע לרמת מובהקות דומה בשיטה החדשה.

ובחזרה לסדנא. משהו קצת הריח לי…

לקח לי יומיים לגלות שאותם אנשים שהפכו לכוכבים וזכו לחמש-עשרה דקות התהילה שלהם באור הזרקורים, למעשה למדו בצורה מודעת את הסימנים בגב כל קלף, וחלקם, רחמנא לצלן, אפילו ייצרו סימנים ייחודיים כאלה לכל קלף בעצמם, שיהיה יותר קל.

כשהבנתי את זה, לימדתי את עצמי תוך שעה לקרוא חצי מחבילת הקלפים שלי – נדרשו רק זכרון ושינון תבנית הפגמים הזעירים בגב הקלף. עכשיו הבנתי למה כולם היו צריכים פנסים חזקים כדי לבצע קריאה נכונה…

כמובן שכעסתי מאוד, הרי מדובר כאן על רמייה מודעת, לפחות לגבי חלק מהאנשים.
חלק מהמשתתפים (ואני ביניהם) התחילו לשאול שאלות קשות, ומכאן לשם, כל הנושא נפתח והביקורת זרמה.

מכאן ואילך, ההוראות החדשות היו להתאמן לפי הנחיות מעבדת המחקר – כשהקלף אותו מנסים "לקרוא" נסתר מן העין.

עד היום, אף אחד מהמשתתפים בסדנאות לא הצליח להגיע לאותה רמה של מובהקות.
אבל זה כמובן לא אומר שום דבר לגבי העתיד 🙂

דברים אינם כפי שהם נראים

אני חושב שהסיפור מדגים יפה, בין השאר, עד כמה לעיתים דברים אינם כפי שהם נראים, וביותר מרמה אחת.

ברמה הפיזיולוגית, יכולות "על טבעיות" לכאורה התבררו כמשחק זכרון המבוסס על קליטה מודעת/לא-מודעת של רמזים טבעיים לחלוטין.
פרשה היסטורית מרתקת באותו נושא היא הסיפור על הסוס שידע חשבון. מי שלא מכיר– מומלץ בחום! קלאסיקה של חשיבה חדה.

ברמה הפסיכולוגית-חברתית, לאחר שאנו מקלפים את קליפת הרוחניות וההתפתחות האישית, מתגלים לעינינו המניעים העמוקים יותר: רצון להרגיש מיוחדים ("יש לי כוחות על-טבעיים!"), השפעה וסחיפה חברתית ("למה לכולם זה מצליח ולי לא? אני חייב לעזור לזה לקרות…"), תחרותיות ("אוף, גם האחרים כאן מיוחדים, אני חייב להיות אפילו יותר מיוחד!"), מניעים שמובילים אנשים להונאה עצמית ואף הונאה מכוונת כלפי אחרים בכדי להשיג את מטרתם האמיתית – יוקרה והערכה חברתית במקרה הזה, כמו גם, מן הסתם, שיפור הדימוי העצמי.

*

חושבים שיש לכם תפישה על-חושית?

קחו חבילת קלפים חדשה, בקשו מחבר שיערבב אותה היטב ויתחיל לדפדף את הקלפים בתוך ארגז קרטון כך ששניכם לא תראו את הקלפים (ואתם גם לא תגעו בהם). רישמו את ניחושיכם על דף עד שתסיימו לדפדף את כל החבילה (בזהירות – לא לערבב את סדר הקלפים שמניחים בצד).

כשתצליחו לנחש 10 קלפים או יותר מתוך חבילת קלפים סטנדרטית (מבלי לרמות) שילחו לי מייל נרגש, ואני מבטיח ליצור איתכם קשר ולבדוק את הנושא בצורה יותר מבוקרת.

אם תצליחו בכך פעמים נוספות בתנאים מבוקרים, אפרסם את התוצאות בבלוג (אנונימית או לא, לבחירתכם), ואודיע קבל עם ועדה שדבר מאוד מוזר קרה, שאין לי כל הסבר סטנדרטי עבורו, ויתכן שאנו אכן עדים, לראשונה בהיסטוריה, לתפישה על חושית משמעותית, ניתנת לחזרה, בתנאים מבוקרים.
כשאהיה גדול אולי אציע גם פרס כספי.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

Inside out

Inside out

המוח שלנו הוא כלי חישובי מדהים. מרבית העבודה שהוא מבצע מתרחשת ללא כל מודעות מצידנו. "אנחנו" מקבלים מידע שעבר כמה דרגות של עיבוד, וממשיכים את הפרשנויות שלנו משם.

המוח מניח הנחות סבירות כשהוא מפענח את הקלט החושי, בנסיונו להסיק מסקנות על המציאות בצורה יעילה (נכונה וזריזה) עד כמה שאפשר.
אחת ההנחות הללו היא כי חפצים הינם בולטים ולא שקועים, כלומר קמורים ולא קעורים – הנחה סבירה במיוחד כשמדובר במשהו מוכר כמו פני-אדם למשל.
אפשר להפיל את המוח בפח אם מנצלים הנחה זו, כפי שנראה הפעם.

שימו לב מה קורה כשמסיכה זו מפנה את פניה השקועים כלפינו. המוח מתעקש לראות אותם כבולטים (התרכזו באף למשל), ולפיכך אין ברירה אלא "לראות" את המסכה הופכת את כיוון הסיבוב לפתע. רק כאשר הקלט החושי מפריך באופן בוטה את ההנחה הזו, חוזר המוח לראות את המסכה כשקועה.

 

גרסה שלי (מאולתרת די בחופזה) בה המסיכה מוצבת קבועה ואני משוטט סביבה עם המצלמה. שימו לב כיצד הדמות מפנה פניה לעבר הצופה, לא משנה לאן יזוז!

החומרים הדרושים: מסכת פלסטיק (2₪ בחנות חומרי יצירה), פנס LED קטן שמאיר אותה מלמטה, בזוית (דבר שמעצים את האפקט, מכיוון שהמוח מניח שאור מגיע מלמעלה. ככה זה בד"כ).

כשצובעים את המסיכה כמו שצריך, האפקט ממש מתעתע:

ראו את הדרקון הזה:

והרי לכם עבודת יצירה נחמדה לילדים! דגם להרכבה עצמית נמצא כאן.

והנה קוביה מרחפת באויר בצורה משונה. חוטים? מגנטים?

שימו לב שלא משנה שהטריק כבר ידוע לכם, המוח פשוט מסרב לראות את הקובייה כשקועה. אין "לנו" כמעט שליטה על תעתועי מוח מסוימים. מודעות לא תמיד עוזרת. אנחנו "רואים" דברים לא נכונים. (לכן חשיבה חדה היא לעיתים קרובות כה קשה – היא נוגדת את החוויות האישיות הבסיסיות ביותר!)

הנה תמונה שמתנהגת בצורה מאוד מוזרה (עד שמפנים אותה קצת יותר מדי הצידה):

מעניין שכאן המוח מוטעה לחשוב שמדובר בתבנית שקועה דווקא, בעוד שהיא למעשה בולטת. (כיצד הושגה ההטעיה הזו?)

דבר מוזר קורה לעפרון כשמשחילים אותו בצמד האומים הזה:

ונסיים בגרסת הקורנפלייקס:

למוח אין ברירה – מכיוון שהוא מניח שהקופסאות בנויות בצורה קמורה, הוא חייב לפרש את מוט המתכת כעקום.
אני ממש ראיתי אותו מתעקל לנגד עיני כדי להשתחל בחורים!

"ראיתי במו עיני!" אינו טיעון כה חזק, מסתבר.

רשומות קודמות בקטגורית תעתועי תפישה

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

אשליות יכולות להרוג

אשליות יכולות להרוג

(ויקיפדיה)

לבני הזוג היקמן נולד תינוק. הוא נולד חודשיים לפני הזמן, בבית סבתו, ולרוע המזל סבל מזיהום חיידקי ומבעיות נשימה כתוצאה מריאות לא מפותחות. בני הזוג ידעו בדיוק מה עליהם לעשות ברגעים קריטיים אלה כדי להציל את חיי התינוק: הם התפללו ומרחו אותו בשמן זית. תשע שעות לאחר מכן התינוק מת.
ההורים לא ניסו אפילו להזעיק עזרה רפואית. האב לא עשה זאת "כי התפלל", והאם אמרה כי כאישה החברה בכנסייה היא חייבת להענות לרצון בעלה. "זו לא ההחלטה שלי בכל מקרה", אמרה במשפט. "אני חושבת שכל מה שקורה הוא רצון אלוהים".
מומחים רפואיים העידו כי לתינוק היה סיכוי של 99% לשרוד אם היה מקבל טיפול רפואי הולם. ההורים הואשמו בהריגה בספטמבר 2011. הם חברי הכת "Followers of Christ" – כת בעלת היסטוריה ארוכה של התנגדות לטיפולים רפואיים.

ניל היה בן 16 כשהתקררות בה לקה הדרדרה למצב שקרוביו האמינו כי יכול לסכן את חייו. הוריו טיפלו בו באמצעות תפילות, שמן והנחת ידיים, ולא לקחו אותו לרופא. ניל החלים, אך נפל למשכב שוב כעבור כשלושה חודשים (יוני 2008). לאחר שבוע לא היה מסוגל כבר ללכת. האב היה צריך לשאת אותו לחדר האמבטיה. אימו האכילה אותו ארוחות מצומצמות, אך ניל לא היה מסוגל לבלוע. כשמת, אף אחד לא הזעיק את שירותי החירום.
הסתבר שניל סבל מחסימה בשלפוחית השתן. הוריו נמצאו אשמים בהריגה ברשלנות.

עוד סיפור מזעזע מהעת האחרונה מופיע כאן.

המקרים הללו התרחשו באורגון שבארה"ב. אורגון היא אחת מבין עשרות מדינות שמעניקות חסינות גורפת להורים שמאמינים ב"ריפוי באמצעות אמונה" (faith-healing) מפני אישומים של הזנחה והתעללות בילדים. היא אחת מתוך שש מדינות שמעניקות חסינות על בסיס דתי אף במקרים של הריגה, רצח או רצח בהתעללות.

ולא מדובר במקרים בודדים. מחקר שפורסם באוניברסיטת קליפורניה ב-1998 סקר 172 מקרים של ילדים שמתו כתוצאה מ"ריפוי-אמונה" בארה"ב בין השנים 1975-1995. ל-140 מתוכם היה סיכוי גבוה מ- 90% להשאר בחיים לו קיבלו טיפול רפואי הולם. מקרי המוות הללו מיוחסים ל-23 כתות דתיות שונות ב-34 מדינות.

לאחר שלושה מקרי מוות של ילדים באורגון, הוסרה ההגנה המשפטית מהורים שלא פונים לטיפול רפואי ומסתפקים ב"תפילות".

מעבר לסיפורים המזעזעים, השאלה שמעניינת ומטרידה אותי היא –

מה גורם לאנשים להאמין שתפילות עובדות, במידה כזו שהם מוכנים להמר על כך בחיי ילדיהם?

תוצאות מחקרים מדעיים?

נכון ל-1988, חיפוש נרחב אחרי מחקרים בתחום העלה רק שלושה מחקרים מבוקרים בהם נבדקה השפעת תפילות על אנשים שלא היו מודעים לכך שמתפללים עבורם. מתוכם אחד (שתוכנן באופן חובבני) טען לתוצאות חיוביות, ובשני האחרים (שתוכננו בקפידה) לא נמצאה השפעה כלשהי לתפילות.
מחקרים נוספים שבוצעו לאחר מכן לא מצאו שום אפקט ברור. חלקם לא גילה כל שיפור במצב חולים שהתפללו עבורם, וחלקם מצאו פרמטרים אחדים בהם חל שיפור מסוים בקרב חולים שהתפללו עבורם, יחסית לאלה שלא התפללו עבורם. תוצאות אלה יכולות לנבוע מתנודות אקראיות טבעיות או מגורמים נוספים שלא היו בבקרה.

המחקר המקיף ביותר בתחום השפעות התפילה נערך ב-2006, וכלל כ-1800 חולים שהתאוששו מניתוח מעקפים. הם חולקי לשלוש קבוצות שוות. לנבדקים בקבוצה אחת נאמר כי יתכן ויתפללו עבורם ואכן התפללו עבורם, לנבדקים בקבוצה השניה אמרו כי יתכן ויתפללו עבורם אך לא התפללו עבורם בפועל, ולחברי הקבוצה השלישית הובטח כי יתפללו עבורם, ואכן כך בוצע.
התוצאות היו מאירות עיניים: לא היה שום הבדל בשיעור הסיבוכים בין שתי הקבוצות הראשונות. יתרה מזו, בקרב חברי הקבוצה השלישית (שידעו כי מתפללים עבורם) שיעור הסיבוכים היה אף גבוה יותר! אחת הסברות שמנסות להסביר את הממצא הזה אומרת כי הם נכנסו לסוג של "חרדת ביצוע" עקב הידיעה כי מתפללים עבורם.

בניגוד לטענות המאמינים, אין אם כן עדויות מחקריות לכך ש"תפילות" יכולות לעזור לחולה, ובוודאי לא במצבים כמו עיוורון, חרשות, סרטן, איידס, בעיות התפתחותיות, טרשת נפוצה, פריחות בעור, שיתוק ופגיעות שונות. אגודת הסרטן האמריקאית מסכמת את הנושא באופן חד משמעי באתר האינטרנט שלה: "הראיות המחקריות אינן תומכות בטענות כי ריפוי-אמונה מסוגל לרפא סרטן או כל מחלה אחרת".

מטא-אנליזה משנת 2007 מסכמת: לא נמצאה כל השפעה לתפילות עבור החלמתו של אדם (ללא ידיעתו).

סיפורים אנקדוטיים?

מה באמת לגבי כל אותם אנשים שקמו מכסאות גלגלים והחלו ללכת לפני קהל של אלפי אנשים?

ניקח לדוגמה את קתרין קולמן, מרפאת-אמונה אמריקאית ידועה. ד"ר ויליאם נולן החליט לבדוק מה עלה בגורל 23 אנשים שטענו כי הבריאו בעקבות שירותיה. המעקב ארוך הטווח שביצע העלה כי אף אחד לא נרפא. חמור מכך: אחד המקרים היה של אישה שלכאורה נרפאה מסרטן בעמוד השדרה, השליכה את המחוך התומך שלה ורצה לאורך הבמה לפקודתה של קולמן. למחרת קרס עמוד השדרה שלה, והיא מתה כעבור 4 חודשים.

ב-1976 מתה קולמן בעקבות ניתוח לב פתוח שעברה (תפילותיהם של המוני מאמיניה כנראה לא סייעו גם הפעם).

נולן מתאר מקרים אלה כמו גם מקרים שעברו תחת ידיהם של "מטפלים" נוספים בספרו:  Healing: A Doctor in Search of a Miracle.

לואיס רוז, פסיכיאטר בריטי שחקר מאות סיפורי "ריפויי אמונה" מסכם בספרו Faith Healing: "לאחר 20 שנה של עבודת חיפוש לא איתרתי ולו מקרה אחד של נס".

מצגי שוא של שרלטנים?

בזה אחר זה צצים שרלטנים שמפלסים דרך אל עושרם על חשבון תמימותם של מיליוני מאמינים.
אחד התחקירים היסודיים שנעשו בתחום התבצע ע"י הקוסם ג'יימס רנדי, וממצאיו מתוארים בספרו "The faith healers". הנה דוגמה לאחת מחשיפותיו (מומלץ לצפות!):

אומרים – "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים".
במקרה שלנו הפראיירים דוקא מתים. השרלטנים לעומת זאת אפילו לא מתחלפים!

נוכלים שמתחפשים למדענים?

על רקע המחסור בתמיכה מחקרית, אין פלא שמחקר אחד מ-2001 עשה לו כותרות בכל רחבי העולם. חוקרים במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה ביצעו מה שנראה כמחקר מדעי למהדרין. במחקר השתתפו (ללא ידיעתן) נשים שעברו טיפולי הפריה. אלפי אנשים התפללו מרחוק עבור הצלחתן של 100 נשים להיכנס להריון, מבלי שהן ידעו על כך כלל. תוצאות המחקר היו מדהימות – שיעור הכניסות להריון בקרב הנשים שהתפללו עבורן היה כפול מזה של קבוצת הביקורת!

אולי תוצאות מדהימות מדי? ספקות החלו לעלות בקרב אנשי מדע אחרים, שאלות הופנו לחוקרים ולאוניברסיטה וסאגה גדולה החלה להתפתח סביב המחקר הסנסציוני. אסכם בקצרה את הממצאים שנחשפו (מי שמעוניין לקרוא את כל הפרטים יכול למצוא אותם כאן): כתב העת שפרסם את המאמר סירב לא רק לפרסם מכתבי ביקורת שהתקבלו בנוגע המאמר, אלא אף לאשר כי קיבל אותם. במשך חודשים נותרו שיחות טלפון, אימיילים ומכתבים בקשר למאמר ללא מענה. גם שלושת מחברי המאמר לא הסכימו להתייחס לשאלות.

עם חלוף הזמן התגלה כי המחבר הראשי של המאמר שמע על המחקר לראשונה חודשים לאחר סיומו והתנער מכל אחריות לתכנונו. המחבר השני עזב את האוניברסיטה ומסרב להגיב, והמחבר השלישי (שפרסם מאמרים רבים בנושאים של פארא-פסיכולוגיה) נחקר ע"י ה-FBI בקשר להונאות ענק בסכומים של מיליוני דולרים שהיה אחראי להן עם אדם נוסף, ששימש גם הוא כחוקר בשעות הפנאי (יחד הם פרסמו מאמר בשם "השפעת טיפול בהילינג על קצב השתחזרות רגליים קדמיות של סלמנדרות"). ב-2004 הואשמו השניים בשימוש בזהויות מזויפות מרובות לצורך ביצוע פשעים. השותף, שכבר ישב בכלא תלה את עצמו בתאו, ואילו חברינו – המחבר השלישי – נכנס לכלא ל-5 שנים.

פרסום סלקטיבי ומוטה במדיה?

המדיה רודפת בידור ורייטינג הרבה יותר מאשר אמת ודיוק (רמז: איפה נמצא הכסף?) מסיבה זו מחקר סנסציוני כמו זה שתואר לעיל יזכה לפרסום אדיר בעוד שמחקרים שלא מצאו קשר בין תפילות לבריאותם של חולים יאבדו לנצח בין דפי כתבי עת נידחים, וזה בהנחה שהחוקרים (או כתבי העת) מצאו לנכון לפרסם אותם בכלל (גם בעולם המחקר "אי תוצאה" סקסית הרבה פחות מ"תוצאה").
"מחוללי ניסים" יזכו לתוכניות שבועיות בפריים טיים, בעוד שתוכניות שמציגות דברים בגישה ספקנית ידחקו לשולי ערוצי המדע, במקרה הטוב.
התקשורת תחגוג על מקרה נדיר כזה או אחר של החלמה בלתי מוסברת, ולא תסקור באריכות מייגעת את המקרים הרבים בהם סיימו החולים את הטיפול ללא כל שיפור אובייקטיבי במצבם.
הכל טבעי ומובן. אבל התוצאה היא שאנו מאבדים את היכולת להבחין בין שכיח לנדיר, בין אמת לאשליה.

עד כה דיברנו על מקורות חיצוניים של מידע כוזב או מעוות.
מהם הגורמים בחויה האישית שעשויים לגרום לאנשים להאמין בכוחן של תפילות (או כל טיפול אחר שנבדק מחקרית ולא נמצא תקף)?

פרשנות שגויה של טעות באבחון המקורי?

לעיתים מאובחנת מחלה באופן שגוי. לעיתים קרובות עוד יותר מדובר בחשד בלבד שמופרך בבדיקות נוספות, אם וכאשר הן מתבצעות. מי מאיתנו לא חווה על בשרו תקופת פאניקה כזו ונשם לרווחה לאחר שבדיקות נוספות הראו כי היתה זו אזעקת שוא?
יש שמבינים כי מדובר בטעות באבחון, אבל יש שמעדיפים להבין כי התחולל כאן נס רפואי ממדרגה ראשונה!
אדם שבשלב האבחון השגוי החל להתפלל או לעבור טיפולים כאלה ואחרים, וביצע לאחר תקופה בדיקה רפואית נוספת שלא העלתה כל ממצאים חריגים, בהחלט עשוי ליחס כוחות מרפא חזקים לתפילה/טיפול.

אינני יודע מה היקף האבחונים השגויים, אבל הוא בהחלט יכול להסביר סיפורי ניסים שצצים מדי פעם, ולספק קריירה שלמה לאנשים שמייסדים תנועות פסאודו-רפואיות חדשות בעקבות הארוע, בטענות כי תפילות, מחשבות חיוביות, דייטת מיץ גזר, מריטת שערות באף או כל דבר אחר שעלה על דעתם לבצע באותה תקופה – מבריא אנשים. כמה ראיונות בתוכניות בוקר פופולאריות, שיווק אגרסיבי והנה לנו עוד כת שקמה על בסיס של אשלית יחיד.

פרשנות שגויה של ריפוי טבעי ותנודות טבעיות במחלה?

מצבי מחלה רבים חולפים מעצמם. "התקררות תחלוף תוך 7 ימים אם החולה נוטל תרופה, ותוך שבוע אם אינו נוטל". תפילה או כל טיפול אחר שינתן במצב של מחלה שחולפת מעצמה עשוי להתפרש כגורם להחלמה. זו אשליית "אחרי ולכן בגלל".

בנוסף, מחלות כרוניות רבות מתאפיינות בתנודתיות – תקופות של החמרה והטבה לסירוגין (כאבי שרירים, פרקים, אלרגיות וכד'). באופן טבעי אדם יפנה לטיפולים כאלה ואחרים כאשר הגיע לשפל מסוים, ומשם הדרך הטבעית היא רק למעלה (בלי קשר לטיפול). כשהמצב משתפר האדם מפסיק בטיפול ובטוח שהוא עזר. כעבור תקופה של רגיעה מידרדר מצבו שוב והוא חוזר ופונה לטיפול. גם הפעם משתפר מצבו לאחר מכן והוא מסיק כי "הטיפול עבד שוב!" וחוזר חלילה. בכל תנודה יקבל האדם חיזוק נוסף להתרשמות כי הטיפול עובד, גם אם הוא חסר השפעה לחלוטין (דוגמה קיצונית לרעיון זה היא לעמוד מול רמזור ולהתפלל לאור ירוק בכל פעם שהוא אדום, ולשמוח שהתפילה עזרה בכל פעם שהוא ירוק. מי שלא שם לב שרמזורים נוטים להתחלף לסירוגין, ישתכנע מן הסתם כי התפילה שלו היא הדבר היעיל והאמין ביותר שקיים).

פרשנות שגויה של פעולת הפלצבו?

אפקט הפלצבו יכול להסביר שיפור בהרגשה ואף במצב הפיזי במקרים בהם תפילה או כל טקס אחר מתבצעים כשהחולה מודע לכך ומאמין שהדבר עשוי לעזור לו. עצם הנוכחות האנושית התומכת, הציפייה להקלה בכאב כמו גם ירידה ברמת הדחק הנפשי – כל אלה תורמים כנראה לפעילות משופרת של המערכת החיסונית ולהתמודדות גופנית עם כאבים. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי אפקט הפלצבו אינו פועל על כל אחד, וגם המידה בה הוא פועל משתנה ממקרה למקרה.

ההטבה, אם מתרחשת, מקורה בחולה עצמו ולא בכוחות מסתוריים שמפעיל המטפל.

העובדה כי עצם האמונה ביעילות הטיפול משפיעה על החולה לטובה, אין פירושה שיש להסתפק בנפלאות הפלצבו בכל אותם המקרים בהם קיים טיפול קונבנציונלי מוכח לבעיה. הרי גם לטיפול המוכח יש את אפקט הפלצבו שלו, שמעצים אותו עוד יותר.
כלומר, עלינו להשוות בין טיפול בעל ערך רפואי מוכח בתוספת פלצבו, לטיפול שהוא פלצבו בלבד.

במקרים אקוטיים כמו אלה שתוארו בתחילת הכתבה, מומלץ בחום לא לסמוך על אפקט הפלצבו…

כל התשובות נכונות?

נראה ששילוב של כל הגורמים שצוינו מחזק מאוד את האמונה ביעילות הטיפול, למרות שלא נמצא יעיל במחקרים, כלומר, במציאות.

המרכיב הסודי הנוסף – אמונה!

בסופו של דבר, אנשים רבים מאמינים במשהו כי… הם פשוט מאמינים.
כמו שאומרים המאמינים: "לאלה שמאמינים, לא נדרשת כל הוכחה. לאלה שאינם מאמינים, שום הוכחה אינה מספיקה."

יותר מכך, מערכות אמונה רבות בנויות באופן שמרתיע את המאמין מלהטיל ספק באמונתו. אם לא יאמין מספיק – זה לא יעבוד. אם לא יאמין מספיק – יענש ע"י ישויות עליונות.

הדיון כולו התנהל בנושא "ריפוי-אמונה" או תפילות, אך באותה מידה היה אפשר לדבר על טיפולים נסמכי-אשליות רבים אחרים שאנו מוקפים בהם מכל עבר (רק צריך להביא את ערימת המחקרים הרלוונטיים לכל תחום כזה, אם בכלל בוצעו). כשאנשים בוחרים להשתמש בהם במקום בטיפולים שיעילותם ובטיחותם נבדקה, הדבר עלול להסתיים בכי רע.

הנה לדוגמה עוד מקרה של תינוקת שסיימה את חייה בגיל 9 חודשים, והורים שסיימו בכלא, הפעם עקב טיפול הומאופתי. התינוקת התייסרה במשך תקופה ארוכה מזיהום שהלך והסתבך אך הוריה בחרו שלא לתת לה טיפול קונבנציונלי (שהיה מציל אותה בודאות). במקום זאת טיפל בה האב עצמו בהומאופתיה – תחום אותו גם לימד.
השופט קבע כי האב "הפגין גישה יהירה בטענותיו לגבי יתרונותיה הברורים של הומאופתיה בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית", וכי "היה ברור מעל לכל ספק כי הומאופתיה לא תספיק לטיפול במצב החמור בו היתה שרויה התינוקת".

דבר אחד הוא כשאנשים מעמידים את חייהם שלהם בסכנה בעקבות אמונה באשליות. זוהי בחירתם. אבל כשחסרי יכולת בחירה כמו ילדים ותינוקות משלמים את המחיר בחייהם, זה כבר פשע!

תודה לקורא שלומי על הקישור לסרט התיעודי "ניסים למכירה" בו אמן האשליות Derren Brown מעצב דמות של מרפא אמונה במו ידיו, כולל חשיפת טריקים שונים, והם הולכים עם זה עד הסוף. מאלף!

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

חושבים שהכתבה חשובה וכדאי שעוד יקראו אותה? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!
רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).

למקומות, היכון, רחף!

למקומות, היכון, רחף!

מאז שחר ההיסטוריה מנסה האדם להתגבר על כוח המשיכה ולהתנתק מהאדמה.

הנה כמה נסיונות שלא עלו יפה (ולבסוף, אחד שכן הצליח, כידוע):

אבל הפעם נתמקד בטכניקות ריחוף ללא אביזרי עזר. ריחוף של ממש!

נתחיל בכמה אשליות-תפישה לחימום:

מה קורה כאן?

הפתרון כאן:

ועוד דוגמה מימית מרהיבה, האם זו רחפת?

ועכשיו בלי מים:

וההסבר?

ראו את השטיח המעופף הזה:

(זה עובד אפילו כשמבינים מה קורה, לא?)

ומה תאמרו על זה?

שימו לב לסגנון הריחוף השונה שמודגם כאן:

הסברים?

ועכשיו לדבר האמיתי – ריחוף יוגי! כולנו שמענו על כך. ראינו בתמונות:

רמז: שימו לב לאור מבזק המצלמה, לשיער הפרוע ולצורת החולצה…

ככה זה נראה בתנועה:

ראייה לכוחות ריכוז מדהימים? לי זה מזכיר יותר את התחביב שנקרא "קפיצה על מיטות בבתי מלון". כן, מסתבר שיש תחביב כזה!

והנה מישהו שלקח את זה למחוזות אומנותיים יותר:

אבל עכשיו קצת רצינות.

מה בדבר אותו ריחוף יוגי?

אם כן, נעשה זאת בקצרה הפעם. מקורות יודעי דבר מסבירים כי "מעוף יוגי" יכול להתרחש בשלוש דרגות:

א)      ניתור צפרדעי

ב)      ריחוף לזמן קצר

ג)       תעופה חופשית

מה חבל שעד היום תועדו מקרים של "מעוף" רק מהסוג הראשון. זה באמת היה יכול להיות מדהים לראות מישהו מרחף או עף ממש בכוח המחשבה! אבל זה לא קורה במציאות. חבל.

פול מקרטני היה עם ה"חיפושיות" ברישיקש בשנת 1968 לאימוני מדיטציה טרנסצנדנטלית, ושאל את המהרישי בכבודו ובעצמו לגבי הריחוף. פול מספר כי הוא ענה לו שהוא עצמו לא ביצע זאת מעולם, וגם לא יודע על מישהו אחר בעולם שהצליח לבצע זאת.
(פרטים נוספים רבים בנושא זה אפשר לקרוא בספר flim flam של ג'יימס רנדי).

או קיי. מדובר אם כן בניתורי צפרדע על מזרנים קופצניים.

נמשיך רק עוד קצת לפני שנתייאש סופית מריחופים: תראו את הבחור רב-הכוחות הזה, כאן מדובר בריחוף מאוד יציב! האם סוף-סוף יש בידנו הוכחה מצולמת לכוחה הבלתי יאמן של המחשבה לגבור על חוקי הטבע?!

כפי שבודאי חשדתם…

זה היה לקט האשליות והטריקים להיום. בקרוב אפרסם את הפתרונות לריחופי הקוסמים השונים, כך שאין צורך שתשקיעו זמן יקר בחיפושי התשובות (אלא אם כן אתם לא יכולים להתאפק. אני מכיר את ההרגשה המעצבנת הזו של "חייב להבין את זה עכשיו!").

אבל רגע. לפני שנפרד אני חייב לכם ריחוף אחד אמיתי!

לא מדובר בעריכת וידאו, בקסמים או באשליות תפישתיות (למרות שכשצפיתי לראשונה בסרטון הזה עלו בי חשדות כבדים). זה הדבר האמיתי. הריחוף לא מתבצע אומנם בכוח המחשבה, והחפץ קצת יותר קל מאדם, אבל זה בכל זאת ריחוף אמיתי, פרי מחקר ופיתוח של מדענים, חברי קבוצת מוליכי-העל באוניברסיטת ת"א. התופעה נקראת "ריחוף קוונטי", והפעם (בניגוד לתחומי ניו-אייג' שאוהבים לנצל את המילה "קוונטי" לצרכי רושם), למילה "קוונטי" יש קשר אמיתי לתופעה.

כמו שאמר ארתור סי. קלארק:

"Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic"

פתרונות לכמה מהריחופים – כאן.

אם אהבתם את הרשומה הזו, בודאי תהנו גם מהבאות:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).