חשיבה חדה 2014 – סיכום שנה

חשיבה חדה 2014 – סיכום שנה

שנת 2014 הייתה ללא ספק אחת השנים היותר הרפתקניות שהיו לי.
במהלך המחצית הראשונה של השנה הייתי שקוע כל כולי בעבודה קדחתנית על הספר. ביולי הוא יצא לאור ורבים מכם הגיעו לחגוג איתי יחד את ההשקה. מאז הופנו המאמצים העיקריים כלפי חוץ, במטרה להגיע לכמה שיותר אנשים עם הספר ועם המסרים של 'חשיבה חדה'. המשימה קשה אפילו יותר ממה שנראה, אבל המאמצים נושאים פירות – 'חשיבה חדה' מתחילה לעלות על המפה!
ראיונות נרחבים איתי התפרסמו במוסף הארץ (עמוד ראשון ושני) ובשבועון החרדי משפחה (חלק ראשוןשנישלישי), שתי סקירות של הספר פורסמו במוסף ספרים של הארץ – האחת של יצהר ורדי והשנייה של אירי ריקין, ופרקים מהספר פורסמו באלכסון ובגלילאו צעיר. כמו כן פורסמו סקירות אוהדות של הספר ברחבי האינטרנט מאת גל אמיר, קובי סגל, חץ בן חמו, וגדי איידלהייט, וממש לפני כמה ימים הופתעתי והתרגשתי לשמוע ברשת ב' את אירי ריקין בוחר לכלול את הספר בין שלושת המומלצים שלו לשנת 2014!

לעונג היה לי להתארח בפודקסט ספק סביר, ובפינה המוסרטת 'אני רק שאלה' עם לאון קמלמן באתר מאקו.

הספר בחנויותקוראים רבים פירגנו בתגובות חמות על הספר – תודה לכולכם! זה כמובן חשוב לי לדעת שההשקעה האדירה הזאת אכן נושאת את הפירות האמיתיים – אנשים מתעניינים, נהנים ומפיקים תועלת מעבודתי.

בראש השנה התחלתי להפיץ את הספר לחנויות הספרים – חוויה מרגשת בפני עצמה. לא מזמן הדפסתי מהדורה נוספת של הספר לאחר שכל הספרים שהודפסו במהדורה המקורית כבר הופצו בארץ ואף מחוצה לה.

במקביל להתעסקות עם הספר תגברתי באופן משמעותי את ההרצאות שאני מעביר בשלל מסגרות: בתי ספר (כיתות ז-י"ב), חיילים, פנסיונרים, חברות הייטק, כנסים, השתלמויות מורים, הרצאות בפאבים, מסגרות פרטיות ועוד.

בשלב זה של חיי אני מהמר על כל הקופה, תרתי משמע, ומנצל את התנופה שצברתי כדי לנסות להמשיך ולפעול בתחומי החשיבה הספקנית-מדעית בכל המרץ, ואף להתפרנס מכך. לצערי אני לא מקבל מימון מהממסד/אילומינטי כדי להמשיך ולהפיץ דיס-אינפורמציה בנוגע לכמטריילס או כל קונספירציה אחרת (אם מישהו יודע למי אני צריך לפנות כדי לקבל על זה כסף – אנא ידעו אותי בדחיפות).
אז אם אתם מכירים חברה שמחפשת להעשיר את עובדיה בהרצאה חווייתית בתחום מרתק וחשוב שנוגע לכל אדם, או אולי בית ספר, ספריה, מתנ"ס, קבוצה פרטית או כל מסגרת אחרת – אשמח אם תספרו להם עלי.
אתם מוזמנים להעביר להם את הקישור הזה:   https://sharp-thinking.com/lectures

לקט הרצאות

ומה היה לנו בבלוג השנה?

השנה זכינו לכמה וכמה פוסטים אורחים:

ובהזדמנות זאת, אם מישהו מכם רוצה לכתוב פוסט בנושא חביב עליו שקשור לחשיבה חדה – אנא אל תהססו לפנות אלי. אני כמובן אסייע בעריכה. כך נוכל להגדיל את כמות הנושאים שנסקרים בבלוג ואת המגוון שלהם.

בנוסף, בין השאר:

זהו, על קצה המזלג.

שתהייה שנת 2015 מוצלחת, חדה ופורייה לכולנו!

השמנה והרזיה – מיתוסים

השמנה והרזיה – מיתוסים

ברשומה הקודמת נסקרו השערות רווחות בתחום ההשמנה/הרזיה שאינן נסתרות ע"י מחקרים, אך מצד שני גם התמיכה בהן עדיין לוקה בחסר. ברשומה הנוכחית "נעלה דרגה" ונסקור כמה מיתוסים בתחום, כלומר אמונות שהופרכו ע"י מחקרים, או שכמות גדולה של מחקרים לא מצאה להם תמיכה כלשהי.

הדברים תומצתו מתוך סקירה שהתפרסמה לא מזמן (בינתיים רק בצורה אלקטרונית – published ahead of print).

* דיסקליימר: אינני מומחה בתחום התזונה, ולכן לא אוכל להיכנס לדיונים מעמיקים בנושא. אני רק מביא את תקציר ממצאי המחקרים, בעברית.

מעבר לעניין שבממצאים עצמם, הפוסט הזה מדגים שוב כמה נקודות עקרוניות:

  • לא כל מה שנשמע "הגיוני" באופן אינטואיטיבי, הוא בהכרח נכון.
  • קל מאוד לקפוץ למסקנות פזיזות ושגויות על סמך ראייה חלקית של התמונה, ו/או ללא בקרה נאותה.
  • קשה מאוד להראות שגורם מסוים הוא סיבה של גורם אחר, ולא רק מקושר אליו בדרך עקיפה כלשהי.
  • קשה מאוד לדעת משהו באופן וודאי, במיוחד בתחום התזונה…

מיתוס 1: חשוב להציב יעדים ריאליים לירידה במשקל, אחרת התסכול עלול לחבל בתהליך

לעתים קרובות יש פער גדול בין ציפיות המטופלים לבין היעדים שמומלץ וריאלי להשיג. באופן אינטואיטיבי ניתן להסיק שהצבת יעדים לא ריאליים תוביל לאכזבה, תסכול, אבדן מוטיבציה ובסופו של דבר – תוצאות ירודות.

בעוד שקומץ מחקרים תומכים בהשערה זו, רוב המחקרים בנושא מראים כי אין קשר בין היעדים שהוצבו לבין השלמת תוכנית ההרזיה ולמידת הירידה במשקל [43,46,47,49,50]. מחקרי פיילוט בחנו מה קורה כשמתערבים ומשנים את ציפיות המטופלים להיות ריאליות יותר [51,53]: בעוד שהושג שינוי משמעותי בציפיות המטופלים, לא הייתה להתערבות שום השפעה על הירידה במשקל, שמירתו לאורך זמן או תחושותיו של המטופל לגבי התהליך (סימני דיכאון, הערכה עצמית וכד').

תוצאות המחקרים מראות לפיכך כי אין קשר בין רמת הציפיות הראשונית לבין עמידה ביעד. למעשה, ייתכן שהורדת ציפיות פוגעת באופטימיות ובמוטיבציה של המטופל לעמוד באתגר.

יעדים בלתי אפשריים

מיתוס 2: חשוב להעריך את השלב שבו האדם מוכן רגשית להתחיל בתהליך ההרזיה

שאלונים שונים חוברו במטרה להעריך את הרגע שבו המטופל "מוכן" להתחיל בתהליך. ההנחה היא שמוכנות מתורגמת למוטיבציה, ושמוטיבציה היא קריטית להצלחת תהליך הירידה במשקל.

יש ראיות שתומכות בכך שמוכנות, מוטיבציה ונחישות משחקות תפקיד מסוים בניבוי הצלחת התהליך, וגם זה בדרך כלל לטווח קצר [61,63-70], אך לא נמצא קשר בין תוצאות השאלונים שבהם עושים שימוש לצורך הערכת מידת המוכנות (Dieting Readiness Test ו- the Weight Efficacy Life style) לבין מידת הירידה במשקל או מידת ההתמדה בתוכנית [58,71].

גם מחקר עדכני [72] שכלל 227 מטופלים שעברו ניתוח בריאטרי (מסוג טבעת מתכווננת) לא מצא כל קשר בין רמת המוכנות שלהם לבין אחוז הפחתה ב-BMI (מדד מסת גוף) כעבור שנתיים.

לבסוף, סקירת קוקריין [73] של 5 מחקרים מבוקרים שכללו כ-4000 אנשים, ואשר בהם חילקו את המשתתפים באקראי לקבוצה שבה התחשבו בשלב המוכנות שלהם ולקבוצה שבה לא התחשבו בכך, לא מצאה הבדל משמעותי בתוצאות שתי הקבוצות.

מיתוס 3: ירידה הדרגתית במשקל תשמור על התוצאות לטווח ארוך יותר מאשר ירידה מהירה

תוצאות של מחקרים תצפיתיים רבים מראות כי ההפך הוא הנכון – נמצא מתאם בין ירידה ראשונית מהירה יותר במשקל לבין הצלחה לשמור על משקל מופחת לטווח ארוך [14-17]. אך מחקרים אלה בוחנים רק מתאם, כלומר קשר בין הגורמים. יתכן למשל כי נחישות היא הגורם שמביא הן לירידה מהירה יותר בתחילת ההרזיה והן להצלחה גבוהה יותר בשמירה על המשקל לאורך זמן.

כדי לבחון סיבתיות יש לחלק את המשתתפים בצורה אקראית לשתי תוכניות הרזיה – איטית ומהירה, ולהשוות את מצבם כעבור תקופה. גם מחקרים כאלה התבצעו, והמגמה הייתה זהה – לירידה ראשונית מהירה יותר במשקל הייתה השפעה ארוכת טווח מיטיבה [19-20].

נכון להיום, הראיות אינן תומכות במיתוס שירידה הדרגתית משפרת את התוצאות בטווח הרחוק [21].

מיתוס 4: שיעורי חינוך גופני כפי שהם מועברים כעת משחקים תפקיד חשוב במניעת השמנה בקרב ילדים

העובדה שפעילות גופנית בצורה ובמינון הנכונים מועילה לבריאות הילדים אינה מה שעומד כאן על הפרק, אלא השאלה האם שיעורי חינוך גופני בבתי הספר במתכונתם הנוכחית תורמים באופן ממשי לצמצום בעיית ההשמנה. [יש לזכור כי הסקירה בודקת את מצב הדברים בארה"ב.]

אפשר לחלק את מחקרי ההתערבות המבוקרים שנערכו בתחום לשני סוגים: במחקרים מהסוג הראשון בדקו השפעה של תגבור כמות השיעורים על מידת ההשמנה ומדד ה-BMI, ובסוג השני נבדקה השפעה של שינוי האינטנסיביות של הפעילות הגופנית שנכללה בשיעורים.

שינוי מספר השיעורים הניב שיפור צנוע בעליית מדד ה-BMI לאורך זמן [102-104] אך הממצאים לא היו עקביים עבור מגדרים שונים וקבוצות גיל. מתוך 10 המחקרים שבמהלכם הגבירו את עוצמת הפעילות הגופנית, שניים הראו שינויים קלים לטובה במדד ה-BMI [105-106] אך השאר לא מצאו שיפור מובהק [81,107-113]. סקירות ומטא-אנליזות הגיעו למסקנה כי תגבור הפעילות באופן שנעשה אינו מביא לשיפור במדדי ההשמנה [114-116].

ספורט-1

מיתוס 5: הנקה מפחיתה את הסיכוי של הילד לפתח השמנה

תינוקות שניזונים רק מחלב אם שוקלים פחות וגדלים לאט יותר בשנה הראשונה לחייהם, בהשוואה לאלה שניזונים מפורמולה [127-130]. אך הקשר הולך ופוחת אחרי גיל שנה [129,131-139]. השאלה שעל הפרק היא האם קיימת השפעה של הנקה על השמנה בהמשך החיים.

שלוש סקירות שיטתיות [142-144] שכללו 54 מחקרים הגיעו למסקנה כי הנקה אכן מקושרת לסיכון של השמנה.

יחד עם זאת, קיימות סיבות טובות לפקפק בקשר סיבתי, ואף בכלל בקיומו של קשר. ראשית, מטא-אנליזות אחרות של מחקרים שנעשו על בוגרים לא חשפו קשר מובהק בין מידת השמנתם לבין אם ינקו או לא [147,148]. שנית, התגלתה מידה רבה של פרסום סלקטיבי בתחום, כלומר, מחקרים שלא מצאו קשר בין הנקה להשמנה נטו יותר שלא להתפרסם.

מעבר לכך, גם אם היה נמצא קשר, אין הדבר מעיד בהכרח על סיבתיות. יתכן מאוד שקיימים גורמים מתווכחים שלא נוקו מהמחקרים. כדי לבדוק סיבתיות ולא רק מתאם, יש לבצע מחקרים שבהם מקצים תינוקות באופן אקראי לשתי קבוצות – באחת יזכו להנקה, ובשנייה לא. אין מחקרים כאלה בנמצא, מסיבות מעשיות ואתיות מובנות.

הדבר הקרוב ביותר לכך שנעשה הוא הקצאה אקראית של חלק מהאימהות להשתתף בתוכנית לעידוד הנקה, לעומת קבוצת בקרה שלא קיבלה עידוד כזה. בניסוי מסוג זה [151] השתתפו למעלה מ-17,000 תינוקות ונערך עליהם מעקב לאורך שנים. התוצאות: גם לאחר 6.5 שנים [152] וגם לאחר 11.5 שנים [138] לא התגלו כל הבדלים במדדי השמנה בין ילדי שתי הקבוצות.

לסיכום, העדויות האמפיריות שתומכות בהשפעת הנקה על השמנה הן חלשות במקרה הטוב. מחקרי ההתערבות מצביעים על חוסר קשר סיבתי בין שני הגורמים, לפחות בנסיבות רגילות.

מיתוס 6: שקילה יומיומית מפריעה לירידה במשקל

ידוע כי משקל הגוף מתנדנד באופן לא מבוטל במהלך היממה, כתלות בכמות הנוזלים והמוצקים שנמצאים בו ברגע מסוים. מכאן כנראה מגיעה ההנחה כי אדם שמנסה לרדת במשקל, עדיף לו שלא יבדוק את משקלו ברמה יומית, שמא ימדוד ברגע שיא ויאבד מוטיבציה.

מחקרים רבים שבדקו את השפעתו של מעקב יומיומי אחר המשקל כתוספת לתוכניות התנהגותיות להרזיה לא מצאו תועלת בכך [160-163] ובכמה מקרים הדבר נמצא אפילו כפוגע בקצב הירידה במשקל [164].

לעומת זאת, מחקרים אשר בדקו את השפעת המעקב היומיומי כשלעצמו, ללא כל טיפול התנהגותי אחר, מצאו אותו ככלי יעיל ביותר לעידוד ירידה במשקל [165-167]. אנשים שניהלו רישום יומיומי של משקלם היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לרדת במשקל או לשמור על משקלם לאורך זמן [168-174].

מיתוס 7: מגפת ההשמנה אינה קשורה לגנטיקה

למרות שהגורמים המדויקים להתפשטות 'מגפת ההשמנה' מאז תחילת שנות השבעים אינם ידועים, ההסברים הקיימים מתמקדים בגורמים חברתיים שמובילים לצריכה מוגברת של קלוריות או לירידה בפעילות הגופנית. השפעות גנטיות נדחו על הסף בעיקר בגלל השינוי המהיר בשיעורי ההשמנה – כמה עשרות שנים – פרק זמן שנחשב קצר מדי מכדי להיות מוסבר בצורה גנטית.

ההנחה שעומדת ביסוד האמונה כי מרכיב גנטי אינו הסבר אפשרי לעלייה בהשמנה, היא שבחירת בן זוג ומספר הילדים שנולדים אינם קשורים למדד ה-BMI. אך כמות הולכת וגדלה של ראיות מצביעה על כך שהנחות אלה אינן תקפות: נמצא כי בחירת בן הזוג אינה אקראית – אנשים נוטים לבחור בני זוג שדומים להם, גם במדד ה-BMI; בנוסף, נשים וזוגות בעלי ערך BMI גבוה מהממוצע נוטים ללדת יותר ילדים [183,185-193]. מודלים חישוביים הראו כי קיימת תרומה גנטית קטנה אך משמעותית לעליה במגפת ההשמנה בארה"ב [187].

תחום מחקר נוסף שזוכה לתנופה בימים אלו הוא חקר השפעת גורמים סביבתיים על ביטוי גנים (אפיגנטיקה) [194]. יתכן מאוד שיתגלו דרכים נוספות שבהן הגנטיקה תורמת למגפת ההשמנה.

* קרדיט לצילומים – בתי איילה.

רוצים לקבל מייל כשהרשומה הבאה מתפרסמת? הירשמו בתחתית הטור משמאל (תמיד אפשר לבטל).

השמנה והרזיה – השערות לא מבוססות

השמנה והרזיה – השערות לא מבוססות

כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלים מעודף משקל. 15% נוספים נמצאים במצב של השמנה או השמנת-יתר. כשישית מהעומדים להתגייס לצה"ל סובלים ממשקל עודף או השמנת יתר (הנתונים מהעשור הקודם).
שיעור ההשמנה והשמנת היתר בישראל גדול פי ארבעה מזה שביפן ובקוראה, קטן בכמחצית מזה שבארה״ב (34%) ודומה לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD.

דעות ואמונות רבות סובבות סביב נושא ההשמנה וההרזיה. חלקן מגובות במחקרים, חלקן אינן מגובות מספיק וחלקן הופרכו ע"י מחקרים מבוקרים. אימוץ אמונות שאינן נתמכות מחקרית ע"י הציבור הרחב, התקשורת, גופים ממשלתיים ואפילו אנשי אקדמיה, עלול להביא לקביעת מדיניות לא יעילה, מתן המלצות לא אחראיות והקצאת משאבים חסרת תועלת.

לפני כמה חודשים התפרסמה סקירה מקיפה שערכו 24 חוקרים*. מאמר קודם של חלק מהמחברים בנושא פורסם בתחילת 2013 בכתב העת הנחשב ביותר ברפואה: New England Journal of Medicine. בסקירה מנופצים מיתוסים מקובלים בתחום, וכן מוצגות אמונות רווחות שאינן נסתרות ע"י מחקרים, אך התמיכה הראייתית בהן נכון להיום אינה איתנה דיה כדי להצדיקן.

* הסקירה התפרסמה רק אלקטרונית וטרם נדפסה (published ahead of print). אפשר לקרוא אותה כאן.

במהלך העבודה על הפוסט נתקלתי בכמה כתבות בעברית שהביאו את תמצית המאמר הקודם שפרסמו החוקרים בנושא, אך כולן עשו זאת באופן לקוני וללא כל הפניה למקורות. מסיבה זאת ראיתי טעם להביא גרסה מלאה ומגובה יותר של הדברים.

* דיסקליימר: אינני מומחה בתחום התזונה, ולכן לא אוכל להיכנס לדיונים מעמיקים בנושא. אני רק מביא את תקציר ממצאי המחקרים, בעברית.

מעבר לעניין שבממצאים עצמם, הפוסט הזה מדגים שוב כמה נקודות עקרוניות:

–  לא כל מה שנשמע "הגיוני" באופן אינטואיטיבי, הוא בהכרח נכון.

–  קל מאוד לקפוץ למסקנות פזיזות ושגויות על סמך ראייה חלקית של התמונה, ו/או ללא בקרה נאותה.

–  קשה מאוד להראות שגורם מסוים הוא סיבה של גורם אחר, ולא רק מקושר אליו בדרך עקיפה כלשהי.

–  קשה מאוד לדעת משהו באופן וודאי, במיוחד בתחום התזונה…

ברשומה הראשונה מבין שתיים נסקור השערות רווחות בתחום שאינן נסתרות ע"י מחקרים, אך התמיכה בהן עדיין לוקה בחסר.

השערה 1: ארוחות בוקר סדירות מגינות בפני השמנה

ארוחת בוקר"ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום", "אכול בבוקר כמו מלך, בצהריים כמו נסיך ובערב כמו עני" ושאר סיסמאות נפוצות מהללות את ארוחת הבוקר כהרגל מונע השמנה.

ההיגיון שעומד בבסיס ההשערה הזאת הוא שתחושת השובע בתחילת היום תפחית את צריכה האוכל בהמשכו. מחקרים תצפיתיים רבים הראו קשר בין אכילת ארוחת בוקר לבין מדד BMI (מדד מסת גוף) נמוך יותר [243]. במחקרים בהם היה מעקב במשך היום אחרי תחושת רעב סובייקטיבית ורמות ההורמונים שמקושרים לרעב, נמצאו הבדלים ברורים בין אלה שאכלו ארוחת בוקר לבין אלה שפסחו עליה [244,245]. יתרה מזאת, שני מחקרים שבהם חולקו הנבדקים לכאלה שצרכו את רוב הקלוריות היומיות במהלך הבוקר, ולכאלה שצרכו את רוב הקלוריות בערב, הראו שיפור בהרזיה בקרב הנבדקים שצרכו את רוב הקלוריות בבוקר [246,247]. יחד עם זאת, מחקרים אלה לא בדקו באופן ספציפי את השפעת ארוחת הבוקר לבדה.

קיימות עדויות לכך שפסיחה על ארוחת הבוקר מלווה בפיצוי חלקי במהלך הארוחות בהמשך היום [244,245,248] למרות שהדבר לא מעיד בהכרח על עליה בצריכת האנרגיה הכוללת [245,249], ובכמה מקרים הקשר שנמצא היה אפילו הפוך – ירידה בצריכה האנרגטית הכוללת [248,250,251]. מחקר אחר מצא שהגדלת כמות הקלוריות שנצרכת בארוחת הבוקר מקושרת לצריכה קלורית כוללת גבוהה יותר דווקא [252].

במחקר מבוקר אחד חולקו כ-800 תלמידי בי"ס באקראי לשתי קבוצות – אוכלי ארוחת בוקר וכאלה שלא אכלו. בתום שנת הלימודים קבוצת האוכלים עלתה במשקל יותר [253]. במחקר מבוקר אחר על נשים שמנות, אלה שהיו רגילות לאכול ארוחות בוקר בקביעות איבדו יותר משקל כשהפסיקו לאכול ארוחות בוקר, בעוד שאלה שלא נהגו לאכול ארוחות בוקר איבדו יותר משקל כאשר התחילו לאכול [254].

לסיכום, למרות שמחקרים תצפיתיים רבים מצביעים על קשר בין צריכת ארוחת בוקר בצורה מסודרת לבין מדד מסת גוף נמוך יותר, העדויות הקיימות מתוך מחקרים מבוקרים אינן מספיקות כדי לבסס את הטענה כי פסיחה על ארוחת בוקר כשלעצמה גורמת השמנה.

השערה 2: אכילה בשעות ערב מאוחרות גורמת להשמנה

יש הממליצים לא לאכול אחרי שעה מסוימת. אחרים מדברים על המנעות מאכילה מספר מסוים של שעות לפני השינה.

מחקרים אחדים הראו קשר בין שעת אכילה לבין מידת השמנה. כך למשל, פועלים שעבדו במשמרות מאוחרות ואכלו את הארוחה האחרונה ביום בשעה מאוחרת יותר בהשוואה לעובדי משמרות קודמות דיווחו על עליה במשקל מאז התחילו את עבודתם [265]. נמצא כי אנשים שסבלו מהשמנת יתר בהמשך חייהם נטו לאכול יותר בלילה [266]. אנשים שנאמר להם לאכול יותר בארוחת ערב איבדו פחות משקל מאשר אלה שהתבקשו לאכול יותר בארוחת בוקר, למרות שנאמר לחברי שתי הקבוצות כי עליהם לצרוך אותה כמות קלוריות במהלך היום [247].

ברוב המחקרים מהסוג הזה לא נוקו משתנים שעלולים לתווך בין שעת האכילה לבין ההשמנה.

מחקרים מבוקרים שבהם נעשתה התערבות מכוונת בדיאטה היומית של הנבדקים הגיעו לתוצאות מעורבות [271-273,246,247].

לסיכום, נכון להיום אין תמיכה מחקרית ברורה בכך שצריכת קלוריות בשעות הערב המאוחרות גורמת להשמנה. הכוונה כמובן להשפעת אכילה בשעה מאוחרת במקום בשעה מוקדמת יותר, לא בנוסף – שהרי אז הטענה טריוויאלית.

השערה 3: אכילת פירות וירקות תתרום לירידה במשקל, גם ללא שינויים מכוונים אחרים בדיאטה או בהתנהגות

מספר מחקרים הראו שהחלפה של מרכיבי תזונה עתירי אנרגיה בפירות וירקות מקושרת עם הפחתת הצריכה הקלורית היומית [282,283].

פירות וירקותב-2004, שתי סקירות מקיפות העריכו את העדויות הן ממחקרי התערבות והן ממחקרים אפידמיולוגים לגבי הקשר בין צריכת פירות וירקות לבין משקל [282,285]. שתי הסקירות הסיקו כי מחקרים מעטים תוכננו באופן ספציפי לבדוק את הקשר הזה, ואלה שכן עשו זאת שונים זה מזה בשיטת המחקר ומספקים תוצאות לא עקביות. סקירה משנת 2014 מצאה שאפילו העדויות לגבי קשר בין צריכת ירקות לבין איבוד משקל אינן חד משמעיות [286].

לסיכום, קיימים מחקרים מבוקרים מעטים שבדקו את משקל הגוף כתלות אך ורק בהגברת צריכת פירות וירקות, ללא שינויים אחרים בתזונה. המחקר הטוב ביותר בנושא לא מצא השפעה מובהקת [292].

נראה שצריכה מוגברת של פירות וירקות מועילה להפחתה במשקל רק כשהיא מחליפה צריכת מרכיבים עתירי קלוריות.

השערה 4: תנודות גדולות במשקל (יו-יו) לאורך השנים מעלה את הסיכוי למחלות ולתמותה

יויומסתובבות טענות כי עליה וירידה לסירוגין במשקל מעלה את הסיכון למחלות לב, התקף לב, שבץ ועוד.

בעוד שמעטים יחלקו על כך שיש קשר בין עודף משקל, ובמיוחד השמנת יתר, לבין מחלות ותמותה, נמצאו קשרים גם בין משקל-חסר ואיבוד משקל קיצוני לבין תמותה. כשמשווים אנשים שמשקלם יציב לכאלה שאיבדו או הוסיפו משקל, לבעלי המשקל היציב יש סיכון מופחת למחלות כרוניות [306]. מכל זאת ניתן לשער שאלה שמאבדים משקל ולאחר מכן מחזירים אותו חזרה יסבלו משילוב הסיכונים, ומצבם יהיה גרוע מאשר אם לא היו מבצעים את התנודה הזאת.

אולם נכון להיום אין תמיכה מחקרית עקבית בהשערה זאת. לפיכך, למרות ששמירה על משקל לאחר ירידה מוצלחת היא עדיין אחד האתגרים הגדולים בתחום, הראיות הקיימות אינן מספיקות כדי להניא אנשים מניסיונות חוזרים לרדת במשקל, בהתחשב בנזקים הבריאותיים הברורים של משקל יתר.

השערה 5: נשנושים בין הארוחות תורמים לעליה במשקל ולהשמנה

נישנושיםחקר השפעת הנשנושים על השמנה אינו פשוט, וזאת בגלל ריבוי ההגדרות לגבי מה זה נשנוש, מבחינה איכותית וכמותית. אחת הסקירות הגדירה נשנוש כ"מקרי אכילה בלתי מסודרת בנפרד משלוש הארוחות הסטנדרטיות" [337].

האם נשנושים אכן תורמים לעליה במשקל, או שמא אנשים מפצים על כך באופן טבעי במהלך הארוחות העיקריות?

מחקרים פרוספקטיביים הניבו תוצאות לא אחידות [339-343].

במחקרי התערבות מבוקרים לא נמצא הבדל בין אלה שהתבקשו לנשנש לאלו שהתבקשו שלא לנשנש בין הארוחות, בכל הקשור למשקל, שינוי במשקל, BMI, אחוז שומן, היקף מותניים או יחס היקף מותניים-ירכיים [271,292,330,344-346,347-349].

השערה 6: הקטנת גודל המנות מקטינה את צריכת האוכל באופן לא מודע, גם כשתוספת אוכל אפשרית

גודל מנותקיימות ראיות רבות לכך שהגשת אוכל במנות קטנות יותר מפחיתה באופן משמעותי את הכמות הנצרכת [410-414]. מחקרים מצאו כי מנות קטנות במסעדה [415] או כמויות קטנות יותר של מזון ארוז [416] מפחיתות את הכמות הנצרכת מבלי לפגוע בהנאה. סקירה עדכנית של 67 מחקרים מעריכה שאפשר להקטין ב-22% את כמות המזון הנצרכת על ידי הקטנה בחצי של הכמות המוגשת בכל מנה, וזאת מבלי להגביל את הכמות הכללית [419].

אחת מהסיבות ש"טריק" זה עובד היא שהוא נעשה ללא ידיעת הסועדים [409]. בכמה מהמחקרים שהגיעו לתוצאות המרשימות ביותר הקטינו החוקרים את גודל הצלחות, ובכך יצרו אשליה שעדיין מוגשת מנה מלאה [427,428].

הסתייגות אחת ממחקרים אלה היא שבחיים האמיתיים, בניגוד לתנאי ניסוי, אנשים כנראה יהיו מודעים לכך שמוגשות להן מנות קטנות יותר, והם עלולים לפצות על כך באכילות מנה נוספת, או בצריכת כמות גדולה יותר של אוכל בארוחה הבאה. רק בשני מחקרים נבדק אלמנט הפיצוי לאורך זמן, לתקופת מעקב של כ-10 ימים בלבד [406,421] וגם בהם לא נבדקה רמת הוצאת האנרגיה או המשקל [422].
המגבלה העיקרית של המחקרים הללו היא שהם בחנו רק מרכיב אחד במאזן האנרגטי – צריכת אוכל, ולפרקי זמן קצרים מאוד – בדרך כלל יום אחד או פחות. ללא מחקרי התערבות מקיפים הרבה יותר, קשה לקבוע אם תופעת "גודל המנות" רלוונטית לחיים האמיתיים.

השערה 7: שתייה מוגברת של מים תפחית אכילה, ללא צורך במאמץ מכוון נוסף

שתיה מופרזתהאמונות בתחום מדברות על כך שמים ממלאים את הקיבה, תופסים את מקום האוכל ומשדרים תחושת שובע למוח. השערה אחרת היא ששתיית מים מוגברת מקטינה את צריכת המשקאות הממותקים ובכך מביאה לירידה בצריכת הקלוריות הכוללת.

המחקרים אינם תומכים בהשערה זאת באופן ברור.

בקרב ילדים, רוב הטענות לגבי התועלת שבשתיית מים מבוססות על מחקרים שבדקו את השפעת הגברת שתיית המים על ירידה בצריכת משקאות ממותקים. למרות ששתיית יותר משקאות ממותקים מקושרת לעליה בכמות האנרגיה הנצרכת, רק לעתים נדירות נמצא קשר ל-BMI. יתרה מזאת, למרות שמחקרים מדגימים שהתערבויות כמו הוספת ברזיות וחלוקת בקבוקי מים מגבירה את צריכת המים, לא נצפו השפעות על המשקל [460].

צריכה מוגברת של מים לפני או במהלך הארוחה לא נמצאה כמשפיעה על מדדי הרעב או על כמות המזון הנצרכת עבור נבדקים צעירים יחסית, מתחת לגיל 50 [451-454]. מחקר נוסף, שבו השוו את כמות האוכל שהנבדקים אוכלים בארוחת הצהריים אחרי ששתו / לא שתו חצי ליטר מים, לא מצא הבדל עבור הצעירים (גילאים 21-35), אבל כן נרשמה ירידה בצריכת האוכל בשכבת המבוגרים (גילאים 60-80) [455]. תוצאות חיוביות דומות התקבלו לגבי ארוחת בוקר בקרב אנשים שמנים בני 55-75 [456]: קצב ירידת המשקל במהלך 12 שבועות המחקר היה גבוה יותר בקרב אלה ששתו מים לפני הארוחה והם איבדו גם יותר מסת שומן, אולם לא נרשמו הבדלים משמעותיים בכל הקשור להקטנה של אחוז השומן, BMI או היקף המותניים [462]. קבוצת "שותי המים" התבקשה להמשיך בכך למשך שנה נוספת, ונמצא כי הם הצליחו יותר בשמירה על המשקל בהשוואה לאלה שלא שתו מים [463]. הנתונים מ-42 אנשים מבוגרים אלה הם העדות המבוקרת היחידה לגבי ההשפעה של שתיית מים על ירידה במשקל הגוף.

יתכן גם שעצם האמונה בכך ששתיית מים מפחיתה את הרעב היא שגורמת לאפקטים הנצפים, בחזקת אפקט פלצבו, אבל אין עדיין מחקרים שבדקו השערה זו.

*

ברשומה הבאה נסקור מיתוסים בתחום ההשמנה/הרזיה, כלומר אמונות שהופרכו ע"י מחקרים, או שכמות גדולה של מחקרים לא מצאה להם תמיכה כלשהי.

רוצים לקבל מייל כשהרשומה הבאה מתפרסמת? הירשמו בתחתית הטור משמאל (תמיד אפשר לבטל).

קרדיט לכל הצילומים – בתי איילה.

על מחיר האמת ותועלת האשליה

על מחיר האמת ותועלת האשליה

בסימן יום כיפור, אני רוצה להעלות בפניכם נושא לדיון.

אם צריך לבחור בין תמונת עולם "נכונה" לבין תמונת עולם ש"גורמת להרגשה טובה", אני בוחר בראשונה. את המשמעות לחיי אחפש במסגרת הדברים שעושים רושם כנכונים וקיימים (בידיעה מדעית אין אף פעם וודאות מוחלטת). גם אם אני לא מאמין שיש אנרגיות חיים מסתוריות, נשמה, תכלית קוסמית, ישויות עליונות, כוחות על טבעיים, חיים לאחר המוות – הדבר לא מפריע לי להנות מפלאי העולם הנתפס בחושיי ובשכלי. זה די והותר מבחינתי.

נראה כי רבים אחרים בוחרים את "ההרגשה הטובה" כקו מנחה, ומאמצים בחום את מה שאני מגדיר כיצירי דמיון, אשליות תפיסה ומחשבה, פרשנויות שגויות נחשקות ואמונות טפלות.

הקריקטורה המקורית מאת – Clay Bennett, editorial cartoonist for the Chattanooga Times Free Press

האם תעדיפו להאמין במשהו נכון, או במשהו שגורם להרגשה טובה? (מתוך הבנה שלא תמיד הם אפשריים יחד)

* במחשבה נוספת, יתכן מאוד כי גם אני בוחר בתמונת עולם שגורמת לי להרגשה טובה. רק שמסיבה כזאת או אחרת, אני מרגיש יותר טוב עם עצמי כשאני יודע שבחרתי לאמץ את מה שהכי קרוב לאמת. כלומר, האמונה שתודעתי תחדל להתקיים ברגע שאמות ושכל מה שהייתי יהפך למאכל תולעים, גורמת לי הרגשה טובה יותר מאשר האמונה שאמשיך לשוטט לנצח במימדים אחרים, רק מפני שאני מאמין שהיא נכונה.

העובדה שאדם מאמין מאושר יותר מאדם ספקן אינה משמעותית יותר מהעובדה שאדם שיכור מאושר מאדם פיכח   – ג'ורג ברנרד שו

הפעם אני באמת מנסה להקשות על עצמי ועליכם – החושבים החדים באשר אתם, וממשיך לתהות.

אמונה במשהו שגוי יכולה לשפר את מצבנו הנפשי / הרגשתינו הפיזית

אמונה בכך שקמע מסוים מביא לנו מזל עשויה להיתפס כמתגשמת כתוצאה מתשומת לב וזיכרון סלקטיביים לארועים חיוביים שפקדו אותנו מאז אימצנו את הקמע. זה יכול להעניק תחושה טובה, של שליטה וביטחון. מעבר לכך, אמונה כזו יכולה לגרום לנו לפעול ביתר נחישות וביטחון עצמי ובכך להגשים פוטנציאלים שהיו נשארים רדומים אלמלא כן (נבואה שמגשימה את עצמה).

אמונה בכך שאנו מקבלים טיפול רפואי אפקטיבי יכולה להביא לשיפור בהרגשתנו הפיזית (אפקט הפלצבו).

זה מרחיק אותנו מהאמת, ומקרב אותנו להרגשה הטובה. האם זה טוב או רע?

חינוך הדור הבא

לגבי עצמנו אנחנו אולי גיבורים גדולים. בואו נחשוב רגע על ילדינו. לכולנו חשוב שילדינו יהיו מאושרים ובריאים. לכולנו חשוב להקנות לילדינו ידע נכון ובדוק, וללמד אותם לחשוב באופן עצמאי.

אך מה קורה אם הדברים בסתירה? אם ילדינו לא יאמינו בכוחם של טיפולי אשלייה או קמעות למשל, מעט התועלת שהם מביאים תתפוגג. האם נמנע מילדינו ולו תועלת מועטה שהם עשויים להפיק מעולם האשליות בכך שננפץ אותו עבורם על מזבח האמת?
(אני מדבר כמובן על מקרים שבהם אין תחליף אפקטיבי לטיפול מבוסס האשליה).

מצד שני, האם התועלת שבאשליות מצדיקה את מחיר הויתור על ערך האמת?
ואם הדברים אינם שחור-לבן, היכן עובר הגבול? מה התנאים להעדפת אשליה?

מה דעתכם?

אלוהים מסתתר בפרטים הקטנים

אלוהים מסתתר בפרטים הקטנים

לפני ימים אחדים הובא לקבוצת הפייסבוק "חשיבה חדה" סרטון שזכה לאלפי שיתופים ברחבי הפייסבוק. קל להבין למה: הד"ר ישעיהו רובינשטיין טוען כי מצא את האותיות "י ה ו ה" חוזרות שוב ושוב בתוך ה-DNA!

המשתפים בסרטון נדהמים:

"למי שהיה ספק… רק אניח את זה פה!!!"

"לא שהיה לנו ספק, אבל זה עדיין מדהים!!!!"

"תגלית שאינה מפתיעה, רק מעוררת בי התרגשות ושימחה"

הסבריו של רובינשטיין שובי לב, אך גם ציוריים ומעורפלים במקצת (לנוחיות הקוראים – תקציר דבריו מובא מתחת לסרטון):

…יש תוכנה במחשב שמדברת איתי. אני שואל את המחשב – 'מיקרוסקופ יקר, הסלילים האלה [של ה-DNA], כשנפתחים, מה קורה?' אם הסליל נפתח – אומר לי המחשב – התא מתפוצץ, וזה גורם למחלה.

שאלתי שאלה שנייה: מה קורה פיזיולוגית כדי שהסליל לא ייפתח? אומר לי המחשב שמדי פעם, (sometimes, התוכנה באנגלית) יש גשר של גופרית שמחזיק את הסליל ועושה שהוא לא ייפתח.

ועכשיו שאלתי את שאלת אלף הדולר: מתי מופיע הגשר? … הגשר של גופרית הופיע ככה: כל 10 חומצות – גשר, כל 5 חומצות – גשר, כל 6 חומצות – גשר, כל 5 חומצות – גשר. אתם יודעים מה זה, כן? 10, 5, 6, 5 – גשר של גופרית שגורם שהסליל לא יפתח. אמרתי בה בה בה בה בה בה!
ילדים, מה זה 10, 5, 6, 5? גימטרייה של… י  ה  ו  ה. בתוך ה-DNA!
כמו רמברנט שעושה ציור וכותב למטה 'רמברנט', אני עשיתי אותך! הקב"ה חתם את החתימה שלו, את השם שלו, בתאים שלך, בכל הגוף! … זה לא פילוסופיה, אני הוכחתי את זה מדעית.

רובינשטיין מספר כי פרסם את תגליתו באוקטובר 1986 גם ב-Nature וגם ב-Science (בסביבות 4:43 בסרטון, ושוב לגבי נייצ'ר בשניות האחרונות של הסרטון).

כמובן שהתגלית המרעישה הכתה גלים בעולם. לא חלפו אלא שבועיים, כך לפחות מספר רובינשטיין, והטלפון במשרדו צלצל. מעברו השני של הקו – קרדינל בוותיקן, שראה את הפרסום בנייצ'ר באינטרנט, וביקש מכבוד הד"ר לשלוח את המחקר כדי שיוכל להעבירו לכהן הגדול של העבודה הזרה (האפיפיור). רובינשטיין אישר למזכירת המחלקה לשלוח את החומר לוותיקן. שבועיים לאחר מכן מתקבלת שיחה נוספת, הפעם מראש הממשלה יצחק שמיר – השיחה הדרמטית מתוארת בסרטון (6:05).

*

אין כמעט משפט בסיפור הזה שאינו מעלה תהיות.

לגבי התפוצצות תאים בזמן שהסליל הכפול של ה-DNA נפתח: היפרדות כזו מתרחשת על בסיס קבוע בעת שעתוק מקטעים של ה-DNA לצורך יצירת חלבונים, ובמהלך שכפול ה-DNA בעת חלוקת התא. למותר לציין ששום תא לא מתפוצץ עקב כך;

לגבי חקר מבנה ה-DNA באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים: יומירן ניסן, סטודנט לתואר שני באפיגנטיקה מולקולרית בפקולטה לביולוגיה בטכניון (ועורך הדף "אני בעד לימודי אבולוציה"), מעיר שבכלל אי אפשר לראות את מבנה ה-DNA ברמת הפירוט שרובינשטיין מדבר עליה במיקרוסקופ אלקטרונים. הנה כאן למשל מבחינים אך בקושי בצורתו הסלילית של ה-DNA, וזאת רק לאחר פריצת דרך טכנולוגית מהשנים האחרונות:

dn22545-1_300

כיצד ראה רובינשטיין את הגשרים המסתוריים לפני קרוב ל-30 שנה? לא ברור.

וכעת ניגש ללב התגלית. מכיוון שאינני מומחה במבנה ה-DNA, פניתי לפרופ' רותם שורק מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. הנה מה שהיה לו לומר:

מדובר, כמובן, בעורבא פרח. המבנה המולקולרי של הדנא פתור מאז העבודה של ווטסון וקריק בתחילת שנות החמישים. המדע מבין את המבנה הזה לפרטיו. אין שום גשרי גופרית בין סלילי הדנא, כפי שטוען רובינשטיין בסרט. אין גם שום מחזוריות אחרת של 10,5,6,5.

בשנת 1986 לא התפרסם כל מאמר ב-Nature או ב-Science ע"י כותב ששמו רובינשטיין. יתרה מזאת, בשנה הזו לא התפרסם בעיתונים אלה שום מאמר (מאיזשהו כותב) ממכון וייצמן.

חיפושים קדחתניים נוספים שביצעו אחרים גם הם לא העלו דבר. הנה למשל מה שמצא ד"ר ארז גרטי:

הפרסום היחיד ב-Nature של אדם בשם Rubinstein E היה ב-2010 בהקשר של פסיכיאטריה, ב-1986 היו עשרה פרסומים של Rubinstein E כלשהו בכל הספרות המדעית, אף אחד מהם לא ב-Nature או על DNA, ויש שני פרסומים בלבד של Rubinstein E ממכון ויצמן ב-1996 ו-2010, אף אחד מהם לא ב-Nature או על DNA. אם הוא אי פעם פרסם משהו בסגנון, זה לא נמצא בארכיונים המקובלים.

יומירן הגדיל לעשות, טרח וניגש לספריה המדעית הסמוכה, ועילעל בכל המהדורות המודפסות של Nature ו-Science שהתפרסמו באוקטובר 1986, שמא נשמט משהו בדרך לארכיוני האינטרנט, או הוסר מהם במועד מאוחר יותר. גם שם לא נמצא זכר למאמר המדובר.

10589608_701805369854749_1690665180_n

*

מעניין מה יהיה לד"ר רובינשטיין לומר בעניין, אולי נפלה כאן איזו אי הבנה. התקשרתי אליו.

בשיחת הטלפון הנינוחה שניהלנו חזר רובינשטיין וטען כי מאמר שלו התפרסם בנייצ'ר באוקטובר 1986 תחת השם Rubinstein E. לדבריו מדובר במאמר של עמוד אחד שבו הופיעה סכמת ה-DNA של ווטסון וקריק, מאמר אותו חתם בהערה – "דרך אגב, זה שמו של אלוהים בתוך DNA".
כדי לוודא שלא נפלה אי הבנה כלשהי לגבי מיקומם של גשרי הגופרית המסתוריים, שאלתי אותו במפורש אם הם משולבים ממש בתוך הרצף של הקוד הגנטי. הוא אישר שאכן כך הדבר. הם משולבים ברצף ה-DNA לכל אורכו, בין הנוקלאוטידים, במחזוריות של 10,5,6,5 (טענה שכאמור אינה נכונה בעליל).
עדכנתי אותו שאין כל זכר למאמר שלו באינטרנט, ושאלתי אם יש לו עותק מודפס שיוכל לשלוח לי. למרבה האכזבה הוא ענה כי חילק את כל העותקים של המאמר שהיו ברשותו, עד האחרון שבהם.

מצב מוזר: מאמר שלא ניתן לאיתור, שמתאר גילוי מבנים שלא ניתנים לגילוי בציוד המוזכר, מבנים שאינם קיימים כלל במציאות.

מה יכול להסביר מצב מוזר שכזה? אני משאיר את השאלה פתוחה, אך יהיה ההסבר אשר יהיה, טענותיו של האיש פשוט אינן נכונות.

כמה אירוני הוא, שערוץ היוטיוב שמארח את הסרטון נקרא "מציאת האמת" ומתהדר בסלוגן "בעולם שכולו שקר תחפש את האמת". לא נראה כי מישהו מבעלי הערוץ או מהמגיבים הנלהבים באמת מחפש את האמת; הם מחפשים רק חיזוק חיצוני לאמונתם, יהיה מפוקפק, תלוש מהמציאות ומביך ככל שיהיה.

 

* אם למישהו יש ראיות נוספות ששופכות אור חדש על הפרשה – אשמח לראותן.

 

תודה לכל האנשים שהיו שותפים בעבודת התחקיר, במה שכתוב בו, ובמה שלא 😉 חלקם מוזכרים בו וחלקם תרמו את תרומתם מאחורי הקלעים. זאת הייתה עבודת צוות מהנה וראויה לציון!

הרחבות:

*     *     *

טרם נרשמתם לקבלת עדכונים במייל? אתם מוזמנים לעשות זאת כעת,
כדי שלא תחמיצו פרסומים עתידיים בבלוג. הרשמה פשוטה בתחתית הטור משמאל

רשמים מאירוע השקת הספר "חשיבה חדה"

רשמים מאירוע השקת הספר "חשיבה חדה"

ביום ראשון האחרון התקיים אירוע השקה לספרי "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה". למרות המצב הבטחוני, רבים הגיעו וגדשו את האולם. תודה לכל מי שהגיע!

תודה לאלון ברנע ממכללת אפקה שאירח את האירוע, ולפרופ' יוסי יסעור ולאמן החושים ליאור מנור שהפכו את האירוע למקצועי ומרתק כל כך.

מהתרשמותי, ומפידבקים רבים שקיבלתי, היה אירוע מוצלח ביותר.

DSC_5826-s

לחצו לתמונות נוספות מהאירוע. צלמים: גדי מגדל ובועז ארד

לכל מי שלא הגיע – טעימות מהאירוע

קטעים נרחבים מדברי תוכלו לראות כאן:

הנה הסרטון "גלגולה של עטיפה" שהקרנתי במהלך דברי, ואשר מסכם שלל רעיונות וגרסאות שנוצרו בדרך אל עטיפת הספר הסופית. אנשים רבים היו מעורבים בתהליך סיעור-המוחות הזה ותרמו רעיונות מקוריים לעטיפות (חלקם מופיעים בתחילת הסרטון) כמו גם פידבקים לרעיונות האחרים שעמדו על הפרק. תודה לכולם!

וזה סרטון "הלוגיסטיקה", שנותן הצצה אל מאחורי הקלעים של מבצע האריזה, השינוע והשילוח של הספרים.

קינחתי בהקרנת סרטון הומוריסטי שהכנתי על אבנים חוצניות כסופות ומסתוריות…

בסיום הסרטון שלפתי קערה גדולה עמוסה בגושי חומר כסוף, שנחטפו בתוך שניות כאילו היו אבני חייזרים אמיתיות, ולא גושי מטאל-סיליקון פשוטים.

תודה מיוחדת לצביקה שרף, שללא עזרתו לא הייתי יכול להשיג את החומר. (כמויות המינימום הגדולות שנדרשות להזמנה ממפעלים בחו"ל ועלויות המשלוח המטורפות היו הופכות את הגימיק הזה ליקר באופן בלתי סביר).

DSC_5863-s

 

הנה הרצאתו של פרופ' יוסי יסעור:

ואז עלה ליאור מנור לבמה, קרא מחשבות, כופף כפיות והזכיר שוב ושוב, שהכל טריקים.

ליאור מנור-1

צילומים רבים נוספים מהאירוע תוכלו לראות כאן (צלמים: גדי מגדל ובועז ארד) 

ומה הלאה?

מי ששמע את דבריי הבין היכן עומדים הדברים מבחינתי. אני נמצא כרגע על פרשת דרכים, מנסה לבחון את האפשרות להפוך את עיסוקיי בתחום ה"חשיבה חדה" למשהו שאני יכול להתקיים ממנו, וזאת כדי שאוכל להמשיך לפעול בנושא במלוא המרץ ולקדם חשיבה חדה בישראל (ואולי אף בעולם?). זה אתגר לא פשוט בכלל. בניגוד למה שסבורים אחדים, הממסד/ביג-פארמה/אילומינטי לא מממנים אותי עדיין…

אתם יכולים לעזור לזה לקרות. איך?

* עזרה בהפצת הספר (אחרי שקראתם ונהניתם כמובן) – ע"י שיתופים בפייסבוק, אירוח/סקירה/איזכור הספר בבלוג שלכם, המלצות לחברים, הענקת עותק כמתנה, הצגת הספר לאנשים "מקושרים" או בעמדות קבלת החלטות שעשויים להתלהב ולהפיץ את הספר בקרב מכריהם/עובדי החברה שלהם, פרסום ביקורת/המלצה בפינת "ספר חדש" בעלון החברה/ועד/ארגון שאתם קשורים אליו, או כל רעיון יצירתי אחר;

* להציע למוסדות/חברות/אנשים פרטיים שאתם מכירים להזמין הרצאה/סדנה בנושא חשיבה חדה;

* כל רעיון אחר שעולה על דעתכם. לעולם אין לדעת מה יהיה קצה החוט שיוביל לדרך חדשה.

דברים שכדאי שתדעו בקשר לספר

  • מי שקיבל כבר את הספר שהזמין ועדיין לא סימן זאת בטופס, מוזמן לעשות זאת כעת, כדי שאקבל תמונה כללית על מצב המשלוח (נדרש רק שם ישוב).
  • מי שהזמין "משולש בלתי אפשרי" להרכבה – ההוראות כאן. מומלץ לעקוב אחריהן בדקדקנות. כמה כבר הרכיבו את המשולש בהצלחה והעלו תמונות לפייסבוק. אתם מוזמנים להעלות תמונות גם לדף ההוראות.
  • לנוחיותכם, מראי המקום שהספר מפנה אליהם נמצאים גם כאן בצורת קישורים.
  • הרחבות והעשרות לספר (סרטונים וקישורים נוספים להמחשות) תוכלו למצוא כאן, בחלוקה לפי פרקים. בעתיד אשתדל להוסיף ולהרחיב. אתם מוזמנים להציע בתגובות חומרים מומלצים נוספים, מותאמים לפי נושאים.
  • הקמתי עמוד פייסבוק לספר שמעדכן במעלליו.

 

ועד לפוסט הבא, ניפרד בברכת חשיבה חדה 😉

 

מזל טוב – הספר נולד!

מזל טוב – הספר נולד!

לפני כתשעה חודשים הכרזתי על פתיחתו של קמפיין הגיוס לספר. תקופת ההיריון הסתיימה, והספר "חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה" יצא היום לאוויר העולם!

מעגל ראשון נסגר, אבל אני מקווה שמעגל גדול עוד יותר נפתח היום – הספר למעשה רק נולד.

הספרים מוכנים-1-sml

העותקים נערמים בכריכייה, מוקדם יותר היום

 

זהו רגע מרגש עבורי. השקעתי בפרויקט הזה שנה מחיי באופן ישיר וממוקד, אבל למעשה העבודה על הספר החלה כבר לפני יותר משלוש שנים, מבלי שידעתי זאת. התחקירים, השיחות, הוויכוחים והתובנות – כולם מהווים את היסודות שעליהם בנוי הספר.

קשה להסביר כמה עבודה כרוכה בהוצאת ספר לאור. גם אני לא יכולתי לדמיין מראש לאיזו הרפתקה אני נכנס. כל משימה התגלתה כפרויקט בפני עצמו, והעבודה עליה השתרעה על פני שבועות רבים: השגת האישורים על שימוש בתמונות וציטוטים, ניסוח הטקסט על גב העטיפה, עיצוב העטיפה עצמה, השגת המלצות על הספר, שלא לדבר על קמפיין הגיוס שהיה מגה-פרויקט בפני עצמו: בחירת התמורות והפקתן, ניסוח הטקסטים, פרסום הקמפיין ברחבי הרשת, ועוד. ברקע התחבאו להן עוד שלל משימות לוגיסטיות אפרוריות, כמו הכנת מאות מעטפות ממוענות, הובלות וסבלות של עותקים והפתעות קטנות לאורך הדרך שדרשו פתרונות יצירתיים.

עמוד הפייסבוק שהקמתי לספר נראה בינתיים כמו מיני-בלוג שמתאר בתמצית את שלבי ההפקה השונים, ואת האתגרים שעמדו בכל אחד מהם. אתם מוזמנים לעקוב. אולי מתישהו אצור לפרסומים האלה גם בית כאן בבלוג, לטובת מי שלא חבר בפייסבוק.

לעתים נראה כאילו עבודת הכתיבה היא החלק השולי בכל התהליך.

אירוע השקה

לציון יציאתו של הספר לאור, ולאות תודה לכל הרוכשים שללא תמיכתם הדבר לא היה מתאפשר, יתקיים אירוע השקה, ביום ראשון ה-20 ביולי בשעה 19:30 באודיטוריום של מכללת אפקה. הודעה על האירוע נשלחה כבר לרוכשי הספר ורבים הצהירו על כוונתם להגיע. נותרו עדיין מקומות פנויים שאני מתכבד להציע לכם – קוראי הבלוג הקבועים – בטרם אפרסם את האירוע בצורה נרחבת יותר (כמו שזה נראה כרגע, האולם יתמלא עוד לפני שאספיק לעשות זאת).
פרטים על האירוע ורישום אליו – כאן. ברגע שמכסת המקומות באולם תתמלא (200 מקומות) תופיע הודעה על כך בטופס הרישום. כל הקודם זוכה!

איפה אפשר להשיג את הספר?

נכון לרגע זה ניתן לרכוש עותק מודפס של הספר ממש כאן, בעמוד הסמוך (גם לחיצה על תמונת הספר מצד שמאל למעלה של העמוד תוביל אתכם למקום הנכון). תוכלו לקבל שם מידע נוסף על הספר, לקרוא המלצות, וכן לעיין בפרק המבוא ובתוכן העניינים.

בהמשך, אפיץ את הספר גם דרך חנויות אינטרנט שונות, ואולי גם דרך חנויות ספרים עצמאיות. ומה לגבי הרשתות הגדולות? לאור שבריריות הענף והעמלות השערורייתיות, אני מעדיף להתרחק משם בעתיד הקרוב. לגבי גרסה דיגיטלית, אני מניח שגם זמנה יגיע.

בימים הקרובים יתבצע מבצע שילוח הספרים הגדול. קרוב ל-900 עותקים יצאו לדרכם היישר מבית הדפוס לכל מי שרכש כבר את הספר, וכמות דומה של ספרים תעשה את דרכה לביתי.

אני מאחל קריאה מהנה לכל מי שיקבל את הספר בדואר בזמן הקרוב, וחיים מלאי הפתעות וחוויות לספר שאך נולד!

מי ייתן ונצליח להפיץ בעזרתו חשיבה חדה יותר במחוזותינו, ולו במעט.