"מבחן המציאות" – חשיבה חדה בפריים טיים

לאחרונה זכיתי להיות היועץ המומחה בשני פרויקטים מעניינים וייחודיים בתחום הספקנות. מעבר להבאת קישורים לטובת כל מי שלא נתקל בהם עדיין, אספר קצת מה התרחש "מאחורי הקלעים" ואשמח לשמוע גם את דעותיכם.

הכתבות במאקו

הפרויקט הראשון היה סדרה של שלושה תחקירים שערכה טליה אלוני, ושהתפרסמו באתר "מאקו". אחד מהם בחן אסטרולוגים, השני – מתקשרים והשלישי – גרפולוגים.

הכול התחיל בפנייה של אורי רוזן, המנהל והעורך הראשי של מאקו. הוא נתקל בבלוג שלי, התעניין, ובדק אפשרות לעשות משהו יחד בתחום הספקנות. בשלב הבריינסטורם הצעתי אפשרויות שונות לטפל בנושא. לבסוף הוחלט ללכת על האפשרות של מצלמה נסתרת בתוספת מלכודת כזאת או אחרת. הנחת העבודה הייתה שלא נצליח לגייס מספיק "יועצים" שיסכימו להעמיד את כישוריהם למבחן מבוקר. בנוסף, כדי להשיג מובהקות סטטיסטית בניסוי כזה נדרשת כמות גדולה יחסית של יועצים ולקוחות, דבר שחרג מהמשאבים שעמדו לרשות הפרויקט.

לפני שטליה יצאה לדרך, ייעצתי לה לגבי הדינמיקה הצפויה במפגשים, המלכודות שעלולות לטשטש את התוצאות והטריקים שאני מצפה שהיועצים יעשו בהם שימוש. חששתי קצת מתוצאות חמקמקות ומעורפלות, אבל היקום זימן לנו יועצים שנפלו בכל המלכודות האפשריות.

הנה שלושת חלקי התחקיר:

מבחן האסטרולוגים

מבחן המתקשרים

מבחן הגרפולוגים

בסרטון הבא (מופיע בכתבה על המתקשרים) אני מדגים את הטכניקות השונות של "קריאה קרה" שהיועצים עושים בהן שימוש (בין אם במודע ובין אם לאו):

קריאה קרה

הכתבות קצרו הצלחה משמעותית: מעל ל-100,000 כניסות לכל אחת מהן והרבה תגובות. התקבלה החלטה לשדרג את התחקיר לטלוויזיה, ולא סתם טלוויזיה – ערוץ 2 בפריים טיים.

התוכנית בקשת

מרגע ההחלטה, העבודה על התוכנית הייתה אינטנסיבית ביותר. נשקלו אפשרויות שונות להעביר את המסר בצורה חווייתית. לרגע חשבנו לערוך את מבחן פורר (תרגיל שבו נותנים לכמה אנשים טקסטים זהים אחרי שגורמים להם להאמין שהם נתפרו אישית עבור כל אחד מהם), אבל זה נעשה כבר פעמים רבות בעולם, ואפילו בארץ. החלטנו להרים את הרף: למה להסתפק בסתם טקסטים מודפסים, כשאפשר ליצור לנו מיסטיקן בשקל משלנו?

לפגישה פנים מול פנים יש כוח משלה. ראשית, אפשר לאלתר עם הטקסטים בהתאם לפידבק שמתקבל מהלקוח – להדגיש דברים שזוכים לתגובה חיובית ולהצניע דברים שמצליחים פחות. שנית, במהלך מפגש כזה יש הזדמנות ליצור את אחד האפקטים החזקים והמרתקים ביותר בתחום – בלבול מקור הזיכרון: היועץ זורק ללקוח אמירה כללית ומעודד אותו לספק פרטים. במידה שהלקוח משתף פעולה ומספק פרט כלשהו מחייו, היועץ ממהר לחזור על הפרט הספציפי ולאשר שאכן ראה את הדבר, ואז, לעתים קרובות להפתיע, מתרחש פלא של ממש – הלקוח זוכר שהיועץ היה זה שהעלה את הפרטים הספציפיים, ולא הוא עצמו!

כמובן שאדם שמיומן בטכניקת הקריאה הקרה יכול להגיע לביצועים מרשימים ביותר, תוך שהוא משלב "טריקים תקשורתיים" רבים ומוביל את השיחה בחלקלקות שרק מי שלמד את הנושא יכול לזהות. לא ציפינו לרמת ביצוע כזאת במקרה שלנו, אחרי הכול איתמר – השחקן שלנו – מונה לתפקיד ערב הצילומים…

תדרכתי את איתמר בטלפון, שלחתי לו קישורים לפוסטים הרלוונטיים בבלוג והוא כמובן צפה בהסברים שנתתי בכתבה במאקו. בנוסף, הכנתי לו תסריט שמשלב אלמנטים רבים של קריאה קרה בצורה תמציתית ככל האפשר. התסריט כלל מספר חלקים: משפטי פתיחה וחימום, אבחנות אישיות על הלקוח, אמירות לגבי העבר, ההווה והעתיד. הטמעתי בטקסט "דרכי מילוט" שונות במצבי כישלון. בנוסף, ציידתי אותו בהוראות טיפול בלקוח סקפטי.

יום הצילומים הגיע. הייתי מתוח מאוד. לרגעים נדמה היה לי שאני לחוץ הרבה יותר מאיתמר, אולי בגלל שהבנתי את גודל האתגר. במפגש כזה מתחבאות בין השורות הרבה מאוד דקויות שדורשות מיומנות גבוהה, ולא היה לאיתמר זמן להתאמן. דקות ספורות לפני שנכנס הלקוח האמיתי הראשון הוא ניסה את כוחו לראשונה על מיכל התחקירנית.

20151007_135508

מתכוננים ללקוח הראשון

הלקוח הראשון היה טבילת אש צורבת. ספקן, פני פוקר, לא זורם. איתמר היה צמוד עדיין לטקסטים שהודבקו בתוך ספר שהוא "עיין בו" במסגרת המפגש, מה שכמובן פגע בזרימה, נראה קצת מוזר ולא אפשר קשר עין רצוף עם הלקוח. האפקטיביות של המפגש הראשון ובמידה מסוימת גם השני – הייתה בהתאם. לרגע חששנו שנצטרך לוותר על הניסוי.

 

20151007_180426

קטעים מהתסריט הודבקו בתוך ספר מיסטיקה

הפקנו לקחים תוך כדי ריצה. היה ברור שהתסריט שלי, שכלל גם התפצלויות שונות לפי תגובות אפשריות של הלקוח, היה מורכב וארוך מדי, ולא היה סיכוי שאיתמר יוכל לשלוט בו בזמן קצר כל כך. צמצמנו אותו למספר משפטים פשוטים – רחוק מקריאה קרה טובה, אבל הדבר היחיד שהיה יכול להציל את המצב.

ואז חזינו במהפך.

איתמר צבר ביטחון, שמר על קשר עין, פיתח סגנון משלו, והתוצאות היו בהתאם – שלושת הלקוחות הבאים שלו התרשמו ממנו מאוד. אני עצמי התקשיתי להאמין שהניסוי מצליח עד כדי כך. לאחר שידור התוכנית היו שטענו שתגובות ה"לקוחות" נראו מבוימות. אני יכול להעיד (אלא אם נפלתי קורבן לקונספירציה שהיו שותפים בה עשרות עובדים של קשת) – הכול אמיתי לחלוטין. להפך – חששנו כל הזמן שהשמועה תדלוף והלקוחות הבאים יבינו מה קורה כאן. אני ישבתי דרוך בחדר סמוך ועקבתי אחר המתרחש דרך מוניטור. ברגע שהלקוח הנוכחי סיים את המפגש ויצא מ"חדר הייעוץ" התגנבתי פנימה לתת לאיתמר טיפים ופידבקים נוספים, נזהר שהלקוח הבא בתור, שחיכה ממש בכניסה לחדר לא ישמע או יבין מה באמת קורה. במקביל, במסדרון סמוך, חגי הבמאי ראיין את הלקוח היוצא לגבי התרשמותו. וכפי שאפשר לראות, הם התרשמו!

איתמר-3הנה לקט משיחה שערכתי עם איתמר לאחר שידור התוכנית:


"לא חששתי. באתי באמונה שהכל יעבור, אני אתן להם את מה שהם רוצים. זה היה סוג של מתיחה, במקרה הזה מתיחה "רצינית", לא קומית. עשיתי דברים כאלה בעבר.

בפעם הראשונה זה לא כל כך הלך כי הייתי צריך להיצמד לטקסטים. הרגשתי שמתחילים להניע. הבנתי שזה לא פשוט, ונדרכתי יותר. בשני הייתי כבר ממש דרוך. לא נתתי לזה ליפול. רציתי לגרום להם להאמין, וללכת איתם, גם בשאלות וגם באנרגיה בתוך החדר.
בשלב מסויים אתה צריך להיפרד מהטקסט ולתת לו חיים משלו… לחיות את המצב ואת הדמות שאתה מביא ברמה הכי אותנטית וטוטאלית. אני חושב שהצלחתי להעביר את האנרגיה שהכל בסדר, אתה בידיים טובות, וזה עבד.
החל מהשלישי הרגשתי כוח. עוצמה. ביטחון שאני יודע מה אני עושה. אמרתי לעצמי שעכשיו גם אם יכנסו עוד עשרים אנשים אני אבלבל את כולם, אתן להם להבין שאני מיסטיקן אמיתי. הרגשתי כבר בתוך הדמות."

שאלתי את איתמר אם בעקבות ההצלחה המרשימה אולי עלתה בו מחשבה לעשות הסבה מקצועית למיסטיקן.

"תשמע, אם אניח אחליט שאני הולך להיות שרלטן, אני אלך להתעסק בזה – אחרי שנה אני קונה בית! אבל אם אני אשאר נאמן לעצמי ולאהבה שלי, אני אשאר שחקן."

וכמעט באותה נשימה, הוסיף:

"אבל עם כל מה שאני אומר, אני עדיין מאמין שכן קיימים מתקשרים אמיתיים. יחידי סגולה, שבאים מהדת – אדמו"רים, רבנים גדולים, שיונקים חוכמת תורה. הם כנראה לא ינבאו עתידות, אבל יכולים לכוון אותך בדרך מסוימת, יוכלו לתת לך יעוץ."

בשעות אחה"צ עד הערב צולמו כמה ראיונות וכן שלושה "עימותים" ששניים מהם נכנסו לתוכנית, לאחר קיצוץ מאסיבי.

20151007_180202-1

מכינים את השטח לראיונות והעימותים

התוכנית הייתה אמורה להיות משודרת פחות משבוע לאחר הצילומים, אבל נדחתה ברגע האחרון לאור האירועים. חיכיתי שלושה שבועות בסבלנות ובסקרנות עד שראיתי את המוצר המוגמר.

לחצו על התמונה לצפייה בתוכנית (יתכן שתצטרכו להתקין תוסף כלשהו לדפדפן):

כותרת

התוכנית זכתה לרייטינג של 17.6% ו-453 אלף צופים. לתכנית נחשפו 787 אלף צופים (אם הבנתי נכון הכוונה לכאלה שצפו בה בהמשך הערב).

בסה"כ אני מרוצה מהתוצאה. ספקנות בפריים טיים – מה עוד אפשר לבקש?

במגבלות הזמן שהוקצב לתוכנית אני חושב שקשה היה להפיק יותר. בתוספת של עשר דקות הייתי נותן קצת יותר נפח לראיונות ומוסיף גם את הניתוח שנתתי במאקו לגבי הטריקים הקטנים שהיועצים השתמשו בהם בביקורי המצלמה הנסתרת. קצת פחות סנסציוני, אבל נותן ערך מוסף לצופים, שילמדו לזהות טריקים כאלה במידה שיופעלו עליהם בעתיד. מצד שני, יכול להיות שתוספות כאלה היו גורמות לאחוז מסוים מהצופים לפרוש בחוסר סבלנות. אני משאיר לקשת את שיקולי הרייטינג.

גולת הכותרת של המשדר לדעתי היא הניסוי עם המיסטיקן המתחזה. הניסוי הפשוט הזה מדגים באיזו קלות אפשר לגרום לאנשים להתרשם מ…כלום למעשה. "הוא אמר לי דברים שאף אחד לא יכול לדעת עלי!" האמנם? מדהים איך בתוך דקות ספורות, פרטים שהלקוחות סיפרו הופכים בזיכרונם לפרטים שהמיסטיקן ידע עליהם! ברגע שמבינים עד כמה הזיכרון האנושי רעוע, ועד כמה חוויה אישית יכולה להיות רחוקה מהמציאות, ברור למה צריך להתייחס בספקנות רבה לא רק למה שסיפרו לנו (גם האנשים האמינים והכנים ביותר), אלא למה שאנחנו עצמנו זוכרים שחווינו. המסר החשוב ביותר מהתוכנית הזאת, מבחינתי, אינו "היזהרו , שרלטנים קמים לעושקנו!", אלא "שימו לב באיזו קלות אנחנו משלים את עצמנו!" או כפי שכתבתי במבוא לספר:

"האחריות לסינון טענות, לבדיקתן ולהסקת המסקנות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בסופו של דבר, יותר משהאחרים מוליכים אותנו שולל, אנחנו מוליכים שולל את עצמנו. אנחנו אלה שנוטים ורוצים להאמין. אנחנו אלה שמתרשמים ממה שחושינו מספרים לנו, ללא בדיקה אמיתית. אנחנו צרכני האשליות."

טליה-1גם טליה, התחקירנית ועורכת הסרט, התרשמה במיוחד מתוצאות הניסוי:


"ההפתעה העיקרית עבורי הייתה הניסוי שערכנו – איך אפילו שחקן ללא כל ניסיון בתחום הצליח לגרום לאנשים להאמין לו. זה יכול להסביר למה השוק הזה של ייעוץ מיסטי מצליח כל כך. אני מקווה שהסרט הצליח להעביר את המסר הזה לצופים. אם כן – עשינו שירות טוב."

שאלתי אותה מה התובנות העיקריות שהיא לקחה איתה מהעבודה על הפרויקט הזה.

"התחקיר הבהיר לי עד כמה אנחנו נכונים להאמין בדברים ועד כמה אנחנו נוטים לעתים לוותר על ההיגיון הבריא שלנו, כנראה בעיקר בעתות משבר, בניסיון להיאחז במשהו – בתחושת ודאות או ביטחון. בני האדם, מסתבר, אינם יצורים רציונליים כפי שהיו רוצים להאמין, שכן הצרכים הפסיכולוגיים היומיומיים מאפילים לעיתים על ההיגיון. נראה שכל אחד – גם אם הוא חכם ומשכיל – יכול להיתפס לאמונות מיסטיות וללכת ליועצים מסוגים שונים על מנת שיחזקו את החלטותיו או יכוונו אותו.

ויחד עם זאת, כל עוד התייעצות כזאת אינה פוגעת ביכולתו העצמאית של אדם לקבל החלטות, וכל עוד הוא מבין שאין באמת יכולות על-אנושיות של ראיית עתיד או שהכוכבים לא באמת מגלים לנו משהו על חיינו וכי התקשור הוא מלאכה שבין אדם לאדם ואין שום ממד על-חושי נוסף בדיאלוג ביניהם, כל עוד מתקיימים התנאים האלה – התייעצות עם מיסטיקנים היא כנראה עוד דרך לסייע לאנשים, בדיוק כמו פסיכולוג או רב או כל יועץ אחר. בכך אין כל רע."

מה עוד אפשר לבקש?

אפשר לבקש עוד הרבה. הייתי שמח לראות תחקירים שיעסקו במאבחנים ומטפלים בשלל שיטות חסרות שחר – תחום פרוץ לחלוטין ומזיק בהרבה מיעוץ מיסטי, וכן בגאדג'טים שונים ומשונים שלא עושים כלום (צמידי פלא, מגנטים, חוסמי קרינה תמוהים וכד').

אבל לא פחות חשוב, הייתי רוצה לראות גם פרויקטים בגישה שונה. במידה מסוימת התוכנית השאירה קצוות פתוחים. אחד מקווי הביקורת שחזרו מצד "המאמינים" היה הטיעון: "באתם בגישה שלילית, ניסיתם להפיל בפח, שיקרתם – ולכן זה לא עבד". טיעון נוסף היה: "בחרתם / נפלתם על אנשי מקצוע גרועים במיוחד / שרלטנים".

טענה נוספת שעלתה היא שקומץ יועצים שנפלו בפח לא מעיד על כל שאר העוסקים בתחום וגם לא על התחום כולו. זה כמובן נכון, מבחינה לוגית. יש משהו מאוד אנקדוטלי בסגנון כזה של תחקיר, וספקנים לא אוהבים אנקדוטות. גם מאמינים לא אוהבים אנקדוטות, מתברר, אבל רק כשהן לא בכיוון הרצוי להם.

מספר אנשים אמרו לי שהעריכה וההגשה היו מגמתיים מדי לדעתם, עד כדי תחושת "עליהום", דבר שפגע באפקטיביות.

לאור כל זאת הייתי שמח לראות:

  • בעלי מקצוע שמגיעים מרצונם בניסיון להוכיח את טענותיהם. יש לערב אותם בתכנון הניסוי, ולקבל את הסכמתם המלאה מראש לאופן הביצוע וקביעת התוצאה (מדדי כישלון / הצלחה). כך נמנע את טיעון ה"הכשלה" וה"שקר" כמו גם טענות ממשפחת "לא ככה בודקים את זה".
  • ניסויים מבוקרים בעלי מובהקות סטטיסטית.
  • הסברים פשוטים מדוע נדרשת כל בקרה בניסוי – כך יושג גם ערך חינוכי/לימודי. למשל, מתוך היכרות עם אפקט פורר שהודגם באופן מאלף בתוכנית הנוכחית (הנטייה של אנשים להתרשם שטקסט כללי מתאים להם באופן אישי) עולה הצורך בבקרה. בניסוי שבוחן את האסטרולוגיה, למשל, אם ניתן ללקוח בנוסף לטקסט שיועד עבורו גם טקסט שיועד לאדם אחר, ונבקש ממנו לבחור מי מבין השניים מתאים לו יותר, נוכל לנטרל את אפקט פורר. אם כל האפקטיביות של האסטרולוגיה נובעת מאפקט פורר, נצפה שאנשים יבחרו את הטקסט שיועד עבורם רק במחצית מהמקרים. דרך אגב, אלה היו התוצאות במחקרים רבים שנערכו בעבר.
  • הגשה ועריכה בסגנון מאופק ואובייקטיבי יותר. תנו לעובדות לדבר! ג'יימס רנדי עשה את זה נהדר בזמנו. בסדרת תוכניות התארח כל פעם "מומחה" אחר (אסטרולוג, מאבחנת בקריסטלים, רואה הילות וכד') שעמד בפני מבחן פשוט. העובדות דיברו בעד עצמן. רנדי התבטא בצורה ממלכתית, מאופקת, סיכם במילים פשוטות את הכישלון שהצופים חזו בו ונפרד בידידות מהאורח.

אפשר לעסוק בנושא הספקנות והחשיבה הביקורתית בהרבה סגנונות ומהרבה זוויות. גם תוכניות שעוסקות בבסיס הפסיכולוגי של ההטיות השונות שאנחנו נופלים בהן יכולות להיות מרתקות, אם כי נעשו כבר לא מעט כאלה בעולם וצריך לבדוק איך מחדשים. אפשר לחשוב גם על כיוון תיעודי שבוחן את הדברים מהצד של המאמינים, או אפילו על תוכנית בידור או ריאליטי.

אז… אנשי תקשורת, אני כאן!

מה הרשמים שלכם מהכתבות ומהסרט? מה אהבתם? מה הפריע? מה הייתם רוצים לראות יותר? האם יש לכם רעיונות לפרויקטים נוספים בתקשורת בתחום הספקנות? (לא שיש לי השפעה כלשהי על גופי התקשורת – סתם מסקרן אותי לשמוע).

*

הרחבות בבלוג בנושאים קשורים:

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “"מבחן המציאות" – חשיבה חדה בפריים טיים

  1. הי שוב שלום.
    אתן לך הצעה מעניינת לתוכנית שיכולה להיות גם מרתקת , גם מאתגרת וגם מעוררת חשיבה .
    החסרון היחדי של התוכנית היא השקעה של כשנתיים עד שלושה לכל הפחות.

    הרעיון הוא לקחת סטודנט "סקפטי טיפוסי "שבא מתחום הרפואה (לא חייב אבל זה יעלה את הריטינג…) ולשים אותו בכיתת לימוד שקשורה ללימודי מגמה של רפואה סינית. (חשוב שיהיה לימודי טוינה וצי קונג על מנת שלא רק יהיה תאוריה אלה פיתוח של תחושות סובקטיביות של הרגשת המושגים שכל כך קשה למדענים סקפטים לעכל. הרעיון הוא לעשות מאין מסע אנתרופולוגי בו המבקר לפחות חווה על בשרו את העולם שחיים אוביקט הביקורת שלו.
    בפורמט כזה היתרון הוא ככל שהוא יהיה ביקורתי יותר- הוא יאתגר את החשיבה של מוריו לתת תשובות טובות יותר – אבל במקום שהוא יהווה לגביהם איום הוא יהווה אתגר לקרב הוגן שבו אי אפשר יהיה להתווכח כנגדו שהוא לא מבין את צורת החשיבה שהוא מבקר אותה קרי : נגמרו כל התרוצים כגון :- יש לי הרבה מקרים של אנשים שקיבלו אצלי טיפול לבעיה ספצפית והטיפול עזר להם מעבר לאפקט פלסבו- (וזאת כיוון שצחוק הגורל יהיה שהמדען הסקפטי עצמו יצטרך לעבור את כל שלבי הלימודים עד לשלב הטיפולים כך שהוא לא יהיה מתחזה למטפל אמיתי ושרלטן והוא יהיה למטפל אמתי או שרלטן .
    עצם מתיעוד תקופת ההתלמדות שלו אפשר תאורטי ללמוד משהו מדעי על העובדה שניתן לרכוש או לא ניתן לרכוש הרגשות סוביקטיביות ללא קשר לאמונה והתרבות שהאוביקט המתלמד לומד לחוש. (אחכ למעשה אם יש הסכמה שכל אחד יכול לחוש על מה מדובר כשמדובר בחישת "אנרגיה" ושאנשים שונים יתנו "אבחנה אנרגטית" דומה לאותו מטופל – יהיה יותר קל לנסות לתת הסברים מדעיים לתופעה הסובקטיבית של " יכולת הנרכשת לחוש ולאבחן "אנרגית חיים".
    נצפה שאם המוסד מתיימר לתת את הכלים שהוא מתיימר לתת- אזי גם הסקפטי יוכל גם ללמוד להרגיש (לפחות סוביקטיבית) מושגים ו שהמדע אוהב לשלול מראש כגון :"מרדיאן" – "אנרגיה קוסמית" וכו .
    במידה שגיבורנו הסקפטי כן יגיע לשלב של פיתוח הרגשות נרכשות נצפה שיהיו לו כלים ורעיונות מענינים יותר לעשות ניסויים רפואיים שיכולים לתרום הרבה יותר למדע ( לדוגמא אפשר יהיה לבדוק האם נקודות התרעה של דיקור ולחיצה יכולים להיות מדד אפקטיבי לאבחון כפי שהם מתימרים להיות ? ובמידה שכן נ מה ההסבר של המדע לכך( במיוחד לנקודות שאינם נמצאים בסביבת האיבר שהם מתימרים לאבחן .

    אם הפורמט יהיה של סרט דוקומנטרי ויכלול רעיונות הגגים מחשבות וכו יהיה עניין רב לכל הצדדים גם לסקפטים וגם למאמנים כך שיהיה הזדמנות לבמה פתוחה ולגטימית לכל צד להביע התנגדות תהיות וכו .במידה והמדען יצליח לגרוס לחתיכות את כל שנות הלימודים שלו כקישקוש אחד גדול שביזבז לו זמן יקר מהחיים- עדיין זה יהיה בין התוכניות הדוקמנטריות הראשונות בהם נבין כיצד ובאלה כלים מכשרים שרלטנים להיות בעלי מקצוע בעתיד – נוכל גם לאשש או להפריח את הטענה שהתלמדים הם שרלטנים ביודעין ( אגב וזה אגב חשוב- השימוש במילה שרלטן יותר מרמזת שיש כוונת זדון ביודעין לרמות אנשים . השאלה היא למה ללמוד בשביל זה "מקצוע שיש בו תורה מסובכת ומורכבת כגון אסטרולגיה הומאופתיה וכו כשאפשר להמציא או לאמץ כלים שמדבר הספר שלך ולעשות כסף מהר בלי להשקיע יותר מדי זמן..) .
    במידה שהסקפטי שלנו יגלה שאולי יש דברים בגו אבל המדע לא מסוגל עדיין להבין אותם- אזי יהיה יותר מוטבציה למדע לחקור מחדש את החומר ולתת פרושים טובים יותר. כמובן יתכן גם שהסקפטי שלנו יגיע למסקנה שיש לנו כלים שעובדים רק שההסבר לכל התהליך הוא שגוי ושאפשר לתת הסבר מדעי תקני טוב יותר.

    יש כמובן סיבה טובה מדוע הצעתי לפורמט התוכנית להתקיים דווקא בלימודים רציניים במגמת רפואה סנית (אם סטאז בבית חולים כמובן..)

    אהבתי

    • אכן יכול להיות מעניין לעקוב אחר מתלמד כזה, משלל הסיבות שהעלית.
      חשוב רק לזכור, שהחוויות שהוא חווה לא יוכלו ללמד אותנו דבר על המציאות ועל האפקטיביות של אותן שיטות, למעט אם החוויות יבדקו וימצאו במתאם למדדים אובייקטיבים כלשהם, אבל את זה אפשר לעשות כבר היום, עם כל אלה שכבר רכשו את המקצוע. לא צריך לטפח איש מקצוע חדש לשם כך.
      לגבי השרלטנות, אני די משוכנע שהרוב המכריע של אלה שלומדים במשך כמה שנים במסלול כזה או אחר – מאמינים בלב שלם שהם עוסקים במקצוע וואלידי ואפקטיבי. זה כי הם הונו את עצמם להאמין, או מנעו מעצמם לערוך בדיקות. אני קצת חושש לגורלו של אותו סטודנט ספקן… זה לבדו יהיה תיעוד מעניין – כיצד יגיבו לחקירותיו וקושיותיו.
      במידה מסוימת זה מזכיר לי מה שסיפר האנתרופולוג שחקר את תופעת התקשור. ראה "המתקשרות, הספקן והאנתרופולוג – שלוש תפישות מציאות"

      אהבתי

  2. שמחתי מאוד לראות את הניסויים מגיעים למאקו ועוד יותר לפריים טיים בערוץ 2. בטוחה שזה יגרום לפחות לחלק מהאנשים לחשוב על הנושא מחדש. כמובן שזה רק טיפה בים – אפילו התגובה של השחקן המוכשר איתמר לשאלתך, מראה כמה קשה למי שמאמין לוותר על האמונה הזאת.
    שמחה שכתבת גם לגבי התגובות שנראו מבוימות, כי זה *בדיוק* מה שעבר לי בראש בצפיה הראשונה.

    אהבתי

    • ומה שהכי אהבתי זה לראות איך אנשים "זכרו" בבטחון רב שהשחקן אמר להם דברים שהם אמרו לו בעצמם 🙂 הדגמה נוספת יפה לנושא זכרוננו המפוקפק.

      אהבתי

  3. אהבתי גלעד עדיין אתה חייב לי התיחסות לגבי המקרה של מוות קליני של ילד חילוני שעד לאתמול לא ידע כלום ולאחר האירוע שעבר אומר דברים שודאי לא היה לו מושג בהם לפני האירוע והם תואמים את מה שכתוב בספרים חלקם אפילו ברמה שגם כאלו שלמדו שנים עדיין לא הגיעו איליהם והכל יוצא לא מתוך הרצאה שתגיד לי מישהו הכין אותו לזה אלא מתוך שאלות שאנשים בקהל לא מתוכנן שבא לשמוע הרצאה מפרסום של מודעות רחוב ורב הפעמים הוא אומר דברים ספציפיים שאי אפשר להמציא אותם על אתר במין אמירה מעורפלת כמו שאתה אוהב לומר על המתקשרים למיניהם

    אהבתי

    • שלום שמואל,
      "כל אחד נהיה מטורף ומפרשן ואחד אומר 'ראיתי' וההוא אומר 'חלמתי' וזה היה לו 'מוות קליני' וזה בכלל אין לו מוח עד שיהיה לו מוות קליני. והשלישי חזה איזה מחזה והרביעי כתב מכתב, וכל אחד ממציא לנו דברים וכולם מפרשנים את זה". – הגאון רבי בן ציון מוצפי
      http://www.kikar.co.il/183278.html#

      אהבתי

      • גלעד שתהיה בריא את התגובה של הרב בן ציון מוצפי ראיתי, הסתפקתי מראש אם להביא אותה, בכלל תדע שדווקא חרדים ובמיוחד הפלג הליטאים, גם אם "ספקן כרוני שכמוך" יעשה את כל הבדיקות אם תו תקן הכי מחמיר על איזה אירוע על טבעי כל שהוא שיוכיח חד משמעית מבחינתך את התופעה ויחייב אותך לשאת בתוצאות שלו על כל המשתמע מכך אני מודיע לך חגיגית שהם יזלזלו בזה לא פחות ממה שאתה מזלזל כיום בכל התופעות שאתה עוסק בבלוג (בגלל שלא הוכח מדעית כדבריך), אבל זה נושא לשיחה בפני עצמה
        אני כעת נמצא בזירה שלך כספקן איך אתה מסביר את התופעה הזו עניינית לא הבנתי

        אהבתי

        • שמואל למה שלא תגיד לנו אתה איך להסביר אנקדוטה שכתובה בחמש שורות?
          ואתה, אתה חסר את הכלים לרכז את המידע, ולחקור? אני לא מאמין שאתה לא יכול. עם המוח האנושי שלנו זה לפחות המינימום שאנחנו מסוגלים לו. או שבחרנו לכבות את השכל?

          אהבתי

  4. הנה רעיון לתחקיר: תרופות הומיאופטיות. לא, אני לא מתכוון למחקר קליני, או לאירוע 10:23. אלא לשאלה מאוד פשוטה? האם ה"תרופות" שמוכרים לנו בבתי המרקחת או אצל הומיאופטים/ות פרטיים הן אכן מרקחות הומיאופטיות (כלומר שאכן מבצעים את כל המיהולים כפי שמצויין על התווית) או שמא זו עבודה כפולה בעיניים – מוכרים מים או אלכוהול מסוננים היטב, אולי בתוספת חומרי טעם וריח, בלי המיהולים.
    מישהו פעם בדק את זה? האם יש רשות מדינה (בארץ או בחו"ל) שבודקת "תקן" של מפעלים / הומיאופטיים "מוסמכים" להכנת מרקחות הומאופטיות? או שהבדיקה היחידה היא בדיקת רעילות?

    אהבתי

  5. תגובה ל galicolagfb
    השאלה מאוד מעניינת בעניין צרכנות טובה בנושא פיקוח כללי על מוצרים ובמיוחד על מוצרים שמתיימרים להיות בטוחים- אבל אז השאלה אם זה מוצר הומאופטי או בקבוק מטרנה אינה משנה- כי הדבר היחידי הרלוונטי והמועיל לנו לדיון בעניין הסקפטיות זה "אפקט ההשגחה המדעית" שגורמת לנו כצרכנים להאמין לרגולטור שבאמת עומד שם מאחורי הכלאים ומפקח.
    השאלה למה דווקא להתייחס לעניין ההומאופטי ולא למשל לאלפי מקרים שהיו צרכים להיות בלתי חוקיים כגון תווית יין של תירוש שכתוב אליו שהוא 100 אחוז טבעי ורק מאחורה כתוב שעל מנת לשמור על האיכות שלו הוסף חומר משמר.. (כמה אנשים הנתון הזה ידהים..) היא למה אנו מנחים שיש באמת מישהו שיושב ומפקח רק בגלל שאמור להיות אחד שכזה. בעניין זה של הונאה עצמית הרעיון שלך מאוד רלוונטי- בדוגמה הספציפית להומיאופטיה כפי שנסחת את השאלה יש בעיה…
    אני רק מנחש שגם אם נגלה את התשובה והיא תהייה שלא- זה לא יקדם את הדיון בעניין ההומאופטיה כיוון שאז זה יכול לערער שוב את כל המחקרים שנעשו עד כה בטענה שאולי החומר הנבדק כלל לא היה הומאופטי- ואני יכול לדמיין בשעשוע איזה כאב ראש זה יעשה פה לכמה ספקנים 😉
    כמובן שאפשר להרהר על אתו שאלה לגבי מחקרים מדעיים. האם מי שאמור לבדוק שמחקרים מדעיים שמבוססים על מחקרים קודמים המשתמשים בחומר שנמצא עדיין כתקף, אכן יושבים ובודקים בפועל כל מחקר שנזכר וצוטט (במובן של :אם לא התגלה בעבר שאחד המחקרים בשרשרת אינו רלוונטי ? )
    השכל הישר אולי אומר: בטח! זה תפקידם –
    אבל היו מקרים בו מחקר שנמצא בעבר כעומד בסטנדרט מדעי נמצא כ"אחיזת עניים" או הוכח שהמתודה שלו הייתה פסולה וכו- והפלא ופלא עדיין מצטטים אתו. אכן מישהו נרדם בעבודה.
    אם אתה מחפש אנקדוטה לכך דווקא ממדעי החברה- תשאל את עצמך איך זה שקארלוס קסטנדה קיבל את התואר שלו על סמך עבודה שאף אחד לא טרח לבדוק את האמינות שבה. היום החוקרים הסקפטים לגבי אמינות הדיווחים האנתרופלוגים שלו גילו שלמעשה הוא קיבל כנראה את רוב המידע והחומר …. מהם עצמם כמובן.
    יתכן שמדעי החברה סלחניים יותר מבחינת השגחה אבל ממש לא חסר מקרים כמו מקרה מטרנה שהזכרתי ועוד – שהיה מצופה ש… אבל הסתבר ש… ( אה כן ,גם נושא הפרה המשוגעת – זה לא ממש בא למדע כהפתעה – פשוט מישהו היה אמור שם למעלה לעצור את התהליך לפני שהגיענו לאסון.
    המזל בהומאופטיה זה שאף אחד לא תועד מת מחוסר בקרה ופיקוח כך שבאופן גרוטסקי קצת זה לא היה משנה …
    אבל זה כמובן סוגיה אחרת..

    אהבתי

    • 1. יש מי שמפקח על הרכבי מוצרי מזון בארץ. אם אתה טוען שמיץ הענבים שלך הוא 100% טבעי ולא מציין ברשימת הרכיבים חומר משמר זה או אחר, אתה עובר על החוק. אסור לך אפילו לקרוא למשקה "מיץ" עם הוא לא עומד באוסף תנאים. לעומת זאת, יש כל מיני תכשירים שנקראים "הומאופטיים" למרות שהם מכילים חומרים פעילים. וזה כבר יכול להיות מסוכן.

      2. יש לך דרך להבדיל (בדיעבד) בין מים טהורים לבין מהים טהורים שלתוכם דולל (ברמת דילול מספיק זניחה) רכיב הומאופטי זה או אחר?

      3. השיטה המדעית מכוונת למציאת טעויות ופחות למציאת הונאות. אבל גם כך ההונאה של קרלוס קסטנדה נחשפה לאחר כמה שנים.

      4. אמנם המשיכו לצטט אותו, אבל לא לגבי האינדיאנים שאותם הוא התיימר לחקור אלא לגבי כל מיני הבטים מיסטיים של התבוננות עצמית וכו'.

      5. "הפרה המשוגעת" (ספגת המוח): מה כאן לא הפתעה? לוקח זמן להבין את המקור לסימפטומים שונים ולשכנע את כל הגורמים בצורך לפעולה.

      אהבתי

  6. הי, צפריר.
    תודה על התגובה.
    כעיקרון לא נראה שיש איזה מחלוקת בנינו.
    בגדול אני טוען שכן במרבית המקרים יש חוקים או גופים שאמורים לפקח על דברים מסוימים- והם פשוט לא עושים את עבודתם כמו שצריך, "החדשות הטובות" שאין אפליה בין דברים שיכולים לסכן בני אדם – הטעיות בפרסום תוויות על מה מכילים מוצרים מסוימים וכו. דווקא מקריאת התגובה שלך נדמה לי שהבנתי שהיה אולי בכלל אי הבנה שלי לגבי הנקודה שהתרידה את הכותב המקורי.
    אם הבנתי נכון , הבעיה לא נעוצה בשאלה אם אכן מפקחים או לא אלה בכך שהחוק פרוץ דווקא בטענה שחומר מסויים הוא הומאופטי ולכן כביכול לא צריך חוקתית פיקוח גם כשמדובר בחומרים פעלים לא המאופתים ? (או במלים אחרות האם אתה אומר שהמילה הומאופטי היא פטור מפיקוח השלטונות?. אם התשובה היא כן אזי שגם פה לא תהיה הפתעה גדולה כי שוב לאף אחד לא באמת איכפת על אכיפת חוקים או חקיקת חוקים שההגיון הבריא אומר שהם דרושים כדי להגן על האזרח התמים.
    אם הטענה היא שיש רמאות ישירה בעובדה שבסיס התרופה היא בכלל חומרים פעלים בתחפושת – אזי שוב השאלה היא מבחינת עשיית תחקיר – אם תכשירים הומאופטים צרכים תחקיר יחודי שאינו במסגרת עוד דוגמא לסכנות שעומדות בפני צרכן שאינו מודע לאמת מאחורי מה התרופה מתיימרת להיות ומה היא באמת.
    לדעתי העניין הספצפי והמקומם בנקודות שהעלתם הוא רק קצה הקרחון בעניין פיקוח מתבקש – ומלחמה במוצרים שמתימרים להיות X ובפועל הם Y . ושוב השאלה שלי זה למה מתעוררים דווקא בעניין ההומאופטיה ולא בשלל נושאים שקשורים לצרכנות ואף אולי גם נושאים הקשורים במלחמה בכתות המציגות את עצמם כמשהו מסויים ובפועל הם משהו אחר (והמכנה המשותף שהם יכולים להרוג ..)
    באשר לסעיף2 שלך- ללא קשר לאמונה של מישהו- מדעית ונכון לעכשיו ; אין דרך להבדיל ולכן הפיקוח שאני מצפה שתהיה זה שמישהו יסתובב בין בתי המרקחת ההומאופטים ויבדוק שאכן מוהלים תכשרים ודופקים על בקבוקים והשד יודע מה- ללא קשר לבעיה העקרונית שהעלתם וזה תוספת החומרים הרעילים וכו. מצידי אם נוצרי אדוק או חרדי אדוק מוכן לשלם 100 דולר לבקבוק מים שבא ממקום קדוש-גם אם ברור לכולם שמדובר בנוכלות או טיפשות לשמה – יש חובה להעמיד מישהו שלפחות מדגמית יבדוק אם הבקבוקים בפועל ממולאים במי ברז או לא.הפיקוח נדרש כי יש הבטחה שמשהו מסויים הוא מה שמתיימר להיות .למרת אי הנחת והאבסורד שאתית אנו חייבים לצרכן בדיקה קפדנית של תהלכים גם אם הסיבה אינה נובעת מחשש לכספית במים או מציאת חומרים פעלים וכו.
    בקיצור אף צד לא יכול ללכת לישון בשקט – לא הצד של אוהדי תרופות הומאופטיות ולא כאלה שחרדים לתוספות מסוכנות שאין להם דבר וחצי דבר להומאופטיהובטח לא הצד שאכפת לו על עקיפת חוק משיקולים מוסריים -. כולם נדפקים מכוחות הרגולציה שנמצאים ואינם מתפקדים או מאלה שמסיבות ושקולים זרים כלל לא נמצאים במקום שהיינו הכי מצפים שיהיו (וכן אני מסכים איתך ב 100 אחוז שתוספות שכבר הופכות להיות תרופות לכל דבר – ללא פיקוח זה לא דבר של מה בכך)

    לגבי קסטנדה- כאנקדוטה ,נכון לגבי כמה שנים לפחות כל ספריו (ולא רק הראשון שהיה עבודת התואר שלו )עמדו בשלווה ובשקט בספריית האוניברסיטה העברית בספרייה תחת אנתרופולוגיה ולא בספרות- אולי זה לא אומר כלום אולי כן.. אבל קצת משעשע. ׁ
    ולא- – לא זכרתי (ואולי לא ידעתי) שהוא הוכרז כבר רשמית כשרלטן אקדמי למרות שהיו אין ספור טענות מצד מאמנים ומצד סקפטים שאין ספק שדובר אמת הוא לא היה. כן ידעתי שלניו אייג יש כישרון נדיר דווקא להנציח מחקרים שנפסלו מסיבה זו או אחרת. ואם איני טועה מעבר למחקר המים שגלעד מזכיר בבלוג יש את מחקר של "אפקט קוף המאה-" שעליו נבנו תאוריות שלמות והיום מסתובבת הטענה שהמחקר היה פגום.

    לגבי הסעיף החמישי- אבדוק שוב אם תעתועי הזיכרון שגלעד מדבר אליהם כנראה השפיעו עלי -אני זכרתי שעבר פער לא סביר של זמן שעבר כשפרסמו לראשונה את הסיבה לבין יישום המסקנות- או לפחות כך הציגה התיקשורת את פני הדברים.?

    אהבתי

    • 1. גם כאשר יש חוקים ברורים וברור על מה צריך לפקח, לפעמים לא מפקחים. לפעמים לא שמים לב. לדוגמה: זכורה לי כתבה לפני כמה שנים על אנשים שטרחו וספרו כמה חתיכות נייר טואלט יש בגליל ומצאו שמשום מה יש בממוצע מספר נמוך יותר ממה שכתוב על האריזה (מצטער, לא מוצא קישור).

      2. הבעיה עם הומאופתיה (לא הומאופטיה) היא שלא ברור אפילו מה אפשר לבדוק ועל מה אפשר לפקח. יכולתי להכניס כאן כל מיני בדיחות על הומאופת שמוהל את הסחורה שלו כדי למכור למספר רב יותר של לקוחות.

      3. בהמשך לטענת קסנדה: אתה טוען ש"המדע" טועה מדי פעם? נכון. מדי פעם מגלים תופעות שמתבררות בהמשך כשגויות. מה חדש בזה?

      4. אתה מזכיר את ה־Hundredth monkey effect. מישהו כתב דיווח מוגזם ולא ברור. עבר זמן עד שהמדע הבין שהוא שגוי. המדענים הבינו את זה, אבל כל מיני ניו אייג'ים למיניהם לא.

      לסיכום: אתה יכול לתמצת את טענותיך?

      אהבתי

    • נראה כמו פראידוליה מסוג משעמם ביותר, לשם מציאת הרצוי. שים לב למשפטים הבאים:

      "האמת היא שלא רק שמתקבלת הצורה של האות כאשר אומרים את שמה בהקלטה, אלא שהיא מתקבלת עשרות פעמים. זאת הסיבה שנדרשת עבודה לא פשוטה כדי לייצר את התמונות של האותיות שראינו. זה לא שקשה לראות כל אות ואות בתוכנה, אלא שקשה לקבל את הצורה שלה רק פעם אחת בגרף."

      "במהלך כל העבודה על מציאת מופעים יפים של האותיות…"

      "בתמונה הלא מסומנת צריך לא מעט דמיון כדי לראות שמדובר באל"ף. גם בתמונה המסומנת ניכר שיש הרבה בלאגן וצבע שלא שייך לאות… וכאשר משתמשים באותה הקלטה ומשנים את הפרמטרים של הפילטר (min,max) כדי להראות פחות עוצמות, מתקבל הגרף הבא…"

      "כדי למנוע בלבול יש לומר שהמשפטים שמופיעים בפרק זה אינם תוצאה של אמירת המשפט, אלא הרכבה של התמונות של האותיות בפוטושופ והשמתן אחת ליד השניה, אך צורת כל האותיות נשמרה, והמניפולציה שנעשתה בפוטושופ היא הקטנה\הגדלה של האותיות כדי שהגודל יהיה אחיד, וסיבוב אותיות שנוצרו בזוית…"

      "כל התוצאות של התוכנה התקבלו על ידי הגיית המלים כמנהג העדה העיראקית, מלבד הבי"ת הרפויה שנקראה כמנהג אשכנז וכמו השפה המדוברת היום"

      בקיצור, מותר להגדיל, לסובב, להגות במבטאים שונים, לחתוך, לשחק בפילטרים שונים, לבחור מופעים ברורים, ועוד ועוד – הכל מותר. אינספור קומבינציות למניפולציות על הרעשים, כך שייוולד מהם באורח פלא מה שרוצים.
      ברור לי שסמיות הייתה הורגת את כל התוצאות (כלומר, מצב שבו מנתח התמונות לא יודע איזו אות אמורה לצאת מכל צילום). ברור לי לחלוטין גם שבכל שפה אפשר היה לאלץ את זה לקרות.
      מי שטוען אחרת – צריך להוכיח ע"י ניסוי ראוי שזה קורה רק בעברית.
      את כל שאר ההגיגים לא טרחתי לקרוא, כי לא הודגם שבכלל התגלה משהו, ולפיכך אין שום עניין לקרוא את הפרשנויות מרחיקות הלכת לתגלית, ולהתעמק בפסאודו-מתמטיקה שמתבצעת שם.

      אהבתי

  7. פינגבק: האם אתה מבין עד כמה אתה *לא* מבין את עצמך? – החושב הלא נורמלי

  8. פינגבק: האם אתה מבין עד כמה אתה לא מבין את עצמך? – החושב הלא נורמלי

  9. פינגבק: הוכחות שאף אדם בעולם לא באמת מבין את עצמו – החושב הלא נורמלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s