בסימן יום כיפור, אני רוצה להעלות בפניכם נושא לדיון.
אם צריך לבחור בין תמונת עולם "נכונה" לבין תמונת עולם ש"גורמת להרגשה טובה", אני בוחר בראשונה. את המשמעות לחיי אחפש במסגרת הדברים שעושים רושם כנכונים וקיימים (בידיעה מדעית אין אף פעם וודאות מוחלטת). גם אם אני לא מאמין שיש אנרגיות חיים מסתוריות, נשמה, תכלית קוסמית, ישויות עליונות, כוחות על טבעיים, חיים לאחר המוות – הדבר לא מפריע לי להנות מפלאי העולם הנתפס בחושיי ובשכלי. זה די והותר מבחינתי.
נראה כי רבים אחרים בוחרים את "ההרגשה הטובה" כקו מנחה, ומאמצים בחום את מה שאני מגדיר כיצירי דמיון, אשליות תפיסה ומחשבה, פרשנויות שגויות נחשקות ואמונות טפלות.
הקריקטורה המקורית מאת – Clay Bennett, editorial cartoonist for the Chattanooga Times Free Press
האם תעדיפו להאמין במשהו נכון, או במשהו שגורם להרגשה טובה? (מתוך הבנה שלא תמיד הם אפשריים יחד)
* במחשבה נוספת, יתכן מאוד כי גם אני בוחר בתמונת עולם שגורמת לי להרגשה טובה. רק שמסיבה כזאת או אחרת, אני מרגיש יותר טוב עם עצמי כשאני יודע שבחרתי לאמץ את מה שהכי קרוב לאמת. כלומר, האמונה שתודעתי תחדל להתקיים ברגע שאמות ושכל מה שהייתי יהפך למאכל תולעים, גורמת לי הרגשה טובה יותר מאשר האמונה שאמשיך לשוטט לנצח במימדים אחרים, רק מפני שאני מאמין שהיא נכונה.
העובדה שאדם מאמין מאושר יותר מאדם ספקן אינה משמעותית יותר מהעובדה שאדם שיכור מאושר מאדם פיכח – ג'ורג ברנרד שו
הפעם אני באמת מנסה להקשות על עצמי ועליכם – החושבים החדים באשר אתם, וממשיך לתהות.
אמונה במשהו שגוי יכולה לשפר את מצבנו הנפשי / הרגשתינו הפיזית
אמונה בכך שקמע מסוים מביא לנו מזל עשויה להיתפס כמתגשמת כתוצאה מתשומת לב וזיכרון סלקטיביים לארועים חיוביים שפקדו אותנו מאז אימצנו את הקמע. זה יכול להעניק תחושה טובה, של שליטה וביטחון. מעבר לכך, אמונה כזו יכולה לגרום לנו לפעול ביתר נחישות וביטחון עצמי ובכך להגשים פוטנציאלים שהיו נשארים רדומים אלמלא כן (נבואה שמגשימה את עצמה).
אמונה בכך שאנו מקבלים טיפול רפואי אפקטיבי יכולה להביא לשיפור בהרגשתנו הפיזית (אפקט הפלצבו).
זה מרחיק אותנו מהאמת, ומקרב אותנו להרגשה הטובה. האם זה טוב או רע?
חינוך הדור הבא
לגבי עצמנו אנחנו אולי גיבורים גדולים. בואו נחשוב רגע על ילדינו. לכולנו חשוב שילדינו יהיו מאושרים ובריאים. לכולנו חשוב להקנות לילדינו ידע נכון ובדוק, וללמד אותם לחשוב באופן עצמאי.
אך מה קורה אם הדברים בסתירה? אם ילדינו לא יאמינו בכוחם של טיפולי אשלייה או קמעות למשל, מעט התועלת שהם מביאים תתפוגג. האם נמנע מילדינו ולו תועלת מועטה שהם עשויים להפיק מעולם האשליות בכך שננפץ אותו עבורם על מזבח האמת?
(אני מדבר כמובן על מקרים שבהם אין תחליף אפקטיבי לטיפול מבוסס האשליה).
מצד שני, האם התועלת שבאשליות מצדיקה את מחיר הויתור על ערך האמת?
ואם הדברים אינם שחור-לבן, היכן עובר הגבול? מה התנאים להעדפת אשליה?
לפני ימים אחדים הובא לקבוצת הפייסבוק "חשיבה חדה" סרטון שזכה לאלפי שיתופים ברחבי הפייסבוק. קל להבין למה: הד"ר ישעיהו רובינשטיין טוען כי מצא את האותיות "י ה ו ה" חוזרות שוב ושוב בתוך ה-DNA!
המשתפים בסרטון נדהמים:
"למי שהיה ספק… רק אניח את זה פה!!!"
"לא שהיה לנו ספק, אבל זה עדיין מדהים!!!!"
"תגלית שאינה מפתיעה, רק מעוררת בי התרגשות ושימחה"
הסבריו של רובינשטיין שובי לב, אך גם ציוריים ומעורפלים במקצת (לנוחיות הקוראים – תקציר דבריו מובא מתחת לסרטון):
רובינשטיין מספר כי פרסם את תגליתו באוקטובר 1986 גם ב-Nature וגם ב-Science (בסביבות 4:43 בסרטון, ושוב לגבי נייצ'ר בשניות האחרונות של הסרטון).
כמובן שהתגלית המרעישה הכתה גלים בעולם. לא חלפו אלא שבועיים, כך לפחות מספר רובינשטיין, והטלפון במשרדו צלצל. מעברו השני של הקו – קרדינל בוותיקן, שראה את הפרסום בנייצ'ר באינטרנט, וביקש מכבוד הד"ר לשלוח את המחקר כדי שיוכל להעבירו לכהן הגדול של העבודה הזרה (האפיפיור). רובינשטיין אישר למזכירת המחלקה לשלוח את החומר לוותיקן. שבועיים לאחר מכן מתקבלת שיחה נוספת, הפעם מראש הממשלה יצחק שמיר – השיחה הדרמטית מתוארת בסרטון (6:05).
*
אין כמעט משפט בסיפור הזה שאינו מעלה תהיות.
לגבי התפוצצות תאים בזמן שהסליל הכפול של ה-DNA נפתח: היפרדות כזו מתרחשת על בסיס קבוע בעת שעתוק מקטעים של ה-DNA לצורך יצירת חלבונים, ובמהלך שכפול ה-DNA בעת חלוקת התא. למותר לציין ששום תא לא מתפוצץ עקב כך;
לגבי חקר מבנה ה-DNA באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים: יומירן ניסן, סטודנט לתואר שני באפיגנטיקה מולקולרית בפקולטה לביולוגיה בטכניון (ועורך הדף "אני בעד לימודי אבולוציה"), מעיר שבכלל אי אפשר לראות את מבנה ה-DNA ברמת הפירוט שרובינשטיין מדבר עליה במיקרוסקופ אלקטרונים. הנה כאן למשל מבחינים אך בקושי בצורתו הסלילית של ה-DNA, וזאת רק לאחר פריצת דרך טכנולוגית מהשנים האחרונות:
כיצד ראה רובינשטיין את הגשרים המסתוריים לפני קרוב ל-30 שנה? לא ברור.
וכעת ניגש ללב התגלית. מכיוון שאינני מומחה במבנה ה-DNA, פניתי לפרופ' רותם שורק מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. הנה מה שהיה לו לומר:
מדובר, כמובן, בעורבא פרח. המבנה המולקולרי של הדנא פתור מאז העבודה של ווטסון וקריק בתחילת שנות החמישים. המדע מבין את המבנה הזה לפרטיו. אין שום גשרי גופרית בין סלילי הדנא, כפי שטוען רובינשטיין בסרט. אין גם שום מחזוריות אחרת של 10,5,6,5.
בשנת 1986 לא התפרסם כל מאמר ב-Nature או ב-Science ע"י כותב ששמו רובינשטיין. יתרה מזאת, בשנה הזו לא התפרסם בעיתונים אלה שום מאמר (מאיזשהו כותב) ממכון וייצמן.
חיפושים קדחתניים נוספים שביצעו אחרים גם הם לא העלו דבר. הנה למשל מה שמצא ד"ר ארז גרטי:
הפרסום היחיד ב-Nature של אדם בשם Rubinstein E היה ב-2010 בהקשר של פסיכיאטריה, ב-1986 היו עשרה פרסומים של Rubinstein E כלשהו בכל הספרות המדעית, אף אחד מהם לא ב-Nature או על DNA, ויש שני פרסומים בלבד של Rubinstein E ממכון ויצמן ב-1996 ו-2010, אף אחד מהם לא ב-Nature או על DNA. אם הוא אי פעם פרסם משהו בסגנון, זה לא נמצא בארכיונים המקובלים.
יומירן הגדיל לעשות, טרח וניגש לספריה המדעית הסמוכה, ועילעל בכל המהדורות המודפסות של Nature ו-Science שהתפרסמו באוקטובר 1986, שמא נשמט משהו בדרך לארכיוני האינטרנט, או הוסר מהם במועד מאוחר יותר. גם שם לא נמצא זכר למאמר המדובר.
*
מעניין מה יהיה לד"ר רובינשטיין לומר בעניין, אולי נפלה כאן איזו אי הבנה. התקשרתי אליו.
בשיחת הטלפון הנינוחה שניהלנו חזר רובינשטיין וטען כי מאמר שלו התפרסם בנייצ'ר באוקטובר 1986 תחת השם Rubinstein E. לדבריו מדובר במאמר של עמוד אחד שבו הופיעה סכמת ה-DNA של ווטסון וקריק, מאמר אותו חתם בהערה – "דרך אגב, זה שמו של אלוהים בתוך DNA".
כדי לוודא שלא נפלה אי הבנה כלשהי לגבי מיקומם של גשרי הגופרית המסתוריים, שאלתי אותו במפורש אם הם משולבים ממש בתוך הרצף של הקוד הגנטי. הוא אישר שאכן כך הדבר. הם משולבים ברצף ה-DNA לכל אורכו, בין הנוקלאוטידים, במחזוריות של 10,5,6,5 (טענה שכאמור אינה נכונה בעליל).
עדכנתי אותו שאין כל זכר למאמר שלו באינטרנט, ושאלתי אם יש לו עותק מודפס שיוכל לשלוח לי. למרבה האכזבה הוא ענה כי חילק את כל העותקים של המאמר שהיו ברשותו, עד האחרון שבהם.
מצב מוזר: מאמר שלא ניתן לאיתור, שמתאר גילוי מבנים שלא ניתנים לגילוי בציוד המוזכר, מבנים שאינם קיימים כלל במציאות.
מה יכול להסביר מצב מוזר שכזה? אני משאיר את השאלה פתוחה, אך יהיה ההסבר אשר יהיה, טענותיו של האיש פשוט אינן נכונות.
כמה אירוני הוא, שערוץ היוטיוב שמארח את הסרטון נקרא "מציאת האמת" ומתהדר בסלוגן "בעולם שכולו שקר תחפש את האמת". לא נראה כי מישהו מבעלי הערוץ או מהמגיבים הנלהבים באמת מחפש את האמת; הם מחפשים רק חיזוק חיצוני לאמונתם, יהיה מפוקפק, תלוש מהמציאות ומביך ככל שיהיה.
* אם למישהו יש ראיות נוספות ששופכות אור חדש על הפרשה – אשמח לראותן.
תודה לכל האנשים שהיו שותפים בעבודת התחקיר, במה שכתוב בו, ובמה שלא 😉 חלקם מוזכרים בו וחלקם תרמו את תרומתם מאחורי הקלעים. זאת הייתה עבודת צוות מהנה וראויה לציון!
ביום ראשון האחרון התקיים אירוע השקה לספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה". למרות המצב הבטחוני, רבים הגיעו וגדשו את האולם. תודה לכל מי שהגיע!
תודה לאלון ברנע ממכללת אפקה שאירח את האירוע, ולפרופ' יוסי יסעור ולאמן החושים ליאור מנור שהפכו את האירוע למקצועי ומרתק כל כך.
מהתרשמותי, ומפידבקים רבים שקיבלתי, היה אירוע מוצלח ביותר.
לחצו לתמונות נוספות מהאירוע. צלמים: גדי מגדל ובועז ארד
לכל מי שלא הגיע – טעימות מהאירוע
קטעים נרחבים מדברי תוכלו לראות כאן:
הנה הסרטון "גלגולה של עטיפה" שהקרנתי במהלך דברי, ואשר מסכם שלל רעיונות וגרסאות שנוצרו בדרך אל עטיפת הספר הסופית. אנשים רבים היו מעורבים בתהליך סיעור-המוחות הזה ותרמו רעיונות מקוריים לעטיפות (חלקם מופיעים בתחילת הסרטון) כמו גם פידבקים לרעיונות האחרים שעמדו על הפרק. תודה לכולם!
וזה סרטון "הלוגיסטיקה", שנותן הצצה אל מאחורי הקלעים של מבצע האריזה, השינוע והשילוח של הספרים.
קינחתי בהקרנת סרטון הומוריסטי שהכנתי על אבנים חוצניות כסופות ומסתוריות…
בסיום הסרטון שלפתי קערה גדולה עמוסה בגושי חומר כסוף, שנחטפו בתוך שניות כאילו היו אבני חייזרים אמיתיות, ולא גושי מטאל-סיליקון פשוטים.
תודה מיוחדת לצביקה שרף, שללא עזרתו לא הייתי יכול להשיג את החומר. (כמויות המינימום הגדולות שנדרשות להזמנה ממפעלים בחו"ל ועלויות המשלוח המטורפות היו הופכות את הגימיק הזה ליקר באופן בלתי סביר).
הנה הרצאתו של פרופ' יוסי יסעור:
ואז עלה ליאור מנור לבמה, קרא מחשבות, כופף כפיות והזכיר שוב ושוב, שהכל טריקים.
מי ששמע את דבריי הבין היכן עומדים הדברים מבחינתי. אני נמצא כרגע על פרשת דרכים, מנסה לבחון את האפשרות להפוך את עיסוקיי בתחום ה"חשיבה חדה" למשהו שאני יכול להתקיים ממנו, וזאת כדי שאוכל להמשיך לפעול בנושא במלוא המרץ ולקדם חשיבה חדה בישראל (ואולי אף בעולם?). זה אתגר לא פשוט בכלל. בניגוד למה שסבורים אחדים, הממסד/ביג-פארמה/אילומינטי לא מממנים אותי עדיין…
אתם יכולים לעזור לזה לקרות. איך?
* עזרה בהפצת הספר (אחרי שקראתם ונהניתם כמובן) – ע"י שיתופים בפייסבוק, אירוח/סקירה/איזכור הספר בבלוג שלכם, המלצות לחברים, הענקת עותק כמתנה, הצגת הספר לאנשים "מקושרים" או בעמדות קבלת החלטות שעשויים להתלהב ולהפיץ את הספר בקרב מכריהם/עובדי החברה שלהם, פרסום ביקורת/המלצה בפינת "ספר חדש" בעלון החברה/ועד/ארגון שאתם קשורים אליו, או כל רעיון יצירתי אחר;
מי שהזמין "משולש בלתי אפשרי" להרכבה – ההוראות כאן. מומלץ לעקוב אחריהן בדקדקנות. כמה כבר הרכיבו את המשולש בהצלחה והעלו תמונות לפייסבוק. אתם מוזמנים להעלות תמונות גם לדף ההוראות.
לנוחיותכם, מראי המקום שהספר מפנה אליהם נמצאים גם כאן בצורת קישורים.
הרחבות והעשרות לספר (סרטונים וקישורים נוספים להמחשות) תוכלו למצוא כאן, בחלוקה לפי פרקים. בעתיד אשתדל להוסיף ולהרחיב. אתם מוזמנים להציע בתגובות חומרים מומלצים נוספים, מותאמים לפי נושאים.
לפני כתשעה חודשים הכרזתי על פתיחתו של קמפיין הגיוס לספר. תקופת ההיריון הסתיימה, והספר "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה" יצא היום לאוויר העולם!
מעגל ראשון נסגר, אבל אני מקווה שמעגל גדול עוד יותר נפתח היום – הספר למעשה רק נולד.
העותקים נערמים בכריכייה, מוקדם יותר היום
זהו רגע מרגש עבורי. השקעתי בפרויקט הזה שנה מחיי באופן ישיר וממוקד, אבל למעשה העבודה על הספר החלה כבר לפני יותר משלוש שנים, מבלי שידעתי זאת. התחקירים, השיחות, הוויכוחים והתובנות – כולם מהווים את היסודות שעליהם בנוי הספר.
קשה להסביר כמה עבודה כרוכה בהוצאת ספר לאור. גם אני לא יכולתי לדמיין מראש לאיזו הרפתקה אני נכנס. כל משימה התגלתה כפרויקט בפני עצמו, והעבודה עליה השתרעה על פני שבועות רבים: השגת האישורים על שימוש בתמונות וציטוטים, ניסוח הטקסט על גב העטיפה, עיצוב העטיפה עצמה, השגת המלצות על הספר, שלא לדבר על קמפיין הגיוס שהיה מגה-פרויקט בפני עצמו: בחירת התמורות והפקתן, ניסוח הטקסטים, פרסום הקמפיין ברחבי הרשת, ועוד. ברקע התחבאו להן עוד שלל משימות לוגיסטיות אפרוריות, כמו הכנת מאות מעטפות ממוענות, הובלות וסבלות של עותקים והפתעות קטנות לאורך הדרך שדרשו פתרונות יצירתיים.
עמוד הפייסבוק שהקמתי לספר נראה בינתיים כמו מיני-בלוג שמתאר בתמצית את שלבי ההפקה השונים, ואת האתגרים שעמדו בכל אחד מהם. אתם מוזמנים לעקוב. אולי מתישהו אצור לפרסומים האלה גם בית כאן בבלוג, לטובת מי שלא חבר בפייסבוק.
לעתים נראה כאילו עבודת הכתיבה היא החלק השולי בכל התהליך.
אירוע השקה
לציון יציאתו של הספר לאור, ולאות תודה לכל הרוכשים שללא תמיכתם הדבר לא היה מתאפשר, יתקיים אירוע השקה, ביום ראשון ה-20 ביולי בשעה 19:30 באודיטוריום של מכללת אפקה. הודעה על האירוע נשלחה כבר לרוכשי הספר ורבים הצהירו על כוונתם להגיע. נותרו עדיין מקומות פנויים שאני מתכבד להציע לכם – קוראי הבלוג הקבועים – בטרם אפרסם את האירוע בצורה נרחבת יותר (כמו שזה נראה כרגע, האולם יתמלא עוד לפני שאספיק לעשות זאת). פרטים על האירוע ורישום אליו – כאן. ברגע שמכסת המקומות באולם תתמלא (200 מקומות) תופיע הודעה על כך בטופס הרישום. כל הקודם זוכה!
איפה אפשר להשיג את הספר?
נכון לרגע זה ניתן לרכוש עותק מודפס של הספר ממש כאן, בעמוד הסמוך (גם לחיצה על תמונת הספר מצד שמאל למעלה של העמוד תוביל אתכם למקום הנכון). תוכלו לקבל שם מידע נוסף על הספר, לקרוא המלצות, וכן לעיין בפרק המבוא ובתוכן העניינים.
בהמשך, אפיץ את הספר גם דרך חנויות אינטרנט שונות, ואולי גם דרך חנויות ספרים עצמאיות. ומה לגבי הרשתות הגדולות? לאור שבריריות הענף והעמלות השערורייתיות, אני מעדיף להתרחק משם בעתיד הקרוב. לגבי גרסה דיגיטלית, אני מניח שגם זמנה יגיע.
בימים הקרובים יתבצע מבצע שילוח הספרים הגדול. קרוב ל-900 עותקים יצאו לדרכם היישר מבית הדפוס לכל מי שרכש כבר את הספר, וכמות דומה של ספרים תעשה את דרכה לביתי.
אני מאחל קריאה מהנה לכל מי שיקבל את הספר בדואר בזמן הקרוב, וחיים מלאי הפתעות וחוויות לספר שאך נולד!
מי ייתן ונצליח להפיץ בעזרתו חשיבה חדה יותר במחוזותינו, ולו במעט.
באפריל 1185 התחולל קרב ימי אכזרי במימי מפרץ דן-נו-אורה שבדרום יפן. הקיסר אנטוקו הביט מזרחה מספינת הדגל שלו וידע כי מותו ומות אנשיו קרב ובא. הצי שלו מנה מאות ספינות שסמוראים מאומנים היטב עמדו על סיפונן, אבל צי האויב היה גדול בהרבה. מאחורי אנטוקו הגיחה אישה מבוגרת שעטפה את גופו בשמלתה המתנפנפת ברוח. "לאן את לוקחת אותי סבתא?" שאל הקיסר, שהיה בן 9 בלבד. "יש ממלכה אחרת, מתחת לגלים…" ענתה לו סבתו, לפני ששניהם נעלמו במצולות. הם לא היו היחידים שהתאבדו בטרם יפלו בידי האויב. רבים נוספים עשו זאת, ביניהם הלוחם הדגול טיירה טומומורי אשר קשר לרגליו עוגן וזינק למים. הנותרים נרצחו באכזריות והושלכו לים. שבט ההייקי (Heikea) הושמד, ושבט הגנג'י (Genji) החל לשלוט ביפן. קרב דרמטי זה סימן את תחילתה של תקופת יפן הפיאודלית, והוא מוזכר בטקסים מסורתיים שנחגגים עד היום בחודש אפריל.
סיפור זה נכון, פחות או יותר, מבחינה היסטורית.
האגדה
האגדה מספרת כי לוחמי ההייקי שירדו למצולות התגלגלו והפכו לסרטנים. ואכן, פניהם של הסמוראים מתנוססים עד עצם היום הזה על גבי סרטנים מסוג המצוי לחופי יפן:
סרטן הייקי (Heikea japonica)
מסיכת סמוראי מ-1745
האגדה עתיקה למדי. סיפורה מונצח בציור בן כ-200 שנה שצייר Utagawa Kuniyoshi (שימו לב לעוגן, ולפני הלוחם על גב הסרטן בחלקו השמאלי של הציור):
האם יש הסבר לדמיון המפתיע בין תווי גופו של הסרטן לבין פני סמוראי?
ההסבר
ההסבר המדעי הפופולרי גורס כי תהליך של ברירה מלאכותית בידי האדם הוא שעיצב את מראה הסרטנים: סרטנים שהזכירו לדייגים פני סמוראי היו מושלכים חזרה לים, חופשיים להתרבות ולהביא דור נוסף של צאצאים (שדומים להם באופן יחסי), בעוד אחרים היו נאכלים. עם חלוף הזמן הלכה הסלקציה והתהדקה, עד שנותרו רק הדומים ביותר לפני סמוראי.
זה המקום להזכיר כי האדם הפעיל תהליכי ברירה מלאכותית רבים לאורך ההיסטוריה ובכך עיצב למעשה את כל מיני החיות והצמחים המבויתים (ובפרט את כל מיני הכלבים שאנו מכירים היום), כל זאת בתוך אלפים בודדים של שנים. תהליכי ברירה (טבעית או מלאכותית) לא דורשים זמן רב בהכרח – סיפורו של עש הפלפל הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לברירה שמתחוללת בפרק זמן של עשרות שנים בלבד. כלומר, ההסבר האבולוציוני בהחלט הגיוני.
הביולוג האבולוציוני ג'וליאן האקסלי (אחיו של הסופר אלדוס האקסלי ונכדו של תומס הנרי האקסלי שהיה אחד מחוקרי האנטומיה המובילים של המאה ה-19 ותומך נלהב של צ'ארלס דארווין) צידד בהסבר זה באמצע המאה הקודמת, וקרל סייגן מספר את הסיפור בפרק השני של הסדרה קוסמוס:
יש רק בעיה אחת עם ההסבר הזה. גם הוא כנראה לא יותר מאשר מיתוס, וזאת מהנימוקים הבאים:
1) סרטנים אלה לא משמשים כלל למאכל, עקב גודלם הקטן (כ-3 ס"מ בבגרותם).
2) סוגים רבים אחרים של סרטנים ממשפחת Dorippidae מציגים תווים דומים לפני אנוש, רבים מהם לא שוכנים באיזורי דייג, ואף לא בקרבת יפן.
3) החריצים שעל גב הסרטנים הללו משקפים מבנים פנימיים בגופו של הסרטן שתומכים בחיבורי שרירים. הגבעות מפנות מקום לחללים בהם נמצאים איברים פנימיים של הסרטן.
ההסבר לדמיון המפתיע בין גוף הסרטן לפני אדם מסתכם בנטייתו הבלתי נלאית של המוח שלנו לזהות פנים בכל אשר נפנה – נטייה שנקראת פראידוליה. זהו. לא יותר ולא פחות. מקריות + פרשנות של המוח.
הפראידוליה היא שהביאה מלכתחילה ליצירת האגדה שקושרת בין הסרטנים דמויי הסמוראי לסיפור ההיסטורי, מבלי צורך בברירה מלאכותית שתתאים את הסרטנים לאגדה.
הנקודה שפרשה זאת מאירה בצורה יפה היא הסלידה של המוח שלנו מאקראיות. המוח שלנו אוהב סיפורים, נרטיבים סיבות וכוונות, ולפיכך ממציא אותם גם כשאין צורך בכך. חיבתו היתרה של המוח לנרטיבים היא שהולידה גם את המיתוס המיסטי (הסמוראים שהפכו לסרטנים) וגם את המיתוס המדעי שבא בעקבותיה.
כיצד לקרוא ידיעות רפואיות – מאת ד"ר אליסיה וויט (Alicia White)
אם קראתם כרגע כותרת בנושא בריאות שגרמה לכם לירוק את קפה הבוקר שלכם ("קפה גורם לסרטן" בדרך כלל עושה את העבודה), כדאי לכם ליישם את המלצת הסלוגן מתקופת הבליץ: "הישארו רגועים והמשיכו הלאה". כשתמשיכו לקרוא את הכתבה תגלו לעתים קרובות כי פרט חשוב הושמט מהכותרת, כמו למשל: "הזרקת תמיסת קפה בריכוז גבוה במיוחד לחמש חולדות, גרמה לכמה שינויים בתאים שעלולים להוביל בסופו של דבר להתפתחות גידולים (המחקר מומן על ידי איגוד משווקי התה)".
הכלל החשוב ביותר שצריך לזכור הוא: לעולם אל תאמינו לכותרת. מטרתה היא למשוך אתכם לקנות את העיתון ולקרוא את הכתבה. האם תקראו כתבה שכותרתה "קפה ככל הנראה לא גורם לסרטן, אבל לעולם אי אפשר לדעת בוודאות"? כנראה שלא.
כדי למנוע ריסוס של העיתון בקפה בעתיד, עליכם לנתח את הכתבה ולבדוק מה היא מספרת על המחקר עליו היא מדווחת. Bazian (החברה בה אני עובדת) בחנה מאות כתבות ל-"Behind The Headlines" ב"NHS Choices"; יחד פיתחנו את השאלות הבאות כדי לעזור לכם להחליט לאילו כתבות להאמין ולאילו לא.
האם הטענות בכתבה נתמכות על ידי מחקרים מדעיים?
הדאגה הראשונה שלכם צריכה להיות לגבי המחקר שעומד מאחורי הכתבה החדשותית. אם כתבה מתייחסת לטיפול או למרכיב כלשהו באורח החיים שאמור למנוע מחלות או לגרום להן, אך אינה מספקת כל מידע לגבי המחקר המדעי שעומד מאחוריה, התייחסו אליה בזהירות יתרה. עצה זאת תקפה גם לגבי מחקרים שטרם פורסמו.
האם הכתבה מבוססת על תקציר שהוצג בכנס?
סוג נוסף שדורש זהירות הוא כתבה חדשותית המבוססת על תקציר מחקר שהוצג בכנס. מחקרים שמוצגים בכנסים נמצאים לעתים קרובות בשלבים מוקדמים, ובדרך כלל עדיין לא נבחנו ע"י מומחים אחרים בתחום. בנוסף, רק לעיתים נדירות תקציר כזה מציג פרטים מלאים לגבי שיטות המחקר, מה שמוביל לקושי בבחינת איכות המחקר. מסיבות אלו, כתבות שמבוססות על תקצירים שהוצגו בכנסים אינן אמורות לעורר דאגה. אין צורך להיכנס לפאניקה ולמהר לרופא.
האם המחקר בוצע על בני-אדם?
לא פעם מתברר כי "תרופת הפלא" בכותרת נבחנה רק על תאים במעבדה או על בעלי-חיים. כתבות אלה מלוות לעתים קרובות בצילומים של בני-אדם, מה שמייצר את האשליה שתרופת הפלא מבוססת על מחקרים בבני-אדם. מחקרים בתאים ובבעלי חיים מהווים צעדים ראשונים חיוניים ואל לנו להמעיט בערכם. אך תרופות רבות שמראות תוצאות מבטיחות בתאים במעבדות, לא פועלות על בעלי חיים, ותרופות רבות שמראות תוצאות מבטיחות בבעלי חיים לא עובדות בבני אדם. אם אתם קוראים כותרת על תרופה או מזון ש"מרפא" חולדות, קיים סיכוי שזה ירפא בני-אדם בעתיד, אך לצערנו הסיכוי גדול יותר שזה לא ירפא. אין לפיכך שום סיבה להתחיל לצרוך כמויות גדולות מ"מזון הקסמים" שמתואר בכתבה.
על כמה אנשים בוצע המחקר?
באופן כללי, ככל שהמחקר גדול יותר, כך ניתן לסמוך יותר על תוצאותיו. מחקרים קטנים עלולים להחמיץ הבדלים חשובים בשל מחסור ב"כוח" סטטיסטי, והם גם מועדים יותר לגלות דברים (כולל דברים שגויים) לגמרי במקרה.
אפשר להבין זאת אם נחשוב על הטלת מטבע. ידוע שבזריקת מטבע הסיכוי לקבלת "עץ" שווה לסיכוי לקבלת "פלי" – 50/50. אבל אם לא היינו יודעים זאת והיינו מטילים מטבע ארבע פעמים ובשלוש מהן מקבלים "עץ", היינו יכולים להסיק מכך שהסיכוי לקבלת "עץ" גדול מהסיכוי לקבלת "פלי". הממצא הזה, שהתקבל באקראי, שגוי. לו היינו מטילים את המטבע 500 פעמים, כלומר, מעניקים לניסוי יותר "עוצמה" – היו גדלים סיכויינו לקבל יחס "עץ"/"פלי" קרוב יותר ל- 50/50 ובכך היינו מקבלים מושג טוב יותר לגבי הסיכויים האמיתיים. בכל הקשור לגודל המדגם, גדול יותר פירושו בדרך כלל טוב יותר. לכן, כשנתקלים במחקר שבוצע על קומץ נבדקים – כדאי לפקפק בתקפות ממצאיו.
האם הייתה במחקר קבוצת ביקורת?
מחקרים מסוגים שונים מיועדים לתת מענה לשאלות מסוגים שונים. אם השאלה שנשאלת היא האם לטיפול או לחשיפה יש השפעה כלשהי או לא, הרי שהמחקר צריך לכלול קבוצת ביקורת. קבוצת ביקורת מאפשרת לחוקרים להשוות בין מה שקורה לאנשים שמקבלים את הטיפול לבין מה שקורה לאלה שלא מקבלים אותו. אם המחקר לא כולל קבוצת ביקורת, קשה לייחס את התוצאות לטיפול באיזושהי רמה של וודאות.
בנוסף, חשוב שקבוצת הביקורת תהיה דומה ככל האפשר לקבוצה שמקבלת את הטיפול. הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא להקצות באופן אקראי חלק מהאנשים לקבוצת הטיפול וחלק אחר לקבוצת הביקורת. זה מה שעושים בניסוי מבוקר בהקצאה אקראית (Randomized Controlled Trial או RCT), ולכן ניסויים מסוג זה נחשבים לסטנדרט הזהב לבדיקת טיפולים. אז כשאתם קוראים על תרופה, מזון או טיפול שאמורים להיות בעלי השפעה, חפשו ראיות לקבוצת ביקורת, או באופן אידיאלי – ראיות לכך שהמחקר היה מסוג RCT. אם זה לא המצב, שמרו על ספקנות בריאה.
האם המחקר אכן בדק את מה שכתוב בכותרת?
יהיה מעט מסובך להסביר זאת מבלי להיכנס לפרטים לגבי 'תוצאות מתווכות' – proxy outcomes. במקום זאת, זכרו את הנקודה העקרונית: המחקר אמור היה לבדוק את מה שמתואר בכותרת ובגוף הכתבה; באופן מטריד במקצת זה לא תמיד המצב.
לדוגמה, אתם עשויים להיתקל בכותרת הטוענת כי "עגבניות מפחיתות את הסיכון להתקף לב". מה שאתם צריכים לחפש זה ראיות לכך שהמחקר אכן בדק התקפי לב. אתם עלולים לגלות כי המחקר מצא שעגבניות מפחיתות את לחץ הדם. זה אומר שמישהו ביצע קפיצת דרך והסיק כי עגבניות בהכרח משפיעות על התקפי לב, מאחר שלחץ דם גבוה הוא גורם סיכון להתקפי לב. לפעמים קיצורי דרך כאלו יסתברו כנכונים ולפעמים לא. לכן, אם סיפור חדשותי מתמקד בתוצאה בריאותית שהמחקר לא בדק, התייחסו אליו בחשדנות.
מי שילם על המחקר ומי ביצע אותו?
זו נקודה מעט צינית, אך ראויה להתייחסות. רוב הניסויים בימינו ממומנים על ידי היצרנים של המוצר הנבדק – תהיה זאת תרופה, ויטמינים או תוסף תזונה. משמעות הדבר היא שיש להם אינטרס ברור בתוצאות הניסוי, דבר העלול להשפיע על תגליות החוקרים ודיווחיהם בשלל דרכים מודעות או לא מודעות. אין זה אומר כי כל המחקרים שמומנו ע"י היצרן אינם אמינים. רבים מהם טובים מאוד. יחד עם זאת כדאי לבדוק מי מימן את המחקר על מנת לגשש אחר ניגוד אינטרסים אפשרי.
האם צריך "לירות בשליח"?
טענות "מנופחות" לא תמיד נובעות מהדיווח החדשותי. למרות שכתבי חדשות עלולים לפעמים לפרש לא נכון מחקר כלשהוא, פעמים אחרות החוקרים עצמם (או גורם עניין אחר) מגזימים בהשלכות המחקר וטוענים טענות שאינן נתמכות על ידו. העיתונאים רק חוזרים על טענות אלה לאחר מכן.
מאחר וטענות שגויות יכולות לנבוע ממגוון מקורות, אל תניחו באופן אוטומטי שמקורן בעיתונאי. במקום זאת, השתמשו בשאלות לעיל כדי להחליט בעצמכם למה אתם בוחרים להאמין ולמה לא.
*
עד כאן תרגום המאמר. כתרגיל, מוזמנים הקוראים לבחור כתבה שהתפרסמה במדור בריאות פופולרי, ולבחון אותה לאור הקריטריונים שניתנו. מניסיוני, בעשרות אחוזים מהמקרים מתגלים פערים מדאיגים בין מה שטוענת הכתבה לבין מה שכתוב במחקר אליו היא מתייחסת (ואשר משום מה כמעט אף פעם אינו מקושר לכתבה).
באותו הקשר, סרטון יוטיוב קצרצר, כולל כתוביות בעברית (לאחר הפעלת הסרטון לחצו על האייקון המלבני שמופיע למטה מימין, ובחרו 'עברית'):
*
והנה ניסיון נוסף לסכם את הכללים המנחים לבחינת כתבה מדעית-רפואית (לחצו להגדלה):
אבל האם תוכלו לדמיין מערכת גלגלי שיניים שאינם עגולים? ריבועיים? משולשיים? שילובים של צורות שונות יחד? היתכן?
האינטואיציה הראשונית שלי אמרה שדבר כזה בלתי אפשרי.
מסתבר שגלגלי שיניים לא עגולים מופיעים כבר בשרטוטים של ליאונרדו דה-וינצ'י, ונעשה בהם שימוש במאה ה-19 בצעצועים, שעונים והתקנים מכניים שדורשים תנועות מיוחדות ופחות "אחידות". הנה כמה העתקים ישנים מתוך קטלוג קדום עוד יותר, מ-1868:
המשולש העגלולי הזה נקרא משולש Reuleaux, על שם מהנדס מכונות גרמני שחי במאה ה-19 וזכה לכינוי "אבי הקינמטיקה". הוא היה הראשון שניתח בהרחבה את הגיאומטריה שעומדת מאחורי צורה זו בספרו משנת 1875. המיוחד בצורה זו היא העובדה שמכל כיוון רוחבה זהה, מה שמאפשר להחליק בין קוים מקבילים כשהיא נוגעת כל העת בשניהם:
מקור: ויקיפדיה
הנה הגרסה התלת ממדית של משולש Reuleaux:
ניתן להכליל את התכונה הזו למצולעים נוספים בעלי מספר אי-זוגי של צלעות. מטבעות רבים מסביב לעולם עוצבו בתור "מצולעי Reuleaux" כדי לאפשר למכונות שמופעלות ע"י מטבעות לזהות את המטבע המוכנס – באופן כזה רוחבו קבוע, לא משנה באיזו זווית הוא מחליק אל תוך המכונה.
התנועה הצמודה-תמיד של משולש Reuleaux בתוך ריבוע מעלה שימוש מפתיע נוסף…
לקדוח ריבוע
כך תוכלו לקדוח ריבוע (בערך), בעזרת משולש (בערך), במקדח שמסתובב בתנועה מעגלית (בערך):
לפניכם שתי הרצאות קצרות שעוסקות בנושא, כל אחת מזוית אחרת. ההרצאות מרתקות בעיני, וכל מילה שאוסיף מיותרת.
את ההרצאה הראשונה (16 דק') מעביר טיילר קוואן, פרופ' לכלכלה, סופר, עיתונאי ובלוגר מצליח. ההרצאה תורגמה ע"י ראומה עשת. לצערי, מסיבות בירוקרטיות, במשך תקופה ארוכה לא הצלחנו להטמיע את הטקסטים ככתוביות בגוף הסרטון (התהליך מצריך אישור ע"י צוות התרגום של TED). תוכלו למצוא את התרגום כאן ולעקוב אחריו במהלך הצפייה בסרטון (עכבר ימני על הקישור + פתיחה בחלון חדש).
את ההרצאה השנייה (20 דק') מעביר דניאל כהנמן ,פרופ' לפסיכולוגיה וחתן פרס נובל לכלכלה, בה הוא מדבר על חוויה לעומת זיכרון מהחוויה, על "להרגיש מאושר בחייך" לעומת "להיות שבע רצון מחייך". מסתבר שמדובר בשני דברים שונים לגמרי.
לחצו על התמונה למעבר להרצאה ב-TED (ניתן לבחור כתוביות בעברית).
שתהיה לכולנו שנת 2014 מלאה בחוויות נעימות, ולא פחות חשוב – בסיפורים מומצאים טובים!
אני מזמין אתכם להשתתף בניסוי קצרצר (5 דקות) ואנונימי, בשני חלקים.
אם יצטברו מספיק נתונים, אשלב את תוצאות הניסוי בפרק הרלוונטי בספר שאני מוציא לאור, בליווי הסברים כמובן. התוצאות עשויות להפתיע אתכם.
* הניסוי אנונימי, אין מנצחים, אז – בלי רמאויות, כן? 😉
בנוסף, מי שחושב שהוא יודע במה המדובר – בלי ספויילרים בבקשה!
לפני שאתם מתחילים, ודאו כי אתם מרוכזים ונמצאים בסביבה שקטה וללא הפרעות צפויות בדקות הקרובות. מומלץ להשתיק טלפונים. הדליקו את הרמקולים (או שימו אוזניות). אין הזדמנות שניה לניסויים הללו.
חלק ראשון
תחילה צפו בסרטון (10 שניות, אז התרכזו היטב) במהלכו יוצג אותו הארוע 3 פעמים.
הצטיידו בדף וכלי כתיבה.
צפו בסרטון, במהלכו תוצגנה לפניכם 15 מילים בזו אחר זו, בקצב של מילה בשניה. המשימה שלכם היא לנסות לזכור כמה שיותר מילים.
מיד בתום הסרטון רישמו בדף כל מילה מהרשימה שאתם מצליחים להיזכר בה. סדר המילים אינו משנה. תנו לעצמכם דקה או שתיים עד שלא תוכלו עוד להיזכר בדבר, בלי להציץ שוב בסרטון כמובן!
תודה לכל המשתתפים, ואנא שתפו עם חברים, מכרים ובני משפחה, כדי שיצטברו הרבה נתונים.
מי מכם שעדיין לא ביקר בעמוד המכירה המוקדמת לספר שלימוזמן לעשות זאת כעת, ואף להצטרף למאות שכבר רכשו אותו. היעד הראשון שהוצב הושג במהירות מרשימה, אך עדיין יש כברת דרך לכיסוי הוצאות הפקת הספר ומשלוח כל העותקים למזמינים.
רק לפני ארבעה ימים הזנקתי את קמפיין הגיוס לספר, ואנחנו כבר מתקרבים ל-90% מהסכום הראשוני והקריטי! זאת בזכות 240 איש שרכשו כבר את הספר:
זה מדהים, ומרגש, תודה!
תודה לכל הרוכשים, תודה לכל התומכים במדרגות התמיכה הגבוהות יותר – גם שם הופתעתי לטובה מהפירגון, תודה על התגובות וההמלצות החמות (אפשר לראות אותן מימין לסרטון הוידאו), ותודה על כל השיתופים ברשת, שהיו גם הם מלווים בהמלצות נלהבות!
בתרבותנו רודפת ההנאות והסיפוקים המידיים, כלל לא מובן מאליו לראות כל כך הרבה אנשים שנרתמים לעשייה, להגשמת החזון, ועושים זאת ע"י יותר מקריאת פוסט, תגובה או Like.
ועכשיו, עם המבט קדימה:
ממש אתמול החלטתי על בונוס הפתעהשיוכל לקבל כל מי שתמך/יתמוך בשלב הראשון והקריטי הזה, אם יושג היעד הבא שאציב. אז… כדאי לכם להיות בין עשרות הרוכשים הבאים (והאחרונים לשלב זה של הפרוייקט) 😉
הבהרה: סך ההוצאות שכרוכות בפרוייקט הזה (כל שלבי הפקת הספר + עלות התמורות, המשלוח בדואר, עמלות לחברות האשראי וכו') גבוה בהרבה מהסכום שהצבתי כיעד הראשון. במילים אחרות, גם היעד הבא שאציב מיועד רק לכיסוי ההוצאות.
עדכונים והפתעות נוספות יגיעו. המשיכו לעקוב, ואל תפסיקו להפיץ את הקמפיין – אתם "הגרעין הקשה" של החשיבה החדה!
חשיבה חדה 