עניין של פרספקטיבה

עצמים נראים לנו גדולים יותר כשהם קרובים אלינו, וקטנים יותר כשהם רחוקים.
המוח לומד כלל זה, ומשתמש בו לביצוע הערכות גודל ומרחק.

איזה רכב נראה גדול יותר?

אם בודקים, מגלים שכולם זהים בגודלם על פני המסך, ולפיכך מטילים תמונה זהה בגודלה על פני רשתית העין. אך היות והרכב שמצד שמאל נתפש כרחוק יותר (עקב המיקום שלו ביחד לסביבה), המוח מבצע "תיקון" ותופש אותו כגדול יותר, כי עצם רחוק שתופש אותו שטח על הרשתית כמו עצם קרוב – חייב להיות גדול יותר.
(כמובן שבסיטואציה אמיתית, הרכב השמאלי באמת היה חייב להיות גדול יותר).

נעבור למשהו קצת פחות ריאליסטי, ועדיין, רמזי המרחק שמספק הציור עליו מונחות הסיגריות מספיקים כדי לגרום למוח לראות את הסיגריה משמאל כקטנה יותר:

אפקט דומה בו אנחנו "רואים" תמונה שונה מזו המוטלת פיזית על הרשתית פגשנו גם כאן – "אשליית המגדל הנוטה".

נחזור לעולם המציאות. מה קורה בחדר הזה?!

 הנה ההסבר:

ועכשיו נשתעשע קצת:

מה שכמובן מזכיר מיד את הסצנה מ"סודי ביותר" (היו שם עוד כמה שמבוססות על אותו עיקרון):

עוד מראה שם על הקיר?

עוד מראה שם על הקיר?

לאן נעלמה הבננה?!

הזדמנות אחרונה לפצח את החידה מהפעם האחרונה (סרטון שני), לפני שהפתרון נחשף…

והנה סוף סוף הפתרון:

והיו מי שלקחו את זה רחוק עוד יותר – אל החיים האמיתיים!
(לא מדובר במראה, אלא בחלון זכוכית ובזוג תאומות שנמצאות משני עבריו ומבצעות תנועות מתואמות. האנשים התמימים שנכנסים לשירותים לא מבינים להיכן נעלמה בבואתם) 🙂

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מראה, מראה שעל הקיר

מראה, מראה שעל הקיר

למה בעצם מראה הופכת ימין-שמאל, אבל לא למעלה-למטה?

לפעמים השאלות התמימות והפשוטות ביותר הן דוקא אלה שהכי קשה לענות עליהן. לפעמים דוקא שאלות כאלה הן המובילות לתגליות חדשות במדע, ואולי אף למהפכות של ממש.

זו אולי לא דוגמה לכך, אבל תענוג לשמוע את ריצארד פיינמן מדבר בעניין:

ועכשיו למשהו אחר.
הסרטון הבא צולם ברצף, ללא עריכות מחשב.

התוכלו להסביר מה קורה כאן?! (מבלי להציץ בסרטון ההסבר כמובן…)

בקרוב אפרסם את התשובה בתוספת בונוסים נחמדים.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

רשומה על לא-כלום

רשומה על לא-כלום

הריק

שלושים חישורים מתאחדים
בטבורו של גלגל
מלבד החישורים
הריק
הוא רובו של הגלגל

כד החרס
עיקר שימושו הוא בחללו

על כן
האין יש לו תפקיד
הריק בעל צורה

בית
הוא רבועים של אויר
דלת בין שני חדרים
רק מחברת את האויר
חלון מחבר חלל מרובע
עם הריק הגדול
שבחוץ

לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה,
והאין הוא האוצר האמיתי.

מתוך ספר הטאו (נכתב לפני כ-2500 שנה), בתרגום ניסים אמון.

הנה כמה אסוציאציות ויזואליות שעולות במוחי למקרא הדברים.

שימו לב כיצד אנו רואים את שאינו קיים.

המשולש הלבן "שנמצא מלפנים" כמובן אינו קיים בשום אופן על המסך.
אם תסתירו את החלקים השחורים לא ישאר ממנו דבר. הוא קיים רק במוחנו.

אני מניח שכולם ראו. שימו לב שרק הצל קיים כאן בתמונה.

למעשה גם האותיות בשאלות אינן קיימות. רק הצל שלהן מופיע. כך למשל נראה סוף המילה "משולשים" כשבוחנים אותו מקרוב:

וראו מה קורה אם אני הופך ומסובב את התמונה:
כאן כבר מאוד קשה לזהות את האותיות (אפילו שכבר יודעים מה לחפש). הן אינן בכיוון בו אנו רגילים לראות אותן, ויותר מכך, "האור" מגיע מלמטה, זוית מאוד לא אופיינית שהמוח לא "אוהב" להניח כשהוא מפרש את מה שאנו רואים. שני האלמנטים הללו מספיקים כדי שאפקט האותיות יעלם.  (יש עוד אפקטים מעניינים שקשורים לכיוון התאורה, אבל זה כבר לרשומה אחרת).

הנה עוד אשלייה קלאסית, אך בביצוע חדש – בתנועה!  "Talking Heads"

ואיך אפשר, בהקשר זה, לא להזכיר את היצירה המפורסמת ביותר של ג'ון קייג', שנכתבה ב-1952. היצירה מורכבת מ-3 חלקים. הנה כאן בעיבוד מרגש לתזמורת:

* * *

הנה קטע מתוך הספר "המפלצת החמודה" של עודד בורלא, בו מתלונן העכבר איגנץ בפני המפלצת החמודה:

"הם לא ידעו לחנך אותי, ההורים שלי. כשהייתי קטן שאלתי את אבא שלי ואת אמא שלי שלוש שאלות, אבל עם לא ידעו לענות לי. אף פעם.
"מה שאלת?"
"שאלתי: איפה היו החורים של הגבינה לפני שהיתה גבינה?
איפה הגבינה שהיתה בחור לפני שהיה חור?
לאן נעלמים החורים כשאוכלים את הגבינה?"
"אלו באמת שאלות קשות מאוד". אמרה המפלצת החמודה. "מאוד!"

* * *

האם יש לכם עוד דוגמאות מעניינות למקרים בהם אנחנו רואים את הלא קיים, ואולי אפילו מקרים בהם "האין הוא האוצר האמיתי" ?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

למקומות, היכון, רחף!

למקומות, היכון, רחף!

מאז שחר ההיסטוריה מנסה האדם להתגבר על כוח המשיכה ולהתנתק מהאדמה.

הנה כמה נסיונות שלא עלו יפה (ולבסוף, אחד שכן הצליח, כידוע):

אבל הפעם נתמקד בטכניקות ריחוף ללא אביזרי עזר. ריחוף של ממש!

נתחיל בכמה אשליות-תפישה לחימום:

מה קורה כאן?

הפתרון כאן:

ועוד דוגמה מימית מרהיבה, האם זו רחפת?

ועכשיו בלי מים:

וההסבר?

ראו את השטיח המעופף הזה:

(זה עובד אפילו כשמבינים מה קורה, לא?)

ומה תאמרו על זה?

ועכשיו לדבר האמיתי – ריחוף יוגי! כולנו שמענו על כך. ראינו בתמונות:

רמז: שימו לב לאור מבזק המצלמה, לשיער הפרוע ולצורת החולצה…

ככה זה נראה בתנועה:

ראייה לכוחות ריכוז מדהימים? לי זה מזכיר יותר את התחביב שנקרא "קפיצה על מיטות בבתי מלון". כן, מסתבר שיש תחביב כזה!

והנה מישהו שלקח את זה למחוזות אומנותיים יותר:

אבל עכשיו קצת רצינות.

מה בדבר אותו ריחוף יוגי?

אם כן, נעשה זאת בקצרה הפעם. מקורות יודעי דבר מסבירים כי "מעוף יוגי" יכול להתרחש בשלוש דרגות:

א)      ניתור צפרדעי

ב)      ריחוף לזמן קצר

ג)       תעופה חופשית

מה חבל שעד היום תועדו מקרים של "מעוף" רק מהסוג הראשון. זה באמת היה יכול להיות מדהים לראות מישהו מרחף או עף ממש בכוח המחשבה! אבל זה לא קורה במציאות. חבל.

פול מקרטני היה עם ה"חיפושיות" ברישיקש בשנת 1968 לאימוני מדיטציה טרנסצנדנטלית, ושאל את המהרישי בכבודו ובעצמו לגבי הריחוף. פול מספר כי הוא ענה לו שהוא עצמו לא ביצע זאת מעולם, וגם לא יודע על מישהו אחר בעולם שהצליח לבצע זאת.
(פרטים נוספים רבים בנושא זה אפשר לקרוא בספר flim flam של ג'יימס רנדי).

או קיי. מדובר אם כן בניתורי צפרדע על מזרנים קופצניים.

נמשיך רק עוד קצת לפני שנתייאש סופית מריחופים: תראו את הבחור רב-הכוחות הזה, כאן מדובר בריחוף מאוד יציב! האם סוף-סוף יש בידנו הוכחה מצולמת לכוחה הבלתי יאמן של המחשבה לגבור על חוקי הטבע?!

כפי שבודאי חשדתם…

זה היה לקט האשליות והטריקים להיום. בקרוב אפרסם את הפתרונות לריחופי הקוסמים השונים, כך שאין צורך שתשקיעו זמן יקר בחיפושי התשובות (אלא אם כן אתם לא יכולים להתאפק. אני מכיר את ההרגשה המעצבנת הזו של "חייב להבין את זה עכשיו!").

אבל רגע. לפני שנפרד אני חייב לכם ריחוף אחד אמיתי!

לא מדובר בעריכת וידאו, בקסמים או באשליות תפישתיות (למרות שכשצפיתי לראשונה בסרטון הזה עלו בי חשדות כבדים). זה הדבר האמיתי. הריחוף לא מתבצע אומנם בכוח המחשבה, והחפץ קצת יותר קל מאדם, אבל זה בכל זאת ריחוף אמיתי, פרי מחקר ופיתוח של מדענים, חברי קבוצת מוליכי-העל באוניברסיטת ת"א. התופעה נקראת "ריחוף קוונטי", והפעם (בניגוד לתחומי ניו-אייג' שאוהבים לנצל את המילה "קוונטי" לצרכי רושם), למילה "קוונטי" יש קשר אמיתי לתופעה.

כמו שאמר ארתור סי. קלארק:

"Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic"

פתרונות לכמה מהריחופים – כאן.

אם אהבתם את הרשומה הזו, בודאי תהנו גם מהבאות:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

יורדים למעלה ועולים לשום מקום

יורדים למעלה ועולים לשום מקום

רוב הדוגמאות המוכרות לאשליות תפישה הן בתחום הויזואלי, לא בגלל שערוץ קליטה זה פחות מתוחכם מאחרים אלא כנראה דוקא בכלל שהוא יותר מתוחכם: ככל שהמוח מבצע עיבוד נתונים מורכב יותר הוא נדרש להניח יותר הנחות בקשר למציאות ובהתאם גדל הסיכוי שלו "ליפול בפח" כשהוא נתקל בתנאים מבלבלים במיוחד (שנוצרו במקרה או במתכוון).

אשליות שמיעתיות נדירות הרבה יותר. הנה כמה מוצלחות בהן נתקלתי. (כדי להתרשם אנא חברו את המחשב לזוג רמקולים סבירים, או השתמשו באוזניות).

יורדים למעלה

שימו לב כיצד הצליל יורד ויורד, ולבסוף מגיע לגובה רב הרבה יותר מזה שהתחיל ממנו (קל להבחין בכך כשאותו צליל מתחיל בפעם השניה).

אנלוגיה ויזואלית לתופעה אפשר לראות בתמונה של M.C. Escher – Waterfall 1961: אם עוקבים בדקדקנות אחר מסלול הזרימה של המים מימין, אפשר להתרשם כיצד הם מתרחקים מאיתנו בירידה מזוגזגת, אך לבסוף מגיעים באורח בלתי מובן לנקודה שנמצאת ממש מעל נקודת ההתחלה, וחוזרים אליה בנפילה.

עולים לשום מקום

אשלית שמיעתית אחרת היא הצלילים שעולם ועולים, וחוזרים לאותו המקום (לאחר פתיחת הסרטון, לחיצה על עכבר ימני + LOOP כדי להתרשם מהאפקט):

הקבלה יפה לאשליה השמיעתית הזו אפשר לראות בתמונה הבאה (חלק מהתמונה המקורית): Ascending and Descending 1960, גם היא של Escher כמובן: שימו לב כיצד האנשים עולים בצמוד לצד החיצוני של גרם המדרגות, וממשיכים לעלות, בכל מדרגה הם בפירוש גבוהים יותר מאשר בקודמתה, אך בכל זאת הם חוזרים לאותה נקודה. כמובן שגורל אכזר לא פחות פוקד את אלה שיורדים בצד הפנימי של גרם המדרגות.

ועוד גירסה, הפעם רציפה (מחצית ראשונה בעליה, מחצית שניה בירידה. לתמונות כמובן אין קשר לאשליה):

רמז למה שקורה באשליות הצליליות הללו אפשר למצוא באפקט האופטי שמודגם ע"י "מוט הספר" (barber pole), כמותו אפשר לראות בפתחן של מספרות רבות מסביב לעולם:

קצת על הרקע ההיסטורי לסימן היכר זה של הספרים אפשר לקרוא כאן. למי שלא מכיר, לא תאמינו!

מי יכול להסביר בפשטות כיצד נוצרות האשליות השמיעתיות הללו?

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו בפייסבוק!

עניין של איזון

עניין של איזון

יום אחד נתקלתי בדבר הזה:

זה אמיתי?! שאלתי את עצמי,

אולי החוצנים עברו ממעגלי תבואה למגדלי אבנים בלתי אפשריים?!

אך לא. נוכחתי שאנשים בשר ודם יוצרים זאת (גם במקרה הזה):

החלטתי שאני חייב לנסות בעצמי!

ירדתי לחוף הים וניסיתי את כוחי.
או שיש לי כשרון מולד נדיר לאיזון אבנים, או שזה באמת לא כל כך קשה כמו שזה נראה (בלי דבק, בלי רמאויות, פשוט מניחים אותן זו על גבי זו. נגיעה קלה והכל מתמוטט):

מה שהדהים אותי לא פחות, זה שלאחר שוטטות של כחצי שעה לאורך הטיילת, כשחזרתי למקום בו בניתי את המגדלים הללו צצו כמה וכמה מגדלים נוספים! נראה שבמאמץ לא גדול אפשר להפוך את זה לשיגעון הלאומי החדש.

עוד קצת על אומנות איזון האבנים אפשר לקרוא כאן למשל.

אבל אז נתקלתי בזה:

מה אתם אומרים? מה קורה כאן? הסברים בבקשה!

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

לפעמים, כשמסתכלים על העולם מזוית מאוד מסוימת, עלולים להגיע למסקנות שגויות.

עצרו את הסרטון הבא באמצע ונסו לפענח מה קורה שם בדיוק:

עוד חידה נחמדה לשימון גלגלי החשיבה החדה (נסו לפתור אותה לפני שאתם מציצים בתגובות הגולשים):

הבחור נקרא Richard Wiseman – ספריו מומלצים מאוד ומספקים לי מקור השראה לא אכזב. שניים מהם יצאו גם בעברית: "מזלך בידך", ו-"מוזרולוגיה".

לפוסטים קצרים ומשעשעים נוספים, אתם מוזמנים להציץ בתפריט הטעימות שלנו.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אשליית המגדל הנוטה

אשליית המגדל הנוטה

אשליות חושיות הן אותן חוויות תפישתיות שאינן תואמות את המציאות הפיזיקלית. התפישה שלנו את העולם החיצון מיוצרת באופן עקיף ע"י מנגנונים במוחנו. אפשר לומר כי כל התפישה החושית שלנו היא אשלייתית במובן מסוים.

הסתכלו על התמונות שלפניכם. באיזו מהן הביג-בן נוטה יותר ימינה? (נסו להסתכל ממרחקים שונים).

רוב האנשים רואים את זה שבתמונה הימנית כנוטה יותר. למעשה מדובר בשכפול של אותה תמונה ממש. בשתי התמונות הנטיה זהה!

מה מקור האשליה?

הכל מתחיל מכך שהמוח תופש את מה שמופיע בשתי התמונות כ"מציאות אחת", כלומר, מבנה אחד (המוח התפתח במשך מיליוני שנים לפרש מציאות טבעית, לא שכפולי תמונות על מסך מחשב).

ואם זה מבנה אחד בעל שני מגדלים, המוח שלנו יודע איך הוא צריך להראות כשלוקחים את חוקי הפרספקטיבה בחשבון. הוא צריך להראות כך:

כלומר, שני מגדלים מקבילים במציאות, כשמסתכלים עליהם מלמטה, נראים מתקרבים זה לזה (לכיוון הקצה העליון שלהם) וזאת בגלל שהקצה העליון שלהם רחוק יותר מאיתנו, ולכן משתרע על פני זוית ראיה קטנה יותר.

אבל זה לא מצב הדברים לגבי תמונת הביג-בן. העין מספקת למוח תמונה של מגדלים מקבילים ולא מתקרבים. למוח אין ברירה אלא להסיק כי במציאות הם חייבים להתרחק זה מזה, כלומר המגדל הימני חייב לנטות יותר ימינה במציאות, כדי להסביר את העובדה שברמת העין, לאחר תופעת הפרספקטיבה, הוא נראה מקביל.

המוח מבצע את התיקון הזה ו"אנחנו" פשוט "רואים" את המגדל הימני כנוטה יותר.

זו דוגמה מאלפת לכך שמה שאנחנו "רואים" הוא למעשה פרשנות של המוח, ולא הדברים עצמם כפי שהם במציאות ואפילו לא כפי שהעין שלנו קלטה!

אשליה זו התגלתה באופן מפתיע רק לאחרונה, וזכתה במקום הראשון בתחרות האשליות השנתית לשנת 2007 (שם תוכלו למצוא עוד הרבה דברים מדהימים).

הסבר אלטרנטיבי שהציעו לאשלייה טען כי היא נובעת מהעובדה שהקיר השמאלי של המגדל הימני אינו מקביל לקיר הימני של המגדל השמאלי, אלא נטוי ביחס אליו ימינה, וזוית זו היא שיוצרת את ההרגשה שהמגדל הימני נוטה יותר ימינה.

כדי לבדוק האם זוית זו אכן אחראית לאשלייה, יצרתי צללית של התמונה המקורית:

אני חושב שתסכימו איתי שהאשלייה אינה כה חזקה, אם בכלל קיימת.

לנקודה זו התייחסו גם כאן, בהקשר לתמונה הזו:

כאן האשלייה מתפוגגת לגמרי. כלומר, כשאין למוח סיבה להסיק כי מדובר בעיוותי פרספקטיבה, הזוית הזו עצמה אינה גורמת לאשלייה.

"כי דברים אינם כפי שהם נראים"…

המרדף הנואש אחר משמעות (+סקר קטן)

לפני כמה חודשים נתקלתי בידיעה על סופת טורנדו שהיכתה בארה"ב.

נכנסתי כדי לקרוא קצת פרטים, אך מה שהדהים אותי במיוחד היו תגובות הגולשים. הנה לקט נבחר (לחצו להגדלה):

אחד המפגשים בסדנאות שלי נקרא "ממלכת המשמעויות המדומות" ובו אני עוסק בהטיות תפישתיות שונות: אשליית "אחרי ולכן בגלל", אשליית "בהתאמה ולכן בגלל", "אשליית המקבץ", "נסיגה לממוצע", ועוד – הטיות אלה גורמות לנו לזהות משמעויות במקומות בהם הן אינן נמצאות.

אך דוגמה זו מעניינת בעיני במיוחד, דוקא בגלל שהיא מדגימה שלא נדרשים שום צירופי מקרים, מתאמים או מקבצים, כדי שאנשים ימצאו משמעויות נסתרות בארוע אקראי לחלוטין.

נראה כי מוחנו ממש מתוכנת לזהות משמעויות בכל דבר.

הכנתי סקר קטן כדי לנסות ולחדד קצת את הדברים. זה בפירוש לא מחקר מדעי, סתם בשביל ההתרשמות והסקרנות. אשמח אם תקדישו 2 דקות למילויו.

אנא נסו לענות על השאלון בכנות, התייחסו לתחושות הראשוניות שעולות בכם, לא למה שההגיון היה מכתיב לכם לאחר רגע או שניים, או למה שהייתם מוכנים להכריז עליו בפומבי. הכוונה היא לנסות ולאתר את אותן נטיות בסיסיות שטבועות בכולנו, ולהבין מתי הן חזקות פחות, ומתי יותר.

נראה אם אפשר יהיה להסיק משהו מעניין מהתפלגות התשובות.

אילו מהמצבים הבאים היו מעוררים בך תחושה שזה לא קרה "סתם", אלא שיש משמעות כלשהי לדברים? (ניתן לסמן יותר מתשובה אחת).

לקריאה נוספת: