הפוסט המפתיע

הפוסט המפתיע

באחד מימות השבוע הקרוב אפרסם פוסט חדש.
זה יקרה אולי בראשון, אולי בשני, אולי בשלישי, אולי ברביעי ואולי בחמישי.
אני שומר זאת כהפתעה.

האם אוכל לקיים את הבטחתי?

נראה שכן. רובכם לא ינחשו באיזה יום אבחר לעשות זאת, ולפיכך יופתעו.

אבל רגע אחד.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ביום חמישי?
לא. כי אז בסוף יום רביעי תדעו לבטח שלמחרת אפרסם אותו, שהרי לא נותרה ברירה אחרת. ואז זה לא יהיה פוסט פתע. פסלנו את חמישי.

האם אני יכול להפתיע אתכם ולפרסם אותו ברביעי?
לא. מאותה סיבה שפסלנו את חמישי. שהרי אם לא אפרסם אותו עד שלישי בלילה, תדעו שזה חייב להתפרסם ברביעי. (את חמישי הרי פסלנו כבר).

באותו אופן תוכלו להמשיך ללכת אחורה, ותגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שאני לא יכול לפרסם פוסט באף יום ועדיין להפתיע אתכם.

מה שכמובן אינו נכון. אני יכול.

מי יכול להסביר מה קורה כאן?

* עיטור כבוד יוענק לנותן ההסבר הקצר והברור ביותר (בעברית).

clown

עדכון (17.12.12)

בעקבות השיחות הערות שהתפתחו סביב הסוגיה הרים גדי את הכפפה, וכתב פוסט שלם בנושא. מומלץ לקרוא, ביחוד למי שלא רק מחפש "פתרון" לפרדוקס אלא גם מנסה להבין אותו יותר לעומק. מסתבר שמחילת הארנב עמוקה הרבה יותר משנדמה במבט ראשון!

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!

"שוקולד בריא ללב" אנחנו מתמוגגים לקרוא יום אחד באתר חדשות פופולרי, לאחר שכבר השלמנו עם העובדה שאין דבר קטלני ממנו ללבנו. "התגלו חלקיקים מהירים ממהירות האור! איינשטיין מתהפך בקברו" מתנוססת כותרת סנסציונית בוקר אחד בעיתונים; "מהירות האור נשברה בגלל כבל משוחרר" מעדכנת אותנו כותרת צעקנית הרבה פחות כעבור כמה חודשים. האם רוב היקום עשוי מחומר אפל ומסתורי, או שמא תיקון לתורת ניוטון פותר את כל הבעיות מבלי להזדקק לו?

למה המדענים האלה לא מסוגלים להחליט כבר מה נכון ומה לא?

ובכלל, איזה ערך יש לידע מדעי אם כל יום הוא משתנה?

הלא השיטה המדעית מבטיחה ידע בדוק ואמין לא?

תאמינו לי, המדענים האלה לא יודעים כלום!

מה קורה כאן באמת? מה פשר ההפכפכות הזו?

תשובתי מתחלקת לשני חלקים:

1)      הדיווחים במדיה מעוותים בד"כ ואינם משקפים נאמנה את המקורות המדעיים עליהם הם מסתמכים. "נכתב בהשראת מחקר מדעי" או "מבוסס על מחקר אמיתי" – יהיה תיאור נאמן יותר למציאות.

2)      גם המקורות המדעיים מלאי סתירות.

את עיוותי המדיה נשאיר לדיון נפרד בעתיד (אין ספק שהיא מעצימה את הבעיה בצורה דרמטית).
נתמקד הפעם בחלק השני של התשובה וננסה להבין כיצד יתכן שמקורות מדעיים יהיו כל כך מלאי סתירות. האין זו הפגנת חולשה של השיטה המדעית?

בעבר הצגתי את המפעל המדעי כמפעל חברתי שיתופי בעל נורמות התנהגות מסוימות. הועלתה האנלוגיה לקבוצת אנשים שמרכיבה יחד פאזל ענק, כל אחד בסגנונו הוא. (זאת בשונה מתפישת ההתקדמות המדעית כתהליך סטרילי, מתוכנת כמעט, בו מדענים בודדים מפלסים את דרכם אל האמת כשהם פועלים על פי "שיטה" מוגדרת וסגורה).

היום נשים דגש על מימד חשוב נוסף – מימד הזמן. המסע המדעי לחקר המציאות הינו תהליך חוזר ונשנה של בקרה עצמית, סינון טענות והשערות ותיקון עצמי מתמיד.

הכאוס האנושי

מסענו מתחיל באנדרלמוסיה רוחשת של טענות והשערות שונות ומשונות לגבי העולם, שמגיעות מאנשים בעלי דרגות שונות של השכלה, יכולת, עקשנות, יושר ובריאות נפשית. חלקן קוראות תיגר על הידע המבוסס בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הרפואה, וכו'. חלקן עשויות להוות פריצת דרך רעיונית. חלק מהטענות/השערות תתבררנה כנכונות, לכשתבדקנה. רובן תתבררנה כלא נכונות. חלק בכלל לא ניתנות לבדיקה, אלא מהוות השקפות עולם, דעות אישיות, פרשנויות וכד'.

אני חושב וחושב במשך חודשים ושנים. 99 פעמים המסקנה שגויה.
בפעם ה-100 אני צודק. – איינשטיין

כדי להכנס לעולם המחקר האקדמי רעיונות אלה עוברים סינון ראשוני. טענות שאינן ניתנות לבדיקה נשארות בחוץ – המדע לא עוסק בכאלה.

טענות אחרות נבדקו כבר מאות פעמים בהיסטוריה ונמצאו חסרות אחיזה במציאות (למשל מכונות תנועה-נצחית). לא סביר להשקיע בהן זמן בדיקה נוסף, אלא אם הטוען יביא ראיות משכנעות שהפעם מדובר במשהו שונה.

פסאודו-מדענים למיניהם שאינם מכירים/מבינים את עקרונות המחשבה והפעולה המדעית, נשארים גם הם בחוץ. בעקרון, מה שמשאיר את הטענות הפסאודו-מדעיות הללו מחוץ למחקר המדעי אינו התוכן שלהן דוקא, אלא הדרך הלא מדעית בה מנסים הטוענים לתמוך בהן.

חזית המדע – Where no man has gone before

אנו עוברים אל חזית המדע, בה פועלים אנשים אשר עברו הכשרה מדעית בתחום הרלוונטי. בד"כ נדרשות שנים של לימודי בסיס באוניברסיטה לפני שמישהו יכול לתרום משהו חדש למדע (קשה לפרוץ מסגרת לפני שמכירים מהי המסגרת הקיימת, ומהם "כלי העבודה" הנדרשים כדי להתקדם).

בחזית המדע נמצא את ההברקות והאכזבות, ההצלחות והתסכולים, התגליות המסעירות והטעויות המביכות. זה אזור של אי ודאות, של הימורים וניחושים, של יצירתיות ותעוזה, ולא פחות – של הרבה עבודה שחורה וסיזיפית.
מדענים מעגלים פינות, מבצעים ניסויים חפוזים (Quick & Dirty) רק כדי לקבל התרשמות ראשונית לגבי רעיון שצץ במוחם ובודקים תחושות בטן ואינטואיציות מדעיות. חוקרים עשויים להשקיע שנים מחייהם בבחינת רעיון כלשהו רק כדי לגלות כי הוא שגוי מן היסוד. מאידך, חזית המדע היא המקום בו נפגוש חידושים, הפתעות, ולעיתים אף מהפכות של ממש בתחומים הנחקרים.

אי הסכמות בין מדענים בשלב זה הן דבר שבשגרה. חוקרים שונים מעלים השערות שונות (ואף מנוגדות) לגבי אותם נושאים, כל אחד מהזוית שלו, עם הנסיון והידע שצבר, על סמך הנתונים שעומדים לרשותו. שימוש בטכניקות מדידה שונות, שיטות שונות לעיבוד הנתונים, הטיות שונות שלא נלקחו בחשבון, הנחות יסוד שונות – כל אלה עשויים להביא חוקרים שונים למסקנות שונות, לגבי אותו נושא. (לא פעם מתברר כי שילוב של מסקנות סותרות לכאורה הוא הנאמן יותר למציאות. בתנאים מסוימים השערה א' נכונה, ואילו בתנאים אחרים ב' היא הנכונה. בל נשכח, המציאות מורכבת יותר מכל מודל שמנסה לתאר אותה).

חלפו אם כן שנים אחדות, והחוקר מגיע לשלב בו הוא מסוגל להציג את עבודתו ואת מסקנותיו בצורה מסודרת ומנומקת. כדי שהמחקר שמתבצע בחזית המדע יזכה לעבור לשלב הבא עליו לעבור את מסננת הפרסום. לשם כך יש לשכנע עורכים ובוחנים שהמחקר ראוי לפרסום.

ביקורת עמיתים

כתבי עת מדעיים משתמשים בתהליך של ביקורת עמיתים (peer review), במהלכו המאמרים המוגשים לכתב העת מועברים למדענים אחרים בתחום (בדרך כלל אחד עד שלושה).

עמיתים אלה בוחנים האם השערות המחקר הגיוניות, באלו שיטות השתמשו לאיסוף נתונים, מה היו אמצעי הבקרה וכיצד התיחסו להטיות שונות שעלולות לצוץ, האם התוצאות המדווחות תואמות את ההשערות, האם הניתוחים הסטטיסטיים מתאימים לבעיה ומדווחים בשקיפות מלאה, האם המסקנות נובעות מהתוצאות, וכו'.
בסופה של הבחינה יכולים העמיתים להמליץ לעורך כתב העת על פרסומו של המאמר, אי פרסומו, פרסומו בשינויים מוצעים, או פרסמו בכתב עת אחר.

העמיתים אינם פועלים כקבוצה (כמו חבר מושבעים) אלא כיחידים, באופן בלתי תלוי (כדי לא להשפיע אחד על חוות דעתו של השני). העמיתים אמורים להצהיר בפני העורך על ניגוד אינטרסים אם קיים, בבדיקת העבודה הספציפית. בדרך כלל נשמרת אנונימיות בין החוקר לעמיתים ובינם לבין עצמם, כדי למנוע הטיות בבדיקה על בסיס אישי (בתחומי מחקר שונים הנהלים שונים, והדברים גם משתנים עם הזמן).

העורך מחליט על סמך המלצות הבוחנים מה לעשות עם המאמר. ככל שהעיתון יוקרתי יותר, סף הקבלה גבוה יותר, וכך גם אחוז המאמרים הנדחים, אם בשל רמה מחקרית לא מספקת, או חוסר עניין.

הנה מבוא קליל של 5 דקות לנושא:

התהליך כמובן אינו נטול בעיות, ואינו חסין טעויות.

התהליך איטי

בד"כ חולפים חודשים אחדים, ולפעמים רבים, עד שמאמר מתקבל לפרסום בכתב עת.

החורים במסננת קטנים מדי – הטיות של התהליך לכיוון השמרנות

אנשים בכלל, והבוחנים בפרט, נוטים להיות ביקורתיים כלפי מסקנות שנוגדות את דעותיהם ואוהדים כלפי מסקנות שתומכות בהן. יתרה מזאת, מדענים וותיקים שדעותיהם בד"כ שמרניות יותר, נוטים יותר להיבחר כבוחנים (בגלל נסיונם ומומחיותם). דבר זה עלול ליצור הטיה נגד גישות חדשניות ומהפכניות.
כך למשל, ב-1796 (כן, זו לא טעות הקלדה) נדחה פרסום המאמר המדווח על הצלחת החיסון נגד אבעבועות שחורות. דוגמה אקטואלית יותר היא הסירוב לפרסם את המחקר של שכטמן במשך כשנתיים (לא יותר).

החורים במסננת גדולים מדי – בקרת האיכות לא טובה כמו שהיינו רוצים להאמין

במקרים אחרים מסתבר שהתהליך רופף מדי ומאמרים באיכות ירודה מתפרסמים למרות שעברו ביקורת עמיתים.

בניסיון שנערך על תהליך ביקורת העמיתים, נשלח מאמר מפוברק ל-262 בוחנים. במאמר נשתלו בכוונה 10 שגיאות משמעותיות ו-13 קטנות יותר. רק כמחצית מהבוחנים המליצו לדחות את המאמר. הם עלו על כשליש מהשגיאות בלבד. שני שלישים מהבוחנים לא הבחינו שמסקנות המאמר לא נתמכות ע"י התוצאות.

מביך. אני מקווה שהמאמר הזה עבר ביקורת עמיתים רצינית.

המסננת אינה חסינה בפני זייפנים

תהליך ביקורת עמיתים מניח שהמאמר הנסקר נכתב ביושר. התהליך אינו בנוי לחשוף רמאויות. לסוקרים אין בדרך כלל גישה מלאה לכל הנתונים שנאספו במסגרת המחקר. גם לא ריאלי לצפות מהבוחנים לשחזר את כל עבודת החוקר.

אם מסתבר בדיעבד, לאחר פרסום המאמר, שהיתה רמאות, או שהנתונים אינם ניתנים לשחזור בשום רמה, עורכי כתב העת יכולים למשוך את המאמר חזרה.
דוגמה מפורסמת למאמר שנמשך הוא המאמר של וויקפילד, אשר התפרסם ב-1998 והצביע לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם. ניסויים רחבי היקף שניסו לשחזר את הממצאים לא העלו דבר. לא נמצא כל קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. תוך כמה שנים הסתבר כי החוקר לא דיווח על ניגודי אינטרסים, "טיפל" בנתונים ועבר עברות אתיות נוספות. המאמר נמחק סופית ב-2010 מכתב העת Lancet בו פורסם במקור. וויקפילד נמצא אשם בהתנהגות מקצועית לא נאותה באופן חמור. רישיונו הרפואי נשלל ממנו.

דוגמה אחרת לזיוף (נחשף ב-2002) היא של פיזיקאי גרמני בשם שון, שגילה לכאורה תגליות מרעישות בתחום המוליכים למחצה. "מחקריו" זכו להתפרסם במבחר כתבי עת (כולל Nature ו-Science), והוא כבר הספיק לזכות בכמה פרסים. כל מחקריו נמצאו מזויפים. ביקורת העמיתים לא עלתה על התרמית, אשר התחילה להיחשף בזכות שלומיאליות של שון: הוא השתמש באותם גרפים בניסויים שונים (שון פוטר ממעבדות בל ותואר הדוקטור נשלל ממנו).

* גם תהליך ביקורת העמיתים עצמו נמצא בבחינה מתמדת. שיטות חדשות מוצעות ונבדקות, במטרה למצוא את שביל הזהב בין כל ההטיות המעורבות.

וזוהי רק ההתחלה

צלחנו בגבורה את שלב ביקורת העמיתים והמאמר שלנו התפרסם בכתב עת מוכר. האם המסע הסתיים? ממש לא. למעשה זו רק תחילת הדרך. גם מחקר שפורסם עדיין אינו "ידע מדעי". זה רק מידע שפורסם ברבים.

אם לא יעורר עניין בקרב המדענים האחרים, מחקר זה "יעלם" בתוך המוני המחקרים החדשים שמתפרסמים כל העת (זהו גורלם המר של רוב המחקרים, שאינם מצוטטים ע"י אף חוקר אחר).

המחקרים שכן הצליחו לעורר עניין מאתגרים מדענים אחרים לבחון אותם ולאתר בהם טעויות, חוסרים או בעיות מתודולוגיות. מדענים אלה יכולים להביע את דעתם במסלול מזורז כגון "מכתבים למערכת". באופן כזה מתנהלים חילופי דברים פומביים בין החוקר שפרסם את המאמר לבין חוקרים אחרים בתחום שחושבים כי מצאו ליקויים בעבודתו. (כך בדיוק חשפה ערנותם של חוקרים אחרים את התרמית של שון אותה הזכרנו לעיל).

במקרים אחדים העבודה תסחוף אחריה עבודות המשך של חוקרים אחרים, בנסיון לאשש או להרחיב אותה (או לעיתים – להפריך אותה).

שווה ציטוט

עבודה שמצוטטת ע"י מספר רב של חוקרים ונתמכת במחקרים נוספים, סביר שלא תכיל מידע שגוי לחלוטין, שתהיה ברמה מחקרית נאותה, מעניינת מספיק ומועילה להמשך המחקר.

עבודות כאלה נכללות בספרות המשנית, כלומר מוזכרות בסקירות רוחב של תחום ומהוות קונצנזוס בתחומי המחקר הספציפיים הרלונטיים.

בחזרה לבית הספר

שנים לא מעטות נוספות חולפות מרגע שמשהו התפרסם בסקירה מקצועית בתחום מסוים, עד שהוא הופך לחלק מספרי הלימוד הבסיסיים של המדע. במשך השנים הללו חלק מהמידע הופך ללא רלוונטי או מסתבר כטעות בכל זאת.
מה שנכנס לספרי הלימוד הוא בעיקר אמין ביותר.

יחד עם זאת, סביר שבעוד כמה עשרות שנים ספרי הלימוד יראו שונים במקצת, ובתחומים מסוימים אולי שונים לגמרי. בנוסף, נצפה לראות מיזוג טוב יותר בין תחומי מדע שונים.

מסננות זיקוק הידע

אם נסתכל על מסננות זיקוק הידע ממעוף הציפור, נוכל לראות כיצד סינון חוזר ונשנה על פני תקופה של שנים רבות, מזקק את המידע הראשוני הסובייקטיבי, הלא ודאי ומלא הסתירות, לכדי ידע אובייקטיבי ואמין, עד כמה שניתן.

התרשים המקורי מופיע בספרו של פרופ' Henry H. Bauer:
Scientific Literacy and the Myth of the Scientific Method
המחבר נתן אישורו לשימוש זה. (לחצו על התמונה למעבר למקור).

כמה מילים על משמיצי המדע

"השיטה המדעית" היא אידאל לשאוף אליו. המציאות תמיד מורכבת יותר. דיונים, התפלפלויות וביקורות לגבי מהות המפעל המדעי ודרך התנהלותו מתקיימים כבר מאות שנים, והמילה האחרונה מן הסתם טרם נאמרה. כמו שהידע עובר ניפוי וזיקוק, כך עוברת גם השיטה המדעית עצמה ליטושים והגדרות מחדש כל הזמן. לקחים מיושמים ומנגנונים עוברים שכלול במטרה ליעל את התהליך.

המדע רחוק מלהיות כלי מושלם של ידע. זה פשוט הכלי הטוב ביותר שיש לנו. – קרל סייגן

בצד הביקורות הלגיטימיות, מושמעות לא פעם השמצות מצד אנשים שדעותיהם ואמונותיהם נמצאות בסתירה לידע המדעי הנכחי ובד בבד אינם מכירים או מבינים את עקרונות החשיבה המדעית. כשהם ממצים את נסיונותיהם היצירתיים לנצל את המדע לצורך אישוש אמונותיהם (ע"י שימוש באנלוגיות קלוקלות, פרשנויות מילוליות-ספרותיות, הרחבות מטאפיזיות וכד'), הם פונים לעיתים קרובות לקו ההתקפה.

משמיצי המדע מנסים לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד הם מתרעמים ומאשימים את "המדע" בשמרנות וקיבעון מחשבתי על כך שאינו מקבל בזרועות פתוחות טענות שסותרות את אותו ידע מזוקק, ידע ששרד עשרות שנים של ביקורות ועמד בהצלחה באינספור מבחני מציאות.
מצד שני, באותה נשימה ממש, הם בוחרים דוגמאות מחזית המדע, אותה חזית מחקר שמתאפיינת בין השאר בשלל רעיונות נועזים ויצירתיים, ומצביעים בלגלוג על הפכפכותו המביכה של "המדע".

הנה כך בוחרים משמיצי המדע להסתכל רק על החצי "הריק" של הכוס:

כשנקרה בדרכם סיפור על מדען שנאבק שנים על צדקתו ובסופו של דבר זכה בהכרה לה היה ראוי, משמיצי המדע מנפנפים בפרשה בשמחה-לאיד, כהוכחה לאותה שמרנות ממסדית וצרות אופקים של "המדע". מה שהם שוכחים לציין הוא כי לא חלפו שנים רבות והאמת יצאה לאור, בזכות כוח התיקון העצמי של המפעל המדעי, כוח אשר מצליח לגבור על גחמותיהם האנושיות האישיות של כל אחד ואחד מהמדענים המשתתפים במשחק.

הכותרות הצעקניות

נזכר בכותרות ההפכפכות מתחילת הרשומה. מאילו שלבים של זיקוק הידע מגיעות הכותרות הללו?

המדיה מציפה אותנו בעיקר בדברים שלא זכו אפילו להכנס לחזית המדע (כלומר – הבלים, אנקדוטות, דמגוגיות ופסאודו-מדע לסוגיו), ובמחקרים סנסציוניים במיוחד מחזית המדע.

בד"כ מסקנות המחקרים מעוותות בצורה משמעותית לפני שהן מפורסמות במדיה, בין אם מתוך אי הבנה וחוסר מקצועיות מצד הכתבים או העורכים, ובין אם מתוך רדיפת רייטינג. אבל על כך כאמור נדבר בהזדמנות אחרת.

מתי לאחרונה נתקלתם בכתבות שמסבירות את חוקי ניוטון? את עקרונות תורת היחסות? יסודות התרמודינמיקה? הסבר על הטבלה המחזורית? מנגנונים ביולוגיים בתא החי? נכון, אלה לא חדשות. אבל אלה בדיוק פיסות הידע המוצקות והאמינות ביותר שיש למדע להציע. ידע זה כנראה גם לא ישתנה בעשור הקרוב.

אם נזכור כי חלק גדול מהמחקרים המתבצעים בחזית המדע מציגים מסקנות או נתונים אשר מתגלים מאוחר יותר כלא-מדויקים או אף שגויים, ונוסיף לכך את העיוותים הרבים שהמידע עובר עד שהוא מגיע אלינו דרך ערוצי התקשורת, נבין כי רוב המידע אליו אנחנו נחשפים בחיי היום-יום אינו נכון.

המסקנה המתבקשת היא כי עלינו להיות מודעים יותר לאיכות המקורות מהם אנו שואבים את המידע, כמו גם לרמת הבשלות של המידע בהיררכיה של מסננות זיקוק הידע.

אם בידע מוצק ואמין אנו חפצים, ספרי הלימוד גדושים בו: פירות מזוקקים של מפעל ידע משותף, בו נטלו חלק מאות אלפי מדענים במשך מאות שנים.

 סרטון מומלץ על השיטה המדעית (החל מ-2:50 יותר רלוונטי לנושא הרשומה):

*

ברצוני להודות לאורן שעיה, בעל הבלוג עד כדי קבוע (בו תוכלו למצוא גם סדרת ראיונות עם חוקרים צעירים ולקבל הצצה ישירה לחזית המחקר המדעי), ולארז גרטי שפרסם את הכתבה באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על ביקורת העמיתים שעשו לכתבה זו, ועל הערותיהם הבונות.

מקורות והרחבות:

רשומות נוספות שקשורות לנושא:

____________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים

אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים

בשיחות ביני לבין אנשים שמאמינים כי ניתן לנבא את העתיד, לאבחן ולרפא מחלות בצורות שסותרות את כל הידע המדעי, לזמן ארועים מהיקום וכד', הדיון מתנקז עד מהרה לכמה "טיעוני מחץ" קבועים.

אחד מהם הינו "אני לא צריך הוכחות מדעיות, אני יודע שזה עובד", בו נתקלנו כבר בעבר, ועליו לא ארחיב את הדיבור הפעם.

אם אני ממשיך ללחוץ, מסביר על כל ההטיות הקוגניטיביות ועד כמה התרשמות אישית וניסיון אישי יכולים להטעות, לא נותרת ברירה לטוען והוא משתמש בטיעון המחץ הבא, כדי להגן על אמונתו:
"אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים".

כשאני ממשיך להקשות ולשאול מדוע לדעתו אי אפשר לבדוק זאת בכלים מדעיים, מועלים אחד או יותר מהנימוקים הבאים:

1)      "אין עדיין מכשירים שמסוגלים למדוד את הדבר הזה (אנרגיה/כוחות/ישויות)".

2)      "כל אדם שונה וזה עובד עליו אחרת".

3)      "יש המון גורמים שמשפיעים ופועלים יחד. המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו".

4)      "לדבר הזה (אנרגיה/כוחות/ישויות) יש רצון משלו, ואם האדם ספקן, או שזה ניסוי שמטרתו לגלות את הדבר הזה, או שיש אנרגיות שליליות בקהל, או שהאדם (או האנושות כולה) לא בשלים להחשף לזה – זה יכול להחליט שלא להראות את נוכחותו, והניסוי יכשל".

הקטע הבא מבוסס על שיחה אמיתית שהתנהלה בפורום מיסטיקה כלשהו, והוא יעזור ללבן את הנושא.

היא: אתה מנסה לרתום את הרוחניות והמיסטיקה לכלים שלך, וזה לא ילך, כי אלו שני דברים שונים ולעיתים אף מקבילים.
יש דברים שאתה פשוט צריך לדעת מבפנים, להרגיש, לחוות ולסמוך על עצמך ולא על גורמים חיצוניים כלשהם, שיאמתו לך את מה שאתה מרגיש.
האם כשמתאהבים הולכים לבדוק זאת מדעית או פשוט מרגישים? האם כשאוכל טעים שואלים את עצמנו איזה כלי מדעי יגיד לנו אם האוכל טעים? או פשוט מרגישים ויודעים?
אל תנסה לסגור את הרוחניות בקופסת ההגיון, כי זה לא ילך וזה לא נכון לעשות זאת.

אני: כל עוד את מדברת על חוויות סובייקטיביות פנימיות – אני מסכים. אי אפשר למדוד אהבה, אי אפשר למדוד משמעות אישית, אי אפשר למדוד הרגשה טובה, חיוניות, שלווה, עוצמה פנימית. וזה גם לא רלוונטי. (דרך אגב, ההתקדמות בחקר המוח כבר נותנת כלים ראשוניים למדוד חוויות סובייקטיביות באופן אובייקטיבי).

אבל כשאת מדברת על תחומים כמו אבחון רפואי, ריפוי, חיזוי עתיד, זימון מאורעות, השפעת מחשבה על חפצים, טלפתיה – את מדברת על דברים חיצוניים, אובייקטיביים, מדידים. אם אדם הזיז חפץ באמצעות המחשבה זו תופעה אובייקטיבית בעולם החיצוני, לא פרשנות או משמעות אישית.
אם אדם מסוגל להבחין מי מתוך קבוצת אנשים שלפניו חולה במחלה מסוימת ומי לא, על סמך הסתכלות "בהילה" שלו / תיקשור / רייקי או בכל דרך על-טבעית אחרת, זו תופעה אובייקטיבית בעולם החיצוני. אפשר למדוד אותה. אנשים שונים יסכימו עם תוצאת המדידה: "הוא אבחן את 8 האנשים הללו כחולים בסרטן הכבד, ו-7 מתוכם אכן חולים בסרטן הכבד".

כל טענה בדבר משהו חיצוני לנו אפשר למדוד, גם אם בצורה סטטיסטית. (כמו שעושים ברפואה, פסיכולוגיה, אפידמיולוגיה, סוציולוגיה וכו'). איפה את רואה בעיות במדידה כזו? אני לא מבין. נסי לתת דוגמה למשהו חיצוני שלא ניתן למדוד.

באילו כלים תמדוד? בכלים שאתה מכיר? ואם כלי המדידה המסוגלים למדוד זאת עדיין לא הומצאו? ואם הם לא מדויקים או מודדים דברים אחרים לגמרי ממה שהם אמורים למדוד, למשל, מודדים אנרגיית חום במקום אנרגיית ריפוי שעדיין לא יודעים למדוד, ועוד אלמנטים הגורמים לנסיון למדוד להיות מגוחך.

אני לא מדבר על מדידת האנרגיה עצמה. את זה אי אפשר למדוד כי אף אחד לא יודע מה זה. יתרה מזו, לא סביר שאי פעם יהיה אפשר למדוד זאת, מכיוון שהטענה היא שמדובר בישות שאינה פיזיקלית/חומרית, וכל כלי המדידה שהמדע יכול לפתח מסוגלים למדוד רק דברים פיזיקליים/חומריים.

אבל זה לא משנה בכלל מה מהות אותה "אנרגיה". אני מדבר על מדידת ההשפעה של האנרגיה על האנשים. ההשפעה היא משהו פיזיקלי – למשל ריפוי כלשהו. לכן הטיעון שלך לא רלוונטי, כי את ההשפעה לא צריכה להיות בעיה למדוד. אם גם את ההשפעה לא ניתן למדוד, אז על מה מבוססת הטענה כי מישהו חזה משהו? ריפא מישהו?

אי אפשר למדוד אנרגיה והשפעת ריפוי, כי זה משתנה מאדם לאדם, ממחלה למחלה וממטפל למטפל, לכל אחד אנרגיות אחרות. מטפל יכול לשלוח 100% מהאנרגיה שלו למטופל אך זה, בגלל ספק, חוסר יכולת לקבל, חוסר רצון לקבל או אפילו שיעור שהוא צריך לעבור וחייב לעבור זאת דרך התנסות בקושי או במחלה, יקבל רק 50% ואפילו פחות מהטיפול.

עם האתגר שהעלית מתמודדים מקצועות מחקריים רבים כמו רפואה ופסיכולוגיה. הרי גם הם עוסקים באנשים אינדיבידואלים, שונים זה מזה, ומבקשים להגיע למסקנות כלליות יותר (האם תרופה יעילה, מה קורה לאנשים כשהם מתמודדים עם אובדן, וכד'). הודות לשימוש במתודולוגיות מחקר וכלים סטטיסטיים ניתן להגיע למסקנות כלליות יותר, לזהות את המגמות הכלליות מעל רב גוניות הפרטים, לראות את היער בלי לשקוע בעלים של כל עץ. כך, "ממעוף הציפור", אפשר להבחין כי היער דליל באזור אחד וצפוף באחר, כי העצים נמוכים יותר כאן אבל גבוהים יותר שם, וכד', דברים שאי אפשר לראות אם בוחנים בדקדקנות כל עץ בנפרד.

ע"י מחקר סטטיסטי ניתן לגלות כי אלה שאוכלים המון, שוקלים יותר מאלה שמרעיבים עצמם, בממוצע. למרות שכל אחד שונה, הגנים שונים, ההשפעות הסביבתיות שונות, רמת הפעילות הפיזית שונה, עדיין – אלה שמפטמים את עצמם באופן קבוע ישקלו יותר מאלה שמרעיבים את עצמם באופן קבוע, בממוצע. זה כוחה של הסטטיסטיקה. אין סתירה לכך שכל פרט שונה.

אם מבצעים מחקר כמו שצריך, אני לא רואה כל בעיה לדעת אם שיטת ריפוי מסוימת "עובדת ביעילות מדהימה" במציאות או שמדובר באשליה בלבד. בממוצע, קבוצת אנשים שקיבלו טיפול לפי שיטה כלשהי, גם אם נתפר באופן אישי ושונה עבור כל אחד, צריכה להיות בריאה יותר מקבוצת אנשים שנותרה ללא טיפול.

נעבור כעת לטיעון השני ששילבת כאן: "לאנרגיה יש רצון משלה, ואם האדם ספקן, או לא יכול לקבל, או לא רוצה לקבל (במודע או שלא במודע), או לא בשל עדיין לקבל, או שמגיע לו לא לקבל, אזי האנרגיה לא תגלה את נוכחותה והאדם לא יבריא / הניסוי יכשל". 
בניסוח אחר: "הדבר" אינו ניתן להפרכה, כלומר, לא ניתן לחשוב על ניסוי שיראה כי הדבר לא קיים (אם באמת אינו קיים).

לפי ההגדרות המקובלות, טענה שאינה ניתנת להפרכה אכן אינה יכולה להוות מושא לחקירה מדעית, משום שאין שום דרך לקבוע אם היא נכונה או לא, ולפיכך כל דיון בדבר נכונותה הופך ללא רלוונטי. במילים אחרות, אף אחד לא יכול לדעת אם טענה כזו נכונה או לא. הוא רק יכול להאמין שהיא נכונה. טענה כזו זכתה לכינוי "אפילו לא שגויה".

הגורמים למחלה הם כל כך רבים, שאין שום סיכוי לשקלל את כולם בכלים המדעיים הקיימים. הגורמים קיימים ומשפיעים אבל המדע לא מצליח להתמודד עם המורכבות הזו. עובדה, על כל מחקר שמוצא שמשהו גורם לבעיה בריאותית, יש מחקר אחר שמוצא בדיוק ההיפך.

אני מסכים שלעיתים קרובות קשה מאוד לבודד את הגורמים, לזהות את החוקיות הסמויה (אם היא קיימת כמובן), כי החיים באמת מאוד מורכבים. אבל במקרה כזה, איך יתכן כי מישהו גילה את אותה חוקיות פנימית שלא בכלים מדעיים, אם היא כל כך חמקמקה? (בכלים מדעיים אני מתכוון לתצפיות מסודרות, בידוד משתנים, עריכת ניסויים, וכו').

הרי כל אותם אנשי ניו-אייג' טוענים שגילו חוקיות כלשהי. גילו סדר בכאוס. גילו מתאם בין מחשבות לבין השפעתן על ארועים, גילו מתאם בין נפנוף ידיים לבין בריאות האדם שמנפנפים עבורו, גילו מתאם בין מערך הכוכבים ברגע הלידה לבין אורחות חיי האדם, וכיוצא באלה, כיד הדמיון הטובה.

אם מישהו טוען שגילה חוקיות בכאוס, הרי שניתן לחקור זאת מדעית. זו בדיוק מהותו של המדע – לגלות חוקיות בעולם!

לא הכל מגלים בתצפיות מסודרות וניסויים מבוקרים. יש אינטואיציה למשל. אינטואיציה של מטפל, שמבוססת על נסיון אישי של שנים.
איך אלוף שחמט יודע מה הצעד הנכון? האם הוא מחשב מיליארדי חישובים בזה אחר זה, שוקל ומשווה את בין כולם ורק אז בוחר את הטוב ביותר באיזשהו תהליך מודע? לא. ועדיין הוא יכול להתמודד בהצלחה מול המחשבים החזקים ביותר בעולם! כוחה של האינטואיציה מדהים!

את מבלבלת בין הדרך שבה מגיעים לרעיון, לבין הדרך בה בודקים אם הוא נכון.
אינטואיציה זה כלי מבורך. אינטואיציה יכולה להניב באמת רעיונות מבריקים, אבל אינטואיציה יכולה גם לטעות, ולעיתים יותר קרובות משנדמה לנו. המוח שלנו מבצע המון "קיצורי דרך" שמוכיחים עצמם כיעילים במקרים מסוימים, אך מביאים למסקנות שגויות במקרים אחרים.
הדרך בה מישהו הגיע ל"ידע הפוטנציאלי" שלו אינה מפחיתה את הצורך בבדיקה של אותו ידע בצורה מסודרת (כלומר מדעית). רק ע"י בדיקה מבוקרת ומושכלת ניתן לברור את הרעיונות הנכונים מתוך השגויים, להפריד בין חוקיות אמיתית לבין חוקיות מדומה.

מלבד זאת, נומרולוגים, אסטרולוגים, מאבחנים ומרפאים למיניהם מתהדרים בשיטות מפורטות ביותר. המטפל אינו בוהה בלקוח ומתאר את הגיגי ליבו, אלא מבסס את דבריו על מערכות סמלים מורכבות ביותר: זויות בין כוכבי לכת, קמטים על כף היד, נקודות דיקור מדויקות, וכד'. כיצד אפשר לדעת שתורות מורכבות אלה אכן מתאימות למציאות (כלומר נכונות) בלי לבדוק זאת בצורה מחקרית מסודרת (כלומר מדעית)?

***

נחזור ונסכם בתמציתיות את ארבעת הטיעונים שעלו בנושא, ואת תשובותי להם:

1)      "אין עדיין מכשירים שמסוגלים למדוד את הדבר הזה" –
אין צורך למדוד את "זה". מספיק למדוד את ההשפעה שלו על עולם המציאות הנתפשת בחושינו. ואם אין השפעה כזו, אז על מה אנחנו מדברים בכלל?

2)      "כל אדם שונה וזה עובד עליו אחרת" –
בשביל זה פיתחו כלים סטטיסטיים. אם אין חוקיות כללית כלשהי, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? מה המשמעות של "שיטה" כזו שאין בה שום חוקים וכללים? ואם גילו חוקיות, ניתן לפחות לאשש אותה במחקר סטטיסטי.

3)      "יש המון גורמים שמשפיעים ופועלים יחד. המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו" –
אם המדע לא מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו, אין דרך לוודא אם טענתו של מישהו שטוען שהוא כן מסוגל להתמודד עם המורכבות הזו (באופן אינטואיטיבי למשל) – נכונה או לא.

4)      "לדבר הזה (אנרגיה / כוחות / ישויות) יש רצון משלו, ואם האדם ספקן, או שזה ניסוי שמטרתו לגלות את הדבר הזה, או שיש אנרגיות שליליות בקהל, או שהאדם (או האנושות כולה) לא בשלים להחשף לזה – זה יכול להחליט שלא להראות את נוכחותו, והניסוי יכשל" –
טענה שאינה ניתנת להפרכה בעיקרון – אין שום דרך לקבוע אם היא נכונה או לא, ולפיכך כל דיון בדבר נכונותה הופך ללא רלוונטי.

אני גם לא חושב שיש צורך לתת משקל כל כך גדול למונחים "מדע", "בדיקה מדעית". בסופו של דבר –

The whole of science is nothing more than a refinement of everyday thinking – Albert Einstein

לפיכך, לומר על משהו שאמור להיות לו ביטוי במציאות החיצונית – "אי אפשר לבדוק את זה מדעית" שקול לאמירה "אי אפשר לבדוק את זה" אשר שקולה לאמירה – "אי אפשר לדעת אם זה נכון".
(על "מה זה לדעת" דברנו בעבר כאן).

מה דעתכם?
האם תוכלו לתת דומגה לתופעה שיש לה ביטוי בעולם החיצוני, אבל אי אפשר, בעיקרון, לחקור אותה בכלים מדעיים?
ולגבי תופעה כזו:
1)      מה בדיוק הבעיה שמונעת את היכולת לבדוק אותה מדעית?
2)      כיצד מישהו יכול לדעת משהו על התופעה הזו בדרך אחרת?

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים

ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים

הרשומה על האנשים שחיים ללא אוכל ושתיה עוררה דיונים סוערים. לא כולם השתכנעו שמדובר בשרלטנות.
איך אתה יכול להיות בטוח ב-100% שאותו הודי תמהוני אינו הדבר האמיתי? וגם אם יוכח שהוא שרלטן, מניין לך שאין אנשים אחרים שכן מצליחים לחיות ללא אוכל ושתיה? האנושות כבר הופתעה בעבר לגלות דברים שלא האמינו שאפשריים, קצת צניעות!

נחזור כמה צעדים לאחור, וננסה לחדד את המושגים הבסיסיים ביותר.

מה זו "ידיעה"?

*  מה זה ל"דעת" משהו?

*  איפה עובר הגבול בין אמונה שטענה מסוימת נכונה לבין ידיעה?

*  האם להיות צודק פירושו לדעת?

שאלות תמימות למראה, אך כאלה שמעסיקות את הפילוסופים כבר אלפי שנים (ראו – אפיסטמולוגיה).

שני התנאים הבסיסיים לכך שאני יודע משהו הם כי אני מאמין שמשהו נכון + המשהו הזה באמת נכון.
אם משהו נכון אך אני אינני מאמין בכך, אי אפשר לומר שאני יודע זאת. לחילופין, אי אפשר לדעת משהו שאינו נכון (אי אפשר לדעת ש 2+2 =5).

אך האם אמונה שמשהו נכון והיותו נכון הם תנאים מספיקים לידיעה? כלומר, האם להיות צודק לגבי טענה פירושו לדעת? נבחן שתי דוגמאות פשוטות כדי לקבל תחושה במה המדובר:

1) אני מביט מבעד לחלון ורואה שיורד גשם. אני יודע שכעת יורד גשם.

עד כאן הכל נשמע תקין.

2) שואלים אותי מה מצב הגשמים כרגע בלונדון. אני מנחש/מאמין שיורד שם גשם.

ברור שאי אפשר לקרוא לזה ידע, מכיוון שלא ידוע לי אם אכן יורד שם גשם או לא.
נניח שמקורות מוסמכים מדווחים לי כי אכן יורד שם גשם, כלומר, צדקתי. האם ידעתי שיורד גשם בלונדון כשניחשתי זאת? לא לזה אנחנו מתכוונים כשאנו מדברים על ידיעה. עצם העובדה שאמונתי הסתברה כנכונה לא הופכת אותה לידיעה בדיעבד. רק עכשיו, אחרי שהדבר נבדק ונמצא נכון, אפשר לומר שאני יודע שיורד גשם בלונדון, לא לפני כן.

התנאי הנוסף שיש לדרוש כדי להפוך אמונה במשהו נכון לידע, הוא הצדקה, או סיבות טובות להאמין שמשהו נכון. ניחוש אינו סיבה טובה.

ידיעה היא האמנה אמיתית מוצדקת

האתגר נעוץ בעובדה שרוב הטענות שאנו מנסים לבדוק בניסיון להרחיב את מעגלי הידע שלנו, אינן כה פשוטות לאימות או הפרכה כמו "יורד עכשיו גשם בחוץ".
האם קיים חלקיק תת-אטומי נוסף במשפחת החלקיקים שהתגלו עד כה? האם ההתחממות הגלובלית היא תוצאת פעילות אנושית או לא? האם טיפול X  יעיל כנגד סרטן הלבלב?
לגבי כל אחת מהשאלות הללו, לפני שיצאנו לחקור אותה ביסודיות, אנחנו יכולים רק להאמין/לשער/לחוש באינטואיציה שהתשובה היא כן, או לא. אבל כדי לדעת את התשובות לשאלות אלו צריך לאסוף ראיות מכיוונים שונים, להצליב אותן, להשתמש בהסקים לוגיים, בכלים סטטיסטיים ובשאר מתודולוגיות מחקריות רלוונטיות לנושא. ככל שהראיות מרובות, מוצקות ומגבות יותר זו את זו, יש לנו סיבות טובות יותר לטעון שאנו יודעים את התשובה.

האם ידע הוא ודאי לחלוטין?

האם כדי לומר שאנחנו יודעים משהו, צריך להוכיח את נכונות הטענה בודאות מוחלטת? להסיר כל צל של ספק?

נבחן את הדוגמה הבאה: אתה קונה כרטיס לוטו. יש סיכוי של אחד לעשרה מיליון שתזכה בפרס. כלומר סיכוי של 99.99999% שלא תזכה. זה די קרוב ל-100%. אך האם ניתן לומר כי אתה יודע שלא תזכה בפרס? רוב האנשים לא יגדירו זאת כידע, למרות שהדבר ודאי יותר מהרבה פיסות ידע אחרות בהן אנחנו מחזיקים.

מצד שני, כאמור, אם נדרוש ודאות של 100% לגבי כל פריט ידע, נגלה מהר מאוד שלא נותר כמעט דבר שאפשר לדעת בודאות. אפשר להטיל ספק אפילו בכך שאתה קורא כרגע את המילים הללו מעל גבי הצג. כיצד תדע שלא מדובר בחלום? או שאולי אתה נמצא בתוך המטריקס? או שחוצנים מרושעים מזרימים לך זרמים במוח שמדמים קליטת מידע מעולם חיצון כשלמעשה המוח שלך נתון באקוואריום במעבדה שלהם? כפי שאיבחן דקארט, יש רק דבר אחד בטוח, וזה שאתה, החושב – קיים ("אני חושב משמע אני קיים").

גישה קיצונית כזו, שדורשת ודאות מוחלטת בכדי שנוכל להגדיר משהו כידע, נקראת ספקנות פילוסופית. תפישת עולם כזו מותירה אותנו ללא יכולת לדעת דבר – מצב לא פרודוקטיבי במיוחד.

ניפרד אם כך מהספקנים הפילוסופיים, אשר ימשיכו לטעון בעיניים נוצצות כי לא ניתן לדעת דבר (לא לפני שנשאל אותם האם הם בטוחים ב-100% שלא ניתן לדעת שום דבר ב-100%), ונתקדם הלאה.

מעבר לספק סביר

כמה עדויות נדרשות אם כן, כדי להביא משהו לרמת ידע? מהו הרף? קשה לתת כאן הגדרה סגורה, אבל התמיכה בטענה צריכה להיות מעבר לספק סביר כדי שנוכל לומר שאנו יודעים משהו (חישבו על קריטריונים להרשעה בבית משפט, הם חומקים מהגדרות מדויקות במידה דומה).
מהכיוון השני, אם יש סיבות טובות להאמין שטענה מסוימת אינה נכונה, אין הצדקה להאמין כי היא נכונה. אם שתי טענות סותרות זו את זו, לפחות אחת מהן שגויה. או בניסוח אחר:
יש סיבה טובה לפקפק בטענה, אם היא סותרת טענה אחרת שיש סיבות טובות להאמין בה.

במקום בו יש ספק סביר לגבי טענה, לא יכול להיות ידע.

טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן

לעיתים אנו נתקלים בטענה שאינה מתיישבת עם כל הידע שצברנו עד כה באותו התחום. האם נאמץ את הטענה הזו ונשליך את כל הידע אותו היא סותרת? ככל שהטענה סותרת יותר ידע קודם אותו רכשנו מסיבות טובות ומוצדקות, כך יש יותר מקום להטיל ספק בנכונות הטענה החדשה.

דוגמה – הומאופתיה טוענת כי מים שלא נותר בהם כל מרכיב פעיל, מסוגלים להועיל לבריאות האדם, בהתאם לחומר הפעיל שהיה בהם פעם, אך כבר לא נמצא בהם עכשיו. טענה זו אינה מתיישבת עם עקרונות בסיסיים בכימיה, ביולוגיה ופיזיקה. יסודות הכימיה, הביולוגיה והפיזיקה מבוססים היטב, במידה שקשה לתאר במילים. לפיכך יש סיבה טובה לפקפק בטענות ההומאופתיה, עוד לפני שננסה לבדוק את תוקפה במחקרים קליניים.

טענה שאינה מתיישבת עם כל הידע שצברנו עד כה אינה בהכרח שגויה – מהפיכות ידע מתרחשות מדי פעם בפעם. אך מצב כזה מחייב בדיקה נוקשה וזהירה במיוחד של הטענה, בטרם נשליך את כל הידע הקיים ונאמצה בחום.

* לא תמיד ההשלכות מרחיקות הלכת של טענה יוצאת דופן שכזו מובנות מיד – זו אולי הסיבה לכך שלא כולם מזהים מיד את האבסורדיות שבטענות מסוימות. חוסר מחשבה לוגית ו/או בורות פשוטה לגבי הידע המדעי שנצבר עד כה, מביאים אנשים להקל ראש בהשלכות של אימוץ רעיונות כמו מחשבה יוצרת מציאות, רייקי או הומאופתיה למאגר הידע האנושי. הם כנראה לא מבינים באיזו רמה הדברים סותרים את הידע המבוסס הקיים ואינם יכולים לדור איתו בכפיפה אחת.

מעבר לכך, ככל שטענה יוצאת דופן יותר (כלומר, ככל שההסתברות שהיא נכונה קטנה יותר, בהינתן כל הידע שרכשנו עד כה) – כך גדל נטל ההוכחה על הטוען לספק עדויות חזקות ואיכותיות.

אם אותו אדם יתנדב להדגים את טענתו החריגה תחת תנאים מבוקרים ויצליח לעשות זאת שוב ושוב, לא תהיה ברירה אלא לשקול ברצינות לבצע מהפך במערכת האמונות שלנו.

Extraordinary claims require extraordinary evidence
– קרל סגן

נחזור לרגע למקרה של ההודי שטוען כי הוא חי כבר 70 שנה ללא מזון ומים. זו דוגמה קיצונית לטענה בלתי סבירה בעליל, אשר סותרת את כל הידע הקיים לגבי תפקוד גוף האדם. נטל ההוכחה במקרה כזה הוא על טוען הטענה, והוא צריך לספק ראיות חד משמעיות, בדרגת אמינות גבוהה בהרבה מהרגיל, כדי שמישהו יתחיל להתייחס לדבריו ברצינות.

יתכן אמנם, בסבירות אפסית, שמדובר במוטציה ביולוגית נדירה המשלבת צמח-על עם גוף אדם, או שמדובר בחייזר שהתחפש לאדם, או באנדרואיד שנשלח במנהרת הזמן לערוך מחקר אנתרופולוגי על אורחות החיים בכפר הודי, יתכן.
אבל המצב אינו סימטרי. אנחנו לא מדברים על שתי טענות שוות משקל – "הודי יכול לחיות 70 שנה ללא מזון ושתיה" לעומת "הודי לא יכול לחיות 70 שנה ללא מזון ושתיה". יש לקחת בחשבון את הסבירות האפריורית של כל טענה, כשמחליטים איך להתייחס אליה.

בנוסף, רק בגלל שאנחנו לא יכולים להפריך טענה מסוימת לא אומר שאנחנו צריכים להאמין בה. לא כל הטענות נולדות שוות.
עצם העובדה שקיומה של מפלצת הספגטי המעופפת לא הופרך, לא אומר שיש הצדקה להאמין בקיומה.

רוב הטענות נופלות איפשהו על הרצף בין סבירות למדי לבין בלתי סבירות בעליל. ההמלצה היא לשמור על פרופורציה בין רמת האמונה שלנו בטענה לבין רמת העדויות שתומכות בה. אם לא נשמור על התאמה כזו, נגדיל בהרבה את הסיכוי שלנו לטעות.

על ראש פתוח מספיק, ויותר מדי

הגבולות בין ראש-פתוח לבין אמונת-פתי, ובין ספקנות לבין צרות-אופקים, לא תמיד ברורים.
למעשה, לעיתים גם הגבול בין ראש פתוח לצרות אופקים לא ברור. משונה? מיד תתבהר התמונה.

להיות "ראש-פתוח" פירושו להקשיב לדעות אחרות, ויותר מכך- להיות מוכן לקבל את האפשרות כי מישהו אחר חשב על משהו שאנחנו פספסנו, או שאנחנו פשוט טועים.

אדם בעל ראש פתוח מוכן לבדוק טענות, אך לא מתחייב לקבל טענות.

מידת ה"ראש הפתוח" של אדם נמדדת בגמישות המחשבתית שהוא מפגין, לא בכמות האמונות שהוא מאמץ ללא בדיקה.

לרובנו אין קושי להיות בעלי ראש פתוח לגבי עניינים שאינם חשובים לנו באופן אישי – האפשרות שאנחנו טועים אינה כה מאיימת. אם יסתבר שטעינו, נוכל לשנות את דעתנו מבלי להרגיש מושפלים או נבוכים. אבל ככל שמדובר במשהו שיותר קרוב לליבנו או לאמונותינו, קשה יותר להיות בעל ראש פתוח לגביו.

עלינו להפעיל ספקנות בריאה בבואנו לבחון טענות חדשות, במיוחד אם הן יוצאות דופן.
יתרה מזאת, אם טענות דומות נבדקו והופרכו כבר בעבר, או שיש להם הסברים קונבנציונליים פשוטים יותר, רף הראיות שנדרשות כדי להצדיק חקירה נוספת עולה עוד יותר.

ניקח כדוגמה את תופעת מעגלי התבואה. מרגע שכמה קבוצות אנשים הפגינו את יכולתם ליצור צורות מורכבות כאלה בשדות במשך מספר שעות כשהם נעזרים בקרשים וחבלים בלבד, אין צורך לבדוק ולחקור כל מעגל תבואה חדש שמופיע, אלא אם כן משהו בתכונותיו יהיה שונה באופן משמעותי מכל מה שנראה עד כה.

חובבי הטענות המשונות מאשימים את המטילים בהן ספק בצרות אופקים. מה שהם לא מודעים לו, זה שספקנים רבים לא היו כאלה בתחילת דרכם. להיפך. הנושאים שנמצאים בשולי המדע מרתקים ומושכים אותם. רבים מהם חקרו את הנושאים במשך שנים, מתוך סקרנות אמיתית, וגיבשו את עמדתם הנוכחית רק לאחר שנים של חיפושי שוא אחר תופעות "על טבעיות". כעת הם נתפשים כ"צרי אופקים", אך מי שבאמת צר אופקים במקרה כזה הוא דוקא המאמין, אשר לא מוכן לקבל הסבר אלטרנטיבי מצד הספקן המנוסה והמלומד יותר בתחום.

היה ראש-פתוח, אבל לא עד כדי כך שמוחך ישפך החוצה

עד מתי, איי אי איי, אחפש לי מקום חניה?

יסמין מאמינה שחיפוש חניה שמלווה בשירת מנטרה אישית מסתיים תמיד בהצלחה – מציאת חנייה.
רוב המנוסים בחשיבה חדה לא יטרחו לבדוק טענה כזו, בהיותה או אבסורדית או טריוויאלית בעליל: אבסורדית אם הטענה היא ששירת מנטרה מפנה מקומות חנייה, וטריוויאלית אם הכוונה שהיא תמיד מוצאת לבסוף מקום להחנות את מכוניתה.

אך זכותו של כל אחד שאינו מנוסה עדיין, להיות בעל ראש פתוח ולבצע בדיקה: יסמין מוזמנת לבצע ניסוי מבוקר לבדיקת טענתה. היא יכולה למשל לשיר רק בימים מסוימים ולתעד את מידת ההצלחה שלה במציאת חניה, ולאחר מכן לבדוק אם יש אכן יתרון לשירת המנטרה. היא יכולה לבקש מאנשים נוספים לעשות אותו הניסוי כדי לצבור יותר נתונים ולהעלות את מהימנות התוצאות. תהליך כזה יעזור לה להגדיר את טענתה באופן מדויק יותר, לבדוק אותה ולבסוף להבין בעצמה מדוע הטענה היא טריוויאלית או אבסורדית.

הנקודה כאן היא שיסמין צריכה להיות בעלת ראש פתוח מספיק כדי לבדוק את האמונה שלה. האחרים, אינם בעלי ראש סגור. הם בעלי נסיון רב יותר בבדיקת טענות כגון אלה ומכירים טוב יותר את פלאי המוח האנושי.

פתי הספקן הפילוסופי

תופעה שאני נתקל בה שוב ושוב היא התופעה שאקרא לה "פתי הספקן הפילוסופי". מדובר על מצבים בהם מישהו מצטט בפני טענה בלתי סבירה בעליל אשר סותרת כל ידע קיים ומחייבת ראיות תומכות חזקות במיוחד כדי להצדיק התייחסות. אני מביע את התיחסותי הספקנית ואז אותו אדם הופך פתאום לספקן עוד יותר גדול ממני:
אולי מדובר בידע שלא ידוע עדיין לאנושות (לא למדענים לפחות)?
איך אני יכול להיות בטוח שכל מה שידוע עד היום נכון?

וכיוצא באלה (ראו את הקו המוביל בתשובות שענה לי הדוקטור שהאניש את היקום).

אולי.

אולי אנחנו חיים במטריקס. חזרנו לספקנות הפילוסופית. מוזר שאותה רוח ספקנות חריפה לא הספיקה בשביל לנפנף לכל הרוחות את הטענה ההזויה המקורית עליה מנסה אותו אדם להגן.

Buttercup: We'll never survive.
Westley: Nonsense. You're only saying that because no one ever has.

* דיאלוג מתוך "הנסיכה הקסומה" (תודה ליובל כפיר על ההפניה הציטוט).

כשאנשים מנסים להאחז בכוח באמונות שסותרות את כל הידוע לנו על המציאות לא נותרת להם ברירה אלא להצטרף למחנה הספקנים הפילוסופים ולהטיל ספק בכל. (מפלט אחר הוא לאמץ תיאורית קונספירציה לפיה ארגונים כאלה ואחרים מסלפים את המציאות בכוונה כדי שלא תתאים למה שאותו אדם רוצה להאמין שנכון – אבל על כך בפעם אחרת).

מדוע הם עושים זאת? מה מושך אנשים מסוימים דוקא לטענות המופרכות ביותר? חסרות הבסיס ביותר? אלה שסותרות באופן בוטה יותר מכל את עולם המציאות?

נראה כי אמונה בדברים מסוימים גורמת להם הרגשה טובה, בעוד שעולם המציאות מותיר אותם בהרגשה לא טובה. אני מנחש כי אותם אנשים מונחים בעיקר ע"י הרגש ולא ע"י מחשבה לוגית. הם מתחילים בבחירת האמונות שגורמות להם להרגשה טובה, ומשתמשים בשכל ובלוגיקה רק כדי להצדיק, בדיעבד, את האמונות בהן בחרו.

האמת היא הדבר היחיד שאיש אינו מוכן להאמין בו – ג'ורג' ברנרד שו

נוסיף אם כן את הציר הנוסף, הכוח המניע האמיתי שמושך אנשים לעבר הטענות ההזויות דוקא:

* * *

נסכם בהגיגים מנוסחים היטב על ראש פתוח וסגור:

מסכימים? לא מסכימים? יש לכם דוגמאות נגדיות? קושיות להקשות? אתם מוזמנים להגיב.

לקריאה נוספת: הגיוני, אך לא נכון, לא הגיוני, אך נכון, ערכה לזיהוי אשליות

____________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכון במייל בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

מבט פנימה, אל האינסוף

מבט פנימה, אל האינסוף

חקר ה"אינסוף" הוא תחום רחב. אינסופי כמעט.

היום נשתעשע רק בסוג מאוד מסוים של "אינסופיות": דברים שמכילים מהדורה מוקטנת (זהה או דומה) של עצמם.

 

אפקט Droste מתאר תמונה אשר בתוכה מופיעה אותה תמונה עצמה, בגרסה מוקטנת. גם בתוך הגרסה המוקטנת מופיעה באותו מקום יחסי גרסה מוקטנת עוד יותר, וכן הלאה עד "אינסוף".

תמונה אחת שווה אלף מילים:

מדובר באריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת אחות מגישה כוס קקאו שלצידה אריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת אחות מגישה כוס קקאו שלצידה אריזת אבקת קקאו הולנדית מ-1904, בה מצוירת…

גליון אפריל 1965 של סיינטיפיק אמריקן השתעשע בהשתקפויות (התמונה המשתקפת עברה היפוך-מראה):

וואריאציה נוספת מופיעה על עטיפת האלבום Ummagumma  של הפינק פלויד (1969).
חדי העין ישימו לב שהתמונות אינן זהות (חברי הלהקה מתחלפים ביניהם במקומות).

אחד היותר מבלבלים, כנראה משום שכל "דרגה" מחוברת באופן רציף לדרגה שמתחתיה ומעליה:

pic

והנה גירסת אנימציה מודרנית [מקור]:

tumblr_mhhkzdiv621qhnszoo1_400

פרויקט הזוי באותו נושא הוא פרויקט החתול האינסופי – Infinite cat project.
הכל התחיל בתמונה של חתול (מס' 1) שפורסמה באתר:

בשלב הבא מישהו מהגולשים צילם את החתול שלו (מס' 2) צופה בתמונה זו על גבי מסך המחשב, ושלח אותה לבעל האתר. התמונה פורסמה:

 

הגולש הבא צילם את החתול שלו (מס 3) צופה בתמונה זו – של חתול 2 צופה בחתול 1. וכך המשיך התהליך עד אינסוף. או קיי, כמעט אינסוף, 1731 ליתר דיוק, נכון לרגע זה…

הנה כמה עשרות החתולים הראשונים בפרויקט, בעיבוד לסרטון:

יש גם דרכים אוטומטיות ליצור את האפקט הזה. חישבו למשל על הניסוי הבא: מחברים את מצלמת הוידאו למסך טלויזיה כך שמה שהיא מצלמת כעת מוצג עליו. אם נצלם את הנוף הנשקף מבעד לחלון נראה על המסך את הנוף. אם נסיט את המצלמה פנימה לכיוון החדר נראה על המסך את החדר כמובן.
כעת נכוון את המצלמה לעבר המסך עצמו. מה נראה על המסך? למה?

מי שלא מכיר עדיין את האפקט מוזמן לחשוב כמה שניות לפני שימשיך לקרוא.

על המסך תופיע תמונה של המסך עצמו, אותו אנו מצלמים כרגע. אך מיד כשתופיע תמונת המסך בתוך המסך, תצלם המצלמה את שני המסכים זה בתוך זה, ותציג אותם… על המסך. וכך ימשיך התהליך כהרף עין, ואינסוף מסכי טלויזיה הולכים וקטנים יופיעו זה בתוך זה!
* כמובן שבפועל לא מדובר באינסוף אלא בעשרות בודדות בגלל מגבלות איכות ורזולוציה.

כך זה נראה:

בשנות השבעים והשמונים הרבו להשתמש באפקט הזה בקליפים של מוזיקת פופ. אחד המפורסמים שבהם הוא ה-Bohemian Rhapsody של להקת Queen, אשר הופק ב-1975 (שנים לפני שאפקטים ממוחשבים נכנסו לשימוש).
לחצו על התמונה לצפייה בקטע הרלוונטי:

אפקטים מעניינים עוד יותר מתקבלים אם משחקים קצת עם זוית הצילום, דרגת הזום, בהירות התמונה, וכד'.
לפני שנים אחדות השתעשעתי עם מצלמת הוידאו שלי, ואת האפקטים השונים שקיבלתי ערכתי לסרטון כשברקע היצירה "גנים בגשם" מאת דביסי (בעיבוד אלקטרוני של Tomita). שימו לב, אין כאן שום אפקטים של מחשב. ככה זה נראה על המסך! נסו ותהנו.

 עוד על האפקט הזה והקשריו השונים תוכלו לקרוא כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Optical_feedback

אי אפשר לדבר על צורות שמכילות גרסאות מוקטנות של עצמן, בלי להזכיר את המונח "פרקטלים".
נחסוך שוב במילים, ונמחיש בדוגמה מהטבע – שימו לב כיצד הברוקולי הזה מכיל דגמים מוקטנים של עצמו, וגם הם מכילים דגמים מוקטנים עוד יותר של עצמם, וכו' (רמז – חיסכון בהוראות הגדילה):

והנה סרטון מרהיב – מסע אל נבכי פונקציה מתמטית פשוטה, שמתבטאת במורכבות אינסופית ומרהיבה.
מומלץ להגדיל למסך מלא, ולגלות שגם למתמטיקה יש צדדים יפים (למי שעדיין לא גילה זאת כמובן).

זהו להיום. לכל דבר בחיים צריך להיות סוף.
חלפנו ביעף בין בובות מטריושקה, אריזות אבקת קקאו, חתולים סקרנים, הרבה מוזיקה, ברוקולי אחד ופונקציה מתמטית מרהיבה.

אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם!

בלבולי מוח – סמוך על סמוך

בלבולי מוח – סמוך על סמוך

גיבורי-על שילהבו את דמיון האדם לאורך ההיסטוריה, החל ממיתולוגיות קדומות ועד לקומיקס, ספרים, סדרות וסרטים בני ימינו.
גיבורים כאלה ניחנים בכוחות על-טבעיים, נצחיות מעבר לזמן ולמקום והאנושות כולה סומכת עליהם שיצילוה מכליה ואבדון.
ואם האנושות סומכת, גם אנחנו יכולים, נכון?

לאחרונה, באחד מדיוני הקבוצה, עלה שמו של אדם שעל פניו נראה כעונה על כל הקריטריונים הבסיסיים של גיבור-על:

כוחות על טבעיים: מומחה לפסיכוקינזיס ותת מודע.
נצחיות: אותה הוא מבקש להשיג ע"י הקמת רחוב בירושלים על שמו בעודו בחייו, או דרישה מעובדיו להוסיף את שם משפחתו לת"ז הרשמית שלהם.
מגרה את הדמיון: החל מניטרול תדר הצחוק מהעם ועד לחרבוזון וייבוש עטיני הפרות – ועוד רבים אחרים, בסך הכל רפרטואר מרשים למדי. (אתם מוזמנים להכנס לקישורים, הנאה מובטחת, money back guaranteed).

ומה יש לגיבור-העל שלנו לומר?

צריך להבין שדרך התת-מודע ובכח המחשבה, ניתן להשפיע ולשנות דברים רבים בחיינו. בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

האם אפשר לסמוך על הגיבור הזה? מתי פניה לסמכות תקפה? מתי לא?
בכך נעסוק הפעם – כשל לוגי הנקרא פנייה אל הסמכות.

***

כאשר מנסים לשכנע אותנו בנכונות טענה מסוימת, לפעמים מנסים לעשות זאת ע"י רתימת גורמי סמכות:
"מדען בכיר טוען ש…" או "מייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו אומר ש…" , וכד'.

במקרים בהם גורם הסמכות מוכר ואמין, הינו מומחה לתחום בו הוא טוען את דבריו ובמיוחד אם טענותיו נמצאות בקונסנזוס –  לגיטימי להשתמש בדעתו כדי לחזק את הטענות. אחרי הכל, התייעצות עם מומחים עוזרת לקבל החלטות באופן מושכל ונבון יותר בתחומים חיים רבים (החל מהדרך הנכונה לחבר מדף לקיר, וכלה בהחלטות בריאותיות קריטיות). גם בתי המשפט עושים שימוש תדיר בעדים מומחים בכדי להגיע להחלטות מבוססות יותר בתחומים מקצועיים שונים.

לעומת זאת, כאשר מדובר במומחה אלמוני, לא מקובל, או מומחה שמצוטט לגבי תחום שאינו תחום מומחיותו, מדובר במניפולציה. שימוש כזה בסמכות, אם אינו מלווה בנימוקים תקפים ומידע רלוונטי, מנסה לכפות הסכמה בשל סמכותו של המצוטט בלבד.

למעשה יש כאן פניה ליראת הכבוד שלנו, לתחושה שלנו כי אנחנו לא מבינים מספיק בנושא בכדי לגבש דעה משל עצמינו, וכי אחרים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו מה נכון ומה לא. זו מניפולציה פסיכו-לוגית, ויתכן מאוד שהיא נשענת על דפוסי חשיבה והתנהגות שאפיינו אותנו כילדים קטנים, תקופה בה קיבלנו את דברי הורינו כאמת צרופה רק מתוקף מעמדם.

במובן הכללי הזה, פניה לסמכות הינה חלק ממשפחה נרחבת יותר של כשלים בשל אי-רלוונטיות, משפחה אשר את חבריה האחרים נפגוש בעתיד הקרוב.
לפני שנהפוך בלתי רלוונטיים נחזור מיד לגיבור-העל שלנו.

מב"מים – מומחים בלתי מזוהים

… בין החסידים של השיטה כיום מצויים גם פרופסורים רבים ורופאים קונבנציונליים מהדרג הבכיר, שהיו סקפטיים ויצאו פעורי פה כשראו את התוצאות.

גיבורנו ממהר לגייס פרופסורים ורופאים קונבנציונאליים בכירים. שימו לב כיצד הוא מנסה לבסס סמכות בכל מילה:

– פרופסורים – אקדמייה כמקור לידע מדעי ותקף.
– רבים – כמה? מיהם?
– רופאים – גיבורנו מתיימר לעזור לאנשים עם בעיות פיזיות ונפשיות ולרפא אותם בפסיכוקינזיס. הוא אינו רופא, אך עט על המציאה לגייס רופאים לחיזוק טענותיו, בדיוק אלו אשר מזוהים ע"י קהל היעד שלו כסמכות הטבעית והראשונית לטיפול, ובכך ממצב את עצמו בשורה אחת איתם.
– קונבנציונאליים – לא מספיק לגיבור לגייס רופאים "משלימים" או "אלטרנטיביים" (אולי הוא יודע משהו על אמינותם וכישוריהם שאנו לא יודעים?) חשוב לו למשוך המונים, ולא רק "רוחניקים" ולכן הוא מגייס את המיינסטרים לתמוך בו, אך באותה נשימה מציע טיפול חלופי מבלי שהיה צריך לעבור אפילו מבחן מדעי אחד לשיטותיו – כאשר נשאל גיבורנו אם עמד אי פעם במבחן מדעי, ענה: "אני לא קוף!" (על כשלים של אי רלוונטיות נעסוק בעתיד).
– דרג בכיר – מכפיל כוח – מעתה אמור "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, בכיר יותר".
– היו סקפטיים – ניסיון נוסף להרחיב את קהל היעד גם לכאלו שאינם נוטים לשיטותיו של הגיבור ואולי כן סקפטיים קלות.
– פעורי פה כשראו את התוצאות – המשך קו של עירפול (מופתעים לטובה או לרעה? ומה בדיוק היו התוצאות?)

הכשל המהותי כאן הוא שאין שום ציון או איזכור של מיהם אותם פרופסורים או רופאים. כך לא ניתן לוודא אם אמת הדבר או בדיה. יכולת התמרון הינה אינסופית – ניתן לומר מה שרוצים על הוולדמורטים שלנוThey who must not be named .

חשוב לשים לב: אי היכולת להפריך טענה היא סימן היכר מובהק לטענות פנטסטיות. הגיבור שלנו מבין זאת כמובן.
הוא ממשיך ומחזק את דבריו באמצעות הטיעון הבא:

ידוע כי אדם אשר ניחן בכוחות בפסיכוקינזיס, אסור להזכיר את שמו לשווא ואף להתבדח על עיסוקו.

גם כאן נעשה שימוש כפול בכשל סמכות. ראשית גיבורנו טוען כי משהו ידוע – למי בדיוק זה ידוע? מה המקור? זהו מב"מ נוסף: מקור בלתי מזוהה.
אך כאן הגיבור מתחכם אפילו יותר, ומבסס את היותו בעל כוחות בפסיכוקינזיס על עדות עצמית. זהו כשל סמכות שנקרא בשם האמינות, ומורכב מעדות אינטרסנטית עצמית. כל מי שהיה במוסך ושילם מחיר מפולפל כי המוסכניק אמר לו 'לי זה עולה יותר', או 'סמוך על ברוך' נפל קורבן להטיה הזו.

דוגמה נוספת להסמכה עצמית בשם האמינות נביא מבית המדרש המוכר והאהוב:

והמוח – מבין בעצמו או ע"י עצירת הנשימה או זרימתה – זתומרת כשאתה לא מבין משהו אז הנשימה נעתקת נכון או לא? בתור מישהי שחקרה את המוח במשך שנים רבות*אני בהחלט יודעת למה אני מכוונת**.

* הבהרה: הכותבת אינה חוקרת מוח במקצועה.
** גם אתם יודעים למה היא מכוונת – נכון או לא?

דוקטור תציל אותי!

* אזהרה: הצפייה בקליפ הזה מותרת רק עם מרשם רופא…

בעולם הפרסום מרבים להשתמש בטיעוני סמכות כושלים (מבחינה לוגית, לא מבחינה מסחרית כמובן).

נתחיל בשימוש קיצוני וכמעט גרוטסקי ברופאים, בפרסומת לסיגריות ("הסוג שרופאים מעשנים הכי הרבה"), מחזה כמעט בלתי נתפס בעולם של היום, אבל מציאות של שנת 1954. אז קחו נשימה עמוקה, דהרו ברכבת הזמן, ושאפו חזק לריאות:

דוגמה נוספת מתחילה ב'גילוי נאות': "אני לא רופא, אבל אני משחק רופא בטלויזיה" (נראה שעצם אזכור המילה "רופא" עושה את עבודתה – אנשים נוטים שלא להפנים מילות שלילה):

כתוב בעיתון

המדיה נתפסת כמקור סמכות עיקרי ומרכזי עבור אנשים רבים, למרות שמאחוריה עומדים בעלי אינטרסים כלכליים אשר מומחיותם העיקרית היא… מניפולציות. מטרתה העיקרית של המדיה היא לעשות כסף, ואת זה משיגים באמצעות רייטינג ופרסום. רייטינג משיגים באמצעות סנסציות, הגזמות, הפחדות, מכירת חלומות וכיוצא באלה עניינים שכל קשר ביניהם לבין המציאות – שואף למקרי.

לא פעם זוכים מוצרים, ונותני שירותים תמוהים לזמן מסך לא בגלל שהם מועילים או איכותיים, אלא בגלל שהם מסקרנים, מעוררי מחלוקת, תמוהים, או אף מעוררי גיחוך (חלקם אפילו מציגים עצמם כגיבורי-על). בקיצור, בידור טוב. לאחר מכן מצטטים היצרנים או נותני השירותים הללו את ה"סיקור החדשותי האוהד" לו זכו במדיה, והמעגל הסימביוטי הושלם: המדיה קיבלה את אספקת הבידור היומית שלה, זכתה ברייטינג, דחפה פרסומות למוצרים אחרים בין לבין, קיבלה תשלום מהמפרסמים, המתארחים קיבלו פרסום ו"חותמת סמכות" למרכולתם, וכולם המשיכו בחייהם כשהם עשירים ושמחים. רק הארנקים של חלקנו דולדלו קלות בתהליך. לא נורא, אנחנו מתחלפים.

ברור מכך כי טיעון כמו "קראתי בעיתון" או "ראיתי ביוטיוב" הוא חלש ביותר, כשלעצמו. לא שאין דברים נכונים במדיה, יש. אבל קשה מאוד להפריד בינם לבין בליל השטויות, העיוותים והשקרים שמקיפים אותם.

אני מפורסם, משמע אני צודק

נניח שחבר המליץ לכם על מסעדה נהדרת, לטענתו, ולפתע אתם מגלים כי בעל המסעדה משלם לו עמלה על כל לקוח שהוא מביא… סיכוי טוב שהייתם מפקפקים בהמלצתו (ואף שוקלים המשך חברות איתו), לא?

משום מה כשסלבריטאי ממליץ לנו על משהו בתמורה לתגמול כספי נאה, אנחנו נוטים שלא לפעול לפי שיקול הדעת הבריא הזה. המכירות מוכיחות כי הדבר מצליח לשכנע רבים מאיתנו לרכוש את המוצר (והראיה הפשוטה לכך – חברות הפרסום, שעורכות מחקרים רבים בתחום, ממשיכות להשתמש בטריק הפשוט הזה 'בשם הסלב', במטרה לסמא את עיננו ומוחנו).

עם סגולה

חבר נוסף במשפחת כשלי הסמכות נקרא "בשם המיעוט הנבחר" (או "בשם האינדיבידואליזם", או פשוט "פניה לסנוביזם"): פרסום של דבר כלשהוא תוך פניה ל-'מיעוט נבחר' כאשר ברור שמטרתם של המפרסמים היא שכולם ירכשו את המוצר. כאן פונים לרצון שלנו להרגיש מיוחדים, חשובים או טובים יותר מאחרים, מנהיגים ולא מובלים, או הרצון שלנו להשתייך לקבוצת עילית.

"הוגו בוס: תהיה מקורי" –  רק לי יהיה הוגו בוס, לא לאף אחד אחר. באמת.

"סוזוקי האם אתה מספיק אמיץ בשבילה?" – כן! כן! אממ…

ומעם סגולה נעבור לעשרת הדברות.

עשרת דיברות הסמכות

בחלק מכשלי הסמכות כבר עסקנו, הגיע הזמן לפרוש את חברי המשפחה הנוספים:

1) מומחים לא מזוהים – התייחסות גנרית לברי סמכות מבלי שניתן לאמת או לבדוק את הרלוונטיות או המומחיות, ומבלי לפרט את טענתם ("מדענים אומרים").
2) בשם האמינות – עדות עצמית או שרירותית לסמכות, ואולי אחד הטיעונים הישראלים במיוחד: "סמוך על ברוך".
3) בשם בעל-שם ("סלב") –מישהוא מפורסם מחזיק בעמדה מסוימת, ולכן היא נכונה.
4) בשם המיעוט הנבחר (סנוביזם) – ניצול הצורך האנושי להיות מיוחדים ולאמץ טיעון של קבוצת עילית.
5) בשם הרוב "הרוב חושב כך ולכן זה נכון". מכונה גם טיעון לפי קונצנזוס, או לפי מספרים ("מיליארד סינים לא טועים!"). ובכן, הרוב חשב בזמנו שהעולם שטוח, והרוב טעה.
6) סמכות בלתי מעורערת"ככה כתוב בתורה" (והיא נכונה, כי אלוהים הכתיב אותה. וזה נכון כי זה כתוב בתורה. שהיא נכונה. כי אלוהים הכתיב אותה…).
7) בשם המסורת "ככה תמיד עשו את זה כאן" או "כבר אלפי שנים הסינים משתמשים בזה, זה חייב להיות נכון".
אז זהו שלא. זה עשוי להיות נכון, אבל עצם העובדה שזו המסורת לא מחייבת שזה נכון. הטיעון אינו תקף.

8) בשם החדשנות – התפישה השגויה לפיה משהו חדש בהכרח יותר טוב או נכון.
9) בשם הדלות – נזירים הם בהכרח חכמים.
10) בשם העושר"בעל המאה הוא בעל הדעה".

כל התורה על רגל אחת

הבה ננסה לרקוח כמה שיותר גורמים מהרשימה יחד, וניצור את הסיפור הבא:

נזיר סיני [בשם הדלות + מומחה לא מזוהה] שמגיע לביקור בארץ עומד לחשוף לראשונה בפני הנרשמים לסדנה מידע שנשמר עד כה בסוד בפני אנשי המערב [בשם המיעוט הנבחר]. הוא יספר כיצד לקח טיפול שנמצא בשימוש כבר אלפי שנים [בשם המסורת] בידי מאות מיליוני סינים [בשם הרוב], ופיתח אותו, על סמך נסיונו האישי הרב [בשם האמינות], לכדי טיפול מודרני באמצעות מכשיר אלקטרוני ממוחשב [בשם החדשנות], טיפול אשר עד היום זכו להנות ממנו רק בעלי ממון [בשם העושר] וידוענים [בשם בעל השם] בודדים.

סיפור נחמד לא? כשאתם שומעים סיפור נחמד כזה, כל נורות האזהרה צריכות להדלק. כל מה שנאמר כאן לא רלוונטי כהוא זה לתקפות הטיפול המדובר. מדובר בגיבוב מניפולציות של פנייה לסמכות שמטרתן להאפיל על חוסר במידע ענייני יותר, כגון: "טיפול שנמצא יעיל ובטוח לשימוש בסדרת ניסויים קליניים".

על מומחים מזוהים, אבל לעניין אחר

עד כה פגשנו מומחים שאינם מזוהים, ומזוהים שאינם מומחים.

לעיתים קרובות אנו נתקלים בציטוט מפי אדם מוכר בעל השכלה ותארים. אולי אף בזוכה פרס נובל.
אדם כזה בודאי יודע על מה הוא מדבר, לא?

Well, תלוי כמובן על איזה נושא הוא מדבר. אם מדובר בתחום השכלתו והכשרתו, כדאי כנראה להקשיב לו. אך אם מדובר בתחום אחר, דעתו אינה טובה מדעתו של כל אדם אחר, ואולי אף פחותה, כמו שניתן לראות בדוגמא הבאה של ספורטאי ואולי גם מומחה על בתחום התעופה (בהיותו אווירון):

ראשית, נבסס סמכות: "הייתי שלוש פעמים מלך השערים, אז איך אני יכול להיות טיפש?" (1999)

ואם לא הבנתם עדיין, נחזק מתחום האנטומיה: "כדורגלנים הם אנשים חכמים, יש לנו ראש על המתניים" (1997)

נעבור לתזונת ילדים והסיבה לנחיתות הגופנית בארצנו: "הם מגיל קטן אוכלים קותלי חזיר, ואנחנו מסתפקים בקפה ועוגה" (1992)

וציטוט אחד (שיצא לו די מוצלח האמת) על עיתונות: "בעיתון יש רק חלק אחד נכון: התאריך"

אפשר להמשיך ולחטוף ככה את כל הפוסט…

***

ונעבור לדוגמה קצת יותר מבלבלת, מהעת האחרונה:

ד"ר ויארה שייבנר מאוסטרליה, ערכה ניסוי בקרב 100 אלף תינוקות, והגיעה למסקנה שפגיעות, כמו אלה שמהן סבלו התאומים קרי שברים בגולגולת או דימומים תוך ראשיים, עלולים להיגרם מאלרגיה לחיסונים שגרתיים שמקבלים תינוקות.

מבלי להכנס לפולמוס החיסונים, רק נעצור לרגע ונבדוק מיהי אותה ד"ר שייבנר? מסתבר כי היא כלל לא ד"ר לרפואה!
בויקיפדיה כתוב שהדוקטורט של שייבנר הוא בתחום המיקרו-פאלאותולוגיה (ענף של הגיאולוגיה) ובשנים 1958-1968 היתה פרופסורית במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בראיון לתוכנית שישים דקות האוסטרלית אמרה:

אני דוקטור למדעי הטבע. עברתי קורס אחיות כשהייתי צעירה אבל אני מאמינה שאני יודעת יותר ממרבית הרופאים.

פרטים נוספים כאן.

***

Kary Mullis – זוכה פרס נובל לכימיה התרשם שאסטרולוגיה עובדת, לפחות לגביו. התרשמותו האישית אינה רלונטית כמובן לתקפותה של האסטרולוגיה (חבל שלא קרא את סדרת הכתבות על האסטרולוגיה. נראה שחסר לו קצת ידע בתחום הטיות קוגניטיביות והמחקר האסטרולוגי). בין שאר מעלליו הוא גם קידם התכחשות לאיידס ולהתחממות גלובלית – עוד נושאים בהם אינו מומחה כלל.

***

ואיך אפשר בלי גיבור-על אמיתי, הפיזיקאי הדגול שדעותיו האישיות בתחומים שאינם נוגעים לפיזיקה מנוכסות לכל מטרה אפשרית, הלא הוא איינשטיין כמובן. אנשים מצטטים מהגיגיו כשהם מנסים לחזק את טענותיהם הפוליטיות, החברתיות, המוסריות והדתיות. (לגבי תחום האמונה, העובדה שציטוטים של איינשטיין משמשים לא פעם הן את המאמינים בקיום האל והן את האתאיסטים, רק מחזקת את אי הרלונטיות שלהם לדיונים).

ערכת זיהוי סמכות לגיטימית

לסיכום, ננסה להצטייד במספר כללי אצבע, קוים מנחים, שיעזרו לנו לזהות סמכות לגיטימית ולנפות סמכויות שאינן לגיטימיות:

1) האם האדם אכן אמר את הדברים המיוחסים לו, ואם כן, האם הדברים לא הוצאו מהקשרם?
לעיתים קרובות משנדמה זה המצב. אנשים ממציאים ציטוטים שלא היו ולא נבראו, ומייחסים אותם לאישים מפורסמים כמו איינשטיין למשל, רק כדי לתת תוקף מדומה לטענותיהם, תוך פניה לסמכות שאפילו לא אמרה את הדברים.
נמשיך כעת בהנחה כי זהותו של המומחה ידועה.

2) האם הוא בכלל מומחה? מה ההכשרה שלו? מה המוניטין שלו?
מה הרקע האקדמי שלו? איזה תארים יש לו? באיזו אוניברסיטה? האם פרסם מאמרים או ספרים בנושא? האם קיבל פרסים או ציונים לשבח על עבודתו? האם המומחה הזה מוכר ומוערך ע"י מומחים אחרים בתחום?
(לעיתים קרובות מספיק לכתוב את שמו בויקיפדיה כדי לקבל תשובות לשאלות אלו, או לחילופין תהיות פומביות לגבי הכשרתו האמיתית).

3) האם הכשרתו של המומחה היא בתחום היעוץ שלו?
רופא מומחה בתחום כלי דם אינו יכול לשמש כמומחה בתחום ניתוחים פלסטיים, ובנושאים פוליטיים או מוסריים דעתו שקולה לדעתו של כל אדם אחר. הכשרתו ותאריו לא מעניקים לו עליונות, עדיפות או תוקף בנושאים אחרים.

4) האם יש למומחה מניעים אישיים להביע דעה מסוימת?

מניעים כספיים? האם הוא מקבל תשלום עבור חוות הדעת הזו? ממי? האם הוא בעלים של חברה או מועסק ע"י חברה שמוכרת מוצרים/שירותים בתחום הנוגע לתחום היעוץ שלו?
(למשל, חוות דעת בעניין נזקי עישון מפי מומחה אשר עובד בחברה ליצור סיגריות, מוארת באור חשוד. כך גם המלצתו ה"מקצועית" של מתנגד לטיפולים קונבנציונליים שמתגלה כעוסק במכירת מוצרים אלטרנטיביים בהם הוא תומך).

מניעים אחרים? כסף אינו המניע היחיד שצריך לחפש. יכולים להיות מניעים אידאולוגיים (למשל דתיים, חברתיים או פוליטיים) או מניעים אישיים (למשל פרסום אישי או נקמה). לא על הכל אפשר לעלות, אבל לפעמים בירור קצר על הרקע של המומחה מספיק בכדי להציף סימני שאלה לגבי ה"ניטראליות" שלו (למשל ע"י עיון באתר הבית שלו או חיפוש פרסומים שונים עליהם הוא חתום).

5) מהם המאפיינים של תחום המומחיות המדובר?

– ישנם תחומים בהם רוב המומחים תמימי דעים (כמו במדעים מדויקים למשל).
– יש תחומים בהם הדעות חלוקות יותר (כמו למשל במדעי הרוח, פסיכולוגיה, כלכלה וכד'). בתחומים אלה מגוון דעות אישיות הוא עניין מבורך ומפרה, אך חשוב להבחין בין דעות לבין עובדות.

– בכל מקרה כדאי לברר – האם דעתו של המומחה נמצאת בקונצנזוס או נחשבת חריגה/קיצונית? (שהרי אם מחפשים מספיק, ניתן למצוא מומחה שיתמוך בכל דעה שקיימת).

– תחומי ידע אחרים הינם מפוקפקים כשלעצמם, ולכן "מומחיות" בהם אינה יכולה להעיד רבות על המומחה.
כך למשל "מומחים" בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות שלא נבדקו מעולם, או כאלה שנבדקו ונמצאו חסרות תוקף – אין משמעות רבה למומחיותם, גם אם קיבלו תעודה ממוסד בו למדו במשך שנים. גם שנות לימוד רבות ותארים לא יצליחו להפוך את מה שאינו נכון, לנכון.

***

אתם מוזמנים לשתף את כולנו בסיפורים, קריקטורות, פרסומות או מקרים אחרים בהם נתקלתם במקורות סמכות מעניינים.

לקריאה נוספת:

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!

הגיע הזמן לקצת התייחסות עצמית!

הגיע הזמן לקצת התייחסות עצמית!

היום נפגוש כל מיני ישויות לא אנושיות, שמתייחסות לעצמן. נעשה זאת בקלילות, אך מי שמעוניין יכול לשקוע במשך שעות, ימים ואף שבועות רבים בהשלכות מרחיקות הלכת של השעשועים התמימים למראה הללו (ראו קישורים בגוף הכתבה).

נתחיל במשפטים. הנה דוגמה טריוויאלית:

      המשפט הזה מכיל חמש מילים.

זה נכון.

     המשפט הזה מכיל שש מילים.

זה לא נכון.

ומה עם זה?

     המשפט הזה אינו נכון.

אם המשפט הזה לא נכון, זה אומר שהוא נכון. ואם הוא נכון, זה אומר שהוא לא נכון. וחוזר חלילה…
זו גירסה פשוטה של פרדוקס השקרן, פרדוקס ששימש נקודת זינוק למהפכות במתמטיקה (ראה "משפטי האי שלמות של גדל").
בכלל, צרות צרורות מתרחשות כשטענות מתחילות להתייחס לנכונות של עצמן.
הרחבות, דקויות ותהיות נוספות אפשר לקרוא למשל כאן: פרדוקסים של הוראה עצמית.

 הנה שלשה חמודה:

     למשפט הזה אין

     הזה אין התחלה.

     הזה אין לא סוף ולא

משפט עם מודעות עצמית בריאה:

     לדבר על עצמו, זה הדבר היחיד שהמשפט הזה עושה.

Drawing Hands / M. C. Escher, 1948 (ויקיפדיה)

דינמיקה מעניינת נוצרת כאן (כלומר שם):

אם אתה קורא את זה, אתה כבר כאן, וכן, למרות מה שאתה אולי חושב עכשיו, היה הכרחי שתגיע לכאן כדי לקרוא את זה.

וכעת תורכם. השלימו את החסר:

  • המילה אחת מופיעה במשפט זה _____.      (פעם אחת / פעמיים)
  • משפט זה מכיל בדיוק, לא פחות ולא יותר מאשר _______ מילים.    (עשר / אחת עשרה)

גרפיקאי היה עושה את זה יותר טוב, אבל זה הרעיון:

הנה משהו מסוג עוד יותר מתוחכם:

משפט זה מונה ארבע א', שש ב', ארבע ה', שמונה ו', שתי ז', שלוש ח', שתי ט', שבע י', ארבע ל', שש מ', שלוש נ', שבע ע', שתי פ', חמש ר', עשרים ושתיים ש', חמש ת' ושלוש ם'.

אתם מוזמנים לבדוק!

כדי להדגים כמה האיזון ארעי, מספר לנו המשפט הבא כי –

אם המשפט הזה היה כתוב ללא שגיעת כתיב, כבר לא היו בו רק שמונה-עשרה א', גם לא עשרים-ואחת ע', ולכן גם לא שלושים ש', ככל הנראה לא היו נשארות בו ארבע-עשרה ב', ארבע ג', שלוש ד', עשרים ה', עשרים ו', שתי ז', שלוש ח', שתי ט', עשרים י', שבע כ', ארבע-עשרה ל', חמש מ', שתים-עשרה ם', ארבע נ', שתי ן', ארבע פ', שתי ק', עשרים ר', ובודאי לא עוד היתה מופיעה בו שלוש-עשרה פעם האות ת'…

והנה צמד משפטים מוזר, זהים אך שונים:

פתאום חששתי מגניבת זכויות יוצרים, אז יצרתי את זה:

במשפט הזה שיצר גלעד דיאמנט מופיעות חמש א', שש ב', שתי ג', שלוש ד', שש ה', עשר ו', שתי ז', ארבע ח', שלוש ט', תשע י', חמש ל', שמונה מ', ארבע נ', אחת עשרה ע', שלוש פ', שתי צ', שבע ר', עשרים ושבע ש', שמונה ת' ושתי ם'.

ואת זה אני לא יכול לפרסם בשום מקום אחר, בלי להפוך את הטענה לשקרית:

המשפט הזה, שמופיע רק בבלוג "חשיבה חדה" מכיל שתי א', שבע ב', שתי ג', שתי ד', תשע ה', שמונה ו', שתי ז', חמש ח', שתי ט', ארבע עשרה י', שתי כ', שש ל', שבע מ', שתי נ', תשע ע', שלוש פ', שתי ק', חמש ר', שלושים ש', שתים עשרה ת' ושלוש ם'.

***

הנה חידה (בהחלט פתירה) בשבילכם. השלימו את הפסקה הבאה ע"י הצבת מספרים בקוים הריקים ("1 פעמים" זו אפשרות קבילה):

בפסקה זו, הספרה 0 מופיעה __ פעמים, הספרה 1 __ פעמים, הספרה 2 __ פעמים, הספרה 3 __פעמים, הספרה 4 __ פעמים, הספרה 5 __ פעמים, הספרה 6 __ פעמים, הספרה 7 __פעמים, הספרה 8 __ פעמים והספרה 9 __ פעמים.

(תשובה כאן)

 ונסיים במערכון משעשע של "קצרים" בנושא:

בהקשרים אלה אי אפשר שלא להזכיר את הספר Gödel, Escher, Bach ולציין כי לאחרונה הסתיימה עבודת תרגומו לעברית. ומי שרוצה להתחיל להבין על מה משפטי גדל מדברים, מוזמן לקרוא על כך בבלוג המרשים של גדי אלכסנדרוביץ' או במאמר של אלון עמית.

עוד על התייחסות עצמית אפשר לקרוא במאמר של מריוס כהן כאן.

אתם מוזמנים להוסיף הגיגים, בדיחות, קישורים, סרטונים וכל העולה על דעתכם האסוציאטיבית, שקשורים איכשהו להתייחסות עצמית.

____________________________________________________________________

רוצים לקבל הודעות למייל על פרסום רשומות עתידיות? הרשמו למעלה מימין (תמיד אפשר לבטל).
חושבים שאחרים יכולים להתעניין? שילחו להם את הכתבה או שתפו בפייסבוק!