ב-3 במרץ 1968, קצת לפני עשר בלילה, חזו מאות אמריקאים במשהו מוזר נע בשמיים.

"ראינו משהו שנראה כמו מטוס סילון ארוך ללא כנפיים. הוא בער מלפנים ומאחור. כולם ראו חלונות רבים… אם מישהו היה נמצא בעב"מ ליד החלונות היינו רואים אותם."

"היתה לו צורה של סיגר שמן, לפי ההערכה שלי היו לו חלונות די מרובעים לאורך הצד שפנה אלינו… נראה היה לי שגוף הכלי מורכב מהמון פיסות או יריעות שטוחות מחוברות יחד במסמרות. החלונות הרבים נראו מוארים מבפנים."

"לא נראו להבות אלא ניצוצות זהובים… לדעתי זה היה כלי טיס בצורת טיל עם שלושה אורות או שלושה כלי טייס מאורכים בצורת צלחת."

"הם טסו במבנה אוירי מושלם. נראה כאילו עצם אחד רדף אחרי האחר, שנראה מנסה לחמוק ממנו במהירות גבוהה יותר. הרודף נראה כאילו עשה ניסינות ליירט אותו."

"אני באמת רציתי לראות עב"מ. אני זוכר שאמרתי בקול רם "זו לא תופעה טבעית. אלה באמת עב"מים"… עשיתי ניסיון לתקשר איתם. היה לי פנס ואותתי בקוד מורס… לא היתה תגובה…  אחרי שנכנסתי לבית, היה לי דחף בלתי נשלט לישון… הכלבה הסתובבה בין שני פחי האשפה, ייבבה, נשכבה ביניהם ונראתה מבוהלת עד מוות… אולי היה צליל בתדר גבוה מעל סף השמע שלנו?"

מה זה היה באמת

ממש באותו היום התקבל דיווח מסוכנות הידיעות של ברית המועצות כי החללית זונד-4 (Zond IV) מנמיכה במסלולה ומתקרבת לכדוה"א. החללית החלה להתפרק במהלך חדירתה לאטמוספירה. החלקים שנראו בשמיים זוהו ע"י NORAD כחלקים מהחללית או מרקטות ההאצה שלה וזיהוי זה אושר סופית ב-1 ביולי 1968.

האירוע הזה משמש כמקרה בוחן מעניין מכיוון שידוע לנו מה ראו העדים. מגוון התיאורים והסתירות הרבות ביניהם מדגימים עד כמה קשה לסמוך על עדויות ראיה. ניתוח המקרה מופיע בדו"ח Condon, החל מעמ' 949.

מה נראה בשמיים באותו הלילה? לא הצלחתי להשיג צילום וידאו של האירוע, ואני בספק אם יש כזה בנמצא. אבל הנה צילום של אירוע דומה (אפשר לדלג לאמצע הסרטון):

בין מציאות לפרשנות

נניח לרגע כי מישהו רואה שלוש נקודות אור נעות לאורך שמי הלילה במרווחים שווים ביניהם. הנה מה שיתארו צופים בדרגות פרשנות הולכות וגדלות:

• 3 נקודות אור נעות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 נקודות אור עפות בהפרדה זוויתית קבועה
• 3 אורות עפים במבנה
• 3 כלי טייס טסים במבנה
• כלי טיס מוארך עם 3 אורות לאורכו
• כלי טיס מוארך עם 3 חלונות מוארים מבפנים

הנתונים שנאספו לגבי מקרה זה במסגרת פרוייקט הספר הכחול (Project Blue Book) כללו 78 תיאורים, כשרק 30 מהם היו מפורטים דיים כדי שאפשר יהיה לנתח את תוכנם באופן השוואתי. 17 מהם נמסרו ע"י אנשי חיל האויר האמריקאי.

רבע מהדיווחים היו אמינים למדי, עם תאימות גבוהה למדי ביניהם. רבע היו מאוד לא אמינים. הנותרים היו מאוד לא ברורים וקשה היה להבין מהם מה בדיוק נצפה.

נתעכב על כמה מאפיינים עקרוניים של התיאורים.

אפקט החללית הדמיונית

הדיווחים על עצם בודד שהאורות מקובעים בו (בין אם כפנסים ובין אם כחלונות) נובעים מהנטייה של המוח שלנו "לחבר בין הנקודות" ולראות את התמונה השלמה.

בדוגמה הזו אנו רואים משולש שחור באופן כה ברור, עד כי יהיו כאלה שיהיו משוכנעים כי הם מבחינים בקוי הגבול בין צלעות המשולש השחור לרקע השחור (הסתירו את האיזורים הצהובים ותיווכחו כי קוי גבול כאלה לא קיימים):

נטיה זו חזקה במיוחד אם הנקודות זזות כמקשה אחת. הנה דוגמה שמבודדת את אלמנט התנועה (במקרה הזה ללא תנועה לא ניתן להבחין באובייקט הנפרד):

אין ספק כי במצבים רבים, יכולת זו של המוח "לחבר בין הנקודות" ולראות "מעבר" היא יעילה ביותר. ראו כמה מעט מידע ויזואלי נדרש למוח כדי להבין מה קורה כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=1F5ICP9SYLU#t=5m18s

הנה הדגמה נוספת לנושא:

שימו לב לתיאור בתחילת הסרטון: "צילמתי עב"ם בצורת משולש…", וכאן: "שימו לב כיצד קידמת כלי הטיס מוסווית ראשונה" למרות שבבירור מדובר ב-3 נקודות אור נפרדות – רואים את הכוכבים חולפים ביניהן!

הציפייה לראות כלי טייס יחיד, בצורת "סיגר" (צורה מקובלת בתרבות העב"מים) מגדילה מאוד את הסיכוי שהמוח שלנו יפרש שורה של נקודות אור כחלקים של עצם מוארך יחיד. אנחנו פשוט "נראה סיגר". בדיוק כפי שאנו רואים את המשולש השחור למעלה.

טעויות בהערכת גודל, מרחק ומהירות

מעניין לבחון את הדיווחים שנמסרו מפי האנשים שאמורים להיות היותר מיומנים בנושא, הן מבחינת היכרות עם תופעות שמיימיות מגוונות והן מבחינת רמת הדיווח שלהם – אנשי חיל האויר. 12 שאלונים זהים מולאו וכן נמסרו 5 דיווחים מפורטים מאוד נוספים. לגבי הגודל הזוויתי היתה הסכמה טובה (על פני איזו זווית ראייה נפרשו הנקודות בשמיים – הערכה שכל צופה מיומן יכול לתת בדיוק די טוב).

אולם לגבי הגודל, המרחק והמהירות ההערכות שהתקבלו ע"י צופים שונים היו סותרות באופן קיצוני, עד כדי פערים של פי 10 במספרים.

נחשוב על עיגול אור קטן שאנו רואים חולף על פני השמיים. ללא ידע מוקדם או הנחות מוקדמות לגבי טיבו של אותו עצם, אין לנו שום דרך להעריך את מרחקו. יתכן שמדובר בעצם בגודל מטר שחולף במרחק ק"מ מאתנו במהירות של 1 קמ"ש, ויתכן באותה מידה שמדובר בעצם גדול פי 10, במרחק גדול פי 10 שנע במהירות גבוהה פי 10. בשני המקרים נראה בדיוק את אותו המחזה.

מסיבה זו, הערכה של גדלים אלו בדיווחי עב"מים היא משוללת כל יסוד, ולראיה – כל אותם חרקים קטנים שחולפים כמה מטר או ס"מ מעדשת המצלמה ונתפשים ככלי טיס אימתניים שנעים במהירויות דמיוניות. (פגשנו אותם כאן)

העובדה המצערת היא שרק 4 מתוך 12 אנשי המקצוע שמסרו את עדותם הודו שאין להם כל דרך להעריך את מהירות העצם שראו. מתוך 17 עדויות חיל האויר ארבעה תיארו את שראו כ"מבנה" ושניים ציינו "חלונות", ללמדנו שגם מוחם של אנשי חיל האויר מבצע פרשנויות לא מודעות.

אפקט ההתרגשות

ממצא מעניין נוסף שעולה מהדיווחים הוא שככל שהעד היה נרגש יותר ובטוח יותר שראה תופעה מיוחדת, כך הדיווח שלו היה ארוך, מפורט ופחות מדוייק. אלה שהבינו נכון מה ראו, התרגשו הכי פחות והדיווח שלהם היה קצר ותמציתי.
מדובר בהטית-פרסום לטובת הפרשנויות השגויות. אנשים שלא הבינו מה ראו הם בעלי המוטיבציה הגדולה ביותר לדווח, בעוד שאלה שהבינו מה ראו לעיתים קרובות בכלל לא טורחים לדווח.
ברור גם אילו מבין הסיפורים תמצא לנכון המדיה רודפת הסנסציות והרייטינג לפרסם. מן הסתם זה יהיה הסיפור העסיסי והנרגש על כלי טיס דמוי סיגר שחלף במהירות עצומה בשמיים כשאור בוקע מחלונותיו, ולא תיאור קצר ויבשושי בסגנון "זה נראה כמו שברי חללית שנשרפו באטמוספירה".

*

מקרה זה, שבו היה ידוע מה באמת ראו העדים, מלמד אותנו מה רב עלול להיות המרחק בין הדיווחים שהתפרסמו לגבי מקרים אחרים של עב"מים לבין מה שהתרחש במציאות.

פוסט זה הוא הרחבה של סעיף בפרק "המשמעות היא בעיני המתבונן" בספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה".

מקורות והרחבות:

• http://files.ncas.org/condon/text/s6chap02.htm#S7
• http://kevinrandle.blogspot.co.il/2010/04/meteorite-men-and-ufos.html
• http://en.wikipedia.org/wiki/Condon_Committee

פוסטים נוספים בנושא עב"מים:

• ראיתי עב"מ!
• צילמתי עב"מ!
• זייפתי עב"מ!
• תעלומות בשחקים ומומחים מפוקפקים
• שרלוק הולמס ותעלומת העב"מים המקסיקניים
• מעגלי תבואה – מתיחה, אומנות סביבתית או מסרים תבוניים?

ברשומה קודמת התמקדנו במשולש הבלתי אפשרי, אולי האבטיפוס של המבנים הבלתי אפשריים, או כפי שפנרוז כינה אותו – "הדגמה של רעיון הבלתי-אפשרי בצורתו המזוקקת ביותר".

הזכרתי את ההפרייה ההדדית שהתקיימה בין רוג'ר פנרוז לאביו – ליונל פנרוז, ובינם לבין האמן ההולנדי M. C. Escher. שתיים מעבודותיו המפרסמות ביותר של אֶשר התבססו על רעיונותיהם הגיאומטריים של הפנרוזים.

עולים ויורדים

אם תעקבו אחרי טור האנשים החיצוני תגלו שכולם עולים עד בלי סוף, ואילו הסמוכים למעקה הפנימי – כולם יורדים עד בלי סוף.

הנה אנימציה דרמטית שלוקחת את הרעיון הויזואלי שלב אחד קדימה:

וכאן מישהו הצליח להגשים את הבלתי אפשרי, במבנה לגו (לחצו על התמונה להסברים):

גרם מדרגות בקנה מידה אמיתי נבנה לצורך הסרט Inception:

כאן תוכלו להציץ אל מאחורי הקלעים של הפרויקט.

ומה תאמרו על הדבר הבא?! תודו שזה כבר באמת לא מובן:

פרטים על מה מדובר באמת, ניתן לקרוא כאן. (שימו לב לארוע החשוד שחושף את העריכה כאן)

המפל

אם מתעלמים ממפל המים ומהעמודים האנכיים, המים נראים כאילו הם זורמים בצורה אופקית ומתרחקים מאתנו בזיגזגים. אם בוחנים את העמודים רואים כי באורח בלתי מוסבר אותו זיגזוג אופקי גם טיפס לגובה כמה קומות. למעשה מדובר בוואריאציה נוספת על משולש פנרוז (שני משולשים זה "מעל" זה. האם אתם מזהים? שירטוט כאן).

כיצד בונים משהו שנראה כך (מזוית מאוד מסוימת כמובן)?

אפשרות 1:

אפשרות 2:

הנה גירסת הלגו:

אבל יהיה מעניין במיוחד אם מישהו יצליח להזרים במבנה כזה מים שינועו בדיוק כמו בציור המקורי, לא?

אני משאיר לכם את המשימה למצוא ברחבי היוטיוב כיצד זה בוצע…

*

נסיים בדרך נוספת להפיק מבנים בלתי אפשריים – מדפסות תלת מימד – ובעבודותיו של פרופ' גרשון אלבר מהטכניון:

רשומות קשורות:

• יורדים למעלה ועולים לשום מקום
• דברים שרואים מכאן לא רואים משם
• עניין של פרספקטיבה
• כששני מימדים מתחפשים לשלושה

____________________________________________________

כדי לקבל עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג הזינו את המייל שלכם בראש הדף (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שתפו!

מבט קצר במבנה הבא מספיק כדי להבין שמשהו "לא בסדר" בו:

כל פינה כשלעצמה נראית תקינה לגמרי, בהיותה מורכבת משתי תיבות ניצבות זו לזו שמונחות באותו המישור (חישבו על פינה של מסגרת תמונה כפי שהיא נראית מכיוונים שונים):

אפילו כל שתי פינות מתוך השלוש אינן יוצרות מבנה בעייתי. הפעם מדובר בשלוש תיבות ניצבות שמצויות בשני מישורים מאונכים זה לזה (בתרשים האמצעי למשל אפשר לדמיין את ה"צלעות" השמאלית והתחתונה כמונחות על שולחן, ואילו את הימנית כמתרוממת לעבר התקרה). הקצוות הפתוחים אינם יכולים להפגש:

 אבל משהו בשילוב של הכל יחד אינו אפשרי. הציור הדו מימדי אפשרי כמובן. הנה הוא כאן – לנגד עינינו. אבל הפרשנות התלת מימדית אינה ניתנת למימוש במציאות.

האמן השוודי Oscar Reutersvärd היה הראשון שהגה משולש בלתי אפשרי שכזה ב-1934. בגירסה שלו הוא היה מורכב מקוביות נפרדות. מאז לא חדל לעסוק במבנים בלתי אפשריים. ב-1982 הנפיקה ממשלת שוודיה בול לכבודו.

ב-1954 נחשף המתמטיקאי Roger Penrose לראשונה לעבודותיו של האמן ההולנדי M. C. Escher. העבודות הותירו בו רושם עמוק, והוא החל לחקור צורות שונות של פרספקטיבות בלתי-אפשריות. בסופו של דבר גילה מחדש את המשולש הבלתי אפשרי (פנרוז לא הכיר את עבודתו של השוודי מתחילת המאה), וראה בו הדגמה של רעיון 'הבלתי אפשרי' בצורתו המזוקקת ביותר.

פנרוז חלק את עבודתו עם אביו, ליונל פנרוז, שהיה פרופסור לגנטיקה וחובב שעשועים מתמטיים, וזה נשבה בקסם והחל לייצר צורות בלתי אפשריות נוספות (כמו למשל גרם מדרגות שעולה וחוזר לאותו המקום).

השניים רצו לפרסם את תגליותיהם אך לא הצליחו לחשוב על קטגוריה מתאימה. בסופו של דבר, הציע ליונל לפנות לכתב העת British Journal of Psychology שאת העורך שלו הכיר, ואכן, ב-1958 פורסם המאמר. הפנרוזים שלחו את המאמר לאֶשר, תוך מתן קרדיט להשראה הראשונית שקיבלו מעבודותיו, ועל בסיס המבנים שתיארו במאמר זה יצר אֶשר שתיים מעבודותיו היותר מפורסמות (Ascending and Descending, Waterfall).

איזו הפריית מוחות בין-תחומית נהדרת!

*

לפניכם סרטון קצר שיצרתי, שמלמד איך לצייר את משולש פנרוז בצורה הפשוטה ביותר לדעתי:

וכעת, לעולם המציאות

עד כאן עסקנו בציורים. אבל היו שהחליטו לעשות את הבלתי אפשרי, ולממש את המבנה הזה במציאות התלת מימדית! הנה מבחר דוגמאות. לא מדובר בעריכת תמונה – כך זה צולם.

נסו לפצח את התעלומה. התשובות – בלחיצה על התמונות.

העיקרון מובן אני מניח. אבל קיימת דרך אחרת לבנות את המשולש הבלתי אפשרי הזה, ללא קצוות פתוחים, ועם שלוש פינות מאונכות. כיצד יתכן הדבר?!

ואחד משלנו!

כעת לחלק המעשי של הפוסט, בו בהחלט ניתן להפעיל את הילדים שבאזור. הגיע הזמן לבנות משולש בלתי אפשרי משלנו.

כך נבנה אותו מקרטון, כאן בגירסה מעט יותר מהודרת, וכך מלגו.

נסגור מעגל עם המודל הראשון (1934) שזיכה את ממציאו בבול, כשהוא מופק באמצעות מדפסת תלת מימדית:

אם יצרתם משולש כזה באחת מהדרכים שציינתי, או אחרת, אתם מוזמנים לשתף בתוצאות!

בקרוב – עוד מבנים בלתי אפשריים. הזינו את המייל שלכם בראש הדף לקבלת עדכונים על הפרסומים הבאים בבלוג.

רשומות דומות:

• עניין של פרספקטיבה
• יורדים למעלה ועולים לשום מקום
• Inside out
• כששני מימדים מתחפשים לשלושה

הגיע הזמן לצאת לרחוב.
ללא נבירה באינטרנט, ללא קריאת מאמרים, ללא ביצוע מחקרים מרובי משתתפים, ללא מכשירי מדידה מתוחכמים. רק אנחנו והמוח שלנו. שהרי בבסיס הדברים, חשיבה חדה היא בסה"כ הטלת ספק בהתרשמות הראשונית שלנו ובחינה מבוקרת יותר של הדברים.

אדגים בסיפור אישי, ואזמין אתכם לחלוק סיפורים משלכם.

* * *

לפני שנים רבות הזדמנתי לאחד מסניפי רשת מסעדות שוייצרית (רשת שנעלמה מנופי ארצנו כבר לפני עשור, כך מסתבר).

חשקה נפשי במיץ תפוזים סחוט, וכל שהיה עלי לעשות הוא לקחת לי כוס מארגזי הכוסות הריקות, למלא אותה במיץ מהמתקן ולגשת לקופה לשלם. עמדה בפני הבחירה בין כוס "גדולה" שמחירה ₪15 לבין כוס "קטנה" שמחירה ₪10 בלבד.

התבוננתי בכוסות. משהו נראה לי חשוד.
הכוס ה"גדולה" התנוססה אמנם לגובה רב יותר, אך עיני החדה הבחינה שהיא גם… מעט צרה יותר!

מעניין, חשבתי לעצמי.

מצויד בכוס "גדולה" אחת ובכוס "קטנה" אחת, צעדתי בנחישות לעבר השירותים, לצורך התייחדות מדעית. תחילה מילאתי את הנמוכה במים עד שפתה. בתנועה מפתיעה במקצת (כדי למנוע גלישת מים על דופן הכוס) התחלתי למזוג את תכולתה אל תוך הכוס הגבוהה. זו התמלאה, והתמלאה, הפלא ופלא – עד אפס מקום!
שפשפתי את עיני בתמהון (לא לפני שהנחתי לרגע את הכוסות בצד), וליתר בטחון חזרתי על התהליך בכיוון ההפוך. מלאתי את הכוס הגבוהה עד שהמים גלשו מעל שפתה, רוקנתי את הנמוכה עד לטיפה האחרונה וקראתי לעברה בקול מתריס: "נראה אותך עכשיו, שמנמוכה שכמוך!" באותו הרגע ממש נפתחה במפתיע דלת אחד מתאי השירותים ואדם מעונב כבן 50 הגיח כשהוא רוכס את מכנסיו ונועץ בי מבט מוזר. הבחנתי במשהו חשוד בשפם שלו, שנראה כאילו הודבק ברשלנות… אבל זה כבר מסיפור אחר. נחזור לענייננו.
המשכתי בניסוי. ניחשתם נכונה. אף לא טיפה אחת גלשה אל מחוץ לכוס "הקטנה".

מכיוון שאת גיל 7 כבר עברתי, יכולתי להסיק רק מסקנה אחת – שתי הכוסות זהות בנפחן!

שאלות רבות ניקרו במוחי:

*  האם המחיר שנגבה עבור הכוס ה"קטנה" היה מחיר מבצע, או שמא מחירה של "הגדולה" – מופקע?
*  האם אדם ששתה מהכוס "הקטנה" יהיה צמא מהר יותר מזה ששתה מהכוס ה"גדולה"?
*  מה אנשים בוחרים יותר – כוס "גדולה" או "קטנה", ומה השיקולים שלהם?
*  האם אנשים קונים כך יותר כוסות מיץ מאשר אם היה מוצע רק סוג אחד של כוסות?
*  מה צריך להיות המחיר של סוג בודד, כך שההכנסות ממנו ישתוו להכנסות מצמד כוסות כזה?
*  כמה אנשים נוספים שמו לב ששתי הכוסות זהות בנפחן?

דן אריאלי – הרי לך מחקר!

כך או אחרת, בסופו של דבר קניתי קרואסון, one size.

* * *

וכעת שאלה אליכם, הקוראים.

לפניכם 3 כוסות מרטיני זהות. הימנית מלאה עד שפתה.
מבלי לערוך מדידות וחישובים, אנא העריכו את כמות המשקה שנמצא כרגע בכוסות ב' ו-ג', באחוזים, ביחס לכוס מלאה.

לחצו כאן למלא את הערכתכם

שתפו בני משפחה וחברים!
כאן תוכלו למצוא את התשובה, בליווי סטטיסטיקה של הערכות הגולשים.

מוזמנים לשתף בתגובות בסיפור ספקנות-רחוב משלכם.

____________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו בתחתית הטור השמאלי (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הרשומה או שתפו בפייסבוק!

המוח שלנו הוא כלי חישובי מדהים. מרבית העבודה שהוא מבצע מתרחשת ללא כל מודעות מצידנו. "אנחנו" מקבלים מידע שעבר כמה דרגות של עיבוד, וממשיכים את הפרשנויות שלנו משם.

המוח מניח הנחות סבירות כשהוא מפענח את הקלט החושי, בנסיונו להסיק מסקנות על המציאות בצורה יעילה (נכונה וזריזה) עד כמה שאפשר.
אחת ההנחות הללו היא כי חפצים הינם בולטים ולא שקועים, כלומר קמורים ולא קעורים – הנחה סבירה במיוחד כשמדובר במשהו מוכר כמו פני-אדם למשל.
אפשר להפיל את המוח בפח אם מנצלים הנחה זו, כפי שנראה הפעם.

שימו לב מה קורה כשמסיכה זו מפנה את פניה השקועים כלפינו. המוח מתעקש לראות אותם כבולטים (התרכזו באף למשל), ולפיכך אין ברירה אלא "לראות" את המסכה הופכת את כיוון הסיבוב לפתע. רק כאשר הקלט החושי מפריך באופן בוטה את ההנחה הזו, חוזר המוח לראות את המסכה כשקועה.

גרסה שלי (מאולתרת די בחופזה) בה המסיכה מוצבת קבועה ואני משוטט סביבה עם המצלמה. שימו לב כיצד הדמות מפנה פניה לעבר הצופה, לא משנה לאן יזוז!

החומרים הדרושים: מסכת פלסטיק (2₪ בחנות חומרי יצירה), פנס LED קטן שמאיר אותה מלמטה, בזוית (דבר שמעצים את האפקט, מכיוון שהמוח מניח שאור מגיע מלמעלה. ככה זה בד"כ).

כשצובעים את המסיכה כמו שצריך, האפקט ממש מתעתע:

ראו את הדרקון הזה:

והרי לכם עבודת יצירה נחמדה לילדים! דגם להרכבה עצמית נמצא כאן.

והנה קוביה מרחפת באויר בצורה משונה. חוטים? מגנטים?

שימו לב שלא משנה שהטריק כבר ידוע לכם, המוח פשוט מסרב לראות את הקובייה כשקועה. אין "לנו" כמעט שליטה על תעתועי מוח מסוימים. מודעות לא תמיד עוזרת. אנחנו "רואים" דברים לא נכונים. (לכן חשיבה חדה היא לעיתים קרובות כה קשה – היא נוגדת את החוויות האישיות הבסיסיות ביותר!)

הנה תמונה שמתנהגת בצורה מאוד מוזרה (עד שמפנים אותה קצת יותר מדי הצידה):

מעניין שכאן המוח מוטעה לחשוב שמדובר בתבנית שקועה דווקא, בעוד שהיא למעשה בולטת. (כיצד הושגה ההטעיה הזו?)

דבר מוזר קורה לעפרון כשמשחילים אותו בצמד האומים הזה:

ונסיים בגרסת הקורנפלייקס:

למוח אין ברירה – מכיוון שהוא מניח שהקופסאות בנויות בצורה קמורה, הוא חייב לפרש את מוט המתכת כעקום.
אני ממש ראיתי אותו מתעקל לנגד עיני כדי להשתחל בחורים!

"ראיתי במו עיני!" אינו טיעון כה חזק, מסתבר.

רשומות קודמות בקטגורית תעתועי תפישה

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? הרשמו למטה משמאל (תמיד אפשר לבטל).

והפעם חידה.

בלי הרבה הקדמות, האם תוכלו להסביר מה קורה כאן?!
סיפרו כמה אנשים בתמונה וחכו כמה שניות. מי נעלם? להיכן? מי מופיע? מהיכן?

לנוחיותכם, הנה שני המצבים "מוקפאים":

אתם מוזמנים לשתף במחשבות שהתרוצצו בראשכם בנסיון לנתח מה קורה כאן.

ולמי שפיצח את התעלומה מחכה אתגר גדול לא פחות – להסביר זאת באופן קצר וברור ככל האפשר!

שיגע לכם את המוח? שתפו חברים, שגם הם יסבלו קצת!

התייאשתם? הנה הפתרון.

לרשומות קלילות נוספות לחצו כאן.