מאת

על סרטנים, פרצופים ומיתוסים

באפריל 1185 התחולל קרב ימי אכזרי במימי מפרץ דן-נו-אורה שבדרום יפן. הקיסר אנטוקו הביט מזרחה מספינת הדגל שלו וידע כי מותו ומות אנשיו קרב ובא. הצי שלו מנה מאות ספינות שסמוראים מאומנים היטב עמדו על סיפונן, אבל צי האויב היה גדול בהרבה. מאחורי אנטוקו הגיחה אישה מבוגרת שעטפה את גופו בשמלתה המתנפנפת ברוח. "לאן את לוקחת אותי סבתא?" שאל הקיסר, שהיה בן 9 בלבד. "יש ממלכה אחרת, מתחת לגלים…" ענתה לו סבתו, לפני ששניהם נעלמו במצולות. הם לא היו היחידים שהתאבדו בטרם יפלו בידי האויב. רבים נוספים עשו זאת, ביניהם הלוחם הדגול טיירה טומומורי אשר קשר לרגליו עוגן וזינק למים. הנותרים נרצחו באכזריות והושלכו לים. שבט ההייקי (Heikea) הושמד, ושבט הגנג'י (Genji) החל לשלוט ביפן. קרב דרמטי זה סימן את תחילתה של תקופת יפן הפיאודלית, והוא מוזכר בטקסים מסורתיים שנחגגים עד היום בחודש אפריל.

סיפור זה נכון, פחות או יותר, מבחינה היסטורית.

האגדה

האגדה מספרת כי לוחמי ההייקי שירדו למצולות התגלגלו והפכו לסרטנים. ואכן, פניהם של הסמוראים מתנוססים עד עצם היום הזה על גבי סרטנים מסוג המצוי לחופי יפן:

סרטן הסמוראי1

סרטן הייקי (Heikea japonica)

מסכת סמוראי

מסיכת סמוראי מ-1745

האגדה עתיקה למדי. סיפורה מונצח בציור בן כ-200 שנה שצייר Utagawa Kuniyoshi (שימו לב לעוגן, ולפני הלוחם על גב הסרטן בחלקו השמאלי של הציור):

Kuniyoshi_Utagawa,_The_ghost_of_Tomomori

האם יש הסבר לדמיון המפתיע בין תווי גופו של הסרטן לבין פני סמוראי?

ההסבר

ההסבר המדעי הפופולרי גורס כי תהליך של ברירה מלאכותית בידי האדם הוא שעיצב את מראה הסרטנים: סרטנים שהזכירו לדייגים פני סמוראי היו מושלכים חזרה לים, חופשיים להתרבות ולהביא דור נוסף של צאצאים (שדומים להם באופן יחסי), בעוד אחרים היו נאכלים. עם חלוף הזמן הלכה הסלקציה והתהדקה, עד שנותרו רק הדומים ביותר לפני סמוראי.

זה המקום להזכיר כי האדם הפעיל תהליכי ברירה מלאכותית רבים לאורך ההיסטוריה ובכך עיצב למעשה את כל מיני החיות והצמחים המבויתים (ובפרט את כל מיני הכלבים שאנו מכירים היום), כל זאת בתוך אלפים בודדים של שנים. תהליכי ברירה (טבעית או מלאכותית) לא דורשים זמן רב בהכרח – סיפורו של עש הפלפל הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לברירה שמתחוללת בפרק זמן של עשרות שנים בלבד. כלומר, ההסבר האבולוציוני בהחלט הגיוני.

הביולוג האבולוציוני ג'וליאן האקסלי (אחיו של הסופר אלדוס האקסלי ונכדו של תומס הנרי האקסלי שהיה אחד מחוקרי האנטומיה המובילים של המאה ה-19 ותומך נלהב של צ'ארלס דארווין) צידד בהסבר זה באמצע המאה הקודמת, וקרל סייגן מספר את הסיפור בפרק השני של הסדרה קוסמוס:

יש רק בעיה אחת עם ההסבר הזה. גם הוא כנראה לא יותר מאשר מיתוס, וזאת מהנימוקים הבאים:

1)      סרטנים אלה לא משמשים כלל למאכל, עקב גודלם הקטן (כ-3 ס"מ בבגרותם).

2)      סוגים רבים אחרים של סרטנים ממשפחת Dorippidae מציגים תווים דומים לפני אנוש, רבים מהם לא שוכנים באיזורי דייג, ואף לא בקרבת יפן.

3)      החריצים שעל גב הסרטנים הללו משקפים מבנים פנימיים בגופו של הסרטן שתומכים בחיבורי שרירים. הגבעות מפנות מקום לחללים בהם נמצאים איברים פנימיים של הסרטן.

ההסבר לדמיון המפתיע בין גוף הסרטן לפני אדם מסתכם בנטייתו הבלתי נלאית של המוח שלנו לזהות פנים בכל אשר נפנה – נטייה שנקראת פראידוליה. זהו. לא יותר ולא פחות. מקריות + פרשנות של המוח.

pareidolia-peppers-l

הפראידוליה היא שהביאה מלכתחילה ליצירת האגדה שקושרת בין הסרטנים דמויי הסמוראי לסיפור ההיסטורי, מבלי צורך בברירה מלאכותית שתתאים את הסרטנים לאגדה.

הנקודה שפרשה זאת מאירה בצורה יפה היא הסלידה של המוח שלנו מאקראיות. המוח שלנו אוהב סיפורים, נרטיבים סיבות וכוונות, ולפיכך ממציא אותם גם כשאין צורך בכך. חיבתו היתרה של המוח לנרטיבים היא שהולידה גם את המיתוס המיסטי (הסמוראים שהפכו לסרטנים) וגם את המיתוס המדעי שבא בעקבותיה.

מקורות והרחבות:

27 מחשבות על “על סרטנים, פרצופים ומיתוסים”

  4. כתבה יפה ומעניינת ביותר. התחברתי מאוד לפסקה האחרונה. בנוגע אליה אני מפנה שאלה: האם לדעתך ג'ורג' מרטין נוקט בגישה ההפוכה בספריו? האם זו הסיבה בה הוא מפתח את העלילה בצורה הנוגדת את הנרטיב האנושי שברצונו הכל יתנהל לפי הפרדיגמות שעיצבו עד כה את חייו?

    אהבתי

    להגיב

  8. נחמד! מזכיר לי את המונח שטבע סטיבן קולברט – Truthism – כביולוג כמעט ובלעתי ב-100% את ההסבר שסופק בחלקו הראשון של המאמר, ואז חייכתי לקרוא את ההמשך 🙂

    אהבתי

    להגיב

  9. פינגבק: אגרוף לפנים [ידפרצוף] | SciPhile

  10. אני חושב שבאופן מעניין ועקיף, סוף הכתבה מתקשר לתחילתה.
    מהיכן נובעת הפראידוליה? אתה כותב כי "המוח שלנו אוהב סיפורים" ועל "חיבתו היתרה של המוח לנרטיבים". אבל הרי המוח לא אוהב ולא מחבב. הוא מחווט בצורה מסויימת וכנראה בצורה שהוקנתה לו בדרך אבולוציונית. יש טענה כי המוח שלנו הותאם בדרך של ברירה טבעית לזהות במהירות פנים (כן, גם היכן שאין שם כאלו) כיוון שזה מקנה יתרון בזיהוי איומים ניסתרים בסבך וכיו"ב.

    אהבתי

    להגיב

  13. בספר ישן כתובות המילים הבאות: "וכבר מצאו חכמי הטבע ע"פ זכוכית מגדלת שבטיפת זרע יש כל תמונת האדם".

    יתכן שמציאה זו נובעת מכך שהם חשבו שהזרע כולל בתוכו הכל, והוא גדל לו לאיטו ברחם האשה עד שיוצא משם למזל טוב. כך כשהומצאה האפשרות לראות חלקיקים קטנים, הם היו בטוחים שהם רואים את מה שהיו בטוחים שנמצא שם.

    האם למישהו יש מידע היכול לאשר או להכחיש את ההשערה הנ"ל?

    אהבתי

    להגיב

  14. פינגבק: חשיבה חדה 2014 – סיכום שנה | חשיבה חדה

  15. פינגבק: עוד שנה עברה, 2014 | SciPhile

  16. פינגבק: עוד שנה עברה, 2014 | תיבת נעם - מחשבות ביולוגיות

כתיבת תגובה